ספר שיח שרפי קודש ב

שיח שרפי קודש חלק שני

---

שיחות וסיפורים מרבינו הקדוש זיע”א

---

ב-א

רַבֵּנוּ אָמַר, כְּשֶׁאדָם נוֹפֵל וְשׁוֹקֵעַ לְתוֹךְ בּוֹץ וְטִיט אָסוּר לוֹ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְלִשְׁהוֹת שָׁם, רַק רֶגֶל בַּחוּץ רֶגֶל בִּפְנִים, רֶגֶל בַּחוּץ רֶגֶל בִּפְנִים, וְכַךְ הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹנָה כְּבָר תִּהְיֶה בַּחוּץ, “אַז מְ’פַאלְט אִין בְּלָאטֶע טָאר מֶען דָּארְט נִישְׁט בְּלַיְיבְּן, נָאר אַ פוּס אַרַיין אַ פוּס אַרוֹיס, אַ פוּס אַרַיין אַ פוּס אַרוֹיס, אוּן דֶּער לֶעצְטֶער פוּס וֶועט זַיין אִין דְּרוֹיסְן”. וְאַנַ”שׁ הָיוּ מַסְמִיכִים לָזֶה אֶת הַפָּסוּק “טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה” וְאַף עַל פִּי כֵן “וְאֵין מָעֳמָד”, שֶׁאינִי נִשְׁאָר בְּזֶה הַמַּעֲמָד שֶׁבִּיוֵן מְצוּלָה.

---

ב-ב

רַבֵּנוּ אָמַר: בְּעֵת שֶׁמַּתְחִיל הָאָדָם לְהִתְבּוֹדֵד לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל צְרָכָיו, יִתֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ תּוֹדָה עַל כָּל חֲסָדָיו שֶׁגָּמַל עִמּוֹ וְאַחַר כַּךְ יַתְחִיל לְבַקֵּשׁ עַל צְרָכָיו, כִּי כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִתְבּוֹדֵד וּמְבַקֵּשׁ רַק עַל צְרָכָיו וְחֶסְרוֹנוֹתָיו, אוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ “וְכִי אֵין לְךָ כְּלוּם עַל מַה לְהוֹדוֹת לִי”, “הָאסְט מִיר גָּאר נִישְׁט וָואס צוּ דַּאנְקֶען”.

---

ב-ג

כַּיָּדוּעַ הִזְהִיר רַבֵּנוּ מְאֹד לִבְלִי לְעַשֵּׁן בְּמִקְטֶרֶת, וְאָמַר: “וְכִי חָסֵר תַּאֲוֹת עַד שֶׁצְּרִיכִים גַּם תַּאֲוָה זוּ”, “סְ’אִיז קַארְג תַּאֲוֹת וָואס מְ’דַארְף דִּי תַּאֲוָה אוֹיךְ”.

---

ב-ד

כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ עִם רַבִּי יוּדְל מֵהַנְהָגָה זוּ שֶׁצִּוָּה שֶׁלֹּא לְעַשֵּׁן מִקְטֶרֶת וּלְהָרִיחַ טַבַּק, אָמַר לוֹ “לִפְעָמִים עַל יְדֵי שֶׁרְגִילִים בָּזֶה יְכוֹלִים לָבוֹא לִידֵי אִיסוּר יִחוּד חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין לְהָרָגִיל בָּזֶה אֶת הַטִּיטוּן וְהַטַּבַּק בַּבּוֹקֶר כְּשֶׁקָם מִשְׁנָתוֹ, יֵלֵךְ לִפְנֵי הַתְּפִלָּה לְבֵית חֲבֵרוֹ לִשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ מְעַט טִיטוּן וְטַבַּק, וַחֲבֵרוֹ לֹא יִהְיֶה בְּבֵיתוֹ וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם לִידֵי אִיסוּר יִחוּד”.

---

ב-ה

אָמַר, הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַנְהִיג מִנְהָג בָּעוֹלָם: “הַיּוֹם אֵירוּסִין וּלְמָחֳרָת הַחֻפָּה, וְאֶת הַהֲכָנוֹת לַחֲתֻנָּה יָכִינוּ לִפְנֵי הָאֵירוּסִין”, “אִיךְ הָאבּ גִּיוָואלְט אַרַיין פִירְן בַּיי דִּי וֶועלְט הַיינְט תְּנָאִים מָארְגְן חֻפָּה, אַיי צוּגְרֵייטְן? זָאל מֶען פְרִיעֶר צוּגְרֵייטְן”.

---

ב-ו

רַבֵּנוּ אָמַר: “לִפְעָמִים כְּשֶׁלֹא רוֹצִים לִסְבּוֹל מְעַט סוֹבְלִים הַרְבֵּה”, “אַמָאל אַז מֶען וִויל נִישְׁט לַיְידְן אַ בִּיסְל לַיידְט מֶען אַ סַאךְ”.

---

ב-ז

כְּשֶׁדִּבֵּר פַּעַם רַבֵּנוּ מִמַּעֲלַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר: מַה הָיוּ כַּיּוֹם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לוּלֵא זֹאת שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם הָיוּ הֵם צוֹעֲנִים נַוָּודִים, “וָואס וָואלְטְן אִידְן גִּיוֶוען וֶוען זֵיי גֵּייעֶן נִישְׁט אֲרוֹיס פוּן מִצְרַיִם וָואלְטְן זֵיי גִּיוֶוען צִיגַאנֶערְס”.

---

ב-ח

אָמַר רַבֵּנוּ”: “אֵין אָנוּ אוֹחֲזִים מֵהָרוֹפְאִים וּרְפוּאוֹתֵיהֶם, אוּלָם כְּשֶׁכְּבָר הוֹלְכִים לְרוֹפֵא שֶׁיֵּלְכוּ לָרוֹפֵא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר”, “מִיר הַאלְטְן נִישְׁט פוּן דָּאקְטוֹרִים אָבֶּער אַז מֶען גֵּייט, זָאל מֶען נֶעמֶען דֶּעם גְּרֶעסְטְן”.

---

ב-ט

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם לְעִנְיָן הָרוֹפְאִים וְהָרְפוּאוֹת, “הַחוֹלָאַת נִשְׁאֶרֶת חוֹלָאַת – גַּם אַחֲרֵי הַטִּפּוּל בָּרוֹפֵא וְהָרְפוּאוֹת – וְהֵם רַק מְרַפְּאִים כְּמוֹ “לַאטֶע”. דְּהַיְינוּ: כְּמוֹ טְלַאי, שֶׁתּוֹפְרִים חֲתִיכַת בֶּגֶד עַל הַחוֹר שֶׁנַּעֲשָֹה בַּבֶּגֶד, “דָּאס חוֹלָאַת בְּלַיְיבְּט חוֹלָאַת נָאר מִ’לֵייגְט אַלַּאטֶע”.

---

ב-י

אָמַר: “זֶה שֶׁהָאָדָם אוֹכֵל מִמַּה שֶׁאחֲרָיו וְלֹּא מֵהַמֻּנָּח וְהַמֻּגָּשׁ לְפָנָיו, זֶהוּ הַנִּקְרָא “תַּאֲוַת אֲכִילָה”. כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לֶאֱכוֹל בִּמְתִינוּת וּבְנַחַת מֵהַמֻּנָּח קָרוֹב וְסָמוּךְ לוֹ.

---

ב-יא

הִקְפִּיד שֶׁיִקְרְאוּ שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת דַּוְקָא.

---

ב-יב

רַבֵּנוּ אָמַר: לְבָרֵר וּלְּדַקְדֵּק בְּאוֹכֶל, מַה טּוֹב וְטָעִים וּמַה לֹא, זֶה נִקְרָא תַּאֲוַת אֲכִילָה “פְּרִיבֶּענְדִיוֶוען אִין עֶסִין אִיז תַּאֲוַת אֲכִילָה”.

---

ב-יג

אָמַר: לִשְׁמִיעַת בְּדִיחוֹת נִצְרָכִים שְׁלֹשָׁה תְּנָאִים: א. לְהִזָהֵר מִבְּלִי לִפְגוֹעַ בִּכְבוֹד הַשֵּׁנִי. ב. לִבְלִי לְדַבֵּר נִיבוּל-פֶּה. ג. לֹא לְהִתְכַּוֵּן לִכְבוֹד עַצְמוֹ. וְהִפְטִיר: כָּעֵת כְּבָר יְכוֹלִים הִנְּכֶם לְהִתְבַּדֵּחַ. “נִישְׁט טְרֶעפְען יֶענֶעם, נִישְׁט רֶעדְן נִיבוּל-פֶּה, נִישְׁט מֵיינֶען זִיךְ – הַיינְט זָאגְט וֶוערְטְלַאךְ”.

---

ב-יד

אָמַר פַּעַם רַבֵּנוּ: מַדּוּעַ אֵין אַתֶּם מְקַרְבִים אֶת נְשׁוֹתֵיכֶם וְעוֹשִֹים גַּם אוֹתָם לַחֲסִידוֹת? “פַאר וָואס מַאכְט אִיר נִישְׁט אַייעֶרֶע וַוייבֶּער קֵיין חֲסִידוֹת”? כִּי אָז נָקֵל לוֹ לָאִישׁ לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ הַחֲסִידוּת וְהַיִּרְאָה כִּדְבָעֵי.

---

ב-טו

אָמַר רַבֵּנוּ: אֵינִי רוֹצֶה שׁוֹחֵט מֵאֲנָשַׁי, אוּלָם אִם שׁוֹחֵט, שֶׁלְּפָחוֹת יִהְיֶה מֵאֲנָשַׁי, “אִיךְ וִויל נִישְׁט אַ שׁוֹחֵט פוּן מַיְינֶע לַייט אָבֶּער וְואוּ אַ שׁוֹחֵט זָאל עֶר חָאטְשׁ זַיין פוּן מַיְינֶע לַייט” .

---

ב-טז

אָמַר: “לֹא אִיכְפַּת לִי שֶׁתְּדַבְּרוּ וְתָשִׂיחוּ מִמֶּנִּי, וְשֶׁהַשֵּׁנִי יְבָרֵךְ בְּכַוָּנָה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְכָל זֶה יִהְיֶה בְּכֹחִי. וְהַלָּה לֹא יֵדַע שֶׁזֶּה בָּא מִכֹּחִי”. וְהַיְינוּ כְּאוֹמֵר שֶׁיְדַבְּרוּ וְיָשִׂיחוּ בְּדַרְכֵי עֲבוֹדַת ה’ עַל פִּי דַּרְכֵי רַבֵּנוּ וִיעוֹרְרוּ אֶת הַשֵּׁנִי וְלֹא יְגַלּוּ לוֹ שֶׁהַדִּבּוּרִים הֵם מִתּוֹרוֹת רַבֵּנוּ, כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁהַלָּה לֹא יְקַבֵּל הַדְּבָרִים כְּשֶׁיֵּדַע מִי אָמְרָם, “מִיר הַארְט נִישְׁט מֶען זָאל רֶעדְן פוּן מִיר מֶען זָאל שְׁמוּעֶסְן פוּן מִיר, עֶר זָאל בֶּענְטְשְׁן עֶרְנְסְט, דַּאוְונֶען עֶרְנְסְט, סְ’זָאל זַיין פוּן מַיין כֹּחַ אוּן עֶר וֶועט נִישְׁט וִויסְן אַז סְ’אִיז פוּן מַיין כֹּחַ”. וְהָיָה אוֹמֵר עַל זֶה רַבִּי יִשְׂרָאֵל טְרָהוִויצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אַף עַל פִּי שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה “כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם” זֶה דַּוְקָא שֶׁגַּם בְּדִבּוּרָיו מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, מַה שֶׁאֵין כֵּן אִם יֹאמַר אוֹתָם הַדְּבָרִים בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ לֹא יֹאבֶה הַשּׁוֹמֵעַ לְשׁוֹמְעָם, אֲזַי אַדְרַבָּא צָרִיךְ לְהַעֲלִים אֶת מְקוֹרָם כְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הַנַּ”ל, וּבָזֶה יִגְאַל אֶת הַדִּבּוּרִים.

---

ב-יז

רַבֵּנוּ אָמַר: בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּזְכָּרִים בִּי, נַעֲשִֹים כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד מֵחָדָשׁ. “וֶוען מִידֶערְמָאנְט זִיךְ אִין מִיר אִיז מֶען כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד”.

---

ב-יח

מְסַפְּרִים שֶׁפַּעַם נִכְנַס אֶחָד לְרַבֵּנוּ וְאָמַר עָלָיו רַבֵּנוּ שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה כְּבָר שָׁכַב בְּכַעֲשָׂרָה בָּתֵּי קְבָרוֹת לְרוֹב הַגִּלְגּוּלִים שֶׁנֶּעֱנַשׁ בָּהֶם.

---

ב-יט

סִפֵּר רַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁבַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ וְשָׁמַע מִמֶּנּוּ אֶת הַנִּגּוּן שֶׁל “אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין”, הִתְלַהֵב בִּדְבֵקוּת נוֹרָאָה כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁקָּשַׁר אֶת רֹאשׁוֹ בְּמִטְפַּחַת, כִּי חָשַׁשׁ שֶׁמֵּרֹב הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁיָּקְדָה בְּתוֹכוֹ, יִפָּגַע מוֹחוֹ, חַס וְשָׁלוֹם.

---

ב-כ

אָמַר: “עוד יהיה למשיח עבודה גדולה מאד להכניס באנשי-העולם תפלת שמונה-עשרה נקיה ממחשבות-זרות” – “משיח וועט נאך האבן א גרוייסע עבודה אריין ברענגן אין דער וועלט א ריינע שמונה-עשרה”.

---

ב-כא

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשֵּׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הָיָה “הוֹרְדֶענְקֶע”, וְלֹא יָדוּעַ אִם נִקְרָא עַל שֵׁם הָעִיר הוֹרְדֶענְקֶע אִם לֹא; בְּאוּמַאן הָיָה נִמְצָא נוּסַח הַתְּנָאִים שֶׁל רַבֵּנוּ מִזִּיווּגוֹ הַשֵּׁנִי וְהָיָה כָּתוּב בּוֹ: רַבִּי נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה וְתוּ לֹא.

---

ב-כב

פַּעַם, כְּשֶׁבָּא בָּחוּר לְרַבֵּנוּ שֶׁהִתְקָרֵב מִקָּרוֹב, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: עַכְשָׁו אֵין לִי מַה לּוֹמַר לְךָ; לֵךְ וְהִתְחַתֵּן! וְאַחַר-כָּךְ תָּשׁוּב אֵלַי.

---

ב-כג

אָמַר פַּעַם רַבֵּנוּ: “עִנְיַן רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי הוּא עֵירָנוּת”. “רַבִּי שִׁמְשׁוֹן עֶר אִיז אַ וַואכֶדִיגֶער”. וְעַל שֵׁם הַכָּתוּב: “עִ’יר” וְ’קַדִּישׁ מִ’ן שְׁ’מַיָא נָ’חִית, רָאשֵׁי תֵּבוֹת שִׁ’מְ’ע’וֹ’ן’. (וְעַיֵּן בְּמַרְאֵה מְקוֹמוֹת הָרַב מִטְּשֶׁערִין שֶׁבְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת (אוֹת שֵׁינָה א): מִי שֶׁהוּא מְקֻדָּשׁ בְּיוֹתֵר מְרֻחָק מֵהַשֵּׁנָה בְּיוֹתֵר, שֶׁהִסְמִיךְ לָזֶה הָרַב אֶת הַפָּסוּק עִיר-וְקַדִּישׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל).

---

ב-כד

רַבֵּנוּ שִׁבַּח אֶת סִפְרוֹ “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” וְאָמַר: “הַסֵּפֶר שֶׁלִּי חַיָּב לְבַקֵּעַ גִּידִים” ! “מַיין סֵפֶר אִיז מְחוּיָב צוּ טְרֶענֶין אָדֶערִין‎‎‎‎‎‎‎” !, וְעַיֵּן בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן שמ”ט.

---

ב-כה

רַבֵּנוּ אָמַר שֶׁכְּשֶׁיִּלְמְדוּ שֻׁלְחָן עָרוּךְ יִלְמְדוּ וְיַזְכִּירוּ גַּם אֶת הַ”בְּאֵר הַגּוֹלָה” שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁבּוֹ מְצוּיָן מְקוֹר הַדִּינִים. (וְעַיֵן לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ סִימָן י”ב בְּהַגָּהוֹת הָרַב מִטְּשֶׁערִין).

---

ב-כו

רַבֵּנוּ הֶחְמִיר מְאֹד בְּעִנְיַן גֵּירוּשִׁין, דְּהַיְינוּ שֶׁיַּעֲשֶֹה אָדָם כָּל מַה שֶּׁבִּיכָלְתּוֹ וְלֹא יְגַרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁסּוֹבֵל מִמֶּנָּהּ סֵבֶל רַב, (וְעַיֵּן בְּתּוֹרָה צ’ שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב).

---

ב-כז

אָמַר רַבֵּנוּ, כְּבָר הִשְׁגַּחְתִּי וְדָאַגְתִּי לְהוֹצָאוֹת הַנְּסִיעָה שֶׁל אַנַ”שׁ, הַבָּאִים אֵלַי לְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְגַם עַל הוֹצָאוֹת הַנְּסִיעָה חֲזָרָה, “אִיךְ הָאבּ שׁוֹין אוֹיסְגִיקוּקְט אוֹיף מַיינֶע מֶענְטְשְׁן וָואס קוּמֶען צוּ מִיר אוֹיף רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אוּן אוֹיף צוּרִיק אוֹיךְ” .

---

ב-כח

אָמַר רַבֵּנוּ: עֲבוּרִי עוֹד אַף אֶחָד לֹא הִפְסִיד, “צוּ מִיר הָאט נָאךְ קֵיינֶער נִישְׁט דֶּערְלֵייגְט”.

---

ב-כט

אָמַר: “הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַנְהִיג בָּעוֹלָם שֶׁבְּיוֹם הַבַּר-מִצְוָה יַנִּיחַ הַבַּר-מִצְוָה שְׁנֵי זוּגוֹת תְּפִלִּין רַשִׁ”י וְרַבינו-תַּם”. “אִיךְ וָואלְט גִּיוָואלְט אַרַיין בְּרֶענְגֶען אַז מְ’וֶוערְט בַּר מִצְוָה זָאל מֶען לֵייגְן בַּאלְד צְוֵוי פָּאר תְּפִלִּין”.

---

ב-ל

אָמַר רַבֵּנוּ: “רוֹצֶה אֲנִי שֶׁהַבָּחוּר הַבַּר מִצְוָה יַנִּיחַ הַתְּפִלִּין בְּיוֹם הַבַּר-מִצְוָה לֹא קוֹדֶם”.

---

ב-לא

אָמַר רַבֵּנוּ: “אִם הַצַּדִּיקִים הָיוּ שְׁלֵמִים בְּדַעְתָּם עִמִּי, הָיִיתִי מְבַטֵּל לְגַמְרֵי אֶת הַגְּזֵרוֹת, שֶׁגָּזְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל” הַיְינוּ: הַגְּזֵרוֹת שֶׁל לְקִיחַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לַצָּבָא, וְעוֹד שְׁאָר גְּזֵרוֹת רָעוֹת”, “אוֹיבּ דִּי צַדִּיקִים זָאלְן הַאלְטְן מִיט מִיר, וָואלְט אִיךְ מְבַטֵּל גִּיוֶוען אִין גַּאנְצְן דִּי פּוּנְקְטְן נָאר אִיךְ הָאבּ דָאס אָפּ גִּישְׁטוּפְּט אוֹיף עֶטְלִיכֶע אוּן צְוַואנְצִיג יָאר” .

---

א-קסט

שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁאָמַר כְּשֶׁאֶחָד יֵשׁ לוֹ צַעַר וּמְקַבֵּל אוֹתוֹ וְאוֹמֵר שֶׁהוּא טוֹב, אוֹמֵר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: זה טוב? אני עוד אראך מהו טוב. – “אָט דָּאס אִיז גּוּט אִיךְ וֶועל דִּיר וַויְיזְן וָואס גִּיט אִיז”. (שם מו).]

---

ב-לב

אָמַר: “כְּשֶׁאֶחָד פּוֹגֵשׁ בַּחֲבֵרוֹ וְשׁוֹאֲלוֹ הַלָּה לִשְׁלוֹמוֹ וְאוֹמֵר לוֹ, לֹא טוֹב – אוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “זֶה לֹא טוֹב?! עוֹד אַרְאֶךָּ מַהוּ לֹא טוֹב…” וּבָאִים עָלָיו רָעוֹת רַבּוֹת, רַחְמָנָא-לִיצְלָן. אוּלָם, כְּשֶׁפּוֹגְשׁוֹ חֲבֵרוֹ וְשׁוֹאֲלוֹ לִשְׁלוֹמוֹ וְעוֹנֶה לוֹ בְּשִׂמְחָה: “טוֹב, בָּרוּךְ-הַשֵּׁם” ! אַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין טוֹב לוֹ אוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “זֶה נִקְרָא טוֹב?! עוֹד אַרְאֶךָּ מַהוּ טוֹב…” ! (וע”ע לעיל בח”א, סעיף קס”ט).

---

ב-לג

כְּשֶׁדִּבְּרוּ פַּעַם לִפְנֵי רַבֵּנוּ מֵרַבִּי אַבְרָהָם בֶּן הַמַּגִּיד, הַמְכֻנֶּה בְּפִי הָעוֹלָם “הַמַּלְאָךְ”, אָמַר רַבֵּנוּ: “אָדָם, גָּדוֹל הוּא מִמַּלְאָךְ” !.

---

ב-לד

אָמַר רַבֵּנוּ: “צָרִיךְ הָאָדָם לְהִשָּׁמֵר, שֶׁהַקַּטְנוּת וְהַשִּׁפְלוּת שֶׁלּוֹ לֹא תְּכַסֶּה עַל גַּדְלוּתוֹ הָאֲמִתִּית, כִּי לִפְעָמִים הָאָדָם מַשְׁפִּיל וְשׁוֹבֵר אֶת רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ יוֹתֵר מִדַּי וְשׁוֹכֵחַ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן מַעֲלוֹת רַבּוֹת וְנִפְלָאוֹת”. “דַיין קְלֵיינִיקֵייט זָאל נִישְׁט פַאר שְׁטֶעלְן דַּיין גְּרוֹיסְקֵייט”.

---

ב-לה

הִקְפִּיד רַבֵּנוּ, שֶׁלֹּא יִבְנֶה שׁוּם בַּר-יִשְׂרָאֵל לְעַצְמוֹ בַּיִת חָדָשׁ בְּחוּץ-לָאָרֶץ; וְכֵן נָהֲגוּ אַנַ”שׁ, שֶׁלֹּא בָּנוּ לְעַצְמָם בַּיִת חָדָשׁ בְּחוּץ-לָאָרֶץ, כִּי אִישׁ יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ תָּמִיד לְקַוּוֹת לְבִיאַת הַגּוֹאֵל, וְעַל-כֵּן אֵין נָכוֹן שֶׁיִּקְבַּע וְיִבְנֶה לְעַצְמוֹ בַּיִת בְּחוּץ-לָאָרֶץ. וּפַעַם, כְּשֶׁרָאָה רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּאבְּרִינִיצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵבִיא לְבֵנִים כְּדֵי לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ דִּירָה חֲדָשָׁה, אָמַר לוֹ: “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם בֶּערְנְיוּ, (נֶכֶד רַבֵּנוּ), שֶׁשָּׁמַע לְאָבִי רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא לִבְנוֹת דִּירָה חֲדָשָׁה בְּחוּץ לָאָרֶץ”. כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הִפְסִיק גַּם הוּא אֶת הַבְּנִיָּה.

---

ב-לו

אָמַר רַבֵּנוּ בְּלָשׁוֹן שְׁאֵלָה: “מַה טַּעַם יֵשׁ בַּדָּבָר, שֶׁלְּבֵן הַנּוֹלָד מַמְתִּינִים לִנְתִינַת שְׁמוֹ שְׁמוֹנָה יָמִים, וּלְבַת לֹא”? וְלֹא סִיֵּם.

---

ב-לז

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבְּרוּ לִפְנֵי רַבֵּנוּ מֵעִנְיַן מַצָּה שְׁמוּרָה, וְהָיְתָה מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן מַצָּה שֶׁאֵינָהּ שְׁמוּרָה, נָגַע רַבֵּנוּ בַּמַּצָּה וְאָמַר: מַצָּה, שֶׁאֵינָהּ שְׁמוּרָה, וְחָזַר וְנָגַע בְּגוּפוֹ וְאָמַר: “שְׁמִירַת הַבְּרִית”, וְחָזַר וְנָגַע בַּמַּצָּה וְאָמַר “זֶהוּ מַצָּה שְׁמוּרָה”, “מַצָּה” – “שְׁמִירַת הַבְּרִית” אִיז “מַצָּה שְׁמוּרָה”. רַבֵּנוּ הָיָה נוֹהֵג לֶאֱכֹל רַק מַצָּה שְׁמוּרָה. (וע”ע לקמן סעיף נא). (צריך להיות: שרביז”ל אמר שמצה עם שמירת הברית זהו מצה שמורה).

---

ב-לח

אָמַר רַבֵּנוּ: “אוֹמְרִים הָעוֹלָם בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה: אֶחָד, שֶׁאוֹכֵל חֲזִיר לְכָל הַפָּחוֹת, שֶׁיִּזַּל שׁוּמָן הַחֲזִיר עַל זְקָנוֹ… וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת לֹא יִזַּל עַל הַזָּקָן… “דִּי וֶועלְט זָאגְט אַז אֵיינֶער עֶסְט שׁוֹין חֲזִיר זָאל אִים חָאטְשׁ רִינֶען אוֹיף דִּי בָּארְד… אוּן אִיךְ זָאג, זָאל חָאטְשׁ נִישְׁט רִינֶען אוֹיף דִּי בָּארְד…” כְּאוֹמֵר, שֶׁהָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה רַע, אַל יִהְיֶה צָבוּעַ וְיַסְתִּיר מַעֲשָׂיו, אֶלָּא טוֹב שֶׁיְגַלֶּה וְיִרְאוּ הַכֹּל אֶת נִכְלוּתוֹ, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת יִתְבַּיֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו הַמְגֻנִּים, וְלֹא יְגַלֶּה מַעֲשָׂיו בָּרַבִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁכַּוָּנַת הַדְּבָרִים הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמּוֹנֵעַ הָאָדָם עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹת רַע בְּעֵת חֶטְאוֹ אֲפִלּוּ מְעַט זֶה גַּם הוּא טוֹב. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת לֹא יִזַּל מִשּׁוּמְנוֹ עַל זְקָנוֹ.

---

ב-לט

רַבֵּנוּ אָמַר: מִמְּכֶם אַתֶּם יְכוֹלִים לָדַעַת אֶת מַדְרֵיגַת הָעוֹלָם, הֵיכָן הֵם עוֹמְדִים וְאוֹחֲזִים בְּמַדְרֵיגָתָם. “פוּן אַייךְ קֶענְט אִיר וִויסְן וואוּ דִּי וֶועלְט הַאלְט”.

---

ב-מ

פַּעַם כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ מִשְׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עָנָה וְאָמַר: אוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹ אוּמַאן. “אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָבֶּער אוּמַאן”.

---

ב-מא

רַבֵּנוּ אָמַר עַל אַנַ”שׁ: כְּלוּם כְּבָר לֹא יִשָּׁאֵר מִכֶּם, “גָּאר נִישְׁט וֶועט שׁוֹין פוּן אַייךְ נִישְׁט בְּלַיְיבְּן”. כְּאוֹמֵר שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ תִּקְוָה לְכָל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ שֶׁתִּשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ אֵיזֶה שְׁאֵרִית. (וע”ע בחיי”מ סעיף תקצ”ד).

---

ב-מב

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם לְעִנְיַן מִיתַת אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת רַחְמָנָא-לִיצְלָן: “אֵין צְרִיכִים לְהִצְטַעֵר עַל אֵלּוּ שֶׁאֵינָם, אֶלָּא יֵשׁ לִשְׂמֹחַ עִם אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ”. (רל”י שְׁלִיטָ”א שָׁמַע זֹאת מֵרַבִּי נַחְמָן נֶעמִירוֹבֶער).

---

ב-מג

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר: “כְּשֶׁהָאָדָם בָּרִיא וְחָזָק הֲרֵי הוּא צָרִיךְ רַק לַעֲשׂוֹת וְלַעֲשׂוֹת וְלַעֲשׂוֹת [בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה], וּבְעֵת שֶׁנֶחְלָה חַס-וְשָׁלוֹם צָרִיךְ הוּא לַעֲזוֹב אֶת עֲבוֹדַת נְסִירַת הַבַּרְזֶל”, כְּלוֹמַר, אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, וְלַעֲשׂוֹת כְּפִי יְכָלְתּוֹ. “אַז אַ מֶענְטְשׁ אִיז גֶּעזוּנְט דַּארְף עֶר טָאהְן אוּן טָאהְן אוּן טָאהְן, אִיז עֶר קְרַנְק דַּארְף עֶר אַוֶועק לָאזְן דֶּעם שֶׁערִין אַיְיזְן”. נְסִירַת הַבַּרְזֶל” הָיְתָה כִּנּוּי לַעֲבוֹדָה קָשָׁה וּמְפָרֶכֶת.

---

ב-מד

רַבֵּנוּ אָמַר: לַאֲנָשִׁים שֶׁלִּי יִהְיֶה לָהֶם הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר וְהַבִּזָּיוֹן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר “מַיְינֶע לַיְיט וֶועט זֵיי טְרֶעפְן דֶּעם גְּרֶעסְטְן כָּבוֹד אוּן דֶּעם גְּרֶעסְטְן בִּזָּיוֹן”.

---

ב-מה

מְסַפְּרִים, כְּשֶׁדִּבֵּר פַּעַם רַבֵּנוּ מִגְּדֻלָּתוֹ שֶׁל דּוֹדוֹ הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז, אָמַר: לְהִסְתַּכֵּל בְעַרְדָּלָיו – בַּ”פַּאנְטָאפִיל” שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ הוּא סְגוּלָה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית.

---

ב-מו

רַבֵּנוּ אָמַר: “הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁצַּדִּיק אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹת, וּבְאִם הוּא טוֹעֶה הֲרֵי אֵינוֹ צַדִּיק “וֶוערְט עֶר אוֹיס צַדִּיק”, אֲנִי אוֹמֵר שֶׁצַּדִּיק כֵּן יָכוֹל לִטְעוֹת וּבְאִם הוּא טוֹעֶה עֲדַיִן צַדִּיק הוּא “וֶוערְט עֶר נִישְׁט אוֹיס צַדִּיק”.

[רַבֵּנוּ אָמַר: “פָּעַלְתִּי אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁמָּתַי שֶׁיְּדַבְּרוּ מִמֶּנִּי, יִהְיֶה לַמְדַבְּרִים הִרְהוּר תְּשׁוּבָה”. “אִיךְ הָאבּ גִּפּוֹעֵלְט בַּיי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַז וֶוען מֶען וֶועט רֶעדְן פוּן מִיר זָאל מֶען הָאבְּן אַ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה”:]

---

ב-מז

רַבֵּנוּ אָמַר “פָּעַלְתִּי אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיְדַבְּרוּ מִמֶּנִּי יִהְיֶה לָהֶם הִרְהוּר תְּשׁוּבָה”. “אִיךְ הָאבּ גִּפּוֹעֵלְט בַּיי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַז וֶוען מִ’וֶועט רֶעדְן פוּן מִיר וֶועט מֶען הָאבְּן אַ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה” .

---

ב-מח

רַבֵּנוּ אָמַר: “תֵּיכֶף כְּשֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם מִדַּלְתֵי בֵיתִי אֲנִי מִתְיַיאֵשׁ מִמֶּנּוּ, “בִּין אִיךְ אִים מְיַיאֵשׁ”, כְּלוֹמַר שׁוּב אֵינִי בָּטוּחַ בּוֹ.

---

ב-מט

רַבֵּנוּ אָמַר: “הֵיכָן שֶׁנִּמְצָא אֵיזֶה הִרְהוּר תְּשׁוּבָה הוּא נִלְקַח מִמֶּנִּי”, “ווּאוּ אַ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה נֶעמְט זִיךְ דָּאס פוּן מִיר” וְכוּ’. וְאַנַ”שׁ אָמְרוּ שֶׁזֶּה מְיוּסָד עַל פִּי תּוֹרָה רפ”ב בְּמַה שֶּׁמְבוּאָר שָׁם, מֵעִנְיַן הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הַמְלַקֵּט אֶת הַנְּקוּדוֹת טוֹבוֹת מִכָּל אֶחָד מֵהַצִּבּוּר, וְעַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתָם בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַהִרְהוּר תְּשׁוּבָה שֶׁבָּא לְכָל אֶחָד.

---

ב-נ

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם: לִהְיוֹת בְּאוּמַאן וּבְסוֹפְיָא לֹא? “אִין אוּמַאן זַיין אוּן אִין סוֹפְיָא נִישְׁט”?, הַגַּן “סוֹפְיָא” הָיָה גַּן נִפְלָא מְאֹד שֶׁנִּטְעוּ בּוֹ כָּל סוּגֵי הָעֲשָׂבִים וְהַצְמָחִים וְהָאִילָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, לִימֵי הַסֻּכּוֹת הָיוּ הַנָּכְרִים מוֹכְרִים לוּלָבִים שֶׁקָּטְפוּ מִשָּׁם, וּבְאֶמְצַע הַגַּן הָיָה אוֹנִיבֶרְסִיטָה מְיוּחֶדֶת לְלִמּוּד סְגוּלוֹת הַצְּמָחִים, וְהָיָה אֶחָד מִשְׁלשֶׁת הַגַּנִּים הַמּוּפְלָאִים שֶׁבָּעוֹלָם.

---

ב-נא

רַבֵּנוּ תָּפַס וְהֶחֱזִיק פַּעַם בְּמַצָּה בְּפֶסַח, וְאָמַר: כְּשֶׁאוֹחֲזִים מַצָּה בַּיָּד אוֹחֲזִים אֱלֹקוּת בַּיָּד. “אַז מְ’הַאלְט מַצָּה אִין דֶּער הַאנְט הַאלְט מֶען גָּאט אִין דֶּער הַאנְט”.

---

ב-נב

רַבֵּנוּ אָמַר, שֶׁהָרַב הָאַלְשִׁיךְ שֶׁחִבֵּר פֵּרוּשׁ עַל הַתּוֹרָה זָכָה לְאֶחָד מֵהַשִׁבְעִים פָּנִים שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה. וְיֵשׁ דֵּעָה שֶׁלֹּא רַבֵּנוּ אָמַר זֹאת אֶלָּא שֶׁכַּךְ אוֹמְרִים הָעוֹלָם.

---

ב-נג

רַבֵּנוּ אָמַר: אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִים מְפוּרְסָמֵי הַדּוֹר מַה שֶּׁמְדַבְּרִים הַגּוֹיִם בְּפֶעטֶערְבּוּרְג, אֵיךְ לִגְזוֹר גְּזֵירוֹת עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ חוֹשְׁבִים וְחוֹלְקִים בֵּינֵיהֶם עַל מִשְׂרַת הַמַּגִּידוּת מִי יִהְיֶה הַמַּגִּיד בְּמָחוֹז זֶה וּמִי בְּמָחוֹז זֶה. “וָואלְטְן זֵיי נִישְׁט אִין זִין גִּיהַאט דָּאס מַגִּידוּת”.

---

ב-נד

רַבֵּנוּ אָמַר: “אֲנִי סוֹד, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי כְּבָר מְגַלֶּה אֶת הַסּוֹד, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֲנִי נִשְׁאָר סוֹד… (רַבִּי נַפְתָּלִי גְּלַנְט).]

אָמַר: “עִנְיָנִי הוּא סוֹד, אוּלָם הוּא סוֹד כָּזֶה, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי כְּבָר מְגַלֶּה אֶת הַסּוֹד, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא נִשְׁאָר סוֹד…

---

ד-שפט

כְּשֶׁבָּאוּ הַבַּחוּרִים הַחֲדָשִׁים מִפּוֹלַנְיָה לְרוּסְיָא, וְרָאָה אוֹתָם הֶחָסִיד רַבִּי דָּוִד צְבִי דַּאשִׁיוְוסְקֶע זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם וְחִזְּקָם וְעוֹדְדָם, כְּשֶׁעִקַּר דְּבָרָיו הֵם בַּמֶּה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ (לעיל ח”ב סעיף נ”ד): “עִנְיָנִי הוּא סוֹד, אוּלָם אֵינוֹ סוֹד כִּשְׁאָר הַסּוֹדוֹת, אֶלָּא הוּא סוֹד כָּזֶה שֶׁאף אַחַר שֶׁמְּגַלִּים אוֹתוֹ נִשְׁאָר הוּא בְּגֶדֶר סוֹד”, וְעַל כֵּן עֲלֵיכֶם לָדַעַת עַתָּה בְּהַתְחָלַת הִתְקָרְבוּתְכֶם, שֶׁכָּל חַיֵּיכֶם עֲלֵיכֶם לַחְתֹּר עוֹד וָעוֹד בַּהֲבָנַת עֹמֶק תּוֹרָתוֹ וְקִיּוּם עֵצוֹתָיו, וּמִיּוֹם לְיוֹם יִתְגַּלֶּה לָכֶם יוֹתֵר בֵּאוּר סוֹד זֶה, אַף-עַל-פִּי שֶׁגַּם בְּסוֹפָם יִשָּׁאֵר עִנְיָנוֹ בְּגֶדֶר תַּעֲלוּמָה וָסוֹד, כִּי הַמְּכֻסֶּה הוּא הַגָּלּוּי, כַּיָּדוּעַ. (וע”ע להלן בח”ו, סעיף ת”ה).]

---

ב-נה

רַבֵּנוּ אָמַר: “בִּתְפִלַּת מַעֲרִיב שֶׁבְּלֵיל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, בְּעֵת שֶׁאוֹמְרִים אֶת תְּפִלַּת “אֱמֶת וֶאֱמוּנָה” אָז מְחַלְּקִין בַּשָּׁמַיִם לְכָל אֶחָד אֶת פַּרְנָסָתוֹ לְכָל הַשָּׁנָה”.

---

ב-נו

רַבֵּנוּ אָמַר: “אַף-עַל-פִּי שֶׁלֶּעָתִיד, כְּשֶׁיִּצְטָרְכוּ לֵידַע אֵיזוֹ הֲלָכָה, יִפְתְּחוּ וִיעַיְּנוּ בָּרַמְבַּ”ם אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּסֵפֶר “מוֹרֶה נְבוּכִים” וְהַחֲקִירוֹת שֶׁחִבֵּר אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל”

---

ב-נז

(בשם רבינו) אָמַר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעִנְיָן הַנּוֹהֲגִים לִשְׁתּוֹת תֵּה קוֹדֶם הַתְּפִלָּה כְּדֵי שֶׁיִתְפַּלְלוּ הֵיטֵב, “טוֹב יוֹתֵר לִבְחוֹשׁ וּלְבַלְבֵּל אֶת הַתְּפִלָּה וְלֹּא לִבְחוֹשׁ אֶת הַתֵּה לְפָנֶיהָ (כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹחֲשִׁים אֶת הַסֻּכָּר שֶׁבְּמַשְׁקֵה הַתֵּה). “חְלַאפָּטְשֶׁען דֶּעם דַּאוֶוענֶן אוּן נִישְׁט חְלַאפָּטְשֶׁען דִּי טֶעה”.

---

ב-נח

אָמַר: “מֵרוֹב הַקּוּשְׁיוֹת הָרַבּוֹת שֶׁמַּקְשִׁים עָלַי בְּנֵי הָעוֹלָם, שׁוּב אֵין קָשֶׁה לִי כְּלַל”.

---

ב-נט

אָמַר לְעִנְיַן הַמַּחְלוֹקֶת שֶׁחוֹלְקִים עָלָיו וּמַקְשִׁין עָלָיו קוּשְׁיוֹת הַרְבֵּה: “בִּשְׁתִיקָה אַחַת – שֶׁאֵינִי עוֹנֶה כְּלוּם, מְתַרֵץ אֲנִי אֶת כָּל הַקּוּשְׁיוֹת” !, “מִיט אֵיין שְׁוַייג פַאר עֶנְטְפֶער אִיךְ אַלֶע קוּשְׁיוֹת” !, וְכַמּוּבָא בְּמַעֲשֶׂה י”ג מֵהַז’ בֶּעטְלֶערְס, עַיֵּן שָׁם.

---

ב-ס

וְכֵן אָמַר רַבֵּנוּ: “אִם הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיִּחַר לִי, הָיָה חוֹרֶה לִי הַרְבֵּה מְאֹד, וּמִשּׁוּם כֵּן שׁוּב לֹא חוֹרֶה לִי כְּלַל… “אַז סִי וִויל מִיר לָאזְן הַארְן דַּארְף מִיר הַארְן גָּאר אַ סַּאךְ! הַארְט מִיר שׁוֹין גָּאר נִישְׁט”…

---

ב-סא

רַבֵּנוּ אָמַר עַל הַחוֹלְקִים שֶׁחוֹלְקִים עָלָיו: “אִם מַשְׁאִירִים לִי עוֹד דֶּרֶךְ צְדָדִית קְטַנָּה לַעֲבוֹר בּוֹ, מַנִּיחִים לוֹ לַחוֹלֵק, אוּלָם אִם סוֹגֵר לְפָנַי אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ לוֹקְחִים אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם”. “אַז מְ’לָאזְט מִיר אִבֶּער אַ קְלֵיין שְׁטֶעשְׁקַאלֶע אַרִיבֶּער גֵּיין לָאזְט מֶען אִים, טָאמֶער פַאר מַאכְט עֶר אִינְגַאנְצְן נֶעמְט מֶען אִים צוּ”.

---

ב-סב

רַבֵּנוּ אָמַר בְּדֶרֶךְ שְׁבַח עַל אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁחָלַק עָלָיו (רבי ברוך ממעז’בוז’), “הוּא חוֹלֵק עָלַי כְּצַדִּיק”.

---

ב-סג

כְּשֶׁדִּבֵּר פַּעַם רַבֵּנוּ בִּגְנוּת הָרוֹפְאִים וְקִלְקוּל רְפוּאָתָם, אָמַר: הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא גָּדוֹל כָּל כַּךְ, שֶׁאֲפִלּוּ עַל יְדֵי רוֹפֵא יָכוֹל גַּם לְרַפְּאוֹת”…! “גָּאט אִיז אֲזוֹי גְרוֹיס אַז אֲפִלּוּ מִיט אַ דָּאקְטֶער קֶען עֶר אוֹיךְ הֶעלְפְן”.

---

ב-סד

אָמַר רַבֵּנוּ: “גַּם בְּעִנְיָן שֶׁלִּי יִהְיוּ מְפוּרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר”.

---

ב-סה

רַבֵּנוּ אָמַר עַל הַחוֹלֵק: “אֲנִי אֵינִי יָכוֹל לִשְֹנֹא אוֹתוֹ, כִּי הֲרֵי מְצָרֵף אֲנִי צֵירוּפִים מִכָּל הַמַחֲלֹקֶת” וְכוּ’. אוּלָם אֶתְכֶם הוּא שָׁבַר לַחֲתִיכוֹת. “עֶר הָאט דָאךְ אַייךְ צוּבְרָאכִין אוֹיף שְׁטִיקֶער”.

---

ב-סו

אָמַר רַבֵּנוּ: “הֵיכָן שֶׁשּׁוֹכֵן אֶחָד מֵאֲנָשַׁי, כּוֹבֵשׁ הוּא אֶת כָּל הָעִיר”! “ווּאוּ אִיךְ הָאבּ אֵיינֶער פוּן מַיְינֶע לַייט, נֶעמְט עֶר אָפּ דִּי גַּאנְצֶע שְׁטָאט”!

---

ב-סז

אָמַר: “מָשִׁיחַ יִכְבּוֹשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם לְלֹא יְרִיַּת כַּדּוּר נֶפֶץ אֶחָד”, “מָשִׁיחַ וֶועט אָפּ נֶעמֶען דִּי וֶועלְט אָן קֵיין שָׁאס פִּילְוֶוער”. [וְעַיֵּן לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ סִימָן ב’].

[פַּעַם בָּא אֶחָד לְרַבֵּנוּ עִם קְרִיעָה בְּבִגְדּוֹ בִגְלַל אֲבֵילוּת, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ “אַתָּה צָם”??? “דּוּ פַאסְט”? וְרָמַז לוֹ שֶׁאַבֵילוּתוֹ בָּאָה לוֹ בִּגְלַל הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶם שֶׁאינָם לְפִי מַדְרֵיגָתוֹ].

---

ב-סח

פַּעַם בָּא אֶל רַבֵּנוּ אָבֵל אֶחָד, וְהָלַךְ עִם “קְרִיעָה” בְּבִגְדוֹ כַּנָּהוּג, פָּנָה אֵלָיו רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ בְּלָשׁוֹן תֵּימָה, אַתָּה צָם? “דוּ פַאסְט”? כְּשֶׁכַּוָּונָתוֹ לוֹמַר לוֹ שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁנּוֹהֵג בְּצוֹמוֹת וְתַעֲנִיּוֹת שֶׁאֵינָם לְפִי מַדְרֵיגָתוֹ מִשּׁוּם כֵּן בָּא לוֹ הָאֲבֵלוּת רַחְמָנָא-לִיצְלָן.

---

ב-סט

רַבֵּנוּ אָמַר: מִי שֶׁלֹּא הִתְחִיל לְהַחְמִיר בְּפֶסַח וְאוֹכֵל שְׁרוּיָה שֶׁלֹּא יַחְמִיר, וּמִי שֶׁכְּבָר קִבֵּל עָלָיו חוּמְרָא זוּ שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַנְהָגָה זוּ. רַבֵּנוּ עַצְמוֹ לֹא אָכַל שְׁרוּיָה.

---

ב-ע

אָמַר: “צָרִיךְ הָאָדָם לִכְסוֹף לַמַּדְרֵיגָה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר וְלֹא לִפּוֹל מֵהַמַּדְרֵיגָה הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר”… “מֶען דַּארְף זִיךְ צִיעֶן צוּ דִּי הֶעכְסְטֶע דַּרְגָא אוּן נִישְׁט אַרָאפּ פַאלְן פוּן דִּי קְלֶענְסְטֶע דַּרְגָא”. (וע”ע בליקו”מ תו’ ו’).

---

ב-עא

רַבֵּנוּ לֹא הָיָה נוֹהֵג לְחַלֵּק שִׁירַיִם מִמַּאֲכָלוֹ, רַק לִפְעָמִים הָיָה מַשְׁאִיר מְעַט שִׁירַיִם, וְאַנַ”שׁ הָיוּ לוֹקְחִים מְעַט לְבַדָּם.

---

ב-עב

כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ פַּעַם אֶת רַבֵּנוּ מַדּוּעַ הֶחְשִׁיב הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב כָּל כַּךְ אֶת בִּתּוֹ מָרַת אָדְל, סַבָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, עָנָה: “מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַיּוֹם הִתְהַלְכָה עִם כִּסּוּפִים להשי”ת, וְשָׁאֲלָה אֶת עַצְמָהּ מַה עוֹד יְכוֹלָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה לִרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ”, “זִי אִיז אַרוּם גִּיגַאנְגֶען מִיט אַ פַאר בֵּיינְקְט הַארְץ וָואס נָאךְ וָואלְט אִיךְ גִּיטָאן אַ זַאךְ זָאל זַיין פַאר אִים לְרָצוֹן”.

---

ב-עג

אָמַר רַבֵּנוּ: אֵין (מאיר על פני) הָאָדָם מְקַבֵּל צֶלֶם אֱלֹקִים לִפְנֵי שֶׁלּוֹמֵד וּמְסַיֵּם אֶת כָּל הַשַּׁ”ס. (וע”ע לקמן בח”ג, סעיף רא).

---

ג-רא

שָׁמְעוּ פַּעַם אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אֶת רַבִּי חַייקְל מִתְפַּלֵּל עַל הַצִּיּוּן וְאוֹמֵר: “אַתֶּם הֲרֵי אֲמַרְתֶּם שֶׁאָדָם שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד וּמְסַיֵּם אֶת כָּל הַשַּׁ”ס אֵין מֵאִיר עָלָיו צֶלֶם אֱלֹקִים, וּבְכֵן הַמְלִיצוּ טוֹב בְּעַד נְכָדַי שֶׁיִּזְכּוּ וְיִלְמְדוּ וִיסַיְּמוּ אֶת כָּל הַשַּׁ”ס”].

---

ב-עד

רַבֵּנוּ אָמַר: שֶׁכְּשֶׁיְחַפְּשׂוּ אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הָאֱמֶת יֵדְעוּ שֶׁהֵיכָלוֹ שׁוֹכֵן מוּל הֵיכָלוֹ שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ, אוּלָם הֵיכָלוֹ מְשַׁנֶּה אֶת גְּוָונָיו בְּכָל עֵת, כִּי כְּפִי הַתּוֹרוֹת שֶׁאוֹמֵר כַּךְ מִשְׁתַּנֶּה וּמִתְחַלֵּף מַרְאֶה וְגַוָּן הַהֵיכָל.

---

ב-עה

רַבֵּנוּ אָמַר: “מַה שֶּׁצַּדִּיקִים אֲחֵרִים פּוֹעֲלִים בַּעֲבוֹדָתָם מֵרֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד הוֹשַׁעְנָא-רַבָּא פּוֹעֵל אֲנִי בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. “וָואס אַנְדֶערֶע צַדִּיקִים פּוֹעֵלְן פוּן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בִּיז הוֹשַׁעְנָא-רַבָּא פּוֹעֵל אִיךְ דִּי עֶרְשְׁטֶע נַאכְט פוּן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה”.

---

ב-עו

רַבֵּנוּ אָמַר שֶׁהוּא עִבֵּד אֶת גּוּפוֹ כְּעוֹר מָבְחָר הַנִּקְרָא “יִיכְט”, שֶׁהוּא שֵׁם שֶׁל עוֹר הַמְעֻבָּד הֵיטֵב עַד

שֶׁאֲפִלּוּ יְמַשְּׁשׁוּהוּ וִישַׁפְשְׁפוּהוּ מִכָּל צְדָדָיו, לֹא יַרְגִּישׁוּ בּוֹ שׁוּם סֵרָחוֹן מֵרֵיחַ הָעוֹר. (וע”ע בליקו”ה או”ח ח”א הל’ תפילין הל”ה).

---

ב-עז

פַּעַם נָסַע רַבֵּנוּ עִם מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי יִצְחָק לֵיבּ. בְּאֶמְצַע הַנְּסִיעָה שָׁאַל רַבֵּנוּ: “הַאִם מִשֶּׁהוּ רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ” ?, עָנָה רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ שֶׁהוּא רוֹאֶה, וְזֶה הָיָה מֵת, כְּשֶׁרָאָה רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ שֶׁנֶּחְלְשָׁה דַּעַת מוֹהַרְנַ”תְּ מִזֶּה שֶׁיֵּשׁ בִּיכוֹלְתּוֹ לִרְאוֹת מַרְאוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה, נַעֲנָה וְאָמַר לוֹ: אוּלָם מַה שֶּׁהִנְךָ רוֹאֶה (בְּתוֹרוֹת רַבֵּנוּ) – זֶה אֵינִי רוֹאֶה! וּבָזֶה רָצָה לְפַיֵּיס אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ. אַחַר כַּךְ אָמַר רַבֵּנוּ שֶׁלִּרְאוֹת מֵת זֶּה גָּבוֹהַּ שִׁשָּׁה פְּעָמִים מִנְבוּאָה.

---

ב-עח

רַבֵּנוּ שָׁלַח פַּעַם אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ לֶאֱסוֹף מָעוֹת הַכְנָסַת כַּלָּה עֲבוּר יְתוֹמָה עֲנִיָּה.

---

ב-עט

רַבֵּנוּ שִׁבַּח פַּעַם אֶת רַבִּי בֶּער מִטְשֶׁערִין וְאָמַר: “הוּא מְפַחֵד כָּל-כַּךְ מֵהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁשָּׂמִים אוֹתוֹ עַל “גְּנָאטֶה”. כְּלוֹמַר: מָקוֹם שֶׁמַּלְקִים בּוֹ הַשִּׁלְטוֹנוֹת אֶת הַחַיָּב מַלְקוֹת.

---

ג-רלא

רַבִּי בֶּער אַטְקַאפְּטְשִׁיק, חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוּ, שֶׁלְּקָחוֹ לְחָתָן בְּזִווּג שֵׁנִי, וְעַל יָדוֹ הִתְקָרֵב רַבִּי יוּדְל, כַּמְסֻפָּר בַּסֵּפֶר “כּוֹכְבֵי אוֹר”, הָיָה שֻׁתָּף בְּמִסְחָרוֹ עִם רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף מְחֻתַּן רַבֵּנוּ, וְהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל. וְעָלָיו אָמַר רַבֵּנוּ: “הוּא מְפַחֵד כָּל-כָּךְ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁשָּׂמִים אֶחָד אֵצֶל הַגְּנָאטֶה”, הַיְינוּ: לִפְנֵי הַשּׁוֹטֵר, הַמַּכֶּה אֶת הַחַיָּבִים בְּמַלְקוֹת.]

---

ב-פ

רַבֵּנוּ אָמַר: “בְּלֵיל שַׁבַּת קֹדֶשׁ שׁוֹרָה בָּעוֹלָם צִמָּאוֹן גָּדוֹל לְהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ”.

---

ד-תקיג

כְּשֶׁנִּכְנַס פַּעַם בְּלֵיל שַׁבָּת רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן לְהַקְלוֹיז, וְרָאָה אֵיךְ שֶׁכַּמָּה מֵהַבַּחוּרִים יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים מַיִם קָרִים וּמְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם, מַיִם חַמִּים לֹא הָיָה לָהֶם, פָּנָה וְאָמַר לָהֶם: “רַבֵּנוּ אָמַר שֶׁבְּלֵיל שַׁבַּת קֹדֶשׁ שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם צִמָּאוֹן לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”, אִם כֵּן מַדּוּעַ תְּכַבּוּ וּתְקַרְרוּ אֶת הַצִּמָּאוֹן הַזֶּה בְּמַיִם קָרִים, וַהֲרֵי עַתָּה הוּא זְמַן נָכוֹן לִדְבֵקוּת בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ?]

---

ג-סח

הִפְלִיג פַּעַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִגֹּדֶל הֶאָרַת קְדוּשַׁת שַׁבָּת, וְאָמַר: יָכוֹל אַבְרֵךְ לִכְסֹף וּלְדַבֵּר לַה’ יִתְבָּרַךְ בְּלֵיל-שַׁבָּת כָּל-כַּךְ עַד שֶׁלֹּא יֵדַע לְהֵיכָן נֶעֶלְמָה וְעָבְרָה לוֹ הַלַּיְלָה, “אַ יוּנְגֶערְמַאן קֶען זִיךְ פַארְבֵּינְקֶען צוּ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ אִין אַ פְרַיְיטִיג-צוּ-נַאכְט, עֶר זָאל נִישְׁט וִויסְן אַווּאוּ דִי נַאכְט אִיז אִים אוּם גֶעקוּמֶען”.]

---

ב-פא

פַּעַם כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ מִמַּעֲלַת הַהִתְחַדְשׁוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, אָמַר, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִצַּדִּיק אֶחָד שֶׁהִפְסִיק לְהִתְחַדֵּשׁ בְּזִקְנוּתוֹ.

---

ב-קפה

פַּעַם סִפְּרוּ אַנַ”שׁ לְרַבֵּנוּ עַל אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתְלַהֲבוּת וְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא בְּהַדְלָקַת נֵרוֹת הַחֲנֻכָּה, אָמַר רַבֵּנוּ שֶׁזֶּה מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ מִתְחַדֵּשׁ בְּכָל הַשָּׁנָה. “וַויְיל עֶר בַּנַּיְיעֶט זִיךְ נִישְׁט אַ גַּאנְץ יָאר”.]

---

ב-פב

פַּעַם נִכְנַס אֶל רַבֵּנוּ זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לוֹ עִיקַר מַעֲלַת הַתַּעֲנִית הוּא בְּסִיּוּמוֹ, אֵיךְ שֶׁמְסַיְּמִין אוֹתוֹ, לֶאֱכוֹל בְּנַחַת וְלֹּא בְּהַלְעָטָה וְכַדּוֹמֶה, “דֶער עִיקָר אִיז אֲזוֹי וִויא מִי פַארְפַאסְט”. וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: ‘אַגְרָא דְתַעֲנִיתָא צִדְקָתָא, (בְּרָכוֹת ו: סַנְהֶדְרִין לה. וְעַיֵּן שָׁם בְּרַשִׁ”י).

---

ב-פג

רַבֵּנוּ אָמַר: “גַּם הוֹרָיו שֶׁל מָשִׁיחַ לֹא יִהְיוּ אַיי אַיי אַיי…” “דִּי עֶלְטֶערְן פוּן מָשִׁיחַ וֶועלְן נִישְׁט זַיין אַיי אַיי אַיי…”. כְּאוֹמֵר, שֶׁלֹּא יִהְיוּ דַּוְקָא בְּנֵי עֲלִיָה גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה.

---

ב-פד

אָמַר: “אֶגְמֹר עִנְיָנִי עִם הַבַּעֲלֵי בָּתִּים הַפְּשׁוּטִים, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי גּוֹמֵר עִם הַחֲסִידִים”, “אִיךְ וֶועל אוֹיסְפִירְן מַיין זַאךְ מִיט דִּי בַּעֲלֵי בָּתִּים אֲזוֹי וִוי אִיךְ פִיר אוֹיס מִיט דִּי חֲסִידִים”.

---

ב-פה

אָמַר רַבֵּנוּ: “כְּשֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ בָּזֶה הָעוֹלָם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְאֵינוֹ מַפְסִיק לְהִתְחַדֵּשׁ וּלְהַמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדַת ה’ גַּם בָּעוֹלָם הַבָּא יַמְשִׁיךְ לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא”.

---

ב-פו

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ מִדַּרְכֵי ה’ הַנֶּעְלָמִים, וּמֵעִנְיָן שֶׁאֵין שׁוּם שֵׂכֶל לְהָבִין נִפְלְאוֹת דַּרְכֵי ה’ סִפֵּר, שֶׁהָיָה יְהוּדִי עָנִי אֶחָד מְטֻפָּל בִּילָדִים, שֶׁהָיָה שׂוֹכֵר כָּל שָׁלשׁ שָׁנִים אֶת בֵּית הַמַּרְזֵחַ “רֶענְדַאר” מֵהַפָּרִיץ, וְהָיָה דָּר שָׁם וּמִתְפַּרְנֵס מִמֶּנָּה, וְכָךְ הָיָה שׂוֹכְרוֹ שָׁנִים רַבּוֹת, וּבְכָל שָׁלשׁ שָׁנִים, כְּשֶׁנִּגְמְרָה הַשְּׂכִירוּת וְהִכְרִיז הַפָּרִיץ עַל שְׂכִירוּת הַמַּרְזֵחַ, לֹא שְׂכָרוֹ אַף אֶחָד אֲפִלּוּ מֵהַנָּכְרִים, כִּי יָדְעוּ, שֶׁיְּהוּדִי זֶה הוּא עָנִי וּמְטֻפָּל בִּילָדִים וְרִחֲמוּ עָלָיו, כִּי יָדְעוּ, שֶׁמִּזֶּה מְקוֹר פַּרְנָסָתוֹ. אוּלָם שָׁנָה אַחַת בָּא יְהוּדִי אֶחָד וְהִפְרִיז עַל הַסְּכוּם וְשָׂכַר הוּא אֶת בֵּית הַמַּרְזֵחַ, וְנֶאֱלַץ הַיְּהוּדִי הֶעָנִי לָצֵאת מִשָּׁם בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף עִם בָּנָיו הַקְּטַנִּים. הַיְּהוּדִי הַזֶּה, שֶׁשְּׂכָרוֹ לֹא הָיוּ לוֹ שָׁנִים רַבּוֹת יְלָדִים, וּבְאוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁשָּׂכַר אֶת בֵּית-הַמַּרְזֵחַ וְקִפַּח אֶת הֶעָנִי, נוֹלַד לוֹ בֵּן זָכָר, וְהָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא, שֶׁלֹּא דַּי שֶׁעָשָׂה עַוְלָה לְעָנִי כָּזֶה, עוֹד זָכָה לְבֵן זָכָר לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים… וְסִיֵּם רַבֵּנוּ וְאָמַר: “וְכָךְ מַנְהִיג הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶת עוֹלָמוֹ…” “אוּן אַזוֹי פִירְט גָאט דִי וֶועלְט…” וּמִזֶּה רוֹאִים, אֵיךְ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת דַּרְכֵי ה’ הַנֶּעְלָמִים וְהַנִּפְלָאִים לְמַעְלָה מִשִּׂכְלֵנוּ. (וע”ע בתורה ס”ט, ודו”ק).

---

ב-פז

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם: “הַמִּתְנַגְּדִים אוֹמְרִים, שֶׁהָעִקָּר הוּא לִמּוּד הַתּוֹרָה, וְהַחֲסִידִים אוֹמְרִים שֶׁהָעִקָּר הוּא עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, וַאֲנִי אוֹמֵר – לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמוֹד וּלְהִתְפַּלֵּל”. “דַּאוְונֶען אוּן לֶערְנֶען אוּן דַּאוְונֶען”. (וְעַיֵּן בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן רפ”ז).

---

ב-פח

פַּעַם שִׁבַּח רַבֵּנוּ אֶת עַצְמוֹ, וְסִפֵּר שֶׁעוֹד בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד קָטָן, כְּשֶׁהָיְתָה אִמּוֹ מְסָרֶקֶת אוֹתוֹ, לֹא הָיָה בּוֹכֶה כְּדֶרֶךְ הַנְּעָרִים, כִּי יָדַע וְהֵבִין כְּבָר בְּקַטְנוּתוֹ, שֶׁבָּזֶה הָעוֹלָם בְּהֶכְרַח לִסְבֹּל, וְאֵין טוֹב בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי-אִם הַסֵּבֶל… (כמובא בסוף שיחות הר”ן סעיף ש”ח).

---

ב-פט

רַבֵּנוּ אָמַר: “‘לַעֲשׂוֹת פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט’ ‘אַ גְלַאטֶער פֵּירוּשׁ’ עַל הַסֵּפֶר ‘עֵץ חַיִּים’ אִי אֶפְשָׁר וּבְהֶכְרַח לוֹמַר תּוֹרָה, שֶׁתּוֹרָה זוֹ תִּהְיֶה הַפֵּרוּשׁ עַל הַסֵּפֶר וַהֲרֵי אוֹמֵר אֲנִי תּוֹרָה”. “זָאג אִיךְ דָּאךְ תּוֹרָה”.

---

ב-צ

רַבֵּנוּ אָמַר לְעִנְיַן נֻסַּח אַשְׁכְּנַז וּסְפָרַד: “חֲסִידוּת אֵין לָהּ שַׁיְיכוּת עִם נֻסַּח הַתְּפִלָּה, אֶפְשָׁר לִהְיוֹת חָסִיד וּלְהִתְפַּלֵּל בְּנֻסַּח אַשְׁכְּנַז”. “חֲסִידוּת הָאט נִישְׁט מִיט קֵיין נֻסַּח, מֶען קֶען זַיין אַ חָסִיד אוּן דַּאוְונֶען נֻסַּח אַשְׁכְּנַז”.

---

ב-צא

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם: “נוֹהֲגִים הָעוֹלָם, שֶׁכְּשֶׁהַיֶּלֶד מִתְעַקֵּשׁ מַכִּין אוֹתוֹ, וְאַחַר-כָּךְ חוֹזְרִים וּמְוַתְּרִים לוֹ; אֲנִי אוֹמֵר – לֹא לְהַרְבִּיץ וְלֹא לְוַתֵּר”.

---

ב-צב

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם: “אֵינִי יָכוֹל כְּבָר לִסְבֹּל אֶת כָּל הַיָּמִים טוֹבִים שֶׁלָּכֶם שֶׁעוֹשִׂים אַנַ”שׁ כָּל פַּעַם מְסִבָּה אַחֶרֶת. “אִיךְ קֶען שׁוֹין נִישְׁט אוֹיס הַאלְטְן אַייעֶרֶע פְּרָאזְנִיקֶעס” (אבני”ה ברזל) וְאַחַר-כָּךְ כְּבָר הִפְסִיקוּ אַנַ”שׁ לִנְהֹג מִנְהָג זֶה, וַאֲפִלּוּ סְעֻדַּת מְלַוֶּה-מַלְכָּה לֹא נָהֲגוּ אַנַ”שׁ לָשֶׁבֶת בְּיַחַד. וּסְעֻדַּת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ נָהֲגוּ לְקַיְּמוֹ בַּיּוֹם וּבְצִמְצוּם. (לענין סעודת ר”ח ע”ע להלן בח”ג סעיפים: עא, תל; ובח”ד סעיפים: (רב, שי) תסח; ח”ה סעיף עב; וח”ו סעיף תקטז).

---

ב–תקיד

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, הַתְחָלַת עִנְיַן שְׁתִיַּת יַי”שׁ, הַנָּהוּג אֵצֶל הַחֲסִידִים, הִתְחִיל מִזֶּה שֶׁרָאוּ הַצַּדִּיקִים מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, שֶׁטּוֹב לְהִתְקַבֵּץ יַחַד וּלְדַבֵּר בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ וְהֻכְרְחוּ מִשּׁוּם כָּךְ לְחַלֵּק מְעַט יַי”שׁ, כְּדֵי לְקָרֵב הַלְּבָבוֹת, אוּלָם אַחַר-כָּךְ הִתְמַעֲטוּ הַלְּבָבוֹת וְהַדִּבּוּרִים שֶׁל הַמִּתְקַבְּצִים, וְהַיַּי”ש הִתְרַבָּה, וְנִשְׁאָר מִכָּל הַהִתְקַבְּצוּת רַק עִנְיַן הַשְּׁתִיָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ קָץ וּמָאַס רַבֵּנוּ אֶת הַמִּנְהָג הַזֶּה, עַד שֶׁאָמַר פַּעַם: “אֵינִי יָכוֹל כְּבָר לִסְבֹּל אֶת הַיָּמִים הַטּוֹבִים שֶׁלָּכֶם”!, “אִיּךְ קֶען שׁוֹין נִישְׁט אוֹיס שְׁטֵיין אַיֶיערֶע פְּרָאזְנִיקֶעס” !. וּמִשּׁוּם כֵּן הִקְפִּיד רַבֵּנוּ, שֶׁאצֶל אַנַ”שׁ יִהְיֶה הַהִתְקַבְּצוּת רַק בְּעִנְיַן עֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ. וְרַק בִּימֵי רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין חִלְּקוּ תֵּה לִקְהַל הַשּׁוֹמְעִים, וְאָמַר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, שֶׁהוּא מִנְהָג טוֹב, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה לֹא יָבוֹאוּ לִידֵי שִׁכְרוּת.]

---

ב-צג

אָמַר רַבֵּנוּ עַל מִזְמוֹר ק”ה שֶׁבַּעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים הַמְסֻגָּלִים לַתִּקּוּן הַכְּלָלִי, “עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל קַפִּיטְל ‘הוֹדוּ’ הוּא עַד הַפָּסוּק ‘וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ’, אוּלָם כְּשֶׁכְּבָר אוֹמְרִים שֶׁיִּגְמְרוּ” ! “דֶּער תִּקּוּן פוּן הוֹדוּ אִיז בִּיז “וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ” נָאר אַז מְ’זָאגְט שׁוֹין זָאל מֶען עֶנְדִיגְן” .

---

ב-צד

רַבֵּנוּ אָמַר: “צָּרִיךְ לְהוֹדוֹת לְרַבִּי רְפָאֵל מִבַּארְשַׁאד (תלמיד רבי פנחס מקאריץ זיע”א) עַל שֶׁהִכְנִיס בָּעוֹלָם לוֹמַר אַף בִּקְרִירוּת וּלְא הִתְעוֹרְרוּת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים”, “אַ קַאלְטְן קַאפִּיטְל תְּהִלִּים”, כִּי עַל-פִּי פְּקוּדָתוֹ הָיוּ אֲנָשָׁיו מַרְבִּים בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים בַּאֲמִירָה בִּלְבָד.

---

ב-צה

פַּעַם כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ מֵהָאֻמָּה הָרוּסִית אָמַר “הֵם אֲנָשִׁים שְׂמֵחִים וּמִשׁוּם כָּךְ מְנַצְחִים הֵם בְּמִלְחֲמוֹתֵיהֶם”.

---

ב-צו

בְּעֵת שֶׁנָּסַע הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב בָּעֲיָרוֹת, כַּמְסֻפָּר בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן ער, צִוָּה רַבֵּנוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיִּסַּע אֶצְלוֹ לְשַׁמְשׁוֹ בְּדַרְכּוֹ, וְאָמַר לוֹ: “וְכִי הָאֲנָשִׁים הַמְגוּשָׁמִים צְרִיכִים לְשַׁמְּשׁוֹ? סַע אַתָּה אֵלָיו לְשַׁמְּשׁוֹ” !, וְנָסַע. “וָואס דַּארְפְן אִים דִּי לָאבֶּסֶעס מְשַׁמֵּשׁ זַיין? פָאר דּוּ צוּ אִים מְשַׁמֵּשׁ זַיין” !.

---

ב–תרי

בְּעֵת שֶׁשָּׁלַח רַבֵּנוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּסַּע לַדֶּרֶךְ וְיִפָּגֵשׁ עִם הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, שֶׁנָּסַע וְנִטַּלְטֵל אָז בַּדְּרָכִים וְכוּ’, וְיִשְׁתַּדֵּל לְשַׁמְשׁוֹ, וְעָשָֹה כֵן. פַּעַם נֶעֶמְדוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּאֵיזֶה בֵּית-כְּנֶסֶת, וּמוֹהַרְנַ”תְּ הִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְקוֹלוֹת כְּדַרְכּוֹ, נִגַּשׁ אֵלָיו אֶחָד מִבָּאֵי בֵּית-הַכְּנֶסֶת, וְאָמַר לְמוֹהַרְנַ”תְּ: “אַל תְּבַלְבְּלוּ אֶת הָרַב בִּתְפִלָּתוֹ”, “זַייט נִישְׁט מְבַלְבֵּל דֶּעם רָב”, וְשָׁמַע זֹאת הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, פָּנָה הָרַב וְאָמַר לְהַהוּא: “אוּלַי מְבַלְבֵּל אֲנִי אוֹתוֹ” “אֶפְשָׁר בִּין אִיךְ אִים מְבַלְבֵּל”, יָדוּעַ שֶׁהָרַב כִּבֵּד וְהֶעֱרִיךְ לִמְאֹד אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ וְהָיָה מְכַנֶּה אוֹתוֹ “נָתַלֶ’ע שֶׁלִּי”, “מַיין נָתַלֶ’ע”.]

---

ב-צז

פַּעַם כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ עִם בִּתּוֹ שָֹרָה מִגּוֹדֶל מַעֲלַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים, שָׁאֲלָה אֶת רַבֵּנוּ בִּדְאָגָה: “וְכִי מַה אֶפְשָׁר לַעֲשֹוֹת כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת מִצְוַות הַכְנָסַת אוֹרְחִים” ? עָנָה לָהּ רַבֵּנוּ: “מַה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת? יֵשׁ אוֹרֵחַ! עוֹד חֲתִיכַת מַפָּה (עַל הַשֻּׁלְחָן) וְעוֹד חֲתִיכַת חַלָּה..”. “וָואס מֵיינְסְטוּ, אַ אוֹרַח! נָאךְ אַ שְׁטִיקְל טִישְׁטַאךְ… נָאךְ אַ שְׁטִיקְל קוֹלִיטְשׁ”…, כְּאוֹמֵר שֶׁכְּפִי שֶׁמַּרְבִּים בְּנוֹחִיּוּתוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ בִּצְרָכָיו וּבַאֲכִילָתוֹ כְּפִי אֶפְשָׁרוּתוֹ כֵּן גְּדוֹלָה הַמִּצְוָה. (וע”ע בספר “באר-מים-חיים עה”ת בפר’ וירא (בראשית ח”י, ח; ח”ב עמ’ יב) ).

---

ב-צח

רַבֵּנוּ סִפֵּר פַּעַם שֶׁכְּשֶׁהָיָה בְּלֶעמְבֶּערְג לְסִבַּת חוֹלִי הָרֵיאָה שֶׁסָּבַל, הָיָה זְמַן שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהִסְתּוֹבֵב מִצַּד לְצַד מִגּוֹדֶל הַכְּאֵבִים שֶׁהָיוּ לוֹ, כַּמְּסֻפָּר בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן, וְהָיָה פַּעַם שֶׁנִּמְשְׁכוּ כְּאֵבָיו וּנְפִיחוּת הַגּוּף שְׁלשָׁה יָמִים רְצוּפִים, וְאָמַר רַבֵּנוּ כְּשֶׁסִּפֵּר זֹאת: “אוּלָם אָז צָעַקְתִּי אֲחֶרֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”! “אָבֶּער אִיךְ הָאבּ דֶענְסְטְמָאל גִּישְׁרִיגִין אַנְדֶּערְשְׁט צוּ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ” !.

---

ב-צט

רַבֵּנוּ אָמַר: “בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא מַנְהִיג הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶת הָעוֹלָם בַּעֲדִינוּת רַבָּה כַּעֲבוֹדַת סִיבֵי בַּרְזֶל דַּקִּים” הַסְבוּכִים זֶה בָּזֶה, “בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא פִירְט הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ דִּי וֶועלְט דְּרָאט אַרְבֶּעט”, דְּהַיְינוּ שֶׁאֵין מְבִינִים כְּלַל אֶת הַנְהָגָתוֹ יִתְבָּרַךְ.

---

ב-ק

פַּעַם נֶחְלָה בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן שַׁמָּשׁ רַבֵּנוּ עַד מְאֹד, וּבְצָרָתוֹ נִכְנַס לְרַבֵּנוּ שֶׁיְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל בְּנוֹ הַחוֹלֶה, אוּלָם רַבֵּנוּ לֹא עָנָה לוֹ כְּלוּם, וְהֵבִין שֶׁרְפוּאַת בְּנוֹ הוּא בְּכִי רַע, וּבָא לְבֵיתוֹ וְאָמַר לְזוּגָתוֹ, “אִם אַתְּ רוֹצָה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ בֵּן חַי וְקַיָּם אַל תִּשְׁנִי הַלַּיְלָה”!, וְנֶעֶמְדָה לְיַד עֲרִיסַת בְּנָה הַחוֹלֶה, וּבָכְתָה וְהִתְפַּלְּלָה כָּל הַלַּיְלָה לִרְפוּאָתוֹ, לְמָחֳרַת כְּשֶׁבָּא וְנִכְנַס לְרַבֵּנוּ כְּהֶרְגֵּלוֹ, פָּנָה אֵלָיו רַבֵּנוּ וְאָמַר: “לֹא יָדַעְתִּי שֶׁתְּפִלַּת הַנָּשִׁים כָּל כַּךְ חֲשׁוּבָה אֵצֶל הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ! הִיא פָּעֲלָה בִּתְפִלָּתָהּ רְפוּאָה לַבֵּן וּבֶאֱמֶת גַּם אֲרִיכוּת יָמִים”, “עֶס זָאל מִיר רֶעכִינֶען אַז וַויְיבֶּערְשֶׁע תְּפִלּוֹת זֶענֶען אֲזוֹי חָשׁוּב בַּיים אוֹיְבֶּערְשְׁטְן! זִי הָאט גִּיפּוֹעֵלְט אַ רְפוּאָה, טַאקִי אֲרִיכוּת יָמִים אוֹיךְ”…

---

ב-קא

פַּעַם כְּשֶׁיָּשְׁבוּ מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי בִּסְעוּדָּה, אָכַל מוֹהַרְנַ”תְּ בָּצֵל, אָמַר לוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי: הֲרֵי אוֹמְרִים מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּצָל בִּימֵי הַשָּׁבוּעַ חוּץ מִשַּׁבָּת מִשּׁוּם שֶׁהוּא דָּבָר הַמַּזִּיק! נַעֲנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ! מֵרַבֵּנוּ לֹא שָׁמַעְתִּי עִנְיָן זֶה. נִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבֵּנוּ עַל עִנְיַן זֶה. עָנָה לָהֶם רַבֵּנוּ: “וְכִי בְּשַׁבָּת מֻתָּר לֶאֱכוֹל דָּבָר הַמַּזִּיק” ? (וְעַיֵּן בְּשִֹיחוֹת הָרַ”ן סִימָן רסה), “אִיךְ וֵוייס נִישְׁט פוּן רֶעבִּין הָאבּ אִיךְ דָּאס נִישְׁט גִּיהֶערְט שַׁבָּת מֶעג מֶען יָא עֶסִין דָּבָר הַמַּזִּיק”.

---

ב-קב

אָמַר: “יֵשׁ לִי שְׁלשָׁה כִּתּוֹת חֲסִידִים: כִּתָּה אַחַת הַבָּאָה לַחְטֹף שִׁירַיִם; כִּתָּה אַחַת הַבָּאָה לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה וְכִתָּה אַחַת הָאֲפוּיָה בְּלִבִּי”. וּפָנָה רַבֵּנוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ וּלְרַבִּי נַפְתָּלִי וְאָמַר לָהֶם: “רוֹצֶה אֲנִי, שֶׁאַתֶּם תִּהְיוּ מֵהַכִּתָּה הַזֹּאת, שֶׁאֲפוּיִים בְּלִבִּי”. “אִיךְ הָאבּ דְּרַיי כִּתּוֹת חֲסִידִים, לֹא כִּתָּה וָואס קוּמְט חַאפִּין שִׁירַיִם, אוּן לֹא כִּתָּה וָואס קוּמֶען הֶערְן תּוֹרָה, אוּן לֹא כִּתָּה וָואס זַיְינֶען אַיינְגִּיבַּאקְן בַּיי מִיר אִין הַארְצְן – אִיךְ וִויל אִיר זָאלְט זַיין פוּן דִּי וָואס זַיְינֶען אַיְינְגִּיבַּאקְן בַּיי מִיר אִין הַארְצְן” וְאָמְרוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ עַל זֶה, בִּכְדֵי לִהְיוֹת אָפוּי בְּלֵב רַבֵּנוּ צָרִיךְ רַבֵּנוּ לִהְיוֹת אָפוּי בְּלִבּוֹ שֶׁל הַמְקֹרָב.

---

ב-קג

כְּשֶׁצִּוָּה רַבֵּנוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין בַּתּוֹרָה, אָמַר לוֹ: “כְּשֶׁתִּכְתֹּב בְּעִנְיַן אֱמוּנָה וּבְעִנְיַן הַצַּדִּיק, תְּשַׁחְרֵר עֵטְךָ, וּכְתֹב מַה שֶּׁיּוֹתֵר”. “זָאלְסְטוּ צוּ לָאזְן דִּי פֶּען אוּן שְׁרַיְיבּ וָואס מֶער”.

---

ב-קד

רַבֵּנוּ אָמַר רְפוּאָה וּסְגֻלָּה לְזֶה שֶׁנֶּחְלָה בְּמַחֲלַת-יָם (קַדַּחַת) מֵחֲמַת הַנְּסִיעָה, שֶׁיִּקַּח (לִרְפוּאָתָהּ) יַיִּן וְיַרְתִּיחוֹ וְאַחַר הַהַרְתָּחָה יַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֵשֶֹב הַנִּקְרָא פָּאלִין, שֶׁהוּא עֵשֶֹב מַר מְאֹד וְיִשְׁתֶּה, וְעַל יְדֵי זֶה תִּפָּסֵק מִמֶּנּוּ הַמַּחֲלָה.

וְרַבִּי אֶפְרַיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה בָּא בְּכָל שָׁנָה לְאוּמַאן מֵאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, כְּשֶׁהָיָה נֶחְלָה בַּדֶּרֶךְ בְּמַחֲלַת-יָם הָיָה רַבִּי משֶׁה קְרַאסִינְשְׁטֵיין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל, מֵכִין לוֹ דּוּד מָלֵא מִזֶּה וְהָיָה רַבִּי אֶפְרַיִם שׁוֹתֵהוּ וּמַבְרִיא תֵּיכֶף וּמִיָּד.

---

ב-קה

כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ מִגְּנוּת מִדַּת הַגַּאֲוָה, אָמַר: “גַּם לְמֵת יָכוֹל לִהְיוֹת גַּאֲוָה מֵהַלְוָיָתוֹ הַיָּפָה…” דְּהַיְינוּ: שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מֵת, יִהְיוּ לוֹ עֲדַיִן הִרְהוּרֵי גַּאֲוָה וְכָבוֹד “אַ מֵת קֶען הָאבִּין גַּאֲוָה פוּן אַ שֵׁיינֶע לְוָיָה…”. (א”ה: עַיֵּן תּוֹס’ סַנְהֶדְרִין מו: ד”ה קְבוּרָה).

---

ב-קו

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ מִגֹּדֶל כֹּחַ הַיֵּצֶר, אָמַר: “אָדָם יָכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ מֵת שְׁלשָׁה יָמִים, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן כְּשֶׁיִּרְאֶה אֶת הַתַּאֲוָה יִזְרֹק אֶת הַמֵּת מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ וְיַעֲשֶֹה הָלְאָה אֶת שֶׁלּוֹ”, “אַ מֶענְטְשׁ קֶען הַאלְטִין אַ מֵת דְּרַיי טֶעג, אוּן אַז עֶר וֶועט זֶען דִּי תַּאֲוָה וֶועט עֶר אִיהְם וַוארְפְן אִיבֶּער דִּי פְּלֵייצֶעס אוּן עֶר וֶועט טָאן זַיְינְס”.

---

ב-קז

אָמַר רַבֵּנוּ: יֵשׁ חִלּוּק בֵּין יְהוּדִי שֶׁפֵּאוֹתָיו מֻסְתָּרִים מֵאֲחוֹרֵי אָזְנָיו, לִיהוּדִי שֶׁפֵּיאוֹתָיו תְּלוּיִם מִתַּחַת לְאָזְנָיו כְּטִבְעָם, “סְ’אִיז דָּא אַ חִילוּק אוֹיבּ דִּי פֵּיאוֹת זֶענֶען אוֹיף דֶעם אוֹיעֶר אָדֶער אוּנְטֶער דֶּעם אוֹיעֶר”.

---

ב-קח

אָמַר רַבֵּנוּ: אִם יֹאכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָרוֹר בְּלֵיל פֶּסַח כְּבָר יֵשְׁבוּ בְּתִשְׁעָה בְּאָב לוֹמַר קִינוֹת, “אַז מְ’וֶועט עֶסְן מָרוֹר בַּיְים סֵדֶר וֶועט מֶען שׁוֹין זִיצְן תִּשְׁעָה בְּאָב בַּיי קִינוֹת”. הֵם חָלִים בְּאוֹתָם הַיָּמִים כַּמּוּבָא בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (או”ח סימן תכח, ס”ג). (וע”ע באיכ”ר בפתיחתא יח, ושם בפ”ג סי’ ה’).

---

ב-קט

כְּשֶׁהִצִּיעַ מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתוֹ לִפְנֵי רַבֵּנוּ, שִׁבְּחוֹ רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ: “הִנְךָ יָחִיד בַּדּוֹר בִּלְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים”, “בִּיזְט אַ חַד בְּדָרָא אִין מְחַדֵּשׁ זַיין חִדּוּשִׁים” וְכוּ’. וּכְשֶׁהִתְפַּלֵּא עַל זֶה מוֹהַרְנַ”תְּ וְכוּ’ [ואמר: הלא יש את הרב? (- בעל התניא שידוע היה גאון מופלג ובעל מחדש נפלא], [הִמְשִׁיךְ וְאָמַר] עָנָה לוֹ: “וְכִי לְמִי יֵשׁ אֶת הַהַקְדָּמוֹת לַחִדּוּשִׁים כְּמוֹ שֶׁיֵשׁ לְךָ”.

---

ב-קי

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ שֶׁבָּאוּ אֵלָיו: “לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה-עֶשְֹרֵה לְיַד הַמִזְוָדוֹת” ?! כִּי נוֹהֲגִים בָּעוֹלָם תֵּיכֶף כְּשֶׁבָּאִים מַנִּיחִים אֶת הַמִּזְוָדוֹת וְנֶעֱמָדִים לְהִתְפַּלֵּל, אוּלָם בְּכָל עֵת הַתְּפִלָּה חוֹשְׁבִים וּמְהַרְהֲרִים עַל הַמִּזְוָדוֹת, כִּי מְפַחֲדִים פֶּן וְאוּלַי יִגָּנֵב אוֹ יֵאָבֵד וְכוּ’, וְזֶה גּוֹרֵם לָהֶם לְבִלְבּוּל הַתְּפִלָּה, וְעַל כֵּן אָמַר לָהֶם לְהִתְפַּלֵּל רַק אַחַר שֶׁדָּאֲגוּ לְסִדּוּר הַנָּחַת חֶפְצֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ עֲלֵיהֶם בְּעֵת תְּפִלָּתָם, “שְׁטֵיין שְׁמוֹנֶה עֶשְֹרֵה צוּם קְלִימִיקְל” ?! (וְעַיֵּן בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן תקמ”ז).

---

ב-קיא

פַּעַם בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּשֶׁהִבְחִין רַבֵּנוּ בְּאֶחָד מֵאַנַ”שׁ, שֶׁהֵכִין וְדָאַג לְעַצְמוֹ לִפְנֵי נְטִילַת יָדַיִם לַסְּעֻדָּה מְעַט דְּבַשׁ עִם הַחַלָּה לְבִרְכַּת הַמּוֹצִיא, נַעֲנָה וְאָמַר: “כְּמוֹ יְלָדִים! הַמּוֹצִיא עִם דְּבַשׁ” ! “אֲזוֹי וִויא קִינְדֶּערְלַאךְ! הַמּוֹצִיא מִיט הָאנִיג” ! כְּאוֹמֵר שֶׁזֶּה מִנְהָג יְלָדִים קְטַנִּים לְהָכִין לְעַצְמָם חַלָּה עִם דְּבַשׁ, מֵחֲמַת שֶׁחוֹשְׁשִׁים שֶׁאַחַר כָּךְ לֹא יִשָּׁאֵר לָהֶם.

---

ב-קיב

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ מִמַּעֲלַת הַהֲלִיכָה לַצַּדִּיק, אָמַר רַבֵּנוּ: “אִלּוּ הָיָה לִי צַדִּיק כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם, הָיִיתִי הוֹלֵךְ אֵלָיו רַגְלִי”. וְשָׁאֲלוּהוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ: “וּבַחֲזָרָה?” עָנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר: “בַּחֲזָרָה הָיִיתִי רָץ”! “וֶוען אִיךְ וָואלְט גִּיהַאט אַזַא רֶעבִּין וִוי אִיר וָואלְט אִיךְ גִּיגַאנְגֶען צוּ אִים צוּ פוּס – צוּרִיק! וָואלְט אִיךְ גִּילָאפִין”. [וְהַיְינוּ שֶׁהָיָה רָץ בִּמְהִירוּת לְקַיֵּם וְלַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּפִי שֶׁקִּבֵּל מֵרַבּוֹ].

---

ב-קיג

אַחַר פְּטִירַת זוּגָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, אָמַר: “אִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל אֵשֶׁת נְעוּרִים, הָיִיתִי אוֹמֵר תֶּחֱלִי וְתִחְיִי” ! “אִיךְ זָאל גִּיוֶוען וִויסְן דִּי טַייעֶרְקֵייט פוּן אֵשֶׁת נְעוּרִים, וָואלְט אִיךְ גִּיזָאגְט קְרֵיינְקֶען זָאלְסְטוּ אוּן לֶעבְּן זָאלְסְטוּ” ! . (אבני”ה ברזל).[א”ה: עיין עלים-לתרופה מכתב א’].

---

ג-תרד

אָמַר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב: “אִלְמָלֵא הָיָה לִי אֶת הָאֵשֶׁת נְעוּרִים, הָיִיתִי אַךְ פּוֹשֵׁט אֶת רַגְלַי וּמַגִּיעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל”, “וֶוען אִיךְ וָואלְט גִיהַאט מַיין אֵשֶׁת נְעוּרִים, וָואלְט אִיךְ אוֹיסְגִישְׁטְרֶעקְט מַיינֶעַ פִיס צוּ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל”. (- אבני”ה ברזל).]

---

ב-קיד

פַּעַם, כְּשֶׁבָּאוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מִדַּאשִׁיב לְרַבֵּנוּ, סִפְּרוּ לוֹ, שֶׁבְּאֵיזֶה יוֹם-טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת – כִּמְדֻמֶּה – שֶׁהָיָה שִֹמְחַת-תּוֹרָה – יָשְׁבוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בִּסְעֻדַּת הַיּוֹם-טוֹב וְדִבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִמְשַׁךְ דִּבּוּרָם עַד סָמוּךְ לְשַׁבָּת, וּכְשֶׁרָאוּ שֶׁכְּבָר קְרוֹבָה הַשַּׁבָּת לָבוֹא, סִיְּמוּ מַהֵר אֶת הַסְּעֻדָּה וְהַדִּבּוּרִים כְּדֵי לָלֶכֶת לְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. נַעֲנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר: “פּוֹחֲזֵי דַּאשִׁיב! הֲרֵי אֶפְשָׁר לִפְרֹס מַפָּה וּלְקַדֵּשׁ (כְּדִין הַשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ בְּסִימָן רע”א), וּמַמְשִׁיכִים לְדַבֵּר הָלְאָה!” “דַּאשִׁיבֶער זְשְׁלָאבֶּעס! אִיז מֶען מְקַיֵּים “פּוֹרֵס מַפָּה וּמְקַדֵּשׁ” – אוּן מִ’רֶעדְט וַויְיטֶער” !, וְאַחַר-כָּךְ לְהִתְפַּלֵּל אֶת תְּפִלַּת לֵיל שַׁבָּת.

---

ב-קטו

פַּעַם הֵבִיא מוֹהַרְנַ”תְּ אֶתְרוֹג לְרַבֵּנוּ בִּכְדֵי שֶׁיֹּאמַר דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיֵדַע אִם לִקְנוֹת אוֹתוֹ, וְלֹא הֶרְאָה לוֹ רַבֵּנוּ עַל הָאֶתְרוֹג פָּנִים מַפְלִיאוֹת כְּלַל רַק אָמַר “נוּ” בְּנִיחוּתָא, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הָלַךְ מוֹהַרְנַ”תְּ וְקָנָהוּ, אַחַר-כַּךְ הֶרְאָהוּ שׁוּב מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ וְאָז הִלֵּל וְשִׁבַּח אֶת הָאֶתְרוֹג מְאֹד, וְשָׁאל מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת רַבֵּנוּ מַדּוּעַ בַּתְּחִלָּה לֹא שִׁבְּחוֹ וְעַכְשָׁיו כֵּן, עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: “אִלּוּ הָיִיתִי מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ הָיִיתָ בָּא לִקְנוֹתוֹ בְּשִֹמְחָה רַבָּה וְהַמּוֹכֵר כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת פָּנֶיךָ הַצּוֹהֲלוֹת מִשִּׂמְחָה הָיָה דּוֹרֵשׁ עֲבוּר הָאֶתְרוֹג סְכוּם הָגוּן וְהָיָה מַפְקִיעַ אֶת הַשַּׁעַר מְאֹד, וְעַל כֵּן לֹא שִׁבַּחְתִּי אוֹתוֹ, אוּלָם אַלִיבָּא דְּאֱמֶת אֶתְרוֹג מְהוּדָר הוּא”.

---

ב-קטז

רַבֵּנוּ שָׁלַח אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל טֶעפְּלִיקֶער לִשְֹכֹּר חֲנוּיוֹת בְּמֶעזְבּוּז אַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת תקס”ז, וְכַמְּסֻפָּר בְּסֵפֶר “יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ”, כִּי אָז הָיָה זְמַן הַמִּכְרָז עַל הַחֲנוּיוֹת, כִּי הֵם הָיוּ שַׁיָּכִים לַפָּרִיץ, שֶׁהָיָה מַשְֹכִּירָם פַּעַם בְּשָׁלשׁ שָׁנִים. חֲנוּיוֹת אֵלֶּה הָיוּ מָחְזָקוֹת בִּשְֹכִירוּת לְנֶכְדֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב מֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת, וְעַל כֵּן לֹא קָפְצוּ עֲלֵיהֶם קוֹנִים, וְלֹא הֶעֱלָה אַף אֶחָד מְחִיר הַשְּׂכִירוּת; וּבִהְיוֹת אָז רַבִּי שְׁמוּאֵל הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּמֶעזְבּוּז, שָֹכַר אֶת הַחֲנוּיוֹת בִּמְחִיר גָּדוֹל יוֹתֵר, כְּצִוּוּי רַבֵּנוּ, וְהָלַךְ אָז לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי מֶשִׁי כַּחֲשׁוּבֵי הָרַבָּנִים וְכוּ’; וּכְשֶׁרָאָהוּ הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז, דּוֹד רַבֵּנוּ, אֵיךְ שֶׁהוֹלֵךְ לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי מֶשִׁי – הִקְפִּיד עָלָיו מְאֹד וְקִלֵּל אוֹתוֹ, שֶׁיִּסְבֹּל שָׁנָה אַחַת בְּחֹלִי הַקַּדַּחַת. כְּשֶׁחָזַר רַבִּי שְׁמוּאֵל מִנְּסִיעָתוֹ, סִפֵּר לְרַבֵּנוּ מַה שֶּׁקָּרָה לוֹ, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “עִם בֶּגֶד כָּזֶה הִתְרָאִיתָ לִפְנֵי דּוֹדִי רַבִּי בָּרוּךְ?” “מִיט אַזַּא בֶּגֶד הָאסְטוּ זִיךְ בַּאוִויזְן פַארְן פֶעְטֶער רַבִּי בָּרוּךְ?”. וְהִרְגִּיעַ רַבֵּנוּ אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל וְאָמַר לוֹ, שֶׁדּוֹדוֹ הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ, הֶחְלִיף לוֹ עֹנֶשׁ מִיתָה שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לוֹ, בְּחֹלִי הַקַּדַּחַת שֶׁקִּלֵּל אוֹתוֹ.

---

ב-קיז

כְּשֶׁיָּצָא רַבֵּנוּ מִבְּרֶסְלֶב לָדוּר בְּאוּמַאן בְּקַיִץ שְׁנַת תק”ע, יָצָא עִמּוֹ גַּם רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרֶסְלֶב, כְּדֵי לָדוּר עִמּוֹ בְּאוּמַאן, כִּי רָצָה לִהְיוֹת סָמוּךְ וְקָרוֹב לְרַבֵּנוּ, כְּשֶׁהִגִּיעוּ יְמֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, קִבֵּל רַבֵּנוּ מִכְתָּב מִתּוֹשָׁבֵי עִיר בְּרֶסְלֶב, וּבוֹ שָׁטְחוּ טַעֲנוֹתֵיהֶם לִפְנֵי רַבֵּנוּ: הֱיוֹת שֶׁעַתָּה מַגִּיעִים יְמֵי רֹאשׁ-הַשָׁנָה וְאֵין לָהֶם רַב בִּקְהִלָּתָם, כִּי רַבִּי אַהֲרֹן נָסַע מֵהֶם כַּנִזְכָּר לְעֵיל, וְטָעֲנוּ וְאָמְרוּ לְרַבֵּנוּ: “אִם אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֶת הָעִיר, הֲרֵי אֵין בְּפִינוּ זְכוּת טַעֲנָה עַל זֶה, אוּלָם מַדּוּעַ לְקַחְתֶּם עִמָּכֶם אֶת רַב הָעִיר?” וְעַל כֵּן מְבַקְּשִׁים הֵם מֵרַבֵּנוּ, שֶׁיִּרְאֶה לִשְׁחַ אֲלֵיהֶם בַּחֲזָרָה אֶת רַבִּי אַהֲרֹן. רַבֵּנוּ הֶרְאָה אֶת הַמִּכְתָּב לְרַבִּי אַהֲרֹן, וְשָׁאַל רַבִּי אַהֲרֹן אֶת רַבֵּנוּ: “הַאִם אֶסַע חֲזָרָה, [וְלֹא אֶהְיֶה עִם רַבֵּנוּ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הַבָּאִים עָלֵינוּ לְטוֹבָה?] עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: “אֵינְךָ יָכוֹל לְצַיֵּר לְךָ אֶת הַצַּעַר שֶׁיִּהְיֶה לִי, כְּשֶׁלֹא תִּהְיֶה עִמָּנוּ כָּאן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה…” וְשָׁאַל שׁוּב אֶת רַבֵּנוּ: “אִם כֵּן, אֶשָּׁאֵר כָּאן?” עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: “וַהֲרֵי הֵם צוֹדְקִים!” “זֵיי זַיְינֶען דָּאךְ גִּירֶעכְט!” וְשָׁאַל שׁוּב: “אִם כֵּן אֶסַּע?” עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ שׁוּב הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁאֵין יָכוֹל לְצַיֵּר לְעַצְמוֹ הַצַּעַר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ, כְּשֶׁלֹא יִשָּׁאֵר עַל יְמֵי רֹאשׁ-הַשָׁנָה, וְשָׁאַל שׁוּב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ שׁוּב כַּנַּ”ל, וְכָךְ שָׁאַל כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי כָּךְ הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ מֵעוֹלָם לִבְלִי לְצַוּוֹת שׁוּם צִוּוּי בְּדַוְקָא לַעֲשֹוֹת כָּךְ אוֹ כָךְ. וְהֶחְלִיט רַבִּי אַהֲרֹן לְעַצְמוֹ וְנָסַע חֲזָרָה לְעִירוֹ. בְּדֶרֶךְ חֲזָרָתוֹ פָּגַשׁ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי, כְּשֶׁהֵם נוֹסְעִים אֶל רַבֵּנוּ, וּכְשֶׁרָאוּהוּ שְׁאָלוּהוּ: “כָּעֵת לִפְנֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה נוֹסְעִים מֵרַבֵּנוּ?” וְסִפֵּר לָהֶם סִבַּת נְסִיעָתוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אָמְרוּ לוֹ: “אַף-עַל-פִּי-כֵן, וּמָחוּ בְּפָנָיו, שֶׁאֵין נָכוֹן הַדָּבָר לִבְלִי לִהְיוֹת אֵצֶל רַבֵּנוּ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה”. וְאָמְרוּ לוֹ עוֹד: “אֲנַחְנוּ אֲפִלּוּ הָיָה רַבֵּוּ מְגָרְשֵׁנוּ בְּקוֹרוֹת הַבִּנְיָן, לֹא הָיִינוּ נוֹסְעִים מִמֶּנּוּ לִבְלִי לִשְׁהוֹת עִמּוֹ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה”.

---

ב-קיח

כְּשֶׁחָזַר רַבֵּנוּ מִלֶּעמְבֶּערְג אַחַר שֶׁנֶּחְלָה שָׁם בְּמַחֲלָתוֹ שֶׁנִּסְתַּלֵּק בָּהּ, הָיָה דַּרְכּוֹ לָלֶכֶת הַרְבֵּה פְּעָמִים חוּץ לָעִיר לְאֵיזֶה יַעַר לִשְׁאוֹף אַוִּיר צַח, פַּעַם נָסַע לְשָׁם עִם מוֹהַרְנַ”תְּ וְעִם אַבְרָהָם פַּיֶיעס וּמשֶׁה חִינְקֶעס, וּכְשֶׁיָּרְדוּ בַּיַּעַר מֵהָעֲגָלָה הָלַךְ רַבֵּנוּ עִם מוֹהַרְנַ”תְּ וְגִלָּה לוֹ אֶת הַתּוֹרָה “אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’ סִימָן סא. וּמֵחֲמַת מַחֲלָתוֹ הָלַךְ לְאַט וּבְנַחַת, כִּי לֹא יָכוֹל הָיָה לָלֶכֶת בִּמְהִירוּת אוּלָם אַבְרָהָם פַּיֶיעס וּמשֶׁה חִינְקֶעס הָלְכוּ יוֹתֵר מַהֵר וְנָתַן רַבֵּנוּ מֵהֶם דּוּגְמָא לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “רְאֵה לְמָשָׁל הֵם יְכוֹלִים לְהַסְפִּיק וְלֵילֵךְ בִּזְמַן מוּעָט מַה שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לֵילֵךְ בְּכַמָּה שָׁעוֹת”. וְהַיְינוּ שֶׁגַּם בִּבְחִינַת הַמָּקוֹם שַׁיָּךְ עִנְיַן לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְכַמְבוּאָר שָׁם בִּפְנִים הַתּוֹרָה עַיֵּן שָׁם.

---

ב-קיט

אָמַר: “אֵינִי מִתְעָרֵב בְּעִנְיַן נוּסְחָאוֹת הַתְּפִלָּה” “אִיךְ מִישׁ זַאךְ נִישְׁט אִין נוּסְחָאוֹת”, רַק זֹאת שֶׁבְּסִיּוּם בִּרְכַּת יִשְׁתַּבַּח צָרִיךְ לוֹמַר רַק “הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה מֶלֶךְ יָחִיד – חֵי הָעוֹלָמִים” לְלֹא תֵּיבַת

“אֵ-ל”, כְּמוֹ שֶׁבְּבִרְכַּת “בָּרוּךְ שֶׁאָמַר” שֶׁבְּהַתְחָלַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה אוֹמְרִים “יָחִיד חֵי הָעוֹלָמִים” לְלֹא תֵּיבַת אֵ-ל.

---

ב-קכ

פַּעַם אָמַר רַבֵּנוּ כְּמִתְאוֹנֵן: “אַף שֶׁהִנְּכֶם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, אֲבָל לֹא לָזֹאת הִתְכַּוַּנְתִּי, הִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁיִּהְיוּ לִי אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ, שֶׁיִּנְהֲמוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֵילוֹת שְׁלֵמִים כְּחַיּוֹת בַּיַּעַר”. “נִישְׁט דָּאס הָאבּ אִיךְ גִּימֵינְט – אִיךְ הָאבּ גִּימֵינְט צוּ הָאבִּין אַזֶעלְכֶע מֶענְטְשְׁן וָואס זָאלְן בְּרוּמֶען צוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַ גַּאנְצֶע נַאכְט וִוי דִּי חַיּוֹת אִין וַואלְד”.

---

ב–תרמו

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “נִמְצָאִים אֶצְלִי כָּאֵלּוּ תַּלְמִידִים עוֹבְדֵי ה’, שֶׁלְרַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה כְּמוֹתָם”, כִּי הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים עוֹבְדֵי ה’ כָּאֵלּוּ, שֶׁהָיוּ שׁוֹהִים לֵילוֹת שְׁלֵמִים חוּץ לָעִיר וְשׁוֹאֲגִים בִּתְפִלָּתָם כַּאֲרָיוֹת, כִּרְצוֹן רַבֵּנוּ. וְאַנַ”שׁ בֵּאֲרוּ בָּזֶה מִשּׁוּם שֶׁבְּחַיֵּי רַבֵּנוּ לֹא יָכוֹל הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ לְדַבֵּר מִכָּל מַה שֶׁקִּבֵּל וְהִרְגִּישׁ בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, אוּלָם אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ פָּתַח אֶת פִּיו וְהוֹצִיא לָאוֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁקִּבֵּל מֵרַבֵּנוּ, וְעַל-יְדֵי-זֶה גִּדֵּל כָּאֵלּוּ תַּלְמִידִים עוֹבְדֵי ה’ מָפְלָגִים.]

---

ב-קכא

פַּעַם כְּשֶׁדִּבְּרוּ לִפְנֵי רַבֵּנוּ מֵהַטַּלֵּיתִים שֶׁהֵבִיאוּ מִטּוּרְקִיָּה, הַמְּכוּנִים טֶערְקִישֶׁע טַלֵּיתִים, שֶׁהָיוּ יָפוֹת מְאֹד, אָמַר רַבֵּנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁהַטַּלִּית תִּהְיֶה יָפָה, וְהֵבִינוּ שֶׁרָצוֹן רַבֵּנוּ הָיָה לְהַקְפִּיד יוֹתֵר עַל הַיּוֹפִי שֶׁבַּטַּלִּית מֵחוּמְרַת הַהִידוּר. (וע”ע לקמן בח”ד, סעיף שפ”ו).

---

ב-קכב

סִפְּרוּ לָרַב מֵחַמֶּעלְנִיק מְחֻתָּנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, שֶׁהָרַב מִוָאלְטְשִׁיסְק, (גַּם הוּא מְחֻתָּנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ), כְּבָר מִתְגַּעְגֵּעַ אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא וְלִהְיוֹת בְּאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, וְאָמַר הָרַב מֵחַמֶּעלְנִיק: “מַה כָּל הָרַעַשׁ וְהַגַּעְגּוּעִים מֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל? לוֹקְחִים מָעוֹת וְנוֹסְעִים”! – כְּשֶׁסִּפְּרוּ זֹאת לְרַבֵּנוּ, אָמַר: “הָרַב מִוָאלְטְשִׁיסְק, שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּעְגּוּעִים לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, יִזְכֶּה לְבַסּוֹף לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, וְהָרַב מֵחַמֶּעלְנִיק, שֶׁאָמַר שֶׁלּוֹקְחִים מָעוֹת וְנוֹסְעִים, לֹא יִהְיֶה בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל”. וְכַךְ הֲוָה, שֶׁאַחַר-כָּךְ עָלָה הָרַב מִוָאלְטְשִׁיסְק עִם כָּל בְּנֵי בֵיתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, וְדָר שָׁם כַּמָּה שָׁנִים.

---

ב-קכג

כְּשֶּׁבָּא הַשַּׁדְּכָן אֶל רַבֵּנוּ וְהִצִּיעַ שִׁדּוּךְ לְבִתּוֹ שָֹרָה אֶת בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי לֵיבּ מִדָּאבְּרָוְנֶע, לֹא הִסְכִּים רַבֵּנוּ לַשִּׁדּוּךְ. כְּשֶׁשָּׁמַע רַבִּי חַיְיקְל שֶׁרַבֵּנוּ אֵינוֹ מַסְכִּים לַשִּׁדּוּךְ, פָּנָה אֶל רַבֵּנוּ וְאָמַר: “הֲרֵי כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר הִשְׁתַּדְּכוּ עִמּוֹ, וּמַדּוּעַ לֹא תַּסְכִּימוּ לַשִּׁדּוּךְ?” רַבֵּנוּ, שֶׁמִּטִּבְעוֹ לֹא הִתְעַקֵּשׁ עַל שׁוּם דָּבָר כַּיָּדוּעַ, בִּפְרָט אַחַר שֶׁחָזַר מֵאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, אָמַר: “הֲרֵי אֵינִי רוֹאֶה כָּאן חָתָן! נוּ, שֶׁיִּתֵּן הַמְחֻתָּן עֲשֶֹרֶת אֲלָפִים רֶענְדְלַאךְ” (כָּל רֶענְדְל הוּא שְׁלשָׁה רוּבָּלִים), “אִיךְ זֶעה דָּאךְ נִישְׁט קֵיין חָתָן – נוּ, זָאל עֶר גִּיבְּן צֶען טוֹיזְנְט רֶענְדְלַאךְ”, שֶׁהָיָה סְכוּם עָתָק, וְרַבֵּנוּ הֶעֱלָה בְּכַוָּנָה כָּל כָּךְ אֶת הַסְּכוּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַסְכִּים לָזֶה רַבִּי לֵיבּ, וּבָזֶה יִתְבַּטֵּל הַשִּׁדּוּךְ, אוּלָם הַשַּׁדְּכָן, כְּשֶׁאָמַר זֹאת לְרַבִּי לֵיבּ, הִסְכִּים לָזֶה תֵּכֶף וּמִיָּד, כִּי הָיָה עָשִׁיר מָפְלָג, וּכְשֶׁבָּא הַשַּׁדְּכָן אֶל רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ שֶׁרַבִּי לֵיבּ מַסְכִּים לִתְנָאוֹ, הִפְטִיר רַבֵּנוּ וְאָמַר: “נוּ, זָרַקְתִּי בַּת לִנְהַר הַדֶּנְיֶיפֶּער” “נוּ, אַרַיין גִּיוָוארְפְן לֹא טָאכְטֶער אִין דֶּנְיֶיעפֶּער”.

---

ב-קכד

רַבֵּנוּ אָמַר: “רָאִיתִי, שֶׁכָּל אֲנָשַׁי יִהְיוּ עֲנִיִּים – וּבְכֵן פָּעַלְתִּי אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁיִּזָּרֵק בֵּינֵיהֶם “אַ מִיצֶעל” (“מִיצֶעל” בְּלַעַ”ז – הוּא כִּנּוּי לְעָשִׁיר הַהוֹלֵךְ לָבוּשׁ בְּכוֹבַע יָפֶה), וְכַוָּנָתוֹ, שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה בֵּין אַנַ”שׁ אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹנֶה, הַיְנוּ: שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָעוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאָר עֲנִיֵּי אַנַ”שׁ. “אִיךְ הָאבּ גִּיזֶען אַז מַיינֶע אַלֶּע לַייט וֶועלְן זַיין אָרִימֶע לַייט, הָאבּ אִיךְ גִּיפּוֹעֵלְט בַּיי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סְ’זָאל זַאךְ דּוּרְךְ וַוארְפִין אַ מִיצֶעל”.

---

ב-קכה

כְּשֶׁשָׁהָה רַבֵּנוּ בְּדִירָתוֹ שֶׁל נַחְמָן נָתָן בְּאוּמַאן, אָמְרוּ אַנַ”שׁ לְרַבֵּנוּ “לְנַחְמָן נָתָן טוֹב עַל שֶׁרַבֵּנוּ שׁוֹכֵן בְּדִירָתוֹ”, עָנָה רַבֵּנוּ בְּנִיחוּתָא וְאָמַר, כֵּן כֵּן “נַחְמָן וְנָתָן הַיְינוּ מוֹהַרְנַ”תְּ טוֹב מְאֹד”.

---

ב-קכו

בְּאוֹתָהּ עֵת שֶׁשָּׁהָה רַבֵּנוּ בְּדִירָתוֹ שֶׁל נַחְמָן נָתָן, סִפְּרוּ לְפָנָיו שֶׁנָּסַע נַחְמָן נָתָן בְּעִנְיַן עֲסָקָיו וְהִתְפָּאֵר בְּבֵיתוֹ לִפְנֵי נְסִיעָתוֹ שֶׁיַּחֲזוֹר מִנְסִיעָתוֹ בַּעֲשִׁירוּת כָּזוּ שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת גֶּשֶׁר מִמַּטְבֵּעוֹת הַזָּהָב שֶׁיָּבִיא עִמּוֹ בַּחֲזָרָתוֹ מִבֵּיתוֹ עַד לָרְחוֹב לְרוֹב הַצְלָחָתוֹ, “בְּרִיקִירְן מִיט זִילְבֶּערְנֶע קֶערְבְּלַאךְ”. וְאָז עָמַד לִפְנֵי רַבֵּנוּ רַבִּי טוֹבְיָה מִטְּרָהוִויצָא, נַעֲנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר: “שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵינָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת בְּיַחַד אוֹ שֶׁלּוֹקְחִים אֶת הַמָּעוֹת מֵהָאָדָם אוֹ שֶׁלּוֹקְחִים אֶת הָאָדָם מֵהַמָּעוֹת” כַּמּוּבָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן נא, הִמְשִׁיךְ רַבֵּנוּ וְשָׁאַל אֶת רַבִּי טוֹבְיָה, רַבִּי טוֹבְיָה אֱמוֹר נָא לִי, “מַה יּוֹתֵר טוֹב כְּשֶׁלּוֹקְחִין אֶת הַמָּעוֹת מֵהָאָדָם אוֹ אֶת הָאָדָם מֵהַמָּעוֹת”, עָנָה רַבִּי טוֹבְיָה וְאָמַר “וַדַּאי טוֹב יוֹתֵר כְּשֶׁלּוֹקְחִים אֶת הַמָּעוֹת מֵהָאָדָם וְהָאָדָם נִשְׁאַר בַּחַיִּים” וְשָׁתַק רַבֵּנוּ. אַחַר כַּךְ נָסַע רַבִּי טוֹבְיָה לְבֵיתוֹ, וּבַדֶּרֶךְ כְּשֶׁפָּגַשׁ חֲבֵרִים מִבְּנֵי עִירוֹ וְשָׁאֲלָם עַל שְׁלוֹם בֵּיתוֹ לֹא עָנוּ אוֹתוֹ דָּבָר, וְשָׁאֲלָם מַדּוּעַ שׁוֹתְקִים הִנְּכֶם לִשְׁאֵלָתִי, סִפְּרוּ לוֹ שֶׁלֹּא רָצוּ לְהוֹדִיעוֹ מִשְּׁלוֹם בֵּיתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁנִּשְׂרַף בֵּיתוֹ וְאִבֵּד אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ, כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הִפְטִיר וְאָמַר: “הֲרֵי אֲנִי בְּעַצְמִי אָמַרְתִּי לְרַבֵּנוּ שֶׁטּוֹב יוֹתֵר כְּשֶׁלּוֹקְחִין אֶת הַמָּעוֹת מֵהָאָדָם”. לְאַחַר זְמַן הִגִּיעוּ אֲנָשִׁים לְאוּמַאן שֶׁסִּפְּרוּ שֶׁפָּגְשׁוּ בְּנַחְמָן נָתָן בִּנְסִיעָתוֹ לְבֵיתוֹ אוּלָם חָלָה בְּמַחֲלָה קָשָׁה מְאֹד שֶׁהָיְתָה נִקְרֵאת “הַפֶּצַע הַשָּׁחוֹר”, “דֶּער שְׁוַוארְצֶער קְרֶעצְל” שֶׁהָיְתָה מְדַבֶּקֶת וּמְסֻכֶּנֶת מְאֹד אֲשֶׁר אֵין מַמְתִּינִים לִרְפוּאָתוֹ כְּלַל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדָּבְקוּ וְיֶחֱלוּ עַל-יָדוֹ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בְּעוֹדוֹ חַי כִּי דָּחֲפוּ אוֹתוֹ בְּמוֹטוֹת אֲרוּכוֹת לְתוֹךְ הַקֶּבֶר כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּדְבְּקוּ בְּמַחֲלָתוֹ, וְנִתְקַיֵּם אֶצְלוֹ הַדִּבּוּר הַשֵּׁנִי שֶׁל רַבֵּנוּ שֶׁאָמַר “שֶׁלּוֹקְחִים אֶת הָאָדָם מֵהַמָּעוֹת”.

---

ב-קכז

כְּשֶׁנָּסַע פַּעַם רַבֵּנוּ סָמוּךְ לַכְּפָר רֶסָאשֶׁע, הִבְחִין נַפָּח אֶחָד, שֶׁהָיָה בֵּית מְלַאכְתּוֹ בְּסוֹף הַכְּפָר, אֵיךְ שֶׁעֲגָלָה יוֹרֶדֶת בִּמְהִירוּת מֵרֹאשׁ הָהָר וְגַלְגַּל אֶחָד מֵאַרְבַּעָת גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה נָפַל, וְהֵבִין שֶׁכָּל נוֹסְעֵי הָעֲגָלָה – חַיֵּיהֶם בְּסַכָּנָה עֲצוּמָה, וְהוּא לֹא יָדַע, שֶׁרַבֵּנוּ יוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה, וְעָשָֹה מַעֲשֶֹה מְסִירוּת נֶפֶשׁ: הוּא נֶעֱמַד בַּמִּדְרוֹן לְמַטָּה וְהֶעֱמִיד אֶת כְּתֵפוֹ לְמוּל הָעֲגָלָה הַבָּאָה בִּמְהִירוּת וַעֲצָרָהּ, כִּי הָיָה בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל. כְּשֶׁיָּרַד רַבֵּנוּ מֵהָעֲגָלָה וְהִבְחִין בָּאִישׁ, שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ לְהַצָּלָתָם, בֵּרְכוֹ רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ: “שֶׁתַּאֲרִיךְ יָמִים!” “לַאנְג לֶעבְּן זָאלְסְטוּ!”. וְכֵן הֲוָה, שֶׁחַי לְמַעְלָה מִמֵּאָה שָׁנָה! הוּא הָיָה דּוֹד אָבִיו שֶׁל רַבִּי שַׁבְּתַי בְּרֶסְלֶעבֶר, וְהָיָה רַבִּי שַׁבְּתַי מְסַפֵּר תָּמִיד סִפּוּר זֶה מִשְּׂמוֹ.

---

א-שכה

מַה שֶּׁהוֹדִיעַ בְּמוֹצָאֵי יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁנֶּחְתַּם הַדִּין עַל הַמִּתְנַגֵּד שְׁמֹה מֵהַייסֶען שֶׁיָּמוּת, שָׁמַעְתִּי זֹאת מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמֵרַבִּי יִצְחָק מֵהַייסֶען, שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת מִפִּי אֲחִי זְקֵנִי רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף, שֶׁיָּשַׁב אֵצֶל אַדְמוּ”ר זְצַ”ל בָּעֵת הַהִיא שָׁנָה תְּמִימָה, וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ מֵרְדִיפַת הַמִּתְנַגֵּד הַנַּ”ל, וְתֵכֶף אַחַר מוֹתוֹ בַּחֹרֶף הַהוּא שֶׁאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים הַנַּ”ל, חָזַר מִיָּד לְבֵיתוֹ.

---

א-שכו

מַה שֶּׁצִּוָּה לַאֲחִי זְקֵנִי הָרַב רְאוּבֵן יוֹסֵף הַנַּ”ל, שֶׁכָּל הוֹרָאָה שֶׁיִּשְׁמַע מִפִּי הָרַב דְּעִירוֹ, יֹאמַר תָּמִיד בְּהִפּוּךְ, וְכֵן הָיָה מְקַיֵּם אֲחִי זְקֵנִי הָרַב רְאוּבֵן יוֹסֵף הַנַּ”ל, שֶׁגַּם אִם הוּא לֹא זָכַר בְּעַצְמוֹ אֶת פְּסַק הַהוֹרָאָה, אֲבָל מֵעֹצֶם רְאוֹתוֹ תָּמִיד עַיִן בְּעַיִן אֲמִתַּת דִּבְרֵי אַדְמוּ”ר זְצַ”ל, הָיָה אוֹמֵר תָּמִיד לְהִפּוּךְ מִדִּבְרֵי הָרַב הַנַּ”ל. וְכַאֲשֶׁר פָּתְחוּ אֶת סִפְרֵי הַפּוֹסְקִים לְעַיֵּן כְּדִבְרֵי מִי הַפְּסָק, הָיוּ רוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהָאֱמֶת כִּדְבָרָיו, עַד שֶׁבָּרַח הָרַב הַהוּא מִן הָעִיר עִם כָּל בְּנֵי-בֵיתוֹ בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה גְדוֹלָה. שָׁמַעְתִּי כָּל זֹאת מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמִשְּׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ].

---

ב-קכח

הָרַב שֶׁל הַיְיסִין הָיָה מֵצִיק לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מְאֹד, וְהָיוּ מִתְאוֹנְנִים עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ הָרָעָה לִפְנֵי רַבֵּנוּ. פַּעַם כְּשֶׁהִתְאוֹנֵן רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף, דּוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, לִפְנֵי רַבֵּנוּ עַל הַסֵּבֶל הָרַב שֶׁסּוֹבְלִים מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “לֵךְ וַעֲמוֹד בְּפֶתַח בֵּית הָרַב; וְעַל כָּל שְׁאֵלָה שֶׁיִּפְסֹק, תֹּאמַר אַתָּה לַשּׁוֹאֵל שֶׁיַּחְזֹר לָרַב וְיֹאמַר לוֹ, שֶׁרַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף אוֹמֵר, שֶׁהַהֵיפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן. וְאַל תְּעַיֵּן כְּלָל, אִם צוֹדֵק אַתָּה אִם לָאו, רַק תִּסְמֹךְ עָלַי”, וְכֵן עָשָֹה. וּבָא אָדָם אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה עִם אֵיזֶה שְׁאֵלַת נָשִׁים לָרַב, וּכְשֶׁיָּצָא הַשּׁוֹאֵל, שְׁאָלוֹ רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף: “מַה פָּסַק הָרַב?” וְעַל מַה שֶּׁעָנָה לוֹ, אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף, שֶׁהַפְּסָק הַנָּכוֹן הוּא הַהֵפֶךְ!, וְכֵן עָשָֹה בְּעוֹד שְׁאֵלוֹת, וְנַעֲשָֹה רַעַשׁ מִזֶּה, עַד שֶׁהָלְכוּ הַלּוֹמְדִים וּבֵרְרוּ מַה הוּא הַפְּסָק הַנָּכוֹן, וְרָאוּ שֶׁהַצֶּדֶק עִם רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף, וּבָרַח הָרַב מֵהָעִיר מֵרֹב בּוּשָׁה.

---

ב-קסב

בָּעֲיָרָה הֵייסִין, הַשּׁוֹכֶנֶת לְיַד אוּמַאן, הָיָה דָּר שָׁם מְפוּרְסָם אֶחָד, וּשְׁמוֹ הָיָה שְׁלֹמֹה, וְהֵצִיק מְאֹד לְאַנַ”שׁ בִּפְרָט לְרַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, דּוֹד רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה תַּלְמִיד חָכָם מָפְלָג כַּיָּדוּעַ, וְגָרַם לְקִלְקוּל שְׁלוֹם בֵּיתוֹ, רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא אֶל רַבֵּנוּ בְּכָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. פַּעַם לְאַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, בְּעֵת שֶׁהָיוּ אַנַ”שׁ נִפְרָדִים מֵרַבֵּנוּ וְכָל אֶחָד נָסַע חֲזָרָה לְבֵיתוֹ, נִכְנַס הוּא אֶל רַבֵּנוּ בְּפַחַד גָּדוֹל, כִּי פָּחַד לְהִפָּרֵד מֵרַבֵּנוּ וְלַחֲזֹר לְבֵיתוֹ בְּיוֹדְעוֹ מַה מְּצַפֶּה לוֹ בְּעִירוֹ, וְהִבְחִין בְּרַבֵּנוּ שֶׁרְצוֹנוֹ הוּא, שֶׁלֹּא יִסַּע וְיַחֲזֹר לְבֵיתוֹ, וְנִשְׁאַר אֵצֶל רַבֵּנוּ עוֹד שָׁבוּעַ. לְאַחַר שָׁבוּעַ, כְּשֶׁבָּא לְהִפָּרֵד מֵרַבֵּנוּ, הִבְחִין שׁוּב, שֶׁאֵין רְצוֹן רַבֵּנוּ שֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ, וְנִשְׁאַר עוֹד, וְכָךְ מִפַּעַם לְפַעַם דָּחָה נְסִיעָתוֹ, עַד שֶׁנִּשְׁאַר אֵצֶל רַבֵּנוּ שָׁנָה תְּמִימָה. אַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל הַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה, כְּשֶׁנִּכְנַס לְרַבֵּנוּ אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “לֵךְ, סַע לְבֵיתְךָ וְתַצִּיעַ שִׁדּוּךְ לְזוּגָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה…” כִּי הוּא נִפְטַר “פָאר אַ הֵיים אוּן רֶעד אַ שִׁדּוּךְ פַאר שְׁלֹמֹה’ס וַיְיבּ…” וְאָמַר אַחַר-כָּךְ רַבֵּנוּ, “אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב ‘גַּם עָנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב’, אוּלָם מֵהַשָּׁמַיִם נִלְחֲמוּ בַּעֲדִי”, “מְ’הָאט זַאךְ פוּן הִימְל אָן גִּינוּמֶען פַאר מִיר” .]

---

ב-קכט

כְּשֶׁהִתְאוֹנֵן מוֹהַרְנַ”תְּ לִפְנֵי רַבֵּנוּ עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בְּעִנְיַן הִתְקַרְבוּתוֹ אֵלָיו, אָמַר לוֹ: אַה “תָּפַסְתִּי אוֹתְךָ בִּמְצוּדָתִי” ! – “אַרַיין גִּיכַאפְּט אִין זַאק” ! עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “קְשׁוֹר אוֹתִי הֵיטֵב שֶׁלֹּא אוּכַל לָצֵאת” ! – “פַאר בִּינְדְט מִיר גּוּט, אִיךְ זָאל נִישְׁט קֶענֶען אַרוֹיס” ! .

---

ב-קל

בְּעֵת הִתְקַרְבוּתוֹ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי לְרַבֵּנוּ הָיְתָה לוֹ חֲנוּת בְּעִיר נֶעמִירוֹב שֶׁמִּמֶּנָּהּ הִתְפַּרְנֵס, וְסִפֵּר לְרַבֵּנוּ מִדֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ אֵיךְ שֶׁהוֹלֵךְ הוּא בְּכָל יוֹם לַחֲנוּתוֹ וְיוֹשֵׁב שָׁם כָּל הַיּוֹם וְכוּ’. אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ בְּלָשׁוֹן תֵּימָה “כָּל הַיּוֹם הִנְּךָ צָרִיךְ לָשֶׁבֶת בַּחֲנוּת”? וְהֵבִין שֶׁאֵין זֶה רָצוֹן רַבֵּנוּ הָלַךְ וְהֶעֱמִיד אַחֵר עַל מְקוֹמוֹ, וְהָיָה הוֹלֵךְ כָּל יוֹם רַק לְבִקּוּר קָצָר לִרְאוֹת אֵיךְ מִתְנַהֵל הַחֲנוּת, וְכָל הַיּוֹם עָסַק בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, וְסִפֵּר לְרַבֵּנוּ מֵהַנְהָגָתוֹ הַחֲדָשָׁה. אַחַר כַּךְ אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ “כָּל יוֹם הִנְּךָ צָרִיךְ לָלֶכֶת לְבַקֵּר בַּחֲנוּת? כְּאוֹמֵר שֶׁחֲבָל גַּם עַל זֶה הַזְמַן הַמּוּעָט, וְהִפְסִיק גַּם מִמִּנְהָגוֹ זֶה, וְרַק בְּעֵת הַיְרִיד וְיוֹמָא דְשׁוּקָא הָיָה עוֹמֵד בַּחֲנוּת. וְסִפֵּר גַּם זֹאת לְרַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ וְכִי הֵיכָן שֶׁיֵּשׁ יְרִיד הִנְּךָ צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁם, “ווּאוּ אַ יְרִיד דַּארְפְסְטוּ דָארְט זַיין”? וְהִפְסִיק גַּם מִמִּנְהָגוֹ זֶה, וְכַךְ הוֹצִיאוֹ רַבֵּנוּ לְגַמְרֵי מֵעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה וְיָשַׁב כָּל יָמָיו רַק עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה.

---

ב-קלא

כְּשֶׁשָּׁאַל פַּעַם אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֶת רַבֵּנוּ שֶׁיְּפַרֵשׁ לוֹ דָּבָר בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן, לֹא עָנָהוּ רַבֵּנוּ כְּלוּם, רַק אָמַר לוֹ: “יָכוֹל הִנְּךָ לְקַמֵּט אֶת סִפְרִי כְּפִי רְצוֹנְךָ (לוֹמַר בּוֹ פֵּירוּשִׁים כִּלְבָבְךָ) אוּלָם אַל תִּפְגַע בִּסְעִיף קָטָן שֶׁבַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ” ! “קֶענְסְט קְנֵייטְשְׁן מַיין סֵפֶר וִוי אֲזוֹי דּוּ וִוילְסְט אָבֶּער זָאלְסְט נִישְׁט טְשֶׁעפֶּען קֵיין סְעִיף קָטָן פוּן שֻׁלְחָן עָרוּךְ” ! .

---

ב-קלב

כְּשֶׁבָּא רַבִּי יוּדְּל לְשִֹמְחַת הַבְּרִית שֶׁל רַבִּי שְׁלֹמֹה אֶפְרַיִם בֶּן רַבֵּנוּ, הָיָה לָבוּשׁ בְּבֶגֶד חָדָשׁ, כְּשֶׁרָאָהוּ רַבֵּנוּ פָּנָה אֵלָיו בְּשִֹמְחָה וְאָמַר לוֹ: “עִם הַבֶּגֶד הַזֶּה עוֹד תְּקַבֵּל פְּנֵי מָשִׁיחַ” ! אַחַר-כַּךְ כְּשֶׁנִּפְטַר הַיֶּלֶד, אָמַר רַבֵּנוּ: “מָשִׁיחַ כְּבָר לֹא יָבוֹא עַד מֵאָה שָׁנָה וַדַּאי”, “מָשִׁיחַ וֶועט שׁוֹין נִישְׁט קוּמֶען בִּיז הוּנְדֶערְט יָאר אַוַודַּאי”… שָׁאֲלוֹ רַבִּי יוּדְל: “”הֲרֵי אֲמַרְתֶּם לִי שֶׁאַקַּבֵּל פְּנֵי מָשִׁיחַ עִם הַבֶּגֶד הַזֶּה” ? עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: “כַּךְ אָמַרְתִּי אָז, וְהַיּוֹם אוֹמֵר אֲנִי אֲחֶרֶת”… ! – “אַזוֹי הָאבּ אִיךְ דֶעמָאלְט גִּיזָאגְט, הַיְינְט זָאג אִיךְ אַנְדֶּערְשְׁט” ! .

---

ב-קלג

רַבֵּנוּ קָרָא פַּעַם בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְרַבִּי עִירָא מִיַּאס וְאָמַר לוֹ “לֵךְ לְרַבִּי חַייקְל וּלְמַד מִמֶּנּוּ נוּסַח וְתִתְפַּלֵּל מָחָר לִפְנֵי הָעַמּוּד תְּפִלַּת שַׁחֲרִית”, וְעָשָׂה כֵּן, לְמָחֳרָת נִגַּשׁ אֶל רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיטֵב עֲדַיִן הַנּוּסַח, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ אַף עַל פִּי כֵן הִתְפַּלֵּל וְגַשׁ לָעַמּוּד, וְכֵן עָשָׂה, אוּלָם מֵחֲמַת שֶׁלֹּא יָדַע הֵיטֵב הַנּוּסַח בָּכָה כָּל הַתְּפִלָּה וְלֹא הִתְפַּלֵּל הֵיטֵב בְּנוּסַח כִּי לֹא הָיָה לוֹ זְמַן מַסְפִּיק לְהִתְלַמֵּד. אַחַר כַּךְ לִפְנֵי הַתְּקִיעוֹת שָׁלַח רַבֵּנוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ לוֹמַר לוֹ שֶׁיִּגַּשׁ לְהִתְפַּלֵּל גַּם מוּסַף, וְהוּא הָיָה אָז בַּמִּקְוֶה שֶׁהָלַךְ לִטְבּוֹל לִפְנֵי הַתְּקִיעוֹת. וְנִגַּשׁ לְהִתְפַּלֵּל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵכִין עַצְמוֹ כְּלַל לָזֶה, וְכָל הַתְּפִלָּה הִתְפַּלֵּל בִּבְכִיּוֹת נוֹרָאוֹת. אַחַר הַתְּפִלָּה טָפַח לוֹ רַבֵּנוּ עַל כְּתֵפוֹ, וְאָמַר לוֹ “עָשִׂיתָ טוֹב” “הָאסְט גּוּט גִּימַאכְט”, וְהִזְמִינוֹ רַבֵּנוּ שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו לְקִדּוּשׁ, כִּי כֵן הָיָה נוֹהֵג לִקְרוֹא אֵלָיו אֶת הַבַּעַל שַׁחֲרִית וּמוּסַף לְקִדּוּשׁ, וְאָמַר לוֹ בְּאֶמְצַע הַקִּדּוּשׁ, הֲרֵי לְךָ מַגִּיעַ פַּעֲמַיִם קִדּוּשׁ. כָּל זֶה סִפֵּר רַבִּי עִירָא בְּעַצְמוֹ לְרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין.

---

ב-קלד

בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ דָּר בִּזְלַאטִיפָּאלִי, וְסָבַל שָׁם מְאֹד מִמִּתְנַגְּדִים, וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּסֵפֶר “חַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן”, שֶׁאָמַר, שֶׁסָּבַל שָׁם תַּרְתֵּי גֵּיהִנּוֹם, עַיֵּן שָׁם בְּסִימָן קט”ו, הָיָה פַּעַם, בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ שָׁם בַּמִּקְוֶה, בִּזָּה אוֹתוֹ אֶחָד מֵהַמְפֻרְסָמִים, וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁבָּא רַבֵּנוּ לְבֵיתוֹ, אָמַר לְרַבִּי חַיְיקְל: “אֲנִי כָּל-כָּךְ מְבֹדָד, עַד שֶׁאֵין לִי מִי שֶׁיָּגֵן עָלַי, “אִיךְ בִּין אֲזוֹי עֶלְנְד, אַז אִיךְ הָאבּ נִישְׁט וֶוער עֶס זָאל זִיךְ פַאר מִיר אָן נֶעמִין” וְכוּ’ (וְהָלַךְ תֵּיכֶף רַבִּי חַיְיקְל לְבֵיתוֹ וְנָתַן לוֹ כַּמָּה סְטִירוֹת).

---

ב-קלה

כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ מֵעִנְיָן זֶה שֶׁאסוּר לוֹ לָאָדָם לַעֲסוֹק וְלִסְחוֹר בִּדְבָרִים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד גְּזֵירַת וְחוֹק הַמַּלְכוּת, (וְכַמְבוּאָר גַּם עִנְיָן זֶה בְּלִקּוּטֵי עֵצוֹת סוֹף אוֹת בִּטָּחוֹן, עַיֵּן שָׁם), פִּירֵשׁ עַל פִּי זֶה אֶת הַפָּסוּק (משלי יט, כא; וב”יהי כבוד” שבתפילת שחרית) “רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב אִישׁ וַעֲצַת ה’ הִיא-תָקוּם” – דְּהַיְינוּ שֶׁ”עֲצַת ה’ ” הִיא – שֶׁתָּקוּם וְתַעֲמוֹד בִּמְקוֹמְךָ, וְשֶׁיִּהְיֶה לְךָ בִּטָּחוֹן חָזָק בַּהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ וְלֹא תַּעֲשֶׂה שׁוּם פְּעוּלָה שֶׁהוּא נֶגֶד הַתּוֹרָה וְנֶגֶד חוֹק הַמַּלְכוּת, כִּי עֵצָה כָּזוּ שֶׁהִיא נוֹגֶדֶת אֶת הַתּוֹרָה וְהַמַּלְכוּת הִיא עֵצָה זְמַנִּית בִּלְבָד. וְזֶהוּ “עֲצַת ה’ לְעוֹלָם תַּעֲמוֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדוֹר וָדוֹר” (תהלים לג, יא; ושם) – כִּי כְּשֶׁהָאָדָם מִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְעֵצוֹתֶיהָ יַצְלִיחַ עַל-יָדָהּ תָּמִיד, וְהִפְטִיר אָז רַבֵּנוּ וְאָמַר: “צְרִיכִים לַעֲמוֹד בַּמָּקוֹם, וְלִזְרוֹק אֶת הָעֵינַיִם וְהַלֵּב אֶל הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ”. וְלֹא יַעֲשֶׂה הָאָדָם חַס-וְשָׁלוֹם שׁוּם דָּבָר נֶגֶד הַתּוֹרָה וְהַמַּלְכוּת. “מֶען דַּארְף שְׁטֵיין אוֹיף דֶּעם אָרְט אוּן פַאר וַוארְפְן דִּי אוֹיגְן מִיט דֶעם הַארְץ צִיא הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ”. (מִכְּתַב יַד אַנַ”שׁ).

---

ב-קלז

אוֹמְרִים שֶׁהַתּוֹרָה: “טָעֲמָהּ כִּי טוֹב סַחְרָהּ” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ סִימָן רפ”ה נֶאֶמְרָה לְרַבִּי דָּוִד פָּאלִיעֶר, שֶׁהָיָה דָּר בַּכְּפָר פַּאלִי, שֶׁהָיָה רַק פַּעַם אַחַת אֵצֶל רַבֵּנוּ וְשׁוּב לֹא בָּא וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא כָּבָה אֶצְלוֹ אוֹר רַבֵּנוּ גַּם אַחַר-כָּךְ. (ע”ע חיי”מ סל”ה).

---

ב-רפא

מְסַפְּרִים, שֶׁהַתּוֹרָה רפ”ה: “טָעֲמָהּ כִּי טוֹב סַחֲרָהּ וְכוּ'” נֶאֶמְרָה לְרַבִּי דָּוִד מֵעִיר פָּאלִי, שֶׁהָיָה רַק פַּעַם אַחַת אֵצֶל רַבֵּנוּ וְשׁוּב לֹא בָּא עוֹד, וְנִתְקַיֵּם בּוֹ סִיּוּם הַפָּסוּק: “לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ” כְּפֵרוּשׁ רַבֵּנוּ שָׁם בַּתּוֹרָה, שֶׁפַּעַם, כְּשֶׁהִקְשָׁה אֶחָד מֵהַחוֹלְקִים קֻשְׁיָא עַל רַבֵּנוּ, הֶרְאָה לוֹ שֶׁכָּל קֻשְׁיָתוֹ אֵינָהּ קֻשְׁיָא, וְקֻשְׁיָתוֹ בָּאָה מֵחֶסְרוֹן לִמּוּדוֹ; הוּא הָיָה גָּאוֹן מָפְלָג וְהָיָה גִּיסוֹ שֶׁל רַבִּי מָרְדְּכַי דַּיָּן מִטֶּעפְּלִיק.]

---

ב-קלח

פַּעַם נָסַע רַבֵּנוּ בַּדֶּרֶךְ עִם רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ מִטֶעפְּלִיק, אָבִיו שֶׁל רַבִּי נַחְמָן, הַמְכֻנֶּה רַבִּי נַחְמָן בֶּן רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ, שֶׁהָיָה בַּעַל מוֹפֵת גָּדוֹל מְאֹד. בְּאֶמְצַע הַנְּסִיעָה אָמַר רַבֵּנוּ, שֶׁהָיָה מְאֹד רוֹצֶה לִטְבֹּל בַּמִּקְוֶה. כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ אָמַר לְרַבֵּנוּ: “אִם רַבֵּנוּ יַרְשֶׁה לִי – אֶעֱשֶֹה לוֹ מִקְוֶה”! וְנָתַן לוֹ רַבֵּנוּ רְשׁוּת. הָלַךְ וְסִמֵּן עִגּוּל בְּמַקְלוֹ עַל הָאָרֶץ, וְנַעֲשָֹה מִקְוֶה. יָרַד רַבֵּנוּ וְטָבַל בּוֹ. כְּשֶׁרָצָה גַּם הוּא לָרֶדֶת וְלִטְבֹּל, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “אַתָּה לֹא!… “דּוּ נִישְׁט!…”

---

ב-קלט

פַּעַם אָמַר רַבֵּנוּ לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ: “אִם הָיִיתִי מְדַבֵּר עִם רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ הַחֵצִי מִמַּה שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמָּכֶם, הָיָה שֹוֹרֵף עַצְמוֹ, וְשֹוֹרֵף אֶת כָּל הָעוֹלָם עִמּוֹ” – מִגּוֹדֶל הַהִתְלַהֲבוּת” ! “וָואלְט עֶר זִיךְ פַארְבְּרֶענְט אוּן וָואלְט פַארְבְּרֶענְט דִּי גַאנְצֶע וֶועלְט מִיט זִיךְ” ! (עיין חיי”מ סעיף שעא, עיי”ש).

---

א-קסה

רַבֵּנוּ זַ”ל אָמַר בְּפֵירוּשׁ: “אֵין זֶה מְלָאכָה לְהַרְחִיק אָדָם, זוֹהִי מְלָאכָה לְקַרֵב וּלְרוֹמֵם הָאָדָם” וזה אמר רבנו ז”ל על הצדיק מבארדיטשוב שהשפיל איש אחד. (שם לא).]

---

ב-קמ

רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, הָיָה דָּר בְּטֶעְפְּלִיק וְהָיָה יָדוּעַ לְבַעַל מוֹפֵת גָּדוֹל מְאֹד, עַד שֶׁהָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁאָחֲזוּהוּ לְמָשִׁיחַ, כִּי הָיוּ נִפְקָדוֹת אֶצְלוֹ עֲקָרוֹת וְכוּ’ כִּלְאַחַר יַד, וְהִתְפַּרְסֵם כָּל-כַּךְ עַד שֶׁכְּשֶׁהָיָה נוֹסֵעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם הָיוּ נוֹסְעִים אַחֲרָיו הֲמוֹן אֲנָשִׁים עִם עֲגָלוֹת. אוּלָם צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָיוּ מַשְׁפִּילִים אוֹתוֹ, וְנָפַל בְּרוּחוֹ מְאֹד בִּגְלַל זֶה. נַעֲנָה רַבֵּנוּ זַ”ל וְאָמַר: “וְכִי מְלָאכָה הִיא לְהַפִּיל אָדָם?! – מְלָאכָה הִיא לְהָרִים אָדָם” ! “אַ מְלָאכָה צוּ אַרָאפּ וַוארְפִין אַ מֶענְטְשׁ?! – אַ מְלָאכָה צוּ דֶרְהֵייבִּין אַ מֶענְטְשׁ” ! וְקִרְבוֹ רַבֵּנוּ, וְצִוָּה עָלָיו כַּמָּה הַנְהָגוֹת שֶׁאַחַת מֵהֶן הָיְתָה שֶׁשָּׁנָה אַחַת לֹא יַנִּיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם.

---

ב-עז

פַּעַם נָסַע רַבֵּנוּ עִם מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי יִצְחָק לֵיבּ. בְּאֶמְצַע הַנְּסִיעָה שָׁאַל רַבֵּנוּ: “הַאִם מִשֶּׁהוּ רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ” ?, עָנָה רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ שֶׁהוּא רוֹאֶה, וְזֶה הָיָה מֵת, כְּשֶׁרָאָה רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ שֶׁנֶּחְלְשָׁה דַּעַת מוֹהַרְנַ”תְּ מִזֶּה שֶׁיֵּשׁ בִּיכוֹלְתּוֹ לִרְאוֹת מַרְאוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה, נַעֲנָה וְאָמַר לוֹ: אוּלָם מַה שֶּׁהִנְךָ רוֹאֶה (בְּתוֹרוֹת רַבֵּנוּ) – זֶה אֵינִי רוֹאֶה! וּבָזֶה רָצָה לְפַיֵּיס אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ. אַחַר כַּךְ אָמַר רַבֵּנוּ שֶׁלִּרְאוֹת מֵת זֶּה גָּבוֹהַּ שִׁשָּׁה פְּעָמִים מִנְבוּאָה.

---

ג-רכט

רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ מִטֶּעפְּלִיק, אָבִיו שֶׁל רַבִּי נַחְמָן הָיְתָה לוֹ כָּזוּ יִרְאָה וָפַחַד מִפְּנֵי רַבֵּנוּ, שֶׁלִּפְעָמִים, שֶׁכְּשֶׁהָיָה רַבֵּנוּ אוֹמֵר תּוֹרָה, הָיָה מֵרֹב פַּחַד נוֹפֵל מִתַּחַת לְשֻׁלְחַן רַבֵּנוּ מֵרֹב הַיִּרְאָה. הוּא קָבוּר בְּטֶעפְּלִיק, וְיֵשׁ אֹהֶל עַל קִבְרוֹ, וְהָיוּ אַנַ”שׁ הוֹלְכִים עַל צִיּוּנוֹ וְכֵן שְׁאָר תּוֹשָׁבֵי הָעִיר.

רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ מִטֶּעפְּלִיק, אָבִיו שֶׁל רַבִּי נַחְמָן, הַמְּכֻנֶּה “רַבִּי נַחְמָן יִצְחָק לֵיבְּ’ס”, קָבוּר בְּטֶעפְּלִיק, וְתוֹשָׁבֵי הָעִיר עָשׂוּ אֹהֶל עַל צִיּוּנוֹ וְהָיוּ הוֹלְכִים כְּסֵדֶר לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ.

---

ג-תל

רַבִּי מֵאִיר טֶעפְּלִיקֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה עוֹשֶׂה בְּכָל חֹדֶשׁ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם “סְעֻדַּת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ”, פַּעַם פָּנָה לַחֲתָנוֹ רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף וְאָמַר לוֹ: “לֵךְ וְהַזְמֵן לַסְּעֻדָּה אֶת רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוּלָם לֵךְ אֵלָיו לִפְנוֹת בֹּקֶר, כִּי כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל אִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר לְדַבֵּר עִמּוֹ מֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם לְרֹב הִתְלַהֲבוּתוֹ וִיגִיעָתוֹ בַּתְּפִלָּה”. וְאָכֵן הָלַךְ אֵלָיו לְהַזְמִינוֹ אַחַר חֲצוֹת לַיְלָה, וְכָךְ בֵּין דִּבּוּרָם אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק בֶּער: “נִלְמַד נָא אֵיזֶה מַאֲמָר מֵרַבֵּנוּ”. שָׁאַל לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף: “אֵיזֶה מַאֲמָר”? עָנָה לוֹ רַבִּי יִצְחָק בֶּער: “הֵיכָן שֶׁהוּא, תּוֹדָה לַקֵּל, אֵיפֹה שֶׁאנַחְנוּ פּוֹתְחִים אֶת הַסֵּפֶר שֶׁל רַבֵּנוּ לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן הוּא זוֹרֵחַ וּמֵאִיר לִי”, “דַּאנְקְן גָּאט וִוי מִיר הֶעפִינֶען דֶּעם רֶעבִּינְס סֵפֶר שַׁיְינְט עֶס מִיר”.]

---

ב-קמא

פַּעַם פָּנָה רַבִּי חַיְיקְל אֶל רַבֵּנוּ “וְאָמַר: רַבִּי, הָיִיתִי רוֹצֶה לִשְׁאֹל אֶתְכֶם שְׁאֵלָה, אוּלָם מְפַחֵד אֲנִי לִשְׁאֹל, וּשְׁאָלוֹ רַבֵּנוּ: “מִמַּה הִנְּךָ מְפַחֵד?” עָנָה רַבִּי חַיְיקְל: “אֲנִי מְפַחֵד, שֶׁמָּא יֹאמַר רַבֵּנוּ: חַיְיקְל מוּת, וְאָמוּת…” “אִיךְ הָאבּ מוֹרָא אַז דֶּער רַבִּי וֶועט זָאגְן חַיְיקְל שְׁטַארְבּ וֶועל אִיךְ שְׁטַארְבְּן”. אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “שְׁאַל, שְׁאַל!” וְשָׁאַל אֶת רַבֵּנוּ: “מַדּוּעַ אַתֶּם גּוֹרְמִים לְעַצְמְכֶם מַחֲלֹקֶת? – בִּזְלַאטִיפָּאלִי נִכְנַסְתֶּם לָדוּר בָּעִיר בְּלִי שְׁאֵלַת רְשׁוּת כַּנָּהוּג, וּבִשְׁבִיל זֶה הִתְעוֹרֵר עֲלֵיכֶם שָׁם הַמַחֲלֹקֶת, וּבִבְרֶסְלֶב גְּרַמְתֶּם לָכֶם מַחֲלֹקֶת עִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּזְבּוּז”. עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: “טוֹב שֶׁנִּזְהַרְתָּ, “גּוּט אַז דּוּ הָאסְט זִיךְ בַּאוָוארְנְט”. אֲבָל תָּבִין, שֶׁכְּדֵי לִגְמֹר אֶת הָעִנְיָן שֶׁלִּי הוּא לֹא רַק לְהִטַּלְטֵל מֵעִיר לְעִיר, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְהִטַּלְטֵל מִמַּדְרֵגָה אַחַת לְמַדְרֵגָה שְׁנִיָּה – הָעִקָּר לִגְמֹר אֶת הָעִנְיָן שֶׁלִּי. “אוֹיסְפִירְן מַיין זַאךְ אִיז נִישְׁט נָאר פוּן אֵיין שְׁטָאט צוּ אַ אַנְדֶער שְׁטָאט נָאר אֲפִלּוּ פוּן אֵיין סְפְּרִיזְבֶּע צוּ דִּי אַנְדֶּערֶע, אַבִּי אוֹיסְפִירְן מַיין זַאךְ”. וּכְאוֹמֵר שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁמֻּכְרָח לִגְמֹר אֶת עִניָנוֹ וְדַרְכּוֹ, בְּהֶכְרֵחַ לוֹ לְהִטַּלְטֵל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְאַף שֶׁמֵּחֲמַת זֶה נִגְרָם עָלָיו מַחֲלֹקֶת.

---

ב-קמב

לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ שָׁהָה פַּעַם רַבִּי חייקִיל אֵצֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מָרְדְּכַי מִטְּשֶׁרְנוֹבִיל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּלְאַחַר שֶׁסִּיֵּם רַבִּי מָרְדְּכַי עֲרִיכַת שֻׁלְחָנוֹ, שָׁמַע אֵיךְ שֶׁרַבִּי חַיִיקְיל נֶאֱנַח, וּשְׁאָלוֹ עַל זֶה, הֵשִׁיבוֹ רַבִּי חַיְיקִיל: הִתְאַנַּחְתִּי מֵחֲמַת שֶׁנִּזְכַּרְתִּי מֵהָרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיִיתִי אֵצֶל רַבֵּנוּ”. וְאָמַר לוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי: “נוּ אִם כֵּן יַשְׁמִיעַ לִי שִׁיר מִשִּׁירֵי רַבְּךָ, “זִינְג מִיר אַ פִי נִיגוּן פוּן אַייעֶר רֶעבִּין”. וְזִמֵּר לְפָנָיו עַל אֵשֶׁת חַיִל, כִּי כָּךְ עוֹד נָהֲגוּ אֵצֶל רַבֵּוּ לָשִׁיר אֶת הַשִּׁיר אֵשֶׁת חַיִל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. כַּאֲשֶׁר סִיֵּם רַבִּי חַיְיקִיל אֶת הַשִּׁיר, אָמַר לוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי: “בְּהַנִּגּוּן הַזֶּה מַרְגִּישִׁים אֶת רוחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁשָּׁרְתָה עַל רַבְּכֶם”, “אִין דֶּעם נִגּוּן זֶעט מָאן אַייער רֶעבֶּנְס רוּחַ הַקֹּדֶשׁ”.

---

ב-קמג

בִּהְיוֹת רַבֵּנוּ בִּזְלַאטִיפָּאלִי, נוֹלְדָה לוֹ בִּתּוֹ חַיָּה, וְעָבַר זְמַן רַב וְרַבֵּנוּ לֹא נָתַן לָהּ עֲדַיִן שֵׁם, וּבָא רַבִּי חַיְיקְל וְאָמַר לְרַבֵּנוּ: הִנֵּה יַגִּידוּ עַתָּה הַמִּתְנַגְּדִים (בְּנוֹסַף עַל קוּשְׁיוֹתֵיהֶם הָאֲחֵרוֹת) שֶׁגַּם שֵׁם אַתֶּם לֹא נוֹתְנִים? וְרַבֵּנוּ כְּדַרְכּוֹ לִבְלִי לְהִתְעַקֵּשׁ עַל שׁוּם דָּבָר, עָנָה וְאָמַר: “נוּ, שֶׁתִּקָּרֵא חַיָּה”, “נוּ זָאל זִי הֵיְיסְן חַיָּה”. בְּאוֹתוֹ עֶרֶב בָּא “דֶּעפֶעשׁ”, הַיְינוּ טֶלֶגְרַם מֶמֶּעזְבּוּז, שֶׁנִּסְתַּלְקָה אֵם רַבֵּנוּ פֵיְיגָא, וְאָז הֵבִין רַבִּי חַיְיקְל שֶׁרַבֵּנוּ יָדַע בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ מֵהִסְתַּלְקוּת אִמּוֹ וְהִמְתִּין לִשְׁמֹעַ אֶת הַיְדִיעָה הַזֹּאת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, בִּכְדֵי לָתֵת לְבִתּוֹ אֶת הַשֵּׁם – פֵיְיגָא – כְּשֵׁם אִמּוֹ, אוּלָם בִּגְלַל קוּשְׁיָתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיְיקְל, קְרָאָה בְּשֵׁם חַיָּה. וְחָרָה הַדָּבָר מְאֹד לְרַבִּי חַיְיקְל עַל מַה שֶּׁגָּרַם בְּהִתְנַהֲגוּתוֹ הַבִּלְתִּי הוֹגֶנֶת, וְאָמַר: “עַד מָתַי אֶתְעָרֵב בְּעִנְיָנָיו שֶׁל רַבֵּנוּ”! אַחַר-כַּךְ נוֹלְדָה לְרַבֵּנוּ עוֹד בַּת וְקָרָא לָהּ בַּשֵּׁם פֵיְיגָא, אוּלָם לֹא הֶאֱרִיכָה יָמִים וְנִפְטְרָה.

---

ב-קמד

רַבִּי דּוֹב מִלַּאִיזִין הַמְכוּנָה רַבִּי דּוֹב חַיְילִ’יס, הָיָה דַּיָּן בְּלַאדִיזִין, וּכְשֶׁהֶעְתִּיק רַבֵּנוּ אֶת מוֹשָׁבוֹ לִבְרַסְלֶב רָצָה לִהְיוֹת וְלָדוּר סָמוּךְ לְרַבֵּנוּ, עַל כֵּן הֶעְתִּיק גַּם הוּא מוֹשָׁבוֹ מִלַּאדִיזִין לִבְרַסְלֶב, וְעָזַב אֶת מִשְֹרַת הַדַּיָּנוּת הַנַּ”ל. וּלְרוֹב דְּבֵיקוּתוֹ בְּרַבֵּנוּ הָיחָה נִכְנַס אֵלָיו כָּל יוֹם וְאוֹמֵר לוֹ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְכוּ’ מִכָּל מִינֵי סְפָרִים נְדִירִים, וּבְכָל עֵת שֶׁהָיָה אוֹמֵר חִדּוּשֵׁי תוֹרָה מִסֵּפֶר שֶׁעָשָֹה בַּעַל רוּחַ-הַקֹּדֶשׁ, הָיָה רַבֵּנוּ מַפְטִיר: “זֶה חִבֵּר וְאָמַר בַּעַל רוּחַ-הַקֹּדֶשׁ”, כִּי הָיָה גָּאוֹן גָּדוֹל. פַּעַם אָמַר לְרַבֵּנוּ, שֶׁרָאָה בְּאֵיזֶה סֵפֶר שֶׁמּוּבָא שָׁם עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ עַל פָּסוּק “לְכוּ וְנַהַרְגֵּנוּ וְכוּ’ וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם”, וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: אִלּוּ הָיָה רְאוּבֵן יוֹדֵעַ שֶׁיִּכָּתֵב בַּתּוֹרָה “וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם” הָיָה לוֹקֵחַ אֶת יוֹסֵף עַל כְּתֵפוֹ וּמֵבִיאוֹ אֶל יַעֲקֹב אָבִיו. וּבִאֵר שָׁם בַּסֵּפֶר שֶׁהָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁאָמַר: “וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו” (כַּמּוּבָא שָׁם בַּמִּדְרָשׁ שֶׁרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת כֵּן), – וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וְכוּ’ שָׁמְעוּ רַק רְאוּבֵן אוּלָם הוּא חָשַׁב שֶׁכָּל אֶחָיו שָׁמְעוּ אֶת הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּכְשֶׁרָאָה שֶׁאֵינָם שָֹמִים לִבָּם לְקוֹל הָרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ הִנִּיחָם וְלֹא הִצִּיל אֶת יוֹסֵף מִידֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַמִּדְרָשׁ, שֶׁאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁרַק הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת הָרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ הָיָה לוֹקְחוֹ עַל כְּתֵפוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וּכְמַעֲשֶֹה אִילְפָא וְרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁבַּגְּמָרָא (תענית כא.) שֶׁחָשַׁב רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁגַּם אִילְפָא שָׁמַע אֶת הַבַּת-קוֹל וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם. וְאָמַר רַבֵּנוּ עַל פֵּירוּשׁ זֶה שֶׁפֵּירוּשׁ זֶה נֶאֱמַר מִבַּעַל רוּחַ-הַקֹּדֶשׁ “דָּאס הָאט גִּימַאכְט אַ בַּעַל רוּחַ-הַקֹּדֶשׁ”. (וע”ע בספר “פנים-יפות” לבעל ההפלאה זצ”ל בפר’ וישב).

---

ב-קמה

רַבֵּנוּ לִפְנֵי הִכָּנְסוֹ לְכַהֵן בְּעִיר בְּרַסְלֶב, הִתְנָה תְּנַאי שֶׁרַבִּי אַהֲרֹן תַּלְמִידוֹ יְכַהֵן שָׁם כְּרַב, וְאָמְרוּ אַנַ”שׁ לְרַבֵּנוּ: הֲרֵי מְכִינִים אֶת מַעֲמָד הָרַבָּנוּת לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעְזְבּוּז דּוֹד רַבֵּנוּ. עָנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר: “זֶהוּ הָרַב הַכָּשֵׁר שֶׁל דּוֹדִי רַבִּי בָּרוּךְ – אֲנִי רוֹצֶה אֶת הָרַב הַכָּשֵׁר שֶׁלִּי”. “עֶר אִיז מַיין פֶעטֶערְס רַבִּי בָּרוּךְ’ס כָּשֵׁר’ר רָב אִיךְ וִויל מַיין כָּשֵׁר’ר רַב”. אַף עַל פִּי שֶׁרַבִּי בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִשְׁתַּדֵּל אֵצֶל גְּבִירֵי עִיר בְּרַסְלֶב שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת רַבֵּנוּ לְרַבִּי.

---

ב-קמו

שִׁבַּח פַּעַם רַבֵּנוּ לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת “רַבִּי שְׁמוּאֵל טֶעפְּלִיקֶער” וְאָמַר עָלָיו: “הוּא נִכְנַס וְיָצָא בְּשָׁלוֹם” כְּמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּשְׁבַח רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁנִּכְנְסוּ אַרְבָּעָה לְפַרְדֵּס הִתְפַּלֵּא עַל זֶה מוֹהַרְנַ”תְּ מְאֹד, כִּי רַבִּי שְׁמוּאֵל הָיָה אִישׁ פָּשׁוּט מִכְדֵי שֶׁיְּשַׁבְּחוֹ בִּשְׁבַח כָּזֶה, הִפְטִיר רַבֵּנוּ וְאָמַר “מִתְכַּוֵּן אֲנִי לְפִי עֶרְכּוֹ”, “אִיךְ מֵיין אִין זַיין עֵרֶךְ”.

---

ב-קמז

כְּשֶׁנָּסַע הָרַב בַּעַל הַתַּנְיָא אֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז שֶׁדָּר אָז בְּטוּלְטְשִׁין כְּדֵי לְיַשֵּׁב אֶת הַמַּחְלוֹקֶת שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם, נָסַע דֶּרֶךְ עֲיָרוֹת בְּרֶסְלֶב הֵיְיסִין וְטֶעפְּלִיק וְכוּ’ וְאָז נִכְנַס גַּם לְבַקֵּר אֶת רַבֵּנוּ, וּבְאוֹתוֹ מַעֲמָד פָּנָה רַבֵּנוּ לְמשֶׁה חִינְקֶעס שֶׁהָיָה גְּבִיר, וְאָמַר לוֹ: “תֵּן צְדָקָה לְתַלְמִיד חָכָם אֲמִתִּי”, “גִּיבּ צְדָקָה פַאר לֹא אֱמֶתְ’ן תַּלְמִיד חָכָם”, וְנָתַן לְהָרַב רֶעְנְדְל זָהָב עַל הַשֻּׁלְחָן, פָּנָה אֵלָיו רַבֵּנוּ בִּתְמִיהָה וְאָמַר לוֹ: “זֶה נוֹתְנִים לְתַלְמִיד חָכָם אֲמִתִּי”? “דָּאס גִּיט מֶען פַאר לֹא אֱמֶתְ’ן תַּלְמִיד חָכָם”, וְנָתַן עוֹד רֶענְדְל וּכְשֶׁרָאָה שֶׁהַתְּמִיהָה עֲדַיִן בִּפְנֵי רַבֵּנוּ נָתַן עוֹד רֶענְדְּל, וְהִבְחִין שֶׁרַבֵּנוּ עֲדַיִן תָּמֵהַּ עָלָיו וְנָתַן עוֹד רֶענְדְּל – עַד שֶׁנָּתַן עֲשָֹרָה רוּבְּל זָהָב. לָקַח רַבֵּנוּ וְהוֹרִיד בְּיָדוֹ אֶת הָעֲשָֹרָה רוּבְּלִים לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל הָרַב, “אַ רָאפּ גִּישַׁארְט פוּן טִישׁ”. אַחַר כַּךְ לִוּוּהוּ אַנְשֵׁי הָעִיר עַד לְחוּץ לָעִיר, וְרַבֵּנוּ יָשַׁב עִמּוֹ בַּעֲגָלָתוֹ, בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָם שָׁאַל הָרַב אֶת רַבֵּנוּ: הַאִם יֵשׁ פֹּה מְרַגְלִים, כִּי פָּחַד מִמְּרַגְלֵי הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁעָקְבוּ אַחֲרָיו, “סִי אִיז דָּא דָּא שְׁפִּיגַאלִין” ? עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ בְּצַחוּת לְשׁוֹנוֹ: “אָבֶּער נִישְׁט שְׁפִּיגִינַארְן זֵיי זֶענֶען נִישְׁט קֵיין נַעֲרָנִים”, מְרַגְלִים טִפְּשִׁים לא – הֵם לֹא טִפְּשִׁים – כְּאוֹמֵר שֶׁאֵין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ טִפְּשִׁים וְאֵין לוֹ מִמַּה לְפַחֵד. אָז אָמַר הָרַב לְרַבֵּנוּ שֶׁהוּא מְקַוֶּה שֶׁכְּמוֹ שֶׁבְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצְלִיחַ בַּמִּשְׁפָּט שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּפֶּעטֶרְבּוּרְג, כְּמוֹ כֵן יַצְלִיחַ לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם עִם דּוֹד רַבֵּנוּ הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז, וְעָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: “עִם פֶּעטֶרְבּוּךְ” [דְּהַיְינוּ עִם הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁבְּפֶּעטֶרְבּוּרְג שֶׁמִּקּוֹדֶם נִקְרְאָה בְּשֵׁם פֶּעטֶרְבּוּךְ] גָּמַרְתָּ וְהִצְלַחְתָּ” – “עִם פֶעטֶר בָּרוּךְ [דְּהַיְינוּ עִם דּוֹדִי רַבִּי בָּרוּךְ] לֹא הִצְלַחְתָּ” כְּאוֹמֵר לוֹ שֶׁלֹּא יַצְלִיחַ בִּנְסִיעָתוֹ לְדוֹדוֹ רַבִּי בָּרוּךְ, “מִיט פֶּעטֶרְבּוּךְ זַיְינְט אִיר אִיבֶּער גִּיקוּמֶען – מיט פֶעטֶר בָּרוּךְ נִישְׁט”. וְכַךְ הָיָה שֶׁנִּתְרַבְּתָה אַחַר-כַּךְ הַמַּחְלוֹקֶת בֵּינֵיהֶם עוֹד יוֹתֵר מִקּוֹדֶם.

---

ב-קמח

פַּעַם פָּנָה רַבֵּנוּ לְאַבְרָהָם פַּיְיעֶס וְאָמַר לוֹ: “לֵךְ וַעֲשֵׂה שָׁלוֹם בֵּין הַבַּלָן לְאִשְׁתּוֹ הַבַּלָּנִית, כִּי כְּשֶׁהֵם מִתְקוֹטְטִים בֵּינֵיהֶם, עוֹשֶׂה הוּא עֲבֵרָה, וְהִיא עוֹשָׂה עֲבֵרָה”. הָלַךְ וְנָתַן לָהֶם כַּמָּה מַטְבְּעוֹת לְהִצְטָרְכוּתָם, וּבָזֶה הִשְׁלִימוּ בֵּינֵיהֶם, כִּי הָעֲנִיּוּת הִיא שֶׁהֶעֱבִירָה אוֹתָם עַל דַּעְתָּם. בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתוֹ הִרְהֵר וְאָמַר לְעַצְמוֹ: “אִם רַבֵּנוּ יוֹדֵעַ, מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּבֵית הַבַּלָּן, הֲרֵי יוֹדֵעַ הוּא גַּם מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה וְעָבַר עִמִּי מֵעוֹדִי…” וּבָא אֶל רַבֵּנוּ בְּשִׁבְרוֹן לֵב וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתֵּן לוֹ תִּקּוּן עַל עֲוֹנוֹתָיו, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “הַנַּח עַתָּה עִנְיַן זֶה לִזְמַן אַחֵר, וְהִמְתִּין זְמַן רַב, עַד שֶׁפָּנָה אֵלָיו רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ בְּעֵת סְעֻדָּה-שְׁלִישִׁית, וְאָמַר לוֹ: “לֵךְ לְבֵיתְךָ וֶאֱכֹל הֵיטֵב הֵיטֵב סְעֻדָּה-שְׁלִישִׁית וְהִתְכַּוֵּן כְּבָר לֹא לֶאֱכֹל יוֹתֵר מֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, עַד לְשַׁבָּת הַבָּאָה, וְקִבֵּל עָלָיו דָּבָר זֶה בְּשִׂמְחָה, אוּלָם בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ נָפַל עָלָיו חֻלְשָׁה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְכָל גּוּפוֹ קָדַח מֵחֹם, הָלְכוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ וְקָרְאוּ לְרוֹפְאִים וְנִסּוּ הָרוֹפְאִים לִתְחֹב לוֹ אֹכֶל לְפִיו, אוּלָם הוּא בְּעַקְּשָׁנוּתוֹ סָגַר פִּיו בְּחָזְקָה וְלֹא יָכְלוּ לְהַאֲכִילוֹ, אַחַר-כָּךְ קָם וְגָרַר אֶת עַצְמוֹ עַל קַבַּיִם, וּבָא אֶל רַבֵּנוּ, כְּשֶׁהִבְחִין רַבֵּנוּ בְּבִיאָתוֹ לְבֵיתוֹ, הֵכִין מְעַט יַי”שׁ פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר וְהָלַךְ לְנֶגְדּוֹ בְּפֶתַח הַבַּיִת. כְּשֶׁנִּכְנַס אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “קַח וְעַתָּה הַמְשֵׁךְ בְּצוֹמְךָ”, “נַא יֶעצְט פַאסְט וַויְיטֶער”, וְכֵן עָשָׂה, וּבִשְׁתִיָּה זוֹ הוּטַב לוֹ הַתַּעֲנִית בְּחֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשָּׁבוּעַ. אַחַר-כָּךְ נָתַן לוֹ רַבֵּנוּ עוֹד סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת אוּלָם בְּסֵרוּגִין. (וע”ע להלן בסעיף קצ”ט).

---

ב-קמט

רַבִּי שְׁמוּאֵל טֶעפְּלִיקֶער, שֶׁנָּסַע עִם רַבֵּנוּ לְנָאוְרִיטְשׁ וְכוּ’, אָמַר לְמוֹהַרְנַ”תְּ וּלְעוֹד מֵאַנַ”שׁ, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּאֵלּוּ עִנְיָנִים וּמַעֲשִׂיּוֹת מֵרַבֵּנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ הֵם אֵינָם יוֹדְעִים. וְסִפֵּר, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ עִם רַבֵּנוּ בִּבְרָאד, וְהָיָה אָז רַבֵּנוּ מְלֻבָּשׁ בִּבְגָדִים פְּשׁוּטִים כְּאִישׁ פָּשׁוּט, נִכְנַס פִּתְאוֹם לְבַיִת אֶחָד וְנִכְנַס מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וְהוּא אַחֲרָיו, עַד שֶׁנִּכְנַס לְחֶדֶר אֶחָד, שֶׁיָּשְׁבוּ שָׁם אִישׁ וְאִשָּׁה וְשִׂחֲקוּ יַחַד בְּמִשְׂחַק הַשַּׁאךְ, וְהִבִּיט רַבֵּנוּ עַל הָאִישׁ בִּרְאִיָּתוֹ הַטְּהוֹרָה וְחָזַר וְיָצָא… וְתֵכֶף קָם הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיָּשַׁב בַּחֶדֶר, וְהִתְחִיל לָלֶכֶת אַחַר רַבֵּנוּ, עַד שֶׁיָּצְאוּ מֵהָעִיר בְּאֵיזֶה יַעַר וְהִתְחִיל רַבֵּנוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ, וְרַבִּי שְׁמוּאֵל עָמַד מֵהַצַּד וְלֹא שָׁמַע מַה שֶּׁדִּבֵּר עִמּוֹ, רַק רָאָה אֵיךְ שֶׁבּוֹכֶה וּמֵזִיל דְּמָעוֹת רַבּוֹת…

---

ב-קנ

לְעִנְיַן הַשִּׂיחָה הַמּוּבֵאת בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן תקיא וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם, אַחַר כַּךְ שָׁאַל הַמַּגִּיד מִטְרָהאוִיצָא אֶת רַבֵּנוּ הֵיכָן דָּר סוֹפֵר זֶה, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ שֶׁהוּא דָּר בְּעִיר יַאלְסִיוֶועט, וְשָׁאַל רְשׁוּת מֵרַבֵּנוּ לִנְסוֹעַ אֵלָיו וְנָתַן לוֹ, וְנָסַע אֵלָיו וְחִפְּשׂוֹ עַד שֶׁמָּצְאוֹ דָּר בְּמַרְתֵּף, כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלָיו, יָשַׁב הַסּוֹפֵר עִם פָּנָיו אֶל הַקִּיר, וּכְשֶׁשָּׁמַע שֶׁנִּכְנַס אָדָם, שָׁאַל “מַה רוֹצִים” עָנָה לוֹ הַמַּגִּיד שֶׁרוֹצֶה לְהַזְמִין אֶצְלוֹ פַּרְשִׁיּוֹת, עָנָה לוֹ הַסּוֹפֵר “אֶצְלִי הַפַּרְשִׁיּוֹת יְקָרִים וּמְחִירָם הוּא רֶענְדְּל” שְׁלשָׁה רוּבְּל וְזֶה הָיָה סְכוּם רַב, הִסְכִּים לָזֶה הַמַּגִּיד וְשִׁלֵּם לוֹ, אָמַר לוֹ הַסּוֹפֵר לֵךְ וְשׁוּב אֵלַי בְּעוֹד שָׁבוּעַ, כְּשֶׁבָּא אַחַר שָׁבוּעַ הָיוּ מוּכָנִים הַפַּרְשִׁיּוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן בִּכְנִיסַת הַחֶדֶר וְהוּא יָשַׁב כְּמִקֹּדֶם עִם פָּנָיו אֶל הַקִּיר. וְהֵבִיאָם הַמַּגִּיד לְרַבֵּנוּ וְתָפְשָׂם רַבֵּנוּ וְחִבְּקָם, וְצִוָּה אָז רַבֵּנוּ לְהַמַּגִּיד שֶׁלֹּא יַנִּיחֵם רַק בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

---

ב-קנא

פַּעַם מָזַג רַבֵּנוּ בְּכוֹסִית קְטַנָּה מְעַט יַי”שׁ וּנְתָנָהּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי, וְרַבֵּנוּ עָמַד אָז לִפְנֵי נְטִילַת יָדַיִם וְנֶעֶמְדוּ מוֹהַרְנַ”תְּ ור”נ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּתְמִיהָה, וְכִי מַה יַּסְפִּיק לָהֶם מְעַט יַי”שׁ זֶה לִשְׁנֵיהֶם, וְהִפְטִיר מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעַצְמוֹ וְאָמַר: “נוּ, מְעַט גַּם הוּא טוֹב “אַ קַאפַּאלֶע אִיז אוֹיךְ גּוּט”, כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבֵּנוּ נַעֲנָה וְאָמַר: “בְּרָאנְפְן נָאר אַ קַאפַּאלֶע אִיז גּוּט”, יַי”שׁ רַק מְעַט הוּא טוֹב.

---

ב-קנב

רַבִּי משֶׁה קְרַאסִינְשְׁטֵיין, סָבוֹ שֶׁל רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסִינְשְׁטֵיין, הָיָה מְקוּרָב לְרַבֵּנוּ, וְהָיָה לוֹ מִנְהָג בְּעֵת שֶׁלָּקַח אוֹרְחִים לִבְלִי לְדַבֵּר עִם הָאוֹרֵחַ מְאוּמָה. פַּעַם בְּשַׁבָּת לָקַח אוֹרֵחַ אֶחָד וְרָאָה שֶׁהוּא אָדָם חָשׁוּב מְאֹד וְרָצָה לְדַבֵּר עִמּוֹ וְלָצֵאת מִגִּדְרוֹ, אוּלָם דָּחָה זֹאת בְּחוֹשְׁבוֹ שֶׁלְּמָחֳרָת בִּסְעוּדַת הַבּוֹקֶר שֶׁל שַׁבָּת אָז יְדַבֵּר עִם הָאוֹרֵחַ, אַחַר כַּךְ בִּסְעוּדַת שַׁחֲרִית שֶׁל שַׁבָּת דָּחָה זֹאת שׁוּב לַסְּעוּדָה הַשְּׁלִישִׁית, וְאַחַר כַּךְ דָּחָה מִלְּדַבֵּר עִמּוֹ לִסְעוּדַת “מְלַוֶּה-מַלְכָּה”. אוּלָם בִּסְעוּדַת “מְלַוֶּה-מַלְכָּה” כְּבָר לֹא מָצָא אֶת הָאוֹרֵחַ שֶׁהָלַךְ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ. אַחַר-כַּךְ כְּשֶׁבָּא אֶל רַבֵּנוּ סִפֵּר לוֹ דָּבָר זֶה, וּכְשֶׁסִּיֵּם אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “אִלּוּ הָיִיתָ נוֹהֵג לְדַבֵּר עִם כָּל הָאוֹרְחִים שֶׁלְּךָ הָיִיתָ זוֹכֶה לְדַבֵּר גַּם עִם אוֹרֵחַ זֶה.

---

ב-קנג

בְּעֵת שְׁהוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ בִּבְּרָאד, הָיָה נִצְרַךְ לְמָעוֹת וְגַם הָיָה מְטוּלְטָל שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ הֵיכָן לָשִׂים אֶת טַלִּיתוֹ, הָלַךְ בְּחָכְמָתוֹ לִיהוּדִי אֶחָד וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּלְוֶה לוֹ רֶענְדְל אֶחָד (כִּשְׁלשָׁה רוּבְּלִים), שָׁאֲלוֹ הַלָּה: “הֲרֵי אֵינִי מַכִּירְכֶם וּמִי הוּא עָרֵב בַּעַדְכֶם”? אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “קַח אֶת הַטַּלִּית שֶׁלִּי כְּמַשְׁכּוֹן”, וְהִסְכִּים, וְהִרְוִיחַ בָּזֶה שְׁנֵי הַדְּבָרִים – גַּם הָיוּ לוֹ מָעוֹת וְגַם מָצָא מָקוֹם לִשְׁמִירַת טַלִּיתוֹ.

---

ב-קנד

אָז כְּשֶׁהָיָה רַבֵּנוּ בְּאוּמַאן בְּדַרְכּוֹ מִזְּלַאטִיפָּאלִי לִבְרַסְלֶב כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, הָיָה זֶה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, וּפָגַשׁ שָׁם רַבֵּנוּ בְּשׁוֹחֵט אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר שֶׁהָיָה צַדִּיק נִסְתָּר, וְדִבֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ מֵעִנְיַן הַהִתְקַבְּצוּת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאָמַר לוֹ: “כָּל עִנְיָנִי הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה” “גָאר מַיין זַאךְ אִיז רֹאשׁ הַשָּׁנָה”, שָׁאֲלוֹ הַשּׁוֹחֵט אִם יָכוֹל הוּא לְהִשָּׁאֵר עַד עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּאוּמַאן כְּדֵי לִשְׁחוֹט שָׁם אֶת הַבְּהֵמוֹת עֲבוּר תּוֹשָׁבֵי הָעִיר לִכְבוֹד יוֹם טוֹב, וְיַגִּיעַ לִבְרַסְלֶב עַל יְדֵי אֲמִירַת שֵׁם שֶׁל קְפִצַּת הַדֶּרֶךְ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ, “אֵלַי נוֹסְעִים עִם סוּסִים וְלֹא עִם שֵׁמוֹת”. “צוּ מִיר פָארְט מֶען מִיט פֶערְד נִישְׁט מִן קֵיין שֵׁמוֹת”. לֹא יָדוּעַ אִם הִגִּיעַ אַחַר כַּךְ לְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה אִם לַאו.

---

ב-קנה

כַּיָּדּוּעַ הָיָה נָהוּג לְהִתְקַבֵּץ אֵצֶל רַבֵּנוּ שִׁשָּׁה פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה הָיוּ נוֹסְעִים אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אֶל רַבֵּנוּ בִּזְמַנִּים קְבוּעִים, דְּהַיְינוּ לְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְשַׁבָּת-חֲנֻכָּה וְשָׁבוּעוֹת. וְשָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה הָיָה רַבֵּנוּ נוֹסֵעַ אֶל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ דְּהַיְינוּ בְּשַׁבָּת-שִׁירָה הָיָה נוֹסֵעַ לְמֶעְדוֶודִיבְקֶע אוֹ לִטְשֶׁערִין וְלִטְרָהוִויצֶע, וְכֵן בְּשַׁבָּת-נַחֲמוּ וְעוֹד שַׁבָּת אַחַת בַּחוֹרֶף שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיְתָה זֹאת שַׁבָּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים שֶׁהָיָה נוֹסֵעַ אָז לְטֶעפְּלִיק.

---

ב-קנו

פַּעַם כְּשֶׁנָּסְעוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְרַבֵּנוּ מֵעִיר נֶעמִירוֹב לִבְרֶסְלֶב, נָסַע עִמָּהֶם גַם רַבִּי לִיפָּא שֶׁלֹּא הָיְתָה לִבּוֹ שְׁלֵמָה בְּהִתְקַרְבוּתוֹ לְרַבֵּנוּ, בְּאֶמְצַע הַנְּסִיעָה שֶׁנָּסְעוּ בַּלַּיְלָה, תָּעוּ בְּדַרְכָּם, וּבַבֹּקֶר חָזְרוּ עַל יְדֵי טָעוּתָם חֲזָרָה לְעִירָם נֶעמִירוֹב, כְּשֶׁבָּאוּ אַחַר-כַּךְ לְרַבֵּנוּ, סִפְּרוּ לוֹ אֶת סִפּוּר נְסִיעָתָם וְטָעוּתָם, אָמַר לָהֶם, “זֶה הָיָה לָכֶם מִשּׁוּם שֶׁאֶחָד מֵהַנּוֹסְעִים לֹא הָיָה לִבּוֹ שָׁלֵם בִּנְסִיעָתוֹ אִלּוּ הָיִיתֶם לְפָחוֹת מַשְׁלִיכִים אֶחָד מֵהָעֲגָלָה לֹא הָיִיתֶם טוֹעִים. “וָואלְט אִיר חָאטְשׁ אֵינֶעם אַרָאפּ גִּיוָוארְפְן”.

---

ב-קנז

אַנַ”שׁ הִבְחִינוּ בְּהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא הִפְרִיחַ מִמֶּנּוּ אֶת הַזְּבוּבִים וְכַדּוֹמֶה, וְכֵן לֹא הִתְחַכֵּךְ אַף פַּעַם בְּגוּפוֹ. וּמְסַפְּרִים הָעוֹלָם הַנְהָגָה זֹאת עַל עוֹד גְּדוֹלֵי תּוֹרָה שֶׁנָּהֲגוּ כֵּן. וְעַיֵּן בְּסֵפֶר שִׁבְחֵי הָרַ”ן סִימָן כ”ד, שֶׁיִּסּוּרִים אֵלּוּ הֵם מֵהַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם.

---

ב-קנח

בִּתְחִלַּת הִתְקַרְבוּתוֹ שֶׁל רַבִּי יוּדְל כְּשֶׁבָּא אֶל רַבֵּנוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, הָיָה רַבֵּנוּ מְדַבֵּר אֵלָיו בְּלָשׁוֹן נוֹכַח בַּשֵּׁם “יוּדְל”, לְלֹא שֵׁם הַתֹּאַר “רַבִּי יוּדְל” וְהִבְחִין רַבֵּנוּ שֶׁנֶּחְלְשָׁה דַּעְתּוֹ מִזֶּה, וּפָנָה אֵלָיו בְּשֵׁם “רַבִּי יוּדְל”. אַחַר-כַּךְ בִּקֵּשׁ רַבִּי יוּדְל בְּעַצְמוֹ מֵרַבֵּנוּ שֶׁיִּקְרָא לוֹ רַק בַּשֵּׁם “יוּדְל” כְּמִקּוֹדֶם, וְלֹא הִסְכִּים לָזֶה רַבֵּנוּ. וְהָיָה פּוֹנֶה אֵלָיו תָּמִיד בַּשֵּׁם “רַבִּי יוּדְל”.

---

ב-קנט

פַּעַם כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ מֵעִנְיָן שֶׁצְּרִיכִים לְהַכְנִיס כָּל הַכֹּחוֹת בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, הָיָה שָׁם בֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ רַבִּי גֵּרְשׁוֹן נֶכְדוֹ שֶׁל הַמַּגִּיד מִטִּירְהָוִויצֶע, תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, וְחָשַׁב בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, “מַה כְּבָר אוּכַל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר כְּדֵי לְהַכְנִיס עוֹד כֹּחַ בִּתְפִלָּתִי אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר מִשְׁתַּדֵּל אֲנִי לְהַכְנִיס אֶת כָּל כֹּחוֹתַי בַּתְּפִלָּה”? כִּי הָיָה מִתְפַּלֵּל כְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּאֲרִיכוּת מוּפְלֶגֶת, וּבְאֶמְצַע שֶׁיָּשַׁב וְחָשַׁב מַחֲשָׁבָה זוּ הִמְשִׁיךְ רַבֵּנוּ בְּדִבּוּרָיו וְאָמַר: “לֹא לְהִתְפַּלֵּל וְלַחֲשׁוֹב שֶׁמִתְפַּלְּלִים”. “נִישְׁט דַּאוְונֶען אוּן מֵיינֶען אַז מִ’דַּאוְונְט”. כְּשֶׁגָּמַר רַבֵּנוּ אֶת דִּבּוּרָיו וְעָמַד לְהִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה, כִּבֵּד רַבֵּנוּ אֶת רַבִּי גֵּרְשׁוֹן שֶׁיִּכָּנֵס לְפָנָיו, וְהֶעֱמִידוֹ רַבֵּנוּ לְיַד מְקוֹמוֹ, וְסִפֵּר אַחַר כַּךְ רַבִּי גֵּרְשׁוֹן שֶׁהִרְגִּישׁ אָז כָּזֶה חַיּוּת וּדְבֵקוּת בִּתְפִלָּתוֹ, עַד שֶׁהֵבִין בְּעַצְמוֹ שֶׁבֶּאֱמֶת עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי כְּלַל וּכְלַל.

---

ב-קס

אמר רבנו על רבי נתנאל טעפליקער, שהיה כידוע איש נגיד אולם קמצן גדול: “רבי נתנאל’ס א רענדל מאכט א רעש אין הימל” ! – “רענדל שנותן רבי נתנאל עושה רעש גדול למעלה בשמים”! (וע”ע לעיל בח”א סעיף תרצ”ב; ולהלן סעיף תשנ”ב; ובח”ה סעיף קמג).

---

ב-קסא

פַּעַם בָּאוּ כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ אֶל רַבֵּנוּ וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁאינָם יְכוֹלִים לַחֲזוֹר לְעִירָם הַסָּמוּךְ לְמֶעדְוְדִיבְקָא מֵחֲמַת שֶׁרַב הָעִיר רוֹדֵף אוֹתָם מְאֹד. רַבֵּנוּ שָׁתַק וְלֹא עָנָה לָהֶם, אוּלָם כְּשֶׁבָּאוּ פַּעַם אַחֶרֶת אֶל רַבֵּנוּ וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁבְּשׁוּם אוֹפֶן אֵין בִּיכָלְתָּם לַחֲזוֹר לְעִירָם מֵרוֹב הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁגּוֹרֵם לָהֶם הָרַב הַהוּא, פָּנָה רַבֵּנוּ אֲלֵיהֶם וְאָמַר: “סְעוּ לְבָתֵּיכֶם וְתֹאמְרוּ לְהָרַב שֶׁאֲנִי מְצַוֶּה עָלָיו שֶׁיַּפְסִיק לְדַבֵּר וּלְעוֹרֵר מַחְלוֹקֶת, וּבְאִם לַאו יָמוּת, וְהוּא הֲרֵי לֹא יִשְׁמַע לָכֶם וְיָמוּת. וּבְכֵן מְצַוֶּה אֲנִי לְהַפַּרְנָס כִּי אֶחָד מֵאַנַ”שׁ שֶׁבָּאוּ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה הַפַּרְנָס שֶׁל הָעִיר הַזֹּאת שֶׁיְּצַוֶּה לְאַנְשֵׁי הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא לְקָבְרוֹ בַּ”פַּארְק” הַיְינוּ מִחוּץ לְבֵית הַקְּבָרוֹת בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹבְרִים אֶת הַבַּעֲלֵי עֲבֵירוֹת וְכוּ’. וְאָכֵן נָסְעוּ אַנַ”שׁ לְעִירָם וְאָמְרוּ לְהָרַב אֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ, וְהוּא בְּעַזּוּתוֹ הִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר וְלִרְדֹּף אוֹתָם וּמֵת, כְּשֶׁרָצוּ בְּנֵי הָעִיר לְקָבְרוֹ וּבָאוּ לָקַחַת רְשׁוּת מֵהַפַּרְנָס, כַּנָהוּג, צִוָּה עֲלֵיהֶם הַפַּרְנָס שֶׁיִּקְבְּרוּהוּ מִחוּץ לְגֶדֶר בֵּית הַקְבָרוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה רַבֵּנוּ, וְתֵיכֶף נַעֲשֶׂה מִזֶּה רַעַשׁ גָּדוֹל עַד שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים מַמָּשׁ לְהָרְגוֹ, וְהָלְכוּ לְבֵית מוֹשֵׁל הָעִיר לִטְעוֹן עִמּוֹ עַל זֶה. אוּלָם בְּבֵית הַמּוֹשֵׁל אָמְרוּ לָהֶם: “הֲרֵי אַתֶּם בָּחַרְתֶּם בּוֹ לְפַרְנָס, וְאַחֲרֵי שֶׁבָּחַרְתֶּם בּוֹ כָּל מַה שֶּׁיְּצַוֶּה עֲלֵיכֶם הִנְּכֶם מְחוּיָבִים לְצַיֵּית לוֹ”. כְּשֶׁרָאוּ בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל הָרַב הַנִּפְטָר אֶת עַצְמָם בְּצָרָה זוּ, בָּאוּ לְהַפַּרְנָס וְנָפְלוּ לְרַגְלָיו בְּתַחֲנוּנִים וּבִבְכִיּוֹת שֶׁיְּרַחֵם עֲלֵיהֶם וְלֹא יְבַיֵּשׁ אֶת כְּבוֹד אֲבִיהֶם הָרַב, וְיַסְכִּים וְיִתֵּן רְשׁוּת לְקוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, וְלֹא יָכוֹל הָיָה הַפַּרְנָס לַעֲמוֹד בְּתַחֲנוּנֵיהֶם וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת לְקוֹבְרוֹ בִּפְנִים בֵּית הַקְבָרוֹת. אַחַר כַּךְ כְּשֶׁבָּא הַפַּרְנָס אֶל רַבֵּנוּ הִתְנַצֵּל לְפָנָיו עַל שֶׁלֹּא שָׁמַע בְּקוֹלוֹ מֵחֲמַת שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לַעֲמוֹד בְּהַפְצָרוֹתֵיהֶם וּלְהִתְאַכְזֵר אֲלֵיהֶם כָּל כַּךְ. אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “אַתָּה יֵשׁ לְךָ רַחְמָנוּת וַאֲנִי לֹא? מֵתִים שֶׁמֵּתוּ כְּבָר מֵאוֹת בַּשָּׁנִים בָּאוּ לְהִתְאוֹנֵן לְפָנַי שֶׁנִּפְטָר מָאוּס כָּל כַּךְ כְּהָרַב הַזֶּה עֲדַיִן לֹא הָיָה לָהֶם. “דּוּ הָאסְט רַחְמָנוּת אוּן אִיךְ נִישְׁט מֵתִים פוּן הוּנְדֶערְטֶער יָארְן זַיְינֶען גִּיקוּמֶען זִיךְ פַארְקְלָאגְן צוּ מִיר אַז זֵיי הָאבְּן נָאךְ אַזַּא מִיאוּסְן נִפְטַר נִישְׁט גִּיהַאט”. וְהִקְפִּיד עָלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְנַעֲשָׂה מֵאָז אָדָם מְבוּהָל וּמְבוּלְבָּל.

---

ב-קסב

בָּעֲיָרָה הֵייסִין, הַשּׁוֹכֶנֶת לְיַד אוּמַאן, הָיָה דָּר שָׁם מְפוּרְסָם אֶחָד, וּשְׁמוֹ הָיָה שְׁלֹמֹה, וְהֵצִיק מְאֹד לְאַנַ”שׁ בִּפְרָט לְרַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, דּוֹד רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה תַּלְמִיד חָכָם מָפְלָג כַּיָּדוּעַ, וְגָרַם לְקִלְקוּל שְׁלוֹם בֵּיתוֹ, רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא אֶל רַבֵּנוּ בְּכָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. פַּעַם לְאַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, בְּעֵת שֶׁהָיוּ אַנַ”שׁ נִפְרָדִים מֵרַבֵּנוּ וְכָל אֶחָד נָסַע חֲזָרָה לְבֵיתוֹ, נִכְנַס הוּא אֶל רַבֵּנוּ בְּפַחַד גָּדוֹל, כִּי פָּחַד לְהִפָּרֵד מֵרַבֵּנוּ וְלַחֲזֹר לְבֵיתוֹ בְּיוֹדְעוֹ מַה מְּצַפֶּה לוֹ בְּעִירוֹ, וְהִבְחִין בְּרַבֵּנוּ שֶׁרְצוֹנוֹ הוּא, שֶׁלֹּא יִסַּע וְיַחֲזֹר לְבֵיתוֹ, וְנִשְׁאַר אֵצֶל רַבֵּנוּ עוֹד שָׁבוּעַ. לְאַחַר שָׁבוּעַ, כְּשֶׁבָּא לְהִפָּרֵד מֵרַבֵּנוּ, הִבְחִין שׁוּב, שֶׁאֵין רְצוֹן רַבֵּנוּ שֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ, וְנִשְׁאַר עוֹד, וְכָךְ מִפַּעַם לְפַעַם דָּחָה נְסִיעָתוֹ, עַד שֶׁנִּשְׁאַר אֵצֶל רַבֵּנוּ שָׁנָה תְּמִימָה. אַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל הַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה, כְּשֶׁנִּכְנַס לְרַבֵּנוּ אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “לֵךְ, סַע לְבֵיתְךָ וְתַצִּיעַ שִׁדּוּךְ לְזוּגָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה…” כִּי הוּא נִפְטַר “פָאר אַ הֵיים אוּן רֶעד אַ שִׁדּוּךְ פַאר שְׁלֹמֹה’ס וַיְיבּ…” וְאָמַר אַחַר-כָּךְ רַבֵּנוּ, “אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב ‘גַּם עָנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב’, אוּלָם מֵהַשָּׁמַיִם נִלְחֲמוּ בַּעֲדִי”, “מְ’הָאט זַאךְ פוּן הִימְל אָן גִּינוּמֶען פַאר מִיר” .

---

ב-קסג

בְּמֶעזְבּוּז הָיָה דָר זָקֵן אֶחָד רַבִּי מִכְצֶי שֶׁהָיָה נֶכְדוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז זַצַ”ל, וְשָׁמַע אֶחָד מֵאַנַ”שׁ שֶׁהוּא שׁוֹכֵב חוֹלֶה וּבוֹדֵד בְּבֵיתוֹ בַּעֲנִיּוּת מוּפְלֶגֶת, נִתְעוֹרֵר וְנָסַע וּבָא לְבֵיתוֹ וּמָצְאוֹ שׁוֹכֵב מְסֻבָּל בְּיִסּוּרִים. תֵּיכֶף הָלַךְ וְהֵבִיא לְבֵיתוֹ עֵצִים לְחַמֵּם בֵּיתוֹ וְשִׁמְּשׁוֹ מְאֹד, הִתְפָּעֵל הַזָּקֵן הַזֶּה מִטּוּב לִבּוֹ וּנְדִיבוּתוֹ, וְשָׁאֲלוֹ מֵהֵיכָן הוּא? עָנָה לוֹ שֶׁהוּא מֵעִיר טוּלְטְשִׁין, אָמַר לוֹ הַזָּקֵן הֲרֵי טוּלְטְשִׁין אֵינָה רְחוֹקָה מֵעִיר בְּרֶסְלֶב, עָנָה לוֹ זֶה הָאֶחָד מֵאַנַ”שׁ נָכוֹן הַדָּבָר וְגַם חָסִיד בְּרֶסְלֶב אָנֹכִי, אָמַר לוֹ הַזָּקֵן אִם חָסִיד בְּרֶסְלֶב הִנְּךָ אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר שֶׁהָיָה עִמִּי וּרְאִיתִיו בְּעֵינַי! בִּהְיוֹתִי יֶלֶד קָטָן בִּקַּרְתִּי אֵצֶל סָבִי רַבִּי בָּרוּךְ וְהוּא חִבְּבַנִּי מְאֹד וְיוֹשֵׁב הָיִיתִי לוֹ עַל בִּרְכָּיו מִפַּעַם לְפַעַם, וְהִנֵּה אֵצֶל סָבִי הָיוּ מִתְאַסְּפִים הַרְבֵּה מֵהַצַּדִּיקִים וְהַמְּפוּרְסָמִים שֶׁבַּדּוֹר, וּזְכוּרַנִּי שֶׁבֵּין דִּבּוּרֵיהֶם שֶׁדִּבְּרוּ הִתְחִילוּ לְדַבֵּר גַּם בְּעִנְיָן רַבְּכֶם הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וּרְאִיתִים מְחַיְּכִים עָלָיו. וְסָבִי רַבִּי בָּרוּךְ יָשַׁב כָּל הָעֵת וְשָׁתַק, אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהָלְכוּ לָהֶם, פָּנָה אֵלַי סָבִי וְאָמַר לִי: “מַה שֶּׁיֵּשׁ לְרַבִּי נַחְמָן בְּכַף הָרֶגֶל אֵין לָהֶם בְּרֹאשָׁם”, “וָואס רַבִּי נַחְמָן הָאט אִין זַיין פָּאדְבָּאר הָאבְּן זֵיי נִישְׁט אִין קָאפּ”. וְשָׁאַלְתִּיו אִם כֵּן מַדּוּעַ שָׁתַקְתֶּם וְלֹא מְחִיתֶם בָּהֶם? עָנָה לִי סָבִי וְאָמַר לִי “לְרַבִּי נַחְמָן יֵשׁ לוֹ נְשָׁמָה כָּזוֹ שֶׁאִם לֹא יַחְלְקוּ עָלֶיהָ הִיא לֹא תִּתְקַיֵּם בָּעוֹלָם” וּמִשּׁוּם כָּךְ הֶחֱרַשְׁתִּי.

---

ב-קסד

כַּיָּדוּעַ הִתְעַנָּה וְסִגֵּף רַבֵּנוּ אֶת עַצְמוֹ בִּצְעִירוּתוֹ מְאֹד מְאֹד, וְהָיָה אֵיזֶה פְּעָמִים שֶׁהִתְעַנָּה כִּשְׁמוֹנָה עָשָֹר פְּעָמִים בְּשָׁנָה אַחַת מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, דְּהַיְינוּ שֶׁלֹּא טָעַם א אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה מֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ מֵעֵת סְעוּדָה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת עַד סְעוּדַת לֵיל שַׁבָּת שֶׁל שַׁבָּת הַשְּׁנִיָּה. וְהָיָה הַדָּבָר מֻסְתָּר מְאֹד מֵעֵינֵי בְּנֵי אָדָם אַף מֵהַקְּרוֹבִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר וְאַף מִזּוּגָתוֹ, לְבַד מִמְשַׁמְּשׁוֹ, וְאוֹתוֹ עַצְמוֹ הִזְהִיר בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה לִבְלִי לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם הַדָּבָר.

פַּעַם בְּעֶרֶב אֶחָד כְּשֶׁנִּכְנַס רַבִּי חַייקְל לְרַבֵּנוּ, שֶׁשִּׁמְשׁוֹ אָז, רָאָהוּ שׁוֹכֵב בְּחוּלְשָׁה עֲצוּמָה כָּזוֹ עַד שֶׁיָּצָא דָם מֵעֵינָיו וְאָזְנוֹ, כִּי הָיָה זֹאת בַּחֲצִי יְמֵי הַשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי, אַחַר שֶׁהִתְעַנָּה כְּבָר רַבֵּנוּ כַּמָּה יָמִים רְצוּפִים, מֵרוֹב בֶּהָלָה עַל רְאוֹתוֹ אֶת רַבֵּנוּ בְּחוּלְשָׁה כָּזוֹ שִׁדְּלוֹ וְהִפְצִיר בּוֹ מְאֹד בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת וְהַפְצָרוֹת, שֶׁיֹּאבֶה לֶאֱכוֹל וְלִטְעוֹם אֵיזֶה דְבַר אֲכִילָה. וּכְשֶׁרָאָה שֶׁאֵין רַבֵּנוּ מַסְכִּים לְבַקָּשָׁתוֹ כְּלַל וּכְלַל אִיֵּם עַל רַבֵּנוּ בְּאָמְרוֹ לוֹ “אִם א יֹאבֶה רַבֵּנוּ לֶאֱכוֹל יְגַלֶּה וִיפַרְסֵם אֶת עִנְיָן תַּעֲנִיּוֹתָיו בָּרַבִּים” “רַבִּי, אִיךְ וֶועל אוֹיס זָאגְן”. בְּלֵית בְּרֵירָה הִסְכִּים לוֹ רַבֵּנוּ, תֵּיכֶף רָץ רַבִּי חַייקְל עִם תַּרְנְגוֹלֶת אֶל הַשּׁוֹחֵט וּבַדֶּרֶךְ חֲזָרָה מָרַט לָהּ אֶת נוֹצוֹתֶיהָ וּבִשְׁלָהּ וְהִגִּישׁ לְרַבֵּנוּ מָנָה מָרָק, וְאָז פָּגַשׁ בְּרַבֵּנוּ אֵיךְ שֶׁעוֹמֵד עִם רֶגֶל אַחַת עַל הָרִצְפָּה וְרֶגֶל שְׁנִיָּה עַל הַסַּפְסָל, נַעֲנָה אֵלָיו רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ: “חַייקְל, זַמֵּר לִי אֶת הַנִּגּוּן הַמְּעוֹרֵר” הוּא הַנִּגּוּן הַמְפוּרְסָם בֵּין אֲנַ”שׁ עַל הַתֵּיבוֹת “מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא” הַמּוּשָׁר בְּלֵיל שַׁבָּת. רַבִּי חַייקְל שֶׁהָיָה לוֹ כַּיָּדוּעַ קוֹל עָרֵב נֶעֱמַד בְּצִוּוּי רַבֵּנוּ וְהִתְחִיל לְזַמֵּר אֶת הַנִּגּוּן, כְּשֶׁסִּיְּמוֹ רָמַז לוֹ רַבֵּנוּ בְּיָדוֹ שֶׁיַּחֲזוֹר עַל הַנִּגּוּן שׁוּב וְכֵן עָשָֹה, וּכְשֶׁסִּיְּמוֹ רָמַז לוֹ רַבֵּנוּ שׁוּב לְזַמֵּר וְכֵן חוֹזֵר חָלִילָה, וְכָךְ עָמַד רַבִּי חַייקְל וְזִמֵּר אֶת הַנִּגּוּן כָּל הַלַּיְלָה וְרַבֵּנוּ עוֹמֵד אֶצְלוֹ, וַעֲדַיִן לֹא טָעַם מֵהָאוֹכֶל כְּלָל. כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר דָּחָה רַבֵּנוּ אֶת הַמָּרָק וְהִמְשִׁיךְ בְּצוֹמוֹ עַד לַשַּׁבָּת הַקְרֵיבָה וּבָאָה. (וע”ע להלן בח”ו סכ”ו).

[ו – כו

בַּמַּעֲשֶׂה הַיָּדוּעַ שֶׁהָיָה לְרַבִּי חַיְיקְל עִם רַבֵּנוּ בְּעֵת תַּעֲנִיּוֹתָיו עַד שֶׁבָּא לִידֵי סַכָּנָה וְכוּ’ הוּבָא לְעֵיל חֵלֶק ב סִימָן קסד. אָמַר אַחַר כָּךְ רַבֵּנוּ “כָּל זֶה שֶׁבָּאתִי עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית לִידֵי סַכָּנָה כָּזוֹ הָיָה לִי מֵחֲמַת שֶׁנִּתְפַּרְסֵם הַדָּבָר בֵּין הָאֲנָשִׁים עַל מִנְהָגִי לָצוּם כָּל כָּךְ”, כִּי הָיָה צָם שָׁבוּעוֹת שְׁלֵמִים מֶשֶׁךְ זְמַן רַב וְלֹא בָּא בְּשׁוּם פַּעַם לִידֵי סַכָּנָה כָּזוֹ, וְכָל זֶה הָיָה לוֹ מֵחֲמַת הַפִּרְסוּם שֶׁהִזִּיק לוֹ.]

---

ב-קסט

בָּעִיר אוּמַאן הָיָה בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁנִּבְנָה עַל יְדֵי “רַבִּי קַלְמָן”, שֶׁהָיָה מִנְגִידֵי וַעֲשִׁירֵי עִיר אוּמַאן עוֹד בִּזְמַן רַבֵּנוּ, וְהָיוּ מְכַנִּים אֶת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת הַזֶּה בְּשֵׁם “רַבִּי קַלְמָנְ’ס קְלוֹיז”, וְרַבֵּי לֵיבּ מִקָאסְטַאנְטִין לְעֵת זִקְנוּתוֹ כְּשֶׁלֹא הָיָה כְּבָר בְּכֹחוֹ לָבוֹא מֵהָעִיר לְהַקְלוֹיז שֶׁל אַנַ”שׁ, הָיָה יוֹשֵׁב שָׁם בַּקְּלוֹיז שֶׁל רַבִּי קַלְמָן, וְגַם מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם הָיוּ מְחַמְּמִים הֵיטֵב אֶת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת, מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּקְּלוֹיז אֶצְלֵנוּ שֶׁהָיָה קַר מְאֹד. וְשָׁם עָסַק בַּעֲבוֹדַת ה’ בְּקִמַּת חֲצוֹת וְכוּ’ וְכוּ’ וּבִבְכִיּוֹת וּצְעָקוֹת כְּדַרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ, פַּעַם כְּשֶׁרָאָהוּ הַשַּׁמָּשׁ שֶׁל הַקְּלוֹיז בּוֹכֶה בְּעֵת תְּפִלָּתוֹ עֲבוֹדָתוֹ, פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר: לָמָּה הִנְּכֶם בּוֹכִים: כִּי חָשַׁב שֶׁבּוֹכֶה עַל מִעוּט פַּרְנָסָתוֹ וְכוּ’, אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶׂה מֵרַבְּכֶם וּכְבָר לֹא תִּבְכּוּ, וְסִפֵּר לוֹ שֶׁאָבִיו הָיָה מֵאַנְשֵׁי הַחֶבְרָא-קַדִּישָׁא בְּעִיר אוּמַאן בְּעֵת פְּטִרָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ. וּבִפְטִירָתוֹ לֹא שִׁנּוּ מִכָּל סֵדֶר הַלְּוָיוֹת וְאַנְשֵׁי הַחֶבְרָא-קַדִּישָׁא טִפְּלוּ בְּגוּפוֹ הַקָּדוֹשׁ עַיֵּן בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ סִימָן סו וְעַל אָבִי הִטִּילוּ לְהָנִיחַ אֶת רַבְּכֶם בַּקֶּבֶר. וְסִפֵּר אָבִי שֶׁבְּעֵת שֶׁאחַז בְּרַבֵּנוּ לְהַנִיחוֹ בַּקֶּבֶר כְּשֶׁהִגִּיעַ סָמוּךְ לַקַּרְקַע הִתְגַּלָּה לְפָנָיו בְּפֶתַע פִּתְאוֹם אוֹר גָּדוֹל מְאֹד וְלָקְחוּ אוֹתוֹ מִיָּדוֹ וְאָמַר “מִי הִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הַקַּרְקַע אֵינִי יוֹדֵעַ אֲנִי לֹא שַׂמְתִּיו”. וּכְשֶׁסִּפֵּר לִי אָבִי זֹאת צִוָּה עָלַי שֶׁלֹּא אַחֲזִיק בְּמַחְלוֹקֶת עִם חֲסִידֵי בְּרַסְלֶב מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה זֶה שֶׁהָיָה לוֹ. וְסִיֵּם הַשַּׁמָּשׁ וְאָמַר לְרַבִּי לֵיבּ: “אִם כֵּן מַדּוּעַ הִנְּכֶם בּוֹכִים מֵאַחַר שֶׁהָיָה לָכֶם רַבִּי קָדוֹשׁ כָּזֶה”.

---

ב-קע

כַּיָּדוּעַ שָׁהָה רַבֵּנוּ בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת שְׁנַת תקס”ז בְּעִיר זַאסְלַאב, צִוָּה אָז לְאַנַ”שׁ שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ אֵלָיו כְּדַרְכָּם בְּכָל שָׁנָה, אוּלָם רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁיָּדַע שֶׁבֶּאֱמֶת רְצוֹן רַבֵּנוּ הוּא, שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלָיו, הָלַךְ וְכָתַב מִכְתָּבִים לְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁפְּזוּרִים בָּהֶם אַנַ”שׁ, וְזִירֵז אוֹתָם שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִסְעוּ אֶל רַבֵּנוּ לְזַאסְלַאב וְאָכֵן בָּאוּ וְנִתְקַבְּצוּ שָׁם הַרְבֵּה מֵאַנַ”שׁ. רַבֵּנוּ שָׁהָה שָׁם בְּבֵית כְּנֶסֶת קָטָן שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לְהַחַיָּטִים שֶׁבָּעִיר, וְאַנַ”שׁ כְּדַרְכָּם הִתְפַּלְּלוּ בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת בִּפְרַט בְּבִרְכַּת סְפִירַת הָעוֹמֶר וְכוּ’, וּבָא שַׁמָּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהֵם מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ, וְהִתְאוֹנֵן לִפְנֵי רַבֵּנוּ עַל שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אֲנָשִׁים מְשׁוּנִים שֶׁמַּרְעִישִׁים כָּל כַּךְ בִּתְפִלָּתָם, וּמַאֲרִיכִים בַּסְפִירָה עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִנְעוֹל אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדַרְכּוֹ. רַבֵּנוּ לֹא עָנָה לוֹ דָּבָר רַק חִיֵּךְ מְעַט, אַחַר כַּךְ הֵבִין שֶׁהֵם מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ וְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ, וּבְכָל יוֹם בָּאוּ עוֹד וְעוֹד מֵאַנַ”שׁ לִשְׁהוֹת עִם רַבֵּנוּ בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת.

---

ב-קעד

רַבִּי לִיפָּא שֶׁהִתְקַרֵב עִם מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ וְהָיָה לוֹ עוֹד חֵלֶק גָּדוֹל בְּהִתְקַרְבוּת מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ, וְהִתְרַחֵק אַחַר כַּךְ מֵרַבֵּנוּ כַּיָּדוּעַ, פַּעַם כְּשֶׁיָּשְׁבוּ בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית אֵצֶל רַבֵּנוּ, בְּאֶמְצַע עֲרִיכַת הַשֻּׁלְחָן נִכְנַס סוֹחֵר אֶחָד וְקָרָא לְרַבִּי לִיפָּא הַחוּצָה, כִּי כְּבָר הָיָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים וְדִבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיָנֵי עֲסָקָיו וּמִסְחָרָיו, וְזֶה הָיָה בִּזָּיוֹן גָּדוֹל שֶׁבְּאֶמְצַע עֲרִיכַת הַשֻּׁלְחָן אֵצֶל רַבֵּנוּ וַאֲמִירַת הַתּוֹרָה יַעֲסוֹק בְּמִסְחָרָיו, וְאָז הִזְכִּיר רַבֵּנוּ מַאֲמַר הַתִּקּוּנִים הַמּוּבָא בְּתוֹרָה כג הַאי עוֹתְרָא חַיְיכִית בְּהוֹן בְּהַאי עַלְמָא וּלְבָתַר קְטִילַת לוֹן הָעֲשִׁירוּת מְשַׂחֶקֶת בִּבְנֵי אָדָם בָּזֶה הָעוֹלָם וּלְבַסּוֹף עוֹד הוֹרֶגֶת אוֹתָם וְנִתְקַיֵּם דִּבּוּר זֶה בְּנֶכְדּוֹ רַבִּי משֶׁה וֶועלְוְול שֶׁפַּעַם אַחַת נָסַע עִם עֶגְלוֹנוֹ הַגּוֹי שֶׁעָבַד אֶצְלוֹ זְמַן רַב, וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ סָטָה הָעֶגְלוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וּפָנָה לְתוֹךְ יַעַר עָבוֹת וְהִתְנַפֵּל עָלָיו לְהָרְגוֹ, בִּקְשׁוֹ רַבִּי משֶׁה וֶועלְוְול שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה אַחַת עוֹד בָּזֶה הָעוֹלָם, וְיַרְשֶׁה לוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה לִפְנֵי מִיתָתוֹ, וְהִסְכִּים הָעֶגְלוֹן הַגּוֹי לְהַפְצָרָתוֹ, וְהִתְפַּלֵּל בִּבְכִיּוֹת נוֹרָאוֹת וּבְהִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ, לְאַחַר שֶׁגָּמַר תְּפִלָּתוֹ הִתְחָרֵט הָעֶגְלוֹן מִלְבַצֵע זְמָמוֹ וּבִקֵּשׁ סְלִיחָתוֹ, כְּשֶׁחָזְרוּ לְבֵיתָם אָמַר לוֹ רַבִּי משֶׁה וֶועלְוְול: מוֹדֶה אֲנִי לְךָ מְאֹד עַל רַחְמָנוּתְךָ שֶׁלֹּא הַרַגְתַּנִּי אוּלָם לַעֲבוֹד אֶצְלִי יוֹתֵר אֵינְךָ יָכוֹל וּפִטְרוֹ, אוּלָם אַחַר כַּךְ הָרְגּוֹ נֶכֶד הָעֶגְלוֹן הַנַּ”ל, וְנִתְקַיְמָה נְבוּאַת רַבֵּנוּ שֶׁאָמַר “שֶׁלְבַסּוֹף הוֹרֶגֶת אוֹתָם”.

---

א-תקצג

הַכְּלָל, שֶׁהֵם נִתְקַשְּׁרוּ אֵלָיו מְאֹד, וְנִכְנַס אַהֲבָתוֹ בְּלִבָּם מְאֹד מֵחֲמַת גֹּדֶל חָכְמָתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהָיוּ רְגִילִין לִכְנֹס אֶצְלוֹ, וְהָיָה נֶחְשַׁב מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם. וּפַעַם אַחַת, כְּשֶׁדִּבְּרוּ מִמָּשִׁיחַ עָנוּ וְאָמְרוּ לְרַבֵּנוּ: “אֶתְכֶם הָיִינוּ רוֹצִים לְמָשִׁיחַ”. וּפַעַם אַחַת אָמְרוּ לוֹ, שֶׁאִם הָיָה הַקֵּיסָר הַזָּקֵן חַי הָיָה לוֹקֵחַ הַנֵּזֶר וְהַכֶּתֶר מַלְכוּת מֵרֹאשׁוֹ וּמַכְתִּיר אֶתְכֶם מֵחֲמַת חָכְמַתְכֶם הַמֻּפְלֶגֶת, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה, שֶׁכַּיּוֹם הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ חָכָם. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).]

---

ב-קעז

פַּעַם אָמְרוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁקֵּרְבָם רַבֵּנוּ בְּאוּמַאן, לְרַבֵּנוּ: “אִלּוּ הָיָה הַקֵּיסָר הַקּוֹדֵם חַי וְהָיָה פּוֹגֵשׁ וּמִתְוַעֵד אִתְּכֶם וְרוֹאֶה אֶת חָכְמַתְכֶם הָיָה מוֹרִיד אֶת כֶּתֶר הַמַּלְכוּת מֵרֹאשׁוֹ וּמַלְבִּישׁוֹ לָכֶם, כִּי הַקֵּיסָר הָרִאשׁוֹן הָיָה חָכָם מְאֹד, אוּלָם הַקֵּיסָר שֶׁל הַיּוֹם אֵינוֹ בַּר-דַּעַת גָּדוֹל. הֵם הָיוּ קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת וְהָיָה לָהֶם שַׁרְבִיט זָהָב מֵהַקֵּיסָר, שֶׁקִּבְּלוּ אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ בְּמַתָּנָה לְאוֹת הוֹקָרָה. (וע”ע בח”א, סעיף תקצ”ג).

---

ב-קעח

כְּשֶׁהִתְקָרְבוּ הָאֵפִּיקוֹרְסִים לְרַבֵּנוּ, וְנוֹדַע לָהֶם מֵחָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל רַבֵּנוּ שִׁבְּחוּ אֶת רַבֵּנוּ מְאֹד לִפְנֵי הַקֵּיסָר הַצַּאר, וְשָׁלַח הַצַּאר מִכְתָּב לְרַבֵּנוּ, אוּלָם הַמִּכְתָּב הִגִּיעַ לְאוּמַאן כְּבָר אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ.

---

ב-קעט

חֲתֻנָּתָהּ שֶׁל בַּת רַבֵּנוּ, מִרְיָם, עִם בְּנוֹ שֶׁל הָרַב מִוָאלְטְשִׁיסְק, הָיְתָה צְרִיכָה הַחֲתֻנָּה לְהִתְקַיֵּם בִּמְקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, כַּנָהוּג, אוּלָם הָרַב מִוָאלְטְשִׁיסְק שָׁלַח שָׁלִיחַ אֶל רַבֵּנוּ לֵאמֹר וּלְבַקֵּשׁ מֵרַבֵּנוּ, שֶׁהַחֲתֻנָּה תִּתְקַיֵּם בְּעִירוֹ וָאלְטְשִׁיסְק, מֵחֲמַת שֶׁחָלָה בְּעֵינָיו, וְקָשֶׁה לוֹ לִנְסֹעַ לִבְרֶסְלֶב וְלַעֲרֹךְ שָׁם אֶת הַחֲתֻנָּה כַּנָּהוּג. כְּשֶׁהוֹדִיעַ זֹאת הַשָּׁלִיחַ לְרַבֵּנוּ, אָמַר רַבֵּנוּ לְאַנַ”שׁ: “כֵּן, כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חוֹלֶה בְּעֵינָיו, אִלּוּ הָיָה בָּרִיא בְּעֵינָיו וְהָיָה רוֹאֶה אֵיזֶה מְחֻתָּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ, הָיָה הוּא נוֹסֵעַ אֵלַי וְלֹא אֲנִי אֵלָיו…” “יָא, יָא, אִיךְ וֵוייס אַז עֶר הָאט קְרַאנְקֶע אוֹיגְן, טָאמֶער וָואלְט עֶר גִּיהַאט גּוּטֶע אוֹיגְן וָואלְט עֶר גִּזֶעהן וָואספַארַא מְחֻתָּן עֶר הָאט וָואלְט עֶר גִּיפָארְן צוּ מִיר נִישְׁט אִיךְ צוּ אִיהם…”:

---

ב-קפ

פַּעַם סִפְּרוּ לְרַבֵּנוּ מִגֹּדֶל מַעֲלַת חוֹתְנוֹ הָרַב מִוָּאלְטְשִׁיסְק, שֶׁהוּא מַתְמִיד מְאֹד בְּלִמּוּדוֹ עַד שֶׁלּוֹמֵד וְחוֹזֵר כָּל יוֹם עַל מֵאָה וּתְשַׁע עֶשְׂרֵה דַּפֵּי גְּמָרָא, וְאָמַר רַבֵּנוּ, שֶׁזֶּה מְעַט וְכוּ’, וְכַמְּסֻפָּר בְּ”חַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן” סִימָן תקנ”ו, עַיֵּן שָׁם.

---

ב-קפא

בְּלֵיל שַׁבָּת הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁהֶעְתִּיק רַבֵּנוּ מוֹשָׁבוֹ מִזְּלָאטִיפָּאלִי לָעִיר בְּרֶסְלֶב, וּבָאוּ מִבְּנֵי הָעִיר לְקַבֵּל פָּנָיו בָּאוּ גַּם הַחַזָן יוֹסֵף, שֶׁכִּנּוּ אוֹתוֹ “יוֹסֵף הַחַזָן” וְסִיַּע לְרַבֵּנוּ בְּדִירָתוֹ, כִּי רָצָה לְהַחְנִיף לְרַבֵּנוּ, מִשּׁוּם שֶׁתּוֹשָׁבֵי הָעִיר לֹא אָהֲבוּ אוֹתוֹ. אוּלָם רַבֵּנוּ לֹא קֵרְבוֹ, וּבְלֵיל שַׁבָּת הָרִאשׁוֹן בָּאוּ תּוֹשָׁבִים מִבְּנֵי הָעִיר אֶל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, הָיָה בֵּינֵיהֶם גַּם הַחַזָּן “יוֹסְל חַזָּן”, וְרָצָה לְזַמֵּר לִפְנֵי רַבֵּנוּ אֶת הַזֶּמֶר: “מְנוּחָה וְשִׂמְחָה”. לִפְנֵי שֶׁהִתְחִיל, פָּתַח רַבֵּנוּ אֶת פִּיו וְהִתְחִיל לוֹמַר לִפְנֵי הָעוֹלָם אֶת הַתּוֹרָה, “אַקְּרוּקְּתָא” שֶׁבְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן ג’ הַמַּתְחֶלֶת: “הִנֵּה מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ נִגּוּן מִמְּנַגֵּן רָשָׁע וְכוּ'”, וְתֵכֶף סָתַם הַחַזָּן אֶת פִּיו. וְרַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן, בְּסַפְּרוֹ מַעֲשֶׂה זֶה דִּיֵּק וְאָמַר, שֶׁעַל-כֵּן לֹא הִתְחִיל רַבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ בְּמַעֲלַת הַמְנַגֵּן הַכָּשֵׁר, אֶלָּא הִתְחִיל הַתּוֹרָה בְּעִנְיַן הַמְנַגֵּן הָרָשָׁע, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב הַחַזָּן שֶׁעָלָיו מִתְכַּוֵּן רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא מְנַגֵּן כָּשֵׁר, וּמִשּׁוּם הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ”ל, שֶׁהָיָה בְּהֶכְרַח לִפְתֹּחַ בִּשְׁלִילַת הַחַזָּן, כְּדֵי שֶׁיִּסְתֹּם פִּיו. אַחַר-כָּךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בִּסְעֻדַּת הַמְּלַוֶּה מַלְכָּה, הִתְחִיל לָשִׁיר לְלֹא רְשׁוּת רַבֵּנוּ, אֶת הַזֶּמֶר: “הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל” וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּבוֹת: “חָלְפָה עוֹנַת מִנְחָתִי” טָעָה וְאָמַר “עוֹנַת מִטָּתִי…” וְאָמַר עַל זֶה רַבֵּנוּ: “הוּא מְגַלֶּה מַה שֶּׁהוּא…” “עֶר זָאגְט אוֹיס וָואס עֶר אִיז…” וּמֵרוֹב בּוּשָׁה, שֶׁנִּתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ בָּרַבִּים, עָקַר דִּירָתוֹ מִבְּרֶסְלֶב וְנָפַל מִדֶּרֶךְ הַיַּהֲדוּת, עַד שֶׁנִּשְׁתַּמֵּד רַחְמָנָא לִיצְלָן, וְאַחַר-כָּךְ חָזַר לַיַּהֲדוּת עַל-יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה לִפְנֵי רַבֵּנוּ בְּלֵיל “נִיטְל”, שֶׁסִּפֵּר אֶחָד לִפְנֵי רַבֵּנוּ מֵהַחָגָא שֶׁל הַנּוֹצְרִי הַנִּקְרָא “סָארָאג סְוַועטְיֶיע”, “חַג הָאַרְבָּעִים”, שֶׁפַּעַם יָשְׁבוּ אַרְבָּעִים אֲנָשִׁים בְּאֵיזֶה מָקוֹם, וְלֹא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל, וְנַעֲשָׂה לָהֶם נֵס, שֶׁמָּצְאוּ שְׁלשָׁה כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וְהִסְפִּיק לֶחֶם מוּעָט זֶה לְכָל הָאַרְבָּעִים אִישׁ הַנַּ”ל, אוּלָם זֶה שֶׁסִּפֵּר זֹאת לְרַבֵּנוּ הָפַךְ הַנַּ”ל, דְּהַיְינוּ: שֶׁסִּפֵּר, שֶׁהָיוּ אַרְבָּעִים לְחָמִים עִם שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, וְנַעֲשָׂה צְחוֹק גָּדוֹל, וְאָז נַעֲנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר: “יוֹסְל כְּבָר חָזַר” “יוֹסְל הָאט זִיךְ שׁוֹין אוּמְגִיקֶערְט”, וְאָז חָזַר בִּתְשׁוּבָה וְחָזַר לְדֶרֶךְ הַיַּהֲדוּת.

---

ב- קפב

רַבֵּנוּ לֹא שִׁבַּח אֶת עִנְיַן הַמַּגִּידוּת שֶׁהָיָה נָהוּג בִּזְמַנּוֹ, בִּגְלַל נִסָּיוֹן הַפִּרְסוּם וְהַכָּבוֹד הָרַב שֶׁהָיָה כָּרוּךְ בָּהּ, וַאֲפִלּוּ הַמַּגִּידוּת שֶׁנָּהַג בָּהּ הַמַּגִּיד מִטְרָהוִויץ, אוּלָם הִפְטִיר: “מֵחֲמַת שֶׁכְּשֶׁבָּא הַמַּגִּיד לְאֵיזֶה עֲיָרָה מְכִינִים אֶת עַצְמָם בְּנֵי הָעֲיָרָה לִקְרַאת בֹּא הַמַּגִּיד, כִּי הָיוּ סוֹגְרִים אֶת חֲנוּיוֹתֵיהֶם וּמִתְלַבְּשִׁים בְּבִגְדֵי שַׁבָּת וְכוּ’ וּמְקַבְּלִים עַל יְדֵי זֶה הִרְהוּר תְּשׁוּבָה מֵחֲמַת כָּל זֶה יֵשׁ בִּדְבַר הַמַּגִּידוּת מַעֲלָה טוֹבָה”.

---

ב- קפג

בְּעֵת שֶׁבִּקֵּר רַבֵּנוּ אֵצֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מָרְדְּכַי מִנֶּעסְחִיז בַּחֲזָרָתוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְרַבִּי מָרְדְּכַי שָׁכַב אָז עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, כִּי הָיָה חָמֵשׁ יָמִים סָמוּךְ לִפְטִירָתוֹ, כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן קיג, נָתַן אָז רַבִּי מָרְדְּכַי סַךְ עֲשָׂרָה רֶענְדְּלִיךְ לְרַבֵּנוּ בִּשְׁבִיל פִּדְיוֹן וְשֶׁיִּתְפַּלֵּל רַבֵּנוּ לִרְפוּאָתוֹ. וְאָמַר אָז רַבֵּנוּ לְאַנַ”שׁ שֶׁאִם הָיָה רַבִּי מָרְדְּכַי נוֹתֵן אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ לִצְדָקָה הָיָה מִתְרַפֵּא מֵחוֹלְיוֹ, אוּלָם אֶת זֶה אֵין יְכוֹלִים לוֹמַר לוֹ.

---

ב- קפד

כְּשֶׁהָיָה רנ”ט בְּלֶעמְבֶּערְג סִפֵּר לוֹ בֶּן הָרַב מִלֶּעמְבֶּרְג, שֶׁבְּעֵת שֶׁשָּׁהָה רַבֵּנוּ שָׁם בְּלֶעמְבֶּרְג לִרְפוּאַת מַחֲלָתוֹ הָיָה מְמַעֵט מִלְדַבֵּר מֵסִבַּת מַחֲלָתוֹ, אוּלָם כְּשֶׁהָיָה כְּבָר פּוֹתֵחַ לִפְעָמִים אֶת פִּיו הָיָה מַה לִּשְׁמוֹעַ, בִּפְרַט כְּשֶׁסִּפֵּר מַעֲשֶׂה, וּבִפְרַט כְּשֶׁהָיָה מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה נוֹרָא לְשׁוֹמְעוֹ, וְסִפֵּר שֶׁפַּעַם בְּעֵת הַסְעוּדָה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת אָמַר רַבֵּנוּ שֶׁיְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִבְחִין בֶּן הָרַב בְּאֶמְצַע הַסִּפּוּר שֶׁהִנֵּה מַמָּשׁ הוֹלֵךְ רַבֵּנוּ וְגוֹוֵעַ מִגּוֹדֶל הַהִתְלַהֲבוּת וְהַדְבֵיקוּת וְהָלַךְ וְהִדְלִיק נֵר, כִּי כְּבָר הָיָה לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, כְּדֵי לְהַפְסִיק אֶת רַבֵּנוּ מִסִּפּוּרוֹ, וּמַמָּשׁ הֶחֱיָה בָּזֶה אֶת רַבֵּנוּ עַד שֶׁאַחַר כַּךְ הוֹדָה לוֹ רַבֵּנוּ עַל דָּבָר זֶה.

---

ב-קפה

פַּעַם סִפְּרוּ אַנַ”שׁ לְרַבֵּנוּ עַל אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתְלַהֲבוּת וְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא בְּהַדְלָקַת נֵרוֹת הַחֲנֻכָּה, אָמַר רַבֵּנוּ שֶׁזֶּה מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ מִתְחַדֵּשׁ בְּכָל הַשָּׁנָה. “וַויְיל עֶר בַּנַּיְיעֶט זִיךְ נִישְׁט אַ גַּאנְץ יָאר”.]

---

ב- קפו

רַבֵּנוּ הָיָה נוֹהֵג לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה בְּשִׂמְחַת-תּוֹרָה לַ”חֲתַן-תּוֹרָה” וּמוֹהַרְנַ”תְּ לַ”חֲתַן-בְּרֵאשִׁית”, וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “רַבֵּנוּ זָכָה לְסַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, וְאָנוּ רַק מַתְחִילִים אֶת הַתּוֹרָה…”

---

ב-קפז

פַּעַם, כְּשֶׁהָיָה רַבֵּנוּ בְּטֶעפְּלִיק בְּאַחַת מִנְּסִיעוֹתָיו הַנֶּעְלָמוֹת, שֶׁהָיָה מַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מְקוֹם בּוֹאוֹ, וְלֹא יָדְעוּ מִמֶּנּוּ הַתּוֹשָׁבִים, אָמַר צַדִּיק גָּדוֹל אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי טֶעפְּלִיק, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה רַבִּי יִצְחָק, שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ בָּעִיר אוֹר גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ, וְהִתְחִיל לָלֶכֶת מִבַּיִת לְבַיִת לְפִי הֶרְגֵּשׁוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ לַבַּיִת שֶׁהִתְאַכְסֵן בּוֹ רַבֵּנוּ, וְאָמַר: “הִנֵּה כָּאן נִמְצָא הָאוֹר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה” וְנִכְנַס פְּנִימָה וּפָגַשׁ בְּרַבֵּנוּ, כְּשֶׁהוּא מִתְחַבֵּא בַּעֲלִיַּת הַבַּיִת.

---

א-שלג

הַמַּעֲשֶה מֵרְפוּאַת חֳלִי הָרֵאָה לְרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע זאת מִפִּי רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ.

---

א-שלד

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי שֶׁהַמַּעֲשֶה כָּךְ הָיְתָה: אַחַר בִּיאָתוֹ מִלֶמְבֶּרְגְּ הָיָה דַּרְכּוֹ לִסַּע חוּץ לָעִיר. וּפַעַם אַחַת לָקַח אִתּוֹ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבָאוּ לִ”קְרֶעטְשְׁמֶע” אֶחָד, וְנָתְנוּ לָהֶם שָׁם גְּבִינָה לֶאֱכל, וְרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה לוֹ גַּם- כֵּן חֳלִי הָרֵאָה כְּמוֹ אַדְמוּ”ר זְצַ”ל, וְהוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרַבִּי נַפְתָּלִי לֹא רָצוּ לֶאֱכל מֵחֲמַת שֶׁמַּזִּיק לַחוֹלַאַת הַזּאת, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֹא רָצָה לֶאֱכל בִּלְעָדָם. וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְרַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁיּאכַל וְלא יַזִּיק לוֹ. וְאָמַר רַבִּי נַפְתָּלִי: “אַתָּה אוֹמֵר לִי?! כְּשֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יאמַר לִי! – “אַז דֶער רַבִּי וֶועט מִיר זָאגֶען” ! וְאָמַר לוֹ אַדְמוּ”ר זְצַ”ל שֶׁיּאכַל עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָכַל הָרַב נַפְתָּלִי עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנָּסְעוּ בַּחֲזָרָה הָעִירָה, עָשָה רַבִּי נַפְתָּלִי “אַ הוּס” [=שִׁעוּל], וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “הַרְאִיתֶם?! אֵין זֶה כְּבָר כְּלַל אוֹתוֹ שִׁיעוּל הַקּוֹדֵם. אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא יִפָּטֵר לְפָנַי”, “ס’אִיז שׁוֹין גָאר נִיט דֶער הוּס! אִיךְ הָאבּ גִימֵיינְט אַז עֶר וֶועט זִיךְ פְרִיעֶר אָפּ פַארְטִיגֶען פַאר מִיר” ! וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו, שֶׁבְּזֶה הַמַּאֲכָל הִמְשִׁיךְ לוֹ רְפוּאָה לְמַחֲלָתוֹ. וְאָז בְּאוֹתוֹ ראשׁ-הַשָּׁנָה אָמַר הַתּוֹרָה “תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה” (בְּלִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ”ן תִּנְיָנָא, סִימָן א), וְשָׁם מוּבָן זֶה, שֶׁיְּכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ כּחוֹת הָרְפוּאָה לְתוֹךְ כָּל דְּבַר מַאֲכָל, עַיֵּן שָׁם וְכוּ’.]

---

ב-קפח

פַּעַם נָסְעוּ רַבֵּנוּ וּמוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי בְּאֵיזוֹ נְסִיעָה, בַּדֶּרֶךְ נִכְנְסוּ לָנוּחַ בְּבֵיתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ, וְהוּא בִּרְאוֹתוֹ אֶת רַבֵּנוּ וּמְלַוָּיו בָּאִים לְבֵיתוֹ, הֵכִין עֲבוּרָם סְעֻדָּה חֲלָבִית עִם גְּבִינָה, עַל שֻׁלְחָן וְכִסְאוֹת בַּחוּץ, כְּדֶרֶךְ הַנּוֹפְשִׁים. וּמֵחֲמַת שֶׁרַבֵּנוּ סָבַל כְּבָר אָז מִמַּחֲלַת הַשִּׁעוּל, לֹא רָצָה לֶאֱכֹל אֶת הַגְּבִינָה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא מְעוֹרֶרֶת אֶת הַשִּׁעוּל, וְרַבִּי נַפְתָּלִי גַּם הוּא לֹא רָצָה לֶאֱכֹל, כִּי גַּם הוּא סָבַל מֵאוֹתָהּ מַחֲלָה, וּמוֹהַרְנַ”תְּ עָשָׂה בִּרְכַּת שֶׁהַכֹּל וְאָכַל מֵהַגְּבִינָה, וְהִפְצִיר בְּרַבִּי נַפְתָּלִי חֲבֵרוֹ שֶׁגַּם הוּא יֹאכַל עִמּוֹ מֵהַגְּבִינָה, וְאָמַר לוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי: “אַתָּה אוֹמֵר לִי לֶאֱכֹל? אִם רַבֵּנוּ יֹאמַר לִי לֶאֱכֹל אֲזַי אוֹכַל”. וּכְשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבֵּנוּ, אָמַר לְרַבִּי נַפְתָּלִי: “נוּ, וּבְכֵן מְצַוֶּה אֲנִי לְךָ לֶאֱכֹל”, “נוּ, הֵייס אִיךְ דִּיר עֶס”. וְאָכַל רַבִּי נַפְתָּלִי, וְאַחַר הָאֲכִילָה הִשְׁתַּעֵל, וְנִעְנַע רַבֵּנוּ בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר: “הֲרְאִיתֶם שֶׁכְּבָר הוּא שִׁעוּל אַחֵר לְגַמְרֵי”? “סִ’אִיז שׁוֹין גָּאר אַ אַנְדֶּער הוּס”? “אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא יִפָּטֵר מֵהָעוֹלָם עוֹד לְפָנַי, וְכָעֵת רוֹאֶה אֲנִי שֶׁעוֹד תִּהְיֶה לוֹ גַּם אֲרִיכוּת יָמִים…” “אִיךְ הָאבּ גֶּעמֵיְינְט אַז עֶר וֶועט זִיךְ נָאךְ אָפּפַארְטִיגְן פַאר מִיר, אַצִינְד זֶעה אִיךְ אַז עֶר וֶועט נָאךְ הָאבְּן אֲרִיכוּת יָמִים אוֹיךְ…”:

---

ב-קפט

כְּשֶׁנִפְטְרָה אִמּוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, שָׁאַל אֶת רַבֵּנוּ מַה צָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת לְטוֹבַת נִשְׁמָתָהּ, עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: שֶׁיְבָרֵךְ בִּרְכַת “אֲשֶׁר יָצַר” בְּכַוָּנָה. – “אַ עֶרְנְסְטְן אֲשֶׁר יָצַר”. (אבני”ה ברזל).

---

ב-קצ

תּוֹרָה ל”ז חֵלֶק א’ נֶאֶמְרָה עַל-יְדֵי שְׁאֵלָה שֶׁשָּׁאַל אֶחָד אֶת רַבֵּנוּ אִם יִתְפַּרְנֵס מִמְּלֶאכֶת הַשְּׁחִיטָה, וְלֹא עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ עַל זֶה בִּמְפוּרָשׁ, אֶלָּא אָמַר אֶת הַתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, וְהֵבִין הַלָּה מֵעַצְמוֹ שֶׁאֵין זֶה רְצוֹן רַבֵּנוּ.

---

ב-קצא

בְּעֵת הַמַּחֲלוֹקֶת שֶׁהִתְעוֹרְרָה עַל רַבֵּנוּ, שָׁאַל אֶחָד מֵהַגְּדוֹלִים שֶׁשָּׁמַע אֶת טַעֲנַת הַחוֹלְקִים בְּלָשׁוֹן שְׁאֵלָה, “וּמַה אוֹמֵר רַבֵּנוּ עַל טַעֲנוֹת הַמִּתְנַגְּדִים עָלָיו”? אָמְרוּ לוֹ: “הוּא שׁוֹתֵק וְלֹא עוֹנֶה כְּלוּם” ! נַעֲנָה וְאָמַר: (שֶׁ)כָּעֵת מְתוּרָץ לִי הַנֶּאֱמַר בְּאָבוֹת (פ”ה, מי”ז) – “אֵיזֶהוּ מַחְלוֹקֶת שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם מַחְלוֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ” – וְלִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִכָּתֵב “מַחְלוֹקֶת קֹרַח וּמשֶׁה”, אוּלָם מִכַּאן רְאָיָה שֶׁמּשֶׁה עַצְמוֹ שָׁתַק וְלֹא הֵגִיב לְמַחְלוֹקוֹתָם שֶׁל קֹרַח וַעֲדָתוֹ, וְכָל הַמַּחְלוֹקֶת נִקְרָא רַק עַל שְׁמָם, שֶׁרַק הֵם מְלַבִּים וּמְעוֹרְרִים אֶת הַמַּחְלוֹקֶת.

---

ב-קצב

עוֹד בִּהְיוֹת רַבֵּנוּ כְּבֶן אַרְבַּע שָׁנִים, בְּעֵת שֶׁאִמּוֹ הָיְתָה מַרְדִּימָה אוֹתוֹ כְּשֶׁהִבְחִין רַבֵּנוּ שֶׁהִיא נִרְדְּמָה, הָיָה יוֹרֵד בַּלָּאט מִמִּטָּתוֹ, וְהָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל קֶבֶר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זְקֵנוֹ.

---

ב-קצג

רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, הִפְצִיר בְּרַבֵּנוּ שֶׁיַּבְטִיחַ לוֹ, שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׁמְּשׁוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁמְּשַׁמְּשׁוֹ כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבֵּנוּ דָּחָה בְּכָל פַּעַם בַּקָּשָׁתוֹ. וּפַעַם, בְּעֵת שֶׁנָּסַע רַבִּי שִׁמְעוֹן עִם רַבֵּנוּ הִגִּיעוּ לְאֵיזֶה הַר, וּכְשֶׁיָּרְדוּ מִן הָהָר נָסְעָה הָעֲגָלָה בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה, עַד שֶׁהָיְתָה סַכָּנָה שֶׁמֵּרֹב מְהִירוּת הַנְּסִיעָה, תִּתְהַפֵּךְ הָעֲגָלָה עִם יוֹשְׁבֶיהָ חַס וְשָׁלוֹם, וּכְשֶׁרָאָה זֹאת רַבִּי שִׁמְעוֹן, מָסַר נַפְשׁוֹ לְמַעַן הַצָּלָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וְקָפַץ מֵהָעֲגָלָה וְעָצַר בִּכְתֵפוֹ וּבְגוּפוֹ אֶת הָעֲגָלָה… וּבָזֶה הִצִּיל אֶת רַבֵּנוּ. אַחַר-כָּךְ בִּקֵּשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן שׁוּב מֵרַבֵּנוּ שֶׁיַּבְטִיחַ לוֹ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “בֶּאֱמֶת עָשִׂיתָ טוֹב מְאֹד אֲבָל בִּשְׁבִיל זֶה לְבַד”? “הָאְסְט טַאקִי גִּיטָאן גִּיט אָבֶּער פַאר דֶּעם אַלֵיין”? וְלֹא הִבְטִיחוֹ רַבֵּנוּ דָּבָר זֶה, עַד שֶׁנִּכְנְסָה אֵם רַבֵּנוּ שֶׁהָיְתָה בַּעֲלַת רוּחַ-הַקּוֹדֶשׁ כַּיָּדוּעַ, וְאָמְרָה לְרַבֵּנוּ: “עֲשֵׂה לוֹ נַחַת וּבָרְכֵהוּ בְּדָבָר זֶה, אַחֲרֵי שֶׁהוּא מַפְצִיר כָּל-כָּךְ”, וְאָז הִבְטִיחוֹ רַבֵּנוּ.

וּמוֹהַרְנַ”תְּ קִנֵּא בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן עַל שֶׁזָּכָה בְּדָבָר גָּדוֹל כָּזֶה, וּכְשֶׁהִבְחִין רַבֵּנוּ בְּקִנְאָתוֹ, אָמַר לוֹ: “יִהְיֶה לְךָ שָׁם עִנְיָן יוֹתֵר טוֹב מִזֶּה” – “וֶועסְט הָאבְּן בֶּעסֶערְס”.

---

ב-קצה

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר רַבִּי יְחִיאֵל צְבִי אֲחִי רַבֵּנוּ, עִם רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ שֶׁמִּשּׁוּם אֵיזוֹ סִבָּה שֶׁהִיא, לֹא אָמַר בְּאוֹתוֹ יוֹם פֶּרֶק: “אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן” בַּאֲמִירַת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית. נַעֲנָה לוֹ רַבֵּנוּ וְאָמַר: “וְכִי אֵיךְ בָּא זֹאת לְנֶכֶד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב שֶׁלֹּא יֹאמַר ‘אֵיזֶהוּ'”? “וִוי קוּמְט דָּאס אַ אֵינִיקְל פוּן בַּעַל-שֵׁם-טוֹב זָאל נִישְׁט זָאגְן אֵיזֶהוּ”?:

---

ב-קצו

אֲמִירַת הַתּוֹרָה “וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלַי” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ סִימָן ס”ו הִשְׁתַּלְשְׁלָה עַל יְדֵי משֶׁה חִינְקֶעס, שֶׁאָמַר קִדּוּשׁ לְבָנָה בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה, וּכְשֶׁשְּׁמָעָהּ רַבֵּנוּ אֵיךְ שֶׁאמְרָה בְּהִתְעוֹרְרוּת כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, אָמַר: “הִנֵּה אוֹמֵר הוּא כְּבָר עוֹד טוֹב יוֹתֵר מֵהָרַבִּי” ! – “הָאט זָאגְט עֶר שׁוֹין בַּאלְד בֶּעסֶער פוּן זַיין רֶעבִּין” ! . וּמוֹצְאִים בֶּאֱמֶת אֵצֶל אֶלִישָׁע שֶׁבִּקֵּשׁ פִּי-שְׁנַיִם וְכוּ’, וּמִזֶּה הִשְׁתַּלְשְׁלָה כָּל אֲמִירַת הַתּוֹרָה, וְעַיֵּן שָׁם בַּתּוֹרָה בְּסוֹף סְעִיף א’ וּבִימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ סִימָן ט”ו.

---

ב-קצז

כְּשֶׁצִּוָּה רַבֵּנוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ לִלְמֹד בְּסֵפֶר “עֵץ-חַיִּים”, שְׁאָלוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “וְאִם לֹא אָבִין”? אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “אַתָּה לְמַד! וּבְכָל מָקוֹם שֶׁלֹּא תָּבִין, עֲשֵׂה נְקֻדָּה וְסִימָן שֶׁלֹּא הֵבַנְתָּ בְּמָקוֹם זֶה, וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁתִּלְמַד פַּעַם שְׁנִיָּה תִּרְאֶה שֶׁיִּפְחֲתוּ הַנְּקֻדּוֹת שֶׁסִּמַּנְתָּ לְעַצְמֶךָ עַל אִי הֲבָנָתְךָ, וּכְשֶׁתִּלְמַד עוֹד פַּעַם, יִפְחֲתוּ עוֹד הַנְּקֻדּוֹת וְכֵן בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁתָּבִין הַכֹּל” ! .

---

ב-קצח

בְּאֶחָד מֵהַשָּׁנִים שֶׁשָּׁהָה רַבֵּנוּ בִּבְרַסְלֶב חָל לִהְיוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ב’, וְאַנַ”שׁ שֶׁמֵּעִיר טְשֶׁערִין הִזְדָּרְזוּ לִנְסוֹעַ וּבָאוּ כְּבָר לְשַׁבָּת לִבְרַסְלֶב, בִּכְדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ אֶת הַסְלִיחוֹת שֶׁל עֶרֶב רֹאשׁ הַשָׁנָה עִם רַבֵּנוּ, אוּלָם רַבִּי אַבָּא שׁוֹחֵט לֹא נָסַע עִמָּהֶם מִסִּבּוֹת שׁוֹנוֹת וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ לְשַׁבָּת לִבְרֶסְלֶב וְשָׁבַת שַׁבָּת בְּאוּמַאן שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִבְּרֶסְלֶב כְּמֵאָה קִילוֹמֶטֶר, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת קֹדֶשׁ הִתְחִיל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף וְעַז וְלֹא יָדַע אֵיךְ יַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לִבְרַסְלֶב עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אוּלָם הוּא הִזְדָּרֵז וְהָלַךְ לְכַמָּה בַּעֲלֵי עֲגָלוֹת וּבִקְּשָׁם שֶׁיַּסִּיעוּהוּ לִבְרַסְלֶב, וְלֹא רָצָה שׁוּם בַּעַל עֲגָלָה לְקַחְתּוֹ, וְהִפְצִיר בָּהֶם מְאֹד עַד שֶׁנַּעֲנָה לוֹ אֶחָד מִבַּעֲלֵי הָעֲגָלָה וְאָמַר לוֹ: אִם תִּתֵּן לִי שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה רוּבְּל אֲסִיעֲךָ, וְהִבְטִיחַ לוֹ רַבִּי אַבָּא, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה זֶה סְכוּם גָּדוֹל וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עָנִי מָרוּד. שֶׁמֵּרוֹב עֲנִיּוּת לֹא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ לְהַחְלִיף בְּגָדָיו לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ, וְתֵיכֶף אַחַר כַּךְ הִתְחָרֵט הַבַּעַל עֲגָלָה וְלֹא רָצָה לִנְסוֹעַ, אַף עַל פִּי שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ אֶת הַסְכוּם הַנַּ”ל, עַד שֶׁפָּנוּ אֵלָיו חֲבֵרָיו הַבַּעֲלֵי עֲגָלוֹת וְאָמְרוּ לוֹ, אֲנַחְנוּ לֹא הִסְכַּמְנוּ כְּלַל לְקַחְתּוֹ, אוּלָם אַתָּה שֶׁהִבְטַחְתָּ לוֹ מְחוּיָב אַתָּה לְקַחְתּוֹ, וּבְרוֹב שִׁדּוּלָם הִסְכִּים לִדְבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים, וְנָסְעוּ מֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה, וּבַבֹּקֶר הִסְפִּיקוּ לְהַגִּיעַ רַק עַד טֶעפְּלִיק, שֶׁהוּא כִּשְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה קִילוֹמֶטֶר מֵאוּמַאן, כִּי הַנְסִיעָה הָיְתָה קָשָׁה מְאֹד מֵרוֹב הַבּוֹץ וְהַגֶּשֶׁם וְכוּ’ וְהַבַּעַל עֲגָלָה כְּהֶרְגֵּלוֹ נָתַן שָׁם אוֹכֵל וּמִסְפּוֹא לַסּוּסִים הָעַיֵּפִים, וְאַחַר אָכְלָם וְשָׁתָם הִמְשִׁיכוּ בִּנְסִיעָתָם, וּבַצָּהֳרַיִם הִצְלִיחוּ לְהַגִיעַ בְּקשִׁי רַב רַק עַד הָעֲיָרָה הַיְיסִין, הָרְחוֹקָה מִבְּרֶסְלֶב כִּשְׁלשִׁים קִילוֹמֶטֶר, וּבַעַל הָעֲגָלָה הִתְעַיֵּף כְּבָר מְאֹד מִנְסִיעָתוֹ וְלֹא רָצָה בְּשׁוּם אוֹפֶן לְהַמְשִׁיךְ אַךְ רַבִּי אַבָּא לֹא אָמַר נוֹאָשׁ. וּכְשֶׁיָּצְאוּ לַדֶּרֶךְ מֵהֵייסִין אַחַר שֶׁהֶאֱכִיל הַבַּעַל עֲגָלָה אֶת הַסּוּסִים, שָׁאַג הַבַּעַל עֲגָלָה לַסּוּסִים בַּהֲלָצָה “יְלָדִים לְרַבֵּנוּ” “קִינְדֶערְלַאךְ צוּם רֶעבִּין” וְהִתְחִלּוּ הַסּוּסִים לִדְהוֹר שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וְהִגִּיעוּ לִבְרַסְלֶב בְּעֵת שֶׁכְּבָר הִתְפַּלְּלוּ הַקָּהָל תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁל עֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְלֹא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ פְּנַאי לִפְרוֹס בִּשְׁלוֹם רַבֵּנוּ.

וְהִנֵּה רַבִּי אַבָּא בִּתְמוּרַת הַשְּׁלשׁ עָשָׂר רוּבְּל שֶׁהִבְטִיחַ לְבַעַל הָעֲגָלָה, מָכַר אֶת גְּבִיעַ הַכֶּסֶף אוֹתוֹ רָצָה לָתֵת בְּמַתָּנָה לְרַבֵּנוּ. אַחַר כַּךְ בַּלַּיְלָה בְּעֵת שֶׁיָּשַׁב רַבֵּנוּ בַּשֻּׁלְחָן עִם אַנַ”שׁ כְּמִנְהָגוֹ, כִּי הָיוּ מִתְאַסְפִים לְשֻׁלְחָן רַבֵּנוּ, אַף-עַל-פִּי שֶׁנָּהַג רַבֵּנוּ לִבְלִי לְדַבֵּר כְּלַל בְּלֵיל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שׁוּם דִּבּוּר, פָּנָה אֶל רַבִּי אַבָּא וְאָמַר לוֹ: “אַבָּא סַפֵּר לִי אֶת הַנְּסִיעָה שֶׁלְּךָ” וְהִתְיָרֵא רַבִּי אַבָּא לְסַפֵּר, כִּי יָדַע שֶׁמָּכַר אֶת הַגָּבִיעַ שֶׁהֵבִיאוֹ עִמּוֹ כְּמַתָּנָה לְרַבֵּנוּ בִּתְמוּרַת נְסִיעָתוֹ, אוּלָם רַבֵּנוּ פָּנָה אֵלָיו שׁוּב, וְאָמַר לוֹ: “אַבָּא אַל תְּפַחֵד וְסַפֵּר לִי אֶת נְסִיעָתְךָ” – וְסִפֵּר לוֹ רַבִּי אַבָּא אֶת כָּל סֵדֶר נְסִיעָתוֹ, וְסִפֵּר גַּם זֹאת שֶׁהָיָה מֻכְרָח לִמְכֹּר אֶת הַגָּבִיעַ תְּמוּרַת נְסִיעָתוֹ, בְּגָמְרוֹ אָמַר רַבֵּנוּ: “לְהַבַּעַל דָּבָר עֲבוּר הַגָּבִיעַ אוֹצִיא לוֹ עוֹד אֶת הַשִּׁינַיִם וְהָעֵינַיִם”, “אַתָּה אַבָּא, בָּעוֹלָם-הַזֶּה כְּבָר לֹא כְּדַאי, וְאַתָּה שְׁמוּאֵל קַח לְךָ מְעַט מֵהַמָּרָק”, “דֶּעם בַּעַל דָּבָר אִיבֶּער דֶעם בֶּעכֶער וֶועל אִיךְ אִים נָאךְ אַרוֹיס נֶעמֶען דִּי צֵיין מִיט דִּי אוֹיְגְן”, “דּוּ אַבָּא אוֹיף דֶעם עוֹלָם אִיז שׁוֹין נִישְׁט כְּדַאי, אוּן דּוּ שְׁמוּאֵל נַא דִּיר אַבִּיסֶעל יוֹךְ”, כִּי בִּנְסִיעָתוֹ נָסַע עִמּוֹ בְּנוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל, וְתֵיכֶף לְאַחַר סֻכּוֹת נִפְטַר רַבִּי אַבָּא, וּבְנוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל הִתְעַשֵּׁר מְאֹד, וּמִמֶּנּוּ יָרַשׁ רַבִּי אַבָּא’לֶה הַמְּפוּרְסָם אֶת כָּל עֲשִׁירוּתוֹ.

---

ב-קצט

בִּבְרַסְלֶב הָיָה דָּר פָּרִיץ שֶׁהָיָה מַחְטִיא מְאֹד אֶת הַתּוֹשָׁבִים בִּפְרִיצוּתוֹ הַנּוֹרָאָה, וּבִפְרַט הִצְלִיחַ בְּרִשְׁעוּתוֹ מֵחֲמַת שֶׁתּוֹשָׁבֵי הָעִיר הָיוּ עֲנִיִּים וְהָיָה תּוֹמֵךְ בָּהֶם כְּדֵי לְהַחְטִיאָם, וְעַל זֶה הִתְכַּוֵּון רַבֵּנוּ בְּמִכְתָּבוֹ שֶׁכָּתַב מֵאוֹסְטְרָהָא וּבִקֵּשׁ שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲבוּרוֹ בְּכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה וְשֶׁלא יִשְׁכְּחוּ אֶת הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה לְכָל אֶחָד עַד הֵנָּה, וְיִזְכֹּר כָּל אֶחָד אֵיךְ מָצָא אוֹתוֹ בְּעֵת שֶׁבָּא לָגוּר בִּבְרֶסְלֶב וְכַמָּה כֹּחוֹת בְּרוּחְנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת הוֹצִיא עֲבוּרוֹ עַיֵּן שָׁם, וְלָזֶה קָשׁוּר גַּם הַסִּפּוּר עִם אַבְרָהָם פַּיְיעֶס שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בִּשְׁלִיחוּת רַבֵּנוּ בֵּין הַבַּלָּן לְהַבַּלָּנִית, רְאֵה בִּמְקוֹמוֹ.

---

ב-ר

לַחֲתֻנַּת מִרְיָם בַּת רַבֵּנוּ שֶׁנִּשְׂאָה לְבֶן הָרַב מִוָּואלְטְשִׁיסְק, בָּאוּ צַדִּיקִים וְרַבָּנִים מְפֻרְסָמִים רַבִּים לָעִיר עִם חֲסִידֵיהֶם וּמְלַוֵּויהֶם. בְּעֶרֶב שַׁבָּת אָמַר רַבֵּנוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיֵּלֵךְ לַמִּקְוֶה לִטְבּוֹל לִכְבוֹד שַׁבָּת אוּלָם שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יוּחְלְפוּ לוֹ הַבְּגָדִים מֵרוֹב הַלַּחַץ וְהַדְּחַק שֶׁבַּמִּקְוֶה, וּמוֹהַרְנַ”תְּ לְאַחַר שֶׁאָמַר לוֹ כַּךְ רַבֵּנוּ, הִרְהֵר בְּדַעְתּוֹ שֶׁכְּבָר לֹא יֵלֵךְ לַמִּקְוֶה לִטְבּוֹל כִּי בַּבּוֹקֶר טָבַל כְּבָר בַּמִּקְוֶה, וּפָחַד לֵילֵךְ עוֹד פַּעַם שֶׁמָּא יוּחְלְפוּ לוֹ הַבְּגָדִים. וְאָמַר זֹאת לְרַבֵּנוּ שֶׁכְּבָר טָבַל בַּמִּקְוֶה בַּבּוֹקֶר, עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ וְאָמַר: “אֲנִי מִתְכַּוֵּן שֶׁכָּעֵת תֵּלֵךְ שׁוּב לַמִּקְוֶה, וְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יוּחְלְפוּ לְךָ הַבְּגָדִים”.

---

ב-רא

רַבֵּנוּ הָיָה מַרְבֶּה בַּאֲמִירַת הַתְּפִלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר “שַׁעֲרֵי צִיּוֹן”, כַּמְסֻפָּר בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן אוֹת קסג, וּבְאוּמַן הָיָה אֵצֶל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ הַסֵּפֶר “שַׁעֲרֵי צִיּוֹן” שֶׁל רַבֵּנוּ.

---

ב-רב

בִּשְׁמִינִי-עֲצֶרֶת נוֹהֵג הָיָה רַבֵּנוּ לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן מְיֻחָד עֲבוּר בַּעֲלֵי-הַבָּתִּים, וְלֹא הָיוּ אַנַ”שׁ הַחֲסִידִים מִצְטָרְפִים לְשֻׁלְחָן זֶה, וּמִנְהָג זֶה עוֹד נָהַג הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, כַּיָּדוּעַ. אַחַר עֲרִיכַת הַשֻּׁלְחָן, כְּשֶׁהָלְכוּ כְּבָר כָּל הַקָּהָל לִתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שִׂמְחַת-תּוֹרָה, לָקְחוּ וְלִוּוּ בַּעֲלֵי-הַבָּתִּים אֶת רַבֵּנוּ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת עִם חֻפָּה, שֶׁכָּךְ נָהֲגוּ לְלַוּוֹת אֶת הָרַבָּנִים הַגְּדוֹלִים, וְאָז בְּדֶרֶךְ הַלִּוּוּי כְּשֶׁרָקְדוּ וְשָׁרוּ, הִצְטָרְפוּ אֲלֵיהֶם הַחֲסִידִים וְעָזְרוּ לָהֶם בְּשִׂמְחָתָם.

---

ב-רג

בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ, שֶׁכַּיָּדוּעַ הִתְגַּבְּרָה אָז עָלָיו הִתְנַגְּדוּת עֲצוּמָה מִצַּד בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּשֶׁבָּא לְרַבֵּנוּ בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ שֶׁל פָּרָשַׁת נֹחַ, עַל-אַף הַהִתְנַגְּדוּת, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “הֲרֵי לְךָ צָרִיךְ לוֹמַר שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם סַע לְשָׁלוֹם” ! – “פָאר גִּיזוּנְד” ! שֶׁלֹּא תִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַמַּחֲלֹקֶת בְּיוֹתֵר. וְאָז גַּם אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “הָאָדָם צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ אַחַר הָאֱמֶת וְלִדְרשׁ וְלַחְקֹר, הֵיכָן הוּא בְּכָל זֹאת הָאֱמֶת”. “מְ’דַארְף זַאךְ צִיעֶן צוּם אֱמֶת וִוי אִיז אָבֶּער פָארְט דֶּער אֱמֶת”.

---

ב-רד

מְסַפְּרִים, שֶׁפַּעַם בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהִתְעוֹרְרָה עַל רַבֵּנוּ, רָצָה מְחֻצָּף אֶחָד מֵהַחוֹלְקִים, לְהִכָּנֵס אֶל רַבֵּנוּ וּלְהַזִּיקוֹ, וּכְשֶׁנִּכְנַס, עָמַד רַבֵּנוּ עִם פָּנָיו אֶל הַקִּיר וְהוֹשִׁיט רַבֵּנוּ אֶת יָדוֹ מִלְּאַחֲרָיו, וְאָמַר לוֹ: “הֲרֵי הִנְּךָ רוֹצֶה לְהַזִּיקֵנִי, נוּ הַזִּיקֵנִי” ! כְּאוֹמֵר: עֲשֵׂה מַה שֶּׁבִּרְצוֹנְךָ! וְיֵשׁ דֵּעוֹת אֵצֶל אַנַ”שׁ, מֶה עָלָה בְּגוֹרָלוֹ: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנֶּעֱמַד וְהִשְׁתַּתֵּק בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם מֵרֹב הַפַּחַד שֶׁנָּפַל עָלָיו; וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁהִתְאַלֵּם; וְהָיוּ שֶׁאָמְרוּ, שֶׁלֹּא לָקַח זְמַן רַב וְהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ.

---

ב-רה

וּכְמוֹ-כֵן מְסַפְּרִים שֶׁפַּעַם בָּא אֶל רַבֵּנוּ יְדִידוֹ מִנְעוּרָיו שֶׁלָּמַד יַחַד עִמּוֹ בְּקַטְנוּתוֹ, וְלִפְנֵי שֶׁנִּכְנַס חָשַׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁכְּשֶׁיִּכָּנֵס לְרַבֵּנוּ וְיִתֵּן לוֹ אֶת יָדוֹ, יִלְחַץ אֶת יָדוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ בְּחָזְקָה (שֶׁלֹּא כַּנָּהוּג), כְּאוֹמֵר: הַרֵי שְׁנֵינוּ לָמַדְנוּ יַחְדָיו בַּחֶדֶר, וּמַכִּירוֹ אֲנִי עוֹד מִנֹּעַר, [וּמַה זֹּאת שֶׁעַתָּה נֶהְפַּךְ רַבֵּנוּ לְרַבִּי מְפוּרְסָם], כְּשֶׁנִּכְנַס לְרַבֵּנוּ, עָמַד אָז רַבֵּנוּ עִם פָּנָיו אֶל הַקִּיר; פָּנָה אֵלָיו רַבֵּנוּ בְּצַחוּת וְאָמַר, בְּלִי שֶׁיִּרְאֶה מִי הַנִּכְנַס: “קַח אֶת יָדִי, אוּלָם אַל תִּלְחָצֵנִי” ! – “נַא! אָבֶּער קְוֶועטְשׁ מִיךְ נִישְׁט” ! , וְנִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד, וְנָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל מֵרַבֵּנוּ.

---

ב-רו

וְכֵן מְסַפְּרִים שֶׁפַּעַם נִכְנַס אֶל רַבֵּנוּ אָדָם אֶחָד שֶׁשְׁמוֹ הָיָה דָּוִד, אֲשֶׁר הִכִּירוֹ מִיַּלְדוּתוֹ, וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ שֶׁכְּשֶׁיִּכָּנֵס לְרַבֵּנוּ יְנַשְׁקֵהוּ, בְּלַעַ”ז “קוּשׁ”, כְּאוֹמֵר: הֲרֵי מַכִּירוֹ אֲנִי מִיַּלְדוּתוֹ. כְּשֶׁנִּכְנַס אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ אֶת הַפָּסוּק (תהלים ז, א): “שִׁגָּיוֹן לְדָוִד עַל דִּבְרֵי ‘כּוּשׁ’ “, וּמֵאָז נַעֲשָׂה לִמְשׁוּגָע רח”ל.

---

ב-רז

כְּשֶׁשִּׁבַּח פַּעַם רַבֵּנוּ אֶת רַבִּי מֶנְדְּל הַמְכוּנָה “רַבִּי מֶנְדְל מִכְּפַר”, אָמַר: “הוּא הַמַּדַלְיָה שֶׁלִּי” ! – “עֶר אִיז מַיין מַנְדַּאל” ! בְּלַעַ”ז “מַאנְדַאל” לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן.

---

ב-רח

רַבֵּנוּ שִׁבַּח פַּעַם אֶת רַבִּי יְשַׁעְיָה שָׁלוֹם בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוּדְל, וְאָמַר: “הוּא הָלַךְ לְחֻפָּתוֹ עִם כְּתֹנֶת נְקִיָּה. – “מִיט אַ רֵיין הֶעמְדִיל”.

---

ב-רט

פַּעַם, בְּאַחַת מִנְסִיעוֹתָיו, הָיָה רַבֵּנוּ אֵצֶל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵזְּשִׁירִין, תַּלְמִידוֹ; וּכְשֶׁחָזַר מִנְסִיעָתוֹ, שִׁבְּחוֹ וְאָמַר: “הָיִיתִי אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלִּי בִּזְשִׁירִין, וּרְאִיתִיו מִתְפַּלֵּל – חֲתִיכַת מִנְחָה”. – “אִיךְ בִּין גִּיוֶוען בַּיי מַיין יְהוֹשֻׁעַ’לֶע אִין זְשִׁירִין, הָאט עֶר גִּידַאוְונְט – אַ שְׁטִיק מִנְחָה”. (אבני”ה ברזל).

---

ב-רי

פַּעַם, בִּהְיוֹת רַבֵּנוּ תִּינוֹק, נָסְעָה אֵם רַבֵּנוּ מִבֵּיתָהּ, וּבִקְּשָׁה מֵהָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי חַיִּים קְרַאסְנֶער, שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עָלָיו. כְּשֶׁחָזְרָה, אָמַר לָהּ רַבִּי חַיִּים: “הִנֵּךְ יְכוֹלָה לְתָאֵר לְעַצְמֵךְ, שֶׁשָּׁמַרְתִּי עָלָיו הֵיטֵב, עַד שֶׁלֹּא קַמְתִּי בַּחֲצוֹת לַעֲרֹךְ אֶת הַתִּקּוּן כְּהֶרְגֵּלִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר הַיֶּלֶד”.

---

ב-ריא

פַּעַם בִּהְיוֹת רַבֵּנוּ בְּלָאדִיזִין, אַחַר שֶׁכְּבָר נִתְיַשֵּׁב בִּבְרֶסְלֶב, הָלַךְ בְּלֵיל שַׁבָּת-קֹדֶשׁ לְשִׂמְחַת שְׁלוֹם-זָכָר, שֶׁהָיָה אֵצֶל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ. בֵּין תּוֹשָׁבֵי הָעִיר שֶׁבָּאוּ לְבָרֵךְ אֶת בַּעַל-הַשִּׂמְחָה, בָּא עִמָּהֶם גַּם חַזַּן-הָעִיר, בְּיָשְׁבָם כָּךְ בַּשֻּׁלְחָן, בִּקֵּשׁ בַּעַל הַשִּׂמְחָה מֵהַחַזָּן, שֶׁיָּשִׁיר אֵיזֶה זֶמֶר לִכְבוֹד הַשִּׂמְחָה, וְהוּא בִּהְיוֹתוֹ מִתְנַגֵּד לְרַבֵּנוּ עָנָה וְאָמַר, שֶׁאֵין לוֹ קוֹל נָאֶה כָּעֵת לָשִׁיר. עָנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר: “אֲנִי כְּבָר אֶתֵּן לוֹ קוֹל שֶׁלֹּא יַפְסִיק”. “אִיךְ וֶועל אִים שׁוֹין גֶּעבְּן אַ קוֹל דְּלֹא פָּסַק”. בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ, כְּשֶׁהִגִּיעַ עֵת בְּרִית-הַמִּילָה, לֹא בָּא הַחַזָּן לִסְעֻדַּת הַבְּרִית, וְהָלְכוּ בְּנֵי הַשִּׂמְחָה לְחַפְּשׂוֹ בְּבֵיתוֹ, וְאָמְרוּ לָהֶם בְּנֵי-בֵּיתוֹ שֶׁל הַחַזָּן, שֶׁאינָם יוֹדְעִים הֵיכָן הוּא, מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר הָלַךְ מִבֵּיתוֹ, וְאָמַר, שֶׁהוֹלֵךְ הוּא לַבְּרִית מִילָה, וְהָלְכוּ לְחַפְּשׂוֹ וּמְצָאוּהוּ עוֹבֵר עֲבֵרָה רַחְמָנָא לִצְלָן, וְנִתְקַיֵּם דְּבַר רַבֵּנוּ, שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁהוּא כְּבָר יִתֵּן לוֹ קוֹל דְּלֹא פָּסַק…

---

ב-רבי

כַּיָּדוּעַ, שָׁלַל רַבֵּנוּ מְאֹד בְּחִנּוּךְ הַבָּנִים, הֵן אֶת עִנְיַן הַשַּׁעֲשׁוּעַ עִמָּהֶם, כַּמְבֹאָר בַּסֵּפֶר “שִׂיחוֹת הָרַ”ן” סִימָן נ”ט, וְהֵן אֶת הַהַכָּאוֹת לַיְלָדִים. אוּלָם אָמַר רַבֵּנוּ: “פַּעַם נוֹתְנִים סְטִירָה…” “אַמָאל גִּיט מֶען אַ פַּאטְשׁ…” וְהָיוּ אַנַ”שׁ אוֹמְרִים שֶׁתָּדִיר צָרִיךְ הָאָדָם לִדְחוֹת אֶת הַ”פַּעַם” לְפַעַם אַחֵר:

---

א-תקכט

כְּשֶׁגָּמַר רַבֵּנוּ זַ”ל תּוֹרָה ו’ קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ’ אָמַר: “אוּן אַמָאל גִּיט מֶען אַ פַּאטְשׁ”, “פַּעַם נוֹתְנִים סְטִירָה”. וְקִיֵּם זֹאת מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל, פַּעַם אַחַת הָיָה אִישׁ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אוֹמֵר תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וְאֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים לָמַד, וְאָמַר שֶׁמְּבַלְבֵּל אוֹתוֹ מֵהַלִּמּוּד, וְהָלַךְ הַלַּמְדָּן וְהִכָּה אוֹתוֹ, וְאָז בָּא מוֹהַרְנַ”תְּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהִרְגִּישׁ זֹאת וְשָׁאַל עַל מָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ, עָנָה לוֹ אֶפְשָׁר גַּם אַתָּה רוֹצֶה לְהַכּוֹת אוֹתִי? וּבְתוֹךְ הַדִּבּוּרִים הוֹשִׁיט לוֹ הַלֶּחִי, וּבָא לוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁעַתָּה יְקַיֵּם מַאֲמַר רַבֵּנוּ זַ”ל הַנַּ”ל, וְקִיֵּם בּוֹ תֵּיכֶף וְהִכָּה אוֹתוֹ עַל הַלֶּחִי. (שם).

---

ד-לב

עַל מַאֲמַר רַבֵּינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעִנְיַן תוֹרָה ו’ שֶׁבְּלִיקוּטֵי-מוֹהֲרַ”ן – שֶׁאָמַר: “אַמָאל גִיט מָען אַ פַאטְשׁ” – “פַּעַם נוֹתְנִים סְטִירָה” (ראה לעיל ח”א סעיף תקכ”ט) – אָמְרוּ: מֵאַחַר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לָדַעַת מָתַי הוּא הַפַּעַם הַזֶה, כִּי אַף שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁמִן הָרָאוּי שֶׁיִּתֵּן סְטִירָה וְהַכָּאָה לְעִנְיָן זֶה וָזֶה, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁיָכוֹל לִהְיוֹת שֶמֵּהָרָאוּי לִיתֵּן הַכָּאָה בְּפַעַם אַחֶרֶת, עַל-כֵּן יִמְנַע עַצְמוֹ תָּדִיר מִלְהִשְׁתַּמֵּש בְּדֶרֶךְ זוּ: (- שיש”ק ח”ד, סעיף ל”ב; וכ”ה בח”ב, סעיף רב”י, עיי”ש).]

---

ב-ריג

כְּשֶׁהָיָה רַבֵּנוּ אֵצֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִלַּאדִי, שָׁאַל אֶת הָרַב: “הַאִם נָכוֹן הוּא מַה שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם שְׁמוֹנִים אֶלֶף חֲסִידִים”? עָנָה לוֹ הָרַב וְאָמַר: “יֵשׁ לִי הַרְבֵּה חֲסִידִים מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת, וְהַיְּלָדִים נוֹתְנִים פְּרוּטוֹת צְדָקָה בְּקֻפּוֹת הַצְּדָקָה שֶׁלִּי, וּמִסְתָּמָא, כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ לֹא יַחְלְקוּ עָלַי…”

---

ב-ריד

בְּכָל עֵת הַמַּחֲלֹקֶת, הָיָה הָרַב בַּעַל הַתַּנְיָא, נוֹטֶה לְטוֹבַת רַבֵּנוּ.

---

ב-רטו

הִבְחִינוּ אַנַ”שׁ בְּרַבֵּנוּ שֶׁהָיָה מְסַדֵּר מְעַט אֶת פְּאוֹתָיו, לִפְנֵי שֶׁהָיָה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. (וְכָךְ נָהֲגוּ אַנַ”שׁ).

---

ב-רטז

פַּעַם בְּלַ”ג בָּעֹמֶר אָמַר רַבֵּנוּ: “שָׁם בְּמִירוֹן שְׂמֵחִים, אוּלָם יָכוֹל מְאֹד לִהְיוֹת, שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן נִמְצָא כָּאן…” ! “דָּארְט אִיז מִירוֹן, רַבִּי שִׁמְעוֹן קֶער גָּאר זַיין דָּא…” ! :

---

ב-ריז

כְּשֶׁסִּיֵּם רַבֵּנוּ אֶת הַתּוֹרָה “אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן סימָן רפ”ב לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי בְּעֵת שֶׁרָדְפוּ אַחֲרָיו בִּנְסִיעָתוֹ לְלֶעמְבֶּרְג כַּמְּסֻפָּר בְּסֵפֶר יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ (סִימָן כ”ו), וּמְסֻפָּר שָׁם שֶׁלִּפְנֵי אֲמִירָתוֹ אֶת הַתּוֹרָה שָׁאֲלָם מַה הֵם רוֹצִים, שֶׁיְבָרְכֵם אוֹ שֶׁיֹּאמַר לָהֶם תּוֹרָה, וְעָנָה מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר, שֶׁבְּרָכָה יְבָרְכֵם כְּשֶׁיַּחֲזוֹר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם מִנְסִיעָתוֹ, וְעַתָּה יֹאמַר לָהֶם תּוֹרָה וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. כְּשֶׁסִּיֵּם רַבֵּנוּ אֶת אֲמִרַת הַתּוֹרָה בִּרְכֵם, וְאָמַר לָהֶם: “שֶׁתַּאֲרִיכוּ יָמִים”, כִּי עַל-יֶדְכֶם אָמַרְתִּי אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת – “לַאנְג לֶעבְּן זָאלְט אִיר וַויל דּוּרְךְ אַייךְ הָאבּ אִיךְ גִּזָאגְט דִּי תּוֹרָה”. וְהָיוּ אַנַ”שׁ מַתְמִיהִים עַצְמָם עַל סִפּוּר זֶה, כִּי הֲלֹא מוֹהַרְנַ”תְּ לֹא הֶאֱרִיךְ יָמִים, כִּי הָיוּ יָמָיו רַק שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים כַּיָּדוּעַ. וְאָמְרוּ שֶׁלְפִי חוֹלְיוֹ הַקָשֶׁה שֶׁסָבַל מֵחוֹלִי הַמֵּעַיִם כַּיָּדוּעַ – הֲרֵי הֶאֱרִיךְ יָמִים.

---

ג-תקמז

כְּשֶׁשָּׁאֲלוּהוּ (- לראבר”נ) פַּעַם כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ: הֲרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִבְטִיחַ לְמוֹהַרְנַ”תְּ וּלְרַבִּי נַפְתָּלִי בְּנָסְעוֹ לְלֶעמְבֶּערְג שֶׁיִּזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים. “לַאנְג לֶעבְּן זָאלְסְטוּ”, וְהֵיכָן הוּא אֲרִיכוּת יָמִים שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ? כִּי חַי כַּיָּדוּעַ רַק שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. אָמַר לָהֶם כִּי אָכֵן זָכָה לָזֶה, כִּי לְפִי הַחוֹלִי מֵעַיִם הַקָּשָׁה שֶׁהָיָה לְמוֹהַרְנַ”תְּ מֶשֶׁךְ שָׁנִים קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, הֲרֵי שֶׁשִּׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שְׁנוֹת חַיָּיו אָכֵן נֶחֱשָׁבוֹת לַאֲרִיכוּת יָמִים.]

---

ב-ריח

לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, בָּכְתָה זוּגָתוֹ הַשְׁנִיָה מְאֹד; (וּ)פָנָה רַבֵּנוּ לְאַנַ”שׁ וְאָמַר: “מַדּוּעַ הִיא בּוֹכָה, אוּלַי בִּגְלַל הַכֶּסֶף?! הִנֵּה, בָּאָרוֹן מוּנָח כָּל כֶּסֶף כְּתוּבָתָהּ” ! – שֶׁהָיָה שְׁלשׁ מֵאוֹת רֶעְנְדְלִיךְ – שֶׁהָיָה סְכוּם נִכְבָּד מְאֹד, וְאוֹתוֹ הִבְטִיחַ לָהּ בִּכְתוּבָתָהּ. וּפָתְחוּ אֶת הָאָרוֹן וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם כִּיס עִם מָעוֹת שֶׁהָיָה מוּנָח שָׁם בְּדִיּוּק כָּל שְׁלשׁ מֵאוֹת הָרֶענְדְלִיךְ. וְאַנַ”שׁ אָמְרוּ שֶׁרַבֵּנוּ הִקְפִּיד (בָּזֶה יוֹתֵר מִפְּסַק הַהֲלָכָה, וּכְשִׁיטַת רַבִּי מֵאִיר בִּכְתוּבוֹת פֶּרֶק ה’, שֶׁגָּזַר רַבִּי מֵאִיר) שֶׁכֶּסֶף הַכְּתוּבָה יִהְיֶה בְּכֶסֶף מְזוּמָן עוֹבֵר לַסּוֹחֵר מַמָּשׁ’ כְּדַעַת רַבִּי מֵאִיר בַּגְמָרָא.

---

ב-ריט

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּצַחוּת: “מַה יֵּשׁ לוֹ לַנִּפְטָר לִהְיוֹת שָׁרוּי בְּעַצְבוּת, מֵאַחַר שֶׁשּׁוֹכֵב לְצַד הַדֶּלֶת [כַּנָהוּג] מְגוּדָל וְעָטוּף בְּזָקָן וּפֵיאוֹת” “וָואס הָאט אַ מֵת צוּ זַיין מָרָה שְׁחוֹרָה אַז עֶר לִיגְט מִיט דִי פִיס צוּ דִי טִיר מִיט אַ בָּארְד אוּן פֵּיאוֹת”.

---

ב-רכ

שָׁאַל פַּעַם אֶחָד אֶת רַבֵּנוּ: “אֵיךְ נַעֲשִׂים יְהוּדִי כָּשֵׁר”? – “וִוי אַזוֹי וֶוערְט מֶען אַ עֶרְלִיכֶער יוּד”? – עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: “כָּךְ”! “הָאט אַזוֹי” ! כְּאוֹמֵר: שֶׁעַל-יְדֵי לִימוּד הַתּוֹרָה וַעֲבוֹדַּת הַתְּפִלָּה בַּחֲמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת לְלֹא חָכְמוֹת, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכַמּוּבָא בְּסֵפֶר שִׂיחוֹת הָרַ”ן (סִימָן רפ”ז) שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ: “שֶׁאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת רַק לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמוֹד וּלְהִתְפַּלֵּל”, וְאֵין צָרִיךְ לְשׁוּם דָּבָר רַק לַעֲשׂוֹת וְלַעֲשׂוֹת וְלַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכִים לְכָל הַמַּעֲלוֹת וְהַמַּדְרֵיגוֹת וְהַהַשָּׂגוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁבַּשְּׁאֵלָה עַצְמָהּ שֶׁשּׁוֹאֵל הָאָדָם לְעַצְמוֹ שְׁאֵלוֹת כָּאֵלּוּ, עַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה בֶּאֱמֶת לִמְצוֹא דֶרֶךְ יָשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר.

---

ב-רכא

רַבֵּנוּ נִפְטַר אַחַר-הַצָּהֳרַיִם בִּסְבִיבוֹת שָׁעָה שָׁלשׁ, כַּמּוּבָא בִּימֵי- מוֹהַרְנַ”תְּ (אוֹת סו), וּמִשּׁוּם כַּךְ נוֹהֲגִים אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לַעֲרוֹךְ אֶת סְעוּדַת הַהִילוּלָא לִפְנוֹת עֶרֶב.

---

ב-רכב

כַּיָּדוּעַ רָצָה רַבֵּנוּ שֶׁרַבִּי חַיְיקְל יַעֲזוֹב אֶת כָּל עֲסָקָיו וִיקַבֵּל מִשְׂרַת חֲזָנוּת, וְיִתְפַּרְנֵס מִמֶּנָּה וּמִמַּה שֶׁיִּתְמְכוּ בּוֹ הָאֲנָשִׁים, וּבְעֵת שֶׁאָמַר לוֹ זֹאת רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ: “אִם תִּסַּע עִמִּי לִבְרֶסְלֶב תִּהְיֶה אַתָּה חִדּוּשׁ בַּדָּבָר שֶׁלְּךָ, הַיְינוּ בַּחֲזָנוּת, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי חִדּוּשׁ בָּעִנְיָן שֶׁלִּי”; כִּי הִמְשִׁיךְ לוֹ רַבֵּנוּ כֹּחַ הַנְּגִינָה מִשָּׁרְשָׁהּ, אוּלָם הוּא לֹא הִסְכִּים לָזֹאת [ומשום-כך נפלה חכמת הנגינה לקליפות (מוצרט וכדו’)]. (וע”ע להלן בח”ה סעיף ס”ח ו-קמ”ד).

---

ה – סח

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם לְרַבִּי חַייקְל: הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתְּקַבֵּל עַל עַצְמְךָ מִשְׂרַת הַחַזָּנוּת, וְתִהְיֶה אַתָּה חִדּוּשׁ בָּעִנְיָן שֶׁלְּךָ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי חִדּוּשׁ בָּעִנְיָן שֶׁלִּי, וְלֹא הִסְכִּים לָזֶה רַבִּי חַייקְל כִּי לֹא הָיָה הַדָּבָר לְפִי כְּבוֹדוֹ שֶׁיִּתְפַּרְנֵס מִתְּמִיכָתָן שֶׁל אֲחֵרִים וְכוּ’ וְכוּ’. וּפַעַם אַחַת אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל בִּקְרִימֶנְטְשׁוּק בִּימֵי חֲנֻכָּה וּפָגַשׁ בּוֹ בְּרַבִּי חַייקְל, וְהִזְכִּיר לְפָנָיו רַבִּי חַייקְל אֶת הַנַּ”ל, וּכְמִתְפָּאֵר עַל שֶׁלֹּא צִיֵּת לְרַבֵּנוּ, כִּי מֶה הָיָה יוֹצֵא לוֹ מִמִּשְׂרָה זוֹ. גָּעַר בּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל וְאָמַר לוֹ: עֲדַיִן אֵינְךָ מִתְחָרֵט עַל שֶׁלֹּא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹלוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ? “נָאךְ הָאסְטוּ נִישְׁט קֵיין חֲרָטָה וָואס דּוּ הָאסְט דֶעם רֶעבְּן נִישְׁט גִיפָאלְגְט?”

---

ה- קמד

בְּסוֹף יָמָיו שֶׁל רַבִּי חַייקְל זַ”ל תַּלְמִיד וְחַזַּן רַבֵּנוּ זַ”ל בִּזְּתָה אוֹתוֹ אִשָּׁה אַחַת מְאֹד. עָנָה בִּכְאֵב: רַבֵּנוּ אָמַר לִי פַּעַם אַתָּה כְּבָר לֹא תִּהְיֶה חִדּוּשׁ בְּחַזָּנוּת, אֲבָל שֶׁיְּבַזּוּ אוֹתִי כָּל כָּךְ לֹא אָמַר, וּמֵהֵיכָן בָּא לִי זֹאת.]

---

ב-רכג

רַבֵּנוּ אָמַר לַאֲחוֹתוֹ, מָרַת פֶּערְל, אֵשֶׁת רַבִּי פִּנְחָס מֵאִיר: אִם הָיִית שׁוֹמַעַת לִי הָיִיתִי מְצַוֶּה לָךְ עוֹד עַכְשָׁו שֶׁתִּתְגַּרְשִׁי מִבַּעֲלֵךְ, כִּי הוּא טִפֵּשׁ וְנַעַר – “וֶוען דוּ וָואלְסְט מִיר גִיפָאלְגְט, וָואלְט אִיךְ דִיר נָאךְ אִיצְטֶער גִיהֵייסְן זִיךְ גֶטְ’ן, וָוארוּם אֶר אִיז אַ נַער”. אוּלָם הִיא לֹא הִתְגַּרְשָׁה מִמֶּנּוּ. לֹא יָדוּעַ אִם הָיְתָה מְבוּגֶרֶת מֵרַבֵּנוּ אוֹ צְעִירָה מִמֶּנּוּ.

---

ב-רכד

פַּעַם בָּא לְטוּלְטְשִׁין דַּרְשָׁן אֶחָד, וְהִתְאַכְסֵן בְּבֵית גְּבִיר אֶחָד, וְהַרְבֵּה מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר בָּאוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּרָשָׁתוֹ. לְאַחַר הַדְּרָשָׁה, הִבְחִין הַגְּבִיר שֶׁנֶּעֶלְמָה מִשֻּׁלְחָנוֹ אֵיזֶה כְּלִי שֶׁל כֶּסֶף, וְחָשַׁב שֶׁבְּוַדַּאי נִגְנְבָה עַל-יְדֵי אֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר שֶׁבָּאוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת הַדְּרָשָׁה שֶׁל הַדַּרְשָׁן, וְהִתְיָאֵשׁ מִלְּמוֹצְאָה. אַחַר-כַּךְ נָּסַע הַדַּרְשָׁן וּבָא לִבְרֶסְלֶב, וְנַעֲשָׂה רַעַשׁ בָּעִיר שֶׁהִגִּיעַ דַּרְשָׁן לָעִיר, וְשֶׁיָּכִינוּ הַתּוֹשָׁבִים אֶת עַצְמָם לִשְׁמוֹעַ דְּרָשָׁתוֹ. כְּשֶׁבָּא הַדַּרְשָׁן לְבֵית רַבֵּנוּ, אָמַר עָלָיו רַבֵּנוּ הַמּוּזְכָּר בְּתּוֹרָה רי”ט עַל הַפָּסוּק “בִּצַּע אִמְרָתוֹ” – שֶׁהַדַּרְשָׁן הַזֶּה אוֹמֵר דְּרָשׁוֹת בִּשְׁבִיל מָמוֹן וּבֶצַע. וְהָלַךְ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ וְאָמַר זֹאת לְהַגְבִיר שֶׁרַבֵּנוּ אָמַר כַּךְ וְכַךְ עַל הַדַּרְשָׁן הַזֶּה, וּבָא הַגְּבִיר וְחִפֵּשׂ בְּכֵלָיו שֶׁל הַדַּרְשָׁן, וּמָצָא אֶת הַכְּלִי שֶׁגָּנְבוֹ מִמֶּנּוּ בִּהְיוֹתוֹ אֶצְלוֹ בְּטוּלְטְשִׁין.

---

ב-רכה

רַבִּי יְחִיאֵל צְבִי אָחִיו שֶׁל רַבֵּנוּ נִקְרָא עַל שֵׁם רַבִּי יְחִיאֵל סָבוֹ, הַיְינוּ אֲבִי אִמּוֹ פֵיְיגָא וּבַעֲלָה שֶׁל אָדִיל שֶׁהָיָה מְכוּנָה בְּשֵׁם הַ”דַּיְיטְשְׁל” “הַגֶּרְמַנִּי”, כִּי מוֹצָאוֹ הָיָה מִגֶּרְמַנְיָה. וְהָיָה לְרַבֵּנוּ עוֹד אָח בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׂרָאֵל וּפָנָיו הָיוּ דּוֹמִים לִפְנֵי מֵת עַד שֶׁכִּנּוּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׂרָאֵל “מֵת”, וְזֶה הָיָה מֵחֲמַת מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּקַטְנוּתוֹ, שֶׁנֶּחְלָה מְאֹד עַד סָמוּךְ לְמִיתָה מַמָּשׁ, וְרָצָה עִמּוֹ אִמּוֹ פֵיְיגָא לְקֶבֶר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב בִּצְעָקוֹת וּבְכִיּוֹת נוֹרָאוֹת, וְהִנִּיחָה אֶת הַתִּנּוֹק עַל הַצִּיּוּן וְהָלְכָה מִמֶּנּוּ, כְּשֶׁחָזְרָה פָּגְשָׁה אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא בָּרִיא וּבוֹכֶה, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן אִמּוֹ. אַחַר כַּךְ בָּא אֵלֶיהָ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב בַּחֲלוֹם וְאָמַר לָהּ: אִלּוּ בָּאת אֵלַי שֶׁלֹּא בִּצְעָקוֹת הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ נְשָׁמָה טוֹבָה, אוּלָם מֵחֲמַת שֶׁעָשִׂית צְעָקוֹת נוֹרָאוֹת לֹא הִסְתַּכַּלְתִּי אֵיזֶה נְשָׁמָה הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ וְנָתַתִּי לוֹ נְשָׁמָה שֶׁל נִפְטָר. “הָאסְט גִּימַאכְט גִּיוַואלְדְן הָאבּ אִיךְ נִישְׁט גִּיקוּקְט וָואס פַאר אַ נְשָׁמָה אִיךְ גִּיבּ אִיהְם”. הַסְּבָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל הַזֶּה, הָיָה הַבְּכוֹר, וּמִשּׁוּם כַּךְ נִקְרָא בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל עַל שֵׁם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְרַבֵּנוּ נִקְרָא בִּשְׁמוֹ עַל שֵׁם סָבוֹ הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מֵהוֹרְדֶנְקֶע זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה.

---

ב-רכו

כְּשֶׁלָּקַח הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אֶת רַבִּי יְחִיאֵל הַמְכוּנָה הַדַּיְיטְשְׁל “הַגֶּרְמַנִּי” לְחָתָן לְבִתּוֹ אָדְל, אָמַר: “לְקַחְתִּיו בִּשְׁבִיל בָּנִים”; וְלֹא הֵבִינוּ כַּוָּונַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב עַד לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי יְחִיאֵל צְבִי, שֶׁאָז הִתְחִילוּ הַרְבֵּה נָשִׁים לְהַפִּיל וְלָדוֹתֵיהֶן, וְהֵבִינוּ שֶׁזְּכוּתוֹ הֵגִינָה עֲלֵיהֶם לִשְׁמוֹר אֶת וְלָדוֹתֵיהֶן.

---

ב-רכז

כְּשֶׁהִתְקָרְבָה מִיתַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, רָאָה זֹאת תַּלְמִידוֹ וְשַׁמָּשׁוֹ רַבִּי נַחְמָן הוֹרְדֶענְקֶער, וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת בְּכִי רַב, וְצָעַק בְּקוֹלוֹת נוֹרָאוֹת, פָּנָה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְאָמַר לְהָעוֹמְדִים לְיָדוֹ: “מַדּוּעַ הוּא בּוֹכֶה וְצוֹעֵק? זֶה כְּבָר לְאַחַר מַעֲשֶׂה! וְאַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ כָּזוּ בִּתְפִלָּה שֶׁאוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת וּלְהַבְרִיא עַל-יָדָהּ אוּלָם אֵין רַבִּי נַחְמָן יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ הַזּוּ” ! . (וע”ע בספר “שבחי-הבעש”ט ח”ב עמ’ נ-נא).

---

ב-רכח

פַּעַם שָׁאַל אֶחָד אֶת רַבֵּנוּ, מַדּוּעַ אֵין סֵפֶר מֵרַבֵּנוּ שֶׁל שִׂיחוֹת וּמַעֲשִׂיוֹת כִּשְׁאָר סִפְרֵי צַדִּיקִים, וּכְסֵפֶר שִׁבְחֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב? עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: “גַּם מִמֶּנִּי עוֹד יִהְיֶה מַה לְּדַבֵּר”… ! “פוּן מִיר וֶועט נָאךְ אוֹיךְ זַיין וָואס צוּ רֶעדְן” ! .

---

ב-רכט

פַּעַם שָׁאַל רַבִּי נַפְתָּלִי אֶת רַבֵּנוּ עַל דְּבַר הַכָּתוּב (דניאל ב, כא): “יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין”, אִם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נוֹתֵן חָכְמָה רַק לַחֲכָמִים, מַה יַּעֲשׂוּ אֵלּוּ שֶׁאינָם חֲכָמִים? עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: כְּתִיב (תהלים קד, כד) “כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ”, אִם-כֵּן לְכֻלָּם יֵשׁ בְּחִינַת חָכְמָה, שֶׁעָלֶיהָ מוֹסִיף הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּרַחֲמָיו עוֹד וְעוֹד חָכְמָה. וְעַיֵּן עוֹד מִזֶּה בְּסֵפֶר שִׂיחוֹת הָרַ”ן סְעִיף נא.

---

ב-רל

עוֹד כְּשֶׁהָיָה דָּר רַבֵּנוּ בְּמֶעדְוְודִיבְקֶע הִתְעוֹרְרָה עָלָיו מַחְלוֹקֶת מִכַּמָּה אֲנָשִׁים בְּנֵי בְּלִיַּעַל, וּמְלַמֵּד אֶחָד מִשָּׁם חָלַק עָלָיו מְאֹד, וְאָמְרוּ לוֹ תּוֹשָׁבֵי עִירוֹ: הֲרֵי אַף אֶחָד לֹא יִשְׁמַע לְךָ לַעֲמוֹד עִמְּךָ בְּמַחְלוֹקֶת נֶגְדוֹ, כִּי רַבֵּנוּ הוּא מִנֶּכְדֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וּמְפוּרְסָם לְצַדִּיק, וְנוֹסְעִים אֵלָיו הַרְבֵּה תַּלְמִידִים שֶׁכֻּלָּם יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים, וּבְכֵן אֵין לְךָ עֵצָה אֶלָּא לְחַכּוֹת לְבוֹא הַצַּדִּיק הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָחוּם מִטְּשְׁרְנוֹבִּיל, וּכְשֶׁהוּא יֹאמַר אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁלֹּא כְּהוֹגֶן עַל רַבֵּנוּ, אֲזַי תּוּכַל לְעוֹרֵר מַחְלוֹקֶת עַל רַבֵּנוּ. וְכֵן עָשָׂה; וְהִמְתִּין לְבוֹא רַבִּי נָחוּם לְמֶעְדְוְודִיבְקֶע. כְּשֶׁהִגִּיעַ רַבִּי נָחוּם, הָלַךְ רַבֵּנוּ לְקַבֵּל פָּנָיו כַּנָּהוּג, וּכְשֶׁרָאָה הַמְּלַמֵּד שֶׁרַבֵּנוּ עֹמֵד לְהִכָּנֵס לְחַדְרוֹ שֶׁל רַבִּי נָחוּם, הָלַךְ וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּסָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם בַּחֶדֶר, וְלֹא הִשְׁאִיר שָׁם רַק אֶת כִּסְאוֹ שֶׁל רַבִּי נָחוּם, בְּכַוָּונָה כְּדֵי שֶׁרַבֵּנוּ יַעֲמוֹד, וְלֹא יוּכַל לֵישֵׁב לִפְנֵי רַבִּי נָחוּם. כְּשֶׁרָאָה זֹאת רַבִּי חַיְיקְל שַׁמָּשׁוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, שָׁאַג בְּקוֹלוֹ וְאָמַר: כִּסֵּא לְרַבֵּנוּ – “פַארִין רֶעבְּן אַ בֶּענְקְל”, וְלֹא הָיְתָה בְּרֵירָה, וְהִכְנִיסוּ עוֹד כִּסֵּא לַחֶדֶר עֲבוּר רַבֵּנוּ, וְנִסְתַּגֵּר רַבֵּנוּ עִם רַבִּי נָחוּם בְּחַדְרוֹ. וְסִפֵּר רַבִּי חַיְיקְל שֶׁלֹּא שָׁמַע מַה שֶּׁדִּבְּרוּ, רַק כְּשֶׁהֵצִיץ וְהִבִּיט מֵחוֹר הַמַּנְעוּל, רָאָה אֵיךְ שֶׁרַבֵּנוּ יוֹשֵׁב נֶגֶד פָּנָיו שֶׁל רַבִּי נָחוּם בְּאַחַת מִפִּנּוֹת הַשֻּׁלְחָן, וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, וְיַד רַבֵּנוּ עַל צַד אֶחָד שֶׁל פָּנָיו, וְיָדוֹ שֶׁל רַבִּי נָחוּם עַל צַד אֶחָד שֶׁל פָּנָיו שֶׁכְּנֶגֶד פְּנֵי רַבֵּנוּ, וְכַךְ יָשְׁבוּ וְדִבְּרוּ יַחְדָו מֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה, – וּמוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁנִּסְתַּם פֶּה הַמְּלַמֵּד הַחוֹלֵק.

---

ב-רלא

בִּתְחִלַּת הִתְקַרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, כְּשֶׁעָלָה עַל דַּעַת רַבֵּנוּ עִנְיַן צַעַר גִּדּוּל בָּנִים שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, כִּי זוּגָתוֹ הָיְתָה מַפֶּלֶת נְפָלִים כַּמָּה פְּעָמִים (כמסופר בספר ימי-מוהרנ”ת ח”א סל”ו; ועוד; וע”ע להלן בסעיף תק”מ), פָּנָה אֵלָיו רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ: עֲבוּר זֶה שֶׁאֲנִי מְקָרֵב אוֹתְךָ – אֲנִי עוֹד צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לָךְ, כִּי “זַכָּאָה מַאן דְּאָחִיד בְּיָדָא דְּחַיָּבַיָּא”, כַּמּוּבָא בְּזֹהַר (ח”ב דף קכ”ח:). אֲבָל בִּשְׁבִיל זֶה – הַיְינוּ בִּשְׁבִיל בִּרְכַת הַבָּנִים – אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה בְּחִנָּם. וְהָלַךְ וְהֵבִיא פִּדְיוֹן לְרַבֵּנוּ – שֻׁלְחָן עִם שִׁשָּׁה כִּסָאוֹת. אַחַר-כַּךְ בְּסוֹף יָמָיו רָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲמִשָּׁה בָּנִים וּבַת אַחַת, וְאָמַר: “אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ [שֶׁבִּרְכַּת הַבָּנִים תְּלוּיָה בַּפִּדְיוֹן], הָיִיתִי מֵבִיא לְרַבֵּנוּ “טוּץ” – הַיְינוּ שְׁנֵים עָשָׂר כִּסָאוֹת”, וְהָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר יְלָדִים. (- אבני”ה ברזל, שו”ס מרבינו ז”ל, סי”ט, עמ’ תכ”ו עיי”ש; וע”ע שם בשו”ס ממוהרנ”ת סכ”ב, עמ’ תס”ז).

---

ב-רלב

כְּשֶׁנִּפְטַר בְּנָהּ שֶׁל אָדְל בִּהְיוֹתוֹ קָטָן, בָּא רַבֵּנוּ לְנַחֵם אוֹתָהּ וְאֶת בַּעֲלָה רַבִּי יוֹסְקָא, וּבֵין דִּבְרֵי הַתַּנְחוּמִים שֶׁדִּבֵּר עִמָּהֶם, פָּנָה אֲלֵיהֶם רַבֵּנוּ וְאָמַר לָהֶם: “הָעוֹלָם עוֹד יְקַנְאוּ בָּכֶם בִּבְנֵיכֶם וּבִבְנֵי בְנֵיכֶם” ! – “דִּי וֶועלְט וֶועט נָאךְ מְקַנֵּא זַיין אִין אַיְיעֶרֶע קִינְדֶער אוּן אַיְיעֶרֶע קִינְדְס קִינְדֶּער” !. וּפָנָה עִם פָּנָיו לְעֵבֶר רַבִּי יוֹסְקָא וְאָמַר לוֹ: אַתֶּם עוֹד תִּזְכּוּ לְבָנִים, וְאַחַר כַּךְ פָּנָה עִם פָּנָיו לְעֵבֶר בִּתּוֹ וְאָמַר לָהּ: “וְלִבְנֵי בָנִים”. וְכַךְ הֲוָה, כִּי לְרַבִּי יוֹסְקָא נוֹלַד אַחַר כַּךְ בֵּן – הוּא רַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוּ, וּבַת אַחַת, וְאַחַר-כַּךְ נִפְטַר. וְאָדְל זָכְתָה לִרְאוֹת בְּנֵי בָנִים, כִּי זָכְתָה לַאֲרִיכוּת יָמִים יוֹתֵר מִכָּל אַחְיוֹתֶיהָ, כִּי נוֹלְדָה בְּסוֹף שְׁנַת התק”מ, וְנִסְתַּלְקָה בִּשְׁנַת תרי”ד, וְזָכְתָה לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים כְּבִרְכָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ.

---

ב-רלג

פַּעַם כְּשֶׁבִּקֵּר רַבֵּנוּ בְּבֵית בִּתּוֹ אָדְל בְּיוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח, נָתְנָה לוֹ בַּמָּרָק שְׁנֵי קְנֵיידְלַאךְ, אָמַר לָהּ רַבֵּנוּ: עוֹד יִהְיוּ לָךְ שְׁנֵי בָּנִים, וְנוֹלַד לָהּ אַחַר כַּךְ בֶּן וּבַת, הֲלֹא הֵמָּה רַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוּ וַאֲחוֹתוֹ רִבְקָה.

---

ב-רלד

פַּעַם הִלְוָה רַבֵּנוּ מָעוֹת לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַמְכוּנָה רַבִּי שִׁמְעַ’לֶה שֶׁהָיָה תַּלְמִידוֹ וּמְשַׁמְשׁוֹ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִכְנִיס אֶת הַמָּעוֹת בְּאֵיזֶה עֵסֶק וְלֹא הֶחֱזִיר אֶת הַמָּעוֹת לְרַבֵּנוּ בְּעִתּוֹ (ע”ע להלן בח”ג סעיף קג, עמ’ מח), הִקְפִּיד עָלָיו רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ: “נוּ, אַתָּה שָׁוֶה שֶׁיְּגַרְשׁוּךָ” “דּוּ בִּיסְט וֶוערְד מִ’זָאל דִּיר פַארְשִׁיקְן”, וְכֵן הֲוָה, שֶׁמִּשּׁוּם מַה נָסַע לְעֵבֶר נְהַר דַּאן שֶׁרָחוֹק מְאֹד מֵאוּקְרַאִינָה, וְלֹא הָיוּ דָרִים שָׁם יְהוּדִים כְּלָל, וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה וְהִשְׁתַּדֵּל לַחֲזוֹר לֹא הָיָה יָכוֹל, כִּי הִסְתַּבֵּךְ שָׁם מֵעִנְיַן לְעִנְיַן עַד שֶׁשָּׁהָה שָׁם שָׁלשׁ שָׁנִים, וּבְסוֹף שְׁלשׁ הַשָּׁנִים הָיָה לוֹ נִסָּיוֹן, וְעָמַד בַּנִּסָּיוֹן, בָּזֶה שֶׁקָרַע אֶת שְׂפָתָיו מִפָּנֶיהָ, וּמֵחֲמַת זֶה נִצַּל מֵהַנִּסָּיוֹן, וְאָז אָמַר רַבֵּנוּ: “שֶׁכְּבָר רַחְמָנוּת עָלָיו וּצְרִיכִים לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם” וְאָז חָדְלוּ הַמְּנִיעוֹת, וְחָזַר לְרַבֵּנוּ. וּכְשֶׁחָזַר אָמַר לוֹ אָז רַבֵּנוּ אֶת הַשִּׂיחָה הַמּוּבֵאת בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן קעג, עַיֵּן שָׁם.

---

ב-רלה

בְּעֵת שֶׁחָלְתָה הָרַבָּנִית זוּגָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, רָצָה רַבֵּנוּ שֶׁתִּסַּע לְהָרוֹפְאִים שֶׁבְּאוֹסְטְרָהָא, כִּי הָיוּ שָׁם רוֹפְאִים גְּדוֹלִים, וְגַם הָרוֹפֵא גָּארְדִין (יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה גֵּר צֶדֶק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה) רוֹפְאוֹ שֶׁל הָרַב הַמַּגִּיד, הָיָה דָּר שָׁם, אוּלָם הִיא לֹא רָצְתָה, כִּי רָצְתָה לְהִתְרַפְּאוֹת בְּזַאסְלַב מִשּׁוּם שֶׁקְרוֹבֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ הָיוּ דָּרִים שָׁם, וְאַחַר כַּךְ נִפְטְרָה שָׁם בְּעֶרֶב שָׁבוּעוֹת, כַּמְּסֻפָּר בְּסֵפֶר “יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ” (סימן כא).

---

ב-רלו

לִפְנֵי הִתְקַרְבוּתוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרַסְלֶב אֶל רַבֵּנוּ, רָאָה אוֹתוֹ פַּעַם רַבֵּנוּ בַּמִּקְוֶה, וּכְשֶׁיָּצָא רַבֵּנוּ מֵהַמִּקְוֶה אָמַר לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ: “הוּא טָבַל יָפֶה; כְּשֶׁיִּהְיֶה מְקוּרָב אֵלַי הוּא יִטְבּוֹל יָפֶה יוֹתֵר”. – “עֶר הָאט זִיךְ שֵׁיין גִּיטוֹבְלְט – עֶר וֶועט זַיין מְקוּרָב צוּ מִיר וֶועט עֶר זִיךְ שֶׁענֶער טוֹבְלֶען”.

---

ב-רלז

בְּעֵת יַלְדוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ כְּשֶׁהִתְאַכְסֵן בְּבֵית חוֹתְנוֹ בְּאוּסַאטִין, הָיָה שָׁם פַּעַם הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָחוּם מִטְשֶׁרְנוֹבִּיל, וְרָאָה אֵיךְ שֶׁרַבֵּנוּ אָמַר עַל צִפּוֹר שֶׁנָּפְלָה מֵתָה מִמַּכַּת הַשּׁוֹט שֶׁל עֶגְלוֹן אֶחָד: “אַתְּ שָׁוָה אֶת זֶה” – “דּוּ הָאסְט דֶער וֶוערְד”, וְהִתְפַּלֵּא רַבִּי נָחוּם עַל זֶה, וְאָמַר אָז עַל רַבֵּנוּ שֶׁהוּא “יְפֵה עֵינַיִם” – הַנֶּאֱמַר בִּשְׁבַח דָּוִד הַמֶּלֶך עָלָיו-הַשָּׁלוֹם (ש”א, טז, יב).

---

ב-רלח

רַבֵּנוּ אָמַר: “מִּי שֶׁשָׁהָה אֶצְלִי בִּשְׁלשֶׁת הַזְּמַנִּים הַקְּבוּעִים – דְּהַיְינוּ בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שַׁבָּת חֲנֻכָּה וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת, יִנָּצֵל מֵעוֹלָם הַתּוֹהוּ. וְאָמַר זֹאת אַחַר שֶׁסִּפֵּר מֵהָרַב שֶׁהָיָה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה שָׁנִים בְּעוֹלָם הַתּוֹהוּ, כַּמְּסֻפָּר בִּכְתַב יַד הָרַב מִטְּשֶׁערִין (לעיל ח”א, סעיפים:רלח-רלט).

---

ב-רלט

בִּהְיוֹת רַבֵּנוּ אֵצֶל חוֹתְנוֹ בְּאוֹסַאטִין, רָאָה שָׁם הַרְבֵּה צַדִּיקִים, כְּמוֹ הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי נָחוּם מִטְשֶׁרְנוֹבִּיל וְכוּ’, כִּי כָל הַצַּדִּיקִים הָיוּ מִתְאַכְסְנִים בְּבֵית חוֹתְנוֹ רַבִּי אֶפְרַיִם, וְכֵן רָאָה רַבֵּנוּ אֶת כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר בְּקַטְנוּתוֹ, שֶׁדָּר בְּמֶעְזְבּוּז בְּבֵית הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וּלְשָׁם הָיוּ בָּאִים כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר, וְכַמּוּבָא בְּהַשִּׂיחוֹת (שיחה”ר סעיף קל”ח).

---

ב-רמ

רַבֵּנוּ אָמַר: “רַק אַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל מְחוּתָּנִי – רַבִּי לֵיבּ מִדָּאבְּרָאוְונֶע שֶׁהָיָה דָּר בִּקְרִימֶנְטְשׁוּק – הֵם אַרְבַּע אַמּוֹת נְקִיּוֹת” – “נָאר דִּי פִיר אֵיילְן פוּן מְחוּתָּן זַיְינֶען רֵיין”.

---

ב-רמא

כְּשֶׁסִּיֵּם רַבֵּנוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן תִּנְיָנָא סִימָן קט עַל הַפָּסוּק “צַדִּיקִים יִרְשׁוּ אָרֶץ” שֶׁמְבוּאָר שָׁם שֶׁמָּקוֹם מִשְׁכַּן קִבְרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, צִוָּה אָז רַבֵּנוּ עַל אַנַ”שׁ שֶׁיִּשְׁתַּדְלוּ לִנְסוֹעַ לְמֶעזְבּוּז עַל קֶבֶר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, אוּלָם שֶׁלֹּא יִסְעוּ בַּחוֹרֶף, רַק בַּקַּיִץ – כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ שָׁם עַל קִבְרוֹ הַרְבֵּה.

---

ב-רמב

תֵּיכֶף בִּכְנִיסָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ לְעִיר בְּרַסְלֶב לָדוּר שָׁם, שָׁאַל אֶת אַנַ”שׁ מִבְּרַסְלֶב הֵיכָן נִמְצָא מָקוֹם טוֹב בִּשְׁבִיל הִתְבּוֹדְדוּת, וְאָמְרוּ לוֹ אַנַ”שׁ שֶׁנִּמְצָא מָקוֹם טוֹב, אוּלָם הוּא רָחוֹק מֵהָעִיר. וְשָׁאַל אוֹתָם רַבֵּנוּ: מֵהֵיכָן הוּא רָחוֹק מֵהַמּוֹחַ אוֹ מֵהַלֵּב? כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ מָקוֹם, כַּמּוּבָא בְּלִקוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב סִימָן נו. וְהָלַךְ שָׁם רַבֵּנוּ לְהִתְבּוֹדֵד. זֶה הָיָה עֵמֶק עָמוֹק וּסְבִיבוֹ הָרִים. וּבָעֵמֶק הָיָה שָׁם מְעָרָה, וּלְשָׁם הָיָה הוֹלֵךְ רַבֵּנוּ לְהִתְבּוֹדֵד. אַנַ”שׁ הָיוּ נוֹהֲגִים לָלֶכֶת לְשָׁם לְהִתְבּוֹדְדוּת בְּלַ”ג בָּעוֹמֶר וְכַיּוֹצֵא, וְהָיוּ מְכַנִּים אֶת הַמְּעָרָה הַזֹּאת “מְעָרַת רַבֵּנוּ” (“דֶעם רֶעבִּינְס הֵייל”).

---

ב-רמג

רַבִּי מִיכְל הָיָה אָחִיו שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס חֲתַן רַבֵּנוּ, בְּנוֹ שֶׁל הָרַב מִוָואלְטְשִׁיסְק שֶׁנָּשָׂא אֶת מִרְיָם בַּת רַבֵּנוּ, וּכְשֶׁעָלָה בֶּן הָרַב מִוָואלְטְשִׁיסְק לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לֹא הִנִּיחַ רַבֵּנוּ לְבִתּוֹ לַעֲלוֹת עִמּוֹ לָאָרֶץ, כִּי חָשַׁשׁ לְשָׁלְחָהּ עִמּוֹ מֵחֲמַת הַפַּחַד שֶׁבַּדְּרָכִים מֵהָעַרְבִים וְכַדּוֹמֶה הַשּׁוֹהִים עַל הַסְפִינָה; עַד שֶׁבָּא אָחִיו רַבִּי מִיכְל לְרַבֵּנוּ, וְאָמַר לְרַבֵּנוּ שֶׁהוּא לוֹקֵחַ אֶת אַחְרַיּוּת הַדֶּרֶךְ עַל עַצְמוֹ. וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “לְךָ אֶמְסוֹר אוֹתָהּ” ! – “דִּיר גִּיבּ אִיךְ אִיר אִיבֶּער” ! כִּי הָיָה אִישׁ חָזָק וּגְבַרְתָּן, וְאָז נָסְעָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְעַיֵּן בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן תנ”ו מַה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ, שֶׁ”מִיכְל” רָאשֵׁי תֵיבוֹת: כִּ’י מַ’לְאָכָיו יְ’צַוֶּה לָ’ךְ, עַיֵּן שָׁם. וְאַחַר-כַּךְ בֶּאֱמֶת נִתְקַיֵּם דִּבּוּר רַבֵּנוּ, שֶׁאַחַר-כַּךְ יִבֵּם אוֹתָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

---

ב-רמד

הַנִּגּוּן שֶׁל “אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין” שֶׁשָּׁרִים בְּלֵיל שַׁבָּת, חִבְּרוֹ רַבֵּנוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַנִּגּוּן שֶׁל “אֲסַדֵּר לִסְעוּדָתָא” שֶׁשָּׁרִים בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, וְכֵן הַנִּגּוּן בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית מֵהַתֵּיבוֹת “וְהָא אַזְמִין עַתִּיק יוֹמִין” – חִבְּרָם גַּם רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ.

---

ב-רמה

רַבֵּנוּ אָמַר: שֶׁבַּכְּנִיסָה עַצְמָהּ שֶׁנִּכְנָסִים לְעִיר מֶעדְוְודִיבְקֶע שֶׁשָּׁם דָּר רַבִּי יוּדְל, הֲרֵי הוּא חָשׁוּב כְּבָר פִּדְיוֹן-נֶפֶש.

---

ב-רמו

סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, בִּקֵּשׁ רַבֵּנוּ מֵאַנַ”שׁ, שֶׁיְּסַפְּרוּ לוֹ חֲדָשׁוֹת, וְלֹא יָדְעוּ אַנַ”שׁ מַה לְּסַפֵּר לוֹ, וְאָמַר רַבֵּנוּ: “בְּלִי חֲדָשׁוֹת אֵינִי יָכוֹל לִחְיוֹת” ! “אָן נַיְיעֶס קֶען אִיךְ נִישְׁט לֶעבְּן” ! וְאַחַר-כָּךְ נִפְטַר.

---

ב-רמז

כַּיָּדוּעַ, הִסְתַּלֵּק רַבֵּנוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבְּחַג הַסֻּכּוֹת הוּא ח”י תִּשְׁרֵי תקע”א, לְיוֹם-טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל הֶחָג הִגִּיעַ אוֹרֵחַ זָקֵן אֶחָד לְהִתְאַכְסֵן בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים מֵאוּמַאן, שֶׁהָיְתָה לוֹ אַכְסַנְיָה בְּבֵיתוֹ. וְהִנִּיחַ הָאוֹרֵחַ אֶת חֲבִילָתוֹ עַל הַתַּנּוּר הַנִּקְרָא “פְּיֶיעקְלִיק”, וְהָלַךְ לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לִקְרַאת הֶחָג. בֵּינְתַיִם הִבְחִינָה הַמְשָׁרֶתֶת שֶׁבַּבַּיִת בַּחֲבִילָתוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ הַמֻּנַּחַת עַל הַתַּנּוּר, וְהָלְכָה וְגָנְבָה אֶת הַחֲבִילָה. פִּתְאוֹם נַעֲשָׂה רַעַשׁ בַּבַּיִת, שֶׁהַמְשָׁרֶתֶת מְשֻׁתֶּקֶת לִבְלִי נוֹעַ, וְעָמְדוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת כְּאוֹבְדֵי עֵצוֹת, וְהִפְטִיר זֶה הָאוֹרֵחַ וְאָמַר: “שֶׁתַּחֲזִיר אֶת הַחֲבִילָה וְתַבְרִיא” ! וְהֶחֱזִירָה אֶת הַחֲבִילָה וְחָזְרָה לִבְרִיאוּתָהּ, וְהוּא רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים לֹא שָׂם לֵב לְהִתְבּוֹנֵן בַּפֶּלֶא שֶׁבַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהָלְכוּ לַתְּפִלָּה, אָמַר הָאוֹרֵחַ לְרַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים: “הִנֵּה תִּרְאֶה, כְּשֶׁנֵּלֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת יִרְדְּפוּ אַחֲרַי יְלָדִים וְיִצְעֲקוּ עָלַי מְשֻׁגָּע וְכַדּוֹמֶה”, וְכֵן הֲוָה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא שָׂם רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים אֶת לִבּוֹ לְהִתְבּוֹנֵן בַּפֶּלֶא שֶׁבַּדָּבָר. כְּשֶׁהִגִּיעַ הָאוֹרֵחַ אֶל רַבֵּנוּ, הִשְׁתַּעֲשֵֹׁעַ רַבֵּנוּ עִמּוֹ מְאֹד, וְגַם זֹאת רָאָה רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים, אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁהִגִּיעַ עֵת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ בְּאֶמְצַע הַשְּׂרֵפָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה בַּחוּץ, כַּמְסֻפָּר מִזֶּה בְּסֵפֶר “יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ” (סימן סד), אָמַר הָאוֹרֵחַ לְרַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים בְּאַכְסַנְיָתוֹ: “הָרַבִּי נִפְטַר כָּעֵת…” “דֶּער רַבִּי אִיז גִּישְׁטָארְבְּן…” וְתֵיכֶף הָלְכוּ לְבֵית רַבֵּנוּ וְרָאוּ שֶׁכָּךְ הָיָה, אַחַר-כָּךְ נִשְׁאַר הָאוֹרֵחַ הַזֶּה גַּם לְהַלְוָיָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וּבְאֶמְצַע הַלְוָיָה הִתְחִיל רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים לַחֲזֹר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ עַל כָּל הַפְּלָאוֹת הַנַּ”ל שֶׁרָאָה מֵהָאוֹרֵחַ הַזֶּה, וְחָשַׁב, שֶׁכְּשֶׁיַּחֲזֹר לָאַכְסַנְיָה, יַעֲמֹד עַל טִיבוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ הַזֶּה. כְּשֶׁחָזַר לְאַכְסַנְיָתוֹ, שָׁאַל הֵיכָן הַזָּקֵן הַזֶּה, אָמְרוּ לוֹ בְּנֵי-בֵיתוֹ, שֶׁהוּא כְּבָר חָזַר וְלָקַח אֶת חֲבִילָתוֹ וְהָלַךְ לוֹ, וְלֹא מְצָאוֹ יוֹתֵר רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים. וְיֵשׁ דֵעוֹת מִי הָיָה הָאוֹרֵחַ הַזָּקֵן הַזֶּה: יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁהָיָה זֶה הַצַּדִּיק רַבִּי מָרְדְּכַי מִנֶּעסְכִיז זַצַ”ל, שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה בַּחַיִּים בְּאוֹתָהּ עֵת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁהָיָה זֶה הַמַּגִּיד מִקָּאזְנִיץ, שֶׁחַי עֲדַיִן אָז בָּעוֹלָם.

---

ב-רמח

כַּיָּדוּעַ, קֵרֵב רַבֵּנוּ אֶת הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁבְּאוּמַאן וְכוּ’. הֵם הָיוּ כָּאֵלֶּה אֶפִּיקוֹרְסִים גְּדוֹלִים, וַאֲפִלּוּ הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, כְּשֶׁחָפֵץ הָיָה לְהִשָּׁאֵר לָדוּר בְּאוּמַאן בְּעֵת שֶׁבִּקֵּר בָּהּ, כְּשֶׁבָּאוּ אֵלָיו הָאֶפִּיקוֹרְסִים לִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ, לֹא רָצָה לְהַבִּיט בִּפְנֵיהֶם כְּלָל, וְסִבֵּב אֶת פָּנָיו לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵיהֶם, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל וּבַעַל מֵלִיץ ישֶׁר, כַּיָּדוּעַ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוֹצִיאָם רַבֵּנוּ מִטָּעוּתָם, עַד שֶׁנֶּהֶפְכוּ לְמַאֲמִינִים וּכְשֵׁרִים.

---

ב-רמט

כְּשֶׁהָיָה פַּעַם אַבְרָהָם פַּיֶיעס בְּטוּלְטְשִׁין, בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב הַצַּדִיק רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעְזְבּוּז דּוֹד רַבֵּנוּ, שָׁאֲלָה אוֹתוֹ זוּגָתוֹ שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ: “מַה שְּׁלוֹם בֶּן אֲחוֹתֵנוּ ‘פְּלוּמֶענִיק'”? בְּהִתְכַּוְונָה עַל רַבֵּנוּ, עָנָה לָהּ אַבְרָהָם פַּיֶיעס, שֶׁרַבֵּנוּ אוֹמֵר כָּאֵלּוּ תּוֹרוֹת שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם. וְסִפְּרָה זֹאת לְבַעֲלָהּ רַבִּי בָּרוּךְ, נַעֲנָה רַבִּי בָּרוּךְ וְאָמַר: “וְכִי אִם הַצַּדִּיקִים אֵינָם יְכוֹלִים לוֹמַר תּוֹרָה אֵינָם צַדִּיקִים?! – הַמַּגִּיד לֹא יָדַע מַהוּ סוֹד אִטֵּר יָד, וְכִי לֹא הָיָה “הַמַּגִּיד”? אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁחָזַר אַבְרָהָם לְרַבֵּנוּ, וְסִפֵּר לוֹ אֶת דִּבְרֵי רַבִּי בָּרוּךְ, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “אִם-כֵּן נָתְנוּ לִי בְּחִינָה לָדַעַת מַהוּ סוֹד אִטֵּר יַד…” – “מִ’הָאט מִיר גִּיגֶעבְּן אַ לֵיינֶען וָואס אִיז אִטֵּר יָד…”. וְאָמַר אַחַר-כָּךְ אֶת תּוֹרָה ס”ו שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’, וְשָׁם מֻזְכָּר עִנְיַן סוֹד אִטֵּר יָד, עַיֵּן שָׁם. [ה”ה: עַיֵּן עוֹד בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן קנ”ב].

---

ב-רנ

פַּעַם נָסַע רַבֵּנוּ עִם מוֹהַרְנַ”תְּ בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם כְּלָבִים וְנָבְחוּ כְּדַרְכָּם, פָּנָה אֲלֵיהֶם רַבֵּנוּ וְאָמַר לָהֶם: “אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ, מִי אַתֶּם…” ! וּבָרְחוּ וְהָלְכוּ לָהֶם, וּפַעַם כְּשֶׁנָּסַע אַחַר-כָּךְ מוֹהַרְנַ”תְּ לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ שׁוּב בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו שׁוּב הַכְּלָבִים שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וּפָנָה אֲלֵיהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ, וְאָמַר לָהֶם: “נָסַעְתִּי כָּאן עִם רַבֵּנוּ, וְאָמַר לָכֶם: ‘אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ, מִי אַתֶּם’! וּבְרַחְתֶּם, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: ‘אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵינִי יוֹדֵעַ’… , וּפָנוּ גַּם הֵם וְהָלְכוּ לָהֶם”, [וְאָמְרוּ אַנַ”שׁ: שֶׁבֶּאֱמֶת יָדַע גַּם מוֹהַרְנַ”תְּ מַה הִיא צַעֲקָתָם, אוּלָם רָצָה לְהַרְאוֹת לְאַנַ”שׁ שֶׁנָּסְעוּ עִמּוֹ, שֶׁעַל-יְדֵי הַהִתְבַּטְלוּת לַצַּדִּיק אֶפְשָׁר לִפְעֹל בְּלִי יְדִיעָה כְּמוֹ הַצַּדִּיקִים בִּידִיעָתָם].

---

ב-רנא

רַבֵּנוּ צִוָּה לְאַנַ”שׁ לִפְנֵי נִשּׂוּאָיו הַשְּׁנִיִּים, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּחֲתֻנָּתוֹ כִּי אִם מִנְיַן אֲנָשִׁים בִּלְבַד. עַל הַחֲתֻנָּה בָּאוּ מִנְיַן אַנַ”שׁ, וְהָיוּ יַחַד אַחַד עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, כִּי אַנַ”שׁ הֵבִיאוּ עִמָּהֶם מִנְיַן, כִּי הֵבִינוּ שֶׁכַּוָּנַת רַבֵּנוּ שֶׁיָּבוֹאוּ מִנְיַן אֲנָשִׁים בִּלְעֲדֵי רַבֵּנוּ; אולם רַבֵּנוֹ לֹא הִסְכִּים לָזֶה, וְצִוָּה רַבֵּנוּ לְרַבִּי יַעֲקֹב בַּעַל מַגִּיהַּ שֶׁהָיָה בֵּין הַבָּאִים, שֶׁיֵּצֵא הַחוּצָה, וְזֶה הָיָה פְּגִיעָה בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי יַעֲקֹב שֶׁנִּפְגַע מִזֶּה מְאֹד. אַחַר-כַּךְ קָרָא לוֹ רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ: “הֱיוֹת שֶׁבְּיוֹם הַחֻפָּה מוֹחֲלִין לוֹ לָאָדָם כָּל עֲוֹנוֹתָיו, וְלֹא הָיָה לִי שׁוּם עָוֹן שֶׁיִּמְחֲלוּ לִי, עַל-כֵּן צִוִּיתִי עָלֶיךָ לָצֵאת, וּמַדּוּעַ צִוִּיתִי דַוְוקָא לְךָ? – זֶה הִנְּךָ יוֹדֵעַ בְּעַצְמְךָ” ! …

---

ב-רנב

רַבֵּנוּ אָמַר עַל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ מֵאֲלִיק: “אֲפִלּוּ אִם הָיָה יָרֵא וְחָרֵד כָּפוּל מִמַּה שֶּׁהוּא, לֹא הָיָה בָּא לְמַדְרֵגָתוֹ – רַק זָכָה לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵיגָתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהוּא חָכָם” ! כְּלוֹמַר: שֶׁכָּל מַה שֶּׁהֵבִיאוֹ לְמַדְרֵגָתוֹ – הוּא פִּקְחוּתוֹ וְחָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ. – “עֶר זָאל זַיין נָאךְ אַ מָאל אַזוֹי פְרוּם וִוי עֶר אִיז, וָואלְט עֶר נִישְׁט גִקוּמֶען צוּ זַיין זַאךְ, נָאר וַוייל עֶר אִיז אַ קְלוּגֶר”. אֶת רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל כִּנּוּהוּ צַדִּיקֵי וּגְדוֹלֵי אוֹתוֹ דוֹר “חָכָם הַדּוֹר”.

---

ב-רנג

כְּשֶׁבָּא רַבֵּנוּ לְבַקֵּר אֶת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ, [הַנִּזְכָּר לְעֵיל] בַּחֲזָרָתוֹ מֵאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, כַּמְּסֻפָּר בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן (סִימָן קיג), אָמַר רַבֵּנוּ לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ לִפְנֵי הִכָּנְסוֹ לָעִיר אַלִּיק שֶׁיַּעַזְרוֹ לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ – מִשּׁוּם שֶׁהוּא חָכָם. – “וָוארוּם עֶר אִיז אַ קְלוּגֶר”.

---

ב-רנד

לְאַחַר שֶׁרַבֵּנוּ הָיָה אֶצְלוֹ, אָמַר הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ לַאֲנָשָׁיו עַל רַבֵּנוּ: “חָכָם הוּא כָּל כַּךְ, עַד שֶׁלְהַמְלִיץ עָלָיו אֶת הַפָּסוּק (במלכים א, ה, יא – הנאמר על שלמה המלך עליו-השלום): ‘וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם’ אֵינוֹ מַסְפִּיק”. “קְלוּג אִיז עֶר, אַז “וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם” אִיז אוֹיף אִיהְם קַארְג צוּ זָאגִין” ! .

---

ה – נג

כְּשֶׁהָיָה רַבֵּנוּ בְּלֶעמְבֶּערְג פָּגַשׁ אֶת הַצַּדִּיק רַבִּי הִירְשׁ לֵייבּ מֵאָלִיק זַצַ”ל, בְּסִיּוּם דִּבְרֵיהֶם שָׁמְעוּ שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ”ל: אֲבָל בָּעִנְיָן שֶׁלִּי אֵין לְאַף אֶחָד הַשָּׂגָה. “אָבֶּער אִין מַיין זַאךְ הָאט קֵיינֶער קַיין הַשָּׂגָה”.

---

ה- תפה

בָּא פַּעַם הַצַּדִּיק רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ מֵאֲלִיק זַ”ל לְבַקֵּר אֶת הַצַּדִּיק רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז זַ”ל. תֵּכֶף בְּהִכָּנְסוֹ הִתְיַשֵּׁב מֵעַצְמוֹ עַל כִּסֵּא. נַעֲנָה לוֹ רַבִּי בָּרוּךְ וְאָמַר לוֹ: וְכִי אֵין לְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְהִתְיַשֵּׁב לִפְנֵי חַד בְּדָרָא? עָנָה לוֹ רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ: אַף אֲנִי חַד בְּדָרָא, אַתָּה חַד בְּדָרָא בְּצִדְקוּת, וַאֲנִי בְּחָכְמָה. אָמַר לוֹ רַבִּי בָּרוּךְ: אִם הִנְּךָ חַד בְּדָרָא בְּחָכְמָה, אֱמֹר נָא לִי אִם כֵּן אֵיזֶה קִטְרוּג הָיָה בַּשָּׁמַיִם עַל יִשְׂרָאֵל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל שָׁנָה זוֹ? עָנָה לוֹ: הַקִּטְרוּג הָיָה עֲבוּר זֹאת שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל מִתְכַּוְּנִים בַּמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂים בֶּאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, רַק דּוֹאֲגִים בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת לְתוֹעַלְתָּם הֵם, שְׁאָלוֹ רַבִּי בָּרוּךְ: נוּ, הֲרֵי חָכָם אַתָּה וּמֶה עָנִיתָ? עָנָה לוֹ רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ זַ”ל: אָמַרְתִּי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם כֵּן עֲשֵׂה אַף אַתָּה כְּמוֹתָם וּדְאַג לְעַצְמְךָ, ‘עֲשֵׂה לְמַעַן אֲמִתָּךְ עֲשֵׂה לְמַעַן בְּרִיתָךְ וְכוּ’. אָמַר לוֹ רַבִּי בָּרוּךְ: אָכֵן, אָכֵן, חֲכַם הַדּוֹר הִנְּךָ.]

---

ב-רנה

פַּעַם בָּא רַבִּי יִצְחָק אַיְיזִיק בְּהִתְלַהֲבוּת נוֹרָאָה אֶל רַבֵּנוּ, וְרָצָה לְסַפֵּר לוֹ תּוֹרָה נוֹרָאָה שֶׁנִּתְגַּלְּתָה לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, וְרַבֵּנוּ רָמַז לוֹ שֶׁלֹּא יֹאמַר לְפָנָיו אֶת חֲלוֹמוֹ שֶׁחָלַם, אוּלָם לְרֹב תַּבְעֵרַת לְבָבוֹ לֹא שָׂם לִבּוֹ לְרֶמֶז רַבֵּנוּ, וְגִלָּה לוֹ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁחָלַם. תֵּכֶף אַחַר-כָּךְ נָפַל מֵחֻלְשָׁה, וּלְאַחַר יָמִים מֻעָטִים נִפְטַר. וּבֵאֲרוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בָּזֶה, שֶׁזֶּה הָיָה פְּגָם, בִּבְחִינַת “מוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ” שֶׁחַיָּב מִיתָה, כְּמוֹ שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (ברכות לא:). (ועיין בספר חיי מוהר”ן סימן שיג).

---

ב-רנו

רַבֵּנוּ אָמַר לְמוֹהַרְנַ”תְּ: “הַחוֹתֵן שֶׁלְךָ הוּא צַדִּיק, וְחֶסְרוֹנוֹ זֶה שֶׁהוּא חוֹלֵק עַל הַחֲסִידִים… ?! – נוּ, עַל זֶה יְקַבֵּל עוֹד הַלְקָאָה אַחַת” ! “דַּיין שְׁוֶוער אִיז אַ צַדִּיק! אַיי עֶר אִיז אַ מִתְנַגֵּד?! – וֶועט עֶר חַאפִּין אַ שְׁמִיץ מֶער” ! .

---

ב-רנז

אָמַר: “רָצִיתִי שֶׁהָעִנְיָן שֶׁלִּי יִתְפַּשֵּׁט בְּלִבּוֹת אֲנָשִׁים [הַמַּתְמִידִים בַּעֲבוֹדָתָם] כִּיהוּדֵי לִיטָא”. – “אִיךְ הָאבּ גִיוָואלְט מַיין זַאךְ זָאל זַאךְ לֵייגְן אוֹיף לִיטְבִישֶׁע הֶערְצֶער”.

---

ב-רנח

מְקֻבָּל הָיָה מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבְּעֵת שֶׁגִּלָּה לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת מְגִלַּת הַסְּתָרִים, הִזְהִירָם, שֶׁלֹּא יְפַרְסְמוּ אֶת מְגִלַּת הַסְּתָרִים, וְרַק אֶחָד בַּדּוֹר צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע מִזֶּה, וְעַל כֵּן לֹא מְסָרוֹ וְגִלָּה אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ לְשׁוּם אָדָם בְּחַיָּיו, כִּי רַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה חַי עֲדַיִן בְּעֵת פְּטִירָתוֹ, אַחַר-כָּךְ גִּלָּה אוֹתוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי לְרַבִּי אַהֲרֹן לִיפָּוֶועצְקֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ מְאֹד וְנוֹלַד מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וְהוּא מְסָרוֹ אַחַר-כָּךְ לְרַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן, בְּעֵת שֶׁכְּבָר הָיָה חוֹלֶה מְאֹד, נִכְנְסָה צִירְל, בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן, אֶל רַבִּי אַבְרָהָם, וְאָמְרָה לוֹ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִמְסֹר לְמִישֶׁהוּ אֶת מְגִלַּת הַסְּתָרִים, כִּי כָּךְ מְקֻבָּל מֵרַבֵּנוּ, שֶׁאֶחָד בַּדּוֹר צָרִיךְ לָדַעַת מִזֶּה, אוּלָם רַבִּי אַבְרָהָם הָיָה אָז כְּבָר חוֹלֶה מְאֹד וְאִבֵּד כְּבָר אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר, (וְלֹא נוֹדַע אִם מְסָרוֹ וּלְמִי מְסָרוֹ).

---

ב-רנט

רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרַסְלֶב הִתְקַרֵב לְרַבֵּנוּ עוֹד בִּהְיוֹת רַבֵּנוּ דָּר בְּמֶעדְוְודִיבְקֶע, הוּא הָיָה מְקוּרָב אָז לְהָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי אַהֲרֹן מִטִּיטַיְיֶעב בֶּן רַבִּי הִירְשׁ בֶּן הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְהָיָה בָּא מִפַּעַם לְפַעַם לְעִיר מֶעדְוְודִיבְקֶע כְּדֵי לְבַקֵּר שָׁם אֶת דּוֹדָתוֹ הָעֲשִׁירָה שֶׁהָיְתָה דָּרָה שָׁם, וְהָיְתָה תּוֹמֶכֶת בּוֹ הַרְבֵּה, וּכְמוֹ כֵן הָיְתָה תּוֹמֶכֶת גַּם בְּרַבֵּנוּ. פַּעַם שָׁלַח רַבֵּנוּ שְׁלִיחַ אֵלֶיהָ לוֹמַר לָהּ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא רַבִּי אַהֲרֹן לְבַקֵּר אֶצְלָהּ תִּשְׁלָחֵהוּ אֵלָיו, וּבְאוֹתָה עֵת שֶׁהָיָה בְּאֶמְצַע הַחוֹרֶף בָּא רַבִּי אַהֲרֹן לְבַקֵּר בְּבֵית דּוֹדָתוֹ, וְתֵיכֶף בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵיתָהּ אָמְרָה לוֹ לֵךְ וְהִכָּנֵס אֵצֶל רַבֵּנוּ, וְסִירֵב רַבִּי אַהֲרֹן וְאָמַר לָהּ שֶׁיִּתְמַהְמָה מְעַט וְאַחַר כַּךְ יֵלֵךְ, בְּאֶמְצַע וִכּוּחָם אִם יֵלֵךְ לְרַבֵּנוּ מִיָּד אוֹ יִתְמַהְמָה, הִגִּיעַ שְׁלִיחַ מֵרַבֵּנוּ וּבִקֵּשׁ שֶׁיָּבוֹא רַבִּי אַהֲרֹן וְיִכָּנֵס אֵלָיו, שׁוּב לֹא הָיְתָה לוֹ שׁוּם בְּרֵירָה לְהִשָּׁמֵט, וּבָא, וּמֵחֲמַת הַקּוֹר הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה בַּחוּץ כְּשֶׁנִּכְנַס אֶל רַבֵּנוּ, נָשַׁף וְשִׁפְשֵׁף אֶת עַצְמוֹ בְּיָדָיו כְּדֵי לְחַמֵּם אֶת עַצְמוֹ כִּי לֹא הִסְפִּיק עֲדַיִן לְהִתְחַמֵּם בְּבֵית דּוֹדָתוֹ מֵהַקּוֹר שֶׁשָּׁרַר בַּחוּץ, פָּנָה אֵלָיו רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ “אֲנִי עוֹד אֲחַמֵּם אוֹתְךָ” ! “אִיךְ וֶועל דִּיר דֶּער וַוארִימֶען” ! וּמֵאָז הִתְקַרֵב לְרַבֵּנוּ.

---

ב-רס

לְרַבִּי יִצְחָק חֲתַן הַמַּגִּיד הָיָה הַדְרַת פָּנִים מֻפְלֶגֶת כָּל-כָּךְ, שֶׁפַּעַם כְּשֶׁנָּסַע הָרַב הַצַּדִּיק מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב בַּדֶּרֶךְ, וּבָא לְמוּלוֹ רַבִּי יִצְחָק, הִתְפַּעֵל הָרַב מִצּוּרָתוֹ כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁשָּׁאַל: “לְאֵיזֶה צַדִּיק הוּא נוֹסֵעַ, וּלְמִי הוּא מְקֹרָב” ? וְעָנוּ לוֹ שֶׁהוּא מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ, הִשְׁתּוֹמֵם הָרַב מְאֹד וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו: “הֲרֵי נוֹסֵעַ אֲנִי בַּדְּרָכִים, וּבְכֵן רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵיכָן שֶׁנִּמְצָא אֵיזֶה טוֹב חֲטָפוֹ רַבִּי נַחְמָן” ! – “אִיךְ פָאר דָּאךְ אַרוּם, זֵעה אִיךְ אָז וואוּ הֶעפִּיס רֶעכְטְס הָאט עֶר פַארְכַאפְּט”. (אבני”ה ברזל).

---

ב-רסא

הִתְבַּטֵּא פַּעַם רַבִּי נַפְתָּלִי וְאָמַר: “תָּמִיד אֲנִי יָרֵא לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ הֲגוּנָה, כִּי כְּשֶׁאָבֹא וְאֶכָּנֵס אֶל רַבֵּנוּ, בְּוַדַּאי יֹאמַר לִי: “נַפְתָּלִי, הֲכָךְ חָשַׁבְתָּ” ? – “אִיךְ הָאבּ מוֹרָא צוּ טְרַאכְטִין, וַויל וֶוען אִיךְ וֶועל אַרַיין גֶּען צוּם רֶעבְּן וֶועט מִיר דֶּר רַבִּי פְרֶעגִין נַפְתָּלִי…וָואס הָאסְטוּ גִּיטְרַאכְט”. וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל טְרָהוִויצֶער, שֶׁגָּדַל בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה תָּמִיד מְסַפֵּר עִנְיָן זֶה מִשְּׁמוֹ.

---

ב-רסב

רַבִּי שִׂמְחָה אֲבִי רַבֵּנוּ זַ”ל הָיָה בְּגִיל עֶשֶׂר שָׁנִים בִּשְׁעַת הִסְתַּלְקוּתוֹ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וּמָרַת אָדִיל בַּת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב בָּחֲרָה אוֹתוֹ לְחָתָן לְבִּתָּהּ פֵיגָא, מֵחֲמַת מַעֲלוֹתָיו הַגְּדוֹלִים, וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מֵהוֹרְדֶענְקֶע, תַּלְמִיד מוּבְהָק שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְגַם מִשּׁוּם שֶׁפַּעַם בְּקַטְנוּתוֹ אָמַר לָהּ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב עָלָיו: “הֲרֵי הוּא יֶלֶד נֶחְמָד ” ! – “עֶר אִיז דָּאךְ אַ וואוֹיל אִינְגְל”.

[ו – כח

אִשָּׁה נְגִידָה אַחַת בָּאָה אֶל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ”ל בְּבַקָּשָׁה שֶׁיְּשַׁדֵּךְ עֲבוּרָהּ אֶת אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁבַּחֲבוּרָתוֹ (יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיְתָה זֹאת אֲחוֹתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִדְּרָהבִּיטְשׁ זַצַ”ל), וְשִׁדֵּךְ לָהּ אֶת תַּלְמִידוֹ הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן הוֹרְדֶענְקֶער, וְהִתְחַתְּנוּ, וְהִנֵּה תֵּכֶף לְאַחַר הַחֲתֻנָּה הָלַךְ רַבִּי נַחְמָן מִבֵּיתוֹ וְלֹא נוֹדַע אַיֵּה מְקוֹמוֹ, בָּאָה הָאִשָּׁה בִּבְכִיָּה אֶל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ”ל וְהִתְאוֹנְנָה שֶׁהִנֵּה רַק זֶה עַתָּה הִתְחַתְּנוּ וּכְבָר נֶעְלַם מִבֵּיתוֹ לִזְמַן מְמֻשָּׁךְ כָּזֶה, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת הֵיכָן לְבַקְּשׁוֹ, עָנָה לָהּ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ”ל וְאָמַר לָהּ הִנֵּה יֵשׁ לְרַבִּי נַחְמָן זְמַנִּים קְבוּעִים בַּשָּׁנָה שֶׁהוּא מַגִּיעַ אֵלַי וְאָז אֶרְאֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ עַל זֶה, וְאָמַר לָהּ שֶׁתָּבוֹא אֵלָיו גַּם הִיא בַּזְּמַן הַסָּמוּךְ לָזֶה. וְכָךְ עָשְׂתָה וְלַיּוֹם הַמְיֹעָד הִגִּיעַ רַבִּי נַחְמָן וְכֵן זוּגָתוֹ הָאִשָּׁה הַנַּ”ל. שָׁאַל אוֹתוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ”ל לְפֵשֶׁר הֵעָלְמוּתוֹ מִבֵּיתוֹ. עָנָה לוֹ רַבִּי נַחְמָן: רָאִיתִי (בְּמָקוֹם שֶׁרָאִיתִי) שֶׁתֵּכֶף שֶׁתֵּלֵד זוּגָתִי בֵּן תִּהְיֶה מֻכְרַחַת לָמוּת. וְעַל כֵּן מֵחֲמַת שֶׁהִיא עֲדַיִן רַכָּה בַּשָּׁנִים רִחַמְתִּי עָלֶיהָ וְעָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי. עָנָה לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב: “אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ אַתָּה לִשְׁאֹל בִּרְשׁוּתָהּ עַל דָּבָר זֶה”. וְשָׁאַל אוֹתָהּ בַּעְלָהּ רַבִּי נַחְמָן עַל הַדָּבָר וְאָמְרָה שֶׁהִיא חֲפֵצָה בּוֹ וּמְקַבֶּלֶת עַל עַצְמָהּ כָּל מַה שֶּׁאָמַר אַף אִם תָּמוּת חָלִילָה עַל יְדֵי זֶה. וְאָכֵן לְאַחַר זְמַן נִפְקְדָה בְּבֶן זָכָר וְיָלְדָה אֶת רַבִּי שִׂמְחָה אֲבִי רַבֵּנוּ זַ”ל. תֵּכֶף אַחַר הַלֵּדָה שָׁמַע רַבִּי נַחְמָן אֵיךְ שֶׁהִיא מִתְפַּלֶּלֶת וּמְבַקֶּשֶׁת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהִנֵּה יוֹדַעַת הִיא שֶׁקִּצָּהּ קָרֵב, אֲבָל מְבַקֶּשֶׁת הִיא בְּרַחֲמִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁלְּפָחוֹת חֹדֶשׁ אֶחָד תִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים וּכְדֵי שֶׁתּוּכַל לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִם בְּנָהּ. וְכֵן הֲוָה שֶׁחֹדֶשׁ לְאַחַר לֵדָתָהּ נִפְטְרָה לְעוֹלָמָהּ, וְאָמַר אַחַר כָּךְ רַבִּי נַחְמָן: “בְּעֵת שֶׁהִתְפַּלְּלָה וּבִקְּשָׁה תְּפִלָּתָהּ הַנִּזְכֶּרֶת הָיָה לְמַעְלָה עֵת רָצוֹן גָּדוֹל שֶׁאִם הָיְתָה אָז מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים הָיְתָה זוֹכָה אַף לַאֲרִיכוּת יָמִים.

וְהִנֵּה הַיֶּלֶד הַיָּתוֹם הַזֶּה נִלְקַח לְבֵית הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְשָׁם גָּדַל תַּחַת הַשְׁגָּחָתָהּ שֶׁל מָרַת אָדִיל בַּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, פַּעַם אָמַר לָהּ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב עַל רַבִּי שִׂמְחָה “הוּא יֶלֶד נֶחְמָד” “עֶר אִיז דָּאךְ אַ ווֹאל אִינְגְל”! אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁגָּדַל וְהֵחֵלּוּ לַחֲשֹׁב עֲבוּרוֹ שִׁדּוּךְ נִזְכְּרָה בַּשֶּׁבַח שֶׁשִּׁבְּחוֹ אָבִיהָ חָשְׁבָה וְאָמְרָה לְעַצְמָהּ מַדּוּעַ אָמַר לִי כֵּן אָבִי בְּוַדַּאי רָצָה לְרַמֵּז לִי שֶׁאֶקַּח אוֹתוֹ (אֲנִי) לְחָתָן, וְכָךְ עָשְׂתָה וְנִשְׁתַּדֵּךְ עִם בִּתָּהּ מָרַת פֵיגָא, וּמִזִּוּוּג קָדוֹשׁ זֶה נוֹלַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. (וראה עוד בחלק ב’, סימן רסב).

סִפּוּר זֶה הָיָה נוֹהֵג רַבִּי לֵוִי יִצְחָק בֶּנְדֵּר זַ”ל לְסַפֵּר בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח אַחַר סִפּוּרוֹ אֶת סִפּוּר הַיָּדוּעַ מִנְּסִיעַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ”ל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. (מובא לעיל חלק ב). (וע”ע בשו”ס להר”ר שמואל הורביץ ז”ל, סעיפים: ז, י”ג, ו-י”ט).]

---

ב-רסג

---

ב-רסד

בתחלת התקרבותו של מוהרנ”ת לרבנו, שלח אותו רבינו לרבי אהרן, באמרו אליו לך נא וראה מה שלום אהרל’ע שלי, “געה זעה וואס מאכט מיין אהרל’ע”, כשנכנס אליו מוהרנ”ת פגש אותו כשהוא יושב בדבקות עם עינים בוכיות להשי”ת, כשחזר מוהרנ”ת לרבינו ושאלו מה ראה אצלו, ענה מוהרנ”ת שפגש אותו יושב ובוכה, המליץ עליו רבינו את הנאמר ביום הכיפורים בשבחו של הכהן הגדול: “כיושב סתר לחלות פני מלך, מראה כהן”, כלומר: שהכהן גדול המובחר שבישראל בעת שנכנס לערוך עבודתו הנשגבה ביום הקדוש והמיוחד בשנה, במקום המקודש והמיוחד בעולם, בהקריבו את הקטורת המעולה שבקרבנות-הרי הוא ‘דומה’ לזה היושב בסתר ומחלה פני מלכו של עולם, כלומר שהאחרון גדול יותר.

---

ב-רסו

---

ב-רסז

---

ב-רסח

---

ב-רסט

---

ב-ער

הַסִּפּוּר מֵהַקַּאפְּצִין פַּעשֶׁע, סִפְּרוֹ רַבֵּנוּ, וְאַנַ”שׁ הָיוּ נוֹהֲגִים לְסַפְּרוֹ מִפַּעַם לְפַעַם בְּשִׂמְחַת בְּרִית-מִילָה, וְזֶהוּ: הָיָה מֶלֶךְ אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ שַׂר יְהוּדִי שֶׁחִבְּבוֹ מְאֹד יוֹתֵר מִשְּׁאָר שָׂרֵי מַלְכוּתוֹ, וְכִבְּדוֹ כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁהִתְקַנְּאוּ בּוֹ שְׁאָר הַשָּׂרִים. בֵּין הַשָּׂרִים הָיָה שַׂר רָשָׁע, שֶׁזָּמַם בְּעָרְמָתוֹ לַהֲרֹג אֶת הַיְּהוּדִי, וּבָא בְּעָרְמָתוֹ אֶל הַיְּהוּדִי וְאָמַר לוֹ: “הֱיוֹת שֶׁדִּבַּרְתִּי עִם הַמֶּלֶךְ, וְאָמַר לִי הַמֶּלֶךְ בֵּין דִּבּוּרָיו, שֶׁהוּא מְאֹד מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ לְדַבֵּר עִמְּךָ תָּמִיד, אֲבָל קָשֶׁה וְנִמְנַע זֹאת מִמֶּנּוּ, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיךָ תָּמִיד רֵיחַ רַע מְאֹד, וּבְכֵן מְיַעֵץ אֲנִי לְךָ, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁתָּבוֹא לְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ, תִּשָּׂא אֶצְלְךָ מִטְפַּחַת עִם בְּשָׂמִים שֶׁנּוֹדֵף מֵהֶם רֵיחַ טוֹב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נוֹחַ לַמֶּלֶךְ בְּעֵת שֶׁמְּדַבֵּר עִמְּךָ…” אַחַר-כָּךְ הָלַךְ הַשַּׂר לַמֶּלֶךְ, וְאָמַר לוֹ: “הֱיוֹת שֶׁדִּבַּרְתִּי עִם הַשַּׂר הַיְּהוּדִי, וְאָמַר לִי הַיְּהוּדִי, שֶׁהוּא שָׂמֵחַ מְאֹד לְדַבֵּר בְּכָל עֵת עִם הַמֶּלֶךְ, אוּלָם קָשֶׁה לוֹ הַדָּבָר וְנִמְנַע מִמֶּנּוּ, מֵחֲמַת שֶׁנּוֹדֵף רֵיחַ רַע מִפִּי הַמֶּלֶךְ, עַל-כֵּן הֶחְלִיט הַיְּהוּדִי, שֶׁמֵּהַיּוֹם וָהָלְאָה, בְּכָל עֵת שֶׁיָּבוֹא לְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ, יִקַּח עִמּוֹ מִטְפַּחַת עִם בֹּשֶׂם שֶׁלֹּא יַפְרִיעַ לוֹ הָרֵיחַ-רָע שֶׁל הַמֶּלֶךְ. וְחָרָה הַדָּבָר לַמֶּלֶךְ, וְאָמַר לַשַּׂר: אִם יִמָּצֵא הַדָּבָר נָכוֹן כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְתָּ, אֶהֱרוֹג אֶת הַשַּׂר הַיְּהוּדִי” לְמָחֳרָת, כְּשֶׁבָּא הַיְּהוּדִי אֶל הַמֶּלֶךְ כְּהֶרְגֵּלוֹ, נָשָׂא עִמּוֹ מִטְפַּחַת מְבֻשֶּׂמֶת. כְּשֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ, שֶׁנְּכוֹנִים דִּבְרֵי הַשַּׂר, כָּעַס מְאֹד, וְהָלַךְ וּמָסַר לַיְּהוּדִי מִכְתָּב חָתוּם, שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, כִּי הָיָה לַמֶּלֶךְ מָקוֹם מְיֻחָד, שֶׁבּוֹ הָיוּ הוֹרְגִים אֶת כָּל מִי שֶׁמֵּבִיא אֶל הַמְמֻנֶּה מִכְתָּב מֵהַמֶּלֶךְ, וְהַמָּקוֹם הַזֶּה הָיָה מוְֻּתָּר וְנֶעְלָם בְּיוֹתֵר, וְאַף אֶחָד מֵהַשָּׂרִים לֹא יָדַע מִזֶּה הַמָּקוֹם, וּבַמִּכְתָּב לֹא הָיָה הַמֶּלֶךְ כּוֹתֵב שׁוּם דָּבָר, רַק כָּל מִי שֶׁהֵבִיא מִכְתָּב חָתוּם מֵהַמֶּלֶךְ, תֵּכֶף הָרְגוּ אוֹתוֹ הַמְמֻנִּים שָׁם. כְּשֶׁיָּצָא הַיְּהוּדִי מֵהַמֶּלֶךְ לָלֶכֶת לַמָּקוֹם הַהוּא לִמְסֹר אֶת הַמִּכְתָּב כְּצִוּוּי הַמֶּלֶךְ, רָץ כְּנֶגְדוֹ יְהוּדִי אֶחָד וּבִקֵּשׁ וְהִפְצִיר בּוֹ מְאֹד, שֶׁיָּבוֹא מְהֵרָה לָמוּל אֶת בְּנוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ לְמַזָּל-טוֹב, הַשַּׂר הַיְּהוּדִי הַזֶּה הָיָה זָהִיר בְּמִצְוָה זוֹ מְאֹד וְלֹא הִתְמַהְמַהּ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, וְהָלַךְ לַשַּׂר הָרָשָׁע הַזֶּה וְהִתְיַעֵץ עִמּוֹ: הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִכְתָּב מֵהַמֶּלֶךְ לְמָסְרוֹ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, אוּלָם הוּא מְמַהֵר מְאֹד לָלֶכֶת לָמוּל אֶת תִּינוֹקוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי וּמַה יַּעֲשֶׂה, וְעָנָה לוֹ הַשַּׂר: “תֵּן לִי אֶת הַמִּכְתָּב וַאֲנִי אֶמְסְרֵהוּ בַּמָּקוֹם הַהוּא”. וְעָשָׂה זֹאת בְּכַוָּונָה, כִּי רָצָה לְהַעֲלִיל עוֹד עַל הַיְּהוּדִי אֵיךְ שֶׁמְּזַלְזֵל בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ עֲבוּר קִיּוּם בְּרִית מִילָה, וְהָלַךְ עִם הַמִּכְתָּב לַמָּקוֹם הַהוּא, וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא לַמָּקוֹם הַהוּא, תָּפְסוּ אוֹתוֹ שָׁם הַמְמֻנִּים וַהֲרָגוּהוּ תֵּכֶף וּמִיָּד. לְמָחֳרָת בָּא הַיְּהוּדִי שׁוּב אֶל הַקֵּיסָר עִם הַמִּטְפַּחַת בְּיָדוֹ, הִתְפַּלֵּא הַמֶּלֶךְ מְאֹד עַל דָּבָר זֶה, כִּי יָדַע, שֶׁשָּׁלַח עִמּוֹ מִכְתָּב לִמְקוֹם הַהֲרֵגָה, וְאֵיךְ נִשְׁאַר בַּחַיִּים??? וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַקֵּיסָר, מֶה עָשָׂה עִם הַמִּכְתָּב שֶׁמָּסַר לוֹ אֶתְמוֹל. סִפֵּר לוֹ הַיְּהוּדִי אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל בְּרִית-הַמִּילָה שֶׁהָיָה לוֹ אֶתְמוֹל וְכוּ’, וְנִשְׁתּוֹמֵם הַמֶּלֶךְ מְאֹד וּשְׁאָלוֹ, מַדּוּעַ כְּשֶׁבָּא לְדַבֵּר עִמּוֹ אוֹחֵז בְּיָדוֹ מִטְפַּחַת, סִפֵּר לוֹ הַיְּהוּדִי אֶת דִּבְרֵי הַשַּׂר, שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁקָּשֶׁה לַמֶּלֶךְ לִסְבֹּל הָרֵיחַ הָרַע הַנּוֹדֵף מִפִּיו כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְהִתְפַּלֵּא הַקֵּיסָר מְאֹד, וְאָמַר לַיְּהוּדִי: “כָּעֵת רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁה’ אֱלֹקֵיכֶם שׁוֹמֵר אֶתְכֶם, וְהוּא הָאָדוֹן עַל כָּל הָעוֹלָם, וּמַעֲנִישׁ לָרְשָׁעִים כִּגְמוּלָם הָרָע”

---

ב-רעא

---

ב-ערב

---

ב-רעג

---

ב-רעד

---

ב-ערה

הַשְׁאֵלָה שֶׁשָּׁאַל רַבֵּנוּ – אַחַר שֶׁאָמַר אֶת הַתּוֹרָה “קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ” בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן סִימָן ו’ – לְאֵלוּ הַמִּתְפַּלְּלִים בְּסִדּוּר הָאֲרִ”י: “תֹּאמְרוּ לִי אֵיךְ מְרוּמָז בְּתוֹרָה זוּ כָּל כַּוָונַת אֱלוּל וּמַה שֶּׁגָּבוֹהַּ עוֹד מִכַּוָּונוֹת”, כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן (סִימָן ב’) – עִקָּר שְׁאֵלָתוֹ הָיְתָה לְרַבִּי יוּדְל שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עִם הַכַּוָּונוֹת שֶׁבְּסִדּוּר הָאֲרִ”י זַ”ל.

---

ב-רעו

בְּעֵת שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ אֶת הַתּוֹרָה “אֶמְצְעוּתָא דְּעַלְמָא הֵיכָא” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן סִימָן כד, בָּעֲרוּ פָּנָיו מְאֹד, עַד שֶׁכִּסָּה פָּנָיו בְּמִטְפַּחַת, וּמֵהַצַּד שֶׁלֹּא נִתְכַּסָּה רָאוּ אֵיךְ שֶׁלּוֹהֵט פָּנָיו כְּאֵשׁ לֶהָבָה מַמָּשׁ.

---

ב-רעז

בְּעֵת שֶׁנֶּאֶמְרָה תּוֹרָה ס”ז שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’, הָיָה אָז אֵצֶל רַבֵּנוּ רַב אֶחָד שֶׁהָיָה מֵאֲנָשָׁיו שֶׁל הַחוֹלֵק, וְהָיוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ קְלוּעִין “קָאלְטִינֶעס”, וְשַׂעֲרוֹת אֵלּוּ חוֹשְׁשִׁין לְסַפְּרָם כַּיָּדוּעַ, וְהִזְכִּיר רַבֵּנוּ עִנְיַן זֶה בְּתוֹרָתוֹ, עַיֵּן שָׁם בִּפְנִים. כִּי כַּיָּדוּעַ כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁעָבְרוּ בָּעוֹלָם, בִּפְרַט הָעִנְיָנִים שֶׁעָבְרוּ עַל אַנַ”שׁ – הַכֹּל הָיָה נִכְלַל בְּתוֹךְ דִּבְרֵי תוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשִׁים, וְכַמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן (סִימָן שׁ”צ).

---

ב-רעח

תּוֹרָה רס”ו נִשְׁתַּלְשְׁלָה עַל יְדֵי הַשִּׂיחָה הַמּוּבֵאת בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תּ (סִימָן לט), שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ לְרַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרֶסְלֶב שֶׁבֵּיתוֹ הוּא כְּמוֹ סֻכָּה וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. (וכן בספר “חיי-מוהר”ן סימן נו-נז).

---

ב-רעט

בְּעֵת שֶׁנִּכְנַס רַבֵּנוּ לָדוּר בִּבְרֶסְלֶב, הָיְתָה שָׁם מַגֵּפָה לִבְהֵמוֹת הַנִּקְרָא “פַּאִיד”, שֶׁהַבְּהֵמוֹת הָיוּ נוֹפְלוֹת וּמֵתוֹת לָרֹב, וְאָז אָמַר רַבֵּנוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ סִימָן רס”ו, הַמַּתְחִיל: “דַּע שֶׁמִיתַת בְּהֵמוֹת” וְכוּ’, וְנִפְסְקָה הַמַּגֵּפָה.

---

ב-רפ

בְּתוֹרָה רע”ז מְבוּאָר, רֶגֶל הוּא רְפוּאָה לָרֵיאָה, סִפֵּר רַבִּי אַבְרָהָם (שְׁטֶרְנְהַרְץ) סוֹפֵר זַ”ל, שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַדָּבָר הָיָה כָּךְ: בְּעֵת אֲמִירַת הַתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁנֶּאֶמְרָה בִּשְׁמִינִי-עֲצֶרֶת כַּמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן (סִימָן נ”ט), בָּא רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרֶסְלֶב, וְהֵבִיא לְרַבֵּנוּ מַאֲכָל הֶעָשֹוּי מֵרֶגֶל, שֶׁקִּבֵּל אָז שְׁתֵּי מָנוֹת מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר, שֶׁכָּךְ נָהֲגוּ לָתֵת לָרַב מַאֲכָל כָּזֶה בִּשְׁמִינִי-עֲצֶרֶת; וְהֵבִיא מָנָה אַחַת לְרַבֵּנוּ, וְאָז אָמַר רַבֵּנוּ אֶת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁרֶגֶל הוּא רְפוּאָה לָרֵיאָה, כִּי הָיָה רַבֵּנוּ כְּבָר חוֹלֶה אָז בְּמַחֲלַת הָרֵאָה. *

---

ב-רפא

מְסַפְּרִים, שֶׁהַתּוֹרָה רפ”ה: “טָעֲמָהּ כִּי טוֹב סַחֲרָהּ” וְכוּ’ נֶאֶמְרָה לְרַבִּי דָּוִד מֵעִיר פָּאלִי, שֶׁהָיָה רַק פַּעַם אַחַת אֵצֶל רַבֵּנוּ, וְשׁוּב לֹא בָּא עוֹד, וְנִתְקַיֵּם בּוֹ סִיּוּם הַפָּסוּק: “לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ” כְּפֵרוּשׁ רַבֵּנוּ שָׁם בַּתּוֹרָה, שֶׁפַּעַם, כְּשֶׁהִקְשָׁה אֶחָד מֵהַחוֹלְקִים קֻשְׁיָא עַל רַבֵּנוּ, הֶרְאָה לוֹ שֶׁכָּל קֻשְׁיָתוֹ אֵינָהּ קֻשְׁיָא, וְקֻשְׁיָתוֹ בָּאָה מֵחֶסְרוֹן לִמּוּדוֹ; הוּא הָיָה גָּאוֹן מָפְלָג, וְהָיָה גִּיסוֹ שֶׁל רַבִּי מָרְדְּכַי דַּיָּן מִטֶּעפְּלִיק.

---

ב-קלז

אוֹמְרִים שֶׁהַתּוֹרָה: “טָעֲמָהּ כִּי טוֹב סַחְרָהּ” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ סִימָן רפ”ה נֶאֶמְרָה לְרַבִּי דָּוִד פָּאלִיעֶר, שֶׁהָיָה דָּר בַּכְּפָר פַּאלִי, שֶׁהָיָה רַק פַּעַם אַחַת אֵצֶל רַבֵּנוּ וְשׁוּב לֹא בָּא וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא כָּבָה אֶצְלוֹ אוֹר רַבֵּנוּ גַּם אַחַר-כָּךְ. (ע”ע חיי”מ סל”ה).]

---

ב-רפב

יֵשׁ-אוֹמְרִים, שֶׁבְּעֵת אֲמִירַת תּוֹרָה ב’ חֵלֶק ב’, שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה תקס”ט, הָיָה אָז אֲבִי רַבֵּנוּ, רַבִּי שִֹמְחָה, אֶצְלוֹ, וְשָׁם בַּתּוֹרָה הִזְכִּיר רַבֵּנוּ מֵעִנְיַן שִֹמְחָה, וּמֵעִנְיַן בֵּן, וּמֵעִנְיַן הַכָּתוּב “זֶה יְנַ’חֲ’מֵ’נ’וּ מִמַּעֲשֵֹנוּ” וְכוּ’ וּכְדַרְכּוֹ כֵּן בְּכָל הַתּוֹרוֹת, כַּמְבֹאָר בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” (סִימָן ש”צ), עַיֵּן שָׁם.

---

ב-רפג

בְּסוֹף תּוֹרָה ז’ שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַן חֵלֶק ב’, מוּבָא שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה לְאַנְשֵׁי שָׁלשׁ-סְעוּדוֹת אֲחֵרִים, עַיֵּן שָׁם. הַלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הוּא: “לְאַנְשֵׁי שָׁלשׁ-סְעוּדוֹת שֶׁאֵינָם אוֹכְלִים חַלּוֹת”… (הַיְינוּ: מַלְאָכִים) – “שָׁלשׁ-סְעוּדוֹת’נִיקֶעס, וָואס זֵיי עֶסִין נִישְׁט קֵיין קוֹילִיטְשׁ”.

---

ב-רפד

בָּעִנְיָן הַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’ סִימָן מח, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בְּזֶה-הַלָּשׁוֹן: “וּמַה עָשָׂה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב כְּשֶׁהָיָה עַל הַיָּם וְכוּ'” ? הָיָה זֶה נִסָּיוֹן שֶׁהִפִּילוּ אוֹתוֹ בִּבְחִינָה הַנֶּאֱמֶרֶת אֵצֶל דָּוִד הַמֶּלֶךְ: כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה’ לֵאמֹר לֵךְ עֲבוֹד אֱלֹקִים אֲחֵרִים. (נכפל להלן בח”ו, סעיף תקל”ו).

---

ב-רפה

זֶה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ לְעִנְיַן אֲכִילַת שַׁבָּת הַמְבוּאָר בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן (סִימָן לב) – עִיקָר שִֹיחָתוֹ נֶאֶמְרָה לְעִנְיַן סְעוּדָה-שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁאָז מִתְעַצְלִין הָעוֹלָם לֶאֱכוֹל מֵחֲמַת שֶׁשְּׂבֵעִים מִסְעוּדַת הַבֹּקֶר. וְכַךְ אָמַר רַבֵּנוּ: “כְּשֶׁכְּבָר אוֹמְרִים לָנוּ אִכְלוּ בָּנִים! – אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין רוֹצִים לֶאֱכוֹל”. – “אַז מֶען זָאגְט שׁוֹין עֶסְט קִינְדֶער וִויל מֶען עֶרְשְׁט נִישְׁט עֶסִין”. וְאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָיוּ אוֹמְרִים זֹאת לְמִי שֶׁהִתְעַצֵּל בַּאֲכִילַת שָׁלשׁ סְעוּדוֹת.

---

ב-רפו

מַה שֶּׁמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן (סִימָן מח) שֶׁ”צַּדִּיק אֶחָד מְפוּרְסָם גָּדוֹל” הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ בְּעֵת שֶׁאָמַר אֶת הַתּוֹרָה “חַיִּים נִצְחִיִּים” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב סִימָן עב – אוֹמְרִים, שֶׁזֶּה הָיָה הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מָרְדְּכַי מִטְּשֶׁרְנוֹבִּיל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, [וְיֵשׁ דֵּעָה שֶׁזֶּה הָיָה הָרַב הַבַּעַל הַתַּנְיָא].

---

ב-רפז

סִפּוּר הַחֲלוֹם, הַמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן צ”א – סִפְּרוֹ רַבֵּנוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּי רַבֵּנוּ הָיָה סָגוּר אָז בְּחַדְרוֹ, וְלֹא נִכְנַס לוֹמַר תּוֹרָה כְּדַרְכּוֹ, וְנִכְנַס אֵלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרָאָה אֵיךְ שֶׁרַבֵּנוּ עוֹמֵד בְּחַדְרוֹ וּמַזִּיל דְּמָעוֹת כַּנַּחַל, וְאָז סִפֵּר לוֹ זֹאת.

---

ב-רפח

הַשִּׂיחָה הַמּוּבֵאת בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן רכ, שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ לְעִנְיָן הַהִתְקַבְּצוּת אֶצְלוֹ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה – “גָּדוֹל מִזֶּה אֵין בְּנִמְצָא” ! – “קֵיין גְּרֶעסֶערְס דֶער פוּן אִיז נִיט פַארְהַנְדִּין” ! – זֶה נֶאֱמַר כְּשֶׁלֹא בָּא רַבִּי לִיפָּא עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְהִסְבִּירוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵינוּ לְרַבֵּנוּ סִבַּת אִי בּוֹאוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנָּסַע עִם עוֹד סוֹחֲרִים לְאַדֶּעס כְּדֵי לְהָבִיא אֶתְרוֹגִים לְאוּקְרַאִינָה שֶׁהָיָה מִצְוָה דְרַבִּים, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אָמַר רַבֵּנוּ כַּךְ, כִּי הָיָה הַדָּבָר יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת גַם בִּלְעָדָיו.

---

ב-רפט

זֶה שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ: “אַבְרֶהְמִ’יל מִיר הָאבְּן דָּאךְ עֶפֶעס גִּיטָאן” ! – כַּמְסֻפָּר בַּסֵּפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” (סוֹף חֵלֶק א’, סִימָן רכ”ב) – הוּא אַבְרֶהְמְל פַּיֶיעס.

---

ב-רצ

הַשִּׂיחָה הַמּוּבֵאת בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן (בְּסִימָן רח”צ), שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹתוֹ הַכֹּחַ שֶׁהָיָה לְדָוִד שֶׁאָמַר ח’ פְּעָמִים: “בְּנִי אַבְשָׁלוֹם”, וְעַל-יְדֵי-זֶה הֶעֱלָהוּ מִשִּׁבְעָה מְדוֹרֵי גֵּיהִינוֹם וְכוּ’, שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְכוּ’ – שִׂיחָה זוֹ נֶאֶמְרָה לְרַבִּי משֶׁה קְרַאסִינְשְׁטֵיין, וְרַבֵּנוּ צִוָּה לוֹ אָז, שֶׁיֹּאמַר לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שְׁמוֹנָה פְּעָמִים אֶת הָאַרְבָּעָה קַפִּיטְל הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבִּתְּהִלִּים, וְכֵן עָשָׂה וְקִיֵּם לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ.

---

ב-רצא

הַשִּׂיחָה הַמּוּבֵאת בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן שטו – נֶאֶמְרָה לְרַבִּי לִיפָּא שֶׁהָיָה מְקוּרָב וְהִתְרַחֵק, אוּלָם גַּם אַחַר-כַּךְ לֹא הִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ בְּהִתְקַרְבוּת אֲמִתִּית.

---

ב-רצב

כְּהֶמְשֵׁךְ לַשִּׂיחָה, הַמּוּבֵאת בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן של”ח – מְסֻפָּר עוֹד: שֶׁשִּׁבַּח לְפָנָיו רַבֵּנוּ אֶת מַעֲלָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ: “הוּא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כָּזֶה שְׁפַל בֶּרֶךְ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ תְּצַוֶּה עָלָיו לָלֶכֶת לִקְנוֹת לְךָ חֲתִיכַת עוּגָה (בֵּייגְל) בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה – “אַ קָאפִּיקֶע בֵּייגְלַאךְ” – יָרוּץ הוּא לִקְנוֹת לְךָ אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירְךָ”. וְאָכֵן כָּךְ עָשָֹה, שֶׁכְּשֶׁיָּצָא לָרְחוֹב וּפָגַשׁ בְּמוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁהָלַךְ לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי עֲשִׁירִים, הֵבִין שֶׁהוּא הוּא אַבְרֵךְ זֶה, וְנִגַּשׁ אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “רְאֵה רָעֵב אָנֹכִי מְאֹד וּמָה אֶעֱשֶׂה”? אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: הִנֵּה תֵּכֶף אֵלֵךְ וְאֶקְנֶה לְךָ בִּפְרוּטָה כַּמָּה בֵּייגְלַאךְ; וְנָתַן לוֹ קָאפִּיקֶע לִקְנוֹת לוֹ בֵּייגְלַאךְ, וּמִיָּד רָץ מוֹהַרְנַ”תְּ בְּשִֹמְחָה וְהֵבִיא לוֹ בֵּייגְלַאךְ, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מַכִּירוֹ; וְאָז יָדַע בְּבֵרוּר, שֶׁאָכֵן הוּא הוּא מוֹהַרְנַ”תְּ.

---

ב-רצג

אָמַר: מַה שֶּׁבְּנֵי הָעוֹלָם עוֹשִֹים בַּסּוֹף, רָצִיתִי שֶׁאַתֶּם תַּעֲשֹוּ בַּתְּחִלָּה. כְּאוֹמֵר: מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים בְּנֵי הָעוֹלָם לְהַרְעִישׁ בִּתְפִלָּה כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁכְּבָר כָּלּוּ כָּל אֳפַנֵּי דֶרֶךְ הַיְשׁוּעָה – נַעֲשֶֹה אֲנַחְנוּ בַּתְּחִלָּה, שֶׁכְּבָר בִּתְחִלַּת הַצָּרָה נַפְצִיר וְנִזְעַק בִּתְפִלָּה.

---

ב-רצד

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם לְרַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁיֹּאמַר תּוֹרָה בְּכָל שַׁבָּת בְּעֵת סְעוּדָה-שְׁלִישִׁית. וְשָׁאֲלוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי: “וּמִי יִשְׁמָעֵנִי”? עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: כְּבָר יִהְיֶה מִי שֶׁיִּשְׁמַע! – “סְ’וֶועט זַיין וֶוער סְ’זָאל הֶעְרִין”. וְאָמְנָם כַּךְ נָהַג רַבִּי נַפְתָּלִי כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְרַבִּי יִשְֹרָאֵל טְרָהוִויצֶער שֶׁהָיָה יוֹצֵא וּבָא בְּבֵית רַבִּי נַפְתָּלִי, וְכֵן רַבִּי מֵאִיר חַזָּן – שֶׁגִּדְלוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי – כִּי הָיָה יָתוֹם – סִפְּרוּ שֶׁהָיָה נוֹהֵג רַבִּי נַפְתָּלִי לְהִסְתַּגֵּר בְּחֶדֶר בְּכָל שַׁבָּת בְּעֵת סְעֻדָּה הַשְּׁלִישִׁית, וּכְשֶׁהִבִּיטוּ פַּעַם לְתוֹךְ הַחֶדֶר דֶּרֶךְ חוֹר הַמַּנְעוּל, רָאוּ אֵיךְ שֶׁרַבִּי נַפְתָּלִי יוֹשֵׁב וּמִתְנוֹעֵעַ וְאוֹמֵר תּוֹרָה.

---

ב-רצה

כְּשֶׁהָיָה רַבֵּנוּ בִּטְרָהוִויץ בַּחֲתוּנַת בְּנוֹ שֶׁל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, נִגְשָׁה אִשָׁה חֲצוּפָה אַחַת אֶל רַבֵּנוּ וְאָמְרָה לוֹ: “רַבִּי, תֵּן כֶּסֶף בִּשְׁבִיל הָרַקְדָּנִים”! “רַבִּי גִּיט גֶעלְט פַאר טֶענְץ” ! וְזֶה הָיָה חוּצְפָּה גְדוֹלָה מִצִּדָּהּ, וְשָׁמְעוּ אַנַ”שׁ אֵיךְ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ עָלֶיהָ: “נַפְקָא” [- יַצְאָנִית]. הִיא הָיְתָה אָז מְעֻבֶּרֶת, וְאַחַר-כַּךְ נוֹלַד לָהּ בֵּן שֶׁהָיָה פּוֹשֵׁעַ גָּדוֹל כָּל-כַּךְ, עַד שֶׁתּוֹשָׁבֵי טְרָהוִויץ כִּינוּהוּ בְּשֵׁם “פִּנְחָסְ’ל שֵׁייגֶץ”, וְאַנַ”שׁ יָדְעוּ עָלָיו עַל פִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַנַ”ל שֶׁאֵינוֹ בֶּן כָּשֵׁר. פִּנְחָסְ’ל הַזֶּה הָיָה מֵצִיק מְאֹד לְרַבִּי יִצְחָק חֲתַן הַמַּגִּיד מִטְרָהוִויצָא, וּפַעַם הוֹצִיא עָלָיו קוֹל שֶׁרָאָהוּ לַעֲבוֹר עֲבֵירָה כִּבְיָכוֹל, וּכְשֶׁסִּפֵּר זֹאת לַאֲנָשִׁים מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר, אָמְרוּ לוֹ: “טִפֵּשׁ, מִי יַאֲמִין לְךָ”? נַעֲנָה לָהֶם: “אֶלֶף אֲנָשִׁים לֹא יַאֲמִינוּ, אוּלָם אֶחָד יַאֲמִין – וּכְבָר כְּדַאי לִי הַדָּבָר”. לְאַחַר זְמַן שָׁלַח שְׁלִיחַ לְרַבִּי יִצְחָק שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁלִים עִמּוֹ, עָנָה לוֹ רַבִּי יִצְחָק: “הַשָּׁלוֹם שֶׁלָּנוּ הוּא שֶׁנִהְיֶה רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה” ! .

---

ב-רצו

כְּשֶׁשָׁהָה רַבֵּנוּ בְּעִיר בְּרָאד, אַחַר שֶׁנִּתְאַלְמֵן מִזּוּגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, בְּעֶרֶב שָׁבוּעוֹת שְׁנַת תקס”ז, כַּמְסֻּפָּר בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, נִכְנַס לְדִירָה אַחַת, שֶׁשָּׁם יָשְׁבָה אִשָּׁה עִם בִּתָּהּ הָאַלְמָנָה, וְהִצִּיעָה הָאֵם לְבִתָּהּ הַצָּעוֹת שֶׁל שִׁדּוּכִים, וְלֹא הִסְכִּימָה לָהֶם הַבַּת, אַךְ כְּשֶׁרָאֲתָה הַבַּת אֶת רַבֵּנוּ אָמְרָה לְאִמָּהּ: “כָּזֶה אַבְרֵךְ הָיִיתִי רוֹצָה” ! “אַזַּא יוּנְגֶער-מַאן וָואלְט אִיךְ גִּיוָואלְט” ! וְנִגְמַר הַשִּׁדּוּךְ. וְהִמְשִׁיךְ לְהִכָּנֵס מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וְשָׁם יָשַׁב בַּעַל-הַבַּיִת שֶׁהָיָה עָשִׁיר, וְהִתְחִיל רַבֵּנוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁרוֹצֶה לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ וְהִסְכִּים. אוּלָם הִתְוַכַּח עִם רַבֵּנוּ בְּנוֹגֵעַ לִסְכוּם הַנַּדָן, כִּי רַבֵּנוּ הָיָה נִרְאֶה לוֹ כְּעָשִׁיר. וְהִתְנָה עִמּוֹ רַבֵּנוּ, שֶׁהַחֲתֻנָּה לֹא תִּהְיֶה בִּבְּרָאד וְלֹא בִּבְרֶסְלֶב, רַק בִּכְפָר וָעטְשֶׁעק הַסָּמוּךְ לִבְרֶסְלֶב. אַחַר-כָּךְ הִתְחָרֵט הַמְחֻתָּן וְרָצָה, שֶׁהַחֲתֻנָּה תִּהְיֶה דַּוְוקָא בִּבְּרָאד, כִּי הַגְּבוּלוֹת נִסְגְּרוּ, וְהָיָה קָשֶׁה לָהֶם לָבוֹא לַחֲתֻנָּה; וְלֹא הִסְכִּים רַבֵּנוּ לְשַׁנּוֹת מֵהַמְדֻבָּר, כַּכָּתוּב בְּמִכְתְּבֵי רַבֵּנוּ מִכְתָּב ב.

---

ב-רצז

מוֹהַרְנַ”תְּ פָּנָה פַּעַם אֶל רַבֵּנוּ, וְאָמַר: “זֶה שֶׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מִכֶּם, זֶה לֹא קָשֶׁה לִי; אוּלָם בַּמֶּה זָכִיתִי אֲנִי לְהִתְקָרֵב אֲלֵיכֶם”? עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: “גַּם זֶה לֹא קָשֶׁה” ! “דָּאס וָואס דִּי וֶועלְט אִיז וַויְיט פוּן אַייךְ אִיז מִיר נִישְׁט קָשֶׁה, אָבֶּער פַאר וָואס אִיךְ יָא? – דָּאס אִיז אוֹיךְ נִישְׁט קָשֶׁה” ! וְאָמַר אַחַר-כָּךְ מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁכְּשֶׁתֵּרֵץ לוֹ רַבֵּנוּ שֶׁ”גַּם זֶה לֹא קָשֶׁה”, בֶּאֱמֶת שׁוּב לֹא הָיָה לוֹ קָשֶׁה הַדָּבָר.

---

ב-רחצ

כְּשֶׁנָּסַע פַּעַם רַבֵּנוּ בַּדֶּרֶךְ, הִתְפָּאֵר לְפָנָיו הָעֶגְלוֹן בְּגֹדֶל מוּמְחִיּוּתוֹ בִּנְסִיעַת הַדְּרָכִים, שֶׁמֵחֲמַת שֶׁדֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ הָרָגִיל הָיְתָה מְלֵאָה בּוֹץ וְטִיט מֵרוֹב הַגְּשָׁמִים וְהַפְשָׁרַת הַשְּׁלָגִים, עַל-כֵּן עִקֵּם וְסִבֵּב אֶת הַדֶּרֶךְ בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה יוֹתֵר, אוּלָם בְּרֹב מוּמְחִיּוּתוֹ חָזַר שׁוּב לְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ הָרָאוּי שֶׁאֵין בּוֹ בּוֹץ וָרֶפֶשׁ; עָנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר: “תַּעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים הִיא דֶּרֶךְ וּמַסַע יְשָׁנָה לְהִתְקָרֵב עַל יָדָהּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת הִיא דֶּרֶךְ וּמַסַע חֲדָשָׁה לְהִתְקָרֵב עַל-יָדָהּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּלָם הַכֹּל חוֹזֵר וְשָׁב לַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן. “תַּעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים אִיז אַ אַלְטֶער טְרָאק צוּ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, תְּפִלָּה אוּן הִתְבּוֹדְדוּת אִיז אַ נַייעֶר טְרָאק צוּ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, אָבֶּער מִיקוּמְט אַלְץ אַרוֹיף אוֹיף דֶעם אַלְטִין וֶועג”.

---

ב-רצט

כְּשֶׁסִּפְּרוּ לְרַבֵּנוּ מַה שֶׁאָמַר הָרַב הַצַּדִּיק מִבַּארְדִיטְשׁוֹב זַצַּ”ל, שֶׁבִּשְׁנַת תק”ע תִּהְיֶה שְׁנַת הַגְּאֻלָּה, וְרֶמֶז לַדָּבָר: “תְּקַ”ע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ”; אָמַר רַבֵּנוּ: “תְּרַחֵ”ם גַּם הִיא שָׁנָה” ! “תְּרַחֵם אִיז אוֹיךְ אַ יָאר” ! כְּאוֹמֵר: אִם תְּקַ”ע הִיא שְׁנַת הַגְּאֻלָּה, וְהָרֶמֶז לָזֶה בַּכָּתוּב “תְּקַע בְּשׁוֹפָר”, הֲרֵי שֶׁגַם שְׁנַת תַּרְמַ”ח, מְרוּמָז בָּהּ עִנְיָן הַגְּאֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵ”ם צִיּוֹן” (תְּהִלִּים קב, יד; ועיין בספר “היכל הברכה” (לגרי”א מקאמרנא) בפר’ וישב, דף ריד:), וְעַיֵּן בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן תקכז שֶׁאָמַר: “בְּכָל זְמַן שֶׁאוֹמְרִים וּמְגַלִּים אֵיזֶה זְמַן קֵץ הַגָּלוּת, בְּוַדַּאי לֹא יָבוֹא מָשִׁיחַ אָז, כִּי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָא בְּהֵיסֶח הַדַּעַת” (סַנְהֶדְרִין צז:).

---

ב-ש

רַבִּי לֵייבּ מִסְטְרֶעסְטִינֶעץ, חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי יוּדְל, נִפְטַר עַל הַסְּפִינָה בְּדַרְכּוֹ שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ-יִשְׁרָאֵל, וּכְשֶׁהִתְקָרְבוּ מַלָּחֵי הַסְּפִינָה לְעִיר אַחַת בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתָם, הִנִּיחוּהוּ עַל דַּף אֶחָד, וְהוֹרִידוּהוּ הַיָּמָה, וְנָסְעוּ לָהֶם הָלְאָה לְדַרְכָּם. לְפֶתַע הִבְחִינוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר בְּגוּפַת אָדָם שֶׁצָּפָה לָהּ בַּיָּם, וְעָלֶיהָ עוֹמֵד עַמּוּד אֵשׁ, וְהֵבִינוּ שֶׁאִישׁ קָדוֹשׁ הוּא, וּכְבָר צִפּוּ לָזֶה, כִּי דָּר אֶצְלָם אָדָם צַדִּיק וְקָדוֹשׁ, וְצִוָּה עֲלֵיהֶם לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ לִקְבּוֹר לְיָדוֹ שׁוּם אָדָם, אֶלָּא רַק צַדִּיק שֶׁיִּרָאֶה עָלָיו עַמּוּד אֵשׁ, וְעַתָּה שֶׁרָאוּ אֶת עַמּוּד הָאֵשׁ עַל מִטָּתוֹ קָבְרוּהוּ לְצִדּוֹ.

---

ה – תפג

רַבִּי לֵייבּ מִטְּרֶעסְטִינֶעץ זַצַ”ל חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי יוּדְל זַ”ל נִפְטַר עַל הַסְּפִינָה בְּדַרְכּוֹ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְנִקְבַּר בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ צָמוּד לְקֶבֶר צַדִּיק נִסְתָּר אֶחָד שֶׁהָיָה שַׁדָּ”ר מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְנִפְטַר בָּעִיר בְּאֶמְצַע דַּרְכּוֹ לֶאֱסֹף מָעוֹת, וְהִשְׁאִיר צַוָּאָה שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ אָרוֹן עִם נִפְטָר וּמֵעָלָיו יִזְרַח עַמּוּדָא דְּנוּרָא יִקְבְּרוּהוּ וְיַטְמִינוּהוּ אֶצְלוֹ. וּכְשֶׁנִּפְטַר רַבִּי לֵייבּ וְנָסְעוּ אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה לְקָבְרוֹ בָּעִיר הַסְּמוּכָה הִבְחִינוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר בְּעַמּוּד אֵשׁ הַחוֹפֶה עָלָיו, וּקְבָרוּהוּ לְיַד הַצַּדִּיק הַנִּסְתָּר כְּצַוָּאָתוֹ. (וע”ע בח”ב, סעיף ש’).]

---

ב-שא

אַחַר שִֹמְחַת הַבְּרִית שֶׁל רַבֵּנוּ, נִכְנְסוּ הָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים: רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז וּבַעַל הַ”דֶּגֶל-מַחֲנֵה-אֶפְרַיִם” אֶל הַיּוֹלֶדֶת, הִיא אֵם רַבֵּנוּ שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתָם, וְהָיְתָה כַּיָּדוּעַ חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד, עַד שֶׁהֶחֱזִיקוּ אוֹתָהּ לְבַעֲלַת רוּחַ-הַקֹּדֶשׁ מַמָּשׁ (ראה חיי”מ סעיף (י”ד, ו-)קי”ד), וּבֵרְכוּ אוֹתָהּ שֶׁתִּזְכֶּה לְגַדְלוֹ לְתוֹרָה לְחֻפָּה וּלְמַעֲשִֹים-טוֹבִים, פָּנְתָה אֶל אָחִיהָ רַבִּי בָּרוּךְ, וּבִקְּשָׁה אוֹתוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ גַּם אֶת רַבֵּנוּ הָרַךְ הַנִּימוֹל שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ עָלָיו. אָמַר לָהּ רַבִּי בָּרוּךְ: “זֶה אָבוּד” ! “דָאס אִיז פַאר פַאלְן” ! .

---

א-ריח

“זוֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ” (ליקו”מ ח”א, סימן צו) וְכוּ’ – מַאֲמַר זֶה נֶאֱמַר זְמַן רַב קוֹדֶם נְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם: “דַּע כִּי יֵשׁ קַבָּלָה בְּיָדִי” וְכוּ’ – דָּבָר זֶה הוֹדִיעַ לוֹ הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ וְכוּ’ כמוהר”ר לֵיבּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְרָאסְטֶענֶעץ אַחַר פְּטִירָתוֹ, בְּעֵת שֶׁבָּא אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְקַרֵב אֶת בָּנָיו וְכוּ’, וְיֵשׁ בָּזֶה סִפּוּר נִפְלָא, וִיבוּאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. (שָׁם סִימָן צו).

---

א-רעט

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי שֶׁהַצַּדִּיק רַבִּי לֵיבּ מִסְּטְרֶסְטִינֶץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בָּא אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיְּקָרֵב אֶת בָּנָיו. וְכֵן הֲוָה, שֶׁנִּתְקָרְבוּ כִּמְעַט כָּל בָּנָיו לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל. (וע”ע לעיל אות ריח) ]

---

ב-שב

רַבִּי לֵייבּ מִטְּרֶעסְטִינֶעץ, חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי יוּדְל, בָּא אֶל רַבֵּנוּ בַּחֲלוֹם, וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיְקָרֵב אֶת בָּנָיו, (כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה סִימָן צו; הובא לעיל בח”א אות ריח), וְאָמַר לוֹ אָז בַּחֲלוֹם: “רַבִּי נָחוּם מִטְּשֶׁרְנוֹבְּל לָקַח עִמּוֹ לְעוֹלָם הָאֱמֶת אֶת הַקֶּרֶן מִשְּׂכַר מַעֲשָֹיו הַטּוֹבִים, אוּלָם אֶת הַפֵּירוֹת הִשְׁאִיר כָּאן בָּעוֹלָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לְבָנָיו גְּדֻלָּה, וְהֵם רַבָּנִים גְּדוֹלִים, אוּלָם אֲנִי לָקַחְתִּי עִמִּי לָעוֹלָם-הַבָּא גַּם אֶת הַפֵּירוֹת, וּמִשּׁוּם-כָּךְ אֵין לָהֶם לְבָנַי שׁוּם גְּדֻלָּה, עַל-כֵּן אֲבַקְשְׁכֶם שֶׁתְּקָרְבוּ אוֹתָם אֲלֵיכֶם”, וְכֵן הֲוָה, שֶׁנִּתְקָרְבוּ בָּנָיו לְרַבֵּנוּ.

---

ב-שג

כְּשֶׁפָּנָה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַּ”ל אֶל רַבִּי נַחְמָן מֵהוֹרוֹדֶנְקֶע זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ, שֶׁחָפֵץ לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ, לֹא הִסְכִּים לָזֶה רַבִּי נַחְמָן, בְּהַטְעִימוֹ לְרַבּוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב שֶׁזֶּה מֵחֲמַת גֹּדֶל יִחוּסוֹ הַמַּגַּעַת עַד לְדָוִד הַמֶּלֶךְ, הוֹצִיא לוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב כְּתַב יוֹחֲסִין, וְהֶרְאָה לוֹ שֶׁגַּם הוּא כָּמוֹהוּ מְיוּחָס עַד לְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

---

ב-דש

רַבֵּנוּ הָיָה נוֹהֵג לְהַאֲרִיךְ מְאֹד בִּתְפִלָּתוֹ בְּלֵיל יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וּכְבָר יָדְעוּ אֲנַ”שׁ שֶׁאֵין לָהֶם לְהַמְתִּין עַל סִיּוּם תְּפִלָּתוֹ, וְסִיְּמוּ אֶת הַתְּפִלָּה לְבַדָּם, וְהָלְכוּ לְבֵיתָם לֶאֱכוֹל סְעוּדַת הַחַג, לְאַחַר אֲכִילָתָם חָזְרוּ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וּמָצְאוּ עֲדַיִן אֶת רַבֵּנוּ עוֹמֵד בִּתְפִלָּתוֹ, כִּי הֶאֱרִיךְ אָז כְּאַרְבַּע שָׁעוֹת בִּתְפִלָּתוֹ.

---

ב-שה

הָיָה יָדוּעַ מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁסָּבַר שֶׁהַסַּכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה מַסְפִּיק שֶׁיִּהְיֶה רַק חָלָק וְלֹא חַד וְחָלָק, לְאַחַר פְּטִירָתוֹ הִנְהִיג הָרַב הַמַּגִּיד לְחוּמְרָא שֶׁהַסַּכִּין הַכָּשֵׁר יִהְיֶה חַד וְחָלָק, חָרָה הַדָּבָר לְבַעַל הַתּוֹלְדוֹת וְנָסַע מֵעִירוֹ פּוֹלְנָאָה לְמֶעזְרִיטְשׁ, וְהִגִּיעַ לְמֶעזְרִיטְשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְתֵיכֶף בְּפָגְשׁוֹ בְּהָרַב הַמַּגִּיד שֶׁיָּצָא לְקַבֵּל פָּנָיו, שָׁאַל לוֹ מַדּוּעַ מְשַׁנֶּה מִמִּנְהָג רַבָּם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, עָנָה לוֹ הַמַּגִּיד בִּזְמַן רַבֵּנוּ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הָיָה בֶּאֱמֶת מַסְפִּיק רַק חָלָק, כַּיּוֹם חַיָּבִים בְּ”חַד וְחָלָק”. כְּשֶׁשָּׁמַע בַּעַל הַתּוֹלְדוֹת תְּשׁוּבָתוֹ הַנֶּחְרֶצֶת לֹא דִּבֵּר בָּזֶה יוֹתֵר שׁוּב, וְחָפֵץ הָיָה תֵּיכֶף לַחֲזוֹר וְלִשְׁהוֹת בְּבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת, וּכְשֶׁרָאָה זֹאת הָרַב הַמַּגִּיד הִפְצִיר בּוֹ מְאֹד שֶׁיִּשָּׁאֵר אֶצְלוֹ בְּשַׁבָּת, וְנִשְׁאָר.

בְּלֵיל שַׁבָּת שָׁלַח בַּעַל הַתּוֹלְדוֹת אֶת מְשַׁמְּשׁוֹ שֶׁיֵּלֵךְ וְיִרְאֶה אֵיךְ נוֹהֵג הָרַב הַמַּגִּיד בַּעֲרִיכַת שֻׁלְחָנוֹ, חָזַר הַשַּׁמָּשׁ וְסִפֵּר לְרַבּוֹ בַּעַל הַתּוֹלְדוֹת שֶׁהָרַב הַמַּגִּיד אוֹמֵר תּוֹרָה “אֵשׁ לֶהָבָה” מַמָּשׁ, מִיָּד קָם וְהָלַךְ לִמְקוֹם עֲרִיכַת שֻׁלְחָנוֹ, כְּשֶׁהִתְקָרֵב לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הִפְסִיק הָרַב הַמַּגִּיד לוֹמַר תּוֹרָה. לְמָחֳרָת בִּסְעוּדַת שַׁחֲרִית שָׁלַח שׁוּב אֶת מְשַׁמְּשׁוֹ לֵילֵךְ לִרְאוֹת אֶת עֲרִיכַת שֻׁלְחָנוֹ וְחָזַר שׁוּב וְאָמַר כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְשׁוּב הָלַךְ לִשְׁמוֹעַ תּוֹרָתוֹ וּכְשֶׁהִתְקָרֵב הִפְסִיק הָרַב הַמַּגִּיד שׁוּב מִלּוֹמַר תּוֹרָה. בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית הָלַךְ כְּבָר בַּעַל הַתּוֹלְדוֹת מְעַצְמוֹ לַעֲרִיכַת שֻׁלְחָנוֹ, הִפְצִיר בּוֹ הָרַב הַמַּגִּיד מְאֹד מְאֹד שֶׁיֹּאמַר תּוֹרָה, אוּלָם לֹא הִסְכִּים בְּשׁוּם אוֹפָן, וְאַחַר שֶׁהִפְצִיר בּוֹ מְאֹד מְאֹד הִפְטִיר בַּעַל הַתּוֹלְדוֹת וְאָמַר: “אֵינִי יוֹדֵעַ שׁוּם דָּבָר מַה לּוֹמַר רַק זֹאת “יְהוּדִי צָרִיךְ לְמִדַּת הָרָצוֹן”, “אַ יוּד דַארְף רָצוֹן”. עָנָה הַמַּגִּיד וְאָמַר לוֹ: “אִם אַתֶּם יוֹדְעִים מֵרָצוֹן שׁוּב אֵין לִי שׁוּם תּוֹרָה מַה לּוֹמַר לָכֶם” ! .

---

ב-שו

סִפּוּר נְסִיעָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל כְּפִי הַמְּקֻבָּל אֵצֶל אַנַ”שׁ מִדּוֹר דּוֹר.

הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הָיָה נוֹהֵג לִבְלִי לְהַשְׁהוֹת אֶצְלוֹ שׁוּם מָמוֹן מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, וְגַם בִּנְסִיעָתוֹ לָאָרֶץ נָהַג כָּךְ שֶׁדָּאַג כָּל יוֹם לְכַסּוֹת אֶת כֶּסֶף הוֹצָאוֹתָיו לְאוֹתוֹ יוֹם, וְכָךְ נָסַע מִכְּפָר לִכְפָר וּמֵעִיר לְעִיר, כִּי לֹא דָאַג אֶלָּא לְכַסּוֹת אֶת הוֹצָאוֹת הַנְּסִיעָה לִכְּפָר וְעִיר הַסָּמוּךְ לוֹ, וְשָֹם בִּטְחוֹנוֹ בַּה’ שֶׁיַּעַזְרוֹ לְכָל הִצְטַרְכוּתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְנָסְעוּ עִמּוֹ בִּתּוֹ אָדִיל וְשַׁמָּשׁוֹ רַבִּי הִירְשׁ סוֹפֵר, וְכָךְ נָסְעוּ מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּפָר לִכְפָר עַד שֶׁהִגִּיעוּ בְּעֶרֶב חַג הַפֶּסַח לָעִיר סְטַאנְבּוּל.

בְּבֶערְלִין דָּר יְהוּדִי עָשִׁיר גָּדוֹל, שֶׁהָיָה חָשֹוּךְ בָּנִים רַחֲמָנָא לִצְלָן רַבּוֹת בַּשָּׁנִים, וְשֵׁמַע הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וּמוֹפְתָיו הִגִּיעַ לְאָזְנָיו. יָעֲצוּהוּ אֹהֲבָיו וְהִפְצִירוּ בוֹ שֶׁיִּסַּע אֶל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וִיבַקְּשׁוֹ בְּרָכָה שֶׁיִּזְכֶּה לְבָנִים, וְכָךְ עָשָֹה, הֵכִין לוֹ עֲגָלָה עִם סוּסִים טוֹבִים עִם הַרְבֵּה מָעוֹת כְּדֶרֶךְ הַגְּבִירִים, וְנָסַע עִם זוּגָתוֹ לְמֶעזְבּוּז, וְתֵיכֶף בְּבוֹאוֹ בֵּרֵר הֵיכָן שׁוֹכֵן הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְאָמְרוּ לוֹ בְּנֵי הַבַּיִּת שֶׁהִנֵּה עַתָּה נָסַע מִכָּאן בְּדַרְכּוֹ לְאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל, וּבֵרֵר דֶּרֶךְ נְסִיעָתוֹ וְרָדַף אַחֲרָיו וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהִגִּיעַ אָמְרוּ לוֹ כָּזֹאת, שֶׁהִנֵּה עַתָּה נָסַע מִכָּאן עַד שֶׁהִגִּיעַ גַּם הוּא לִסְטַאנְבּוּל בְּעֶרֶב חַג הַפֶּסַח. וְהִנֵּה הוּא מֵחֲמַת עֲשִׁירוּתוֹ הַמּוּפְלֶגֶת שָֹכַר לוֹ חֶדֶר נָאֶה בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבַּמָּלוֹן וְדָאַג לְכָל מַחֲסוֹרָיו בְּיָד רְחָבָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲרוֹךְ אֶת הַסֵּדֶר כִּדְבָּעֵי, וְאַחַר שֶׁסִּדֵּר לְעַצְמוֹ כָּל מַחֲסוֹרָיו, הָלַךְ לְחַפֵּשֹ אַחַר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְהִרְהֵר בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּעִיר גְּדוֹלָה כִּסְטַאנְבּוּל בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ קָשֶׁה לְמָצְאוֹ, וְיִישֵׁב עַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ וְהָלַךְ לְחוֹף הַיָּם בְּמָקוֹם שֶׁכָּל הַנּוֹסְעִים מַגִּיעִים, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵר אֶצְלָם שֶׁמָּא רָאוּ הֵם אֶת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אוֹ שֶׁמָּא יוֹדְעִים הֵם הֵיכָן הוּא מִתְאַכְסֵן.

וְהִנֵּה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב כְּשֶׁהִגִּיעַ לִסְטַאנְבּוּל, הָלַךְ גַּם הוּא לְבֵית מָלוֹן זֶה, רַק מֵחֲמַת עֲנִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה שָֹכַר לְעַצְמוֹ חֶדֶר קָטָן בְּמַרְתֵּף הַמָּלוֹן, וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ בִּתּוֹ אָדִיל כָּל הַזְּמַן מַה יִּהְיֶה לָנוּ לְסֵדֶר הַפֶּסַח וְהֵיכָן נֹאכַל וְכוּ’, לֹא עָנָה לָהּ אָבִיהָ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב כְּלוּם, רַק הִפְטִיר כָּל הָעֵת וְאָמַר לָהּ ה’ יַעֲזוֹר! ה’ יַעֲזוֹר! וְהָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשָׁהָה שָׁם, וְהִיא מֵרוֹב בִּטְחוֹנָה בְּדִבְרֵי אָבִיהָ שׁוּב לֹא דָאֲגָה כְּלָל וְיָצְאָה לְכַבֵּס אֶת הַבְּגָדִים הַנִּצְרָכִים כִּבּוּס לִכְבוֹד הַחַג בְּחוֹף הַיָּם.

נִגַּשׁ גַּם אֵלֶיהָ הַגְּבִיר לְשֹׁאַלָה אִם רָאֲתָה אֶת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב מַגִּיעַ לְחוֹף הַיָּם, עָנְתָה לוֹ, “כֵּן הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הִגִּיעַ וְהוּא אָבִי וּמִתְאַכְסֵן בְּבֵית מָלוֹן פְּלוֹנִי בַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה”, שָֹמַח הַגְּבִיר לִשְׁמֹעַ זֶה וְאָמַר לָהּ שֶׁיַּחְזְרוּ לָעִיר כִּי יִתְאַכְסְנוּ אֶצְלוֹ בַּחַג כִּי כְּבָר הֵכִין מִכָל טוּב לַעֲרִיכַת הַסֵּדֶר גַּם עֲבוּרָם. כְּשֶׁחָזְרָה אָדִיל, סִפְּרָה לְאָבִיהָ בְּשִֹמְחָה רַבָּה מֵהַנֵּס שֶׁהִקְרָה לָהֶם ה’, שֶׁהִזְמִין לָהֶם מָקוֹם נָאֶה לַעֲרִיכַת הַסֵּדֶר, לֹא רָאֲתָה שׁוּם שִׁנּוּי בִּפְנֵי אָבִיהָ.

אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית נִכְנַס הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַיְשֵׁר לְחֶדֶר הַגְּבִיר וְלֹא דִּבֵּר שׁוּם דִּבּוּרִים כְּלָל רַק עָרַךְ אֶת הַסֵּדֶר כְּדַרְכּוֹ, אַחַר שֶׁעָרַךְ חֲצִי הַסֵּדֶר פָּנָה אֶל הֶעָשִׁיר וְזוּגָתוֹ וְאָמַר לָהֶם: “יוֹדֵעַ אֲנִי עֲבוּר מַה בָּאתֶם הֵנָּה וּכְבָר נוֹשַׁעְתֶּם”. תֵּיכֶף אַחַר שֶׁאָמַר מִלִּים אֵלּוּ עָלָה בַּעֲלִיַּת נְשָׁמָה בְּהִתְדַבְּקוּת נִפְלָאָה וְרָאוּ בּוֹ הִתְאַמְּצוּת נוֹרָאָה וְלֹא יָדְעוּ עַל מַה וְלָמָּה זֶה, וְכָךְ בְּתוֹךְ הַשְּׁהִיּוֹת שָׁמְעוּ אֵיךְ שֶׁהִפְטִיר וְאָמַר: “אִם כֵּן אֶעֱבוֹד אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ בְּלִי עוֹלָם-הַבָּא”, וְאַחַר-כָּךְ רָאוּ שִֹמְחָה וְאוֹר גָּדוֹל עַל פָּנָיו וְנִתְעוֹרֵר מִדְּבֵיקוּתוֹ, וְסִפֵּר שֶׁבְּעֵת שֶׁבֵּרְכָם שֶׁיִּזְכּוּ בְּבָנִים הִתְעוֹרֵר עָלָיו קִטְרוּג גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם הֱיוֹת שֶׁזּוּג זֶה עֲקָרִים הֵם מִבֶּטֶן וּמִלֵּידָה וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתָם כְּלָל לָלֶדֶת וְעַתָּה מֵחֲמַת בִּרְכַּת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב שֶׁבֵּרְכָם צְרִיכִים לְשַׁנּוֹת עֲבוּרָם אֶת הַטֶּבַע לְגַמְרֵי, וּמִשּׁוּם קִטְרוּג זֶה גָּזְרוּ לְמַעֲלָה שֶׁיְּאַבֵּד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אֶת שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא לְגַמְרֵי, כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב נַעֲנָה וְאָמַר בְּשִֹמְחָה “אִם כֵּן אֶעֱבוֹד אֶת ה’ מֵעַתָּה לְלֹא שְֹכַר עוֹלָם-הַבָּא”, וְכָךְ אוּכַל לְעָבְדוֹ לְלֹא שׁוּם פְּנִיָּה כְּלָל וּכְלָל, כְּשֶׁראו בשמים מסירותו שמוסר נפשו עבור עבודתו יתברך במסירות-נפש כזה, פסקו ואמרו שיזכה שוב לעולם-הבא, וגם זוג עקרים אלו יזכו לבנים, ומזה בא לו שמחה ואור גדול בפניו.

הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עָרַךְ אֶת הַסֵּדֶר בְּהִתְלַהֲבוּת נוֹרָאָה וּלְלֹא שׁוּם דִּבּוּרִים יְתֵירִים, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּיבוֹת “לְעוֹשֵֹה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ” חָזַר הַרְבֵּה עַל הַתֵּיבוֹת “לְבַדּוֹ” “לְבַדּוֹ” בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאֹד.

וְהִנֵּה אָז בִּסְטַאנְבּוּל גָּזַר הַמֶּלֶךְ בְּהִתְיַעֲצוּת שָֹרָיו גְּזֵירַת מִיתָה עַל הַיְּהוּדִים בְּאוֹפֶן אַכְזָרִי בְּיוֹתֵר, כִּי גָּזְרוּ לַהֲרוֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים בְּיוֹם אֶחָד בְּיוֹם א’ שֶׁל פֶּסַח, וְהִשְׁבִּיעוּ הַשָּׂרִים אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא יְגַלּוּ אֶת הַגְּזֵירָה לְאַף אָדָם, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ הַיְּהוּדִים לְבַטֵּל גְּזֵירָה זוֹ. בֵּין אֵלּוּ הַשָּׂרִים הָיָה שַֹר אֶחָד אוֹהֵב יִשְֹרָאֵל וְהָלַךְ וּבָא בִּבְהָלָה בְּלֵיל הַפֶּסַח אֶל פַּרְנָס הַיְּהוּדִים וְגִלָּה לוֹ בְּסוֹד גָּדוֹל מִגְּזֵירָה זוֹ וְהִפְטִיר וְאָמַר לוֹ: “חַיַּי נְתוּנִים בְּסַכָּנָה אִם יִתְגַלֶּה לַמֶּלֶךְ שֶׁיּוֹדְעִים אַתֶּם מִגְּזֵירָה זוֹ, וְעַל כֵּן אֵין לִי שׁוּם עֵצָה לָתֵת לְךָ אוּלָם בָּאתִי רַק לְהוֹדִיעַךָ שֶׁתֵּדַע מִגְּזֵירָה זוֹ. וְדַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ לְטַכֵּס עֵצָה לָזֶה”. קָרָא הַפַּרְנָס לְרַבָּנֵי הָעִיר לְהִתְיַעֵץ בֵּינֵיהֶם מַה לַּעֲשֹוֹת, וְהֶחְלִיטוּ הֱיוֹת שֶׁאִם הַמֶּלֶךְ אֹהֶבֶת יִשְֹרָאֵל הִיא עַל כֵּן יֵלְכוּ אֵלֶיהָ וִיטַכְּסוּ עֵצָה עִמָּה בְּחָכְמָה מַה לַּעֲשֹוֹת.

תֵּיכֶף אַחַר עֲרִיכַת הַסֵּדֶר הָלְכוּ הַפַּרְנָס וְרַבָּנֵי הָעִיר לְבֵית אֵם הַמֶּלֶךְ, בְּהָלְכָם עָבְרוּ לְיַד בֵּית מְלוֹנוֹ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְשָׁמְעוּ אֵיךְ שֶׁחוֹזֵר הַרְבֵּה עַל הַתֵּיבוֹת הַנַּ”ל “לְעוֹשֵֹה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ” – לְבַדּוֹ, נַעֲנוּ וְאָמְרוּ הֵם זֶה לָזֶה: “אִלּוּ יָדַע יְהוּדִי זֶה מֵהַגְּזֵרָה הַנּוֹרָאָה הַמְרַחֶפֶת עַל בְּנֵי הָעִיר הַיְּהוּדִים לֹא הָיָה מִתְלַהֵב כָּל-כָּךְ”.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית אֵם הַמֶּלֶךְ וּבִקְּשׁוּ לְהִכָּנֵס אֶצְלָה בְּשָׁעָה מְאוּחֶרֶת כָּזוֹ נֶחְרְדָה אֵם הַמֶּלֶךְ מְאֹד, כִּי הֵבִינָה שֶׁדָּבָר נָחוּץ הוּא וְקִבְּלָה אוֹתָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְסִפְּרוּ לָהּ מֵהַגְּזֵירָה שֶׁגָּזַר בְּנָהּ עַל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר הַיְּהוּדִים, וְהִזְהִירוּהָ שֶׁתְּטַכֵּס בְּחָכְמָה גְּדוֹלָה עֵצָה לְבַטְלָהּ שֶׁלֹּא יִוָּדַע לִבְנָהּ שֶׁהָיוּ הֵם אֶצְלָהּ. וּבְחֶסֶד ה’ עָלָה לָהּ בְּרַעֲיוֹנָה עֵצָה, וְהָלְכָה תֵּיכֶף בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה וְהֵעִירָה אֶת בְּנָהּ הַמֶּלֶךְ מִשְׁנָתוֹ בַּחֲרָדָה גְדוֹלָה, וְסִפְּרָה לוֹ שֶׁבַּעֲלָה הַמֶּלֶךְ הַמָּנוֹחַ שֶׁהוּא אֲבִי הַמֶּלֶךְ בָּא אֵלֶיהָ בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה בְּמוֹרָא גָדוֹל וְאָמַר לָהּ, שֶׁאֵין לוֹ בָּעוֹלָם הָאֱמֶת מָנוֹחַ וּמַרְגּוֹעַ מֵחֲמַת שֶׁעַד לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר לֹא יִשָּׁאֵר לוֹ שׁוּם שְׁאֵרִית מִבָּנָיו וְנֶכָדָיו וְיֹאבְדוּ הֵם לָעַד וְלָנֶצַח, וְשָׁאֲלָה אֵם הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָהּ אֵיזֶה דָבָר נוֹרָאִי נַעֲשָֹה בַּמַּלְכוּת שֶׁעַל-יָדָהּ בָּא לְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ גְּזֵירַת כִּלָּיוֹן נוֹרָא כָּזֶה? וְהִתְחִיל לִמְנוֹת לָהּ אִי אֵלּוּ עַוְלוֹת שֶׁאוּלַי מֵחֲמַת זֶה נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה זוֹ, וְאָמְרָה לוֹ כָּל הַזְּמַן לֹא לֹא, אֵין מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת שֶׁמֵחֲמַת עַוְלָה זוּ יִגָּזֵר עַל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ גְּזֵירָה נוֹרָאָה כָּזוֹ, עַד שֶׁהוֹדָה לָהּ הוּא בְּעַצְמוֹ מֵהַגְּזֵירָה שֶׁהֶחֱלִיטוּ לִגְזוֹר גְּזֵירַת גֵּרוּשׁ עַל הַיְּהוּדִים לְמָחֳרַת הַיּוֹם, וְתֵיכֶף שֶׁאָמַר זֹאת הַמֶּלֶךְ פָּנְתָה אֵלָיו בִּצְעָקָה בְּוַדַּאי בְּוַדַּאי עֲבוּר זֶה נִגְזַר עַל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ גְּזֵירָה זוֹ, וְאָמְרָה לוֹ בְּכַעַס, וְכִי אִם עַם הַיְּהוּדִים הִנְךָ מַתְחִיל? וְכִי לֹא יָדַעְתָּ שֶׁכָּל מִי שֶׁהִתְחִיל לְהָצִיק לָהֶם לֹא יָצָא בְּשָׁלוֹם מִזֶּה!! לך וקרע מהר את כתב גזירה זו ללא שהיות, ושלא יודע כלל וכלל שהיתה קימת גזירה כזו, ומחמת פחד לקח המלך תיכף את כתב הגזירה וקרעה בפניה, וחזרה לביתה ובשרה להפרנס ורבני העיר שֶהִמְתִּינוּ לָהּ בְּבֵיתָהּ שֶׁכְּבָר נִתְבַּטְּלָה הַגְּזֵירָה, וִיכוֹלִים הֵם לַחֲזוֹר לְבֵיתָם וּלְהוֹדִיעַ לַיְּהוּדִים שֶׁיּוֹדוּ לַה’ עַל חֲסָדָיו הַטּוֹבִים שֶׁגָּמַל עִמָּהֶם לְבַדּוֹ לֹא יְדִיעָתָם.

בְּחָזְרָם לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת, עָבְרוּ שׁוּב דֶּרֶךְ בֵּית מְלוֹנוֹ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְשָׁמְעוּ אוֹתוֹ אֵיךְ שֶׁאוֹחֵז עֲדַיִן בְּקֶטַע זֶה שֶׁל הַהַגָּדָה וְחוֹזֵר עַל הַתֵּיבוֹת “לְעוֹשֵֹה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ” – לְבַדּוֹ, אוּלָם עַתָּה הִבְחִינוּ שֶׁאוֹמֵר זֹאת בְּשִֹמְחָה וּבְהַרְחָבַת הַלֵּב יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁשָּׁמְעוּ אוֹתוֹ כְּשֶׁהָלְכוּ לְבֵית אֵם הַמֶּלֶךְ. לְמָחֳרַת סִפְּרוּ הָרַבָּנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לְכָל הַמִּתְפַּלְּלִים מֵהַנֵּס הַנּוֹרָא שֶׁהָיָה בְּלֵיל זֶה, וְכִבְדֶרֶךְ אֲגַב סִפְּרוּ מֵהַיְּהוּדִי הַמְשׁוּנֶה הַזֶּה שֶׁחָזַר הַרְבֵּה עַל הַתֵּיבוֹת לְעוֹשֵֹה נִפְלָאוֹת – לְבַדּוֹ, נַעֲנָה לָהֶם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב בְּעַצְמוֹ, כִּי לֹא הִכִּירוּהוּ וְאָמַר לָהֶם, אִלְמָלֵא יְהוּדִי זֶה לֹא קָרָה לָכֶם נֵס מוּפְלָא זֶה.

רָצוּ בְּנֵי הַזּוּג לָתֵת לְהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב סְכוּם כֶּסֶף רַב עֲבוּר בִּרְכָתוֹ שֶׁבֵּרְכָם, וְלֹּא הִסְכִּים רַק שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ וּלְאָדִיל בִּתּוֹ וּלְרַבִּי הִירְשׁ שְֹכַר הַסְּפִינָה הַנּוֹסַעַת לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, וְנָתְנוּ לוֹ, וְתֵיכֶף שָֹכְרוּ מְקוֹמוֹת בָּאֳנִיָּה הַנּוֹסַעַת לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל.

וְהִנֵּה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לֹא הִשְׁתָּהֶה כְּלָל בָּעִיר, וְתֵיכֶף בְּיוֹם א’ שֶׁל חוֹל הַמּוֹעֵד הִמְשִׁיךְ בִּנְסִיעָתוֹ וְעָלָה לַסְּפִינָה הַנּוֹסַעַת לְכִיווּן אֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל. בַּדֶּרֶךְ הִשְׁתּוֹלְלָה עַל הַיָּם רוּחַ סְעָרָה עַד שֶׁהָיוּ כָּל נוֹסְעֵי הַסְּפִינָה בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה מְאֹד, עַד שֶׁהִתְחִילוּ הַנּוֹסְעִים לְהַשְׁלִיךְ מֵהַסְּפִינָה כָּל חֶפְצֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטְבַּע הַסְּפִינָה מֵרוֹב הַמַּשָּׂא מֵחֲמַת הַמַּיִם הָרַבִּים שֶׁנִּכְנְסוּ בָּהּ, נַעֲנָה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְאָמַר שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא עַל מָה רוֹעֵשׁ עֲלֵיהֶם הַיָּם כָּל כָּךְ, וְהוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ גְּזֵירַת כְּלָיָה מִלְּמַעְלָה אוֹ עַל כְּתָבָיו שֶׁאֵין חֲפֵצִים מִלְּמַעְלָה שֶׁיִּתְגַּלּוּ בָּעוֹלָם, אוֹ עַל בִּתּוֹ, נֶעֶנְתָה בִּתּוֹ וְאָמְרָה שֶׁהִיא מוּכָנָה לִמְסוֹר נַפְשָׁהּ עֲבוּר הַצָּלָתָם, וְלָקְחוּהָ וְהוֹרִידוּהָ כְּבָר סָמוּךְ לַיָּם, וְרִמְּזָה לָהֶם שֶׁיַּעֲלוּהָ שׁוּב, וְאָז אָמְרָה וְצִוְּתָה לְאָבִיהָ שֶׁטּוֹב יוֹתֵר שֶׁיִּזְרוֹק אֶת כְּתָבָיו לַיָּם, כִּי יֵצֵא מִמֶּנָּהּ נֶכֶד כָּזֶה שֶׁיִּכְתּוֹב סְפָרִים יָפִים יוֹתֵר מֵאָבִיהָ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְכָךְ עָשֹוּ, וְנָח הַיָּם מִזַעֲפוֹ, וְאָז רָאוּ שֶׁקְרוֹבִים הֵם לְאִי אֶחָד מֵאִיֵּי הַיָּם, וְהִקְרִיב רַב הַחוֹבֵל אֶת הַסְּפִינָה לָאִי וְיָרְדוּ עָלֶיהָ כָּל הַנּוֹסְעִים לָפוּשׁ מִנְּסִיעָתָם הַקָּשָׁה.

וְהָלַךְ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב עִם בִּתּוֹ אָדִיל וְשַׁמָּשׁוֹ רַבִּי הִירְשׁ סְבִיבוֹת הָאִי, לְפֶתַע הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם רוֹצְחִים הַנִּקְרָאִים “אַיידִימַאקֶעס” וְרָצוּ לְהוֹרְגָם, וְקָשְׁרוּם אֶחָד לְאֶחָד עַל הָאָרֶץ, נַעֲנָה רַבִּי הִירְשׁ בִּצְעָקָה לְהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב מַדּוּעַ שׁוֹתְקִים הִנְּכֶם? עָנָה לוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב: אֵין לִי כָּעֵת שׁוּם מֹחַ וְאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלוּם. וּכְשֶׁכְּבָר עָמְדוּ סְמוּכִים לָהֶם וְחִדְּדוּ אֶת סַכִּינֵיהֶם כְּדֵי לְשׁוֹחֲטָם צָעַק שׁוּב רַבִּי הִירְשׁ לְרַבּוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב מַדּוּעַ שׁוֹתְקִים הִנְכֶם? עָנָה לוֹ שׁוּב הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב: אֵינִי יוֹדֵעַ לֹא כְּלוּם, אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה מַשֶּׁהוּ? עָנָה לוֹ רַבִּי הִירְשׁ, אֵינִי יוֹדֵעַ כִּי אִם אַלֶּף-בֵּית, צָעַק לוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אֱמוֹר! אֱמוֹר! וְהִתְחִיל רַבִּי הִירְשׁ לוֹמַר אַלֶּף-בֵּית כְּסֵדֶר וְתֵיכֶף נִשְׁמַע מֵרָחוֹק קוֹל עֲגָלָה נוֹסַעַת, נִפְחֲדוּ הָרוֹצְחִים לְנַפְשָׁם וּבָרְחוּ לָהֶם, וְהִגִּיעָה עֲגָלָה עִם אֲנָשִׁים, וּכְשֶׁרָאוּ אוֹתָם שׁוֹכְבִים כָּךְ עַל הָאָרֶץ הִתִּירוּ קִשְׁרֵיהֶם וְהֶעֱלוּם לָעֲגָלָה וְהֶחֱזִירוּם לִסְּפִינָה אַחֶרֶת שֶׁחָנְתָה סָמוּךְ לָאִי, וְנָסְעוּ. טָעֲתָה הַסְּפִינָה בְּדַרְכָּה, וְלִקְרַאת שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח רָאוּ הַנּוֹסְעִים שֶׁחָזְרָה הַסְּפִינָה בְּטָעוּתָהּ חֲזָרָה לָעִיר סְטַאנְבּוּל, וְחָזַר בּוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב מִנְּסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, וּמִשּׁוּם כָּךְ נָהֲגוּ בְּכָל פְּזוּרֵי יִשְֹרָאֵל הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לַעֲרוֹךְ סְעוּדָה בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח לְהוֹדוֹת לַה’ עַל הַצָּלָתוֹ וַחֲזָרָתוֹ בְּשָׁלוֹם מִנְּסִיעָתוֹ. וְהָיוּ מְסַיְּמִין בְּסִיּוּמוֹ וּמִסְתָּמָא הָיָה בַּעַל הַסְּפִינָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

---

ג-תרט

בְּסִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל נְסִיעַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, מְסֻפָּר עוֹד שֶׁלִּפְנֵי נָסְעָם בַּסְּפִינָה אָמַר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְרַבִּי צְבִי וּלְבִתּוֹ אָדְל, “שֶׁיּוֹדֵעַ “שֵׁם קָדוֹשׁ” שֶׁיָּכוֹל עַל יָדוֹ לִפְרֹס חֲתִיכַת בַּד עַל הַיָּם וְלַעֲבֹר בּוֹ אֶת הַיָּם וּלְהַגִּיעַ עַד עִיר הַנָּמֵל יָפוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוּלָם בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּ בְּמַחֲשַׁבְתָּם בְּכַוָּנַת שֵׁם זֶה אַף לִשְׁנִיָּה אַחַת”, נֶעֶנְתָה בִּתּוֹ וְאָמְרָה, שֶׁהִיא מוּכָנָה לְקַבֵּל זֹאת עַל עַצְמָהּ, אוּלָם רַבִּי צְבִי אָמַר שֶׁמְּפַחֵד לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ דָּבָר זֶה.

---

ד-רסד

בְּאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח, הָיוּ אַנַ”שׁ מִתְאַסְפִים יַחַד לִפְנוֹת עֶרֶב, וְחִילְקוּ מְעַט יַיִן וְכַדּוֹמֶה, וְסִפְּרוּ אֶת הַסִּפּוּר מִנְּסִיעַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּנֻסְחָתֵנוּ הַיְּדוּעָה, וְכַמוּדְפָּס לְעֵיל (בְּחֵלֶק ב, סעיף שו).

---

ה- שצח

אָהוּב מְאֹד הָיָה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ”ל עַל כָּל מַכִּירָיו אַף עַל הַמִּתְנַגְּדִים. בְּעֵת שְׁהוּתוֹ בְּסַאמַרְקַאנְד בְּחַג הַפֶּסַח בְּיַחַד, הִזְמִינוּהוּ הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁיָּבוֹא וִיסַפֵּר לִפְנֵיהֶם הַמַּעֲשֶׂה מִנְּסִיעַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁנָּהוּג אֵצֶל הַחֲסִידִים לְסַפְּרוֹ בְּיוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, וּכְשֶׁלֹּא אָבָה הִפְצִירוּ בּוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: סַפְּרוּ נָא אַתֶּם אֶת הַמַּעֲשֶׂה, כִּי אַתֶּם תְּסַפְּרוּ אוֹתוֹ נָכוֹן יוֹתֵר, וְסִפֵּר לָהֶם.

---

ה- תעו

בַּמַּעֲשֶׂה מִנְּסִיעַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, (לְעֵיל חֵלֶק ב סִימָן שו) מְסֻפָּר עוֹד שֶׁהִזְהִיר אֶת בִּתּוֹ לְבַל תֹּאמַר וּתְסַפֵּר לְאִישׁ מִדְּבַר מַחֲסוֹרָם שֶׁאֵין לָהֶם כְּלוּם לְצָרְכֵי הֶחָג.

ו – כח

אִשָּׁה נְגִידָה אַחַת בָּאָה אֶל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ”ל בְּבַקָּשָׁה שֶׁיְּשַׁדֵּךְ עֲבוּרָהּ אֶת אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁבַּחֲבוּרָתוֹ (יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיְתָה זֹאת אֲחוֹתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִדְּרָהבִּיטְשׁ זַצַ”ל), וְשִׁדֵּךְ לָהּ אֶת תַּלְמִידוֹ הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן הוֹרְדֶענְקֶער, וְהִתְחַתְּנוּ, וְהִנֵּה תֵּכֶף לְאַחַר הַחֲתֻנָּה הָלַךְ רַבִּי נַחְמָן מִבֵּיתוֹ וְלֹא נוֹדַע אַיֵּה מְקוֹמוֹ, בָּאָה הָאִשָּׁה בִּבְכִיָּה אֶל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ”ל וְהִתְאוֹנְנָה שֶׁהִנֵּה רַק זֶה עַתָּה הִתְחַתְּנוּ וּכְבָר נֶעְלַם מִבֵּיתוֹ לִזְמַן מְמֻשָּׁךְ כָּזֶה, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת הֵיכָן לְבַקְּשׁוֹ, עָנָה לָהּ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ”ל וְאָמַר לָהּ הִנֵּה יֵשׁ לְרַבִּי נַחְמָן זְמַנִּים קְבוּעִים בַּשָּׁנָה שֶׁהוּא מַגִּיעַ אֵלַי וְאָז אֶרְאֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ עַל זֶה, וְאָמַר לָהּ שֶׁתָּבוֹא אֵלָיו גַּם הִיא בַּזְּמַן הַסָּמוּךְ לָזֶה. וְכָךְ עָשְׂתָה וְלַיּוֹם הַמְיֹעָד הִגִּיעַ רַבִּי נַחְמָן וְכֵן זוּגָתוֹ הָאִשָּׁה הַנַּ”ל. שָׁאַל אוֹתוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ”ל לְפֵשֶׁר הֵעָלְמוּתוֹ מִבֵּיתוֹ. עָנָה לוֹ רַבִּי נַחְמָן: רָאִיתִי (בְּמָקוֹם שֶׁרָאִיתִי) שֶׁתֵּכֶף שֶׁתֵּלֵד זוּגָתִי בֵּן תִּהְיֶה מֻכְרַחַת לָמוּת. וְעַל כֵּן מֵחֲמַת שֶׁהִיא עֲדַיִן רַכָּה בַּשָּׁנִים רִחַמְתִּי עָלֶיהָ וְעָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי. עָנָה לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב: “אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ אַתָּה לִשְׁאֹל בִּרְשׁוּתָהּ עַל דָּבָר זֶה”. וְשָׁאַל אוֹתָהּ בַּעְלָהּ רַבִּי נַחְמָן עַל הַדָּבָר וְאָמְרָה שֶׁהִיא חֲפֵצָה בּוֹ וּמְקַבֶּלֶת עַל עַצְמָהּ כָּל מַה שֶּׁאָמַר אַף אִם תָּמוּת חָלִילָה עַל יְדֵי זֶה. וְאָכֵן לְאַחַר זְמַן נִפְקְדָה בְּבֶן זָכָר וְיָלְדָה אֶת רַבִּי שִׂמְחָה אֲבִי רַבֵּנוּ זַ”ל. תֵּכֶף אַחַר הַלֵּדָה שָׁמַע רַבִּי נַחְמָן אֵיךְ שֶׁהִיא מִתְפַּלֶּלֶת וּמְבַקֶּשֶׁת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהִנֵּה יוֹדַעַת הִיא שֶׁקִּצָּהּ קָרֵב, אֲבָל מְבַקֶּשֶׁת הִיא בְּרַחֲמִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁלְּפָחוֹת חֹדֶשׁ אֶחָד תִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים וּכְדֵי שֶׁתּוּכַל לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִם בְּנָהּ. וְכֵן הֲוָה שֶׁחֹדֶשׁ לְאַחַר לֵדָתָהּ נִפְטְרָה לְעוֹלָמָהּ, וְאָמַר אַחַר כָּךְ רַבִּי נַחְמָן: “בְּעֵת שֶׁהִתְפַּלְּלָה וּבִקְּשָׁה תְּפִלָּתָהּ הַנִּזְכֶּרֶת הָיָה לְמַעְלָה עֵת רָצוֹן גָּדוֹל שֶׁאִם הָיְתָה אָז מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים הָיְתָה זוֹכָה אַף לַאֲרִיכוּת יָמִים.

וְהִנֵּה הַיֶּלֶד הַיָּתוֹם הַזֶּה נִלְקַח לְבֵית הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְשָׁם גָּדַל תַּחַת הַשְׁגָּחָתָהּ שֶׁל מָרַת אָדִיל בַּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, פַּעַם אָמַר לָהּ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב עַל רַבִּי שִׂמְחָה “הוּא יֶלֶד נֶחְמָד” “עֶר אִיז דָּאךְ אַ ווֹאל אִינְגְל”! אַחַר כָּךְ כְּשֶׁגָּדַל וְהֵחֵלּוּ לַחֲשֹׁב עֲבוּרוֹ שִׁדּוּךְ נִזְכְּרָה בַּשֶּׁבַח שֶׁשִּׁבְּחוֹ אָבִיהָ חָשְׁבָה וְאָמְרָה לְעַצְמָהּ מַדּוּעַ אָמַר לִי כֵּן אָבִי בְּוַדַּאי רָצָה לְרַמֵּז לִי שֶׁאֶקַּח אוֹתוֹ (אֲנִי) לְחָתָן, וְכָךְ עָשְׂתָה וְנִשְׁתַּדֵּךְ עִם בִּתָּהּ מָרַת פֵיגָא, וּמִזִּוּוּג קָדוֹשׁ זֶה נוֹלַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. (וראה עוד בחלק ב’, סימן רסב).

סִפּוּר זֶה הָיָה נוֹהֵג רַבִּי לֵוִי יִצְחָק בֶּנְדֵּר זַ”ל לְסַפֵּר בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח אַחַר סִפּוּרוֹ אֶת סִפּוּר הַיָּדוּעַ מִנְּסִיעַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ”ל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. (מובא לעיל חלק ב). (וע”ע בשו”ס להר”ר שמואל הורביץ ז”ל, סעיפים: ז, י”ג, ו-י”ט).]

---

ב-שז

בַּעַל הַתּוֹלְדוֹת הָיָה לוֹ סְמִיכָה מִבַּעַל פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ “יוֹרֶה יוֹרֶה יָדִין יָדִין וְאַל יִהְיֶה לוֹ עֵסֶק בְּגִיטִין וְקִדּוּשִׁין”. וְאָכֵן כָּךְ נָהַג בַּעַל הַתּוֹלְדוֹת שֶׁלֹּא הָיָה מִתְעַסֵּק בְּגִיטִין וְקִידוּשִׁין כְּלָל וּכְלָל, פַּעַם הָיָה אֵיזֶה עָשִׁיר גָּדוֹל מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר עָשָֹה נִישֹוּאִין וְחָפֵץ הָיָה מְאֹד שֶׁרַב הָעִיר יַעֲרוֹךְ אֶת הַקִּידוּשִׁין, וְהִפְצִיר בּוֹ מְאֹד, שֶׁיַּעֲרוֹךְ אֶצְלוֹ אֶת הַקִּידוּשִׁין, וּכְשֶׁרָאָה שֶׁבַּעַל הַתּוֹלְדוֹת מִתְעַקֵּשׁ, אָמַר לוֹ: אִם הָרַב א יַעֲרוֹךְ אֶת הַקִּידוּשִׁין אֲפַטְרוֹ מֵהָרַבָּנוּת, בְּלֵית בְּרֵירָה קִבֵּל בַּעַל הַתּוֹלְדוֹת עַל עַצְמוֹ אֶת עֲרִיכַת הַקִּידוּשִׁין, כְּשֶׁנֶּעֱמַד לוֹמַר אֶת הַבְּרָכוֹת שֶׁל הַקִּידוּשִׁין נִשְׁפַּךְ הַיַּיִן מֵהַכּוֹס, וְהָיָה זֶה לְפֶלֶא, וּפָטַר עַצְמוֹ בַּעַל הַתּוֹלְדוֹת שׁוּב מִלַּעֲרוֹךְ אֶת הַקִּידוּשִׁין, וְאָמַר אַחַר-כָּךְ שֶׁבָּא אֵלָיו בְּעָמְדוֹ אָז לַעֲרִיכַת הַקִּידוּשִׁין רַבּוֹ בַּעַל הַ”פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ” וְאָמַר לוֹ: “אִם אָמַרְתִּי לֹא אָז שֶׁיִּהְיֶה לֹא, “אַז אִיךְ הָאבּ גִיזָאגְט נֵיין אִיז נֵיין”.

---

ב-שח

לְאַחַר פְּטִירַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, דָּרָה בִּתּוֹ אָדְּל בְּבֵיתוֹ שֶׁבְּמֶעזְבּוּז, וְשָׁם נוֹלְדָה פֵיְיגָא, אֵם רַבֵּנוּ, אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁהִתְחַתְּנָה עִם רַבִּי שִׂמְחָה, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן הוֹרְדֶענְקֶער, מָסְרָה לָהּ אִמָּהּ אֶת הַבַּיִת שֶׁתָּדוּר בּוֹ, וְשָׁם נוֹלַד רַבֵּנוּ, בְּחַדְרוֹ הַמְיֻחָד שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב.

---

ב-שט

מַה שֶּׁמְסֻפָּר בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן קפז, עַיֵּן שָׁם, אַחַר כַּךְ סִפְּרוּ אַנַ”שׁ לְרַבֵּנוּ אֵיךְ שֶׁנַּעֲשָׂה מִזֶּה רַעַשׁ גָּדוֹל בָּעִיר, כִּי הָיָה נֵס מְפוּרְסָם וּמַרְעִישׁ מְאֹד. נַעֲנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר: “זֹאת הֲרֵי אֵינִי רוֹצֶה” ! “דָּאס וִויל אִיךְ דָּאךְ נִישְׁט” ! וְתֵיכֶף הוֹצִיאוּ הַמִּתְנַגְּדִים קוֹל בָּעִיר שֶׁזֶּה הָיָה רַק מִשְׂחָק וּמַחֲזֶה שֶׁהֶעֱמִידוּ אַנַ”שׁ לִפְנֵי רַבֵּנוּ אָדָם בָּרִיא בְּיָדָיו כְּדֵי לְהַגְדִיל שְׁבַח רַבֵּנוּ, וּכְשֶׁסִּפְּרוּ גַם זֹאת אַנַ”שׁ לְרַבֵּנוּ, אָמַר: “זֹאת בֶּאֱמֶת רוֹצֶה אֲנִי” ! “דָּאס וִויל אִיךְ דָאךְ” ! .

---

ב-שי

מַה שֶּׁמּוּבָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן קעב שֶׁנָּתַן טַלִּית לְאֶחָד מֵאַנַ”שׁ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם – הָיָה זֶה תַּלְמִידוֹ הַצַּדִּיק רַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

---

ב-שיא

מוּבָא בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תּ (סִימָן נג): “וְחָזַרְתִּי הַתּוֹרָה עִם הַחֲבֵרִים שֶׁתָּפְסוּ קְצַת, וּבִפְרַט עִם ר”ד שֶׁהָיָה תַּפְסָן נִפְלָא”, עַיֵּן שָׁם. – יֵשׁ בָּזֶה שְׁתֵּי גִּרְסָאוֹת: יֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁזֶּה הָיָה רַבִּי דּוֹב חַיְילִ’יס שֶׁהָיָה לַמְדָן עָצוּם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁזֶּה הָיָה רַבִּי דָּוִד מִלַּאֲדִיזִין הַדַּיָּן, הַמְכוּנָה רַבִּי דָּוִד מַלְכָּה’ס. (עיין עליו להלן בח”ג, סעיף רמ”ט).

---

ב-שיב

אָדְּל, בַּת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, נִפְטְרָה בִּשְׁנַת תקמ”ז.

---

ב-שיג

נָשִׁים לֹא הֻרְשׁוּ לְהִכָּנֵס אֶל רַבֵּנוּ בְּשׁוּם אֹפֶן.

---

ב-שיד

לֹא יָדוּעַ אִם אֵשֶׁת רַבֵּנוּ נִשְׂאָה אַחַר פְּטִירָתוֹ בַּשֵּׁנִית אִם לַאו, כִּי לְאַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ חָזְרָה לִבְרָאד עִיר מוֹלַדְתָּהּ.

---

ב-שטו

לְרַבִּי שִֹמְחָה, אָבִיו שֶׁל רַבֵּנוּ, הָיוּ שְׁלשָׁה בָּנִים וּבַת אַחַת: הַבְּכוֹר הָיָה רַבִּי יִשְֹרָאֵל, שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם רַבֵּנוּ יִשְֹרָאֵל בַּעַל-שֵׁם-טוֹב; הַשֵּׁנִי הָיָה רַבִּי יְחִיאֵל; וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה רַבֵּנוּ; הַשֵּׁם נַחְמָן נִתַּן לְרַבֵּנוּ עַל שֵׁם סָבוֹ הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מֵהוֹרְדֶענְקֶע, (וּמִכַּאן גַּם הַסְּבָרָא שֶׁלֹּא הָיָה הַבְּכוֹר), הַשֵּׁם יְחִיאֵל נִתַּן לְאָחִיו עַל שֵׁם רַבִּי יְחִיאֵל בַּעֲלָה שֶׁל אָדְל בַּת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, הַמְכוּנֶה “דֶּער דַּיְיטְשְׁל” [“הַגֶּרְמַנִּי”] כִּי מוֹצָאוֹ הָיָה מִגֶּרְמַנְיָה. וְהַבַּת – הָיָה שְׁמָהּ פֶּערְל.

---

ב-שטז

רַבִּי יְחִיאֵל אָחִיו שֶׁל רַבֵּנוּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, נִפְטַר צָעִיר לְיָמִים.

---

ב-שיז

אוֹמְרִים שֶׁהָרַבָּנִית אָדְל בַּת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וּבִתָּהּ הָרַבָּנִית פֵיְיגָא אֵם רַבֵּנוּ, וְכֵן רַבִּי יִשְֹרָאֵל וְרַבִּי יְחִיאֵל, אֲחֵי רַבֵּנוּ, קְבוּרִים בְּמֶעזְבּוּז לְיַד קֶבֶר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, אֲבָל לֹא יָדוּעַ הֵיכָן מְקוֹם קְבוּרָתָם בְּדִיּוּק.

---

ב-שיח

יָדוּעַ, שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הִתְפַּלֵּל תָּמִיד כְּוָותִיקִין, וְכַךְ נָהֲגוּ כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר מֶעזִיבּוּז. אַחַר פְּטִירָתוֹ רָצוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר לְחַזֵּק הַמִּנְיָן הַזֶּה, וְהִסְכִּימוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁתֵּיכֶף לְאַחַר תְּפִלַּת הַוָותִיקִין יִסְגְּרוּ אֶת הַבֵּית-כְּנֶסֶת שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְכַךְ נָהֲגוּ זְמַן רַב. (- כַּךְ שָׁמַע רל”י מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר כְּשֶׁהָיָה שָׁם).

---

ב-שיט

סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה “מֵרַב וּבֶן יָחִיד”, הַמְסֻפָּר בְּסֵפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת (מעשה ח’), הָיָה סִפּוּר אֲמִתִּי, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּשֶׁנָּסַע אֶל רַבֵּנוּ, פָּגַשׁ בְּאָבִיו שֶׁל הַבֵּן הַיָּחִיד, שֶׁחָזַר מֵרַבֵּנוּ בִּבְכִי עַל אָבְדַן בְּנוֹ.

---

ב-שכ

עַל צִיּוּנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ לֹא הָיָה כָּתוּב שׁוּם דָּבָר, וְכֵן עַל צִיּוּנוֹ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְתַלְמִידוֹ רַבִּי ווֹלְף קִיצִיס לֹא נֶחְרַט שׁוּם תֵּבָה.

---

ב-שכא

הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מֵהוֹרְדֶעְנְקָא סָבוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, עָלָה לָדוּר בְּאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וּלְאַחַר שֶׁחִתֵּן אֶת בְּנוֹ רַבִּי שִֹמְחָה, אָבִיו שֶׁל רַבֵּנוּ, שֶׁהִתְחַתֵּן בִּשְׁנַת תקכ”ג.

---

ב-שכב

בְּעֵת שֶׁדָּר רַבֵּנוּ בִּבְרַסְלֶב, הָיָה הַמַּגִּיד שֶׁל עִיר בְּרַסְלֶב הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מָרְדְּכַי מִטְשֶׁרְנוֹבִּיל, וְהוּא הָיָה הַמַּגִּיד בִּזְמַנּוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ.

---

ב-שכג

רַבִּי צְבִי וְאָחִיו חַיִּים גִּיסֵי רַבֵּנוּ – בְּנֵי רַבִּי אֶפְרַיִם מֵאוֹסַאטִין – הִתְקָרְבוּ מְאֹד לְרַבֵּנוּ, וְהָיוּ דָּרִים בִּטְשֶׁערִין שֶׁלְיַד אוּסַאטִין.

---

ב-שכד

בְּסִיּוּם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הִתְגַּלּוּת “סֵפֶר הַמִּדּוֹת”, אָמַר רַבֵּנוּ בְּזֶה-הַלָּשׁוֹן: “וַאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם אָלֶף בֵּית, שֶׁכָּל אוֹתִיּוֹתָיו מְאִירִים” ! “אוּן אִיךְ גִּיבּ אַייךְ אַ אַלֶּף בֵּית וָואס אַלֶּע אוֹתִיּוֹת שַׁיְינֶען” ! .

---

ב-שכה

הַשִּׁידוּךְ שֶׁל רַבֵּנוּ עִם בַּת חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי אֶפְרַיִם מֵאוֹסַאטִין, נִגְמְרָה עַל-יְדֵי כַּמָּה צַדִּיקֵי הַדּוֹר שֶׁהִכִּירוּ אֶת מַעֲלַת רַבִּי אֶפְרַיִם בְּעֵת הִתְאַכְסְנוּתָם אֶצְלוֹ, שֶׁהָיָה מַכְנִיס אוֹרְחִים מְפוּרְסָם, וְכָל צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָיוּ מִתְאַכְסְנִים אֶצְלוֹ, וְעַל-כֵּן שִׁדְכוּ לְבִתּוֹ אֶת רַבֵּנוּ נֶכֶד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב.

---

ב-שכו

כְּשֶׁפָּסַק רַבֵּנוּ אֶת דֶּרֶךְ הַוִּדּוּי לְפָנָיו, כַּמְסֻפָּר בַּסֵּפֶר “כּוֹכְבֵי אוֹר” (חֵלֶק “שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים”, סִימָן נ”ו), נִפְסַק הַדָּבָר לְגַמְרֵי; וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּשֶׁנִכְנְסוּ אַנַ”שׁ אֶל רַבֵּנוּ, נִכְנְסוּ רַק עִם פִּתְקָאוֹת “קְוִויטְלַאךְ”, שֶׁהָיָה כָּתוּב בָּהֶם רַק שְׁמוֹ שֶׁל הַנִּכְנָס וְתוּ לֹא.

---

ב-שכז

הַמַּחֲלֹקֶת עַל רַבֵּנוּ הָיְתָה לְלֹא שׁוּם סִבָּה וּלְלֹא שׁוּם טַעֲנָה מַמָּשִׁית, וְלֹא הָיָה בְּפִי הַמִּתְנַגְּדִים שׁוּם טַעֲנָה מוּכַחַת נֶגֶד רַבֵּנוּ.

---

ב-שכח

מְסַפְּרִים, שֶׁהַשַּׁמָּשׁ שֶׁל הַזָּקֵן מִשְּׁפָּאלֶע סִפֵּר, שֶׁלְּאַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ, בָּכָה הַזָּקֵן מְאֹד מְאֹד, וְצָעַק מָרָה עַל הִסְתַּלְּקוּתוֹ. הַזָּקֵן נִפְטַר שָׁנָה לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ.

[מְסַפְּרִים הָעוֹלָם בְּשֵׁם מְשַׁמְּשׁוֹ שֶׁל הַזָּקֵן הַיָּדוּעַ, שֶׁאַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִכָּה הַזָּקֵן הַיָּדוּעַ רֹאשׁוֹ בַּקִּיר, וְזָעַק מָרָה וְאָמַר: “אֵין הָעוֹלָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהִפְסִידוּ”, וְעוֹד לְשׁוֹנוֹת כָּאֵלּוּ.]

---

ב-שכט

כְּשֶׁהָיָה פַּעַם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב בְּעִיר אוּמַאן, הִנְהִיג שָׁם כַּמָּה הַנְהָגוֹת. אֶחָד מֵהֶם הָיָה, שֶׁחוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא יַעֲשֶׂה סְעֻדַּת הוֹדָאָה לְמִנְיַן אֲנָשִׁים עֲנִיִּים וְיִתֵּן לָהֶם צְדָקָה.

---

ב-של

הַמַּעֲשֶׂה עַל הַצַּדִּיק שֶׁנָּפַל לְעַצְבוּת וְכוּ’ שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ, וְנִדְפְּסָה בַּשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיוֹת, עַיֵּן שָׁם, אָמַר רַבִּי גְּדַלְיָהוּ אַהֲרֹן קִינִיג זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי אַבְרָהָם שֶׁטֶרִינְהַרְץ, שֶׁזֶּה הָיָה רַבִּי מֶנְדְלִי מִפְּרֶעמִישֶׁלַאן, תַּלְמִיד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב.

---

ב-שלא

כִּסְאוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ שֶׁנִּמְצָא כַּיּוֹם בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ דַּחֲסִידֵי בְּרַסְלֶב בִּירוּשָׁלַיִם, הָיָה נִמְצָא בִּטְשֶׁערִין אֵצֶל רַבִּי הִירְשׁ לְיוּבַּארְסְקִי, וְרַבִּי משֶׁה בֶּער רוֹזְנְפֶלְד הוּא שֶׁהֵבִיאוֹ לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל מְפוּרָק לַחֲלָקִים.

---

ג-קא

כִּסְאוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַנִּמְצָא עִמָּנוּ כַּיּוֹם בִּירוּשָׁלַיִם עיה”ק, הָיָה שׁוֹכֵן בְּבֵית רַבִּי הִירְשׁ ב”ר זַלְמָן ב”ר נַחְמָן, בְּנָה שֶׁל מָרַת חַיָּה בַּת רַבֵּנוּ.]

---

ב-שלב

הָרַב מֵוָואלְטְשִׁיסְק, מְחֻתָּנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, הָיָה מְפוּרְסָם בְּדוֹרוֹ בַּשֵּׁם “שַׂר הַתּוֹרָה”, וְהָיָה תַּלְמִיד שֶׁל הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ.

---

ב-שלג

רַבִּי שִׂמְחָה אֲבִי רַבֵּנוּ, הָיָה בַּעַל תְּפִלָּה בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב.

---

ב-שלד

רַבִּי הִירְשׁ, בֶּן הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, הָיָה עָשִׁיר, כִּי הָיָה סוֹחֵר שְׁוָרִים. וּמְסַפְּרִים, שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב מֵחֲמַת הַהוֹקָרָה שֶׁהָיָה לוֹ לְבִתּוֹ אָדְּל עוֹד יוֹתֵר מִבְּנוֹ רַבִּי הִירְשׁ, מָסַר לָהּ אֶת כְּתָבָיו לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ.

---

ב-שלה

לְשָׂרָה בַּת רַבֵּנוּ, הָיוּ שְׁלשָׁה בָּנִים: רַבִּי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי אֶפְרַיִם, וְרַבִּי שִׂמְחָה בָּרוּךְ. לְרַבִּי אֶפְרַיִם הָיָה בֵּן בְּשֵׁם נַחְמָן, וְהָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ בְּשֵׁם נַחְמָן פְרוֹיקֶעס, וְכֵן רַבִּי נַחְמָן הַזָּקֵן “דֶּער אַלְטֶער רַבִּי נַחְמָן”, רל”י רָאָהוּ בִּטְשֶׁערִין, הוּא נִפְטַר בִּשְׁנוֹת תרע”ה-תר”פ, וְכֵן הָיָה לְרַבִּי אֶפְרַיִם עוֹד בַּת בְּשֵׁם פֵיְיגָא, שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי, לְרַבִּי נַחְמָן פְרוֹיְקֶעס הַנִּזְכָּר לְעֵיל, הָיְתָה בַּת בְּשֵׁם אֶסְתֵּר, שֶׁנִּשְּׂאָה לְרַבִּי גֶּעצִי, וְהָיְתָה אִמָּהּ שֶׁל מָרַת “טוֹיבֶּע רָחֵל”, שֶׁנִּשְֹּׁאָה בְּזִוּוּג שֵׁנִי לְרַבִּי יוֹחָנָן גְּלַנְט.

מורנו ר’ נתן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה

ב–תקא

מוֹהַרְנַ”תְּ פֵּרַשׁ אֶת הַפָּסוּק (תְּהִלִּים עא, כב): “גַּם אֲנִי אוֹדְךָ בִּכְלִי נֶבֶל אֲמִתְּךָ אֱלֹקַי”, וְהַיְינוּ: זֶה שֶׁגַּם אֲנִי בְּשִׁפְלוּתִי זוֹכֶה לְהוֹדוֹת לְךָ בִּכְלִי נֶבֶל – זֶהוּ מִשּׁוּם הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, שֶׁמְּרַחֵם גַּם עָלַי וּמְזַכֶּה גַּם אוֹתִי הַשָּׁפָל לְהוֹדוֹת לוֹ. וְזֶהוּ: גַּם אֲנִי אוֹדְךָ!! אֲמִתְּךָ אֱלֹקַי.

ב–תקב

אָמַר: “הָאָדָם צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּדְרִיךְ אוֹתוֹ בָּאֱמֶת שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הָאֱמֶת שֶׁל הָאָדָם יְכוֹלָה לְהַטְעוֹת אוֹתוֹ, כִּי אֵינוֹ אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ – מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תְּהִלִּים כה, ה): “הַדְרִיכֵנִּי בַּאֲמִתֶּךָ” – הַיְינוּ: הַדְרִיכֵנִּי בָּאֱמֶת שֶׁלְּךָ תִּתְבָּרַךְ”.

ב–תקג

מוֹהַרְנַ”תְּ פִּירֵשׁ אֶת הַמִּשְׁנָה: “הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם”, וְהַיְינוּ אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה וְתַאֲוָה וְיוֹדֵעַ מִמַּדְרֵיגָתוֹ וְאֵינוֹ מְרַמֶּה אֶת עַצְמוֹ – עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה, אוּלָם כְּשֶׁלֹא דַי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה וְתַאֲוֹת רָעוֹת, עוֹד הוּא חָפֵץ גַּם בְּכָבוֹד אֲזַי הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַלָּלוּ מוֹצִיאוֹת אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. וְזֶהוּ הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

ב–תקד

מוֹהַרְנַ”תְּ פִּירֵשׁ פַּעַם אֶת הַמִּשְׁנָה (נְגָעִים ב, ה): כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ, וְאָמַר: “כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה” בִּתְּנַאי שֶׁ”חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ” הַיְינוּ שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל נִגְעֵי חֲבֵרוֹ כְּדֵי לִלְמוֹד וּלְהִזָּהֵר שֶׁהוּא א יָבוֹא וְיִפּוֹל לִנְּגָעִים אֵלּוּ וְלִלְמוֹד אֵיךְ לָצֵאת מֵהֶם, וְזֶהוּ “חוּץ” מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ.

ב–תקה

אָמַר: כְּשֶׁאדָם הוּא חָסִיד בִּצְעִירוּתוֹ, אֲזַי יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁבְּזִקְנוּתוֹ יִתְנַהֵג כְּבַעַל-הַבַּיִת פָּשׁוּט; אוּלָם כְּשֶׁהָאָדָם בִּצְעִירוּתוֹ נוֹהֵג כְּבַעַל-הַבַּיִת, אֲזַי בְּזִקְנוּתוֹ הוּא כְּלוּם… “אַז מְ’אִיז אַ חָסִיד אִין דֶּער יוּגְנְט, אִיז מֶען אוֹיף דֶּער עֶלְטֶער אַ פְּרָאסְטֶער בַּעַל-הַבַּיִת; אָבֶּער אַז מְ’אִיז אִין דֶּער יוּגְנְט אַ בַּעַל הַבַּיִת, אִיז מֶען אוֹיף דֶּער עֶלְטֶער גָּאר נִישְׁט…”.

ב–תקו

אָמַר: הִתְעוֹרְרוּת הַבָּאָה עִם הִתְחַזְּקוּת וּמֵחֲמָתָהּ, הִיא הִתְעוֹרְרוּת אֲמִתִּית וְיֵשׁ לָהּ קִיּוּם, מַה שֶׁאֵין כֵּן, כְּשֶׁבָּאָה הַהִתְעוֹרְרוּת לְלֹא הַהִתְחַזְּקוּת.

ב–תקז

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “בְּלֵיל שַׁבָּת קֹדֶשׁ חָרְפִּי אֶפְשָׁר לִפְעֹל לְמַעֲלָה כְּמוֹ בְּלֵיל כָּל נִדְרֵי…” “מֶען קֶען פּוֹעֵלְן אַ וִוינְטֶערְדִּיגֶע פְרַיְיטִיג צוּ נַאכְט אַזּוֹי וִוי דִּי נַאכְט פוּן כָּל נִדְרֵי…” כְּשֶׁזּוֹכִין בְּלַיְלָה אָרֹךְ כָּזֶה לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת.

ב–תקח

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “הַצַּדִּיקִים, שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵם צַדִּיקִים – אִלּוּ הָיָה לָהֶם לֵב נִשְׁבָּר כָּמוֹנִי, אֲזַי הַשַּׁ”י [=שְׁלשׁ מֵאוֹת וְעֶשֶֹר] עוֹלָמוֹת, (שֶׁיֵּשׁ לְכָל צַדִּיק), הָיָה מוּעָט בִּשְׁבִילָם…” “צַדִּיקִים וָואס אִיךְ וֵוייס אַז זֵיי זֶענֶען צַדִּיקִים, וֶוען זֵיי וָואלְטְן גִּיהַאט אַזַּא לֵב נִשְׁבָּר וִוי אִיךְ, וָואלְטְן דִּי שַׁ”י עוֹלָמוֹת גִּיוֶוען קַארְג פַאר זֵיי…”.

ב–תקט

אָמַר: “יַיִן הַמְשַׁכֵּר נָכוֹן לִשְׁתּוֹתוֹ רַק בְּפוּרִים וְלֹא בְּשִֹמְחַת-תּוֹרָה.

ב–תקי

כְּשֶׁדִּבֵּר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ מֵהֶבֶל חַיֵּי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹבֵר כְּצֵל הַפּוֹרֵחַ, אָמַר: “הִנֵּה אֵין ‘עֲדַיִן’ עִם מִי לְדַבֵּר, וְהִנֵּה אֵין ‘כְּבָר’ עִם מִי לְדַבֵּר… כָּל-כָּךְ מַהֵר עוֹבְרִים הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים…” “הָאט אִיז ‘נָאךְ נִישְׁט דָּא’ מִיט וֶועמְן צוּ רֶעדְן הָאט אִיז ‘שׁוֹין נִישְׁט דָּא’ מִיט וֶועמְן צוּ רֶעדְן…”.

ב–תקיא

אָמַר לְעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ רַק תְּפִלָּה בִּכְדֵי לְבַטֵּל אֶת הַתַּאֲווֹת, וְאֵין מוֹעִיל עַל זֶה עֵצוֹת אֲחֵרוֹת: “כְּשֶׁשּׁוֹבְרִין תַּאֲוָה נִהְיָה מִמֶּנָּה שְׁתַּיִם…” “אַז מְ’בְּרֶעכְט אַ תַּאֲוָה וֶוערְט צְוֵויי…” רָצָה לוֹמַר שֶׁאת הַתַּאֲווֹת צָרִיךְ לְבַטֵּל לְגַמְרֵי, כִּי אִם רַק שׁוֹבְרִים אוֹתָן יְכוֹלִים אַחַר-כָּךְ לְהִתְגַּבֵּר שׁוּב וּלְהַפִּילוֹ יוֹתֵר, וּכְדֶרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁשּׁוֹבְרִין דָּבָר נַעֲשָֹה מִמֶּנּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים.

ב–תקיב

אָמַר הָאָדָם הָרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה אֵין צָרִיךְ לְהַקְפִּיד וְלַחֲזוֹר עַל הַתֵּיבָה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּון הֵיטֵב, אֶלָּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל כַּמָּה שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן פֵּירוּשׁ הַמִּלּוֹת וְלָלֶכֶת מִתֵּיבָה לְתֵיבָה לְהַלָּן.

ב–תקיג

אָמַר: “אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֶהֱיֶה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הָאַחֲרוֹן שֶׁל אֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, וְאֶרְאֶה שֶׁהַגְאֻלָּה עֲדַיִן לֹא בָּאָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן אַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵימָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ”!

ב–תקיד

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, הַתְחָלַת עִנְיַן שְׁתִיַּת יַי”שׁ, הַנָּהוּג אֵצֶל הַחֲסִידִים, הִתְחִיל מִזֶּה שֶׁרָאוּ הַצַּדִּיקִים מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, שֶׁטּוֹב לְהִתְקַבֵּץ יַחַד וּלְדַבֵּר בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ וְהֻכְרְחוּ מִשּׁוּם כָּךְ לְחַלֵּק מְעַט יַי”שׁ, כְּדֵי לְקָרֵב הַלְּבָבוֹת, אוּלָם אַחַר-כָּךְ הִתְמַעֲטוּ הַלְּבָבוֹת וְהַדִּבּוּרִים שֶׁל הַמִּתְקַבְּצִים, וְהַיַּי”ש הִתְרַבָּה, וְנִשְׁאָר מִכָּל הַהִתְקַבְּצוּת רַק עִנְיַן הַשְּׁתִיָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ קָץ וּמָאַס רַבֵּנוּ אֶת הַמִּנְהָג הַזֶּה, עַד שֶׁאָמַר פַּעַם: “אֵינִי יָכוֹל כְּבָר לִסְבֹּל אֶת הַיָּמִים הַטּוֹבִים שֶׁלָּכֶם”!, “אִיּךְ קֶען שׁוֹין נִישְׁט אוֹיס שְׁטֵיין אַיֶיערֶע פְּרָאזְנִיקֶעס” !. וּמִשּׁוּם כֵּן הִקְפִּיד רַבֵּנוּ, שֶׁאצֶל אַנַ”שׁ יִהְיֶה הַהִתְקַבְּצוּת רַק בְּעִנְיַן עֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ. וְרַק בִּימֵי רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין חִלְּקוּ תֵּה לִקְהַל הַשּׁוֹמְעִים, וְאָמַר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, שֶׁהוּא מִנְהָג טוֹב, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה לֹא יָבוֹאוּ לִידֵי שִׁכְרוּת.

ב–תקטו

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: מַה שֶּׁנָּהֲגוּ יִשְֹרָאֵל לוֹמַר סְלִיחוֹת בְּאַשְׁמוֹרֶת הַבֹּקֶר הוּא כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ אַחַר כַּךְ כִּוְתִיקִין, כָּל-כַּךְ חֲשׁוּבָה תְּפִלַּת הַוְּתִיקִין.

ב–תקטז

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִרְצוֹת וּלְהַסְכִּים בְּהַנְהָגַת חַיָּיו, כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג אוֹתוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה בֶּאֱמֶת יִהְיֶה לוֹ הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ, “וִוייל וִוי אֲזוֹי סְ’אִיז, וֶועט זַיין אַזוֹי וִוי דוּ וִוילְסְט”.

ב–תקיז

אָמַר: “אֲנִי אוֹהֵב לְהִתְפַּלֵּל כִּוְותִיקִין, אֲבָל לֹא עִם הַלַּמְדָּן הַכַּעֲסָן” (שֶׁמְּמַהֵר בִּתְפִלָּתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁמַּקְפִּיד בְּדִיּוּק עַל זְמַן הַנֵּץ), “אָבֶּער נִישְׁט מִיטְן בֵּייזְן לַמְדָּן”.

ב–תקיח

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: הַמַּגִּיד וְתַלְמִידָיו וְתַלְמִידֵי תַלְמִידָיו הָיוּ צַדִּיקֵי אֱמֶת, אַחַר כַּךְ יֵשׁ בֵּינֵיהֶם עֵירוּב טוֹב וְרָע.

ב–תקיט

מוֹהַרְנַ”תְּ הִתְבַּטֵּא פַּעַם קָשֶׁה לְעִנְיַן הַפְּגָם שֶׁנִּפְגָּשִׁים חָתָן וְכַלָּה לִפְנֵי נִשּׂוּאֵיהֶם, וְאָמַר: “מַבּוּל שֶׁל מַיִם – נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁלֹּא יָבִיא לָעוֹלָם, אוּלָם עַל מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ – לֹא נִשְׁבַּע… וּבָזֶה שֶׁחָתָן וְכַלָּה נִפְגָּשִׁים קֹדֶם חֲתֻנָּתָם, צְרִיכִים לְפַחֵד וּלְהִתְיָרֵא מֵעֹנֶשׁ מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ…”

ב–תקכ

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: כְּדַאי לוֹ לְאָדָם לִחְיוֹת שִׁבְעִים שָׁנָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה עִם כָּל הַסֵּבֶל וְהַצָּרוֹת, אֲפִלּוּ אִם לֹא יַחְטוֹף וְיַעֲשֶֹה הָאָדָם שׁוּם דָּבָר הָגוּן וְטוֹב, רַק זֶה שֶׁיִּמְּנַע עַצְמוֹ מֵהִרְהוּר רַע אֶחָד פָּחוֹת, גַּם זֶה כְּבָר כְּדַאי. וְהָיָה מַפְטִּיר בָּזֶה ראבר”נ וְאוֹמֵר: “וְכָל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁעוֹשִֹים עוֹד אֵיזֶה מִצְוָה, בְּוַדַּאי כְּדַאי וּכְדַאי”.

ב–תקכא

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁסֵּפֶר הַשְּׁלָ”ה הוּא הָאוֹצָר שֶׁל הַגַּן-עֵדֶן “פָאוָוארְג”, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁסִּפְרֵי לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת שֶׁלִּי הֵם הַגַּן עֵדֶן בְּעַצְמוֹ.

ב–תקכב

שִׁבַּח פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַסֵּפֶר “חַיֵּי אָדָם”, וְאָמַר שֶׁמְחַבְּרוֹ כִּוֵּן מְאֹד לַהֲלָכָה וְכוּ’.

ב–תקכג

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר פַּעַם: “הַחִדּוּשִׁים שֶׁל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן מֵאוֹסְטְרוֹפּוֹלִי מְבַקְּעִים לִי אֶת הַמֹּחַ”! “רַבִּי שִׁמְשׁוֹן’ס חִדּוּשִׁים שְׁפַּאלְטְן מִיר דֶּעם מֹחַ”!.

ב–תקכד

פַּעַם שָׁלַח רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ מִכְתָּב לְאָבִיו, וּבוֹ סִפֵּר לוֹ דְּבַר פֶּלֶא, שֶׁנִּמְצָא בְּעִירוֹ טוּלְטְשִׁין אָדָם פָּשׁוּט בְּשֵׁם רַבִּי נְתַנְאֵל שֶׁכָּל בִּרְכוֹתָיו שֶׁמְּבָרֵךְ מִתְקַיְּמוֹת לְהַפְלִיא. וְשָׁאַל לְמוֹהַרְנַ”תְּ מַה דַּעְתּוֹ בָּזֶה, בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיְסַפֵּר לוֹ מֵהַנְהָגוֹתָיו וּמִדֶּרֶךְ חַיָּיו שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה, וְכָתַב לוֹ אִי אֵלּוּ מֵהַנְהָגוֹתָיו הַטּוֹבִים, הֵשִׁיבוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁעֲדַיִן אֵין כֹּחוֹ בְּבִרְכוֹתָיו מֵהַנְהָגוֹת אֵלּוּ וְיִתְחַקֶּה וְיַחְקוֹר הֵיטֵב יוֹתֵר אַחַר הַנְהָגוֹתָיו וְיוֹדִיעוֹ, וְכָתַב לוֹ שֶׁהִבְחִין בּוֹ שֶׁהוּא זָהִיר מְאֹד בְּקִימַת חֲצוֹת לַיְלָה וַעֲרִיכַת הַתִּקּוּן בּוֹ, כָּתַב לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ כֵּן כֵּן זֶה הַדָּבָר הוּא שֶׁהוֹעִיל לוֹ לִזְכּוֹת לְדָבָר חָשׁוּב זֶה, “הַיְינוּ דְאַהֲנֵי לֵיהּ”.

ב–תקכה

אָמַר: “מָשִׁיחַ עוֹד תִּהְיֶה לוֹ עֲבוֹדָה קָשָׁה עִם הַחֲסִידִים יוֹתֵר מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עִם הָאֶפִּיקוֹרְסִים, כִּי לָאֶפִּיקוֹרְסִים יַרְאֶה מוֹפֵת אֶחָד וְיִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי עִם כָּל חָכְמוֹתֵיהֶם וַחֲקִירוֹתֵיהֶם, מַה שֶׁאֵין כֵּן עִם הַחֲסִידִים…”

ב–תקכו

פַּעַם אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, “לָמָה הָיָה צַדִּיק זֶה וְזֶה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּל-כָּךְ? – מִשּׁוּם שֶׁהָיָה לוֹ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה הִתְחַזְּקוּת”. וְכָךְ מָנָה כַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים שֶׁכֻּלָּם לֹא הִגִּיעוּ לְמַדְרֵגָתָם כִּי-אִם עַל-יְדֵי הַהִתְחַזְּקוּת, וְסִיֵּם: “וּמַדּוּעַ הִנְנִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לִי כָּךְ הַרְבֵּה הִתְחַזְּקוּת.

ב–תקכז

כְּשֶׁשָּׁהָה מוֹהַרְנַ”תְּ בִּבְרָאד עִם רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, לָמַד מוֹהַרְנַ”תְּ לִפְנֵי הָעוֹלָם אֶת הַתּוֹרָה “אֲזַמְּרָה” (שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן ח”א, סִימָן רפב) בְּהִתְלַהֲבוּת. וְשָׁמַע מוֹהַרְנַ”תְּ אֵיךְ שֶׁאוֹמֵר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין בְּלַחַשׁ לְעַצְמוֹ עַל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בִּפְנִים הַתּוֹרָה: “בְּוַדַּאי! בְּוַדַּאי”! בְּהִתְכַּוְּנוֹ, שֶׁפָּשׁוּט וְנָכוֹן הַדָּבָר הַנִּלְמָד מִתּוֹרָה זוֹ. פָּנָה אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “אֲזוֹי אֲזוֹי”, “כָּךְ, כָּךְ”, רַבִּי נַחְמָן! וְכִי פָּשׁוּט הַדָּבָר, כַּמָּה אֲנָשִׁים כְּבָר קֵרַבְתָּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי תּוֹרָה זוֹ, כְּאוֹמֵר, שֶׁנִּמְצָאִים עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּתוֹרָה זוֹ, שֶׁאֶפְשָׁר לְקָרֵב עַל יָדָם אֶת כָּל יִשְֹרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

ב–תקכח

פַּעַם אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: אִם רַבִּי אַבָּא לֹא קִבֵּל וְלָמַד מֵרַשְׁבִּ”י רַק מַה שֶּׁכָּתוּב (הַיְינוּ: הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים), הֲרֵי אֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ מֵרַבֵּנוּ יוֹתֵר”. “אוֹיבּ רַבִּי אַבָּא הָאט מֶער נִישְׁט מְקַבֵּל גִּיוֶוען נָאר וָואס סְ’שְׁטֵייט, הָאבְּן מִיר פוּן רֶעבְּן מְקַבֵּל גִּיוֶוען מֶער”.

ב–תקכט

סִפְּרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁפַּעַם הָלְכוּ הַחֶבְרַיָּיא שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְנַחֵם אֵיזֶה אָבֵל וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר בֵּינֵיהֶם בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ כְּדַרְכָּם, עַד שֶׁשָּׁכְחוּ, שֶׁבָּאוּ לְנַחֵם אֶת הָאָבֵל וְהִתְחִלּוּ לִרְקֹד, לְרֹב הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁבָּא לָהֶם מִדִּבּוּרֵיהֶם, וְגַם הָאָבֵל שָׁכַח שֶׁהוּא אָבֵל וְרָקַד עִמָּהֶם. אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “כְּשֶׁמְּדַבְּרִים מֵרַבֵּנוּ, גַּם יָכוֹל לִהְיוֹת כָּךְ”. אַז מְ’רֶעדְט פוּן רֶעבְּן, קֶען אוֹיךְ אַזוֹי זַיין”.

ב–תקל

אָמַר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ: “יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁרַבִּי לִיפָּא הָיָה חָסִיד וְיָרֵא יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וְעַתָּה אֵיפֹה הוּא וְאֵיפֹה אֲנִי…” “אִיךְ וֵוייס אַז רַבִּי לִיפָּא אִיז גִּיוֶוען פְרוּמֶער פוּן מִיר אוּן אִיצְטֶער ווּאוּ אִיז עֶר, אוּן ווּאוּ בִּין אִיךְ…”

ב–תקלא

אָמַר פַּעַם: “אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם, שֶׁרָאוּ אֶת עֵינֵי רַבֵּנוּ; וְאַשְׁרֵי הָעֵינַיִם, הָרוֹאוֹת אֶת הָעֵינַיִם, שֶׁרָאוּ אֶת רַבֵּנוּ”. כְּשֶׁסִּפֵּר זֹאת רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן, הָיָה מְסַיֵּם, שֶׁכֵּן הוּא מִדּוֹר לְדוֹר.

ב–תקלב

כְּשֶׁבִּקֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ בִּקְרִימֶנְטְשׁוּק, בְּבֵית חַיָּה, בַּת רַבֵּנוּ, שֶׁנִּשְּׂאָה לְהָרַב הַצַּדִּיק, רַבִּי אַהֲרֹן הַמְכֻנֶּה רַבִּי אַרְקֶע, נֶכְדּוֹ שֶׁל הָרַב בַּעַל הַתַּנְיָא, בְּזִווּגָהּ הַשֵּׁנִי, דִּבֵּר שָׁם בַּאֲרוּכָה עִם בַּעֲלָהּ רַבִּי אַרְקֶע, אַחַר-כָּךְ הִפְלִיג רַבִּי אַהֲרֹן בְּמַעֲלָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: כָּל כִּתְבֵי הָאֲרִ”י מוּנָחִים אֶצְלוֹ כִּבְכַף יָדוֹ, הַנִּקְרָא בְּלַעַ”ז “דָּאלָנְיֶע”.

ב–תקלג

כְּשֶׁבָּא פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ לְבִקּוּר בְּעִיר בַּאפָלְיֶע, הָיָה שָׁם לָרַבָּנִים אֵיזֶה שְׁאֵלַת עֲגוּנָה, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְפוֹתְרָהּ, אָמַר רַבִּי מַתִּתְיָהוּ לֵיבּ מִבָּאפְלְיֶע לָרַבָּנִים, שֶׁיִּשְׁאֲלוּ שְׁאֵלָתָם לְמוֹהַרְנַ”תְּ, וְכֵן עָשֹוּ, וְהֵאִיר מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת עֵינֵיהֶם בִּשְׁאֵלָתָם.

ב–תקלד

שָׁאַל פַּעַם אֶחָד אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, אִם יִקְרָא אֶת בְּנוֹ בְּשֵׁם נַחְמָן עַל שֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוֹ עַל שֵׁם אִישׁ אֶחָד מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה אַיְיזִיק, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיָּכוֹל לִקְרֹא לִבְנוֹ בְּשֵׁם אַיְיזִיק, כִּי גַּם רַבֵּנוּ קָרָא לְעַצְמוֹ בְּשֵׁם אַיְיזִיק, בְּעֵת שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר שִׁבְחֵי הָרַ”ן, וּפַעַם אָמַר רַבֵּנוּ: “וּמַדּוּעַ קָרָאתִי לְעַצְמִי בְּשֵׁם אַיְיזִיק…” וְלֹא סִיֵּם. “אוּן פַאר וָואס הָאבּ אִיךְ מִיר גִּירוּפְן אַיְיזִיק…”.

ב–תקלה

לְעֵת זִקְנָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, בִּהְיוֹתוֹ כְּבָר חָלוּשׁ, קָרָא סֵדֶר שְׁמוֹ”ת – שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם. בְּיוֹם שִׁשִּׁי לִפְנֵי חֲצוֹת הַיּוֹם, בִּהְיוֹתוֹ עֲדַיִן מְעֻטָּר בִּתְפִלָּיו, שְׁאָלוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ: “הֲרֵי אֵין הַדָּבָר מֻסְכָּם עַל-פִּי דִבְרֵי הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ, כִּי עַל-פִּי הַסּוֹד נָכוֹן לוֹמַר שְׁמוֹ”ת לְאַחַר חֲצוֹת, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “א אֶת הַכֹּל אֶפְשָׁר לְקַיֵּם עַל-פִּי דִבְרֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה”.

ב–תקלו

פַּעַם, כְּשֶׁלֹא בָּא אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ לִסְעֻדָּה-שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת, שְׁאָלוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ עַל זֶה. עָנָה לוֹ הַלָּה, שֶׁמֵּחֲמַת חֲתֻנַּת אֲחוֹתוֹ, שֶׁהִתְחַתְּנָה אָז לֹא הִסְפִּיק לָבוֹא לַסְּעֻדָּה כְּהֶרְגֵּלוֹ. אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אָחוֹת!! אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אַתְּ!…” (מִשְּׁלֵי יז, ד) “אַ שְׁוֶועסְטֶער!! וְכוּ'”.

ב–תקלז

בִּזְמַן מוֹהַרְנַ”תְּ, כְּשֶׁהָיָה אָדָם רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאֵזוֹר פּוֹלִין, הָיָה צָרִיךְ רִשְׁיוֹן וּפַסְפּוֹרְט, אוּלָם מוֹהַרְנַ”תְּ, בְּלֵית בְּרֵירָה, נָסַע לְשָׁם עִם רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לֹא פַּסְפּוֹרְט וְרִשְׁיוֹן, כִּי אָז נָהֲגוּ שׁוֹטְרֵי הַגְּבוּל לִבְלִי לִבְדֹּק אֶת הָרַבָּנִים וְהָאַדְמוֹרִי”ם, אִם יֵשׁ לָהֶם פַּסְפּוֹרְטִים, אֶלָּא רַק שְׁאָלוּם, אִם יֵשׁ לָהֶם פַּסְפּוֹרְט; וּכְשֶׁהָיוּ עוֹנִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נְיָרוֹת מְאֻשָּׁרִים, שׁוּב א חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ אַחֲרֵיהֶם יוֹתֵר. כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ שׁוֹמְרֵי הַגְּבוּל אֶת רַבִּי נַחְמָן, אִם יֵשׁ לוֹ פַּסְפּוֹרְט, עָנָה: “וְכִי בְּיָמִים אֵלּוּ נוֹסְעִים לֹא פַּסְפּוֹרְט”? וְכַךְ עָבַר אֶת הַגְּבוּל בְּשָׁלוֹם.

ב–תקלח

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה לוֹ בְּכָל יוֹם שִׁעוּר וְסֵדֶר קָבוּעַ לַאֲמִירַת תְּהִלִּים, דְּהַיְינוּ: אֲמִירַת יוֹם אֶחָד שֶׁל תְּהִלִּים, וּבִימֵי הַשּׁוֹבָבִים וְהַסְּפִירָה הָיָה מוֹסִיף עוֹד בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, נוֹסָף עַל הַקְּבִיעוּת הַיּוֹם יוֹמִית, וְהוּא עַל-פִּי הַנֶּאֱמָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’ סִימָן ע”ג, עַיֵּן שָׁם.

---

ב-תקלט

סִפְּרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁפַּעַם כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ תַּלְמִידֵי הָרַב הַצַּדִּיק, רַבִּי משֶׁה לֵיבּ מִסַּאסוֹב זִיעַ”א, אוֹתוֹ, מַדּוּעַ נַעֲשָֹה הוּא סַגֵּי נָהוֹר לְעֵת זִקְנָתוֹ, אָמַר: “הֱיוֹת שֶׁזּוּגָתִי, בְּעֵת שֶׁלָּשָׁה אֶת הָעִיסָה לִכְבוֹד שַׁבָּת, הִיא אוֹמֶרֶת וְחוֹזֶרֶת בְּכָל פַּעַם “לִכְבוֹד שַׁבָּת” “לִכְבוֹד שַׁבָּת”, וְכֵן בְּעֵת עֲשִֹיָּתָהּ שְׁאָר מַאֲכָלֵי וְצָרְכֵי שַׁבָּת, וּמִכָּל דִּבּוּר נִבְרָא מַלְאָךְ, עַל כֵּן הִתְמַלֵּא בֵּיתִי בְּמַלְאָכִים, עַד שֶׁעִוְּרוּ אֶת עֵינַי”, וְסִיֵּם מוֹהַרְנַ”תְּ לְדִבְרֵי הַמְסַפֵּר וְאָמַר בֶּאֱמֶת כָּךְ! בֶּאֱמֶת כָּךְ! “טַאקִי אַזוֹי!, טַאקִי אַזוֹי”!.

ב–תקמ

תּוֹרָה מח שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ נֶאֶמְרָה בְּאִסְרוּ חַג סֻכּוֹת שְׁנַת תקס”ג, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה לְהִתְקַרְבוּת מוֹהַרְנַ”תְּ. וְשָׁם בַּתּוֹרָה כָּלוּל וּמְרוּמָז הַיִּסּוּרִים שֶׁעָבְרוּ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ בְּאוֹתוֹ עֵת, דְּהַיְינוּ מֵעִנְיַן תְּפִלָּה בְּכֹחַ שֶׁרָדְפוּ אוֹתוֹ בְּנֵי עִירוֹ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ עַל זֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּכֹחוֹת. וְכֵן מֵעִנְיַן הַצַּעַר גִּדּוּל בָּנִים שֶׁסָּבַל מִזֶּה שֶׁהָיְתָה זוּגָתוֹ מַפֶּלֶת כַּמָּה פְּעָמִים וְלֹא יָכְלָה לִגְמוֹר אֶת הֶרְיוֹנָה, וְאָז הָיְתָה גַּם מְעֻבֶּרֶת וּפָעַל רַבֵּנוּ לְטוֹבָתוֹ וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו נוֹלַד לוֹ בְּנוֹ הָרִאשׁוֹן רַבִּי שַׁכְנָא, אַחַר כַּךְ בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת נֹחַ שֶׁלְאַחֲרֶיהָ נֶאֶמְרָה תּוֹרָה קיב.

ב–תקמא

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא פַּעַם בְּשָׁנָה לִשְׁבּוֹת שַׁבָּת בְּעִיר קְרִימֶנְטְשׁוּק לְאַחַר שֶׁשָּׁבַת בְּעִיר טְשֶׁערִין, וְרַבִּי אֶפְרָיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁהָיָה דָּר בִּקְרִימֶענְטְשׁוּק הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא וְלִשְׁבּוֹת בִּטְשֶׁערִין וְלֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ יָבוֹא בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה לְעִירוֹ קְרִימֶנְטְשׁוּק. פַּעַם כְּשֶׁהִגִּיעַ מוֹהַרְנַ”תְּ לִטְשֶׁערִין וְרַבִּי אֶפְרָיִם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ, הִפְטִיר מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “אִלּוּ הָיָה עִמָּנוּ רַבִּי אֶפְרָיִם בְּשַׁבָּת הָיָה לָנוּ שַׁבָּת נִפְלָאָה”, סָמוּךְ לְשַׁבָּת מַמָּשׁ הִגִּיעַ רַבִּי אֶפְרַיִם, וְסִפֵּר אַחַר-כָּךְ רַבִּי אֶפְרָיִם מִגּוֹדֶל הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁהָיְתָה לוֹ וְאָמַר: “בְּלֵיל שַׁבָּת הָיִיתִי עוֹד בְּכֹחִי לִסְבּוֹל אֶת הַהִתְלַהֲבוּת וְהַחֲמִימוּת שֶׁשָּׁרְרָה שָׁם, אוּלָם בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, נִרְטַב הַשֻּׁלְחָן בִּדְמָעוֹתַי וְלֹא יָדַעְתִּי כְּלַל מַה נַּעֲשָֹה עִמִּי”.

ב–תקמב

אֶחָד מֵאַנַ”שׁ, שֶׁרָצָה לָשֶׁבֶת רַק עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְלִבְלִי לַעֲסֹק בְּשׁוּם עֵסֶק פַּרְנָסָה; וּפַרְנָסָתוֹ תִּהְיֶה, מִזֶּה שֶׁיִּתְמְכוּ בּוֹ הָאֲנָשִׁים. כְּשֶׁשָּׁאַל אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, אִם נָכוֹן שֶׁיַּעֲשֶֹה כָּךְ, עָנָה לוֹ, שֶׁלֹּא נָכוֹן הַדָּבָר, אֶלָּא הַמְשֵׁךְ בְּמִסְחָרְךָ, אוּלָם עֲשֵֹה לְךָ שִׁעוּרִים קְבוּעִים לִפְנֵי הֲלִיכָתְךָ לַחֲנוּת וְכֵן בְּתוֹךְ הַחֲנוּת תָּכִין לְךָ סְפָרִים לִלְמֹד בָּהֶם, וּבְכָל רֶגַע שֶׁל פְּנַאי, שֶׁיִּזְדַּמֵּן לְךָ, תֵּשֵׁב וְתֶהְגֶּה בַּתּוֹרָה, וְקִיֵּם זֹאת כָּל יָמָיו.

ב–תקמג

בַּחֲתֻנָּה אַחַת, שֶׁהָיְתָה בִּבְרֶסְלֶב, שֶׁנִּמְשְׁכָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר כְּמִנְהָג הַיָּמִים הָהֵם, נִרְדַּם הַמְתוֹפֵף בְּאֶמְצַע הַתִּיפוּף מֵרֹב עֲיֵפוּת. שְׁמוֹ הָיָה רַבִּי יַעֲקֹב הַמְכֻנֶּה “יַאנְקְל”. כְּשֶׁהִבְחִין מְנַהֵל הַתִּזְמֹרֶת בְּנִמְנוּמוֹ, נָתַן לוֹ סְטִירַת לֶחִי, וְצָעַק עָלָיו: “יַאנְקְל! תּוֹפֵף בְּשִֹמְחָה” !, “יַאנְקְל! קְלַאפְּ פְרֵיילַאךְ”!, הִתְעוֹרֵר יַאנְקְל מִשְּׁנָתוֹ בִּבְכִיָּה מֵחֲמַת כְּאֵב הַסְּטִירָה וְהִמְשִׁיךְ לְתוֹפֵף בְּכָל כֹּחוֹ. כְּשֶׁהִבְחִין בָּזֶה מוֹהַרְנַ”תְּ, לָקַח אֶת זֶה לְמָשָׁל לַעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁכְּמוֹ כֵן אַף-עַל-פִּי שֶׁמַּכִּים אֶת הָאָדָם בְּכָל מִינֵי יְרִידוֹת וְהַשְׁלָכוֹת, אַף-עַל-פִּי-כֵן מוּכְרָח וְחַיָּב הוּא לְהַמְשִׁיךְ לְהַכּוֹת אֶת הַיֵּצֶר הָרַע וְחֵילוֹתָיו – בְּשִֹמְחָה. בַּסֵּפֶר “אֲבָנֶיהָ בַּרְזֶל” כָּתַב שֶׁמַּעֲשֶֹה זֶה הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ, וְסִיֵּם וְאָמַר: “אַף-עַל-פִּי שֶׁקִּבַּלְתָּ סְטִירָה, חַיָּב הִנְּךָ לְתוֹפֵף שׁוּב בְּשִֹמְחָה”!, “אַ פַּאטְשׁ גִחַאפְּט אוּן פְרֵיילַאךְ גִיקְלַאפְּט”!.

ב–תקמד

כְּשֶׁשִּׁבְּחוּ פַּעַם אַנַ”שׁ בִּפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ אֵיזֶה אָדָם גָּדוֹל בְּמַעֲלָה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַגִּיעַ לָעִיר וְיוֹדֵעַ אֶלֶף דַּפֵּי גְּמָרָא עַל-פֶּה, עָנָה מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “עוֹזֵר – בְּהִתְכַּוְּנוֹ עַל תַּלְמִידוֹ, רַבִּי עוֹזֵר – יָכוֹל לִצְעֹק אֶלֶף פְּעָמִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם”.

ב–תקמה

פַּעַם בָּא לְטֶעפְּלִיק מְפֻרְסָם אֶחָד, וְהָלְכוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי-הָעִיר עִם קְוִויטְלַאךְ וּפִדְיוֹנוֹת כָּל אֶחָד לְבַקְּשׁוֹ עַל צָרָתוֹ הַגַּשְׁמִית, וְהִתְאָרְכָה קַבָּלַת הַקָּהָל מֶשֶׁךְ לַיְלָה שָׁלֵם. כְּשֶׁסִּפְּרוּ זֹאת לְמוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר: “לַיְלָה שָׁלֵם לְבַקֵּשׁ רַק עַל גַּשְׁמִיּוּת, וְעַל רוּחָנִיּוּת לֹא כְּלוּם”?! “אַ גַאנְצֶע נַאכְט בֶּעְטְן אוֹיף גַּשְׁמִיּוּת, אוּן אוֹיף רוּחָנִיּוּת גָּאר נִישְׁט”?!

ב–תקמו

בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן תקי”א מְסֻפָּר שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר אֶחָד וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם, וְאָמַר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁגַּם הוּא הָיָה רוֹצֶה מְאֹד לְהַשִּׂיג אֶת פַּרְשִׁיּוֹתָיו שֶׁל הַסּוֹפֵר הַהוּא, אוּלָם מֵחֲמַת שֶׁכְּשֶׁנָּסַע פַּעַם עִם רַבֵּנוּ בַּדְּרָכִים, לָבַשׁ רַבֵּנוּ אֶת תְּפִלָּיו, מֵחֲמַת זֶה, הוּא מְרוּצֶה בָּהֶם יוֹתֵר.

ב–תקמז

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ מִגְּדֻלַּת רַבֵּנוּ וְהִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ, שְׁאָלוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ: מוֹהַרְנַ”תְּ!! מַה הִנְּכֶם כָּל-כָּךְ מַפְלִיגִים וּמַרְעִישִׁים בָּעוֹלָם מִגְּדֻלַּת רַבֵּנוּ?! נַעֲנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ בִּמְלִיצָה: “אֲנִי מַרְעִישׁ??? אָז… בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל”. כִּי לְעָתִיד יִתְגַּלֶּה וְיִתְפַּרְסֵם שֵׁם רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, וְיִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל מִגְּדֻלָּתוֹ.

ב–תקמח

מְסַפְּרִים, שֶׁאָמַר פַּעַם בְּדֶרֶךְ צַחוּת: “הָיוּ לִי בְּחַיַּי שְׁנֵי רַבֵּיִים: אֶחָד הָרַבִּי שֶׁלִּמְדַנִּי “אָלֶף-בֵּית”, וְהַשֵּׁנִי הוּא רַבֵּנוּ.

ב–תקמט

כְּשֶׁשָּׁאַל פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת רַבִּי מֵאִיר טֶעפְּלִיקֶער: “מַה שְׁלוֹמְךָ”? עָנָה לוֹ רַבִּי מֵאִיר: “דַּי טוֹב”. אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “לְךָ זֶה טוֹב?! אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁצָּרִיךְ כָּל הַזְּמַן לִקְרֹעַ וְלִתְלֹשׁ קְבָרִים בִּצְעָקוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”! וְיֵשׁ נֻסְחָא אַחֶרֶת, שֶׁאָמַר לוֹ: “בִּתְשׁוּבָתְךָ נִרְאָה, שֶׁאֵינְךָ מִתְחַדֵּשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אִלּוּ הָיִיתָ מִתְחַדֵּשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָיָה עוֹבֵר עָלֶיךָ מַה שֶּׁעוֹבֵר כְּדֶרֶךְ הַיְרִידוֹת וְהָעֲלִיּוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָיִיתָ מֵשִֹיחַ אֶת לִבְּךָ לְפָנַי וְשׁוֹאֵל לַעֲצָתִי”.

ב–תקנ

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ מִגְּדֻלַּת רַבֵּנוּ וְהִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ מְאֹד, שְׁאָלוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ: “מֵאֵיפֹה אַתֶּם לוֹקְחִים אֶת כָּל הַשְּׁבָחִים הָאֵלּוּ”! עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אִם הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי מִיכַלִי מִזְּלָאטְשׁוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אָמַר פַּעַם: ‘כָּזוּ נְשָׁמָה נְקִיָּה כְּמוֹ גּוּף נָקִי וְקָדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לִי עֲדַיִן לֹא הָיְתָה בָּעוֹלָם!’ – וְכִי יֵשׁ לָנוּ הֲבָנָה וְהַרְגָּשָׁה בִּדְבָרָיו”? “הָאבְּן מִיר אַ גֶּעפִיל אִין זַיינֶע וֶוערְטֶער”?! אֶלָּא מַה, מַאֲמִינִים אָנוּ בִּדְבָרָיו, כְּמוֹ כֵן מַאֲמִינִים אָנוּ בְּשִׁבְחֵי רַבֵּנוּ, שֶׁהִתְפָּאֵר וְאָמַר עַל עַצְמוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין לָנוּ הַשָּׂגָה בָּהֶם.

ב–תקנא

בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד צְבִי, חוֹתֵן מוֹהַרְנַ”תְּ, נָהֲגוּ שֶׁלֹּא נִגַּשׁ חַזָּן לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד, אִם א שְׁלָחוֹ רַבִּי דָּוִד צְבִי, רַב הַמָּקוֹם. פַּעַם שָׁלַח לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד אֶת חָתְנוֹ הוּא גִּיסוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ. אַחַר זְמַן מוּעָט נָפַל חָתְנוֹ לְמִשְׁכָּב. כְּשֶׁבָּא רַבִּי דָּוִד צְבִי לְבַקְּרוֹ, אָמַר לוֹ חָתְנוֹ: “חוֹשֵׁשׁ אֲנִי, שֶׁסִּבַּת מַחֲלָתִי הוּא בִּגְלַל הַפְּנִיּוֹת וְהַגֵּאוּת, שֶׁהָיוּ לִי בִּתְפִלָּתִי לִפְנֵי הָעַמּוּד”, עָנָה לוֹ רַבִּי דָּוִד צְבִי: “שְֹכַר הַתְּפִלָּה הוּא גַּן-עֵדֶן, וְעֹנֶשׁ הַגֵּאוּת הוּא גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֵּעָנֵשׁ בְּגֵיהִנֹּם, אוּלָם אֶת הַמִּצְוָה נְקַיֵּם”!

ב–תקנב

רַבֵּנוּ בֵּרַךְ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה לְהֵרָדֵם, יֵרָדֵם תֵּכֶף וּמִיָּד, וְכֵן נִתְקַיֵּם בּוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּתְמַהְמַהּ בְּשֵׁנַת הַלַּיְלָה וְרָצָה לִישֹׁן מְעַט כְּדֵי לָקוּם וּלְהִתְעוֹרֵר בְּעֵת חֲצוֹת, תֵּכֶף כְּשֶׁהִנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ לִישֹׁן, נִרְדַּם תֵּכֶף וּמִיָּד.

ב–תקנג

כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ לוֹקֵחַ אֶחָד שֶׁיִּישַׁן עִמּוֹ, הָיָה בּוֹחֵר בְּאֶחָד כָּזֶה, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁיִּישַׁן הֵיטֵב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְרִיעַ לוֹ בְּסֵדֶר עֲבוֹדָתוֹ, וְסִפֵּר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם כְּשֶׁיָּשַׁן אֶצְלוֹ, הִשְׁתַּדֵּל לְהִשָּׁאֵר נֵעוֹר, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת סֵדֶר הַנְהָגָתוֹ בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה, אוּלָם פִּתְאוֹם נִגַּשׁ אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “עֲדַיִן עֵר אַתָּה? יְשַׁן יְשַׁן”, וְתֵכֶף נָפְלָה עָלָיו שֵׁנָה עֲמֻקָּה, וְלֹא זָכָה לִרְאוֹת הַנְהָגָתוֹ, וְכֵן הָיָה אֵצֶל עוֹד כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ.

ב–תקנד

כְּשֶׁאָמְרוּ פַּעַם לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁמּוּבָא בִּסְפָרִים, שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ דָּגִים בְּשַׁבָּת, יִדְאַג כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “וְכִי לֹא דַי שֶׁאֵין לוֹ דָּגִים עַל שַׁבָּת, עוֹד גַּם יִדְאַג וְיִתְעַצֵּב עַל זֹאת כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ”?

ב–תקנה

כְּשֶׁדִּבֵּר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ מֵהַתּוֹרָה: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, שֶׁבְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” חֵלֶק א’ סִימָן נ”ב וּמֵעִנְיַן הַיְצִיאָה חוּץ לָעִיר לְהִתְבּוֹדְדוּת, אָמְרוּ לוֹ כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ, שֶׁהֵם יְרֵאִים לָצֵאת לְהִתְבּוֹדְדוּת. סִפֵּר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ מַעֲשֶֹה, שֶׁפַּעַם הִתְנַפְּלוּ שׁוֹדְדִים הַמְכֻנִּים “אֵיידִימַאקֶעס” עַל אֵיזֶה עִיר וּבָרְחוּ כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר. בֵּין הַבּוֹרְחִים הָיָה אִישׁ אֶחָד, שֶׁהָיָה יָדוּעַ בֵּין הַתּוֹשָׁבִים לְפַחְדָן גָּדוֹל מְאֹד; וּכְשֶׁבָּרַח, הִתְחַבֵּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְשָׁהָה שָׁם כָּל הַלַּיְלָה. לְמָחֳרָת, כְּשֶׁשָּׁבוּ הַבּוֹרְחִים הָעִירָה, שְׁאָלוּהוּ יְדִידָיו: “אֵיךְ לֹא פָּחַדְתָּ לְהִשָּׁאֵר לְבַד בְּבֵית-הַקְּבָרוֹת כָּל הַלַּיְלָה”? עָנָה לָהֶם: “הַשּׁוֹדְדִים הֵטִילוּ עָלַי אֵימָה כָּזוֹ, עַד שֶׁשָּׁכַחְתִּי שֶׁפַּחְדָן אֲנִי…” וְסִיֵּם מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר, שֶׁכְּמוֹ כֵן הוּא בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ וְכַמּוּבָא בְּזֹהַר (ח”ג קנח:): “מַאן דְּאִיהוּ בְּדוֹחֲקָא, לֹא מִסְתַּכֵּל מִידֵי”, פֵּירוּשׁ: מִי שֶׁנִּמְצָא בְּדוֹחַק לֹא מִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מְעַכֵּב. כִּי כְּשֶׁמַּרְגִּישִׁים אֶת הַפַּחַד וְהַיִּרְאָה מִיּוֹם הַדִּין הַקָרֵב וּבָא, מִתְבַּטְּלִים כָּל הַפְּחָדִים הַגַּשְׁמִיִּים.

ב–תקנו

אָמַר: “וְכִי כַּמָּה צָרִיךְ אָדָם לְהִתְיַגֵּעַ, עַד שֶׁנַּעֲשָֹה מוֹשֵׁל מָחוֹז “גּוּבִירְנַאטוּר”, הֲרֵי לוֹקֵחַ לוֹ הַדָּבָר זְמַן רַב – כְּאַרְבָּעִים אוֹ חֲמִישִׁים שָׁנָה, אוּלָם לִפְעָמִים בְּעֵת מִלְחָמָה קָשָׁה, שֶׁהַמִּלְחָמָה כִּמְעַט אֲבוּדָה, קָם בְּעֹז לוֹחֵם אֶחָד וּמַבְקִיעַ אֶת חֲזִית הָאוֹיֵב, אֲזַי מִתְעַלֶּה מִיָּד וְנַעֲשָֹה מוֹשֵׁל. כְּמוֹ כֵן הוּא בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: יֵשׁ אֶחָד, שֶׁעוֹבֵד אֶת ה’ שָׁנִים רַבּוֹת עַד שֶׁבָּא לְמַדְרֵיגָתוֹ; וְיֵשׁ אֶחָד, שֶׁעַל יְדֵי עֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁעוֹשֶֹה בַּעֲבוֹדַת ה’, וְעַל יְדֵי עֲמִידָה בְּנִסְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים – זוֹכֶה מִיָּד לָבוֹא לִשְׁלֵמוּתוֹ. וְאָמַר זֹאת לְעִנְיָן רַבֵּנוּ שֶׁזָּכָה בִּמְעַט שָׁנָיו לְמַעֲלָה גְּבוֹהָה כָּזוֹ.

ב–תקנז

אָמְרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ אֵיךְ שֶׁפִּירֵשׁ הָרַב הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי מֵאִיר מִפְּרֶעמִישֶׁאן זַצַ”ל, תַּלְמִיד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, בְּדֶרֶךְ צַחוּת אֶת הַתֵּבוֹת: “בְּתוֹף וּמָחוֹל” שֶׁבַּקַּאפִּיטְל הָאַחֲרוֹן שֶׁבַּתְּהִלִּים, שֶׁפִּרֵשׁ, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יִמְחוֹל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לַעֲוֹנוֹת יִשְֹרָאֵל, וְזֶהוּ בְּתוֹף-וּמָחוֹל. וְהִפְטִיר מוֹהַרְנַ”תְּ עַל זֶה וְאָמַר: “אוּלָם עַד הַסּוֹף שֶׁיִּמְחוֹל!!”! כְּאוֹמֵר כַּמָּה צְרִיכִים לִסְבֹּל, עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַסּוֹף הַטּוֹב הַזֶּה…

ב–תקנח

כְּשֶׁסִּפְּרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהָרַב מִבַּארְדִיטְשׁוֹב אָמַר, שֶׁבְּלֵיל כָּל-נִדְרֵי, הַיְינוּ בְּלֵיל יוֹם כִּפּוּר נוֹפֶלֶת יִרְאָה אֲיֻמָּה בְּכָל הָעוֹלָם, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַדָּגִים שֶׁבַּמַּיִם רוֹעֲדִים מִפַּחַד, הִפְטִיר עַל זֶה וְאָמַר: “אִם כֵּן, כַּמָּה כְּבָר צְרִיכִים לִרְעֹד, כְּשֶׁאֵין רוֹעֲדִים”. “וִויפְל דַּארְף מֶען שׁוֹין צִיטֶערְן אַז סְ’צִיטֶערְט זַאךְ נִישְׁט”.

ב–תקנט

שָׁאַל פַּעַם אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, אִם טוֹב הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ פַּרְנָסָה. עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “בְּאוֹתָהּ עֵת שֶׁתַּשְֹכִּיר אֶת עַצְמְךָ לִמְלֶאכֶת הַמְּלַמְּדוּת, תַּשְֹכִּיר אֶת עַצְמְךָ לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְתִתְפַּלֵּל בְּפֵרוּשׁ גַּם עַל פַּרְנָסָה, וְאַחַר זְמַן, תִּרְאֶה שֶׁהַצְלָחָתְךָ גְּדוֹלָה יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר אִם הָיִיתָ מְלַמֵּד.

ב–תקס

פַּעַם כְּשֶׁיָּצְאוּ אַנַ”שׁ לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה, לֹא נִרְאֲתָה הַלְּבָנָה בִּבְהִירוּת הֵיטֵב, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן קִדְּשָׁהּ מוֹהַרְנַ”תְּ כְּדַעַת רַבֵּנוּ הַמּוּבָא בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן תפ”ג, אוּלָם רַבִּי אַהֲרֹן, הָרַב מִבְּרֶסְלֶב, א רָצָה לְקַדְּשָׁהּ, כִּי רָצָה לִרְאוֹתָהּ בִּבְהִירוּת הֵיטֵב, וּמִשּׁוּם כָּךְ חִכָּה לְלֵיל הַמָּחֳרָת, וְאָז בֶּאֱמֶת הִתְבַּהֲרוּ הַשָּׁמַיִם וְרָאוּהָ הֵיטֵב, וְקִדֵּשׁ אָז אֶת הַלְּבָנָה. אָמַר אַחַר-כָּךְ רַבִּי אַהֲרֹן לְמוֹהַרְנַ”תְּ: “רוֹאֶה הִנְּךָ! עַל יְדֵי שֶׁהִמְתַּנְתִּי לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה, קִדַּשְׁתִּי אוֹתָהּ בִּבְהִירוּת כִּדְבָּעֵי.” עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אוּלָם אָנֹכִי כְּבָר הִתְפַּלַּלְתִּי הַיּוֹם אֶת הַתְּפִלּוֹת לְאַחַר קִדּוּשׁ לְבָנָה, שֶׁקִּדַּשְׁתִּיהָ כְּבָר אֶתְמוֹל”, כְּאוֹמֵר, שֶׁתְּפִלּוֹתָיו שֶׁהִתְפַּלֵּל הַיּוֹם חֲשׁוּבוֹת יוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה אֶתְמוֹל.

ב–תקסא

בִּבְרֶסְלֶב הָיָה דָּר אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמֹה רְאוּבֵן זְלַאטֶע’ס. כִּנּוּהוּ בְּשֵׁם זֶה עַל שֵׁם אִמּוֹ, מָרַת זְלַאטֶע. הוּא הָיָה עוֹבֵד ה’ גָּדוֹל וּמָפְלָג בְּמַעֲלָה, אוּלָם חִסָּרוֹן הָיָה לוֹ, שֶׁהָיָה מַרְבֶּה בַּאֲמִירַת דִּבְרֵי הֲלָצָה וְכַדּוֹמֶה, וְרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין הָיָה דָּבוּק בּוֹ מְאֹד, וְהָיָה הוֹלֵךְ אֵלָיו הַרְבֵּה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם. כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְמוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר לוֹ: “לְצַוּוֹת עָלֶיךָ לֹא לָלֶכֶת וְלִלְמֹד אֶצְלוֹ אֵינִי יָכוֹל, אוּלָם זֹאת כֵּן אוֹמַר לְךָ: אִם בְּדַעְתְּךָ לְהַמְשִׁיךְ וְלִדָּבֵק בּוֹ, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ אַל תָּבוֹא אֵלַי”! כִּי דַּרְכּוֹ לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי מוֹהַרְנַ”תְּ. וְהִפְסִיק רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לִלְמֹד מִמֶּנּוּ.

ב–תקסב

רַבִּי שְׁלֹמֹה רְאוּבֵן הַנַּ”ל הָיָה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק, וְעָלָיו מְסַפְּרִים הַסִּפּוּר, שֶׁאָמַר לְהָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי מָרְדְּכַי מִטְּשֶׁרְנוֹבִּיל זַצַ”ל, כְּשֶׁרָצָה לְבָרְכוֹ בְּבָנִים, שֶׁכְּבָר יֵשׁ לוֹ בְּרָכָה מֵרַבּוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק, וְעַל כֵּן אֵינוֹ חָפֵץ בִּבְרָכָה זוֹ מִמֶּנּוּ, וְהִתְפַּלֵּא רַבִּי מָרְדְּכַי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל דְּבָרָיו וְאָמַר: “זֶהוּ הַנִּקְרָא אֱמוּנַת חֲכָמִים אֲמִתִּית”!

ב–תקסג

כַּיָּדוּעַ, הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מִתְפַּלֵּל בִּצְעִירוּתוֹ בְּכֹחוֹת וּבִצְעָקוֹת וּבְשִֹמְחָה גְּדוֹלָה, אוּלָם בְּסוֹף יָמָיו הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּנַחַת וּבִמְנוּחָה.

ב–תקסד

לְמוֹהַרְנַ”תְּ הָיוּ כָּאֵלּוּ תַּלְמִידִים עוֹבְדֵי ה’, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם אֲפִלּוּ זְמַן לָבוֹא אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ, וְהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעַצְמוֹ נוֹסֵעַ אֲלֵיהֶם לְחַזְקָם וּלְעוֹדְדָם.

ב–תקסה

פַּעַם בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, שֶׁמִּנְהָג יִשְֹרָאֵל לָצוּם אָז חֲצִי יוֹם כַּיָּדוּעַ, א הָיָה יָכוֹל רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ לָצוּם, כִּי הָיָה חוֹלֶה מִקּוֹדֶם בְּאֵיזֶה מַחֲלָה, וְהָיָה חָלָשׁ מִזֶּה, וְאָמַר לְאָבִיו מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁהוּא רוֹצֶה מִקּוֹדֶם לִטְעוֹם מְעַט אוֹכֶל, וְאַחַר כַּךְ יֵלֵךְ לְצִיּוּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לוֹמַר שָׁם אֶת “תִּקּוּן הַכְּלָלִי” כְּמִנְהָג אַנַ”שׁ, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל שָׁם עַל הַצִּיּוּן בְּכַוָּנָה וְכָרָאוּי. אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ אַל תַּעֲשֶֹה כֵּן, רַק תֵּלֵךְ לַצִּיּוּן וְתֹאמַר שָׁם הָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרִים אֵיךְ שֶׁתֹּאמַר, וְאַחַר כַּךְ טְעַם מְעַט אוֹכֶל, וּכְשֶׁתֹּאכַל וְיִהְיֶה לְךָ כֹּחַ תַּחֲזוֹר שׁוּב לְהִשְׁתַּטֵּחַ וּלְהִתְפַּלֵּל עַל הַצִּיּוּן.

ב–תקסו

לְעֵת זִקְנוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לִטְעוֹם חֲתִיכַת לֶעקִיךְ עִם אֵיזֶה מַשְׁקֶה בֵּין תְּפִלִּין דְּרַשִׁ”י וְרַבֵּנוּ-תַּם.

ב–תקסז

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לִנְסוֹעַ וְלִשְׁבּוֹת בְּאוֹתָן הַמְקוֹמוֹת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ נוֹסֵעַ בְּחַיָּיו, לִטְשֶׁערִין וְכוּ’. בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ כְּשֶׁנָּסַע בִּשְׁנָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה, אָמַר לְרַבִּי נַחְמָן מִטוּלְטְשִׁין: “בָּזֶה אֲנִי מַרְאֶה לְךָ אֶת הַדֶּרֶךְ וּבַשָּׁנָה הַבָּאָה תּוּכַל לִנְסוֹעַ כְּבָר לְבַדְךָ”, “דָּא וַויְיז אִיךְ דִּיר דִּי וֶועג אוּן דִּי אַנְדֶּערֶע יָאר וֶועסְטוּ שׁוֹין קֶענֶען פָארְן אַלֵיין”.

ב–תקסח

בְּעֶרֶב-רֹאשׁ-חֹדֶשׁ שְׁבָט שְׁנַת תקע”א, הִתְקַבְּצוּ וּבָאוּ לְאוּמַאן כְּשִׁשִּׁים אֲנָשִׁים מֵאַנַ”שׁ, לְהִשְׁתַּטֵּחַ שָׁם עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ, וְזוּ הָיְתָה הַהִתְקַבְּצוּת הָרִאשׁוֹנָה לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ לָזֶה עַל יְדֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, וְנִשְׁאֲרוּ לִשְׁבּוֹת שָׁם בְּשַׁבָּת, כְּשֶׁיָּשְׁבוּ בַּשֻּׁלְחָן בְּלֵיל שַׁבָּת א יָדְעוּ אֵיךְ לְהַתְחִיל לְזַמֵּר אֶת הַזֶּמֶר “אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין”, כִּי בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ הָיָה רַבֵּנוּ שָׁר אֶת הַמִּלִּים וְאַנַ”שׁ הָיוּ מַנְעִימִים בְּקוֹלָם וּמְסַיְּעִים אוֹתוֹ, בִּפְרַט לְרוֹב חוּלְשָׁתוֹ בְּסוֹף יָמָיו, וְכַךְ בְּתוֹךְ הַשְׁהִיּוֹת פָּתַח מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: כַּךְ הָיָה אוֹמֵר הַנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חֵטְא מִיָּמָיו: “אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין”! וְאָנוּ הָיִינוּ מַנְעִימִים בְּקוֹל, בָּם בָּם, בָּם בָּם וְכוּ’, וְכַךְ הֵפֵר מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַדְּמָמָה וְהִמְשִׁיךְ הוּא לְזַמֵּר אֶת נִגּוּן רַבֵּנוּ.

ב–תקסט

בְּ”שָׁבוּעוֹת הַגָּדוֹל” שֶׁהָיָה אָז הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל וְכוּ’ מֵרוֹב הַדִּבּוּרִים הַנִּפְלָאִים שֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ, הִתְלַחֲשׁוּ אַנַ”שׁ לְעַצְמָם עַל מוֹהַרְנַ”תְּ בְּאָמְרָם: הֲרֵי הוּא בְּעַצְמוֹ הָרַבִּי, מֵרוֹב הַהִתְפַּעֲלוּת שֶׁהָיָה לְאַנַ”שׁ מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁהִבְחִין בָּזֶה מוֹהַרְנַ”תְּ, צָעַק: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא הָרַבִּי, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא הָרַבִּי… “אִיךְ וֵוייס אִיךְ בִּין נִישְׁט דֶּער רַבִּי, אִיךְ וֵוייס אִיךְ בִּין נִישְׁט דֶער רַבִּי”.

ב–תקע

כְּשֶׁנָּסַע מוֹהַרְנַ”תְּ לְאַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ אֶל הָעֲיָרוֹת שֶׁהָיוּ פְּזוּרִים בָּהֶם אַנַ”שׁ, כְּדֵי לְעוֹרְרָם לְעִנְיַן רַבֵּנוּ, בִּקֵּר אֵצֶל אֶחָד מֵעֲנִיֵּי אַנַ”שׁ שֶׁדָּר בְּסָמוּךְ לְאוּמַאן וּכְשֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר לוֹ הַלָּה: רַבִּי נָתָן! אִם אַתָּה לֹא בּוֹנֶה בֵּית כְּנֶסֶת מְיוּחָד “קְלוֹיז” עֲבוּר אַנַ”שׁ – לֹא עָשִֹיתָ כְּלוּם. וְהֵבִין מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁצּוֹדֵק הַלָּה בִּדְבָרָיו, וּמִזֶּה נִתְעוֹרֵר מוֹהַרְנַ”תְּ לִבְנוֹת אֶת הַקְּלוֹיז, וְתֵיכֶף אָמַר לְהַלָּה: אִם כַּךְ הַדָּבָר תַּתְחִיל אַתָּה בְּמִצְוָה זוּ וְתֵן רִאשׁוֹן אֶת הַכֶּסֶף עֲבוּר בְּנִיָּתוֹ, וְנָתַן לוֹ מִיָּד אֶת כָּל כַּסְפּוֹ בְּסַךְ שְׁנֵי רוּבְּל, כִּי הָיָה עָנִי מָרוּד, וּבָזֶה הִתְחִיל מוֹהַרְנַ”תְּ לֶאֱסוֹף מָעוֹת לִבְנִיַּת הַקְּלוֹיז. כְּשֶׁהָיָה אַחַר כַּךְ אֵצֶל הַגְּבִירִים בִּטְשֶׁערִין, סִפֵּר לָהֶם זֹאת וְהִפְצִיר בָּהֶם בְּאָמְרוֹ לָהֶם: הֶעָנִי הַזֶּה נָתַן אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ, תְּנוּ אַתֶּם גַּם כְּפִי יְכָלְתְּכֶם. בִּזְמַן מְאוּחָר יוֹתֵר שִׁבַּח מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הֶעָנִי הַנַּ”ל וְאָמַר: עִם שְׁנֵי הָרוּבְּלִים שֶׁלּוֹ בָּנִיתִי אֶת הַקְּלוֹיז.

---

ב-תקעא

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “יֵשׁ חִסָּרוֹן אֵצֶל אֲנָשִׁים, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁחֲפֵצִים לְהַדֵּר עַל אֵיזֶה דְּבַר מִצְוָה יוֹתֵר מִדַּי, עַל-יְדֵי-זֶה אֵינָם מְקַיְּמִים כְּלָל אֶת הַמִּצְוָה”!

ב–תקעב

סִפְּרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁרַבִּי גְּדַלְיָה וֶולְוֶול לוֹמֵד שֻׁלְחָן עָרוּךְ עִם הַמָּגִינִים וְחוֹזֵר עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה כְּדֵי לָדַעַת אוֹתָם בְּעַל-פֶּה, אַחַר כַּךְ כְּשֶׁרָאָהוּ מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר לוֹ “לְמַד גַּם אֶת הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן עַד שֶׁתֵּדַע אוֹתוֹ בְּעַל-פֶּה, כִּי כְּשֶׁתָּנוּחַ בַּקֶּבֶר וְתַרְגִּישׁ הַתּוֹלַעַת שֶׁבָּאֵיבָר וְהָעֶצֶם הַזֶּה מוּטְבַּע הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן הִיא לֹא תִּקְרַב אֵלֶיךָ”.

ב–תקעג

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה לוֹמֵד עִם אֲחֵרִים שִׁעוּרִים קְטַנִּים, אוּלָם שִׁעוּרָיו הַגְּדוֹלִים הָיָה לוֹמֵד לְבַדּוֹ.

ב–תקעד

אֶחָד מֵשִׁעוּרָיו הַקְּבוּעִים שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה לִמּוּד שֶׁל כַּמָּה פְּרָקִים מִשְׁנָיוֹת בְּכָל יוֹם, גַם אֶחָד מִמִּנְהָגָיו הָיָה לִרְקוֹד בְּכָל יוֹם.

ב–תקעה

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג בְּפוּרִים לִשְׁתּוֹת לְשִׁכְרָה, וְהָיָה מְקַיֵּם בִּפְשִׁיטוּת צִוּוּי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאמְרוּ (מְגִילָה ז:): “חַיָּב אָדָם לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא עַד דְּא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי”.

ב–תקעו

סִפֵּר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, שֶׁפַּעַם כְּשֶׁנָּסַע עִם מוֹהַרְנַ”תְּ בִּימֵי הַחוֹרֶף הִתְאַכְסְנוּ בְּאֵיזֶה אַכְסַנְיָה, וְהָיָה קָשֶׁה לְרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לְסַדֵּר עֲבוּר מוֹהַרְנַ”תְּ מָקוֹם טוֹב לְשֵׁינָה, כִּי הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ פְּתוּחִים וּשְׁבוּרִים, וְרָצָה מְאֹד רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל מוֹהַרְנַ”תְּ לִנְהוֹג מִנְהָגוֹ בְּקִמַּת חֲצוֹת וְלִמּוּד תּוֹרָה בַּלַּיְלָה, אוּלָם א הִצְלִיחַ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, רָאָה אֵיךְ שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ כְּבָר יוֹשֵׁב עִם הַשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ יוֹרֶה-דֵעָה וְלוֹמֵד בְּהַתְמָדָה אַחַר שֶׁכְּבָר עָרַךְ אֶת הַתִּקּוּן חֲצוֹת.

ב–תקעז

בְּנֶעמִירוֹב הָיְתָה פַּעַם חֲתוּנָה שֶׁל אֶחָד מִקְרוֹבֵי מִשְׁפַּחַת מוֹהַרְנַ”תְּ הָרְחוֹקִים, וְהָלַךְ מוֹהַרְנַ”תְּ לַחֲתוּנָה, בִּכְדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר עַל יְדֵי זֶה לְשִֹמְחָה, כִּי בְּא סִבָּה זוּ לֹא הָיָה הוֹלֵךְ כִּי לֹא הָיוּ קְרוֹבִים כָּל כַּךְ עַד שֶׁיֵּלֵךְ לַחֲתוּנָתָם, וְהָלַךְ רַק בְּסִבַּת רָצוֹן לַשִּׂמְחָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַל יְדֵי הַחֲתוּנָה (א”ה, עַיֵּן בְּתוֹרָה קע”ח).

ב–תקעח

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר פַּעַם לְאַנַ”שׁ: הִנְּכֶם צְרִיכִים לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהַגַּדְלוּת שֶׁלָּכֶם לֹא תַּסְתִּיר אֶת יוֹפְיוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, “אִיר דַּארְפְט זִיךְ הִיטְן אַז אַיְיעֶר גְּרוֹסְקֵייט זָאל נִישְׁט פַארְשְׁטֶעלְן דֶּעם רֶעבְּנְס שֵׁיינְקַייט”.

כְּמוֹ כֵן אָמַר: “צְרִיכִים אַתֶּם לְהִזָּהֵר שֶׁהַקַּטְנוּת שֶׁלָכֶם לֹא תַסְתִּיר וְתַעֲלִים אֶת יוֹפְיוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ”. “אַייעֶר קְלֵיינִיגְקֵייט זָאל נִישְׁט פַארְשְׁטֶעלְן דֶעם רֶעבִּינְס שֵׁיינְקַייט”.

ב–תקעט

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “הַצַּדִּיק רַבִּי זוּשָׁא אָמַר, שֶׁעַל הַכֹּל יוּכַל לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, חוּץ מִיּוֹם הַנְּסִיעָה. וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁאֲנִי מוּכָן לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן גַּם עַל יוֹם הַנְּסִיעָה, רַק תָּלוּי לְפִי הַיּוֹם. “וֶועדְלִיג וִוי דֶּער טָאג”.

כָּל-כָּךְ שָׁמַר אֶת הַזְּמַן, עַד שֶׁמּוּכָן לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן מְדֻקְדָּק גַּם עַל עֵת נְסִיעוֹתָיו.

ב–תקפ

אֶחָד מֵאַנַ”שׁ הָיָה מְלַמֵּד בְּלָאדִיזִין, אַחַר זְמַן כְּשֶׁאסַף סְכוּם מָעוֹת מִשְּׂכַר הַמְּלַמְדוּת לְמִחְיַת בֵּיתוֹ, וְרָצָה לְשָׁלְחוֹ עִם שָׁלִיחַ, כִּי בְּדֶרֶךְ הַדֹּאַר הָיָה עוֹלֶה לוֹ כַּמָּה מַטְבֵּעוֹת קְטַנּוֹת “קָאפִּיקֶעס”, וְרָצָה לַחְסוֹךְ הוֹצָאָה זוּ. וְשָׁאַל לְמוֹהַרְנַ”תְּ עַל זֶה, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אַחַר שֶׁעָבַדְתָּ כָּל כַּךְ בִּשְׁבִיל הַמָּעוֹת יוֹתֵר טוֹב שֶׁתִּשְׁלָחֵהוּ דֶּרֶךְ הַדֹּאַר וְתִהְיֶה בָּטוּחַ בַּמָּעוֹת, מִשֶּׁתִּשְׁלָחֵהוּ עִם שָׁלִיחַ וְלֹא תִהְיֶה בָּטוּחַ”.

ב–תקפא

כְּשֶׁבִּקֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ בִּצְפַת בִּשְׁנַת תקפ”ג, וְנִפְגַּשׁ שָׁם עִם הָרַב, שָׁטַח הָרַב לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת מַר לִבּוֹ, הֱיוֹת שֶׁעָשָֹה פַּעַם נֶדֶר לְסַיֵּם בְּכָל יוֹם אֶת כָּל סֵפֶר הַתְּהִלִּים וְעַתָּה בְּזִקְנוּתוֹ קָשֶׁה עָלָיו לְקַיֵּם אֶת נִדְרוֹ, וּבְכֵן שׁוֹאֵל הוּא אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ מַה לַּעֲשֹוֹת, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁמֵּעַתָּה יֹאמַר אֶת הָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרִים =תִּיקוּן הַכְּלָלִי, הַכָּלוּל מֵעֲשָֹרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר סֵפֶר הַתְּהִלִּים כְּמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (פְּסָחִים קיז.) (תִּקּוּן הַכְּלָלִי) בְּכָל יוֹם.

ב–תקפב

מוֹהַרְנַ”תְּ גִּדֵּל בְּבֵיתוֹ יְתוֹמָה אַחַת עַד שֶׁשִּׁידְכָהּ, וְהַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַחֲתוּנָה, הַיְינוּ הָ”אוֹיפְרוּף” חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שָׁבוּעוֹת, כִּי שָׁבוּעוֹת חָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת-קֹדֶשׁ, וְכַנָּהוּג בְּמִקְרֶה כָּזֶה, הָיָה עַל מוֹהַרְנַ”תְּ לִהְיוֹת הַשּׁוֹשְׁבִין, אוּלָם מוֹהַרְנַ”תְּ בִּרְצוֹתוֹ לִהְיוֹת אֵצֶל רַבֵּנוּ לֹא חָשׁ לִמְנִיעָה זוֹ וְנָסַע לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת אֶל רַבֵּנוּ, וְלֹא הִתְרָאֶה בִּפְנֵי רַבֵּנוּ עַד יוֹם הַשַּׁבָּת, כִּי הֵבִין שֶׁבְּוַדַּאי אַחַר שֶׁנָּסַע מִבֵּיתוֹ כָּתַב אָבִיו מִכְתָּב לְרַבֵּנוּ עַל זֶה, וּבְוַדַּאי יִשְׁלָחֵהוּ רַבֵּנוּ חֲזָרָה, וְעַל כֵּן שָׁמַט אֶת עַצְמוֹ לִבְלִי לְהִתְרָאוֹת לִפְנֵי רַבֵּנוּ עַד שַׁבָּת, כִּי אָז כְּבָר לֹא יִשְׁלָחֵהוּ רַבֵּנוּ חֲזָרָה, וְאָז בְּאוֹתוֹ חַג הַשָּׁבוּעוֹת אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ הַמּוּבָא בְּסֵפֶר יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ (סִימָן לה), “אַחַר שֶׁעוֹבְרִים עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת בְּוַדַּאי עָדִיף וְטוֹב יוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ”, “אַז מְ’קוּמְט אַלְדִינְג אִיבֶּער, אִיז דָּאס פָארְט בֶּעסֶער”.

ב–תקפג

רַבִּי דָּוִד צְבִי חוֹתֵן מוֹהַרְנַ”תְּ לֹא הָיָה נוֹטֵל אֶת יָדָיו לִסְעוּדָה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ וְלֹא אָכַל כִּי אִם מְזוֹנוֹת וּפָחוֹת מִכְּשִׁעוּר, וְהַכֹּל מֵחֲמַת חוּמְרוֹת שֶׁבִּנְטִלַּת יָדַיִם, וְזוּגָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ הָיְתָה מְכִינָה עֲבוּרוֹ אֶת הַמְּזוֹנוֹת וְהֵכִינָה שְׁנֵי עוּגִּיּוֹת וָחֵצִי עֲבוּר מְזוֹנוֹ, וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן שֶׁמִּזֶּה רוֹאִים גּוֹדֶל צִדְקוּתוֹ שֶׁלֹּא אָכַל יוֹתֵר מֵהַשִּׁעוּר הַנַּ”ל, כִּי הוּא יוֹתֵר מִדַּי עֲבוּרוֹ, וּפָחוֹת מֵהַשִּׁעוּר הַנַּ”ל הָיָה מוּעָט מִדַּי וְאָכַל רַק כְּדֵי חַיּוּתוֹ מַמָּשׁ.

ב–תקפד

הָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁרָצוּ לְהִשָׁמֵּט מִשֵּׁרוּת הַצָּבָא וְהָיוּ עוֹשִֹים מוּם בְּגוּפָם, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ פְּטוּר מֵהַצָּבָא, וְהִקְפִּיד עַל זֶה מוֹהַרְנַ”תְּ.

ב–תקפה

כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ וּשְׁאָר אַנַ”שׁ בִּטְשֶׁרְנוֹבִּיל עַל הַחֲתוּנָה שֶׁהָיְתָה שָׁם בֵּין הַבַּת שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי אַהֲרֹן מִטְשֶׁרְנוֹבִּיל – בֶּן הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי מָרְדְּכַי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עִם רַבִּי יִשְֹרָאֵל בְּנָה שֶׁל שָֹרָה בַּת רַבֵּנוּ, שָׁאַל רַבִּי מָרְדְּכַי אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ: “מַה אוֹמֵר רַבְּכֶם עַל עִנְיַן חוֹלִי נוֹפֵל”? אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן סִימָן ר”א: פִּ’זַר נָ’תַן לָ’אֶבְיוֹנִים (תְּהִלִּים קיב, ט) רָאשֵׁי תֵיבוֹת נֵ’פֶ’ל’, עַיֵּן שָׁם. כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבִּי מָרְדְּכַי הִפְטִיר: “אִם כַּךְ צְרִיכִים אָנוּ לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְפַזֵּר צְדָקָה”! – “אוֹיבּ אַזוֹי דַּארְפְן מִיר אוֹיפְסְנַי אָנְהוֹיבְּן צוּ טֵיילְן צְדָקָה”.

ב–תקפו

כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּלֶעמְבֶּרְג נָשְׁקוֹ בְּרַגְלוֹ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אוּרִי מִסְטְרֶלִיסְק וְשָׁאֲלוֹ: “הַאַתֶּם הוּא זֶה שֶׁחִבֵּר אֶת הַלִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת”? וְאָז מֵרוֹב אַהֲבָתָם לְמוֹהַרְנַ”תְּ לִוּוּהוּ הֲמוֹן עַם עַד חוּץ לָעִיר, וְאָמַר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ בַּדֶּרֶךְ אֶת הַתּוֹרָה, “הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה” (שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א סִימָן נ”ב) וְנִכְנְסוּ הַדְּבָרִים כָּל כַּךְ בְּלֵב הָאֲנָשִׁים עַד שֶׁכַּמָּה שָׁנִים אַחַר-כַּךְ בְּעֵת שֶׁהָיָה שָׁם רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין מָצָא עוֹד אֲנָשִׁים שֶׁקִיְּמוּ זֹאת. וְאָז נִפְגַּשׁ שָׁם עִם הַחֲסִידִים שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי אוּרִי מִסְּטְרֶעלִיסְק זַצַ”ל, וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה וּבִידִידוּת מָפְלֶגֶת כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ עַצְמוֹ הִתְפַּעֵל מֵהֶם מְאֹד, וְאָמַר: “אִלּוּ אֶצְלֵנוּ בְּרוּסְיָא הָיוּ כָּאֵלּוּ חֲסִידִים, הָיִינוּ יְכוֹלִים לָשֶׁבֶת וּלְדַבֵּר יַחַד, וְלֹא הָיָה לָנוּ שׁוּם מַחֲלקֶת”.

ב–תקפז

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מָצָא חֵן מְאֹד בְּעֵינֵי הַחֲסִידִים, עַד שֶׁאמְרוּ לוֹ חֲסִידֵי הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי אוּרִי מִסְטְּרֶלִיסְק זַצַ”ל, אִלּוּ הָיָה עֲדַיִן רַבִּי אוּרִי חַי, הָיָה יוֹצֵא לְקַבֵּל אֶת פְּנֵיכֶם בְּכָבוֹד גָּדוֹל מְאֹד. כָּל-כָּךְ הֶעֱרִיכוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ב–תקפח

רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ, הָרַב מִבְּרַסְלֶב, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן וְאָבִיו שֶׁל הָרַב מִטְשֶׁערִין, לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁאַחַר חֲתוּנָתוֹ, וְאָמַר לְזוּגָתוֹ, שֶׁדַּעְתּוֹ נוֹטָה שֶׁאִם יַעַבְרוּ עֶשֶֹר שָׁנִים לִנְשֹוּאֵיהֶם וְלֹא תִּפָּקֵד בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא יְגַרְשֶׁנָּה, כְּדִין הַתּוֹרָה. הָלְכָה לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְסִפְּרָה לוֹ מַה שֶׁאָמַר לָהּ בַּעֲלָה הָרַב, וּבִקְּשָׁה מִמוֹהַרְנַ”תְּ עַל זֶה, לֹא עָנָה לָהּ מוֹהַרְנַ”תְּ כְּלוּם, אַחַר כַּךְ כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁנָה הָעֲשִֹירִית, אָמַר לָהּ שׁוּב הָרַב אִם תַּעֲבוֹר הַשָּׁנָה וְלֹא תִּפָּקֵד יִהְיֶה מוּכְרָח לְגַרְשָׁהּ, הָלְכָה שׁוּב לְמוֹהַרְנַ”תְּ בִּבְכִיָה וּבִקְּשָׁה אוֹתוֹ שֶׁיְבָרְכֶנָּה בְּבָנִים, נִחֵם אוֹתָהּ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לָהּ: “הוּא לֹא יְגַרְשֵׁךְ, הוּא לֹא יְגַרְשֵׁךְ”, “עֶר וֶועט דִּיר נִישְׁט גֶטְן! עֶר וֶועט דִּיר נִישְׁט גֶּטְן”. וְכַךְ הֲוָה שֶׁנִּפְקְדָה בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא, וְיָלְדָה אֶת הָרַב מִטְשֶׁערִין וְאַחַר כַּךְ אֶת אָחִיו רַבִּי חַיִּים הָרַב מִבְּרַסְלֶב.

ב–תקפט

רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ בָּא בִּשְׁאֵלָה לְאָבִיו, הֱיוֹת שֶׁהַפָּרִיץ הִצִיעַ לוֹ אֶחָד מִשְּׁלשָׁה עֲבוֹדוֹת, א. נִיהוּל בֵּית הַדֹּאַר, ב. נִיהוּל טַחֲנַת הַקֶּמַח, ג. נִיהוּל כְּרִיתַת הָעֵצִים שֶׁבַּיַּעַר הַשַּׁיָּכִים לוֹ, וּבִקֵּשׁ מֵאָבִיו שֶׁיְיַעֵץ לוֹ אֵיזֶה עֲבוֹדָה לָקַחַת, הִצִיעַ לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּקַּח אֶת נִיהוּל הַדּוֹאַר. אַף-עַל-פִּי שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ לֹא רָצָה שֶׁיְקַבֵּל כְּלַל שׁוּם אֶחָד מֵהָעֲבוֹדוֹת, כִּי חָפֵץ הָיָה שֶׁיֵּשֵׁב רַק עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה, אוּלָם מֵחֲמַת שֶׁלֹּא שָׁאֲלוֹ רַבִּי יִצְחָק אִם יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֲבוֹדָה אוֹ לֹא, אֶלָּא רַק שָׁאֲלוֹ אֵיזֶה עֲבוֹדָה יְקַבֵּל, עַל כֵּן עָנָה לוֹ כְּפִי שְׁאֵלָתוֹ, כִּי כַּךְ נָהֲגוּ אַנַ”שׁ מֵאָז וּמִקֶּדֶם א לְצַוּוֹת לַעֲשֹוֹת כַּךְ וְכַךְ בְּדַוְקָא, בְּשׁוּם עִנְיָן.

ב–תקצ

פַּעַם אַחַר שֶׁגָּמְרוּ אַנַ”שׁ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶת אַחַת הַתְּפִלּוֹת, מֵרוֹב הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁהָיָה, אָמַר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ: “אֲנִי מַאֲמִין שֶׁרַבֵּנוּ נִמְצָא כַּאן עִמָּנוּ, וּכְשֶׁרַבֵּנוּ כַּאן כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים כַּאן, אֲנִי מַאֲמִין בָּזֶה כְּאִלּוּ אֲנִי רוֹאֶה זֹאת”, כְּשֶׁאמַר אֶת אֵלּוּ הַתֵּיבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת הִדְגִּישָׁם כָּל כַּךְ עַד שֶׁסִּפְּרוּ אַנַ”שׁ שֶׁהִרְגִּישׁוּ בּוֹ שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא רוֹאֶה מַה שֶׁאוֹמֵר, “אִיךְ גְּלֵיבּ אַז דֶּער רַבִּי אִיז דָּא מִיט אוּנְז, אוּן אַז דֶּער רַבִּי אִיז דָּא זַיְינֶען אַלֶע שִׁבְעָה רוֹעִים דָּא – אִיךְ גְּלֵיבּ גְּלַיְיךְ וִוי אִיךְ זֶעה”.

ב–תקצא

אַחַר שֶׁהִדְפִּיס מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַלִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת, אָמְרוּ אַנַ”שׁ לְמוֹהַרְנַ”תְּ: אַתֶּם רְאוּיִם לִהְיוֹת הַבַּעַל תְּפִלָּה (הַמְסֻפָּר מִמֶּנּוּ בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִֹיּוֹת בְּמַעֲשֶֹה י”ב), אָמַר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ: הַבַּעַל תְּפִלָּה הוּא רַבֵּנוּ, אוּלָם אִם גַּם אֲנִי מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ הֲרֵינִי הַמֵּלִיץ, כִּי יָכוֹל אָנֹכִי לְלַמֵּד זְכוּת עַל אָדָם שֶׁעָבַר שְׁמוֹנָה מֵאוֹת פְּעָמִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, “רַבִּי נָתָן אִיר קֶערְט צוּ זַיין דֶּער בַּעַל תְּפִלָּה – דֶּער בַּעַל תְּפִלָּה אִיז דֶּער רַבִּי – אוֹיבּ אִיךְ בִּין פוּן דֶּעם מֶלֶךְ’ס לַייט בִּין אִיךְ דֶּער מֵלִיץ”. “אִיךְ קֶען מְלַמֵּד זְכוּת זַיין אוֹיף אַ מֶענְטְשׁ וָואס הָאט עוֹבֵר גִּיוֶוען אַכְט הוּנְדֶערְט מָאל אוֹיף כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ”.

ב–תקצב

סִפֵּר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין שֶׁפַּעַם נָסַע עִם מוֹהַרְנַ”תְּ, וּמוֹהַרְנַ”תְּ הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַשַּׁחֲרִית בָּעֲגָלָה אוּלָם לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְלַהֵב בִּתְפִלָּתוֹ כְּדַרְכּוֹ, וְרָאָה רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין אֵיךְ שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ מִתְאַמֵּץ מְאֹד בִתְפִלָּתוֹ, אוּלָם כְּשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּיבוֹת “וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ” הִתְלַהֵב לִמְאֹד, וְהַיְינוּ שֶׁצְרִיכִים לְהוֹדוֹת לַה’ אֲפִלּוּ רַק לְזֵכֶר מְעַט הַקְדוּשָׁה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאָדָם כַּךְ סִפֵּר ראבר”נ שֶׁשָּׁמַע מֵאָבִיו רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, וּמִשָּׁם וּלְהַלָּן הִתְפַּלֵּל כְּבָר בְּהִתְלַהֲבוּת כְּהֶרְגֵּלוֹ.

ב– תקצג

פַּעַם נָסַע מוֹהַרְנַ”תְּ וְהִתְפַּלֵּל עַל הָעֲגָלָה בְּהִתְלַהֲבוּת וְכוּ’ כְּדַרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ, כְּשֶׁהִגִּיעוּ אַחַר כַּךְ לָאַכְסַנְיָה (קְרֶעטְשְׁמֶע) אָמַר הַבַּעַל עֲגָלָה לְבַעַל הַמָּלוֹן “הַיּוֹם נָסַעְתִּי עִם יְהוּדִי שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בְּהִתְלַהֲבוּת כָּזוּ שֶׁלֹּא רַק אֲנִי בָּכִיתִי (מֵרוֹב הַהִתְעוֹרְרוּת) אֶלָּא אֲפִלּוּ הַסּוּסִים בָּכוּ”.

ב–תקצד

פַּעַם כְּשֶׁהָיָה רַבִּי יִצְחָק אֵצֶל אָבִיו מוֹהַרְנַ”תְּ בִּבְרֶסְלֶב נֶאֱבַד לוֹ סְכוּם כֶּסֶף שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לְבֵית הַדֹּאַר שֶׁבְּטוּלְטְשִׁין שֶׁהוּא נִהֲלוֹ כַּיָּדוּעַ, וְנֶעֱצַב מְאֹד מִזֶּה, וְגַם לְמוֹהַרְנַ”תְּ כָּאַב הַדָּבָר מְאֹד וְלֹא הוֹעִילוּ לָזֶה כָּל הַחִפּוּשִֹים וְכוּ’, עַד שֶׁרַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער, שֶׁהָיָה מְיוּשָׁב בְּדַעְתּוֹ מְאֹד הָלַךְ וּבָדַק גַּם בִּמְקוֹם זְרִיקַת הָאַשְׁפָּה בְּסַבְלָנוּת מְרֻבָּה מֵחֵפֶץ לְחֵפֶץ עַד שֶׁמָּצָא אֶת הַכֶּסֶף, וּכְשֶׁהֵבִיא אֶת הָאֲבֵדָה שִׁבְּחוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ מְאֹד.

ב–תקצה

כְּשֶׁנָּסַע מוֹהַרְנַ”תְּ לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל דֶּרֶךְ אוֹדִיסָה כַּמְּבוּאָר בַּסֵּפֶר “יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ” בִּקֵּר אָז אֵצֶל רַב הָעִיר הַמְכוּנָה “רַבִּי רְאוּבַלֶ’ע אוֹדֶעסִיר” שֶׁהָיָה מְפוּרְסָם בְּגַדְלוּתוֹ, וְהָיוּ חֲבֵרִים מִנְעוּרֵיהֶם, וְכַךְ בֵּין הַדִּבּוּרִים אָמַר לוֹ הָרַב: “שָׁמַעְתִּי שֶׁנֶּהֱפַכְתֶּם לְחָסִיד – הַאִם זוֹכְרִים אַתֶּם עֲדַיִן אֶת הַלִּמּוּד”, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, כֵּן, אָמַר לוֹ הָרַב, “קָשֶׁה לִי אֵיזֶה קוּשְׁיָא חֲמוּרָה בְּטַ”ז שֶׁבְּהִלְכוֹת תְּחוּמִין”, וְהִצִּיעַ אֶת שְׁאֵלָתוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, הָלַךְ מוֹהַרְנַ”תְּ וְנִסְגַּר בְּאֵיזֶה חֶדֶר לְמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר, וּכְשֶׁיָּצָא תִּירֵץ לוֹ אֶת קוּשְׁיָתוֹ, מֵרוֹב הִתְפַּעֲלוּת שֶׁהָיָה לְהָרַב מִפֵּרוּשׁוֹ, אָמַר לוֹ: “אִלּוּ הָיוּ לִי מָעוֹת הָיִיתִי מַדְפִּיס אֶת הַפֵּרוּשׁ שֶׁפֵּרַשְׁתֶּם בְּאוֹתִיּוֹת שֶׁל זָהָב”.

ב–תקצו

אַחַר שֶׁהִדְפִּיס מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת סֵפֶר הַלִּקּוּטֵי מוּהֲרַ”ן מָכַר מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת לוּחוֹת הַהַדְפָּסָה (מַאטְרִיצִין) לַמַּדְפִּיס, וְנָתַן לוֹ הַמַּדְפִּיס בִּתְמוּרָה לָזֶה סְפָרִים שׁוֹנִים כְּשׁוּ”ת וְכוּ’, וּמוֹהַרְנַ”תְּ לָקַח הַסְּפָרִים וְהֶעֱמִידָם לִמְכִירָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַמֶּרְכָּזִי שֶׁבְּאוּמַאן יַחַד עִם סִפְרֵי רַבֵּנוּ, וּבְעֵת הַמְכִירָה הָיָה עוֹמֵד וּמְדַבֵּר בַּעֲבוֹדַת- הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, וְלא הִבִּיט אִם שָֹמִים לֵב לְדִבּוּרָיו אִם לַאו, וְהָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁהָיוּ שֹוֹחֲקִים מִמֶּנּוּ וּמַלְעִיגִים עָלָיו בִּתְנוּעוֹתֵיהֶם מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ, בֵּינֵיהֶם הָיָה גַּם רַבִּי עוֹזֵר שֶׁנִּהְיָה לְיָמִים תַּלְמִידוֹ הַמּוּבְהָק, וְנִתְקַרֵב עַל-יְדֵי שֶׁפַּעַם כְּשֶׁהִטָּה אָזְנוֹ לִשְׁמוֹעַ אֶת דִּבּוּרָיו, נִתְלַהֵב וְנִתְעוֹרֵר מְאֹד עַד שֶׁנָּפַל לְרַגְלֵי מוֹהַרְנַ”תְּ וְשָׁאֲלוֹ: “מַהִי תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל אֶחָד שֶׁדִּבֵּר עַל תַּלְמִיד-חָכָם שֶׁמֵּת (בְּהִתְכַּוְנוֹ עַל רַבֵּנוּ), אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַדִּין הַמְבוּאָר בְּשֻׁלְחָן-עָרוּךְ יוֹרֶה-דֵעָה, שֶׁצָּרִיךְ לָקַחַת עֲשָֹרָה אֲנָשִׁים וְלָלֶכֶת יָחֵף לְקֶבֶר הַנִּפְטָר וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה, וְעָשָֹה כֵּן רַבִּי עוֹזֵר, וּמִנִּי אָז נִתְקַרֵב וְנִתְקַשֵּׁר לְמוֹהַרְנַ”תְּ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק בַּל יִנָּתֵק וְנֶהֱפַךְ לְאֶחָד מִגְדוֹלֵי תַּלְמִידָיו כַּיָּדוּעַ. וְכַךְ נִתְקַרְבוּ עוֹד אֲנָשִׁים לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ.

ב–תקצז

פַּעַם בְּעֵת שֶׁעָמַד מוֹהַרְנַ”תְּ עִם הַטַּלִּית עַל כְּתֵיפוֹ לִפְנֵי עֲטִיפַת הַטַּלִּית שֶׁבִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, סִפֵּר לוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ מַעֲשֶֹה מֵהַצַּדִּיק רַבִּי יֵיבָא מֵאוֹסְטְרָהָא תַּלְמִיד הַתּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, שֶׁפַּעַם הָלַךְ רַבִּי יֵיבָא לֶאֱסוֹף צְדָקָה וְנִכְנַס לְבֵית גְּבִיר אֶחָד לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מָעוֹת לִצְדָקָה, וְלא אָבָה הַגְּבִיר לָתֵת לוֹ, וְהָלַךְ מִמֶּנּוּ רַבִּי יֵיבָא וְעָשָֹה אֵיזֶה מִצְוָה, וְחָזַר וְהָלַךְ שׁוּב לְבֵית הַגְּבִיר וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שׁוּב צְדָקָה, וְאָז נָתַן לוֹ, וְהִסְבִּיר רַבִּי יֵיבָא הַטַּעַם בָּזֶה שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֶׁעַל-יְדֵי עֲשִֹיַּת הַמִּצְוָה שֶׁעָשָֹה קִבֵּל פָּנִים אַחֵרוֹת, וְעַל כֵּן כְּשֶׁבִּקֵּשׁ צְדָקָה שׁוּב מֵהַגְּבִיר אַחַר עֲשֹוֹתוֹ אֶת הַמִּצְוָה נָתַן לוֹ כְּבַקָּשָׁתוֹ”. הִתְלַהֵב מוֹהַרְנַ”תְּ מִסִּפּוּר זֶה מְאֹד, וְתֵיכֶף עָטַף בְּהִתְלַהֲבוּת אֶת עַצְמוֹ בַּטַּלִּית וְאַחַר הָעִטּוּף כְּשֶׁגִּלָּה אֶת רֹאשׁוֹ אָמַר לְאַנַ”שׁ שֶׁעָמְדוּ בְּסָמוּךְ לוֹ: “נָכוֹן יֵשׁ לִי כְּבָר עַתָּה פָּנִים אַחֵרוֹת”? “אַיָּא אִיךְ הָאבּ שׁוֹין אִיצְטֶער אַ אַנְדֶער פָּנִים”.

ב–תקצח

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָסַר לָנוּ לְהִתְנַהֵג בְּתַעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים, אוּלָם כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן תַּעֲנִית שֶׁמְּצַוֶּה הַשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ לָצוּם, צְרִיכִים אָנוּ לַחְטוֹף אוֹתוֹ כְּמוֹ עוּגָה טוֹבָה, “אַז סְ’מַאכְט זַאךְ אַ תַּעֲנִית וָואס דֶּער שֻׁלְחָן-עָרוּךְ הֵייסְט פַאסְטְן דַּארְף מֶען דָּאס חַאפְּן וִוי אַ גּוּט לֶעקִיכְל”.

ב–תקצט

סִפֵּר רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער, שֶׁרָאָה פַּעַם אֵיךְ לוֹמֵד מוֹהַרְנַ”תְּ אַחַר חֲצוֹת אֶת הַתּוֹרָה “כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב סִימָן ז, בְּחַיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת כָּזוּ, עַד שֶׁהָיָה נִדְמֶה כְּאִלּוּ שָׁמְעָה מוֹהַרְנַ”תְּ עַתָּה מַמָּשׁ מֵרַבֵּנוּ.

ב–תר

בְּעֵת שֶׁדָּחָה מִמֶּנּוּ רַבֵּנוּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת אָחִיו שֶׁל רַבִּי יִצְחָק מֵחַארְשִׁוַואטֶע, פָּגַשׁ בַּחֲזָרָתוֹ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ וְסִפֵּר לְמוֹהַרְנַ”תְּ אֵיךְ שֶׁדָּחָהוּ רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: זֶה נִקְרָא לִדְחוֹת!! אוֹתִי אֲפִלּוּ הָיָה רַבֵּנוּ דּוֹחֶה בְּקוֹרוֹת הַבִּנְיָן הַאִם הָיִיתִי עוֹזֵב אֶת רַבֵּנוּ? “דָּאס הֵייסְט מַדְחֶה גִיוֶוען מִיר אֲפִלּוּ וֶוען דֶּער רַבִּי וָואלְט מִיר מַדְחֶה גִיוֶוען מִיט דְּרִיקֶעס וָואלְט אִיךְ פוּן רֶעבְּן אַוֶועק”?

ב–תרא

פַּעַם בָּא אֶחָד לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ שֶׁכְּשֶׁהוּא לוֹמֵד וּמְעַיֵּן בְּסֵפֶר “רֵאשִׁית חָכְמָה” נוֹפֵל עַל-יְדֵי-זֶה לְמָרָה שְׁחוֹרָה וְשָׁאַל אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ עֵצָה לָזֶה, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: בַּעַל הָרֵאשִׁית חָכְמָה לֹא כָּתַב דְּבָרָיו בִּשְׁבִיל שֶׁתִּפּוֹל אַתָּה לְמָרָה שְׁחוֹרָה וּבְאִם אֵינְךָ יָכוֹל לִלְמוֹד אֶת סִפְרוֹ מִבְּלִי לִפּוֹל לְמָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת, אַל תִּלְמַד בּוֹ.

ב–תרב

כְּשֶׁסִּפְּרוּ פַּעַם אַנַ”שׁ לְמוֹהַרְנַ”תְּ מַעֲשֶֹה עַל אֶחָד מִגְדוֹלֵי תַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב שֶׁהָיָה צָם הַרְבֵּה מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וּפַעַם בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ נָפַל לְרֵעָבוֹן עָצוּם עַד שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק וְלָקַח אֶת הַמַּצָּה שֶׁעָמְדָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עֲבוּר עֵירוּבֵי חֲצֵרוֹת וְאָכְלָהּ, אַחַר כַּךְ כְּשֶׁבָּאוּ הָאֲנָשִׁים לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְרָאוּ שֶׁהַמַּצָּה א נִמְצֵאת חִפְּשֹוּהָ וְלֹא מְצָאוּהָ וְהֵבִינוּ שֶׁזֶּה אֲכָלָהּ וּבִיְישׁוּ אוֹתוֹ עַל זֶה, וּמֵחֲמַת חֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁהָיְתָה לוֹ מֵהַבִּזְיוֹנוֹת נָפַל לְגַמְרֵי מֵהַיַּהֲדוּת. אָמַר עַל זֶה מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁזֶּה מִטַּעַם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מְעַט הִתְחַזְקוּת, כִּי הָיָה לוֹ לַחֲשׁוֹב: וְכִי מֶה עָשִֹיתִי הֲרֵי רַק אָכַלְתִּי מַצָּה (וְכִי טְרֵיפָה אָכַלְתִּי), וְזֹאת לְאַחַר כַּמָּה יָמִים שֶׁשָּׁהִיתִי בְּתַעֲנִית.

ב–תרג

כְּשֶׁהָיָה פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ בִּטְרָהוִויץ, בְּעֵת שֶׁשָּׁבַת שָׁם בְּשַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁנָּהַג רַבֵּנוּ בְּחַיָּיו (כִּי כַּךְ נָהַג אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ לִנְסוֹעַ וְלִשְׁבּוֹת בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ נוֹסֵעַ שָׁם בְּחַיָּיו), דִּבֵּר וְהִפְלִיג בִּשְׁבַח גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, וּבְעֵת שֶׁדִּבֵּר עִם אַנַ”שׁ עָמַד “רַבִּי יִצְחָק בֶּער” בַּצַּד וְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת כְּדַרְכּוֹ, נַעֲנָה מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לְאַנַ”שׁ: גַּם כַּיּוֹם יֵשׁ לָנוּ רַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, וְהִצְבִּיעַ בְּאֶצְבָּעוֹ עַל רַבִּי יִצְחָק בֶּער, הַיְינְט הָאבְּן מִיר אוֹיךְ אַ בַּארְדִּיטְשׁוֹבֶער רָב”.

ב–תרד

מוֹהַרְנַ”תְּ צִוָּה לִבְנוֹ שֶׁיִּסַּע לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל אַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ בְּגִיל שִׁשִּׁים, וְאַנַ”שׁ רִימְזוּ שֶׁאָמַר לוֹ זֶה בְּכַוָּנָה, כִּי כְּשֶׁעָלָה לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל בִּהְיוֹתוֹ בֶּן שִׁשִּׁים א חַי בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל כִּי אִם שָׁנָה וָחֵצִי, הוּא נִפְטַר בִּשְׁנַת תר”ל וְטָמוּן בְּבֵית הָעַלְמִין שֶׁבִּצְפַת לְיַד קֶבֶר רַבֵּנוּ יוֹסֵף קַארוֹ זַצַ”ל, וְנִטְמַן שָׁם, כִּי לֹא הָיָה מְקוֹם קְבוּרָה בְּכָל בֵּית הָעַלְמִין רַק לְיַד מְקוֹם קְבוּרַת הָרַב הַ”בֵּית יוֹסֵף”, וְנַעֲנָה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַחֶבְרָה-קַדִּישָׁא וְאָמַר, הַ”בֵּית יוֹסֵף” חִבֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ בְּנִגְלָה וְאָבִיו שֶׁל רַבִּי יִצְחָק הוּא מוֹהַרְנַ”תְּ חִבֵּר עַל זֶה חִבּוּר גָּדוֹל עַל-פִּי סוֹד וּבְכֵן מֵהָרָאוּי שֶׁיִּקָּבֵר בְּנוֹ אֶצְלוֹ, וְעָשֹוּ כֵן, וְעַיֵּן עוֹד בְּסֵפֶר כּוֹכְבֵי אוֹר אַנְשֵׁי מוֹהֲרַ”ן בְּסוֹפוֹ אוֹת א’.

ב–תרה

כְּשֶׁהָיוּ אַנַ”שׁ בָּאִים לְמוֹהַרְנַ”תְּ עַל שָׁבוּעוֹת, הָיוּ מַקְדִּימִים לָבוֹא יוֹם קוֹדֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ גַּם בְּלֵיל סְפִירָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁהָיְתָה אָז הִתְעוֹרְרוּת וּפַחַד בְּכָל הָעִיר מֵהַקּוֹלוֹת וְהַצְּעָקוֹת שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר וּמִקְדוּשַׁת הַחַג הַקָּרֵב וּבָא, עַד שֶׁהָיוּ הַחֶנְוָנִים שֶׁבִּבְרֶסְלֶב סוֹגְרִים אֶת חֲנוּיוֹתֵיהֶם לִפְנוֹת עֶרֶב, כְּדֵי לְהָכִין אֶת עַצְמָם לָזֶה.

ב–תרו

פַּעַם כְּשֶׁחָזַר מוֹהַרְנַ”תְּ מֵאוּמַאן, לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, לִבְרַסְלֶב, שֶׁהָיְתָה עִיר קְטַנָּה, אָמַר: “יֵשׁ גְּזֵירָה בַּשָּׁמַיִם עַל עִיר בְּרֶסְלֶב שֶׁיִּסְתַּלְקוּ מִמֶּנָּה אַרְבָּעִים אֲנָשִׁים וְלֹא יָדוּעַ מִי הֵם”. וְנָפַל פַּחַד וּמוֹרָא עַל כָּל בְּנֵי הָעִיר.

ב–תרז

פַּעַם בִּתְפִלַּת נְעִילָה שֶׁל יוֹם כִּפּוּר בְּעֵת שֶׁאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַתֵּיבוֹת “לְמַעַן נֶחְדַּל מֵעוֹשֶׁק יָדֵינוּ” אֲמָרָהּ בִּשְׁאָגָה גְדוֹלָה, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ “אֵין הַדָּבָר קָשֶׁה כָּל כַּךְ”, כִּי כְּפִי צַעֲקָתוֹ הָיָה נִרְאָה שֶׁאֵין תִּקְוָה לָשׁוּב מֵעוֹשֶׁק יָדֵינוּ וּפִיְּסוֹ רַבֵּנוּ בְּכַךְ.

ב–תרח

בְּרֹאשׁ-הַשָׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לֹא נִכְנַס בַּזְּמַן הַקָּבוּעַ לַאֲמִירַת תּוֹרָה כְּדַרְכּוֹ בְּכָל שָׁנָה, כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלָיו רַבִּי אֶפְרַיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי לְשָׁאֲלוֹ עַל זֶה, תִּירֵץ מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת עַצְמוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ בְּקַו הַבְּרִיאוּת. אוּלָם אַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער, שֶׁבְּכַוָּנָה לֹא נִכְנַס לוֹמַר לִפְנֵי אַנַ”שׁ אֶת הַתּוֹרָה כְּדַרְכּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁרָאָה שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ שֶׁלֹּא בָּאִים לַקִּבּוּץ כִּי אִם בִּשְׁבִיל לִשְׁמוֹעַ אֶת אֲמִירַת תּוֹרָתוֹ, וְעַל כֵּן, מַה יִּהְיֶה כְּשֶׁלֹא יִהְיֶה בַּחַיִּים וְלֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיֹּאמַר תּוָֹרה כָּזוּ, כְּבָר יַפְסִיקוּ לָבוֹא? וְעַל כֵּן בְּכַוָּנָה א אָמַר תּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ אַנַ”שׁ שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְקַבֵּץ יַחְדָּו בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה אֲפִלּוּ בְּלִי תּוֹרָה כָּזוּ שֶׁהוּא נוֹהֵג לוֹמַר. [וְאֵין סְתִירָה מִמַּעֲשֶֹה זוּ לְמַה שֶׁמּוּבָא בְּסֵפֶר פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה בְּפֵירוּשׁ תּוֹרָה ו’ שֶׁהֲלָכָה ז’ מֵהִלְכוֹת שַׁבָּת שֶׁבְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת נִתְחַדְּשָׁה בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן, וְהַיְינוּ שֶׁאז בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, הִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה זוּ אוּלָם לֹא נֶאֶמְרָה אָז אֶלָּא אַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה מִטַּעַם הַנַּ”ל].

ב–תרט

רַבֵּנוּ צִוָּה עַל מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה חִדּוּשׁ בְּכָל יוֹם, וְכַךְ נָהַג מוֹהַרְנַ”תְּ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְסִפֵּר שֶׁהָיָה עֶרֶב שַׁבָּת אַחַת שֶׁלֹּא הִתְחַדֵּשׁ לוֹ שׁוּם חִדּוּשׁ, וְיָצָאתִי לְחוּץ לָעִיר וְהִתְפַּלַּלְתִּי לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עַל דָּבָר זֶה, וְ”סָחַטְתִּי אֵיזֶה חִדּוּשׁ מֵהָאֶצְבַּע הַקְּטַנָּה”, “הָאבּ אִיךְ אוֹיסְגִּיקְוֶועטְשְׁט עֶפֶּעס אַ חִדּוּשׁ פוּן דֶּעם קְלֵיינֶעם פִינְגֶער”.

ב–תרי

בְּעֵת שֶׁשָּׁלַח רַבֵּנוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּסַּע לַדֶּרֶךְ וְיִפָּגֵשׁ עִם הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, שֶׁנָּסַע וְנִטַּלְטֵל אָז בַּדְּרָכִים וְכוּ’, וְיִשְׁתַּדֵּל לְשַׁמְשׁוֹ, וְעָשָֹה כֵן. פַּעַם נֶעֶמְדוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּאֵיזֶה בֵּית-כְּנֶסֶת, וּמוֹהַרְנַ”תְּ הִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְקוֹלוֹת כְּדַרְכּוֹ, נִגַּשׁ אֵלָיו אֶחָד מִבָּאֵי בֵּית-הַכְּנֶסֶת, וְאָמַר לְמוֹהַרְנַ”תְּ: “אַל תְּבַלְבְּלוּ אֶת הָרַב בִּתְפִלָּתוֹ”, “זַייט נִישְׁט מְבַלְבֵּל דֶּעם רָב”, וְשָׁמַע זֹאת הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, פָּנָה הָרַב וְאָמַר לְהַהוּא: “אוּלַי מְבַלְבֵּל אֲנִי אוֹתוֹ” “אֶפְשָׁר בִּין אִיךְ אִים מְבַלְבֵּל”, יָדוּעַ שֶׁהָרַב כִּבֵּד וְהֶעֱרִיךְ לִמְאֹד אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ וְהָיָה מְכַנֶּה אוֹתוֹ “נָתַלֶ’ע שֶׁלִּי”, “מַיין נָתַלֶ’ע”.

ב–תריא

פַּעַם בְּנָסְעָם, הִגִּיעוּ לְאֵיזֶה עֲיָרָה אַחַת שֶׁהָיָה הַר תָּלוּל לְפָנֶיהָ וּמוֹהַרְנַ”תְּ בִּזְרִיזוּתוֹ הַגְּדוֹלָה יָרַד מֵהָעֲגָלָה וְנִגַּשׁ לְבֵית הַטְּבִילָה שֶׁעָמְדָה מִחוּץ לָעִיר וְטָבַל בָּהּ בִּזְרִיזוּת, כִּי כֵן הָיוּ נוֹהֲגִים הַחֲסִידִים לִטְבּוֹל לִפְנֵי כְּנִיסָה לָעִיר, וּכְשֶׁהָעֲגָלָה הִגִּיעָה לְרֹאשׁ הָהָר כְּבָר חִכָּה לָהּ מוֹהַרְנַ”תְּ אַחַר טְבִילָתוֹ, כִּי הָיָה זָרִיז מוּפְלָג, וּכְשֶׁרָאָה זֹאת הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב שִׁבְּחוֹ מְאֹד.

ב–תריב

מוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת (אוֹת מְרִיבָה מט) “קָשֶׁה לִשְׁנֵי גְּדוֹלִים שֶׁיָּדוּרוּ בְּעִיר אַחַת, עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֱמֶת”, וּפַעַם אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “אֲנִי יָכוֹל לָדוּר עִם רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרַסְלֶב בְּעִיר אַחַת”, “אִיךְ קֶען ואוֹינֶען מִיטְן רָב צוּזַאמֶען אִין אֵיין שְׁטָאט”, הַיְינוּ כִּי מוֹהַרְנַ”תְּ בְּשִׁפְלוּתוֹ הַגְּדוֹלָה יָכוֹל הָיָה לִחְיוֹת עִמּוֹ יַחַד בְּשָׁלוֹם אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם גְּדוֹלִים.

ב–תריג

לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ הִתְאֲנֵחַ, אַחַר כַּךְ אָמַר לְאַנַ”שׁ: מַה אַתֶּם חוֹשְׁבִים מַדּוּעַ אֲנִי מִתְאֲנֵחַ, אוּלַי מִשׁוּם שֶׁמִּעַטְתִּי בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, א! כַּמָּה שֶׁיָּכוֹלְתִּי שָׁמַרְתִּי עַל הַזְּמַן – אוּלָם מִתְאֲנֵחַ אֲנִי, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יָצָאתִי יְדֵי חוֹבַת הַתְּמִימוּת שֶׁלִּמְדָנוּ רַבֵּנוּ, “וָואס מֵיינְט אִיר קְרֶעכְץ אִיךְ וַוייל אִיךְ הָאבּ מְמַעֵט גִּוֶוען אִין תּוֹרָה וּתְפִלָּה – “וִויפְל אִיךְ הָאבּ גִּיקֶענְט הָאבּ אִיךְ גֶּעהִיט דִּי צַייט, נָאר וֶוער וֵוייסְט צוּ אִיךְ הָאבּ יוֹצֵא גִּיוֶוען דָּאס תְּמִימוּת פוּן דֶּעם רֶעבְּן”.

ב–תריד

רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ הִשְׁתַּדֵּךְ עִם אֶחָד מֵאַנַ”שׁ מִטְשֶׁערְקַאס, אוּלָם זִוּוּגָם לֹא עָלָה יָפֶה כִּי הָיְתָה צְעִירָה לְיָמִים מְאֹד, וְרָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּפָּרְדוּ, אוּלָם אָבִיהָ לֹא הִסְכִּים, וְהִפְצִיר בְּמוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיַּמְתִּינוּ עוֹד אֵיזֶה זְמַן עַד שֶׁתִּגְדַּל יוֹתֵר וְיִחְיוּ בְּשָׁלוֹם. לֹא הִסְכִּים לָזֶה מוֹהַרְנַ”תְּ כִּי לֹא רָצָה שֶׁבְּנוֹ יִשְׁהֶה לֹא אִשָּׁה. אוּלָם אָבִיהָ הִתְמַהְמָה וּמָנַע אֶת סִדּוּר הַגֵּט, נָסַע מוֹהַרְנַ”תְּ לִטְשֶׁערְקַאס וְצָעַק בָּרְחוֹב: הוּא שׁוֹחֵט אֶת בְּנִי, הוּא שׁוֹחֵט אֶת בְּנִי, “עֶר קוֹילְט מַיין קִינְד, עֶר קוֹילְט מַיין קִינְד”, וְלֹא הָיָה לְאָבִיהָ בְּרֵירָה אֶלָּא לְהַסְכִּים לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְקִבְּלָה מִמֶּנּוּ גֵּט פִּטּוּרִין. רַבִּי יִצְחָק הָיָה בִּזְמַן הַגֵּירוּשִׁין בְּגִיל חֲמֵשׁ-עֶשְֹרֵה שָׁנָה.

ב–תרטו

פַּעַם אָמַר חוֹתְנוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ “רַבִּי דָּוִד צְבִי הַגָּדוֹל” – הִצִּיעוּ לִי אוּלַי לַמְדָּנִים יוֹתֵר גְּדוֹלִים מִמוֹהַרְנַ”תְּ, אוּלָם לָקַחְתִּי אוֹתוֹ לְחָתָן כִּי רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּתֵף יָפֶה, “אִיךְ הָאבּ גִּיזֶען אַז עֶר הָאט אַ שֵׁיינֶע פְּלֵייצֶע”. וְהִסְמִיךְ לָזֶה רַבִּי מִיכְל נֶכֶד מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַפָּסוּק הַנֶּאֱמַר בְּיִשָּׂשֹכָר (בְּרֵאשִׁית מט) “וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבּוֹל”, הַיְינוּ לִסְבּוֹל עוֹל תּוֹרָה.

ב–תרטז

פַּעַם כְּשֶׁלָּמַד מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת תּוֹרָה סז חֵלֶק ב’, הַמְּדַבֶּרֶת מִגְדֻלַּת הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הַחֵן וְהַיּוֹפִי שֶׁל כָּל הָעוֹלָם וּמִבְּחִינַת הַעֲלָמָה שֶׁיֵּשׁ עַל הַצַּדִּיק הַזֶּה וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ בְּהִתְעוֹרְרוּת וְשִׁבְרוֹן לֵב: הַעֲלָמָה! הַעֲלָמָה! הַעֲלָמָה! זֶהוּ הַעֲלָמָה! הַעֲלָמָה נוֹרָאָה! הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא חַיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהוּא כָּל-כַּךְ נֶעְלָם! וְכֵן הַצַּדִּיק הוּא הַפְּאֵר שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, הוּא הַחֵן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, הוּא הַיּוֹפִי שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, וְאִם הַחֵן הַזֶּה הָיָה מִתְגַּלֶּה הָיָה הַחֵן דִּקְדֻשָּׁה עַל כָּל הָעוֹלָם, וְהָיָה מִתְבַּטֵּל כָּל הַחֵן שֶׁל שֶׁקֶר וְהֶבֶל הַיּוֹפִי – וְהוּא נֶעְלָם!!! “הַעֲלָמָה, הַעֲלָמָה, הַעֲלָמָה, דָּאס אִיז אַ גִּיוַואלְדִיגֶער הַעֲלָמָה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִיז דֶּער חַיּוּת פוּן אַלֶּע וֶועלְטְן אוּן עֶר אִיז נֶעְלָם! דֶּער צַדִּיק אִיז דֶּער פְּאֵר פוּן דִּי גַּאנְצֶע וֶועלְט, עֶר אִיז דֶּער חֵן פוּן דִּי גַּאנְצֶע וֶועלְט, עֶר אִיז דִּי שֵׁיינְקַייט פוּן דִּי גַאנְצֶע וֶועלְט, אַז דֶּער חֵן זָאל נִתְגַּלֶּה וֶוערְן וָואלְט גִּיוֶוען דֶּער חֵן דִּקְדֻשָּׁה אוֹיף דִּי גַאנְצֶע וֶועלְט, סְ’וָואלְט בָּטֵל גִּיוָוארְן אַלֶּע חֵן שֶׁל שֶׁקֶר אוּן הֶבֶל הַיּוֹפִי – אוּן עֶר אִיז נֶעְלָם”!!! וְרַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער הָיָה חוֹזֵר תָּמִיד בְּלָשׁוֹן שֶׁשָּׁמְעָה ממוֹהַרְנַ”תְּ, וְכֵן ראבר”נ שֶׁשָּׁמְעָה מֵאָבִיו.

ב–תריז

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבְּרוּ וְהִתְוַכְּחוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים, (שֶׁנִּתְקָרְבוּ אַחַר-כָּךְ לְרַבֵּנוּ), עִם מוֹהַרְנַ”תְּ וּבְאֶמְצַע שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ שְׁאֵלָה, בְּאָמְרָם אֵלָיו: “הֲרֵי אִם יִתְנַהֵג הָעוֹלָם כָּךְ וְכָךְ כְּדַעְתְּכֶם, הֲרֵי א יִהְיֶה לָעוֹלָם קִיּוּם וְהֶמְשֵׁךְ, כַּמָּצוּי קֻשְּׁיוֹת אֵלּוּ תָּמִיד בְּפִי הָאֶפִּיקוֹרְסִים, עָנָה לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב (תְּהִלִּים צג): “אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט”, “דְּאָגָה זוֹ אַל תִּדְאֲגוּ, הָעוֹלָם לֹא יִתְמוֹטֵט”!, “דִּי וֶועלְט וֶועט נִישְׁט אוּנְטֶער גֵּייעֶן”.

ב–תריח

אָמַר פַּעַם: “עוֹד אֶתְפָּאֵר לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, עַל שֶׁהֶחֱזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה שְׁנֵי אֲנָשִׁים יְרוּדִים כָּאֵלּוּ”: אֶחָד מֵהֶם הָיָה “הַגֶּרְמַנִּי”, שֶׁכִּנּוּהוּ “דֶּער דַּיְיטְשְׁל”, שֶׁנִּכְנַס פַּעַם בְּשַׁבָּת לַקְּלוֹיז שֶׁבִּבְרֶסְלֶב, בְּעֵת שֶׁאמְרוּ הַקָּהָל קְדֻשַּׁת “כֶּתֶר”, וּכְשֶׁהֵרִים יָדָיו, הִבְחִינוּ אַנַ”שׁ בִּדְיוֹ שֶׁהֶכְתִּים אֶת יָדָיו, בְּעֵת שֶׁכָּתַב בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּעֶצֶם יוֹם הַשַּׁבָּת, כִּי הָיָה פָּקִיד בָּעִירִיָּה. וְרָצוּ כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ לִגְעֹר בּוֹ וּלְגָרְשׁוֹ מִבֵּית-הַמִּדְרָשׁ, אוּלָם מוֹהַרְנַ”תְּ עִכֵּב בַּעֲדָם וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶם לְהָרַע לוֹ, בְּאָמְרוֹ: “הֲרֵי כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלֵינוּ, לֹא נִכְנַס לְלֹא שׁוּם סִבָּה וּבְוַדַּאי חוֹשֵׁב עַל תְּשׁוּבָה, כִּי לְבָתֵּי-כְּנֵסִיּוֹת אֲחֵרִים לֹא הִנִּיחוּ לוֹ לְהִכָּנֵס וְכוּ’, וּמֵחֲמַת זֶה בֶּאֱמֶת הִתְקָרֵב אַחַר-כָּךְ לְאַנַ”שׁ וְנַעֲשָֹה לְיָרֵא וְכָשֵׁר;

הַשֵּׁנִי הָיָה אֶחָד, שֶׁלָּמַד סִפְרֵי הַשְֹכָּלָה וּבָא אֶל רַבִּי יִצְחָק, בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהָיָה כַּיָּדוּעַ מְנַהֵל הַדֹּאַר בְּעִיר טוּלְטְשִׁין, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּשְׁאִיר לוֹ מָקוֹם בְּעֶגְלַת הַדֹּאַר הַנּוֹסַעַת לְבֶּרְלִין, כִּי חָפֵץ הָיָה לִנְסֹעַ לְשָׁם, מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם דָּרוּ רָאשֵׁי הַמַּשְֹכִּילִים, כַּיָּדוּעַ, וְרָצָה לִלְמֹד מֵהֶם, וּבְדִיּוּק אָז בָּא מוֹהַרְנַ”תְּ אֶל בְּנוֹ רַבִּי יִצְחָק, לְבֵית הַדֹּאַר, וּכְשֶׁהִבִּיט הָאִישׁ הַהוּא בִּפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, מָצָא מוֹהַרְנַ”תְּ חֵן בְּעֵינָיו מְאֹד, וְשָׁאַל אֶת רַבִּי יִצְחָק עַל מוֹהַרְנַ”תְּ: “מִי הוּא, הָאָדָם הַזֶּה”? עָנָה לוֹ רַבִּי יִצְחָק: “זֶהוּ אֲדוֹנִי אָבִי”, וּשְׁאָלוֹ: “הַאִם יָכוֹל אֲנִי לְדַבֵּר עִמּוֹ”? עָנָה לוֹ רַבִּי יִצְחָק: “בְּוַדַּאי”! וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִם מוֹהַרְנַ”תְּ, וְהֶחֱזִירוֹ כְּבָר מוֹהַרְנַ”תְּ בִּתְשׁוּבָה, וְשׁוּב א נָסַע יוֹתֵר לְבֶרְלִין, רַק נִשְׁאַר אֵצֶל מוֹהַרְנַ”תְּ וְנַעֲשָֹה יָרֵא וְכָשֵׁר בִּזְכוּתוֹ.

ב–תריט

פַּעַם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ מוֹהַרְנַ”תְּ מִסּוֹפֵר אֶחָד, שֶׁיִּבְדֹּק לוֹ אֶת מְזוּזוֹת בֵּיתוֹ, בָּא הַסּוֹפֵר לְבֵיתוֹ וְלָקַח אֶת מְזוּזוֹת הַבַּיִת לְבָדְקָן, בְּעֵת שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, כְּשֶׁחָזַר מוֹהַרְנַ”תְּ לְבֵיתוֹ, וְרָאָה שֶׁהַמְּזוּזָה אֵינָהּ קְבוּעָה בְּפֶתַח הַבַּיִת, שָׁאַל, הֵיכָן הַמְּזוּזָה? עָנוּ לוֹ בְּנֵי-בֵּיתוֹ, שֶׁהַסּוֹפֵר לְקָחָן לִבְדִיקָה עִם שְׁאָר מְזוּזוֹת הַבַּיִת, וְלֹא נִכְנַס מוֹהַרְנַ”תְּ לַבַּיִת אֶלָּא שָׁלַח לִקְרֹא לַסּוֹפֵר, וּכְשֶׁהִגִּיעַ, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “הֲרֵי לָקַחְתָּ לִי אֶת בֵּיתִי, וְכִי כָּךְ בּוֹדְקִים מְזוּזוֹת?! הָיָה לְךָ לִבְדֹק אֶחָד אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ וּלְקָבְעָם בַּחֲזָרָה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד”, “הָאסְט מִיר צוּגִינוּמֶען דִּי שְׁטוּב”.

ב–תרכ

מוֹהַרְנַ”תְּ הִתְבַּטֵּא פַּעַם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִרְהוּרֵי חֲרָטָה עַל הַזְּמַן הָרַב שֶׁלֹּא שָׁהָה אֵצֶל רַבֵּנוּ בְּחַיָּיו, אַף-עַל-פִּי שֶׁעָסַק אָז בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה, כִּי הָיָה צָרִיךְ יוֹתֵר לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ וּלְהַרְבּוֹת בְּשִׁמּוּשׁוֹ, וְעַל-יְדֵי זֶה הָיָה מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עוֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה, וְהָיָה זֶה טוֹבָה נִצְחִית לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם. (וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת ז:): “גָּדוֹל שִׁמּוּשָׁהּ שֶׁל תּוֹרָה יוֹתֵר מִלִּמּוּדָהּ”! וְעַיֵּן עוֹד בְּסֵפֶר “הַמִּדּוֹת” (אוֹת תְּפִלָּה, סִימָן א’), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: “צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק לַטּוֹב הַכְּלָלִי אַף-עַל-פִּי שֶׁיִּמָּשֵׁךְ לוֹ לְבַד הֶפְסֵד).

ב–תרכא

בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן תקצ”ח מְסֻפָּר, אֵיךְ שֶׁהִזְמִין רַבֵּנוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ לִסְעֻדַּת הַלַּיְלָה, אוּלָם מֵחֲמַת שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ א הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן מַעֲרִיב, נִשְׁמַט מִמֶּנָּה, וְלֹא רָצָה רַבֵּנוּ לְהַמְתִּין עָלָיו, וּמִמֵילָא לֹא סָעַד עִם רַבֵּנוּ, עַיֵּן שָׁם. אַחַר-כָּךְ אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהוּא מִתְחָרֵט עַל שֶׁהֶאֱרִיךְ בִּתְפִלַּת הַמַּעֲרִיב, כִּי הָיָה צָרִיךְ לְהִזְדָּרֵז בִּתְפִלָּתוֹ וְלִזְכּוֹת לִסְעֹד עִם רַבֵּנוּ, שֶׁהִזְמִינוֹ לַסְּעֻדָּה.

ב–תרכב

פַּעַם, כְּשֶׁשִּׁבְּחוּ אַנַ”שׁ בִּפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת אֶחָד בְּאָמְרָם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַדְרַת פָּנִים מָפְלֶגֶת, עָנָה לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “הַשָּׁחוֹר שֶׁלִּי – יֵשׁ לוֹ הַדְרַת פָּנִים יוֹתֵר יָפֶה”! “מַיין שְׁוַוארְצֶער – הָאט אַ שֶׁענֶערְן הַדְרַת פָּנִים”! כְּשֶׁכַּוָּנָתוֹ עַל רַבִּי נַחְמָן בֶּן רַבִּי עוֹזֵר, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ הַדְרַת פָּנִים, אוּלָם הָיָה עוֹבֵד ה’ מָפְלָג מְאֹד כַּיָּדוּעַ, וְרָצָה לוֹמַר, שֶׁאֵין הַהַדְרַת פָּנִים נֶחְשֶׁבֶת כְּפִי הַמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי, אֶלָּא עִקַּר הַהַדְרַת-פָּנִים תָּלוּי בִּפְנִימִיּוּת הָאָדָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוּאֵל-א, טז): “הָאָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם וַה’ יִרְאֶה לַלֵּבָב”.

ב–תרכג

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “יָכוֹל אֲנִי לוֹמַר פֵּרוּשׁ עַל “הַמַּהֲרַ”ם שִׁיף” הַמֻּקְשֶׁה בְּיוֹתֵר – וְלֹא עַל אָדָם, כִּי הָעִקָּר הוּא לֵב נִשְׁבָּר, וּמִי יָכוֹל לָדַעַת אֶת הַלֵּב הַנִּשְׁבָּר שֶׁל הַשֵּׁנִי”? “אִיךְ וֶועל זָאגְן אַ פֵּרוּשׁ אוֹיפְן שְׁוֶערְסְטְן מַהֲרַ”ם שִׁיף אוּן נִישְׁט אוֹיף אַ מֶענְטְשׁ, וָוארְם דֶּער עִקָּר אִיז דֶּער לֵב נִשְׁבָּר, אוּן וֶוער קֶען וִויסְן יֶענֶעמְס לֵב נִשְׁבָּר”?.

ב–תרכד

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “הַיּוֹם, כְּשֶׁמַּזְכִּירִים אֶת הָרַבִּי “רַבִּי זוּסְיָא מֵהַאנִיפּוֹלִי” זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מַזְכִּירִים אוֹתוֹ בַּשֵּׁם “הָרַבִּי רַבִּי זוּסְיָא”, אוּלָם פַּעַם הָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ “הַמְלַמֵּד הַמְּשׁוּגָע” – “דֶּער מְשׁוּגִּינֶער מְלַמֵּד”. וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה לוֹמַר, שֶׁכָּל הַיְּרֵאִים וְהַכְּשֵׁרִים, הֲרֵי הֵם כִּמְשֻׁגָּעִים בְּעֵינֵי הֶהָמוֹן, וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין צז.), עַל הַפָּסוּק (יְשַׁעְיָה נט, טו): “וְסָר מֵרַע מִשְׁתּוֹלֵל”. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאת הָרַב הַקָּדוֹשׁ “רַבִּי פִּנְחָס קוֹרִיצֶער” הָיוּ מְכַנִּים בְּשֵׁם זֶה, וְכֵן בַּשֵּׁם “הַבָּחוּר הַחֵרֵשׁ” – “דֶּער שְׁטוּמֶער בָּחוּר”, כִּי עָשָֹה עַצְמוֹ כְּחֵרֵשׁ וּכְאִלֵּם וְעָסַק בַּעֲבוֹדַת ה’ עַד מְאֹד.

ב–תרכה

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר, לְעִנְיַן הַמַחֲלֹקֶת שֶׁיֵשׁ עַל עִנְיַן רַבֵּנוּ: “הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְמֹר וִינַצַּח בְּוַדַּאי, אוּלָם אֵיךְ – אֵינִי יוֹדֵעַ…” “גָּאט וֶועט אוֹיְסְפִירְן, וִוי אַזוֹי וֵוייס אִיךְ נִישְׁט…”. וּבֵין אַנַ”שׁ יֵשׁ נֻסְחָא אַחֶרֶת, שֶׁאָמַר: “הַמַּכָּה תִּתְפּוֹצֵץ וְתִבָּקַע =וְיִשָּׁפֵךְ הַלֵּיחָה הָרָעָה, אוּלָם אֵיךְ אֵינִי יוֹדֵעַ”. “דִּי מַכָּה וֶועט אוֹיסְפְּלַאצְן, וִוי אַזוֹי וֵוייס אִיךְ נִישְׁט”.

ב–תרכו

פַּעַם הִזְמִין מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת רַבִּי אַבָּא’לֶע הֶעָשִׁיר, שֶׁיָּבוֹא לִשְׁהוֹת אֶצְלוֹ בְּיוֹם-כִּפּוּר, וְאָמַר לוֹ: “אִם אֶצְלְךָ בַּבַּיִת יֵשׁ לְךָ לֶאֱכֹל דָּגִים גְּדוֹלִים לַסְּעֻדָּה הַמַּפְסֶקֶת – אֶצְלִי יִהְיֶה לְךָ דָּגִים קְטַנִּים”. “טָאמֶער בַּא דִּיר הָאסְטוּ גְּרוֹיסֶע פִישׁ בַּא מִיר וֶועְסְטוּ הָאבְּן קְלֵיינֶע פִישׁ”, כְּאוֹמֵר לוֹ, שֶׁלֹּא יַבִּיט עַל הָעֲנִיּוּת הַשּׂוֹרֶרֶת בְּבֵיתוֹ וְיָבוֹא בְּכָל זֹאת לִשְׁהוֹת אֶצְלוֹ בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים.

ב–תרכז

פַּעַם בָּא אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּהִתְמַרְמְרוּת לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְגִלָּה לוֹ אֶת מַר לִבּוֹ, הֱיוֹת שֶׁיֵשׁ לוֹ בֵּן בָּחוּר בְּשֵׁם הִירְשׁ, וְהוּא שׁוֹבָב עַד מְאֹד, שֶׁנּוֹסָף עַל עֲנִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה עוֹד הוֹלֵךְ בְּנוֹ בְּשׁוֹבְבוּתוֹ וּמַזִּיק לִרְכוּשׁ הָאֲנָשִׁים, שֶׁהוֹלֵךְ וּמַדְלִיק זַנְבוֹת הַבְּהֵמוֹת וְשֹוֹרְפָם וְעוֹד כָּהֵנָה וְכָהֵנָה, עַד שֶׁאֵין בִּיכָלְתּוֹ כְּלָל וּכְלָל לַעֲמֹד בְּשִׁלּוּם הוֹצָאוֹת הַנְּזָקִים שֶׁמַּזִּיק, כִּי מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים שֶׁנִּזּוֹקוּ עַל יְדֵי בְּנוֹ, וּבְכֵן שׁוֹאֵל אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיִּתֵּן לוֹ עֵצָה מַה לַּעֲשֹוֹת. אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַשִּׂיא לוֹ אִשָּׁה. שָׁאַל אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ: “וְכִי מִי יִרְצֶה לָקַחַת אֶת בְּנִי לְחָתָן”? עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “מִי שֶׁיִּהְיֶה! כָּל מִי שֶׁיַּסְכִּים לְקַחְתּוֹ לְחָתָן, תַּסְכִּים לַשִּׁדּוּךְ וּתְחַתֵּן אוֹתוֹ”, “וֶוער סְ’זָאל זַיין, וֶוער סְ’וֶועט אִיהְם וֶועלְן”, וַעֲזָרוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִצִּיעוּ לוֹ עֲבוּר בְּנוֹ שִׁדּוּךְ עִם עֲנִיָּה אַחַת וְחִתְּנוֹ תֵּכֶף כַּעֲצַת מוֹהַרְנַ”תְּ, וְתֵכֶף לְאַחַר הַחֲתֻנָּה הִשְׁתַּנָּה בְּנוֹ שִׁנּוּי עָצוּם וְנֶהֱפַךְ לְעוֹבֵד ה’ וְצַדִּיק גָּדוֹל מְאֹד, עַד שֶׁמֵּרֹב חִבָּה הָיוּ הָאֲנָשִׁים מְכַנִּים אוֹתוֹ “הַדּוֹד הַלָּבָן” – “דֶּער וַיְיסֶער פֶעְטֶער”. לְרַבִּי הִירְשׁ הַזֶּה הָיָה בֵּן בְּשֵׁם רַבִּי נַחְמָן, שֶׁהָיָה הַשַּׁמָּשׁ בַּקְּלוֹיז בְּאוּמַאן, אוֹתוֹ רַבִּי הִירְשׁ הָיָה חָבִיב עַל רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער מְאֹד, וְאַנַ”שׁ שֶׁהִכִּירוּהוּ הָיוּ מַרְבִּים לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, וְסִפְּרוּ מִמֶּנּוּ עֻבְדּוֹת גְּדוֹלוֹת. רַבִּי נַחְמָן בְּנוֹ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, נִרְצַח בְּעִיר אוּמַאן בִּזְמַן הַפְּרָעוֹת עַל-יְדֵי הַבּוֹלְשְׁבִיקִים, יִמַּח שְׁמָם.

ב–תרכח

יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁפַּעַם בְּעֵת שֶׁדִּבְּרוּ מֵחִלּוּקֵי הַנֻּסְחָאוֹת בֵּין הַחֲסִידִים לַמִּתְנַגְּדִים שֶׁנִּמְצָא בִּתְפִלַּת “וְהוּא רַחוּם”, שֶׁאוֹמְרִים בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהָיָה רָאוּי לוֹמַר אֶת שְׁתֵּי הַנֻּסְחָאוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ עַצְמוֹ נָהַג לוֹמַר אֶת שְׁתֵּי הַנֻּסְחָאוֹת, וְאָמַר שֶׁאף-עַל-פִּי שֶׁאוֹמֵר אֶת שְׁתֵּי הַנֻּסְחָאוֹת, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁקִיט אֶת שִׁבְרוֹן לִבּוֹ אַף בָּזֶה.

ב–תרכט

מוֹהַרְנַ”תְּ נָהַג לָבוֹא וּלְבַקֵּר אֶת אַנַ”שׁ הַדָּרִים בִּקְרִימֶנְטְשׁוּק, כְּרַבִּי אֶפְרַיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי תַּלְמִיד רַבֵּנוּ וְעוֹד. וּכְשֶׁיָּדַע רַבִּי אֶפְרַיִם שֶמוֹהַרְנַ”תְּ צָרִיךְ לְהַגִּיעַ, הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא כְּנֶגְדּוֹ כְּדֵי לְשַׁמְּשׁוֹ וְלַעֲזֹר לוֹ לָשֵֹאת אֶת מִזְוָדָתוֹ. פַּעַם אֵחַר רַבִּי אֶפְרַיִם לָבוֹא לְסַיֵּעַ לוֹ וְנָשָֹא מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעַצְמוֹ אֶת מִזְוָדָתוֹ, וּכְשֶׁבָּא אַחַר-כָּךְ רַבִּי אֶפְרַיִם כְּנֶגְדּוֹ וּפָגַשׁ בּוֹ, הִתְנַצֵּל מְאֹד לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, עַל זֶה שֶׁאחֵר לָבוֹא וּלְסַיֵּעַ לוֹ, נַעֲנָה מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ בְּעֶצֶב: “לֹא עָלְתָה כְּלָל בְּדַעְתִּי דָּבָר כָּזֶה, שֶׁמֹּחַ הָעוֹלָם יִצְטָרֵךְ לְבַדּוֹ לָשֵֹאת אֶת מִזְוָדָתוֹ”!. “עֶס זָאל מִיר רֶעכְטְן אַז דֶּער מֹחַ פוּן דֶּער וֶועלְט זָאל דַּארְפְן אַלֵיין שְׁלֶעפְּן דָּאס פֶּעְקְל!”?

ב–תרל

כְּשֶׁדָּרַשׁ מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעֵת הַקִּבּוּץ שֶׁבְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁאַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ, הַיְינוּ: בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שְׁנַת תקע”ב – לֹא בָּאוּ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבּוּרָיו כִּי-אִם כַּחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵאַנַ”שׁ, כִּי רֹב אַנַ”שׁ הָלְכוּ לִשְׁמֹעַ מִפִּיו שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק, אוּלָם בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה כְּבָר בָּאוּ רֹב אַנַ”שׁ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, כִּי רָאוּ וְהֵבִינוּ, שֶׁהוּא הוּא הַתַּלְמִיד שֶׁקִּבֵּל בְּיוֹתֵר מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ב–תרלא

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר פַּעַם: “בְּנוֹת יִשְֹרָאֵל צְרִיכוֹת לְכַוֵּן בְּעֵת שֶׁמַּדְלִיקוֹת נֵרוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת וְיוֹם-טוֹב – שֶׁכְּמוֹ כֵן יָאִיר אוֹרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, “אַזוֹי זָאל דֶּעם רֶעבִּינְ’ס אוֹר לַייכְטְן אִין אַלֶּע עוֹלָמוֹת”.

---

ב-תרלב

פַּעַם בְּעֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁחָזַר מוֹהַרְנַ”תְּ מֵהִשְׁתַּטְּחוּת עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שָׁאַל אוֹתוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ בְּעִנְיָן הַתְּפִלָּה שֶׁחִבֵּר לְאָמְרָה אַחַר אֲמִירַת הַתִּקּוּן הַכְּלָלִי, מַדּוּעַ הוֹסִיף אֶת הַתְּפִלָּה כְּהֶמְשֵׁךְ לְהָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרִים שֶׁתִּקְּנָם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה? עָנָה מוֹהַרְנַ”תְּ: חִבַּרְתִּי אֶת הַתְּפִלָּה לִי לְעַצְמִי, וּמִי שֶׁחָפֵץ לְאָמְרָה שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁחָסֵר לוֹ וְנָחוּץ לוֹ שֶׁיֹּאמְרָה גַּם הוּא.

ב–תרלג

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נִסְתָּר כָּל-כָּךְ מֵעֵינֵי בְּנֵי-אָדָם, עַד שֶׁהָיָה נִרְאֶה כְּאֶחָד הָאָדָם מַמָּשׁ, כִּי לֹא הָלַךְ לָבוּשׁ בְבִגְדֵי מֶשִׁי כְּהָרַבָּנִים וְכַדּוֹמֶה, וּכְמוֹ שֶׁשָּׁאַל פַּעַם אֶחָד מֵהַמְפֻרְסָמִים אֶת אַנַ”שׁ: “מַה אַתֶּם עוֹשִֹים עֵסֶק מִמוֹהַרְנַ”תְּ, הֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ אֲפִלּוּ לָבוּשׁ בְּכוֹבַע פָּשׁוּט “אַ פְּרָאסְטְן דַּאשִׁיקְל”.

ב–תרלד

הִתְבַּטֵּא פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “בְּכָל הַסִּפּוּרִים שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ, יֵשׁ לִי אֵיזוֹ שֶׁהוּא הַרְגָּשָׁה בָּהֶם, אוּלָם מַעֲשֶֹה “מִמֶּלֶךְ וְקֵיסָר”, הַיְינוּ: מַעֲשֶֹה הַב’ שֶׁבְּסֵפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִֹיּוֹת נֶעֱלָם וְנִסְתָּר מִמֶּנִּי לְגַמְרֵי”.

ב–תרלה

פַּעַם נִפְטְרָה לְמוֹהַרְנַ”תְּ אֵיזוֹ קְרוֹבַת מִשְׁפָּחָה, שֶׁהָיְתָה זְקֵנָה, וּבְעֵת שֶׁלִּוָּה אוֹתָהּ מוֹהַרְנַ”תְּ בָּכָה בְּהַלְוָיָתָהּ, כְּשֶׁשָּׁאֲלוּהוּ אַחַר-כָּךְ, מַה רָאָה לִבְכּוֹת בִּלְוָיָה כָּזוֹ, כִּי הָיְתָה זְקֵנָה וּבָאָה בַּיָּמִים, עָנָה מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “הָאָדָם הֲרֵי צָרִיךְ לִבְכּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, וּבְכֵן כְּשֶׁמַּגִּיעַ הִזְדַּמְּנוּת לִבְכִי צָרִיךְ לְנַצֵּל אוֹתָהּ”, “אַ מֶענְטְשׁ דַּארְף זַאךְ דָּאךְ אוֹיְסְוֵויינֶען פַאר הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ – אַז סְ’קוּמְט דִּי גִּילֶעגְנְהַיְיט דַּארְף מֶען דָּאס אוֹיסְנִיצְן”.

ב–תרלו

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לְהַמְתִּין בָּעֶרֶב לְבָנָיו שֶׁחָזְרוּ מֵהַחֶדֶר, כְּדֵי לִסְעֹד עִמָּהֶם סְעֻדַּת עַרְבִית, וְהָיָה מְבָרֵךְ עִמָּהֶם בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, וְקוֹרֵא עִמָּהֶם קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה, וְהָלְכוּ אַחַר-כָּךְ לִישׁוֹן יַחַד. אַף-עַל-פִּי שֶׁנֹּהַג זֶה לָקַח וְגָזַל מִמֶּנּוּ מִשְּׁעוֹת הַלַּיְלָה וְהִכְבִּיד עָלָיו בְּסֵדֶר קִימַת חֲצוֹת וְכוּ’, וּכְדֵי לְחַנְּכָם בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה.

ב–תרלז

פַּעַם, כְּשֶׁשִּׁבְּחוּ אַנַ”שׁ לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ אִישׁ אֶחָד שֶׁקִּבֵּל “שְׁתִיקָה” עַל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר כְּבָר זְמַן רַב, נַעֲנָה מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר, שֶׁאֵין דַּרְכֵּנּוּ בְּכָךְ, כִּי צְרִיכִים דַּוְקָא לְדַבֵּר, אוּלָם צָרִיךְ לִשְׁמֹר פִּיו, וְלָדַעַת מַה לְּדַבֵּר.

ב–תרלח

בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ בֶּאֱלוּל שְׁנַת תקס”ב, נָתַן לוֹ רַבֵּנוּ כַּמָּה הַנְהָגוֹת וְהַדְרָכוֹת, בֵּינֵיהֶם הָיָה סֵדֶר לִמּוּד חַ”י פְּרָקִים מִשְׁנָיוֹת בְּכָל יוֹם, וּמוֹהַרְנַ”תְּ הִקְפִּיד מְאֹד לְקַיֵּם אֶת הַשִּׁעוּר הַזֶּה, עַד שֶׁבְּשִֹמְחַת-תּוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאַחַר הִתְקָרְבוּתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁרָקְדוּ הָעוֹלָם בְּשִֹמְחַת-הַתּוֹרָה כַּנָּהוּג, פָּרַשׁ מוֹהַרְנַ”תְּ לְחֶדֶר סָמוּךְ וְלָמַד בּוֹ אֶת הַשִּׁעוּר הַנַּ”ל, וּכְשֶׁהִבְחִין אָבִיו בַּדָּבָר, חָרָה לוֹ זֹאת וְאָמַר בְּזִלְזוּל: “לִבְנִי הוּא נוֹתֵן לִלְמֹד חַ”י פְּרָקִים מִשְׁנָיוֹת”?! – “מַיין קִינְד גִּיט עֶר לֶערְנֶען אַכְטְצְן פְּרָקִים מִשְׁנָיוֹת”?! – כִּי הֶחְשִׁיב אֶת בְּנוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ מְאֹד, וְנִפְגַּע מִזֶּה שֶׁרַבֵּנוּ נוֹתֵן לוֹ הַנְהָגוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאינָהּ רְאוּיָה לִגְדוֹלִים בַּתּוֹרָה כְּמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהָיָה מִגְּדוֹלֵי לַמְדָּנֵי עִירוֹ, כַּיָּדוּעַ.

ב–תרלט

הִתְבַּטֵּא פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “כְּשֶׁיַּעֲבִירוּ נִפְטָר דֶּרֶךְ קִבְרִי, יִהְיֶה זֶה טוֹבָה לַנִּפְטָר”. “אַז מְ’וֶועט דּוּרְךְ-פִירְן אַ נִפְטָר דּוּרְךְ מַיין קֶבֶר, וֶועט אִים דָּאס זַיין אַ טוֹבָה”, וְשִֹיחָה זוֹ שָׁמַע מִמֶּנּוּ רַבִּי נָתָן בֶּן רַבִּי לֵיְיבַּלִי רְאוּבֵנְ’ס. לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ רָצָה רַבִּי אַהֲרֹן, הָרַב מִבְּרֶסְלֶב, שֶׁיַּטְמִינוּהוּ בְּקֶבֶר לְיַד חֶלְקוֹ, כִּי הִשְׁתַּדֵּל וְקָנָה שְׁנֵי מְקוֹמוֹת בְּאֶמְצַע בֵּית-הַקְבָרוֹת שֶׁבִּבְרֶסְלֶב: קֶבֶר אֶחָד עֲבוּרוֹ, וְקֶבֶר שֵׁנִי – עֲבוּר מוֹהַרְנַ”תְּ, אוּלָם רַבִּי נָתָן, שֶׁשָּׁמַע הַשִּׂיחָה הַנַּ”ל מִמוֹהַרְנַ”תְּ, הֵבִין שֶׁרְצוֹן מוֹהַרְנַ”תְּ הוּא לִהְיוֹת קָבוּר בִּתְחִלַּת בֵּית-הַקְּבָרוֹת, כְּדֵי שֶׁכָּל נִפְטָר יוּכַל לַעֲבֹר דַּרְכּוֹ, וּבָזֶה יַעֲשֶֹה טוֹבָה לַנִּפְטָר, וְלֹא הִנִיחַ בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַטְמִין אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ בַּחֵלֶק שֶׁהֵכִין עֲבוּרוֹ רַבִּי אַהֲרֹן, וְהָלַךְ לַחֶבְרָא-קַדִּישָׁא וְצִוָּה עֲלֵיהֶם, שֶׁיִּקְבְּרוּהוּ בִּתְחִלַּת בֵּית-הַקְּבָרוֹת דַּוְקָא, וְהִקְפִּיד עַל זֶה רַבִּי אַהֲרֹן מְאֹד וְאָמַר: “אֵינִי מוֹחֵל לוֹ א בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, הוּא לָקַח מִמֶּנִּי יָדִיד טוֹב אֲמִתִּי”, “עֶר הָאט בַּיי מִיר צוּגִינוּמֶען אַ אֱמֶתְ’ן גוּטְן פְרַיְינְד”.

ב–תרמ

אַנַ”שׁ הִשְׁאִירוּ מָקוֹם פָּנוּי סְבִיב קִבְרוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, בְּכַוָּנָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ אַנַ”שׁ לַעֲמֹד וּלְהִשְׁתַּטֵּחַ בִּתְפִלָּה עַל קִבְרוֹ, אוּלָם בִּשְׁנַת תרע”ג טָמְנוּ שָׁם אֶת רַבִּי דָּוִד צְבִי, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי שַׁכְנָא בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהָיָה אָבִיו שֶׁל רַבִּי נַחְמָן נֶעמִירוֹבֶער, וּמִשּׁוּם מַעֲשֶֹה שֶׁהָיָה. שֶׁאז בִּשְׁנַת תרע”ג נִפְטַר רַב אֶחָד בִּבְרֶסְלֶב, וְהוּא הָיָה מִתְנַגֵּד לְאַנַ”שׁ, וְרָצוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר לְהַטְמִינוֹ בְּמָקוֹם חָשׁוּב, עַל-כֵּן הֶחְלִיטוּ לְטָמְנוֹ לְיַד מוֹהַרְנַ”תְּ, בַּמָּקוֹם הַפָּנוּי הַנַּ”ל, וּכְשֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַנִּפְטָר לְבֵית-הַקְּבָרוֹת לְטָמְנוֹ לְיַד מוֹהַרְנַ”תְּ, חָרָה הַדָּבָר לְאֶחָד מֵאַנַ”שׁ מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר, בְּשֵׁם רַבִּי נַפְתָּלִי, וְנִשְׁכַּב בְּגוּפוֹ בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר, שֶׁכָּרוּ עֲבוּר הָרַב, וְאָמַר לָהֶם: אִם בִּרְצוֹנְכֶם לִקְבֹּר כָּאן אֶת הָרַב, הַשְׁכִּיבוּ אוֹתוֹ עָלַי! וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְפַּשֵּׁר עִמּוֹ, כִּי הָיָה תַּקִּיף בְּדַעְתּוֹ, וְלֹא הָיְתָה בְּרֵרָה לְאַנְשֵׁי הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא, עַד שֶׁהָלְכוּ וְכָרוּ קֶבֶר בְּמָקוֹם אַחֵר וְטָמְנוּ שָׁם אֶת הָרַב. וּמֵחֲמַת שֶׁבְּאוֹתוֹ עֵת נִפְטַר רַבִּי דָּוִד צְבִי, עַל-כֵּן טָמְנוּ אוֹתוֹ שָׁם לְיַד סָבוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ.

ב–תרמא

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ עִם אַנַ”שׁ כְּדַרְכּוֹ בַּקוֹדֶשׁ, נַעֲנָה אַחַר-כָּךְ וְאָמַר: “לִכְאוֹרָה אֵיךְ יָכוֹל הָאֲוִיר לִסְבֹּל כָּאֵלּוּ דִּבּוּרִים גְּבוֹהִים, שֶׁאנוּ מְדַבְּרִים? – אֶלָּא בְּהֶכְרַח לוֹמַר, מִשּׁוּם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין לט.): ‘אַכָּל בֵּי עֲשָֹרָה שְׁכִנְתָּא שַׁרְיָא’, הֵיכָן שֶׁמִּתְקַבְּצִים עֲשָֹרָה אֲנָשִׁים לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שׁוֹרָה שָׁם הַשְּׁכִינָה הַקְדּוֹשָׁה, עַל-כֵּן יְכוֹלִים לְדַבֵּר כָּאֵלּוּ דִּבּוּרִים, כִּי הַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת שָׁם”. (עיין חיי”מ סעיף שכ”ג שכך אמר רבינו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וצ”ע).

ב–תרמב

לְרַבִּי שְׁמוּאֵל שְׁפִּילְבַּאנְד, תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל טֶעפְּלִיקֶער, שֶׁנָּסַע עִמּוֹ בַּנְּסִיעוֹת הַנֶּעְלָמוֹת, הָיָה בֵּן בְּשֵׁם רַבִּי נַחְמָן, שֶׁהָיָה סוֹחֵר וְהִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. הוּא עָשָֹה לְעַצְמוֹ מְעִיל חָרְפִּי יָפֶה הַנִּקְרָא (פִיטֶער) וְתָפַר עַל הַמְּעִיל בַּד מִמֶּשִׁי מְהוּדָר כְּדֶרֶךְ הַנְּגִידִים, וּבָא עִם הַמְּעִיל אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ לְ”שִֹמְחַת-תּוֹרָה”. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, לֹא מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינָיו, וּפָנָה אֵלָיו בְּחָכְמָתוֹ וְאָמַר לוֹ בְּנִיחוּתָא: “רַבִּי נַחְמָן!! הַמְּעִיל הַיָּפֶה הַזֶּה לֹא מַתְאִים שֶׁתַּנִּיחֵהוּ בַּאֲרוֹן הַבְּגָדִים הַיָּשָׁן שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וּבְכֵן צָרִיךְ אַתָּה לְהַחְלִיף אֶת הָאָרוֹן, וְאִם תַּחְלִיף אֶת הָאָרוֹן, צָרִיךְ אַתָּה לְהַחְלִיף גַּם אֶת כָּל רָהִיטֵי בֵּיתְךָ, כִּי אֵין זֶה יָפֶה שֶׁרַק אֲרוֹן הַבְּגָדִים יִהְיֶה יָפֶה וּמְהֻדָּר, וּשְׁאָר הָרָהִיטִים כְּמוֹ שֶׁהֵם… וְאִם תַּחְלִיף אֶת רָהִיטֵי בֵּיתְךָ, לֹא יַתְאִימוּ הָרָהִיטִים הַחֲדָשִׁים לַבַּיִת הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ אַתָּה גָּר, כִּי אֵין זֶה יָפֶה שֶׁיִּהְיוּ רָהִיטִים חֲדָשִׁים בְּבַיִת יָשָׁן, וּבְכֵן צָרִיךְ אַתָּה לְהַחְלִיף אֶת בֵּיתְךָ לְבַיִת אַחֵר יָפֶה יוֹתֵר, וְכָל-כָּךְ הַרְבֵּה מָעוֹת אֵין לְךָ – נִמְצָא שֶׁאֵין לְךָ מַסְפִּיק מָעוֹת לְכַסּוֹת אֶת הַהוֹצָאוֹת, שֶׁמֵּסֵב לְךָ הַמְּעִיל הַזֶּה. (וְעַיֵּן הֵיטֵב בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת חוֹשֶׁן מִשְׁפָּט הִלְכוֹת חֶזְקַת מְטַלְטְלִין, הֲלָכָה ג).

ב–תרמג

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שִׁבַּח פַּעַם אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן הַמְכֻנֶּה רַבִּי שִׁמְעַ’לֶה שַׁמַּשׁ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהוּא מְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק (וַיִּקְרָא יט, יד): “אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל”, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, “אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ”.

ב–תרמד

כְּשֶׁנִפְטַר רַבִּי יִצְחָק אַיְיזִיק יוֹסֵף, אָבִיו שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס יְהוֹשֻׁעַ, שִׁבְּחוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “הוּא הָיָה נוֹטֵר הַבְּרִית בֶּאֱמֶת”.

ב–תרמה

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה פַּעַם בְּתִשְׁעָה בְּאָב בִּבְרָאד, וּמֵחֲמַת הַדֶּרֶךְ אֶרֶץ מִפְּנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ לֹא זָרְקוּ שָׁם הָרֵיקִים שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת “שְׁטֶעחִיקֶעס” (קוֹצִים) אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי כְּמִנְהָגָם בְּכָל שָׁנָה. וְאָמְרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ בַּהֲלָצָה “אַתֶּם הִפְרַעְתֶּם לָנוּ אֶת הַיּוֹם-טוֹב. בְּעֵת שֶׁאכַל מוֹהַרְנַ”תְּ תֵּיכֶף חָטְפוּ שִׁירַיִם מִמַּה שֶּׁהִשְׁאִיר. כְּשֶׁרָאָה מוֹהַרְנַ”תְּ הַנְהָגָתָם אָמַר: “שָֹמֵחַ אֲנִי שֶׁבָּאתִי לְשָׁם בְּזִקְנוּתִי, כִּי בִּצְעִירוּתִי לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לְהַבְלִיג עַל מִנְהָגִים אֵלּוּ.

ב–תרמו

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “נִמְצָאִים אֶצְלִי כָּאֵלּוּ תַּלְמִידִים עוֹבְדֵי ה’, שֶׁלְרַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה כְּמוֹתָם”, כִּי הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים עוֹבְדֵי ה’ כָּאֵלּוּ, שֶׁהָיוּ שׁוֹהִים לֵילוֹת שְׁלֵמִים חוּץ לָעִיר וְשׁוֹאֲגִים בִּתְפִלָּתָם כַּאֲרָיוֹת, כִּרְצוֹן רַבֵּנוּ. וְאַנַ”שׁ בֵּאֲרוּ בָּזֶה מִשּׁוּם שֶׁבְּחַיֵּי רַבֵּנוּ לֹא יָכוֹל הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ לְדַבֵּר מִכָּל מַה שֶׁקִּבֵּל וְהִרְגִּישׁ בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, אוּלָם אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ פָּתַח אֶת פִּיו וְהוֹצִיא לָאוֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁקִּבֵּל מֵרַבֵּנוּ, וְעַל-יְדֵי-זֶה גִּדֵּל כָּאֵלּוּ תַּלְמִידִים עוֹבְדֵי ה’ מָפְלָגִים.

ב–תרמז

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מוֹהֵל מֻמְחֶה מְאֹד.

ב–תרמח

פַּעַם, בִּהְיוֹת מוֹהַרְנַ”תְּ בְּטֶעפְּלִיק בְּיָשְׁבוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וְאָכַל מַאֲכָל הֶעָשֹוּי מִסֶּלֶּק “בָּארְשְׁט”, שָׁאַל אוֹתוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֵיזֶה עֵצָה, וְלֹא עָנָהוּ מוֹהַרְנַ”תְּ, וְשָׁאַל שׁוּב אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, וְשׁוּב לֹא עָנָהוּ, וְשָׁאַל עוֹד פַּעַם, נַעֲנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “אֵינִי יוֹדֵעַ לָשִׁית עֵצוֹת לְעַצְמִי, אִם לֶאֱכֹל עוֹד כַּף סֶלֶק אִם לֹא, כִּי אוּלַי כְּבָר מַסְפִּיק, וְאַתָּה רוֹצֶה שֶׁכְּבָר אֶעֱנֶה לְךָ תֵּכֶף וּמִיָּד…”!

ב–תרמט

פַּעַם, בְּאֵיזֶה תַּעֲנִית שֶׁל בַּהַ”בּ אוֹ כ’ סִיוָן, אָכַל מוֹהַרְנַ”תְּ וְלֹא הִתְעַנָּה, וּכְשֶׁרָאָהוּ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ שֶׁאוֹכֵל, רָצָה גַּם הוּא לְהָקֵל לְעַצְמוֹ לִבְלִי לְהִתְעַנּוֹת, נַעֲנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “מַה?? אַתָּה מְדַמֶּה עַצְמְךָ אֵלַי?! אֲכִילָתִי הִיא צַחֲצָחוֹת!”! “וָואס? דּוּ גְּלַיְיכְסְט זַאךְ צוּ מִיר? מַיְין עֶסְן אִיז צַחֲצָחוֹת!” עַל פִּי הַנֶּאֱמַר בַּאֲכִילַת הַצַּדִּיק: “וְהִשְֹבִּיעַ בְּצַחֲצָחוֹת נַפְשֶׁךָ”.

ב–תרנ

רַבִּי בָּרוּךְ, חֲתַן מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁנָּשָֹא אֶת חַנָּה צִירְל בִּתּוֹ, לְאִשָּׁה לֹא בָּא לְקִבּוּץ אַנַ”שׁ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לַחֲתֻנָּתוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה מְקֹרָב לְאַנַ”שׁ, וּכְשֶׁרָצוּ כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיָן זֶה, אָמַר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיַּנִּיחוּהוּ לְנַפְשׁוֹ, וְאָמַר לָהֶם: “לְקַחְתִּיו לְחָתָן וְלֹא לְחָסִיד…” “אִיךְ הָאבּ אִים גִּינוּמֶען פַאר אַ אֵיידֶעם נִישְׁט פַאר אַ חָסִיד…” אַחַר-כָּךְ הִתְקָרֵב מְאֹד לְאַנַ”שׁ.

ב–תרנא

רַבִּי בָּרוּךְ הַנַּ”ל נָשָֹא אֶת בַּת מוֹהַרְנַ”תְּ אַחַר גֵּרוּשֶׁיהָ מֵרַבִּי נַחְמָן בֶּן רַבִּי אַהֲרֹן, רַב הָעִיר בְּרֶסְלֶב, כִּי לֹא עָלָה זִווּגָם יָפֶה. רַבִּי בָּרוּךְ זֶה הָיָה לַמְדָן מָפְלָג עַד מְאֹד, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַמִּתְנַגְּדִים הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל שֶׁזָּכָה מוֹהַרְנַ”תְּ להִשְׁתַּדֵּךְ עִם תַּלְמִיד-חָכָם מָפְלָג כְּמוֹתוֹ. אֵין יָדוּעַ, אִם הָיָה עֲדַיִן בָּחוּר אוֹ גָּרוּשׁ וְכוּ’, וְהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת שֶׁלֹּא הָיָה בָּחוּר.

ב–תרנב

כַּיָּדוּעַ נִסְתַּלֵּק מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעֶרֶב-שַׁבָּת יוֹם עֲשָֹרָה-בְּטֵבֵת שְׁנַת תר”ה, וְהוּבָא לִקְבוּרָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּשֶׁחָזְרוּ מִקְּבוּרָתוֹ, הִתְבַּהֲרוּ הַשָּׁמַיִם וְיָכְלוּ לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה כְּדִין, וְהָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא כִּי בְּרוֹב יְמֵי הַחוֹרֶף מְכוּסֶה הַשָּׁמַיִם בֶּעָבִים. וְרִמְּזוּ אַנַ”שׁ שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (זֹהַר חֵלֶק ב, קנח:): פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּפְנֵי לְבָנָה. שֶׁהוּא מוֹהַרְנַ”תְּ זָכָה לְהִכָּלֵל בְּרַבֵּנוּ כִּיהוֹשֻׁעַ בְּרַבּוֹ משֶׁה.

ב–תרנג

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מֵעִנְיָן מַה שֶּׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ לַחֲשֹׁב עַל הַתַּכְלִית וְכוּ’ אָמַר: “אֲפִלּוּ לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, אִם הוּא עוֹד מִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ לִפְנֵי קְבוּרָתוֹ, כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן עוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה, גַּם זֶה חָשׁוּב וְטוֹב מְאֹד”, וְאָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁכֵּן נִתְקַיֵּם בּוֹ, שֶׁנִּפְטַר בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבָא לִקְבוּרָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבַּת-קֹדֶשׁ, וְהָיָה הַשַּׁבָּת אֶצְלוֹ לִזְמַן יִשּׁוּב הַדַּעַת.

ב–תרנד

בְּאוֹתוֹ לֵיל שַׁבָּת, שֶׁאַחַר פְּטִירַת מוֹהַרְנַ”תְּ, כְּשֶׁשָּׁכַב עֲדַיִן מוֹהַרְנַ”תְּ בְּבֵיתוֹ עַל הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב: “יָדַעְנוּ, שֶׁמַּה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’ סִימָן ז’ עַל הַפָּסוּק: “וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה, כִּי סָמַךְ משֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו” – הִתְכַּוֵּן רַבֵּנוּ בְּאָמְרוֹ זֹאת עָלָיו”. “הָאט עֶר אִים גִּימֵיינְט”.

ב–תרנה

כַּיָּדוּעַ, נִפְטַר מוֹהַרְנַ”תְּ בָּעִיר בְּרֶסְלֶב בְּעֶרֶב-שַׁבָּת, וּבְלֵיל-שַׁבָּת רָאָהוּ רַבִּי נַפְתָּלִי – שֶׁדָּר בְּאוּמַאן – בַּחֲלוֹם, וְרָאָה אוֹתוֹ רָץ מַהֵר, וּשְׁאָלוֹ: “נָתָן!!! לְהֵיכָן הִנְּךָ רָץ”? עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אֲנִי!! – יָשָׁר לְרַבֵּנוּ”!, “נָתָן אַוואוּ לוֹיפְסְטוּ? אִיךְ! גְּלַיְיךְ צוּם רֶעבְּן”!. וְיָדַע רַבִּי נַפְתָּלִי כְּבָר מֵחֲלוֹם זֶה, שֶׁהוּא נִפְטַר. וְאָמְרוּ אַנַ”שׁ, שֶׁמִּזֶּה רוֹאִים אֵיךְ שֶׁזָּכָה מוֹהַרְנַ”תְּ לָבוֹא אֶל רַבֵּנוּ עוֹד לִפְנֵי הַקְּבוּרָה, כִּי הַקְּבוּרָה הָיְתָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת (א”ה, עַיֵּן בְּזֹהַר בְּרֵאשִׁית רי”ח:).

ב–תרנו

כְּשֶׁנּוֹדַע לְאַנַ”שׁ שֶׁבְּאוּמַאן מִפְּטִירַת מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעִירוֹ בְּרֶסְלֶב, נַעֲנָה רַבִּי נַפְתָּלִי וְאָמַר: “כְּבָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הִבְחַנְתִּי בְּרִקּוּדוֹ שֶׁרָקַד עִמָּנוּ שֶׁהוּא נִפְרָד מֵאִתָּנוּ”. מוֹהַרְנַ”תְּ רָקַד אָז בְּהִתְלַהֲבוּת נוֹרָאָה.

ב–תרנז

בְּמוֹצָאֵי-שַׁבָּת הָאַחֲרוֹנָה לְחַיֵּי מוֹהַרְנַ”תְּ בָּכָה מְאֹד בְּהַבְדָּלָה, כַּמְּסֻפָּר בַּמִּכְתָּב הַמְּסַפֵּר מֵהִסְתַּלְּקוּתוֹ, וְאָז בַּהַבְדָּלָה חָזַר הַרְבֵּה עַל תֵּבוֹת “הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטָח – וְלֹא אֶפְחָד”! – “וְלֹא אֶפְחָד”!, “וְלֹא אֶפְחָד”! וְכוּ’.

ב–תרנח

בְּהַלְוָיָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ שִׁבְּחוֹ רַבִּי מֵאִיר לֵיבּ הַנַּפָּח, הַמְּכֻנֶּה “רַבִּי מֵאִיר לֵיבּ בְּלֶעכֶער”, שֶׁהָיָה תַּלְמִידוֹ וַחֲבֵרוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, וְאָמַר: “זֶה הָיָה יְהוּדִי כָּשֵׁר! – כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת יְהוּדִי”! “דָּאס אִיז גִּיוֶוען אַ עֶרְלִיכֶער יוּד! – הָאט אַזוֹי דַּארְף זַיין אַ יוּד”! וְרַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כְּשֶׁהָיָה מְסַפֵּר זֹאת, הָיָה מַדְגִּישׁ וְאוֹמֵר, שֶׁזֶּה הַשְּׁבַח הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר עַל יְהוּדִי.

ב–תרנט

לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ בִּקֵּשׁ שֶׁיְּסַפְּרוּ לְפָנָיו אֶת שְׁתֵּי הַמַּעֲשִֹיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁבְּסֵפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִֹיּוֹת, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְסִיּוּמָן בַּתֵּבוֹת: “וְאַתָּה בֶּן-הַמֶּלֶךְ נֵלְכָה וְנִסְּעָה לְבָתֵּינוּ, וְשָׁבוּ לְבֵיתָם” – “קוּם אַהֶער לָאמִיר אַהֵיים פָארְן, הָאבְּן זֵי זַאךְ אוּמְגִיקֶערְט אַהֵיים”, צִוָּה, שֶׁיַּחְזְרוּ עוֹד וְעוֹד עַל הַתֵּבוֹת הַנַּ”ל, וְאַחַר-כָּךְ בְּסָמוּךְ נִפְטַר.

ב–תרס

בַּשַׁבָּת הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר בְּעֵת סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת הֲלָכָה אַחַת מִלִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת לִפְנֵי אַנַ”שׁ, אַחַר-כָּךְ נֶחְלַשׁ מְאֹד, וּמֵחֲמַת חֲלִישׁוּתוֹ הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל מַעֲרִיב בְּבֵיתוֹ, וּבְדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ אָמַר לְאֶחָד מֵאַנַ”שׁ, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה רַבִּי יַעֲקֹב: “יַענְקְל, נָכוֹן שֶׁהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר וּמְנַצֵּחַ…” – “אַ יָא גָּאט פִירְט אוֹיס”, (וְהוּא עַל-פִּי הַשִּׂיחָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן רכ”ט) בְּהִתְכַּוְּנוֹ לוֹמַר, שֶׁאף בַּחֲלִישׁוּתוֹ הַגְּדוֹלָה זָכָה בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ לוֹמַר תּוֹרָה לִפְנֵי אַנַ”שׁ.

ב–תרסא

לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, רָאָה אֶת רַבֵּנוּ בַּחֲלוֹם אוֹחֵז בְּיָדוֹ אֶת הַסֵּפֶר הַנִּשְֹרָף, בִּקֵּשׁ מוֹהַרְנַ”תְּ מֵרַבֵּנוּ שֶׁיִּלְמַד עִמּוֹ בַּסֵּפֶר הַזֶּה, עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: “עֲבוּר זֶה הִנְּךָ כְּבָר צָרִיךְ לָבוֹא אֵלַי”. “פַאר דֶּעם דַּארְפְסְטוּ שׁוֹין קוּמֶען צוּ מִיר” – הַיְינוּ: עֲבוּר דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה. כְּשֶׁסִּפֵּר זֹאת מוֹהַרְנַ”תְּ לִפְנֵי אַנַ”שׁ עָנָה וְאָמַר: “אַף-עַל-פִּי שֶׁאָמַר לִי פַּעַם רַבֵּנוּ, “ה’ עִמְּךָ וְאַל תִּפְחַד”, “גָּאט אִיז מִיט דִּיר שְׁרֶעק דִּיךְ נִיט”, אַף-עַל-פִּי-כֵן מְפַחֵד אֲנִי מֵחֲלוֹם זֶה.

ב–תרסב

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “עִנְיַן רַבֵּנוּ הוּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְהָעִנְיָן שֶׁלִּי הוּא יוֹם-כִּפּוּר”, “דֶּעם רֶעבִּינְס זַאךְ אִיז רֹאשׁ-הַשָּׁנָה – מַיין זַאךְ אִיז יוֹם כִּפּוּר”. וְהָיוּ מֵאַנַ”שׁ, שֶׁנָּסְעוּ וּבָאוּ אֵלָיו עַל יוֹם-כִּפּוּר אוּלָם לֹא רַעַשׁ וּפִרְסוּם.

ב–תרסג

סִפֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁפַּעַם בִּקֵּר הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי נַחוּם מִטְּשֶׁרְנוֹבִּיל, בְּמָאהְלוֹב, וְשָׁהָה שָׁם עַל אֵיזֶה שַׁבָּת. אַחַר הַתְּפִלָּה הָלַךְ רַבִּי נַחוּם לְבֵית חוֹתְנוֹ “רַבִּי דָּוִד צְבִי הַגָּדוֹל” לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן, כִּי הֵם הָיוּ יְדִידִים וְהִכִּירוּ אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְקָרֵב רַבִּי נַחוּם לַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב. כְּשֶׁנִּכְנַס רַבִּי נַחוּם לַבַּיִת, וְרָאָהוּ רַַבִּי דָּוִד צְבִי, אָמַר לוֹ: “הָיִיתִי מְכַבֵּד אֶתְכֶם בְּקִדּוּשׁ, אוּלָם זוּגָתִי הָרַבָּנִית, עֲדַיִן א חָזְרָה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת”. נַעֲנָה רַבִּי נַחוּם וְאָמַר: “הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אָמַר, שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, יִתְבַּטְּלוּ כָּל עֶזְרוֹת הַנָּשִׁים מִבָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת”. כְּשֶׁסִּפֵּר זֹאת מוֹהַרְנַ”תְּ לִפְנֵי אַנַ”שׁ, סִיֵּם וְאָמַר: “אוּלָם אָנוּ א כָּךְ קִבַּלְנוּ מֵרַבֵּנוּ, אָנוּ קִבַּלְנוּ מֵרַבֵּנוּ, שֶׁתְּפִלּוֹת הַנָּשִׁים גַּם הֵם חֲשׁוּבוֹת מְאֹד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.

ב–תרסד

רַבִּי “עֲקִיבָא וֶלְוְל” הִתְקָרֵב לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ עַל יְדֵי הַדִּבּוּרִים הַנִּלְהָבִים שֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ פַּעַם בְּעֶרֶב יוֹם-כִּפּוּר, שֶׁהִזְכִּיר לִפְנֵי הַשּׁוֹמְעִים אֶת מַה שֶׁאוֹמְרִים בְּפַיִּט שֶׁל מוּסָף בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה, “זְהָבִים מַעֲבִיר וּלְבָנִים לוֹבֵשׁ, שֶׁעֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּבִגְדֵי לָבָן”, וּבֵאֵר בָּזֶה מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָסִים לִפְנַי וְלִפְנִים, שֶׁמְּרַמֵּז עַל אַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁאז פּוֹשְׁטִים מִמֶּנּוּ אֶת כָּל בִּגְדֵּי הַזָּהָב וַאֲפִלּוּ אֶת הַחשֶׁן עִם הָאֲבָנִים טוֹבוֹת, כִּי כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵינָם נִכְנָסִים עִם הָאָדָם, בְּעֵת שֶׁנִּכְנָסִים לִפְנַי וְלִפְנִים. וְרַק נִשְׁאַר בִּגְדֵּי הַלָּבָן הַמְרַמְּזִים עַל הַמַּעֲשִֹים טוֹבִים הָאֲמִתִּיִּים וְכוּ’ וְכוּ’, וְנִכְנְסוּ דְּבָרִים אֵלּוּ לְלִבּוֹ מְאֹד, וּמֵאָז הִתְקָרֵב לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ב–תרסה

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נַעֲנָה וְאָמַר פַּעַם, לְעִנְיַן הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ מִבְּנֵי-בֵּיתוֹ בְּעִנְיַן הַנְּסִיעָה לַקִּבּוּץ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּאוּמַאן: “אַ דַּאנְק גָּאט אַז נָאךְ רֹאשׁ-הַשָּׁנָה קוּמְט יוֹם-כִּפּוּר”, “תּוֹדָה לָאֵל, שֶׁאַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בָּא יוֹם כִּפּוּר”, וְאָז נִשְׁאָרִים אַנַ”שׁ בְּבֵיתָם וּמַשְׁלִימִים בְּנֵי-הַבַּיִת וְסוֹלְחִים אֶחָד לַשֵּׁנִי, וְעַל-יְדֵי-זֶה חוֹזֵר הַשָּׁלוֹם לִמְקוֹמוֹ, וְאָמַר זֹאת לְרַבִּי יִצְחָק בְּנוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מִבְּנֵי-בֵּיתוֹ בְּעִנְיָן זֶה.

ב–תרסו

מוֹהַרְנַ”תְּ הִתְבַּטֵּא וְאָמַר פַּעַם לְעִנְיַן הַנְּסִיעָה לְצִיּוּן רַבֵּנוּ: “אִלּוּ הָיְתָה כָּל הַדֶּרֶךְ זְרוּעָה בַּחֲרָבוֹת מְחֻדָּדוֹת, הָיִיתִי גּוֹחֵן עַל יָדַי וְרַגְלַי בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ לַצִּיּוּן, אֲבָל בְּלִי פַּאסְפּוֹרְט לֹא! אֶלָּא הָיִיתִי עוֹשֶֹה אֶת כָּל הַמַּאֲמַצִּים לְקַבֵּל פַּסְפּוֹרְט”, “וֶוען סְ’וָואלְט גִּיוֶוען דִּי גַּאנְצֶע וֶועג מִיט שַׁארְפְן שְׁוֶוערְד וָואלְט אִיךְ זַאךְ גֶּערִיטְשְׁקֶעט אוֹיף דִּי הֶענְט אוּן אוֹיף דִּי פִיס, אָבֶּער אָן אַ פַּסְפּוֹרְט נִישְׁט, נָאר אִיךְ וָואלְט גִּיטָאן אַלֶע מֶעגְלִיכְקֵייטְן צוּ בַּאקוּמֶען אַ פַּסְפּוֹרְט”.

ב–תרסז

אַחַר “שָׁבוּעוֹת הַגָּדוֹל”, שֶׁהָיוּ אֵצֶל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כִּשְׁמוֹנִים אֲנָשִׁים עוֹבְדֵי ה’ גְּדוֹלִים מֵאַנַ”שׁ, וְהָיְתָה אָז הִתְעוֹרְרוּת נִפְלָאָה עַד שֶׁכִּנּוּ אַנַ”שׁ אֶת חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה בַּשֵּׁם: “שָׁבוּעוֹת הַגָּדוֹל”, “דֶּער גְּרוֹיסֶער שָׁבוּעוֹת”. אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאַנַ”שׁ שֶׁנָּסְעוּ וְנִפְרְדוּ מֵאִתּוֹ: “נוּ, אַחַר שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה, צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מֵעַתָּה שֶׁלֹּא לַעֲשֹוֹת “עֵגֶל”, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּמַתַּן-תּוֹרָה.

ב–תרסח

אָמַר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אִלּוּ לֹא הָיִיתִי רוֹאֶה אֵצֶל רַבֵּנוּ בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתִי אֶת הַפָּמוֹטוֹת וְצַלָּחוֹת הַכֶּסֶף שֶׁהָיוּ לְרַבֵּנוּ, הָיָה קָשֶׁה לִי יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב”, כִּי הוּא נוֹלַד וְגָדַל בְּבֵית עֲשִׁירִים, וְאִלּוּ לֹא הָיָה רוֹאֶה זֹאת אֵצֶל רַבֵּנוּ, הָיָה קָשֶׁה לוֹ לְהִתְקָרֵב, “זִילְבֶּערְנֶע לַיְיכְטֶער אוּן זִילְבֶּערְנֶע שִׁיסַּאלַאךְ”.

ב–תרסט

פְּנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ הָיוּ תָּמִיד בּוֹעֲרוֹת וְלוֹהֲטוֹת מֵרֹב הַשִּׂמְחָה וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁהָיָה בּוֹ; וּפָנָיו הָיוּ אֲדֻמּוֹת מֵרֹב הִתְלַהֲבוּתוֹ, עַד שֶׁהַמִּתְנַגְּדִים הוֹצִיאוּ עָלָיו קוֹל, שֶׁהוּא מִשְׁתַּכֵּר וְשׁוֹתֶה לְשִׁכְרָה. כְּשֶׁנּוֹדַע זֹאת לְמוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “תּוֹדָה לָאֵל, שֶׁמִּמַּשְׁקֵה הַתַּם, (הַמּוּבָא בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִֹיּוֹת בְּמַעֲשֶֹה חָכָם וְתַם), אִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּכֵּר…” (עַיֵּן “עָלִים לִתְרוּפָה” מִכְתָּב קס”ג), “מִיט דֶעם תַּם’ס מַשְׁקֶה קֶען מֶען בָּרוּךְ-הַשֵּׁם נִישְׁט שִׁכּוֹר וֶוערְן…”

ב–תרע

פַּעַם בְּשִֹמְחַת-תּוֹרָה, הָיָה רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין קְצָת בְּגִלּוּפִין, מֵחֲמַת שֶׁשָּׁתָה מְעַט יַיִן הַמְשַׁכֵּר, וְנָפַל מֵרֹב הַשִּׂמְחָה לְרַגְלֵי מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “אַתֶּם הַחַיּוּת שֶׁלִּי! אַתֶּם הַחַיּוּת שֶׁלִּי”! “אִיר זַיְינְט מַיין חַיּוּת! אִיר זַיְינְט מַיין חַיּוּת”! לְמָחֳרָת שְׁאָלוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, אִם זוֹכֵר מַה שֶׁאָמַר אֶתְמוֹל, וְאָמַר לוֹ רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין: “כֵּן, זוֹכֵר אֲנִי וְגַם הַיּוֹם אוֹמֵר אֲנִי כֵּן”! אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “מַה שֶׁאתָּה אוֹמֵר הוּא אֱמֶת, אֲבָל לֹא בְּשִֹמְחַת-תּוֹרָה בְּפֶה שָׁתוּי…” “וָואס דּוּ זָאגְסְט אִיז אֱמֶת, אָבֶּער נִישְׁט שִֹמְחַת-תּוֹרָה מִיט אַ פַארְטְרוּנְקִינֶער מוֹיל…”

ב–תרעא

לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, כְּשֶׁנָּסַע מוֹהַרְנַ”תְּ וְעוֹרֵר אֶת אַנַ”שׁ מֵחָדָשׁ בְּעִנְיְנֵי רַבֵּנוּ וּבֵאֵר וְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁעִנְיַן רַבֵּנוּ נוֹהֵג גַּם עַתָּה, כַּמְסֻפָּר בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, שָׁהָה אָז בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ אֵצֶל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ, וּכְשֶׁאכְלוּ אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, הִגִּישׁוּ לְפָנָיו מַאֲכָל הֶעָשֹוּי מִבָּארְשְׁט (סֶלֶק), וְהִבְחִין מוֹהַרְנַ”תְּ בְּאֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת שֶׁיָּשַׁב בַּשֻּׁלְחָן, שֶׁלֹּא נָתְנוּ לוֹ לֶאֱכֹל מֵהַמַּאֲכָל כְּמוֹ לִשְׁאָר הַמְסֻבִּים, וְשָׁאַל מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת בַּעַל-הַבַּיִת עַל זֶה, עָנָה לוֹ בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁלֹּא הִגִּישׁוּ לְהַלָּה מֵהַמַּאֲכָל מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה עַל הָרֵיאָה, וְהַסֶּלֶק מַזִּיק לָזֶה. צִוָּה מוֹהַרְנַ”תְּ לָתֵת מֵהַמַּאֲכָל גַּם לָזֶה הַחוֹלֶה, וּבִפְקֻדַּת מוֹהַרְנַ”תְּ אָכַל הַחוֹלֶה אֶת מַאֲכָל הַבָּארְשְׁט וְהִבְרִיא לְגַמְרֵי! וְהָיָה לְנֵס. אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁנִּפְגַּשׁ הַחוֹלֶה עִם הָרוֹפֵא, הִשְׁתּוֹמֵם הָרוֹפֵא שֶׁהוּא עֲדַיִן חַי, וְאָמַר לוֹ: “אֶצְלִי הָיִיתָ כְּבָר נֶחְשָׁב לְגַמְרֵי כַּאֲפֵס תִּקְוָה…” וְאָמַר לוֹ אַחַר-כָּךְ הָרוֹפֵא: “שׁוּב אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לּוֹמַר לָכֶם הָלְאָה בְּהַנְהָגַת הַמַּחֲלָה כְּלוּם”.

ב–תרעב

מוֹהַרְנַ”תְּ צִוָּה לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, שֶׁכְּשֶׁיִּזְדַּמֵּן לָהֶם אֵיזוֹ שְׁאֵלָה בִּטְרֵיפוֹת וְכַדּוֹמֶה, יַצִּיעוּ לְפָנָיו קֹדֶם אֶת הַשְּׁאֵלָה וְאַחַר-כָּךְ יֵלְכוּ לִשְּׁאֹל לְרַבִּי אַהֲרֹן הָרַב, כִּי רַבֵּנוּ נָתַן לוֹ בֵּרוּר הַמְדַמֶּה לִפְסֹק שְׁאֵלוֹת, “דֶּער רַבִּי הָאט אִים גִּיגֶעבְּן אַ בֵּרוּר הַמְדַמֶּה אִין פַּאסְקִינֶען שְׁאֵלוֹת”.

ב–תרעג

כְּשֶׁשִּׁבְּחוּ פַּעַם לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ אֵיזֶה מַשְֹכִּיל, בְּאָמְרָם, שֶׁהוּא אִישׁ יָשָׁר וְהָגוּן וְאֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁקֶר וְכוּ’, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “אִם אֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁקֶר, הֲרֵי עוֹשֶֹה הוּא שֶׁקֶר”, “זָאגְט עֶר נִישְׁט קֵיין לִיגְן, טוּט עֶר אַ לִיגְן”.

ב–תרעד

כְּשֶׁרַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ הִגִּיעַ לְגִיל הָעֶשְֹרִים, וְיוֹם הָעֶשְֹרִים חָל בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “הֲרֵי תִּהְיֶה עֵר, (כִּי כָּךְ הָיָה הַמִּנְהָג, שֶׁכְּשֶׁהִגִּיעוּ לְגִיל הָעֶשְֹרִים, הָיוּ עֵרִים כָּל הַלַּיְלָה וְאוֹמְרִים כָּל הַתְּהִלִּים וְכַמּוּבָא בִּסְפָרִים) וְתֹאמַר תְּהִלִּים – תֹּאמַר גַּם מֵהַתְּפִלּוֹת שֶׁחִבַּרְתִּי. וּכְשֶׁתַּגִּיעַ לַתְּפִלָּה הַמְדַבֶּרֶת מֵחַטָּאִים וַעֲווֹנוֹת, תְּדַלֵּג עֲלֵיהֶם.

ב–תרעה

פַּעַם, לִפְנֵי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל תַּעֲנִית אֶסְתֵּר, כְּשֶׁנִּכְנַס רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, הָיָה שָֹמֵחַ מְאֹד, מִשּׁוּם שֶׁשָּׂמַח בְּשִֹמְחַת-פּוּרִים הַקְּרֵיבָה וּבָאָה; כְּשֶׁרָאָהוּ מוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר: “הִנֵּה הוֹלֵךְ כָּעֵת כָּל הַצִּבּוּר לוֹמַר: “כִּי בְצָרָה גְּדוֹלָה אֲנַחְנוּ (בִּתְפִלַּת עֲנֵנוּ שֶׁבְּמִנְחָה) וַעֲדַיִן פּוּרִים לֹא הִגִּיעַ, וּלְשִֹמְחָה זוֹ מַה הִיא עוֹשָֹה”?.

ב–תרעו

כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ פַּעַם בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ, אֵצֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי גְּדַלְיָה מִלִינִיץ זַצַ”ל, עִם עוֹד כַּמָּה מֵאַנַ”שׁ, הִתְפַּלְּלוּ בְּקוֹלוֹת וּבִצְעָקוֹת כְּדֶרֶךְ אַנַ”שׁ. פָּנָה אָז רַבִּי גְּדַלְיָה מִלִּינִיץ לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “מַדּוּעַ הִנְּכֶם מַרְעִישִׁים בַּתְּפִלָּה כָּל-כָּךְ”? לֹא עָנָהוּ מוֹהַרְנַ”תְּ כְּלוּם, אַחַר-כָּךְ אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ לְאַנַ”שׁ, רַבֵּנוּ הוּא בְּחִינַת “שֶׁמֶן בַּחֲשַׁאי”, (כִּי רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּנַחַת בְּלא קוֹלוֹת. עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ סִימָן כ”א, א”ה), אוּלָם אָנוּ צְרִיכִים לִקְרֹעַ אֶת הַקָּנֶה שֶׁבַּגָּרוֹן בְּצַעֲקוֹתֵינוּ, וְכוּ’.

ב–תרעז

עוֹד לִפְנֵי הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ, שָׁאַל רַבִּי דָּוִד צְבִי חוֹתְנוֹ, אֶת בִּתּוֹ, עַל הַנְהָגוֹת מוֹהַרְנַ”תְּ בְּבֵיתוֹ, וְסִפְּרָה לוֹ וּמָצְאוּ מְאֹד חֵן בְּעֵינָיו הַנְהָגָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ, וְהִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ מְאֹד.

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג תָּמִיד לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹתָיו.

ב–תרעח

פַּעַם בְּיוֹם חֲמִשִּׁי עֲדַיִן לֹא הָיָה לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שׁוּם מָעוֹת לְצָרְכֵי שַׁבַּת-קֹדֶשׁ, וּבְחַסְדֵּי ה’ הַמְרֻבִּים, שָׁלַח לוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ, שֶׁגָּר בִּכְפָר סָמוּךְ רוּבָּל אֶחָד. הָלַךְ מוֹהַרְנַ”תְּ וְנָתַן לְרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין אֶת הָרֻבָּל וְצִוָּה עָלָיו לְפָרְטוֹ וְלָתֵת מִמֶּנָּה לַחֲמִשָּׁה מֵאַנַ”שׁ עֲנִיִּים, לְכָל אֶחָד עֲשָֹרָה קָאפִּיקֶעס. סְכוּם זֶה הָיָה מַסְפִּיק עֲבוּר הֲכָנַת צָרְכֵי שַׁבָּת בְּצִמְצוּם, וְהַחֵצִי הַשֵּׁנִי יַשְׁאִיר עֲבוּרוֹ.

ב–תרעט

חַנָּה צִירְל, בִּתּוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, סִפְּרָה שֶׁאוֹתָהּ עֲבוֹדַת הַחֲצוֹת, שֶׁהָיָה מְקַיֵּם אָבִיהָ בְּאוֹתָן שְׁלשׁ הַשָּׁנִים, שֶׁהָיָה מְשֻׁלָּח מִבְּרֶסְלֶב לְנֶעמִירוֹב, לֹא רָאֲתָה אֶצְלוֹ מִקֹּדֶם לָזֶה. מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה הוֹלֵךְ אָז פַּעֲמַיִם לַמִּקְוֶה פַּעַם לִפְנֵי חֲצוֹת וּפַעַם לִפְנֵי הַתְּפִלָּה.

ב–תרפ

בְּעֵת שֶׁבָּא מוֹהַרְנַ”תְּ אֶל רַבֵּנוּ בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ, אָמַר לְרַבֵּנוּ, שֶׁהוּא קָרוֹב אֵלָיו מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ – כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר “כּוֹכְבֵי-אוֹר” בִּתְחִלָּתוֹ – אֵיךְ הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ בֶּן מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, לֹא יָדוּעַ, אוּלָם זֹאת יָדוּעַ, שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה מִיּוֹצְאֵי חֲלָצָיו שֶׁל הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ “רַבִּי הֶענִיךְ” הַמְּכֻנֶּה “רַבִּי הֶענִיךְ מִגַּאלִיצְיָא”, שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל וּגְאוֹן עוֹלָם, וְגַם רַבֵּנוּ הָיָה מִבְּנֵי אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה.

ב–תרפא

פַּעַם, כְּשֶׁשָּׁאַל כֹּהֵן אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, אִם נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁיֵּלֵךְ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ אוֹ לֹא, בִּגְלַל הֱיוֹתוֹ כֹּהֵן, וְלֹא עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ דָּבָר, רַק הִפְטִיר וְאָמַר: “מוֹדֶה אֲנִי לַה’ שֶׁאינִי כֹּהֵן”! “דַּאנְקֶען גָּאט אִיךְ בִּין נִישְׁט קֵיין כֹּהֵן”!. וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה דֵּעוֹת: א. שֶׁאִלּוּ הָיָה כֹּהֵן, לֹא הָיָה הוֹלֵךְ עַל הַצִּיּוּן, וְהָיָה לוֹ דָּבָר זֶה לְצַעַר גָּדוֹל. ב. שֶׁאִלּוּ הָיָה כֹּהֵן וְהָיָה הוֹלֵךְ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ, הָיוּ הַמִּתְנַגְּדִים מְרַנְּנִים עָלָיו, וְהָיָה נִגְרַם עַל יְדֵי זֶה מַחֲלקֶת.

ב–תרפב

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה חָבִיב כָּל-כָּךְ בְּעֵינֵי אָבִיו וְחוֹתְנוֹ לִפְנֵי הִתְקָרְבוּתוֹ לְרַבֵּנוּ, עַד שֶׁהָיוּ מִתְוַכְּחִים בֵּינֵיהֶם, הֵיכָן יֹאכַל וְיִתְאַכְסֵן מוֹהַרְנַ”תְּ. כִּי כָּל אֶחָד רָצָה שֶׁבְּבֵיתוֹ יִשְׁהֶה מוֹהַרְנַ”תְּ, אוּלָם לְאַחַר שֶׁהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ, יָרְדָה חֲשִׁיבוּתוֹ בְּעֵינֵיהֶם, כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר “יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ”. אוּלָם אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁרָאָה וְהֵבִין אָבִיו אֶת מַעֲלָתוֹ שֶׁל בְּנוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, הָיָה פּוֹנֶה אֵלָיו בִּקְרִיאַת “רַבִּי נָתָן” בְּהַדְגָשַׁת תֵּבַת “רַבִּי”.

ב–תרפג

בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ, כְּשֶׁהָיָה בָּא לְבַקֵּר אֶת סָבוֹ אֲבִי אָבִיו, רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה מְהַנֵּהוּ בִּדְבָרִים בֶּאֱמֹר לוֹ: “מַדּוּעַ יוֹרֵד הִנְּךָ לְחַיֵּי אָבִיךָ”? “וָואס הָאסְטוּ זַאךְ גִּילֶעגְט אוֹיף דַּיְין טַאטְנְס יָארִין”?

ב–תרפד

בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ בִּזָּה אוֹתוֹ רַבֵּנוּ פַּעַם אַחַת, שֶׁאָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן בִּזָּיוֹן: “אַהּ! אֵיזֶה אַבְרֵךְ חָשׁוּב הִנְּךָ: חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד צְבִי הַגָּדוֹל, וּבְנוֹ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי הִירְץ”, וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנּוּ זֹאת, יָשַׁב מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָכַל, וּכְשֶׁשָּׁמַע זֹאת, הִמְשִׁיךְ לֶאֱכֹל, כְּאִלּוּ א אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ דָּבָר, וּפָנָה אֵלָיו רַבֵּנוּ שׁוּב וְאָמַר לוֹ: “כָּךְ”, כְּאוֹמֵר אָדָם אַחֵר, כְּשֶׁמְּבַיְּשִׁים אוֹתוֹ, הוּא מַפְסִיק לֶאֱכֹל וְהוּא (בְּהִתְכַּוְּנוֹ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ) “מַמְשִׁיךְ לֶאֱכֹל”, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הִמְשִׁיךְ מוֹהַרְנַ”תְּ לֶאֱכֹל, וְהִפְטִיר רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ: “נוּ, אִם-כָּךְ בֶּאֱמֶת אֲנִי אוֹמֵר וּמְצַוֶּה עָלֶיךָ, שֶׁלֹּא תֹּאכַל”! “אַזוֹי! אַ אַנְדֶערֶער אַז מְ’פַארְשֶׁעמְט אִיהְם עֶרְט עֶר אוֹיף צוּ עֶסְן אוּן עֶר עֶסְט וַויְיטֶער – נוּ, אוֹיבּ אַזוֹי זָאג אִיךְ דִּיר טַאקִי זָאלְסְט נִישְׁט עֶסְן”!. וְאַחַר-כָּךְ קֵרְבוֹ רַבֵּנוּ בִּדְבָרָיו (וְעַיֵּן בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ סוֹף סִימָן ג’ בִּתְחִלָּתוֹ).

ב–תרפה

חוֹתְנוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, רַבִּי דָּוִד צְבִי, הָיָה צַדִּיק מְפֻרְסָם מְאֹד, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּזְבּוּז, הִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר, שֶּׁיָּדוּעַ שֶׁבַּעַל הַ”דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם” הָיָה הָרַבִּי שֶׁל מֶעזְבּוּז בִּשְׁתֵּים עֶשְֹרֵה שְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת, וְאַחֲרָיו רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז אָחִיו, גַּם הוּא שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה שָׁנָה, וְאַחֲרָיו הָיָה הָרַב מֵאַפְּטָא, גַּם-כֵּן שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה שָׁנָה. בִּזְמַן כְּהֻנָּתוֹ שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ הָיָה שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק מְיֻחָד, שֶׁהָיָה הַמְמֻנֶּה עַל כָּל הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁבָּעֲיָרוֹת שֶׁסְּבִיבוֹת מֶעזְבּוּז, וְהָיָה הַשּׁוֹחֵט נוֹהֵג לִנְסֹעַ מִפַּעַם לְפַעַם לַכְּפָרִים וּבוֹדֵק אֶת סַכִּינֵי הַשּׁוֹחֲטִים. אֶת הַשּׁוֹחֵט הַזֶּה הָיוּ מְכַנִּים “הַשּׁוֹחֵט שֶׁל הָרַבִּי” “דֶּעם רֶעבְּנְס שׁוֹחֵט”, פַּעַם, כְּשֶׁבָּא רַבִּי דָּוִד צְבִי לְמֶעזְבּוּז וְרָצוּ לְהָכִין עֲבוּרוֹ סְעֻדָּה, שְׁאֵלוּהוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר: “הַאִם יַקְפִּידוּ וְיַחְמִירוּ לֶאֱכֹל בָּשָֹר דַּוְקָא מִשְּׁחִיטָתוֹ שֶׁל הַשּׁוֹחֵט שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ הַנַּ”ל”? עָנָה לָהֶם רַבִּי דָּוִד צְבִי: “לָאו דַּוְקָא”! כְּלוֹמַר: שֶׁאֵין צְרִיכִים לְדַקְדֵּק וּלְהַחֲמִיר לֶאֱכֹל דַּוְקָא מִשְּׁחִיטָתוֹ, אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁנָסַע הַשּׁוֹחֵט לָעֲיָרוֹת לִבְדֹק אֶת הַסַּכִּינִים, הִגִּיעַ לְאֵיזֶה כְּפָר שֶׁלְיַד מֶעזְבּוּז, וְהֶרְאָה לוֹ הַשּׁוֹחֵט שֶׁל אוֹתוֹ כְּפָר אֶת סַכִּינוֹ, רָאָה הַשּׁוֹחֵט הַנַּ”ל, שֶׁהַסַּכִּין פְּגוּמָה. שָׁאַל אֶת הַשּׁוֹחֵט: “הַאִם סַכִּינְךָ כָּשֵׁר”? עָנָה לוֹ שֶׁכֵּן, וּבְדָקוֹ שׁוּב וְרָאָה שֶׁהִיא פְּגוּמָה. אָמַר לוֹ, שֶׁיַּשְׁאִיר אֶצְלוֹ אֶת הַסַּכִּין, וְהֶחְלִיט שֶׁלְּמָחֳרָת לִפְנוֹת בֹּקֶר, כְּשֶׁיִּהְיֶה מֹחוֹ צָלוּל יִבְדֹּק שׁוּב אֶת הַסַּכִּין וְיִרְאֶה בֶּאֱמֶת אִם הוּא כָּשֵׁר, כִּי אוּלַי אֵין מֹחוֹ צָלוּל כָּעֵת. לְמָחֳרָת, כְּשֶׁבָּדַק אוֹתוֹ, רָאָה שׁוּב שֶׁהַסַּכִּין פְּגוּמָה, וְקָרָא לַשּׁוֹחֵט, וְנָתַן לוֹ אֶת הַסַּכִּין, וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּבְדֹק שׁוּב אֶת סַכִּינוֹ וְיִרְאֶה אִם הוּא כָּשֵׁר, וּבְדָקוֹ הַשּׁוֹחֵט וְאָמַר שֶׁסַּכִּינוֹ כָּשֵׁר, וּבְדָקוֹ הַשּׁוֹחֵט שׁוּב וְרָאָה שׁוּב שֶׁהַסַּכִּין פְּגוּמָה, וְכָאַב לוֹ הַדָּבָר, כִּי לֹא יָדַע מַה יַּעֲשֶֹה, כִּי בְּהֶכְרַח צָרִיךְ לְפַטְּרוֹ מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְכָאַב לוֹ הַדָּבָר, שֶׁיִּגָּרֵם עַל-יְדֵי-זֶה צַעַר וְהֶזֵק כָּזֶה לַיְּהוּדִי שֶׁיְּפֻטַּר מֵעֲבוֹדָתוֹ וִיאַבֵּד אֶת חֶזְקָתוֹ, וְלֹא יָדַע לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ. הָלַךְ וְסָגַר אֶת עַצְמוֹ בַּחֶדֶר וּבָכָה מְאֹד לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיּוֹרֵהוּ מַה לַּעֲשֹוֹת. לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ בָּדַק שׁוּב אֶת הַסַּכִּין, וְרָאָה, שֶׁהִיא סַכִּין מְחֻדֶּדֶת לְהַפְלִיא. הִתְפַּלֵּא עַל זֶה מְאֹד, כִּי הִשְׁהָה אֶצְלוֹ אֶת הַסַּכִּין שְׁלשָׁה יָמִים וּבְדָקוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, וְרָאָה שֶׁהִיא פְּגוּמָה, וְעַתָּה הִיא יָפָה לְהַפְלִיא, וְשָׁאַל אֶת הַשּׁוֹחֵט עַצְמוֹ לְפֵשֶׁר דָּבָר זֶה. עָנָה לוֹ הַשּׁוֹחֵט הַנַּ”ל: “א הָיָה לְךָ זְכוּת לִרְאוֹת אֶת הִדּוּר סַכִּינִי לִפְנֵי שֶׁבָּכִיתָ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁתִּזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת יָפְיוֹ הַמְהֻדָּר שֶׁל סַכִּינִי”, כִּי הַשּׁוֹחֵט הַזֶּה הָיָה מֵהַצַּדִּיקִים הַנִּסְתָּרִים. אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁבָּא הַשּׁוֹחֵט לְמֶעזְבּוּז וְסִפֵּר לְרַבִּי בָּרוּךְ עַל הַפֶּלֶא הַזֶּה, אָמַר לוֹ רַבִּי בָּרוּךְ, שֶׁהַסִּבָּה שֶׁלֹּא זָכָה לִרְאוֹת אֶת מַעֲלַת הַסַּכִּין בַּתְּחִלָּה, הוּא מִשּׁוּם קְפֵּידָתוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד צְבִי, שֶׁעָנָה עַל הַשְּׁאֵלָה הַנַּ”ל “לָאו דַּוְקָא”…

ב–תרפו

מְסַפְּרִים, שֶׁבְּעֵת שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּלֶעמְבֶּערְג, הָיָה שָׁם אָז גַּם הָרַבִּי מִקָּאצְק שֶׁבָּא לְהִתְרַפֵּא מִמַּחֲלַת הָרֵיאָה, וְהָיָה הָרַבִּי סָגוּר וּמְסֻגָּר וְלֹא הִנִּיחוּ לְאַף אֶחָד לָגֶשֶׁת אֵלָיו, כִּי מִפְּאַת מַחֲלָתוֹ אָסוּר הָיָה לוֹ לְדַבֵּר, וְהָיָה עִמּוֹ שָׁם רַק בַּעַל הַ”חִדּוּשֵׁי הָרִי”ם” וְעוֹד אֶחָד מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידָיו, וְרָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ לִרְאוֹתוֹ וּבָא וּבִקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיַּכְנִיסוּהוּ, וְלֹא נָתְנוּ לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן מֵהַסִּבָּה הַנַּ”ל, וְהֵם א יָדְעוּ, מִי הוּא הַמְבַקֵּשׁ, אָמַר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיֹּאמְרוּ לְרַבָּם, שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל בַּעַל הַ”לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” רוֹצֶה לְהִכָּנֵס אֵלָיו, וְכֵן עָשֹוּ, וְנָתַן רְשׁוּת שֶׁיִּכָּנֵס אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ. כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ, יָשַׁב וְדִבֵּר עִמּוֹ מֶשֶׁךְ זְמַן רַב, אַחַר-כָּךְ שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו הַנַּ”ל, אֵיךְ עָמַד וְדִבֵּר עִמּוֹ זְמַן רַב כָּל-כָּךְ בְּעֵת חָלְיוֹ הַקָּשֶׁה, שֶׁאסוּר לוֹ הַדִּבּוּר מַחֲמָתָהּ. עָנָה לָהֶם: “הָאַבְרֵךְ הַזֶּה הוּא עִלּוּי בַּחֲסִידוּת”.

ב–תרפז

פַּעַם דָּפַק רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין אֵיזֶה מַסְמֵר וְקִבֵּל עַל-יְדֵי-זֶה מַכָּה בְּאֶצְבָּעוֹ, וּכְשֶׁרָאָה זֹאת מוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר לוֹ: “מַדּוּעַ לֹא הִתְפַּלַּלְתָּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִפְנֵי שֶׁדָּפַקְתָּ הַמַּסְמֵר, שֶׁכְּשֶׁתִּדְפֹק מַסְמֵר, לֹא תְּקַבֵּל מַכָּה עַל יָדוֹ…”

ב–תרפח

מוֹהַרְנַ”תְּ לֹא הָיָה בַּעַל-תְּפִלָּה וְלֹא הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּשׁוּם עֵת לִפְנֵי הָעַמּוּד, וְכֵן לֹא הָיָה “בַּעַל מְנַגֵּן” וְלֹא חִבֵּר שׁוּם נִגּוּנִים.

ב–תרפט

בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ, כְּשֶׁהָיָה אֶצְלוֹ עַל אֵיזוֹ שַׁבָּת, הִתְלַהֵב וְהִתְעוֹרֵר כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁיָּצָא בְּלֵיל שַׁבָּת חוּץ לָעִיר לָהָר שֶׁלְיַד הַנָּהָר “בִּיג” הָעוֹבֵר בָּעִיר בְּרֶסְלֶב, וְצָעַק כָּל הַלַּיְלָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִתְבּוֹדְדוּתוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי כָּאן לוֹהֵט אֵשׁ כָּזֶה, הַבְעֵר נָא אֵשׁ זוֹ בְּתוֹךְ לִבִּי”! “אַז דָּא בְּרֶענְט אַזַּא פַיְיעֶר, פַיְיעֶר אַרַיין דָּאס פַיְיעֶר בַּיי מִיר אִין הַארְץ אַרַיין”!.

ב–תרצ

סִפֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ, כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ אֶת הַתּוֹרָה: “רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב” שֶׁבְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן ח’, חָשַׁבְתִּי, שֶׁתּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הִיא כְּתוֹרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שִׁמְשׁוֹן מֵאוֹסְטְרוֹפּוֹלִי זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, אוּלָם כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַתּוֹרָה: “חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם” שָׁם סִימָן כ”ב, רָאִיתִי, שֶׁאלּוּ הֵם בֶּאֱמֶת תּוֹרוֹת רַבִּי נַחְמָן.

ב–תרצא

בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, דְּהַיְינוּ: בִּשְׁנַת תקס”ג, נָסַע עִם רַבֵּנוּ לְמֶעדְוְדִיבְקֶע לִהְיוֹת שָׁם עַל חֲתֻנַּת בִּתּוֹ שָֹרָה, שֶׁהִתְחַתְּנָה שָׁם בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ נִיסָן, וְנִשְׁאַר שָׁם עִם רַבֵּנוּ עַד לְאַחַר חַג-הַפֶּסַח, כַּמְסֻפָּר בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ סִימָן ג’ עַיֵּן שָׁם, וּמוֹהַרְנַ”תְּ רָצָה שֶׁרַבֵּנוּ יַזְמִינוֹ אֶצְלוֹ לִסְעֻדַּת “לֵיל הַסֵּדֶר” בִּכְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת הַנְהָגָתוֹ בַּעֲרִיכַת הַ”סֵּדֶר” – אוּלָם רַבֵּנוּ א הִזְמִינוֹ, כִּי הָיָה נוֹהֵג לָשֶׁבֶת בְּ”לֵיל הַסֵּדֶר” רַק עִם בְּנֵי-בֵּיתוֹ. אוּלָם מוֹהַרְנַ”תְּ מֵרֹב הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ, לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת הַסֵּדֶר שֶׁלּוֹ, הָלַךְ לִמְקוֹם אַכְסַנְיָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וְעָבַר לְיַד הַדֶּלֶת, וְרָאָה אֶת רַבֵּנוּ כְּשֶׁעָמַד עִם הַכּוֹס בְּיָדוֹ וְאָמַר אֶת תְּפִלַּת “שְׁפוֹךְ חֲמָתְךָ”, וְזֶה הָיָה לוֹ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב.

ב–תרצב

כְּשֶׁסָּעַד רַבֵּנוּ עִם בְּנֵי-בֵּיתוֹ, בְּ”לֵיל הַסֵּדֶר”, הָיָה יוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן וּבְנֵי-בֵּיתוֹ בְּסוֹף הַשֻּׁלְחָן שֶׁבַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי, כִּי הַשֻּׁלְחָן הָיָה אָרֹךְ, וְעָמַד בֵּין שְׁנֵי חֲדָרִים. וּבִשְׁאָר שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים א הָיָה מֵסֵב עִמָּהֶם לַשֻּׁלְחָן כְּלָל.

ב–תרצג

בְּסוֹף יָמָיו שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר: “חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אָמְרוּ (ע”ז ה:): ‘אֵין אָדָם עוֹמֵד עַל סוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבּוֹ עַד לְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה’, וּבְכֵן מֵבִין אֲנִי עַתָּה, שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶרְס [קַבְּצָנִים] שֶׁבְּסֵפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִֹיוֹת, הֵם בֶּעטְלֶר אֶחָד, כִּי כָּל בֶּעטְלֶר מִיּוֹם אֶחָד מְקֻשָּׁר לַבֶּעטְלֶר שֶׁבַּיּוֹם הָאַחֵר, כִּי אִי-אֶפְשָׁר לִשְׁמֹר אֶת הָעֵינַיִם, אִם אֵין שׁוֹמְרִים אֶת הַפֶּה וְכוּ’ וְכוּ’, וְעַל-כֵּן כָּל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶר’ס, בְּהֶכְרַח שֶׁהֵם בֶּעטְלֶר אֶחָד.

ב–תרצד

פַּעַם הִתְוַכַּח בְּלַהַט רַבִּי עֲקִיבָא וֶולְוְל עִם מוֹהַרְנַ”תְּ בְּפֵרוּשׁ פְּשָׁט בְּ”מָגֵן אַבְרָהָם”, בְּאֶמְצַע הַוִּכּוּחַ פָּנָה אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “אַתָּה מִתְוַכֵּחַ עִמִּי?! פַּעַם א הֵבַנְתִּי פְּשָׁט בְּ”מָגֵן אַבְרָהָם”, וּבָא אֵלַי הַמָּגֵן אַבְרָהָם בְּעַצְמוֹ וְאָמַר לִי הַפֵּרוּשׁ…” “דּוּ שְׁפַּארְסְט זִיךְ מִיט מִיר?! אִיךְ הָאבּ אַמָּאל נִישְׁט גִּיוואוּסְט פְּשָׁט אִין מָגֵן אַבְרָהָם אִיז דֶּער מָגֵן אַבְרָהָם אַלֵיין גִּיקוּמֶען אוּן מִיר גִּיזָאגְט פְּשָׁט…”

ב–תרצה

פַּעַם פָּנָה מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין וְאָמַר לוֹ קֶטַע מֵהַתְּפִלָּה: “אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְווֹתֶיךָ”, וְסִיֵּם וְאָמַר: “מִי שֶׁזָּכָה לָזֶה אֵינִי יוֹדֵעַ, אַךְ מִי שֶׁהוּא כָּזֶה, הֲרֵינִי מְקַנֵּא בּוֹ! נַחְמָן, אִם אַתָּה יְהוּדִי כָּשֵׁר, הֲרֵי מְקַנֵּא אֲנִי בְּךָ…” “וֶוער סְ’אִיז קֶען אִיךְ נִישְׁט, נָאר וֶוער סְ’זָאל זַיין בִּין אִיךְ אִים מְקַנֵּא, נַחְמָן בִּיסְטוּ אַ עֶרְלִיכֶער יוּד בִּין אִיךְ דִּיךְ מְקַנֵּא…” וְהִפְטִיר עַל זֶה רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן, וְאָמַר, אֵיךְ שֶׁהוּא קָרָא מוֹהַרְנַ”תְּ בְּכָל זֹאת לְאָבִי “יְהוּדִי כָּשֵׁר”.

ב–תרצו

בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְאַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ, הָיָה אוֹמֵר מוֹהַרְנַ”תְּ בְּכָל חֲצוֹת לַיְלָה אֶת הַפֶּרֶק: “אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי” שֶׁבִּמְגִילַת אֵיכָה, כְּדֵי לְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ עַל הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וְעַיֵּן בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ חֵלֶק א’ סִימָן ס”ו.

ב–תרצז

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר בְּתִשְׁעָה בְּאָב אֶת מְגִלַּת אֵיכָה וְהַקִנּוֹת וְסֵדֶר הַתְּפִלָּה וְכוּ’ בְּחֶדֶר סָגוּר, וְהָיָה שׁוֹהֶה בּוֹ כָּל הַלַּיְלָה עַד תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁלְּמָחֳרָת.

ב–תרחצ

רַבֵּנוּ נָתַן לְמוֹהַרְנַ”תְּ בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ הַרְבֵּה סְדָרִים וְשִׁעוּרִים לְלִמּוּד בְּכַוָּנָה, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה לֹא יִהְיֶה לוֹ זְמַן אֲפִלּוּ לִשְׁמֹעַ אֶת טַעֲנוֹת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ עָלָיו וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲנוֹת לָהֶם עַל קֻשְּׂיוֹתֵיהֶם.

ב–תרצט

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: אֵינִי זוֹכֵר מַה הָיָה כָּתוּב בַּסֵּפֶר הַנִּשְֹרָף, שֶׁהֶעְתִּיקוֹ מִפִּי רַבֵּנוּ, אוּלָם זֹאת זוֹכֵר אֲנִי, שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם רַבֵּנוּ גַּם מֵעִנְיַן הַכְנָסַת אוֹרְחִים, וְהַצָּעַת הַמִּטָּה לְאוֹרֵחַ (-חיי”מ סעיף תקע”ד). (נכפל בטעות להלן בסעיף תשפ”א).

ב–תש

פַּעַם בָּא אַבְרֵךְ אֶחָד לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְנָתַן לוֹ רֶענְדְּל אֶחָד לְפִדְיוֹן וּבִקֵּשׁ מִמוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלָיו, “בֶּעט גָּאט פַאר מִיר”?, וְתֵכֶף הָלַךְ מִמוֹהַרְנַ”תְּ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ לֹא הִסְפִּיק מוֹהַרְנַ”תְּ לְדַבֵּר וְלִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ וְכוּ’, קָרָא לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “הַאִם אַתָּה זוֹכֵר עֲדַיִן אֶת מַה שֶּׁעָבַר עָלֶיךָ בְּעֵת פְּלוֹנִי, שֶׁהָיְתָה לְךָ צָרָה זוֹ וְזוֹ, וְהִבְטַחְתָּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁכְּשֶׁיּוֹשִׁיעַ אוֹתְךָ, תַּתְחִיל לְעָבְדוֹ? וְהִנֵּה עֲזָרְךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיָצָאתָ מֵהַצָּרָה, אוּלָם עֲדַיִן א הִתְחַלְתָּ לְעָבְדוֹ כַּהֹגֶן כְּהַבְטָחָתְךָ, וְשָׁכַחְתָּ הַבְטָחָתְךָ, וְכָךְ הָלַךְ וּמָנָה לָאַבְרֵךְ הַזֶּה אֶת כָּל הַהַרְפַּתְּקָאוֹת וְהַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו, וּבְכָל פַּעַם הִבְטִיחַ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁאִם יֵצֵא מֵהַצָּרָה יַתְחִיל לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי; “וְהִנֵּה עַתָּה יֵשׁ לְךָ עוֹד צָרָה וְגַם הִיא בָּאָה לְךָ כְּדֵי לִרְמֹז לְךָ שֶׁתַּתְחִיל לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הָעִקָּר מִתְכַּוְנִים אֵלֶיךָ, וְאַתָּה בָּא וְנוֹתֵן לִי פִּדְיוֹן. מַה אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי הַשְּׂכִיר-יוֹם שֶׁלְךָ? (הַנַּיַמְטְשִׁיק), אֲנִי אֶתְפַּלֵּל עֲבוּרְךָ, וְאַתָּה תַּחֲזֹר לְאִוַּלְתְּךָ? כִּי הָעִקָּר מִתְכַּוְּנִים מִלְּמַעְלָה עָלֶיךָ, רַק גַּם אֲנִי אֶעֱזֹר וְאֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ…”

ב–תשא

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “נָהוּג בָּעוֹלָם שֶׁכְּשֶׁמַּזְכִּירִים אֶת משֶׁה רַבֵּנוּ לְהַזְכִּיר גַּם אֶת תַּלְמִידוֹ יְהוֹשֻׁעַ; וּכְשֶׁמַּזְכִּירִים אֶת רַשְׁבִּ”י מַזְכִּירִים אֶת תַּלְמִידוֹ רַבִּי אַבָּא; וּכְשֶׁמַּזְכִּירִים אֶת הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ מַזְכִּירִים אֶת תַּלְמִידוֹ רַבִּי חַיִּים וִויטַאל; וּכְשֶׁמַּזְכִּירִים אֶת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ מַזְכִּירִים אֶת תַּלְמִידוֹ הַמַּגִּיד; וּכְשֶׁיַּזְכִּירוּ אֶת רַבֵּנוּ יַזְכִּירוּ גַּם אוֹתִי…

ב–תשב

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר עַל מַה שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ, שֶׁטּוֹב לִהְיוֹת סוֹחֵר מִלְּהִתְפַּרְנֵס מִמְּלַמְּדוּת וְכוּ’ כַּמְבֹאָר בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן, “בִּמְקוֹם לִהְיוֹת סוֹחֵר בְּלא הַנְהָגַת הַהִתְבּוֹדְדוּת כְּבָר טוֹב יוֹתֵר לִהְיוֹת מְלַמֵּד, “אֵיידֶער אַ סוֹחֵר אָן הִתְבּוֹדְדוּת אִיז שׁוֹין בֶּעסֶער אַ מְלַמֵּד”.

ב–תשג

פַּעַם צָם מוֹהַרְנַ”תְּ בְּתַעֲנִית בה”ב, כְּשֶׁשְּׁאָלוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי: “הֲרֵי רַבֵּנוּ לֹא הִדְרִיכָנוּ בְּדֶרֶךְ הַתַּעֲנִיּוֹת”, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “רַבֵּנוּ שִׁבַּח אֶת הַסִּדּוּר “הַשָּׁמֵן” “דֶּעם גְּרָאבְּן סִדּוּר”, וְשָׁם כָּתוּב, שֶׁצָּרִיךְ לָצוּם.

ב–תשד

רַבִּי זַלְמָן הָרַב מִמֶּעדְוֶדִיבְקֶע, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְשַׁעְיָה שָׁלוֹם בֶּן רַבִּי יוּדְל תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, הָיָה דָּבוּק בְּמוֹהַרְנַ”תְּ מְאֹד מְאֹד, וּמֵחֲמַת זֶה נִתְעוֹרְרָה עָלָיו מַחֲלֹקֶת מִבְּנֵי עִירוֹ, וּפַעַם, כְּשֶׁחָזַר מִנְּסִיעָתוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ הִתְחִילוּ שְׁנֵי אַבְרֵכִים לְדַבֵּר בְּפָנָיו דִּבּוּרֵי בִּזְיוֹנוֹת וְכוּ’ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ, וְרָצָה רַבִּי זַלְמָן לָצֵאת מֵהַחֶדֶר, וְהָלְכוּ וְנָעֲלוּ בְּפָנָיו אֶת הַדֶּלֶת בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֻכְרָח לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבּוּרֵיהֶם הָרָעִים. אַחַר-כָּךְ לֹא לָקַח זְמַן רַב וְנִפְטַר אֶחָד מִשְּׁנֵי הָאַבְרֵכִים שֶׁהוּא הָיָה הַמְבַזֶּה הַגָּדוֹל, וְאָמַר רַבִּי זַלְמָן עַל זֶה: “אֲנִי לֹא עָשִֹיתִי זֹאת, לֹא הֶעֱנַשְׁתִּי אוֹתָם, אוּלָם מִן הַשָּׁמַיִם קִינְאוּ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ.

ב–תשה

פַּעַם, כְּשֶׁסִּפֵּר רַבִּי זַלְמָן לְמוֹהַרְנַ”תְּ מִגֹּדֶל הַיִּסּוּרִים שֶׁסּוֹבֵל מֵהַמִּתְנַגְּדִים בְּעַד הִתְקָרְבוּתוֹ לְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ, צִוָּה עָלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּשְׁתֹּק וְלֹא יַעֲנֶה לַחוֹלְקִים כְּלָל, אַחַר-כָּךְ אָמַר פַּעַם רַבִּי זַלְמָן: “בָּזֶה שֶׁאָמַר לִי מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁאשְׁתֹּק וְלֹא אֶעֱנֶה לָהֶם, בָּזֶה נָתַן לִי אֶת הַכֹּחַ, שֶׁאוּכַל לִשְׁתּוֹק”.

ב–תשו

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא פַּעַם בְּשָׁנָה לְעִיר מֶעדְוֶדִיבְקֶע, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָיְתָה סְמוּכָה לִטְשֶׁערִין רָצָה לְבַקֵּר גַּם שָׁם, מֵחֲמַת שֶׁרַבֵּנוּ הָיָה דָּר שָׁם, וְאַחַר-כָּךְ הָיָה נוֹסֵעַ לִטְשֶׁערִין עַל שַׁבָּת קֹדֶשׁ וְהָיָה מִתְאַכְסֵן בְּבֵית רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף מְחֻתָּנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וְרַבִּי זַלְמָן הָרַב מִמֶּעדֶוְדִיבְקֶע, מֵרֹב דְּבֵקוּתוֹ וְהִתְקַשְּׁרוּתוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, לֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה שֶׁשָּׁהָה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעִירוֹ, וְהָיָה נוֹסֵעַ אַחֲרָיו לִטְשֶׁערִין.

ב–תשז

וְסִפֵּר רַבִּי זַלְמָן, שֶׁפַּעַם כְּשֶׁבָּא לִטְשֶׁערִין לְשַׁבָּת כְּדֵי לִשְׁהוֹת שָׁם בְּשַׁבָּת עִם מוֹהַרְנַ”תְּ, רָצָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ מִיָּד בְּבוֹאוֹ, אוּלָם מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה כְּבָר בְּחַדְרוֹ, וּלְרֹב דְּבֵקוּתוֹ וְהִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ לִרְאוֹת פָּנָיו, לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק וּפָתַח חֲרִישִׁית אֶת דֶּלֶת חַדְרוֹ הַמְיֻחָד שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, וְרָאָה אוֹתוֹ עוֹמֵד וּפָנָיו בּוֹעֲרִים וְלוֹהֲטִים מְאֹד, וְאָמַר, כְּשֶׁסִּפֵּר זֹאת לְאַנַ”שׁ: “מָה אוֹמַר לָכֶם, מָאתַיִים מְנוֹרוֹת! שְׁלשׁ מֵאוֹת מְנוֹרוֹת! פָּנָיו לָהֲטוּ! וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי: וְכִי אֲנִי זַלְמָן, מַטְעֶה אֶת עַצְמִי בִּרְאִיָּתִי, אוּלָם הִבַּטְתִּי הֵיטֵב שׁוּב וְרָאִיתִי שׁוּב כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְתֵכֶף כְּשֶׁהִבְחִין בּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “אַה, זֶה אַתָּה זַלְמָן”?, וְנֶהֶפְּכוּ פָּנָיו כְּמִקֹּדֶם, עַד שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ זֶה – הָאַחֲרוֹן – גָּדוֹל מֵהָרִאשׁוֹן, אֵיךְ שֶׁבִּן רֶגַע נִשְׁתַּנּוּ פָּנָיו לְהֶרְגֵּלוֹ. “וָואס זָאל אִיךְ אַייךְ זָאגְן צְוֵוי הוּנְדֶערְט לָאמְפְּן! דְּרַיי הוּנְדֶּערְט לָאמְפְּן! דָּאס פָּנִים הָאט גִּיבְּרֶענְט! – הָאבּ אִיךְ בַּיי זִיךְ גִּיטְרַאכְט אִיךְ זַלְמָן זָאל זִיךְ נַערְ’ן – עֶר הָאט גִּילוֹיכְטְן – אַה דָּאס בִּיסְטוּ זַלְמָן”. (סִפּוּר זֶה שָׁמַע רל”י מֵרַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ בֶּן רַבִּי אַיְיזִיק קְרַאסִינְשְׁטֵיין, בְּטֶעפְּלִיק, שֶׁשְּׁמָעָהּ מִפִּי רַבִּי זַלְמָן בְּעַצְמוֹ).

ב–תשח

בְּ”שָׁבוּעוֹת הַגָּדוֹל”, שֶׁהָיָה נִקְרָא בְּפִי אַנַ”שׁ “דֶּער גְּרוֹיסֶער שָׁבוּעוֹת”, שֶׁהָיָה בִּשְׁנַת תקצ”ה, הִגִּיעַ אָז מֵאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל גַּם רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּלְמִידוֹ וְשַׁמָּשׁוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ עִם בְּנוֹ, כְּדֵי לִמְצֹא לוֹ זִוּוּג בְּחוּץ-לָאָרֶץ, כִּי קָשֶׁה הָיָה לוֹ לִמְצֹא אֶת זִוּוּגוֹ בְּאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דִּבּוּרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, הִתְפַּעֵל כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁפָּנָה לְרַבִּי יִצְחָק, הַמְכֻנֶּה רַבִּי אִיצְל, חֲתַן הַמַּגִּיד מִטְּרָהוִיץ, וְאָמַר לוֹ: “תָּמִיד חָשַׁבְתִּי עַל מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁהוּא תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, כָּעֵת אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהוּא הוּא הָרַבִּי בְּעַצְמוֹ”! “אִיךְ הָאבּ גִּיקְלֶערְט אַז עֶר אִיז אַ תַּלְמִיד – אִיךְ זֶעה אַז עֶר אִיז גָּאר דֶּער רַבִּי אַלֵּיין”!. וְאָמַר לוֹ עוֹד: “אֲנִי הֲרֵי מֵבִין עַל “יְהוּדִי טוֹב”, כְּלוֹמַר: “רַבִּי”, כִּי עָזַבְתִּי אֶת כָּל מְפֻרְסְמֵי הַדּוֹר וְהִתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנּוּ בִּהְיוֹתוֹ עֲדַיִן יֶלֶד, וּבְכֵן אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, שֶׁכַּיּוֹם מוֹהַרְנַ”תְּ הוּא הוּא צַדִּיק הַדּוֹר”! “אִיךְ בִּין דָּאךְ אַ מֵבִין אוֹיף אַ “גּוּטֶער יוּד”, אִיךְ הָאבּ דָּאךְ אָפּ גִּלָאזְט אַלֶע מְפֻרְסָמִים אוּן זִיךְ מְקָרֵב גִּיוֶוען צוּ אַ אִינְגְּל – זָאג אִיךְ דִּיר, אַז הַיְינְט אִיז רַבִּי נָתָן צַדִּיק הַדּוֹר”!.

ב–תשט

כַּיָּדוּעַ, הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ מַקְפִּיד מְאֹד עַל כָּל שְׁעוֹתָיו וּרְגָעָיו, וּבִגְלַל זֶה הָיוּ לוֹ כַּמָּה שְׁעוֹנִים בְּבֵיתוֹ, וּפַעַם אָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת עַל מַאֲמַר הַמִּשְׁנָה שֶׁבְּאָבוֹת (פֶּרֶק ד, ג): “אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה”, שֶׁאדָם שֶׁאֵינוֹ חַי עִם הַשָּׁעוֹן וְהַזְּמַן, אֵינוֹ אָדָם!.

ב–תשי

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נִזְהָר כָּל-כָּךְ מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְפוּאוֹת, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַסְגֻלּוֹת הַמּוּבָאוֹת בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת כִּסְגֻלָּה לִרְפוּאָה, לֹא אָבָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.

ב–תשיא

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר עַל רַבִּי עוֹזֵר תַּלְמִידוֹ, שֶׁנִּפְטַר בְּחַיָּיו צָעִיר לְיָמִים מֵהַקְפָּדָתוֹ, שֶׁהוּא הָיָה בִּבְחִינַת הֵצִיץ וּמֵת. (א”ה, עַיֵּן בְּתוֹרָה ל”א שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’).

ב–תשיב

כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ שׁוֹהֶה בְּאוּמַאן, הָיָה מִתְאַכְסֵן בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי, וְדוֹדָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהָיְתָה דָּרָה בְּאוּמַאן, הָיְתָה נוֹדֶבֶת לְרַבִּי נַפְתָּלִי עֲבוּר הָאֵרוּחַ, כִּי אֶצְלָהּ א רָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ לְהִתְאַכְסֵן, וְעַל-כֵּן נָהֲגָה כָּךְ.

ב–תשיג

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “כָּל מִי שֶׁרַק יִתְחַבֵּר לְרַבֵּנוּ, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, שׁוּב לֹא יַעַזְבֶנּוּ רַבֵּנוּ לְעוֹלָם עַד שֶׁיְּתַקְּנוֹ”.

ב–תשיד

פַּעַם, כְּשֶׁחָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לִהְיוֹת בְּלֵיל יוֹם שֵׁנִי, יָצְאוּ אַנְשֵׁי טֶעפְּלִיק מֵעִירָם לִנְסֹעַ לְאוּמַאן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת-קֹדֶשׁ, וְאֶת הַסְּלִיחוֹת שֶׁל עֶרֶב רֹאשׁ-הַשָׁנָה הַנִּקְרָאִים “זְכוֹר בְּרִית” אָמְרוּ יַחְדָּו בִּכְפָר “פַּאלָאנְקֶע” הַקָּרוֹב לְאוּמַאן, וְרוֹב אַנַ”שׁ מִשְּׁאָר הָעֲיָרוֹת הִקְדִּימוּ לָבוֹא כְּבָר עַל שַׁבָּת, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לוֹמַר גַּם אֶת הַסְּלִיחוֹת בְּאוּמַאן. וּכְשֶׁהִגִּיעוּ אַנַ”שׁ מִטֶּעפְּלִיק לְאוּמַאן, גָּעַר בָּהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לָהֶם: “אִם כָּךְ אַתֶּם נוֹהֲגִים לָבוֹא לְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, טוֹב יוֹתֵר בִּכְלַל א לָבוֹא”!, “אֵיידֶער אַזַּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אִיז בֶּעסֶער אִין גַּאנְצְן נִישְׁט”!. מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה מְכַנֶּה אֶת אַנַ”שׁ מִטֶּעפְּלִיק “טֶעפְּלִיקֶער בַּעֲלֵי בָּתִּים”, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיוּ עוֹבְדֵי ה’ מָפְלָגִים.

ב–תשטו

כְּשֶׁחָלְתָה זוּגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, עָבַר אָז רַבִּי יוּדְל בִּנְסִיעָתוֹ לְאוּמַאן דֶּרֶךְ עִיר בְּרֶסְלֶב, כִּי כֵן הָיָה נוֹהֵג, שֶׁבְּכָל נְסִיעוֹתָיו לְאוּמַאן הָיָה עוֹבֵר וְשׁוֹהֶה מְעַט בְּעִיר בְּרֶסְלֶב, צִוָּה מוֹהַרְנַ”תְּ לְזוּגָתוֹ, שֶׁתֵּלֵךְ לְהִתְבָּרֵךְ אֵצֶל רַבִּי יוּדְל, כְּשֶׁנִּכְנְסָה אֶצְלוֹ וּבִקְּשָׁה אוֹתוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל לִרְפוּאָתָהּ, לֹא עָנָה לָהּ רַבִּי יוּדְל כְּלוּם, אַחַר-כָּךְ אָמַר: “וְכִי מַה יָּכוֹל אֲנִי לַעֲזֹר לָהּ, וּמוֹהַרְנַ”תְּ צָרִיךְ לְהָבִיא לָעוֹלָם עוֹד שְׁנֵי בָּנִים…”

ב–תשטז

רַבִּי שְׁמוּאֵל, אָבִיו שֶׁל רַבִּי אַבָּא’לֶה, לֹא הָיָה קָשׁוּר וְדָבוּק תְּחִלָּה כָּרָאוּי בְּמוֹהַרְנַ”תְּ, אוּלָם לְאַחַר שֶׁרָאָה, אֵיךְ שֶׁבְּנוֹ רַבִּי אַבָּא’לֶה שֶׁהָיָה דָּבוּק מְאֹד אַחַר מוֹהַרְנַ”תְּ, מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד בְּיוֹם הַשָּׁנָה שֶׁל אִמּוֹ (הַיְינוּ זוּגָתוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל), שֶׁהִתְפַּלֵּל אָז בְּהִתְלַהֲבוּת וּדְבֵקוּת נוֹרָאָה, הֵבִין, שֶׁבְּנוֹ זָכָה לְמַדְרֵגָה זוֹ, מֵחֲמַת דְּבֵקוּתוֹ בְּמוֹהַרְנַ”תְּ, וּמֵאָז דָּבַק גַּם הוּא בְּמוֹהַרְנַ”תְּ וְהִתְקָרֵב אֵלָיו.

ב–תשיז

רַבִּי יִצְחָק, חֲתַן הַמַּגִּיד מִטְּרָהוִויצֶע, הִתְחִיל לְחַבֵּר תְּפִלּוֹת עַל הַתּוֹרוֹת שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן עוֹד לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, אוּלָם כְּשֶׁהִגִּיעַ לְתוֹרָה ג’, לֹא יָדַע אֵיךְ לְהַתְחִיל לְחַבֵּר וּלְסַדֵּר עָלֶיהָ תְּפִלָּה. כְּשֶׁרָאָה אַחַר-כָּךְ אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ עַל תּוֹרָה זוֹ הַמַּתְחֶלֶת: “הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְהַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה וְכוּ'” הִתְפַּעֵל וְאָמַר: “מוֹהַרְנַ”תְּ הוּא הוּא הַצָּרִיךְ לְחַבֵּר אֶת הַתְּפִלּוֹת עַל הַתּוֹרוֹת וְלֹא אֲנִי…”

ב–תשיח

רַבִּי אַהֲרֹן, הָרַב מִבְּרֶסְלֶב הָיָה יוֹשֵׁב לִסְעֻדַּת פּוּרִים עִם בְּנֵי-הָעִיר כְּדֶרֶךְ הָרַבָּנִים. פַּעַם, בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה, כְּשֶׁשָּׁמַע מֵאֲנָשִׁים גֹּדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה אָז בְּבֵית מוֹהַרְנַ”תְּ עִם תַּלְמִידָיו הָעוֹבְדֵי ה’ הַגְּדוֹלִים, הִתְפַּעֵל וְשִׁבַּח אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ וְהִפְלִיג מְאֹד בְּשִׁבְחוֹ.

ב–תשיט

רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק חִבֵּר כַּמָּה סְפָרִים ורל”י שְׁלִיטָ”א מְסַפֵּר, שֶׁרָאָה סֵפֶר דְּרוּשׁ מִמֶּנּוּ, וּבְכָל סִיּוּמֵי הַדְּרָשׁוֹת הָיָה מְסַיֵּם: “וְכָךְ אִיתָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן וְכוּ'”, וּבֵאֵר אֶת הַדְּרַשׁ עַל-פִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ. הַסֵּפֶר הַזֶּה נֶאֱבַד וְאֵינֶנּוּ, חֲבָל עַל דְּאָבְדִין!

וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן, שֶׁגַּם בָּזֶה גָּדְלָה מַעֲלָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהוּא הִתְחִיל אֶת כָּל דְּרָשׁוֹתָיו בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן, וְהִצִּיבָם כִּיסוֹד מוּצָק, וַעֲלֵיהֶם דָּרַשׁ וְחִדֵּשׁ חִדּוּשָׁיו, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּחִדּוּשָׁיו שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ב–תשכ

רַבִּי משֶׁה בְּרֶסְלֶבֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִפְטַר בְּיוֹם רֹאשׁ-חֹדֶשׁ טֵבֵת, וּבְלֵיל רֹאשׁ-חֹדֶשׁ אָמַר לְרַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיֵּלֵךְ וְיֹאמַר לְרַבִּי נַייחָא אַבָּא’לִיס שֶׁהָיָה לוֹ יָאר-צַייט בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִלְמוֹד לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הַנִּפְטָר תּוֹרָה בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן בְּנוֹסָף לְלִמּוּד הַמִּשְׁנָיוֹת, כִּי כֵן שָׁמַע מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁכְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִים בְּנֵי הָעוֹלָם לִלְמוֹד מִשְׁנָיוֹת לְעִלּוּי נִשְׁמַת הַמֵּת כְּמוֹ כֵן נָכוֹן שֶׁיִּלְמְדוּ תּוֹרָה מִסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן וְיֹאמְרוּ שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּד זֶה לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הַנִּפְטָר. וּבְאוֹתָהּ לַיְלָה עַצְמָה נִפְטַר רַבִּי משֶׁה בְּרֶסְלֶבֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

ב–תשכא

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר פַּעַם: “בְּעֵת שֶׁהָיִיתִי שׁוֹמֵעַ אֵיזֶה דִּבּוּר מֵרַבֵּנוּ, הָיִיתִי מִתְלַהֵב כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁהָיָה לִי בְּאוֹתוֹ עֵת בִּטּוּל הַבְּחִירָה לְגַמְרֵי”!

ב–תשכב

פַּעַם אָמַר אֶחָד לְמוֹהַרְנַ”תְּ בֹּקֶר טוֹב “רַבִּי”, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ בַּחֲזָרָה בֹּקֶר טוֹב “עוֹזֵר”. “גוּט מָארְגְן בַּאהֶעלְפֶער”, כְּאוֹמֵר לוֹ אִם אֲנִי רַבִּי הֲרֵי אֲנִי כְּרַבִּי שֶׁל יְלָדִים קְטַנִּים, וּבְכֵן חָשׁוּב הִנְּךָ כְּעוֹזֵר הָרַבִּי הַמְּסַיֵּיעַ לוֹ בְּלִמּוּד הַיְּלָדִים. כָּל-כָּךְ בָּרַח מִשֶּׁמֶץ מַנְהִיגוּת וְרַבָּנוּת.

ב–תשכג

כְּשֶׁדִּבֵּר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ מִשְׁטוּת דֶּרֶךְ הָעוֹלָם, אָמַר: כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם מְשׁוּגָעִים הֵמָּה (כָּל אֶחָד וְשִׁגְעוֹנוֹ), וְגַם אֲנִי כְּמוֹתָם, אוּלָם זֹאת מַעֲלָתִי שֶׁהִכַּרְתִּי פִּקֵּחַ. “דִי גַאנְצֶע וֶועלְט אִיז מְשׁוּגָע אוּן אִיךְ אוֹיךְ נָאר אִיךְ הָאבּ גִיקֶענְט אַ קְלָארְן”.

ב–תשכד

כְּשֶׁהִתְוַכֵּחַ פַּעַם אֶחָד עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעִנְיָנֵי אֱמוּנָה, הִתְבַּטֵּא מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: אַתָּה מִתְוַכֵּחַ עִמִּי, אָמַרְתִּי לְהִירְשׁ בֶּער וָאֶרְאֶה אֶת ה’ וְהֶאֱמִין לִי. כַּיָּדוּעַ הָיָה הִירְשׁ בֶּער בִּתְחִילַת הִתְקָרְבוּתוֹ אֶפִּיקוֹרֶס גָּדוֹל עַד מְאֹד.

ב–תשכה

סִפֵּר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבִּפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֹא הִבְחִין בְּשׁוּם פַּעַם שׁוּם חִלּוּק בֵּין כְּשֶׁהָיָה לוֹ שׁוּם צָרָה לְאַחֲרֶיהָ כְּשֶׁעָזְרוֹ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, כִּי הָיָה אֶצְלוֹ עֵת הַצָּרָה וְהַיְשׁוּעָה שָׁוִים, מֵרוֹב אֱמוּנָתוֹ וּבִטְחוֹנוֹ בַּה’, וְרַק לִפְנֵי תְּפִלָּתוֹ וְאַחֲרֶיהָ הָיָה נִכָּר שִׁינוּי בְּפָנָיו.

ב–תשכו

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ בְּסוֹף יָמָיו: הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁהָרַב בַּעַל הַשַּׁ”ךְ הָיָה לוֹ הַשְׁבָּעַת הַקּוּלְמוּס בִּכְתִיבָתוֹ אֶת פֵּירוּשׁוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּסְפָרָיו, אֲנִי א הָיָה לִי הַשְׁבָּעַת הַקּוּלְמוּס, אוּלָם הִסְפַּקְתִּי לִכְתּוֹב כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה מֵחֲמַת שֶׁשָּׁמַרְתִּי אֶת הַזְּמַן.

ב–תשכז

בְּ”שָׁבוּעוֹת הַגָּדוֹל” שֶׁהָיָה בִּשְׁנַת תקצ”ה בְּעֵת סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת, כְּשֶׁהִבְחִין מוֹהַרְנַ”תְּ בִּלְחִישׁוֹת אַנַ”שׁ שֶׁלָּחֲשׁוּ בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם, בְּאָמְרָם הֲרֵי הוּא עַצְמוֹ רַבֵּנוּ, צָעַק לְעַצְמוֹ בְּעֵת הַזְמִירוֹת “הַנֵּי כַּלְבֵּי דַּחֲצִיפִין” “כֶּלֶב הַחוּצָה” “כֶּלֶב אַרוֹיס”, בְּחָשְׁשׁוֹ מִפְּנֵי הִרְהוּרֵי גַּאֲוָה שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בּוֹ.

ב–תשכח

אָמַר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ: חֵן דִּקְדוּשָׁה הָאֲמִתִּי הָיָה לְרַבֵּנוּ, אֲנִי אֵין לִי חֵן אֱמֶת כָּזוֹ, אוּלָם תּוֹדָה לָאֵל, נָקִי אֲנִי מֵחֵן שֶׁל שֶׁקֶר.

ב–תשכט

אָמַר פַּעַם: מַדּוּעַ הוֹלֵךְ לִי סֵדֶר הָעֲבוֹדַת ה’ בְּזִקְנוּתִי כְּסֵדֶר, מִשּׁוּם שֶׁבִּשְׁנוֹתַי הַצְּעִירוֹת עָסַקְתִּי הַרְבֵּה בְּהִתְבּוֹדְדוּת. “פַאר וָואס אוֹיף דֶער עֶלְטֶער גֵייט מִיר רִיגוֹלַאר וַוייל אִיךְ הָאבּ אוֹיף דֶער יוּגְנְד גִיהַאט אַסַאךְ הִתְבּוֹדְדוּת”.

ב–תשל

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר לִפְנֵי הִסְתַּלְקוּתוֹ: “גַּם זֶה הַמּוֹצִיא אֶצְלִי אֶת דְּלָיֵי הַזֶּבֶל, יוּכַל לְהַנְהִיג אַחַר-כָּךְ אֶת הַגַּלְגַּל”.

ב–תשלא

אַנַ”שׁ שֶׁרָאוּ אֵיךְ שֶׁרַבִּי אֶפְרָיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי קָשׁוּר וְדָבוּק מְאֹד אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ, הִצִּיעוּ אוֹתוֹ לְשִׁידוּךְ לְבַת מוֹהַרְנַ”תְּ, וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּשְׁאֲלוּ אֶת רַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עֲבוּר זֶה, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ לְרַבִּי יוּדְל אָמַר, שֶׁבְּעֵת הִשְׁתַּטְחוּתוֹ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ יִשְׁאָלֵהוּ לָזֶה. אַחַר-כָּךְ אָמַר רַבִּי יוּדְל: “אָמַר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אִם יֵשׁ לִי עוֹד שְׁנֵי יְדִידִים שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָם בְּיַחַד שֶׁגַּם הֵם יָרִיבוּ בֵּינֵיהֶם.

ב–תשלג

סִפֵּר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁרָאָה פַּעַם אֶת הַתְּפִלָּה הַמְיֻסֶּדֶת עַל תּוֹרָה נו “לָמָה פָּנֶיךָ תַּסְתִּיר” אֵיךְ שֶׁכָּל הַתְּפִלָּה מְחוּקָה מֵרוֹב דְּמָעוֹת שֶׁשָּׁפַךְ בָּהּ מוֹהַרְנַ”תְּ, וְהִכִּיר בָּהּ רַק בִּגְלַל הַתֵּיבוֹת “לָמָּה פָּנֶיךָ תַּסְתִּיר”, שֶׁהָיוּ גְּדוֹלוֹת וּבוֹלְטוֹת, שֶׁבָּהּ פָּתַח וְהִתְחִיל אֶת הַתְּפִלָּה.

ב–תשלד

פַּעַם נָסַע מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִם עֶגְלוֹן אֶחָד, שֶׁנָּשָֹא בַּעֲגָלָתוֹ שַֹק קֶמַח, כְּשֶׁהִתְחִיל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף, גָנַח הָעֶגְלוֹן מָתַי כְּבָר נָבוֹא לָאַכְסַנְיָה? כִּי חָשַׁשׁ שֶׁיִּתְקַלְקֵל הַקֶּמַח עַל יְדֵי הַמָּטָר, וְחָזַר עַל זֶה כַּמָּה פְּעָמִים, נַעֲנָה מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר, אֶצְלוֹ נִגְמַר הַתַּכְלִית בָּאַכְסַנְיָה, אוּלָם הַתַּכְלִית שֶׁלִּי הוּא רָחוֹק לְהַלָּן יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

ב–תשלה

כְּשֶׁהִתְאוֹנֵן פַּעַם רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ בְּאָמְרוֹ חֲבָל שֶׁלֹּא זָכִיתִי אַף אֲנִי לְהַכִּיר אֶת רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ בִּגְעָרָה, וְכִי מִי הִכִּיר אֶת רַבֵּנוּ “יוֹסֵף פַּרוֹנִיק”? יוֹסֵף זֶה הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ מִזִּכָּיוֹן הַעֲבָרַת נוֹסְעִים עַל הַגֶּשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר שֶׁבְּצַד עִיר רֵיירִיד לַצַּד הַשֵּׁנִי הַקָּרוֹב לְעִיר בְּרֶסְלֶב, וְהוּא גַּם הֶעֱבִיר אֶת רַבֵּנוּ, וְהִתְפָּאֵר בָּזֶה, וְרָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהַדְגִּישׁ שֶׁעִקָּר הַכָּרַת רַבֵּנוּ אֵינָה בִּרְאִיָּתוֹ גְּרֵידָא, אֶלָּא כְּפִי יְדִיעָתוֹ אֶת רַבֵּנוּ בָּעוֹמֶק וְקִיּוּם עֵצוֹתָיו וְכוּ’.

ב–תשלו

מְסַפְּרִים בְּשֵׁם מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁכְּשֶׁדִּבֵּר פַּעַם מִגֹּדֶל מַעֲלַת הַשִּׂמְחָה וְחִיּוּבָהּ, שָׁאַל אוֹתוֹ אֶחָד וּמָה אֶעֱשֶֹה שֶׁאֵין לִי מִמַּה לִּשְֹמֹחַ לְרוֹב צָרוֹתַי וִיגוֹנִי, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ אִם כֵּן תַּלְוֶה וְתִשְׁאַל לְעַצְמְךָ עַתָּה שִֹמְחָה מֵהַיְּשׁוּעוֹת שֶׁעוֹד יוֹשִׁיעַ אוֹתְךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְתִצְטָרֵךְ אָז לִשְֹמוֹחַ עַל הַטּוֹבָה… שְֹמַח כְּבָר עַתָּה בָּזֶה. “בָּארְג זַאךְ אוֹיס אַ שִֹמְחָה”.

ב–תשלז

כַּיָּדוּעַ לֹא יָשַׁן מוֹהַרְנַ”תְּ כִּי אִם שָׁעָה מוּעֶטֶת, עַד שֶׁהָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ אַנַ”שׁ עַל זֶה, עָנָה וְאָמַר: הֲרֵי מִטִּבְעִי זָרִיז אֲנִי וּבְכֵן זָרִיז אֲנִי גַּם בְּשֵׁינָתִי. “אִיךְ בִּין דָאךְ אַ זָרִיז בִּין אִיךְ אַ זָרִיז אִין מַיין שֶׁאפְן אוֹיךְ” ! .

ב–תשלח

פַּעַם כְּשֶׁנָּסַע רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין עִם מוֹהַרְנַ”תְּ בַּעֲגָלָה, עָף לְמוֹהַרְנַ”תְּ כּוֹבָעוֹ הָעֶלְיוֹן, וְהֵבִין רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה הַדָּבָר לְבִזָּיוֹן לְמוֹהַרְנַ”תְּ, לִכָּנֵס לָעִיר לֹא כּוֹבָעוֹ הָעֶלְיוֹן, וּבְכֵן צִוָּה לָעֶגְלוֹן לַעֲצוֹר וְטָרַח אֶת עַצְמוֹ לַחֲזוֹר וּלְחַפֵּשֹ אַחַר הַכּוֹבַע עַד שֶׁמָּצְאוֹ וְהֶחֱזִירוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, כְּשֶׁהֶחֱזִירוֹ אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ בְּשִֹמְחָה “תָּנוּחַ רֹאשְׁךָ עַל מְקוֹמְךָ”, וּכְשֶׁהָיָה ראבר”נ מְסַפֵּר מַעֲשֶֹה זוֹ, הִדְגִּישׁ וְאָמַר: “הֲרֵי הָיָה לְאָבִי בְּרָכָה מִמוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיָּנוּחַ לוֹ רֹאשׁוֹ עַל מְקוֹמוֹ וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה בֶּאֱמֶת אָדָם נָבוֹן וּמְיוּשָׁב מְאֹד”.

ב–תשלט

אָמַר פַּעַם: “הַמָּשִׁיחַ שֶׁלִי כְּבָר בָּא”, כְּאוֹמֵר, שֶׁמִּצִּידוֹ אֵין כְּבָר עִכּוּב מָשִׁיחַ, וּמִבְּחִינָתוֹ מָשִׁיחַ כְּבָר בָּא, “מַיין מָשִׁיחַ אִיז שׁוֹין גִיקוּמֶען”.

ב–תשמ

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: אִם הָיִיתִי רוֹצֶה לְבָאֵר וְלִכְתּוֹב דִּבְרֵי הִתְחַזְקוּת עַל מַה שֶּׁנַּעֲשָֹה בֵּין הָאִישׁ לְאִשְׁתּוֹ (בֵּינוֹ לְבֵינָהּ) הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַכְפִּיל אֶת חִבּוּרִי, הַיְינוּ סִפְרֵי לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת.

ב–תשמא

פַּעַם בָּאוּ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְאוּמַאן רַבִּי שִֹמְחָה בָּרוּךְ וְרַבִּי אֶפְרָיִם בְּנֵי שָֹרָה בַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּמֶרְכָּבָה מְכוּבֶדֶת וַהֲדוּרָה, כְּשֶׁרָאוּם מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי, לֹא מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינֵיהֶם, וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה, מַה יִהְיֶה עִמָּהֶם? צְרִיכִים לַעֲשֹוֹת לָהֶם טוֹבָה, וְיָרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם כָּל-כָּךְ עַד שֶׁדָּאַג מוֹהַרְנַ”תְּ לְסַפֵּק בְּגָדִים עֲבוּר רַבִּי אֶפְרָיִם.

ב–תשמב

הָיָה אֶחָד מֵהַמְפוּרְסָמִים (ר’ רפאל מבערשאד, תלמיד ר’ פנחס מקוריץ זיע”א) שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּקַבָּלָה חֲמוּרָה לְהִזָּהֵר מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ שֶׁקֶר וּלְדַבֵּר רַק אֱמֶת בְּתַכְלִית, וְכָל עֲבוֹדָתוֹ וְדִבּוּרָיו הָיָה סְבִיב קוֹטֶב זֶה, פַּעַם בְּלֵית בְּרֵירָה הָיָה חַיָּב לַעֲבוֹר אֶת הַגְּבוּל, אוּלָם לֹא הָיָה לוֹ פַּסְפּוֹרְט, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ שׁוֹמְרֵי הַגְּבוּל אִם יֵשׁ לוֹ דַּרְכּוֹן? עָנָה שֶׁאֵין לוֹ, מֵחֲמַת מִדַּת הָאֱמֶת, וְתָפְסוּהוּ לְבֵית הַסּוֹהַר, וְהָיָה צָרִיךְ אַחַר-כָּךְ לְבַטֵּל הַרְבֵּה מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה וּלְשַׁקֵּר שְׁקָרִים הַרְבֵּה כְּדֵי לָצֵאת לַחָפְשִׁי, וְדִבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ מִזֶּה, וְאָמַר, שֶׁזֶּה הָיָה לוֹ מֵחֲמַת שֶׁלֹּא יָדַע לְהִשְׁתַּמֵשׁ עִם מִדַּת הָאֱמֶת בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, כִּי הָיָה לוֹ רַק לְנַעֲנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ כְּסִימָן הֵן וְהָיָה עוֹבֵר הַגְּבוּל בְּשָׁלוֹם, וּמֵחֲמַת חוּמְרָתוֹ בְּמִדַּת הָאֱמֶת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָה נֶאֱלַץ אַחַר-כָּךְ לְשַׁקֵּר שְׁקָרִים גְּדוֹלִים וּלְבַטֵּל הַרְבֵּה מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה עֲבוּר שִׁחְרוּרוֹ מֵחֲמַת מִדַּת הָאֱמֶת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ.

ב–תשמג

פַּעַם אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, אִלּוּ לֹא הָיוּ הַמִּתְנַגְּדִים גּוֹרְמִים לִי הֶזֵּק רַק בָּזֶה שֶׁקִּפְּחוּ אֶת פַּרְנָסָתִי, לֹא הָיִיתִי דּוֹאֵג כְּלָל, כִּי יֵשׁ לִי מִדַּת הַבִּטָּחוֹן. – “זֵיי זָאלְן מִיר מֶער נִיט טָאן נָאר וָואס זֵיי זֶענֶען מִיר מְקַפֵּחַ פַּרְנָסָה, וָואלְט אִיךְ נִישְׁט גִּיזָארְגְט וָוארוּם אִיךְ הָאבּ בִּטָּחוֹן”.

ב–תשמד

בְּעֵת הַמַּחֲלקֶת הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ מְחַזֵּק אֶת אַנַ”שׁ בְּאוֹמְרוֹ לָהֶם: “בָּרוּךְ הַשֵּׁם וְורָאנִיקֶעס זַיְינֶען מִיר נִישְׁט זֶ’עדְנֶע”, וְורָאנִיקֶעס הוּא מַאֲכָל מֵעִיסָה מְבֻשֶּׁלֶת, וְהוּא מַאֲכָל פָּשׁוּט וְזוֹל, וְהַיְינוּ: אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלֵינוּ מַחֲלקֶת כָּזוֹ, עַד שֶׁמְקַפְּחִים אֶת פַּרְנָסָתֵנוּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן בָּרוּךְ-הַשֵּׁם עֲדַיִן יֵשׁ לָנוּ מַה לֶּאֱכֹל, וְלֹא נָתַן ה’ לַמּוֹט רַגְלֵינוּ.

ב–תשמה

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “אִלּוּ הָיוּ תַּלְמִידַי מַאֲרִיכִים יְמֵיהֶם, (כִּי נִסְתַּלְקוּ רֻבָּם בְּקִצּוּר שָׁנִים), הָיִיתִי מוֹצִיא לַחוֹלְקִים אֶת שִׁנֵּיהֶם וְעֵינֵיהֶם.

ב–תשמו

בְּעִיר בֶּרְשַׁאד דָּר אֶחָד מֵהַמִּתְנַגְּדִים בְּשֵׁם פִּנְחָס, שֶׁחוֹתְנוֹ הָיָה אִישׁ נִכְבָּד מֵעִיר בְּרֶסְלֶב. בְּעֵת הַמַּחֲלקֶת רָצוּ הַמִּתְנַגְּדִים מִתּוֹשָׁבֵי עִיר בְּרֶסְלֶב לְהָבִיא אֶת פִּנְחָס הַנַּ”ל לִבְרֶסְלֶב, כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד לְצִידָם בַּמַחֲלֹקֶת, כִּי הָיָה אִישׁ תַּקִּיף וְעַז פָּנִים. אַנַ”שׁ, כְּשֶׁנּוֹדַע לָהֶם זֹאת, פָּחֲדוּ מְאֹד, נִכְנְסָה אָדְּל, בַּת רַבֵּנוּ, לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְהִתְאוֹנְנָה לְפָנָיו עַל זֶה, וְאָמְרָה לוֹ בְּשִׁבְרוֹן לֵב: “כְּבָר שָׁלְחוּ עֲגָלָה לְבֶרְשַׁאד לַהֲבִיאוֹ, נִחֲמָהּ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לָהּ בְּנִיחוּתָא: “הוּא לֹא יָבוֹא! הוּא לֹא יָבוֹא”!, וְכָךְ הֲוָה, שֶׁבְּבוֹא הָעֲגָלָה מִבְּרֶסְלֶב לְבֶרְשַׁאד לְקַחְתּוֹ, כְּבָר הָיָה לְאַחַר מִיתָתוֹ, וּמָצְאוּ אֶת תּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם מְלַוִּים אוֹתוֹ לְקוֹבְרוֹ. כְּשֶׁנּוֹדַע זֹאת אַחַר-כָּךְ בִּבְרֶסְלֶב, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “מִיתָה הִיא לֹא נְקָמָה, אוּלָם יֵשׁ עַל יְדֵי זֶה הַרְוָחָה”, “טוֹיט אִיז נִישְׁט קֵיין נְקָמָה, אָבֶּער אַ וִויגַאדֶע אִיז”.

ב–תשמז

בְּעֵת שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ מוּגְלֶה מִבְּרֶסְלֶב לְנֶעמִירוֹב שָׁלשׁ שָׁנִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן כְּשֶׁהִגִּיעוּ יְמֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, לֹא הִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מְנִיעָה וּבָא לִשְׁהוֹת בְּאוּמַאן עִם אַנַ”שׁ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. אוּלָם הַמִּתְנַגְּדִים, שֶׁעָקְבוּ אַחֲרָיו, הִלְשִׁינוּ עָלָיו וּמָסְרוּ אוֹתוֹ לַמֶּמְשָׁלָה, וּבָאוּ הַשּׁוֹטְרִים וְלָקְחוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ לְמַעֲצָר, בְּעֵת שֶׁהָיָה עַל הַצִּיּוּן בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְלֹא אָבוּ לְשַׁחְרְרוֹ, עַד שֶׁכַּמָּה מִגְּבִירֵי הָעִיר אוּמַאן, שֶׁהָיוּ חֶלְקָם מֵאַנַ”שׁ וְחֶלְקָם קְרוֹבִים בְּדַעְתָּם לְאַנַ”שׁ, כְּמוֹ רַבִּי קַלְמָן וְעוֹד, הָלְכוּ לְבֵית הַמּוֹשֵׁל וְהִבְטִיחוּ לָהֶם, שֶׁהֵם לוֹקְחִים עֲלֵיהֶם אֶת הָאַחֲרָיוּת, וְהֵם עֲרֵבִים עַל זֶה, שֶׁיַּחְזִירוּ לָהֶם אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ תֵּכֶף בְּמוֹצָאֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְהִסְכִּימוּ וְשִׁחְרְרוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. בְּמוֹצָאֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, בָּא מוֹהַרְנַ”תְּ לְבֵית הַמִּשְׁטָרָה וּלְקָחוּהוּ כְּאָסִיר לְשָׁלְחוֹ חֲזָרָה לְנֶעמִירוֹב, וְשָׁלְחוּ עִמּוֹ כַּמָּה שׁוֹטְרִים שֶׁיַּשְׁגִּיחוּ עָלָיו שֶׁלֹּא יִבְרַח, וְהָיָה לְמוֹהַרְנַ”תְּ מִזֶּה חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, עַל שֶׁמְּטַפְּלִים בּוֹ כְּאָסִיר שָׁפָל, וְהַמִּתְנַגְּדִים שֶׁבְּלָאדִיזִין הִתְכּוֹנְנוּ, שֶׁכְּשֶׁיַּעֲבוֹר מוֹהַרְנַ”תְּ דַּרְכָּם, יַכּוּ אוֹתוֹ וְכוּ’ חַס וְשָׁלוֹם, אוּלָם בִּגְלַל הַמִּשְׁמָר שֶׁלִּיוָה אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, לֹא יָכְלוּ לְהוֹצִיא אֶת מַחֲשַׁבְתָּם לְפֹעַל, וְרָאָה מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם סוֹבְבוּ כַּךְ אֶת הַדָּבָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְאֻנֶּה לוֹ כָּל רַע. לַשָּׁנָה הַבָּאָה כְּבָר סִדְּרוּ אַנַ”שׁ רִשְּׁיוֹן מְיֻחָד עֲבוּרוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָבוֹא וְלִשְׁהוֹת עִם אַנַ”שׁ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה.

ב–תשמח

פַּעַם, כְּשֶׁדִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ מִגֹּדֶל הַהַסְתָּרָה וְהַעֲלָמַת הַטּוֹב הַנִּמְצָא בָּעוֹלָם, אָמַר: “גַּם הַחוֹלֵק עַל רַבֵּנוּ לֹא הָיָה בַּתְּחִלָּה מְפֻרְסָם בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל לַחֲק עַל רַבֵּנוּ, נִתְפַּרְסֵם וְנִתְוַדַּע בָּעוֹלָם.

ב–תשמט

פַּעַם יָשַׁב מוֹהַרְנַ”תְּ עִם אַנַ”שׁ בְּאֵיזֶה מָקוֹם בִּסְעוּדַת שַׁבָּת וְכָל פַּעַם כְּשֶׁהִתְחִלּוּ לְזַמֵּר אֵיזֶה נִגּוּן בְּנוּסַח שֶׁלָּנוּ אוֹ כְּשֶׁרָצוּ לְדַבֵּר דִּבּוּרִים בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, הִפְרִיעַ לָהֶם אֵיזֶה מִתְנַגֵּד, בָּזֶה שֶׁהִתְחִיל לְזַמֵּר נִגּוּן אַחַר וְלוֹמַר אֵיזֶה דִּבּוּרִים, פָּנָה אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ “בַּשֻּׁלְחָן שֶׁלָּנוּ שָׁרִים אֶת הַנִּגּוּנִים שֶׁלָּנוּ וּמְדַבְּרִים אֶת הַשִּׂיחוֹת שֶׁלָּנוּ”, “בַּיי אוּנְזֶער טִישׁ אוּנְזֶערֶע נִגּוּנִים אוּנְזֶערֶע שִֹיחוֹת”. וְשָׁאַל בַּעֲזוּתוֹ, וְאִם לֹא?! “טָאמֶער נִישְׁט”?! עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ “פַּאטְשְׁט מֶען” – יִסְתְּרוּ לְךָ בַּפָּנִים. (ראה לעיל בח”א, סעיף תקכ”ט).

ב–תשנ

כְּשֶׁרָצָה אֶחָד מֵהַחוֹלְקִים לָבוֹא לָגוּר בְּאוּמַאן בִּקְבִיעוּת, כִּי חָשַׁב, שֶׁבָּזֶה יַכְנִיעַ אֶת אַנַ”שׁ, הָלְכוּ מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי לְהִירְשׁ בֶּער לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִמְנֹעַ זֹאת. כְּשֶׁרָאָם רַבִּי הִירְשׁ בֶּער, פָּנָה לְחַדְרוֹ וְהִתְמַהְמַהּ לָצֵאת, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ כָּל-כָּךְ וְהָלְכוּ מִבֵּיתוֹ, בְּדֶרֶךְ חֲזָרָתָם הִתְמַרְמֵר רַבִּי נַפְתָּלִי לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “לְדַעְתִּי, גַּם אוֹתוֹ כְּבָר שִׁחֲדוּ הַמִּתְנַגְּדִים…” אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “לְדַעְתִּי, אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא כְּשֶׁרָאָה אוֹתָנוּ בָּאִים, רָצָה לָנוּחַ מְעַט מֵעֲיֵפוּתוֹ, לִפְנֵי שֶׁיִּפָּגֵשׁ אִתָּנוּ”, וְכָךְ חָזְרוּ לְבֵיתָם, אַחַר-כָּךְ רָאָה רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין אֵיךְ שֶׁהִירְשׁ בֶּער בָּא וּמִתְקָרֵב לַבַּיִת וְהוֹדִיעַ זֹאת לְמוֹהַרְנַ”תְּ. אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בְּבֵיתוֹ, בְּעֵת שֶׁיְדַבֵּר עִמּוֹ, אוּלָם רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק וְנִשְׁאַר בַּבַּיִת וְשָׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, אֵיךְ שֶׁרַבִּי הִירְשׁ בֶּער מִתְנַצֵּל לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, אֵיךְ שֶׁהָלַךְ לָנוּחַ מְעַט, כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם לָבוֹא, אוּלָם לְרֹב עֲיֵפוּתוֹ נִרְדַּם וּבִקֵּשׁ מְאֹד אֶת סְלִיחָתוֹ, וְשָׁמַע גַּם אֵיךְ מוֹהַרְנַ”תְּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל עִנְיָן הַנַּ”ל. עָנָה לוֹ הִירְשׁ בֶּער: בֶּאֱמֶת הָיוּ אֶצְלִי הַמִּתְנַגְּדִים וְנִסּוּ לְשַׁחֵד אוֹתִי וּלְהַשְׁפִּיעַ עָלַי, אוּלָם בְּעִירוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ אַרְשֶׁה וְאַסְכִּים לְמִתְנַגֵּד עָלָיו לָבוֹא וְלָדוּר בּוֹ?

ב–תשנא

פַעַם אָמַר אֶחָד מֵהַמִּתְנַגְּדִים לְאֶחָד מֵאַנַ”שׁ: רְאֵה מִי הָרַבִּי שֶׁלָּכֶם (בְּהִתְכַּוְנוֹ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ) – תָּמִיד אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס אֶצְלוֹ בְּלִי שְׁהִיּוֹת, מַה-שֶׁאֵין-כֵּן אֵצֶל הָרַבִּי שֶׁלִּי, בָּאִים אֵלָיו כָּל-כַּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים עַד שֶׁיֵּשׁ תּוֹר אָרוֹךְ מְאֹד כְּשֶׁרוֹצִים לְהִכָּנֵס אֵלָיו. עָנָהוּ הַהוּא מֵאַנַ”שׁ בַּעֲנָוָה: “וְכִי מָה אֶפְשָׁר לַעֲשֹוֹת שֶׁהָרַבִּי הַגָּדוֹל שֶׁלְּךָ בְּעַצְמוֹ עוֹמֵד עַל דֶּלֶת חַדְרוֹ שֶׁל הָרַבִּי שֶׁלִּי וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְאַף אֶחָד לְהִכָּנֵס אֵלָיו”.

ב–תשנב

מוֹהַרְנַ”תְּ וְהָרַב מִסַּאוְורַאן הָיוּ מְאֹד בִּידִידוּת לִפְנֵי הַמַּחְלוֹקֶת, וּשְׁנֵיהֶם יַחְדָיו הָיוּ מִתְאַכְסְנִים בְּבֵית רַבִּי נְתַנְאֵל הַגְּבִיר. פַּעַם בְּעֵת הֱיוֹתָם שָׁם, שָׁאַל הָרַב מִסַּאוְורַאן אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ מַדּוּעַ אֵינוֹ הוֹלֵךְ לָבוּשׁ בְּבִגְדֵּי מֶשִׁי כְּדֶרֶךְ הָרַבָּנִים, עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ בְּדֶרֶךְ צַחוּת, “בִּגְלַל קַמְצָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי נְתַנְאֵל” (שֶׁהָיָה קַמְצָן לְפִי עֵרֶךְ עֲשִׁירוּתוֹ). כְּאוֹמֵר שֶׁמֵּחֲמַת עֲנִיּוּתוֹ אֵין לוֹ מָעוֹת לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ בִּגְדֵּי מֶשִׁי, אָמַר הָרַב מִסַּאוְורַאן לְמוֹהַרְנַ”תְּ “יֵשׁ פּוֹסֵק אֶחָד שֶׁאֵין פּוֹסְקִים כְּמוֹתוֹ בַּהֲלָכָה מִטַּעַם הֱיוֹתוֹ קַמְצָן, וְזֶה סוֹד בֵּין גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה מִי הוּא הַפּוֹסֵק הַזֶּה”, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: כֵּן, כֵּן, כְּאוֹמֵר שֶׁיָּדוּעַ לוֹ מִזֶּה, וְיוֹדֵעַ גַּם מִיהוּ הַפּוֹסֵק הַלָּז, הִתְכּוֹפֵף הָרַב אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ בִּכְדֵי שֶׁיֹּאמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ מִי הוּא, וְלָחַשׁ לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ בְּאָזְנוֹ מִי הוּא הַפּוֹסֵק הַלָּז, הִתְפַּלֵּא הָרַב מְאֹד, וְאָמַר לְמוֹהַרְנַ”תְּ: אִם כֵּן בְּוַדַּאי שֶׁצְּרִיכִים אַתֶּם לָלֶכֶת בְּבִגְדֵּי מֶשִׁי, הִפְטִיר שׁוּב מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “אִם כֵּן שׁוּב סִבַּת הַדָּבָר הוּא בִּגְלַל קַמְצָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי נְתַנְאֵל”, “אִיז דָאךְ דָּאס וַויְיטֶער אִיבֶּער דִּי קַמְצָנוּת פוּן רַבִּי נְתַנְאֵל”. (אבני”ה ברזל).

ב–תשנג

בְּעֵת הַמַּחְלוֹקֶת שֶׁהָיָה עַל אַנַ”שׁ, דִּבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ עִם בְּנוֹ רַבִּי יִצְחָק בְּעִנְיַן הַנְּסִיעָה לְאוּמַאן עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאָמַר לוֹ: בְּאִם תִּתְגַבֵּר הַמַּחְלוֹקֶת כָּל כַּךְ עַד שֶׁלֹּא תּוּכַל לָלֶכֶת לַצִּיּוּן בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה תַּעֲמוֹד אֲפִלּוּ בַּ”רוּט הוֹיז” (זֶה הָיָה מֶרְכַּז קְנִיּוֹת גָּדוֹל בְּאוּמַאן שֶׁבָּנוּ אוֹתוֹ בְּצוּרָה כָּזוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שׁוּרוֹת חֲנוּיוֹת מִבַּיִת וּמִחוּץ בְּצוּרַת עִגּוּל וְנִתַּן הָיָה לְהַשְׁקִיף מִשָּׁם וְלִרְאוֹת אֶת הַצִּיּוּן), וְתַשְׁקִיף מִשָּׁם עַל הַצִּיּוּן וְתֹאמַר שָׁם אֶת הָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרִים “תִּיקוּן הַכְּלָלִי”, וְאִם א יִתְּנוּ לְךָ הַמִּתְנַגְּדִים לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת יַחַד עִמָּהֶם, תִּתְפַּלֵּל בְּאוּלָם הַכְּנִיסָה שֶׁל בֵּית-הַכְּנֶסֶת הַנִּקְרָא “פָּאלִישׁ”, הָעִקָּר שֶׁתִּהְיֶה בְּאוּמַאן, “אִין אוּמַאן זָאלְסְטוּ זַיין”.

ב–תשנד

פַּעַם, כְּשֶׁטָּבַל מוֹהַרְנַ”תְּ בַּמִּקְוֶה בִּבְרֶסְלֶב, עָמַד שָׁם אֶחָד מֵהַמִּתְנַגְּדִים וְרָצָה לִשְׁפֹּךְ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ דְּלִי מַיִם רוֹתְחִים, אוּלָם רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶר, שֶׁלִּוָּה אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, אָחַז בּוֹ וְכָפַף אֶת יָדוֹ עַד שֶׁנִּשְׁפְּכוּ הַמַּיִם שֶׁבַּדְּלִי וְסִכֵּל אֶת מְזִמָּתוֹ, וּכְשֶׁהִבְחִין מוֹהַרְנַ”תְּ אַחַר-כָּךְ בַּנַּעֲשָֹה, אָמַר: “הוּא כְּבָר יִהְיוּ לוֹ בַּחוּרוֹת זְקֵנוֹת” – עֶר וֶועט שׁוֹין הָאבְּן אַלְטֶע מוֹיְדְן”, וְכֵן הָיָה, שֶׁכָּל בְּנוֹתָיו לֹא הִתְחַתְּנוּ. ר’ לֵוִי יִצְחָק שְׁלִיטָ”א עוֹד הִכִּיר אַחַת מִבְּנוֹתָיו, שֶׁהָיְתָה כְּבַת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְהָיוּ מְכַנִּים אוֹתָהּ וְאֶת אַחְיוֹתֶיהָ “בְּנוֹתָיו שֶׁל פִּצְיָא”, כִּי שֵׁם אֲבִיהֶן הָיָה פִּנְחָס.

ב–תשנה

סִפֵּר הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מָרְדְּכַי מִסְּלוֹנִים זַצַ”ל, שֶׁהִכִּיר אִישׁ אֶחָד זָקֵן בִּטְבֶרְיָא, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים, וְסִפֵּר הַזָּקֵן לְרַבִּי מָרְדְּכַי, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מַדּוּעַ אֵין לוֹ בָּנִים, מִשּׁוּם שֶׁפַּעַם בְּיַלְדוּתוֹ זָרַק אֶבֶן עַל מוֹהַרְנַ”תְּ, וּפָנָה אָז אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “מִסְכֵּן הֲרֵי תִּשָּׁאֵר אֶבֶן…” “דּוּ וֶועסְט דָּאךְ בְּלַיְיבְּן אַ שְׁטֵיין”.

ב–תשנו

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעֵת הַמַּחֲלקֶת: “אִם לִי הָיָה כֶּסֶף, הָיִיתִי קוֹנֶה בּוֹ אֶת כָּל הַחוֹלְקִים…”!

ב–תשנז

בְּעֵת הַמַּחֲלקֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה עַל אַנַ”שׁ, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “בַּחוּץ בּוֹעֵר אֵשׁ הַמַחֲלֹקֶת אוּלָם בִּפְנִים מַמְשִׁיךְ בֵּית-הַחֲרוֹשֶׁת (שֶׁל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ) לַעֲבֹד הָלְאָה”!, “אִין דְּרוֹיסְן בְּרֶענְט אַ פַייעֶר, אָבֶּער אִינְוֵויְינִיג אַרְבֶּעט וַייטֶער דֶּער פַאבְּרִיק”!.

ב–תשנח

בְּעֵת הַמַחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁהָיְתָה עַל כְּלָלִיּוּת אַנַ”שׁ, שֶׁהָיְתָה קָשָׁה מִנְּשֹוֹא, כִּי כָּל אַנַ”שׁ סָבְלוּ מִזֶּה בְּגוּפָם וְנַפְשָׁם, כַּיָּדוּעַ, הִתְבַּטֵּא אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ וְאָמַר: “יֵשׁ לִי אֲרִיכוּת אַפַּיִם וְסַבְלָנוּת עַל הַנְהָגוֹתָיו שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ”. כְּשֶׁסִּפְּרוּ זֹאת אַחַר-כָּךְ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר: “וְכִי עַל מַה צָּרִיךְ הוּא אֲרִיכוּת אַפַּיִם בִּגְלָלִי, וּמָה אָשַׁמְתִּי בְּזוֹ הַמַּחֲלקֶת, וְאִם יֵשׁ לוֹ אֲרִיכוּת אַפַּיִם הֲרֵי שֶׁהוּא צַדִּיק”.

ב–תשנט

בְּעֵת הַמַחֲלֹקֶת שֶׁהָיָה עַל אַנַ”שׁ, שֶׁסָּבְלוּ מְאֹד מֵהַחוֹלְקִים כַּיָּדוּעַ. אָמַר לָהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ: “אַתֶּם כְּמוֹ שֶׁאתֶּם, וְהִנְּכֶם רוֹצִים עוֹד לְהִתְקָרֵב לְרַבִּי גָּדוֹל וְנוֹרָא כָּזֶה”?! הַיְינוּ: מֵחֲמַת שֶׁאנוּ אֲנָשִׁים קְטַנִּים בְּמַעֲלָה וְאָנוּ רוֹצִים לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ, עַל-כֵּן עוֹבֵר עָלֵינוּ מַה שֶּׁעוֹבֵר. “אִיר זֶענְט אַזוֹי וִוי אִיר זֶענְט אוּן אִיר וִוילְט נָאךְ מְקוּרָב וֶוערְן צוּ אַזַּא רֶעבְּן”?.

ב–תשס

בְּעֵת שֶׁלָּקְחוּ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ לְמַאֲסָר בְּהִשְׁתַּדְּלוּת הַמִּתְנַגְּדִים וְכוּ’ וְלִוּוּ אוֹתוֹ הַמִּתְנַגְּדִים בְּבִזָּיוֹן גָּדוֹל וְגַם בִּתּוֹ שֶׁל משֶׁה חִינְקֶעס עִם שְׁאָר הַמִּתְנַגְּדִים צָחֲקוּ וְהִתְעַלְּלוּ בְּמוֹהַרְנַ”תְּ, שָׁמְעוּ אַנַ”שׁ אֵיךְ שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ אוֹמֵר: “וְכִי מָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָם, הִנֵּה אוֹמְרִים שֶׁזֶּה כְּבָר אַרְבָּעִים שָׁנָה לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי נָתָן”, “וָואס עֶר אִיךְ זֵיי הָאט וֶועט מֶען שׁוֹין זָאגְן סְ’אִיז שׁוֹין פֶערְצִיג יָאר נָאךְ רַבִּי נָתָן”. כָּל-כָּךְ הָיָה דָּבוּק תָּמִיד בְּזִכְרוֹן יוֹם הַמִּיתָה. וְשָׁמְעוּ אָז גַּם אַנַ”שׁ אֵיךְ שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר עָלֶיהָ, יַצְאָנִית, הֲרֵי עוֹד תָּמוּתִי כְּכַלְבָּה בָּרְחוֹב, וְכֵן הֲוָה, שֶׁפַּעַם כְּשֶׁהָלְכָה לַחֲתוּנָה אַחַת מְלוּבֶּשֶׁת בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד, נָפְלָה כְּפֶגֶר בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב.

ב–תשסא

כְּשֶׁנִּגְמְרוּ שְׁלשׁ הַשָּׁנִים שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ מֻגְלָה לְנֶעמִירוֹב – בֵּין הַשָּׁנִים תקצ”ה-תקצ”ח – וְהָיָה מְדֻבָּר שֶׁיַּחֲזֹר לִבְרֶסְלֶב, אָמַר משֶׁה חִינְקֶעס הַחוֹלֵק: “נוּ, נוּ, כְּשֶׁבְּכַף יָדִי יִגְדְּלוּ שְֹעָרוֹת יַחֲזֹר הוּא לְכָאן. הִנֵּה, כְּבָר הוֹלֵךְ אֲנִי לַמּוֹשֵׁל “הַגָּארְדֶּנִיטְשָׁא” וַאֲסַדֵּר עִנְיָן זֶה שֶׁלֹּא יוּכַל מוֹהַרְנַ”תְּ לָבוֹא”. וְקָם וְהָלַךְ לְבֵית הַמּוֹשֵׁל וְתֵכֶף כְּשֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ, הִרְגִּישׁ שֶׁלֹּא בְּטוֹב וְנָפַל מִתְעַלֵּף, וְהַמּוֹשֵׁל שֶׁרָאָהוּ מִתְעַלֵּף, חָשַׁשׁ שֶׁיַּעֲלִילוּ עָלָיו שֶׁרָצָה לְהָרְגוֹ מֵחֲמַת עֲשִׁירוּתוֹ, וְעַל-כֵּן צִוָּה לִמְשָׁרְתָיו לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד. אוּלָם, לֹא מָצְאוּ עֲגָלָה לְהוֹצִיאוֹ וְלַהֲבִיאוֹ לְבֵיתוֹ, עַד שֶׁבְּלֵית בְּרֵרָה לָקְחוּ עֲגָלָה הַמּוֹלִיכָה צוֹאָה וְזֶבֶל, וּבַעֲגָלָה זוֹ לְקָחוּהוּ לְבֵיתוֹ, וְנִפְטַר תֵּכֶף. וְעַיֵּן בְּמִכְתְּבֵי מוֹהַרְנַ”תְּ מִכְתָּב קנ”ג.

ב–תשסב

בְּעֵת הַלְוָיָתוֹ שֶׁל משֶׁה חִינְקֶעס יָצָא מוֹהַרְנַ”תְּ מֵעִיר בְּרֶסְלֶב, כִּי אָמַר: “לְהִשָּׁאֵר בָּעִיר וְלֹא לָלֶכֶת לְהַלְוָיָתוֹ – אֵינִי יָכוֹל, כִּי הֲרֵי בְּכָל זֹאת תָּמַךְ הַרְבֵּה בְּרַבֵּנוּ בִּהְיוֹתוֹ מְקֹרָב אֵלָיו, וְלָלֶכֶת לַלְּוָיָה, גַּם אֵינִי רוֹצֶה בִּגְלַל כָּל הַמַחֲלֹקֶת שֶׁנִּגְרַם עַל יָדוֹ, וְעַל כֵּן יָצָא בְּמֶשֶׁךְ זְמַן הַלְוָיָתוֹ מֵעִיר בְּרֶסְלֶב…

ב–תשסג

כְּשֶׁסִּפְּרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁמּשֶׁה חִינְקֶעס הִתְפָּאֵר שֶׁהוּא מוּכָן לִמְכֹּר לְכָל הַמְעֻנְיָן אֶת שְֹכַר הַצְּדָקוֹת שֶׁנָּתַן לְרַבֵּנוּ, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “זֶה כְּבָר לֹא יַעֲזֹר לוֹ”! “דָּאס וֶועט אִיהְם שׁוֹין נִישְׁט הֶעלְפְן”!. כְּשֶׁבְּכַוָּנָתוֹ לוֹמַר, שֶׁאף-עַל-פִּי שֶׁעָשָֹה מַה שֶּׁעָשָֹה, וְקִלְקֵל מַה שֶּׁקִּלְקֵל עַל יְדֵי הַמַחֲלֹקֶת, אַף-עַל-פִּי-כֵן סוֹף-כָּל-סוֹף יְקַבֵּל אֶת שְֹכַר הַצְּדָקוֹת שֶׁנָּתַן לְרַבֵּנוּ.

ב–תשסד

משֶׁה חִינְקֶעס, שֶׁדָּר בִּכְפָר שֶׁערִיוֶעץ, הִתְחִיל לַחֲק עַל מוֹהַרְנַ”תְּ אַחַר שֶׁנָּשָֹא אֶת זוּגָתוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל הָרַב מִטָּאמְשְׁפִּיל שֶׁהָיָה מְקֹרָב לַחוֹלְקִים, וְהִיא אֲשֶׁר הִטְּתָה אֶת לְבָבוֹ לַחֲק עַל מוֹהַרְנַ”תְּ וְאַנַ”שׁ.

ב–תשסה

כַּיָּדוּעַ, שִׁדֵּךְ משֶׁה חִינְקֶעס אֶת בִּתּוֹ עִם רַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוּ נֶכֶד רַבֵּנוּ, וְאַחַר-כָּךְ בִּגְלַל הַמַחֲלֹקֶת, הִתְגָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ. הַגֵּט נַעֲשָֹה בְּאַכְזָרִיּוּת כָּזוֹ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אֶת הַטַּלִּית שֶׁקִּבֵּל לַחֲתֻנָּתוֹ לָקְחוּ מִמֶּנּוּ בַּחֲזָרָה… אוּלָם אֲפִלּוּ חֲבֵרָיו הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁל משֶׁה חִינְקֶעס, צָחֲקוּ וְהִתְלוֹצְצוּ מִמֶּנּוּ, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: “אוֹצָר כָּזֶה, וְאַבְרֵךְ יָקָר כָּמוֹהוּ אַתָּה מְגָרֵשׁ מִבֵּיתְךָ”?!

ב–תשסו

בְּעֵת הַמַחֲלֹקֶת רָצוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר בְּרֶסְלֶב לְהַפְסִיק לָתֵת לַעֲנִיֵּי אַנַ”שׁ בְּכָל יוֹם חֲמִישִׁי אֶת הַסִּיר עִם הַקֶּמַח, שֶׁכָּךְ הָיוּ נוֹהֲגִים לְחַלֵּק לְכָל הָעֲנִיִּים סִיר מָלֵא עִם קֶמַח, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לֶאֱפוֹת בּוֹ חַלּוֹת לְשַׁבַּת-קֹדֶשׁ.

כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְמשֶׁה חִינְקֶעס, עָצַר בַּעֲדָם וְאָמַר לַמִּתְנַגְּדִים: “זֹאת לֹא”!. וְלֹא נָתַן לָהֶם רְשׁוּת לְהוֹצִיאוֹ לַפֹּעַל. כְּשֶׁשָּׁמַע מִזֶּה מוֹהַרְנַ”תְּ, אָמַר: “הֲרֵי אָמַר כְּבָר רַבֵּנּוּ, שֶׁבְּכָל עַוְלָה יֵשׁ ישֶׁר, כַּמּוּבָא בְּשִֹיחוֹת הָרַ”ן סִימָן ע”ח. עַל-כֵּן גַּם לְמשֶׁה חִינְקֶעס, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אֵיזֶה ישֶׁר בֵּין כָּל הָעַוְלוֹת שֶׁלּוֹ.

ב–תשסז

פַּעַם נִכְנַס לַקְּלוֹיז אֵיזֶה מִתְנַגֵּד בְּשֵׁם “שְׁנֵיאוֹר דָּוִד” וְהִתְחִיל לִצְעֹק עַל אַנַ”שׁ וּלְדַבֵּר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, אָמַר עָלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ כִּשְׁמוֹ כָּךְ הוּא, כִּי שְׁנֵיאֹר דָּוִד רָאשֵׁי-תֵּבוֹת שׁ”ד.

ב–תשסח

בְּעֵת הַמַחֲלֹקֶת הִשְׁתַּדְּלוּ הַמִּתְנַגְּדִים לְהוֹצִיא צַו גֵּרוּשׁ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ וּלְגָרְשׁוֹ מִכָּל אוּקְרַאִינָא, אוּלָם כְּשֶׁעִיֵּן מוֹשֵׁל הָעִיר בַּפְּרוֹטוֹקוֹל וּבִכְתַב הַתְּבִיעָה נֶגְדּוֹ, הֵבִין, שֶׁאֵין הָאַשְׁמָה בְּמוֹהַרְנַ”תְּ, וְעַל-כֵּן כְּדֵי לְהַשְׁתִּיק אֶת הַמַּלְשִׁינִים, צִוָּה שֶׁיַּחֲזֹר מוֹהַרְנַ”תְּ לְעִיר מוֹלַדְתּוֹ לְנֶעמִירוֹב, וְזֶה הָיָה סְטִירַת לֶחִי לַמִתְנַגְּדִים, כִּי נֶעמִירוֹב רְחוֹקָה מִבְּרֶסְלֶב רַק כְּשִׁשָּׁה עָשָֹר קִילוֹמֶטֶר. שָׁם בְּנֶעמִירוֹב הִתְאַכְסֵן בְּבֵית אָחִיו רַבִּי יוּדְל, וְשָׁהָה אֶצְלוֹ מֶשֶׁךְ כָּל שְׁלשׁ הַשָּׁנִים שֶׁהָגְלָה לְשָׁם.

ב–תשסט

בִּשְׁנַת תקצ”ה בְּעֵת הַמַחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה עַל אַנַ”שׁ, בָּא רַבִּי יוּדְל לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ עִם עוֹד תִּשְׁעָה מֵאַנַ”שׁ, וּבִכְדֵי לְהָגֵן עַל חַיֵּי מוֹהַרְנַ”תְּ, הֶחֱרִימוּ שָׁם אֶת הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁיָּרְדוּ לְחַיֵּי מוֹהַרְנַ”תְּ לְלא נְשֹוֹא, – וְאַחַר שֶׁיָּצָא מֵהַצִּיּוּן הִזְכִּיר אֶת מַאֲמַר הַגְּמָרָא (סוֹטָה כ.) ‘יֵשׁ זְכוּת תּוֹלֶה שָׁנָה וְיֵשׁ שְׁנָתַיִם וְיֵשׁ שְׁלשָׁה’ – יוֹתֵר לֹא! וְכָךְ הֲוָה, שֶׁהִמְשִׁיכָה הַהִתְנַגְּדוּת עַד לִשְׁנַת תקצ”ח, וּבְאוֹתָהּ שָׁנָה נִפְטַר רַבִּי יוּדְל וּכְמוֹ-כֵן הַחוֹלֵק. כְּשֶׁשָּׁמַע מוֹהַרְנַ”תְּ מִזֶּה אַחַר-כָּךְ, חָרָה לוֹ הַדָּבָר, וְאָמַר, שֶׁאֵין זֶה מִדֶּרֶךְ רַבֵּנוּ.

ב–תשע

כְּשֶׁנִּפְטַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּבֵית מוֹהַרְנַ”תְּ, כַּמּוּבָא בְּמִכְתְּבֵי מוֹהַרְנַ”תְּ מִכְתָּב ל”א, הוֹצִיאוּ הַמִּתְנַגְּדִים קוֹל וְאָמְרוּ: “כָּל מִי שֶׁרַק מִתְקָרֵב אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ – נִפְטַר”!.

ב–תשעא

הַצַּדִּיקִים רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי אֶפְרָיִם אַבָּא, בְּנֵי רַבִּי משֶׁה, בְּנוֹ שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי פִּנְחָס מִקָּארִיץ זַצַ”ל, קִבְּלוּ עוֹנֶשׁ מַלְקוֹת “שְׁמִיץ” בִּגְלַל עֲלִילָה שֶׁהֶעֱלִילָה עֲלֵיהֶם הַמֶּמְשָׁלָה, מֵחֲמַת שֶׁמָּצְאוּ גּוֹי שֶׁעָבַד בְּבֵית הַדְּפוּס שֶׁלָּהֶם, הָרוּג, וְהֶעֱלִילוּ עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם הֲרָגוּהוּ, וּבְעֵת הַמַּחְלוֹקֶת עִם אַנַ”שׁ, הָיוּ מְצַדְּדִים מְאֹד לְטוֹבַת אַנַ”שׁ. וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁאילוּ הָיוּ עוֹמְדִים יוֹתֵר לְטוֹבַת אַנַ”שׁ וּמְגִינִים עֲלֵיהֶם, כִּי כֹּחָם הָיָה רַב וְגָדוֹל, הָיוּ נִצּוֹלִים מֵהַהַלְקָאָה. וּכְשֶׁהִקְנִיטוּ אוֹתָם הַמִתְנַגְּדִים וְאָמְרוּ לָהֶם, הִלְקוּ אֶתְכֶם מֵחֲמַת שֶׁאתֶּם מְצַדְּדִים לְטוֹבַת חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב, עָנוּ לָהֶם, אוֹתָנוּ הִלְקוּ כַּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶתְכֶם יַלְקוּ שָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא.

ב–תשעב

בִּשְׁנוֹת הַמַחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה, הָיָה פַּעַם בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אַנַ”שׁ כְּשֶׁתְּרִיסֵי בֵּית-הַכְּנֶסֶת סְגוּרִים, לְרוֹב פַּחֲדָם מִזְרִיקַת אֲבָנִים וְכַדּוֹמֶה, לְאַחַר הַתְּפִלָּה הִבְחִין מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁאֵין אַנַ”שׁ הוֹלְכִים לְבֵיתָם כַּנָּהוּג, וְשָׁאֲלָם מוֹהַרְנַ”תְּ עַל זֶה, אָמְרוּ לוֹ, שֶׁמְּפַחֲדִים לָצֵאת הַחוּצָה, מֵחֲמַת שֶׁנִּסְאַסְפוּ הַמִּתְנַגְּדִים בַּחוּץ לַעֲשֹוֹת שְׁפָטִים בַּמִּתְפַּלְּלִים, מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נוֹהֵג בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְהָנִיחַ תַּחַת הַמְּעִיל אֶת הַשְׁטְרַיימְל שֶׁל רַבֵּנוּ וּלְהִתְפַּלֵּל עִמּוֹ, הִלְבִּישׁ מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת הַשְׁטְרַיימְל שֶׁל רַבֵּנוּ וְיָצָא לַחוּץ וְתֵיכֶף בָּרְחוּ הַמִּתְנַגְּדִים, וְיָכְלוּ אֲנַ”שׁ לָלֶכֶת לְדַרְכָּם.

---

א-תרצא

פַּעַם-אַחַת שָׁלַח רַב אֶחָד שְׁלִיחַ לְרַבִּי נְתַנְאֵל טֶעפְּלִיקֶער, שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ מִתְאַכְסֵן בְּבֵיתוֹ שֶׁבְּטֶעפְּלִיק מִדֵּי שָׁנָה, וּבִקְּשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִתֵּן לְמוֹהַרְנַ”תְּ לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ, כְּשֶׁיָּבוֹא לְטֶעפְּלִיק, וְהֵשִׁיב לוֹ: זֶה אִי-אֶפְשָׁר, כִּי מוֹהַרְנַ”תְּ אֵין לוֹ שׁוּם מָקוֹם אַחֵר לְהִתְאַכְסֵן, כִּי-אִם אֶצְלִי, וּמַה שֶּׁהָרַב מַפְחִיד אוֹתִי, מַה אוּכַל לַעֲשׂוֹת? וְכֵן הָיָה וְרַבִּי נְתַנְאֵל הִתְיָרֵא, שֶׁמָּא יִשְׁמַע מוֹהַרְנַ”תְּ מִן הַמִּכְתָּב הַנַּ”ל, וְיַחֲשׁוֹשׁ לָבוֹא וְלִשְׁהוֹת אֶצְלוֹ כְּהֶרְגֵּלוֹ, עַל-כֵּן שָׁלַח מִכְתָּב לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי הָרַב הַנַּ”ל כְּלָל. אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁבָּא מוֹהַרְנַ”תְּ לְטֶעפְּלִיק, נִתְאַכְסֵן בְּבֵית רַבִּי נְתַנְאֵל בְּכָבוֹד גָּדוֹל וְעָשָׂה סְעֻדָּה גְּדוֹלָה עֲבוּרוֹ. וּבִתּוֹ נִזְדָּרְזָה וְעָשְׂתָה טֵייגְלִיךְ לִכְבוֹד מוֹהַרְנַ”תְּ. אַחַר-כָּךְ רָאָה מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיֵשׁ לְרַבִּי נְתַנְאֵל קְצָת גַּדְלוּת אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אֶפְשָׁר מֵיינְסְטוּ אַז אָן דִּיר וָואלְט אִיךְ קֵיין סְטַאנְצְיֶע נִישְׁט גִּיהַאט, אִיךְ אָהְן דִּיר קָאן זִיךְ בַּאגֶעהן, דּוּא אָהן מִיר נִיט”. (אבני”ה ברזל, שם סעיף ס”א; המשך המעשה להלן בח”ב סעיף תשע”ג).]

ב–תשעג

לְאַחַר פְּטִירַת רַבִּי נְתַנְאֵל מִטֶּעפְּלִיק, שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ שׁוֹהֶה בְּבֵיתוֹ בְּכָל עֵת בִּקּוּרוֹ בְּעִיר טֶעפְּלִיק, הִתְאַכְסֵן בְּבֵית בְּנוֹ רַבִּי הִירְשׁ שֶׁהָיָה חָשֹוּךְ בָּנִים, וְהִנֵּה גַּם אֶחָד מֵהַחוֹלְקִים הָיָה נוֹהֵג לִשְׁהוֹת בְּבֵיתוֹ בְּעֵת בִּקּוּרוֹ בָּעִיר, וּבְעֵת שֶׁהִתְעוֹרְרָה הַמַחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה צִוָּה הַחוֹלֵק עַל זוּגָתוֹ שֶׁלֹּא תַּנִיחַ לְמוֹהַרְנַ”תְּ לִשְׁהוֹת בְּבֵיתָהּ כְּהֶרְגֵּלוֹ, אוּלָם הִיא לֹא שָׁמְעָה בְקוֹלוֹ וְהִתְאַכְסֵן מוֹהַרְנַ”תְּ בְּבֵיתָהּ כְּמִדֵּי שָׁנָה, וְחָרָה לוֹ הַדָּבָר לְהַחוֹלֵק וְקִלֵּל אוֹתָהּ שֶׁמֵחֲמַת זֶה לֹא יִהְיֶה לָהּ בָּנִים, וּבָאָה בִּבְכִיָּה אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמְרָה לוֹ רְאֵה אֵיךְ שֶׁנֶּעֱנַשְׁתִּי בִּגְלָלְךָ שֶׁעָנַשׁ אוֹתִי שֶׁלֹּא אֶזְכֶּה לְבָנִים עֲבוּר מִצְוַות הַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁמְקַיֶּימֶת אֲנִי בְּךָ, נַעֲנָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר, “עַתָּה פָּתַח הוּא אֶת פִי לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרְכֶם”, וְכֵן הֲוָה שֶׁנִּפְקְדָה בְּבָנִים, וְהָיוּ בָּאִים בָּנֶיהָ וְנֶכָדֶיהָ לְאוּמַאן בְּכָל שָׁנָה בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. (אבני”ה ברזל).

ב–תשעד

בְּעֵת הַמַחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה, שָׁמַע מוֹהַרְנַ”תְּ אֵיךְ שֶׁאֶחָד מֵאַנַ”שׁ מְדַבֵּר כְּנֶגֶד הַחוֹלֵק, חָרָה הַדָּבָר לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “אַתָּה לֹא תַּחֲזִיק מַעֲמָד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”! “דּוּ וֶועסְט זִיךְ נִישְׁט דֶּער-הַאלְטְן”! וְכֵן הֲוָה, שֶׁאַחַר-כָּךְ נָפַל מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

ב–תשעה

רַבִּי עוֹזֵר תַּלְמִיד מוֹהַרְנַ”תְּ נִפְטַר מֵהַקְפָּדָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהִקְפִּיד עָלָיו כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁהָלַךְ וְדִבֵּר עִם רַבִּי נַפְתָּלִי וְרָצָה לְשַׁדְּלוֹ שֶׁיַּכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְיִסַּע אֵלָיו לְשַׁבָּתוֹת וְכוּ’, וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ מַה הוּא (רַבִּי עוֹזֵר) רוֹצֶה מִמֶּנִּי, “וָואס וִויל עֶר פוּן מִיר” וְכוּ’, וְלֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים וְנִפְטַר רַבִּי עוֹזֵר.

ב–תשעו

אַף-עַל-פִּי שֶׁהִקְפִּיד מוֹהַרְנַ”תְּ מְאֹד עַל בְּנוֹ רַבִּי שַׁכְנָא עַל זֶה שֶׁאֵינוֹ שָֹם לִבּוֹ הֵיטֵב לְדִבְרֵי רַבֵּנוּ וּמַעֲמִיק בָּהֶם, כִּבֵּד וְהֶעֱרִיץ אוֹתוֹ לִמְאֹד, כַּמּוּבָן מֵהַמִּכְתָּבִים שֶׁבְּעָלִים לִתְרוּפָה.

ב–תשעז

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ בְּצַחוּת: “אֶת כֻּלָּם יָכוֹל אֲנִי לְקָרֵב אַךְ לֹא גַּנָב, כִּי עַד שֶׁאֲקַרְבֵהוּ יִגְנוֹב לִי אֶת בֵּיתִי”.

ב–תשעח

כְּשֶׁהִתְקָרֵב מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ בְּסוֹף שְׁנַת תקס”ב, כְּבָר לֹא הָיְתָה אֵם רַבֵּנוּ בַּחַיִּים, וְנִפְטְרָה עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בִּזְלַאטִיפָּאלִי.

ב–תשעט

הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי דָּוִד צְבִי, חוֹתְנוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, נִפְטַר בִּשְׁנַת תקס”ח לְאַחַר פֶּסַח, וּבְאוֹתָהּ עֵת נוֹלַד רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ, וְרָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁרַבִּי דָּוִד צְבִי יִהְיֶה הַסַּנְדָּק, אוּלָם כְּבָר הָיָה חָלוּשׁ וְלֹא יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת סַנְדָּק.

ב–תשפ

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר, שֶׁבְּסֵדֶר הַהַגָּדָה סִדְּרוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לוֹמַר וּלְנַגֵּן אֶת הַפִּזְמוֹן: “אַדִּיר הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב” בְּסוֹף הַסֵּדֶר, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ בָּזֶה יְדֵי חוֹבַת אֲמִירַת “תִּקּוּן חֲצוֹת”, כִּי בְּסוֹף הַסֵּדֶר אָז כְּבָר עֵת חֲצוֹת לַיְלָה.

ב–תשפא

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: אֵינִי יוֹדֵעַ מַה מִּסֵּפֶר הַנִּשְֹרָף שֶׁכָּתַבְתִּיו לִפְנֵי רַבֵּנוּ, אוּלָם זֹאת יָדוּעַ לִי שֶׁרַבֵּנוּ מְבָאֵר שָׁם בְּעִנְיַן גֹּדֶל הַמִּצְוָה שֶׁל הַכְנַּסַת אוֹרְחִים וְהַצָּעַת הַמִּטָּה לָאוֹרֵחַ. (כבר נכתב לעיל בסעיף תרצ”ט).

ב–תשפב

לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי עוֹזֵר תַּלְמִידוֹ הַמּוּבְהָק שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, הִתְבַּטֵּא רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “רַבִּי עוֹזֵר כְּבָר בְּוַדַּאי נִמְצָא בָּעוֹלָם הַבָּא אֵצֶל רַבֵּנוּ, “רַבִּי עוֹזֵר קֶער שׁוֹין זַיין בַּיים רֶעבְּן”. נַעֲנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: וְכִי כָּל-כָּךְ מַהֵר אֶפְשָׁר לִהְיוֹת מֵעוֹלָם-הַזֶּה הַשָּׁפָל אֵצֶל רַבֵּנוּ? “אֲזוֹי גִיךְ אִיז מֶען פוּן דֶעם עוֹלָם בַּיים רֶעבְּן”?.

ב–תשפג

כְּשֶׁלָּמַד מוֹהַרְנַ”תְּ לִפְנֵי אֲנַ”שׁ בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ וּבִיאֵר לָהֶם אֶת הַמְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת פֶּסַח הֲלָכָה ט’, הִתְלַהֲבוּ אֲנַ”שׁ וְהִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד מִדְּבָרָיו, הִבְחִין אוּלָם מוֹהַרְנַ”תְּ בְּהָרַב מִטְּשֶׁערִין שֶׁהָיָה אָז עֲדַיִן בִּשְׁנוֹתָיו הַצְּעִירוֹת קֹדֶם שְׁנַת הָעֶשְֹרִים לְחַיָּיו, אֵיךְ שֶׁעוֹמֵד מֵהַצַּד וְאֵין נִכָּר בּוֹ שׁוּם רשֶׁם הִתְפַּעֲלוּת וְהִתְרוֹמְמוּת כִּשְׁאָר אֲנַ”שׁ, נִגַּשׁ אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “יָכוֹל מְאֹד לִהְיוֹת שֶׁכָּל זֶה שֶׁהִשְׁתַּדֵּל רַבֵּנוּ לְקַרֵב אֶת סָבְךָ – הַצַּדִּיק רַבִּי אַהֲרֹן – הָרַב מִבְּרַסְלֶב, הִתְכַּוֵּן הוּא בְּזֹאת עֲבוּרְךָ, וְאַתָּה בְּעַצְמְךָ עוֹמֵד כּוּלְךָ כָּל כָּךְ מֵהַצַּד”! “סִ’יקָאן זַיין דָאס וָואס דֶער רַבִּי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָאט מְקַרֵב גִיוֶוען דַיין זֵיידְן הָאט עֶר דִיר גִימֵיינְט, אוּן דוּ שְׁטֵייסְט גָאר פוּן דֶער זַייט”! וּמֵאָז וָהָלְאָה הִטָּה שֶׁכֶם לְדִבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, כַּיָּדוּעַ מִסְּפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּבִפְרָט בִּסְפָרָיו הַנִּקְרָאִים: “לִקּוּטֵי עֵצוֹת הַמְּשׁוּלָשׁ”.

ב–תשפד

רַבִּי “דָּוִד צְבִי הַגָּדוֹל” חוֹתֵן מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁכַּיָּדוּעַ הָיָה צַדִּיק מְפוּרְסָם מְאֹד, וְכִהֵן כְּאַב-בֵּית-דִּין בְּכַמָּה קְהִלּוֹת קְדוֹשׁוֹת, כְּשַׁארִיגְרַאד קְרֶעמִינִיץ וּמָאהְלוֹב, וְעוֹד עֲיָרוֹת. הָיָה מְפוּרְסָם בְּגַדְלוּתוֹ אַף בֵּין הַחֲסִידִים הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב. נָהוּג הָיָה בְּעִיר מָאהְלוֹב שֶׁכְּשֶׁהִתְקַיְּמָה שִֹמְחַת בְּרִית מִלָּה כִּבְּדוּ אֶת רַבִּי דָוִד צְבִי בְּסַנְדְּקָאוּת.

פַּעַם כְּשֶׁנּוֹלַד לְאֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר בֵּן, וּמֵחֲמַת שֶׁרַבִּי דָוִד צְבִי נָסַע אָז מֵהָעִיר, כִּבֵּד בְּסַנְדְּקָאוּת אֶת רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְבּוּז זַצַּ”ל שֶׁבִּקֵּר אָז בָּעִיר, אוּלָם מִסִּבּוֹת שׁוֹנוֹת חָזַר לְפֶתַע רַבִּי דָוִד צְבִי מִנְּסִיעָתוֹ. לֹא יָדַע אֲבִי הַבֵּן לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ בְּעִנְיָן זֶה, עַד שֶׁהָלַךְ וְשָׁאַל אֶת דַּיָּנֵי הָעִיר עַל זֶה, פָּסְקוּ הַדַּיָּנִים שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁרַבִּי דָוִד צְבִי הוּא הוּא רַב הָעִיר – “מָרָא דְאַתְרָא”, הֲרֵי שֶׁכִּבּוּד זֶה מַגִּיעַ לוֹ, וְלֹא לְרַבִּי בָּרוּךְ, עַל אַף שֶׁכְּבָר כִּבְּדוֹ אֲבִי הַבֵּן. וְכֵן הֲוָה, כְּשֶׁהָלַךְ רַבִּי דָוִד צְבִי לְשִֹמְחַת הַבְּרִית, עָבַר דֶּרֶךְ בֵּית מִשְׁכָּנוֹ שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ זַצַּ”ל, וּכְשֶׁרָאָהוּ רַבִּי בָּרוּךְ עוֹבֵר, עָנָה וְאָמַר: “וְכִי מָה אֶפְשָׁר לִי לַעֲשֹוֹת, וַהֲרֵי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא רוֹקֵד לִפְנֵי עַרְדָּלָיו” – לְרוֹב קְדֻּשָּׁתוֹ וְצִדְקוּתוֹ.

ב–תשפה

אַחַר שֶׁדִּבֵּר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִגֹּדֶל עִנְיָן חִיּוּב הַהִתְחַזְּקוּת, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק וּלְהַמְשִׁיךְ לִכְסוֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק לִזְכּוֹת לְטוֹב כָּרָאוּי, אַף אִם יַעֲבוֹר עָלָיו מַה, וּמִגֹּדֶל הָעִנְיָן שֶׁגִּלָּה וְאָמַר רַבֵּנוּ שֶׁאֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל. פָּנָה אֵלָיו אֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִים וּמִשְׁאַלְתּוֹ בְּפִיו, הֱיוֹת שֶׁלְּפָנִים הָיָה דָר בָּעִיר וִילְנָא, וְשָׁם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעִיר הָיוּ כַּמָּה וְכַמָּה סִפְרֵי תּוֹרוֹת מְעוּטָרִים בְּכִתְרֵי תּוֹרָה עֲשֹוּיִים מִזָּהָב, וְכֵן עוֹד תַּכְשִׁיטֵי תּוֹרָה יְקָרִים שֶׁהָיוּ שָׁוִים הוֹן רַב, גַּבָּאֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת הָיוּ שׁוֹמְרִים מְאֹד עַל הַמָּקוֹם, וְהָיוּ מַצִּיבִים שׁוֹמְרִים לִשְׁמוֹר עֲלֵיהֶם. אוּלָם בְּלֵיל יוֹם-כִּפּוּר הִתְרַשְּׁלוּ בִּשְׁמִירַת הַמָּקוֹם, כִּי מֵחֲמַת אֵימַת יוֹם הַדִּין הַנּוֹרָא לֹא עָלָה עַל לִבָּם שֶׁיָּהִין שׁוּם בַּר יִשְֹרָאֵל לִגְנוֹב וְלִשְׁדּוֹד אֶת דִּבְרֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הָעוֹטְרִים אֶת סִפְרֵי הַתּוֹרָה. אוּלָם, כַּמָּה גַּנָּבִים שֶׁהִרְגִּישׁוּ בָּזֶה, בָּחֲרוּ לְעַצְמָם לִפְרוֹץ וְלִשְׁדּוֹד אֶת דִּבְרֵי הַזָּהָב דַּוְוקָא בְּלֵיל זֶה, לְמָחֳרָת כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַמִּתְפַּלְּלִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהִרְגִּישׁוּ בְּמַעֲשֶֹה נִפְשַׁע זֶה, הִזְדַּעְזְעוּ לְנַפְשָׁם מְאֹד, שֶׁיָּעִיז בַּר יִשְֹרָאֵל לִגְנוֹב אֶת תַּכְשִׁיטֵי סִפְרֵי-הַתּוֹרוֹת בְּלֵיל יוֹם-הַכִּפּוּרִים הַנּוֹרָא? כִּי הֵבִינוּ שֶׁיַּד יִשְֹרָאֵל הָיְתָה בְּמַעַל זֶה.

דָּנוּ רַבָּנֵי הָעִיר בַּדָּבָר, וְהִכְרִיזוּ חֵרֶם נוֹרָא הֵן עַל הַגַּנָּבִים וְהֵן עַל הַיּוֹדֵעַ מִי גָנְבָם, שֶׁיִּהְיוּ מוּחְרָמִים מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת. וְהִמְשִׁיךְ הַלָּה וְאָמַר לְמוֹהַרְנַ”תְּ: אֲנִי לֹא גָּנַבְתִּי, אוּלָם יוֹדֵעַ הָיִיתִי מִי הָיוּ הַגַּנָּבִים. וְעַתָּה עָבַר כְּבָר זְמַן רַב, וּכְבָר אֲחָזַנִּי הַיִּאוּשׁ לְגַמְרֵי, אוּלָם עַתָּה מֵחֲמַת שֶׁשָּׁמַעְתִּי דִבְרֵיכֶם הַנִּלְהָבִים בְּעִנְיָן הַהִתְחַזְּקוּת, שׁוֹאֵל אֲנִי אֶתְכֶם לְעֵצָה וְתִקּוּן. לֹא יָדוּעַ מַה יָּעַץ וְצִוָּה עָלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ, אוּלָם סִּדֵּר לוֹ דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה כָּרָאוּי לוֹ.

ב–תשפו

בְּטֶעפְּלִיק, דָּר אֶחָד מֵאַנַ”שׁ וּשְׁמוֹ הָיָה “רַבִּי פַייוְול”, אוּלָם תּוֹשָׁבֵי הָעִיר כִּנּוּהוּ “פַייוְול – אַשְׁרֵנוּ” (עיין בעלים לתרופה מכתב קצ”ה), מִשּׁוּם שֶׁהָיָה נוֹהֵג לָקוּם לַעֲרוֹךְ אֶת תִּקּוּן הַחֲצוֹת בְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה בְּעֵת חֲצוֹת, וּלְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת אֲמִירַת הַתִּקּוּן, לְרוֹב שִֹמְחָתוֹ שֶׁשָּׂמַח בָּזֶה שֶׁזָּכָה לַעֲמוֹד וּלְהִתְעוֹרֵר בְּעֵת רָצוֹן כָּזֶה, הָיָה רוֹקֵד וּמְזַמֵּר לְעַצְמוֹ הַתֵּיבוֹת “אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ” וְכוּ’, וְהִנֵּה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעֵת שֶׁהָיָה בָּא לְבַקֵּר בְּטֶעפְּלִיק, הָיָה רַבִּי פַייבְל בָּא לִקְרָאתוֹ וּמְקַבְּלוֹ בְּשִֹמְחָה רַבָּה, פַּעַם כְּשֶׁהִגִּיעַ מוֹהַרְנַ”תְּ לָעִיר וְלֹא בָּא רַבִּי פַייוְול לִקְרָאתוֹ בֵּין שְׁאָר אֲנַ”שׁ שֶׁבָּאוּ לְקַבֵּל פָּנָיו כַּנָּהוּג, שָׁאַל מוֹהַרְנַ”תְּ אֶת אֲנַ”שׁ הֵיכָן רַבִּי פַייוְול? וְעָמְדוּ כְּמַתְמִיהִים, כִּי לֹא הֵבִינוּ תְּחִלָּה לְמִי מִתְכַּוֵּן, עַד שֶׁנַּעֲנוּ מֵעַצְמָם וְאָמְרוּ: אַה, כַּוָּונַתְכֶם בְּוַדַּאי עַל ” פַייוְול-אַשְׁרֵינוּ”?! – הוּא כְּבָר נִפְטַר וְהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ! בְּאָמְרָם זֹאת, הִבְחִין מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁמִּשּׁוּם מָה הָיָה הוּא לְלַעַג בְּעֵינֵיהֶם, נַעֲנָה וְאָמַר: “וּבְכֵן אוֹמַר לָכֶם, עוֹנֶשׁ עוֹלָם הַתּוֹהוּ שֶׁיֵּעָנֵשׁ רַבִּי פַייוְול, יִהְיֶה שֶׁיָּקוּם שָׁם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְיַעֲרוֹךְ אֶת הַתִּקּוּן, וּלְאַחֲרֶיהָ יִרְקוֹד וִיזַמֵּר לְעַצְמוֹ אַשְׁרֵינוּ, וּלְאָדָם אַחֵר יִהְיֶה עוֹנֶשׁ עוֹלָם הַתּוֹהוּ כְּפִי מַעֲשָֹיו שֶׁעָשָֹה בָּעוֹלָם הַזֶּה. “נוּ, נוּ, זָאג אִיךְ אַייךְ זַיין עוֹלָם הַתּוֹהוּ וֶועט זַיין אַז עֶר וֶועט דָארְט אוֹיפְשְׁטֵיין חֲצוֹת אוּן טַאנְצְן אַשְׁרֵינוּ”.

ב–תשפז

זוּגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ מָרַת יוּטָא בַּתְיָה נִפְטְרָה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל שְׁנַת תקפ”ז, וּבְחֶשְׁוָן תקפ”ח שֶׁאחֲרָיו נָשָֹא כְּבָר אֶת זוּגָתוֹ הַשְּׁנִיָּה מָרַת דּוּשִׁיל, וְלֶאֱלוּל תקפ”ח נוֹלַד לָהֶם בְּנָם רַבִּי נַחְמָן.

ב–תשפח

מוֹהַרְנַ”תְּ הִשְׁתַּדֵּל לְהוֹצִיא אֶת רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לְגַמְרֵי מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהִצְלִיחַ עִמּוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִצְלִיחַ עִם בְּנוֹ, רַבִּי יִצְחָק, וְעִם רַבִּי אֶפְרַיִם, בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי.

ב–תשפט

בִּזְמַן מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּבָר הִתְפַּשְּׁטָה דַּעַת רַבֵּנוּ לַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים, כִּמְדִינוֹת לִיטָא וְרַיְיסִין, (הִיא אֵזוֹר מוֹסְקְבָא), וּלְפוֹלִין גָּדוֹל, הַיְינוּ: לִמְדִינַת פּוֹלִין, (כִּי פּוֹלִין הָיְתָה חֲלוּקָה לִשְׁנַיִם, חֵלֶק לְרוּסְיָא וְאוֹתָהּ כִּנּוּ בְּשֵׁם פּוֹלִין גָּדוֹל), וְכֵן לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל.

ב–תשצ

כְּשֶׁדָּר מוֹהַרְנַ”תְּ בִּבְרֶסְלֶב, הָיָה לוֹ בֵּית-מִדְרָשׁ מְיֻחָד, וְרַבִּי אַהֲרֹן, הָרַב מִבְּרֶסְלֶב, הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ, שֶׁבּוֹ הָיָה מִתְפַּלֵּל רַבֵּנוּ בְּחַיָּיו.

ב–תשצא

אַנַ”שׁ לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין לָבוֹא אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ לְחַג הַפֶּסַח, וַאֲפִלּוּ בְּנוֹ רַבִּי יִצְחָק, לֹא הָיָה בָּא אֵלָיו אָז.

ב–תשצב

שֵׁם אִמּוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ הוּא חַיָּה לַאנֶע.

ב–תשצג

בִּשְׁנַת תקצ”ב בָּנָה מוֹהַרְנַ”תְּ לָרִאשׁוֹנָה אֶת בֵּית-הַמִּדְרָשׁ הַנִּקְרָא “קְלוֹיז” בְּאוּמַאן, וְאַחַר-כָּךְ בִּשְׁנוֹת תרכ”ה–תרכ”ו נִבְנָה מֵחָדָשׁ בְּהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ שֶׁל רַבִּי סֶענְדֶער טְרָהְוִיצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי הַבִּנְיָן שֶׁבָּנָה מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה בִּנְיָן חָלָשׁ, וְהָיָה צָרִיךְ לִבְנוֹתוֹ מֵחָדָשׁ.

ב–תשצד

בְּחַיֵּי מוֹהַרְנַ”תְּ הָיוּ אַנַ”שׁ מִתְקַבְּצִים אֵלָיו עַל שַׁבָּת חֲנֻכָּה, אוּלָם לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ נִפְסַק הַדָּבָר וְרַק מְעַטִּים הָיוּ בָּאִים אָז לְאוּמַאן.

ב–תשצה

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה נִזְהָר מְאֹד לִבְלִי לְהַפְלִיג בִּשְׁבַח תַּלְמִידָיו עוֹבְדֵי ה’ הַגְּדוֹלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בְּמַחֲשַׁבְתָּם שֶׁמֶץ שֶׁל גַּאֲוָה.

לוח התיקון:

בעמוד ו’ בסעיף א–ט חסרה השורה של התחלת המאמר, וצ”ל:

אָמַר פַּעַם לְעִנְיָן הָרוֹפְאִים וְהָרְפוּאוֹת, “הַחוֹלָאַת נִשְׁאֶרֶת חוֹלָאַת

בעמוד ל”ב בסעיף א-קכג בסיום המאמר משורה המתחלת חייקל, ט”ס וצ”ל:

זָרַקְנוּ בַּת לִנְהַר הַדֶּנְיֶיפֶּער” “נוּ, אַרַיין גִּיוָוארְפְן אַ טָאכְטֶער אִין דֶּנְיֶיעפֶּער”.

בעמוד קע”ז בסעיף א–תשכ בשורה הראשונה של המאמר, במקום ר”ח טבת צ”ל ר”ח שבט.