לשעורים נוספים בקרו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il
העזות והעקשנות שעליה אנחנו מדברים היא ‘עזות דקדושה’ המלווה בענווה, כי יש עזות וענווה מצד הקדושה, ולהיפך ישנם עזות וענווה מצד הס”א וצריך להשתמש עם כל מידה ומידה במקומה הראוי אבל לא להיפך ח”ו ואומר רבי נתן “שמי שפוגם בזה ומהפך בסדר אזי הוא מקלקל בזה מאוד וע”י זה עיקר ההתרחקות מהשם יתברך”.
כי בוודאי כנגד המניעות ועזות הגוף הוא צריך להתגבר בעזות ו’עקשנות דקדושה’ ולהתחזק ביותר כנגדם, אבל כנגד אנשים הוא צריך לנהוג בתכלית הענווה ולא להיות חלילה עז פנים. כמו כן הוא צריך לנהוג בענווה והתבטלות כלפי הנהגת השם יתברך איתו ולא להרהר אחר מידותיו ולהיכנס בקושיות ותירוצים כשהדברים לא הולכים לו כפי רצונו.
אבל אפילו כנגד השם יתברך בעצמו צריך לפעמים שיהיה לו עזות, כי אעפ”י שבוודאי צריך להתבייש מהשם יתברך מאוד, מפני מעשיו ועוצם פחיתותו ואפילו כאשר הוא בא לעשו”ת מצווה הוא צריך שידע בנפשו שאינו ראוי לעשו”ת המצווה או להתפלל לפניו יתברך וכל מה שהוא זוכה לעשו”ת איזה עבודה קטנה או גדולה הכל זה בחמלת השם עליו. אך על כל פנים, אסור לאדם שיהיה נשאר בזה ח”ו, רק צריך להתחזק ולהתגבר בעזות גדולה מאוד, ולומר אעפ”י שאיני כדאי להתפלל לפניך, עדיין אני בוטח בחסדך הגדול שאתה שומע תפילת כל פה ואתה מצפה לתפילותיי, וגם אם האדם נפל למה שנפל יקום ויתחיל התחלה חדשה ויבקש מהשם שיקרבהו לעבודתו, כי אם ישתמש כאן במידת הבושה והענווה ולא יקום ויבקש זאת, אדרבא אין זו ‘בושה דקדושה’ כלל, כי זה עיקר ה’בושה דס”א’ שבאה להרחיקו מהשם יתברך לגמרי.
כי ה’בושה דקדושה’ צריך שתהיה לאדם קודם החטא, שתהיה לו בושה גדולה מפני השם יתברך שלא יעבור שום עבירה ולא יעשה שום דבר נגד רצונו יתברך, אבל אם התגבר עליו היצר ח”ו והכשילו במה שהכשילו, צריך לסלק הבושה מעל פניו ויעיז פניו כנגד השם יתברך ויעשה תשובה, ויאמר אעפ”י שעשיתי מה שעשיתי ובושתי וגם נכלמתי להרים פני אליך, אעפ”י כן אני מעיז פני נגדך ומבקש ממך שתקרבני אליך גם עתה, ואפילו אם היה כך אלפים פעמים אסור לו ליפול בדעתו לעולם, רק להתחזק ולהתחיל כל פעם מחדש כל עוד נשמתו בו”, עד כאן דברי רבי נתן.
