אור ברסלב

אביהם של ישראל

פרישות

נקיות

צדקה במקום ממתק

כשהיינו ילדים קטנים, אימא היתה חוסכת מעט ונותנת לנו, הילדים, בכל שבוע חצי גרוש כדי שנקנה דברים טובים ושנהיה שמחים.

אנחנו היינו קונים ממתקים, ואילו אחי מרדכי היה נותן את הכסף למשפחה ענייה, אנשים שיש להם עוד פחות מאתנו. אימא שלי ראתה שהוא לא אוכל ממתקים עם כולנו ושאלה אותי: ''למה מרדכי לא אוכל ממתקים?''

לא עניתי לה, אבל היא היתה מאוד פקחית. היא הכירה את הבן שלה והבינה מה קורה עם הכסף. מאז, במקום לתת לו כסף היא נתנה לי חצי גרוש שאקנה גם בשבילו, ''שיהיו לו מאה ברכות''. אבל הרב מרדכי לא רצה לאכול ממתקים. הוא היה מברך על הממתק שהייתי קונה, כדי שיהיו לו מאה ברכות לקיים את רצונה של אימא, טועם טיפה ואחר כך היה אומר: ''אני, מספיק לי. תן לאחרים''. הוא היה מקדיש את כל זמנו ללימוד תורה. לא היתה עוברת עליו דקה אחת בלי לימוד, בין בחול ובין בשבת.

בהתחלה לא היו לנו ספרים בבית והוא היה הולך ללמוד בספרייה של ישיבת ''פורת יוסף''. היה שם אור קטן והוא היה לומד לאורו. ראה אותו הגבאי לומד לאור קטן וחלש ואמר לו: ''מה אתה עושה? העיניים שלך יתקלקלו''. הלך הגבאי ושם נורה יותר גדולה כדי שיוכל ללמוד לאורה טוב יותר. כך היה נוהג כבר מגיל 12 לערך.

ה' נתן לו חכמה. היו לו גם ידי זהב. כל מכשיר שהתקלקל הוא היה יודע לתקן. וזה היה דבר גדול, כי בימים ההם התחילו להביא מכשירי חשמל לבתים ולא היו הרבה טכנאים שיודעים לתקן. גם המכשירים עדיין לא היו משוכללים והיו מתקלקלים לעתים תכופות. הוא היה יודע לפרק אותם, לתקן ולהרכיב מחדש, גם מכשירים מורכבים. היה לו שילוב של ידי זהב עם לב זהב.

(חכם שמעון אליהו, אחיו של הרב)

תמיד באמונה ובשמחה

אחי הצעיר מרדכי לא כל כך הכיר את אבינו, הרב סלמאן אליהו. הוא נפטר כשאחי היה צעיר מאוד. האחים הגדולים יותר קלטו את החינוך שאבא נתן להם: שמחה, אמונה, ביטחון, טוב, אומץ – והמשיכו אותו לאחים הצעירים.

אך אחי מרדכי קלט טוב מאוד את הרוח של אבא שלו. הוא היה ממשיך אותה בכל דרכיו בחיים. גם כשהיינו נתקלים בקשיים כלכליים או אחרים, הוא היה רגיל לצטט את הפסוק: ''ה' אתנו אל תיראום''. האמת היא שזה היה מה שלמדנו מאבא, חכם סלמאן.

אני, האחות הגדולה של מרדכי, ליוויתי אותו מהעריסה ועד יומו האחרון. אני יכולה להעיד שהוא חי את כל החיים שלו מתוך אמונה ושמחה. גם כשלא היה לו כלום וגם כשהיה לו הכול, תמיד הוא היה באמונה ובשמחה. תמיד הוא היה אומר: ''ה' אתנו אל תיראום'', ותמיד תמיד ה' היה איתו.

(רחל בן חיים, אחותו של הרב)

גבינה תוצרת בית

גם כשכבר היה מזון בשפע הרב נהג בפרישות. סיפרה לנו הרבנית צביה אליהו שליט''א, שבמשך עשרים שנה הרב זצ''ל לא אכל מוצרי חלב כלשהם, מכיוון שהיתה בהם אבקת חלב שיובאה מחו''ל. גם הבד''צים למיניהם לא היו מקפידים על כך והיו אומרים שזה בטל וכו', אבל לדעת הרב כל דבר של מחמצת הוא ''מעמיד'' ולא בטל ולכן הוא לא אכל. הוא לא אמר לנו לנהוג כמוהו, אבל הוא החמיר לעצמו.

כל אותן שנים הכינה לו הרבנית בעצמה גבינה ולֶבֶּן. היא היתה שמה את החלב החמוץ בתוך שקית מבד שהיתה תופרת, כך עד שהחלב יתגבן לגבינה.

כשהרב אליהו התמנה לרב הראשי לישראל הוא שלח את הרב יחזקאל דאום ז''ל לאיטליה, כדי ללמוד כיצד להכין אבקת חלב ומחמצות שמהם עושים לבן וגבינה. אחרי שהרב דאום ז''ל למד, הוא דאג שייצרו

בשביל ''תנובה'' מחמצות כשרות למהדרין, ומאז היו לכל הצרכנים של ''תנובה'' מוצרים כשרים בלי חשש של גבינת עכו''ם.

(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)

לא קר לי

גם כשהרב אליהו היה רב ראשי לישראל והיתה לו מכונית שרד יוקרתית, הוא נהג בפרישות. הוא מעולם לא ניצל את מעמדו או סמכותו על-מנת לשפר את התנאים החומריים שלו.

מספר אסף, שהיה נוסע עם הרב לעתים קרובות, כי הרב מעולם לא ביקש מהנהג להדליק את המזגן או לכבות אותו. הוא לא היה אומר חם לי או קר לי. הוא חשב שאם הנהג מדליק מזגן, בוודאי חם לו או קר לו וצריך להתחשב בו. וזה היה בעיניו פלא גדול.

(אסף אהרוני, עוזר הרב)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה