דברי סיום
פתח לנו שער - בעת נעילת שער הספר
נציג כאן שאלה קטנה לפני חתימת הספר, שכל קורא צריך לשאול עצמו:
"מה יָצָא לנו מכל הקריאה בספר המוסרי הזה"? ובמילים אחרות: איזה תועלת 'מוסרית' קיבלנו מכל ארבעים המאמרים, ועשרות הפרפראות שנכתבו כאן?
על שאלה זו - ענה לנו רבינו החפץ חיים, מתוך מעשה אישי שארע לו, וחובה לכל אדם לדעת את תשובתו המפליאה של החפץ חיים. וזה תוכן המעשה:
אירע פעם בורשא (עיר הבירה של מדינת פולין) שאחד מנכבדי העיר, סוחר ידוע שהיה גם תלמיד חכם וקובע עיתים לתורה, שהזדמן לביתו של החפץ חיים, וביקש לקנות ממנו את כל ספריו שחיבר ("משנה ברורה". "תורת הבית". "אהבת חסד". "ליקוטי הלכות" על סדר קדשים, ועוד.) ואולם הדגיש אותו סוחר - שאת כל הספרים הנ"ל הוא מעוניין לקנות, פרט לספר הנקרא בשם "חפץ חיים"!
התפלא החפץ חיים, ושאל את הקונה לסיבת הדבר: מדוע? איזה 'פגם' מצא הוא דווקא על סיפרו זה?
"חלילה" - נבהל הסוחר - "שום פגם וחסרון אין בספר הזה. ורק הסיבה לסירובי נובעת, מכיון שספר זה עוסק בעניני זהירות מדיבורי לשון הרע ורכילות, ואני מכיר את עצמי שלא אוכל להיזהר מזה, מחמת שכל היום יש לי 'משא ומתן' עם אנשי עסקים, וקשה מאד מאד שלא לדבר, או שלא לשמוע מהם איזה דיבור לשון הרע ורכילות על יצרן פלוני, וסוחר אלמוני, וכו'.
וא"כ - המשיך הסוחר להסביר, אין טעם שאקח ללמוד בספר "חפץ חיים" שכולו מדבר על הזהירות מענינים אלו, כיון שבלאו הכי לא תהיה לי תועלת מזה, שקרוב לודאי שאכשל בנושאים האלו בעת מסחרי"!
כששמע זאת רבינו החפץ חיים, הרצינו פניו, ואמר לו לאותו סוחר:
"דע לך! שבאמת בהתחלה בשעה שהתחלתי בכתיבת חיבור זה, סברתי אז כמותך. מחשבה זו עלתה בראשי וחשבתי לעצמי: לאיזו 'מטרה' אני חותר בכתיבת חיבור זה? והרי אי אפשר לבוא ולשנות את כל העולם, ולהזהיר אותם שיזהרו בדבר כה קשה כ"שמירת הלשון"! שהרי רוב האנשים עסוקים רוב היום במסחרם, עם כל מיני אנשים זרים מבחוץ, ומאד יהיה קשה להם להיזהר ולא לדבר, או לא לשמוע - דיבורי לשון הרע ורכילות!
"וא"כ - הרהרתי לעצמי - כיון שבלאו הכי אין סיכוי שתהיה תועלת מרובה מספר זה, אולי עדיף שלא אקח על כתפיי - משימה כבידה זו!
"ואולם", המשיך החפץ חיים ואמר, "כיון שלא רציתי להחליט לעצמי דבר גורלי כזה, החלטתי ללכת לשאול את ר' ישראל מסאלנט (שהיה אז מייסד כל שיטת "לימוד המוסר" בעולם התורה) ולשטוח בפניו את ספקותי, וכאשר יפסוק לי - כן אעשה".
ואכן כך עשיתי. נסעתי לר' ישראל, והתיעצתי עמו בבעיה הנ"ל. אלא שהוא השיב לי ואמר: "שכדאי לעבוד ולהשקיע על חיבור שמזהיר מ"שמירת הלשון", ואף אם הספר לא יתרום שום השתנות לטובה - אך אם יצליח להוציא 'אנחה אחת' של חרטה מליבו של יהודי על שדיבר לשון הרע – בשל זה לבד - היה שווה לחבר את כל החיבור הענק של "שמירת הלשון"!
ותשובת ר' ישראל - דומה שעונה ג"כ על מטרת כל חיבור ספר זה:
שכן, אף אנו סבורים, שאם נצליח בס"ד וספר זה יתרום לפחות לעלות "הרהורי חרטה" בליבו של הקורא, שיוציא 'אנחה' אחת מליבו על הדברים שהוא לקוי בהם - על זה לבד - היה שווה כל הטורח והעמל הרב שהושקע בחיבור זה!
אם אדם יידע לפחות - שהוא לקוי בנושאים האלו של תורה, תפילה, גמילות חסדים. או אם אשה תקרא את מאמר תשיעי (של שער "שכר ועונש") שמדבר באריכות על נושא הצניעות, ומאמר זה ישפיע עליה - שלפחות תוציא 'אנחה' מליבה - שיבטא את ריגשות החרטה שיש בליבה (על נושא 'הצניעות' שהיא מזניחה) על הישג זה בלבד - היה שווה להקדיש זמן כה רב, ולכתוב חיבור כה גדול שישיג את התוצאה הזו!
שכן, אדם שלפחות 'יודע' שהוא לא עושה טוב, יודע שהוא באמת לקוי בזה, ומתאנח ומצטער על כשלונותיו - בזה לבד יש ערך רב, והישג עצום מאד. כיון שלפני ה"חזרה בתשובה" צריך להתחיל קודם כל עם "הכרת החטא"! שלפחות האדם יהיה מוּדָע לכך שהוא נכשל בחטא, ולא יהיה חי ב"אָשְלָיוּת"!
אם חיבור ספר זה
יצליח לעורר אפילו רק "ריגשות חרטה" בלב יהודי -
והיה זה שכרינו - מכל עמלינו !
מילי דבדיחותא ומוסר השכל
"לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם" (משלי א' ו').
[חל איסור מוחלט להעתיק מבלי רשות מהמחבר]
* אל תתן לאנשים לשבור אותך, אתה לא צלחת...
* אל תתן לאנשים להוציא אותך מהכלים, אתה לא סיר...
* אל תתן לאנשים לסחוט אותך, אתה לא סמרטוט.
* אל תתן לקש לשבור אותך, אתה לא גמל. [הקש ששבר את הגמל].
* כולם רוצים להאריך ימים, אך אף אחד לא רוצה להזדקן...
* אשה יקרה, אל תהי "מקסימוּם" וגם לא "מנימוּם", כי גם במקסי וגם במיני יש מוּם!
* הדלת לאושר תמיד פתוחה.
* להיות מאושר זה לאהוב את דרך ההשגחה עליך.
* האושר הוא הדבר היחיד, שככל שמחלקים אותו לאחרים, הוא מכפיל את עצמו!
* אם אתה מצליח לחשוב על האתמול בלי חרטה, ועל המחר - בלי פחד, אתה מתקרב לאושר.
* אושר הוא המתנה הגדולה שאנו מעניקים לעצמנו.
* כאשר אדם מפסיק להתלונן על הצרות שיש לו, ומתחיל להיות אסיר תודה על הצרות שאין לו, הוא מתקרב לאושר.
* אם תחפש את הדרך אל האושר, לא תגיע אל האושר שבדרך.
* מחשבות רעות הם כמו דשא וקוצים, אם לא תְּכַסֵחַ אותם בזמן – הם יגדלו עליך.
* החיים הם מתנת חינם – אבל לא לחינם!
* החיים עשויים מזמן, אל תבזבז אותם!
* החיים הם יָם של שמחה ועצב, יש לדעת להתגבר על הגלים והקצף.
* אם הצרות מתחילות לרדת עליך כגשם, לך בין הטיפות.
* מחצית מהחיים אדם מפסיד בכיסופין על העתיד, ואת החצי השני בצערוֹ על העבר.
* כאשר אנו דואגים על העתיד, ומהרהרים על העבר, אנו מפסידים את ההווה...
* אנו חיים בהווה, שהוא העבר של מחר.
* החיוך הוא האיפּוּר הטוב ביותר לפנים.
* אוי למי שגם בשעת סינווּר מזהה רק את החושך.
* הָפָּסִימִי רואה קושי בכל הזדמנות. הַאוֹפְּטִימִי רואה הזדמנות בכל קושי.
* החיים הם כמו רכבת, ההבדל בניהם הוא קטן: הרכבת נוסעת וחוזרת החיים נוסעים ולא חוזרים.
* המוות יקר – הוא עולה לנו חיים.
* בחיים יש הרבה סיומים, אך כל סיום הוא גם התחלה.
* אם אדם לא צוחק על החיים, החיים צוחקים עליו.
* המבחן הוא לא כל החיים, אך כל החיים הם מבחן.
* בדרך כלל אתה לא יכול לשנות, אבל אתה יכול להשתנות.
* מוטב להתפלל בלב נטוּל מילים, מאשר במילים נטוּלות לב.
* אל תספר לה' כמה צרותיך גדולות, ספר לצרותיך כמה ה' גדול.
* הדאגה היא כמו עקיצה, אם תתעסק בה ותגרדה, היא תכאב יותר!
* דאגות רק עושות לך קמטים, וזה עוד דבר שצריך להדאיג אותך.
* למי שיש אמונה – אין שאלות. ולמי שחסרה האמונה – אין תשובות.
* חכמת כל החוכמות היא האמונה התמימה.
* האדם הוא עולם קטן: כשהוא קטן הוא עולם, וכשהוא עולם – הוא קטן...
* אתה יודע, כשאתה יודע שאינך יודע!
* במטבח הכי מהודר יש פח זבל... לאדם הכי מושלם יש חסרונות.
* החיים הם פרוזדור למי שיודע שיש טרקלין, אבל הם לא טרקלין למי ששוכח שהם פרוזדור.
* האדם דומה לכינור: אם הוא שלם ללא פגם, הריהו מנגן.
* האדם מתגורר עם עצמו 70 שנה, ואינו מכיר את עצמו.
* כל אחד נולד בן אדם, אך לא כל אחד נשאר כזה עד הסוף.
* רצים, עוקפים, ממהרים, ולבסוף... כולם ברמזור נפגשים.
* היצר הרע הוא "גנב זקן", זקן בא בימים, וגנב בא בלילות.
* תכלית המוסר: להגביר את היראה ולמעט את הניסיון.
* היצר הרע משלם כאילו במזומן, ואילו יצר הטוב – באשראי.
* לעיתים לא לעשות – זה המעשה שיש לעשות.
* הדרך הטובה ביותר להעריך משהו, זה לחיות זמן מה בלעדיו.
* אם אמרת דבר וכולם מסכימים איתך, סימן שאתה טועה.
* כל החיים אנו לומדים, מצאת החמה ועד צאת הנשמה.
* קל להסתיר שנאה, אך קשה להסתיר אהבה.
* ההצלחה – היא תוצר של אחוז אחד הצלחה, ו- 99% סיעתא דשמיא.
* יש אדם עם ראש מחשב, אבל אין מחשב עם ראש אדם.
* האדם עשה את הטכנולוגיה להכרחית, והיא עשתה אותו למיותר.
* עד שהאדם מצליח להכיר את עצמו – הוא כבר אינו מה שהיה.
* נסיונות הם כמו מדרגות, אפשר לעלות בהם ואפשר גם לרדת.
* נחמד להיות חשוב, אך חשוב יותר להיות נחמד.
* רק בחשיכה נוצצים הכוכבים...
* מי שאוהב את המשא, לא מרגיש מעמסה.
* לא חשוב מה אתה אוכל, חשוב מה אוכל אותך.
* גם השעה הקשה ביותר, היא לא יותר מ- 60 דקות.
* במלחמה צריך לדעת איך לנצח, אך יותר מכך – איך להפסיד.
* כל יום הוא התחלה להגשמת תקווה וחלום.
* אנו בידינו יוצרים את עתידנו וקוראים לו "גוֹרל".
* האדם הוא יצור מסובך, תמיד רוצה מה שאין לו.
* אם לא הולך כמו שרוצים, צריך לרצות כמו שהולך.
* אם אתה חש שרגליך באוויר, יתכן שאתה באמצע לעלות מדרגה.
* אנשים אינם חסרי כוח, הם חסרי רצון.
* אין ישר יותר מסולם עקום.
* מוּשלם הוא מי שמממש את כל הפּוֹטנציאל הטמון בו.
* עוד לא נבראה המעלית להצלחה, צריך לעלות מדרגה מדרגה.
* אדם לא תלוי בהצלחה, ההצלחה תלויה באדם.
* דברים טובים עושים, דברים רעים נעשים בעצמם.
* לטוב – לא צריך לצפות, צריך לעשות!
* צעד קטן לאדם – צעד גדול לאנושות.
* החיים הם כמו אופנים: אם קשה לך, אתה בעלייה. אם קל לך, אתה בירידה. ואם אתה עומד, אתה נופל!
* הדיבור שווה כסף, ההקשבה שווה זהב.
* מחמאה אחת שווה יותר מאלף מילים של ביקורת.
* דיבור נעים בכוחו לחבוש פצעים.
* במקום שבו מסתיימות המילים – מדבר הלב.
* מילה רעה – כזרם קוֹר. מילה טובה – כקרן אוֹר.
* כבוד וקלון תלויים ביד הלשון.
* מעידת הרגל קלה יותר ממעידת הלשון.
* אם הלב צר, הלשון רחב.
* לטעות או לשגות, זה נורמלי. לחזור על כך שוב – זו הבעיה.
* למד את בנך לשתוק, לדבר הוא כבר ילמד בעצמו.
* 'מסכן' נקרא מי שממסכן את עצמו.
* אל תפתח פה לשטן, הוא לא רופא שינים.
* מריבה פירושה: כאשר כל אחד מנסה לומר את המילה האחרונה.
* אם האורח שוכח לבוא, אין זו צרה, אך צרה היא ששוכח לצאת...
* החבר הוא כמו בלון, כשלוחצים יותר מדי, הוא מתפוצץ.
* ידידות היא כמו סיגריה, אם שואפים אותה יותר מדי – נחנקים.
* היתרון הגדול של הלילה, שבסוף מגיע הבוקר...
* שני דברים אינם ניתנים בכפיה: צדקה ואהבה.
* המרחק מביתי לביתך, הוא קילומטר. אך מליבי ללבך – אפילו לא מילימטר.
* שמור על קשר ולא על קֶצֶר.
* המהלל את עצמו בקול, מהלל טיפש גדול.
* אל תהיה צודק, הֵיֵיה צדיק.
* אל תעשה במסתרים, מה שלא תעשה ברבים.
* אל תהיה מתוק מדבש על מנת שלא יבלעוך.
* החיים הם משחק, או שאתה מצליח בגדול, או שאתה נופל בגדול.
* החיים – הם הבית ספר הטוב ביותר.
* 'ציפיות' יש רק על כריות.
* אנו מעריכים את הבריאות רק כאשר אנו חולים.
* העני מבקש כסף כדי לחיות, העשיר מבקש לחיות בשביל כסף.
* דמעות פותחים שערים, אבל שמחה – מבקיעה חומות.
* סבון מנקה את הגוף, דמעות – את הנשמה.
* אדם דומה לבצל: כשמקלפים את קליפותיו נשארת הדמעה.
* שערי דמעות לא ננעלים, אך בכל זאת יש שערים בשביל "דמעות תנין".
* מה עושה הפחדן? פוחד ממוות ומת מפחד.
* כשאני צודק – אף אחד לא זוכר. כשאני טועה – אף אחד לא שוכח.
* פעם נהגו להסמיק מבושה, היום – בושה להסמיק.
* בושה להיות חסר בושה.
* אל תנסה לשנות את העולם, אך הזהר לבל ישנה הוּא אותך.
* אל תבחר חבר לפי יוֹפי, אלא לפי אוֹפי.
* חבר שופע ידידות ימנע ממך את הבדידות.
* "ואהבת לרעך" – גם אם הוא לא כמוך.
* הגיבור נבחן במלחמה, והחבר בשעת צרה.
* איזוהי ידידות מזויפת? ידידות הדומה לְצֵל: באור היא קיימת, ובחושך נעלמת.
* ידיד זהו שעוזר לשני בשני ידיו – "יד-יד".
* אל תשים פָּס על העולם, הוא יהפוך אותך למינוס.
* קְנה לך חבר – רק אם הוא שווה את המחיר.
* מי שאינו יודע להקשיב, אינו יודע להשיב.
* זוג מתאים תמצא רק בחנות נעלים.
* אשרי היודעים לתת מבלי לזכור, ולקחת מבלי לשכוח.
* יש אנשים בעולם שהם מלאכים ללא כנפים, שמוכנים תמיד להושיט ידיים.
* הנר שורף את עצמו כדי להאיר לזולתו.
* קָל לתת בלי לאהוב, אך קשה לאהוב בלי לתת.
* אל תסתכל בקנקן אלא מלא וקח אותו.
* אף פעם אל תאמר "אף פעם".
* כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה – כי שניהם לא יועילו כלום.
* מאושרים האנשים שקורות חייהם משעממים.
* החיוך – תרופה יעילה בלי תופעות לוואי.
* חייך הרבה, זה לא עולה ואין לזה מחיר.
* הצחוק משמין, אבל להשמין זה לא צחוק.