התם – סנדלר
התם למד מלאכת סנדלרות, ומחמת שהיה תם, למד הרבה עד שקבל, ולא היה בקי באומנות בשלמות. ונשא אישה, והיה מתפרנס מן המלאכה, ומחמת שהיה תם, ולא היה בקי במלאכה כל-כך, הייתה פרנסתו בדוחק גדול ובצמצום. ולא היה לו פנאי אפילו לאכול, כי היה צריך תמיד לעסוק במלאכה מחמת שלא ידע האומנות בשלמות. ובשעת המלאכה, שעה שהיה נוקב במרצע ומכניס ומוציא חוט התפירה כדרך הרצענים, היה נוגס חתיכת לחם ואוכל. ומנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה גדולה מאוד, והיה רק מלא שמחה תמיד. והיו לו כל המאכלים וכל המשקאות וכל המלבושים.
התם שמח בחלקו
והיה אומר לאשתו: אשתי, תן לי לאכול!
והייתה נותנת לו חתיכת לחם, ואכל.
אחר-כך היה אומר: תן לי הרוטב עם קטנית!
והייתה חותכת לו עוד חתיכת לחם, ואוכל.
והיה משבח ואומר: כמה יפה וטוב מאוד הרוטב הזה!
וכן היה מצווה ליתן לו בשר, ושאר מאכלים טובים כיוצא בזה, ובמקום כל מאכל ומאכל הייתה נותנת לו חתיכת לחם. והוא היה מתענג מאוד מזה, ושיבח מאוד את המאכל, כמה הוא מתוקן וטוב, כאלו היה אוכל אותו ממש. ובאמת היה מרגיש באכילת הלחם טעם כל מאכל ומאכל שהיה רוצה, מחמת תמימותו ושמחתו הגדולה.
וכך היה מצווה: אשתי, תן לי שכר לשתות! ונתנה לו מים.
והיה משבח “כמה יפה השכר הזה”!
“תני לי דבש!” ונתנה לו מים.
והיה משבח גם-כן.
“תני לי יין”, ונתנה לו מים.
והיה מתענג ומשבח אותו המשקה כאלו הוא שותה אותה ממש.
וגם מלבושים היו להם בשותפות, לו ולאשתו פעלץ [מעיל] אחד.
היה אומר: אשתי, תן לי הפעלץ! כשהיה צריך ללבוש פעלץ, כגון לילך לשוק. והייתה כשהיה צריך ללבוש טוליפ [מעיל עליון] לילך בין אנשים, היה אומר: נותנת לו. – אשתי, תן לי הטוליפ! והייתה נותנת לו הפעלץ. והיה מתענג ממנו, והיה משבח: כמה יפה הטוליפ הזה! כשהיה צריך קפוטה, לילך לבית-הכנסת, היה מצווה ואומר: – אשתי, תן לי הקאפטין! והייתה נותנת לו הפעלץ, והיה משבח ואומר: כמה יפה ונאה הקאפטין הזה! וכן כשהיה צריך ללבוש יופא [קפוטה], הייתה נותנת לו גם-כן הפעלץ, והיה משבח ומתענג גם-כן: כמה יפה ונאה היופא הזאת. והיה רק מלא שמחה וחדווה תמיד.
כשהיה גומר המנעל – ומן הסתם היה לו שלש קצוות, כי לא ידע האומנות בשלמות, היה לוקח המנעל בידו והיה משבח אותו, והיה מתענג מאוד ממנו והיה אומר: – אשתי כמה יפה ונפלא המנעל הזה! כמה מתוק המנעל הזה! כמה מנעל של דבש וסוכר המנעל הזה! והייתה שואלת אותו: אם-כן מפני מה שאר רצענים נוטלים שלשה זהובים בעד זוג מנעלים, ואתה לוקח רק זהוב וחצי?
השיב לה: מה לי בזה? זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי!
ועוד: למה לנו לדבר מאחרים? הלא נתחיל לחשב כמה וכמה אני מרוויח במנעל זה מיד ליד: העור הוא בכך, הזפת והחוטים וכו’-בכך, ושארי דברים כיוצא בזה-בכך, לאפקיס [המילוי שבין העורות]-בכך; ועתה אני מרוויח מיד ליד עשרה גדולים, ומה אכפת לי רווח כזה מיד ליד?!
