לשון הרע
הרגלים טובים מתחילים מגיל צעיר - חייב אדם לגעור אפילו בילדיו הקטנים, על דבור לשון הרע ולהפרישם מזה, כדי להרגילם להתרחק מהמידה הרעה הזאת, שאם לא כן, כשיגדלו יקשה עליהם מאוד לפרוש מכך.
לימוד ושינון תמידי - צריך אדם לחזור ולשנן בכל עת את כל הלכות לשון הרע, עד שיהיו שגורים בפיו ויוכל בקלות לדעת כיצד לנהוג בכל מצב ומצב. ורבים מעם ישראל הקדוש קיבלו על עצמם בהוראת כל גדולי הדור שליט"א ללמוד בכל יום לפחות שתי הלכות לשון הרע.
כף זכות ואהבת ישראל - חייב כל אדם ללמוד הלכות כף זכות ולהתחזק מאוד בלדון לכף זכות כל יהודי וכן באהבת ישראל, משום שבהרבה מקרים היה נמנע הלשון הרע אם היה אוהב יותר את חבירו כפי שמצווה התורה. וצריך להזהר לא למהר לקבוע דעה רעה על מעשה חבירו, שהרי לכל אדם קורה לפעמים שעושה דברים המפריעים לשני, ולכן אף על פי שכל אחד צריך להזהר לא להפריע לשני, על השני מוטל לסבול ולקבל באהבה את סגנונו של חבירו אף שאינו כמותו, והדן את חבירו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות.
אל תמנע לעצמך את הברכה - צריך האדם לזכור תמיד שאין כלי מחזיק ברכה אלא השלום, ואם חס ושלום אין שלום בנינו אין ברכות השם יכולות לחול עלינו.
אל תמנע את הגאולה - צריך האדם לזכור תמיד שהשלום בנינו יקרב את גאולתינו וכל זה מתחיל בשמירת לשוננו.
לשם איזו תועלת מותר לספר לשון הרע במצוות בין אדם לחבירו
מתוך הספר "ספר החיים" קיצור הלכות לשון הרע. ישנם מקרים מיוחדים שבהם מותר ואפילו מצוה לספר בגנותו של אדם, ולהזהיר אחרים מפניו כאשר יש אפשרות למנוע נזק קיים או נזק עתידי.
והסיבה השניה שיודעים על מעשים רעים שעשה ויש צורך לגנות את המעשים הרעים ולהרחיק את הבריות מלעשות עבירות דומות.
ולכתחילה יש להתייעץ עם תלמיד חכם המבין בהלכות אלה, על מנת שישקול כל המקרה לגופו וכן לוודא, שכל התנאים קיימים. ורק אז יהיה מותר לספר.
בכל אופן גם כשיש תועלת בדבר, צריך שיתקיימו שבעת התנאים הבאים, וכשחסר אחד התנאים, הרי זה לשון הרע גמור:
א. כשיודע בוודאות שהסיפור אמיתי בלי שום ספק. כלומר שראה את הדבר בעצמו ולא על ידי שמיעה מאחרים, אלא אם כן התברר לו בוודאות, לאחר ששמע שהדבר אמת.
ב. שיהיה ברור לו היטב שהמעשה שנעשה אכן אסור , וגם אין שום צד להתיר אותו. ובזה יש להיזהר מאוד בפרט כאשר הנפגע מן המעשה הוא קרובו של המספר או הוא בעצמו, שבמקרים כאלו מצוי מאוד שאדם ממהר לפסוק שלא כדין שהמעשה אכן אסור, ובמקרים אלו צריך להתאמץ מאוד לכוון לאמת.
ג.ינסה לדבר עמו כדי שיתקן את העוול ויטיב דרכיו - להוכיח את החוטא שיתקן את העוול וייטיב את דרכיו ואם כן אין עוד צורך לספר. ואם יודע מתחילה שהוא לא יקבל את תוכחתו, צריך לספר את המעשה בפני שלושה שיהא ניכר שהוא מספר לתועלת ולא כדי להתכבד בקלונו. ואם יודע שלא יקבל את תוכחתו והמספר ידוע לרבים כאיש אמת שאינו מפחד מאיש הוא רשאי לספר את המעשה אפילו שלא בפני שלושה, ואם עושה העבירה הוא אדם אלים והמספר חושש מפניו רשאי הוא שלא להוכיחו ולספר את המעשה אפילו בפני איש יחידי.
ד. יזהר שלא להגזים בדבריו ולהגדיל את העוולה יותר ממה שהיא, כגון על ידי סיפור דברים שלא היו, או על ידי החסרת פרטים שהם לזכותו של עושה המעשה אף על פי שבסך הכל הוא לא נהג כדין. ואם הנפגע מן המעשה הוא קרובו של המספר או הוא בעצמו צריך להזהר מאוד בזה, שהרבה פעמים במקרים כאלה האדם הנוגע בדבר נוטה להגזים בסיפור העוולה או להחסיר פרטים שהם לזכותו של השני.
ה. שהמספר יכוון לתועלת שבסיפור ולא כדי להתכבד בקלונו של עושה המעשה ולא מתוך שנאה או תחרות, ואם המספר נגוע גם הוא באותה עבירה אסור לו לספר, שהואיל והוא לא מונע עצמו מאותה עבירה ניכר הדבר שאין כוונתו לשם שמים אלא להתכבד בקלונו של חבירו, וכן אסור לספר את המעשה בפני אנשים הנגועים באותה עבירה שבעיניהם מעשה זה אינו מגונה ולא תצמח כל תועלת מסיפור הדברים. וצריך לשים לב שמסיפור הדברים אכן תצא תועלת באופן מעשי שהשומעים אכן יכולים להועיל במקרה כזה, שאם לא כן אסור לספר, אף על פי שכוונת המספר לטובה.
ו. אם ניתן להשיג את אותה התועלת שבסיפור הדברים גם ללא סיפור הדברים, אסור לספרם. וישיג את התועלת בדרך השניה, ואם אפשר להשיג את אותה התועלת שבסיפור על ידי סיפור מקצת העוולה, אסור לספר את כולה.
ז. צריך להיזהר שבסיפור הגנות לא יגרום לעושה המעשה נזק יותר מהמגיע לו על פי הדין שהיה יוצא אילו העידו עליו בפני בית דין. שעל פי חוקי התורה כל עבירה יש לה את העונש המתאים לה לפי קביעת התורה, וכן גם בעונשים המגיעים על ידי בית הדין ולכן אם ידוע שיגרם לו נזק יותר ממה שמגיע לו אז לא לספר. ואם מסופק כיצד לנהוג יתייעץ עם תלמיד חכם שמבין בהלכות לשון הרע.
וכשמתקיימים כל התנאים האלו אין זה נקרא לשון הרע כיון שאין כוונתו להרע או להזיק אלא אך ורק להועיל
בני, אל תשב בחבורות האומרים גנאי מחבריהם ובעלי לשון הרע, כי כל הדברים עולים ובספר נכתבים וכל העומדים שם נכתבים בחבורת לשון הרע
(אוצר המדרשים אליעזר עמוד 31)
דיני לשון הרע
א) מהו לשון הרע - כל דיבור שיש בו גנות על אדם או דומם, אפילו בלי להתכוון להזיק הרי נחשב ללשון הרע וכל המאמין לדברי לשון הרע ששמע הרי הוא נחשב למקבל לשון הרע, ועונשו יותר מהאומר הלכות לשון הרע כלל א - א .
ב) מהי רכילות - סיפור של מעשה שקרה אפילו חיובי אבל אין רוצים שיתפרסם או שיכול לגרום לקנאה שנאה או תחרות הלכות רכילות כלל א -ב .
ג) גילוי סוד - אסור לספר סוד שגילה לו חבירו בדרך סתר. וסוד פירושו כל דבר שפירסומו יכול לגרום למישהו נזק או צער כלשהו וכתב החפץ חיים בהלכות רכילות כלל ח סעיף ה וחייב אדם להסתיר הסוד, אשר יגלה לו חברו דרך סתר, אף על פי שאין בגלוי הסוד ההוא ענין רכילות, כי יש בגלוי הסוד נזק לבעליו וסיבה להפר מחשבתו, גם בזה הוא יוצא מדרך הצניעות, והוא מעביר על דעת בעל הסוד. .
ד) מי עובר - המדבר, והשומע, שמסכים לדברי הלשון הרע ומתעניין בהם, מקבל את הדברים, וחושב מחשבות רעות על האדם שמדברים עליו, באופן כזה שניהם עוברים על איסור לשון הרע כתב החפץ חיים שעובר נמי המספר והמקבל בלאו של ''לפני עיור לא תתן מכשול'' כי כל אחד נותן מכשול, לפני חברו שיעבור על לאוין. .
ה) דברי אמת - המספר לשון הרע שהוא שקר עובר משום מוציא שם רע, אבל כשאומר את האמת עובר על איסור לשון הרע כתב החפץ חיים בלאו הראשון: המרגל בחברו עובר בלא תעשה שנאמר (ויקרא: י"ט ט"ז) ''לא תלך רכיל בעמיך''? איזהו רכיל זה שטוען דברים והולך מזה: לזה ואומר כך אמר, פלוני עליך כך וכך שמעתי על פלוני שהוא, עשה לך אף על פי, שהוא אמת הרי זה מחריב. את העולם ויש עון גדול מזה עד מאד והוא לשון הרע והוא בכלל, לאו זה והוא המספר, בגנות חברו אף על פי. שאומר אמת. אבל האומר שקר נמצא מוציא שם רע. .
ו) על קרובי משפחה - גם על אנשים קרובים מאוד יש איסור לשון הרע, ולכן אין היתר לדבר דברי גנות על אח או אב, אפילו שהשומע הוא אחד הקרובים כתב החפץ חיים בהלכות לשון הרע כלל ח סעיף א שכל זה נלמד ממעשה דיוסף וממעשה דמרים שהיתה אחותו. .
ז) לספר חסרונות - אסור לספר חסרונות של אחרים, כגון אלים כעסן עצלן וכד', אפילו לא על קרובי משפחה כנ"ל ובפרט שכל דבר שהוא גנות אסור לספרו שנחשב ללשון הרע. וכתב שם בסעיף ב "אסור לשון הרע הוא בין על איש או אשה, ואין חלוק בין אשתו לאשה אחרת, ורבים נכשלין בזה, בעונותינו הרבים, שהתר בעיניהם לספר גנות על אשתו ובית חותנו לפני אחיו ובית אביו, ומדינא אין שום נפקא מנה בזה, אלא רק שמתכוון ולתועלת ולא מערב בדבריו שום שקר. .
ח) עובר עבירה - כשראה אדם שעשה עבירה ומכירו שהוא אדם כשר אסור לספר את העבירה לאחרים שם כלל ח הלכה ד ודע, דאסור סיפור לשון הרע הוא אפילו על עם הארץ, כי גם הוא בכלל עם ה' וצבאותיו, שהוציאם ממצרים וכל שכן אם הוא תלמיד חכם, בודאי המספר לשון הרע עליו עונו גדול הרבה יותר, ואמרו חז''ל: כל המספר אחר מטתו של תלמיד חכם נופל בגיהנם. .
ט) "טיפוס לא נוח" - אין לומר על אדם שהוא רע לבריות או טיפוס לא נוח שזהו לשון הרע ממש אלא אם כן הוא רשע אוכל נבלות להכעיס כנזכר לעיל. .
י) דברי ביקורת על אדם כשר - אסור לספר על חבירו שאינו מיטיב עם הבריות ללא סיבה מפני רוע טבעו או מתוך נקימה ונטירה, בין בדבר שמחוייב להיטיב מן התורה כגון להלוות את חבירו (לפי ההלכה) ובין בשאר טובות, בין שסרב להיטיב עימו ובין שסרב להיטיב לאחרים, ואפילו מתוך קנאת האמת אסור לספר, וכל זה אסור כשהדברים אמת וקל וחומר כשהדברים אינם נכונים
יא) אדם רשע - מותר לדבר על אדם רשע כשידוע לנו בוודאות שהוא כופר בתורת ישראל ובהגדרת אפיקורס ועוד כתב שם בהלכה ה וכל זה האסור של לשון הרע הוא דוקא על איש, שעל פי דין תורה הוא עדין בכלל ''עמיתך'' דהינו עם שאתך בתורה ובמצות, אבל אותן האנשים, שמכירם, שיש בהם אפיקורסות, מצוה לגנותם ולבזותם, בין בפניהם ובין שלא בפניהם, בכל מה שהוא רואה עליהם, או ששומע עליהם, דכתיב: ''לא תונו איש את עמיתו'', ו''לא תלך רכיל בעמיך'', והם אינם בכלל זה, שאינם עושים מעשה עמך, ונאמר תהלים: קל"ט כ"א ''הלוא (משנאיך) ה' אשנא ובתקוממיך, אתקוטט'' (וכו') ואפיקורס נקרא הכופר בתורה, ובנבואה מישראל בין בתורה שבכתב ובין בתורה, שבעל פה ואפילו, הוא אומר כל התורה, מן השמים חוץ מפסוק אחד או קל וחומר אחד או גזרה שוה אחת או, דקדוק אחד גם הוא. .
יב) לשון הרע מאבא או אמא - אסור לשמוע לשון הרע מאבא ומאמא ויש להזהירם בכבוד שזהו לשון הרע וכל שכן שיש לחנך את הילדים בכך שלא מדברים לשון הרע גם אין חילוק באיסור קבלת לשון הרע, בין אם הוא שומע מאנשים אחרים או מאביו ואמו ואנשי ביתו. ויותר מזה (כז) מצינו בתנא דבי אליהו פרק כ''א, שאם רואה אדם לאביו ולאמו, שמדברים דברים יתרים, כגון, לשון הרע וכדומה, לבד שמזהר שלא לקבל דבריהם, אלא הוא צריך גם כן למנוע אותם מזה, יזהר שיהיה זה, בדרך כבוד, ואם החריש להם, נענש הוא והם בעבור זה בעונש גדול. .
יג) גנאי על סחורה - אין לדבר דברי גנאי על סחורה של חנווני או בעל מכולת או של סוחר ואפילו לא על זמר שם כלל ה ז ודע דכשם שאסור להוציא דיבה על חברו כן על חפציו אסור להוציא דבה וזה מצוי מאד, בעונותינו הרבים, שחנוני אחד מוציא דיבה על נכסי חנוני אחר וכל כהאי גונא מפני הקנאה, וזו היא לשון הרע גמורה מדאוריתא. .
יד) רכב ישן - אסור לספר גנות על חפציו של חבירו כשם שאסור לספר על חבירו כנ"ל. .
טו) בעלי מקצוע - בעלי מקצוע צריכים להזהר זהירות יתרה שלא לדבר דברי גנאי על אחר העוסק באותו מקצוע שלו.
טז) בצחוק - אסור לספר לשון הרע גם אם אינו נאמר מתוך שנאה אלא דרך צחוק וקלות ראש כ"כ שם כלל ג הלכה ג "אסור לשון הרע, שאפלו אינו מדבר מתוך השנאה ולא נתכון בהספור לגנותו, רק אמרו דרך שחוק ודרך קלות ראש, אף על פי כן כיון שעל פי אמת דברי גנאי הוא, אסור מן התורה." .
יז) לשון הרע על נפטר - אסור לספר לשון הרע על מתים ואפילו אם היו עמי הארץ, וכל שכן אם היו תלמידי חכמים, וכל שכן אם מבזה דברי תורתם בכלל הזה חיים בכלל ח הלכה ט "ודע עוד, דאפלו (כב) לבזות ולחרף את המתים גם כן אסור, וכתבו הפוסקים, דיש תקנה וחרם קדמונים, שלא להוציא לעז ושם רע על המתים. וכל זה אפלו אם המת עם הארץ, וכל שכן אם הוא תלמיד חכם, בודאי המבזה אותו עון פלילי הוא, וחיב נדוי על זה, כמו שנפסק ביורה דעה בסימן רמ''ג סעיף ז'. ואסור של המבזה תלמיד חכם הוא אפלו אם מבזה אותו בעצמו, (כג) וכל שכן שאסור לבזות את דברי תורתו." .
יח) מעשה שנעשה בעבר - אסור לספר על מעשיו בעבר של אדם שחזר בתשובה וכעת מתנהג כראוי, בפרט אם הוא מתבייש בו שאלו דברי גנות ממש ולשון הרע. כמובא בכלל ד הלכה א וכתב שם שערי תשובה לרבינו יונה במאמר רי''ד בסופו. ונראה דאפילו אם אינו מכוין לבזותו בזה, וגם אצל מי שהוא מספר עתה לא יתבזה על ידי זה, כגון שהוא מכיר מכבר להשומע הזה שאצלו לא יגרע הבעל תשובה הזה מפני מעשיו הראשונים או מפני מעשה אבותיו ממה שהיה מחזיקו קודם לזה, אפילו הכי אסור לספר ענין כזה כיון דאם היו מספרין לו את מעשיו הראשונים או את מעשה אבותיו בפניו בודאי היה מתבייש בזה, כדמצינו בבבא מציעא (נ''ט ע''א) בדוד שאמר שאם היו מקרעין לו בשרו לא היה דמו שותת, ממילא אסור לספר עליו זה שלא בפניו דדבר כזה אם יתפרסם בפני ההמון יוכל להיות סיבה להזיק לו בממונו או על כל פנים להצר לו, וכמו שכתב הרמב''ם בהלכותיו וזה לשונו והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק לו בגופו או בממונו או להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע. .
יט) להורים או למעסיק - אסור לספר לשון הרע גם כשמפצירים בו הוריו או בעל העסק שבו עובד ואפילו שמאיים עליו שיפטרו מעבודה כתב החפץ חיים כלל א הלכה ה שיש איסור אפילו אביו או רבו הפצירוהו שיספר להם, מה שדבר פלוני לפניו על אודותם, ואפלו אם הוא רק אבק רכילות, אף על פי כן בכל גוני (בכל האיפנים) אסור. ועוד כתב בהלכות לשון הרע כלל א, ו אפלו אם הוא רואה שאם, הוא ירגיל עצמו במדה הזאת שלא, לספר לעולם בגנותו, של ישראל וכדומה מדיבורים האסורים יסבב לו, הפסד גדול בענין פרנסתו, כגון שהוא תחת רשות אחרים והם אנשים שאין, בהם ריח, תורה וידוע הוא שבעונותינו הרבים אנשים כאלו הם, פרוצים מאד בזה העון החמור, עד שאם יראו את מי שאין פיו פתוח כל כך, כמותם יחזיקו אותו לשוטה ופתי ועל ידי זה יסלקוהו ממשמרתו ולא יהיה לו, במה לפרנס את בני ביתו אף על פי כן, אסור ככל שאר לאוין שמחויב לתן כל, הונו עליהן. .
כ) להציל מפני נזק - יש מקרים שמותר לספר רכילות או לשון הרע על מנת להציל מנזק כגון מאדם נוכל ורמאי או שידוך שנועד לכישלון ובכל מקרה יש להתייעץ עם תלמיד חכם המבין בהלכות אלו היות והפרטים לכך הם רבים ומורכבים לכן יתייעץ עם תלמיד חכם כדי לדעת את הדין בפרוטרוט ולא יבוא לידי איסור דיבור אסור ח"ו. .
כא) על ילד קטן - אסור לדבר לשון הרע על ילדים קטנים ואפילו על ילדיו אלא אם לשם תועלת וחינוך וכתב החפץ חיים הלכות לשון הרע כלל חהלכה ג "ולפעמים שיך אסור לשון הרע, אפלו על קטן, כגון, לספר גנותו של יתום קטן, שמגדלים אותו אחרים בתוך ביתם, דעל ידי זה יוכל להסבב, שיגרשו אותו מאתם, וכן כל כהאי גונא, היכא שעל ידי ספורו יסובב להזיק להקטן או להצר לו על ידי זה (ואם הוא דבר, מפורסם על קטן זה, עין לעיל בכלל ב' סעיף ג' וסעיף ט' ובחלק ב' בכלל ב' סעיף ג'). ואם מכון בסיפורו לסלק הנזקין, שבאין על ידי זה הקטן ולהדריך אותו בדרך ישרה מותר". .
עצה טובה
להקפיד במיוחד בשולחן שבת
לא להזכיר שמות של אנשים
לא מהמשפחה ולא מהכיתה ולא את השכנים
פשוט על אף אחד לא מדברים
מלבד דברי תורה ומעשים טובים של הילדים
כך באופן קבוע נזהרים
מלדבר לשון הרע
כשיחד יושבים
הנהגה טובה
בכל ערב לפני שהולכים לישון
כל ילד מספר על אחיו
מעשה טוב שעשה במשך היום
לכתוב במחברת של מעשים טובים
ובסוף השנה לתת פרסים לזוכים
וכך הילדים לומדים להסתכל
אחד על השני
בעין טובה
באופן תמידי
סוף הספר