בית הכנסת
בית הכנסת הוא מקום תפילה והתעלות רוחנית וכבר כתבו רבים על הקדושת בית הכנסת כמה חמור האיסור של דיבור דיבורים אסורים, ועל החיוב להתנהג שם בקדושה גדולה בפרט בדינים שבין אדם לחבירו
זוהר פרשת תרומה דף קלא ע"ב. ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל,
פירוש הדברים:
מי שמדבר בבית הכנסת במילים של חול אוי לו שאוחז בפירוד אוי לו שגורע מהשכינה אוי לו שאין לו חלק באלוקי ישראל וכל שכן מי שגורם למחלוקת ומריבות.
מסופר בגמרא (יבמות צו) על מחלוקת שהיתה בבית הכנסת של טבריה, עד שמרוב כעסם נקרע ספר תורה. היה שם רבי יוסי בן קיסמא, כשראה זאת אמר "לא אתפלא אני אם בית הכנסת זו יהפוך לבית עבודת כוכבים".. וכן היה.
צריך להיזהר מהמחלוקת ולכן עדיף שאחד מהצדדים החכם יותר יפסיק את המריבה, גם אם יצטרך להשפיל את כבודו על ידי אמירת "סליחה" ו"טעיתי" אפילו שוודאי לו שאינו טועה, כיון שלעיתים רק כך מסתיימת מחלוקת, כשאדם אומר "טעיתי" פוטר את כל המחלוקות ואין מי שיצא נגדו.
עצה נגד מפריעים בתפילה
מעשה באברך יקר שהיה לו מקום תפילה קבוע בצד השמאלי של בית המדרש בא אל המשגיח עם שאלה כזו: לפני כמה ימים הגיע בחור חדש להתפלל ליד המקום שלי, ולדאבוני הוא מתפלל בקול רם, בנוסח אחר, שמפריע לכל הסובבים מאוד. ואני מסתפק האם לעבור לצד הימני של הבית מדרש ולאבד את מעלת המקום קבוע, אמר לו המשגיח, אם תעבור מקום כי ההוא מפריע לך, שם תמצא מישהו חדש, שגם יפריע לך, ואם תמשיך למקום שלישי, גם שם תמצא מי שיפריע לך, העצה עבורך היא, שבמקום לחשוב בשעת התפילה "כמה הוא מפריע לי" ועד "כמה הוא לא בסדר", תשקיע עוד יותר בתפילה שלך בכוונה בהתלהבות בשמחה, וע"י שתהיה שקוע בתפילתך ממילא כבר לא תשמע את השני.
מקומות קבועים
לבית הכנסת מסויים נכנס אדם חילוני שלצורך התפילה שם כיפה על ראשו וביקש להניח תפילין ולהתפלל שחרית, ממראהו ניכר שאינו פוקד בתי כנסת באופן תדיר, וכיון שאינו מכיר את נוהלי המקום מיד כשנכנס לבית הכנסת, התיישב במקום הראשון שהיה פנוי לפניו, הלה עוד לא הספיק להוציא את הטלית מנרתיקה, כבר ניגש אליו אחד מהמתפללים והעיר לו שזה מקום קבוע ועדיף שישב במקום אחר, הוא בתמימות קם וישב במקום אחר הניח את הסידור על השולחן ופרס את טליתו על מנת להתעטף בה. וטרם הוא מתעטף, ניגש אליו אחד המתפללים ואמר לו שגם זה מקום קבוע ועדיף שישב במקום אחר.. והוא נעץ מבט כועס ושתק קם ושוב ישב במקום אחר וגם בפעם השלישית ניגש אליו אחד המתפללים ביקש ממנו סליחה שזהו מקומו הקבוע... הפעם הוא לא התאפק, הפגיעה היתה צורבת מדי, הוא קם בכעס וצעק בקול רם ואמר: "לא רוצים שאתפלל לא צריך, אני הולך" קילל וחירף ויצא פגוע עד עמקי נשמתו ומאז לא נראו עקבותיו בבית הכנסת.
דיני בית הכנסת
א) עשה לך רב - יש לקבוע רב בבית הכנסת שיפסוק את ההלכה, וכן את המנהגים של בית הכנסת מבלי שיתעוררו מחלוקות ועל זה אמרו חז"ל עשה לך רב והסתלק מהספק כשיש רב שנותן את הידע בהלכות ובענייני בית הכנסת הנוגעים להלכה למעשה. הוא קובע את סדר העדיפויות לשליחי ציבור, ולצערנו ישנה תופעה פסולה שגבאים בבתי כנסת הם המחליטים והם הקובעים וכאשר מעירים להם שיש כאן גם רב הם דוחים זאת בטענה שאין זה מתפקידו של הרב. וזוהי טעות חמורה היות ותמיד צריך לשמוע דעת תורה בכל עניין ועניין, מלבד במקרים שהרב נותן ביד הגבאים את ההחלטה. .
ב) גבאי בית הכנסת - בכל בית כנסת צריכים למנות וועד או גבאים שתפקידם לתחזק את בית הכנסת לקבוע סדר החזנים ושליחי ציבור ולטפל באחזקה השוטפת כגון: חשמל, מים, נקיון וכד' על מנת לשמור על הסדר והמשמעת וכן לנהל את כל עיניני בית הכנסת, ראוי שיהיה אדם אחד או צוות שאחראי על כך במסירות נפש. אפשר לקבוע זאת על ידי בחירות, או שבעל בית הכנסת ממנה אדם נאמן. .
ג) ידיעת ההלכות - גבאי בית הכנסת מוכרחים להיות מונחים בהלכות הבסיסיות הנוגעות לתפקידם כגון: מינוי שליחי ציבור עולים לתורה, חזנים, תוקע בשופר וכד' בפרט שהציבור סומך על החלטותיהם כתב בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כ אסור למנות אלו שאינם שומרי תורה. וכשהם ידועים לאינם שומרי שבת, הרי מדינא הם כמומרים לכל התורה כולה. ואף אם נימא דידוע שהוא רק לתיאבון, הוא עכ"פ מומר לתיאבון לכל התורה, ויש לאסור למנותו ולכבדו בעניני ביהכ"נ. .
ד) תקנון בית הכנסת - ראוי שבכל בית כנסת יכתבו תקנון מפורט של המנהגים ושל חוקי בית הכנסת בצירוף חתימתו של רב בית הכנסת והגבאים. וצריכים לתלותו במקום גלוי לכל הציבור בתקנון צריך לפרט את סמכות הגבאים, מהי ההגדרה של מקום קבוע, מי הוא הוועד וכיצד הוא נבחר ושאר פעילות בית הכנסת. .
ה) סמכות הגבאים - דין הגבאים או הוועד כדין אפוטרופוס על כל עניני הציבור, ויש להם דין של רוב הציבור והחלטותיהם מחייבות את כל הציבור אפילו את המיעוט המתנגד בתשובת הרשב"א (ח"א סי' תרי"ז) ובמרדכי (ב"ב ח'). דשלשה מבהכ"נ כבית הכנסת, ובב"י (או"ח סי' קנ"ג) והובא גם בביאור הלכה שם (סעי' ז' ד"ה והיינו), וכתב דר"ל בהכ"נ של יחידים, אם בררו שלשה מאנשיהם לפקח על עסקי צבור שלהם, הרי הם שקולים ככל אנשי בהכ"נ לענין מכירה, הובא בשו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן טז ד"ה ומש"כ דצ"ב כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ה סימן כ וגבאי ביהמ"ד בזמנינו הם ז' טובי העיר בשלהם כיון שהם השולטים בביהמ"ד, וכמו ביחיד בשלו. כן כתב בשו"ת שואלין ודורשין חלק ד סימן ד שיכולים להפקיע קדושה של חפצי קודש, לקבוע סדר מכירות התפילות והמצוות קביעת מקומות למתפללים, מינוי שליחי ציבור. מינוי רב בית הכנסת קביעת שיעורים וכד' כל שיש בו לטובת הכלל. .
ו) גבאי בהתנדבות - גבאים שאין להם טובות הנאה מבית הכנסת דינם כשומר חינם, ולכן אם נגנבו או אבדו כספים שלא בפשיעתם אינם חייבים לשלם מכיסם כשאין להם כל טובות הנאה כגון: עליה לתורה או הנחה בתשלומי ועד וכד' אז דינם כדין שומר חינם, ורק כשסוכם עם הגבאים אחרת והסכימו לקבל עליהם שמירה באחריות של שומר שכר חלים עליהם חיובי שומר שכר. .
ז) גבאי בתשלום - גבאי המקבל תשלום או טובות הנאה כגון: הלוואה מקופת בית הכנסת או עליות לתורה וכד' נחשב כשומר שכר עם כל ההשלכות ההלכתיות שבדבר כדין שומר על הפקדון כשיש לו אפשרות להשתמש במעות הרי הוא שומר שכר כמובא בשולחן ערוך חושן משפט הלכות פקדון סימן רצב עיין שכ"כ במשפטי התורה חלק ג סימן לז. ולכן אם אבדו או נגנבו כספים חייב לשלם מכיסו .
ח) דו"ח פעילות - על הגבאים להיות נקיים מחשד, וכן לא יגרמו לאחרים לחשוד בהם לכן חובה עליהם להכין רשימות מדוייקות של הכנסות והוצאות כתב ברמ"א יו"ד סי' רנז סע' ב ומ"מ כדי שיהיו נקיים מה' ומישראל, טוב להם ליתן חשבון (טור). וכל זה בגבאים הכשרים, אבל מי שאינו כשר, או שנתמנה באלימות ובחזקה, צריך ליתן חשבון. וה"ה בכל ממונים על הצבור. כתב בספר מנורת המאור פרק א וזה לשונו "ואף על פי שאין ראוי לתבוע מהגבאין חשבון, שנא' אך לא יחשב אתם את הכסף הנתון על ידם וגו', אפילו הכי צריכין הגבאין לתת מעות הצדקה בחשבון כדי שיהיו נקיים מה' ומישראל עכ"ל. אמנם אין הם מחוייבים להראותו לכל דורש בפרט שיש עינינים שהצנעה יפה להם כגון שמות של תורמים קבועים וכד' אבל רצוי שיראו אותו מדי פעם לרב בית הכנסת או למבקר המוסכם על הציבור. .
ט) מס חבר - רשאים הגבאים לקבוע מס קבוע לכל מתפלל לצרכי הוצאות בית הכנסת, ולשלול זכויות לאותם מתפללים שאינם משלמים כדין שבעה טובי העיר שיכולים לעשות תקנות לצורך הכלל ולתת זכויות למשלמים כגון עליות לתורה או מקומות קבועים, אירוח בשבתות חתן וכד'. עיין במשפטי התורה סימן לה. שהביא ראיה מהביאור הלכה או"ח סי' קנג סעיף ז' ד"ה והוא הדין, שהסמכות של גבאי ביהכנ"ס שנבחרו הינה כמו של ז' טובי העיר והם יכולים לקבוע תקנות והחלטות לטובת צרכי בהכנ"ס בהתאם לשיקול דעתם ויש להחלטותיהם תוקף המחייב את ציבור המתפללים כמו שמחייבת החלטת בית דין. .
י) שררה עוברת בירושה - אדם שברשותו בית הכנסת מעביר את כל הניהול ליורשיו ואין רשות לחברי הוועד או לעמותה להוציאה מהיורשים אלא במקרה שרואים שהתנהגות היורשים אינה תואמת את תפקידם ויתייעצו עם תלמיד חכם כיצד לעשות זאת באופן שלא תגרם מחלוקת ברמ"א יו"ד סי' רמ"ה, סעיף כ"ב: כל מי שהוחזק בעיר בתפקיד רב, בנו ואפילו' בן בנו לעולם קודמים לכל אדם אחר במידה והם ממלאים מקומו ביראה והם חכמים קצת. פסקו זה של הרמ"א ז"ל נתקבל ע"י רובם המכריע של גדולי האחרונים, ונהגו לפיו בישראל, ובכל תפוצות הגולה, ללא יוצא מן הכלל (עיין בין היתר גם בתשו' חתם סופר או"ח סי' י"ג). עכ"ל הפסקי דין רבניים חלק י פס"ד בעמוד 35. ואם רואים שהיורשים מתנהלים ברמאות, או שמשתמשים בכספים שלא על פי ההלכה, וכל שכן שאינם שומעים לדעת תורה, אפשר ומצוה להוציאם מההנהגה ולהעבירה למתאימים. .
יא) העברת שליח ציבור או גבאי ממשרתו - אין להעביר שליח ציבור או תוקע או גבאי ושאר תפקידי קודש אלא אם כן נמצא בהם פסול שיש בו ממש ולאחר שהתייעצו עם הרב של המקום צריכים להזהר שלא יצא עליו שם רע שמחמת עבירותיו העבירוהו וכן פסקו באחרונים מג"א ס נ"ג ס"ק ל"ב שו"ע הגר"ז סעי' ל"ה ובכף החיים שם ס"ק ק"א וסימן קה, אלא אם כן נמצא בו פסול .
יב) חפצים שבלו - מותר לגבאים למכור ולהוציא לחולין תשמישי קדושה שבלו, ובממון זה לרכוש תשמישי קדושה חדשים ואין כח ביד התורמים לעכב בעדם כן כתב בשו"ת שיבת ציון סוף סימן ז ובספר צדקה ומשפט פרק טו סעיף ו הלכה ברורה סימן קנג עמ' תיג .
יג) השאלת ספר תורה - גבאי בית הכנסת רשאי להשאיל ספר תורה או חומשים שנתרמו לבית הכנסת לבית כנסת אחר או לבית אבלים בתנאי שיש ביטוח על הספר תורה או הסכם מפורט על אחריות השואל על הנזקים אלא אם כן הספר תורה הושאל ואינו שייך לבית הכנסת הלכה ברורה עמ' תל שו"ע סימן קנג סעיף יא בית הכנסת מקבל אחריות על כל נזק שיש לספר תורה ולכן כשהוא מוסר את הספר תורה לאבלים או לבית הכנסת אחר יש כאן העברת אחריות ואם יגרם נזק לספר תורה הוא יצטרך לשאת על עצמו את הנזק לכן יפרט בשטר את כל החיובים שיש למשאילים של הספר תורה על מנת שיוכל לגבות תשלום עבור הספר תורה אם יארע נזק ח"ו. .
יד) ספר תורה לבית הכנסת - ראוי לכל תורם ספר תורה לכתוב על התיק או המעיל את שם הבעלים ואצל מי הוא מופקד ויחד עם זאת להחתים את הגבאים או בעלי בית הכנסת על "שטר השאלה" שבו יהיה כתוב תנאי השמירה והחיוב בגין נזקים וכ"כ בספר סת"ם כהלכתן עמ' י"ז, ועוד הוסיף שם כשתורם את ספר התורה לבית הכנסת יש חשש שביטל מצוות כתיבת ספר תורה. בפרט כששטר ההשאלה עשוי לחסוך מחלוקות בעתיד לגבי האחריות על הספר תורה ואם נתן ספר תורה בסתם ולא פירש כתב בשו"ת חלקת יעקב אורח חיים סימן מד לא מעייל אינש נפשי' בספיקא, ובשעה שנתן הס"ת לבית הכנסת לא עייל נפשי' בספיקא להפסיד בזה המצוה שלו של כתיבת ס"ת, ואמדינן נפשי' כאילו פירש להדיא שאינו נותנה לחלוטין להציבור רק בכדי לקרוא, ובפרט שכבר העיד לנו המג"א והא"ר הנ"ל שעכשיו המנהג פשוט שנשארים ברשות בעליהן ועיין שכך פסק במשפטיך ליעקב חלק א סימן ג. .
טו) חפצים שאבדו - אין הגבאים אחראים על חפצים שניזוקו או שאבדו בשטח בית הכנסת, אלא אם כן הסכימו על כך וקיבלו עליהם שמירה משפט התורה סימן לז עמ' קפח. עיין בשו"ת שארית שמחה סימן נה שפסק שהגבאים אינם מחויבים לשלם עבור היזק גניבה של חפצים שכל מתפלל מביא חפצים על אחריותו האישית וכל עוד שלא קיבלו עליהם שמירה אין להם דין שומר. .
טז) כספי ביטוח - ספר תורה המופקד בבית הכנסת שנגנב או ניזוק כספי הביטוח עוברים לבעל הספר תורה כיון שבית הכנסת אחראי על הספר תורה, הם חייבים לשלם את המחיר של הספר תורה ולכן אפילו שהם עשו את הביטוח ושילמו מקופת בית הכנסת, הוא רשאי לעשות בכסף כרצונו אבל אם אין ביטוח הכל כפי שסיכמו בניהם ציץ אליעזר חלק י,ח סימן ס"ז. .
יז) קופת בית הכנסת - מותר לגבאים להשתמש בכספי בית הכנסת לכל דבר שיש בו צורך לבית הכנסת ולצורך המתפללים בו תרומות לבית הכנסת נתנו לצורך הוצאות בית הכנסת והמתפללים בו והיות והגבאים הם ממוני הקהל הרי דינם כדין שבעה טובי העיר כמובא בסימן קנג סעיף ה ובשו"ת עשה לך רב חלק ד סעיף מה. .
יח) חפץ שהושאל לבית הכנסת - טוב להתנות על כל דבר שתורמים לבית הכנסת שהוא מושאל כגון מנורה, סטנדר ספרי קודש, וספרי תורה שכל הניתן בשאלה שייך לבעלים ונחשב לו בכל עת שהוא עושה מצוה כגון משאיל ספרים לבית הכנסת אבל ברגע שהוא תרם החפץ שייך לבית הכנסת, עיין במשנ"ב ס"ק צה מחזיק ברכה סק"ו כף החיים סימן קנג. וע"ע בספר סת"ם כהלכתם עמ' יז. .
יט) לאסור חלקו - התורם תשמיש קדושה או ספרי קודש לבית הכנסת אינו יכול להתנות שרק אנשים מסוימים ישתמשו בו אלא יש זכות לכל מתפללי בית הכנסת להשתמש בו שו"ע או"ח סימן קנג סעיף טו ערוך השולחן סעיף מ משנ"ב ס"ק פז. .
כ) מקום קבוע - אדם שקנה מקום בבית הכנסת יכול לאסור על אחרים לשבת במקומו ואם ישבו במקומו אינו יכול לתבוע ממון על כך וכל שכן שלא קנה מקומו בכסף כל זכויותיו מוגבלות לדעת הגבאי פסק בשו"ע או"ח סי' קנג סע' טו אין אדם יכול לאסור חלקו מבהכ"נ ולא מהספרים; ואם אסר, אינו כלום. והביאור הלכה שם כתב שכל זה דוקא בלא היה לו מקום קבוע אלא מצד שהביהכ"נ משותף לכולם אבל לפי המנהג שכל אחד קונה מקום קבוע בביהכ"נ ויש לו בו זכות להוריש ולמכור אפשר דלא שייך זה וכן בהלכה ברורה סימן קנג עמ' תלו. .
כא) יורשים מקום קבוע - אדם שרכש מקום ישיבה באופן מוחלט וקבוע יכול להוריש את מקומו לילדיו, אבל אם קנה רק זכות ישיבה אינו יכול להורישה באחרונים נחלקו האם אדם שקונה מקום ישיבה האם קנה זכות או שטח ישיבה בבית הכנסת ה"נתיבות" בחו"מ סימן קצ"ב אות ו' כתב שהקניין של מקום בבית הכנסת אינו בגוף הקרקע ממש אלא רק גוף הקרקע ובית הכנסת הוא של הציבור, ואין לכל אחד רק שעבוד ישיבה על המקום, לכך נקנה בישיבה. ואילו בשו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן כט כתב דבעלי המקומות בבהכ"נ אין רק הספסלים שלהם כי אם הקרקע קנויה להם לספסליהם ולצרכי בהכ"נ ויש ליה כל דיני קרקע בכל ענינים חוץ לענין דינא דבר מצרא איכא פלוגתא עי' חו"מ סי' קע"ה סנ"ג ובסמ"ע ס"ק צ"ט . .
כב) זכות שימוש פרטי בחפצי בית הכנסת - אין חזקה לחפצים הנמצאים בבית הכנסת כגון: סידורים, חומשים, טליתות, וסטנדרים, אלא אם כן הגבאים נתנו באופן אישי לאדם מסויים שישתמש בו חפצי בית הכנסת שייכים לכלל הציבור ולבית הכנסת וכל אחד מהמתפללים מקבל זכות שימוש בלבד ואינו זוכה בקנין של חפץ שנתרם לבית הכנסת. אבל יש בכוחם של הגבאים לתת חפץ לאחד מהמתפללים שיתפלל בו באופן קבוע. .
כג) טעות בעליה לתורה - גבאי שטעה והזמין אדם אחר שלא קנה את העליה, פטור הקונה לשלם את הנדר, ואילו העולה שהוזמן בטעות יכול לשלם כל סכום שהוא חפץ היות והנודר נדר על דעת לעלות לתורה והוא לא עלה בטל הנדר, והעולה השני לא נדר סכום כזה ולכן ישלם כרצונו, וגם הגבאי פטור היות ולא הזיק ממש. עיין במשפטי התורה חלק ג עמ' קצב. .
כד) נפתח מנין אחר - אין לשכנע מתפללים שיעזבו בית כנסת קבוע שמתפללים בו ויעברו להתפלל בבית כנסת אחר פסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין ט פס"ד בעמוד רפא ועי' תשובות והנהגות ח"א סי' תתלד בשם שו"ת המבי"ט ח"ג סי' מח שהמפתה אנשים מביהכנ"ס שבו מתפללים שיעברו לביכנ"ס שהוא הקים ועי"ז גורם להפסד לביהכנ"ס שבו התפללו, הרי זה גזל מדרבנן, וכעין מפריחי יונים שמביא אצלו וה"ז השגת גבול, ואם הוכרח לעזוב מקום תפילתו עקב שינוי נוסחאות וכד' נכון שימשיך להחזיק בממון את ביהכנ"ס שהתפלל בו עד עתה, עיי"ש. וכן בספר חיים פלאג"י זלה"ה סימן א' אות ח' עיי"ש. .
כה) להשלים מניין - יש מצוה להשלים מנין ולזכות את הרבים בתפילה אבל כשיודע שהתפילה שם אינה כהלכה כגון: שמתפללים לפני הזמן, או מאוחר וכן כשיש דיבורים בזמן התפילה אינו חייב להשלים להם מנין היות והם אינם נוהגים כהלכה אין הוא מצווה לעשות כמותם שאין אנו אומרים לאדם חטא כדי שחברך לא יחטא וכאן שיבוא לידי זלזול בתפילה עדיף שיתפלל במנין אחר בפרט שהוא מנין הקבוע שלו. אבל כשמתפללים כהלכה מצוה להשלים להם מנין. .
כו) דיני קדימה באמירת קדיש - כדי להמנע ממחלוקת המזיקה לנשמת הנפטר עדיף שיגידו יחד את הקדיש ויקפיד שלפחות שני אנשים ישמעו אותו ויענו אמן על הקדיש שאומר כתב בשו"ת רב פעלים ח"ב אורח חיים סימן יד בשם הרב הגדול החסיד מהר"א מני נר"ו (ז"ל) וז"ל, אם שנים וג' אומרים קדיש והאחד קולו נמוך שאין הציבור שומעין קולו לא אכפת, וכמבואר בדברי פתח הדביר סי' קכ"ה סק"ב, וכן נוהגין בבית אל יכב"ץ, שהחזן אומר קדיש בכונה, ואם יש יאר צייט ורוצה בעל היאר צייט לומר קדיש יאמר בלחש, כדי שלא לערבב הכוונה של החזן עכ"ל נר"ו, ועוד כתב שם שאם יש קפידה בזה ילך זה בעל יאר ציי"ט לומר קדיש בבית הכנסת אחרת. ע"ע בכף החיים בסימן נה אות לב. ע"ע בילקו"י הלכות כבוד הורים עמ' תר. .
כז) כבוד הזקן - יש מצוה לעמוד בפני אדם זקן כשמגיע לארבע אמותיו ויש מחמירים כבר שעומד בפתח הבית הכנסת שולחן ערוך יורה דעה סימן רמד סעיף א ובסעיף ו ויש אומרים כבר מגיל שישים ובברכי יוסף שם סק"ו כתב שעל פי רבינו האר"י צריך לעמוד בפני זקן כבר מגיל שישים וכן כתב הבן איש חי שנה שניה פרשת כי תצא סעיף יד. .
כח) מציאה בבית הכנסת - המוצא אבידה בבית הכנסת שאינה מונחת אלא בדרך נפילה ויש עליה סימנים צריך להכריז עליה ואם אין עליה סימנים שייכת למוצא כגון מעות מפוזרות עיין מה שכתבנו בהלכות השבת אבידה. וע"ע באליה רבה סימן קנא מצא דבר בחצר בית הכנסת זכה בו, ולא אמרינן דחצר להקדש אגודה ריש מעילה הובא במג"א סי' קנד ס"ק כג. .
כט) תרומות מגוי - אסור לקבל תרומות לבית הכנסת מגוי ובקושי התירו ממחלל שבת כן נפסק בשו"ע יו"ד סי' רנד סעיף א וע"ש בדרישה ס"ק א טעם הוא מפני חילול השם עיין בט"ז ובש"ך ס"ק א אבל בצינעה שאין חילול השם מותר לקחת צדקה מגוי. .
ל) תפילה ארוכה - המתפלל זמן רב עדיף שיעמוד במקום שהוא אינו מפריע לאחרים שמסיימים את תפילתם אחרת גורם למתפלל שמלפניו צער מפני שאסור לעבור לפני המתפלל וכן לפסוע לפניו ג' פסיעות ולכן יש למתפלל זמן רב לחפש מקום בתחילה שאינו מפריע לשום אדם. .
לא) כבוד הבריות - המתעטש בתפילתו יעשה זאת בלחש ולא בקול רם, וכן כשמקנח את אפו יניח את הטישו בכיסו ולא על השולחן על מנת לא לעורר בציבור גועל וסלידה כך מפורש בגמרא במסכת חגיגה דף ה ע"א כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם, עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו? מאי על כל נעלם? אמר רב: זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה. ושמואל אמר: זה הרק בפני חבירו ונמאס. .
לב) כשישבו במקומו - אם אורח התיישב במקומו הקבוע ישתדל למחול על כבודו.ולא יסתכן בהלבנת פנים.
לג) סילוק מתפלל - רשאים המתפללים לסלק מתפלל שמפריע לציבור וגורם למחלוקת ולדיבורים אסורים, ובתנאי שמתייעצים עם תלמיד חכם באיזה אופן לעשות זאת שו"ת זרע אמת ח"א סימן כה אורח נאמן אות עז מהר"ש ענגיל חלק ה סימן מא וכן הובא בהלכה ברורה עמ' תלח. .
לד) ניסה לתקן והזיק לבית הכנסת - יש חילוק בין אומן שעושה זאת בחינם שדינו פטור, לבין כשעובד בשכר שדינו חייב. ובנוסף יש להבדיל בין אדם שאינו מבין במלאכה וניסה לתקן וקלקל, שדינו כפושע וחייב. ולכן יתייעצו עם דיין כיצד לפסוק בכל מקרה לגופו אומן בשכר, הוא שומר שכר, ואם הוא עושה בחינם חייב על נזקי החפץ, כדין שומר חנם שחייב בפשיעה, אולם צריך לדון מה סוג התקלה שיצאה מתחת ידו אם זהו קלקול שיצא בפשיעת האומן, אין זה משנה אם עושה בשכר, או בחינם הוא ודאי חייב, השאלה היא לגבי פעולה שאינה פשיעה בעליל, אלא היא בין התרשלות לאונס, סתם הדיוט שנקרא לעשות פעולה שאינו מבין בה הוא פושע, ולכן חייב לשלם על נזקו, כדין פושע לעומת זאת לגבי אומן באותה מלאכה תקלה כזו אינה פשיעה, אלא סוג של אונס ולכן אם עשה בחינם פטור ואם עשה בשכר חייב. .
כל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא
ולכן יש לגבאים להזהר ביותר שלא להלבין פני אדם שלא עומד בתקנות בית הכנסת
ובמקרה הצורך ניתן לדבר איתו באופן אישי מבלי לביישו.