אור ברסלב
ואהבת כהלכה משא ומתן

ואהבת כהלכה

משא ומתן

חובות המעסיק

אחת השאלות ששואלים את האדם ביום הדין היא, האם נשאת ונתת באמונה? כלומר, האם העסקים שעשית בממונך היו כהלכה ובאמונה? האם הרווחת את כספך ביושר או שמא רימית את הבריות עבור רווחי ממון?

והשאלות מיועדות לבעלי עסקים, מוכרים בחנויות וגם ללקוחות ולשאר אנשי העם. כל אחד מאיתנו קונה מדי יום וכן מוכר מדי פעם: רכוש, מכונית וכד'. ולכן השאלה של עיסוק באמונה נוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו.

דוגמא אקטואלית - בזמננו יש אימרה ש"הלקוח תמיד צודק", ולכן יש זכות מיוחדת ללקוח להתווכח, ולהוכיח שהמוכר הוא רמאי וזאת מבלי ראיות ברורות, אבל על פי ההלכה, אין הלקוח צודק כשנעשה נזק והפסד למוכר!! כגון: במקרה שעל גבי המוצר מודבקת תוית מחיר, שהיא נמוכה יותר מהמחיר הרגיל. הלקוח מרים את המוצר ושמח בטעות, וכשמגיעים לקופה, המוכר מסתכל על המוצר ואומר ללקוח שיש כאן טעות והמוצר בהרבה יותר יקר. על פי ההלכה אסור ללקוח להינות מהטעות, ולשלם את המחיר הזול. אע"פ שהחוק מאשר שהלקוח "צודק" וצריך לשלם את המחיר הזול.

איסור אונאה

ציותה התורה ויקרא כד, יד. "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ - אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" התורה מצוה למכור ביושר, ולא לרמות אחד את השני, אמנם מתירה להרויח ממכירת מוצרים אבל היא קובעת מהו הסכום שמותר להרויח ממכירת המוצרים.

בשוק קיימים שני סוגי מוצרים הראשון שיש לו מחיר קבוע בכל מקום ומקום והשני זה שאין לו מחיר קבוע וכל מוכר קובע לו את שוויו לפי ראות עיניו

מוצרים שיש להם מחיר קבוע (גם אם ישנם פערים קטנים). אין אפשרות למוכרם ביוקר, אלא להרויח עליהם סכום מסוים. המחיר ההתחלתי הוא כפי הקבוע בשוק, ויכול להוסיף שישית מהמחיר המקובל בשוק ובלשון חז"ל "שתות". במוצרים אלו כל תוספת במחיר מעל המותר נקראת אונאה.

ולגבי מוצרים שאין להם מחיר קבוע בשוק או שהם שווים יותר בגלל המיוחדות שבהם. כגון רכב מיוחד, או כלי עתיק מאוד, ואפילו יצירה מיוחדת, במקרים אלו אפשר למוכרם בכל מחיר. ואין כאן טענת אונאה.

כיצד משערים את השווי של המוצר?

בזמננו ישנם פערים עצומים בין מחירים של מוצרים רבים, בהתאם לסוג המסחר. אינו דומה מחיר של רשתות שיווק למחיר של מכולת, וכן אינה דומה מכירה במרכז חנויות לבין מכירה של עסק פרטי. ולעיתים יש סיבה מוצדקת לעלות גבוהה של המוצר, ולכן שיעור האונאה צריך להבדק בכל מקום לגופו של עניין, בפרט שיש סוגי מסחר שונים, שלעיתים אין כלל מחיר מקובל, וממילא דין האונאה משתנה.

כשהודיע שהמחיר יקר

טענת אונאה, היא בעצם טענת רמאות, כלומר אחד מהצדדים טוען שרימו אותו בעניין המחיר, בין המוכר שבטעות מכר בזול, ובין אם הקונה קנה ביוקר. ולכן רק כאשר נעשה הדבר בלא יודעין נחשב לאונאה. אבל אם לפני המכירה אמר הקונה למוכר, יודע אני שאפשר לקנות חפץ כזה בפחות, אבל אני מוכן לשלם יותר או המוכר אמר לקונה שידוע לו שמחיר המוצר יקר אבל הוא מוכר בזול. במקרה כזה אין אחד מהצדדים שיכול לטעון טענת אונאה, הואיל והודיעו אחד לשני לפני המכירה והקניה שהסכום הוא גבוה או נמוך מהמחיר המקובל בשוק.

טעות במנין השטרות או בעודף

דין אונאה קיים דווקא כאשר הטעות היתה בקביעת המחיר, או במקרה שאמדו את שווי הסחורה ביותר מערכה או בפחות. אבל אם שני הצדדים הסכימו שהסחורה עולה סכום מסויים, וטעו במניין השטרות, והקונה שילם יותר או פחות, אפילו אם הטעות היתה בשקל אחד, המקח קיים וחובה להחזיר או להשלים את היתרה שו"ע חו"מ רלב, א; סמ"ע ב.

מקח טעות

שלא כמו בדיני אונאה שהטענה היא על טעות במחיר, במקרה של מקח טעות הטענה היא על המוצר עצמו, שאינו המוצר המבוקש, מחמת תקלות המהוות פגם במוצר עצמו או שהוא תקין אבל הדגם אחר. ומפני שהמקח עצמו של הקניה הוא טעות, מבקשים להחליפו במוצר אחר תקין, לדוגמא: כשקונה ספר ובמהלך השימוש מגלה שחסרים דפים, או שקונה מזוזה כשרה ולאחר בדיקה התברר שהמזוזה פסולה, וכן כשקנה מאכל והתברר אחר כך שהמאכל מקולקל, מקרים אלו נידונים כמקח טעות, שניתן לבטל את המקח ולקבל את התשלום בחזרה.

לפני שטוענים מקח טעות

ההלכה הציבה גדרים לטענה זו, כדי שלא יבואו בקלות לטעון מקח טעות ולכן יש לדון כל ענין לגופו. האם יש כאן באמת מקח טעות או קונה שמתחרט על הקניה, וכידוע לכל אדם יש פעמים שאדם רואה את המום ובכל זאת קונה ואחר כך מתחרט, ויש מקרים שבאמת הוא לא ראה. ולכן אילו הדברים מסורים ללב ויש להתייעץ עם תלמיד חכם המבין בעניני ממונות על מנת שלא להיכשל בגזל.

האם מותר להחזיר מוצר לחנות אפילו שלא נרכש מאותה חנות?

היות ובעל החנות נותן אחריות למוצרים שהוא מוכר, לכן אין היתר להחזיר מוצר מחנות אחרת, והעושה כך במקום שמקפידים בכך נכשל בגזל. אבל אם קיבל אישור מבעל החנות לא עבר איסור.

ואלו הם חלק מהתנאים לטענת מקח טעות

א) שהמום או הפגם הוא באמת נחשב לפגם ומוסכם על ידי הכל שאין קונים מוצר פגום כזה. ולא כל פגם קטן נחשב למום שמבטל מקח .

ב) שאינו ידע מהמום לפני שקנה. ובמקרה שידע מהמום ומחל על כך אינו יכול לטעון מקח טעות.

ג) שאינו יכול לראות שהמוצר פגום. אבל אם היתה לו אפשרות לראות שהמוצר פגום ובכל זאת קנה אינו יכול לטעון מקח טעות

ד) במקרה שלא השתמש לאחר שראה את הפגם, אלא הניחו בצד עד שהחזירו למוכר אבל אם ראה את הפגם והמשיך להשתמש, אינו יכול להחזירו.

תוכן העניינים

ואהבת כהלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה