ספר שיח שרפי קודש חלק ד לקריאה הורדה ועריכה בקובץ וורד / pdf ספרי ברסלב

הָיוּ אוֹמְרִים: מַהוּ הַנִּקְרָא “חָבֵר אֲמִתִּי”, זֶה שֶׁלֹּא עוֹזֵב אֶת רֵעֵהוּ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּקַלְקָלָתוֹ, וְדִיְּקוּ זֹאת מֵהַנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֶׂה “יְהוּדָה וְתָמָר”, שֶׁתְּחִלָּה כִּנָה הַכָּתוּב אֶת חִירָה גַּם בְּשֵׁם “חִירָה הָעֲדֻלָּמִי” סְתַם, וּלְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה כָּתוּב “רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי”, לְלַמְּדֵנוּ כִּי זֶה נִקְרָא חָבֵר וְרֵעַ אֲמִתִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מַפְסִיק אֶת יְדִידוּתוֹ עִם חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּקַלְקָלָתוֹ, כִּי עַל יְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף יַטֶּה אֶת לֵב חֲבֵרוֹ לִתְשׁוּבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְעַל כֵּן לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה נִקְרָא בַּתּוֹרָה בְּשֵׁם “רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי”, וּבָזֶה נִבְחַן חִירָה הָעֲדֻלָּמִי אִם חָבֵר אֲמִתִּי הוּא לִיהוּדָה, שֶׁאף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בְּקַלְקָלַת יְהוּדָה לֹא עֲזָבוֹ אֶלָּא הִמְשִׁיךְ לְהִתְרוֹעֵעַ עִמּוֹ, וְעַל כֵּן הֵעִידָה עָלָיו הַתּוֹרָה וְאָמְרָה “רֵעֵהוּ” הָעֲדֻלָּמִי.

ד-ב

לִכְאוֹרָה בְּעֵת שֶׁדִּבְּרוּ וְחָלְקוּ אַהֲרֹן וּמִרְיָם עַל משֶׁה וְאָמְרוּ (במדבר יב): “הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִּבֶּר ה’ וְכוּ'” מַדּוּעַ לֹא נֶעֶנְשׁוּ כְּקֹרַח וַעֲדָתוֹ שֶׁאמְרוּ (שם טז): “רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה’ וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְׂאוּ עַל קְהַל ה’ וְכוּ'”. וְתֵרְצוּ אַנַ”שׁ וְאָמְרוּ שֶׁזְּכוּת אַהֲרֹן וּמִרְיָם הָיָה מֵחֲמַת שֶׁתֵּיכֶף עָנוּ בְּעַצְמָם וְאָמְרוּ “אַל נָא תָשֶׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ”, דְּהַיְּנוּ שֶׁבִּקְּשׁוּ כַּפָּרָה וּמְחִילָה וְהִכִּירוּ בַּעֲווֹנָם הַגָּדוֹל, מַה שֶׁאֵין כֵּן קֹרַח וַעֲדָתוֹ. וּבָזֶה הָיוּ גַּם מְדַיְיקִים בְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (ברכות יב:) שֶׁאמְרוּ: “הָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ “בָּהּ” מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו”, שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁתֵּיכֶף לַעֲשִׂיַּת הָעֲבֵרָה כְּבָר מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ בַּעֲבֵרָה זוֹ שֶׁעָבַר, וְזֶהוּ “הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ” הַיְּנוּ בַּעֲבֵרָה זוֹ שֶׁעָבַר עַתָּה מַמָּשׁ, וְהִסְבִּירוּ זֹאת שֶׁכְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת אִם מַנִּיחִים לְמֶשֶׁךְ זְמַן שׁוּם דָּבָר לַח, הֲרֵיהוּ מִתְקַשֶּׁה עַד שֶׁקָּשֶׁה אַחַר כָּךְ לְנַקּוֹתוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אִם מְנַקֵּהוּ וְרוֹחֲצוֹ תֵּיכֶף וּמִיָּד, וּכְמוֹ כֵן צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָתוֹ, תֵּיכֶף לַפְּגַם שֶׁפָּגַם.

ד-ג

עַל הַכָּתוּב (ישעיה סו) וּמוּבָא בַּחֲרוּזִים שֶׁבְּסֵדֶר “תִּיקוּן חֲצוֹת”: “אַל תִּתְּנוּ דָּמִי לוֹ וְאַל תִּתְּנוּ דָּמִי לָכֶם”, דִּיְקוּ בּוֹ וְאָמְרוּ: מִלְּבַד עֲבוֹדַת מֵהַתְּפִלָּה שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְקַיֵּם הָאָדָם אֶת בְּחִינַת “אַל תִּתְּנוּ דָּמִי לוֹ” כִּי מַפְצִירִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ וְכוּ’ הֲרֵי שֶׁכְּמוֹ כֵן צְרִיכִים לִבְלִי לְהַחֲרִישׁ וְלִשְׁתּוֹק בֵּינֵינוּ אָנוּ רַק כָּל אֶחָד מְחֻיָּב לְהִשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּבָזֶה נְקַיֵּם בְּחִינַת “וְאַל תִּתְּנוּ דָּמִי לָכֶם” (רְאֵה עוֹד בָּהַשְׁמָטוֹת שֶׁבְּסוֹף סֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” הַשְׁמָטָה ב’).

ד-ד

בְּהַכָּתוּב (תהלים נא): “אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ” הָיוּ מְפָרְשִׁים וּמְדַיְּקִים, שֶׁמְּבַקְּשִׁין שֶׁה’ הוּא יִפְתַּח אֶת פִּינוּ בְּכֹחַ הַדִּבּוּר, אוּלָם שֶׁנִּזְכֶּה וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אַךְ וְרַק בִּשְׁבִיל שֶׁיַּגִּיד וִיהַלֵּל אֶת תְּהִלּוֹת ה’, וְלֹא לִדְבָרִים בְּטֵלִים חַס וְשָׁלוֹם.

ד-ה

דִּיְקוּ אַנַ”שׁ בַּכָּתוּב (תהלים קיט) “חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לְךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ” שֶׁבָּזֶה שֶׁאָמַר “אָקוּם” וְלֹא בְּלָשׁוֹן עָבַר “קַמְתִּי”, נִלְמַד שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה הֵן לָשׁוֹן שֶׁבַח שֶׁמְּשַׁבֵּחַ וּמֵלִיץ עַל עַצְמוֹ, שֶׁזֶּה סִדְרוֹ תָּדִיר לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, וְהֵן בַּקָּשָׁה עַל הֶעָתִיד שֶׁמְּבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל שֶׁיִּזְכֶּה לָקוּם בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת. וְזֶהוּ “חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם” בְּלָשׁוֹן הוֹוֶה וְעָתִיד.

ד-ו

אָמְרוּ אַנַ”שׁ בַּכָּתוּב (תְּהִלִּים קג): “כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵנוּ”, דְּהִנֵּה כְּשֶׁאֶחָד עוֹמֵד וּפָנָיו לְמִזְרָח וְחָפֵץ לַחֲזוֹר לַאֲחוֹרָיו לְצַד מַעֲרָב, עָלָיו לַחֲזֹר אַלְפֵי מִלִּין מֶשֶׁךְ שָׁנִים עַל גַּבֵּי שָׁנִים. אוּלָם בְּאִם יִסְתּוֹבֵב וְיִפְנֶה וְיַהֲפֹךְ פָּנָיו מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, הֲרֵי שֶׁבִּפְעֻלָּה קְטַנָּה זוֹ כְּבָר פָּנָיו לְמַעֲרָב, וּכְמוֹ כֵן הוּא עִנְיַן הַתְּשׁוּבָה, שֶׁכְּשֶׁחָפֵץ הָאָדָם לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְרוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב, כִּי פָּנָיו לְמִזְרָח וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּמַעֲרָב, וּכְשֶׁרוֹאֶה רִחוּקוֹ מִתְיָאֵשׁ לְגַמְרֵי מִן הַתְּשׁוּבָה, אוּלָם אֲלִיבָּא דֶּאֱמֶת אִם חָפֵץ בֶּאֱמֶת יִתְחַזֵּק וְיַהֲפֹךְ פָּנָיו לְגַמְרֵי מִצַּד הָרָע, עַד שֶׁיִּגְמֹר בְּנַפְשׁוֹ לָשׁוּב בֶּאֱמֶת מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים וְיִתְחַזֵּק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְאָז אַף שֶׁיַּעֲשֶׂה פְּעֻלָּה קְטַנָּה, כְּבָר יִהְיֶה נִכְלַל בַּקְּדֻשָּׁה, וְכָךְ יִתְעַלֶּה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם בּוֹ, “כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ”.

ד-ז

פֵּרְשׁוּ אַנַ”שׁ אֶת הַפָּסוּק שֶׁבִּמְגִילַת אֶסְתֵּר “וְהָמָן נוֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ”, שֶׁהָמָן הַמְּרַמֵּז עַל הַקְּלִפָּה וְהַסִּטְּרָא אַחֲרָא, הוּא נוֹפֵל וְיֵשׁ לוֹ מַפָּלָה עַל יְדֵי הַמִּטָּה אֲשֶׁר ‘אֶסְתֵּר’ עָלֶיהָ, הַמְּרַמֵּז עַל מִדַת הַצְּנִיעוּת וְהַקְּדֻשָּׁה.

ד-ח

אָמַר וּפֵרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת הַנֶּאֱמַר בַּמְּגִילָה “וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים”, עַל פִּי הַמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּתוֹרָה מ”ט חֵלֶק א’ וּבְתוֹרָה א’ חֵלֶק ב’, שֶׁאשָּׁה יִרְאַת ה’ הִיא בְּחִינַת תְּפִלָּה, וּפֵרַשׁ שֶׁהַתְּפִלָּה הַחֲשׁוּבָה וְהַמְּקֻבֶּלֶת וְהַמְּרוּצָה בְּיוֹתֵר הִיא תְּפִלַּת הַהִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁהִיא תְּפִלָּה מוּסְתֶּרֶת, וְזֶהוּ “וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ” הַיְּנוּ מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם “אֶת אֶסְתֵּר” הַיְּנוּ בְּחִינַת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּהֶסְתֵּר, הִיא הַהִתְבּוֹדְדוּת מִכָּל הַנָּשִׁים, הַיְּנוּ מִכָּל הַתְּפִלּוֹת, “וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת”. אַחַר שֶׁאָמַר זֹאת לְתַלְמִידָיו בְּלֵיל פּוּרִים, “זֶענֶען זֵיי גִילָאפְן אִין פֶעלְד אַרַיין אַ גַאנְצֶע נַאכְט”. “רָצוּ לַשָּׂדֶה וְשָׁהוּ שָׁם מֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה מֵרוֹב הַהִתְלַהֲבוּת וְהַהִתְעוֹרְרוּת”.

ד-ט

עַל הַכָּתוּב “טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד וְכוּ’ כִּי יִפּוֹלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ” (קהלת ד), אָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁעִנְיַן זֶה סוֹבֵב וּמְרַמֵּז גַּם עַל מַעֲלַת חִבּוּר הַתּוֹרָה לְהַתְּפִלָּה, הַיְינוּ בְּחִינַת חִבּוּר תּוֹרוֹת וּתְפִלּוֹת שֶׁהִפְלִיג רַבֵּנוּ בְּשִׁבְחָהּ, וְאָמַר (ליקו”מ כ”ב ח”ב. הקדמת ספר ליקוטי תפלות), שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָלוּ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שַׁעֲשׁוּעִים כָּאֵלֶּה, כִּי אָז בְּחִבּוּר הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה יַחְדָּיו יָקוּם וְיַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ.

ד-י

דִּיְקוּ אַנַ”שׁ בְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (ברכות יב:): “כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו”, שֶׁבָּזֶה שֶׁאמְרוּ “מִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ” וְלֹא “הִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ”, שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם תָּמִיד לִזְכֹּר אֶת חַטָּאָיו וְחֶסְרוֹנוֹתָיו, בִּבְחִינַת “וְחַטָּאתִי נֶגְדִי תָמִיד”, וְתָמִיד יִזְכֹּר אֶת אֲשֶׁר הִקְצִיף אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת הַכָּתוּב “זְכוֹר אֶת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה’ אֱלֹקֶיךָ”, וְאָז יִזְכֶּה שֶׁיִּמְחֲלוּ לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, כִּי עִקַּר תִּקּוּן עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם תָּלוּי בְּהַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת, כַּמּוּבָא בְּ”סֵפֶר הַמִּדּוֹת” (אות תשובה עא), וְהַשִּׁפְלוּת וְהַהַכְנָעָה הָאֲמִתִּית תָּבוֹא לָאָדָם כְּשֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד וְלֹא יִשְׁכַּח חֶסְרוֹנוֹתָיו וְעַוְלוֹתָיו.

ד-יא

בַּמֶּה שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (שבת לֹא.), שֶׁבִּתְחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ “קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה”, אָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁשְּׁאֵלָה זוֹ אֵינָה בְּדַוְקָא רַק עַל עֶצֶם הַלִּמּוּד וְהָעֵסֶק בַּתּוֹרָה, אֶלָּא שְׁאֵלָה זוֹ תִּשָּׁאֵל עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּשְׁאֲלוּ וְיִתְּבְּעוּ אֶת הָאָדָם אִם הָיָה לוֹ בָּהּ קְבִיעוּת וְסֵדֶר קָבוּעַ, כִּי בְּכָל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים וּמִצְווֹת הַתּוֹרָה צְרִיכִים קְבִיעוּת וְסֵדֶר.

ד-יב

הִמְשִׁילוּ אַנַ”שׁ אֶת מִדַּת הָאֱמֶת הַנִּצְרָךְ לְכָל אָדָם בִּפְרַט בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁכָּל שְׁטַר חוֹב יִהְיֶה סְכוּם הַנָּקוּב בּוֹ כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה תָּלוּי וְעוֹמֵד בַּחֲתִימָתוֹ, כֵּן כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעוֹשִׂים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ תָּלוּי בַּחֲתִימָתוֹ. וְהַחֲתִימָה הַחוֹתֶמֶת כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה הוּא מִדַּת הָאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נה.): “חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֱמֶת”, וּבְמִדַּת אֱמֶת זוֹ תָּלוּי וְעוֹמֵד כָּל הַשְּׁטַר וּפִרְעוֹנוֹ, וּכְמוֹ כֵן בְּכָל אָדָם וְאָדָם, כָּל יִשּׁוּתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ תָּלוּי בַּחֲתִימָתוֹ שֶׁהוּא מִדַּת הָאֱמֶת שֶׁבּוֹ, שֶׁכְּפִי מִדַּת הָאֱמֶת הֶחָקוּק בּוֹ כֵּן עֶרְכּוֹ.

ד-יג

הָיוּ מְפָרְשִׁים אַנַ”שׁ בְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה שֶׁאמְרוּ (פסחים נ.): “אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ”, שֶׁהִנֵּה “יַד” הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, תְּפִלָּה, כַּמְּבֹאָר כַּמָּה פְּעָמִים בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה”, וְזֶה וְ”תַלְמוּדוֹ” בְּחִינַת הַתּוֹרָה קְשׁוּרָה “בְּיָדוֹ” בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה. כִּי תּוֹרָה לְבָד אֵין לָהּ חֲשִׁיבוּת, וְעִקָר הַשְּׁלֵמוּת וְהַמַּעֲלָה, שֶׁתִּהְיֶה תַּלְמוּדוֹ וְתוֹרָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ קְשׁוּרִים יָחַד. וְזֶהוּ בְּחִינַת תַּלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ. וְעַל זֶה יִשְׁאָלוּהוּ וְיִתְבְּעוּהוּ אִם הָיָה הַשְׁוָאָה נְכוֹנָה בֵּין הַתּוֹרָה וּבֵין הַתְּפִלָּה. וּבֵין הַתּוֹרָה וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים.

ד-יד

הָיוּ אַנַ”שׁ מְפָרְשִׁים וּמְבַאֲרִים בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאמְרוּ: “מִפְּנֵי מַה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַזִּין” (ביצה כח:), וְהַיְנוּ כִּי בְּלֹא מִדַּת הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיֵּדַע הָאָדָם וְיַחְקֹק הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ שֶׁאף-עַל-פִּי שֶׁנָּפַל הָאָדָם אֵיךְ שֶׁנָּפַל כָּל אֶחָד וּנְפִילָתוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּעַזּוּת וְהִתְגַּבְּרוּת יַתְחִיל שׁוּב לַעֲבֹד אֶת ה’ וְלֹא יַבִּיט וִיהַרְהֵר עַל כָּל כִּשְׁלוֹנוֹתָיו, וְאָז כְּשֶׁיַּתְמִיד בְּעַקְשָׁנוּתוֹ וְעַזּוּתוֹ, דַּיְקָא עַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לְתוֹרָה וּלְהִתְעַלּוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְתוֹרָה וּלְשׁוּם דַּרְגָּא רַק עַל-יְדֵי מִדַּת הָעַזּוּת וְהָעַקְשָׁנוּת יָמִים וְשָׁנִים.

ד-טו

“אַשְׁרֵי זִקְנוּתֵנוּ שֶׁכִּפְּרָה אֶת יַלְדוּתֵנוּ”, לִזְכּוֹת לָזֶה צְרִיכִים לִזְכֹּר הֵיטֵב הֵיטֵב הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב אֶת עַוְלוֹת יַלְדוּתֵנוּ וְדַיְקָא עַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִים לִזְכּוֹת שֶׁזִּקְנוּתֵנוּ תְּכַפֵּר עַל יַלְדוּתֵינוּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁחוֹשֵׁב בְּזִקְנוּתוֹ בְּעֵת שֶׁכְּבָר שָׁכַח וְנִשְׁקַט אֶצְלוֹ רְתִיחַת הַדָּמִים וְהַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת, שֶׁאכֵן צַדִּיק וּבַעַל דַּרְגָּא הוּא, וְזֶהוּ הַנֶּאֱמַר (בִּתְהִלִּים מא): רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ, וְהַיְינוּ “רְפָאָה נַפְשִׁי” אַף עַתָּה בְּזִקְנוּתִי, כִּי זוֹכֵר אֲנִי “כִּי חָטָאתִי לָךְ” בְּיַלְדוּתִי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם נא): וְחַטָּאתִי נֶגְדִי תָמִיד, תָּמִיד מַמָּשׁ, כִּי זֶה עַצְמוֹ שֶׁשּׁוֹכֵחַ עַוְלוֹת נַעֲרוּתוֹ, זֶה עַצְמוֹ כְּבָר חָשׁוּב לוֹ לִפְגָם. וְזֶה גַּם בְּחִינַת “זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה’ אֱלֹקֶיךָ” הַכְּתוּבִים בְּשֵׁשׁ זְכִירוֹת הַנֶּאֱמָרִים מִדֵּי יוֹם שֶׁמְּצֻוִּים אָנוּ לִזְכֹּר תָּמִיד “אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְנוּ” (רל”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה).

ד-טז

בָּזֶה שֶׁאמְרָה הַמִּשְׁנָה (אבות ד) “מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה” פֵּרְשׁוּ אַנַ”שׁ שֶׁזֶּה יְסוֹד וּכְלַל לְכָל עֲשִׂיַּת מִצְוָה, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת תָּמִיד מִצְוָה כָּזוֹ שֶׁתִּגְרוֹר אַחֲרֶיהָ מִצְוָה אַחֶרֶת, וּלְהִזָּהֵר מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה כָּזוֹ שֶׁמְּבַטֶּלֶת מִצְוָה, אִם לֹא שֶׁנִּקְבַּע עָלֶיהָ מְפֹרָשׁ בַּהֲלָכָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְדִּימָהּ אַף אִם תִּתְבַּטֵּל מִצְוָה אַחֶרֶת, וּכְדֻגְמָא לָזֶה הוּא עִנְיָן הָאֲסִיפוֹת שֶׁמִּתְאַסְּפִים יַחְדָו עֲבוּר אֵיזֶה עִנְיָן וּמַאֲרִיכִים בָּהּ עַל חֶשְׁבּוֹן שֵׁינַת הַלַּיְלָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַפְסִידִים אֶת עֲבוֹדַת קִימַת חֲצוֹת לַיְלָה, שֶׁעָלֶיהָ אָמַר רַבֵּנוּ בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן (סִימָן שֶׁלֹּא) “שֶׁעִקָּר עֲבוֹדַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה”.

ד-יז

דִּיְקוּ אַנַ”שׁ בְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאמְרוּ (אבות פרק ה): “עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם”, וְלֹא אָמְרוּ: “עַז פָּנִים מְבִיאָתוֹ לְגֵיהִנֹּם” וְכַדּוֹמֶה, מִתְבָּאֵר שֶׁעַל עֶצֶם מִדַּת הָעַזּוּת יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם, לְבַד מִתּוֹצְאוֹתֶיהָ הַחֲמוּרוֹת שֶׁמַּכְשִׁילָתוֹ בַּעֲווֹנוֹת וְיוֹרֵשׁ גַּם מֵחֲמָתָם עוֹד גֵּיהִנֹּם.

ד-יח

בְּדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: “אֵין שִׁכְחָה לַזֵּיתִים”, הִדְגִישׁוּ וּפֵרְשׁוּ בּוֹ אַנַ”שׁ עַל-פִּי מַה שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (ראה מנחות נג.): “שֶׁיִּשְׂרָאֵל דּוֹמִין לְזַיִת”, וְלָהֶם אֵין שִׁכְחָה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שׁוֹכֵחַ אוֹתָם כְּלַל וּכְלָל, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, שֶׁעַל-כֵּן יֵשׁ תִּקְוָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמְּצַפֶּה וּמְחַכֶּה אֵלָיו וְלֹא שְׁכָחָהוּ כְּלַל וּכְלָל.

ד-יט

בְּמַאֲמַר חַזִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּחוּדָהּ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם פֶּתַח שֶׁיִּהְיוּ עֲגָלוֹת וּקְרָנוֹת נִכְנָסוֹת…” (שהש”ר ה, ג). הִרְחִיבוּ אַנַ”שׁ בְּמַאֲמָרָם בָּזֶה, וְאָמְרוּ: מִטַּעֲנַת פְּתִיחַת פֶּתַח כְּחוּדוֹ שֶׁל מַחַט לֹא יִנָּצֵל שׁוּם אָדָם, כִּי כְּחוּדוֹ שֶׁל מַחַט יָכוֹל תָּמִיד לַעֲשׂוֹת אִם בַּעֲשִׂיַּת מִצְוָה כָּל שֶׁהוּא אִם בְּלִמּוּד תּוֹרָה אַף מְעַט, אִם בִּתְפִלָּה וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וּצְעָקָה לַה’ יִתְבָּרַךְ בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה נְמוּכָה שֶׁנִּמְצָא בָּהּ. וְאָמְרוּ גַּם שֶׁמֵּחֲמַת דְּבָרִים קְטַנִּים אֵלּוּ, שֶׁנֶּחֱשָׁבִים כְּחוּדוֹ שֶׁל מַחַט, יָכוֹל בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד מַמָּשׁ, כִּי תָּמִיד יָכוֹל לִפְתֹּחַ פֶּתַח קָטָן כָּזֶה, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, כִּי בְּכָל עֵת יָכוֹל לִכְסֹף לַה’ יִתְבָּרַךְ וּלְהַאֲמִין בּוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו, וּבְוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף עִם עוֹד מְעַט וְעוֹד מְעַט יִפָּתַח לוֹ לְבַסּוֹף פֶּתַח רָחָב כְּשֶׁל אוּלָם.

ד-כ

בָּעִנְיָן הַמְּבוֹאָר בַּזֹּהַר (ח”ג כב.) עַל הַפָּסוּק: “חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי” שֶׁהַחֲבֵרִים שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּגַן-עֵדֶן מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ שֶׁל זֶה הַקָּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְיֵשׁ לָהֶם תַּעֲנוּג נִפְלָא מִזֶּה, עַיֵּן שָׁם. אָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁאכֵן גַּם לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם זֶה שֶׁנָּהַג בִּימֵי חַיָּיו לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, מְצַפִּים הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן שׁוּב לִשְׁמוֹעַ קוֹלוֹ וְלֵהָנוֹת מִקּוֹל תּוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּהֱנוּ מִמֶּנָּהּ בִּימֵי חַיָּיו, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ עֵת חֲצוֹת הַלַּיְלָה, אָז שְׂמֵחִים עִמּוֹ וּמְגִינִים וּמְלִיצִים עָלָיו מֵחֲמַת הִשְׁתּוֹקְקוּתָם וְגַעֲגוּעָם שׁוּב לִשְׁמִיעַת קוֹל עֲבוֹדָתוֹ.

ד-כא

אָמְרוּ אַנַ”שׁ: בַּמֶּה שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “הַבָּא לְהָרְגְּךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ”, וְאִיתָא בְּתִקּוּנֵי הַזֹּהַר שֶׁקָּאִי עַל הַיֵּצֶר, שֶׁהוּא בָּא מִדֵּי רֶגַע לַהֲרוֹג וּלְכַלֵּה אֶת הָאָדָם מִלְּהַגִּיעַ לְתַכְלִיתוֹ וְלִשְּׁלֵמוּתוֹ, שֶׁעִקַּר הָעֵצָה לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדּוֹ הוּא לְהַשְׁכִּים קוּם וְהָעִקָּר בַּחֲצוֹת לַיְלָה שֶׁבּוֹ מַתְחִיל עִנְיַן הַהַשְׁכָּמָה לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּבִתְפִלָּה, וְכָךְ יַהַרְגֵּהוּ. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב הַלָּשׁוֹן “הַשְׁכֵּם” וְלֹא אָמְרוּ “הַקְדֵּם” וְכַדּוֹמֶה, לְרַמֵּז עַל עִנְיַן הַהַשְׁכָּמָה מֵהַשֵּׁנָה בְּעֵת חֲצוֹת לַיְלָה, שֶׁהוּא עִקַּר עֲבוֹדַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כַּמּוּבָא בַּסֵּפֶר “שִׂיחוֹת הָרַ”ן”.

ד-כב

בַּמֶּה שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (סנהדרין עב.): “הַבָּא לְהָרְגְּךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ”, וְדָרְשׁוּהוּ בְּהַקְדָּמַת תִּקּוּנֵי זֹהַר וְאָמְרוּ: “הַשְׁכֵּם וְהָרְגוֹ בִּצְלוֹתָא”, בֵּאֲרוּ בָּזֶה אַנַ”שׁ, שֶׁזֶּה מְרַמֵּז גַּם עַל עִנְיָן הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַוִּדּוּי דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךָ הָאָדָם לְהִתְוַדּוֹת וּלְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה עַל עֲוֹנוֹ תֵּיכֶף וּמִיָּד עוֹד לִפְנֵי שֶׁיְּקַטְרֵג עָלָיו הַיֵּצֶר שֶׁהוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִפְנֵי הַבֵּית דִּין שֶׁל מַעֲלָה, וְזֶהוּ הַשְׁכֵּם תֵּיכֶף וּמִיָּד לְהָרְגוֹ בִּצְלוֹתָא וּבְוִדּוּי.

ד-כג

אָמְרוּ עַל-פִּי הַמְּבוֹאָר בְּהַקְדָּמַת תִּקּוּנֵי זֹהַר, בְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “הַבָּא לְהָרְגְּךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגּוֹ” שֶׁקָּאִי עַל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבָּא לַהֲרוֹג בְּכָל עֵת וָרֶגַע, וְהוּא הָרוֹצֵחַ הַגָּדוֹל הָעוֹמֵד בְּכָל עֵת וָרֶגַע וּמְחַכֶּה וּמְצַפֶּה לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם וְלַהֲמִיתוֹ בְּרוּחָנִיּוּת וְאַף בְּגַשְׁמִיּוּת מַמָּשׁ, וְהוּא נִקְרָא “הַבָּא לְהָרְגְּךָ” כְּסֵדֶר תָּמִיד, נִפְלָא הַדָּבָר וּפֶלֶא גָדוֹל הוּא, אֵיךְ אָדָם שֶׁעוֹמֵד נֶגְדוֹ רוֹצֵחַ כָּזֶה, יֵשׁ לוֹ עֲדַיִן חֵשֶׁק וּפְנַאי לְדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים לָשׁוֹן הָרָע וְלֵיצָנוּת וְלָדוּן וְאַף לַחֲשׁוֹב עַל אֲחֵרִים.

ד-כד

הָיוּ מַדְגִּישִׁים וּמְבָאֲרִים הַרְבֵּה אֶת הַכָּתוּב בְּסֵפֶר נַחַת הַשֻּׁלְחָן עַל הַנֶּאֱמַר בָּהַגָּדָה: מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ וְעַכְשָׁו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם וְכוּ’, שֶׁהִנֵּה זֶה דֶּרֶךְ הַבַּעַל-דָּבָר תָּמִיד לְהַזְכִּיר לְהָאָדָם אֶת פְּשָׁעָיו וַחֲטָאָיו שֶׁמִּקֶּדֶם, אוּלָם אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא אֶת הַ”וְעַכְשָׁו” קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם”, שֶׁהוּא הָרֶגַע שֶׁעוֹמֵד בּוֹ הָאָדָם, וְכָךְ בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע, כִּי הֶעָבַר אַיִן, אַיִן מַמָּשׁ. וְעַל יְדֵי שֶׁיַּחֲשׁוֹב הָאָדָם רַק עַל הַ”וְעַכְשָׁיו” יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי.

ד-כה

רַבִּי משֶׁה טְשֶׁנְסְטְחוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מְפָרֵשׁ וּמְדַיֵּק בְּדֶרֶךְ צַחוּת “אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּ’סֵפֶר’ פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה” הַיְינוּ שֶׁמְּבַקְשִׁים אָנוּ מֵהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁיִּתֵּן לָנוּ פַּרְנָסָה כָּזוֹ שֶׁלֹּא תּוֹצִיאֵנוּ וּתְבַטְלֵנוּ מֵהַסֵּפֶר, הַיְינוּ מֵעֵסֶק וְלִמּוּד הַתּוֹרָה, וְזֶהוּ “בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה”.

ד-כו

הָיָה מְפַרֵשׁ רַבִּי מִיכַלִי ב”ר יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ, בְּדֶרֶךְ צַחוּת אֶת הַנֶּאֱמַר בַּסְּלִיחוֹת: “עֲשֵׂה לְמַעַן נִצְחָ”ךְ עֲשֵׂה לְמַעַן סוֹדָ”ךְ”: “נֶצַח” הוּא רַבֵּנוּ, שֶׁאָמַר: נִצַּחְתִּי וַאֲנַצֵּחַ, וּשְׁמוֹ בְּגִימַטְרִיָא כְּמִסְפַּר ‘נֶצַח’, “סוֹדָךְ” הוּא מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁגְּדֻלָּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ הוּא סוֹד שֶׁסָּתוּם וְנֶעְלָם אַף מֵאִתָּנוּ.

ד-כז

“ה’ אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אַהֲבַת תָּמִים” (בִּזְמִירוֹת לֵיל שַׁבָּת), פֵּרְשׁוּ בּוֹ אַנַ”שׁ וְאָמְרוּ: אֵיזוֹהִי אַהֲבָה תְּמִימָה כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה “ה’ אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל” לֶאֱהֹב וְלִכְסֹף אֶל ה’, רַק זוֹ הִיא אַהֲבָה שְׁלֵמָה וּתְמִימָה, וְזֶהוּ “ה’ אֱלֹקֵי יִשְרָאֵל אַהֲבַת תָּמִים”. וְאָכֵן בְּנֻסַּח נִגּוּן אֵלּוּ הַתֵּיבוֹת חָזְרוּ עָלָיו אַנַ”שׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים.

ד-כח

עַל זֶה הַמּוּבָא בַּסֵּפֶר “שִׁבְחֵי הָאֲרִ”י” שֶׁאָמַר, שֶׁכַּיּוֹם בִּמְעַט פְּעוּלוֹת יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, אָמְרוּ: “אוּלָם עִם הַרְבֵּה הַרְבֵּה רְצוֹנוֹת”.

ד-כט

אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה בְּאָבוֹת: כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְאָמַר עַל זֶה רְאַבְרַ”נ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָעֵצָה לָזֶה שֶׁיִּנָּצֵל מִפְּגָם זֶה, הוּא עַל-יְדֵי עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא נִקְרֵאת עֲשִׂיָּה, וּמִזֶּה נָבִין עוֹד גֹּדֶל מַעֲלַת צִוּוּי רַבֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַשְׁוָאָה נְכוֹנָה בֵּין הַחָכְמָה לַמַּעֲשֶׂה, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא הִיא הַמַּפְתֵּחַ וְהַפֶּתַח לְכָל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, וְעַל כֵּן שָׁם הָעֲבוֹדָה וְהַמַּעֲשֶׂה נִקְרָא עַל שֵׁם הַתְּפִלָּה, וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בַּפֶּה”. וְזֶהוּ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה”. וְהַיְנוּ מַעֲשֵׂה הַתְּפִלָּה.

ד-ל

אָמְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ: צָרִיךְ כָּל אֶחָד הַמְקֹרָב לְדַעַת רַבֵּנוּ, לְדַמּוֹת בְּנַפְשׁוֹ שֶׁרַבֵּנוּ עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ וּמַפְצִירוֹ וּמְשַׁדְּלוֹ וּמְצַוֶּה וּמַזְהִירוֹ לְקַיֵּם עֵצוֹתָיו לְטוֹבָתוֹ הַנִּצְחִית, וּבְעִקָּר עֲצַת הַתְּפִלָּה וְהַהִתְבּוֹדְדוּת כְּשׁוֹטֵר מַמָּשׁ. וְאָמְרוּ בְּצַחוּת: “שׁוֹטְרִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֵּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ”, שֶׁכָּל אֶחָד בְּאֹפֶן פְּרָטִי צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה לְהַתְמִיד בְּהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּיָּדוּעַ, וּלְזָרֵז עַצְמוֹ בִּבְחִינַת ‘שׁוֹטְרִים’ כְּאִלּוּ שׁוֹטֵר עוֹמֵד עָלָיו.

מימרות, הברקות וביאורים

במאמרי רבינו הקדוש

מימרות אנ”ש בליקו”מ

ד-לא

בְּהַמְּבֹאָר בְּתוֹרָה א’ מֵעִנְיָן מַלְכוּת וּמֵעִנְיָן אוֹתִיּוֹת נַחַת וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם, רָמְזוּ בָּזֶה אַנַ”שׁ שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (פדר”א טז): “חָתָן” דּוֹמֶה לְ”מֶלֶךְ” כִּי חָתָן אוֹתִיּוֹת נַחַת וְהוּא דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ, הַיְינוּ בְּחִינַת מַלְכוּת הַמְבֹאָר בִּפְנִים.

א-תקכט

כְּשֶׁגָּמַר רַבֵּנוּ זַ”ל תּוֹרָה ו’ קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ’ אָמַר: “אוּן אַמָאל גִּיט מֶען אַ פַּאטְשׁ”, “פַּעַם נוֹתְנִים סְטִירָה”. וְקִיֵּם זֹאת מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל, פַּעַם אַחַת הָיָה אִישׁ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אוֹמֵר תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וְאֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים לָמַד, וְאָמַר שֶׁמְּבַלְבֵּל אוֹתוֹ מֵהַלִּמּוּד, וְהָלַךְ הַלַּמְדָּן וְהִכָּה אוֹתוֹ, וְאָז בָּא מוֹהַרְנַ”תְּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהִרְגִּישׁ זֹאת וְשָׁאַל עַל מָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ, עָנָה לוֹ אֶפְשָׁר גַּם אַתָּה רוֹצֶה לְהַכּוֹת אוֹתִי? וּבְתוֹךְ הַדִּבּוּרִים הוֹשִׁיט לוֹ הַלֶּחִי, וּבָא לוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁעַתָּה יְקַיֵּם מַאֲמַר רַבֵּנוּ זַ”ל הַנַּ”ל, וְקִיֵּם בּוֹ תֵּיכֶף וְהִכָּה אוֹתוֹ עַל הַלֶּחִי. (שם).]

ד-לב

עַל מַאֲמַר רַבֵּינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעִנְיַן תוֹרָה ו’ שֶׁבְּלִיקוּטֵי-מוֹהֲרַ”ן – שֶׁאָמַר: “אַמָאל גִיט מָען אַ פַאטְשׁ” – “פַּעַם נוֹתְנִים סְטִירָה” (ראה לעיל ח”א סעיף תקכ”ט) – אָמְרוּ: מֵאַחַר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לָדַעַת מָתַי הוּא הַפַּעַם הַזֶה, כִּי אַף שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁמִן הָרָאוּי שֶׁיִּתֵּן סְטִירָה וְהַכָּאָה לְעִנְיָן זֶה וָזֶה, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁיָכוֹל לִהְיוֹת שֶמֵּהָרָאוּי לִיתֵּן הַכָּאָה בְּפַעַם אַחֶרֶת, עַל-כֵּן יִמְנַע עַצְמוֹ תָּדִיר מִלְהִשְׁתַּמֵּש בְּדֶרֶךְ זוּ: (- שיש”ק ח”ד, סעיף ל”ב; וכ”ה בח”ב, סעיף רב”י, עיי”ש).

ב-רבי

כַּיָּדוּעַ, שָׁלַל רַבֵּנוּ מְאֹד בְּחִנּוּךְ הַבָּנִים, הֵן אֶת עִנְיַן הַשַּׁעֲשׁוּעַ עִמָּהֶם, כַּמְבֹאָר בַּסֵּפֶר “שִׂיחוֹת הָרַ”ן” סִימָן נ”ט, וְהֵן אֶת הַהַכָּאוֹת לַיְלָדִים. אוּלָם אָמַר רַבֵּנוּ: “פַּעַם נוֹתְנִים סְטִירָה…” “אַמָאל גִּיט מֶען אַ פַּאטְשׁ…” וְהָיוּ אַנַ”שׁ אוֹמְרִים שֶׁתָּדִיר צָרִיךְ הָאָדָם לִדְחוֹת אֶת הַ”פַּעַם” לְפַעַם אַחֵר]:

ד-לג

בָּזֶה הַמְּבוֹאָר בְּתוֹרָה כ”ב שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַצַּדִּיק עַל יְדֵי זֶה מְשַׁבֵּר עַזּוּת גּוּפוֹ עַיֵּן שָׁם, אָמְרוּ אַנַ”שׁ שֶׁעִקָּר הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁיְּכוֹלִים אָנוּ כַּיּוֹם לְשַׁמֵּשׁ אֶת רַבֵּנוּ הוּא בָּזֶה שֶׁנַּשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לוֹ עַל יָדֵינוּ שׁוּם בִּזָּיוֹן וְקָלוֹן, וְנַקְפִּיד שֶׁיִּתְעַלֶּה וְיִתְפָּאֵר עַל יָדֵינוּ שֵׁם רַבֵּנוּ.

ד-לד

אָמְרוּ אַנַ”שׁ בְּדֶרֶךְ צַחוּת, בְּהַמּוּבָא בְּתוֹרָה כ”ח מֵעִנְיָן הַמִּתְנַגְּדִים וְהַמְּחָרְפִים יִרְאֵי ה’ וְכוּ’ וְזֶהוּ “לְמִי מְדָנִים לְמִי שִׂיחַ” וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם, שֶׁרֹב הַמְּדָנִים וְהַמַּחֲלֹקוֹת בָּאִים מֵרִבּוּי הַשִּׂיחוֹת, מַה שֶּׁכָּל אֶחָד שׁוֹמֵעַ מֵחֲבֵרוֹ הַמְּשִׂיחַ דְּבָרִים שֶׁאינָם נוֹגְעִים לוֹ, שֶׁעַל פִּי רֹב מִזֶּה בָּא וְנִשְׁתַּלְּשֵׁל הַמַּחֲלֹקֶת, וְזֶהוּ לְמִי מְדָנִים לְמִי שִׂיחַ, וּמִשּׁוּם כֵּן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר וּלְמַעֵט בְּדִבּוּר שֶׁל מַה בְּכָךְ. כִּי כְּפִי הַשִּׂיחוֹת וְהַדְּבָרִים בְּטֵלִים כֵּן הַמְּדָנִים וְהַמְּרִיבוֹת.

ד-לה

בְּהַמְּבֹאָר בְּתוֹרָה כ”ט מֵעִנְיַן שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים וְכוּ’ אָמְרוּ אַנַ”שׁ, עִקַּר הַשֶּׁבַח שֶׁיְּכוֹלִים אָנוּ לְשַׁבֵּחַ אֶת רַבֵּנוּ הוּא בָּזֶה שֶׁעִנְיָנוֹ נִמְשַׁךְ וּמֵאִיר וְזוֹרֵחַ אַף עַתָּה לְכָל אֶחָד הַחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְקַבֵּל וְלִינוֹק מִמֶּנּוּ. שֶׁבְּדָבָר זֶה לֹא זָכוּ כָּל-כַּךְ שְׁאָר הַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ, שֶׁחָפֵץ שֶׁעִנְיָנוֹ יִמָּשֵׁךְ אַף לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים וְלֹא יִפָּסֵק אוֹרוֹ אַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ חָלִילָה, כִּי אִם לְדַבֵּר וּלְסַפֵּר רַק מוֹפְתִים וּמַעֲשֵׂה נִסִּים מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הֲרֵי לֹא הָיָה זֶה רְצוֹנוֹ כְּלַל, כַּמּוּבָא בְּהַקְדָּמַת סֵפֶר “שִׂיחוֹת הָרַ”ן” וְעוֹד. (נכפל להלן בח”ו, סעיף רס”ו ביתר אריכות).

ד-לו

בְּהַמְּבֹאָר בְּתּוֹרָה ל’ בְּעִנְיַן הַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל וְכוּ’. שֶׁעִקַּר בְּחִינַת תְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת “אֲשֶׁר לֹא גָּזַלְתִּי אָז אָשִׁיב”. שָׁאֲלוּ אֲנַ”שׁ לִכְאוֹרָה מַה שַּׁיָּךְ לְחַיֵּב אָדָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל דָּבָר שֶׁלֹּא פָּשַׁע בּוֹ, בִּבְחִינַת “אֲשֶׁר לֹא גָּזַלְתִּי אָז אָשִׁיב”. וְאָמְרוּ, כְּשֶׁיַּחֲפֹּץ הָאָדָם לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וִיחַפֵּשׂ לְנַקּוֹת עַצְמוֹ מֵחֲטָאָיו בִּשְׁלֵימוּת בְּלִי שׁוּם עָרְמָה, יִמְצָא פְּשָׁעִים עֲווֹנוֹת וְעַוְולוֹת שֶׁשָּׁכַח מֵהֶם לְגַמְרֵי וְלֹא שָׂם לִבּוֹ לְהַרְגִּישׁ בָּהֶם, וְרַק מֵחֲמַת רוֹב עָסְקוֹ בִּתְשׁוּבָה יַבְחִין עוֹד וָעוֹד בְּחֶסְרוֹנוֹתָיו שֶׁכְּבָר שָׁכַח מֵהֶם זְמַן רַב, וְאַף עֲלֵיהֶם מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְזֶהוּ “אֲשֶׁר לֹא גָּזַלְתִּי אָז אָשִׁיב” כִּי כְּשֶׁיִּבְדֹק עַצְמוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב, יִרְאֶה שֶׁאכֵן גָּזַל וְעִיוֵות. רַק שֶׁלְּרֹב הַזְּמַן וְהַשִּׁכְחָה הָיָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁלֹּא גָּזַל וְלֹא עִיוֵות.

ד-לז

בָּזֶה הַמְבוֹאָר בְּתוֹרָה ל”ד מֵעִנְיָן הַג’ נְקוּדוֹת הַיְינוּ נְקוּדַת צַדִּיק וּנְקוּדַת הֶחָבֵר וּנְקוּדָה שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, אָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁחִיְּבָנוּ רַבֵּנוּ בְּחוֹבַת הַהִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיק וּלְהִתְבּוֹדֵד בֵּינֵינוּ לְבֵין קוֹנֵינוּ יוֹם יוֹם, כְּמוֹ כֵן צְרִיכִים וּמְחֻיָּבִים אָנוּ לְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ יוֹם יוֹם, וְהָיוּ הַרְבֵּה מֵאַנַ”שׁ שֶׁהָיָה לָהֶם בָּזֶה סֵדֶר קָבוּעַ מִדֵּי יוֹם לְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ דִּבּוּרֵי יִרְאַת שָׁמַיִם.

ד-לח

הָיוּ מְרַמְּזִים אַנַ”שׁ בְּהַנֶּאֱמַר בְּתוֹרָה ל”ד בְּפֵרוּשׁ הַתַּרְגּוּם עַל הַכָּתוּב: “וְקָרָא זֶה אֶל זֶה”, “וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין”. שֶׁיֵשׁ לְרַמֵּז בָּזֶה עוֹד שֶׁגַּם הַזְּקֵנִים וְהַמְבֻגָּרִים בְּגִילָם צְרִיכִים אַף הֵם לְקַבֵּל מֵהָאַבְרֵכִים הַצְּעִירִים, כְּמוֹ שֶׁבְּנֵי הַנְּעוּרִים הַצְּעִירִים צְרִיכִים לִשְׁמֹעַ וּלְקַבֵּל מֵהַזְּקֵנִים.

ד-לט

וְכֵן דִּיְּקוּ בַּכָּתוּב הַנַּ”ל, וְאָמְרוּ: בְּעֵת שֶׁמְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, יִהְיֶה כַּוָּנַת הַמְדַבֵּר רַק לְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא תִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְהַשְׁפִּיעַ עַל חֲבֵרוֹ, וְכֵן תִּהְיֶה כַּוָּנַת הַשּׁוֹמֵעַ, וּכְשֶׁיְּדַבְּרוּ בְּאוֹפֶן כָּזֶה מִמֵּילָא יַשְׁפִּיעַ אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ, וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם “וּמְקַבְּלִין” וְלֹא וְנוֹתְנִין דֵּין לָדֵין, הֵן הַמְּלַמֵּד וְהַמַּשְׁפִּיעַ וְהֵן הַשּׁוֹמֵעַ. כִּי כְּשֶׁיְּדַבֵּר וְכַוָּנָתוֹ תִּהְיֶה עַל הַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁיַּשְׁפִּיעַ לְזוּלָתוֹ, יִכָּשֵׁל בְּגֵאוּת וּבִפְנִיּוֹת וְלֹא יִכָּנְסוּ דְּבָרָיו בְּלֵב חֲבֵרוֹ.

ד-מא

בְּתוֹרָה ל”ח מְבֹאָר שֶׁהַסִּימָן שֶׁל דְּבֵקוּת בַּה’ יִתְבָּרַךְ, הוּא הַבּוּשָׁה. וְהִנֵּה מוּבָן שֶׁמְּחֻיָּבִים תָּמִיד לִהְיוֹת דְּבוּקִים בַּה’ יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנָיו, וְאֵיךְ יִתְיַשֵּׁב דָּבָר זֶה עִם הַחִיּוּב הַגָּדוֹל שֶׁל “לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד” שֶׁהִזְהִיר עָלֶיהָ רַבֵּנוּ הַרְבֵּה, תֵּרְצוּ אַנַ”שׁ וְאָמְרוּ, שֶׁהַשִּׂמְחָה הִיא בָּזֶה הַדָּבָר עַצְמוֹ, שֶׁשָּׂמֵחַ עַל זֶה שֶׁזָּכָה שֶׁמֵּבִין שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִלְּפָנָיו, כִּי כַּמָּה יֵשׁ בָּעוֹלָם הַחַיִּים אֶת יְמֵיהֶם לְלֹא שׁוּם רֶגֶשׁ בּוּשָׁה וְאַשְׁמָה עַל מַעֲשֵׂיהֶם הַנְּלוֹזִים.

ד-מב

בָּזֶה הַמּוּבָא בְּתוֹרָה נ”ד שֶׁתֵּיכֶף בְּהָקִיץ הָאָדָם מִשְּׁנָתוֹ יְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעַלְמָא דְאָתֵי וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם, אָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁעִנְיָן זֶה תָּלוּי וְעוֹמֵד בְּאֵיזֶה מַחֲשָׁבָה הָלַךְ הָאָדָם לִישֹׁן, כִּי גַּם בְּלֶכְתּוֹ לִישֹׁן צָרִיךְ רַק לְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעַלְמָא דְאָתֵי עַד שֶׁיִּרָדֵם, וּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רָאבְּרַ”נ שֶׁהַשֵּׁינָה בְּעַצְמָהּ הִיא בְּחִינַת עַלְמָא דְאָתֵי, וְאַחַר כָּךְ בַּהֲקִיצוֹ וְכָל שְׁאָר הַיּוֹם צָרִיךְ לַחֲשׁוֹב מֵעַלְמָא דְאָתֵי, וּבָזֶה נִמְצָא שֶׁכָּל יָמָיו הוּא בִּבְחִינַת “עַלְמָא דְאָתֵי”.

ד-מג

בָּזֶה הַמְבֹאָר בְּתוֹרָה נ”ד, שֶׁבְּעֵת שֶׁמַּגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה אָז מִתְעוֹרֵר כִּנּוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד וְכוּ’, אָמְרוּ אַנַ”שׁ שֶׁהַמְיֻחָד בְּכִנּוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד הוּא, שֶׁגַּם כַּיּוֹם בְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה בְּעֵת שֶׁמַּגִּיעַ נְקוּדַת חֲצוֹת לַיְלָה מַתְחִיל כִּנּוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד לְנַגֵּן, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְשָׁמְעוֹ וּלְהַרְגִּישׁוֹ מִתְעוֹרֵר מֵאֵלָיו לְלֹא שָׁעוֹן וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְשׁוּם הִשְׁתַּדְּלוּת וְגוֹרֵם שֶׁיָּקִיצוֹ, אֶלָּא מִתְעוֹרֵר מֵאֵלָיו, אַף לְרוֹב הַקּוֹר הַנּוֹרָא שֶׁבַּחוּץ. וְזוֹכִים לָזֶה עַל יְדֵי רוֹב הַקְדֻשָּׁה וְהַטַּהֲרָה וְהַהֲכָנָה, וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ רַבִּים מֵהַצַּדִּיקִים וּמֵאַנַ”שׁ הַגְּדוֹלִים כְּרָאבְּרַ”נ וְר’ אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער וְעוֹד רַבִּים, שֶׁהָיוּ מִתְעוֹרְרִים מִדֵּי לַיְלָה בִּנְקוּדַת חֲצוֹת מַמָּשׁ לְלֹא שָׁעוֹן, כִּי לְרוֹב עֲנִיּוּתָם גַּם שָׁעוֹן מְעוֹרֵר לֹא הָיָה לָהֶם, וְלֹא עֲצָרָם גֶּשֶׁם וְשֶׁלֶג וְשׁוּם מְנִיעָה, לְרוֹב הַרְגָּשָׁתָם הַקְדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, בְּמַעֲלַת הַקִּימָה בַּחֲצוֹת לַיְלָה לַעֲבוֹד אָז אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

ד-מד

בְּהַמְּבֹאָר בְּתוֹרָה נ”ט חֵלֶק א’, בְּעִנְיַן אִסּוּר קֵרוּב הַתַּרְמוּדִיִין וְכוּ’ וְכֵן הַמְּבֹאָר עוֹד בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ בְּעִנְיָן זֶה, אָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁכָּל זֶה מְדֻבָּר דַּוְקָא לְעִנְיַן שֶׁאנוּ נֵלֵךְ לְהִשְׁתַּדֵל לְקַרְבָם, אוּלָם כְּשֶׁבָּא אֶחָד הֶחָפֵץ לְקַבֵּל דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה חַיָּבִים לְקָרְבוֹ וּלְעוֹדְדוֹ וּלְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה.

ד-מו

אָמְרוּ אַנַ”שׁ, מֵהַמִּשְׁתַּמֵעַ בְּתוֹרָה ס”ה הֲרֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְפִּיד עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה תֵּיכֶף אַחַר הַתְּפִלָּה וְהַהִתְבּוֹדְדוּת, כִּי מְבֹאָר שָׁם שֶׁעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה וְהַבִּטּוּל נַעֲשָׂה הַכְּלִי לְחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְיתָא, הֲרֵי שֶׁאַחַר הַתְּפִלָּה, שֶׁעַל יָדָהּ נַעֲשָׂה הַכְּלִי, צָרִיךְ לְמַלְּאוֹ בְּחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא.

ד-מז

אָמְרוּ עַל הַמּוּבָא בְּתוֹרָה ע”ט חֵלֶק א’ שֶׁהַשִּׁשָּׁה בְּחִינוֹת כָּשֵׁר וּפָסוּל, טָמֵא וְטָהוֹר, אָסוּר וּמֻתָּר, הֵם בְּחִינַת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחוֹל, וְשַׁבָּת הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְכוּ’, שֶׁמִּזֶּה נִשְׁמַע שֶׁגַּם הַתְּשׁוּבָה בִּבְחִינַת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחוֹל, הַיְּנוּ מִזֶּה שֶׁהָאָדָם הוּא פַּעַם בִּבְחִינַת כָּשֵׁר וּפַעַם פָּסוּל, פַּעַם טָהוֹר וּפַעַם טָמֵא, לְרֹב הָעֲלִיּוֹת וְהַיְּרִידוֹת הָעוֹבְרִים עָלָיו, אַף עַל פִּי כֵן, גַּם תְּשׁוּבָה כָּזוֹ הִיא בִּכְלַל בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, וּכְשֶׁא יִתְיָאֵשׁ יַגִּיעַ סוֹף כָּל סוֹף לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁל שַׁבָּת, הַיְּנוּ לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית.

ד-מח

בָּעִנְיָן הַמְבֹאָר בְּתוֹרָה קצח, כְּשֶׁאֶחָד צוֹעֵק לַה’ יִתְבָּרַךְ אוֹמְרִים לוֹ לִסַּע עַיֵּן שָׁם, בֵּאֲרוּ בָּזֶה אַנַ”שׁ וְאָמְרוּ, שֶׁהִנֵּה כָּל הַהַשְׁלָכוֹת וְהַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עִקַּר הַדָּבָר הוּא שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו וַחֲפֵצָה לִשְׁבּוֹר רוּחוֹ עַד שֶׁיַּפְסִיק יוֹתֵר מִלַּחְפּוֹץ לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ, אוּלָם בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וְיִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה לֹא יַפְסִיק עוֹד וְעוֹד מִלְּהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְאַמֵּץ לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבִמְקוֹם שֶׁיֶּחְדַל הוּא “יַעֲמוֹד הֶעָרֵל” (הַמֻּזְכָּר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן תוֹרָה עב ח”א), שֶׁהֶעָרֵל שֶׁהוּא הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַמִּתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם יַפְסִיק מִלְּהַטְרִידוֹ וְיִתְיָאֵשׁ הוּא, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁאדָם זֶה, אַף-עַל-פִּי שֶׁמַּטְרִידוֹ יוֹם וָלַיְלָה אֵינוֹ מַפְסִיק לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל אַף כָּל הַמְנִיעוֹת וְהַהַטְרָדוֹת שֶׁמִּצִּדוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ: כְּשֶׁאֶחָד צוֹעֵק לַה’ יִתְבָּרַךְ לְרוֹב הַמְּנִיעוֹת אוֹמְרִים לוֹ לִסַּע הָלְאָה וְלָרוּץ בִּמְהִירוּת שׁוּב לַתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה, עַד שֶׁבְּרוֹב הַיָּמִים יִזְכֶּה שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ כְּסֵדֶר כְּחֶפְצוֹ בֶּאֱמֶת. כִּי “יַעֲמוֹד הֶעָרֵל” וְיַפְסִיק לְהַטְרִידוֹ מֵחֲמַת יֵאוּשׁוֹ הוּא, כִּי זֶה הַיֵּאוּשׁ הוּא עֶצֶם מְצִיאוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְשַׁיָּךְ לְהַיֵּצֶר שֶׁהוּא הֶעָרֵל, וּכְשֶׁא יִתְיָאֵשׁ הָאָדָם עַל-יְדֵי-זֶה יִגְרוֹם שֶׁיִּתְיָאֵשׁ הַיֵּצֶר הַמֵּסִיתוֹ, שֶׁהוּא עֶצֶם מְצִיאוּתוֹ.

ד-מט

אָמְרוּ אַנַ”שׁ, לְעִנְיַן הָעֵצוֹת וְהַדְּרָכִים הַנִּפְלָאִים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁלִּמְדָנוּ רַבֵּנוּ, דְּהַיְנוּ הָעֵצָה הַמְּבֹאֶרֶת עַל הַכָּתוּב, “אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי”, שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן סִימָן רפב, וְהָעֵצָה הַמְּבֹאֶרֶת בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן ח”ב עַל הַכָּתוּב, “וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה”. שֶׁזּוֹ הָעֵצָה הַשְׁנִיָּה גְּבוֹהָה הִיא יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹנָה, כִּי עֵצָה הָרִאשׁוֹנָה נֶאֱמֶרֶת לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה טוֹב כָּל שֶׁהוּא בִּבְחִינַת “אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי “בְּעוֹדִי”. אוּלָם בָּעֵצָה הַשְׁנִיָּה מְבַאֵר רַבֵּנוּ עֵצָה לִמְרֻחָק עָצוּם כָּזֶה שֶׁאֲפִלּוּ נְקוּדָה טוֹבָה אַחַת שְׁלֵמָה שֶׁעָשָׂה אֵי פַּעַם, גַּם זֶה אֵין בּוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן גַּם הוּא לֹא יִתְיָאֵשׁ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא יִזְעַק הַרְבֵּה הַרְבֵּה “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ”, וְאָז יָאִיר עָלָיו אוֹר הַ”מַּאֲמַר סָתוּם” שֶׁקָּבְעוֹ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ כְּבָר בְּרֵאשִׁית וּתְחִילַת הַהֲוָיָה, וּבָזֶה יֵשׁ תִּקְוָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה.

ד-נ

הָיוּ אוֹמְרִים אַנַ”שׁ שֶׁעִנְיָן חוֹבַת הַלִּמּוּד זְכוּת עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁצִּוָּה עָלָיו רַבֵּנוּ, כְּמוֹ בְּתוֹרָה רפ”ב וּבִשְׁאָר מְקוֹמוֹת, אֵין חָל עִנְיָן זֶה עַל בַּעַל מְרִיבָה וּמַחֲלֹקֶת שֶׁעָלָיו אֵין צָרִיךְ לְלַמֵּד זְכוּת וְטוֹב, וְהֵם בִּבְחִינַת הַנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים קלט) הֲלֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה’ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי.

ד-נא

אָמְרוּ אַנַ”שׁ עַל הַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (ליקו”מ תו’ ה’ ח”ב) שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה, כִּי הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה. שֶׁהוּא מְרוּמָז בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שבת לֹא שֶׁאמְרוּ שֶׁהַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם לְאַחַר מִיתָתוֹ הוּא “נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה”, וְהַיְינוּ אִם נָשָׂא וְנָתַן בִּימֵי חַיָּיו בָּזֶה הָעוֹלָם בְּמִסְחַר הָאֱמוּנָה לְחַפֵּשׂ וּלְחַזֵּק עַצְמוֹ לְהִתְעַלּוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּמִדַּת הָאֱמוּנָה. וְאָמְרוּ שֶׁעַל כֵּן מוּבָא כַּמָּה פְּעָמִים בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהָאֱמוּנָה הוּא בְּחִינַת עִגּוּלִים וְסִבּוּבִים בִּבְחִינַת “וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ”, וְהוּא בְּחִינַת סוֹחֵר בְּחִינַת סְחוֹר סְחוֹר (כַּמְּבֹאָר בְּתוֹרָה ז’-ט’, וּבח”ב יב), כִּי כֵן הַדָּבָר בְּמִדַּת הָאֱמוּנָה, שֶׁצָּרִיךְ לְסַבֵּב אַחֲרֶיהָ תָּדִיר כְּסוֹחֵר אַחַר מִסְחָרוֹ, וּכְפִי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ כֵּן רִוְוחָתוֹ.

ד-נב

בָּעִנְיָן הַמְבֹאָר בְּתוֹרָה י”ב ח”ב מֵעִנְיַן צַעֲקַת “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ” עיי”ש, אָמְרוּ אַנַ”שׁ שֶׁהִנֵּה זֶה שֶׁנִּתְרַחֵק מֵה’ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הָרִיחוּק כְּמוֹ זֶה שֶׁצָּרִיךְ לִצְעוֹק “אַיֵּה” מֵחֲמַת שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ הַקְּדוּשָׁה בְּתַכְלִית, עַד שֶׁאֵין בִּמְקוֹמוֹ לְפִי דַּעְתּוֹ שׁוּם אֱלָקוּת, דּוֹמֶה הוּא לְאֶחָד שֶׁהוֹלֵךְ וְנִטְבַּע בְּמַיִם, שֶׁאז כְּשֶׁרוֹאֶה גֹּדֶל צָרָתוֹ, תּוֹפֵס עַצְמוֹ אַף בְּעֵשֶׂב וְזִיז כָּל שֶׁהוּא. אוּלָּם יֵשׁ אֶחָד שֶׁאבְדָה כָּל תִּקְוָתוֹ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁאֵין רוֹאֶה שׁוּם נְקוּדַת אֲחִיזָה, וּלְרוֹב שִׁבְרוֹן לִבּוֹ עוֹמֵד וְשׁוֹאֵג שְׁאָגוֹת נוֹרָאוֹת בְּאֵין לוֹ כְּבָר שׁוּם דֶּרֶךְ הַצָּלָה. כְּמוֹ כֵן הוּא עִנְיַן צַעֲקַת אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, שֶׁרוֹאֶה הָאָדָם לְרוֹב שִׁפְלוּתוֹ שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם נְקוּדָה טוֹבָה שֶׁל קְדוּשָׁה אֲמִתִּית וּמְבוֹרֶרֶת, וְעַל זֶה בָּאָה עֵצָה זוֹ שֶׁהִיא הַצְּעָקָה מֵעוֹמֶק הַלֵּב “אַיֵּה” אַיֵּה קְדוּשָׁתִי וְאַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּתְעַלֵּם מִמֶּנִּי כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ, וְעַל יְדֵי צְעָקָה זוֹ נִתְעַלֶּה עַד שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינַת מַאֲמַר סָתוּם שֶׁמְחַיֶּה כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת כֻּלָּם, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים.

ד-נג

בַּמֶּה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ בְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” חֵלֶק ב’ סִימָן כד, “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד”, אָמְרוּ, שֶׁמֵּעֶצֶם הִתְקָרְבוּתֵינוּ לְרַבֵּנוּ, דַּרְכּוֹ וְתוֹרָתוֹ, רָאוּי שֶׁנִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, וְאַף גַּם הוּא יֵחָשֵׁב לָנוּ לְמִצְוָה גְּדוֹלָה.

ד-נד

אָמְרוּ אַנַ”שׁ: בָּזֶה שֶׁאָמַר וְהִזְהִיר רַבֵּנוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּמַעֲלַת וְחִיּוּב מִדַּת הַשִּׂמְחָה, עַד שֶׁאָמַר “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד” הֲרֵי שֶׁעִנְיַן זֶה הוּא כְּחוֹבָה קְדוֹשָׁה וּמְחֻיָּב כָּל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וְאֵין זוֹ כְּעֵצָה טוֹבָה גְּרֵידָא, כִּי בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים כָּל עֵצוֹתָיו שֶׁל רַבֵּנוּ, כִּי כְּשֶׁלֹא יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה לֹא יוּכַל בְּשׁוּם אֹפֶן לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, וּבְרִבּוּי הַשִּׂמְחָה יוּכַל לְקַיֵּם כָּל עֵצוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּלְהֵפֶךְ בְּמִעוּטוֹ חַס וְשָׁלוֹם.

ד-נה

אָמְרוּ אַנַ”שׁ, עַל הַמְּבוֹאָר בְּתוֹרָה ל”ב חֵלֶק ב’ מֵעִנְיָן יִחוּדָא תַּתָּאָה וְכוּ’ וְכוּ’ שֶׁזֶּה סוֹבֵב וּמְרַמֵּז עַל הָרַב הַמַּגִּיד מִטְּרָהְוִויצֶע זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, שֶׁעַל יָדוֹ הִשְׁתַּלְשְׁלָה אֲמִירַת תּוֹרָה זוֹ, כַּמְּסֻּפָּר בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן, סִימָן תר”ז, עַיֵּן שָׁם.

ד-נו

אָמְרוּ אַנַ”שׁ, עַל-פִּי הַמְּבֹאָר בְּתוֹרָה לב חֵלֶק ב עיי”ש, אִלּוּ לֹא נִשְׂרַף “סֵפֶר הַנִּשְׂרַף” שֶׁכָּתְבוֹ רַבֵּנוּ, הָיוּ מִתְפַּשְׁטִים לִמְאֹד סִפְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִים בִּזְמַנֵּינוּ, עַד שֶׁלֹּא הָיְתָה לָנוּ שׁוּם תְּקוּמָה נֶגְדָּם.

ד-נז

אַנַ”שׁ הָיוּ מְבַאֲרִים עַל הַנֶּאֱמַר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’ סִימָן מ”ח מֵעִנְיָן הָעֵץ שֶׁחַי מֵאָה שָׁנָה וְכוּ’ וּלְבַסּוֹף יוֹרֶה וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם, שֶׁיָּדוּעַ שֶׁבַּחוֹרֶף הָאַחֲרוֹן לְחַיֵּי עֵץ זֶה הֲרֵי הוּא יָבֵשׁ מְאֹד עַד שֶׁאֵין לְהַאֲמִין שֶׁיַּחֲזֹר לְחַיּוּתוֹ וְכֹחוֹ כְּלַל וּכְלָל, וְאַף עַל פִּי כֵן לְבַסּוֹף יוֹרֶה בְּחֹזֶק אֶת יְרִיָּתוֹ, שֶׁכָּל זֶה לְרַמֵּז לְהָאָדָם, שֶׁהוּא “עֵץ הַשָּׂדֶה”, שֶׁבְּכָל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה יַעֲמוֹד עַל עָמְדוֹ לִבְלִי לְהִתְיָאֵשׁ וְלִפֹּל מֵעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, וְיַאֲמִין שֶׁאצוּר וְאָגוּר עִמּוֹ עֲדַיִן כֹּחַ רַב עַל אַף כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, וְעוֹד כֹּחוֹ בְּמָתְנָיו לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ.

ד-נח

אָמַר רְאַבְרַ”נ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל הַמְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן (ח”ב סימן מח): צָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה’, שֶׁעִקַּר הָעַקְשָׁנוּת הוּא בְּהֶמְשֵׁךְ עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, לִבְלִי לְהַפְסִיק, לְהַפְצִיר בִּתְפִלָּה וּזְעָקָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאֵיזֶה אֹפֶן וּמַדְרֵגָה שֶׁהוּא, וְאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָיוּ אוֹמְרִים שֶׁקָּאֵי עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה, שֶׁעֲבוּרָהּ צָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל, לִבְלִי לִפֹּל לְעַצְבוּת וּמָרָה שָׁחוֹרָה, חָלִילָה, בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא.

ד-נט

בְּהַמְּבֹאָר בְּתוֹרָה סא ח”ב עַל הַכָּתוּב “אֲנִי הַיּוֹם יְלִידְתִּיךָ”, שֶׁכָּתוּב זֶה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב עַל מָשִׁיחַ שֶׁלְּגֹדֶל מַעֲלָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ יֹאמַר לוֹ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ לְבַסּוֹף “אֲנִי הַיּוֹם יְלִידְתִּיךָ” עיי”ש. אָמְרוּ אֲנַ”שׁ שֶׁלְּכָל זֶה יִזְכֶּה מָשִׁיחַ עַל יְדֵי בְּחִינַת תְּפִלָּה, כִּי עִקַּר כְּלֵי זַיְינוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הוּא הַתְּפִלָּה, כַּמְּבֹאָר בליקו”מ תּוֹרָה ב’. וְזֶה שֶׁכָּתוּב אַחַר-כַּךְ, “שְׁאַל מִמֶּנִּי”, שֶׁהוּא לָשׁוֹן בַּקָּשָׁה. וְזֶה רֶמֶז לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁיֵּדַע שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתּוֹ לָבוֹא לְתַכְלִית הַמַּעֲלוֹת, וּלְהַשִּׂיג גְּאֻלָּתוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת “מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ”, עַל יְדֵי הָעַקְשָׁנוּת בִּתְפִלָּה, בִּבְחִינַת “שְׁאַל מִמֶּנִּי”. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹנֶה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וְאוֹמֵר לוֹ: אֲבִיאֲךָ לְתַכְלִית הַמַּעֲלוֹת, אוּלָם אֲבַקֵּשׁ מִמֶּךָ “שְׁאַל מִמֶּנִּי” וְהַפְצֵר בִּתְפִלָּה הַרְבֵּה, בִּבְחִינַת “הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ”.

ד-ס

עַל הַמּוּבָא בְּתוֹרָה ע”ד חֵלֶק ב’ “כָּל הַהַתְחָלוֹת הָיוּ מִפֶּסַח וְעַכְשָׁיו” וְכוּ’, אָמְרוּ שֶׁתֵּיבַת ‘וְעַכְשָׁיו’ מְרַמֵּז שֶׁעַכְשָׁיו הַהַתְחָלוֹת הֵם בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע, שֶׁבְּכָל רֶגַע וְרֶגַע חַיָּבִים לְהַתְחִיל בְּהַתְחָלָה חֲדָשָׁה, כִּי כָּעֵת כָּל הַהַתְחָלוֹת הֵם ‘מֵעַכְשָׁיו’ מַמָּשׁ וְכֵן בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע.

ד-סא

עַל הַמּוּבָא בְּתוֹרָה ע”ח חֵלֶק ב’ שֶׁצָּעַק רַבֵּנוּ וּמָשַׁךְ בְּקוֹלוֹ וְאָמַר: “גִיוַואלְד זַייט אַייךְ נִישְׁט מְיָאֵשׁ”, “אֲהָה אַל תְּיָאֲשׁוּ עַצְמֵכֶם” עַיֵּן שָׁם, אָמְרוּ בְּצַחוּת, הֶמְשֵׁכִיּוּת קוֹל צַעֲקָתוֹ זֶה נִמְשַׁךְ עוֹד כַּיּוֹם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה פְּחוּתָה שֶׁהוּא. וְכֵן אָמְרוּ עוֹד שֶׁכְּשֶׁאמַר רַבֵּנוּ לְאָדָם “אֱחוֹז עַצְמְךָ וְאַל תִּתְיָאֵשׁ”, הֲרֵי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין לוֹ לְאָדָם מִמַּה לְּהִתְיָאֵשׁ אַחַר שֶׁגִּלָּה וְאָמַר לָנוּ כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ שִׂיחוֹתָיו אִמְרוֹתָיו הַנְהָגוֹתָיו וּדְרָכָיו הַכְּתוּבִים לָנוּ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, כִּי בָּהֶם נִמְצָא בֶּאֱמֶת רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם.

ד-סב

עַל זֶה הַמּוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת אֱמֶת, שֶׁ”לֶּעָתִיד לֹא יִהְיֶה יֵצֶר הָרָע”, אָמְרוּ שֶׁהַכַּוָּנָה לַיֵּצֶר הָרַע הַמְּגֻשָּׁם וְהַמְּזֻהָם, אֲבָל יֵצֶר רַע זֶה שֶׁלֹּא יִתֵּן לְהָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְאַמֵּץ יוֹתֵר וְיוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, יֵצֶר זֶה יִשָּׁאֵר גַּם לֶעָתִיד. (ה”ה: עיין בזוה”ק ח”א, דף קכח: ו-קלז.:).

ד-סג

נִזְהֲרוּ לְקַיֵּם אֶת מַה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת אוֹת בַּיִת, שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָסִים לְבַיִת חָדָשׁ יֹאמְרוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה, וְהָיוּ מְקַיְּמִים זֹאת בְּאוֹפֶן כָּזֶה, שֶׁהָיָה בַּעַל הַבַּיִת מַזְמִין לְבֵיתוֹ הֶחָדָשׁ מִנְיַן אֲנָשִׁים וְנָתַן לְכָל אֶחָד לוֹמַר חֲצִי חֻמָּשׁ וּבְמֶשֶׁךְ כַּחֲצִי שָׁעָה גָּמְרוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ עָשׂוּ אֵיזֶה סְעוּדָה קְטַנָּה וְדִבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ וְשָׁרוּ וְרָקְדוּ.

ד-סד

לְעִנְיָן הַסְּגֻלָּה הַמּוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת אוֹת דֶּרֶךְ, לָקַחַת צִפּוֹר אוֹ דָּג כְּשֶׁעוֹבֵר אֶת הַיָּם וְעַל יְדֵי זֶה יַעֲבוֹר בְּשָׁלוֹם, פֵּרְשׁוּ שֶׁהַכַּוָּנָה לְדָג אוֹ עוֹף מְבוּשָׁל.

ד-סה

הָיוּ מְבַאֲרִים בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת אוֹת תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּתַב: “מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב יִזָּהֵר מִלִּהְיוֹת בַּעַל חוֹב”, כִּי אָדָם שֶׁמַּאֲמִין בְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאמְרוּ (אבות ב): “שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִתָתְךָ” וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (אדר”נ טו) יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר, אֵיךְ הוֹלֵךְ וְלוֹוֶה מָעוֹת מֵאֲנָשִׁים, כִּי פֶּן וְאוּלַי יָמוּת בֶּאֱמֶת לְמָחָר, וּמִי הוּא זֶה שֶׁיִּפְרַע חוֹבוֹתָיו.

ד-סו

רָמְזוּ אַנַ”שׁ, בְּטַעַם הַדָּבָר שֶׁסִּיּוּמוֹ שֶׁל סֵפֶר הַמִּדּוֹת, מִסְתַּיֵּם בְּתֵיבַת “חֲזַק”, כִּי תֵּיבָה זוֹ בָּאָה כְּסִיּוּם עַל הַסְּעִיף הָאַחֲרוֹן שֶׁאוֹמֵר בּוֹ רַבֵּנוּ “אֵין הַמַּחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת וּמְבַלְבֶּלֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד ה'”, וְעַל כֵּן בָּא תֵּיבַת ‘חֲזַק’ אַחֲרֶיהָ לוֹמַר לָזֶה הָעוֹבֵד, שֶׁאף עַל פִּי שֶׁדַּוְקָא אַחֲרֶיךָ רוֹדֶפֶת הַמַּחֲשָׁבָה לְבַלְבֵּל אוֹתְךָ, אַף עַל פִּי כֵן, אַל תִּתְיָאֵשׁ וְתִפּוֹל חַס וְשָׁלוֹם מֵעֲבוֹדָתְךָ, אֶלָּא “חֲזַק” בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְהִתְחַזֵּק.

ד-סז

פֵּרְשׁוּ אֲנַ”שׁ אֶת הַמְּסֻפָּר בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲשֶׂה ג’ מֵהַחִיגֵר בִּתְחִלָּתוֹ, שֶׁצִּוָּה לָהֶם אֲבִיהֶם שֶׁיַּעַסְקוּ רַק לְהַשְׁקוֹת אִילָנוֹת, אוּלָם גַּם פַּרְנָסוֹת אֲחֵרִים יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת, רַק שֶׁבְּעִקָּר יַעַסְקוּ בַּעֲבוֹדַת הַשְׁקָאַת אִילָנוֹת. וְאָמְרוּ: “פַּרְנָסוֹת אֲחֵרִים”, הַכַּוָּנָה לְלִמּוּד תּוֹרָה וַעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה וּמַעֲשִׂים-טוֹבִים, וְהַשְׁקָאַת אִילָנוֹת, הַכַּוָּנָה לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי יִרְאַת שָׁמַיִם אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ שֶׁבָּזֶה מַשְׁקֶה אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי, וְצָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת שֶׁגַּם בְּעֵת שֶׁעוֹסֵק בִּשְׁאָר עֲבוֹדַת ה’ בְּחִינַת “פַּרְנָסוֹת אֲחֵרוֹת” צָרִיךְ גַּם אָז לְהִשְׁתַּדֵּל בְּאַהֲבַת הַחֲבֵרִים, וּלְעוֹרֵר אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ לַעֲבוֹדַת-הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, וּלְהָאִיר אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ בִּבְחִינַת “לִלְמֹד עַל מְנָת לְלַמֵּד” שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשְׁקָאַת אִילָנוֹת.

ד-סח

אָמְרוּ: “תַּם” רָאשֵׁי-תֵיבוֹת “תּ’וֹפֵר מִ’נְעָלִים” שֶׁזֶּה הָיָה מִקְצוֹעוֹ שֶׁל הַתַּם כַּמְּסֻפָּר בְּסֵפֶר “סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת”, בְּמַעֲשֶׂה הֶחָכָם וְהַתַּם (וְכַמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁמַּלְאָךְ מט”ט תּוֹפֵר מִנְעָלִים לְקוֹנוֹ).

ד-סט

אָמְרוּ אֲנַ”שׁ, בָּזֶה שֶׁתָּפַס רַבֵּנוּ בְּסֵפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת “מַעֲשֶׂה מֵחָכָם וְתַם”, שֶׁנָּסַע הַחָכָם לְאִיטַלְיָה וּשְׁפַּנְיָא וְכוּ’, שֶׁנָּקַט רַבֵּנוּ מְדִינוֹת אֵלּוּ לְדוּגְמָא, מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם הִתְחִילָה הִתְפַּשְׁטוּת הָאַפִּיקוֹרְסוּת.

ד-ע

עַל הַמּוּבָא בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בַּמַּעֲשֶׂה מֵהַז’ בֶּעטְלֶערְס בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, שֶׁאָמַר לָהֶם הַנֶּשֶׁר שֶׁיַּתְחִלּוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הָאוֹצְרוֹת וְכוּ’ אָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁעִקָּר הָאוֹצָר שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד הוּא הַזְּמַן הַיָּקָר מִכֹּל שֶׁקָּצְבוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְלֹא נִתַּן לִקְנוֹתוֹ בְּכָל הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, וְעִמּוֹ צְרִיכִים אָנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ הַרְבֵּה בְּתוֹרָה, תְּפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּלְשָׁמְרוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד וְיִפְרַח לָרִיק וְלַהֶבֶל חָלִילָה.

ד-עא

בַּמַּעֲשֶׂה הַמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן פה, אוֹרֵחַ נִכְנַס לְבַעַל-הַבַּיִת וְכוּ’ וְכוּ’, וְשָׁאֲלוֹ עַד הֵיכָן אֲלַוֶּה אֶתְכֶם וְאָמַר לוֹ עַד אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת וְכוּ’, אָמְרוּ בָּזֶה אַנַ”שׁ, שֶׁכֵּן הַדָּבָר הַנִּצְרָךְ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁחַיָּבִים לָצֵאת מֵהָרְגִילוּת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד, כָּל אָדָם וְהֶרְגֵּלָיו, כִּי אִם יִשָּׁאֵר בְּבֵיתוֹ וְהֶרְגֵּלָיו שֶׁהִרְגִּיל עַצְמוֹ לֹא יוּכַל לְהִתְעַלּוֹת בְּמַדְרֵגוֹת רָמוֹת שֶׁרוֹצֶה הַצַּדִּיק לַהֲבִיאוֹ, וְחַיָּב לְהַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַצַּדִּיק וּלְהֵיכָן שֶׁיַּפְנֶה אוֹתוֹ הַצַּדִּיק, יִפְנֶה, וְרַק אָז יוּכַל לְקַבֵּל אוֹר הַצַּדִּיק. כִּי חַיָּבִים כָּלְשֶׁהוּ מְסִירוּת נֶפֶשׁ וְסִלּוּק יֵישׁוּת הָעַצְמִי כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לַצַּדִּיק, וְעַל-כֵּן אָמַר לוֹ: “עַד אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת”, הַיְנוּ אַחַר הַבַּיִת הַמְּרַמֵּז עַל הַסֵּדֶר וְהָרְגִילוּת.

ד-עב

עַל הַשִּׂיחָה הַמּוּבֵאת (חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן ר”ל), שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת מִכָּל אֶחָד אִישׁ כָּשֵׁר “כָּמוֹנִי מַמָּשׁ”, אָמְרוּ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הוּא שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מִדַּת מַדְרֵגָתוֹ וּבְחִינָתוֹ אִם יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ וְיַעֲשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדוֹת וְהַנְהָגוֹת רַבֵּנוּ כִּדְבָעֵי, יַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּתוֹ וְתִקּוּנוֹ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ הוּא, כְּמוֹ שֶׁרַבֵּנוּ הִגִּיעַ וְהִשִּׂיג אֶת מַדְרֵגָתוֹ לְפִי עֵרֶךְ נִשְׁמָתוֹ הוּא.

ד-עג

בָּזֶה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ בְּ”חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן רס, שֶׁהִכְנִיס רַבֵּנוּ בַּאֲנָשָׁיו הַרְבֵּה אֱמֶת, אָמְרוּ אַנַ”שׁ שֶׁעִקָּר הָאֱמֶת שֶׁהִנְחִילָנוּ רַבֵּנוּ הוּא עַל יְדֵי עֲצַת הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁעַל-יָדוֹ זוֹכֶה הָאָדָם לְמִדַּת הָאֱמֶת בֶּאֱמֶת.

ד-עד

אָמְרוּ עַל הַמּוּבָא בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן רסו, שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּינוֹ לְמָשִׁיחַ וְכוּ’, אָמְרוּ אַנַ”שׁ: אָנוּ שֶׁכְּבָר כֵּן זָכִינוּ לְהִתְקָרֵב וּלְהִתְוַדַּע מֵרַבֵּנוּ וּסְפָרָיו וְלִטְעֹם מְעַט מִזִּיו קָדְשׁוֹ, אִם כֵּן לְפָחוֹת שֶׁאנוּ נְצַיֵּת לוֹ בְּכָל אֲשֶׁר דָּרַשׁ וְצִוָּה.

ד-עה

בָּזֶה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ (“חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן רפו): “הֵיכָן שֶׁנִּמְצָא אֵיזֶה טוֹב בְּהֶכְרַח שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו”, וּמָצִינוּ גַּם שֶׁאָמַר (שם סי’ שו): “אֵלַי עוֹד יִתְקָרְבוּ כָּאֵלּוּ אֲנָשִׁים שֶׁהַשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת יִהְיֶה קָמוּץ עֲבוּרָם”. אָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁשְּׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ”ל יְכוֹלִים לִהְיוֹת בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁבְּעֵת הִתְקָרְבוּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ אֶת ה’ כָּרָאוּי הֲרֵי הוּא בַּבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה, וּבְעֵת רִחוּקוֹ הֲרֵיהוּ בַּבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה הַנַּ”ל.

ד-עו

בַּמֶּה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ (חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן שלו) שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבוֹדָתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ בִּשְׁבִיל לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָתוֹ וְכוּ’. אָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁעִקְּרוֹ קָאִי עַל זֶה הָאָדָם הָעוֹבֵד ה’ בַּעֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת וְקָשׁוֹת, אוּלָם עוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בְּהַסְתָּרָה וּבְהַעֲלָמָה, שֶׁשׁוּם אָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִזֶּה חוּץ מֵהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל.

ד-עז

עַל הַשִּׂיחָה הַמּוּבֵאת בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן שע, שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּהַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ, אֲבָל מוֹהַרְנַ”תְּ יֵשׁ לוֹ חֵלֶק גָּדוֹל מִכֻּלָּם עַיֵּן שָׁם, פֵּרְשׁוּ, שֶׁכַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיְתָה שֶׁלְּמוֹהַרְנַ”תְּ יֵשׁ חֵלֶק בַּסֵּפֶר “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” יוֹתֵר מִכֻּלָּם יַחַד.

ד-עח

אָמְרוּ עַל הַמּוּבָא בַּסֵּפֶר “יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ” שֶׁכָּתַב מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁאִם הָיָה בְּאֶפְשָׁר כַּיּוֹם לִמְצוֹא מָקוֹם לִשְׁמֹעַ שִׂיחוֹת וְדִבּוּרִים כְּמוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ מֵרַבֵּנוּ, הָיָה מַשְׁלִיךְ וּמְטַלְטֵל אֶת עַצְמוֹ אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת עֲבוּרָם וְכוּ’, שֶׁלִּכְאוֹרָה מַה שַּׁיָּךְ לוֹמַר כֵּן, הֲרֵי לָאֱמֶת אֵין רַבֵּנוּ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ, וְאָמְרוּ שֶׁאף כַּיּוֹם כְּשֶׁאנַ”שׁ מְדַבְּרִים מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, עַל פִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ, יְכוֹלִים לִפְעָמִים לִזְכּוֹת לְדַבֵּר שִׂיחוֹת גְּבוֹהוֹת וּקְדוֹשׁוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁרְאוּיִים הָיוּ שֶׁיֵּאָמְרוּ עַל יְדֵי רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ.

ד-עט

עַל הַמּוּבָא בַּסֵּפֶר “יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ” סִימָן סו, שֶׁכּוֹתֵב שָׁם מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁבְּעֵת שֶׁהוֹצִיא בְּיַחַד עִם אַנַ”שׁ אֶת מִטַּת רַבֵּנוּ לְקָבְרוֹ הִתְנוֹצֵץ בְּדַעְתּוֹ גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִזֶּה אֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם, אָמְרוּ אַנַ”שׁ שֶׁהוּא לְסִבַּת קַבָּלָתוֹ אָז אֶת בְּחִינַת הַ”פִּי שְׁנַיִם” מֵרַבֵּנוּ (כַּמְּבֹאָר עִנְיָנוֹ בְּתוֹרָה סו ליקו”מ חֵלֶק א).

ד-פ

אָמְרוּ אַנַ”שׁ: אִם אַחַר כָּל הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת שֶׁגִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ הוֹסִיף עוֹד וְאָמַר: “אֶת זֶה תְּקַבְּלוּ מֵאִתִּי שֶׁלֹּא תְּרַמּוּ עַצְמְכֶם, כִּי הָעוֹלָם מַטְעֶה אוֹתָנוּ לְגַמְרֵי (כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר “שִׂיחוֹת הָרַ”ן” סִימָן נא). הֲרֵי שֶׁלְּמֵדִים אָנוּ שֶׁעַל אַף כָּל הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת וְכוּ’ וְכוּ’ עֲדַיִן גְּדוֹלָה הַסַּכָּנָה מְאֹד, שֶׁאֶפְשָׁר חַס וְשָׁלוֹם לִטְעוֹת וְלִפֹּל בְּמִכְשׁוֹלוֹת וְדֵעוֹת עֲקוּמוֹת אַף שֶׁיּוֹדְעִים מִכָּל דִּבְרֵי תּוֹרוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ד-פא

עַל הַשִּׂיחָה הַמּוּבֵאת בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן מד, שֶׁמִּשְּׁמוֹ שֶׁל אָדָם נִכָּר מַה הוּא וְשֵׁם שִׁמְעוֹן הוּא צֵרוּף מָשׁ עָוֹן וְכוּ’, אָמְרוּ אַנַ”שׁ שֶׁכְּמוֹ כֵּן שִׁמְעוֹן הוּא צֵרוּף אוֹתִיּוֹת שָׁם עָוֹן (וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר), וְעַיֵּן שָׁם.

ד-פב

עַל הַמּוּבָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן נא, שִׂיחַת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ “אֶת זֶה תְּקַבְּלוּ מֵאִתִּי לִבְלִי לְרַמּוֹת אֶת עַצְמוֹ מִזֶּה הָעוֹלָם כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה מְרַמֶּה אוֹתָנוּ לְגַמְרֵי וְכוּ'”, אָמְרוּ שֶׁזֶּה סוֹבֵב דַוְקָא עַל הָאָדָם הַמֻּנָּח וְהַשָּׁקוּעַ בָּזֶה הָעוֹלָם וַהֲנָאוֹתָיו, אֲבָל הָאָדָם הָעוֹבֵד ה’ בֶּאֱמֶת לְפִי מַדְרֵגָּתוֹ אוֹתוֹ אֵין יְכוֹלָה הָעוֹלָם הַזֶּה לְרַמּוֹת, כִּי אֵינוֹ כְּלַל מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה.

ד-פג

אָמְרוּ, בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הָרַב שֶׁהָיָה בְּעוֹלָם הַתּוֹהוּ, הַמּוּבָא לְעֵיל (סִימָן רלח רלט), שֶׁבְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁהָיָה רַב כָּשֵׁר, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא קִבֵּל עֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם כְּהָרְשָׁעִים, רַק עֹנֶשׁ לִהְיוֹת בְּעוֹלָם הַתּוֹהוּ, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה עַל דִּמְיוֹנוֹתָיו שֶׁהָיוּ לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה.

מימרות, הברקות

ורעיונות כלליים

מימרות אנ”ש כלליים

ד-פד

אָמְרוּ אַנַ”שׁ, דִּבּוּרֵי יִרְאַת שָׁמַיִם שֶׁמְּדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ, אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים הֵם דִּבּוּרֵי ה’ מַמָּשׁ, שֶׁנִּשְׁלַח לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מַה לְּדַבֵּר, וְהֵם נִדְבָּרִים מֵאֲלֵיהֶם, וְרָמְזוּ זֹאת בְּמַאֲמָרָם שֶׁאמְרוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִים וְכוּ’ שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר אָז נִדְבְּרוּ וְכוּ'”, שֶׁלִּכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךָ לוֹמַר “אָז דִּבְּרוּ”, אֶלָּא לְהוֹרוֹת עַל הַנַּ”ל, שֶׁכְּשֶׁיּוֹשְׁבִים שְׁנַיִם וַחֲפֵצִים לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי יִרְאַת שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, אָז נִשְׁלַח לָהֶם דִּבּוּרִים מֵהַשָּׁמַיִם, וְזֶהוּ: “אָז ‘נִדְבְּרוּ’ יִרְאֵי ה’ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְכוּ'”, כִּי הֵם נִדְבָּרִים מֵאֲלֵיהֶם.

ד-פה

כְּשֶׁהָיוּ רוֹצִים אַנַ”שׁ לְהַשְׁקִיט אֶת זֶה הַנִּכְנַס בִּתְּחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמַקְשֶׁה עָלָיו כָּל מִינֵי קֻשְׁיוֹת שֶׁל מַה בְּכַךְ, הָיוּ פּוֹנִים אֵלָיו בְּנִיחוּתָא וְאוֹמְרִים לוֹ: שְׁאָלֵנִי נָא קֻשְׁיוֹת בְּרֶסְלָבָאִיּוֹת מְקוֹרִיּוֹת, כְּגוֹן הַאִם הִתְחַזַקְתָּ לְהִתְעוֹרֵר בַּחֲצוֹת לַיְלָה אוֹ לְפָחוֹת בְּהַשְּׁכָּמָה? וְהַאִם הִתְבּוֹדַדְתָּ הַיּוֹם? וְכַדּוֹמֶה, וְנָא אַל תִּשְׁאָלֵנִי קֻשְׁיוֹת הֶבֶל וּסְרַק בְּעִנְיָנַי הַפְּרָטִיִּים שֶׁאינָם נוֹגְעִים לְךָ.

ד-פו

אָמְרוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּשְׁמַת רַבֵּנוּ הוּא מִמִּדַּת הַנֶּצַח כַּיָּדוּעַ “נַחְמָן” בְּגִימַטְרִיָא “נֶצַח”, כְּמוֹ כֵן כָּל עֵצוֹתָיו שִׂיחוֹתָיו וְתוֹרוֹתָיו נִצְחִיִּים וְקַיָּמִים לָעַד לְכָל אָדָם בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם.

ד-פז

הָיוּ אוֹמְרִים וּמְבָאֲרִים שֶׁעִקַּר אוֹרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל רַבֵּנוּ מֻנָּח דַּוְקָא בָּהַנְהָגוֹת הַפְּשׁוּטוֹת וּבְדֶרֶךְ הַתְּמִימוּת, שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲשֶׂה “חָכָם-וְתָם” שֶׁבִּתְמִימוּתוֹ הַגְּדוֹלָה זָכָה וְהִרְגִּישׁ בְּכָל מַאֲכָל אֶת כָּל הַטְּעָמִים, כְּמוֹ כֵן בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת שֶׁל רַבֵּנוּ, בָּהֶם מֻנָּח הָאֱמֶת וְהַנָּכוֹן שֶׁבְּכָל עֵצוֹתָיו לַעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ.

ד-פח

אָמְרוּ: לְעִנְיָן הַל”ו צַדִּיקִים הַנִּמְצָאִים בְּכָל דּוֹר, שֶׁבִּזְכוּתָם הָעוֹלָם עוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֵלּוּ הַמַּנְהִיגִים עַצְמָם בְּגַדְלוּת וּפִרְסוּם, מֵהַל”ו צַדִּיקִים “נִסְתָּרִים” בְּוַדַּאי שֶׁאינָם.

ד-פט

ר’ מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה אוֹמֵר בְּצַחוּת: אַבְרֵךְ רַךְ בַּשָּׁנִים דּוֹמֶה הוּא לְעִיסָה, וּכְמוֹ עִיסָה בְּאִם מַנִּיחִים אוֹתָהּ וְאֵין מְטַפְּלִים וּמִתְעַסְּקִים בָּהּ מַחְמֶצֶת, כֵּן הוּא הָאַבְרֵךְ, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲסוֹק וְלַעֲסוֹק הַרְבֵּה בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ לְלֹא הֶפְסֵק, וּבְאִם לַאו יַחְמִיץ חָלִילָה.

ד-צ

אָמְרוּ בְּצַחוּת, בַּתֵּיבוֹת “זִכָּרוֹן לְכֻלָּם יִהְיוּ וּתְשׁוּעַת נַפְשָׁם מִיַּד שׂוֹנֵא” שֶׁבְּסֵדֶר תְּפִלַּת מוּסַף לְרֹאשׁ-חֹדֶשׁ, שֶׁאנוּ מְבַקְּשִׁים וּמַפְצִירִים שֶׁנִּזְכֶּה כֻלָּנוּ לִזְכֹּר הֵיטֵב בְּעַלְמָא דְאָתֵי שֶׁבּוֹ צָרִיךְ עִקַּר הַזִּכָּרוֹן, בִּבְחִינַת מַה שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה “יַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה”, וְעַל יְדֵי זֶה יָבוֹא תְּשׁוּעַת נֶפֶשׁ לְכָל אֶחָד “מִיַּד שׂוֹנֵא”, שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרָע.

ד-צא

אֶחָד מִגְּדוֹלֵי אַנַ”שׁ אָמַר פַּעַם בְּדֶרֶךְ צַחוּת, “עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר”, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר זְמַנּוֹ כָּל כַּךְ עַד שֶׁיִּהְיֶה נֶגֶד עֵינָיו שְׁנֵי שְׁעוֹנִים, כִּי לִפְעָמִים יָכוֹל לְהִתְקַלְקֵל שָׁעוֹן אֶחָד וְעַל יְדֵי זֶה יַפְסִיד מִזְמַנּוֹ הַיָּקָר, עַל כֵּן צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים, הַיְינוּ שְׁנֵי שְׁעוֹנִים, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁמוֹר הֵיטֵב הֵיטֵב עַל הַזְּמַן הַיָּקָר מִכֹּל.

ד-צב

הָיוּ אַנַ”שׁ מְרַמְזִים בַּשִּׂיחָה הַמּוּבֵאת לְעֵיל שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא יִהְיוּ כָּאֵלּוּ מַלְכֻיּוֹת שֶׁיִּרְצוּ לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה לְלֹא מִלְחָמוֹת, וְיִתְפְּסוּם בְּצִיצִית רֹאשָׁם בְּעַל כָּרְחָם וְיַכְנִיסוּם לִמְרִיבָה וּלְמִלְחָמָה וְכוּ’, שֶׁכְּמוֹ כֵן נִמְצָא בְּכָל מַחְלֹקֶת וּמְרִיבָה שֶׁנִּמְצָאִים בְּנֵי אָדָם הַחֲפֵצִים לְהִתְרַחֵק מֵהַמַּחֲלֹקֶת וְהַמְּרִיבָה וּבְעַל כָּרְחָם מַכְרִיחִים אוֹתָם לְהִתְעָרֵב בַּמַּחֲלֹקֶת וְהַמְּרִיבָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם מִשְׁנֵה זְהִירוּת בְּעִנְיָן הַמַּחֲלֹקֶת לְהִזָּהֵר לִבְרֹחַ מִכָּל וִכּוּחַ וְהַבָּעַת שׁוּם דֵּעָה בְּאֵיזֶה מַחְלֹקֶת שֶׁהוּא, כִּי בְּקַל יִמְצָא אֶת עַצְמוֹ כְּצַד בַּמַחְלֹקֶת.

ד-צג

בְּדַבְּרָם מִגֹּדֶל צָרַת הַמַּחֲלֹקֶת וְהַיִּסּוּרִין שֶׁסָּבַל מוֹהַרְנַ”תְּ, הָיוּ אוֹמְרִים: “כְּבָר סָבַל הוּא גַּם עֲבוּרֵנוּ”, כִּי אִלּוּ הָיִינוּ אָנוּ צְרִיכִים לַעֲבֹר וּלְהִתְגַבֵּר עַל מַחֲלֹקֶת קָשָׁה כָּזוֹ, כְּמוֹ שֶׁהִתְגַּבְּרָה עָלָיו, בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהִתְחַזֵּק וְלַעֲמֹד עַל עָמְדֵנוּ כְּלָל וּכְלָל.

ד-צד

אָמְרוּ בְּצַחוּת: מֵחֲמַת כֵּן נִדְפַּס בַּסִּדּוּר “סֵדֶר קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה” לְאַחַר “בִּרְכַּת הַמָּזוֹן”, כְּדֵי שֶׁיֵּלְכוּ לִישׁוֹן תֵּיכֶף לְאַחַר שֶׁאכְלוּ סְעוּדַת עַרְבִית, וְיוּכְלוּ לָקוּם וּלְהִתְעוֹרֵר כָּרָאוּי בְּעֵת חֲצוֹת לַיְלָה.

ד-צה

הִקְפִּידוּ עַל אֵלּוּ הַנּוֹהֲגִים לָלֶכֶת וּלְסַבֵּב בְּעֵת הַתְּפִלָּה אָנֶה וָאָנָה, וְאָמְרוּ: הָאָדָם הַמְּסַבֵּב בְּעֵת הַתְּפִלָּה דּוֹמֶה הוּא כְּאֶחָד שֶׁתָּלָה לוֹ הַיֵּצֶר בְּצַוָּארוֹ רֵיאָה וְכָבֵד הֵם אֵבָרָיו וּמוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ בָּזֶה סָבִיב סָבִיב. “הֵיינְגְט אִים אָן אַ לִינְג אוּן לֶעבֶּער אוֹיפְן הַאלְדְז אוּן פִירְט אִים אַרוּם אַהִין אוּן אַהֶער”.

ד-צו

אָמְרוּ, אִם מוֹעִיל אֲמִירַת “תִּקּוּן הַכְּלָלִי” לְאַחַר הַפְּגַם, הֲרֵי שֶׁאמִירָתָהּ לְפָנֶיהָ תּוֹעִיל לוֹ בְּוַדַּאי מִלְּהִכָּשֵׁל חָלִילָה. וְאָכֵן, הָיוּ נוֹהֲגִים הַרְבֵּה אַנַ”שׁ לְאָמְרוֹ בְּכָל יוֹם.

ד-צז

אָמְרוּ טַעַם עַל זֶה שֶׁבְּיוֹם הַיָּארְצַייט עוֹשִׂים הִלּוּלָא, כִּי דַּיְיקָא אַחַר פְּטִירַת הָאָדָם שַׁיָּךְ לַעֲשׂוֹת הִלּוּלָא, כִּי “בַּמֵּתִים חָפְשִׁי” כְּתִיב (תהלים פח), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם נַעֲשָׂה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְווֹת”, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּחַיָּיו אֵין שַׁיָּךְ לִשְׂמֹחַ עֲבוּרוֹ, כִּי הֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה “אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ”.

ד-צח

הָיוּ אוֹמְרִים בְּצַחוּת: “פַּרְנָסָה” אוֹתִיּוֹת פַּרנָסָה, הַיְינוּ כְּמוֹ הַפָּר הַמּוּבָא בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בְּמַעֲשֶׂה “בֶּן הַמֶּלֶךְ וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּתְחַלְּפוּ” שֶׁכְּשֶׁהִתְחִיל לָרוּץ אַחֲרָיו בָּרַח הַפָּר לְהַלָּן כְּמוֹ כֵּן הַפַּרְנָסָה כָּל מַה שֶּׁרוֹדְפִים וּלְהוּטִים אַחֲרֶיהָ יוֹתֵר, אֵין מַשִּׂיגִים אוֹתָהּ כִּי הִיא בּוֹרַחַת מֵהָאָדָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְזֶהוּ “פַּר נָסָה” (ר’ שׁמואל שפירא זצ”ל).

ד-צט

הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁהָיָה בֵּין אַנַ”שׁ בְּפוּרִים בִּפְרַט בְּעֵת קְרִיאַת הַמְּגִילָה, הָיָה יוֹתֵר מֵהַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁהָיָה בַּאֲמִירַת כָּל נִדְרֵי, וּמַמָּשׁ הִרְגִּישׁוּ וְרָאוּ בְּמוּחָשׁ שֶׁיּוֹם כִּפּוּרִים הוּא בֶּאֱמֶת יוֹם

כְּ-פוּרִים כְּדִבְרֵי הַתִּקּוּנֵי זֹהַר.

ד-ק

הִסְבִּירוּ אַנַ”שׁ וְאָמְרוּ, מַה בֵּין חִסָּרוֹן וְצַעַר שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, וְאֵין מִתְפַּלֵּל עֲבוּר הַשְׁלָמַת הַחִסָּרוֹן, לְבֵין הָאִישׁ הַכָּשֵׁר שֶׁגַּם לוֹ יֵשׁ חִסָּרוֹן, אֶלָּא שֶׁמִּתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ עָלֶיהָ? שֶׁזֶּה הָאִישׁ הַכָּשֵׁר אַף אִם לֹא הִשְׁלִמּוּ לוֹ עֲדַיִן חֶסְרוֹנוֹ, אַף עַל פִּי כֵן בְּכֹחַ רִבּוּי תְּפִלָּתוֹ נִתְמַלֵּא דַּעְתּוֹ כְּפִי תְּפִלָּתוֹ לָדַעַת וּלְהָבִין שֶׁלְּטוֹבָה כָּל מְאוֹרְעוֹתָיו, וְרוֹאֶה טוֹבָתוֹ לְמֵרָחוֹק וּבָזֶה מְקַבֵּל כֹּחַ לְהַאֲמִין וְלִסְבּוֹל עַד שֶׁתָּבוֹא יְשׁוּעָתוֹ הַשְּׁלֵמָה, וְאָז יִשְׂמָח וְיָגִיל בָּהּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן זֶה הָאִישׁ שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין חַי עִם חֶסְרוֹנוֹ לְלֹא שׁוּם תִּקְוָה כְּלַל וּכְלָל, לְבַד מִזֹּאת שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת לְהַשְׁלָמַת חֶסְרוֹנוֹ, וְאַף אִם בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ מַשְׁלִים לוֹ חֶסְרוֹנוֹ הֲרֵי הוּא כִּבְהֵמָה מַמָּשׁ שֶׁאֵין לָהּ חַיּוּת וְדַעַת לִשְׂמֹחַ בִּישׁוּעָתָהּ שֶׁהֻשְׁלַם לָהּ חֶסְרוֹנָהּ, וּמִשּׁוּם כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל יָמָיו בְּכַעַס וּמַכְאוֹבִים מַמָּשׁ.

ד-קא

אָמְרוּ עַל זֶה הַנָּהוּג עַתָּה בָּעוֹלָם לְכַנּוֹת אֶת כָּל אֶחָד בְּתָאֳרֵי כָּבוֹד כְּמוֹ ר’ וְהַגָּאוֹן וְכוּ’ וְכוּ’ “הַלְּוַאי וְנִזְכֶּה בִּימֵי חַיֵּינוּ לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת שְׁמֵינוּ הָעַצְמִי בִּלְבָד”, וּמַה לָּנוּ לְתָאֳרֵי כָּבוֹד, שֶׁאינָם הוֹלְמִים אוֹתָנוּ כְּלַל וּכְלָל.

ד-קב

הָיוּ אוֹמְרִים בִּלְשׁוֹן הַוִּדּוּי שֶׁאנוּ מִתְוַדִּים וְאוֹמְרִים בִּתְפִלַּת יוֹם כִּפּוּר קָטָן “אֶת אֲשֶׁר הֶחְמַרְתָּ הֵקַלְתִּי וַאֲשֶׁר הֵקַלְתָּ הֶחְמַרְתִּי”, שֶׁלִּכְאוֹרָה מַה עָוֹן יֵשׁ בָּזֶה שֶׁהֶחְמִיר עַל עַצְמוֹ בְּדָבָר הַמֻּתָּר לוֹ, וְאָמְרוּ שֶׁהַוִּדּוּי וְהַחֲרָטָה שֶׁבַּדָּבָר הוּא, עַל הַפִּרְסוּם וְהַגֵּאוּת, שֶׁמָּא הֶחְמִיר עַל עַצְמוֹ בְּדָבָר הַמֻּתָּר, בְּפִרְסוּם וְרַעַשׁ גָּדוֹל, וּכְדֵי לְהִתְיָהֵר וּלְהִתְגָּאוֹת.

ד-קג

בַּעֲלֵי הַצְּדָקוֹת שֶׁבְּאַנַ”שׁ כְּשֶׁרָצוּ לָתֵת לֶעָנִי עַל צָרְכֵי שַׁבָּת הָיוּ מַקְדִּימִים נְתִינָתָם כְּבָר בַּיּוֹם הָרְבִיעִי בְּהַטְעִימָם שֶׁכְּבָר בְּיוֹם ד’ מַזְכִּירִים בְּשִׁיר שֶׁל יוֹם אֶת הַ”לְכוּ נְרַנְּנָה” שֶׁאוֹמְרִים אוֹתָהּ בְּלֵיל שַׁבָּת, לְרַמֵּז שֶׁכְּבָר בְּיוֹם ד’ מַתְחִיל הֶאָרַת הַשַּׁבָּת, וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה שֶׁמִּיּוֹם ד’ מַתְחֶלֶת כְּבָר הֶאָרַת שַׁבָּת הַקְּרֵבָה, וֶהֱיוֹת שֶׁכָּל שְׁלֵמוּת הַצְּדָקָה הוּא בְּשַׁבָּת כַּמְּבֹאָר בְּתוֹרָה ל”א עַל כֵּן הִקְדִּימוּ לְחַלֵּק אֶת הַצְּדָקָה כְּבָר בַּיּוֹם הָרְבִיעִי.

ד-קד

בְּעֵת שֶׁזָּכוּ לִשְׁפּוֹךְ לִבָּם כַּמַּיִם בְּצִיּוּן רַבֵּנוּ, אָמְרוּ בְּצַחוּת: “הַיּוֹם הִנִּיחָנִי רַבֵּנוּ לָגֶשֶׁת אֵלָיו”, “הַיְינְט הָאט מִיר דֶּער רַבִּי צוּ גִילָאזְט צוּ זִיךְ”.

ד-קה

בְּדַבְּרָם מִשְׁבַח מַעֲלָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אָמְרוּ וְהִדְגִּישׁוּ, שֶׁאף עַל פִּי שֶׁכָּתַב דִּבְרֵי תוֹרָה הַרְבֵּה מְאֹד, וְהָיָה עָסוּק מְאֹד בַּעֲבוֹדַת ה’ כַּיָּדוּעַ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִלְּדַבֵּר עִם אַנַ”שׁ בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, וְהִקְדִּישׁ הַרְבֵּה מִזְמַנּוֹ לְדַבֵּר עִם כָּל שׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ עֵצָה בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ.

ד-קו

הָיוּ מַמְּשִׁילִים וְאוֹמְרִים: יְהוּדִי שֶׁאֵינוֹ מִתְחַדֵּשׁ בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ הֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לְמַסְמֵר הַתָּחוּב זְמַן רַב בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁלְרֹב הַזְּמַן נֶחְלַד וְנוֹפֵל מֵעֶרְכּוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן מַסְמֵר שֶׁמּוֹצִיאִים וְתוֹקְעִים אוֹתוֹ שׁוּב וָשׁוּב, נִשְׁמַר כָּשְׁרוֹ וְעֶרְכּוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה.

ד-קז

רָמְזוּ בְּדֶרֶךְ צַחוּת: “מְנוּחָה וְשִׂמְחָה אוֹר לַיְּהוּדִים”, הַיְּנוּ, “נַחְמָן” בֶּן “שִׂמְחָה” אוֹר הוּא לַיְּהוּדִים.

ד-קח

עַל הַמּוּבָא בִּסְפָרִים בְּעִנְיָן גֹּדֶל הַחִיּוּב שֶׁל לִמּוּד הַקַּבָּלָה אָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁאלֶּה שֶׁאינָם מְסֻגָּלִים לָזֶה, יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָם בְּלִמּוּד בִּפְשִׁיטוּת בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְסִפְרֵי רַבֵּנוּ.

ד-קט

הָיוּ מַדְגִּישִׁים וְאוֹמְרִים: מַהוּ הַנִּקְרָא “אַ גוּטְן טָאג” “יוֹם הָגוּן וְטוֹב בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ”, דַּוְקָא כְּשֶׁעוֹבְדִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ לַיְלָה וָיוֹם, כִּי יוֹם לְלֹא הַלַּיְלָה שֶׁלְּפָנָיו אֵינוֹ יוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד”, שֶׁדַּיְיקָא עֶרֶב עִם בֹּקֶר הוּא יוֹם אֶחָד שָׁלֵם, וּכְשֶׁמְּמַלְאִים אוֹתוֹ בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה הַיְינוּ “לַיְלָה וָיוֹם”, הוּא נִקְרָא “יוֹם טוֹב”.

ד-קי

אָמְרוּ אַנַ”שׁ, כָּל מַה שֶׁמִּתְמַהֲמַהַת יוֹתֵר הַיְּשׁוּעָה לָבוֹא לְאָדָם וְהָאָדָם הַמַּמְתִּין לָהּ אֵינוֹ מִתְיָאֵשׁ אֶלָּא מַרְבֶּה עוֹד וְעוֹד בִּתְפִלָּה, הֲרֵי שֶׁאַחַר כָּךְ כְּשֶׁכְּבָר בָּאָה הַיְּשׁוּעָה, הִיא תִּהְיֶה עִם שְׁלֵמוּת וְהַרְחָבָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁרוֹב הַתְּפִלּוֹת גָּרְמוּ לְרִבּוּי הַכֵּלִים לְקַבֵּל בְּתוֹכָם אֶת הַיְּשׁוּעָה הַנִּצְרֶכֶת בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ. (ע”ע להלן בח”ו, סעיף ת’).

ד-קיא

אַנַ”שׁ אָמְרוּ, שֶׁכְּשֶׁאֶחָד רוֹצֶה לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת כָּל הַדֵּעוֹת, הֵן בְּמִנְהָגִים קְדוֹשִׁים, וְהֵן יְדֵי חוֹבַת דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, עַל יְדֵי זֶה יוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי לְרֹב הַחוּמְרוֹת, וּלְרֹב דַּעְתָּם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת שֶׁמְּשֻׁנֶּה אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, כִּי צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְפַלֵּס דַּרְכּוֹ בְּמִנְהָגִים קְדוֹשִׁים כְּפִי יְכָלְתּוֹ וּמַדְרֵגָּתוֹ הוּא, וּבְיִשּׁוּב דַּעַת נָכוֹן מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וְלֹא יַעֲמִיס עַל עַצְמוֹ הַנְהָגוֹת קָשׁוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁיַּפִּילוּהוּ אַחַר-כָּךְ, אַף מִמְעַט עֲבוֹדָתוֹ, כְּשֶׁיִּרְאֶה שֶׁאֵין בִּיכָלְתּוֹ לַעֲמֹד בְּהַנְהָגוֹתָיו וְכַדּוֹמֶה.

ד-קיב

בֵּאֲרוּ אֲנַ”שׁ וְאָמְרוּ: בְּנֵי אָדָם קְטַנִּים בְּמַעֲלָה כָּמוֹנוּ, צְרִיכִים לָדַעַת וְלַחְקֹּק הֵיטֵב הֵיטֵב בְּמֹחֵנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁלּוֹמְדִים וְרוֹאִים אוֹ שׁוֹמְעִים שׁוּם חִסָּרוֹן בַּצַּדִּיקִים הַגְדוֹלִים, הֵן הַכְּתוּבִים בַּסְּפָרִים וְהֵן מֵהַמְּסֻפָּר בְּעַל-פֶּה, לִבְלִי לִשְׁכֹּחַ מַעֲלָתָם וְצִדְקָתָם חַס וְשָׁלוֹם, וְלִבְלִי לְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָם כְּהוּא-זֶה חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה וְכָל שֶׁכֵּן בְּדִבּוּר, וּמְחֻיָּבִים לִירָא מֵהֶם עַל-אַף חֶסְרוֹנוֹתֵיהֶם הַנִּרְאִים לְדַעְתֵּנוּ, אִם מִפְּנֵי שֶׁאינֶנוּ מְבִינִים דַּרְכָּם כְּלָל וּכְלָל, וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה: “אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ”, אִם מֵחֲמַת הָאֱמוּנָה שֶׁמְּחֻיָּבִים אָנוּ לְהַאֲמִין שֶׁאִם בֶּאֱמֶת שָׁגוּ הֲרֵי בְּוַדַּאי וּבְוַדַּאי עָשׂוּ תְּשׁוּבָה.

ד-קיג

אָמְרוּ אֲנַ”שׁ שֶׁבַּחַיִּים חִיּוּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק וְהָאִישׁ הַכָּשֵׁר קָשֶׁה יוֹתֵר לְהַכִּירוֹ מִלְּאַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ כִּי גּוּפוֹ מְכַסֶה עַל נִשְׁמָתוֹ הַגְּדוֹלָה, וְצָרִיךְ אָז הִתְגַּבְּרוּת גְּדוֹלָה בְּמִדַּת הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין בּוֹ.

ד-קיד

סִפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע פַּעַם דְּרָשָׁה מֵרֹאשׁ יְשִׁיבַת רַאדִין, שֶׁאָמַר בְּשֵׁם הֶחָפֵץ-חַיִּים דָּבָר נָאֶה, שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵיךְ יְכוֹלִים אָנוּ לָבוֹא בְּסוֹף הַשָּׁנָה בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים מִדֵּי שָׁנָה וּלְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה עַל עֲווֹנוֹתֵינוּ, וּמַה תִּקְוָתֵנוּ שֶׁאכֵן יְכַפֵּר לָנוּ ה’ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ, וּבֵאֵר, שֶׁרַק אָדָם הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו וּמְוַתֵּר וְסוֹלֵחַ לְאֵלּוּ שֶׁחָטְאוּ כְּנֶגְדוֹ, הוּא הוּא הַיָּכוֹל לָבוֹא וְלִדְרשׁ סְלִיחָה וְכַפָּרָה עַל מַעֲשָׂיו, וּמַה שֶּׁמְּוַותֵּר וְסוֹלֵחַ יוֹתֵר כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה יוֹתֵר, שֶׁאכֵן יְכַפְּרוּ וִיוַתְּרוּ לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו.

ד-קטו

בְּעִנְיָן הַקֻּשְׁיָא הַמְּפֻרְסֶמֶת, שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵיךְ שַׁיָּךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל תְּשׁוּבָה, הֲרֵי נִתַּן לְאָדָם בְּחִירָה לִבְחֹר טוֹב אוֹ רַע חָלִילָה. הוֹסִיפוּ אַנַ”שׁ עוֹד וְאָמְרוּ, שֶׁתּוֹעֶלֶת הַתְּפִלָּה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה הִיא בָּזֶה, שֶׁעַל-יְדֵי הַתְּפִלָה לֹא יְרַמֶּה עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה לַחְשֹׁב וּלְהַרְהֵר שֶׁכְּבָר זָכָה לִתְשׁוּבָה, כִּי כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל הַתְּשׁוּבָה יַעֲמוֹל יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְזַכֵּךְ עַצְמוֹ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים עוֹד וְעוֹד, וְהַתְּפִלָּה תַּזְכִּירוֹ עוֹד פְּשָׁעִים וְעַוְּלוֹת שֶׁכְּבָר שָׁכַח מֵהֶם, וְכָךְ יִצְטָרֵף וְיִזְדַּכֵּךְ עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ עַד שֶׁיָּעִיד עָלָיו בּוֹרְאוֹ שֶׁלֹּא יַחְזֹר לְאִוַּלְתּוֹ.

וּרְאֵה עוֹד בְּעִנְיָן זֶה בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן….

ד-קטז

הִרְבּוּ אַנַ”שׁ לְדַבֵּר מִדִּין “נַעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה” וּלְהוֹכִיחַ מִמֶּנָּה גֹּדֶל מַעֲלַת הַצְּעָקָה וְהַזְּעָקָה לַה’ יִתְבָּרַךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד וִירִידָתוֹ וּנְפִילָתוֹ הַגְּדוֹלָה, כִּי הִנֵּה זוֹ הַ”נַּעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה” בִּהְיוֹתָהּ בָּעִיר נֶעֱנֶשֶׁת אַף הִיא, כִּי אִלוּ הָיְתָה צוֹעֶקֶת וְזוֹעֶקֶת הָיְתָה נִצֶּלֶת, “וְאִם בַּשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ”, כְּמוֹ כֵן זֶה הָאָדָם שֶׁבָּא נֶגְדוֹ הַיֵּצֶר וּמַחְטִיאוֹ וּמַפִּילוֹ כָּל אֶחָד וּנְפִילָתוֹ, עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תִּקְוָה לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן מְחֻיָּב לִזְעֹק וּלְהִתְאַנֵּחַ מָרָה כָּל יָמָיו עַל גֹּדֶל הִתְרַחֲקוּתוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי יִתְבְּעוּהוּ לְמַעְלָה, נָכוֹן שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלֶיךָ הַיֵּצֶר מְאֹד מְאֹד, אוּלָם מִשּׁוּם מָה הֶחֱרַשְׁתָּ וְלֹא זָעַקְתָּ מֵעֹמֶק לִבְּךָ בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים שֶׁתִּנָּצֵל מֵהַיֵּצֶר וְהַמֵּסִית הַבָּא וּמַשְׁכִּים לְהָרְגֶּךָ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. כִּי אִם הָיִיתָ זוֹעֵק מָרָה עַל נְפִילָתְךָ וִירִידָתְךָ הַגְּדוֹלָה, הָיִיתָ נִיצוֹל מִמֶּנּוּ, וְאַף אִם בַּשָּׂדֶה מְצָאֲךָ גַּם הָיִיתָ נִפְטַר, כִּי ה’ בְּעַצְמוֹ הַיּוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת לֵב, בִּרְאוֹתוֹ זַעֲקָתְךָ וְשַׁאֲגָתְךָ יַמְלִיץ עָלֶיךָ לְטוֹבָה, כִּי מִדִּין הַזְעָקָה וְהַצְעָקָה לֹא יִפָּטֵר אַף אֶחָד.

ד-קיז

אָמְרוּ אַנַ”שׁ: זֶה הָאָדָם הַמֻּנָּח וְשָׁרוּי בִּירִידָה גְּדוֹלָה וְאֵין בּוֹ כֹּחַ וְחֵשֶׁק לְשׁוּם דָּבָר טוֹב מֵחֲמַת הָעַצְבוּת וְהַכְּבֵדוּת הַשָּׁרוּי בּוֹ, דּוֹמֶה הוּא, לְעֶבֶד הַמֶּלֶךְ שֶׁנֶּחְלָה וּבָא אֵלָיו הַמֶּלֶךְ לְבַקְּרוֹ, וּכְשֶׁרָאָהוּ הַחוֹלֶה רָצָה לָקוּם מִלְּפָנָיו וּלְהַדְּרוֹ כַּיָּאוּת לְמֶלֶךְ, אוּלָם כְּשֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ רְצוֹנוֹ, אָמַר לוֹ: שְׁכַב בִּמְקוֹמְךָ וְאַל תִּתְאַמֵּץ כְּלָל וּכְלָל עֲבוּרִי, וְכִי בָּאתִי בְּעֵת כָּזֹאת לְהַטְרִיחַ אוֹתְךָ? אֶלָּא כָּל רְצוֹנִי וְחֶפְצִי עַתָּה הוּא, שֵׁתֵּדַע רַק זֹאת שֶׁאֲנִי הוּא הַמֶּלֶךְ וּבָאתִי לְבַקֶּרְךָ לִכְבוֹדְךָ. כְּמוֹ כֵן זֶה הָאָדָם שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם חֵשֶׁק וּמֶרֶץ לְשׁוּם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לָרֹב מַכְאוֹבֵי נַפְשׁוֹ, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁהוּא מְבַקֵּר חוֹלִים, בָּא לְבַקְּרוֹ, וְעִקַּר חֶפְצוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא רַק שֶׁיֵּדַע וְיַאֲמִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מֶלֶךְ וּמַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם וְכָל מַה שֶּׁעָבַר וְעוֹבֵר עָלָיו הַכֹּל הוּא לְטוֹבָתוֹ וּמֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה. וְהוּא בָּא לְבַקְּרוֹ וַעֲדַיִן חָפֵץ בּוֹ, וְיִשְׁתַּדֵּל לְהַבְרִיא עַצְמוֹ וְלַחֲזֹר וּלְשָׁרְתוֹ כְּמִקֹּדֶם.

ד-קיח

אָמְרוּ אַנַ”שׁ: אִלּוּלֵא הָיִינוּ אָנוּ מְצַיְּתִים לְקוֹל רַבֵּנוּ וְהָיִינוּ זְהִירִים לְצַיְּתוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר, מִמֵּילָא הָיְתָה מִתְבַּטֶּלֶת הַהִתְנַגְּדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם עָלֵינוּ.

ד-קיט

אָמְרוּ אַנַ”שׁ עַל זֶה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפָּעַל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְדַּמֵּן בֵּין אַנַ”שׁ אֶחָד עִם כּוֹבַע יָפֶה, כַּמְּסֻּפָּר לְעֵיל בְּחֵלֶק ב, שֶׁצָּרִיךְ זֶה הָאֶחָד עִם הַכּוֹבַע הַיָּפֶה לָדַעַת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּהוֹגֶן עִם כַּסְפּוֹ וַעֲשִׁירוּתוֹ לְטוֹבַת אַנַ”שׁ, כִּי זָכָה לָזֶה כְּדֵי שֶׁיְּסַיֵּעַ לְאַנַ”שׁ, וּכְשֶׁיִּמְעֹל בְּתַפְקִידוֹ יַעֲבִירוּ זְכוּת זֹאת מִיָּדוֹ וְיִשָּׁאֵר כִּשְׁאָר עֲנִיֵּי אַנַ”שׁ.

ד-קכ

אָמְרוּ אַנַ”שׁ: הַהַשְׁפָּעָה וְאוֹר הַצַּדִּיק שֶׁמְקַבְּלִין אָנוּ מֵרַבֵּנוּ כָּל אֶחָד כְּפִי יְגִיעָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, עִקַּר הַהַשְׁפָּעָה הִיא דַּוְקָא כְּשֶׁהוּא בְּאַחְדוּת וּבְאַהֲבָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד הַנִּכְלַל בְּשֵׁם רַבֵּנוּ, כִּי רַבֵּנוּ אֵינוֹ מַשְׁפִּיעַ לְכָל אֶחָד בְּאֹפֶן פְּרָטִי, אֶלָּא הַשְׁפָּעָתוֹ לִכְלַל אַנַ”שׁ, וּמִי שֶׁנִּכְלַל בִּכְלָלָם מְקַבֵּל מֵחֲמַת הִתְכַּלְלוּתוֹ בִּכְלָלָם וְרַק כַּךְ עוֹלֶה וּמִתְעַלֶּה בַּעֲבוֹדַת-הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ (א”ה, רְאֵה עוֹד בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת תְּפִלִּין הֲלָכָה ב בִּתְחִלָּתוֹ).

ד-קכא

אַנַ”שׁ הַזְּקֵנִים לֹא הָיוּ נוֹתְנִים שׁוּם הַדְרָכוֹת מְיֻחָדוֹת לְהָאַבְרֵכִים, רַק הִמְרִיצוּ וְזֵרְזוּ אוֹתָם לַהֲגוֹת הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה וּלְדִבּוּק חֲבֵרִים יַחַד, וּלְדַבֵּר יַחַד דִּבּוּרֵי הִתְחַזְּקוּת וַעֲבוֹדַת ה’ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּיַחַד.

ד-קכב

הָיָה אוֹמֵר רַבִּי יִצְחָק בֶּער מִטֶּעפְּלִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּצַחוּת לְשׁוֹנוֹ: הַבַּעַל-דָּבָר בְּעֵת שֶׁבָּא לְהַחְטִיא אֶת הָאָדָם וְרוֹצֶה לְהַסִּיתוֹ וּלְהַפִּילוֹ מֵעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, בָּא אֵלָיו בְּכָל מִינֵי דְּרָכִים וְעַרְמוּמִיּוֹת שׁוֹנוֹת עַד שֶׁאֲפִלּוּ יָכוֹל לִבְכּוֹת בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ לִפְנֵי הָאָדָם לְפַתּוֹתוֹ וּלְהוֹכִיחַ לוֹ גֹּדֶל נְחִיצוּת הָעֲבֵרָה וְהַמִּכְשׁוֹל שֶׁרוֹצֶה לְהַכְשִׁילוֹ בּוֹ, ה”י.

ד-קכג

כָּל סוֹחֵר טוֹב עוֹמֵד וּמַשְׁגִּיחַ עַל פְּתִיחַת חֲנוּתוֹ בָּעֵת הַנָּכוֹן, בִּפְרַט בָּעֵת שֶׁרַבִּים בָּאִים לִקְנוֹת, כִּי אָז עוֹמֵד וּמַשְׁגִּיחַ לְשָׁרֵת אֶת קְהַל קוֹנָיו, וְזֶה נִקְרָא סוֹחֵר טוֹב, כְּמוֹ כֵן הַדָּבָר אָמְרוּ אַנַ”שׁ לְעִנְיַן עֲבוֹדַת ה’, זְמַן הַמֻּבְחָר שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לִסְחֹר אָז בְּמִסְחָרִים טוֹבִים וְרִוְחִיִּים לָנֶצַח הוּא מְעֵת חֲצוֹת לַיְלָה וְאֵילָךְ, וּכְסוֹחֵר טוֹב צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר עַל עֵת זֶה וְלִהְיוֹת עֵר וְזָרִיז לִסְחֹר בְּמִסְחָרוֹ הַקָּדוֹשׁ. וְאָמְרוּ עוֹד שֶׁלְּפִי עֶרְכּוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל עֵת קָדוֹשׁ זֶה, כַּמְּבֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, וּבִפְרָט בְּסֵפֶר הַזֹּהַר, הֲרֵי שֶׁדְּחִיַּת הַשֵּׁינָה וְהַיְּרִידָה מֵהַמִּטָּה בְּעֵת נִשְׂגָּב וְרִוְוחִי כָּזֶה, מֵהָרָאוּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהּ שׁוּם עֵרֶךְ וּמְנִיעָה כְּלַל וּכְלָל.

ד-קכד

אָמְרוּ אַנַ”שׁ: עִקַּר הַסִּבָּה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, אַף כְּשֶׁרוֹאֶה רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִתּוֹרָתוֹ, הוּא מֵחֲמַת עֶצֶם הֱיוֹתוֹ מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וְ”שֶׁלֹּא עָשַׂנִּי גּוֹי”, וְאֵין הַשִּׂמְחָה תְּלוּיָה בְּסִבּוֹת כָּל שֶׁהֵם, כְּמוֹ הַהַרְחָבוֹת וְהָרְוָוחוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּצָרָתוֹ, כִּי הָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא הוּא בְּיִסּוּרִים וּמַכְאוֹבוֹת תָּמִיד, וּבְכָל פַּעַם אַף כְּשֶׁנִּשְׁלַם לוֹ חֶסְרוֹנוֹתָיו, יִוָּלְדוּ לוֹ חֶסְרוֹנוֹת חֲדָשִׁים שֶׁשּׁוּב יְבִיאוּהוּ לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה, כִּי “אָדָם לֶעָמָל יוּלָּד”, וְתָמִיד תִּרְדְּפֵהוּ עָמָל וְיָגוֹן זֶה, אוּלָם הַשִּׂמְחָה הַשְּׁלֵמָה וְהַתְּמִידִית הִיא שִׂמְחַת הֱיוֹתוֹ מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, מִבְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה נְמוּכָה שֶׁהוּא, וְאַחַר הֱיוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה מֵחֲמַת הֱיוֹתוֹ מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, יָכוֹל לִשְׂמֹחַ עוֹד וְעוֹד בְּכָל עֵת שֶׁמַּרְחִיב לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם בְּבָנִים אִם בִּבְרִיאוּת הַגּוּף אִם בְּפַרְנָסָה וְכוּ’ וְכוּ’, וּמֵחֲמַת כֵּן אַף בְּיִסּוּרָיו הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר יָכוֹל וְחַיָּב לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה.

ד-קכה

מְקֻבָּל הָיָה בֵּין אַנַ”שׁ לְעִנְיַן הַבַּעֲלֵי זִכְרוֹנוֹת הַכְּתוּבִים בְּסֵפֶר סִפּוּרֵי-מַעֲשִׂיּוֹת בַּמַּעֲשֶׂה מֵהַז’ בֶּעטְלֶערְס, שֶׁאֶחָד מֵהֶם הָיָה הַצַּדִּיק רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזֶענְסְק זיע”א (כַּיָּדוּעַ בֵּין הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה גַּם עַל מַה שֶּׁהִכָּה אֶת אִמּוֹ בִּשְׁעַת הַנָּקָתוֹ כְּדֶרֶךְ הַתִּינוֹקוֹת).

ד-קכו

הָיוּ אוֹמְרִים: אָסוּר לוֹ לְאָדָם לְדַבֵּר גְּבוֹהָה אֲפִלּוּ בַּעֲבוֹדַת ה’, הַיְינוּ לְדַבֵּר מֵעֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת וְקָשׁוֹת שֶׁמָּא חָלִילָה יִבְחֲנוּ אוֹתוֹ מִלְּמַעֲלָה וִיבִיאוּהוּ לִידֵי נִסָּיוֹן, וּמִי יוֹדֵעַ אִם יַעֲמוֹד הוּא עַצְמוֹ בַּנִּסָּיוֹן.

ד-קכז

פֵּרְשׁוּ בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, שֶׁאָמַר “מִמֶּנִּי לֹא יוֹדְעִים כִּי אִם נָתָן נַפְתָּלִי מְעַט”, “נָתָן נַפְתָּלִי אַבִּיסֶעל”, שֶׁהַכַּוָּנָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁהֵן מוֹהַרְנַ”תְּ וְהֵן רַבִּי נַפְתָּלִי לֹא יוֹדְעִים מִמֶּנּוּ כִּי אִם מְעַט. וּרְאֵה בְּהַקְדָּמַת סֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן.

ד-קכח

אָמְרוּ אַנַ”שׁ צִוּוּי הַתּוֹרָה שֶׁצִּוְּתָה שֶׁלִּמּוּד וְעֵסֶק הַתּוֹרָה יִהְיֶה בִּבְחִינַת “בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים” סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ גַּם עַל עִנְיָן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהַהִתְקָרְבוּת אֵלָיו, שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלַל וּכְלָל לְקַבֵּל וּלְהִתְעַלּוֹת בְּדַרְכֵי עֵצוֹתָיו שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לוּלֵא הַהִתְחַדְּשׁוּת בִּדְרָכָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ מֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו כַּחֲדָשִׁים מַמָּשׁ.

ד-קכט

הָיוּ אוֹמְרִים עַל עִנְיָן הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים כְּנֶגֶד הַמְּפוּרְסָמִים שֶׁפִּרְסוּמָם בְּשֶׁקֶר, הֲרֵי בְּאוֹתוֹ עֵת שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר שְׁלִילִי עַל הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד, שֶׁמִּזֶּה לֹא יִצְמַח שׁוּם תּוֹעֶלֶת, הֲרֵי יָכוֹל אֲנִי לְדַבֵּר מֵהַצַּד הַחִיּוּבִי שֶׁהוּא הַטּוֹב הַנִּמְצָא בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ וְעֵצוֹתָיו הַקְדוֹשׁוֹת, שֶׁמִּזֶּה בְּוַדַּאי תִּצְמַח טוֹבָה. כִּי הָיוּ מַקְפִּידִים לִבְלִי לְדַבֵּר כְּלַל וּכְלָל מֵחֶסְרוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה.

ד-קל

בְּמַה שֶּׁהִקְפִּידוּ חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה לִבְלִי לָתֵת צְדָקָה לֶעָנִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁעִקָּר הַהִשְׁתַּדְּלוּת בָּזֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּעֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד לְחַלְּקוֹ לִצְדָקָה, אוּלָם בְּדֶרֶךְ כְּלַל כְּשֶׁנּוֹתְנִין לֶעָנִי הַפּוֹשֵׁט יַד אֵין צָרִיךְ לַחֲשׁוֹשׁ בְּדָבָר זֶה, אִם אֵין יוֹדְעִין בְּבֵרוּר שֶׁהוּא אֵינוֹ הָגוּן חָלִילָה.

ד-קלא

הָיוּ אוֹמְרִים לָזֶה הַמֵּעִיר הֶעָרוֹת וְנִכְנַס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לְהוֹכִיחוֹ וּלְיַסְּרוֹ שֶׁלֹּא כְּהוֹגֶן אָנָּא מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ, אַל נָא תְּתַקֵּן אַתָּה אֶת יִצְרִי הָרַע, הַנִּיחֵהוּ נָא בִּשְׁבִילִי, כִּי עָלַי הוּטַל לְתַקְּנוֹ וּלְבַטְּלוֹ וְלֹא עָלֶיךָ.

ד-קלב

אָמְרוּ: נִמְצָאִים אֶצְלֵנוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, אוּלָם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְגַם חֲסִידִים הַדְּבוּקִים בֶּאֱמֶת בְּרַבֵּנוּ וּסְפָרָיו, דָּבָר זֶה חָסֵר לָנוּ עֲדַיִן.

ד-קלג

שִׁבְּחוּ מְאֹד אֶת הַ”חָפֵץ חַיִּים” נוֹסַף עַל כָּל שְׁבָחָיו, גַּם בָּזֶה שֶׁסִּדֵּר אֶת סִפְרוֹ “מִשְׁנָה בְּרוּרָה” לְפִי סֵדֶר הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, וְלֹא כְּסֵפֶר וְחִבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

ד-קלד

כְּשֶׁהָיוּ אַנַ”שׁ עוֹבְדֵי ה’ הַמּוּפְלָגִים מִתְפַּלְּלִים שֶׁיִּתֵּן לָהֶם ה’ יִתְבָּרַךְ פַּרְנָסָה, הָיוּ מִתְפַּלְּלִים בְּפֵירוּשׁ שֶׁיַּצִּילֵם ה’ יִתְבָּרַךְ גַּם מֵעֲשִׁירוּת וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ל): “רֵשׁ וָעשֶׁר אַל תִּתֵּן לִי”. וְכַמּוּבָא בִּסְפָרִים שֶׁנִּסָּיוֹן הָעשֶׁר קָשֶׁה יוֹתֵר מִנִּסָּיוֹן הָעֲנִיּוּת.

ד-קלה

אָמְרוּ: עִנְיָן לִמּוּד הַפּוֹסְקִים שֶׁצִּוָּה עָלָיו רַבֵּנוּ מְאֹד כַּיָּדוּעַ, כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה בְּדַוְקָא בְּאַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ. בְּסֵדֶר שֶׁסִּדְרָם רַבֵּנוּ הַ”בֵּית-יוֹסֵף”.

ד-קלו

אַנַ”שׁ אָמְרוּ, שֶׁכָּל אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ קִבֵּל מֵרַבֵּנוּ לְאַחַר פְּטִירָתוֹ מַדְרֵגָה מְיֻחֶדֶת. מוֹהַרְנַ”תְּ הָעֵסֶק עִם אַנַ”שׁ וְהַמְקֹרָבִים, וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק עִם נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים, וְרַבִּי יוּדְל עִנְיָנֵי הַפִּדְיוֹנוֹת.

ד-קלט

אָמְרוּ: מֵהַיּוֹצֵא מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ בִּשְׁבַח בְּנוֹ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שְׁלֹמֹה אֶפְרָיִם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיְתָה נִשְׁמָתוֹ גְּבוֹהָה מְאֹד, שֶׁהָיָה כָּלוּל מִבְּחִינַת תְּרֵין מְשִׁיחִין, מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְעַל כֵּן נִקְרָא בַּשֵּׁם שְׁלֹמֹה-אֶפְרָיִם, דְּהַיְנוּ שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד, וְאֶפְרָיִם בֶּן יוֹסֵף. וּמִשּׁוּם כֵּן הִפְלִיג רַבֵּנוּ בְּשִׁבְחוֹ (רְאֵה חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן כח, קעז, תקפג, וּבִימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ סִימָן יא).

ד-קמ

הָיוּ אַנַ”שׁ אוֹמְרִים, שֶׁגְּדֻלָּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לְגַבֵּי שְׁאָר תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ הָיָה גַּם בָּזֶה, שֶׁהֵבִין וְהִרְגִּישׁ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, שֶׁעִנְיַן רַבֵּנוּ הוּא גַּם לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים וְלֹא רַק לְדוֹרוֹ הוּא וְשֶׁעִנְיַן רַבֵּנוּ בְּהֶכְרַח שֶׁיִּמָּשֵׁךְ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

מנהגים ונוסחאות התפילה

והדרכות לכל ימות השנה

ד-קמא

אַנַ”שׁ הָיוּ נוֹהֲגִים בִּזְמַן חֲצוֹת שֶׁקָּבַע לָנוּ רַבֵּנוּ (בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן סִימָן קמ”ט), דְּהַיְנוּ שִׁשָּׁה שָׁעוֹת מֵעֵת צֵאת הַכּוֹכָבִים – גַּם לִשְּׁאָר הַמִּצְווֹת וְהַסְּגֻלּוֹת הַתְּלוּיִים בַּחֲצוֹת, כַּאֲכִילַת אֲפִיקוֹמָן בְּלֵילֵי פֶּסַח וְכוּ’.

ד-קמב

הָיוּ מֵאַנַ”שׁ הַמְדַקְדְּקִים בְּקִימַת חֲצוֹת שֶׁנָהֲגוּ לִקְרוֹא אֶת סֵדֶר “קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה” בְּעוֹדָם שׁוֹהִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְמָנְעָם בְּשִׂיחָה אַחַר כָּךְ בְּבֵיתָם.

ד-קמג

הִקְפִּידוּ אַנַ”שׁ לִבְלִי לִטְעֹם כְּלוּם לְאַחַר זְמַן חֲצוֹת לַיְלָה עַד לְאַחַר הַתְּפִלָּה, כִּי כָּךְ הָיָה פְּנִימִיּוּת רְצוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ד-קמד

בְּאוּמַאן נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לְהִתְעַטֵּף בַּטַּלִּית תֵּיכֶף בַּזְּמַן הַמֻּתָּר לַעֲטִיפָה, וְתֵיכֶף לְאַחֲרֶיהָ הֵחֵלּוּ לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, וְלִפְעָמִים אָרַךְ זְמַן זֶה עַד הָנֵץ הַחַמָּה, כְּשָׁעָה וָרֶבַע וְיוֹתֵר, וְהָעוֹבְדֵי ה’ הַגְּדוֹלִים שֶׁהֶאֱרִיכוּ בִּתְפִלָּתָם, לֹא הָיוּ מְדַקְדְּקִים לְמַהֵר לִתְפִלַּת הַ-י”ח דַּוְקָא עִם הָנֵץ הַחַמָּה, אֶלָּא הִתְפַּלְּלוּ בִּמְתִינוּת כְּדַרְכָּם.

ד-קמה

כַּיָּדוּעַ מִנְהָג אַנַ”שׁ לְהַקְפִּיד עַל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית לְפִי שִׁיטַת הַמָּגֵן-אַבְרָהָם, כִּי סָפֵק דְּאוֹרַיְיתָא לְחוּמְרָא, אוּלָם כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה פַּעַם שְׁאֵלָה שֶׁלֹּא נָתְנוּ לְאַנַ”שׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת רַק לְפִי זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הַשֵּׁנִי, וְהָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁרָצוּ לְבַטֵּל לְגַמְרֵי אֶת הַמִּנְיָן לֹא הִסְכִּים לָזֶה רל”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמַר שֶׁבְּאוֹפֶן כָּזֶה צָרִיךְ לִסְמוֹךְ עַל דַּעַת הָרַב וְהַגְּרָ”א, וְלֹא לְבַטֵּל הַמִּנְיָן שֶׁל אַנַ”שׁ שֶׁגֹּדֶל חֲשִׁיבוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ הוּא לְאֵין שִׁעוּר.

ד-קמו

נוֹהֲגִים הָיוּ לְהַזְכִּיר בַּ”הֲרֵינִי מְקַשֵּׁר” וְכַדּוֹמֶה אֶת שֵׁם רַבֵּנוּ עִם שֵׁם אָבִיו וְאִמּוֹ, דְּהַיְינוּ “רַבִּי נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה בֶּן פֵייגָא”.

ד-קמז

לֹא נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית אֶת הַפִּזְמוֹן “יִגְדַּל”. (כדעת האריזִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בשעה”כ (ח”א) בענין נוסח התפילה, דף נ ע”ג (עמ’ שכ”ח), ובריש פע”ח (ח”א) ריש שער התפילה, מובא בשע”ת ובמ”ב ובכה”ח או”ח סח, א, עיי”ש).

ד-קמח

בְּקַדִּישׁ אַחַר תֵּיבוֹת ‘בְּרִיךְ הוּא’ הָיוּ אוֹמְרִים “בְּרִיךְ הוּא” וְלֹא אָמֵן. (כשיטת הרמ”א באו”ח סי’ נו, ס”ב, עיי”ש).

ד-קמט

בְּבִרְכַּת “אַהֲבַת עוֹלָם” אָמְרוּ “וּשְׁבֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ”.

ד-קנ

בְּאוּמַאן נָהֲגוּ לוֹמַר הַגָּשֶׁם – בְּנִּקּוּד קָמֵץ, וְלֹא יָדְעוּ מֵהַשִּׁיטוֹת שֶׁנִּתְחַדְּשּוּ בְּנִדּוֹן זֶה.

נֻסַּח אַנַ”שׁ בִּתְפִלַּת הַשְּׁמוֹנָה-עֶשְׂרֵה לוֹמַר בְּבִרְכַּת “אַתָּה חוֹנֵן” “חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת” בִּלְבַד, וּבְבִרְכַּת רְפָאֵינוּ לוֹמַר “וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ כִּי אֵל” וְכוּ’,

בְּבִרְכַּת וְלַמַּלְשִׁינִים, אוֹמְרִים “וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֹּאבֵד” וְלֹא “וְכָל הַמִּינִים”.

בְּבִרְכַּת “עַל הַצַּדִּיקִים” אָמְרוּ “בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנוּ” לְלֹא תֵּיבַת “בְּתָמִים”.

בְּבִרְכַּת שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה אָמְרוּ “אָב הָרַחֲמָן שְׁמַע קוֹלֵנוּ ה’ אֱלֹקֵינוּ חוּס וְרַחֵם”.

בְּבִרְכַּת רְצֵה, נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לוֹמַר: וּתְפִלָּתָם “מְהֵרָה” בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן וְכוּ’. (אולם ראה בהשמטות לחיי”מ סי’ פד).

בִּתְפִלַּת שִׂים שָׁלוֹם לֹא אָמְרוּ תֵּיבַת “יַחַד” אֶלָּא “כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ”.

ד-קנא

“בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי” אָמְרוּ אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם כִּבְנֻסַּח פּוֹלִין. (אולם ראה בח”ב סעיף תרכ”ח).

ד-קנב

נָהֲגוּ אֲנַ”שׁ בְּחוּמְרָא רַבָּה לִבְלִי לַעֲרֹךְ שׁוּם סְעוּדָה בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית-הַמִּדְרָשׁ, מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת וּכְבוֹד הַמָּקוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם הַיָּאר-צַייט שֶׁל רַבֵּנוּ, וְכֵן סְעוּדַת בְּרִית מִילָה וּסְעוּדַת הַפּוּרִים וְהַהִשְׁתַּכְּרוּת לֹא קִיְּמוּהוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ רַק בְּבָתִּים פְּרָטִיִּים, מִלְּבַד “סְעוּדָה שְׁלִישִׁית” שֶׁל שַׁבָּת שֶׁהוּא גַם עֵת לִמּוּד בִּפְנֵי רַבִּים, הִנְהִיגוּ בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת. וַאֲפִלּוּ הַלִּמּוּד בַּסֵפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר הַנָּהוּג בֵּין אַנַ”שׁ, לֹא לָמְדוּהוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כַּנָּהוּג, אֶלָּא הָיוּ עוֹשִׂים קִדּוּשׁ בְּבֵית אֶחָד מֵאַנַ”שׁ כְּרַבִּי נָחוּם שׁוּסְטֶער אוֹ רַבִּי שִׁמְשׁוֹן וְשָׁם לָמְדוּהוּ. וְהַכֹּל מֵחֲמַת כְּבוֹד בֵּית-הַכְּנֶסֶת.

ד-קנג

הַנִּגּוּן עַל הַפָּסוּק “עַמְּךָ ה’ יְדַכְּאוּ וְכוּ'” אוֹמְרִים שֶׁהוּא נִגּוּן עַתִּיק מְאֹד מֵהַלַּחַנִים שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּם לַגָּלוּת הַלְוִיִּם שֶׁעָמְדוּ עַל הַדּוּכָן עוֹד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְהַנִּגּוּן עַל הַפָּסוּק “בִּינוּ בּוֹעֲרִים בָּעָם” פִּרְסְמוֹ רַבִּי אַהֲרֹן קִבְלִיטְשֶׁער וְאֵין יָדוּעַ מִי חִבְּרוֹ, יֵשׁ סְבָרָא שֶׁהוּא עַצְמוֹ חִבְּרוֹ. הַנִּגּוּן עַל תֵּיבוֹת “וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת וְכוּ'” חִבְּרוֹ רַבִּי יְרוּחָם חַזָּן.

ד-קנד

רֹב נֻסְחָאוֹת הַתְּפִלָּה הַמְּפֻרְסָם בֵּין אַנַ”שׁ, הֵם מִנֻּסַּח וָואהְלִין, וְחֻבְּרוּ רֻבָּם עַל יְדֵי רַבִּי משֶׁה בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס קָארִיצֶער זַצַ”ל.

ד-קנה

אֵלּוּ מֵאַנַ”שׁ שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים עִם חוּטֵי תְּכֵלֶת בַּצִּיצִית, הָיוּ בָּהֶם שֶׁהָלְכוּ עִם חוּט אֶחָד שֶׁל תְּכֵלֶת כְּשִׁיטַת הָרַמְבַּ”ם (הל’ ציצית פ”א, הל”ו) וְהָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהָלְכוּ עִם שְׁנֵי חוּטִים, כְּשִׁיטַת הָרַאבַ”ד (שם), רַבִּי שְׁמוּאֵל מֵאִיר אַנְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָלַךְ עִם חוּט אֶחָד.

ד-קנו

בְּאוּמַאן נָהֲגוּ אֲנַ”שׁ הַחֲשׁוּבִים, כְּרַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי וְרַבִּי גֶּעצִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לִלְמוֹד בְּכָל יוֹם שִׁעוּר בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן, בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב, כָּל אֶחָד בְּדִילוּג יוֹם אֶחָד, דְּהַיְּנוּ שֶׁלָּמְדוּ תּוֹרָה אַחַת וְאַחֲרֶיהָ אֶת כָּל הַהֲלָכוֹת הַפְּזוּרִים בְּסִפְרֵי לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הַמְּיֻסָּדִים עַל תּוֹרָה זוֹ, וּמֵחֲמַת סֵדֶר לִמּוּד זֶה, לָקַח זְמַן רַב לִגְמֹר תּוֹרָה אַחַת.

ד-קנז

נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לַעֲשׂוֹת רִקּוּד תֵּיכֶף לְאַחַר שִׂמְחַת הַבְּרִית מִילָה עוֹד לִפְנֵי עֲרִיכַת הַסְּעוּדָה.

ד-קנח

הָיוּ נוֹתְנִים שֵׁם לְתִינוֹק בְּשֵׁם נַחְמָן עַל שֵׁם רַבֵּנוּ, לְלֹא עִרְבּוּב שְׁאָר שֵׁמוֹת נוֹסָפִים, וְלֹא כְּדַעַת הַסּוֹבְרִים לִבְלִי לָתֵת שֵׁם זֶה בְּנִפְרָד.

ד-קנט

בְּאוּמַאן נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻפָּה אַחַר הַשְׁקִיעָה, וְרַק כְּשֶׁהִתְקַיְּמָה הַחֻפָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת עָשׂוּ אוֹתָהּ לִפְנֵי הַשְׁקִיעָה. אוּלָם כָּאן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִקְפִּיד רל”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִנְהֹג כְּמִנְהַג יְרוּשָׁלַיִם לְהַעֲמִיד הַחֻפָּה לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה.

ד-קס

נוֹהֲגִים הָיוּ אַנַ”שׁ לְכַסּוֹת אֶת הַתִּינוֹק בְּכִסּוּי רֹאשׁ בְּקַטְנוּתוֹ מַמָּשׁ, וְכַמּוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת אוֹת בָּנִים (ח”א,סעיף ב’).

ד-קסא

בְּעִנְיַן הַזְכָּרַת הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְשִׁלּוּבָם שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה שֶׁעַל פִּי נֻסַּח הָאֲרִ”י לְעִנְיָן עוֹנֶשׁ ד’ מִיתוֹת בֵּית-דִּין, הָיוּ שֶׁאמְרוּם [לְלֹא הַזְכָּרַת שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים] וְכָאֵלֶּה שֶׁלֹּא אָמְרוּם, וְכָל אֶחָד וּמִנְהָגוֹ.

ד-קסב

עֵת הַמּוֹלָד אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֵת רָצוֹן, אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לִהְיוֹת נֵעוֹר עֲבוּרָהּ לִפְנֵי עֵת חֲצוֹת.

ד-קסג

אֲנַ”שׁ לֹא הָיוּ עוֹשִים עֵסֶק מִכִּבּוּד סַנְדְּקָאוּת וְכַדּוֹמֶה. וְרַק כְּשֶׁיָּצָא מִזֶּה תּוֹעֶלֶת לְטוֹבַת שׁוּם דְּבַר מִצְוָה, כְּמוֹ פַּעַם בְּעֵת שֶׁהִכְנִיס רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת בְּנוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, מָכְרוּ אֶת כִּבּוּד הַסַּנְדְּקָאוּת, כִּי רָצוּ לְהַשְּׁלִים בְּכָךְ מָעוֹת לְהוֹצָאוֹת הַבְּרִית, כִּי הָיָה עָנִי גָּדוֹל וּמָרוּד עַד שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ לְהוֹצָאוֹת הַבְּרִית, וְקָנָה אוֹתוֹ רַבִּי חַיִּים ב”ר שַׁבְּתַי מֵאוּמַאן.

ד-קסד

נָהֲגוּ לָתֵת צְדָקָה בְּעֵת שִׂמְחַת תְּנָאִים אוֹ אֵיזֶה כְּרִיתַת בְּרִית, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה קִיּוּם לְהַתְּנָאִים וְהַכְּרִיתוּת בְּרִית, בִּזְכוּת הַצְּדָקָה.

ד-קסה

בְּאוּמַאן הִדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר תָּמִיד רַק בְּצִיּוּן רַבֵּנוּ וְלֹא בַּקְּלוֹיז.

ד-קסו

הִקְפִּידוּ אַנַ”שׁ כְּשֶׁבָּנוּ לְעַצְמָם בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּבְנוּ גַּם מָקוֹם מְכֻבָּד עֲבוּר סֻכָּה, וְכֵן כְּשֶׁשָּׂכְרוּ דִּירָה בְּחוּץ-לָאָרֶץ, כִּי הַסֻּכָּה הִיא שְׁמִירָה לַבַּיִת, וְהוּא עַל פִּי הַמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ (בְּתוֹרָה רס”ו), עַל מַאֲמָר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (סוֹטָה יא.) כָּל הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן מִתְמַסְכֵּן, וּבְחִינַת “סֻכָּה” הִיא הַהֵפֶךָ מִזֶה, עַיֵּן שָׁם.

ד-קסז

הָיוּ אַנַ”שׁ מַקְפִּידִים מְאֹד לִבְלִי לְחַוּוֹת לַשּׁוֹאֵל שׁוּם דֵּעָה בְּהֶחְלֵטִיּוּת, וְסִפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה דּוּגְמָא לָזֶה, שֶׁכְּשֶׁהִצִּיעוּ לוֹ לְאִשָּׁה אֶת בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער, הָלַךְ לִשְׁאֹל בָּזֶה אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַיְיזִיקְל מֵאוּמַאן, לֹא חִוָּה לוֹ רַבִּי אַיְיזִיק מַהִי דַּעְתּוֹ, אֶלָּא שְׁאֵלוֹ: וְכִי מַהִי דַּעְתְּךָ אַתָּה בְּשִׁידוּךְ זֶה? וְכֵן כְּשֶׁשָּׁאַל בְּדָבָר זֶה אֶת רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי שְׁאֵלוֹ גַּם הוּא כָּךְ.

ד-קסח

נוֹהֲגִים הָיוּ אַנַ”שׁ לוֹמַר תְּפִלּוֹת בְּסֵפֶר “לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת” אַף בְּשַׁבָּת, אוּלָם הָיוּ מְדַלְגִים אֶת הַתְּפִלּוֹת הַמְּדַבְּרִים מֵחֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת וְהוּא עַל פִּי מַה שֶׁאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק כַּמְּסֻפָּר לְעֵיל (ח”ב, סעיף תרע”ד).

ד-קסט

הָיוּ נִזְהָרִים מְאֹד לִבְלִי לְהִכָּנֵס לְוִכּוּחִים עִם אֶפִּיקוֹרְסִים וְכַדּוֹמֶה, וְהָיָה דַּרְכָּם לוֹמַר לָאֶפִּיקוֹרוֹס הַבָּא לְהִתְוַכֵּחַ בְּעִנְיְנֵי אֱמוּנָה, “מוּכָן אֲנִי לוֹמַר לְךָ מַה שֶּׁבְּדַעְתִּי וְאִם תִּרְצֶה שְׁמַע דְּבָרַי וּתְקַבְּלוֹ וְאִם לַאו לַאו, אֲבָל אֶת מַה שֶּׁבְּדַעְתְּךָ לוֹמַר, לְהַקְשׁוֹת וּלְהַסְבִּיר, אֵינִי מְעוּנְיָן אַף לִשְׁמוֹעַ כְּלָל וּכְלָל.

ד-קע

לֹא נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לְהִשְׁתַּטֵּחַ וּלְהִתְפַּלֵּל עַל קִבְרָם שֶׁל תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ, לְבַד מִצִּיוּן מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁבְּעִיר בְּרַסְלֶב, וְאָז הִשְׁתַּטְּחוּ כְּבָר גַּם עַל צִיּוּנוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרֶסְלֶב הַטָּמוּן בְּסָמוּךְ.

ד-קעא

נִזְהָרִים הָיוּ אַנַ”שׁ מְאֹד, לִבְלִי לִגְרוֹם לְשׁוּם מַחֲלֹקֶת וּוִכּוּחִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם יָארְצַייט וְכַדּוֹמֶה לֹא הִתְגּוֹדְדוּ לְהִתְפַּלֵּל דַּוְקָא לִפְנֵי הָעַמּוּד, וְכֵן לֹא נִדְחֲקוּ לְקַבֵּל דַּוְקָא עֲלִיָּה לַתּוֹרָה, וְכַדּוֹמֶה בִּשְׁאָר כִּבּוּדִים.

ד-קעב

נוֹהֲגִים הָיוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּזְכּוּ וְיָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.

ד-קעג

בְּנֵי הַבַּר-מִצְוָה הָיוּ נוֹהֲגִים לִדְרוֹשׁ בִּסְּעוּדַת הַבַּר-מִצְוָה תּוֹרָה מִלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן עִם הַ”הֲלָכָה” שֶׁבְּסֵפֶר “לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת” הַמְּיוּסֶדֶת עָלֶיהָ.

ד-קעד

הָיוּ גּוֹעֲרִים בְּאֵלּוּ הַמְּעַשְׁנִים מִקְטֶרֶת וּמְרִיחִים בְּטַבַּק בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמֵלִיצִים עֲלֵיהֶם אֶת הַכָּתוּב “הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת”. כִּי רַבֵּנוּ הִזְהִיר וְאָסַר עָלֵינוּ אֶת הָעִשּׁוּן (כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן רעג ו-תעב).

ד-קעה

נוֹהֲגִים הָיוּ לְהָנִיחַ אֶת הַסֵּפֶר “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” מִתַּחַת לִמְרַאשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה, כִּסְגֻלָּה לִרְפוּאָתוֹ, וְכַמּוּבָא מִזֶּה בַּסְּפָרִים מִגֹּדֶל סְגֻלַּת הַדָּבָר לְהַנִּיחַ סֵפֶר קָדוֹשׁ לִמְרַאשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה.

ד-קעו

אַנַ”שׁ שֶׁבְּפוֹלִין הָיוּ נוֹהֲגִים לְהַנִּיחַ אֶת סֵפֶר “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” לִמְרַאֲשׁוֹתָה שֶׁל הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, וְרָאוּ בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה מוֹפְתִים, וּכְמוֹ כֵן יָדוּעַ הָיָה מִכַּמָּה וְכַמָּה עֲקָרוֹת שֶׁהָיוּ קוֹרְאִים וְאוֹמְרִים כַּמָּה פְּעָמִים אֶת סֵפֶר “סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת” וְנִפְקְדוּ בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָא, כַּמּוּבָא סְגֻלָּתוֹ בַּסֵּפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” (סִימָן כה).

ד-קעז

הִקְפִּידוּ לִבְלִי לְהַסְפִּיד שׁוּם נִפְטָר, וּכְמִנְהָג הַחֲסִידִים הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב.

ד-קעח

אֵין הַדָּבָר מְבוֹרָר, אִם הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ “קִנְאַת ה’ צְבָאוֹת”, חִבְּרוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ עַצְמוֹ אוֹ אֶחָד מִגְּדוֹלֵי אַנַ”שׁ שֶׁבִּזְמַנּוֹ. (ראה באריכות בספר “נוה-צדיקים” ל-ר’ נ.צ קעניג עמ’ קעז-קפ).

ד-קעט

כְּשֶׁהָיוּ מְבָרְכִים אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, הָיוּ גַּם אוֹמְרִים וּמְבָרְכִים: “שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה”.

ד-קפ

נוֹהֲגִים הָיוּ לִטֹּל נְטִילַת יָדַיִם שֶׁל שַּׁחֲרִית אַף לְתִּינוֹק קָטָן. (עיין בנסמן בספר “אשי-ישראל על הל’ תפילה פ”ב, הערה כ”ו, עמ’ ט)

ד-קפא

הָיוּ נוֹהֲגִים לוֹמַר וּלְהוֹדִיעַ לַנִּפְטָר לִפְנֵי הַקְבוּרָה, שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא כְּבָר נִפְטָר וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְעוֹלָם הָאֱמֶת, יִדְרוֹשׁ בְּכָל תּוֹקֶף שֶׁיְּבִיאוּהוּ לְרַבֵּנוּ וְשֶׁיִּתְקַשֵּׁר וְיֹאחַז אֶת עַצְמוֹ בְּרַבֵּנוּ, וְשֶׁיֵּדַע שֶׁגַּם שָׁם יֵשׁ קְלִפּוֹת שֶׁלֹּא יַנִּיחוּהוּ לָבוֹא לִמְקוֹמוֹ, וְהוּא עַל-פִּי הַמְּסֻפָּר בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” (סימן קא).

ד-קפב

אַחֲרֵי שֶׁיָּשְׁבוּ אַנַ”שׁ וְדִבְּרוּ יַחַד בֵּינֵיהֶם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָיוּ מוּכְרָחִים לְהַפְסִיק בְּדִבּוּרָם, אָמְרוּ זֶה לָזֶה בְּדֶרֶךְ חִבָּה, “הָאֲסֵיפָה עֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה וְעוֹד נִתְרָאֶה שׁוּב”. כִּי עִנְיַן גָּדוֹל הָיָה אֵצֶל אַנַ”שׁ לְהִתְאַסֵּף וּלְדַבֵּר יַחַד בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, כִּי יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל יוֹם וְצָרִיךְ לַחֲשׁוֹב עֵצוֹת מִדֵּי יוֹם לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ.

ד-קפג

בְּאוּמַאן הָיָה נִמְצָא “סֵפֶר תּוֹרָה” שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עוֹד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְהָיְתָה בְּחֶזְקָתוֹ שֶׁל רַבִּי יִצְחָק אַיְיזִיק חֲתַן רַבֵּנוּ, לְאַחַר פְּטִירָתוֹ קִבְּלָה מוֹהַרְנַ”תְּ מִבָּנָיו הֲלֹא הֵם רַבִּי שִׂמְחָה בָּרוּךְ וְרַבִּי אֶפְרַיִם וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, עַל פִּי פְּסַק דִּין שֶׁפָּסַק בָּזֶה רַבִּי אַהֲרֹן רַב הָעִיר קְרִימֶנְטְשׁוֹק, (נֶכֶד הָרַב הַבַּעַל הַתַּנְיָא וּבַעֲלָהּ שֶׁל חַיָּה בַּת רַבֵּנוּ). כִּי כָּךְ צִוָּה רַבִּי יִצְחָק אַיְיזִיק בְּצַוָּאָתוֹ. לְאַחַר שֶׁאטְמוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַקּוֹמוֹנִיסְטִים אֶת הַקְּלוֹיז, הֶעֱבִירוּ אוֹתָהּ אַנַ”שׁ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ חֲתַן רַבִּי גֶעצִיל, וְאַחַר כָּךְ בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה נֶעֶלְמָה וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָהּ. בְּסֵפֶר תּוֹרָה נִכְבָּד זֶה הָיוּ קוֹרְאִים רַק בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְרָאשֵׁי-חֳדָשִׁים וְכֵן כְּשֶׁבָּא אָדָם חָשׁוּב וְכַדּוֹמֶה, וְהָרַב מְאוּמַאן הַמְּכֻנֶּה “רַבִּי פִישֶׁעל” הָיָה בָּא לִפְעָמִים לִתְפִלַּת מִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת בִּמְיֻחָד עֲבוּר זֶה, וְקָרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה זֶה לִכְבוֹדוֹ כִּרְצוֹנוֹ.

ד-קפד

סִפֵּר רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁעִנְיָן הָרִקּוּדִים שֶׁמְקַיְּמִים אַנַ”שׁ בְּכָל יוֹם אַחַר הַתְּפִלָּה, הֵחֵל מִזֶּה שֶׁדִּבְּרוּ וְשׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם בְּשִׂמְחָה רַבָּה אַחַר הַתְּפִלָּה אַחַר שֶׁזָּכוּ לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְלַעֲבוֹד אֶת ה’ כָּל הַלַּיְלָה וְכוּ’ וְכוּ’, וּכְשֶׁנִּזְכְּרוּ מִכָּל הַטּוֹב שֶׁזָּכוּ לָהּ בָּא לָהֶם שִׂמְחָה רַבָּה כָּזוֹ עַד שֶׁפָּצְחוּ פִּיהֶם בְּשִׁירָה וְרִקּוּדִים.

ד-קפה

נִזְהָרוּ לִבְלִי לְהָעִיר אֶת הָאוֹרֵחַ הַיָּשֵׁן בְּעֵת חֲצוֹת לַיְלָה לַעֲרִיכַת הַתִּקּוּן, אַף שֶׁהָיָה מֵאַנַ”שׁ, כִּי רָצוּ לְקַיֵּם מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים כִּפְשׁוּטוֹ. (וע”ע להלן סעיף שפ”ז, ובח”ה סעיף רע”ח).

ד-קפו

הָיוּ אֲנַ”שׁ נוֹהֲגִים, בְּעֵת שֶׁהָלְכוּ לְהִתְבּוֹדֵד חוּץ לָעִיר, כְּצִוּוּי רַבֵּנוּ, לֹא לָצֵאת לְבַד מַמָּשׁ, כִּי בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (תולדות, ח”א דף קמו. ו-וישלח קסט: (ועיין באריכות בזה בספר “שמירת הגוף והנפש ח”א פרק ק”ט, עמ’: שיט-שכג) ) הֶחֱמִיר בָּזֶה, אֶלָּא הָיוּ יוֹצְאִים שְׁנַיִם וְיוֹתֵר בְּצַוְתָּא, וְרַק כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַשָּׂדֶה שֶׁמִּחוּץ לָעִיר, נִפְרְדוּ כָּל אֶחָד לִמְקוֹמוֹ.

ד-קפז

אֲנַ”שׁ נָהֲגוּ לְקָרֵב אֶת כָּל מִי שֶׁרַק בָּא וְהִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם, לְבַד מִבַּעַל מַחֲלֹקֶת וּבַעַל לְשׁוֹן-הָרָע הַמְּחַרְחֵר רִיב וּמָדוֹן, שֶׁהָיוּ מַרְחִיקִים וּמִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ בְּתַכְלִית.

ד-קפח

נוֹהֲגִים הָיוּ אַנַ”שׁ בְּעֵת שֶׁבָּאוּ לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה לְסַפֵּר לְפָנָיו אֵיזֶה מַעֲשֶׂה מִצַּדִּיקִים אוֹ מַעֲשֶׂה מִסֵּפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיוֹת, וְהוּא עַל פִּי מַה שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ הַפָּסוּק “מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ” בְּעֵת שֶׁבִּקֵּר אֶת בִּתּוֹ שָׂרָה שֶׁהָיְתָה חוֹלָה, (כַּמְּסֻפָּר בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן תע”ט ולעיל ח”א סעיף תקמ”ט), וְהָיוּ נוֹהֲגִים לְסַפֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה מֵהַמַּהַרְשָׁ”א וּבְנוֹ הַסּוֹחֵר (לעיל ח”ג, סעיף ק’), וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַמַּעֲשֶׂה מֵהַקַּאפְּצִין פַּאשֶׁע הַמּוּבָא לְעֵיל (בְּחֵלֶק ב’, סעיף ע”ר).

ד-קצ

בְּאוּמַאן נָהֲגוּ לְהַגְבִּיהַּ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה לְאַחַר הַקְּרִיאָה.

ד-קצא

נוֹהֲגִים הָיוּ אַנַ”שׁ מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד רֹאשׁ-חֹדֶשׁ אָב לַעֲשׁוֹת רִקּוּד וּלְזַמֵּר אַחַר הַתְּפִלָּה אֶת הַזֶּמֶר הַיָּדוּעַ עַל הַפָּסוּק “כִּי נִחַם ה’ צִיּוֹן”, וּכְהֶרְגֵּלָם בְּכָל הַשָּׁנָה, אוּלָם לְאַחַר רֹאשׁ-חֹדֶשׁ אָב עַד לְאַחַר תִּשְׁעָה-בְּאָב לֹא רָקְדוּ.

ד-קצב

אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְרַבִּי גְּדַלְיָהוּ קֶענִיג זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּשֵׁם רָאבְּרַ”נ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהִקְפִּידוּ אַנַ”שׁ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין דְּרַ”תּ עוֹד בִּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע.

ד-קצג

נוֹהֲגִים הָיוּ אַנַ”שׁ, לִלְמֹד שֻׁלְחָן עָרוּךְ עִם הַתְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ-תָּם תֵּיכֶף לְאַחַר הַתְּפִלָּה, כָּל אֶחָד וְסִדְּרוֹ.

ד-קצד

הָיוּ מַקְפִּידִים לִבְלִי לְהָסִיר אֶת הַתְּפִלִּין דְּרַשִׁ”י עַד לְאַחַר עָלֵינוּ, וְרַק לְאַחֲרֶיהָ לְהָנִיחַ תֵּיכֶף תְּפִלִין דְּרַבֵּנוּ תַּ”ם, וּלְצָרֵף אֶת הַנָּחַת הַתְּפִלִּין לַחֲלִיצַת תְּפִלִּין דְּרַשִׁ”י, וּכְדֵי שֶׁתָּחוּל הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרֵךְ עַל תְּפִלִּין דְּרַשִׁ”י גַּם עַל הַתְּפִלִּין דְּרַ”תּ.

ד-קצה

נָהֲגוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לוֹמַר בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ אַחַר הַתְּפִלָּה הַפִּזְמוֹן “אַנְעִים זְמִירוֹת”.

ד-קצו

מִנְהַג אַנַ”שׁ שֶׁהוּנְהַג בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת, לִפְשׁוֹט בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ אֶת הַתְּפִלִּין דְּרַשִׁ”י וּלְהַנִּיחַ אַחֲרֶיהָ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ-תָּם עוֹד לִפְנֵי קְרִיאַת הַתּוֹרָה, וּלְהַפְסִיק מְעַט עֲבוּרָה. הִנְהִיגוֹ רַבִּי אֶלְחָנָן סְפֶּקְטוֹר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ד-קצז

הָיוּ נוֹהֲגִים בְּאוּמַאן וְכֵן בְּכָל אוּקְרַאִינָא, לוֹמַר בְּכָל יוֹם לְאַחַר הַתְּפִלָּה אֶת פִּיּוּט “אֲדוֹן עוֹלָם”, וְכַמּוּבָא בַּפּוֹסְקִים, וְכֵן אֶת הַשִּׁשָּׁה זְכִירוֹת (ראה בספר ליקוטי מהרי”ח ח”א עמו’ ר”ו, ו-ר”י).

ד-קצח

נָהֲגוּ אַנַ”שׁ שֶׁכְּשֶׁגּוֹמֵר הָאָבֵל לוֹמַר קַדִּישׁ עַל אָב אוֹ אֵם לְאַחַר י”א חֹדֶשׁ, שֶׁנּוֹתֵן מְזוֹנוֹת וְכִבּוּד קַל לַחֲבֵרָיו שֶׁיְבָרְכוּ לְעִלּוּי נִשְׁמַת הַנִּפְטָר.

ד-קצט

בְּיוֹם יָאר-צַייט נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לָצוּם (כמובא בשו”ע או”ח סי’ תקס”ח), וְלֹא חִלְּקוּ יי”ש עִם מְזוֹנוֹת כַּנָּהוּג בָּעוֹלָם, רַק נָהֲגוּ שֶׁהַבַּעַל יָאר-צַייט הִזְמִין בְּעֶרֶב הַיָּאר-צַייט אוֹ בְּיוֹם הַיָּאר-צַייט לִפְנוֹת עֶרֶב, עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים וְאַחַר כַּךְ עָרַךְ לָהֶם סְעוּדָה. וְלָמְדוּ יַחַד מִשְׁנָיוֹת וּפִזֵּר מָעוֹת לִצְדָקָה לְעִלּוּי נִשְׁמַת הַנִּפְטָר.

ד-ר

הָיוּ מֵאַנַ”שׁ שֶׁלְּרֹב שִׂמְחָתָם הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה לָהֶם בְּבוֹא אֹרֵחַ לְבֵיתָם, אָמְרוּ “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת” לִפְנֵי בִּרְכַת הַמָּזוֹן כִּי הָיָה זֶה אֶצְלָם כְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. כְּמוֹ כֵן אָמְרוּ “מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ” כִּבְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים.

ד-רא

מְבָרְכִים הָיוּ “בִּרְכַּת הַמָּזוֹן” בְּהִתְלַהֲבוּת כָּזוֹ עַד שֶׁארַךְ לָהֶם זְמַן בִּרְכַּת הַמָּזוֹן יוֹתֵר מֵעֶצֶם הַסְּעוּדָה.

ד-רב

נוֹהֲגִים הָיוּ לְהִתְאַסֵּף לִסְעוּדַת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם וְהָיוּ שָׁרִים אָז אֶת הַזֶּמֶר “בַּת עַמִּי לֹא תֶחֱשֶׁה” שֶׁבִּסְלִיחוֹת “יוֹם כִּפּוּר קָטָן”, וְכֵן נָהֲגוּ עוֹד בִּזְמַנוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (ע”ע להלן סעיף ש”י).

ד-רג

נָהֲגוּ רֹב אַנַ”שׁ לָצוּם בְּתַעֲנִית בה”ב חֲצִי יוֹם, וְהַרְבֵּה נָהֲגוּ לָצוּם כָּל הַיּוֹם, וְכֵן נָהַג מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (וע”ע לעיל ח”ב סעיף תרמ”ט ו-תש”ג; ובליקו”ה או”ח ח”א הל’ קריה”ת ד,ה, (דףריח:) ), וּבִפְרַט בְּשֵׁנִי בַּתְרָא שֶׁאוֹמְרִים אָז בַּסְּלִיחוֹת י”ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, וְקָרְאוּ בַּתּוֹרָה “וַיְחַל”, כַּנָּהוּג בְּתַעֲנִית צִבּוּר.

ד-דר

נָהֲגוּ אַנַ”שׁ בִּימֵי הַשּׁוֹבָבִי”ם לָצוּם יוֹם אֶחָד מִימֵי הַשָּׁבוּעַ (ראה ליקו”ה יור”ד ח”א הל’ גילוח ה, ח, (דף רמא.) ) וְרֻבָּם נָהֲגוּ לָצוּם בְּיוֹם ו’ וְלִבְלִי לְהַשְׁלִים אֶת הַתַּעֲנִית, רַק לִטְעוֹם דְּבָר מָה בְּסוֹף הַיּוֹם, וְהָיוּ אוֹמְרִים: הַנְהָגוֹת אֵלּוּ הֵם רַק זִכָּרוֹן בְּעַלְמָא שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְאֵין זוֹ הַתְּשׁוּבָה בְּעַצְמָהּ, כִּי הַתְּשׁוּבָה בְּעַצְמָהּ זוֹ הַתְּשׁוּבָה הָאֲמִתִּית, כָּל אֶחָד וּתְשׁוּבָתוֹ. כַּאן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִים אַנַ”שׁ, לִבְלִי לֶאֱכֹל דָּבָר מִן הַחַי בְּיוֹם אֶחָד מִימֵי הַשָּׁבוּעַ.

ד-רה

בְּאוּמַאן לֹא נָהֲגוּ אֲנַ”שׁ לוֹמַר סְלִיחוֹת לִימֵי הַשּׁוֹבָבִים כַּנָּהוּג בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

ד-רו

בְּאוּמַאן נָהֲגוּ לְהַתְחִיל בַּאֲמִירַת “הוֹדוּ” שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת כְּשָׁעָה לִפְנֵי הַשְׁקִיעָה, וְהָיוּ פְּעָמִים שֶׁהִכְרִיזוּ אַחַר גְּמַר הַתְּפִלָּה לוֹמַר שׁוּב קְרִיאַת שְׁמַע. כַּיָּדוּעַ שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ נִמְשָׁךְ זְמַן הַשְׁקִיעָה יוֹתֵר מִשָּׁעָה.

ד-רז

לֹא נָהֲגוּ בְּאוּמַאן לְזַמֵּר בַּזֶּמֶר “לְכָה דּוֹדִי” שֶׁבִּתְפִלַּת לֵיל שַׁבָּת וְכֵן בְּ”אֵ-ל אָדוֹן” שֶׁבִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, וְכֵן בְּהַלֵּל, בְּ”הוֹדוּ לַה'” וְכוּ’, וְכֵן נָהֲגוּ בְּכָל אוּקְרַאִינָא.

ד-רח

נֻסַּח אַנַ”שׁ לוֹמַר בְּלֵיל שַׁבָּת וּפְרוֹס עָלֵינוּ סֻכַּת רַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, בְּלִי תֵּיבוֹת “סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ” (שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר קֹדֶם).

ד-רט

בְּאוּמַאן לֹא נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לוֹמַר “בָּרְכוּ” לְאַחַר תְּפִלַּת הַמַּעֲרִיב שֶׁבְּלֵיל שַׁבָּת קֹדֶם עָלֵינוּ (כדעת הרמ”א באו”ח סי’ קלג, ע”ע בספר אשי ישראל על הל’ תפילה, פל”ד ס”י (עמ’ שמ”ו), וש”נ).

ד-רי

הַנִּגּוּן עַל הַזֶּמֶר “כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי” שֶּׁבִּזְמִירוֹת לֵיל שַׁבָּת, הוּא מִנֻּסַּח וָואהְלִין עִם מְעַט תּוֹסָפוֹת מֵאַנַ”שׁ.

ד-ריא

הַנִּגּוּן שֶׁל “מְנוּחָה וְשִׂמְחָה” שֶׁבִּזְמִירוֹת לֵיל שַׁבָּת, הוּא נִגּוּן מְפֻרְסָם עוֹד מִזְּמַן רַבֵּנוּ.

ד-רבי

נָהוּג הָיָה בְּאוּקְרַאִינָא שֶׁכְּשֶׁנּוֹלַד בֶּן זָכָר לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת מְרֵעִים קְטַנָה בְּלֵיל שַׁבָּת וְנִקְרְאָה בְּשֵׁם “בֶּן זָכָר” וּבַבֹּקֶר לְאַחַר הַתְּפִלָּה עָשׂוּ שׁוּב סְעוּדָה וְנִקְרְאָה בְּשֵׁם “שָׁלוֹם זָכָר” וְאָז הָיוּ מְבָרְכִים אֶת בְּנֵי הַבַּיִת שֶׁיִתְקַיֵּם הַבְּרִית בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ.

ד-ריג

בְּלֵיל שַׁבָּת נָהֲגוּ רֹב אַבְרְכֵי אַנַ”שׁ לִהְיוֹת נֵעוֹרִים עַד לְאַחַר חֲצוֹת, וְעַד אוֹתָה שָׁעָה זִמְרוּ הַזְּמִירוֹת וְלָמְדוּ בְּסִפְרֵי תַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְהָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהָלְכוּ לִישֹׁן תֵּיכֶף אַחַר הָאֲכִילָה וְנֵעוֹרוּ בַּחֲצוֹת לַיְלָה לַעֲסוֹק בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ.

ד-ריד

נִגּוּן הַיָּדוּעַ שֶׁמְּזַמְּרִין אוֹתוֹ בְּבִרְכַּת הַחֹדֶשׁ, הִתְאִימוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּאוּמַאן לֹא נָהֲגוּ לְזַמֵּר בְּבִרְכַּת הַחֹדֶשׁ כְּלָל.

ד-רטו

בִּקְדֻשַּׁת כֶּתֶר, אוֹמְרִים “וְהוּא יוֹשִׁיעֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ שֵׁנִית וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו לְעֵינֵי כָּל חַי”, וְאֵין כּוֹפְלִים תֵּיבַת “שֵׁנִית”.

ד-רטז

אַנַ”שׁ הָיוּ אוֹכְלִים בִּסְעוּדַת שַׁחֲרִית שֶׁל שַׁבָּת בֵּיצָה עִם בָּצָל מְבוּשָׁל אוֹ מְטוּגָן, כְּמִנְהַג יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה יָדוּעַ שֶׁיְּסוֹד עִנְיַן אֲכִילַת בֵּיצָה בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר הוּא מֵהַצַּדִּיק ר’ פִּנְחָס קָארִיצֶער זַצַ”ל.

ד-ריז

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיוּ אַנַ”שׁ שֶׁבְּאוּמַאן מְזַמְּרִים בְּשָׁלשׁ סְעוּדוֹת אֶת הַזֶּמֶר “אֵל מִסְתַּתֵּר” כַּנָּהוּג בָּעוֹלָם.

ד-ריח

נָהֲגוּ בְּאוּמַאן בְּשַׁבָּתוֹת שֶׁבִּימֵי הַחֹרֶף, שֶׁקֹּדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה נִגַּשׁ הַחַזָּן לַעֲמֹד לוֹמַר בְּצִבּוּר מִזְמוֹר “בָּרְכִי נַפְשִׁי” וְהַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת” כַּנָּהוּג.

ד-ריט

נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לוֹמַר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת קֹדֶשׁ לִפְנֵי בָּרְכוּ שֶׁבִּתְפִלַּת עַרְבִית אֶת הַמִּזְמוֹר “לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת”. (כמבואר בפמ”ג ובמ”ב או”ח סי’ רצ”ג, א, וברמ”א סי’ תקנ”ט, ב).

ד-רכ

הַנִּגּוּן הַמּוּשָׁר בְּפִי אַנַ”שׁ עַל הַזֶּמֶר: “אַדִּיר אָיוֹם וְנוֹרָא” בִּזְמִירוֹת מוֹצָאֵי שַׁבָּת, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחֻבָּר עַל יְדֵי רַבִּי מֶנְדְּל לִיטְוַואק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנִּגְאֲלָה מִן הַנָּכְרִים.

ד-רכא

לֹא נָהֲגוּ אַנַ”שׁ בְּשַׁבָּת שֶׁחָל בְּחוֹל-הַמּוֹעֵד אוֹ בְּיוֹם-טוֹב, לָשִׁיר אֶת זְמִירוֹת שַׁבָּת, לְבַד מֵהַזֶּמֶר “אֵשֶׁת חַיִל” וַ”אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין” (עיין בפסקי תשובות או”ח סי’ תע”ג, ב) , אוּלָם בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית נָהֲגוּ לְזַמֵּר אֶת כָּל הַזְּמִירוֹת כִּבְכָל שַׁבָּת, וּמִשּׁוּם שֶׁהַזְּמִירוֹת בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית אֵינָה מֵחֲמַת הַיּוֹם-טוֹב אֶלָּא מֵחֲמַת שַׁבָּת.

ד-רכב

נָהֲגוּ תּוֹשָׁבֵי אוֹקְרַאִינָא לֶאֱכֹל בִּסְעוּדוֹת הַשַּׁבָּת שֶׁבֵּין פֶּסַח לְשָׁבוּעוֹת, חֲתִיכָה מִמַּצָּה הַנִּשְׁאֶרֶת מִפֶּסַח. (עיין בפסקי תשובות או”ח סי’ תצ”א, ןבנטעי גבריאל על הל’ פסח ח”ג, פל”ח ס”א, (עמ’ קס”ה) )

ד-רכג

מִנְהָג אַנַ”שׁ לוֹמַר “וְתֵעָרֵב” בְּיָמִים טוֹבִים אַף בְּיוֹם-טוֹב שֶׁחָל בְּשַׁבָּת.

ד-רכד

בְּיוֹם א’ שֶׁל הַסְּלִיחוֹת נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לָצוּם כָּל הַיּוֹם, וּבְעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה (ראה לעיל בח”ב סעיף תקס”ה) וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה חֲצִי יוֹם כַּנָּהוּג (כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל בח”א, סעיף ת”ז).

ד-רכה

מִנְהָג אַנַ”שׁ לוֹמַר בֶּאֱלוּל אֶת הַקַּפִּיטְל “לְדָוִד ה’ אוֹרִי” אַחַר נְפִלַּת אַפַּיִם לִפְנֵי הַקַּדִּישׁ, וּבְיוֹם שֶׁאֵין אוֹמְרִים תַּחְנוּן לְאָמְרוֹ לְאַחַר תְּפִלַּת י”ח, וְאַחֲרֶיהָ חֲצִי קַדִּישׁ, וּבְמִנְחָה קַדִּישׁ תִּתְקַבֵּל.

ד-רכו

רוֹב הַנּוּסְחָאוֹת שֶׁבִּתְפִלַּת יָמִים-הַנּוֹרָאִים הַנָּהוּג אֵצֶל אַנַ”שׁ, מְיֻחָסִים לַמַּגִּיד מִטְרָהוִויץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ד-רכז

אָמְרוּ בְּצַחוּת, בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה פָּתַח לָנוּ רַבֵּנוּ הֵן אֶת הַלֵּב וְהֵן אֶת הַכִּיס עִם הַמָּעוֹת “דָּאס בַּייטַאלֶע”, כִּי אֵין לְשַׁעֵר אֶת רֹב הַצְּדָקוֹת שֶׁחִלְּקוּ אַנַ”שׁ בְּעֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כִּי חִלְּקוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁהָיָה בִּיכָלְתָּם.

ד-רכח

הָיוּ מַקְפִּידִים מְאֹד לִבְלִי לְשַׁנּוֹת שׁוּם שִׁנּוּי מִנֻּסְּחָאוֹת הַמְּקֻבָּלוֹת בִּתְפִלַּת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים וְכַדּוֹמֶה.

ד-רכט

נוֹהֲגִים הָיוּ אַנַ”שׁ לָשִׁיר בְּלֵיל א’ שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אֶת שִׁיר “אֵשֶׁת חַיִל” אַף כְּשֶׁחָל בְּאֶמְצַע יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, וְלֹא זִמְּרוּ חוּץ מִמֶּנָּהּ שׁוּם זְמִירוֹת אַף כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת.

ד-רל

נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לוֹמַר אֶת כָּל הַקַּפִּיטְל “לְדָוִד מִזְמוֹר” וְכוּ’ שֶׁאוֹמְרִים אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים, כָּל הַקָּהָל יַחַד מֵהָחֵל עַד כָּלָה, וּכְמוֹ כֵן אֶת הַקַּפִּיטְל “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים” שֶׁלִּפְנֵי בָּרְכוּ שֶׁבִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וְלֹא פָּסוּק בְּפָסוּק כְּמִנְהָגֵנוּ כַּיּוֹם, וְהַחַזָּן הָיָה מַתְחִיל בְּחַזָּנוּתוֹ מִ”שְּׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם” הָרִאשׁוֹן, וּבְשִׁיר הַמַּעֲלוֹת, מִפָּסוּק “קִוִּיתִי ה'”.

ד-רלא

הָיוּ הַרְבֵּה מֵאַנַ”שׁ נִזְהָרִים לִבְלִי לְדַבֵּר כְּלַל מִלֵּיל א’ שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד לְמָחֳרָתוֹ אַחַר תְּפִלַּת מוּסָף. (ראה שיחות הר”ן סעיף כ”א).

ד-רלב

רַבִּי נַחְמָן נֶעמִירוֹבֶער הָיָה מַתְחִיל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל בְּשַׁבָּת בְּנֻסַּח מְיֻחָד מִתֵּיבוֹת “לְכָל קְהָלָא קַדִּישָׁא הָדֵין” (שֶׁבִּתְפִלַּת “יְקוּם פּוּרְקָן”) וְלֹא כְּמִנְהָגֵנוּ כַּיּוֹם לְהַתְחִיל מִתֵּבוֹת “וְכָל מִי שֶׁעוֹסְקִים בְּצָרְכֵי צִבּוּר”.

ד-רלג

נֻסַּח הַנִּגּוּן לִפְנֵי הַתְחָלַת תֵּיבַת “אַשְׁרֵי”, וְכֵן הַנֻּסַּח עַל “הִנְנִי הֶעָנִי” שֶּׁבִּתְפִלַּת מוּסַף שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים, הוּא מֵרַבִּי לֵיבּ קוֹנְסְטַאנְטִינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי רנ”ט הָיָה אוֹמְרוֹ לְעַצְמוֹ בְּלַחַשׁ כַּנָּהוּג בְּכַמָּה קְהִלּוֹת.

ד-רלד

נֻסַּח הַנִּגּוּן מִתֵּבוֹת “מְכַלְכֵּל חַיִּים” שֶׁבִּתְפִלַּת מוּסָף שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים, הוּא מֵרַבִּי יְרֻחָם חַזָּן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְרַבִּי לֵיבּ קָאנְסְטַאנְטִינֶער הִנְהִיגוֹ אֵצֶל אַנַ”שׁ.

ד-רלה

הַנֻּסָּח עַל הַפִּיּוּט “וְיֶאֱתָיוּ כֹל לְעָבְדֶךָ”, שֶׁבִּתְפִלַּת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, חִבְּרוֹ רַבִּי יְרוּחָם חַזָּן הַמְּפוּרְסָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהִנְהִיגוֹ אֵצֶל אַנַ”שׁ רַבִּי לֵיבּ קָאנְסְטַאנְטִינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ד-רלו

נֻסַּח הַנִּגּוּן שֶׁל “וּנְתַנֶּה תֹּקֶף”, עִקָּרוֹ הוּא מֵהַמַּגִּיד מִטְּרָהְוִויץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְיֵשׁ בּוֹ גַּם מִנֻּסְחָאוֹתָיו שֶׁל רַבִּי לֵיבְּל קָאנְסְטַאנְטִינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ד-רלז

הַנֻּסָּח עַל תֵּיבוֹת “אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ” שֶׁאוֹמֵר הַחַזָּן בְּסֵדֶר “שׁוֹפָרוֹת” שֶׁבִּתְפִלַּת מוּסַף שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, יְסָדוֹ רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְרַק בְּסֵדֶר “שׁוֹפָרוֹת” הָיוּ מְנַגְנִים תֵּיבוֹת אֵלּוּ.

ד-רלח

בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בֵּין יוֹם הָרִאשׁוֹן לַיּוֹם הַשֵּׁנִי הָיָה מִנְהָג לִלְמֹד בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן, וּבַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הָיָה רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַארְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לוֹמֵד בַּסֵּפֶר לִפְנֵי צִבּוּר אַנַ”שׁ, וְהָיָה נֶעֱמַד בַּבִּימָה שֶׁבְּאֶמְצַע הַקְּלוֹיז וְלוֹמֵד אֶת הַתּוֹרוֹת שֶׁל “תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה” (ליקו”מ ח”ב סי’ א’) “תִּקְעוּ אֱמוּנָה” (שם, סי’ ה’) וְכוּ’ בְּקוֹל רָם, כְּשֶׁשָּׁאֲלוּהוּ פַּעַם כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ: הַאִם אֵינְךָ מְפַחֵד מֵעַיִן טוֹבָה בְּלָשׁוֹן סַגֵּי נָהוֹר, עָנָה: רַבֵּנוּ הוּא טוֹב עַיִן וְאֵין לִי מִמַּה לְּפַחֵד.

ד-רלט

הָיוּ מַקְפִּידִים מְאֹד, לִבְלִי לִשְׁלוֹחַ אַלְמָן אוֹ גָּרוּשׁ לִשְׁלִיחַ-צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים. (עיין בפסקי תשובות או”ח תקפא, ז).

ד-רמ

בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה לֹא נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לְסַיֵּם בְּבִרְכַּת סִיּוּם הַתְּפִלָּה “עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם” אֶלָּא “עוֹשֶׂה שָׁלוֹם” וְרַק בְּקַדִּישׁ אָמְרוּ “עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם”.

ד-רמא

מִנְהַג אַנַ”שׁ לוֹמַר בְּ”שַׁבַּת-תְּשׁוּבָה” כָּל הַתְּהִלִּים בַּצִבּוּר קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה.

ד-רמב

בְּלֵיל יוֹם-כִּפּוּר, נָהֲגוּ רוֹב הַצִּבּוּר לוֹמַר בְּצַוְּתָּא אֶת כָּל הַתְּהִלִּים אַחַר תְּפִלַּת מַעֲרִיב, וְאֵלּוּ מֵאַנַ”שׁ שֶׁהָיוּ נִזְהָרִים בְּקִימַת חֲצוֹת בְּיוֹתֵר, אָמְרוּהָ אַף הֵם בַּצִּבּוּר לִפְנוֹת בֹּקֶר.

ד-רמג

הַנֻּסַּח שֶׁבִּתְפִלַּת “יַעֲלֶה תַּחֲנוּנֵנוּ” וְכוּ’ שֶׁאוֹמְרִים בִּתְפִלַּת לֵיל יוֹם-כִּפּוּר הוּא מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב. וְכֵן שָׁמַע רל”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵחַזָּן עִיר מֶעזְבּוּז בְּבַקְּרוֹ שָׁם בִּצְעִירוּתוֹ.

ד-רמד

יוֹם-כִּפּוּר שֶׁחָל בְּשַׁבָּת, אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם לֹא בְּ”עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ” וְלֹא בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה, הֵן הַצִּבּוּר וְהֵן הַחַזָּן. (עיין בפסקי תשובות או”ח סי’ תקצ”ב, הערה 12).

ד-רמה

בְּיוֹם-כִּפּוּר שֶׁחָל בְּשַׁבָּת, נוֹהֲגִים הָיוּ בְּאוּמַאן לְהַתְחִיל תְּפִלַּת הַמַּעֲרִיב תֵּיכֶף מִ”מִּזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת”, אוּלָם כַּאן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִים אַנַ”שׁ כְּמִנְהַג אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר גַּם אֶת תְּפִלַּת קַבָּלַת שַׁבָּת.

ד-רמו

בְּהוֹשַׁעְנָא-רַבָּא הָיוּ אַנַ”שׁ נוֹהֲגִים לוֹמַר אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית אֶת “חֻמָּשׁ דְּבָרִים”, קְצָתָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּקְצָתָם בְּבֵיתָם, וְאַחַר צֵאת הַלְּבָנָה הִתְחִילוּ לוֹמַר תְּהִלִּים בִּמְתִינוּת רַבָּה מֶשֶׁךְ כַּמָּה וְכַמָּה שָׁעוֹת, וְאַחַר גְּמַר אֲמִירַת תְּהִלִּים הָיוּ רוֹקְדִים הַרְבֵּה מְאֹד, וְהָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהָלְכוּ לִישׁוֹן אַחַר כָּךְ וְקָמִים לִוְתִיקִין לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית כַּנָּהוּג, כִּי לֹא הָיָה קְפֵּידָא בְּדַוְקָא לִהְיוֹת עֵרִים כָּל הַלַּיְלָה, וּכְמַאֲמָרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁאָמַר (לעיל ח”א, סעיף תקמ”ד): “בְּהוֹשַׁעְנָא, הָעִקָּר הוּא הָאֲמִירָה”.

ד-רמז

מִנְהָג אַנַ”שׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּא בְּנֻסַּח יָמִים הַנּוֹרָאִים, דְּהַיְּנוּ מִתְּחִילַת הַתְּפִלָּה עַד תְּפִלַּת שְׁמוֹנָה-עֶשְׂרֵה, וְכֵן בִּקְדֻשַּׁת שַׁחֲרִית וּמוּסָף.

ד-רמח

בְּהוֹשַׁעְנָא-רַבָּא, אֵין אוֹמְרִים “וְתֵעָרֵב”.

ד-רמט

בְּשִׂמְחַת-תּוֹרָה לֹא הָיוּ נוֹהֲגִים אַנַ”שׁ לַעֲשׂוֹת רִקּוּדִין בְּמַעֲגָלִים, אֶלָּא הָיוּ רוֹקְדִים עִם הַסְּפָרִים סְבִיב הַבִּימָה שֶׁלֹּא בְּמַעֲגָל, וְגֹדֶל הַשִּׂמְחָה וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁהָיְתָה אֵצֶל אַנַ”שׁ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה אֵינָה נִתֶּנֶת לְתֵאוּר כְּלָל וּכְלָל.

ד-רנ

מִנְהָג אַנַ”שׁ בְּלֵיל שִׂמְחַת תּוֹרָה לִקְרוֹא בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת “וְזֹאת הַבְּרָכָה” עַד “מְעוֹנָה”, וְקוֹרִין לַתּוֹרָה חֲמִשָּׁה קְרוּאִים. (עיין ליקוטי מהרי”ח ח”ג, עמ’ תש”א).

ד-רנא

מִנְהָג אַנַ”שׁ לוֹמַר בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה לִפְנֵי תְּפִלַּת מוּסָף אֶת הַפִּזְמוֹן “יָ-ה אֵלִי” וּבַנֻּסָּח הַמְּקֻבָּל, וּבַחֲזָרַת הַשַּׁ”ץ אוֹמְרִים “וְתֵעָרֵב”.

ד-רנב

נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת בְּעֵת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה. (עיי”ש עמ’ תש”ט).

ד-רנג

אָמְרוּ בִּבְדִיחוּתָא, עוֹד סִבָּה יֵשׁ לָנוּ לִשְׂמוֹחַ בְּחַג הַחֲנֻכָּה, מֵחֲמַת שֶׁאֶפְשָׁר לָלֶכֶת אָז לִישׁוֹן מוּקְדָם יוֹתֵר מִבְּכָל יוֹם, וּבְכָךְ לְהִזְדָּרֵז יוֹתֵר בְּקִימַת חֲצוֹת לַיְלָה.

ד-רנד

בִּימֵי הַחֲנֻכָּה הָיוּ נוֹהֲגִים לִרְקוֹד מְעַט אַחַר מַעֲרִיב, וּכְהֶרְגֵּלָם בְּכָל הַשָּׁנָה, וּלְאַחֲרֶיהָ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת.

ד-רנה

בְּעֶרֶב-שַׁבָּת שֶׁל חֲנֻכָּה הָיוּ מִתְפַּלְּלִים מִנְחָה קֹדֶם הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת. (כמבובא במ”ב סי’ תרפא, ב).

ד-רנו

בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה הַנִּקְרָא “זֹאת חֲנֻכָּה” הָיוּ אַנַ”שׁ מִתְאַסְפִים יַחַד לְאַחַר הַדְלָקַת נֵר הָאַחֲרוֹן, וְהָיוּ שָׁרִים זְמִירוֹת חֲנֻכָּה וְכֵן מְזַמְּרִים נֻסְחָאוֹת שֶׁל תְּפִלַּת יוֹם-כִּפּוּר, לְפִי הָאָמוּר בְּלִיקוּ”מ (תּוֹרָה ז’ חֵלֶק ב’) שֶׁכְּפִי הַסְּלַח נָא שֶׁזּוֹכֶה לִפְעֹל בְּיוֹם-כִּפּוּר כֵּן זוֹכֶה לִבְחִינַת חֲנֻכָּה עַיֵּן שָׁם, אוּלָם לֹא הֶאֱרִיכוּ בָּהּ הַרְבֵּה, וּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְעוֹרֵר בַּחֲצוֹת לַיְלָה.

ד-רנז

לֹא נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לְהַקְפִּיד בְּדַוְקָא בַּאֲפִיַּת מַצּוֹת מִצְוָה בְּעֶרֶב-פֶּסַח, וְסִפֵּר רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁגַּם הָרַב מִטְּשֶׁערִין לֹא נָהַג בְּמִנְהָג זֶה, בְּהַטְעִימוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה טְעָמִים וַחֲשָׁשׁוֹת הַמְּבַטְּלִים חוּמְרָה זוֹ, וּבְעִקָּרוֹ מֵחֲמַת הַמְּהִירוּת וְהַפְּזִיזוּת שֶׁיֵּשׁ בַּאֲפִיַּת הַמַּצָּה בְּשָׁעָה דְּחוּקָה זוֹ, וּבְוַדַּאי מִי שֶׁהַיְּכוֹלֶת בְּיָדוֹ לֶאֱפוֹת בְּשָׁעָה זוֹ כָּרָאוּי, נָכוֹן הַדָּבָר מְאֹד וְכַמְּבוֹאָר בַּסְּפָרִים. (עיין בפסקי תשובות תנח, ד, (עמ’ קסד-קסה) ).

ד-רנח

לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין אַנַ”שׁ לָבוֹא וְלִשְׁהוֹת בְּאוּמַאן בִּימֵי חַג הַפֶּסַח וּבְחוֹל הַמּוֹעֵד, אֶלָּא שָׁהוּ כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ, וְרַק בְּחוֹל-הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת הִתְאַסְּפוּ הַרְבֵּה מֵאַנַ”שׁ לִכְבוֹד הִלּוּלַת רַבֵּנוּ, וְאָז גַּם עָלוּ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ (ראה עוד להלן בח”ה סעיף קל”ה), מַה שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כֵּן בִּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים וּבְרֹאשׁ-חֹדֶשׁ (אולם עיין להלן בח”ה, סעיף קל”ה; ובח”ו סעיף מ”ג).

ד-רנט

בְּעֶרֶב-פֶּסַח נָהֲגוּ הַרְבֵּה מֵאַנַ”שׁ הַבְּכוֹרִים לָצוּם כַּדִּין, וְלֹא לְהִפָּטֵר עַל יְדֵי סִיּוּם.

ד-רס

בְּלֵיל-הַסֵּדֶר לֹא אָמְרוּ אַנַ”שׁ תִּקּוּן חֲצוֹת, וְיָצְאוּ יְדֵי חוֹבַת הַתִּקּוּן בְּזַמְּרָם הַפִּזְמוֹן: “אַדִּיר הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב”, שֶׁבּוֹ מְבַקְּשִׁים עַל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה, וּכְדִבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעֵיל (בְּחֵלֶק ב’, סִימָן א-תשפ).

ד-רסא

הַנִּגּוּן הַיָּדוּעַ שֶׁל “קָרֵב יוֹם” וַ”חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח”, חֻבְּרוּ עַל-יְדֵי אֲנַ”שׁ.

ד-רסב

בְּלֵיל יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח הָיוּ אַנַ”שׁ שֶׁבְּחוּץ-לָאָרֶץ, נוֹהֲגִים כְּמִנְהָג הָאֲרִ”י לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר אַחַר עֲרִיכַת הַסֵּדֶר (ראה בנסמן בפסקי תשובות תפט, א). כְּשֶׁהַטַּעַם לַדָּבָר הוּא שֶׁאִם יְבָרֵךְ עַל הַסְּפִירָה לִפְנֵי עֲרִיכַת הַסֵּדֶר, הֲרֵי הִכְרִיז בָּזֶה שֶׁיּוֹם זֶה הוּא כְּבָר ט”ז נִיסָן וְאֵיךְ יוּכַל אַחַר-כָּךְ לַעֲרוֹךְ אֶת הַסֵּדֶר מִשּׁוּם סְפֵיקָא דְיוֹמָא שֶׁל יוֹם ט”ו נִיסָן. וְרַבִּי גֶּעצִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהָיָה מְהַדֵּר בִּסְפִירַת הָעוֹמֶר בְּיוֹתֵר, הָיָה בָּא לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ אַחַר עֲרִיכַת הַסֵּדֶר לְסָפְרוֹ בְּמִנְיָן יַחַד עִם מְעַט הַבַּחוּרִים שֶׁעָרְכוּ שָׁם אֶת הַסֵּדֶר.

ד-רסג

בְּלֵיל שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, לֹא נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לִהְיוֹת נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה.

ד-רסד

בְּאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח, הָיוּ אַנַ”שׁ מִתְאַסְפִים יַחַד לִפְנוֹת עֶרֶב, וְחִילְקוּ מְעַט יַיִן וְכַדּוֹמֶה, וְסִפְּרוּ אֶת הַסִּפּוּר מִנְּסִיעַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּנֻסְחָתֵנוּ הַיְּדוּעָה, וְכַמוּדְפָּס לְעֵיל (בְּחֵלֶק ב, סעיף שו).

ד-רסה

בְּלַ”ג-בָּעֹמֶר, הָיוּ אַנַ”שׁ מַרְבִּים בִּתְפִלּוֹת וּבְהִשְתַּטְחוּת עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ.

ד-רסו

נָהֲגוּ אַנַ”שׁ בְּשָׁבוּעוֹת לוֹמַר וּלְזַמֵּר אֶת הַזֶּמֶר “אַתָּה נִגְלֵיתָ” הַכָּתוּב בִּתְפִלַּת מוּסַף שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, בַּנִּגּוּן הַיָּדוּעַ הַמְּדַבֵּר מִשְׁבַח קַבָּלַת הַתּוֹרָה וּמַעֲמַד הַר סִינַי, וְהָיוּ מוֹסִיפִים עוֹד לוֹמַר וּלְזַמֵּר אֶת הַפִּיּוּט וְהַתְּפִלָּה הַמּוּבֵאת בְּשַׁעֲרֵי-צִיּוֹן (בַּתְּפִלּוֹת לְיוֹם הַשַּׁבָּת) “בָּרוּךְ שִׁמְךָ” “בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם” וְכוּ’, בְּאוֹתוֹ נִגּוּן הַנַּ”ל.

ד-רסז

תִּשְׁעָה-בְּאָב שֶׁחָל בְּשַׁבָּת, הָיוּ מֵאַנַ”שׁ שֶׁהָיוּ לוֹמְדִים כְּהֶרְגֵּלָם, וְהָיוּ שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִלְמֹד רַק מִדְרַשׁ אֵיכָה וְכַדּוֹמֶה. (ראה בנסמן בפסקי תשובות תקנד, ד).

ד-רסח

הָיוּ אוֹמְרִים אֶת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים הַנִּקְרָא “תִּקּוּן הַכְּלָלִי” עַל צִּיּוּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב, אַף לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם.

ד-רסט

יוֹם תִּשְׁעָה-בְּאָב הָיָה לְאַנַ”שׁ יוֹם שֶׁל תְּשׁוּבָה וַחֲרָטָה, וְהָיוּ מַרְבִּים מְאֹד בִּנְתִינַת צְדָקָה, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: אֵין יְרוּשָׁלַיִם נִפְדֵית אֶלָּא בִּצְדָקָה (שבת קלט.).

ד-ער

נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לִרְקוֹד בְּמוֹצָאֵי תִּשְׁעָה בְּאָב לְאַחַר בִּרְכַּת הַלְּבָנָה.

ד-רעא

הַשִּׁיר הַיָּדוּעַ בֵּין אַנַ”שׁ “הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים” וְ”אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ” הָיָה מוּשָׁר עוֹד בְּפִי אַנַ”שׁ בִּזְמַנּוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ.

ד-ערב

הָיוּ מֵאַנַ”שׁ שֶׁנָהֲגוּ לוֹמַר כָּל יוֹם אֶת הַקַּפִּיטְל שֶׁבַּתְּהִלִּים מִימֵי שְׁנוֹתֵיהֶם, כָּל אֶחָד וּמִסְפַּר שְׁנוֹתָיו.

סיפורים מכלל אנ”ש

אין מוקדם ומאוחר]

ד-רעג

עוֹבְדֵי ה’ מֻפְלָגִים הָיוּ אַנַ”שׁ שֶׁבִּטְרָהְוִויץ, בִּפְרַט הִצְטַיְנוּ בְּאַחְדוּת וְאַהֲבָה שֶׁבֵּינֵיהֶם, עַד שֶׁהָיוּ מַפְרִישִׁים כָּל מָמוֹנָם לְקֻפָּה כְּלָלִית שֶׁמִּשָּׁם נִזּוֹנוּ כֻּלָּם. רַבִּי סֶענְדֶער טְרָהְוִויצֶער שֶׁבְּרֹאשָׁם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּהַדְּרוֹ בְּמִצְוַת הַצְּדָקָה, לֹא הָיָה אוֹכֵל כִּי אִם לֶחֶם וְ”קְוַואס” חֲמִיצָה הָעֲשׂוּיָה מִסֶּלֶק, וְכָל מָמוֹנוֹ הַנִּשְׁאָר הָיָה מַפְרִישׁ לִצְדָקָה.

ד-רעד

רַבִּי סֶענְדֶער טְרָהְוִויצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מַרְבֶּה מְאֹד בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה בְּכֹחוֹת עֲצוּמִים וּבְהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה, בִּפְרַט מְפוּרְסָם הָיָה בִּתְפִלַּת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ בְּעֵת אֲמִירַת “יְהֵא רַעֲוָא” וְכוּ’ שֶׁבַּזֶּמֶר אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין, לִפְעָמִים בְּעֵת תְּפִלָּתוֹ בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁל שַׁבָּת, אָרַךְ לוֹ תְּפִלַּת מִזְמוֹר “רַנְּנוּ צַדִּיקִים” מֶשֶׁךְ כַּחֲצִי שָׁעָה, וְכָךְ עָבְדוּ אֶת ה’ הוּא וַחֲבוּרָתוֹ כַּחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים מֶשֶׁךְ כָּל חַיֵּיהֶם.

ד-ערה

רַבִּי לֵיבּ אָחִיו שֶׁל רַבִּי סֶענְדֶער טְרָהְוִויצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה אָדָם קָדוֹשׁ וְנַעֲלָה מְאֹד, פַּעַם תָּפַס אֶת זְקָנוֹ וְהִפְלִיג בִּשְׁבַח עַצְמוֹ, וְאָמַר: זְקָנִי זוֹ כְּבָר נְקִיָּה מֵ”הִרְהוּר” עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. “דִּי בָּארְד אִיז שׁוֹין פִינֶעף אוּן צְוַואנְצִיג יָאר רֵיין פוּן אַ הִרְהוּר”.

ד-רעו

פַּעַם בְּפוּרִים בְּעֵת הַשִּׁכְרוּת וְהַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה נָפַל רַבִּי לֵיבּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל הָאָרֶץ לְרֹב שִׁכְרוּתוֹ וְאַנַ”שׁ הַשְּׂמֵחִים שָׁם עָבְרוּ מִשּׁוּם מַה לְחֶדֶר סָמוּךְ לִרְקֹד שָׁם, קָם רַבִּי לֵיבּ וְעָבַר לִמְקוֹמָם וְגָעַר בָּהֶם בְּאָמְרוֹ: וְכִי גַּם בָּעוֹלָם הַבָּא תִּנְהֲגוּ עִמִּי כָּךְ שֶׁתַּשְׁאִירוּנִי לְבַדִּי, וְכִי כָּךְ נוֹהֲגִים לְחָבֵר? וְתֵיכֶף הִתְעוֹרְרוּ מִדְּבָרָיו וְעָשׂוּ קֶשֶׁר בְּרִית בֵּינֵיהֶם שֶׁלֹּא יִפָּרְדוּ לְעוֹלָם זֶה מִזֶּה הֵן בָּעוֹלָם-הַזֶּה וְהֵן בָּעוֹלָם-הַבָּא.

ד-רעז

סִפֵּר רַבִּי אַבְרָהָם ב”ר נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם בְּאֶמְצַע יְמוֹת הַחוֹרֶף שָׁמַע בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה צְעָקוֹת נוֹרָאוֹת מֵהַצִּיּוּן, כְּשֶׁנִּגַּשׁ לִרְאוֹת מִי הוּא הַצּוֹעֵק וְשׁוֹאֵג כָּל כָּךְ, רָאָה אֵיךְ שֶׁרַבִּי סֶענְדֶער טְרָהְאוִויצֶער שׁוֹכֵב שָׁם בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְשׁוֹאֵג בִּתְפִלָּתוֹ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת.

ד-רעח

רַבִּי סֶענְדֶער טְרָהְוִויצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, חִבֵּר כַּיָּדוּעַ כַּמָּה וְכַמָּה נִגּוּנִים, בֵּינֵיהֶם הַנִּגּוּן הַמּוּשָׁר בְּפִי אַנַ”שׁ עַל “תְּפִלַּת טַל”, וְהַנִּגּוּן עַל הַזֶּמֶר “יְדִיד נֶפֶשׁ”, וְכֵן הַנִּגּוּן עַל הַפָּסוּק “אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי”, “עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ” וְעוֹד. נִגּוּן הַתְּנוּעָה עַל הַפָּסוּק “סוּרוּ מִמֶּנִּי מְרֵעִים” כִּמְדוּמֶה שֶׁהוּא מֵרַבִּי מֶענְדְלִי לִיטְוַואק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ד-רעט

כְּשֶׁנִּתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ שֶׁל רַבִּי סֶענְדֶער טְרָהְוִויצֶער וַאֲנָשָׁיו, בַּעֲיָרוֹת שֶׁמִּסָבִיב לִטְרָהְוִויץ כִּי הִתְקָרְבוּ עַל יָדוֹ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ, רָצוּ כַמָּה מֵהַמִּתְנַגְדִּים לְהַכּוֹתוֹ כָּרָאוּי. וְסִכְּמוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁבְּעֵת שֶׁיָּבוֹא רַבָּם לִטְרָהְוִויץ לִשְׁבּוֹת שָׁם בְּשַׁבָּת, כִּי שַׁיֶּכֶת לְמַגִּידוּתוֹ, יָבוֹא בְּוַדַּאי גַּם רַבִּי סֶענְדֶער לְקַבֵּל פָּנָיו וּלְבָרְכוֹ בְּשָׁלוֹם כַּנָּהוּג, וְאָז יִתְפְּסוּהוּ וְיַכּוּהוּ מַכָּה רַבָּה לְעוֹנֶשׁ עַל מַעֲשָׂיו. וְהִנֵּה כְּשֶׁנָּסַע רַבָּם עִם אֲנָשָׁיו לָבוֹא לִטְרָהְוִויץ, בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתָם, רָצוּ לְהִכָּנֵס לְאֵיזֶה עֲיָרָה קְטַנָּה שֶׁשָּׁם הָיָה דָּר אֵיזֶה מְפוּרְסָם אַחֵר עִם חֲסִידִים, הִזְהִירוּ חֲסִידֵי הָעֲיָרָה לַחֲסִידִים הַנַּ”ל שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לְתוֹךְ עֲיָרָתָם, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם כַּמָּה וְכַמָּה חִלּוּקֵי דֵּעוֹת, עַד שֶׁרַבָּם צִוָּה לָהֶם שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לוֹ לְהִכָּנֵס אֵלָיו, אוּלָם הַמְפוּרְסָם הַנַּ”ל הִתְעַקֵּשׁ בְּדַוְקָא וְנִכְנַס וּבָא לְתוֹךְ הָעֲיָרָה, וְתֵיכֶף הִתְלַקְחָה בֵּינֵיהֶם מַחְלֹקֶת עַד שֶׁהִכּוּ זֶה אֶת זֶה, וְהוּכְרַח הַמְפוּרְסָם לִבְרוֹחַ עִם אֲנָשָׁיו מֵעֲיָרָה זוֹ כָּל עוֹד נַפְשָׁם בָּם, בְּדֶרֶךְ מְנֻסָּתָם כְּשֶׁדִּבֵּר הַמְּפֻרְסָם מִגְּנוּתָם שֶׁל חֲסִידֵי הָעֲיָרָה, נַעֲנָה וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו: “הֵם אֵינָם בְּרֶסְלֶעבֶערְ’ס”, כְּאוֹמֵר שֶׁאֵין חֲסִידִים אֵלּוּ שׁוֹתְקִים כַּחֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב הַשּׁוֹתְקִים וּמַבְלִיגִים.

ד-רפ

לְרַבִּי סֶענְדֶער טְרָהְוִויצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה כֹּחַ הַשְׁפָּעָה לְהַפְלִיא, וּמְסַפְּרִים שֶׁבְּעֵת שֶׁהִשְׁתַּדֵּל בִּבְנִיַּת הַקְּלוֹיז שֶׁבְּאוּמַאן בִּשְׁנוֹת תרכ”ה-כ”ו כְּשֶׁהָלַךְ אֶל אַנַ”שׁ לְעוֹרְרָם וּלְהַתְּרִימָם עֲבוּר זֶה, הוּשְׁפְּעוּ כָּל כָּךְ מִדְּבָרָיו עַד שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: “קַח כַּמָּה שֶׁתִּרְצֶה”. כְּשֶׁבָּא אֶל רַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוּ נֶכֶד רַבֵּנוּ לְהַתְרִימוֹ עַל הַנַּ”ל, אָמַר לוֹ: תְּנוּ מָעוֹת בִּשְׁבִיל בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל סָבְכֶם, “גִּיט גֶעלְד פַאר אַייעֶר זֵיידְנְ’ס שׁוּהְל”, וְנָתַן לוֹ סְכוּם חָשׁוּב, לֹא אָבָה רַבִּי סֶענְדֶער לְקַחְתּוֹ, וְהוֹסִיף רַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוּ עוֹד עַל תְּרוּמָתוֹ, וְשׁוּב לֹא אָבָה רַבִּי סֶענְדֶער לְקַחְתּוֹ, וְהוֹסִיף עוֹד, עַד שֶׁנָּתַן אֶלֶף רֶענְדְלַאךְ, דְּהַיְינוּ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים רוּבְּל שֶׁהָיָה הוֹן עָתֵק בַּיָּמִים הָהֵם, תָּפְסוֹ רַבִּי סֶענְדֶער בְּיָדָיו וּנְשָׁקָם, בְּאָמְרוֹ אֵלָיו: אַשְׁרֵי הַיָּדַיִם שֶׁנּוֹתְנִים אֶלֶף רֶענְדְלַאךְ עֲבוּר עִנְיָן רַבֵּנוּ, “וְואוֹיל זֶענֶען דִי הֶענְט וָואס גִיבְּן טוֹיזְנְט רֶענְדְלַאךְ פַארְן רֶעבְּנְ’ס זַאךְ”.

ד-רפא

אָמְרוּ אַנַ”שׁ בִּשְׁבַח אַנַ”שׁ שֶׁמֵּעִיר טְרָהְוִויץ, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם ‘לֵב’ פָּתוּחַ בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, וְכֵן ‘כִּיס’ פָּתוּחַ לִצְדָקָה, כִּי גֹּדֶל נְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁהָיָה בַּחֲבוּרָתָם הָיָה לְאֵין שִׁעוּר. וּלְדוּגְמָא, הָיָה לָהֶם בְּשׁוּתְּפוּת אָרוֹן מְיֻחָד עֲבוּר בְּגָדִים, וְכָל אֶחָד שֶׁהָיָה חָסֵר לוֹ אֵיזֶה מַלְבּוּשׁ, הָלַךְ וְנִגַּשׁ לָאָרוֹן הַמְיֻחָד וּבָחַר לוֹ מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לוֹ.

ד-רפב

אַנַ”שׁ מִטְרָהְוִויץ הָיוּ מַפְרִישִׁים כָּל כָּךְ צְדָקָה, עַד שֶׁאמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁאֵין מְחַלְּקִים מַעֲשֵׂר מִמָּמוֹנָם, אֶלָּא מַשְׁאִירִים מַעֲשֵׂר לְעַצְמָם וּמְחַלְּקִים שְׁאָר מָמוֹנָם לִצְדָקָה.

ד-רפג

רַבִּי סֶענְדֶער, נִפְטַר בִּשְׁנוֹת ה’תר”ל-תר”מ.

ד-רפד

רַבִּי סֶענְדֶער טְרָהְוִויצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה בַּעַל צְדָקָה נִפְלָא וְנוֹרָא, וְכֵן כָּל אַנְשֵׁי חֲבוּרָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה חַי בְּדַחֲקוּת וַעֲנִיּוּת עֲצוּמָה. פַּעַם בְּעֶרֶב פֶּסַח שָׁלַח לְרַבִּי הִירְץ שְׁטֶרִנְהַרְץ סַךְ שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה רוּבְּלִים לִכְבוֹד הוֹצָאוֹת חַג הַפֶּסַח, וְזֶה הָיָה סְכוּם גָּדוֹל וְנִכְבָּד מְאֹד, וְכֵן שָׁלַח לְעוֹד מְאַנַ”שׁ.

ד-רפה

כְּשֶׁהִתְקָרֵב רַבִּי סֶענְדֶער לְאַנַ”שׁ, הִתְפַּלְּאוּ וְהִשְׁתּוֹמְמוּ עָלָיו כָּל מַכִּירָיו, וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה, מַה הָיָה לוֹ לְרַבִּי סֶעְנְדֶער שֶׁנֶּהְפַּךְ לְחָסִיד בְּרֶסְלֶב, כִּי הָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל, וּפִתְאוֹם נֶהְפַּךְ לְעוֹבֵד ה’ מֻפְלָג כָּמוֹהוּ, וּבְעֶרֶב שַׁבָּת בַּחֲצוֹת הַיּוֹם בְּעוֹד שֶׁיָּשְׁבוּ חֲבֵרָיו הַסּוֹחֲרִים בַּחֲנוּיוֹתֵיהֶם וְעָסְקוּ בְּמִסְחָרָם כְּהֶרְגֵּלָם, הָלַךְ כְּבָר הוּא לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי שַׁבָּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת, לְקַבֵּל אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת.

ד-רפו

סִפֵּר רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מִדֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ ר’ פִּנְחָס קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁבְּאֶמְצַע יְמוֹת הַחוֹרֶף הַקָּרִים, הָיָה קוֹרֵא לוֹ רַבּוֹ רַבִּי פִּנְחָס קִיבְלִיטְשֶׁער וּמְבַקְּשׁוֹ שֶׁיְּלַוֶּה אוֹתוֹ בְּהָלְכוֹ לִטְבּוֹל בַּנָּהָר הַקָּפוּא, וְהָלַךְ עִמּוֹ, וְהָיָה שׁוֹבֵר אֶת הַקֶּרַח וְטוֹבֵל בַּנָּהָר. וְתֵיכֶף בְּיוֹצְאוֹ, תָּפְסוֹ רַבִּי אַהֲרֹן וְעָטְפוֹ בִּמְעִיל פַּרְוָה “פֶּעלְץ” וְסָחֲבוֹ עַל גַּבּוֹ עַד לְבֵיתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה ר’ פִּנְחָס הַצְנֵעַ לֶכֶת מְאֹד אוּלָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה קָשָׁה כָּזוֹ הָיָה מוּכְרָח לְעוֹד אֶחָד שֶׁיְּסַיֵּעַ לוֹ, כִּי הָיָה בָּזֶה מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת מַמָּשׁ.

ד-רפז

פַּעַם לָמַד רַבִּי פִּנְחָס קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִפְנֵי אַנַ”שׁ שֶׁבְּקִיבְלִיטְשׁ אֶת הַתּוֹרָה “חַיִּים נִצְחִיִּים” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א סִימָן כא, מֵעִנְיָן הַשִּׁבְעִים קָלִין שֶׁעַל יָדוֹ מְגַלִּין אֶת הַמּוֹחִין מִתַּעֲלוּמָתָן, בִּבְחִינַת “צַעֲקָתֵינוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת” וְכוּ’, כְּשֶׁגָּמַר אֶת הַלִּמּוּד נֶעֱלַם וְלֹא יָדְעוּ הֵיכָן הוּא, עַד שֶׁמָּצְאוּהוּ בְּאֵיזֶה עֶזְרַת נָשִׁים עוֹמֵד וְצוֹעֵק בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁלָּמַד לִפְנֵי הַצִּבּוּר. רַבִּי פִּנְחָס הִשְׁאִיר אַחֲרָיו בַּת אַחַת בִּלְבָד.

ד-רפח

רַבִּי פִּנְחָס קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִפְטָר בִּשְׁנוֹת התר”ל, בִּהְיוֹתוֹ בְּגִיל צָעִיר כְּבֶן אַרְבָּעִים. הוּא הָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ מֻפְלָג, לְרֹב חֻלְשָׁתוֹ וְחוֹלָאתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל אַף לֶאֱכֹל סְעוּדָה רְאוּיָה מֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, וּמִשּׁוּם זֶה לֹא נָטַל יָדָיו לִסְעוּדָה מֶשֶׁךְ יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, וְרַק בְּשַׁבָּת דָּחַק עַצְמוֹ לִיטוֹל יָדָיו לִסְעוּדָה מִשּׁוּם כְּבוֹד הַשַּׁבָּת וְלִטְעוֹם מַשֶּׁהוּ.

ד-רפט

רַבִּי פִּנְחָס קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה חָשׁוּב וְנַעֲרָץ כָּל כָּךְ בֵּין חֲשׁוּבֵי חֲסִידֵי טָאלְנֶע, לִפְנֵי הִתְקַרְבוּתוֹ לְרַבֵּנוּ, עַד שֶׁמִּנָּהוּ הָרַבִּי מִטָּאלְנֶע שֶׁהוּא יְדַבֵּר וְיַדְרִיךְ אֶת הָאַבְרֵכִים בַּעֲבוֹדַת ה’ וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם.

ד-רצ

רַבִּי פִּנְחָס קִיבְלִיטְשֶׁער וְכֵן רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער תַּלְמִידוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיוּ בַּעֲלֵי מְנַגְנִים וְחִבְּרוּ כַּמָּה נִגּוּנִים הַמְפוּרְסָמִים בֵּין אַנַ”שׁ.

ד-רצא

רַבִּי פִּנְחָס יְהוֹשֻׁעַ, עַל אַף עֲנִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה, נָהַג לָתֵת פִּדְיוֹן בְּכָל עֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְרַבִּי אַבָּא’לֶי תַּלְמִיד מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל. עַל פִּי מַה שֶּׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א סִימָן ר”כ עַיֵּין שָׁם, וְכֵן נָהֲגוּ אַנַ”שׁ.

ד-רצב

אָבִיו שֶׁל רַבִּי טוֹבְיָה בַּאבְּרִינִיצֶער, הַנִּקְרָא בְּשֵׁם אַסְיֶע, הָיָה עוֹד מִמְקוֹרָבָיו שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, אַחַר כָּךְ נִתְרַחֵק מֵאַנַ”שׁ עַל יְדֵי מְפוּרְסָם אֶחָד שֶׁקֵּרְבוֹ וְחִבְּבוֹ מְאֹד, וְהָיָה נוֹסֵעַ עִם כָּל בָּנָיו וְנֶכְדָיו לְרַבֵּנוּ לְקִבּוּץ אַנַ”שׁ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְהָיוּ נוֹסְעִים בְּיַחַד מֵעִיר בַּאבְּרִינִיץ, הוּא עִם בְּנוֹ רַבִּי טוֹבְיָה, וְעִם נֶכְדּוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי וְעִם נִינָיו בְּנֵי רַבִּי מָרְדְּכַי, בִּבְחִינַת “בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ”, עַד שֶׁהַבַּעַל-עֲגָלָה הַקָּבוּעַ שֶׁהָיָה לָהֶם, הָיָה אוֹמֵר בִּבְקִיאוּת: זֶה בְּנוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה בְּנוֹ שֶׁל זֶה וְכוּ’, “טִי סִין טֶע” “טִי סִין טֶע”.

ד-רצה

רַבִּי לֵייבְּל קָאנְסְטַאנְטִינֶער הָיָה חַזָּן בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים בְּעִירוֹ קָאנְסְטַאנְטִין, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא הָיָה בָּא לְהִתְפַּלֵּל בְּקִבּוּץ אַנַ”שׁ, אוּלָם אֶת כָּל מְקוֹרָבָיו שֶׁקִּרֵב לְדַעַת רַבֵּנוּ, שָׁלְחָם לְאוּמַאן, כִּי חָשַׁשׁ לַעֲזֹב אֶת מִשְׂרַת חֲזָנוּתוֹ, שֶׁמִּמֶּנָּה הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ, וְאַנַ”שׁ הָיוּ מִתְבַּדְּחִים עָלָיו בְּאָמְרָם: דּוֹמֶה הוּא רַבִּי לֵייבּ לַשַּׁמָּשׁ הַמֵּעִיר אֶת הַקָּהָל לִסְלִיחוֹת וְהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ בְּעַצְמוֹ לִישֹׁן”, כִּי הָיָה מְקַרֵב אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים וְשׁוֹלְחָם לְקִבּוּץ אַנַ”שׁ, וְהוּא עַצְמוֹ לֹא בָּא, אוּלָם כְּשֶׁקִּרֵב אֶת רַבִּי אַיְיזִיק וְדִבֵּר עִמּוֹ שֶׁיִּסַע לְקִבּוּץ אַנַ”שׁ, אָמַר לוֹ רַבִּי אַיְיזִיק: “אִם אַתָּה אֵינְךָ בָּא עִמִּי אֵינִי נוֹסֵעַ”. מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ וְהִפְקִיר אֶת פַּרְנָסָתוֹ, וּבָא לְאוּמַן לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה עִם רַבִּי אַיְיזִיק, בְּהַגִּיעָם הִתְפַּלְּאוּ אַנַ”שׁ מֵרַבִּי אַיְיזִיק, כִּי הָיָה אַבְרֵךְ יָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד. וּכְהוֹקָרָה עַל מַעֲשֵׂהוּ כִּבְּדוּהוּ אַנַ”שׁ שֶׁיִּתְפַּלֵּל מוּסַף לִפְנֵי הָעַמּוּד בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּמִנְהָגוֹ בְּעִירוֹ.

ד-רצו

לְרַבִּי אַיְיזִיק אַיְיזְנְשְׁטֵיין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיוּ חֲתָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וַאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, כְּמוֹ רַבִּי פִּינְיֶא ב”ר אָשֵׁר ב”ר יִשְׂרָאֵל מִבָּאפָלְיֶע, וְרַבִּי דָּוִד בְּיַאלִסְטוֹצְקֶער, שֶׁהָיָה בְּנוֹ שֶׁל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ מִבַּאבְּרִינִיץ, וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וַויינְבֶּערְג, שֶׁהָיָה לַמְדָן גָּדוֹל, נֶהֱרַג בְּאוּמַאן בְּבֵיתוֹ, וְכֵן עוֹד שְׁנֵי חֲתָנִים חֲשׁוּבִים.

ד-רצז

רַבִּי אַהֲרֹן לִיפָּוֶועצְקֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה בְּסוֹף יָמָיו סַגֵּי נָהוֹר, הוּא זָכָה לַאֲרִיכוּת יָמִים. וּבְסוֹף יָמָיו הָיָה דָּר בְּעִיר זְדַאמִינְקֶע, כִּי שָׁם הָיוּ גָּרִים בָּנָיו שֶׁהָיוּ מִתְפַּרְנְסִים מֵאַכְסַנְיָה שֶׁהָיְתָה בִּרְשׁוּתָם. אוּלָם נִקְבַּר בָּעִיר דַּאמִיטְרִיוְוקֶע הָרְחוֹקָה כַּעֲשָׂרָה קִילוֹמֶטֶר מִזְדַאמִינְקֶע, וְתוֹשָׁבֵי הָעִיר הָלְכוּ עִם מִטָּתוֹ בָּרֶגֶל עַד לָעִיר דַּאמִיטְרִיוְוקֶע, לְרֹב חֲשִׁיבוּתוֹ, כִּי אָמְרוּ: וְכִי אֶת רַבִּי אַהֲרֹן נוֹלִיךְ בַּעֲגָלָה?!

ד-רחצ

כְּשֶׁנָּסְעוּ פַּעַם גּוֹיִם עַל אֵם הַדֶּרֶךְ הַסָּמוּךְ לְעִיר זְדַאמִינְקֶע הֶחְלִיטוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁיִּסְעוּ לָנוּחַ בְּבֵית הָאַכְסַנְיָה שֶׁל בְּנֵי רַבִּי אַהֲרֹן, כִּי אָמְרוּ זֶה לָזֶה: נֵלֵךְ וְנִסַּע לְשָׁם וּבֵינְתַּיִם נִשְׁמַע אֵיךְ הַצַּדִּיק הַזָּקֵן “סְטַארַאטְצַאק” מִתְפַּלֵּל, כִּי אֲפִלּוּ הַגּוֹיִם הֶעֱרִיכוּ אֶת תְּפִלָּתוֹ שֶׁהָיְתָה לְהַפְלִיא.

ד-רצט

רַבִּי מֶנְדְּלֵי לִיטְוַואק וְרַבִּי בָּרוּךְ אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּעַל מְחַבֵּר סֵפֶר “בְּאִבֵּי הַנָּחַל”, הָיוּ מֵחֲסִידֵי חַבַּ”ד לִפְנֵי הִתְקָרְבוּתָם לְאַנַ”שׁ. רַבִּי מֶנְדְּלֵי הָיָה לַמְדָּן מֻפְלָג וְקֵרַב הַרְבֵּה לְאַנַ”שׁ, ובְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָיָה שֻׁלְחָן מְיֻחָד עֲבוּר אַנַ”שׁ שֶׁבָּאוּ מִלִּיטָא, וְהָיוּ מְכַנִּים אֶת הַשֻּׁלְחָן: “דֶער לִיטְוִוישֶׁער טִישׁ”, “הַשֻּׁלְחָן הַלִּיטָאִי”. רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִכִּיר עוֹד זָקֵן אֶחָד בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהָיָה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי מֶנְדְּלֵי. (וע”ע להלן סעיף: שנד-שנז).

ד-שלא

הַתְחָלַת הִתְעוֹרְרוּתוֹ שֶׁל רַבִּי מֶענְדְּל לִיטְוַואק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהִתְקָרֵב לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ, הָיְתָה בְּהִתְעַמְּקוֹ בַּמָּשָׁל, הַמּוּבָא בְּסוֹף תּוֹרָה מ”ח חֵלֶק ב’, מֵהָעֵץ הַגָּדֵל מֵאָה שָׁנָה וְכוּ’, כִּי בָּא אֵלָיו מִתְנַגֵּד אֶחָד וְאָמַר לוֹ בַּהֲלָצָה: רְאֵה מַה כָּתוּב בַּסֵּפֶר? וְהִשְׁתּוֹמֵם בֶּאֱמֶת רַבִּי מֶענְדְּל, אוּלָם נַעֲנָה וְאָמַר: מְעַנְיֵן הַדָּבָר לִרְאוֹת מַה כָּתוּב בּוֹ עוֹד, לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, וְאָכֵן הִתְעַמֵּק וְהִבִּיט בְּעֵין הָאֱמֶת בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, וְנִתְעוֹרֵר מִזֶּה לְהִתְקָרֵב אֶל דֶּרֶךְ רַבֵּנוּ.

ד-רצד

בְּעֵת שֶׁגָּמְרוּ לִבְנוֹת אֶת הַקְּלוֹיז בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה בִּשְׁנַת תרכ”ו, בָּא מוֹשֵׁל הָעִיר עִם זוּגָתוֹ לִרְאוֹת וּלְהִתְרַשֵּׁם מֵהַבִּנְיָן וּבָדְקוֹ מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים, כִּי נִתְפַּרְסֵם אַף בֵּין הַגּוֹיִם לְבִנְיָן יָפֶה עַד מְאֹד, בִּהְיוֹתוֹ בִּפְנִים בֵּית הַמִּדְרָשׁ, פָּגַשׁ בְּרַבִּי מֶנְדַלֵּי לִיטְוַואק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵל בִּדְבֵיקוּת וְהִתְלַהֲבוּת נוֹרָאָה כְּדַרְכּוֹ, הִתְפָּעֵל אַף הוּא מִתְּפִלָּתוֹ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאָמַר לְזוּגָתוֹ: מָה אוֹמַר לָךְ, אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי אֱלֹקִים, הָיִיתִי מְמַלֵּא כָּל בַּקָּשׁוֹתָיו תֵּיכֶף וּמִיָּד.

ד-ש

בִּבְרַסְלֶב הָיָה דָּר אֶחָד מִגְּדוֹלֵי אַנַ”שׁ שֶׁכִּנּוּהוּ “רַבִּי זוּשָׁא גָאט” רַבִּי זוּשָׁא ה’, הוּא קִבֵּל אֶת הַכִּנּוּי הַזֶּה מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַיּוֹם דִּבֵּר רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבְכָל דְּבָרָיו הָיָה מַזְכִּיר אֶת ה’. הוּא הָיָה בַּעַל מַכֹּלֶת, וּכְשֶׁהָיָה פּוֹנֶה אֵלָיו אֶחָד לְבַקְּשׁוֹ אֵיזֶה דָּבָר אָמַר לוֹ: כֵּן קַח נָא כִּרְצוֹנְךָ, וְתֵיכֶף הָיָה פּוֹנֶה שׁוּב וְדָבוּק בִּתְפִלָּה וּבַעֲבוֹדַת ה’. הוּא בָּרַח לִטְשֶׁערִין עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, שֶׁפַּעַם גָּנַב גּוֹי אֶחָד אֶת מְעִיל הַפַּרְוָה הַיְקָרָה מֵהַגְּרַף שֶׁלְּיַד עִיר בְּרַסְלֶב, וּכְשֶׁהִתְחִלּוּ שׁוֹמְרֵי הַגְּרַף לִרְדֹּף אַחֲרָיו פָּגַשׁ בִּבְרִיחָתוֹ אֶת רַבִּי זוּשָׁא שֶׁנָּסַע לְתוּמוֹ בַּעֲגָלָתוֹ, פָּנָה אֵלָיו הַגַּנָּב וּבִקְּשׁוֹ, הַעֲלֵינִי נָא לַעֲגָלָתְךָ, וְהֶעֱלָהוּ, בְּנָסְעָם אָמַר לוֹ הַגַּנָב: הֲרֵי כָּל כָּךְ קַר לְךָ, וּבְכֵן קַח אֶת מְעִיל הַפַּרְוָה וְהִתְחַמֵּם בָּהּ, לָבַשׁ אוֹתוֹ רַבִּי זוּשָׁא בְּשִׂמְחָה, אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁבָּאוּ בִּמְרוּצָה שְׁלִיחֵי הַגְּרַאף וּמָצְאוּהוּ יוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה לָבוּשׁ בִּמְעִיל אֲדוֹנָם, הִלְקוּהוּ הֵיטֵב וְהִכְנִיסוּהוּ לְבֵית הַסֹּהַר, וְלֹא עָזַר לוֹ שׁוּם תֵּרוּצִים וְהִצְטַדְקוּיוֹת, בְּלֵית בְּרֵירָה הִבְרִיחוּהוּ אַנַ”שׁ וְעָבַר לָדוּר בִּטְשֶׁערִין וְנִפְטַר שָׁם. הָיָה לוֹ בֵּן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל, שֶׁהָיָה אַבְרֵךְ יָקָר מְאֹד, וְזוּגָתוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, חֲמוֹתוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיְתָה מְסַפֶּרֶת לוֹ בִּכְאֵב, אֵיךְ שֶׁבַּזְּמַנִּים הַקּוֹדְמִים הָיָה מִתְאָרֵחַ אֶצְלָם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּשַׁבָּתוֹת, וְהָיָה עוֹרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְהַזְּמִירוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת נִפְלָא שֶׁאֵין לְשַׁעֵר, רַבִּי לֵוִי יִצְחָק כְּבָר לֹא הִכִּירוֹ כִּי נִפְטַר צָעִיר, רַבִּי נָתָן ב”ר אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עוֹד הִכִּיר אֶת רַבִּי זוּשָׁא וְהָיָה מַרְבֶּה לְסַפֵּר מִמֶּנוּ.

ד-שב

אֵין נִתַּן לְתָאֵר כְּלַל גֹּדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה אֵצֶל אַנַ”שׁ כְּשֶׁבָּאוּ וְהִתְקַבְּצוּ יַחַד עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה כָּל אֶחָד מִמְּקוֹמוֹ. וְרַבִּי מָרְדְּכַי סוֹקוֹלוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה מוֹ”ץ בְּעִירוֹ סוֹקוֹלוֹב, כְּשֶׁרָאָה וּפָגַשׁ אֶת צִבּוּר אַנַ”שׁ הַמִּתְקַבְּצִים לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק עַד שֶׁהָיָה מְרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה, וּבֵרַךְ בִּרְכַּת “שֶׁהֶחֱיָנוּ”, וְהִתְנַהֵג אָז בְּכָל מֶשֶׁךְ יְמֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּאָדָם פָּשׁוּט בְּתַכְלִית, בְּלִי שׁוּם גִּנוּנֵי כָּבוֹד וְכַדּוֹמֶה כַּיָּאֶה לְרַב חָשׁוּב כְּמוֹתוֹ.

ד-שג

פַּעַם בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה נִכְנַס לַקְּלוֹיז אֵיזֶה מַשְׂכִּיל בְּעֵת שֶׁעָמְדוּ הַקָּהָל בִּתְפִלָּתָם אֶת הַפִּיּוּט “לְאֵל עוֹרֵךְ דִּין”, רָאָה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהִתְרַגֵּשׁ מְאֹד מִגֹּדֶל הִתְעוֹרְרוּת הַמִּתְפַּלְּלִים, עַד שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ לִידִידָיו: “מָה אוֹמַר לָכֶם, הָאֲנָשִׁים בָּכוּ? כּוֹתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ בָּכוּ”

ד-דש

בְּעֵת אֲמִירַת הָ”אַקְדָּמוּת” הָיְתָה הִתְעוֹרְרוּת נִפְלָאָה וּגְדוֹלָה לְאֵין שִׁעוּר, וְרַבִּים מֵאַנַ”שׁ הָיוּ שֶׁהוֹזִילוּ כַּנַּחַל דְּמָעוֹת, לֵרֹב הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת.

ד-שה

בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אַחַר אֲמִירַת הַתַּשְׁלִיךְ, הָיוּ בָּאִים לְהַקְלוֹיז בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הֲמוֹן רַב מִבְּנֵי הָעִיר אוּמַאן, עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה מֵחֲמַת כֵּן לְהִכָּנֵס לִפְנִים הַקְּלוֹיז, לְרֹב הַדֹּחַק, וְעַל כֵּן הָיוּ רַבִּים מֵאַנַ”שׁ מִתְפַּלְּלִים מִנְחָה וְעַרְבִית בְּאַכְסַנְיוֹתֵיהֶם, וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה דֹּחַק רַב כָּזֶה שֶׁהָיָה בְּהֶכְרֵחַ לִנְעֹל אֶת הַקְּלוֹיז לְרֹב הַדֹּחַק וּמֵחֲשָׁשׁ תַּעֲרוּבוֹת.

ד-שו

עַל אַף הַמַּחְלֹקֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה עַל רַבֵּנוּ וַאֲנָשָׁיו, אַף-עַל-פִּי-כֵן רַבִּים הָיוּ מִנֶּכְדֵּי הַחוֹלְקִים הַמְפוּרְסָמִים שֶׁהִתְקָרְבוּ לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ, וְהָיוּ מִתְפַּלְּלִים עִם אַנַ”שׁ בִּפְזוּרֵיהֶם.

ד-שז

סִפֵּר רַבִּי גְּדַלְיָהוּ אַהֲרֹן קִינִיג זַצַ”ל, אָמַר לִי פַּעַם רַבִּי וֶועלְוֶול מִינְצְבֶּרְג זַצַ”ל, עִקַּר הַהֶרְגֵּשׁ שֶׁיֵּשׁ לִי לְעִנְיַן רַבֵּנוּ, הוּא מֵהַמַּרְאֶה מְקוֹמוֹת שֶחִבֵּר הָרַב מִטְּשֶׁערִין עַל “סֵפֶר הַמִּדּוֹת”.

ד-שח

הָרַב מִטֶּעפְּלִיק, רַבִּי שִׁמְשׁוֹן אַהֲרֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁעָלָה בְּסוֹף יָמָיו לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכִנּוּהוּ תּוֹשָׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם הָרַב מִטֶּעפְּלִיק, הָיָה מַרְבֶּה לְהִתְפַּלֵּל עִם אַנַ”שׁ שֶׁבְּטֶעפְּלִיק, וְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה מְלַמֵּד לְבָנָיו. בְּעֵת הַפְּרָעוֹת מֵהָרוֹצְחִים הַבּוֹלְשְׁבִיקִים, נִכְנְסוּ גַּם לְבֵיתוֹ, בִּרְצוֹתָם לְרָצְחוֹ נֶפֶשׁ, כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּהֲגוּ לִרְצוֹחַ אֶת הָרַבָּנִים וַחֲשׁוּבֵי הַיְּהוּדִים, וּכְבָר כִּוְּנוּ נֶגְדוֹ אֶת הָרוֹבִים לְהָרְגוֹ, אוּלָם בְּהַבְחִינָם בְּאִמּוֹ שֶׁשָּׁכְבָה שָׁם חוֹלָה בְּמַחֲלַת הַטִּיפוּס, פָּחֲדוּ שֶׁמָּא תַּדְבִּיק אוֹתָם בְּמַחֲלָתָהּ הַקָּשָׁה וּבָרְחוּ מְהֵרָה מִבֵּיתוֹ, רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה שָׁם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה.

ד-שט

סִפֵּר רַבִּי מָרְדְּכַי מִסְּלוֹנִים זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁסִּפֵּר לוֹ בַּלָּן הַמִּקְוֶה מִטְבֶרְיָה, שֶׁפַּעַם הָיָה עֲצִירַת גְּשָׁמִים קָשָׁה עַד שֶׁלֹּא הָיָה מַיִם לְהַחְלִיף אֶת מֵי הַמִּקְוֶה, וְקָבְעוּ רַבָּנֵי הָעִיר שֶׁיִּסְגְּרוּ אֶת הַמִּקְוֶה לִטְבִילַת אֲנָשִׁים וְיִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ אַךְ וְרַק לִטְבִילַת נָשִׁים, וְהִנֵּה שָׁם בִּטְבֶרְיָה דָּר אֶחָד מֵאַנַ”שׁ זָהִיר מְאֹד בִּטְבִילָה שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לַמִּקְוֶה פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, פַּעַם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וּפַעַם בַּחֲצוֹת הַיּוֹם, וּכְשֶׁבָּא אָז בַּחֲצוֹת הַיּוֹם לִטְבּוֹל בַּמִּקְוֶה כְּהֶרְגֵּלוֹ, קִנְטֵר אוֹתוֹ הַבַּלָּן וְאָמַר לוֹ: “הַלַּיְלָה כְּבָר לֹא יִהְיֶה לְךָ מִקְוֶה, כִּי כָּךְ קָבְעוּ רַבָּנֵי הָעִיר”. נִשְׁבַּר לִבּוֹ מְאֹד, וְנֶעֱמַד לְהִתְפַּלֵּל וּבָכָה בְּכִי רַב לְרֹב הַצַּעַר שֶׁהָיָה לוֹ מִשְּׁמוּעָה רָעָה זוֹ. עָזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם יָרְדוּ גְּשָׁמִים רַבִּים, וּבִטְלוּ רַבָּנֵי הָעִיר אֶת גְּזֵרָתָם.

ד-שי

הַנִּגּוּן עַל הַסְּלִיחָה “בַּת עַמִּי” שֶׁבִּסְלִיחוֹת לְיוֹם כִּפּוּר קָטָן, חֻבַּר עַל יְדֵי רַבִּי יְרוּחָם חַזָּן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה בִּזְמַנּוֹ שֶׁל רנ”ט, וְאַנַ”שׁ מִטְּשֶׁערִין שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים לָבוֹא לְאוּמַאן אַרְבַּע פְּעָמִים בַּשָּׁנָה הַיְינוּ בְּעֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ שְׁבָט וּבְעֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ נִיסָן וּבְעֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ תַּמּוּז וּלְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָיוּ סוֹעֲדִים יַחַד בְּאֶמְצַע הַיּוֹם בִּסְעוּדַת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ, וְשָׁרוּ אָז זֶמֶר זֶה.

ד-שיא

כֹּחַ הַעֲלָמַת אוֹר רַבֵּנוּ הָיָה כָּל כָּךְ אַף בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן, עַד שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהַחֲסִידִים מֵחֲשׁוּבֵי תּוֹשָׁבֵי אוּמַאן שֶׁהָיָה לַמְדָּן גָּדוֹל וּבַעַל צְדָקָה וּמַכְנִיס אוֹרְחִים גָּדוֹל, בְּשֵׁם “ר’ חַיִּים פִּנְחָס”, הָיָה אָדוּק בְּהִתְנַגְּדוּת כָּל כָּךְ עַל אַף שֶׁרָאָה וְחַי עִם אַנַ”שׁ שָׁנִים רַבּוֹת וְרָאָה שֶׁאֵין לָהֶם בְּעוֹלָמָם אֶלָּא תּוֹרָה תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, עַד שֶׁלִּפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ מַמָּשׁ הִתְפָּאֵר וְאָמַר: תַּעֲמֹד לִי לִזְכוּת דָּבָר זֶה שֶׁדַּרְתִּי כָּל יָמַי בְּאוּמַאן וּמֵעוֹלָם לֹא נִכְנַסְתִּי לְבֵית מִדְרָשָׁם שֶׁל חֲסִידֵי בְּרַסְלֶב. אוּלָם אַף עַל פִּי כֵן זָכָה וְהִתְקָרֵב בְּנוֹ עוֹד בְּחַיָּיו לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ. וּלְאַחַר שֶׁנִּפְטַר אָבִיו, צִוָּה לְאַנְשֵׁי הַחֶבְרָא-קַדִּישָׁא לְהוֹלִיךְ אֶת מִטַּת אָבִיו לְיַד בֵּית-הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּנוּ, וְהָיוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר תְּמֵהִים עַל הַנְהָגָתוֹ כִּי יָדוּעַ הָיָה אָבִיו לְמִתְנַגֵּד גָּדוֹל, וְהִפְטִיר וְאָמַר: “כָּעֵת כְּבָר מִתְחָרֵט אָבִי”, וְאָכֵן הֶעֱבִירוּ אֶת מִטָּתוֹ לְיַד בֵּית-מִדְרָשֵׁנוּ.

ד-שיב

רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַאחְמֶעסְטְרִיוְוקָא זַצַ”ל צִדֵּד מְאֹד לְטוֹבַת אַנַ”שׁ, וְכַמָּה שָׁנִים הִתְפַּלְּלוּ אַנַ”שׁ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה לָהֶם בְּאוּמַאן, וּבְכָל הָעִתִּים הָיוּ בִּידִידוּת קְרוֹבָה לְאַנַ”שׁ.

ד-שיג

הָיוּ בֵּין אַנַ”שׁ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וּתְמִימִים כָּאֵלּוּ אֲשֶׁר אֵין בִּיכוֹלֶת לְתָאֲרָם כְּלַל, כְּמוֹ לְמָשָׁל רַבִּי שַׁבְּתַי בְּרֶסְלֶבֶר, שֶׁרָאוּהוּ פַּעַם בּוֹכֶה מְאֹד בְּעֵת הִתְפַּלְּלוֹ אֶת תְּפִלַּת “אַהֲבָה רַבָּה”, וְיָדְעוּ מַכִּירָיו שֶׁכִּמְעַט שֶׁאֵין מֵבִין הוּא אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת וּכְשֶׁשָּׁאֲלוֹ פַּעַם מַאן דְּהוּ לְפֵשֶׁר בְּכִיָּתוֹ, עָנָה: “זָכִיתִי וְרָאִיתִי פַּעַם אֵיךְ שֶׁרַנַ”ט בּוֹכֶה בְּעֵת הִתְפַּלְּלוֹ תְּפִלָּה זוֹ, וְאִם רַנַ”ט בָּכָה בְּחֵלֶק תְּפִלָּה זוֹ, מִסְתָּמָא נֶאֱמָרִים בָּהּ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ שֶׁרָאוּי לִבְכּוֹת בְּעֵת אֲמִירָתָם וּתְפִלָּתָם”.

ד-שיד

בִּשְׁנוֹת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, הָיָה כְּפַר אֶחָד לְיַד אוּמַאן, שֶׁכָּל תּוֹשָׁבָיו הַגּוֹיִם הִתְגַיְּירוּ עַל יְדֵי אַנַ”שׁ, כִּי מִפַּחַד הַשִּׁלְטוֹנוֹת לֹא אָבוּ הָרַבָּנִים לְגַיְּירָם, אוּלָם אַנַ”שׁ הִסְתַּכְּנוּ וְהִשְׁתַּדְּלוּ עֲבוּרָם עַד שֶׁגִּיְּירוּם, וְרַבִּי לֵיבּ הָרַב מֵאוּמַאן הוּא שֶׁגִּיְּירָם בְּפֹעַל, וְנָסַע אֲלֵיהֶם וְשָׁהָה עִמָּם בִּימֵי חַג הַפֶּסַח, וְהֵם בִּהְיוֹתָם עֲשִׁירִים מוּפְלָגִים הֵכִינוּ לוֹ מִכָּל טוּב, אוּלָם הִזְהִיר אֶת אַנַ”שׁ לְבַל יִוָּדַע הַדָּבָר, וְיֻסַּב אַחְרַיּוּת גֵּירוּתָם עַל אַנַ”שׁ. הֵם הָיוּ אֲנָשִׁים מְלוּמָדִים אֲמִידִים וְגִבּוֹרִים, וְסִפְּרוּ לְאַנַ”שׁ שֶׁעִקָּר הַהִתְעוֹרְרוּת לְהִתְגַּיֵּיר בָּא לָהֶם מֵחֲמַת הַסְתִּירוֹת שֶׁמָּצְאוּ בְּסִפְרֵיהֶם, וְכַמְּבֹאָר בְּתוֹרָה יז, וְכֵן הָיָה עוֹד כְּפָר שָׁלֵם שֶׁהִתְגַּיְּירוּ וְנִתְקָרְבוּ לְאַנַ”שׁ, וְכֵן עוֹד כַּמָּה גֵּרִים צְעִירִים וּזְקֵנִים, וְגַם נְשֵׁיהֶם נֶהְפְּכוּ לְנָשִׁים כְּשֵׁרוֹת, וּמֵחֲמַת שֶׁלֹּא יָדְעוּ לְהִתְפַּלֵּל, הָיוּ מִתְפַּלְּלוֹת בִּתְמִימוּת בִּשְׂפָתָם הֵם, בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ. רַבִּי נַחוּם שׁוּסְטֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה קֵרַב אוֹתָם מְאֹד וְנָסַע אֲלֵיהֶם וְקָבַע דִּירָתוֹ בִּכְפָרָם, וְלָמַד עִמָּם תּוֹרָה, וְהָיוּ קָמִים עִמּוֹ בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְהוֹלְכִים לְהִתְבּוֹדְדוּת, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּפְטַר שָׁם בִּכְפָרָם, קָבְרוּהוּ בִּכְפָרָם. כְּשֶׁנּוֹדַע לִבְנֵי רַבִּי נָחוּם שֶׁנִּפְטַר אֲבִיהֶם בָּאוּ לַכְּפַר וְרָצוּ לָקַחַת אוֹתוֹ לְקוֹבְרוֹ בְּחַארְקוֹב מְקוֹם מְגוּרֵיהֶם, לֹא הִנִּיחוּ לָהֶם הַגֵּרִים בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַעֲבִירוֹ, בְּאָמְרָם לְבָנָיו: אֶת הַצַּדִּיק הַזֶּה אָנוּ נִתֵּן לְהוֹצִיא מִפֹּה? בְּשׁוּם אוֹפֶן!.

ד-שטו

בְּאֶמְצַע מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, בְּעֵת הָרָעָב הַגָּדוֹל, בָּא לְאוּמַאן גּוֹי מְבוּגָּר כְּבֶן שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵעִירוֹ לַאדִיזִין, בִּרְצוֹתוֹ לְהִתְגַּיֵּיר, וְהֵבִיא עִמּוֹ עֲגָלָה גְּדוֹלָה מְלֵאָה בְּמִינֵי מַאֲכָל, כִּי הָיָה בַּעַל יְכוֹלֶת. אֶת הַבְּרִית עָשׂוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי דָּנִיֵּאל הַגֵּר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. לִפְנֵי הַמִּילָה רָצָה הַמּוֹהֵל שֶׁיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ רוֹפֵא אוּלָם לֹא הִרְשָׁה לוֹ הַגֵּר בְּשׁוּם אֹפֶן, וְעָשׂוּ לוֹ בְּרִית לְלֹא הַרְדָּמָה וְהִבְלִיג עַל צַעַר הַחִתּוּךְ וְהַפְּרִיעָה לְהַפְלִיא. לְאַחַר הַבְּרִית רָקְדוּ אַנַ”שׁ וְהוּא יָרַד תֵּיכֶף מִמִּטָּתוֹ וְרָקַד עִמָּהֶם בְּשִׂמְחָה, מֵרֹב הָעֲנִיּוּת וְהָרָעָב שֶׁהָיָה אָז, הִצְטָרְפוּ רַבִּים מִבְּנֵי הָעִיר לַסְּעוּדָה, בְּחָפְצָם לֶאֱכֹל סְעוּדָה טוֹבָה.

ד-שיז

בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת עַל רַבִּי דֹּב, הַשּׁוֹחֵט מִנֶּעמִירוֹב, בְּעִנְיָן הַשְּׁחִיטָה, שֶׁנָּתַן תְּקִיעַת כַּף לְהַמִּתְנַגְּדִים שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לְ”אִוַּלְתּוֹ” לִלְמֹד וְלַהֲגוֹת עוֹד חָלִילָה בַּסֵּפֶר “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לָהֶם שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ לִלְמוֹד בּוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ פִּטְרוּהוּ הַמִּתְנַגְּדִים מִמְּלֶאכֶת הַשְּׁחִיטָה, וְהִסְכִּים רַבָּם שֶׁיִּקְחוּ אַנַ”שׁ אֵיזֶה שׁוֹחֵט שֶׁיִּרְצוּ, אוּלָם בְּשׁוּם אוֹפֶן לֹא אֶת רַבִּי דֹב, מֵחֲמַת שֶׁהֵפֵר אֶת הַתְּקִיעַת כַּף שֶׁנָּתַן, וְעָשׂוּ “שַׁעַר הַחַרְסִית” שֶׁשָּׁם זָרְקוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים שֶׁ”נִּטְמְאוּ” כִּבְיָכוֹל בִּבְשַׂר שְׁחִיטָתוֹ. פָּנָה רַבִּי דֹּב בִּמְצוּקָתוֹ לְהָרַב מִטְּשֶׁערִין וְשָׁאֲלוֹ מַה דִּינוֹ לַהֲלָכָה, עָנָה לוֹ הָרַב: “לָהֶם הָיָה אָסוּר לָקַחַת מִמְּךָ תְּקִיעַת כַּף עַל עִנְיַן זֶה, וּלְךָ הָיָה אָסוּר לָתֵת לָהֶם תְּקִיעַת כַּף. וְהוּא עַוְלָה שֶׁל שְׁנֵיכֶם”. לְבַסּוֹף עָזַב הַשּׁוֹחֵט אֶת עִיר נֶעמִירוֹב וְעָבַר לָדוּר בִּבְרֶסְלֶב, וּמִשָּׁם עָבַר לָדוּר בְּטֶעפְּלִיק, וּלְהֵיכָן שֶׁהִגִּיעַ נִתְעוֹרְרָה מַחֲלֹקֶת סְבִיב עִנְיָנוֹ, עַד שֶׁפָּנָה אֵלָיו רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין וְאָמַר לוֹ: הִתְקָרַבְתָּ אֵלֵינוּ כְּדֵי לְעוֹרֵר עָלֵינוּ מַחֲלֹקֶת? הַנַּח אֶת הַסַּכִּין. “לֵייג אַוֶועק דֶעם קְנִינְגְל”! וְשָׁמַע לְקוֹל רַנַ”ט, וְעָזַב אֶת מְלֶאכֶת הַשְּׁחִיטָה, וְעָלָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְנַעֲשָׂה מְלַמֵּד בִּטְבֶרְיָה, וְנִפְטַר שָׁם בְּשֵׁם טוֹב מְאֹד.

ד-שיח

בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּעֵת בּוֹאָם לְקִבּוּץ אַנַ”שׁ, הָיָה לָהֶם שֻׁלְחָן מְיֻחָד שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים שָׁם כִּי הָיוּ הַרְבֵּה גֵּרִים.

ד-שכד

כְּשֶׁבִּקֵּר אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֶת רַבִּי דָּנִיֵּאל הַגֵּר בִּשְׁהוֹתוֹ בְּסוֹף יָמָיו בְּמוֹשַׁב זְקֵנִים, כְּשֶׁהִזְכִּיר לוֹ בְּאֶמְצַע דְּבָרָיו שֵׁמוֹת שֶׁל אַנַ”שׁ שֶׁהִכִּירָם בִּצְעִירוּתוֹ, כְּרַבִּי שַׁבְּתַי בְּרַסְלֶבֶר, רַבִּי מָרְדְּכַי בַּאבְּרִינִיצֶער, רַבִּי גֶּעצִיל וְרַבִּי מַתִּתְיָהוּ, הָיָה מִתְפָּעֵל וּמִתְרַגֵּשׁ מְאֹד, כִּי זִכְרָם עוֹרֵר בּוֹ רִגְשׁוֹת מְשַׂמְּחִים וּמְעוֹדְדִים.

ד-שיט

הָיוּ כַּמָּה אַבְרֵכִים מֵחֲסִידֵי הַ”שְּׂפַת אֱמֶת” זַצַ”ל שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ לִנְסֹעַ וְלָבֹא לְאוּמַאן, אוּלָם מֵחֲשַׁשׁ שֶׁיִּמְנְעֵם הַ”שְּׂפַת אֱמֶת” לֹא שָׁאֲלוּהוּ עַל זֶה וְנָסְעוּ עַל דַּעְתָּם הֵם, כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְעִיר קִיּוּב, סָבְרוּ שֶׁבְּוַדַּאי יִמְצְאוּ שָׁם אֶת אַנַ”שׁ, אוּלָם לְרֹב הַמְנִיעוֹת, פָּגְשׁוּ שָׁם מִתְנַגְדִּים שֶׁדִּבְּרוּ עַל אַנַ”שׁ כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחָם, שׁוּב לֹא יָדְעוּ לָשִׁית עֵצוֹת לְנַפְשָׁם מַה לַּעֲשׂוֹת, כִּי מִצַּד אֶחָד מְדַבְּרִים עַל אַנַ”שׁ כָּל כָּךְ רַע, וּמִצַּד שֵׁנִי חָשְׁשׁוּ לַחֲזוֹר לְעִירָם, כִּי יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם כַּעַס מֵרַבָּם הַ”שְּׂפַת אֱמֶת”, עַד שֶׁאזְרוּ עֹז וְכָתְבוּ מִכְתָּב לַ”שְּׂפַת אֱמֶת” בְּעַצְמוֹ לְשָׁאֲלוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת, עָנָה לָהֶם הַ”שְּׂפַת אֱמֶת”: “מַה שֶּׁהָעוֹלָם מְדַבְּרִים, עַל זֶה אַל תַּבִּיטוּ כְּלַל, וְאִם חֲזָקִים אַתֶּם בְּרוּחֲכֶם, הַמְשִׁיכוּ וּסְעוּ”, וְאָכֵן כָּךְ עָשׂוּ, נָסְעוּ וּבָאוּ לְאוּמַאן, וְהִתְקָרְבוּ לְאַנַ”שׁ כִּרְצוֹנָם.

ד-שכ

אֵין נִתַּן לְשַׁעֵר כְּלַל וּכְלַל גֹּדֶל הַמְסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁל הַנּוֹסְעִים לְאוּמַאן לְקִבּוּץ אַנַ”שׁ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּעֵת הַמַּהְפֵּכָה הַגְּדוֹלָה, כִּי הָיָה רָעָב גָּדוֹל וְקָשֶׁה אָז, שֶׁהָיוּ הָאֲנָשִׁים נִזּוֹנִים מִסּוּבִּין בִּלְבַד, וְטֶבַע הַדָּבָר שֶׁל אוֹכֵל הַסּוּבִּין שֶׁנִּתְפַּח בִּטְנוֹ מְאֹד וְרַגְלָיו מִצְטַמְקוֹת עַד שֶׁמַּפִּילוֹ כּוֹבֶד הַבֶּטֶן. נַעֲלַיִם לֹא הָיוּ לָהֶם, וְהָיוּ הוֹלְכִים עֲטוּפִים בְּרַגְלֵיהֶם בִּסְמַרְטוּטִים מְלֵאֵי בּוֹץ רֶפֶשׁ וָטִיט וְלִכְלוּךְ מֵחֲמַת גִּשְׁמֵי הַזַּעַף שֶׁיָּרְדוּ אָז בְּחָזְקָה, וְרַבִּים נֶחֱלוּ אָז בְּמַחֲלָה קָשָׁה עַד כְּדֵי גְּסִיסָה רח”ל, וּבִתְנָאִים כָּאֵלּוּ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ כָּזוֹ בָּאוּ לִשְׁהוֹת בְּקִבּוּץ אַנַ”שׁ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּאוּמַאן, אֲשֶׁר לֹא יְאוּמַן כִּי יְסֻפָּר.

ד-שכא

גֹּדֶל הָעֲנִיּוּת שֶׁל אַנַ”שׁ בִּפְרַט הַבַּחוּרִים הַמְּקֹרָבִים שֶׁשָּׁהוּ בְּאוּמַאן, אֵינוֹ נִתָּן לְתֵאוּר כְּלַל בִּזְמַנֵּנוּ, כִּי הָיוּ אוֹכְלִים רַק לֶחֶם קָשֶׁה שֶׁהָיוּ אוֹסְפִים בְּבָתֵּי הַיְּהוּדִים, וַאֲפִלּוּ מַיִם חַמִּים לִשְׁתִיָּה בִּימוֹת הַחֹרֶף הַקָּשִׁים לֹא הָיָה לָהֶם, וְכֵן לִשְׁאָר עֲנִיֵּי אַנַ”שׁ. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן עָבְדוּ אֶת ה’ יוֹם אַחַר יוֹם בְּכָל כֹּחוֹתָם. וְסִפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה סִפּוּר לְדוּגְמָא, שֶׁכְּשֶׁהִתְחַתְּנָה אֲחוֹת זוּגָתוֹ עִם הָרַב הַחָסִיד רַבִּי משֶׁה טְשֶׁנְסְטֶחוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לֹא הָיָה לָהּ מְעִיל עֶלְיוֹן לַחֲתוּנָה, עַד שֶׁזּוּגָתוֹ שֶׁהָיָה לָהּ שְׁנֵי מְעִילִים הִתְנַדְּבָה וְנָתְנָה לָהּ אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהִתְחַתֵּן.

ד-שכב

בְּעֵת הָרָעָב הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה בְּרוּסְיָא לְאַחַר מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, מֵתוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָפָן וּרְעָבוֹן רַחְמָנָא לִצְלַן בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב, וְהָיוּ צְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָבְרָם מְהֵרָה, כִּי הָיוּ מִקְרִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ וְנֶאֶכְלוּ עַל-יְדֵי אֲחֵרִים רַחְמָנָא לִצְלַן. וְסִפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם בְּיוֹם שִׁשִּׁי זָכָה וְהִשִּׂיג לֶחֶם שָׁלֵם, וְחָפֵץ הָיָה לְהַשְׁאִירוֹ לְשַׁבָּת, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֶחֶם שָׁלֵם לְשַׁבָּת, אוּלָם בָּנָיו הֵחֵלוּ לָרִיב וְלִבְכּוֹת לְפָנָיו שֶׁיַּחְתֹּךְ עַתָּה בְּיוֹם שִׁשִּׁי אֶת הַלֶּחֶם, וּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לִמְדוֹד לְכָל אֶחָד שִׁעוּר שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, כִּי בְּשַׁבָּת כְּשֶׁיִּפְרֹס אֶת הַלֶּחֶם לֹא יוּכַל לְדַקְדֵּק בְּחִתּוּךְ הַפְּרוּסוֹת לְחַלְקָם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, וְהָיָה מֻכְרָח לְהַסְכִּים עִמָּהֶם.

ד-שכג

תְּחִלַּת דֶּרֶךְ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הָיָה לִסְתֹּר דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּהַיְינוּ לְהַפְרִיד בֵּין חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתַב, וְאַחַר כָּךְ כָּפְרוּ גַּם בְּעֶצֶם הַתּוֹרָה. וְסִפֵּר לְעִנְיַן זֶה רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ מְלַמֵּד דַּרְדְּקֵי בְּעִיר טְשֶׁערִין, בִּקְּשׁוֹ אֶחָד מִנְגִידֵי הָעִיר שֶׁיִּלְמַד עִם בְּנוֹ תְּנַ”ךְ וִיפַרֵשׁ וִיתַרְגֵּם לוֹ כָּל תֵּבָה מִלָּה בְּמִלָּה, לְלֹא שׁוּם פֵּרוּשׁ רַשִׁ”י וּמִדְרָשׁ, וִישַׁלֵּם לוֹ עֲבוּר זֶה טָבִין וּתְקִילִין. דָּחָהוּ רַבִּי אַבְרָהָם וְלֹא אָבָה לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ כְּלָל וּכְלָל אַף בְּהֶפְסֵד מָמוֹן מְרֻבָּה, וּמִטַּעַם הַנַּ”ל.

ד-שכה

בְּלַ”ג-בָּעוֹמֶר שְׁנַת תרס”ג הָיָה הַנָּחַת אֶבֶן הַפִּינָה לַקְּלוֹיז, לִבְנִיָּתוֹ מֵחָדָשׁ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, וְאָז גַּם גָּבוּ מָעוֹת בֵּין אַנַ”שׁ עֲבוּר הוֹצָאוֹת הַבְּנִיָּה עַצְמָה, כִּי כָּל שְׁאָר הַהוֹצָאוֹת שֶׁהִסְתַּכְּמוּ בִּסְכוּם רַב מְאֹד, קִבֵּל אוֹתָם עַל עַצְמוֹ בִּנְדָבָה רַבִּי אַיְיזִיק אַיְיזְנְשְׁטֵיין, הַבִּנְיָן נִבְנָה בִּזְמַן קָצָר, וּבְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה תרס”ד כְּבָר הִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אַנַ”שׁ הַבָּאִים לַקִּבּוּץ, וְרַבִּי אַיְיזִיק אַף עַל פִּי שֶׁהִצְטַבֵּר לוֹ הֲמוֹן חוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת מֵחֲמַת הַבְּנִיָּה, לֹא הִשְׁתַּדֵּל לְבַקֵּשׁ מֵאַף אֶחָד מֵהַבָּאִים לַקִּבּוּץ, נְדָבָה וּתְרוּמָה עֲבוּר זֶה, וְהָיָה נִדְמֶה כְּאִלּוּ שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם לִבְנִיַּת הַבִּנְיָן, אוּלָם חֲתָנוֹ רַבִּי דָּוִד בְּיַאלְסְטוֹצְקִי, שֶׁיָּדַע מֵהַחוֹבוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁהִשְׂתָּרְגוּ וְעָלוּ עַל צַוְּוארֵי חוֹתְנוֹ לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק, וְדָפַק עַל הַבִּימָה שֶׁבַּקְּלוֹיז וְעוֹרֵר אֶת אַנַ”שׁ שֶׁיְנַדְּבוּ וְיִתְּנוּ כֶּסֶף לְחוֹתְנוֹ הַשָּׁקוּעַ בְּחוֹבוֹת עֲצֻמִּים.

ד-שכו

הִזְמִין כַּמָּה פְּעָמִים רַבִּי אַבָּאלֶ’ה אֶת רַבִּי מֶנְדְּלִי לִיטְוַואק לִסְעֹד אֶצְלוֹ אֲרוּחַת עֶרֶב וּבְכָל פַּעַם דָּחָהוּ רַבִּי מֶנְדְּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, פַּעַם כְּשֶׁהִפְצִיר בּוֹ מְאֹד, נַעֲנָה לוֹ רַבִּי מֶענְדְּלִי וְאָמַר: “תָּבִינוּ, כְּשֶׁבֶֶּטֶן זֹאת אוֹכֶלֶת מָרָק אֵינוֹ רוֹצָה כְּבָר לָקוּם אַחַר כָּךְ בַּחֲצוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ, נִמְנָע אֲנִי מִלֶּאֱכֹל סְעֻדּוֹת בָּעֶרֶב”. “פַארשְׁטֵייט אַז דָּאס בַּייכַלֵע עֶסְט אַ יוֹכַאלֶע וִויל זִי שוֹין קֵיין חֲצוֹת נִישְׁט אוֹיפשְׁטֵיין”.

ד-שכז

עֲנִיּוּתָם שֶׁל אַנַ”שׁ הָיָה גָּדוֹל עַד מְאֹד, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא מָנַע זֹאת מֵהֶם לַעֲבֹד אֶת ה’ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְסִפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁכְּשֶׁהֶרְאוּ לוֹ אֶת מְקוֹם אַכְסַנְיָתָם שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי הִירְץ וְרַבִּי נַחְמָן בֶּן רַבִּי נָתָן בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, הִזְדַּעְזֵעַ מַמָּשׁ כִּי גָּרוּעַ הָיָה מֵרֶפֶת. בְּבֵית חוֹתְנוֹ רַבִּי אַהֲרֹן קִבְלִיטְשֶׁער שָׂרְרָה עֲנִיּוּת כָּזוֹ שֶׁאֲפִלּוּ רִצְפָּה לֹא הָיְתָה לַבַּיִת, וְרַק אֲדָמָה וְחוֹל שִׁמְשׁוּ לְרִצְפָּה, וְלִכְבוֹד שַׁבָּת הָיוּ מְסַיְּדִים אוֹתָהּ, וְכֵן רֹב אַנַ”שׁ הָיוּ עֲנִיִּים מֻפְלָגִים, אוּלָם אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה בֵּיתָם מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה וְנַחַת-רוּחַ, לְרֹב קְדוּשָׁתָם וְטַהֲרָתָם, לְלֹא שׁוּם כַּעַס וּקְפֵידוּת חַס וְשָׁלוֹם.

ד-שכח

אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי אוּמַאן בְּשֵׁם רַבִּי לֵיבּ, הָיָה בְּמִקְצוֹעוֹ בּוֹרֵר בְּדִינֵי תּוֹרָה (בְּנוֹ הָיָה מְקֹרָב לְאַנַ”שׁ), וּמִשּׁוּם מַה הָיָה זוֹכֶה בְּדִין הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַמִּתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ כַּמָּה אֲנָשִׁים עַל דָּבָר זֶה, עָנָה לָהֶם וְאָמַר, בְּעֵת שֶׁטּוֹעֵן אֲנִי אֶת טַעֲנוֹתַי אֵין בְּכַוָּנָתִי בְּטַעֲנוֹתַי לְנַצֵּחַ וּלְנַגֵּחַ אֶת הַטּוֹעֵן נֶגְדִּי, אֶלָּא מִתְכַּוֵּן אֲנִי רַק לְבַרֵר וּלְלַבֵּן אֶת טַעֲנוֹתַי וּסְבָרוֹתַי שֶׁלִּי שֶׁנִּרְאִים לִי כְּצוֹדְקִים, וְהָיוּ אַנַ”שׁ מְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ עַל סְבָרָתוֹ זוֹ, כִּי כֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת נוֹהֵג הַדָּבָר בְּכָל וִכּוּחַ מַחְלֹקֶת וּמְרִיבָה, לֹא לִרְצוֹת לְנַצֵּחַ וּלְנַגֵּחַ לְהַשְׁפִּיל וּלְהַכְנִיעַ אֶת הַשֵּׁנִי הָעוֹמֵד לְנֶגְדִּי, אֶלָּא לְהַעֲמִיד אֶת הָאֱמֶת הַנִּרְאֵית לְדַעְתִּי וְלִהְיוֹת שָׁלֵם וְחָזָק עִמָּהּ. וְכַךְ תִּתְגַּלֶּה הָאֱמֶת וְתֵצֵא לָאוֹר.

ד-שכט

בְּעֵת הִתְגַּבְּרוּת הָרְדִיפוֹת שֶׁהָיָה בְּרוּסְיָא עוֹד לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, רָצוּ כַּמָּה עַסְקָנֵי הַצִּבּוּר לִגְזֹר תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר, וּבָאוּ לְאֶחָד מֵהַמְּפֻרְסָמִים לְבַקְּשׁוֹ שֶׁיִּצְטַרֵף בַּחֲתִימָתוֹ וְיִגְזֹר אַף הוּא עַל הַתַּעֲנִית, נַעֲנָה וְאָמַר: “וְכִי אִם אִי אֵלּוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים עֲבֵרוֹת צָרִיךְ אֲנִי לָצוּם”? וְלֹא הָיָה חָפֵץ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּגְזֵרַת תַּעֲנִית זוֹ, וְהָיוּ אַנַ”שׁ מַלְעִיגִים עַל סְבָרָא זוֹ, כִּי נִמְצָא תּוֹלֶה אֶת הַגְּזֵרוֹת רַק בְּעַוְלָתָם שֶׁל אֲחֵרִים בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁבְּוַדַּאי נִמְצָא גַּם בּוֹ אִי אֵלּוּ עַוְלוֹת שֶׁבְּעֶטְיָם רוֹדְפִים אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאֵין זֶה מִן הַהֲגִינוּת לִתְלוֹת הַחֶסְרוֹנוֹת עַל צַוָּארָם שֶׁל אֲחֵרִים, אֶלָּא צָרִיךְ תָּמִיד הָאָדָם לְפַשְׁפֵּשׁ הֵיטֵב הֵיטֵב בְּמַעֲשָׂיו הוּא. (וּרְאֵה מַה שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן תקעח עַל מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הַפְּסוֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ, שֶׁצָּרִיךְ תָּמִיד הָאָדָם לַחְשֹׁב הֵיכָן שֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה חִסָּרוֹן שֶׁכָּל זֶה בָּא בְּעֶטְיוֹ וּבְסִבָּתוֹ, בִּבְחִינַת “הַפְּסוֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ”, עַיֵּן שָׁם).

ד-של

אֵין לְבָאֵר בַּפֶּה כְּלַל וּכְלַל גֹּדֶל מְסִירוּת נַפְשָׁם שֶׁל עוֹבְדֵי ה’ שֶׁבְּאֲנַ”שׁ, שֶׁהָיוּ בְּאוּמַאן, בִּפְרַט בִּימוֹת הַחֹרֶף, כִּי רֻבָּם כְּכֻלָּם הָיוּ עֲנִיִּים מְרֻדִּים מְאֹד עַד שֶׁבֵּיתָם הָיָה קָפוּא מִקֹּר, וְהָיוּ רוֹאִים אֶת קִירוֹת הַבַּיִת חֲלָקוֹת וּמְנַצְנְצוֹת מֵהַכְּפוֹר, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. וּבְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְכֵן גַּם בַּמִּקְוֶה וּבְצִיּוּן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שָׂרַר קֹר עַז, וּלְבוּשׁ רָאוּי לְקֹר מֻפְלָג כָּזֶה לֹא הָיָה לָהֶם, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן בְּקֹר אֵימִים כָּזֶה מֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַחֹרֶף, בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם וּשְׁנוֹתָם עָבְדוּ אֶת ה’ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ בְּעַקְשָׁנוּת עֲצוּמָה לְלֹא הֶרֶף, וְדָבָר זֶה אֵינוֹ נִתָּן בִּזְמַנֵינוּ לְתֵאוּר כְּלָל וּכְלָל.

ד-שלא

עוֹבְדֵי ה’ שֶׁבְּאַנַ”שׁ, הָיוּ מַרְבִּים בְּלִמּוּד הַקּוּנְטְרֵס “שִׁיר יְדִידוּת” שֶׁחִבֵּר רַבִּי יְחִיאֵל מֶנְדְּל, (ב”ר יְשַׁעְיָה שָׁלוֹם וְנֶכֶד רַבִּי יוּדְל תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ), וְהָיוּ לוֹמְדִים וְהוֹגִים בּוֹ כְּסֵדֶר, וּכְדֵי שֶׁיִּתְלַהֲבוּ מִגְּדֻלָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ וּמוֹהַרְנַ”תְּ.

ד-שלב

בְּנוֹ שֶׁל בַּעַל הַמְחַבֵּר “אֶלֶף הַמָּגֵן”, שֶׁעַל סֵפֶר “מַטֶּה אֶפְרַיִם”, הָיָה מֵאַנַ”שׁ, וְרַבִּי אֶלְחָנָן סְפֶּקְטוֹר סִפֵּר שֶׁהוּא הִכִּירוֹ. (א”ה: עין מה שכתב בסימן תקפ”א לענין השתטחות על קברי צדיקים, ובסימן תקפ”ב לענין התקשרות לצדיקים היודעים כונת התפלה, ובסימן תרט”ו לענין תקון הכללי).

ד-שלג

בְּלֵיל “זְכוֹר בְּרִית”, הָיְתָה הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה אֵצֶל אַנַ”שׁ, בִּפְרַט בְּעֵת אֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת, וְרַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּמְתִיקוּת נִפְלָאָה עִם בְּכִיּוֹת רַבּוֹת, שֶׁעוֹרֵר מְאֹד אֶת אַנַ”שׁ.

ד-שלד

לְאֻמַּאן הִגִּיעוּ פַּעַם לִקְרַאת חַג הַפֶּסַח כַּמָּה שַׂחְקָנֵי תֵּיאַטְרוֹן, כְּשֶׁעִקַּר כַּוָּנַת מִשְׂחָקָם הָיָה לִשְׂחֹק וְלִלְעֹג מִמִּצְוַת חַג הַפֶּסַח, וְהִנֵּה בְּשַׁבָּת שֶׁבַּחַג בָּאוּ בַּחֲשַׁאי זוּג מִשַּׂחְקָנִים אֵלּוּ לְבֵית רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבִקְּשׁוּהוּ שֶׁיִּתֵּן לָהֶם כַּמָּה מַצּוֹת לְפֶסַח, בִּתְּחִלָּה, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה מָקוֹם לַחֲשׁוֹשׁ שֶׁנִּשְׁלְחוּ מֵהַשִּׁלְטוֹנוֹת לַחֲקוֹר אַחֲרָיו, כִּחֵשׁ לָהֶם שֶׁנִּמְצָא אֶצְלוֹ כְּלָל וּכְלָל מַצּוֹת, אוּלָם אַחַר שֶׁהִתְחַנְּנוּ לְפָנָיו בְּאָמְרָם אֵלָיו: מֵעוֹלָם לֹא נִכְשַׁלְנוּ בְּחָמֵץ בַּפֶּסַח, וְאַף שֶׁבָּאנוּ הֵנָּה לְהַצִּיג בִּשְׂחוֹק נֶגֶד הַחַג הַקָּדוֹשׁ, אוּלָם בְּהֶסְתֵּר שׂמְרִים אָנוּ עַל מִצְווֹת הַחַג, וְהוֹסִיפוּ וְאָמְרוּ לוֹ: אַתֶּם הֲרֵי לֹא תִּקְחוּ מֵאִתָּנוּ כֶּסֶף בְּשַׁבָּת עֲבוּר קְנִיַּת הַמַּצּוֹת, אוּלָם הַאֲמִינוּ נָא לָנוּ וּנְשַׁלֵּם עֲבוּרָם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הֶאֱמִין לָהֶם וְנָתַן לָהֶם עֶשֶׂר מַצּוֹת, וְשָׂמְחוּ עֲלֵיהֶם כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב, וְאָכֵן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִגִּיעוּ וְהוֹדוּ לוֹ עַל אֱמוּנָתוֹ בָּהֶם וְשִׁלְמוּ לוֹ הֵיטֵב וּבִקְּשׁוּהוּ עוֹד עֲשָׂרָה מַצּוֹת וְנָתַן לָהֶם. וְסִפֵּר זֹאת לְעִנְיָן שֶׁאֵין יְכוֹלִים לֵידַע מַהוּת פְּנִימִיּוּתוֹ שֶׁל אִישׁ יְהוּדִי.

ד-שלה

רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה נוֹהֵג לָקוּם בַּחֲצוֹת מִדֵּי לַיְלָה, וְהָיָה לוֹ אָז סֵדֶר מְיֻחָד, תְּחִלָּה אָמַר אֶת “תִּקּוּן הַחֲצוֹת”, וְאַחַר כָּךְ תְּהִלִּים, וְהָיָה אוֹמְרוֹ בְּסֵדֶר כָּזֶה, שֶׁבְּיוֹם רִאשׁוֹן אָמַר עַד קַפִּיטְל נ”א וּבְיוֹם ב’ מִקַּפִּיטְל נ”א עַד לְקַפִּיטְל צ’ וּבְיוֹם שְׁלִישִׁי מִקַפִּיטְל צ’ עַד לְסוֹף הַתְּהִלִּים, וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי הָיָה מַתְחִיל שׁוּב בְּסֵדֶר הַנַּ”ל עַד לַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְאַחַר כָּךְ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, הָיָה אוֹמֵר אֶת כָּל הַתְּהִלִּים, וְכָךְ הָיָה זוֹכֶה וְאוֹמֵר שָׁלשׁ פְּעָמִים אֶת כָּל הַתְּהִלִּים מִדֵּי שָׁבוּעַ, וְאַחַר גְּמַר אֲמִירַת הַתְּהִלִּים, הָיָה לוֹמֵד זֹהַר גְּמָרָא שׁוּ”ע וְכוּ’, עַד לַתְּפִלָּה, בַּיּוֹם הָיָה יוֹצֵא לְמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם לְחוּץ לָעִיר לְהִתְבּוֹדֵד וּבַקַּיִץ הָיָה שׁוֹהֶה הַרְבֵּה פְּעָמִים כָּל הַיּוֹם מִחוּץ לָעִיר מֶשֶׁךְ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת רְצוּפוֹת. וְכַךְ עָבַד אֶת ה’ עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים, אַשְׁרֵי לוֹ.

ד-שלו

עָנִי מָרוּד הָיָה רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּבֵיתוֹ אֵין כֹּל, רִצְפַּת בֵּיתוֹ אַף לֹא מְרֻצֶּפֶת, הַשֻּׁלְחָן שֶׁבְּבֵיתוֹ מוּצְמָד לַקִּיר זָקוּף עַל שְׁנֵי רַגְלַיִם, וְכֵן שְׁאָר רָהִיטֵי הַבַּיִת, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה נוֹהֵג לָצֵאת חוּץ לָעִיר לְהִתְבּוֹדְדוּת כִּמְעַט מִדֵּי יוֹם לְמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם אַף בְּיוֹם קַיִץ בְּמֶשֶׁךְ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, וְזֹאת, לְאַחַר קוּמוֹ בַּחֲצוֹת, מִדֵּי לַיְלָה, בְּדִיּוּק בְּעֵת נְקוּדַת חֲצוֹת מַמָּשׁ, וּלְלֹא שָׁעוֹן, כִּי לְרֹב עֲנִיּוּתוֹ לֹא הָיָה לוֹ מָעוֹת אַף לִקְנִיַּת שָׁעוֹן. וְסִפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק חֲתָנוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה חוֹתְנוֹ מֵעִירוֹ מִדֵּי לַיְּלָה מְכֻוָּן מַמָּשׁ בְּעֵת חֲצוֹת כִּי לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק הָיָה שָׁעוֹן, וְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אַחַר שֶׁאכַל חֲתִיכַת לֶחֶם מְרוּחָה בְּשׁוּם, הָיָה מְצַחְצֵחַ אֶת נְעָלָיו כְּמֵכִין עַצְמוֹ לָלֶכֶת לְבַקֵּר אָדָם חָשׁוּב, וּכְשֶׁשָּׁאֲלָה אוֹתוֹ זוּגָתוֹ: רַבִּי אַהֲרֹן, לְהֵיכָן הִנְּךָ הוֹלֵךְ? הָיָה עוֹנֶה לָה, עֲסָקִים שׁוֹנִים יֵשׁ לִי אֵצֶל הַפָּרִיץ וְצָרִיךְ אֲנִי לִהְיוֹת אֶצְלוֹ לְרֶגֶל עִסּוּקַי. וְהָיְתָה בִּתְמִימוּתָהּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ וְכִי כָּל יוֹם צָרִיךְ הִנְךָ לָלֶכֶת לַפָּרִיץ? וְהָיָה לוֹקֵחַ עִמּוֹ סַל עִם סְפָרִים וְהוֹלֵךְ וּמִתְבּוֹדֵד בַּיְּעָרוֹת שֶׁבַּסְבִיבָה, וְכָךְ נָהַג רוֹב יָמָיו, עַד לְסוֹף יָמָיו מַמָּשׁ.

ד-שלז

רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה עָנָו וְשָׁפָל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ מְאֹד, וְלֹא הִסְתַּכֵּל כְּלַל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, פַּעַם כְּשֶׁהָיָה בְּאוּמַאן וְלֹא הָיָה לוֹ מַה לֶּאֱכֹל לְגֹדֶל עֲנִיּוּתוֹ, רָאוּהוּ שֶׁהוֹלֵךְ וְדוֹפֵק עַל פִּתְחוֹ שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים וּמְבַקֵּשׁ חֲתִיכַת לֶחֶם, וְיָשַׁב וְאָכְלָהּ, וְהִמְשִׁיךְ אַחַר-כָּךְ הָלְאָה בַּעֲבוֹדָתוֹ הַקְדוֹשָׁה.

ד-שלח

סִפֵּר רַבִּי יוֹחָנָן גַּלַּנְט זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִפַּשְׁטוּתוֹ וְעַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער, שֶׁפַּעַם בְּשָׁהוּתוֹ בְּאוּמַאן רָאָה רַבִּי אַהֲרֹן שֶׁאֵין לוֹ לְרַבִּי יוֹחָנָן מַה לֶּאֱכֹל, אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת לֶחֶם, קַח נָא לְךָ חֲתִיכָה אַחַת וֶאֱכֹל לִשְׁבֹּר בּוֹ רַעֲבוֹנְךָ, לַמָּחֳרָת לֹא הָיָה לְרַבִּי אַהֲרֹן בְּעַצְמוֹ מַה לֶּאֱכֹל, נִגַּשׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁאֵלוֹ: הַאִם יֵשׁ לְךָ אוּלַי עֲבוּרִי אֵיזֶה חֲתִיכַת לֶחֶם? וְכָל זֶה עָשָׂה בְּפַשְׁטוּת וּתְמִימוּת גְּמוּרָה. וְתֵיכֶף שֶׁהִשִּׂיג חֲתִיכַת לֶחֶם שׁוּב לֹא דָאַג כְּלַל דַּאֲגַת מָחָר, אֶלָּא חָזַר לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ כְּהֶרְגֵּלוֹ.

ד-שלט

כְּשֶׁשָּׁאַל פַּעַם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק אֶת חוֹתְנוֹ רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער שֶׁיְּסַפֵּר לוֹ אֵיזֶה מַעֲשֶׂה וְעוּבְדָא מֵרַבּוֹ שֶׁקֵרְבוֹ לְרַבֵּנוּ, הֲלֹא הוּא רַבִּי פִּנְחָס קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עָנָה לוֹ חוֹתְנוֹ בְּצַעַר: אֵינִי יָכוֹל לְצַיֵּיר לְךָ וּלְהַסְבִּיר לְךָ אֵיזֶה יְהוּדִי יָקָר הָיָה רַבִּי פִּנְחָס זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. “אִיךְ קֶען דִּיר נִיט אוֹיס מָאלְן וָואס פַאר אַ יוּד עֶר אִיז גִיוֶוען”.

ד-שמ

הִתְבַּטֵּא רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּמִלַּת שֶׁבַח עַל עַצְמוֹ לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ, וְאָמַר “תּוֹדָה לָאֵל עָבַרְתִּי אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה לְלֹא מִטָּה וּלְלֹא מְעִיל פַּרְוָה”, “דַאנְקֶען גָאט אַ דּוּרְךְ גֶעגַאנְגֶען דִי וֶועלְט אָן אַ בֶּעט אוּן אָן אַ פִיטֶער”, כִּי הָיָה יָשֵׁן רַק עַל כִּסֵּא שֶׁאצֶל הַשֻּׁלְחָן, וּלְרֹב עֲנִיּוּתוֹ הָאֲיֻמָּה עָבַר אֶת כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף הַקָּשִׁים שֶׁבִּימֵי חַיָּיו, לְלֹא מְעִיל פַּרְוָה. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן עָבַד אֶת ה’ כָּל יָמָיו וְלֵילוֹתָיו, בְּקַיִּץ וָחוֹרֶף, אַשְׁרֵי לוֹ.

ד-שמא

פַּעַם חָלָה רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער מְאֹד, עַד כְּדֵי גְּסִיסָה מַמָּשׁ, וּכְבָר הָלְכוּ בְּנֵי הַבַּיִת לִקְרוֹא לְאַנְשֵׁי הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא, שֶׁיָּבוֹאוּ לְטַפֵּל בּוֹ. כְּשֶׁבָּאוּ לַבַּיִת, רָאָה וְהִבְחִין אַבְרֵךְ אֶחָד שֶׁהָיָה בֵּין אַנְשֵׁי הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא אֵיךְ שֶׁהִשְׁתַּנּוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן לְטוֹבָה וּמֵרֶגַע לְרֶגַע הוּטַב לוֹ, עַד שֶׁלְמָחֳרָת כְּבָר קָם וְהָלַךְ כְּאַחַד הָאָדָם, וְסִפֵּר הָאַבְרֵךְ שֶׁלְּדַעְתּוֹ סִבַּת הַדָּבָר שֶׁהִשְׁתַּנָה כָּל כָּךְ לְטוֹבָה, הוּא שֶׁאַחַר חֲתוּנָתוֹ פָּנָה לְרַבִּי אַהֲרֹן וְשָׁטַח לְפָנָיו אֶת צַעֲרוֹ הֱיוֹת שֶׁאֵין לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמַּה יִּתְפַּרְנֵס, וְהוֹסִיף וְאָמַר לוֹ עוֹד: “אִלּוּ הָיָה לִי עֲגָלָה עִם סוּסִים הָיִיתִי נַעֲשָׂה לְבַעַל עֲגָלָה וְהָיִיתִי יָכוֹל לְהִתְפַּרְנֵס מִמֶּנָּה בְּכָבוֹד, אוּלָם אֵיךְ אַשִּׂיג אֶת הַמָּעוֹת לִקְנִיַּת עֲגָלָה עִם סוּסִים”?, הִתְעוֹרֵר רַבִּי אַהֲרֹן לְעֶזְרָתוֹ, וְהָלַךְ וְאָסַף עֲבוּרוֹ מָעוֹת וְקָנָה לוֹ עֲגָלָה עִם סוּסִים וְהִתְפַּרְנֵס מִמֶּנָה בְּכָבוֹד, וְעַל כֵּן לְדַעְתּוֹ תֵּיכֶף כְּשֶׁנִּכְנַס נִתְעוֹרְרָה זְכוּת הַמִּצְוָה שֶׁעָשָׂה עַד שֶׁהִתְרַפֵּא לְגַמְרֵי, וְחַי אַחַר-כָּךְ עוֹד כַּמָּה שָׁנִים. רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַצַ”ל הָיָה בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, וְזֶה הָיָה נֵס מְפֻרְסָם.

ד-שמב

הַפָּרִיץ שֶׁבְּקִבְלִיטְשׁ, הֶעֱרִיךְ וְאָהַב מְאֹד אֶת רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער, וּכְשֶׁהָיָה מְחַלֵּק תְּבוּאָה לַעֲנִיֵּי הָעִיר נָתַן גַּם לְרַבִּי אַהֲרֹן, כְּדֵי שֶׁיְחַלְּקֵם לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה מְקַבֵּל דַּעְתּוֹ בְּכָל עִנְיָנָיו. הָיָה פַּעַם יְהוּדִי עָנִי אֶחָד מְטֻפָּל בְּבָנִים שֶׁלֹּא שִׁלֵּם דְּמֵי שְׂכִירוּת בֵּיתוֹ לַפָּרִיץ, וּבָאוּ לְבֵיתוֹ שְׁלִיחֵי הַפָּרִיץ וְגֵרְשׁוּ אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף הַחוּצָה, וְלֹא יָכְלוּ בְּשׁוּם אֹפֶן לְשַׁנּוֹת אֶת הַגְּזֵרָה, קָרָה נֵס, וּבְבֵית תִּפְלוּתוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ נַעֲשָׂה רַעַשׁ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה וְהִתְחִלּוּ פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיָּה לְצַלְצֵל מֵעַצְמָם, וְכָךְ הָיָה כַּמָּה לֵילוֹת, נִבְהַל הַפָּרִיץ מְאֹד וּבָא בְּמוֹרָא אֶל רַבִּי אַהֲרֹן לִשְׁמֹעַ חַוַּת דַּעְתּוֹ בְּדָבָר מְשֻׁנֶּה זֶה, אָמַר לוֹ רַבִּי אַהֲרֹן: דָּבָר זֶה מִתְרַחֵשׁ, מִשּׁוּם שֶׁאבִיךָ הַמָּנוֹחַ, אֵין לוֹ מְנֻחָה בְּעוֹלַם הָאֱמֶת, מֵחֲמַת הָעַוְלָה שֶׁעָשִׂיתָ לַיְּהוּדִי הֶעָנִי הַזֶּה, נִכְנְסוּ הַדְּבָרִים לְלִבּוֹ וְהֶחֱזִיר אֶת הַיְּהוּדִי לְדִירָתוֹ, וְעוֹד שִׁפֵּץ אוֹתָהּ מֵחָדָשׁ, וְתָמַךְ מִכַּסְפּוֹ בַּיְּהוּדִי. רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִכִּיר עוֹד אֶת הַיְּהוּדִי הַזֶּה.

ד-שמג

לְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שְׁנַת תר”פ הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לִכְלַל אַנַ”שׁ לָבוֹא וּלְהִתְאַסֵּף יַחְדָּו בְּאוּמַאן, מֵחֲמַת הַפּוֹרְעִים שֶׁרָצְחוּ כָּל יְהוּדִי שֶׁפָּגְשׁוּ בּוֹ בַּדֶּרֶךְ, וְאַף עַל פִּי כֵן נָסְעוּ וּבָאוּ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵאַנַ”שׁ שֶׁמֵּעִיר קִיבְלִיטְשׁ, בֵּינֵיהֶם רַבִּי אַהֲרֹן וַחֲתָנוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כְּשֶׁהִגִּיעוּ לִכְפָר אֶחָד סָמוּךְ לְאוּמַאן, אָמְרוּ לָהֶם תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר שֶׁנִּצְּלוּ מִמָּוֶת בָּטוּחַ, כִּי רַק לִפְנֵי דַקּוֹת אֲחָדוֹת הָלְכוּ וְנָסְעוּ הָרוֹצְחִים מֵהַכְּפָר, וְכָךְ בְּסַכָּנוֹת עֲצוּמוֹת זָכוּ וְהִגִּיעוּ לְאוּמַאן בְּלֵיל אֲמִירַת “זְכוֹר בְּרִית”, וּפָגְשׁוּ בַּאֲנַ”שׁ שֶׁכֻּלָּם שּׁוֹכְבִים בַּקְלוֹיז חוֹלִים בְּטִיפוּס קָשֶׁה. אוּלָם בְּדֶרֶךְ נֵס נִפְלָא וְגָלוּי קָמוּ כֻּלָּם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים לַאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת, וְהָיָה זֶה נֵס גָּלוּי מַמָּשׁ.

ד-שמד

כְּשֶׁהָיְתָה זוּגָתוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן מִקִּיבְלִיטְשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ בִּתְמִיהָה “וְכִי אֵיךְ נְחַתֵּן אֶת בְּנוֹתֵינוּ וּמַה יִהְיֶה עֲתִידָם”? הָיָה מְנַחֲמָהּ וְאוֹמֵר לָהּ עוֹד יָבוֹא יוֹם שֶׁיָּבוֹאוּ הַשַּׁדְכָנִים לִשְׁאוֹל, אַהֲרֹן! שֶׁמָּא יֵשׁ לְךָ עוֹד בַּת אַחַת שֶׁנּוּכַל לְאַרְסָהּ עִם בֶּן טוֹבִים? וְכֵן הֲוָה כִּי יָצָא לָהֶם שֵׁם טוֹב בֵּין תּוֹשָׁבֵי הָעִיר.

ד-שמה

רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה עָנִי כָּל-כָּךְ עַד שֶׁאֲפִלּוּ לְהוֹצָאוֹת הַתַּכְרִיכִים עֲבוּרוֹ, לֹא הָיָה לִבְנֵי בֵיתוֹ, וְעָשׂוּ לוֹ תַּכְרִיכִים מִשְׁאֵרִיּוֹת בַּדִּים וְשַׂקִּים.

ד-שמו

לְרֹב הַחֲבִיבוּת שֶׁרָחַשׁ הַפָּרִיץ לְרַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער, נָתַן לוֹ בְּמַתָּנָה פָּרָה אִיטַלְקִית שֶׁנָּתְנָה חָלָב רַב, וְהָיְתָה לוֹ מִזֶּה הַרְחָבָה גְּדוֹלָה לְדָחֳקוֹ הָרַב. פַּעַם כְשֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ, יָצְאוּ כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ כְּנֶגְדּוֹ בִּזְעָקָה מָרָה, בְּסַפְּרָם לוֹ שֶׁהַפָּרָה נִסְתַּבְּכָה בָּאַפְסָר וְנִתְפְּסָה עַד שֶׁנֶּחְנְקָה לְמִיתָה, תֵּכֶף כְּשֶׁשָּׁמַע, קָפַץ מֵרֹב שִׂמְחָה וְצָהַל וְאָמַר: “מִן הַשָּׁמַיִם הֶחֱלִיפוּ אוֹתָהּ, בִּמְקוֹם אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת” ! וְכָפַל זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים בְּשִׂמְחָה רַבָּה.

ד-שמז

הָיָה לוֹ חֵלֶק מֻשְׂכָּר בַּנָּהָר שֶׁגָּדְלוּ בּוֹ דָּגִים, וְאָמְרוּ עָלָיו אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בִּבְדִיחוּתָא: “מַזָּלוֹ קָשֶׁה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁגַּם הַדָּגִים יוֹדְעִים מִבִּיאָתוֹ לְלָכְדָּם, וּמַקְדִּימִים וּבוֹרְחִים”, “אַז רַבִּי אַהֲרֹן גֵּייט צוּם טַייךְ אַנְטלוֹפִין דִּי פִישׁ”.

ד-שמח

פַּעַם נְזָפוֹ מְאֹד מְאֹד, אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר מְאֹד מְאֹד בְּעֵת שֶׁהָלַךְ יַחַד עִם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, רָצָה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִגְעֹר בְּהַלָּה וּלְהַשְׁתִּיקוֹ, כִּי הָיָה זֶה מִצִּדּוֹ עַזּוּת פָּנִים וְחֻצְפָּה גְּדוֹלָה. אָמַר לוֹ רַבִּי אַהֲרֹן חֲרִישִׁית: “הַנִּיחֵהוּ! הֲרֵי זֶה כָּל עִנְיָנֵינוּ שֶׁהַלָּה צָרִיךְ לִצְעֹק וּלְבַזּוֹתֵנִי, וַאֲנִי צָרִיךְ לְהַחֲרִישׁ וְלִשְׁתֹּק”, “דָּאס אִיז דָּאךְ אוּנְזֶער זַאךְ יֶענֶער דַּארְף שְׁרַייעֶן, אוּן אִיךְ דַּארְף שְׁוַוייגְן”. לֹא עָבְרוּ יָמִים מֻעָטִים וְאָדָם זֶה חָלָה בְּמַחֲלָה קָשָׁה וַאֲיֻמָּה – שֶׁנָּפְלוּ אֵבָרָיו אֵבָרִים אֵבָרִים, וְשׁוּם אָדָם לֹא נִכְנַס אֵלָיו לְבַקְּרוֹ, וְרַק בְּנוֹתָיו שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן הָיוּ נִכְנָסוֹת לְעָזְרוֹ בְּצָרְכֵי בֵּיתוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר לָהֶם בִּכְאֵב וּבְצַעַר….

ד-שמט

אַחַר גְּמַר תְּפִלָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק שְׁלִיטָ”א כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר, בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אָמַר לוֹ חוֹתְנוֹ רַבִּי אַהֲרֹן בְּעֶצֶב: “לֹא לָזֶה הִתְכַּוַּנְתִּי”, “נִיטְשׁ דָּאס הָאבּ אִיךְ גִּימֵיינְט”. כִּי הָיָה רָחוֹק מְאֹד מְאֹד מִכָּל זִיק שֶׁל פִּרְסוּם וְהַנְהָגָה וְכַדּוֹמֶה בְּתַכְלִית.

ד-שנא

אֶחָד מֵאַנַ”שׁ שֶׁסָּבַל יִסּוּרִים קָשִׁים מֵחֲמַת עֲנִיּוּתוֹ וְחִסָּרוֹן פַּרְנָסָתוֹ, וְעוֹד יִסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים, סִפֵּר לַחֲבֵרוֹ מִגֹּדֶל הַהִתְלַהֲבוּת וְהַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁהָיָה בֵּין אַנַ”שׁ הַמִּתְקַבְּצִים בְּרֹאשׁ–הַשָּׁנָה בְּאוּמַאן, וְאָמַר: מָה אוֹמַר לְךָ יְדִידִי, כְּשֶׁצָּעַק הַחַזָּן בְּקוֹלוֹ בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְקָרָא וְאָמַר בַּנֻּסַּח הַיָּדוּעַ: “צַדִּיק ה’ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו” נִתְעוֹרַרְתִּי כָּל כָּךְ עַד שֶׁתּוּרְצוּ לִי מִמֵּילָא כָּל קֻשְׁיוֹתַי שֶׁהָיוּ לִי כִּבְיָכוֹל עָלָיו יִתְבָּרַךְ.

ד-שנב

עֲבוֹדָה מְיֻחֶדֶת הָיְתָה לַחֲשׁוּבֵי אַַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּדַבְּרָם יַחַד בְּדַרְכֵי עֲבוֹדַת ה’, לְדַבֵּר יַחַד מִמַּעֲלַת נִשְׂגָּבוּת הַדְרַת קְדֻשַּׁת רַבֵּנוּ, וְהָיוּ רוֹאִים מַמָּשׁ אֵיךְ שֶׁנִּשְׁתַּנִּים פְּנֵיהֶם וּמִתְלַהֲבִים בְּבוֹאָם לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח מַעֲלָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

רַבִּי מֶנְדְּלִי לִיטְוַואק, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה קָשׁוּר ודבוק אֶל רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְרַבִּי ברוך אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה קָשׁוּר ודבוק להָרַב מִטְּשֶׁערִין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וטמון בטשערין.

ד-שנו

כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ פַּעַם אֶת אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַמְקֹרָבִים לְאַַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ: “מָה רָאִיתָ לָבוֹא וּלְהִתְקָרֵב אֵלֵינוּ”? עָנָה וְאָמַר: “תּוֹרַת חֲסִידוּת זוֹ שֶׁבָּאתִי מִמֶנָּה אָכֵן “אֱמֶת” הִיא, אוּלָם תּוֹרַת חֲסִידוּת בְּרֶסְלֵב אֱמֶת הִיא לַאֲמִתָּהּ”!.

ד-שנז

עָשִׁיר אֶחָד מֵחֲסִידֵי חַבַּ”ד בְּשֵׁם וָולְפְסוֹן שָׁלַח אֶת בְּנוֹ מֵעִירוֹ לֶנִינְגְרַד לִלְמוֹד בִּישִׁיבָה בְּעִיר קִיּוֹב, לְאַחַר זְמַן נוֹדַע לוֹ שֶׁבְּנוֹ עָזַב אֶת דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גַּנָּב רַחֲמָנָא לִצְלַן, וּבָא לְקִיּוֹב בִּדְאָגָה כְּדֵי לִפְגוֹשׁ אֶת בְּנוֹ, אוּלָם כְּשֶׁשָּׁמַע בְּנוֹ שֶׁאבִיו בָּא הָעִירָה, הִתְחַבֵּא וְהִסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ מֵאָבִיו. הִסְתּוֹבֵב אָבִיו בָּעִיר וְלֹא יָדַע לָשִׁית עֵצוֹת לְנַפְשׁוֹ, בְּדֶרֶךְ חִפּוּשׂוֹ אֶת בְּנוֹ פָּגַשׁ בּוֹ רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ לִיפְּל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְשָׁפַךְ אֶת מַר לִבּוֹ לְפָנָיו. אָמַר לוֹ רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ “דַּע לְךָ שֶׁכָּל הָאֲבֵדוֹת נִמְצָאִים אֵצֶל הַצַּדִּיק כַּמְבוֹאָר בְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן קפ”ח, וּבְכֵן שְׁמַע לַעֲצָתִי וּבֹא וְסַע עִמִּי לְאוּמַאן וְתִתְפַּלֵּל שָׁם אֵצֶל צִיּוּן רַבֵּנוּ עַל זֶה”. שָׁמַע בְּקוֹלוֹ וְנָסְעוּ וּבָאוּ שְׁנֵיהֶם לְאוּמַאן עַל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, וְהִנֵּה הָאָב לְרֹב שִׁבְרוֹן לִבּוֹ בָּכָה בְּצִיּוּן רַבֵּנוּ מְאֹד, עַד שֶׁהִבְטִיחַ וְאָמַר שֶׁבְּאִם יִמְצָא אֶת בְּנוֹ יָשׁוּב עִם בְּנוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּאוּמַאן עִם אַנַ”שׁ בַּקִּבּוּץ. כְּשֶׁחָזַר לְחַפֵּשׂ אֶת בְּנוֹ בְּקִיּוּב, רָץ אֵלָיו בְּנוֹ בְּחִבָּה גְדוֹלָה וּבָכָה לְפָנָיו מְאֹד בְּצוֹעֲקוֹ, “אַבָּא אַבָּא הֵיכָן הָיִיתָ הֲרֵי כָּל כָּךְ מִתְגַּעְגֵעַ אֲנִי אַחֲרֶיךָ”. וְקִיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ, וְחָזַר לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְהִתְפַּלֵּל עִם אַנַ”שׁ. מִנִּי אָז הִתְקָרְבוּ שְׁנֵיהֶם לְאַנַ”שׁ, וְהָיָה מַעֲשֶׂה זֶה לְנֵס וּמוֹפֵת גָּלוּי. וּבִשְׁנוֹת הָרָעָב הָיָה שׁוֹלֵחַ הַרְבֵּה חֲבִילוֹת אֹכֶל וּבְגָדִים לְאַנַ”שׁ, כִּי בְּמָחוֹז לֶנִינְגְרַאד לֹא שָׂרַר רָעָב כְּמוֹ בְּאוּקְרַאִינָה.

ד-שנח

הַמְיַלֶּדֶת שֶׁבְּעִיר אוּמַאן, הָיְתָה אִשָּׁה בַּעֲלַת יִרְאַת שָׁמַיִם כָּזֹאת, שֶׁהָיְתָה פּוֹנָה לַפִּנָּה קֹדֶם כָּל לֵידָה וּמְבַקֶּשֶׁת וּמַפְצֶרֶת בִּתְפִלָּה, שֶׁתַּעֲבֹר הַלֵּידָה בְּנָקֵל, וְאָכֵן הָיְתָה מְיַלֶּדֶת בִּזְרִיזוּת נִפְלָאָה, וּבִזְרִיזוּת הָיְתָה מְבַשֶּׂרֶת לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה אֶת בְּשׂוֹרַת הַמַּזָּל-טוֹב.

ד-שנט

מְסַפְּרִים שֶׁפַּעַם בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת, כְּשֶׁרָאָה פַּעַם אֶחָד מֵהַחוֹלְקִים אֶת אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֵיךְ שֶׁנָּפַל וְהִתְחַלֵּק בְּבוֹץ פָּנָה אֵלָיו בְּקִינְטוּר וְאָמַר לוֹ: “נָפַלְתָּ וְהִתְחַלַּקְתָּ כְּעוֹנֶשׁ עַל הֱיוֹתְךָ חָסִיד בְּרַסְלֶב”, עָנָהוּ זֶה מֵאַנַ”שׁ בַּעֲנָוָה וְאָמַר: “נָפַלְתִּי בִּגְלַל עֲווֹנוֹתַי, אוּלָם קַמְתִּי בִּזְכוּת הֱיוֹתִי חָסִיד בְּרַסְלֶב”. וְיֵשׁ דֵּעָה שֶׁמַּעֲשֶׂה זֶה הָיָה עִם רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין.

ד-שס

בְּעִיר דִּיבָּבֶע הַסְּמוּכָה לְאוּמַאן, דָּר שָׁם רַב גָּאוֹן וְצַדִּיק, וּבַעַל הַדְרַת פָּנִים לְהַפְלִיא, וְהָיָה מְקוֹרָב קְצָת לְאַנַ”שׁ, וְסִפְּרָה בִּתּוֹ לְרל”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם בַּחֹרֶף הָיָה הִתְפַּרְצוּת בְּרָקִים בָּעִיר, וְנִזּוֹקוּ הַתּוֹשָׁבִים מֵהֶם מְאֹד, וְהַיְּהוּדִים לְרוֹב הַפַּחַד בָּרְחוּ כֻּלָּם לְבֵית הָרַב, כִּי הֶאֱמִינוּ בִּזְכוּתוֹ הַגְּדוֹלָה, שֶׁבִּהְיוֹתָם בְּבֵיתוֹ לֹא יוּזְקוּ. וְאָכֵן בְּאֶמְצַע שֶׁהוּתָם שָׁם הִכָּה הַבָּרָק בְּבֵית הָרַב וְחָדַר לַבַּיִת לַהֲבַת אֵשׁ, וְעָבַר מֵאֶחָד לְאֶחָד וּכְאִלּוּ בּוֹדֵק אֶת כָּל אֶחָד, וְלֹא הִזִּיק לְאַף אָדָם, עַד הַגִּיעוֹ לַמְּשָׁרֵתֶת הַנָּכְרִיָה שֶׁבַּבַּיִת וּפָגַע בָּהּ וּמֵתָה בּוֹ בַּמָּקוֹם, וּבִתּוֹ הַנַּ”ל הָיְתָה עֵדָה לַדָּבָר. [וְקִשֵּׁר זֹאת רל”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעִנְיָן תּוֹרָה ה’ חֵלֶק א’, עַיֵּן שָׁם וְתָבִין]. וְאָכֵן כָּךְ הָיָה מְקֻבָּל שֶׁבְּעֵת הִתְפָּרְצוּת הַבְּרָקִים, הִשְׁתַּדְּלוּ שֶׁיִּהְיֶה בֵּין הָאֲנָשִׁים נָכְרִי אוֹ נָכְרִיָה.

ד-שסא

הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהָיְתָה לָעוֹבְדִים בְּאוּמַאן, בִּפְרַט בִּשְׁהוּתָם אֵצֶל צִיּוּן רַבֵּנוּ אֵינָה נִתֶּנֶת כְּלַל לְתֵאוּר, וְהָיָה מִתְקַיֵּם בָּהֶם הַכָּתוּב: “שִׁפְכִי כַּמַּיִם לִבֵּךְ נוֹכַח פְּנֵי ה'”, כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ, כִּי לִבָּם הָיָה נִפְתַּח וּמֵעֵינֵיהֶם זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת כַּמַּיִם מַמָּשׁ, מִגֹּדֶל הַהִתְעוֹרְרוּת וְשִׁבְרוֹן הַלֵּב.

ד-שסב

רַבִּי בָּרוּךְ בַּארְדִיטְשׁוֹבֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה לִפְנֵי הִתְקָרְבוּתוֹ לְאַנַ”שׁ מֵחֲסִידֵי רַאחְמִיסְטְרִיוְוקֶע, וְנִתְקָרֵב עַל יְדֵי ר’ בִּנְיָמִין הַצַּבָּע בְּגָדִים “פַארְבֶּער” זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעִיר בַּארְדִיטְשׁוֹב.

ד-שסד

בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנוֹת תר”פ-פ”א לֹא בָּאוּ הַרְבֵּה מֵאַנַ”שׁ לַקִּבּוּץ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, בְּתוֹכָם רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לְגֹדֶל הַסַּכָּנָה שֶׁהָיְתָה בַּדְּרָכִים, וְהִתְפַּלֵּל אָז רַבִּי אַלְטֶער מִירְקֶעס ב”ר יַעֲקֹב יוֹסֵף, חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר טֶעפְּלִיקֶער כִּשְׁלִיחַ-צִבּוּר לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית, הוּא הָיָה אָדָם גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד, וְאַחַר כָּךְ עָלָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְנִטְמַן בְּהַר הַזֵּיתִים.

ד-שסה

בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָיוּ אַנַ”שׁ, אֲפִלּוּ הַגְדוֹלִים בַּמַּעֲלָה, מִתְנַהֲגִים בִּפְשִׁיטוּת וּבְבִטּוּל הַיֵּשּׁוּת לְגַמְרֵי, עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לְהַכִּירָם לְרֹב הָעֲנָוָה וְהַבִּטּוּל שֶׁהָיָה לָהֶם, וַאֲפִלּוּ עֲלִיָּה לַתּוֹרָה וְכוּ’ לֹא קִבְּלוּ וְלֹא הָיוּ מְכַבְּדִים אוֹתָם בְּשׁוּם כִּבּוּדִים, אֲפִלּוּ אוֹתָם חֲשׁוּבֵי אַנַ”שׁ כְּרָאבְּרַ”נ וְרַבִּי גֶעצִי וְכוּ’ וְכוּ’, רַק כָּל מִי שֶׁקָּנָה עֲלִיָּה לַתּוֹרָה עָלָה הוּא עַצְמוֹ לַתּוֹרָה, וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם הָיוּ עֲנִיִּים וְכוּ’ לֹא קָנוּ עֲלִיָּה.

ד-שסו

אַנַ”שׁ הַבַּחוּרִים שֶׁבָּאוּ מִפּוֹלַנְיָא לְאוּמַאן, הָיוּ יוֹשְׁבִים יַחְדָּו לִסְעוּדַת לֵיל שַׁבָּת וְשָׁרוּ אֶת הַזְּמִירוֹת בַּקְּלוֹיז בִּנְעִימוּת וּבְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָאָה, אַף שֶׁלְּסִבָּה זוֹ לֹא הָיָה לָהֶם כִּמְעַט מַה לֶּאֱכֹל, כִּי מֵחֲמַת הַרְגָּשָׁתָם חִיּוּת נִפְלָא בְּשִׁבְתָּם יַחַד לֹא אָבוּ לֶאֱכֹל אֵצֶל אֲחֵרִים, פַּעַם נִכְנַס אֲלֵיהֶם עָשִׁיר אֶחָד בְּשֵׁם בֶּרִינְשְׁטֵיין שֶׁהָיוּ לוֹ חֲנוּיוֹת גְּדוֹלוֹת בְּוַוארְשָׁא, וְהִפְצִיר בָּהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ בְּבֵיתוֹ, לִפְלִיאָתוֹ הַגְּדוֹלָה לֹא פָּנָה אֵלָיו שׁוּם אֶחָד מֵהַבַּחוּרִים, הִתְקַצֵּף הֶעָשִׁיר וְאָמַר: “רְאוּ נָא אֶת הָעֲנִיִּים הַמְרוּדִים הָאֵלּוּ, שֶׁאֵין לָהֶם כְּלוּם מַה לֶּאֱכֹל וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא רוֹצִים לָבוֹא לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלִי”. כִּי מֵרֹב הַחַיּוּת וְהַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁהִרְגִּישׁוּ בְּיָשְׁבָם יַחְדָּיו לֹא הָיוּ מוּכָנִים לַעֲקֹר מִמְקוֹמָם לְבֵיתוֹ.

ד-שסז

סִפֵּר רַבִּי אֵלִיָּהוּ חַיִּים רוֹזִין, שֶׁפַּעַם הִתְאָרֵחַ בְּפֶסַח אֵצֶל רַבִּי שִׂמְחָה רוֹזְנְפֶלְד, וְהִתְפַּלֵּא מְאֹד מֵהַנְהָגָתוֹ בְּסִדּוּר הַ”סֵּדֶר” וַאֲמִירַת הָ”הַגָּדָה” בְּהִתְעוֹרְרוּת, עַד שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ מַעֲמָד נִשְׂגָּב זֶה כָּל יְמֵי חַיָּיו.

ד-שסח

פַּעַם כְּשֶׁהָיְתָה אֵיזֶה לְוָיָה וְהָלְכוּ אַחַר הַמִּטָּה בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל הַנִּפְטָר וּבָכוּ וְצָעֲקוּ כְּדֶרֶךְ הָאֲבֵלִים שֶׁבּוֹכִים וּמִתְאוֹנְנִים, שֶׁעַתָּה נִשְׁאֲרוּ כִּיתוֹמִים וּמִי יִדְאַג עַתָּה לִצְרָכֵיהֶם וְכוּ’ וְכוּ’, אָמַר אָז אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי אַנַ”שׁ, אַף אֶחָד אֵינוֹ בּוֹכֶה עַל צָרַת הִסְתַּלְּקוּת הַנִּפְטָר, כִּי כֻּלָּם בּוֹכִים וְצוֹעֲקִים עַל דַּאֲגָתָם עַצְמָם, שֶׁדּוֹאֲגִים הֵם לְעַצְמָם, אוּלָם הֵיכָן הוּא הַבּוֹכֶה עַל הַנִּפְטָר עַצְמוֹ, שֶׁעַתָּה נִפְטַר מֵהָעוֹלָם וּמַגִּיעַ לְעוֹלָם הָאֱמֶת, וְצָרִיךְ לָתֵת שָׁם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל דָּבָר קָטָן וְגָדוֹל, כִּי לֹא יְוַתְּרוּ לוֹ עַל שׁוּם דָּבָר, וּמַה יַּעֲשֶׂה הוּא עַתָּה? וְהֵיכָן זֶה הַמְּבַכֶּה אוֹתוֹ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת.

ד-שסט

כְּשֶׁהִתְאוֹנֵן פַּעַם אֶחָד מֵאַנַ”שׁ לִפְנֵי חֲבֵרוֹ עַל יְגִיעָתוֹ הַקָּשָׁה וְדוֹחַק פַּרְנָסָתוֹ, פִּיְיסוֹ וְנִחֲמוֹ הַלָּה בְּהַזְכִּירוֹ לוֹ אֶת הַמּוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת: “הַשִּׂמְחָה הַתְּמִידִית מְסֻגֶּלֶת לְהַצְלָחָה”, וְעַל כֵּן יִשְׁתַּדֵּל וְיִתְאַמֵּץ לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יַצְלִיחַ. הִתְאוֹנֵן לְפָנָיו הַלָּה שׁוּב עַל קוֹשִׁי הַדָּבָר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, נַעֲנָה לוֹ חֲבֵרוֹ: “נוּ, וְכִי מַה כְּבָר לֹא עוֹשִׂים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה”. *

[מִדַּת הַדֶּרֶךְ-אֶרֶץ שֶׁהָיָה בֵּין אַנַ”שׁ הָיָה עַד לְהַפְלִיא, כִּי הִקְפִּידוּ בָּזֹאת מְאֹד. פַּעַם בְּעֵת הָרָעָב הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה בְּרוּסְיָא, הֵבִיא מַאן דְּהוּ אֵיזֶהוּ חֲתִיכַת לֶחֶם לִסְעוּדָה, חָטַף אֶחָד מֵאַנַ”שׁ מִמֶּנָּה חֲתִיכָה לְעַצְמוֹ, כְּשֶׁרָאָה זֹאת רַבִּי יִצְחָק בַּאבְּרִינִצֶער, גָּעַר וְאָמַר: בַּשֻּׁלְחָן שֶׁלָּנוּ חוֹטְפִים? “בַּיי אוּנְזֶער טִישׁ חַאפִּין”?].

ד-שע

הִתְקָרֵב פַּעַם אֶל אַנַ”שׁ מְקוֹרָב חָדָשׁ בְּאוּמַאן, וְהִתְחִיל לְחַלֵּק טַבַּק לְאַנַ”שׁ, לֹא הֵעִיר לוֹ אַף אֶחָד מֵאַנַ”שׁ בָּזֶה כְּלוּם, אַף עַל פִּי שֶׁדָּבָר זֶה הוּא נֶגֶד דַעְתּוֹ הַמְּפוֹרֶשֶׁת שֶׁל רַבֵּנוּ (כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר חיי מוֹהֲרַ”ן סִימָן רע”ג, ו-תע”ב), אוּלָם רַבִּי יִצְחָק בַּאבְּרִינִיצֶער לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק וְגָעַר בּוֹ וְאָמַר לוֹ: אֶצְלֵנוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ טַבַּק? וְכֵן פַּעַם אַחַת בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁבִּשְׁנוֹת הָרָעָב כְּשֶׁהִתְחִילוּ כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ לַחְטוֹף מֵהָאֹכֶל לְאַחַר הַקִּדּוּשׁ, צָעַק: אֶצְלֵנוּ בַּשֻּׁלְחָן לַחְטוֹף? “בַּיי אוּנְזֶער טִישׁ חַאפְּן”?. כִּי מִדַּת הַדֶּרֶךְ-אֶרֶץ שֶׁהָיָה בֵּין אַנַ”שׁ הָיָה לְהַפְלִיא.

ד-שעא

הָיָה אֶחָד מֵחֲסִידֵי חַבַּ”ד שֶׁהָיָה דָּר רָחוֹק מְאֹד מְאוּמַאן בְּאֶחָד מֵעָרֵי קַוְוקַאז, שֶׁהָיָה בָּא בְּכָל שָׁנָה לַקִּבּוּץ שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בִּקְבִיעוּת כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר בְּיוֹם צוֹם גְּדַלְיָה, כִּי הָיָה לוֹ אָז יָארְצַייט, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּנֻסַּח הַתְּפִלָּה כְּנֻסַּח סִדּוּר חַבַּ”ד, לֹא הֵעִיר לוֹ עַל זֶה אַף אֶחָד מֵאַנַ”שׁ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כַּמָּה שִׁנּוּיִים כַּיָּדוּעַ.

ד-שעב

הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהָיְתָה בֵּין הַמִּתְנַגְּדִים לְאַנַ”שׁ, גָּרְמָה לְעוֹנֶשׁ מִן הַשָּׁמַיִם לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים, כִּי נִסְתַּלְּקוּ הַרְבֵּה יִרְאֵי ה’ וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים בְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר, פַּעַם פָּנָה הָרַב מִטֶּעפְּלִיק שֶׁהָיָה מְצַדֵּד לְטוֹבַת הַמִּתְנַגְּדִים לְכַמָּה מֵאַנַ”שׁ וְאָמַר לָהֶם, מֵילָא אָנוּ שָׁוִים אֶת הָעוֹנֶשׁ מִשּׁוּם שֶׁרָדַפְנוּ אֶתְכֶם חִנָּם, אוּלָם מַדּוּעַ גַּם אַתֶּם נֶעֱנַשְׁתֶּם? וְתֵרֵץ בְּעַצְמוֹ וְהוֹכִיחָם וְאָמַר לָהֶם, זֶה הָיָה לָכֶם מִשּׁוּם שֶׁהִתְגָּרֵיתֶם בָּנוּ וְלֹא קִיַּמְתֶּם מַאֲמַר הַכָּתוּב: “אַל תִּתְחַר בַּמְרֵעִים”.

ד-שעג

רַבִּי יִשְׂרָאֵל קַארְדוּנֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה נוֹהֵג לִבְלִי לָגֶשֶׁת לְצִיּוּן הָרַשְׁבִּ”י לְלֹא טְבִילַת מִקְוֶה בְּמַעֲיָן מְגִידוֹ הַסָּמוּךְ, אוֹ בַּמִּקְוֶה שֶׁלְּמַעֲלָה, שֶׁהָיוּ מַעֲלִים עֲבוּרוֹ מַיִם מִן הַמַּעֲיָן. פַּעַם בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁסָּבַל בְּעֵינָיו, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לִטְבּוֹל בַּמִּקְוֶה לֹא הָלַךְ מִשּׁוּם כָּךְ לְהִתְפַּלֵּל אֵצֶל צִיּוּן הָרַשְׁבִּ”י, וְהָלְכוּ אַנַ”שׁ לִתְקוֹעַ עֲבוּרוֹ בְּחַדְרוֹ שֶׁבַּכְּפַר. *

ד-שעד

כְּשֶׁשָּׁבַת פַּעַם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קַארְדוּנֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֵצֶל אֶחָד מִידִידָיו בִּכְפַר אֶחָד שֶׁיָּסְדוֹ בַּעַל “לֵב הָעִבְרִי”, בְּעֵת שֶׁקִּדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּלֵיל שַׁבָּת, אָמְרוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת וּשְׁאָגוֹת כָּאֵלּוּ, עַד שֶׁהַנָּשִׁים וְהַטַּף הֶחְבִּיאוּ אֶת עַצְמָן מֵרֹב הַפַּחַד וְהַיִּרְאָה שֶׁנָּפַל עֲלֵיהֶם, וְנֶחְקַק הַדָּבָר בְּזִכְרוֹנָם כָּל כָּךְ עַד שֶׁסִּפְּרוּ וְהִפְלִיגוּ בְּשִׁבְחוֹ כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, בְּהִזָּכְרָם אֶת גֹּדֶל הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁקִּבְּלוּ מִקִּדּוּשׁוֹ עַל הַיַּיִן. *

ד-שעה

אִישׁ אֶחָד מִטְבֶרְיָה אָמַר פַּעַם לְרַבִּי דָּוִד שֶׁעכְטֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: אֲנִי אֵינִי יָכוֹל יוֹתֵר לְהִתְנַגֵּד עַל אַנְשֵׁי חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב, כִּי אֲנִי רָאִיתִי פַּעַם אֵיךְ שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל מִקָּארְדַאן עוֹבֵר עַל הַפָּרָשָׁה “שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם”.

ד-שעו

כְּשֶׁהִתְאוֹנֵן פַּעַם רי”ב אוֹדֶסֶער שְׁלִיטָ”א לִפְנֵי רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִקָּארְדַאן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל כָּל הַיִּסּוּרִים הָרַבִּים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו עֲבוּר הִתְקָרְבוּתוֹ לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ, שֶׁכַּיָּדוּעַ הָיָה נִרְדָּף, לְלֹא רַחֵם, אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִקָּארְדַאן: “גַּם עָלַי עוֹבְרִים יִסּוּרִים וַחֲלִישׁוּת הַלֵּב בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, אוּלָם הַחִלּוּק בֵּינֵינוּ הוּא, שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם מִרְשְׁמֵי הָרְפוּאוֹת שֶׁנּוֹתֵן לִי רַבֵּנוּ וּמֵחֲמַת כֵּן יָכוֹל אֲנִי לְהַחֲזִיק מַעֲמָד יוֹתֵר. *

ד-שעז

סִפֵּר רַבִּי מֶנְדְּל הוֹיזְמַן (חֲתָנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי אַבְרָהָם אַהֲרֹן בֶּן הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זָאנֶענְפֶעלְד זַצַ”ל), שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָארְדוֹנֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מְלַמֵּד דַּרְדְּקֵי בְּחֶבְרוֹן מֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה שָׁנִים, וְהוּא לָמַד אָז אֶצְלוֹ בַּחֶדֶר וְכָל יָמָיו לֹא פָּסַק רַבִּי מֶנְדְּל מִלְדַבֵּר בִּשְׁבָחָיו, וּבְכָל שִׂמְחָה כְּשֶׁפָּגַשׁ אֶת אֶחָד מֵאַנַ”שׁ הָיָה אוֹמֵר לוֹ בֹּא לַצַּד וּנְדַבֵּר מִגֹּדֶל מַעֲלָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל. *

ד-שעח

בִּזְמַן הַטּוּרְקִים כְּשֶׁהָיָה רָעָב גָּדוֹל בָּאָרֶץ, רָאוּ אֵיךְ שֶׁנִּגַּשׁ רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִקָּארְדַּאן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁכַּיָּדוּעַ הָיָה עָנִי מָרוּד, וְנָתַן מְלֹא חָפְנַיִם מַטְבְּעוֹת לְאַבְרֵךְ שֶׁהָלַךְ בָּרְחוֹב כְּשֶׁהוּא פּוֹנֶה אֵלָיו וְאוֹמֵר לוֹ: אַבְרֵךְ אַתָּה נִרְאָה לִי יוֹתֵר מִדַּי חִוֵּר, קַח וּקְנֵה לְךָ אֵיזֶה מַאֲכָל. *

ד-שעט

מִגֹּדֶל הָאֱמֶת שֶׁהָיָה בְּרַבִּי יִשְׂרָאֵל מִקָּארְדַּאן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מְקַרֵב הַרְבֵּה לְרַבֵּנוּ, אוּלָם לֹא הָיָה מְטַפֵּל בָּהֶם וְלֹא הִנְהִיג אוֹתָם לְאַחַר שֶׁנִּתְקַרְבוּ, וּלְאַחַר שֶׁהִצְלִיחַ לְהָבִיא אוֹתָם בֵּין אַנַ”שׁ שֶׁבְּאוּמַאן לְאוּמַאן, הָיָה מַשְׁאִירָם שָׁם וּשֶׁיְחַפְּשׂוּ כָּל אֶחָד אֶת דַּרְכּוֹ בֵּין אַנַ”שׁ, וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ: מֵעַתָּה וָהָלְאָה הִשְׁתַּדֵּל נָא לְהִסְתַּדֵּר בְּעַצְמֶךָ.

ד-שפ

כְּשֶׁרָאָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל קַארְדוּנֶער הַיִּסּוּרִים וְהָרְדִיפוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל ר’ יִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדֶעסֶער שְׁלִיטָ”א, נִחֲמוֹ וְאָמַר לוֹ בְּצַחוּת: “סִפּוּר הִתְקַרְבוּתְךְ לְרַבֵּנוּ, הוּא אֶחָד מֵהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁמִּשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת”*

ד-שפא

סִפֵּר רַבִּי יִשְׂרָאֵל קַארְדוּנֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁכְּשֶׁשָּׁהָה פַּעַם בְּטוּלְטְשִׁין, חָפֵץ הָיָה בְּאֵיזֶה יוֹם לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ, אוּלָם בְּאוֹתוֹ יוֹם הָיָה גַּם צָרִיךְ לִנְסוֹעַ בְּאֵיזֶה נְסִיעָה וְחָשַׁשׁ שֶׁמָּא לֹא יִהְיֶה בְּכֹחוֹ לְהִטַּלְטֵל בְּיוֹם צוֹם, וְשָׁאַל אֶת רַבִּי מִיכְל מַה יַּעֲשֶׂה, עָנָה לוֹ רַבִּי מִיכְל: “דָּא אִין דֶּעם עוֹלָם וֶועגְן אֵין סְעוּדָה וִוינְצִיגֶער דַארְף מֶען נִישְׁט פְרֶעגְן שְׁאֵלוֹת”, כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה, בִּשְׁבִיל לִמְנוֹעַ אֶת עַצְמוֹ מִסְעוּדָה אַחַת פָּחוֹת אֵין צְרִיכִים לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת.

ד-שפב

מְסַפֵּר רַבִּי יִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדֶעסֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בִּשְׁבַח בָּנָיו שֶׁל ר’ יִשְׂרָאֵל מִקָּארְדַּאן, שֶׁפַּעַם בְּאֵיזֶה לַיְלָה דִּבֵּר עִמּוֹ ר’ יִשְׂרָאֵל קַארְדוּנֶער הַרְבֵּה, וְהֶאֱרִיךְ מְאֹד בְּדִבּוּרוֹ, בְּאֶמְצַע פָּנְתָה אֵלָיו בִּתּוֹ אֶסְתֵּר, שֶׁהָיְתָה יַלְדָּה לְעֵרֶךְ בְּגִיל שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, וְאָמְרָה לוֹ: “אַבָּא, הַשְׁגַּח נָא עָלַי שֶׁלֹּא אֱרָדֵם ח”ו לְלֹא אֲמִירַת קְרִיאַת שְׁמַע כִּי עֲיֵפָה אֲנִי מְאֹד”, וְהוּא בַּתְּחִלָּה לֹא שָׂם לִבּוֹ לִדְבָרֶיהָ, אוּלָם אַחַר כָּךְ פָּרְצָה בְּבֶכִי שֶׁהִנֵּה נוֹפֶלֶת הִיא חָלִילָה בְּתַרְדֵּמָה לְלֹא קְרִיאַת שְׁמַע עַל הַמִּטָּה. כִּי לֹא יָדְעָה לְאָמְרוֹ לְבַד, וְרָצְתָהּ שֶׁאבִיהָ יִקְרָא עִמָּהּ אֶת סֵדֶר קְרִיאַת שְׁמַע.

ד-שפג

אִשָּׁה חֲשׁוּבָה וַעֲשִׁירָה גָּדוֹלָה פָּנְתָה פַּעַם אֶל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבִקְּשָׁה מִמֶּנּוּ שֶׁיְשַׁדְּכָהּ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קַארְדוּנֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהִבְטִיחָה לְרַבִּי שִׁמְשׁוֹן סְכוּם הָגוּן עֲבוּר הַשַּׁדְכָנוּת. הָלַךְ רַבִּי שִׁמְשׁוֹן וְהִצִּיעַ אֶת הַשִּׁדּוּךְ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קַארְדוּנֶער, וְלֹא הִסְכִּים לָזֶה ר’ יִשְׂרָאֵל, בְּחָשְׁשׁוֹ שֶׁשִּׁדּוּךְ כָּזֶה יַזִּיק לוֹ לַעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, וְהִתְנַצֵּל עַצְמוֹ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְשׁוֹן וְאָמַר לוֹ: וּמַה כְּבָר יִהְיֶה לִי אִם אֶתְחַתֵּן עִמָּהּ, וְכִי מִקֹּדֶם אָכַלְתִּי בְּכַפִּית אַחַת וּמֵעַתָּה מֵחֲמַת הָעֲשִׁירוּת אוֹכַל בִּשְׁנֵי כַּפִּיּוֹת? כְּאוֹמֵר לוֹ, שֶׁאֵין בַּעֲשִׁירוּתָהּ הַמֻּפְלֶגֶת כְּלוּם שֶׁיְּשַׁכְנְעוֹ לְהִנָשֵׂא לָהּ.

ד-שפד

רַבִּי יִשְׂרָאֵל קַארְדוּנֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מוֹצָאוֹ הָיָה מֵעִיר טַארְנָאפָּאל, וְהָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ אַנַ”שׁ בְּאוּמַאן “רַבִּי יִשְׂרָאֵל צַאק” כִּנּוּי מִלְּשׁוֹן שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים “צַאקֶעדִיק אוּן פְרֵיילַאךְ”, כִּי הָיָה אָדָם שָׂמֵחַ מְאֹד. הוּא נִפְטַר בְּיוֹם ט’ חֶשְׁוָן שְׁנַת תרע”ט בִּהְיוֹתוֹ בֶּן חֲמִשִּׁים וְאֶחָד שָׁנִים, שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לָזֶה נִפְטַר בְּנוֹ הַקָּטָן רַבִּי מָרְדְּכַי עוֹד לִפְנֵי הִכָּנְסוֹ לְמִצְווֹת, וְהָיָה בֵּן יָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד. שְׁאָר בָּנָיו נִפְטְרוּ גַּם הֵם בְּעֵת הַמַּגֵּפָה שֶׁהָיְתָה בִּטְבֶרְיָה בִּהְיוֹתָם קְטַנִּים, בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ לֹא אָכַל שׁוּם מַאֲכָלִים לְבַד מִלֶּחֶם וּשְׁתִיַּת תֵּה, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּישׁוּ לוֹ שְׁאָר מִינֵי מַאֲכָל. *

ד-שפה

סִפֵּר רַבִּי יִשְׂרָאֵל קַארְדוּנֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁזָּכָה וְרָאָה פַּעַם אֶת רַבֵּנוּ בַּחֲלוֹם, וְשָׁאַל אֶת רַבֵּנוּ שָׁלשׁ שְׁאֵלוֹת, אַחַת, אִם יִנְהַג בְּסֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אִם לַאו, כִּי רָצָה לִנְהֹג בְּעַצְמוֹ סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת, עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: אֵין אָנוּ אוֹחֲזִים מִתַּעֲנֵיתִים, אַחַר כָּךְ הוֹצִיא רַבֵּנוּ חַלָּה מֵאַמְתַּחְתּוֹ שָׁבַר מִמֶּנָה קְלִיעָה אַחַת קְטַנָּה, וְסִיֵּם וְאָמַר לוֹ: “אוּן אוֹיף צוּ עֶסִין אִיז דָּאס אוֹיךְ גִּינוּג”, “וְאִם בִּשְׁבִיל לֶאֱכֹל הֲרֵי גַּם מְעַט זֶה מַסְפִּיק”. וְהַשְׁאֵלָה הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה, אִם יֵלֵךְ לָבוּשׁ בְּצִיצִית תְּכֵלֶת שֶׁהִתְגַּלֶּה אָז בָּעוֹלָם עַל יְדֵי הַצַּדִּיק מֵרַאדְזִין, עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: לַאו דַּוְקָא. שְׁאֵלָה הַשְּׁלִישִׁית נִשְׁכָּח. *

ד-שפו

כְּשֶׁבָּא פַּעַם רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִקָּארְדַאן מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאוּמַן, הֵבִיא עִמּוֹ טַלִּית מוּבְחָר הַנַּעֲשָׂה בְּטוּרְקִיָּה הַנִּקְרָא “טֶערְקִישֶׁער טַלִּית”, שֶׁהָיָה מְהֻדָּר מְאֹד, כְּדֵי לְמָכְרוֹ בְּאוּמַאן, וְהֵבִיאוֹ לְכַוָּנָה זוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל בְּהַכְנָסָה זֹאת לְכַסּוֹת הוֹצָאוֹת הַנְּסִיעָה חֲזָרָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהֶרְאָהוּ לְאַנַ”שׁ, עָמַד בֵּינֵיהֶם גַּם רַבִּי גֶעצִי, נַעֲנָה רַבִּי גֶּעצִי וְאָמַר בִּמְרִירוּת: “אוֹי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מְהֵיכָן זוֹכִים לְטַלִּית נָאֶה כָּזֶה”, “אַווּאוּ נֶעמְט מֶען אַזַא טַלִּית” ?, כִּי הָיָה עָנִי מָרוּד כַּיָּדוּעַ, כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ: קָחֵהוּ לְךָ בְּמַתָּנָה, וּנְתָנוֹ לוֹ.

ד-שפט

כְּשֶׁבָּאוּ הַבַּחוּרִים הַחֲדָשִׁים מִפּוֹלַנְיָה לְרוּסְיָא, וְרָאָה אוֹתָם הֶחָסִיד רַבִּי דָּוִד צְבִי דַּאשִׁיוְוסְקֶע זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם וְחִזְּקָם וְעוֹדְדָם, כְּשֶׁעִקַּר דְּבָרָיו הֵם בַּמֶּה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ (לעיל ח”ב סעיף נ”ד): “עִנְיָנִי הוּא סוֹד, אוּלָם אֵינוֹ סוֹד כִּשְׁאָר הַסּוֹדוֹת, אֶלָּא הוּא סוֹד כָּזֶה שֶׁאף אַחַר שֶׁמְּגַלִּים אוֹתוֹ נִשְׁאָר הוּא בְּגֶדֶר סוֹד”, וְעַל כֵּן עֲלֵיכֶם לָדַעַת עַתָּה בְּהַתְחָלַת הִתְקָרְבוּתְכֶם, שֶׁכָּל חַיֵּיכֶם עֲלֵיכֶם לַחְתֹּר עוֹד וָעוֹד בַּהֲבָנַת עֹמֶק תּוֹרָתוֹ וְקִיּוּם עֵצוֹתָיו, וּמִיּוֹם לְיוֹם יִתְגַּלֶּה לָכֶם יוֹתֵר בֵּאוּר סוֹד זֶה, אַף-עַל-פִּי שֶׁגַּם בְּסוֹפָם יִשָּׁאֵר עִנְיָנוֹ בְּגֶדֶר תַּעֲלוּמָה וָסוֹד, כִּי הַמְּכֻסֶּה הוּא הַגָּלּוּי, כַּיָּדוּעַ. (וע”ע להלן בח”ו, סעיף ת”ה).

ד-שצא

רַבִּי יַעֲקֹב משֶׁה מִטְּשֶׁערִין, הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶערְנְהַרְץ, וְנִרְצַח בְּעֵת עָמְדוֹ בְּמִשְׁמָר הָעִיר בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה צָרִיךְ הוּא לַעֲמֹד בַּמִּשְׁמָר בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, וְרָצָה לְכַבְּדוֹ וּלְהָקֵל מֵעָלָיו, וּבְאוֹתוֹ לַיְלָה רָצְחוּהוּ הַפּוֹרְעִים הַבַּאנְדִיס, הוּא הָיָה אַבְרֵךְ יָקָר וְצַדִּיק. זוּגָתוֹ מָרַת חַנָּה נִשְּׂאָה אַחַר-כָּךְ לְרַבִּי הִירְשׁ מִטֶּעפְּלִיק, הַמְכֻנֶּה “הֶרְשְׁל טוֹדְרוֹס” שֶׁהָיָה אִישׁ כָּשֵׁר וְעוֹבֵד ה’ גָּדוֹל. אַף הוּא נִפְטַר בִּטְשֶׁערִין צָעִיר לְיָמִים.

ד-שצב

פַּעַם כְּשֶׁשָׁאַל רַבִּי יוֹחָנָן גַּלַּנְט אֶת אָבִיו רַבִּי בָּרוּךְ בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער: “הֵיכָן הֵם כָּל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁמְּבַקֵּשׁ הִנְךָ עֲלֵיהֶם כָּל כָּךְ”? – כִּי כַּיָּדוּעַ הָיָה אִישׁ עָנִי מָרוּד מְאֹד. עָנָה לוֹ אָבִיו: “עֶצֶם הַדָּבָר שֶׁזוֹכֶה אֲנִי לְהִתְפַּלֵּל עַל הַיְשׁוּעָה שֶׁתָּבוֹא, זֶה עַצְמוֹ כְּבָר יְשׁוּעָתִי” ! (ע”ע לעיל בח”ד, סעיף שצ”ב; ובח”ה, סעיף ש”ס)

ד-שצג

פַּעַם כְּשֶׁהִגִּישָׁה לוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער צַלַּחַת עִם תַּפּוּחֵי אֲדָמָה מְבֻשָּׁלִים לֶאֱכֹל, כִּי לֹא הָיָה לָהּ שׁוּם דָּבָר אַחֵר מַה לְּבַשֵּׁל, נִחֲמָהּ וְאָמַר לָהּ: רְאִי בָּרוּךְ-הַשֵּׁם, לָנוּ טוֹב, יֵשׁ לָנוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה לֶאֱכֹל וְאַחַר כָּךְ יָכוֹל אֲנִי לָנוּחַ בִּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ, מִסְכֵּן הוּא פְּלוֹנִי הֶעָשִׁיר שֶׁאֵין לוֹ כְּלַל מְנוּחָה בְּמִשְׁכָּבוֹ לְרֹב טִרְדוֹתָיו וְדַאֲגוֹתָיו, מֵרֹב נְכָסָיו וּמָמוֹנוֹ.

ד-שצד

רַבִּי בָּרוּךְ בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק כָּל הַיּוֹם רַק עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה, פַּעַם כְּשֶׁרַב דֹּחַק הָעֲנִיּוּת בְּבֵיתוֹ עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁלֹּא הָיָה לְזוּגָתוֹ אֹכֶל לָתֵת לִבְנָהּ, שָׁלְחָה אֵלָיו זוּגָתוֹ אֶת בְּנָהּ רַבִּי יוֹחָנָן בְּאָמְרָהּ לוֹ: אֱמֹר נָא לוֹ לְאָבִיךָ שֶׁאֵין לִי כְּלוּם מַה לָּתֵת לְךָ לֶאֱכֹל בַּבַּיִת, כְּשֶׁאמַר זֹאת לְאָבִיו, פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ בְּצַעַר רַב: בְּנִי, מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת, אֵינִי יָכוֹל לָצֵאת הַחוּצָה לָרְחֹב.

ד-שצה

בְּבַרְדִּיטְשׁוֹב דָּר אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּשֵׁם רַבִּי אַהֲרֹן טֶעסְלִיר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּכְשֶׁשָּׁהָה פַּעַם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בָּעִיר בַּרְדִּיטְשׁוֹב, הִמְלִיצוּ לוֹ כַּמָּה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהִתְאַכְסֵן בְּשַׁבָּת בְּבֵית רַבִּי אַהֲרֹן וְכָךְ עָשָׂה, וְהִפְלִיג רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּמַעֲלָתוֹ מְאֹד מִסֵּדֶר עֲרִיכַת שֻׁלְחָנוֹ בְּשַׁבָּת, עַד שֶׁנֶּחֱקַק זֹאת לוֹ בְּדַעְתּוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, אַחַר-כָּךְ בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה תָּמַהּ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק לְעַצְמוֹ לִרְאוֹת וּלְהַבְחִין בְּסֵדֶר הַנְהָגָתוֹ, שֶׁנֶּעֱמַד סָמוּךְ לוֹ בְּצִיּוּן הַקָּדוֹשׁ וְשָׁמַע תְּפִלָּתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ שֶׁהָיוּ אַךְ וְרַק לְטוֹבַת כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ כְּלָל וּכְלָל.

ד-שצו

בְּעֵת חֲתֻנָּתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן גַּלַּאנְט, שֶׁהִתְקַיְּמָה בָּעִיר טֶעפְּלִיק, בִּקֵּשׁ אָבִיו רַבִּי בָּרוּךְ מֵהַקָּהָל שֶׁיַּמְתִּינוּ לוֹ לַחֻפָּה, מֵחֲמַת שֶׁרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל מִקֹּדֶם תְּפִלַת עַרְבִית, וְנֶעֱמַד לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹלוֹת וּבְהִתְלַהֲבוּת כָּזוֹ עַד שֶׁרוֹשֶׁם תְּפִלָּתוֹ הָיְתָה אַחַר-כָּךְ לְשִׂיחַת הַיּוֹם בְּטֶעפְּלִיק, שֶׁאמְרוּ הַחֲסִידִים: תְּפִלָּה כָּזוֹ עֲדַיִן לֹא שָׁמַעְנוּ וְרָאִינוּ מֵעוֹדֵינוּ.

ד-שצז

רַבִּי בָּרוּךְ בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עוֹד לִפְנֵי הִתְקָרְבוּתוֹ לְאַנַ”שׁ, הָיָה דַּרְכּוֹ לִשְׁהוֹת הַרְבֵּה בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הָרַב מִבַּארְדִיטְשׁוֹב, וְשָׁם עָבַד אֶת ה’ בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה, לְאַחַר שֶׁנּוֹדַע לַחֲבֵרָיו הַמִּתְפַּלְּלִים שָׁם מֵהִתְקָרְבוּתוֹ לְאַנַ”שׁ, לֹא נָתְנוּ לוֹ כַּמָּה מֵהֶם לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד, וּלְאַחַר שֶׁהֵצִיקוּ לוֹ מְאֹד בְּעוֹד כַּמָּה עִנְיָנִים, פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ וּפָנָה אֲלֵיהֶם וְאָמַר: הֲרֵי אֲנִי לֹא הִשְׁתַּנֵּיתִי כְּלוּם מִמַּה שֶׁהָיִיתִי מִקֹּדֶם, וְכָל הִתְנַגְדּוּתְכֶם עָלַי שֶׁלֹּא אַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל וְכַדּוֹמֶה, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהִתְקָרַבְתִּי לְדֶרֶךְ חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב, נִמְצָא שֶׁעִקָּר הִתְנַגְדּוּתְכֶם הוּא עַל רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ, אִם כֵּן שֶׁיִּלָּחֵם וְיָגֵן הוּא בְּעַצְמוֹ עַל עַצְמוֹ, לֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים וְנֶעֶנְשׁוּ מְאֹד כַּמָּה מֵהֶם, רַחֲמָנָא לִצְלָן.

ד-שצח

רַבִּי בָּרוּךְ בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה בּוֹדֵק בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת אֶת הָעֵרוּב שֶׁבְּבַּרְדִיטְשׁוֹב, וּמִשּׁוּם כָּךְ כִּנּוּהוּ “רַבִּי בָּרוּךְ מֵהָעֵרוּב”, שְׂכַר עֲבוֹדָתוֹ הָיָה, שֶׁבְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר יָשַׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ עִם צַלַּחַת לֶאֱסֹף תְּרוּמוֹת, וְכֵן פִּזֵּר עוֹד צַלָּחוֹת בִּשְׁאָר הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁבָּעִיר. בְּגָמְרוֹ אֶת “עֲבוֹדָתוֹ” בְּעֶרֶב שַׁבָּת, הָיָה רָץ לְבֵיתוֹ לְהַחֲלִיף אֶת בְּגָדָיו לִכְבוֹד שַׁבָּת וּבָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל עִם הַקָּהָל אֶת תְּפִלַּת קַבָּלַת שַׁבָּת, אוּלָם תְּפִלַּת עַרְבִית הָיָה מִתְפַּלֵּל לְבַדּוֹ, שֶׁאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ הַקָהָל אֶת הַתְּפִלָּה וְהָלְכוּ לְבֵיתָם, הָיָה הוּא מַתְחִיל אָז בַּעֲבוֹדַת תְּפִלָּתוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְהִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ, מֶשֶׁךְ זְמַן רַב כְּדַרְכּוֹ.

ד-שצט

פַּעַם בָּא רַבִּי בָּרוּךְ לְאוּמַאן, כְּשֶׁהָיָה לוֹ אֵיזֶה יָארְצַייט, וְנִגַּשׁ לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד בְּאַשְׁרֵי-וּבָא-לְצִיּוֹן, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה שַׁיָּךְ שֶׁיִּתְפַּלֵּל אֶת כָּל הַתְּפִלָּה לִפְנֵי הָעַמּוּד, לְרֹב הִתְלַהֲבוּתוֹ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּיבוֹת “הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ וְיָשֵׂם בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ” וְכוּ’, הִתְלַהֵב בְּשַׁאֲגָתוֹ, וְחָזַר עַל הַתֵּיבוֹת בְּהִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ כָּזוֹ, עַד שֶׁהִשְׁתּוֹמְמוּ כָּל הַמִּתְפַּלְּלִים עִמוֹ, וְרַבִּי גֶעצִי הִפְטִיר אַחַר כָּךְ וְאָמַר: בְּהִתְפַּעֲלוּת “תְּפִלָּה כָּזוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי מֵעוֹדִי”.

[פַּעַם הִקְשָׁה רַבִּי בָּרוּךְ בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער, וְאָמַר: לִכְאוֹרָה מִצַּד אֶחָד אֶפְשָׁר מֵחֲמַת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ שֶׁאָמַר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כְּבָר עֲבֵרָה אַחַת כְּשֶׁעוֹשִׂים אָנוּ עֲבֵרָה, כַּמּוּבָא בְּחַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן סִימָן תקי”ב, וּמִצַּד שֵׁנִי גַּם אָמַר רַבֵּנוּ שֶׁהוּא מְקַנֵּא בָּנוּ עַל שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבִּי גָּדוֹל כָּזֶה. שֶׁמִּזֶּה לִכְאוֹרָה נִמְצֵינוּ לְמֵדִים עַל גֹּדֶל חֶסְרוֹנוֹתֵינוּ מִצַּד אֶחָד וְעַל גֹּדֶל מַעֲלוֹתֵינוּ מִצַּד הַשֵּׁנִי, וְאָמַר עַל כֵּן שֶׁבְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁהָעִנְיָן שֶׁאָמַר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִשְׂמוֹחַ עַל הִתְקָרְבוּתֵינוּ לְרַבֵּנוּ, עוֹלֶה בְּמַעֲלָתוֹ עַל דִּבּוּר הָרִאשׁוֹן, וּצְרִיכִים אָנוּ לִסְמֹךְ עַל כֹּחוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ שֶׁלִּבְסוֹף בְּוַדַּאי יְתַקֵּן אֶת הַכֹּל].

ד-ת

פַּעַם בֵּאַר רַבִּי בָּרוּךְ בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער וְאָמַר: מִצַּד אֶחָד מָצָאנוּ בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ שֶׁאָמַר שֶׁיֵשׁ לָנוּ כְּבָר עֲבֵרָה אַחַת כְּשֶׁעוֹשִׂים אָנוּ עֲבֵרָה, כַּמּוּבָא בְּחַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן סִימָן תקי”ב. וּמִצַּד שֵׁנִי גַּם אָמַר שֶׁהוּא מְקַנֵּא בָּנוּ עַל שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבִּי גָּדוֹל כָּזֶה, שֶׁמִּזֶּה נִמְצֵינוּ לִכְאוֹרָה לְמֵדִים מִצַּד אֶחָד עַל גֹּדֶל חֶסְרוֹנוֹתֵינוּ וְעַל גֹּדֶל מַעֲלוֹתֵינוּ מִצַּד הַשֵּׁנִי. וְאָמַר שֶׁעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁהָעִנְיָן שֶׁאָמַר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִשְׂמֹחַ עַל הִתְקָרְבוּתֵנוּ לְרַבֵּנוּ, עוֹלֶה הַרְבֵּה בְּמַעֲלָתוֹ עַל דִּבּוּר הָרִאשׁוֹן, וּצְרִיכִים אָנוּ לִסְמוֹךְ עַל כֹּחוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ שֶׁלִּבְסוֹף בְּוַדַּאי יְתַקֵּן אֶת הַכֹּל. עַל אַף כָּל חֶסְרוֹנוֹתֵינוּ, כִּי כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִשְׂמוֹחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵחֲמַת הִתְקַרְבוּתֵינוּ אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מֵחֶסְרוֹן שִׁפְלוּתֵינוּ.

ד-תא

כְּמִתְאוֹנֵן עַל דַּרְכָּם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הָיָה אוֹמֵר רַבִּי גֶעצִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, כְּשֶׁפּוֹגְשִׁים מְחַלֵּל שַׁבָּת וְכַדּוֹמֶה אַף עַל פִּי כֵן מְחַפְּשִׂים לִמְצוֹא בּוֹ אֵיזוֹ נְקוּדָה טוֹבָה, וּכְשֶׁמּוֹצְאִים בּוֹ אֵיזוֹ נְקוּדָה טוֹבָה קְטַנָּה כַּעֲשִׂיַּת בְּרָכָה וְכַדּוֹמֶה כְּבָר מְלַמְדִין עָלָיו זְכוּת וּשְׂמֵחִים עִמּוֹ, וּמִצַּד שֵׁנִי כְּשֶׁמּוֹצְאִים אֵיזֶה עַוְלָה קְטַנָּה בְּאִישׁ כָּשֵׁר שֶׁמְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת וְעוֹבֵד אֶת ה’ וּמְגַדֵּל בָּנָיו לְתַלְמוּד-תּוֹרָה וְכוּ’ וְכוּ’ מְזַלְזְלִין בּוֹ וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ לְגַמְרֵי לְלֹא שׁוּם לִמּוּד זְכוּת וּלְלֹא שׁוּם רַחֲמָנוּת כְּלָל וּכְלָל.

ד-תב

כְּשֶׁהִרְגִּישׁ רַבִּי גֶעצִי שֶׁסּוֹפוֹ קָרֵב, זֵרַז אֶת חֲתוּנַת בִּתּוֹ רָחֵל, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִרְאוֹת עוֹד אֶת חֻפָּתָהּ, וְעָשׂוּ אֶת הַחֲתוּנָה בְּלֵיל בְּדִיקַת חָמֵץ וְהוּא הִבִּיט מִמִּטַּת חָלְיוֹ עַל הַחֲתוּנָה בְּשָׁכְבוֹ סָמוּךְ, וּבִשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח נִפְטַר. כְּשֶׁהוּא אַךְ בֶּן אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שָׁנִים.

ד-תג

סִפְּרָה מָרַת אֶסְתֵּר, זוּגָתוֹ שֶׁל רַבִּי גֶעצִי, שֶׁפַּעַם אַחַת בְּעֵת שֶׁאָמַר אֶת הַ”שָּׁלוֹם עֲלֵיכֶם” וְ”רִבּוֹן הָעוֹלָמִים” בְּלֵיל שַׁבָּת מֵרֹב הִתְלַהֲבוּתוֹ וְצַעֲקוֹתָיו, נָפַל מִתְעַלֵּף.

ד-תד

כְּשֶׁחָלָה רַבִּי גֶעצֶע ב”ר אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר מֵת בּוֹ, וְנִכְנְסוּ אֵלָיו מַכִּירָיו וִידִידָיו, נִפְעֲמוּ לִרְאוֹתוֹ שׁוֹכֵב אֵין אוֹנִים, וְהוּא לֹא יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שָׁנִים, וּכְשֶׁשָּׂמוּ לֵב שֶׁמִּתְפַּלֵּל הוּא תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, נִפְנָה אֵלָיו רַבִּי שִׁמְשׁוֹן וּשְׁאֵלוֹ בִּבְדִיחוּת, מַה לְךָ רַבִּי גֶעצֶע? הֵיכָן הֵם הַ”קּוֹלוֹת וְהַבְּרָקִים” שֶׁלְךָ… נַעֲנָה לוֹ רַבִּי גֶעצֶע “הַאֲמֵן לִי, גַּם אָז הָיְתָה זוֹ מְסִירוּת נֶפֶשׁ בְּפֹעַל מַמָּשׁ”.

ד-תה

נִכְנַס אֵלָיו רַבִּי מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שְׁאֵלוֹ רַבִּי גֶעצֶע “מַה עוֹשִים”? נַעֲנָה רַבִּי מַתִּתְיָהוּ בִּתְמִימוּתוֹ וְצִדְקוּתוֹ: “עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה”. מִיָּד הִתְכַּנֵּף רַבִּי גֶּעצֶע בְּטַלִּיתוֹ הַקָּטָן וְהֵחֵל בּוֹכֶה וּמִתְחָרֵט עַל חַטָּאָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה מֵעֹמֶק הַלֵּב, כְּשֶׁהֵעִיר מַאן דְּהוּ לְרַבִּי מַתִּתְיָהוּ עַל הַתְּשׁוּבָה הַבּוֹטָה שֶׁהֵשִׁיב לוֹ, נַעֲנָה רַבִּי מַתִּתְיָהוּ בִּרְצִינוּת: וְכִי מַה רָצִיתֶם שֶׁאוֹמַר לוֹ, וְכִי יֵשׁ מַשֶּׁהוּ אַחֵר לַעֲשׂוֹת?.

ד-תז

אָבִיו שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ חֲתַן רַבִּי גֶעצִיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַחֲסִידִים שֶׁבְּקָאצְק, וּבָא לִשְׁהוֹת בְּשִׂמְחַת חֲתוּנָתוֹ שֶׁהָיְתָה בְּאוּמַאן. הוּא הָיָה צַדִּיק פָּרוּשׁ, עַד שֶׁלְּרֹב פְּרִישׁוּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ אֶת ה’ הָיָה סָגוּר בְּחֶדֶר מְבוּדָד מֶשֶׁךְ שִׁשָּׁה עָשָׂר שָׁנִים, וְאֶת מַאֲכָלוֹ מָסְרוּ לוֹ דֶּרֶךְ חַלּוֹן שֶׁהָיָה קָבוּעַ בַּחֶדֶר, וְיָשַׁב וְעָסַק שָׁם בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדַת ד’.

ד-תח

רַבִּי בָּרוּךְ חֲתַן רַבִּי גֶּעצִיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הַמְפוּרְסָם בְּכִנּוּיוֹ ר’ בָּרוּךְ גֶעצֶי’ס, הָיָה עוֹבֵד ה’ מֻפְלָג, וְהָיָה צוֹעֵק בְּכֹחוֹת עֲצוּמוֹת כָּל תֵּבָה וְתֵבָה מִתֵּבוֹת הַתְּפִלָּה, וְכָךְ נָהַג מֶשֶׁךְ שָׁנִים, הָיָה לוֹ כֹּחַ דִּבּוּר נִפְלָא, וְסִפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם בְּלֵיל שַׁבָּת כְּשֶׁהָלַךְ לְבֵיתוֹ לְבַקְּשׁוֹ מְעַט מַיִם חַמִּים לִשְׁתִיָּה, לִוָּהוּ הַחוּצָה וְהֵחֵל לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וּמָשְׁכוֹ בְּדִבּוּרָיו כָּל כָּךְ עַד שֶׁהֵאִיר הַשַּׁחַר וְהָלְכוּ כְּבָר לַתְּפִלָּה.

ד-תט

רַבִּי בָּרוּךְ, חֲתַן רַבִּי גֶעצִיל, הֶחֱשִׁיב מְאֹד אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל כֹּהֵן, עַד שֶׁהִפְלִיג פַּעַם בְּשִׁבְחוֹ וְאָמַר: “מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּי בְּבָחוּר קָדוֹשׁ כָּמוֹהוּ”, הוּא הָיָה גַּם לַמְדָן מוּפְלָג.

ד-תי

סִפֵּר רַבִּי בָּרוּךְ חֲתַן רַבִּי גֶּעצִיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָלַךְ פַּעַם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה לְצִיּוּן רַבֵּנוּ, וְהָיָה זֶה לֵיל חָרְפִּי קָשֶׁה כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה מְכֻסֶּה בְּמַעֲטֶה שֶׁלֶג, עַד שֶׁלְּרוֹב הַשֶּׁלֶג כֻּסָּה לְגַמְרֵי פֶּתַח בֵּית צִיּוּן רַבֵּנוּ, וְעָמַל רַבִּי בָּרוּךְ הַרְבֵּה כְּדֵי לְפַנּוֹת אֶת הַשֶּׁלֶג כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָגֶשֶׁת וְלִפְתּוֹחַ אֶת בֵּית הַצִּיּוּן, כִּי זְמַן מְסֻיָּם הָיָה מֻנָּח אֶצְלוֹ הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַצִּיּוּן, וְעָלָיו הָיָה מֻטָּל פְּתִיחַת בֵּית הַצִּיּוּן מִדֵּי לַיְלָה. כְּשֶׁהִתְקָרֵב לְפֶתַח הַצִּיּוּן הִבְחִין בְּגוּשׁ שֶׁלֶג מִתְנוֹעֵעַ, כְּשֶׁהִתְקָרֵב סָמוּךְ יוֹתֵר הִבְחִין שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל טְרָהְאוִויצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוּא הָעוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל וּלְרֹב הַשֶּׁלֶג שֶׁיָּרַד הִתְאַסֵּף עַל גּוּפוֹ עֲרֵימַת שֶׁלֶג, וְהִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד, עַד שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁכְּבָר הָיָה אָז זָקֵן וּבָא בַּשָּׁנִים: רַבִּי יִשְׂרָאֵל מַדּוּעַ עוֹמֵד הִנְּךָ כָּכָה חָשׂוּף בְּקֹר מַקְפִּיא כָּזֶה, הֲרֵי אֶפְשָׁר לִקְפּוֹא כָּךְ. עָנָה לוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל: וְכִי כְּשֶׁאגִיעַ לָעוֹלָם הָאֱמֶת אֶל רַבֵּנוּ וְיִהְיֶה שָׁם הַפֶּתַח סָגוּר לְפָנַי וְלֹא יִתְּנוּ לִי לָגֶשֶׁת לְרַבֵּנוּ, הַאִם אֵלֵךְ מִשָּׁם? אֲחַכֶּה עַד שֶׁיִּפְתְּחוּהוּ.

ד-תיא

רַבִּי בָּרוּךְ חֲתַן רַבִּי גֶּעצִיל, הַמְכֻנֶּה רַבִּי בָּרוּךְ גֶּעצִי’ס זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה עוֹבֵד ה’ מֻפְלָג בְּמַעֲלָה מְאֹד, וּבְהִתְעוֹרְרוּתוֹ הַגְּדוֹלָה הָיָה יוֹצֵא לְהִתְבּוֹדְדוּת מִחוּץ לָעִיר לְמֶשֶׁךְ לַיְלָה שָׁלֵם, בְּלֵיל חָרְפִּי קַר וְעַז, וּבַחֲזָרָתוֹ אַחַר כָּךְ הָיָה נֶעֱמַד לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחוֹת וּבְקוֹלוֹת מֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת רְצוּפוֹת. פַּעַם כְּשֶׁיָּצָא לְהִתְבּוֹדְדוּת בְּעֵת כְּפוֹר נוֹרָא כָּזֶה, הִרְהֵר רַבִּי מָרְדְּכַי קַנֶּלְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעַצְמוֹ: וְכִי אֵיךְ יוּכַל רַבִּי בָּרוּךְ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בַּשָּׂדֶה לְבַדּוֹ בְּלֵיל כְּפוֹר כָּזֶה. לָבַשׁ עֹז בְּעַצְמוֹ הִתְעַטֵּף בִּמְעִילֵי פַּרְוָה טוֹבִים, וְהָלַךְ וְעָקַב אַחֲרָיו, וְרָאָהוּ עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה וּמִתְנוֹעֵעַ עִם יָדָיו וְרַגְלָיו מֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן, וְכָךְ מִתְפַּלֵּל וּמִתְבּוֹדֵד לִפְנֵי קוֹנוֹ, כִּי לוּלֵא זֹאת הָיָה נִקְפָּא לַמָּוֶת חַס וְשָׁלוֹם, וְכָךְ עָבַד אֶת ה’ כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים. מִטִּבְעוֹ הָיָה גַּם בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, הוּא נִשְׁלַח עִם הָעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע אֲנָשִׁים מֵאַנַ”שׁ לְמָקוֹם בִּלְתִּי יָדוּעַ, בִּהְיוֹתוֹ אָז פָּחוֹת מִגִּיל הָאַרְבָּעִים, הי”ד.

ד-תיב

רַבִּי נַחְמָן שְׁפַּאג חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה דָּר בְּעִיר וִוינִיצֶע, הוּא הָיָה אִישׁ מְנַגֵּן וּמִתְבּוֹדֵד גָּדוֹל, בְּעֵת בּוֹאוֹ לְאוּמַאן הָיָה שׁוֹהֶה כָּל הַזְּמַן בַּקְּלוֹיז, וְהָיוּ בָּאִים אֵלָיו בְּנֵי הַנְעוּרִים לְדַבֵּר וּלְזַמֵּר עִמּוֹ יַחַד, כִּי הָיָה אִישׁ נָעִים וְנֶחְמָד מְאֹד.

ד-תיג

רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד בְּבֵיתוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ בְּנֵי בֵיתוֹ לֹא הָיוּ נִכְנָסִים שָׁם, וּכְשֶׁהָיָה יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לַחוּץ, הָיָה נוֹעֵל אֶת הַחֶדֶר וְשָׁם הָיָה יוֹשֵׁב כָּל הַיּוֹם עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה רֹב יָמָיו וְשָׁנָיו.

ד-תיד

ר’ שִׁמְשׁוֹן בַּרְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה נוֹהֵג לַעֲשׂוֹת מִדֵּי שָׁנָה סְעוּדָה בְּעֶרֶב הוֹשַׁעְנָא רַבָּא, בְּהוֹדָאָתוֹ עַל זֶה שֶׁהִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מֵהָרוֹצְחִים הַבּוֹלְשְׁבִיקִים, כִּי הֶעֱמִידוּהוּ כְּבָר לְרָצְחוֹ נֶפֶשׁ בִּירִיָה, אוּלָם בְּדֶרֶךְ נֵס מֻפְלָא הִגִּיעָה לְפֶתַע לְלֹא שׁוּם סִבָּה, פְּקוּדָה מִקָּצִין אֶחָד שֶׁלֹּא לִפְגּוֹעַ בּוֹ.

ד-תטו

ר’ שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה בִּצְעִירוּתוֹ מְלַמֵּד כְּתִיבָה, וְרַבִּי משֶׁה בְּרֶסְלֶבֶר קֵרְבוֹ מְאֹד בִּגְלַל הֱיוֹתוֹ נֶכֶד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהוּא שֶׁהָפְכוֹ לֶחָסִיד נִלְהָב, וְר’ שִׁמְשׁוֹן הָיָה מַזְכִּירוֹ הַרְבֵּה בְּלָמְדוֹ לִפְנֵי הַצִּבּוּר.

ד-תטז

ר’ שִׁמְשׁוֹן בַּרְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת פְּנִימִית נִפְלָאָה, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל מִלָּה בְּמִלָּה כְּמוֹנֶה מָעוֹת מַמָּשׁ בִּנְעִימוּת מוּפְלֶגֶת.

ד-תיז

רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִפְטַר בְּעֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ סִיוָן שְׁנַת תרצ”ה לִפְנוֹת עֶרֶב, וּבִזְמַן שֶׁאמְרוּ הַצִּבּוּר תְּהִלִּים לִרְפוּאָתוֹ הִגִּיעָה הַיְדִיעָה שֶׁנִּפְטַר. וְנִקְבַּר לְמָחֳרָת בֵּין תְּפִלַּת מִנְחָה לְמַעֲרִיב. רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי הָיָה אָדָם נַעֲלָה, וּכְשֶׁהָיָה לוֹמֵד לִפְנֵי הַצִּבּוּר בַּסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן, לָמְדוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת נִפְלָאָה, הַנֹּהַג הָיָה שֶׁיּוֹם אֶחָד לִמֵּד רַבִּי שִׁמְשׁוֹן, וְיוֹם אֶחָד רַבִּי גֶּעצִיל, וְכָךְ לִמְּדוּ שְׁנֵיהֶם לְסֵרוּגִין, לְאַחַר שֶׁנִּפְטַר רַבִּי גֶּעצִיל, הָיָה לִפְעָמִים מְלַמֵּד גַּם רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן, הי”ד.

ד-תיח

כְּשֶׁנּוֹדַע לְרַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי מִפְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי גֶּעצִיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בָּכָה וְהִתְיַפֵּחַ מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁלְּרֹב צַעֲרוֹ וְשִׁבְרוֹן לִבּוֹ דָּפַק רֹאשׁוֹ בַּכֹּתֶל, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ בֵּינֵיהֶם כַּמָּה וִכּוּחִים בְּנוֹשְׂאִים שׁוֹנִים.

ד-תיט

לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִכְנִיסוּ אֶת מִטָּתוֹ לִפְנִים הַקְּלוֹיז וְרַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרִינְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר עָלָיו דְּבָרִים קְצָרִים שֶׁל הֶסְפֵּד.

ד-תכ

גֹּדֶל הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁהָיָה בֵּין אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּעֵת קִיּוּם מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר הָיָה לְאֵין שִׁעוּר, בִּפְרָט בְּלֵיל סְפִירָה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ מִשְׁתַּפְּכִים אָז בִּתְפִלָּתָם מְאֹד “לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וְטֻמְאוֹתֵינוּ” וְכוּ’ וְכוּ’. וּמְסַפְּרִים שֶׁבְּעֵת שֶׁהִגִּיעוּ לָרִאשׁוֹנָה הַחֲסִידִים הַיְקָרִים ה”ה רַבִּי מֶנְדְּלִי לִיטְוָואק וַחֲבֵרוֹ רַבִּי בָּרוּךְ אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּעַל הַמְחַבֵּר “בְּאִבֵּי הַנַּחַל”, וְשָׁמְעוּ אֶת אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּעֵת סְפִירַת הָעֹמֶר, הִתְפָּלְאוּ וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה: “אִם הֵם (בְּהִתְכַּוְּנָם עַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ) יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כָּזֶה עֵסֶק וְעִנְיָן מִסְּפִירַת הָעֹמֶר, בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ כָּאן מַשֶּׁהוּ”. וְקִבְּלוּ מִזֶּה עוֹד תֹּקֶף רַב לְהִתְקָרְבוּתָם. “אַז זֵי קֶענֶען מַאכְן אַזַא פַארַאד פוּן אַ סְפִירָה אִיז דָּא דָּא עֶפֶּעס”.

ד-תכב

רַבִּי מִיכְל ב”ר יִצְחָק נֶכֶד מוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר פַּעַם רֶמֶז בַּכָּתוּב בִּירִידַת הַמָּן בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי שֶׁבָּאוּ “נְשִׂיאֵי הָעֵדָה” אֶל משֶׁה וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ לְסִבַּת יְרִידַת הַמָּן בִּכְפֵלוּת, שֶׁלִּכְאוֹרָה קָשֶׁה, מַדּוּעַ בָּאוּ רַק נְשִׂיאֵי הָעֵדָה הֲלֹא כֻּלָּם רָאוּ אֵיךְ שֶׁיּוֹרֵד הַמָּן בְּכֵפֶל מִשְּׁאָר הַיָּמִים, וְלָמָּה בָּאוּ רַק נְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶל משֶׁה, וּבֵאֵר שֶׁבָּזֶה לְמֵדִים אָנוּ שֶׁדַּיְּיקָא נְשִׂיאֵי הָעֵדָה שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים, הֵם הַשָּׂמִים לֵב לְכָל שִׁנּוּי, וְתֵיכֶף בָּאִים לִשְׁאֹל עַל הַשִּׁנּוּי, וְאָז בֶּאֱמֶת גִּלָּה לָהֶם משֶׁה שֶׁיָּרַד “לֶחֶם-מִשְׁנֶה” מֵחֲמַת שֶׁלְּמָחֳרָת הוּא יוֹם הַשַּׁבָּת, וְעַל כֵּן נִתַּן לָהֶם לֶחֶם לְיוֹמַיִם וְכוּ’.

ד-תכג

סִפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁכְּשֶׁהָיָה פַּעַם בְּטוּלְטְשִׁין הָלַךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו שֶׁל רַבִּי מִיכַלֶע בֶּן רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּפָגְשׁוֹ אוֹמֵר תְּהִלִּים קַפִּיטְל ל”ה, “רִיבָה ה’ אֶת יְרִיבַי לְחַם אֶת לוֹחֲמָי וְכוּ’ אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשׁוּעָתֵךְ אָנִי”, וְחָזַר תֵּיבוֹת “אֱמֹר לְנַפְשִׁי” הַנַּ”ל, כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּהִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ נִפְלָא, עַד שֶׁנֶחֱקַק הַדָּבָר עָמֹק בְּנַפְשׁוֹ.

ד-תכד

רַבִּי מִיכְל נֶכֶד מוֹהַרְנַ”תְּ, הָיָה אָהוּב וּמְקֻבָּל מְאֹד עַל כָּל בְּנֵי עִירוֹ, וּכְשֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹתוֹ לְמַעְלָה מִגִּיל שִׁבְעִים, לִוּוּהוּ רַבִּים מִבְּנֵי הָעִיר. כְּשֶׁחָזַר אַחַר כָּךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיָה הַדָּבָר לִפְלִיאָה בְּעֵינֵי רַבִּים מֵאַנַ”שׁ, שֶׁזָּקֵן כָּמוֹהוּ לְאַחַר הֱיוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חוֹזֵר שׁוּב לְחוּץ לָאָרֶץ. כִּי אָמְרוּ זָקֵן כָּמוֹהוּ שֶׁעוֹלֶה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ כְּבָר לְהִשָּׁאֵר בָּהּ.

ד-תכה

בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא שְׁנַת תרע”ה, שָׁבַת רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בָּעִיר בְּרֶסְלֶב אֵצֶל רַבִּי מָאטִיל שׁוֹחֵט, וּבְכָל הִזְדַּמְּנוּת דִּבֵּר עִמּוֹ בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל רַבִּי מִיכְל ב”ר יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמַר לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק שֶׁרַבִּי מִיכְל הוּא בְּחִינַת “צַדִּיק” שֶׁצָּרִיךְ לִנְסֹעַ וְלָבוֹא אֵלָיו לְשַׁבָּתוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹסְעִים לַצַּדִּיקִים, וְכֵן נָהַג הוּא רַבִּי מָאטִיל בְּעַצְמוֹ שֶׁהָיָה נוֹסֵעַ בְּכָל שָׁנָה לְשַׁבָּת “פָּרָשַׁת פָּרָה” אֶל רַבִּי מִיכְל. כְּשֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק: וּמַה דַּעְתְּכֶם עַל רָאבְּרַ”נ, עָנָה לוֹ רַבִּי מָאטִיל בְּהַפְלָגַת לָשׁוֹן: עִנְיָנוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי. “דָּאס אִיז גָאר עֶפֶּעס אַנְדֶערְשְׁט”.

ד-תכו

בַּחֲנֻכָּה הָיוּ רַבִּי מִיכְל וְרַבִּי דָּוִד צְבִי, ב”ר יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ, מְשַׂחֲקִים יַחְדָו בְּמִשְׂחָק הַנִּקְרָא “עִיר וּכְפָר”, “אַ שְׁטָאט מִיט אַ דָּארְף”, וְהָיָה זֶה מִשְׂחָק שֶׁצְּרִיכִים עֲבוּרוֹ כִּשָּׁרוֹן רַב, וְיֵשׁ סְבָרָא שֶׁנָּהֲגוּ כָּךְ עוֹד מִבֵּית אֲבִיהֶם וּזְקֵנָם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ד-תכז

רַבִּי מִיכְל נֶכֶד מוֹהַרְנַ”תְּ, הָיָה מְצַוֶּה לִבְנֵי בֵיתוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לוֹ יוֹתֵר מִדַּאי מַאֲכָלֵי שַׁבָּת, כִּי לְגֹדֶל יִקְרַת מַאֲכָלֵי שַׁבָּת, חָשַׁשׁ שֶׁמָּא יִתְּנוּ לוֹ יוֹתֵר מִדַּאי וְיִהְיֶה מוּכְרָח לְשַׁיֵּר מִמַּאֲכָלוֹ, וּלְרֹב קְדֻשַּׁת אֲכִילַת מַאֲכָלֵי הַשַּׁבָּת שֶׁכֻּלָּהּ אֱלֹקוּת, כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ (ליקו”מ ח”א סימן נז. ח”ב יז), אֵין נָכוֹן לְשַׁיֵּר מֵהֶם. “אַ מַאֲכָל פוּן שַׁבָּת לָאזְט מֶען אִיבֶּער? דֶער רַבִּי זָאְגְט דָאךְ סְ’אִיז כֻּלָּהּ אֱלֹקוּת כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ”.

הָיָה עָנָו גָּדוֹל מְאֹד. כְּשֶׁרָצָה מַאן דְּהוּ לַעֲזֹר לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ בִּלְבִישַׁת מְעִילוֹ הָעֶלְיוֹן, כְּדֶרֶךְ אִישׁ חָשׁוּב וְנִכְבָּד, לֹא הִנִּיחַ לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, מֵרֹב חֲשָׁשׁוֹ שֶׁיָּבֹא לִידֵי שֶׁמֶץ גֵּאוּת כָּל שֶׁהוּא].

ד-תכח

רַבִּי מִיכְל ב”ר יִצְחָק, זָהִיר הָיָה לֵילֵךְ לַמִּקְוֶה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְאַף בְּסוֹף יָמָיו שֶׁארְכָה לוֹ הַשְׁהִיָּה בַּמִּקְוֶה זְמַן רַב מֶשֶׁךְ כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת, כִּי לֹא רָצָה לְקַבֵּל סִיּוּעַ לִלְבִישַׁת הַבְּגָדִים מֵאַף אֶחָד, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנָּפַל לוֹ מַשֶּׁהוּ וְרָצָה מַאן דְּהוּ לַעֲזֹר לוֹ לֹא נָתַן לוֹ לִטְרֹחַ עֲבוּרוֹ, אֶלָּא יָגַע בְּעַצְמוֹ לִמְצוֹא אֲבֵדָתוֹ, בְּאָמְרוֹ לְהַלָּה: “וְכִי מַה אַתָּה כְּבָר רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אוֹתִי לִמְפֻרְסָם, הַנַּח וְאֶמְצָאֵהוּ כְּבָר לְבַדִּי”. בְּיוֹם שִׁשִּׁי הָיָה הוֹלֵךְ פַּעֲמַיִם לַמִּקְוֶה, לִפְנֵי הַתְּפִלָּה וְלִכְבוֹד שַׁבָּת, וְרָצוּ בָּנָיו לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִזֶּה, כִּי אָמְרוּ לוֹ שֶׁזֶּה מְאֹד קָשֶׁה עֲבוּרוֹ, פָּנָה אֲלֵיהֶם וְאָמַר בִּבְדִיחוּתָא: כּוֹבָעִי אֵינוֹ מֻנָּח לִי טוֹב עַל הָרֹאשׁ לְלֹא טְבִילָתִי בַּמִּקְוֶה. “דָּאס קַאפְּל שְׁטֵייט מִיר נִישְׁט גוּט אוֹיפְן קָאפּ אָהְן מִקְוֶה”.

ד-תכט

לְרַבִּי מִיכְל ב”ר יִצְחָק, הָיָה בִּירוּשָׁה מַקֵל יַד מִמוֹהַרְנַ”תְּ, וְהֶרְאָהוּ לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק בָּעֵת שֶׁהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ [בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח שְׁנַת תרע”ה].

ד-תל

כְּשֶׁשָּׁהָה רַבִּי מִיכְל ב”ר יִצְחָק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּקֵּר גַּם עַל קֶבֶר הָרַשְׁבִּ”י, וְהוּא כַּיָּדוּעַ הָיָה לוֹמֵד הַרְבֵּה בְּסֵפֶר הַזֹּהַר, וְגַם בִּהְיוֹתוֹ בְּמִירוֹן לָמַד הַרְבֵּה בְּסֵפֶר הַזֹּהַר, בְּאֶמְצַע לִמּוּדוֹ הִתְלַהֵב מְאֹד, וְאָמַר בְּצַחוּת לְשׁוֹנוֹ: “כְּשֶׁשּׁוֹתִים “מֶעד” (=שֵׁם שְׁתִיָּה מְיֻחֶדֶת), מִן הַמְקוֹר, הֲרֵי הַטַּעַם הוּא טַעַם אַחֵר לְגַמְרֵי”! – “אַז מְ’טְרִינְקְט מֶעד בַּיים צַאפִּין הָאט דָאס אַ אַנְדֶער טַעַם” ! .

ד-תלא

מְצוּיָן הָיָה רַבִּי מִיכְלֶ’ע זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מְאֹד בְּמִצְוַת “הַכְנָסַת-אוֹרְחִים” כָּל כָּךְ עַד שֶׁהָיָה לוֹ בְּבֵיתוֹ אָרוֹן מְיֻחָד לִכְלֵי מִטָּה וְכַדּוֹמֶה עֲבוּר הָאוֹרְחִים שֶׁבָּאוּ לְהִתְאַכְסֵן בְּצֵל קוֹרָתוֹ.

הָיָה נוֹהֵג לְהַשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין לִכְבוֹד הָאוֹרֵחַ.

ד-תלב

אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מִיכְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לְרֹב הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַזֹּהַר מֵחִיּוּב וּמַעֲלַת קִימַת חֲצוֹת, הֲרֵי מִתְבָּאֵר שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֵין קִיּוּם לְסַנְדְּלָר בַּעֲבוֹדָתוֹ לְלֹא הַמַּחַט, כֵּן אֵין יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וְלַעֲבוֹד אֶת ה’ בִּשְׁלֵמוּת לְלֹא הַזְּהִירוּת בְּקִימַת חֲצוֹת הַלַּיְלָה.

ד-תלג

פַּעַם, שָׁאַל רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרִינְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת רַבִּי מִיכְל, אִם יִסַּע לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לוֹ רַבִּי מִיכְל, שֶׁלֹּא יַעֲלֶה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְעֵת עַתָּה, כִּי עַל-יְדֵי זֶה לֹא יוּכַל לָבוֹא לְאוּמַאן בְּכָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וּכְשֶׁשָּׁמַע מִזֶּה רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן אָמַר לוֹ: “אַתָּה דּוֹאֵג שֶׁלֹּא תּוּכַל לָבוֹא לְאוּמַאן בְּכָל שָׁנָה, צֵא וּלְמַד מִמֶּנִּי, שֶׁאֲנִי אֵינִי בַּעַל יְכֹלֶת כָּמוֹךָ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן בָּא אֲנִי בְּכָל שָׁנָה לַקִּבּוּץ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְכָל שֶׁכֵּן אַתָּה, שֶׁהִנְּךָ בַּעַל יְכֹלֶת לָזֶה”. (עיין עוד במכתב רבי אברהם בר”נ לר”א שטרנהרץ – בבאיהל”ק תו’ קנ”ה).

ד-תלד

כַּיָּדוּעַ הָיָה רַבִּי מִיכְל ב”ר יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ זָהִיר מְאֹד בִּטְבִילַת מִקְוֶה, וְאָמַר פַּעַם בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, שֶׁסּוֹפֵי תֵיבוֹת צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק’ וּמִכֻּלָּם’ יַצִילֵינוּ’ ה’ הוּא מִ’קְ’וֶ’ה כָּל כַּךְ מוֹעֶלֶת זְכוּת הַטְּבִילָה בַּמִּקְוֶה.

ד-תלה

כַּיָּדוּעַ עָבַד רַבִּי מִיכְלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּדֹּאַר עַד סוֹף יָמָיו מַמָּשׁ, פַּעַם קִנְטֵר אוֹתוֹ אָחִיו רַבִּי דָּוִד צְבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ “וְכִי עַד הַקֶּבֶר תֵּלֵךְ וְתַעֲבוֹד בַּדֹּאַר”?, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא עָזַב אֶת עֲבוֹדָתוֹ בַּדֹּאַר, לְאַחַר פְּטִירָתוֹ כְּשֶׁעָבְרָה הַנְהָלַת הַדֹּאַר לְבָנָיו וְהֵם כְּבָר לֹא הִשְׁגִּיחוּ כָּל כָּךְ עַל הַכֶּסֶף הַנִּשְׁלַח, וְנִגְרַם מִזֶּה נֶזֶק רַב לַאֲנָשִׁים עַד שֶׁנֶּהְפְּכוּ לְבַעֲלֵי חוֹבוֹת וְכוּ’, רַק אָז הֵבִינוּ אַנַ”שׁ אֶת סִבַּת אִי הִתְפַּטְּרוּתוֹ מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁבַּדֹּאַר.

ד-תלו

רַבִּי מִיכְל ב”ר יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא מִדֵּי שָׁנָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ אִיָּיר לְאוּמַאן, לְהִשְׁתַּטֵחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ, וְחוֹזֵר תֵּיכֶף לְטוּלְטְשִׁין, וַאֲפִלּוּ אִם חָל עֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ בְּעֶרֶב-שַׁבָּת חָזַר לִשְׁבּוֹת בְּטוּלְטְשִׁין. וְהָיָה מִנְהָגוֹ אָז לִשְׁהוֹת בְּצִיּוּן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאַחַר כָּךְ הָיָה בָּא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמְדַבֵּר עִם אַנַ”שׁ בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ וְכוּ’, וְאַף רָאבְּרַ”נ הָיָה יוֹשֵׁב אֶצְלוֹ לִשְׁמֹעַ דִּבּוּרָיו, וּפַעַם כְּשֶׁשָּׁמַע רָאבְּרַ”נ דִּבּוּרָיו שֶׁדִּבֵּר אָז מֵהַמּוּבָא בַּתְּפִלּוֹת שֶׁבְּסֵפֶר “שַׁעֲרֵי צִיּוֹן”: “לְהָפִיק דַּרְכֵי הָעֲנָוָה בֶּאֱמֶת”, עָנָה וְאָמַר: מְדַבֵּר הוּא כִּיהוּדִי כָּשֵׁר, “עֶר רֶעדְט וִוי אַ הֶערְלִיכֶער יוּד”.

ד-תלז

בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת תרע”ה, הָיָה רַבִּי מִיכְל בֶּן רַבִּי יִצְחָק עַל הַצִּיּוּן בְּיַחַד עִם רַבִּי אַיְיזִיק אַיְיזְנְשְׁטֵיין, וּשְׁנֵיהֶם הִשְׁתַּטְחוּ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ, וּמֵרֹב הַדּוֹחַק הִנִּיחַ כָּל אֶחָד אֶת יָדוֹ עַל כָּתֵף חֲבֵרוֹ, וְרָצָה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה – שֶׁהָיְתָה לוֹ אָז עֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְבִיאָתוֹ לְאוּמַאן – לְסַיֵּעַ לָהֶם לְהוֹרִיד כָּל אֶחָד אֶת יָדוֹ מֵהַשֵּׁנִי, אָמְרוּ לוֹ אַנַ”שׁ, אַל תִּגַּע בָּם, וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁאלּוּ שְׁנֵי צַדִּיקִים הֵם.

ד-תלח

הָיָה פַּעַם רַבִּי מִיכַלֵּי נֶכֶד מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּסְעוּדַת בְּרִית מִילָה בְּעִיר טוּלְטְשִׁין, שֶׁל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ בְּשֵׁם רַבִּי עֶזְרִיאֵל, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי הִירְשׁ וַוייסְלֵיבּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. לְאַחַר הַבְּרִית כְּשֶׁשָּׁאַל אֶת הָאֲנָשִׁים הֵיכָן מִתְקַיֶּמֶת סְעוּדַת הַבְּרִית עָנוּ לוֹ שֶׁאֵין בַּעַל הַבְּרִית עוֹשֶׂה סְעוּדָה לְרוֹב עֲנִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה, כָּאַב הַדָּבָר לְרַבִּי מִיכַלֵי, וְתֵיכֶף הָלַךְ וְקִבֵּץ אֵיזֶה סְכוּם מָעוֹת וְקָנוּ מְעַט דָּגִים מְלוּחִים וְכַדּוֹמֶה וְעָשׂוּ סְעוּדַת בְּרִית, אַחַר כָּךְ בְּעֵת הַסְעוּדָה כִּבְּדוּ אוֹתוֹ שֶׁיְדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה לִפְנֵי הַצִּבּוּר, נַעֲנָה לָהֶם וּבֵין דְּבָרָיו אָמַר שֶׁהַסַ”מ הוּא הוּא הַמְעַכֵּב לִבְלִי לַעֲשׂוֹת סְעוּדוֹת מִצְוָה, וְרֶמֶז לָזֶה ס’מ’א’ל’ רָאשֵׁי-תֵיבוֹת סְ’עוּדַת מִ’צְוָה אֵ’ין לַ’עֲשׂוֹת. רַבִּי לֵוִי יִצְחָק שָׁמְעָהּ מֵרַבִּי נָשְׁקֶע מִטּוּלְטְשִׁין.

ד-תמ

רַבִּי דָּוִד צְבִי וְרַבִּי מֵיכַלֵי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיוּ דָּרִים שְׁנֵיהֶם בְּדִירַת אֲבִיהֶם רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ, כִּי אַחַר שֶׁעָלָה לָדוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חִלְּקוּ אֶת הַדִּירָה לִשְׁנַיִם, וְהָיוּ דָּרִים בָּהּ שְׁנֵיהֶם עַד סוֹף יְמֵיהֶם, בְּחַיֵּיהֶם הָיוּ נוֹהֲגִים לְקַיֵּים אֶת הַסְּעוּדָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד צְבִי, לְאַחַר פְּטִירָתוֹ הָיָה רַבִּי מִיכַלֵי מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת בְּכָל שַׁבָּת לְבֵית רַבִּי דָּוִד צְבִי אָחִיו וְיוֹשֵׁב שָׁם בַּסְּעוּדָה עִם בָּנָיו. פַּעַם שָׁאֲלוּהוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי מִיכַלֵי, מַדּוּעַ מַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לָלֶכֶת לְבֵית אָחִיו רַבִּי דָּוִד צְבִי, הֲרֵי יוֹתֵר נֹחַ יִהְיֶה לוֹ אִם בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד צְבִי יָבוֹאוּ אֵלָיו. עָנָה לָהֶם: אֵינִי הוֹלֵךְ לְבֵיתָם, אֲנִי הוֹלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁמְדַבְּרִים שָׁם דִּבּוּרִים.

ד-תמב

לְרַבִּי נַחְמָן בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ, הָיָה בֵּן בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה עוֹבֵד ה’ מוּפְלָג בְּמַעֲלָה מְאֹד, וְהָיָה דָּר בְּעִיר דִּימִיטְרִיוְוקֶע, וְלוֹ הָיָה בֵּן בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, שֶׁדָּר בְּעִיר בַּאבְּרִינִיץ, וְהָיָה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם רַבִּי אִיצִיק בַּאבְּרִינִיצֶער, הוּא הָיָה עוֹבֵד ה’ מֻפְלָג בְּמַעֲלָה מְאֹד, וְהִנֵּה לְאַחַר פְּטִירַת מוֹהַרְנַ”תְּ יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּנוֹ רַבִּי נַחְמָן, וּמָקוֹם זֶה הָיָה הַמָּקוֹם הֶחָשׁוּב וְהַנִּכְבָּד שֶׁבַּקְלוֹיז. כְּשֶׁנִּפְטַר רַבִּי נַחְמָן יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ בְּנוֹ רַבִּי נָתָן הַנַּ”ל, פַּעַם בְּאֵיזֶה שָׁנָה הָלְכוּ כַּמָּה מִגְבִירֵי אַנַ”שׁ מִטְּשֶׁערִין וְכִבְּדוּ אֶת הַיְשִׁיבָה בְּמָקוֹם חָשׁוּב זֶה אֶת רַבִּי נַחְמָן מִזִּירִין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לְסִבַּת הִתְעַשְׁרוּתוֹ הַגְדוֹלָה בְּאוֹתָהּ עֵת, כְּשֶׁהִגִּיעַ רַבִּי נָתָן לַאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת שֶׁבְּלֵיל זְכוֹר בְּרִית וְרָאָה אֵיךְ שֶׁרַבִּי נַחְמָן מִזִּירִין יוֹשֵׁב עַל מְקוֹמוֹ, הָלַךְ וְנֶעֱמַד בְּמָקוֹם אַחֵר וְלֹא עָשָׂה מִזֶּה שׁוּם עֵסֶק. אוּלָם כְּשֶׁבָּא אַחַר כָּךְ בְּנוֹ רַבִּי אִיצִיק וְרָאָה שֶׁאבִיו עוֹמֵד בְּפִינָה, נִגַּשׁ לְרַבִּי נַחְמָן מִזִּירִין וְאָמַר לוֹ, דַּע שֶׁהִנְךָ יוֹשֵׁב עַל מְקוֹם אָבִי הַקָּבוּעַ זֶה שָׁנִים רַבּוֹת, נֶעֱמַד תֵּיכֶף רַבִּי נַחְמָן וְהֶחֱזִיר לוֹ אֶת מְקוֹמוֹ וְלֹא עָשָׂה גַּם הוּא מִזֶּה שׁוּם עֵסֶק, כִּי הָיָה בְּטִבְעוֹ אָדָם תָּמִים וּפָשׁוּט. חָרָה הַדָּבָר לְאַנְשֵׁי טְשֶׁערִין כִּי הָיָה רַבִּי אִיצִיק קַל בְּעֵינֵיהֶם, כִּי הָיָה עָנִי מָרוּד וּמַה לּוֹ לְהִתְעָרֵב בְּעִנְיְנֵיהֶם, עַל כֵּן לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָלְכוּ וְהוֹשִׁיבוּ שׁוּב אֶת רַבִּי נַחְמָן מִזִּירִין בַּמָּקוֹם הַנַּ”ל. כְּשֶׁבָּא רַבִּי נָתָן וְרָאָה שֶׁרַבִּי נַחְמָן יוֹשֵׁב שׁוּב עַל מְקוֹמוֹ הָלַךְ וְנֶעֱמַד לְיַד דֶּלֶת הַכְּנִיסָה לַקְּלוֹיז וְהִמְתִּין לִבְנוֹ, כְּשֶׁהִגִּיעַ, נִגַּשׁ אֵלָיו אָבִיו וְאָמַר לוֹ בִּקְפֵּידָה: אִיצִיק יֵשׁ לָנוּ בְּקַבָּלָה מֵרַבֵּנוּ שֶׁהָעוֹשֶׂה מַחְלֹקֶת וּמְרִיבָה בְּעֵת הַקִּבּוּץ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה לֹא יַשְׁלִים אֶת שְׁנָתוֹ, וּבְכֵן מְצַוֶּה אֲנִי עָלֶיךָ שֶׁתִּשְׁקוֹט וְלֹא תַעֲשֶׂה מִזֶּה שׁוּם עִנְיָן וּמַחְלֹקֶת, שָׁמַע בְּקוֹלוֹ בְּנוֹ רַבִּי אִיצִיק וְשָׁתַק וְלֹא גָּרַם לְשׁוּם וִכּוּחִים סְבִיב פָּרָשָׁה זוֹ, אוּלָם בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִפְטַר לְעוֹלָמוֹ רַבִּי נַחְמָן מִזִּירִין. וְהָיוּ אַנַ”שׁ מְקַנְטְרִים אֶת אַנְשֵׁי טְשֶׁערִין בְּאָמְרָם לָהֶם: אַתֶּם הֲרַגְתֶּם אֶת רַבִּי נַחְמָן בְּתַאֲוַת הַנִּצָּחוֹן וְהַמַּחְלֹקֶת שֶׁגָּרַמְתֶּם.

ד-תמג

רַבִּי נָתָן ב”ר נַחְמָן בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל פִיקְסְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה הַגַּבַּאי וּמֵהָאֲנָשִׁים הַמְּכֻבָּדִים שֶׁבַּחֲבוּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי סֶענְדֶער טְרָהְוִויצֶער, וְהוּא הָיָה שׁוֹלֵחַ אֶת הַכֶּסֶף שֶׁנֶּאֱסַף בֵּינֵיהֶם לְרַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער. וְהָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בָּנִים: ר’ דָּוִד, וְר’ משֶׁה, וְר’ אִיצִיק, הַמְכֻנֶּה אִיצִיק בַּאבְּרִינִיצֶער, וְר’ אַהֲרֹן וְעוֹד אֶחָד. ר’ דָּוִד וְר’ משֶׁה הָיוּ דָּרִים בְּיַאלְסִיוֶועט, רַבִּי דָּוִד הִתְפַּרְנֵס מֵחֲנוּת שֶׁהָיָה לוֹ, וְר’ משֶׁה מִמִּשְׂרַת הַשַּׁמָּשׁוּת בְּבֵית כְּנֶסֶת, פַּעַם כְּשֶׁשָּׁהָה ר’ נָתָן בְּיַאלְסִיוֶועט וְרָאָה אֵיךְ שֶׁהַשַּׁבָּת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה וַעֲדַיִן עוֹמֵד בְּנוֹ בַּחֲנוּת עִם קוֹנָיו הָרַבִּים, פָּנָה אֵלָיו בִּגְעָרָה: “דָּוִד הַשּׁוֹט תָּלוּי” “דֶער קַאנְטְשִׁיק הֵיינְגְט”, בְּרָמְזוֹ לוֹ עֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם הַצָּפוּי לוֹ, וְסָגַר תֵּיכֶף וּמִיָּד אֶת הַחֲנוּת לְרֹב הַפַּחַד שֶׁנָּפַל עָלָיו מִדִּבְרֵי אָבִיו עַל קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת הַקְּרֵיבָה וּבָאָה. ר’ נָתָן עַצְמוֹ הָיָה תַּלְמִיד חָכָם וְלַמְדָן מוּפְלָג.

ד-תמד

רַבִּי אִיצִיק ב”ר נָתָן ב”ר נַחְמָן בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים קִיבְלִיטְשֶׁער, וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קַארְדוּנֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוּא שֶׁגָּמַר אֶת הַשִּׁדּוּךְ, כִּי בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים לֹא רָצְתָה אוֹתוֹ לְחָתָן, כִּי רָאֲתָה וְהֵבִינָה שֶׁהוּא עָנִי מָרוּד, הָלַךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִקָּארְדַאן וְהִתְחַפֵּשׂ לֶעָשִׁיר וּבָא לְבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים וְהִצִּיעַ לְבִתּוֹ אֶת הַשִּׁדּוּךְ, וְהִיא בְּחָשְׁבָהּ שֶׁהוּא דּוֹדוֹ הֶעָשִׁיר שֶׁל רַבִּי אִיצִיק, הִסְכִּימָה תֵּיכֶף לַשִּׁדּוּךְ. לְאַחַר אֵרוּסֵיהֶם אָמַר לָהּ אֶת כָּל הָאֱמֶת וּבֵרְכָהּ מֵעוֹמֶק הַלֵּב שֶׁעַתָּה יַעַזְרֵם ה’ יִתְבָּרַךְ וְיִהְיֶה לָהֶם כָּל טוּב, וְאָכֵן חָיוּ בְּאשֶׁר וְעשֶׁר.

ד-תמה

עָנִי מָרוּד כָּל כָּךְ הָיָה רַבִּי יִצְחָק בַּאבְּרִינִיצֶער, עַד שֶׁהָיָה צָרִיךְ לֶאֱסֹף לְעַצְמוֹ מֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה מָעוֹת כְּדֵי לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ מִכְנָסַיִם חֲדָשׁוֹת לִכְבוֹד רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. פַּעַם כְּשֶׁבָּא רַבִּי גֶעצִי לְבַּאבְּרִינִיץ בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ (כִּי כָּךְ הָיָה נוֹהֵג לָצֵאת וּלְבַקֵּר אֶת אַנַ”שׁ הַפְּזוּרִים בָּעֲיָרוֹת שֶׁסְּבִיב אוּמַאן). הִבְחִין רַבִּי יִצְחָק אֵיךְ שֶׁרַבִּי גֶעצִי לְרֹב עֲנִיּוּתוֹ לָבוּשׁ בְּמִכְנָסַיִם קְרוּעוֹת, הָלַךְ וְנָתַן לוֹ אֶת מִכְנָסָיו הַחֲדָשׁוֹת, שֶׁהֵכִינָם לְעַצְמוֹ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אַחַר כָּךְ בְּעֵת הַקִּבּוּץ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁהִבְחִין רַבִּי יִצְחָק בָּאבְּרִינִיצֶער בְּרַבִּי מָרְדְּכַי בַּאבְּרִינִיצֶער הַמַּבִּיט עָלָיו עַל זֶה שֶׁהוֹלֵךְ בְּמִכְנָסַיִם יְשָׁנוֹת וּבָלוֹת, כִּי לֹא הָיָה לוֹ לְהַחְלִיף מֵחֲמַת שֶׁנָּתְנָם לְרַבִּי גֶעצִי כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, פָּנָה מֵעַצְמוֹ אֶל רַבִּי מָרְדְּכַי וְאָמַר לוֹ: “כֵּן כֵּן, זֶהוּ הָאֱמֶת וְהַנָּכוֹן, רַבִּי גֶעצִי הוּא הוּא הַצָּרִיךְ לָלֶכֶת לָבוּשׁ בְּמִכְנָסַיִם חֲדָשׁוֹת לֹא אֲנִי”.

ד-תמו

רַבִּי שַׁכְנָא, ב”ר נַפְתָּלִי הִירְץ אָחִיו שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ (מִזִּוּוּג שֵׁנִי), הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי “יַעֲקֹב מֵהַיַּעַר” הַמְּכֻנֶּה “רַבִּי יַעֲקֹב פוּן וַואלְד”, וְסִפֵּר שֶׁחוֹתְנוֹ הָיָה דָּבוּק מְאֹד בְּרָאבְּרַ”נ, וְהָיָה נוֹתֵן לוֹ מִדֵּי שָׁנָה אֶת כָּל מַעְשְׂרוֹתָיו מִכָּל הַשָּׁנָה, שֶׁהִסְתַּכֵּם בְּסַךְ שֶׁל שְׁנֵי רוּבְּל לְחֹדֶשׁ.

ד-תמז

סִפֵּר ר’ שַׁכְנָא הַנַּ”ל שֶׁפַּעַם בְּעֵת שֶׁבָּא ר’ אַבְרָהָם ב”ר נַחְמָן לְנֶעמִירוֹב, נִכְנַס לְבֵיתוֹ, וּכְפִי הַיָּדוּעַ הָיָה רָאבְּרַ”נ חוֹלֶה מֵעַיִם וְעַל-כֵּן שָׁאַל לְזוּגָתוֹ אִם יֵשׁ לָהּ מְעַט מְזוֹנוֹת, וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהָעוֹמֵד לְפָנֶיהָ הוּא רָאבְּרַ”נ, עָנְתָה לוֹ אָנוּ אֵין לָנוּ מְזוֹנוֹת בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ, וְהָלַךְ לוֹ, כְּשֶׁבָּא אַחַר כָּךְ רַבִּי יַעֲקֹב לְבֵיתוֹ סִפְּרָה לוֹ זוּגָתוֹ שֶׁהָיָה פֹּה אֵיזֶה יְהוּדִי וּבִקֵּשׁ מְעַט מְזוֹנוֹת, כְּשֶׁהֵבִין שֶׁזֶּה הָיָה רָאבְּרַ”נ, כָּאַב לוֹ הַדָּבָר מְאֹד עַד שֶׁהָלַךְ בִּמְיֻחָד וְהִתְנַצֵּל לְפָנָיו עַל זֶה, כָּל-כָּךְ הָיָה רָאבְּרַ”נ טָרוּד וּמְחֻסָּר כֹּל, אַף בְּסוֹף יָמָיו.

ד-תמח

סִפֵּר רַבִּי שַׁכְנָא הַנַּ”ל, שֶׁהַשִּׁדּוּךְ שֶׁלּוֹ עִם ר’ יַעֲקֹב מֵהַיַּעַר, נַעֲשָׂה עַל יְדֵי שֶׁבָּא רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי נַפְתָּלִי הֶערְץ אָבִיו לְהַזְמִין אֶצְלוֹ פַּרְשִׁיּוֹת לִתְפִלִּין עֲבוּר בְּנוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה בַּר-מִצְוָה, שָׁאַל רַבִּי יַעֲקֹב אֶת רַבִּי נַפְתָּלִי הֶערְץ מַה מְּחִיר הַפָּרָשִׁיּוֹת עָנָה לוֹ שִׁשָּׁה רוּבְּל, הוֹצִיא תֵּיכֶף רַבִּי יַעֲקֹב אֶת הַסְּכוּם וְנָתַן לוֹ הִתְנַצֵּל רַבִּי נַפְתָּלִי הֶערְץ לִפְנֵי רַבִּי יַעֲקֹב וְאָמַר לוֹ אָמַרְתִּי לָכֶם תְּחִלָּה סַךְ שִׁשָּׁה רוּבְּל כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁתַּעַמְדוּ עַל הַמֶּקָּח וְנִשָּׁאֵר בִּסְכוּם שֶׁל חֲמִשָּׁה רוּבְּל כִּי בֶּאֱמֶת מְחִירָן חֲמִשָּׁה רוּבְּל, אוּלָם אַחַר רְאוֹתִי אֶת יוֹשֶׁר לִבְּכֶם שֶׁלֹּא הִתְוַכַּחְתֶּם עַל הַמְּחִיר עֲבוּר הַמִּצְוָה, נוֹתֵן אֲנִי לָכֶם עֲבוּר כָּךְ אֶת בְּנִי לְחָתָן. רַבִּי שַׁכְנָא הַנַּ”ל הָיָה אִישׁ יָקָר מְאֹד וּמְיֻחָד, וְהִתְפַּרְנֵס אַף הוּא מִסּוֹפְרוּת.

ד-תמט

רַבִּי נַחְמָן אַלְשִׁי”ךְ, (כֻּנָּה כֵּן עַל שֵׁם בְּקִיאוּתוֹ בְּסֵפֶר הָאַלְשִׁי”ךְ הַקָּדוֹשׁ) ב”ר דָוִד צְבִי ב”ר יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ, הָיָה עוֹבֵד ה’ נִפְלָא וְהָיָה לוֹ פֶּה מַפִּיק מַרְגָּלִיּוֹת, בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה מְדַבֵּר לִפְנֵי הַצִּבּוּר, הָיָה מִתְרַגֵּשׁ וּבוֹכֶה, לְגֹדֶל תַּבְעֵרַת לְבָבוֹ וְגֹדֶל הֶרְגֵּשׁוֹ, בִּפְרַט בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. אַף שֶׁהָיָה אִישׁ שָׂמֵחַ מְאֹד. בְּסוֹף יָמָיו הָיָה מְשֻׁתָּק בְּכָל גּוּפוֹ, כְּשֶׁבִּקֵר אֶצְלוֹ פַּעַם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרָאָהוּ בְּחָלְיוֹ הַנּוֹרָא, פָּנָה אֵלָיו רַבִּי נַחְמָן בְּעַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ בְּדֶרֶךְ מָשָׁל: כְּשֶׁנִּפְטַר אָדָם מְלַוִּים אוֹתוֹ בְּנֵי-בֵיתוֹ וּקְרוֹבָיו, וְכֻלָּם בּוֹכִים וּמִצְטַעֲרִים עַל פְּטִירָתוֹ, שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרָיו אַלְמָנָה וִיתוֹמִים, וַהֲרֵי אֵין לְשַׁעֵר אֶת גֹּדֶל הַצַּעַר שֶׁבִּפְטִירָתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן צוֹעֵק הַחַזָּן הַמְלַוֶּה: “אֵל מָלֵא רַחֲמִים”, כְּאוֹמֵר שֶׁהַצָּרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת הִיא מְלֵאָה בְּרַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. וְסִיֵּם עַל עַצְמוֹ וְאָמַר: “זֶהוּ מָלֵא רַחֲמִים”, “דָּאס אִיז מָלֵא רַחֲמִים”, הַיְּינוּ רְאִיָּתְךָ מַחֲלָתִי הַקָּשָׁה שֶׁמְּשֻׁתָּק אֲנִי בְּכָל גּוּפִי הִיא הִיא “מָלֵא רַחֲמִים” שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ. הוּא הָיָה דָּר בְּטוּלְטְשִׁין, נִפְטַר בִּשְׁנַת התר”צ.

ד-תנ

סִפֵּר רַבִּי מָרְדְּכַי בַּאבְּרִינִיצֶער, פַּעַם כְּשֶׁנָּסְעוּ מֵאַנַ”שׁ לַקִּבּוּץ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּאוּמַאן, נִשְׁאֲלָה בֵּינֵיהֶם בְּאֶמְצַע נְסִיעָתָם הַשְּׁאֵלָה הַמְפוּרְסֶמֶת, מַדּוּעַ אֵין לָנוּ “חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב” רַבִּי כִּשְׁאָר הַחֲסִידִים, וְכָל אֶחָד מֵהַנּוֹסְעִים אָמַר טַעַם אַחֵר, נָסַע עִמָּהֶם אָז גַּם אִישׁ פָּשׁוּט אֶחָד שֶׁהִתְפַּרְנֵס מֵעֲשִׂיַּת אוּכָּפִים וּפַרְסוֹת לַחֲמוֹרִים וְסוּסִים, הַנִּקְרָא “רִימֶר” בְּלַעַ”ז, נַעֲנָה אַף הוּא וְאָמַר, “נֶגֶד הָאֱמֶת הַגְדוֹלָה שֶׁהָיְתָה בְּרַבֵּנוּ מִי הוּא כַּיּוֹם שֶׁיָּכוֹל לָקוּם וְלוֹמַר עַל עַצְמוֹ ‘אֲנִי’ הָרַבִּי”, “נָאךְ אַזַא אֱמֶת וָואס אִיז גִיוֶוען בַּיים רֶעבְּן קֶען זִיךְ הַיְינְט אֵיינֶער אַוֶועק שְׁטֶעלְן אוּן זָאגְן אִיךְ בִּין דֶער רַבִּי”? וּמִלִּים נוֹקְבִים אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי אִישׁ פָּשׁוּט, הִדְהִימוּ אֶת הַנּוֹכְחִים בְּפַשְׁטוּת אֲמִתּוּתָם, וְקִבְּלוּ כֻּלָּם דַּעְתּוֹ.

ד-תנב

רָאָה פַּעַם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מִכְתָּב מֵרַבִּי הִירְץ סוֹפֵר, שֶׁכָּתַב לִבְנוֹ רַבִּי שַׁכְנָא וְהִתְאוֹנֵן לְפָנָיו אֵיךְ שֶׁסּוֹבֵל עֲנִיּוּת קָשָׁה מֵחֲמַת שֶׁאֵין רוֹצִים תּוֹשָׁבֵי הָעִיר לָתֵת לוֹ עֲבוֹדָה מֵחֲמַת יִחוּסוֹ לְאַנַ”שׁ, וְנִחֵם אֶת עַצְמוֹ בְּכָתְבוֹ: “זֶה שֶׁאֵין לָנוּ עֲבוֹדָה מֵחֲמַת הִתְקָרְבוּתֵנוּ לְרַבֵּנוּ זֹאת מְחֻיָּבִים אָנוּ לִסְבֹּל וּלְקַבְּלוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה”.

ד-תנג

רַבִּי מָרְדְּכַי בַּאבְּרִינִיצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נֶהֱרַג בְּעִיר קְרָאוָארָאק עַל יְדֵי מַכַּת חַשְׁמַל, וְהַמַּעֲשֶׂה הָיָה כָּךְ: כְּשֶׁעָלוּ הַקּוֹמוֹנִיסְטִים לַשִּׁלְטוֹן בָּרַח מֵעִירוֹ בַּאבְּרִינִיץ, כִּי שִׁלְטוֹנוֹת הַמַּס עָלוּ עַל עִקְבוֹתָיו וְרָצוּ לָקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ, בְּאוֹר לְכ”ד תַּמּוּז תרצ”ו יוֹם פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָבִיו רַבִּי טוֹבְיָה, הָלַךְ לֶאֱכֹל סְעוּדָה טוֹבָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָצוּם לְמָחֳרָת כְּמִנְהָג הַתַּעֲנִית בְּיוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו, וְהָלַךְ בָּרְחוֹב יַחַד עִם הַבָּחוּר רַבִּי יַעֲקֹב ב”ר יִצְחָק בַּאבְּרִינִיצֶער, הַמְכֻנֶּה אִיצְיָא, וְשָׂם יָדוֹ עַל כְּתֵיפוֹ וְדִבֵּר עִמּוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’ וְדִבּוּרֵי הִתְחַזְּקוּת בַּחֲבִיבוּת, לְפֶתַע הֵחֵל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם וּמָטָר עַז, עַד שֶׁנִּקְרַע חוּט הַחַשְׁמַל שֶׁבָּרְחוֹב וְנָפַל עַל שְׁנֵיהֶם וְנֶהֶרְגוּ בּוֹ בַּמָּקוֹם, בִּהְיוֹתוֹ בְּגִיל שִׁבְעִים וְאַרְבַּע. וּמְצָאוּם שׁוֹכְבִים כָּךְ כְּשֶׁיָּדָיו שֶׁל ר’ מָרְדְּכַי חֲבוּקוֹת עַל הַבָּחוּר ר’ יַעֲקֹב. כְּשֶׁנּוֹדַע דְּבַר פְּטִירָתוֹ לְאַנַ”שׁ שֶׁבְּאוּמַאן, נֶעֶצְבוּ כֻּלָּם מְאֹד, כִּי הָיָה חָבִיב וְחָשׁוּב מְאֹד בֵּין אַנַ”שׁ, וְהָיְתָה אָז עַל יְדֵי זֶה הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה לִתְשׁוּבָה בֵּין אַנַ”שׁ, כִּי הָיָה בַּעַל מַדְרֵיגָה גְּדוֹלָה וְכֵן בַּעַל צְדָקָה מֻפְלָג.

ד-תנד

כְּשֶׁהָיָה בָּא לְאוּמַאן הָיָה הוֹלֵךְ רַגְלִי מִתַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת עַד הַקְלוֹיז כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן טַעַם לְמַעֲשֵׂהוּ זֶה “אִם אֶסַע בַּעֲגָלָה שׁוּב לֹא אֵדַע וְאַרְגִּישׁ בְּצָרָתוֹ שֶׁל הֶעָנִי הַצָּרִיךְ לֶאֱכֹל”, הוּא נִפְטַר בִּהְיוֹתוֹ בֶּן שִׁבְעִים וְאַרְבַּע שָׁנִים.

ד-תנה

בְּנֵי רַבִּי יִצְחָק בַּאבְּרִינִיצֶער, נֶהֶרְגוּ כֻּלָּם עַל יְדֵי הַנַּאצִים בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, הי”ד.

ד-תנו

כַּיָּדוּעַ הָיָה רַבִּי מָרְדְּכַי בַּאבְּרִינִיצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עָשִׁיר וּבַעַל צְדָקָה מוּפְלָג, פַּעַם כְּשֶׁהָיָה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק אֶצְלוֹ בְּבֵית הַחֲרשֶׁת לַעֲשִׂיַּת סַבּוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ, נִכְוָה בְּיָדָיו מִמֵּי הַסַּבּוֹן שֶׁנִּתְּזוּ עַל יְדֵי הַנִּצּוֹצוֹת מִדּוּד הַהַרְתָּחָה, פָּנָה וְאָמַר לרל”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רְאֵה אֵיךְ עוֹבְדִים קָשֶׁה עַד שֶׁאֲפִלּוּ נִכְוִים עֲבוּרָהּ בַּיָּדַיִם, וְכָל זֶה רַק כְּדֵי לְהַרְוִיחַ עוֹד כֶּסֶף לְחַלְּקָם לִצְדָקָה.

ד-תנז

סִפֵּר רַבִּי מָרְדְּכַי מִבַּאבְּרִינִיץ לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהִכִּיר אִישׁ אֶחָד פָּשׁוּט מֵאַנַ”שׁ, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן שֶׁנֶּחְלָה בְּרַגְלָיו מְאֹד עַד שֶׁנַּעֲשָׂה מְשׁוּתָּק בִּשְׁנֵי רַגְלָיו רח”ל, מִבְּלִי יְכוֹלֶת לָלֶכֶת, וּכְשֶׁהֵבִיאוֹ אָבִיו לְ”קִבּוּץ” אַנַ”שׁ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה נְשָׂאוֹ עַל כְּתֵיפוֹ, וְכָךְ הֵבִיאוֹ גַּם בְּעֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ, אוּלָם חִכָּה שָׁם עַל הַצִּיּוּן עַד לִפְנוֹת עֶרֶב בְּעֵת שֶׁכְּבָר הָלְכוּ מִשָּׁם אַנַ”שׁ לְהָכִין עַצְמָם לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה, וְהָלַךְ וְאָסַף אֶת הָאָבָק שֶׁהָיָה בְּרִצְפַּת הַצִּיּוּן לְפִינָה אַחַת וְהוֹרִיד אֶת בְּנוֹ הַחוֹלֶה וְהִפְשִׁיט אֶת נְעָלָיו מִמֶּנּוּ וְהֶעֱמִידוֹ עַל אוֹתוֹ הָאָבָק, וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְהִתְחִיל לָלֶכֶת לְאַט לְאַט, עַד שֶׁבַּחֲזָרָה מֵהַצִּיּוּן כְּבָר הָלַךְ מֵעַצְמוֹ כְּאַחַד הָאָדָם. הִתְפַּלְּאוּ מְאֹד אַנַ”שׁ הַזְּקֵנִים שֶׁבְּאוֹתוֹ דּוֹר עַל זֶה, וְשָׁאֲלוּהוּ מֵאֵיפֹה שָׁמַע אֶת הַסְּגֻלָּה הַזּוֹ, וְעָנָה לָהֶם בִּתְמִימוּת: הֲרֵי רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ אוֹמֵר זֹאת, בַּ”מַּעֲשֶׂה מֵהַחִיגֵר” בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲשֶׂה ג’ רְאֵה שָׁם. וְהִפְטִיר וְאָמַר: הֵיכָן עוֹד נִמְצָא עָפָר הָגוּן כָּזֶה כְּעַפַר הַצִּיּוּן?

ד-תנח

פַּעַם בְּיוֹם-כִּפּוּר אַחַר קְרִיאַת-הַתּוֹרָה שֶׁבְּשַׁחֲרִית, כִּבְּדוּ אַנַ”שׁ אֶת הַחַזָּן רַבִּי נַחְמָן נֶעְמִירוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִקְרוֹא לִפְנֵיהֶם אֶת הַהַפְטוֹרָה, אוּלָם בְּאֶמְצַע הַקְּרִיאָה נִצְרַד בְּקוֹלוֹ. אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהִתְלַחֲשׁוּ אַנַ”שׁ בֵּינֵיהֶם בְּאָמְרָם “אֵיךְ יוּכַל עַתָּה אַחַר שֶׁנִּצְרַד בְּקוֹלוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמּוּסָף לִפְנֵי הַקָּהָל”, נַעֲנָה רָאבר”נ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: “נוּ אִם כֵּן יִהְיוּ לוֹ בִּתְפִלָּתוֹ פָּחוֹת הִרְהוּרֵי גַּאֲוָה” כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (יוֹצְאִים מִפִּיו), אָמַר לוֹ: “עַד כְּדֵי כָּךְ”, עָנָה לוֹ ראבר”נ בְּעֶצֶב וְקוֹל עָמוֹק: “כַּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה, כַּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה”, “אִין דֶעם עוֹלָם, אִין דֶעם עוֹלָם”, כְּאוֹמֵר, כַּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה מָקוֹם מְסֻכָּן הוּא שֶׁאף גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה יְכוֹלִים לְהִלָּכֵד בּוֹ, כָּל אֶחָד וּמִכְשׁוֹלוֹ, בִּפְרַט בְּהִרְהוּרֵי הַגֵּאוּת וְהַכָּבוֹד.

ד-תנט

רַבִּי נַחְמָן נֶעמִירוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה גּוּיַס לַצָּבָא בְּעַל-כָּרְחוֹ, וְשָׁהָה בְּמַחֲנֶה סָמוּךְ לָעִיר זִיטָאמִיר, לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח נִגַּשׁ לְרַב הָעִיר וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְסַדֵּר לוֹ מָקוֹם בְּבֵית יְהוּדִי שֶׁיּוּכַל לִשְׁהוֹת אֶצְלוֹ בַּחַג, וְסִפֵּר לוֹ גַּם שֶׁהוּא מִנֶּכְדֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִגַּשׁ הָרַב לְעָשִׁיר אֶחָד וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּאַכְסֵן אֶת רַבִּי נַחְמָן, הִסְכִּים הֶעָשִׁיר בְּשִׂמְחָה וְהִזְמִינוֹ, כְּשֶׁבָּא רַבִּי נַחְמָן לְבֵיתוֹ בְּלֵיל הַסֵּדֶר רָאָה אֵיךְ שֶׁמֻּנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן חַלּוֹת גְּדוֹלוֹת, וְנֶעֱמַד מִשְׁתּוֹמֵם, כְּשֶׁהִבְחִין בָּזֶה הֶעָשִׁיר, אָמַר לוֹ, אַל תִּתְפַּלֵּא עֲשׂוּיִים הֵם אַךְ מִבֵּיצִים וְקֶמַח-מַצָּה בִּלְבָד, אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתְחִילוּ לוֹמַר אֶת הַהַגָּדָה אָמְרָהּ רַבִּי נַחְמָן בְּהִתְלַהֲבוּת כָּזוֹ עַד שֶׁהִשְׁתּוֹמְמוּ בְּנֵי הַבַּיִת מְאֹד, וְהֶעֱרִיכוּהוּ כָּל כָּךְ שֶׁאַחַר הַפֶּסַח הֵבִיאוּ לוֹ לַמַּחֲנֶה כָּל יוֹם אֲרוּחוֹת מוּכָנוֹת כְּשֵׁרוֹת לִמְהַדְרִין, כִּי הֵבִינוּ וְהִרְגִּישׁוּ בִּגְדֻלָּתוֹ בִּשְׁהוֹתוֹ אֶצְלָם בְּפֶסַח, וְהֵבִינוּ שֶׁסּוֹבֵל מְאֹד מִשֶּׁהִיָּתוֹ בַּמַּחֲנֶה.

ד-תס

רַבִּי נַחְמָן נֶעמִירוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִפְטַר בְּעִירוֹ בְּקַיִץ שְׁנַת תרע”ט, בִּהְיוֹתוֹ בְּגִיל שִׁשִּׁים וְשָׁלשׁ שָׁנִים, וּמֵחֲמַת הַסַּכָּנָה הַגְדוֹלָה שֶׁהָיְתָה אָז בַּדְרָכִים, לֹא נוֹדַע לְאַנַ”שׁ דְּבַר פְּטִירָתוֹ עַד לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁנַת תר”פ. תּוֹשָׁבֵי הָעִיר סִפְּרוּ שֶׁבְּיוֹם הִסְתַּלְקוּתוֹ הָיָה יוֹם תְּפִלָּה וְצוֹם בָּעִיר, כְּדֵי שֶׁתִּתְבַּטֵּל הַסַּכָּנָה שֶׁהָיְתָה מֵהַפּוֹרְעִים שֶׁרָצוּ לְהִכָּנֵס לָעִיר בְּאוֹתוֹ יוֹם, וְשָׁלְחוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר אֶת רַבִּי נַחְמָן כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר לִתְפִלַּת מִנְחָה, אַחַר כָּךְ בַּלַּיְלָה הִבְחִינָה אִשְׁתּוֹ שֶׁאֵינוֹ קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה כְּהֶרְגֵּלוֹ, וּכְשֶׁנִּגְשָׁה לְהָעִירוֹ, הִבְחִינָה שֶׁכְּבָר אֵינוֹ בַּחַיִּים. בַּבֹּקֶר כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְתוֹשָׁבֵי הָעִיר, הִזְדַּעְזְעוּ וְאָמְרוּ: כְּבָר בִּתְפִלָּתוֹ הִבְחַנּוּ שֶׁהִנֵּה נִפְרַד הוּא מֵאִתָּנוּ, כִּי הִתְפַּלֵּל בִּדְמָעוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת עֲצוּמָה. וְאָכֵן נִצְּלוּ מֵהַפּוֹרְעִים.

ד-תסא

רַבִּי נַחְמָן נֶעמִירוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה אָדָם גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד, וְהָיָה נֶהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפּוֹ בִּהְיוֹתוֹ מְנַהֵל-חֶשְׁבּוֹנוֹת בְּבֵית חֲרשֶׁת שֶׁל עֵצִים, רָאבְּרַ”נ שֶׁהָיָה שׁוֹהֶה מִפַּעַם לְפַעַם בְּנֶעמִירוֹב, הָיָה מִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ.

ד-תסב

רַבִּי נָשְׁקֶ’ע מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה מִתְרַחֵק מְאֹד מֵהָרוֹפְאִים וּרְפוּאוֹתֵיהֶם כְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, פַּעַם נֶחְלָה אֶחָד מִבָּנָיו בְּמַחֲלָה אֲנוּשָׁה, וְהָרוֹפְאִים בְּיָדְעָם שֶׁלֹּא יִתֵּן לִבְנוֹ הָרְפוּאָה כִּדְבָעֵי, חָשְׁשׁוּ מְאֹד לִשְׁלוֹם הַיֶּלֶד, אוּלָם לְפֶלֶא הָיָה בְּעֵינֵיהֶם בִּרְאוֹתָם אֵיךְ שֶׁמַּקְפִּיד מְאֹד לָתֵת לִבְנוֹ אֶת הַנּוֹזֵל מִבַּקְבּוּק הָרְפוּאָה בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ, עַד שֶׁפָּנוּ אֵלָיו וְאָמְרוּ לוֹ אַי ר’ נַחְמָן הִתְקַלְקַלְתָּ, אַחַר כַּמָּה יָמִים הִבְרִיא הַיֶלֶד לְגַמְרֵי, אוּלָם רַבִּי נַחְמָן לָעַג עֲלֵיהֶם, בְּסַפְּרוֹ לְאַנַ”שׁ אֵיךְ שֶׁשָּׁפַךְ אֶת הָרְפוּאָה שֶׁבַּבַּקְבּוּק וְהִכְנִיס בִּמְקוֹמוֹ יֵין-צִמּוּקִים שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לְקִדּוּשׁ שֶׁל שַׁבָּת, וּמִמֶּנָּה הִקְפִּיד לְתִתּוֹ לִבְנוֹ וְלֹא הִבְרִיא כְּלַל וּכְלַל מֵרְפוּאָתָם.

ד-תסג

הוּא עַצְמוֹ חָלָה פַּעַם בְּחוֹלִי כָּבֵד מְאֹד, עַד שֶׁאבֵּד אֶת הַהַכָּרָה לְגַמְרֵי, וְהָלַךְ דַּיָּן הָעִיר וְקָרָא לְרוֹפֵא זָקֵן אֶחָד, בְּהִכָּנְסוֹ שָׁאַל הָרוֹפֵא תֵּיכֶף וּמִיָּד כַּמָּה זְמַן כְּבָר חוֹלֶה הוּא? עָנוּהוּ בְּנֵי הַבַּיִת מֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, שְׁאֵלָם שׁוּב: וְאֵיזֶה טִפּוּל טִפְּלוּ בּוֹ עַד עַתָּה, עָנוּ לוֹ בְּנֵי הַבַּיִת: “שׁוּם טִפּוּל”, הִתְרַגֵּז הָרוֹפֵא וּפָלַט וְאָמַר: “וּבְכֵן מִי שֶׁעֲזָרְכֶם עַד הֵנָה יַעֲזָרְכֶם הָלְאָה”, וְיָצָא בְּכַעַס מֵהַבַּיִת. לֹא עָבְרוּ יָמִים סְפוּרִים בִּלְבַד וְקָם מֵחָלְיוֹ וְהָיָה כְּאַחַד הָאָדָם בְּהִתְרַפְּאוֹ מֵהָרוֹפֵא כָל בָּשָׂר בִּלְבַד, וְהָיְתָה זֹאת לָרוֹפֵא לְבִזָּיוֹן גָּדוֹל.

ד-תסד

מְסַפֵּר רַבִּי מִיכְל דּוֹרְפְמַן שְׁלִיטָ”א, שֶׁרָאָה פַּעַם אֵיךְ שֶׁנָּהַג רַבִּי נָשְׁקֶע זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּסֵדֶר הַזְּמִירוֹת שֶׁל לֵיל שַׁבָּת שֶׁהָלַךְ אָנֶה וָאָנָה וְשָׁר אֶת הַזֶּמֶר “אֵשֶׁת חַיִל” בִּדְבֵקוּת וְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא כְּשֶׁמְעֵינָיו זוֹלְגוֹת הַרְבֵּה דְּמָעוֹת לְרֹב הַשִּׂמְחָה וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת.

ד-תסה

מְסַפֵּר רַבִּי מִיכְל דּוֹרְפְמַאן שְׁלִיטָ”א, שֶׁפַּעַם בִּצְעִירוּתוֹ בָּא בְּעֵת חֲצוֹת לַיְלָה לְצִיּוּן רַבֵּנוּ, וְרָאָה שָׁם אֶת רַבִּי נָשְׁקֶע טוּלְטְשִׁינֶער (בֶּן רַבִּי שַׁכְנָא, ב”ר דָּוִד צְבִי ב”ר יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ), שֶׁמּוּסָב עִם פָּנָיו אֶל הַקִּיר וְאוֹמֵר אֶת הַתִּקּוּן חֲצוֹת, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּיבוֹת “אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשֶׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי” חָזַר עַל תֵּיבוֹת אֵלּוּ כְּמֵאָה פְּעָמִים וְיוֹתֵר וְאָמְרָה בִּבְכִי רַב כָּזֶה עַד שֶׁנִּרְטַב כֻּלּוֹ, וְכָךְ עָמַד וּבָכָה כַּמָּה שָׁעוֹת.

ד-תסו

הוּא גָּוַע מֵרָעָב בְּעֵת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה בִּהְיוֹתוֹ בְּמַחֲנֶה הֶסְגֵּר שֶׁשָּׁמְרוּ עָלֶיהָ הָרוֹמָנִים הָרְשָׁעִים, עֲשָׂרָה יָמִים לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ מָכַר אֶת מְעִילוֹ הָעֶלְיוֹן עֲבוּר מְעַט אוֹכֶל, וְחַי מִזֶּה עוֹד עֲשָׂרָה יָמִים, וְאַחַר כָּךְ שָׁבַק חַיִּים, (כָּךְ סִפֵּר רַבִּי משֶׁה שׁוֹחֵט), בָּנָיו הַחֲשׁוּבִים וְהַנִּכְבָּדִים נֶעֶלְמוּ פִּתְאוֹם וְעִקְבוֹתֵיהֶם לֹא נוֹדָעוּ, הי”ד.

ד-תסז

רַבִּי נָשְׁקֶע מִטּוּלְטְשִׁין, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עָנִי מָרוּד עַד מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁהָיָה בָּא אֵלָיו אוֹרֵחַ, הָיָה מֵכִין אֹכֶל בְּשֶׁפַע לְמַעְלָה מִיכָלְתּוֹ, וְסִפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק שֶׁפַּעַם הִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ וְרָאָה אֵיךְ שֶׁבָּנָיו שְׂמֵחִים מְאֹד, וּכְשֶׁשָּׁאֲלָם: מַדּוּעַ שְׂמֵחִים הִנְכֶם כָּל כָּךְ, עָנוּ לוֹ: “כִּי עַכְשָׁיו יִהְיֶה גַּם לָנוּ מַה לֶּאֱכֹל”, כְּשֶׁבָּא אֵלָיו אוֹרֵחַ הָיָה מֵכִין בִּמְיֻחָד חַלּוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיֹּאכַל הָאוֹרֵחַ לֹא יֵבוֹשׁ לֶאֱכֹל הַרְבֵּה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַחַלָּה גְּדוֹלָה מְאֹד לֹא תִהְיֶה נִכֶּרֶת אֲכִילָתוֹ.

ד-תסח

סִפֵּר רַבִּי נָשְׁקֶע מִטּוּלְטְשִׁין, שֶׁפַּעַם הָיָה בְּאֵיזֶה רֹאשׁ-חֹדֶשׁ בָּעִיר נֶעמִירוֹב וְהִתְאָרֵחַ אֵצֶל רַבִּי נַחְמָן נֶעמִירוֹבֶער, כְּשֶׁבָּא לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדַת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ רָאָה שֶׁרַבִּי נַחְמָן לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת וְכָל הַבַּיִת הָיָה נִרְאֶה כְּשַׁבָּת, שֶׁהֵכִינוּ חַלּוֹת וְכוּ’, עַד שֶׁהִתְפָּעֵל מְאֹד, וְאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁרָאִיתִי אֵצֶל זְקֵינִי וְדוֹדִי מְקַיְּמִים אֶת סְעוּדַת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ, אֲבָל לֹא בְּכָבוֹד וְהָדָר כָּזֶה. (ע”ע לעיל ח”ג, סעיף ע”א).

ד-תסט

כְּשֶׁהִגִּיעַ רַבִּי נַחְמָן הַמְּכֻנֶּה “נָשְׁקֶע טוּלְטְשִׁינֶער” זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְגִיל הַנִּשּׂוּאִין, הִצִּיעוּ לוֹ אֵיזֶה שִׁדּוּךְ עִם בִּתּוֹ שֶׁל עָשִׁיר גָּדוֹל שֶׁדָּר בִּבְרַסְלֶב, כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ שָׁאַל אוֹתָהּ אִם תַּקְפִּיד לְכַסּוֹת רֹאשָׁהּ בְּכִסּוּי לְאַחַר הַנִּשּׂוּאִין, עָנְתָה וְאָמְרָה לוֹ בִּצְחוֹק, חוֹשֵׁב הִנְּךָ מִפְּעוּטוֹת כָּאֵלֶּה? וּבִטֵּל תֵּיכֶף אֶת הַשִּׁדּוּךְ וְלֹא הִסְכִּים בְּשׁוּם אוֹפֶן לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמָּהּ, וְהִשְׁתַּדֵּךְ אַחַר כָּךְ עִם בִּתּוֹ שֶׁל אָדָם אֶחָד מִטּוּלְטְשִׁין, שֶׁפָּנָה אֵלָיו לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע שֶׁבִּטֵּל אֶת הַשִּׁדּוּךְ מִסִּבָּהּ הַנַּ”ל, וְאָמַר לוֹ: “בִּתִּי הֲרֵי כֵּן תַּסְכִּים לְכַסּוֹת הֵיטֵב אֶת רֹאשָׁהּ”, וְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ.

ד-תע

רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַמְכֻנֶּה “נַשְׁקֶע” סִפֵּר לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק שֶׁדּוֹדָיו הַיְּקָרִים רַבִּי מִיכְל וְרַבִּי דָּוִד צְבִי בְּנֵי רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ, הָיוּ מְשַׂחֲקִים בְּפוּרִים בְּמִשְׂחָק מְיֻחָד שֶׁהָיָה נִקְרָא בְּשֵׁם “אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שְׁפִּיל”, וְ”קַבְּצָן וְעשֶׁר שְׁפִּיל”, “מִשְׂחָק אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ” וּמִשְׂחַק “הַקַּבְּצָן וְהֶעָשִׁיר”, וְזֶה הָיָה מִשְׂחָק שֶׁנִּצְרַךְ לָזֶה הַרְבֵּה חָכְמָה.

ד-תעא

פַּעַם אָמַר רַבִּי נָשְׁקֶע מִטּוּלְטְשִׁין: רְגִילִים אַנַ”שׁ תָּמִיד לְדַבֵּר וְלָשׂוּחַ מִגְדֻלַּת דּוֹדִי רַבִּי מִיכְל, כִּי לֹא יוֹדְעִים וּמַכִּירִים בִּגְדֻלַּת אָחִיו רַבִּי דָּוִד צְבִי, כִּי לָאֱמֶת הָיָה אַף הוּא אָדָם נַעֲלָה וְלַמְדָּן מוּפְלָג מְאֹד, אַךְ מֵחֲמַת הֱיוֹתוֹ צָנוּעַ וְנִסְתָּר מְאֹד בְּטִבְעוֹ, הִשְׂכִּיל לְהַסְתִּיר גַּדְלוּתוֹ.

ד-תעב

כְּשֶׁהָיָה רַבִּי נַפְתָּלִי הִירְץ, אֲבִי רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַארְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בָּאָרֶץ, בִּקֵּר גַּם בִּירוּשָׁלַיִם, וְסִפֵּר שֶׁהִתְפָּעֵל וְהִתְרַשֵּׁם מְאֹד מֵהַתּוֹשָׁבִים, בִּמְיֻחָד מִמַּה שֶּׁרָאָה שֶׁרֹב תּוֹשָׁבֵי הָעִיר קָמִים כֻּלָּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, וְאוֹמְרִים תִּקּוּן חֲצוֹת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לְאַחֲרֶיהָ, וּלְרֹב הִתְפַּעֲלוּתוֹ הַגְּדוֹלָה הִרְהֵר בִּפְלִיאָה לְעַצְמוֹ, מַדּוּעַ אִם כֵּן מִתְעַכֶּבֶת הַגְאוּלָה, אוּלָם כְּשֶׁרָאָה אַחַר כָּךְ בַּיּוֹם אֵיךְ שֶׁמִּתְקוֹטְטִים וְחוֹלְקִים הַתּוֹשָׁבִים בֵּינֵיהֶם, מָצָא תֵּרוּץ לִפְלִיאָתוֹ.

ד-תעג

רַבִּי הִירְץ סוֹפֵר בֶּן רַבִּי שַׁכְנָא בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהָיָה דָּר בִּבְרֶסְלֶב, הָיָה מִתְפַּרְנֵס מִמְּלֶאכֶת הַסּוֹפְרוּת, וְהָיָה מִתְנַהֵג כְּדֶרֶךְ אַנַ”שׁ הַכְּשֵׁרִים לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, וְלַעֲסֹק כָּל הַלַּיְלָה בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, וּלְאַחֲרֶיהָ לְהִתְפַּלֵּל כְּוָתִיקִין, לְעֻמָּתוֹ הַסּוֹפֵר שֶׁמִּצַּד הַמִּתְנַגְדִּים הָיָה הוֹלֵךְ לַמִּקְוֶה לִפְנֵי תְּפִלָּתוֹ בַּחֲצִי הַיּוֹם, פַּעַם שָׁמַע, רַבִּי הִירְץ אֵיךְ שֶׁמִּתְלַחֲשׁוֹת הַנָּשִׁים אַחַת לִרְעוּתָהּ בִּרְאוֹתָם אֶת הַסּוֹפֵר הוֹלֵךְ וְנוֹשֵׂא אֶת הַמַּגֶּבֶת עַל כְּתֵפָיו בְּאֶמְצַע הַיּוֹם לָלֶכֶת לַמִּקְוֶה, “הִנֵּה רְאוּ נָא אֶת הַסּוֹפֵר הַכָּשֵׁר הַזֶּה שֶׁהוֹלֵךְ כָּעֵת לַמִּקְוֶה, מַה שֶׁאֵין כֵּן הִירְצְקֶע הַבְּרֶסְלֶבֶר כְּבָר בְּשָׁעָה שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר זוֹלֵל הוּא אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר.

ד-תעד

רַבִּי הֶערְץ, אָבִיו שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִפְטַר בִּשְׁנַת תרע”ג, הוּא הָיָה אָדָם חָשׁוּב וְנִכְבָּד מְאֹד, וְאַנַ”שׁ שֶׁהִכִּירוּהוּ סִפְּרוּ עָלָיו שְׁבָחִים גְּדוֹלִים, כִּי הָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ מֻפְלָג בְּמַעֲלָה מְאֹד, הוּא הָיָה נוֹהֵג בְּכָל פּוּרִים בְּעֵת שִׁכְרוּתוֹ, לַעֲלוֹת עַל עֵץ גָּבֹהַּ בְּאֶמְצַע הָעִיר בְּרֶסְלֶב וּלְדַבֵּר לִפְנֵי הַמִּתְקַהֲלִים מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ, וּכְבָר הָיוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר יוֹדְעִים שֶׁרַבִּי הֶערְץ עוֹמֵד עִם הַקִּיטְל מְעִיל לָבָן שֶׁלּוֹ עַל הָעֵץ, וּמְדַבֵּר דִּבְרֵי תוֹרָה מַלְהִיבִים, וּכְדַאי לִשְׁמוֹעַ דְּבָרָיו. וְהָיָה אוֹמֵר בִּמְלִיצָה הַנֶּאֱמַר בְּפִזְמוֹן “שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב”, לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ שֶׁנִּמְצָא בָּעוֹלָם נַ’חַל נ’וֹבֵעַ מְ’קוֹר חָ’כְמָה וְכוּ’.

ד-תעח

כְּשֶׁשָּׁהָה פַּעַם רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעֵת זִקְנָתוֹ בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה בְּמִירוֹן, הָלַךְ וְטָבַל בַּמִּקְוֶה הַסָּמוּךְ לַצִּיּוּן, אַף שֶׁמֵּימָיו הָיוּ קָרִים בְּיוֹתֵר, שֶׁאֲפִלּוּ אַנַ”שׁ הַצְּעִירִים לֹא יָכְלוּ לְהִכָּנֵס וְלִטְבֹּל בּוֹ, וּבְהַבְחִינוֹ בִּתְמִיהַת אַנַ”שׁ בְּמַעֲשֵׂהוּ זֶה, עָנָה וְאָמַר “לְחַיָּל הַמְּשָׁרֵת אֶת הַמֶּלֶךְ אֵין תֵּרוּצִים”.

ד-תעט

כְּמוֹ כֵן, הָיָה תָּמִיד בָּא לִתְפִלַּת הַוָּתִיקִין וְלֹא הָיְתָה שׁוּם מְנִיעָה שֶׁתִּמְנָעֵהוּ מִזֶּה אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָיְתָה סִבָּה הֶכְרֵחִית לְאִיחוּר כְּמוֹ שִׂמְחָה וְכַדּוֹמֶה, שֶׁמֵּחֲמָתָהּ לֹא הָיָה יָשֵׁן, אַף-עַל-פִּי-כֵן תָּמִיד הָיָה בָּא לַתְּפִלָּה. וְכָל כָּךְ הָיָה זָהִיר בָּזֶה עַד שֶׁשְּׁאֵלוּהוּ אֲנַ”שׁ עַל כָּךְ, וְעָנָה לָהֶם כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל: אָנוּ חַיָּלִים בַּצָּבָא וְאֵצֶל חַיָּלִים אֵין תֵּרוּצִים.

ד-תפא

רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ-סוֹפֵר, אַחַר שֶׁכָּתַב פַּעַם מְזוּזָה, רָאָה שֶׁהֶחֱסִיר אֶת הַמִּלִּים: “עַל הָאֲדָמָה” שֶׁבַּפָּסוּק, “לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם”, וְחָשַׁשׁ מִשּׁוּם כָּךְ לַעֲלוֹת וּלְהִתְיַשֵּׁב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוּלָם אַחַר שֶׁכְּבָר הִזְּקִין שׁוּב לֹא פָּחַד וְעָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

ד-תפד

רַבִּי יְחִיאֵל חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הֵשִׂיא לְבִתּוֹ אֶת אָחִיו הַקָּטָן רַבִּי עֶזְרִיאֵל, וְתֵיכֶף לְאַחַר נִשּׂוּאֵיהֶם קִבֵּל רַבִּי עֶזְרִיאֵל צַו הִתְיַצְבוּת לְשָׁרֵת בַּצָּבָא מֶשֶׁךְ חָמֵשׁ שָׁנִים בְּמַחֲנֶה סָמוּךְ לָעִיר זִיטָאמִיר, אֲבִיהֶם רַבִּי הִירְשׁ לֵייבּ וַוייסְלֵייבּ בְּחָשְׁשׁוֹ מְאֹד עַל טַהֲרַת וּקְדֻשַּׁת בְּנוֹ צִוָּה שֶׁגַּם זוּגָתוֹ תַּעֲבֹר לָדוּר בְּזִיטָאמִיר, אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנּוֹלַד לָהֶם בְּנָם הַבְּכוֹר, הִתְאוֹנֵן רַבִּי עֶזְרִיאֵל לִפְנֵי אָבִיו מָה אֶעֱשֶׂה כָּעֵת וְאֵיךְ אֲפַרְנֵס אֶת אִשְׁתִּי וּבְנִי, הָלַךְ אָבִיו בְּצִדְקוּתוֹ וְהִשְׂכִּיר עַצְמוֹ לִמְלַמֵּד אֵצֶל בַּעַל בַּיִת אֶחָד וּמֵהַשָּׂכָר שֶׁקִּבֵּל פִּרְנֵס אוֹתָם. וְכָךְ עָבַר אֶת שֵׁרוּתוֹ בַּצָּבָא וְלֹא נִיזוֹק יַהֲדוּתוֹ.

ד-תפה

פַּעַם בָּא בִּבְכִיָּה אוֹתוֹ הַבַּעַל-בַּיִת וּבִקֵּשׁ מֵרַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ, הֱיוֹת שֶׁבְּנוֹ חָלָה מְאֹד עַד שֶׁכָּל הָרוֹפְאִים הִתְיָאֲשׁוּ מֵחַיָּיו, עַל כֵּן מְבַקְּשׁוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל לִרְפוּאָתוֹ, כִּי יָדַע וְהֵבִין בְּגַדְלוּתוֹ וְצִדְקוּתוֹ הַגְּדוֹלָה. פָּנָה אֵלָיו רַבִּי הִירְשׁ וְאָמַר לוֹ “הַבְטַח לַה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁמֵּהַיּוֹם וָהָלְאָה תִּתְפַּלֵּל תָּמִיד בְּצִבּוּר, וְיִתְרַפֵּא בִּנְךָ”, כִּי הָיָה נוֹהֵג לְהִתְפַּלֵּל בִּימוֹת הַחוֹל לְלֹא מִנְיָן, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ דָּבָר זֶה, וְנִרְפָּא בְּנוֹ. וְאַנַ”שׁ בְּהַכִּירָם אוֹתוֹ הֵיטֵב אָמְרוּ עָלָיו, שֶׁהִלְבִּישׁ אֶת נֵס רְפוּאַת הַיֶּלֶד בְּדָבָר זֶה מֵחֲמַת עַנְוְותָנוּתוֹ הַגְּדוֹלָה, שֶׁלֹּא יַחֲשׁוֹב הַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁמֵּחֲמַת תְּפִלָּתוֹ הִתְרַפֵּא בְּנוֹ.

ד-תפו

ר’ הִירְשׁ לֵייבּ הַנַּ”ל נִפְטַר בְּיוֹם י”ג בְּנִיסָן וְנִטְמַן בְּהַר הַזֵּיתִים. רָאבְּרַ”נ הָיָה מְשַׁבְּחוֹ מְאֹד, וְאָמַר: מֵחֲמַת שֶׁיָּדַעְתִּי אֶת גְּדוּלָתוֹ הִשְׁגַּחְתִּי שֶׁיְכַבְּדוּ אוֹתוֹ בְּמוֹתוֹ. הוּא נִטְמַן סָמוּךְ לְקִבְרוֹ שֶׁל הַמְקֻבָּל הַמְפוּרְסָם ר’ חַיִּים שָׁאוּל דְּוֵויק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, קִבְרָם נֶהֱרַס כַּיָּדוּעַ בִּידֵי הָעַרְבִים בְּעֵת סְלִילַת הַכְּבִישׁ בְּמַעֲלֶה הַר-הַזֵּיתִים.

ד-תפח

רַבִּי אֵלִיָּהוּ יַדְלֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה כַּיָּדוּעַ לַמְדָן גָּדוֹל וְהִתְקָרֵב לְאַנַ”שׁ, אָמַר פַּעַם לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעֵת לָמְדָם בְּחַבְרוּתָא, שֶׁמִּצְטַעֵר מְאֹד עַל שֶׁלֹּא זָכָה לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ בִּשְׁנוֹתָיו הַצְעִירוֹת.

ד-תפט

הוּא הָיָה לַמְדָן גָּדוֹל וְנִבְחַן בְּגִיל ט”ו כָּל סֵדֶר נְזִיקִין גמפ”ת, וְהָיָה שְׁפַל בֶּרֶךְ וְנִבְזֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד.

ד-תצ

רַבִּי משֶׁה יְרוּסְלַבְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁכַּיָּדוּעַ הֶחֱזִיק בַּהוֹצָאוֹת שֶׁל הַקִּבּוּץ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה נוֹסָף עַל הַטִּרְחָא שֶׁטָּרַח עֲבוּרָהּ, הָיָה אוֹמֵר שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ מֵה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתֵּן לוֹ פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה עַד שֶׁיַּסְפִּיק לוֹ גַּם עֲבוּר הוֹצָאוֹת חֹדֶשׁ אֱלוּל, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל אָז לַעֲסֹק רַק בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וְלִטְרֹחַ עֲבוּר צָרְכֵי אֲנַ”שׁ הַבָּאִים לַקִּבּוּץ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְאָכֵן כָּךְ סִבֵּב עִמּוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ, וְכִמְעַט שֶׁשָּׁבַת מִמְּלַאכְתּוֹ לְגַמְרֵי בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל.

ד-תצא

רַבִּי יְחִיאֵל, חֲתַן רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִפְטַר בִּשְׁנוֹת התר”פ-פ”א. זוּגָתוֹ רָחֵל הָיְתָה צַדֶּקֶת גְּדוֹלָה מְאֹד וְהִצְטַיְּנָה בְּמִדַּת הַכְנָסַת אוֹרְחִים כָּל כָּךְ, שֶׁלִּפְעָמִים בְּיוֹם שִׁשִּׁי בַּבֹּקֶר כְּבָר לֹא נִשְׁאַר לָהּ מֵהַחַלּוֹת שֶׁאפְתָה לְשַׁבָּת, מֵחֲמַת שֶׁאכְלוּם הָאוֹרְחִים, וְנוֹדְעָה כָּל כָּךְ בְּצִדְקוּתָהּ, עַד שֶׁהָיוּ מְכַנִּים אוֹתָהּ בַּשֵּׁם: “רָחֵל אִמֵּנוּ”. “מוּטֶער רָחֵל”.

ד-תצב

פַּעַם, בְּיוֹם א’ שֶׁל סְלִיחוֹת, שֶׁנָּהֲגוּ אַנַ”שׁ לָצוּם בּוֹ, לֹא הִרְגִּישׁ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּטוֹב וְהֵקִיא, כְּשֶׁרָאֲתָהּ זֹאת רָחֵל, אָמְרָהּ לוֹ בְּנִיחוּתָא: מַדּוּעַ אָכַלְתָּ הַיּוֹם, וּבִשְׁבִיל שֶׁאכַלְתָּ הִקֵאתָ.

ד-תצג

רַבִּי שְׁלֹמֹה גַּבְרִיאֵל, נָסַע בִּשְׁנַת תרע”ט מִפּוֹלַנְיָה לְאוּמַאן, כְּדֵי לָבוֹא וְלִשְׁהוֹת עִם אַנַ”שׁ בְּאוּמַאן בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אוּלָם לֹא הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לַקִּבּוּץ מֵחֲמַת מְנִיעוֹת הַדֶּרֶךְ, וּבָא לְאַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. בְּאוֹתָהּ עֵת נוֹלַד לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק בְּנוֹ ר’ משֶׁה, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו לְטֶעפְּלִיק לִהְיוֹת כֹּהֵן עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן שֶׁל בְּנוֹ, וְאָמַר לוֹ רַבִּי שְׁלֹמֹה גַּבְרִיאֵל: הָיִיתִי בָּא אֲלֵיכֶם בְּכָבוֹד, כִּי שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיִיתֶם כְּרוּכִים אַחַר ר’ אַבְרָהָם, אוּלָם מִסְתּוֹבֵב אֲנִי עַתָּה “לְלֹא רֹאשׁ”, כִּי כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁנִּפְטָר כְּבָר רָאבְּרַ”נ, נִשְׁבַּר מִזֶּה מְאֹד, כִּי הֵכִין לְעַצְמוֹ שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת לְשׁוֹאֲלוֹ, וְעַתָּה אֵין לוֹ יוֹתֵר אֶת מִי לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת אֵלּוּ. הוּא הָיָה לַמְדָן וּבַעַל מֹחַ מוּפְלָג, וְהָיָה נוֹתֵן שִׁעוּרִים בְּגמפ”ת בְּעַמְקוּת עֲצוּמָה וְקִרֵב הַרְבֵּה לְרַבֵּנוּ.

ד-תצד

רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסִינְשְׁטֵיין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִפְצִיר בְּרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיַּעְתִּיק דִּירָתוֹ מִטֶּעפְּלִיק וְיָבוֹא לָדוּר בְּאוּמַאן וְהוּא יִתֵּן לוֹ חֲצִי פַּרְנָסָתוֹ, מִסִּבּוֹת שׁוֹנוֹת לֹא יָצָא הַדָּבָר לְפֹעַל, אַחַר פְּטִירָתוֹ אָמַר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק אַחֲרָיו קַדִּישׁ מֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה, בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַשָּׁנָה רָאָהוּ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק בַּחֲלוֹם וְאָמַר לוֹ בְּשִׂמְחָה: הַיּוֹם בָּאתִי לְרַבֵּנוּ.

ד-תצה

רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסִינְשְׁטֵיין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה דָּר בְּאוּמַאן בָּעִיר הַחֲדָשָׁה, בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָיָה מִתְאַכְסֵן בָּעִיר הַיְשָׁנָה אֵצֶל אִישׁ אֶחָד שֶׁחָלַק עַל אַנַ”שׁ, וּכְדֵי לִשְׁהוֹת סָמוּךְ לְהַבֵּית מִדְרָשׁ, כִּי הָיָה קָשֶׁה לוֹ לָלֶכֶת מֶרְחָק, מֵחֲמַת זִקְנוּתוֹ. וְהִנֵּה בִּשְׁנַת תר”פ בְּלֵיל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה נִכְנְסוּ הַפּוֹרְעִים לְבֵית אַכְסַנְיָתוֹ, כִּי נוֹדַע לָהֶם עַל עֲשִׁירוּתוֹ וְרָצוּ לְשָׁדְדוֹ, וְנִגְשׁוּ לְרַבִּי אַיְיזִיק בְּשַׁאֲגָם “תֵּן כֶּסֶף”, אָמַר לָהֶם רַבִּי אַיְיזִיק שֶׁאֵין לוֹ אֶצְלוֹ שׁוּם כֶּסֶף, תֵּיכֶף וּמִיָּד נִגְּשָׁה בִּתּוֹ שֶׁל בַּעַל הָאַכְסַנְיָה לְהָרוֹצֵחַ וְאָמְרָה לוֹ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ כֶּסֶף, וְנָתְנָה לוֹ אֶת כָּל כֶּסֶף נְדוּנְיָתָהּ, כִּי הָיְתָה אָז כַּלָּה לִפְנֵי נִשּׂוּאֶיהָ, תֵּיכֶף לְמוֹצָאֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, שָׁלַח אֵלֵיהֶם רַבִּי אַיְיזִיק שָׁלִיחַ עִם כָּל הַכֶּסֶף וּפָרַע לָהּ בַּחֲזָרָה אֶת כָּל כַּסְפָּהּ וּבְתוֹסֶפֶת. הִתְפָּעֵל מְאֹד אָבִיהָ עַל הַגִּינוּתוֹ וְיָשְׁרוֹ שֶׁל רַבִּי אַיְיזִיק, שֶׁרָאָה בּוֹ, וְאָמַר אַחַר כָּךְ, אֲנִי כְּבָר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת מִתְנַגֵּד עַל אַנַ”שׁ, אַחַר שֶׁרָאִיתִי אֶצְלוֹ יַשְׁרוּת וַהֲגִינוּת כָּזוֹ, כִּי הָיָה יָכוֹל לְהִשָּׁמֵט מִזֶּה בְּטוֹעֲנוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה צְרִיכָה לְמַהֵר לִפְרוֹעַ לָהֶם.

ד-תצו

רַבִּי אַיְיזִיק אַיְיזְנְשְׁטֵיין בָּנָה בַּפַעַם הַשְׁלִישִׁית אֶת הַקְּלוֹיז בִּשְׁנַת תרס”ג, הוּא הָיָה עָשִׁיר וּבַעַל צְדָקָה גָּדוֹל מְאֹד, בִּשְׁנוֹת הָרָעָב מִנָּה אֶת רַבִּי נָשְׁקֶע טוּלְטְשִׁינֶער שֶׁשָּׁהָה אָז בִּשְׁנוֹת הַמִּלְחָמָה שָׁנָה שְׁלֵמָה בְּאוּמַאן לְפַקֵּחַ עַל עֲנִיֵּי אַנַ”שׁ וְלִדְאֹג לְכָל חֲסַר לֶחֶם, וְהָיָה מְחַלֵּק מָנוֹת יוֹמִיּוֹת לְאַנַ”שׁ רֶבַע לֶחֶם לְכָל נֶפֶשׁ, וְכָךְ חִלֵּק לְכַמָּה מֵאוֹת מִשְׁפָּחוֹת מֶשֶׁךְ זְמַן, וּכְשֶׁשָּׁאַל ר”נ אֶת רַבִּי אַיְיזִיק לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח, מַה יַּעֲשׂוּ עֲנִיֵּי אַנַ”שׁ בְּפֶסַח, עָנָה לוֹ רַבִּי אַיְיזִיק: “אַל תִּדְאַג, מַבְטִיחֲךָ אֲנִי שֶׁלֹּא אֶגַּשׁ לַעֲרוֹךְ אֶת הַסֵּדֶר בְּבֵיתִי לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה מַצּוֹת וְיַיִן וְכוּ’ לְכָל אַנַ”שׁ”. וְאָכֵן קִיֵּם הַבְטָחָתוֹ, שֶׁצִּוָּה לִשְׂכֹּר אֶת הָאֹפֶה וּפֹעֲלָיו יוֹמַיִם לִפְנֵי פֶּסַח, אַחַר שֶׁסָּגְרוּ כְּבָר אֶת הַמַּאֲפִיּוֹת וְאָפָה מַצּוֹת עֲבוּר אַנַ”שׁ, אוּלָם לֹא חִלְּקוּם כִּי אִם בְּעֶרֶב פֶּסַח מַמָּשׁ, לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, כִּי חָשְׁשׁוּ שֶׁמֵּחֲמַת הָרָעָב שֶׁשָּׂרַר אָז, יֹאכְלוּם עוֹד לִפְנֵי כֵן. וְכֵן עָשָׂה עִם סוֹחֵר תַּפּוּחֵי אֲדָמָה, שֶׁהָיָה מֵאַנַ”שׁ, שֶׁנָּתַן לוֹ מָעוֹת שֶׁיַּשִּׂיג כָּךְ וְכָךְ שַׂקֵּי תַּפּוּחֵי אֲדָמָה, וְכֵן עָשָׂה עִם הַקַּצָּב, שֶׁבִּקְּשׁוֹ שֶׁיִּשְׁחַט לוֹ בְּהֵמָה שְׁלֵמָה, וְחִלֵּק אֶת בְּשָׂרָהּ, וְכֵן יַיִן וְשֶׁמֶן וְכוּ’.

ד-תצז

רַבִּי אַיְיזִיק בֶּן רַבִּי נְתַנְאֵל אַיְיזְנְשְׁטֵיין, הַמְכֻנֶּה רַבִּי אַיְיזִיק מֵאוּמַאן, נוֹלַד בִּשְׁנַת תקצ”ה, וְהִתְקָרֵב אֶל אַנַ”שׁ, בִּשְׁנַת תרי”א, עַל יְדֵי רַבִּי לֵייבְּל קָאנְסְטַאנְטִינֶער בִּהְיוֹתוֹ בֶּן שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּכְבָר הָיָה אָז לְאַחַר חֲתוּנָתוֹ, וְסִפֵּר שֶׁזּוֹכֵר שֶׁבִּשְׁנַת תר”ה בִּשְׁנַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁהָיָה אָז בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים, שָׁמַע בְּעִירוֹ מִפְּטִירַת מוֹהַרְנַ”תְּ, הָיָה לוֹ הַדְרַת פָּנִים לְהַפְלִיא, וְנִפְטַר י”ח לְחֹדֶשׁ טֵבֵת שְׁנַת תרפ”ד. לִפְנֵי הִסְתַּלְקוּתוֹ צִוָּה שֶׁיִּטְבְּלוּהוּ בְּמִקְוֶה שֶׁבְּנָאוֹ וְיָסְדוֹ הוּא עַצְמוֹ, וְקִיְּמוּ צַוָּאָתוֹ, וְהִטְבִּילוּהוּ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִם רַבִּי בָּרוּךְ חֲתַן רַבִּי גֶעצִיל עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ טְבִילוֹת, עַל אַף הַכְּפוֹר הָעַז שֶׁשָּׂרַר אָז, בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה טָבְלוּ עִמּוֹ יַחַד, כִּי כֵן נָהֲגוּ לְהַטְבִּיל עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה טְבִילוֹת כְּשֶׁבַּטְבִילָה הָאַחֲרוֹנָה טוֹבְלִים עִמּוֹ יַחַד. בְּדֶרֶךְ לְוָויָתוֹ עָבְרוּ עִמּוֹ גַּם דֶּרֶךְ הַקְלוֹיז שֶׁהִשְׁתַּדֵּל וְנָדַב מָמוֹן לִבְנִיָּתוֹ, וְכֵן הָלְכוּ לַצִיּוּן דֶּרֶךְ אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁשִּׁפְּצוֹ וְתִקְנוֹ הוּא.

ד-תצח

פַּעַם, בְּלֵיל יוֹם כִּפּוּר לִפְנוֹת בֹּקֶר, כְּשֶׁחָפְצוּ כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ לַעֲשׂוֹת רִקּוּד לְאַחַר אֲמִירָתָם אֶת כָּל הַתְּהִלִּים, גָּעַר בָּהֶם רַבִּי אַיְיזִיק אַיְיזְנְשְׁטֵיין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּאָמְרוֹ לָהֶם: בְּיוֹם כִּפּוּר לֹא רוֹקְדִים. “יוֹם כִּפּוּר טַאנְצְט מֶען נִישְׁט”. וְחָזְרוּ בָּהֶם מִכַּוָּנָתָם.

ד-תצט

רַבִּי אַיְיזִיק אַיְיזְנְשְׁטֵיין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה בַּשָּׁנִים הָאַחְרוֹנוֹת הַבַּעַל קוֹרֵא בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּאוּמַאן.

ד-תק

בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁחִפְּשׂוּ אַנַ”שׁ חַזָּן עַל מְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי לֵייבְּל קָאנְסְטַאנְטִינֶער, רָצוּ כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ שֶׁרַבִּי מִיכְל בֶּן רַבִּי יִצְחָק נֶכֶד מוֹהַרְנַ”תְּ יִהְיֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר, אוּלָם הוּא לֹא אָבָה לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מִשְׂרָה זוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, וּבְסוֹף יָמָיו הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר “מוֹדֶה אֲנִי לַה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁהִצִּלַּנִי מִמִּשְׂרַת הַ”חֲזָנוּת”.

ד-תקא

כְּשֶׁקִּרֵב רַבִּי לֵייבּ קָאנְסְטַאנְטִינֶער אֶת רַבִּי אַיְיזִיק נִתְעוֹרְרָה נֶגְדוֹ מַחְלֹקֶת גְּדוֹלָה מְאֹד, עַד שֶׁאִם רַבִּי אַיְיזִיק הִכְּתָה אֶת רַבִּי לֵייבּ בִּשְׁנֵי סְטִירוֹת לֶחִי בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב. אַף שֶׁלִּפְנֵי כֵן הָיָה רַבִּי לֵייבּ חָשׁוּב בְּעֵינֶיהָ מְאֹד, וְהִפְלִיגָה בְּשִׁבְחוֹ מְאֹד, בַּהֲבִינָהּ אֶת גֹּדֶל קְדֻשָּׁתוֹ. פַּעַם כְּשֶׁרָאֲתָהּ אֶת רַבִּי אַיְיזִיק בְּנָהּ הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב וּמִתְחַבֵּר עִם הַבַּעַל מְלָאכָה הַפָּשׁוּט הַמְתַקֵּן פַּרְסוֹת הַבְּהֵמוֹת, הַנִּקְרָא רִימֶר בְּלַעַ”ז, שֶׁהָיָה מֵאַנַ”שׁ, אָמְרָה בְּכַעַס לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ: טוֹב הָיָה לִי יוֹתֵר שֶׁהָאֲדָמָה תְּכַסֶּה אוֹתִי וְלֹא אֶפְגוֹשׁ וְאֶרְאֶה אֶת בְּנִי בְּכָךְ.

ד-תקב

סִפֵּר רַבִּי משֶׁה טְשֶׁנְסטְחוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבְּעֵת חָלְיוֹ הַקָּשֶׁה בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רַבִּי אַיְיזִיק שֶׁיַּשִּׂיג עֲבוּרוֹ תַּפּוּחֵי עֵץ וִירַסְקֵם עַד שֶׁיּוּכַל לְאָכְלָם, כִּי הָיָה צָרִיךְ לְכָךְ לְסִבַּת מַחֲלָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה שַׁיָּךְ כְּלָל לִמְצוֹא אָז תַּפּוּחִים, כְּשֶׁיָּצָא רַבִּי משֶׁה הַחוּצָה לְהַשִּׂיג תַּפּוּחִים, לְפֶתַע הִגִּיעַ אֵלָיו אָדָם מִדַּעַת עַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ אַתָּה מְחַפֵּשׂ תַּפּוּחִים? קַח לְךָ, וְהָיָה לְפֶלֶא.

ד-תקג

בִּימֵי חַיָּיו הָיָה מִתְפַּרְנֵס מִבֵּית הַבַּד וּמֵרֵחַיִּם לִטְחִינַת חִטִּים. לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ הָיָה אוֹמֵר: “בִּזָּיוֹן הוּא לִי שֶׁיֹּאמְרוּ לְאַחַר פְּטִירָתִי שֶׁנִּשְׁאַר מֵאַיְיזִיק כֶּסֶף” “סִי וֶועט זַיין פַאר מִיר אַ בִּזָּיוֹן אַז מְ’וֶועט זָאגְן אַז פוּן אַייזִיקְן אִיז גֶעבְּלִיבְּן גֶעלְט”, וּמִשּׁוּם כָּךְ דָּאַג לְפַזֵּר אֶת כָּל הוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ לְאַנַ”שׁ, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלֹּא נִשְׁאָר לוֹ כְּלוּם, וְאַנַ”שׁ הָיוּ דּוֹאֲגִים לְפַרְנָסָתוֹ.

ד-תקד

אָמַר פַּעַם רַבִּי אֶלְחָנָן סְפֶּקְטוֹר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהַקְפָּדַת רַבֵּנוּ שֶׁהִקְפִּיד וְצִוָּה עָלֵינוּ לִבְלִי לִשְׁתּוֹת שׁוּם מַשְׁקֶה קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אֵינוֹ חֻמְרָא אֶלָּא קֻלָּא שֶׁל רַבֵּנוּ, כִּי אָסַר עָלֵינוּ לְהִתְעַנּוֹת וּלְהִסְתַּגֵּף, כַּיָּדוּעַ, וְעַל כֵּן נָתַן לָנוּ דֶּרֶךְ וְעֵצָה לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת הַתַּעֲנִיּוֹת וְהַסִּגּוּפִים בָּזֶה שֶׁנִּתְעַנָּה וְנִסְתַּגֵּף בְּתַעֲנִית שָׁעוֹת, כְּשֶׁנִּזָּהֵר לִבְלִי לִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַתְּפִלָּה.

ד-תקה

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וַויינְבֶּערְג, חֲתַן רַבִּי אַיְיזִיק אַייזְנְשְׁטֵיין, הָיָה אָדָם יָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד וְעוֹבֵד ה’ גָּדוֹל, הוּא הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּכֹחוֹת וְהִתְלַהֲבוּת, וּתְפִלַּת מַעֲרִיב רְגִילָה אָרְכָה לוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשָּׁעָה. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה פָּקִיד מֶמְשַׁלְתִּי בְּמִקְצוֹעוֹ. בְּכָל מְקוֹם בּוֹאוֹ שֶׁלִּפְעָמִים הָיָה צָרִיךְ מִפְּאַת עֲבוֹדָתוֹ לִנְסוֹעַ לְמֶרְחַקִּים, כְּמוֹ לְמוֹסְקְבָא הָיוּ הַגּוֹיִים הָעוֹבְדִים עִמּוֹ מִתְפַּלְּאִים מִמֶּנּוּ מְאֹד, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: אֵיךְ בָּא לְאָדָם מְלוּמָד וְחָכָם כָּמוֹךָ שֶׁיֵּלֵךְ עָטוּר בְּזָקָן וּפֵאוֹת וְכוּ’, וְהוּא בְּחָכְמָתוֹ בִּרְצוֹתוֹ לְהִשָּׁמֵט מֵהֶם, הָיָה עוֹנֶה לָהֶם: זְקֵנִי עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הִשְׁאִיר אַחֲרָיו צַוָּאָה שֶׁלֹּא אֲגַלֵּחַ אֶת זְקָנִי, וְאֵינִי רוֹצֶה לְהַמְרוֹת אֶת פִּיו. בְּנוֹ רַבִּי נְתַנְאֵל נִהֵל אַחַר זְקֵנוֹ רַבִּי אַיְיזִיק אֶת בֵּית הַבַּד וְכוּ’, אוּלָם הוּא נִרְצַח בִּידֵי הַמֶּמְשָׁלָה הַקּוֹמוֹנִיסְטִית, שֶׁחָשְׁדוּ בּוֹ שֶׁהֶעֱלִים מֵהֶם אֶת הַכְנָסוֹתָיו. רַבִּי שְׁלֹמֹה אָחִיו שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וַויינְבֶּערְג, הָיָה דָּר בְּאוּמַאן וְהָיָה עוֹרֵךְ דִּין בְּמִקְצוֹעוֹ, וְהָיָה אַף הוּא כְּאָחִיו אָדָם יָקָר מְאֹד וְלֹא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו בָּנִים. רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִפְטַר בְּסוֹף שְׁנוֹת תר”פ בִּהְיוֹתוֹ בֶּן חֲמִשִּׁים וָמַעֲלָה.

ד-תקו

לְרַבִּי אַלְטֶער טֶעפְּלִיקֶער הָיָה אָח צָעִיר מִמֶּנּוּ בְּשָׁנִים, שְׁמוֹ הָיָה רַבִּי יִצְחָק אַיְיזִיק, וְדָר בְּלָאדִיזִין, פַּעַם כְּשֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ רל”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בָּכָה בְּאֶמְצַע דְּבָרָיו, מֵחֲמַת הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּתְעוֹרְרָה בּוֹ עַל שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ נִמְשָׁךְ מְעַט לְהַשְׂכָּלָה.

ד-תקז

רַבִּי אַלְטֶער טֶעפְּלִיקֶער, נִרְצַח עַל יְדֵי הַבּוֹלְשְׁבִיקִים בְּיוֹם שִׁשִּׁי י”ג אֲדָר שְׁנַת תרע”ט בִּהְיוֹתוֹ פָּחוֹת מִבֶּן שִׁבְעִים, שֶׁנִּכְנְסוּ לְבֵיתוֹ וּמָצְאוּהוּ יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד, וּלְרֹב פַּחְדוֹ הִתְחַבֵּא מִפְּנֵיהֶם מִתַּחַת לָאָרוֹן שֶׁבְּבֵיתוֹ, וּבְנוֹ אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה אָז בַּעֲלִיַּת בֵּיתוֹ פָּחַד לָרֶדֶת וְלִמְסֹר לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף שֶׁבִּקְשׁוּ, וְרָצְחוּהוּ שָׁם, הי”ד.

ד-תקח

לְאַחַר פֶּסַח שְׁנַת תרע”ט, אַחַר הֵרָצְחוֹ שֶׁל רַבִּי אַלְטֶער הי”ד, עָבַר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לָדוּר בְּבֵיתוֹ. כִּי שֶׁכְּשֶׁהִתְחִיל לִהְיוֹת מְסֻכָּן לָדוּר בְּקִיבְלִיטְשׁ, וְלֹא הָיָה לוֹ וּלְחוֹתְנוֹ מַה לֶּאֱכֹל, הָלַךְ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק בְּחָפְזָה מִקִּיבְלִיטְשׁ לְטֶעפְּלִיק רַגְלִי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חוֹל הַמּוֹעֵד אֶל אַנַ”שׁ דְּשָׁם, וְאָמַר לָהֶם שֶׁאֵין לוֹ וּלְחוֹתְנוֹ רַבִּי אַהֲרֹן מַה לֶּאֱכֹל, וְתֵיכֶף נִתְעוֹרְרוּ אַנַ”שׁ וְאָסְפוּ עֲבוּרָם מִצְרָכִים שׁוֹנִים וְשָׁלְחוּ אוֹתוֹ חֲזָרָה עִם עֲגָלָה טְעוּנָה מִכָּל טוּב, מִיָּד לְאַחַר פֶּסַח הֶעְתִּיקוּ מוֹשָׁבָם לְטֶעפְּלִיק, וְתֵּיכֶף אַחַר עָזְבָם אֶת הָעִיר נִכְנְסוּ הַבּוֹלְשְׁבִיקִים לְקִיבְלִיטְשׁ וְרָצְחוּ אֶת כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר הַיְּהוּדִים.

ד-תקט

רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מִמֻּבְחָרֵי תַּלְמִידָיו שֶׁל הַ”חָפֵץ חַיִּים”, וּכְשֶׁעָזַב אֶת יְשִׁיבָתוֹ בְּרַאדִין לְגֹדֶל הַכָּבוֹד שֶׁרָחַשׁ לוֹ לִוָּהוּ וְסִיֵּעַ לוֹ בִּסְחִיבַת הַמִּזְוָדוֹת. הוּא הָיָה לוֹמֵד בְּהַתְמָדָה שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בִּרְצִיפוּת מִדֵּי יוֹם, וְהֶ”חָפֵץ חַיִּים” בִּרְאוֹתוֹ גֹּדֶל הַתְמָדָתוֹ הָיָה אוֹמֵר לוֹ בְּנִימָה אֲבָהִית: “מַתִּתְיָהוּ, הֲרֵי לֹא תּוּכַל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בְּהִתְאַמְצוּת כָּזוֹ”. וְאַחַת הַסִּבּוֹת שֶׁבִּגְלָלָן עָזַב ר’ מַתִּתְיָהוּ אֶת יְשִׁיבָתוֹ הָיָה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא סָבַל אֶת רֹב הַכָּבוֹד שֶׁכִּבְּדוֹ הֶ”חָפֵץ חַיִּים”. הוּא הִתְקָרֵב לְדַעַת רַבֵּנוּ אַחַר שֶׁעָזַב אֶת הַיְשִׁיבָה, בִּמְקוֹרוֹ הָיָה חָסִיד רַאדְזִימִין.

ד-תקי

רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה אָדָם “בַּעַל-מֹחַ” וּ”בַעַל-מַדְרֵגָה” גְּבוֹהָה כָּזוֹ, שֶׁפַּעַם בְּעֶרֶב פֶּסַח לִפְנוֹת עֶרֶב, נִפְטְרָה בִּתּוֹ הַיַּלְדָה, רַחֲמָנָא לִיצְלַן, וְסִפֵּר רַבִּי גֵּרְשׁוֹן הֶענִיךְ הי”ד (מֵהַבַּחוּרִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁהִתְקָרְבוּ עוֹד בְּפוֹלַנְיָא וְנִשְׁלַח בֵּין הָעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה מֵאַנַ”שׁ לְמָקוֹם בִּלְתִּי יָדוּעַ), שֶׁהִתְאָרֵחַ אָז אֶצְלוֹ לִסְעוּדַת “לֵיל הַסֵּדֶר” שֶׁיָּשַׁב רַבִּי מַתִּתְיָהוּ וְדִבֵּר דִּבְרֵי תוֹרָה וְחִדּוּשִׁים דְּאוֹרַיְתָא נִשְׂגָּבִים, בְּתַכְלִית הָרְגִיעָה וּבְהִתְרוֹמְמוּת הַמֹּחִין כְּאָדָם הַמְאֻשָּׁר וְשָׂמֵחַ בְּתַכְלִית הַשִּׂמְחָה וְהַחֵרוּת.

ד-תקיא

בִּהְיוֹתוֹ עוֹד בְּפוֹלַנְיָא, סִדְּרוּ לוֹ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ חַנּוּת מַכֹּלֶת, בְּתִקְוָתָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִזֶּה אֵיזֶה מַעֲמָד פַּרְנָסָה, אוּלָם לְרֹב קְדֻשָּׁתוֹ בְּחָשְׁשׁוֹ מֵרְאִיָּה אֲסוּרָה חַס וְשָׁלוֹם, לֹא הָיָה מֵסִיר עֵינוֹ מֵהַסֵּפֶר שֶׁלְּפָנָיו, וְהָיָה רַק אוֹמֵר לְהַקּוֹנִים כַּאן בְּצַד זֶה מֻנָּח מוֹצָר זֶה וּבְצַד זֶה מוֹצָר זֶה, וְכַדּוֹמֶה. פַּעַם כְּשֶׁשָּׁמַע אֵיזֶה רַעַשׁ שֶׁל חִפּוּשׂ בַּחֲנוּת הֵבִין בִּתְמִימוּתוֹ שֶׁקּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא נִמְצָא בַּחֲנוּת וְיָשַׁב כְּהֶרְגֵּלוֹ עַל הַסֵּפֶר, וְכָךְ נִמְשַׁךְ הַדָּבָר זְמַן, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִכְנְסָה זוּגָתוֹ לַחֲנוּת וְרָאֲתָה אֵיךְ שֶׁעוֹמֶדֶת לָהּ עֵז וּמְלַקֶּקֶת לָהּ לְהַנָּאָתָה מֵהַמֻּנָּח לְפָנֶיהָ, וְחָרָה לָהּ הַדָּבָר, עַד שֶׁהֵבִינָה שֶׁבַּעֲלָהּ לֹא יֻצְלַח לִמְלָאכָה כְּלַל, וּמִנִּי אָז נִהֲלָהּ הִיא אֶת הַחֲנוּת, וְהוּא מָסַר אֶת עַצְמוֹ כֻּלּוֹ רַק לַתּוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה’.

ד-תקיב

חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן הי”ד, הָיָה אִישׁ פָּשׁוּט, אוֹפֶה בְּמִקְצוֹעוֹ, הוּא לְקָחוֹ לְחָתָן לְאַחַר שֶׁנִּכְנַס לַיְשִׁיבָה שֶׁלָּמַד בּוֹ רַבִּי מַתִּתְיָהוּ וְאָמַר לְרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה: רוֹצֶה אֲנִי חָתָן עֲבוּר בִּתִּי אֶת הַבָּחוּר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁנִּמְצָא בַּיְּשִׁיבָה, וְשִׁדֵּךְ לוֹ אֶת רַבִּי מַתִּתְיָהוּ.

תתרעח

רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן הי”ד, הָיָה לִפְנֵי הִתְקָרְבוּתוֹ לְאַנַ”שׁ, חָסִיד רַאדְזִימִין, וְלָמַד לִפְנֵי הִתְקָרְבוּתוֹ גַּם אֵצֶל הֶ”חָפֵץ חַיִּים” בְּרַאדִין.

ד-תקיג

כְּשֶׁנִּכְנַס פַּעַם בְּלֵיל שַׁבָּת רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן לְהַקְלוֹיז, וְרָאָה אֵיךְ שֶׁכַּמָּה מֵהַבַּחוּרִים יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים מַיִם קָרִים וּמְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם, מַיִם חַמִּים לֹא הָיָה לָהֶם, פָּנָה וְאָמַר לָהֶם: “רַבֵּנוּ אָמַר שֶׁבְּלֵיל שַׁבַּת קֹדֶשׁ שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם צִמָּאוֹן לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”, אִם כֵּן מַדּוּעַ תְּכַבּוּ וּתְקַרְרוּ אֶת הַצִּמָּאוֹן הַזֶּה בְּמַיִם קָרִים, וַהֲרֵי עַתָּה הוּא זְמַן נָכוֹן לִדְבֵקוּת בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ?

ד-תקיד

לְרַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיְתָה חִיּוּת וְהַרְגָּשָׁה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ בִּקְדֻּשַּׁת צִיּוּן רַבֵּנוּ עַד שֶׁהָיָה יָכוֹל לָלֶכֶת לִפְעָמִים לְצִיּוּן רַבֵּנוּ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וְלִהְיוֹת נֵעוֹר שָׁם מֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה כְּשֶׁהוּא מִתְעַמֵּק בְּעִיּוּן רַב בְּאֶחָד מִמַּאֲמָרָיו שֶׁל רַבֵּנוּ.

ד-תקטו

פַּעַם בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף הָעַז וְהַקַּר, שָׁמַע אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֵיךְ שֶׁגּוֹעֵר רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן הי”ד בְּיִצְרוֹ וְצָעַק עָלָיו כַּמָּה פְּעָמִים: עָזְבֵנִי וְהִסְתַּלֵּק לְךָ מִמֶּנִּי, בְּאִם לַאו, אַשְׁכִּיב עַצְמִי בַּשֶּׁלֶג עַד שֶׁאקְפָּא לַמָּוֶת.

ד-תקטז

רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן הי”ד, הָיָה אוֹמֵר לְאַנַ”שׁ אַחַר שֶׁהִתְחִלּוּ הַפְּרָעוֹת עַל יְדֵי הַבּוֹלְשׁוֹבִיקִים וְכֵן בְּעֵת עֲלִיַּת הַקּוֹמוֹנִיסְטִים לַשִּׁלְטוֹן, כַּיּוֹם צְרִיכִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַתְמִיד לָלֶכֶת וּלְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ בַּחֲצוֹת וּלְהִתְבּוֹדֵד שָׁם, יוֹתֵר מִלָּצֵאת לְהִתְבּוֹדֵד חוּץ לָעִיר, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יֻּלַד יוֹם וְשֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יִסָּגֵר הַצִּיּוּן וְלֹא יוּכְלוּ שׁוּב לִשְׁהוֹת בּוֹ.

ד-תקיז

רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה אוֹמֵר: “אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְקַבֵּל שֹׁחַד”, כְּאוֹמֵר שֶׁהָאָדָם שֶׁעוֹבֵד אֶת ה’ וּמְקַיֵּם מִצְוָה פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית בְּכָל דִּקְדוּקֶיהָ, אֵין זֶה נוֹתֵן לוֹ הֶתֵּר לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ בִּשְׁאָר הַמִּצְווֹת וְהַהַנְהָגוֹת טוֹבוֹת, וְהַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁעוֹשֶׂה אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁחֵד אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁיְוַתֵּר לוֹ עַל הַזִּלְזוּל שֶׁמְזַלְזֵל בְּמִצְוָה וְהַנְהָגָה אַחֶרֶת.

ד-תקיח

כַּיָּדוּעַ הָיָה רַבִּי אֶלְחָנָן סְפֶּקְטוֹר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, רַב בְּפוֹלִין בְּעִיר מוּנְקַטוֹב, אוּלָם הָיָה מַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר מְאֹד, וּכְשֶׁהָיוּ מַזְכִּירִים לוֹ פַּעַם מִזֶּה, הָיָה אוֹמֵר בְּעַנְוָותוֹ הַגְּדוֹלָה: “אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲווֹנוֹת רִאשׁוֹנִים”.

ד-תקיט

רַבִּי נַפְתָּלִי כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (חוֹתְנוֹ שֶׁל ראבר”נ), הָיָה הַמְהַנְדֵּס שֶׁל הַקְּלוֹיז שֶׁבְּאוּמַאן, שֶׁבְּנָאוּהוּ מֵחָדָשׁ בִּשְׁנַת תרס”ג, וְאַחַר כָּךְ בָּרַח לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מֵחֲמַת שֶׁכּוֹמְרֵי הָעִיר בִּקְשׁוּהוּ וְהִפְצִירוּ בּוֹ מְאֹד שֶׁיִּבְנֶה בִּנְיָן נָאֶה כָּזֶה גַּם עֲבוּרָם, כִּי הָיָה בִּנְיָן יָפֶה בְּיוֹתֵר שֶׁכָּל רֹאָיו הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל יָפְיוֹ, וּמֵחֲמַת פַּחֲדוֹ לְהַמְרוֹת אֶת פִּיהֶם, בָּרַח לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

ד-תקכ

בִּגְמַר בְּנִיַּת הַקְּלוֹיז, בָּא מוֹשֵׁל הָעִיר עִם אִשְׁתּוֹ לִרְאוֹת אֶת הַבִּנְיָן לְרֹב יָפְיוֹ, בֵּין דְּבָרָיו שָׁאַל אֶת רַבִּי נַפְתָּלִי כַּמָּה עָלָה לִבְנוֹת בִּנְיָן נָאֶה כָּזֶה, וְאָמַר לוֹ, הִתְפַּלֵּא הַמּוֹשֵׁל מְאֹד שֶׁבִּנְיָן מְפֹאָר כָּזֶה יַעֲלֶה סַךְ מוּעָט כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ, הִסְבִּיר לוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁהַהוֹצָאָה הָיְתָה מוּעֶטֶת, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה בְּכָל מֶשֶׁךְ הַבְּנִיָּה שׁוּם גְּנֵבוֹת, וְעָסְקוּ בְּבִנְיָנוֹ רַק אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים שֶׁלֹּא הֶעֱלִימוּ וְגָנְבוּ כְּלוּם, וְהֵבִין הַדָּבָר.

ד-תקכא

לִפְנֵי הִסְתַּלְקוּתוֹ שֶׁל ר’ נַפְתָּלִי כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִפְצִירָה בּוֹ זוּגָתוֹ שֶׁיִּשְׁתֶּה מְעַט חָלָב וְלֹא אָבָה בְּשׁוּם אוֹפֶן, אוּלָם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁאמְרוּ לוֹ שֶׁכּוֹאֵב לָהּ הַדָּבָר, נַעֲנָה וְהִתְיַשֵּׁב עַל מִטָּתוֹ וּבֵרֵךְ בִּרְכַּת “שֶׁהַכֹּל” בְּהִתְלַהֲבוּת כָּזוֹ עַד שֶׁכָּל שׁוֹמְעֵי הַבְּרָכָה לֹא שָׁכְחוּהָ כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, וְאַחַר מֶשֶׁךְ כַּחֲצִי שָׁעָה נִפְטַר.

ד-תקכב

פִּירֵשׁ פַּעַם רַבִּי נַפְתָּלִי כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּדֶרֶךְ צַחוּת אֶת הַנֶּאֱמַר בְּזֶמֶר אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין: “רְשִׁימִין וּסְתִימִין בְּגוֹ כָּל עָלְמִין בְּרַם עַתִּיק יוֹמִין הֲלָא בַּטִּישׁ בַּטִּישִׁין”, שֶׁרָמוּז בָּזֶה עִנְיָן רַבֵּנוּ, שֶׁאוֹרוֹ סָתוּם וְנֶעֱלָם מִכָּל הָעוֹלָמוֹת, וְרַק לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁהוּא עַתִּיק יוֹמִין שָׁם עִנְיָנוֹ בּוֹטֵשׁ וְנוֹקֵב.

ד-תקכג

כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבִּי יַעֲקֹב כֹּהֵן וְרַבִּי יִצְחָק מֵאִיר קוֹרְמַן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְבַקֵּר אֶת רַבִּי נַפְתָּלִי כֹּהֵן בְּשַׁבָּת אַחַת בְּשָׁכְבוֹ כְּבָר עַל עֶרֶשׂ דְּוָי סָמוּךְ לִפְטִירָתוֹ, דִּבֵּר עִמָּהֶם הַרְבֵּה מִגְדֻלַּת רַבֵּנוּ, וְנַעֲנָה וְאָמַר לָהֶם, “אֵינִי מְפַחֵד מִשּׁוּם דָּבָר, כִּי יֵשׁ לִי בָּרוּךְ ה’ שְׁטַר בַּנְקָאִי שֶׁל ‘רוֹטְשִׁילְד’, “וֶועקְסְל”, שֶׁהוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת לָשׁוֹן הַמּוּזְכָּר בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בְּמַעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּערְגֶער וְהֶעָנִי, כְּשֶׁסִּיֵּים אָמַר לָהֶם: לְכוּ עַתָּה לֶאֱכֹל לִכְבוֹד שַׁבָּת, וְהִטְעִים לָהֶם זֹאת בַּפָּסוּק: “לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה’ אֲלַמֶּדְכֶם”, וְהַיְּינוּ “לְכוּ בָנִים” לֶאֱכֹל, אוּלָם “שִׁמְעוּ לִי” אֶת דִּבְרֵי יִרְאַת ה’ שֶׁלִּמַּדְתִּי אֶתְכֶם. הוּא נוֹלַד מָהוּל וְהָיָה חָסִיד נִלְהָב מְאֹד בְּכָל רמ”ח אֵיבָרָיו. חֲתָנוֹ ראבר”נ שִׁבְּחוֹ מְאֹד, בִּפְרַט בְּסֵדֶר הַנְהָגָתוֹ. כִּי הָיָה קַבְּלָן בִּנְיָן, וְהָיָה עוֹבֵד רַק בִּימוֹת הַקַּיִץ וְאוֹגֵר לְעַצְמוֹ מָמוֹן לְכָל יְמֵי הַחֹרֶף, וְאָז לֹא עָשָׂה שׁוּם מְלָאכָה רַק יָשַׁב כָּל הַזְּמַן עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה.

ד-תקכד

כְּשֶׁשָּׁהָה רַבִּי אֶפְרַיִם, בַּעַל הַמְּחַבֵּר הַסֵּפֶר “עֹנֶג שַׁבָּת” הַמְכֻנֶּה “רַבִּי אֶפְרָיִמְל” בְּבֵית הַבְרָאָה שֶׁבִּשְׁכוּנַת “מְקוֹר חַיִּים”, הֵבִיא לוֹ בֹּקֶר אֶחָד אֵיזֶה יְהוּדִי טוֹב כּוֹס חָלָב חַם בִּהְיוֹתוֹ עֲדַיִן עוֹמֵד לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, כִּי רָאָה שֶׁפָּנָיו חֲלוּשׁוֹת, וְהוּא לֹא יָדַע שֶׁמִּנְהָג אַנַ”שׁ לְהַקְפִּיד לִבְלִי לִשְׁתּוֹת כְּלַל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, כְּאַזְהָרַת רַבֵּנוּ, וּבַתְּחִלָּה מִאֵן לִשְׁתּוֹתוֹ כְּמִנְהָגוֹ מֵאָז וּמִקֶּדֶם, אוּלָם כְּשֶׁרָאָה שֶׁזֶּה הָאִישׁ שֶׁהֵבִיאוֹ נֶחְלְשָׁה דַּעְתּוֹ מִזֶּה, שֶׁהִטְרִיחַ עַצְמוֹ עֲבוּרוֹ, עָבַר עַל מִדָּתוֹ וְשָׁתָה אֶת הֶחָלָב.

ד-תקכה

חסר

ד-תקכו

רַבִּי שְׁלֹמֹה וֶועקְסְלֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה זָהִיר מְאֹד בְּקִימַת חֲצוֹת מִדֵּי לַיְלָה, וְאַף בְּחָלְיוֹ הַקָּשֶׁה שֶׁלִּפְנֵי הִסְתַּלְקוּתוֹ, וּמְסַפְּרִים נְכָדָיו שֶׁאף יָמִים סְפוּרִים לִפְנֵי הִסְתַּלְקוּתוֹ בְּשָׁכְבוֹ כְּבָר בְּבֵית הַחוֹלִים, רָאוּהוּ שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ וְאֵינוֹ רָגוּעַ, וּכְשֶׁשְׁאֵלוּהוּ לְחֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ, שְׁאָלָם בִּדְאָגָה, מַה הַשָּׁעָה מָתַי שְׁעַת חֲצוֹת? וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים וְרַק כְּשֶׁיָּדַע שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ עֵת חֲצוֹת לַיְלָה נִרְגַּע וְעָסַק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּפִי יְכָלְתּוֹ.

ד-תקכז

בִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ מְכַנִּים אֶת רַבִּי שְׁלֹמֹה וֶועקְסְלֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הַ”בָּחוּר הַיְּרֵא שָׁמַיִם”, “דֶער פְרוּמֶער בָּחוּר”, וְהָרַב מִבְּרִיסְק וְהָרַב אַלְפַנְדְּרִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הֶעֱרִיכוּ וְהוֹקִירוּ אוֹתוֹ מְאֹד, וְאַף ראבר”נ הָיָה מַזְכִּירוֹ לִשְׁבַח. בְּעֵת הַלְוָיָתוֹ שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בָּהּ עַם רַב כַּיָּדוּעַ, אָמַר אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי יְרוּשָׁלַיִם לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק שֶׁלְהַלְוָיָתוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁלֹמֹה הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה צִבּוּר גָּדוֹל יוֹתֵר.

ד-תקכח

רַבִּי שְׁלֹמֹה וֶועקְסְלֶער, הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו בְּהַתְמָדָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, בְּעֵת הַמִּלְחָמָה בִּשְׁנַת תש”ח, כְּשֶׁהִפְגִּיזוּ הָעַרְבִים, אָמַר בִּתְמִימוּתוֹ לַחֲתָנוֹ: לֵךְ וֶאֱמֹר לַשְּׁכֵנִים שֶׁכְּבָר יַפְסִיקוּ לְהַרְעִישׁ בְּבֵיתָם, כָּל כָּךְ הָיָה שָׁקוּעַ בַּלִּמּוּד.

ד-תקכט

פַּעַם פָּגַשׁ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּבַעַל עֲגָלָה אֶחָד שֶׁהָיוּ הַתּוֹשָׁבִים מְכַנִּים אוֹתוֹ בְּשֵׁם “וֶועלְוְול שֵׁייגֶעץ” “זְאֵב הַגּוֹי”, וְסִפֵּר לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק שֶׁבְּקַטְנוּתוֹ הָיָה גַּם הוּא בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס קִבְלִיטְשֶׁער, וְאַחַר שֶׁהוֹדִיעַ לָהֶם רַבִּי פִּנְחָס מֵהִתְקָרְבוּתוֹ לְרַבֵּנוּ, הוֹצִיאוּהוּ הוֹרָיו מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יִלְמַד יוֹתֵר אֵצֶל רַבִּי פִּנְחָס, פֶּן חָלִילָה יֵהָפֵךְ אַף הוּא לְחָסִיד בְּרֶסְלֶב. וְסִיֵּים בְּצַעַר וְאָמַר: אִלּוּ הָיִיתִי אַף אֲנִי מַמְשִׁיךְ לִלְמֹד אֵצֶל רַבִּי פִּנְחָס לֹא הָיוּ מְכַנִּים אוֹתִי הַיּוֹם תּוֹשָׁבֵי הָעִיר בַּשֵּׁם “וֶועלְוְול שֵׁייגֶעץ”.

ד-תקל

פַּעַם, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסְּלִיחוֹת, כְּשֶׁבָּא רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהַקְלוֹיז מֻקְדָם מְאֹד, בְּעֵת שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ הָאֲנָשִׁים, רָאָה אֵיךְ שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל וַויינְבֶּערְג זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (ב”ר שִׂמְחָה דָּוִד ב”ר אֶפְרָיִם ב”ר נַפְתָּלִי תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, וְהָיָה גַּם נֶכֶד רַבֵּנוּ, כִּי אִמּוֹ הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן בְּנָהּ שֶׁל חַיָּה בַּת רַבֵּנוּ, הַמְכֻנֶּה נַחְמָן חַיָּלֶ’יס), עוֹמֵד לְיַד אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ עִם תְּהִלִּים אוֹ סֵפֶר אַחֵר, וּמִתְפַּלֵּל לַה’ יִתְבָּרַךְ בִּבְכִיּוֹת רַבּוֹת וּבְהִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ עָצוּם שֶׁאֵין לְתָאֲרוֹ כְּלַל וּכְלָל.

[רַבִּי חַיִּים הַקַּצָּב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, תַּלְמִידוֹ מִנּוֹעַר שֶׁל ר’ פִּנְחָס קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִפְטַר בְּמוֹשַׁב זְקֵנִים בִּשְׁנוֹת תר”פ בְּעִיר הַיְיסִין הַסָּמוּךְ לְאוּמַאן.

רַבִּי חַיִּים קַצָּב הַנַּ”ל, נֶהְפַּךְ לְבַעַל תְּשׁוּבָה מֻפְלָג מְאֹד, פַּעַם נֶעֱמַד לְיָדוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וְרָאָה אֵיךְ שֶׁעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת כַּנַּחַל. מַמָּשׁ לְרֹב בְּכִיָּתוֹ הָיּוּ פָּנָיו נִרְאִים כְּאִלּוּ יָצָא עַתָּה מִבֵּית מֶרְחָץ אֵידִים, הַנִּקְרָא שְׁוִיץ בָּאד].

ד-תקלא

רָאָה פַּעַם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֶת רַבִּי חַיִּים קַצָּב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת בִּבְכִיּוֹת נוֹרָאוֹת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהִרְהֵר לְעַצְמוֹ: מֵאַיִן לוֹקְחִים כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּמָעוֹת, הוּא נִפְטַר בְּהַיְיסִין בִּשְׁנוֹת התר”צ, בִּשְׁהוֹתוֹ שָׁם בְּמוֹשַׁב זְקֵנִים (ע”ע להלן סעיף תרצ”ט). רַבִּי משֶׁה טְשֶׁנְסְטְחוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ הַרְבֵּה פְּעָמִים, וְהָיָה רַבִּי משֶׁה מַפְלִיג מְאֹד אֶת עֲבוֹדָתוֹ אֶת ה’ בַּלַּיְלָה, בִּפְרָט אֶת אֲמִירָתוֹ “לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת”. וּמְסַפְּרִים שֶׁפַּעַם רָאוּ אֶת הַסֵּפֶר “לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת” שֶׁלּוֹ, שֶׁלְּרוֹב בְּכִיָּתוֹ וְהַרְטָבָתוֹ בִּדְמָעוֹת אֶת הַדַּף, נִמְחֲקוּ וְנִטַשְׁטְשׁוּ הַתֵּבוֹת, לְרֹב בְּכִיָּתוֹ הָיָה נִדְמֶה שֶׁזֶּה עַתָּה יָצָא מִמֶּרְחָץ אֵדִּים. (ע”ע להלן סעיף ת”ר, ובח”ה סעיף רי”ד).

ד-תקלב

אָמַר פַּעַם בִּמְלִיצָה רַבִּי מָרְדְּכַי סוֹקוֹלוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: בַּ’טְ’לָ’ן רָאשֵׁי תֵּבוֹת: בְּ’רָאנְפִין יַיִן שָׂרָף, טַ’בָּק. לִ’ילְיקֶע מִקְטֶרֶת. נְ’קִיּוֹת. שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁשָּׁקוּעַ בְּמִנְהָגִים אֵלּוּ, דְּהַיְנוּ שְׁתִיַּת יַיִן שָׂרָף, הֲרָחַת טַבָּק, וְעִשּׁוּן הַלִּילְקֶע סִגַּרְיוֹת, וְחֻמְרַת הַנְּקִיּוּת, דְּהַיְנוּ הַשְּׁהִיָּה הָרַבָּה בְּבֵית הַכִּסֵּא, נַעֲשֶׂה הָאָדָם בַּטְלָן וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְעַלּוֹת בַּעֲבוֹדַת ה’ כָּרָאוּי. חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵלּוּ הִזְהִירָנוּ רַבֵּנוּ, כַּיָּדוּעַ, גַּם אָמַר חיי מוהר”ן סימן: “אַתֶּם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, אֲבָל שְׁלֵימַזְלְנִיקֶעס, דְּהַיְנוּ בַּטְלָנִים בִּלְשׁוֹנֵנוּ.

ד-תקלג

לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נוֹלְדָה בַּת בְּעֶרֶב שַׁבַּת-קֹדֶשׁ, וְתֵיכֶף לְמָחֳרָת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, עָלָה לַתּוֹרָה וְנָתַן לָהּ שֵׁם כַּנָּהוּג, כְּשֶׁבָּא אַחַר כָּךְ לְרַבִּי אַיְיזִיק אַיְיזְנְשְׁטֵיין וְהוֹדִיעַ לוֹ מִשִּׂמְחָתוֹ שֶׁל לֵידַת בִּתּוֹ וּקְרִיאַת שְׁמָהּ, אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵא הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנִי קֹדֶם הָיִיתִי מְצַוֶּה עָלֶיךָ לְהַמְתִּין בִּקְרִיאַת הַשֵּׁם עַד לַשַּׁבָּת הַבָּאָה, כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נַעֲנָה פַּעַם וְאָמַר בִּלְשׁוֹן שְׁאֵלָה: מַדּוּעַ מַמְתִּינִים לְבֵן שְׁמוֹנָה יָמִים לִקְרִיאַת שְׁמוֹ וּלְבַת לֹא? (אוּלָם נָהֲגוּ אַנַ”שׁ, כְּשֶׁנוֹלְדָה בַּת בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ, לָתֵת הַשֵּׁם בְּשַׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה).

ד-תקלד

כְּשֶׁבָּא בְּבַחֲרוּתוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאוּמַאן, שָׁאַל אֶת אַנַ”שׁ שָׁם: מַדּוּעַ אֵין עוֹשִׂים יְשִׁיבָה לַבַּחוּרִים, עָנוּ לוֹ: כִּי לָאֱמֶת אֵין שַׁיָּךְ מְצִיאוּת שֶׁל בָּחוּר, כִּי תֵּיכֶף שֶׁנַּעֲשָׂה בַּר מִצְוָה צָרִיךְ לְהִתְחַתֵּן, וְאָמְרוּ בַּהֲלָצָה: בִּמְקוֹם יוּנְגֶער מַאן אַבְרֵךְ צָעִיר צָרִיךְ לוֹמַר “יוּנְגֶעל מַאן” אַבְרֵךְ יֶלֶד, כִּי תֵּיכֶף שֶׁגָּדַל וּמְסַיֵּם אֶת יַלְדוּתוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת כְּבָר אַבְרֵךְ.

ד-תקלה

רָאָה פַּעַם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּחֲלוֹם אֶת יְדִידוֹ רַבִּי לֵייבּ לוּפַּאטֶער בְּמַבָּט עָצוּב, שָׁאַל אוֹתוֹ מַדּוּעַ עָצוּב הִנְךָ, עָנָה לוֹ, תּוֹבְעִים אוֹתִי כַּאן בְּעוֹלַם הָאֱמֶת גַּם עַל זֶה שֶׁהַלִּמּוּד שֶׁלָּמַדְתִּי בִּימֵי חַיַּי לֹא לָמַדְתִּיו כְּסֵדֶר, הַיְינוּ בְּסֵדֶר הַלִּמּוּד דַּף אַחַר דַּף סֵפֶר אַחַר סֵפֶר.

ד-תקלו

בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שְׁנַת תרצ”ט, הָיָה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל הַצִּיּוּן בְּשָׁעָה שֶׁבַע בַּבֹּקֶר, בְּאוֹתוֹ הָרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הִתְפַּלְּלוּ אַנַ”שׁ בַּמִּקְלָט מֵרֹב הַפַּחַד שֶׁהָיָה מֵהַשִּׁלְטוֹנוֹת. כְּשֶׁחָזַר אַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְבֵיתוֹ שֶׁבְּמוֹסְקְבָא, סִפְּרוּ לוֹ שֶׁבְּדִיּוּק בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁשָּׁהָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אֵצֶל צִיּוּן רַבֵּנוּ כְּשֶׁיָּרְדָה בִּתּוֹ מֵהַ”חַשְׁמַלִית”, נִתְפְּסָה בְּבִגְדָהּ, וְהַנְּהָג שֶׁלֹּא הִבְחִין בַּדָּבָר, גָּרַר אוֹתָהּ כִּבְרַת דֶּרֶךְ, וְכָל הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּ זֹאת הֵחֵלּוּ צוֹעֲקִים, לְקוֹל צַעֲקָתָם חָדַל מִלִּנְסוֹעַ, וְהָיוּ בְּטוּחִים בְּמִיתָתָהּ, אוּלָם בְּחַסְדֵּי ה’ נִצְּלָה וְלֹא נִפְגְּעָה כְּלַל וּכְלָל.

ד-תקלז

פַּעַם נָסַע רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּרַכֶּבֶת, בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ עָלָה אֶחָד מִזִּקְנֵי וַחֲשׁוּבֵי הַמִּתְנַגְּדִים, וְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָשַׁב וְלָמַד אָז לְעַצְמוֹ מִשְׁנָיוֹת כְּדַרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ, שָׂמַח הַלָּה וְהִתְיַשֵּׁב לְיָדוֹ וְהִתְחִיל לְשָׁאֲלוֹ לִמְקוֹמוֹ, עָנָהוּ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהוּא דָּר בְּטֶעפְּלִיק, שְׁאֵלוֹ שׁוּב וְהֵיכָן מִתְפַּלְּלִים אַתֶּם? עָנָהוּ בְּבֵית מִדְרָשׁ הַכְּלָלִי שֶׁל הַחֲסִידִים, וְהֵחֵלוּ לְדַבֵּר יַחַד וְדִבֵּר עִמּוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַרְבֵּה, וּבְכָל עֵת שֶׁשָּׁאֲלוֹ הַלָּה הֵיכָן כְּתוּבִים הַדְּבָרִים עָנָהוּ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק בְּסִפְרֵי תַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְהִתְפָּעֵל הַלָּה מְאֹד וְהִתְחַבֵּב עָלָיו כָּל כָּךְ עַד שֶׁבְּעֵת הִפָּרְדָם פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “קָשָׁה עָלַי פְּרֵידַתְכֶם”, כָּל כָּךְ הִתְחַבֵּב עָלָיו רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל אַף שֶׁצָּעִיר לְיָמִים הָיָה אָז וְהַלָּה תַּלְמִיד חָכָם זָקֵן וּנְשׂוּא פָּנִים.

ד-תקלח

חָתָן אֶחָד בָּא מוּדְאָג לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעִנְיַן שִׁדּוּךְ שֶׁהִצִּיעוּ לוֹ, הוֹסִיף וְאָמַר: כַּלָּה זוֹ חֶסְרוֹנָהּ הוּא רַק זֹאת שֶׁפְּשׁוּטָה הִיא בְּדַעְתָּה וּבְמַעֲשֶׂיהָ. וְהֵבִין רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁכְּאִלּוּ מְאוּכְזָב הוּא מִשִּׁדּוּךְ זֶה. עָנָה וְאָמַר לוֹ: אַדְרַבָּא, צְרִיכִים דַּוְקָא אִשָּׁה פְּשׁוּטָה וּתְמִימָה, וּבְזֹאת תּוּכַל יוֹתֵר לַעֲבֹד אֶת ה’ וּלְנַהֵל אֶת הַבַּיִת בְּטַהֲרַת הַקֹּדֶשׁ טוֹב בְּהַרְבֵּה.

ד-תקלט

פָּגַשׁ פַּעַם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּסוֹף יָמָיו יוֹצֵא מִנִּחוּם-אֲבֵלִים שֶׁל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ, וְדִּבְּרוּ יַחְדָיו, בֵּין דְּבָרָיו נַעֲנָה לוֹ רַבִּי אַבְרָהָם וְאָמַר: “מָה אוֹמַר לָךְ, יֵשׁ בִּי כְּבָר אֶת כָּל הַסִּימָנֵי-גְסִיסָה הַכְּתוּבִים בְּשֻׁלְחָן-עָרוּךְ וְהִפְטִיר בְּעַצְמוֹ וְאָמַר: “נוּ, וְכִי אִם יֵשׁ בִּי סִימָנֵי-גְסִיסָה אֵינִי צָרִיךְ כְּבָר לְנַחֵם אֲבֵלִים וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה?

ד-תקמ

כְּשֶׁבָּא פַּעַם אֶחָד מֵהָאֶפִּיקוֹרְסִים לְהִתְוַכֵּחַ עִם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעִנְיְנֵי אֱמוּנָה, שָׁאַל אוֹתוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק, טֶרֶם תְּחִילָתִי לְדַבֵּר עִמְךָ עֲנֵנִי נָא אִם מַאֲמִין אַתָּה בַּפָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁבַּתּוֹרָה: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ”, כִּי אִם אֵינְךָ מַאֲמִין בָּזֹאת אֵינֵי חָפֵץ לְהִתְוַכֵּחַ עִמְּךָ כְּלָל וּכְלָל. כְּאוֹמֵר לוֹ שֶׁמּוּכָן לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ לְלַבֵּן אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁנֶּחְלְשָׁה בּוֹ, אוּלָם אִם הוּא כּוֹפֵר בְּהַכֹּל אֵינוֹ רוֹצֶה כְּלַל לִשְׁמוֹעַ דְּבָרָיו הָאַרְסִיִּים. וְעָזְבוֹ וְהָלַךְ לוֹ.

ד-תקמא

פַּעַם בְּאַחַת מִלֵּילֵי הַחֹרֶף הַקָּרִים בְּעֵת חֲצוֹת לַיְלָה, אָמַר רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְחָתְנוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק: “צֵא הַחוּצָה וְתִרְאֶה אֵיךְ הַחשֶׁךְ וְהָאֲפֵילָה שׁוֹרֶה בְּכָל בָּתֵּי הָעִיר וְרַק בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי “הֶערְשְׁקֶע” זֹרֵחַ אוֹר קָלוּשׁ, “לַייכְט אַ קְרַיינִיצְל”, מִמְּנוֹרַת הַנֵּפְטְ הַקְטַנָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי הָיָה רַבִּי צְבִי עָנִי מָרוּד, וְיָשַׁב וְעָבַד אֶת ה’ בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְאַחֲרֶיהָ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה. הוּא הָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן כָּזֶה, שֶׁאֲפִלּוּ אַבְנֵט לַתְּפִלָּה לֹא הָיָה לוֹ, וְהָיָה חוֹגֵר אֶת עַצְמוֹ בְּאַבְנֵט עָשׂוּי מִקַּשׁ יָבֵשׁ שֶׁעָשָׂה לְעַצְמוֹ, הוּא נִפְטַר בְּסוֹף שְׁנוֹת התר”ע לִפְנֵי הַגִּיעוֹ לְגִיל שִׁבְעִים וְלֹא זָכָה לְבָנִים, בְּחַיָּיו הָיָה “מִתְפַּרְנֵס” מִמְּכִירַת הַזֶּפֶת, אוּלָם כָּל רוֹאָיו וְהַנּוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים עִמּוֹ רָאוּ שֶׁעוֹבֵד ה’ גָּדוֹל הוּא. זוּגָתוֹ נִשְּׂאָה לְאַחַר פְּטִירָתוֹ לְאֵיזֶה רַב. בְּהַלְוָיָתוֹ הָעֲלוּבָה לֹא הָיָה אֲפִלּוּ מִנְיַן אֲנָשִׁים, נַעֲנָה אָז ר’ אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער וְאָמַר לַחֲתָנוֹ: לֵוִי יִצְחָק רוֹאֶה הִנְךָ אֵיזוֹ לְוָיָה יֵשׁ לְהִירְשְׁקֶע, אוּלָם שָׁם בְּהִתְכַּוְּנוֹ לְעוֹלַם הָאֱמֶת יֵשׁ לוֹ לְוָיָה יָפָה. “זֶעהְסְט וָואס פַארַא לְוָיָה הֶערְשְׁקֶע הָאט, אָבֶּער דָארְטְן הָאט עֶר אַ שֵׁיינֶע לְוָיָה”.

ד-תקמב

פַּעַם בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה נִגַּשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי, לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהִתְאוֹנֵן לְפָנָיו שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְבּוֹדֵד כָּרָאוּי, אָמַר לוֹ רל”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: דָּבָר זֶה בָּא לְךָ מֵחֲמַת שֶׁבְּעֵת שֶׁהִנְּךָ מַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל, חוֹשֵׁב הִנְּךָ רַק עַל חֶסְרוֹנוֹתֶיךָ וּמִעוּט עֲבוֹדָתְךָ אֶת ה’ כָּרָאוּי, וְאֵין זֶה מֵהָרָאוּי וְהַנָּכוֹן, אֶלָּא הַתְחֵל לְחַפֵּשׂ בְּעַצְמְךָ נְקוּדוֹת וּמַעֲלוֹת טוֹבוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה יָאִיר לְךָ הַמֹּחַ לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. אַחַר זְמַן מַה, בָּא אֵלָיו וְהוֹדָה לוֹ עַל זֶה מְאֹד, בְּאָמְרוֹ לוֹ שֶׁעֵצָה זוֹ סִיְּיעָה לוֹ מְאֹד.

ד-תקמג

רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, זָכָה וְהִכִּיר כַּמָה אֲנָשִׁים שֶׁזָּכוּ עוֹד לְקַבֵּל וְלִרְאוֹת אֶת פְּנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ. הָרִאשׁוֹן, הֲלֹא הוּא רַבִּי דָּוִד צְבִי, ב”ר יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁנּוֹלַד בִּשְׁנַת תקפ”ח, וְהָיָה בְּעֵת פְּטִירַת מוֹהַרְנַ”תְּ בְּגִיל שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִים. וּכְבָר הָיָה אָז אָב לְבֶן אֶחָד. וְכֵן אָחִיו רַבִּי מִיכְל שֶׁהָיָה יֶלֶד בְּגִיל שְׁמוֹנֶה שָׁנִים בִּפְטִירַת מוֹהַרְנַ”תְּ, כִּי נוֹלַד בִּשְׁנַת תקצ”ז. וְכֵן הִכִּיר אֶת רַבִּי אַבְרָהָם, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי גֵּרְשׁוֹן נֶכֶד הַמַּגִּיד מִטְּרָהְוִויצֶע, שֶׁדָּר בִּבְרֶסְלֶב, וְהָיָה זָקֵן מוּפְלָג לְמַעֲלָה מִמֵּאָה שָׁנָה. וְכֵן זָקֵן סַגֵּי-נָהוֹר אֶחָד מִכְּפַר אֲלֶכְּסַנְדְּרִיוְוקֶע, שֶׁמְּקוֹר חוֹצְבוֹ הָיָה מֵעִיר טְרָהְוִויץ, וּבִקֵּר אֶצְלוֹ בְּכַוָּנָה כְּדֵי לִרְאוֹתוֹ, וְכַמְּסֻפָּר לְעֵיל.

ד-תקמד

רַבִּי בִּנְיָמִין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִזֶּמֶרִינְקֶע הַסָּמוּךְ לְאוּמַאן, הָיָה עוֹבֵד ה’ גָּדוֹל וּמִתְפַּלֵּל בְּכֹחוֹת עֲצוּמוֹת וּבְשִׂמְחָה עֲצוּמָה, הָיָה חָשׁוּךְ בָּנִים. הוּא נִשְׁלַח יַחַד עִם הָעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יָדוּעַ מַה עָלָה בְּגוֹרָלָם, וּכְמוֹ כֵן אֶחָד בְּשֵׁם רַבִּי בֶּערַאלֶע כֹּהֵן שֶׁהָיָה אַבְרֵךְ עוֹבֵד ה’ נִפְלָא, הי”ד.

ד-תקמה

רַבִּי מָאטְיֶע פָּאלְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה מֵהָאֲנָשִׁים הַדְּבוּקִים בְּרַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּבִשְׁנוֹת הַמַּהְפֵּכָה בָּרַח עַד קַוְוקַאז וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה בָּא מִמָּקוֹם רָחוֹק כָּזֶה מִדֵּי שָׁנָה עִם בְּנוֹ רַבִּי רְאוּבֵן, לִשְׁהוֹת בְּקִבּוּץ אַנַ”שׁ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה.

ד-תקמו

רַבִּי הֶערְשִׁיל הָיָה חַיָּט בְּעִיר טֶעפְּלִיק, וְהִתְחַתֵּן בְּזִוּוּג שֵׁנִי עִם מָרַת חַנָּה בַּת רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְעָבַר לָדוּר בְּאוּמַאן, וְשָׁם עָסַק בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, הוּא הָיָה אָדָם פָּשׁוּט וְתָם, וְהִצְלִיחַ לְקָרֵב הַרְבֵּה לַאֲנַ”שׁ, כִּי הָאֲנָשִׁים הָיוּ מִתְפָּעֲלִים מִתְּמִימוּתוֹ, וּכְשֶׁבִּקֵר פַּעַם אֵצֶל הָרַב יוֹסֵף יִצְחָק מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִתְפָּעֵל אַף הוּא מִמֶּנּוּ.

ד-תקמז

ר’ משֶׁה יְרוּסְלַבְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִתְקָרֵב לְאַנַ”שׁ עַל יְדֵי חוֹתְנוֹ רַבִּי נַחְמָן קַארְשִׁינְסְקֶע מִטְּשֶׁערִין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר לוֹ פַּעַם חוֹתְנוֹ: הֲרֵי סוֹחֵר אַתָּה (כִּי רַבִּי משֶׁה הָיָה עוֹסֵק בְּמִסְחָר עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בָּחוּר וְהָיָה מַעֲבִיר סְחוֹרוֹת מִלָּאדְז שֶׁבְּפוֹלַנְיָה לִפְנִים רוּסְיָא), וְאִם כֵּן מַדּוּעַ לֹא תִּסַּע וְתָבוֹא לְעִיר אוּמַאן שֶׁדָּרִים בּוֹ סוֹחֲרִים גְּדוֹלִים וּסְחוֹר עִמָּם, שָׁמַע לַעֲצָתוֹ וּבָא לְאוּמַאן, וְכָךְ בִּשְׁהוֹתוֹ בָּעִיר הִתְקָרֵב לַאַנַ”שׁ.

ד-תקמח

בִּשְׁנַת תרע”ח בְּעֵת הַמַּהְפֵּכָה, שֶׁהָרְגוּ אָז הַקּוֹמוֹנִיסְטִים אֶת כָּל הָעֲשִׁירִים, הָיָה גַּם רַבִּי משֶׁה בֵּין הָרְשׁוּמִים לַהֲרִיגָה. וּכְבָר קִבֵּל לַהֲרִיגָתוֹ מִסְפָּר מְסֻיָּם, (מִסְפָּר חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע), וְהִנֵּה נָהֲגוּ הַקּוֹמוֹנִסְטִים שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהָרְגוּ אָדָם עָבַר פָּרָשׁ וְשָׁאַל אֶת הַנֶּאֱשָׁם אִם יוֹדֵעַ עֲבוּר מַה יוֹצֵא לִיהָרֵג, וּכְשֶׁהָיָה הַשָּׁפוּט אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַדּוּעַ, הָיָה אוֹמֵר לוֹ הַפָּרָשׁ רְאֵה נָא, אִם נַחֲזוֹר עַל הַמִּשְׁפָּט וְתֵצֵא חַיָּב אָז נְמִיתְךָ מִתּוֹךְ יִסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים, כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת רַבִּי משֶׁה אִם יוֹדֵעַ מִשּׁוּם אֵיזוֹ אַשְׁמָה הוּא יוֹצֵא לִיהָרֵג, עָנָה וְאָמַר: “אֵינִי יוֹדֵעַ”, צִוָּה הַמְּפַקֵּד לִבְדוֹק שׁוּב אֶת תִּיק אַשְׁמָתוֹ, וְקָרְאוּ לָעֵד שֶׁהֵעִיד וְהִלְשִׁין עָלָיו, אִם נָכוֹן עֵדוּתוֹ, וְאָמַר לָהֶם הָעֵד, כָּל מַה שֶּׁהֵעַדְתִּי נֶגְדּוֹ הָיָה שֶׁקֶר, אָמְרוּ לוֹ הַשּׁוֹפְטִים: דַּע לְךָ אִם לֹא תוֹדֶה עַל דְּבָרֶיךָ הָרִאשׁוֹנִים יַהַרְגוּ אוֹתְךָ עַל עֵדוּת הַשֶּׁקֶר שֶׁהֵעַדְתָּ מִקֹּדֶם, עָנָה וְאָמַר לָהֶם הָעֵד: “יְכוֹלִים אַתֶּם אַף לְהָרְגֵנִי כָּל מַה שֶּׁהֵעַדְתִּי הָיָה שֶׁקֶר” וְשִׁחְרְרוּהוּ לַחָפְשִׁי. בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנֵּס הַמֻּפְלָא הַזֶּה, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּנֵדֶר לִדְאֹג לְאַנַ”שׁ הַבָּאִים לַקִּבּוּץ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וּמִשְׁנַת תרפ”ג וָהָלְאָה דָּאַג לְצָרְכֵי אַנַ”שׁ הַבָּאִים לְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה מִכַּסְפּוֹ הוּא, וְהָיָה מְשַׁמְּשָׁם בְּנֶאֱמָנוּת לְלֹא שׁוּם קְפֵּידָה כְּלַל, וּלְרוֹב שִׂמְחָתוֹ בְּמִצְוָה זוֹ, הָיָה נוֹשֵׂא בְּעַצְמוֹ עַל כְּתֵפָיו אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַסַּפְסָלִים מֵהַקְּלוֹיז לְאוּלָם הָאֹכֶל וּמִשָּׁם חֲזָרָה לַקְּלוֹיז, כִּי הָיָה בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, וְכֵן בְּכָל סְעוּדָה וּסְעוּדָה, וְכָל מִי שֶׁהָיָה לוֹ אֵיזֶה הֶעָרָה וְתַרְעוֹמֶת, בִּרְצוֹתוֹ לְהַשְׁקִיטוֹ הָיָה נוֹתֵן לוֹ עוֹד מְנַת אֹכֶל, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא הַלָּה עַל סִפּוּקוֹ וְיִשְׁקֹט.

ד-תקמט

וְהִנֵּה מַעֲשֶׂה זוֹ נוֹדַע לְאַנַ”שׁ אַחַר שֶׁבְּלֵיל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שְׁנַת תרצ”ה-ו אֲסָרוּהוּ וּלְקָחוּהוּ לְבֵית-הַסֹּהַר בְּהַאֲשִׁימָם אוֹתוֹ בְּאִרְגוּן וַחֲלוּקַת הָאוֹכֶל לְאַנַ”שׁ הַבָּאִים לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְשָׁם בַּחֲקִירוֹת כְּשֶׁשְּׁאֵלוּהוּ סִבַּת הִתְעַסְקוּתוֹ בָּזֶה, סִפֵּר לָהֶם זֹאת הַמַּעֲשֶׂה, וְשִׁחְרְרוּהוּ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה. וְתֵיכֶף בָּא לְבֵית רל”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְדָפַק לוֹ עַל הַחַלּוֹן וְהוֹדִיעוֹ עַל שִׁחְרוּרוֹ בְּהוֹסִיפוֹ לוֹ: רְאֵה, הִזְהִירוּנִי בְּכָל חוֹמֶר הַדִּין שֶׁאוֹדִיעַ לְגַבָּאֵי הַקְּלוֹיז שֶׁמּוּזְהָרִים לִבְלִי לְהִתְפַּלֵּל לְמָחֳרָת בַּקְּלוֹיז בְּשׁוּם אוֹפֶן, וְאִם לֹא יְבוּלַע לָהֶם. עָנָה לוֹ רל”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אוֹתִי לֹא מְעַנְיֵן כָּל זֶה וְאָנוּ נִתְפַּלֵּל לַמָּחֳרָת כְּדַרְכֵּנוּ בְּכָל שָׁנָה. וְאָכֵן, הִתְפַּלְּלוּ כְּדַרְכָּם. לַמָּחֳרָת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּאוּ שׁוֹטְרִים וּלְקָחוּהוּ לְבֵית הַסֹּהַר, בִּהְיוֹתוֹ שָׁם אָמַר לְסֹהֲרָיו שַׁחְרְרוּנִי, כִּי אֲנִי הַפּוֹעֵל הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּבֵית חֲרוֹשֶׁת לַעֲשִׂיַּת נַעֲלַיִם וְאַתֶּם מַפְסִידִים לַמֶּמְשָׁלָה כֶּסֶף בְּעָצְרְכֶם אוֹתִי כָּאן, וְאָכֵן שָׁלְחוּ טֶלֶגְרַמָה לְבֵית הַחֲרוֹשֶׁת שֶׁבְּמוֹסְקְבָא וְקִבְּלוּ תְּשׁוּבָה שֶׁיְּשַׁחְרְרוּהוּ תֵּיכֶף וּמִיָּד, מֵחֲמַת שֶׁכָּל הַמִּפְעַל קַיָּם עָלָיו, וְשִׁחְרְרוּהוּ.

ד-תקנ

סִפֵּר רַבִּי משֶׁה יְרוּסְלַבְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁבִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ כְּשֶׁבָּא פַּעַם רִאשׁוֹנָה לְאוּמַאן לִימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה יָשַׁב בְּעֵת תְּפִלָּתוֹ לְיַד רַבִּי נַחְמָן “אַלְשִׁיךְ” זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (ב”ר דָּוִד צְבִי ב”ר יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ) וְשָׁמַע אוֹתוֹ לוֹמַר אֶת סֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת לִפְנֵי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וּבְעֵת שֶׁהִגִּיעַ לַתֵּיבוֹת “בְּבוֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמוּתוּ” חָזַר עָלֶיהָ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּהַטְעָמָה נִפְלָאָה וּבְהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה עַד שֶׁנֶּחְקַק דָּבָר זֶה מְאֹד בְּלִבּוֹ שֶׁל רַבִּי משֶׁה, וְגַם עִנְיָן זֶה הָיָה חֵלֶק מֵהִתְעוֹרְרוּתוֹ וְהִתְקָרְבוּתוֹ לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ.

ד-תקנא

בְּעֵת הַמַּהְפֵּכָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה בְּרוּסְיָא, הָיוּ מְפַחֲדִים אַנַ”שׁ לְהַכְנִיס אוֹרְחִים, וְרַק רַבִּי משֶׁה יְרוּסְלַבְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה חָגַר עֹז בְּנַפְשׁוֹ וְהָיָה מַזְמִין אוֹרְחִים לְבֵיתוֹ בְּלִי הַגְבָּלָה, אוּלָם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הָיָה תֵּיכֶף מְצַוֶּה עֲלֵיהֶם וּמְזַרְזָם שֶׁתֵּיכֶף וּמִיָּד יִסְתַּלְּקוּ מִבֵּיתוֹ. פַּעַם הִזְמִין אֶת רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵלָיו לְשַׁבָּת, וּבְדִיּוּק נִכְנְסוּ אָז שׁוֹטְרִים לְבֵיתוֹ, וְהוּא שָׁכַב אָז עַל הַמִּטָּה וּבְנֵס לֹא הִבְחִינוּ בּוֹ. וְהָיוּ אוֹמְרִים אַנַ”שׁ בְּדֶרֶךְ צַחוּת: עַל פִּי הַמּוּבָא בִּסְפָרִים “שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת עַיִן לֹא רָאֲתָה”.

ד-תקנב

רַבִּי שִׂמְחָה מֵאוּמַאן הַמְכֻנֶּה רַבִּי שִׂמְחָה’לֶה מֵאוּמַאן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה אִישׁ שָׂמֵחַ מְאֹד מְאֹד, וְהָיָה מִנְהָגוֹ לָלֶכֶת לֶאֱסֹף לֶחֶם שֶׁמֶן וּבֵיצִים וְנֵפְטְ וְכַדּוֹמֶה בֵּין תּוֹשָׁבֵי הָעִיר מִדֵּי יוֹם וָיוֹם, וּכְדֵי לְחַלְקָם לַעֲנִיֵּי אַנַ”שׁ, וְלָהוּט וְקָשׁוּר הָיָה בְּמִצְוָה רַבָּה זוֹ עַד שֶׁגַּם בְּעֵת שֶׁבִּקֵּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִמְשִׁיךְ וְנָהַג כָּךְ. הוּא הָיָה בַּעַל תְּפִלָּה נִפְלָא וְהָיָה מִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה פְּעָמִים תְּפִלַּת הַמִּנְחָה לִפְנֵי הָעַמּוּד וְהָיָה מְעוֹרֵר מְאֹד אֶת הַקָּהָל לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּמַזְכִּיר לַנִּמְצָאִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה שֶׁאמְרוּ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל בַּאֲמִירַת הַקָּרְבָּנוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה. נִפְטַר בְּאוּמַאן בְּיוֹם כִּפּוּר בְּעֵת תְּפִלַּת הַנְעִילָה, שְׁנַת תרע”ט-תר”פ.

ד-תקנג

בִּקֵּר פַּעַם רַבִּי שִׂמְחָה הַנַּ”ל בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער אַחַר שֶׁאירֵס ר’ אַהֲרֹן אֶת בִּתּוֹ לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִבְחִין בָּהּ רַבִּי שִׂמְחָה שֶׁהִיא עֲצוּבָה וְדוֹאֶגֶת, כִּי לְרוֹב הָעֲנִיּוּת שֶׁשָּׂרַר אֶצְלָם הָיְתָה דּוֹאֶגֶת אֵיךְ תִּתְחַתֵּן? פָּנָה אֵלֶיהָ רַבִּי שִׂמְחָה וְאָמַר לָהּ בְּצַחוּת: בִּתִּי עוֹזֶרֶת אַתְּ לַה’ יִתְבָּרַךְ לִדְאֹג עֲבוּרֵךְ? אַל תִּדְאֲגִי, הוּא יִדְאַג בְּלִי דַּאֲגוֹתַיִךְ. כְּאוֹמֵר לָהּ שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לִדְאֹג עֲבוּר צָרְכֵי חֲתוּנָתָהּ גַּם בְּלִי עֵזֶר דַּאֲגָתָהּ.

ד-תקנד

רַבִּי יַעֲקֹב “מֵהַיַּעַר”, הַמְּכֻנֶּה רַבִּי יַעֲקֹב “פוּן וַואלְד”, הָיָה דָּר בַּיַּעַר הַנִּקְרָא זַאטְקָאוִויץ, לְיַד קִיבְלִיטְשׁ, בַּעֲלֵי הַיַּעַר הָיוּ קְבוּצַת שׁוּתָּפִים בֵּינֵיהֶם כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ מֵעִיר טֶעפְּלִיק, וְהָיוּ מִתְפַּעֲלִים מְאֹד מִנִּהוּל עֲבוֹדָתוֹ, כִּי נָפַל מוֹרָאוֹ עַל כָּל הַגּוֹיִם הַדָּרִים בִּסְבִיבוֹת הַיַּעַר, וְלֹא הֵעִיזוּ לִגְנוֹב מֵהַיַּעַר כְּלוּם, הוּא הָיָה עוֹבֵד ה’ מֻפְלָג בְּמַעֲלָה, וְלָקַח לְחָתָן אֶת רַבִּי שַׁכְנָא, אֲחִי רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַארְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. רַבִּי שַׁכְנָא בְּעַצְמוֹ הָיָה דָּר בְּנֶעמִירוֹב וְנֶהֱרַג בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, הי”ד.

ד-תקנה

רַבִּי יַעֲקֹב “מֵהַיַּעַר” הַנַּ”ל הָיָה בַּעַל מַכְנִיס אוֹרְחִים מֻפְלָג, וַאֲנַ”שׁ שֶׁנִּקְלְעוּ לְשָׁם מִדֵּי פַּעַם וְהָיוּ צְרִיכִים לְהַמְתִּין לָרַכֶּבֶת הָיוּ נִכְנָסִים אֵלָיו לְבַקְּרוֹ. וּמְסַפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם בָּא אֵלָיו לַיַּעַר לְבַקְּרוֹ וְעָמַד אָז בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתוֹ וְשָׁמַע אֵיךְ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּהִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ וּבְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא, וְכָךְ עָבַד אֶת ה’ יָמִים וְשָׁנִים.

ד-תקנו

סִפֵּר רַבִּי יְחֶזְקֵאל הֶעְשִׁיל בֶּן רַבִּי משֶׁה לֵיבּ, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד קָטָן נִפְטַר בְּעִירוֹ טֶעפְּלִיק, הַצַּדִּיק רַבִּי שְׁמוּאֵל אַבָּא, ב”ר משֶׁה ב”ר פִּנְחָס מִקָּארִיץ, וְתֵיכֶף לְאַחַר פְּטִירָתוֹ חָטְפוּ כַּמָּה מֵאַנְשֵׁי הָעִיר מֵחֲסִידֵי בֶּארְשַׁאד מִמַּלְבּוּשָׁיו, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר אֶצְלָם לִסְגֻלָּה. בִּזְרִיזוּתוֹ חָטַף גַּם הוּא אֶת הַכִּפָּה שֶׁלּוֹ, בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ הַחֲסִידִים שֶׁיִּמְסֹר לָהֶם אֶת הַכִּפָּה וְלֹא רָצָה בְּשׁוּם אוֹפֶן. בְּהַגִּיעַ יוֹם חֲתֻנָּתוֹ, אָמַר לוֹ רַב הָעִיר, שֶׁהָיָה מִצַּד הַמִּתְנַגְּדִים, אִם לֹא תַּחֲזִיר אֶת הַכִּפָּה לֹא אָבוֹא לְחֻפָּתְךָ. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה, וְהֶחֱזִיר לָהֶם אֶת הַכִּפָּה.

ד-תקנז

רַבִּי משֶׁה טְשֶׁנְסְטְחוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִשְׁתַּדֵּל רַבּוֹת לָצֵאת מֵרוּסְיָה וּבִקֵּשׁ כַּמָּה פְּעָמִים רִשְׁיוֹן יְצִיאָה, וְלֹא הִצְלִיחַ בַּדָּבָר, עַד שֶׁהָלַךְ וְשָׁלַח מִכְתָּב לִסְטַאלִין ימ”ש, וְכָתַב לוֹ: הֱיוֹת שֶׁאבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה צִוָּה עָלַי לִפְנֵי מוֹתוֹ שֶׁלֹּא אֶעֱסֹק בְּשׁוּם מְלָאכָה אֶלָּא רַק אֶתְפַּרְנֵס מִמְּלֶאכֶת הַקַּבְּצָנוּת, וֶהֱיוֹת שֶׁבְּרוּסְיָא הוּחַק חֹק הָאֹסֵר זֹאת, עַל כֵּן מְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵרוּם מַעֲלָתוֹ לְהַעֲנִיק לִי רִשְׁיוֹן יְצִיאָה, כִּי רוֹצֶה אֲנִי לְקַיֵּים מִצְוַת אָבִי, כִּי “מִצְוָה לְקַיֵּים דִּבְרֵי הַמֵּת”, וְאָכֵן אֻשְּׁרָה לוֹ הַיְּצִיאָה, כִּי שָׂמְחוּ לְהִפָּטֵר מֵאֶזְרָח “נִכְבָּד” כָּמוֹהוּ.

ד-תקנח

כְּשֶׁהִתְקָרְבוּ לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ תַּלְמִידֵי הַיְשִׁיבָה מִישִׁיבַת מַאקֶאוֶוא עַל יְדֵי רַבִּי יִצְחָק אוֹטְוָואצְקֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בֵּינֵיהֶם רַבִּי יִשְׂרָאֵל כֹּהֵן, רַבִּי משֶׁה טְשֶׁנְסְטֶחוֹבֶער וְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְעוֹד, שָׁלַח אָז מַשְׁגִּיחַ הַיְשִׁיבָה לְהָרַב מֵרַאדְזִימִין לְשָׁאֲלוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת בַּנִּדּוֹן, אִם לְהִתְנַגֵּד לָהֶם אִם לַאו, עָנָה לוֹ הָרַבִּי מֵרַאדְזִימִין: הַנִּיחֵם וְאַל תַּפְרִיעֵם, וְכֵן עָשָׂה.

ד-תקנט

רַבִּי משֶׁה קַאלִיקוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה בַּר אוֹרְיָן וְסוֹחֵר נִכְבָּד, הִתְקָרֵב לְאַנַ”שׁ עַל-יְדֵי זֶה שֶׁנִּכְנַס לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁבְּאוּמַאן וְרָאָה אֶת רַבִּי בָּרוּךְ חֲתַן רַבִּי גֶעצִיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מְדַבֵּר עִם רַבִּי נַחְמָן שׁוּסְטֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהִטָּה אֹזֶן לְדִבְרֵיהֶם וְשָׁמַע אֵיךְ שֶׁמְּדַבְּרִים יַחַד בַּעֲבוֹדַת-הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ דִּבּוּרִים נִפְלָאִים, עַד כְּדֵי הִתְפַּעֲלוּת, וּלְרֹב הִתְפַּעֲלוּתוֹ שָׁאַל לְאַנַ”שׁ מִי הֵם, עָנוּ לוֹ: זֶה, הַיְנוּ רַבִּי בָּרוּךְ הוּא אַבְרֵךְ יָקָר וְתַלְמִיד חָכָם נִכְבָּד הָעוֹסֵק רַק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְשָׁאַל שׁוּב וּמִי זֶה? עָנוּ לוֹ: זֶה אָדָם פָּשׁוּט סַנְדְּלָר בְּמִקְצוֹעוֹ. הִתְלַהֵב כָּל כָּךְ עַד שֶׁאָמַר בְּנַפְשׁוֹ: אָכֵן צַדִּיקִים מֻפְלָגִים נִמְצָאִים בְּאַנַ”שׁ, שֶׁשְּׁפֵלִים בְּדַעְתָּם כָּל כָּךְ עַד שֶׁיְּכוֹלִים לְהִתְחַבֵּר אֶחָד עִם הַשֵּׁנִי לְלֹא כָּבוֹד וְהִתְנַשְּׂאוּת, וּמִזֶּה הִתְקָרֵב לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ד-תקס

רַבִּי בּוּנְיָא מִקְּרִימֶנְטְשׁוּק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ הָיָה שְׁפִּיבִיקוֹבְסְקִי, הִתְקָרֵב לְאַנַ”שׁ עַל יְדֵי רַבִּי זַלְמָן הָרַב מִמֶּעְדְוֶועדִיבְקֶע. הוּא הָיָה לַמְדָּן מוּפְלָג וְעָשִׁיר נִכְבָּד, וְהָיָה יוֹשֵׁב כָּל הַיּוֹם רַק עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה. הָיָה בַּעַל צְדָקָה מוּפְלָג, וְהָיָה מִשְׁתַּתֵּף מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּהוֹצָאוֹת הַקְּלוֹיז שֶׁבְּאוּמַאן. בִּשְׁנַת תרע”ד בְּעֵת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה הִגִּיעוּ מִפּוֹלַנְיָה הַרְבֵּה מֵאַנַ”שׁ קָרוֹן שָׁלֵם שֶׁל רַכֶּבֶת לַקִּבּוּץ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת תרע”ה, וְלֹא הָיָה לָהֶם מַה לֶאֱכֹל מֵחֲמַת הָרָעָב הַגָּדוֹל, הָלַךְ רַבִּי בּוּנְיָא וְשָׂכַר אוּלָם גָּדוֹל וְהִזְמִין עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ אֶת כָּל הָאֹכֶל וְכוּ’ וְכוּ’ וְחִלְּקוּ אֹכֶל בְּשֶׁפַע רַב, עֲבוּר כָּל אַנַ”שׁ, וְאָז בְּאוֹתָהּ שָׁנָה אָכְלוּ כָּל אַנַ”שׁ יַחַד בְּאוּלָם אֶחָד. הוּא נִפְטַר בִּשְׁנַת תר”פ בִּהְיוֹתוֹ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים.

ד-תקסא

בְּעֵת הַפְּרָעוֹת בִּשְׁנוֹת הַמַּהְפֵּכָה, לָחַם וְשָׁדַד יַחַד עִם הַשּׁוֹדְדִים וְהַפּוֹרְעִים יְהוּדִי אֶחָד בְּשֵׁם “משֶׁה צָדוֹק”, לְאַחַר הַמַּהְפֵּכָה חִפְּשׂוּהוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת בִּרְצוֹתָם לְשָׁפְטוֹ עַל מַעֲשָׂיו הַמֻּשְׁחָתִים, וּמִשּׁוּם מַה מָּצָא לְעַצְמוֹ מִסְתּוֹר בָּעִיר אוּמַאן, וְהִנֵּה בְּכָל בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת שֶׁבְּעִיר אוּמַאן דָּחוּהוּ וְהִתְגָּרוּ בּוֹ, בְּהַזְכִּירָם לוֹ עֲווֹנוֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים, וּבְיוֹם יָאר-צַייט שֶׁהָיָה לוֹ עַל אָבִיו, כְּשֶׁרָצָה לוֹמַר “קַדִּישׁ” כַּנָּהוּג, לֹא קִבְּלוּהוּ בְּשׁוּם בֵּית-כְּנֶסֶת שֶׁבָּעִיר, בְּלֵית-בְּרֵירָה בָּא לְהַקְּלוֹיז שֶׁלָּנוּ וְאָמַר אֶת הַקַּדִּישׁ, כְּשֶׁגָּמַר אֶת הַקַּדִּישׁ נִגַשׁ אֵלָיו רַבִּי יַענְקְל זִיטוֹמֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ בְּנִיחוּתָא, “אָמַרְתָּ כְּבָר קַדִּישׁ הַנַּח כְּבָר אִם כֵּן גַּם תְּפִלִּין”, וְהִנִּיחַ לוֹ תְּפִלִין, וְהָלַךְ לוֹ, וְכָךְ נִמְשַׁךְ לַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּנוּ עַד שֶׁאט לְאַט נֶהְפַּךְ לְבַעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר, עִם זָקָן וּפֵאוֹת כְּאֶחָד הַכְּשֵׁרִים מַמָּשׁ, וְהָיָה מַרְבֶּה בִּתְפִלּוֹת וּבִבְכִיּוֹת בְּסֵפֶר “לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת” וּ”תְהִלִּים” וְכַדּוֹמֶה. כְּשֶׁסָּגְרוּ אַחַר-כָּךְ הַשִּׁלְטוֹנוֹת אֶת הַמִּקְוָאוֹת, נִגַּשׁ אֵלָיו רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: משֶׁה “הָרַגְתָּ יְהוּדִים, הַחֲיֵה יְהוּדִים, דְּאַג לְמִקְוֶה”, “הָאסְט גִיהַארְגֶעט אִידְן מַאךְ לֶעבֶּעדִיג אִידְן, מַאךְ אַ מִקְוֶה”, וְיִהְיֶה לְךָ זֹאת לְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ, וְשָׁמַע בְּקוֹלוֹ וְהָלַךְ וְחָפַר בְּאוּרְוָותוֹ כִּי הָיָה בַּעַל עֲגָלָה חֲפִירָה עֲמוּקָה כַּחֲמִשִּׁים מֶטֶר עוֹמֶק עַד שֶׁמָצָא מַיִם, וְשָׁם הָיוּ טוֹבְלִים אַנַ”שׁ מֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁנִים. וְהָיָה זֹאת לִמְסִירוּת נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה מִצִּידוֹ, כִּי הִסְתַּכֵּן בְּנַפְשׁוֹ מֵחֲמַת כֵּן.

ד-תקסב

רַבִּי נָטֶע גּוּרֶלִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה מֵעִיר מִינְסְק וְחָסִיד חַבַּ”ד נִלְהָב, הִתְקָרֵב לְאַנַ”שׁ וְשָׁהָה בְּאוּמַאן מֶשֶׁךְ זְמַן. וְהִנֵּה בִּשְׁנוֹת הַמַּהְפֵּכָה גָּזְרוּ עָלָיו הַקּוֹמוֹנִיסְטִים לְהִשָּׁלַח לְמֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה שָׁנִים לְסִבִּיר, מִשּׁוּם מַה מָּצָא חֵן בְּעֵינֵי מְפַקְדֵּי הַמַּחֲנֶה, וְהִטִּילוּ עָלָיו אֶת עֲבוֹדַת חִמּוּם וְהַסָּקַת הָאוּלָם הָעֲנָק שֶׁהִתְאַכְסְנוּ בּוֹ הָאֲסִירִים (שֶׁנִּקְרָא בַּארַזַק) מֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה, וּכְמוֹ כֵן הִטִּילוּ עֹל מְלָאכָה זוֹ עַל בַּת כּוֹמֶר אֶחָד שֶׁשָּׁפְטוּ גַּם אוֹתָהּ לְמַאֲסָר. וְהִנִּיחוּ אוֹתוֹ בְּצַד זֶה, וְאוֹתָהּ בַּצַּד הַשֵּׁנִי, כִּי הָיוּ הָאוּלָמוֹת עֲנָקִיִּים. וְהִנֵּה גֹּדֶל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו לֹא נִתַּן לְתֵאוּר כְּלַל, וְסִפֵּר לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁבַּחֲשָׁשׁוֹ מִשּׁוּם מִכְשׁוֹל הָיָה יוֹצֵא מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם לְיַעֲרוֹת הָעַד שֶׁבְּסִבִּיר, וְשָׁם שָׁאַג בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, כִּי רָצָה שֶׁמֵּרֹב צַעֲקָתוֹ לַה’ יָפוּג לִבּוֹ עַד שֶׁיָּמוּת וְיִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, וְהָיָה טוֹעֵן וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הָרְגֵנִי נָא הָרוֹג כָּאן בַּיַּעַר, וְכָךְ שָׁאַג וּבָכָה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, בִּגְמַר הַשָּׁלשׁ שָׁנִים, כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם שִׁחְרוּרוֹ וְנִפְרְדוּ מִמֶּנּוּ הָאֲסִירִים, נֶעֶמְדָה גּוֹיָה זוֹ הַנַּ”ל, וְאָמְרָה בְּקוֹל לְהַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ: “אִם עוֹד נִמְצָא בָּעוֹלָם בָּחוּר קָדוֹשׁ הֲרֵי שֶׁזֶּה הוּא”, וְהָיָה בָּזֶה קִדּוּשׁ ה’ גָּדוֹל מְאֹד, וְסִיֵּם וְאָמַר: לוּלֵא הִסְתּוֹפַפְתִּי בֵּין אַנַ”שׁ וְשָׁמַעְתִּי וְקִבַּלְתִּי מֵהֶם עֲצַת הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַצְּעָקוֹת לַה’ בְּוַדַּאי לֹא הָיִיתִי מַחֲזִיק מַעֲמָד בְּנִסָּיוֹן קָשֶׁה זֶה. וְסִפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר בְּשָׁמְעִי סִפּוּר זֶה מִמֶּנּוּ זָלְגוּ מֵעֵינַי דְּמָעוֹת רַבּוֹת מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת, שֶׁבָּחוּר פָּשׁוּט כָּמוֹהוּ זָכָה וְעָמַד בְּנִסָּיוֹן קָשֶׁה וּמַר כָּזֶה מֶשֶׁךְ שָׁלשׁ שָׁנִים

ד-תקסג

הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיְתָה בַּחֲתוּנָתוֹ שֶׁל רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ לִיפְּל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֹא נִתֶּנֶּת לְתֵאוּר, כִּי עָמְדוּ אַנַ”שׁ וְרָקְדוּ מֶשֶׁךְ שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי שָׁעוֹת, וְרַבִּי בָּרוּךְ חֲתַן רַבִּי גֶעצִיל רָקַד בְּעַצְמוֹ מֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת בִּרְצִיפוּת וְזֹאת לְלֹא שׁוּם כְּלֵי שִׂמְחָה וְכַדּוֹמֶה, כִּי הָיָה אֵצֶל אַנַ”שׁ עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לְהַרְבּוֹת בְּמִצְוַת הַשִּׂמְחָה וְהָרִקּוּדִין. וְהִנֵּה בַּחֲתוּנָה זוֹ בָּא וְשָׂמַח עִמָּהֶם גַּם רַבִּי נִיסָן שֶׁהָיָה “שַׁעָן” בְּמִקְצוֹעוֹ, (שֶׁבִּתְחִלָּתוֹ נָטָה קְצָת לְהַשְׂכָּלָה), וּמִגֹּדֶל שִׂמְחָתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ נָתַן דְּפִיקָה עַל הַשֻּׁלְחָן וּפָנָה לִקְהַל הָרוֹקְדִים וְאָמַר לָהֶם, כָּעֵת רוֹקְדִים אָנוּ וּשְׂמֵחִים בַּחֲתוּנָתָם, אוּלָם לְמָחֳרָת הֲרֵי לֹא יִהְיֶה לְזוּג זֶה מַה לֶּאֱכֹל!!! וְאָכֵן הִתְעוֹרְרוּ אַנַ”שׁ וְהֵחֵלּוּ לְפַזֵּר מָמוֹן לְטוֹבַת זוּג זֶה, וְתָרַם תְּחִלָה רַבִּי נִיסָן סְכוּם נִכְבָּד, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה מִטִּבְעוֹ קַמְצָן. וְהֶחֱרוּ הֶחֱזִיקוּ אַחֲרָיו שְׁאָר אַנַ”שׁ עַד שֶׁאסְפוּ עֲבוּרָם סְכוּם נִכְבָּד וְרַב וְהִשְׁקִיעוּ עֲבוּרָם סְכוּם זֶה בְּמִסְחָרוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים ב”ר שַׁבְּתַי וְהִתְפַּרְנְסוּ מֵרֶוַח הַמָּמוֹן מֶשֶׁךְ כַּמָה שָׁנִים.

ד-תקסד

ר’ יִשְׂרָאֵל קַארְסִינְסְקֶע זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהָיָה תַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל כִּשְׁאָר אֶחָיו הַיְּקָרִים הָיָה מוֹסֵר מִדֵּי עֶרֶב שִׁיעוּר בִּגְמָרָא לִפְנֵי חֲבוּרַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּעִיר קְרִימֶנְטְשׁוּק, פַּעַם הוּקְשָׁה לָהֶם קֻשְׁיָא גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא מָצְאוּ לָהּ שׁוּם פִּתְרוֹן אַף כְּשֶׁהָלְכוּ לְבָרֵר הַדָּבָר אֵצֶל שְׁאָר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבָּעִיר, כְּשֶׁהִגִּיעַ ר’ יִשְׂרָאֵל לְקִבּוּץ אֲנַ”שׁ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִגַּשׁ לִשְׁאוֹל קֻשְׁיָתוֹ אֶת ר’ מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן הי”ד וְהִשְׁתּוֹמֵם ר’ יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹד לִפְנֵי שֶׁגָּמַר קֻשְׁיָתוֹ תִּירְצוֹ וְיִשְׁבוֹ ר’ מַתִּתְיָהוּ לְהַפְלִיא, וְנֶעֱמַד כַּךְ פְּעוּר פֶּה, בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת מֻפְלֶגֶת, כְּשֶׁהִבְחִין בָּזֶה ר’ מַתִּתְיָהוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר לוֹ בְּנִימַת קְפֵּידָא, מָה עוֹשֶׂה הִנְּךָ עִנְיַן מִזֶּה, הָעִקָּר הוּא עֲבוֹדַת ה’ קְדֻשָּׁה וְטַהֲרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְהָלַךְ וּפָנָה מִמֶּנּוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּדַרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ.

ד-תקסה

רַבִּי חַיִּים קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה אִישׁ לַמְדָן וְתַלְמִיד חָכָם מוּפְלָג, וּכְפִי גָּדְלוֹ בַּתּוֹרָה, כֵּן הָיָה שָׁפָל וְנִבְזֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, וּמֵחֲמַת כֵּן לֹא אָבָה בְּשׁוּם אוֹפֶן לִלְמֹד לִפְנֵי אַנַ”שׁ. וְהִנֵּה אַנַ”שׁ שֶׁבְּקִיבְלִיטְשׁ, נָהֲגוּ לְהִתְאַסֵּף לִסְעוּדָה שְׁלִישִׁית לְסֵרוּגִין פַּעַם בְּבֵית רַבִּי חַיִּים וּפַעַם בְּבֵית רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער, פַּעַם כְּשֶׁהִתְאַסְפוּ בְּבֵיתוֹ הִכְרִיחַ אוֹתוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק לִלְמֹד לִפְנֵי הָעוֹלָם וְלָמַד אֶת הַתּוֹרָה “תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק עַל שִׁגְיוֹנוֹת” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן סִימָן י”ט, וְלָמְדָהּ לִפְנֵי הָעוֹלָם בְּהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְלַהֲבוּת נִפְלָא כָּזֶה עַד שֶׁנֶּחְקַק הַדָּבָר בְּזִכְרוֹנוֹ הֵיטֵב כָּל יָמָיו. בְּסוֹף יָמָיו הָיָה סַגֵּי נָהוֹר.

ד-תקסו

רַבִּי חַיִּים קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה מְלַמֵּד בִּטְשֶׁערִין לְבָנָיו שֶׁל רַבִּי אַבָּא’לֶה זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ד-תקסז

פַּעַם בְּאֶמְצַע הַחוֹרֶף בְּעֵת הַכְּפוֹר וְהַשֶּׁלֶג הַנּוֹרָא מְצָאוּהוּ שׁוֹכֵב עַל הַשֶּׁלֶג כְּשֶׁאוֹמֵר לְעַצְמוֹ: כְּבָר נִפְטָר רַבִּי חַיִּים, כְּבָר נִפְטָר רַבִּי חַיִּים, וְכָךְ כַּמָּה פְּעָמִים, “רַבִּי חַיִּים אִיז גִישְׁטָארְבְּן”, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכְרִיזִין עַל פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם, וְעָשָׂה כָּךְ כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר הֵיטֵב הֵיטֵב מִיּוֹם הַמִּיתָה וְעוֹלָם הַבָּא, וְשֶׁא יַעֲבוֹר עִנְיָן זֶה מִדַּעְתּוֹ.

ד-תקסח

בְּמוֹסְקְבָא דָּר אֶחָד מֵחֲסִידֵי חַבַּ”ד בְּשֵׁם דּוֹלְגְפּוֹלְסְקִי, שֶׁהָיָה מַכְנִיס אוֹרְחִים גָּדוֹל מְאֹד, וְרַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה דָּר אֶצְלוֹ הַרְבֵּה וְכֵן עוֹד מֵאַנַ”שׁ, פַּעַם שָׁטַח אֶת לִבּוֹ לִפְנֵי רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַצַ”ל עַל זֶה שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו יִצְרוֹ מְאֹד עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָשִׁית עֵצוֹת לְנַפְשׁוֹ לְהִנָּצֵל מִמֶּנוּ, וּכְבָר הֵסִיחַ אֶת צַעֲרוֹ לִפְנֵי חֲבֵרָיו וְנָתְנוּ לוֹ עֵצוֹת טוֹבוֹת, אוּלָם לְלֹא הוֹעִיל, וְכַמָּה מֵהֶם עוֹד שָׂחֲקוּ מִמֶּנּוּ, יָעַץ לוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק, שֶׁבְּכָל לַיְלָה לִפְנֵי לֶכְתּוֹ לִישֹׁן יִלְמַד בַּסֵּפֶר “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” עַד שֶׁיֵּרָדֵם מִתּוֹךְ לִמּוּד בּוֹ. וְאָכֵן לְאַחַר זְמַן לֹא רַב בָּא אֵלָיו בְּשִׂמְחָה וְהוֹדָה לוֹ עַל עֵצָה זוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ, כִּי הוֹעִיל לוֹ מְאֹד, וְהִתְקָרֵב עַל יְדֵי זֶה מְאֹד הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ. (וע”ע מעשה כעי”ז לעיל בח”ג, סעיף תרכ”ז).

ד-תקסט

בְּעֵת הִשְׁתַּלְטוּת הַקּוֹמוֹנִיסְטִים, הָיָה רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ לִיפְּל, מְפַחֵד לָשִׁיר זְמִירוֹת שַׁבָּת בְּבֵיתוֹ כְּדַרְכּוֹ בְּקוֹלוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ כִּיהוּדִי חָסִיד, וְלֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵירָה אֶלָּא לָצֵאת לָרְחוֹב וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כִּמְשׁוּגָע, וְצָעַק אֶת הַזְּמִירוֹת בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, וְהִנִּיחוּהוּ לְנַפְשׁוֹ בְּחָשְׁבָם שֶׁשִּׁכּוֹר מֻפְלָג הוּא.

ד-תקע

רַבִּי שִׁמְשׁוֹן אִיסְרוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הַמְכֻנֶּה רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְדִיטְשׁוֹבֶער, הָיָה בִּצְעִירוּתוֹ עָנִי מָרוּד, בִּרְבוֹת הַיָּמִים עָזְרוֹ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ שֶׁהִצְלִיחַ לִפְתֹּחַ אֵיזֶה חַנּוּת, וְהִגִּיעַ לְמַעֲמָד שֶׁל בַּעַל-הַבַּיִת חָשׁוּב. נַעֲנָה פַּעַם וְאָמַר בְּצַעַר וּכְמִתְגַעְגֵעַ: עַתָּה אַחַר שֶׁהִרְחִיב לִי ה’ בְּפַרְנָסָתִי שׁוּב אֵינִי יָכוֹל עוֹד לוֹמַר תְּהִלִּים בְּלֵב נִשְׁבָּר כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי אוֹמְרוֹ לְפָנִים בְּעֵת עֲנִיּוּתִי.

ד-תקעא

סִפֵּר רַבִּי יוֹסֵף כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵחֲשׁוּבֵי אַנַ”שׁ, אָחִיו שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן כֹּהֵן רֹאשׁ יְשִׁיבַת חֶבְרוֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁמִּטִּבְעוֹ לֹא בָּכָה מֵעוֹלָם עַל שׁוּם דָּבָר, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן, בְּעֵת שֶׁבָּא וְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ הִתְחִיל לִבְכּוֹת מֵעַצְמוֹ כְּתִינוֹק מַמָּשׁ וְנִפְתַּח לִבּוֹ מְאֹד, לְלֹא שׁוּם הֶסְבֵּר גַּשְׁמִי כְּלָל.

ד-תקעב

נַפָּח אֶחָד הָיָה בְּקִיבְלִיטְשׁ, מִמְּקוּרָבֵי רַבִּי פִּנְחָס מִקִּיבְלִיטְשׁ, שֶׁהָיָה אִישׁ פָּשׁוּט מְאֹד, וְהָיָה מְמַעֵט בְּדִבּוּרוֹ מְאֹד, וּבְעֵת שֶׁהָיוּ מִתְאַסְּפִים לִסְעוּדָה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת, הָיָה יוֹשֵׁב וּמַאֲזִין לְדִבְרֵי הַמְּדַבֵּר בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וְתָמִיד תֵּיכֶף כְּשֶׁרַק שָׁמַע וְהֵבִין שֶׁמְּדַבְּרִים וּמַזְכִּירִים עִנְיַן רַבֵּנוּ, רָאוּ בַּחוּשׁ אֵיךְ נִשְׁתַּנִּים פָּנָיו בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא, וּכְשֶׁא דִּבְּרוּ מֵרַבֵּנוּ הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹמֵר לְעַצְמוֹ תְּהִלִּים בִּפְשִׁיטוּת וּתְמִימוּת. מִדָּה טוֹבָה נִפְלָאָה הָיְתָה לוֹ, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם בֵּין תּוֹשָׁבֵי הָעִיר עִם עֲגָלָה הָרְתוּמָה אֵלָיו עַצְמוֹ, וְאוֹסֵף וּמְבַקֵּשׁ מִכָּל אֶחָד חֲתִיכַת עֵץ, וְכָךְ הָיָה מְמַלֵּא עֲגָלָה עִם עֵצִים, וּבַלַּיְלָה לְאַחַר שֶׁהָיָה קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, הָיָה סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ בֵּין בָּתֵּי הָעֲנִיִּים וּמַשְׁלִיךְ לַחֲצֵרָם בּוּל עֵץ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לְחַמֵּם אֶת בֵּיתָם הֶחָסֵר מִכֹּל, וּכְבָר יָדְעוּ הָעֲנִיִּים מִמִּנְהָגוֹ, וּלְכַוָּנָה זוֹ הָיוּ כְּבָר הָעֲנִיִּים מַשְׁאִירִים דֶּלֶת חֲצֵרָם פְּתוּחָה, (וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִים סִפּוּר כָּזֶה עַל הָרַב הַקָּדוֹשׁ ר’ משֶׁה לֵיבּ מִסַּאסוֹב זַצַ”ל). רל”י הִכִּיר עוֹד אֶת בְּנוֹ הֶחָשׁוּב.

ד-תקעג

פַּעַם בְּיוֹם כִּפּוּר הִתְאַכְסֵן רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרִינְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּאוּמַאן בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי נָחוּם שׁוּסְטֶער, שֶׁהָיָה סַנְדְּלָר וְאִישׁ פָּשׁוּט וְתָמִים כַּיָּדוּעַ, וְסִפֵּר אַחַר כָּךְ, שֶׁכְּשֶׁרָאָה אֶת סֵדֶר הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ בַּלַּיְלָה כְּקִימַת חֲצוֹת, הִתְבּוֹדְדוּת, תְּפִלּוֹת וְלִמּוּד תּוֹרָה, הִתְפָּעֵל כָּל כָּךְ עַד שֶׁהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ מִפָּנָיו.

ד-תקעד

רַבִּי משֶׁה יוֹסֵף, חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי נָחוּם שׁוּסְטֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה אַבְרֵךְ לַמְדָן וּמוּפְלָג בְּמַעֲלָה מְאֹד, אוּלָם אַחַר כָּךְ הִתְגַרְשָׁה מִמֶּנּוּ זוּגָתוֹ, בְּטַעֲנָתָהּ שֶׁאינָה יְכוֹלָה לִסְבֹּל אֶת צִדְקוּתוֹ, וְנִשְּׂאָה לְאַחֵר, אַחַר כַּמָּה שָׁנִים שָׁמְעוּהָ מִתְאוֹנֶנֶת וְאוֹמֶרֶת: אִלּוּ הָיִיתִי מְרוּצָה לִסְבֹּל מְעַט מֵרַבִּי משֶׁה יוֹסֵף לֹא הָיִיתִי צְרִיכָה כַּיּוֹם לִסְבֹּל הַרְבֵּה. הוּא הָיָה מְקוּרָב מְאֹד לְרָאבְּרַ”נ, וּמֵת בָּרָעָב בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְׁנִיָּה לְיַד עִיר טוּלְטְשִׁין.

ד-תקעה

רָאָה פַּעַם רַבִּי מָרְדְּכַי סוֹקוֹלוֹבֶער אֵיךְ שֶׁחֲסִידִים מִתְקוֹטְטִים בֵּינֵיהֶם, וְכָל חָסִיד מְבַטֵּל וּמְקַטְרֵג עַל רַבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, בְּאָמְרוֹ “רַבְּךָ אֵינוֹ בַּעַל-מַדְרֵגָה כְּלַל וְלֹא תַפְסִיד מְאוּמָה אִם לֹא תִּתְקַרֵב וְתִסַּע אֵלָיו, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָרַבִּי שֶׁלִּי, גָּדוֹל וּמוּפְלָג בְּמַעֲלָה הוּא מְאֹד מְאֹד”, וְכֵן טָעַן כָּל חָסִיד לַחֲבֵרוֹ. פָּנָה אֲלֵיהֶם רַבִּי מָרְדְּכַי בְּחָכְמָתוֹ וְאָמַר לָהֶם: אִם כָּל חָסִיד מְדַבֵּר עַל שְׁאָר מְפוּרְסְמֵי הַדּוֹר וְטוֹעֵן שֶׁאינָם בַּעֲלֵי מַדְרֵגָה כְּלַל, וְטוֹעֵן שֶׁרַבּוֹ הוּא הַגָּדוֹל, נִמְצָא שֶׁלְּפִי דְּבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים גָּדוֹל הוּא רַבּוֹ מִכָּל הַמְפוּרְסָמִים הַקְטַנִּים בְּמַעֲלָה, אִם כֵּן בַּמֶּה גָדְלָה מַדְרֵגַת רַבּוֹ? אוּלָם כְּשֶׁיַּחֲשִׁיב כָּל אֶחָד וְיוֹקִיר אֶת רַבּוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי, וְיֹאמַר בֶּאֱמֶת רַבְּךָ גָּדוֹל וּמוּפְלָג בְּמַעֲלָה מְאֹד אוּלָם הָרַבִּי שֶׁלִּי גָּדוֹל מִמֶּנּוּ לְסִבָּה זוּ וְזוּ, אָז יִתְעַלֶּה מַדְרֵגַת רַבּוֹ מְאֹד, שֶׁגָּדוֹל הוּא מִכָּל צַדִּיקֵי וּגְדוֹלֵי הַדּוֹר שֶׁגְּדוֹלִים הֵם בְּמַעֲלָה מְאֹד כִּדְבָרָיו.

ד-תקעו

מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי שַׁבְּתַי בְּרֶסְלֶבֶר הָיָה לֶאֱסֹף לֶחֶם וְכַדּוֹמֶה עֲבוּר הָעֲנִיִּים, עִם עֲגָלָה הָרְתוּמָה אֵלָיו עַצְמוֹ, וְהָלַךְ לְבַקֵּשׁ לֶחֶם מִבַּיִת לְבַיִת. פַּעַם אָמַר לוֹ בְּנוֹ רַבִּי חַיִּים, מִתְבַּיֵּשׁ אֲנִי בְּמִנְהָגְךָ זֶה, כִּי מַה יֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת, הֲרֵי יֹאמְרוּ שֶׁאֵין אֲנִי רַבִּי חַיִּים מְפַרְנֵס אֶת אָבִיו עַד שֶׁצָּרִיךְ הוּא בְּעַצְמוֹ לִדְאֹג וְלֶאֱסֹף לֶחֶם לְעַצְמוֹ, עָנָה לוֹ אָבִיו רַבִּי שַׁבְּתַי: אָכֵן אָכֵן בְּנִי, בְּוַדַּאי אוֹסֵף אֲנִי אֶת הַלֶּחֶם לְעַצְמִי, וְכִי בִּשְׁבִיל מִי? כְּאוֹמֵר, שֶׁמִּצְוָה זוֹ אָכֵן הוּא עוֹשֶׂה עֲבוּרוֹ בְּעַצְמוֹ וְזֶה יַעֲמֹד לוֹ לְבַד לִזְכוּת לְאַחַר שֶׁיְּמַלֵּא ה’ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו. הוּא נִפְטַר בְּיוֹם י”ב חֶשְׁוָן בִּשְׁנוֹת ה’תר”פ-ג’ בִּהְיוֹתוֹ בְּגִיל שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנִים.

ד-תקעח

סִפֵּר רַבִּי משֶׁה טְשֶׁנְסְטְחוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם הֶחְלִיט בְּדַעְתּוֹ לִנְסוֹעַ מֵאוּמַאן לִלְמוֹד בְּאֵיזֶה יְשִׁיבָה, אוּלָם בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ כְּשֶׁנִּזְכָּר מִבִּרְכַת הַמָּזוֹן בְּכַוָּנָה וְהִתְלַהֲבוּת, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ מֵרָאבְּרַ”נ, אָמַר בִּכְאֵב לְעַצְמוֹ, “וְכִי כְּבָר לֹא אֶזְכֶּה לִשְׁמֹעַ יוֹתֵר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכַוָּונָה כָּזוֹ”?, לְרֹב הַכְּאֵב שֶׁהֵסֵבָה לוֹ מַחֲשָׁבָה זוֹ, חָזַר בּוֹ מִנְּסִיעָתוֹ וְשָׁב לְאוּמַאן. *

ד-תקעט

שִׁבַּח אֶת עַצְמוֹ רַבִּי טוֹבְיָה אָבִיו שֶׁל רַבִּי מָרְדְּכַי בָּאבְּרִינִיצֶער, לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁנִּפְטַר בְּגִיל שְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע שָׁנָה וְאָמַר: “תּוֹדָה לָאֵל, הוֹלֵךְ אֲנִי מֵהָעוֹלָם עִם אַף נָקִי לְלֹא טַבַּק”, “דַאנְקֶען גָאט אִיךְ גֶעה אַוֶועק פוּן דֶער וֶועלְט מִיט אַ רֵיינֶע נָאז, אָן טַבַּק”, שֶׁלֹּא הֵרִיחַ מֵרֵיחַ הַטַּבַּק כָּל יָמָיו כְּצִוּוּי רַבֵּנוּ, וְהֶחֱיָה אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ אַף בִּנְקוּדָה טוֹבָה זוֹ. נִפְטַר בִּשְׁנוֹת הַתר”פ.

ד-תקפ

רַבִּי חַיִּים ב”ר שַׁבְּתַי בְּרַסְלֶבֶר, הָיָה מִתְפַּרְנֵס מִמְּכִירַת מְעִילִים וּבְגָדִים וְכַדּוֹמֶה, אוּלָם לֹא הָיָה הוֹלֵךְ לַחֲנוּתוֹ לִפְנֵי שֶׁגָּמַר אֶת כָּל שִׁעוּרָיו הַקְּבוּעִים: שֻׁלְחָן-עָרוּךְ, גְּמָרָא, מִשְׁנָיּוֹת וְכוּ’, וְכֵן סִפְרֵי רַבֵּנוּ, כְּשֶׁהָיָה בָּא אַחַר כָּךְ לַחֲנוּתוֹ הָיוּ הַקּוֹנִים כְּבָר מַמְתִּינִים וּמְצַפִּים לְבוֹאוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁבְּסָמוּךְ לַחֲנוּתוֹ הָיוּ עוֹד חֲנוּיוֹת דּוֹמִים. כְּשֶׁהָיוּ הַמּוֹכְרִים אוֹמְרִים לַקָּהָל שֶׁחִכָּה לְרַבִּי חַיִּים: בּוֹאוּ וּקְנוּ אֶצְלֵנוּ וּמַה לָּכֶם לִקְנוֹת דַּוְקָא אֵצֶל הַבְּרֶסְלֶבֶער הַמְּשׁוּגָע הַזֶּה, הָיוּ עוֹנִים לָהֶם הַקּוֹנִים, “קוֹנִים אָנוּ דַּוְקָא אֵצֶל רַבִּי חַיִּים מִשּׁוּם שֶׁבְּטוּחִים אָנוּ שֶׁלֹּא יְרַמֶּה אוֹתָנוּ.

ד-תקפא

רַבִּי חַיִּים הַנַּ”ל הָיָה בַּעַל צְדָקָה מוּפְלָג וְתָמַךְ בְּרוֹב אַנַ”שׁ עַל הוֹצָאוֹת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, הָיָה בֵּין הָעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע מֵאַנַ”שׁ שֶׁנֶּעֱלְמוּ וְעִקְבוֹתֵיהֶם לֹא נוֹדָעוּ. וְאָמַר בִּנְדִיבוּתוֹ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל כֹּהֵן הי”ד, “צֵא מִבַּאבְּרִינִיץ וּבֹא לָדוּר בְּאוּמַאן, וְאֶתֵּן לְךָ אֶת דִּירַת אָבִי “רַבִּי שַׁבְּתַי”, וְגַם אֶתֵּן לְךָ פַּרְנָסָה מִדֵּי חֹדֶשׁ”, שָׁמַע רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹלוֹ וְנָסַע לְאוּמַאן כְּהַבְטָחָתוֹ, אוּלָם בַּדֶּרֶךְ בִּהְיוֹתוֹ בִּכְפַר רָאוְונֶע הַסָּמוּךְ לְבַּאבְּרִינִיץ, רָצְחוֹ גּוֹי אֶחָד מֵהָרוֹצְחִים הַבּוֹלְשְׁבִיקִים בְּתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁבַּכְּפָר, בִּהְיוֹתוֹ אָז בְּגִיל עֶשְׂרִים בִּלְבָד, הי”ד.

ד-תקפב

רַבִּי חַיִּים בְּרֶסְלֶבֶר הַנַּ”ל הָיָה בָּקִי בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת בְּעַל פֶּה מַמָּשׁ, הוּא הָיָה בֵּין הָעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁלְחוּם בִּשְׁנַת תרצ”ח וְלֹא נוֹדַע מֶה עָלָה בְּגוֹרָלָם עַד הַיּוֹם. הוּא הָיָה גַּם מַרְבֶּה לָצֵאת לְחוּץ לָעִיר לְהִתְבּוֹדְדוּת כַּעֲצַת רַבֵּנוּ, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹתָיו מַמָּשׁ הי”ד.

ד-תקפג

רַבִּי אַהֲרֹן רוֹזְנְפֶלְד זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה לַמְדָן מוּפְלָג מְאֹד, הִתְפָּאֵר פַּעַם וְאָמַר: זָכִיתִי פַּעַם לְגִלּוּי אֵלִיָּהוּ בְּוַדָּאוּת, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: בְּעֵת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, גּוּיַס בַּעַל כָּרְחוֹ לַצָּבָא וְנִשְׁלַח לִשְׂדֵה הַקְּרָב, הוּא הוּצַב עִם הַחַיָּלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבַּחֲזִית הַקְּרָב, וְנָפְלוּ סְבִיבוֹ אַלְפֵי פְּצָצוֹת, וְכָל הַחַיָּלִים שֶׁעָמְדוּ עִמּוֹ וְסָמוּךְ לוֹ נֶהֶרְגוּ רֹב רֻבָּם מַמָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מְחֻפָּרִים הֵיטֵב בָּאֲדָמָה. פִּתְאוֹם בָּא אֵלָיו יְהוּדִי זָקֵן עִם זָקָן יוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, וְאָמַר לוֹ בְּנִיחוּתָא “אַל תִּפְחַד” וְנָתַן לוֹ לֶאֱכֹל וְלִטְעֹם מַשֶּׁהוּ, וְהָיָה מֵהַבּוֹדְדִים מַמָּשׁ שֶׁנִּצְּלוּ בַּקְרָב הַהוּא, וְתֵיכֶף אַחַר כָּךְ נֶעְלָם הַזָּקֵן. וְאָמַר שֶׁבְּהֶכְרַח לוֹמַר שֶׁזֶּה הָיָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, כִּי אֵין שׁוּם צַד סְבָרָא לְהָבִין וּלְהַסְבִּיר כֵּיצַד הִגִּיעַ יְהוּדִי זָקֵן לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֶמְצַע קְרָב נוֹרָא זֶה.

ד-תקפד

סִפֵּר רי”א אֶלְבּוֹם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁרָאָה פַּעַם כְּתַב יַד מֵרַבִּי יִצְחָק אוֹטְוָואצְקֶער, וּבוֹ עֲשָׂרוֹת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה מְיֻסָּדִים עַל הַכָּתוּב “כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָׂא וְכוּ'” כֻּלָּם בְּנוּיִים עַל פִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ.

ד-תקפה

בְּטֶעפְּלִיק הָיָה דָּר אֶחָד מֵאַנַ”שׁ, עָנִי מָרוּד מְאֹד, שֶׁעָסַק בִּמְלֶאכֶת כְּרִיכַת סְפָרִים. לְרֹב עֲנִיּוּתוֹ הָיָה בָּא רַגְלִי מִטֶּעפְּלִיק לְאוּמַאן בְּכָל עֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא כִּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה קִילוֹמֶטֶר, וְעָלָה לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ, וְחָזַר רַגְלִי לְבֵיתוֹ תֵּיכֶף וּמִיָּד, וְאַף לַקְּלוֹיז לֹא הָיָה נִכְנַס וְכַךְ מִדֵּי חֹדֶשׁ. בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָיָה יוֹשֵׁב סָמוּךְ לְרַבִּי נַחְמָן נֶעמִירוֹבֶער, וְהָיָה גּוֹנֵחַ בִּתְפִלָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע הֵיטֵב אֶת הַנֻּסַּח, וְהוּא חָשַׁב שֶׁמְּסַיֵּעַ לְרַבִּי נַחְמָן אַף עַל פִּי שֶׁלְּרַבִּי נַחְמָן הָיְתָה זוֹ הַפְרָעָה, כְּשֶׁרָצוּ פַּעַם כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ שֶׁמֵּעִיר טְשֶׁערִין לְהַפְרִיעוֹ בְּדָבָר זֶה, לֹא נָתַן לָהֶם רַבִּי נַחְמָן לְהָצִיק לוֹ, אַחַר שֶׁיָּדַע שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמָיִם.

ד-תקפו

רַבִּי חַיִּים פוּקְס זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מִתּוֹשָׁבֵי עִיר חַארְקוֹב, הָיָה אִישׁ תָּם וְתַלְמִיד חָכָם וְלַמְּדָן וְעָשִׁיר נִכְבָּד, וְהִתְקָרֵב לְאַנַ”שׁ עַל יְדֵי רַבִּי נָשְׁקֶע טוּלְטְשִׁינֶער. בִּשְׁנוֹת הַתר”צ הֶעֱלִילוּ עָלָיו הַקּוֹמוֹנִיסְטִים עֲלִילַת שָׁוְא, כִּי רָצוּ לִזְכּוֹת בְּמָמוֹנוֹ, כִּי הָיָה אִישׁ אָמוּד עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בְּאֶרֶץ מוֹצָאוֹ שֶׁבְּפוֹלַנְיָה, וְתָבְעוּהוּ לְמִשְׁפָּט בְּיוֹם רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְהוּא בְּחָפְצוֹ לִהְיוֹת בְּאוּמַאן בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אָמַר לָעוֹרֵךְ דִּין שֶׁלּוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְסִיעָה דְחוּפָה בְּיוֹם רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְלֹא יוּכַל לָבוֹא לַמִּשְׁפָּט בְּאוֹתוֹ יוֹם בְּשׁוּם אוֹפֶן, כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת עוֹרֵךְ דִּינוֹ פָּנָה אֵלָיו בִּצְעָקָה וְאָמַר לוֹ וְכִי יָצָאתָ מִדַּעְתְּךָ וְכִי יְקָרָה לְךָ נְסִיעָה זוֹ יוֹתֵר מֵהַחַיִּים”? כִּי הָיָה לוֹ מִשְׁפָּט כָבֵד עַד לִכְדֵי עוֹנֶשׁ מִיתָה, אוּלָם אַף-עַל-פִּי-כֵן מָסַר נַפְשׁוֹ וְנָסַע וּבָא לְאוּמַאן, וְלֹא הִבִּיט כְּלַל עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת. אַנַ”שׁ בְּיָדְעָם מִצָּרָתוֹ הִתְפַּלְּלוּ עָלָיו בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַל הַצִּיּוּן וְהִזְכִּירוּהוּ לְטוֹבָה, בַּהֲבִינָם כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא וְלִשְׁהוֹת עִמָּהֶם בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אוּלָם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִבְחִינוּ וְרָאוּ שֶׁעַל אַף דִּינוֹ הַקָּשֶׁה הִגִּיעַ, הִרְבּוּ אַנַ”שׁ בִּתְפִלָּה עֲבוּרוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כְּשֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ לְאַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה נוֹדַע לוֹ שֶׁהַקַּטֵּיגוֹר שֶׁלּוֹ מֵת בְּפֶתַע פִּתְאוֹם, וּמִמֵּילָא לֹא הִתְקַיֵּם אָז הַמִּשְׁפָּט נֶגְדּוֹ וְהֶעֱמִידוּ אַחַר כָּךְ הַתּוֹבְעִים נֶגְדּוֹ קַטֵּיגוֹר אַחֵר וְהוּא הָיָה מִטִּבְעוֹ אָדָם נֹחַ וְרַחֲמָן יוֹתֵר שֶׁלֹּא קִטְרֵג עָלָיו קָשׁוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ יָצָא זַכַּאי מֵהַמִּשְׁפָּט. הוּא הָיָה בַּעַל קוֹרֵא נִפְלָא, וְנִפְטַר בִּשְׁנוֹת התרצ”ח-תרצ”ט.

ד-תקפז

נַיְיחָא בְּנָהּ שֶׁל מָרַת פֵייגָא בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַבָּאלֶה (הַמְכֻנָּה “נַיְיחָא אַבַּאלֶעס”) הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל כְּסָבוֹ רַבִּי אַבָּאלֶה, אוּלָם נִתְפַּס קְצַת לְהַשְׂכָּלָה, וְעָמְלוּ עִמּוֹ כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר, בֵּינֵיהֶם גַּם רַבִּי פִּנְחָס יְהוֹשֻׁעַ לְהוֹצִיאוֹ מִדֶּרֶךְ קְלוֹקֶלֶת זוֹ, וְשָׁלַח לוֹ רַבִּי פִּנְחָס זֶמֶר וּפִזְמוֹן מְחֻבָּר לְהַפְלִיא שֶׁבּוֹ הוֹכִיחוֹ עַל דַּרְכּוֹ וְקוֹרֵא לוֹ לָשׁוּב לְדֶרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם, אוּלָם לֹא הִצְלִיחוּ לְעָקְרוֹ מִזֶּה בִּשְׁלֵמוּת, עַד שֶׁדִּבֵּר וְעָסַק עִמּוֹ הַרְבֵּה רָאבְּרַ”נ וְאָז פָּרַשׁ לְגַמְרֵי מִדֶּרֶךְ רָעָה וּקְלוֹקֶלֶת זוֹ.

ד-תקפט

בְּאֶמְצַע קַיִץ תרע”ט נִכְנְסוּ הָאוּקְרַאִינִים הַפְּרָאִים לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁבְּאוּמַאן וְהֵרִיצוּ בִּצְעָקוֹת אֶת כָּל הַמִּתְפַּלְּלִים שֶׁהָיוּ בּוֹ, כַּחֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים, לְמִגְרָשׁ פָּתוּחַ שֶׁבְּגַן סוֹפְיָא, לְיַסְּרָם שָׁם עִם שְׁאָר הַיְּהוּדִים, כְּדֵי שֶׁיּוֹדוּ עַל הִשְׁתַּתְּפוּתָם בְּשִׁלְטוֹן הַקּוֹמוֹנִיסְטִים, וְהָיוּ מְיַסְּרִים שָׁם אֶת הַיְּהוּדִים בְּיִסּוּרִים קָשִׁים כָּאֵלּוּ עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל זַעֲקָתָם לְמֶרְחַק רַב. וְאֶחָד מֵהָרוֹצְחִים נִגַּשׁ לְרַבִּי אֶלְחָנָן סְפֶּקְטוֹר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעֵת עָמְדוֹ בִּתְפִלָּתוֹ וְהִכָּהוּ בְּחַרְבּוֹ עַל הַתְּפִלִּין שֶׁל יַד, וְנִבְקַע בֵּית הַתְּפִלָּה לִשְׁנַיִם, וּבְדֶרֶךְ נֵס לֹא נִפְגְעָה יָדוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְחָנָן, וְאָז בְּאֶמְצַע הַמְּנוּסָה רָצְחוּ אֶת רַבִּי נַחְמָן ב”ר הִירְשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַמְּכֻנֶּה הַ”דּוֹד הַלָּבָן” “דֶּער וַוייסֶער פֶעטֶער”, שַׁמָּשׁ הַקְּלוֹיז, כִּי הָיָה זָקֵן וְחַלָּשׁ וְלֹא הָיָה בְּכֹחוֹ לָרוּץ בִּמְהִירוּת כִּרְצוֹנָם. בְּהַגִּיעָם לַמִּגְרָשׁ נֶעֶמְדוּ הָרוֹצְחִים לְהָרְגָּם, וּבְדֶרֶךְ נֵס לֹא מוּבָן קָם לְפֶתַע אֶחָד מֵהַמְּפַקְּדִים, וְגָעַר בַּאֲנָשָׁיו הָרוֹצְחִים, בְּצָעֲקוֹ עֲלֵיהֶם וּבְהַצְבִּיעוֹ עַל אַנַ”שׁ, אֶת מִי הֵבֵאתֶם לָנוּ? חֲבוּרַת מְשׁוּגָעִים וּפָנָה בִּשְׁאָגָה לְאַנַ”שׁ וְאָמַר: “בִּרְחוּ וּלְכוּ לָכֶם מַהֵר מִכָּאן”. וְכָךְ נִצְּלוּ מִמִּיתָה וַדָּאִית. רַבִּי נַחְמָן הַנַּ”ל הִשְׁאִיר אַחֲרָיו בָּנִים הֲגוּנִים, הי”ד.

ד-תקצ

רַבִּי אַהֲרֹן יוֹסֵף גֶּערְשִׁינוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה דָּר בִּצְעִירוּתוֹ בְּטֶעפְּלִיק, וְהִתְפַּרְנֵס מֵחֲנוּת לְמִמְכַּר בַּד, וְהִצְלִיחַ בָּהּ מְאֹד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹהֶה בָּהּ רַק שָׁעוֹת סְפוּרוֹת בַּיּוֹם, וְכָל שְׁאָר הַיּוֹם הָיָה עוֹסֵק רַק בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ. אַחַר כָּךְ עָבַר לָדוּר בְּטוּלְטְשִׁין, וְהָיָה מִתְפַּרְנֵס מִכְּרִיכַת סְפָרִים, וְהָיָה יָגֵעַ בַּעֲבוֹדָתוֹ מְאֹד, וְאַף בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבְעֶרֶב יוֹם טוֹב וְכַדּוֹמֶה, עַד שֶׁהָיוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר מַבִּיטִים עָלָיו בְּזִלְזוּל עַל שֶׁזָּקֵן בְּשָׁנִים כְּמוֹתוֹ עוֹבֵד כָּל כָּךְ הַרְבֵּה, וְסִפֵּר רַבִּי נַשְׁקֶע טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁלִּפְנֵי פְּטִירָתוֹ, קָרָא אוֹתוֹ אֵלָיו, וְאָמַר לוֹ: “דַּע לְךָ שֶׁכָּל הָרֶוַח שֶׁהִרְוַחְתִּי מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁעָבַדְתִּי לֹא נֶהֱנֵיתִי מִמֶּנָה אֲפִלּוּ כְּדֵי פְּרוּטָה אַחַת, כִּי לְצָרְכֵי מִחְיָתִי הָיָה לִי דַּי וְהוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצָּבַרְתִּי לִי בִּצְעִירוּתִי, בְּעֵת שֶׁדַּרְתִּי בְּטֶעפְּלִיק, רַק חִלַּקְתִּי הַכֹּל לִצְדָקָה, וּמֵחֲמַת שֶׁכָּל מַטְרַת עֲבוֹדָתִי הָיְתָה לִצְדָקָה, לֹא הִרְשֵׁתִי לְעַצְמִי לְדַקְדֵּק וּלְהַחֲמִיר לֹא לַעֲבוֹד בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיוֹם-טוֹב וְכוּ’, וּמְסַפֵּר אֲנִי לְךָ זֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ וְיַלִּיזוּ וִירַנְּנוּ עָלַי תּוֹשָׁבֵי הָעִיר אַחֲרֵי פְּטִירָתִי וְיִכָּשְׁלוּ בַּעֲוֹן לָשׁוֹן-הָרָע חָלִילָה”. הוּא הָיָה בֶּן אָחִיו שֶׁל רַבִּי יְחֶזְקֵאל הֶעְשִׁיל.

ד-תקצא

סִפֵּר רַבִּי אַלְטֶער מִירְקֶעס, ב”ר יַעֲקֹב יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר טֶעפְּלִיקֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁלִּפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָבִיו בִּקֵּשׁ הוּא עִם אֶחָיו מֵאֲבִיהֶם, שֶׁיֹּאמַר לָהֶם אֵיזֶה דִּבּוּרִים לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וְלֹא רָצָה לוֹמַר בְּשׁוּם אוֹפֶן שׁוּם דָּבָר, כְּשֶׁנּוֹתֵן טַעַם לְהִתְנַהֲגוּתוֹ, בְּאָמְרוֹ בְּאִם אוֹמַר אֵיזֶה דָּבָר הֲרֵי שֶׁאַחַר הִסְתַּלְּקוּתִי תִּתְפָּאֲרוּ וְתֹאמְרוּ בְּגַאֲוָה: “אָבִי הַצַּדִּיק כָּךְ הָיָה אוֹמֵר, וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר”, כְּאוֹמֵר שֶׁדִּבּוּרָיו שֶׁיֹּאמַר יִהְיוּ לְלֹא תּוֹעֶלֶת רַק לְהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיִּתְפָּאֲרוּ בָּנָיו בְּגַאֲוָה, וּמִשּׁוּם כַּךְ בָּלַם פִּיו לְגַמְרֵי.

ד-תקצב

רַבִּי יִשְׂרָאֵל טְרָהְוִויצֶער הָיָה אוֹמֵר אֶת הַ”תִּקּוּן הַכְּלָלִי” וְהַתְּפִלָּה שֶׁאחֲרֶיהָ בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבִצְעָקוֹת וּשְׁאָגוֹת, אַף בִּהְיוֹתוֹ כְּבָר זָקֵן מֻפְלָג בְּגִיל שְׁמוֹנִים וָמַעְלָה, עַד שֶׁהָיוּ הָאַבְרֵכִים שֶׁבְּאַנַ”שׁ מִתְבַּיְּשִׁים מִמֶּנוּ. פַּעַם שָׁמְעוּהוּ חוֹזֵר עַל תֵּיבוֹת “רְאֵה מְסֻכָּן כָּמוֹנִי טוֹרֵף בְּלֵב יַמִּים” הַכָּתוּב בַּתְּפִלָּה לְאַחַר הַתִּקּוּן הַכְּלָלִי, הַרְבֵּה פְּעָמִים וּבְהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה, עַד שֶׁהִתְבַּיְּשׁוּ מִמֶּנּוּ כָּל הָעוֹמְדִים בְּסָמוּךְ לוֹ. זוּגָתוֹ הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי נָתָן בֶּן רַבִּי לֵייבַּלֵי רְאוּבֵנְ’ס, וְהָיְתָה נוֹהֶגֶת לְהַזְכִּיר לוֹ בַּחֲצוֹת לַיְלָה שֵׁמוֹת אֲנָשִׁים הַצְּרִיכִים יְשׁוּעָה שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיַזְכִּירֵם לְטוֹבָה.

ד-תקצג

רַבִּי שַׁבְּתַי בְּרַסְלֶבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עָשִׁיר, כִּי הָיָה לוֹ חֲנוּת הַלְבָּשָׁה, הָיָה גַּבַּאי צְדָקָה, וְהָיָה עוֹסֵק בָּזֶה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ וּבְשִׂמְחָה עֲצוּמָה. פַּעַם כְּשֶׁבָּא לְאֶחָד בִּימוֹת הַחוֹרֶף לְבַקְשׁוֹ נִדְבַת נֵפְטְ כְּדֵי לְחַלְּקוֹ לַעֲנִיִּים, אָמַר לוֹ הַלָּה בְּהַלָּצָה: אִם תִּרְקֹד לְפָנַי רִקּוּד כְּחָסִיד בְּרֶסְלֶב אֶתֶּן לְךָ נֵפְטְ. לְלֹא שׁוּם שְׁהִיּוֹת כְּלַל הִתְחִיל תֵּיכֶף לִרְקֹד לְפָנָיו בְּשִׂמְחָה רַבָּה, עַד שֶׁנָּתַן לוֹ הַלָּה כַּמָּה בַּקְבּוּקֵי נֵפְטְ, וְלָקְחָם מִמֶּנּוּ בְּשִׂמְחָה.

ד-תקצד

רַבִּי חַיִּים בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי שַׁבְּתַי בְּרֶסְלֶבֶר, הָיָה כַּיָּדוּעַ אָדָם פָּשׁוּט, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן עָבַד אֶת ה’ כְּאֶחָד מֵהַגְּדוֹלִים, כִּי הָיָה בָּא בִּקְבִיעוּת לְבֵית-הַכְּנֶסֶת כִּשְׁעָתַיִם לִפְנֵי הַתְחָלַת הַתְּפִלָּה, וְעוֹסֵק בִּתְפִלּוֹת עַד לַתְּפִלָּה. אַחַר הַתְּפִלָּה הָיָה מֵכִין לְעַצְמוֹ עֲרֵימָה שֶׁל סְפָרִים לִלְמֹד בָּהֶם הֵחֵל בִּגְמָרָא שֻׁלְחָן-עָרוּךְ עֵין-יַעֲקֹב מִשְׁנָיוֹת זֹהַר, סִפְרֵי רַבֵּנוּ וְכוּ’, וְהָיָה הוֹגֶה בָּהֶם כַּמָּה שָׁעוֹת, וְלֹא זָז מִסִּדְּרוֹ אַף-עַל-פִּי שֶׁכְּבָר חִכּוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רַבִּים כְּדֵי לִקְנוֹת בַּחֲנוּתוֹ, וְרַק אַחַר שֶׁגָּמַר כָּל סִדְרֵי לִמּוּדוֹ הָלַךְ בְּנַחַת לְשָׁרֵת אֶת קוֹנָיו.

ד-תקצה

רַבִּי חַיִּים סְטָאלֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (הַנַּגָּר) הָיָה דָּבוּק בַּה’ יִתְבָּרַךְ, אַף בְּמֶשֶׁךְ זְמַן עֲבוֹדָתוֹ עַל אַף הֱיוֹתוֹ אָדָם פָּשׁוּט בְּמַעְלָה, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל וּמִתְבּוֹדֵד לַה’ יִתְבָּרַךְ כָּל מֶשֶׁךְ זְמַן עֲבוֹדָתוֹ וְהָיָה אוֹמֵר בִּתְפִלָּתוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הִנֵּה לוֹקֵחַ אֲנִי בּוּל עֵץ וּמְיַפֶּה וּמְנַקֶּה אֲנִי אוֹתוֹ בְּיֹפִי הָרָאוּי עַד שֶׁעוֹשֶׂה אֲנִי מִמֶּנּוּ כְּלִי הָדוּר, כְּמוֹ כֵן רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָזְרֵנִי שֶׁאנַקֶּה אֶת עַצְמִי, שֶׁאיַּפֶּה אֶת עַצְמִי בְּטֹהַר לֵב לְפָנֶיךָ, וְכוּ’ וְכוּ’.

ד-תקצו

כְּשֶׁבִּקְרוּ בְּפוּרִים כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ אֵצֶל רַבִּי אֶלְחָנָן סְפֶּקְטוֹר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעֵת חָלְיוֹ בְּסוֹף יָמָיו, וְשָׁרוּ לְפָנָיו אֶת הַנִּגּוּן הַמְּפוּרְסָם “שׁוֹשַׁנַת יַעֲקֹב וְכוּ’ וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח”, פָּרַץ בִּבְכִי וְאָמַר וּפִירֵשׁ: “וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח” שֶׁנִּזָּהֵר אָנוּ שֶׁלֹּא נְבַיֵּשׁ אֶת הַנֶּצַח, הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, שֶׁשְּׁמוֹ “נַחְמָן” בְּגִימַטְרִיָּא ‘נֶצַח’, וְאָמַר: נִצַחְתִּי וַאֲנַצֵּחַ.

ד-תקצז

רַבִּי מָרְדְּכַי קַנֶּלְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַמְּכֻנֶּה “מָאטְיֶע”, הָיָה מְפַזֵּר הַרְבֵּה מִמָּמוֹנוֹ לִצְדָקָה וְתוֹמֵךְ בַּעֲנִיֵּי אַנַ”שׁ, בִּפְרַט בְּרַבִּי גֶעצִיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּבְכָל שָׁנָה בִּתְחִלַּת הַחֹרֶף הָיָה קוֹנֶה לְר’ גֶעצִיל עֵצִים וְשַׂק קֶמַח לְצוֹרֶךְ יְמֵי הַחֹרֶף, פַּעַם בְּשָׁהוּתוֹ בְּאוּמַאן הִבְחִין בּוֹ ר’ לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהוּא עָצוּב מְאֹד, כְּשֶׁשָּׁאֲלוֹ לְסִבַּת הַדָּבָר, עָנָה לוֹ, “תָּמִיד כְּשֶׁהָיִיתִי בָּא לְאוּמַאן הָיִיתִי מֵבִיא עִמִּי מָעוֹת לְחַלְקָם לִצְדָקָה, וְעַתָּה יָרַדְתִּי מִנְכָסַי וְאֵין לִי שׁוּב מָעוֹת לְחַלְּקָם לִצְדָקָה כְּדַרְכִּי מֵאָז”. נִחֲמוֹ וְחִזְּקוֹ רל”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: מִקֹּדֶם נִסָּה אוֹתְךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּמִדַּת הָעֲשִׁירוּת וְעָמַדְתָּ בַּנִּסָּיוֹן, כִּי חִלַּקְתָּ הַרְבֵּה צְדָקָה, וְכָעֵת מְנַסִּים אוֹתְךָ בַּעֲנִיּוּת, שֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְנַסּוֹת אוֹתְךָ אִם לֹא תִּפּוֹל לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה עַל יָדָהּ, וְהִתְנַחֵם.

ד-תקצח

בְּעִיר בַּארְשַׁאד, הָיָה קִבּוּץ נִכְבָּד שֶׁל אַנַ”שׁ, וְהָיָה לָהֶם שָׁם בֵּית מִדְרָשׁ מְיֻחָד, כֻּלָּם הָיוּ בָּאִים לַקִּבּוּץ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וּבְרֹאשָׁם רַבִּי אֵלִיָּהוּ בַּארְשַׁאדֶער שֶׁהָיָה אִישׁ יָקָר עַד מְאֹד, וְנִרְצַח בִּשְׁנוֹת הַמַּהְפֵּכָה, בִּהְיוֹתוֹ בֶּן שִׁשִּׁים וָמַעְלָה, הי”ד. הוּא הִתְקָרֵב לְאַנַ”שׁ עוֹד בְּפוֹלַנְיָה אֶרֶץ לֵידָתוֹ. הוּא הָיָה הַ”בַּעַל-קוֹרֵא” בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּאוּמַאן. (וע”ע להלן בח”ה, סעיף תקמ”ט).

ד-תקצט

בִּקֵּשׁ פַּעַם אֶחָד מֵאַנַ”שׁ מֵרַבִּי משֶׁה יְרוּסְלַבְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיַּלְוֶה לוֹ אֵיזֶה סְכוּם מָעוֹת, שָׁאֲלוֹ רַבִּי משֶׁה וּמִי יִהְיֶה לְךָ כְּעָרֵב, עָנָה לוֹ הַלָּה, ה’ יִתְבָּרַךְ. וְהִלְוָהוּ רַבִּי משֶׁה. וּכְשֶׁבָּא אַחַר כַּךְ הַלֹּוֶה לִפְרוֹעַ לוֹ אֶת חוֹבוֹ, לֹא אָבָה רַבִּי משֶׁה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֶת הַמָּעוֹת בְּאָמְרוֹ “הֶעָרֵב שֶׁלְךָ כְּבָר פָּרַע לִי אֶת חוֹבְךָ”, לֹא הֵבִין הַלֹּוֶה אֶת דְּבָרָיו, עַד שֶׁהִזְכִּיר לוֹ רַבִּי משֶׁה אֶת דְּבָרָיו הַנַּ”ל, שֶׁאָמַר לוֹ בִּשְׁעַת הַהַלְוָאָה. *

ד-תר

סִפֵּר רַבִּי משֶׁה טְשֶׁנְסְטְחוֹבֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם לָן בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים קַצָּב, שֶׁהָיָה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם “חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ”, מֵחֲמַת גֹּדֶל גְּבוּרָתוֹ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ עֵת חֲצוֹת לַיְלָה רָאָהוּ קָם לַעֲרוֹךְ תִּקּוּן חֲצוֹת כַּנָּהוּג, וְאַחֲרֶיהָ הֵחֵל לוֹמַר תְּפִלּוֹת מִסֵּפֶר “לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת”, וַאֲמָרָם בְּכָזֶה לֵב נִשְׁבָּר וּבְכָאֵלּוּ בְּכִיּוֹת, עַד שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה שׁוּב לְהֵרָדֵם, וְנֶחְרַט דָּבָר זֶה בְּזִכְרוֹנוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. (ע”ע לעיל סעיף תקל”א, ןלהלן בח”ה, סעיף ת”ר).

ד-תרא

רַבִּי חַיִּים קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה עָנִי מָרוּד מְאֹד, לֹא נִכְנַס אַף פַּעַם בַּחוֹרֶף לְהִתְחַמֵּם בְּבֵית אָדָם אַחֵר, וּכְשֶׁשֶׁאלוּהוּ לַדָּבָר, אָמַר בִּמְרִירוּת: “קַר לִי כָּל כָּךְ בְּבֵיתִי עַד שֶׁמְפַחֵד אֲנִי לְהִכָּנֵס בִּימוֹת הַחוֹרֶף בְּבֵית אָדָם אַחֵר, פֶּן אֶכָּשֵׁל חָלִילָה בְּלַאו דְּ”לֹא תַחְמֹד”.

ד-תרב

רַבִּי יִצְחָק בְּרַיְיטֶער הי”ד, הָיָה מִתְפַּלֵּל לְאַט וּבִמְתִינוּת בְּהַדְגִישׁוֹ כָּל תֵּיבָה וְתֵיבָה, וְהָיָה אַף אוֹחֵז בְּסִימָנִיָּה “טַייטְל” בְּסִדּוּר הַתְּפִלָּה, הי”ד.

ד-תרג

רַבִּי לֵיבְּל צֶערְטְנֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מְיֻחָס לְרַבֵּנוּ בַּעַל הַשַּׁ”ךְ וּלְעוֹד צַדִּיקִים גְּדוֹלֵי עוֹלָם, וְרַבִּי מָרְדְּכַי בָּאבְּרִינִיצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, חִבְּבוֹ מְאֹד, עַד שֶׁהָיָה נִכְנָס אֵלָיו הַרְבֵּה כְּדֵי לְדַבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, עַל אַף שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּשָׁנִים הַרְבֵּה.

ד-תרד

רַבִּי דָּוִד צְבִי דָּאשִׁיוְוסְקֶע זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִפְטַר בִּשְׁנַת תרע”ג בְּחַג הַסֻּכּוֹת לְאַחַר שִׂמְחַת הִלּוּלַת רַבֵּנוּ, הַיְנוּ אוֹר לְי”ט תִּשְׁרֵי, וְסִפֵּר אָחִיו רַבִּי יוּדְל שֶׁהָיָה מְחַבְּבוֹ וּמוֹקִירוֹ מְאֹד, שֶׁבַּשָּׁעוֹת שֶׁאַחַר הַצָּהֳרַיִם כְּבָר הִתְחִלּוּ לִרְאוֹת בּוֹ סִימָנֵי גְּסִיסָה, וְתֵיכֶף הִתְחִיל רַבִּי יוּדְל אָחִיו לִבְכּוֹת בִּבְכִיּוֹת וּצְעָקוֹת כִּי הָיָה קָשׁוּר אֵלָיו מְאֹד, וְהִתְעוֹרֵר רַבִּי דָּוִד צְבִי וְחַי עוֹד כַּמָּה שָׁעוֹת. ר’ דָּוִד צְבִי הָיָה אִישׁ שָׂמֵחַ מְאֹד, וְלֹא פַּעַם בְּעֵת הָרִקּוּד שֶׁרָקְדוּ אַנַ”שׁ כְּדַרְכָּם הָיָה עוֹלֶה עַל מָקוֹם גָּבֹהַּ שֶׁבַּקְלוֹיז וְצוֹעֵק לְאַנַ”שׁ “יוֹתֵר חָזָק”, “יוֹתֵר חָזָק”, “שְׁטַארְקֶער” “שְׁטַארְקֶער” בְּהַכָּאָתוֹ אֲגֻדָּלוֹ עַל אֶצְבָּעוֹ.

ד-תרה

סִפֵּר רַבִּי חַיִּים פוּקְס זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, (דָּר בְּחַארְקוֹב, וְהִתְקָרֵב עַל יְדֵי רַבִּי נָשְׁקֶע טוּלְטְשִׁינֶער), שֶׁלִּפְנֵי הִתְקָרְבוּתוֹ, כְּשֶׁהָיָה עֲדַיִן בְּפוֹלִין, הָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה יַחַד עִם רַב הָעִיר, אוּלָם אַחַר זְמַן מַה, הֶעֱלִילוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת עֲלִילַת שֶׁקֶר עַל הָרַב, וְקָנְסוּהוּ מֵחֲמַת כֵּן לְמַאֲסָר, וְאַחַר זְמַן קָצָר הָרְגוּהוּ שָׁם, וּבְרִשְׁעוּתָם אַף לֹא נָתְנוּ לַיְּהוּדִים לְקָבְרוֹ כַּדָּת, חָרָה לוֹ הַדָּבָר מְאֹד וְטִכֵּס עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ עַד כְּדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת הָלַךְ וְהָרַג אֶת שׁוֹמֵר בֵּית הַסֹּהַר וְהוֹצִיא מִשָּׁם אֶת גּוּפַת הָרַב וְקָבְרוֹ כְּדַת יִשְׂרָאֵל, לַמָּחֳרָת כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר, רָצוּ הַגּוֹיִם תּוֹשָׁבֵי הָעִיר לַהֲרֹג בַּיְּהוּדִים, הָלַךְ הוּא וְהוֹדָה לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹנוֹת עַל מַעֲשֵׂהוּ, כִּי רָצָה לְהַצִּיל בָּזֶה אֶת כָּל יְהוּדֵי הָעִיר, וְדָנוּ אוֹתוֹ שִׁלְטוֹנוֹת הָעִיר לְמִיתָה, כְּשֶׁרָאָה שֶׁכָּלְתָה אֵלָיו הָרָעָה, עָמַד וְנָדַר “אִם אֱנָצֵל מֵהֲרִיגָה זוֹ הֲרֵינִי מַבְטִיחַ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶכְעַס שׁוּם כַּעַס אֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה”, וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס שֶׁבַּיּוֹם הַמְּיוּעָד לַהֲרִיגָתוֹ נִכְנְסוּ הַגֶּרְמַנִּים לְעִירוֹ, כִּי הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ”ל הִתְרַחֵשׁ בִּתְקוּפַת הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית הָרִאשׁוֹנָה, וּבָרְחוּ כָּל הַשּׁוֹמְרִים שֶׁבְּבֵית הַסֹּהַר וּבָרַח גַּם הוּא וְנִצַּל. הוּא הָיָה אִישׁ עָשִׁיר וְהָיָה תּוֹמֵךְ בְּאֶחָיו, וְדוֹאֵג לְפַרְנָסָתָם, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן גָּמְלוּ עִמּוֹ אֶחָיו רָעָה וּמְסָרוּהוּ לַשִּׁלְטוֹנוֹת, וְעָמַד בְּנִדְרוֹ וְלֹא כָּעַס עֲלֵיהֶם בְּשׁוּם כַּעַס. הִשְׁאִיר אַחֲרָיו בֵּן יָחִיד.

סדר היחס וענינים שונים

ד-תרכו

חסר

שָׁמַעְתִּי, שֶׁסִּפֵּר רַבִּי נִיסָן קָאוְלִיר וְהוּא הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַחֲשׁוּבִים שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ זַצַ”ל, וְהוּא הָיָה עַיֵּל אֶצְלוֹ בְּלֹא בַּר נִכְנַס לִבְלִי צֵאת לִפְנֵי הָרַב הַמַּגִיד מִטִּירְהָוְצֶע, אֵיךְ שֶׁבָּא פַּעַם אַחַת לַחֶדֶר שֶׁל הָרַב רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְרָאָה אוֹתוֹ בְּעַצְבוּת מְאֹד וְכוּ’ כַּנִּדְפַּס בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן שֶׁנִּדְפַּס מֵחָדָשׁ. (שָׁם).

הַסִּפּוּר שֶׁכְּשֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּבְרָאד וְאָמַר לִמְשַׁמְּשׁוֹ שֶׁיֵּלֵךְ בֵּין שׁוּרוֹת הַחַיָּלִים שֶׁעָבְרוּ שָׁם וְיָרִים אֶת הַבֶּגֶד שֶׁל אֶחָד מֵהֶם וְיִרְאֶה שֶׁהוּא עָטוּף בְּתַכְרִיכִים, כִּי שָׁם הוּא הַטְּרָאק לַגֵּיהִנֹּם, זֶה הָיָה רַבִּי שְׁמוּאֵל טֶעפְּלִיקֶער שֶׁנָּסַע אָז עִמּוֹ, וְלֹא כְּהַמּוּדְפָּס בְּטָעוּת רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק.

בַּמַּעֲשֶׂה הַמּובָא בַּסֵּפֶר “כּוֹכְבֵי אוֹר” חֵלֶק אַנְשֵׁי מוֹהֲרַ”ן אוֹת מא, מְסַפְּרִים שֶׁאָמַר אָז רַבֵּנוּ לְרַבִּי מֵאִיר: “תִּהְיֶה עָנִי מָרוּד כָּזֶה עַד שֶׁכְּשֶׁתִּצְטָרֵךְ לִרְחֹץ אֶת הַטַּלִּית-קָטָן שֶׁל בִּנְךָ, לֹא יִהְיֶה לְךָ טַלִּית-קָטָן אַחֵר לְהַלְבִּישׁוֹ, אֶלָּא תִּצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּתְיַבֵּשׁ”.

בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת כְּשֶׁפִּרְסְמוּ הַמִּתְנַגְּדִים אִסּוּר חִתּוּן עִם אַנַ”שׁ, נֶעֱמַד חַיִּים בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם פַּיְיעֶס בְּהַקְלוֹיז, וְסִפֵּר וְקִנְטֵר בְּדָבָר זֶה אֶת אַנַ”שׁ, הוּא הָיָה כַּיָּדוּעַ עָשִׁיר גָּדוֹל, כִּי יָרַשׁ אֶת עֲשִׁירוּתוֹ מֵאָבִיו. נִגַּשׁ אֵלָיו אֶחָד מֵאַנַ”שׁ וְאָמַר לוֹ: הֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה בְּקִדּוּשִׁין, “כֶּסֶף מְטַהֵר מַמְזֵרִים”, וּבְכֵן תִּמְצָא לְךָ כְּבָר הֶתֵּר עַל יְדֵי מָמוֹנְךָ לְהַתִּיר אִסּוּר הַחִתּוּן אִתְּךָ וְתוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמָּנוּ, כִּי הָיָה עָלָיו שֵׁם פְּסוּל כַּיָּדוּעַ, וּבָזֶה סָתַם אֶת פִּיו. וְעַיֵּן בֶּעָלִים לִתְרוּפָה מִכְתָּב קעב.

רַבִּי לֵייבּ סְטְרֶעסְטִינֶעצֶער זַצַ”ל, תַּלְמִיד חָבֵר לְהבעש”ט זַצַ”ל. בָּא אֶל רַבֵּנוּ לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ וְאָמַר לוֹ: “רַבִּי נָחוּם מִטְּשֶׁערְנָאבִּיל לָקַח עִמּוֹ לָעוֹלָם הַבָּא אֶת הַקֶּרֶן, אוּלָם אֶת הַפֵּרוֹת הִשְׁאִיר כָּאן, וְעַל כֵּן יֵשׁ לְבָנָיו גְּדֻלָּה, אוּלָם אֲנִי לָקַחְתִּי עִמִּי לָעוֹלָם הַבָּא הֵן אֶת הַקֶּרֶן וְהֵן אֶת הַפֵּרוֹת וְעַל כֵּן אֵין לְבָנַי גְּדֻלָּה בֵּין הָעוֹלָם, וּבְכֵן מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמַּעֲלַתְכֶם שֶׁתְּקָרְבוּ אֶת בָּנַי אֲלֵיכֶם”, וְאָז גִּלָּה לְרַבֵּנוּ אֶת הַמּוּבָא בְּתוֹרָה צ”ו חֵלֶק א’ הַמְרֻמָּז בְּתֵיבוֹת “דַּע כִּי יֵשׁ קַבָּלָה בְּיָדִי” וְעַיֵּן בְּפַרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה עַל תּוֹרָה זוֹ.

כְּשֶׁנָּהַג רַבֵּנוּ בְּהַנְהָגַת תַּעֲנִיּוֹתָיו, הָיָה הַדָּבָר מֻסְתָּר כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֲפִלּוּ זוּגָתוֹ בְּעַצְמָהּ לֹא יָדְעָה מִזֶּה. וְרַק הַמְשַׁמֵּשׁ יָדַע מִזֶּה וְהוּא לָקַח וְהֶעֱלִים אֶת הַמַּאֲכָלִים, שֶׁלֹּא יִתְוַדַּע לָהּ מִתַּעֲנִיּוֹתָיו.

עַל הַשִּׂיחָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ: “אַמָאל גִיט מֶען אַ פַּאטְשׁ” אָמְרוּ אֲנַ”שׁ שֶׁצָּרִיךְ תָּמִיד הָאָדָם לִדְחוֹת מִלַּעֲשׂוֹת פְּעוּלָה זוֹ לְפַעַם שֵׁנִית וְכֵן מְעֵת לְעֵת יִדְחֶה כַּוָּנָה זוֹ מִמֶּנּוּ.

זָכָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁבֵּרְכוֹ רַבֵּנוּ שֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיַּחֲפֹּץ בְּכַךְ. וְאָכֵן אַף כְּשֶׁאיחֵר מִשׁוּם מָה בַּלַּיְלָה וְהָיָה חָפֵץ לִישׁוֹן מְעַט כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת קִימַת חֲצוֹת, הָיָה מֵנִיחַ עַצְמוֹ לִישׁוֹן מְעַט וְנִרְדַּם תֵּיכֶף וּמִיַּד, וְקָם וְנִתְעוֹרֵר תֵּיכֶף בְּעֵת חֲצוֹת, כִּי כְּבַר אָמַר רַבֵּנוּ שֶׁעִקַּר מַעֲלַת קִימַת חֲצוֹת הוּא דַּוְקָא הַקִּימָה מֵהַשֵּׁנָה בְּעֵת רָצוֹן זֶה.

פַּעַם אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: אִם רַבִּי אַבָּא לֹא קִבֵּל וְלָמַד מֵרַשְׁבִּ”י רַק מַה שֶּׁכָּתוּב הַיְינוּ: הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים, הֲרֵי אֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ מֵרַבֵּנוּ יוֹתֵר”. “אוֹיבּ רַבִּי אַבָּא הָאט מֶער נִישְׁט מְקַבֵּל גִּיוֶוען נָאר וָואס סְ’שְׁטֵייט, הָאבְּן מִיר פוּן רֶעבְּן מְקַבֵּל גִּיוֶוען מֶער”.

פַּעַם הִתְאוֹנֵן אֶחָד לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אוֹדוֹת עֲבוֹדַת ה’, נִחֵם אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “טוּסְט אַ קוּק, אִיךְ בִּין שׁוֹין אַ גְרוֹיעֶר אִיד אוּן בֶּענְק אוֹיךְ צוּ זַיין אַיין עֶרְלִיכֶער אִיד”, רְאֵה נָא, אֲנִי כְּבָר יְהוּדִי עִם זָקָן לָבָן וְאַף-עַל-פִּי-כֵן כּוֹסֵף גַּם אֲנִי לִהְיוֹת יְהוּדִי כָּשֵׁר.

סִפְּרָה זוּגָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ בִּשְׁבַח אָבִיהָ ר’ דָּוִד צְבִי, שֶׁאכַל שְׁנַיִם וָחֵצִי בֵּייגְל, מִשּׁוּם חֻמְרַת נְטִילַת-יָדַיִם, וּבְשַׁבָּת כָּרַךְ אֶת יָדָיו בְּמִטְפַּחַת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁפְּכוּ הַמַּיִם עַל שְׁתֵּי יָדָיו בְּבַת אַחַת, וְשָׁפְכוּ בְּנֵי בֵיתוֹ עַל יָדָיו דְּלָיֵי מַיִם, וְהַכֹּל מִשּׁוּם חֻמְרַת נְטִילַת-יָדַיִם.

בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה עַל אַנַ”שׁ, כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ וְחִזֵּק אֶת אַנַ”שׁ בְּכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת, סִפֵּר לָהֶם, שֶׁנִּמְצָא בָּעוֹלָם פֶּרַח יָפֶה וְהָדוּר לְהַפְלִיא, וְגַרְעִין פֶּרַח נָאֶה זֶה עוֹלֶה מָמוֹן רַב שֶׁקּוֹנִים אוֹתוֹ רַק הַמְּלָכִים לְרֹב יַקְרוּתוֹ, וְגִדּוּל פֶּרַח זֶה דוֹרֵשׁ שְׁמִירָה גְדוֹלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא שׁוּם צִפּוֹר וְכַדּוֹמֶה וּתְנַקֵּר וּתְבַלֶּה אֶת הַפֶּרַח, עַל כֵּן מַעֲמִידִים אֶצְלוֹ שׁוֹמְרִים כָּל עֵת גְּדֵילָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּפְרַח וְיָצִיץ כָּרָאוּי. וְסִיֵּם וְאָמַר: “אִם כֵּן מִי הוּא הַשּׁוֹמֵר שֶׁלָּנוּ שֶׁיִּשְׁמְרֵנוּ”? אֶלָּא “הַשּׁוֹמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם” הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעַצְמוֹ הוּא הוּא הַשּׁוֹמֵר עָלֵינוּ, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹמֵר עַל הָאֱמֶת שֶׁלֹּא יִפְגְּמוּ וִיקַלְקְלוּ אוֹתוֹ. וְהִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁעִנְיַן רַבֵּנוּ נִמְשַׁל לַפֶּרַח נִפְלָא הַזֶּה שֶׁחֲפֵצִים לַעֲקֹר וּלְכַלּוֹת אוֹתוֹ וּבֶאֱמֶת אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לִשְׁמֹר עָלָיו כִּי אִם ה’ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, בִּבְחִינַת “הַשּׁוֹמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם”.

בְּסִפּוּר רַבִּי נַפְתָּלִי עִם הַחוֹלֶה וְהַבַּת, אָמַר אִם עוֹד הָיָה נוֹתֵן לָנוּ אַף חֲתִיכָה קְטַנָּה, וּמֵאַחַר וְלֹא נְתָנוֹ עֲבוּר עֲנִיֵּי אַנַ”שׁ אַף חֲתִיכַת בַּד קְטַנָּה לֹא הוֹעִיל לַחוֹלֶה וְנִפְטַר. ראה ח”ג סעיף קפח.

רַבִּי יִצְחָק, חֲתַן הַמַּגִּיד מִטְּרָהוִויצֶע, הֵחֵל לְחַבֵּר תְּפִלּוֹת עַל הַתּוֹרוֹת שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן עוֹד לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, אוּלָם כְּשֶׁהִגִּיעַ לְתוֹרָה ג’, לֹא יָדַע אֵיךְ לְהַתְחִיל לְחַבֵּר וּלְסַדֵּר עָלֶיהָ תְּפִלָּה. וּכְשֶׁרָאָה אַחַר-כָּךְ אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ עַל תּוֹרָה זוֹ הַמַּתְחֶלֶת: “הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְהַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה וְכוּ'” הִתְפַּעֵל וְאָמַר: “מוֹהַרְנַ”תְּ הוּא הוּא הַצָּרִיךְ לְחַבֵּר אֶת הַתְּפִלּוֹת עַל הַתּוֹרוֹת וְלֹא אֲנִי…”, וְשׁוּב לֹא הִמְשִׁיךְ בְּחִבּוּרוֹ.

כְּשֶׁשָּׁהָה פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעִיר טְרָהְוִויץ וְיָשַׁב וְדִבֵּר עִם אַנַ”שׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ וְהִפְלִיגוּ יַחְדָּו בִּשְׁבַח גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק מִבַּארְדִיטְשׁוֹב שֶׁהִכִּירוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הֵיטֵב, וְכָךְ בֵּין דִּבּוּרָיו נַעֲנָה וְאָמַר: “גַּם כַּיּוֹם יֵשׁ לָנוּ רַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב”, בְּהַצְבִּיעוֹ עַל רַבִּי יִצְחָק בֶּער שֶׁעָבַר אַחַר-כָּךְ לָגוּר בְּטֶעפְּלִיק שֶׁעָמַד בְּחֶדֶר סָמוּךְ וְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחוֹת וּבְהִתְלַהֲבוּת כְּדַרְכּוֹ.

לִפְנֵי הִסְתַּלְקוּתוֹ, כְּשֶׁכְּבָר שָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וְהָיָה חוֹלֶה מְאֹד, פָּנְתָה בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן לִיפָּאוֶועצְקֶער אֶל אַנַ”שׁ, וְשָׁאֲלָה אוֹתָם בִּדְאָגָה אִם יוֹדְעִים אִם מָסַר רַבִּי אַבְרָהָם לְמַאן דְּהוּ מֵאַנַ”שׁ אֶת הַ”מְגִילַת סְתָרִים” שֶׁגִּלָּה בּוֹ רַבֵּנוּ אֶת קֵץ הַגְּאֻלָּה, כִּי יֵשׁ קַבָּלָה מֵרַבֵּנוּ שֶׁבְּכָל דּוֹר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד שֶׁיֵּדַע מִמֶּנּוּ, וְאָבִיהָ הוּא שֶׁגִּלָּה אוֹתוֹ לְרַבִּי אַבְרָהָם.

רַבִּי אַהֲרֹן, הָרַב מִבְּרֶסְלֶב הָיָה יוֹשֵׁב לִסְעֻדַּת פּוּרִים עִם בְּנֵי-הָעִיר כְּדֶרֶךְ הָרַבָּנִים. פַּעַם, בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה, כְּשֶׁשָּׁמַע מֵאֲנָשִׁים מִגֹּדֶל הַשִּׂמְחָה הַשּׂוֹרֶרֶת בְּבֵית מוֹהַרְנַ”תְּ עִם תַּלְמִידָיו אַנַ”שׁ עוֹבְדֵי ה’ הַגְּדוֹלִים, הִתְפַּעֵל וְשִׁבַּח בָּרַבִּים אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ וְהִפְלִיג מְאֹד בְּשִׁבְחוֹ.

רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרֶסְלֶב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִשְׁתַּדֵּךְ עִם רַבִּי משֶׁה הֶענְיֶיס, הוּא רַבִּי משֶׁה קְרַאסִינְשְׁטֵיין, אֲבִי רַבִּי נַחְמָן אָבִיו שֶׁל רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסְנְשְׁטֵיין מֵאוּמַן.

רַבִּי משֶׁה קְרַאסִינְשְׁטֵיין, תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, הָיָה לוֹ בֵּן בְּשֵׁם רַבִּי נַחְמָן שֶׁנּוֹלַד מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק וְלוֹ הָיָה בֵּן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסִינְשְׁטֵיין, שֶׁנִּפְטַר בַּקַּיִץ שֶׁל שְׁנַת תרצ”ה, וְהָיוּ לוֹ כַּמָּה בָּנִים: רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ וְרַבִּי משֶׁה וְעוֹד. לְרַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הָיָה לֵב וְרֶגֶשׁ נִפְלָא בַּעֲבוֹדַת ה’, וְהָיָה מַרְבֶּה בְּהִתְבּוֹדְדוּת. לְרַבִּי משֶׁה הָיָה עוֹד אָח, וּמֻזְכָּר בְּמִכְתְּבֵי מוֹהַרְנַ”תְּ.

בָּא פַּעַם אֶחָד לְהַצַּדִּיק רַבִּי מִיכַלֵי מִזְלָאטְשׁוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהִתְאוֹנֵן לְפָנָיו עַל גֹּדֶל פְּשָׁעָיו שֶׁנִּכְשַׁל בָּהֶם וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּסַדֵּר לוֹ דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה, וְנָתַן לוֹ רַבִּי מִיכְל דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה בְּתַעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים קָשִׁים וּמָרִים, כְּשֶׁבָּא אֶל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אָמַר לוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב: “מִיכַלֵּי וָואס גִיסְטוּ אַזֶעלְכֶע שְׁוֶערֶע תְּשׁוּבוֹת? זָאל עֶר גֶעבְּן אַ פוּנְט לֶעכְט אִין שׁוּל”, “מִיכַלִי, מַדּוּעַ נוֹתֵן הִנְךָ תְּשׁוּבוֹת קָשׁוֹת כָּאֵלֶּה, אֱמֹר לוֹ שֶׁיִּתְרֹם מִדַּת “פוּנְט” נֵרוֹת לְבֵית-הַכְּנֶסֶת”, כְּאוֹמֵר מַדּוּעַ תַּכְבִּיד עַל הַחוֹטְאִים הַחֲפֵצִים בְּכָל לִבָּם לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, בִּתְשׁוּבוֹת קָשׁוֹת. וּרְאֵה מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: יֵשׁ לְהָקֵל אֹפֶן הַתְּשׁוּבָה עַל הַחוֹטְאִים.

לְהָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים הָרַבִּי רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ וְהָרַבִּי רַבִּי זוּשָׁא, הָיָה עוֹד אָח, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּמִסְחָר שֶׁיָּרַשׁ אוֹתָהּ מֵאֲבִיהֶם, וְהָיָה מְפַרְנְסָם מִזֶּה. וְהָיָה לִבָּם נוֹקְפָם לָמָּה לֹא עוֹזֵב אֶת מִסְחָרוֹ וּמַקְדִּישׁ כָּל עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת-הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ כְּמוֹתָם. פַּעַם בְּאֵיזֶה לַיְלָה רָאוּהוּ מְעַיֵּן בְּחֶשְׁבּוֹנוֹתָיו וּבוֹכֶה לְעַצְמוֹ, חָשְׁבוּ לְעַצְמָם, בְּוַדַּאי עָבַר עַל חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו וְנוֹכַח בְּהֶפְסֵד רַב שֶׁל מָמוֹן, כְּשֶׁשְׁאֵלוּהוּ עַל זֶה, עָנָה וְאָמַר לָהֶם: נוֹהֵג אֲנִי בְּכָל עֶרֶב לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ עַל כָּל מַעֲשַׂי, וְזוֹ הָיְתָה סִבַּת בְּכִיָּתִי, הִתְפַּלְּאוּ וְהִפְטִירוּ וְאָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן הֲרֵי בֶּאֱמֶת אָחִינוּ אַתָּה. “בִּיזְסְט דָאךְ טַאקֶע אוּנְזֶער בְּרוּדֶער”.

הַצַּדִּיק רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּנוֹ שֶׁל בַּעַל הַ”נּוֹעַם אֱלִימֶלֶךְ”, נָסַע פַּעַם לְשַׁבָּת לְקוֹרִיץ כְּדֵי לִשְׁהוֹת עִם הַצַּדִּיק רַבִּי פִּנְחָס זַצַ”ל, בְּיָשְׁבוֹ כָּךְ בַּשֻּׁלְחָן נֶאֱנַח וְאָמַר “אוֹי טַאטֶע” “אוֹי אַבָּא”, בִּשְׁמֹעַ זֹאת רַבִּי פִּנְחָס, נַעֲנָה וְאָמַר לוֹ בְּלָשׁוֹן חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: דִּילְמָא לַאו אָבִיו הוּא” כְּאוֹמֵר שֶׁמָּא בִּגְלַל עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשָׁתַק. כְּשֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ וְסִפֵּר זֹאת לְאָבִיו, אָמַר לוֹ אָבִיו הָיִיתָ צָרִיךְ לַעֲנוֹת לוֹ בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב (דברים לב) “שְׁאַל אָבִיךָ”, “שׁוֹאֲלִין וְלוֹוִין לְעַצְמוֹ אָב”. “בָּארְגְט מֶען זַאךְ אוֹיס אַ טַאטִין”.

הַצַּדִּיק רַבִּי פִּנְחָס מִקּוֹרִיץ זַצַ”ל דָּר אֵיזֶה זְמַן בְּאוֹסְטְרָהָא, וְהִנֵּה בֵּין אַנְשֵׁי רַבִּי פִּנְחָס וּבֵין רַבִּי יֵיבָא מֵאוֹסְטְרָהָא שָׂרַר אֵיזֶה וִיכּוּחַ, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלֹּא הָלְכוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי פִּנְחָס לְשַׁמֵּשׁ אֶת רַבִּי יֵיבָא, אַף-עַל-פִּי שֶׁבֵּין רַבִּי פִּנְחָס לְרַבִּי יֵיבָא הָיָה שָׁלוֹם וְאַהֲבָה, פַּעַם בְּיוֹם הַפּוּרִים בְּאֶמְצַע הַשִּׂמְחָה וְהָרִקּוּדִים, הִכְרִיז רַבִּי פִּנְחָס זַצַ”ל וְאָמַר לְתַלְמִידָיו הַשְּׂמֵחִים וְהַמִּשְׁתַּכְּרִים, מִי שֶׁחָפֵץ לִרְאוֹת אֶת “מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק” שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית רַבִּי יֵיבָא, וְלֹא נַעֲנָה לוֹ אַף אֶחָד מֵהַתַּלְמִידִים, וְהִכְרִיז כֵּן שׁוּב, וְשׁוּב לֹא הָלַךְ שׁוּם אֶחָד מֵהַתַּלְמִידִים, בְּהַכְרִיזוֹ כֵּן בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית חָשַׁב אֶחָד מִתַּלְמִידָיו אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ פָּגַשׁ בְּזָקֵן אֶחָד הַיּוֹצֵא מֵהַבַּיִת, כְּשֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת סִפְּרָה לוֹ בִּתּוֹ “הָיָה פֹּה זָקֵן אֶחָד שֶׁבָּא לְאָבִי וְשָׂמַח בּוֹ אָבִי עַד מְאֹד, וְרָקְדוּ יַחְדָּו בְּלִי הֶפְסֵק וְכָל הַזְּמַן זֵרְזַנִי אָבִי לָלֶכֶת לִקְנוֹת עוֹד וְעוֹד יי”ש, כְּשֶׁיָּצָא חָסִיד זֶה לְפָגְשׁוֹ שׁוּב לֹא רָאָהוּ עוֹד.

פֵּרַשׁ הַצַּדִּיק רַבִּי דָּוִד מִלֶּעלוֹב וְאָמַר: “בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחְטָא לָךְ” (תהלים קיט), שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִצְטַנֵּעַ וּלְהַסְתִּיר עֲבוֹדָתוֹ אֶת ה’, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַסֵּר לְמַעְלָה הַנַּחַת רוּחַ מֵעֲבוֹדָתוֹ, וְזֶהוּ בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ, לְמַעַן לֹא אֶחְטָא לָךְ, אֶחְטָא לָשׁוֹן חִסָּרוֹן, מִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב: וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חֲטָאִים לַה’, שֶׁהוּא לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, כִּי עִקַּר מַעֲלַת וַחֲשִׁיבוּת וּשְׁלֵמוּת הָעֲבוֹדָה לְמַעְלָה, הוּא דַּיְקָא מֵהַהַצְנֵעַ לֶכֶת, שֶׁמַּסְתִּיר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת ה’.

כְּשֶׁחָפְצוּ לְהַכְתִּיר אֶת רַבִּי פִּנְחָס בַּעַל הַ”הַפְלָאָה” זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְרַב בִּפְרַנְקְפוּרְט, רָצוּ גַּם לְמַנּוֹת חַזָּן קָבוּעַ לָעִיר, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ פַּרְנָסֵי הָעִיר חַזָּן אֶחָד כַּמָּה שָׂכָר יִרְצֶה לְחַזָּנוּתוֹ בָּעִיר, אָמַר כִּשְׂכַר הָרַב. כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְרַבִּי פִּנְחָס, הִמְלִיץ עָלָיו בְּדֶרֶךְ צַחוּת וְאָמַר בִּלְשׁוֹן חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה: “עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה זִמְרִי מִלְּשׁוֹן זֶמֶר וּמְבַקֵּשׁ שָׂכָר כְּפִינְחָס”?

אָמַר פַּעַם הַצַּדִּיק ר’ חַיִּים מִצַּאנְז זַצַ”ל: הִתְפַּלַּלְתִּי הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא אֲהַרְהֵר בַּתּוֹרָה בְּעֵת תְּפִלָּתִי.

כְּשֶׁהָיָה פַּעַם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב בְּאוּמַאן, הִנְהִיג שָׁם כַמָּה מִנְהָגִים, שֶׁאֶחָד מֵהֶם הוּא שֶׁחוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא יַעֲשֶׂה סְעוּדַת הוֹדָאָה לְמִנְיָן אֲנָשִׁים עֲנִיִּים, וְיִתֵּן לָהֶם צְדָקָה.

רַבֵּנוּ הִזְהִיר מְאֹד אֶת אַנַ”שׁ לְמַהֵר לְהִתְפַּלֵּל מֻקְדָּם, כַּמּוּבָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן, וְאָמַר עוֹד אִם חַס וְשָׁלוֹם, נִגְזַר עַל הָאָדָם לָמוּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁכְּבָר יִהְיֶה לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ “אַ אָפְּגִידַאוְונְטֶער”.

הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז, דּוֹד רַבֵּנוּ, הוּא שֶׁהִשְׁתַּדֵּל לְטוֹבַת רַבֵּנוּ בָּזֶה שֶׁיָּבוֹא רַבֵּנוּ לָדוּר בָּעִיר בְּרֶסְלֶב, שֶׁהָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְמַגִּידוּתוֹ, וְדִבֵּר עִם שְׁלשֶׁת הָעֲשִׁירִים שֶׁבִּבְרֶסְלֶב, בֵּינֵיהֶם: משֶׁה חִינְקֶעס וְרַבִּי מָרְדְּכַי רוֹטְנְזַייט, שֶׁיִּדְאֲגוּ לְסַפֵּק לְרַבֵּנוּ סַךְ רֶענְדְל מִדֵּי חֹדֶשׁ, וְכֵן הִשִּׂיג מֵהֶם סַךְ שְׁלשָׁה רֶענְדְל לְמַפְרֵעַ עֲבוּר הוֹצָאוֹת הַעֲבָרַת הַדִּירָה וְכַדּוֹמֶה מֵעִיר זְלַאטִפָּאלִי לִבְרֶסְלֶב, וְלֹא רַק שֶׁהִסְכִּימוּ לָזֶה אֶלָּא עוֹד הִכְפִּילוּ הַסְּכוּם, שֶׁנָּתְנוּ לְרַבֵּנוּ שְׁנֵי רֶענְדְל בְּכָל חֹדֶשׁ וְשִׁשָּׁה רֶענְדְלַאךְ לְמַפְרֵעַ.

תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ הַגְּדוֹלִים לֹא הָיוּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל חוּץ מִמוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְעַל רַבִּי נַפְתָּלִי יֵשׁ סָפֵק בַּדָּבָר.

רַבִּי יוּדְל נִפְטַר בִּשְׁנַת תקצ”ח בִּהְיוֹתוֹ לְמַעְלָה מִגִּיל שְׁמוֹנִים.

מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי אַהֲרֹן הָרַב, הָיוּ דָּרִים בִּבְרֶסְלֶב. רַבִּי נַפְתָּלִי בְּאוּמַאן וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק בְּדַאשִׁיב וְרַבִּי יוּדְל בְּמֶעדְוְדִיבְקֶע.

הַמַּגִּיד מִטְּרָהוִיוצָא נִפְטַר בִּשְׁנַת תקע”א, הִיא שְׁנַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁנִּפְטַר בְּשָׁנָה אַחַר זֶה, הַיְינוּ: בִּשְׁנַת תקע”ב. אוּלָם יָדוּעַ בְּבֵירוּר, שֶׁהִשְׁתַּטֵּחַ פַּעַם אַחַת עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ וְאָמַר שָׁם אֶת הַתִּקּוּן הַכְּלָלִי, וְכָל מִזְמוֹר מֵהָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים אֲמָרוֹ בְּטַעַם וּבְנִגּוּן אַחֵר בִּבְחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה מַמָּשׁ, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, שֶׁעִנְיַן הַתִּקּוּן הַכְּלָלִי הוּא בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה.

רַבִּי יִצְחָק, חֲתַן הַמַּגִּיד מִטְּרָהוִויצֶע גִּדְּלוֹ הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי זוּסְיָא מֵהַאנִיפּוֹלִי זַצַ”ל, אָחִיו שֶׁל בַּעַל הַנֹּעַם אֱלִימֶלֶךְ, כִּי הָיָה יָתוֹם. לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זוּסְיָא, שֶׁנִּפְטַר בִּשְׁנַת תק”ס, שְׁאָלוֹ רַבִּי יִצְחָק: “לְמִי אֶתְקָרֵב”? אַחַר פְּטִירַתְכֶם, עָנָה לוֹ, כְּשֶׁתִּכָּנֵס לְצַדִּיק וְהַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁיֹּאמַר לְךָ הוּא, שֶׁתִּתְוַדֶּה לְפָנָיו אֵלָיו תִּתְקָרֵב וּבְפַעַם אַחֶרֶת אָמַר לוֹ: “צַדִּיק, שֶׁיִּתֵּן לְךָ עֵצָה עַל גַּאֲוָה חוּץ מִתְּפִלָּה אַל תִּתְקָרֵב אֵלָיו”.

רַבִּי אַהֲרֹן, הָרַב מִבְּרֶסְלֶב, הִתְקָרֵב עוֹד בְּמֶעדְוְדִיבְקֶע בִּהְיוֹתוֹ בְּעֵרֶךְ בְּגִיל עֶשְׂרִים. הוּא נוֹלַד בִּשְׁנַת תקל”ה וְנִפְטַר בִּשְׁנַת תר”ה.

רַבִּי נַפְתָּלִי קָבוּר בְּאוּמַאן וְעַל מַצֵּבָתוֹ חָרוּט: “פה נקבר הָרֻב ר’ נַפְתָּלִי”, וְתוּ לֹא. הוּא הָיָה דָּר לְיַד הַקְּלוֹיז וְדִירָתוֹ נִשְׁתַּמְּרָה עַד לְמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה.

כְּשֶׁנָּסַע רַבִּי נַפְתָּלִי לְהַיְיסִין לִרְפוּאַת עֵינָיו, כִּי דָּר שָׁם רוֹפֵא עֵינַיִם גָּדוֹל, כָּתַב לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁלֹּא יִסַּע לְשָׁם וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרוֹפְאִים, וְכַמּוּבָא בְּסֵפֶר עָלִים לִתְרוּפָּה, וְאַחַר כַּךְ בֶּאֱמֶת קִלְקֵל לוֹ הָרוֹפֵא אֶת עֵינָיו יוֹתֵר.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁרַבִּי יַעֲקֹב בַּעַל מַגִּיהַּ הָיָה אָחִיו שֶׁל רַבִּי חַיִּים שָׂרָה’ס חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הָרַב מִבְּרֶסְלֶב, אָבִיו שֶׁל הָרַב מִטְּשֶׁערִין.

בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן לְחַיֵּי רַבֵּנוּ, אָמַר: אַהֲרֹן אֵינֶנּוּ וּבֶערַלֶע אֵינֶנּוּ, “אַהֲרַלֶע אִיז נִישְׁט דָּא אוּן בֶּערַלֶע אִיז נִישְׁט דָּא”. וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה לְהַדְגִּישׁ שֶׁרַבִּי אַהֲרֹן הָרַב לֹא בָּא לְקִבּוּץ אַנַ”שׁ, וְכֵן בֶּערַלֶע שֶׁהָיָה אִישׁ פָּשׁוּט מֵעִיר וִינִיצָא, גַּם הוּא לֹא בָּא, וּשְׁנֵיהֶם שָׁוִים לְעִנְיַן הַקִּבּוּץ עַל רֹאשׁ הַשָׁנָה.

רַבֵּנוּ אָמַר לְרַבִּי אַבְרָהָם, סָבוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן, עַל אָבִיו רַבִּי יִשְׂרָאֵל, “הַחָכְמוֹת שֶׁל אָבִיךָ יְטַרְדוּ אוֹתוֹ”, “דַּיְין טַאטְנְס חָכְמוֹת וֶועלְן אִים פַאר טְרַיְיבְּן”, כִּי אָבִיו הָיָה בּוֹרֵר וְלַמְדָן גָּדוֹל, וְהָיָה לוֹמֵד בִּסְבָרוֹת וּפִלְפּוּלִים שֶׁאינָם נְכוֹנִים, וְעַל כֵּן אָמַר לוֹ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל.

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם לְאָדְל בִּתּוֹ: “אַל תִּתְּנִי לָקַחַת מִמֵּךְ אֶת נִשְׁמָתֵךְ לִפְנֵי שֶׁתִּרְאִי אוֹתִי. לִפְנֵי פְּטִירָתָהּ בִּשְׁנַת תרי”ד שָׁמְעוּ אֵיךְ שֶׁאוֹמֶרֶת: “בָּרוּךְ הַבָּא אַבָּא”, וְתֵיכֶף נִפְטְרָה.

בְּעֵת שֶׁעָבַר רַבֵּנוּ מִזְּלַאטִיפָּאלִי לָדוּר בִּבְרֶסְלֶב, וְדֶרֶךְ הַנְּסִיעָה עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ עִיר אוּמַאן, שָׁבַת אָז רַבֵּנוּ שַׁבָּת אַחַת בְּאוּמַאן אֵצֶל רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים אָבִיו שֶׁל רַבִּי משֶׁה קְרַאסִינְשְׁטֵיין שֶׁהָיְתָה לוֹ גַּם בֵּית אַכְסַנְיָה בְּאוּמַאן.

לֹא יָדוּעַ מַה שֵּׁם חֲמוֹתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ.

לֹא יָדוּעַ אִם יָדַע רַבֵּנוּ לְנַגֵּן עַל כְּלֵי שִׁיר אִם לַאו.

לְשָׂרָה בַּת רַבֵּנוּ הָיוּ שְׁלשָׁה בָּנִים: רַבִּי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי אֶפְרָיִם וְרַבִּי שִׂמְחָה בָּרוּךְ. רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא זֶה שֶׁרַבֵּנוּ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל לִרְפוּאָתוֹ בְּעֵת חוֹלְיוֹ, וְשָׁאַל אֶת רַבֵּנוּ: מַה תִּתֵּן לִי עֲבוּר זֶה? וְאָמַר רַבֵּנוּ לְאַנַ”שׁ: הִנֵּה הוּא כְּבָר מְדַבֵּר כְּרַבִּי “גּוּטֶער יוּד” כַּמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן תל”ט.

רַבֵּנוּ אָמַר: “אִם הָיִיתִי רוֹצֶה לְהִתְגַּלּוֹת, הֲרֵי הָיָה גָּדוֹל הַדּוֹר צָרִיךְ לְשַׁמְשֵׁנִי וּלְהוֹשִׁיט לִי גַּחַל אֵשׁ לְעִשּׁוּן הַמִּקְטֶרֶת, וְזֶה, לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת”, “אִיךְ זָאל זִיךְ וֶועלְן אַרוֹיס וַיְיזְן וָואלְט דֶער גָּדוֹל הַדּוֹר מִיר גִּידַארְפְט צוּ טְרָאגְן אַ קוֹיל פַיְיעֶר צוּ דִי לִילְקֶע צִבֶּעךְ אוּן דָּאס קֶען נִישְׁט זַיין”.

כְּשֶׁנָּסַע רַבֵּנוּ לְאוּמַאן אַחַר שְׁהוּתוֹ בְּטֶעפְּלִיק לִיווּהוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר עַד לִכְפַר הַנִּקְרָא רַסָאשֶׁע וְשָׁם אָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ “הֵבֵאתִי לָכֶם דַּיָּן כָּשֵׁר”, הוּא רַבִּי מָרְדְּכַי דַּיָּן שֶׁנִּשְׁאַר שָׁם אַחַר כַּךְ לְכַהֵן בְּרַבָּנוּת.

אָמַר רַבֵּנוּ: “בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת עִקָּר הָעֲבוֹדָה הוּא לִהְיוֹת נֵיעוֹר, וּבְהוֹשַׁעְנָא רַבָּא עִקָּר הָעֲבוֹדָה הִיא הָאֲמִירָה”, “שָׁבוּעוֹת אִיז דֶּער עִקָּר אוֹיף זַיין, הוֹשַׁעְנָא רַבָּא אִיז דֶּער עִקָּר דֶּער זָאגְן”.

אַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ שֶׁל הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, שֶׁנִּסְתַּלֵּק אַחַר סֻכּוֹת תק”ע, אָמַר רַבֵּנוּ: “לִפְנֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָיָה כְּרוּז בַּשָּׁמַיִם שֶׁרוֹצִים לְמַעְלָה לְקָרְבָּן אוֹ אֶת הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב אוֹ אוֹתִי, וְהִסְכִּים הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב לִהְיוֹת הוּא לְקָרְבָּן לְמַעְלָה וּלְהִסְתַּלֵּק, אוּלָם אַחַר כַּךְ הִתְחָרֵט, אַךְ כְּבָר לֹא הוֹעִיל לוֹ וְנִפְטַר”. לְשָׁנָה הַבָּאָה הִיא שְׁנַת תקע”א נִסְתַּלֵּק רַבֵּנוּ.

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם לְרַבִּי נַפְתָּלִי “אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁמְךָ “נַפְתָּלִי” שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת “תְּפִלִּין” אַף עַל פִּי כֵן עִנְיָנְךָ הוּא צִיצִית”, וְאָכֵן הָיָה רַבִּי נַפְתָּלִי מְהַדֵּר מְאֹד בְּמִצְוָה זוּ, וּפַעַם כְּשֶׁנִּקְרַע לוֹ חוּט אֶחָד מִצִּצִיּוֹתָיו לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁתִּקֵּן אֶת הַצִּיצִית.

רַבֵּנוּ הִזְהִיר מְאֹד אֶת אַנַ”שׁ לְמַהֵר לְהִתְפַּלֵּל מוּקְדָם כַּמּוּבָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן, וְאָמַר עוֹד אִם חַס וְשָׁלוֹם נִגְזַר עַל הָאָדָם לָמוּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכְּבָר יִהְיֶה לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ “אָפְּגִידַאוְונְטֶער”.

הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז דּוֹד רַבֵּנוּ הוּא שֶׁהִשְׁתַּדֵּל לְטוֹבַת רַבֵּנּוּ בָּזֶה שֶׁיָּבוֹא רַבֵּנוּ לָדוּר בָּעִיר בְּרַסְלֶב שֶׁהָיְתָה שֶׁיֶּכֶת לְמַגִּידוּתוֹ, וְדִבֵּר עִם שְׁלשָׁה הָעֲשִׁירִים שֶׁבִּבְרַסְלֶב, בֵּינֵיהֶם משֶׁה חִינְקֶעס וְרַבִּי מָרְדְּכַי רוֹטְנְזַייט, שֶׁיִּדְאֲגוּ לְסַפֵּק לְרַבֵּנוּ סַךְ רֶענְדְל מִדֵּי חֹדֶשׁ, וְכֵן הִשִּׂיג מֵהֶם סַךְ שְׁלשָׁה רֶענְדְל לְמַפְרֵעַ עֲבוּר הוֹצָאוֹת הַעֲבָרַת הַדִּירָה וְכַדּוֹמֶה מֵעִיר זְלַאטִפָּאלִי לִבְרַסְלֶב, וְלֹא רַק שֶׁהִסְכִּימוּ לָזֶה אֶלָּא עוֹד הִכְפִּילוּ הַסְּכוּם, שֶׁנָּתְנוּ לְרַבֵּנוּ שְׁנֵי רֶענְדְל בְּכָל חֹדֶשׁ וְשִׁשָּׁה רֶענְדְלַאךְ לְמַפְרֵעַ.

אָמַר רַבֵּנוּ: “אֶגְמוֹר עִנְיָנִי עִם הַבַּעֲלֵי בָּתִּים הַפְּשׁוּטִים כְּמוֹ שֶׁאֲנִי גּוֹמֵר עִם הַחֲסִידִים”, “אִיךְ וֶועל אוֹיסְפִירְן מַיין זַאךְ מִיט דִּי בַּעֲלֵי בָּתִּים אֲזוֹי וִוי אִיךְ פִיר אוֹיס מִיט דִּי חֲסִידִים”.

פַּעַם בִּהְיוֹת רַבֵּנוּ תִּינוֹק נָסְעָה אֵם רַבֵּנוּ מִבֵּיתָהּ וּבִקְּשָׁה מֵהָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי חַיִּים קְרַאסְנֶער שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עָלָיו, כְּשֶׁחָזְרָה אָמַר לָהּ רַבִּי חַיִּים הִנֵּךְ יְכוֹלָה לְתָאֵר לְעַצְמֵךְ שֶׁשָּׁמַרְתִּי עָלָיו הֵיטֵב עַד שֶׁלֹּא קַמְתִּי בַּחֲצוֹת לַעֲרוֹךְ אֶת הַתִּקּוּן כְּהֶרְגֵּלִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר הַיֶּלֶד.

אָמַר רַבֵּנוּ: אוֹמְרִים הָעוֹלָם בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה, אֶחָד שֶׁכְּבָר חוֹטֵא וְאוֹכֵל חֲזִיר לְכָל הַפָּחוֹת שֶׁיִּזַּל שׁוּמָן הַחֲזִיר עַל זְקָנוֹ, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלְכָל הַפָּחוֹת לֹא יִזַּל עַל הַזָּקָן, “דִּי וֶועלְט זָאגְט אַז אֵיינֶער עֶסְט שׁוֹין חֲזִיר זָאל אִים חָאטְשׁ רִינֶען אוֹיף דִּי בָּארְד, אוּן אִיךְ זָאג זָאל חָאטְשׁ נִישְׁט רִינֶען אוֹיף דִּי בָּארְד”. כְּאוֹמֵר שֶׁהָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה רַע אַל יִהְיֶה צָבוּעַ וְיַסְתִּיר מַעֲשָׂיו אֶלָּא טוֹב שֶׁיְגַלֶּה וְיִרְאוּ הַכֹּל אֶת נִכְלוּתוֹ, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת יִתְבַּיֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו הַמְגוּנִים, וְלֹא יְגַלֶּה מַעֲשָׂיו בָּרַבִּים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכַּוָּנַת הַדְּבָרִים הוּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁמּוֹנֵעַ הָאָדָם עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹת רַע בְּעֵת חֶטְאוֹ אֲפִלּוּ מְעַט זֶה גַּם הוּא טוֹב.

רַבִּי שְׁמוּאֵל טֶעפְּלִיקֶער שֶׁנָּסַע עִם רַבֵּנוּ לְנַאוְרִיטְשׁ וְכוּ’ אָמַר למוֹהַרְנַ”תְּ וְעוֹד שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּאֵלּוּ עִנְיָנִים מֵרַבֵּנוּ שֶׁאֲפִלּוּ הֵם אֵינָם יוֹדְעִים. וְסִפֵּר שֶׁבִּהְיוֹתוֹ עִם רַבֵּנוּ בִּבְרָאד הָיָה אָז רַבֵּנוּ מְלֻבָּשׁ בִּבְגָדִים פְּשׁוּטִים כְּאִישׁ פָּשׁוּט, נִכְנַס פִּתְאוֹם לְבַיִת אֶחָד וְנִכְנַס מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וְהוּא אַחֲרָיו, עַד שֶׁנִּכְנַס לְחֶדֶר אֶחָד שֶׁיָּשְׁבוּ שָׁם אִישׁ וְאִשָּׁה וְשִׂיחֲקוּ בְּמִשְׂחָק הַשַּׁח, וְהִבִּיט רַבֵּנוּ עַל הָאִישׁ בִּרְאִיָּתוֹ הַטְּהוֹרָה וְחָזַר וְיָצָא. וְתֵיכֶף קָם הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיָּשַׁב בַּחֶדֶר וְהִתְחִיל לָלֶכֶת אַחַר רַבֵּנוּ עַד שֶׁיָּצְאוּ מֵהָעִיר בְּאֵיזֶה יַעַר וְהִתְחִיל רַבֵּנוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ וְרַבִּי שְׁמוּאֵל עָמַד מֵהַצַּד וְלֹא שָׁמַע מַה שֶּׁדִּבֵּר עִמּוֹ רַק רָאָה אֵיךְ שֶׁמַּזִּיל דְּמָעוֹת שֶׁבּוֹכֶה וּמֵזִיל דְּמָעוֹת רַבּוֹת.

סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה מֵרַב וּבֶן יָחִיד הַמְסֻפָּר בְּסֵפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הָיָה סִפּוּר אֲמִתִּי, וּמוֹהַרְנַ”תְּ כְּשֶׁנָּסַע אֶל רַבֵּנוּ, פָּגַשׁ בְּאָבִיו שֶׁל הַבֵּן יָחִיד שֶׁחָזַר מֵרַבֵּנוּ בִּבְכִי עַל אָבְדַן בְּנוֹ.

אָמַר רַבֵּנוּ עַל מִזְמוֹר קה שֶׁבַּעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים הַמְסֻגָּלִים לְתִקּוּן הַכְּלָלִי, “אַלִיבָּא דֶּאֱמֶת עִקָּר הַתִּקּוּן שֶׁל קַפִּיטְל הוֹדוּ הוּא עַד הַפָּסוּק “וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ”, אוּלָם כְּשֶׁכְּבָר אוֹמְרִים שֶׁיִּגְמְרוּ” “דֶּער תִּקּוּן פוּן הוֹדוּ אִיז בִּיז “וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ” נָאר אַז מְ’זָאגְט שׁוֹין זָאל מֶען עֶנְדִיגְן”.

כְּשֶׁנִּפְגַשׁ רַבֵּנוּ עִם הָרַב מִשְׁפִּיטוּבְקָא וְעִם שְׁאָר הַגְּדוֹלִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְעוֹרְרָה שְׁאֵלָה בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאמְרוּ עַל מָמוֹן הַמּוּטָל בְּסָפֵק יְהֵא מוּנָח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ, שֶׁלִּכְאוֹרָה קָשֶׁה הֲרֵי אֵלִיָּהוּ הַנָבִיא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵינוֹ כִּי אִם עֵד אֶחָד וְאֵיךְ יוּכְלוּ לָדוּן עַל פִּיו, וְתִירֵץ רַבֵּנוּ שֶׁכַּוָּנַת חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה הוּא שֶׁאלִיָּהוּ יְעוֹרֵר אֶת הָאֱמֶת וְכָל אֶחָד יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וּכְשֶׁיִּתְגַּלֶּה הָאֱמֶת מְמֵילָא יְקַבֵּל וְיִקַּח כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעַ לוֹ בֶּאֱמֶת.

בְּסִיּוּם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הִתְגַּלּוּת סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אָמַר רַבֵּנוּ בְּזֶה-הַלָּשׁוֹן: “וַאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם אַלֶף בֵּית שֶׁכָּל אוֹתִיּוֹתָיו מְאִירִים”, “אוּן אִיךְ גִּיבּ אַייךְ אַ אַלֶּף בֵּית וָואס אַלֶּע אוֹתִיּוֹת שַׁיְינֶען”.

נָשִׁים לֹא הוּרְשׁוּ לְהִכָּנֵס אֶל רַבֵּנוּ בְּשׁוּם אוֹפֶן.

פַּעַם מָזַג רַבֵּנוּ בְּכוֹסִית קְטַנָּה מְעַט יַי”שׁ וְנָתְנָה למוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי וְרַבֵּנוּ עָמַד אָז לִפְנֵי נְטִילַת יָדַיִם וְנֶעֶמְדוּ מוֹהַרְנַ”תְּ ור”נ בִּתְמִיהָה וְכִי מַה יַּסְפִּיק לָהֶם מְעַט יַי”שׁ זֶה לִשְׁנֵיהֶם, וְהִפְטִיר מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעַצְמוֹ וְאָמַר “נוּ מְעַט גַם הוּא טוֹב” “אַ קַאפַּאלֶע אִיז אוֹיךְ גּוּט”, כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבֵּנוּ נַעֲנָה וְאָמַר: “בְּרָאנְפְן נָאר אַ קַאפַּאלֶע אִיז גּוּט”, יַי”שׁ רַק מְעַט הוּא טוֹב.

אָמַר רַבֵּנוּ, צָרִיךְ הָאָדָם לְהִשָּׁמֵר שֶׁהַקַּטְנוּת וְהַשִּׁפְלוּת שֶׁלּוֹ לֹא תְכַסֶּה עַל גַּדְלוּתוֹ הָאֲמִתִּית, כִּי לִפְעָמִים הָאָדָם מַשְׁפִּיל וְשׁוֹבֵר אֶת רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ יוֹתֵר מִדַּי, וְשׁוֹכֵחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן מַעֲלוֹת רַבּוֹת וְנִפְלָאוֹת, “דַיין קְלֵיינִיקֵייט זָאל נִישְׁט פַאר שְׁטֶעלְן דַּיין גְּרוֹיסְקֵייט”.

אָמַר רַבֵּנוּ בְּלָשׁוֹן שְׁאֵלָה, מַהוּ טַעַם הַדָּבָר שֶׁלְּבֵן הַנּוֹלָד מַמְתִּינִים לִנְתִינַת שְׁמוֹ שְׁמוֹנָה יָמִים וּלְבַת לֹא, וְלֹא סִיֵּם.

בְּעֵת שֶׁנָּסַע רַבֵּנוּ מִבְּרֶסְלֶב לְאוּמַאן, עָבַר דֶּרֶךְ עִיר טֶעפְּלִיק, וּבַכְּפָר הַסָּמוּךְ לְטֶעפְּלִיק הַנִּקְרָא רְסָאשֶׁע, שָׁם הִסְמִיךְ רַבֵּנוּ כַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם לָזֶה אֶת רַבִּי מָרְדְּכַי דַּיָּן לְאָב-בֵּית-דִּין בְּעִיר טֶעפְּלִיק, כַּמּוּבָא בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, סִימָן מ”ח, וְאָמַר אָז רַבֵּנוּ לְאַנַ”שׁ: “הֵבֵאתִי לָכֶם דַּיָּן כָּשֵׁר” “אִיךְ הָאבּ אַיְיךְ גִּבְּרַאכְט אַ כָּשֵׁרֶ’ר דַּיָּן”:

פַּעַם, כְּשֶׁלָּמַד רַבִּי אַבְרָהָם סוֹפֵר עִם אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֶת הַתּוֹרָה פ”ג שֶׁבְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” חֵלֶק ב’, הַמְדַבֵּר שָׁם מֵעִנְיַן שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְשִׁיט אֶת הַגּוּף וּלְהַלְבִּישׁוֹ גּוּף נָקִי מִגַּן-עֵדֶן סִפֵּר לוֹ, שֶׁבְּעֵת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ לָקְחוּ אֶת הָאַבְנֵט שֶׁל רַבֵּנוּ שֶׁהָיָה רָחָב כְּאַבְנְטֵי הָרַבָּנִים, וְכִסּוּ אֶת רַבֵּנוּ בְּאַבְנֵט זֶה, וְהִסְפִּיק הָאַבְנֵט לְבַד לְכַסּוֹת אֶת גּוּף רַבֵּנוּ, שֶׁהָיָה צָנוּם וְדַק כָּל-כָּךְ.

רַבֵּנוּ אָמַר לָעִנְיָן הַמְבֹאָר בְּתוֹרָה נ”ה עַל הַתֵּבוֹת: “וּצְבִי לֹא הִגַּעְתִּי” שֶׁאָמַר אַבָּא שָׁאוּל, עַיֵּן שָׁם: “אִם לֹא אַשִּׂיג אֶת הַצְּבִי חַיַּי אֵינָם נוֹחִים לִי” “אוֹיבּ אִיךְ וֶועל נִישְׁט טְרֶעפִין דָּאס הֶערְשׁ, אִיז מִיר דָּאס לֶעבְּן נִישְׁט נִיחָא”.

בְּעֵת שֶׁבָּא מוֹהַרְנַ”תְּ אֶל רַבֵּנוּ בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ, אָמַר לְרַבֵּנוּ, שֶׁהוּא קָרוֹב אֵלָיו מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר “כּוֹכְבֵי-אוֹר” בִּתְחִלָּתוֹ אֵיךְ הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ בֶּן מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, לֹא יָדוּעַ, אוּלָם זֹאת יָדוּעַ, שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה מִיּוֹצְאֵי חֲלָצָיו שֶׁל הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ “רַבִּי הֶענִיךְ” הַמְּכֻנֶּה “רַבִּי הֶענִיךְ מִגַּאלִיצְיָא”, שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל וּגְאוֹן עוֹלָם, וְגַם רַבֵּנוּ הָיָה מִבְּנֵי אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה.

פַּעַם, כְּשֶׁשָּׁאַל כֹּהֵן אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, אִם נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁיֵּלֵךְ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ אוֹ לֹא, בִּגְלַל הֱיוֹתוֹ כֹּהֵן, וְלֹא עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ דָּבָר, רַק הִפְטִיר וְאָמַר: “מוֹדֶה אֲנִי לַה’ שֶׁאינִי כֹּהֵן” “דַּאנְקֶען גָּאט אִיךְ בִּין נִישְׁט קֵיין כֹּהֵן”. וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה דֵּעוֹת: א’, שֶׁאלּוּ הָיָה כֹּהֵן וְהָיָה הוֹלֵךְ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ, הָיוּ הַמִּתְנַגְּדִים מְרַנְּנִים עָלָיו, וְהָיָה נִגְרַם עַל יְדֵי זֶה מַחֲלֹקֶת. וב’, שֶׁאלּוּ הָיָה כֹּהֵן, לֹא הָיָה הוֹלֵךְ עַל הַצִּיּוּן, וְהָיָה לוֹ דָּבָר זֶה לְצַעַר גָּדוֹל.

כַּיָּדוּעַ, בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ אֶל רַבֵּנוּ, הֵצִיקוּ לוֹ אָבִיו וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ מְאֹד, כַּמְסֻפָּר בַּסֵּפֶר “יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ”. אוּלָם אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁרָאָה וְהֵבִין אָבִיו אֶת מַעֲלָתוֹ שֶׁל בְּנוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, הָיָה פּוֹנֶה אֵלָיו בִּקְרִיאַת “רַבִּי נָתָן” בְּהַדְגָשַׁת תֵּבַת “רַבִּי”.

בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ, כְּשֶׁהָיָה בָּא לְבַקֵּר אֶת סָבוֹ אֲבִי אָבִיו, רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה מְהַנֵּהוּ בִּדְבָרִים בֶּאֱמֹר לוֹ: “מַדּוּעַ יוֹרֵד הִנְּךָ לְחַיֵּי אָבִיךָ”? “וָואס הָאסְטוּ זַאךְ גִּילֶעגְט אוֹיף דַּיְין טַאטְנְס יָארִין”?

בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ בִּזָּה אוֹתוֹ רַבֵּנוּ פַּעַם אַחַת, שֶׁאָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן בִּזָּיוֹן: “אַהּ אֵיזֶה אַבְרֵךְ חָשׁוּב הִנְּךָ: חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד צְבִי הַגָּדוֹל, וּבְנוֹ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי הִירְץ”, וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנּוּ זֹאת, יָשַׁב מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָכַל, וּכְשֶׁשָּׁמַע זֹאת, הִמְשִׁיךְ לֶאֱכֹל, כְּאִלּוּ לֹא אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ דָּבָר, וּפָנָה אֵלָיו רַבֵּנוּ שׁוּב וְאָמַר לוֹ: “כָּךְ, אָדָם אַחֵר, כְּשֶׁמְּבַיְּשִׁים אוֹתוֹ, הוּא מַפְסִיק לֶאֱכֹל וְהוּא בְּהִתְכַּוְּנוֹ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ מַמְשִׁיךְ לֶאֱכֹל”, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הִמְשִׁיךְ מוֹהַרְנַ”תְּ לֶאֱכֹל, וְהִפְטִיר רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ: “נוּ, אִם-כָּךְ בֶּאֱמֶת אֲנִי אוֹמֵר וּמְצַוֶּה עָלֶיךָ, שֶׁלֹּא תֹּאכַל” “אַזוֹי אַ אַנְדֶערֶער אַז מְ’פַארְשֶׁעמְט אִיהְם עֶרְט עֶר אוֹיף צוּ עֶסְן אוּן עֶר עֶסְט וַויְיטֶער נוּ, אוֹיבּ אַזוֹי זָאג אִיךְ דִּיר טַאקִי זָאלְסְט נִישְׁט עֶסְן”. וְאַחַר-כָּךְ קֵרְבוֹ רַבֵּנוּ בִּדְבָרָיו וְעַיֵּן בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ סוֹף סִימָן ג’ בִּתְחִלָּתוֹ.

כְּשֶׁשָּׁלַח רַבֵּנוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ לְחוֹתְנוֹ, שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֵיזֶה מִשְׂרַת רַבָּנוּת בְּאֵיזוֹ עִיר שֶׁתַּחַת פִּקּוּחוֹ, כַּמְסֻפָּר בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ סִימָן ח’, הִתְנַצֵּל מוֹהַרְנַ”תְּ לִפְנֵי רַבֵּנוּ, שֶׁמְּפַחֵד לָקַחַת עַל עַצְמוֹ עֹל הָרַבָּנוּת, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה אַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה מְאֹד. אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “נוּ, מִי אִם-כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת רַב, לֹא זֶה שֶׁמְּפַחֵד?…” “וֶוער דֶּען זָאל זַיין רַב, נִישְׁט דֶּער וָואס הָאט מוֹרָא?…”, וּשְׁאָלוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “הַאִם קַבָּלַת הָרַבָּנוּת הוּא הָאֱמֶת וְהַנָּכוֹן”?, עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: “כֵּן, זֶהוּ הָאֱמֶת”, וּשְׁאָלוֹ שׁוּב מוֹהַרְנַ”תְּ: “הַאִם הוּא הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ”? עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ בְּנִיחוּתָא: “אִם אַתָּה רוֹצֶה אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, אַל תִּהְיֶה רַב” “אַז דּוּ וִוילְסְט דֶּעם אֱמֶת’ן אֱמֶת זָאלְסְטוּ קֵיין רַב נִישְׁט זַיין”, וְנִצַּל מִזֶּה מוֹהַרְנַ”תְּ.

חוֹתְנוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, רַבִּי דָּוִד צְבִי, הָיָה צַדִּיק מְפֻרְסָם מְאֹד, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּזְבּוּז, הִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר, שֶּׁיָּדוּעַ שֶׁבַּעַל הַ”דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם” הָיָה הָרַבִּי שֶׁל מֶעזְבּוּז בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת, וְאַחֲרָיו רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז אָחִיו, גַּם הוּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְאַחֲרָיו הָיָה הָרַב מֵאַפְּטָא, גַּם-כֵּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה. בִּזְמַן כְּהֻנָּתוֹ שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ הָיָה שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק מְיֻחָד, שֶׁהָיָה הַמְמֻנֶּה עַל כָּל הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁבָּעֲיָרוֹת שֶׁסְּבִיבוֹת מֶעזְבּוּז, וְהָיָה הַשּׁוֹחֵט נוֹהֵג לִנְסֹעַ מִפַּעַם לְפַעַם לַכְּפָרִים וּבוֹדֵק אֶת סַכִּינֵי הַשּׁוֹחֲטִים. אֶת הַשּׁוֹחֵט הַזֶּה הָיוּ מְכַנִּים “הַשּׁוֹחֵט שֶׁל הָרַבִּי” “דֶּעם רֶעבְּנְס שׁוֹחֵט”, פַּעַם, כְּשֶׁבָּא רַבִּי דָּוִד צְבִי לְמֶעזְבּוּז וְרָצוּ לְהָכִין עֲבוּרוֹ סְעֻדָּה, שְׁאֵלוּהוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר: “הַאִם יַקְפִּידוּ וְיַחְמִירוּ לֶאֱכֹל בָּשָׂר דַּוְקָא מִשְּׁחִיטָתוֹ שֶׁל הַשּׁוֹחֵט שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ הַנַּ”ל”? עָנָה לָהֶם רַבִּי דָּוִד צְבִי: “לָאו דַּוְקָא”, כְּלוֹמַר: שֶׁאֵין צְרִיכִים לְדַקְדֵּק וּלְהַחֲמִיר לֶאֱכֹל דַּוְקָא מִשְּׁחִיטָתוֹ, אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁנָסַע הַשּׁוֹחֵט לָעֲיָרוֹת לִבְדֹק אֶת הַסַּכִּינִים, הִגִּיעַ לְאֵיזֶה כְּפָר שֶׁלְיַד מֶעזְבּוּז, וְהֶרְאָה לוֹ הַשּׁוֹחֵט שֶׁל אוֹתוֹ כְּפָר אֶת סַכִּינוֹ, רָאָה הַשּׁוֹחֵט הַנַּ”ל, שֶׁהַסַּכִּין פְּגוּמָה. שָׁאַל אֶת הַשּׁוֹחֵט: “הַאִם סַכִּינְךָ כָּשֵׁר”? עָנָה לוֹ שֶׁכֵּן, וּבְדָקוֹ שׁוּב וְרָאָה שֶׁהִיא פְּגוּמָה. אָמַר לוֹ, שֶׁיַּשְׁאִיר אֶצְלוֹ אֶת הַסַּכִּין, וְהֶחְלִיט שֶׁלְּמָחֳרָת לִפְנוֹת בֹּקֶר, כְּשֶׁיִּהְיֶה מֹחוֹ צָלוּל יִבְדֹּק שׁוּב אֶת הַסַּכִּין וְיִרְאֶה בֶּאֱמֶת אִם הוּא כָּשֵׁר, כִּי אוּלַי אֵין מֹחוֹ צָלוּל כָּעֵת. לְמָחֳרָת, כְּשֶׁבָּדַק אוֹתוֹ, רָאָה שׁוּב שֶׁהַסַּכִּין פְּגוּמָה, וְקָרָא לַשּׁוֹחֵט, וְנָתַן לוֹ אֶת הַסַּכִּין, וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּבְדֹק שׁוּב אֶת סַכִּינוֹ וְיִרְאֶה אִם הוּא כָּשֵׁר, וּבְדָקוֹ הַשּׁוֹחֵט וְאָמַר שֶׁסַּכִּינוֹ כָּשֵׁר, וּבְדָקוֹ הַשּׁוֹחֵט שׁוּב וְרָאָה שׁוּב שֶׁהַסַּכִּין פְּגוּמָה, וְכָאַב לוֹ הַדָּבָר, כִּי לֹא יָדַע מַה יַּעֲשֶׂה, כִּי בְּהֶכְרַח צָרִיךְ לְפַטְּרוֹ מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְכָאַב לוֹ הַדָּבָר, שֶׁיִּגָּרֵם עַל-יְדֵי-זֶה צַעַר וְהֶזֵק כָּזֶה לַיְּהוּדִי שֶׁיְּפֻטַּר מֵעֲבוֹדָתוֹ וִיאַבֵּד אֶת חֶזְקָתוֹ, וְלֹא יָדַע לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ. הָלַךְ וְסָגַר אֶת עַצְמוֹ בַּחֶדֶר וּבָכָה מְאֹד לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיּוֹרֵהוּ מַה לַּעֲשׂוֹת. לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ בָּדַק שׁוּב אֶת הַסַּכִּין, וְרָאָה, שֶׁהִיא סַכִּין מְחֻדֶּדֶת לְהַפְלִיא. הִתְפַּלֵּא עַל זֶה מְאֹד, כִּי הִשְׁהָה אֶצְלוֹ אֶת הַסַּכִּין שְׁלשָׁה יָמִים וּבְדָקוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, וְרָאָה שֶׁהִיא פְּגוּמָה, וְעַתָּה הִיא יָפָה לְהַפְלִיא, וְשָׁאַל אֶת הַשּׁוֹחֵט עַצְמוֹ לְפֵשֶׁר דָּבָר זֶה. עָנָה לוֹ הַשּׁוֹחֵט הַנַּ”ל: “לֹא הָיָה לְךָ זְכוּת לִרְאוֹת אֶת הִדּוּר סַכִּינִי לִפְנֵי שֶׁבָּכִיתָ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁתִּזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת יָפְיוֹ הַמְהֻדָּר שֶׁל סַכִּינִי”, כִּי הַשּׁוֹחֵט הַזֶּה הָיָה מֵהַצַּדִּיקִים הַנִּסְתָּרִים. אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁבָּא הַשּׁוֹחֵט לְמֶעזְבּוּז וְסִפֵּר לְרַבִּי בָּרוּךְ עַל הַפֶּלֶא הַזֶּה, אָמַר לוֹ רַבִּי בָּרוּךְ, שֶׁהַסִּבָּה שֶׁלֹּא זָכָה לִרְאוֹת אֶת מַעֲלַת הַסַּכִּין בַּתְּחִלָּה, הוּא מִשּׁוּם קְפְידָתוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד צְבִי, שֶׁעָנָה עַל הַשְּׁאֵלָה הַנַּ”ל “לָאו דַּוְקָא”…

רַבִּי גֵּרְשׁוֹן נֶכֶד הַמַּגִּיד מִטִּירָהוִויצֶע הָיָה מְבֻגָּר בִּשְׁנוֹתָיו מֵרַבִּי יִצְחָק חֲתַן הַמַּגִּיד. לְרַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוֹ נֶכֶד רַבֵּנוּ, הָיָה בֵּן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף, וְנִקְרָא בְּשֵׁם זֶה עַל שֵׁם אָבִיו רַבִּי יוֹסֵף יוֹסְקֶא שֶׁהָיָה בְּנוֹ שֶׁל הָרַב מֵחֶמְעלְנִיק. לְרַבִּי יוֹסֵף הָיָה בֵּן בְּשֵׁם רַבִּי נַחְמָן שרל’י הִכִּירוֹ וְהָיָה דָּר בִּטְשֶׁערִין.

רַבִּי יוֹסֵף יוֹסְקֶא בֶּן הָרַב מֵחֶמְעלְנִיק בַּעְלָהּ שֶׁל אָדִיל בַּת רַבֵּנוּ נִקְרָא בִּשְׁמוֹ עַל שֶׁל סָבוֹ אֲבִי אִמּוֹ, הוּא בַּעל הַתּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, כִּי הָרַב מֵחֶמְעלְנִיק הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל הָרַב בַּעַל הַתּוֹלְדוֹת. רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף חוֹתֵן רַבֵּנוּ, בְּנוֹ בַּעְלָהּ שֶׁל חַיָּה הָיָה דָּר בִּקְרֶעמִינְשְׁטוֹק, וְשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ הָיָה לְיוֹבֶרְסְקִי.

רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם רַק בַּת אַחַת, הוּא הָיָה דּוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים קִיבְּלִיטְשֶׁער, אוּלָם לֹא יָדוּעַ אֵיךְ. וְרַבִּי חַיִּים כְּשֶׁהָיָה מְסַפֵּר מִמֶּנּוּ וּמַזְכִּירוֹ, הָיָה מְכַנֵּהוּ: “הַדּוֹד רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק”.

שְׁמוֹ שֶׁל הַמַּגִּיד מִטִּירַהֲוִויצֶע הָיָה יְקוּתִיאֵל בְּרַבִּי אַבְרָהָם.

רַבִּי יִצְחָק חֲתַן הַמַּגִּיד מִטּוִירַהֲוִויצֶע הִתְחִיל לְחַבֵּר תְּפִלּוֹת עַל הַתּוֹרוֹת שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן עוֹד לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, אוּלָם כְּשֶׁהִגִּיעַ לְתִקּוּן ג’, לֹא יָדַע אֵיךְ לְהַתְחִיל לְחַבֵּר עָלָיו תְּפִלָּה, וּכְשֶׁרָאָה אַחַר כָּךְ אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ עַל תִּקּוּן זֶה הַמַּתְחִיל: הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְהַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה וְכוּ’, הִתְפַּעֵל וְאָמַר: “מוֹהַרְנַ”תְּ הוּא הוּא שֶׁצָּרִיךְ לְחַבֵּר אֶת הַתְּפִלּוֹת עַל הַתּוֹרוֹת וְלֹא אֲנִי”.

רַבִּי אַבְרֶמִיל פֶּעטֶרְבּוּרְגֶער הֶאֱרִיךְ יָמִים וְרַבִּי אַהֲרֹן קִיבְּלִיטְשֶׁער עוֹד הִכִּירוֹ.

הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי לֵיבּ מִסְּטרעצינעץ הָיָה חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹדְיל וְהָיָה אָדָם צַדִּיק מֻפְלָג מְאֹד, שֶׁפַּעַם אַחַת בְּעֵת שֶׁהָיְתָה גְּזֵרָה רָעָה עַל יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַצַ”ל, שֶׁהוּא מֻכְרָח לְשַׁתֵּף עִמּוֹ אֶת רַבִּי לֵיבּ בִּשְׁבִיל לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה.

רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרֶסְלֵב הִתְחִיל לְכַהֵן כְּרַב בִּבְרֶסְלֵב לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָבִיו בִּשְׁנַת תר”ה, וְנִפְטַר בְּיוֹם תַּעֲנִית אֶסְתֵּר בִּשְׁנַת תרכ”ח בִּהְיוֹתוֹ אָז בְגִיל שִׁשִּׁים וְתֵשַׁע, כִּי נוֹלַד בִּשְׁנַת תקנ”ט. וְהָיָה בִּפְטִירַת רַבֵּנוּ בְּגִיל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנִים.

רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק חִבֵּר כַּמָּה סְפָרִים וְרל”י מְסַפֵּר שֶׁרָאָה סֵפֶר דָּרוּש מִמֶּנּוּ וּבְכָל סִיּוּמֵי הַדְּרָשׁוֹת הָיָה כָּתוּב בּוֹ וְכָךְ אִיתָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן וְכוּ’, וְנֶאֱבַד וְאֵינֶנּוּ, וַחֲבָל עַל דְּאָבְדִין, וְאָמַר ראבר”נ שֶׁזֶּה הַחִלּוּק בֵּין רש”א לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ הִתְחִיל אֶת כָּל דְּרָשׁוֹתָיו בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן וַעֲלֵיהֶם דָּרַשׁ וְחִדֵּשׁ. מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּחִדּוּשָׁיו שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

רַבִּי אַהֲרֹן מִבְּרֶסְלֵב הָיָה יוֹשֵׁב לִסְעֻדַּת פּוּרִים עִם בְּנֵי הָעִיר כְּדֶרֶךְ הָרַבָּנִים. פַּעַם בְּאֶמְצַע הַסְּעֻדָּה כְּשֶׁשָּׁמַע מֵאֲנָשִׁים גֹּדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה אָז בְּבֵית מוֹהַרְנַ”תְּ עִם הָעוֹבְדֵי ה’ הַגְּדוֹלִים תַּלְמִידָיו, וְשִׁבַּח אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ וְהִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ מְאֹד.

רַבִּי יִצְחָק אַיְזִיק שֶׁנהָיָה אִישׁ צַדִּיק וְלַמְּדָן מֻפְלָג עוֹד לִפְנֵי הִתְקָרְבוּתוֹ לְרַבֵּנוּ, הִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ בָּעִיר טִירָהוִויצֶע, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה, הוּא הִתְפַּרְנֵס מֵעֵסֶק הַחַלְּפָנוּת, וְרַבִּנוּ עָבַר לְיַד פֶּתַח הָעֵסֶק שֶׁלּוֹ הִבִּיט עָלָיו וְהִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת בְּדַרְכּוֹ. וּמֵרֹב הַהֶרְגֵּשׁ וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁהִרְגִּישׁ בַּהַבָּטָה שֶׁהִבִּיט רַבֵּנוּ עָלָיו, הִתְחִיל לָלֶכֶת אַחֲרֵי רַבֵּנוּ, וְדָבַק בְּרַבֵּנוּ וְעָזַב אֶת עֲבוֹדָתוֹ לְגַמְרֵי כְּמַעֲשֵׂה אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע.

רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק הָרַב מִטְּשֶׁערִין מְקוֹם מַחְצַבְתּוֹ הוּא טִיהָרוִויץ.

רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק נִפְטַר בִּשְׁנַת תקפ”ז בִּהְיוֹתוֹ בְּגִיל שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם וְרַבִּי יוּדְיל נִפְטַר בִּשְׁנַת תקצ”ח בִּהְיוֹתוֹ בְּגִיל שְׁמוֹנִים וְכַמָּה, הוּא הָיָה מְבֻגָּר מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק.

רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק הָיוּ לוֹ הַרְבֵּה תַּלְמִידִים, אוּלָם לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ חָדְלוּ מִלָּבֹא לְאוּמָאן בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

בִּשְׁנַת תקצ”ה בְּעֵת שֶׁהִתְעוֹרְרָה הַמַּחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה עַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁיָּרְדוּ לְחַיֵּי מוֹהַרְנַ”תְּ לְלֹא נְשׂוֹא וּמוֹהַרְנַ”תְּ לֹא יָדַע מִזֶּה, בָּא רַבִּי יוּדְיל לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ עִם עוֹד תִּשְׁעָה מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְאַחַר שֶׁיָּצָא מֵהַצִּיּוֹן הִזְכִּיר אֶת מַאֲמַר הַגְּמָרָא (סוטה כ): “יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה, וְיֵשׁ שְׁנָתַיִם וְיֵשׁ שְׁלֹשָׁה, יוֹתֵר לֹא” וְכָךְ הוּא, שֶׁהִמְשִׁיכָה הַהִתְנַגְּדוּת עַד לִשְׁנַת תקצ”ח וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִפְטַר רַבִּי יוּדְיל וּכְמוֹ כֵן הַחוֹלֵק. כְּשֶׁשָּׁמַע מִזֶּה לְאַחַר מִכֵּן הִתְנַגֵּד מוֹהַרְנַ”תְּ לָזֶה וְאָמַר שֶׁאֵין זֶה רְצוֹן רַבֵּנוּ.

לְרַבִּי מָרְדְּכַי דַּיָּן תַּלְמִיד רַבֵּנוּ הָיָה בֵּן בְּשֵׁם רַבִּי אַבְרָהָם וְכִנּוּהוּ בְּשֵׁם “רַבִּי אַבְרָהָם צִיפְּרֶס” עַל שֵׁם אִמּוֹ מָרַת צִפּוֹרָה. הוּא הָיָה עוֹבֵד ה’ נִפְלָא, וְהָיָה דַּרְכּוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחוֹת וּבְהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה. הוּא גָּדַל בְּבֵית דּוֹדוֹ, הַיְנוּ גִּיסוֹ שֶׁל אָבִיו רַבִּי דָּוִד שֶׁהָיָה גִּיס אָבִיו מֵהָעִיר פָּאלִי, וְהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הָיָה לוֹ בֵּית חֲרֹשֶׁת גְּדוֹל לַעֲשִׂיַּת מַשְׁקָאוֹת חֲרִיפִים, אוּלָם בָּנִים לֹא הָיוּ לוֹ, וְעַל כֵּן אָמַר לְגִיסוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי שֶׁיִּמְסֹר לוֹ אֶת בְּנוֹ רַבִּי אַבְרָהָם, וְהוּא יְגַדְּלוֹ בְּתוֹרָה, וּלְאַחַר פְּטִירָתוֹ יִרָשֶׁנּוּ, וְהִסְכִּים לָזֶה רַבִּי מָרְדְּכַי וּמָסַר לוֹ אוֹתוֹ. וְאַחַר כָּךְ לְעֵת זִקְנָתוֹ עָלָה רַבִּי דָּוִד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְדָר בִּטְבֶרְיָה וְקִבְּלוּהוּ שָׁם הַתּוֹשָׁבִים לְדַיָּן, כִּי הָיָה תַּלְמִיד חָכָם וְגָאוֹן מֻפְלָג, וְלֹא רָצָה לְקַבֵּל שׁוּם שָׂכָר עֲבוּר הַדַּיָּנוּת מֵחֲמַת שֶׁהָיָה מִתְפַּרְנֵס מֵהַכֶּסֶף שֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ לוֹ רַבִּי אַבְרָהָם מֵהָרְוָחִים שֶׁל הָעֵסֶק. וְנִפְטַר בִּטְבֶרְיָה וְקָבוּר שָׁם, וִירָשׁוֹ רַבִּי אַבְרָהָם.

רַבִּי יוֹסֵף יוֹסְקֶא חֲתַן רַבֵּנוּ נִקְרָא בִּשְׁמוֹ עַל שֵׁם אֵם אִמּוֹ הוּא הָרַב בַּעַל הַתּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, בְּנוֹ רַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוֹ נִקְרָא עַל שֵׁם אָבִיו הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד מֵחֶמְעלְנִיק חֲתַן הָרַב בַּעַל הַתּוֹלְדוֹת, וּלְרַבִּי אַבְרָהָם בֶּערנְיוֹ הָיָה בֵּן בְּשֵׁם יוֹסֵף וְכִנּוּ אוֹתוֹ בְּשֵׁם “יוֹסְיל” שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם סָבוֹ רַבִּי יוֹסֵף יוֹסְקֶא. רל”י אוֹמֵר שֶׁכִּמְדֻמֶּה לוֹ רָאָהוּ פַּעַם אַחַת. בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יוֹסְיל הַנַּ”ל הָיוּ בָּאִים לַקִּבּוּץ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהָיוּ מְכַנִּים אוֹתָם “דִּי יוֹסָאלָאךְ”. מִסְתַּבֵּר שֶׁרַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוֹ נֶכֶד רַבֵּנוּ הִכִּיר וְרָאָה אֶת רַבֵּנוּ, כִּי אִמּוֹ אָדִיל הִתְחַתְּנָה בִּשְׁנַת תק”ס כַּמְסֻפָּר, שֶׁהוּא כְּאַחַד עָשָׂר שָׁנִים לִפְנֵי פְּטִירַת רַבֵּנוּ שֶׁנִּפְטַר בִּשְׁנַת תקע”א בַּסֵּפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן, הוּא עַצְמוֹ נִפְטַר בִּשְׁנַת תר”מ.

רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק הָרַב מִטְּשֶׁערִין הָיוּ לוֹ כַּמָּה בָּנִים וּבְנוֹ רַבִּי שִׂמְחָה הִתְחַתֵּן עִם בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרֶסְלֵב וּמֵהֶם מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת מִשְׁפַּחַת רוֹזֶנְפֶלְד הַכְּבוּדָה.

לְרַבִּי נַפְתָּלִי תַּלְמִיד רַבֵּנוּ הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים אֶחָד הֲלֹא הוּא רַבִּי אֶפְרַיִם בּר”נ הַנּוֹדָע בְּצִדְקוּתוֹ בֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְעוֹד בֵּן שֶׁיָּרַד מְעַט מִדֶּרֶךְ הַיַּהֲדוּת וְנָסַע לְאוֹדֵיסָה לִלְמֹד שָׁם חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת בָּאוֹנִיבֶרְסִיטָה וְחָרָה הַדָּבָר מְאֹד לְרַבִּי נַפְתָּלִי וְהִקְפִּיד עָלָיו מְאֹד. לֹא עָבְרוּ יָמִים מֻעָטִים וְנִפְטַר בְּנוֹ וְהִרְגִּישׁוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁנִּפְטַר בִּגְלַל קְפִידָתוֹ שֶׁל אָבִיו, כְּשֶׁשָּׁמַע מִזֶּה מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר שֶׁלֹּא נָהַג רַבִּי נַפְתָּלִי כַּשּׁוּרָה, כִּי אִם כֹּחוֹ גָּדוֹל כָּל כָּךְ טוֹב יוֹתֵר הָיָה שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִשֶּׁיָּמוּת.

רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרֶסְלֵב לֹא הָיָה נוֹסֵעַ אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ לְאוּמַאן לְהִתְפַּלֵּל עִם כְּלָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. שָׁם בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְכֵן בְּנוֹ הָרַב רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ, כִּי לֹא הָיָה רַבִּי אַהֲרֹן עִם רַבֵּנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּחַיָּיו, כַּיָּדוּע וְלֹא שָׁמַע מִכָּל דִּבּוּרֵי רַבֵּנוּ שֶׁהִפְלִיג בְּמַעֲלַת הַהִתְקַבְּצוּת אֶצְלוֹ בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הָרַב מִבְּרֶסְלֵב נוֹלַד בִּשְׁנַת תק”נ וְנִפְטַר בִּשְׁנַת תרכ”ח וּלְפִי הַחֶשְׁבּוֹן יוֹצֵא שֶׁבִּפְטִירַת רַבֵּנוּ הָיָה כְּבָר בְּגִיל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.

כְּשֶׁאָמְרוּ פַּעַם לְרַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הַנַּ”ל שֶׁהוּא עוֹבֵד אֶת ה’ עַל פּי דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק תַּלְמִיד רַבֵּנוּ שֶׁהָיָה עוֹבֵד אֶת ה’ בַּחֲרִיפוּת גְּדוֹלָה, כִּי גַּם רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ עָבַד אֶת ה’ בַּעֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ תְּשׁוּבַת הַקָּנֶה וְעוֹד. אָמַר רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ שֶׁאת דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ לֹא קִבֵּל מרש”א.

מְקֻבָּל הָיָה רַבֵּנוּ שֶׁבְּעֵת שֶׁגִּלָּה לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי אֶת הַמְּגִלַּת סְתָרִים, הִזְהִירָם שֶׁיִּזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יְפַרְסְמוּ אֶת הַמְּגִלַּת סְתָרִים, וְרַק אֶחָד בַּדּוֹר צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע מִזֶּה. וְעַל כֵּן לֹא מָסְרוּ. וְגִלָּה אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ לְאַף אֶחָד, כִּי רַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה עֲדַיִן חַי בְּעֵת פְּטִירָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ גִּלָּה אוֹתוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי לְרַבִּי אַהֲרֹן לִיפְוועצְקֶער שֶׁהָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ מְאֹד. הוּא נוֹלַד מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וְהוּא מְסָרָהּ אַחַר כָּךְ לְראבר”נ וְאָמְרָה לוֹ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִמְסֹר לְמִישֶׁהוּ אֶת הַמְּגִלַּת סְתָרִים, כִּי כָּךְ מְקֻבָּל מֵרַבֵּנוּ, שֶׁאֶחָד בַּדּוֹר צָרִיךְ לָדַעַת מִזֶה, אוּלָם ראבר”נ הָיָה אָז כְּבָר חוֹלֶה מְאֹד וְאִבֵּד כְּבָר אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר, וְלֹא נוֹדַע אִם מְסָרָהּ וּלְמִי מְסָרָהּ.

כְּשֶׁנִּפְטַר רַבִּי אֶפְרַיִם בְּרַבִּי נַפְתָּלִי תַּלְמִיד רַבֵּנוּ אָמַר הָרַב מִטְּשֶׁערִין בְּצַעַר: “עַתָּה נִסְתַּלֵּק פּוֹעֵל שֶׁעָבַד טוֹב, מֵאַיִן לוֹקְחִים שׁוּב פּוֹעֵל טוֹב כָּזֶה”?

רַבִּי מֹשֶׁה הֶענִייס הוּא רַבִּי מֹשֶׁה קְרַאסִינְשְׁטֵיין תַּלְמִיד רַבֵּנוּ וְנִקְרָא בְּכִנּוּי שֵׁם זֶה עַל שֵׁם אִמּוֹ מָרַת הֶענְיָא. בְּנוֹ רַבִּי נַחְמָן הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרֶסְלֵב, וְאָבִיו שֶׁל רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסִנְשְׁטֵיין שֶׁהָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם צִיפּרֶעס וְנִפְטַר בִּשְׁנַת תרצ”ו. לְרַבִּי אַיְזִיק הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים בְּשֵׁם רַבִּי מֹשֶׁה וְרַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ וְעוֹד בַּת אַחַת. עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן מִבְּרֶסְלֵב הַקָּבוּר שָׁם בִּבְרֶסלְב וְכֵן עַל קֶבֶר בְּנוֹ רַבִּי הִירְשׁ לֵייבּ הַקָּבוּר לְיָדוֹ כָּתוּב רַק אֶת שְׁמָם וְכֵן “מוץ”, הַיְינוּ מוֹרֵה צֶדֶק.

רַבִּי שְׁמוּאֵל אָבִיו שֶׁל רַבִּי אַבֶּאלֶה בִּתְחִלָּה לֹא הָיָה קָשׁוּר וְדָבוּק כָּל כָּךְ בְּמוֹהַרְנַ”תְּ, אוּלָם לְאַחַר שֶׁרָאָה אֵיךְ שֶׁבְּנוֹ רַבִּי אַבֶּאלֶה שֶׁהָיָה דָּבוּק מְאֹד אַחַר מוֹהַרְנַ”תְּ מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד בְּיוֹם הַשָּׁנָה שֶׁל אִמּוֹ. הַיְינוּ זוּגָתוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת וּדְבֵקוּת נוֹרָאָה, הֵבִין שֶׁבְּנוֹ זָכָה לְמַדְרֵגָה זוֹ, מֵחֲמַת דְּבֵקוּתוֹ בְּמוֹהַרְנַ”תְּ וּמֵאָז דָּבַק גַּם הוּא בְּמוֹהַרְנַ”תְּ וְהִתְקָרֵב אֵלָיו. לֹא יָדוּעַ אִם לְרַבִּי אַבֶּאלֶה הָיוּ עוֹד אַחִים אוֹ אֲחָיוֹת.

לְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק נִתְגַּלּוּ חֲמִשָּׁה מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת בְּחַיָּיו וּרְשָׁמָם אֶצְלוֹ לְזִכָּרוֹן, וְרל”י רָאָה אוֹתָם בִּכְתִיבָה בְּאוּמַאן.

רַבִּי אֶפְרַיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אָבִיו שֶׁל רַבִּי אַבֶּאלֶ’ה מִטְּשֶׁערִין.

רַבִּי דָּוִד מַלְכָּה נִקְרָא עַל שֵׁם אִמּוֹ מַלְכָּה. מְקוֹר מַחֲצַבְתּוֹ הָיָה בָּעִיר בְּהַיְיסִין שֶׁעַל יַד הָעִיר אוּמַאן וּבִגְלַל שֶׁהָיָה עָלָיו שׁם ??? עָבַר לָדוּר בְּלָאדִיזִין וְהִתְמַנָּה שָׁם לְדַיָּן.

רַבִּי אַבְרָהָם צִיפֶּרִיס נִקְרָא עַל שֵׁם אִמּוֹ צִפּוֹרָה הוּא הָיָה בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי מָרְדְּכַי דַּיָּן תַּלְמִיד רַבֵּנוּ וְגֻדַּל בְּבֵית דּוֹדוֹ הֶעָשִׁיר וְהַלַּמְדָן רַבִּי דָּוִד פּאלִי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בָּנִים, וּמָסַר לוֹ דּוֹדוֹ שֶׁהִתְעַשֵּׁר מֵעֵסֶק עֲשִׂיַּת הַיַּיִן, וְעָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִתְיַשֵּׁב בִּטְבֶרְיָה וְנַעֲשָׂה שָׁם דַּיָּן מְכֻבָּד וּבַעַל שֵׁם טוֹב מְאֹד. וְרַבִּי אַבְרָהָם הָיָה שׁוֹלֵחַ לוֹ כֶּסֶף רַב שֶׁהִסְפִּיק לְכָל מַחְסוֹרוֹ וְעוֹד גַּם לְחַלֵּק סְכוּמִים נִכְבָּדִים לִצְדָקָה, וְרַבִּי אַבְרָהָם עַצְמוֹ לָקַח לוֹ מְנַהֲלִים וּפוֹעֲלִים נֶאֱמָנִים שֶׁנִּהֲלוּ עֲבוּרוֹ אֶת בֵּית הַחֲרֹשֶׁת וְהוּא יָשַׁב כָּל יָמָיו סָגוּר בַּחֶדֶר וְלָמַד תּוֹרָה, כִּי הָיָה לַמְּדָן גָּדוֹל וּמְפֻלָג וְסִיֵּם כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים אֶת כָּל הַשַּׁ”ס עִם כָּל הַמְפָרְשִׁים וּבְכָל פַּעַם שֶׁגָּמַר אֶת הַשַּׁ”ס עָשָׂה סְעֻדָּה גְּדוֹלָה וְשִׁתֵּף בִּסְעֻדָּתוֹ אֶת כָּל תּוֹשָׁבֵי עִיר טֶעפְּלִיק, וְגַם בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה הִשְׁקִיעַ בָּהּ אֶת כָּל כֹּחוֹ, וּבְשֵׁנִי וַחֲמִשִּׁי בְּעֵת אֲמִירַת וְהוּא רַחוּם הָיָה צוֹעֵק בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹלוֹ בְּכָל הָעִיר.

חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם הָיָה רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסִינְשְׁטֵין וְהָיָה לוֹ בֵּן בְּטֶעפְּלִיק בְּשֵׁם רַבִּי נַחְמָן שֶׁהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל, שֶׁיָּרַשׁ עֲשִׁירוּתוֹ מֵאָבִיו רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַד אֶת ה’ בַּעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת וְכוּ’, הָיָה אָדָם נֹחַ לַבְּרִיּוֹת מְאֹד וְהָיָה מְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד בַּעֲנָוָה וּבִשְׁפֵלוּת גְּדוֹלָה.

רַבִּי אַבְרָהָם בֶּערנְיוֹ נֶכֶד רַבֵּנוּ הָיָה אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה נוֹרָאָה וְהָיָה נוֹהֵג, שֶׁאַחַר שֶׁאכַל כַּפִּית אַחַת מֵהָאֹכֶל הָיָה מַנִּיחַ אֶת הַכַּפִּית מִיָּדוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וּמַבִּיט אֶל הַשָּׁמַיִם בְּכִסּוּפִים וּבִדְבֵקוּת וְלוֹקֵחַ שׁוּב אֶת הַכִּפִּית וְאוֹכֵל שׁוּב, וְחוֹזֵר חָלִילָה.

רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הָרַב מִבְּרֶסְלֵב מֵרֹב שִׂמְחָה שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּעֵת שֶׁאפוּ בְּבֵיתוֹ אֶת הַחַלּוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת, הָיָה צוֹעֵק “לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד שַׁבָּת”. מֵרֹב הַהִתְלַהֲבוּת וְהַהֶרְגֵּשׁ שֶׁהִרְגִּישׁ בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת הַקְּרֵבָה וּבָאָה.

כְּשֶׁרָקְדוּ פַּעַם אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ וְהִשְׁתַּתֵּף בְּרִקּוּדָם אֶחָד שֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו לִלְמֹד בְּבָתֵּי-סֵפֶר שֶׁנִּתְיַסֵּד עַל-יְדֵי תְּנוּעַת הַמִּזְרָחִי, וְהָחֳרַם, כַּיָּדוּעַ, עַל-יְדֵי הַבֵּית-דִּין שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, יָצָא רְאַבְרַ”נ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מִמַּעְגַּל הָרִקּוּד וְלֹא אָבָה לְהִשְׁתַּתֵּף עִם הַלָּה בָּרִקּוּד.

“אָמַר פַּעַם רַבֵּנוּ לְאָבִיו רַבִּי שִׂמְחָה: “אִלּוּ הָיָה לִי בֵּן כָּמוֹךָ, הָיִיתִי מְזַמֵּר וְשָׁר עִם כְּלֵי זֶמֶר וְהָיִיתִי שָׂמֵחַ”, “וֶוען אִיךְ וָואלְט גִּיהַאט אַ קִינְד וִוי, אִיר וָואלְט אִיךְ גִּיזִינגֶן אוּן גִּישְׁפִּילְט אוּן גִּיוֶוען פְרֵיילִיךְ”.

אָמַר: “גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ יֵרָאֶה רַק לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא…”, “אוּנְזֶער גְּרוֹיסְקַייט אוּן אוּנְזֶער שֶׁיינְקַייט וֶועט מֶען נָאר זֶעהן אוֹיף יֶענֶער וֶועלְט”.

אָמַר פַּעַם רַבֵּנוּ: רוֹצֶה אֲנִי אַבְרֵךְ בְּקָאלְבְּסוֹב שֶׁהוּא “צַדִּיק וְלַמְדָּן”. רְאֵה לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן תוֹרָה לֹא בְּהִתְכַּוְּנוֹ עַל הָרַב הַצַּדִיק מֵאַפְּטָא זַצַ”ל, “אִיךְ זֶעה אַיוּנְגֶער מַאן אִין קָאלְבְּסוֹב וָואס עֶר אִיז אַ צַדִּיק וְלַמְדָּן”. וּמֵחֲמַת כֵּן נָסַע אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ, כַּמּוּבָא בַּסֵּפֶר “יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ”.

בַּהֶמְשֵׁךְ לַמּוּבָא לְעֵיל בְּסָעִיף תרח, מְסֻפָּר, שֶׁעִנְיָן זֶה שֶׁבָּא לִלְמֹד עִמּוֹ מֵעוֹלָם הָאֱמֶת נִמְשַׁךְ מֶשֶׁךְ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים.

רַבֵּנוּ אָמַר: הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַצַ”ל הָיָה שַׂר עַל אֲלָפִים עוֹלָמוֹת, הָרַב מִבַּרְדִיטְשׁוֹב זַצַ”ל עַל עוֹלָמוֹת, וְהַצַּדִּיק רַבִּי בָּרוּךְ מֶעזְבּוּז זַצַ”ל עַל רִבְבוֹת נְשָׁמוֹת. עַל הָרַב בַּעַל הַתַּנְיָא: שַׂר הָאֶלֶף, וְעַל אַחֵד אָמַר שֶׁהוּא שַׂר הַמֵּאָה. וְעַל אֶחָד אָמַר שֶׁהוּא רַבִּי שֶׁל עֶשְׂרִים חֲסִידִים.

נוֹהֵג הָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּעֵת קְרִיאָתוֹ אֶת הַפִּתְקָאוֹת “קְוִיטְלַאךְ”, שֶׁכָּל קְוִיטְל שֶׁיָּדַע שֶׁבְּעָלָיו יָמוּתוֹ בְּשָׁנָה זוֹ, הָיָה מַשְׁלִיךְ אֶת הַקְּוִיטְל תַּחַת הַשֻּׁלְחָן, וְהִזְהִיר בְּאַזְהָרָה אֶת בְּנֵי-הַבַּיִת לִבְלִי לְהַבִּיט בְּפִתְקָאוֹת אֵלּוּ, וְהִנֵּה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּהְיוֹתוֹ חַד עַיִן כְּשֶׁעָבַר סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שְׁנַת תקס”ו הִבְחִין שֶׁהַקְּוִיטְל שֶׁל חֲבֵרוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִזִּירִין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִמְצָא תַּחַת הַשֻּׁלְחָן, וְהִזְדַּעְזַע מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוּלָם מֵחֲמַת הַזְהָרַת רַבֵּנוּ הָיָה מֻכְרָח לְהַחֲרִישׁ וְלִשְׁתֹּק. אַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁנִּפְרַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵרַבֵּנוּ, רָאָה מוֹהַרְנַ”תְּ אֵיךְ שֶׁרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בּוֹכֶה מְאֹד לִפְנֵי רַבֵּנוּ. וְכֵן הָיָה אֵצֶל שְׁאָר אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁגִּלָּה לָהֶם רַבֵּנוּ זֹאת שֶׁבְּשָׁנָה זֹאת יִסְתַּלְּקוּ וְהוֹרָה לָהֶם מַה יַּעֲשׂוּ.

אַחַר-כָּךְ, אַחַר פֶּסַח שְׁלָחוֹ רַבֵּנוּ לְזִירִין עִם קְוִיטְל, לְמָסְרוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, בִּקְוִויטְל זֶה הָיָה רָשׁוּם אֵיזֶה שְׁמוֹת בְּצוּרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת כְּשֶׁשּׁוּרָה רִאשׁוֹנָה אֲרֻכָּה מֵהַשְּׁנִיָּה, וְהַשְּׁנִיָּה מֵהָרִאשׁוֹנָה, כְּצוּרַת נִקּוּד סֶגוֹל הֲפוּכָה כְּשֶׁבָּא אֵלָיו מְצָאוֹ כְּבָר שׁוֹכֵב חוֹלֶה, וְלִמְּדוֹ סֵדֶר הַשֵּׁמוֹת שֶׁיִּזְכֹּר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֵלוּ הַשֵּׁמוֹת, וְאַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ נִפְטַר.

וְהִנֵּה מוֹהַרְנַ”תְּ עִיֵּן וְשָׂם בְּזִכְרוֹנוֹ שְׁמוֹת אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּזְכְּרֵם אַף הוּא לְעַצְמוֹ, כְּשֶׁחָזַר וּבָא לְרַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “יָדַעְתִּי מִכְּבָר שֶׁכָּל מַה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מִתְקַיֵּם, אֲבָל כָּל כָּךְ מַהֵר שֶׁעוֹד לִפְנֵי קְבוּרָתוֹ כְּבָר הָיָה אֶצְלִי”, “אִיךְ הָאבּ גִּיוואוּסְט אַז אלץ וָואס אִיךְ הֵייס וֶוערט מְקֻיָּם, אַבֶּער אַזוֹי גִּיךְ אַז נָאךְ פַאר דִּי קְבוּרָה אִיז עֶר שׁוֹין גִּיוֶוען בַּיי מִיר”? אַחַר כָּךְ כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ עִם רַבֵּנוּ בְּעִנְיַן שְׁמוֹת הַנַּ”ל אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “אַתָּה אֵינְךָ זָקוּק לָזֶה” וּשְׁכָחָם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְלֹא יָכֹל הָיָה לְהִזָּכֵר בְּשׁוּם אֹפֶן בְּשֵׁמוֹת אֵלּוּ. וְיֵשׁ גִּרְסָא שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “אַ חָזַרְתָּ לְעַצְמְךָ שֵׁמוֹת אֵלּוּ”? וּשְׁכָחָם. וּרְאֵה עוֹד בַּסֵּפֶר יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ סִימָן יא וּבְחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן קעח, עַיֵּן שָׁם.

רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הָרַב מִבְּרֶסְלֶב, מֵרֹב שִׂמְחָה שֶׁהָיְתָה לוֹ, בְּעֵת שֶׁאפוּ בְּבֵיתוֹ אֶת הַחַלּוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת, הָיָה צוֹעֵק וּמְזָרֵז אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ “לִכְבוֹד שַׁבָּת” “לִכְבוֹד שַׁבָּת” מֵרֹב הַהִתְלַהֲבוּת וְהַהֶרְגֵּשׁ שֶׁהִרְגִּישׁ בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת הַקְּרֵבָה וּבָאָה.

כְּשֶׁשָּׁהָה מוֹהַרְנַ”תְּ בִּבְרָאד עִם רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, לָמַד מוֹהַרְנַ”תְּ לִפְנֵי הָעוֹלָם אֶת הַתּוֹרָה “אֲזַמְּרָה” בְּהִתְלַהֲבוּת. וְשָׁמַע מוֹהַרְנַ”תְּ אֵיךְ שֶׁאוֹמֵר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין בְּלַחַשׁ לְעַצְמוֹ עַל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בִּפְנִים הַתּוֹרָה: “בְּוַדַּאי בְּוַדַּאי” בְּהִתְכַּוְּנוֹ, שֶׁפָּשׁוּט וְנָכוֹן הַדָּבָר הַנִּלְמָד מִתּוֹרָה זוֹ. פָּנָה אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “אֲזוֹי אֲזוֹי”, “כָּךְ, כָּךְ”, רַבִּי נַחְמָן וְכִי פָּשׁוּט הַדָּבָר, כַּמָּה אֲנָשִׁים כְּבָר קֵרַבְתָּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי תּוֹרָה זוֹ, כְּאוֹמֵר, שֶׁנִּמְצָאִים עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּתוֹרָה זוֹ, שֶׁאֶפְשָׁר לְקָרֵב עַל יָדָם אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ מִגֹּדֶל הַהַסְתָּרָה וְהַעֲלָמַת הַטּוֹב הַנִּמְצָא בָּעוֹלָם, אָמַר: “גַּם הַחוֹלֵק עַל רַבֵּנוּ לֹא הָיָה בַּתְּחִלָּה מְפֻרְסָם בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל לַחֲלֹק עַל רַבֵּנוּ, נִתְפַּרְסֵם וְנִתְוַדַּע בָּעוֹלָם.

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ מִגְּדֻלַּת רַבֵּנוּ וְהִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ, שְׁאָלוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק, הָרַב מִטְּשֶׁערִין: מוֹהַרְנַ”תְּ, מַה הִנְּכֶם כָּל-כָּךְ מַפְלִיגִים וּמַרְעִישִׁים בָּעוֹלָם מִגְּדֻלַּת רַבֵּנוּ? נַעֲנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אֲנִי מַרְעִישׁ??? אָז… בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל”. כִּי לְעָתִיד יִתְגַּלֶּה וְיִתְפַּרְסֵם שֵׁם רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, וְיִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל מִגְּדֻלָּתוֹ.

מְסַפְּרִים, שֶׁאָמַר פַּעַם בְּדֶרֶךְ צַחוּת: “הָיוּ לִי בְּחַיַּי שְׁנֵי רַבֵּיִים: אֶחָד הָרַבִּי שֶׁלִּמְדַנִּי “אָלֶף-בֵּית”, וְהַשֵּׁנִי הוּא רַבֵּנוּ.

בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁהָיְתָה עַל כְּלָלִיּוּת אַנַ”שׁ, שֶׁהָיְתָה קָשָׁה מִנְּשׂוֹא, כִּי כָּל אַנַ”שׁ סָבְלוּ מִזֶּה בְּגוּפָם וְנַפְשָׁם, כַּיָּדוּעַ, הִתְבַּטֵּא אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ וְאָמַר: “יֵשׁ לִי אֲרִיכוּת אַפַּיִם וְסַבְלָנוּת עַל הַנְהָגוֹתָיו שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ”. כְּשֶׁסִּפְּרוּ זֹאת אַחַר-כָּךְ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר: “וְכִי עַל מַה צָּרִיךְ הוּא אֲרִיכוּת אַפַּיִם בִּגְלָלִי, וּמָה אָשַׁמְתִּי בְּזוֹ הַמַּחֲלֹקֶת, וְאִם יֵשׁ לוֹ אֲרִיכוּת אַפַּיִם הֲרֵי שֶׁהוּא צַדִּיק”.

אָמַר: “אֲפִלּוּ כְּשֶׁאהֱיֶה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הָאַחֲרוֹן שֶׁל אֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, וְאֶרְאֶה שֶׁהַגְאֻלָּה עֲדַיִן לֹא בָּאָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן אַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵימָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ”

אָמַר: “וְכִי כַּמָּה צָרִיךְ אָדָם לְהִתְיַגֵּעַ, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה מוֹשֵׁל מָחוֹז “גּוּבִירְנַאטוּר”, הֲרֵי לוֹקֵחַ לוֹ הַדָּבָר זְמַן רַב כְּאַרְבָּעִים אוֹ חֲמִישִׁים שָׁנָה, אוּלָם לִפְעָמִים בְּעֵת מִלְחָמָה קָשָׁה, שֶׁהַמִּלְחָמָה כִּמְעַט אֲבוּדָה, קָם בְּעֹז לוֹחֵם אֶחָד וּמַבְקִיעַ אֶת חֲזִית הָאוֹיֵב, אֲזַי מִתְעַלֶּה מִיָּד וְנַעֲשָׂה מוֹשֵׁל. כְּמוֹ כֵן הוּא בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: יֵשׁ אֶחָד, שֶׁעוֹבֵד אֶת ה’ שָׁנִים רַבּוֹת עַד שֶׁבָּא לְמַדְרֵיגָתוֹ וְיֵשׁ אֶחָד, שֶׁעַל יְדֵי עֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁעוֹשֶׂה בַּעֲבוֹדַת ה’, וְעַל יְדֵי עֲמִידָה בְּנִסְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים זוֹכֶה מִיָּד לָבוֹא לִשְׁלֵמוּתוֹ.

שָׁאַל פַּעַם אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, אִם טוֹב הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ פַּרְנָסָה. עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “בְּאוֹתָהּ עֵת שֶׁתַּשְׂכִּיר אֶת עַצְמְךָ לִמְלֶאכֶת הַמְּלַמְּדוּת, תַּשְׂכִּיר אֶת עַצְמְךָ לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְתִתְפַּלֵּל בְּפֵרוּשׁ גַּם עַל פַּרְנָסָה, וְאַחַר זְמַן, תִּרְאֶה שֶׁהַצְלָחָתְךָ גְּדוֹלָה יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר אִם הָיִיתָ מְלַמֵּד.

פַּעַם כְּשֶׁיָּצְאוּ אַנַ”שׁ לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה, לֹא נִרְאֲתָה הַלְּבָנָה בִּבְהִירוּת הֵיטֵב, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן קִדְּשָׁהּ מוֹהַרְנַ”תְּ כְּדַעַת רַבֵּנוּ הַמּוּבָא בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן תפ”ג, אוּלָם רַבִּי אַהֲרֹן, הָרַב מִבְּרֶסְלֶב, לֹא רָצָה לְקַדְּשָׁהּ, כִּי רָצָה לִרְאוֹתָהּ בִּבְהִירוּת הֵיטֵב, וּמִשּׁוּם כָּךְ חִכָּה לְלֵיל הַמָּחֳרָת, וְאָז בֶּאֱמֶת הִתְבַּהֲרוּ הַשָּׁמַיִם וְרָאוּהָ הֵיטֵב, וְקִדֵּשׁ אָז אֶת הַלְּבָנָה. אָמַר אַחַר-כָּךְ רַבִּי אַהֲרֹן לְמוֹהַרְנַ”תְּ: “רוֹאֶה הִנְּךָ עַל יְדֵי שֶׁהִמְתַּנְתִּי לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה, קִדַּשְׁתִּי אוֹתָהּ בִּבְהִירוּת כִּדְבָּעֵי.” עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אוּלָם אָנֹכִי כְּבָר הִתְפַּלַּלְתִּי הַיּוֹם אֶת הַתְּפִלּוֹת לְאַחַר קִדּוּשׁ לְבָנָה, שֶׁקִּדַּשְׁתִּיהָ כְּבָר אֶתְמוֹל”, כְּאוֹמֵר, שֶׁתְּפִלּוֹתָיו שֶׁהִתְפַּלֵּל הַיּוֹם חֲשׁוּבוֹת יוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה אֶתְמוֹל.

אָמְרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ אֵיךְ שֶׁפִּירֵשׁ הָרַב הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי מֵאִיר מִפְּרֶעמִישֶׁאן זַצַ”ל, תַּלְמִיד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, בְּדֶרֶךְ צַחוּת אֶת הַתֵּבוֹת: “בְּתוֹף וּמָחוֹל” שֶׁבַּקַּאפִּיטְל הָאַחֲרוֹן שֶׁבַּתְּהִלִּים, שֶׁפִּרֵשׁ, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יִמְחוֹל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לַעֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ בְּתוֹף-וּמָחוֹל. וְהִפְטִיר מוֹהַרְנַ”תְּ עַל זֶה וְאָמַר: “אוּלָם עַד הַסּוֹף שֶׁיִּמְחוֹל” כְּאוֹמֵר כַּמָּה צְרִיכִים לִסְבֹּל, עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַסּוֹף הַטּוֹב הַזֶּה…

כְּשֶׁסִּפְּרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהָרַב מִבַּארְדִיטְשׁוֹב אָמַר, שֶׁבְּלֵיל כָּל-נִדְרֵי, הַיְינוּ בְּלֵיל יוֹם כִּפּוּר נוֹפֶלֶת יִרְאָה אֲיֻמָּה בְּכָל הָעוֹלָם, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַדָּגִים שֶׁבַּמַּיִם רוֹעֲדִים מִפַּחַד, הִפְטִיר עַל זֶה מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “אִם כֵּן, כַּמָּה כְּבָר צְרִיכִים לִרְעֹד, כְּשֶׁאֵין רוֹעֲדִים”. “וִויפְל דַּארְף מֶען שׁוֹין צִיטֶערְן אַז סְ’צִיטֶערְט זַאךְ נִישְׁט”.

בְּעִיר בֶּרְשַׁאד דָּר אֶחָד מֵהַמִּתְנַגְּדִים בְּשֵׁם פִּנְחָס, שֶׁחוֹתְנוֹ הָיָה אִישׁ נִכְבָּד מֵעִיר בְּרֶסְלֶב. בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת רָצוּ הַמִּתְנַגְּדִים מִתּוֹשָׁבֵי עִיר בְּרֶסְלֶב לְהָבִיא אֶת פִּנְחָס הַנַּ”ל לִבְרֶסְלֶב, כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד לְצִידָם בַּמַּחֲלֹקֶת, כִּי הָיָה אִישׁ תַּקִּיף וְעַז פָּנִים. אַנַ”שׁ, כְּשֶׁנּוֹדַע לָהֶם זֹאת, פָּחֲדוּ מְאֹד, נִכְנְסָה אָדְּל, בַּת רַבֵּנוּ, לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְהִתְאוֹנְנָה לְפָנָיו עַל זֶה, וְאָמְרָה לוֹ בְּשִׁבְרוֹן לֵב: “כְּבָר שָׁלְחוּ עֲגָלָה לְבֶרְשַׁאד לַהֲבִיאוֹ, נִחֲמָהּ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לָהּ בְּנִיחוּתָא: “הוּא לֹא יָבוֹא הוּא לֹא יָבוֹא”, וְכָךְ הֲוָה, שֶׁבְּבוֹא הָעֲגָלָה מִבְּרֶסְלֶב לְבֶרְשַׁאד לְקַחְתּוֹ, כְּבָר הָיָה לְאַחַר מִיתָתוֹ, וּמָצְאוּ אֶת תּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם מְלַוִּים אוֹתוֹ לְקוֹבְרוֹ. כְּשֶׁנּוֹדַע זֹאת אַחַר-כָּךְ בִּבְרֶסְלֶב, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “מִיתָה הִיא לֹא נְקָמָה, אוּלָם יֵשׁ עַל יְדֵי זֶה הַרְוָחָה”, “טוֹיט אִיז נִישְׁט קֵיין נְקָמָה, אָבֶּער אַ וִויגַאדֶע אִיז”.

בְּעֵת בִּקּוּרוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ בְּגַאלִיצְיָא, נִפְגַּשׁ שָׁם עִם הַחֲסִידִים שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי אוּרִי מִסְּטְרֶעלִיסְק זַצַ”ל, וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה וּבִידִידוּת מָפְלֶגֶת כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ עַצְמוֹ הִתְפַּעֵל מֵהֶם מְאֹד, וְאָמַר: “אִלּוּ אֶצְלֵנוּ בְּרוּסְיָא הָיוּ כָּאֵלּוּ חֲסִידִים, הָיִינוּ יְכוֹלִים לָשֶׁבֶת וּלְדַבֵּר יַחַד, וְלֹא הָיָה לָנוּ שׁוּם מַחֲלֹקֶת”.

כְּשֶׁשָּׁאַל פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת רַבִּי מֵאִיר טֶעפְּלִיקֶער: “מַה שְׁלוֹמְךָ”? עָנָה לוֹ רַבִּי מֵאִיר: “דַּי טוֹב”. אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “לְךָ זֶה טוֹב? אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁצָּרִיךְ כָּל הַזְּמַן לִקְרֹעַ וְלִתְלֹשׁ קְבָרִים בִּצְעָקוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ” וְיֵשׁ נֻסְחָא, שֶׁאָמַר לוֹ: “בִּתְשׁוּבָתְךָ נִרְאָה, שֶׁאינְךָ מִתְחַדֵּשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אִלּוּ הָיִיתָ מִתְחַדֵּשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָיָה עוֹבֵר עָלֶיךָ מַה שֶּׁעוֹבֵר כְּדֶרֶךְ הַיְרִידוֹת וְהָעֲלִיּוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָיִיתָ מֵשִׂיחַ אֶת לִבְּךָ לְפָנַי וְשׁוֹאֵל לַעֲצָתִי”.

פַּעַם בָּא לְטֶעפְּלִיק מְפֻרְסָם אֶחָד, וְהָלְכוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי-הָעִיר עִם קְוִויטְלַאךְ וּפִדְיוֹנוֹת כָּל אֶחָד לְבַקְּשׁוֹ עַל צָרָתוֹ הַגַּשְׁמִית, וְהִתְאָרְכָה קַבָּלַת הַקָּהָל מֶשֶׁךְ לַיְלָה שָׁלֵם. כְּשֶׁסִּפְּרוּ זֹאת לְמוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר: “לַיְלָה שָׁלֵם לְבַקֵּשׁ רַק עַל גַּשְׁמִיּוּת, וְעַל רוּחָנִיּוּת לֹא כְּלוּם”? “אַ גַאנְצֶע נַאכְט בֶּעְטְן אוֹיף גַּשְׁמִיּוּת, אוּן אוֹיף רוּחָנִיּוּת גָּאר נִישְׁט”?:

לְעֵת זִקְנָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, בִּהְיוֹתוֹ כְּבָר חָלוּשׁ, קָרָא סֵדֶר שְׁמוֹ”ת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם. בְּיוֹם שִׁשִּׁי לִפְנֵי חֲצוֹת הַיּוֹם, בִּהְיוֹתוֹ עֲדַיִן מְעֻטָּר בִּתְפִלָּיו, שְׁאָלוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ: “הֲרֵי אֵין הַדָּבָר מֻסְכָּם עַל-פִּי דִבְרֵי הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ, כִּי עַל-פִּי הַסּוֹד נָכוֹן לוֹמַר שְׁמוֹ”ת לְאַחַר חֲצוֹת, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “לֹא אֶת הַכֹּל אֶפְשָׁר לְקַיֵּם עַל-פִּי דִבְרֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה”.

פַּעַם, כְּשֶׁלֹא בָּא אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ לִסְעֻדָּה-שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת, שְׁאָלוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ עַל זֶה. עָנָה לוֹ הַלָּה, שֶׁמֵּחֲמַת חֲתֻנַּת אֲחוֹתוֹ, שֶׁהִתְחַתְּנָה אָז לֹא הִסְפִּיק לָבוֹא לַסְּעֻדָּה כְּהֶרְגֵּלוֹ. אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אָחוֹת אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אַתְּ…” “אַ שְׁוֶועסְטֶער וְכוּ’ “.

בִּזְמַן מוֹהַרְנַ”תְּ, כְּשֶׁהָיָה אָדָם רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאֵזוֹר פּוֹלִין, הָיָה צָרִיךְ רִשְׁיוֹן וּפַסְפּוֹרְט, אוּלָם מוֹהַרְנַ”תְּ, בְּלֵית בְּרֵירָה, נָסַע לְשָׁם עִם רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לְלֹא פַּסְפּוֹרְט וְרִשְׁיוֹן, כִּי אָז נָהֲגוּ שׁוֹטְרֵי הַגְּבוּל לִבְלִי לִבְדֹּק אֶת הָרַבָּנִים וְהָאַדְמוֹרִי”ם, אִם יֵשׁ לָהֶם פַּסְפּוֹרְטִים, אֶלָּא רַק שְׁאָלוּם, אִם יֵשׁ לָהֶם פַּסְפּוֹרְט וּכְשֶׁהָיוּ עוֹנִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נְיָרוֹת מְאֻשָּׁרִים, שׁוּב לֹא חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ אַחֲרֵיהֶם יוֹתֵר. כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ שׁוֹמְרֵי הַגְּבוּל אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, אִם יֵשׁ לוֹ פַּסְפּוֹרְט, עָנָה: “וְכִי בְּיָמִים אֵלּוּ נוֹסְעִים לְלֹא פַּסְפּוֹרְט”? וְכַךְ עָבַר אֶת הַגְּבוּל בְּשָׁלוֹם.

בִּבְרֶסְלֶב הָיָה דָּר אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁלֹמֹה רְאוּבֵן זְלַאטֶע’ס. כִּנּוּהוּ בְּשֵׁם זֶה עַל שֵׁם אִמּוֹ, מָרַת זְלַאטֶע. הוּא הָיָה עוֹבֵד ה’ גָּדוֹל וּמָפְלָג בְּמַעֲלָה, אוּלָם חִסָּרוֹן הָיָה לוֹ, שֶׁהָיָה מַרְבֶּה בַּאֲמִירַת בְּדִיחוֹת וְכַדּוֹמֶה, וְרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין הָיָה קָשׁוּר אֵלָיו מְאֹד, וְהָיָה הוֹלֵךְ אֵלָיו הַרְבֵּה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם. כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְמוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר לוֹ: “לְצַוּוֹת עָלֶיךָ לֹא לִלְמֹד אֶצְלוֹ אֵינִי יָכוֹל, אוּלָם זֹאת אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: אִם בְּדַעְתְּךָ לְהַמְשִׁיךְ וְלִדָּבֵק בּוֹ, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ אַל תָּבוֹא אֵלַי” כִּי דַּרְכּוֹ לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי מוֹהַרְנַ”תְּ. וְהִפְסִיק רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לִלְמֹד מִמֶּנּוּ.

רַבִּי שְׁלֹמֹה רְאוּבֵן הַנַּ”ל הָיָה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק, וְעָלָיו מְסַפְּרִים הַסִּפּוּר, שֶׁאָמַר לְהָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי מָרְדְּכַי מִטְּשֶׁרְנוֹבִּיל זַצַ”ל, כְּשֶׁרָצָה לְבָרְכוֹ בְּבָנִים, שֶׁכְּבָר יֵשׁ לוֹ בְּרָכָה מֵרַבּוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק, וְעַל כֵּן אֵינוֹ חָפֵץ בִּבְרָכָה זוֹ מִמֶּנּוּ, וְהִתְפַּלֵּא רַבִּי מָרְדְּכַי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל דְּבָרָיו וְאָמַר: “זֶהוּ הַנִּקְרָא אֱמוּנַת חֲכָמִים אֲמִתִּית” כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר “כּוֹכְבֵי-אוֹר”.

כַּיָּדוּעַ, הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מִתְפַּלֵּל בִּצְעִירוּתוֹ בְּכֹחוֹת וּבִצְעָקוֹת וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, אוּלָם בְּסוֹף יָמָיו הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּנַחַת וּבִמְנוּחָה.

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה חָבִיב כָּל-כָּךְ בְּעֵינֵי אָבִיו וְחוֹתְנוֹ לִפְנֵי הִתְקָרְבוּתוֹ לְרַבֵּנוּ, עַד שֶׁהָיוּ מִתְוַכְּחִים בֵּינֵיהֶם, הֵיכָן יֹאכַל וְיִתְאַכְסֵן מוֹהַרְנַ”תְּ. כִּי כָּל אֶחָד רָצָה שֶׁבְּבֵיתוֹ יִשְׁהֶה מוֹהַרְנַ”תְּ, אוּלָם לְאַחַר שֶׁהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ, יָרְדָה חֲשִׁיבוּתוֹ בְּעֵינֵיהֶם, כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר “יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ”.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נִזְהָר מְאֹד לִבְלִי לְהַפְלִיג בִּשְׁבַח תַּלְמִידָיו עוֹבְדֵי ה’ הַגְּדוֹלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בְּמַחֲשַׁבְתָּם שֶׁמֶץ שֶׁל גַּאֲוָה.

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “אִלּוּ הָיוּ תַּלְמִידַי מַאֲרִיכִים יְמֵיהֶם, כִּי נִסְתַּלְקוּ רֻבָּם בְּקִצּוּר שָׁנִים, הָיִיתִי מוֹצִיא לַחוֹלְקִים אֶת שִׁנֵּיהֶם וְעֵינֵיהֶם.

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ מִגְּדֻלַּת רַבֵּנוּ וְהִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ מְאֹד, שְׁאָלוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ: “מֵאֵיפֹה אַתֶּם לוֹקְחִים אֶת כָּל הַשְּׁבָחִים הָאֵלּוּ” עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אִם הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי מִיכַלִי מִזְּלָאטְשׁוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אָמַר פַּעַם: ‘כָּזוּ נְשָׁמָה נְקִיָּה כְּמוֹ גּוּף נָקִי וְקָדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לִי עֲדַיִן לֹא הָיְתָה בָּעוֹלָם’ וְכִי יֵשׁ לָנוּ הֲבָנָה וְהַרְגָּשָׁה בִּדְבָרָיו”? “הָאבְּן מִיר אַ גֶּעפִיל אִין זַיינֶע וֶוערְטֶער”? אֶלָּא מַה, מַאֲמִינִים אָנוּ בִּדְבָרָיו, כְּמוֹ כֵן מַאֲמִינִים אָנוּ בְּשִׁבְחֵי רַבֵּנוּ, שֶׁהִתְפָּאֵר וְאָמַר עַל עַצְמוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין לָנוּ הַשָּׂגָה בָּהֶם.

בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד צְבִי, חוֹתֵן מוֹהַרְנַ”תְּ, נָהֲגוּ שֶׁלֹּא נִגַּשׁ חַזָּן לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד, אִם לֹא שְׁלָחוֹ רַבִּי דָּוִד צְבִי, רַב הַמָּקוֹם. פַּעַם שָׁלַח לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד אֶת חָתְנוֹ הוּא גִּיסוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ. אַחַר זְמַן מוּעָט נָפַל חָתְנוֹ לְמִשְׁכָּב. כְּשֶׁבָּא רַבִּי דָּוִד צְבִי לְבַקְּרוֹ, אָמַר לוֹ חָתְנוֹ: “חוֹשֵׁשׁ אֲנִי, שֶׁסִּבַּת מַחֲלָתִי הוּא בִּגְלַל הַפְּנִיּוֹת וְהַגֵּאוּת, שֶׁהָיוּ לִי בִּתְפִלָּתִי לִפְנֵי הָעַמּוּד”, עָנָה לוֹ רַבִּי דָּוִד צְבִי: “שְׂכַר הַתְּפִלָּה הוּא גַּן-עֵדֶן, וְעֹנֶשׁ הַגֵּאוּת הוּא גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֵּעָנֵשׁ בְּגֵיהִנֹּם, אוּלָם אֶת הַמִּצְוָה נְקַיֵּם”

רַבֵּנוּ בֵּרַךְ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה לְהֵרָדֵם, יֵרָדֵם תֵּכֶף וּמִיָּד, וְכֵן נִתְקַיֵּם בּוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּתְמַהְמַהּ בְּשֵׁנַת הַלַּיְלָה וְרָצָה לִישֹׁן מְעַט כְּדֵי לָקוּם וּלְהִתְעוֹרֵר בְּעֵת חֲצוֹת, תֵּכֶף כְּשֶׁהִנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ לִישֹׁן, נִרְדַּם תֵּכֶף וּמִיָּד.

כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ לוֹקֵחַ אֶחָד שֶׁיִּישַׁן עִמּוֹ, הָיָה בּוֹחֵר בְּאֶחָד כָּזֶה, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁיִּישַׁן הֵיטֵב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְרִיעַ לוֹ בְּסֵדֶר עֲבוֹדָתוֹ, וְסִפֵּר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם כְּשֶׁיָּשַׁן אֶצְלוֹ, הִשְׁתַּדֵּל לְהִשָּׁאֵר נֵעוֹר, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת סֵדֶר הַנְהָגָתוֹ בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה, אוּלָם פִּתְאוֹם נִגַּשׁ אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “עֲדַיִן עֵר אַתָּה? יְשַׁן יְשַׁן”, וְתֵכֶף נָפְלָה עָלָיו שֵׁנָה עֲמֻקָּה, וְלֹא זָכָה לִרְאוֹת הַנְהָגָתוֹ, וְכֵן הָיָה אֵצֶל עוֹד כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ.

מוֹהַרְנַ”תְּ הִשְׁתַּדֵּל לְהוֹצִיא אֶת רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לְגַמְרֵי מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהִצְלִיחַ עִמּוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִצְלִיחַ עִם בְּנוֹ, רַבִּי יִצְחָק, וְעִם רַבִּי אֶפְרַיִם, בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי.

כְּשֶׁאָמְרוּ פַּעַם לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁמּוּבָא בִּסְפָרִים, שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ דָּגִים בְּשַׁבָּת, יִדְאַג כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “לֹא דַי שֶׁאֵין לוֹ דָּגִים עַל שַׁבָּת, עוֹד גַּם יִדְאַג וְיִתְעַצֵּב עַל זֹאת כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ”?

שֵׁם זוּגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לֹא יָדוּעַ, וְשֵׁם זוּגָתוֹ הַשְּׁנִיָּה הָיָה דִּישְׁל.

סִפְּרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁפַּעַם הָלְכוּ הַחֶבְרַיָּיא שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְנַחֵם אֵיזֶה אָבֵל וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר בֵּינֵיהֶם בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ כְּדַרְכָּם, עַד שֶׁשָּׁכְחוּ, שֶׁבָּאוּ לְנַחֵם אֶת הָאָבֵל וְהִתְחִלּוּ לִרְקֹד, לְרֹב הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁבָּא לָהֶם מִדִּבּוּרֵיהֶם, וְגַם הָאָבֵל שָׁכַח שֶׁהוּא אָבֵל וְרָקַד עִמָּהֶם. אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “כְּשֶׁמְּדַבְּרִים מֵרַבֵּנוּ, גַּם יָכוֹל לִהְיוֹת כָּךְ”. אַז מְ’רֶעדְט פוּן רֶעבְּן, קֶען אוֹיךְ אַזוֹי זַיין”.

אָמַר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ: “יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁרַבִּי לִיפָּא הָיָה חָסִיד וְיָרֵא יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וְעַתָּה אֵיפֹה הוּא וְאֵיפֹה אֲנִי…” “אִיךְ וֵוייס אַז רַבִּי לִיפָּא אִיז גִּיוֶוען פְרוּמֶער פוּן מִיר אוּן אִיצְטֶער ווּאוּ אִיז עֶר, אוּן ווּאוּ בִּין אִיךְ…”:

כְּשֶׁדִּבֵּר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ מֵהַתּוֹרָה: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, שֶׁבְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” חֵלֶק א’ סִימָן נ”ב וּמֵעִנְיַן הַיְצִיאָה חוּץ לָעִיר לְהִתְבּוֹדְדוּת, אָמְרוּ לוֹ כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ, שֶׁהֵם יְרֵאִים לָצֵאת לְהִתְבּוֹדְדוּת. סִפֵּר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ סִפּוּר, שֶׁפַּעַם הִתְנַפְּלוּ שׁוֹדְדִים הַמְכֻנִּים “אֵיידִימַאקֶעס” עַל אֵיזֶה עִיר וּבָרְחוּ כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר. בֵּין הַבּוֹרְחִים הָיָה אִישׁ אֶחָד, שֶׁהָיָה יָדוּעַ בֵּין הַתּוֹשָׁבִים לְפַחְדָן גָּדוֹל מְאֹד וּכְשֶׁבָּרַח, הִתְחַבֵּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְשָׁהָה שָׁם כָּל הַלַּיְלָה. לְמָחֳרָת, כְּשֶׁשָּׁבוּ הַבּוֹרְחִים הָעִירָה, שְׁאָלוּהוּ יְדִידָיו: “אֵיךְ לֹא פָּחַדְתָּ לְהִשָּׁאֵר לְבַד בְּבֵית-הַקְּבָרוֹת כָּל הַלַּיְלָה”? עָנָה לָהֶם: “הַשּׁוֹדְדִים הֵטִילוּ עָלַי אֵימָה כָּזוֹ, עַד שֶׁשָּׁכַחְתִּי שֶׁפַּחְדָן אֲנִי…” וְסִיֵּם מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר, שֶׁכְּמוֹ כֵן הוּא בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ וְכַמּוּבָא בְּזֹהַר: “מַאן דְּאִיהוּ בְּדוֹחֲקָא, לֹא מִסְתַּכֵּל מִידֵי”, כִּי כְּשֶׁמַּרְגִּישִׁים אֶת הַפַּחַד וְהַיִּרְאָה מִיּוֹם הַדִּין הַקָרֵב וּבָא, מִתְבַּטְּלִים כָּל הַפְּחָדִים הַגַּשְׁמִיִּים.

כְּשֶׁבָּא פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ לְבִקּוּר בְּעִיר בַּאפָלְיֶע, הָיָה שָׁם לָרַבָּנִים אֵיזֶה שְׁאֵלַת עֲגוּנָה, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְפוֹתְרָהּ, אָמַר רַבִּי מַתִּתְיָהוּ לֵיבּ מִבָּאפְלְיֶע לָרַבָּנִים, שֶׁיִּשְׁאֲלוּ שְׁאֵלָתָם לְמוֹהַרְנַ”תְּ, וְכֵן עָשׂוּ, וְהֵאִיר מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת עֵינֵיהֶם בִּשְׁאֵלָתָם.

אֶחָד מֵאַנַ”שׁ, שֶׁרָצָה לָשֶׁבֶת רַק עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְלִבְלִי לַעֲסֹק בְּשׁוּם עֵסֶק פַּרְנָסָה וּפַרְנָסָתוֹ תִּהְיֶה, שֶׁיִּתְמְכוּ בּוֹ הָאֲנָשִׁים. כְּשֶׁשָּׁאַל אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, אִם נָכוֹן שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּךְ, עָנָה לוֹ, שֶׁלֹּא נָכוֹן הַדָּבָר, אֶלָּא הַמְשֵׁךְ בְּמִסְחָרְךָ, אוּלָם עֲשֵׂה לְךָ שִׁעוּרִים קְבוּעִים לִפְנֵי הֲלִיכָתְךָ לַחֲנוּת וְכֵן בְּתוֹךְ הַחֲנוּת תָּכִין לְךָ סְפָרִים לִלְמֹד בָּהֶם, וּבְכָל רֶגַע שֶׁל פְּנַאי, שֶׁיִּזְדַּמֵּן לְךָ, תֵּשֵׁב וְתֶהְגֶּה בַּתּוֹרָה, וְקִיֵּם זֹאת כָּל יָמָיו.

שָׁאַל פַּעַם אֶחָד אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, אִם יִקְרָא אֶת בְּנוֹ בְּשֵׁם נַחְמָן עַל שֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוֹ עַל שֵׁם אִישׁ אֶחָד מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה אַיְיזִיק, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיָּכוֹל לִקְרֹא לִבְנוֹ בְּשֵׁם אַיְיזִיק, כִּי גַּם רַבֵּנוּ קָרָא לְעַצְמוֹ בְּשֵׁם אַיְיזִיק, בְּעֵת שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר שִׁבְחֵי הָרַ”ן, וּפַעַם אָמַר רַבֵּנוּ: “וּמַדּוּעַ קָרָאתִי לְעַצְמִי בְּשֵׁם אַיְיזִיק…” וְלֹא סִיֵּם. “אוּן פַאר וָואס הָאבּ אִיךְ מִיר גִּירוּפְן אַיְיזִיק…”.

פַּעַם אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, אִלּוּ לֹא הָיוּ הַמִּתְנַגְּדִים גּוֹרְמִים לִי הֶזֵּק רַק בָּזֶה שֶׁקִּפְּחוּ אֶת פַּרְנָסָתִי, לֹא הָיִיתִי דּוֹאֵג כְּלָל, כִּי יֵשׁ לִי מִדַּת הַבִּטָּחוֹן, “זֵיי זָאלְן מִיר מֶער נִיט טָאן נָאר וָואס זֵיי זֶענֶען מִיר מְקַפֵּחַ פַּרְנָסָה, וָואלְט אִיךְ נִישְׁט גִּיזָארְגְט וָוארוּם אִיךְ הָאבּ בִּטָּחוֹן”.

בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ מְחַזֵּק אֶת אַנַ”שׁ בְּאוֹמְרוֹ לָהֶם: “בָּרוּךְ הַשֵּׁם וְורָאנִיקֶעס זַיְינֶען מִיר נִישְׁט זֶ’עדְנֶע”, וְורָאנִיקֶעס הוּא מַאֲכָל מֵעִיסָה מְבֻשֶּׁלֶת, וְהוּא מַאֲכָל פָּשׁוּט וְזוֹל, וְהַיְינוּ: אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלֵינוּ מַחֲלֹקֶת כָּזוֹ, עַד שֶׁמְקַפְּחִים אֶת פַּרְנָסָתֵנוּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן בָּרוּךְ-הַשֵּׁם עֲדַיִן יֵשׁ לָנוּ מַה לֶּאֱכֹל, וְלֹא נָתַן ה’ לַמּוֹט רַגְלֵינוּ.

כְּשֶׁשִּׁבְּחוּ פַּעַם אַנַ”שׁ בִּפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ אֵיזֶה אָדָם גָּדוֹל בְּמַעֲלָה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַגִּיעַ לָעִיר וְיוֹדֵעַ אֶלֶף דַּפֵּי גְּמָרָא עַל-פֶּה, עָנָה מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “עוֹזֵר בְּהִתְכַּוְּנוֹ עַל תַּלְמִידוֹ, רַבִּי עוֹזֵר יָכוֹל לִצְעֹק אֶלֶף פְּעָמִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם”.

כְּשֶׁבִּקֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ בִּקְרִימֶנְטְשׁוּק, בְּבֵית חַיָּה, בַּת רַבֵּנוּ, שֶׁנִּשְּׂאָה לְהָרַב הַצַּדִּיק, רַבִּי אַהֲרֹן הַמְכֻנֶּה רַבִּי אַרְקֶע, נֶכְדּוֹ שֶׁל הָרַב בַּעַל הַתַּנְיָא, בְּזִווּגָהּ הַשֵּׁנִי, דִּבֵּר שָׁם בַּאֲרוּכָה עִם בַּעֲלָהּ רַבִּי אַרְקֶע, אַחַר-כָּךְ הִפְלִיג רַבִּי אַהֲרֹן בְּמַעֲלָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: כָּל כִּתְבֵי הָאֲרִ”י מוּנָחִים אֶצְלוֹ כִּבְכַף יָדוֹ, הַנִּקְרָא בְּלַעַ”ז “דָּאלָנְיֶע”.

בַּחֲתֻנָּה אַחַת, שֶׁהָיְתָה בִּבְרֶסְלֶב, שֶׁנִּמְשְׁכָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר כְּמִנְהָג הַיָּמִים הָהֵם, נִרְדַּם הַמְתוֹפֵף בְּאֶמְצַע הַתִּיפוּף מֵרֹב עֲיֵפוּת. שְׁמוֹ הָיָה רַבִּי יַעֲקֹב הַמְכֻנֶּה “יַאנְקְל”. כְּשֶׁהִבְחִין מְנַהֵל הַתִּזְמֹרֶת בְּנִמְנוּמוֹ, נָתַן לוֹ סְטִירַת לֶחִי, וְצָעַק עָלָיו: “יַאנְקְל תּוֹפֵף בְּשִׂמְחָה”, “יַאנְקְל קְלַאפְּ פְרֵיילַאךְ”, הִתְעוֹרֵר יַאנְקְל מִשְּׁנָתוֹ בִּבְכִיָּה מֵחֲמַת כְּאֵב הַסְּטִירָה וְהִמְשִׁיךְ לְתוֹפֵף בְּכָל כֹּחוֹ. כְּשֶׁהִבְחִין בָּזֶה מוֹהַרְנַ”תְּ, לָקַח אֶת זֶה לְמָשָׁל לַעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁכְּמוֹ כֵן אַף-עַל-פִּי שֶׁמַּכִּים אֶת הָאָדָם בְּכָל מִינֵי יְרִידוֹת וְהַשְׁלָכוֹת, אַף-עַל-פִּי-כֵן מוּכְרָח וְחַיָּב הוּא לְהַמְשִׁיךְ לְהַכּוֹת אֶת הַיֵּצֶר הָרַע וְחֵילוֹתָיו בְּשִׂמְחָה. בַּסֵּפֶר “אֲבָנֶיהָ בַּרְזֶל” כָּתַב שֶׁמַּעֲשֶׂה זֶה הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ, וְסִיֵּם וְאָמַר: “אַף-עַל-פִּי שֶׁקִּבַּלְתָּ סְטִירָה, חַיָּב הִנְּךָ לְתוֹפֵף שׁוּב בְּשִׂמְחָה”, “אַ פַּאטְשׁ גִחַאפְּט אוּן פְרֵיילַאךְ גִיקְלַאפְּט”.

כְּשֶׁרָצָה אֶחָד מֵהַחוֹלְקִים לָבוֹא לָגוּר בְּאוּמַאן בִּקְבִיעוּת, כִּי חָשַׁב, שֶׁבָּזֶה יַכְנִיעַ אֶת אַנַ”שׁ, הָלְכוּ מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי לְהִירְשׁ בֶּער לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִמְנֹעַ זֹאת. כְּשֶׁרָאָם רַבִּי הִירְשׁ בֶּער, פָּנָה לְחַדְרוֹ וְהִתְמַהְמַהּ לָצֵאת, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ כָּל-כָּךְ וְהָלְכוּ מִבֵּיתוֹ, בְּדֶרֶךְ חֲזָרָתָם הִתְמַרְמֵר רַבִּי נַפְתָּלִי לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “לְדַעְתִּי, גַּם אוֹתוֹ כְּבָר שִׁחֲדוּ הַמִּתְנַגְּדִים…” אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “לְדַעְתִּי, אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא כְּשֶׁרָאָה אוֹתָנוּ בָּאִים, רָצָה לָנוּחַ מְעַט מֵעֲיֵפוּתוֹ, לִפְנֵי שֶׁיִּפָּגֵשׁ אִתָּנוּ”, וְכָךְ חָזְרוּ לְבֵיתָם, אַחַר-כָּךְ רָאָה רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין אֵיךְ שֶׁהִירְשׁ בֶּער בָּא וּמִתְקָרֵב לַבַּיִת וְהוֹדִיעַ זֹאת לְמוֹהַרְנַ”תְּ. אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בְּבֵיתוֹ, בְּעֵת שֶׁיְדַבֵּר עִמּוֹ, אוּלָם רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק וְנִשְׁאַר בַּבַּיִת וְשָׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, אֵיךְ שֶׁרַבִּי הִירְשׁ בֶּער מִתְנַצֵּל לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, אֵיךְ שֶׁהָלַךְ לָנוּחַ מְעַט, כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם לָבוֹא, אוּלָם לְרֹב עֲיֵפוּתוֹ נִרְדַּם וּבִקֵּשׁ מְאֹד אֶת סְלִיחָתוֹ, וְשָׁמַע גַּם אֵיךְ מוֹהַרְנַ”תְּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל עִנְיָן הַנַּ”ל. עָנָה לוֹ הִירְשׁ בֶּער: בֶּאֱמֶת הָיוּ אֶצְלִי הַמִּתְנַגְּדִים וְנִסּוּ לְשַׁחֵד אוֹתִי וּלְהַשְׁפִּיעַ עָלַי, אוּלָם וְכִי בְּעִירוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ אַרְשֶׁה וְאַסְכִּים לְמִתְנַגֵּד עָלָיו לָבוֹא וְלָדוּר בּוֹ?

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה לוֹ בְּכָל יוֹם שִׁעוּר וְסֵדֶר קָבוּעַ לַאֲמִירַת תְּהִלִּים, דְּהַיְינוּ: אֲמִירַת יוֹם אֶחָד שֶׁל תְּהִלִּים, וּבִימֵי הַשּׁוֹבָבִים וְהַסְּפִירָה הָיָה מוֹסִיף עוֹד בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים נוֹסָף עַל הַקְּבִיעוּת הַיּוֹם יוֹמִית, וְהוּא עַל-פִּי הַנֶּאֱמָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’ סִימָן ע”ג, עַיֵּן שָׁם.

סִפְּרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁפַּעַם כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ תַּלְמִידֵי הָרַב הַצַּדִּיק, רַבִּי משֶׁה לֵיבּ מִסַּאסוֹב זִיעַ”א, אוֹתוֹ, מַדּוּעַ נַעֲשָׂה הוּא סַגֵּי נָהוֹר לְעֵת זִקְנָתוֹ, אָמַר: “הֱיוֹת שֶׁזּוּגָתִי, בְּעֵת שֶׁלָּשָׁה אֶת הָעִיסָה לִכְבוֹד שַׁבָּת, הִיא אוֹמֶרֶת וְחוֹזֶרֶת בְּכָל פַּעַם “לִכְבוֹד שַׁבָּת” “לִכְבוֹד שַׁבָּת”, וְכֵן בְּעֵת עֲשִׂיָּתָהּ שְׁאָר מַאֲכָלֵי וְצָרְכֵי שַׁבָּת, וּמִכָּל דִּבּוּר נִבְרָא מַלְאָךְ, עַל כֵּן הִתְמַלֵּא בֵּיתִי בְּמַלְאָכִים, עַד שֶׁעִוְּרוּ אֶת עֵינַי”, וְסִיֵּם מוֹהַרְנַ”תְּ לְדִבְרֵי הַמְסַפֵּר וְאָמַר בֶּאֱמֶת כָּךְ בֶּאֱמֶת כָּךְ “טַאקִי אַזוֹי, טַאקִי אַזוֹי”.

תּוֹרָה מח שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ נֶאֶמְרָה בְּאִסְרוּ חַג סֻכּוֹת שְׁנַת תקס”ג, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה לְהִתְקַרְבוּת מוֹהַרְנַ”תְּ. וְשָׁם בַּתּוֹרָה כָּלוּל וּמְרוּמָז הַיִּסּוּרִים שֶׁעָבְרוּ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ בְּאוֹתוֹ עֵת, דְּהַיְינוּ מֵעִנְיַן תְּפִלָּה בְּכֹחַ שֶׁרָדְפוּ אוֹתוֹ בְּנֵי עִירוֹ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ עַל זֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּכֹחוֹת. וְכֵן מֵעִנְיַן הַצַּעַר גִּדּוּל בָּנִים שֶׁסָּבַל מִזֶּה שֶׁהָיְתָה זוּגָתוֹ מַפֶּלֶת כַּמָּה פְּעָמִים וְלֹא יָכְלָה לִגְמוֹר אֶת הֶרְיוֹנָה וְאָז הָיְתָה גַּם מְעֻבֶּרֶת וּפָעַל רַבֵּנוּ לְטוֹבָתוֹ וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו נוֹלַד לוֹ בְּנוֹ הָרִאשׁוֹן רַבִּי שַׁכְנָא, אַחַר כַּךְ בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת נֹחַ שֶׁאחֲרֶיהָ נֶאֶמְרָה תּוֹרָה קיב.

פַּעַם יָשַׁב מוֹהַרְנַ”תְּ עִם אַנַ”שׁ בְּאֵיזֶה מָקוֹם בִּסְעוּדַת שַׁבָּת, וְכָל פַּעַם כְּשֶׁהִתְחִלּוּ לְזַמֵּר אֵיזֶה נִגּוּן בְּנוּסַח שֶׁלָּנוּ אוֹ כְּשֶׁרָצוּ לְדַבֵּר דִּבּוּרִים בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, הִפְרִיעַ לָהֶם אֵיזֶה מִתְנַגֵּד, בָּזֶה שֶׁהִתְחִיל לְזַמֵּר נִגּוּן אַחֵר וְלוֹמַר אֵיזֶה דִּבּוּרִים, פָּנָה אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ “בַּשֻּׁלְחָן שֶׁלָּנוּ שָׁרִים אֶת הַנִּגּוּנִים שֶׁלָּנוּ וּמְדַבְּרִים אֶת הַשִּׂיחוֹת שֶׁלָּנוּ”, “בַּיי אוּנְזֶער טִישׁ אוּנְזֶערֶע נִגּוּנִים אוּנְזֶערֶע שִׂיחוֹת”. וְשָׁאַל בַּעֲזוּתוֹ, וְאִם לֹא? “טָאמֶער נִישְׁט”? עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “פַּאטְשְׁט מֶען” יִסְתְּרוּ לְךָ בַּפָּנִים.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא פַּעַם בְּשָׁנָה לִשְׁבּוֹת שַׁבָּת בְּעִיר קְרִימֶנְטְשׁוּק לְאַחַר שֶׁשָּׁבַת בְּעִיר טְשֶׁערִין, רַבִּי אֶפְרַיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁהָיָה דָּר בִּקְרִימֶענְטְשׁוּק הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא וְלִשְׁבּוֹת בִּטְשֶׁערִין וְלֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ יָבוֹא בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה לְעִירוֹ קְרִימֶנְטְשׁוּק. פַּעַם כְּשֶׁהִגִּיעַ מוֹהַרְנַ”תְּ לִטְשֶׁערִין וְרַבִּי אֶפְרַיִם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ, הִפְטִיר מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “אִלּוּ הָיָה עִמָּנוּ רַבִּי אֶפְרַיִם בְּשַׁבָּת הָיָה לָנוּ שַׁבָּת נִפְלָאָה”, סָמוּךְ לְשַׁבָּת מַמָּשׁ הִגִּיעַ רַבִּי אֶפְרַיִם, וְסִפֵּר רַבִּי אֶפְרַיִם אַחַר כַּךְ מִגּוֹדֶל הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁהָיְתָה לוֹ וְאָמַר: “בְּלֵיל שַׁבָּת הָיִיתִי עוֹד בְּכֹחִי לִסְבּוֹל אֶת הַהִתְלַהֲבוּת וְהַחֲמִימוּת שֶׁשָּׁרְרָה שָׁם, אוּלָם בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, נִרְטַב הַשֻּׁלְחָן בִּדְמָעוֹתַי וְלֹא יָדַעְתִּי כְּלַל מַה נַּעֲשָׂה עִמִּי”.

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר לִפְנֵי הִסְתַּלְקוּתוֹ, “גַּם זֶה הַמּוֹצִיא אֶצְלִי אֶת דְּלָיֵי הַזֶּבֶל, יוּכַל לְהַנְהִיג אַחַר כַּךְ אֶת הַגַּלְגַּל”.

אָמַר: הָאָדָם הָרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה אֵין צָרִיךְ לְהַקְפִּיד וְלַחֲזוֹר עַל הַתֵּיבָה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּון הֵיטֵב, אֶלָּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל כַּמָּה שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן פֵּירוּשׁ הַמִּלּוֹת וְלָלֶכֶת מִתֵּיבָה לְתֵיבָה לְהַלָּן.

סִפְּרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁרַבִּי גְּדַלְיָה וֶולְוֶול לוֹמֵד שֻׁלְחָן עָרוּךְ עִם הַמָּגִינִים וְחוֹזֵר עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה כְּדֵי לָדַעַת אוֹתָם בְּעַל-פֶּה, אַחַר כַּךְ כְּשֶׁרָאָהוּ מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר לוֹ “לְמַד גַּם אֶת הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן עַד שֶׁתֵּדַע אוֹתוֹ בְּעַל-פֶּה, כִּי כְּשֶׁתָּנוּחַ בַּקֶּבֶר וְתַרְגִּישׁ הַתּוֹלַעַת שֶׁבָּאֵיבָר וְהָעֶצֶם הַזֶּה מוּטְבַּע הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן הִיא לֹא תִּקְרַב אֵלֶיךָ”.

אָמַר רַבֵּנוּ: יֵשׁ חִלּוּק בֵּין יְהוּדִי שֶׁפֵּאוֹתָיו מֻסְתָּרִים מֵאֲחוֹרֵי אָזְנָיו, לִיהוּדִי שֶׁפֵּיאוֹתָיו תְּלוּיִם מִתַּחַת לְאָזְנָיו כְּטִבְעָם, “סְ’אִיז דָּא אַ חִילוּק אוֹיבּ דִּי פֵּיאוֹת זֶענֶען אוֹיף דֶעם אוֹיעֶר אָדֶער אוּנְטֶער דֶּעם אוֹיעֶר”.

אָמַר רַבֵּנוּ: אִם יֹאכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָרוֹר בְּלֵיל פֶּסַח כְּבָר יֵשְׁבוּ בְּתִשְׁעָה בְּאָב לוֹמַר קִינוֹת, “אַז מְ’וֶועט עֶסְן מָרוֹר בַּיְים סֵדֶר וֶועט מֶען שׁוֹין זִיצְן תִּשְׁעָה בְּאָב בַּיי קִינוֹת”. הֵם חָלִים בְּאוֹתָם הַיָּמִים כַּמּוּבָא בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ.

רַבִּי משֶׁה בְּרֶסְלֶבֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִפְטַר בְּיוֹם רֹאשׁ-חֹדֶשׁ טֵבֵת, וּבְלֵיל רֹאשׁ-חֹדֶשׁ אָמַר לְרַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיֵּלֵךְ וְיֹאמַר לְרַבִּי נַייחָא אַבָּא’לִיס שֶׁהָיָה לוֹ יָאר-צַייט בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִלְמוֹד לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הַנִּפְטָר תּוֹרָה בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן בְּנוֹסָף לְלִמּוּד הַמִּשְׁנָיוֹת, כִּי כֵן שָׁמַע מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁכְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִים בְּנֵי הָעוֹלָם לִלְמוֹד מִשְׁנָיוֹת לְעִלּוּי נִשְׁמַת הַמֵּת כְּמוֹ כֵן נָכוֹן שֶׁיִּלְמְדוּ תּוֹרָה מִסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן וְיֹאמְרוּ שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּד זֶה לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הַנִּפְטָר. וּבְאוֹתוֹ לַיְלָה נִפְטַר רַבִּי משֶׁה בְּרֶסְלֶבֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה זָהִיר מְאֹד מִלְּשַׁבֵּחַ אֶת עוֹבְדֵי-ה’ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי גֵּאוּת וְיֵישׁוּת חַס וְשָׁלוֹם.

הַצַּדִּיקִים רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי אֶפְרָיִם אַבָּא, בְּנֵי רַבִּי משֶׁה, בְּנוֹ שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי פִּנְחָס מִקָּארִיץ זַצַ”ל, קִבְּלוּ עוֹנֶשׁ מַלְקוֹת “שְׁמִיץ” בִּגְלַל עֲלִילָה שֶׁהֶעֱלִילָה עֲלֵיהֶם הַמֶּמְשָׁלָה, מֵחֲמַת שֶׁמָּצְאוּ גּוֹי שֶׁעָבַד בְּבֵית הַדְּפוּס שֶׁלָּהֶם, הָרוּג, וְהֶעֱלִילוּ עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם הֲרָגוּהוּ, וּבְעֵת הַמַּחְלוֹקֶת עִם אַנַ”שׁ, הָיוּ מְצַדְּדִים מְאֹד לְטוֹבַת אַנַ”שׁ.

בְּנֶעמִירוֹב הָיְתָה פַּעַם חֲתוּנָה שֶׁל אֶחָד מִקְרוֹבֵי מִשְׁפַּחַת מוֹהַרְנַ”תְּ הָרְחוֹקִים, וְהָלַךְ מוֹהַרְנַ”תְּ לַחֲתוּנָה, בִּכְדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר עַל יְדֵי זֶה לְשִׂמְחָה, כִּי בְּלֹא סִבָּה זוּ לֹא הָיָה הוֹלֵךְ כִּי לֹא הָיוּ קְרוֹבִים כָּל כַּךְ שֶׁיֵּלֵךְ לַחֲתוּנָתָם, וְהָלַךְ רַק בְּסִבַּת רָצוֹן לַשִּׂמְחָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַל יְדֵי הַחֲתוּנָה. (א”ה: עַיֵּן בְּתוֹרָה קע”ח).

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר פַּעַם לְאַנַ”שׁ: הִנְּכֶם צְרִיכִים לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהַגַּדְלוּת שֶׁלָּכֶם לֹא תַּסְתִּיר אֶת יוֹפְיוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, “אִיר דַּארְפְט זִיךְ הִיטְן אַז אַיְיעֶר גְּרוֹסְקֵייט זָאל נִישְׁט פַארְשְׁטֶעלְן דֶּעם רֶעבְּנְס שֵׁיינְקַייט”.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה לוֹמֵד עִם אֲחֵרִים שִׁעוּרִים קְטַנִּים, אוּלָם שִׁעוּרָיו הַגְּדוֹלִים הָיָה לוֹמֵד לְבַדּוֹ.

אֶחָד הַשִּׁעוּרִים הַקְּבוּעִים שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה לִמּוּד שֶׁל כַּמָּה פְּרָקִים מִשְׁנָיוֹת בְּכָל יוֹם, כִּמְדוּמֶה גַם אֶחָד מִמִּנְהָגָיו הָיָה לִרְקוֹד בְּכָל יוֹם.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג בְּפוּרִים לִשְׁתּוֹת לְשִׁכְרָה, וְהָיָה מְקַיֵּם בִּפְשִׁיטוּת צִוּוּי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאמְרוּ: “חַיָּב אָדָם לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא עַד דְּלֹא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי”.

סִפֵּר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, שֶׁפַּעַם כְּשֶׁנָּסַע עִם מוֹהַרְנַ”תְּ בִּימֵי הַחוֹרֶף הִתְאַכְסְנוּ בְּאֵיזֶה אַכְסַנְיָה, וְהָיָה קָשֶׁה לְרַנַ”ט לְסַדֵּר עֲבוּר מוֹהַרְנַ”תְּ מָקוֹם טוֹב לְשֵׁינָה, כִּי הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ פְּתוּחִים וּשְׁבוּרִים, וְרָצָה מְאֹד רַנַ”ט לְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל מוֹהַרְנַ”תְּ לִנְהוֹג מִנְהָגוֹ בְּקִמַּת חֲצוֹת וְלִמּוּד תּוֹרָה בַּלַּיְלָה, אוּלָם לֹא הִצְלִיחַ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר רַנַ”ט רָאָה אֵיךְ שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ כְּבָר יוֹשֵׁב עִם הַשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ יוֹרֶה-דֵעָה וְלוֹמֵד בְּהַתְמָדָה אַחַר שֶׁכְּבָר עָרַךְ אֶת הַתִּקּוּן חֲצוֹת.

פַעַם אָמַר אֶחָד מֵהַמִּתְנַגְּדִים לְאֶחָד מֵאַנַ”שׁ: רְאֵה מִי הָרַבִּי שֶׁלָּכֶם בְּהִתְכַּוְנוֹ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ תָּמִיד אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס אֶצְלוֹ בְּלִי שְׁהִיּוֹת, מַה-שֶׁאֵין-כֵּן אֵצֶל הָרַבִּי שֶׁלִּי, בָּאִים אֵלָיו כָּל-כַּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים עַד שֶׁיֵּשׁ תּוֹר אָרוֹךְ מְאֹד כְּשֶׁרוֹצִים לְהִכָּנֵס אֵלָיו. עָנָהוּ הַהוּא מֵאַנַ”שׁ בַּעֲנָוָה: “וְכִי מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שֶׁהָרַבִּי הַגָּדוֹל שֶׁלְּךָ בְּעַצְמוֹ עוֹמֵד עַל דֶּלֶת חַדְרוֹ שֶׁל הָרַבִּי שֶׁלִּי וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְאַף אֶחָד לְהִכָּנֵס אֵלָיו”.

מוֹהַרְנַ”תְּ פִּירֵשׁ פַּעַם אֶת הַמִּשְׁנָה: כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ, וְאָמַר: “כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה” בִּתְּנַאי שֶׁ”חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ” הַיְינוּ שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל נִגְעֵי חֲבֵרוֹ כְּדֵי לִלְמוֹד וּלְהִזָּהֵר שֶׁהוּא לֹא יָבוֹא וְיִפּוֹל לִנְּגָעִים אֵלּוּ וְלִלְמוֹד אֵיךְ לָצֵאת מֵהֶם, וְזֶהוּ “חוּץ” מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ.

כְּשֶׁהָיָה לוֹקֵחַ מוֹהַרְנַ”תְּ אֶחָד שֶׁיִּשַּׁן עִמּוֹ, הָיָה לוֹקֵחַ אֶחָד כָּזֶה שֶׁיֵּדַע בּוֹ שֶׁיִּשַּׁן טוֹב, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּהַצְנֵעַ וּבְהֶסְתֵּר.

אֶחָד מֵאַנַ”שׁ הָיָה מְלַמֵּד בְּלָאדִיזִין, אַחַר זְמַן כְּשֶׁאסַף סְכוּם מָעוֹת מִשְּׂכַר הַמְּלַמְדוּת לְמִחְיַת בֵּיתוֹ, וְרָצָה לְשָׁלְחוֹ עִם שָׁלִיחַ, כִּי בְּדֶרֶךְ הַדֹּאַר הָיָה עוֹלֶה לוֹ כַּמָּה מַטְבֵּעוֹת קְטַנּוֹת “קָאפִּיקֶעס”, וְרָצָה לַחְסוֹךְ הוֹצָאָה זוּ. וְשָׁאַל לְמוֹהַרְנַ”תְּ עַל זֶה, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אַחַר שֶׁעָבַדְתָּ כָּל כַּךְ בִּשְׁבִיל הַמָּעוֹת יוֹתֵר טוֹב שֶׁתִּשְׁלָחֵהוּ דֶּרֶךְ הַדֹּאַר וְתִהְיֶה בָּטוּחַ בַּמָּעוֹת, מִשֶּׁתִּשְׁלָחֵהוּ עִם שָׁלִיחַ וְלֹא תִהְיֶה בָּטוּחַ”.

כְּשֶׁבִּקֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ בִּצְפַת בִּשְׁנַת תקפ”ג, וְנִפְגַּשׁ שָׁם עִם הָרַב, שָׁטַח הָרַב לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת מַר לִבּוֹ, הֱיוֹת שֶׁעָשָׂה פַּעַם נֶדֶר לְסַיֵּם בְּכָל יוֹם אֶת כָּל סֵפֶר הַתְּהִלִּים וְעַתָּה בְּזִקְנוּתוֹ קָשֶׁה עָלָיו לְקַיֵּם אֶת נִדְרוֹ, וּבְכֵן שׁוֹאֵל הוּא אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ מַה לַּעֲשׂוֹת, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁמֵּעַתָּה יֹאמַר אֶת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים תִּקּוּן הַכְּלָלִי בְּכָל יוֹם.

מוֹהַרְנַ”תְּ גִּדֵּל בְּבֵיתוֹ יְתוֹמָה אַחַת עַד שֶׁשִּׁידְכָהּ, וְהַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַחֲתוּנָה, הַיְינוּ הָ”אוֹיפְרוּף” חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שָׁבוּעוֹת, כִּי שָׁבוּעוֹת חָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת-קֹדֶשׁ, וְכַנָּהוּג בְּמִקְרֶה כָּזֶה, הָיָה עַל מוֹהַרְנַ”תְּ לִהְיוֹת הַשּׁוֹשְׁבִין, אוּלָם מוֹהַרְנַ”תְּ בִּרְצוֹתוֹ לִהְיוֹת אֵצֶל רַבֵּנוּ לֹא חָשׁ לִמְנִיעָה זוּ וְנָסַע לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת אֶל רַבֵּנוּ, וְלֹא הִתְרָאֶה בִּפְנֵי רַבֵּנוּ עַד יוֹם הַשַּׁבָּת, כִּי הֵבִין שֶׁבְּוַדַּאי אַחַר שֶׁנָּסַע מִבֵּיתוֹ כָּתַב אָבִיו מִכְתָּב לְרַבֵּנוּ עַל זֶה, וּבְוַדַּאי יִשְׁלָחֵהוּ רַבֵּנוּ חֲזָרָה, וְעַל כֵּן שָׁמַט אֶת עַצְמוֹ לִבְלִי לְהִתְרָאוֹת לִפְנֵי רַבֵּנוּ עַד שַׁבָּת, כִּי אָז כְּבָר לֹא יִשְׁלָחֵהוּ רַבֵּנוּ חֲזָרָה, וְאָז בְּאוֹתוֹ חַג הַשָּׁבוּעוֹת אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ הַמּוּבָא בְּסֵפֶר יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, “אַחַר שֶׁעוֹבְרִים עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת בְּוַדַּאי עָדִיף וְטוֹב יוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ”, “אַז מְ’קוּמְט אַלְדִינְג אִיבֶּער, אִיז דָּאס פָארְט בֶּעסֶער”.

לְמוֹהַרְנַ”תְּ הָיוּ כָּאֵלּוּ תַּלְמִידִים עוֹבְדֵי ה’, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם אֲפִלּוּ זְמַן לָבוֹא אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ, וְהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעַצְמוֹ נוֹסֵעַ אֲלֵיהֶם לְחַזְקָם וּלְעוֹדְדָם.

פַּעַם בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, שֶׁמִּנְהָג יִשְׂרָאֵל לָצוּם אָז חֲצִי יוֹם כַּיָּדוּעַ, לֹא הָיָה יָכוֹל רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ לָצוּם, כִּי הָיָה חוֹלֶה מִקּוֹדֶם בְּאֵיזֶה מַחֲלָה, וְהָיָה חָלָשׁ מִזֶּה, וְאָמַר לְאָבִיו מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁהוּא רוֹצֶה מִקּוֹדֶם לִטְעוֹם מְעַט אוֹכֶל, וְאַחַר כַּךְ יֵלֵךְ לְצִיּוּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לוֹמַר שָׁם אֶת “תִּקּוּן הַכְּלָלִי” כְּמִנְהָג אַנַ”שׁ, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל שָׁם עַל הַצִּיּוּן בְּכַוָּנָה וְכָרָאוּי. אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ אַל תַּעֲשֶׂה כֵּן, רַק תֵּלֵךְ לַצִּיּוּן וְתֹאמַר שָׁם הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים אֵיךְ שֶׁתֹּאמַר, וְאַחַר כַּךְ טְעַם מְעַט אוֹכֶל, וּכְשֶׁתֹּאכַל וְיִהְיֶה לְךָ כֹּחַ תַּחֲזוֹר שׁוּב לְהִשְׁתַּטֵּחַ וּלְהִתְפַּלֵּל עַל הַצִּיּוּן.

לְעֵת זִקְנוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לִטְעוֹם חֲתִיכַת לֶעקִיךְ עִם אֵיזֶה מַשְׁקֶה בֵּין תְּפִלִּין דְּרַשִׁ”י וְרַבֵּנוּ-תַּם.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לִנְסוֹעַ וְלִשְׁבּוֹת בְּאוֹתָן הַמְקוֹמוֹת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ נוֹסֵעַ בְּחַיָּיו, לִטְשֶׁערִין וְכוּ’. בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ כְּשֶׁנָּסַע בִּשְׁנָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה, אָמַר לרנ”ט “בָּזֶה אֲנִי מַרְאֶה לְךָ אֶת הַדֶּרֶךְ וּבַשָּׁנָה הַבָּאָה תּוּכַל לִנְסוֹעַ כְּבָר לְבַדְךָ”, “דָּא וַויְיז אִיךְ דִּיר דִּי וֶועג אוּן דִּי אַנְדֶּערֶע יָאר וֶועסְטוּ שׁוֹין קֶענֶען פָארְן אַלֵיין”.

בְּעֶרֶב-רֹאשׁ-חֹדֶשׁ שְׁבָט שְׁנַת תקע”א, הִתְקַבְּצוּ וּבָאוּ לְאוּמַאן כְּשִׁשִּׁים אֲנָשִׁים מֵאַנַ”שׁ, לְהִשְׁתַּטֵּחַ שָׁם עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ, וְזוּ הָיְתָה הַהִתְקַבְּצוּת הָרִאשׁוֹנָה לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ לָזֶה עַל יְדֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, וְנִשְׁאֲרוּ לִשְׁבּוֹת שָׁם בְּשַׁבָּת, כְּשֶׁיָּשְׁבוּ בַּשֻּׁלְחָן בְּלֵיל שַׁבָּת לֹא יָדְעוּ אֵיךְ לְהַתְחִיל לְזַמֵּר אֶת הַזֶּמֶר “אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין”, כִּי בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ הָיָה רַבֵּנוּ שָׁר אֶת הַמִּלִּים וְאַנַ”שׁ הָיוּ מַנְעִימִים בְּקוֹלָם וּמְסַיְּעִים אוֹתוֹ, בִּפְרַט בְּסוֹף יְמֵי רַבֵּנוּ לְרוֹב חוּלְשָׁתוֹ, וְכַךְ בְּתוֹךְ הַשְׁהִיּוֹת פָּתַח מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: כַּךְ הָיָה אוֹמֵר הַנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חֵטְא מִיָּמָיו: “אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין” וְאָנוּ הָיִינוּ מַנְעִימִים בְּקוֹל, בָּם בָּם, בָּם בָּם וְכוּ’, וְכַךְ הֵפֵר מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַדְּמָמָה וְהִמְשִׁיךְ הוּא לְזַמֵּר אֶת נִגּוּן רַבֵּנוּ.

זוּגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ מָרַת יוּטָא בַּתְיָה נִפְטְרָה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל שְׁנַת תקפ”ז, וּבְחֶשְׁוָן תקפ”ח שֶׁאחֲרָיו נָשָׂא כְּבָר אֶת זוּגָתוֹ הַשְּׁנִיָּה מָרַת דּוּשִׁיל, וְלֶאֱלוּל תקפ”ח נוֹלַד לָהֶם בְּנָם רַבִּי נַחְמָן.

בְּ”שָׁבוּעוֹת הַגָּדוֹל” שֶׁהָיָה אָז הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל וְכוּ’ מֵרוֹב הַדִּבּוּרִים הַנִּפְלָאִים שֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ, הִתְלַחֲשׁוּ אַנַ”שׁ לְעַצְמָם עַל מוֹהַרְנַ”תְּ בְּאָמְרָם: הֲרֵי הוּא בְּעַצְמוֹ הָרַבִּי, מֵרוֹב הַהִתְפַּעֲלוּת שֶׁהָיָה לְאַנַ”שׁ מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁהִבְחִין בָּזֶה מוֹהַרְנַ”תְּ, צָעַק: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא הָרַבִּי, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא הָרַבִּי… “אִיךְ וֵוייס אִיךְ בִּין נִישְׁט דֶּער רַבִּי, אִיךְ וֵוייס אִיךְ בִּין נִישְׁט דֶער רַבִּי”.

כְּשֶׁנָּסַע מוֹהַרְנַ”תְּ לְאַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ אֶל הָעֲיָרוֹת שֶׁהָיוּ פְּזוּרִים בָּהֶם אַנַ”שׁ, כְּדֵי לְעוֹרְרָם לְעִנְיַן רַבֵּנוּ, בִּקֵּר אֵצֶל אֶחָד מֵעֲנִיֵּי אַנַ”שׁ שֶׁדָּר בְּסָמוּךְ לְאוּמַאן וּכְשֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר לוֹ הַלָּה: רַבִּי נָתָן אִם אַתָּה לֹא בּוֹנֶה בֵּית כְּנֶסֶת מְיוּחָד “קְלוֹיז” עֲבוּר אַנַ”שׁ לֹא עָשִׂיתָ כְּלוּם. וְהֵבִין מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁצּוֹדֵק הַלָּה בִּדְבָרָיו, וּמִזֶּה נִתְעוֹרֵר מוֹהַרְנַ”תְּ לִבְנוֹת אֶת הַקְּלוֹיז, וְתֵיכֶף אָמַר לְהַלָּה: אִם כַּךְ הַדָּבָר תַּתְחִיל אַתָּה בְּמִצְוָה זוּ וְתֵן רִאשׁוֹן אֶת הַכֶּסֶף, וְנָתַן לוֹ מִיָּד אֶת כָּל כַּסְפּוֹ בְּסַךְ שְׁנֵי רוּבְּל, כִּי הָיָה עָנִי מָרוּד, וּבָזֶה הִתְחִיל מוֹהַרְנַ”תְּ לֶאֱסוֹף מָעוֹת לִבְנִיַּת הַקְּלוֹיז. כְּשֶׁהָיָה אַחַר כַּךְ אֵצֶל הַגְּבִירִים בִּטְשֶׁערִין, סִפֵּר לָהֶם זֹאת וְהִפְצִיר בָּהֶם בְּאָמְרוֹ לָהֶם: הֶעָנִי הַזֶּה נָתַן אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ, תְּנוּ אַתֶּם גַּם כְּפִי יְכָלְתְּכֶם. בִּזְמַן מְאוּחָר יוֹתֵר שִׁבַּח מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הֶעָנִי הַנַּ”ל וְאָמַר: עִם שְׁנֵי הָרוּבְּלִים שֶׁלּוֹ בָּנִיתִי אֶת הַקְּלוֹיז.

בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן תקי”א מְסֻפָּר שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר אֶחָד וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם, וְאָמַר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁגַּם הוּא הָיָה רוֹצֶה מְאֹד לְהַשִּׂיג אֶת פַּרְשִׁיּוֹתָיו שֶׁל הַסּוֹפֵר הַהוּא, אוּלָם מֵחֲמַת שֶׁנָּסַע פַּעַם עִם רַבֵּנוּ בַּדְּרָכִים, לָבַשׁ רַבֵּנוּ אֶת תְּפִלָּיו, מֵחֲמַת זֶה, הוּא מְרוּצֶה בָּהֶם יוֹתֵר.

רַבִּי דָּוִד צְבִי חוֹתֵן מוֹהַרְנַ”תְּ לֹא הָיָה נוֹטֵל אֶת יָדָיו לִסְעוּדָה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ וְלֹא אָכַל כִּי אִם מְזוֹנוֹת וּפָחוֹת מִכְּשִׁעוּר, וְהַכֹּל מֵחֲמַת חוּמְרוֹת שֶׁבִּנְטִלַּת יָדַיִם, וְזוּגָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ הָיְתָה מְכִינָה עֲבוּרוֹ אֶת הַמְּזוֹנוֹת וְהֵכִינָה שְׁנֵי עוּגִּיּוֹת וָחֵצִי עֲבוּר מְזוֹנוֹ, וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן שֶׁמִּזֶּה רוֹאִים גּוֹדֶל צִדְקוּתוֹ שֶׁלֹּא אָכַל יוֹתֵר מֵהַשִּׁעוּר הַנַּ”ל, כִּי הוּא יוֹתֵר מִדַּי עֲבוּרוֹ, וּפָחוֹת מֵהַשִּׁעוּר הַנַּ”ל הָיָה מוּעָט מִדַּי וְאָכַל רַק כְּדֵי חַיּוּתוֹ מַמָּשׁ.

הָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁרָצוּ לְהִשָׁמֵּט מִשֵּׁרוּת הַצָּבָא וְהָיוּ עוֹשִׂים מוּם בְּגוּפָם, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ פְּטוּר מֵהַצָּבָא, וְהִקְפִּיד עַל זֶה מוֹהַרְנַ”תְּ בִּזְמַנּוֹ.

כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ וּשְׁאָר אַנַ”שׁ בִּטְשֶׁרְנוֹבִּיל עַל הַחֲתוּנָה שֶׁהָיְתָה שָׁם בֵּין הַבַּת שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי אַהֲרֹן מִטְשֶׁרְנוֹבִּיל בֶּן הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי מָרְדְּכַי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּנָה שֶׁל שָׂרָה בַּת רַבֵּנוּ, שָׁאַל רַבִּי מָרְדְּכַי אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ “מַה אוֹמֵר רַבְּכֶם עַל עִנְיַן חוֹלִי נוֹפֵל”, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ מַה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ בְּתוֹרָה ר”א פִּ’זַר נָ’תַן לָ’אֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵיבוֹת נֵ’פֶ’ל’, עַיֵּן שָׁם. כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבִּי מָרְדְּכַי הִפְטִיר “אִם כַּךְ צְרִיכִים אָנוּ לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְפַזֵּר צְדָקָה. “אוֹיבּ אַזוֹי דַּארְפְן מִיר אוֹיפְסְנַי אָנְהוֹיבְּן צוּ טֵיילְן צְדָקָה”.

כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּלֶעמְבֶּרְג נָשְׁקוֹ בְּרַגְלוֹ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אוּרִי מִסְטְרֶלִיסְק וְשָׁאֲלוֹ: “הַאַתֶּם הוּא זֶה שֶׁחִבֵּר אֶת הַלִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת”? וְאָז מֵרוֹב אַהֲבָתָם לְמוֹהַרְנַ”תְּ לִוּוּהוּ הֲמוֹן עַם עַד חוּץ לָעִיר, וְאָמַר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ בַּדֶּרֶךְ אֶת הַתּוֹרָה, הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א סִימָן נ”ב וְנִכְנְסוּ הַדְּבָרִים כָּל כַּךְ בְּלֵב הָאֲנָשִׁים עַד שֶׁכַּמָּה שָׁנִים אַחַר כַּךְ בְּעֵת שֶׁהָיָה שָׁם רנ”ט מָצָא עוֹד אֲנָשִׁים שֶׁקִיְּמוּ זֹאת.

רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ, הָרַב מִבְּרַסְלֶב, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן וְאָבִיו שֶׁל הָרַב מִטְשֶׁערִין, לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁאַחַר חֲתוּנָתוֹ, וְאָמַר לְזוּגָתוֹ, שֶׁדַּעְתּוֹ נוֹטָה שֶׁאִם יַעַבְרוּ עֶשֶׂר שָׁנִים לִנְשׂוּאֵיהֶם וְלֹא תִּפָּקֵד בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא יְגַרְשֶׁנָּה, כְּדִין הַתּוֹרָה. הָלְכָה לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְסִפְּרָה לוֹ מַה שֶׁאָמַר לָהּ בַּעֲלָה הָרַב, וּבִקְּשָׁה מִמוֹהַרְנַ”תְּ עַל זֶה, וְלֹא עָנָה לָהּ מוֹהַרְנַ”תְּ כְּלוּם, אַחַר כַּךְ כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית, אָמַר לָהּ שׁוּב הָרַב אִם תַּעֲבוֹר הַשָּׁנָה וְלֹא תִּפָּקֵד יִהְיֶה מוּכְרָח לְגַרְשָׁהּ, הָלְכָה שׁוּב לְמוֹהַרְנַ”תְּ בִּבְכִיָה וּבִקְּשָׁה אוֹתוֹ שֶׁיְבָרְכֶנָּה בְּבָנִים, נִחֵם אוֹתָהּ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לָהּ: “הוּא לֹא יְגַרְשֵׁךְ, הוּא לֹא יְגַרְשֵׁךְ”, “עֶר וֶועט דִּיר נִישְׁט גֶטְן עֶר וֶועט דִּיר נִישְׁט גֶּטְן”. וְכַךְ הֲוָה שֶׁנִּפְקְדָה בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא, וְיָלְדָה אֶת הָרַב מִטְשֶׁערִין וְאַחַר כַּךְ אֶת אָחִיו רַבִּי חַיִּים הָרַב מִבְּרַסְלֶב.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה פַּעַם בְּתִשְׁעָה בְּאָב בִּבְרָאד, וּמֵחֲמַת הַדֶּרֶךְ אֶרֶץ מִפְּנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ לֹא זָרְקוּ שָׁם הָרֵיקִים שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת “שְׁטֶעחִיקֶעס” קוֹצִים אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי כְּמִנְהָגָם בְּכָל שָׁנָה. וְאָמְרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ בַּהֲלָצָה “אַתֶּם הִפְרַעְתֶּם לָנוּ אֶת הַיּוֹם-טוֹב. בְּעֵת שֶׁאכַל מוֹהַרְנַ”תְּ תֵּיכֶף חָטְפוּ שִׁירַיִם מִמַּה שֶּׁהִשְׁאִיר. כְּשֶׁרָאָה מוֹהַרְנַ”תְּ הַנְהָגָתָם אָמַר: “שָׂמֵחַ אֲנִי שֶׁבָּאתִי לְשָׁם בְּזִקְנוּתִי, כִּי בִּצְעִירוּתִי לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לְהַבְלִיג עַל מִנְהָגִים אֵלּוּ.

רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ בָּא בִּשְׁאֵלָה לְאָבִיו, הֱיוֹת שֶׁהַפָּרִיץ הִצִיעַ לוֹ אֶחָד מִשְּׁלשָׁה עֲבוֹדוֹת, א. נִיהוּל בֵּית הַדֹּאַר, ב. נִיהוּל טַחֲנַת הַקֶּמַח, ג. נִיהוּל כְּרִיתַת הָעֵצִים שֶׁבַּיַּעַר הַשַּׁיָּכִים לוֹ, וּבִקֵּשׁ מֵאָבִיו שֶׁיְיַעֵץ לוֹ אֵיזֶה עֲבוֹדָה לָקַחַת, הִצִיעַ לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּקַּח אֶת נִיהוּל הַדּוֹאַר. בֶּאֱמֶת לֹא רָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיְקַבֵּל כְּלַל שׁוּם אֶחָד מֵהָעֲבוֹדוֹת, כִּי חָפֵץ הָיָה שֶׁיֵּשֵׁב רַק עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה, אוּלָם מֵחֲמַת שֶׁלֹּא שָׁאֲלוֹ רַבִּי יִצְחָק אִם יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֲבוֹדָה אוֹ לֹא, אֶלָּא רַק שָׁאֲלוֹ אֵיזֶה עֲבוֹדָה יְקַבֵּל, עַל כֵּן עָנָה לוֹ כְּפִי שְׁאֵלָתוֹ, כִּי כַּךְ נָהֲגוּ אַנַ”שׁ מֵאָז וּמִקֶּדֶם לֹא לְצַוּוֹת לַעֲשׂוֹת כַּךְ וְכַךְ בְּדַוְקָא, בְּשׁוּם עִנְיָן.

פַּעַם אַחַר שֶׁגָּמְרוּ אַנַ”שׁ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶת אַחַת הַתְּפִלּוֹת, מֵרוֹב הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁהָיָה, אָמַר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ: אֲנִי מַאֲמִין שֶׁרַבֵּנוּ נִמְצָא כַּאן עִמָּנוּ, וּכְשֶׁרַבֵּנוּ כַּאן כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים כַּאן, אֲנִי מַאֲמִין בָּזֶה כְּאִלּוּ אֲנִי רוֹאֶה זֹאת, כְּשֶׁאמַר אֶת אֵלּוּ הַתֵּיבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת הִדְגִּישָׁם כָּל כַּךְ עַד שֶׁסִּפְּרוּ אַנַ”שׁ שֶׁהִרְגִּישׁוּ בּוֹ שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא רוֹאֶה מַה שֶׁאוֹמֵר, “אִיךְ גְּלֵיבּ אַז דֶּער רַבִּי אִיז דָּא מִיט אוּנְז, אוּן אַז דֶּער רַבִּי אִיז דָּא זַיְינֶען אַלֶע שִׁבְעָה רוֹעִים דָּא אִיךְ גְּלֵיבּ גְּלַיְיךְ וִוי אִיךְ זֶעה”.

בְּעֵת הַמַּחְלוֹקֶת שֶׁהָיָה עַל אַנַ”שׁ, דִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ עִם בְּנוֹ רַבִּי יִצְחָק בְּעִנְיַן הַנְּסִיעָה לְאוּמַאן עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאָמַר לוֹ: בְּאִם תִּתְגַבֵּר הַמַּחְלוֹקֶת כָּל כַּךְ עַד שֶׁלֹּא תּוּכַל לָלֶכֶת לַצִּיּוּן בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה תַּעֲמוֹד אֲפִלּוּ בַּ”רוּט הוֹיז” זֶה הָיָה מֶרְכַּז קְנִיּוֹת גָּדוֹל בְּאוּמַאן שֶׁבָּנוּ אוֹתוֹ בְּצוּרָה כָּזוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שׁוּרוֹת חֲנוּיוֹת מִבַּיִת וּמִחוּץ בְּצוּרַת עִגּוּל וְנִתַּן הָיָה לְהַשְׁקִיף מִשָּׁם וְלִרְאוֹת אֶת הַצִּיּוּן וְתַשְׁקִיף מִשָּׁם עַל הַצִּיּוּן וְתֹאמַר שָׁם אֶת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים “תִּיקוּן הַכְּלָלִי”, וְאִם לֹא יִתְּנוּ לְךָ הַמִּתְנַגְּדִים לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת יַחַד עִמָּהֶם, תִּתְפַּלֵּל בְּאוּלָם הַכְּנִיסָה שֶׁל בֵּית-הַכְּנֶסֶת הַנִּקְרָא “פָּאלִישׁ”, הָעִקָּר שֶׁתִּהְיֶה בְּאוּמַאן, “אִין אוּמַאן זָאלְסְטוּ זַיין”.

אַחַר שֶׁהִדְפִּיס מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַלִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת, אָמְרוּ אַנַ”שׁ לְמוֹהַרְנַ”תְּ: אַתֶּם רְאוּיִם לִהְיוֹת הַבַּעַל תְּפִלָּה הַמְסֻפָּר מִמֶּנּוּ בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בְּמַעֲשֶׂה י”ב, אָמַר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ: הַבַּעַל תְּפִלָּה הוּא רַבֵּנוּ, אוּלָם אִם גַּם אֲנִי מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ הֲרֵינִי הַמֵּלִיץ, “רַבִּי נָתָן אִיר קֶערְט צוּ זַיין דֶּער בַּעַל תְּפִלָּה דֶּער בַּעַל תְּפִלָּה אִיז דֶּער רַבִּי אוֹיבּ אִיךְ בִּין פוּן דֶּעם מֶלֶךְ’ס לַייט בִּין אִיךְ דֶּער מֵלִיץ”. אֲנִי יָכוֹל לְלַמֵּד זְכוּת עַל אָדָם שֶׁעָבַר שְׁמוֹנָה מֵאוֹת פְּעָמִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, “אִיךְ קֶען מְלַמֵּד זְכוּת זַיין אוֹיף אַ מֶענְטְשׁ וָואס הָאט עוֹבֵר גִּיוֶוען אַכְט הוּנְדֶערְט מָאל הָאף כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ”.

סִפֵּר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין שֶׁפַּעַם נָסַע עִם מוֹהַרְנַ”תְּ, וּמוֹהַרְנַ”תְּ הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַשַּׁחֲרִית בָּעֲגָלָה אוּלָם לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְלַהֵב בִּתְפִלָּתוֹ כְּדַרְכּוֹ, וְרָאָה רנ”ט אֵיךְ שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ מִתְאַמֵּץ מְאֹד בִתְפִלָּתוֹ, אוּלָם כְּשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּיבוֹת “וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ” הִתְלַהֵב לִמְאֹד, וְהַיְינוּ שֶׁצְרִיכִים לְהוֹדוֹת לַה’ אֲפִלּוּ רַק לְזֵכֶר מְעַט הַקְדוּשָׁה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאָדָם – כַּךְ סִפֵּר ראבר”נ שֶׁשָּׁמַע מֵאָבִיו רנ”ט, וּמִשָּׁם הִתְפַּלֵּל כְּבָר בְּהִתְלַהֲבוּת כְּהֶרְגֵּלוֹ.

פַּעַם נָסַע מוֹהַרְנַ”תְּ וְהִתְפַּלֵּל עַל הָעֲגָלָה בְּהִתְלַהֲבוּת וְכוּ’ כְּדַרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ, כְּשֶׁהִגִּיעוּ אַחַר כַּךְ לָאַכְסַנְיָה קְרֶעטְשְׁמֶע אָמַר הַבַּעַל עֲגָלָה לְבַעַל הַמָּלוֹן “הַיּוֹם נָסַעְתִּי עִם יְהוּדִי שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בְּהִתְלַהֲבוּת כָּזוּ שֶׁלֹּא רַק אֲנִי בָּכִיתִי מֵרוֹב הִתְלַהֲבוּת אֶלָּא אֲפִלּוּ הַסּוּסִים בָּכוּ”.

פַּעַם כְּשֶׁהָיָה רַבִּי יִצְחָק אֵצֶל אָבִיו מוֹהַרְנַ”תְּ בִּבְרֶסְלֶב נֶאֱבַד לוֹ סְכוּם כֶּסֶף שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לְבֵית הַדֹּאַר שֶׁבְּטוּלְטְשִׁין שֶׁהוּא נִהֲלוֹ כַּיָּדוּעַ, וְנֶעֱצַב מְאֹד מִזֶּה, וְגַם לְמוֹהַרְנַ”תְּ כָּאַב הַדָּבָר מְאֹד וְלֹא הוֹעִילוּ לָזֶה כָּל הַחִפּוּשִׂים וְכוּ’, עַד שׁרנ”ט שֶׁהָיָה מְיוּשָׁב בְּדַעְתּוֹ מְאֹד הָלַךְ וּבָדַק גַּם בִּמְקוֹם זְרִיקַת הָאַשְׁפָּה בְּסַבְלָנוּת מְרֻבָּה מֵחֵפֶץ לְחֵפֶץ וּמָצָא אֶת הַכֶּסֶף, וּכְשֶׁהֵבִיא אֶת הָאֲבֵדָה שִׁבְּחוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ מְאֹד.

כְּשֶׁנָּסַע מוֹהַרְנַ”תְּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ אוֹדִיסָה כַּמְּבוּאָר בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ בִּקֵּר אָז אֵצֶל רַב הָעִיר הַמְכוּנָה “רַבִּי רְאוּבַלֶ’ע אוֹדֶעסִיר” שֶׁהָיָה מְפוּרְסָם בְּגַדְלוּתוֹ, וְהָיוּ חֲבֵרִים מִנְעוּרֵיהֶם, וְכַךְ בֵּין הַדִּבּוּרִים אָמַר לוֹ הָרַב: “שָׁמַעְתִּי שֶׁנֶּהֱפַכְתֶּם לְחָסִיד הַאִם זוֹכְרִים אַתֶּם עֲדַיִן אֶת הַלִּמּוּד”, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, כֵּן, אָמַר לוֹ הָרַב, “קָשֶׁה לִי אֵיזֶה קוּשְׁיָא חֲמוּרָה בְּטַ”ז שֶׁבְּהִלְכוֹת תְּחוּמִין”, וְהִצִּיעַ אֶת שְׁאֵלָתוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, הָלַךְ מוֹהַרְנַ”תְּ וְנִסְגַּר בְּאֵיזֶה חֶדֶר לְמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר, וּכְשֶׁיָּצָא תִּירֵץ לוֹ אֶת קוּשְׁיָתוֹ, מֵרוֹב הִתְפַּעֲלוּת שֶׁהָיָה לְהָרַב מִפֵּרוּשׁוֹ, אָמַר לוֹ: “אִלּוּ הָיוּ לִי מָעוֹת הָיִיתִי מַדְפִּיס אֶת הַפֵּרוּשׁ שֶׁפֵּרַשְׁתֶּם בְּאוֹתִיּוֹת שֶׁל זָהָב”.

אַחַר שֶׁהִדְפִּיס מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת סֵפֶר הַלִּקּוּטֵי מוּהֲרַ”ן מָכַר מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת לוּחוֹת הַהַדְפָּסָה מַאטְרִיצִין לַמַּדְפִּיס, וְנָתַן לוֹ הַמַּדְפִּיס בִּתְמוּרָה לָזֶה סְפָרִים שׁוֹנִים כְּשׁוּ”ת וְכוּ’, וּמוֹהַרְנַ”תְּ לָקַח הַסְּפָרִים וְהֶעֱמִידָם לִמְכִירָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַמֶּרְכָּזִי שֶׁבְּאוּמַאן יַחַד עִם סִפְרֵי רַבֵּנוּ, וּבְעֵת הַמְכִירָה הָיָה עוֹמֵד וּמְדַבֵּר בַּעֲבוֹדַת-הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, וְלֹא הִבִּיט אִם שָׂמִים לֵב לְדִבּוּרָיו אִם לַאו, וְהָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁהָיוּ שׂוֹחֲקִים מִמֶּנּוּ וּמַלְעִיגִים עָלָיו בִּתְנוּעוֹתֵיהֶם מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ, וּבֵינֵיהֶם הָיָה גַּם רַבִּי עוֹזֵר שֶׁנִּהְיָה לְיָמִים תַּלְמִידוֹ הַמּוּבְהָק, וְנִתְקַרֵב עַל-יְדֵי שֶׁפַּעַם הִטָּה אָזְנוֹ לִשְׁמוֹעַ אֶת דִּבּוּרָיו, וְנִתְלַהֵב וְנִתְעוֹרֵר מְאֹד עַד שֶׁנָּפַל לְרַגְלֵי מוֹהַרְנַ”תְּ וְשָׁאֲלוֹ, “מַהִי תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל אֶחָד שֶׁדִּבֵּר עַל תַּלְמִיד-חָכָם שֶׁמֵּת בְּהִתְכַּוְנוֹ עַל רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַדִּין הַמְבוּאָר בְּשֻׁלְחָן-עָרוּךְ, שֶׁצָּרִיךְ לָקַחַת עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים וְלָלֶכֶת יָחֵף לְקֶבֶר הַנִּפְטָר וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה, וְעָשָׂה כֵּן רַבִּי עוֹזֵר, וּמִנִּי אָז נִתְקַרֵב וְנִתְקַשֵּׁר לְמוֹהַרְנַ”תְּ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק בַּל יִנָּתֵק וְנֶהֱפַךְ לְאֶחָד מִגְדוֹלֵי תַּלְמִידָיו כַּיָּדוּעַ. וְכַךְ נִתְקַרְבוּ עוֹד אֲנָשִׁים לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ.

פַּעַם בְּעֵת שֶׁעָמַד מוֹהַרְנַ”תְּ עִם הַטַּלִּית עַל כְּתֵיפוֹ לִפְנֵי עֲטִיפַת הַטַּלִּית שֶׁבִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, סִפֵּר לוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ מַעֲשֶׂה מֵהַצַּדִּיק רַבִּי יֵיבָא מֵאוֹסְטְרָהָא תַּלְמִיד הַתּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, שֶׁפַּעַם הָלַךְ רַבִּי יֵיבָא לֶאֱסוֹף צְדָקָה וְנִכְנַס לְבֵית גְּבִיר אֶחָד לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מָעוֹת לִצְדָקָה, וְלֹא אָבָה הַגְּבִיר לָתֵת לוֹ, וְהָלַךְ מִמֶּנּוּ רַבִּי יֵיבָא וְעָשָׂה אֵיזֶה מִצְוָה וְהָלַךְ אַחַר כַּךְ שׁוּב לְבֵית הַגְּבִיר וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שׁוּב צְדָקָה, וְאָז נָתַן לוֹ, וְהִסְבִּיר רַבִּי יֵיבָא הַטַּעַם בָּזֶה שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֶׁעַל-יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה שֶׁעָשָׂה קִבֵּל פָּנִים אַחֵרוֹת, וְעַל כֵּן כְּשֶׁבִּקֵּשׁ צְדָקָה שׁוּב מֵהַגְּבִיר אַחַר עֲשׂוֹתוֹ אֶת הַמִּצְוָה נָתַן לוֹ כְּבַקָּשָׁתוֹ”. הִתְלַהֵב מוֹהַרְנַ”תְּ מִסִּפּוּר זֶה מְאֹד, וְתֵיכֶף עָטַף בְּהִתְלַהֲבוּת אֶת עַצְמוֹ בַּטַּלִּית וְאַחַר הָעִטּוּף כְּשֶׁגִּלָּה אֶת רֹאשׁוֹ אָמַר לְאַנַ”שׁ שֶׁעָמְדוּ בְּסָמוּךְ לוֹ: “נָכוֹן יֵשׁ לִי כְּבָר עַתָּה פָּנִים אַחֵרוֹת”? “אַיָּא אִיךְ הָאבּ שׁוֹין אִיצְטֶער אַ אַנְדֶער פָּנִים”.

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָסַר לָנוּ לְהִתְנַהֵג בְּתַעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים, אוּלָם כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן תַּעֲנִית שֶׁמְּצַוֶּה הַשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ לָצוּם, צְרִיכִים אָנוּ לַחְטוֹף אוֹתוֹ כְּמוֹ עוּגָה טוֹבָה, “אַז סְ’מַאכְט זַאךְ אַ תַּעֲנִית וָואס דֶּער שֻׁלְחָן-עָרוּךְ הֵייסְט פַאסְטְן דַּארְף מֶען דָּאס חַאפְּן וִוי אַ גּוּט לֶעקִיכְל”.

סִפֵּר רנ”ט שֶׁרָאָה פַּעַם אֵיךְ לוֹמֵד מוֹהַרְנַ”תְּ אַחַר חֲצוֹת אֶת הַתּוֹרָה “כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב סִימָן ז, בְּחַיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת כָּזוּ, עַד שֶׁהָיָה נִדְמֶה כְּאִלּוּ שָׁמְעָה מוֹהַרְנַ”תְּ עַתָּה מַמָּשׁ מֵרַבֵּנוּ.

בְּעֵת שֶׁדָּחָה מִמֶּנּוּ רַבֵּנוּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת אָחִיו שֶׁל רַבִּי יִצְחָק מֵחַארְשִׁוַואטֶע, פָּגַשׁ בַּחֲזָרָתוֹ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ וְסִפֵּר למוֹהַרְנַ”תְּ אֵיךְ שֶׁדָּחָהוּ רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: זֶה נִקְרָא לִדְחוֹת אוֹתִי אֲפִלּוּ הָיָה רַבֵּנוּ דּוֹחֶה בְּקוֹרוֹת הַבִּנְיָן הַאִם הָיִיתִי עוֹזֵב אֶת רַבֵּנוּ? “דָּאס הֵייסְט מַדְחֶה גִיוֶוען מִיר אֲפִלּוּ וֶוען דֶּער רַבִּי וָואלְט מִיר מַדְחֶה גִיוֶוען מִיט דְּרִיקֶעס וָואלְט אִיךְ פוּן רֶעבְּן אַוֶועק”?:

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: הַמַּגִּיד וְתַלְמִידָיו וְתַלְמִידֵי תַלְמִידָיו הָיוּ צַדִּיקֵי אֱמֶת, אַחַר כַּךְ יֵשׁ בֵּינֵיהֶם עֵירוּב טוֹב וְרָע.

מוֹהַרְנַ”תְּ פִּירֵשׁ אֶת הַמִּשְׁנָה: “הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם”, וְהַיְינוּ אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה וְתַאֲוָה וְיוֹדֵעַ מִמַּדְרֵיגָתוֹ וְאֵינוֹ מְרַמֶּה אֶת עַצְמוֹ עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה, אוּלָם כְּשֶׁלֹא דַי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה וְתַאֲוֹת רָעוֹת, עוֹד הוּא חָפֵץ גַּם בְּכָבוֹד אֲזַי הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַלָּלוּ מוֹצִיאוֹת אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. וְזֶהוּ הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

רַבִּי עוֹזֵר תַּלְמִיד מוֹהַרְנַ”תְּ נִפְטַר מֵהַקְפָּדָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהִקְפִּיד עָלָיו כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁהָלַךְ וְדִבֵּר עִם רַבִּי נַפְתָּלִי וְרָצָה לְשַׁדְּלוֹ שֶׁיַּכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְיִסַּע אֵלָיו לְשַׁבָּתוֹת וְכוּ’, וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ מַה הוּא רַבִּי עוֹזֵר רוֹצֶה מִמֶּנִּי, “וָואס וִויל עֶר פוּן מִיר” וְכוּ’, וְלֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים וְנִפְטַר רַבִּי עוֹזֵר.

מוֹהַרְנַ”תְּ אַף-עַל-פִּי שֶׁהִקְפִּיד מְאֹד עַל בְּנוֹ רַבִּי שַׁכְנָא עַל זֶה שֶׁאֵינוֹ שָׂם לִבּוֹ הֵיטֵב לְדִבְרֵי רַבֵּנוּ וּמַעֲמִיק בָּהֶם, כִּבֵּד וְהֶעֱרִיץ אוֹתוֹ לִמְאֹד, כַּמּוּבָן מֵהַמִּכְתָּבִים שֶׁבְּעָלִים לִתְרוּפָה.

כְּשֶׁהָיָה פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ בִּטְרָהוִויץ, בְּעֵת שֶׁשָּׁבַת שָׁם בְּשַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁנָּהַג רַבֵּנוּ בְּחַיָּיו כִּי כַּךְ נָהַג אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ לִנְסוֹעַ וְלִשְׁבּוֹת בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ נוֹסֵעַ שָׁם בְּחַיָּיו, דִּבֵּר וְהִפְלִיג בִּשְׁבַח גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, וּבְעֵת שֶׁדִּבֵּר עִם אַנַ”שׁ עָמַד “רַבִּי יִצְחָק בֶּער” בַּצַּד וְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת כְּדַרְכּוֹ, נַעֲנָה מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לְאַנַ”שׁ: גַּם כַּיּוֹם יֵשׁ לָנוּ רַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, וְהִצְבִּיעַ בְּאֶצְבָּעוֹ עַל רַבִּי יִצְחָק בֶּער, “הַיְינְט הָאבְּן מִיר אוֹיךְ אַ בַּארְדִּיטְשׁוֹבֶער רָב”.

כְּשֶׁהָיוּ אַנַ”שׁ בָּאִים לְמוֹהַרְנַ”תְּ עַל שָׁבוּעוֹת, הָיוּ מַקְדִּימִים לָבוֹא יוֹם קוֹדֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ גַּם בְּלֵיל סְפִירָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁהָיְתָה אָז כָּזוּ הִתְעוֹרְרוּת וּפַחַד בְּכָל הָעִיר מֵהַקּוֹלוֹת וְהַצְּעָקוֹת שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר וּמִקְדוּשַׁת הַחַג הַקָּרֵב וּבָא, עַד שֶׁהָיוּ הַחֶנְוָנִים שֶׁבִּבְרֶסְלֶב סוֹגְרִים אֶת חֲנוּיוֹתֵיהֶם לִפְנוֹת עֶרֶב, כְּדֵי לְהָכִין אֶת עַצְמָם לָזֶה.

פַּעַם כְּשֶׁחָזַר מוֹהַרְנַ”תְּ מֵאוּמַאן, לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, לִבְרַסְלֶב, שֶׁהָיְתָה עִיר קְטַנָּה, אָמַר: “יֵשׁ גְּזֵירָה בַּשָּׁמַיִם עַל עִיר בְּרֶסְלֶב שֶׁיִּסְתַּלְקוּ מִמֶּנָּה אַרְבָּעִים אֲנָשִׁים וְלֹא יָדוּעַ מִי הֵם”. וְנָפַל פַּחַד וּמוֹרָא עַל כָּל בְּנֵי הָעִיר.

פַּעַם בִּתְפִלַּת נְעִילָה שֶׁל יוֹם כִּפּוּר בְּעֵת שֶׁאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַתֵּיבוֹת “לְמַעַן נֶחְדַּל מֵעוֹשֶׁק יָדֵינוּ” אֲמָרָהּ בִּשְׁאָגָה גְדוֹלָה, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ “אֵין הַדָּבָר קָשֶׁה כָּל כַּךְ”, כִּי כְּפִי צַעֲקָתוֹ הָיָה נִרְאָה שֶׁאֵין תִּקְוָה לָשׁוּב מֵעוֹשֶׁק יָדֵינוּ וּפִיְּסוֹ רַבֵּנוּ בְּכַךְ.

רַבֵּנוּ צִוָּה עַל מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה חִדּוּשׁ בְּכָל יוֹם, וְכַךְ נָהַג מוֹהַרְנַ”תְּ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְסִפֵּר שֶׁהָיָה עֶרֶב שַׁבָּת אַחַת שֶׁלֹּא הִתְחַדֵּשׁ לוֹ שׁוּם חִדּוּשׁ, וְיָצָאתִי לְחוּץ לָעִיר וְהִתְפַּלַּלְתִּי לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עַל דָּבָר זֶה, וְ”סָחַטְתִּי אֵיזֶה חִדּוּשׁ מֵהָאֶצְבַּע הַקְּטַנָּה”, “הָאבּ אִיךְ אוֹיסְגִּיקְוֶועטְשְׁט עֶפֶּעס אַ חִדּוּשׁ פוּן דֶּעם קְלֵיינֶעם פִינְגֶער”.

בְּעֵת שֶׁשָּׁלַח רַבֵּנוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּסַּע לַדֶּרֶךְ וְיִפָּגֵשׁ עִם הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, שֶׁנָּסַע וְנִטַּלְטֵל אָז בַּדְּרָכִים וְכוּ’, וְיִשְׁתַּדֵּל לְשַׁמְשׁוֹ, וְעָשָׂה כֵן. פַּעַם נֶעֶמְדוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּאֵיזֶה בֵּית-כְּנֶסֶת, וּמוֹהַרְנַ”תְּ הִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְקוֹלוֹת כְּדַרְכּוֹ, נִגַּשׁ אֵלָיו אֶחָד מִבָּאֵי בֵּית-הַכְּנֶסֶת, וְאָמַר לְמוֹהַרְנַ”תְּ: “אַל תְּבַלְבְּלוּ אֶת הָרַב בִּתְפִלָּתוֹ”, “זַייט נִישְׁט מְבַלְבֵּל דֶּעם רָב”, וְשָׁמַע זֹאת הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, פָּנָה וְאָמַר לְהַהוּא: “אוּלַי מְבַלְבֵּל אֲנִי אוֹתוֹ” “אֶפְשָׁר בִּין אִיךְ אִים מְבַלְבֵּל”?, יָדוּעַ שֶׁהָרַב כִּבֵּד וְהֶעֱרִיךְ לִמְאֹד אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ וְהָיָה מְכַנֶּה אוֹתוֹ “נָתַלֶ’ע שֶׁלִּי”, “מַיין נָתַלֶ’ע”.

פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ לְאיזֶה עֲיָרָה אַחַת שֶׁהָיָה הַר תָּלוּל לְפָנֶיהָ וּמוֹהַרְנַ”תְּ בִּזְרִיזוּתוֹ הַגְּדוֹלָה יָרַד מֵהָעֲגָלָה וְנִגַּשׁ לְבֵית הַטְּבִילָה שֶׁעָמְדָה מִחוּץ לָעִיר וְטָבַל בָּהּ בִּזְרִיזוּת, כִּי כֵן הָיוּ נוֹהֲגִים הַחֲסִידִים לִטְבּוֹל לִפְנֵי כְּנִיסָה לָעִיר, וּכְשֶׁהָעֲגָלָה הִגִּיעָה לְרֹאשׁ הָהָר כְּבָר חִכָּה לָהּ מוֹהַרְנַ”תְּ אַחַר טְבִילָתוֹ, כִּי הָיָה זָרִיז מוּפְלָג, וּכְשֶׁרָאָה זֹאת הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב שִׁבְּחוֹ מְאֹד.

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁסֵּפֶר הַשְּׁלָ”ה הוּא הָאוֹצָר שֶׁל הַגַּן-עֵדֶן “פָאוָוארְג”, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁסִּפְרֵי לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת שֶׁלִּי הֵם הַגַּן עֵדֶן בְּעַצְמוֹ.

שִׁבַּח פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַסֵּפֶר “חַיֵּי אָדָם”, וְאָמַר שֶׁמְחַבְּרוֹ כִּוֵּן מְאֹד לַהֲלָכָה.

מוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת “קָשֶׁה לִשְׁנֵי גְּדוֹלִים שֶׁיָּדוּרוּ בְּעִיר אַחַת”, וּפַעַם אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “אֲנִי יָכוֹל לָדוּר עִם רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרַסְלֶב בְּעִיר אַחַת”, “אִיךְ קֶען ואוֹינֶען מִיטְן רָב צוּזַאמֶען אִין אֵיין שְׁטָאט”, הַיְינוּ כִּי מוֹהַרְנַ”תְּ בְּשִׁפְלוּתוֹ הַגְּדוֹלָה יָכוֹל הָיָה לִחְיוֹת עִמּוֹ יַחַד בְּשָׁלוֹם אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם גְּדוֹלִים.

רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ הִשְׁתַּדֵּךְ עִם אֶחָד מֵאַנַ”שׁ מִטְשֶׁערְקַאס, אוּלָם זִוּוּגָם לֹא עָלָה יָפֶה כִּי הָיְתָה צְעִירָה לְיָמִים מְאֹד, וְרָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּפָּרְדוּ, אוּלָם אָבִיהָ לֹא הִסְכִּים, וְהִפְצִיר בְּמוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיַּמְתִּינוּ עוֹד אֵיזֶה זְמַן עַד שֶׁתִּגְדַּל יוֹתֵר וְיִחְיוּ בְּשָׁלוֹם. לֹא הִסְכִּים לָזֶה מוֹהַרְנַ”תְּ כִּי לֹא רָצָה שֶׁבְּנוֹ יִשְׁהֶה לְלֹא אִשָּׁה. אוּלָם אָבִיהָ הִתְמַהְמָה וּמָנַע אֶת סִדּוּר הַגֶּט, נָסַע מוֹהַרְנַ”תְּ לִטְשֶׁערְקַאס וְצָעַק בָּרְחוֹב: הוּא שׁוֹחֵט אֶת בְּנִי, הוּא שׁוֹחֵט אֶת בְּנִי, “עֶר קוֹילְט מַיין קִינְד, עֶר קוֹילְט מַיין קִינְד”, וְלֹא הָיָה לְאָבִיהָ בְּרֵירָה אֶלָּא לְהַסְכִּים לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְקִבְּלָה מִמֶּנּוּ גֶּט פִּטּוּרִין. רַבִּי יִצְחָק הָיָה בִּזְמַן הַגֵּירוּשִׁין בְּגִיל חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹתֵר מְעַט.

בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְאַחַר פְּטִירַת מוֹהַרְנַ”תְּ, בְּעֵת הַתְּקִיעוֹת, הִשְׁתָּהֶה רַבִּי נַחְמָן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי פֶּסַח הַמְכוּנָה נַחְמָן פֶּסַחְ’לְס מְאֹד בַּהֲכָנוֹתָיו שֶׁלִּפְנֵי הַתְּקִיעוֹת, שֶׁבָּכָה מְאֹד בְּעֵת אֲמִירַת הַזֹּהַר שֶׁלִּפְנֵי הַתְּקִיעוֹת וְכוּ’, וּכְשֶׁרָאוּ אַנַ”שׁ שֶׁרַבִּי נַפְתָּלִי מַקְפִּיד עָלָיו, כִּי פָנָה בִּקְפֵּידָה וְאָמַר מַדּוּעַ הוּא מַאֲרִיךְ כָּל כַּךְ, הֵבִינוּ כְּבָר אַנַ”שׁ שֶׁלֹּא יַצְלִיחַ בִּתְקִיעוֹתָיו בִּגְלַל קְפֵידָתוֹ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי, וְכַךְ הָיָה שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לִתְקוֹעַ בְּשׁוּם אוֹפֶן. עַד שֶׁנִּגַּשׁ “רַבִּי מֵאִיר בְּלֶעכֶער” וְלָקַח אֶת הַשּׁוֹפָר וְתָקַע בּוֹ כְּהוֹגֶן, וּמִנִּי אָז תָּקַע הוּא בְּכָל שָׁנָה.

רַבִּי מַתִּתְיָהוּ לֵיבּ מִבַּאפָלְיֶע הָיָה אָדָם גָּדוֹל וְעוֹבֵד ה’ מוּפְלָג מְאֹד, וְהָיָה עוֹד מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ.

רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרַסְלֶב הָיוּ לוֹ שְׁלשָׁה בָּנִים, רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ שֶׁהִמְשִׁיךְ לְכַהֵן בְּרַבָּנוּת אַחַר אָבִיו. רַבִּי נַחְמָן שֶׁהִתְחַתֵּן עִם בִּתּוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ אוּלָם לֹא הֶאֱרִיךְ יָמִים. וְרַבִּי שִׂמְחָה שֶׁהִתְחַתֵּן עִם בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק הָרַב מִטְשֶׁערִין שֶׁהָיָה מִתַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ.

בְּנֵי מִשְׁפַּחַת רוֹזְנְפֶלְד שֶׁהָיוּ דָּרִים בְּנֶעוְושֶׁעלִיץ הָיוּ נֶכְדֵּי רַבִּי שִׂמְחָה הַנַּ”ל וְנֶכְדֵּיהֶם שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן וְרַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק הָרַבָּנִים הַנַּ”ל.

אַנַ”שׁ שֶׁהִכִּירוּ אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֵיבּ מִבַּאפָלְיֶע שֶׁהָיָה מִתַּלְמִידָיו הַגְּדוֹלִים שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ סִפְּרוּ שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּכוֹחוֹת וּבְהִתְלַהֲבוּת עַד לְהַפְלִיא וּכְשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לַתֵּיבוֹת “בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו” שֶׁבִּפְסוּקֵי דְּזִמְּרָה בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, הָיָה חוֹזֵר עָלָיו הַרְבֵּה, עַד שֶׁהִזְדַּעְזְעוּ מִפַּחַד יוֹם הַדִּין כָּל הַשּׁוֹמְעִים אוֹתוֹ.

פַּעַם יָצָא רִנּוּן עַל אִמָּם שֶׁל רַבִּי יְקוּתִיאֵל וְרַבִּי יִצְחָק בֶּער וְהֵבִיאוּ אוֹתָהּ לִפְנֵי הַמַּגִּיד מִטְרָהוִויץ, עָמַד וְקָרָא לְפָנֶיהָ אֶת פָּרָשַׁת סוֹטָה שֶׁבַּתּוֹרָה, וּכְשֶׁסִּיֵּם אֶת הַקְרִיאָה אָמַר לָהּ: “אִם הַחֲשַׁד אֵינוֹ נָכוֹן יַעֲזוֹר לָךְ ה’ וְיִהְיֶה לָךְ בָּנִים טוֹבִים”. וְכַךְ הֲוָה שֶׁאַחַר כַּךְ נוֹלְדוּ לָהּ אֵלּוּ שְׁנֵי הַבָּנִים הַנַּ”ל רַבִּי יְקוּתִיאֵל וְרַבִּי יִצְחָק בֶּער שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים צַדִּיקִים מוּפְלָגִים מְאֹד כַּיָּדוּעַ מִקּוֹדֶם לֹא הָיוּ לָהּ בָּנִים. רַבִּי יְקוּתִיאֵל הַנַּ”ל טָמוּן בִּטְרָהוִויץ וְרַבִּי יִצְחָק בֶּער בְּטֶעפְּלִיק. אֲבִיהֶם הָיָה אָדָם פָּשׁוּט שֶׁהִתְפַּרְנֵס מֵעִבּוּד כּוֹבָעִים.

רַבִּי חַיִּים הַמְכוּנָה רַבִּי חַיִּים שָׂרָה’ס תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, הָיָה חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, וְהָיָה דָּר בִּכְפַר שׁוּרִיוֶועץ שֶׁלְיַד בְּרַסְלֶב.

בְּעֵת שֶׁלָּקְחוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַצָּבָא בְּכֹחַ, הַנִּקְרָא גְּזֵירַת הַקַּנְטוֹנִיסְטִים, הֶחְבִּיא אִישׁ אֶחָד מֵאוּמַאן אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן בְּבֵית רַבִּי נַפְתָּלִי, מִשּׁוּם שֶׁסָּבַר שֶׁאצֶל אָדָם מְבוּגָר וְזָקֵן כָּמוֹהוּ לֹא יְחַפְּשׂוּ. וְהַבַּלָּשִׁים שֶׁכִּנּוּ אוֹתָם “לַאוְשִׁיקֶעס” הֵם לֹא הָיוּ מְמוּנִים עַל זֶה בִּמְיֻחָד מֵהַמֶּמְשָׁלָה וְלֹא הָיָה לָהֶם רְשׁוּת לִכָּנֵס לִפְנִים הַבַּיִת לַחְטוֹף, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת הַמֶּמְשָׁלָה, אֶלָּא פָּעֲלוּ מֵעַצְמָם בְּהַסְכָּמַת הַמֶּמְשָׁלָה, תָּפְשׂוּ אֶת הַיֶּלֶד כְּשֶׁשִׂחֵק לְתוּמָתוֹ מִחוּץ לַבַּיִת, וְנַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל מִזֶּה כִּי הַיְּהוּדִים תּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם הִתְקוֹטְטוּ עִמָּהֶם עַד שֶׁהִצִּילוּ אֶת הַיֶּלֶד מִיָּדָם, וּבְכָל אוֹתָהּ הָעֵת עָמַד רַבִּי נַפְתָּלִי בִּתְפִלַּת הַשְּׁמוֹנָה-עֶשְרֵה, אַחַר כַּךְ אַחַר שֶׁסִּיֵּם אֶת תְּפִלָּתוֹ בָּא אַב הַיֶּלֶד לְהִתְנַצֵּל לִפְנֵי רַבִּי נַפְתָּלִי עַל זֶה שֶׁהִפְרִיעַ לוֹ בִּתְפִלָּתוֹ עַל יְדֵי הַצְּעָקוֹת וְכוּ’, אָמַר לוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עַל מַה כַּוָּנָתוֹ, כִּי לֹא שָׁמַע שׁוּם צְעָקוֹת, כָּל כַּךְ הָיָה דָּבוּק בִּתְפִלָּתוֹ.

רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרַסְלֶב, הִשְׁתַּדֵּךְ עִם רַבִּי משֶׁה הֶעְנְיֶיס, הוּא רַבִּי משֶׁה קְרַאסִינְשְׁטֵיין, אָבִיו שֶׁל רַבִּי נַחָמָן אֲבִי רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסְנְשְׁטֵיין.

בְּהַלְוָיָתוֹ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי נִזְרַק בַּקְבּוּק מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת שֶׁל הַמִּתְנַגְּדִים עַל מִטָּתוֹ בְּעֵת שֶׁעָבְרוּ דֶּרֶךְ בֵּית-הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל שֶׁבְּאוּמַאן שֶׁעָמַד בְּסָמוּךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת שֶׁל הַמִּתְנַגְּדִים, וְאָמְרוּ אַנַ”שׁ שֶׁבִּזָּיוֹן זֶה עוֹד יִהְיֶה לוֹ לְכָבוֹד גָּדוֹל שָׁם בָּעוֹלָם-הַבָּא.

לְהַלְוָיָתוֹ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי בָּא גַּם לְלַווֹתוֹ הָרַב שֶׁל אוּמַאן, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּהוּ הַמִּתְנַגְּדִים עַל זֶה, עָנָה לָהֶם וְכִי לֹא אֵלֵךְ לִלְוָיָה שֶׁל אָדָם צַדִּיק כָּזֶה שֶׁיָּשַׁב יוֹמָם וָלַיְלָה עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה???

רוֹב נוּסְחָאוֹת הַנִּיגוּן שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים, הֵם מֵהַמַּגִּיד מִטְרָהוִויץ.

בִּזְמַנוֹ שֶׁל רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הָרַב מִבְּרַסְלֶב, הָיְתָה עֲגוּנָה אַחַת שֶׁנָּסְעָה לְהַרְבֵּה רַבָּנִים שֶׁיַּתִּירוּ אוֹתָהּ מֵעִגּוּנָהּ וְלֹא מָצְאוּ לָהּ הָרַבָּנִים שׁוּם הֶיתֵּר וּכְשֶׁבָּאָה בִּשְׁאֵלָתָהּ אֶל רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ, הִתִּירָהּ מֵעִיגוּנָה, וְתֵיכֶף נַעֲשָׂה מִזֶּה רַעַשׁ בִּפְרַט מֵהַחוֹלְקִים, בְּאוֹתָהּ עֵת הָיָה אֵיזֶה בְּרִית מִילָה בִּבְרַסְלֶב וְהָיָה הָרַב עַל הַבְּרִית וְכֵן אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי הַחוֹלְקִים, וְכִבְּדוּ אוֹתוֹ בְּסַנְדְּקָאוּת, וְהוּא עָשָׂה הֲכָנוֹת גְּדוֹלוֹת לִפְנֵי זֶה, שֶׁעָטַף אֶת הַתִּנּוֹק עִם טַלִּיתוֹ וְכוּ’ וְשָׁהָה זְמַן רַב בַּהֲכָנוֹתָיו, וְכַךְ בְּאֶמְצַע הַשְּׁהִיּוֹת כִּבְּדוּ אֶת הָרַב שֶׁהָיָה מוֹהֵל מוּמְחֶה לָמוּל אֶת הַתִּינוֹק, הָלַךְ הָרַב וְהֵרִים אֶת טַלִּיתוֹ שֶׁל הַחוֹלֵק וּמָל אֶת הַתִּינוֹק לְלֹא שְׁהִיּוֹת וְחָרָה הַדָּבָר לְהַחוֹלֵק מְאֹד, בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה הִתְחִיל הַחוֹלֵק לְדַבֵּר בְּנוֹגֵעַ לָעֲגוּנָה הַנַּ”ל וּכְשֶׁשָּׁמַע זֹאת הָרַב אָמַר: “אִם אַתֶּם רַבִּי מְפוּרְסָם אוֹ לֹא אֵינִי יוֹדֵעַ אוּלָם לִלְמוֹד אֲנִי יוֹדֵעַ, אִם אַתֶּם רוֹצִים, נִשְׁלַח אֶת צְדָדֵי הַהֶיתֵּר שֶׁהִתַּרְתִּי אֶת הָעֲגוּנָה הַנַּ”ל לְהָרַב רַבִּי שְׁלֹמֹה קְלוּגֶר, וְנִרְאֶה מַה יִּפְסוֹק”, וְכַךְ עָשׂוּ שֶׁהֵכִין הָרַב אֶת תְּשׁוּבַת הַהֶיתֵּר שֶׁלּוֹ וְשָׁלְחָהּ לְרַבִּי שְׁלֹמֹה קְלוּגֶר וּכְשֶׁהֶרְאוּ אֶת הַשְׁאֵלָה לְרַבִּי שְׁלֹמֹה קְלוּגֶר, שָׁהָה הַשְּׁלִיחַ מֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה יָמִים, עַד שֶׁהֵכִין רַבִּי שְׁלֹמֹה אֶת כְּתַב הַתְּשׁוּבָה, לְאַחַר שֶׁמָּסַר לַשְׁלִיחַ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁפָּסַק בּוֹ לְאִיסוּר. נֶעֱמַד רַבִּי שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה, וּכְשֶׁכְּבָר עָמַד לִפְסוֹעַ הַשְלשָׁה פְּסִיעוֹת לִתְפִלָּה, חָזַר בּוֹ וְנִגַּשׁ לַאֲרוֹן הַסְּפָרִים וְהוֹצִיא אֵיזֶה סֵפֶר וְעִיֵּן בּוֹ וּכְשֶׁגָּמַר לְעַיֵּן בּוֹ נִגַּשׁ לַשְּׁלִיחַ וּבִקְּשׁוֹ לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת כְּתַב הַתְּשׁוּבָה וּבוֹ בַּמָּקוֹם קָרַע אֶת תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁהָיְתָה לְאִיסוּר כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל וְכָתְבָהּ מֵחָדָשׁ לְהֶיתֵּר, וּכְשֶׁמָּסְרָהּ לַשְּׁלִיחַ אָמַר לוֹ, תֹּאמַר בְּעִירְךָ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רַב יָרֵא וְכָשֵׁר, וְהִפְלִיג מְאֹד בְּשִׁבְחוֹ.

רַבִּי יוּדְל הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי קוּפְסָאוֹת לְטַבַּק אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, וְהָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַקְּטַנָּה וּכְשֶׁנִּגְמְרָה הָיָה מְמַלְאָה מֵהַגְּדוֹלָה. פַּעַם כְּשֶׁבָּא אֵלָיו אֶחָד עִם פִּדְיוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל מַקְשָׁה לֵילֵד כַּיָּדוּעַ שֶׁעִנְיַן הַפִּדְיוֹנוֹת וְהַמּוֹפְתִים נִמְסַר לוֹ אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ, אָמַר “נוּ אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן גַּם עַל יְדֵי הֲרָחַת טַבַּק, “נוּ מִיר קֶענֶען מַאכְן אַ פִּדְיוֹן מִיט אַ שְׁמֶעק טַבַּק אוֹיךְ”. וְתֵיכֶף יָלְדָה לְמַזָּל-טוֹב.

לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרַסְלֶב קָרָא לְבָנָיו וְצִוָּה לְהַעֲמִיד מִטָּתוֹ בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר וְנֶעֶמְדוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ סְבִיבוֹ, וּכְשֶׁרָאָה אֶת כֻּלָּם עוֹמְדִים סְבִיבוֹ, פָּנָה וְאָמַר לָהֶם, “הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי לַמְדָן, שֶׁאֲנִי חָכָם, וְאִם נָכוֹן הוּא הֲרֵי בְּוַדַּאי יָדַעְתִּי לִבְחוֹר לְעַצְמִי חֵלֶק טוֹב הַחֵלֶק הַטּוֹב הַזֶּה הוּא רַבֵּנוּ, וְעַתָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם בִּירוּשָׁה אֶת הָעֵצָה הַזּוּ, שֶׁתִּבְחֲרוּ גַּם אַתֶּם בְּרַבֵּנוּ.

רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסִינְשְׁטֵיין סִפֵּר, שֶׁשָּׁמַע מֵאָבִיו רַבִּי נַחְמָן, שֶׁסָּבוֹ עָבְרוּ עָלָיו כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים זְכָרִים, וּבָא בְּבַקָּשָׁה לְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ, וְהִבְטִיחַ לוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק שֶׁיִּזְכֶּה לְבֵן זָכָר, וּלְפִדְיוֹן נֶפֶשׁ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁבְּכָל שָׁנָה יָבִיא לוֹ לְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה זוּג לְבָנִים חֲדָשִׁים. וְכָךְ הֲוָה, שֶׁנִּפְקַד וְזָכָה לַשָּׁנָה הַבָּאָה לְבֵן זָכָר, וְהָיָה נוֹתֵן לְבָנִים חֲדָשִׁים לְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק בְּכָל שָׁנָה כְּהַבְטָחָתוֹ. וּכְשֶׁגָּדַל הַבֵּן, הוּא רַבִּי נַחְמָן, הָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ הַשָּׁלִיחַ לִמְסֹר אוֹתָם לְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק, וְיָדוּעַ שֶׁרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּתוֹ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה מִלֵּיל רִאשׁוֹן עַד לֵיל שֵׁנִי בְּרֶצֶף בְּפִנָּה מְיֻחֶדֶת בְּצַד דָּרוֹם, מִתַּחַת לִשְׁעוֹן בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּכָזוֹ הִתְלַהֲבוּת, שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד לְיָדוֹ, וְסִפֵּר רַבִּי נַחְמָן לִבְנוֹ, שֶׁזּוֹכֵר שֶׁפַּעַם אַחַת הֵבִיא לוֹ בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אֶת הַלְּבָנִים הַנַּ”ל וּלְבָשָׁם, אַחַר-כָּךְ בְּלֵיל שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁגָּמַר תְּפִלָּתוֹ, כְּשֶׁפָּתַח רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק חֲגוּרוֹ, אַחַר שֶׁעָמַד כָּל הַמֵּעֵת לְעֵת, נָפְלוּ לְבָנָיו הַתַּחְתּוֹנִים וְהִתְפּוֹרְרוּ מֵרֹב הַזֵּעָה וְהַחֲמִימוּת שֶׁהָיָה בָּהֶם. כָּל-כָּךְ הִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת.

רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק נוֹלַד בִּשְׁנַת תקכ”ה וְנִפְטַר בִּשְׁנַת תקפ”ז, בִּהְיוֹתוֹ בְּגִיל שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם.

רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ דֶּער רַב הָיָה עוֹבֵד ה’ גָּדוֹל לִמְאֹד וְהָלַךְ בְּדֶרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק, תַּלְמִיד רַבֵּנוּ.

מִסְתַּבֵּר, שֶׁהַמַּגִּיד מִטְּרָהוִויץ עוֹד הָיָה אֵצֶל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, כִּי כְּשֶׁנִּפְטַר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב בִּשְׁנַת תק”ך, הָיָה כְּבָר כְּבֶן אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהָיָה גַּם חֲבֵרוֹ וִידִידוֹ שֶׁל רַבִּי נַחוּם מִטְּשֶׁרְנוֹבִּיל, וְגַם הָרַב בַּעַל הַתַּנְיָא, כְּשֶׁהִדְפִּיס אֶת סִדּוּרוֹ, שָׁלַח לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַסְכָּמָה לְסִדּוּרוֹ.

רַבִּי מָרְדְּכַי דַּיָּן, שֶׁהָיָה דַּיָּן בְּטֶעפְּלִיק בִּפְקֻדָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, הִנְהִיג מִנְהָג בְּטֶעפְּלִיק, שֶׁבַּיּוֹם שֶׁאוֹמְרִים הַלֵּל, לֹא יַפְסִיקוּ הַקָּהָל בְּסוֹף כָּל מִזְמוֹר וְיַמְתִּינוּ לְסִיּוּמוֹ שֶׁל הַחַזָּן, אֶלָּא יֹאמְרוּ אֶת כָּל הַמִּזְמוֹרִים בְּרֶצֶף עַד לַפְּסוּקִים “הוֹדוּ לַה’ כִּי טוֹב”, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק אֶת הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁבַּאֲמִירַת הַהַלֵּל.

אוֹמְרִים, שֶׁהַמִּכְתָּב שֶׁשָּׁלַח מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהָרַב מִסַּאוְרַאן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הַמּוּבָא בְּסֵפֶר “עָלִים לִתְרוּפָה”, לֹא הִגִּיעַ מִשּׁוּם מָה לְיָדָיו שֶׁל הָרַב.

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבְּרוּ וְהִתְוַכְּחוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁנִּתְקָרְבוּ אַחַר-כָּךְ לְרַבֵּנוּ, עִם מוֹהַרְנַ”תְּ וּבְאֶמְצַע שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ שְׁאֵלָה, בְּאָמְרָם אֵלָיו: “הֲרֵי אִם יִתְנַהֵג הָעוֹלָם כָּךְ וְכָךְ כְּדַעְתְּכֶם, הֲרֵי לֹא יִהְיֶה לָעוֹלָם קִיּוּם וְהֶמְשֵׁךְ, כַּמָּצוּי קֻשְּׁיוֹת אֵלּוּ תָּמִיד בְּפִי הָאֶפִּיקוֹרְסִים, עָנָה לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב: “אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט”, “דְּאָגָה זוֹ אַל תִּדְאֲגוּ, הָעוֹלָם לֹא יִתְמוֹטֵט”, “דִּי וֶועלְט וֶועט נִישְׁט אוּנְטֶער גֵּייעֶן”.

בְּעֵת שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ מוּגְלֶה מִבְּרֶסְלֶב לְנֶעמִירוֹב שָׁלשׁ שָׁנִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן כְּשֶׁהִגִּיעוּ יְמֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, לֹא הִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מְנִיעָה וּבָא לִשְׁהוֹת בְּאוּמַאן עִם אַנַ”שׁ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. אוּלָם הַמִּתְנַגְּדִים, שֶׁעָקְבוּ אַחֲרָיו, הִלְשִׁינוּ עָלָיו וּמָסְרוּ אוֹתוֹ לַמֶּמְשָׁלָה, וּבָאוּ הַשּׁוֹטְרִים וְלָקְחוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ לְמַעֲצָר, בְּעֵת שֶׁהָיָה עַל הַצִּיּוּן בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְלֹא אָבוּ לְשַׁחְרְרוֹ, עַד שֶׁכַּמָּה מִגְּבִירֵי הָעִיר אוּמַאן, שֶׁהָיוּ חֶלְקָם מֵאַנַ”שׁ וְחֶלְקָם קְרוֹבִים בְּדַעְתָּם לְאַנַ”שׁ, כְּמוֹ רַבִּי קַלְמָן וְעוֹד, הָלְכוּ לְבֵית הַמּוֹשֵׁל וְהִבְטִיחוּ לָהֶם, שֶׁהֵם לוֹקְחִים עֲלֵיהֶם אֶת הָאַחֲרָיוּת, וְהֵם עֲרֵבִים עַל זֶה, שֶׁיַּחְזִירוּ לָהֶם אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ תֵּכֶף בְּמוֹצָאֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְהִסְכִּימוּ וְשִׁחְרְרוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. בְּמוֹצָאֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, בָּא מוֹהַרְנַ”תְּ לְבֵית הַמִּשְׁטָרָה וּלְקָחוּהוּ כְּאָסִיר לְשָׁלְחוֹ חֲזָרָה לְנֶעמִירוֹב, וְשָׁלְחוּ עִמּוֹ כַּמָּה שׁוֹטְרִים שֶׁיַּשְׁגִּיחוּ עָלָיו שֶׁלֹּא יִבְרַח, וְהָיָה לְמוֹהַרְנַ”תְּ מִזֶּה חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, עַל שֶׁמְּטַפְּלִים בּוֹ כְּאָסִיר שָׁפָל, וְהַמִּתְנַגְּדִים שֶׁבְּלָאדִיזִין הִתְכּוֹנְנוּ, שֶׁכְּשֶׁיַּעֲבוֹר מוֹהַרְנַ”תְּ דַּרְכָּם, יַכּוּ אוֹתוֹ וְכוּ’ חַס וְשָׁלוֹם, אוּלָם בִּגְלַל הַמִּשְׁמָר שֶׁלִּיוָה אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, לֹא יָכְלוּ לְהוֹצִיא אֶת מַחֲשַׁבְתָּם לְפֹעַל, וְרָאָה מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם סוֹבְבוּ כַּךְ אֶת הַדָּבָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְאֻנֶּה לוֹ כָּל רַע. לַשָּׁנָה הַבָּאָה כְּבָר סִדְּרוּ אַנַ”שׁ רִשְּׁיוֹן מְיֻחָד עֲבוּרוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָבוֹא וְלִשְׁהוֹת עִם אַנַ”שׁ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה.

בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן תקצ”ח מְסֻפָּר, אֵיךְ שֶׁהִזְמִין רַבֵּנוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ לִסְעֻדַּת הַלַּיְלָה, אוּלָם מֵחֲמַת שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ לֹא הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן מַעֲרִיב, נִשְׁמַט מִמֶּנָּה, וְלֹא רָצָה רַבֵּנוּ לְהַמְתִּין עָלָיו, וּמִמֵילָא לֹא סָעַד עִם רַבֵּנוּ, עַיֵּן שָׁם. אַחַר-כָּךְ אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהוּא מִתְחָרֵט עַל שֶׁהֶאֱרִיךְ בִּתְפִלַּת הַמַּעֲרִיב, כִּי הָיָה צָרִיךְ לְהִזְדָּרֵז בִּתְפִלָּתוֹ וְלִזְכּוֹת לִסְעֹד עִם רַבֵּנוּ, שֶׁהִזְמִינוֹ לַסְּעֻדָּה.

פַּעַם, כְּשֶׁשִּׁבְּחוּ אַנַ”שׁ בִּפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת אֶחָד בְּאָמְרָם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַדְרַת פָּנִים מָפְלֶגֶת, עָנָה לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “הַשָּׁחוֹר שֶׁלִּי יֵשׁ לוֹ הַדְרַת פָּנִים יוֹתֵר יָפֶה” “מַיין שְׁוַוארְצֶער הָאט אַ שֶׁענֶערְן הַדְרַת פָּנִים” כְּשֶׁכַּוָּנָתוֹ עַל רַבִּי נַחְמָן בֶּן רַבִּי עוֹזֵר, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ הַדְרַת פָּנִים, אוּלָם הָיָה עוֹבֵד ה’ מָפְלָג מְאֹד כַּיָּדוּעַ, וְרָצָה לוֹמַר, שֶׁאֵין הַהַדְרַת פָּנִים נֶחְשֶׁבֶת כְּפִי הַמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי, אֶלָּא עִקַּר הַהַדְרַת-פָּנִים תָּלוּי בִּפְנִימִיּוּת הָאָדָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: “הָאָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם וַה’ יִרְאֶה לַלֵּבָב”.

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “יָכוֹל אֲנִי לוֹמַר פֵּרוּשׁ עַל “הַמַּהֲרַ”ם שִׁיף” הַמֻּקְשֶׁה בְּיוֹתֵר וְלֹא עַל אָדָם, כִּי הָעִקָּר הוּא לֵב נִשְׁבָּר, וּמִי יָכוֹל לָדַעַת אֶת הַלֵּב הַנִּשְׁבָּר שֶׁל הַשֵּׁנִי”? “אִיךְ וֶועל זָאגְן אַ פֵּרוּשׁ אוֹיפְן שְׁוֶערְסְטְן מַהֲרַ”ם שִׁיף אוּן נִישְׁט אוֹיף אַ מֶענְטְשׁ, וָוארְם דֶּער עִקָּר אִיז דֶּער לֵב נִשְׁבָּר, אוּן וֶוער קֶען וִויסְן יֶענֶעמְס לֵב נִשְׁבָּר”?:

אַנַ”שׁ הָיוּ אוֹמְרִים, שֶׁגְּדֻלָּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לְגַבֵּי שְׁאָר תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ הָיָה גַּם בָּזֶה, שֶׁהוּא הֵבִין וְהִרְגִּישׁ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, שֶׁעִנְיַן רַבֵּנוּ הוּא גַּם לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים וְלֹא רַק לְדוֹרוֹ הוּא וְשֶׁעִנְיַן רַבֵּנוּ בְּהֶכְרַח שֶׁיִּמָּשֵׁךְ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

כְּשֶׁהִתְקָרֵב מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ בְּסוֹף שְׁנַת תקס”ב, כְּבָר לֹא הָיְתָה אֵם רַבֵּנוּ בַּחַיִּים, וְנִפְטְרָה עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בִּזְלַאטִיפָּאלִי.

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “הַיּוֹם, כְּשֶׁמַּזְכִּירִים אֶת הָרַבִּי “רַבִּי זוּסְיָא”, מַזְכִּירִים אוֹתוֹ בַּשֵּׁם “הָרַבִּי רַבִּי זוּסְיָא”, אוּלָם פַּעַם הָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ “הַמְלַמֵּד הַמְּשׁוּגָע” “דֶּער מְשׁוּגִּינֶער מְלַמֵּד”. וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה לוֹמַר, שֶׁכָּל הַיְּרֵאִים וְהַכְּשֵׁרִים, הֲרֵי הֵם כִּמְשֻׁגָּעִים בְּעֵינֵי הֶהָמוֹן, וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל הַפָּסוּק: “וְסָר מֵרַע מִשְׁתּוֹלֵל” רש”ש. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאת הָרַב הַקָּדוֹשׁ “רַבִּי פִּנְחָס קוֹרִיצֶער” הָיוּ מְכַנִּים בְּשֵׁם זֶה, וְכֵן בַּשֵּׁם “הַבָּחוּר הַחֵרֵשׁ” “דֶּער שְׁטוּמֶער בָּחוּר”, כִּי עָשָׂה עַצְמוֹ כְּחֵרֵשׁ וּכְאִלֵּם וְעָסַק בַּעֲבוֹדַת ה’ עַד מְאֹד.

פַּעַם, כְּשֶׁטָּבַל מוֹהַרְנַ”תְּ בַּמִּקְוֶה בִּבְרֶסְלֶב, עָמַד שָׁם אֶחָד מֵהַמִּתְנַגְּדִים וְרָצָה לִשְׁפֹּךְ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ דְּלִי מַיִם רוֹתְחִים, אוּלָם רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶר, שֶׁלִּוָּה אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, אָחַז בּוֹ וְכָפַף אֶת יָדוֹ עַד שֶׁנִּשְׁפְּכוּ הַמַּיִם שֶׁבַּדְּלִי וְסִכֵּל אֶת מְזִמָּתוֹ, וּכְשֶׁהִבְחִין מוֹהַרְנַ”תְּ אַחַר-כָּךְ בַּנַּעֲשָׂה, אָמַר: “הוּא כְּבָר יִהְיוּ לוֹ בַּחוּרוֹת זְקֵנוֹת” “עֶר וֶועט שׁוֹין הָאבְּן אַלְטֶע מוֹיְדְן”, וְכֵן הָיָה, שֶׁכָּל בְּנוֹתָיו לֹא הִתְחַתְּנוּ. ר’ לֵוִי יִצְחָק שְׁלִיטָ”א עוֹד הִכִּיר אַחַת מִבְּנוֹתָיו, שֶׁהָיְתָה כְּבַת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְהָיוּ מְכַנִּים אוֹתָהּ וְאֶת אַחְיוֹתֶיהָ “בְּנוֹתָיו שֶׁל פִּצְיָא”, כִּי שֵׁם אֲבִיהֶן הָיָה פִּנְחָס.

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר, לְעִנְיַן הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵשׁ עַל עִנְיַן רַבֵּנוּ: “הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְמֹר וִינַצַּח בְּוַדַּאי, אוּלָם אֵיךְ אֵינִי יוֹדֵעַ…” “גָּאט וֶועט אוֹיְסְפִירְן, וִוי אַזוֹי וֵוייס אִיךְ נִישְׁט…”. וּבֵין אַנַ”שׁ יֵשׁ נֻסְחָא אַחֶרֶת, שֶׁאָמַר: “הַמַּכָּה תִּתְפּוֹצֵץ וְתִבָּקַע וְיִשְׁפֹּךְ הַלֵּיחָה הָרָעָה, אוּלָם אֵיךְ אֵינִי יוֹדֵעַ”. “דִּי מַכָּה וֶועט אוֹיסְפְּלַאצְן, וִוי אַזוֹי וֵוייס אִיךְ נִישְׁט”.

פַּעַם בָּא אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּהִתְמַרְמְרוּת לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְגִלָּה לוֹ אֶת מַר לִבּוֹ, הֱיוֹת שֶׁיֵשׁ לוֹ בֵּן בָּחוּר בְּשֵׁם הִירְשׁ, וְהוּא שׁוֹבָב עַד מְאֹד, שֶׁנּוֹסָף עַל עֲנִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה עוֹד הוֹלֵךְ בְּנוֹ בְּשׁוֹבְבוּתוֹ וּמַזִּיק לִרְכוּשׁ הָאֲנָשִׁים, שֶׁהוֹלֵךְ וּמַדְלִיק זַנְבוֹת הַבְּהֵמוֹת וְשׂוֹרְפָם וְעוֹד כָּהֵנָה וְכָהֵנָה, עַד שֶׁאֵין בִּיכָלְתּוֹ כְּלָל וּכְלָל לַעֲמֹד בְּשִׁלּוּם הוֹצָאוֹת הַנְּזָקִים שֶׁמַּזִּיק, כִּי מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים שֶׁנִּזּוֹקוּ עַל יְדֵי בְּנוֹ, וּבְכֵן שׁוֹאֵל אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיִּתֵּן לוֹ עֵצָה מַה לַּעֲשׂוֹת. אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַשִּׂיא לוֹ אִשָּׁה. שָׁאַל אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ: “וְכִי מִי יִרְצֶה לָקַחַת אֶת בְּנִי לְחָתָן”? עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “מִי שֶׁיִּהְיֶה כָּל מִי שֶׁיַּסְכִּים לְקַחְתּוֹ לְחָתָן, תַּסְכִּים לַשִּׁדּוּךְ וּתְחַתֵּן אוֹתוֹ”, “וֶוער סְ’זָאל זַיין, וֶוער סְ’וֶועט אִיהְם וֶועלְן”, וַעֲזָרוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִצִּיעוּ לוֹ עֲבוּר בְּנוֹ שִׁדּוּךְ עִם עֲנִיָּה אַחַת וְחִתְּנוֹ תֵּכֶף כַּעֲצַת מוֹהַרְנַ”תְּ, וְתֵכֶף לְאַחַר הַחֲתֻנָּה הִשְׁתַּנָּה בְּנוֹ שִׁנּוּי עָצוּם וְנֶהֱפַךְ לְעוֹבֵד ה’ וְצַדִּיק גָּדוֹל מְאֹד, עַד שֶׁמֵּרֹב חִבָּה הָיוּ הָאֲנָשִׁים מְכַנִּים אוֹתוֹ “הַדּוֹד הַלָּבָן” “דֶּער וַיְיסֶער פֶעְטֶער”. לְרַבִּי הִירְשׁ הַזֶּה הָיָה בֵּן בְּשֵׁם רַבִּי נַחְמָן, שֶׁהָיָה הַשַּׁמָּשׁ בַּקְּלוֹיז בְּאוּמַאן, אוֹתוֹ רַבִּי הִירְשׁ הָיָה חָבִיב עַל רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער מְאֹד, וְאַנַ”שׁ שֶׁהִכִּירוּהוּ הָיוּ מַרְבִּים לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, וְסִפְּרוּ מִמֶּנּוּ עֻבְדּוֹת גְּדוֹלוֹת. רַבִּי נַחְמָן בְּנוֹ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, נִרְצַח בְּעִיר אוּמַאן בִּזְמַן הַפְּרָעוֹת עַל-יְדֵי הַבּוֹלְשְׁבִיקִים, יִמַּח שְׁמָם.

הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי דָּוִד צְבִי, חוֹתְנוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, נִפְטַר בִּשְׁנַת תקס”ח לְאַחַר פֶּסַח, וּבְאוֹתָהּ עֵת נוֹלַד רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ, וְרָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁרַבִּי דָּוִד צְבִי יִהְיֶה הַסַּנְדָּק, אוּלָם כְּבָר הָיָה חָלוּשׁ וְלֹא יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת סַנְדָּק.

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “הָאָדָם צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּדְרִיךְ אוֹתוֹ בָּאֱמֶת שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הָאֱמֶת שֶׁל הָאָדָם יְכוֹלָה לְהַטְעוֹת אוֹתוֹ, כִּי אֵינוֹ אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: “הַדְרִיכֵנִּי בַּאֲמִתֶּךָ” הַיְינוּ: הַדְרִיכֵנִּי בָּאֱמֶת שֶׁלְּךָ תִּתְבָּרַךְ”.

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “רַבֵּנוּ יִגְמֹר אֶת עִנְיָנוֹ עִם הַבַּעֲלֵי-בָּתִּים, הַיְינוּ: עִם הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים וְהַפְּחוּתִים בְּמַעֲלָה, כְּמוֹ שֶׁיִּגְמֹר אֶת עִנְיָנוֹ עִם הַחֲסִידִים”. כְּאוֹמֵר, שֶׁכָּל מִי שֶׁרַק יַטֶּה עַצְמוֹ וְיִתְבַּטֵּל לְרַבֵּנוּ עַל כָּל אֲשֶׁר יְצַוֶּה, סוֹף כָּל סוֹף יָבוֹא עַל תִּקּוּנוֹ בִּשְׁלֵמוּת, אִם בַּעַל-הַבַּיִת אִם חָסִיד.

כְּשֶׁדָּר מוֹהַרְנַ”תְּ בִּבְרֶסְלֶב, הָיָה לוֹ בֵּית-מִדְרָשׁ מְיֻחָד, וְרַבִּי אַהֲרֹן, הָרַב מִבְּרֶסְלֶב, הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ, שֶׁבּוֹ הָיָה מִתְפַּלֵּל רַבֵּנוּ בְּחַיָּיו.

הִתְבַּטֵּא פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “בְּכָל הַסִּפּוּרִים שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ, יֵשׁ לִי אֵיזוֹ שֶׁהוּא הַרְגָּשָׁה בָּהֶם, אוּלָם מַעֲשֶׂה “מִמֶּלֶךְ וְקֵיסָר”, הַיְינוּ: מַעֲשֶׂה הַב’ שֶׁבְּסֵפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת נֶעֱלָם וְנִסְתָּר מִמֶּנִּי לְגַמְרֵי”.

לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ בִּקֵּשׁ שֶׁיְּסַפְּרוּ לְפָנָיו אֶת שְׁתֵּי הַמַּעֲשִׂיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁבְּסֵפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְסִיּוּמָן בַּתֵּבוֹת: “וְאַתָּה בֶּן-הַמֶּלֶךְ נֵלְכָה וְנִסְּעָה לְבָתֵּינוּ, וְשָׁבוּ לְבֵיתָם” “קוּם אַהֶער לָאמִיר אַהֵיים פָארְן, הָאבְּן זֵי זַאךְ אוּמְגִיקֶערְט אַהֵיים”, צִוָּה, שֶׁיַּחְזְרוּ עוֹד וְעוֹד עַל הַתֵּבוֹת הַנַּ”ל, וְאַחַר-כָּךְ בְּסָמוּךְ נִפְטַר.

בַּשַׁבָּת הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר בְּעֵת סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת הֲלָכָה אַחַת מִלִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת לִפְנֵי אַנַ”שׁ, אַחַר-כָּךְ נֶחְלַשׁ מְאֹד, וּמֵחֲמַת חֲלִישׁוּתוֹ הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל מַעֲרִיב בְּבֵיתוֹ, וּבְדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ אָמַר לְאֶחָד מֵאַנַ”שׁ, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה רַבִּי יַעֲקֹב: “יַענְקְל, נָכוֹן שֶׁהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר וּמְנַצֵּחַ…” “אַ יָא גָּאט פִירְט אוֹיס”, וְהוּא עַל-פִּי הַשִּׂיחָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן רכ”ט בְּהִתְכַּוְּנוֹ לוֹמַר, שֶׁאף בַּחֲלִישׁוּתוֹ הַגְּדוֹלָה זָכָה בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ לוֹמַר תּוֹרָה לִפְנֵי אַנַ”שׁ.

בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ בֶּאֱלוּל שְׁנַת תקס”ב, נָתַן לוֹ רַבֵּנוּ כַּמָּה הַנְהָגוֹת וְהַדְרָכוֹת, בֵּינֵיהֶם הָיָה סֵדֶר לִמּוּד חַ”י פְּרָקִים מִשְׁנָיוֹת בְּכָל יוֹם, וּמוֹהַרְנַ”תְּ הִקְפִּיד מְאֹד לְקַיֵּם אֶת הַשִּׁעוּר הַזֶּה, עַד שֶׁבְּשִׂמְחַת-תּוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה לְאַחַר הִתְקָרְבוּתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁרָקְדוּ הָעוֹלָם בְּשִׂמְחַת-הַתּוֹרָה כַּנָּהוּג, פָּרַשׁ מוֹהַרְנַ”תְּ לְחֶדֶר סָמוּךְ וְלָמַד בּוֹ אֶת הַשִּׁעוּר הַנַּ”ל, וּכְשֶׁהִבְחִין אָבִיו בַּדָּבָר, חָרָה לוֹ זֹאת וְאָמַר בְּזִלְזוּל: “לִבְנִי הוּא נוֹתֵן לִלְמֹד חַ”י פְּרָקִים מִשְׁנָיוֹת”? “מַיין קִינְד גִּיט עֶר לֶערְנֶען אַכְטְצְן פְּרָקִים מִשְׁנָיוֹת”? כִּי הֶחְשִׁיב אֶת בְּנוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ מְאֹד, וְנִפְגַּע מִזֶּה שֶׁרַבֵּנוּ נוֹתֵן לוֹ הַנְהָגוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאינָהּ רְאוּיָה לִגְדוֹלִים בַּתּוֹרָה כְּמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהָיָה מִגְּדוֹלֵי לַמְדְנֵי עִירוֹ, כַּיָּדוּעַ.

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ עִם אַנַ”שׁ כְּדַרְכּוֹ בַּקוֹדֶשׁ, נַעֲנָה אַחַר-כָּךְ וְאָמַר: “לִכְאוֹרָה אֵיךְ יָכוֹל הָאֲוִיר לִסְבֹּל כָּאֵלּוּ דִּבּוּרִים גְּבוֹהִים, שֶׁאנוּ מְדַבְּרִים? אֶלָּא בְּהֶכְרַח לוֹמַר, מִשּׁוּם שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘אַכָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִנְתָּא שַׁרְיָא’, שֶׁהֵיכָן שֶׁמִּתְקַבְּצִים עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שׁוֹרָה שָׁם הַשְּׁכִינָה הַקְדּוֹשָׁה, עַל-כֵּן יְכוֹלִים לְדַבֵּר כָּאֵלּוּ דִּבּוּרִים, כִּי הַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת שָׁם”. (עיין חיי”מ סעיף שכ”ג שכך אמר רבינו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וצ”ע).

לְרַבִּי שְׁמוּאֵל שְׁפִּילְבַּאנְד, תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל טֶעפְּלִיקֶער, שֶׁנָּסַע עִמּוֹ בַּנְּסִיעוֹת הַנֶּעְלָמוֹת, הָיָה בֵּן בְּשֵׁם רַבִּי נַחְמָן, שֶׁהָיָה סוֹחֵר וְהִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. הוּא עָשָׂה לְעַצְמוֹ מְעִיל חָרְפִּי יָפֶה הַנִּקְרָא פִיטֶער וְתָפַר עַל הַמְּעִיל בַּד מִמֶּשִׁי מְהוּדָר כְּדֶרֶךְ הַנְּגִידִים, וּבָא עִם הַמְּעִיל לְמוֹהַרְנַ”תְּ לְ”שִׂמְחַת-תּוֹרָה”. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, לֹא מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינָיו, וּפָנָה אֵלָיו בְּחָכְמָתוֹ וְאָמַר לוֹ בְּנִיחוּתָא: “רַבִּי נַחְמָן הַמְּעִיל הַיָּפֶה הַזֶּה לֹא מַתְאִים שֶׁתַּנִּיחֵהוּ בַּאֲרוֹן הַבְּגָדִים הַיָּשָׁן שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וּבְכֵן צָרִיךְ אַתָּה לְהַחְלִיף אֶת הָאָרוֹן, וְאִם תַּחְלִיף אֶת הָאָרוֹן, צָרִיךְ אַתָּה לְהַחְלִיף גַּם אֶת כָּל רָהִיטֵי בֵּיתְךָ, כִּי אֵן זֶה יָפֶה שֶׁרַק אֲרוֹן הַבְּגָדִים יִהְיֶה יָפֶה וּמְהֻדָּר, וּשְׁאָר הָרָהִיטִים כְּמוֹ שֶׁהֵם… וְאִם תַּחְלִיף אֶת רָהִיטֵי בֵּיתְךָ, לֹא יַתְאִימוּ הָרָהִיטִים הַחֲדָשִׁים לַבַּיִת הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ אַתָּה גָּר, כִּי אֵין זֶה יָפֶה שֶׁיִּהְיוּ רָהִיטִים חֲדָשִׁים בְּבַיִת יָשָׁן, וּבְכֵן צָרִיךְ אַתָּה לְהַחְלִיף אֶת בֵּיתְךָ לְבַיִת אַחֵר יָפֶה יוֹתֵר, וְכָל-כָּךְ הַרְבֵּה מָעוֹת אֵין לְךָ נִמְצָא שֶׁאֵין לְךָ מַסְפִּיק מָעוֹת לְכַסּוֹת אֶת הַהוֹצָאוֹת, שֶׁמֵּסֵב לְךָ הַמְּעִיל הַזֶּה וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת חוֹשֶׁן מִשְׁפָּט הִלְכוֹת

כְּשֶׁדָּרַשׁ מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעֵת הַקִּבּוּץ שֶׁבְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁאַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ, הַיְינוּ: בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שְׁנַת תקע”ב לֹא בָּאוּ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבּוּרָיו כִּי-אִם כַּחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵאַנַ”שׁ, כִּי רֹב אַנַ”שׁ הָלְכוּ לִשְׁמֹעַ מִפִּיו שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק, אוּלָם בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה כְּבָר בָּאוּ רֹב אַנַ”שׁ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, כִּי רָאוּ וְהֵבִינוּ, שֶׁהוּא הוּא הַתַּלְמִיד שֶׁקִּבֵּל בְּיוֹתֵר מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

רַבִּי בָּרוּךְ, חֲתַן מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁנָּשָׂא אֶת חַנָּה צִירְל בִּתּוֹ, לְאִשָּׁה. לֹא בָּא לְקִבּוּץ אַנַ”שׁ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לַחֲתֻנָּתוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה מְקֹרָב לְאַנַ”שׁ, וּכְשֶׁרָצוּ כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיָן זֶה, אָמַר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיַּנִּיחוּהוּ לְנַפְשׁוֹ, וְאָמַר לָהֶם: “לְקַחְתִּיו לְחָתָן וְלֹא לְחָסִיד…” “אִיךְ הָאבּ אִים גִּינוּמֶען פַאר אַ אֵיידֶעם נִישְׁט פַאר אַ חָסִיד…” אַחַר-כָּךְ הִתְקָרֵב מְאֹד לְאַנַ”שׁ.

רַבִּי בָּרוּךְ הַנַּ”ל נָשָׂא אֶת בַּת מוֹהַרְנַ”תְּ אַחַר גֵּרוּשֶׁיהָ מֵרַבִּי נַחְמָן בֶּן רַבִּי אַהֲרֹן, רַב הָעִיר בְּרֶסְלֶב, כִּי לֹא עָלָה זִווּגָם יָפֶה. רַבִּי בָּרוּךְ זֶה הָיָה לַמְדָן מָפְלָג עַד מְאֹד, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַמִּתְנַגְּדִים הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל שֶׁזָּכָה מוֹהַרְנַ”תְּ להִשְׁתַּדֵּךְ עִם תַּלְמִיד-חָכָם מָפְלָג כְּמוֹתוֹ. אֵין יָדוּעַ, אִם הָיָה עֲדַיִן בָּחוּר אוֹ גָּרוּשׁ וְכוּ’, וְהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת שֶׁלֹּא הָיָה בָּחוּר.

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שִׁבַּח פַּעַם אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן הַמְכֻנֶּה רַבִּי שִׁמְעַ’לֶה שַׁמַּשׁ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהוּא מְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק: “אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל”, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, “אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ”.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לְהַמְתִּין בָּעֶרֶב לְבָנָיו שֶׁחָזְרוּ מֵהַחֶדֶר, כְּדֵי לִסְעֹד עִמָּהֶם סְעֻדַּת עַרְבִית, וְהָיָה מְבָרֵךְ עִמָּהֶם בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, וְקוֹרֵא עִמָּהֶם קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה, וְהָלְכוּ אַחַר-כָּךְ לִישׁוֹן יַחַד. אַף-עַל-פִּי שֶׁנֹּהַג זֶה לָקַח וְגָזַל מִמֶּנּוּ מִשְּׁעוֹת הַלַּיְלָה וְהִכְבִּיד עָלָיו בְּסֵדֶר קִימַת חֲצוֹת וְכוּ’, כְּדֵי לְחַנְּכָם בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה.

כַּיָּדוּעַ, נִפְטַר מוֹהַרְנַ”תְּ בָּעִיר בְּרֶסְלֶב בְּעֶרֶב-שַׁבָּת, וּבְלֵיל-שַׁבָּת רָאָהוּ רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁדָּר בְּאוּמַאן בַּחֲלוֹם, וְרָאָה אוֹתוֹ רָץ מַהֵר, וּשְׁאָלוֹ: “נָתָן לְהֵיכָן הִנְּךָ רָץ”? עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אֲנִי יָשָׁר לְרַבֵּנוּ”, “נָתָן אַוואוּ לוֹיפְסְטוּ? אִיךְ גְּלַיְיךְ צוּם רֶעבְּן”. וְיָדַע רַבִּי נַפְתָּלִי כְּבָר מֵחֲלוֹם זֶה, שֶׁהוּא נִפְטַר. וְאָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁמִּזֶּה רוֹאִים אֵיךְ שֶׁזָּכָה מוֹהַרְנַ”תְּ לָבוֹא אֶל רַבֵּנוּ עוֹד לִפְנֵי הַקְּבוּרָה, כִּי הַקְּבוּרָה הָיְתָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת א”ה, עַיֵּן בְּזֹהַר בְּרֵאשִׁית רי”ח:.

פַּעַם, כְּשֶׁחָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לִהְיוֹת בְּלֵיל יוֹם שֵׁנִי, יָצְאוּ אַנְשֵׁי טֶעפְּלִיק מֵעִירָם לִנְסֹעַ לְאוּמַאן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת-קֹדֶשׁ, וְאֶת הַסְּלִיחוֹת שֶׁל עֶרֶב רֹאשׁ-הַשָׁנָה הַנִּקְרָאִים “זְכוֹר בְּרִית” אָמְרוּ יַחְדָּו בִּכְפָר “פַּאלָאנְקֶע” הַקָּרוֹב לְאוּמַאן, וְרוֹב אַנַ”שׁ מִשְּׁאָר הָעֲיָרוֹת הִקְדִּימוּ לָבוֹא כְּבָר עַל שַׁבָּת, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לוֹמַר גַּם אֶת הַסְּלִיחוֹת בְּאוּמַאן. וּכְשֶׁהִגִּיעוּ אַנַ”שׁ מִטֶּעפְּלִיק לְאוּמַאן, גָּעַר בָּהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לָהֶם: “אִם כָּךְ אַתֶּם נוֹהֲגִים לָבוֹא לְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, טוֹב יוֹתֵר לְגַמְרֵי לֹא”, “אֵיידֶער אַזַּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אִיז בֶּעסֶער אִין גַּאנְצְן נִישְׁט”. מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה מְכַנֶּה אֶת אַנַ”שׁ מִטֶּעפְּלִיק “טֶעפְּלִיקֶער בַּעֲלֵי בָּתִּים”, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיוּ עוֹבְדֵי ה’ מָפְלָגִים.

רַבִּי “עֲקִיבָא וֶלְוְל” הִתְקָרֵב לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ עַל יְדֵי הַדִּבּוּרִים הַנִּלְהָבִים שֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ פַּעַם בְּעֶרֶב יוֹם-כִּפּוּר, שֶׁהִזְכִּיר לִפְנֵי הַשּׁוֹמְעִים אֶת מַה שֶׁאוֹמְרִים בְּפַיִּט שֶׁל מוּסָף בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה, “זְהָבִים מַעֲבִיר וּלְבָנִים לוֹבֵשׁ, שֶׁעֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּבִגְדֵי לָבָן”, וּבֵאֵר בָּזֶה מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָסִים לִפְנַי וְלִפְנִים, שֶׁמְּרַמֵּז עַל אַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁאז פּוֹשְׁטִים מִמֶּנּוּ אֶת כָּל בִּגְדֵּי הַזָּהָב וַאֲפִלּוּ אֶת הַחשֶׁן עִם הָאֲבָנִים טוֹבוֹת, כִּי כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵינָם נִכְנָסִים עִם הָאָדָם, בְּעֵת שֶׁנִּכְנָסִים לִפְנַי וְלִפְנִים. וְרַק נִשְׁאַר בִּגְדֵּי הַלָּבָן הַמְרַמְּזִים עַל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים הָאֲמִתִּיִּים, וְנִכְנְסוּ דְּבָרִים אֵלּוּ לְלִבּוֹ מְאֹד, וּמִזֶּה הִתְקָרֵב לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נַעֲנָה וְאָמַר פַּעַם, לְעִנְיַן הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ מִבְּנֵי-בֵּיתוֹ בְּעִנְיַן הַנְּסִיעָה לַקִּבּוּץ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּאוּמַאן: “אַ דַּאנְק גָּאט אַז נָאךְ רֹאשׁ-הַשָּׁנָה קוּמְט יוֹם-כִּפּוּר”, “תּוֹדָה לָאֵל, שֶׁאַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בָּא יוֹם כִּפּוּר”, וְאָז נִשְׁאָרִים אַנַ”שׁ בְּבֵיתָם וּמַשְׁלִימִים בְּנֵי-הַבַּיִת וְסוֹלְחִים אֶחָד לַשֵּׁנִי, וְעַל-יְדֵי-זֶה חוֹזֵר הַשָּׁלוֹם לִמְקוֹמוֹ, וְאָמַר זֹאת לְרַבִּי יִצְחָק בְּנוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מִבְּנֵי-בֵּיתוֹ בְּעִנְיָן זֶה.

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: כְּשֶׁאדָם הוּא חָסִיד בִּצְעִירוּתוֹ, אֲזַי יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁבְּזִקְנוּתוֹ יִהְיֶה כְּבַעַל-הַבַּיִת פָּשׁוּט אוּלָם כְּשֶׁהָאָדָם בִּצְעִירוּתוֹ נוֹהֵג כְּבַעַל-הַבַּיִת, אֲזַי בְּזִקְנוּתוֹ הוּא כְּלוּם… “אַז מְ’אִיז אַ חָסִיד אִין דֶּער יוּגְנְט, אִיז מֶען אוֹיף דֶּער עֶלְטֶער אַ פְּרָאסְטֶער בַּעַל-הַבַּיִת אָבֶּער אַז מְ’אִיז אִין דֶּער יוּגְנְט אַ בַּעַל הַבַּיִת, אִיז מֶען אוֹיף דֶּער עֶלְטֶער גָּאר נִישְׁט…”.

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: שֶׁהִתְעוֹרְרוּת הַבָּאָה עִם הִתְחַזְּקוּת וּמֵחֲמָתָהּ, הִיא הִתְעוֹרְרוּת אֲמִתִּית וְיֵשׁ לָהּ קִיּוּם, מַה שֶׁאֵין כֵּן, כְּשֶׁבָּאָה הַהִתְעוֹרְרוּת לְלֹא הַהִתְחַזְּקוּת.

מוֹהַרְנַ”תְּ הִתְבַּטֵּא וְאָמַר פַּעַם לְעִנְיַן הַנְּסִיעָה לְצִיּוּן רַבֵּנוּ: “אִלּוּ הָיְתָה כָּל הַדֶּרֶךְ זְרוּעָה בַּחֲרָבוֹת מְחֻדָּדוֹת, הָיִיתִי גּוֹחֵן עַל יָדַי וְרַגְלַי בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ לַצִּיּוּן, אֲבָל בְּלִי פַּאסְפּוֹרְט לֹא אֶלָּא הָיִיתִי עוֹשֶׂה אֶת כָּל הַמַּאֲמַצִּים לְקַבֵּל פַּסְפּוֹרְט”, “וֶוען סְ’וָואלְט גִּיוֶוען דִּי גַּאנְצֶע וֶועג מִיט שַׁארְפְן שְׁוֶוערְד וָואלְט אִיךְ זַאךְ גֶּערִיטְשְׁקֶעט אוֹיף דִּי הֶענְט אוּן אוֹיף דִּי פִיס, אָבֶּער אָן אַ פַּסְפּוֹרְט נִישְׁט, נָאר אִיךְ וָואלְט גִּיטָאן אַלֶע מֶעגְלִיכְקֵייטְן צוּ בַּאקוּמֶען אַ פַּסְפּוֹרְט”.

פַּעַם בְּשִׂמְחַת-תּוֹרָה, הָיָה רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין קְצָת בְּגִלּוּפִין, מֵחֲמַת שֶׁשָּׁתָה מְעַט יַיִן הַמְשַׁכֵּר, וְנָפַל מֵרֹב הַשִּׂמְחָה לְרַגְלֵי מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “אַתֶּם הַחַיּוּת שֶׁלִּי אַתֶּם הַחַיּוּת שֶׁלִּי” “אִיר זַיְינְט מַיין חַיּוּת אִיר זַיְינְט מַיין חַיּוּת” לְמָחֳרָת שְׁאָלוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, אִם זוֹכֵר מַה שֶׁאָמַר אֶתְמוֹל, וְאָמַר לוֹ רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין: “כֵּן, זוֹכֵר אֲנִי וְגַם הַיּוֹם אוֹמֵר אֲנִי כֵּן” אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “מַה שֶׁאתָּה אוֹמֵר הוּא אֱמֶת, אֲבָל לֹא בְּשִׂמְחַת-תּוֹרָה בְּפֶה שָׁתוּי…” “וָואס דּוּ זָאגְסְט אִיז אֱמֶת, אָבֶּער נִישְׁט שִׂמְחַת-תּוֹרָה מִיט אַ פַארְטְרוּנְקִינֶער מוֹיל…”:

לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, כְּשֶׁנָּסַע מוֹהַרְנַ”תְּ וְעוֹרֵר אֶת אַנַ”שׁ מֵחָדָשׁ בְּעִנְיְנֵי רַבֵּנוּ וּבֵאֵר וְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁעִנְיַן רַבֵּנוּ נוֹהֵג גַּם עַתָּה, כַּמְסֻפָּר בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, שָׁהָה אָז בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ אֵצֶל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ, וּכְשֶׁאכְלוּ אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, הִגִּישׁוּ לְפָנָיו מַאֲכָל הֶעָשׂוּי מִבָּארְשְׁט סֶלֶק, וְהִבְחִין מוֹהַרְנַ”תְּ בְּאֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת שֶׁיָּשַׁב בַּשֻּׁלְחָן, שֶׁלֹּא נָתְנוּ לוֹ לֶאֱכֹל מֵהַמַּאֲכָל כְּמוֹ לִשְׁאָר הַמְסֻבִּים, וְשָׁאַל מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת בַּעַל-הַבַּיִת עַל זֶה, עָנָה לוֹ בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁלֹּא הִגִּישׁוּ לְהַלָּה מֵהַמַּאֲכָל מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה עַל הָרֵיאָה, וְהַסֶּלֶק מַזִּיק לָזֶה. צִוָּה מוֹהַרְנַ”תְּ לָתֵת מֵהַמַּאֲכָל גַּם לָזֶה הַחוֹלֶה, וּבִפְקֻדַּת מוֹהַרְנַ”תְּ אָכַל הַחוֹלֶה אֶת מַאֲכָל הַבָּארְשְׁט וְהִבְרִיא לְגַמְרֵי וְהָיָה לְנֵס. אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁנִּפְגַּשׁ הַחוֹלֶה עִם הָרוֹפֵא, הִשְׁתּוֹמֵם הָרוֹפֵא שֶׁהוּא עֲדַיִן חַי, וְאָמַר לוֹ: “אֶצְלִי הָיִיתָ כְּבָר נֶחְשָׁב כַּאֲפֵס תִּקְוָה…” וְאָמַר לוֹ אַחַר-כָּךְ הָרוֹפֵא: “שׁוּב אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לּוֹמַר לָכֶם הָלְאָה בְּהַנְהָגַת הַמַּחֲלָה כְּלוּם”.

אָמַר לְעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ רַק תְּפִלָּה בִּכְדֵי לְבַטֵּל אֶת הַתַּאֲווֹת, וְאֵין מוֹעִיל עַל זֶה עֵצוֹת אֲחֵרוֹת: “כְּשֶׁשּׁוֹבְרִין תַּאֲוָה נִהְיָה מִמֶּנָּה שְׁתַּיִם…” “אַז מְ’בְּרֶעכְט אַ תַּאֲוָה וֶוערְט צְוֵויי…” רָצָה לוֹמַר שֶׁאת הַתַּאֲווֹת צָרִיךְ לְבַטֵּל לְגַמְרֵי, כִּי אִם רַק שׁוֹבְרִים אוֹתָן יְכוֹלִים אַחַר-כָּךְ לְהִתְגַּבֵּר שׁוּב וּלְהַפִּילוֹ יוֹתֵר, וּכְדֶרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁשּׁוֹבְרִין דָּבָר נַעֲשָׂה מִמֶּנּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים.

פַּעַם בְּיוֹם חֲמִשִּׁי עֲדַיִן לֹא הָיָה לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שׁוּם מָעוֹת לְצָרְכֵי שַׁבַּת-קֹדֶשׁ, וּבְחַסְדֵּי ה’ הַמְרֻבִּים, שָׁלַח לוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ, שֶׁגָּר בִּכְפָר סָמוּךְ רוּבָּל אֶחָד. הָלַךְ מוֹהַרְנַ”תְּ וְנָתַן לְרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין אֶת הָרֻבָּל וְצִוָּה עָלָיו לְפָרְטוֹ וְלָתֵת מִמֶּנָּה לַחֲמִשָּׁה מֵאַנַ”שׁ עֲנִיִּים, לְכָל אֶחָד עֲשָׂרָה קָאפִּיקֶעס. סְכוּם זֶה הָיָה מַסְפִּיק עֲבוּר הֲכָנַת צָרְכֵי שַׁבָּת בְּצִמְצוּם, וְהַחֵצִי הַשֵּׁנִי יַשְׁאִיר עֲבוּרוֹ.

חַנָּה צִירְל, בִּתּוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, סִפְּרָה שֶׁאוֹתָהּ עֲבוֹדַת הַחֲצוֹת, שֶׁהָיָה מְקַיֵּם אָבִיהָ בְּאוֹתָן שְׁלשׁ הַשָּׁנִים, שֶׁהָיָה מְשֻׁלָּח מִבְּרֶסְלֶב לְנֶעמִירוֹב, לֹא רָאֲתָה אֶצְלוֹ מִקֹּדֶם לָזֶה. מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה הוֹלֵךְ אָז פַּעֲמַיִם לַמִּקְוֶה פַּעַם לִפְנֵי חֲצוֹת וּפַעַם לִפְנֵי הַתְּפִלָּה.

פַּעַם כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ מִגּוֹדֶל הַהַסְתָּרָה וְהַעֲלָמַת הַטּוֹב הַנִּמְצָא בָּעוֹלָם, אָמַר: גַּם הַחוֹלֵק עַל רַבֵּנוּ לֹא הָיָה בִּתְּחִלָּה מְפוּרְסָם בָּעוֹלָם כְּלַל, רַק לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל לַחֲלוֹק עַל רַבֵּנוּ נִתְפַּרְסֵם וְנִתְוַדַּע בָּעוֹלָם.

עַל קִבְרוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לֹא נֶחְרַט שׁוּם תֵּיבָה.

פַּעַם כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ מִגְּדוּלַת רַבֵּנוּ וְהִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ שָׁאֲלוּ רַבִּי שׁ”י הָרַב מִטְּשֶׁערִין: מוֹהַרְנַ”תְּ, מַה הִנְכֶם כָּל כַּךְ מַפְלִיגִים וּמַרְעִישִׁים בָּעוֹלָם מִגְדֻלַּת רַבֵּנוּ? נַעֲנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: אֲנִי מַרְעִישׁ? “אָז בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל”.

שָׁאַל פַּעַם אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ אִם טוֹב הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ פַּרְנָסָה, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: בְּאוֹתָה עֵת שֶׁתַּשְׂכִּיר אֶת עַצְמְךָ לִמְלֶאכֶת הַמְּלַמְדּוּת תַּשְׂכִּיר אֶת עַצְמְךָ לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְתִתְפַּלֵּל בְּפֵירוּשׁ גַּם עַל פַּרְנָסָה, וְאַחַר זְמַן תִּרְאֶה שֶׁהַצְלָחָתְךָ גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אִם הָיִיתָ מְלַמֵּד.

כְּשֶׁסִּפְּרוּ למוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁהָרַב מִבַּארְדִיטְשׁוֹב אָמַר שֶׁבְּלֵיל כָּל-נִדְרֵי הַיְינוּ בְּלֵיל יוֹם כִּפּוּר נוֹפֶלֶת יִרְאָה אֲיֻמָּה בְּכָל הָעוֹלָם עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַדָּגִים שֶׁבַּמַּיִם רוֹעֲדִים מִפַּחַד”, הִפְטִיר עַל זֶה מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: אִם כֵּן כַּמָּה כְּבָר צְרִיכִים לִרְעוֹד כְּשֶׁאֵין רוֹעֲדִים, “וִויפְל דַּארְף מֶען שׁוֹין צִיטֶערְן אַז מְ’צִיטֶערְט זַאךְ נִישְׁט”.

בְּעֵת בִּקּוּרוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ בְּגַאלִיצְיָא, נִפְגַשׁ שָׁם עִם הַחֲסִידִים שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי אוּרִי מִסְטְרֶעלִיסְק זַצַ”ל וְקִבְּלּוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה וּבִידִידוּת מוּפְלֶגֶת כָּל כַּךְ עַד שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ עַצְמוֹ הִתְפָּעֵל מֵהֶם מְאֹד, וְאָמַר: “אִלּוּ אֶצְלֵנוּ בְּרוּסְיָא הָיוּ כָּאֵלּוּ חֲסִידִים הָיִינוּ יְכוֹלִים לָשֶׁבֶת וּלְהִדַּבֵּר יַחַד וְלֹא הָיָה לָנוּ שׁוּם מַחְלוֹקֶת.

לְעֵת זִקְנָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ בִּהְיוֹתוֹ כְּבָר חָלוּשׁ, קָרָא פַּעַם סֵדֶר שְׁמוֹ”ת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם בְּיוֹם שִׁשִּׁי לִפְנֵי חֲצוֹת הַיּוֹם בִּהְיוֹתוֹ עֲדַיִן מְעוּטָר בִּתְפִלָּיו, שָׁאֲלוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ: הֲרֵי אֵין הַדָּבָר מוּסְכָּם עַל פִּי דִבְרֵי הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ, כִּי עַל פִּי הַסּוֹד נָכוֹן לוֹמַּר שְׁמוֹ”ת לְאַחַר חֲצוֹת, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “לֹא אֶת הַכֹּל אֶפְשָׁר לְקַיֵּם עַל פִּי דִבְרֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה”, לְעֵת זִקְנָתוֹ בִּהְיוֹתוֹ חָלוּשׁ כֹּחַ.

בִּזְמַן מוֹהַרְנַ”תְּ כְּשֶׁהָיָה אָדָם רוֹצֶה לִנְסוֹעַ לְאֵיזוֹר פּוֹלִין הָיָה צָרִיךְ רִשָּׁיוֹן וּפַסְפּוֹרְט לָזֶה, אוּלָם מוֹהַרְנַ”תְּ נָסַע לְשָׁם עִם רנ”ט לְלֹא פַּסְפּוֹרְט וְרִשָּׁיוֹן, כִּי אָז נָהֲגוּ שׁוֹטְרֵי הַגְּבוּל לֹא לִבְדּוֹק אֶת הָרַבָּנִים וְהָאַדְמוֹרִי”ם אִם יֵשׁ לָהֶם פַּסְפּוֹרְטִים אֶלָּא רַק שָׁאֲלוּם אִם יֵשׁ לָהֶם פַּסְפּוֹרְט וּכְשֶׁהָיוּ עוֹנִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נְיָרוֹת מְאוּשָׁרִים שׁוּב לֹא חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ אַחֲרֵיהֶם יוֹתֵר. כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ שׁוֹמְרֵי הַגְּבוּל אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ אִם יֵשׁ לוֹ פַּסְפּוֹרְט עָנָה: וְכִי בְּיָמִים אֵלּוּ נוֹסְעִים לְלֹא פַּסְפּוֹרְט? וְכַךְ עָבַר אֶת הַגְּבוּל בְּשָׁלוֹם.

בִּבְרַסְלֶב הָיָה דָּר אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁלֹמֹה רְאוּבֵן זְלָאטֶע’ס, כִּנּוּהוּ בְּשֵׁם זֶה עַל שֵׁם אִמּוֹ מָרַת זְלַאטֶע, הוּא הָיָה עוֹבֵד ה’ גָּדוֹל וּמוּפְלָג בְּמַעֲלָה, אוּלָם חִסָּרוֹן הָיָה לוֹ, שֶׁהָיָה מַרְבֶּה בַּאֲמִירַת בְּדִיחוֹת וְכַדּוֹמֶה, ורנ”ט הָיָה קָשׁוּר אֵלָיו מְאֹד, וְהָיָה הוֹלֵךְ אֵלָיו הַרְבֵּה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם. כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר למוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר לוֹ: לְצַוּוֹת עָלֶיךָ לֹא לִלְמוֹד אֶצְלוֹ אֵינִי יָכוֹל, אוּלָם זֹאת אֲנִי אוֹמֵר לְךָ אִם בְּדַעְתְּךָ לְהַמְשִׁיךְ וְלִדָּבֵק בּוֹ מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ אַל תָּבוֹא אֵלַי. כִּי דַּרְכּוֹ לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי מוֹהַרְנַ”תְּ. וְהִפְסִיק רנ”ט לִלְמוֹד מִמֶּנּוּ.

רַבִּי רְאוּבֵן שְׁלֹמֹה הַנַּ”ל הָיָה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק וְעָלָיו מְסַפְּרִים הַסִּפּוּר שֶׁאָמַר לְהָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי מָרְדְּכַי מִטְּשֶׁרְנוֹבִּיל זַצַ”ל כְּשֶׁרָצָה לְבָרְכוֹ בְּבָנִים שֶׁכְּבָר יֵשׁ לוֹ בְּרָכָה מֵרַבּוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק, וְעַל כֵּן אֵינוֹ חָפֵץ בִּבְרָכָה זוּ מִמֶּנּוּ, וְהִתְפַּלֵּא רַבִּי מָרְדְּכַי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל דְּבָרָיו וְאָמַר “זֶהוּ הַנִּקְרָא אֱמוּנַת חֲכָמִים אֲמִתִּית” כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר כּוֹכְבֵי אוֹר.

כַּיָּדוּעַ הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מִתְפַּלֵּל בִּצְעִירוּתוֹ בְּכֹחוֹת וּבִצְעָקוֹת וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה, אוּלָם בְּסוֹף יָמָיו, הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּנַחַת וּבִמְנוּחָה.

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה חָבִיב כָּל כַּךְ בְּעֵינֵי אָבִיו וְחוֹתְנוֹ לִפְנֵי הִתְקַרְבוּתוֹ לְרַבֵּנוּ, עַד שֶׁהָיוּ מִתְוַכְּחִים בֵּינֵיהֶם הֵיכָן יֹאכַל וְיִתְאַכְסֵן מוֹהַרְנַ”תְּ. כִּי כָּל אֶחָד רָצָה שֶׁבְּבֵיתוֹ יִשְׁהֶה מוֹהַרְנַ”תְּ, אוּלָם לְאַחַר שֶׁהִתְקַרֵב לְרַבֵּנוּ יָרְדָה חֲשִׁיבוּתוֹ בְּעֵינֵיהֶם. כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נִזְהָר מְאֹד לִבְלִי לְהַפְלִיג בִּשְׁבַח תַּלְמִידָיו הָעוֹבְדֵי ה’ הַגְּדוֹלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בְּמַחֲשַׁבְתָּם שֶׁמֶץ שֶׁל גַּאֲוָה.

פַּעַם כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ מִגְדֻלַּת רַבֵּנוּ וְהִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ מְאֹד, שָׁאֲלוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ: מֵאֵיפֹה אַתֶּם לוֹקְחִים אֶת כָּל הַשְּׁבָחִים הָאֵלּוּ, וְעָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: אִם הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי מִיכַלִי מִזְּלָאטְשׁוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר פַּעַם “כָּזוּ נְשָׁמָה נְקִיָּה כְּמוֹ גּוּף נָקִי וְקָדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לִי עֲדַיִן לֹא הָיְתָה בָּעוֹלָם? וְכִי יֵשׁ לָנוּ הֲבָנָה וְהַרְגָּשָׁה בִּדְבָרָיו, “הָאבְּן מִיר אַ גֶּעפִיל אִין זַיינֶע וֶוערְטֶער” אֶלָּא מַה, מַאֲמִינִים אָנוּ בִּדְבָרָיו, כְּמוֹ כֵן מַאֲמִינִים אָנוּ בְּשִׁבְחֵי רַבֵּנוּ שֶׁהִתְפָּאֵר וְאָמַר עַל עַצְמוֹ אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין לָנוּ הַשָּׂגָה בָּהֶם.

רַבֵּנוּ בִּירֵךְ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה לְהִרָדֵם יֵרָדֵם תֵּיכֶף וּמִיַּד, וְכֵן נִתְקַיֵּם בּוֹ שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁיִּתְמַהְמַהּ בְּשֵׁינַת הַלַּיְלָה, וְרָצָה לִישֹׁן מְעַט כְּדֵי לָקוּם וּלְהִתְעוֹרֵר בְּעֵת חֲצוֹת, תֵּיכֶף כְּשֶׁהֵנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ לִישֹׁן נִרְדַּם תֵּיכֶף וּמִיָּד.

מוֹהַרְנַ”תְּ הִשְׁתַּדֵּל לְהוֹצִיא אֶת רנ”ט לְגַמְרֵי מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהִצְלִיחַ עִמּוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהִצְלִיחַ עִם בְּנוֹ רַבִּי יִצְחָק וְעִם רַבִּי אֶפְרַיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי.

שֵׁם זוּגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לֹא יָדוּעַ וְשֵׁם זוּגָתוֹ הַשְּׁנִיָּה הָיָה דִּישְׁל.

סִפְּרוּ למוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁפַּעַם הָלְכוּ הַחֶבְרַיָּיא שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְנַחֵם אֵיזֶה אָבֵל וְהִתְחִלּוּ לְדַבֵּר בֵּינֵיהֶם בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ כְּדַרְכָּם, עַד שֶׁשָּׁכְחוּ שֶׁבָּאוּ לְנַחֵם אֶת הָאָבֵל וְהִתְחִלּוּ לִרְקוֹד לְרוֹב הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁבָּא לָהֶם מִדִּבּוּרֵיהֶם וְגַם הָאָבֵל שָׁכַח שֶׁהוּא אָבֵל וְרָקַד עִמָּהֶם. אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “כְּשֶׁמְדַבְּרִים מֵרַבֵּנוּ, גַּם יָכוֹל לִהְיוֹת כַּךְ”. אַז מְ’רֶעדְט פוּן רֶעבְּן, קֶען אוֹיּךְ אַזוֹי זַיין”.

אָמַר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ: “יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁרַבִּי לִיפָּא הָיָה חָסִיד וְיָרֵא יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וְעַתָּה אֵיפֹה הוּא וְאֵיפֹה אֲנִי”. “אִיךְ וֵוייס אַז רַבִּי לִיפֶּא”… כֵּן הוּא מִדּוֹר דוֹר.

אֶחָד מֵאַנַ”שׁ שֶׁרָצָה לָשֶׁבֶת רַק עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְלִבְלִי לַעֲסוֹק בְּשׁוּם עֵסֶק פַּרְנָסָה, וְיִתְפַּרְנֵס מִמַּה שֶׁיִּתְמְכוּ בּוֹ הָאֲנָשִׁים, כְּשֶׁשָּׁאַל אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ אִם נָכוֹן שֶׁיַּעֲשֶׂה כַּךְ, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁלֹּא נָכוֹן הַדָּבָר, אֶלָּא עֲשֵׂה לְךָ שִׁיעוּרִים קְבוּעִים לִפְנֵי הֲלִיכָתְךָ לַחֲנוּת וְכֵן בְּתוֹךְ הַחַנּוּת תָּכִין לְךָ סְפָרִים וּבְכָל רֶגַע שֶׁל פְּנַאי שֶׁיִּזְדַּמֵּן לְךָ תֵּשֵׁב וְתֶהְגֶּה בַּתּוֹרָה, וְקִיֵּם זֹאת כָּל יָמָיו.

שָׁאַל פַּעַם אֶחָד אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ אִם יִקְרָא אֶת בְּנוֹ בְּשֵׁם נַחְמָן עַל שֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוֹ עַל שֵׁם אִישׁ אֶחָד מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה אַיְיזִיק, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיָּכוֹל לִקְרוֹא לִבְנוֹ בְּשֵׁם אַיְיזִיק, כִּי גַּם רַבֵּנוּ קָרָא לְעַצְמוֹ בְּשֵׁם אַיְיזִיק בְּעֵת שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר שִׁבְחֵי הָרַ”ן, וּפַעַם אָמַר רַבֵּנוּ וּמַדּוּעַ קָרָאתִי לְעַצְמִי בְּשֵׁם אַיְיזִיק… וְלֹא סִיֵּם, “אוּן פַאר וָואס הָאבּ אִיךְ מִיר גִּירוּפְן אַיְיזִיק…”.

פַּעַם אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, אִלּוּ לֹא הָיוּ הַמִּתְנַגְּדִים גּוֹרְמִים לִי הֶיזֵק רַק בָּזֶה שֶׁקִּפְּחוּ אֶת פַּרְנָסָתִי לֹא הָיִיתִי דוֹאֵג כְּלַל כִּי יֵשׁ לִי מִדַּת הַבִּטָּחוֹן, “זֵיי זָאלְן מִיר מֶער נִיט טָאן נָאר וָואס זֵיי זֶענֶען מִיר מְקַפֵּחַ פַּרְנָסָה וָואלְט אִיךְ נִישְׁט גִּיזָארְגְט וָוארוּם אִיךְ הָאבּ בִּטָּחוֹן”.

בְּעֵת הַמַּחְלוֹקֶת הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ מְחַזֵּק אֶת אַנַ”שׁ בְּאוֹמְרוֹ לָהֶם: בָּרוּךְ הַשֵּׁם וְורָאנִיקֶעס זַיְינֶען מִיר נִישְׁט זֶ’עדְנֶע”, וְורָאנִיקֶעס הוּא מַאֲכָל מֵעִיסָה מְבוּשֶׁלֶת, וְהַיְינוּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלֵינוּ מַחְלוֹקֶת כָּזוּ עַד שֶׁמְקַפְּחִים אֶת פַּרְנָסָתֵינוּ אַף עַל פִּי כֵן בָּרוּךְ הַשֵּׁם עֲדַיִן יֵשׁ לָנוּ מַה לֶּאֱכוֹל, וְלֹא נָתַן ה’ לַמּוֹט רַגְלֵינוּ.

כְּשֶׁבִּקֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ בִּקְרִימַנְטְשׁוּק בְּבֵית חַיָּה בַּת רַבֵּנוּ שֶׁנִּשְׂאָה לְהָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי אַהֲרֹן הַמְכוּנֶה רַבִּי אַרְקֶע נֶכְדּוֹ שֶׁל הָרַב בַּעַל הַתַּנְיָא, בְּזִיווּגָה הַשֵּׁנִי, דִּבֵּר שָׁם בַּאֲרוּכָה עִם בַּעֲלָה רַבִּי אַרְקֶע, אַחַר כַּךְ הִפְלִיג רַבִּי אַהֲרֹן בְּמַעֲלָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר, כָּל כִּתְבֵי הָאֲרִ”י מוּנָחִים לוֹ בְּכַף יָדוֹ “דּאלניע”.

בַּחֲתוּנָה אַחַת שֶׁהָיְתָה בִּבְרַסְלֶב וְנִמְשְׁכָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר כְּמִנְהָג הַיָּמִים הָהֵם, נִרְדַּם הַמְּתוֹפֵף בְּאֶמְצַע הַתִּיפוּף מֵרוֹב עֲיֵפוּת, שְׁמוֹ הָיָה רַבִּי יַעֲקֹב הַמְכוּנָה “יַאנְקְל”, כְּשֶׁהִבְחִין הָאַחְרָאִי שֶׁעָלָיו בְּנִמְנוּמוֹ, נָתַן לוֹ סְטִירַת לֶחִי, וְצָעַק עָלָיו “יַאנְקְל תּוֹפֵף בְּשִׂמְחָה”, “יַאנְקְל קְלַאפּף פְרֵיילַאךְ”, הִתְעוֹרֵר יַאנְקְל מִשְׁנָתוֹ מִכְּאֵב הַסְטִירָה וּבָכָה וְהִמְשִׁיךְ לְתוֹפֵף בְּכָל כֹּחוֹ, כְּשֶׁהִבְחִין בָּזֶה מוֹהַרְנַ”תְּ, לָקַח אֶת זֶה לְמָשָׁל לַעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, וְאָמַר אַף-עַל-פִּי שֶׁמַּכִּים אֶת הָאָדָם בְּכָל מִינֵי יְרִידוֹת וְהַשְׁלָכוֹת, אַף עַל פִּי כֵן מוּכְרָח וְחַיָּב הוּא לְהַמְשִׁיךְ לְהַכּוֹת אֶת הַיֵּצֶר הָרַע וֵחֵילוֹתָיו בְּשִׂמְחָה.

כְּשֶׁרָצָה אֶחָד מֵהַחוֹלְקִים הַגְּדוֹלִים לָבוֹא לָגוּר בְּאוּמַאן בִּקְבִיעוּת כִּי חָשַׁב שֶׁבָּזֶה יַכְנִיעַ אֶת אַנַ”שׁ. הָלְכוּ מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי לְרַבִּי הִירְשׁ בֶּער לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיַן זֶה, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִמְנוֹעַ זֹאת. כְּשֶׁרָאָם רַבִּי הִירְשׁ בֶּער פָּנָה לְחֶדְרוֹ וְהִתְמַהְמָה לָצֵאת, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ כָּל-כַּךְ וְהָלְכוּ מִבֵּיתוֹ, בְּדֶרֶךְ חֲזָרָתָם הִתְמַרְמֵר רַבִּי נַפְתָּלִי לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ, “לְדַעְתִּי גַּם אוֹתוֹ כְּבָר שִׁחֲדוּ הַמִּתְנַגְּדִים, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ לְדַעְתִּי אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא כְּשֶׁרָאָה אוֹתָנוּ בָּאִים, רָצָה לָנוּחַ מְעַט מֵעֲיֵיפוּתוֹ לִפְנֵי שֶׁיִּפָּגֵשׁ אִתָּנוּ, וְכַךְ חָזְרוּ לְבֵיתָם, אַחַר רָאָה רנ”ט אֵיךְ שֶׁרַבִּי הִירְשׁ בֶּער בָּא וּמִתְקַרֵב לְבֵית מוֹהַרְנַ”תְּ, וְהוֹדִיעַ זֹאת למוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בְּבֵיתוֹ בְּעֵת שֶׁיְדַבֵּר עִמּוֹ, אוּלָם רנ”ט לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק וְנִשְׁאָר בַּבַּיִת וְשָׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אֵיךְ שֶׁרַבִּי הִירְשׁ בֶּער מִתְנַצֵּל לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ אֵיךְ שֶׁהָלַךְ לָנוּחַ מְעַט כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם לָבוֹא אוּלָם לְרוֹב עֲיֵפוּתוֹ נִרְדַּם וּבִקֵּשׁ מְאֹד אֶת סְלִיחָתוֹ, וְשָׁמַע גַּם אֵיךְ מוֹהַרְנַ”תְּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל עִנְיַן הַנַּ”ל. וְעָנָה לוֹ הִירְשׁ בֶּער, בֶּאֱמֶת הָיוּ אֶצְלִי הַמִּתְנַגְּדִים וְנִסּוּ לְשַׁחֵד אוֹתִי וּלְהַשְׁפִּיעַ עָלַי, אוּלָם בְּעִירוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ אַרְשֶׁה וְאַסְכִּים לְמִתְנַגֵּד עָלָיו לָבוֹא וְלָדוּר בּוֹ?

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר קִדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.

אַנַ”שׁ אָמְרוּ שֶׁטַּעַם שֶׁלֹּא דָּר מוֹהַרְנַ”תְּ בְּאוּמַאן מִשּׁוּם שֶׁרַבִּי נַפְתָּלִי דָּר שָׁם וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַכְּחִישׁ אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, כַּמְבוּאָר בְּתוֹרָה סה חֵלֶק א עַיֵּן שָׁם.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא פַּעַם בְּשָׁנָה לִשְׁבּוֹת שַׁבָּת בְּעִיר קְרִימֶנְטְשׁוּק לְאַחַר שֶׁשָּׁבַת בְּעִיר טְשֶׁערִין, רַבִּי אֶפְרַיִם בר”נ שֶׁהָיָה דָּר בִּקְרִימֶענְטְשׁוּק הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא וְלִשְׁבּוֹת בִּטְשֶׁערִין וְלֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ יָבוֹא בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה לְעִירוֹ קְרִימֶנְטְשׁוּק. פַּעַם כְּשֶׁהִגִּיעַ מוֹהַרְנַ”תְּ לִטְשֶׁערִין וְרַבִּי אֶפְרַיִם לֹא הִגִּיעַ, הִפְטִיר מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר, אִלּוּ הָיָה עִמָּנוּ רַבִּי אֶפְרַיִם בְּשַׁבָּת הָיָה לָנוּ שַׁבָּת נִפְלָאָה, סָמוּךְ לְשַׁבָּת מַמָּשׁ הִגִּיעַ רַבִּי אֶפְרַיִם, וְסִפֵּר רַבִּי אֶפְרַיִם אַחַר כַּךְ מִגּוֹדֶל הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁהָיְתָה לוֹ וְאָמַר, בְּלֵיל שַׁבָּת הָיִיתִי עוֹד בְּכֹחִי לִסְבּוֹל אֶת הַהִתְלַהֲבוּת וְהַחֲמִימוּת שֶׁשָּׁרְרָה שָׁם, אוּלָם בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, נִרְטַב הַשֻּׁלְחָן בִּדְמָעוֹתַי וְלֹא יָדַעְתִּי כְּלַל מַה נַּעֲשָׂה עִמִּי.

מְסַפְּרִים, שֶׁבְּעֵת שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּלֶעמְבֶּערְג, הָיָה שָׁם אָז גַּם הָרַבִּי מִקָּאצְק שֶׁבָּא לְהִתְרַפֵּא מִמַּחֲלַת הָרֵיאָה, וְהָיָה הָרַבִּי סָגוּר וּמְסֻגָּר וְלֹא הִנִּיחוּ לְאַף אֶחָד לָגֶשֶׁת אֵלָיו, כִּי מִפְּאַת מַחֲלָתוֹ אָסוּר הָיָה לוֹ לְדַבֵּר, וְהָיָה עִמּוֹ שָׁם רַק בַּעַל הַ”חִדּוּשֵׁי הָרִי”ם” וְעוֹד אֶחָד מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידָיו, וְרָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ לִרְאוֹתוֹ וּבָא וּבִקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיַּכְנִיסוּהוּ, וְלֹא נָתְנוּ לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן מֵהַסִּבָּה הַנַּ”ל, וְהֵם לֹא יָדְעוּ, מִי הוּא הַמְבַקֵּשׁ, אָמַר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיֹּאמְרוּ לְרַבָּם, שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל בַּעַל הַ”לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” רוֹצֶה לְהִכָּנֵס אֵלָיו, וְכֵן עָשׂוּ, וְנָתַן רְשׁוּת שֶׁיִּכָּנֵס אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ. כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ, יָשַׁב וְדִבֵּר עִמּוֹ מֶשֶׁךְ זְמַן רַב, אַחַר-כָּךְ שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו הַנַּ”ל, אֵיךְ עָמַד וְדִבֵּר עִמּוֹ זְמַן רַב כָּל-כָּךְ בְּעֵת חָלְיוֹ הַקָּשֶׁה, שֶׁאסוּר לוֹ הַדִּבּוּר מַחֲמָתָהּ. עָנָה לָהֶם: “הָאַבְרֵךְ הַזֶּה הוּא עִלּוּי בַּחֲסִידוּת” רל”י בְּשֵׁם רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַפְּטֶער.

סִפֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ, כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ אֶת הַתּוֹרָה: “רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב” שֶׁבְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן ח’, חָשַׁבְתִּי, שֶׁתּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הִיא כְּתוֹרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שִׁמְשׁוֹן מֵאוֹסְטְרוֹפּוֹלִי זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, אוּלָם כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַתּוֹרָה: “חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם” שָׁם סִימָן כ”ב, רָאִיתִי, שֶׁאלּוּ הֵם בֶּאֱמֶת תּוֹרוֹת רַבִּי נַחְמָן.

בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, דְּהַיְינוּ: בִּשְׁנַת תקס”ג, נָסַע עִם רַבֵּנוּ לְמֶעדְוְדִיבְקֶע לִהְיוֹת שָׁם עַל חֲתֻנַּת בִּתּוֹ שָׂרָה, שֶׁהִתְחַתְּנָה שָׁם בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ נִיסָן, וְנִשְׁאַר שָׁם עִם רַבֵּנוּ עַד לְאַחַר חַג-הַפֶּסַח, כַּמְסֻפָּר בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ סִימָן ג’ עַיֵּן שָׁם, וּמוֹהַרְנַ”תְּ רָצָה שֶׁרַבֵּנוּ יַזְמִינוֹ אֶצְלוֹ לִסְעֻדַּת “לֵיל הַסֵּדֶר” בִּכְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת הַנְהָגָתוֹ בַּעֲרִיכַת הַ”סֵּדֶר” אוּלָם רַבֵּנוּ לֹא הִזְמִינוֹ, כִּי הָיָה נוֹהֵג לָשֶׁבֶת בְּ”לֵיל הַסֵּדֶר” רַק עִם בְּנֵי-בֵּיתוֹ. אוּלָם מוֹהַרְנַ”תְּ מֵרֹב הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ, לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת הַסֵּדֶר שֶׁלּוֹ, הָלַךְ לִמְקוֹם אַכְסַנְיָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וְעָבַר לְיַד הַדֶּלֶת, וְרָאָה אֶת רַבֵּנוּ כְּשֶׁעָמַד עִם הַכּוֹס בְּיָדוֹ וְאָמַר אֶת תְּפִלַּת “שְׁפוֹךְ חֲמָתְךָ”, וְזֶה הָיָה לוֹ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב.

כְּשֶׁסָּעַד רַבֵּנוּ עִם בְּנֵי-בֵּיתוֹ, בְּ”לֵיל הַסֵּדֶר”, הָיָה יוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן וּבְנֵי-בֵּיתוֹ בְּסוֹף הַשֻּׁלְחָן שֶׁבַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי, כִּי הַשֻּׁלְחָן הָיָה אָרֹךְ, וְעָמַד בֵּין שְׁנֵי חֲדָרִים. וּבִשְׁאָר שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים לֹא הָיָה מֵסֵב לַשֻּׁלְחָן עִמָּהֶם כְּלָל.

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “מָשִׁיחַ עוֹד תִּהְיֶה לוֹ עֲבוֹדָה קָשָׁה עִם הַחֲסִידִים יוֹתֵר מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עִם הָאֶפִּיקוֹרְסִים, כִּי לָאֶפִּיקוֹרְסִים יַרְאֶה מוֹפֵת אֶחָד וְיִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי עִם כָּל חָכְמוֹתֵיהֶם וַחֲקִירוֹתֵיהֶם, מַה שֶׁאֵין כֵּן עִם הַחֲסִידִים…”

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר שֶׁלּוּלֵא הַמִּתְנַגְּדִים, הָיָה הוֹלֵךְ לְצִיּוּן רַבֵּנוּ בְּיוֹם רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְהִתְפַּלֵּל שָׁם רש”ש בְּשֵׁם ר”מ טְשֶׁנְסְטְחוֹבֶער שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן.

בְּעֵת שֶׁלָּקְחוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ לְמַאֲסָר בְּהִשְׁתַּדְּלוּת הַמִּתְנַגְּדִים וְכוּ’ וְלִוּוּ אוֹתוֹ הַמִּתְנַגְּדִים בְּבִזָּיוֹן גָּדוֹל וְגַם בִּתּוֹ שֶׁל משֶׁה חִינְקֶעס עִם שְׁאָר הַמִּתְנַגְּדִים צָחֲקוּ וְהִתְעַלְּלוּ בְּמוֹהַרְנַ”תְּ, שָׁמְעוּ אַנַ”שׁ אֵיךְ שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ אוֹמֵר: “וְכִי מָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָם, הִנֵּה כְּבָר יֹאמְרוּ, שֶׁכְּבָר אַרְבָּעִים שָׁנָה לְאַחַר רַבִּי נָתָן”, “וָואס עֶר אִיךְ זֵיי הָאט וֶועט מֶען שׁוֹין זָאגְן סְ’אִיז שׁוֹין פֶערְצִיג יָאר נָאךְ רַבִּי נָתָן”. כָּל-כָּךְ הָיָה דָּבוּק תָּמִיד בְּזִכְרוֹן יוֹם הַמִּיתָה.

רַבִּי זַלְמָן הָרַב מִמֶּעדְוֶדִיבְקֶע, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְשַׁעְיָה שָׁלוֹם בֶּן רַבִּי יוּדְל תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, הָיָה דָּבוּק בְּמוֹהַרְנַ”תְּ מְאֹד מְאֹד, וּמֵחֲמַת זֶה נִתְעוֹרְרָה עָלָיו מַחֲלֹקֶת מִבְּנֵי עִירוֹ, וּפַעַם, כְּשֶׁחָזַר מִנְּסִיעָתוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ הִתְחִילוּ שְׁנֵי אַבְרֵכִים לְדַבֵּר בְּפָנָיו דִּבּוּרֵי בִּזְיוֹנוֹת וְכוּ’ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ, וְרָצָה רַבִּי זַלְמָן לָצֵאת מֵהַחֶדֶר, וְהָלְכוּ וְנָעֲלוּ בְּפָנָיו אֶת הַדֶּלֶת בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֻכְרָח לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבּוּרֵיהֶם הָרָעִים. אַחַר-כָּךְ לֹא לָקַח זְמַן רַב וְנִפְטַר אֶחָד מִשְּׁנֵי הָאַבְרֵכִים שֶׁהוּא הָיָה הַמְבַזֶּה הַגָּדוֹל, וְאָמַר רַבִּי זַלְמָן עַל זֶה: “אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי זֹאת, לֹא הֶעֱנַשְׁתִּי אוֹתָם, אוּלָם מִן הַשָּׁמַיִם קִינְאוּ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ.

פַּעַם, כְּשֶׁסִּפֵּר רַבִּי זַלְמָן לְמוֹהַרְנַ”תְּ מִגֹּדֶל הַיִּסּוּרִים שֶׁסּוֹבֵל מֵהַמִּתְנַגְּדִים בְּעַד הִתְקָרְבוּתוֹ לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ, צִוָּה עָלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּשְׁתֹּק וְלֹא יַעֲנֶה לַחוֹלְקִים כְּלָל, אַחַר-כָּךְ אָמַר פַּעַם רַבִּי זַלְמָן: “בָּזֶה שֶׁאָמַר לִי מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁאשְׁתֹּק וְלֹא אֶעֱנֶה לָהֶם, בָּזֶה נָתַן לִי אֶת הַכֹּחַ, שֶׁאוּכַל לִשְׁתּוֹק.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא פַּעַם בְּשָׁנָה לְעִיר מֶעדְוֶדִיבְקֶע, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָיְתָה סְמוּכָה לִטְשֶׁערִין רָצָה לְבַקֵּר גַּם שָׁם, מֵחֲמַת שֶׁרַבֵּנוּ הָיָה דָּר שָׁם, וְאַחַר-כָּךְ הָיָה נוֹסֵעַ לִטְשֶׁערִין עַל שַׁבָּת קֹדֶשׁ וְהָיָה מִתְאַכְסֵן בְּבֵית רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף מְחֻתָּנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וְרַבִּי זַלְמָן הָרַב מִמֶּעדֶוְדִיבְקֶע, מֵרֹב דְּבֵקוּתוֹ וְהִתְקַשְּׁרוּתוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, לֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה שֶׁשָּׁהָה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעִירוֹ, וְהָיָה נוֹסֵעַ אַחֲרָיו לִטְשֶׁערִין.

סִפֵּר רַבִּי זַלְמָן הָרַב מִמֶּעדְוֶדִיבְקֶע, שֶׁפַּעַם כְּשֶׁבָּא לִטְשֶׁערִין לְשַׁבָּת כְּדֵי לִשְׁהוֹת שָׁם בְּשַׁבָּת עִם מוֹהַרְנַ”תְּ, רָצָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ מִיָּד בְּבוֹאוֹ, אוּלָם מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה כְּבָר בְּחַדְרוֹ, וּלְרֹב דְּבֵקוּתוֹ וְהִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ לִרְאוֹת פָּנָיו, לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק וּפָתַח חֲרִישִׁית אֶת דֶּלֶת חַדְרוֹ הַמְיֻחָד שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, וְרָאָה אוֹתוֹ עוֹמֵד וּפָנָיו בּוֹעֲרִים וְלוֹהֲטִים מְאֹד, וְאָמַר, כְּשֶׁסִּפֵּר זֹאת לְאַנַ”שׁ: “מָה אוֹמַר לָכֶם, מָאתַיִים מְנוֹרוֹת שְׁלשׁ מֵאוֹת מְנוֹרוֹת פָּנָיו לָהֲטוּ וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי: אֲנִי זַלְמָן, מַטְעֶה אֶת עַצְמִי בִּרְאִיָּתִי, אוּלָם הִבַּטְתִּי הֵיטֵב שׁוּב וְרָאִיתִי שׁוּב כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְתֵכֶף כְּשֶׁהִבְחִין בּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “אַה, זֶה אַתָּה זַלְמָן”?, וְנֶהֶפְּכוּ פָּנָיו כְּמִקֹּדֶם, עַד שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ זֶה הָאַחֲרוֹן גָּדוֹל מֵהָרִאשׁוֹן, אֵיךְ שֶׁבִּן רֶגַע נִשְׁתַּנּוּ פָּנָיו לְהֶרְגֵּלוֹ. “וָואס זָאל אִיךְ אַייךְ זָאגְן צְוֵוי הוּנְדֶערְט לָאמְפְּן דְּרַיי הוּנְדֶּערְט לָאמְפְּן דָּאס פָּנִים הָאט גִּיבְּרֶענְט הָאבּ אִיךְ בַּיי זִיךְ גִּיטְרַאכְט אִיךְ זַלְמָן זָאל זִיךְ נַערְ’ן עֶר הָאט גִּילוֹיכְטְן אַ דָּאס בִּיסְטוּ זַלְמָן”. סִפּוּר זֶה שָׁמַע רל”י מֵרַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ בֶּן רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסִינְשְׁטֵיין, בְּטֶעפְּלִיק, שֶׁשְּׁמָעָהּ מִפִּי רַבִּי זַלְמָן בְּעַצְמוֹ.

כְּשֶׁנִּפְטַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּבֵית מוֹהַרְנַ”תְּ, כַּמּוּבָא בְּמִכְתְּבֵי מוֹהַרְנַ”תְּ מִכְתָּב ל”א, הוֹצִיאוּ הַמִּתְנַגְּדִים קוֹל וְאָמְרוּ: “כָּל מִי שֶׁרַק מִתְקָרֵב אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ נִפְטַר”.

בְּ”שָׁבוּעוֹת הַגָּדוֹל”, שֶׁהָיָה נִקְרָא בְּפִי אַנַ”שׁ “דֶּער גְּרוֹיסֶער שָׁבוּעוֹת”, שֶׁהָיָה בִּשְׁנַת תקצ”ה, הִגִּיעַ אָז מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל גַּם רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּלְמִידוֹ וְשַׁמָּשׁוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ עִם בְּנוֹ, כְּדֵי לִמְצֹא לוֹ זִוּוּג בְּחוּץ-לָאָרֶץ, כִּי קָשֶׁה הָיָה לוֹ לִמְצֹא אֶת זִוּוּגוֹ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דִּבּוּרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, הִתְפַּעֵל כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁפָּנָה לְרַבִּי יִצְחָק, הַמְכֻנֶּה רַבִּי אִיצְל, חֲתַן הַמַּגִּיד מִטְּרָהוִיץ, וְאָמַר לוֹ: “תָּמִיד חָשַׁבְתִּי עַל מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁהוּא תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, כָּעֵת אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהוּא הוּא הָרַבִּי בְּעַצְמוֹ” “אִיךְ הָאבּ גִּיקְלֶערְט אַז עֶר אִיז אַ תַּלְמִיד אִיךְ זֶעה אַז עֶר אִיז גָּאר דֶּער רַבִּי אַלֵּיין”. וְאָמַר לוֹ עוֹד: “אֲנִי הֲרֵי מֵבִין עַל “יְהוּדִי טוֹב”, כְּלוֹמַר: “רַבִּי”, כִּי עָזַבְתִּי אֶת כָּל מְפֻרְסְמֵי הַדּוֹר וְהִתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנּוּ בִּהְיוֹתוֹ עֲדַיִן יֶלֶד, וּבְכֵן אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, שֶׁכַּיּוֹם מוֹהַרְנַ”תְּ הוּא הוּא צַדִּיק הַדּוֹר” “אִיךְ בִּין דָּאךְ אַ מֵבִין אוֹיף אַ “גּוּטֶער יוּד”, אִיךְ הָאבּ דָּאךְ אָפּ גִּלָאזְט אַלֶע מְפֻרְסָמִים אוּן זִיךְ מְקָרֵב גִּיוֶוען צוּ אַ אִינְגְּל זָאג אִיךְ דִּיר, אַז הַיְינְט אִיז רַבִּי נָתָן צַדִּיק הַדּוֹר”.

בְּחַיֵּי מוֹהַרְנַ”תְּ הָיוּ אַנַ”שׁ מִתְקַבְּצִים אֵלָיו עַל שַׁבָּת חֲנֻכָּה, אוּלָם לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ נִפְסַק הַדָּבָר וְרַק מְעַטִּים הָיוּ בָּאִים אָז לְאוּמַאן.

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “הַצַּדִּיק רַבִּי זוּשָׁא אָמַר, שֶׁעַל הַכֹּל יוּכַל לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, חוּץ מִיּוֹם הַנְּסִיעָה. וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁאֲנִי מוּכָן לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן גַּם עַל יוֹם הַנְּסִיעָה, רַק תָּלוּי לְפִי הַיּוֹם. “וֶועדְלִיג וִוי דֶּער טָאג”. כָּל-כָּךְ שָׁמַר אֶת הַזְּמַן, עַד שֶׁמּוּכָן לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן מְדֻקְדָּק גַּם עַל עֵת נְסִיעוֹתָיו.

כַּיָּדוּעַ, הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ מַקְפִּיד מְאֹד עַל כָּל שְׁעוֹתָיו וּרְגָעָיו, וּבִגְלַל זֶה הָיוּ לוֹ כַּמָּה שְׁעוֹנִים בְּבֵיתוֹ, וּפַעַם אָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת עַל מַאֲמַר הַמִּשְׁנָה שֶׁבְּאָבוֹת: “אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה”, שֶׁאדָם שֶׁאֵינוֹ חַי עִם הַשָּׁעוֹן וְהַזְּמַן, אֵינוֹ אָדָם.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נִזְהָר כָּל-כָּךְ מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְפוּאוֹת, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַסְגֻלּוֹת הַמּוּבָאוֹת בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת כִּסְגֻלָּה לִרְפוּאָה, לֹא אָבָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.

כְּשֶׁנִּגְמְרוּ שְׁלשׁ הַשָּׁנִים שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ מֻגְלָה לְנֶעמִירוֹב בֵּין הַשָּׁנִים תקצ”ה-תקצ”ח וְהָיָה מְדֻבָּר שֶׁיַּחֲזֹר לִבְרֶסְלֶב, אָמַר משֶׁה חִינְקֶעס הַחוֹלֵק: “נוּ, נוּ, כְּשֶׁבְּכַף יָדִי יִגְדְּלוּ שְׂעָרוֹת יַחֲזֹר הוּא לְכָאן. הִנֵּה, כְּבָר הוֹלֵךְ אֲנִי לַמּוֹשֵׁל “הַגָּארְדֶּנִיטְשָׁא” וַאֲסַדֵּר עִנְיָן זֶה שֶׁלֹּא יוּכַל מוֹהַרְנַ”תְּ לָבוֹא”. וְקָם וְהָלַךְ לְבֵית הַמּוֹשֵׁל וְתֵכֶף כְּשֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ, הִרְגִּישׁ שֶׁלֹּא בְּטוֹב וְנָפַל מִתְעַלֵּף, וְהַמּוֹשֵׁל שֶׁרָאָהוּ מִתְעַלֵּף, חָשַׁשׁ שֶׁיַּעֲלִילוּ עָלָיו שֶׁרָצָה לְהָרְגוֹ מֵחֲמַת עֲשִׁירוּתוֹ, וְעַל-כֵּן צִוָּה לִמְשָׁרְתָיו לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד. אוּלָם, לֹא מָצְאוּ עֲגָלָה לְהוֹצִיאוֹ וְלַהֲבִיאוֹ לְבֵיתוֹ, עַד שֶׁבְּלֵית בְּרֵרָה לָקְחוּ עֲגָלָה הַמּוֹלִיכָה צוֹאָה וְזֶבֶל, וּבַעֲגָלָה זוֹ לְקָחוּהוּ לְבֵיתוֹ, וְנִפְטַר תֵּכֶף. וְעַיֵּן בְּמִכְתְּבֵי מוֹהַרְנַ”תְּ מִכְתָּב קנ”ג.

בְּעֵת הַלְוָיָתוֹ שֶׁל משֶׁה חִינְקֶעס יָצָא מוֹהַרְנַ”תְּ מֵעִיר בְּרֶסְלֶב, כִּי אָמַר: “לְהִשָּׁאֵר בָּעִיר וְלֹא לָלֶכֶת לְהַלְוָיָתוֹ אֵינִי יָכוֹל, כִּי הֲרֵי בְּכָל זֹאת תָּמַךְ הַרְבֵּה בְּרַבֵּנוּ בִּהְיוֹתוֹ מְקֹרָב אֵלָיו, וְלָלֶכֶת לַלְּוָיָה, גַּם אֵינִי רוֹצֶה בִּגְלַל כָּל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁנִּגְרַם עַל יָדוֹ, וְעַל כֵּן יָצָא בְּמֶשֶׁךְ זְמַן הַלְוָיָתוֹ מֵעִיר בְּרֶסְלֶב…

כְּשֶׁסִּפְּרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁמּשֶׁה חִינְקֶעס הִתְפָּאֵר שֶׁהוּא מוּכָן לִמְכֹּר לְכָל הַמְעֻנְיָן אֶת שְׂכַר הַצְּדָקוֹת שֶׁנָּתַן לְרַבֵּנוּ, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “זֶה כְּבָר לֹא יַעֲזֹר לוֹ” “דָּאס וֶועט אִיהְם שׁוֹין נִישְׁט הֶעלְפְן”. כְּשֶׁבְּכַוָּנָתוֹ לוֹמַר, שֶׁאף-עַל-פִּי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה, וְקִלְקֵל מַה שֶּׁקִּלְקֵל עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת, אַף-עַל-פִּי-כֵן סוֹף-כָּל-סוֹף יְקַבֵּל אֶת שְׂכַר הַצְּדָקוֹת שֶׁנָּתַן לְרַבֵּנוּ.

משֶׁה חִינְקֶעס, שֶׁדָּר בִּכְפָר שֶׁערִיוֶעץ, הִתְחִיל לַחֲלֹק עַל מוֹהַרְנַ”תְּ אַחַר שֶׁנָּשָׂא אֶת זוּגָתוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל הָרַב מִטָּאמְשְׁפִּיל שֶׁהָיָה מְקֹרָב לַחוֹלְקִים, וְהִיא אֲשֶׁר הִטְּתָה אֶת לְבָבוֹ לַחֲלֹק עַל מוֹהַרְנַ”תְּ וְאַנַ”שׁ.

כַּיָּדוּעַ, שִׁדֵּךְ משֶׁה חִינְקֶעס אֶת בִּתּוֹ עִם רַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוּ נֶכֶד רַבֵּנוּ, וְאַחַר-כָּךְ בִּגְלַל הַמַּחֲלֹקֶת, הִתְגָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ. הַגֵּט נַעֲשָׂה בְּאַכְזָרִיּוּת כָּזוֹ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אֶת הַטַּלִּית שֶׁקִּבֵּל לַחֲתֻנָּתוֹ לָקְחוּ מִמֶּנּוּ בַּחֲזָרָה… אוּלָם אֲפִלּוּ חֲבֵרָיו הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁל משֶׁה חִינְקֶעס, צָחֲקוּ וְהִתְלוֹצְצוּ מִמֶּנּוּ, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: “אוֹצָר כָּזֶה, וְאַבְרֵךְ יָקָר כָּמוֹהוּ אַתָּה מְגָרֵשׁ מִבֵּיתְךָ”?

רַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוּ הָיָה אַבְרֵךְ יָקָר מְאֹד מְאֹד וְהָיְתָה לוֹ צוּרָה וְהַדְרַת פָּנִים מֻפְלֶגֶת, עַד שֶׁכָּל רוֹאָיו הָיוּ מְעִידִים עַל גֹּדֶל יִרְאָתוֹ וְצִדְקוּתוֹ.

לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, רָאָה אֶת רַבֵּנוּ בַּחֲלוֹם אוֹחֵז בְּיָדוֹ אֶת הַסֵּפֶר הַנִּשְׂרָף, בִּקֵּשׁ מוֹהַרְנַ”תְּ מֵרַבֵּנוּ שֶׁיִּלְמַד עִמּוֹ בַּסֵּפֶר הַזֶּה, עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: “עֲבוּר זֶה הִנְּךָ כְּבָר צָרִיךְ לָבוֹא אֵלַי”. “פַאר דֶּעם דַּארְפְסְטוּ שׁוֹין קוּמֶען צוּ מִיר” הַיְינוּ: עֲבוּר דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה. כְּשֶׁסִּפֵּר זֹאת מוֹהַרְנַ”תְּ לִפְנֵי אַנַ”שׁ עָנָה וְאָמַר: “אַף-עַל-פִּי שֶׁאָמַר לִי פַּעַם רַבֵּנוּ, “ה’ עִמְּךָ וְאַל תִּפְחַד”, “גָּאט אִיז מִיט דִּיר שְׁרֶעק דִּיךְ נִיט”, אַף-עַל-פִּי-כֵן מְפַחֵד אֲנִי מֵחֲלוֹם זֶה.

בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת רָצוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר בְּרֶסְלֶב לְהַפְסִיק לָתֵת לַעֲנִיֵּי אַנַ”שׁ בְּכָל יוֹם חֲמִישִׁי אֶת הַסִּיר עִם הַקֶּמַח, שֶׁכָּךְ הָיוּ נוֹהֲגִים לְחַלֵּק לְכָל הָעֲנִיִּים סִיר מָלֵא עִם קֶמַח, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לֶאֱפוֹת בּוֹ חַלּוֹת לְשַׁבַּת-קֹדֶשׁ. כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְמשֶׁה חִינְקֶעס, עָצַר בַּעֲדָם וְאָמַר לַמִּתְנַגְּדִים: “זֹאת לֹא”. וְלֹא נָתַן לָהֶם רְשׁוּת לְהוֹצִיאוֹ לַפֹּעַל. כְּשֶׁשָּׁמַע מִזֶּה מוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר: “הֲרֵי אָמַר כְּבָר רַבֵּנּוּ, שֶׁבְּכָל עַוְלָה יֵשׁ ישֶׁר, כַּמּוּבָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן ע”ח. עַל-כֵּן גַּם לְמשֶׁה חִינְקֶעס, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אֵיזֶה ישֶׁר בֵּין כָּל הָעַוְלוֹת שֶׁלּוֹ.

כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ שׁוֹהֶה בְּאוּמַאן, הָיָה מִתְאַכְסֵן בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי, וְדוֹדָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהָיְתָה דָּרָה בְּאוּמַאן, הָיְתָה נוֹדֶבֶת לְרַבִּי נַפְתָּלִי עֲבוּר הָאֵרוּחַ, כִּי אֶצְלָהּ לֹא רָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ לְהִתְאַכְסֵן, וְעַל-כֵּן נָהֲגָה כָּךְ.

פַּעַם נִכְנַס לַקְּלוֹיז אֵיזֶה מִתְנַגֵּד בְּשֵׁם “שְׁנֵיאוֹר דָּוִד” וְהִתְחִיל לִצְעֹק עַל אַנַ”שׁ וּלְדַבֵּר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, אָמַר עָלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁהוּא שֵׁד, כִּשְׁמוֹ כָּךְ הוּא, כִּי שְׁנֵיאֹר דָּוִד רָאשֵׁי-תֵּבוֹת שׁ”ד.

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “כָּל מִי שֶׁרַק יִתְחַבֵּר לְרַבֵּנוּ, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, שׁוּב לֹא יַעַזְבֶנּוּ רַבֵּנוּ לְעוֹלָם עַד שֶׁיְּתַקְּנוֹ”.

בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת הִשְׁתַּדְּלוּ הַמִּתְנַגְּדִים לְהוֹצִיא צַו גֵּרוּשׁ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ וּלְגָרְשׁוֹ מִכָּל אוּקְרַאִינָא, אוּלָם כְּשֶׁעִיֵּן מוֹשֵׁל הָעִיר בַּפְּרוֹטוֹקוֹל וּבִכְתַב הַתְּבִיעָה נֶגְדּוֹ, הֵבִין, שֶׁאֵין הָאַשְׁמָה בְּמוֹהַרְנַ”תְּ, וְעַל-כֵּן כְּדֵי לְהַשְׁתִּיק אֶת הַמַּלְשִׁינִים, צִוָּה שֶׁיַּחֲזֹר מוֹהַרְנַ”תְּ לְעִיר מוֹלַדְתּוֹ לְנֶעמִירוֹב, וְזֶה הָיָה סְטִירַת לֶחִי לַמִתְנַגְּדִים, כִּי נֶעמִירוֹב רְחוֹקָה מִבְּרֶסְלֶב רַק כְּשִׁשָּׁה עָשָׂר קִילוֹמֶטֶר. שָׁם בְּנֶעמִירוֹב הִתְאַכְסֵן בְּבֵית אָחִיו רַבִּי יוּדְל, וְשָׁהָה אֶצְלוֹ מֶשֶׁךְ כָּל שְׁלשׁ הַשָּׁנִים שֶׁהָגְלָה לְשָׁם.

רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק הָרַב מִטְּשֶׁערִין הָיוּ לוֹ כַּמָּה בָנִים וּבְנוֹ רַבִּי שִׂמְחָה הִתְחַתֵּן עִם בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבּרַסְלֶב וּמִמֶּנּוּ מִשְׁפַּחַת רוֹזְנְפֶלְד הַכְּבוּדָּה.

לְרַבִּי נַפְתָּלִי תַּלְמִיד רַבֵּנוּ הָיוּ שְׁנֵי בָנִים אֶחָד הֲלֹא הוּא רַבִּי אֶפְרַיִם בר”נ הַנּוֹדַע בְּצִדְקוּתוֹ בֵּין אַנַ”שׁ, וְעוֹד בֵּן שֶׁיָּרַד מְעַט מִדֶּרֶךְ הַיַּהֲדוּת וְנָסַע לְאוֹדִיסָה לִלְמוֹד שָׁם חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת בַּאוֹנִיבֶרְסִיטָה, וְחָרָה הַדָּבָר מְאֹד לְרַבִּי נַפְתָּלִי וְהִקְפִּיד עָלָיו מְאֹד, לֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים וְנִפְטַר בְּנוֹ זֶה, וְהִרְגִּישׁוּ אַנַ”שׁ שֶׁנִּפְטַר בִּגְלַל קְפֵידָתוֹ שֶׁל אָבִיו, כְּשֶׁשָּׁמַע מִזֶּה מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר שֶׁלֹּא נָהַג רַבִּי נַפְתָּלִי כְּשׁוּרָה כִּי אִם כֹּחוֹ גָּדוֹל כָּל כַּךְ טוֹב יוֹתֵר הָיָה שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁיַּחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה מִשֶּׁיָּמוּת.

רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרַסְלֶב לֹא הָיָה נוֹסֵעַ אַחַר הִסְתַּלְקוּת רַבֵּנוּ לְאוּמַאן לְהִתְפַּלֵּל עִם כְּלַל אַנַ”שׁ שָׁם בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְכֵן בְּנוֹ הָרַב רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ כִּי לֹא הָיָה רַבִּי אַהֲרֹן עִם רַבֵּנוּ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּחַיָּיו כַּיָּדוּעַ וְלֹא שָׁמַע מִכָּל דִּבּוּרֵי רַבֵּנוּ שֶׁהִפְלִיג בְּמַעֲלַת הַהִתְקַבְּצוּת אֶצְלוֹ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה.

רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הָרַב מִבְּרַסְלֶב, נוֹלַד בִּשְׁנַת תקנ”ט וְנִפְטַר בִּשְׁנַת תרכ”ח וּלְפִי הַחֶשְׁבּוֹן יוֹצֵא שֶׁבִּפְטִירַת רַבֵּנוּ הָיָה כְּבָר בְּגִיל שְׁנֵים עָשָׂר.

כְּשֶׁאָמְרוּ פַּעַם לְרַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הַנַּ”ל שֶׁהוּא עוֹבֵד אֶת ה’ עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק תַּלְמִיד רַבֵּנוּ שֶׁהָיָה עוֹבֵד אֶת ה’ בַּחֲרִיפוּת גְּדוֹלָה, כִּי גַּם רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ עָבַד אֶת ה’ בַּעֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ תְּשׁוּבַת הַקָּנָה וְעוֹד, אָמַר רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ שֶׁאת דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ לֹא קִבֵּל מֵרש”א.

מְקֻבָּל הָיָה מֵרַבֵּנוּ שֶׁבְּעֵת שֶׁגִּלָּה למוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי אֶת הַמְגִלַּת סְתָרִים הִזְהִירָם שֶׁיִּזָהֲרוּ שֶׁלֹּא יְפַרְסְמוּ אֶת הַמְגִלַּת סְתָרִים, וְרַק אֶחָד בַּדּוֹר צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע מִזֶּה, וְעַל כֵּן לֹא מָסְרוֹ וְגִלָּה אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ לְאַף אֶחָד כִּי רַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה חַי עֲדַיִן בְּעֵת פְּטִירָתוֹ, אַחַר כַּךְ גִּלָּה אוֹתוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי לְרַבִּי אַהֲרֹן לִיפְּוֶועצְקֶער שֶׁהָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ מְאֹד הוּא נוֹלַד מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וְהוּא מָסְרוֹ אַחַר כַּךְ לראבר”נ, לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל ראבר”נ בְּעֵת שֶׁכְּבָר הָיָה חוֹלֶה מְאֹד נִכְנְסָה הָאִשָּׁה צִירְל בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן אֶל ראבר”נ וְאָמְרָה לוֹ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִמְסוֹר לְמִישֶׁהוּ אֶת הַמְגִלַּת סְתָרִים כִּי כַּךְ מְקֻבָּל מֵרַבֵּנוּ שֶׁאֶחָד בַּדּוֹר צָרִיךְ לָדַעַת מִזֶּה, אוּלָם ראבר”נ הָיָה אָז כְּבָר חוֹלֶה מְאֹד וְאָבַד כְּבָר אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר, וְלֹא נוֹדַע אִם מָסְרוֹ וּלְמִי מָסְרוֹ.

כְּשֶׁנִּפְטַר רַבִּי אֶפְרַיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, אָמַר הָרַב מִטְּשֶׁערִין בְּצַעַר “עַתָּה נִסְתַּלֵּק פּוֹעֵל שֶׁעָבַד טוֹב מֵאַיִן לוֹקְחִים שׁוּב פּוֹעֵל טוֹב כָּזֶה”.

רַבִּי משֶׁה הֶענִיס הוּא רַבִּי משֶׁה קְרַאסִינְשְׁטֵיין תַּלְמִיד רַבֵּנוּ וְנִקְרָא בְּכִנּוּי שֵׁם זֶה עַל שֵׁם אִמּוֹ מָרַת הֶעְנְיָא. בְּנוֹ רַבִּי נַחְמָן הָיָה חָתְנוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרַסְלֶב וְאָבִיו שֶׁל רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסִינְשְׁטֵיין הָיָה חָתְנוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם צִפּוֹרָה’ס וְנִפְטַר בִּשְׁנַת תרצ”ו, לְרַבִּי אַיְיזִיק הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים בְּשֵׁם רַבִּי משֶׁה וְרַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ וְעוֹד בַּת אַחַת.

עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרסַלֶב הַקָּבוּר שָׁם בִּבְרַסְלֶב וְכֵן עַל קֶבֶר בְּנוֹ רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הַקָּבוּר לְיָדוֹ כָּתוּב רַק אֶת שְׁמָם וְכֵן “מוֹ”ץ” הַיְינוּ מוֹרֶה צֶדֶק.

רַבִּי שְׁמוּאֵל אָבִיו שֶׁל רַבִּי אַבָּא’לֶה בִּתְּחִילָה לֹא הָיָה קָשׁוּר וְדָבוּק כָּל כַּךְ במוֹהַרְנַ”תְּ אוּלָם לְאַחַר שֶׁרָאָה אֵיךְ שֶׁבְּנוֹ רַבִּי אַבָּא’לֶה שֶׁהָיָה דָּבוּק מְאֹד אַחַר מוֹהַרְנַ”תְּ מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד בְּיוֹם הַשָּׁנָה שֶׁל אִמּוֹ הַיְינוּ זוּגָתוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת וּדְבֵיקוּת נוֹרָאָה הֵבִין שֶׁבְּנוֹ זָכָה לְמַדְרֵיגָה זוּ מֵחֲמַת דְּבֵיקוּתוֹ בְּמוֹהַרְנַ”תְּ וּמֵאָז דָּבַק גַם הוא במוֹהַרְנַ”תְּ וְהִתְקַרֵב אֵלָיו לֹא יָדוּעַ אִם לְרַבִּי אַבָּא’לֶה הָיוּ עוֹד אַחִים אוֹ אֲחָיוֹת.

רַבִּי זַלְמָן “הַקָּטָן” כִּנּוּהוּ בְּשֵׁם זֶה מִשּׁוּם שֶׁהָיָה עוֹד רַבִּי זַלְמָן אַחֵר, וְכֵן רַבִּי סֶענְדֶּער הַקָּטָן הַמּוּזְכָּר בְּעָלִים לִתְרוּפָה מִכְתָּב קעג, הוּא מִטַּעַם זֶה.

לְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק נִתְגַלּוּ חֲמִשָּׁה מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת בְּחַיָּיו וְרָשְׁמָם אֶצְלוֹ לְזִכָּרוֹן, ורל”י רָאָה אוֹתָם בִּכְתַב-יַד בְּאוּמַאן.

רַבִּי נַפְתָּלִי אָמַר: גְּזֵירַת ת”ח שֶׁנִּרְצְחוּ אָז רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ בָּאָה כְּעוֹנֶשׁ עַל זֶה שֶׁחָלְקוּ עַל רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהָרְצִיחוֹת שֶׁהָיוּ עַל יַד גָּאנְטֶע בְּעִיר אוּמַאן בִּשְׁנַת תרכ”ו בָּאוּ כְּעוֹנֶשׁ עַל זֶה שֶׁחָלְקוּ עַל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וּגְזֵירַת הַנֶּעקְרַאטִין הַיְינוּ הַגְּזֵירָה לָקַחַת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַצָּבָא שֶׁיָּצְאָה לַפּוֹעֵל בִּשְׁנַת תקפ”ז כַּמּוּבָא בְּחַיֵּי מוּהֲרַ”ן סִימָן א בָּאָה כְּעוֹנֶשׁ עַל זֶה שֶׁחָלְקוּ עַל רַבֵּנוּ, וּמִשּׁוּם שֶׁעֲדַיִן עוֹמְדִים וְחוֹלְקִים עַל רַבֵּנוּ לֹא תִּבָּטֵל גְּזֵירָה זוּ עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק נָהַג לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עָטוּף בְּטַלִּית.

הַמַּגִּיד מִטְרָהָוִויצֶע טָמוּן בְּעִירוֹ טְרָהָוִויץ וְעַל קִבְרוֹ עָשׂוּ אֹהֶל קָטָן, עַל צִיּוּנוֹ לֹא חָקְקוּ וְכָתְבוּ שׁוּם שְׁבָחִים וְהָיָה קִבְרוֹ מְקֻדָּשׁ בֵּין תּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם רנ”ג.

רַבִּי אֶפְרַיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה חָתְנוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אָבִיו שֶׁל רַבִּי אַבָּא’לֶה מִטְּשֶׁערִין.

הַמַּגִּיד מִטְּרָהָוִויץ נָהַג לָבוֹא אֶל רַבֵּנוּ פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה, לְשַׁבָּת פָּרָשַׁת יִתְרוֹ וּלְשַׁבָּת פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנָּן, וְאָמַר טַעַם לָזֶה, מִשּׁוּם שֶׁאת הַתּוֹרָה רוֹצֶה הוּא לְקַבֵּל אֵצֶל רַבֵּנוּ, וּמֵחֲמַת זֶה שֶׁקּוֹרִין אָז בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת עַל כֵּן הָיָה בָּא אָז.

רַבִּי דָּוִד מַלְכָּה’ס, נִקְרָא עַל שֵׁם אִמּוֹ מַלְכָּה, מְקוֹר חוֹצְבוֹ הָיָה בְּעִיר הֵיְיסְן שֶׁעַל יַד עִיר אוּמַאן, וּבִגְלַל הַמַּחְלוֹקֶת שֶׁהָיָה עָלָיו שָׁם עָבַר לָדוּר בְּלַאדִיזִין וְהִתְמַנָּה שָׁם לְדַיָּן.

רַבִּי אַבְרָהָם צִפּוֹרָה’ס נִקְרָא עַל שֵׁם אִמּוֹ מָרַת צִפּוֹרָה. הוּא הָיָה בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי מָרְדְּכַי דַּיָּן תַּלְמִיד רַבֵּנוּ הוּא גָּדַל בְּבֵית דּוֹדוֹ הַיְינוּ גִּיסוֹ שֶׁל אָבִיו הֶעָשִׁיר וְהַלַּמְדָן רַבִּי דָּוִד מֵעִיר פָּאלִי, הוּא הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הָיָה לוֹ בֵּית חֲרשֶׁת גָּדוֹל לַעֲשִׂיַּת מַשְׁקָאוֹת חֲרִיפִים, אוּלָם בָּנִים לֹא הָיוּ לוֹ, וְעַל כֵּן אָמַר לְגִיסוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי שֶׁיִּמְסוֹר לוֹ אֶת בְּנוֹ רַבִּי אַבְרָהָם וְהוּא יְגַדְּלוֹ בַּתּוֹרָה, וְהִסְכִּים לָזֶה רַבִּי מָרְדְּכַי, וּמָסַר לוֹ דּוֹדוֹ אֶת הוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ בְּחַיָּיו, וְעָלָה רַבִּי דָּוִד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִתְיַשֵּׁב בִּטְבֶרְיָה, וְקִבְּלוּהוּ שָׁם הַתּוֹשָׁבִים לְדַיָּן מְכֻבָּד וּבַעַל שֵׁם טוֹב מְאֹד, כִּי הָיָה תַּלְמִיד חָכָם וְגָאוֹן מוּפְלָג, וְלֹא רָצָה לְקַבֵּל שׁוּם שְׂכַר עֲבוּר הַדַּיָּנוּת, וְרַבִּי אַבְרָהָם הָיָה שׁוֹלֵחַ לוֹ כֶּסֶף רַב שֶׁהִסְפִּיק לְכָל מַחְסוֹרוֹ וְעוֹד גַּם לְחַלֵּק סְכוּמִים נִכְבָּדִים לִצְדָקָה וְרַבִּי אַבְרָהָם עַצְמוֹ לָקַח לוֹ מְנַהֲלִים וּפוֹעֲלִים נֶאֱמָנִים שֶׁנִּהֲלוּ עֲבוּרוֹ אֶת בֵּית-הַחֲרשֶׁת וְהוּא יָשַׁב כָּל יָמָיו סָגוּר בְּחֶדֶר עַל הַתּוֹרָה, כִּי הָיָה לַמְדָּן גָּדוֹל וּמוּפְלָג וְסִיֵּם כַּמָּה פְּעָמִים אֶת כָּל הַשַּׁ”ס עִם כָּל הַמְפָרְשִׁים וּבְכָל פַּעַם שֶׁגָּמַר אֶת הַשַּׁ”ס עָשָׂה סְעוּדָה גְדוֹלָה וְשִׁתֵּף בִּסְעוּדָתוֹ אֶת כָּל תּוֹשָׁבֵי עִיר טֶעפְּלִיק, וְגַם בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה הִשְׁקִיעַ בָּהּ אֶת כָּל כֹּחוֹ, וּבְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי בְּעֵת אֲמִירַת וְהוּא רַחוּם הָיָה צוֹעֵק בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹלוֹ בְּכָל הָעִיר, חָתְנוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם הָיָה רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסִינְשְׁטֵיין וְהָיָה לוֹ גַם בֵּן בְּטֶעפְּלִיק בְּשֵׁם רַבִּי נַחְמָן שֶׁהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל שֶׁיָּרַשׁ אֶת עֲשִׁירוּתוֹ מֵאָבִיו.

רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק אַף-עַל-פִּי שֶׁעָבַד אֶת ה’ בַּעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת וְכוּ’ הָיָה אָדָם נֹחַ לַבְּרִיּוֹת מְאֹד וְהָיָה מְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד בַּעֲנָוָה וּבְשִׁפְלוּת גְּדוֹלָה.

רַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוּ נֶכֶד רַבֵּנוּ הָיָה אוֹכֵל בִּקְדוּשָׁה נוֹרָאָה וְהָיָה נוֹהֵג שֶׁאַחַר שֶׁאכַל כַּפִּית אַחַת מֵהָאוֹכֶל הָיָה מֵנִיחַ אֶת הַכַּפִּית מִיָּדוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וּמַבִּיט אֶל הַשָּׁמַיִם בִּדְבֵיקוּת וּבְכִסּוּפִים וְלוֹקֵחַ שׁוּב אֶת הַכַּפִּית וְאוֹכֵל שׁוּב, וְחוֹזֵר חָלִילָה.

רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הָרַב מִבְּרַסְלֶב, מֵרוֹב שִׂמְחָה שֶׁהָיָה לוֹ בְּעֵת שֶׁאפוּ בְּבֵיתוֹ אֶת הַחַלּוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת הָיָה צוֹעֵק וּמְזַרֵז אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ “לִכְבוֹד שַׁבָּת” “לִכְבוֹד שַׁבָּת” מֵרוֹב הַהִתְלַהֲבוּת וְהַהֶרְגֵּשׁ שֶׁהִרְגִּישׁ בִּקְדוּשַׁת שַׁבָּת הַקְרֵיבָה וּבָאָה.

רַבִּי נַחְמָן בֶּן חַיָּה בִּתּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, הַנִּקְרָא נַחְמָן חַיָּה’לֶעס, הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי בֶּער בְּנוֹ שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שְׁלֹמֹה מִקַּארְלִין, הוּא הָיָה דָּר בְּטוּלְטְשִׁין וּלְסוֹף יָמָיו עָבַר לָדוּר בְּאוּמַאן, וְשָׁם מְנוּחָתוֹ כָּבוֹד. רַבִּי בֶּער עַצְמוֹ הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז.

הָרַב מֵוָואלְטְשִׁיסְק, מְחֻתָּנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה מְפוּרְסָם בְּדוֹרוֹ בַּשֵּׁם “שַׂר הַתּוֹרָה”, וְהָיָה תַּלְמִיד שֶׁל הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ.

כְּשֶׁנִּכְנְסוּ אַנְשֵׁי הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא אֶל ר’ נַחְמָן ב”ר יִצְחָק לֵייבּ לִפְנֵי הִסְתַּלְקוּתוֹ וְצִוּוּ עָלָיו לוֹמַר עִמָּהֶם וִדּוּי, נַעֲנָה לָהֶם וְאָמַר, לֹא חִכִּיתִי לַאֲמִירַת הַוִּדּוּי לְיוֹם זֶה, כִּי תוֹדָה לָאֵל מְקוֹרָבִים אָנוּ לְצַדִּיק כָּזֶה שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ לְהִתְוַדּוֹת מִדֵּי יוֹם, וּכְבַר הִתְוַדֵּיתִי הַיּוֹם.

רַבִּי חַיִּים סְטָאלֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁזָּכָה לְזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ כַּיָּדוּעַ, זָכָה אַחַר כָּךְ לִשְׁנֵי בָּנִים וּבַת אַחַת, הָרִאשׁוֹן הוּא רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם זֶה בְּצִוּוּיוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, עַל שֵׁם הָרַב הַצַּדִּיק מִבַּארְדִיטְשׁוֹב, וְהַשֵּׁנִי רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הוּא הַיָּדוּעַ בַּשֵּׁם רַבִּי יִשְׂרָאֵל טְרָהוִויצֶער, עַל שֵׁם הַ”בַּעַל שֵׁם טוֹב” זַצַ”ל. בִּתּוֹ, נִשְׂאָה לְרַבִּי שַׁבְּתַי בְּרֶסְלֶבֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְנוֹלַד לָהֶם בֵּן בְּשֵׁם חַיִּים, הַיָּדוּעַ בְּכִנּוּיוֹ “חַיִּים שַׁבְּתֶ’ת”.

הָיוּ אוֹמְרִים, שֶׁאַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ נִמְסַר וְנִמְשַׁךְ עִנְיַן קַבָּלַת הַפִּדְיוֹנוֹת לְרַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְתִקּוּן הַנְּשָׁמוֹת לְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְעִנְיָן תִּקּוּן הַחַיִּים שֶׁבָּזֶה תָּלוּי עִקַּר הַמְשָׁכַת דַּעַת רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

רַבִּי אַבְרָהָם צִפֹּרֶ’עס זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּכֹחוֹת וּבִדְבֵיקוּת נִפְלָאָה וּבִפְרָט בְּ”שֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי” בְּעֵת אֲמִירָתוֹ “וְהוּא רַחוּם” הָיָה מִתְלַהֵב כָּל כָּךְ עַד שֶׁהָיוּ מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר סוֹגְרִים חֲנוּיוֹתֵיהֶם וּבָאִים לִשְׁמוֹעַ וּלְהִתְעוֹרֵר מִתְּפִלָּתוֹ.

כְּשֶׁשָּׁאַל פַּעַם ר’ לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֶת אַנַ”שׁ שֶׁבְּאוּמַאן, מַדּוּעַ אֵין מְקִימִים יְשִׁיבָה לְבַחוּרִים, עָנוּ לוֹ בְּצַחוּת: “מִשּׁוּם שֶׁאֵין מְצִיאוּת שֶׁל בָּחוּר, כִּי תֵּכֶף שֶׁנַּעֲשָׂה בַּר-מִצְוָה, צָרִיךְ כְּבָר לְהִתְחַתֵּן, וְאָמְרוּ בַּהֲלָצָה: בִּמְקוֹם “יוּנְגֶער-מַאן” אַבְרֵךְ צָעִיר צָרִיךְ לוֹמַר “יוּנְגְעל מַאן” אַבְרֵךְ-יֶלֶד. כִּי תֵּכֶף שֶׁגָּדַל וּמְסַיֵּם אֶת יַלְדוּתוֹ, צָרִיךְ כְּבָר לִהְיוֹת אַבְרֵךְ, וּכְמוֹ שֶׁנָּהוּג הָיָה בַּשָּׁנִים הַקּוֹדְמִים.

נָהֲגוּ וְהִקְפִּידוּ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית כְּשִׁיטַת הַמָּגֵן אַבְרָהָם דַּוְקָא.

אֲנַ”שׁ לֹא הָיוּ עוֹשִים עֵסֶק מִכִּבּוּד סַנְדְּקָאוּת וְכַדּוֹמֶה. פַּעַם בְּעֵת שֶׁהִכְנִיס רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת בְּנוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, מָכְרוּ אֶת כִּבּוּד הַסַּנְדְּקָאוּת, כִּי רָצוּ לְהַשְּׁלִים בְּכָךְ מָעוֹת לְהוֹצָאוֹת הַבְּרִית, כִּי הָיָה עָנִי גָּדוֹל וּמָרוּד עַד שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ לְהוֹצָאוֹת הַבְּרִית, וְקָנָה אוֹתוֹ רַבִּי חַיִּים שַׁבְּתַי מֵאוּמַאן.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֵיבּ בַּאפָלְיֶע זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה עוֹבֵד ה’ גָּדוֹל וְנִפְלָא וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּכֹחוֹת גְּדוֹלִים, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּיבוֹת “בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו” הָיָה חוֹזֵר עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה פְּעָמִים, וּמַדְגִּישׁ לְעַצְמוֹ הֵיטֵב מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב.

אַנַ”שׁ מִטְרָהְוִויץ הָיוּ מַרְבִּים מְאֹד בִּצְדָקָה לִכְלַל אַנַ”שׁ, וְסִפֵּר רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁפַּעַם שָׁלְחוּ לְאָבִיו עֲבוּר הוֹצָאוֹת חַג הַפֶּסַח, סַךְ עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ רֻבְּל שֶׁהָיָה סְכוּם רַב מְאֹד, וְכֵן שָׁלְחוּ עֵזֶר וְסִיּוּעַ לִשְׁאָר אַנַ”שׁ.

בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לִפְנוֹת עֶרֶב לְאַחַר אֲמִירַת הַתַּשְׁלִיךְ הָיוּ בָּאִים לְהַקְלוֹיז הֲמוֹן רַב מִבְּנֵי הָעִיר אוּמַאן, עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה מֵחֲמַת כֵּן לְהִכָּנֵס לִפְנִים הַקְּלוֹיז, לְרֹב הַדּוֹחַק, וְעַל כֵּן הָיוּ רַבִּים מֵאַנַ”שׁ מִתְפַּלְּלִים מִנְחָה וְעַרְבִית בְּאַכְסַנְיוֹתֵיהֶם. וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁהָיָה דּוֹחַק גָּדוֹל כָּזֶה שֶׁהָיָה בְּהֶכְרֵחַ לִנְעוֹל אֶת הַקְּלוֹיז לְרֹב הַדּוֹחַק וּמֵחֲשַׁשׁ תַּעֲרוֹבוֹת.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל קַארְדוּנֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה גָּמַר בְּפִקְחוּתוֹ אֶת הַשִּׁדּוּךְ בֵּין רַבִּי מֵאִיר אַנְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְזוּגָתוֹ בַּנִּשּׂוּאִין הַשְּׁנִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה צְעִירָה מִמֶּנּוּ בְּכִשְׁלשִׁים שָׁנָה.

עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי גֶּעצִי שֶׁנִּקְבַּר סָמוּךְ לְקִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן בְּאוּמַאן חָרְטוּ אַנַ”שׁ: פ”נ רַבִּי אֶלְיָקִים גֶּעצִיל בֶּן רַבִּי אַבְרָהָם, לְלֹא שׁוּם תֵּיבָה נוֹסֶפֶת, כִּי כָּךְ נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לִבְלִי לַחְרוֹט עַל הַקֶּבֶר שׁוּם שְׁבָחִים.

רַבִּי שִׁמְשׁוֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הַמְכֻנֶּה “רַבִּי שִׁמְשׁוֹן הַגָּדוֹל” הָיָה אָבִיו שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֶענְדְּל, אֲבִי רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַמְפוּרְסָם, וְאֵלָיו כָּתַב מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַמִּכְתָּב הַמּוּבָא בַּסֵּפֶר “עָלִים לִתְרוּפָה”: “מַפְתֵּחַ שֶׁל בָּנִים אֵין לִי וְגַם לֹא אֵצֶל אֲחֵרִים, אוּלָם אִם תִּשְׁקוֹד עַל דַּלְתִי וְכוּ'” עַיֵּן שָׁם. לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל מֶענְדְּל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה עוֹד אָח שֶׁדָּר בְּעִיר נֶעמִירוֹב בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה אֱלִיעֶזֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

אִמּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי, מָרַת פֵייגָא הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי אֶפְרַיִם בֶּן שָׂרָה בַּת רַבֵּנוּ, אָחִיהָ רַבִּי נַחְמָן הָיָה חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי גֶעצִיל הַמְפוּרְסָם בֵּין אַנַ”שׁ.

רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה גָּר בִּטְשֶׁערִין וְכֵן בְּבַּארְדִיטְשׁוֹב לִפְנֵי שֶׁעָבַר לָדוּר בְּאוּמַאן. בִּטְשֶׁערִין, הָיָה מִתְפַּרְנֵס מִזֶּה שֶׁהָיָה מְלַמֵּד שִׁעוּרֵי חוֹל לִבְנֵי הָרַב מִטְשֶׁערִין.

רַבִּי מִיכְל ב”ר יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְעֵת זִקְנָתוֹ, וּלְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הַסָּמוּךְ חָזַר אֶל אַנַ”שׁ לִשְׁהוֹת בְּאוּמַאן כַּנָּהוּג, וְהָיוּ אַנַ”שׁ תְּמֵהִים עָלָיו, בְּאָמְרָם: בְּגִיל כָּזֶה מֵהַנָּכוֹן לְהִשָּׁאֵר כְּבָר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הָיָה כְּבָר זָקֵן לְמַעְלָה מִגִיל שִׁבְעִים.

רַבִּי נַחְמָן הַמְכֻנֶּה נָשְׁקֶע טוּלְטְשִׁינֶער, מֵת בָּרָעָב בִּשְׁנַת ת”ש בַּעֲיָרָה כְּשֶׁנִּשְׁמַר עַל יְדֵי אַנְשֵׁי צְבָא הָרוֹמָנִים, שֶׁהִרְעִיבוּ אֶת הַנְּצוּרִים בָּהּ עַד לְמִיתָה, בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס דַּיָּן, הִיא שֶׁהָיְתָה עֵדָה לְמוֹתוֹ. לְרַבִּי נַחְמָן הָיוּ בָּנִים טוֹבִים מְאֹד, כֻּלָּם נֶעֶלְמוּ וְעִקְבוֹתֵיהֶם לֹא נוֹדָעוּ, הי”ד.

לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי אַיְיזִיק אַיְיזְנְשְׁטֵיין, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לוֹמַר אַחֲרָיו קַדִּישׁ כָּל הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְכֵן לִמּוּד מִשְׁנַיוֹת לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ, בְּסוֹף הַשָּׁנָה חָלַם לוֹ שֶׁרָאָהוּ אוֹמֵר לוֹ: כָּעֵת בָּאתִי לְרַבֵּנוּ.

רַבִּי יַעֲקֹב הַנַּ”ל, הָיָה בַּעַל מַכְנִיס אוֹרְחִים מֻפְלָג, וַאֲנַ”שׁ שֶׁנִּקְלְעוּ לְשָׁם מִדֵּי פַּעַם וְהָיוּ צְרִיכִים לְהַמְתִּין לָרַכֶּבֶת הָיוּ נִכְנָסִים אֵלָיו לְבַקְּרוֹ. וּמְסַפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם בָּא אֵלָיו לַיַּעַר לְבַקְּרוֹ וְעָמַד אָז בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתוֹ וְשָׁמַע אֵיךְ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּהִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ וּבְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא, וְכָךְ עָבַד אֶת ה’ יָמִים וְשָׁנִים.

רַבִּי צְבִי אַרְיֵה רוֹזְנְפֶלְד זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהָיָה כַּיָּדוּעַ תַּלְמִיד חָכָם מֻפְלָג, הָיָה אוֹמֵר, שֶׁזָּכָה לְכָל תּוֹרָתוֹ, בִּזְכוּת אָבִיו רַבִּי יִשְׂרָאֵל אַבָּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁתָּמִיד הָיָה דּוֹחֵק בּוֹ לִלְמֹד וּמַפְצִיר בּוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיַּעֲסֹק הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה.

רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ בֶּן רַבִּי אִיצִיק קְרַאסִינְשְׁטֵיין, נִרְצַח עַל יְדֵי הַנַּאצִים יִמַּח שְׁמָם. הוּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד שֶׁיִּהְיֶה עַל הַצִּיּוּן לְבַדּוֹ כִּי הָיָה בַּעַל בֶּכִי גָּדוֹל, וְהָיָה לוֹ לֵב וְהִתְעוֹרְרוּת חָזָק לַה’ יִתְבָּרַךְ. בְּמִקְצוֹעוֹ הָיָה עוֹבֵד בַּנְק, הי”ד.

אָמַר פַּעַם: אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד בָּנִיתִי אֶת הַקְּלוֹיז, אִם מִכֶּסֶף הָעֲשִׁירִים שֶׁבְּאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אוֹ מֵרְצוֹנוֹת הָעֲנִיִּים.

סִפֵּר רַבִּי גְּדַלְיָהוּ אַהֲרֹן קִינִיג זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אָמַר לִי פַּעַם רַבִּי וֶועלְוֶול מִינְצְבֶּרְג זצ”ל, עִקַּר הַהֶרְגֵּשׁ שֶׁיֵּשׁ לִי לְעִנְיַן רַבֵּנוּ, הוּא מֵהַמַּרְאֶה מְקוֹמוֹת שֶחִבֵּר הָרַב מִטְּשֶׁערִין עַל “סֵפֶר הַמִּדּוֹת” ר’ ד”ש בִּשְׁמוֹ.

רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אָמַר: “אַזוֹי וִוי דִּי וָואס קְרִיגְן אוֹיף מִיר וֵוייסְן נִיט פוּן מִיר, אַזוֹי דִּי וָואס הַאלְטְן פוּן מִיר וֵוייסְן אוֹיךְ נִיט פוּן מִיר, נָאר נָתָן נַפְתָּלִי אַבִּיסְל”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל).

החיזוק השבועי

ספר שיח שרפי קודש חלק ד

תפריט

קטגוריות

הצטרפו לניוזלטר שלנו

מפיצי האור של רבי נחמן מברסלב

קבלו פעם בחודש חבילת עלונים להפצה בהשתתפות בתרומה כנדבת ליבכם - אשרינו!