אור ברסלב

אביהם של ישראל

פרישות

נקיות

סיפור האורז והיין

פעם ישבתי עם מו''ר הרב זצ''ל הכ''מ בעת שהגישו לו אורז לאכול. הרב לא רצה לאכול, למרות שהפצירו בו רבות. כששאלתי אותו מדוע אינו אוכל, הוא הסתכל עלי, לקח את המזלג ביד וחצה את האורז שהיה על הצלחת לשנים. בין שני החלקים היתה תולעת.

כששאלתי אותו איך הוא ידע שיש שם תולעת, אמר לי: כתוב שהקב''ה לא נותן לאנשים להיכשל באוכל לא כשר. במיוחד אם אדם נזהר מלמטה – אזי מזהירים אותו מלמעלה. שאלתי אותו: איך מזהירים? הרב אמר לי שיש כמה דרכים. אחת מהן היא שהאדם מתאווה מאוד לאותו אוכל. זה יכול להיות סימן בדוק שיש באוכל הזה דבר איסור. היצר הרע משתדל מאוד להכשילו.

פעם היינו בביקור ביקב מאוד חשוב יחד עם עוד רבנים אחרים. בכניסתנו הגיש לנו רב היקב מיץ ענבים לשתייה. כולם שתו מידו של רב היקב והרב אליהו לא שתה. למרות כל ההפצרות – הרב לא הגיש את היין אל פיו.

אחרי הכיבוד הראשוני ניגשו כל הרבנים לביקור ביקב לראות את כל הנהלים של הכשרות המהודרת. בסיום הסיור שאל הרב היכן מעשרים את היין. השיב לו רב היקב: אנחנו מעשרים את היין רק אחרי שהוא מוכנס לתוך הבקבוקים.

''ואיפה הבקבוקים המעושרים ואיפה הלא מעושרים?'' המשיך הרב.

רב היקב הצביע על המקום של המעושרים והלא מעושרים. ''ומאיפה הבאת לנו מיץ ענבים לשתות בתחילת הביקור שלנו?'' שאל הרב את רב היקב.

רב היקב נאלם דום, והרב המשיך בסיור כאילו לא קרה כלום. רב היקב עמד נדהם ולא היה יכול לזוז. ''יש לרב הזה רוח הקודש. איך הוא ידע לפני שלוש שעות שמיץ הענבים שהגשתי לו היה טבל?''

שאלתי את הרב והוא אמר לי: לא רוח ולא קודש, רק קצת זהירות. למה לעשר את המיץ כשהוא בבקבוק? חכמינו אמרו לא להשאיר בבית פרי או יין לא מעושר כדי שלא ייכשלו בו. מי שמשאיר יין לא מעושר על מנת לעשר אותו רק בסוף - סופו שייכשל בו, כי עבר על תקנת חכמים.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

חדש או ישן?

כשמו''ר הרב אליהו זצ''ל הכ''מ ביקר בארצות הברית בפעם הראשונה הוא ראה שלא נזהרים שם מאיסור תבואה חדשה. כל הלחם שהיה שם היה מתבואה חדשה והרב לא אכל לחם בארצות הברית. ובחו''ל הבעיה היא הרבה יותר חמורה מהארץ, כיוון שהחיטה נקצרת שם בחודש תשרי, לעומת זאת בארץ ישראל כמעט ואין בעיה.

סיפר מו''ר הרב: ''כשהייתי באמריקה, הגישו לפניי כמה מאכלים והערתי את תשומת ליבם לאיסור חדש ולא הבינו על מה אני מדבר. וכאשר עמדתי לדרוש שם הצגתי בפניהם את האיסור של תבואה חדשה, וירדו לעומק דעתי. עד שאמרו: זה רב ישן (שאוכל ישן) ומדבר חדש. כיום ברוך ה' מקפידים בכל אמריקה באיסור זה, ועל הרבה מוצרים כתוב אם נעשה מקמח ישן''.

אמנם כל עוד לא למדו הקהילות שם להקפיד על איסור חדש, היה הרב בביקורו אוכל רק קרקרים יבשים שאשתו הרבנית שתחי' הביאה מהארץ.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

הרב לא אוכל גם בכנסים של רבנים

הרב זצ''ל לא אכל בשר והיה פרוש מאוד באכילה. היינו מבשלים אצלנו בבית, וגם כשהיינו עושים אזכרות, ורבי מרדכי תמיד השתתף, אנחנו ידענו כי חכם מרדכי לא אוכל. גם בכנסים של רבנים ידעו כולם שרבי מרדכי לא אוכל, רק ממה שאשתו הרבנית הייתה מכינה עבורו.

(הרב דוד צדקה, בן דוד הרב, בנו של הרב יהודא צדקה ע''ה)

אחת מגדולותיו המיוחדות של מו''ר זצ''ל הרב הייתה שהיה מקפיד על עצמו ביותר, בחומרות רבות, אך עם זאת, כשהיה צריך לפסוק לאדם פרטי, בכל נושא שהוא, היה משתדל ומתאמץ להקל עמו כמה שיותר.

הנהגות מיוחדות באכילה

בהלכות שבת ובמאכלות אסורות הייתה למו''ר הרב זצ''ל דקדקנות מיוחדת. באחת הנסיעות המשותפות שלנו הגענו לצרפת. כשהגענו למלון גילינו ששכחנו את הכף החשמלית, שנועדה להכין לרב קפה, בארץ. במשך יום שלם לא הכניס הרב כל מזון לפיו. רק בשעות הערב, כשהגענו לבית שהוא סמך על הבעלים במאת האחוזים, הוא שתה משקה חם. לאכול מחוץ לבית? לא היה אצלו דבר כזה. היה לו שוחט בשם הרב יהודה גיאת ששחט במיוחד עבורו, ורק את הבשר הזה הוא היה אוכל.

פעם נוספת ששהינו בחו''ל, הוא לא אכל במשך יומיים, למרות שהיה לנו אוכל מהדרין, כי הוא לא סמך על הכשרות. כשמצאנו מאפייה יהודית, בדק אותה הרב, רק אז הסכים לטעום מהפיתות שהם ייצרו.

היה אירוע שהגישו לרב כוס תה בשיעור. שלוש פעמים נפלה הכוס והתנפצה, עוד בטרם הגיעה לשולחנו של הרב. הרב, שהבחין במבוכת האורחים, שאל את המארחים: מי הכין את התה? וכשאמרו לו שהכין את זה יהודי, שאל: האם בישל בכלי הזה פועל ערבי אוכל אחר? אמרו לו: כן. אמר להם שמשמיים לא נתנו לו להיכשל, כיוון שהוא מקפיד על בישול עכו''ם ולפי השו''ע אם נכרי בישל בכלי של ישראל אפילו אם בישל אוכל כשר, הכלי צריך הכשרה מחדש כמו כלי טרף.

סיפור נוסף שקרה לי איתו היה כשנסענו לשבת להתארח בגוש קטיף. הרב הביא איתו אמגזית, עליה הניח את החמין אותו ייעד לארוחת השבת, כיוון שלא אבה להשתמש בפלטת שבת. את האמגזית שם בחדרו האישי בכדי שאף אחד לא ייגע בסיר וייכשל באיסור מגיס. בלילה, נפתחה הדלת, ורוח פרצים כיבתה את האש של האמגזית. הרב לא אכל במשך כל אותה שבת, למרות שהיה לנו אוכל למהדרין. הוא היה מחמיר בכל מה שנוגע אליו בצורה שאי אפשר לתאר.

(הרב מאיר רוזנטל)

הגר''מ אליהו זצ''ל הטביע חותם כרב נמרץ הקשור לכל הנושאים המונחים לפתחה של הרבנות הראשית, אולם בעיקר השפיע בתחום הכשרות. הוא פיתח בהרבה מובנים את מוסד הרבנות – אולם הכשרות הייתה גולת הכותרת. למשל, הוא ייסד מחלקה מיוחדת לכשרות לדעת מרן הבית יוסף, בנושאי בישול עכו''ם, דבר שלא היה מקובל עד אז. הוא הקפיד מאד על פיקוח הייבוא, וגם לשם כך ייסד מחלקה מיוחדת. הוא לא נשא פנים לאיש, הוא היה איש הלכה.

(הגאון רבי אליהו בקשי דורון, הראשון לציון, מספיד את מו''ר הרב)

תסתכלו באותיות הקטנות

מגיל אחד עשרה לא הכניס הרב זצ''ל לפיו בשר בקר. רק אם בדק את סכין השחיטה או אז יאות לטעום מבשר העוף. מה הפלא, אם כן, שמתוך ערפילי חולשתו התנגד הרב בכל תוקף להיות ניזון מהזונדה שיש בה מרכיבים של חלב עכו''ם. רק בצאת השבת אמר למשמשו כי יש בזה חלב עכו''ם. המשמש התעקש, שהרי בבית חולים דתי עסקינן והאוכל כשר למהדרין.

''תסתכל באותיות הקטנות'', הורה לו הרב שכמובן צדק, ''מה, אתם לא רואים?'' התפלא הרב.

שלוש פעמים ביום תרוץ הרבנית לביתה כדי להביא לרב את המאכלים העשויים על פי חומרותיו הקפדניות.

(יוסי אליטוב)

אפילו לא טיפת מים

גם כשהיה רב ראשי לישראל והסתובב בעולם, לא נגע מעולם במאכלים שלא בישלה לו אשתו הרבנית שתחיה. היה נוסע ימים שלמים ואוכל רק לחם יבש כי באותה תקופה בחו''ל לא הקפידו על חדש, והיה נזהר שלא לאכול אפילו חביתה כי לא הקפידו על בישול עכו''ם, וכך היה אוכל רק פת במלח ומים במשורה.

סיפר אחד מרבני צרפת, כי הוא היה צריך פעם ללוות את הרב זצ''ל הכ''מ בעת שהגיע לצרפת לשיחה לפני תשעים אלף איש, והוא היה צריך להיות המתורגמן של הרב. הוא סיפר כי היה זה ביום חם והרב הגיע אחרי טיסה שבה לא אכל כלום. כשהגיע למלון בצרפת מו''ר הרב ביקש לשתות מים. מיד הביאו קנקן וכוסות מים של המלון, שכמובן לא היה כשר, אך הרב לא רצה לשתות מכוסות אלו של המלון וביקש כוס פלסטיק. במלון לא היו כוסות כאלו, ובאותו היום כל החנויות באזור ההוא היו סגורות בהיותו אזור יוקרה ולא נמצא בכל אזור המלון כוסות פלסטיק. בלית ברירה נסעו לכינוס, כשהרב לא שתה כלל, אפילו לא טיפת מים.

בדרך ראה המתרגם כי אישה אחת הולכת עם בקבוק מים וכוסות פלסטיק בידה, מיד רץ אליה וביקש את המים בשביל מו''ר הרב. כמובן שהאישה שמחה לתת את המים אבל זה היה כבר בדרך והרב לא שתה מהמים בדרך, כמו שכותב הרמב''ם בהלכות דעות (פרק ה' ב'): ''כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו, לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול'' וכו'. בקיצור, לא שתה הרב את המים הפשוטים הללו, רק אחרי שהרב סיים לדבר בפני כל הקהל הגדול, ורק אחרי שדיברו איתו כל האנשים וישב בחדרו לנוח. ועל כל זה נאמר: ''אשריך בעולם הזה'' כי מו''ר הרב היה תמיד מאיר פנים לאנשים, למרות שהיה אוכל פת במלח ומים במשורה.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

מה זה פיצה?

פעם אחד ממשמשי הרב הביא מגש פיצה לבית הרב. לקחתי משולש פיצה ואמרתי לו: 'הרב, תאכל'. הוא שאל אותי: 'מה זה?' אמרתי לו: 'פיצה', והוא אמר לי: ''אני לא יודע מה זה פיצה''.

(ד''ר אפרים שמבה, רופאו האישי של הרב)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה