אור ברסלב

ואהבת כהלכה

הלוואה

דיני ממונות בקטן

יו"ד סי' רמט סעיף ו "שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה, המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה, או הלוואה... ועל זה נאמר: והחזקת בו" .

כלומר נתינת הלוואה לאדם שזקוק לכך היא צדקה גבוהה ביותר, ואדם שיש באפשרותו להלוות ועושה כך שכרו מרובה מאוד, יותר מהנותן צדקה שאינו מקבל את כספו בחזרה.

צריך לעשות את כל ההשתדלות על מנת להלוות, וה' ישלם שכר למלווה. אשר עושה מצוה וחסד. יבוא יום והקב"ה יחזיר לו כפל כפליים ועל זה אמר שלמה המלך קהלת פרק יא פסוק א "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו", ופרש"י שלח לחמך על פני המים - עשה טובה וחסד לאדם שיאמר לך לבך עליו אל תראנו עוד כאדם שמשליך מזונותיו על פני המים:

כי ברוב הימים תמצאנו - עוד ימים באים ותקבל תשלומך ראה מה נאמר ביתרו (שמות ב) קראן לו ויאכל לחם וסבור שהוא מצרי ולא יראנו עוד מה היה סופו נעשה חתנו ומלך על ישראל והכניסו תחת כנפי השכינה וזכו בניו ובני בניו לישב בלשכת הגזית.

הרי שהנתינה אע"פ שהיא מסייעת למקבל. בבא השעה היא תסייע לנותן, ועובדה היא שלא מעט עשירים שנתנו הלוואות, ופיזרו ממונם לצדקה, לאחר ימים התהפך עליהם גורלם לצערם והפכו לעניים, וההלוואות שנתנו הצילו את נפשם, במצבם הדחוק כאשר קיבלו כספם בחזרה מהלווים, הצליחו לעבור את המשבר. ההלוואות שנתנו בעבר, והצדקות והחסדים שקיימו הם שהחזירו להם את החיים בחזרה...

אדם שאינו מעוניין להלוות

כתבו חז"ל (ב''ב י א) שאדם הנמנע מלהלוות נחשב כעובד עבודה זרה. ועוד כתב ספר החינוך מצוה סו בספר החינוך שאם יש לאדם כסף ובכל זאת מונע את עצמו מלהלוות אדם זה נחשב למרוחק ונמאס ונתעב ונאלח ומשוקץ עד שקרוב להיות מיאוסו כמיאוס עבודה זרה, עכ"ל.

במידה שאדם מודד כך מודדים לו, ולכן כשהוא לא מלוה לאחרים יבוא יום והוא יצטרך ולא יהיה לו ממי להלוות, ודבר נוסף שיקרה הקב"ה יביא אותו למצב שהוא יבין שכספו לא שווה כלום. על ידי כך שיגיע מצב שהוא יצטרך עזרה לו ולבני ביתו והכסף שהוא כל כך האמין בו ורדף אחריו לא יעזור לו.

מי קודם למי בנתינת ההלוואה?

הגמרא במסכת ב"מ עא, א מקור הלימוד על מצוות הלוואה הוא מהפסוק (שמות כב, כד) "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך". חז"ל למדו מפסוק זה דינים חשובים. ראשית, עניי ישראל ועניי גויים, עניי ישראל קודמים. שנאמר: כסף תלוה את עמי קודם צריך לעזור ולהלוות לבני עמך, ורק לאחר מכן לבני עמים אחרים. ומוסיפה התורה ואומרת: "את העני עמך" ללמדנו שאם באו לפנינו עני ועשיר, עלינו להקדים ולהלוות לעני, ורק אם יישאר כסף, אפשר להלוות לעשיר.

ועוד מדייקת הגמרא מהמילה "עמך" שתמיד היותר קרוב למשפחה הוא הקודם, ולכן עני בן עירך ועני בן עיר אחרת, מצווה להקדים את העני שמאותה העיר. ואפילו אם באו שני תושבים בני אותה העיר, אחד משכונתך והשני משכונה אחרת, מצווה להקדים את בן שכונתך, שהוא יותר "עמך".

ואפילו אם שניהם מאותה השכונה, רק שאחד מהם הוא שכן קרוב, והשני גר במרחק מה, מצווה להקדים את השכן הקרוב יו"ד רנא, ג. אהבת חסד ח"א ו, ב. .

גם בשאר חסדים יש דיני קדימה

דיני קדימה אלו אינם נוגעים רק לגבי מצוות הלוואה, אלא אף לגבי כל שאר הלכות גמילות חסדים. למשל, כאשר ישנם שני חולים הזקוקים לעזרתנו, ואין ביכולתנו לעזור לשניהם, מצווה להקדים את החולה הקרוב או השכן. וגם לגבי משפחה, קרוב משפחה קודם לרחוק. ולכן הורים קודמים לאחים, ואחים קודמים לדודים, ודודים קודמים לבני דודים, וכן הלאה יו"ד שם, אהבת חסד ח"א ו, ד. .

מדוע צריך לעשות חסד לפי כללי קדימה ולא לפי הרגש?

יש למנוע מצב שיהיה איזה עני מוכר ואהוב שכולם ירצו לעזור לו, ולעומתו יש עני אחר ביישן וצנוע ואין מי שיחשוב לשים אליו לב. לכן אמרה התורה, שכל אחד יתעניין במצבם של שכניו וקרוביו, ובני משפחתו לפני שעושה חסד עם אחרים, שהרי אותם הוא מכיר היטב. אפילו הם בישנים ביותר, ידע על כך ויוכל להושיט להם יד.

ועוד כתב החפץ חיים

וכמה יש לו לאדם להתביש מעצמו, כשיודע שהיכולת בידו לפרוע, והוא מונע עצמו מזה, ומביא על עצמו שם רשע. דהלא אם יקראהו חברו 'רשע', אפילו בינו לבין עצמו, שלא הגיע לו על ידי זה שום בזיון, אף על פי כן יכעס עליו מאד עבור זה. וכל שכן בזה שגרם לעצמו, שנקרא שמו רשע עבור זה, כמה מהכלימה והחרפה ישיגהו לבסוף לעתיד לבוא, כשיתפרסם שמו זה לפני רבי רבבות מחנות קדושות, כמו שכתבו הספרים הקדושים, שכל עניניו של אדם נכרזין ונתפרסמין למעלה לפני כל...

לכן משתדלים לפתוח את הלב ואת הכיס ולתת הלוואה לנזקק לכך, וכדי לצמצם את האפשרות להפסיד את ההלוואה, עושים חוזה הלוואה מפורט, שבו כותבים את תאריכי הפירעון, ועדיף לקבל צ'קים חתומים כעירבון בנוסף לחתימת ערבים.

ויש מקרים מיוחדים שבהם צריך המלווה להבין שאם הלווה אדם עני, ובאמת אין לו כיצד להחזיר, אסור לו לדחוק את הלווה ולגרום לו לנזקים יותר גדולים.

תדרוך לפני לקיחת הלוואה

היום שאחרי - לפני שלוקחים הלוואה צריך לשער היטב את המצב הכלכלי שייראה לאחר ההלוואה ובתחילת תהליך התשלומים.

האם זה באמת הכרחי - יש לבדוק את האפשרות לדחות את ההלוואה או לוותר עליה כליל. או אולי ישנה אפשרות אחרת להסתדר, ואם כן לנסות אותה.

שמירה על רמת חיים - חשוב מאוד לבחור בהלוואה המתאימה ביותר לתנאים של המשפחה בחיי היום יום, כך שתהיה אפשרות לעמוד בתשלומים תוך כדי שמירה על רמת חיים והוצאות נאותה.

לבדוק את האותיות הקטנות - לפני שחותמים על שטר ההלוואה בבנק או כל מלווה אחר תמיד צריך לבדוק את "האותיות הקטנות". על מה מתחייבים באמת. ומהם תנאי הריבית וההחזרה והאם יש אפשרות פירעון מוקדם ללא קנס, ומה גובה הריבית, ומה משועבד להלוואה וכו'. וטוב להתייעץ עם קרוב משפחה נוסף שיסתכל על השטר ועל תנאי ההלוואה ויאמר את דעתו.

סגולה לקבלת התפילה

המלוה סלע לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה. (מס' סנהדרין עו ע"ב)

דיני הלוואה

א) מצוות הלוואה - נתינת הלוואה היא מעלה יותר גבוהה מנתינת צדקה והמקיים מצות הלוואה כהלכה שכרו רב ביותר כתב בספר החינוך מצוה סו וזאת המצוה של הלואה היא יותר חזקה ומחוייבת ממצות נתינת הצדקה, שמי שנתגלה ונודע דחקו בין בני אדם וגילה פניו לשאול מהן אין דחקו ואפילתו כמי שעדיין לא בא לאותה בושה וירא מהכנס בה, ואם יהיה לו מעט סעד של הלואה, במה שירווח מעט אולי לא יצטרך לבא לשאלה לעולם, וכשירחמנו האל בריוח ישלם נשיו ויחיה בנותר. .

ב) שטר או עדי הלוואה - אסור להלוות ללא שטר או עדים ובכל אופן, שטר שיש בו רק חתימת ידו של הלווה ללא עדים, גם כן מועיל. עיין בחושן משפט הלכות הלואה סימן ע סעיף א וכתב בערוך השולחן אין להלוות בלא עדים ואפילו לת"ח אא"כ הלוה על משכון והמלוה בשטר משובח יותר דאין ביכולת להיות הכחשות בסכום המעות וכל המלוה בלא עדים עובר משום לפני עור לא תתן מכשול דהלוה יכול לשכוח ולכפור וגורם קללה לעצמו שהבריות מקללים אותו ואומרים שתובע מחבירו חנם. ובשו"ת יביע אומר חלק ז חושן משפט סימן ז ולכן צריך להזהר שההלואה תהיה בעדים, או בקבלת שיק מאוחר, וכיו"ב, באופן שיבטיח קבלת פרעון חובו. ולכן יכול לקבל צ'ק ביטחון בתמורה להלוואה אפילו מבלי לכתוב שטר. .

ג) נוסח שטר הלוואה - בשטר יש לכתוב תאריך ההלוואה שם הלוה ושם המלוה, מקום הלוואה, סכום ההלוואה, שמות העדים (אם יש), תאריך פירעון, ואופן התשלום והכתיבה צריכה להיות בכתב ברור באופן שלא תהיה אפשרות זיוף בשטר הלוואה יש חשיבות לפרטים אלו כדי שהשטר יהיה בתוקף לגביית התשלום וכשעושים הלוואה עם שעבוד נכסים ראוי לעשות שטר הלוואה אצל דיינים מוסמכים על מנת שלא יהיו ספקות לגבי גביית התשלום מנכסים משועבדים. .

ד) הלוואה בעל פה לפני עדים - כשאין שטר יכול הלווה לומר הודאה על החוב בפני שני עדים, בנוסח זה: הריני מודה בפניכם שאני חייב לפלוני אלמוני סכום של... ומתחייב להחזירו תוך ... ימים שו"ע חו"מ סי' מ סעיף א המחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי, אף על פי שלא היה חייב לו כלום, ה"ז חייב. כיצד, האומר לעדים: הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה, וכו' עיי"ש. וכתבו סמ"ע סק"א וש"ך סק"ב לחלוק וסבירא להו דאין יכול להתחייב בדבר שאינו חייב רק בקנין סודר או בשטר וכתב הנתיבות בחידושים ס"ק ג' אם אמר בלשון הודאה שהוא מודה שחייב לו מכבר, קונה לכולי עלמא באודיתא עכ"ל ולכן כשאומר בנוסח הודאה זה מועיל לכולי עלמא. .

ה) כשרות העדים - על מנת שהשטר יהיה כשר להוצאת ממון צריכים העדים להיות עדים כשרים כלומר שני אנשים מעל גיל מצוות שומרי תורה ומצוות, ואינם קרובי משפחה של הלווה או המלווה וכתב בספר בנין שלם הלכות הלוואה ששטר שחתמו בו עדים פסולים אף אם נמסר בפני כשרים פסול מדרבנן והרי הוא כחרס שלא חל על ידו התחייבות או קנין וכן יקפידו שהעדים לא יהיו נוגעים בדבר ולא שום פסול בעדות כמו בכל דיני שטרות ועדות שצריכים להיות עדים כשרים שיש תוקף לעדותם. .

ו) כשמוחל על החוב - מותר לתת הלוואה ללא שטר או עדים כשבדעתו ליתן את הכסף במתנה או למחול על החזרת החוב היות ואין כאן חשש של מכשול משום שמוחל על הסכום והוי כמתנה או צדקה ולכן אין צריך שטר ראיה להוציא ממון אלא רק כשנותן כהלוואה. ועוד יש לסמוך על מה שכתב בערוך השולחן חושן משפט הלכות הלואה סימן ע סעיף א ומה שאין נזהרים עתה בזה ולוים זה מזה גמ"ח בלא עדים ובלא שטר משום דמכירין זא"ז ונאמנין זל"ז ויודע המלוה שלא ישכח ולא יכפור לו. .

ז) העברה בנקאית - גם המקבל כסף דרך העברה בנקאית צריך לעשות שטר הלוואה עם המלווה מיד כשהכסף נכנס לחשבונו אין הבדל בין אם מקבל את הכסף בהעברה בנקאית לבין כסף מזומן שכל שמתחייב לשלם חובו יש לו לעשות שטר ולא ימתין בכך שבכל רגע הוא עובר על איסור של "לפני עיוור לא תיתן מכשול". .

ח) אדם שאינו רוצה להלוות - כשיש לו ומונע עצמו מלהלוות לאדם שבמצוקה כספית ויכול לבוא לידי סכנה עובר על לאו של לא תעמוד על דם רעך כ"כ החפץ חיים באהבת חסד סעיף ג. ובזמננו יש תוקף וחשיבות להלכה זאת שיש רבים שנפלו להלוואות בשוק האפור והסתבכו עד מאוד, ואילו היו מקבלים את ההלוואה מאדם כשר לא היו נופלים כל כך. .

ט) כשחושש שהלווה לא יחזיר - אם יודע שהלווה בעל מידות רעות ולא יחזיר את ההלוואה או שמצבו דחוק ואין באפשרותו להחזיר פטור מלהלוות לו שו"ע חו"מ סי' צז סעיף ד אסור ללוה לקחת הלואה ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה עד שלא ימצא המלוה ממה לגבות חובו; ואם עושה כן נקרא רשע. וכשהמלוה מכיר את הלוה שהוא בעל מדה זו, מוטב שלא ללוותו ממה שילוהו ויצטרך לנגשו אחר כך ויעבור בכל פעם משום לא תהיה לו כנושה. כתב בספר אורחות צדיקים שער השקר ועוד ייזהר האדם אם יבוא חבירו אצלו וישאל ממנו דבר שיש בידו, לא יאמר לו "אין לי", אך ידחהו בענין אשר לא ישקר. ויש ספק בספר חסידים, אפילו יבוא גוי לבית יהודי, ויבקש להלוות לו מעות, ויש ליהודי מעות, ואין דעתו להלוות לזה הגוי, לא יאמר לו "אין לי מעות", אך ידחה אותו איך שיוכל בלי שישקר (ספר חסידים תתרל"א). ויכול להיות, שאם היה יודע הגוי שהיו לו מעות לא היה יכול להישמט ממנו בלא שנאה, היה יותר טוב לומר "אין לי" מפני דרכי שלום. אך הכל תלוי בדעתו של אדם, איך שנראה לו ענין של הגוי: אם יכול לומר "יש לי, אבל אני צריך אותם למקום אחר", אם בענין זה יוכל לדחותו בלא שנאה - יעשה. .

י) הבטיח שילווה - אדם שהבטיח לחבירו שילוה לו ממון ייזהר מלחזור בו אלא אם כן הלווה מחל לו מחילה גמורה פסק בשו"ע יו"ד סי' רנז סע' ג הצדקה, הרי היא בכלל הנדרים. וההלוואה נחשבת למצוות צדקה כמבואר שם בסימן רמט סעי' א ולכן כשהבטיח להלוות יש כאן דין נדרי מצוה, שאדם נדר לעשותה וצריך להיזהר ולא להתירה אלא לקיימה מיד שביכולתו ע"ע באהבת חסד פרק ראשון סעיף יא. .

יא) פריעת חוב - אסור ללווה ללוות כסף כשחושש שלא יחזיר את החוב או כשאינו יודע מנין יפרע את החוב. וכתבו אחרוני זמננו שהלווה על סמך שיחזיר ממה שילוה מגמ"ח אחר כך וכן הלאה ואין יודע היאך יפרע את ההלוואות הללו הרי הוא בכלל "לוה רשע ולא ישלם", כבר מההלוואה הראשונה שו"ע שם. ומה שכתבנו לעניין לווה רשע כן כתב בחוט השני שבת א עמ' מו בשער הציון ועוד כתב שם " וכל הלוה באופן שילך מן העולם עם החובות הרי הוא רשע" עכ"ל. ועיין עוד בדרך שיחה עמ' שג שאסור ללוות כסף כשאינו יודע מנין יחזיר את חובו. וכתב בפתחי חושן גניבה והונאה וזה לשונו "עוד רעה חולה שנתפשט בזמננו וכבר גרם להפיל הרבה חללים והוא שמתחילים לגלגל בהלואות מבלי לידע מאין יפרע וגם זה כתוצאה מרדיפה אחרי מותרות ולאו דוקא מותרות ממש אלא כל דבר שאינו חיוני ביותר בכלל זה שכשצריך לחפץ מסוים ואין בידו מתחיל בהלואות או בקניה בתשלומים וכשמגיע הזמן ואינו יכול לפרוע לווה מזה ופורע לזה עד שמאבד את חשבונותיו ובדרך כלל אינו יכול לקבל הלואת גמ"ח ומתחיל בהלואות בעיסקא באיסור או בהיתר וסופו שמאבד ממון אחרים ועצם קבלת הלוואה מבלי שידע כיצד לפרוע איסור הוא עכ"ל. .

יב) כשאינו מחזיר - לווה שלקח הלוואה ואינו יודע כיצד יחזיר או המתחמק ואינו מחזיר את ההלוואה נקרא רשע שנאמר לווה רשע ולא ישלם תהלים פרק לז, פס' כא. וכן הביאו הפוסקים שאדם שאינו מחזיר את ההלוואה נחשב לרשע. ובפירוש רבינו יונה על אבות פרק ב על הפסוק לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. כלומר כיון שלוה ואינו משלם רשע הוא. ואף על פי שאין לו כי מתחלה היה לו לעיין במה יפרעהו. כלומר כל הלוקח הלוואה ולא יודע כיצד יפרע אותה נחשב לרשע. .

יג) שטר שנפרע - מיד כשהחוב שולם יש חיוב על המלוה לקרוע את השטר או לכתוב עליו נפרע באופן כזה שהשטר יתבטל כדי למנוע רמאויות מצד המלוה שיחזור ויגבה בשטר או יורשי המלוה שיראו את השטר ירצו לגבות ממנו, וכן פסק בשו"ע חו"מ סי' נז סע' א אסור להשהות שטר פרוע בתוך ביתו, ואם אינו רוצה להחזיר שטר פרוע, ראוי לנדותו עד שיחזירנו וכן פסקו באחרונים. .

יד) לא לבקש מהלווה כשאין לו - כשיודע בוודאות שאין ללווה מהיכן לפרוע את ההלוואה, אסור לבקש ממנו שיחזיר ואפילו לא על ידי שליח. ורק כשיודע שיש לו, כגון שהלווה בעל נכסים או ממון מותר לבקש ממנו והמבקש כשאין לו עובר על איסור "לא תהיה לו כנושה" כמובא בשו"ע חו"מ סי' צז סעיף ב אסור לנגוש את הלוה לפרוע, כשיודע שאין לו, ואפילו להיראות לפניו אסור, מפני שהוא נכלם בראותו את המלוה ואין ידו משגת לפרוע. ועיין שם בכסף קדשים שכל האיסור כשיודע שאין לו אבל כשיש לו ממון או נכסים אין איסור לבקש. .

טו) מחילה על ההלוואה - מלוה שמחל על הלוואה אפילו בינו לבין עצמו, אינו יכול לחזור בו ואינו יכול לגבות את ההלוואה שו"ע חו"מ סי' רמא סעיף ב מחל לחבירו חוב שיש לו עליו, או נתן לו הפקדון שהיה מופקד אצלו, הרי זו מתנה הנקנית בדברים בלבד. .

זהירות!!!

עשינו צדקה וחסד

נתנו הלוואה

גמלנו חסדים

השתדלנו באמת להיות טובים

אבל המקבל אינו מעריך ואינו מתחשב

ואפילו דורש מאיתנו יותר

ברגעים אלו שהעלבון צורב

תמיד צריכים להזהר

שלא לפגוע במקבל

ולא להפוך את המצוה הגדולה

לעבירה חמורה

ועוד נצטרך לבקש ממנו מחילה...

תוכן העניינים

ואהבת כהלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה