ספר שיח שרפי קודש א לקריאה הורדה ועריכה בקובץ וורד / pdf ספרי ברסלב

שמועה שמעתי ושמח לבי על אשר השתדלו מנהלי אגודת “משך הנחל” להוציא לאור עולם את השיחות והסיפורים מרבינו הקדוש ותלמידיו זי”ע, אשר היו מתהלכים עד הנה בקרב אנ”ש ולא נאספו ונלקטו ונכתבו מעולם בספר אחד, כדי שיהיה מוכן ועומד לפני כל דורש ומבקש ה’, ומחמת כן גם עלו בהם שיבושים וטעויות.

אשר ע”כ לדבר גדול וזכות נשגב ייחשב הדפסתם והפצתם.

והנה המביאים לבית הדפוס עברו עמי כמה פעמים על הנדפס ומצאתים נכונים ואמתיים ראויים להדפיסם ולפרסמם על פני תבל.

ואין לי אלא לבוא בקריאה קדושה לכלל אנ”ש שיחי’ לבוא לעזרתם לעודדם ולחזקם כדי שיוכלו לברך על המוגמר להוציאו לאור עולם ביופי והידור רב כדרכם בקודש.

כ”ד: לוי יצחק בנדר

חלק ראשון

ליקוטים-ליקו”ה.

א-א

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר עַל הַחִדּוּשִׁים שֶׁלִּי, שֶׁאֵין מִי שֶׁיְּבִינֵם הֵיטֵב, מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לִזְכֹּר הֵיטֵב מְאֹד אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְלִהְיוֹת בָּקִי הֵיטֵב בְּכָל חֲדָרָיו וּפְרָטָיו וְדִקְדּוּקָיו. (הַקְּדָמַת סִפְרֵי “לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת”).

א-ב

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה סִפֵּר, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁתָה אֲפִלּוּ מַיִם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אַף-עַל-פִּי שֶׁמִּדִּין הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ מֻתָּר לִשְׁתּוֹת מַיִם, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא לֹא שָׁתָה אֲפִלּוּ מַיִם קֹדֶם הַתְּפִלָּה. (שָׁם הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר ג, ה).

א-ג

בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא בְּסוֹף הַגָּלוּת, צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם, כְּמוֹ שֶׁהִזְהִירוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ בְּיָמֵינוּ. (שָׁם הִלְכוֹת תְּפִלִּין ה’, כ”ט).

א-ד

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “כָּל מַה שֶּׁמְּגַלִּין אֵיזֶה אֱמֶת, יֵשׁ כְּנֶגְדּוֹ שֶׁקֶר, כִּי גַּם הָרְחוֹקִים מֵאֱמֶת אוֹמְרִים גַּם כֵּן כָּךְ לְשׁוֹנוֹת כָּאֵלּוּ, עַל-כֵּן אִי-אֶפְשָׁר לְבָרֵר הָאֱמֶת, כִּי-אִם כָּל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ, יָכוֹל לְהַבְחִין מְעַט הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הָאֱמֶת הַבָּרוּר לְזוּלָתו. (שָׁם הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר ג, י).

א-ה

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּגֹדֶל עַמְקוּת חָכְמָתוֹ, הָעוֹלֶה עַל הַכֹּל, אֵינוֹ מְיַשֵּׁב שׁוּם קֻשְׁיָא רַק בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ גִּלָּה לָנוּ תּוֹרוֹת נִפְלָאוֹת עֲמֻקּוֹת וּרְחָבוֹת, וְגִלָּה לָנוּ בָּהֶם וְהִסְבִּיר לָנוּ עַל יָדָם, שֶׁקֻּשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ אִי-אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב בְּשׁוּם אֹפֶן רַק לִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה, וְהִכְנִיס בָּנוּ דַּעַת לְהָבִין, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת, כִּי הוּא בְּגֹדֶל עֹצֶם הַשָּׂגָתוֹ גִּלָּה לָנוּ, מֵאַיִן וּמֵהֵיכָן נִמְשָׁכִין אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת, שֶׁנִּמְשָׁכִין מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ כָּזֶה, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן בְּזֶה הָעוֹלָם, בְּזֶה הַגּוּף, בְּשׁוּם אֹפֶן. (שָׁם אוֹת ל”ו).

א-ו

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְגַלּוֹת כָּל הַסְּבָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל כַּת וְכַת שֶׁבְּסִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל תְּפִלָּה שֶׁבְּסֵפֶר “סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת”, כִּי יֵשׁ לָהֶם כָּל-כָּךְ סְבָרוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לִטְעוֹת בָּהֶן בֶּאֱמֶת. (שָׁם הִלְכוֹת תְּפִלָּה ד, ב).

א-ז

יֵשׁ טָעוּתִים כָּאֵלֶּה בָּעוֹלָם, עַד שֶׁיְּכוֹלִין לִטְעוֹת עַל יָדָם לוֹמַר, שֶׁרְצִיחָה הִיא מִצְוָה… כַּאֲשֶׁר כְּבָר שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, קֹדֶם שֶׁסִּפֵּר מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל תְּפִלָּה שֶׁאָמַר, שֶׁהָיָה אֶצְלָם סְבָרוֹת וְהוֹכָחוֹת שֶׁרְצִיחָה הִיא מִצְוָה, וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו הָיָה, שֶׁרָאָה כָּתוּב בְּאֵיזֶה סֵפֶר שֶׁנִּמְצְאוּ וְהָיוּ אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה, שֶׁאמְרוּ שֶׁרְצִיחָה הִיא מִצְוָה… וְהָיָה לָהֶם סְבָרוֹת רַבּוֹת עַל זֶה. (שָׁם אוֹת ד’).

א-ח

שִׁבַּח רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ אֶת הַמְּלִיצָה מְאֹד, וְאָמַר, שֶׁהַמְּלִיצָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם, וְגַם לְמַעְלָה יְכוֹלִין לִפְעֹל לְעוֹרֵר רַחֲמִים וִישׁוּעָה גְּדוֹלָה עַל-יְדֵי הַמְּלִיצָה, כִּי אָמַר, שֶׁגַּם הַמְלַמֵּד זְכוּת לְמַעְלָה נִקְרָא עַל שֵׁם זֶה מֵלִיץ עַל שֵׁם הַמְּלִיצָה דַּיְקָא, כִּי זֶה הַזְּכוּת בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא מְלַמֵּד עַל אֵיזֶה אָדָם, אִם הָיָה אָמְרוֹ כָּךְ בְּלִי דַּרְכֵי הַמְּלִיצָה לֹא הָיָה פּוֹעֵל כְּלוּם לְעוֹרֵר רַחֲמִים עָלָיו, כִּי הֲלֹא גַּם בִּלְעָדָיו יוֹדְעִין מִזֶּה הַזְּכוּת, אַךְ עִקַּר כֹּחוֹ שֶׁל הַמְלַמֵּד זְכוּת לִפְעֹל יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים הוּא עַל-יְדֵי הַמְּלִיצָה, עַל-יְדֵי שֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ הַזְּכוּת וְכַיּוֹצֵא, שֶׁמְּלַמֵּד בְּדֶרֶךְ מְלִיצָה, דְּהַיְינוּ: שֶׁמַּצִּיעַ הַדָּבָר יָפֶה בִּטְעָנוֹת נָאוֹת וּנְכוֹנוֹת וּבְדִבּוּרִים יָפִים וּבִמְלִיצָה נָאָה, עַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְעוֹרֵר לְמַעְלָה רַחֲמִים וִישׁוּעָה, וְכֵן לְמַטָּה רוֹאִים בְּחוּשׁ כֹּחַ הַמְּלִיצָה, כִּי-אִם הָיוּ אוֹמְרִים לְאָדָם סְתָם, שֶׁפְּלוֹנִי מֵת, לֹא יִתְעוֹרֵר כָּל-כָּךְ לִבְכּוֹת הַרְבֵּה, אֲבָל אִם יְעוֹרְרוּ עָלָיו בְּדֶרֶךְ הַמְּלִיצָה לְהַצִּיעַ הַדָּבָר וּלְהַרְחִיבוֹ, כַּמָּה נָאֶה הָיָה אָדָם זֶה וְכַמָּה נָאִים מַעֲשָׂיו וְכוּ’, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כְּדֶרֶךְ הַמְּלִיצִים, אָז יֵשׁ כֹּחַ עַל יְדֵי הַמְּלִיצָה לְעוֹרֵר וּלְשַׁבֵּר לֵב הָאָדָם מְאֹד. כָּל זֶה שָׁמַעְנוּ מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאַחַר-כַּךְ סִיֵּם: “אֲבָל יֵשׁ מֵלִיץ, שֶׁהוּא פּוֹשֵׁעַ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת: ‘וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִּי’…”. (שָׁם אוֹת ז’).

א-ט

מוּבָא בִּסְפָרִים, שֶׁהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד, שֶׁהָיָה בְּטָעוּת שֶׁל הַכַּת הַזֹּאת, שֶׁאָמַר, שֶׁהַתַּכְלִית הִיא הָאֲכִילָה… הַמְּסֻפָּר בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל תְּפִלָּה, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר “אֱלֹקַי תֵּן לִי בֶּטֶן, שֶׁאוּכַל לֶאֱכֹל הַרְבֵּה…” כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי סִפּוּר זֶה מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּפַעַם אֶחָד, קֹדֶם שֶׁסִּפֵּר מַעֲשֶׂה זֹאת. (שָׁם אוֹת י’).

א-י

שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁעִקַּר הַחִבּוּר וְהַדְּבֵקוּת מֵעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב מְאֹד, בִּפְרָט מִי שֶׁחָטָא וְנִתְרַחֵק מְאֹד מֵאָבִיו שֶׁבַּשָׁמַיִם הוּא עַל יְדֵי נִגּוּן וְזִמְרָה. (שָׁם הִלְכוֹת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם ה’, ו’).

א-יא

עִקַּר הַשִּׂמְחָה אִי-אֶפְשָׁר לִהְיוֹת, כִּי-אִם עַל-יְדֵי מִילֵי דִשְׁטוּתָא, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “סֶע הָאט אַ פָּנִים אַז מֶע קֶען מֶער נִיט פְרֵיילִיךְ זַיין נָאר מִיט נַארִישׁ מַאכְן זִיךְ”, וְכֵן דִּבֵּר עוֹד מִזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים, וְזֶהוּ הָעִנְיָן, מַה שֶּׁהָיוּ נוֹהֲגִין כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הַמְּפֻרְסָמִים שֶׁהָיוּ בְּיָמֵינוּ, שֶׁעַל פִּי רֹב הָיוּ לָהֶם אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ כְּמוֹ בַּדְחָנִים, וְהָיוּ עוֹשִׂים לִפְנֵיהֶם כָּל מִינֵי צְחוֹק וּשְׁטוּת כַּמְּפֻרְסָם וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל שִׂמְחָה, כִּי אֵין דָּבָר מַזִּיק לַעֲבוֹדַת ה’ כְּמוֹ הָעַצְבוּת. (שָׁם הִלְכוֹת נְפִלַּת אַפַּיִם ד’).

א-יב

תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע, זֶה הַתַּכְלִית אֵין מִי שֶׁזּוֹכֶה כִּי-אִם הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים מְאֹד, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהַכֹּל אוֹמְרִים, שֶׁתַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע, אֲבָל אֵין מִי שֶׁיֵּדַע פֵּרוּשׁ דָּבָר זֶה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי-אִם מִי שֶׁאוֹחֵז בָּזֶה, דְּהַיְינוּ: שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה עַל-יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם אוֹת ט”ו).

א-יג

אֵצֶל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים אֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין תְּפִלָּה לְזִוּוּג, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם הִלְכוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה ג’, ב’; וכ”ה ביור”ד הל’ דהיומה”ח ב, ה, עיי”ש).

א-יד

הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִים יוֹתֵר מִדַּי, שֶׁלֹּא לְקַדֵּשׁ הַלְּבָנָה עַד שֶׁיַּעַבְרוּ הָעֲנָנִים לְגַמְרֵי, אֲבָל הֵם טוֹעִים בָּזֶה, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִכַּמָּה צַדִּיקִים וּמֵאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּבִפְרָט בְּעֵת שֶׁהַזְּמַן דָּחוּק, שֶׁסָּמוּךְ לַחֲצִי הַחֹדֶשׁ בִּפְרָט בַּחֹרֶף, שֶׁבְּוַדַּאי הוּא שְׁטוּת גָּדוֹל לִדְחוֹת מִצְוָה נוֹרָאָה כָּזֹאת בִּשְׁבִיל דִּקְדּוּק קַל שֶׁלֹּא נִזְכָּר בַּגְּמָרָא כְּלָל, כִּי לֹא אָמְרוּ רַק הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ מְבָרֵךְ וְכוּ’, שֶׁמּוּבָן, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁרוֹאִים אוֹתָהּ צְרִיכִים לְבָרֵךְ וְכוּ’. (שָׁם ו’, ו’).

א-טו

תּוֹרָה ע”ו שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’, אַף אָמְנָם שֶׁהַתּוֹרָה הַזֹּאת הִיא מִלְּשׁוֹן הַחֲבֵרִים, שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה יָפֶה כְּלָל, אַף-עַל-פִּי-כֵן הַמְדַקְדֵּק וּמְעַיֵּן בָּהּ, יִמְצָא גַּם שָׁם הַקְדָּמוֹת וְחִדּוּשִׁים נִפְלָאִים, כִּי כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עָמֹק וְנוֹרָא מְאֹד. (שָׁם הִלְכוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן ד’).

א-טז

הֶאָרַת הָרָצוֹן זֶה תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבִפְרָט בְּסִפּוּרָיו שֶׁסִּפֵּר עִמָּנוּ. (שָׁם הִלְכוֹת נְטִילַת יָדַיִם ג’, ג’).

א-יז

מִי שֶׁנִּכְשַׁל וְנָפַל לְהָרוּחַ שְׁטוּת יֵשׁ לוֹ עֲדַיִן בְּחִירָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאֶחָד, שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ אָמַר לוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁגָּעוֹן וְכוּ’, וְאַחַר-כָּךְ אָמַר לוֹ, אִם אַתָּה רוֹצֶה אֵין אַתָּה מְשֻׁגָּע… וְהָבֵן זֶה מְאֹד, כִּי גַּם הַמְּשֻׁגָּע מַמָּשׁ כְּשֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ הֵיטֵב, מֻכְרָח לְהַשְׁלִיךְ הַשִּׁגָּעוֹן מֵחֲמַת יִרְאָה. כִּי זֶה רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי-אָדָם שֶׁרוֹאִין מֵהֶם כַּמָּה מִינֵי שִׁגָּעוֹן מַמָּשׁ שֶׁהוּא רוּחַ שְׁטוּת מַמָּשׁ, וְאַף-עַל-פִי-כֵן אֵינָם מְשֻׁגָּעִים לְגַמְרֵי. (שָׁם הִלְכוֹת נְטִילַת יָדַיִם ו’, ל”ז).

א-יח

רָמַז לָנוּ אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר, שֶׁעִקָּר הוּא יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, אַף-עַל-פִּי שֶׁכָּתוּב בִּסְּפָרִים, שֶׁצְּרִיכִין דַּיְקָא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת וְכוּ’, אֲבָל בֶּאֱמֶת, הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִמַּה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִנָּצֵל עַל-יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, וְכֵן שָׁמַעְנוּ בְּשֵׁם כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, שֶׁאמְרוּ שֶׁהָעִקָּר הוּא יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, וְרָמַז לָנוּ אָז הֵיטֵב הֵיטֵב כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִין לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִיִּרְאַת הָעֹנֶשׁ וְכוּ’. (שָׁם אוֹת צ”ט).

א-יט

שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ מִגֹּדֶל מַעֲלַת הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא עִקַּר עֲבוֹדַת ה’. וְכָל הָעֲבוֹדוֹת תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כֻּלָּם כְּלוּלִים בָּזֶה, וְאִי-אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְשׁוּם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻּשָּׁה, כִּי-אִם עַל-יְדֵי זֶה. עַל-יְדֵי רָצוֹן וְחֵשֶׁק וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים חֲזָקִים, וְלֹא יַרְפֶּה אֶת הָרָצוֹן בְּשׁוּם אֹפֶן. רַק כָּל מַה שֶּׁהַמְּנִיעָה מִתְגַּבֶּרֶת בְּיוֹתֵר, יִרְאֶה לְגַבֵּר אֶת עַצְמוֹ בְּחֵשֶׁק וְכִסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים וּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכֵן לְעוֹלָם, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִגְמֹר לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אֶת הַמִּצְוָה אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻּשָּׁה שֶׁהוּא רוֹצֶה. וְכֵן אַחַר-כָּךְ בִּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת וּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻּשָּׁה, שֶׁיִּרְצֶה אַחַר-כַּך עוֹד לַעֲשׂוֹת, יִתְגַּבֵּר גַּם כֵּן בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים, וְכָל מַה שֶּׁהַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים וְהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִים יוֹתֵר, יִתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר, עַד שֶׁיּוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וְיִזְכֶּה גַּם לְאוֹתָהּ הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה וְכֵן לְעוֹלָם. (שָׁם הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן ד’).

א-כ

בַּפֵּרוֹת יֵשׁ נְפָשׁוֹת יְקָרוֹת מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁהֵבַנְתִּי מִשִּׂיחַת רַבֵּנוּ נ”י. (שָׁם הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּירוֹת א’).

א-כא

הַצַּדִּיק הוּא גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְהוּא עַז כַּנָּמֵר בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא נוֹתֵן עֹז וְתַעֲצוּמוֹת לַה’ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל בִּבְחִינַת: “תְּנוּ עֹז לֵאלֹקִים”. וּבִשְׁבִיל זֶה הַצַּדִּיק נִקְרָא עֻזּוֹ. וְזֶהוּ דִּרְשׁוּ ה’ וְעֻזּוֹ, שֶׁצְּרִיכִין לְבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְינוּ: לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְזֶה אִי-אֶפְשָׁר כִּי-אִם עַל-יְדֵי שֶׁיִּדְרְשׁוּ וִיבַקְּשׁוּ וִיחַפְּשׂוּ אֶת ה’ וְעֻזּוֹ, הַיְינוּ: הַצַּדִּיק. כַּמְּבֹאָר לְעֵיל, שֶׁצְּרִיכִין לְבַקֵּשׁ אֶת הַצַּדִּיק מְאֹד, וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְיקָא דּוֹרְשִׁין אֶת ה’ וְזוֹכִין לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְזֶה: “בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד”. פָּנָיו – הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּקְרָאִים אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא (= פני השכינה), כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זהר ח”ב קסג: ח”ג רכ:). וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי זֶה מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. הַיְינוּ: שֶׁצְּרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ פְּנֵי ה’, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים, צְרִיכִין לְחַפְּשָׂם וּלְבַקְּשָׁם תָּמִיד, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְמָצְאָם לְהִתְקָרֵב לָהֶם. כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה וְהַהִתְקָרְבוּת לַה’ יִתְבָּרַךְ תָּלוּי בָּהֶם. (שָׁם הִלְכוֹת בִּרְכַּת הָרֵיחַ מ”ו).

א-כב

וְזֶה בְּחִינַת “אקי'” שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲנָא זָמִין לְמִיהֶוֵּי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה “קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ”. הַיְינוּ: שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשִּׂמְחָה שֶׁבַּלֵּב, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף אֲנָא זָמִין לְמִיהֶוֵּי, שֶׁבְּוַדַּאי יִתְהַוֶּה מִמֶּנִּי אֵיזֶה הֲוָיָה, כִּי כָּל הַהִתְהַוּוּת שֶׁל הָאָדָם עַתָּה בָּזֶה הָעוֹלָם הַכֹּל הֶבֶל וָרִיק אֲפִלּוּ בְּחַיָּיו כַּיָּדוּעַ לַכֹּל, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּכְרָח לָמוּת וְלָשׁוּב לֶעָפָר וְיִתְבַּלֶּה הַכֹּל, וְעַל-כֵּן אֵין זֶה שׁוּם הֲוָיָה כְּלָל רַק אֲנָא זָמִין לְמִיהֶוֵּי, שֶׁבְּוַדַּאי אֲנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן שֶׁיִּהְיֶה מִמֶּנִּי אֵיזֶה הֲוָיָה לֶעָתִיד לָנֶצַח, כִּי בְּוַדַּאי יִשָּׁאֵר מִמֶּנִּי אָז מַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר, וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִנְיָן זֶה לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת בְּשִׂמְחָה וְכוּ’. (שָׁם הִלְכוֹת הוֹדָאָה ו, כ”ט).

א-כג

רָאִינוּ אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁעִקַּר הַחֲשִׁיבוּת הָיָה אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כְּשֶׁבָּא אִישׁ חָדָשׁ לְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהָיָה יָקָר בְּעֵינָיו מְאֹד יוֹתֵר מִכָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּתְקָרְבוּ מִכְּבָר. (שָׁם הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן ד’, י”א).

א-כד

הָעִקָּר הוּא לִהְיוֹת שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל בְּפִי אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, דְּהַיְינוּ: שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹתָיו הָרָעוֹת. (שָׁם הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּירוֹת ה’, ח’).

א-כה

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁמַּה שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן ס”ב (בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’) מֵעִנְיַן הַעֲלָאַת הַדִּבּוּר בְּחִינַת יִשְׁלַח דְּבָרוֹ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשָׂה בֵּרוּר הַמַּאֲכָלִים, שֶׁשָּׁם נִכְלַל כָּל הָאַרְבָּעָה שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹדוֹת, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. (שָׁם הִלְכוֹת בִּרְכַּת הָרֵיחַ א’, ג’).

א-כו

שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁלִּפְעָמִים עֲבֵרָה מֵבִיאָה אֶת הָאָדָם לִידֵי תְּשׁוּבָה, הַיְינוּ: עַל-יְדֵי שֶׁנִּלְכַּד בְּאֵיזֶה עֲבֵרָה גְּדוֹלָה, רַחְמָנָא לִצְלַן עַל-יְדֵי-זֶה נִתְמַרְמֵר לִבּוֹ וְנִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה בַּעַל-תְּשׁוּבָה גָּמוּר. (שָׁם ד’, ב’).

א-כז

עַכְשָׁו הַהַתְחָלָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת הוּא מִפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָן מֵרִמְזֵי דִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’, סִימָן ע”ד), בְּעֵת שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה עַל פָּסוּק מִ’מִּצְרַיִם וְ’לֹא יֵ’רָאוּ פָ’נַי רֵ’יקָם, שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת פּ’וּ’רִ’י’ם’, שֶׁאָמַר אָז, כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, שֶׁהוּא יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְעַכְשָׁו… וְכוּ’ וּפָסַק בְּאֶמְצַע וְלֹא סִיֵּם דְּבָרָיו, וּמִתּוֹךְ דְּבָרָיו הֵבַנְתִּי, שֶׁעַכְשָׁו הַהַתְחָלָה מִפּוּרִים. (שָׁם כ”ה).

א-כח

בִּתְחִלַּת הַגְּבוּל, בְּמָקוֹם שֶׁמַּתְחִיל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שָׁם קָבוּר זְבֻלוּן, כַּאֲשֶׁר זָכִיתִי לִהְיוֹת שָׁם בְּעַצְמִי, עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּעִיר צִידוֹן, וְאָמְרוּ לִי שָׁם, שֶׁמִּשָּׁם מַתְחִילִין לַחֲשֹׁב גְּבוּל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. (שָׁם מ”ג).

א-כט

עִנְיַן משֶׁה וּבִלְעָם וְכוּ’ זֶה הַדָּבָר נַעֲשָׂה בְּכָל דּוֹר, כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו וּרְמָזָיו הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם הִלְכוֹת הוֹדָאָה הֲלָכָה ה’, י”א, עַיֵּן שָׁם).

א-ל

עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל כָּל אָדָם הוּא, שֶׁיָּשׁוּב בְּכָל פַּעַם מֵהַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁנִּלְכַּד בָּהֶם, לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם בְּכָל רֶגַע, וְשָׁם עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה, וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לָשׁוּב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וַאֲפִלּוּ אִם נִתְעָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְעָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן, צָרִיךְ שֶׁיַּאֲמִין, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֵרַע לְטוֹב, הוּא יָקָר בְּעֵינֵי ה’, כִּי הוּא יוֹדֵעַ יִצְרֵנוּ וְכוּ’. (שָׁם הִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה הֲלָכָה ז’, ב’).

א-לא

דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן סִימָן מ”ט, נִכְתְּבוּ בְּרֶמֶז וּבְקִצּוּר גָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶאֶמְרָה וְכֵן נִכְתְּבָה בְּקִצּוּר וּבְרֶמֶז. כִּי אָמַר שֶׁעִקַּר הַתּוֹרָה אֲמָרָהּ רַק בִּשְׁבִיל לְבַטֵּל הַגְּזֵרוֹת וְכוּ’. (שָׁם הִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה ז’, ט’).

א-לב

עִקָּר פְּגַם הַבְּרִית כְּשֶׁפּוֹגֵם בְּאִסּוּר, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְעַל-כֵּן בְּהֶתֵּר, אַף-עַל-פִּי שֶׁגַּם בָּזֶה יֵשׁ כַּמָּה פְּגָמִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא הֶתֵּר וְכוּ’ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי וְכוּ’ וְכוּ’. (שָׁם י”ז).

א-לג

הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הַנּוֹרָאִים הֵם תָּמִיד בִּבְחִינַת בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא טָעֲמוּ שׁוּם טַעַם חֵטְא חַס וְשָׁלוֹם מֵעוֹלָם, כִּי הֵם עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה בְּכָל פַּעַם עַל הַשָּׂגָתָם הָרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה “קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ” בְּסִימָן ו’. וְגַם עַל-פִּי רֹב הֵם יוֹרְדִים בְּכַוָּנָה לִמְקוֹמוֹת נְמוּכִים מְאֹד מְאֹד בִּשְׁבִיל לְהַעֲלוֹת הַנְּפָשׁוֹת מִשָּׁם לְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁאָמַר אַדְמוֹ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “וַאֲנִי יָדַי מְלֻכְלָכוֹת בְּדָם וְכוּ'” בִּשְׁבִיל לְטַהֵר וְכוּ’, וּבְכֹחַ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים יֵשׁ תִּקְוָה לְכָל מִי שֶׁיֹּאחַז בָּם, שֶׁיַּעֲלֶה מֵעֹמֶק יְרִידָתוֹ לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה וְכוּ’, כִּי אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הֵם עִקַּר הַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, כִּי רַק הֵם נִקְרָאִים בַּעֲלֵי-תְּשׁוּבָה, כִּי הֵם הַבְּעָלִים שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, וְכָל מִי שֶׁחָס עַל חַיָּיו וְרוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, צָרִיךְ לְקַבֵּל מֵהֶם. וּכְמוֹ שֶׁדִּבַּרְתִּי מִזֶּה עִם אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם הִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה ז’, נ”ב).

א-לד

מוּבָן מִתּוֹךְ דִּבְרֵי אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁצְּרִיכִין לְשַׂמֵּחַ נַפְשׁוֹ בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת, וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי, וְעַל יְדֵי שֶׁנִּתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, הַחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם בְּחִנָּם. (שָׁם נ”ג).

א-לה

הָעִקָּר הוּא הַהִתְחַזְּקוּת בְּכֹחַ הַצַּדִּיק, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע שֶׁהַצַּדִּיק הוּא גִּבּוֹר כֹּחַ כָּזֶה, שֶׁכָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁמִּתְגַּבֵּר כָּל אֶחָד בְּאֵיזֶה רֶגַע, הוּא חוֹטֵף אוֹתָהּ מִיָּד וּמַכְנִיסָהּ לְתוֹךְ בֵּית-הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא בּוֹנֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּיתָא תַּתָּאָה וְכוּ’, וְעַל-כֵּן אֲפִלּוּ כְּשֶׁאַחַר-כָּךְ יוֹרֵד, כְּמוֹ שֶׁיּוֹרֵד זֶה שֶׁרָצָה לְהִתְקָרֵב,אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינוֹ נֶאֱבַד הַהִתְעוֹרְרוּת הַמְּעַט שֶׁלּוֹ, כִּי כְּבָר נִכְנַס לְתוֹךְ בִּנְיַן בֵּית-הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהַצַּדִּיק עוֹסֵק בְּבִנְיָנוֹ, כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. עַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, בִּבְחִינַת מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח, וּבְכָל פַּעַם שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה וּמְנַשֵּׂא עַצְמוֹ לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְכוֹסֵף לְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ, לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאֲבִיד, מִכָּל שֶׁכֵּן מַה שֶּׁעוֹשֶׂה בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻּשָּׁה, כִּי הֲלֹא אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן וְכוּ’ וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרֵנוּ הַרְבֵּה מִזֶּה. וּבִפְרָט עַל פָּסוּק אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי וְכוּ’, שֶׁהִזְהִיר הוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֵילֵךְ עִם זֶה מְאֹד. (שָׁם הִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה ז’, ס”ג).

א-לו

וְזֶה בְּחִינַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם לִקּוּטִים. וְכֵן קָרָא אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כָּל סְפָרָיו בְּשֵׁם לִקּוּטִים, כִּי כָל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמְּגַלִּים הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, הֵם עַל יְדֵי בְּחִינַת לִקּוּטִים, עַיֵּן פְּנִים. (שָׁם הִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה ז’, ס”ד).

א-לז

שָמַעְנוּ פַּעַם אַחַת מִשִּׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁאָמַר בְּפִיו הַקָּדוֹשׁ בְּצַחוּת, מְתִיקוּת, נְעִימוּת שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה מְאֹד מְאֹד עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, שֶׁהָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ קַלָּה בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת מֵעֵסֶק קָטָן, שֶׁמַּטְרִיחִין עַצְמָן בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וְעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי הֲלֹא אָנוּ רוֹאִין כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגֵעַ הָאָדָם בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ עַל אֵיזֶה יָרִיד, שֶׁתֵּכֶף בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת צָרִיךְ לִטְרֹחַ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר עֲגָלָה, וְנֶחְפַּז מְאֹד לִטְעֹן סְחוֹרָתוֹ עַל הָעֲגָלָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה, וְאַחַר-כָּךְ צָרִיךְ לִנְסֹעַ כָּל הַלַּיְלָה וְלִנְדֹד שֵׁנָה מֵעֵינָיו, וּמְשַׁבֵּר כָּל גּוּפוֹ, מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לֵישֵׁב עַל עֲגָלָה הַטְּעוּנָה, וּשְׁאָר טִרְחוֹת וִיגִיעוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם, וְאַחַר-כָּךְ צָרִיךְ לַעֲמֹד כָּל הַיּוֹם עַל רַגְלָיו וְכוּ’, וּבִפְרָט בִּימוֹת הַקֹּר הֶעָצוּם וְכוּ’, וְכָל אֵלּוּ הַיְגִיעוֹת וְהַטְּרָחוֹת הַכְּבֵדוֹת וְהַקָּשׁוֹת הוּא מַטְרִיחַ עַצְמוֹ עַל סָפֵק, כִּי סָפֵק, אִם יַרְוִיחַ אֵיזֶה רֶוַח קָטָן, וְסָפֵק, אִם יְאַבֵּד הַהוֹצָאוֹת, כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם. נִמְצָא, שֶׁעַל עִסְקֵי פַּרְנָסַת הָעוֹלָם הַזֶּה מַטְרִחִין עַצְמָן כָּל-כָּךְ בִּיגִיעוֹת כָּאֵלֶּה עַל סָפֵק רֶוַח קָטָן… וְהָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת הִיא הַתְּפִלָּה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן כְּשֶׁעוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל, מִתְפַּלְּלִין וְגוֹמְרִין הַתְּפִלָּה… (שָׁם הִלְכוֹת תְּפִלַּת עַרְבִית ד’, ז’ הוּבָא גַּם בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סימן תקנ”ח בְּשִׁינוּי לָשׁוֹן).

א-לח

צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּיו לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ד’. וְלֵית רֵעוּתָא טָבָא דְּאִתְאֲבִיד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: “בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם…” שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאָדָם מְנַשֵּׂא עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם לַה’ יִתְבָּרַךְ, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ חַס וְשָׁלוֹם לְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ, כִּי נוֹפֵל אַחַר-כָּךְ רַחְמָנָא לִצְלָן אַף-עַל-פִּי-כֵן זֶה בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא מִתְחַזֵּק וּמַגְבִּיהַּ וּמְנַשֵּׂא עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם לַה’ יִתְבָּרַךְ, זֶהוּ שִׁבְחָא דִּילֵיהּ וְיִקְרָא דִילֵיהּ: ה’ יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה בְּעָזְרֵנוּ לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת בִּמְהֵרָה בִּמְהֵרָה. אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן. (שָׁם הִלְכוֹת עַרְבִית ד’, ל”ד שַׁבָּת ז’, נ”ד).

א-לט

שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה צַדִּיקִים שֶׁשִּׁבְּרוּ הַתַּאֲווֹת, אֲבָל עֲדַיִן נִשְׁאַר אֶצְלָם שֶׁמֶץ מִנֵּהוּ, וְאֵלּוּ הַצַּדִּיקִים אֵין לָהֶם כֹּחַ לְהַחֲזִיר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמוּטָב, כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, הָרֹאשׁ בַּיִת הָאֲמִתִּי, שֶׁזָּכָה לְבַטֵּל הָרַע בְּתַכְלִית. (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת שַׁבָּת הֲלָכָה ה’, ט’).

א-מ

כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַשְּׂמָחוֹת שֶׁשְּׂמֵחִין עַל הַחֲתֻנָּה, הוּא פְּלִיאָה לִכְאוֹרָה, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי זֹאת בְּפֵרוּשׁ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁאָמַר, שֶׁאֵין הָעוֹלָם יוֹדְעִים כְּלָל, מַה זּוֹ שִׂמְחָה, שֶׁזֶּה נוֹשֵׂא זֹאת, כִּי בְּוַדַּאי אֵין רָאוּי לִשְׂמֹחַ עַל עִנְיָן זֶה, אַךְ בֶּאֱמֶת וְכוּ’. (שָׁם הֲלָכָה ו’, כ”ג).

א-מא

צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, שֶׁהֵם יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה אֵלּוּ וְהָעִקָּר לְהַמְתִּיק תֹּקֶף הַדִּין שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמָן שִׂמְחָה אָז, כְּמוֹ שֶׁהִזְהִיר אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה צְרִיכִין לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה. (שָׁם הִלְכוֹת שַׁבָּת ז’, מ”ו).

א-מב

מָצִינוּ בְּכָל הַצַּדִּיקִים הַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהוֹסִיפוּ כַּמָּה גְּזֵרוֹת וּגְדָרִים בְּרֹב הַמִּצְווֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמֶרֶת, כְּגוֹן: שְׁבוּת לְשַׁבָּת וְכוּ’ כְּמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת לָנוּ אָסוּר לְגַמְרֵי לִגְרֹעַ אוֹ לְהוֹסִיף, אֲבָל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם בָּזֶה בְּחִירָה, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהָבִין מִדַּעְתָּם, אִם לְהוֹסִיף אִם שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת יֵשׁ יְגִיעָה וַעֲבוֹדָה גְּדוֹלָה בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁהֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעֵת שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה. (שָׁם אוֹת נ’).

א-מג

זֶה יָדוּעַ וּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת סוֹדוֹת וְנִסְתָּרוֹת לְפִי בְּחִינָתוֹ, כִּי מַה שֶּׁנֶּחְשַׁב אֶצְלֵנוּ לְסוֹדוֹת וְנִסְתָּרוֹת, הוּא אֵצֶל הַגָּבוֹהַּ מֵאִתָּנוּ נָמוּךְ מִנִּגְלוֹת. וְכֵן בֵּין כָּל אָדָם וְאָדָם וּבֵין כָּל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא. וְכֵן יֵשׁ דְּבָרִים, שֶׁהֵם עַכְשָׁיו סוֹד, וְאַחַר-כָּךְ לֹא יִהְיֶה סוֹד כִּי-אִם נִגְלֶה. רַק אָז יִהְיֶה סוֹדוֹת אֲחֵרִים הַגְּבוֹהִים הַרְבֵּה מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ. (שָׁם ה’, ל”ח).

א-מד

כְּשֶׁמְּנַסִּין אֶת הָאָדָם, לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֶת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַנִּסָּיוֹן, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ. (שָׁם הִלְכוֹת עֵרוּבֵי תְּחוּמִין הֲלָכָה ו’, י”ז).

א-מה

הַהַנְהָגָה הַכְּלָלִית שֶׁהִזְהִיר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים לְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, דְּהַיְינוּ: לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן לַעַ”ז, לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ וְיַחֲזִירֵהוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְהִזְהִיר לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, דְּהַיְינוּ: כָּל הַדְּבָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁגִּלָּה בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה, לַעֲשׂוֹת מִזֶּה תְּפִלָּה, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מֵה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא לְכָל זֶה, כְּפִי סֵדֶר חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁגִּלָּה, כְּפִי הַבִּנְיָן הַנּוֹרָא, שֶׁבָּנָה בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה, שֶׁגִּלָּה בְּדַרְכּוֹ הַנִּפְלָא, וְאָמַר שֶׁנַּעֲשָׂה מִזֶּה שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה, וְאָמַר שֶׁנַּעֲשָׂה מִזֶּה שַׁעֲשׁוּעִים, שֶׁלֹּא עָלוּ עֲדַיִן שַׁעֲשׁוּעִים כָּאֵלֶּה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ מֵעוֹלָם. (שָׁם הִלְכוֹת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ הֲלָכָה ה’, בִּתְחִלָּתוֹ).

א-מו

הַהַקְדָּמוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּכְלַל דְּבָרָיו כָּל דִּבְרֵי קַבָּלַת הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְכוּ’, כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ. (שָׁם ג’).

א-מז

עִקַּר הַמְשָׁכַת הַנֵּס וְהַיְשׁוּעָה שֶׁל חֲנֻכָּה בְּכָל דּוֹר, הוּא עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְיוֹם-כִּפּוּר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם הִלְכוֹת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ ז’, י”א).

א-מח

וְזֶהוּ בְּחִינַת רִבּוּי הַסְּפָרִים שֶׁל חַכְמֵי אֱמֶת, כִּי הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים מִתְחַבְּרִים עַל יְדֵי חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתָם שֶׁמְּחַדְּשִׁים בְּכָל עֵת, וְכָל חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתָם הוּא לְעֻבְדָּא לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם וְכוּ’, כִּי הֵם מִתְגַּבְּרִים בַּעֲבוֹדָתָם בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, כְּאִלּוּ עֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ שׁוּם הַתְחָלָה בַּעֲבוֹדַת ה’ וְתוֹרָתוֹ וְכַמְּבֹאָר הַרְבֵּה מִזֶּה בִּדְבָרֵינוּ. וְיוֹתֵר מִזֶּה שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ פָּנִים אֶל פָּנִים, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְבָאֵר כְּלָל, כַּמָה וְכַמָּה הָיָה בְּעֵינָיו בְּכָל פַּעַם כְּתִינוֹק מַמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ. וּפַעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ בְּפֵרוּשׁ, שֶׁאָמַר: “אֲנִי עַתָּה כַּגָּמוּל עֲלֵי אִמּוֹ…” וְכוּ’ (חיי מוהר”ן סימן קפ”ב). (שָׁם אוֹת י”ז).

א-מט

עִקַּר הַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי יַעֲקֹב, אֲבָל הָיָה עָלָיו מַחֲלֹקוֹת גְּדוֹלוֹת מֵעֵשָׂו וְלָבָן, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַחוֹלְקִים עַל חַכְמֵי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ, כָּל מַה שֶּׁהָיוּ חוֹלְקִין עָלָיו יוֹתֵר, הִתְגַּבֵּר לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה יוֹתֵר עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים וּלְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בָּזֶה. וּפְגַם הַדּוֹרוֹת שֶׁאחֲרָיו שֶׁפָּגְמוּ בָּזֶה. וְהוּא שָׁב בִּתְשׁוּבָה בִּשְׁבִילָם, עַד שֶׁחִבֵּר וְעָשָׂה עַל-יְדֵי-זֶה סְפָרִים רַבִּים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּטְמַן בְּבֵית שֵׁם וְעֵבֶר י”ד שָׁנָה בְּעֵת שֶׁבָּרַח מֵעֵשָׂו, וְשָׁם עָסַק בַּתּוֹרָה. וּבְוַדַּאי חִבֵּר עַל-יְדֵי-זֶה סְפָרִים רַבִּים, כִּי יַעֲקֹב חִבֵּר כַּמָּה סְפָרִים קְדוֹשִׁים בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּמּוּבָא (רמב”ם הלכות עבודת-כוכבים א, ג. ועיין חיי מוהר”ן סימן שצ”ה), וּכְמוֹ שֶׁסִּפֵּר מִזֶּה אַדְמוֹ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם אוֹת מ”ה).

א-נ

וְזֶה בְּחִינַת “וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְכוּ’ לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת וְכוּ’. וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵטָה”: שֶׁכְּשֶׁרוֹאִין שֶׁקָּשֶׁה לְהַשִּׂיג הָעֵצָה הַשְּׁלֵמָה, צְרִיכִין לְהִתְנַהֵג לְפִי חֲלֻקַּת הָעֵצָה עַל כָּל פָּנִים, בְּאֹפֶן שֶׁעַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה נִשְׁאָר לוֹ מַחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵטָה, וְלֹא יִהְיֶה נֶאֱבַד לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא יֹאמַר שֶׁיֵּלֵךְ וְיִתְהַנֶּה וְכוּ’, רַחְמָנָא לִצְלָן. רַק יִשְׁתַּדֵּל שֶׁעַל כָּל פָּנִים יִשָּׁאֵר מַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר וְכוּ’. הַיְינוּ: כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלָיו כְּמוֹ שֶׁמִּתְגַּבֵּר, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגְּדוֹ כָּרָאוּי, וְכָל מַה שֶּׁחוֹשֵׁב עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת אֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ כָּרָאוּי וּמֵחֲמַת זֶה עֲצָתוֹ חֲלֻקָּה תָּמִיד אֲזַי כָּל עֲצָתוֹ הָעִקָּרִית, שֶׁיִּסְמֹךְ עַל כֹּחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁבְּאֵיזֶה דֶרֶךְ שֶׁיֵּלֵךְ יִמְצָא בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְעֵת עַתָּה יִתְנַהֵג כְּפִי חֲלֻקַּת הָעֵצָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת “וַיַּחַץ אֶת הָעָם וְכוּ’ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵטָה”. הַיְינוּ: שֶׁיִּקְבַּע בְּלִבּוֹ שֶׁאיךְ שֶׁיִּהְיֶה אַף-עַל-פִּי-כֵן אֲנִי חָזָק, שֶׁלֹּא אֶהְיֶה נָסוֹג אָחוֹר לְגַמְרֵי מֵה’ יִתְבָּרַךְ וְלֹא אֲיָאֵשׁ אֶת עַצְמִי לְעוֹלָם, וְלֹא אֶהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם מֵהַחֲסִידִים הַנְּפוּלִים שֶׁהֵם גְּרוּעִים וְכוּ’ רַחְמָנָא לִצְלָן, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְנוּ מֵצַּדִּיקִים. רַק אֲנִי עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹד לַחְטֹף מַה שֶׁאוּכַל, לְמַעַן יִהְיֶה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר הַפְּלֵטָה. לְמָשָׁל שֶׁהָאָדָם חָפֵץ שֶׁיִּלְמַד הַרְבֵּה וְיִתְפַּלֵּל וְיַרְבֶּה בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְיִהְיֶה נָקִי מֵעַתָּה מִכָּל חֵטְא וְהִרְהוּר וְכוּ’ וְרוֹאֶה שֶׁקָּשֶׁה עָלָיו וְכוּ’, יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ, שֶׁעַל כָּל פָּנִים מַה שֶׁאוּכַל לַחֲטֹף בְּחַיַּי אֶתְיַגַּע בְּכָל כֹּחִי לַחְטֹף אֵיזֶה טוֹב כָּל יוֹם מִימֵי חַיַּי. וְאִם חַס וְשָׁלוֹם, לֹא אוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, אֶרְאֶה לְדַבֵּר אַחַר-כָּךְ אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁל תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה וְכוּ’, וְאִם יִמְנָעֵנִי חַס וְשָׁלוֹם גַּם מִזֶּה, מַה לַּעֲשׂוֹת (כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה). אַף-עַל-פִּי-כֵן אֶלְמַד מְעַט אוֹ הַרְבֵּה, וְעַל כָּל פָּנִים אֶתְגַּבֵּר בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים לַה’ יִתְבָּרַךְ וְאֶצְעַק עַל כָּל פָּנִים, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹשִׁיעָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם עֲצָתִי חֲלֻקָּה אִם לִסַּע אוֹ לֵישֵׁב בְּבֵיתִי, וְאֵינִי יָכוֹל לָתֵת עֵצָה לְנַפְשִׁי, עַל כָּל פָּנִים אֲנִי חָזָק בְּדַעְתִּי שֶׁבֵּין בְּבֵיתִי בֵּין בַּדֶּרֶךְ אֶחֱטֹף טוֹב מַה שֶׁאוּכַל. וְכֵן בְּשַׁאֲרֵי דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפָרְטָם, וְכָל זֶה בְּחִינַת “וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵטָה”. (שָׁם אוֹת נ”ב).

שָׁמַעְתִּי מִפִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר עִנְיָן מַה שֶּׁהָיוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁהָיוּ קוֹבְלִין לְפָנָיו הַרְבֵּה עַל צָרַת נַפְשָׁם, שֶׁאינָם זוֹכִים לְהִתְקַדֵּשׁ בֶּאֱמֶת וְלַעֲבֹד אֶת ה’ כָּרָאוּי. וּפַעַם אַחַת עָנָה וְאָמַר, שֶׁיֵּשׁ עֵצוֹת שֶׁהָיוּ מוֹעִילִים בְּוַדַּאי, אֲבָל גַּם הָעֵצוֹת בְּעַצְמָן קָשֶׁה לְקַיֵּם, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. (שָׁם הִלְכוֹת תְּחוּמִין ה’, ל”ד).

א-נא

פִּסְקֵי הֲלָכוֹת הֵם עִקַּר תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְהֵם כְּלַל כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁל כָּל הַחֲטָאִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זַצַ”ל. (שָׁם הִלְכוֹת פֶּסַח ד’, ג’).

א-נב

פַּעַם-אַחַת שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁאָמַר: “וּמַה יִּהְיֶה, אִם לֹא יִהְיֶה לִי עוֹלָם הַבָּא?…” מַה לַּעֲשׂוֹת, וְאִם יַגִּיעַ לִי גַּם גֵּיהִנּוֹם! וְהִגְבִּיהַּ יָדָיו כְּאוֹמֵר, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְרַצּוֹת עַל הַכֹּל, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעֲשֶׂה ה’ יִתְבָּרַךְ עַוְלָה נֶגְדּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא וְכוּ’. (שָׁם ח’, י”ח).

א-נג

נִתַּן לָנוּ רְשׁוּת מֵאִתּוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְחַפֵּשׂ רְמָזִים בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר כְּפִי יְכָלְתֵּנוּ. (שָׁם הִלְכוֹת פֶּסַח ט’).

א-נד

עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּתִקּוּנָהּ, הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה הַתְּשׁוּבָה בְּאוֹתוֹ הַגּוּף וּבְאוֹתוֹ עִנְיָן עַצְמוֹ שֶׁחָטָא וְיָשׁוּב וְיַחֲזֹר דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹת הַצָּרִים וְהַדְּחוּקִים לַה’ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל אִם יִתְהַפֵּךְ גּוּפוֹ וְיִשְׁתַּנֶּה בִּבְחִינַת “תִּתְהַפֵּךְ כַּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ”, שֶׁחַס וְשָׁלוֹם יֵהָפְכוּ וִישַׁנּוּ גּוּפוֹ, דְּהַיְינוּ: שֶׁיָּמוּת וְיַחֲזֹר וְיִתְגַּלְגֵּל וְאַחַר-כָּךְ יָשׁוּב וְיִצְעַק אֶל ה’, אֵין זוֹ תְּשׁוּבָה הֲגוּנָה, כִּי צָרִיךְ לָשׁוּב בַּגּוּף הַזֶּה דַּיְקָא כְּמוֹת שֶׁהוּא, וְיֵלֵךְ דֶּרֶךְ מָקוֹם הַצַּר וְהַדָּחוּק יִקְרָא וְיָשׁוּב אֶל ה’ בֶּאֱמֶת, אָז יַרְחִיב לוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר כְּהִלְכָתוֹ, הַיְינוּ: בְּחִינַת תְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְעַל-כֵּן אִם נִקֵּב צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַסְּתִימָה בְּמִינוֹ דַּיְקָא, כִּי בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁחָטָא יְתַקֵּן, כְּמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה וְכַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּבֵאוּר הֵיטֵב מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ דְּבָרִים הַלָּלוּ. (שָׁם הִלְכוֹת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה א’, ב’).

א-נה

נָהֲגוּ הָעוֹלָם עַל-פִּי גְדוֹלֵי-עוֹלָם, שֶׁלֹּא לְהִתְעַנּוֹת בַּעֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְּשׁוּבָה, כִּי-אִם עַד אַחַר חֲצוֹת, וְאַחַר-כָּךְ אוֹכְלִין, וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁכֵּן רָאוּי לִנְהֹג. (שָׁם הִלְכוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה ב’, ח’).

א-נו

צְרִיכִין לְבָאֵר קְצָת לְחַבֵּר הַתּוֹרוֹת שֶׁנִדְפְּסוּ בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן תִּנְיָנָא, סְמוּכִים זֶה לָזֶה מִסִּימָן י’ עַד סִימָן י”ז שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁאֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה תּוֹרָה אַחַת, וְלֹא זָכִינוּ לְקַבֵּל רַק פִּסְקֵי פִּסְקֵי. (שָׁם הַלָכָה ו’, אוֹת ז’).

א-נז

אֲפִלּוּ בְּשִׂכְלֵנוּ אָנוּ יְכוֹלִין לְהָבִין קְצַת, שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל. כְּרוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁהַזְּמַן הוֹלֵךְ וְהוֹמֶה, וְהוּא עָף וּפוֹרֵחַ כְּצֵל עוֹבֵר, עַד שֶׁבֶּאֱמֶת לְפִי פְּרִיחַת הַמַּחֲשָׁבָה רוֹאִין כִּמְעַט בְּחוּשׁ, שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל, כִּי הֵיכָן הוּא הַזְּמַן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. וְעִקַּר הַזְּמַן הוּא רַק מֵחֲמַת הַשִּׁכְחָה, מֵחֲמַת שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים נִשְׁכָּחִין הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים וּמֵחֲמַת הַשִּׁכְחָה נִדְמֶה כְּאִלּוּ כְּבָר הוּא זְמַן אָרֹךְ וְנִמְשַׁךְ מְאֹד. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכְרִין הֵיטֵב מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה מִתְּחִלָּה וְעַד עַכְשָׁו, וְהַיּוֹם שֶׁעָבַר לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד עַכְשָׁו, עַל-יְדֵי-זֶה רוֹאִין, שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל. רַק שֶׁבְּשִׂכְלֵנוּ בְּוַדַּאי אִי-אֶפְשָׁר לְהָבִין דָּבָר זֶה בִּשְׁלֵמוּת. רַק אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת בְּהַעֲבָרָה בְּעַלְמָא. הַכְּלָל, שֶׁזִּכָּרוֹן שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, הוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כִּי עִקַּר הַזְּמַן, הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָנוּ שֵׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ. (שָׁם ה’, י”ג).

א-נח

יֵשׁ, שֶׁיָּרְדוּ וְנָפְלוּ מְאֹד, עַד שֶׁלִּבָּם בִּבְחִינַת לִבִּי סְחַרְחַר הַמְבֹאָר שָׁם בְּתוֹרָה י”ב חֵלֶק ב’, שֶׁהַקְּלִפָּה שֶׁנִּדְבַּק בָּהֶם בַּעֲווֹנוֹתֵיהֶם, מְעַקֶּמֶת וּמְסַבֶּבֶת הַלֵּב בְּעִקּוּמִים וְסִבּוּבִים וּבִלְבּוּלִים הַרְבֵּה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אָז בְּפֵרוּשׁ בְּלָשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: “עֶס פַאר דְּרֵייט דָּאס הַארְץ”. (שָׁם תְּחִלַּת הֲלָכָה ו’).

א-נט

שָׁמַעְתִּי סִגְנוֹן פֵּרוּשׁ עַל הַפָּסוּק: “סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ” (במדבר יד, כ): “כְּפִי הַדִּבּוּר כֵּן הַסְּלִיחָה” מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם הִלְכוֹת יוֹם כִּפּוּר א’, א’).

א-ס

זֶה הָעִנְיָן שֶׁל הָאֶתְרוֹג שֶׁנִּדְפַּס בְּסֵפֶר שִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן פ”ז, נֶאֱמַר בְּסָמוּךְ מִיָּד אַחַר מַאֲמַר תִּקְעוּ הַנַּ”ל, שֶׁנֶּאֱמַר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְתֵכֶף אַחַר יוֹם הַכִּפֻּרִים, וְאָז לֹא הָיוּ אֶתְרוֹגִים מְצוּיִים בְּאוֹתָה הַשָּׁנָה. אָז אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִנְיָן הַנַּ”ל שֶׁל הָאֶתְרוֹג, שֶׁלְּפִי הַיָּמִים נוֹרָאִים שֶׁהָיָה לָנוּ, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ אֶתְרוֹג נָאֶה, כִּי אָז בָּכוּ הַרְבֵּה בְּאוֹתָן הַיָּמִים נוֹרָאִים וְכוּ’. (שָׁם אוֹת ב’, ב’).

א-סא

הֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה הַיְינוּ: כְּשֶׁסּוֹבֵר שֶׁיּוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ בְּהַשָּׂגָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה הוֹרֵס לַעֲלוֹת אֶל ה’ וְכֵן לְהֵפֶךְ, וְעַיֵּן בְּמַאֲמַר הַמַּתְחִיל “סוֹד כַּוָּנַת הַמִּילָה” (ליקוטי מוהר”ן סימן סג). (שָׁם הִלְכוֹת סֻכָּה א’, ב’).

א-סב

מֵחֲמַת שֶׁבְּשָׁנָה זוֹ וְאֶשְׁתָּקַד הָיוּ שְׂרֵפוֹת הַרְבֵּה, בִּשְׁבִיל זֶה לֹא הָיוּ מְצוּיִים אֶתְרוֹגִים, כִּי הָיָה הִתְגַּבְּרוּת מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעַלְּמוּת הַפְּאֵר כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’ סִימָן ס”ז. אַף-עַל-פִּי-כֵן עַל-יְדֵי בְּחִינַת “וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה וְכוּ'” זָכוּ לְאֶתְרוֹגִים נָאִים. (שָׁם הִלְכוֹת ד’ מִינִים א’, ב’).

א-סג

הָיוּ נוֹהֲגִים גַּם הַקַּדְמוֹנִים הַצַּדִּיקִים לִשְׂחֹק בַּחֲנֻכָּה בְּמִינֵי שְׂחוֹק שֶׁל הֶתֵּר, אַךְ שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים עַכְשָׁו בָּאִין לִידֵי עֲבֵרָה, כִּי מְשַׂחֲקִין בִּשְׂחוֹק שֶׁל אִסּוּר. (שָׁם הִלְכוֹת חֲנֻכָּה א’).

א-סד

שָׁמַעְתִּי, שֶׁשְּׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם כְּנֶגֶד שְׁמוֹנַת הַזָּאוֹת שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. (שָׁם הִלְכוֹת חֲנֻכָּה ג’, א’).

א-סה

גַּם זֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (חיי מוהר”ן, סימן רז) עַל עִנְיַן יְשִׁיבָתוֹ בְּאוּמַאן שֶׁזֶּה בְּחִינַת “וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי” וְכוּ’, דְּהַיְנוּ: כְּשֶׁנִּתּוֹסֵף אֶבֶן אַחַת, דְּהַיְנוּ: נֶפֶשׁ אַחַת שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וְנִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי נִתְרַבִּין הַבָּתִּים עַד אֵין קֵץ, וְאָמַר אָז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיסִין לִפְנִים גַּם הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָיוּ מֻשְׁלָכִין בַּחוּץ בִּבְחִינַת: “תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת…” (איכה ד, א) כִּי עַכְשָׁיו כְּשֶׁנִּתְרַבִּין מְאֹד הַבָּתִּים, אֲזַי מִמֵּילָא נִכְנָסִין גַּם הֵם לִפְנִים וְכוּ’ וְכוּ’. (שָׁם הִלְכוֹת בָּשָׂר בְּחָלָב ג’, ד’).

א-סו

מְסַפְּרִין הָעוֹלָם בְּשֵׁם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר, שֶׁפָּעַל אֵצֶל ה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁמְקוֹם קְבוּרָתוֹ יִהְיֶה בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל (זֶה שַׁיָּךְ לְתוֹרָה ק”ט חֵלֶק ב’ עַיֵּן שָׁם ה”ה). (שָׁם הִלְכוֹת חֵלֶב וְדָם הֲלָכָה ג’, ז’).

א-סז

עִקַּר הַתִּקְוָה וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל אֶחָד, הוּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בְּחַיָּיו, כִּי אַחַר-כָּךְ קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לְהִתְקָרֵב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם ה’, כ”ד).

א-סח

צִוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִתֵּן צְדָקָה, “קֹדֶם” שֶׁבָּאִים עַל קִבְרוֹ. (שָׁם הִלְכוֹת בְּהֵמָה וְחַיָּה טְהוֹרָה הֲלָכָה ד’, ו’).

א-סט

הַמָּשָׁל, הַמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן קצ”ח וְכוּ’, סִפֵּר זֹאת לְעִנְיָן שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁפּוֹגְעִים עִם כּוֹפְרִים אוֹ מִתְנַגְּדִים, וְהֵם מִתְוַכְּחִים הַרְבֵּה כְּנֶגֶד הָאֱמֶת וּפוֹעֲרִים פִּיהֶם לִבְלִי חֹק בְּרִבּוּי דְּבָרִים וּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת שֶׁל הֶבֶל, שֶׁצְּרִיכִים לְהַמְתִּין לָהֶם, עַד שֶׁיִּכְלוּ דִּבְרֵיהֶם, וְאַחַר-כָּךְ יִתְבַּטְּלוּ דִּבְרֵיהֶם מִמֵּילָא וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. (הל’ ).

א-ע

עִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה מַה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים, זֶה הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַבֵּרוּרִים הַנַּ”ל, בְּחִינַת אִתְעֲרוּתָא דִּלְעֵילָא וְאִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא, שֶׁבֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד, כִּי הַבְּחִירָה הִיא בְּתוֹךְ הַיְדִיעָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, אַךְ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג זֹאת, כִּי מִשָּׁם עִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה, מַה שֶׁאֵין מַשִּׂיגִין שֵׂכֶל זֶה. (שָׁם הִלְכוֹת דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַחַי הֲלָכָה ד’, ל”ח).

א-עא

שַׁיָּךְ לְתוֹרָה ס”ג שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’, כְּפִי מַה שֶׁהֵבַנְתִּי, כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, הַיּוֹצֵא לָנוּ מִשָּׁם, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית: בְּחִינָה אַחַת כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר הַבְּרִית וּלְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ מִבְּהֵמִיּוּת, מֵרַע הַכּוֹלֵל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִהְיוֹת קָדוֹשׁ לְגַמְרֵי בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְהַתַּאֲוָה הַבְּהֵמִית שׁוּם אֲחִיזָה בּוֹ כְּלָל כְּלָל לֹא, וּכְפִי גֹּדֶל קְדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ, כֵּן גּוֹדֶל דַּעְתּוֹ, אֲבָל יֵשׁ עוֹד בְּחִינָה ב’, שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא קָדוֹשׁ מְאֹד בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת וְדַעְתּוֹ שָׁלֵם מְאֹד לְגֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ, אֲזַי צָרִיךְ לִשְׁמֹר דַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ מְאֹד, שֶׁלֹּא יַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל ה’, שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לִפְנִים מִמְּחִיצָתוֹ, שֶׁלֹּא לָצֵאת מִגְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא פְּגַם הַדַּעַת. (שָׁם הִלְכוֹת דָּגִים הֲלָכָה א’, א’).

א-עב

לְעִנְיַן הַחִדּוּשִׁין עַל סִפּוּרֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ … אַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ בָּהּ אֵיזֶה רְמָזִים מַה שֶּׁנּוּכַל לִמְצֹא, כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו. (שָׁם הִלְכוֹת תּוֹלָעִים הֲלָכָה ד’, ב’).

א-עג

כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית אֲזַי יָכוֹל לִשְׁמֹר אֶת הַסּוֹד, שֶׁלֹּא לְגַלּוֹתוֹ, שֶׁלֹּא לַעֲבֹר עַל הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נ”י בְּעַצְמוֹ, וַאֲזַי זוֹכֶה, שֶׁמְּגַלִּין לוֹ סוֹדוֹת מֵאַחַר שֶׁיָּכוֹל לְשָׁמְרוֹ. (שָׁם הִלְכוֹת מַאַכְלֵי עַכּוּ”ם הֲלָכָה א’, ג’).

א-עד

עִקַּר בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן הוּא חָזָק בְּיוֹתֵר בְּהַמָּמוֹן בְּעַצְמוֹ, שֶׁהֵן הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁשָּׁם חֹזֶק הַתַּאֲוָה בְּיוֹתֵר מְאֹד, וְכִדְּמַשְׁמָע מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ נ”י שָׁם (בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ סִימָן כ”ג), וּכְפִי הַמּוּבָן, לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי, מֵהַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁסֻּגְיַת “הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף” (ב”מ מד.) יִתְפָּרֵשׁ עַל-פִּי הַמַּאֲמַר הַנַּ”ל. (שָׁם הִלְכוֹת הֶכְשֵׁר כֵּלִים הֲלָכָה א’, אוֹת א’).

א-עה

שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁל אַדְמוֹ”ר נ”י, שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם יֵשׁ לוֹ שֶׁפַע אַחֵר. (שָׁם הִלְכוֹת נוֹתֵן טַעַם לִפְגַּם א’).

א-עו

הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה צִוָּה לוֹמַר כַּמָּה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים כַּמּוּבָא, וְזֶה בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְצִוָּה לְאָמְרָם עַל קִבְרוֹ. (שָׁם הִלְכוֹת קָרְחָה וּכְתֹבֶת קַעְקַע הֲלָכָה ג’, אות ה’).

א-עז

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּלָשׁוֹן זֶה, שֶׁזֶּה אִי-אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג, אֵיךְ הַבְּחִירָה הִיא בְּתוֹךְ הַיְדִיעָה בְּעַצְמָהּ. (שָׁם הִלְכוֹת גִּלוּחַ הֲלָכָה ה’, אוֹת ו’).

א-עח

…לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְהָאָדָם בְּשׁוּם אֹפֶן בָּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁיֵּדַע הֵיכָן הוּא אוֹחֵז, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְזֶה מֵעִקְּרֵי הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, מַה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא עוֹמֵד וְאוֹחֵז. (שָׁם, הִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת הֲלָכָה ב’, י”ז).

א-עט

כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הָאָדָם וְכָל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בּוֹ הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת, וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִיר אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּקוֹל רָם, בְּקוֹל חָזָק מְאֹד, בְּעֵת שֶׁהוֹכִיחַ אוֹתָנוּ וְעוֹרֵר וְהֵקִיץ אוֹתָנוּ בִּדְבָרָיו הַנּוֹרָאִים, וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אַלְט טָאר מֶען נִיט זַיין” וְכוּ’ וְכַנִּדְפַּס קְצָת מִזֶּה בְּסוֹף הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, עַיֵּן שָׁם. (שָׁם הִלְכוֹת סֵפֶר תּוֹרָה הֲלָכָה ד’, כ”א).

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שִׂיחָה נוֹרָאָה מִנּוֹרְאוֹת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאִי-אֶפְשָׁר לְבַאֲרָהּ בִּכְתָב, אַךְ אַחַר-כָּךְ בְּתוֹךְ שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה מִגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, נִכְנַס עַל-יְדֵי-זֶה לְדִבְרֵי הִתְחַזְּקוּת לְחַזֵּק אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁנָּפְלוּ מֵעֲבוֹדָתָם, אֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ לְמָקוֹם שֶׁנָּפְלוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי נְפִילָתוֹ לְהֵיכָן שֶׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלַן, כִּי גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁגָּבוֹהַּ מְאֹד לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, שֶׁשָּׁם יָכוֹל הַכֹּל לְהִתַּקֵּן וְכוּ’, כִּי תְּשׁוּבָה לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: “אֲבָל אֵיךְ זוֹכִין לָזֶה”? וְהֵשִׁיב: “יְכוֹלִין לָבוֹא לָזֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן מִן הַצְּעָקָה וּמִתְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, רַק לַעֲסֹק בִּצְעָקָה וּתְפִלָּה וּתְחִנָּה וְכוּ’ וְלֹא יִתְיַגֵּעַ לְעוֹלָם, עַד שֶׁיָבוֹא לָזֶה לַעֲלוֹת” וְכוּ’. (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת יוֹרֶה-דֵעָה הִלְכוֹת נְדָרִים הֲלָכָה ד’, כ”ז).

א-פ

עִקַּר הַכֹּחַ וְהַהִתְחַזְּקוּת וְהַתִּקְוָה לָשׁוּב מִכָּל הַזֻּהֲמוֹת וְהַטֻּמְאוֹת וְהַפְּגָמִים, שֶׁנָּפַל בָּהֶם כָּל אֶחָד כְּפִי נְפִילָתוֹ וְלָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ עִקַּר הַתִּקְוָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁמַּשִּׂיגִין הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ, כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁאָמַר סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ עַתָּה רַק עִם זֶה הַמַּאֲמָר שֶׁגִּלָּה עַל פָּסוּק: “אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ” “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” חֵלֶק ב’ סִימָן ס”א, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְכוּ’, וְאִי-אֶפְשָׁר לְבָאֵר עִנְיָן זֶה בִּכְתָב כְּלָל, רַק מַה שֶׁהֵבַנְתִּי אֲנִי מִדְּבָרָיו הוּא, שֶׁאָמַר זֹאת לְעִנְיַן מַה שֶּׁהוּא עוֹסֵק בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל-כָּךְ לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רַבּוֹת לַה’ יִתְבָּרַךְ, וַעֲדַיִן לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְהַמַּחֲלֹקֶת וְהַמְּנִיעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת מִתְגַּבְּרִין וּמִתְפַּשְּׁטִין מְאֹד מְאֹד בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֲשֶׁר כָּשַׁל כֹּחַ הַסֵּבֶל וְרַבִּים נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ עַל-יְדֵי-זֶה. לְעִנְיָן זֶה אָמַר, שֶׁהוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל: “אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ”, הַיְינוּ: שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵנוּ לְדַלֵּג עַל הַכֹּל, וְסוֹף כָּל סוֹף יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת, וְכֻלָּנוּ נָשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְכָל הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ, כִּי כָּל הַזְּמַן יִתְבַּטֵּל וְיֻכְלַל הַכֹּל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְשָׁם יְתֻקַּן הַכֹּל. (הִלְכוֹת מִילָה הֲלָכָה ד’, סְעִיף י”ז).

א-פא

עִקַּר הַפֶּתַח וְהַדֶּרֶךְ לִתְשׁוּבָה, הוּא לִצְעֹק תָּמִיד מֵעוּמְקָא דְלִבָּא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה וְלֹא יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַצְּעָקָה לְעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר הִזְהִירָנוּ עַל זֶה אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת. (שָׁם הִלְכוֹת עָרְלָה הֲלָכָה ד’, ט”ז).

א-פב

שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ נ”י, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁדָּרִים יִשְׂרָאֵל, הוּא בְּחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. (שָׁם הִלְכוֹת כְּלָאֵי הַכֶּרֶם הֲלָכָה א’).

א-פג

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְכַוֵּן בְּכָל יוֹם לְמִלּוּי אֶחָד שֶׁל אֶהְיֶה, וּלְכַוֵּן אֶהְיֶה פְּעָמִים (=כפול) אֶהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּה אֱמֶת, וּבְכָל יוֹם מַמְשִׁיכִין מִלּוּי אֶחָד שֶׁל אֶהְיֶה, פֵּרוּשׁ אֶהְיֶה שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּה אֱמֶת, עַיֵּן שָׁם. וְהֵם שְׁמוֹנָה תִּקּוּנִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי, עַיֵּן שָׁם, הַיְנוּ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל שֶׁעִקַּר הָאוֹר הַמֵּאִיר וּמַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה – הוּא אוֹר הָאֱמֶת, בְּחִינַת אֶהְיֶה פְּעָמִים (=כפול) בְּגִימַטְרִיָּה אֱמֶת שֶׁצְּרִיכִין לְכַוֵּן בְּכָל יוֹם מִשְּׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה, וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁל שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים אֱמֶת שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ”ל. שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה לְעִנְיַן הַתּוֹרָה הַנַּ”ל, וְאֵלּוּ הַשְּׁמוֹנֶה פְּעָמִים אֱמֶת הַמְּאִירִים בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה שֶׁהֵם שְׁמוֹנָה מִלּוּאִים שֶׁל אֶהְיֶה, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּכַּוָּנוֹת הַשְּׁמוֹנָה מִלּוּאִים בְּבֵאוּר אֵלּוּ הַשְּׁמוֹנָה מִלּוּאִים – עִקָּרָם וְשָׁרְשָׁם הֵם שְׁלֹשָׁה מִלּוּאֵי אֶהְיֶה כַּיָּדוּעַ; שֶׁהֵם, קס”א קנ”א קמ”ג, שֶׁהֵם אֶהְיֶה בְּיוּדִין בְּהֵהִין בְּאַלְפִין, כַּיָּדוּעַ שֶׁעִקַּר מִלּוּאֵי אֶהְיֶה הֵם שְׁלֹשָׁה הַנַּ”ל, וּשְׁאָרֵי הַמִּלּוּאִים הֵם מְצֹרָפִים מֵהֶם, כַּמְבֹאָר לַמְעַיֵּן שָׁם, וְאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה מִלּוּאִים אקי”ק שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַכֹּל – הֵם בְּחִינַת שְׁלֹשֶׁת קַוֵּי הָאֱמֶת הַנַּ”ל, כִּי אֱמֶת הִוא אקי”ק, פֵּרוּשׁ אקי”ק כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (שָׁם הִלְכוֹת כִּלְאֵי בְּהֵמָה הֲלָכָה ד’, י”ד, עיי”ש).

א-פד

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: אֲפִלּוּ הָאָדָם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, תֵּכֶף כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, תֵּכֶף הוּא עֲבֵירָה גְּדוֹלָה, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת, חַס-וְשָׁלוֹם. (שָׁם הִלְכוֹת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה הֲלָכָה ד’, כ”ט).

א-פה

מַאֲמַר רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְכוּ’ שֶׁבְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ע”ז שַׁיָּךְ לְמַאֲמַר: “וַיְהִי מִקֵּץ”-“כִּי מֵרַחֲמָם יְנַהֲגֵם” שֶׁבְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ז’. (שָׁם הִלְכוֹת רֵאשִׁית הַגֵּז הֲלָכָה ג’, ח”י).

א-פו

שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוּ”ר נ”י שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁעַכְשָׁיו יוֹשְׁבִין יִשְֹרָאֵל אֵצֶל עַכּוּ”ם יְדוּעִים, עַל יְדֵי זֶה נֶחְלַשׁ הָרַע שֶׁלָּהֶם וְנִכְנַע. (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעַן א).

א-פז

שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוּ”ר שֶׁיֵּשׁ טִיקְלָא שֶׁנִּלְכְּדוּ בָּהּ כַּמָּה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְעַל כֵּן לִפְעָמִים מִתְפַּלְּלִין כָּרָאוּי כְּדֶרֶךְ הַגְּדוֹלִים, וְגַם עוֹשִֹים טוֹב הַרְבֵּה, וְאַף עַל פִּי כֵן לִפְעָמִים לְהֵיפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה עַל יְדֵי אוּמָה יְדוּעָה שֶׁלָּכְדָה וְכָבְשָׁה אֶת הַמְּדִינָה, וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת הָיָה לוֹ לְעֵזֶר לְהִנָּצֵל מִזֶּה, עַל-יְדֵי שֶׁגַּם מִקּוֹדֶם הָיָה סָמוּךְ אֶל הַסְּפָר, אַךְ עַכְשָׁיו מֵחֲמַת שֶׁיִּשְֹרָאֵל הַרְבֵּה יוֹשְׁבִין אֶצְלָם עַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ רַע כָּל כַּךְ כְּמִקּוֹדֶם, ה’ יִשְׁמְרֵנוּ. (שָׁם).

א-פח

בַּיִת הוּא מָקוֹם הָעֲשִׁירוּת, כִּי שָׁם מוּנָחִים כָּל הַחֲפָצִים וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁל הָאָדָם כִּי הַשֶּׁפַע יוֹרֶדֶת לְתוֹךְ הַחֲדָרִים שֶׁל בֵּיתוֹ בִּבְחִינַת “וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ” (מִשְׁלֵי כד, ד), וּכְמוֹ שֶׁהֵבַנְתִּי מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ נ”י בְּמַה שֶׁאָמַר עַל פָּסוּק “וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בַּיִת” – בְּסִימָן רסו. (הִלְכוֹת גְּבִיַּת מִלְוֶה א).

א-פט

שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַחֲבֵרִים שֶׁשָּׁמְעוּ מֵרַבֵּנוּ הַנּוֹרָא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עֵצָה עַל אַחַר הִסְתַּלְקוּת שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא לְמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לָבוֹא – שֶׁיִּשְׁבַּע שְׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְכוּ’. (הִלְכוֹת גְּבִיּוֹת חוֹב מֵהַיְתוֹמִים הֲלָכָה ד, י).

א-צ

…אִי-אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתַב עוֹצֶם מַעֲלַת הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה כְּפִי מַה שֶּׁהֵבַנְנוּ מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּפִי מַה שֶּׁזָּכִינוּ לִשְׁמוֹעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ, כִּי בִּכְתַב אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֲפִלּוּ קָצֶה, אֲפִלּוּ חֵלֶק מֵאֶלֶף, וּכְבָר גִּלָּה כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת עַל זֶה אֲשֶׁר נִדְפְּסוּ כְּבָר אֲבָל יוֹתֵר מִזֶּה הֵבַנְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ וּמִתְּנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וּרְמִיזוֹתָיו הַנִּפְלָאִים בְּעֵת שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים. (הִלְכוֹת עָרֵב ג, ה).

א-צא

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁעִקָּר הוּא הָרָצוֹן לִכְסוֹף תָּמִיד בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וְרָצוֹן חָזָק לְקַיֵּם מִצְוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹךְ כַּךְ לוֹמְדִין כְּאִלּוּ לוֹמְדִין, וּמִתְפַּלְּלִין כְּאִלּוּ מִתְפַּלְּלִין, וְעוֹשִֹין מִצְוֹת כְּאִלּוּ עוֹשִֹין מִצְוֹת, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “נָאר וֶועלְן, דֶּער וַוייל דַּאוְונְט מֶען קְלָאמִירְשְׁט, דֶּער וַוייל לֶערְנְט מֶען קְלָאמִירְשְׁט, דֶּער וַוייל טוּט מֶן מִצְוֹות קְלָאמִירְשְׁט”. (שָׁם ג, לא).

א-צב

… הַצַּדִּיק כָּל דִּבּוּרָיו וּמַעֲשָֹיו הַנִּרְאִין כְּפָשׁוּט יֵשׁ בָּהֶם רָזִין, וְגַם אֲפִלּוּ הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מְגַלֶּה נֶחְשֶׁבֶת גַּם-כֵּן בְּעֵרֶךְ קְדֻשַּׁת הַשָּׂגַת הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ בִּפְנִימִיּוּתוֹ בִּבְחִינַת עָלִין וְלוּלָבִין שֶׁאצֶל הַפְּרִי, כִּי פְּנִימִיּוּת עֶצֶם הַשָּׂגָתוֹ גָּבוֹהַּ וּמְרוֹמָם וְנַעֲלָה מְאֹד מֵאִתָּנוּ, וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ. (שָׁם הִלְכוֹת חֶזְקַת מְטַלְטְלִין ה, טו).

א-צג

הַמַּעֲשֶֹה מֵהַתַּלְמִיד שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ בְּחַיָּיו דִּבּוּרִים שׁוֹנִים וּמָצָא מֵהֶם רְמָזִים שָׁנִים רַבּוֹת אַחַר-כַּךְ הַמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן י’ זֶה הַצַּדִּיק הָיָה רַבִּי מָרְדְּכַי מִנֶּעסְכִיז זְצַ”ל. (שָׁם).

א-צד

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם בִּתְּחִלָּה קוֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה לַעֲשֹוֹת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אַחַר-כַּךְ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְגוֹמְרוֹ וְלַעֲשֹוֹתוֹ, נַעֲשָֹה מִכָּל מְנִיעָה וּמְנִיעָה דְּבָרִים גְּבוֹהִים מְאֹד. (שָׁם הִלְכוֹת נִזְקֵי שְׁכֵנִים ג, ח).

א-צה

אַחַר שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הַתּוֹרָה “תִּקְעוּ תּוֹכָחָה” (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’, סִימָן ח’) בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן קוֹדֶם הִסְתַּלְקוּתוֹ – אָז אַחַר אֲמִירַת הַתּוֹרָה הִזְהִיר אוֹתִי בְּיוֹתֵר לִכְתּוֹב הָאַזְהָרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת שֶׁצְּרִיכִין לִיזָהֵר בְּנַפְשׁוֹ מְאֹד מְאֹד לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשֹ הַרְבֵּה אַחֲרֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ-הַקֹּדֶשׁ. (שָׁם הִלְכוֹת שְׁלוּחִין ה, ד).

א-צו

כָּל צַדִּיק אֲמִתִּי וְתַלְמִידוֹ הוּא בְּחִינַת משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ. (שָׁם אוֹת יב).

א-צז

חֲסִידִים נְפוּלִים רַחְמָנָא לִיצְלָן, שֶׁחוֹזְרִין לַאֲחוֹרֵיהֶם מֵחֲמַת עוֹצֶם הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּהִתְגַּבְּרוּת עָצוּם בְּכָל פַּעַם – זֶה גָּרוּעַ מֵהַכֹּל כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ. (שָׁם אוֹת יז).

א-צח

לְהִנָּצֵל מִטָּעוּיוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם שֶׁהֵם הַרְבֵּה מְאֹד מְאֹד כִּמְעַט בְּלִי שִׁעוּר, אִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מֵהֶם כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְקַרְבוּת לְצַדִּיק אֲמִתִּי שֶׁלֹּא הִטְעָה אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה הָעוֹלָם אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, וְכַמְּבוּאָר מִשִּׂיחָה זֹאת מְעַט בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן. (שָׁם אוֹת מ).

א-צט

הַתּוֹרָה “בְּרֵאשִׁית-לְעֵינֵי כָּל יִשְֹרָאֵל” – בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ס”ז – נֶאֶמְרָה לְעִנְיַן סֻכָּה גַּם-כֵּן, כַּמּוּבָן לְמִי שֶׁהָיָה אָז בְּעֵת שֶׁנֶּאֶמְרָה תּוֹרָה זֹאת. (ה”ה: עַיֵּין בְּסֵפֶר שִֹיחוֹת הָרַ”ן סִימָן קצו, וְחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן מה, וִיְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ סִימָן לט). (חו”מ הִלְכוֹת מַתָּנָה ג, ה).

א-ק

אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְמַה שֶּׁנָּפְלוּ אֵינָם מֵהַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ כְּלַל, רַק הֵם מִבְּחִינַת שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, וְהֵם נְפָשׁוֹת גְּבוֹהוֹת בְּשָׁרְשָׁן, כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִשִּׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. (חו”מ הִלְכוֹת מַתָּנָה ד, יג).

א-קא

כְּבָר הִבְטִיחָנוּ שֶׁאֵין שׁוּם יְרִידָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְהוֹשִׁיעוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִשָּׁם סוֹף כָּל סוֹף. (חו”מ הִלְכוֹת מַתָּנָה ה, כא).

א-קב

דְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלַל, כִּי הוּא יָכוֹל לַעֲשֹוֹת שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵֹא אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בָּזֶה הַרְבֵּה. (שָׁם מז).

א-קג

רָאִינוּ אֵצֶל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבַּתְּחִלָּה בְּעֵת שֶׁהֵכִינוּ עַצְמָן לוֹמַר תּוֹרָה הָיוּ רוֹאִים מֵהֶם קְפֵידוֹת גְּדוֹלוֹת מַה שֶׁלֹּא הָיָה דַּרְכָּם בְּכַךְ תָּמִיד. (שָׁם הִלְכוֹת אֲבֵדָה וּמְצִיאָה ג, יב).

א-קד

צָרִיךְ כָּל אָדָם לִשְׁפּוֹךְ שִֹיחוֹ לִפְנֵי ה’ בְּכָל יוֹם וָיוֹם לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּזַכֵּהוּ לְקַרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְזֶהוּ יְסוֹד הַכֹּל שֶׁכָּל עֲבוֹדָתוֹ וְיַהֲדוּתוֹ תָּלוּי בָּזֶה כַּמְּבוּאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים. וְיוֹתֵר מִמַּה שֶׁכָּתוּב שָׁם שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַל פֶּה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים כַּמָּה שִֹיחוֹת נוֹרָאוֹת בְּעִנְיַן זֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל בִּכְּתַב. וְאָמַר שֶׁכָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים לֹא זָכוּ לָבֹא לְמַה שֶּׁבָּאוּ כִּי אִם עַל יְדֵי זֶה עַל יְדֵי שִֹיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁמְדַבְּרִים בּוֹ כַּמְּבוּאָר בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים. (שָׁם הִלְכוֹת פִּקָּדוֹן ג, ז).

א-קה

מְבוֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁחֲתֻנָּה הוּא תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי כָל הַנִּשּׂוּאִין שֶׁל יִשְֹרָאֵל עַל פִּי דָּת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה כֻּלָּם הֵם בִּבְחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית. (שָׁם הִלְכוֹת נַחֲלוֹת ג, ב).

א-קו

אֲפִלּוּ אִם יַאֲמִין בַּה’ יִתְבָּרַךְ וּבַצַּדִּיקִים וּבַחֲבֵרָיו הַכְּשֵׁרִים שֶׁכֻּלָּם צַדִּיקִים, אֲבָל אֵינוֹ מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ דְּהַיְינוּ שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁאֱמוּנָתוֹ שֶׁמַּאֲמִין בְּחֲכָמִים אֲמִתִּיִים וְכוּ’ יָקָר מְאֹד מְאֹד, גַּם זֶה פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים וּבְאוֹפֶן אֶחָד פְּגַם הַזֶּה גָּרוּעַ מֵהַכֹּל, כַּאֲשֶׁר מָצוּי נֶגַע הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת בְּכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְצַת וּמַתְחִילִים לְהִתְקַרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת לַחֲכָמִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִים. אֲבָל אוֹמְרִים עַל חַבְרֵיהֶם הֵם בְּוַדַּאי כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים. אֲבָל מַה מּוֹעִיל לִי כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ חֶסְרוֹנִי בְּנַפְשִׁי שֶׁאֲנִי מָלֵא חֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת וּפְגָמִים וְעַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם וּמִתְרַחֵק לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם וְנוֹפֵל מֵאֱמוּנַת חֲכָמִים לְגַמְרֵי עַד שֶׁהַרְבֵּה נַעֲשֹוּ מִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל יְדֵי זֶה. נִמְצָא שֶׁכָּל פְּגָמוֹ בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּעַצְמוֹ. כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵה’ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים כָּל כַּךְ עַד שֶׁיַּאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְינוּ שֶׁיַּאֲמִין בְּגֹדֶּל כֹּחַ צִדְקָתָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים עַד שֶׁבְּוַדַּאי יְתַקְנוּ גַּם אוֹתוֹ וְיַעֲלוּ אוֹתוֹ מַעֲלָה מַעֲלָה אִם יֹאחַז עַצְמוֹ לִהְיוֹת דָּבוּק בָּהֶם כָּל יְמֵי חַיָּיו. כִּי אֱמוּנָתוֹ בְּעַצְמָה שֶׁמַּאֲמִין בְּהַצַּדִּיקִים וּמִתְקַרֵב אֲלֵיהֶם יָקָר מְאֹד מְאֹד. כִּי אֱמוּנָה הוּא רַק בְּדָבָר שֶׁאֵין מְבִינִים בְּשֵֹכֶל כ”ש במ”לֹא וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה אַף עַל פִּי שֶׁלְּפִי שִֹכְלוֹ וִידִיעָתוֹ בְּעַצְמוֹ הוּא רָחוֹק מְאֹד מֵה’ יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שֶׁגַּם מְעַט הַנְּקוּדוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁבּוֹ יְקָרִים מְאֹד אֵצֶל ה’ יִתְבָּרַךְ וְכַאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי כָּל זֶה מִשִּׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה זַ”ל. (שָׁם הִלְכוֹת פִּקָּדוֹן ה, ז).

א-קז

בֶּאֱמֶת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד כַּוָּנָתוֹ רְצוּיָה לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְאַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי דַּעְתָּם חֲלוּקָה זֶה מִזֶּה כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ דֵּעוֹתֵיהֶם שָׁווֹת לְגַמְרֵי כִּי אֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם דּוֹמִים זֶה לָזֶה וּכְשֵׁם שֶׁמְשׁוּנִים בְּנֵי אָדָם בְּצוּרוֹתֵיהֶם כַּךְ מְשׁוּנִים בְּדֵעוֹתֵיהֶם, וְעַל כֵּן בְּהֶכְרַח שֶׁיִּהְיֶה שִׁנּוּיִים בֵּינֵיהֶם בְּדַעְתֵּיהֶם וְדַרְכֵיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם. וּמִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם לֹא הָיוּ עֲדַיִן שְׁנֵי צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִים שָׁוִים לְגַמְרֵי בְּכָל תְּנוּעוֹתֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אֶחָד וְיוֹנְקִים מֵרַב אֶחָד אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בְּדַרְכֵיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרִיךְ רַבֵּנוּ זַ”ל לְסַפֵּר וּלְהַפְלִיג בְּגֹדֶל הַחִלּוּקִים בֵּין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לִזְמַנֵּינוּ שֶׁכֻּלָּם הֵם מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְהַמַּגִּיד זְצוּקַ”ל וְהָיָה שָׁלוֹם גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מְחוּלָקִים מְאֹד בְּדַרְכֵיהֶם שֶׁזֶּה הָיָה נוֹסֵעַ עַל הַמְּדִינָה וְדָרַשׁ בָּרַבִּים וְזֶה יָשַׁב בְּבֵיתוֹ, זֶה הֶאֱרִיךְ מְאֹד בִּתְפִלָּה וְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַתֵּיבָה בִּצְעָקוֹת וְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְזֶה הִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ עִם הַצִּבּוּר כְּדֶרֶךְ הַהֲמוֹן, וְזֶה הִרְבָּה בְּתוֹרָה יוֹתֵר וְזֶה הִרְבָּה בִּצְדָקוֹת וּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שִׁינוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּם יָנְקוּ מֵרַב אֶחָד. כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם שָׁוִין כִּי כָּל אֶחָד עוֹבֵד אֶת ה’ כְּפִי מִדָּתוֹ וּכְפִי שׁוֹרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. וְזֶה עִקָּר שַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים הַרְבֵּה בָּעוֹלָם שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹשֶֹה לוֹ נַחַת רוּחַ וְתַעֲנוּג וְשַׁעְשׁוּעַ מְיוּחָד מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵירוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאֵר שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִגְּוָונִין סַגִּיאִין (עיין בליקוטי מוהר”ן סימן כה) כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹשֶֹה שְׁנֵי דְבָרִים שָׁוִין (ראה שיחות הר”ן סימן נד) רַק כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ וּנְתִיב כְּפִי שָׁרְשׁוֹ בְּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן. אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר הוּא מִתְגָּרֶה וּמִתְקַנֵּא בַּחֲבוּרַת הַצַּדִּיקִים הַכְּשֵׁרִים וּמַכְנִיס בָּהֶם מַחְלוֹקֶת, וְעִקָּר הַמַּחְלוֹקֶת הוּא מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד אֵינוֹ מַאֲמִין בַּחֲבֵרוֹ שֶׁגַּם כַּוָּנָתוֹ וּרְצוֹנוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בְּדַרְכוֹ וּרְצוֹנוֹ. כִּי הַבַּעַל-דָּבָר מַטְעֶה הַלֵּב עַד שֶׁנִּדְמֶה לְכָל אֶחָד שֶׁחֲבֵרוֹ חוֹלֵק עָלָיו וְנוֹטֶה מִן הָאֱמֶת כִּי הַבַּעַל-דָּבָר הוּא נַרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף וְאִישׁ מְדָנִים לְחַרְחֵר רִיב, כִּי הוֹלֵךְ וּמְסַכְסֵךְ זֶה בָּזֶה וְהוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא. עַד שֶׁלִּפְעָמִים יֵשׁ שֶׁשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם שְׁנֵיהֶם רוֹצִים רָצוֹן אֶחָד, וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַחְלוֹקֶת גָּדוֹל מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ רוֹצֶה גַּם כֵּן בָּזֶה, וְאֵינָם מִתְוַעֲדִים יַחַד לְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ לְגַלּוֹת דַּעְתּוֹ וּפְנִימִיּוּת רְצוֹנוֹ וּמֵחֲמַת זֶה נִדְמֶה לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה בָּזֶה וּמֵחֲמַת זֶה נַעֲשָֹה בֵּינֵיהֶם מַחְלוֹקֶת גָּדוֹל עַד שֶׁאַחַר כַּךְ אֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּתְוַעֲדִים יַחַד אִי אֶפְשָׁר לְכָל אֶחָד לְגַלּוֹת לַחֲבֵרוֹ פְּנִימִיּוּת דַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ, כִּי מֵחֲמַת הַקְטָטוֹת וְהַמְּרִיבוֹת וְהַקְפֵּידוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם אֵין אֶחָד מֵהֶם יוֹדֵעַ וּמֵבִין רְצוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם שִׁנּוּי בֵּינֵיהֶם וְדָבָר זֶה מָצוּי כַּמָּה פְּעָמִים. (שָׁם הִלְכוֹת שׁוֹמֵר שָֹכָר ב, י).

א-קח

שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוּ”ר נ”י אֵצֶל הַמַּאֲמַר תְּפִלָּה לַחֲבַקוּק (ליקוטי מוהר”ן סימן יט) הַנַּ”ל בְּמַה שֶׁמְבוֹאָר שָׁם שֶׁבְּחִינַת מִילָה הוּא בִּבְחִינַת חַשְׁמַ”ל, בִּבְחִינַת שְׁלֵימוּת לָשׁוֹן-הַקוֹדֶשׁ עַל יְדֵי תַּרְגּוּם, שֶׁהוּא עֵץ הַדַּעַת, דְּהַיְינוּ שֶׁמְבַרְרִין וּמַעֲלִין הַטּוֹב אֶל הַקְּדֻשָּׁה, עַיֵּן שָׁם. וְאָמַר שֶׁזֶּהוּ תְּשׁוּבַת הַמִּינִין כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁשָּׁאֲלוּ אִם ה’ יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בְּמִילָה לָמָּה לֹא בָּרָא אֶת הָאָדָם מָהוּל כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מַעֲשֶֹה ה’ יִתְבָּרַךְ חָסֵר תִּקּוּן. אַךְ הוּא בִּבְחִינָה הַנַּ”ל כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַלָשׁוֹן-הַקוֹדֶשׁ הַבָּא מִלְמַעְלָה הוּא שָׁלֵם עִם-כָּל-זֶה אֵין לוֹ שְׁלֵימוּת כִּי אִם עַל יְדֵי הַטּוֹב שֶׁמַּעֲלִין מִלָּשׁוֹן תַּרְגּוּם, וְזֶה בְּחִינַת הַמִּילָה כַּנַּ”ל, הַיְינוּ כִּי אֵין שְׁלֵימוּת לְהַדְּבָרִים הַבָּאִים מִלְּמַעְלָה לָעוֹלָם-הַזֶּה כִּי אִם כְּשֶׁמְּבַרְרִין הַקְּדֻשָּׁה בָּעוֹלָם-הַזֶּה מִבְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵימוּת לָשׁוֹן-הַקוֹדֶשׁ עַל יְדֵי לָשׁוֹן תַּרְגּוּם. (שָׁם הִלְכוֹת אוּמְנִין א).

א-קט

אָמַר אַדְמוּ”ר זַ”ל שֶׁכְּשֶׁחוֹזְרִין הַשֶּׁקֶר שְׁנֵי פְּעָמִים נַעֲשָֹה אֶצְלוֹ אֱמֶת וְכוּ’, וְלֹא דַי שֶׁמַּטְעֶה אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁיָּכוֹל לְהַטְעוֹת גַּם אֲחֵרִים בִּגְנֵיבַת עָרְמָתוֹ, וְלֹא דַי בָּזֶה עַד שֶׁכַּבְיָכוֹל יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַסְתָּרָה כָּזֹאת כְּאִלּוּ הַשֵׁם-יִתְבָּרַךְ מַסְכִּים עִמּוֹ, בִּבְחִינַת ‘גַּנְבָא אֲמַחְתַּרְתָּא רַחְמָנָא קַרְיָא’ (ברכות סג. לגירסת הע”י שם). (שָׁם הִלְכוֹת גְּנֵיבָה ה, יא).

א-קי

כִּי זֶה הָיָה רְצוֹנוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מְאֹד שֶׁיּוֹצִיא כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ עֵצוֹת וּמוּסָר מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה שֶׁגִּילָה. אַף-עַל-פִּי שֶׁנֶאֶמְרָה בְּרוּם גָּבְהֵי מְרוֹמִים וְכוּ’, אַף-עַל-פִּי-כֵן כָּל כַּוָונָתוֹ הַקְדוֹשָׁה הָיְתָה לְהַגִּיעַ וּלְכַוֵון לְכָל-אֶחָד וְאֶחָד לְתוֹךְ נְקוּדַת לְבָבוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וְכוּ’. (שם הלכות גזילה ה, כד).

א-קיא

עִקָּר הָאוֹרַח וְהַדֶּרֶךְ שֶׁהוֹלְכִין בְּכָל מָקוֹם בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחְנִיּות הַכֹּל הוּא לָבֹא לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל כַּנִּשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כִּי שָׁם עִקָּר הַמְּנוּחָה וְהַנַּחֲלָה. (שָׁם גְּזֵילָה ה, כט).

א-קיב

כָּתַב אַדְמוּ”ר זַ”ל שֶׁכְּפִי הַסְּלַח נָא שֶׁפּוֹעֲלִין בְּיוֹם-הַכִּפֻּרִים כֵּן זוֹכִין לִקְּדֻשַּׁת חֲנֻכָּה, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת זֹאת הַתּוֹרָה “כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם” (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, סימן ז) שֶׁמְּבוּאָר שָׁם שֶׁכְּפִי הַסְּלַח נָא שֶׁל יוֹם הַכִּפֻּרִים כֵּן זוֹכִין לַחֲנֻכָּה זֹאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה שֶׁנֶּאֶמְרָה הַתּוֹרָה “תִּקְעוּ אֱמוּנָה” (שם סימן ה) הַנַּ”ל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁמְּבוּאָר שָׁם כָּל הַנַּ”ל וְשֶׁתִּקּוּן הַחוֹתָם נִגְמַר בְּיוֹם-כִּפּוּר. וְאַחַר כַּךְ תֵּיכֶף בַּחֲנֻכָּה שֶׁאַחֲרָיו נֶאֶמְרָה הַתּוֹרָה כִּי מְרַחֲמֵם שֶׁמְּבוּאָר שָׁם שֶׁכְּפִי הַסְּלַח נָא וְכוּ’ כִּי הֵם שַׁיָּכִים זֶה לָזֶה וּקְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה, וְהָבֵן הֵיטֵב כִּי יֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר, וְעַיֵּן בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן (סימן פט) מַה שֶּׁכָּתוּב שֶׁבְּכָל שָׁנָה קִבֵּל כָּל הַזְּמַנִּים הַקְּדוֹשִׁים בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא וְכוּ’. (שָׁם נְזִיקִין ה, ל).

ליקוטים-סיפומ”ע

א-קיג

הָיָה לָנוּ גִּלּוּי-דַעַת מִפִּי רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֲשֶׁר פַּעַם אֶחָד גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁרוֹצֶה לְהַדְפִּיס סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן לִפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים: “בְּדַעְתִּי לְהַדְפִּיס סֵפֶר מַעֲשִׂיּוֹת וְיִהְיֶה לְמַעְלָה כָּתוּב בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וּלְמַטָּה בִּלְשׁוֹן לַעַז”. וְאָמַר: “הֲלֹא מַה יּוּכְלוּ הָעוֹלָם לְדַבֵּר עַל זֶה, הֲלֹא עַל כָּל פָּנִים הֵם מַעֲשִׂיּוֹת נָאִים לְסַפֵּר וְכוּ'”. כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ, וְזֶה אֲשֶׁר הֱעִירוּנוּ לַהֲבִיאָם לְבֵית-הַדְּפוּס. (הַקְדָּמַת סֵפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת).

א-קיד

קֹדֶם שֶׁסִּפֵּר מַעֲשֶׂה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּסֵפֶר זֶה, עָנָה וְאָמַר: בְּסִפּוּרֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁהָעוֹלָם מְסַפְּרִים יֵשׁ בָּהֶם נִסְתָּרוֹת הַרְבֵּה וּדְבָרִים גְּבוֹהִים מְאֹד, אַךְ שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת, כִּי חָסֵר מֵהֶם הַרְבֵּה, וְגַם נִתְבַּלְבְּלוּ וְאֵינָם מְסַפְּרִים אוֹתָם כַּסֵּדֶר: כִּי מַה שֶׁשַּׁיָּךְ בַּתְּחִלָּה מְסַפְּרִים בַּסּוֹף, וְכֵן לְהֵפֶךְ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל בֶּאֱמֶת יֵשׁ בְּהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁמְּסַפְּרִים הָעוֹלָם, דְּבָרִים נֶעְלָמִים גְּבוֹהִים מְאֹד. וְהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, הָיָה יָכוֹל עַל-יְדֵי סִפּוּר מַעֲשֶׂה לְיַחֵד יִחוּדִים. כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ צִנּוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים, וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר לְתַקֵּן אוֹתָם עַל-יְדֵי תְּפִלָּה, הָיָה מְתַקְּנָם וּמְיַחֲדָם עַל-יְדֵי סִפּוּר מַעֲשֶׂה. וְעוֹד דִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעִנְיָן זֶה. (שָׁם).

א-קטו

וְדַע, שֶׁהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ – רֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם מַעֲשִׂיּוֹת חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם. רַק הוּא בְּעַצְמוֹ סִפְּרָם מִלִּבּוֹ וְדַעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה כְּפִי הַהַשָּׂגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִשִּׂיג בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ. שֶׁהָיָה מַלְבִּישׁ אוֹתָהּ הַהַשָּׂגָה בְּאוֹתָהּ הַמַּעֲשֶׂה. וְהַמַּעֲשֶׂה בְּעַצְמָהּ הִיא מַרְאֶה נוֹרָאָה וְהַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד, שֶׁהִשִּׂיג וְרָאָה בְּמָקוֹם שֶׁרָאָה. וְגַם לִפְעָמִים הָיָה מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁמְּסַפְּרִין הָעוֹלָם, אֲבָל הוֹסִיף בָּהֶם הַרְבֵּה, וְהֶחֱלִיף וְתִקֵּן הַסֵּדֶר, עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה לְגַמְרֵי מִמַּה שֶּׁהָעוֹלָם מְסַפְּרִין. אֲבָל לֹא נִכְתְּבוּ בְּזֶה הַסֵּפֶר מֵאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת כִּי-אִם אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, וּשְׁאָר כָּל הַמַּעֲשִׂיּוֹת הֵם חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי, שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם. (שָׁם).

א-קטז

בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, שֶׁהִתְחִיל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לַעֲסֹק בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, אָמַר בְּפֵרוּשׁ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “הִנְנִי אַתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת”, “אִיךְ וֶועל שׁוֹין אָן הֵייבְּן מַעֲשִׂיּוֹת דֶּער צֵיילִין”. וְכַוָּנוֹת דְּבָרָיו הָיָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר: מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל לָכֶם לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, מַה שֶּׁעָסַק בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל יָמָיו לַהֲשִׁיבֵנוּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וּמֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל כָּל אֵלֶּה, עַל-כֵּן הוּא מַתְחִיל לַעֲסֹק בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת. שָׁם.

לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁרָצָה לִכְתֹּב שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם, הָיוּ לוֹ עַל זֶה מְנִיעוֹת הַרְבֵּה, וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה זָרִיז מְאֹד מְאֹד בִּכְתִיבָתוֹ כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ, כִּי הָיָה רָגִיל לוֹמַר לָנוּ תָּמִיד, שֶׁאִם אֵינוֹ מְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת לִכְתֹּב מִיָּד, אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יִכְתֹּב עוֹד מִכַּמָּה טְעָמִים הַכְּמוּסִים אֶצְלוֹ. וְעַתָּה בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי גִּלּוּי-דַעַת מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁכְּשֶׁיַּדְפִּיסוּ עוֹד הַפַּעַם אֶת הַסֵּפֶר “סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת” לִכְתֹּב אֵיזֶה טַעַם עַל זֶה שֶׁנִּמְצָאִים לִפְעָמִים בְּהַמַּעֲשִׂיּוֹת לְשׁוֹנוֹת גַּסִּים. אָמַרְתִּי לֹא אֲכַחֵד מִלִּכְתֹּב טַעַם אֶחָד מִטְּעָמִים הַרְבֵּה, אֲשֶׁר הָיוּ גְּנוּזִים וּכְמוּסִים אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְזֶהוּ, שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ סִפֵּר הַמַּעֲשִׂיּוֹת בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז הַנָּהוּג בִּמְדִינָתֵנוּ, וּמוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, רִאשׁוֹן שֶׁבְּתַלְמִידָיו הַיְקָרִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הֶעְתִּיקָם עַל לְשׁוֹן-הַקֹּדֶשׁ וְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ בְּכִוּוּן לְלָשׁוֹן פָּשׁוּט בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה הָעִנְיָן אֵצֶל הַקּוֹרֵא אוֹתָם בִּלְשׁוֹן-הַקֹּדֶשׁ מִכְּפִי מַה שֶּׁסִּפְּרָם הוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז הַנָּהוּג בֵּינֵינוּ, וְזֶה סִבָּה אֲשֶׁר נִשְׁמַע מִלְּשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ לְשׁוֹנוֹת פְּשׁוּטִים כָּאֵלֶּה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. זֶה הַטַּעַם הוּא כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל-פִּי פָּשׁוּט, וְחוּץ שֶׁהָיָה לוֹ טְעָמִים כְּמוּסִים, אֲשֶׁר לֹא זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְרָאוּי לְהַאֲמִין בָּזֶה שֶׁהָיוּ לוֹ עוֹד טְעָמִים כְּמוּסִים, כִּי זֶה יָדוּעַ מִסְּפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הָיָה בַּעַל לָשׁוֹן גָּדוֹל, וְכָאן הוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְלָשׁוֹן פָּשׁוּט, לָכֵן רָאוּי לְהַאֲמִין שֶׁהָיָה לוֹ כִּוּוּן גָּדוֹל בָּזֶה, וְאִישׁ אֱמוּנוֹת יָבוֹא לוֹ רֹב בְּרָכוֹת, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. (שָׁם הַקְדָּמָה שְׁנִיָּה).

א-קיז

אֵלֶּה דִּבְרֵי רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר, אַחַר שֶׁסִּפֵּר הַמַּעֲשֶׂה, עָנָה וְאָמַר דְּבָרִים אֵלֶּה: “בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, כְּשֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים וּמְשִׂיחִים קַבָּלָה, הָיוּ מְשִׂיחִים בְּלָשׁוֹן כָּזֶה. כִּי עַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחַאי לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים קַבָּלָה בְּאִתְגַּלְיָא, רַק רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחַאי גִּלָּה קַבָּלָה בְּאִתְגַּלְיָא. וּמִקֹּדֶם, כְּשֶׁהָיוּ הַחֲבֵרִים מְדַבְּרִים קַבָּלָה, הָיוּ מְדַבְּרִים בְּלָשׁוֹן כָּזֶה”. (סוֹף הַמַּעֲשֶׂה מִבֶּערְגִיר וְעָנִי).

מָשִׁיחַ יַגִּיד לְיִשְׂרָאֵל כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַל יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְרָט. (שָׁם).

א-קיח

[לְעִנְיַן הַמַּעֲשֶׂה מֵהַז’ בֶּעטְלִירְ’ס] אָמַר: “אִלּוּ לֹא יָדַעְתִּי שׁוּם עִנְיָן אַחֵר, כִּי-אִם זֹאת הַמַּעֲשֶׂה, הָיָה גַּם-כֵּן חִדּוּשׁ גָּדוֹל מְאֹד”. כָּךְ אָמַר בְּפֵרוּשׁ, כִּי זֹאת הַמַּעֲשֶׂה הִיא חִדּוּשׁ נִפְלָא מְאֹד, וְיֵשׁ בָּהּ מוּסָר הַרְבֵּה מְאֹד וְתוֹרָה הַרְבֵּה, כִּי יֵשׁ בָּהּ כַּמָּה תּוֹרוֹת. גַּם מְדַבֶּרֶת מֵהַרְבֵּה צַדִּיקִים קַדְמוֹנִים, מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. (סוֹף הַמַּעֲשֶׂה מֵהַז’ בֶּעטְלִירְס).

ליקוטים-ספר המידות

א-קיט

עָלֵינוּ לְהוֹדִיעַ לְגַלּוֹת אָזְנֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, אֲשֶׁר כְּבוֹד רַבֵּנוּ אוֹר הַנֶּעְלָם זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, הִזְהִיר מְאֹד לַעֲסֹק בְּזֶה הַסֵּפֶר “סֵפֶר הַמִּדּוֹת” וְשֶׁלֹּא יָמוּשׁ מִפִּינוּ, כִּי הוּא חַיֵּינוּ, וּכְתָבוֹ רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ בְּכֶרֶךְ קָטָן מְאֹד, וְאָמַר, שֶׁכַּוָּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל כָּל אֶחָד לְשֵׂאתוֹ אֶצְלוֹ תָּמִיד, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּבָזֶה יְזַכֶּה נַעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כְּכָל הַכָּתוּב בְּזֶה הַסֵּפֶר, אָז יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכָיו וְאָז יַשְׂכִּיל. (הַקְדָּמַת “סֵפֶר הַמִּדוֹת”).

א-קכ

נִשְׁמַע מִפִּיו, שֶׁאָמַר שֶׁעַל אוֹת רְפוּאָה לְבַד, הָיוּ אֶצְלוֹ כַּמָּה וְכַמָּה בּוֹיגִין כְּתוּבִים, כִּמְדֻמֶּה שֶׁאָמַר מָאתַיִם בּוֹיגִין, אַךְ לֹא רָצָה לְמָסְרָם לְהָעוֹלָם, וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁסִּפֵּר לִפְנֵי זְמַן רַב קֹדֶם שֶׁמָּסַר לִי לְהַעְתִּיק זֶה הַסֵּפֶר הָאָלֶף-בֵּית, שֶׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ כְּתָבִים כָּאֵלּוּ עַל כָּל הַמִּדּוֹת וּשְׁאָר עִנְיָנִים וְהֵם דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, וְאָז אָמַר לִי שֶׁהִשִּׂיג כָּל הָרְפוּאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בְּתוֹךְ גְּבוּלֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ, כִּי שְׁמוֹת כָּל הֶעָרִים הַכְּתוּבִים שָׁם אֵצֶל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל הֵם צֵרוּפֵי שֵׁמוֹת שֶׁל כָּל הָרְפוּאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵיךְ הֵם נִקְרָאִים בְּכָל הַלְּשׁוֹנוֹת. כִּי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִיא קוֹמָה שְׁלֵמָה, וַחֲלֻקַּת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִיא כְּפִי קוֹמַת אָדָם, הַיְנוּ: שֶׁחֵלֶק וּגְבוּל זֶה הוּא בְּחִינַת רֹאשׁ, וְחֵלֶק וּגְבוּל זֶה הוּא בְּחִינַת יַד יָמִין, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל הַשְּׁנֵים-עָשָׂר גְּבוּלִים שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְחַלְּקָה לַשְּׁבָטִים, שֶׁכֻּלָּם הֵם כְּפִי חֶלְקֵי קוֹמַת אָדָם, כַּמּוּבָא מִזֶּה בַּסְּפָרִים, וְאָמַר, שֶׁאצֶל כָּל גְּבוּל שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּתוּבִים שָׁם הָרְפוּאוֹת הַשַּׁיָּכִים לְאוֹתוֹ הָאֵיבָר שֶׁמְּכֻוָּן כְּנֶגֶד זֶה הַגְּבוּל כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כְּבָר, וְהֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁכָּל זֶה הִשִּׂיג בִּימֵי יַלְדוּתוֹ מַמָּשׁ, אֲבָל לֹא זָכִינוּ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כִּי-אִם דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, אֲשֶׁר רָאָה וְהִבִּיט וְהָיָה מְפַלֵּס הַדְּבָרִים בְּמֹאזְנֵי שִׂכְלוֹ הַקָּדוֹשׁ מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִמְסֹר לְהָעוֹלָם, שֶׁהֵם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁמָּסַר לְהַעְתִּיקָם, וּמַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהַעֲלִים מֵהָעוֹלָם, שֶׁהִטְעִינָם שְׂרֵפָה. (שָׁם).

א-קכא

שָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁדְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּאָלֶף-בֵּית הַשֵּׁנִי גָּבְרוּ וְגָבְהוּ מְאֹד מְאֹד מֵהָרִאשׁוֹנִים. (שָׁם).

א-קכב

גַּם זֹאת לָדַעַת, שֶׁכַּמָּה דְּבָרִים נִמְצְאוּ כְּפוּלִים בְּהָאָלֶף-בֵּית הַשֵּׁנִי. וְהַטַּעַם, כִּי דַּע אָחִי, שֶׁסֵּפֶר הַשֵּׁנִי מָסַר לָנוּ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּכְתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְאֶצְלוֹ לֹא הָיוּ כְּתוּבִים הַדְּבָרִים עַל סֵדֶר הָאָלֶף-בֵּית רַק כְּפִי סֵדֶר הַהַשָּׂגוֹת, כְּפִי מַה שֶּׁהִשִּׂיג כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּמְקוֹמוֹ וּזְמַנּוֹ, וְצִוָּה עָלֵינוּ לְהַעְתִּיק הַדְּבָרִים וּלְסַדְּרָם כָּל דָּבָר וְדָבָר לַמִּדָּה הַשַּׁיָּכָה לָזֶה עַל-פִּי סֵדֶר אָלֶף-בֵּית, וְגַם פָּקַד עָלֵינוּ בְּפֵרוּשׁ, שֶׁכָּל הַשַּׁיָּךְ לִשְׁנַיִם אוֹ לִשְׁלשָׁה דְּבָרִים, שֶׁנִּרְשֹׁם אוֹתוֹ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים אֵצֶל כָּל מִדָּה וּמִדָּה, וְכֵן עָשִׂינוּ, כְּגוֹן: לְמָשָׁל בְּאוֹת ל’ לִמּוּד סִימָן ד: מִי שֶׁלִּמּוּדוֹ בַּתּוֹרָה וְכוּ’, שֶׁאכִילָתוֹ וְכוּ’, עַל-יְדֵי זֶה שׂוֹנְאָיו נִדּוֹנִין וְכוּ’, זֶה הָעִנְיָן שַׁיָּךְ לְלִמּוּד וְגַם שַׁיָּךְ לִמְרִיבָה וְכֵן לְאוֹת א’ אֲכִילָה, עַל-כֵּן נִרְשָׁם בְּכָל אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת וּמִזֶּה תָּקִישׁ עַל הַשְּׁאָר. כִּי כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיְתָה כְּדֵי שֶׁיֵּקַל עַל הַמְעַיֵּן הֶחָפֵץ לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ לִמְצֹא מְבֻקָּשׁוֹ בְּנָקֵל, שֶׁאִם יִרְצֶה לֵידַע הַסְּגֻלָּה וְהָעִנְיָן שֶׁל אֵיזוֹ מִדָּה, שֶׁיּוּכַל בְּנָקֵל לִמְצֹא עַל-פִּי סֵדֶר הָאָלֶף-בֵּית בְּאֵיזֶה עִנְיָן שֶׁיַּעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ, כְּגוֹן: בַּמָּשָׁל הַנַּ”ל, לִפְעָמִים הָאָדָם רוֹצֶה לְחַפֵּשׂ לִמְצֹא עִנְיַן לִמּוּד וְלִפְעָמִים יִרְצֶה לִמְצֹא מֵעִנְיַן קְדֻשַּׁת הָאֲכִילָה וְכוּ’, וְעַל-כֵּן טוֹב שֶׁיִּהְיֶה נִרְשָׁם בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִמְצֹא מְבֻקָּשׁוֹ בְּנָקֵל בַּמָּקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, וְכֵן בִּשְׁאָר הַמִּדּוֹת, וּמֵחֲמַת זֶה הַדְּבָרִים כְּפוּלִים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. (שָׁם).

א-קכג

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיַן הַמִּדּוֹת: דַּע, הִנֵּה בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה יֵשׁ בָּהּ כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת וְעִנְיָנִים, וְכָל מִדָּה הִיא בְּחִינַת קוֹמָה שְׁלֵמָה. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁחָסֵר לָאָדָם בְּחִינָה אַחַת מֵהַמִּדָּה, אַף שֶׁכָּל הַמִּדָּה הִיא שְׁלֵמָה אֶצְלוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵחֲמַת הַחִסָּרוֹן אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בְּהַמִּדָּה, אֲזַי נִרְאֶה לוֹ כְּאִלּוּ כָּל הַמִּדָּה חֲסֵרָה אֶצְלוֹ. כְּמוֹ אֵצֶל הָאָדָם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ חִסָּרוֹן בְּאֵיבָר אֶחָד, אֲזַי כָּל גּוּפוֹ מְבֻלְבָּל וּמַרְגִּישׁ הַחִסָּרוֹן בְּכָל הַגּוּף, כְּמוֹ-כֵן, כְּשֶׁחָסֵר לָאָדָם אֵיזֶה חִסָּרוֹן בְּהַמִּדָּה, נִרְאֶה לוֹ כְּאִלּוּ חָסֵר כָּל הַמִּדָּה. (שָׁם).

א-קכד

וְהִנֵּה הַמִּדּוֹת הֵם שְׁכֵנִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ, עַל-כֵּן יְכוֹלָה מִדָּה אַחַת לַעֲזֹר לְמִדָּה אַחֶרֶת שֶׁהִיא שְׁכֵנָה אֶצְלָהּ, כְּדֻגְמַת שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵיבָר מַחֲזִיק אֵיבָר, דְּהַיְנוּ: כְּשֶׁאוֹכֵל זֶה הָאֵיבָר מֵהַבְּהֵמָה יִתְחַזֵּק אֵיבַר הָאָדָם, כֵּן אֵצֶל הַמִּדּוֹת יוּכַל לְסַיֵּעַ חֵלֶק מִדָּה זוֹ שֶׁהִיא בְּחִינַת אֵיבַר הַמִּדָּה לְאֵיבַר מִדָּה הַשְּׁכֵנָה אֶצְלָהּ, וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, צָרִיךְ לְשַׁבֵּר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְלִזְכּוֹת לְמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ עַצְמוֹ תָּמִיד וּלְחַפֵּשׂ בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה אִם הִיא שְׁלֵמָה אֶצְלוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה חִסָּרוֹן בְּאֵיזֶה מִדָּה, אֲזַי יְבַקֵּשׁ עֵזֶר וְסִיּוּעַ מֵהַמִּדָּה הַשְּׁכֵנָה. (שָׁם).

וְזֶהוּ עִנְיַן הַנֶּאֱמָרִים בָּאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ, וּבְעִנְיָן, לְמָשָׁל: כְּשֶׁחָסֵר לוֹ עֲנָוָה, וְיֵשׁ מִדָּה אַחֶרֶת הַמְסֻגֶּלֶת לַעֲנָוָה, כְּגוֹן: בִּטָּחוֹן אָז צָרִיךְ לְסַיֵּעַ לוֹ עַל-יְדֵי בִּטָּחוֹן לָבוֹא לַעֲנָוָה, דְּהַיְנוּ: לִפְעָמִים הַבִּטָּחוֹן הוּא בְּקַל לוֹ יוֹתֵר לְהַשִּׂיגוֹ מֵעֲנָוָה, וַאֲזַי יַעֲשֶׂה הַקַּל, וְעַל-יְדֵי זֶה יָבוֹא לְהַמִּדָּה שֶׁהִיא כְּבֵדָה יוֹתֵר אֶצְלוֹ. וְלִפְעָמִים יֵשׁ לוֹ מִדָּה הָאַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ עִמָּהּ, וּכְשֶׁצָּרִיךְ לְסַיֵּעַ לוֹ מִזּוֹ הַמִּדָּה לְמִדָּה אַחֶרֶת, צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִמָּהּ. פֵּרוּשׁ, עַל-פִּי מָשָׁל הַנַּ”ל, הַיְנוּ לְמָשָׁל: מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא לַעֲנָוָה וְרוֹאֶה שֶׁבִּטָּחוֹן מְסֻגָּל לַעֲנָוָה, וּבֶאֱמֶת כְּבָר יֵשׁ לוֹ מִדַּת הַבִּטָּחוֹן, רַק שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֹאת הַמִּדָּה שֶׁל בִּטָּחוֹן אֲזַי כְּשֶׁרוֹצִים לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם מִדַּת הַבִּטָחוֹן, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַמִּדּוֹת, וְהָבֵן. (שָׁם).

ליקוטים-ליקוטי-תפילות

א-קכה

הִזְהִיר אוֹתָנוּ כַּמָּה פְּעָמִים בְּכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת, לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, וְאָמַר: שֶׁנַּעֲשֶׂה מִזֶּה שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה, וְאָמַר, שֶׁעֲדַיִן לֹא עָלוּ שַׁעֲשׁוּעִים כָּאֵלֶּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ אֵלּוּ הַשַּׁעֲשׁוּעִים, שֶׁנַּעֲשִׂים מִתְּפִלּוֹת אֵלּוּ שֶׁעוֹשִׂים מִן הַתּוֹרוֹת, וְעוֹד דִּבֵּר מִזֶּה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים עִם כַּמָּה וְכַמָּה בְּנֵי-אָדָם.

א-קכו

אָמְנָם לֹא בֵּאֵר הָעִנְיָן הֵיטֵב, אֵיךְ הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בָּזֶה, אַךְ מִכְּלַל דְּבָרָיו הֵבַנּוּ, שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה בִּפְשִׁיטוּת, שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל לְעַיֵּן בְּהַתּוֹרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת שֶׁגִּלָּה לָנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל כַּוָּנַת אוֹתָהּ הַתּוֹרָה לְמַעֲשֶׂה. וּנְחַשֵּׁב דַּרְכֵּנוּ, כַּמָּה אָנוּ רְחוֹקִים מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמֻּזְכָּרִים בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה, וְנִתְפַּלֵּל וְנַעְתִּיר לַה’ בְּרִבּוּי הַפְצָרוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים, שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם כָּל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שָׁם בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה. וְנִשְׁפֹּךְ שִׂיחֵנוּ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים שָׁם, שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיְּמָם וּלְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם בִּשְׁלֵמוּת.

וְגַם עַל-פִּי פְּשׁוּטוֹ יְכוֹלִים לְהָבִין זֹאת, שֶׁיְּכוֹלִין לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ עַל-יְדֵי כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה, לְמָשָׁל, הַתּוֹרָה: “בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר” בְּסִימָן ה’ בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן א’, שֶׁמַּתְחֶלֶת, “כִּי חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם”, נִמְצָא, כְּשֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִילִי, צָרִיךְ אֲנִי לִרְאוֹת וּלְעַיֵּן בְּכָל עֵת בְּתִקּוּן הָעוֹלָם וּלְמַלְאוֹת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם וּלְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרָם וְכוּ’, וּצְרִיכִים לֵידַע, אִם הוּא קֹדֶם גְּזַר דִּין אוֹ אַחַר גְּזַר דִּין, כְּדֵי לֵידַע אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם, וְהִנֵּה מֵהַתּוֹרָה הַזֹּאת דִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ עִם אֲנָשִׁים מֵאֲנָשָׁיו, לְעִנְיַן תְּפִלָּה, שֶׁהִזְהִיר אוֹתָם לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, וְלִמֵּד אוֹתָם סֵדֶר תְּפִלָּה, וְתָפַס לָהֶם לְדֻגְמָא תּוֹרָה הַזֹּאת, וְהוֹרָה אוֹתָם בִּפְשִׁיטוּת, שֶׁיַּתְחִילוּ לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמָם כַּמָּה הֵם רְחוֹקִים מִכָּל זֶה, כִּי כָּל אֶחָד מְחֻיָּב לוֹמַר: כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי וּלְהִתְפַּלֵּל עַל חֶסְרוֹן הָעוֹלָם, וְלֵידַע, אִם הוּא קֹדֶם גְּזַר-דִּין אוֹ לְאַחַר גְּזַר-דִּין, וְאִם-כֵּן, עַתָּה יִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ, כַּמָּה הוּא רָחוֹק מִכָּל זֶה, וְיִתְפַּלֵּל וְיַעְתִּיר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְּכֶּה לְהַגִּיעַ לְכָל זֶה, וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אָז, כִּי אֵין זֶה צָרִיךְ לָנוּ עַכְשָׁו, כִּי אָנוּ רְחוֹקִים עַכְשָׁו לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה לְפִי מַדְרֵגָתֵנוּ עַכְשָׁו? הֵשִׁיב לָהֶם: הֲלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֵיכֶם מַה שֶּׁפִּיכֶם מְדַבֵּר בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת כִּי הֲלֹא מְבֹאָר כָּאן, שֶׁכָּל אָדָם מְחֻיָּב לוֹמַר, כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי, וְאִם-כֵּן, הַחוֹב מֻטָּל עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּהֶכְרֵחַ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְטֹר עַצְמוֹ מִזֶּה וְכוּ’, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. (שָׁם).

א-קכז

פָּקַד עָלַי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁטּוֹב לִכְתֹּב לְעַצְמוֹ הַתְּפִלּוֹת, כְּשֶׁזּוֹכִין לְאֵיזֶה תְּפִלָּה סְדוּרָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְאָמְרָהּ גַּם בְּפַעַם אַחֵר, וְכֵן עָשִׂיתִי, אַחַר-כָּךְ רָאִיתִי שֶׁטּוֹב לְהַעְתִּיקָם בִּלְשׁוֹן כְּלָלִיּוּת, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִין לְכָל נֶפֶשׁ, וּלְמָסְרָם לְאַנַ”שׁ, לְבַל אֶמְנַע הַטּוֹב מִבְּעָלָיו, כִּי רָאִיתִי, כִּי הֵם כְּלָלִיּוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, וְהֵם דְּבָרִים הַצְּרִיכִים לְכָל נֶפֶשׁ, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, כֻּלָּם צְרִיכִים לָהֶם לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן, וְאֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁחָסֵר לְאָדָם בְּעִנְיַן עֲבוֹדַת ה’, שֶׁלֹּא יִמְצָא בַּתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ וְכַאֲשֶׁר הֶעְתַּקְתִּי קְצָתָם, וּמְסַרְתִּים לִקְצָת אֲנָשִׁים, הוּטְבוּ בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד מְאֹד, וְהִפְצִירוּ בִּי לְהַעְתִּיק לָהֶם כֻּלָּם. אִם אָמְנָם לִבִּי הָלַךְ אָנֶה וְאָנָה בָּזֶה, עִם כָּל זֶה מָסַרְתִּי עַצְמִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְסָמַכְתִּי עָלָיו לְבַד, כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הַטּוֹב וְכִרְצוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כֵּן אֶעֱשֶׂה. (שָׁם).

א-קכח

כְּבָר הִזְהִיר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים לוֹמַר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם, כָּל מִינֵי תְּחִנּוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּאֵיזֶה סִדּוּר מִסִּדּוּרִים הַגְּדוֹלִים אוֹ בְּשַׁעֲרֵי צִיּוֹן וּבִשְׁאָר מְקוֹמוֹת, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲסֹק בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְקַיֵּם דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְלַעֲסֹק בִּתְפִלּוֹת לִזְכּוֹת לְחַיֵּי-עוֹלָם, בְּוַדַּאי יֶעֱרַב לְנַפְשׁוֹ מְאֹד מְאֹד אֵלּוּ הַתְּפִלּוֹת, כִּי אֵין שׁוּם תְּפִלּוֹת בָּעוֹלָם, שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בָּהֶם כְּמוֹ בְּאֵלּוּ הַתְּפִלּוֹת הַמְּדַבְּרִים מִכָּל הַמִּדּוֹת וּמִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְכַאֲשֶׁר יִרְאֶה הָרוֹאֶה בְּעֵינָיו, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחַז בָּהֶם. (שָׁם).

ליקוטים-ימי מוֹהַרְנַ”תְּ

א-קכט

סִפֵּר לִי אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעֵת שֶׁכְּבָר אָחַז בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְנִמְצָא אָז אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁהָיָה אִישׁ עָשִׁיר קְצָת וּמְיֻחָס גָּדוֹל, וְנִתְאַוָּה מְאֹד לִנְסֹעַ עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְהִרְבָּה רֵעִים עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְבַקֵּשׁ עֲבוּרוֹ, שֶׁיִּקַּח אוֹתוֹ עִמּוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְנוֹדַע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִנְיָן זֶה. עָנָה וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהָאִישׁ הַנַּ”ל: “אַתָּה חָפֵץ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מָה אֵין אַתָּה נוֹסֵעַ”? הֵשִׁיב הָאִישׁ הַנַּ”ל: “אִם תִּקְּחוּ אוֹתִי עִמָּכֶם אֶסַּע עִמָּכֶם מִיָּד”. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: “מַה טַּעַם יֵשׁ לְךָ, שֶׁאתָּה רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּוַדַּאי מֻכְרָח, שֶׁיֵּשׁ לְךָ טַעַם, כִּי הֲלֹא גַּם יִשְׁמְעֵאלִים וְעַרְבִיִּים נוֹסְעִים לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְכוּ'”. וְהֵשִׁיב לוֹ מַה שֶּׁהֵשִׁיב. וְהִנֵּה אֵינִי זוֹכֵר סִפּוּר הַדְּבָרִים הֵיטֵב, אֲבָל הָעִקָּר מַה שֶּׁנִּצְרָךְ לָנוּ מִסִּפּוּר זֶה הוּא מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵהָאִישׁ הַנַּ”ל, שֶׁאַחַר-כָּךְ נִזְדַּעְזַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהָפַךְ פָּנָיו מֵאִישׁ הַנַּ”ל, וְדִבֵּר אֶל הָעוֹלָם בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְכָל דְּבָרָיו הָיוּ כְּגַחֲלֵי-אֵשׁ, כְּדַרְכּוֹ. וְעָנָה וְאָמַר: “כְּשֶׁרוֹצִים בֶּאֱמֶת לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, יֹאמַר ‘אִם אֶקַּח אוֹתוֹ יִסַּע’? כָּךְ רוֹצִים לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל? הֲלֹא כְּשֶׁרוֹצִים לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לֵילֵךְ רַגְלִי כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר לְאַבְרָהָם: ‘לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וְכוּ’ אֶל הָאָרֶץ’ לֵךְ דַּיְקָא שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ רַגְלִי מַמָּשׁ כְּדֵי לִזְכּוֹת לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל”. וְאָמַר זֹאת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל מְאֹד. (“יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ” חֵלֶק ב’, מ”ט).

א-קל

פַּעַם-אַחַת קָבַל אֶחָד לְפָנָיו בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ עַל פַּרְנָסָה. וְהָאִישׁ הַהוּא הָיָה בַּעַל אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ, וְהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלָיו, כִּי הָיוּ לוֹ בָּנוֹת לְהַשִּׂיאָן, וְהָיָה עָנִי גָּדוֹל. וְנַעֲשָֹה לוֹ נֵס נִפְלָא, שֶׁבָּא אָדוֹן אֶל אַכְסַנְיָא הַהִיא, וְאִבֵּד שָׁם כִּיס רֶענְדְלִיךְ (מַטְבֵּעוֹת), וּמְצָאוֹ הָאִישׁ הַהוּא. בְּתוֹךְ כָּךְ הִרְגִּישׁ הָאָדוֹן, שֶׁנֶּאֱבַד לוֹ הַכִּיס עִם הָרֶענְדְלִיךְ, וְהִתְחִיל לְהַשְׁגִּיחַ וּלְחַפֵּשֹ, וְהָיָה יָכוֹל לָבוֹא לִידֵי עֲלִילָה וּמִשְׁפָּט מֵהָאָדוֹן. וְהוֹדָה הָאִישׁ הַהוּא, שֶׁהוּא מָצָא אֶת הַכִּיס עִם הָרֶענְדְלִיךְ, וְהֶחֱזִיר לְהָאָדוֹן. וְהִפְלִיא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֵס נִפְלָא בְּתוֹךְ נֵס, וּבְתוֹךְ כָּךְ חָזַר הָאָדוֹן וְאִבֵּד אֶת הַכִּיס, וְחָזַר וּמְצָאוֹ הָאִישׁ הַנַּ”ל. וְאָז אָמַר הָאָדוֹן, שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ חוֹשֵׁד אֶת הָאִישׁ הַנַּ”ל, כִּי הוּא אִישׁ נֶאֱמָן, שֶׁכְּבָר הֶחֱזִיר לוֹ פַּעַם אַחַת. וְנִפְטַר מִמֶּנּוּ הָאִישׁ הַנַּ”ל, וְהָאָדוֹן חָזַר לְבֵיתוֹ רֵיקָם. וְהָאִישׁ הַנַּ”ל הִשִּׂיא בְּנוֹתָיו וְנִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת. (יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ בְּהַשְׁמָטוֹת שׁוֹנוֹת א).

א-קלא

פַּעַם-אַחַת סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהַמְחַקְּרִים חוֹלְקִים זֶה עִם זֶה. כַּת אַחַת אוֹמֶרֶת, שֶׁהַגַּלְגַּלִּים חוֹזְרִים וְסוֹבְבִים וְהוֹלְכִים, וְכַת אַחַת אוֹמֶרֶת, שֶׁהַגַּלְגַּלִּים עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם, וְהָאָרֶץ מְסַבֶּבֶת וְחוֹזֶרֶת. וְזֶה שֶׁלֹּא נוֹפֵל הָעוֹלָם בְּהַסְּבִיבָה, הִיא מֵחֲמַת הַמְּהִירוּת מְאֹד. וְהָא רְאָיָה, כְּשֶׁיִּקַּח אָדָם דָּבָר עָגֹל, וְיַעֲמִיד בְּתוֹכָהּ כְּלִי מָלֵא מַיִם, וִיסַבֵּב אוֹתוֹ הָעִגּוּל בִּמְהִירוּת, אֲזַי יַעֲמֹד הַכְּלִי כְּמוֹ שֶׁהָיָה וְלֹא יִפֹּל לָאָרֶץ אֲפִלּוּ טִפָּה אַחַת מִן הַמַּיִם – כֵּן הוּא זֶה, מֵחֲמַת שֶׁהָאָרֶץ מְסַבֶּבֶת בִּמְהִירוּת גָּדוֹל עוֹמֵד הָעוֹלָם בִּמְקוֹמוֹ. וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁאֵינוֹ כֵּן בֶּאֱמֶת, רַק הָאֱמֶת הוּא כַּדֵּעָה הָרִאשׁוֹנָה, וְאָמַר הַפָּסוּק: וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת (קֹהֶלֶת א, ד. וְעַיֵּן בְּשִׁיר רַבֵּנוּ בד”ה נִשְׁאֶרֶת עוֹמֶדֶת וְכוּ’). (יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ בְּהַשְׁמָטוֹת שׁוֹנוֹת ב).

א-קלב

יֵשׁ עוֹף אֶחָד בָּעוֹלָם, שֶׁאֵינוֹ נִבְרָא בָּעוֹלָם אֶלָּא אֶחָד. וּכְשֶׁהוּא מַזְקִין, אֲזַי הוּא נֶחֱלָשׁ, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא חָלוּשׁ, אֲזַי הוּא פּוֹרֵחַ עַל הַר אֶחָד, וְלוֹקֵט לוֹ עֲשָֹבִים שֶׁל כָּל מִינֵי בְשָֹמִים, וְעוֹשֶֹה לוֹ קֵן מֵהֶם, וְיוֹשֵׁב בַּקֵּן עַד שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ, וּמַתְחִיל לָעוּף וְלִפְרֹחַ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, עַד שֶׁהוּא בָּא תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְשֹוֹרֵף אוֹתוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, וְנוֹפֵל לַיָּם וְנִטְבָּע, וְנִבְרָא מִיָּד אַחֵר תַּחְתָּיו. (יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ בְּהַשְׁמָטוֹת שׁוֹנוֹת ג).

א-קלג

יֵשׁ תּוֹלַעַת אַחַת, שֶׁנִּבְרָא עַל אִילָן, וְיוֹשֵׁב תָּמִיד עַל הָאִילָן. וְיֵשׁ לְזֶה הַתּוֹלַעַת כְּמוֹ בַּיִת שֶׁל רֶפֶשׁ וָטִיט, שֶׁקּוֹרִין בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז “בְּלָאטֶע”. וְחָקְרוּ הַמְחַקְּרִים מֵהֵיכָן בָּא זֶה הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ. וְאָמְרוּ, שֶׁזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲשֵֹה שֵׁדִים, שֶׁהַשֵּׁדִים עוֹשִֹים לוֹ הַבַּיִת. וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא שֶׁהַתּוֹלַעַת יֵשׁ לוֹ בְּטֶבַע קְרִירוּת, וּמֵהַקְּרִירוּת בָּא לַחְלוּחִית, וּמֵחֲמַת הָעַפְרִירוּת שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁנּוֹפֵל עָלָיו תָּמִיד עַל הַלַּחְלוּחִית נַעֲשֶֹה עָלָיו כְּמוֹ בַּיִת. (יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ בְּהַשְׁמָטוֹת שׁוֹנוֹת ד).

ליקוטים-עלים לתרופה

א-קלד

הָאָדָם מֵחֲמַת צַעֲרוֹ, נִדְמֶה לוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא עָבַר עָלָיו עֵת כָּזֶה, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁנִּדְמֶה כֵּן בְּעֵת הַצַּעַר. (שָׁם א’).

א-קלה

תְּחַזֵּק עַצְמְךָ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, עַל אֲשֶׁר זָכִינוּ לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל גּוֹי קָדוֹשׁ. וְלִבְלִי לִהְיוֹת מִתְנַגֵּד, חַס וְשָׁלוֹם, עַל אוֹר הָאוֹרוֹת צַח הַצַּחֲצָחוֹת סָבָא דְּסָבִין הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא זְצוּקַ”ל, נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה, אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵינוּ וְכוּ’ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הֵסִיר מֵאִתָּנוּ מַסְוֵה הָעִוָּרוֹן, הַמְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם וּמוֹנֵעַ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מִלְּהִסְתַּכֵּל בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַנּוֹרָאִים, וְהֵם חוֹלְקִים וּמִתְנַגְּדִים עָלָיו וְעַל אֲנָשָׁיו וְעַל סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים מְאֹד. בָּרוּךְ ה’ אֲשֶׁר הִצִּילָנוּ מִזֶּה וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים בְּכַמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת בְּוַדַּאי רָאוּי לָנוּ לִשְׂמֹחַ בָּזֶה כָּל יָמֵינוּ לְעוֹלָם. בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה, שֶׁאֵין לָהּ קֵץ וְאֵין שׁוּם מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת, שֶׁתּוּכַל לְבַלְבֵּל, חַס וְשָׁלוֹם, מִשִּׂמְחָה זֹאת לְעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ. (שָׁם ט’).

א-קלו

שִׂים לִבְּךָ הֵיטֵב לְכָל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן נ”א נ”ב, וְתִסְתַּכֵּל וְתִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר הַנֶּאֱמַר שָׁם, כִּי הֵם דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמְחַיִּין אֶת הַנֶּפֶשׁ מְאֹד מְאֹד. וְשִׂיחוֹת אֵלּוּ שֶׁבַּסִּמָּנִים הַקְּדוֹשִׁים נִקְרְאוּ בֵּין קְצָת אַנַ”שׁ “אִגֶּרֶת”, כִּי הֵם מְדַבְּרִין כְּמוֹ אִגֶּרֶת הַנִּכְתָּב לַחֲבֵרוֹ וְתַלְמִידוֹ. (שָׁם י”א).

א-קלז

חִזְקוּ וְאִמְצוּ חִזְקוּ וְאִמְצוּ לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא זְצוּקַ”ל, כַּאֲשֶׁר הוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וּכְכָל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי, כֵּן סִפַּרְתִּי לָכֶם בֶּאֱמֶת. וַה’ הַיּוֹדֵעַ וָעֵד, כִּי אָנֹכִי זָכִיתִי לְהָבִין כַּוָּנָתוֹ הַנּוֹרָאָה וְהַתְּמִימָה יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר הֵעִיד עָלַי בְּפֵרוּשׁ בְּפֶה מָלֵא כַּמָּה פְּעָמִים. (שָׁם ט”ז).

א-קלח

הִנֵּה שָׁמַעְתִּי מִפִּי יְדִידֵנוּ הַוָּתִיק, מוֹרֵינוּ הָרַב גֵּרְשׁוֹן, שֶׁנִּמְצָא בְּיַד יְדִידִי הָרַבָּנִי, מוֹרֵינוּ הָרַב בֶּער מִלִּיפִיוִויץ, כְּתָבִים בִּכְתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּכֵן תִּרְאוּ לְקַבֵּל מֵאִתּוֹ וּלְשָׁלְחָם לְיָדִי מִיָּד, כִּי הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, שֶׁכָּל הַכְּתָבִים הָאֵלּוּ הֵם שֶׁלִּי, שֶׁקִּבַּלְתִּים בְּעַצְמִי מִיַּד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי אֵין מִי שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ כְּתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי-אִם אָנֹכִי, כַּיָּדוּעַ לַכֹּל, וַאֲנִי צָרִיךְ אוֹתָם מְאֹד לְעִנְיַן סִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְיַגִּיעַ מִזֶּה תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל בְּכַמָּה עִנְיָנִים וּזְכוּת הָרַבִּים, וְאֵלָיו אֵינָם נִצְרָכִים כְּלָל, עַל-כֵּן יִרְאֶה לְשָׁלְחָם לִי מִיָּד, וַאֲנִי אֶתֵּן לוֹ בְּעַד זֶה שַׁאֲרֵי עִנְיָנִים הַנִּצְרָכִים לוֹ, דְּהַיְינוּ: תְּפִלּוֹת שֶׁנִּדְפְּסוּ וּתְפִלּוֹת שֶׁלֹּא נִדְפְּסוּ עֲדַיִן רַק הֵם בִּכְתָב וְעוֹד דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, נָא מְאֹד לְבַל יְשַׁנֶּה אַחֲרֵי דְּבָרִי, כִּי בֶּאֱמֶת הֵם שֶׁלִּי וְאֵינִי מוֹחֲלָם לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא קִבְּלָם מִיָּדִי מַמָּשׁ, מִמִּי שֶׁקִּבְּלָם הֵם שֶׁלִּי, כִּי מִיָּדִי בָּאוּ לְיַד הַחֲבֵרִים אַנַ”שׁ וְנִתְגַּלְגְּלוּ מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁבָּאוּ לְיָדוֹ, וּבֶאֱמֶת לֹא נְתַתִּים לְשׁוּם אָדָם, כִּי-אִם לְהַעְתִּיקָם וּלְהַחֲזִירָם לִי מִיָּד. (שָׁם י”ז).

א-קלט

אִם דַּרְכֵי טוּבוֹ שֶׁל אַדוֹמוּ”ר הַנּוֹרָא וְהַנִּשְׂגָּב זְצוּקַ”ל הֵם עַד אֵין סוֹף, וַאֲרִיכַת אַפּוֹ בְּלִי שִׁיעוּר, וּמֵחֲמַת זֶה עַל פִּי רֹב אֵין רוֹאִין נְקָמָה תֵּכֶף בְּרוֹדְפָיו וְכוּ’, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם וּבִזָּיוֹן כָּזֶה הַנּוֹגֵעַ עַד הַנֶּפֶשׁ, אֵין דַּרְכּוֹ לְהַחֲרִישׁ. (שָׁם ע’).

א-קמ

תֵּדַע וְתִזְכֹּר הֵיטֵב מַה שֶׁאָמַר אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְתַחֲזֹר דְּבָרִים אֵלּוּ וּתְשִׂימֵם עַל לִבְּךָ הֵיטֵב מַה שֶׁאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “גָּאט אִיז גְּרוֹיס מֶע וֵוייסְט גָּאר נִישְׁט וְכוּ’, אֲפִלּוּ אַייעֶר זַאךְ וִויא הִין אִיטְלִיכֶער אִיז גִּיפַאלְן, סֶע פַר הַאנְדְן אָבֶּער אַזוֹי אַ זַאךְ וָואס סֶע אִיז גָּאר עֶפִּיס אַנְדֶּערְש” וְכוּ’, וְסִיֵּם: “אַבִּי מֶע אִיז זִיךְ נִיט מְיָאֵשׁ פוּן שְׁרַייעֶן”. (שָׁם קי”ג).

א-קמא

לְמַעַן הַשֵּׁם הַאלְט זִיךְ, וּכְבָר אָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִלּוּ לְחוֹלֶה הַמֻּטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי וְחָלוּשׁ מְאֹד, אֲשֶׁר כָּל מִשְׁכָּבוֹ נֶהְפַּךְ בְּחָלְיוֹ, אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיִּתְחַזֵּק, “לָאז דִּיךְ נִיט אָפּ מַאךְ זִיךְ פְרִישֶׁער”, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְאִם הוּא צַיֵּת וּמְחַזֵּק עַצְמוֹ, מוֹעִיל לוֹ הַרְבֵּה, שֶׁיִּתְרַפֵּא וְיָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ עַל-יְדֵי-זֶה. (שָׁם קי”ז).

א-קמב

עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה הוּא עַל-יְדֵי הֶעְלֵם הַיְדִיעָה, וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת אִי-אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁיֵּדַע הָאָדָם בְּחַיָּיו, הֵיכָן הוּא אוֹחֵז, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי בָּזֶה תָּלוּי הַבְּחִירָה. (שָׁם “עָלִים לִתְרוּפָה” קצ”ו).

א-קמג

אֵין שׁוּם סְמִיכָה בְּעִנְיַן פַּרְנָסָתִי, כִּי-אִם עַל בִּטָּחוֹן לְבַד, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “נָאהְר בִּטָּחוֹן” וְהַדִּבּוּרִים הָאֵלּוּ פָּרְחוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, כְּחִצִּים מִיַּד גִּבּוֹר. (שָׁם “עָלִים לִתְרוּפָה” ר”כ).

א-קמד

…וּכְלַל הַדָּבָר שֶׁתֵּדַע, שֶׁחָלִילָה, חָלִילָה לְךָ לַחֲשֹׁב בְּעִנְיָן זֶה כְּלָל, לֹא לְמַפְרֵעַ וְלֹא לְאַחַר-כָּךְ, רַק לְהַשְׁכִּיחַ מִדַּעְתְּךָ הַדָּבָר, כִּי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו, שֶׁעִנְיָן זֶה הוּא כְּמוֹ וְד”ל, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה בְּעִנְיָן זֶה מַזִּיק מְאֹד וְאֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל. (שָׁם “עָלִים לִתְרוּפָה” רכ”ז).

כְּבָר הִזְהִירָנוּ הוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁמִּי שֶׁהוּא אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בְּכָל הַשָּׁנָה, וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ: “אִכְלוּ מַעֲדַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים, כִּי חֶדְוַת ה’ הוּא מָעֻזְּכֶם”, כִּי הַמִּקְרָא הַזֶּה נֶאֱמַר עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. (שָׁם “עָלִים לִתְרוּפָה” רכ”ז).

א-קמה

אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ, שֶׁבְּעֵת שֶׁעוֹבֵר הַהַרְפַּתְקָאוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, אִי-אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ חַסְדֵּי ה’, רַק אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁמַּרְחִיב קְצָת אָז רוֹאִים נִפְלָאוֹת חַסְדֵּי ה’, זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ מִכְּבָר מִיָּמִים רַבִּים, וּכְבָר דִּבַּרְתִּי מִזֶּה עִם אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, וְאָמַר לִי, שֶׁכֵּן הוּא. אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה כַּוָּנָתוֹ, שֶׁיִּתְחַזֵּק הָאָדָם דַּיְיקָא בְּעֵת הַדֹּחַק הַגָּדוֹל לִמְצֹא אֵיזֶה הַרְחָבָה, עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ אָז דַּיְיקָא חַסְדֵּי ה’ וְנִפְלָאוֹתָיו. וְעַל-כָּל-פָּנִים יַאֲמִין בָּהֶם בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹב לַכֹּל בְּכָל עֵת. וּכְבָר עָזַר לוֹ הַרְבֵּה, וּבְוַדַּאי לֹא יַעֲזֹב אוֹתוֹ גַּם עַתָּה, וְזֶה עִקַּר הַמִּלְחָמָה לַהֲפֹךְ הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה. וּכְבָר דִּבַּרְנוּ בָּזֶה הַרְבֵּה. (שָׁם “עָלִים לִתְרוּפָה” רכ”ח).

א-קמו

תְּהִלָּה לָאֵל גְּנוּזוֹת אִתִּי רְפוּאוֹת אֲמִתִּיּוֹת וְסַמִּים דְּאוֹרָיְתָא, סַמָּא דְּחַיֵּי לַכֹּל. דְּבָרִים יְקָרִים וְנִפְלָאִים, אֲשֶׁר אֵין עֲרֹךְ אֲלֵיהֶם, הַמְּלֵאִים עֵצוֹת וּרְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף וְהַצְּלָחוֹת נִצְחִיּוֹת לַכֹּל, אֲשֶׁר אִי-אֶפְשָׁר לְבָאֵר, אַךְ כֻּלָּם סְתוּמִים וְנֶעְלָמִים בְּכַמָּה וְכַמָּה הַסְתָּרוֹת, מִבַּיִת וּמִבַּחוּץ הַסְתָּרוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרוֹת כִּמְעַט בְּלִי שִׁעוּר. לוּלֵא ה’ עוֹזֵר לִי וְלָכֶם בִּזְכוּתוֹ וְכֹחוֹ הַקָּדוֹשׁ בִּדְרָכָיו הַנִּפְלָאִים, לְגַלּוֹת וּלְהוֹדִיעַ וּלְהָאִיר בְּלֵב הֶחָפֵץ בִּרְפוּאַת נַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת. וּבָזֶה אָנוּ מְחַיִּין עַצְמֵינוּ זֶה כַּמָּה. אַךְ זֹאת תֵּדְעוּ, שֶׁכָּל אֶחָד כְּפִי תְּשׁוּקָתוֹ וְחֶפְצוֹ וִיגִיעָתוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁחוֹתֵר וְחוֹפֵר בְּפִיו וּבִלְבָבוֹ לִמְצֹא הַמַּיִם מִתּוֹךְ הַבְּאֵרוֹת הַקְּדוֹשִׁים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים. וְאִי-אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב אֲפִלּוּ מַה שֶּׁמִּתְנוֹצֵץ בְּלִבִּי בָּזֶה. וּכְלַל הַדָּבָר לְךָ וּלְכָל כַּיּוֹצֵא בְּךָ, שֶׁאֵין בְּיָדִי לַהֲשִׁיבְכֶם כְּלָל. רַק כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיַּחְתֹּר וִיבַקֵּשׁ אַחַר הַבְּאֵרוֹת מַיִם חַיִּים קְדוֹשִׁים הַנַּ”ל, בְּוַדַּאי יִמְצָא בְּאַמְתַּחְתִּי, אַמְתַּחַת הֶעָנִי וְהָאֶבְיוֹן הַנִּרְדָּף מְאֹד מְאֹד מִכָּל צַד, אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה אַמְתַּחְתּוֹ מְלֵאָה עָפָר וּצְרוֹרוֹת וּבְלוּאֵי הַסְּחָבוֹת, אֲשֶׁר מִלְאוּהָ זָרִים לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים פְּנִינֵי גְּנָזָיו. עִם-כָּל-זֶה מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ וְכָל מִינֵי חשֶׁךְ וְהַסְתָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יוּכַל לְהַעֲלִים אוֹרוֹת מַטְמוּנֵי אוֹצְרוֹת חַיִּים כָּאֵלֶּה, אֲשֶׁר כְּבָר נִתְגַּלֶּה מֵהֶם, מַה שֶּׁנִּתְגַּלָּה בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וַעֲדַיִן עֲדַיִן אַתֶּם צְרִיכִים יְגִיעוֹת לַחְפֹּר אֶצְלִי הֶעָנִי וְהָאֶבְיוֹן, וּבְוַדַּאי תִּמְצְאוּ, אִם תִּתְיַגְּעוּ. (שָׁם “עָלִים לִתְרוּפָה” ר”ל).

א-קמז

יָדַעְתִּי כִּי רֹב בְּנֵי-אָדָם אֲפִלּוּ בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים עָבְרוּ עֲלֵיהֶם כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פְּעָמִים, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וְכַאֲשֶׁר אֲנִי בְּעַצְמִי רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּי רִבְבוֹת אֲנָשִׁים וּמִפִּי סִפְרֵי קֹדֶשׁ. (שָׁם “עָלִים לִתְרוּפָה” רנ”ה).

א-קמח

עִקַּר הָרַעַשׁ וְהַקָּטֵגֹרְיָא הַגְּדוֹלָה שֶׁעָלֵינוּ הוּא מֵחֲמַת זֶה, שֶׁרַבֵּנוּ הַגָּדוֹל זַצַ”ל רוֹצֶה לְהַחֲיוֹת מֵתִים וּפְגָרִים מַמָּשׁ, שֶׁנָּפְלוּ בְּדַעְתָּם מֵרִבּוּי עֲווֹנוֹתֵיהֶם הָעֲצוּמִים כִּפְגָרִים מַמָּשׁ, כַּאֲשֶׁר גַּם אָנֹכִי בְּעָנְיִי יוֹדֵעַ מְעַט בָּזֶה. מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן הוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, וְכָל הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל שֶׁעָלֵינוּ הַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל זֶה, כִּי הוּא בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל עוֹסֵק בְּתִקּוּנָם וּבְהַצָּלָתָם. וְהָעִקָּר בִּבְחִינָה זֹאת, שֶׁרוֹצֶה לְהָאִיר בָּהֶם, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, “הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר”, וְהֵם מְבַעֲטִים לְקַבֵּל טוֹבָתוֹ… (שָׁם “עָלִים לִתְרוּפָה” רס”ד).

א-קמט

וַאֲנִי יוֹדֵעַ וּמַאֲמִין בֶּאֱמֶת, שֶׁאַדְמוּ”ר יוֹדֵעַ הֵיטֵב בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת כָּל מַה שֶּׁנַעֲשָׂה עִם כָּל הַנְּפָשׁוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִיּוֹם בְּרוֹא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ עַד הֵנָּה וְעַד הַסּוֹף הָאַחֲרוֹן. וְיוֹדֵעַ כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְכָל הַיְדִיעוֹת הָאֵלּוּ הֵם אֶצְלוֹ דָּבָר קָטָן, כִּי הִשִּׂיג הַשָּׂגוֹת אֱלָהוּת, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לִתְפֹּס בְּמַחֲשָׁבָה כְּלָל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל. מָה אוֹמַר מָה אֲדַבֵּר, נַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד, וְגַם מְעַט הַיְדִיעָה, שֶׁהֵאִיר בִּי הָאֶבְיוֹן בְּנִפְלְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים קָשֶׁה מְאֹד לְהַכְנִיס מְעַט בַּחֲבֵרַי, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן חַסְדֵּי ה’ כִּי לֹא תַמְנוּ, וּכְבָר עָשָׂה עִמָּנוּ וְעִמִּי בְּיוֹתֵר נִפְלָאוֹת בְּיוֹתֵר לְהוֹדִיעֵנוּ וּלְהַטְעִמֵנוּ מִנְּעִימַת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה מַה שֶּׁהוֹדִיעַ. (שָׁם ש”נ).

א-קנ

אֲנִי מְשַׂמֵּחַ עַצְמִי, מַה שֶׁאַתָּה חָפֵץ וּמִתְגַּעְגֵּעַ עַל כָּל פָּנִים לִשְׂמֹחַ וּלְסַלֵּק הַמָּרָה שְׁחוֹרָה מֵעָלֶיךָ, כִּי גַּם זֶה טוֹב מַה שֶּׁחֲפֵצִים בָּזֶה, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ. (“עָלִים לִתְרוּפָה” שנ”ג).

א-קנא

צְרִיכִין לִצְעֹק מֵעֹמֶק הַלֵּב בְּחִינַת “מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'” כְּדֵי לַחְתֹּר הַמַּיִם, שֶׁמֵּהֶם גְּדוֹלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וּבָעֵת הַסָּמוּךְ נִכְנַס בְּלִבִּי בְּעֹמֶק מְאֹד מְאֹד אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים, שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, כְּשֶׁגִּלָּה הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה הַנַּ”ל, “אַז מֶען מוּז דֶעבִּיוִוין דָאס וַואסֶער וָואס פוּן דָּארְט וַואקְסְט אֱמוּנָה” וְכוּ’ מָה אוֹמַר לְךָ, בְּנִי חֲבִיבִי, מַה שֶּׁמִּתְנוֹצֵץ בְּלִבִּי בְּעִנְיָן זֶה. (שָׁם שס”ד).

א-קנב

אָמַר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה: “אַז אִיךְ גֵּיי פַאר אַייךְ וָואס הָאט אִיר צוּ זָארְגְן”. (“עָלִים לִתְרוּפָה” שצ”ז).

א-קנג

שָׁמַעְתִּי מִידִידֵנוּ הַוָּתִיק רַבִּי גֵּרְשׁוֹן נ”י, נֶכֶד הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מִטִירְהָאוִויצֶע, שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הַכֹּל מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ תִּקּוּן אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְתַקְּנָם בִּזְמַן אַחֵר, בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה נִתְתַּקֵּן הַכֹּל! (שָׁם ת”ט).

א-קנד

תֵּדַע וְתַאֲמִין, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, כְּבָר עָבַר עַל כַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וּכְשֵׁרִים, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִיו הַקָּדוֹשׁ מַעֲשִׂיּוֹת נוֹרָאוֹת בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְבָאֲרָם עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה. (שָׁם תכ”ד).

א-קנה

הַהֶכְרַח לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַמְתִּין וּלְצַפּוֹת בְּכָל עֵת לִישׁוּעַת ה’ וַאֲפִלּוּ בַּעֲבוֹדַת ה’, אַף-עַל-פִּי שֶׁצְּרִיכִין לְמַהֵר לְמַלֵּט עַל נַפְשׁוֹ מִפַּח יוֹקְשִׁים וְכוּ’, אַף-עַל-פִּי-כֵן שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁאָמַר לִי לְעִנְיָן זֶה אוֹמְרִים לוֹ: הַמְתֵּן! וְכוּ’ (שיחות הר”ן סימן כז; חיי מוהר”ן סימן תלה). (“עָלִים לִתְרוּפָה” תכ”ז).

א-קנו

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה: כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה, שֶׁהוּא מְאֹד שָׁפָל, אָסוּר לוֹ לִפֹּל (בְּדַעְתּוֹ), רַק הוּא חַיָּב לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ וִייַשֵּׁב עַצְמוֹ: הַאִם לֹא עָשִׂיתִי אֵיזֶה מִצְוָה? הַאִם לֹא עָשִׂיתִי בְּכָל זֹאת פַּעַם אֵיזֶהוּ דָּבָר טוֹב? אֲנִי צָם בְּיוֹם-הַכִּפֻּרִים וְגַם בְּתִשְׁעָה-בְּאָב, וְכֵן בְּכָל אַרְבַּע הַתַּעֲנִיּוֹת, אַף שֶׁלִּבִּי כּוֹאֵב לִי מְאֹד. וַאֲנִי הוֹלֵךְ גַּם לִפְעָמִים לַמִּקְוֶה, וַאֲפִלּוּ בְּכָל הַקִּלְקוּלִים רַחֲמָנָא-לִצְלַן אַף-עַל-פִּי-כֵן מִתְיַגֵּעַ אָנֹכִי מְאֹד וְרוֹצֶה מְאֹד לְהַצִּיל אֶת עַצְמִי וְכוּ’, וְאֵיךְ שֶׁהוּא, עַל-כָּל-פָּנִים אֵיזוֹ שֶׁהֵן נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת יֵשׁ בִּי, מִזֶּה שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים עָשִׂיתִי רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּבָזֶה חַיָּבִים לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלֹא לְהִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם אֹפֶן וְכוּ’. “אַז אַ מֶענְטְשׁ זֶעהט אַז עֶר אִיז זֶעהֶר שָׁפָל, טָאר עֶר נִיט אַרָאפּ פַאלְן, נָאר עֶר מוּז זִיךְ מְחַיֶּה זַיין אוּן זָאל זִיךְ מְיַשֵּׁב זַיין: וִויא הָאבּ אִיךְ נִיט עֶפֶּעס אַ מִצְוָה גִיטָאן, וִויא הָאבּ אִיךְ פָארְט נִיט אַמָאהל עֶפֶּעס גּוּטְ’ס גִּיטָאן: אִיךְ פַאסְט יוֹם כִּפּוּר, אוּן תִּשְׁעָה בְּאָב אוֹיךְ, אוּן כָּל הַדל”ת תַּעֲנֵיתִים אוֹיךְ, חָטְשֶׁע דָּאס הַארְץ טוּט מִיר זֶעהֶר וֵויא, אוּן גֵּיי אַמָאל אִין מִקְוֶה אַרַיין, אוּן אֲפִלּוּ אִין כָּל הַקִּלְקוּלִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, מוּטְשֶׁע אִיךְ מִיךְ זֶעהֶר אוּן וִויל מִיךְ זֶעהֶר מַצִּיל זַיין וְכוּ’. אוּן וִוי סֶע אִיז, עַל-כָּל-פָּנִים עֶפֶּעס נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת הָאבּ אִיךְ אִין מִיר, וָואס אִיךְ הָאבּ כַּמָּה פְּעָמִים גִּיטָאן רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אוּן דֶּער מִיט מוּז מֶען זִיךְ מְחַיֶּה זַיין אוּן זִיךְ נִישְׁט מְיָאֵשׁ זַיין בְּשׁוּם אֹפֶן” וְכוּ’. וְאִם, חַס-וְשָׁלוֹם, אַף-עַל-פִּי-כֵן הַבַּעַל-דָּבָר מִתְגַּבֵּר, צְרִיכִין אַחַר-כָּךְ לַחֲזֹר וְלֵילֵךְ בָּזֶה וְכֵן בְּכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל פַּעַם, וּבְתוֹךְ כָּךְ עוֹזֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַרְבֵּה. וּבִפְרָט לְהִתְגַבֵּר וְלָשׂוּחַ וְלוֹמַר כָּל זֶה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלוֹמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵיךְ שֶׁאֲנִי, אֵיךְ שֶׁאֲנִי, כְּפִי שֶׁהִנְּךָ יוֹדֵעַ וַאֲנִי יוֹדֵעַ אֶת כְּאֵבִי… בְּכָל זֹאת אַתָּה עָשִׂיתָ עִמִּי חֶסֶד עוֹלָם וּבְרָאתַנִי מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל… וַהֲלֹא מָלּוּ אוֹתִי וְשָׁפְכוּ אֶת דָּמִי לַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וּבַחֶדֶר לָמַדְתִּי אָלֶף-בֵּית וְסִדּוּר וְחֻמָּשׁ וּגְמָרָא וְכוּ’, כַּמָּה יִסּוּרִים וּמַכּוֹת סָבַלְתִּי מֵהַמְּלַמְּדִים, וְגַם בְּעַצְּמִי יָגַעְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים. “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וִוי אַזוֹי אִיךְ בִּין, וִוי אַזוֹי אִיךְ בִּין, אַזוֹי וִוי דוּ וֵוייסְט אוּן אִיךְ וֵוייס מַיין וֵוייטָאג, דּוּ הָאסְט זִיךְ פָארְט מִיט מִיר חֶסֶד עוֹלָם גִּיטָאן אוּן הָאסְט מִיךְ בַּאשַׁאפְן מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָשַׂנִּי וְכוּ’, אוּן מֶע הָאט מִיךְ פָארְט גִּישְׁנִיטְן אוּן בְּלוּט פַארְגָאסְן צוּ אַכְט טָאג, אוּן אִין חֶדֶר הָאבּ אִיךְ גִּילֶערְנְט אָלֶף-בֵּית אוּן סִדּוּר אוּן חֻמָּשׁ אוּן גְּמָרָא וְכוּ’, וִויפִיל יִסּוּרִים אוּן שְׁמִיץ הָאבּ אִיךְ גִּילִיטְן פוּן דִיא מְלַמְדִים, אוּן אַלֵיין הָאבּ אִיךְ מִיךְ אוֹיךְ גִּמוּטְשֶׁעט כַּמָּה פְּעָמִים”. (שָׁם מִכְתָּב תלג).

א-קנז

מַה שֶׁשָמַעְתִּי מִפִּיו הַקָדוֹשׁ בְּנָסְעִי עִמּוֹ יַחַד מִבְּרַסְלֶב לְאוּמַאן לְהִסְתַּלֵּק שָׁם בְּרוּם רוֹם גָּבְהֵי מְרוֹמִים וְכוּ’ מַה שֶּׁנַּעֲשָֹה אָז בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר אֲפִלּוּ מַה שֶּׁמִּתְנוֹצֵץ בְּלִבִּי מִזֶּה. (אמונת אומן סימן ח).

א-קנח

שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת מִפִּי מוֹרֵנוּ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּגְדֻלַּת זְהִירוּת טְבִילַת מִקְוֶה תָּמִיד, שֶׁכְּשֶׁנִּזְהָרִין בִּטְבִילַת מִקְוֶה תִּקְוָתֵנוּ חֲזָקָה, שֶׁיִּתְתַּקֵּן כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם. וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כָּךְ הָיָה: בְּשַׁבַּת-חֲנֻכָּה שְׁנַת תר”ה, שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, יָצָא קוֹל בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, כִּי נָפְלָה הַתִּקְרָה שֶׁקּוֹרִין “סְטַאלְיֶע” סַאלִיפּ בְּהַמֶּרְחָץ, וְאִי-אֶפְשָׁר לֵילֵךְ אֶל הַמִּקְוֶה לִטְבֹּל לִכְבוֹד בֹּקֶר שֶׁל שַׁבָּת. אַךְ אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם, נוֹדַע, אֲשֶׁר לֹא כֵן הַדָּבָר, כִּי נָפְלָה בְּאֵיזֶה זָוִיּוֹת רָחוֹק מֵהַמִּקְוֶה, וְהָלַךְ מוֹרֵנוּ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶל הַמִּקְוֶה לִטְבֹּל, וְגַם כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר הָלְכוּ גַּם-כֵּן לִטְבֹּל לִכְבוֹד בֹּקֶר שֶׁל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ. וְאָז כְּשֶׁבָּא מִן הַמִּקְוֶה וְהֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִתְפִלַּת-שַׁחֲרִית וְאָמַר הַבְּרָכוֹת וְכוּ’, עָמַדְנוּ לְפָנָיו וְהִתְחִיל לְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם עַל אֲשֶׁר זָכָה לֵילֵךְ לִטְבֹּל בְּהַמִּקְוֶה, וְהֶחֱיָה אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה מְאֹד. וְאָמַר, שֶׁכְּבָר הָיָה מוּכָן לִטְבֹּל אֶת עַצְמוֹ בְּהַנָּהָר הַנִּקְרָא “בּוּג”, שֶׁהוֹלֵךְ שָׁם בִּבְּרֶסְלֶב תַּחַת הַקֶּרַח שֶׁקּוֹרִין “פַאלַאנְקֶע”, כִּי אָז בַּשָּׁנָה הַזֹּאת כְּבָר הָיָה בְּשַׁבַּת-חֲנֻכָּה קְרִירוֹת גְּדוֹלוֹת וּכְבָר הָיָה הַנָּהָר הַנַּ”ל נִקְפָּא וְנִקְרָשׁ, וּמִבֵּיתוֹ אֶל הַנָּהָר הָיָה רָחוֹק קְצָת, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אָמַר שֶׁכְּבָר הָיָה מוּכָן לֵילֵךְ וְלִטְבֹּל בְּהַנָּהָר בִּזְרִיזוּת וּמֵעֹצֶם תְּנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁעָשָׂה אָז בְּהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה, הָיָה נִרְאֶה בָּרוּר, שֶׁכְּבָר הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לְכָךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַר, לָרוּץ אֶל הַנָּהָר הַנַּ”ל וְלִפְשֹׁט אֶת בְּגָדָיו בִּזְרִיזוּת עֲצוּמָה וּלְדַלֵּג וְלִקְפֹּץ אֶל תּוֹךְ הַ”פַאלַאנְקִי” לִטְבֹּל. וְנָתַן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּת לֵילֵךְ לְהַמִּקְוֶה, וְזָכוּ גַּם אַנְשֵׁי הָעִיר לִטְבֹּל לִכְבוֹד בֹּקֶר שֶׁל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ וְדִבֵּר עוֹד כַּמָּה דִּבּוּרִים מֵהַחַיּוֹת וּמֵהַמְּשִׁיבַת-נֶפֶשׁ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִטְּבִילַת מִקְוֶה עַד לִמְאֹד. וּמִי שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בִּטְבִילַת מִקְוֶה תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּוַדַּאי יִתַּקֵּן הַכֹּל וְאָמַר: הִנֵּה תֵּבַת “מִקְוֶה” יִסְבֹּל שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים: אֶחָד לְשׁוֹן תִּקְוָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “(יִרְמְיָהוּ י”ז): “מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'” שֵׁנִי לְשׁוֹן מִקְוֵה מַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית א’): “וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים”. וְאָמַר, כִּי שְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים הָאֵלֶּה הֵם אֶחָד אַךְ וְרַק שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִים בִּטְבִילַת מִקְוֵה-מַיִם, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה הַכֹּל נָכוֹן, וְיִתְתַּקֵּן כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו. עוֹד אָמַר: הַבִּיטוּ וּרְאוּ רֶמֶז נִפְלָא עַל זֶה: כִּי הֲלוֹא בְּעֶזְרָא, כְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ שֶׁנִּכְשְׁלוּ בְּנָשִׁים נָכְרִיּוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, צָעַק מָרָה עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (עֶזְרָא ט’): “בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹקַי פָּנַי אֵלֶיךָ”, וְאַחַר-כָּךְ כְּתִיב (שָׁם י’): “וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל וְכוּ’, אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ וְכוּ’, וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת”, וּפֵרוּשׁוֹ: יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַדָּבָר אָמַר זֹאת בִּלְשׁוֹן “מִקְוֶה”, רֶמֶז לְהַנַּ”ל, כִּי אַךְ וְרַק שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִים בִּטְבִילַת מִקְוֵה מַיִם יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַכֹּל, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. (כְּתַב יַד רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה).

א-קנט

…אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, בַּתְּחִלָּה הוּא פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל שֵׁם הַפֻּר, וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשָׂה פָּרָה, וְכָל זֶה הֲכָנָה לְפֶסַח: “שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים וְכוּ’ וְכוּ'”, וּמְרֻמָּז בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה צֵרוּף פּוּרִים בְּהַפָּסוּק שֶׁמְּדַבֵּר מֵעִנְיַן פֶּסַח, וּתְנוּעַת הַנִּגּוּן בִּרְמִיזוֹת הָעֵינַיִם וְהַיָּדַיִם הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים, שֶׁהָיָה מַרְאֶה לָנוּ תַּלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ, מוֹרֵינוּ וְרַבֵּנוּ מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל, גַּם-כֵּן אִי-אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֲפִלּוּ פָּנִים אֶל פָּנִים מִכָּל שֶׁכֵּן בִּכְתָב. וּבִפְרָט מַה שֶּׁהִתְחִיל אַחַר-כָּךְ בְּקוֹל רָם וְחָזָק, “בִּתְחִילָה הָיוּ כָּל הַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, וְעַל-כֵּן כָּל הַמִּצְוֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם “וְעַכְשָׁיו” “אוּן הַיינְט”!! וּמָשַׁךְ בְּקוֹל נְעִימָה “אוּן הַיינְט”!! כַּמָּה רְגָעִים וְנִשְׁאַר בִּשְׁתִיקָה. מַה נֹּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר, אַשְׁרֵינוּ, שֶׁאזְנֵינוּ זָכוּ לִשְׁמוֹעַ כָּל זֹאת, וּבִפְרָט אֵיךְ שֶׁגִּלָּה לָנוּ מָרָן מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַד הֵיכָן שֶׁנִּתְנוֹצֵץ בְּלִבּוֹ הַזַּךְ כָּל זֹאת בְּכַמָּה צֵרוּפִים, וְאַחַר-כָּךְ תֵּכֶף גִּלָּה הַתִּקּוּן שֶׁל הַיּוּד מִזְמוֹרִים בִּפְרָטִיּוּת וְהִזְהִיר אָז לְדוֹרוֹת בְּהַבְטָחָה גְדוֹלָה בְּעֵדִים נֶאֱמָנִים שֶׁיַּעֲמֹד בְּעֶזְרָתֵינוּ סֶלָּה תָּמִיד כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא וְכוּ’.

א-קס

וְאַחַר-כָּךְ תֵּכֶף סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָאָה בְּיִרְאָה עִלָּאָה דְּעִלָּאָה שֶׁל הַזַּיי”ן בֶּעטְלִירְס, וְאַחַר-כָּךְ תֵּכֶף אַחַר פֶּסַח נָסַע לְאוּמַאן, וְכָל זֹאת גִּלָּה רְמָזִים מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהַכֹּל אֶחָד וְהַכֹּל קֶשֶׁר אֶחָד וְכָלוּל בְּהַדִּבּוּר “אוּן הַיינְט”. וּבְהַהַמְשָׁכָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁמָּשַׁךְ תֵּיבַת “אוּן הַיינְט” בַּאֲרִיכוּת נֹעַם, “אוּן הַיינְט” צְרִיכִין לְגַלּוֹת הַמִּזְמוֹרִים בִּפְרָטִיּוּת וּלְהַבְטִיחַ הַבְטָחָה הַנַּ”ל. “אוּן הַיינְט” צְרִיכִין לְסַפֵּר הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ”ל וּלְסַיֵּם: “אוּן אִיךְ הֵייל זִיא” (כמסופר בספורי מעשיות מעשה י”ג), “אוּן הַיינְט” צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְאוּמַאן וְלִנְטֹעַ מְקוֹם קְדֻשָּׁתוֹ לְדוֹרוֹת עוֹלָם בְּאוּמַאן. (“עָלִים לִתְרוּפָה” מִכְתָּבִים מֵרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה).

א-קסא

אַשְׁרָיו, שֶׁזָּכָה, שֶׁיִּתְקַשְּׁרוּ בִּלְבָבוֹ הָדֵק הֵיטֵב הַדִּבּוּרִים הַטּוֹבִים כָּל-כָּךְ כָּל-כָּךְ, כֵּן תְּחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ בָּהֶם כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל “נָאר אֲזַמְּרָה וְכוּ’ אוּן נָאר אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי וְכוּ’. (שָׁם).

ליקוטים- נתיב צדיק (ר’ נתן ב”ר יהודא מטבריה)

א-קסב

שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוּ”ר רַבִּי נָתָן זְצוּקַ”ל מֵעִנְיַן פּוּרִים שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל מִתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַתְחָלוֹת מִפֶּסַח וְעַכְשָׁיו וְכוּ’ וְלֹא סִיֵּם, וְשָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זַ”ל שֶׁאָמַר וְעַכְשָׁיו יֵשׁ רַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁכָּל הַהַתְחָלוֹת מֵאִתּוֹ. (נְתִיב צַדִּיק יא).

א-קסג

סִפֵּר רַבֵּנוּ זַ”ל מַעֲשֶֹה מִשְּׁנֵי נְעָרִים קְטַנִּים שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה מְאֹד, עַד שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לִחְיוֹת זֶה בְּלֹא זֶה, וּפַעַם אֶחָד נֶחְלַשׁ אֶחָד מֵהֶם וְהָיָה הַשֵּׁנִי בְּצַעַר גָּדוֹל עַד לִמְאֹד, וְשָׁאַל מַה לַּעֲשֹוֹת שֶׁיַּבְרִיא חֲבֵרִי, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיֹּאמַר תְּהִלִּים, וְהוּא בִּתְמִימוּת הִתְחִיל לוֹמַר תְּהִלִּים, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאָמַר כַּמָּה קַפִּיטְלַאךְ שָׁאַל אֶת חֲבֵרוֹ אִם הִבְרִיא, וְהָיָה כַּךְ כַּמָּה פְעָמִים, וְאָמְרוּ שֶׁעֲדַיִן הוּא חוֹלֶה, וְאָמַר עוֹד עַד שֶׁהָיְתָה לוֹ רְפוּאָה בִּשְׁלֵימוּת, וְכָל מַה שֶּׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זַ”ל בָּזֶה הוֹרָה לָנוּ דֶּרֶךְ הַתְּפִלָּה בִּתְמִימוּת, שֶׁצְּרִיכִין אָנוּ לְהִתְפַּלֵּל, וּלְהִתְפַּלֵּל בִּתְמִימוּת, עַד שֶׁתִּמָּשֵׁךְ הַיְּשׁוּעָה בִּשְׁלֵימוּת, וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּכָל תְּפִלָּה מַמְתִּיקִין מְעַט מְעַט הַדִּינִים, עַד שֶׁיַּמְתִּיקוּ כָּל הַדִּינִים בִּשְׁלֵימוּת. (שם טז).

א-קסד

הִזְהִיר אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא נִהְיֶה עֲצֵלִים שֶׁקּוֹרִין: “שְׁלֵים-זַאלְנִיקִיס” וְאָנוּ יְכוֹלִין גַּם כֵּן לָבוֹא לְהֶאָרַת הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וְהַפֵּירוּשׁ כְּפִי דִּבְרֵי אַדְמוּ”ר מוּהַ”ר נָתָן, שֶׁלֹּא נִהְיֶה עֲצֵלִים לוֹמַר מִי אָנֹכִי שֶׁאֶזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן (עַיֵּן לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב סִימָן ז). (שם ל).

א-קסה

רַבֵּנוּ זַ”ל אָמַר בְּפֵירוּשׁ: “אֵין זֶה מְלָאכָה לְהַרְחִיק אָדָם, זוֹהִי מְלָאכָה לְקַרֵב וּלְרוֹמֵם הָאָדָם”! – וְזֶה אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל עַל הַצַּדִּיק מִבַּארְדִיטְשׁוֹב שֶׁהִשְׁפִּיל אִישׁ אֶחָד. (שם לא). (וע”ע להלן בח”ב, סעיף ק”מ).

ב-קמ

רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, הָיָה דָּר בְּטֶעְפְּלִיק וְהָיָה יָדוּעַ לְבַעַל מוֹפֵת גָּדוֹל מְאֹד, עַד שֶׁהָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁאָחֲזוּהוּ לְמָשִׁיחַ, כִּי הָיוּ נִפְקָדוֹת אֶצְלוֹ עֲקָרוֹת וְכוּ’ כִּלְאַחַר יַד, וְהִתְפַּרְסֵם כָּל-כַּךְ עַד שֶׁכְּשֶׁהָיָה נוֹסֵעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם הָיוּ נוֹסְעִים אַחֲרָיו הֲמוֹן אֲנָשִׁים עִם עֲגָלוֹת. אוּלָם צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָיוּ מַשְׁפִּילִים אוֹתוֹ, וְנָפַל בְּרוּחוֹ מְאֹד בִּגְלַל זֶה. נַעֲנָה רַבֵּנוּ זַ”ל וְאָמַר: “וְכִי מְלָאכָה הִיא לְהַפִּיל אָדָם?! – מְלָאכָה הִיא לְהָרִים אָדָם” ! “אַ מְלָאכָה צוּ אַרָאפּ וַוארְפִין אַ מֶענְטְשׁ?! – אַ מְלָאכָה צוּ דֶרְהֵייבִּין אַ מֶענְטְשׁ” וְקִרְבוֹ רַבֵּנוּ, וְצִוָּה עָלָיו כַּמָּה הַנְהָגוֹת שֶׁאַחַת מֵהֶן הָיְתָה שֶׁשָּׁנָה אַחַת לֹא יַנִּיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם.]

א-קסו

אֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶֹה שֶׁרָאִיתִי בְּעֵינַי אֵצֶל אַדְמוּ”ר מהרנ”ת זְצוּקַ”ל, אֵיךְ לִפְנֵי כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים דִּבְּרוּ בָּעוֹלָם שֶׁבְּנֵי דָן הוֹלְכִים וּמָשִׁיחַ יָבוֹא, וְרַבֵּנוּ זַ”ל אָמַר שֶׁשֶּׁקֶר הוּא וְהָיָה אִישׁ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ שֶׁהָיָה אָדוּק בִּשְׁטוּת זֶה וּכְשֶׁשָּׁמַע שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֵינוֹ מַסְכִּים לָזֶה וְאוֹמֵר שֶׁשֶּׁקֶר, כָּעַס הָאִישׁ עַל רַבֵּנוּ זַ”ל וְקִלֵּל אוֹתוֹ וְרָצוּ מֵאַנַ”שׁ לִדְחוֹק אוֹתוֹ, וְנוֹדַע לְרַבֵּנוּ זַ”ל וְכָעַס עַל אַנַ”שׁ שֶׁרָצוּ לְדָחְקוֹ וְהוּא עָשָֹה עַצְמוֹ כְּלֹא יָדַע וְקִירֵב אוֹתוֹ, וְהָיָה הָאִישׁ הַזֶּה אַחַר כַּךְ אִישׁ כָּשֵׁר מְאֹד וְעָשָֹה תְּשׁוּבָה עַל הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה שֶׁפָּגַם בִּכְבוֹד רַבּוֹ, כִּי הָיוּ לוֹ נְקוּדוֹת טוֹבוֹת. (שם לא).

א-קסז

רָאִיתִי בְּסֵפֶר “תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף” שֶׁשָּׁמַע מִמּוֹרוֹ, שֶׁכְּשֶׁאָדָם חָזָק בְּבִטָּחוֹן אֵין מַעֲנִישִׁין אוֹתוֹ וּמֵרַבֵּנוּ זַ”ל גַּם כֵּן שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוּ”ר רַבִּי נָתָן כְּעֵין זֶה. (שם לה).

א-קסח

כַּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוּ”ר מו”ה נָתָן זְצַ”ל קוֹדֶם הִסְתַּלְקוּתוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר וְכַךְ אָמַר בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ- שֶׁבּ”ה יֵשׁ לָנוּ עַתָּה ג’ הֲלָכוֹת מְבוּרָרוֹת: עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה צְרִיכִין לִנְסֹעַ, וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ צְרִיכִין לִלְמוֹד, וְהִתְבּוֹדְדוּת צְרִיכִין בְּכָל יוֹם. (שם מא). (וע”ע בבאיהל”ק ח”א, תו’ ס”א אות סא).

א-קסט

שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁאָמַר כְּשֶׁאֶחָד יֵשׁ לוֹ צַעַר וּמְקַבֵּל אוֹתוֹ וְאוֹמֵר שֶׁהוּא טוֹב, אוֹמֵר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: זה טוב? אני עוד אראך מהו טוב. – “אָט דָּאס אִיז גּוּט אִיךְ וֶועל דִּיר וַויְיזְן וָואס גִּיט אִיז”. (שם מו). (וע”ע לקמן בח”ב, סעיף לב).

ב-לב

אָמַר: “כְּשֶׁאֶחָד פּוֹגֵשׁ בַּחֲבֵרוֹ וְשׁוֹאֲלוֹ הַלָּה לִשְׁלוֹמוֹ וְאוֹמֵר לוֹ, לֹא טוֹב – אוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “זֶה לֹא טוֹב?! עוֹד אַרְאֶךָּ מַהוּ לֹא טוֹב…” וּבָאִים עָלָיו רָעוֹת רַבּוֹת, רַחְמָנָא-לִיצְלָן. אוּלָם, כְּשֶׁפּוֹגְשׁוֹ חֲבֵרוֹ וְשׁוֹאֲלוֹ לִשְׁלוֹמוֹ וְעוֹנֶה לוֹ בְּשִׂמְחָה: “טוֹב, בָּרוּךְ-הַשֵּׁם” ! אַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין טוֹב לוֹ אוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “זֶה נִקְרָא טוֹב?! עוֹד אַרְאֶךָּ מַהוּ טוֹב…” !]

א-קע

שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוּ”ר מו”ה נָתָן זַ”ל שֶׁדִּבֵּר פַּעַם אַחַת מֵהַפָּסוּק “מִי יוֹדֵעַ עוֹז אַפֶּךָ” (תהלים צ, יא), וְדָחַק מְאֹד הַתֵּיבוֹת הָאֵלּוּ מִפָּסוּק זֶה, “מִי יוֹדֵעַ עוֹז אַפֶּךָ”. (שם מז).

א-קעא

רַבֵּנוּ זַ”ל אָמַר: אִם תִּהְיוּ בְּשִֹמְחָה הוּא טוֹבָה לְכָל הָעוֹלָם. (שם עא).

א-קעב

רַבֵּנוּ זַ”ל אָמַר: “כִּי הַמַּחְלוֹקֶת מֵרִים וּמַגְבִּיהַּ אֶת הָאָדָם”. וּבְוַדַּאי מֵרִים וּמַגְבִּיהַּ אֶת כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. וְגַם אָמַר: שֶׁהַמַּחְלוֹקֶת הִיא סִימָן שֶׁאַתֶּם רוֹצִים לִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל לְאַנְשֵׁי לַאדִיזִין בְּעֵת שֶׁשָּׁאַל אוֹתָם רַבֵּנוּ זַ”ל מַה נִּשְׁמַע בְּמַחֲנֵיכֶם, וְהֵשִׁיבוּ לוֹ לְרַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁבָּרוּךְ-הַשֵּׁם אֶצְלֵנוּ “שְׁטִיל” (=שקט), וְאָמַר לָהֶם שֶׁבְּוַדַּאי אַתֶּם גַּם כֵּן שׁוֹתְקִים מֵעֲבוֹדַת ה’, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ וְכוּ’ וְכוּ’. (שם עט). (וע”ע להלן בסעיף רמ”ד).

א-רמד

יֵשׁ סִפּוּר מִזְקֵנִי מוֹרֵנוּ רַבִּי יוּדְל אֲשֶׁר הָיָה מֵהַמְּקוּרָבִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, שֶׁפַּעַם אַחַת בָּא מִמֶּעדְוֶועדִּיבְקֶע לִבְרַסְלֶב שֶׁהָיָה שָׁם מַחְלוֹקֶת; וְשָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זַ”ל: מַה נִּשְׁמַע אֶצְלֵיכֶם מֵעִנְיַן הַמַּחְלוֹקֶת? וְהֵשִׁיב: שֶׁנִּשְׁקַט מְעַט. וְעָנָה רַבֵּנוּ זַ”ל וְאָמַר לוֹ: שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁאֵין אַתֶּם עוֹסְקִים בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה כָּרָאוּי! עַד כַּאן. (אמונת אומן, מכתב כב).]

א-קעג

כַּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל: שֶׁכָּל צַדִּיק הַדוֹר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַנְהִיג הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ, וְהַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים הָיָה עִקָּר תְּשׁוּבָתָם סִגּוּפִים וְתַעֲנֵיתִים, וְרַבֵּנוּ זַ”ל אֶצְלוֹ עִקָּר הַתְּשׁוּבָה לִבְרוֹחַ מִן הַכָּבוֹד וְלִסְבּוֹל שְׁפִיכוּת-דָּמִים וּבִזְיוֹנוֹת. (שם פג). (עיין בליקו”ה או”ח ח”ב הל’ בה”פ ה, יא, דף צט.:ק. ולהלן סעיף קעה, ו-תרנ”ב).

א-קעד

כְּבָר אָמַר אַדְמוּ”ר מוּהַ”ר נָתָן זְצוּקַ”ל כְּשֶׁגָּבַר עָלֵינוּ הַמַּחְלוֹקֶת מְאֹד הֶחֱיוּ עַצְמָם בָּזֶה הַפָּסוּק “הַשּׁוֹמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם” (תהלים קמו ו), שֶׁהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ שׁוֹמֵר הָאֱמֶת לְעוֹלָם. (שם פה).

א-קעה

רַבֵּנוּ זַ”ל אָמַר: שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִקְרַב אֵלָיו כִּי עִם עַל-יְדֵי מְסִירוּת-נֶפֶשׁ וְלִסְבּוֹל בִּזְיוֹנוֹת. (שם צז). (ע”ע לעיל סעיף קע”ג).

א-קעו

כְּבָר שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוּ”ר מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל מִי שֶׁיַּתְחִיל עִם אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ זַ”ל בָּזֶה נִתְמַלֵּא סֵאָתוֹ יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. (שם קי).

א-קעז

הַכְּלַל אַחַיי גָּאט וֶועט אַייךְ אוֹיס פִירְן אִין אִיר וֶועט אַלְדִינְג אִיבֶּער קוּמֶען, זַייט נִיט קֵיין מְיוּחָסִים, כִּי כְּבָר בִּזּוּ אֶת רַבֵּנוּ זַ”ל בְּפָנָיו בִּזְלַאטִיפָּאלֶע בַּמֶּרְחָץ וְגַם תַּלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי אֵיךְ שֶׁהָיוּ מְבַזִּים אוֹתוֹ בְּפָנָיו, וְהוּא סָבַל הַכֹּל, וְעָשָֹה אֶת שֶׁלּוֹ, וְעַתָּה אָנוּ רוֹאִין מַה שֶּׁזָּכוּ עַל-יְדֵי- זֶה. (שם קיג).

א-קעח

צְרִיכִים אָנוּ לִהְיוֹת עוֹסְקִים כְּמוֹ שֶׁעָשָֹה אַדְמוּ”ר מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל שֶׁתֵּיכֶף אַחַר חֲנֻכָּה הָיָה עוֹסֵק בְּעִנְיַן פֻּרִים, כִּי לְפִי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל עַתָּה [בפורים] הוּא הַתְחָלָה מִכָּל הַתְחָלוֹת. (שם קכו).

א-קעט

שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוּ”ר מוֹהַרְנַ”תְּ זִי”עַ שֶׁמִּי שֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּהַמַּחְלוֹקֶת שֶׁעוֹבֶרֶת עָלָיו הוּא נִקְשַׁר בְּהַחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה, וְחֶבֶל הַקְּדֻשָּׁה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם, כִּי רוּחַ הַטֻּמְאָה יַעֲבוֹר מִן הָעוֹלָם, אֲבָל “וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה’ ” (תהלים צב) לְעוֹלָם יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה (כמו שפירש”י שם). (שם קכח).

א-קפ

מְסַפְּרִין מֵהַצַּדִּיק רַבִּי משֶׁה לֵיב מִסַּאסוֹב שֶׁהָיָה כָּל הַיּוֹם בְּרִקּוּדִין וְשָׁאַל אוֹתוֹ אֵיזֶה צַדִּיק אֶחָד עַל [ענין] הַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ, וְאָמַר שֶׁתֵּיכֶף בְּאָמְרוֹ בַּבֹּקֶר שֶׁלֹּא עָשַֹנִּי גוֹי הוּא שָֹמֵחַ בָּזֶה כָּל הַיּוֹם. (שם קלח).

א-קפא

בְּשָׁבוּעוֹת שְׁנַת תקפ”א דִּבֵּר [מוֹהַרְנַ”תְּ ז”ל] מֵהַדְפָּסַת הַסְּפָרִים שֶׁעָמַד הַדְּפוּס בְּאֶמְצַע הַסֵּפֶר וְאָמַר שֶׁכָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת כַּיָּדוּעַ (מכילתא פרשת יתרו), וְאָמַר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ”ל בְּסִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן תִּנְיָנָא דַּף לט עַמּוּד ד (דְּפוּס תקע”א, הַמְלַקֵּט) בד”ה צָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל שֶׁדֶּרֶךְ הַבַּעַל-דָּבָר כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם סָמוּךְ מַמָּשׁ לְשַׁעֲרֵי הַקְּדוּשָׁה וְכִמְעַט שֶׁיִּכְנוֹס אָז הוּא מִתְפַּשֵּׁט עָלָיו בְּהִתְגַּבְּרוּת גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד וְכוּ’ וְאָמַר שֶׁמּוּכַח מִזֶּה שֶׁהַסּוֹף קָשֶׁה יוֹתֵר מֵהַהַתְחָלָה וְאָמַר שֶׁכַּמָּה בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁלּוֹמֵד אֵיזֶה מַסֶּכֶת קָשֶׁה לוֹ מְאֹד בְּהַתְחָלָתוֹ וּכְשֶׁמַּתְחִיל אָז הוּא לוֹמֵד כְּסֵדֶר בְּלִי שׁוּם מְנִיעָה וּלְסוֹף הַמַּסֶּכֶת אֵינוֹ יָכוֹל לְגוֹמְרָהּ כִּי הַסּוֹף קָשֶׁה יוֹתֵר וְצָרִיךְ לִשָּׁאֵר אֵיזֶה דַּף כִּי קָשֶׁה לְגוֹמְרָהּ וְאָמַר דְּאִיתָא בִּגְמָרָא (ירושלמי פסחים י, ה): ‘הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמוֹר’, וּמִדְּאָמְרוּ אוֹמְרִים לוֹ גְּמוֹר בְּוַדַּאי הַגְּמַר קָשֶׁה מְאֹד שֶׁצְּרִיכִים לוֹמַר לוֹ גְּמוֹר. וְאָמַר: אַף-עַל-פִּי שֶׁהַסּוֹף קָשֶׁה מְאֹד, דַּי בָּזֶה עַל כָּל פָּנִים שֶׁהִדְפַּסְתִּי עַד כַּאן, וְעַל הַשְּׁאָר ד’ יִגְמוֹר בַּעֲדִי, כִּי עַל זֶה הִתְפַּלֵּל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: “ד’ יִגְמוֹר בַּעֲדִי” (תהלים קלח, ז), כִּי הַגְּמַר קָשֶׁה מְאֹד כַּנַּ”ל, וְצָרִיךְ עַל זֶה סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, וְהָבֵן.

וְאָמַר שֶׁרָאָה בְּאֵיזֶה סֵפֶר בְּהַקְדָּמָתוֹ, כָּל מַה שֶּׁאָדָם עוֹשֶֹה – הָעִקָּר עַל הַתַּכְלִית הוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט. לְמָשָׁל: כְּשֶׁאָדָם בּוֹנֶה בֵיתוֹ, אֲזַי בְּהַתְחָלָתוֹ אֵין לוֹ שׁוּם תַּכְלִית מִזֶּה, וּכְשֶׁיִּבְנֵהוּ הַבַּיִת עַד גְּמִירָא אֲזַי הוּא הַתַּכְלִית, וְכֵן בְּהַדְפָּסַת סְפָרִים – בָּהַתְחָלָה אֵין לוֹ שׁוּם תַּכְלִית מִזֶּה. כְּשֶׁאֶגְמוֹר אֶת סִפְרִי עַד גְּמִירָא וְאַדְפִּיס אוֹתוֹ לְגַמְרֵי אָז יִהְיֶה מִזֶּה תַּכְלִית הָעִקָּר, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן דַּי לִי עַל כָּל פָּנִים בְּמַה שֶּׁכָּתַבְתִּי עַד כַּאן, כִּי בְּדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵינוֹ כְּמוֹ שֶׁבִּשְׁאָר דְּבָרִים כְּמוֹ הַבַּיִת כַּנַּ”ל, כְּשֶׁלֹא יִבְנֶה אֶת הַבַּיִת לְגַמְרֵי אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע אֵין מִזֶּה שׁוּם תַּכְלִית, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵינוֹ כֵן; שֶׁכָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶֹה בִּקְדֻשָּׁה יֵשׁ מִזֶּה תַּכְלִית גָּדוֹל מְאֹד, וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: “לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד” (שם קיט, צו); פֵּירוּשׁ: לְכָל תִּכְלָה – הַיְינוּ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם צְרִיכִין לְהַבִּיט עַל הַקֵּץ, כִּי הֲלֹא זֶה אֵין לוֹ מִזֶּה שׁוּם תַּכְלִית, אֲבָל הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לִרְאוֹת עַל הַקֵּץ דַּיְיקָא, כִּי אֲפִלּוּ כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶֹה אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא יֵשׁ מִזֶּה תַּכְלִית גָּדוֹל וְזֶה פֵּירוּשׁ “מִצְוָתְךָ רְחָבָה מְאֹד” וְהָבֵן, עַד כַּאן לָשׁוֹן הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ. וְאָמַר: שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁהַסּוֹף קָשֶׁה עָלַי מְאֹד, מִכָּל מָקוֹם אֲנִי מְחַיֶּה עַצְמִי בָּזֶה, כִּי אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֲפִלּוּ בְּהַדְפָּסַת דַּף אֶחָד נַעֲשָֹה מִזֶּה תִּקּוּן בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁהִדְפַּסְתִּי חֲצִי הַסֵּפֶר בְּוַדַּאי נַעֲשָֹה מִזֶּה תַּכְלִית גָּדוֹל, וּבְוַדַּאי יַעֲזוֹר לִי הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ לְהַדְפִּיסוֹ לְגַמְרֵי וְאָז בְּוַדַּאי יִהְיֶה עִקָּר הַתַּכְלִית מִזֶּה, אַךְ אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא הִדְפַּסְתִּי אֶלָּא חֲצִי הַסֵּפֶר גַּם מִזֶּה נַעֲשָֹה תַּכְלִית גָּדוֹל, וְעַל זֶה סִיֵּם: “ד’ יִגְמוֹר בַּעֲדִי” וְכוּ’ (אֱמוּנַת אוֹמֶן – בתחלתו).

א-קפב

כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁרָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִכְתֹּב שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם הָיָה לוֹ עַל זֶה מְנִיעוֹת הַרְבֵּה, וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה זָרִיז מְאֹד מְאֹד בִּכְתִיבָתוֹ כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ, כִּי הָיָה רָגִיל לוֹמַר לָנוּ תָּמִיד שֶׁאִם אֵינוֹ מְזַרֵז אֶת עַצְמוֹ לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת לִכְתֹּב מִיָּד אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יִכְתֹּב עוֹד מִכַּמָּה טְעָמִים הַכְּמוּסִים אֶצְלוֹ. וְעַתָּה בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי גִּלּוּי דַעַת מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁרְצוֹנוֹ כְּשֶׁיַּדְפִּיסוּ עוֹד פַּעַם אֶת הַסֵּפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, לִכְתֹּב אֵיזֶה טַעַם עַל זֶה, שֶׁנִּמְצָאִים לִפְעָמִים בְּהַמַּעֲשִׂיּוֹת לְשׁוֹנוֹת גַּסִּים. אָמַרְתִּי לֹא אֲכַחֵד מִלִּכְתֹּב טַעַם אֶחָד מֵהַטְּעָמִים הָרַבִּים אֲשֶׁר הָיוּ גְּנוּזִים וּכְמוּסִים אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְזֶהוּ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הָרַב רַבִּי נַחְמָן זצוק”ל, סִפֵּר הַמַּעֲשִׂיּוֹת בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז הַנָּהוּג בִּמְדִינָתֵנוּ, וּמוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זצוק”ל, רִאשׁוֹן שֶׁבְּתַלְמִידָיו הַיְּקָרִים זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הֶעְתִּיקָם עַל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ בְּכִוּוּן לְלָשׁוֹן פָּשׁוּט בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה הָעִנְיָן אֵצֶל הַקּוֹרֵא בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, מִכְּפִי מַה שֶּׁסִּפְּרָם הוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז הַנָּהוּג בֵּינֵינוּ, וְזֶה סִבָּה אֲשֶׁר נִשְׁמַע מִלְּשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ לְשׁוֹנוֹת פְּשׁוּטִים כָּאֵלֶּה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, זֶה הַטַּעַם הוּא כְּפִי מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל פִּי פָּשׁוּט, וְחוּץ שֶׁהָיָה לוֹ טְעָמִים כְּמוּסִים אֲשֶׁר לֹא זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְרָאוּי לְהַאֲמִין בָּזֶה שֶׁהָיוּ לוֹ עוֹד טְעָמִים כְּמוּסִים, כִּי זֶה יָדוּעַ מִסְּפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר הָיָה בַּעַל לָשׁוֹן גָּדוֹל וְכַאן הוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְלָשׁוֹן פָּשׁוּט, לָכֵן רָאוּי לְהַאֲמִין שֶׁהָיָה לוֹ כִּוּוּן גָּדוֹל בָּזֶה. (-סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הַקְדָמה שניה).

ליקוטים-הקדמת על”ת.

א-קפג

מוֹרֵנוּ, הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לֹא נָתַן שֵׁנָה לְעֵינָיו וּלְעַפְעַפָּיו תְּנוּמָה וְכָל יְמֵי חַיָּיו הָיָה עוֹסֵק רַק בְּעִנְיָן זֶה לִדְלוֹת וּלְהַשְׁקוֹת מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים וּלְפַרְסֵם שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם. וְעָסַק בָּזֶה בִּשְׁקִידָה רַבָּה מְאֹד וּבִמְסִירַת נֶפֶשׁ עָצוּם מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא יְאֻמָּן כִּי יְסֻפָּר, וּזְכוּת רַבּוֹ הַקָּדוֹשׁ מְסַיַּעְתּוֹ, כִּי זָכָה לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה וְעֶלְיוֹנָה מְאֹד בַּעֲבוֹדַת ה’ וּבְהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהַכֹּל הָיָה בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גָּמוּר וּבְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי וַעֲנָוָה שְׁלֵמָה, מַה שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר כְּלָל. וְאִי-אֶפְשָׁר לְבָאֵר פְּרָטִיּוּת עִנְיָן זֶה לֹא בִּכְתָב וְלֹא בְּעַל פֶּה, וְהָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, כִּי זָכָה לִלְמֹד הַרְבֵּה בִּפְשִׁיטוּת שַׁ”ס וּפוֹסְקִים וּמִדְרָשִׁים וְזֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְסִפְרֵי קַבָּלָה וּשְׁאָר סִפְרֵי קֹדֶשׁ, עַד שֶׁכָּל מִי שֶׁשָּׁמַע קְצָת מִסֵּדֶר לִמּוּדוֹ, הָיָה מְשַׁעֵר בְּלִבּוֹ כִּי בִּלְתִּי אֶפְשָׁר דָּבָר זֶה, אִם לֹא שֶׁתֹּאמַר שֶׁיּוֹמָם וָלַיְלָה אֵינוֹ עוֹסֵק רַק בְּסֵדֶר לִמּוּדוֹ… וּמִלְבַד זֶה הָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה מְאֹד בַּעֲבוֹדַת ה’ עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה, כִּי הָיָה מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ בְּכֹחַ עָצוּם וּבְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל וּבִדְבֵקוּת נִפְלָאָה. גַּם הָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת גָּדוֹל, כִּי הָיָה רָגִיל לוֹמַר בְּכָל יוֹם מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים הַרְבֵּה וּבְהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וּבִבְכִיָּה עֲצוּמָה וּבְקוֹלוֹת וּצְעָקוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְשֻׁנּוֹת וּבְלֵב נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת כָּזֶה, אֲשֶׁר לֹא יְאֻמָּן כִּי יְסֻפָּר, וְכָל הַשֹּׁמֵעַ תְּצִילֶנָה אָזְנָיו וְרַבִּים, רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל גַּם מֵהַמּוֹן עַם, אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מְקֹרָבִים אֵלָיו כְּלָל וְכִמְעַט שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אוֹתוֹ בְּפָנָיו כְּלָל, וְנִתְעוֹרְרוּ לְתֻמָּם בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה דִּקְדֻשָּׁה, עַל-יְדֵי שֶׁשָּׁמְעוּ תְּפִלָּתוֹ וַאֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁלּוֹ וְסֵדֶר תִּקּוּן חֲצוֹת שֶׁלּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם עִנְיָן זֶה. (הקדמת עלים לתרופה).

א-קפד

גַּם הָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם לְפָרֵשֹׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ וּלְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְתַחֲנוּנִים וְכוּ’ שָׁעוֹת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם, עַד שֶׁכָּל מִי שֶׁשָּׁמַע סֵדֶר עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ, הָיָה מְשַׁעֵר בְּלִבּוֹ, כִּי אִי-אֶפְשָׁר דָּבָר זֶה, אִם לֹא שֶׁמְבַלֶּה כָּל יָמָיו וְלֵילוֹתָיו עַל תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (שם).

א-קפה

גַּם הָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם לְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי-תּוֹרָה נִפְלָאִים עַל-פִּי הַהַקְדָמוֹת הַנּוֹרָאוֹת, שֶׁקִּבֵּל מֵרַבּוֹ זַצַ”ל, וּלְסַדְּרָם הֵיטֵב וּלְכָתְבָם עַל הַסֵּפֶר, כַּמּוּבָן, קְצָת בְּמַחְבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּסִפְרוֹ “לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת”. (שם).

א-קפו

גַּם הָיָה עוֹסֵק בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זַצַ”ל בְּעַצְמוֹ בְּכַמָּה וְכַמָּה הַעְתָּקוֹת וּלְלַבְּנָם וּלְסַדְּרָם בְּכָל פַּעַם בְּסֵדֶר יוֹתֵר נָכוֹן וּלְבָרֵר הָעֵצוֹת וְהַדְּרָכִים הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם לְמַעֲשֶׂה כַּמּוּבָן מִסֵּפֶר קִצּוּר “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” וְ”לִקּוּטֵי עֵצוֹת”. וְגַם בְּעִנְיָן זֶה הָיָה לוֹ עֵסֶק גָּדוֹל, כִּי סִדְּרוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, וּבְכָל פַּעַם בְּאוֹפֶן אַחֵר, כַּיָּדוּעַ לְהַיּוֹדְעִים בָּזֶה. (שם).

א-קפז

גַּם הָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה לְסַדֵּר תְּפִלּוֹת עַל סֵדֶר כָּל מַאַמְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְגַם בָּזֶה הָיָה לוֹ עֵסֶק גָּדוֹל מְאֹד כַּמּוּבָן מִזֶּה בְּסִפְרוֹ “לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת” הַנִּדְפָּסִים, לְבַד מִמַּה שֶׁנִּשְׂרְפוּ הַרְבֵּה הַרְבֵּה חִבּוּרִים מִסֵּדֶר “לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת” שֶׁלּוֹ, מַה שֶׁלֹּא זָכוּ הָעוֹלָם לִרְאוֹתָם וְלֵהָנוֹת מֵהֶם כְּלָל, כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם בֵּין אַנַ”שׁ. לְבַד מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ כִּמְעַט בְּכָל יוֹם לִכְתֹּב מִכְתָּבִים הַרְבֵּה וּבַאֲרִיכוּת, בִּדְבָרִים הַמְּשִׁיבִין אֶת הַנֶּפֶשׁ לַאֲנָשִׁים רַבִּים מֵאַנַ”שׁ, אֲשֶׁר זָכוּ לִשְׁתּוֹת בַּצָּמָא אֶת דְּבָרָיו, כַּיָּדּוּעַ. וְכָל מִי שֶׁשָּׁמַע וְיָדַע קְצָת מֵעִנְיַן סֵדֶר כְּתָבָיו הַנַּ”ל, הָיָה מְשַׁעֵר בְּלִבּוֹ, כִּי בִּלְתִּי אֶפְשָׁר דָּבָר זֶה, אִם לֹא שֶׁמְּבַלֶּה כָּל יָמָיו עַל כְּתִיבַת עִנְיָנִים הַנַּ”ל. וְיוֹתֵר עַל זֶה מַה שֶּׁעָסַק כָּל יָמָיו לְיַסֵּד הַבִּנְיָן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ זַצַ”ל וּלְהַדְפִּיס סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כַּמָּה פְּעָמִים וּלְיַסֵּד וְלִבְנוֹת בֵּית-הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁלּוֹ וּבְכָל פְּרָט וּפְרָט מֵעִנְיָנִים הַנַּ”ל הָיָה לוֹ עֵסֶק גָּדוֹל עִם רַבִּים מֵאַנַ”שׁ, אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹמְכֵי נַפְשׁוֹ, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה צָרִיךְ לְבַלּוֹת זְמַן הַרְבֵּה עַל זֶה וְלַעֲסֹק בִּנְסִיעוֹת רַבּוֹת בִּשְׁבִיל זֶה, לְבַד מֵאֲשֶׁר רַבִּים קָמוּ עָלָיו, וְהָיוּ לוֹ מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת וּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עָצוּם מְאֹד, קֹדֶם שֶׁזָּכָה לִגְמֹר כָּל עִנְיָן וְעִנְיָן מֵעִנְיָנִים הַנַּ”ל. וְיוֹתֵר עַל זֶה, מַה שֶּׁזָּכָה לְלַמֵּד מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים וְהָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם-הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וּלְקָרֵב אוֹתָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהָיָה מְבַלֶּה עַל זֶה זְמַן הַרְבֵּה, כַּיָּדוּעַ, כַּמָּה יְגִיעוֹת צְרִיכִין לָזֶה וְכַמָּה זְמַן צְרִיכִין לְבַלּוֹת עַל זֶה, קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לַעֲזֹר לְבַעַל בְּחִירָה אֶחָד וּלְקָרֵב אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה לוֹ עֵסֶק גָּדוֹל עִם אֲנָשִׁים רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁעָסַק עִמָּהֶם בְּעִנְיָן זֶה לְקָרֵב אוֹתָם לַעֲבוֹדַת ה’ עַל יְדֵי הַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהַשִּׂיחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁקִּבֵּל מֵרַבּוֹ זַצַ”ל. לְבַד מַה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב מִכְתָּבִים רַבִּים בְּכָל יוֹם לְרַבִּים מֵאַנַ”שׁ לְהָשִׁיב לְכָל אֶחָד עַל שְׁאֵלָתוֹ וּלְהוֹרוֹת לָהֶם הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָּהּ, וּלְחַזֵּק לְבָבָם רַק בְּיִרְאַת ה’ כָּל הַיּוֹם. וְהִנֵּה הַרְבֵּה מֵחִדּוּשֵׁי תּוֹרָתוֹ הַנּוֹדָעִים לָנוּ וְנִמְצָאִים בְּיָדֵינוּ נִדְפְּסוּ כְּבָר בְּעֶזְרַת ה’ יִתְבָּרַךְ וְהֵם הֵם הַ”לִּקּוּטֵי עֵצוֹת” וְ”לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת” וְ”לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת” וְכוּ’ וּבְעֶזְרַת ה’ יִתְבָּרַךְ עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חַיִל וְעָשׂוּ רשֶׁם גָּדוֹל בָּעוֹלָם, כִּי נִתְפַּשְּׁטוּ בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה לָהֶם לִמְשִׁיבַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ. (הַקְדָּמַת “עָלִים לִתְרוּפָה”).

א-קפח

לִהְיוֹת נוֹדַע לְדוֹרוֹת, כִּי בְּזֹאת הַשָּׁנָה הָיְתָה מַחֲלֹקֶת גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד, וְהִתְחִילָה מִבֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר וְנִמְשְׁכָה כָּל הַשָּׁנָה, וְגַם בִּשְׁנַת תקצ”ו גַּם כֵּן לֹא נִשְׁקַט הַמַּחֲלֹקֶת, כַּאֲשֶׁר יָבִין הַמְעַיֵּן מֵהַמִּכְתָּבִים דִּלְהַלָּן, עַד שְׁנַת תקצ”ח, שֶׁמֵּתוּ בְּמִיתָה מְגֻנָּה וּמִיתָה מְשֻׁנָּה הַבַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, אֲשֶׁר דָּרְכוּ לְשׁוֹנָם לִירוֹת בַּמִּסְתָּרִים תָּם, וּבֵינֵיהֶם הָיָה הַנָּגִיד משֶׁה מִכְּפָר שֶׁערֶעוֶועץ, אֲשֶׁר שִׁלֵּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה, שֶׁהָיָה בִּימֵי נַעֲרוּתוֹ עָנִי גָדוֹל, וְעָקָר מִבָּנִים, אַךְ הָיָה שׁוֹקֵד עַל דַּלְתֵי אַדְמוּ”ר זְצוּקַ”ל לְעוֹרֵר רַחֲמִים אֶצְלוֹ לַעֲזֹר לוֹ, וְרִחֵם עָלָיו הוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהִבְטִיחַ לוֹ, שֶׁיִּהְיֶה עָשִׁיר גָּדוֹל, וְשֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים קַיָּמִים, וְכָךְ הָיָה, וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר עַד אֲשֶׁר קָצְרָה הַיְרִיעָה לָזֶה, וְאַחַר זְמַן כַּבִּיר אַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נַעֲשָׂה לוֹ טִינָא בַּלֵּב, עַד אֲשֶׁר נֶהֱפַךְ לְאוֹיֵב וְרוֹדֵף, וְנֶכֶד אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָרַבָּנִי הַמְפֻרְסָם, מוֹרֵינוּ הָרַב אַבְרָהָם בֶּן אָדִּל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה חוֹתְנוֹ וְגֵרְשׁוֹ מֵחֲמַת הַמַּחֲלֹקֶת, וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר, אַךְ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁשִּׁלֵּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה, וְנֶהֱפַךְ לְרוֹדֵף, וְרָדַף לְמוֹרֵינוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כָּל שְׁנוֹת תקצ”ה תקצ”ו תקצ”ז תקצ”ח, וְגֵרָה בּוֹ אוֹיְבִים לָקַחַת אוֹתוֹ לִתְפִיסָה, וְאַחַר-כָּךְ גֵּרְשׁוֹ מִבֵּיתוֹ מִבְּרֶסְלֶב לְנֶעמִירוֹב, וְגַם שָׁם גֵּרָה בּוֹ בְּכָל פַּעַם אוֹיְבִים, עַד שֶׁבִּשְׁנַת תקצ”ח קֹדֶם שָׁבוּעוֹת הָיָה מוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן בִּבְרֶסְלֶב, לַחֲשֹׁב עֵצָה עִם אוֹהֲבָיו אֵיךְ לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ לִבְרֶסְלֶב, מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם בְּנֶעמִירוֹב לֹא הָיָה לוֹ דִּירָה וְהֻכְרַח לֵישֵׁב בִּשְׁכֵנוּת, וְעוֹד כַּמָּה יִסּוּרִים, שֶׁהָיָה לוֹ שָׁם, וְנוֹדַע לְמשֶׁה הַנַּ”ל, שֶׁמּוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן רוֹצֶה לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ, וְאָז עָמַד בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב וְאָמַר כְּהַאי לִישְׁנָא: “עֶר וִויל שׁוֹין אַרַיין צוּ רִיק אַהֶער, נוּא נוּא, וַוייל מַיין לֶעבְּן וֶועט זַיין, וֶועט עֶר דָא נִישְׁט זִיצְן, נִישְׁט מֶער אִיךְ בַּאדַארְף בְּלוֹיז גֵייעֶן לְהַגָארָאדְנִיטְשֶׁע” כְּאוֹמֵר וְאֶמְסֹר אוֹתוֹ, וְכָךְ הַוָּה, וְהָלַךְ מֵהָרְחוֹב לְהָאָדוֹן הַנַּ”ל, וְהָיָה בָּרִיא כְּאוּלָם בְּכָל כֹּחוֹתָיו, עֲטִינָיו מְלֵאִים חָלָב וְכוּ’, וּבְבוֹאוֹ לְהָאָדוֹן הַנַּ”ל הָיָה שָׁם יְהוּדִי אֶחָד, וְצִוָּה, שֶׁיֵּלֵךְ לַחוּץ, וְהָלַךְ הָאִישׁ הַנַּ”ל לַחוּץ, וְשָׁמַע, שֶׁהוּא מְדַבֵּר מִמּוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן, עִם הָאָדוֹן הַנַּ”ל, וּכְהֶרֶף עַיִן נָפַל לָאָרֶץ חַלָּשׁוּת וְנִגְוַע, וְנַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל, וְהָאָדוֹן הַנַּ”ל בָּרַח לַחוּץ וְצָעַק צְעָקָה גְּדוֹלָה, כִּי לֹא יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אוֹתוֹ, וְשָׁפְכוּ עָלָיו יֵין-שָׂרָף עִם בְּשָׂמִים טוֹבִים וְרֵיחוֹת טוֹבִים אַךְ לֹא הוֹעִיל וְצָעַק הָאָדוֹן הַנַּ”ל לִקַּח אֵיזֶה עֲגָלָה לְהוֹלִיכוֹ לְבֵיתוֹ, וְלֹא הָיָה לְשָׁעָה שׁוּם עֲגָלָה… וְלָקְחוּ עֲגָלָה גְּדוֹלָה, שֶׁמּוֹלִיכִין עִמָּהּ זֶבֶל וְרֶפֶשׁ מֵהָרְחוֹב וּמֵהַסּוּסִים וְהִשְׁכִּיבוּ אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה הַנַּ”ל, וְהָאִישׁ הַנַּ”ל וְעוֹד כַּמָּה נָכְרִים הוֹלִיכוּ אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ, וְנַעֲשָׂה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל עַד לִמְאֹד מְאֹד, כִּי זֶה מִקֹּדֶם לְעֵרֶךְ חֲצִי שָׁעָה רָאוּ אוֹתוֹ בָּרִיא כְּאוּלָם בְּכָל כֹּחוֹתָיו וְעַכְשָׁיו הוּא מֵת… אַךְ לֹא הוֹעִיל לָהֶם רַעֲשָׁם, וְשָׁכַב כָּךְ בְּלֹא לָשׁוֹן לְעֵרֶךְ מֵעֵת לְעֵת רַק הִכָּה מִבִּטְנוֹ זֵעָה וְכוּ’, וְאַחַר-כָּךְ נִגְוַע לְגַמְרֵי, וְאָז הִתְחָרְטוּ כַּמָּה וְכַמָּה שׂוֹנְאִים וְאוֹיְבִים וְנִתְהַפְּכוּ לְאוֹהֲבִים, וְהֵם בְּעַצְמָם טָרְחוּ לַהֲבִיאוֹ לְבֵיתוֹ לִבְרֶסְלֶב, וְכָךְ הָיָה שֶׁבִּשְׁנַת תקצ”ט בֵּין יוֹם-הַכִּפֻּרִים לְסֻכּוֹת יָצָא מִנֶּעמִירוֹב לִבְרֶסְלֶב וְאָז נִשְׁקַט הַמַּחֲלֹקֶת. (הערת המגיה שָׁם קנ”ג).

א-קפט

בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה שֶׁל הַשָּׁנָה הַזֹּאת [שְׁנַת תקצ”ה] פָּרָשַׁת “מִקֵּץ” בַּסְּעֻדָּה הַשְּׁלִישִׁית, תֵּכֶף שֶׁהִתְחִיל מוֹרֵינוּ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לוֹמַר תּוֹרָה, גֵּרוּ עָלָיו הַשּׂוֹנְאִים הַמַּעֲלִילִים הַנַּ”ל אֶת הָאָדוֹן הַגָּארָאדְנִיטְשֶׁע, וְסִבֵּב אֶת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ עִם אַנְשֵׁי חַיִל, וְהַבַּיִת הָיָה מָלֵא אָז מִפֶּה אֶל פֶּה מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, שֶׁבָּאוּ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ, וְלָקַח הָאָדוֹן הַנַּ”ל כַּמָּה נְפָשׁוֹת לִתְפִיסָה, וְגַם סְפָרִים הַרְבֵּה הֵן מֵהַנִּדְפָּסִים הַיְינוּ: שַׁ”ס וּפוֹסְקִים וְכוּ’, וְהֵן מִכְּתָבָיו, וְהָיָה מוֹרֵנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָז בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, וּבְיוֹם ב’ שֶׁאַחַר שַׁבַּת חֲנֻכָּה הַנַּ”ל רָצָה הָאָדוֹן לִקַּח לִתְפִיסָה אֶת מוֹרֵנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, וְהֻכְרַח לִבְרֹחַ בְּהֵחָבֵא לְאוּמַאן, וּמִשָּׁם לִטְשֶׁערִין, כַּאֲשֶׁר יְבֹאָר לְהַלָּן קְצָת, וְזֶה תִּמְצָא בִּתְחִלַּת הִלְכוֹת דָּגִים: הֲלָכָה ה’ בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת יוֹרֶה דֵּעָה, שֶׁכָּתַב שָׁם, שֶׁנִתְחַבְּרָה בְּעֵת הָרַעַשׁ וְהַבְּרִיחָה, הַיְינוּ: הָרַעַשׁ וְהַבְּרִיחָה הַזֹּאת, שֶׁבָּרַח אָז לִטְשֶׁערִין כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְאַחַר-כָּךְ רִחֵם ה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיָּצְאוּ הַנְּפָשׁוֹת מֵהַתְּפִיסָה עוֹד בְּזֶה הַשָּׁבוּעַ שֶׁאַחַר שַׁבַּת-חֲנֻכָּה תֵּכֶף, אַךְ כָּל הַסְּפָרִים הָיוּ בְּסַכָּנָה עַד סָמוּךְ לְשַׁבַּת שִׁירָה, וּבְעֶזְרַת ה’ יִתְבָּרַךְ הוֹצִיאוּ אוֹתָם גַּם-כֵּן מִיָּדָם וְלֹא נֶאֱבַד מֵהֶם רַק כֶּרֶךְ אֶחָד מִלִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת יוֹרֶה דֵּעָה מֵאֶמְצַע הִלְכוֹת שְׁחִיטָה הֲלָכָה ה’ עַד הִלְכוֹת דָּגִים: הֲלָכָה ה’ וְזֶה תִּמְצָא שֶׁבְּסֵפֶר לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת יוֹרֶה דֵּעָה הַנִּדְפַּס נֶחְסַר הֲלָכָה ה’ עַד הִלְכוֹת דָּגִים, כִּי נֶאֱבַד אָז, וְגַם הַלִּקּוּטֵי עֵצוֹת, כְּתַב יַד מוֹרֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נֶאֱבַד גַּם-כֵּן אָז. (שָׁם קס”ג).

א-קצ

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה [שֶׁל שְׁנַת תקצ”ה] הָיוּ זוֹרְקִים אֲבָנִים לְבֵית מוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַד סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, וְהָיוּ מַקְדִּימִים [בְּנֵי-הַבַּיִת] לִסְגֹר הַלָּאדִין שֶׁל הַחַלּוֹנוֹת תֵּכֶף בִּכְנִיסַת הַלַּיְלָה, בְּעוֹד שֶׁהָיָה מְעַט יוֹם. פַּעַם אַחַת שָׁכְחוּ לִסְגֹר לָאדִין אֶחָד שֶׁל הַבַּיִת הַקָּטָן שֶׁקּוֹרִין אַלְקִיר, שֶׁשָּׁם יָשְׁבָה בִּתּוֹ, מָרַת חַנָּה צִירִיל הַנַּ”ל, וּבִתָּהּ הַנַּ”ל הָיְתָה עֲדַיִן תִּינֹקֶת קְטַנָּה שֶׁל חֲצִי שָׁנָה וְהָיְתָה מֻנַּחַת בָּעֲרִיסָה, וְהָעֲרִיסָה הָיְתָה תְּלוּיָה נֶגֶד הַחַלּוֹן, וְאִמָּהּ יָשְׁבָה אֶצְלָהּ, בְּתוֹךְ כָּךְ הִתְחִילָה לִבְכּוֹת כְּדֶרֶךְ הַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים וְהוֹצִיאָה אוֹתָהּ אִמָּהּ מֵהָעֲרִיסָה וְלֹא הִסְפִּיקָה לְהוֹצִיאָהּ כֻּלָּהּ מֵהָעֲרִיסָה, וּבְתוֹךְ כָּךְ פָּרַח אֶבֶן גָּדוֹל מְאֹד דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן בְּקוֹל וּבְרַעַשׁ גָּדוֹל וְנָפַל לְתוֹךְ הָעֲרִיסָה… אֲשֶׁר אִלּוּ הָיְתָה הַקְּטַנָּה בָּעֲרִיסָה בְּוַדַּאי הָיְתָה נֶהֱרֶגֶת עַל-יְדֵי זֶה הָאֶבֶן… כִּי הָיָה אֶבֶן גָּדוֹל מְאֹד, וְהָיָה כְּפֶשַׂע בֵּינָהּ וּבֵין הַמָּוֶת, וּבְנֵס גָּדוֹל נִמְלְטָה. וְעַתָּה הַקּוֹרֵא, הָבֵן גֹּדֶל הָרְדִיפוֹת וְהַסַּכָּנוֹת שֶׁעָבַר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים, מַמָּשׁ כֹּחַ בַּרְזֶל הָיָה כֹּחוֹ שֶׁסָּבַל כָּל הַנַּ”ל, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא שָׁת לִבּוֹ לְכָל הַנַּ”ל לְהִתְעַצֵּל אוֹ לְהִתְעַצֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲבוֹדַת ה’ שֶׁעָבַד כָּל יָמָיו רַק עוֹד קֵרֵב אֶת עַצְמוֹ לַה’ יִתְבָּרַךְ בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם וְלָמַד וְלִמֵּד וְעָשָׂה וּמְעַשֶּׂה לָרַבִּים, וְהַכֹּל בְּכֹחַ וּבְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד, וְכָל זֶה בְּנִגְלָה, אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ, חוּץ מַה שֶּׁזָּכָה לִפְנִימִיּוּת וְנִסְתָּרוֹת, אֲשֶׁר אִי-אֶפְשָׁר לְצַיֵּיר בַּפֶּה וְלֹא בִּכְתָב, רַק הֶחָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ הֵבִין מְעַט מִזְּעֵיר כְּמֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים בְּהִסְתַּכְּלוֹ עַל פָּנָיו הַמְּאִירוֹת אוֹ בְּדַבְּרוֹ עִמּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים, אֲשֶׁר פָּנָיו הָיְתָה בּוֹעֶרֶת כְּלַפִּידִים מַמָּשׁ בְּבִטּוּל כָּל הָרְגָשׁוֹת בְּעֵת עָסְקוֹ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, וְכַמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הָיוּ זוֹלְגוֹת עֵינָיו דְּמָעוֹת מֵרֹב דְּבֵקוּתוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל שָׁמְעוֹ – הָיָה נוֹפֵל עָלָיו פַּחַד וְאֵימָה וְיִרְאָה וּבוּשָׁה, אֲשֶׁר לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָרִים פָּנָיו מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה וְהַפַּחַד שֶׁנָּפַל עָלָיו, מָה אוֹמַר מָה אֲדַבֵּר?! אוֹי אוֹי לָנוּ עַל שִׁבְרֵינוּ! נַחֲלָה מַכּוֹתֵינוּ! הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְנַחֵם אוֹתָנוּ בִּמְהֵרָה, אָמֵן! (שָׁם).

א-קצא

מִכְתָּב שֶׁכָּתְבוּ אַנַ”שׁ מִבְּרֶסְלֶב לְאַנַ”שׁ שֶׁבְּעִיר טְשֶׁעהְרִין מִסִּפּוּר הִסְתַּלְּקוּת שֶׁל מְאוֹר עֵינֵינוּ, צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, מוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זַצַ”ל מִבְּרֶסְלֶב,

שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּיוֹם ו’, עֶרֶב שַׁבַּת-קֹדֶשׁ, עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, שְׁנַת תר”ה:

מִי שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי, יֹאמַר דַּי לְצָרוֹתֵינוּ הַמָּקוֹם יְנַחֲמֵנוּ וְכוּ’ עַל שִׁבְרֵנוּ, כִּי נִשְׁאַרְנוּ כַּתֹּרֶן בְּרֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה, כִּי נִטַּל מֵאִתָּנוּ בַּחֲטָאֵינוּ הֲדַר עֻזֵּנוּ, עֲטֶרֶת רֹאשֵׁינוּ, מַחְמַד נַפְשֵׁנוּ, אַדְמוּ”ר, רַבִּי נָתָן זַצַ”ל, הֲרֵינוּ כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, בְּיוֹם ו’, עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ, עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, פָּרָשַׁת וַיִּגַשׁ, שָׁעָה קֹדֶם כְּנִיסַת שַׁבַּת-קֹדֶשׁ וְהַתְחָלַת חֲלִישׁוּתוֹ הָיְתָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבַּת-קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת “מִקֵּץ”, וּבַשַּׁבָּת הַקֹּדֶם, הוּא פָּרָשַׁת “מִקֵּץ”, כְּשֶׁנִּכְנַס לְשָׁלשׁ סְעֻדּוֹת לוֹמַר תּוֹרָה, אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים הָיוּ הַתְחָלַת הַתּוֹרָה, “אַף-עַל-פִּי שֶׁזֶּה חֶרְפָּה לוֹמַר, כִּי כָּל בַּעַל דַּרְשָׁן אוֹמֵר זֶה אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לוֹמַר”, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אִיהְר זָאלְט וִויסְן אַז מֶע וֶועט זַיין אַ מֵת אוּן אַ גּוֹסֵס, אוּן מֶע וֶועט מוּזְן לִיגְן מִיט דִּי פִיס צוּם טִיהְר…” וְאָמַר זֶה בְּמוֹרָא גָּדוֹל, וְאַחַר אָמַר הַתּוֹרָה שֶׁל “חָדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן” מֵעִנְיַן עֵצוֹת וֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, וּמֵעִנְיָן לִדְפֹּס סְפָרִים, וּמֵעִנְיָן כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה עוֹלָה לְמַעְלָה עִקַּר שְׁלֵימוּתָהּ, שֶׁתִּהְיֶה לְמַטָּה גַּם כֵּן, וְאַחַר-כָּךְ הָיָה בְּשִׂמְחָה עַד לִמְאֹד.

א-קצב

וּבְלֵיל שַׁבָּת הַנַּ”ל אָמַר תּוֹרָה עַל הַמְּנוֹרָה וְרָקַד בְּעַצְמוֹ, וְאַחַר שֶׁהָלַךְ מֵהַשֻּׁלְחָן דִּבֵּר מֵעִנְיַן הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹם-הַכִּפֻּרִים וְהוֹצִיא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת וְאָמַר הָעֲבוֹדָה וְכוּ’, “הַכֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים, עָמַד, בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד, וְנִכְנַס, בְּמָקוֹם שֶׁנִכְנַס, רְאֵה לִפְנֵי מִי אַתָּה נִכְנַס… אַחַת וְאַחַת וְכוּ’, וְהַתַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל מִכֹּהֵן גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים”. וְקֹדֶם לָזֶה סִפֵּר חֲלוֹם שֶׁהַחֲלוֹם הַזֶּה מְרַמֵּז עַל הִסְתַּלְּקוּתוֹ.

א-קצג

וּבְמוֹצָאֵי-שַׁבַּת-קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת “מִקֵּץ” נִכְנַס לְשָׁלשׁ סְעֻדּוֹת וְאָמַר תּוֹרָה עַל פָּרָשַׁת “מִקֵּץ”, וּבְסוֹף הַתּוֹרָה אָמַר פֵּרוּשׁ עַל הַמִּשְׁנָה “עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר”, וְאָמַר כָּךְ: “עֲשֵׂה לְךָ רַב” וְאִם אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מִי הָרַב ‘וּקְנֵה לְךָ חָבֵר’ “פֵּרוּשׁ תִּתְחַבֵּר אֶת עַצְמְךָ לְהַקֻּלְמוֹס, וְאָמַר בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: “מֶען דַּארְף זִיךְ מְקָרֵב זַיין צוּ אֵיין רַבִּי אוּן אַז סֶע נִיט דָא קֵיין רַבִּי אִיז מֶען זִיךְ מְחַבֵּר צוּ דֶּער פֶּען”, וְאַחַר-כָּךְ אָמַר הַבְדָּלָה בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה, וּבְאֶמְצַע הַלַּיְלָה נֶחְלַשׁ עַד לִמְאֹד, וּבְכָל יוֹם גָּבְרָה חֻלְשָׁתוֹ. וּבְיוֹם ב’ בָּא אֵלָיו רַבִּי זְאֵב לְיוּבַּארְסְקֶע וְדִבֵּר עִמּוֹ מֵעִנְיַן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהִזְהִיר מְאֹד לִסַּע לְאוּמַאן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וּבַלַּיְלָה אוֹר לְיוֹם ה’ אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית עָמַדְנוּ לְפָנָיו וְגַם רַבִּי זְאֵב הַנַּ”ל בָּא גַּם-כֵּן וְעָמַד מִן הַצַּד וְרַבִּי דָּוִד מִטּוּלְטְשִׁין עָמַד לִפְנֵי רַבִּי זְאֵב, וְאָמַר אַדְמוּ”ר לְרַבִּי דָּוִד, “נִיט פַארְשְׁטֶעלְן וֶועלְוְולְן לָאז עֶר מִיךְ חָאטְשִׁי אָן קוּקְן, דֶּער רַבִּי הָאט אַמָאל אוֹיךְ גִּיזָאגְט צוּא אֵיינֶעם קוּק מִיךְ אָן סֶע וֶועט זַיין פַאר דִיר אַ טוֹבָה גְּדוֹלָה”, וְכָךְ אָמַר: “מֶע וֶועט זִיךְ מוּזְן צוּם אוֹיף קוּמֶען הָאט אִים רַבִּי זְאֵב גִּיפְרֶעגְט וִויא, הָאט אִים אַדְמוּ”ר גִּיעֶנְפֶערְט, אוֹיף יֶענֶער וֶועלְט”, וְאַחַר-כָּךְ סִפֵּר מַעֲשֶׂה נוֹרָא מֵהַסֵּפֶר שֶׁנִּשְׂרַף, בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּלֶעמְבֶּרְג, וְשֶׁכָּתַב זֶה הַסֵּפֶר בְּ-ג’ שָׁעוֹת וּמַחֲצָה, וְאַחַר-כָּךְ יָצָאתִי כְּמוֹ מֵהָאִידְרָא, וְאָמַר, שֶׁזֶּה סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, שֶׁסִּפַּרְתִּי לָכֶם מַעֲשֶׂה זֹאת, וּבַלַּיְלָה אָמַר חֲצוֹת, וְאַחַר חֲצוֹת בְּעֵרֶךְ ג’ שָׁעוֹת קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם תָּפַס קֻלְמוּס וְכָתַב תּוֹרָה עַל מִשְׁנַת “מַשְׁקִין בֵּית הַשַּׁלְחִין בְּמוֹעֵד”, וְאַחַר-כָּךְ בָּא אֵלָיו רַבִּי מֵאִיר יְהוּדָה וְאָמַר לוֹ בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֲפִלּוּ מֶען זָאל זַיין דֶּער עֶרְגְסְטֶער בַּעַל עֲבֵרָה אַבִּיא מֶען הַאלְט זִיךְ אִין רֶעבְּן וֶועט מֶען בְּוַדַּאי תְּשׁוּבָה טָאן אוּן מֶען וֶועט הָאבְּן אַ תִּקּוּן”, וּבְיוֹם ד’ עָמְדוּ לְפָנָיו כַּמָּה אַנַ”שׁ וְאָמַר, שֶׁהָעִקָּר עֵסֶק שֶׁלָּכֶם יִהְיֶה לְהַדְפִּיס סְפָרִים, “יָפוּצוּ מַעְיְנוֹתֶיךָ חוּצָה”, וְדִבֵּר מֵעִנְיַן ע”ב נִימִין, וְאוֹר לְיוֹם ה’ ב’ שָׁעוֹת קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם בָּא אֵלָיו רַבִּי מֵאִיר יְהוּדָא וְרַבִּי לֵבְּצִי וְאָמַר: “הַמַּלְאָךְ דוּמָה בָּא אֵצֶל הָאָדָם וּמְבַקֵּעַ כְּרֵסוֹ וּמַפִּילוֹ עַל פָּנָיו”, וְאָמַר אוֹי, וּבִפְרָט כְּשֶׁיֵּשׁ רְפוּאוֹת בַּבֶּטֶן, זֶה אֵשׁ לֶהָבָה אַךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּוַדַּאי יְתַקֵּן הַכֹּל מֵעַל פָּנָיו, וּבַבֹּקֶר נֶחְלַשׁ מְאֹד בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וּבָאָה אֵלָיו הַצַּדֶּקֶת, מָרַת אָדִּל בַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמְרָה: “לָמָּה תַּחֲרִישׁוּ?… הֲלֹא צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּבְכִיָּה”, וְהוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֹא הִסְכִּים עַל זֶה וְאָמַר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים גְּדוֹלִים, רַק לִמֵּד אוֹתָנוּ, אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ: שֶׁיֹּאמְרוּ בְּהִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁיִּמָּצֵא לוֹ זְכוּת, שֶׁכָּתַב דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְסִדֵּר אוֹתָם וְהִדֵּר אוֹתָם, גַּם עַתָּה רוֹצֶה לְהַדְפִּיס, וְכָל חַיֵּיכֶם תָּלוּי בִּי, וְגַם רַבִּי צְבִי מִטֶּעפְּלִיק בָּא אֵלָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ, אִם כְּבָר קִבֵּל מָעוֹת מֵאָדוֹן, וְאָמַר לוֹ: “תֵּן לִי הַמָּעוֹת שֶׁלְּךָ, וַאֲנִי אֶשְׁמֹר לְךָ הַמָּעוֹת עַד לָעוֹלָם הַבָּא” וְאָמַר: “אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לְמַטָּה, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְמַעְלָה”, וְצִוָּה לוֹ לְהַרְבּוֹת תְּהִלִּים. יֹאמְרֵם, כְּמוֹ שֶׁיֹּאמְרֵם, וְאוֹר לְיוֹם ו’ עֶרֶב שַׁבַּת-קֹדֶשׁ קָרִינוּ לְפָנָיו ב’ מַעֲשִׂיּוֹת מֵרַבֵּנוּ: מַעֲשֶׂה א’ וּ-ב’.

א-קצד

וְקֹדֶם אוֹר הַיּוֹם צִוָּה לְהָבִיא לוֹ מַיִם חַמִּין לַעֲשׂוֹת לוֹ אַמְבַּטִי, וְקֹדֶם שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ הָאַמְבַּטִי, דִּבֵּר הַרְבֵּה כִּמְעַט כְּצַוָּאָה, וְכָךְ אָמַר: צְרִיכִים אַתֶּם לְהַחֲזִיק אֶתְכֶם בְּיַחַד בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה, וְאַתֶּם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁאתֶּם שְׁלֵימַזְלְנִיקֶעס… וְאַחַר-כָּךְ אָמַר פִּתְאוֹם לְהָעוֹלָם, שְׁלשָׁה צָרוֹת הָיָה בְּטֵבֶת, מַהוּ הַצָּרוֹת? וְלֹא זָכְרוּ, וְאָמַר הוּא בְּעַצְמוֹ, “בּוֹ מֵת עֶזְרָא הַסּוֹפֵר וְנִכְתְּבָה תּוֹרָה יְוָנִית וְנִבְקְעָה הָעִיר”, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “נוּ אַז עֶזְרָא הַסּוֹפֵר גֵּייט אַוֶועק אוּן טְרֵייף פָּסוּל אִיז זִיךְ מִתְגַּבֵּר אַזוֹי פִיעל וִוי סֶע הַיינְט דָא אֲלָפִים וּרְבָבוֹת טְרֵייף פָּסוּל, נָאר אִיךְ הָאף אַז אֵיין בְּלֶעטִיל פוּן סִפְרֵי רַבֵּנוּ וֶועט זַיין אַ תִּקּוּן אוֹיף אַלְדִינְג, נוּא זָאג אִיךְ אַייךְ אָן אַז אַייעֶר עֻבְדָּא זָאל זַיין אִיר זָאלְט דְּרוּקְן דִּיא סְפָרִים, סֶע זָאל זַיין יָפוּצוּ מַעְיָנוֹתֶיךָ חוּצָה, אִיהר זָאלְט זַיין שְׁטַארְק מִיט גֶּעלְט אוּן מִיט רָצוֹן אוּן מִיט טִרְחָא”, וְאָמַר לִבְנוֹ, רַבִּי יִצְחָק, אַתָּה גַּם-כֵּן צָרִיךְ לִתֵּן חֲמֵשׁ-מֵאוֹת רוּבָּל-כֶּסֶף עַל זֶה וְאִם לָאו, תֵּן שִׁשִּׁים רוּבָּל-כֶּסֶף, וְגַם אָמַר, שֶׁיֵּשׁ עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ “אוּן צוּם סוֹף גְּלוּסְט זִיךְ קְרִיגְן אוֹיף אַזוֹי אֵיין רַבִּי? אוֹי” וּבַבּוֹקֶר הִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית וּתְפִלִּין וְהִתְפַּלֵּל בְּכָל הַכֹּחוֹת וְאָמַר סְלִיחוֹת וּבִשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בָּכָה וְאַחַר-כָּךְ לָמַד וְסִיֵּם הַשַּׁ”ךְ גָּדוֹל, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּלְמַד בְּשֻׁלְחָן-עָרוּךְ קָטָן וָוארוּם סֶע פַאר אַייךְ אֵיין כֹּחַ, הָאט עֶר זַצַ”ל גִיזָאגְט: זַייט אִיהר מִיר נִיט אַזוֹי גִּיטְרַייא, וְאָמַר תְּהִלִּים, וְאַחַר-כָּךְ אָמַר לְנַחְמָן בֶּן עוֹזֵר, שֶׁיִּתֵּן לוֹ כָּל טוּב, וְלֹא יָדַע, מַה הוּא רוֹצֶה, וּפֵּרֵשׁ לוֹ, תֵּן לִי הַתַּנַ”ךְ זֶהוּ כָּל טוּב.

א-קצה

וְאַחַר-כָּךְ אָמַר, שֶׁאִם יָבוֹאוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְפָנָיו עִם כִּנּוֹר וִירַקְּדוּ לְפָנָיו, בְּוַדַּאי יְחַיּוּ אוֹתוֹ, וְאָמַר, שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה עוֹד אֲפִלּוּ טֵייא, וְאַחַר ב’ שָׁעוֹת אָמַר לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק, לֵךְ לַבַּיִת וְטֹל לִי הַקּוּכִין שֶׁל שַׁבָּת רַק שֶׁיִּהְיֶה שֶׁל שַׁבָּת דַּיְיקָא וְצִוָּה לְהַצִּיעַ שֻׁלְחָן עַל הַכִּסֵּא דַּיְיקָא, וְהוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָשַׁב עַל הַתֵּבָה שֶׁל נֵרוֹת וְאָכַל כַּזַּיִת בְּדֹחַק גָּדוֹל וּמְעַט רֹטֶב וּמְעַט צִימֶעס (= לפתן), וְאַחַר-כָּךְ אָמַר שֶׁבִּרְכַּת-הַמָּזוֹן מֻתָּר לְבָרֵךְ עַל הַמִּטָּה הַסְּמוּכָה, וּבְתוֹךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אָמַר: “הָרַחֲמָן הוּא יַמְשִׁיךְ לָנוּ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל”, אוּן הָאט גִּיזָאגְט: “אִיךְ הָאבּ נִיט אִין זִין גִּיהַאט צוּא עֶסִין נָאר סֶע הָאט זִיךְ בַּייא מִיר אִיבֶּער גִּידְרֵייט אִין דֶּער מַחֲשָׁבָה”, וְאַחַר-כָּךְ שָׁלַח אַחַר נֵרוֹת וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “‘נֵר שַׁבָּת וְנֵר יוֹם טוֹב וְנֵר חֲנֻכָּה’ הוּא עִנְיָן אֶחָד”, וְאָמַר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל עִנְיָן זֶה תִּלֵּי תִּלִּין שֶׁל הֲלָכוֹת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת רַק אֵין לִי כֹּחַ… וְאַחַר-כָּךְ אָמַר לְרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין פָּסוּק זֶה: “לְכוּ אֶל יוֹסֵף, אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ”, הָעִקָּר הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיקִים, וְאַחַר-כָּךְ צִוָּה לְכָל אַנַ”שׁ לֵילֵךְ לַמִּקְוֶה, וְהָלַכְנוּ לַמִּקְוֶה, וּכְשֶׁבָּאנוּ מֵהַמִּקְוֶה, הִתְגַבְּרָה הַחוֹלַאַת עַד לִמְאֹד, וּבָאתָה אֵלָיו הַצַּדֶּקֶת, מָרַת אָדִּל, וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: “וָואס אִיז אַייךְ עֶפֶּעס עֶרְגֶער גִּיוָוארְן”? הָאט עֶר גִּיעֶנְטְפֶערְט: “סֶע מִיט גְּרוֹיס חֶסֶד” וְאַחַר-כָּךְ לֹא דִבֵּר עִמָּנוּ יוֹתֵר, רַק שָׁמַעְנוּ, שֶׁאָמַר “יְבָרֶכְךָ”, וּבִרְכַּת הַמַּפִּיל, וְ”חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ”, וּ”מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת”, וּ”בָרוּךְ אַתָּה בַּקֹּדֶשׁ”, אֶחָד וְהָעִנְיָן הַנַּ”ל הָיָה עֵרֶךְ אַחַת שָׁעָה וָחֵצִי, וְהִסְתַּלְּקוּתוֹ הָיָה מַמָּשׁ בִּנְשִׁיקָה תֵּכֶף אַחַר הַדְלָקַת נֵר שֶׁל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ, וּבָא לִקְבוּרָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ בְּכָבוֹד גָּדוֹל עַד לִמְאֹד אֲפִלּוּ מֵהַכַּת הַמִּתְנַגְּדִים, וְתוּ אֵין לְהַאֲרִיךְ בִּכְתָב, כִּי הַרְבֵּה דְּבָרִים בָּזֶה, אֲשֶׁר לֹא יַסְפִּיקוּ כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת, נָא וְנָא יְדִידֵינוּ אַחֵינוּ, חִזְקוּ וְאִמְצוּ לְהַחֲזִיק בֵּית אַדְמוּ”ר וְגַם לְהַזִּיל זָהָב מִכִּיסָם לְהַדְפִּיס סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, כִּי עַל זֶה הִזְהִיר בְּיוֹתֵר, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְנַחֵם אוֹתָנוּ וִישַׂמַּח אֶת לְבָבֵינוּ הַנִּשְׁבָּרָה, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם יְדַעְתֶּם, שֶׁכָּל רְצוֹנוֹ וְכָסְפוֹ רַק לִשְׂמֹחַ בַּה’ וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

כֹּה דִּבְרֵי כָּל אַנַ”שׁ מִבְּרֶסְלֶב תר”ה לפ”ק

א-קצו

עַיֵּן בְּסוֹף הִלְכוֹת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: “אָמַר הַמְסַדֵּר, מִתֵּבַת גַּם וְכוּ’ ” וְגַם עִנְיַן חֹל הַמּוֹעֵד, כָּתַב מוֹרִי וְרַבִּי בַּעַל הַמְּחַבֵּר הַזֶּה שְׁנֵי יָמִים קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ בְּעֵת חֻלְשָׁתוֹ הַגְּדוֹלָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן הִתְגַּבֵּר בְּכָל כֹּחוֹתָיו, וְכָתַב מַה שֶּׁהִשִּׂיג אָז. כִּי זֹאת רָאִינוּ עַיִן בְּעַיִן, שֶׁמֹּחוֹ הָיָה דָּבוּק בְּהַתּוֹרָה עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּיוֹם ו’ עֶרֶב-שַׁבַּת-קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת שְׁנַת תר”ה לפ”ק. וְרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ שֶׁקִּיֵּם מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סג:): “זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת” וְכוּ’ – שֶׁחַיָּב אָדָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עַד יוֹם מוֹתוֹ, כִּי עוֹד כִּמְעַט בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הִסְתַּלְּקוּתוֹ שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, אַךְ לֹא הָיָה בְּכֹחוֹ לִכְתֹּב עוֹד, וַאֲפִלּוּ לְדַבֵּר כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּמֹחוֹ לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר. וְכָךְ אָמַר בְּפֵרוּשׁ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, בְּעֵת שֶׁנִּכְנְסוּ עִם הַנֵּרוֹת שֶׁהֵכִינוּ אָז לִכְבוֹד שַׁבָּת, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתָם נִתְלַהֵב מְאֹד, וּמִגֹּדֶל הִתְלַהֲבוּתוֹ הוּרַם מְעַט מִמִּטָּתוֹ וְנִשְׁאָר מוּשָׁב מְעַט וְהִתְחִיל לוֹמַר בְּהִתְלַהֲבוּת נוֹרָאָה מְאֹד בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת! נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת” ! וְאָמַר זֹאת בְּהִתְלַהֲבוּת נוֹרָאָה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, וְגִלָּה לָנוּ אָז תּוֹרָה נִפְלָאָה מֵעִנְיַן הַנֵּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה וְכָלַל כֻּלָּם בְּפֵרוּשׁ נֵר שַׁבָּת וְנֵר יוֹם טוֹב וְנֵרוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה, וְכוּ’ וְכוּ’. וְאַחַר-כָּךְ אָמַר אָז יֵשׁ לִי עַתָּה בָּזֶה תִּלֵּי תִּלִּין שֶׁל הֲלָכוֹת! אַךְ אֵין לִי כֹּחַ לְדַבֵּר יוֹתֵר… וּבִמְעַט זְמַן קָצָר לְעֵרֶךְ שָׁעָה נִסְתַּלֵּק. מַה נֹּאמַר מַה נְּדַבֵּר אוֹי לָנוּ עַל שִׁבְרֵנוּ נַחֲלָה מַכָּתֵנוּ. אֲבָל זֹאת נֶחְמָתֵנוּ וְאַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ, שֶׁזָּכִינוּ לִירַשׁ מִמֶּנּוּ תּוֹרוֹת וְחִדּוּשִׁים כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה, אַשְׁרֵינוּ! (לקוטי הלכות סוֹף הִלְכוֹת ראֹשׁ-חֹדֶשׁ).

ליקוטים-הרב מטשערין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה

פל”ח

א-קצז

מַה שֶׁאָמַר לְהָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמִּתְוַעֲדִים יַחַד רַבִּי וְתַלְמִיד הוּא בְּחִינַת משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְאוֹהֶל מוֹעֵד, לְדַעְתֵּנוּ הָעֲנִיָּה יֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים גְּבוֹהִים וְרָמִים כִּי רָמַז בָּזֶה סוֹד הַהִתְקַשְׁרוּת בֵּינוֹ וּבֵין תַּלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כִּי מַאֲמַר זֶה נֶאֱמַר סָמוּךְ מְאֹד לְהִתְקַרְבוּתוֹ אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּמִי שֶׁבָּקִי קְצַת בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהִכִּיר אוֹתוֹ בְּחַיָּיו וְשָׁמַע דְּבָרָיו וְשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וּבָקִי קְצַת בְּעִנְיָנָיו וְסִבּוֹתָיו אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו יָבִין בְּלִבּוֹ וְיִרְאֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ מַמָּשׁ כִּי הָיָה מִבְּחִינָה זוּ הַנַּ”ל כִּי רוֹב דְּבָרָיו הֵמָּה מֵהִתְחַזְקוּת בַּעֲבוֹדַת ה’ לִבְלִי לְיַאֵשׁ עַצְמוֹ שׁוּם אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל רַק כָּל אֶחָד מִמְּקוֹמוֹ יִדְרוֹשׁ וִיבַקֵּשׁ אֶת ה’ שֶׁזֶּה בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוּב הַמְּבוּאָר בַּמַּאֲמַר הַנַּ”ל שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְקוּדָה הַתַּחְתּוֹנָה בְּחִינַת יְהוֹשֻׁעַ. (פַּרְפְּרָאוֹת לְחָכְמָה סִימָן ו).

א-קצח

וְעַיֵּן עוֹד בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּמַאֲמַר כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם סִימָן ז’ שָׁם מְדַבֵּר גַּם כֵּן מִשְּׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַמְּבוּאָרִים כַּאן וְקוֹרֵא אוֹתָם שָׁם בְּשֵׁם דָּרֵי מַעֲלָה וְדָרֵי מַטָּה בֶּן וְתַלְמִיד וּמְבוּאָר שָׁם שֶׁבְּחִינַת הַתַּלְמִיד הוּא בְּחִינַת יְהוֹשֻׁעַ רָאשֵׁי תֵיבוֹת יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר, הַיְינוּ מַה שֶּׁצְרִיכִין לְחַזֵּק הַדָּרֵי מַטָּה שׁוֹכְנֵי עָפָר שֶׁהֵם בְּתַכְלִית שִׁפְלוּת הַמַּדְרֵיגָה לִבְלִי יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן וְלִבְלִי יָסוֹגוּ אָחוֹר לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם רַק יֵדְעוּ כִּי ד’ גַּם אִתָּם וְעִמָּם וְאֶצְלָם עַיֵּן שָׁם הִתְחַזְקוּת גָּדוֹל וְנוֹרָא וּמַאֲמַר כִּי מְרַחֲמֵם הַנַּ”ל נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת חֲנֻכָּה שְׁנַת תקע”א שֶׁהוּא שָׁנָה הָאַחֲרוֹנָה מִימֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְשָׁם מוּזְכָּר עִנְיַן שֶׁל וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ משֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וְשָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁשָּׁמַע מִזִּקְנֵי תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהֵבִינוּ אָז מֵרְמִיזוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁבְּמַאֲמַר זֶה נָתַן סְמִיכָה לְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבֶאֱמֶת רוֹב שִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה בְּעִנְיַן זֶה לְחַזֵּק אֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְָׂראֵל בְּהִתְחַזְקוּת גָּדוֹל נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד לִבְלִי יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם לְגַמְרֵי. רַק שֶׁאיךְ שֶׁהוּא אַף עַל פִּי כֵן יִתְעוֹרֵר וְיִתְחַזֵּק מֵעַתָּה עַל כָּל פָּנִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם וְכוּ’. (שם).

א-קצט

וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת שַׁבָּת הֲלָכָה ז’ שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שְׁנַת תר”ה שֶׁהוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן מִימֵי חַיָּיו שֶׁל הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שָׁם מְרוּמָז הַרְבֵּה מֵעִנְיַן זֶה הַנַּ”ל לְמִי שֶׁמֵּבִין בִּרְמִיזָה קְצַת, וְעוֹד יֵשׁ לְדַבֵּר בָּזֶה הַרְבֵּה וּמַה שֶּׁרִימֵז בְּעִנְיַן קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ’ וַאֲצַוֶּנוּ דַּוְקָא אֲנִי בְּעַצְמִי וְכוּ’ שֶׁסָּמוּךְ לְהִסְתַּלְקוּתוֹ מַמָּשׁ לֹא נָתָן לוֹ סְמִיכָה בְּפֵירוּשׁ וְאַף עַל פִּי כֵן כְּבָר רִימֵז לוֹ סְמִיכָתוֹ סָמוּךְ לְהִתְקַרְבוּתוֹ אֵלָיו וְכֵן בְּעִנְיַן מַה שֶּׁתְּחִלַּת חִנּוּכוֹ בְּחִדּוּשֵׁי תוֹרָתוֹ הָיָה בְּמַאֲמַר זֶה וּבְעִנְיַן מַה שֶּׁנִּרְאָה בְּחוּשׁ כִּי כִּמְעַט כָּל הַשְׁאָרַת רְשִׁימָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוּא רַק עַל יְדֵי הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְיֵשׁ בְּכָל הַנַּ”ל דְּבָרִים נִפְלָאִים הַרְבֵּה וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתַב וַאֲפִלּוּ בְּעַל פֶּה וְאַף עַל פִּי כֵן רָשַׁמְתִּי בִּרְמִיזָה קְצַת לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן וְכוּ’. (שם).

א-ר

מַאֲמַר “אֲנִי ה’ ” (ליקו”מ ח”א, סי’ י”א), מַאֲמַר זֶה נֶאֱמַר בִּשְׁבוּעוֹת תקס”ג וְלֹא נוֹדַע לָנוּ הַשִּׂיחוֹת וְהָעִנְיָן הַשַּׁיָּכִים לְמַאֲמַר זֶה וְשָׁם נֶאֱמַר מֵעִנְיַן תְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעוֹמְקָה וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁעִנְיַן זֶה כָּלוּל מִשְּׁלשָׁה בְּחִינוֹת הַיְינוּ תְּבוּ”נַת הַתּוֹ”רָה לְעוֹמְ”קָה. (שָׁם סִימָן י”א).

א-רא

מַאֲמַר “תְּהִלָּה לְדָוִד” (ליקו”מ ח”א, סי’ י”ב), זֶה הַמַּאֲמַר נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת נַחֲמוּ שְׁנַת תקס”ג הַנַּ”ל וְהִמְתִּיק בְּתוֹכוֹ פֵּירוּשׁ הַפָּסוּק נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי וְכוּ’ נַחֲמוּ נַחֲמוּ הַיְינוּ תְּרֵין צַדִּיקִים צַדִּיק עֶלְיוֹן וְצַדִּיק תַּחְתּוֹן וְכוּ’ כַּמְּבוּאָר בִּלְשׁוֹן הַחֲבֵירִים אַךְ אַחַר כַּךְ כְּשֶׁנָּתַן לְהַעְתִּיק אֶת הַמַּאֲמַר הַזֶּה מִכְּתִיבַת יָדוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כִּי מַאֲמַר זֶה הוּא לָשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כַּנִּדְפַּס אֵצֶל הַמַּאֲמַר בִּתְחִלָּתוֹ הִשְׁמִיט פֵּירוּשׁ הַפָּסוּק נַחֲמוּ נַחֲמוּ הַנַּ”ל וַה’ יוֹדֵעַ כַּוָּנָתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם סִימָן י”ב).

א-רב

אַגַּב רָאִיתִי לְבַאֵר לְהַמְּעַיֵּן עִנְיַן מַה שֶׁאצֶל כַּמָּה מַאֲמָרִים כָּתוּב שֶׁהֵם לָשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. הָעִנְיָן הוּא כִּי אֵלּוּ הַמַּאֲמָרִים שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כָּתְבָם בְּעַצְמוֹ בִּכְתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְנָתַן לְהַעְתִּיקָם מִכְּתַב יָדוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵצֶל אֵלּוּ הַמַּאֲמָרִים נִרְשַׁם שֶׁהֵם לָשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וּשְׁאַר הַמַּאֲמָרִים נִכְתְּבוּ גַּם כֵּן מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אַךְ לֹא מִכְּתִיבַת יָדוֹ רַק הוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹמֵר לִפְנֵי הַמַּעְתִּיק הַדְּבָרִים בְּלָשׁוֹן חוֹל וּפָשׁוּט שֶׁאנוּ מְדַבְּרִים בּוֹ וְהַמַּעְתִּיק כָּתַב הַדְּבָרִים לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ וְנָתַן לוֹ אַחַר כַּךְ לְעַיֵּן אִם נִכְתְּבוּ הַדְּבָרִים כְּהוֹגֶן כְּפִי כַּוָּנָתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְלִפְעָמִים גַּם הוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר לִפְנֵי הַכּוֹתֵב קְצַת דְּבָרִים בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ וּקְצַת דְּבָרִים בְּלָשׁוֹן חוֹל לְבַד מֵאֵיזֶה מַאֲמָרִים קְטַנִּים שֶׁנִּכְתְּבוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְגַם הֵמָּה נִתְּנוּ אַחַר כַּךְ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעַיֵּן בָּהֶם אִם נִכְתְּבוּ כְּהוֹגֶן כְּפִי כַּוָּנָתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רַק קְצַת מַאֲמָרִים שֶׁנִּרְשַׁם אֶצְלָם שֶׁהֵם מִלָּשׁוֹן הַחֲבֵרִים נִרְאֶה שֶׁנִּכְתְּבוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהֵם מֵהַמַּאֲמָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ קוֹדֶם הִתְקַרְבוּת הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵלָיו וּבָהֶם עַל פִּי רוֹב הַלָּשׁוֹן שֶׁל הַחֲבֵרִים אֵין מְסוּדָר יָפֶה כָּל צָרְכּוֹ וּמִסְתָּמָא גַּם אֵלּוּ הַמַּאֲמָרִים הוּבְאוּ לְמַרְאֵה עֵינָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאִם הַלָּשׁוֹן אֵינוֹ מְסוּדָר כָּרָאוּי אַף עַל פִּי כֵן תּוֹכֶן כַּוָּנָתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מוּבָן גַּם בָּהֶם וְגַם הֵם דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים וִישָׁרִים לְמוֹצָאֵי דַעַת. (שָׁם סִימָן יב).

א-רג

שָׁמַעְנוּ בְּשֵׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ וְכוּ’, מוהר”ר יְקוּתִיאֵל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָרַב הַמַּגִּיד מִטִּירָאוִויצָא, שֶׁרָאָה פַּעַם אַחַת אֶת הַמַּאֲמַר הַזֶּה, וְעִיֵּן בּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים כְּסֵדֶר זֶה אַחַר זֶה כְּשֶׁהָיוּ בַּכְּתוּבִים עֲדַיִן, וְהִפְלִיג מְאֹד בִּשְׁבָחָיו, וְכִמְדוּמֶה שֶׁאָמַר עָלָיו שֶׁהוּא כְּמוֹ זֹהַר וְתִקּוּנֵי זֹהַר הַקָּדוֹשׁ! וְכוּ’ וְכוּ’. (שָׁם סִימָן ט”ו, בַּחֲזָרַת תּוֹרָה ב’). [אמנם עיין באבני”ה ברזל בשיחות וסיפורים ממוהרנ”ת סעיף ס”ב (עמ’ ע”ד), ושם היא הגירסא האמיתית כמובן].

א-רד

מַאֲמַר “אֶמְצָעוּתָא דְעַלְמָא” (ליקו”מ ח”א, סי’ כ”ד), מְבוּאָר לְעֵיל אֵצֶל מַאֲמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִשְׁתָּעֵי סִימָן טו שֶׁנֶּאֱמַר בְּקַיִץ תקס”ג בִּסְעוּדַת לֵיל שַׁבָּת וְשָׁמַעְתִּי מִפִּי הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁאמְרוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּיִרְאָה גְדוֹלָה וּבְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל עָצוּם וְנִפְלָא מְאֹד, עַד שֶׁלֹּא הָיוּ הַשּׁוֹמְעִים יְכוֹלִין לְהָבִין כְּלַל מַה הוּא אוֹמֵר וְכוּ’. (שָׁם סִימָן כד).

א-רה

מַאֲמַר “וַיְהִי מִקֵּץ” (ליקו”מ ח”א, סי’ נ”ד), נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת חֲנֻכָּה שְׁנַת תקס”ה וְיֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה סִפּוּרִים נִפְלָאִים מֵעִנְיַן זֶה הַמַּאֲמַר אַךְ אֵינִי בָּקִי בָּהֶם כָּל כַּךְ, וְשָׁמַעְתִּי מֵהָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהִזְכִּיר אָז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵעִנְיַן מַה שֶּׁלִּפְעָמִים לִרְפוּאוֹת כְּאֵב הָרֹאשׁ מֵקִיזִין גִּידֵי הָרֶגֶל וְאֵין בְּזִכְרוֹנִי לְעִנְיַן מַה סִּפֵּר זֹאת. (שָׁם סִימָן נד).

א-רו

מַאֲמַר “אַבָּא שָׁאוּל” (ליקו”מ ח”א, סי’ נ”ה), שָׁמַעְתִּי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְהִלָּה קְדוֹשָׁה זַאסְלַאב שְׁנַת תקס”ז. (שָׁם סִימָן נה).

א-רז

מַאֲמַר “פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן” (ליקו”מ ח”א, סי’ ס’), נֶאֱמַר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁנַת תקס”ז שֶׁחָל בְּיוֹם שַׁבָּת וּבְיוֹם רִאשׁוֹן, וְיֵשׁ הַרְבֵּה סִפּוּרִים לְעִנְיַן זֶה הַמַּאֲמַר אֵיךְ שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵינֶנִי בָּקִי בָּהֶם כָּל כַּךְ אַךְ זֹאת שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְגַם מִשְׁאָר אַנַ”שׁ שֶׁהָיָה הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד בֵּין כָּל אַנַ”שׁ שֶׁהָיוּ שָׁם בְּעֵת שֶׁהֵכִין אֶת עַצְמוֹ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זַצַ”ל לוֹמַר זֶה הַמַּאֲמַר וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁבָּא עַל דַּעְתָּם וּמַחְשַׁבְתָּם תֵּיבוֹת אֵלּוּ מִי אִכָּא דְּנַיִים שִׁבְעִים שָׁנָה מַה שֶּׁמְבוּאָר אַחַר כַּךְ בְּסוֹף הַמַּאֲמַר בַּאֲשֶׁר שֶׁעָבְרוּ כָּל יְמֵיהֶם בְּשֵׁינָה וּמוֹחִין דְּקַטְנוּת וְיֵשׁ שֶׁבָּא עַל דַּעְתָּם מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה אֲמִתִּיִּם וְהַכֹּל מֵעִנְיַן שֶׁבִּיאֵר אַחַר כַּךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בָּזֶה הַמַּאֲמַר וּמִזֶּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ וְהֵבִינוּ בְּחוּשׁ הַהֶרְגֵּשׁ מַמָּשׁ שֶׁבְּעֵת שֶׁמֵכִין אֶת עַצְמוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לוֹמַר חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה לִפְנֵיהֶם הוּא מִשְׁתַּדֵּל תְּחִילָה עִם נְפָשׁוֹת הַשּׁוֹמְעִים בְּרוּחְנִיּוּת לְהַעֲלוֹתָם מִדַּלּוּת שִׁפְלוּתָם לְעוֹרְרָם בִּתְשׁוּבָה וְכַמּוּבָן גַּם בְּמַאֲמַר אַשְׁרֵי הָעָם סִימָן יג וִיבוּאָר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּיוֹתֵר וְעַל יְדֵי זֶה בָּאוּ אָז כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהָרַעְיוֹנִים טוֹבִים עַל לִבָּם וְדַעְתָּם מְמֵילָא. גַּם בְּעֵת שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה זֶה הַמַּאֲמַר הָיָה הִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא מְאֹד לִתְשׁוּבָה אֲמִתִּיִּית בֵּין כָּל אַנַ”שׁ שֶׁהָיוּ שָׁם וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵלּוּ הַתֵּיבוֹת שֶׁשּׁוֹפָר מְרַמֵּז עוּרוּ יְשֵׁינִים מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, גָּעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה גְדוֹלָה מְאֹד וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה יוֹשֵׁב אָז וְדוֹמֵם וְשׁוֹתֵק עַד שֶׁפָּסְקָה הַבְּכִיָּה קְצַת וְאָז חָזַר לִגְמוֹר אֶת הַמַּאֲמַר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁאָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהָיָה לוֹ בְּכֹחַ לְהַחֲזִיק אוֹתָם וְלַעֲסוֹק עִמָּהֶם בָּזֶה הַמַּאֲמַר … יָמִים רְצוּפִים מֵעֵת לְעֵת שֶׁלֹּא יֵדְעוּ בֵּין יוֹם וָלַיְלָה כַּמּוּבָא בְּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אֵצֶל הַחֶבְרַיָּא שֶׁל רַשְׁבִּ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם סִימָן ס).

א-רח

הַחוּשׁ מֵעִיד שֶׁעִנְיַן זֶה שֶׁל הַקִּבּוּץ שֶׁמִּתְקַבְּצִין כְּלַל אַנַ”שׁ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְאוּמִין זֶהוּ עִקָּר הַכְּלָלִיּוּת וְקֶשֶׁר הָאַחְדּוּת שֶׁל כָּל אַנַ”שׁ בְּקֶשֶׁר אֶחָד וְרַק בָּזֶה אָנוּ מְקַיְּמִין רְצוֹנוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִהְיוֹת מַחֲזִיקִים אֶת עַצְמָם כְּלַל אַנַ”שׁ בְּקֶשֶׁר אֶחָד בְּאַהֲבָה וְאַחְדּוּת כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל וְרַק עַל יְדֵי זֶה עִקָּר קִיּוּם הֶאָרַת הִשָּׁאֲרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לָנֶצַח כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁעִנְיָנוֹ לֹא יוּפְסַק וְהָאֵשׁ שֶׁלֹּוֹ תּוּקַד עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל וְכַנִּרְאָה בַּחוּשׁ אֲשֶׁר זֶה יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה אַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהָאֵשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל אֱמוּנַת חֲכָמִים בּוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבְחִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים וּבְכָל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת בּוֹעֵר בְּלֵב אַנַ”שׁ עַד אֵין סוֹף מַמָּשׁ וּמִשְׁתַּדְלִים לַעֲסוֹק בְּעִנְיָנָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּכָל פַּעַם בְּהִשְׁתַּדְּלוּת יְתֵירָה בְּיוֹתֵר לְהָפִיץ מַעֲיָנוֹתָיו חוּצָה לְהַדְפִּיס חִבּוּרָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְלִבְנוֹת בִּנְיָנָיו הַקְּדוֹשִׁים וְלַעֲסוֹק בְּכָל עִנְיָנָיו עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב. וּכְבָר יֵשׁ רַבִּים מֵאַנַ”שׁ אֲשֶׁר כִּמְעַט שֶׁלֹּא הִכִּירוּ וְלֹא יָדְעוּ וְלֹא רָאוּ גַּם שׁוּם אֶחָד מִתַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאַף עַל פִּי כֵן בּוֹעֵר בְּלִבָּם עֲסָקָיו וְעִנְיָנָיו שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּאֵשׁ יוֹקֶדֶת מַמָּשׁ וְשׁוֹתִים בַּצָּמָא אֶת כָּל דְּבָרָיו וְדִבְרֵי תַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהֵם עֲלֵיהֶם מַמָּשׁ כְּמַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְעוֹבְדִים אֶת ה’ בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבָּם וּבְכָל נַפְשָׁם וְהַכֹּל בְּכֹחַ קְדֻשַּׁת הַהִתְנוֹצְצוּת הֶאָרַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּשְׁאָר בָּעוֹלָם מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל יְדֵי חִבּוּרָיו וְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים וְעִקָּר יְסוֹד קִיּוּם כָּל הָעִנְיָן זֶה הַנַּ”ל הַכֹּל הוּא עַל יְדֵי הָעִנְיָן הַקָדוֹשׁ שֶׁל הַהִתְקַבְּצוּת וְהַהִתְאַסְּפוּת יַחַד שֶׁל כְּלַל אַנַ”שׁ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְגַם כְּפִי אֲשֶׁר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה שֶׁרְצוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה שֶׁגַּם אַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יִהְיוּ כָּל אַנַ”שׁ בַּאֲגוּדָה אַחַת וְקֶשֶׁר אֶחָד. (שָׁם סִימָן סא).

א-רט

מְסַפְּרִים אַנַ”שׁ מֵעִנְיַן הִסְתַּלְקוּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּיוֹם רְבִיעִי שֶׁל סֻכּוֹת שֶׁחָל אָז בְּיוֹם שְׁלִישִׁי כִּי יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת חָל אָז בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ וְשָׁמְעוּ מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵיךְ שֶׁיָּשַׁב עַל מִטָּתוֹ בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל מְאֹד וְאָחַז הַלּוּלָב עִם הָאֶתְרֹג בְּיָדוֹ וְאָמַר בְּקוֹל נָעִים קוֹל דְּמָמָה דַקָּה קָדֹשׁ וְנוֹרָא מְאֹד אֶת תְּפִלַּת הַהוֹשַׁעְנָא שֶׁל אֶבֶן שְׁתִיָּה עֲמוֹד וְהִתְבּוֹנֵן וְהִתְפַּלֵּא עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בְּעִנְיָנִים גְּבוֹהִים וְרָמִים וְנִשְׂגָּבִים נִסְתָּרִים כָּאֵלּוּ כַּמּוּבָן. (שָׁם סִימָן סא).

א-רי

בְּמַאֲמַר זֶה אוֹת ב’ מְבוּאָר שָׁם מֵעִנְיַן יְדֵי הַסְמִיכָה וִידֵי הַכְּתִיבָה וְשֶׁעַל יְדֵי הַסְמִיכָה לְרַבִּי הָגוּן שֶׁהַנְהָגָתוֹ בִּבְחִינַת מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים בִּשְׁלֵימוּת אֲזַי עַל יְדֵי הַסְמִיכָה שֶׁאז מְקַבֵּל חָכְמָתוֹ מִבְּחִינַת יַד ה’ בִּבְחִינַת וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ משֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו אֲזַי מֵבִיא הֶאָרָה וְכֹחַ בִּכְתַב יָדֵינוּ וְכוּ’. וּלְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי רִימֵז גַּם בָּזֶה סְמִיכָה לְהָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כַּאֲשֶׁר כְּבָר רָמַזְנוּ לְמַעְלָה קְצַת בְּעִנְיַן מַה שֶּׁבִּיאַרְנוּ קְצַת עַל הַמַּאֲמַר קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ סִימָן ו. וְשֶׁגַּם בְּמַאֲמַר כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם בְּלִקּוּטֵי תּוֹרוֹת סִימָן ז’ שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁנַת תק”ע שֶׁהִיא שָׁנָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל יְמֵי חַיָּיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְגַם שָׁם מוּבָא בְּסוֹף הַמַּאֲמַר פָּסוּק זֶה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה וְכוּ’ וְאָז הֵבִינוּ גַּם קְצַת מֵאַנַ”שׁ שֶׁכַּוָּנָתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהַסְמִיךְ בָּזֶה אֶת הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּפְרַט לְפִי מַה שֶּׁמְבוּאָר לְעֵיל מַה שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאִם יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה וְכוּ’ מוּבָן מִזֶּה שֶׁגַּם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִסְכִּים לְמַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵימָה רַק שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן עוֹד בְּחִינַת הָאֱמוּנַת חֲכָמִים לְהַאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ וּבְחִדּוּשָׁיו שֶׁהוּא מְחַדֵּשׁ. וְאִם כֵּן בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי לִסְמִיכָה מֵאַחַר שֶׁיֵשׁ לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים בִּשְׁלֵימוּת וְזוֹכֶה לְהוֹצִיא מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת וְהַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת מִכָּל הַלִּמּוּדִים שֶׁלּוֹמֵד שֶּׁזֶּה בְּעַצְמוֹ כָּל עִנְיַן הַחִבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁחִבֵּר הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהֵם סִפְרֵי לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת שֶׁהִתְחִיל לְחַבְּרָם בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבִפְקוּדָתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֲשֶׁר כָּל יְסוֹד עִנְיָנָם הוּא רַק עַל קוֹטֶב זֶה לְהוֹצִיא מִכָּל הַלִּמּוּדִים שֶׁהָאָדָם לוֹמֵד מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת וְהַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת הֵן מֵהִלְכוֹת בָּשָׂר בְּחָלָב וְתַעֲרוּבוֹת וְכוּ’. וְהֵן מֵהִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעַן וּגְבִיַּת חוֹב וּפִקָּדוֹן וְשׁוֹמְרִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה וְכַמּוּבָא גַּם בָּהַקְדָּמָה שֶׁל סֵפֶר לק”ה וְחָכָם כָּזֶה בְּוַדַּאי רָאוּי לִסְמִיכָה. וְיוֹתֵר יֵשׁ לְבָאֵר בָּזֶה מֵעִנְיַן יְדֵי הַכְּתִיבָה וִידֵי הַסְּמִיכָה כִּי הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה כַּתְבָן וְסוֹפֵר גָּדוֹל וְחִבֵּר סְפָרִים הַרְבֵּה וְגַם כָּתַב כִּמְעַט כָּל חִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ אָמַר עָלָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק גָּדוֹל בְּהַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן וְכִמְעַט שֶׁכָּל הַסֵּפֶר הוּא שֶׁלּוֹ הַיְינוּ עַל יְדֵי הַגַּעְגּוּעִים וְהַתְּשׁוּקוֹת גְּדוֹלוֹת וַחֲזָקוֹת מְאֹד שֶׁהָיוּ לוֹ לִשְׁמוֹעַ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְגוֹדֶל זְהִירוּת וּזְרִיזוּת הִשְׁתַּדְלוּתוֹ בָּזֶה לְכוֹתְבָן וּלְהַעְתִּיקָם. (שָׁם סִימָן סא).

א-ריא

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ של מוהרנ”ת ז”ל בְּפֵירוּשׁ שֶׁכָּל חַיּוּתוֹ וְהִתְחַזְקוּתוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’ אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוּא רַק עַל יְדֵי הַכְּתָבִים שֶׁצִּוָּה עָלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְחַדֵּשׁ תָּמִיד חִדּוּשֵׁי תוֹרָה וּלְכוֹתְבָן בַּסֵּפֶר וְגַם נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁחָקַר הַרְבֵּה בְּדַעְתּוֹ בְּמַה לְּזַכּוֹת אֶת הָעוֹלָם וּלְהָאִיר לָהֶם קְצַת מֵהָרְשִׁימָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁקִּבֵּל מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְנִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהוּא רַק עַל יְדֵי שֶׁיִּכְתּוֹב סְפָרִים רַבִּים בְּעִנְיַן זֶה וְיָפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל וְכוּ’. (שָׁם).

א-רבי

תֵּיכֶף אַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ שֶׁל מוֹהֲרַ”ן, הִתְחִלּוּ לְהִתְפַּשֵּׁט וּלְהִתְגַּבֵּר הַגְּזֵירוֹת שֶׁל לִמּוּד נַעֲרֵי יִשְׂרָאֵל כְּתָבָם וּלְשׁוֹנָם בְּבָתֵּי סִפְרֵיהֶם שֶׁהֵם הַשְּׁקָאלִיס וְהַהַכְנָסָה עַל זֶה הָיָה שֶׁהִטִּילוּ מַס עַל יִשְׂרָאֵל לְשַׁלֵּם בְּעַד הַדְלָקַת נֵר שֶׁל שַׁבָּת שֶׁמִּזֶּה דִּבֵּר גַּם כֵּן בַּיּוֹם הַנַּ”ל סָמוּךְ לְהִסְתַּלְקוּתוֹ וְרִימֵז שֶׁנּוֹגֵעַ גַּם כֵּן לְעִנְיַן מַאֲמַר זֶה הַנִּזְכָּר לְעֵיל וְכַמְּבוּאָר קְצַת בְּהִלְכוֹת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ הֲלָכָה ז’ גַּם הַגְּזֵירָה שֶׁל שִׁינוּי הַמַּלְבּוּשִׁים וְעוֹד כָּהֵנָה וְכָהֵנָה וְהָרוּחַ סְעָרָה שֶׁל הָאַפְּקוֹרְסוּת הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כְּלַל. אַךְ זֹאת נֶחָמָתֵינוּ בְּעָנְיֵנוּ מֵאַחַר שֶׁרוֹאִין שֶׁנִּתְקַיְּמוּ רֹאשׁ דְּבָרָיו בְּוַדַּאי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְקַיְּמוּ כָּל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַבְּנוּיִם וּמְיוּסָדִים עַל יְסוֹד אֱמוּנַת חֲכָמִים בִּשְׁלֵימוּת בִּפְרַט הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַבְּנוּיִם עַל יְסוֹד הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת וְחִדּוּשֵׁי תוֹרָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹר הָאוֹרוֹת זַצַ”ל הֵמָּה יַעַמְדוּ בְּעֶזְרָתֵינוּ סֶלָּה וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחוֹסִים בּוֹ. (שָׁם סִימָן סא).

א-ריג

לְעִנְיַן הַמְבוּאָר לְעֵיל שֶׁאָמַר רבנו ז”ל לְהָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוֹדוֹת הַמִּנְעָל שֶׁלּוֹ שֶׁנִּתְעַקֵּם הֶעָקֵב עַל פָּנָיו, שֶׁהוּא דוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁטּוֹפְחִין בַּפָּנִים וְכוּ’; וּמִפְּשׁוּטוֹ נִרְאֶה שֶׁהוֹכִיחַ אוֹתוֹ עַל פָּנָיו לָמָּה הוּא הוֹלֵךְ בְּמִנְעָל כָּזֶה, כִּי כְּבָר יָדוּעַ מַה שֶּׁהִקְפִּידוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה עַל עִנְיַן הַמִּנְעָלִים, 0כְּמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (שבת קכט. קנד.): “לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְיִקַּח מִנְעָלִים לְרַגְלָיו”, בִּפְרַט לְעִנְיַן תַּלְמִיד-חָכָם הִקְפִּידוּ בְּיוֹתֵר, וְאָמְרוּ שֶׁאֵין לוֹ לְתַלְמִיד חָכָם לֵילֵךְ בְּמִנְעָלִים מְטוּלָאִים בַּשּׁוּק, וְכָל זֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה בִּפְנֵי הֶהָמוֹן). וְעַל כֵּן הִקְפִּיד גַּם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל זֶה קְצַת. וּבְכַאן רִימֵז לוֹ שֶׁזֶּה בָּא מֵחֲמַת הַבִּטָּחוֹן שֶׁאֵינוֹ שָׁלֵם וֶאֱמֶת שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֵׁן רוֹעָה וְרֶגֶל מוּעֶדֶת דַּיְיקָא, כִּי הַמִּנְעָל הוּא שְׁמִירָה לְהֶרְגֵּלִין, וְזֶה בָּא עַל יְדֵי מִבְטָח בּוֹגֵד שֶׁבָּא עַל יְדֵי שֶׁהַנְּמָלָה שֶׁהוּא חָכָם הַדּוֹר מוּנָח בְּתוֹךְ פִּיהָ שֶׁל הַנָּחָשׁ, וְהֵם מְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ, וְהֶחָכָם הוּא בְּחִינַת נְמָלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל” וְכוּ’. (שָׁם סִימָן סג).

א-ריד

וּכְבָר יָדוּעַ מַה שֶּׁמְבוּאָר בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת (אות זריזות): שֶׁעַל יְדֵי זְרִיזוּת זוֹכֶה לִהְיוֹת רוֹעֶה נֶאֱמָן וְסִימָן לַדָּבָר לֵךְ אֶל נְמָלָה וְכוּ’ וּכְתִיב מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל סוֹפֵי תֵבוֹת נְמָלָה וְשָׁמַעְתִּי מֵאֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים מֵאַנַ”שׁ הַזְּקֵנִים שֶׁעִנְיַן זֶה אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּפֵירוּשׁ עַל הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהָיָה זָרִיז גָּדוֹל מְאֹד כַּיָּדוּעַ וּפַעַם אַחַת הִתְפָּעֵל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מְאֹד מִזְרִיזוּתוֹ הַגְּדוֹלָה וְהַנִּפְלָאָה וְאָמַר עָלָיו אָז שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַנְהִיג וְרוֹעֶה יִשְׂרָאֵל כִּי עַל יְדֵי זְרִיזוּת זוֹכִין לִהְיוֹת רוֹעֶה נֶאֱמָן כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, נִמְצָא מְבוּאָר מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַצְמוֹ שֶׁהָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוּא בְּחִינַת הֶחָכָם הַדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנְּמָלָה, כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (שָׁם סִימָן סג).

א-רטו

דַּיְיקָא אַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה חִבֵּר הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה סְפָרִים הַרְבֵּה וְהֵכִין לָנוּ כָּל טוּב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע מַה יִּהְיֶה מֵהֶם אִם יִזְכֶּה הָעוֹלָם לִיהָנוֹת מֵחִבּוּרָיו אִם לַאו כַּמְּבוּאָר בְּמָקוֹם אַחֵר וּבֶאֱמֶת בְּחַיָּיו לֹא נִדְפַּס מֵחִבּוּרָיו כִּי אִם כְּרַךְ קָטָן וְגַם זֶה סָמוּךְ לִפְטִירָתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כַּיָּדוּעַ. (שָׁם).

א-רטז

בָּהַשְׁמָטוֹת שֶׁבְּסוֹף סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מְבוּאָר, שֶׁמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמַאֲמַר “וַיֹּאמֶר בּוֹעַז אֶל רוּת” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוּהֲרַ”ן סִימָן סה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה וְכוּ’ וְזֶה בְּחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁהוּא כֻּלּוֹ אֶחָד וְכוּ’. זֶה נֶאֱמַר בְּסוֹף יוֹם ב’ שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאָז אָמַר שֶׁאֶחָד הוּא רָאשֵׁי תֵיבוֹת דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים וְכוּ’. (שָׁם סִימָן סה).

א-ריז

בְּמָקוֹם אַחֵר מְבוּאָר שֶׁקּוֹדֶם נְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, בְּסָמוּךְ לִנְסִיעָתוֹ, אָמַר שֶׁנּוֹדַע לוֹ עַתָּה עַל פָּסוּק “כִּי תַעֲבוֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי” (ישעיה מג, ב) אֵיךְ יְכוֹלִין לִרְאוֹת אֶת הָאָבוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב מָתַי שֶׁרוֹצִין, וְהָיָה חִדּוּשׁ אֶצְלוֹ מִפְּנֵי מַה נוֹדַע לִי זֶה עַל פָּסוּק זֶה דַוְקָא, אַךְ הוּא חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹר עַל הַיָּם, עַל כֵּן רִימְזוּ לוֹ הָעִנְיָן בְּפָסוּק זֶה כִּי תַעֲבוֹר בַּמַּיִם וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם עוֹד, וּמֵהַנִּרְאֶה שֶׁלֹּא כִּיוֵן אָז עֲדַיִן עַל מַאֲמַר זֶה הַנַּ”ל. (שָׁם סימן עג).

א-ריח

“זוֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ” (ליקו”מ ח”א, סימן צו) וְכוּ’ – מַאֲמַר זֶה נֶאֱמַר זְמַן רַב קוֹדֶם נְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם: “דַּע כִּי יֵשׁ קַבָּלָה בְּיָדִי” וְכוּ’ – דָּבָר זֶה הוֹדִיעַ לוֹ הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ וְכוּ’ כמוהר”ר לֵיבּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְרָאסְטֶענֶעץ אַחַר פְּטִירָתוֹ, בְּעֵת שֶׁבָּא אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְקַרֵב אֶת בָּנָיו וְכוּ’, וְיֵשׁ בָּזֶה סִפּוּר נִפְלָא, וִיבוּאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (ראה להלן סעיף רעט; ובח”ב סעיף שב). (שָׁם סִימָן צו).

א-רעט

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי שֶׁהַצַּדִּיק רַבִּי לֵיבּ מִסְּטְרֶסְטִינֶץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בָּא אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיְּקָרֵב אֶת בָּנָיו. וְכֵן הֲוָה, שֶׁנִּתְקָרְבוּ כִּמְעַט כָּל בָּנָיו לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל.

ב-שב

רַבִּי לֵייבּ מִטְּרֶעסְטִינֶעץ, חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי יוּדְל, בָּא אֶל רַבֵּנוּ בַּחֲלוֹם, וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיְקָרֵב אֶת בָּנָיו, (כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה סִימָן צו; הובא לעיל בח”א אות ריח), וְאָמַר לוֹ אָז בַּחֲלוֹם: “רַבִּי נָחוּם מִטְּשֶׁרְנוֹבְּל לָקַח עִמּוֹ לְעוֹלָם הָאֱמֶת אֶת הַקֶּרֶן מִשְּׂכַר מַעֲשָֹיו הַטּוֹבִים, אוּלָם אֶת הַפֵּירוֹת הִשְׁאִיר כָּאן בָּעוֹלָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לְבָנָיו גְּדֻלָּה, וְהֵם רַבָּנִים גְּדוֹלִים, אוּלָם אֲנִי לָקַחְתִּי עִמִּי לָעוֹלָם-הַבָּא גַּם אֶת הַפֵּירוֹת, וּמִשּׁוּם-כָּךְ אֵין לָהֶם לְבָנַי שׁוּם גְּדֻלָּה, עַל-כֵּן אֲבַקְשְׁכֶם שֶׁתְּקָרְבוּ אוֹתָם אֲלֵיכֶם”, וְכֵן הֲוָה, שֶׁנִּתְקָרְבוּ בָּנָיו לְרַבֵּנוּ.]

א-ריט

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת יָשְׁבוּ מְסִבָּה אַחַת שֶׁל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים וְהָיָה בֵּינֵיהֶם הָרַב הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק וְכוּ’ מִשְׁפִּיטִיוְוקֶע זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהִקְשָׁה עַל מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (ב”מ א, ח) “יְהֵא מוּנָח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ”, וְהַפֵּרוּשׁ הוּא עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר לְמִי הַמָּנָה וּלְמִי הַמָּאתַיִם, וַהֲלֹא אֵלִיָּהוּ אֵינֶנּוּ אֶלָּא עֵד אֶחָד, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: “עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר” (דברים יט, טו), [וּכְבָר הוּבְאָה קוּשְׁיָא זֹאת בְּסֵפֶר הַקָּנֶה דַּף ע”ט עַמּוּד ב וּבְדַף פ’ עַמּוּד ב’, עַיֵּן שָׁם מַה שֶּׁתִּירֵץ בָּזֶה עַל פִּי סוֹד, וְאוּלַי גַּם הָרַב הַגָּאוֹן הַנַּ”ל הִקְּשָׁה זֹאת בְּשֵׁם סֵפֶר הַקָּנֶה], וְשָׁתְקוּ כֻּלָּם, וְלֹא עָנוּ דָּבָר, וְגַם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָשַׁב אָז בֵּינֵיהֶם, וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ, אַךְ הַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בּוֹ שֶׁאֵין הַקּוּשְׁיָא מְקֻבֶּלֶת אֶצְלוֹ, וְהִפְצִירוּ בּוֹ עַד בּוֹשׁ. וְהֵשִׁיב לָהֶם כִּלְאַחַר יַד, הֲלֹא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (עדיות פרק ח): “אֵין אֵלִיָּהוּ בָּא אֶלָּא לְקַרֵב הַמְרוּחָקִין” וְכוּ’, הַיְינוּ לְרַחֵק הַשֶּׁקֶר וּלְקָרֵב הָאֱמֶת, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (שבת קד.): “שֶׁקֶר מְקַרְבִין מִילֵיהּ, אֱמֶת מְרַחֲקִין מִילֵיהּ” וְכוּ’, כַּמְּבוּאָר בִּפְנִים. נִמְצָא, שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ וִיקַרֵב הָעוֹלָם אֶל מִדַּת הָאֱמֶת, אָז מִמֵילָא לֹא יִצְטָרְכוּ לְעֵדוּתוֹ כְּלַל, רַק הַשַּׁקְרָן בְּעַצְמוֹ יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת – שֶׁשֶּׁלּוֹ הַמָּנָה וְשֶׁל חֲבֵרוֹ הַמָּאתַיִם, וְעָנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ: “יְיַשֵּׁר”! [וְעַיֵּן זֹהַר וַיַּקְהֵל קצ”ו ע”א, לְעִנְיַן יוֹנָה בֶּן אֲמִתַּי, שֶׁפִּירֵשׁ שָׁם שֶׁאֲמִתַּי הַיְינוּ אֵלִיָּהוּ, עַל שֵׁם “וּדְבַר ה’ בְּפִיךָ אֱמֶת” (מל”א יז, כד)] וַעֲַדיִן הַדְּבָרִים צְרִיכִין בֵּירוּר, כִּי לֹא שָׁמַעְתִּים מִפִּי אַנַ”שׁ; רַק הָעוֹלָם מְסַפְּרִין כֵּן בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם סִימָן קיז).

א-רכ

“עַל-יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין מַעֲשֵׂר וְכוּ’ שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד בְּחִינַת מִתְנַגֵּד” (ליקו”מ ח”א, סי’ רכ”א). שָׁמַעְתִּי מֵהָרַב רַבִּי נָתָן זַצַ”ל שֶׁפֵּירוּשׁוֹ הוּא שֶׁלִּפְעָמִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כַּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ מִתְנַגֵּד עַל הָאָדָם וְחוֹלֵק עָלָיו וּמַרְחִיקוֹ אַךְ בֶּאֱמֶת הַהִתְרַחֲקוּת הַזֶּה הוּא תַּכְלִית הַהִתְקַרְבוּת וְכַמְּבוּאָר לְעֵיל בְּסִימָן קט”ו שֶׁזֶּה בְּחִינַת וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹקִים וְכַמְּבוּאָר בְּמַאֲמַר “רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם” כו’ – סִימָן ע”ד וּלְקַמָּן סִימָן רס”א וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה הָיָה ה’ כְּאוֹיֵב וְלֹא אוֹיֵב מַמָּשׁ חַס וְשָׁלוֹם. (שָׁם סִימָן רכא).

א-רכא

“שֵׁם אַתָּה מְסֻגָּל עַל הַיָּם” וְכוּ’ (ליקו”מ ח”א, סי’ רנ”ו). בְּעֵת שֶׁנָסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּתְחִלַּת נְסִיעָתוֹ מִבֵּיתוֹ, שָׁבַת בַּקְּהִלָּה סָאקִילֶע (הַנִּקְרָא עַכְשָׁיו וָואזְנִישֶׁענְסְק), וְיֵשׁ בָּזֶה סִפּוּר שָׁלֵם בֵּין אַנַ”שׁ אֵיךְ רַבֵּנוּ זַצַ”ל רָאָה אָז בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם הַזֶּה יִשּׁוּב גָּדוֹל לְאַחַר זְמַן וְכֵן נִתְקַיֵּם בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה שָׁנִים רַבּוֹת אַחַר פְּטִירָתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְשָׁם רָאָה אֶת הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ הַמְּפוּרְסָם וְכוּ’ מוּהַרַ”ר מְנַחֵם מֶענְדְּל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִוִּויטֶעפְּסְק אַחַר פְּטִירָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּפְטַר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁם גִּלָּה לוֹ שֶׁשָּׁם אַתָּ”ה מְסֻגָּל עַל הַיָּם וְכוּ’ כַּמְּבוּאָר בִּפְנִים. (שָׁם סִימָן רנו).

א-רכב

לְעִנְיַן מְעַט מִן הַמְּפוּרְסָמִים שֶׁחָלְקוּ עָלָיו כַּיָּדוּעַ, וְאָמַר עַל קְצַת מֵהֶם שֶׁהֵם חוֹלְקִים עָלָיו בִּבְחִינַת מַחְלוֹקֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים גְּדוֹלִים כַּמְּבוּאָר בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְעַל אֶחָד אָמַר שֶׁחוֹלֵק כִּפְשׁוּטוֹ מֵחֲמַת קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְכוּ’. (שָׁם סִימָן רפג).

א-רכג

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁשָּׁמַע מִגְּדוֹלֵי הַמְקוּרָבִים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהֵבִינוּ מֵרְמִיזוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁבְּזֶה הַמַּאֲמַר הַקָּדוֹשׁ סָמַךְ יָדָיו עַל הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהוּא יִהְיֶה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא בְּכָל עִנְיָנָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאַחַר פְּטִירָתוֹ כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ שֶׁכֵּן הָיָה שֶׁכָּל עִקָּר קִיּוּם הַשְׁאָרָתוֹ הַקְדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לָנֶצַח הָיָה רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ כִּמְעַט רַק עַל יְדֵי הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כַּיָּדּוּעַ. (שָׁם חֵלֶק ב’ ז, ח).

א-רכד

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שִׂיחָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה בְּעִנְיַן זֶה בַּאֲשֶׁר שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיַּשְׁאִיר אַחֲרָיו בֶּן זָכָר מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ. וְהֶאֱרִיךְ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָז בְּבִיאוּר דָּבָר זֶה קְצַת עַל פִּי מַאֲמָרֵינוּ זֶה הַנִּזְכָּר לְעֵיל כִּי בְּאִם הָיָה נִשְׁאָר מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בֵּן שֶׁהוּא תַּלְמִיד אֲמִתִּי שֶׁיְקַבֵּל הֶאָרַת דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל אָבִיו הַקָּדוֹשׁ בְּוַדַּאי כְּבָר הָיָה הָעוֹלָם בָּא לְתַכְלִית הַשְּׁלֵימוּת וְהַתִּקּוּן. (שָׁם).

א-רכה

יָדוּעַ מַעֲלַת הָעֲנָוָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהָיָה לְהָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כַּיָּדוּעַ לְכָל יוֹדְעָיו וּמַכִּירָיו וְכַאֲשֶׁר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ הִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ בְּעִנְיַן הַמִּדָּה זוּ שֶׁל עֲנָוָה, וַעֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם. (שָׁם).

א-רכו

בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה פָּשְׂתָה הַנֶּגַע הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת גַּם בִּמְדִינָתֵינוּ, וּבִימֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִתְחִילָה לִצְמוֹחַ הַנֶּגַע הַזֹּאת בִּמְדִינוֹת אֲחֵרוֹת וּכְבָר הָיוּ אָז בְּאוּמִין קְצַת אֲנָשִׁים קַלֵּי עוֹלָם שֶׁנִּלְכְּדוּ גַּם כֵּן בַּמְּצוּדָה הַזֹּאת. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה לוֹ קְצַת עֵסֶק עִמָּהֶם, הַגַּם שֶׁלֹּא הָיָה בְּדֶרֶךְ וִכּוּחַ וְתוֹכָחָה, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן קְצַת מֵהֶם נִמְשְׁכוּ מְאֹד אַחַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְנִתְבַּטְּלוּ וְנִכְנְעוּ לְפָנָיו מְאֹד עַד שֶׁאמְרוּ בְּפֶה מָלֵא שֶׁאִם לֹא הָיָה נִסְתַּלֵּק רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּקִירוּב הַזְּמַן כָּל כַּךְ מִישִׁיבָתוֹ בְּאוּמִין אֲזַי הָיוּ גַּם הֵם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה וְכוּ’. (שָׁם ח, ד).

א-רכז

בַּחֲזִירָתוֹ מֵהַנְסִיעָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַר שֶׁבַּדֶּרֶךְ הַזֶּה קִיֵּם כָּל הַתּוֹרָה בְּכָל הָאוֹפַנִּים כִּי הִשִּׂיג קִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה בְּרוּחְנִיּוּת שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה בֵּין הָעַכּוּ”ם חַס וְשָׁלוֹם וְלֹא יִהְיֶה לוֹ טַלִּית וּתְפִלִּין וְכוּ’ וְלֹא שׁוּם מִצְוָה וְכוּ’, אַף עַל פִּי כֵן יְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם הַיְינוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלֶמֶת הַנַּ”ל. וְעַיֵּן בְּשִׁבְחֵי הָרַ”ן הַנִּדְפָּסִים בִּנְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סִימָן כד מְבואָר שָׁם גַּם כֵּן שֶׁזָּכָה לְהַשִּׂיג בְּחִינַת קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁל הָאָבוֹת וְכוּ’ הַיְינוּ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. אַךְ שָׁם הָיָה בְּעֵת חֲזִירָתוֹ מִשָּׁם. (שָׁם עח).

א-רכח

“תִּקּוּן לְמִקְרֶה לַיְלָה חַס-וְשָׁלוֹם” וְכוּ’, עִנְיַן הַמַּאֲמַר הַזֶּה אֵיךְ שֶׁנֶּאֱמַר וּמָתַי נֶאֱמַר וְכוּ’ מְבוּאָר כְּבָר בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁבְּסוֹף סיפומ”ע סִימָן קמא אַךְ מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם בְּהַגָה כִּי הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת הָיְתָה בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים שְׁנַת תקע לְפַ”ק וְכוּ’ נִרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁהוּא טָעוּת סוֹפֵר שֶׁהֲרֵי כָּתַב שָׁם לְעֵיל אַחַר כַּךְ אַחַר שֶׁעָבְרוּ קָרוֹב לְאַרְבָּעָה שָׁנִים וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם. וְזֶה הָיָה בִּשְׁנַת תקס”ט כִּי הַמַּאֲמַר שֶׁבְּסִימָן ר”ה נֶאֱמַר בִּשְׁנַת תקסה כַּמְּבוּאָר לְעֵיל. אִם לֹא שֶׁנֹּאמַר שֶׁאז בִּשְׁנַת תקסט צִוָּה לִכְתּוֹב הָרְמָזִים לַעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם תִּקּוּן הַנַּ”ל, וּמַה שֶּׁגִּלָּה בִּפְרָטִיּוּת הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל זֶה הָיָה אַחַר כַּךְ בִּשְׁנַת תקע. וְצָרִיךְ חֲקִירָה וּדְרִישָׁה אֵצֶל אַנַ”שׁ בָּזֶה הַגַּם שֶׁאֵין נַפְקָא מִינָה בָּזֶה כָּל כַּךְ. (שָׁם סִימָן צב).

רמזי המעשיות

א-רכט

כָּל מְעַיֵּן בְּמַעֲשֶׂה ז’ מִמֶּלֶךְ שֶׁכָּבַשׁ כַּמָּה מִלְחָמוֹת וְכוּ’, יִשְׁפֹּט בְּצֶדֶק, כִּי הוּא עִנְיָן נִפְלָא וְנוֹרָא. אַף כִּי חָסֵר בּוֹ הַרְבֵּה מַה שֶׁלֹּא סִפֵּר כַּמְבֹאָר שָׁם וּבוֹ מְרֻמָּז סוֹד הַנְּסִיעָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלּוֹ לְנָאוְרִיטְשׁ, שֶׁגַּם זֶה הָיָה עִנְיָן נוֹרָא וְנִפְלָא מְאֹד כַּמְּבֹאָר קְצַת מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר. גַּם נוֹגֵעַ עִנְיַן הַסִּפּוּר הַזֶּה לְעִנְיַן הַמַּחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁהָיָה עָלָיו בְּחִנָּם, כַּיָּדוּעַ, וּמַה נִּפְלָא עִנְיָן זֶה מֵהָהָר הַמְּבֹאָר בְּמַעֲשֶׂה זֶה, שֶׁאֵין יְכוֹלִים לַעֲלוֹת עָלָיו, כִּי-אִם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל הַשִּׁנַּיִם, וְנָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁגָּדַל שָׁם עֵשֶׂב, שֶׁמִּי שֶׁבָּא לְשָׁם, הָיוּ נוֹפְלִין לוֹ כָּל הַשִּׁנַּיִם… הַגַּם שֶׁהַדָּבָר נִפְלָא וְסָתוּם, וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה לְהָבִין כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בָּזֶה, אַךְ בָּזֶה רָאִינוּ נִפְלָאוֹת כִּי שָׁמַעְנוּ מִזְּקֵנֵינוּ, שֶׁסִּפְּרוּ לָנוּ, שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים קֹדֶם שֶׁסִּפֵּר הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת, וְהָיָה אָז עֲדַיִן בִּתְחִלַּת זְמַן צְמִיחַת הַמַּחֲלֹקֶת עָלָיו. פַּעַם אַחַת דִּבֵּר הוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵעִנְיָן זֶה, וְאָמַר, שֶׁאֵינוֹ מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ “כִּי כְּבָר הֶרְאָה לִי בְּעַצְמוֹ, שֶׁאֵין לוֹ שִׁנַּיִם בְּפִיו”. הַיְנוּ: שֶׁנִּתְוַעֲדוּ אָז פַּעַם אַחַת בְּיַחַד וְהִתְנַצֵּל אָז לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לְהַרְבּוֹת בְּמַחֲלֹקֶת עָלָיו, כִּי הֲיִתָּכֵן כָּזֹאת לְאִישׁ זָקֵן כָּזֶה, שֶׁכְּבָר אֵין לוֹ שִׁנַּיִם בְּפִיו, וְלָקַח בְּחָזְקָה אֶצְבָּעוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְתוֹךְ פִּיו וְהֶרְאָה לוֹ, שֶׁכְּבָר אֵין לוֹ שִׁנַּיִם בְּפִיו, וְיֵשׁ בָּזֶה סִפּוּר שָׁלֵם וְאוּלַי יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַתָּה רְאֵה וְהָבֵן עֹמֶק מַחְשְׁבוֹתָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, כִּי אָז לֹא עָלָה עַל הַדַּעַת כְּלָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּדִבּוּר זֶה כַּוָּנָה עֲמֻקָּה וְרָזִין נִפְלָאִים, כִּי נִדְמֶה לָהֶם שֶׁמְּדַבֵּר זֹאת בְּדֶרֶךְ צַחוּת כִּלְשׁוֹן בְּנֵי-אָדָם, עַד שֶׁאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת, כְּשֶׁסִּפֵּר עִנְיָן זֶה שֶׁל הָהָר מוּבָן מְמֵילָא לְמַפְרֵעַ, כִּי הָיָה לוֹ גַּם אָז בְּדִבּוּר זֶה סוֹד עָמֹק, הֲגַם כִּי גַּם עַתָּה נֶעְלָם סוֹד זֶה הָעִנְיָן לְגַמְרֵי, וְאֵין לוֹ שׁוּם פּוֹתֵר כְּלָל… וְהַכְּלָל, כִּי כָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁלּוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יֵשׁ בּוֹ רָזִין עֶלְיוֹנִים וּבִפְרָט כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁבְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת אֵלּוּ, וְכַנִּשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעִנְיָן זֶה וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. (רִמְזֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת מֵהָרַב מִטְּשֶׁערִין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה).

א-רל

נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְבַד מַה שֶּׁהֵבִינוּ בִּרְמִיזָה קְצַת בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמַע הַסִּפּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַזּ’ בֶּעטְלֶערְס מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ. כִּי סִפֵּר אוֹתוֹ בִּתְשׁוּקָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה וְיִרְאָה עֲצוּמָה, וּבִדְבֵיקוּת נִפְלָא עָצוּם וְנוֹרָא מִזֶּה הֵבִינוּ גַּם כֵּן כִּי יֵשׁ בְּסִפּוּר זֶה נוֹרָאוֹת עֲצוּמוֹת עַד לְהַפְלִיא, אַשְׁרֵי הָאָזְנַיִם שֶׁזָּכוּ לִשְׁמוֹעַ סִפּוּרִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ וְזָכוּ לַחֲזוֹת וּלְהִתְעַנֵּג בְּנוֹעַם זִיו פָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים אָז בִּבְחִינַת וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶךָ אַשְׁרֵי חֶלְקָם. (רִמְזֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת).

א-רלא

שָׁמַעְתִּי שֶׁרָמַז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּמַה שֶּׁקָרָא אוֹתָם בְּשֵׁם “בֶּעטְלֶערְס” (= קבצנים), אֲשֶׁר לֹא זָכוּ הַצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה לְהַשָּׂגַת הַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה, רַק עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ בֶּעטְלֶערְס, שֶׁהָיוּ מְבַקְשִׁים וּמִתְחַנְּנִים תָּמִיד לְהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ לִזְכוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך,ְ עַד שֶׁזָּכוּ לְמַדְרֵיגוֹת גְּבוֹהוֹת רָמוֹת כָּאֵלֶּה, וְכַמּוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקו”מ ח”ב, סי’ כ”ה): אֲשֶׁר כָּל הַצַּדִּיקִים לֹא בָּאוּ לְמַדְרֵיגָתָם רַק עַל-יְדֵי תְּפִלָּה, וְהַשֵׁם-יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לַעֲסוֹק בִּתְפִלָּה תָּמִיד, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו הַקְּדוֹשִׁים זִי”עַ, אָמֵן. (רִמְזֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת בְּסוֹפוֹ).

א-רלב

רָאִינוּ לְהַזְכִּיר מִקְצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל הָרַב רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי הָיָה אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְכוּ’ מִנְּעוּרָיו. וְעָסַק הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת ה’ כָּל יָמָיו וְגַם קְצָת בְּדֶרֶךְ-אֶרֶץ, וְכָל יָמָיו לֹא נֶהֱנָה מִשֶּׁל אֲחֵרִים, רַק אַדְּרַבָּא הָיָה מְהַנֶּה לַאֲחֵרִים יוֹתֵר מִכְּפִי יְכָלְתּוֹ. בַּעַל צְדָקוֹת וּמַכְנִיס אוֹרְחִים, וְהָיָה בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת וּמְעֹרָב בְּדַעַת עִם הַבְּרִיּוֹת וּמָצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם, וְסוֹף יָמָיו זָכָה לִקְבֹּעַ דִּירָתוֹ בַּאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ, צְפַת, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן, וְגַם שָׁם הָיָה נִכְבָּד וְחָשׁוּב מְאֹד בְּעֵינֵי כֻּלָּם, וְנִפְטַר בְּשֵׁם טוֹב, וּמְקוֹם קְבוּרָתוֹ סָמוּךְ מַמָּשׁ לְקֶבֶר הָרַב הַקָּדוֹשׁ, בַּעַל הַמְחַבֵּר שֻׁלְחָן עָרוּךְ בֵּית-יוֹסֵף וְכוּ’, כַּיָּדוּעַ. (הרב מטשערין בהקדמת עלים לתרופה).

כתב יד

א-רלג

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי דָּוִד צְבִי, שֶׁשָּׁמַע מִזְּקֵנוֹ הָרַב רַבִּי יְשַׁעְיָה שָׁלוֹם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם אַחַת סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֲנִי הָיִיתִי בְּמָקוֹם אֶחָד, וְשָׁם נָתְנוּ לִי “לֵיינֶען” בְּחִינָה, הַיְינוּ: שֶׁאָמַר הַצֵּרוּפֵי אוֹתִיּוֹת מִכָּל הַתּוֹרָה מִבְּרֵאשִׁית עַד לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וּמִזֶּה יְכוֹלִים לְהָבִין מְעַט גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי הִתְפָּאֵר עַצְמוֹ בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת אוֹת כ”ב בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: הַתּוֹרָה שֶׁלִּי גְּבוֹהָה מְאֹד, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת הִיא גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר וְכוּ’, וְאָמַרְתִּי אֶת הַ”לֵּיינֶען”, וְאַחַר-כָּךְ נָתְנוּ לִי עוֹד הַפַּעַם “לֵיינֶען”, שֶׁאָמַר הַצֵּרוּפֵי אוֹתִיּוֹת בִּבְחִינַת תַּשְׁרַ”ק מִן לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל עַד בְּרֵאשִׁית, וְאָמַרְתִּי גַּם זֹאת הַ”לֵּיינֶען”. וְאַחַר חִלְּקוּ אֶת הַתּוֹרָה לִשְׁנֵי חֲלָקִים וְהֶעֱמִידוּ אֶת הַחֵלֶק הָאַחֲרוֹן מִן הַתּוֹרָה בָּרִאשׁוֹנָה וְהַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן בָּאַחֲרוֹנָה. וְאָמְרוּ לִי שֶׁאָמַר הַצֵּרוּפֵי אוֹתִיּוֹת וְלֹא יָכוֹלְתִּי… וְהָיָה לִי בּוּשָׁה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁבּוֹחֲנִים יֶלֶד וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְעוֹמְדִים סְבִיבוֹ אֲנָשִׁים וְיֵשׁ לוֹ בִּזָּיוֹן. וְנִזְכַּרְתִּי, הֲרֵי כָּל חִסָּרוֹן הֲרֵי הוּא חִסָּרוֹן הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת וְהֵן בְּרוּחָנִיּוּת. וְזֶהוּ “וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹקִים”, וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲבֹד אֶת ה’ בְּשִׂמְחָה, וְהִתְיַשַּׁבְתִּי בְּדַעְתִּי מִי אָנֹכִי שֶׁהַמֶּלֶךְ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ יְסַפֵּר לִי הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ כִּבְיָכוֹל. “אֲזוֹי וִויא מֶען גִּיט אַ גּוּט יוּנְגֶעל אַ לֵיינֶען אוּן עֶר קֶען נִיט, אוּן סֶע שְׁטֵייעֶן דֶּער בַּייא מֶענְטְשְׁן הָאט עֶר בּוּשָׁה. הָאבּ אִיךְ מִיךְ דֶּערְמַאנְט וִויא בַּאלְד חִסָּרוֹן אִיז זִיךְ אַ חִסָּרוֹן הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת וְהֵן בְּרוּחָנִיּוּת. וְזֶהוּ “וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים”, הָאבּ אִיךְ נִיט גִּיקָאנְט דִּנֶען לַה’ יִתְבָּרַךְ בְּשִׂמְחָה. הָאבּ אִיךְ זִיךְ מְיַשֵּׁב גִּיוֶוען, וֶוער בִּין אִיךְ שֶׁהַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ יְסַפֵּר לוֹ הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ כִּבְיָכוֹל, הֲיֵשׁ כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה? וּמִזֶּה בְּעַצְמוֹ בָּאתִי לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. וְזֶהוּ “וְכָבוֹד וְהָדָר תַּעְטְרֵהוּ” וּבְמֹחִין חֲדָשִׁים וְאָז אָמַרְתִּי הַ”לֵּיינֶען” הַזֹּאת וְעַיֵּן לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ סִימָן פ”ט. (מִכְּתַב יַד הָרַב מִטְּשֶׁערִין).

א-רלד

שָׁמַעְתִּי, שֶׁאֶחָד מֵאַנַ”שׁ נָסַע לְאֵיזֶה מָחוֹז וּבָא לְאֵיזֶה עִיר בְּמֶרְחַקִּים, וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם הֶכֵּרוּת עִם שׁוּם אִישׁ, וַיֵּלֶךְ לְבֵית הָרַב לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ, כִּי הִפְלִיגוּ לוֹ בִּשְׁבַח הָרַב הַנַּ”ל, כִּי הוּא אִישׁ יָשָׁר וְלַמְדָן גָּדוֹל וּמְקֻבָּל, עַל-כֵּן בָּא אֵלָיו, וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ רָאָה הַסֵּפֶר “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” מֻנַּח עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְתֵכֶף שָׁאַל לְהָרַב: “מֵאַיִן לָכֶם זֶה הַסֵּפֶר”? הֵשִׁיב הָרַב: “וְכִי גַּם אַתֶּם יְדַעְתֶּם אוֹתוֹ? וּמִי מְחַבְּרוֹ”? עָנָה לְהָרַב: “הֲלֹא אֲנִי מַכִּיר גַּם אֶת הַמְחַבֵּר בְּעַצְמוֹ וְגַם אֲנִי מְקֹרָב אֵלָיו… בְּרֶסְלֶבֶר חָסִיד”. הֵשִׁיב הָרַב: “אִמְרוּ בֶּאֱמֶת יֵשׁ לָכֶם אֵיזֶה תְּפִיסָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה”? אָמַר הָאִישׁ: “לְפִי מַדְרֵגָתִי אֲנִי תּוֹפֵס”. הֵשִׁיב הָרַב: “אֲדַמֶּה, כִּי אֵין שׁוּם אָדָם תּוֹפֵס גְּדֻלַּת הַסֵּפֶר הַזֶּה…” וְאָמַר עוֹד: “הֲלֹא תִּרְאוּ בְּעֵינֵיכֶם, שֶׁבִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר תֵּכֶף אַחַר הַשִּׁיר נִכְתַּב הַמַּאֲמָר מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחַאי, וּמַה שַּׁיָּכוּת לְכָתְבוֹ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר הַיָּקָר הַזֶּה”? אָמַר הָאִישׁ הַנַ”ל: “אַדְרַבָּא, אִמְרוּ אַתֶּם” אָמַר לוֹ: “נִרְאֶה, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רִמֵּז, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נִשְׁמַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחַאי, כִּי רַבִּי “שִׁמְעוֹן בֶּן-יוֹחַאי” גִּימַטְרִיָּא רַבִּי “נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה…” יְהִי רָצוֹן, שֶׁנִזְכֶּה לְהָבִין הַשִּׂיחוֹת חֻלִּין שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּגַן-עֵדֶן, אָמֵן סֶלָה. (שָׁם).

א-רלה

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, שֶׁשָּׁמַע מֵאַנַ”שׁ הַמְּקֹרָבִים אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם אַחַת בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לַאֲנָשָׁיו: “מַה אַתֶּם נוֹסְעִים אֵלַי? מַה אַתֶּם רוֹצִים מִמֶּנִּי? הֲלֹא אִם לֹא הֱיִיתֶם אֶצְלִי הָיִיתִי יָשֵׁן, וּכְשֶׁהָיוּ תּוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָר הָיִיתִי נֵעוֹר…” וּבְלָשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: “וָואלְט אִיךְ מִיר גֶּעשֶׁאפִין מֶען וָואלְט אַ בְּלָאז גֶּעטָאהן מִיט דֶּעם שׁוֹפָר וָואלְט אִיךְ מִיךְ אוֹף גֶּעחַאפְּט…” וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים. (שָׁם).

א-רלו

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה צִוָּה לִקְצָת מֵאַנַ”שׁ שֶׁנִּתְקַרְבוּ אֵלָיו בְּמֶעדְוֶודִיוְקֶע, וְלִפְנֵי שֶׁנִּתְקַרְבוּ צִוָּה עֲלֵיהֶם בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּת לִלְמֹד סֵפֶר “מְסִלַּת יְשָׁרִים”. (שָׁם).

א-רלז

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, שֶׁפַּעַם אַחַת נִתְקָרְבוּ אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהָיָה אוֹמֵר לִפְנֵיהֶם תּוֹרָה גְּבוֹהָה כְּדַרְכּוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אַחַר-כָּךְ סִפְּרוּ לְפָנָיו עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאינָם מְבִינִים תּוֹרָתוֹ, כִּי מַאי נַפְקָא מִינָה לָהֶם בְּתוֹרָתוֹ הַגָּבוֹהַּ. כִּי הֵם צְרִיכִים תּוֹרָה פְּשׁוּטָה וְדִבְרֵי מוּסָר פְּשׁוּטִים כְּפִי מַדְרֵגָתָם הַפְּשׁוּטָה וְהַנְּמוּכָה, וְחָרָה לוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עֲלֵיהֶם, וְאָמַר אָז: “מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָתוֹ, הוּא אֶפִּיקוֹרוֹס” כִּי בֶּאֱמֶת תּוֹרָתוֹ הִיא כְּלָלִיּוּת גָּדוֹל מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין. (שָׁם).

א-רלח

שָׁמַעְתִּי, מֵרַבִּי יְשַׁעְיָה שָׁלוֹם שֶׁשָּׁמַע מֵאָבִיו, שֶׁפַּעַם אַחַת סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִמָּהֶם מֵעִנְיַן עוֹלָם הַתֹּהוּ, וְאָז אָמַר עֵצָה לָזֶה, שֶׁיִּשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כָּשֵׁר, שֶׁכָּל יְמֵי חַיָּיו לֹא יַעֲבֹר עָלָיו אֶחָד מִשְּׁלשָׁה זְמַנִּים הַקְּבוּעִים לִהְיוֹת אֶצְלוֹ. הַיְנוּ: עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְעַל שָׁבוּעוֹת וְעַל שַׁבַּת-חֲנֻכָּה, כִּי אָז הָיָה זְמַן קְהִלָּה לַכֹּל. וְהַשְּׁנֵי זְמַנִּים אֲחֵרִים הָיָה הַחִיּוּב רַק עַל אוֹתָם שֶׁאינָם רְחוֹקִים מִמְּקוֹמוֹ כָּל-כָּךְ. וְהָרְחוֹקִים הָיָה לָהֶם זְמַנִּים אֲחֵרִים, הַיְנוּ: שַׁבַּת-שִׁירָה וְשַׁבַּת-נַחֲמוּ, כִּי אָז הָיָה זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נוֹסֵעַ אֲלֵיהֶם, וְגַם לְהִשָּׁבַע, שֶׁתֵּכֶף אַחַר הַמִּיתָה וְהַהִסְתַּלְּקוּת הוּא מֻכְרָח לָבֹא אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָז יִהְיֶה הַכֹּל עַל נָכוֹן. (שָׁם).

א-רלט

וְסִפֵּר לְעִנְיָן זֶה מַעֲשֶׂה כִּמְדֻמֶּה שֶׁאָמַר שֶׁכָּתוּב בְּאֵיזֶה פִּנְקָס, שֶׁבְּעִיר אַחַת הָיָה שָׁם אֵיזֶה רַב שֶׁהָיְתָה לוֹ אַהֲבָה גְּדוֹלָה עִם בַּעַל בַּיִת אֶחָד מֵהָעִיר פַּעַם אַחַת נִתְקַשְּׁרוּ בִּתְקִיעַת כַּף, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִסְתַּלֵּק קֹדֶם יָבוֹא וִיסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ מֵהַנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ, וְנִסְתַּלֵּק הָרַב מִקֹּדֶם וְנִשְׁתַּהָה הַדָּבָר עֶשֶׂר שָׁנִים, וְהִגִּיעַ עֵת הִסְתַּלְּקוּת בַּעַל-הַבַּיִת הַנַּ”ל, וְסִפֵּר אֶת הַדָּבָר לִבְנוֹ וּמָסַר לוֹ כֹּחַ תְּקִיעַת-הַכַּף, וְנִשְׁתָּהָה עוֹד עֲשָׂרָה שָׁנִים וְנִסְתַּלֵּק גַּם הַבֵּן וּמָסַר תְּקִיעַת-הַכַּף לִבְנוֹ וְנִשְׁתָּהָה עוֹד שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, וּבָא הָרַב הַנַּ”ל בַּחֲלוֹם לְבֶן בְּנוֹ הַנַּ”ל וְסִפֵּר לוֹ מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בְּעֵת שֶׁהִנִּיחוּ אוֹתוֹ בַּקֶּבֶר נִדְמֶה הָיָה לוֹ, שֶׁהוּא חָזָק וּבָרִיא עַל כָּל אֵיבָרָיו, וּמַה זֹּאת שֶׁיַּעֲשׂוּ עָוֶל כָּזֶה לִקַּח אָדָם חַי וּבָרִיא וּלְקָבְרוֹ בְּחַיָּיו… רַק מַה לַּעֲשׂוֹת, אַחַר-כָּךְ בָּא עַל דַּעְתּוֹ לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ אוּלַי יוּכַל לַעֲלוֹת מִקִּבְרוֹ… וְנִדְמֶה לוֹ, שֶׁהֵרִים אֶת הַגּוֹלֵל עִם עֲפַר הַקֶּבֶר וְיָצָא מִקִּבְרוֹ, רַק אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לָעִיר, הֲלֹא הוּא מְלֻבָּשׁ בְּתַכְרִיכִין שֶׁל מֵתִים… וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַמְתִּין עַד חֶשְׁכַת לַיְלָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאָז יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ, וּמֵרָחוֹק הִסְתַּכֵּל עַל הָעִיר וְהִכִּיר אֶת הַבָּתִּים, וְגַם אֶת בֵּיתוֹ הִכִּיר. אַחַר-כָּךְ בָּא עַל דַּעְתּוֹ כִּי אִי-אֶפְשָׁר לוֹ לְהִכָּנֵס כָּךְ אַף לְבֵיתוֹ, כִּי יִפְחֲדוּ בְּנֵי-בֵּיתוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ נִדְמֶה לוֹ, שֶׁהוֹלֵךְ סַרְסוּר טֶענְדְלֶער וְנוֹשֵׂא מַלְבּוּשִׁים, וְיֵשׁ לוֹ גַּם מַלְבּוּשִׁים שֶׁשַּׁיָּכִים לוֹ כְּמַלְבּוּשֵׁי הָרַבָּנִים, וְדִבֵּר עִמּוֹ אוּלַי יַעֲשֶׂה עִמּוֹ חִלּוּף עַל הַתַּכְרִיכִים כִּי הֵם טוֹבִים וַחֲדָשִׁים עֲדַיִן, וְזֶה יוֹם אֶחָד שֶׁלְּבָשָׁם, וְהִסְכִּים הַסַּרְסוּר וְנָתַן לוֹ הַמַּלְבּוּשִׁים וְנִכְנַס לָעִיר. כְּשֶׁנִּכְנַס רָאָה שֶׁאֵין זֶה הָעִיר שֶׁלּוֹ, כִּי יֵשׁ שָׁם בָּתִּים אֲחֵרִים… וְסָבַר בְּדַעְתּוֹ, אוּלַי טָעָה וְנִתְעָה לְאֵיזֶה עִיר אַחֶרֶת קְרוֹבָה. בְּתוֹךְ-כָּךְ נִשְׁתָּהָה קְצָת לְתוֹךְ הַלַּיְלָה, וּבְכָל בָּתֵּי הָעִיר כִּבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת כַּנָּהוּג, רַק בְּבַיִת אֶחָד הֵאִיר עֲדַיִן, וְנִכְנַס לְבַיִת זֶה וְהוּא רָעֵב מְאֹד. כְּשֶׁנִּכְנַס רָאָה שֶׁשָּׁם הוּא גָּארְקֶעךְ “בֵּית-תַּבְשִׁיל”, וְשָׁאַל: “יֵשׁ כָּאן מַה לֶּאֱכוֹל”? וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: “יֵשׁ אֲבָל יֵשׁ לְךָ מָעוֹת”? הֵשִׁיב: אֵין לִי… אָמְרוּ לוֹ: “בְּכָאן אֵין אֹכֶל בְּלִי מָעוֹת”, כִּי הוּא “גָּארְקֶעךְ”. וְיָצָא בְּפָחֵי-נֶפֶשׁ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הֵאִיר הַיּוֹם, כִּי אָז הָיוּ לֵילוֹת הַקַּיִץ, וְרָאָה מֵרָחוֹק שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְיֵשׁ לָהֶם אֵיזֶה דִּין וּדְבָרִים בֵּינֵיהֶם, וְנִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וּפָסַק לָהֶם דִּין תּוֹרָה אֲמִתִּי כָּךְ סִפֵּר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְנָתַן לוֹ אֶחָד שְׁנֵי זָהָב, וְנִכְנַס לַגָּארְקֶעךְ וְצִוָּה לָתֵת לוֹ אֹכֶל, וּמָזְגוּ לוֹ קְצָת יַיִ”שׂ וְרָצָה לִשְׁתּוֹת, בְּתוֹךְ כָּךְ בָּאוּ שְׁנֵי שְׁלִיחִים וְאָמְרוּ בֵּית-הַדִּין שָׁלַח אַחֲרֶיךָ לֵילֵךְ תֵּכֶף, וּמֻכְרָח לֵילֵךְ עִמָּהֶם. כְּשֶׁבָּא אֶל הַבֵּית דִּין נִתְרַגְּזוּ עָלָיו בֵּית-הַדִּין מְאֹד, וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ בָּאתָ לְכָאן, אִישׁ זָר, לִפְסֹק בְּכָאן דִּין תּוֹרָה אֲמִתִּי? כַּמָּה זְמַן מַמְתִּינִים אֲנַחְנוּ לָזֶה שֶׁיָּבוֹא לְפָנֵינוּ דִּין תּוֹרָה אֲמִתִּי? וְעַכְשָׁו בָּאתָ לְכָאן וּפָסַקְתָּ דִּין תּוֹרָה אֲמִתִּי וְצִוּוּ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, אוּלַי לָקַח שֹׁחַד וְחִפְּשׂוּ אֶצְלוּ וּמָצְאוּ שְׁנֵי זְהוּבִים הַנַּ”ל, וּפָסְקוּ בֵּית-הַדִּין עָלָיו לְהַעֲבִיר וּלְהַפְשִׁיט מֵעָלָיו כָּל הַמַּלְבּוּשִׁים וְלִדְחוֹת אוֹתוֹ לַחוּץ עֵרֹם וְעָשׂוּ כָּךְ. וְהָיָה לוֹ לַרַב הַנַּ”ל צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה, וְאָמַר בְּדַעְתּוֹ, שֶׁטּוֹב לְפָנָיו לֵילֵךְ וְלַחֲזֹר אֶל קִבְרוֹ, כִּי מֵחַיִּים כָּאֵלּוּ טוֹב מֵהֶם הַמָּוֶת… אֲבָל אֵיךְ חוֹזְרִים אֶל הַקֶּבֶר, הֲלֹא אֵין לוֹ תַּכְרִיכִים… בְּתוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל אֶחָד לִטְעֹן בִּשְׁבִילוֹ: עַד מָתַי יְצַעֲרוּ אוֹתוֹ כָּל-כָּךְ? יִקְּחוּ אוֹתוֹ לַמִּשְׁפָּט וִיקַבֵּל אֶת דִּינוֹ וְיִפָּטֵר וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִסְתָּמָא הַזְּכֻיּוֹת שֶׁלּוֹ טָעֲנוּ כָּךְ בִּשְׁבִילוֹ, וְהֵשִׁיבוּ כִּי אִי-אֶפְשָׁר לְקָרֵב אוֹתוֹ עֲדַיִן אֶל הַמִּשְׁפָּט מֵחֲמַת תְּקִיעַת-הַכַּף שֶׁנָּתַן בָּזֶה הָעוֹלָם, וּמֻכְרָח מִקֹּדֶם לֵילֵךְ וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִפָּטֵר מִתְּקִיעַת-הַכַּף, וְאָז הָלַךְ וְהוֹדִיעַ לְבֶן בְּנוֹ אַחַר כ”ח שָׁנִים כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל.

אָמַר הַמּוֹצִיא לָאוֹר: שָׁמַעְתִּי בְּאוּמִין מֵאַנַ”שׁ, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה סִיֵּם כָּךְ: “אֲבָל מִי שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת אֶצְלִי הַשְּׁלשָׁה פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, הַיְינוּ: רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, שָׁבוּעוֹת, שַׁבַּת-חֲנֻכָּה, יִנָּצֵל מֵעוֹלַם הַתֹּהוּ”. ה’ יַצִּילֵנוּ אָמֵן.

מ”מ לספר המידות

א-רמ

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רֶמֶז נִפְלָא עַל הַמּוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת אוֹת יִרְאָה ב’ “מִי שֶׁמְקֹרָב אֶל הַזָּקֵן וְסוֹבֵל כַּעֲסוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לְיִרְאָה”, שֶׁהָרֶמֶז בַּפָּסוּק אִיּוֹב ו’ “כִּי ‘חִצֵּי שַׁדַּי’ עִמָּדִי, אֲשֶׁר חֲמָתָם שׁוֹתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנֵי”, “חֲצִי” מִמִּסְפָּר “שַׁדַּי” גִּימַטְרִיָּא “זָקֵן”. (הָרַב מִטְּשֶׁערִין בַּמַּרְאֶה מְקוֹמוֹת לְסֵפֶר הַמִּדּוֹת).

צוואה

א-רמא

זְקֶנְתִּי, אֵשֶׁת הָרַב רַבִּי אַהֲרֹן, הָרַב מִבְּרֶסְלֶב, הָיְתָה אִשָּׁה כְּשֵׁרָה וּצְנוּעָה מְאֹד כַּמְּפֻרְסָם, וּשְׁמָהּ שָׂרָה בַּת הָרַב רַבִּי נִיסָן, וְהוּא הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וְנִכְבָּד מְאֹד וְנִשְׁתַּדֵּךְ עִם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, הַיְנוּ: עִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי חַיִּים מִקְּרַאסְנֶע זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְעִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ מֵחַמֶּעלְנִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְעוֹד כַּדּוֹמֶה. שָׁמַעְתִּי מִמֶּנָּה, שֶׁמְּקוֹר מִשְׁפַּחְתָּהּ הָיָה מֵאוֹסְטְרָא וְאַלִּיק מִגֶּזַע קֹדֶשׁ שֶׁל עֲשִׁירִים וּמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים, וְהָרַב הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה גַּם כֵּן מִמִּשְׁפַּחְתָּהּ וְכֵן הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי לִיבֶּער מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב וְעוֹד כַּמָּה גְּדוֹלִים. וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ הָרַב גְּדַלְיָה מִלִּינִיץ, הִפְלִיג מְאֹד בִּשְׁבַח מִשְׁפַּחְתָּהּ, וְאָמַר, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ וּמַכִּיר בָּהֶם יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים רַבָּנִים גְּדוֹלִים. (צַוָּאַת הָרַב מִטְּשֶׁערִין).

א-רמב

אִמִּי, מָרַת חַיָּה לֵאָה זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִיא בַּת הָרַב חַיִּים מִבְּרֶסְלֶב, וְהָיָה אִישׁ כָּשֵׁר מְאֹד וּמְקֹרָב לְרַבֵּנוּ, רַבִּי נַחְמָן מִבְּרַסְלֶב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְיֵשׁ בָּזֶה סִפּוּרִים הַרְבֵּה וְאֵין כָּאן מְקוֹמָם. וְהָיָה מִתְעַנֶּה שְׁנֵי פְּעָמִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, הַיְינוּ: פָּרָשַׁת “כִּי-תֵצֵא” וּפָרָשַׁת “כִּי-תָבֹא” בִּפְקֻדַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שָׁנִים הַרְבֵּה וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה מְאֹד, וּמֵעִנְיָן הָאַחֲרוֹן וּפְטִירָתוֹ יֵשׁ סִפּוּר נִפְלָא, וְאֵיךְ שֶׁרָאָה רַבֵּנוּ בַּחֲלוֹם וְכוּ’. (שָׁם).

ליקוטים-שיר ידידות

א-רמג

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה לַמְדָּן מֻפְלָג בַּתּוֹרָה, אֵין כָּמוֹהוּ בָּקִי בְּכָל חַדְרֵי הַשַּׁ”ס וּבַפּוֹסְקִים רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים אֵין דֻּגְמָהוּ וּבִפְרָט בְּקִיאוּתוֹ בַּתּוֹסָפוֹת אֵין עֶרְכֵּהוּ כַּאֲשֶׁר כַּמָּה לוֹמְדִים גְּדוֹלִים, עָלָיו הֵעִידוּ, וּבְכָל זֹאת מִן הַחֲסִידוּת הָאֲמִתִּי וּמִלִּמּוּד הַנִּסְתָּר לִבּוֹ לֹא נָטָהוּ. וְעָסַק בַּתּוֹרָה וּבַתְּפִלָּה וַעֲבוֹדָה בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם גֵּאוּת וְגַבְהוּת כְּלָל כָּרָאוּי. (שִׁיר יְדִידוֹת חָרוּז ט”ז).

א-רמד

א-קעב

א-רמה

כַּךְ קִבַּלְנוּ ממוהרנ”ת זַ”ל בְּעֵת הַמַּחְלוֹקֶת שֶׁהָיָה עָלָיו וְהָיוּ אֲנָשִׁים תַּקִּיפִים אֲשֶׁר רָצוּ לִמְסוֹר אֶת הַמִּתְנַגְּדִים מֵחֲמַת שֶׁהֵם מָסְרוּ אוֹתָנוּ, אֲבָל מוהרנ”ת צָעַק עַל זֶה לִכְתּוֹב הַפְּרָאסֶענְיֶעס הַמּוּכְרָחִים רַק לְהַצִּיל אֶת נַפְשֵׁנוּ וּבָזֶה נִיצַל מֵהֶם וְאַחַר כַּךְ הָיוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בְּמַפָּלָתָם מְעַט מְעַט כַּמּוּבָא מִזֶּה כְּבָר בְּסִפְרֵי מוהרנ”ת וּבִפְרַט בְּהַמִּכְתָּבִים הַנִּקְרָא עָלִים לִתְרוּפָה. (שם).

א-רמו

שָׁמַעְתִּי מֵאַנַ”שׁ שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר מוהרנ”ת זַ”ל עַל הַתּוֹרָה ט”ו הַמַּתְחִיל וְנִקְרָא אוֹר הַגָּנוּז בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: “מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעוֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז, מי שרוצה לטעום מרבנו הקדוש – שיהיה לו התבודדות”! – “וֶוער סֶע וִויל פַארְזוּכִין דֶּעם רֶעבְּן, זָאל הָאבְּן הִתְבּוֹדְדוּת”. (שם כו).

אָמַר אַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ שֶׁל הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב זִי”עַ שֶׁרָצוּ אַנַ”שׁ לְהַעְלִים מִמֶּנּוּ וְאָמַר הוּא זַ”ל, אֵיךְ אַתֶּם רוֹצִים לְהַעְלִים מִמֶּנִּי שֶׁכְּבָר יוֹדְעִים מִזֶּה בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל. (שם א).

ליקוטים-כוכבי אור

א-רמז

מֵרַבִּי אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הוּא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, שָׁמַעְתִּי, שֶׁסִּפֵּר מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהֶאֱרִיךְ פַּעַם אַחַת לְדַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה בְּעֹצֶם גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר נִרְאֶה לָעֵינַיִם גַּם בְּהַבְּרִיּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם לְבַד. (הַקְדָּמַת “כּוֹכְבֵי-אוֹר”).

א-רמח

אַדְמוֹ”ר זְצַ”ל אָמַר פַּעַם אַחַת (עַיֵּן “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן רפ”ד) בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “מִמֶּנִּי אֶפְשָׁר לָדַעַת גַּדְלוּת ה’ ” “פוּן מִיר קָאן מֶען וִויסְן גָּאטְ’ס גְּרוֹיסְקַייט”. (שָׁם).

א-רמט

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁיֵּשׁ לַעֲסֹק בְּסִפְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יוֹתֵר מִבְּסִפְרֵי אַדְמוֹ”ר זַצַ”ל בְּעַצְמוֹ, כִּי בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁעוֹבֵר בְּגוּף וּבְנֶפֶשׁ, צָרִיךְ לִהְיוֹת עִקַּר הַלִּמּוּד בְּסִפְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הָיָה בִּיכֹלֶת אַדְמוּ”ר זַצַ”ל לְהוֹרִיד אֶת דְּבָרָיו הַנּוֹרָאִים וּלְעוֹרֵר וּלְחַזֵּק בָּהֶם גַּם אֲנָשִׁים מְגֻשָּׁמִים וּמֻנָּחִים בְּעֹמֶק הַשְּׁאוֹל-תַּחְתִּיּוֹת כָּמוֹנוּ. גַּם כִּי בֶּאֱמֶת כָּל דִּבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, הַכֹּל מֵאַדְמוּ”ר זַצַ”ל מֵעַצְמוֹ, הֵן בְּאִתְגַּלְיָא, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר פַּעַם בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “מִיּוֹם שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, לֹא מִבַּעְיָא דִּבּוּר שֶׁל תּוֹרָה אֵינִי יָכוֹל לוֹמַר רַק הַמֻּשְׁרָשׁ בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הֵן הַכְּתוּבִים, וְהֵן הַבִּלְתִּי כְּתוּבִים, כִּי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל הִרְבָּה לְדַבֵּר וְלָשִׂיחַ עִמּוֹ גַּם כַּמָּה וְכַמָּה דִּבּוּרִים וְשִׂיחוֹת, שֶׁלֹּא הֵבִיא אוֹתָם עַל הַכְּתָב, רַק אֲפִלּוּ דִּבְרֵי צַחוּת בְּעִסְקֵי חֹל, אֵינִי יָכוֹל לוֹמַר רַק הַמֻּשְׁרָשׁ בְּדִבְרֵי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל וְהֵן בְּאִתְכַּסְיָא. (שָׁם).

א-רנ

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר פַּעַם בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֲנִי אֵצֶל אַדְמוּ”ר זַצַ”ל כְּעֵט אֵצֶל הַסּוֹפֵר”. (שָׁם).

א-רנא

בִּשְׁנַת ה’ אֲלָפִים תק”ם נוֹלַד מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְלֵדָתוֹ וְהִתְגַּדְּלוּתוֹ הָיָה בְּנֶעמִירוֹב בְּבֵית אָבִיו הָרַב הַגָּאוֹן הַנִּכְבָּד רַבִּי נַפְתָּלִי הִירְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְנִתְגַּדֵּל אֶצְלוֹ בְּתוֹרָה וּבְעשֶׁר וּבְחָכְמָה, כִּי אָבִיו הַנַּ”ל הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל, וְהָיָה לוֹ עִם עוֹד שְׁנֵי שֻׁתָּפִים גְּדוֹלִים שָׁלשׁ חֲנֻיּוֹת גְּדוֹלוֹת בְּאָדֶעס וּבְבֶּרְדִיצֶ’ב וּבְעִיר מוֹשָׁבוֹ בְּנֶעמִירוֹב וְגַם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מִנְּעוּרָיו בָּקִי וּמֵבִין בְּכָל סְחוֹרוֹתָיו וּבִשְׁאָר עֲסָקָיו. וְחוֹתְנוֹ הָיָה רַב וְאַב-בֵּית-דִּין בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר עַד הַיּוֹם נוֹדָע שְׁמוֹ עַל פְּנֵי תֵבֵל הָרַב הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי דָּוִד צְבִי זְצַ”ל מִמָּאהְלִיב, אֲשֶׁר נָהַג רַבָּנוּת בְּמָאהְלִיב וּבְשַׁארִיגְרַאד וּבִקְרֶעמִינִיץ, וּבְכָל הָעֲיָרוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם, כֻּלָּם סָרוּ לְמִשְׁמַעְתּוֹ. וּבְבוֹא מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּבֵית הַתַּלְמוּד שֶׁל חוֹתְנוֹ הַנַּ”ל, נִתְגַּבֵּר וְעָלָה בַּחֲרִיפוּתוֹ וּבְקִיאוּתוֹ בַּתַּלְמוּד וּבְכָל הַפּוֹסְקִים, רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, כִּשְׁאָר הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. (שָׁם אַנְשֵׁי מוֹהֲרַ”ן א’).

א-רנב

וְהִנֵּה מִימֵי יַלְדוּתוֹ וִימֵי נְעוּרָיו שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִכְסַף לְבָבוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם [כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקַּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה (אָבוֹת א’, י”ז)], וּמִכָּל-שֶׁכֵּן בְּעֵת הִתְקָרְבוּתוֹ אַחַר-כָּךְ לְתַלְמִידֵי הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיוּ עֲדַיִן בָּעוֹלָם, הֲלוֹא הֵמָּה הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי זוּסְיָא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, תַּלְמִיד הָרַב הַמַּגִּיד, וְהָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִיטְשׁוֹב, תַּלְמִיד הָרַב הַמַּגִּיד וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נֶכֶד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְהַצַּדִּיק רַבִּי גְּדַלְיָה מִלִּינִיץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה תַּלְמִיד הָרַב הַמַּגִּיד וְהָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי שָׁלוֹם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִפַּארְבִישְׁטְשׁ נֶכֶד הָרַב הַמַּגִּיד, וּשְׁאָר גְּדוֹלִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּמֵאָז נִתְעוֹרֵר וְנִכְסַף יוֹתֵר לְקִיּוּם הַתּוֹרָה לְעֻבְדָּא וּלְמַעֲשֶׂה [כִּי בַּדָּבָר הַזֶּה נִתְעַלּוּ יוֹתֵר הַצַּדִּיקִים וְהַקְּדוֹשִׁים הַנַּ”ל, שֶׁהָיוּ מִצַּד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְהַמַּגִּיד זַצַ”ל], וּמֵאָז הָיָה הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ וְכִסּוּפָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל וְנִפְלָא מְאֹד. אֲבָל מֵעֹצֶם הִתְגָּרוּת הַכֹּחַ הַמּוֹנֵעַ וְהַמַּדִּיחַ שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה, [“וְכָל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ” (סֻכָּה נ”ב, א’), וּמַנִּיחַ כָּל הָעוֹלָם וְאֵינוֹ מִתְגָּרֶה אֶלָּא בְּתַלְמִידֵי-חֲכָמִים (שָׁם)], עַל-כֵּן עָלָה וְיָרַד בַּעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת מְאֹד בְּכָל עֵת וָעֵת, וְהָיָה קָשֶׁה עָלָיו מְאֹד כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת הֵן בְּתוֹרָה וְהֵן בִּתְפִלָּה וְכַיּוֹצֵא. גַּם הָיָה בַּעַל-מַחֲשָׁבָה גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁזֶּה אֶחָד מֵהָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁמְּעַכְּבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה (רַמְבַּ”ם הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה פֶּרֶק ד’), וְלֹא יָדַע לְכָל הַנַּ”ל שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה מַה לַּעֲשׂוֹת, כִּי כְּבָר בָּחַן וְנָסַע לְכַמָּה צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הָעֵת כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, אֲבָל לֹא הוֹעִילוּ לוֹ כְּלָל לָזֶה, וְלֹא הָיָה לוֹ מֵהֶם שׁוּם תּוֹעֶלֶת מִזֶּה, וְאִם בְּכָל זֹאת הָיָה מְרֻצֶּה לִנְסֹעַ אֲלֵיהֶם, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁאבִיו הָיָה מִצַּד הַמִּתְנַגְּדִים עַל כָּל הַחֶבְרַיָּא קַדִּישָׁא שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַ”ל, וְגַם חוֹתְנוֹ הָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל (עַיֵּן בְּ”לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת”, הִלְכוֹת רִבִּית, הֲלָכָה ה’, בְּאוֹת כ’), כִּי אָז לֹא נִשְׁקַט עֲדַיִן בָּעוֹלָם הַמַּחֲלֹקֶת וְהָרְדִיפוֹת שֶׁרָדְפוּ מְאֹד אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁרָצוּ לְהִתְקָרֵב לְתַלְמִידֵי הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם כָּל זֶה, וּמֵחֲמַת כָּל זֶה הָיָה גַּם לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת מִלִּנְסֹעַ אֲלֵיהֶם, רַק אַף-עַל-פִּי-כֵן, אִם הָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁהֵם מוֹעִילִים לוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לֹא הָיָה מִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מְנִיעָה. (שָׁם ב’).

א-רנג

אַחַר-כָּךְ בַּקַּיִץ שֶׁקֹּדֶם הִתְקָרְבוּת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאַדְמוּ”ר זְצוּקַ”ל, הָיָה בְּדַעַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִקְבֹּעַ דִּירָתוֹ בְּבֶּרְדִיצֶ’ב אוֹ בְּאָדֶעס אוֹדוֹת מִסְחַר הַחֲנֻיּוֹת שֶׁל אָבִיו כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, רַק שֶׁנִּתְעַכֵּב מֵחֲמַת שֶׁהִגִּיעָה לוֹ יְדִיעָה מֵחוֹתְנוֹ רַבִּי דָּוִד צְבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ נֶעמִירוֹב בִּנְסִיעָתוֹ… וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב, שֶׁנִּדְחָה נְסִיעַת חוֹתְנוֹ מִיּוֹם אֶל יוֹם עַד אַחַר רֹאשׁ-חֹדֶשׁ חֶשְׁוָן, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה חִכָּה וְהִמְתִּין עָלָיו בְּנֶעמִירוֹב. וּבְתוֹךְ-כָּךְ סִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנִפְלְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים, שֶׁיָּצָא אַדְמוּ”ר זַצַ”ל לִבְרֶסְלֶב, שֶׁהִיא קְרוֹבָה לְנֶעמִירוֹב, עִיר מוֹשָׁבוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעֶרֶךְ שְׁמוֹנָה-עָשָׂר מִיל (שֶׁקּוֹרִין “וְויֶירְסְט”), [וְכָל זֶה הָיְתָה סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְקָרֵב מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה לֹא יִשָּׁכַח אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד מִדִּבְרֵי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל (עַיֵּן עוֹד “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן”: א’, ב’, קט”ו, שס”ז-שע”א)]. וּמִיָּד כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁאַדְמוּ”ר קָבַע יְשִׁיבָתוֹ בִּבְּרַסְלֶב, נִבְעַר לְבָבוֹ כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁשָּׁכַח וְלֹא הֶעֱלָה עוֹד עַל לְבָבוֹ מִמַּחְשְׁבוֹתָיו וּמִסְחָרָיו הַנַּ”ל, וְתֵכֶף רָצָה לִנְסֹעַ אֵלָיו בַּמְּהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית, כִּי אָבִיו הָיָה אָז בְּבֶּרְדִיצֶ’ב, עַל-כֵּן נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁלְּעֵת-עַתָּה יִסַּע מִיָּד לְפִי שָׁעָה, כִּי כָּעֵת מִמֵּילָא אֵין לוֹ מְנִיעָה גְדוֹלָה מֵחֲמַת שֶׁאבִיו אֵינוֹ בְּבֵיתוֹ, וְאַחַר-כָּךְ, אִם יִרְאֶה וְיֶחֱזֶה שֶׁמְּקַבֵּל מֵאִתּוֹ חָכְמָה וָדַעַת לְהִתְחַזֵּק בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה [שֶׁזֶּה עִקָּר וְכוּ’ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל], וְיִרְאֶה וְיָבִין בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ תּוֹעֶלֶת מֵאִתּוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לֹא יַבִּיט עוֹד אַחַר-כָּךְ עַל שׁוּם מְנִיעָה. וְכֵן הָיָה, שֶׁנָּסַע בְּשָׁבוּעַ זֹאת הוּא וְרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְעוֹד שְׁנֵי אֲנָשִׁים (רַבִּי לִיפֶּע וְרַבִּי זַלְמָן הַקָּטָן) לְאַדְמוּ”ר זְצוּקַ”ל, וּמִיָּד בִּכְנִיסָתָם לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, דִּבֵּר עִמָּהֶם הַרְבֵּה, וּבְתוֹךְ שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה סִפֵּר לָהֶם שָׁלשׁ מַעֲשִׂיּוֹת: (שָׁם ג’).

א-רנד

מַעֲשֶׂה אֶחָד מֵהָרַב מִנֶּאסְכִיז זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה תַּלְמִיד הָרַב הַמַּגִּיד, שֶׁבָּזֶה רִמֵּז לָהֶם שֶׁיִּתְּנוּ מְאֹד אֶת לְבָבָם לְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אֲפִלּוּ בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם וּלְבַל יְדַמּוּ בְּנַפְשָׁם שֶׁעַל-פִּי פָּשׁוּט הוּא מְדַבֵּר אֶת דְּבָרָיו, חָלִילָה (ראה להלן סעיף תריט).

א-רנה

מַעֲשֶׂה שֵׁנִי מֵהָרַב רַבִּי שְׁנֵאוּר זַלְמָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבָּזֶה רִמֵּז עַל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיַּרְבֶּה מְאֹד לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

א-רנו

מַעֲשֶׂה שְׁלִישִׁי מֵהִתְקָרְבוּת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מִיכְל לְהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (לקמן סעיף תרכ”א), שֶׁבָּזֶה כִּוֵּן לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁחָשַׁב אָז, וְנִתְבַּהֵל וְנִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ בְּעֵינָיו כִּי לֹא נֶעְלָם מֵאִתּוֹ גַּם כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו וְרַעְיוֹנוֹתָיו הָעוֹלִים עַל לְבָבוֹ, וּמֵאָז נִמְשְׁכוּ אֵלָיו בְּהִתְקָרְבוּת גָּדוֹל מְאֹד, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הֵבִין מִיָּד, שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ תּוֹעֶלֶת מֵאִתּוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְאַחַר-כָּךְ חָזְרוּ לְבֵיתָם. וְאַחַר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם בָּא אָבִיו שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִבֶּרְדִיצֶ’ב, וּמִסְּתָמָא חָרָה אַפּוֹ עַל זֶה, אֲבָל כְּבָר נֶחְלַט בְּדַעְתּוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְבַל יִשְׁמַע אֵלָיו כְּלָל בַּדָּבָר הַזֶּה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (שָׁם ג).

א-רנז

וְכָל זֶה הָיָה בְּהַשָּׁבוּעַ שֶׁלִּפְנֵי סְלִיחוֹת (כִּי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל יָצָא לִבְרֶסְלֶב בִּימֵי אֱלוּל הַקְּדוֹשִׁים, כַּמְבֹאָר בְּ”חַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן”, סִימָנִים: א’, ע”ח, קט”ו, עַיֵּן שָׁם). וּבְיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל סְלִיחוֹת הִתְחִיל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהָכִין עַצְמוֹ לִנְסֹעַ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כִּי כְּבָר נִתְוַדַּע לוֹ בִּהְיוֹתוֹ בִּבְּרֶסְלֶב מֵהָאַזְהָרָה שֶׁהִזְהִיר מְאֹד אַדְמוּ”ר זַצַ”ל עַל זֶה, וְהָלַךְ וְשָׂכַר לוֹ עֲגָלָה, וְצִוָּה לְבַעַל הָעֲגָלָה שֶׁיִּסַּע חוּץ לָעִיר וְשָׁם יַמְתִּין עָלָיו, וְהוּא הָלַךְ לְבֵיתוֹ לִקַּח מַלְבּוּשָׁיו הַשַּׁיָּכִים לְיוֹם-טוֹב, וְנִתְעוֹרֵר רַעַשׁ גָּדוֹל בְּבֵיתוֹ, וְזוּגָתוֹ הִתְחִילָה לִבְכּוֹת וּלְהִתְאוֹנֵן מְאֹד. וְאָבִיו, מִגֹּדֶל זַעְמוֹ וַחֲרוֹן-אַפּוֹ, לֹא יָדַע כְּלָל מַה לַּעֲשׂוֹת. וְהוּא הָלַךְ בִּזְרִיזוּת וְנָסַע לָאַדְמוּ”ר זַצַ”ל עִם עוֹד אֵיזֶה אֲנָשִׁים, וְהָיָה אֶצְלוֹ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים, וְגַם אַחַר-כָּךְ בְּכָל הָעֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְשׁוּבָה, וּבְאֵלּוּ הָעֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְשׁוּבָה נִכְנַס פַּעַם אַחַת לְבַדּוֹ אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְסִפֵּר לְפָנָיו אֶת כָּל לִבּוֹ, וְצִוָּה אָז עָלָיו אַדְמוּ”ר זַצַ”ל כַּמָּה הַנְהָגוֹת (עַיֵּן בְּשִׂיחוֹת-הָרַ”ן, בְּאוֹת קפ”ה; וְעַיֵּן עוֹד בְּ”חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָנִים: תצ”א-תצ”ב, וּבְהַשְׁמָטָה שֶׁעָלֶיהָ), וְאַחַר-כָּךְ יָצָא עִמּוֹ מֵהַבַּיִת וְהָלַךְ עִמּוֹ בַּחוּץ אָנֶה וָאָנָה אֵצֶל בֵּית-הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל דְּשָׁם, וְדִבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה דְבָרִים הַמְּשִׁיבִין אֶת הַנֶּפֶשׁ וְהֶחֱיָה אוֹתוֹ מְאֹד, וּבְאֶמְצַע הַשִּׂיחָה לְקָחוֹ אַדְמוּ”ר זַצַ”ל בְּיָדָיו הַקְּדוֹשׁוֹת סְבִיב כְּתֵפָיו, וְעָנָה וְאָמַר לוֹ בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: “וּבִכְלָל, טוֹב מְאֹד שֶמְּשִׂיחִין אֶת הַלֵּב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁמְּשִׂיחִין אֶת הַכֹּל לִפְנֵי יְדִיד טוֹב אֲמִתִּי,” “אִין וַוייטֶער סֶע זֵייעֶר גִיט אַז מֶע רֶעט זִיךְ אוֹיס דָּאס הַארְץ פַאר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ: אַזוֹי וִויא מֶע רֶעט זִיךְ אוֹיס פַאר אֵיין אֱמֶת’ן גִּיטְן פְרַיינְד”. וּמִיָּד נִכְנְסוּ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים בִּלְבָבוֹ כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת מַמָּשׁ, וְהֵבִין תֵּכֶף שֶׁעַל-יְדֵי עֵצָה זֹאת, בְּוַדַּאי יִהְיֶה נַעֲשֶׂה אִישׁ כָּשֵׁר כָּרָאוּי כִּי כָל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת, שֶׁיְּסַבֵּב הַבַּעַל-דָּבָר בְּדַעְתּוֹ וְכָל מִינֵי מְנִיעוֹת שֶׁיִּמְנְעֵהוּ כֻּלָּם יְסַפֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים עַל כָּל דָּבָר, שֶׁיַּעַזְרוֹ לִהְיוֹת כָּרָאוּי לָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְעַל-יְדֵי אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים קֵרְבוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִתְקָרְבוּת גְּדוֹלָה מְאֹד. (שָׁם ד’).

א-רנח

וּמִיָּד בַּהֲלִיכָתוֹ מֵאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, נִכְנַס לַבֵּית-הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל הַנַּ”ל, שֶׁלֹּא הָיָה אָז שָׁם שׁוּם אָדָם, וְהִתְחִיל לְקַיֵּם זֹאת. וְאַחַר יוֹם-כִּפּוּר נָסַע לְבֵיתוֹ וְהִתְחִיל לִכְסֹף מְאֹד שֶׁיְּקַיֵּם זֹאת כָּרָאוּי, [כְּפִי אֲשֶׁר נִכְסַף לְבָבוֹ לְפָרֵשׁ הֵיטֵב כָּל שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת מִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְלִקְרֹא וְלִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעֹמֶק הַלֵּב עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָטִיּוּת, וּלְקַיֵּם “מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה’ “] (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן כ”ה). וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים בְּעִנְיָן זֶה, כִּי בִּפְנֵי אֲנָשִׁים אִי-אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְחֶדֶר מְסֻגָּר בְּבֵית אָבִיו גַּם-כֵּן לֹא הָיָה לוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם מָצָא לִפְעָמִים אֵיזֶה מָקוֹם מְיֻחָד, הָיָה לוֹ יִסּוּרִים וּבִלְבּוּלִים, כִּי בְּאֶמְצַע נִסְתַּבֵּב עַל-פִּי-רֹב, שֶׁפִּתְאוֹם נִכְנַס אֵיזֶה אִישׁ, וְהָיָה לוֹ בִּלְבּוּלִים גְּדוֹלִים מִזֶּה וְלֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת, וְנִתְיַעֵץ בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהַמָּקוֹם הַמֻּבְחָר לְפָנָיו לְקַיֵּם זֹאת כָּרָאוּי הוּא רַק מִחוּץ לָעִיר, כִּי שָׁם יִהְיֶה בִּיכָלְתּוֹ לִמְצֹא מָקוֹם פָּנוּי וּמֻצְנָע שֶׁאֵין הוֹלְכִים שָׁם בְּנֵי-אָדָם, וְשָׁם יִהְיֶה בִּיכָלְתּוֹ לְפָרֵשׁ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כֹּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל וְלִצְעֹק כְּכָל חֶפְצוֹ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם בִּלְבּוּל מִשּׁוּם דָּבָר אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁנִּתְיָרֵא מְאֹד, שֶׁגַּם בָּזֶה יִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר כִּי הֲלֹא אִם יִרְאוּהוּ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִחוּץ לָעִיר, תִּהְיֶה תְּמִיהָה גְדוֹלָה, כִּי הֲלֹא יָדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי עִירוֹ, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם עֵסֶק מִחוּץ לָעִיר, וְהוּא הָיָה מִמֻּבְחֲרֵי בְּנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁבָּעִיר, בְּתוֹרָה, בְּעשֶׁר, בְּחָכְמָה וּבְיִחוּס, וְאִישׁ כָּזֶה כְּשֶׁיִּרְאוּהוּ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִחוּץ לָעִיר, יִתְמְהוּ וְיִשְׁאֲלוּ זֶה לָזֶה, וּבְוַדַּאי יִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר. וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב שֵׁנִית בְּרַעְיוֹנוֹתָיו מַה לַּעֲשׂוֹת, וְנִסְכְּמָה עֲצָתוֹ, שֶׁהַזְּמַן הַמֻּבְחָר לָזֶה הוּא הַלַּיְלָה, כִּי בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, בְּעֵת שֶׁבְּנֵי-אָדָם יְשֵׁנִים, אָז יֵצֵא לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה בִּמְקוֹמוֹ אֲשֶׁר יִבְחַר לוֹ שָׁם, וְלֹא יֵדַע מִזֶּה שׁוּם אָדָם כִּי בְּבֵיתוֹ יִסְבְּרוּ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ כְּדַרְכּוֹ מִקֹּדֶם. וְכֵן עָשָׂה וְקִיֵּם, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן נִתְוַדַּע זֹאת אַחַר-כָּךְ לִקְצָת בְּנֵי הַנְּעוּרִים, אֲבָל לֹא פִרְסְמוּ זֹאת, כִּי הֵבִינוּ שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ בָּזֶה. וְגַם כְּשֶׁהָיָה בִּבְּרֶסְלֶב אֵצֶל אַדְמוּ”ר זַצַ”ל עָשָׂה כָּזֹאת כַּמָּה פְּעָמִים. (שָׁם ה’).

א-רנט

וְלִבּוֹ הָיָה בּוֹעֵר מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל תְּפִלָּתוֹ וְלִמּוּדוֹ הָיָה בְּהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה מְאֹד אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר. וּבְכָל עֵת וָעֵת שֶׁהָיָה צַר לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הָיָה נוֹסֵעַ לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, וְהוּא הִרְבָּה מְאֹד בִּדְבָרָיו הַנְּעִימִים לְעוֹרְרוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ וּלְחַזְּקוֹ בְּכָל מִינֵי חִזּוּק, וְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל דִּבֵּר עִמּוֹ שֶׁיִּקַּח לְעַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, אֲפִלּוּ אִם יִצְטָרֵךְ, חַס וְשָׁלוֹם, לְהַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים. וְכָל זֶה וְיוֹתֵר מִזֶּה יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ, אוּלַי יִזְכֶּה לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר רַק זֹאת יִשָּׁאֵר לְהָאָדָם לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, כִּי אֵין שׁוּם יִתְרוֹן מִכָּל הֶעָמָל וְהַטִּרְחָה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹבֶרֶת וּפוֹרַחַת כְּהֶרֶף-עַיִן, וּפִתְאֹם נִלְכָּדִים בִּמְצוֹדָה רָעָה אֲשֶׁר אֵין גַּם אֶחָד שֶׁיִּמָּלֵט מִזֶּה, וּבְהֶכְרֵחַ לְהִתְבַּלּוֹת בֶּעָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְכַמּוּבָא מִזֶּה בִּסְפָרָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, (“לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” נ”ד, ב’; “סֵפֶר הַמִּדּוֹת” אוֹת יִרְאָה ל”ד). שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְכֵן עָשָׂה וְקִיֵּם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְרָצָה לִפְרשׁ אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וּלְבַלּוֹת כָּל יָמָיו בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְכָל אוֹהֲבָיו וּמְיֻדָּעָיו הִרְבּוּ לְדַבֵּר עָלָיו עַל שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְעַל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו לְהִשְׁתַּדֵּל בְּעִסְקֵי פַּרְנָסָה כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. וְהוּא לֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי כְּלָל אֲפִלּוּ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵיהֶם, וּמִכָּל-שֶׁכֵּן וְכָל-שֶׁכֵּן לְהָשִׁיב לָהֶם עַל זֶה. (שָׁם ו’).

א-רס

וְכִרְאוֹת אָבִיו אֶת כָּל זֶה, הִרְבָּה לִקְצֹף עָלָיו מְאֹד וְהָלַךְ וְגֵרְשׁוֹ מִבֵּיתוֹ, וְהַמָּעוֹת שֶׁלּוֹ בְּעֶרֶךְ שְׁנֵי אֲלָפִים רוּבַּל-כֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ וְלֹא רָצָה לִתְּנָם לוֹ, וְהֻכְרַח לֶאֱכֹל אֵצֶל זְקֵנוֹ, חוּץ מִשְּׁאָר מִינֵי מְרִירוּת שֶׁעָבַר עָלָיו בְּאוֹתָהּ הָעֵת, וְהוּא לֹא הֵסֵב אֶת פָּנָיו גַּם מִזֶּה וְהִרְבָּה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּהַתְמָדָה גְדוֹלָה, וְגַם שָׁקַד בְּכָל עֵת עַל דַּלְתֵי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וְלִפְעָמִים נִתְפַּיֵּס אֵלָיו אָבִיו קְצָת, וְהוּא הֻכְרַח לְהַבְטִיחַ לוֹ שֶׁלֹּא יַרְבֶּה עַל-כָּל-פָּנִים בִּנְסִיעָתוֹ לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, אֲבָל מִגֹּדֶל מוֹקֵד לְבָבוֹ, לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהִתְאַפֵּק בְּשׁוּם אֹפֶן, וְהֻכְרַח לַעֲבֹר עַל הַבְטָחָתוֹ וְלִנְסֹעַ שֵׁנִית כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (שָׁם ז’).

א-רסא

וּבְסוֹף אוֹתוֹ הַחֹרֶף נָסַע לְמֶדְוֶדִיבְקֶה כַּמּוּבָא בִּ”ימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ” סִימָן ג’., כִּי שָׁם הָיָה אַדְמוּ”ר זַצַ”ל בָּעֵת הַהִיא, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהִיא דֶרֶךְ רְחוֹקָה מִנֶּעמִירוֹב, וְהָיָה לוֹ עַל זֹאת הַנְּסִיעָה מְנִיעוֹת רַבּוֹת וּגְדוֹלוֹת, אֲשֶׁר אִי-אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל בִּכְתָב, וְהוּא הִתְגַּבֵּר עַל כֻּלָּם וְיָשַׁב שָׁם אֵצֶל אַדְמוּ”ר זַצַ”ל כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, עַד שֶׁחָזַר אַדְמוּ”ר זַצַ”ל לְבֵיתוֹ, כַּמּוּבָא כָּל זֶה בִּ”ימֵי-מוֹהַרְנַ”תְּ”, עַיֵּן שָׁם. (שָׁם ח’).

א-רסב

אַחַר-כָּךְ בִּימֵי הַקַּיִץ, כְּשֶׁרָאוּ אֶת אֹמֶץ לְבָבוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמָנְעוֹ מִזֶּה בְּשׁוּם אֹפֶן, הִתְחִיל אָבִיו מֵחָדָשׁ לְהִתְפַּיֵּס קְצָת וְאָמַר שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ אֶת כָּל מְעוֹתָיו, וְעִם-כָּל-זֶה גֵּרָה עָלָיו אֶת שְׁאָר בְּנֵי-בֵיתוֹ שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ מֵחָדָשׁ לְהִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ, וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הֲלוֹא זֶה כַּמָּה שָׁנִים שֶׁאתָּה סָמוּךְ עַל שֻׁלְחַן אָבִיךָ (כִּי אָז כְּבָר הָיָה בְּעֶרֶךְ עֶשֶׂר שָׁנִים מִיּוֹם חֲתֻנָּתוֹ), וְעַתָּה מָתַי תַּעֲשֶׂה גַּם אַתָּה לְבֵיתֶךָ? וּמַדּוּעַ לֹא תְרַחֵם עָלֶיךָ וְעַל בָּנֶיךָ? (וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ). וְהֵן אָמְנָם כִּי אָנוּ יוֹדְעִים מֵאֹמֶץ לְבָבְךָ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, עַד שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְךָ לְהִתְפָּרֵד מִזֶּה בְּשׁוּם אֹפֶן, אֲבָל אֵין אָנוּ אוֹמְרִים לְךָ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁתִּתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי מֵהַלִּמּוּד, רַק עֲצָתֵנוּ שֶׁנַּשְׂכִּיר לְךָ חֲנוּת, וְזוּגָתְךָ תֵּשֵׁב כָּל הַיּוֹם בַּחֲנוּת, וְאַתָּה לֹא יִהְיֶה לְךָ שׁוּם עֵסֶק בָּזֶה אֲבָל עַל-כָּל-פָּנִים דָּבָר אֶחָד אַתָּה מֻכְרָח לְהַבְטִיחַ לָנוּ, הַיְנוּ: שֶׁתִּסַּע לְבֶּרְדִיצֶ’ב עֲבוּר קְנִיַּת הַסְּחוֹרָה, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁתִּהְיֶה מֻכְרָח לְהִתְבַּטֵּל בָּזֶה לִפְעָמִים אֵיזֶה יָמִים אֲבָל לְעֻמַּת זֶה לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכָל אֹרֶךְ הַזְּמַן שֶׁבֵּינְתַיִם לֹא שׁוּם בִּלְבּוּל מִשּׁוּם אָדָם וְלֹא שׁוּם בִּטּוּל מִשּׁוּם דָּבָר, וְיִהְיֶה בִּיכָלְתְּךָ לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כִּרְצוֹנְךָ וְאַוַּת נַפְשְׁךָ בְּלִי שׁוּם מְנִיעָה. כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה דִּבְּרוּ עַל לְבָבוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, וְהוּא לֹא חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ גַּם בָּזֶה, וְגַם לֹא יָדְעוּ לִמְצֹא אֵיזֶה עֵת וּזְמַן לְהִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ הַרְבֵּה בָּזֶה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּל הַיּוֹם יָשַׁב בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ, וּכְשֶׁבָּא לֶאֱכֹל נִזְהַר מְאֹד לִבְלִי לְהִתְמַהְמֵהַּ יוֹתֵר מֵהַהֶכְרֵחַ אֲפִלּוּ כְּרֶגַע, וְזֵרַז עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַזְּרִיזוּת לָשׁוּב לְלִמּוּדוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ. וְנִתְיַעֲצוּ בְּנֵי-בֵּיתוֹ לִשְׁלֹחַ אֵלָיו לְהַבֵּית-מִדְרָשׁ אֶת אֲחִי אָבִיו שֶׁהָיָה אִישׁ פָּנוּי קְצָת, וְשָׁלְחוּ אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּלֵךְ אֵלָיו לְהַבֵּית-מִדְרָשׁ כְּדֵי לִטְעֹן עִמּוֹ עַל זֶה, וּבְרֹב טַעֲנָתָם עִמּוֹ חָזְקוּ עָלָיו דִּבְרֵיהֶם, וְהֻכְרַח לְהַבְטִיחָם עַל זֹאת, אֲבָל הִתְנָה עִמָּם שֶׁעַל-כָּל-פָּנִים לֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם עֵסֶק אַחֵר זוּלַת הַנְּסִיעָה, כִּי הֵם בְּעַצְמָם יִשְׂכְּרוּ לוֹ עֲגָלָה וְיָכִינוּ לוֹ כָּל צָרְכֵי הַנְּסִיעָה, וְהוּא לֹא יִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה, רַק הַנְּסִיעָה וּקְנִיַּת הַסְּחוֹרָה לְבַד. (שָׁם ט’).

א-רסג

וְגַם עַל זֹאת דָּוָה לִבּוֹ מְאֹד, וְנַפְשׁוֹ הָיְתָה מָרָה לוֹ עַל כָּל זֶה בְּלִי שִׁעוּר, כִּי כְּפִי שֶׁנִּקְבַּע בִּלְבָבוֹ זִכְרוֹן יוֹם הַמִּיתָה וְיוֹם הַקְּבוּרָה שֶׁמּוּכָנִים וְעוֹמְדִים לָזֶה בְּכָל עֵת וָרֶגַע, וְכָל הַיָּמִים שֶׁל הָאָדָם הֵם מְנוּיִים וּסְפוּרִים וּקְצוּבִים בְּמִסְפָּר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל שָׁעָה שֶׁיִּתְבַּטֵּל בִּקְנִיַּת הַסְּחוֹרָה, הִיא אֲבֵדָה נִצְחִית… אֲבֵדָה שֶׁאינָהּ חוֹזֶרֶת, אֲבֵדָה וְהֶפְסֵד-רֶוַח נִפְלָא וְנוֹרָא… עַיִן לֹא רָאֲתָה וְכוּ’, שֶׁהָיָה מַרְוִיחַ בְּהַשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן נִסְתַּפֵּק מְאֹד וְלֹא יָדַע לָתֵת עֵצָה בְּנַפְשׁוֹ אִם לְהִתְעַקֵּשׁ עִמָּהֶם גַּם בָּזֶה, כִּי כְבָר הִכְנִיסוּ דִּבְרֵיהֶם בְּדַעְתּוֹ, שֶׁיִּסְתַּפֵּק: אוּלַי כָּךְ הוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּעֲסֹק קְצָת בְּמַשָּׂא-וּמַתָּן, וְגַם זֶה נֶחְשָׁב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת ל”ה, ב’): “הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְלֹא עָלְתָה”, [כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל לִמְשֹׁךְ לֵב הָאָדָם, הֵן לְטוֹב, הֵן לְהִפּוּךְ, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמּוּבָא מִזֶּה בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (“לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” סִימָנִים: מ”ג, ס”ג, ע”ח: ח”ב צ”ו; “שִׂיחוֹת הָרַ”ן” רל”ז)]. עַל-כֵּן נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ בַּלַּיְלָה שֶׁקֹּדֶם נְסִיעָתוֹ, שֶׁלְּעֵת-עַתָּה יֵלֵךְ גַּם עַכְשָׁו אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר לוֹ מִחוּץ לָעִיר, וּכְצֵאתוֹ אֶת הָעִיר יִפְרֹשׂ אֶת כַּפָּיו לְפָנָיו בִּבְכִי וְתַחֲנוּנִים מֵעֹמֶק הַלֵּב, אוּלַי יָחוּס וִירַחֵם עָלָיו לְהַנְחוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְבִלְתִּי יָסוּר מֵרְצוֹנוֹ יָמִין וּשְׂמֹאל, חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן עָשָׂה, שֶׁהָלַךְ וְנִתְמַהְמַהּ שָׁם עַד שֶׁהֵאִיר הַשַּׁחַר, וּמִשָּׁם הָלַךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְלָמַד קְצָת, וְאַחַר-כָּךְ הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת-שַׁחֲרִית, וְאַחַר תְּפִלָּתוֹ נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁקֹּדֶם נְסִיעָתוֹ לְבֶּרְדִיצֶ’ב יִסַּע מִקֹּדֶם לִבְּרֶסְלֶב לְקַבֵּל רְשׁוּת מֵאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי יָדַע שֶׁדֶּרֶךְ הַבַּעַל-עֲגָלָה הַנּוֹסֵעַ לְבֶּרְדִיצֶ’ב לְבַל יָשִׂים לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו עַד לִפְנוֹת עֶרֶב, וְאָז הַיָּמִים הַסְּמוּכִים לִתְקוּפַת תַּמּוּז, שֶׁהַיָּמִים אֲרֻכִּים מְאֹד, וּמִנֶּעמִירוֹב לִבְּרֶסְלֶב שְׁמוֹנָה-עָשָׂר מִיל (וֶוערְסְט), וְיִהְיֶה עוֹד בְּאֶפְשָׁרוּת לִסַּע וְלַחֲזֹר קֹדֶם נְסִיעָתוֹ. וְאַף שֶׁלְּפִי שָׁעָה לֹא נִמְצָא לוֹ עֲגָלָה לִנְסֹעַ לְשָׁם, אֲבָל מִגֹּדֶל תְּשׁוּקָתוֹ הִתְחִיל לֵילֵךְ לְשָׁם בְּרַגְלָיו (עַיֵּן עוֹד “יְמֵי מוֹהַרְנַ”תְּ” סִימָן כ’), וְאַגַּב אֹרְחָא עָסַק גַּם בִּצְעָקָה וּתְפִלָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (עַיֵּן לְקַמָּן בְּאוֹת ט”ו), וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִזְמִין לוֹ עֲגָלָה בְּדֶּרֶךְ הֲלִיכָתוֹ, וְנָסַע וּבָא לִבְּרֶסְלֶב. וּבְבוֹאוֹ לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל הִתְחִיל לְדַבֵּר וְלָשִׂיחַ עִמּוֹ כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד, וּבְתוֹךְ שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה יָצָא עִמּוֹ לַחוּץ, וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ עַד שֶׁבָּאוּ עַל הָהָר אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְהַנַּחַל הָעוֹבֵר שָׁם סָמוּךְ לְבֵיתוֹ, וְנִכְנַס עִמּוֹ בְּשִׂיחָה אֲרֻכָּה מְאֹד. (שָׁם י’).

א-רסד

וְאָז דִּבֵּר עִמּוֹ הָעִנְיָן הַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי-א’, סִימָן נ”ב, עַל אוֹדוֹת הַטּוֹעִים הָאוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָם הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת וְכוּ’, אַךְ מֵאַיִן נִמְשָׁךְ הַטָּעוּת? וְכוּ’, דַּע שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת עַתָּה שֶׁכְּבָר נֶאֶצְלוּ וְנִמְשְׁכוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, עַתָּה בְּוַדַּאי הָעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת מְחֻיָּב הַמְּצִיאוּת וְכוּ’, אַךְ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, כְּשֶׁנֶּאֶצְלוּ הָיוּ הֵם בְּעַצְמָן עִם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בָּהֶם, הַכֹּל הָיָה אֶפְשָׁרִי הַמְּצִיאוּת, כִּי הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהַאֲצִילָם וּלְבָרְאָם אוֹ שֶׁלֹּא לְבָרְאָם; אַךְ תֵּכֶף שֶׁנִּתְרַצָּה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהַאֲצִיל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲזַי הָיָה כָּל הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, כִּי מֵאַחַר שֶׁנֶּאֶצְלוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲזַי כִּבְיָכוֹל הוּא מְחֻיָּב לְהַמְצִיא הָעוֹלָם, כִּי עַל מְנָת כֵּן נֶאֶצְלוּ נִשְׁמָתָן, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת יִבָּרְאוּ בִּשְׁבִילָם, וְהֵם יִמְשְׁלוּ בַּכֹּל, וּמִזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל וְנִמְשַׁךְ הַשְּׁטוּת וְכוּ’, אֲבָל בֶּאֱמֶת רַק הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ לְבַד הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת וְכוּ’. וְעִקַּר הַכַּוָּנָה שֶׁבָּרָא כָּל הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, הָיָה כְּדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְשֶׁיַּחְזְרוּ וְיִדָּבְקוּ בְּשָׁרְשָׁן, דְּהַיְנוּ: שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִכָּלְלוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת וְכוּ’, וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה מְחֻיָּב הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל לִבְרֹא וּלְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָמוֹת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְעַל-כֵּן אָז דַּיְקָא כְּשֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, נִכְלָל הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת וְכוּ’, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, הֵם חוֹזְרִין וְנִכְלָלִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, וְאָז נִכְלָלִין עִמָּהֶם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בְּנַפְשׁוֹ בְּחִיּוּב הַמְּצִיאוּת; אַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ: לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, זֶה אִי-אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי-אִם עַל-יְדֵי בִּטּוּל, שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִי-אֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּל כִּי-אִם עַל-יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹדֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא זוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ, וּלְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ; אַךְ עִקַּר הִתְבּוֹדְדוּת הוּא בַּלַּיְלָה, בְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם פָּנוּי מִטִּרְדַּת הָעוֹלָם-הַזֶּה, כִּי בַּיּוֹם וְכוּ’; וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ טָרוּד, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָם טְרוּדִים אָז וְכוּ’, עַל-יְדֵי-זֶה קָשֶׁה אָז לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּל; וְגַם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּמָקוֹם מְיֻחָד, דְּהַיְנוּ חוּץ מֵהָעִיר בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְכוּ’, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים שָׁם בְּנֵי-אָדָם בַּיּוֹם הָרוֹדְפִים אַחַר הָעוֹלָם-הַזֶּה, אַף-עַל-פִּי שֶׁכָּעֵת אֵינָם הוֹלְכִים שָׁם הוּא מְבַלְבֵּל גַּם-כֵּן הַהִתְבּוֹדְדוּת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיֵּלֵךְ לְבַדּוֹ בַּלַּיְלָה בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם בְּנֵי-אָדָם, וְשָׁם יֵלֵךְ וְיִתְבּוֹדֵד וִיפַנֶּה לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ מִכָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם-הַזֶּה וִיבַטֵּל הַכֹּל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת בִּטּוּל בֶּאֱמֶת וְכוּ’ וְכוּ’, וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכֶה לְבִטּוּל בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי נִכְלָל נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ: בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, אֲזַי נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם עִם נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בּוֹ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה כָּל הָעוֹלָם עַל-יָדוֹ בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (שָׁם י”א).

א-רסה

אַחַר-כָּךְ עָנָה וְאָמַר לוֹ: זֶה פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת ג, ד), “הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וּמְפַנֶּה לִבּוֹ [מִכָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה] לְבַטָּלָה [לִזְכּוֹת לַבִּטּוּל הַנַּ”ל] – הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ”, שֶׁנִּתְהַוֶּה וְנַעֲשֶׂה מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת עִם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בְּנַפְשׁוֹ. וּמֵעֹצֶם מְתִיקוּת הַרְגָּשׁוֹת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּדְבָרָיו הַנְּעִימִים הָאֵלֶּה, נִתְבַּטֵּל מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ, וַיִּזְעַק בְּקוֹלוֹ וַיֹּאמַר: אֲהָהּ! [גִּיוַואלְד!], אָרוּצָה נָּא בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת וְאֶצְעַק: אֲהָהּ! מַה הֵם חוֹשְׁבִים לְנַפְשָׁם! וּמִגֹּדֶל תַּבְעֵרַת לְבָבוֹ עַד שֶׁמַּמָּשׁ יָצָא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי, רָצָה בֶּאֱמֶת לָרוּץ וְלִצְעֹק כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וּמִיָּד חָטַף אוֹתוֹ אַדְמוֹ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּבִגְדּוֹ, וְעָנָה וְאָמַר לוֹ: “עֲמֹד! כִּי לֹא תִּפְעַל כְּלָל” – “שְׁטֵייא, דִי וֶועסְט נִישְׁט פּוֹעֵלִין” ! . (שָׁם י”ב).

א-רסו

אַחַר-כָּךְ קִבֵּל רְשׁוּת מֵאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְנָסַע לְבֵיתוֹ לְבֶּרְדִיצֶ’ב עֲבוּר קְנִיַּת הַסְּחוֹרָה, וְנַפְשׁוֹ נָקְטָה בְּחַיָּיו מֵרֹב מְרִירוּת לְבָבוֹ עַל שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ קְצָת מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל-כֵּן מִיָּד בְּשׁוּבוֹ מִשָּׁם עִם הַסְּחוֹרָה לְנֶעמִירוֹב, עַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְפָרֵשׁ וּלְהוֹדִיעַ לְזוּגָתוֹ הַמִּקָּח מִכָּל מִין וָמִין, הָלַךְ בִּמְרוּצָה לְהַבֵּית-מִדְרָשׁ לָשׁוּב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהִיא הָיְתָה בַּת אַב-בֵּית-דִּין רַבִּי דָּוִד צְבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּמִיָּמֶיהָ לֹא נִסְּתָה כְּלָל אֲפִלּוּ לֵישֵׁב בַּחֲנוּת כָּל הַיּוֹם, וּמִכָּל-שֶׁכֵּן לֵידַע מֵרְשִׁימַת הַ”צֶעטְלִיךְ” (פִּתְקָאוֹת-חֶשְׁבּוֹנוֹת), כָּל פְּרָטֵי מִקַּח הַסְּחוֹרָה, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתָהּ. וּכְשֶׁנִּכְנַס אֶצְלָהּ אֵיזֶה קוֹנֶה, הֻכְרְחָה לָרוּץ אֵלָיו אֶל הַבֵּית-מִדְרָשׁ לִשְׁאֹל מֵאִתּוֹ הַמִּקָּח. עַד שֶׁרָאוּ כָּל בְּנֵי-בֵיתוֹ שֶׁגַּם זוֹ אֵינוֹ עֵצָה טוֹבָה, וּמָחֲלוּ לוֹ גַּם עַל זֶה, וְהִשְׁתַּדְּלוּ אַחַר-כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה גַּם קְנִיַּת הַסְּחוֹרָה עַל-יְדֵי אִישׁ אַחֵר, וְזוּגָתוֹ קִבְּלָה עַל עַצְמָהּ כָּל טִרְדַּת הַחֲנוּת מִבֹּקֶר וְעַד עָרֶב. (שָׁם י”ג).

א-רסז

וּבִרְבוֹת הָעִתִּים וְהַיָּמִים נִתְמַעֵט אֶצְלוֹ הַרְבֵּה מֵהַמָּעוֹת שֶׁלּוֹ, כִּי רֶוַח הַחֲנוּת הָיָה מוּעָט מְאֹד, וְגַם כְּבָר הָיָה נִזּוֹן עַל שֻׁלְחָנוֹ עוֹד מִימֵי הַקַּיִץ הַנַּ”ל, וְזוּגָתוֹ כְּבָר הֻרְגְּלָה לְהִתְנַהֵג כְּדֶרֶךְ הָעֲשִׁירִים, וּכְמוֹ שֶׁרָאֲתָה מֵעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ וְחוֹתְנָהּ, וּמֵחֲמַת כָּל זֶה נֶחְסַר אֶצְלוֹ הַרְבֵּה מְאֹד מֵהַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ, וְהִיא הִתְחִילָה מֵחָדָשׁ לְהַרְבּוֹת דְּבָרֶיהָ כְּנֶגְדּוֹ עַל שֶׁפָּנָה אֶת עָרְפּוֹ כָּל-כָּךְ מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא כְּנֶגֶד זֶה הִתְחִיל מֵחָדָשׁ לֶאֱטֹם אָזְנוֹ מִדְּבָרֶיהָ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. פַּעַם אַחַת בָּא לְבֵיתוֹ קֹדֶם סְעֻדַּת הָעֶרֶב, וְהֶעְתִּירָה עָלָיו בִּדְבָרֶיהָ עַד שֶׁנֶּחְלַשׁ דַּעְתּוֹ מְאֹד, כִּי הִרְבְּתָה לְסַפֵּר לוֹ מֵעֹצֶם דָּחְקָהּ, שֶׁכְּבָר הִיא חַיֶּבֶת קְצָת מָמוֹן לַאֲחֵרִים בְּעַד צָרְכֵי הַבַּיִת, כִּי רֶוַח הַחֲנוּת מוּעָט מְאֹד וְהַהוֹצָאָה מְרֻבָּה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, עַד שֶׁנִּתְמַרְמֵר מְאֹד מִדְּבָרֶיהָ וְנִכְנַס בְּכֹבֶד-רֹאשׁ לְחֶדֶר אַחֵר וְיָשַׁב שָׁם וְעָנָה וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם, הֲלוֹא קֹדֶם שֶׁנַּעֲשִׂין אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, מֻכְרָח הַדָּבָר לְהִתְמַהְמֵהַּ הַרְבֵּה לְעֵת-עַתָּה תֵּן לִי פַּרְנָסָה וְסִפֵּר שֶׁאז נִתְקַיֵּם אֶצְלוֹ מַה שֶּׁכָּתוּב, יְשַׁעְיָה ס”ה, כ”ד: “וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה”, כִּי עוֹד טֶרֶם דִּבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִקְדִּים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ וְהִזְמִין לוֹ מָקוֹם לְהִתְפַּרְנֵס בְּלִי שׁוּם עֵסֶק, כִּי בְּשָׁעָה זֹאת נִתְוַעֵד אָבִיו עִם שֻׁתְּפֵי הַחֲנוּת אֲשֶׁר לוֹ, וּבְחֶמְלַת ה’ עָלָיו נִכְמְרוּ רַחֲמֵיהֶם מְאֹד עַל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהִרְבּוּ לְהוֹכִיחַ אֶת אָבִיו עַל שֶׁפָּנָה אֶת עָרְפּוֹ מִבֵּן יָקָר וְנֶחְמָד כָּזֶה, וְהוּא תֵּרֵץ אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר: “מַה לִּי לַעֲשׂוֹת? הֲלוֹא כְּבָר הֶחֱזַקְתִּיו עַל שֻׁלְחָנִי כַּמָּה שָׁנִים, וּכְבָר עָזַרְתִּי לוֹ קְצָת בִּמְעוֹתַי גַּם אַחַר-כָּךְ וּמָה אֵפוֹא אֶעֱשֶׂה לוֹ יוֹתֵר אַחֲרֵי אֲשֶׁר יֵשׁ לִי עוֹד בָּנִים קְטַנִּים הַמֻּטָּלִים עָלָי וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וְנָתְנוּ לוֹ הַשֻּׁתָּפִים עֵצָה, שֶׁיִּקַּח אֶת כָּל שְׁאֵרִית הַסְּחוֹרָה שֶׁבַּחֲנוּת שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְיֶאֱמֹד אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ, וִישַׁתֵּף אוֹתָהּ בְּתוֹךְ סְחוֹרוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר בַּחֲנוּת הַמְשֻׁתֶּפֶת שֶׁהָיָה לָהֶם בְּאָדֶעס, וּמִמַּה שֶּׁיַּעֲלֶה חֵלֶק הָרֶוַח מִמְּעוֹתָיו חוּץ מַה שֶּׁיִּוָּתֵר קְצָת נֶגְדּוֹ, יִהְיֶה לוֹ מִמַּה לְהִתְפַּרְנֵס. וּמִיָּד שָׁלַח אָבִיו לִקְרֹא לוֹ לְהוֹדִיעוֹ מִזֶּה, וְכֵן עָשָׂה, וְנִשְׁתַּהָה הַדָּבָר אֵיזֶה שָׁנִים עַד אַחַר הִסְתַּלְּקוּת אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהִתְפַּרְנֵס מִזֶּה בְּכָבוֹד. (שָׁם יד).

א-רסח

וְאַחַר אֵיזֶה שָׁנִים הִתְחִיל גַּם אָבִיו לְהִדַּלְדֵּל מְאֹד, וּמִמֵּילָא הִגִּיעַ מִזֶּה הֶזֵּק גָּדוֹל לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְעַל-כָּל-זֹאת לֹא נִצְרַךְ לַבְּרִיּוֹת עַד שְׁמוֹנֶה שָׁנִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּת אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַד שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו לְגַמְרֵי, עַד שֶׁמָּכַר גַּם כָּל הַכֵּלִים הַיְקָרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אֶצְלוֹ מִימֵי עָשְׁרוֹ, וְאָמַר, שֶׁפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִתְחִיל לֶאֱכֹל בְּכַף שֶׁל עֵץ, חָלְפוּ וְעָבְרוּ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ שׁוּם טַעַם בַּאֲכִילָתוֹ וּבֵין בַּעֲנִיּוּתוֹ וּבֵין בַּעֲשִׁירוּתוֹ עָסַק יוֹמָם וָלַיְלָה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְעָסַק בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת לְעוֹרֵר גַּם אֲחֵרִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כַּאֲשֶׁר פָּקַד עָלָיו אַדְמוֹ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם ט”ו).

א-רסט

וְכָל הַנְהָגוֹתָיו וְכָל מַעֲשָׂיו הָיוּ בִּזְרִיזוּת וּבִמְהִירוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, כְּמוֹ הֲלִיכָתוֹ לַמִּקְוֶה בְּכָל בֹּקֶר הָלַךְ וּפָשַׁט וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו בְּתַכְלִית הַמְּהִירוּת, עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּת שׁוּם אָדָם לְהִשְׁתַּוּוֹת עִמּוֹ. וְכֵן בְּעֵת כְּתִיבָתוֹ הָיְתָה הַקֻּלְמוֹס פּוֹרַחַת מִתַּחַת יָדוֹ, שֶׁהָיָה לְפֶלֶא בְּעֵינֵי כָל רוֹאָיו, וְכֵן שְׁאָר מַעֲשָׂיו כֻּלָּם הָיוּ בִּמְהִירוּת גָּדוֹל וְנִפְלָא עַד מְאֹד [וְגַם אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִתְפַּלֵּא פַּעַם אַחַת עַל גֹּדֶל זְרִיזוּתוֹ וְאָמַר (וְעַיֵּן “סֵפֶר הַמִּדּוֹת” אוֹת זְרִיזוּת), שֶׁבְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִהְיוֹת עַל-יְדֵי-זֶה רוֹעֶה נֶאֱמָן. וְעַיֵּן “פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה”, עַל הַתּוֹרָה “סוֹד כַּוָּנַת הַמִּילָה” (“לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן ס”ג)]. וְגַם אָחַז תָּמִיד אֶת הַמּוֹרֵה-שָׁעוֹת לְנֶגֶד עֵינוֹ וְהָיָה שׁוֹמֵר אֶת כָּל שְׁעוֹתָיו וּרְגָעָיו בְּכָל מִינֵי שְׁמִירָה, כִּי גַם בְּעֵת נְסִיעָתוֹ וִישִׁיבָתוֹ עַל הָעֲגָלָה הִרְבָּה לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל וְלִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, וְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם לֹא בִלְבֵּל אֶת דַּעְתּוֹ לְבַטְּלוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ אֲפִלּוּ כְּרֶגַע, וּלְהַרְבּוֹת בִּשְׁבָחָיו, יִקְצְרוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת. וְכַאֲשֶׁר הָיָה נוֹדָע לְכָל יוֹדְעָיו וּמַכִּירָיו אֲשֶׁר הִכִּירוּהוּ מֵעוֹדוֹ עַד יוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, שֶׁמִּיּוֹם הִתְקָרְבוּתוֹ לָאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִבְעַר לְבָבוֹ בְּתַבְעֵרַת עָצוּם וּמֻפְלָג אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר, וְזִכְרוֹן יוֹם הַמָּוֶת לֹא נִפְסַק מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ אֲפִלּוּ כְּשָׁעָה קַלָּה. וּכְפִי עַמְקוּת רַעְיוֹנָיו אֲשֶׁר הֶעֱמִיק בִּמְהִירוּת פְּרִיחַת הַזְּמַן שֶׁל חַיֵּי הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁכְּאַיִן יֵחָשְׁבוּ נֶגֶד חַיֵּי-עוֹלָם הַנִּצְחִי, וְגַם הֲלוֹא בִּמְהִירַת פְּרִיחַת הַזְּמַן הַזֶּה מְסֻכָּן הָאָדָם. בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע הָיָה נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו כָּל הָעוֹסְקִים בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם כִּמְשֻׁגָּע מַמָּשׁ, וְאֶת כָּל הָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּזֶה מִנְּעוּרָיו, מָאַס וְגָעַל וְשִׁקֵּץ, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת וּרְדִיפוֹת אֲשֶׁר רְדָפוּהוּ אָבִיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְהִרְבָּה לִצְעֹק וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ בְּכָל תַּעֲלוּמַת לְבָבוֹ עַד הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית שֶׁבַּלֵּב, עַד אֲשֶׁר זָכָה גַּם הוּא לְמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת וַעֲצוּמָה עַד מְאֹד, וְהָאֵשׁ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רוֹמְמוּת אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּדְבָרָיו הַנּוֹרָאִים בָּעֲרוּ בִּלְבָבוֹ כְּלַבַּת-אֵשׁ מַמָּשׁ, וְלֹא לְחִנָּם הִרְעִישׁ עָלָיו הַשָּׂטָן אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, כִּי גַם הוּא הָיָה מֵשִׁיב כָּל יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה, אִם לֹא הָיוּ נִתְרַחֲקִים מֵאִתּוֹ וּמִדִּבּוּרָיו הַנּוֹרָאִים. (שָׁם ט”ז).

א-ער

רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה אִישׁ עוֹסֵק בְּמַשָּׂא-וּמַתָּן, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הִרְבָּה מְאֹד בְּתוֹךְ זֶה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְגַם הוּא הִרְבָּה מְאֹד בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה, לִפְעָמִים בַּיּוֹם וְלִפְעָמִים בַּלַּיְלָה. וּפַעַם אַחַת נִתְיַשֵּׁב וְקָבַע דִּירָתוֹ בְּאֵיזֶה “קְרֶעטְשְׁמִי” (אַכְסַנְיָה) שֶׁהָיְתָה סְמוּכָה לָעִיר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּנָקֵל לֵילֵךְ בְּכָל עֵת לְהַיַּעַר לְהִתְבּוֹדֵד וּלְפָרֵשׁ שָׁם שִׂיחָתוֹ, וְגַם בְּבוֹאוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בָּחַר לוֹ שָׁם אֵיזֶה מָקוֹם בִּקְצֵה הָעִיר הַסָּמוּךְ לַשָּׂדֶה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בְּנֵי-אָדָם מְצוּיִים כָּל-כָּךְ, וְשָׁם הִרְבָּה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּבִפְרָט בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת יוֹמָם וָלַיְלָה עַד עֵת פְּטִירָתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם י”ז).

א-רעא

גַּם הָיָה עוֹסֵק לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, וּפַעַם אַחַת נָסַע בְּיַחַד עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרָאָה אָז אֶצְלוֹ הַכְּתָבִים שֶׁלּוֹ, וְהֵיטִיבוּ מְאֹד בְּעֵינֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּלְקָחָם בְּיָדוֹ וְלֹא רָצָה עוֹד לְהַחֲזִירָם לוֹ כְּדֵי לְהַעְתִּיקָם וּלְהַדְפִּיסָם, וְעָשָׂה עַצְמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּמַחֲרִישׁ וְלֹא עָנָהוּ דָּבָר, רַק הִמְתִּין עַד בּוֹאָם לְבֵית-מָלוֹן, וְאָז הִבִּיט בְּכָל פַּעַם בְּעֵינָא פְקִיחָא עַד שֶׁהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְחָטַף אוֹתָם פִּתְאוֹם מֵאִתּוֹ וּזְרָקָם לְתוֹךְ הַתַּנּוּר וְנִשְׂרְפוּ. (שָׁם ח”י).

א-ערב

רַבִּי דֹּב מִטְּשֶׁערִין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה גַּם הוּא הָיָה אִישׁ עוֹסֵק בְּמַשָּׂא-וּמַתָּן כָּל יָמָיו, וְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה פָּקַד עָלָיו לְהַפְרִישׁ חֹמֶשׁ מִכֹּל אֲשֶׁר יַרְוִיחַ וּלְחַלְּקָם לַעֲנִיִּים, וְכֵן עָשָׂה וְקִיֵּם כָּל יָמָיו. וְקֹדֶם פְּטִירָתוֹ עָנָה וְאָמַר: “עִם הַחֹמֶשׁ שֶׁלִּי אֵינִי מְפַחֵד אֲפִלּוּ מִפְּנֵי הַבֵּית-דִּין שֶׁל מַעְלָה, שְׂכָרִי עוֹד יְשֻׁלַּם לִי”, “מִיט מַיין חֹמֶשׁ הָאבּ אִיךְ קֵיין מוֹרָא נִיט אֲפִלּוּ פַאר דֶּעם בֵּית-דִּין שֶׁל מַעְלָה. סֶע וֶועט מִיר נָאךְ אַרוֹיס קוּמֶען! “, וְהוּא נִתְקָרֵב לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת קֹדֶם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְעַל-יָדוֹ נִתְקָרְבוּ גַּם רַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִדַּאשִׁיב. (שָׁם י”ט).

א-רעג

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה. כִּי בִּימֵי נְעוּרָיו יָשַׁב עַל שֻׁלְחַן חוֹתְנוֹ בְּעִיר דַּאשִׁיב, וְשָׁם קָנָה אַהֲבָה עִם רַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק הַנַּ”ל. אַחַר-כָּךְ הִגִּיעַ הָעֵת שֶׁהֻצְרַךְ לָשׁוּב עִם זוּגָתוֹ עַל שֻׁלְחַן אָבִיו שֶׁיָּשַׁב בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ לְמֶדְוֶדִיבְקֶה, וְהִזְהִיר אוֹתוֹ רַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לְבַל יֵלֵךְ שָׁם לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּמֵחֲמַת גֹּדֶל אַהֲבָתוֹ עִם רַבִּי יוּדְל כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, נִכְנְסוּ הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ, וְנִתְרַחֵק מֵחֲמַת זֶה מֵאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעֵת בּוֹאוֹ לְשָׁם. (שָׁם כ’).

א-רעד

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים, אִיתְרַמֵּי פַּעַם אַחַת, שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאֹד מָרָה שְׁחוֹרָה וְצַעַר גָּדוֹל מֵאֵיזֶה יִסּוּרִים שֶׁעָבְרוּ אָז עָלָיו (כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁהַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ הָיוּ בְּעִנְיַן בָּנִים, וְהוּא הָאֶחָד הַמּוּבָא בְּ”חַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן”, סִימָן תע”ז, בְּהַשִּׂיחוֹת עֲבוֹדַת-הַשֵּׁם בְּאוֹת ל”ד. עַיֵּן מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם, שֶׁקֹּדֶם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּקֵּשׁ אֶחָד מֵאִתּוֹ עַל הַבָּנִים וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם), וְנִתְקַיֵּם אָז אֶצְלוֹ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ד’, ל’): “בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ וְכוּ’, וְשַׁבְתָּ וְכוּ'”, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה נִכְנַס לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהִכִּיר אֶת אֲמִתָּתוֹ וַאֲמִתַּת דְּבָרָיו הַנּוֹרָאִים, וּמֵאָז וָהָלְאָה הִתְחִיל לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבְיִרְאָה גְדוֹלָה וְנִפְלָאָה, וְגַם בְּצִמְצוּם נִפְלָא כְּפִי פְּקֻדָּתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כְּפִי אֲשֶׁר יָדַע בְּמַהוּת נַפְשׁוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהִשָּׁמֵר בְּיוֹתֵר מֵרִבּוּי אוֹר, לְבַל יִגְרֹם לְגַמְרֵי כִּבּוּי הַנֵּר. וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה דִּבּוּרִים, וְאֵינִי רוֹצֶה לְהַאֲרִיךְ (כִּי מֵאַהֲבַת הַקִּצּוּר דִּלַּגְתִּי הַרְבֵּה דְבָרִים גַּם בִּשְׁאָר הַסִּפּוּרִים שֶׁבַּחֵלֶק הַזֶּה, כַּנּוֹדָע לְהַבָּקִי בָּהֶם). וְאַחַר אֵיזֶה זְמַן סִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּצְרַךְ שֵׁנִית לִנְסֹעַ לְבֵית חוֹתְנוֹ בְּדַאשִׁיב עִם זוּגָתוֹ, וְשָׁאַל אֶת אַדְמוּ”ר אֵיךְ לְהִתְנַהֵג מֵעַתָּה עִם רַבִּי יוּדְל, וְהִזְהִיר אוֹתוֹ לְבַל יֹאבֶה וְיִשְׁמַע אֵלָיו כְּלָל אִם יַקְפִּיד עָלָיו, חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת זֶה. (שָׁם כ”א).

א-ערה

אָמַר הַמַּעְתִּיק: רַבִּי דֹּב הַנַּ”ל הָיָה רוֹצֶה לָקוּם בַּחֲצוֹת, וְהָיָה מְצַוֶּה לְנָכְרִי לְהָקִיץ אוֹתוֹ. וּכְשֶׁהֱקִיצוֹ הַנָּכְרִי וְהָלַךְ לוֹ, שׁוּב הָיָה יָשֵׁן, וְרָאָה כִּי זֹאת אֵינָהּ עֵצָה, עַל-כֵּן נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וְצִוָּה לְהַנָּכְרִי שֶׁלֹּא יֵלֵךְ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיָּקוּם מִמִּטָּתוֹ וְיִלְבַּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמַלְבּוּשׁוֹ, וְכֵן עָשָׂה. וּמֵחֲמַת זֶה נִתְבַּלְבֵּל קְצָת וְהָיָה לוֹ כְּאֵב רֹאשׁ וְהָיוּ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מַמָּשׁ, שֶׁכִּמְעַט שֶׁלֹּא יָצָא מִדַּעְתּוֹ. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנִּתְקָרֵב לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִתְנַצְּלָה אִמּוֹ לִפְנֵי רַבֵּנוּ עָלָיו עַל שֶׁנִּתְבַּלְבֵּל מִמִּעוּט הַשֵּׁנָה, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַצַ”ל: “שְׁלָאף אוּן עֶס, נָאר הִיט דִּי צַייט”! (=יְשַׁן וֶאֱכֹל, אַךְ שְׁמֹר עַל הַזְּמַן) וּלְאַחַר זְמַן תָּבוֹא עוֹד הַפַּעַם אֵלַי וְתִשְׁאַל מִמֶּנִּי אֵיךְ לְהִתְנַהֵג” וְאָמַר לוֹ אָז, שֶׁיָּקוּם בְּכָל לַיְלָה בְּשָׁעָה שָׁלשׁ, וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “דַּיין חֲצוֹת וֶועט זַיין דְּרַיי אַזֵייגֶער” ! (=זְמַן חֲצוֹת שֶׁלְּךָ יִהְיֶה בְּשָׁעָה שָׁלֹשׁ) וְכֵן הֲוָה. וְהָיוּ אַנְשֵׁי הַבֵּית-מִדְרָשׁ שֶׁהָיוּ נֵעוֹרִים יוֹדְעִים: כְּשֶׁרַבִּי בֶּער הוֹלֵךְ, אָז הִיא שָׁעָה שָׁלשׁ. (שָׁם).

א-רעו

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר עָלָיו, שֶׁהוּא יָרֵא כָּל-כָּךְ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁמַּנִּיחִים אֵצֶל הַרוּסִישְׁן צוּ שְׁמַייסִין (כמו שמניחין להלקות את המחוייב מלקות לפני השוטר הרוסי). וְזֶה רַבִּי דֹּב לָקַח אָת הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם דֹּב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נֶכֶד רַבֵּנוּ, לְחָתָן, אַחַר שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת בַּת משֶׁה חִינְקִיס, וְנָתַן לוֹ עֲשֶׂרֶת-אֲלָפִים רוּבַּל-כֶּסֶף נְדַן. וְרַבִּי משֶׁה בְּרַסְלֶבֶר, אַחַר הִסְתַּלְּקוּת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה רָגִיל לֵילֵךְ לְרַבִּי אַבְרָהָם דֹּב לְדַבֵּר מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וּפַעַם אַחַת בָּא וְלֹא מְצָאוֹ וְרָצָה לֵילֵךְ. אָמַר לוֹ רַבִּי בֶּער הַנַּ”ל: “תְּדַבֵּר אִתִּי” עָנָה וְאָמַר לוֹ: “אַתֶּם מִתַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְכִי אֲנִי יוֹדֵעַ לְדַבֵּר אִתְּכֶם”? אָמַר לוֹ רַבִּי בֶּער הַנַּ”ל: “תַּאֲמִין לִי שֶׁאתֶּם יוֹדְעִים מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל-יְדֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאנַחְנוּ יוֹדְעִים מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ זַצַ”ל בְּעַצְמוֹ”. (שָׁם).

א-רעז

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא לְשָׁם וְנִתְוַדַּע תֵּכֶף וּמִיָּד לְרַבִּי יוּדְל, שֶׁכְּבָר נִתְקָרֵב בִּהְיוֹתוֹ שָׁם לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּמֵחֲמַת שֶׁגַּם לְבָבוֹ שֶׁל רַבִּי יוּדְל נִכְסַף מְאֹד אֶל הָאֱמֶת, לֹא הִקְפִּיד עָלָיו, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲבוּר זֶה, כִּי הִבִּיט וְרָאָה אֶת רֹב הִתְחַדְּשׁוּתוֹ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, שֶׁמִּקֹּדֶם לֹא רָאָה מֵאִתּוֹ כָּזֹאת, עַל-כֵּן אַדְּרַבָּא הָלַךְ וּבִקֵּשׁ מֵאִתּוֹ שֶׁיְּסַפֵּר לוֹ אֵיזֶה סִפּוּרִים מֵאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְכֵן עָשָׂה, עַד שֶׁנִּתְלַהֵב מְאֹד גַּם הוּא וַחֲבֵרוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק לִנְסֹעַ לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם עַל הוֹצָאוֹת לִנְסִיעָה רַבָּה כָּזוֹ, כִּי מִדַּאשִׁיב עַד מֶדְוֶדִיבְקֶה בְּעֶרֶךְ מָאתַיִם מִיל וֶוערְסְט אֲבָל מִגֹּדֶל הִתְעוֹרְרוּתָם וְכָסְפָּם לָזֶה, נִסְכַּם אֶצְלָם לֵילֵךְ לְשָׁם רַגְלִי. וְגַם בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָם, מִדֵּי עָבְרָם בְּעִיר טִירְהַאוִויצֶע, בְּהַבֵּית-מִדְרָשׁ שֶׁל הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עָשׂוּ גַּם שָׁם הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה אֵצֶל כַּמָּה אֲנָשִׁים לִנְסֹעַ וּלְהִתְקָרֵב לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם כ”ב).

א-רעח

וְהִנֵּה רַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה אִישׁ חָשׁוּב קְצָת בֵּין אַנְשֵׁי עִירוֹ, וְגַם הָיְתָה לוֹ יְדִיעָה בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (אָמַר הַמַּעְתִּיק: כִּי הָיָה חֲתַן הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי לֵיבּ מִסְּטְרֶעסְטִינֶץ זַצַ”ל, תַּלְמִיד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְלָמַד עִמּוֹ חוֹתְנוֹ קַבָּלַת הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה), וּבְבוֹאוֹ לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ בִּלְשׁוֹן גְּדוֹלוֹת וְאָמַר לוֹ: “יוֹרֵנוּ רַבֵּנוּ דֶּרֶךְ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ” וְעָנָה אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן תְּמִיהָה: “לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ”? (תְּהִלִּים ס”ז, ג’) [כַּמּוּבָא בְּ”שִׂיחוֹת-הָרַ”ן” בְּאוֹת רצ”ב, עַיֵּן שָׁם]. וְאָז הִפִּיל עָלָיו אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵימָה וָפַחַד גָּדוֹל וְעָצוּם עַד מְאֹד, עַד שֶׁנָּסוֹג אָחוֹר בְּבֶהָלָה גְדוֹלָה וְנִשְׁאַר עוֹמֵד אֵצֶל הַפֶּתַח וְנִתְיָרֵא מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. וְהִתְחִיל אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת וְהֵקֵל מֵעָלָיו הַפַּחַד קְצָת, וְאָמַר לוֹ: “מָה אַתָּה מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי? הֲלוֹא אֲנִי אָדָם כְּמוֹתְךָ, רַק אֲנִי חָכָם בְּיוֹתֵר מִמְּךָ נָאר אִיךְ בִּין קְלוּגֶער פוּן דִּיר וְהִמְשִׁיךְ אִתּוֹ בְּדִבּוּרָיו הַנְּעִימִים, עַד שֶׁחָזַר וְנִסְמַךְ אֵלָיו. וְהִפִּיל עָלָיו שֵׁנִית אֵימָה וָפַחַד, עַד שֶׁחָזַר וְנָסוֹג אָחוֹר עַד פֶּתַח הַבַּיִת כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְשׁוּב הִתְחִיל אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עוֹד הַפַּעַם לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת לְהָסִיר מֵעָלָיו הַפַּחַד וְהָאֵימָה, וְאָמַר לוֹ שֵׁנִית: “מָה אַתָּה מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי? הֲלוֹא אֲנִי אָדָם כְּמוֹתְךָ, רַק אֲנִי חָכָם בְּיוֹתֵר מִמְּךָ” עַד שֶׁהִמְשִׁיךְ אוֹתוֹ אֶצְלוֹ שֵׁנִית כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל וְאַחַר-כָּךְ חָזַר וְהִפִּיל עָלָיו אֵימָה וָפַחַד וְכוּ’ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְכֵן הָיָה אֵיזֶה פְּעָמִים, עַד שֶׁצִּוָּה עָלָיו אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיִּתְוַדֶּה לְפָנָיו כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו (כַּאֲשֶׁר הָיָה מְצַוֶּה זֹאת עַל כָּל אַנְשֵׁי מְקֹרָבָיו, וְהָיָה נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד תִּקּוּנִים וְהַנְהָגוֹת כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ כַּמּוּבָא בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, “שִׂיחוֹת הָרַ”ן” סִימָן קפ”ה; “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” תצ”א, תצ”ב), וּמֵאָז וָהָלְאָה נִתְקַשְּׁרוּ מְאֹד הוּא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק הַנַּ”ל לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהִרְבּוּ מְאֹד מִיּוֹם אֶל יוֹם לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּהִתְעוֹרְרוּת רַב וְעָצוּם מְאֹד עַד עֵת פְּטִירָתָם, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהִרְבּוּ מְאֹד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא, וְנַעֲשׂוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים מְאֹד. (שָׁם כ”ג).

א-רעט

א-ריח

“זוֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ” (ליקו”מ ח”א, סימן צו) וְכוּ’ – מַאֲמַר זֶה נֶאֱמַר זְמַן רַב קוֹדֶם נְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם: “דַּע כִּי יֵשׁ קַבָּלָה בְּיָדִי” וְכוּ’ – דָּבָר זֶה הוֹדִיעַ לוֹ הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ וְכוּ’ כמוהר”ר לֵיבּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְרָאסְטֶענֶעץ אַחַר פְּטִירָתוֹ, בְּעֵת שֶׁבָּא אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְקַרֵב אֶת בָּנָיו וְכוּ’, וְיֵשׁ בָּזֶה סִפּוּר נִפְלָא, וִיבוּאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (ראה להלן בח”ב סעיף שב). (שָׁם סִימָן צו).

ב-שב

א-רפ

אָמַר הַמַּעְתִּיק: בְּעֵת שֶׁנִּתְקָרֵב הָרַב יוּדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַנַּ”ל לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּמֶדְוֶדִיבְקֶה, בִּקֵּשׁ אֶת אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיִּרְאֶה מִמֶּנּוּ אֵיזֶה מוֹפֵת, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “הַמְתֵּן פֹּה עַד אַחַר שַׁבָּת וְאָז תִּרְאֶה” ! וְכֵן עָשָׂה וְהִמְתִּין. וְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה סִפֵּר לוֹ, שֶׁבִּכְפָר אֶחָד הַסָּמוּךְ יוֹשֵׁב אִישׁ אֶחָד שֶׁמְּקֹרָב קְצָת אֵלַי, וְהוּא הָיָה חָשׂוּךְ מִבָּנִים, וְנָסַע כַּמָּה פְּעָמִים אֵלַי וְהִפְצִיר אוֹתִי לְעוֹרֵר רַחֲמִים עֲבוּרוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִפְקָד בְּבָנִים. וְאָנֹכִי הִבְטַחְתִּי לוֹ שֶׁבְּעֵזֶר הַשֵּׁם יִוָּלֵד לוֹ בֵּן, אַךְ הִתְנֵיתִי עִמּוֹ שֶׁבְּכָל חֲצִי שָׁנָה יִתֶּן לִי “רֶענְדִיל” אֶחָד, וְכֵן הֲוָה. וְהָאִישׁ הַנַּ”ל נִפְקַד בְּבֵן זָכָר, וְעַד עַתָּה הָיָה מְקַיֵּם תְּנָאוֹ, וּבְכָל חֲצִי שָׁנָה נָתַן לִי הָ”רֶענְדִיל”. וְעַתָּה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁאַחַר שַׁבָּת צָרִיךְ הָאִישׁ הַנַּ”ל לְהָבִיא לִי הָ”רֶענְדִיל”, וְיוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁעַתָּה לֹא יִשְׁמֹר מוֹצָא שְׂפָתָיו וְיֶחְדַּל מִלָּתֵת לִי הָ”רֶענְדִיל”, כִּי גִיסוֹ מַפְצִיר אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִתֶּן לִי, בְּאָמְרוֹ כִּי זֶהוּ מוֹפֵת מִשְּׁאָר צַדִּיקֵי הַדּוֹר, כִּי גַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם פִּדְיוֹנוֹת עֲבוּרְךָ שֶׁתִּפָּקֵד בְּבָנִים וְדִבֵּר גִּיסוֹ עַל לְבָבוֹ כָּל-כָּךְ עַד שֶׁשָּׁמַע לִדְבָרָיו, וְנִסְכַּם בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא יִתֶּן לִי הָ”רֶענְדִיל”. וְתִרְאֶה כִּי תַּחַת הָ”רֶענְדִיל” שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהָבִיא לְכָאן בְּיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁאַחַר הַשַּׁבָּת, יָבִיא אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלּוֹ לְכָאן מֵת, וְכֵן הֲוָה מַמָּשׁ כְּדִבְרֵי אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה [וְהַנִּרְאֶה, שֶׁבְּזֶה הָ”רֶענְדִיל” הָיָה עוֹשֶׂה רַבֵּנוּ זַצַ”ל פִּדְיוֹן לְהַמְתִּיק הַדִּינִים מֵאִתּוֹ שֶׁיִּתְקַיֵּם הַיֶּלֶד אֶצְלוֹ, וּכְשֶׁחָדַל מִלָּתֵת הָ”רֶענְדִיל” לְפִדְיוֹן, גָּבְרוּ הַדִּינִים עָלָיו עַד שֶׁמֵּת הַיֶּלֶד, וְאִם הָיָה שׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, הָיָה הַיֶּלֶד חָי]… (שָׁם).

א-רפא

וְעוֹד הָיָה מַעֲשֶׂה: פַּעַם אַחַת פִּלְפֵּל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִם אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אוֹדוֹת פֵּרוּשׁ בַּגְּמָרָא, וְאָמְרוּ: “יֹאמַר רַבִּי יוּדְל עִם מִי הָאֱמֶת”? וְאָמַר רַבִּי יוּדְל, שֶׁדִּבְרֵיהֶם נְכוֹנִים בְּעִנְיַן הַפְּשָׁט שֶׁל הַגְּמָרָא. וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אִם אַרְאֶה לְךָ שֶׁדְּבָרַי אֲמִתִּיִּים וּנְכוֹנִים, יִתְּנוּ לְךָ “שְׁמִיץ” [=מַלְקוּת]? וְאָמַר “הֵן”! וְהֶרְאָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהַפְּשָׁט כִּדְבָרָיו, וְנָתְנוּ לְרַבִּי יוּדְל “שְׁמִיץ”. וּבִשְׁעַת הַ”שְּׁמִיץ” נֶחְלַשׁ דַּעְתּוֹ, וְהִרְהֵר עַל זֶה שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ “שְׁמִיץ”. אַחַר-כָּךְ נָסַע לְבֵיתוֹ, וְהִנֵּה בִּתּוֹ נֶחְלְשָׁה לִמְאֹד. וְנָסַע תֵּכֶף לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְסִפֵּר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה רֵיחַיִם בְּדַאנְצִיג שֶׁהָיָה טוֹחֵן עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֲבָנִים, וְהָיָה שָׁם הַלֹּא-טוֹב רוּחַ וְלֹא הִנִּיחַ לִטְחֹן. וְיָעַץ מְכַשֵּׁף אֶחָד, שֶׁיַּנִּיחוּ לוֹ אַחַת מֵהָעֶשְׂרִים-וְאַרְבַּע אֲבָנִים וְיִטְחֲנוּ אוֹתוֹ בַּחוֹל, וְאָז הַשְּׁאָר יִטְחֲנוּ. וְרָמַז לוֹ זֶה בְּבִתּוֹ, שֶׁאֶחָד מֵעֶשְׂרִים-וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵיבָרִים יָמוּת, וְהִיא תַּבְרִיא. וְאָמַר לוֹ, שֶׁאִם לֹא הָיִיתָ מְהַרְהֵר בִּשְׁעַת הַ”שְׁמִיץ” הָיְתָה נַעֲשֵׂית בְּרִיאָה לְגַמְרֵי, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהִרְהַרְתָּ יִהְיֶה כֵּן, שֶׁאיבָר אֶחָד יָמוּת וְהִיא תַּבְרִיא וְכֵן הֲוָה, שֶׁאצְבַּע הַקְּטַנָּה שֶׁעַל יָדָהּ מֵת לְגַמְרֵי, וְהִיא הִבְרִיאָה. (שָׁם).

א-רפב

וְעוֹד הָיָה מַעֲשֶׂה, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר לוֹ בִּשְׁעַת הַהִתְקָרְבוּת: “אַתְנֶה עִמְּךָ שֶׁלֹּא תְּהֵא חָסִיד” וְהִסְבִּיר לוֹ שֶׁכַּוָּנָתוֹ בְּעִנְיַן הַנְּקִיּוּת וְהַתֵּה בְּשַׁחֲרִית וּבַ”לִילְקֶא” [=עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת] וְכוּ’. וּפַעַם אַחַת בִּשְׁעַת הִתְקָרְבוּתוֹ לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יוּדְל שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כּוֹעֵס עָלָיו, וַיִּירָא לִכְנֹס אֶצְלוֹ. וְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים שֶׁלֹּא נִכְנַס, נִתְיַשֵּׁב לִכְנֹס וְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְנִכְנַס, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַצַ”ל: “כְּשֶׁרוֹצִין לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, אָז מִתְגַּבֵּר הַשֶּׁקֶר, וּכְשֶׁמִּתְגַּבְּרִין עַל הַמְּנִיעוֹת וּמְשַׁבְּרִין אוֹתָם, אָז נַעֲשֶׂה מֵהַ”שֶּׁקֶר” “קֶשֶׁר”…” “וֶועסְטוּ שׁוֹין זַיין מְקֻשָּׁר צוּ מִיר וַוייל דּוּ וֶועסְט לֶעבִּין” [=כְּבָר תִּהְיֶה מְקֹרָב אֵלַי כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ!]. וְרַבִּי יוּדְל כְּשֶׁהָיָה נוֹסֵעַ מִמֶּדְוֶדִיבְקֶה לְאוּמַן עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ, נָסַע דֶּרֶךְ בְּרַסְלֶב, וְהָיָה שָׁם אֵצֶל הָרַב רַבִּי הִירְשׁ לֵייבּ, רַב דִּבְּרַסְלֶב, וְהָיָה מְסַפֵּר לוֹ בְּכָל שָׁנָה הִתְקָרְבוּתוֹ לְרַבֵּנוּ זַצַ”ל, וְהַסּוֹף מִזֶּה הַמַּעֲשֶׂה הָיָה מְסַיֵּם: “אֶפְשָׁר אֶצְלְכֶם זֶה יָשָׁן, בַּיי מִיר אִיז דָאס שְׁפִּיגְל נַיי” [=אֶצְלִי הוּא עֲדַיִן חָדָשׁ וּמַבְרִיק כִּרְאִי]. (שָׁם).

א-רפג

הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי יְקוּתִיאֵל, הַמַּגִּיד מִטִּירְהָאוִויצֶע זְצוּקַ”ל, הוּא אֲשֶׁר זָכָה בְּיוֹתֵר מִכָּל הַמְפֻרְסָמִים שֶׁבְּדוֹרוֹ לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ תַּחַת אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הַדְרַת קְדֻשָּׁתוֹ בְּאֵימָה וָפַחַד, וְגַם הַרְבֵּה מֵאַנְשֵׁי מְקֹרָבָיו וְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו נִתְקָרְבוּ עַל-יָדוֹ לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם כ”ד).

א-רפד

אָמַר הַמַּעְתִּיק: רַבִּי יִצְחָק, חֲתַן הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַנַּ”ל, הָיָה אִישׁ מְצֻיָּן וּמֻשְׁלָם בְּכָל הַמַּעֲלוֹת, לַמְדָן גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, וְעָסַק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּל יָמָיו, וְנִתְגַּדֵּל בְּבֵית הַצַּדִּיק-יְסוֹד-עוֹלָם הָרַב רַבִּי זוּסְיָא זַצַ”ל, וְקֹדֶם פְּטִירַת הַצַּדִּיק וְהַטָּהוֹר הַנַּ”ל, שָׁאַל אוֹתוֹ: לְאֵיזֶה צַדִּיק אֶתְקָרֵב? וְהֵשִׁיב לוֹ: לְזֶה הַצַּדִּיק שֶׁיַּעֲסֹק בְּוִדּוּי דְּבָרִים, הַיְנוּ: שֶׁיְּצַוֶּה לִמְקֹרָבָיו שֶׁיִּתְוַדּוּ לְפָנָיו וְיִתֵּן לָהֶם תִּקּוּנִים עַל כָּל דָּבָר (וְשָׁמַע שֶׁקּוֹרִין לְאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ “דִי וִדּוּי’נִיקֶעס”. וּכְשֶׁנָּסַע בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְרָאָה שֶׁאנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ יוֹצְאִים וְדִמְעָתָם עַל לֶחֱיָם מֵהַוִּדּוּי דְּבָרִים). וּבָא לְהַבֵּית-מִדְרָשׁ, וְהָיוּ אָז שָׁם עוֹד הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, וְרָמַז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶל כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁיֵּצְאוּ לַחוּץ, וְהֵסִירוּ כֻּלָּם הַטַּלִּית וְהַתְּפִלִּין מֵעֲלֵיהֶם וְיָצְאוּ. וְרָצָה רַבִּי יִצְחָק הַנַּ”ל גַּם-כֵּן לָצֵאת, וְלָקַח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת הַ”קְלַאמְקֶע” [=יָדִית הַדֶּלֶת] וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת, וְלֹא נִשְׁאַר בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ רַק אַדְמוּ”ר זַצַ”ל וְרַבִּי יִצְחָק הַנַּ”ל, וְרַבֵּנוּ זַצַ”ל עִשֵּׁן אֶת הַ”לִילְקֶא” מִקְטֶרֶת וְהָלַךְ אָנֶה וָאָנָה בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ, וְנָפַל עַל רַבִּי יִצְחָק הַנַּ”ל אֵימָה וָפַחַד גָּדוֹל, וְהִתְחִיל לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו מִיּוֹם קַטְנוּתוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא. וְנִגַּשׁ אֵלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “הַיינְט זָאג”! [=עַתָּה אֱמֹר!], וְהִתְחִיל לְהִתְוַדּוֹת לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה דִּבֵּר עִמּוֹ מַה שֶּׁדִּבֵּר, וּמֵאָז נִתְקָרֵב אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּהִתְקָרְבוּת עֲצוּמָה וְנִפְלָאָה וְעָסַק כָּל יָמָיו בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, וְהָיָה אִישׁ צַדִּיק וִירֵא-אֱלֹקִים, כַּנּוֹדָע לְכָל מַכִּירָיו. (שָׁם).

א-רפה

וְהַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק אַייזִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁמּוּבָא מֵאִתּוֹ בְּ”חַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן” (סִימָן שי”ג) [בְּסִפּוּר מַעֲלַת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו, בְּאוֹת כ”ג], גַּם הוּא הָיָה מֵאַנְשֵׁי הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהָיָה עוֹסֵק בְּמַשָּׂא-וּמַתָּן בְּעֵסֶק חִלּוּף מַטְבֵּעַ. פַּעַם אַחַת רָאָה אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְכוּ’, כַּמּוּבָא שָׁם בְּ”חַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן”, עַיֵּן שָׁם, וּפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת “וַהֲוָה מַה דַּהֲוָה” הַמּוּבָא שָׁם, שָׁמַעְתִּי קְצָת מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, הַיְנוּ: כִּי בְּבוֹאוֹ לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִלְהִיב אֶת לְבָבוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּלַבַּת-אֵשׁ מַמָּשׁ, וְצִוָּה עָלָיו הַנְהָגוֹת מְיֻחָדוֹת כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וְהַנְהָגָה אַחַת צִוָּה עָלָיו שֶׁהָיְתָה כְּבֵדָה וְקָשָׁה מִכֻּלָּם, הַיְנוּ: שָׁנָה תְמִימָה לֹא יְדַבֵּר עִם שׁוּם אָדָם אֲפִלּוּ תֵּבָה אֶחָת [זוּלַת עִם הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה], וְאַחַר-כָּךְ נָסַע לְבֵיתוֹ, וּמִיָּד בְּבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ, הִפְרִישׁ אֶת עַצְמוֹ מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי וְלֹא דִבֵּר עִם שׁוּם אָדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלָיו כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל וּמִקּוּמוֹ עַד שָׁכְבּוֹ לֹא מָשׁוּ שְׂפָתָיו מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה, וּמִיָּד נִתְעוֹרֵר עָלָיו מְרִיבוֹת וּרְדִיפוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד מִכָּל בְּנֵי-בֵּיתוֹ, וּבִפְרָט מֵחוֹתְנוֹ וְאִשְׁתּוֹ, וְהִרְבּוּ לְדַבֵּר וּלְבַטֵּא כְּנֶגְדּוֹ בְּבִטּוּיִים כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב מַמָּשׁ וְכִנּוּ אוֹתוֹ בְּשֵׁם יוֹצֵא מֵהַדַּעַת, וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בְּכִנּוּיִים כָּאֵלֶּה. וְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִבִּיט בְּרוּחַ-קָדְשׁוֹ אֶת גֹּדֶל מְרִירוּת לְבָבוֹ מִדִּבְרֵיהֶם הָרָעִים וְנִתְיָרֵא מְאֹד מֵחֲמַת זֶה, (וּכְפִי הַמּוּבָן, שֶׁנִּתְיָרֵא שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶחֱלֶה, חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ שֶׁיִּפֹּל מֵעֲבוֹדָתוֹ עַל-יְדֵי-זֶה), וּמִיָּד קָרָא בִּזְרִיזוּת לְאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו וְצִוָּה לוֹ שֶׁיִּשְׂכֹּר בַּעֲבוּרוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד עֲגָלָה לְטִירְהָאוִויצֶע, וְרָץ לְשָׁם בִּמְהִירוּת וְהִגִּיעַ לְשָׁם בַּלַּיְלָה, וְהֶעֱמִיד אֶת עַצְמוֹ עִם הָעֲגָלָה אֵצֶל בֵּית חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי יִצְחָק אַייזִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיָּשַׁב עִמּוֹ בְּיַחַד, וְהִקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת שֶׁיִּפְתְּחוּ לוֹ וְנִכְנַס לְשָׁם. וַיִּשָּׂא חוֹתְנוֹ אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בָּא לְבֵיתוֹ, וַיִּתְפַּלֵּא וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד, כִּי לֹא יָדַע מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה. וְרַבִּי יִצְחָק אַייזִיק הַנַּ”ל הָיָה בְּחַדְרוֹ וְקָרָא אָז קְרִיאַת-שְׁמַע שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁנָה בְּכֹחַ גָּדוֹל, בִּדְבֵקוּת עֲצוּמָה וְנִפְלָאָה, וְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שָׁמַע וְלֹא רָצָה לְהִכָּנֵס לְחַדְרוֹ וּלְהִתְרָאוֹת בְּפָנָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוֹ וְיַפְסִיקֵהוּ בְּאֶמְצַע קְרִיאָתוֹ וּבְתוֹךְ-כָּךְ הִתְחִיל אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהוֹכִיחַ אֶת חוֹתְנוֹ עַל דַּרְכּוֹ הָרָעָה, עַל שֶׁהוּא מְיַסֵּר אֶת חֲתָנוֹ בְּיִסּוּרִים כָּאֵלֶּה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְגַם שָׁאַל אוֹתוֹ אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “הֲלֹא בַּבֹּקֶר כְּשֶׁאתָּה מַנִּיחַ תְּפִלִּין וּבְיָדְךָ אַתָּה מַכְרִיךְ אֶת עַצְמְךָ בִּרְצוּעוֹת שֶׁל עוֹר בְּהֵמָה, וּבְפִיךָ אַתָּה מַחֲשֶׁה וְדוֹמֵם וְאֵינְךָ רוֹצֶה לְדַבֵּר אָז שׁוּם דִּבּוּר אִם יַעֲמֹד אָז לְנֶגְדְּךָ אֵיזֶה עָרֵל שֶׁלֹּא רָאָה וְשָׁמַע כָּזֹאת מֵעוֹלָם הַאִם לֹא הָיָה אוֹמֵר עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה יוֹצֵא מִדַּעַת”?! [הַיְנוּ: כִּי מְכֻוָּן מַמָּשׁ כֵּן הֵמָּה גַּם אִמְרֵי פִיהוּ הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יֹאמַר עַל חֲתָנוֹ שֶׁהוּא יוֹצֵא מֵהַדַּעַת עַל שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּפִי תַּעֲלוּמוֹת דְּרָכָיו אֲשֶׁר יוֹדִיעֵינוּ עַל-יְדֵי עֲבָדָיו הַנֶּאֱמָנִים], וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה דִּבֵּר וְהוֹכִיחוֹ, עַד שֶׁנִּתְחָרֵט מְאֹד חוֹתְנוֹ עַל זֶה, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְבַל יוֹסִיף עוֹד לְיַסְּרוֹ מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה. וְאַחַר שֶׁגָּמַר רַבִּי יִצְחָק אַייזִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה קְרִיאָתוֹ אֶת “שְׁמַע” כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, נִתְרָאָה בְּפָנָיו וְנִתְמַלֵּא מְאֹד לְבָבוֹ בְּגִילָה וּבְשִׂמְחָה עַד שֶׁהֶחֱיָה אוֹתוֹ מַמָּשׁ, וּבַבֹּקֶר הִשְׁכִּים אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְשָׁב לְבֵיתוֹ. (שָׁם כ”ה).

א-רפו

וּמֵאָז וָהָלְאָה עָסַק רַבִּי יִצְחָק אַייזִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּלִי מוֹנֵעַ וְחוֹלֵק, וְקֹדֶם פֶּסַח נָסַע לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. בַּדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן נִתְוַדַּע לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ כָּל הַתּוֹרָה שֶׁשָּׁמַע אָז אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁמַע, וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּסַּע וַיָּבוֹא לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וַיְסַפְּרָהּ לְפָנָיו מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף בַּחֲרָדָה וְאֵימָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאֹד, וּמִיָּד הָלַךְ אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵאִתּוֹ, וְהוּא, מִגֹּדֶל רַעֲדַת גּוּפוֹ, נִתְעַלֵּף וְנִשְׁאַר חַלָּשׁוּת, וְאַחַר-כָּךְ בְּסָמוּךְ נִפְטַר כַּמּוּבָא. (שָׁם כ”ו).

א-רפז

וּכְשֶׁהָיָה רַבִּי יִצְחָק אַייזִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מוּטָל עַל עֶרֶשׂ-דְּוַי, לָקַח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מְעַט רֹטֶב וְנָתַן לוֹ לֶאֱכֹל וְאָמַר: “הַיּוֹם שִׁמַּשְׁתִּי תַּלְמִיד-חָכָם אֲמִתִּי”. וְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי יִצְחָק אַייזִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַנַּ”ל, נִזְדַּמֵּן שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נָסַע דֶּרֶךְ טִירְהָאוִויצֶע וְשָׁאַל: “הֲיֵשׁ בָּנִים לְאוֹתוֹ צַדִּיק”? וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: “הֵן”! וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “וִויא קוּמְט צוּ אִיהם קִינְדֶער”! [=הֲכֵיצַד הוֹלֵם לוֹ בָּנִים!] וּמֵתוּ גַּם בָּנָיו. וּמִי יוּכַל לְהָבִין דִּבְרֵי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל וַעֲסָקָיו שֶׁעָסַק עִם כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַחַיִּים וְהַמֵּתִים. (הַמַּעְתִּיק אַלְתֵּר בֶּן רַבִּי זֶעלִיג מִטֶּעפְּלִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה). (שָׁם).

א-רפח

רַבִּי יִצְחָק יְהוּדָה זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטֶּעפְּלִיק, קֹדֶם הִתְקָרְבוּתוֹ לְאַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מְפֻרְסָם, וְכַמָּה אֲנָשִׁים מֵעֲיָרוֹת רַבּוֹת הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ פִּדְיוֹנוֹת. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהִכִּיר אֲמִתָּתוֹ שֶׁל אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עָזַב וְהִרְחִיק מֵעַל עַצְמוֹ הַנְהָגַת פִּרְסוּמוֹ וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, וְלֹא הֵסֵב אֶת פָּנָיו גַּם מִכָּל הַחֲרָפוֹת וְהַבּוּשׁוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ מֵחֲמַת זֶה, וַיָּשָׁב אֶל הַשֵּׁם בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ כִּשְׁאָר אַנְשֵׁי אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם כ”ז).

א-רפט

רַבִּי מֶנְדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִכְּפָר הַסָּמוּךְ לִטְשֶׁערִין הָיָה אִישׁ עוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן כָּל יָמָיו, וְיִרְאָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, וּבִפְרָט עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ, הָיָה נִשְׂגָּב וְעָצוּם מְאֹד, כִּי הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּמְסִירוּת-נֶפֶשׁ וּבִדְבֵקוּת נִפְלָא עַד שֶׁמַּמָּשׁ נִתְבַּטֵּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ. וּפַעַם אַחַת נִתְעוֹרֵר דְּלֵקָה בְּבֵיתוֹ, וְהוּא עָמַד אָז בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתוֹ בִּדְבֵקוּת גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה וּבְבִטּוּל כָּל הָרְגָשׁוֹת, עַד שֶׁלֹּא רָאָה וְלֹא שָׁמַע כְּלָל אֶת קוֹל הָרַעַשׁ שֶׁנִּתְעוֹרֵר מֵאַנְשֵׁי-בֵּיתוֹ וּמִשְּׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ שָׁם, עַד שֶׁהֻכְרְחוּ אֵיזֶה עֲרֵלִים שֶׁהָיוּ אָז בְּבֵיתוֹ, לִקַּח אוֹתוֹ בְּיָדָיו וּלְהוֹלִיכוֹ עַד לְמֵרָחוֹק, וְשָׁם עָמַד וְלֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ וּמִדְּבֵקוּתוֹ עַד שֶׁגָּמַר אֶת הַתְּפִלָּה. (שָׁם כ”ח).

א-רצ

גַּם תַּבְעֵרַת הַלֵּב בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִזְּשֶׁערִין אֵין לְשַׁעֵר, וְכֵן שְׁאָר כָּל אֲנָשָׁיו, כְּמוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִנֶעמִירוֹב וְרַבִּי יְחִיאֵל אָחִיו, וְהָרַב רַבִּי אַהֲרֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִבְּרַסְלֶב, הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְּשֶׁערִין, הָרַב רַבִּי יְשַׁעְיָה שָׁלוֹם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִמֶּדְוֶדִיבְקֶה, הָרַב רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵחַארְשְׁטְשִׁיוַואטֶע, הָרַב רַבִּי עִירָא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה [שֶׁהָיָה אַחַר-כָּךְ בִּמְדִינַת וָואלְכַייא, שֵׁם מָחוֹז בְּרוּמֵנְיָא], הָרַב רַבִּי דָּוִד זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִלָּאדִיזֶען, הָרַב רַבִּי מָרְדְּכַי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטֶּעפְּלִיק, רַבִּי גֵּרְשׁוֹן נֶכֶד הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, רַבִּי יִצְחָק חֲתַן הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, רַבִּי יִצְחָק מִדַּאשִׁיב, רַבִּי קְהָת מִטִּירְהָאוִויצֶע, רַבִּי זְאֵב מִטִּירְהָאוִויצֶע, רַבִּי אַבָּא שׁוֹחֵט-וּבוֹדֵק מִטְּשֶׁערִין, רַבִּי זַלְמָן מִנֶעמִירוֹב וּשְׁאָר אַנְשֵׁי הָעֲבוֹדָה שֶׁבַּאֲנָשָׁיו הַנֶּאֱמָנִים. וְאִי-אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב גֹּדֶל יְקָר מַעֲלַת כָּל אֶחָד וְעֹצֶם רִבּוּיָם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה עַד עֵת פְּטִירָתָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, יִקְצְרוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְסַפֵּר. (שָׁם כ”ט).

א-רצא

וְכֵן אַנְשֵׁי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁבַּאֲנָשָׁיו, כְּמוֹ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל בְּאוֹתִיּוֹת י”ז, י”ט, כ”ח, וּכְמוֹ רַבִּי נְתַנְאֵל מִטֶעפְּלִיק וְרַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶּעפְּלִיק וְהַנָּגִיד רַבִּי לֵייבּ מִקְּרוּמִינְטְשַׁאק וּבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק אַייזִיק, חֲתָנוֹ שֶׁל אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְכֵן רַבִּי יוֹסֵף, חֲתָנוֹ הַשֵּׁנִי רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִלִּיפִּיוֶועץ, רַבִּי אַייזִיק יוֹסֵף מִלִּיפִּיוֶועץ, רַבִּי חַיִּים שָׂארֶעס מִבְּרַסְלֶב, רַבִּי יַעֲקֹב מִבְּרַסְלֶב, רַבִּי דָּוִד מִבְּרַסְלֶב, רַבִּי זֵיילֶעג מִבְּרַסְלֶב, רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִבְּרַסְלֶב, רַבִּי צְבִי, גִּיסוֹ שֶׁל אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, רַבִּי מֵאִיר, רַבִּי אַבְרָהָם מִכְּפָר נַאוְושֶׁעלִיץ, רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף, רַבִּי משֶׁה יִצְחָק מִטִּירְהָאוִויצֶע, רַבִּי משֶׁה וְרַבִּי גֶעצִיל מִלַּאדִיזֶען, רַבִּי לֵייבּ אַפְּטֶער, רַבִּי עוֹזֵר מִלַּאדִיזֶען, רַבִּי יוֹאֵל חָנֶה מִלַּאדִיזֶען, רַבִּי מַתִּתְיָהוּ מִלַּאדִיזֶען, רַבִּי דֹּב חַיָּאלֶעס, רַבִּי אַהֲרֹן מִדַּאשִׁיב וְרַבִּי משֶׁה מִדַּאשִׁיב וְרַבִּי שָׁלוֹם מִדַּאשִׁיב, וּשְׁאָר אַנְשֵׁי הַמַּשָׂא-וּמַתָּן שֶׁהָיוּ מְקֹרָבִים אֶל אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, רֻבָּם כְּכֻלָּם הָיוּ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וִיקָרִים, וְנַפְשָׁם נִכְסְפָה גַּם כָּלְתָה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְקָבְעוּ עִתִּים לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה כָּל אֶחָד כְּפִי יְכָלְתּוֹ וְאֶפְשָׁרוּתוֹ, וּלְבָאֵר עַל הַכְּתָב הַמַּעֲלוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד, יִקְצְרוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְסַפֵּר – אַשְׁרֵי לָהֶם! (שָׁם ל).

א-רצב

רַבִּי עוֹזֵר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵאוּמַן הָיָה בִּתְחִלָּה מִכַּת הַמִּתְנַגְּדִים, וְאַחַר-כָּךְ הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֶזְרוֹ לְהַכִּיר אֶת אֲמִתַּת מוֹרֵנוּ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַד שֶׁנִּבְעַר לִבּוֹ מְאֹד מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְהָלַךְ מִיָּד עַל צִיּוּן אַדְמוּ”ר וּפִיֵּס אוֹתוֹ בִּבְכִיָּה וּצְעָקָה גְדוֹלָה עַל כָּל דְּבָרָיו אֲשֶׁר דִּבֵּר מִקֹּדֶם. וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁהָיוּ מֵהַחֲסִידִים הַחֲשׁוּבִים וְהַנִּכְבָּדִים שֶׁבָּעִיר, רָצוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת וּבִפְשִׁיטוּת, וְתֵכֶף וּמִיָּד רָץ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ וְהוֹדִיעַ לוֹ, וַיִּבְרַח מִיָּד לְעִיר אַחֶרֶת הַסְּמוּכָה, וַיֵּשֶׁב שָׁם בֵּין אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, עַד שֶׁנִּתְקָרֵר אַפָּם וַחֲמָתָם מֵעָלָיו, חָזַר וּבָא לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם. (שָׁם ל”א).

א-רצג

עוֹד סִפֵּר לִי אֶחָד מִיּוֹדְעָיו וּמַכִּירָיו, שֶׁבָּחַר לוֹ פַּעַם אַחַת אֵיזֶה מָקוֹם מִחוּץ לָעִיר סָמוּךְ לְהַנָּהָר הַהוֹלֵךְ שָׁם, וְהָיָה יוֹשֵׁב שָׁם כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ מִמּוֹצָאֵי-שַׁבַּת-קֹדֶשׁ עַד עֶרֶב-שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי-שַׁבָּת כְּשֶׁהָלַךְ לְשָׁם, לָקַח עִמּוֹ קְצָת לֶחֶם כְּפִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּדֹחַק גָּדוֹל לְכָל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ, וּמֵעֵת קוּמוֹ עַד שָׁכְבוֹ, לֹא מָשׁוּ שְׂפָתָיו מִצְּעָקָה וּתְפִלָּה וְתוֹרָה וְשִׂמְחָה וְכוּ’. וּפַעַם אַחַת מְצָאוּהוּ שָׁם עֲרֵלִים, וַיִּקָּחוּהוּ וַיָּבִיאוּ אוֹתוֹ לָעִיר, וְהוּא לֹא הִבִּיט גַּם עַל זֶה, כִּי לֹא הִתְבַּיֵּשׁ מִשּׁוּם אָדָם. וּמוֹרֵנוּ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר עָלָיו, שֶׁהוּא קִיֵּם בִּשְׁלֵמוּת מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה בְּרָכוֹת ס”ג: הַמְנַבֵּל עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי-תּוֹרָה וְכוּ’, אַשְׁרֵי לוֹ. (שָׁם ל”ב).

א-רצד

אָמַר הַמַּעְתִּיק: וְכֵן כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּתְקָרְבוּ לְהַמְקֹרָבִים שֶׁל אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בִּפְרָט אוֹתָם שֶׁנִּתְקָרְבוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְקִיְּמוּ וְעָשׂוּ כְּפִי מַה שֶּׁהוֹרָה אוֹתָם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּדַרְכֵי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל וּבַעֲצוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת, כֻּלָּם בָּעֲרוּ לְבָבָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהָיוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים, כְּמוֹ רַבִּי יִצְחָק דֹּב מִטֶּעפְּלִיק, אֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה יָשַׁב בְּטִירְהָאוִויצֶע, אֲשֶׁר אֲפִלּוּ כָּל הַמִּתְנַגְּדִים הֵעִידוּ וְהִגִּידוּ שֶׁהָיָה צַדִּיק תָּמִים. וּפַעַם אַחַת אָמַר עַל עַצְמוֹ, כְּשֶׁהוּא בָּא עַל צִיּוּן אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, מוֹשְׁכִין אוֹתוֹ בְּכַנְפֵי כְּסוּתוֹ: יִצְחָק בֶּער, עֲשֵׂה תְּשׁוּבָה! וְהָיָה נוֹסֵעַ בְּכָל עֶרֶב-רֹאשׁ-חֹדֶשׁ עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ. וַאֲנִי הַכּוֹתֵב [הַמְאַסֵּף (ה”ה ר’ משה יהושע מטעפליק)] שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הָרַב רַבִּי זֶעלִיג זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי יִצְחָק דֹּב הַנַּ”ל, אֲשֶׁר חֹדֶשׁ יָמִים קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ כְּשֶׁשָּׁכַב עַל מִטָּתוֹ לִישַׁן, בָּא אֵלָיו אֶחָד וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “קוּם, הִגִּיעַ קִצְּךָ”! וְהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ בְּבֶהָלָה וּפַחַד גָּדוֹל, עַד שֶׁמֵּחֲמַת הַפַּחַד נָפַל לְמִשְׁכָּב וְשָׁכַב בְּחָלְיוֹ אֵיזֶה יָמִים וְחָזַר לְאֵיתָנוֹ, וְאָז סִפֵּר זֹאת וְאָמַר שֶׁבִּקֵּשׁ מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּאֲרִיךְ לוֹ עוֹד אֵיזֶה זְמַן כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְאַחַר-כָּךְ כִּכְלוֹת חֹדֶשׁ יָמִים מִזְּמַן הַמַּרְאֶה, נִגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו בְּשֵׁם טוֹב. וְכֵן רַבִּי מֵאִיר מִטֶּעפְּלִיק וְרַבִּי אֶפְרַיִם בְּרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹרֵנוּ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין וְרַבִּי אַבָּא בְּרַבִּי שְׁמוּאֵל מִטְּשֶׁערִין וְרַבִּי אַבְרָהָם דֹּב, נֶכֶד אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהָרַב רַבִּי נַחְמָן מִטְּשֶׁערִין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בַּעַל הַמְחַבֵּר וּמְלַקֵּט סֵפֶר “לְשׁוֹן-חֲסִידִים” וְ”דֶרֶךְ-חֲסִידִים” וְ”לִקּוּטֵי-עֵצוֹת” הֶחָדָשׁ וּשְׁאָר סְפָרִים וְהַרְבֵּה סְפָרִים שֶׁלֹּא נִדְפְּסוּ עֲדַיִן. וְכֵן כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּתְקָרְבוּ בֶּאֱמֶת לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בִּלּוּ כָּל הַיָּמִים לְרַבּוֹת הַלֵּילוֹת רַק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְהִתְבּוֹדְדוּת, אַשְׁרֵי לָהֶם וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם! (שָׁם).

א-רצה

וְעַתָּה אַגַּב אֹרְחָא אַצִּיג לִפְנֵי הַמְּעַיֵּן גַּם קְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים מִן הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים שֶׁנִּרְאוּ מֵאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, כִּי כְּפִי אֲשֶׁר, תּוֹדָה לְהַשֵּׁם, כָּל יָמַי גֻּדַּלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים בְּחָכְמַת הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת, וְהֵן הֵמָּה אַנְשֵׁי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֲשֶׁר הִפְקִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּכָל מִינֵי הֶפְקֵרוּת בַּעֲבוּר הָאֱמֶת, מִצְוָה וְחוֹבָה עָלַי לְהוֹדִיעַ לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֶת דִּבְרֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיהֶם, כִּי לֹא נֶעְלָם מִמֶּנִּי עֹצֶם אֲמִתַּת דִּבְרֵיהֶם, וּבָרוּר כַּיּוֹם וְכַשֶּׁמֶשׁ, וְיוֹדֵעַ אָנֹכִי כִּי בְּצֶדֶק וּבְישֶׁר כָּל אִמְרֵי פִּיהֶם, וְכָאוֹר מִן הַחשֶׁךְ מַמָּשׁ נִבְדָּלִים הֵמָּה מִן הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַכְּתוּבוֹת בְּהַסְּפָרִים שֶׁיָּצְאוּ בְּסָמוּךְ: “עֲדַת-צַדִּיקִים”, “קְהַל-חֲסִידִים”, “פְּאֵר מִקְּדוֹשִׁים”, “שִׁבְחֵי-הַצַּדִּיקִים”, וּמִשְּׁאָר הַמַּעֲשִׂיּוֹת אֲשֶׁר הָלְכוּ מִפֶּה לְפֶה וּמֵאֹזֶן לְאֹזֶן אֵצֶל הַבַּעֲלֵי-כַדִּים, שֶׁנִּתְרַבּוּ בָּעִתִּים הַלָּלוּ. (שָׁם).

א-רצו

וְקִבְּלוּ עַל עַצְמָם כָּל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת וּבוּשׁוֹת וְכָל מִינֵי חֵרוּפִים וְגִדּוּפִים וְלִבּוּן-פָּנִים עַד אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, וּמִכָּל-שֶׁכֵּן וְכָל-שֶׁכֵּן בְּעֵת תַּבְעֵרַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם בִּשְׁנַת תקצ”ה, אֲשֶׁר כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְסֻכָּן לַהֲרִיגָה מַמָּשׁ, כִּי הָיָה אָז מַרְגְּלָא בְּפֻמָּא דֶּאֱנָשֵׁי שֶׁאצֶל הַקִּירָ”ה דְּרוּסְיָא: “עִם עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים קֶערְבְּלִיךְ מְחַסְלִים אֶת הַכֹּל” “מִיט צֶעהן טוֹיזְנְד קֶערְבְּלִיךְ פַאר-רַייבְּט מֶען אַלְדוּנְג”. וּמָעוֹת הָיָה עַל זֶה לְכַת הַחוֹלְקִים, דַּי וְהוֹתֵר, כִּי הָיָה נֶחְשָׁב לָהֶם הֲרִיגַת אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְמִצְוָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה, כִּי כֵן פָּקַד וְצִוָּה עֲלֵיהֶם הַצַּר הַצּוֹרֵר הַיָּדוּעַ, וְכָתַב וְשָׁלַח אִגְּרוֹת לְהָדְפָם וּלְרָדְפָם לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם. (שָׁם).

א-רצז

וְאַחַר כָּל אֵלֶּה, גַּם אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵהֶם בְּדֶרֶךְ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מִפֶּה לְפֶה, שֶׁלֹּא נוֹדַע לִי הֵיטֵב מִי וָמִי הָאֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי הַסִּפּוּר עַל-יָדָם, לֹא רָצִיתִי לִכְתֹּב אוֹתָם מִפַּחַד הַטָּעֻיּוֹת הַשְּׁכִיחוֹת בְּסִפּוּרִים כָּאֵלּוּ [וְכַנּוֹדָע מִדִּבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, “לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת” בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר ה’, ל”ח; ר”ח ז’, ו’, בְּעִנְיַן הַמַּאֲמַר חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (גִּיטִין ס’, ב’), שֶׁהִתִּירוּ לִכְתֹּב תּוֹרָה שֶׁבְּעַל-פֶּה]. וְלָכֵן צִיַּנְתִּי אֵצֶל כָּל סִפּוּר וְסִפּוּר שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיהֶם. (שָׁם).

א-רחצ

וְאַף-עַל-פִּי שֶׁמּוּבָא בָּהֶם הַרְבֵּה מַעֲשִׂיּוֹת מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַ”ל וּמִשְּׁאָר צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת נִרְאֶה מֵהֶם הִתְגַּלּוּת נוֹרָאוֹת בְּשִׁדּוּד הַטֶּבַע וְהוֹדָעַת עֲתִידוֹת אֲבָל לֹא כְּהַמַּעֲשִׂיּוֹת הַכְּתוּבִים בְּהַסְּפָרִים הַנַּ”ל, אֲשֶׁר רֹב הַסִּפּוּרִים בְּעֵת מִשְׁתֵּה-הַיַּיִן, אֲשֶׁר הַמְסַפֵּר עוֹמֵד בֵּין כּוֹס שְׁלִישִׁית לִרְבִיעִית, וְהַשּׁוֹמֵעַ יוֹשֵׁב וּמִתְנַמְנֵם, עַד שֶׁיּוֹתֵר מִתִּשְׁעָה חֲלָקִים בָּהֶם שֶׁקֶר, וּמְעַט הָאֱמֶת מֻרְכָּב וּמְשֻׁנֶּה וּמֻחְלָף וּמְעֹרָב [זוּלַת שִׁבְחֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הוּא אֱמֶת מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁסִּפֵּר זֹאת בְּשֵׁם אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, מִלְּבַד עַל קְצָת דִּקְצָת מֵהֶם אָמַר שֶׁלֹּא נִכְתְּבוּ הֵיטֵב]. (שָׁם).

א-רצט

וְהִנֵּה אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּגֹדֶל וְעֹצֶם מְתִיקוּת דְּבָרָיו הַנְּעִימִים לְחַזֵּק וּלְעוֹרֵר וּלְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַנְּפוּלוֹת, אִם הָיָה גַּם מֻתָּר בְּמוֹפְתִים – הָיְתָה מִתְבַּטֶּלֶת הַבְּחִירָה לְגַמְרֵי. וּבֶאֱמֶת מֵחֲמַת זֶה הָיָה אָסוּר בְּמוֹפְתִים וְגַם כְּשֶׁעָשָׂה אֵיזֶה דְּבַר מוֹפֵת, בִּקֵּשׁ אַחַר-כָּךְ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּשְׁתַּכַּח הַדָּבָר (כַּמּוּבָא בְּ”שִׂיחוֹת-הָרַ”ן”, אוֹת קפ”ז). וְלוּלֵא דִּמְסְתָּפֵינָא הָיִיתִי אוֹמֵר, שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלֵב מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִבְלִי לְבָאֵר סִפּוּרֵי מוֹפְתָיו הַקְּדוֹשִׁים [זוּלַת בִּמְקוֹמוֹת מוּעָטִים שֶׁנִּשְׁמַט קְצָת מִתַּחַת קֻלְמוּסוֹ, כְּמוֹ הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת מֵהַרְחָבַת זְמַן הַיַּקְרוּת עַד שְׁתֵּי שָׁנִים, בְּ”שִׂיחוֹת-הָרַ”ן”, אוֹת קפ”ו; מֵהִתְגַּבְּרוּת הַחֲלִישׁוּת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, בִּשְׁנַת תקס”ז, שָׁם בָּאוֹת הַנַּ”ל; מִמִּיתַת הַיַּלְדָּה שָׂרָה אֶסְתֵּר, שָׁם בְּהַשִּׂיחוֹת, הַהַשְׁמָטוֹת, אוֹת ה’ בַּשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַ”סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת”; וּמַה שֶׁאָמַר עַל עַצְמוֹ, שֶׁאִם יִשָּׂרֵף הַסֵּפֶר, יִהְיֶה לוֹ אַרְכָּא לִחְיוֹת עוֹד אֵיזֶה זְמַן, בְּ”חַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן” סִימָן קס”ט בְּסִפּוּר נְסִיעָתוֹ לְלֶמְבֶּרְגְ, אוֹת ג’, עַיֵּן שָׁם; גַּם הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת וְשִׁדּוּד הַטֶּבַע בְּעִנְיַן רְפוּאַת הַיָּד, בְּ”שִׂיחוֹת-הָרַ”ן”, אוֹת קפ”ז; וּבְעִנְיַן רְפוּאַת הַחוֹלֶה עַל-יְדֵי אֲמִירַת שִׁיר-הַשִּׁירִים סָמוּךְ לְאוֹר הַבֹּקֶר, שָׁם בְּאוֹת רמ”ג; וּבְעִנְיַן פְּקִידַת הָעֲקָרָה, שָׁם אוֹת רנ”ג; וּבְעִנְיַן רְפוּאַת הַחוֹלָנִית שֶׁהָיְתָה סָמוּךְ לְמִיתָה וְכִמְעַט שֶׁיָּצָא נַפְשָׁהּ, בְּ”חַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן”, בְּהַשִּׂיחוֹת הַשַּׁיָּכִים לְהַתּוֹרוֹת, אוֹת נ”ה, עַיֵּן שָׁם], מֵחֲמַת כִּי לֹא בְּאֵלֶּה תְּהִלָּתוֹ (כַּמּוּבָא שָׁם בְּהַשִּׂיחוֹת וְגַם בְּשִׁבְחֵי הָרַ”ן, עַיֵּן שָׁם), זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא מֵחֲמַת שֶׁפָּעֲלוּ דִּבְרֵי תְּפִלָּתוֹ הַנַּ”ל שֶׁל אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיִּתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כֵּן בְּלִבּוֹ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּכְּחוּ מֵהַלֵּב כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְכַאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת כְּבָר נִשְׁתַּכְּחוּ מֵחֲמַת זֶה רֻבָּם כְּכֻלָּם אֲבָל עִם-כָּל-זֶה חַסְתִּי עַל שְׁאֵרִית פְּלֵיטָתָם שֶׁלֹּא נִשְׁתַּכְּחוּ עֲדַיִן, וְשַׂמְתִּי אֶל לְבָבִי לְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב עַל-כָּל-פָּנִים קְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים מִזֶּה, לְמַעַן יִהְיֶה לְזִכָּרוֹן לְאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הַיּוֹדְעִים מִזֶּה. (שָׁם בְּרֵאשִׁית דָּבָר).

א-ש

רַבִּי צְבִי, גִּיסוֹ שֶׁל אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, יָשַׁב בִּטְּשֶׁערִין וְעָסַק בְּמַשָּׂא-וּמַתָּן כָּל יָמָיו, וּפַעַם אַחַת הִתְוַכַּח עִם אֵיזֶה אִישׁ, אִם אַדְמוּ”ר זַצַ”ל יוֹדֵעַ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל הָעוֹמְדִים לְפָנָיו, וְזֶה הָאִישׁ הוֹכִיחַ לוֹ שֶׁאַדְמוּ”ר זַצַ”ל יוֹדֵעַ גַּם זֹאת. וְהִנֵּה בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה לְגִיסוֹ רַבִּי צְבִי הַנַּ”ל דַּחֲקוּת גְּדוֹלָה בְּפַרְנָסָתוֹ, וְהָיָה צַר לוֹ מְאֹד מְאֹד מֵחֲמַת זֶה, עַד שֶׁנִּסְכַּם אֶצְלוֹ לְהַזְכִּיר אֶת אַדְמוּ”ר זַצַ”ל שֶׁיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ. אַחַר-כָּךְ בְּסָמוּךְ בָּא אַדְמוֹ”ר זַצַ”ל לִטְּשֶׁערִין, [כַּאֲשֶׁר הָיָה אָז דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ לִנְסֹעַ לְשָׁם שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, כַּמּוּבָא בְּ”חַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן” בְּסִפּוּר מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ וּנְסִיעוֹתָיו, אוֹת כ”ד], וּמִיָּד בְּבוֹאוֹ לְשָׁם נִכְנְסוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לְקַבֵּל פָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְגַם גִּיסוֹ רַבִּי צְבִי הַנַּ”ל הָיָה בְּתוֹךְ הַבָּאִים, וְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל דִּבֵּר עִמָּהֶם דְּבָרָיו הָעֲרֵבִים וְהַנְּעִימִים לִמְשֹׁךְ אֶת לִבָּם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְדִבֵּר עִמָּהֶם שִׂיחָה נִפְלָאָה, עַד שֶׁנִּתְעוֹרֵר מְאֹד לֵב כָּל הַשּׁוֹמְעִים מִזֶּה, וְגִיסוֹ הַנַּ”ל הִמְתִּין וְחִכָּה עַד שֶׁנִּפְסְקָה הַשִּׂיחָה וְהָלְכוּ מֵאִתּוֹ, וְנִשְׁאַר הוּא לְבַדּוֹ, וְרָצָה לֵילֵךְ אֶל הַדֶּלֶת לְסָגְרָהּ בִּפְנִים וְלִלְחשׁ לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל אֶת בַּקָּשָׁתוֹ בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (שָׁם ב’, א’).

א-שא

וְהִנֵּה דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבִּי צְבִי הַנַּ”ל הָיָה לְיַשֵּׁב תָּמִיד רַעְיוֹנוֹתָיו עַל כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת, וְעַל-כֵּן גַּם עַכְשָׁו מִיָּד כְּשֶׁהֵכִין פַּעֲמֵי רַגְלָיו לָלֶכֶת אֶל הַדֶּלֶת כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, נִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, כִּי נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ: אֵיזֶה פָּנִים יִהְיֶה לִי בִּפְנֵי אַדְמוּ”ר לְהַזְכִּיר אוֹתוֹ עַל פַּרְנָסָה אַחֲרֵי שֶׁזֶּה סָמוּךְ בְּזֶה הַשָּׁעָה דִּבֵּר עִמָּנוּ שִׂיחָה נִפְלָאָה מִגֹּדֶל הַשְּׁטוּת וְהַשִּׁגָּעוֹן שֶׁל כָּל הַבְלֵי וְעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה? וְדִמָּה בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּוַדַּאי יוֹכִיחַ אוֹתוֹ אַדְמוּ”ר עַל זֶה וְיֹאמַר לוֹ: הֲיִתָּכֵן לֶאֱטֹם אָזְנוֹ כָּל-כָּךְ וּלְבָבוֹ מִיִּרְאַת-הַשֵּׁם עַד שֶׁגַּם אַחַר שִׂיחָה כָּזוֹ אֵין לְךָ מַה לִּלְחשׁ וּלְהַזְכִּיר אוֹתִי רַק עַל עִסְקֵי פַּרְנָסָה?! וּמֵחֲמַת הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ וְלֹא הָלַךְ עוֹד אֶל הַדֶּלֶת לְסָגְרָהּ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְהִתְחִיל לַחְשֹׁב שֵׁנִית בְּרַעְיוֹנוֹתָיו: אוּלַי בֶּאֱמֶת אַדְמוּ”ר יוֹדֵעַ גַּם אֶת מַחֲשַׁבְתִּי, כַּאֲשֶׁר הוֹכִיחַ לִי הָאִישׁ הַנַּ”ל, אִם-כֵּן הוּא יוֹדֵעַ בָּרוּר שֶׁאַחַר כָּל שִׂיחָתוֹ נֶאֱטַם לְבָבִי עֲדַיִן עַד שֶׁאֵין לִי מַה לְּהַזְכִּירוֹ רַק בְּעִנְיַן פַּרְנָסָה, וּמַה שֶּׁהִפְסַקְתִּי מִזֶּה הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ מֵאִתּוֹ לְבַל יוֹכִיחַ אוֹתִי, וַאֲנִי עוֹשֶׂה עַצְמִי כְּיָרֵא וְחָרֵד וְגוֹנֵב דַּעְתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, אִם-כֵּן, הַדָּבָר מְגֻנֶּה בְּיוֹתֵר! וּמִיָּד בְּחָשְׁבוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָנָה אַדְמוּ”ר זַצַ”ל וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “עֲבוּרְךָ כְּבָָר דָּאַגְתִּי, אָחִיךָ משֶׁה יִהְיֶה עָנִי מָרוּד אָחִיךָ חַיִּים, עָלָיו רַחֲמָנוּת, לֹא יִהְיֶה לוֹ אֲפִלּוּ קֶמַח לְשַׁבָּת”, “דִּיךְ הָאבּ אִיךְ שׁוֹין פַאר-זָאְרְגְט. דַּיין בְּרוּדעֶר משֶׁה וֶועט זַיין אַ צִיכְטִיגֶער אָרִימַאן דַּיין חַיִּים, אוֹיף אִיהם אִיז אַ רַחֲמָנוּת, עֶר וֶועט נִיט הָאבֶּען קַיין מֶעהל אוֹיף שַׁבָּת”! וְכֵן נִתְקַיֵּם בִּשְׁלָשְׁתָּם כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם מְכֻוָּן מַמָּשׁ כְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה [וְשָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּי בְּנוֹ רַבִּי יַעֲקֹב, שֶׁשָּׁמַע זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים מִפִּי אָבִיו בְּעַצְמוֹ]. (שׁם ב’).

א-שב

רַבִּי אַבְרָהָם מִבֶּרְדִיצֶ’ב הָיָה חֲתַן עָשִׁיר גָּדוֹל, וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה לוֹ מָעוֹת הַרְבֵּה וְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל [כְּפִי שֶׁיָּדַע בְּרוּחַ-קָדְשׁוֹ אֶת שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וְאֵת אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו וְאֶת שְׁאָר הַתַּעֲלוּמוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיָן זֶה, וְעוֹד גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת הָיָה סִבָּה לָזֶה] צִוָּה עָלָיו לְבִלְתִּי לַעֲשׂוֹת שׁוּם עֵסֶק, רַק לַעֲסֹק יוֹמָם וָלַיְלָה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה. וְהוּא שָׁאַל אוֹתוֹ הַשְּׁאֵלָה הַיְדוּעָה: “מַה נֹּאכַל”? וְהֵשִׁיב לוֹ אַדְמוּ”ר זַצַ”ל: “תִּהְיֶה קַבְּצָן”, “וֶועסְטוּ זַיין אַ מְקַבֵּל”!, וְנִתְמַלֵּא מְאֹד רַבִּי אַבְרָהָם הַנַּ”ל בְּרֹגֶז גָּדוֹל עֲבוּר זֶה וְלֹא נָסַע עוֹד לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, עַד שֶׁעָבְרוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. וּבְתוֹךְ-כָּךְ מִסְּתָמָא פָּעֲלוּ דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיָּרַד רַבִּי אַבְרָהָם הַנַּ”ל מִנְּכָסָיו וְאִבֵּד אֶת כָּל מְעוֹתָיו עַד פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה, עַד שֶׁמִּלֵּא אֶת נַפְשׁוֹ לָשׁוּב וְלִנְסֹעַ שֵׁנִית לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, וְאָז טָפַח לוֹ עַל כְּתֵפָיו: “נוּ אַבְרָהָם, מִי נִצַּח? אִם עוֹד כָּעֵת תִּשְׁמַע בְּקוֹלִי, תִּהְיֶה קַבְּצָן חָשׁוּב וָלֹא תִּהְיֶה קַבְּצָן חָלוּד”, “נוּ אַבְרֶהמִ’יל, וֶוער הָאט אוֹיסְגֶעפִיהרְט וֶועסְטוּ מִיךְ כָאטְשׁ אִיצְטֶער פָאלְגִין, וֶועסְטוּ זַיין אַ שֵׁיינֶער מְקַבֵּל אוּן אַז נִיט, וֶועסְטוּ זַיין אַ פֶערְזְשַׁאוֶורְטֶער מְקַבֵּל” ! . וְכֵן הֲוָה, כִּי רַבִּי אַבְרָהָם הַנַּ”ל אִמֵּץ אֶת רוּחוֹ וְהִקְשָׁה אֶת עָרְפּוֹ וְלֹא רָצָה שֵׁנִית לְצַיֵּת לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, [כִּי הָיָה אִישׁ-חַיִל וּמַשְׂכִּיל וּמֵבִין בְּכָל עִסְקֵי מַשָּׂא וּמַתָּן, גַּם הָיָה יָדָיו רָב לוֹ בִּכְתָב וְלָשׁוֹן, עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה עָלָיו מְאֹד לְהַטּוֹת שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל בִּפְשִׁיטוּת עֹל תּוֹרָה וְלִהְיוֹת מְקַבֵּל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלָיו אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, עַד שֶׁנִּתְקַיֵּם בּוֹ מְכֻוָּן מַמָּשׁ כְּכָל הַנַּ”ל, וְהוּא הוֹדָה אַחַר-כָּךְ וְלֹא בּוֹשׁ, וְהוּא בְּעַצְמוֹ סִפֵּר זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים, וְאָנֹכִי שָׁמַעְתִּי כָּל זֹאת מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּקְצָת מִפִּי יְדִידֵנוּ הָרַב אַהֲרֹן, שֶׁשָּׁמְעוּ כָּל זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ]. (שָׁם ג’).

א-שג

מַה שֶּׁנִּכְנַס אֵצֶל אִישׁ אֶחָד בְּקַאמִינִיץ וְאָמַר לוֹ: “אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלְכֶם, וַעֲבוּר זֶה אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם עֲשִׁירוּת”! וְכָל הַמַּעֲשֶׂה הַשַּׁיָּךְ לָזֶה, שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ. (שָׁם).

א-דש

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁרַבֵּנוּ זַצַ”ל הָיָה פַּעַם אַחַת בְּתַעֲנִית-אֶסְתֵּר בְּקַאמִינִיץ, וְנִכְנַס לְהַשּׁוֹחֵט-וּבוֹדֵק וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁרוֹצֶה לָלוּן אֶצְלוֹ. וְהוּא מֵרֹב טִרְדָּתוֹ בִּשְׁחִיטַת הָעוֹפוֹת וַהֲכָנָה לְפוּרִים, דָּחָה אוֹתוֹ וְאָמַר: “אֵין מָקוֹם אֶצְלִי” וְהָלַךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵאִתּוֹ. וּבַלַּיְלָה קֹדֶם קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, וְהַבַּעַל-קוֹרֵא הָיָה הַשּׁוֹחֵט-וּבוֹדֵק הַנַּ”ל, הִבִּיט עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ לִשְׁמֹעַ הַמְּגִלָּה, שֶׁיִּקַּח מֵהֶם מְעוֹת-מְגִלָּה. רָאָה אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עוֹמֵד וּמַבִּיט בְּאֵיזוֹ מְגִלָּה, וְהוּטַב בְּעֵינָיו מַהוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהִתְחָרֵט מְאֹד עַל שֶׁלֹּא מִלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ, וְהִסְכִּים תֵּכֶף בְּלִבּוֹ שֶׁאַחַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה יִקַּח אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ אֲבָל תֵּכֶף אַחַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה יָצָא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְלֹא רָאָה אוֹתוֹ עוֹד, וְהָיָה לְהַשּׁוֹחֵט-וּבוֹדֵק יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְלֹא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ לְבֵיתוֹ מֵחֲמַת גֹּדֶל הַצַּעַר, וְלָקַח שְׁנֵי בְּנֵי הַנְּעוּרִים וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, וְחִפְּשׂוּ אֵצֶל כָּל בַּעֲלֵי מָלוֹן וְהַכְנָסַת-אוֹרְחִים וְלֹא מָצְאוּ אוֹתוֹ [וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָלַךְ לְאֵיזֶה אִישׁ קַמְצָן וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ, וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא מַבְטִיחוֹ עֲשִׁירוּת, וְנִכְנַס מְאֹד בְּלִבּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו תֵּכֶף (אַף שֶׁלֹּא הָיָה דַּרְכּוֹ בְּכָךְ), כִּי אוֹר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִתְנוֹצֵץ בְּמֹחוֹ כְּאִלּוּ רוֹאֶה הָעֲשִׁירוּת בְּעֵינָיו מַמָּשׁ]. וְשָׁלַח אֶת בִּתּוֹ בְּכַמָּה פְּעָמִים לְהָבִיא מִרְקַחַת וּמַשְׁקֶה לִכְבוֹד הָאוֹרֵחַ, וְהַשּׁוֹחֵט-וּבוֹדֵק הַנַּ”ל רָאָה אֶת הַבְּתוּלָה הַנַּ”ל הוֹלֶכֶת בְּכַמָּה פְּעָמִים כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל וְשָׁאַל אוֹתָהּ: מַה זֹּאת אֶצְלְכֶם? וְכוּ’, וְסִפְּרָה לוֹ, וְהָלַךְ תֵּכֶף עִם בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְשָׁם וְנִכְנְסוּ, וְהֵם עָמְדוּ בַּחוּץ, וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיִּכָּנְסוּ גַּם הֵם וְנִכְנְסוּ, וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: “הֲיִתָּכֵן אֵיךְ לוֹקְחִים אִישׁ זָקֵן וּמְרִימִים אֶת זְקָנוֹ וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּסַכִּין פָּגוּם”?! (ע”ע להלן בסעיף תקנ”ח) וְאָמַר: “מַדּוּעַ בְּסַכִּין פָּגוּם”? וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהוּא יִשָּׁאֵר פֹּה, וְיִשְׁלְחוּ אֶת בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהָבִיא אֶת הַסַּכִּין, וְכֵן הֲוָה, שֶׁהַסַּכִּין הָיָה פָּגוּם, וְנִתְעַלֵּף וְהֵעִירוּהוּ, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיִּסַּע אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְעָבַר זְמַן רַב וְלֹא נָסַע, עַד שֶׁנֶּחֱלָה וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁכְּשֶׁיַּבְרִיא יִסַּע, וְכֵן גַּם אַחַר-כָּךְ לֹא קִיֵּם, עַד שֶׁאשְׁתּוֹ הִכְרִיחַתּוּ וְנָסְעָה עִמּוֹ, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה צִוָּה עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ וִדּוּי דְּבָרִים וְכוּ’, וְכִמְדֻמֶּה שֶׁהֻכְרַח לְהִתְפַּטֵּר מֵחֶזְקַת שְׁחִיטָתוֹ. (שָׁם).

א-שה

הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת לְהָאִישׁ הַכַּפְרִי שֶׁיִּתְעַלֶּה בַּעֲשִׁירוּת, וְאַחַר-כָּךְ הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת שֶׁיֵּרֵד מִנְּכָסָיו – “הוּא עוֹד יִשְׁכַּב [בְּקִבְרוֹ] בְּתַכְרִיכִים שֶׁל אֲחֵרִים” “עֶר וֶועט נָאךְ לִיגֶען אִין פְרֶעמְדֶע תַּכְרִיכִים” ! . וְכֵן הֲוָה מַמָּשׁ כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ – שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי רַבִּי חַייקְל, שֶׁעַל-יָדוֹ וּבְסִבָּתוֹ נִסְתַּבֵּךְ וְנִתְגַּלְגֵּל כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. (שָׁם ה’).

א-שו

וְאֶפְשָׁר זֶה הַמַּעֲשֶׂה הוּא מֵ”רַבִּי חַייקְלְס שֶׁפַע”, שֶׁמְּסֻפָּר בְּפִי אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ. שֶׁפַּעַם אַחַת נָסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּדֶּרֶךְ עִם רַבִּי חַייקְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה אָז בִּדְבֵקוּת נִפְלָאָה, וְנִדְמֶה לְרַבִּי חַייקְל שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִתְנַמְנֵם, וּבַדֶּרֶךְ שֶׁמִּן הַצַּד יָשַׁב וְדָר אָז אֶחָד שֶׁהָיָה מְקֹרָב מְעַט לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְגַם הָיָה לוֹ צַד קֻרְבָה עִם רַבִּי חַייקְל, וְרָמַז רַבִּי חַייקְל לְהַבַּעַל-עֲגָלָה לִנְטוֹת אֶל קְרוֹבוֹ שֶׁדָּר שָׁם בְּדֶרֶךְ צְדָדִית, וּכְשֶׁבָּאוּ שָׁם צִוָּה רַבִּי חַייקְל לְהַבַּעַל-עֲגָלָה לַעֲמֹד שָׁם, וְעָמַד שָׁם. וְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה לִבְלִי לְהִתְעַקֵּשׁ עַל שׁוּם דָּבָר, וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לֹא יָדַע, וְיָרַד מֵהָעֲגָלָה וְנִכְנַס לְבֵית הָאִישׁ הַהוּא, וּכְשֶׁרָאָה הָאִישׁ הַבַּעַל-בַּיִת אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִתְפַּעֵל מְאֹד וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם בְּשִׂמְחָה, וְשָׁאַל אוֹתוֹ רַבִּי חַייקְל: “הַאִם יֵשׁ לְךָ מְעַט יַי”שׁ אוֹ מִינֵי מְתִיקָה לְכִבּוּד”? וְהֵשִׁיב: אֵין כְּלוּם וּבֵיתוֹ רֵיקָם אָמַר לוֹ: “לֵךְ אֶל הַ’קְּרֶעטְשְׁמֶע’ (=אַכְסַנְיָה) הַסְּמוּכָה וְתָבִיא דְבַר-מָה לְכִבּוּד” וְהֵשִׁיב שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִקְנוֹת. אָמַר לוֹ: “קַח אֵיזֶה חֵפֶץ לְמַשְׁכּוֹן” וְלָקַח אֶת מְנוֹרוֹת שַׁבָּת שֶׁל אִשְׁתּוֹ וְהֵבִיא מְעַט מַשְׁקֶה וּמַטְעַמִּים. וּכְשֶׁמִּלֵּא אֶת הַכּוֹס לִכְבוֹד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּתוֹךְ-כָּךְ עָבְרוּ הַיְלָדִים עֲרוּמִּים וִיחֵפִים, לְבוּשִׁים קָרוּעַ וּבָלוּא. רָמַז רַבִּי חַייקְל לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת כָּל זֶה וְאָמַר לוֹ שֶׁיַּשְׁפִּיעַ לוֹ אֵיזֶה שֶׁפַע. עָנָה וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אֲנִי אֵין לִי שֶׁפַע בִּשְׁבִילוֹ, רַק אִם תִּרְצֶה, אַתָּה תִּתֶּן לוֹ שֶׁפַע”! עָנָה וְאָמַר: “רַבִּי, מִתְיָרֵא אֲנִי מִכֶּם אוּלַי תִּרְגְּזוּ עָלַי בִּשְׁבִיל זֶה וְתֹאמְרוּ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁחַייקְל יָמוּת, וְיָמוּת, חַס וְשָׁלוֹם”! וַיַּעַן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וַיֹּאמֶר לוֹ: “אַל תִּירָא”! וְשָׁאַל אוֹתוֹ כָּכָה שָׁלשׁ פְּעָמִים, וּבְכָל פַּעַם הֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אַל תִּירָא, אֲנִי נוֹתֵן לְךָ רְשׁוּת”! וְהָיָה שָׁם בַּבַּיִת כְּלִי עִם מַיִם, וְשָׁפַךְ רַבִּי חַייקְל אֶת הַכְּלִי הַנַּ”ל בְּאֶמְצַע הַבַּיִת, וְלָקַח הַ”קַאטְשֶׁערִי” [=מַעֲרוֹךְ] וְהֶחֱלִיק אֶת הַמַּיִם וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “שֶׁפַע לְמִזְרָח! שֶׁפַע לְמַעֲרָב! שֶׁפַע לְדָרוֹם! שֶׁפַע לְצָפוֹן”! וְהִגְבִּיהַּ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת הַ”קַאפְטִין” [=מְעִיל עֶלְיוֹן] שֶׁלּוֹ וְאָמַר אֵלָיו: “חַייקְל, לִי לֹא תִּתֵּן שֶׁפַע”! וְאַחַר-כָּךְ קִבְּלוּ רְשׁוּת מִבַּעַל-הַבַּיִת וְנָסְעוּ מִשָּׁם. וּכְשֶׁנָּסְעוּ מִשָּׁם, בָּאוּ מַחֲנֵה עֲרֵלִים הַמּוֹבִילִים לָעִיר מַפּוֹת פִּשְׁתָּן, שְֹעַר רְחֵלִים וְעוֹרוֹת וְכַדּוֹמֶה לִמְכֹּר; וְשָׁאֲלוּ אֶת בַּעַל-הַבַּיִת אִם יֶשׁ לוֹ לִמְכֹּר יַי”שׁ, שֵׁכָר, דָּג מָלוּחַ, עוּגוֹת וְכַדּוֹמֶה, וַיַּעַן לָהֶם שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם. וַיִּשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ, מַדּוּעַ? וְהֵשִׁיב לָהֶם, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כֶּסֶף. וַיֹּאמְרוּ לוֹ, שֶׁיַּלְווּ לוֹ אֵיזֶה סְכוּם לִסַּע הָעִירָה לִקְנוֹת כָּל הַנִּצְרָךְ, וּכְשֶׁיִּסְעוּ בַּחֲזָרָה יִקְנוּ מִמֶּנּוּ; וּמֵחֲמַת שֶׁאתָּה אִישׁ יָשָׁר, אֵין לָנוּ לִדְאֹג מֵהַכֶּסֶף; וְכַמְדֻמֶּה לִי שֶׁהִלְווּ לוֹ חֲמִשָּׁה רוּבַּל-כֶּסֶף. עַד הַיּוֹם הַהוּא דֶּרֶךְ הָעֲרֵלִים הָיָה לַעֲמֹד בְּהַ”קְרֶעטְשְׁמֶע” שֶׁעַל-יַד הַדֶּרֶךְ, וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה הִתְחִילוּ לַעֲמֹד אֶצְלוֹ וְקָנוּ מִמֶּנּוּ כָּל מַה שֶּׁהָיוּ צְרִיכִים, וְהִתְחִיל לִהְיוֹת בַּעַל שֶׁפַע; וְגַם מָכְרוּ לוֹ כָּל מַה שֶּׁהָיָה לָהֶם – הֵן מִן הַשָּׂדֶה, קִטְנִיּוֹת וּתְבוּאָה וּפִשְׁתָּן, וְהֵן עוֹרוֹת חַיּוֹת וְגַם עוֹפוֹת וְכַדּוֹמֶה, וְהוּא מְכָרָם בָּעִיר וְהִרְוִיחַ אַחַת עַל אַחַת וְהִתְחִיל לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמָעְלָה. וּכְשֶׁהִתְחִיל לְהַשִּׂיג מְעַט כֶּסֶף, קָנָה אֵיזֶה בְּהֵמוֹת וְעָשָֹה חֶמְאָה וּגְבִינָה, וְהִתְחִיל לְהוֹבִיל לָעִיר גַּם חָלָב לִמְכֹּר. וּבְבוֹאוֹ לָעִיר לִמְכֹּר כָּל הַנַּ”ל וְגַם לִקְנוֹת כָּל הַדְּבָרִים הַנִּצְרָכִים לוֹ, אַגַּב בָּא אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְקַבֵּל שָׁלוֹם. וְכַעֲבֹר אֵיזֶה זְמַן וּכְבָר הָיָה טָרוּד וּבָהוּל, שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי לִכְנֹס אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵחֲמַת שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִמְכֹּר הַסְּחוֹרָה וְגַם לִקְנוֹת וְלַעֲשֹוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹת, וּמִתּוֹךְ-כָּךְ מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִלִּכְנֹס אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי נִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יַתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ וִיבַטֵּל זְמַנּוֹ, אוֹ אוּלַי אֶחָד מֵאֲנַ”שׁ יַתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ וְכַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (שָׁם).

א-שז

פַּעַם-אַחַת כְּשֶׁהָיָה יָרִיד בִּבְּרַסְלֶב, וְרָץ בִּמְהִירוּת אֶל הַשּׁוּק לִקְנוֹת וְלִמְכֹּר, וְחַלּוֹנוֹת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיוּ יוֹצְאִים לַשּׁוּק, שֶׁבְּהֶכְרֵחַ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שָׁם; וּבְתוֹךְ-כָּךְ כְּשֶׁרָץ וְרָצָה לַעֲבֹר לַשּׁוּק וְשֶׁא יִרְאֵהוּ, דָּפַק רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּחַלּוֹן וְקָרָא אוֹתוֹ, וּמִסְּתָמָא הֻכְרַח לִכְנֹס, כִּי אֵין הַדֶּרֶךְ-אֶרֶץ שֶׁלֹּא לִכְנֹס אִם כְּבָר קָרְאוּ אוֹתוֹ. וּכְשֶׁבָּא אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “הַהִסְתַּכַּלְתָּ הַיּוֹם אֶל הַשָּׁמַיִם”? וַיֹּאמֶר: “לֹא”! קָרָא אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶל הַחַלּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ: “הַבֵּט בַּחַלּוֹן וְתֹאמַר לִי מָה אַתָּה רוֹאֶה”! וַיֹּאמֶר: “אֲנִי רוֹאֶה עֲגָלוֹת וְסוּסִים וַאֲנָשִׁים רָצִים הֵנָּה וָהֵנָּה”. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: “אַחַר חֲמִשִּׁים שָׁנָה יִהְיֶה יָרִיד אַחֵר לְגַמְרֵי; זֶה הַכֹּל שֶׁאתָּה רוֹאֶה לֹא יִהְיֶה עוֹד, רַק סוּסִים אֲחֵרִים וַעֲגָלוֹת וּסְחוֹרוֹת וַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. וְגַם אֲנִי לֹא אֶהְיֶה וְגַם אַתָּה לֹא תִהְיֶה. כְּהַיּוֹם אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ: ‘מָה אַתָּה כָּל-כָּךְ בָּהוּל וּמֻטְרָד שֶׁאֵין לְךָ אֲפִלּוּ זְמַן לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשָּׁמַיִם?'” וַיִּקְרָא אֶת רַבִּי חַייקְל, שֶׁהָיָה בְּחֶדֶר אַחֵר, וַיֹּאמֶר לוֹ: “תִּרְאֶה, חַייקְל, מַה שֶּׁעָשִֹיתָ עִם הַשֶּׁפַע שֶׁלְּךָ, עַד שֶׁאֵין לוֹ אֲפִלּוּ זְמַן לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשָּׁמָיִם”! (כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי חֲתָנוֹ רַבִּי אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה). (שָׁם).

א-שח

הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת בְּעִנְיַן גְּזֵרַת הַ”נֶעקְרִיטֶען” (=גְּזֵירוֹת שֶׁל לְקִיחַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל לַצָּבָא) בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “דָּחִיתִי זֹאת לְעוֹד עֶשְֹרִים וְכַמָּה שָׁנִים”, “אִיךְ הָאבּ עֶס אָפּ גֶעשְׁטוּפְּט אוֹיף עֶטְלִיכֶע אִין צְוַואנְצִיג יָאהר”!. וְכֵן הֲוָה מַמָּשׁ מְכֻוָּן, שֶׁמֵּעֵת שֶׁאָמַר זֹאת עַד שֶׁהִתְחִילוּ לִקַּח לַצָּבָא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן, הָיָה בְּעֶרֶךְ עֶשְֹרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי דוֹדוֹ הָרַב רְאוּבֵן יוֹסְל מֵהַייסְען וְגַם מִשְּׁאָר אַנְשֵׁי אַדְמוּ”ר זְצַ”ל, וְעַיֵּן עוֹד חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן א. (שָׁם ו’).

א-שט

הוֹדָעוֹת עֲתִידוֹת לְמשֶׁה חִינְקֶעס [עַל הַמָּמוֹן שֶׁלֹּא רָצוּ לִתֶּן לוֹ] בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “עוֹד יִדְפְּקוּ לְךָ אֵי-פַעַם עַל הַחַלּוֹן כְּדֵי שֶׁתֵּלֵךְ לָקַחַת מָמוֹן”!, “מֶ’וֶועט דִיר נָאךְ אַמָאהל אָן קְלַאפִּין אִין פֶענְסְטֶער זָאלְסְט נֶעמֶען גֶעלְד”!. וּמְכֻוָּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִתְקַיֵּם אַחֲרֵי כֵן שָׁנִים רַבּוֹת אַחֲרֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ. שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה מִפִּי רַבִּי אַבְרָהָם דֹּב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ, וְסוֹף הַמַּעֲשֶֹה שֶׁל שִׁלּוּם הַמָּעוֹת רָאָה בְּעֵינָיו. וְעוֹד שָׁמַעְתִּי לָזֶה סִפּוּר גָּדוֹל בַּאֲרִיכוּת מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם ז’).

א-שי

משֶׁה חִינְקֶעס הָיָה מֵהָאוֹהֲבִים הַנֶּאֱמָנִים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה כַּמָּה מוֹפְתִים מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ וְסִפְּרָם לַכֹּל, עַד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִתְקָרֵב הָרַב יִצְחָק מִכְּפָר טְשֶׁערְוִויץ הַסָּמוּךְ לִבְּרַסְלֶב, וְהוּא הָרַב יִצְחָק טְשֶׁערְוֶועצֶער, וְזֶה אֶחָד מֵהַמּוֹפְתִים שֶׁסִּפֵּר: שֶׁהוּא וְהָרַב אַבְרֶהמִ’יל פַּאיֶעס הָיוּ מְשֻׁתָּפִים בְּעִסְקֵי “פּוּדְרִיַאדֶען” [=קַבְּלָנוּת עֲבוֹדָה אֵצֶל הַמִּמְשָׁל]. וּמֵחֲמַת שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הָיוּ עֲשִׁירִים כָּל-כָּךְ, הָיוּ מְקַבְּלִים “פּוּדְרִיַאדֶען” קְטַנִּים מֵהַ”פּוּדְרִיַטְשִׁיקֶעס” הַגְּדוֹלִים שֶׁקִּבְּלוּ אֵצֶל הַ”גֶענֶרֶעלֶער” מֵהַמֶּמְשָׁלָה; אֲבָל הִצְלִיחוּ, עַד שֶׁעִם הַזְּמַן נִתְעַשְּׁרוּ כָּל-כָּךְ, שֶׁהָיָה בִּיכָלְתָּם לִהְיוֹת כְּאַחַד הַגְּדוֹלִים וּלְקַבֵּל הַ”פּוּדְרַאד” מֵהַ”גֶענֶרֶעלֶער” בְּעַצְמָם. וּבְכֵן בָּאוּ אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אִם לְקַבֵּל “פּוּדְרַאד” כָּזֶה, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֹא הִסְכִּים לָזֶה, וְאָמַר אָז הַמַּאֲמָר הַקָּטָן שֶׁבְּ”לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ”ן” (סימן רמד), שֶׁלִּהְיוֹת מְעֹרָב בֵּין הַגּוֹיִים קָשֶׁה מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וְהֵם לֹא שָׁמְעוּ לַעֲצָתוֹ וְקִבְּלוּ אֵיזֶה “פּוּדְרַאד” אֵצֶל “גֶעֶנֶערַאל” אֶחָד. וּבֶאֱמֶת בְּעֵסֶק כָּזֶה קָשֶׁה עוֹד יוֹתֵר לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, בִּשְׁבִיל שֶׁבִּכְדֵי שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁהוּא מַעֲמִיד יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי הַ”גֶענֶערַאל”, צְרִיכִין לִהְיוֹת עִמּוֹ בִּידִידוּת וְחִבָּה יְתֵרָה, וְלִפְעָמִים לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם בְּמִשְֹחַק קְלָפִים. וּבִמְסִבָּה כָּזוֹ כַּנָּהוּג נִמְצָאִים גַּם אֵיזֶה מִנְּשׁוֹתֵיהֶם אוֹ בְּתוּלוֹתֵיהֶם, וְדַי לַמֵּבִין בְּכָךְ. הַסּוֹף הָיָה אָמְנָם בָּזֶה, שֶׁבְּעַד כָּל הַ”פּוּדְרִיַאדֶען” סִלְּקָה הַמֶּמְשָׁלָה כַּחֹק וּבְמִדָּה גְדוּשָׁה, וּבְעַד הַ”פּוּדְרַאד” הַזֶּה לֹא סִלְּקָה לָהֶם, עַד שֶׁמֻּכְרָחִים הָיוּ בִּשְׁבִיל זֶה לִהְיוֹת מִן הַלֹּוִים וְאֵינָם פּוֹרְעִים, וּמֵחֲמַת שֶׁהָיוּ עֲשִׁירִים וּמַצְלִיחִים, הָיוּ מַשְׁפִּיעִים לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּנְתִינוֹת הֲגוּנוֹת מִפַּעַם לְפַעַם, עַד שֶׁנִּתְקַבֵּץ אֶצְלוֹ סְכוּם הָגוּן. וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן עָשֹוּ הַלְוָאָה גַם אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהָיָה סִפּוּק בְּיָדָם לְסַלֵּק לְהַבַּעֲלֵי-חוֹבוֹת, מִלְּבַד לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֹא סִלְּקוּ. פַּעַם אַחַת תָּבַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת משֶׁה חִינְקֶעס, וַיַּעֲנֶה אוֹתוֹ בְּעַזּוּת: “מִיר הָאבְּען אַייךְ מֶעהר גֶעְלד אִיבֶּער גִיגֶעבִּין” ! [=כְּבָר הֶעְדַּפְנוּ לָכֶם כֶּסֶף יוֹתֵר מִן הַחוֹב!] בְּכָל זֹאת אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהַחוֹב בְּעַד הַ”פּוּדְרַאד” יְסֻלַּק לָהֶם, וְעוֹד יִדְפְּקוּ לוֹ בְּהַחַלּוֹן שֶׁיִּסַּע שָׁמָּה לִגְבּוֹת אֶת הַחוֹב – “מֶ’וֶועט דִיר אָנְקְלַאפִּין אִין פֶענְסְטֶער זָאלְסְט גֶעהן נֶעמֶען גֶעלְד” ! וְכֵן הָיָה, שֶׁאַחַר עֲבֹר יוֹתֵר מֵעֶשְֹרִים שָׁנָה אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בִּקְּרָה הַמֶּמְשָׁלָה אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, וְנִמְצָא חוֹב הַ”פּוּדְרַאד” הַנַּ”ל עוֹמֵד בְּלִי סִלּוּק. וּבְכֵן תֵּכֶף נִשְׁלַח “שְׁטִיפֶעט” [=שָׁלִיחַ] לְטוּלְטְשִׁין, שֶׁאָז כְּבָר הָיָה הָרַב יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּהַ”פָּאסְט” [=דֹּאַר], וְהִגִּיעַ הַ”שְׁטִיפֶעט” אֵלָיו, וְשָׁלַח אוֹתוֹ לִבְּרַסְלֶב, וְהַשָּׁלִיחַ הִגִּיעַ לִבְּרַסְלֶב בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וְנִתְקַיֵּם נְבוּאַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהַ”שְׁטִיפֶעט” דָּפַק בְּחַלּוֹן משֶׁה חִינְקֶעס, וּבִשֵּׂר לוֹ שֶׁיִּסַּע לִגְבּוֹת חוֹב הַ”פּוּדְרַאד”. (שָׁם).

א-שיא

מַה שֶׁאָמַר קֹדֶם פְּטִירָתוֹ עַל הָאִישׁ משֶׁה חִינְקֶעס הַנַּ”ל, שֶׁאִם יְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְיִשָּׂא אַחֶרֶת, יְהִי לוֹ בָּנִים, וְכֵן הֲוָה מְכֻוָּן מַמָּשׁ, כִּי עַל סֶמֶךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָלַךְ משֶׁה הַנַּ”ל וְנָתַן לְאִשְׁתּוֹ חֲצִי עָשְׁרוֹ, חֵלֶק כְּחֵלֶק מִכֹּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, מִחוּט וְעַד שְֹרוֹךְ-נַעַל, עַד שֶׁנִּתְרַצֵּית לָקַחַת מֵאִתּוֹ גֵּט-פִּטּוּרִין, וְהוּא נָשָֹא תֵּכֶף אִשָּׁה אַחֶרֶת וְהוֹלִיד עִמָּהּ בֵּן וּבַת. שָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וְגַם מִשְּׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ, וּמוּבָא זֶה בְּ”חַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן” בְּהַשִּׂיחוֹת הַשַּׁיָּכִים לְהַתּוֹרוֹת, אוֹת כט. וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר שָׁם הִתְקַיְּמוּת הַדְּבָרִים, יָבִין הַבָּקִי בְּסִפּוּר זֶה מֵעַצְמוֹ. (שָׁם ח’; וע”ע להלן סעיף שנ”ט).

א-שיב

שִׁדּוּד הַטֶּבַע שֶׁל קְפִיצַת הָאָרֶץ וְגַם הַפָּלַת שִֹכְחָה מֵעִנְיַן שֵׁם הָעִיר עַל הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק תֵּכֶף וּמִיָּד אַחַר שֶׁיָּצָא מִשָּׁם, שָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּי רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק בְּעַצְמוֹ (וְעַיֵּן בַּאֲרִיכוּת בְּשִֹיחוֹת וְסִפּוּרִים כְּרַךְ ו, אוֹת ו; ראה לקמן סעיף תע”ג). (שָׁם).

א-שיג

גַּם מֵעִנְיַן קוֹל הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא [מְכֻוָּן מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁמְּדַבְּרִים בְּפַעַם אַחַת אֲלָפִים וְרִבְבוֹת אֲנָשִׁים], שֶׁנִּשְׁמַע בְּחֶדְרוֹ שֶׁהָיָה לְבַדּוֹ סָגוּר שָׁם, שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי יְחִיאֵל מֶענְדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַנַּ”ל, אֲשֶׁר הוּא בְּעַצְמוֹ שָׁכַב אָז סָמוּךְ לְפֶתַח חֶדְרוֹ, וְנָפַל עָלָיו כָּל-כָּךְ פַּחַד וּרְעָדָה, עַד שֶׁמִּגֹּדֶל רְעָדָה וְחֶרְדַּת גּוּפוֹ נָפַל לָאָרֶץ וְנִשְׁאַר כָּךְ שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ, כִּי יָרֵא לְהָזִיז עַצְמוֹ מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁנִּשְׁקַט הָרַעַשׁ (וְעַיֵּן בַּאֲרִיכוּת בְּשִֹיחוֹת וְסִפּוּרִים כְּרַךְ ו, אוֹת ו; ראה לקמן סעיף תעד).

א-שיד

אֲשֶׁר הִגִּיד פַּעַם אַחַת לְרַבִּי מֵאִיר הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהָיָה לוֹ בְּעֵת עֲלוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה לִנְסֹעַ אֵלָיו, שָׁמַעְתִּי מִפִּי בְּנוֹ רַבִּי שִֹמְחָה זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אָבִיו בְּעַצְמוֹ. [וְעַיֵּן בְּהַשִּׂיחוֹת-הָרַ”ן, סִימָן קפג, מַה שֶּׁכָּתַב מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁגַּם לְכַמָּה אֲנָשִׁים הִגִּיד מַה שֶּׁעָשֹוּ]. (שָׁם י”א).

א-שטו

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בַּאֲרִיכוּת קְצָת, כִּי זֶה הָרַב מֵאִיר הָיָה כְּמוֹ בֶּן-בַּיִת אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּכְשֶׁבָּא לְאַדְמוּ”ר זְצַ”ל, הָיָה מוֹסֵר לוֹ כָּל הַמַּפְתְּחוֹת וְכוּ’. וּפַעַם אַחַת נָסַע בְּיַחַד עִם הָרַב רַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאַדְמוּ”ר זְצַ”ל, וְסִפֵּר הָרַב רַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאִם הָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּדוֹר שֶׁל תַּנָּאִים, הָיָה גַּם-כֵּן חִדּוּשׁ. וְעָנָה הָרַב מֵאִיר הַנַּ”ל, שֶׁהוּא אֵינוֹ מַחֲזִיק אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה גָּדוֹל כָּל-כָּךְ, רַק לִגְדוֹל הַדּוֹר שֶׁל עַכְשָׁו. וּכְשֶׁבָּאוּ אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “כְּשֶׁאֵין מַאֲמִינִים בִּי, לָמָּה נוֹסְעִים אֵלָי”? וְאָמַר לוֹ: “אַגִּיד לְךָ הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלְּךָ בְּעֵת עֲלוֹתְךָ עַל הָעֲגָלָה”! אָמַר לוֹ: “אִם אַתֶּם יוֹדְעִים – תֹּאמְרוּ”! וַיֹּאמֶר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְנִשְׁתּוֹמֵם וְאָמַר: “אִם-כֵּן, אֱשָׁאֵר אֶצְלְכֶם”! וַיַּתְעֶה אוֹתוֹ אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וַיֹּאמֶר לוֹ: “מֵחָכְמָה הִכַּרְתִּי זֹאת בִּכְנִיסָתְךָ לַבַּיִת וּבְהַ”שָּׁלוֹם עֲלֵיכֶם”! וְקִבֵּל דְּבָרָיו וְנָסַע מִמֶּנּוּ, וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ הִתְפַּלֵּא עַל עַצְמוֹ וְאָמַר: מַה זֶּה שֶׁהִנַּחְתִּי לְהַתְעוֹת אוֹתִי? הֲלוֹא אִי אֶפְשָׁר לֵידַע זֹאת כִּי-אִם בְּרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ מַמָּשׁ, וְזֶה פֶּלֶא גָּדוֹל וְיוֹתֵר מוֹפֵת מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהַתְעוֹת אוֹתִי וְכוּ’. (שָׁם).

א-שטז

מַה שֶּׁהוֹדִיעַ לְרַבִּי מֵאִיר הַנַּ”ל בְּעִנְיַן הַבָּנִים וּבְעִנְיַן הָעֲנִיּוּת, גַּם זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּי בְנוֹ רַבִּי שִֹמְחָה הַנַּ”ל, שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו בְּעַצְמוֹ. (שָׁם י”ב).

א-שיז

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל, אַךְ אֲסַפֵּר בְּקִצּוּר, כִּי זֶה הָרַב מֵאִיר הָיָה דָּר בְּמֶדְוֶדִיבְקֶה וְהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל עַד מְאֹד, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים אֶצְלוֹ בִּכְלֵי-כֶסֶף וְרוֹחֲצִים בִּכְלֵי-זָהָב, וְלֹא הָיָה לוֹ בָּנִים [וּפַעַם אַחַת נִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ הָרַב רַבִּי מָרְדְּכַי מִצֶּרְנוֹבִּיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבָנָיו, וּבִקְשָׁה אֵשֶׁת הָרַב מֵאִיר הַנַּ”ל מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתֶּן לָהּ בָּנִים, וַיֹּאמֶר לָהּ: “עוֹד אַתְּ רוֹצָה בָּנִים?! דַּיֵּךְ שֶׁאֲנִי וּבָנַי מִתְאַכְסְנִים אֶצְלֵךְ”!] וּפַעַם אַחַת נָסְעָה אֶל רַבֵּנוּ בְּרַעַשׁ וְהִתְעוֹרְרוּת בְּעִנְיַן בָּנִים, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה סָבַב אֶת עַצְמוֹ בַּבַּיִת מִקִּיר אֶל קִיר וּפָנָיו הָיוּ אֵשׁ לוֹהֵט מַמָּשׁ, וְכִמְעַט שֶׁהָיָה לָהּ חֲרָטָה עַל מַה שֶּׁהִטְרִיחָה אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כָּל-כָּךְ. אַחַר-כָּךְ אָמַר לָהּ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיֶה לָהּ בֵּן, אֲבָל תַּפְסִיד הָעֲשִׁירוּת, וְיִהְיֶה לָהּ עֲנִיּוּת כָּל-כָּךְ עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְהַיֶּלֶד רַק טַלִּית-קָטָן אֶחָד, וּכְשֶׁיְּכַבְּסוּ אוֹתוֹ, לֹא יִהְיֶה לוֹ אַחֵר לִלְבּשׁ, וְיִצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּתְיַבֵּשׁ, וְהִסְכִּימָה גַּם לָזֶה. וַיֹּאמֶר לָהּ, שֶׁמֵּהַצֹּרֶךְ לִשְׁאֹל גַּם אֶת בַּעְלָהּ אִם יַסְכִּים, וְגַם הוּא הִסְכִּים וְנוֹלַד לָהֶם בֵּן. וְאַחַר אֵיזֶה שָׁנִים, כְּשֶׁנִּצְרַךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִנְסֹעַ לְמֶדְוֶדִיבְקֶה, נָסַע דֶּרֶךְ קְרוּמֶענְטְשׁוּק לַעֲשֹוֹת הַחֲתֻנָּה שֶׁל שָֹרָה’קִי עִם רַבִּי יִצְחָק אַייזִיק בְּהָרַב רַבִּי לֵייבּ מִדוּבְּרָאוְונָא, לֹא נִכְנַס לְבֵיתָם, רַק נִכְנַס לְהַבֵּית-הַכְּנֶסֶת וְרָאָה אֶת הַיֶּלֶד שֶׁל רַבִּי מֵאִיר הַנַּ”ל וּבָחַן אוֹתוֹ בְּלִמּוּדוֹ וְאָמַר: “אֲהָהּ, הֶפְסֵד גָּדוֹל וְכוּ'”, וְנָסַע לְדַרְכּוֹ. וְהַיֶּלֶד בָּא לְבֵיתוֹ וְסִפֵּר לְאִמּוֹ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְהָיָה לָהּ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים, וּלְעֵת-עֶרֶב נִפְטַר הַיֶּלֶד, וְאִמּוֹ סָגְרָה אֶת עַצְמָהּ בְּחֶדֶר מְיֻחָד וְלֹא רָצְתָה לְהִתְנַחֵם וּלְדַבֵּר עִם שׁוּם אָדָם. וּכְשֶׁחָזַר רַבֵּנוּ לְמֶדְוֶדִיבְקֶה, נִכְנַס לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלָם, וְתֵכֶף יָצְאָה מֵהַחֶדֶר. וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה הַשִּׁבְעָה יְמֵי אֲבֵלוּת, כִּי הַחֲתֻנָּה תִּהְיֶה אֶצְלָהּ, וְהִיא תִּהְיֶה מְחֻתֶּנֶת. וְכֵן קִיְּמָה וְעָשְֹתָה כָּל צָרְכֵי הַחֲתֻנָּה כְּמוֹ אַחַד הַגְּבִירִים הַגְּדוֹלִים וְהִלְבִּישָׁה אֶת הַכַּלָּה, וְנָסְעוּ לְמוּל הֶחָתָן, וַתַּעַשֹ הֶ”חָתָן-מָאהל” [=מִשְׁתֶּה לִכְבוֹד הֶחָתָן, כַּנָּהוּג] וּבִפְרָט הַחֲתֻנָּה בְּרֹב פְּאֵר וָיֹפִי, וְהִיא הָיְתָה מְלֻבֶּשֶׁת בַּעֲדָיֵי-זָהָב כְּמוֹ מְחֻתֶּנֶת, וְנָתְנָה “דְּרָשָׁה-גִישַׁאנְק” [=דּוֹרוֹן-דְּרָשָה] מְנוֹרַת-זָהָב גְּדוֹלָה, וְאַחַר-כָּךְ קְרָאָהּ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לָהּ שֶׁתֵּלֵד בֵּן וְתִקְרָא שְׁמוֹ נַחְמָן, וַאֲנִי שְׁמִי נַחְמָן בֶּן פֵייגֶא וְהוּא גַּם-כֵּן כִּי שְׁמָהּ הָיָה פֵייגֶא. וּכְמוֹ שֶׁאֲנִי חִדּוּשׁ בַּדָּבָר שֶׁלִּי, כֵּן הוּא יִהְיֶה חִדּוּשׁ בַּדָּבָר שֶׁלּוֹ, וּבִלְבַד שֶׁתְּקַיֵּם אֵלּוּ הַתְּנָאִים: שֶׁהִיא לֹא תֵינִיק אוֹתוֹ רַק מֵינֶקֶת, וְגַם הַמֵּינֶקֶת תֵּינִיק רַק בִּימֵי טֹהַר, וְשֶׁהִיא לֹא תִרְאֶה אֶת הַיֶּלֶד כְּלָל בִּימֵי טֻמְאָתָהּ. וְכֵן הָיָה שֶׁיָּלְדָה בֵּן, אֲבָל לֹא קִיְּמָה, כִּי הָיָה חוֹלֶה, וְהָלְכָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ בִּימֵי טֻמְאָתָהּ, וְגַם הַמֵּינֶקֶת הֵינִיקָה אוֹתוֹ בִּימֵי טֻמְאָתָהּ, וְנָסְעָה לְאַדְמוּ”ר זְצַ”ל לִשְׁאֹל אִם תִּתֵּן אוֹתוֹ לְמֵינֶקֶת אַחֶרֶת, וְאָמַר: “עַכְשָׁו לֹא אִכְפַּת עוֹד כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר לֹא קִיְּמוּ, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד חִדּוּשׁ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל”, וְכֵן הֲוָה. (שָׁם).

א-שיח

הַמַּעֲשֶֹה מֵהַיַּנּוּקָא בְּעֵת נְסִיעָתוֹ לְנַאוְורִיטְשׁ, שָׁמַעְתִּי מִפִּי כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת מִפִּי רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּעַצְמוֹ (וְעַיֵּן בְּשִֹיחוֹת וְסִפּוּרִים, כֶּרֶךְ ד בַּאֲרִיכוּת, נִמְצָא בִּכְרַךְ ו, אוֹת ג; ראה לקמן סימן ת”ע).

א-שיט

הַמַּעֲשֶֹה מֵהַפּוֹשְׁעִים שֶׁרָצוּ לְהַכּוֹתוֹ, וְהַנֵּס שֶׁהָיָה לוֹ, וְהַמַּפָּלָה שֶׁהָיָה לָהֶם, שָׁמַעְתִּי כָּל זֹאת מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. (שָׁם יד).

א-שכ

פַּעַם-אַחַת בִּנְסִיעַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִמֶעזִ’יבּוּז’ לִבְּרַסְלֶב, וְהַדֶּרֶךְ הָרָגִיל הוּא עַל-יַד נֶעמִירוֹב. בְּהִוָּדַע הַדָּבָר לַמִּתְנַגְּדִים, וּבְכֵן בְּיוֹם זֶה יָצְאוּ מִחוּץ לָעִיר וּמַקְלוֹת בִּידֵיהֶם בִּכְדֵי לְהַכּוֹתוֹ. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ דָּבָר זֶה, עָשֹוּ גַם הֵמָּה כְּמוֹתָם וּמַקַּל אִישׁ בְּיָדוֹ בִּכְדֵי לְהַצִּיל אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִידֵיהֶם. וּשְׁתֵּי הַחֲבוּרוֹת עָמְדוּ עַל הַדֶּרֶךְ וּלְחַכּוֹת עַד בּוֹאוֹ, אֲבָל מֵה’ הָיָה שֶׁהוֹפִיעַ עָלָיו בְּרוּחַ-קָדְשׁוֹ, וּבְאַחַת הָאַכְסַנְיוֹת בִּכְפָר סָמוּךְ לְנֶעמִירוֹב שֶׁנִּכְנַס רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שָׁמָּה, שָׁאַל אֵצֶל בַּעַל הָאַכְסַנְיָא אִם אֶפְשָׁר לְהַטּוֹת מֵהַדֶּרֶךְ הָרָגִיל וְלִנְסֹעַ בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ אַחֵר לִבְּרַסְלֶב וְלֹא דֶרֶךְ נֶעמִירוֹב. וַיֹּאמֶר לוֹ הַבַּעַל-אַכְסַנְיָא, שֶׁאֶפְשָׁר בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְעֻקָּם בְּצִדֵּי הַכְּפָרִים, וְכֵן עָשָֹה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְעָשָֹה דַּרְכּוֹ עִם צִדֵּי הַכְּפָרִים וּבָא בְּשָׁלוֹם לִבְּרַסְלֶב, וּשְׁתֵּי הַחֲבוּרוֹת עוֹמְדִים הָכֵן וּמְחַכִּים, וְאַגַּב הִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה, וְעִם זֶה הַבִּטָּחוֹן שֶׁבְּלֵב חֲבוּרַת אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁלֹּא יַגִּיעַ שׁוּם הֶזֵּק לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. חָזְרוּ חֲבוּרַת אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָעִירָה נֶעמִירוֹב, וַחֲבוּרַת הַמִּתְנַגְּדִים עוֹמְדִים בְּמִרְדָּם, וְעוֹד בְּלֵב שָֹמֵחַ, בְּתִקְוַת הַצְלָחַת הַשָּׁעָה בְּאֵין מַפְרִיעַ. פִּתְאֹם רָאוּ מֵרָחוֹק עֲגָלָה חֲצִי מְכֻסָּה (בָּאעד) נוֹסַעַת, וּמִמַּעַל עוֹמְדִים שְׁנֵי אֲנָשִׁים כְּמִנְהַג נְסִיעַת רַבִּי עִם מְשַׁמְּשִׁים. עָשֹוּ עוֹד הִתְחַכְּמוּת וְתֵכֶף הִתְחַבְּאוּ בְּאֵיזֶה מְעָרוֹת וּבְקָעִים, בִּכְדֵי כְּשֶׁתַּגִּיעַ הָעֲגָלָה יֵצְאוּ מִמַּחֲבוֹאָם וְיִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשֹוֹת מַעֲשֵֹיהֶם מַעֲשֵֹי רֶצַח, וְכֵן הָיָה. וּבְהִתְחַכְּמוּת הִתְנַפְּלוּ עַל הָעֲגָלָה הַמְכֻסָּה בְּ”בָּאעד”, שֶׁבְּתוֹכָהּ לֹא הָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי-אִם רַבָּנִית אַחַת עִם שְׁנֵי גַבָּאִים. כְּשֶׁרָאוּ זֹאת, חָזְרוּ הָעִירָה בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה וּבְבֶהָלָה. הָרַבָּנִית עִם הַגַּבָּאִים הֵבִינוּ שֶׁהֵמָּה לֹא גַזְלָנִים, שֶׁבְּאִם הָיוּ גַזְלָנִים וְרוֹצְחִים, לֹא הָיוּ בּוֹרְחִים מִצַּעֲקַת הַנּוֹפְלִים בִּידֵיהֶם; וְכֵן רָאוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶם שֶׁהֵמָּה אַדְּרַבָּא כַּנִּרְאֶה חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי-מַעֲשֶֹה, וְהָיָה הַדָּבָר אֶצְלָם לְפֶלֶא. וַיְהִי כְּבוֹאָם הָעִירָה, כַּמּוּבָן תֵּכֶף סִפְּרוּ הַדָּבָר לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, וְנִתְוַדַּע הַדָּבָר, וְהָיוּ לְחֶרְפָּה וּלְקָלוֹן לְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר; וְאֶחָד מֵהֶם, מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה וְהַחֲרָטָה, שָׁלַח מַתָּנָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּכְדֵי לְפַיְּסוֹ. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר, שֶׁבְּוַדַּאי טוֹב הַדָּבָר שֶׁשָּׁלַח לְפַיְּסוֹ, אֲבָל לֹא מִשּׁוּם זֶה יִפָּטֵר גַּם מֵאֵיזֶה עֹנֶשׁ. וְגַם לַחֲבוּרַת אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁיָּצְאוּ לְהַצִּילוֹ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם לִסְמֹךְ עַל הַנֵּס בְּבִטָּחוֹן עַל גֹּדֶל צִדְקָתוֹ, וְדַיְקָא לְחַכּוֹת כָּל הָעֵת עִם חֲבוּרַת הַמִּתְנַגְּדִים מִשּׁוּם “לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ”, וּלְהַשֵּׁם הַיְשׁוּעָה. (שָׁם).

א-שכא

הוֹדָעָה בְּרֶמֶז מֵעִנְיַן “הַאבָּארֶע – עֲבֵרָה”, שָׁמַעְתִּי בַּאֲרִיכוּת מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי משֶׁה חִינְקֶעס. (שָׁם טו).

א-שכב

פַּעַם-אַחַת הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: “מַה זֶּה קוֹל דְּפִיקוֹת שֶׁאָנֹכִי שׁוֹמֵעַ? לֵךְ וּרְאֵה”! וְאָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי. יָצָאתִי הַחוּצָה וְלֹא שָׁמַעְתִּי כְּלוּם… הָלַכְתִּי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשָׁאַלְתִּי אֶת פִּי אֵיזֶה אֲנָשִׁים: מַה זֶּה קוֹל הַדְּפִיקוֹת? וְאָמְרוּ לִי שֶׁמּשֶׁה הֶענְיֶעס בּוֹנֶה הַאבָּארֶע, (=בִּיתַן). וּכְשֶׁאָמַרְתִּי לוֹ, אָמַר לִי: “אַה אַה, הַאבָּארֶע – עֲבֵרָה! הַאבָּארֶע – עֲבֵרָה”! אַחַר כַּמָּה שָׁנִים כְּבָר אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה לִי אֵיזֶה דָּבָר נָחוּץ לִהְיוֹת אֵצֶל משֶׁה הֶענְיֶעס. הָלַכְתִּי אֵלָיו וְלֹא מְצָאתִיהוּ בְּבֵיתוֹ, וּבְנֵי-בֵיתוֹ אָמְרוּ לִי שֶׁאֶפְשָׁר הוּא בַּהַאבָּארֶע. הָלַכְתִּי אֶל הַהַאבָּארֶע וּפָתַחְתִּי הַדֶּלֶת וּמְצָאתִיו עוֹבֵר עֲבֵרָה, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. כְּשֶׁרָאִיתִי מַעֲשֶֹה זֶה נִזְכַּרְתִּי בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ: הַאבָּארֶע – עֲבֵרָה. תֵּכֶף הָלַכְתִּי לְהָרַב מִבְּרַסְלֶב לְסַפֶּר לוֹ. (שָׁם).

א-שכג

מַה שֶׁאָמַר לְהָאִישׁ שֶׁהָלַךְ בְּכָל יוֹם לְהַמִּנְיָן שֶׁלּוֹ בְּאוּמַן, שֶׁבַּעֲבוּר זֶה יִפָּקֵד בְּבֵן זָכָר, שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי משֶׁה בְּרַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים, שֶׁשָּׁמַע מִבְּנוֹ הַנּוֹלָד מִזֶּה. (שָׁם ט”ז).

א-שכד

הוֹדָעָתוֹ בְּזַאסְלַב שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת נוֹלַד בֵּן אֵצֶל רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי יוּדְל בִּבְּרַסְלֶב, שָׁמַעְתִּי זֹאת מִבְּנוֹ הָרַב יוֹאֵל, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי אָבִיו בְּעַצְמוֹ. (שָׁם י”ז).

א-שכה

מַה שֶּׁהוֹדִיעַ בְּמוֹצָאֵי יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁנֶּחְתַּם הַדִּין עַל הַמִּתְנַגֵּד שְׁמֹה מֵהַייסֶען שֶׁיָּמוּת, שָׁמַעְתִּי זֹאת מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמֵרַבִּי יִצְחָק מֵהַייסֶען, שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת מִפִּי אֲחִי זְקֵנִי רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף, שֶׁיָּשַׁב אֵצֶל אַדְמוּ”ר זְצַ”ל בָּעֵת הַהִיא שָׁנָה תְּמִימָה, וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ מֵרְדִיפַת הַמִּתְנַגֵּד הַנַּ”ל, וְתֵכֶף אַחַר מוֹתוֹ בַּחֹרֶף הַהוּא שֶׁאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים הַנַּ”ל, חָזַר מִיָּד לְבֵיתוֹ. (שָׁם ח”י).

א-שכו

מַה שֶּׁצִּוָּה לַאֲחִי זְקֵנִי הָרַב רְאוּבֵן יוֹסֵף הַנַּ”ל, שֶׁכָּל הוֹרָאָה שֶׁיִּשְׁמַע מִפִּי הָרַב דְּעִירוֹ, יֹאמַר תָּמִיד בְּהִפּוּךְ, וְכֵן הָיָה מְקַיֵּם אֲחִי זְקֵנִי הָרַב רְאוּבֵן יוֹסֵף הַנַּ”ל, שֶׁגַּם אִם הוּא לֹא זָכַר בְּעַצְמוֹ אֶת פְּסַק הַהוֹרָאָה, אֲבָל מֵעֹצֶם רְאוֹתוֹ תָּמִיד עַיִן בְּעַיִן אֲמִתַּת דִּבְרֵי אַדְמוּ”ר זְצַ”ל, הָיָה אוֹמֵר תָּמִיד לְהִפּוּךְ מִדִּבְרֵי הָרַב הַנַּ”ל. וְכַאֲשֶׁר פָּתְחוּ אֶת סִפְרֵי הַפּוֹסְקִים לְעַיֵּן כְּדִבְרֵי מִי הַפְּסָק, הָיוּ רוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהָאֱמֶת כִּדְבָרָיו, עַד שֶׁבָּרַח הָרַב הַהוּא מִן הָעִיר עִם כָּל בְּנֵי-בֵיתוֹ בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה גְדוֹלָה. שָׁמַעְתִּי כָּל זֹאת מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמִשְּׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ. (שָׁם י”ט). (וע”ע להלן בח”ב סעיפים: קכח, קסב).

ב-קכח

הָרַב שֶׁל הַיְיסִין הָיָה מֵצִיק לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מְאֹד, וְהָיוּ מִתְאוֹנְנִים עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ הָרָעָה לִפְנֵי רַבֵּנוּ. פַּעַם כְּשֶׁהִתְאוֹנֵן רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף, דּוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, לִפְנֵי רַבֵּנוּ עַל הַסֵּבֶל הָרַב שֶׁסּוֹבְלִים מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “לֵךְ וַעֲמוֹד בְּפֶתַח בֵּית הָרַב; וְעַל כָּל שְׁאֵלָה שֶׁיִּפְסֹק, תֹּאמַר אַתָּה לַשּׁוֹאֵל שֶׁיַּחְזֹר לָרַב וְיֹאמַר לוֹ, שֶׁרַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף אוֹמֵר, שֶׁהַהֵיפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן. וְאַל תְּעַיֵּן כְּלָל, אִם צוֹדֵק אַתָּה אִם לָאו, רַק תִּסְמֹךְ עָלַי”, וְכֵן עָשָֹה. וּבָא אָדָם אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה עִם אֵיזֶה שְׁאֵלַת נָשִׁים לָרַב, וּכְשֶׁיָּצָא הַשּׁוֹאֵל, שְׁאָלוֹ רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף: “מַה פָּסַק הָרַב?” וְעַל מַה שֶּׁעָנָה לוֹ, אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף, שֶׁהַפְּסָק הַנָּכוֹן הוּא הַהֵפֶךְ!, וְכֵן עָשָֹה בְּעוֹד שְׁאֵלוֹת, וְנַעֲשָֹה רַעַשׁ מִזֶּה, עַד שֶׁהָלְכוּ הַלּוֹמְדִים וּבֵרְרוּ מַה הוּא הַפְּסָק הַנָּכוֹן, וְרָאוּ שֶׁהַצֶּדֶק עִם רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף, וּבָרַח הָרַב מֵהָעִיר מֵרֹב בּוּשָׁה.

ב-קסב

בָּעֲיָרָה הֵייסִין, הַשּׁוֹכֶנֶת לְיַד אוּמַאן, הָיָה דָּר שָׁם מְפוּרְסָם אֶחָד, וּשְׁמוֹ הָיָה שְׁלֹמֹה, וְהֵצִיק מְאֹד לְאַנַ”שׁ בִּפְרָט לְרַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, דּוֹד רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה תַּלְמִיד חָכָם מָפְלָג כַּיָּדוּעַ, וְגָרַם לְקִלְקוּל שְׁלוֹם בֵּיתוֹ, רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא אֶל רַבֵּנוּ בְּכָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. פַּעַם לְאַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, בְּעֵת שֶׁהָיוּ אַנַ”שׁ נִפְרָדִים מֵרַבֵּנוּ וְכָל אֶחָד נָסַע חֲזָרָה לְבֵיתוֹ, נִכְנַס הוּא אֶל רַבֵּנוּ בְּפַחַד גָּדוֹל, כִּי פָּחַד לְהִפָּרֵד מֵרַבֵּנוּ וְלַחֲזֹר לְבֵיתוֹ בְּיוֹדְעוֹ מַה מְּצַפֶּה לוֹ בְּעִירוֹ, וְהִבְחִין בְּרַבֵּנוּ שֶׁרְצוֹנוֹ הוּא, שֶׁלֹּא יִסַּע וְיַחֲזֹר לְבֵיתוֹ, וְנִשְׁאַר אֵצֶל רַבֵּנוּ עוֹד שָׁבוּעַ. לְאַחַר שָׁבוּעַ, כְּשֶׁבָּא לְהִפָּרֵד מֵרַבֵּנוּ, הִבְחִין שׁוּב, שֶׁאֵין רְצוֹן רַבֵּנוּ שֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ, וְנִשְׁאַר עוֹד, וְכָךְ מִפַּעַם לְפַעַם דָּחָה נְסִיעָתוֹ, עַד שֶׁנִּשְׁאַר אֵצֶל רַבֵּנוּ שָׁנָה תְּמִימָה. אַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל הַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה, כְּשֶׁנִּכְנַס לְרַבֵּנוּ אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “לֵךְ, סַע לְבֵיתְךָ וְתַצִּיעַ שִׁדּוּךְ לְזוּגָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה…” כִּי הוּא נִפְטַר “פָאר אַ הֵיים אוּן רֶעד אַ שִׁדּוּךְ פַאר שְׁלֹמֹה’ס וַיְיבּ…” וְאָמַר אַחַר-כָּךְ רַבֵּנוּ, “אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב ‘גַּם עָנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב’, אוּלָם מֵהַשָּׁמַיִם נִלְחֲמוּ בַּעֲדִי”, “מְ’הָאט זַאךְ פוּן הִימְל אָן גִּינוּמֶען פַאר מִיר” .]

א-שכז

אֵת אֲשֶׁר חִלֵּק פַּרְנָסוֹת לְהָאֲנָשִׁים שֶׁגֵּרְשׁוּ אוֹתָם מִן הַכְּפָרִים, וְכֹל אֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁב רֵיקָם, שָׁמַעְתִּי כָּל זֹאת בַּאֲרִיכוּת מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְגַם מִפִּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּעַצְמָם. (שָׁם כ’).

א-שכח

בְּעֵת אֲשֶׁר גִּלָּה לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּלְרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַסּוֹד הַכָּמוּס מֵעִנְיַן בִּיאַת הַגּוֹאֵל, יָשַׁב אָז גַּם חֲתָנוֹ רַבִּי יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה סָמוּךְ וְדָבוּק אֵלָיו מַמָּשׁ, וְגַם שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִטֶעפְּלִיק עָמְדוּ אָז עַל מַדְרֵגוֹת הָעֲגָלָה (שְׁטִיג), מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וּפְנֵיהֶם לְאַדְמוּ”ר זְצַ”ל בְּכָל עֵת הַנְּסִיעָה [שֶׁנָּסְעוּ אָז מִלָאדְזִין לְטֶעפְּלִיק], וְקוֹלוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁדִּבֵּר כָּל זֹאת, נִפְסַק בְּנִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁלֹּא נוֹדַע כְּלָל לַחֲתָנוֹ וְלִשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ”ל אִם הוּא מְדַבֵּר עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיָּשְׁבוּ לְנֶגְדּוֹ. וְשָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּי כַּמָּה אֲנָשִׁים וְגַם מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי הַנַּ”ל, אֲשֶׁר הָיוּ רְגִילִים לְסַפֵּר זֹאת בְּכָל פָּעַם. (שָׁם כ”א).

א-שכט

הַמַּעֲשֶֹה מֵהַשְׁתֵּי מַצֵּבוֹת, שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי רַבִּי משֶׁה, דַיָּן וּמוֹרֵה-צֶדֶק דִּקְהִלַּת-קֹדֶשׁ טֶעפְּלִיק, שֶׁבְּעֵינָיו רָאָה וּבְאָזְנָיו שָׁמַע זֹאת. (שָׁם כ”ב).

א-של

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שֶׁמַּעֲשֶֹה כָּךְ הָיָה, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּטֶעפְּלִיק, וְהָיָה בְּעֶזְרַת בֵּית-הַכְּנֶסֶת (פָּאלִישׁ), וְרָאָה מַצֵּבוֹת מֻנָּחִים, וּשְׁתֵּי מַצֵּבוֹת וּרְשִׁימַת אוֹתִיּוֹתֵיהֶם זֶה עַל זֶה, וְאָמַר: “אֲפִלּוּ לְאַחַר מִיתָה אֵין לָהֶם בּוּשָׁה”! וְנִתְוַדַּע, שֶׁאלּוּ הַשְׁתֵּי מַצֵּבוֹת הָיוּ, אַחַת בִּשְׁבִיל אִישׁ וְאַחַת בִּשְׁבִיל אִשָּׁה, שֶׁהָיוּ נֶחְשָׁדִים עוֹד זֶה עִם זוֹ בְּחַיֵּיהֶם. (שָׁם).

א-שלא

אֵת אֲשֶׁר אָמַר אָז עַל שְׁנֵי יַלְדֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶעפְּלִיק: “תַּחַת שְׁנַיִם חֲלָשִׁים עָדִיף אֶחָד בָּרִיא”, “אֵיידֶער צְוֵויי שֶׁאפֶע, אִיז גְלַייכֶער אֵיינְס לֹא גִיזוּנְדְ’ס”, וְכֵן הֲוָה. גַּם זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבִּי משֶׁה מוֹרֵה-צֶדֶק הַנַּ”ל. (שָׁם כ”ג).

א-שלב

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי שֶׁהַמַּעֲשֶֹה הָיְתָה, שֶׁנּוֹלְדוּ לְרַבִּי שְׁמוּאֵל הַנַּ”ל תְּאוֹמִים, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה אֶצְלוֹ עַל הַבְּרִית-מִילָה וְהָיָה אָז סַנְדָּק, וְאָז אָמַר כָּל זֹאת כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְכֵן הֲוָה, שֶׁהַתְּאוֹמִים מֵתוּ, וְאַחַר-כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵּן בָּרִיא וְחָזָק. (שָׁם).

א-שלג

הַמַּעֲשֶֹה מֵרְפוּאַת חֳלִי הָרֵאָה לְרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. (שָׁם כד).

א-שלד

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי שֶׁהַמַּעֲשֶֹה כָּךְ הָיְתָה: אַחַר בִּיאָתוֹ מִלֶמְבֶּרְגְּ הָיָה דַּרְכּוֹ לִסַּע חוּץ לָעִיר. וּפַעַם אַחַת לָקַח אִתּוֹ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבָאוּ לִ”קְרֶעטְשְׁמֶע” אֶחָד, וְנָתְנוּ לָהֶם שָׁם גְּבִינָה לֶאֱכֹל, וְרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה לוֹ גַּם-כֵּן חֳלִי הָרֵאָה כְּמוֹ אַדְמוּ”ר זְצַ”ל, וְהוּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרַבִּי נַפְתָּלִי לֹא רָצוּ לֶאֱכֹל מֵחֲמַת שֶׁמַּזִּיק לַחוֹלַאַת הַזֹּאת, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֹא רָצָה לֶאֱכֹל בִּלְעָדָם. וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְרַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁיֹּאכַל וְלֹא יַזִּיק לוֹ. וְאָמַר רַבִּי נַפְתָּלִי: “אַתָּה אוֹמֵר לִי?! כְּשֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יֹאמַר לִי! – אַז דֶער רַבִּי וֶועט מִיר זָאגֶען”! וְאָמַר לוֹ אַדְמוּ”ר זְצַ”ל שֶׁיֹּאכַל עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָכַל הָרַב נַפְתָּלִי עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנָּסְעוּ בַּחֲזָרָה הָעִירָה, עָשָֹה רַבִּי נַפְתָּלִי לֹא הוּס [=שִׁעוּל], וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “הַרְאִיתֶם?! אֵין זֶה כְּבָר כְּלַל אוֹתוֹ שִׁיעוּל הַקּוֹדֵם. אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא יִפָּטֵר לְפָנַי”, “ס’אִיז שׁוֹין גָאר נִיט דֶער הוּס! אִיךְ הָאבּ גִימֵיינְט אַז עֶר וֶועט זִיךְ פְרִיעֶר אָפּ פַארְטִיגֶען פַאר מִיר”!. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו, שֶׁבְּזֶה הַמַּאֲכָל הִמְשִׁיךְ לוֹ רְפוּאָה לְמַחֲלָתוֹ. וְאָז בְּאוֹתוֹ רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אָמַר הַתּוֹרָה “תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה” (בְּלִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ”ן תִּנְיָנָא, סִימָן א), וְשָׁם מוּבָן זֶה, שֶׁיְּכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ כֹּחוֹת הָרְפוּאָה לְתוֹךְ כָּל דְּבַר מַאֲכָל, עַיֵּן שָׁם וְכוּ’. (שָׁם).

ב-קפח

פַּעַם נָסְעוּ רַבֵּנוּ וּמוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי בְּאֵיזוֹ נְסִיעָה, בַּדֶּרֶךְ נִכְנְסוּ לָנוּחַ בְּבֵיתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ, וְהוּא בִּרְאוֹתוֹ אֶת רַבֵּנוּ וּמְלַוָּיו בָּאִים לְבֵיתוֹ, הֵכִין עֲבוּרָם סְעֻדָּה חֲלָבִית עִם גְּבִינָה, עַל שֻׁלְחָן וְכִסְאוֹת בַּחוּץ, כְּדֶרֶךְ הַנּוֹפְשִׁים. וּמֵחֲמַת שֶׁרַבֵּנוּ סָבַל כְּבָר אָז מִמַּחֲלַת הַשִּׁעוּל, לֹא רָצָה לֶאֱכֹל אֶת הַגְּבִינָה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא מְעוֹרֶרֶת אֶת הַשִּׁעוּל, וְרַבִּי נַפְתָּלִי גַּם הוּא לֹא רָצָה לֶאֱכֹל, כִּי גַּם הוּא סָבַל מֵאוֹתָהּ מַחֲלָה, וּמוֹהַרְנַ”תְּ עָשָׂה בִּרְכַּת שֶׁהַכֹּל וְאָכַל מֵהַגְּבִינָה, וְהִפְצִיר בְּרַבִּי נַפְתָּלִי חֲבֵרוֹ שֶׁגַּם הוּא יֹאכַל עִמּוֹ מֵהַגְּבִינָה, וְאָמַר לוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי: “אַתָּה אוֹמֵר לִי לֶאֱכֹל? אִם רַבֵּנוּ יֹאמַר לִי לֶאֱכֹל אֲזַי אוֹכַל”. וּכְשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבֵּנוּ, אָמַר לְרַבִּי נַפְתָּלִי: “נוּ, וּבְכֵן מְצַוֶּה אֲנִי לְךָ לֶאֱכֹל”, “נוּ, הֵייס אִיךְ דִּיר עֶס”. וְאָכַל רַבִּי נַפְתָּלִי, וְאַחַר הָאֲכִילָה הִשְׁתַּעֵל, וְנִעְנַע רַבֵּנוּ בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר: “הֲרְאִיתֶם שֶׁכְּבָר הוּא שִׁעוּל אַחֵר לְגַמְרֵי”? “סִ’אִיז שׁוֹין גָּאר אַ אַנְדֶּער הוּס”? “אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא יִפָּטֵר מֵהָעוֹלָם עוֹד לְפָנַי, וְכָעֵת רוֹאֶה אֲנִי שֶׁעוֹד תִּהְיֶה לוֹ גַּם אֲרִיכוּת יָמִים…” “אִיךְ הָאבּ גֶּעמֵיְינְט אַז עֶר וֶועט זִיךְ נָאךְ אָפּפַארְטִיגְן פַאר מִיר, אַצִינְד זֶעה אִיךְ אַז עֶר וֶועט נָאךְ הָאבְּן אֲרִיכוּת יָמִים אוֹיךְ…”:]

א-שלה

מַה שֶּׁעָבַר עַל רַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁנָּסְעוּ בִּפְקֻדָּתוֹ עֲבוּר הִשְׁתַּדְּלוּת בְּתַעֲלוּמוֹתָיו לְמַהֵר גְּאֻלָּתֵנוּ, שָׁמַעְתִּי מִזֶּה קְצָת דִּקְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְגַם מֵרַבִּי יְחִיאֵל מֶענְדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שָׁמַעְתִּי זֹאת, שֶׁהוּא שָׁמַע מִפִּי רַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. (שָׁם כ”ה).

א-שלו

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁיֹּאמְרוּ בְּכָל עִיר וָעִיר דַּף אֶחָד מֵהַסֵּפֶר הַנִּשְֹרָף, וּמִסֵּפֶר לִּקּוּטֵי-מוֹהֲרַ”ן יַשְׁאִירוּ דַּף אֶחָד בְּכָל עִיר וָעִיר וְכוּ’. וְצִוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ אֵצֶל הָרַב מִבֶּרְדִיצֶ’ב זְצַ”ל וִיבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ צְדָקָה, וְיֹאמְרוּ לוֹ שֶׁהַנְּדָבָה הַזֹּאת הִיא לְצֹרֶךְ הַכְנָסַת-כַּלָּה, וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בָּזֶה הָיְתָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, אַךְ עָבְרוּ עֲלֵיהֶם מְנִיעוֹת רַבּוֹת מֵחֲמַת עֲנִיּוּת, שֶׁכָּלָה אֶצְלָם הַמָּמוֹן, וּבַבָּתִּים לֹא רָצוּ לִתֵּן לָהֶם מֵחֲמַת שֶׁאמְרוּ שֶׁהֵם בְּרִיאִים וִיכוֹלִים לַעֲבֹד, וְגַם חֲשָׁדוּם לְגַנָּבִים וְכוּ’, וְלא גָמְרוּ הָעִנְיָן. (שָׁם).

א-שלז

הַמַּעֲשֶֹה מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיוְוקֶע וְהִתְקַיְּמוּת הַבְטָחָתוֹ, שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי משֶׁה שֶׁיָּשַׁב שָׁם, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי הָאִישׁ שֶׁרָאָה זֹאת בְּעֵינָיו. (שָׁם כ”ו).

א-שלח

אָמַר הַמַּעְתִּיק: כְּפִי הַנִּרְאֶה הִיא הַמַּעֲשֶֹה שֶׁשָּׁמַעְתִּי, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּחֹרֶף עַל בְּרִית-מִילָה, וּבָא אִישׁ אֶחָד וְקָבַל לְפָנָיו אוֹדוֹת בִּתּוֹ אֲשֶׁר פִּתָּה אוֹתָהּ עָרֵל אֶחָד לְהָמִיר דָּתָהּ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְנֶאֶבְדָה, וּכְבָר חִפֵּשֹ אוֹתָהּ בְּכָל הַכְּפָרִים וְלֹא מְצָאָהּ. וַיֹּאמֶר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁנִּמְצֵאת אֵצֶל הַכֹּמֶר דְּעִירוֹ, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהַכֹּמֶר יַעֲשֶֹה לוֹ זֹאת, יַעַן כִּי חַי אִתּוֹ בְּטוֹב מְאֹד. וְאָמַר אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אֵיךְ הוֹלְכִים לְבַקְשָׁהּ”? וְהֵשִׁיב לוֹ, שֶׁיִּסְעוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים תֵּכֶף עִם עֶגְלַת-הַחֹרֶף סָמוּךְ לְבֵית הַכֹּמֶר, וּבִתּוֹ תַּעֲמֹד בַּחוּץ, וּכְשֶׁתִּרְאֶה אוֹתָם, תֵּכֶף תִּתְרַצֶּה לִנְסֹעַ עִמָּם לְבֵיתָהּ, וְכָךְ הֲוָה. וְאַדְמוּ”ר יָשַׁב עוֹד עַל סְעֻדַּת בְּרִית-מִילָה. וּכְשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְהָעֲרֵלִים דְּשָׁם, לָקְחוּ מַקְלוֹת וְקַרְדֻּמּוֹת לֵילֵךְ לִלְחֹם עִם הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר לָקְחוּ אֶת הַנַּעֲרָה מִבֵּית הַכֹּמֶר וּלְקַחְתָּהּ בַּחֲזָרָה בְּחָזְקָה, וְנָפַל עַל הַיְּהוּדִים פַּחַד גָּדוֹל, וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁלֹּא יִפְחֲדוּ, רַק יִקְחוּ בְּיָדָם גַּם-כֵּן מַקְלוֹת וְלָצֵאת כְּנֶגְדָּם, וְיִפְחֲדוּ הָעֲרֵלִים מֵהֶם, וְכֵן הֲוָה – כְּשֶׁרָאוּ הָעֲרֵלִים אֶת מְעַט הַיְּהוּדִים יוֹצְאִים כְּנֶגְדָּם גַּם-כֵּן בְּמַקְלוֹת, הָלְכוּ לָהֶם אַף שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע לָזֶה. וְאַחַר-כָּךְ הִשְׁתַּדֵּל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְשַׁדֵּךְ אוֹתָהּ עִם בָּחוּר בַּעַל-מְלָאכָה אֶחָד סַנְדְּלָר מִשָּׁם, וְהִזְהִיר לְהַבָּחוּר וְאָמַר: “תִּשְׁמֹר אֶת עַצְמְךָ אִם יִזְדַּמֵּן לְךָ אֵיזֶה קְטָטָה עִמָּהּ, שֶׁלֹּא תְבַיְּשָׁהּ בַּבִּזָּיוֹן הַזֶּה שֶׁרָצְתָה לְהָמִיר דָּתָהּ! וּבַעֲבוּר זֶה אֲנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ מִמֶּנָּה בָּנִים טוֹבִים. וְכֵן הֲוָה, שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ מִמֶּנָּה בָּנִים טוֹבִים, רַבָּנִים וְלוֹמְדִים מֻפְלְגֵי-תוֹרָה. (שָׁם).

א-שלט

מַה שֶׁאָמַר לְהִירְשׁ בֶּער מֵאוּמַן אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁחָשַׁב בָּעֵת הַהִיא, שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי משֶׁה בְּרַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הָאֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו (ראה להלן סימן תקצ”א). (שָׁם כ”ז).

א-תקצא

פַּעַם-אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיְּסַפֵּר לְהִירְשׁ בֶּער מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. הִתְפַּלֵּא מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּלִבּוֹ, הֲלֹא שָׁמַע מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיִּזָּהֵר מִלּוֹמַר תּוֹרָה לְפָנָיו? עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: “וָואס מֵיינְסְטוּ מֵיין אִיךְ “סַפְּרוּ בַּגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ”. וְהִנֵּה בִּתְחִלַּת בִּיאַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאוּמִין חָשְׁבוּ אוֹתוֹ לְחָכָם גָּדוֹל, אֲבָל לֹא כְּרַבָּם “נַפְתָּלִי וַייזֶעל”, וְאַחַר-כָּךְ הֶעֱרִיכוּהוּ חָכָם כְּמוֹתוֹ, אוּלָם אַחַר-כָּךְ נוֹכְחוּ לָדַעַת, שֶׁהוּא חָכָם יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כִּי הָיָה לָהֶם אֵיזֶה קֻשְׁיָא מֵרַבָּם הַנַּ”ל, וְלֹא יָדְעוּ תֵּרוּץ עָלֶיהָ וְהָלְכוּ אוֹדוֹת זֶה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְבֵיתוֹ, הִקְשָׁה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵעַצְמוֹ זֹאת הַקֻּשְׁיָא וְגַם עָנָה לָהֶם תֵּרוּץ נָכוֹן וְנִתְפַּלְּאוּ מְאֹד, נַעֲנוּ וְאָמְרוּ לוֹ: זֹאת יָדַעְנוּ עַתָּה, שֶׁהִנְּכֶם חָכָם יוֹתֵר מִוַּוייזֶעל, כִּי הוּא לֹא יָדַע תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא, וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם תֵּרוּץ, אוּלָם זֹאת פְּלִיאָה בְּעֵינֵינוּ: מֵהֵיכָן יְדַעְתֶּם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלָּנוּ? הִסְבִּיר לָהֶם רַבֵּנוּ, שֶׁזֶּה מֵחֲמַת חָכְמָה, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ נָקִי וְזַךְ יָכוֹל לְהַכִּיר הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל הַשֵּׁנִי, וְנִתְקַבֵּל אֶצְלָם תֵּרוּץ זֶה. אַחַר-כָּךְ בְּיָצְאָם מֵרַבֵּנוּ הִשְׁתּוֹמְמוּ עוֹד יוֹתֵר וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה: “אוֹתָנוּ חֲכָמִים כָּמוֹנוּ יָכוֹל הוּא לְהַתְעוֹת כָּל-כָּךְ? הֲלֹא זֶה אִי-אֶפְשָׁר בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי בְּשׁוּם אֹפֶן וְכוּ’, וְכִי מִי יֵשׁ לוֹ מֹחַ צַח כָּזֶה?…”. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).]

א-שמ

מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים שֻׁתָּפִים שֶׁאכְלוּ בִּקְעָרָה נֶגֶד אַדְמוּ”ר זְצַ”ל בְּאַכְסַנְיָא, וְכָל אֶחָד אָכַל מִצַּד הַקְּעָרָה שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאַחַר שֶׁהָלְכוּ אָמַר אַדְמוּ”ר זְצַ”ל, שֶׁכֵּן הַדָּבָר גַּם בִּנְשׁוֹתֵיהֶם. אַחַר-כָּךְ בִּרְבוֹת הָעִתִּים נִתְגַּלָּה הַדָּבָר. שָׁמַעְתִּי זֹאת מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מֵאֶחָד מֵאַנְשֵׁי אַדְמוּ”ר זְצַ”ל. (שָׁם כ”ח).

א-שמא

מַה שֶׁאָמַר לְרַבִּי גֵּרְשׁוֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “עֲבוּר נֵר שָׁוֶה-פְּרוּטָה עֲלוּלָה לְהִתְבַלְבֵּל כָּל תְּפִלַּת שְׁמוֹנָה-עֶשְֹרֵה”, “אִיבֶּער אַ גְרָאשִׁינְדִיג לִיכְטֶעל קָאן צוּ שְׁלָאגִין וֶוערִין אַ גַאנְצֶע שְׁמוֹנֶה-עֶשְֹרֵה” ! . וּבְעֵת שֶׁנִּתְקַיֵּם זֹאת אַחַר כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים, נִזְכַּר הָרַב גֵּרְשׁוֹן, שֶׁמְּכֻוָּן מַמָּשׁ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר לוֹ אַדְמוּ”ר זְצַ”ל. שָׁמַעְתִּי כָּל זֹאת מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ. (שָׁם כ”ט).

א-שמב

שֶׁפַּעַם-אַחַת בִּקֵּשׁ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִתֵּן לוֹ עֲשִׁירוּת וְלֹא רָצָה. וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “מִפְּנֵי מָה, הֲלוֹא בִּשְׁבִיל אַ גְרָאשִׁין לֶעכְטִיל קָאן צוּ שְׁלָגִין וֶוערִין אַ גַאנְצֶע שְׁמוֹנֶה-עֶשְֹרֵה”? כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים נִתְקַיֶּם זֹאת מֵחֲמַת עֲנִיּוּת וְכוּ’, שֶׁפַּעַם אַחַת לְעֵת-עֶרֶב וְהָיָה חשֶׁךְ בְּבֵיתוֹ, וּבִקְשׁוּ בְּנֵי-בֵיתוֹ מִמֶּנּוּ “אַ גְרָאשִׁין” לִקְנוֹת נֵר וְלֹא הָיָה לוֹ, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְבַּלְבֵּל לוֹ הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְֹרֵה, וְנִזְכַּר אָז שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כִּוֵּן לוֹ מִכַּמָּה שָׁנִים מִקֹּדֶם. (שָׁם).

א-שמג

הַמַּעֲשֶֹה מֵרַבִּי לִיפֶּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּמַה שֶׁאָמַר לוֹ: “אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לְךָ מָמוֹן” ! , “אִיךְ וִויל נִיט אַז דוּא זָאלְסְט הָאבִּין גֶעלְד”! וְהַסִּבּוֹת מֵהָרוּחַ סְעָרָה שֶׁנִּסְתַּבֵּב לָזֶה, שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם ל’).

א-שדמ

אָמַר הַמַּעְתִּיק: בָּזֶה יֵשׁ אֲרִיכוּת גָּדוֹל, אַךְ אֶזְכֹּר בְּקִצּוּר אֵיזֶה רָאשֵׁי פְּרָקִים: הָרַב לִיפֶּא הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה כ”ג “צִוִּיתָ צֶדֶק וְכוּ'”, וְשָׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן מָמוֹן, וְרִמֵּז עַל רַבִּי לִיפֶּא הַנַּ”ל, כִּי הָרַב לִיפֶּא הַנַּ”ל הָיָה מִמְּקֹרָבָיו הָרִאשׁוֹנִים קֹדֶם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרַבִּי נַפְתָּלִי, וּמֵאֲמִירַת עִנְיָנוֹ שֶׁלּוֹ נִתְקָרְבוּ, וְאַחַר-כָּךְ נָפַל לְתַאֲוַת מָמוֹן, וְהוּא עָסַק אָז עִם סוֹחֵר אֶחָד וְכוּ’, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וּכְשֶׁנָּסַע מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה חָשַׁב בְּדַעְתּוֹ: הֲלוֹא אִם יִסַּע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֶפְשָׁר יִתְקַיֵּם דִּבּוּרוֹ, עַל-כֵּן נִסְכַּם בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא לִסַּע עוֹד, וְאָמַר שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוּא מֵעוֹלָם הַבָּא וַאֲנִי מֵעוֹלָם הַזֶּה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא הוֹעִיל וְנַעֲשָֹה עָנִי, כִּי בָּא רוּחַ סְעָרָה וְעָקַר בֵּיתוֹ לְגַמְרֵי. וְאַחַר אֵיזֶה שָׁנִים הִתְחִיל שׁוּב לִנְסֹעַ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּכְשֶׁקָּרְאוּ לוֹ פַּעַם אַחַת “מַפְטִיר”, וְהַסּוֹף שֶׁל הַהַפְטָרָה הָיָה: “הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת לִי אָבִי וְכוּ'”, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבִּי לִיפֶּא: “רַבִּי לִיפֶּא, עִמָּנוּ הֱיִיתֶם, הֲלוֹא מֵעַתָּה וְכוּ’ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, רְאִיתֶם מַה שֶּׁקּוֹרְאִים לָכֶם – הֲלוֹא מֵעַתָּה וְכוּ'”? וּכְשֶׁנָּסַע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוֹכִיחַ אוֹתוֹ כַּמּוּבָא בְּהַשִּׂיחוֹת (בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן שטו) בְּמַאֲמָר “הוֹכִיחַ אֶת אֶחָד וְכוּ’, מִמָּה נַפְשָׁךְ וְכוּ'”. וְאָז בָּכָה מְאֹד עַד שֶׁהוֹרִיד דְּמָעוֹת מֵעֵינָיו לָאָרֶץ, וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַמָּמוֹן שֶׁלְּךָ מְכֻסֶּה וּמֻצְנָע אֲפִלּוּ בְּתֵבָה – יְפַזְּרוֹ הָרוּחַ”! וְכֵן הֲוָה, שֶׁשָּׂכַר אֵיזֶה יַעַר וּבָנָה לְעַצְמוֹ שָׁם בֵּית-דִּירָה, וְקֹדֶם שֶׁנִּגְמַר הַגָּג בָּא רוּחַ סְעָרָה וְהָפַךְ וְחֵרַב וְעָשָֹה מִן הַכֹּל אָבָק וְעָפָר לֹא יִצְלַח לִכְלוּם.

בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה לֹא הָיָה עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְשָׁאַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עָלָיו, וְתֵרְצוּ אוֹתוֹ, כִּי הֻצְרַךְ לִסַּע בִּשְׁבִיל אֶתְרוֹגִים בִּשְׁבִיל כָּל הָאוּקְרַיינֶה. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: “הָרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁלִּי עוֹלֶה עַל הַכֹּל, דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה אֵין”! “קֵיין גְרֶעסֶערְס דֶערְפוּן אִיז נִיטָא”!.

וְזֶה הָרַבִּי לִיפֶּע, מִקֹּדֶם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ בְּשָׁלוֹם עִמּוֹ, וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשֵֹית מִתְנַגֶּדֶת עָלָיו, וּכְשֶׁבָּא אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרָאָה שֶׁיֶּשׁ לוֹ שְׁלוֹם-בַּיִת, נִתְתָּרֵץ לוֹ הַגְּמָרָא (יְבָמוֹת סג; יוּמָא עב, ב): “זָכָה – נַעֲשֵֹית לוֹ עֵזֶר, לֹא זָכָה – נַעֲשֵֹית כְּנֶגְדּוֹ”; וְהָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב: “זָכָה – עֵזֶר, לֹא זָכָה – כְּנֶגְדּוֹ”, מַה תֵּבַת “נַעֲשֵֹית”? אֲבָל עַכְשָׁו מוּבָן בְּטוֹב: “זָכָה – נַעֲשֵֹית לוֹ עֵזֶר”, כְּמוֹ אֵצֶל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁמִּקֹּדֶם הָיְתָה מִתְנַגֶּדֶת, וְאַחַר-כָּךְ הִיא בְּעַצְמָהּ נַעֲשֵֹית עֵזֶר; “לֹא זָכָה – נַעֲשֵֹית כְּנֶגְדּוֹ”, כְּגוֹן אֶצְלוֹ, שֶׁמִּקֹּדֶם הָיְתָה לוֹ לְעֵזֶר, כִּי הָיְתָה מְגֻדֶּלֶת אֵצֶל הַחֲסִידִים, וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשֵֹית לוֹ מִתְנַגֶּדֶת.

פַּעַם-אַחַת אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “בַּמֶּה יְזַכֶּה וְכוּ’ (תְּהִלִּים קיט, ט), יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁרַבִּי לִיפָּא הָיָה כָּשֵׁר מִמֶּנִּי, וְכָעֵת אֵיפֹה הוּא וְאֵיפֹה אֲנִי”?! “אִיךְ וֵוייס אַז רַבִּי לִיפֶּא אִיז גִיוֶוען פְרוּמֶער פַאר מִיר, אוּן יֶעצְט וִויא אִיז עֶר אוּן וִויא בִּין אִיךְ” ?! . (שָׁם).

א-שמה

הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת בְּרֶמֶז לְרַבִּי אַהֲרֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָרַב מִבְּרַסְלֶב, שֶׁיִּהְיֶה נִפְטָר בְּחֹדֶשׁ אָב, וְכֵן הֲוָה [שֶׁנִּפְטַר מְכֻוָּן בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ אָב, וְאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אָמְרוּ הַסִּימָן לָזֶה: בְּאֶחָד בְּאָב מֵת אַהֲרֹן (בַּמִדְבָּר לג, לח)], שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וְגַם מִשְּׁאָר אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו בְּעַצְמוֹ שֶׁסִּפֵּר מִזֶּה בְּעֵת מַחֲלָתוֹ קֹדֶם פְּטִירָתוֹ, וְגַם בַּשָּׁנָה הַזֹּאת הָיָה חָלוּשׁ מְאֹד בַּקַּיִץ, וּמִיָּד כְּשֶׁעָבַר חֹדֶשׁ מְנַחֶם-אָב נִתְמַלֵּא שִֹמְחָה עַל שֶׁכְּבָר הָיָה בָּטוּחַ שֶׁבְּוַדַּאי יְמַלֵּא שְׁנָתוֹ. (שָׁם ל”א).

א-שמו

מַה שֶּׁרִמֵּז לְאֶחָד שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, עַל אוֹדוֹת מַחֲלָתוֹ הַחֳלִי-נוֹפֵל, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, שֶׁבִּקֵּשׁ אָז מִמֶּנּוּ, וְכֵן הֲוָה, שֶׁאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ בָּא הָאִישׁ הַזֶּה עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ, וּמֵאָז וָהָלְאָה נִתְרַפֵּא מֵהַחֳלִי הַזֶּה, כָּל זֹאת שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ [וּבָזֶה אֲנִי מְסֻפָּק אִם אָמַר שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ אוֹ מִפִּי אַחֵר שֶׁשָּׁמַע מִמֶּנּוּ]. (שָׁם ל”ב).

א-שמז

הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת מֵרְפוּאַת בִּתּוֹ שָֹרָה עַל-יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הַשִּׂמְחָה, שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אִישׁ אֶחָד שֶׁשָּׁמַע מִפִּיהָ בְּעַצְמָהּ. (שָׁם ל”ג).

א-שמח

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַמַּעֲשֶֹה, שֶׁהָיָה לָהּ כְּאֵב-שִׁנַּיִם, וְאָמַר לָהּ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיֶה לָהּ שִֹמְחָה, וְאָמְרָה: “הֲלוֹא כּוֹאֵב לִי”? אָמַר לָהּ שֶׁתַּעֲשֶֹה אֶת עַצְמָהּ כְּאִלּוּ שְֹמֵחָה, וְאָמַר: עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁתָּבוֹא מִזֶּה לְשִֹמְחָה כָּל-כָּךְ עַד שֶׁתְּרַקֵּד, וְאָז יִהְיֶה לָהּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְכֵן הֲוָה, שֶׁהִגִּיעַ לָהּ שִֹמְחָה גְדוֹלָה עַד שֶׁבְּאֶמְצַע הַיּוֹם סָגְרָה הַ”לָאדִין” [=תְּרִיסִים] וְרָקְדָה וְנִתְרַפְּאָה. (שָׁם).

א-שמט

מֵרַבִּי חַייקְל, שֶׁהֶרְאָה לוֹ נִשְׁמַת הַמֵּת, שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מֵאָבִיו כַּמָּה פְּעָמִים. (שָׁם אוֹת ל”ד).

אָמַר הַמַּעְתִּיק: כַּיָּדוּעַ, הָיָה רַבִּי חַייקְל הַחַזָּן שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיַּרְאֶה לוֹ מֵת (נִפְטָר), וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אֲבָל הֲלוֹא תִּתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ”! וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “אֵינֶנִּי כָּל-כָּךְ טִפֵּשׁ, עַד שֶׁאֶתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ”! וַיֹּאמֶר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עוֹד הַפַּעַם: “אֲבָל תִּתְפַּחֵד” ! . כָּכָה עַד שָׁלשׁ פְּעָמִים, וְהוּא הֵשִׁיב כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד. וְהֶרְאָה לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִשְׁמַת נִפְטָר אֶחָד, וַיִּתְחַלְחַל וַיִּתְבַּהֵל מְאֹד, עַד שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִתְיָרֵא, שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ הַפַּחַד. וַיֹּאמֶר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “הַאִם חָכָם כָּמוֹךָ יְכוֹלִים לְהַטְעוֹת בְּדִמְיוֹן”?! וַיַּחֲלֹף הַפַּחַד מִמֶּנּוּ, וְכַעֲבֹר אֵיזֶה זְמַן בִּקֵּשׁ עוֹד הַפַּעַם מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיַּרְאֶה לוֹ נִפְטָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד, וַיֵּאוֹת לוֹ וְהִבְטִיחַ לוֹ, וְזֶה הָיָה קֹדֶם חֲנֻכָּה. בְּאוֹתוֹ הָרְחוֹב, שֶׁיָּשַׁב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה אוֹפֶה אֶחָד, וְאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, כְּשֶׁיָּשְׁבוּ לִסְעֻדַּת מְלַוֵּה-מַלְכָּה, עַל-פִּי-רֹב הָיָה חָסֵר לָהֶם לֶחֶם, וְהָיוּ רְגִילִין לִכְנֹס לְהָאוֹפֶה הַזֶּה וְלִקְנוֹת הַשִּׁירַיִם מִשַּׁבָּת מַה שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִמְכֹּר, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה שָׁלֵם אוֹ לֹא נֶאֱפָה מִצַּד אֶחָד וְכוּ’ בִּכְדֵי שֶׁיִּקְנוּ בְּזוֹל; וְהוּא הָיָה רָגִיל לְהֵיטִיב עִמָּהֶם בַּמִּקָּח בִּשְׁבִיל זֶה, וְנִפְטַר הָאוֹפֶה הַנַּ”ל בְּאֵלּוּ הַיָּמִים, וּבַחֲנֻכָּה אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶל הָרַב חַייקְל: “עַתָּה תִּרְאֶה נִפְטָר”! וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הָאוֹפֶה הַנַּ”ל, שֶׁנִּפְטַר בְּסָמוּךְ, אֵיךְ שֶׁעָמַד לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּכְרִיעָה וְהִשְׁתַּחֲוָיָה, וּבִקֵּשׁ מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: הֱיוֹת שֶׁאֲנִי הֵיטַבְתִּי עִם הָאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים שֶׁלָּכֶם לִמְכֹּר לָהֶם בְּזוֹל לֶחֶם וְחַלָּה בִּשְׁבִיל סְעֻדַּת מְלַוֵּה-מַלְכָּה, וּבְכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם תִּקּוּן! וַיַּעַן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וַיֹּאמֶר לוֹ: “יַעַן שֶׁהֵיטַבְתָּ עִם אֲנָשַׁי הַמְקֹרָבִים אֵלַי, אֲנִי אֶעֱסֹק בְּתִקּוּנְךָ”! וַיֵּעָלֵם הַנִּפְטָר. (שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי נַפְתָּלִי כֹּהֵן מִבֶּרְדִיצֶ’ב הַדָּר בִּירוּשָׁלַיִם ת”ו, שֶׁשָּׁמַע מֵחֲתָנוֹ, הָרַב אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּרַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער). (שָׁם).

א-שנ

מֵעַמּוּדָא דְּנוּרָא (=עַמּוּד אֵשׁ), שֶׁהֶרְאָה לְמשֶׁה חִינְקֶעס, שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אַבְרָהָם דֹּב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו. (שָׁם אוֹת ל”ה).

א-שנא

הַמַּעֲשֶׂה מֵהַסּוֹחֲרִים, שֶׁנִּתְוַעֲדוּ עִמּוֹ סָמוּךְ לְנַאוְורִיטְשׁ, וּמַה שֶּׁהִפְלִיא לְדַבֵּר עִמָּהֶם כְּאִלּוּ הוּא אֶחָד מֵחֲבוּרָתָם, וּמַה שֶּׁכִּוֵּן לְאֶחָד מֵהֶם אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים וּבְחָכְמָה נִפְלָאָה לְהִתְעַלֵּם וּלְהִתְכַּסּוֹת גַּם מֵאִתּוֹ עַיֵּן בְּסֵפֶר “שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים”, כֶּרֶךְ ו’ אוֹת ה’ בַּאֲרִיכוּת (ראה להלן סימן תע”ב). שָׁמַעְתִּי כָּל זֹאת בַּאֲרִיכוּת מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶעפְּלִיק שֶׁנָּסַע אִתּוֹ, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר “חַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן” סִימָן קנ”א, קס”ג. (שָׁם אוֹת ל”ו).

א-שנב

הַסִּפּוּר מִמַּה שֶׁאָמַר לְרַבִּי שְׁמוּאֵל עַל אוֹדוֹת הַשֵּׁנָה: “אַף-עַל-גַּב דְּאִיהוּ לֹא חָזֵי מַזָּלֵהּ חָזֵי” (מְגִילָה ג’, א’), גַּם זֶה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו בְּעַצְמוֹ. (שָׁם אוֹת ל”ז).

א-שנג

אָמַר הַמַּעְתִּיק: “שָׁמַעְתִּי, שֶׁרַבִּי שְׁמוּאֵל הַנַּ”ל לָן עִמּוֹ בְּיַחַד, וְשָׁאַל אוֹתוֹ אַדְמוּ”ר זַצַ”ל: “הֲשָׁמַעְתָּ אֵיזֶה דָּבָר בַּלַּיְלָה הַזֹּאת”? וְהֵשִׁיב לוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל: “לֹא, רַק כָּל הַלַּיְלָה לֹא יָכֹלְתִּי לִישֹׁן…” וְאָז אָמַר לוֹ אַדְמוּ”ר זַצַ”ל: “אַף-עַל-גַּב דְּאִיהוּ לֹא חָזֵי” וְכוּ’. וְהַמּוּבָן, שֶׁשָּׁמַע וְרָאָה אַדְמוּ”ר זַצַ”ל בְּאוֹתוֹ לַיְלָה דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד. (שָׁם).

א-שנד

הַסִּפּוּר מֵהַחֲלוֹם מֵעִנְיַן הַדָּג, שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מֵאֶחָד מֵאַנְשֵׁי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל. (שָׁם אוֹת ל”ח).

א-שנה

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי, שֶׁאֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ חָלַם לוֹ, שֶׁאָמַר לוֹ אֶחָד בַּחֲלוֹם: אִם יָבִיאוּ לְךָ מָחָר דָּג, תִּקְנֶה אוֹתוֹ וּתְבִיאוֹ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבַבֹּקֶר בָּא עָרֵל עִם דָּג לִמְכֹּר, וְקָנָה אוֹתוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְתֵכֶף שָׁאַל אוֹתוֹ: אֵיפֹה הַדָּג? וְנָתַן לוֹ. וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵיזֶה דְּבַר בִּזָּיוֹן עַל הַדָּג, וְאָמַר עָלָיו: “אַ גְרוֹיסֶער שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ” [=בַּעַל “שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ” גָּדוֹל], וְאָמַר עָלָיו, שֶׁזֶּה גִּלְגּוּל אָבִיו שֶׁל זֶה שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ, וּבִשְּׁלוּ אוֹתוֹ עַל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ וְהָיָה לוֹ תִּקּוּן. (שָׁם).

א-שנו

הַסִּפּוּר מֵהָאִישׁ מֵאוּמַן, שֶׁהִגִּיד לוֹ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ מִקֹּדֶם אֵיזֶה שָׁבוּעוֹת בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, שָׁמַעְתִּי מֵהָרַב, רַבִּי זַלְמָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי זֶה הָאִישׁ בְּעַצְמוֹ. (שָׁם אוֹת ל”ט).

א-שנז

מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִנֶעמִירוֹב, אֲשֶׁר הִפְצִיר אֶת אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, שֶׁיַּסְכִּים לוֹ לִנְסֹעַ לִמְקוֹם הַמִּלְחָמָה בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה. וְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, מִדְּרָכָיו הַנֶּעְלָמִים לִבְלִי לִדְחֹק אֶת עַצְמוֹ עַל שׁוּם דָּבָר, [כַּמּוּבָא מִזֶּה הַרְבֵּה בְּסִפּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים (“חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” ת”ל-תל”ו, וְעוֹד)], וּמֵחֲמַת שֶׁאף-עַל-פִּי-כֵן לֹא רָצָה בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַסְכִּים לוֹ, עָנָה וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “תְּשַׁוֶּה בְּדַעְתְּךָ אֶת הַהֵן וְהַלָּאו”, “זָאלְסְט זִיךְ פִיר נֶעמִין יָא מִיט נֵיין גְּלַייךְ” [הַיְנוּ: שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת שָׁוֶה אֶצְלוֹ בְּלִבּוֹ, אִם לִנְסֹעַ אוֹ לָאו], אַחַר-כָּךְ תֹּאמַר חֲמִשָּׁה קַאפִּיטְלֶעךְ תְּהִלִּים, אוּן אַחַר-כָּךְ: “מַה שֶּׁיַּעֲלֶה בְּמַחְשַׁבְתְּךָ כָּךְ תַּעֲשֶׂה”, “וִוי ס’וֶועט דִיר אַרַיין קוּמֶען אִין דֶער מַחֲשָׁבָה, אַזוֹי זָאלְסְטוּ טָאהן” ! . וְכֵן עָשָׂה הָאִישׁ הַנַּ”ל. וְאַחַר-כָּךְ בָּא לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל וְאָמַר לוֹ, שֶׁנָּפַל בְּדַעְתּוֹ “הֵן”, וְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל לֹא הוּטַב זֹאת בְּעֵינָיו כְּלָל, כִּי יָדַע בָּרוּר כַּיּוֹם, שֶׁהָאֱמֶת לֹא הָיָה בִּלְבָבוֹ שָׁוֶה הַהֵן וְלָאו, כַּאֲשֶׁר פָּקַד עָלָיו, כִּי בֶּאֱמֶת מֵחֲמַת תַּבְעֵרַת תַּאֲוַת מָמוֹן חָשַׁק וְרָצָה בְּכָל נַפְשׁוֹ לִנְסֹעַ הַנְּסִיעָה הַנַּ”ל. וְאָמַר לוֹ אַדְמוּ”ר זַצַ”ל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “נוּ, עִם דָּג קָטָן אֶפְשָׁר לִפְעָמִים לִתְפֹּס דָּג גָּדוֹל…” “נָא, מִיט אַפְּלַאטְצִיקֶעל קָאן מֶען אַמָאל אַהֶעכְט חַאפִּין…” וּבְעֵת שֶׁאָמַר לוֹ אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, לֹא הֵבִין כְּלָל הָאִישׁ הַנַּ”ל אֶת דְּבָרָיו אֵלּוּ. וְאַחַר-כָּךְ נָסַע הָאִישׁ הַנַּ”ל לְדַרְכּוֹ לַמָּקוֹם הַנַּ”ל, וְסִבֵּב שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁשָּׂכַר אוֹתוֹ עָשִׁיר אֶחָד לַעֲסָקָיו, וְהָיָה אֶצְלוֹ אֵיזֶה זְמַן וְנָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו, וְהָיְתָה בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְהֶעָשִׁיר הַזֶּה הָיָה אִישׁ בְּלִיַּעַל וְרַע מַעֲלָלִים וְגַם כְּבָר בָּא בַּשָּׁנִים, וּמִיָּמָיו עוֹד לֹא נָשָׂא אִשָּׁה כְּלָל, אֲבָל מֵרֹב אַהֲבָתוֹ לְהָאִישׁ הַנַּ”ל, הִתְחִיל לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ מִיּוֹם אֶל יוֹם בִּדְבָרִים רַכִּים וְטוֹבִים, עַד שֶׁהִתְחִיל לִפְעֹל אֶצְלוֹ מְעַט מְעַט, וְהִתְחִיל לַעֲזֹב אֶת דַּרְכּוֹ הָרַע, וְנָשָׂא אִשָּׁה כְּשֵׁרָה וּצְנוּעָה, וְהִתְחִיל לֵילֵךְ בְּכָל יוֹם עֶרֶב וָבֹקֶר לְהִתְפַּלֵּל, עַד שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן נִתְהַפֵּךְ לְאִישׁ אַחֵר מַמָּשׁ, וְנַעֲשָׂה בֶּאֱמֶת אִישׁ כָּשֵׁר כְּכָל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים. וְכַאֲשֶׁר רַבִּי יִשְׂרָאֵל הַנַּ”ל מִנֶעמִירוֹב הִבִּיט וְרָאָה, שֶׁפָּעֲלוּ כָּל-כָּךְ דְּבָרָיו בְּהֶעָשִׁיר הַזֶּה, מִיָּד נִזְכַּר בְּמַאֲמַר אַדְמוּ”ר זַצַ”ל שֶׁאָמַר לוֹ עַל עִנְיַן נְסִיעָתוֹ, שֶׁבְּדָג קָטָן יְכוֹלִים לַחְטֹף דָּג גָּדוֹל, כִּי בֶּאֱמֶת כֵּן הָיָה; גַּם שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הֶעָשִׁיר הַזֶּה “הֶעכְט”. שָׁמַעְתִּי כָּל זֹאת מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְגַם מֵרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם אוֹת מ’).

א-שנח

הַמַּעֲשֶׂה מֵרַבִּי לֵייבּ מִכְּפָר וָואטְשֶׁעק, שֶׁהָיָה אַדְמוּ”ר זַצַ”ל אֶצְלוֹ עַל בְּרִית-מִילָה, וְאָמַר אָז, שֶׁהָיָה טוֹב פֹּה לְהַעֲמִיד חֻפָּה. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן, שֶׁבָּא לִטְשִׁיקֶעוו, שֶׁכֵּן הָיָה הַמְדֻבָּר, יָרַד מָטָר וְלֹא רָצָה לִנְסֹעַ לְשָׁם, וְהָיָה בִּכְפָר וָאטְשֶׁעק הַחֲתֻנָּה. וְאַחַר-כָּךְ מֵעִנְיַן רַבִּי יַעֲקֹב בַּעַל-מַגִּיהַּ שֶׁאָמַר לוֹ וְכוּ’, שָׁמַעְתִּי כָּל זֹאת מֵחֲתָנוֹ, הָרַב רַבִּי זַלְמָן מַגִּיד-מֵישָׁרִים, וְשָׁאַל אוֹתוֹ, אִם הָיָה בָּזֶה אֵיזֶה עִנְיָן, וְהֵשִׁיב לוֹ: הֵן גַּם שָׁמַעְתִּי, שֶׁסִּפֵּר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי לֵייבּ הַנַּ”ל, שֶׁאַחַר-כָּךְ בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר הַחֻפָּה לָקַח רַבִּי לֵייבּ שְׁנֵי דְּלָיִים עַל כְּתֵפוֹ וְנָשָׂא אוֹתָם מִן הַפְּרוֹזְדוֹר אֶל הַבַּיִת לְהַעֲמִידָם עַל הַשֻּׁלְחָן כְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה. וַיֹּאמֶר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיְּבָרְכוֹ, שֶׁלַּשָּׁנָה הַבָּאָה יִתֵּן לוֹ גַּם-כֵּן כָּזֶה. וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אֱלֹקִים יוֹדֵעַ”! “גָּאט וֵוייסְט”! וְנִבְהַל מְאֹד מִן הַמַּעֲנֶה הַזֹּאת, וּבִקֵּשׁ מֵרַבִּי לֵייבֶּלִי אַפְּטֶער, שֶׁהָיָה אָז הַמְלַמֵּד שֶׁלּוֹ, שֶׁיִּשְׁאַל עַל זֶה מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְשָׁאַל אוֹתוֹ, וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁיְּצַוֶּה עָלָיו, שֶׁיָּבוֹא בְּעַצְמוֹ, וּבָא אֵלָיו, וְצִוָּה עָלָיו, שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו לְאַחַר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְאַחַר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת בָּא אֵלָיו עוֹד הַפַּעַם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, שֶׁהֶחֱלִיף זֹאת בַּעֲנִיּוּת, שֶׁיְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת לְפָנָיו מְאֹד… וְצִוָּה עָלָיו, שֶׁיָּבוֹא עוֹד הַפַּעַם לְאַחַר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, וְחָזַר וּבָא אֵלָיו, וְאָמַר לוֹ שֶׁזֶּה אִי-אֶפְשָׁר, [שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָנִי], רַק עַל-כָּל-פָּנִים לֹא יְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, וְיִגְנְבוּ אֶצְלְךָ בְּשָׁנָה זוֹ אֵיזֶה פְּעָמִים וְכוּ’, וְאַחַר-כָּךְ יְרַחֵם עָלֶיךָ הָאָדוֹן וְיִבְנֶה לְךָ “קְרֶעטְשְׁמֶע” קְטַנָּה, וּמִמֶּנָּה תִּתְפַּרְנֵס בְּדֹחַק גָּדוֹל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, עַד שֶׁכָּל בָּנֶיךָ יִהְיוּ מֻכְרָחִים לְהִפָּרֵד מִמְּךָ, אוֹ שֶׁיַּעַבְדוּ אֵצֶל אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁיְּפַרְנְסוּ אֶת עַצְמָם בְּעִנְיָן אַחֵר. וְגַם גִּלָּה לוֹ כַּמָּה שָׁנִים יִחְיֶה, וְשֶׁבְּשָׁבוּעַ אֶחָד יָמוּתוּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וְאַחַר-כָּךְ הָיָה מְכֻוָּן כְּכָל הַנַּ”ל, רַק שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הַהוּא צִמְצֵם אֶת עַצְמוֹ גַּם בְּעֹצֶם דָּחְקוֹ לְקַבֵּץ וְלֶאֱסֹף עַל-יָד עַל-יָד מָעוֹת לִכְתִיבַת סֵפֶר-תּוֹרָה לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ דְּפֹה אוּמַן, וְחָקַק עָלָיו אֶת שְׁמוֹ וְנָתַן אוֹתָהּ לְהַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁקֹּדֶם פְּטִירָתוֹ. גַּם אָז כְּשֶׁאמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּכָל הַנַּ”ל, פִּזֵּר מִיָּד בְּכָל יְכָלְתּוֹ מָעוֹת הַרְבֵּה לִצְדָקָה, כִּי יָדַע בְּבֵרוּר, שֶׁלֹּא יוֹעִיל לוֹ כְּלָל, אִם יִרְצֶה לְהִתְחַכֵּם בָּזֶה. (שָׁם אוֹת מ”א).

א-שנט

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת הוֹשִׁיט משֶׁה חִינְקֶעס לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה צִנְצֶנֶת קַאוֶע, וּכְשֶׁהֶעֱמִיד אֶת הַקַּאוֶע עַל הַשֻּׁלְחָן, נִתְהַפֵּךְ הַצִּנְצֶנֶת וְנִשְׁפְּכָה הַקַּאוֶע, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא נִהְיֶה מְחֻתָּנִים”! “אַ פָּנִים מִיר וֶועלִין קַיין מְחֻתָּנִים נִיט זַיין”! אָז הָיָה משֶׁה הַנַּ”ל חֲשׂוּךְ בָּנִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְאַחַר-כָּךְ אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַל סְמָךְ שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה קֹדֶם פְּטִירָתוֹ בֵּין הַצַּוָּאוֹת, שֶׁאִם יְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, יִהְיוּ לוֹ בָּנִים עַיֵּן לְעֵיל אוֹת ח’ (לעיל סעיף שי”א), וְלָקַח אֶת רַבִּי אַבְרָהָם דֹּב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נֶכֶד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְחָתָן לוֹ, וְאַחַר-כָּךְ בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁנִּתְרַחֵק משֶׁה הַנַּ”ל, גֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם דֹּב אֶת בִּתּוֹ, וְנִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַנַּ”ל. (שָׁם).

א-שס

שָׁמַעְתִּי בְּעֵת שֶׁיָּשַׁב אַדְמוּ”ר זַצַ”ל בִּבְּרֶסְלֶב, יָשַׁב פַּעַם אַחַת עִם אֲנָשִׁים, וּבְתוֹכָם הָיָה גַּם רַבִּי חַיִּים שָׂרָה’ס מִבְּרֶסְלֶב, וּפִתְאוֹם אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “הָאָדָם הוּא שׁוֹטֶה כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת הוֹלֵךְ אֲחוֹרֵי כְּתֵפָיו… הוּא מַחֲזִיק עֲדַיִן בִּשְׁטוּתָיו וַהֲבָלָיו…” וְהָאֲנָשִׁים הִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד עַל הַדִּבּוּרִים הָאֵלֶּה, וְלֹא יָדְעוּ עַל מַה הֵם מְרַמְּזִין; אֲבָל הָרַב חַיִּים שָׂרָה’ס נִבְהַל מִזֶּה מְאֹד מְאֹד, כִּי נִכְנְסוּ הַדִּבּוּרִים הֵיטֵב בְּלִבּוֹ, וְיָדַע בְּנַפְשׁוֹ כִּי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל מְרַמֵּז עָלָיו בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים, וְיָשַׁב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן בְּפַחַד גָּדוֹל. אַחַר-כָּךְ הָלְכוּ כָּל הָאֲנָשִׁים לְדַרְכָּם, וְרַבִּי חַיִּים הַנַּ”ל נִשְׁאַר יוֹשֵׁב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן, וְשָׁאַל אוֹתוֹ אַדְמוּ”ר זַצַ”ל: “מָה אַתָּה יוֹשֵׁב”? וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבוֹ כִּי יָשַׁב בְּמָרָה שְׁחוֹרָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְנִכְנַס אַדְמוּ”ר זַצַ”ל לְחַדְרוֹ, וְהָלַךְ הָרַב חַיִּים אַחֲרָיו וַיֵּבְךְּ לְפָנָיו מְאֹד, וַיֹּאמֶר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “רַבִּי, אֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי, אֲשֶׁר כַּוָּנַתְכֶם בְּהַדִּבּוּרִים הָיְתָה עָלַי, לָכֵן מְאֹד מְאֹד אֲבַקֶּשְׁכֶם לְעוֹרֵר רַחֲמִים עָלַי, שֶׁאֶשָּׁאֵר בַּחַיִּים” וַיֹּאמֶר לוֹ אַדְמוּ”ר זַצַ”ל: “כֵּן הַדָּבָר, שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָתִי עָלֶיךָ!… אַךְ אֲנִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ עַל צִיּוּן קֶבֶר זְקֵנִי הַקָּדוֹשׁ, הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַ”ל, לְמֶעזִ’יבּוּז’ לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּר הַיֶּלֶד שֶׁלִּי [שֶׁהָיָה אָז חוֹלֶה], לָכֵן תִּסַּע גַּם-כֵּן עִמִּי וְאֶתְפַּלֵּל גַּם עָלֶיךָ”! וְכֵן עָשָׂה, וְנָסַע רַבִּי חַיִּים הַנַּ”ל גַּם-כֵּן עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְמֶעזִ’יבּוּז’, וְהָלַךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל קֶבֶר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַ”ל וְהִתְמַהְמַהּ שָׁם זְמַן רַב, וְאַחַר-כָּךְ אָמַר לְרַבִּי חַיִּים בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “עֲבוּרְךָ פָּעַלְתִּי יְשׁוּעָה וַעֲבוּרִי לֹא”! “דִּיר הָאבּ אִיךְ גִּיפּוֹילְט, אוּן מִיר – נִיט…”! וְאֵין אַתָּה צָרִיךְ אֲפִלּוּ לְהִתְפַּלֵּל, אַךְ כֵּיוָן שֶׁאַתָּה פֹּה, לֵךְ גַּם-כֵּן”, וְהָלַךְ אֶל קֶבֶר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְאָמַר לוֹ כַּמָּה שָׁנִים יִחְיֶה עוֹד. (שָׁם מ”ב).

א-שסא

וַיִּסְעוּ חֲזָרָה לִבְּרֶסְלֶב, וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְרַבִּי חַיִּים הַנַּ”ל: “הַיֶּלֶד שֶׁלִּי כְּבָר מֵת” וְכָךְ הֲוָה, כִּי כְּשֶׁבָּאוּ לְבֵיתָם, מָצְאוּ שֶׁהַיֶּלֶד כְּבָר מֵת… וְלֹא רָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִכְנֹס לְעִיר בְּרֶסְלֶב עַל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ, וְשָׁלַח הָאִישׁ הַנַּ”ל לִבְּרֶסְלֶב לִקְנוֹת חַלָּה עַל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ, וְצִוָּה לוֹ, שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר בְּסוֹד, שֶׁלֹּא יִתְוַדַּע לְאִשְׁתּוֹ; אַךְ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: אֵיפֹה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה? כִּי יָדְעוּ מִתְּחִלָּה שֶׁנָּסַע עִמּוֹ, וְהֵשִׁיב לָהֶם בְּסוֹד. (שָׁם).

א-שסב

וּבֵין כָּךְ עָבַר מַעֲשֶׂה מֵאַבְרָהָם פַּיֶיעס, שֶׁהָיָה מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהוּא הָיָה מִקֹּדֶם אִישׁ מְכֹעָר, וְהָיָה רָגִיל לוֹמַר עַל עַצְמוֹ: “בַּגֵּיהִנּוֹם יִשְּׂאוּ אֶת עֲווֹנוֹתַי עַל נֵס”! “מַיינֶע עֲווֹנוֹת וֶועט מֶען אַרוּם טְרָאגִין אוֹיף אַ פֵיינְדִיל אִין גֵּיהִנּוֹם”! וְהָיָה לוֹ בֵּן פָּגוּם וְכוּ’ וְכוּ’, וְשֶׁם בְּנוֹ הָיָה חַיִּים פַּיֶיעס, וְעָשָׂה עִמּוֹ שִׁדּוּךְ עִם בַּת-יִשְׂרָאֵל נֶכֶד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, אֲבִי זְקֵנוֹ שֶׁל הַכַּלָּה, לֹא הָיָה רוֹצֶה בְּהַשִּׁדּוּךְ, וְעַל-כֵּן בָּא לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשִּׁדּוּךְ, וְהָיָה רוֹצֶה לִטֹּל הֶחָתָן מִן הָעוֹלָם, וְהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רַחֲמָנוּת עַל הֶחָתָן, וּבִקֵּשׁ מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיַּנִּיחַ אוֹתוֹ, אֲבָל לֹא יִהְיוּ לוֹ בָּנִים – מִמֵּילָא לֹא יִהְיֶה לָהֶם הִתְקַשְּׁרוּת וְיִהְיֶה גֵּט, וְכֵן הָיָה. וּבַלַּיְלָה הֵקִיץ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת רַבִּי חַיִּים שָׂרָה’ס הַנַּ”ל וְהָלַךְ עִמּוֹ בַּיַּעַר לְהִתְבּוֹדֵד שָׁם, וְאַחַר-כָּךְ סִפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַנַּ”ל, וְגַם סִפֵּר לוֹ כִּי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, אֲבִי זְקֵנָהּ, לָקַח מֵעִמּוֹ הַשָּׁנִים, וְהֻכְרַחְתִּי לִתֵּן לוֹ שָׁנִים אֲחֵרִים, וְהִגִּיד לוֹ כַּמָּה שָׁנִים, [וְעַיֵּן לְהַלָּן (בסעיף שס”ה) בַּאֲרִיכוּת]. וּבְעֵת שֶׁחַיִּים פַּיֶיעס, [הֶחָתָן], הָיָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כִּי נָסַע לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, סִפֵּר לְאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נָתַן לוֹ צֶעטִיל (=רְשִׁימָה) שֶׁל עֲבוֹדוֹת וְסִגּוּפִים, וְאָמַר לוֹ, שֶׁאִם יְקַיֵּם זֹאת, יִתְהַפֵּךְ גּוּפוֹ לִיהוּדִי כָּשֵׁר מַמָּשׁ אַךְ הָיָה קָשֶׁה לְקַיֵּם וְלֹא קִיֵּם. וּבְעֵת הַמַּחֲלֹקֶת מֵהָרַב מִסַאוְרַן, רָצָה גַּם-כֵּן לַחֲלֹק, אָמַר לוֹ רַבִּי חַיִּים שָׂרָה’ס הַנַּ”ל: “שְׁתֹק הֲלוֹא אֲנִי יוֹדֵעַ כַּמָּה שָׁנִים תִּחְיֶה”! וְכוּ’. וְרַבִּי חַיִּים הַנַּ”ל חַי עוֹד הַרְבֵּה שָׁנִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם אוֹת מ”ב).

א-שסג

בִּכְפָר אֶחָד סָמוּךְ לִזְלַאטִיפָּאלֶע הָיָה דָּר אִישׁ אֶחָד, שֶׁהָיָה מַחֲזִיק הָ”אַרֶענְדֶא” (=חֲכִירָה) מֵאֲדוֹן הַכְּפָר וְהַ”קְרֶעטְשְׁמִיס” (=אַכְסַנְיוֹת) אֲשֶׁר בִּסְבִיבוֹת כְּפָר הַנַּ”ל, וְכָל הָאֲנָשִׁים הַמַּחֲזִיקִים הַ”קְרֶעטְשְׁמִיס” הָיוּ מְשַׁלְּמִין לוֹ הָ”רָאטֶעס” (=דְּמֵי שְׂכִירוּת); וְהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה צְנוּעָה מְאֹד, נְדִיבַת לֵב מְאֹד, וְהָיְתָה מְרַחֶמֶת תָּמִיד עַל הַמַּחֲזִיקִים הַ”קְּרֶעטְשְׁמִיס”. כְּשֶׁלֹא הָיָה לָהֶם לִפְעָמִים לְשַׁלֵּם לְבַעֲלָהּ הָ”רָאטֶע”, הִיא נָתְנָה לָהֶם כֶּסֶף לְשַׁלֵּם. וַיְהִי הַיּוֹם, וְנֶחְלְתָה הָאִשָּׁה הַנַּ”ל בְּמַחֲלָה מְסֻכֶּנֶת מְאֹד, עַד שֶׁהָיְתָה נוֹטָה לָמוּת, וּבַעֲלָהּ הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרוֹפְאִים גְּדוֹלִים הַרְבֵּה וְלֹא הוֹעִילוּ לָהּ כְּלוּם, וְהַ”קְרֶעטְשְׁמַארֶיס” (=שׂוֹכְרֵי הָאַכְסַנְיוֹת) – הָיָה דָּוֶה לִבָּם מְאֹד עַל הָאִשָּׁה הַנַּ”ל, בְּיָדְעָם, שֶׁאִם, חַס וְשָׁלוֹם, תָּמוּת הָאִשָּׁה הַזֹּאת, יִהְיֶה מַר לָהֶם מְאֹד… וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם מִי שֶׁיְּרַחֵם עֲלֵיהֶם. גְּלַל כֵּן הִשְׁתַּדְּלוּ הַרְבֵּה, כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד בִּרְפוּאָתָהּ וְנָסְעוּ אֶל הָרוֹפְאִים לַהֲבִיאָם. וּבֵינֵיהֶם הָיָה אִישׁ אֶחָד, שֶׁהָיָה מְקֹרָב מְעַט לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל בְּעֵת אֲשֶׁר יָשַׁב בִּזְלַאטִיפָּאלֶע, וַיְדַבֵּר הָאִישׁ עַל לֵב הַבַּעַל הַנַּ”ל, שֶׁיִּשְׁלַח פִּדְיוֹן לָאַדְמוּ”ר זַצַ”ל לִזְלַאטִיפָּאלֶע, וְכֵן עָשָׂה, וְשָׁלַח אוֹתוֹ עִם פִּדְיוֹן-נֶפֶשׁ לָאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, וּבָעֵת הַהִיא הָיְתָה קְרוֹבָה מְאֹד, שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ, וּבָא זֶה הָאִישׁ לָאַדְמוּ”ר זַצַ”ל וְהֵבִיא לוֹ הַפִּדְיוֹן. וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיָּבִיא לוֹ “רֶענְדִיל” (=שֵׁם מַטְבֵּעַ אֶחָד), וְהֵבִיא לוֹ הָאִישׁ הַנַּ”ל הָ”רֶענְדִיל”, וְלָקַח אַדְמוּ”ר זַצַ”ל אֶת הָ”רֶענְדִיל” בְּיָדוֹ וְאָמַר לוֹ, שֶׁהָ”רֶענְדִיל” אֵינוֹ מַחֲזִיק הַמִּשְׁקָל, וְהָלַךְ הָאִישׁ הַנַּ”ל וְהֵבִיא לוֹ “רֶענְדִיל” אַחֵר, וְגַם זֶה הָיָה נֶחְסָר מִמִּשְׁקָלוֹ, וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהֵבִיא לוֹ “רֶענְדִיל”, וְהוּא זַצַ”ל שָׁקַל אוֹתוֹ וְלֹא הוּטַב בְּעֵינָיו, עַד שֶׁהָלַךְ לְחַלְפָן אֶחָד וֶהֱבִיאוֹ לָאַדְמוּ”ר עִם הַרְבֵּה “רֶענְדְלִיךְ”, וְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל בָּחַר לוֹ “רֶענְדִיל” אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ הַמִּשְׁקָל עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, וְאָז אָמַר לוֹ: “לֵךְ וּנְסַע לְבֵיתְךָ, כִּי הָאִשָּׁה הַנַּ”ל כְּבָר שָׁבָה לִבְרִיאוּתָהּ”! וְנָסַע חֲזָרָה לְהַכְּפָר.

וְהִנֵּה הָאִישׁ הַנַּ”ל, בְּעֵת שֶׁאָמַר לוֹ אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, שֶׁכְּבָר שָׁבָה לִבְרִיאוּתָהּ, הָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא בְּעֵינָיו, וְהִבִּיט עַל הַמּוֹרֵה-שָׁעוֹת בְּאֵיזֶה שָׁעָה אָמַר לוֹ אַדְמוּ”ר זַצַ”ל. וְכַאֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּית הָ”רֶענְדַאר”, סִפְּרוּ לוֹ כָּל בְּנֵי הַבַּיִת מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה שָׁם, אַחֲרֵי שֶׁנָּסַע לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, כִּי תֵּכֶף אַחַר נְסִיעָתוֹ הִתְחִילָה הָאִשָּׁה לִגְוֹעַ, וְנַעֲשָׂה קוֹל בְּכִיָּה וְרַעַשׁ גָּדוֹל בַּבַּיִת, עַד שֶׁהֵקִיצוּ אוֹתָהּ, וְאָמְרָה לִתֵּן לָהּ מְעַט מַיִם אֶל פִּיהָ, וְסִפְּרָה לָהֶם, כִּי כַּאֲשֶׁר יָצְאָה נִשְׁמָתָהּ וּבָאָה לִפְנֵי בֵּית-דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְשָׁקְלוּ הָעֲוֹנוֹת וְהַזְּכֻיּוֹת שֶׁלָּהּ, וְהִכְרִיעוּ הָעֲוֹנוֹת וְגָזְרוּ דִּינָהּ לְמִיתָה, שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר עוֹד לְזֶה הָעוֹלָם. בְּתוֹךְ-כָּךְ בָּא אַבְרֵךְ אֶחָד [וְתֵאֲרָה צוּרָתוֹ כְּצוּרַת אַדְמוּ”ר זַצַ”ל] וְהֵבִיא “רֶענְדִיל” אֶחָד וְהִשְׁלִיךְ אֶל הַכַּף שֶׁל זְכֻיּוֹת, וְהִכְרִיעוּ הַזְּכֻיּוֹת, וּפָסְקוּ דִּינָהּ לְחַיִּים. וּכְפִי שֶׁסִּפְּרוּ לוֹ הָיָה זֶה הַדָּבָר, בְּעֵת אֲשֶׁר אַדְמוּ”ר זַצַ”ל עָסַק וְשָׁקַל כַּמָּה פְּעָמִים אֶת הָ”רֶענְדִיל” עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. אָז הִשְׁתּוֹמֵם הָאִישׁ וַיִּתְפַּלֵּא מְאֹד עַל הַדָּבָר הַזֶּה, וְהֵבִין הֵיטֵב מַה שֶׁאַדְמוּ”ר זַצַ”ל שָׁקַל כַּמָּה פְּעָמִים אֶת הָ”רֶענְדִיל”… מַה שֶּׁבְּעֵינָיו הָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא. וְהָאִשָּׁה שָׁבָה לִבְרִיאוּתָהּ תֵּכֶף בִּשְׁלֵמוּת. (שָׁם אוֹת מ”ג).

א-שסד

בְּעִיר אַחַת הָיָה שׁוֹחֵט-וּבוֹדֵק וּשְׁמוֹ רַבִּי הִלֵּל, וְהָיָה מְקֹרָב לָאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, וְאַחַר-כָּךְ נִתְרַחֵק וְלֹא נָסַע אֵלָיו כַּמָּה שָׁנִים, וְאַחַר-כָּךְ חָזַר וּבָא אֵלָיו, וַיִּירָא לְהִתְרָאוֹת לְפָנָיו, וּבִקֵּשׁ אֶת אִישׁ מִמְּקֹרָבָיו, שֶׁיֵּלֵךְ עִמּוֹ לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל וְהָלַךְ עִמּוֹ, וְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל הָיָה אָז בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁלּוֹ. וּכְשֶׁבָּאוּ אֶל הַפֶּתַח וַיִּפְתְּחוּ אוֹתָהּ, נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד וְאֵימָה גְּדוֹלָה, וְנִשְׁאַר הָאִישׁ הַהוּא עוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, וְרַבִּי הִלֵּל נִכְנַס לְהַבֵּית-מִדְרָשׁ, וְנִשְׁאַר עוֹמֵד אֵצֶל הַדֶּלֶת. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כְּשֶׁרָאָה אָדָם עוֹמֵד אֵצֶל הַדֶּלֶת, הִתְקָרֵב עַצְמוֹ אֵלָיו וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “זֶה אַתָּה הִלֵּל?! לוּלֵי הִתְמַהְמַהְתָּ עוֹד מְעַט, הָיִיתָ בָּא אֵלַי בְּתַכְרִיכֶךָ…! ” “ס’אִיז דוּ הִלֵּל?! דוּ זָאלְסְט גִיוֶועזִין וַוארְטִין נָאךְ אַ בִּיסֶעל, וָואלְסְטוּ גִיוֶועזִין גֶעקוּמֶען צוּ מִיר מִיט דִי זָאקִין…! ” [הַיְנוּ: לְאַחַר מוֹתוֹ]. וְהִתְחִיל רַבִּי הִלֵּל לִבְכּוֹת לְפָנָיו מְאֹד, כִּי נָפַל עָלָיו פַּחַד בְּשָׁמְעוֹ הַדִּבּוּרִים הָאֵלּוּ מִפִּי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל. וְאַחַר-כָּךְ הוֹכִיחַ אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל שֶׁנִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ זְמַן רַב כָּזֶה וְלֹא נָסַע אֵלָיו: “עַתָּה אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁתַּעֲקֹר דִּירָתְךָ לְעִיר אַחֶרֶת וְאִם לֹא תְּצַיֵּת לִי, בֶּטַח תִּתְחָרֵט” וְאַחַר-כָּךְ נָסַע רַבִּי הִלֵּל מִמֶּנּוּ וְלֹא רָצָה לָבוֹא עוֹד לְבֵיתוֹ, רַק נָסַע לְאֵיזֶה עִיר הַסְּמוּכָה לְשָׁם וְשָׁלַח מִכְתָּב לְזוּגָתוֹ, כִּי הוּא יִמְכֹּר אֶת חֶזְקַת הַשְּׁחִיטָה שֶׁלּוֹ, וְהִיא תִּמְכֹּר אֶת הַבַּיִת, כִּי הוּא מֻכְרָח לַעֲקֹר דִּירָתוֹ מִשָּׁם; וְכֵן הֲוָה, כִּי מָכַר אֶת חֶזְקַת הַשְּׁחִיטוּת, וְהִיא מָכְרָה אֶת הַבַּיִת, רַק אַחַר-כָּךְ נַעֲשָׂה מַחֲלֹקֶת מִשָּׁכֵן אֶחָד, שֶׁטָּעַן, שֶׁהוּא בַּר-מִצְרָא לִקְנוֹת הַבַּיִת, וְלֹא יָכְלָה זוּגָתוֹ לִגְבּוֹת אֶת הַמָּמוֹן, וְכָתְבָה אֵלָיו, שֶׁיָּבוֹא לְבֵיתוֹ לַעֲשׂוֹת גְּמָר מִמְּכִירַת הַבַּיִת, וְלֹא יִשְׁהֶה שָׁם כְּלָל, רַק כְּשֶׁיִּגְמֹר הַדָּבָר יִסַּע מִשָּׁם, וְנִתְרַצָּה לַדָּבָר הַזֶּה, כִּי סָבוּר הָיָה, שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ דָּבָר קָטָן כָּזֶה, יַעַן כִּי לֹא יִשְׁהֶה שָׁם כְּלָל, וְנָסַע לְשָׁם וְתֵכֶף מֵת שָׁם בָּעִיר הַנַּ”ל, וְנִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל. (שָׁם אוֹת מ”ד).

א-שסה

בִּבְּרֶסְלֶב הָיָה עָשִׁיר אֶחָד, שֶׁהָיָה מְקֹרָב לָאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד, וְעָשָׂה שִׁדּוּךְ עֲבוּרוֹ עִם נֶכְדַּת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַ”ל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַנִּשּׂוּאִין, בְּאוֹתוֹ זְמַן, נִפְטַר אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יֶלֶד אֶחָד, וְנָהַג רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שִׁבְעָה מִחוּץ לָעִיר, כִּי שָׂכַר לוֹ דִּירָה שָׁם, שֶׁהָיָה גַּן לְפָנֶיהָ, יַעַן לֹא הָיָה בְּקַו הַבְּרִיאָה, וְלָקַח אִתּוֹ אֶת רַבִּי חַיִּים שָׂרָה’ס, שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ שָׁם. וְהִנֵּה הֶעָשִׁיר הַנַּ”ל, טֶרֶם נָסַע לְחֻפַּת בְּנוֹ, הָלַךְ עִמּוֹ אֶל אַדְמוּ”ר זַצַ”ל לְקַבֵּל רְשׁוּת מִמֶּנּוּ, וְקִבְּלוּ רְשׁוּת מִמֶּנּוּ וְנָסְעוּ לְדַרְכָּם. בַּלַּיְלָה הַהוּא הֵקִיץ עַצְמוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִשְּׁנָתוֹ וְנָטַל יָדָיו, וְאָמַר לְרַבִּי חַיִּים הַנַּ”ל: “בּוֹא עִמִּי”! וְהָלַךְ עִמּוֹ אֶל הַגָּן, וְרָץ שָׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בֵּין הָאִילָנוֹת אָנֶה וָאָנָה, וְרַבִּי חַיִּים הַנַּ”ל נִפְחַד מְאֹד, כְּשֶׁרָאָה זֹאת, עַד שֶׁנִּסְמְרוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. בְּתוֹךְ-כָּךְ בָּא אֵלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: “הֲרָאִיתָ? כִּי בָּא אֵלַי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, זְקֵנָהּ שֶׁל הַכַּלָּה, וְאָמַר, כִּי אֵינוֹ חָפֵץ בְּהֶחָתָן וְרוֹצֶה לִקַּח אֶת הֶחָתָן, וְהַכַּלָּה הִיא יְתוֹמָה”. וְכִשְׁמֹעַ רַבִּי חַיִּים הַנַּ”ל זֹאת, נִתְפַּחֵד עוֹד יוֹתֵר, וְהוּא עוֹמֵד וְאַרְכֻּבוֹתָיו דָּא לְדָא נָקְשָׁן. וְתֵכֶף בָּא אֵלָיו עוֹד הַפַּעַם אַדְמוּ”ר זַצַ”ל וְאָמַר לוֹ: “פָּעַלְתִּי אֶצְלוֹ, שֶׁלֹּא יִקַּח אֶת הֶחָתָן, רַק שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָהֶם בָּנִים…” וְאַחַר-כָּךְ נִכְנְסוּ אֶל הַבַּיִת. (שָׁם אוֹת מ”ה).

א-שסו

וְהִנֵּה מִמָּחֳרַת בַּצָּהֳרַיִם עָמַד רַבִּי חַיִּים בַּחוּץ וַיַּרְא וְהִנֵּה שָׁלִיחַ מְיֻחָד מֵהַמְחֻתָּנִים רָץ לָאַדְמוּ”ר זַצַ”ל וְסִפֵּר לוֹ כִּי הֶחָתָן נֶחֱלָה בַּדֶּרֶךְ, וְאִי-אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לִסַּע עִמּוֹ עַל הַחֲתֻנָּה, בְּכֵן יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים בַּעֲדוֹ. וַיֹּאמֶר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “חֲזֹר לְדַרְכְּךָ הֶחָתָן יִהְיֶה בְּקַו הַבְּרִיאָה”. וַיִּסְּעוּ עִמּוֹ עַל הַחֲתֻנָּה וַיַּעֲמִידוּ הַחֻפָּה, וּמִיָּד חָזַר הַשָּׁלִיחַ לְדַרְכּוֹ, וְנִתְפַּלֵּא מְאֹד רַבִּי חַיִּים הַנַּ”ל, מֵחֲמַת שֶׁיָּדַע מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בַּלַּיְלָה הַקּוֹדֶמֶת, וְהַחֲתֻנָּה הָיְתָה אָז, אַךְ נִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, שֶׁאָמַר לְרַבִּי חַיִּים הַנַּ”ל, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בָּנִים, וְדָרוּ בְּיַחַד הַזּוּג הַנַּ”ל, וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם. וְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים אַחֲרֵי פְּטִירַת אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, הִשְׁתַּדֵּל הָרַב צְבִי אַרְיֵה, מוֹרֵה-צֶדֶק מִבְּרֶסְלֶב שֶׁהָיָה חֲתַן רַבִּי חַיִּים שָׂרָה’ס הַנַּ”ל, שֶׁיִּתְגָּרְשׁוּ, מֵחֲמַת שֶׁחוֹתְנוֹ הָרַב חַיִּים סִפֵּר לוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ”ל, וְהָרַב רַבִּי צְבִי אַרְיֵה בְּעַצְמוֹ סִדֵּר לָהֶם הַגֵּט-פִּטּוּרִין, וְאַחַר-כָּךְ הָיָה לִשְׁנֵיהֶם בָּנִים.

הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת סִפֵּר הָרַב, רַבִּי צְבִי אַרְיֵה זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעַצְמוֹ. [וְעַיֵּן לְעֵיל בְּסָעִיף מ”ב (סעיף שס”ב) מִזֶּה]. (שָׁם אוֹת מ”ה).

א-שסז

כְּשֶׁהָיָה אַדְמוּ”ר זַצַ”ל סָמוּךְ עוֹד עַל שֻׁלְחַן חוֹתְנוֹ רַבִּי אֶפְרַיִם, בִּכְפָר הוּסְיַאטִין, וְהִגִּיעַ לְחוֹתְנוֹ יוֹם הַיָּארְצַייט שֶׁל אָבִיו, וְנָסַע חוֹתְנוֹ לְאַלֶכְּסַנְדְּרִיוְקֶע הַסָּמוּךְ לְשָׁם וְלָקַח אִתּוֹ אֶת אַדְמוּ”ר זַצַ”ל. וּכְשֶׁבָּאוּ לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ, וּבְנֵי הַנְּעוּרִים דְּשָׁם, כַּאֲשֶׁר רָאוּ אֶת אַדְמוּ”ר זַצַ”ל בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן, אֲזַי הוּטַב בְּעֵינֵיהֶם לִכְנֹס עִמּוֹ בִּדְבָרִים, אַךְ לֹא יָדְעוּ מֵהֵיכָן לְהַתְחִיל. וְאַחַר הַתְּפִלָּה נָתַן לָהֶם הָרַב אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יַי”שׁ, כַּנָּהוּג, וּבִקְּשׁוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים מֵרַבִּי אֶפְרַיִם הַנַּ”ל, שֶׁיְּצַוֶּה לַחֲתָנוֹ הוּא אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, שֶׁיִּלְמַד פֶּרֶק מִשְׁנָיוֹת, וְכֵן עָשָׂה. וְהָפַךְ עַצְמוֹ, פָּנָיו אֶל כֹּתֶל הַמִּזְרָח וְלָקַח מִשְׁנָיוֹת וְהִנִּיחַ עַל הַסְּטֶענְדֶּער וְלָמַד, וַיִּתְמַהְמַהּ בְּלִמּוּדוֹ עַד בּוֹשׁ. וְהַבְּנֵי הַנְּעוּרִים הִמְתִּינוּ שֶׁיְּסַיֵּם לִמּוּדוֹ, לְמַעַן יִשְׁתּוּ הַיַּי”שׁ, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִשְׁתּוּ “לְחַיִּים” גַּם לָאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, וּמִמֵּילָא יִהְיֶה לָהֶם שַׁיָּכוּת לִכְנֹס עִמּוֹ בִּדְבָרִים. וּכְשֶׁרָאוּ, שֶׁהוּא מִתְמַהְמֵהַּ הַרְבֵּה בְּלִמּוּדוֹ, בִּקְשׁוּ אֶת הָרַב אֶפְרַיִם, שֶׁיֹּאמַר לוֹ שֶׁיְּסַיֵּם הַלִּמּוּד, וְנָטָה אַדְמוּ”ר אֶת יָדוֹ עַל פְּנֵי חוֹתְנוֹ וַיִּתְעַלָּף, וְהִתְחִילוּ לַהֲקִיצוֹ, וּכְשֶׁהֵקִיץ שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: מֶה הָיָה לוֹ? וְהֵשִׁיב לָהֶם: כְּשֶׁנָּטָה אַדְמוּ”ר זַצַ”ל אֶת יָדוֹ עַל פָּנָיו, רָאָה אֶת הַמָּנוֹחַ, שֶׁהָיָה לוֹ יָארְצַייט אַחֲרָיו, עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְאָמַר לוֹ: “לְחָתָן כָּזֶה אוֹמְרִים שֶׁיִּלְמַד מִשְׁנָיוֹת”?! וְנִתְפַּחֵד וַיִּתְעַלָּף. הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמְהוּ מְאֹד, וּמִן אָז וָהָלְאָה נִתְפַּרְסֵם שֵׁם אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, שֶׁהוּא מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר, וְהִתְחִילוּ לִנְסֹעַ אֵלָיו כַּמָּה אֲנָשִׁים וְנִתְקָרְבוּ עַל-יָדוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. (שָׁם אוֹת מ”ו).

א-שסח

מַה שֶׁאָמַר אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, שֶׁכָּל תִּינוֹק שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ קֹדֶם שֶׁבַע שָׁנִים, יִהְיֶה שָׁמוּר מִן הַחֵטְא עַד יוֹם חֲתֻנָּתוֹ כִּמְדֻמֶּה לִי, שֶׁלֹּא אָמַר זֹאת רַק לְעִנְיַן מִקְּרֵה-לַיְלָה, וְכֵן מוּבָן מֵהַזְּמַן שֶׁתָּפַס לָזֶה. וְגַם נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי, שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָתוֹ גַּם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, לְכָל תִּינוֹק שֶׁיָּבוֹא אֶצְלוֹ קֹדֶם שֶׁבַע שָׁנִים, וִיקַיֵּם כְּמַאֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה וַאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים וְיָדַעְתִּי מֵאֶחָד שֶׁבָּחַן זֹאת, וְכֵן הֲוָה. (שָׁם עמ’ פ”ט).

א-שסט

עַל אוֹדוֹת תּוֹעֶלֶת הַתְּפִלָּה וְכֵן לְעִנְיַן הַתּוֹעֶלֶת שֶׁל הַצְּדָקָה וּשְׁאָר עֵצוֹת שֶׁל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, דְּזִמְנִין דְּלָא שָׁמַע, וְגַם בְּזִמְנִין דְּשָׁמַע נִמְצָא שִׁנּוּיִים רַבִּים, כִּי לִפְעָמִים נִתְקַבְּלָה הַתְּפִלָּה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְלִפְעָמִים מֻכְרָח לְהַרְבּוֹת בָּהּ מוּבָן לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי מִדִּבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּעַל-פֶּה, שֶׁהַתְּפִלָּה בְּאַרְבָּעִים יוֹם רְצוּפִים בְּלִי דִּלּוּג בֵּינְתַיִם, מְסֻגֶּלֶת בְּיוֹתֵר לְהוֹצִיא אֶת הַבַּקָּשָׁה אֶל הַפֹּעַל. (אַנְשֵׁי מוֹהֲרַ”ן עַמּוּד צ’; וע”ע לקמן סעיף תרע”ז).

א-תרעז

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר לְאֶחָד מֵאַנַ”שׁ אִם יִהְיֶה לְךָ אַרְבָּעִים יוֹם הִתְבּוֹדְדוּת בִּרְצִיפוּת בְּוַדַּאי יִהְיֶה לְךָ שִׁנּוּי לְטוֹבָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל שם סמ”ג).]

דִּבּוּרִים מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַמֻּנָּחִים כָּעֵת בְּזִכְרוֹנִי, שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמְעַט אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִשְּׁאָר אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ

א-שע

אָמַר פַּעַם אַחַת לִבְנוֹ, רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטוּלְטְשִׁין, שֶׁלֹּא יִסַּע לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לָדוּר שָׁם בִּקְבִיעוּת, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה. (שָׁם אוֹת א’).

א-שעא

עַל אוֹדוֹת אֲסֵפָתֵנוּ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים, אָמַר פַּעַם אַחַת לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַנַּ”ל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֲנִי מְקַוֶּה, שֶׁיִּתְקַיֵּם הַדָּבָר עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל-צֶדֶק, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן מִי יוֹדֵעַ, חַס-וְשָׁלוֹם, מַה שֶּׁיַּעֲבֹר בָּזֶה מִגֹּדֶל וְעֹצֶם הַקִּטְרוּגִים, הַמִּתְעוֹרְרִים וּמִתְגַּבְּרִים עַל זֶה בְּכָל עֵת, אוּלַי, חַס-וְשָׁלוֹם, יִמְנְעוּ וְלֹא יַנִּיחוּ, חַס-וְשָׁלוֹם, בְּשׁוּם אֹפֶן לָבוֹא לְשָׁם – אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, שֶׁתָּמִיד תִּהְיֶה בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּאוּמַן! עֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה תִּתְיַצֵּב אֲפִלּוּ בַּשּׁוּק”! – “זָאג אִיךְ דִּיר זָאלְסְט תָּמִיד זַיין רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אִין אוּמַן! עֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה זָאלְסְט זִיךְ שְׁטֶעלִין אֲפִלּוּ אִין מַארְק”! בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם בֵּית צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ, וְתֹאמַר שָׁם הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, וְאַחַר-כָּךְ תִּתְפַּלֵּל שָׁם בְּאוּמַן בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה אֲפִלּוּ בְּאֵיזֶה עֲזָרָה [פָּאלִישׁ] שֶׁל בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, וְכֵן תִּנְהַג כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. (שָׁם אוֹת ב’).

א-שעב

עוֹד אָמַר פַּעַם אוֹדוֹת הַנְּסִיעָה לְאוּמַן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, שֶׁאִם הָיָה הַדֶּרֶךְ לְשָׁם מְחֻפֶּה בְּסַכִּינִים – הָיִיתִי רוֹחֵשׁ עַל יָדַי וְרַגְלַי כְּדֵי לָבוֹא לְשָׁם עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה! (שָׁם אוֹת ג’).

א-שעג

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי נַחְמָן בְּרַבִּי שַׁכְנָא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע לְעִנְיַן נְסִיעַת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְכוּ’, וְהַיּוֹצֵא מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁכָּל נְסִיעָה וּנְסִיעָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד – יִהְיֶה לָהּ חֵלֶק בְּקֵץ הַגְּאֻלָּה. (שָׁם אוֹת ד’).

א-שעד

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי, שֶׁפַּעַם אַחַת בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּאוּמַן אַחַר תְּפִלַּת-עַרְבִית, וְהוּא הֶאֱרִיךְ מְאֹד בִּתְפִלָּתוֹ, וְאַחַר הַתְּפִלָּה נִתְלַהֵב מְאֹד וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו: “כְּשֶׁאנַחְנוּ מִתְקַבְּצִים לְכָאן, בְּוַדַאי גַּם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אִתָּנוּ פֹּה בְּיַחַד; וּכְשֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה פֹּה, בְּוַדַּאי כָל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים הֵם גַּם-כֵּן אִתָּנוּ פֹּה”! וַיִּצְעַק בְּקוֹלוֹ: “אֲנִי כֹּה מַאֲמִין, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁרוֹאֶה אוֹתָם”! “אִיךְ גְלֵייבּ אַזוֹי מַמָּשׁ אִיךְ זֶעה זֵיי”! (שָׁם).

א-שעה

אָמַר פַּעַם בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “הַלִּמּוּד שֶׁל דִּינֵי הַתּוֹרָה נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם; וְהַלִּמּוּד שֶׁל קִיּוּם הַתּוֹרָה נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל. וְעַל זֶה מְרַמֵּז הַפָּסוּק (יְשַׁעְיָה י”ב, ג’): “וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעְיְנֵי הַיְשׁוּעָה”, וּמְתַרְגֵּם יוֹנָתָן: ‘וּתְקַבְּלוּן אֻלְפַּן חֲדָת בְּחֶדְוָה מִבְּחִירֵי דְּצַדִּיקַיָּא’ . (שָׁם אוֹת ה’).

א-שעו

פַּעַם-אַחַת עָמַד לְפָנָיו רַבִּי נַחְמָן בְּרַבִּי יוּדְל לֵייבּ, שֶׁהָיָה אִישׁ כָּשֵׁר וְיָרֵא וְחָרֵד לִדְבַר הַשֵּׁם, וְעָסַק יוֹמָם וָלַיְלָה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, וּבְבֵיתוֹ אֵין לֶחֶם וְשִׂמְלָה, כִּי הָיָה עָנִי גָדוֹל, וְגַם אִשְׁתּוֹ הָיְתָה רָעָה וְכַעֲסָנִית וְהָיְתָה מְקַלֶּלֶת אוֹתוֹ תָּמִיד. וְעָמַד לְפָנָיו פַּעַם אַחַת בְּיוֹם חֲמִשִּׁי, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ עֲדַיִן עַל צָרְכֵי שַׁבָּת. וְעוֹד אִישׁ אֶחָד עָמַד אָז לְפָנָיו, וְהִתְחִיל זֶה הָאִישׁ לְהִתְאַנֵּחַ עַל רַבִּי נַחְמָן הַנַּ”ל, עַל גֹּדֶל עֲנִיּוּתוֹ וְדָחְקוֹ הֶעָצוּם, כִּי הָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלָיו; וְגָעַר בּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ: “עָלָיו אַתָּה מִתְאַנֵּחַ?! שֶׁקָּם בַּחֲצוֹת-לַיְלָה וְעָסַק מֵאָז וְעַד הֵנָּה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּבַקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים, וְגַם הוּא עָנִי וּבַעַל יִסּוּרִים, וְיֵשׁ לוֹ אִשָּׁה רָעָה, אֲשֶׁר עַל-יְדֵי כָּל זֶה לֹא יִרְאֶה פְּנֵי גֵּיהִנּוֹם… (עֵירוּבִין מ”א, א’) – אַשְׁרֵי לוֹ וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ לְעוֹלְמֵי עַד! וְכוּ’, הֲלוֹא עַל הַנָּגִיד משֶׁה וְכוּ’ יֵשׁ לְהִתְאַנֵּחַ, אֲשֶׁר אָכַל סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם בְּהַרְחָבָה גְּדוֹלָה, וְגַם שָׁתָה אַחַר-כֵּן יַיִן טוֹב, גַּם שָׁכַב עַצְמוֹ לִישֹׁן אַחַר-כָּךְ, [וְעָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר, כַּיָּדוּעַ]… – עָלָיו יֵשׁ לְהִתְאַנֵּחַ! כִּי מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה שָׁנִים יִהְיֶה מֻכְרָח לְהִזְדַּכֵּךְ בָּעֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים, עַד אֲשֶׁר יִזְדַּכֵּךְ וְיִצְטָרֵף מִזֻּהֲמַת הָעוֹלָם הַזֶּה”1 (שָׁם אוֹת ו’).

א-שעז

רַבִּי שִׂמְחָה, חֲתַן הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שָׁאַל מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחַת עַל אוֹדוֹת מַה שֶּׁדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים בַּעֲלֵי הַשָּׂגוֹת לְהַלְבִּישׁ הַשָּׂגוֹתֵיהֶם בְּמִקְרָאוֹת וּמַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה, וְלִפְעָמִים מְפָרְשִׁים מַאֲמָר אֶחָד שֶׁל חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה לְכַמָּה וְכַמָּה פָּנִים, וּבְכָל פַּעַם מְרַמְּזִים בּוֹ הַשָּׂגוֹת אֲחֵרוֹת; וְשָׁאַל אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אִם הַתַּנָּא אוֹ הָאָמוֹרָא, בַּעַל הַמַּאֲמָר בְּעַצְמוֹ, גַּם הוּא כִּוֵּן לְכָל זֶה אִם לָאו? וְהֵשִׁיב לוֹ: לָאו! רַק מֵחֲמַת שֶׁעַל-יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים זָכוּ לְרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ נוֹרָא וְנִשְׂגָּב מְאֹד, הַנִּמְשָׁךְ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, אֲשֶׁר אֵין סוֹף לְדַעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ; עַל-כֵּן בְּכָל דִּבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בְּרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ כָּזֶה, מְלֻבָּשִׁים בּוֹ הַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, מַה שֶּׁגַּם הֵם בְּעַצְמָם לֹא יָדְעוּ מִזֶּה. [וְעַיֵּן בְּ”לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ”ן”, סִימָן רפ”א, מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם, שֶׁאֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט כְּשֶׁיֵּשֵׁב עַצְמוֹ עַל הַסֵּפֶר וְיַחְשֹׁב הַרְבֵּה יוּכַל לִרְאוֹת בָּהֶם נִפְלָאוֹת, מַה שֶּׁהַמְחַבֵּר בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע מִזֶּה…]. (שָׁם אוֹת ז’).

א-שעח

שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁנָּסַע עִמּוֹ פַּעַם אַחַת, וּבָאוּ לְבֵית-מָלוֹן וְאָכְלוּ שָׁם סְעֻדַּת הָעֶרֶב. וּבִשְׁעַת הָאֲכִילָה עָמַד בְּצַוָּארוֹ שֶׁל מוֹרֵנוּ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עֶצֶם, וּפָתַח אֶת פִּיו כְּדֶרֶךְ הַחוֹנֵק, וְנִבְהֲלוּ שָׁם מְאֹד. וְהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הָיָה בְּעֶזְרוֹ, שֶׁבָּלַע מִיָּד אֶת הָעֶצֶם, וְלֹא הִזִּיק לוֹ כְּלוּם. אַחַר-כָּךְ עָנָה וְאָמַר לְהָאִישׁ הַנַּ”ל: “הֲרָאִיתָ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָמַד הָעֶצֶם בְּצַוָּארִי הָיִיתִי מַבִּיט וּמִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה, כִּי אֵין שׁוּם עֵצָה עַל כָּל דָּבָר, רַק לִתְלוֹת עֵינָיו לַמָּרוֹם אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין יְכוֹלִים לִצְעֹק, עַל-כָּל-פָּנִים יַעֲשֶׂה אָז מַה שֶּׁבִּיכָלְתּוֹ”. (שָׁם אוֹת ח’).

א-שעט

דִּבֵּר פַּעַם-אַחַת מֵהַדֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל “הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה”, שֶׁגִּלָּה אַדְמוּ”ר זַצַ”ל (“לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן נ”ב), וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁתִּהְיֶה הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים, [כְּמוֹ עַכְשָׁו הִיא דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים לְהַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין בְּכָל בֹּקֶר]. וְאוֹדוֹת הַפְּחָדִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה, אָמַר: שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר מַה דְּאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת שְׁלַח (ח”ג דף קנח:), בְּעִנְיַן הֲלִיכַת כָּלֵב לְחֶבְרוֹן לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת וְלֹא נִתְיָרֵא מֵהָעֲנָקִים; וְאִיתָא שָׁם עַל זֶה: “מָאן דְּאִיהוּ בְּדוֹחֲקָא לֹא אִסְתַּכַּל מִידֵי. כָּךְ כָּלֵב, בְּגִין דַּהֲוָה בְּדוֹחֲקָא, לֹא אִסְתַּכַּל מִידֵי וַאֲתָא לְצַלָּאָה עַל קִבְרֵי אַבְהָן וְכוּ'”. וְכֵן כָּל אָדָם, מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמְחַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב, שֶׁכְּהֶרֶף-עַיִן יִפְרְחוּ יָמָיו וְיִצְטָרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן מִכָּל מַעֲשָׂיו, וְלֹא יְוַתְּרוּ לוֹ עַל שׁוּם דָּבָר וְכוּ’; מִי שֶׁמְּחַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל זֶה, בְּוַדַּאי לֹא יַבִּיט עַל שׁוּם מְנִיעָה מֵהַפְּחָדִים וְכַיּוֹצֵא. וּמִכָּל-שֶׁכֵּן שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין בָּזֶה שׁוּם פַּחַד כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוּ”ר זַצַ”ל בְּפֵרוּשׁ, בְּעֵת שֶׁדִּבְּרוּ לְפָנָיו מִזֶּה וְאָמַר, שֶׁאִם הָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד, הָיָה מְשַׁלְּחוֹ יְחִידִי בַּלַּיְלָה לַשָּׂדֶה וְלֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ לְשׁוּם דָּבָר. וְאָמַר זֹאת עַל כָּל אָדָם, שֶׁאֵין לִפְחֹד כְּלָל מִשּׁוּם דָּבָר, [כִּי שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִין (פְּסָחִים ח’, ב’), בִּפְרָט מִצְוָה כָּזֹאת]. (שָׁם אוֹת ט’).

א-שפ

סִפֵּר: שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַ”ל הִתְפַּלֵּל פַּעַם אַחַת עִם הַחֶבְרַיָּא שֶׁלּוֹ, וְהִתְפַּלְלוּ בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל מְאֹד כְּדַרְכָּם. אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁגָּמְרוּ תְּפִלָּתָם רָאוּ, שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַ”ל הוּא בְּפָנִים זוֹעֲפוֹת. אַחַר-כָּךְ עָנָה וְאָמַר לָהֶם: “בְּעֵת שֶׁהֱיִיתֶם מִתְפַּלְלִים, הִכְנִיס הַבַּעַל-דָּבָר בְּכָל אֶחָד מִכֶּם מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל גֵּאוּת וּרְמוּת-רוּחָא, שֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים בְּהִתְלַהֲבוּת וּבִדְבֵקוּת כָּזֶה, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה קִטְרוּג גָּדוֹל עֲלֵיכֶם, וְהָיָה לִי יְגִיעָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁהִמְתַּקְתִּי זֹאת”. וְסִפֵּר זֹאת לְמַעַן דַּעַת כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִים לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה עַל זֶה, לִזְכּוֹת לְהִנָּצֵל מִגֵּאוּת שֶׁהִיא תּוֹעֲבַת הַשֵּׁם, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁכְּבָר נְקִיִּים מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת, אַף-עַל-פִּי-כֵן נִשְׁאָר בַּלֵּב גַּאֲוָה טְמוּנָה, חַס-וְשָׁלוֹם, וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה “הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה” הַנַּ”ל, [שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁכְּבָר קִיֵּם וְהִרְבָּה בְּהִתְבּוֹדְדוּת, בִּצְעָקָה וּתְפִלָּה בַּלַּיְלָה, וּבַדֶּרֶךְ יְחִידִי, עַד שֶׁיָּצָא מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת, אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן נִשְׁאַר בְּלִבּוֹ אֵיזֶה צַד גֵּאוּת, שֶׁהוּא חוֹשֵׁב עַצְמוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר וְהַמִּדָּה שֶׁל גֵּאוּת גָּרוּעַ מֵהַכֹּל, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (סוֹטָה ד’, ב’), שֶׁהִיא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּכְאִלּוּ בָּא עַל כָּל הָעֲרָיוֹת כֻּלָּם, עַיֵּן שָׁם]. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין בִּשְׁבִיל זֶה לְבַד לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד בִּתְפִלּוֹת וּצְעָקוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּעְזְרוֹ לְבַטֵּל גַּם אֶת זֹאת כַּמְבֹאָר שָׁם, וְלִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּית. (שָׁם אוֹת י’).

א-שפא

אָמַר הַמַּעְתִּיק: אִישׁ אֶחָד מִטֶעפְּלִיק נָסַע לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִבְּרֶסְלֶב לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים. אַחַר-כָּךְ מָצָא בַּחֲדַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה חֲתִיכַת נְיָר כָּתוּב בִּכְתַב-יַד מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “בָּא אֵלַי אִישׁ אֶחָד מִטֶעפְּלִיק וּשְׁמוֹ… וּמֵעַתָּה אַתְחִיל לוֹמַר תּוֹרָה בָּרַבִּים” [מֵחֲמַת שֶׁאַדְמוּ”ר זַצַ”ל קָצַב לוֹ מִסְפָּר, שֶׁאִם יִתְקָרְבוּ אֵלָיו אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים כַּמִּסְפָּר שֶׁקָּצַב לוֹ, אָז יַתְחִיל לוֹמַר תּוֹרָה בָּרַבִּים, וְהָאִישׁ הַזֶּה הִשְׁלִים הַמִּסְפָּר, כֵּן אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אַחַר-כָּךְ]. וְהָאִישׁ הַזֶּה נִתְרַחֵק מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי לֹא הָיָה יָכוֹל כְּלָל לְהַכְנִיס בְּדַעְתּוֹ, כְּפִי שֶׁיָּדַע בְּנַפְשׁוֹ קֹטֶן מַדְרֵגָתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁעַל-יָדוֹ יַתְחִיל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לוֹמַר תּוֹרָה בָּרַבִּים. וְהִנֵּה, אֵין מִן הַצֹּרֶךְ לִסְתֹּר שְׁטוּת כָּזֶה, כִּי כְבָר מְבֹאָר מִדִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִתְאַסְּפוּ תִּשְׁעָה צַדִּיקִים נוֹרָאִים, אָסוּר לוֹמַר קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה, וּכְשֶׁנִּצְטָרֵף לָהֶם אֲפִלּוּ פָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, נִגְמַר בָּזֶה מַה שֶּׁנִּגְמַר. וְכֵן אֲפִלּוּ כְּשֶׁכָּל הָעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים שְׁפָלִים וּפְחוּתִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן עַל-יְדֵי הִתְוַעֲדוּתָם יַחַד נִתְהַוֶּה בָּזֶה קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בִּקְדֻשָּׁה אוֹ קַדִּישׁ וּ”בָרְכוּ” וְכוּ’, מַה שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ עַל-יְדֵי תִּשְׁעָה צַדִּיקִים. וְכָתַבְתִּי זֹאת, כִּי זֶה נִצְרָךְ גַּם לְעִנְיַן הַצֵּרוּפִים מִן הַקִּבּוּץ שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הַמֻּכְרָחִים לְאַדְמוּ”ר זַצַ”ל, וְדַי לַמֵּבִין. (שָׁם).

א-שפב

בְּעִנְיַן לִמּוּד שֻׁלְחָן-עָרוּךְ, שֶׁהִזְהִיר אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם מוֹרֵנוּ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאף-עַל-פִּי שֶׁדַּי לִלְמֹד סָעִיף אֶחָד לְבַד בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, אֲבָל דַּוְקָא סָעִיף כָּזֶה, שֶׁהוּא פְּסַק-הֲלָכָה. (שָׁם אוֹת י”א).

א-שפג

דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מִמַּה שֶׁאִיתָא בְּסִפְרֵי אֱמֶת, שֶׁנִּשְׁמַת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, [וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה עַל פָּסוּק (בְּרֵאשִׁית ב’, ז’): “וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים” – מָאן דְּנָפַח, מִתּוֹכוֹ נָפַח], וְאָמַר, שֶׁמִּזֶּה יְכוֹלִין לְהָבִין גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁיָּכוֹל לְהַשִּׂיג עַד אֵין שִׁעוּר, כִּי כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹרֶדֶת לְזֶה הָעוֹלָם וּמִתְלַבֶּשֶׁת בְּהַגּוּף, שֶׁהוּא מִמַּשְׁכָּא דְּחִוְיָא [=עוֹר הַנָּחָשׁ], וְהַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים סוֹבְבִים אוֹתָהּ מִכָּל צַד, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַקְּלִפּוֹת הַשּׁוֹכְנִים סְבִיב הַלֵּב, שֶׁשָּׁם מִשְׁכַּן הָאֱלָקוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל ה’, ה’): “זֹאת יְרוּשָׁלַיִם בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ, וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת” וִירוּשָׁלַיִם הִיא בְּחִינַת לֵב כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (“לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” כ’, ד’; ח”ב א’, ד’) וּמֵאֵלּוּ הַקְּלִפּוֹת, הַשּׁוֹכְנִים סְבִיב הַלֵּב, נִמְשָׁכִים כָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת וְכָל מִינֵי עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב וְכִבְיָכוֹל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ נוֹתֵן לָהֶם כֹּחַ לָזֶה, כַּיָּדוּעַ. וּבְוַדַּאי הַנְּשָׁמָה מְסֻכֶּנֶת מְאֹד, שֶׁלֹּא תִּטְבַּע בֵּינֵיהֶם, וּבִשְׁבִיל זֶה נַעֲשֶׂה עִם כָּל אֶחָד מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה אֲבָל מִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ בְּכָל מִינֵי הִתְגַּבְּרוּת, עַד שֶׁמְּטַהֵר אֶת לְבָבוֹ מִכָּל רַע, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאָר בּוֹ שׁוּם אֲחִיזָה מִשּׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה, אִם-כֵּן מַה נִּשְׁאָר בּוֹ? – הֲלוֹא לֹא נִשְׁאָר בּוֹ רַק הַחֵלֶק אֱלוֹקַ אֲשֶׁר בִּלְבָבוֹ. וְעַתָּה, הֲיֵשׁ קֵץ לְהַשָּׂגוֹתָיו, אֲשֶׁר יוּכַל לְהַשִּׂיג?! וּמִי יוּכַל לְהָבִין וּלְשַׁעֵר רוֹמְמוּת וְנוֹרְאוֹת דִּבּוּרֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם וְדַרְכֵיהֶם! וְאַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כַּמָּה אֲלָפִים מַדְרֵגוֹת, אֲבָל בְּוַדַּאי כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, כְּפִי מַה שֶּׁמְּטַהֵר עַצְמוֹ מֵהַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, כְּמוֹ-כֵן נִטְהָר לְבָבוֹ מֵהַקְּלִפּוֹת הַשּׁוֹכְנוֹת סְבִיבוֹ, וּכְמוֹ-כֵן זוֹכֶה לְהַשָּׂגָה עֲצוּמָה בֶּאֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. (שָׁם אוֹת י”ב).

א-שפד

בְּעֵת שֶׁשָּׁלַח לְהַדְפִּיס אֶת סִפְרוֹ “לִקוּטֵי-הֲלָכוֹת”, עָנָה וְאָמַר: “מִזֶּה שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הָאַחֲרוֹן, מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ, כְּשֶׁיִּהְיֶה שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ וְכוּ’ – מִזֶּה אֵינוֹ מְדַבֵּר כְּלָל, כִּי זֶה הוּא דּוֹמֶה לִבְהֵמָה מַמָּשׁ; רַק מִי שֶׁחוֹשֵׁב הֵיטֵב, מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ, וְלִבּוֹ חוֹשֵׁק וְכוֹסֵף מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ, וּבְוַדַּאי נַעֲשֶׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, כִּי הַהִתְגַּבְּרוּת גְּדוֹלָה מְאֹד כַּיָּדוּעַ לָנוּ – בִּשְׁבִיל זֶה הָאִישׁ חִבַּרְתִּי אֶת סִפְרִי, כִּי אוֹתוֹ יְחַזְּקוּ דְּבָרַי וְאוֹתוֹ יְאַמְּצוּ”, כַּמּוּבָן, כָּל זֶה לַבָּקִי בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. (שָׁם אוֹת י”ג).

א-שפה

דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מֵהַחֶבְרַיָּא הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַ”ל וְאָמַר, שֶׁכְּפִי תַּבְעֵרַת הַלְּבָבוֹת שֶׁהָיָה לָהֶם, אִם הָיָה לָהֶם גַּם הַשִּׂיחוֹת וְהַדִּבּוּרִים שֶׁלָּנוּ – הָיָה נִתְבַּטֵּל אֶצְלָם כֹּחַ הַבְּחִירָה; אֲבָל עַכְשָׁו בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ הַהִתְגַּבְּרוּת גְּדוֹלָה כָּל-כָּךְ, שֶׁאַחַר כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁלָּנוּ עֲדַיִן הִתְגַּבְּרוּת כֹּחַ הַבְּחִירָה גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ לִי עוֹד שִׂיחָה כָּזוֹ, שֶׁגַּם עַכְשָׁו הָיְתָה מִתְבַּטֶּלֶת הַבְּחִירָה…! אֲבָל מַה תּוֹעֶלֶת יִהְיֶה בַּעֲבוֹדַתְכֶם בְּלֹא זֶה?… (שָׁם אוֹת י”ד).

א-שפו

יֵשׁ לִי לְלַמֵּד זְכוּת עַל הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, שֶׁאִם הָיִיתִי כּוֹתְבָם, הָיוּ נִכְתָּבִים עַל כַּמָּה נְיָרוֹת [בּוֹיגֶען= גִּלְיוֹנוֹת], כְּפִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִם הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם. (שָׁם אוֹת ט”ו).

א-שפז

אָמַר: “הַיֵּצֶר הָרָע מַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל הָאָדָם הַכָּשֵׁר, שֶׁיִּדְבַּק בּוֹ אֵיזֶה דְּבַר שִׁגָּעוֹן”. (שָׁם אוֹת ט”ז).

א-שפח

דִּבְּרוּ לְפָנָיו פַּעַם אַחַת מֵעִנְיַן הַפִּרְצָה, שֶׁנִּפְרְצָה בִּמְדִינַת אַשְׁכְּנַז, לְגַלֵּחַ אֶת הַזָּקָן וְהַפֵּאוֹת, וְעָמַד אָז לְפָנָיו הָרַב מֵאִיר מִטֶעפְּלִיק, שֶׁהָיָה אִישׁ יָרֵא וְחָרֵד לִדְבַר הַשֵּׁם, וְהִתְחִיל לִתְמֹהַּ מְאֹד עַל זֶה. עָנָה וְאָמַר: “אֵיךְ עוֹבְרִים בְּכָל יוֹם עַל חֲמִשָּׁה לָאוִין”? וְהֵשִׁיב לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “הֲלוֹא אֵיךְ עוֹבְרִים בְּכָל יוֹם זְמַן קְרִיאַת-שְׁמַע”?. (שָׁם אוֹת י”ז).

א-שפט

פַּעַם-אַחַת בָּא אֵלָיו הָרַב מֵאִיר הַנַּ”ל, וְשָׁאַל אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל אִישׁ אֶחָד מִטֶעפְּלִיק, שֶׁהָיָה קְצָת כָּרוּךְ אַחֲרָיו, וְהֵשִׁיב לוֹ כִּלְאַחַר-יָד, כְּאוֹמֵר, שֶׁאֵין מִמִּי לְדַבֵּר. עָנָה וְאָמַר אֵלָיו: “שְׁמַע נָא בְּקוֹלִי! אִם תִּרְצֶה לְהַבִּיט בְּעַיִן כָּזוֹ – תְּחַיֵּב אֶת כָּל הָעוֹלָם! כִּי תְּנַסֶּה עַצְמְךָ וְתַבִּיט בְּכָל יוֹשְׁבֵי עִירְךָ הַנּוֹדָעִים לְךָ, וְתַתְחִיל מִן הַיּוֹשֵׁב בִּקְצֵה הָעִיר, וּכְשֶׁתַּבִּיט בּוֹ הֵיטֵב, בְּוַדַּאי תְּחַיְּבוֹ. וְכֵן תֵּלֵךְ מִבַּיִת לְבַיִת, עַד שֶׁתָּבוֹא לְבֵיתְךָ – שֶׁאַתָּה אִישׁ כָּשֵׁר [עֶרְלִיכֶער יוּד] מִכָּל הָעִיר”?! (בִּלְשׁוֹן שְׁאֵלָה). וְהֵשִׁיב לוֹ: “גַּם אֲנִי אֵינִי אִישׁ כָּשֵׁר”! עָנָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: (בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ): “גַּם אַתָּה אֵינְךָ אִישׁ כָּשֵׁר?! אִם-כֵּן מִי הוּא הָאִישׁ הַכָּשֵׁר? אֲבָל כְּשֶׁתַּבִּיט בְּעַיִן יָפָה, אֲזַי גַּם כְּשֶׁתַּבִּיט הֵיטֵב בְּהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, תִּמְצָא בּוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב, וּמִכָּל-שֶׁכֵּן בְּמִי שֶׁאֵינוֹ גָּרוּעַ כָּל-כָּךְ, וְכֵן בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְגַם בְּךָ נִמְצָא טוֹב וּבְדֶרֶךְ זֶה יְכוֹלִים לְזַכּוֹת אֶת כָּל הָעוֹלָם”, [וְהַשִּׂיחָה הַזֹּאת מוּבֶנֶת הֵיטֵב לַבָּקִי בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים]. (שָׁם אוֹת י”ח).

א-שצ

עוֹד דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מֵהַדֶּרֶךְ הַזֶּה לָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, אֲפִלּוּ אֶת הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, וּלְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בְּכָל אֶחָד אֵיזֶה מְעַט טוֹב, וְעַל-יְדֵי-זֶה מַעֲלִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁיְּכוֹלִין לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה עַל-יְדֵי-זֶה, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת בְּסִפְרֵי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל. וּבָעֵת שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה, יָשַׁב אֶצְלוֹ אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמִתְּשׁוּקַת לְבָבוֹ לִדְבָרָיו הַנְּעִימִים, דִּבֵּר אַחֲרָיו בְּלַחַשׁ כָּל מִלָּה וּמִלָּה. עָנָה וְאָמַר אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה דָּבָר פָּשׁוּט וָקַל?! אֲנִי אַסְבִּיר לְךָ קֹשִׁי הַדָּבָר, כִּי אַל תִּשְׁכַּח מַאֲמַר אַדְמוּ”ר זַצַ”ל (בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן סִימָן רפ”ב), שֶׁבֶּאֱמֶת נִתְעַלִּים עַל-יְדֵי-זֶה לְכַף זְכוּת וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה; וְאִם הָיָה בִּיכָלְתֵּנוּ לְקַיֵּם זֹאת, הָיָה בִּיכָלְתֵּנוּ לְהָשִׁיב אֶת כָּל הָעוֹלָם בִּתְשׁוּבָה” ! . (שָׁם אוֹת י”ט).

א-שצא

פַּעַם-אַחַת דִּבֵּר עִם אֵיזֶה אֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ נוֹטִים לְדַרְכֵי הַחֲקִירָה, וְהִתְוַכְּחוּ עִמּוֹ אוֹדוֹת מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת י”ח, ב’): “קָשָׁה רִמָּה לַמֵּת כְּמַחַט בַּבָּשָׂר הֶחָי”, כַּיָּדוּעַ, שְׁאֵלָתָם בָּזֶה. וְהֵשִׁיב לָהֶם מַה שֶּׁמּוּבָא בְּסִפְרֵי אֱמֶת, שֶׁאַחַר מוֹת הָאָדָם, אַף-עַל-פִּי שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ יָכוֹל לָזוּז בְּשׁוּם אֵיבָר, אַף-עַל-פִּי-כֵן נִשְׁאָר בּוֹ קִסְטָא דְּחַיּוּתָא, וּבְזֶה הַחַיּוּת הַנִּשְׁאָר בּוֹ, נִרְגָּשׁ גַּם אַחַר-כָּךְ צַעַר הָרִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְעוֹד בְּדִבּוּרִים כָּאֵלֶּה הִסְבִּיר לָהֶם עַד שֶׁהִשְׁתִּיקָם. וְאַחַר שֶׁיָּצָא מֵהֶם, הָלַךְ עִמּוֹ אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו, וְהִתְחִיל זֶה הָאִישׁ לַחֲזֹר לְפָנָיו כָּל דִּבְרֵי תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁהֵשִׁיב לָהֶם, וְרָמַז לוֹ, שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מְאֹד מַה שֶּׁסִּלֵּק גַּם לוֹ מִלִּבּוֹ הַמְּבוּכָה הַנַּ”ל. עָנָה וְאָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ: “גַּם אַתָּה רוֹצֶה לְהָבִין בְּשִׂכְלְךָ? אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה הֲלוֹא כְּשֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמְרוּ (שם): ‘קָשָׁה רִמָּה לַמֵּת כְּמַחַט בַּבָּשָׂר הֶחָי’, אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהוּא אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם, וְאֵינִי רוֹצֶה כְּלָל לְהָבִין”. (שָׁם אוֹת כ’).

א-שצב

אָמַר: שֶׁכַּמָּה גְּדוֹלִים שָׁגוּ בָּזֶה, שֶׁנָּטוּ לְדַרְכֵי הַחֲקִירָה. וְאָמַר, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר: “ה’ בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו” (יְשַׁעְיָה ג’, י”ד). (שָׁם אוֹת כ”א).

א-שצג

אָמַר: מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לוֹ כָּל-כָּךְ לְעֵת זִקְנָתוֹ, הוּא מֵחֲמַת שֶׁלָּקַח עַצְמוֹ לְהִתְבּוֹדְדוּת וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְאָמַר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר, בִּלְתִּי שֶׁיְּפָרֵשׁ מִקֹּדֶם שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. (שָׁם אוֹת כ”ב).

א-שצד

וְסִפֵּר, שֶׁפַּעַם אַחַת בְּלֵיל מוֹצָאֵי-שַׁבַּת-קֹדֶשׁ דִּבֵּר עִמּוֹ אַדְמוּ”ר זַצַ”ל מִמְּעָרַת אֵלִיָּהוּ, שֶׁהָיָה שָׁם בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָז בְּתוֹךְ דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים: “צִיַּרְתִּי לִי בְּדַעְתִּי, כָּאן עָמַד אֵלִיָּהוּ וְהִתְבּוֹדֵד”, “הָאבּ אִיךְ מִיר אוֹיס גִּימָאלְט, אָט דָּא אִיז גֶּעשְׁטַאנֶען אֵלִיָּהוּ אוּן הָאט גִּיהַאט הִתְבּוֹדְדוּת”. וּכְשֶׁאַדְמוּ”ר זַצַ”ל אָמַר לוֹ זֹאת, נִתְעוֹרֵר וְנִתְחַדֵּשׁ מְאֹד בָּזֶה, כִּי הִזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ: הֲלֹא גַּם אֵלִיָּהוּ הָיָה בֶּן-אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, וְהָיְתָה לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת, וְעַל-יְדֵי-זֶה זָכָה לְמַדְרֵגָה כָּזוֹ, שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם מִיתָה וְכוּ’, כִּי הֵבִין מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁגַּם אֵלִיָּהוּ לֹא זָכָה לְמַדְרֵגָתוֹ כִּי-אִם עַל-יְדֵי-זֶה, כִּי כָל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לֹא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם כִּי-אִם עַל-יְדֵי-זֶה! [וְכַמּוּבָא בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּמָקוֹם אַחֵר (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’, סִימָן ק’)]. (שָׁם אוֹת כ”ג; וע”ע להלן סעיף תשכ”ד).

א-תשכד

בְּעֵת שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל הַתּוֹרָה ס”ו, דִּבֵּר עִם מוֹהַרְנַ”תְּ מֵעִנְיַן מְעָרַת אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וְהֵבִין מוֹהַרְנַ”תְּ מֵרַבֵּנוּ, שֶׁלֹּא בָּא אֵלִיָּהוּ לְמַדְרֵגָתוֹ כִּי-אִם עַל-יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת, וְנִתְעוֹרֵר מִזֶּה מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל וְהָלַךְ אַחַר-כָּךְ לְאֵיזֶה עֶזְרַת נָשִׁים וְעָסַק בִּתְּהִלִּים וְהִתְבּוֹדְדוּת בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה. בְּתוֹךְ כַּךְ הָיָה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָעִיר עוֹשֶׂה סְעֻדַּת אֵרוּסִין, וְרָצָה שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ גַּם-כֵּן יִהְיֶה עַל הַתְּנָאִים, וְחִפְּשׂוּ אוֹתוֹ וְלֹא מָצְאוּ אוֹתוֹ, וְהֵבִינוּ: מִסְתָּמָא הוּא עוֹסֵק בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְהִתְחִילוּ לִצְעֹק בָּרְחוֹבוֹת: “רַבִּי נָתָן”, “רַבִּי נָתָן”, וְאָז יָצָא לַחוּץ וְהָלַךְ עִמּוֹ לַסְּעֻדָּה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שיחות וסיפורים ממוהרנ”ת סכ”ד).]

א-שצה

אָמַר: שֶׁעַכְשָׁו, שֶׁיָּצְאוּ הַתְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם, עֲתִידִין לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן כְּשֶׁהוֹלֵךְ יוֹם אֶחָד שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתָם, וּבְצֵרוּף הֶכְרֵחַ הַתּוֹרָה לְהַתְּפִלָּה יְבֹאַר לָנוּ שֶׁכְּמוֹ-כֵן בְּסוֹף יָמָיו, וְהָעִקָּר אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, שֶׁזָּכִינוּ לְתוֹרָתוֹ בְּסִפְרֵי “לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת” – עֲתִידִין לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, כְּשֶׁהוֹלֵךְ יוֹם שֶׁאֵין לוֹמְדִים אוֹתָם. (שָׁם אוֹת כ”ד).

א-שצו

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי, שֶׁאָמַר עַל הַתְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ לְשׁוֹן הַכָּתוּב (תְּהִלִּים ק”ב, י”ט): “תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ” עָתִיד לְהִבָּרְאוֹת עָם שֶׁיְּהַלְּלוּ יָהּ בְּאֵלּוּ הַתְּפִלּוֹת. (שָׁם).

א-שצז

גַּם שָׁמַעְתִּי מֵהַוָּתִיק, רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם אַחַת בִּימֵי הַסְּפִירָה הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ, וְאָמַר אָז עַל הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ הַתְּפִלָּה הַמַּתְחֶלֶת “אַתָּה יָצַרְתָּ” (בְּלִקּוּטֵי-תְפִלּוֹת חֵלֶק ב’, סִימָן ל”ו). וְאַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁהָלַךְ, מִשָּׁם אָמַר בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ: “הֵם הַמִּתְנַגְּדִים שׁוֹאֲלִים אִם יֵשׁ בְּהַתְּפִלּוֹת רוּחַ-הַקֹּדֶשׁ?! וּבֶאֱמֶת הֵם גְּבוֹהִים מֵרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ! כִּי הֵם נִמְשָׁכִים מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים”! [וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת הִלְכוֹת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ, הֲלָכָה ו’, שָׁם מוּבָן זֶה, כִּי הַדֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת נִמְשָׁךְ מִשַּׁעַר הַנּוּן]. גַּם שָׁמַעְתִּי, שֶׁאָמַר, כִּי הַרְבֵּה אֲנָשִׁים זָכוּ כְּבָר לְגַן-עֵדֶן עַל-יְדֵי הַתְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ. (שָׁם).

א-שצח

אָמַר: אֲמִירַת סִפְרֵי אַדְמוּ”ר זַצַ”ל, שֶׁהֵם הַ”לִּקּוּטֵי-מוֹהֲרַ”ן” וְ”סֵפֶר-הַמִּדּוֹת” וְהַ”סִּפּוּרֵי-מַעֲשִׂיּוֹת” וְהַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ – שֶׁאֲמִירָה לְבַד מְסֻגֶּלֶת לְהַנְּשָׁמָה כְּמוֹ אֲמִירַת סִפְרֵי הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים. (שָׁם אוֹת כ”ה).

א-שצט

עוֹד אָמַר: שֶׁגַּם בִּימֵי אֱלוּל הַקְּדוֹשִׁים מִצְוָה לְאָמְרָם מִתְּחִלָּתָם וְעַד סוֹפָם, וּמוֹעִיל מְאֹד מְאֹד. (שָׁם אוֹת כ”ו).

א-ת

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אַהֲרֹן נִיסָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר לוֹ פַּעַם: “אִם הָיִיתָ בְּשִׂמְחָה תָּמִיד – “שְׁטֶענְדִיג פְרֵיילִיךְ” – לֹא הָיִיתָ רוֹאֶה פְּנֵי גֵּיהִנּוֹם”. (שָׁם אוֹת כ”ז).

ו – מא

כַּיָּדוּעַ אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל לְרַבִּי אַהֲרֹן נִיסָן זַ”ל: “אִם תִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה לֹא תִּהְיֶה רוֹאֶה פְּנֵי גֵּיהִנֹּם”, וְסִפֵּר רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְּלִיטְשֶׁער זַ”ל לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ”ל שֶׁהוּא הִכִּיר אֶת רַבִּי אַהֲרֹן נִיסָן זֶה שֶׁמִּטִּבְעוֹ הָיָה בַּעַל מָרָה שְׁחוֹרָה, וְעַל כֵּן יָדַע מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל שֶׁעָלָיו הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר בְּיוֹתֵר בְּעִנְיָן זֶה, וְזֶה הָיָה נִסְיוֹנוֹ, וּבְהִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל מִדָּה זוֹ יִתְעַלֶּה עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה רוֹאֶה פְּנֵי גֵּיהִנֹּם חָלִילָה.]

א-תא

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת הָיְתָה שְׂרֵפָה בִּבְּרֶסְלֶב, אַחַר-כָּךְ הָלַךְ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִם עוֹד אֵיזֶה אֲנָשִׁים לְהַבִּיט עַל מְקוֹם הַשְּׂרֵפָה, וְרָאָה, שֶׁהַבַּעַל-הַבַּיִת בּוֹכֶה מְאֹד וּמְחַפֵּשׂ אַחַר אֵיזֶה חֲתִיכַת עֵץ אוֹ בַּרְזֶל, שֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹ עוֹד, בְּעֵת שֶׁיִּבְנֶה בֵּיתוֹ מֵחָדָשׁ, וְלִקֵּט אוֹתָם אֶחָד אֶחָד. עָנָה וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו: “הַרְאִיתֶם אֵיךְ שֶׁזֶּה הַבַּעַל-הַבַּיִת שֶׁנִּשְׂרַף בֵּיתוֹ, עִם-כָּל-זֶה אֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִלַּחֲזֹר וּלְחַפֵּשׂ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיִּצְטָרְכוּ לוֹ בְּעֵת הַבִּנְיָן?! כֵּן הַדָּבָר בְּרוּחָנִיּוּת גַּם-כֵּן! – אַף שֶׁהַבַּעַל-דָּבָר מִתְגַּבֵּר מְאֹד עַל הָאָדָם וְכִמְעַט שֶׁשּׂוֹרֵף אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָסוּר לוֹ לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ! רַק צָרִיךְ לְלַקֵּט וּלְחַפֵּשׂ אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִתּוֹךְ רִבּוּי הַחֲטָאִים אֲשֶׁר נִכְשַׁל בָּהֶם, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה “אֲזַמְּרָה” וְכוּ’ ” (“לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ”ן”, סִימָן רפ”ב). (שָׁם אות כ”ט).

א-תב

דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מִתַּבְעֵרַת הַלֵּב שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן, שֶׁזָּכָה לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה בִּמְסִירַת-נֶפֶשׁ וּלְפַרְסֵם שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה בָּעוֹלָם, וּבְתוֹךְ שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה עָנָה אֶחָד לְפָנָיו בִּלְשׁוֹן צַעַר וּגְנִיחָה: “הֵיאַךְ לוֹקְחִים לֵב כָּזֶה” ? גָּעַר בּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר אֵלָיו: “גַּם אַתָּה יֶשׁ לְךָ לֵב כָּזֶה אֶלָּא שֶׁאֵין אַתָּה מְלַבֵּב אוֹתָהּ” ! – “דּוּ הָאסְט אוֹיךְ דָּאס הַארְץ, נָאר דּוּ בַּאהַארְצְט עֶס נִיט” ! כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁיִּת אֵצֶל כָּל אָדָם, וְכָל אָדָם, אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים- יֵשׁ בְּכֹחוֹ לִזְכּוֹת לַמַּדְרֵגָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּא פכ”ה), שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר: מָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשַׂי לְמַעֲשֵׂה אֲבוֹתַי? (שָׁם אוֹת כ”ח).

א-תג

עוֹד פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִם אֶחָד מֵאֵיזֶה עִנְיָן, שֶׁהָיָה לָזֶה שַׁיָּכוּת לְהָבִיא לוֹ רְאָיָה מִיִּצְחָק אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וְשָׁאַל אוֹתוֹ זֶה הָאִישׁ: “מָה אַתֶּם מְדַמִּין אוֹתִי לְיִצְחָק אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם”? הֵשִׁיב לוֹ: “מָה אַתָּה סוֹבֵר, שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ לֹא הָיָה לוֹ יֵצֶר הָרָע? אִם-כֵּן מִפְּנֵי-מָה זָכָה לִהְיוֹת יִצְחָק?!…”. (שָׁם אוֹת כ”ט).

א-תד

פַּעַם-אַחַת עָמַד לְפָנָיו צְבִי דֹּב מֵאוּמַן, וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ בַּחֲקִירַת הָאֱלָקוּת, וְנִתְלַהֵב מְאֹד בְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת, וְעָנָה וְאָמַר לוֹ: “מָה אַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי מֵהַשֵּׁם? אֲנִי אוֹמֵר לְךָ ‘וָאֶרְאֶה אֶת ה’ ” ! (יְשַׁעְיָה ו’, א’) וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “וָואס שְׁמוּעֶסְט דּוּ מִיט מִיר פוּן גָּאט? אִיךְ זָאג דִּיר ‘וָאֶרְאֶה אֶת ה’ ” ! . (שָׁם אוֹת ל’).

א-תה

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי, שֶׁדִּבֵּר פַּעַם אֵיזֶה אִישׁ עִמּוֹ גַּם-כֵּן מֵחֲקִירַת אֱלָקוּת, וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “לְהִירְשׁ-בֶּר אָמַרְתִּי ‘וָאֶרְאֶה אֶת ה’ ”, וְהוּא הֶאֱמִין לִי”! “אִיךְ הָאבּ הִירְשׁ בֶּער’ן גִיזָאגְט: ‘וָאֶרְאֶה אֶת ה’ ”, אוּן עֶר הָאט מִיר גִיגְלוֹיבְּט” ! . (שָׁם).

א-תו

פַּעַם-אַחַת בְּעֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בַּבֹּקֶר, שָׁאַל אוֹתוֹ בְּנוֹ הָרַב יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל אוֹדוֹת שֶׁחַלָּשׁ לִבּוֹ מְאֹד, [כִּי לֹא הָיָה אָז בְּקַו הַבְּרִיאוּת], אִם יֹאכַל אֵיזֶה דָּבָר קֹדֶם לֶכְתּוֹ עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּכֹחוֹ לְפָרֵשׁ שָׁם שִׂיחָתוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב כָּרָאוּי; וְהֵשִׁיב לוֹ: לָאו! אֱמֹר, כַּאֲשֶׁר תּוּכַל, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶם הָאֲכִילָה. (שָׁם אוֹת ל”א).

א-תז

גַּם בְּכָל עֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְּשׁוּבָה הִקְפִּיד מְאֹד שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל עַד אַחַר חֲצוֹת. (שָׁם אוֹת ל”ב).

א-תח

לְעִנְיַן הָאֱמוּנָה בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בְּאוֹתָם שֶׁאֵין נִרְאִים לָעֵינַיִם כִּכְשֵׁרִים, אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֵין צָרִיךְ לוֹמַר, אִם אֵינִי שׁוֹמֵעַ מִפִּיו כְּלוּם, בְּוַדַּאי יֵשׁ לִי אֱמוּנָה בּוֹ יוֹתֵר מִזֶּה, אֲפִלּוּ אִם שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִפִּיו שֶׁמְּדַבֵּר מְאֹד רַע (אֶפִּיקוֹרְסוּת) – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁרַק עִם הַפֶּה מְדַבֵּר הוּא כָּךְ, בְּלִבּוֹ חוֹשֵׁב הוּא אַחֶרֶת…” – “וֶוער שְׁמוּעֶסְט אַז אִיךְ הֶער פוּן אִיהם גָאר נִיט, הָאבּ אִיךְ אִין אִיהם אַוַדַּאי אֱמוּנָה נָאךְ מֶעהר, אֲפִלּוּ אַז אִיךְ הֶער שׁוֹין פוּן זַיין מוֹיל עֶר רֶעדְט זֶעהר שְׁלֶעכְטְ’ס אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה אַז נָאר מִיט דֶעם מוֹיל רֶעדְט עֶר אַזוֹי, אִין הַארְצִין מֵיינְט עֶר אַנְדֶערְשׁ…” כִּי עֶצֶם הַנְּקֻדָּה שֶׁבִּפְנִימִיּוּת דִּפְנִימִיּוּת הַלֵּב שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל – מַיִם רַבִּים וְעַזִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹתָהּ! אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מַה שֶּׁיַּעֲבֹר. (שָׁם אוֹת ל”ג).

א-תט

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבִּי עוֹזֵר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁל אַדְמוּ”ר זַצַ”ל חִבְּרוּ יַחַד שְׁתֵּי אַזְהָרוֹתָיו שֶׁל אַדְמוּ”ר זַצַ”ל: שֶׁלֹּא יֵלֵךְ יוֹם אֶחָד בְּלִי שֻׁלְחָן-עָרוּךְ, וְגַם הִזְהִיר מְאֹד לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם [וְאָמַר שֶׁלְּדַעְתּוֹ, תֵּכֶף כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין, יַתְחִילוּ לְהַנִּיחַ שְׁנֵי הַזּוּגוֹת]. וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁמִּצְוָה לִלְמֹד בִּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם, עַל-כֵּן נָהֲגוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם וְלָמְדוּ בָּהֶם שֻׁלְחָן-עָרוּךְ. (שָׁם אוֹת ל”ד).

א-תי

כִּי כַּאֲשֶׁר גָּבְהוּ שָׁמַיִם מֵאֶרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ מִדַּרְכֵּינוּ וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ, יֵשׁ אֲשֶׁר בְּשִׁפְלוּת דַּעְתֵּנוּ – שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד וּלְאֵין סוֹף עוֹמֶק, וְהֶעֱלֶם תְּבוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְבִלְתִּי הָפְכִּיִים יֵחָשֵׁב. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוֹ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אֲנִי מַאֲמִין שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מֵהַמְּשׁוּלָשׁ מְרוּבָּע”… (כּוֹכְבֵי אוֹר, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה אוֹת י).

א-תיא

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִמּוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁקּוֹדֶם שֶׁהִתְחִיל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּסִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶערְס אָמַר אָז בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אִיךְ וֶועל אַייךְ דֶּער צֵיילְן וִוי אֲזוֹי מֶע אִיז אַמָּאל פוּן אַ מָרָה שְׁחוֹרָה פְרֵיילִיךְ גִּיוָוארְן” אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ פַּעַם נַעֲשׂוּ שְׂמֵחִים מִתּוֹךְ מָרָה שְׁחוֹרָה. (שָׁם אוֹת ט”ו).

א-תיב

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה פָּקַד וְצִוָּה עַל כָּל אֶחָד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה עַד מָקוֹם שֶׁיַּד שִׂכְלוֹ מַגַּעַת. (חָכְמָה וּבִינָה בִּתְחִלָּתוֹ).

א-תיג

רַבֵּנוּ הִתְפָּאֵר עַל עַצְמוֹ וְאָמַר: “אִיךְ הָאבּ גָּאר קֵיין נָאמֶען נִיט” אֵין לִי כְּלַל שֵׁם. (שָׁם).

א-תיד

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִזְהִיר לְכָל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ בִּזְכוּתוֹ, שֶׁיַּזְכִּירֶנּוּ עַל שֵׁם אִמּוֹ “רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵייגָא”, וְלֹא כִּשְׁאָר נִפְטָרִים אֲשֶׁר יִזָּכְרוּ עַל שֵׁם אֲבִיהֶם. (שָׁם אוֹת ג’).

א-תטו

כָּל צַדִּיק הַדּוֹר – יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ כַּמּוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֲבָל בְּוַדַּאי הָעִקָּר הוּא “הֶעָלִית עַל כֻּלָּנָה” – שֶׁהוּא משֶׁה מָשִׁיחַ בְּעַצְמוֹ, כַּנִּשְׁמַע כַּמָּה פְּעָמִים מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵירוּשׁ. (שָׁם אוֹת כ”א).

א-תטז

רַבֵּנוּ הֵעִיד בְּעַצְמוֹ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי תַּלְמִידָיו וְאָמַר: לָדַעַת מִמֶּנִּי יוֹדְעִים נָתָן וְנַפְתָּלִי מְעַט… “וִויסְן פוּן מִיר וֵוייסְט נָתָן נַפְתָּלִי אַבִּיסְל”… (שָׁם).

א-תיז

רַבֵּנוּ הָיָה עוֹלֶה לַתּוֹרָה תָּמִיד בְּפָרָשַׁת רְבִיעִי, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מִדַּת נֶצַח. – שָׁמַעְתִּי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמִסְתָּמָא שָׁמַע זֹאת מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. (שָׁם אוֹת ל”ה).

א-תיח

יָדוּעַ שֶׁהָעִקָּר שֶׁל כָּל תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ, הָיָה מוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְלָכֵן נִרְאָה בְּחוּשׁ כִּי בְּאִתְגַּלְיָא הָיְתָה עָלָיו מַחְלוֹקֶת פָּנִים וְאָחוֹר יוֹתֵר מֵעַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי בְּכָל מִינֵי מְסִירוֹת מָסְרוּהוּ, וּבְכָל מִינֵי חֵרוּפִים מֵקוֹלוֹת וּקְלָלוֹת בְּפָנָיו וּבִפְנֵי עֵינָיו חֵרְפוּהוּ וְקִלְלוּהוּ… בִּתְפִיסָה תָּפְסוּהוּ… וּמִבֵּיתוֹ גֵּרְשׁוּהוּ… וְגַם רָצוּ וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְהָרְגוֹ וְלַהֲמִיתוֹ אוֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר הִכִּיר אֲמִתָּתוֹ. (שָׁם אוֹת לט).

א-תיט

אַף-עַל-פִּי שֶׁמַּרְבֶּה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְדַבֵּר מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, אֲבָל עִקָּר וְרוֹב דְּבָרָיו יְסוֹבְבוּ עַל עִנְיַן הַהִתְחַזְקוּת לְחַזֵּק וּלְאַמֵּץ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים וְהָעַיֵּפִים וְהַיְּגֵעִים אֲשֶׁר עֲמָלֵק רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם לְבַל יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָם מִן הָרַחֲמִים כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ חַנּוּן וְרַב לִסְלוֹחַ, וְכַאֲשֶׁר נִשְׁמַע וְנִרְאָה גַּם בְּעֵת יְצִיאַת נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁעַד נְשִׁימָה הָאַחֲרוֹנָה כָּפַל וְשִׁלֵּשׁ “חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוֹחַ” פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר אָז עוֹד אֵיזֶה דִּבּוּרִים מוּעָטִים, אֲבָל עִקָּר אֲמִירָתוֹ לֹא הָיָה רַק זֹאת. כֵּן שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמִשְׁאָר הָאֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ בְּעֵת הִסְתַּלְקוּתוֹ. (חָכְמָה וּבִינָה לט).

רַבֵּנוּ צִירֵף אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ אֵלָיו בְּמַאֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר “נַחְמָן, נָתָן, שׂוֹחֲקִים עַל כָּל הָעוֹלָם” “נַחְמָן, נָתָן, לַאכְט אוֹיס דֶּער גַּאנְצֶער וֶועלְט”. (שָׁם).

כְּבָר נוֹדַע מַה שֶּׁמּוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מִפֵּירוּשׁ תֵּיבַת “נֶצַח” “אֵייבִּיג”. (שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תְּפִלָּה א).

עַל-כָּל-פָּנִים צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱחוֹז הַחוּטְרָא בִּשְׁנֵי רָאשִׁין לֶאֱחוֹז הַמַּקֵּל בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו. שֶׁאף עַל פִּי שֶׁכּוֹסְפִים וּמִתְגַּעְגְּעִים לִזְכּוֹת לְתַכְלִית הַמַּעֲלָה, אֲבָל לְעֻמַּת זֶה בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר בְּשִׂמְחָה וּלְקַיֵּם “בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם”, וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בְּכָל נְקוּדָה וּנְקוּדָה וּבְכָל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה אֵיךְ שֶׁהוּא. (שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תְּפִלָּה א).

שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם אַדְמוֹ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁסִּפֵּר בְּשֵׁם הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי שְׁנֵיאוּר זַלְמָן מִלַּאדִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁפִּרֵשׁ אֶת הַמִּקְרָא (תְּהִלִּים קיט, קכו) “רַבִּים רַחֲמֶיךָ ה’ “, הַיְינוּ רַחֲמֶיךָ הָרַחְמָנוּת שֶׁעָלֶיךָ ה’ כַּבְיָכוֹל רַבִּים וַעֲצוּמִים מְאֹד. (שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תְּפִלָּה ז).

בְּפוּרִים מִצְוָה לְקַיֵּם מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (מְגִילָה ז:) שֶׁחַיָּב אָדָם לִבְסוּמֵי וְכוּ’ כִּפְשׁוּטוֹ, כֵּן שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ בְּשֵׁם אַדְמוֹ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבְשֵׁם שְׁאָר צַדִיקֵי אֱמֶת, שֶׁלֹּא כְּדַעַת הַמְפָרְשִׁים בָּזֶה בְּעִנְיַן אַחֵר. (שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה ב, ב).

א-תכה

סִפֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁשָּׁמַע מֵחוֹתְנוֹ רַבִּי דָּוִד צְבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁכָּל הִתְרַחֲקוּתוֹ מֵהַחֶבְרַיָּא הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל תַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְהַמַּגִּיד זַצַ”ל, הוּא מֵחֲמַת שֶׁנָּסַע פַּעַם אַחַת לִשְׁנֵי גְדוֹלִים מֵהֶם, וְרָאָה וְהִבִּיט עַל גּוֹדֶל פִּרוּד הַלְּבָבוֹת שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁזֶּה הָיָה מוּפְרָךְ בְּעֵינֵי זֶה עִם כָּל הַנִּלְוִים אֵלָיו, וְזֶה הָיָה מוּפְרָךְ בְּעֵינֵי זֶה עִם כָּל הַנִּלְוִים אֵלָיו, “אַז דֶּער אִיז בַּא דֶּעם גִּיוֶוען אָפּ גִּיפַּסְקֶעט מִיט אַלֶּע זַיינֶע מֶענְטְשְׁן אוּן אִיז בַּא דֶּעם גִּיוֶוען אָפּ גִּיפַּסְקֶעט מִיט אַלֶּע זַיינֶע מֶענְטְשְׁן”, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְרַחֵק מֵהֶם לְגַמְרֵי. (שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה ב, יא).

א-תרו

אַחַר-כָּךְ נִתְגַּדֵּל כְּדֶרֶךְ הַלּוֹמְדִים וְנָשָׂא לְאִשָּׁה אֶת בַּת הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק, רַבִּי דָּוִד צְבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אַבַּ”ד דְּשַׁארִיגְרַאד וְכָל הַגְּלִילוֹת. וְהִנֵּה אָבִיו הָיָה מִתְנַגֵּד עַל כְּלָלִיּוּת הַחֲסִידִים, וְגַם חוֹתְנוֹ הָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל, כִּי בִּתְחִלָּה רָצָה לְהִתְקָרֵב לְכַת הַחֲסִידִים וְנָסַע אֶל הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי פִּנְחָס מִקָּארִיץ זַצַ”ל, וְנִרְאָה יָשָׁר בְּעֵינָיו, אַךְ שָׁמַע שָׁם אֵיךְ שֶׁמְּדַבְּרִים שָׁם מְאֹד עַל הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי מִיכַלֶי מִזְּלָאטְשׁוֹב זַצַ”ל, אַחַר-כָּךְ נָסַע אֶל הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי מִיכַלֶי מִזְּלָאטְשׁוֹב וְגַם הוּא יָשַׁר בְּעֵינָיו, אַךְ נָפַל גַּם מִזֶּה, מֵחֲמַת שֶׁשָּׁמַע שֶׁגַּם שָׁם מְדַבְּרִים עַל רַבִּי פִּנְחָס מִקָּארִיץ זַצַ”ל וַאֲנָשָׁיו, “דֶּער אִיז בַּייא דֶּעם אָפּ גֶעפַּאסְקֶעט עֶר מִיט זַיינֶע מֶענְטְשְׁן אוּן דֶּער בַּיי דֶּעם”, וְאָמַר: “אֲנִי מַאֲמִין, שֶׁשְׁנֵיהֶם אֱמֶת, מַה שֶּׁזֶּה מְדַבֵּר עַל זֶה וְזֶה מְדַבֵּר עַל זֶה כֻּלּוֹ אֱמֶת”. וּמֵחֲמַת זֶה נִתְרַחֵק מִכֻּלָּם, וְהָיָה רָגִיל לִקְבֹּעַ לוֹ שִׁעוּר בְּכָל יוֹם בִּמְכֻוָּן לְדַבֵּר עַל הַחֲסִידִים בִּכְדֵי לְהִתְרַחֵק מֵהֶם, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל. (שם).]

אַדְמוֹ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִזְהִיר לְכַמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּשְׁתַּדְלוּ לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ, וְאָמַר לְאֶחָד אִם יִזְכֶּה לְכַוֵּן אֶל תּוֹכֶן כַּוָּנָתוֹ מַה טּוֹב. (שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה בְּסוֹפוֹ).

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָצָא פַּעַם אַחַת מִטְּבִילָתוֹ בַּמַּיִם וְנֶהֱנָה אָז מְאֹד מֵהַמַּיִם, וְאָמַר אָז לְאָבִי, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהַמַּיִם נִמְשָׁכִים מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן לְאֵין עֵרֶךְ בְּרוּחְנִיּוּת כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל כֵּן גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת יַגִּיעַ מֵהֶם טוֹבָה וְעוֹנֶג לָאָדָם. (שִּׂיחוֹת וְסִפּוּרִים ב).

אַף-עַל-פִּי שֶׁיָּצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ: “מַיין פַייעֶרְל וֶועט שׁוֹין טְלוּאִין בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען” “הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ”, מוּכְרָח בְּכָל זֹאת כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְהַמְצִיא לָזֶה אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא כָּל יְמֵי חַיָּיו כִּי כְּפִי עֶצֶם פֵּרוּשׁ “טְלוּאִין” הִבְהוּב, יֵשׁ בָּזֶה לְצַדֵּד בְּפֵירוּשִׁים שׁוֹנִים, כִּי גַּם אִם לֹא נִשְׁאַר מֵהַתַּבְעֵרָה וְהַמּוֹקְדָה רַק נִיצוֹצוֹת קְטַנּוֹת וּמְעַטּוֹת נִקְרָא זֹאת בִּלְשׁוֹנֵנוּ בְּשֵׁם “טְלוּאִין” הִבְהוּב. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים ג).

יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אַזַּא טִישׁ וִויא בַּייא מִיר וֶועט שׁוֹין נִיט זַיין בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען”, “עֲרִיכַת שֻׁלְחָן כָּזֶה כְּמוֹ אֶצְלִי כְּבָר לֹא יִהְיֶה עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ”, וְהוֹסִיף בָּזֶה מוֹהַרְנַ”תְּ מֵעַצְמוֹ וְאָמַר: “אַזַּא טִישׁ וִויא בַּייא מִיר וֶועט שׁוֹין אוֹיךְ נִישְׁט זַיין בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען”, “עֲרִיכַת שֻׁלְחָן כָּזֶה כְּמוֹ אֶצְלִי גַּם-כֵּן כְּבָר לֹא יִהְיֶה עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ”. (שָׁם).

בִּדְבַר אֲסִיפָתֵנוּ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָׁנָה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁאף עַל פִּי שֶׁלְּבָבוֹ הָיְתָה חֲזָקָה בְּבִטָּחוֹן וּמוּבְטָח שֶׁתִּתְקַיֵּם הָאֲסִיפָה הַזֹּאת עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל צֶדֶק, וּבְכָל זֹאת לֹא הָיְתָה בִּיכָלְתּוֹ לְבַרֵר בָּזֶה יְדִיעָה בְּרוּרָה וּמוּחְלֶטֶת, וְאֵין רְצוֹנִי לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה בִּכְתַב, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵבִין וְהִשְׂכִּיל שֶׁבְּכָל זֹאת יִהְיֶה נִמְצָא מִפְּלֵיטַת הַשְׁאָרָתוֹ עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל וְאָמַר בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: “דָּא וֶועלְן זִיךְ שָׁאשְׁקֶען עֶטְלִיכֶע מֶענְטְשְׁן, אוּן דָּא וֶועלְן זִיךְ שָׁאשְׁקֶען עֶטְלִיכֶע מֶענְטְשְׁן” “כַּאן יִתְלַחֲשׁוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים וְכַאן יִתְלַחֲשׁוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים ד).

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר פַּעַם אַחַת, שֶׁסּוֹבֵב עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּעֵין הַנּוּסַח הַנִּזְכָּר בְּבִרְכַּת הַהַפְטֹרָה “כִּי בְשֵׁם קָדְשֶׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לוֹ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”, גַּם אָמַר פַּעַם אַחַת שֶׁהוּא מְקַוֶּה וּמְיַחֵל שֶׁיְקוּיַם בָּזֶה הַנֵּר מַאֲמַר הַכָּתוּב מִשְׁלֵי ד וְאוֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נוֹגַהּ הוֹלֵךְ וְאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים ד).

מוֹהַרְנַ”תְּ דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מֵהַפְלָגַת הַשֵּׁטֶף מַיִם רַבִּים הַנִּמְצָאִים בָּזֶה הָעוֹלָם תַּאֲוֹת רָעוֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, שְׁאֵלוֹת וּמְבוּכוֹת, אֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת וְכַדּוֹמֶה, וְאָמַר שֶׁבְּכָל זֶה יְקוּיָם כַּמּוּבָא בְּרַשִׁ”י פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב בְּמָשָׁל הַפֶּחָמִי נִיצוֹץ אֶחָד יוֹצֵא מִיּוֹסֵף שֶׁמְכַלֶּה וְשׂוֹרֵף אֶת הַכֹּל. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים ד).

פַּעַם-אַחַת עָמַד מוֹהַרְנַ”תְּ בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כְּנֶגֶד הַנְּבוֹכִים שֶׁהָיוּ בְּאוּמַאן אֲשֶׁר הִתְפָּאֲרוּ בְּרוֹב הִשְׁתַּדְלוּתָם שֶׁיִּגְמְרוּ כִּרְצוֹנָם לְהַשְׁכִּיחַ שֵׁם יִשְׂרָאֵל וְהִבָּדְלוֹ מִן הָעַמִּים, וְכַאֲשֶׁר עָמְדוּ כְּנֶגְדוֹ בִּרְאָיוֹתֵיהֶם מִמַּה שֶׁכְּבָר גָּמְרוּ בָּזֶה הַרְבֵּה, גַּם בְּיָמָיו בַּמְדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת כַּנּוֹדַע, עָנָה וְאָמַר: “זֹאת בָּרוּר לְדַעְתִּי שֶׁאִם תִּגְמְרוּ כִּרְצוֹנְכֶם יַחְזוֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ כִּי לֹא לְאֵלֶּה תַּהֲפוּכוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם”. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים ה).

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט שֶׁיִּטּוֹל יָדָיו לִסְעוּדָה “אַז עֶר וֶועט זִיךְ וַואשְׁן צוּם עֶסְן”, יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל כְּמוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב”. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים ו).

פַּעַם-אַחַת אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “אֲנִי מַאֲמִין בְּכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, וְאִם אֵינִי שׁוֹמֵעַ מִפִּיו דְּבָרִים רָעִים בְּוַדַּאי אֲנִי מַאֲמִין: רַק אֲפִלּוּ אִם אֲנִי שׁוֹמֵעַ בְּאָזְנַי דְּבָרִים רָעִים יוֹצְאִים מִפִּיו, אֲנִי מַאֲמִין שֶׁלֹּא נִמְצָאִים בִּלְבָבוֹ כְּכָל אֲשֶׁר הֵם יוֹצְאִים מִפִּיו”. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים ז).

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה קָרָא פַּעַם אַחַת לַסֵּפֶר “עֵץ הַחַיִּים” בְּשֵׁם סֵפֶר מוּסָר, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אֵיזֶה סֵפֶר-מוּסָר יָקָר הוּא “סֶע אַ טַייעֶר מוּסָר סֵפֶר סֶע אִיז”. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים יב).

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִפְלִיג מְאֹד לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעוֹצֶם כֹּחַ הַתּוֹרָה לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם מִכָּל מִינֵי טִינּוֹפֶת, וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “וְכִי יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת כֹּחַ הַתּוֹרָה”, “גְּלַייךְ דּוּ וֵוייסְט דֶּעם כֹּחַ פוּן דֶּער תּוֹרָה”. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים יב).

רָאִיתִי בְּבֵית אָבִי, אִישׁ זָקֵן, אֲשֶׁר בִּימֵי נְעוּרָיו הִתְחִיל לִנְסוֹעַ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִם דּוֹדוֹ, שֶׁהָיָה מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְדוֹדוֹ שִׁבַּח אוֹתוֹ קְצַת לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהוּא בַּר אוּרְיָן. וְהִתְחִיל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעוֹרְרוֹ עַל הַתְמָדַת הַלִּמּוּד, וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “שְׂפָתֶיךָ לֹא תִשְׁבּוֹתְנָה, הַתּוֹרָה תְּרַוֶּה אוֹתְךָ, הַתּוֹרָה תְּחַזֵּק אוֹתְךָ, וְעוֹד כַּמָּה שְׁבָחִים חָשַׁב אָז, וּבַסּוֹף אָמַר: הַתּוֹרָה מַעֲשֶׁרֶת”. “דִּי לִיפְּן זָאלְן דִּיר נִיט צוּ שְׁטֵיין, דִּי תּוֹרָה וֶועט דִּיךְ קְוִויקְן, דִּי תּוֹרָה וֶועט דִּיךְ שְׁטַארְקְן דִּי תּוֹרָה מַאכְט רַייךְ”. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים יב).

רַבֵּנוּ הָיָה מַאֲרִיךְ מְאֹד בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁבְּלֵיל רִאשׁוֹן בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְאָמַר פַּעַם אַחַת שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁהוּא מִזְדַּרֵז לְהַמְשִׁיךְ מִיַּד כָּל הַתִּקּוּנִים הַנִּמְשָׁכִים בְּכָל זֶה הַחֹדֶשׁ. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים יט).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁשָּׁמַע מֵהָאִישׁ שֶׁנִּשְׁלַח מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שָׁלוֹם מִפְּרָאבִּישְׁט זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִשְׁבוֹת אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהֵעִיד שֶׁשָּׁמַע בְּזֶה הַלָּשׁוֹן מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה “סֵפֶר הַמּוּסָר שֶׁלִּי הוּא הַתַּנַ”ךְ תּוֹרָה נְבִיאִים כְּתוּבִים. “מַיין מוּסָר סֵפֶר אִיז תַּנַ”ךְ”. וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הֶאֱרִיךְ בָּזֶה, וְאָמַר, שֶׁצַּעֲקַת וּנְבוּאַת כָּל נָבִיא סוֹבֶבֶת לִנְפָשׁוֹת יִשְׂרָאֵל גַּם עַתָּה. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים כב).

א-תמא

לִבִּי אוֹמֵר לִי מִכָּתְלֵי צֵרוּפֵי עוֹד כַּמָּה דְבָרִים בְּעַל-פֶּה, כִּי גְּזֵירַת הַכְּלָיָה שֶׁנִּמְצָא כָּעֵת לְמַעְלָה הוּא שֶׁנִּגְזְרָה בְּעֵת יְצִיאַת קְלִפַּת הַלָּצוֹן, שֶׁעַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ברכות ב, ח): ‘קָשָׁה לֵיצָנוּת שֶׁתְּחִלָּתָן יִסּוּרִים וְסוֹפָן כְּלָיָה’. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים כב).

א-תמב

מְאֹד מְאֹד הִקְפִּיד אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּשֵׁם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל הַפּוֹגְמִים בְּדִבְרֵיהֶם כְּנֶגֶד הַמֶּמְשָׁלָה, וְכָל הַגְזֵירוֹת הַמֵּצִיקוֹת לִנְפָשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לֹא יָצְאוּ רַק מִלְמַעְלָה, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (ישעיה י, ה): “אֲשׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי”, וּפֵירוּשׁ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כִּי כָמוֹךָ וְכוּ’ – שֶׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוּהֲרַ”ן סִימָן קסה – סוֹבֵב זֶה הַפֵּירוּשׁ גַּם עַל הַכְּלַל. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים כב).

לְהַעְתִּיק כָּל הַקֶּטַע הַמּוּבָא בְּשִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים אוֹת כג, כד.

א-תמג

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּשֵׁם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל אוֹדוֹת אֲשֶׁר נֶחְלַשׁ דַּעְתּוֹ בִּרְאוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁגַּם בְּעִסְקֵי הַנֶּפֶשׁ נִתְקַיֵּם הַכָּתוּב (איכה ג, ט) “גַּם כִּי אֶזְעַק וָאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי…”, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֵינִי יָכוֹל יוֹתֵר לְקַרֵר אֶת לִבִּי רַק בְּתִשְׁעָה בְּאָב וּבִימֵי בֵּין הַמְּצָרִים בַּאֲמִירַת הַקִּינוֹת, וּבְכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה בִּתְפִלַּת חֲצוֹת, לְכָל הַפָּחוֹת לִבְכּוֹת עַל הַחוּרְבָּן [בֵּית הַמּוֹחִין בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת] מַה שֶׁאינֶנּוּ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת”. “אִיךְ קֶען מִיר מֶערֶער נִיט קִילְן דָּאס הַארְץ, נָאר תִּשְׁעָה בְּאָב וּבֵין הַמְּצָרִים בַּייא דִּי קִינוֹת אוּן אַ גַאנְץ יָאר בַּיי תְּפִלַּת חֲצוֹת, חָאטְשׁ קְלָאגְן אוֹיף דֶּעם חוּרְבָּן [בֵּית הַמֹּחִין בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת] וָואס מֶע אִיז נִיט אֲזוֹי וִויא מֶען דַארְף צוּ זַיין”. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים כו).

א-תמד

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁשָּׁמַע ממוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁעִקָּר שְׁבִירַת לְבָבוֹ בַּחֲצוֹת וְקִינוֹת הוּא בְּהַרְגָּשָׁתוֹ מִלַּת אֵיכָה אֵיכָה נֶחְרַב הָאוּלָם וְכוּ’. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים כז).

א-תמה

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּשֵׁם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁנִּזְכַּר בְּפֶרֶק שִׁירָה, שִׁבְעָה קוֹלוֹת מֵהַתַּרְנְגוֹל, אֲשֶׁר הִמְצִיא בְּטִבְעוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְעוֹרֵר בְּנֵי-אָדָם מֵהַשֵּׁנָה, וְכַאֲשֶׁר יְעוֹרְרֵם בַּחֲצוֹת לַיְלָה עוֹד יִכְפֹּל וִישַׁלֵּשׁ וְכוּ’ לְעוֹרֵר בְּכָל שָׁעָה עַד הַבֹּקֶר, שֶׁאִם לֹא יִתְעוֹרֵר הָאָדָם בַּחֲצוֹת יָקוּם עַל-כָּל-פָּנִים אַחַר-כָּךְ בְּכָל הָאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהַקְדִּים, כִּי אִם לֹא נִתְעוֹרֵר לָקוּם גַּם בַּשָּׁעָה הַשֵּׁנִית שֶׁאַחַר חֲצוֹת, יָקוּם עַל-כָּל-פָּנִים בְּשָׁעָה שְׁלִישִׁית, וְכֵן לְהַלָּן. וְזֶה הַכְּלָל נִמְצָא לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה גַּם מִשְּׁאָר עֻבְדּוֹת. (שָׁם).

א-תמו

פַּעַם-אַחַת אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: הָעִקָּר מַה שֶּׁהִכַּרְתִּי אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיְתָה מִשִּׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת אֲשֶׁר בְּחֹל. כְּפִי אֲשֶׁר בְּכַמָּה עִתִּים וְיָמִים לֹא מָשׁ מִתּוֹךְ אָהֳלוֹ, וְשָׁקַד עַל דַּלְתוֹתָיו יוֹם יוֹם. וּבְהַלְבָּשַׁת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אוֹר תּוֹרָתוֹ וְהוֹדָעַת גְּדֻלָּתוֹ בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת אֲשֶׁר בְּחֹל וְנִקְרְאוּ אֶצְלוֹ בְּשֵׁם שִׂיחוֹת חֻלִּין. (שָׁם).

א-תמז

וְכֵן הֵבַנְתִּי גַּם מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁעִקַּר הַכָּרָתוֹ בִּגְדֻלַּת וְרוֹמְמוּת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וִידִיעוֹתָיו שֶׁזָּכָה עַל-יָדוֹ לֵידַע מִגְּדֻלַּת וְרוֹמְמוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיְתָה גַּם-כֵּן בְּרֹב שְׁקִידָתוֹ עַל דַּלְתֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּנְסִיעוֹתָיו הַתְּמִידִיּוֹת שְׁנֵי פְּעָמִים בְּכָל חֹדֶשׁ: שַׁבָּת אַחַת בְּבֵיתוֹ בְּטוּלְטְשִׁין, וְשַׁבָּת אַחַת בְּבֵית מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עִם קְצָת יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת וְכֵן לְאַחֲרָיו. וְחוּץ נְסִיעוֹתָיו אֲשֶׁר נָסַע אִתּוֹ לְשַׁמְּשׁוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ, וְהַנְּסִיעָה נִתְאָרְכָה כַּמָּה פְּעָמִים הֵן בְּקַיִץ וְהֵן בְּחֹרֶף. (שָׁם).

א-תמח

וְעַתָּה, כְּפִי אֲשֶׁר נוֹדָע הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלֵינוּ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁגִּלָּה אֶת הַמַּאֲמָר שֶׁבְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סִימָן כח): דַּע שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת וְכוּ’, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מֵעֹצֶם הֶרְגֵּשׁוֹ בְּזַכּוּת לְבָבוֹ אֶת עֹמֶק נוֹרְאוֹת דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, עַד כִּי בָּעֲרוּ בְּקִרְבּוֹ כְּלַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת מַמָּשׁ, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק, וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּפְנֵי כָּל הַנִּצָּבִים עָלָיו: אוּלַי כָּךְ הוּא הַפֵּרוּשׁ מַה שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח-הַדַּעַת, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם וְלֹא יֵדְעוּ כִּי כְּבָר הוּא. וּבְבֵאוּר יוֹתֵר שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: יְשׂחֲחוּ “מָשִיחַ מָשִׁיחַ”, וּלְבַסּוֹף הִנֵּה הוּא, “מֶע וֶועט שְׁמִיסֶען מָשִׁיחַ מָשִׁיחַ, צוּם סוֹף הָאט אִיז עֶר”. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה גִּלָּה אֶת עֵינָיו וְהֶרְאָה לוֹ כִּי גַּם רַב נַחְמָן אָמַר כֵּן: אִי מִן חַיֵּי אֲנָא בְּסַנְהֶדְרִין פֶּרֶק חֵלֶק אִיתָא: כְּגוֹן אֲנָא, אֲבָל כִּמְדֻמֶּה לִי מֵאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה סִיֵּם אָז: אֲנָא הוּא. (שָׁם).

בִּדְבַר הַמַּחֲלֹקֶת הַנַּ”ל שֶׁהָיְתָה עָלָיו, עַיֵּן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית שֶׁכָּתַב שָׁם לְעִנְיַן משֶׁה: וְאָדָם אִתְקְרֵי אִיהוּ, וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה: וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר, אֶלָּא כֻּלְּהוֹ כְּנֶגְדּוֹ. וְכַאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ עַל כְּלָלִיּוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בְּיָמָיו: כְּשֵׁם שֶׁהַחוֹלְקִים עָלַי אֵינָם יוֹדְעִים מִמֶּנִּי, כַּךְ גַּם אֵלּוּ הָאוֹחֲזִים מִמֶּנִּי אֵינָם יוֹדְעִים מִמֶּנִּי, “אַזוֹי וִוי דִיא וָואס קְרִיגֶען אוֹיף מִיר וֵוייסֶען נִיט פוּן מִיר, אַזוֹי דִיא וָואס הַאלְטֶען פוּן מִיר וֵוייסֶען אוֹיךְ נִיט פוּן מִיר”. (שָׁם).

שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מְכֻוָּן יוֹתֵר הַגִּרְסָא הַמּוּבָא בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן, שֶׁהָיְתָה הֻלֶּדֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּשְׁנַת תקל”א בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, וַאֲשֶׁר לְפִי זֶה הָיְתָה הוֹרָדַת נִשְׁמָתוֹ לְזֶה הָעוֹלָם בְּסוֹף שְׁנַת תק”ל הַנַּ”ל, וּתְחִלַּת פִּרְסוּמוֹ וְהִתְגַּלּוּתוֹ בָּעוֹלָם הָיְתָה אַחַר-כָּךְ בִּשְׁנַת תקמ”ט. (שָׁם).

הָרַב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְשֶׁערִין שָׁמַע מֵאֲבִי אָבִיו הָרַב רַבִּי אַהֲרֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִבְּרַסְלֶב, שֶׁנִּכְנַס פַּעַם אַחַת לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמַר לוֹ קְצָת בִּלְשׁוֹן תּוֹכָחָה: לָמָּה לֹא תִּקַּח אֶת סִפְרִי וּתְעַיֵּן בּוֹ הֵיטֵב, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ אֵיזֶה קֻשְׁיָא וְאַחַר-כָּךְ תּוֹסִיף וּתְעַיֵּן בּוֹ, עַד שֶׁתָּבִין וְתֵדַע אֶת הַתֵּרוּץ שֶׁעַל זֶה. וְכִשְׁמֹעַ הָרַב אֶת דְּבָרָיו חָזַר לְבֵיתוֹ וּפָתַח אֶת הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן וְהִתְחִיל לְעַיֵּן בּוֹ, עַד שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ קֻשְׁיָא וּפְלִיאָה בִּדְבָרָיו. וְאַחַר-כָּךְ הוֹסִיף לִלְמֹד וּלְעַיֵּן בּוֹ, עַד שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ הַתֵּרוּץ וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁעַל הַקֻּשְׁיָא הַזֹּאת. וְחָזַר אַחַר-כָּךְ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לְפָנָיו אֶת הַקֻּשְׁיָא וְהַתֵּרוּץ, וְהוּטְבוּ דְּבָרָיו בְּעֵינֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמַר לוֹ: אֲנִי יוֹדֵעַ מֵאֶחָד שֶׁחִבֵּר פֵּרוּשׁ עַל הַזֹּהַר, וְלֹא בְּרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן כִּוֵּן אֶל הָאֱמֶת. כָּל זֹאת שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי הָרַב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְשֶׁערִין. (שָׁם).

א-תנב

נִתְעוֹרַרְתִּי לְהַכִּיר וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדֻלַּת אָבִי הָרַב רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטָּאלְטְשִׁין, כִּי הוּא אֲשֶׁר אָמַר עָלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּפְנֵי רַבִּי אַהֲרֹן בֶּן רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים מֵאוּמַן בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אֲנִי מֵכִין אֶת הַכֹּל עִם הָעֵט, וְאַחַר-כָּךְ יִהְיֶה יְכֹלֶת גַּם לְרַבִּי נַחְמָן מִטָּאלְטְשִׁין לְהַנְהִיג הֲמוֹן אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, אֲשֶׁר כִּנָּה אוֹתָם אָז בְּשֵׁם הַגַּלְגַּל. וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אִיךְ גְרֵייט צוּא אַלְדִינְג מִיט דֶער פֶּען, דֶער נָאךְ וֶועט נַחְמָן טָאלְטְשִׁינֶר אוֹיךְ קֶענֶען פִירֶען עֶס רֶעדִיל”. כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהָיָה יָתוֹם בְּלֹא אָב וָאֵם לֹא עָלָה כָּל-כָּךְ בְּמַעֲלַת הַלִּמּוּד, אֲבָל גַּם הוּא קָרָא וְשָׁנָה הַרְבֵּה, מֵחֲמַת שֶׁהָעִקָּר הוּא הַשִּׁמּוּשׁ וְהַשְּׁקִידָה תָּמִיד עַל דַּלְתֵי הָרַב. וְלֹא נִמְצָא כְּלָל בְּכָל אַנְשֵׁי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שׁוֹקֵד עַל דַּלְתוֹתָיו כָּמוֹהוּ בְּעֶרֶךְ אַרְבָּעָה עָשָׂר שָׁנִים. כִּי אֲפִלּוּ רַבִּי משֶׁה וְאָחִיו רַבִּי זַיינְוֶועל כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם בִּבְּרַסְלֶב לֹא הָיוּ בָּאִים לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רַק בְּשַׁבָּת בְּסוֹף הַסְּעֻדָּה שֶׁבַּלַּיְלָה וְיוֹם הַשַּׁבָּת וּבִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית וּמוֹצָאֵי-שַׁבַּת-קֹדֶשׁ וְאַחַר-כָּךְ נִתְרַחֲקוּ לְהִתְיַשֵּׁב בִּטְשֶׁערִין, וְלֹא זָכוּ לַעֲמֹד לְפָנָיו רַק בִּקְצָת הַזְּמַן שֶׁנִּתְעַכֵּב בִּטְשֶׁערִין, שָׁבוּעַ אוֹ שְׁתַּיִם בְּחֹרֶף, וְאַחַר-כָּךְ בְּקַיִץ שָׁבוּעַ אוֹ שְׁתַּיִם, וּבִימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּאוּמַן. וּשְׁתֵּי פְּעָמִים אוֹ יוֹתֵר נָסַע אִתּוֹ יַחַד גַּם רַבִּי משֶׁה הַנַּ”ל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֲבָל אֵין זֶה עוֹלֶה כְּלָל כְּנֶגֶד הַדְּבֵקוּת וְהַשִּׁמּוּשׁ וְרִבּוּי הָעֲמִידָה לְפָנָיו שֶׁזָּכָה אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם).

וְהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ סִבֵּב נִפְלְאוֹתָיו לְהוֹשִׁיבוֹ בְּטוּלְטְשִׁין, אֲשֶׁר לֹא רְחוֹקָה הִיא מִבְּרַסְלֶב, כְּעֵרֶךְ רִחוּק הָעִיר נֶעמִירוֹב מִבְּרַסְלֶב, כְּפִי הַמּוּבָן מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיְתָה בָּזֶה כַּוָּנָה נִפְלָאָה מַה שֶּׁנִּתְיַשֵּׁב בִּבְּרַסְלֶב סָמוּךְ לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיָּשַׁב בְּנֶעמִירוֹב, וְלֹא עִם מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעִיר אַחַת, כִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רָצָה פַּעַם אַחַת בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהִתְיַשֵּׁב גַּם-כֵּן בִּבְּרַסְלֶב, וְלֹא הִסְכִּים עַל זֶה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּרֹב הֶכְרֵחַ הַמְּנִיעוֹת, אֲשֶׁר עַל-יָדָם כָּל הִתְהַוּוּת הַכֵּלִים לְקַבֵּל אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁעַל-כָּל-פָּנִים לֹא יָבוֹאוּ מְנִיעוֹת רַק בְּמִשְׁקָל וּבְמִדָּה, מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּצָא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהִתְיַשֵּׁב בִּבְּרַסְלֶב, וְלֹא נִמְצָא מִבְּרַסְלֶב לְנֶעמִירוֹב אֲפִלּוּ שְׁנֵי פַּרְסָאוֹת רוּסִיָּאוֹת כַּנּוֹדָע וְכֵן סִבֵּב אַחַר-כָּךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרִחוּק אָבִי מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, זֶה בִּבְּרַסְלֶב וְזֶה בְּטָאלְטְשִׁין, שֶׁגַּם בֵּינֵיהֶם לֹא נִמְצָא רִחוּק אֲפִלּוּ שְׁנֵי פַּרְסָאוֹת כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (שָׁם).

וְאִם הָיִיתִי זוֹכֶה בִּימֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים לְהַכִּיר וְלֵידַע כָּל-כָּךְ מֵחֲשִׁיבוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר שַׂמְתִּי אֶל לְבָבִי זֶה עֶרֶךְ שְׁלשָׁה שָׁנִים, יוֹדֵעַ אֲנִי בָּרוּר שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹבְרִים עָלַי הַתְּלָאוֹת הַמְשֻׁנּוֹת וַעֲנִיּוּת וְדַחְקוּת כָּזֶה, אֲשֶׁר עַד הַיּוֹם לֹא יָצָאתִי מֵהֶם. כִּי הִנֵּה שַׂמְתִּי אֶל לְבָבִי בִּדְבַר הַכְּתוּבִים שֶׁבְּעִנְיַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וַאֲשֶׁר מֵאֵלֵינוּ נָבִין שֶׁגַּם זוּלַת הַשֶּׁבַח שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: לֹא מָשׁ וְכוּ’, הָיָה עוֹבֵד ה’ וּבוֹרֵחַ מִן הַחֵטְא, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אִם גַּם גָּדְלָה עֲבוֹדָתוֹ בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם וְלֹא לְהִדָּבֵק כָּל-כָּךְ לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, נִרְאֶה מִדִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא הָיָה זוֹכֶה אַחַר-כָּךְ לְמַלֹּאת אֶת מְקוֹמוֹ וּלְקַבֵּל מֵאִתּוֹ סְמִיכוּת יָדָיו בְּמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת כָּל-כָּךְ. וְגַם עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת שֶׁבְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת קָרְאָה אוֹתוֹ הַתּוֹרָה בְּשֵׁם מְשָׁרֵת לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי בְּפָרָשַׁת כִּי-תִשָּׂא וּבְמִשְׁפָּטִים בְּסוֹפָהּ נִזְכַּר בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב: וּמְשָׁרְתוֹ וְכוּ’, וּבְפָרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ בְּהַכָּתוּב וַיַּעַן וְכוּ’ מְשָׁרֵת משֶׁה, וְגַם בִּתְחִלַּת סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ מַתְחִיל הַכָּתוּב: וַיְהִי אַחֲרֵי וְכוּ’ מְשָׁרֵת משֶׁה. וּכְפִי רוֹמְמוּת מוֹהַרְנַ”תְּ הַנַּ”ל, אֲשֶׁר זָכָה בְּכֹחַ רַבֵּנוּ לִפְנֵי משֶׁה בְּעַצְמוֹ, הֲלוֹא דָּבָר הוּא מַה שֶּׁהִזְכַּרְתִּי לְעֵיל שֶׁבְּכָל אַנְשֵׁי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כִּי לֹא נִמְצָא מְשָׁרֵת וּמְשַׁמֵּשׁ וְדָבוּק לְמוֹהַרְנַ”תְּ כָּמוֹהוּ, וּמְקַבֵּל מֵאִתּוֹ כָּל הַדִּבּוּרִים מִפֶּה לְפֶה, הַמֻּכְרָחִים לַדִּבּוּרִים בִּכְתָב. וּבְרֹב הַרְגָּשָׁתוֹ אֶת דִּבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ הִפְקִיר אֶת עַצְמוֹ מִנְּעוּרָיו, שֶׁלֹּא רָצָה לַחְשֹׁב כְּלָל בְּעִסְקֵי מְלָאכָה וַעֲבוֹדָה גַּשְׁמִיּוֹת, וְהָלַךְ אֵלָיו רַגְלִי שְׁנֵי פְּעָמִים בְּכָל חֹדֶשׁ כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים שֶׁקִּבֵּל מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וַאֲשֶׁר חִדֵּשׁ בָּהֶם בִּסְמִיכָתוֹ מִידֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כַּמּוּבָא וּמוּבָן מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲשֶׁר הֵן הֵן סִפְרֵי לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, אֲשֶׁר כְּבָר זִכּוּ אֶת הָרַבִּים לְאֵין עֲרֹךְ, כַּנּוֹדָע וּמְפֻרְסָם בְּכָל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ. וּמִכָּל-שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה הָרוֹאֶה אוֹתָם בְּסֵפֶר לַשּׁוֹמֵעַ אוֹתָם מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמּוּבָא גַּם מִזֶּה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וּבְרֹב הַרְגָּשַׁת אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁזָּכָה לְהַרְגִּישׁ בָּהֶם, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ עֲנִיּוּת מֻפְלָג וְעָצוּם כַּמָּה שָׁנִים, וְטָרַח וְיָגַע לְהַעְתִּיק כָּל הַשִּׁשָּׁה כְּרָכִים בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לִדְפֹּס מֵהֶם כִּי מִכְּתִיבַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּרֹב מְהִירוּתוֹ נִדְבְּקוּ הַרְבֵּה מֵהָאוֹתִיּוֹת זֶה לָזֶה עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לִדְפֹּס מֵהֶם, וְלֹא קִבֵּל עַל זֶה פְּרָס וּמָעוֹת מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אֶחָת. וּמַאֲמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְהַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה, כִּי לוּלֵא הוּא לֹא הָיָה לָהֶם אֲפִלּוּ דַּף אֶחָד, סֻבַּב אַחַר-כָּךְ זֶה הַמַּאֲמָר גַּם עַל אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בִּשְׁקִידָתוֹ וִיגִיעוֹתָיו לְהוֹצִיא לָאוֹר סִפְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְשָׁמַעְתִּי מֵאִתּוֹ, שֶׁבְּעֵת גָּמְרוֹ אֶת כְּתִיבַת סִפְרֵי לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, שָׁאַל אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: הַהִרְגַּשְׁתָּ בְּסִפְרִי הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת? וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “הָאסְט דוּ גֶעפִילְט אִין מַיינֶע סְפָרִים הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת”? וְהֵשִׁיב לוֹ: הֵן! וְהָיָה מְבֹאָר מִדְּבָרָיו, שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים בְּרֹב הַרְגָּשָׁתוֹ וְהִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת שֶׁזָּרְחָה עָלָיו, מֵחֲמַת זֶה הֻכְרַח לְהַנִּיחַ אֶת הַקֻּלְמוֹס מִתּוֹךְ יָדוֹ וְלִפְסֹק לְגַמְרֵי מֵהַכְּתִיבָה. וְאַחַר-כָּךְ חָגַר אֶת מָתְנָיו לְהַדְפִּיס עַל-כָּל-פָּנִים אֶת הַכֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן אֹרַח-חַיִּים חֵלֶק א, אֲבָל עַל זֶה נִתְעוֹרֵר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִתֵּן לוֹ קְצָת עַל הוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ לְעִיר יַאס שֶׁבִּמְדִינוֹת וָואלָאכַייא. וְזוּגָתוֹ כְּשֶׁשָּׁמְעָה בְּטָאלְטְשִׁין שֶׁנָּסַע לִמְדִינַת וָואלָאכַייא, נָסְעָה לִבְּרַסְלֶב לְהוֹדִיעַ לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאִם לֹא יַסְפִּיקָהּ עַל-כָּל-פָּנִים בְּלֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ תִּגְוַע חַס וְשָׁלוֹם בְּרָעָב הִיא וְזַרְעָהּ. וְהֻכְרַח מוֹהַרְנַ”תְּ לִכְתֹּב לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטָּאלְטְשִׁין לִתֵּן לָהּ בְּכָל שָׁבוּעַ אֵיזֶה סְכוּם, בְּאֹפֶן שֶׁתִּתְפַּרְנֵס עַל-כָּל-פָּנִים בְּצִמְצוּם. וְאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ בְּכָל מֶשֶׁךְ הַדֶּרֶךְ הִרְבָּה מְאֹד לְצַמְצֵם וּלְמַעֵט בַּהוֹצָאוֹת, וְגַם בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ הָלַךְ רַגְלִי כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי גַּם הוֹצָאוֹת הַדְּפוּס בְּעַצְמָהּ הָיְתָה קָשֶׁה וְכָבֵד עַל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּפִי עֹצֶם עֲנִיּוּתוֹ וְהַסְתָּרָתוֹ מֵאַנְשֵׁי תֵּבֵל. (שָׁם).

וּמִדֵּי עָסְקִי לִכְתֹּב וּלְהוֹדִיעַ לְדוֹרוֹת חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלוֹת אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִנְנִי לְהוֹדִיעַ מַה שֶּׁזָּכָה פַּעַם אַחַת בְּלֵיל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח שֶׁנִּקְרָא שַׁבַּת שִׁירָה, שֶׁנִּתְחַבֵּר אָז עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּנְסִיעָתוֹ לְלִיפִיוֶועץ, וְלֵילֵךְ אִתּוֹ שָׁם עַל שִׂמְחַת בֵּן זָכָר, בְּבֵית אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ הֶכֵּרוּת עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֲבָל נִמְצָא אָז בְּזֹאת הַבַּיִת חַזָּן אֶחָד אֲשֶׁר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּקֵּשׁ מִזֶּה הַחַזָּן לְנַגֵּן לִכְבוֹד שִׂמְחַת שַׁבָּת הַנַּ”ל. וְזֶה הַחַזָּן הָיָה מִצַּד הַמִּתְנַגְּדִים, וּכְדֵי לְהַכְעִיס לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֹא רָצָה בְּשׁוּם אֹפֶן לְנַגֵּן. וְעָנָה וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ לְאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: נַגֵּן אַתָּה זִינְג דִיא וְהִתְחִיל אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְנַגֵּן וּלְשׁוֹרֵר אֶת הַשִּׁירָה בִּנְעִימָה נִפְלָאָה לְכָל אֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ. וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר לוֹ אַחַר-כָּךְ: לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל, הֲלוֹא יֵשׁ בִּיכָלְתְּךָ לְנַגֵּן. וְהַחַזָּן הַנַּ”ל נִתְבַּיֵּשׁ אַחַר-כָּךְ לִפְנֵי כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם. וְהָרַב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְּשֶׁערִין אָמַר פַּעַם אַחַת, שֶׁשָּׁמַע מֵאֲנָשִׁים הַבְּקִיאִים בְּאָבִי בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ, שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא הָיָה לוֹ כְּלָל בִּתְחִלַּת יָמָיו קוֹל נְגִינָה נִפְלָאָה כָּזֶה, וּמֵאָז וָהָלְאָה הִתְחִיל לְנַגֵּן לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּסְעֻדּוֹת שַׁבַּת-קֹדֶשׁ וְכַדּוֹמֶה. וְלִפְנֵי הָעַמּוּד נִתְיָרֵא מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהַעֲמִידוֹ, יַעַן אֲשֶׁר יָדַע שֶׁבְּרֹב תַּבְעֵרַת לְבָבוֹ וְהֶרְגֵּשׁוֹ דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וּבְתוֹסְפוֹת אֵימְתָא דְּצִבּוּרָא, יָכוֹל לְהַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה נִזּוֹק חַס וְשָׁלוֹם בְּהָרֵאָה כְּמוֹ שֶׁנִּזְדַּמֵּן לִפְעָמִים בֵּין הַחַזָּנִים. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר פְּטִירַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִתְעוֹרְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לְהַעֲמִידוֹ לִפְנֵי הָעַמּוּד בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, וְהִתְעוֹרְרוּת הַצִּבּוּר מִתְּפִלָּתוֹ קָשֶׁה וְכָבֵד לְבָאֵר בִּכְתָב. וְהַגְּבִיר רַבִּי אַבָּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְשֶׁערִין הוֹכִיחַ פַּעַם אַחַת לַחֲתָנוֹ אַבְרָהָם יֵבִין, אֲשֶׁר לֹא נָסַע לְאוּמַן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְאָמַר לוֹ שֶׁאִם לֹא הָיִינוּ זוֹכִים בְּאוּמַן רַק לִשְׁמֹעַ תְּפִלַּת רַבִּי נַחְמָן שֶׁבְּמוּסַף רֹאשׁ-הַשָּׁנָה גַּם-כֵּן כְּדַאי לִנְסֹעַ. וְכָל אַנְשֵׁי אוּמַן, אֲפִלּוּ הַמִּתְנַגְּדִים, הָיוּ נִבְהָלִים וּמִשְׁתּוֹמְמִים בְּשָׁמְעָם אֶת נְגִינָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ. (שָׁם).

נִשְׁמַע פַּעַם אֶחָד מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, שֶׁהָיָה מְצַפֶּה עַל שְׁלשָׁה דְּבָרִים: אֶחָד טַלִּית נָאֶה וְחָזָק, אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא עֲדַיִן בִּימֵיהֶם רַק כְּמוֹ טַלִּיתִים הַיִּשְׁמְעֵאלִים שֶׁאֵין בָּהֶם נוֹי כְּלָל. וְהַדָּבָר הַשֵּׁנִי הוּא, שֶׁתִּהְיֶה הַסֵּפֶר-תּוֹרָה כְּתוּבָה בְּסֵדֶר, וְלֹא בְּתִקּוּן הַגָּהָה שֶׁאַחַר-כָּךְ וּכְעֵין תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, שֶׁהֵם פְּסוּלִים לְגַמְרֵי כְּשֶׁנִּכְתָּבִים שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן. וְהַדָּבָר הַשְּׁלִישִׁי הוּא, שֶׁיִּהְיֶה קוֹל הַחַזָּן נָעִים וּמִתְקַבֵּל לְמַטָּה וּלְמַעְלָה. (שָׁם).

בְּנוֹ רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטָּאלְטְשִׁין, אֲשֶׁר אֵלָיו נִכְתְּבוּ רֻבָּם כְּכֻלָּם מֵהַמִּכְתָּבִים שֶׁבְּסֵפֶר “עָלִים לִתְרוּפָה”, וּבְסֵפֶר “מִכְתְּבֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה”. אַף-עַל-פִּי שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוֹתוֹ וְאֶת רַבִּי אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּשֵׁם אַנְשֵׁי שׁוּק יַעַן אֲשֶׁר יָדַע בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתָּם לְהִתְעַלּוֹת בְּכֵפֶל כִּפְלַיִם, אֲבָל בְּתוֹךְ הַשּׁוּק בְּעַצְמוֹ הִרְבּוּ לְקַיֵּם קְבִיעַת עִתִּים לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה, וּבְרֹב הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר בְּמַשָּׂאָם וּמַתָּנָם הִרְבּוּ לְקַדֵּשׁ ה’ בָּרַבִּים. (שָׁם).

וְעַל אוֹדוֹת הַמִּכְתָּבִים הַנַּ”ל מִמוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁנִּשְׁלְחוּ לְרַבִּי יִצְחָק הַנַּ”ל, אָמַר פַּעַם אַחַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבִּרְצוֹנוֹתָיו וְכִסּוּפָיו הוֹצִיאָם מֵאִתּוֹ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן עִקַּר הַהִשְׁתַּדְּלוּת לְקַבְּצָם וּלְחַבְּרָם לְהַעְתִּיקָם הָיְתָה עַל-יְדֵי אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וּמוֹהַרְנַ”תְּ לֹא צִוָּה עַל זֶה בְּפֵרוּשׁ רַק כָּתַב וּבִקֵּשׁ קְצָת פְּעָמִים בְּמִכְתָּבָיו שֶׁיִּהְיוּ גְּנוּזִים. אֲבָל אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עָשָׂה זֹאת מִדַּעַת עַצְמוֹ לְחַבְּרָם בְּחִבּוּר שָׁלֵם כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְעַל אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה יֵשׁ לְחַשְּׁבוֹ כְּחִבּוּרוֹ בְּעַצְמוֹ. וּכְפִי הַנַּ”ל כְּמִסְפַּר כ”ו נִיסָן יֵשׁ לְפָרֵשׁ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה גַּם הַמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן שֶׁבִּשְׁנַת תקפ”ב הַנִּמְצָא שָׁם, נִכְתַּב גַּם-כֵּן מְכֻוָּן מַמָּשׁ בְּזֶה הַיּוֹם כ”ו נִיסָן וְעַיֵּן לְקַמָּן. (שָׁם).

רַבִּי עוֹזֵר מֵאוּמַן הַנִּזְכָּר בְּסִפְרִי “כּוֹכְבֵי אוֹר” עַיֵּן שָׁם הָיָה מֵהַמְקֹרָבִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּבִהְיוֹתוֹ בֵּין הַמִּתְנַגְּדִים וְהַמְחָרְפִים הִרְבָּה לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ גַּם עַל עֶצֶם הִתְקָרְבוּת, וּמִכָּל-שֶׁכֵּן עַל תַּהֲלוּכוֹתָיו רַגְלִי לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְהִרְבָּה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְלִבְלִי לְהַבִּיט עַל הַשּׂוֹחֲקִים וְהַלֵּצִים. וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הֵעִיד עָלָיו לְאַחַר פְּטִירָתוֹ, שֶׁהוּא אֲשֶׁר קִיֵּם בִּשְׁלֵמוּת מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הַכָּתוּב אִם נָבַלְתָּ וְכוּ’: כָּל הַמְנַבֵּל עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי-תוֹרָה וְכוּ’. וּבִתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ רָצָה דּוֹדוֹ מֵחֲסִידֵי… לְהָרְגוֹ, וּבְנִסִּים גְּדוֹלִים נִמְלַט מֵאִתּוֹ. (שָׁם).

רַבִּי מֶנְדִּיל מִלַּאדִיזִין הַנַּ”ל, הָיָה בְּתוֹלַדְתּוֹ וּמִנְּעוּרָיו מִצַּד הַמִּתְנַגְּדִים, וְנִתְקָרֵב לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל-יְדֵי רַבִּי יִצְחָק חַזָּן מִבְּרַסְלֶב, שֶׁנִּתְוַעֵד אִתּוֹ בִּכְפָר בִּמְקוֹם לִמּוּדוֹ עִם נְעָרִים, אֲשֶׁר נִשְׂכַּר לָהֶם לְצָרְכֵי פַּרְנָסָתוֹ. וְרַבִּי יִצְחָק הָיָה דַּרְכּוֹ לוֹמַר דִּבְרֵי צַחוּת וֶוערְטְלִיךְ בְּכָל עֵת, וּבְהִתְוַעֲדוֹ עִם רַבִּי מֶנְדִּיל הַנַּ”ל וְאָמַר אֵיזֶה דִּבְרֵי צַחוּת, וְעָנָה וְאָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק: אַתָּה חָכָם, אֲבָל בִּבְּרַסְלֶב נִמְצָא אִישׁ חָכָם יוֹתֵר מִמְּךָ. וְשָׁאַל אוֹתוֹ: מִי הוּא? וְהֵשִׁיב לוֹ: רַבִּי נָתָן וְנִכְנַס זֶה הַדִּבּוּר בְּאָזְנֵי רַבִּי מֶנְדִּיל, יַעַן אֲשֶׁר רָאָה וְהֵבִין בְּזֶה הָאִישׁ רַבִּי יִצְחָק שֶׁגַּם הוּא אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן. וְהִתְחִיל לִכְסֹף לִנְסֹעַ לִבְּרַסְלֶב לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֲבָל לֹא הָיָה יָכוֹל לִנְסֹעַ בְּאֶמְצַע הַזְּמַן שֶׁנִּשְׂכַּר בּוֹ לִלְמֹד עִם הַנְּעָרִים הַנַּ”ל. וְזֶה הָיָה בְּחֹרֶף, אֲשֶׁר הֻכְרַח לְהַמְתִּין עַד קֹדֶם פֶּסַח שֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ לְטָאלְטְשִׁין. וּבְחֹל-הַמּוֹעֵד פֶּסַח נִתְוַעֵד אִתּוֹ בַּשּׁוּק רַבִּי מֵאִיר יְהוּדָה שֶׁיָּשַׁב אָז בְּטָאלְטְשִׁין בְּעֵת שֶׁרָצָה לִנְסֹעַ לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל יָמִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל פֶּסַח, וְנִתְעוֹרֵר עוֹד הַפַּעַם עַל-יְדֵי רַבִּי מֵאִיר יְהוּדָה הַנַּ”ל, עַד שֶׁשָּׂכַר אִתּוֹ בְּיַחַד אֶת הָעֲגָלָה. וּבָא לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְסִפֵּר לְפָנָיו אֶת כָּל לְבָבוֹ בִּדְבַר מְבוּכוֹתָיו מִסִּפְרֵי הַחֲקִירוֹת, אֲשֶׁר נִטְעָה וְנִתְעָה בָּהֶם קֹדֶם הִתְקָרְבוּתוֹ, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָדַע מַה לַּהֲשִׁיבוֹ עַד שֶׁנֶּהְפַּךְ לְאִישׁ כָּשֵׁר בְּכָל יְמֵי חַיָּיו וְכַאֲשֶׁר נְסַפֵּר לְקַמָּן. כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם).

וּמֵרַבִּי נָתָן ב”ר לֵייבְּלִי רְאוּבֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שָׁמַעְתִּי, שֶׁרָאָה אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ בְּעֵת לְבִישַׁת הַטַּלִּית שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד. וְסִפֵּר לוֹ, שֶׁבְּיוֹם הִתְוַעֲדוּתוֹ עִם רַבִּי יִצְחָק מְכֻוָּן מַמָּשׁ טֶרֶם שֶׁנִּתְוַעֵד אִתּוֹ, נִכְנַס בִּלְבָבוֹ כְּפִי עֹצֶם מְבוּכוֹתָיו כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל שֶׁיִּפְסֹק לְגַמְרֵי מִלִּלְבּשׁ טַלִּית וּתְפִלִּין. אֲבָל מִיָּד בְּשָׁמְעוֹ שִׁבְחֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִפִּי רַבִּי יִצְחָק הַנַּ”ל, חָשַׁב בְּדַעְתּוֹ לְהַמְתִּין עַל-כָּל-פָּנִים עַד שֶׁיְּדַבֵּר תְּחִלָּה עִם מוֹהַרְנַ”תְּ. וְכֵן הָיָה, שֶׁזָּכָה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהוֹצִיא מִלְּבָבוֹ כָּל מְבוּכוֹתָיו עַד שֶׁנֶּהְפַּךְ לְאִישׁ כָּשֵׁר וּמַאֲמִין כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְהָיָה שָׂמֵחַ וְשָׂשׂ עַל זֶה בְּכָל יְמֵי חַיָּיו כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. (שָׁם).

וּפַעַם-אַחַת שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה סִפּוּר בִּנְיַן בֵּית-הַכְּנֶסֶת אֲשֶׁר בְּאוּמַן שֶׁשָּׁמַע אָבִי מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֹא נִמְצָא יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים אֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּעֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְגַם זֶה הַמִּסְפָּר הֵרִים מְאֹד אֶת הַבִּטָּחוֹן בְּלֵב מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁתִּהְיֶה נִקְבָּעָה זֹאת הָאֲסֵפָה לְדוֹרוֹת כַּנָּהוּג עַד הַיּוֹם, כִּי בִּתְחִלָּה לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ כְּלָל שֶׁיִּתְעוֹרֵר גַּם זֶה הַמִּסְפָּר לִנְסֹעַ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ כְּמוֹ בִּימֵי חַיָּיו, וּבְעֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה נִסְכַּם בְּלֵב רַבִּי יוּדִיל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעוֹד מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלֵּל בּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁקֹּדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם “הַאמְבַּאר”, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן. אֲבָל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִתְעַקֵּשׁ וְעָמַד כְּנֶגְדָּם בְּטַעֲנָתוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר פַּעַם אַחַת אֵלָיו וְלַחֲבֵרוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיוּ מְעֹרָבִים עִם הָעוֹלָם וּבַלָּשׁוֹן הַמֻּרְגָּל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אִיךְ וִויל אִיר זָאלְט זַיין אוֹיס גֶעמִישְׁט מִיט דֶער וֶועלְט”. וְרָצָה מֵחֲמַת זֶה שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ כָּל הַצִּבּוּר בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם “שׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר”, שֶׁהוּא נִבְנָה אָז בְּסָמוּךְ עַל-יְדֵי אִישׁ אֶחָד, שֶׁרָצָה וְחָשַׁק שֶׁאנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ יִתְפַּלְּלוּ שָׁם, וְגַם כָּל אַנְשֵׁי הַצִּבּוּר הַתְּמִידִי שֶׁבְּזֶה בֵּית-הַכְּנֶסֶת הִסְכִּימוּ עַל זֶה. [כִּי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהָיְתָה בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִשְׁקַט וְנִשְׁתַּקַּע אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִלֵּב רֻבָּם כְּכֻלָּם שֶׁל אַנְשֵׁי הָעִיר, וְנִתְמַהְמַהּ זֶה הַהַשְׁקֵט עַד תְּחִלַּת שְׁנַת תקצ”ה, שֶׁעָמַד מִי שֶׁעָמַד, כַּאֲשֶׁר נְסַפֵּר לְקַמָּן. וְעַד זֹאת הַשָּׁנָה הָיוּ רְגִילִים אַנְשֵׁי הָעִיר לְבַקֵּשׁ אוֹרְחִים מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לִסְעֹד אֶצְלָם בִּסְעֻדַּת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה]. (שָׁם).

אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁשְּׁאָר תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עָמְדוּ בָּזֶה כְּנֶגֶד מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִסְכַּם הַדָּבָר לְהִתְפַּלֵּל בַּהַאמְבַּר הַנַּ”ל שֶׁהִתְפַּלֵּל בּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְלִפְנוֹת עֶרֶב כְּשֶׁנִּתְאַסְּפוּ לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה, נִתְעוֹרֵר לְאֵין עֲרֹךְ תַּבְעֵרַת לֵב מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּצַעַר וְיִסּוּרִים עַל עָבְרָם עַל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִהְיוֹת מְעֹרָב עִם שְׁאָר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, עַד שֶׁחָזַר וְנִתְלַבֵּשׁ בַּמַּלְבּוּשׁ הָעֶלְיוֹן לֵילֵךְ אֶל הַחוּץ וְלָבוֹא לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל, וְלִבְלִי לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל עִם תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְרַבִּי נַפְתָּלִי, בִּרְאוֹת כֵּן מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִתְעוֹרֵר גַּם-כֵּן לֵילֵךְ אֶל הַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל, וְעַד שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ גַּם שְׁאָר הַתַּלְמִידִים לֵילֵךְ אֶל הַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל. וְאַנְשֵׁי הַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל קִבְּלוּ אוֹתָם בְּרֹב כָּבוֹד, וְהִתְפַּלְּלוּ עִמָּהֶם יַחַד עַד עֲשָׂרָה שָׁנִים. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁמִּשָּׁנָה לְשָׁנָה נִתּוֹסֵף הַצִּבּוּר הַנּוֹסְעִים לְאוּמַן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, רָאוּ אַחַר-כָּךְ בְּסוֹף הָעֲשָׂרָה שָׁנִים שֶׁאֵין שׁוּם אֹפֶן וִיכֹלֶת כְּלָל לִסְבֹּל אֶת הַדֹּחַק בְּזֶה הַבֵּית-הַכְּנֶסֶת, וְחָזְרוּ לְזֶה הַמָּקוֹם הַנַּ”ל הָאַמְבַּאר שֶׁהִתְפַּלֵּל שָׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְאַחַר-כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם נִתְקַלְקֵל וְנֶחֱרַב קְצָת עַל-פִּי אֵיזֶה סִבָּה זֶה הָאַמְבַּאר, עַד שֶׁגַּם שָׁם לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל, וְהִתְחִיל מוֹהַרְנַ”תְּ לִשְׂכֹּר אֵיזֶה חֶדֶר גָּדוֹל, אֲשֶׁר חִפֵּשׂ וּמָצָא בְּכָל שָׁנָה, שֶׁיִּהְיֶה בִּיכֹלֶת שֶׁיִּכָּנְסוּ שָׁם כָּל הַצִּבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. אֲבָל אַחַר-כָּךְ סִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּקְצָת שָׁנִים, שֶׁהָיָה קָשֶׁה וְכָבֵד לְאֵין עֲרֹךְ לִמְצֹא חֶדֶר כָּזֶה לְשָׂכְרוֹ, וְרָאָה מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁאִם לֹא יִשְׁתַּדֵּל לִבְנוֹת עֲבוּר זֶה בֵּית-הַכְּנֶסֶת מְיֻחָד לְהִתְפַּלֵּל שָׁם בַּאֲסֵפַת הַקִּבּוּץ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה לֹא תִּתְקַיֵּם כְּלָל אֲסֵפַת הַקִּבּוּץ, כִּי בְּלִי סָפֵק יִהְיֶה נִמְצָא לִפְעָמִים שָׁנָה אַחַת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִשְׂכֹּר חֶדֶר כָּזֶה, וְתִתְבַּטֵּל הָאֲסֵפָה לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת זֶה. וְנִתְעוֹרֵר בְּאֶמְצַע הַשָּׁנָה לְסַבֵּב בְּכָל הָעֲיָרוֹת שֶׁנּוֹסְעִים מֵהֶם לְאוּמַן לִימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וּלְהַצִּיעַ לִפְנֵי אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִתְנַדֵּב מָעוֹת לְצָרְכֵי זֶה הַבִּנְיָן. וְנָסַע תְּחִלָּה לְלַאדִיזִין, שֶׁנִּמְצָא שָׁם בְּעֵת הַזֹּאת קְצָת מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, וְהִצִּיעַ לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת כְּפִי רוֹמְמוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּכְפִי גְּדֻלַּת וְנוֹרְאוֹת הָאֲסֵפָה עַל שְׁמוֹ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים. וְרַבִּי מְנַחֵם מֶנְדִּיל הַנַּ”ל בְּאוֹת נב הָיָה בָּעֵת הַזֹּאת מִתּוֹשָׁבֵי לַאדִיזִין מִתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו, אֲבָל עֲנִיּוּתוֹ וְדָחְקוֹ הָיָה גָּדוֹל וְעָצוּם בָּעֵת הַזֹּאת, אֲבָל מְכֻוָּן מַמָּשׁ בְּיוֹם בּוֹא מוֹהַרְנַ”תְּ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל נִמְצָא תַּחַת יָדוֹ שְׁנֵי רוּבָּל, אֲשֶׁר זֹאת הָיְתָה כָּל רְכוּשׁוֹ וְלֹא יוֹתֵר, וּבְרֹב לַהֲבַת לְבָבוֹ בְּשָׁמְעוֹ דִּבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ רָץ לְבֵיתוֹ וְחָטַף אֶת אֵלֶּה הַשְּׁנֵי רוּבַּל-כֶּסֶף וֶהֱבִיאָם לְמוֹהַרְנַ”תְּ לְצֹרֶךְ הַבִּנְיָן. וְלֹא רָצָה תְּחִלָּה מוֹהַרְנַ”תְּ לְקַבֵּל אוֹתָם כְּלָל מִיָּדוֹ, מֵחֲמַת הָרַחֲמָנוּת אֲשֶׁר עָלָיו מֵעֹצֶם עֲנִיּוּתוֹ. וְהִתְחִיל רַבִּי מֶנְדִּיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִמוֹהַרְנַ”תְּ לְרַחֵם עָלָיו בְּתַכְלִית הַהֶפֶךְ, וּלְזַכּוֹת אוֹתוֹ בִּזְכוּת נוֹרָא וְעָצוּם כָּזֶה, עַד שֶׁעָלָה עַל דַּעַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין בִּיכֹלֶת לֵידַע בְּאֵיזֶה אֹפֶן גָּדוֹל בְּיוֹתֵר הָרַחֲמָנוּת, עַד שֶׁקִּבְּלָם מֵאִתּוֹ. כִּי כְּפִי שֶׁמָּסַר אֶת נַפְשׁוֹ כָּל-כָּךְ עַל הַנְּדָבָה הַזֹּאת, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק הָרִאשׁוֹן בַּבִּנְיָן הַזֶּה, יָדַע וְהֶאֱמִין שֶׁזֶּה יִהְיֶה אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יְסוֹד גָּדוֹל וְחָזָק לְזֶה הַבִּנְיָן, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה בִּיכָלְתּוֹ לְגָמְרוֹ. (שָׁם).

רַבִּי יְהוּדָה אֱלִיעֶזֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁנָּסַע עִם מוֹהַרְנַ”תְּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. נִתְקָרֵב תְּחִלָּה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּסוֹף יָמָיו, וְהִתְחִיל לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וּבְאוֹתוֹ הָעֵת לֹא הָיָה נוֹהֵג עוֹד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִשְׁמֹעַ וִדּוּי-דְּבָרִים מֵהַטְּעָמִים הַכְּמוּסִים אִתּוֹ, אֲבָל רַבִּי יְהוּדָה אֱלִיעֶזֶר הַנַּ”ל לֹא יָדַע מִזֶּה, וְהִתְחִיל לְהִתְוַדּוֹת. וְהִפְסִיק אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהוֹדִיעוֹ שֶׁאֵין נוֹהֵג כָּעֵת בְּזֹאת הַהַנְהָגָה, רַק שֶׁכְּבָר הִתְחִיל קְצָת לְהִתְוַדּוֹת אָמַר לוֹ קְצָת תִּקּוּנִים, וְעַל הַשְּׁאָר צִוָּה עָלָיו לְדַבֵּר עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבְדֶרֶךְ כְּלָל, וְלֹא לְפָרֵט לְפָנָיו אֶת הַחֲטָאִים. וְהַשָּׁעָה הַזֹּאת שֶׁנִּתְוַעֵד עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיְתָה קֹדֶם סְעֻדָּתוֹ, וְצִוָּה עָלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיִּסְעַד אִתּוֹ יַחְדָּו. וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: בְּכָל הַבָּטָה וְהַבָּטָה שֶׁאבִּיט עָלֶיךָ אֵיטִיב עִמְּךָ וֶועל אִיךְ דִיר אַ טוֹבָה טָאן. וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה קְצָת דִּבּוּרִים, וּמֵאַהֲבַת הַקִּצּוּר קִצַּרְתִּי. (שָׁם).

רַבִּי יִצְחָק אַיְזִיק יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָבִיו שֶׁל רַבִּי פִּינְחָס יְהוֹשֻׁעַ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְשֶׁערִין, מֵהַמְקֹרָבִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר לְמוֹהַרְנַ”תְּ. מְאֹד מְאֹד הָיָה מֻפְלָג בְּמַעֲלָה. וּפַעַם אַחַת בְּיוֹם הַפּוּרִים בְּעֵת הַשְּׁתִיָּה, הִתְפָּאֵר לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁאֵין מִתְיָרֵא עוֹד מִפְּנֵי הַיֵּצֶר הָרָע. וְאַחַר הַפּוּרִים לְמָחֳרָתוֹ נִכְנַס עוֹד הַפַּעַם לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְשָׁאַל אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ אִם הוּא זוֹכֵר מַה שֶּׁהִתְפָּאֵר אֶתְמוֹל בְּעֵת הַשְּׁתִיָּה, וְהֵשִׁיב לוֹ: גַּם הַיּוֹם אֲנִי אוֹמֵר כֵּן. וְשָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי פִּינְחָס יְהוֹשֻׁעַ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר לוֹ פַּעַם אַחַת מוֹהַרְנַ”תְּ: “אָבִיךָ הָיָה צַדִּיק”. – “דַיין טַאטֶע אִיז גִיוֶוען אַ צַדִּיק”. (שָׁם).

קֹדֶם הִתְקָרְבוּתוֹ בִּבְּרַסְלֶב פַּעַם בְּלֵיל יוֹם-כִּפּוּר הָלַךְ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה דֶּרֶךְ בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, וְרָאָה בְּעַד הַחַלּוֹן אֶת הָרַב יִצְחָק אַיְזִיק יוֹסֵף סוֹפֵר הַנַּ”ל עוֹמֵד וְגוֹמֵר תְּהִלִּים בְּקוֹל רָם וּבְהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה. וְנִתְוַדַּע עוֹד, שֶׁזֶּה גּוֹמֵר עַתָּה פַּעַם שֵׁנִי תְּהִלִּים כְּמִנְיַן “כֹּפֶר”, וּבְעֵת גְּמַר הַפַּעַם הַשֵּׁנִי עֲדַיִן בְּהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְלַהֲבוּת עָצוּם כְּמוֹ בְּהַתְחָלַת פַּעַם הָרִאשׁוֹן. וּבְכֵן רָאָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁנֶּפֶשׁ יְקָרָה זוֹ רָאוּי לְאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לְקָרְבוֹ, וּבְכֵן הִתְחִיל לַעֲסֹק עִמּוֹ לְקָרְבוֹ, אֲבָל לֹא הָיָה כָּל-כָּךְ בְּאִתְגַּלְיָא, עַד פּוּרִים שָׁנָה זוֹ, שֶׁהָיָה מְעַט מְבֻשָּׂם, בָּא בְּעַצְמוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְעָמַד עַל פִּתְחוֹ וְצָעַק: הָרַבִּי, הָרַבִּי, הַגַּדְלוּת שֶׁלּוֹ, “דֶער רֶבִּי, דֶער רֶבִּי, זַיין גְרוֹיסְקַייט” קֹדֶם פּוּרִים הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּטוּלְטְשִׁין, וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיָה עָנִי כְּדֶרֶךְ הַסּוֹפְרִים הָלַךְ רַגְלִי. וּבַחֲזִירָתוֹ לִבְּרַסְלֶב נִזְדַּמֵּן לוֹ נִסָּיוֹן גָּדוֹל, וְעָמַד בַּנִּסָּיוֹן. (שָׁם).

וּמַה מְּאֹד שִׁבַּח מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת כְּתִיבַת תְּפִלִּין שֶׁלּוֹ, וְחָפֵץ הָיָה שֶׁכָּל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ יִתְפַּלְּלוּ בִּתְפִלִּין כְּתַב יָדוֹ. וְכֵן פַּעַם, אַחַר פְּטִירַת הַסּוֹפֵר הַנַּ”ל, שֶׁהָיָה אֵצֶל אֶחָד תְּפִלָּיו, וּנְתָנָם לְסוֹפֵר לְבָדְקָן. כְּשֶׁפָּתַח הַסּוֹפֵר אֶת הַתְּפִלִּין וְרָאָה אֶת הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת אֵיךְ שֶׁמֻּנָּחִים בַּבָּתִּים, מְכֻוָּן כַּהֲלָכָה בְּכָל הַפְּרָטִים וְדִקְדּוּקִים וְהַכְּתִיבָה, אָמַר: עֵדוּת הִיא עַל צִדְקַת הַסּוֹפֵר, וּתְפִלִּין כָּאֵלּוּ אֵין צְרִיכִים בְּדִיקָה. (שָׁם).

רַבִּי שׁוֹאֵל מִטֶּפְּלִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא בְּתַבְעֵרַת לְבָבוֹ וְרִיצָתוֹ לְקַיֵּם בַּעֲצַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל-פִּי הַמִּשְׁנָה: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְכוּ’ וְכוּ’. וְכָל תְּפִלָּתוֹ וְתוֹרָתוֹ הָיְתָה בְּהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה, וְעַל-יָדוֹ נִתְעוֹרֵר וְנִתְקָרֵב גַּם רַבִּי מֵאִיר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטֶּפְּלִיק. וְשָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי מֵאִיר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבִּי שׁוֹאֵל הַנַּ”ל, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו בְּנֵי הַנְּעוּרִים בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאֲלוּ מֵאִתּוֹ בַּגְּמָרָא אוֹ בַּתּוֹסָפוֹת וְכוּ’ אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁהָיָה קָשֶׁה לְהוֹלְמָם, וְהֵשִׁיב לָהֶם שֶׁיַּגִּיד לָהֶם לְאַחַר שָׁעָה. וּבְתוֹךְ כָּךְ נִכְנַס לַחֵלֶק הַשֵּׁנִי מֵהַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁהַנָּשִׁים מִתְפַּלְּלִים שָׁם בַּבֹּקֶר, וְהִשְׁתַּטַּח, וּבִקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: גַּל עֵינַי וְכוּ’, עַד שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ הַפֵּרוּשׁ. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁמֵּרֹב הֶכְרֵחַ הַנְּפִילוֹת הַמַּגִּיעִים מִלְמַעְלָה, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר אָמַר לוֹ פַּעַם אַחַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: שׁוֹאֵל, עֲדַיִן אֵין לִי הֲנָאָה מִמְּךָ. וְשֶׁאף-עַל-פִּי-כֵן אִם הָיִיתִי רוֹאֶה שֶׁאתָּה נוֹפֵל, וְנִתְחַזַּקְתָּ וְנִשְׁאַרְתָּ עַל עָמְדְךָ, אָז הָיִיתִי נֶהֱנֶה. “שׁוֹאֵל, אִיךְ הָאבּ נָאךְ פוּן דִיר קַיין הֲנָאָה נִיט, אִיךְ זָאל זֵייעֶן וִוי דוּא פַאלְסְט אַרָאפְּ, אוּן דֶער נָאךְ זָאל אִיךְ זֶעהִין וִוי דִי דֶער הַאלְסְט זִיךְ, וָואלְט אִיךְ פוּן דִיר הֲנָאָה גֶעהַאט”. גַּם שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר הַנַּ”ל, שֶׁהֵבִין מִדִּבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה לֹא הֶאֱרִיךְ יָמִים, וְנִתְקַיֵּם בּוֹ הַכָּתוּב בַּחֲנוֹךְ: וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹקִים, מֵחֲמַת שֶׁיָּדַע בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּפֹּל וְלֹא יִתְחַזֵּק בְּאֹפֶן שֶׁיָּשׁוּב וְיִתְעַלֶּה. (שָׁם).

וְרַבִּי מֵאִיר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ עָלָה וְנִתְעַלָּה אַחַר-כָּךְ עַל-יְדֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּהַדְרָגָה. (שָׁם).

א-תע

מַעֲשֵׂה “הַזְּבוּב וְעַכָּבִישׁ” סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּשֶׁבָּא מִנְּסִיעָתוֹ לְנָאוְורִיטְשׁ, הַנִּזְכָּר בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן, וּבִנְסִיעָתוֹ לָקַח עִמּוֹ אִישׁ עָשִׁיר וְנִכְבָּד וִירֵא אֱלֹקִים, רַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶּפְּלִיק, שֶׁהָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ בַּחֲנוּת “מָאנָאפַאקְטוּר”, אֲשֶׁר גַּם זוּגָתוֹ בְּעַצְמָהּ הָיְתָה בִּיכֹלֶת לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַחֲנוּת. וְעִם רַבִּי שְׁמוּאֵל לָקַח בִּתְחִלָּה אֶת רַבִּי נַפְתָּלִי מִנֶּעמִירוֹב לִנְסֹעַ אִתּוֹ עַד לִיפִּיוֶועץ, וּבְלִיפִּיוֶועץ הֻכְרַח לְהַחֲזִיר אֶת רַבִּי נַפְתָּלִי לְבֵיתוֹ, כִּי הָיָה אִישׁ חָלוּשׁ וְלֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לִהְיוֹת נָע וָנָד בְּדֶרֶךְ רָחוֹק כָּזֶה, וּמְכֻוָּן בִּימֵי הַקֹּר וְהַחֹרֶף אֲשֶׁר מֵחֲצִי טֵבֵת וָהָלְאָה. וְלָקַח בְּלִיפִּיוֶועץ בִּמְקוֹם רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת רַבִּי אַיְזִיק יוֹסֵף מִלִּיפִיוֶועץ. וְהוּא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל הַנַּ”ל הֵן הֵן הַשְּׁנֵי אֲנָשִׁים הַנִּרְמָזִים בַּמַּעֲשֶׂה הַנַּ”ל, וְשִׁנָּה אֶת לְבוּשָׁיו בִּתְחִלַּת הַנְּסִיעָה לִהְיוֹת נִדְמֶה כְּסוֹחֵר, וְהִזְהִיר מְאֹד אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ”ל שֶׁלֹּא יוֹדִיעוּ בְּשׁוּם מָקוֹם מִי הוּא. וְקֹדֶם הַנְּסִיעָה לָקַח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שְׁלשִׁים רֶענְדְלִיךְ וְנָתַן לְרַבִּי שְׁמוּאֵל הַנַּ”ל, וְקָנָה בְּעַד זֶה עֲגָלָה עִם סוּסִים, וְגַם שָׂכַר אִישׁ אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה מְיֻחָד לְהוֹלִיךְ אֶת הַסּוּסִים. וְאֵלֶּה הָאֲנָשִׁים לֹא יָדְעוּ כְּלָל לְהֵיכָן הֵם נוֹסְעִים, רַק בְּכָל פָּרָשַׁת דְּרָכִים שָׁאֲלוּ אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ לִנְסֹעַ, וְהֶרְאָה לָהֶם. וְהָיָה לְרַבִּי שְׁמוּאֵל וּלְרַבִּי אַיְזִיק יוֹסֵף הַנַּ”ל כַּמָּה סִפּוּרִים מִזֹּאת הַנְּסִיעָה, וְאֵלֶּה שְׁנֵי הַסִּפּוּרִים שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע אוֹתָהּ מִפִּי רַבִּי שְׁמוּאֵל הַנַּ”ל, הַיְנוּ מַה שֶּׁעָמְדוּ פַּעַם אַחַת עִם הָעֲגָלָה אֵצֶל אַכְסַנְיָא, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרַבִּי שְׁמוּאֵל נִכְנְסוּ לָאַכְסַנְיָא, וּמָצְאוּ שָׁם אֶת בַּעַל-הַבַּיִת שֶׁנָּשָׂא בְּחֵקוֹ תִּינוֹק בְּעֶרֶךְ שְׁתֵּי שָׁנִים, וּמִיָּד בִּכְנִיסַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רָאָה רַבִּי שְׁמוּאֵל שֶׁזֶּה הַתִּינוֹק מַרְאֶה לְאָבִיו עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאוֹמֵר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: הִנֵּה יְהוּדִי טוֹב, “הָאט גוּטֶער יוּד”. וְאָבִיו הַבַּעַל-הַבַּיִת הַנַּ”ל בְּרֹב טִרְדָּתוֹ בִּמְכִירַת הַיַּיִן-שָׂרָף לְהָעֲרֵלִים שֶׁנִּמְצָאִים שָׁם לֹא הִבִּיט וְלֹא הִטָּה כְּלָל אֶת אָזְנוֹ לְדִבְרֵי הַתִּינוֹק. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל נִבְהַל מְאֹד בְּשָׁמְעוֹ זֹאת מִפִּי הַתִּינוֹק, כִּי בְּכָל הָאֲלָפִים אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִתְוַעֲדוּ עִמָּהֶם בְּדַרְכָּם הָרָחוֹק לֹא נִמְצָא שׁוּם אִישׁ שֶׁיֵּדַע וְיַכִּיר בִּפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כִּי רַב וְגָדוֹל הוּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָא בִּלְשׁוֹנֵנוּ “גוּטֶער יוּד”, מֵרֹב הִתְדַּמּוּתוֹ כְּאִישׁ סוֹחֵר כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְאוּלָם מֵחֲמַת שֶׁגַּם רַבִּי שְׁמוּאֵל עָמַד בְּסָמוּךְ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, חָשַׁשׁ רַבִּי שְׁמוּאֵל פֶּן עָלָיו בְּעַצְמוֹ הֶרְאָה הַתִּינוֹק בְּיָדוֹ לְאָבִיו כִּי הָיָה בַּעַל צוּרָה כְּמוֹ אַדְמוּ”ר גָּדוֹל, וְהוֹצִיא רַבִּי שְׁמוּאֵל מַטְבֵּעַ מִכִּיסוֹ, וְהָלַךְ לַתִּינוֹק וְנָתַן לוֹ, וְאָמַר לוֹ: נָכוֹן שֶׁאֲנִי יְהוּדִי טוֹב? “אַ יָא אִיךְ בִּין אַ גוּטֶער יוּד”? וְהֵשִׁיב הַתִּינוֹק: לֹא וְהֶרְאָה לוֹ עוֹד הַפַּעַם בְּיָדוֹ עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, וְאָמַר לוֹ: זֶה הוּא גוּטֶער יוּד. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָצָא מִיָּד אֶל הַחוּץ, וְיָשַׁב עַל הָעֲגָלָה. וּבִנְסִיעָתָם הִתְחִיל רַבִּי שְׁמוּאֵל לִתְמֹהַּ עַל דִּבְרֵי הַתִּינוֹק, וְעָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: מִי אֵפוֹא יִהְיֶה בְּאֵלֶּה הַיָּמִים מֵבִין… “וֶוער דֶען זָאל זַיין בְּאֵלֶּה הַיָּמִים אַ מֵבִין”?: (שָׁם).

א-תעא

וְהִנֵּה בִּנְסִיעָתָם, אֲשֶׁר בְּכָל פָּרָשַׁת דְּרָכִים הֶרְאָה לָהֶם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהֵיכָן לִנְסֹעַ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, נִזְדַּמֵּן קְצָת פְּעָמִים שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכְּבָר נָסְעוּ בּוֹ פַּעַם אַחַת, וְכַמָּה יָמִים אַחַר מַעֲשֵׂה הַתִּינוֹק הַנַּ”ל נִזְדַּמֵּן גַּם-כֵּן שֶׁנָּסְעוּ עוֹד הַפַּעַם בְּדֶרֶךְ הָאַכְסַנְיָא הַנַּ”ל, שֶׁהָיָה שָׁם זֶה הַתִּינוֹק, וְכַאֲשֶׁר רָאָה רַבִּי שְׁמוּאֵל שֶׁזֹּאת הִיא הָאַכְסַנְיָא בִּקֵּשׁ מֵהַמּוֹלִיךְ אֶת הָעֲגָלָה שֶׁיַּעֲמֹד שָׁם, וְנִכְנַס לָאַכְסַנְיָא כְּדֵי לִרְאוֹת עוֹד הַפַּעַם אֶת הַתִּינוֹק הַנַּ”ל, וּמָצָא לְבַעַל-הַבַּיִת יוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ בַּאֲבֵלוּת אַחַר הַתִּינוֹק הַנַּ”ל. (שָׁם).

ו – לו

בְּהֶמְשֵׁךְ לַמּוּבָא בְּחֵלֶק א’ סִימָן תעא, אָמַר רַבֵּנוּ אַחַר כָּךְ: “יֶלֶד זֶה הָיָה נִשְׁמָתוֹ מִנִּשְׁמוֹת הַיַּנּוּקוֹת, וְהַיַּנּוּקָא כְּשֶׁמְּגַלֶּה הַסּוֹדוֹת בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם”.]

א-תעב

סִפּוּר הַשֵּׁנִי – שֶׁלָּנוּ פַּעַם אַחַת בְּבֵית הַמָּלוֹן שֶׁנִּמְצָא שָׁם הַרְבֵּה אוֹרְחִים מֵהָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת אֲשֶׁר הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה, וְכָל נְסִיעָתָם הָיְתָה בִּמְדִינַת פָּאלִיסֶע, אֲשֶׁר עִקַּר הַמִּסְחָרִים הוּא בְּכָל הַיּוֹצֵא מֵהַיְעָרוֹת וְהֶחֳרָשִׁים הַגְּדוֹלִים הַנִּמְצָאִים שָׁם: עֵצִים, קְרָשִׁים, גַּלְגַּלִּים, זֶפֶת וְכַדּוֹמֶה. וּבִזְמַן הַחֹרֶף הַנַּ”ל, שֶׁהַלֵּילוֹת אֲרֻכּוֹת, יָשְׁבוּ סוֹחֲרִים רַבִּים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל שֶׁעָמַד שָׁם בְּאֶמְצַע הַבַּיִת, וְדִבְּרוּ זֶה עִם זֶה בְּמִסְחֲרֵיהֶם, כְּדֶרֶךְ הַסּוֹחֲרִים. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָשַׁב בֵּינֵיהֶם, וְהִרְכִּיב אֶת דְּבָרָיו גַּם-כֵּן בְּאֶמְצָעוּת דִּבְרֵיהֶם, וּבִפְרָטֵי מִסְפְּרֵי הַסְּכוּמִים שֶׁבְּקִנְיְנֵיהֶם, וּשְׁמוֹת הָאֲדוֹנִים שֶׁסָּחֲרוּ עִמָּהֶם, כְּמִי שֶׁכְּבָר נִמְצָא בֵּינֵיהֶם מִזְּמַן רַב. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל הַנַּ”ל עָמַד מֵאַחֲרָיו וּמִשְׁתּוֹמֵם, וְנִתְפַּלֵּא מְאֹד בְּשָׁמְעוֹ וּבְהַבִּיטוֹ עַל כָּל זֶה. וְגַם הִרְבָּה לְהִתְפַּלֵּא עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁאֲלוּ וְדָרְשׁוּ מֵאִתּוֹ הַסּוֹחֲרִים מִי הוּא וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא, הַבָּקִי כָּל-כָּךְ בִּפְרָטֵי מִסְחֲרֵיהֶם כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְאַחַר-כָּךְ בְּעֶרֶךְ שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם נִתְפָּרְדוּ הַסּוֹחֲרִים כָּל אֶחָד לִמְקוֹמוֹ שֶׁרָצָה לִישֹׁן שָׁם, וְלֹא נִשְׁאַר אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן רַק רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְעוֹד אִישׁ אֶחָד מֵהַסּוֹחֲרִים שֶׁעֲדַיִן נִתְעַכֵּב בִּישִׁיבָתוֹ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן. וְזֶה הַסּוֹחֵר הִתְחִיל לְהַבִּיט בִּפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אַתֶּם נוֹדָעִים לִי מְאֹד” “אִיר זֶענְט מִיר זֵייעֶר קֶענְטְלִיךְ”! וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: אַתֶּם סוֹבְרִים שֶׁאֲנִי פְּלוֹנִי זֶה, וְהִזְכִּיר לוֹ שֵׁם הַפְּלוֹנִי, וְכִוֵּן לְדַעַת הַסּוֹחֵר, שֶׁבֶּאֱמֶת הָיְתָה עָלָיו כַּוָּנָתוֹ. וְכַאֲשֶׁר רָאָה הַסּוֹחֵר שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹדַע לוֹ, עָנָה וְאָמַר שֵׁנִית לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אֲנִי יוֹדֵעַ” “אִיךְ וֵוייס שׁוֹין”. וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עוֹד הַפַּעַם: אַתֶּם סוֹבְרִים שֶׁאֲנִי פְּלוֹנִי, וְהִזְכִּיר אוֹתוֹ עוֹד הַפַּעַם בִּשְׁמוֹ, וְכִוֵּן גַּם-כֵּן עוֹד הַפַּעַם לְשֵׁם זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו נִדְמָה לַסּוֹחֵר עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁזֶּה הוּא. וּבְתוֹךְ כָּךְ פָּנָה זֶה הַסּוֹחֵר גַּם-כֵּן לִמְקוֹמוֹ. וְהַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה, לֹא עָלָה כְּלָל עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר לִתְמֹהַּ וּלְהִתְפַּלֵּא עַד שֶׁיַּעֲמֹד עַל זֶה, וְיִרְצֶה דַּוְקָא לַחְקֹר וְלֵידַע מִי הוּא זֶה הָאִישׁ הַמְכַוֵּן כָּל-כָּךְ לְדַעְתּוֹ, הַבָּקִי כָּל-כָּךְ בְּמִסְחֲרֵי שְׁאָר הַסּוֹחֲרִים כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְקֹדֶם אוֹר הַיּוֹם הִשְׁכִּים רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְנָסַע לְדַרְכּוֹ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (שָׁם).

א-שנא

א-תעג

וְיַעַן אֲשֶׁר יָצָאתִי לְהוֹדִיעַ קְצָת מַעֲשִׂיּוֹת מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִנְנִי אַגַּב אֹרְחָא לְסַפֵּר גַּם מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יְחִיאֵל מֶנְדִּיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע מֵהָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְשֶׁערִין, שֶׁנָּסַע עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְווֹלְטְשִׁיסְק [בְּעֵת הַנִּשּׂוּאִין שֶׁל בִּתּוֹ מִרְיָם, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה]. בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ פַּעַם אַחַת בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה צִוָּה עָלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיֵּשֵׁב אִתּוֹ עַל הָעֲגָלָה, וְשֶׁיְּצַוֶּה לְהֶעָרֵל הַבַּעַל-עֲגָלָה שֶׁיִּקְשֹׁר אֶת הַחֲבָלִים מֵהַסּוּסִים לָעֲגָלָה בְּעַצְמָהּ [וְלֹא שֶׁיֹּאחַז אוֹתָם בְּתוֹךְ יָדוֹ], וּלְהַנִּיחַ אֶת הַסּוּסִים שֶׁיֵּלְכוּ מֵעַצְמָם. וּמִיָּד נִתְכַּפֵּל עֲלֵיהֶם אֲפֵלוּת וְחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה בְּכֶפֶל כָּפוּל וּמְכֻפָּל כָּזֶה עַד שֶׁבִּישִׁיבָתוֹ סָמוּךְ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל הָעֲגָלָה וְלֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לִרְאוֹת אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְנִתְעַכֵּב הַדָּבָר עַד עֶרֶךְ שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם. וְהָעֲגָלָה עִם הַסּוּסִים הִגִּיעוּ וּבָאוּ לְעִיר, אֲשֶׁר בִּתְחִלָּה לֹא יָדַע הָרַב הַנַּ”ל שֵׁם הָעִיר. וְהַסּוּסִים עָמְדוּ מֵעַצְמָן אֵצֶל בֵּית-אַכְסַנְיָא שֶׁלֹּא הָיָה גַּג עַל הַבַּיִת, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָרַד עִמּוֹ מֵהָעֲגָלָה וְנִכְנְסוּ אֶל הַבַּיִת. וְנִמְצָא שָׁם בַּבַּיִת אִישׁ מְשָׁרֵת, אֲשֶׁר הֵכִין מִיָּד לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה חֶדֶר מְיֻחָד וְשָׁכַב שָׁם לִישֹׁן, וְהָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק הַנַּ”ל יָשַׁב שָׁם בַּבַּיִת הַגָּדוֹל עִם הַמְשָׁרֵת בְּיַחַד. וְקֹדֶם שֶׁשָּׁכַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּחֶדֶר הַנַּ”ל צִוָּה לְהָכִין עֲבוּרוֹ תַּבְשִׁיל לִסְעֻדַּת הַלַּיְלָה, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שָׁכַב שָׁם בַּחֶדֶר הַנַּ”ל עַד שֶׁנִּגְמַר הַבִּשּׁוּל מֵהַתַּבְשִׁיל הַנַּ”ל. אַחַר שֶׁאמְרָה הַמְשָׁרֶתֶת לַמְשָׁרֵת שֶׁנִּגְמַר הַבִּשּׁוּל מֵהַתַּבְשִׁיל, אָמַר הַמְשָׁרֵת לְהָרַב הַנַּ”ל לְהָקִיץ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵהַשֵּׁנָה, [כִּי הַמְשָׁרֵת לֹא יָדַע כְּלָל מִי הוּא, וְהָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק הֵבִין מֵעַצְמוֹ שֶׁכֵּן רְצוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁלֹּא יְגַלֶּה מִי הוּא]. וְלֹא רָצָה הָרַב לְהָקִיץ בְּעַצְמוֹ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְעָנָה לַמְשָׁרֵת: אִם אַתָּה רוֹצֶה, לֵךְ וַהֲקִיצוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: יְהוּדִי, יְהוּדִי, קוּם לֶאֱכוֹל אֲרוּחַת-עֶרֶב, “יוּד, יוּד, שְׁטֵייט אוֹיף עֶסֶען וֶועטְשֶׁערֶע” וְנִתְעוֹרֵר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אַךְ לֹא רָצָה לֶאֱכֹל, אֲבָל צִוָּה שֶׁגַּם בְּלֹא זֶה יְשַׁלֵּם בְּעַד הַתַּבְשִׁיל כַּנָּהוּג. וְחָזַר וְעָלָה עִמּוֹ מִיָּד עוֹד הַפַּעַם עַל הָעֲגָלָה, וְצִוָּה עוֹד הַפַּעַם שֶׁהֶעָרֵל יִקְשֹׁר אֶת הַחֲבָלִים מֵעַל הַסּוּסִים לָעֲגָלָה, שֶׁיֵּלְכוּ וְיָרוּצוּ הַסּוּסִים מֵעַצְמָם כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, עַד שֶׁחָזְרוּ וּבָאוּ לְתוֹךְ הָעִיר וְהַבֵּית-מָלוֹן שֶׁנָּסְעוּ מִשָּׁם בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וּבְעֵת יְשִׁיבַת הָרַב עִם הַמְשָׁרֵת כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, שָׁאַל מֵהַמְשָׁרֵת שֵׁם הָעִיר הַנַּ”ל, וְהֵשִׁיב לוֹ. וְיָדַע וְהֵבִין הָרַב שֶׁזֹּאת הָעִיר הוּא בְּעֶרֶךְ כַּמָּה מֵאוֹת פַּרְסָאוֹת מִמְּקוֹם הָעִיר וְהַבֵּית-מָלוֹן הַנַּ”ל, שֶׁנָּסְעוּ מִשָּׁם וְחָזְרוּ לְשָׁם. וּבְאֶמְצַע חֲזָרָתָם כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהוּא מַחֲזִיק טוֹבָה לַמְשָׁרֵת שֶׁהֵקִיץ אוֹתוֹ. (שָׁם).

א-תעד

וְעוֹד מַעֲשֶׂה אַחַת שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יְחִיאֵל מֶנְדִּיל הַנַּ”ל, שֶׁשָּׁמַע מֵהָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק הַנַּ”ל מִטְשֶׁערִין, שֶׁפַּעַם אַחַת נָסַע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִבְּרַסְלֶב, וְלָן בְּבֵיתוֹ הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה מְקוֹם הָאוֹרְחִים. וּמֵחֲדַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֹא נִמְצָא שׁוּם פֶּתַח אֶל הַחוּץ רַק לְזֹאת הַבַּיִת, וּמֵהַבַּיִת נִמְצָא פֶּתַח אֶל הַחוּץ מִצַּד מַעֲרָב. וּפִתְאֹם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה שָׁמַע הָרַב הַנַּ”ל קוֹל רַעַשׁ מֵחֲדַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כְּמוֹ מִכַּמָּה אֲלָפִים אֲנָשִׁים, וְהָרַב יָדַע בָּרוּר שֶׁלֹּא נִמְצָא שָׁם בַּחֶדֶר שׁוּם אָדָם חוּץ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, יַעַן אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא כְּלָל מִזֶּה הַחֶדֶר הַקָּטָן שׁוּם פֶּתַח אֶל הַחוּץ רַק דֶּרֶךְ זֹאת הַבַּיִת שֶׁשָּׁכַב שָׁם הָרַב כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְהַבַּיִת הָיְתָה סְגוּרָה מִבִּפְנִים בַּלַּיְלָה כַּנָּהוּג. וְגַם חֲדַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה קָטָן מֵהָכִיל כְּלָל הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, וּמִכָּל-שֶׁכֵּן וְכָל-שֶׁכֵּן אֲלָפִים אֲנָשִׁים כְּפִי הָרַעַשׁ הַנַּ”ל שֶׁיָּצָא מִשָּׁם. וְנָפַל עַל הָרַב פַּחַד וְרַעַד גָּדוֹל וְעָצוּם מִקּוֹל הָרַעַשׁ הַזֶּה, עַד שֶׁמֵּרֹב הָרַעַד וְהַחֲרָדָה שֶׁחָרְדוּ בּוֹ כָּל אֵיבָרָיו נָפַל מֵהַמִּשְׁכָּב עַל הָאָרֶץ, וְגַם נִתְיָרֵא אַחַר-כָּךְ מִלְּהָזִיז אֶת עַצְמוֹ וְלָקוּם מֵהָאָרֶץ עַד שֶׁנִּשְׁקַע הָרַעַשׁ. וַיָּקָם אַחַר-כָּךְ מֵהָאָרֶץ וְיָצָא אֶל הַחוּץ, וְנִתְעַכֵּב שָׁם בַּחוּץ עַד שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם. וְגַם אַחַר-כָּךְ נִתְבַּיֵּשׁ וְנִתְיָרֵא מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִשְׁאֹל מֵאִתּוֹ מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה, כִּי הֵבִין שֶׁאֵין זֶה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּשְׁאָלֶנּוּ. (שָׁם).

שארית ישראל-מכתבים (אנ”ש)

תִּרְאוּ לִשְֹמֹחַ מְאֹד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לָכֶם לְהַשִּׂיא יְתוֹמָה. וְאֵצֶל רַבֵּנוּ זַ”ל הָיָה מִצְוַת הַכְנָסַת כַּלָּה מֵהַמִּצְוֹת גְּדוֹלוֹת. כַּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוּ”ר רַבִּי נָתָן זַ”ל וְעִקָּר הַמִּצְוָה כְּשֶׁהִיא בְּשִֹמְחָה. (שְׁאֵרִית יִשְֹרָאֵל ג).

שָׁמַעְתִּי שֶׁאַדְמוּ”ר נָתָן זְצוּקַ”ל לֹא הִסְכִּים לִנְסֹעַ קוֹדֶם שִׁשִּׁים שָׁנָה לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל לְהִשְׁתַּקֵעַ. (שָׁם כו).

יָדוּעַ לָכֶם מַה שֶּׁאָמַר מוֹרֵנוּ מוהרנ”ת זְצוּקַ”ל בְּעֵת שֶׁדִּבֵּר מִמַּה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל מֵעִנְיַן הַגִּלְגּוּל שֶׁבְּאִם יֹאמַר הָאָדָם עֶקְט מִיט מִיר דָּא יוֹעִיל לוֹ שֶׁלא יִתְגַּלְגֵּל עוֹד לִהְיוֹת בְּסַכָּנָה עֲצוּמָה בְּזֶה הָעוֹלָם, וְאַף עַל פִּי כֵן סִיֵּם מוֹרֵנוּ מוהרנ”ת זְצַ”ל שֶׁבְּאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכְּשֶׁיִּתְגַּלְגֵּל יִזְכֶּה גַּם כֵּן לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן אַדְמוּ”ר הַקָּדוֹשׁ זַ”ל הָיָה מְרוּצֶה גַּם לְהִתְגַּלְגֵּל. (שָׁם לב).

דִּבַּרְתִּי עִם רַבִּי אַבְרָהָם סוֹפֵר וְנִתְבַּרֵר הַדָּבָר, אַז דִּיא אֲסִיפָה פִין אַנַ”שׁ בְּפוֹלִין כְּמוֹ בְּשָׁנָה הֶעָבַר אִיז נָאר אַ טוֹבָה לְהִתְפַּלֵּל בִּמְתִינוּת וּבְהִתְעוֹרְרוּת אָבֶּער וֶועגְן תִּקּוּן פִין רֹאשׁ הַשָּׁנָה דַּארְפִין כָּל אנ”שׁ בֵּינְקֶען לְאוּמִין. כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שָׁם וְלֹא בְּשׁוּם מָקוֹם, כֵּן אָמַר מוהרנ”ת זַ”ל. (שָׁם סב).

שָׁמַעְתִּי מֵאַנַ”שׁ שֶׁסִּפְּרוּ שֶׁרַבֵּנוּ זְצַ”ל זִי”עַ הָיָה אֹהֵב מְאֹד אַ גִיפְּרֶעגֶעלְטְן חָסִיד (שָׁם צד).

הִנֵּה רָאִיתִי בְּמִכְתָּב הָעִתִּים מוּזֶעט הַנִּקְרָא יוּד מַה שֶּׁעַתָּה נִתְעוֹרְרוּ בְּחוּץ לַמְּדִינָה לַעֲשֹוֹת בָּאֲוִיר סְפִינָה עַל 500 אִישׁ וְלֵילֵךְ בְּשָׁעָה 150 וֶוערְסְט מַה שֶּׁזֶּה מִן הַסִּימָנִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל רַבֵּנוּ זְצַ”ל זִי”עַ קוֹדֶם בִּיאַת הַגּוֹאֵל וְאָמַר בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ עֶס וֶועט זַיין אַ סַאךְ מַאשִׁינֶען אִין עֶס וֶועט זַיין אַ מַאשִׁין צוּ פָארְן אִין דֶּער לוּפְטְן אִין אַ יוּד וֶועט זַיין אֵיינְג פַארְן דַּאוֶוענְן, וֶועט עֶר זִיךְ אוֹיף זֶעצְן נָאךְ פַארְן דַּאוֶוענְן קֵיין יְרוּשָׁלַיִם פְרֶעגְן מָשִׁיחַ הַקָּדוֹשׁ אַ עֵצָה וִויא אֲזוֹי צוּ דַאוֶוענְן אִין וֶועט נָאךְ צוּרִיק קוּמֶען צוּם דַּאוֶוענְן אַ הֵיים. וְיָדוּעַ מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי נַפְתָּלִי זְצַ”ל שֶׁבְּאִם יִשְׁמַע מִזֶּה הַמַּאשִׁין אָז הָיָה מְרַקֵּד בִּכְלֵיזֶמֶר בְּהַשּׁוּק. (שָׁם צד).

א-תקג

אֲזוֹי וִויא מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל הָאט אַמָאהְל גִּיזָאגְט לְאֶחָד מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁהָיָה דָר בָּעִיר אוּמַאן וּשְׁמוֹ רַבִּי משֶׁה בֶּן רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים, שֶׁהָיָה דַרְכּוֹ לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵיקוּת נִפְלָא וּמוֹהַרְנַ”תְּ שִׁבַּח מְאֹד אֶת תְּפִלָּתוֹ. וְאַחַר כַּךְ לְאַחַר אֵיזֶה זְמַן נָפַל מִזֶּה מֵחֲמַת מִקְרֵי וּפִגְעֵי הַזְּמַן וְהִתְגַבְּרוּת הַבַּעַל-דָּבָר, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל הָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה בִּבְחִינַת: “כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם”. וְעִקָּר הָרַחְמָנוּת הוּא עַל הָרוּחָנִיּוּת כַּמּוּבָן. וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “משֶׁה דִּי בִּיסְט אַרָאפ גִּיפַאלְן?! הֵייבּ אָן אוֹיף סְנַיְיעֶס מֵחָדָשׁ, וָוארְן אֲפִלּוּ אִיךְ אִיךְ הָאבּ שׁוֹין אַ וַויְיסֶע בָּארְד הָאבּ אִיךְ נָאךְ אוֹיךְ בְּדֵעָה צוּ וֶוערְן אֵין עֶרְלִיכֶער יוּד, וּבִפְרַט דִּיא וָואס דִּיא בִּיסְט נָאךְ אַ יוּנְגֶער מַאן” ! . (שָׁם).

א-תרסט

כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ פַּעַם בְּאוּמַן, שָׁמַע, שֶׁרַבִּי משֶׁה בֶּן רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּכְשֶׁחָזַר אַחַר-כָּךְ לְבֵיתוֹ, אָמַר: בְּכָל הַמִּנְיָן שֶׁל הָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁשָּׁם הִתְפַּלֵּל רַבִּי משֶׁה, לֹא שָׁמַעְתִּי שׁוּם אָדָם מִתְפַּלֵּל כְּמוֹ משֶׁה בֶּן רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. כְּשֶׁבָּא אַחַר-כָּךְ מוֹהַרְנַ”תְּ בְּפַעַם אַחֶרֶת לְאוּמַן, רָאָה שֶׁרַבִּי משֶׁה הַנַּ”ל נִתְקָרֵר, חִזְּקוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “משֶׁה, דּוּא בִּיסְט אַרָאפּ גִּיפַאלְן פָאלְג מִיר קֶער זִיךְ אוּם, גְּלֵייבּ מִיר אִיךְ הָאבּ שׁוֹין אַ וַוייסֶע בָּארְד אוּן הָאבּ נָאךְ אוֹיךְ בְּדֵעָה צוּ זַיין אַ עֶרְלִיכֶער יוּד”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל).

א-תרפ

פַּעַם-אַחַת אָמַר: “אַ וָוא אַ וַוייסֶע בָּארְד אוּן אִיךְ הָאבּ נָאךְ בְּדֵעָה צוּ זַיין אַ בְּרֶסְלֶבֶר חָסִיד”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל).]

מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל אָמַר: שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶהוּ כֹּחַ בָּנָה הַקְּלוֹיז, אִם בְּהַמָּמוֹן שֶׁל הַגְּבִירִים אִם בְּהָרְצוֹנוֹת שֶׁל הָעֲנִיִּים. (שָׁם קלה).

ראבר”נ

ליקוטים-ביאהל”ק

עַל מוֹהַרְנַ”תְּ לְבַד סָמַךְ רַבֵּנוּ אֶת יָדָיו, וְעַל יָדוֹ לְבַד זָכִינוּ לְהַשְׁאָרַת סִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ, כַּאֲשֶׁר הֵעִיד עָלָיו בָּזֶה (חיי”מ סעיף שס”ט): “יֵשׁ לוֹ חֵלֶק גָּדוֹל בְּסִפְרִי בֶּאֱמֶת כֻּלּוֹ”, “עֶר הָאט אַ גְּרוֹיסְן חֵלֶק אִין מַיין סֵפֶר, טַאקֶע גָּאר” ! (בִּיאוּר הַלִּקּוּטִים סימן א, סעיף י’ הערה ב’).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זַ”ל שֶׁהָיְתָה כַּוָּנַת אַדְמוּ”ר זַ”ל (בְּמַאֲמַר “אַקְרוּקְתָּא” שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א סִימָן ג’) שֶׁיִּהְיֶה עִקָּר הַלִּמּוּד בְּבֵירוּר הֲלָכָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּבְלִמּוּד הַנִּסְתָּר וְהַפְּנִמִּיּוּת. (שָׁם סימן ג’, סעיף ד’).

תָּבִין נִפְלָאוֹת בְּשֵׁם הַכִּנּוּי שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל שְׁטֶערְן (מֶצַח בְּלַעַ”ז) וְכוּ’ וְגַם בְּתוֹאַר פָּנָיו הָיָה מִצְחוֹ נִפְלָא וּמְשׁוּנֶה בְּגָדְלוֹ. (שָׁם סימן כ’; בחדש בהשמטות עמ’ שכ”ט).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זַ”ל בְּשֵׁם מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל שֶׁדִּבֵּר פַּעַם אַחַת מֵעִנְיַן הַזֶּה שֶׁל הַשְּׂכַר וְהָעוֹנֶשׁ וְאָמַר שֶׁאַחַר כָּל מַה שֶּׁמֵּבִיא מִזֶּה (בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וּבִשְׁאָר סִפְרֵי אֱמֶת) אֵין שׁוּם אוֹפֶן וִיכוֹלֶת לְהַגִּיעַ וּלְהָבִיא בְּמוֹחֵנוּ וְדַעְתֵּנוּ אֶת צִיּוּרֵי מָהוּתֵיהֶם וְאֵיכוּתֵיהֶם, גַּם מְבוּאָר וְנִרְאָה מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁצַּעַר הַבּוּשָׁה גָּדוֹל מְאֹד יוֹתֵר מֵעוֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם, שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא עַל צַעַר הַבּוּשָׁה שֶׁמִּתְבַּיְשִׁים בְּעוֹנְשֵׁי הַגֵּהִנֹּם בְּעַצְמוֹ. (שם סימן כב, מפתח ט”ו).

מְבוּאָר מִדִּבְרֵי מהרנ”ת זַ”ל בּעל-פה אֲשֶׁר כְּמוֹ נִתַּן לָנוּ אוֹר הַתּוֹרָה עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ כֵּן יִהְיֶה נִתַּן לָנוּ אוֹר הַתְּפִלָּה עַל יְדֵי מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ. (שם, מפתח כ”ט).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁשָּׁמַע ממוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל שֶׁבְּהַמַּאֲמַר וְהַשָּׂגָה הַזֹּאת (הַיְינוּ בְּמַאֲמַר “וַיְהִי מִקֵּץ” שֶׁבְּסִימָן נד, חֵלֶק א’) פָּקַד וְצִוָּה עָלָיו אַדְמוּ”ר זַ”ל מֵאָז וָהָלְאָה לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ וְשֶׁעַל זֶה סָבַב בִּכְלַל הָעִנְיָן אֵין אָדָם דָּן וְכוּ’ לְדַמּוֹת מִילְתָא לְמִילְתָא מֵעַצְמוֹ אֶלָּא אִם כֵּן קִבְּלָה מֵרַבּוֹ וְכוּ’ וְאָמַר אָז [מַה שֶּׁמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן, בְּהַשִּׂיחָה עֲבוֹדַת ה’ אוֹת פ”ד] שֶׁהִמְשִׁיךְ לַאֲנָשָׁיו כֹּחַ הַמְּדַמֶּה בָּרוּר וְזַךְ וְעִקָּר דְּבָרָיו הָיוּ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא שֶׁקִּבֵּל אָז מֵאִתּוֹ בֵּירוּר הַמְּדַמֶּה לְחַדֵּשׁ וּלְדַמּוֹת מִילְתָא לְמִילְתָא וּבְלִי טָעוּת וְהֵיפֶךְ חַס-וְשָׁלוֹם, וְהוּא שֶׁיְסוֹבֵב עָלָיו בְּהַכָּתוּב בְּיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה בִּמְדַמֶּה דִקְדֻשָּׁה. (שם סימן נד, אות ד).

אַדְמוּ”ר זַ”ל גִּלָּה וְהִמְשִׁיךְ תִּקּוּן הַהַשָּׂגָה הַזֹּאת (הַיְינוּ מַאֲמַר ס”א) בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁהִגִּיעַ עָלָיו הַמַּחֲלָה שֶׁנִּסְתַּלֵּק מֵאִתָּה וְהִפְלִיא לְהַמְשִׁיךְ בָּהּ סְמִיכָה לְתַלְמִידוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל (כַּמּוּבָא מִזֶּה בְּסֵפֶר פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה) וְתִקּוּן הַכְּתִיבָה וְהַהַדְפָּסָה לְסִפְרוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּשָּׁנָה הַזֹּאת וְגַם אַחַר כַּךְ בְּיוֹם הִסְתַּלְקוּתוֹ סִבֵּב ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּשְׁמַע לְתַלְמִידוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל הַנַּ”ל בְּצַעֲקָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ הוֹשַׁעְנָא אֶבֶן שְׁתִיָּה וְכוּ’ וְכֵן אַחַר כַּךְ כְּשֶׁנִּמְלְאוּ יְמֵי תַּלְמִידוֹ הַנַּ”ל הָיְתָה הִסְתַּלְקוּתוֹ בְּהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְהִרְבָּה לְהַזְהִיר אָז מְאֹד עַל מִצְוַת הַהַדְפָּסָה וְהַכְּתִיבָה כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב הַנַּ”ל עֲשֹוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ (גַּם נִרְאָה וּמְבוּאָר מִדְבָרָיו בע”פ שֶׁהוּא הַצְּדָקָה אֲשֶׁר גָּדְלָה כְּמוֹ כֵּן חִיּוּבָה וְרוֹמְמוּתָה וְכוּ’). (שם סימן סא, סעיף מח).

סִפֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ מֵאַדְמוּ”ר זַ”ל שֶׁבַּאֲמִירָתוֹ הַהַשָּׂגָה הַזֹּאת (הַיְינוּ מַאֲמַר “וַיֹּאמֶר בּוֹעַז” – סִימָן סה) הִפְלִיא בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ וְחָכְמָתוֹ (בְּכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה) לִהְיוֹת מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ עֲצוּמַת מַרְאֶה הָעֵינַיִם שֶׁעַל יְדֵי הָאֶצְבַּע בְּעֵת שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה. (שם סימן סה בהתחלה).

דִּבּוּרוֹ וּמַאֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיַן לִמּוּדֵי סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים: “הַיינְט אַז מַיין סֵפֶר אִיז שׁוֹין פַארְאַנְדְּן אוֹיף דֶּער וֶועלְט מוּז מֶען נָאר לֶערְנֶען מַיין סֵפֶר”, “כַּיּוֹם שֶׁסִּפְרִי כְּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם בְּהֶכְרַח לִלְמוֹד בּוֹ”. (שם סימן רפב; בחדש בהשמטות עמ’ של”א).

אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל לְמוֹהַרְנַ”תְּ וּלְרַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשָֹה מֵהֶם מַלְאָכִים בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לְאַחַר פְּטִירָתָם וְגַם גִּלָּה לָהֶם אֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁיִּהְיוּ נִקְרָאִים בָּהֶם וְכָתְבוּ אוֹתָם בְּפִנְקְסֵיהֶם. (שם חֵלֶק ב, סי’ ה’ סעיף ב’).

מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵאֶחָד מֵאַנַ”שׁ שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי אַבְרָהָם מִפֶּעטֶערְבּוּרְג, בְּזֹאת הָעֵת שֶׁאַחַר בֹּא רַבֵּנוּ זַ”ל מִלֶּעמְבֶּערְג, רָכַב פַּעַם אַחַת רַבֵּנוּ זַ”ל לְחוּץ לָעִיר לִשְׁאִיבַת הָאֲוִיר שֶׁהָיָה מוּכְרָח לוֹ וְזֶה הָאִישׁ רַבִּי אַבְרָהָם מִפֶּעטֶערְבּוּרְג הָלַךְ אַחֲרָיו רַגְלִי בִּמְרוּצָה בְּאוֹפֶן שֶׁיִּשְׁתַּוֶּה אִתּוֹ וְרַבֵּנוּ זַ”ל סִפֵּר לְפָנָיו אֶת צַעֲרוֹ בְּמַחֲלָתוֹ (מַחֲלַת הָרֵיאָה) שֶׁנִּתְקַלְקֵל קוֹלוֹ מֵחֲמַת הַמַּחֲלָה. וְאָמַר אָז לְפָנָיו שֶׁהָאוֹבֵד אֶת קוֹלוֹ בְּמַחֲלָתוֹ אֵין מוֹעִיל לוֹ אֲפִלּוּ זְכוּת אָבוֹת. וְאַחַר כַּךְ אָמַר לוֹ שֶׁכְּשֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר יָבִין אֶת דָּבָרָיו, “אַז דּוּא וֶועסְט זַיין אֵיין עֶרְלִיכֶער יוּד וֶועסְטוּ פַאר שְׁטֵיין וָואס אִיךְ זָאג”. וּכְפִי הַנִרְאֶה שֶׁזֹּאת הַמַּעֲשֶֹה הָיְתָה בְּסוֹף הַקַּיִץ תקס”ט שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תק”ע שֶׁאַחַר זֶה אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל זֹאת הַתּוֹרָה (הַיְינוּ תּוֹרָה ה’ חֵלֶק ב) וּבְזֹאת הַתּוֹרָה מְבוּאָר דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ”ל שֶׁבְּאִבּוּד הַקּוֹל אֵין מוֹעִיל זְכוּת אָבוֹת (כִּי הַקּוֹל הוּא מֵאֵשׁ מַיִם רוּחַ שֶׁהֵם תְּלַת אֲבְהָן כמוב”פ וְזֶה הָאִישׁ רַבִּי אַבְרָהָם הַנַּ”ל הָיָה רָחוֹק מִלְהַעֲמִיק בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים) וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִכָּל זֶה שֶׁהַצַּדִּיק מִשְׁתַּתֵּף לְיִשְֹרָאֵל בְּצָרָתָם וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בִּשְׁבִילָם הַמַּחֲלוֹת שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם לֹא רְפוּאוֹת וְכוּ’, וְשֶׁזֹּאת הָיְתָה מַחֲלָתוֹ בְּהָרֵיאָה. וְכַאֲשֶׁר בִּיאֵר אַחַר כָּל כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעִנְיַן הָרֵיאָה וְגַם בִּשְׁעַת אֲמִירַת תּוֹרָתוֹ שֶׁהָיָה עוֹסֵק תָּמִיד בְּאֵלֶּה הַתִּקּוּנִים שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו. הֵבַנְתִּי מֵאָבִי (שֶׁקִּבֵּל ממורנ”ת זַ”ל גַּם תְּנוּעַת רַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁבַּאֲמִירַת תּוֹרָתוֹ) שֶׁבִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ וּתְנוּעוֹתָיו, שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו אֵלֶּה הַתֵּיבוֹת: “דַּארְף מֶען שְׁרַייעֶן פוּן דֶּעם הַארְץ”, (צָרִיךְ לִצְעוֹק מִתּוֹךְ הַלֵּב), שֶׁמָּשַׁךְ מְאֹד תֵּיבַת הַארְץ, וְכֵן בְּתֵיבַת “מִמַּעֲמַקִּים” וְתֵיבוֹת “מֵעוֹמְקָא דְּלִבָּא”. (שם, סעיף ז).

הִנְנִי לְהַצִּיג לְפָנֶיךָ הַקּוֹרֵא גַּם רָאשֵׁי פְּרָקִים מֵהַמִּכְתָּב אֲשֶׁר הֵבַנְתִּי בְּעִנְיַן זֶה לִשְׁלוֹחַ לְהַמּוּפְלָג בְּתוֹרָה וּבְיִרְאָה וְכוּ’, עַל אוֹדוֹת הַנְסִיעָה לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל שֶׁדִּבַּרְנוּ בִּהְיוֹתִי אֶצְלוֹ אֵין בִּיכָלְתִּי לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי לְבַרֵר וְלִקְבּוֹעַ גַּם הַהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ כִּי מַה נַּעֲשֶֹה בְּבוֹא הַגְאֻלָּה הַכְּלָלִיּוּת לִנְסוֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל הַאִם נֵחָשֵׁב עַל-יְדֵי-זֶה חַס-וְשָׁלוֹם לְנִפְרָדִים וְנִתְרַחֲקִים מֵאַדְמוּ”ר זַ”ל עַל אֲשֶׁר אָמַר (בספר “חיי-מוהר”ן”, סימן קצז) “אֲנִי רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר בֵּינֵיכֶם” ?, וְכֵן הַס מִלְהַזְכִּיר וְלוֹמַר דָּבָר כָּזֶה שֶׁאֵין לוֹ שַׁחַר כִּי הֲלֹא נוֹדַע שֶׁדִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם וְכֵן גַּם הֵמָּה דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה כִּי כָּל זֶה דִּבֵּר וְאָמַר מֵחֲמַת שֶׁמֵּעוֹצֶם הַסַּכָּנָה שֶׁנִּסְתַּכְּנוּ אָז מְאֹד רֻבָּם כְּכֻלָּם שֶׁל הַנּוֹסְעִים לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל יָדַע בָּרוּר כַּיּוֹם שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר גַּם אֶחָד מֵעִיר לִנְסֹעַ לְשָׁם עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ כִּי גַּם כְּשֶׁנִּשְׁאַר בַּמְּדִינָה הַזֹּאת נִתְפַּרְדוּ מְאֹד הַרְבֵּה מֵאֲנָשָׁיו אַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ הַקּ’ כִּי בְּהָרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בִּימֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים בָּאוּ אֵלָיו לְאוּמַן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן לְעֵרֶךְ חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֲנָשִׁים (וּבְלָשׁוֹן בְּנֵי אָדָם בְּדֶרֶךְ אוּמְדְנָא הָיוּ מַרְגְּלָא לְפוּמַיְיהוּ לוֹמַר שֶׁבָּאוּ אֵלָיו אָז בְּעֵרֶךְ אֶלֶף אֲנָשִׁים כֵּן שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זַ”ל בְּשֵׁם מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל), וְאַחַר כַּךְ בְּרֹאשׁ-הַשָׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁאַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּאוּ לְמִסְפָּר וְלֹא הָיוּ רַק עֵרֶךְ שִׁשִּׁים אֲנָשִׁים וְלֹא יוֹתֵר וְאַלְפֵי אֲלָפִים קַל וָחוֹמֶר שֶׁאִם הָיָה נוֹסֵעַ לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל לְהִסְתַּלֵּק שָׁם שֶׁבְּוַדַּאי לֹא הָיוּ נִמְצָאִים רַק יְחִידִים מִיְחִידִים מִגְדוֹלֵי אֲנָשָׁיו שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים לְשָׁם וּבִרְבוֹת הַזְּמַן הָיָה נִשְׁכַּח הַדָּבָר לְגַמְרֵי, אֲבָל בְּנִדּוֹן דִּידָן וּבְאֵלֶּה הַיָּמִים שֶׁכְּבָר זָכִינוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹל הַקּוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה’ כָּל גֵּיא יִנָּשֵֹא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְכוּ’ וּבְמַיִּם עֲזִים נָתַן לָנוּ ה’ יִתְבָּרַךְ אֶת הַדֶּרֶךְ וְהַנְתִיבָה בְּנִפְלָאוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם, וְכָל מְחִיר הַנְּסִיעָה לְבַעַל הַסְּפִינָה בְּרָצוֹא וָשׁוֹב הוּא בְּכ”ה רוּ”כ וְהַדֶּרֶךְ כָּבוּשׁ וּתְמִידִי עַד שֶׁיֵּשׁ בִּיכוֹלֶת לִנְסֹעַ וְלָבוֹא בְּרָצוֹא וָשׁוֹב גַּם מִשָּׁם לְאוּמַאן לִימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים, וְאֵיךְ נְכַנֶּה וְנִקְרָא בְּשֵׁם פִּירוּד וְהַרְחָקָה מֵאַדְמוּ”ר הַקָּדוֹשׁ זַ”ל לְהַיּוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ עִיר אֱקֵינוּ וּבְתַכְלִית הַהֵיפֶךְ נְכַנֶּה וְנִקְרָא בְּשֵׁם קִירוּב וּדְבֵיקוּת לְאַדְמוּ”ר זַ”ל לְהַיּוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעַמָּמִים וְיֵשׁ שֶׁגַּם בִּמְקוֹמוֹ מִמְּדִינַת רוּסְיָה רָחוֹק וְכָבֵד עָלָיו הַדָּבָר כִּמְאַרְצֵינוּ מַמָּשׁ כַּנּוֹדַע. (שם סִימָן קנה).

רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק הָיָה לוֹ אָח וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁיַּעֲסוֹק בְּלִמּוּד הַרְבֵּה, וּפַעַם אַחַת רָאָה שֶׁעִם רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק עוֹסֵק רַבֵּנוּ זַ”ל וְעִמּוֹ אֵינוֹ עוֹסֵק כָּל כַּךְ וְהָלַךְ וְהִתְעַנָּה, אַחַר כַּךְ כְּשֶׁבָּא אֵצֶל רַבֵּנוּ זַ”ל אָמַר לוֹ: “וָואס הָאט דָּאס צוּ דִּיר וָואס אִיךְ הָאבּ מִיט רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק דַּיין זַאךְ אִיז לֶערְנֶען”, “מַה זֶּה עִסְקְךָ מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי עִם רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק הָעִנְיָן שֶׁלְּךָ הוּא לִמּוּד הַתּוֹרָה. (שם).

ר”א זַ”ל סִפֵּר שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה אָבִיו רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זַ”ל מְיַגֵּעַ אֶת עַצְמוֹ בַּעֲשִֹיַּת הַסֻּכָּה שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל בְּעֶרֶב סֻכּוֹת, וּבַלַּיְלָה אָמַר לְמוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל אִם מְיַגְּעִין אֶת עַצְמוֹ כָּל הַיּוֹם בַּעֲשִֹיַּת הַסֻּכָּה אָז טוֹעֲמִין טַעַם אַחֵר בְּהַסֻּכָּה, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל זֶה לֹא בָּחַנְתָּ וְלֹא נִסִּיתָ עֲדַיִן לִצְעוֹק כָּל הַיּוֹם לִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַטְעִמֵּנוּ טַעַם סֻכָּה, אֵיזֶה טַעַם שֶׁטּוֹעֲמִין אַחַר כַּךְ בְּהַסֻּכָּה. (שם).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּשֵׁם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁנִּזְכַּר בְּפֶרֶק שִׁירָה, שִׁבְעָה קוֹלוֹת מֵהַתַּרְנְגוֹל, אֲשֶׁר הִמְצִיא בְּטִבְעוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְעוֹרֵר בְּנֵי-אָדָם מֵהַשֵּׁנָה, וְכַאֲשֶׁר יְעוֹרְרֵם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, עוֹד יִכְפֹּל וִישַׁלֵּשׁ וְכוּ’ לְעוֹרֵר בְּכָל שָׁעָה עַד הַבֹּקֶר, שֶׁאִם לֹא יִתְעוֹרֵר הָאָדָם בַּחֲצוֹת יָקוּם עַל-כָּל-פָּנִים אַחַר-כָּךְ בְּכָל הָאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהַקְדִּים, כִּי-אִם לֹא נִתְעוֹרֵר לָקוּם גַּם בַּשָּׁעָה הַשֵּׁנִית שֶׁאַחַר חֲצוֹת, יָקוּם עַל-כָּל-פָּנִים בְּשָׁעָה שְׁלִישִׁית, וְכֵן לְהַלָּן. וְזֶה הַכְּלָל נִמְצָא לְמוֹהַרְנַ”תְּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, גַּם מִשְּׁאָר עֻבְדּוֹת. (שָׁם שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים ל’).

פַּעַם-אַחַת אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: הָעִקָּר מַה שֶּׁהִכַּרְתִּי אֶת רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיְתָה מִשִּׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת אֲשֶׁר בְּחֹל. כְּפִי אֲשֶׁר בְּכַמָּה עִתִּים וְיָמִים לֹא מָשׁ מִתּוֹךְ אָהֳלוֹ, וְשָׁקַד עַל דַּלְתוֹתָיו יוֹם יוֹם. וּבְהַלְבָּשַׁת רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוֹר תּוֹרָתוֹ וְהוֹדָעַת גְּדֻלָּתוֹ בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת אֲשֶׁר בְּחֹל וְנִקְרְאוּ אֶצְלוֹ בְּשֵׁם שִׂיחוֹת חֻלִּין. (שָׁם ל”ד).

וְכֵן הֵבַנְתִּי גַּם מֵאָבִי, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁעִקַּר הַכָּרָתוֹ בִּגְדֻלַּת וְרוֹמְמוּת מוֹהַרְנַ”תְּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וִידִיעוֹתָיו, שֶׁזָּכָה עַל-יָדוֹ לֵידַע מִגְּדֻלַּת וְרוֹמְמוּת רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיְתָה גַּם-כֵּן בְּרֹב שְׁקִידָתוֹ עַל דַּלְתֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּנְסִיעוֹתָיו הַתְּמִידִיּוֹת שְׁנֵי פְּעָמִים בְּכָל חֹדֶשׁ: שַׁבָּת אַחַת בְּבֵיתוֹ בְּטוּלְטְשִׁין, וְשַׁבָּת אַחַת בְּבֵית מוֹהַרְנַ”תְּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עִם קְצָת יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת וְכֵן לְאַחֲרָיו. וְחוּץ נְסִיעוֹתָיו, אֲשֶׁר נָסַע אִתּוֹ לְשַׁמְּשׁוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ, וְהַנְּסִיעָה נִתְאָרְכָה כַּמָּה פְּעָמִים: הֵן בְּקַיִץ וְהֵן בַּחֹרֶף. (שָׁם ל”ה).

כְּפִי אֲשֶׁר נוֹדָע הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלֵינוּ רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעֵת שֶׁגִּלָּה אֶת הַמַּאֲמָר שֶׁבְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן כ”ח: דַּע שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת וְכוּ’, וּמוֹהַרְנַ”תְּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מֵעֹצֶם הֶרְגֵּשׁוֹ בְּזַכּוּת לְבָבוֹ אֶת עֹמֶק נוֹרְאוֹת דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, עַד כִּי בָּעֲרוּ בְּקִרְבּוֹ כְּלַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת מַמָּשׁ, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק, וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּפְנֵי כָּל הַנִּצָּבִים עָלָיו: אוּלַי כָּךְ הוּא הַפֵּרוּשׁ מַה שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח-הַדַּעַת, הַיְנוּ: שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם וְלֹא יֵדְעוּ כִּי כְּבָר הוּא. וּבְבֵאוּר יוֹתֵר שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “יְשׂחֲחוּ ‘מָשִיחַ מָשִׁיחַ’, וּלְבַסּוֹף הִנֵּה הוּא” “מֶען וֶועט שְׁמִיסֶען ‘מָשִׁיחַ מָשִׁיחַ’, צוּם סוֹף הָאט אִיז עֶר” וְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, גִּלָּה אֶת עֵינָיו וְהֶרְאָה לוֹ, כִּי גַּם רַב נַחְמָן אָמַר כֵּן: “אִי מִן חַיֵּי אֲנָא” בְּסַנְהֶדְרִין פֶּרֶק חֵלֶק אִיתָא: כְּגוֹן אֲנָא, אֲבָל כִּמְדֻמֶּה לִי מֵאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, סִיֵּם אָז: “אֲנָא הוּא”. (שָׁם ל”ו).

בִּדְבַר הַמַּחֲלֹקֶת הַנַּ”ל שֶׁהָיְתָה עָלָיו, עַיֵּן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית שֶׁכָּתַב שָׁם לְעִנְיַן משֶׁה: “וְאָדָם אִתְקְרֵי אִיהוּ, וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה”: וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר, אֶלָּא כֻּלְּהוֹ כְּנֶגְדּוֹ. וְכַאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ עַל כְּלָלִיּוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בְּיָמָיו: כְּשֵׁם שֶׁהַחוֹלְקִים עָלַי אֵינָם יוֹדְעִים מִמֶּנִּי, כָּךְ גַּם אֵלּוּ הָאוֹחֲזִים מִמֶּנִּי אֵינָם יוֹדְעִים מִמֶּנִּי “אַזוֹי וִוי דִיא וָואס קְרִיגֶען אוֹיף מִיר וֵוייסֶען נִיט פוּן מִיר, אַזוֹי דִיא וָואס הַאלְטֶען פוּן מִיר וֵוייסֶען אוֹיךְ נִיט פוּן מִיר”. (שָׁם ל”ט).

שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאָבִי, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מְכֻוָּן יוֹתֵר הַגִּרְסָא הַמּוּבָא בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן”, שֶׁהָיְתָה הֻלֶּדֶת רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בִּשְׁנַת תקל”א בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, וַאֲשֶׁר לְפִי זֶה הָיְתָה הוֹרָדַת נִשְׁמָתוֹ לְזֶה הָעוֹלָם בְּסוֹף שְׁנַת תק”ל הַנַּ”ל, וּתְחִלַּת פִּרְסוּמוֹ וְהִתְגַּלּוּתוֹ בָּעוֹלָם הָיְתָה אַחַר-כָּךְ בִּשְׁנַת תקמ”ט. (שָׁם מ”ב).

הָרַב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְּשֶׁערִין שָׁמַע מֵאֲבִי אָבִיו, הָרַב רַבִּי אַהֲרֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִבְּרֶסְלֶב, שֶׁנִּכְנַס פַּעַם אַחַת לְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמַר לוֹ קְצָת בִּלְשׁוֹן תּוֹכָחָה: לָמָּה לֹא תִּקַּח אֶת סִפְרִי וּתְעַיֵּן בּוֹ הֵיטֵב, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ אֵיזֶה קֻשְׁיָא וְאַחַר-כָּךְ תּוֹסִיף וּתְעַיֵּן בּוֹ, עַד שֶׁתָּבִין וְתֵדַע אֶת הַתֵּרוּץ שֶׁעַל זֶה. וְכִשְׁמֹעַ הָרַב אֶת דְּבָרָיו חָזַר לְבֵיתוֹ וּפָתַח אֶת הַסֵּפֶר “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” וְהִתְחִיל לְעַיֵּן בּוֹ, עַד שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ קֻשְׁיָא וּפְלִיאָה בִּדְבָרָיו. וְאַחַר-כָּךְ הוֹסִיף לִלְמֹד וּלְעַיֵּן בּוֹ, עַד שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ הַתֵּרוּץ וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁעַל הַקֻּשְׁיָא הַזֹּאת. וְחָזַר אַחַר-כָּךְ לְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמַר לְפָנָיו אֶת הַקֻּשְׁיָא וְהַתֵּרוּץ, וְהוּטְבוּ דְּבָרָיו בְּעֵינֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמַר לוֹ: “אֲנִי יוֹדֵעַ מֵאֶחָד, שֶׁחִבֵּר פֵּרוּשׁ עַל הַזֹּהַר, וְלֹא בְּרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן כִּוֵּן אֶל הָאֱמֶת”. כָּל זֹאת שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי הָרַב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְּשֶׁערִין. (שָׁם מ”ג).

נִתְעוֹרַרְתִּי לְהַכִּיר וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדֻלַּת אָבִי הָרַב רַבִּי נַחְמָן, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מִטָּאלְטְשִׁין, כִּי הוּא אֲשֶׁר אָמַר עָלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בִּפְנֵי רַבִּי אַהֲרֹן בֶּן רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים מֵאוּמַן בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אֲנִי מֵכִין אֶת הַכֹּל עִם הָעֵט, וְאַחַר-כָּךְ יִהְיֶה יְכֹלֶת גַּם לְרַבִּי נַחְמָן מִטָּאלְטְשִׁין לְהַנְהִיג הֲמוֹן אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, אֲשֶׁר כִּנָּה אוֹתָם אָז בְּשֵׁם “הַגַּלְגַּל”. וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אִיךְ גְּרֵייט צוּא אַלְדִינְג מִיט דֶּער פֶּען, דֶּער נָאךְ וֶועט נַחְמָן טָאלְטְשִׁינֶר אוֹיךְ קֶענֶען פִירֶען עֶס רֶעדִיל”. כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהָיָה יָתוֹם בְּלֹא אָב וָאֵם לֹא עָלָה כָּל-כָּךְ בְּמַעֲלַת הַלִּמּוּד, אֲבָל גַּם הוּא קָרָא וְשָׁנָה הַרְבֵּה, מֵחֲמַת שֶׁהָעִקָּר הוּא הַשִּׁמּוּשׁ וְהַשְּׁקִידָה תָּמִיד עַל דַּלְתֵי הָרַב. וְלֹא נִמְצָא כְּלָל בְּכָל אַנְשֵׁי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שׁוֹקֵד עַל דַּלְתוֹתָיו כָּמוֹהוּ בְּעֶרֶךְ אַרְבָּעָה עָשָׂר שָׁנִים, כִּי אֲפִלּוּ רַבִּי משֶׁה וְאָחִיו רַבִּי זַיינְוֶעל כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם בִּבְּרֶסְלֶב לֹא הָיוּ בָּאִים לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רַק בְּשַׁבָּת בְּסוֹף הַסְּעֻדָּה שֶׁבַּלַּיְלָה וְיוֹם הַשַּׁבָּת וּבִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית וּמוֹצָאֵי-שַׁבַּת-קֹדֶשׁ וְאַחַר-כָּךְ נִתְרַחֲקוּ לְהִתְיַשֵּׁב בִּטְשֶׁערִין, וְלֹא זָכוּ לַעֲמֹד לְפָנָיו רַק בִּקְצָת הַזְּמַן שֶׁנִּתְעַכֵּב בִּטְשֶׁערִין, שָׁבוּעַ אוֹ שְׁתַּיִם בַּחֹרֶף, וְאַחַר-כָּךְ בַּקַּיִץ שָׁבוּעַ אוֹ שְׁתַּיִם, וּבִימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּאוּמַן. וּשְׁתֵּי פְּעָמִים אוֹ יוֹתֵר נָסַע אִתּוֹ יַחַד גַּם רַבִּי משֶׁה הַנַּ”ל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֲבָל אֵין זֶה עוֹלֶה כְּלָל כְּנֶגֶד הַדְּבֵקוּת וְהַשִּׁמּוּשׁ וְרִבּוּי הָעֲמִידָה לְפָנָיו, שֶׁזָּכָה אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם מ”ד).

וְהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ סִבֵּב נִפְלְאוֹתָיו לְהוֹשִׁיבוֹ בְּטוּלְטְשִׁין, אֲשֶׁר לֹא רְחוֹקָה הִיא מִבְּרֶסְלֶב, כְּעֵרֶךְ רִחוּק הָעִיר נֶעמִירוֹב מִבְּרֶסְלֶב, כְּפִי הַמּוּבָן מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיְתָה בָּזֶה כַּוָּנָה נִפְלָאָה מַה שֶּׁנִּתְיַשֵּׁב בִּבְּרֶסְלֶב סָמוּךְ לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיָּשַׁב בְּנֶעמִירוֹב, וְלֹא עִם מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעִיר אַחַת, כִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רָצָה פַּעַם אַחַת בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לְהִתְיַשֵּׁב גַּם-כֵּן בִּבְּרֶסְלֶב, וְלֹא הִסְכִּים עַל זֶה רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּרֹב הֶכְרֵחַ הַמְּנִיעוֹת, אֲשֶׁר עַל-יָדָם כָּל הִתְהַוּוּת הַכֵּלִים לְקַבֵּל אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁעַל-כָּל-פָּנִים לֹא יָבוֹאוּ מְנִיעוֹת רַק בְּמִשְׁקָל וּבְמִדָּה, מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיָּצָא רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לְהִתְיַשֵּׁב בִּבְּרֶסְלֶב, וְלֹא נִמְצָא מִבְּרֶסְלֶב לְנֶעמִירוֹב אֲפִלּוּ שְׁתֵּי פַּרְסָאוֹת רוּסִיָּאוֹת, כַּנּוֹדָע, וְכֵן סִבֵּב אַחַר-כָּךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרִחוּק אָבִי מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, זֶה בִּבְּרֶסְלֶב וְזֶה בְּטוּלְטְשִׁין, שֶׁגַּם בֵּינֵיהֶם לֹא נִמְצָא רִחוּק אֲפִלּוּ שְׁתֵּי פַּרְסָאוֹת כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (שָׁם מ”ד).

וּבְרֹב הַרְגָּשַׁת אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁזָּכָה לְהַרְגִּישׁ בָּהֶם, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ עֲנִיּוּת מֻפְלֶגֶת וַעֲצוּמָה כַּמָּה שָׁנִים, וְטָרַח וְיָגַע לְהַעְתִּיק כָּל הַשִּׁשָּׁה כְּרָכִים, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לִדְפֹּס מֵהֶם. כִּי מִכְּתִיבַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּרֹב מְהִירוּתוֹ נִדְבְּקוּ הַרְבֵּה מֵהָאוֹתִיּוֹת זֶה לָזֶה, עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לִדְפֹּס מֵהֶם, וְלֹא קִבֵּל עַל זֶה פְּרָס וּמָעוֹת מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת. וּמַאֲמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְהַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה, כִּי לוּלֵא הוּא לֹא הָיָה לָהֶם אֲפִלּוּ דַּף אֶחָד סֻבַּב אַחַר-כָּךְ זֶה הַמַּאֲמָר גַּם עַל אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בִּשְׁקִידָתוֹ וִיגִיעוֹתָיו לְהוֹצִיא לָאוֹר סִפְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְשָׁמַעְתִּי מֵאִתּוֹ, שֶׁבְּעֵת גָּמְרוֹ אֶת כְּתִיבַת סִפְרֵי “לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת”, שָׁאַל אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: הַהִרְגַּשְׁתָּ בְּסִפְרִי הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת? וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “הָאסְט דוּ גֶעפִילְט אִין מַיינֶע סְפָרִים הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת”? וְהֵשִׁיב לוֹ: הֵן וְהָיָה מְבֹאָר מִדְּבָרָיו, שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים בְּרֹב הַרְגָּשָׁתוֹ וְהִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת שֶׁזָּרְחָה עָלָיו, מֵחֲמַת זֶה הֻכְרַח לְהַנִּיחַ אֶת הַקֻּלְמוֹס מִתּוֹךְ יָדוֹ וְלִפְסֹק לְגַמְרֵי מֵהַכְּתִיבָה. וְאַחַר-כָּךְ חָגַר אֶת מָתְנָיו לְהַדְפִּיס עַל-כָּל-פָּנִים אֶת הַכֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן אֹרַח-חַיִּים חֵלֶק א’, אֲבָל עַל זֶה נִתְעוֹרֵר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִתֵּן לוֹ קְצָת עַל הוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ לְעִיר יַאס שֶׁבִּמְדִינוֹת וָואלָאכַייא. וְזוּגָתוֹ, כְּשֶׁשָּׁמְעָה בְּטוּלְטְשִׁין, שֶׁנָּסַע לִמְדִינַת וָואלָאכַייא, נָסְעָה לִבְּרֶסְלֶב לְהוֹדִיעַ לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאִם לֹא יַסְפִּיקָהּ, עַל-כָּל-פָּנִים בְּלֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ, תִּגְוַע חַס וְשָׁלוֹם בְּרָעָב הִיא וְזַרְעָהּ. וְהֻכְרַח מוֹהַרְנַ”תְּ לִכְתֹּב לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטָּאלְטְשִׁין, לִתֵּן לָהּ בְּכָל שָׁבוּעַ אֵיזֶה סְכוּם, בְּאֹפֶן שֶׁתִּתְפַּרְנֵס עַל-כָּל-פָּנִים בְּצִמְצוּם. וְאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ בְּכָל מֶשֶׁךְ הַדֶּרֶךְ הִרְבָּה מְאֹד לְצַמְצֵם וּלְמַעֵט בַּהוֹצָאוֹת, וְגַם בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ הָלַךְ רַגְלִי כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי גַּם הוֹצָאוֹת הַדְּפוּס בְּעַצְמָהּ הָיְתָה קָשֶׁה וְכָבֵד עַל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּפִי עֹצֶם עֲנִיּוּתוֹ וְהַסְתָּרָתוֹ מֵאַנְשֵׁי תֵּבֵל. (שָׁם מ”ז).

וּמִדֵּי עָסְקִי לִכְתֹּב וּלְהוֹדִיעַ לְדוֹרוֹת חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלוֹת אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִנְנִי לְהוֹדִיעַ מַה שֶּׁזָּכָה פַּעַם אַחַת בְּלֵיל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח, שֶׁנִּקְרָא שַׁבַּת שִׁירָה, שֶׁנִּתְחַבֵּר אָז עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּנְסִיעָתוֹ לְלִיפִיוֶעץ, וְלֵילֵךְ אִתּוֹ שָׁם עַל שִׂמְחַת בֵּן זָכָר, בְּבֵית אִישׁ אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ הֶכֵּרוּת עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֲבָל נִמְצָא אָז בְּזֶה הַבַּיִת חַזָּן אֶחָד, אֲשֶׁר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּקֵּשׁ מִזֶּה הַחַזָּן לְנַגֵּן לִכְבוֹד שִׂמְחַת שַׁבָּת הַנַּ”ל. וְזֶה הַחַזָּן הָיָה מִצַּד הַמִּתְנַגְּדִים, וּכְדֵי לְהַכְעִיס לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֹא רָצָה בְּשׁוּם אֹפֶן לְנַגֵּן. וְעָנָה וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ לְאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: נַגֵּן אַתָּה זִינְג דִּיא וְהִתְחִיל אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְנַגֵּן וּלְשׁוֹרֵר אֶת הַשִּׁירָה בִּנְעִימָה נִפְלָאָה לְכָל אֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ. וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר לוֹ אַחַר-כָּךְ: לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל, הֲלֹא יֵשׁ בִּיכָלְתְּךָ לְנַגֵּן. וְהַחַזָּן הַנַּ”ל נִתְבַּיֵּשׁ אַחַר-כָּךְ לִפְנֵי כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם. וְהָרַב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְּשֶׁערִין אָמַר פַּעַם אַחַת, שֶׁשָּׁמַע מֵאֲנָשִׁים הַבְּקִיאִים בְּאָבִי בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ, שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא הָיָה לוֹ כְּלָל בִּתְחִלַּת יָמָיו קוֹל נְגִינָה נִפְלָא כָּזֶה, וּמֵאָז וָהָלְאָה הִתְחִיל לְנַגֵּן לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּסְעֻדּוֹת שַׁבַּת-קֹדֶשׁ וְכַדּוֹמֶה. וְלִפְנֵי הָעַמּוּד נִתְיָרֵא מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהַעֲמִידוֹ, יַעַן אֲשֶׁר יָדַע שֶׁבְּרֹב תַּבְעֵרַת לְבָבוֹ וְהֶרְגֵּשׁוֹ דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וּבְתוֹסְפוֹת אֵימְתָא דְּצִבּוּרָא, יָכוֹל לְהַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִזּוֹק, חַס וְשָׁלוֹם, בְּהָרֵאָה, כְּמוֹ שֶׁנִּזְדַּמֵּן לִפְעָמִים בֵּין הַחַזָּנִים. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר פְּטִירַת מוֹהַרְנַ”תְּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִתְעוֹרְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לְהַעֲמִידוֹ לִפְנֵי הָעַמּוּד בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, וְהִתְעוֹרְרוּת הַצִּבּוּר מִתְּפִלָּתוֹ קָשֶׁה וְכָבֵד לְבָאֵר בִּכְתָב. וְהַגְּבִיר, רַבִּי אַבָּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְּשֶׁערִין, הוֹכִיחַ פַּעַם אַחַת לַחֲתָנוֹ אַבְרָהָם יֵבִין, אֲשֶׁר לֹא נָסַע לְאוּמַן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְאָמַר לוֹ, שֶׁאִם לֹא הָיִינוּ זוֹכִים בְּאוּמַן רַק לִשְׁמֹעַ תְּפִלַּת רַבִּי נַחְמָן שֶׁבְּמוּסַף רֹאשׁ-הַשָּׁנָה גַּם-כֵּן כְּדַאי לִנְסֹעַ וְכָל אַנְשֵׁי אוּמַן, אֲפִלּוּ הַמִּתְנַגְּדִים, הָיוּ נִבְהָלִים וּמִשְׁתּוֹמְמִים בְּשָׁמְעָם אֶת נְגִינָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ. (שָׁם מ”ח).

נִשְׁמַע פַּעַם אֶחָד מֵרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעַצְמוֹ, שֶׁהָיָה מְצַפֶּה עַל שְׁלשָׁה דְּבָרִים: אֶחָד טַלִּית נָאֶה וְחָזָק, אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא עֲדַיִן בִּימֵיהֶם רַק כְּמוֹ טַלִּיתִים הַיִּשְׁמְעֵאלִים, שֶׁאֵין בָּהֶם נוֹי כְּלָל. וְהַדָּבָר הַשֵּׁנִי הוּא, שֶׁתִּהְיֶה הַסֵּפֶר-תּוֹרָה כְּתוּבָה בְּסֵדֶר, וְלֹא בְּתִקּוּן הַגָּהָה שֶׁאַחַר-כָּךְ וּכְעֵין תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, שֶׁהֵם פְּסוּלִים לְגַמְרֵי כְּשֶׁנִּכְתָּבִים שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן. וְהַדָּבָר הַשְּׁלִישִׁי הוּא, שֶׁיִּהְיֶה קוֹל הַחַזָּן נָעִים וּמִתְקַבֵּל לְמַטָּה וּלְמַעְלָה. (שָׁם מ”ט).

בְּנוֹ, רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטּוּלְטְשִׁין, אֲשֶׁר אֵלָיו נִכְתְּבוּ רֻבָּם כְּכֻלָּם מֵהַמִּכְתָּבִים שֶׁבַּסֵּפֶר “עָלִים לִתְרוּפָה”, וּבַסֵּפֶר “מִכְתְּבֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה”. אַף-עַל-פִּי שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוֹתוֹ וְאֶת רַבִּי אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּשֵׁם אַנְשֵׁי שׁוּק, יַעַן אֲשֶׁר יָדַע בָּהֶם, שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתָּם לְהִתְעַלּוֹת בְּכֵפֶל כִּפְלַיִם, אֲבָל בְּתוֹךְ הַשּׁוּק בְּעַצְמוֹ הִרְבּוּ לְקַיֵּם קְבִיעַת עִתִּים לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה, וּבְרֹב הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר בְּמַשָּׂאָם וּמַתָּנָם הִרְבּוּ לְקַדֵּשׁ ה’ בָּרַבִּים. (שָׁם נ’).

וְעַל אוֹדוֹת הַמִּכְתָּבִים הַנַּ”ל מִמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁנִּשְׁלְחוּ לְרַבִּי יִצְחָק הַנַּ”ל, אָמַר פַּעַם אַחַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבִּרְצוֹנוֹתָיו וְכִסּוּפָיו הוֹצִיאָם מֵאִתּוֹ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן עִקַּר הַהִשְׁתַּדְּלוּת לְקַבְּצָם וּלְחַבְּרָם לְהַעְתִּיקָם הָיְתָה עַל-יְדֵי אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וּמוֹהַרְנַ”תְּ לֹא צִוָּה עַל זֶה בְּפֵרוּשׁ רַק כָּתַב וּבִקֵּשׁ קְצָת פְּעָמִים בְּמִכְתָּבָיו שֶׁיִּהְיוּ גְּנוּזִים. אֲבָל אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עָשָׂה זֹאת מִדַּעַת עַצְמוֹ לְחַבְּרָם בְּחִבּוּר שָׁלֵם כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְעַל אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה יֵשׁ לְחַשְּׁבוֹ כְּחִבּוּרוֹ בְּעַצְמוֹ. וּכְפִי הַנַּ”ל כְּמִסְפַּר כ”ו נִיסָן יֵשׁ לְפָרֵשׁ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה גַּם הַמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן שֶׁבִּשְׁנַת תקפ”ב הַנִּמְצָא שָׁם, נִכְתַּב גַּם-כֵּן מְכֻוָּן מַמָּשׁ בְּזֶה הַיּוֹם כ”ו נִיסָן וְעַיֵּן לְקַמָּן. (שָׁם).

רַבִּי עוֹזֵר מֵאוּמַן הַנִּזְכָּר בְּסִפְרִי “כּוֹכְבֵי אוֹר” עַיֵּן שָׁם הָיָה מֵהַמְקֹרָבִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּבִהְיוֹתוֹ בֵּין הַמִּתְנַגְּדִים וְהַמְחָרְפִים הִרְבָּה לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ גַּם עַל עֶצֶם הִתְקָרְבוּת, וּמִכָּל-שֶׁכֵּן עַל תַּהֲלוּכוֹתָיו רַגְלִי לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְהִרְבָּה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְלִבְלִי לְהַבִּיט עַל הַשּׂוֹחֲקִים וְהַלֵּצִים. וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הֵעִיד עָלָיו לְאַחַר פְּטִירָתוֹ, שֶׁהוּא אֲשֶׁר קִיֵּם בִּשְׁלֵמוּת מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל הַכָּתוּב: “אִם נָבַלְתָּ וְכוּ'”: “כָּל הַמְנַבֵּל עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי-תוֹרָה וְכוּ'”. וּבִתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ רָצָה דּוֹדוֹ לְהָרְגוֹ, וּבְנִסִּים גְּדוֹלִים נִמְלַט מֵאִתּוֹ. (שָׁם נ”א).

רַבִּי מֶנְדִּיל מִלַּאדִיזִין הַנַּ”ל, הָיָה בְּתוֹלַדְתּוֹ וּמִנְּעוּרָיו מִצַּד הַמִּתְנַגְּדִים, וְנִתְקָרֵב לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל-יְדֵי רַבִּי יִצְחָק חַזָּן מִבְּרֶסְלֶב, שֶׁנִּתְוַעֵד אִתּוֹ בִּכְפָר בִּמְקוֹם לִמּוּדוֹ עִם נְעָרִים, אֲשֶׁר נִשְׂכַּר לָהֶם לְצָרְכֵי פַּרְנָסָתוֹ. וְרַבִּי יִצְחָק הָיָה דַּרְכּוֹ לוֹמַר דִּבְרֵי צַחוּת וֶוערְטְלִיךְ בְּכָל עֵת, וּבְהִתְוַעֲדוֹ עִם רַבִּי מֶנְדִּיל הַנַּ”ל וְאָמַר אֵיזֶה דִּבְרֵי צַחוּת, וְעָנָה וְאָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק: אַתָּה חָכָם, אֲבָל בִּבְּרֶסְלֶב נִמְצָא אִישׁ חָכָם יוֹתֵר מִמְּךָ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: מִי הוּא? וְהֵשִׁיב לוֹ: רַבִּי נָתָן וְנִכְנַס זֶה הַדִּבּוּר בְּאָזְנֵי רַבִּי מֶנְדִּיל, יַעַן אֲשֶׁר רָאָה וְהֵבִין בְּזֶה הָאִישׁ, רַבִּי יִצְחָק, שֶׁגַּם הוּא אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן. וְהִתְחִיל לִכְסֹף לִנְסֹעַ לִבְּרֶסְלֶב לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֲבָל לֹא הָיָה יָכוֹל לִנְסֹעַ בְּאֶמְצַע הַזְּמַן, שֶׁנִּשְׂכַּר בּוֹ לִלְמֹד עִם הַנְּעָרִים הַנַּ”ל. וְזֶה הָיָה בַּחֹרֶף, אֲשֶׁר הֻכְרַח לְהַמְתִּין עַד קֹדֶם פֶּסַח, שֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ לְטוּלְטְשִׁין. וּבְחֹל-הַמּוֹעֵד פֶּסַח נִתְוַעֵד אִתּוֹ בַּשּׁוּק רַבִּי מֵאִיר יְהוּדָה, שֶׁיָּשַׁב אָז בְּטוּלְטְשִׁין, בְּעֵת שֶׁרָצָה לִנְסֹעַ לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל יָמִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל פֶּסַח, וְנִתְעוֹרֵר עוֹד הַפַּעַם עַל-יְדֵי רַבִּי מֵאִיר יְהוּדָה הַנַּ”ל, עַד שֶׁשָּׂכַר אִתּוֹ בְּיַחַד אֶת הָעֲגָלָה. וּבָא לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְסִפֵּר לְפָנָיו אֶת כָּל לְבָבוֹ בִּדְבַר מְבוּכוֹתָיו מִסִּפְרֵי הַחֲקִירוֹת, אֲשֶׁר נִטְעָה וְנִתְעָה בָּהֶם קֹדֶם הִתְקָרְבוּתוֹ, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָדַע מַה לַּהֲשִׁיבוֹ, עַד שֶׁנֶּהְפַּךְ לְאִישׁ כָּשֵׁר בְּכָל יְמֵי חַיָּיו, וְכַאֲשֶׁר נְסַפֵּר לְקַמָּן. כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם נ”ב).

וּמֵרַבִּי נָתָן ב”ר לֵייבְּלִי רְאוּבֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שָׁמַעְתִּי, שֶׁרָאָה אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ בְּעֵת לְבִישַׁת הַטַּלִּית, שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד. וְסִפֵּר לוֹ, שֶׁבְּיוֹם הִתְוַעֲדוּתוֹ עִם רַבִּי יִצְחָק מְכֻוָּן מַמָּשׁ, טֶרֶם שֶׁנִּתְוַעֵד אִתּוֹ, נִכְנַס בִּלְבָבוֹ כְּפִי עֹצֶם מְבוּכוֹתָיו כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, שֶׁיִּפְסֹק לְגַמְרֵי מִלִּלְבּשׁ טַלִּית וּתְפִלִּין. אֲבָל מִיָּד בְּשָׁמְעוֹ שִׁבְחֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִפִּי רַבִּי יִצְחָק הַנַּ”ל, חָשַׁב בְּדַעְתּוֹ לְהַמְתִּין עַל-כָּל-פָּנִים, עַד שֶׁיְּדַבֵּר תְּחִלָּה עִם מוֹהַרְנַ”תְּ. וְכֵן הָיָה, שֶׁזָּכָה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהוֹצִיא מִלְּבָבוֹ כָּל מְבוּכוֹתָיו, עַד שֶׁנֶּהְפַּךְ לְאִישׁ כָּשֵׁר וּמַאֲמִין כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְהָיָה שָׂמֵחַ וְשָׂשׂ עַל זֶה בְּכָל יְמֵי חַיָּיו כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. (שָׁם נ”ג).

וּפַעַם-אַחַת שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה סִפּוּר בִּנְיַן בֵּית-הַכְּנֶסֶת אֲשֶׁר בְּאוּמַן, שֶׁשָּׁמַע אָבִי מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לֹא נִמְצָא יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים אֲנָשִׁים, שֶׁבָּאוּ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּעֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְגַם זֶה הַמִּסְפָּר הֵרִים מְאֹד אֶת הַבִּטָּחוֹן בְּלֵב מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁתִּהְיֶה נִקְבָּעָה זֹאת הָאֲסֵפָה לְדוֹרוֹת כַּנָּהוּג עַד הַיּוֹם, כִּי בִּתְחִלָּה לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ כְּלָל, שֶׁיִּתְעוֹרֵר גַּם זֶה הַמִּסְפָּר לִנְסֹעַ לְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ כְּמוֹ בִּימֵי חַיָּיו, וּבְעֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה נִסְכַּם בְּלֵב רַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעוֹד מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַמָּקוֹם, שֶׁהִתְפַּלֵּל בּוֹ רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעַצְמוֹ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁקֹּדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם “הַאמְבַּאר”, כַּמּוּבָא בַּסֵּפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן רכ”א. אֲבָל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִתְעַקֵּשׁ וְעָמַד כְּנֶגְדָּם בְּטַעֲנָתוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר פַּעַם אַחַת אֵלָיו וְלַחֲבֵרוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיוּ מְעֹרָבִים עִם הָעוֹלָם” וּבַלָּשׁוֹן הַמֻּרְגָּל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אִיךְ וִויל אִיר זָאלְט זַיין אוֹיס גֶעמִישְׁט מִיט דֶער וֶועלְט”. וְרָצָה מֵחֲמַת זֶה, שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ כָּל הַצִּבּוּר בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם “שׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר”, שֶׁהוּא נִבְנָה אָז בְּסָמוּךְ עַל-יְדֵי אִישׁ אֶחָד, שֶׁרָצָה וְחָשַׁק, שֶׁאנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ יִתְפַּלְּלוּ שָׁם, וְגַם כָּל אַנְשֵׁי הַצִּבּוּר הַתְּמִידִי שֶׁבְּזֶה בֵּית-הַכְּנֶסֶת הִסְכִּימוּ עַל זֶה. [כִּי הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁהָיְתָה בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִשְׁקַט וְנִשְׁתַּקַּע אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מִלֵּב רֻבָּם כְּכֻלָּם שֶׁל אַנְשֵׁי הָעִיר, וְנִתְמַהְמַהּ זֶה הַהַשְׁקֵט עַד תְּחִלַּת שְׁנַת תקצ”ה, שֶׁעָמַד מִי שֶׁעָמַד, כַּאֲשֶׁר נְסַפֵּר לְקַמָּן. וְעַד זֹאת הַשָּׁנָה הָיוּ רְגִילִים אַנְשֵׁי הָעִיר לְבַקֵּשׁ אוֹרְחִים מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לִסְעֹד אֶצְלָם בִּסְעֻדַּת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה].

אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁשְּׁאָר תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עָמְדוּ בָּזֶה כְּנֶגֶד מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִסְכַּם הַדָּבָר לְהִתְפַּלֵּל בַּהַאמְבַּר הַנַּ”ל, שֶׁהִתְפַּלֵּל בּוֹ רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְלִפְנוֹת עֶרֶב כְּשֶׁנִּתְאַסְּפוּ לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה, נִתְעוֹרֵר לְאֵין עֲרֹךְ תַּבְעֵרַת לֵב מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּצַעַר וְיִסּוּרִים עַל עָבְרָם עַל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לִהְיוֹת מְעֹרָב עִם שְׁאָר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, עַד שֶׁחָזַר וְנִתְלַבֵּשׁ בַּמַּלְבּוּשׁ הָעֶלְיוֹן לֵילֵךְ אֶל הַחוּץ וְלָבוֹא לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל, וְלִבְלִי לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל עִם תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְרַבִּי נַפְתָּלִי, בִּרְאוֹת כֵּן מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִתְעוֹרֵר גַּם-כֵּן לֵילֵךְ אֶל הַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל, וְעַד שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ גַּם שְׁאָר הַתַּלְמִידִים לֵילֵךְ אֶל הַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל. וְאַנְשֵׁי הַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל קִבְּלוּ אוֹתָם בְּרֹב כָּבוֹד, וְהִתְפַּלְּלוּ עִמָּהֶם יַחַד עַד עֲשָׂרָה שָׁנִים. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁמִּשָּׁנָה לְשָׁנָה נִתּוֹסֵף צִבּוּר הַנּוֹסְעִים לְאוּמַן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, רָאוּ אַחַר-כָּךְ בְּסוֹף הָעֲשָׂרָה שָׁנִים, שֶׁאֵין שׁוּם אֹפֶן וִיכֹלֶת כְּלָל לִסְבֹּל אֶת הַדֹּחַק בְּזֶה הַבֵּית-הַכְּנֶסֶת, וְחָזְרוּ לְזֶה הַמָּקוֹם הַנַּ”ל הָאַמְבַּאר שֶׁהִתְפַּלֵּל שָׁם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְאַחַר-כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם נִתְקַלְקֵל וְנֶחֱרַב קְצָת עַל-פִּי אֵיזֶה סִבָּה זֶה הָאַמְבַּאר, עַד שֶׁגַּם שָׁם לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל, וְהִתְחִיל מוֹהַרְנַ”תְּ לִשְׂכֹּר אֵיזֶה חֶדֶר גָּדוֹל, אֲשֶׁר חִפֵּשׂ וּמָצָא בְּכָל שָׁנָה, שֶׁיִּהְיֶה בִּיכֹלֶת, שֶׁיִּכָּנְסוּ שָׁם כָּל הַצִּבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. אֲבָל אַחַר-כָּךְ סִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּקְצָת שָׁנִים, שֶׁהָיָה קָשֶׁה וְכָבֵד לְאֵין עֲרֹךְ לִמְצֹא חֶדֶר כָּזֶה לְשָׂכְרוֹ, וְרָאָה מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁאִם לֹא יִשְׁתַּדֵּל לִבְנוֹת עֲבוּר זֶה בֵּית-הַכְּנֶסֶת מְיֻחָד לְהִתְפַּלֵּל שָׁם בַּאֲסֵפַת הַקִּבּוּץ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, לֹא תִּתְקַיֵּם כְּלָל אֲסֵפַת הַקִּבּוּץ, כִּי בְּלִי סָפֵק יִהְיֶה נִמְצָא לִפְעָמִים שָׁנָה אַחַת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִשְׂכֹּר חֶדֶר כָּזֶה, וְתִתְבַּטֵּל הָאֲסֵפָה לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת זֶה. וְנִתְעוֹרֵר בְּאֶמְצַע הַשָּׁנָה לְסַבֵּב בְּכָל הָעֲיָרוֹת, שֶׁנּוֹסְעִים מֵהֶם לְאוּמַן לִימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וּלְהַצִּיעַ לִפְנֵי אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִתְנַדֵּב מָעוֹת לְצָרְכֵי זֶה הַבִּנְיָן. וְנָסַע תְּחִלָּה לְלַאדִיזִין, שֶׁנִּמְצָא שָׁם בָּעֵת הַזֹּאת קְצָת מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, וְהִצִּיעַ לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת כְּפִי רוֹמְמוּת רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּכְפִי גְּדֻלַּת וְנוֹרְאוֹת הָאֲסֵפָה עַל שְׁמוֹ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים. וְרַבִּי מְנַחֵם מֶנְדִּיל הַנַּ”ל בְּאוֹת נ”ב הָיָה בָּעֵת הַזֹּאת מִתּוֹשָׁבֵי לַאדִיזִין מִתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו, אֲבָל עֲנִיּוּתוֹ וְדָחְקוֹ הָיָה גָּדוֹל וְעָצוּם בָּעֵת הַזֹּאת, אֲבָל מְכֻוָּן מַמָּשׁ בְּיוֹם בּוֹא מוֹהַרְנַ”תְּ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל נִמְצָא תַּחַת יָדוֹ שְׁנֵי רוּבָּל, אֲשֶׁר זֶה הָיָה כָּל רְכוּשׁוֹ וְלֹא יוֹתֵר, וּבְרֹב לַהֲבַת לְבָבוֹ בְּשָׁמְעוֹ דִּבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ רָץ לְבֵיתוֹ וְחָטַף אֶת אֵלֶּה הַשְּׁנֵי רוּבַּל-כֶּסֶף וֶהֱבִיאָם לְמוֹהַרְנַ”תְּ לְצֹרֶךְ הַבִּנְיָן. וְלֹא רָצָה תְּחִלָּה מוֹהַרְנַ”תְּ לְקַבֵּל אוֹתָם כְּלָל מִיָּדוֹ, מֵחֲמַת הָרַחֲמָנוּת אֲשֶׁר עָלָיו מֵעֹצֶם עֲנִיּוּתוֹ. וְהִתְחִיל רַבִּי מֶנְדִּיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִמוֹהַרְנַ”תְּ לְרַחֵם עָלָיו בְּתַכְלִית הַהֵפֶךְ, וּלְזַכּוֹת אוֹתוֹ בִּזְכוּת נוֹרָא וְעָצוּם כָּזֶה, עַד שֶׁעָלָה עַל דַּעַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין בִּיכֹלֶת לֵידַע, בְּאֵיזֶה אֹפֶן גָּדוֹל בְּיוֹתֵר הָרַחֲמָנוּת, עַד שֶׁקִּבְּלָם מֵאִתּוֹ. כִּי כְּפִי שֶׁמָּסַר אֶת נַפְשׁוֹ כָּל-כָּךְ עַל הַנְּדָבָה הַזֹּאת, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק הָרִאשׁוֹן בַּבִּנְיָן הַזֶּה, יָדַע וְהֶאֱמִין, שֶׁזֶּה יִהְיֶה, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יְסוֹד גָּדוֹל וְחָזָק לְזֶה הַבִּנְיָן, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה בִּיכָלְתּוֹ לְגָמְרוֹ. (שָׁם נ”ה).

רַבִּי יְהוּדָה אֱלִיעֶזֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁנָּסַע עִם מוֹהַרְנַ”תְּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. נִתְקָרֵב תְּחִלָּה לְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּסוֹף יָמָיו, וְהִתְחִיל לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וּבְאוֹתוֹ הָעֵת לֹא הָיָה נוֹהֵג עוֹד רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לִשְׁמֹעַ וִדּוּי-דְּבָרִים מֵהַטְּעָמִים הַכְּמוּסִים אִתּוֹ, אֲבָל רַבִּי יְהוּדָה אֱלִיעֶזֶר הַנַּ”ל לֹא יָדַע מִזֶּה, וְהִתְחִיל לְהִתְוַדּוֹת. וְהִפְסִיק אוֹתוֹ רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהוֹדִיעוֹ, שֶׁאֵין נוֹהֵג כָּעֵת בְּזֹאת הַהַנְהָגָה, רַק שֶׁכְּבָר הִתְחִיל קְצָת לְהִתְוַדּוֹת, אָמַר לוֹ קְצָת תִּקּוּנִים, וְעַל הַשְּׁאָר צִוָּה עָלָיו לְדַבֵּר עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבְדֶרֶךְ כְּלָל, וְלֹא לְפָרֵט לְפָנָיו אֶת הַחֲטָאִים. וְהַשָּׁעָה הַזֹּאת, שֶׁנִּתְוַעֵד עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיְתָה קֹדֶם סְעֻדָּתוֹ, וְצִוָּה עָלָיו רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיִּסְעַד אִתּוֹ יַחְדָּו. וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “בְּכָל הַבָּטָה וְהַבָּטָה, שֶׁאבִּיט עָלֶיךָ, אֵיטִיב עִמְּךָ” וֶועל אִיךְ דִיר אַ טוֹבָה טָאן. וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה קְצָת דִּבּוּרִים, וּמֵאַהֲבַת הַקִּצּוּר קִצַּרְתִּי. (שָׁם נ”ו).

רַבִּי יִצְחָק אַיְזִיק יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָבִיו שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס יְהוֹשֻׁעַ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְּשֶׁערִין, מֵהַמְקֹרָבִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר לְמוֹהַרְנַ”תְּ. מְאֹד מְאֹד הָיָה מֻפְלָג בְּמַעֲלָה. וּפַעַם אַחַת בְּיוֹם-הַפּוּרִים בְּעֵת הַשְּׁתִיָּה, הִתְפָּאֵר לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁאֵין מִתְיָרֵא עוֹד מִפְּנֵי הַיֵּצֶר הָרָע. וְאַחַר הַפּוּרִים לְמָחֳרָתוֹ נִכְנַס עוֹד הַפַּעַם לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְשָׁאַל אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, אִם הוּא זוֹכֵר מַה שֶּׁהִתְפָּאֵר אֶתְמוֹל בְּעֵת הַשְּׁתִיָּה, וְהֵשִׁיב לוֹ: “גַּם הַיּוֹם אֲנִי אוֹמֵר כֵּן” וְשָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי פִּנְחָס יְהוֹשֻׁעַ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר לוֹ פַּעַם אַחַת מוֹהַרְנַ”תְּ: “אָבִיךָ הָיָה צַדִּיק” “דַיין טַאטֶע אִיז גִיוֶוען אַ צַדִּיק”. (שָׁם נ”ז).

קֹדֶם הִתְקָרְבוּתוֹ בִּבְּרֶסְלֶב פַּעַם בְּלֵיל יוֹם-כִּפּוּר הָלַךְ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה דֶּרֶךְ בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, וְרָאָה בְּעַד הַחַלּוֹן אֶת הָרַב יִצְחָק אַיְזִיק יוֹסֵף סוֹפֵר הַנַּ”ל עוֹמֵד וְגוֹמֵר תְּהִלִּים בְּקוֹל רָם וּבְהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה. וְנִתְוַדַּע עוֹד, שֶׁזֶּה גּוֹמֵר עַתָּה פַּעַם שְׁנִיָּה תְּהִלִּים כְּמִנְיַן “כֹּפֶר”, וּבְעֵת גְּמַר הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה עֲדַיִן בְּהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה כְּמוֹ בְּהַתְחָלַת פַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. וּבְכֵן רָאָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁנֶּפֶשׁ יְקָרָה זוֹ רָאוּי לְאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לְקָרְבוֹ, וּבְכֵן הִתְחִיל לַעֲסֹק עִמּוֹ לְקָרְבוֹ, אֲבָל לֹא הָיָה כָּל-כָּךְ בְּאִתְגַּלְיָא, עַד פּוּרִים שָׁנָה זוֹ, שֶׁהָיָה מְעַט מְבֻשָּׂם, בָּא בְּעַצְמוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְעָמַד עַל פִּתְחוֹ וְצָעַק: “הָרַבִּי, הָרַבִּי, הַגַּדְלוּת שֶׁלּוֹ” “דֶּער רֶבִּי, דֶּער רֶבִּי, זַיין גְרוֹיסְקַייט”, קֹדֶם פּוּרִים הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּטוּלְטְשִׁין, וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיָה עָנִי כְּדֶרֶךְ הַסּוֹפְרִים, הָלַךְ רַגְלִי. וּבַחֲזָרָתוֹ לִבְּרֶסְלֶב נִזְדַּמֵּן לוֹ נִסָּיוֹן גָּדוֹל, וְעָמַד בַּנִּסָּיוֹן. (שָׁם נ”ז).

וּמַה מְּאֹד שִׁבַּח מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת כְּתִיבַת תְּפִלִּין שֶׁלּוֹ, וְחָפֵץ הָיָה, שֶׁכָּל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ יִתְפַּלְּלוּ בִּתְפִלִּין כְּתַב יָדוֹ. וְכֵן פַּעַם, אַחַר פְּטִירַת הַסּוֹפֵר הַנַּ”ל, שֶׁהָיָה אֵצֶל אֶחָד תְּפִלָּיו, וּנְתָנָם לְסוֹפֵר לְבָדְקָן. כְּשֶׁפָּתַח הַסּוֹפֵר אֶת הַתְּפִלִּין וְרָאָה אֶת הַנָּחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת, אֵיךְ שֶׁמֻּנָּחִים בַּבָּתִּים, מְכֻוָּן כַּהֲלָכָה בְּכָל הַפְּרָטִים וְדִקְדּוּקִים וְהַכְּתִיבָה, אָמַר: “עֵדוּת הִיא עַל צִדְקַת הַסּוֹפֵר, וּתְפִלִּין כָּאֵלּוּ אֵין צְרִיכִים בְּדִיקָה”. (שָׁם).

רַבִּי שׁוֹאֵל מִטֶּפְּלִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא בְּתַבְעֵרַת לְבָבוֹ וְרִיצָתוֹ לְקַיֵּם בַּעֲצַת רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל-פִּי הַמִּשְׁנָה: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְכוּ’ וְכוּ’. וְכָל תְּפִלָּתוֹ וְתוֹרָתוֹ הָיְתָה בְּהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה, וְעַל-יָדוֹ נִתְעוֹרֵר וְנִתְקָרֵב גַּם רַבִּי מֵאִיר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטֶּפְּלִיק. וְשָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי מֵאִיר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבִּי שׁוֹאֵל הַנַּ”ל, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו בְּנֵי הַנְּעוּרִים בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאֲלוּ מֵאִתּוֹ בַּגְּמָרָא אוֹ בַּתּוֹסָפוֹת וְכוּ’ אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁהָיָה קָשֶׁה לְהוֹלְמָם, וְהֵשִׁיב לָהֶם, שֶׁיַּגִּיד לָהֶם לְאַחַר שָׁעָה. וּבְתוֹךְ כָּךְ נִכְנַס לַחֵלֶק הַשֵּׁנִי מִבֵּית-הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהַנָּשִׁים מִתְפַּלְּלוֹת שָׁם בַּבֹּקֶר, וְהִשְׁתַּטַּח, וּבִקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: גַּל עֵינַי וְכוּ’, עַד שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ הַפֵּרוּשׁ. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁמֵּרֹב הֶכְרֵחַ הַנְּפִילוֹת הַמַּגִּיעִים מִלְּמַעְלָה, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, אָמַר לוֹ פַּעַם אַחַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “שׁוֹאֵל, עֲדַיִן אֵין לִי הֲנָאָה מִמְּךָ. וְשֶׁאף-עַל-פִּי-כֵן אִם הָיִיתִי רוֹאֶה שֶׁאתָּה נוֹפֵל, וְנִתְחַזַּקְתָּ וְנִשְׁאַרְתָּ עַל עָמְדְךָ, אָז הָיִיתִי נֶהֱנֶה” “שׁוֹאֵל, אִיךְ הָאבּ נָאךְ פוּן דִיר קַיין הֲנָאָה נִיט, אִיךְ זָאל זֵייעֶן וִוי דוּא פַאלְסְט אַרָאפְּ, אוּן דֶער נָאךְ זָאל אִיךְ זֶעהִין וִוי דִי דֶער הַאלְסְט זִיךְ, וָואלְט אִיךְ פוּן דִיר הֲנָאָה גֶעהַאט”. גַּם שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר הַנַּ”ל, שֶׁהֵבִין מִדִּבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה לֹא הֶאֱרִיךְ יָמִים, וְנִתְקַיֵּם בּוֹ הַכָּתוּב בַּחֲנוֹךְ: “וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹקִים”, מֵחֲמַת שֶׁיָּדַע בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּפֹּל וְלֹא יִתְחַזֵּק, בְּאֹפֶן שֶׁיָּשׁוּב וְיִתְעַלֶּה. (שָׁם).

וְרַבִּי מֵאִיר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ עָלָה וְנִתְעַלָּה אַחַר-כָּךְ עַל-יְדֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּהַדְרָגָה. (שָׁם נ”ח).

מַעֲשֵׂה הַזְּבוּב וְעַכָּבִישׁ סִפֵּר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כְּשֶׁבָּא מִנְּסִיעָתוֹ לְנָאוְרִיטְשׁ, הַנִּזְכָּר בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן”, וּבִנְסִיעָתוֹ לָקַח עִמּוֹ אִישׁ עָשִׁיר וְנִכְבָּד וִירֵא אֱלֹקִים, רַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶּפְּלִיק, שֶׁהָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ בַּחֲנוּת “מָאנָאפַאקְטוּר”, אֲשֶׁר גַּם זוּגָתוֹ בְּעַצְמָהּ הָיְתָה בִּיכֹלֶת לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַחֲנוּת. וְעִם רַבִּי שְׁמוּאֵל לָקַח בִּתְחִלָּה אֶת רַבִּי נַפְתָּלִי מִנֶּעמִירוֹב לִנְסֹעַ אִתּוֹ עַד לִיפִּיוֶעץ, וּבְלִיפִּיוֶועץ הֻכְרַח לְהַחֲזִיר אֶת רַבִּי נַפְתָּלִי לְבֵיתוֹ, כִּי הָיָה אִישׁ חָלוּשׁ וְלֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לִהְיוֹת נָע וָנָד בְּדֶרֶךְ רָחוֹק כָּזֶה, וּמְכֻוָּן בִּימֵי הַקֹּר וְהַחֹרֶף אֲשֶׁר מֵחֲצִי טֵבֵת וָהָלְאָה. וְלָקַח בְּלִיפִּיוֶעץ בִּמְקוֹם רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת רַבִּי אַיְזִיק יוֹסֵף מִלִּיפִיוֶעץ. וְהוּא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל הַנַּ”ל הֵן הֵן הַשְּׁנֵי אֲנָשִׁים, הַנִּרְמָזִים בַּמַּעֲשֶׂה הַנַּ”ל, וְשִׁנָּה אֶת לְבוּשָׁיו בִּתְחִלַּת הַנְּסִיעָה לִהְיוֹת נִדְמֶה כְּסוֹחֵר, וְהִזְהִיר מְאֹד אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ”ל, שֶׁלֹּא יוֹדִיעוּ בְּשׁוּם מָקוֹם מִי הוּא. וְקֹדֶם הַנְּסִיעָה לָקַח רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שְׁלשִׁים רֶענְדְלִיךְ וְנָתַן לְרַבִּי שְׁמוּאֵל הַנַּ”ל, וְקָנָה בְּעַד זֶה עֲגָלָה עִם סוּסִים, וְגַם שָׂכַר אִישׁ אֶחָד, שֶׁיִּהְיֶה מְיֻחָד לְהוֹלִיךְ אֶת הַסּוּסִים. וְאֵלֶּה הָאֲנָשִׁים לֹא יָדְעוּ כְּלָל, לְהֵיכָן הֵם נוֹסְעִים, רַק בְּכָל פָּרָשַׁת דְּרָכִים שָׁאֲלוּ אֶת רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ לִנְסֹעַ, וְהֶרְאָה לָהֶם. וְהָיָה לְרַבִּי שְׁמוּאֵל וּלְרַבִּי אַיְזִיק יוֹסֵף הַנַּ”ל כַּמָּה סִפּוּרִים מִזֹּאת הַנְּסִיעָה, וְאֵלֶּה שְׁנֵי הַסִּפּוּרִים שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע אוֹתָהּ מִפִּי רַבִּי שְׁמוּאֵל הַנַּ”ל, הַיְנוּ: מַה שֶּׁעָמְדוּ פַּעַם אַחַת עִם הָעֲגָלָה אֵצֶל אַכְסַנְיָא, וְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְרַבִּי שְׁמוּאֵל נִכְנְסוּ לָאַכְסַנְיָא, וּמָצְאוּ שָׁם אֶת בַּעַל-הַבַּיִת, שֶׁנָּשָׂא בְּחֵיקוֹ תִּינוֹק בְּעֶרֶךְ שְׁתֵּי שָׁנִים, וּמִיָּד בִּכְנִיסַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רָאָה רַבִּי שְׁמוּאֵל, שֶׁזֶּה הַתִּינוֹק מַרְאֶה לְאָבִיו עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאוֹמֵר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “הִנֵּה יְהוּדִי טוֹב” “הָאט גּוּטֶער יוּד”. וְאָבִיו, בַּעַל-הַבַּיִת הַנַּ”ל, בְּרֹב טִרְדָּתוֹ בִּמְכִירַת הַיֵּין-שָׂרָף לְהָעֲרֵלִים שֶׁנִּמְצָאִים שָׁם לֹא הִבִּיט וְלֹא הִטָּה כְּלָל אֶת אָזְנוֹ לְדִבְרֵי הַתִּינוֹק. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל נִבְהַל מְאֹד בְּשָׁמְעוֹ זֹאת מִפִּי הַתִּינוֹק, כִּי בְּכָל הָאֲלָפִים אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִתְוַעֲדוּ עִמָּהֶם בְּדַרְכָּם הָרָחוֹק לֹא נִמְצָא שׁוּם אִישׁ שֶׁיֵּדַע וְיַכִּיר בִּפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי רַב וְגָדוֹל הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרָא בִּלְשׁוֹנֵנוּ “גּוּטֶער יוּד”, מֵרֹב הִתְדַּמּוּתוֹ כְּאִישׁ סוֹחֵר כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְאוּלָם מֵחֲמַת שֶׁגַּם רַבִּי שְׁמוּאֵל עָמַד בְּסָמוּךְ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, חָשַׁשׁ רַבִּי שְׁמוּאֵל פֶּן עָלָיו בְּעַצְמוֹ הֶרְאָה הַתִּינוֹק בְּיָדוֹ לְאָבִיו כִּי הָיָה בַּעַל צוּרָה כְּמוֹ אַדְמוּ”ר גָּדוֹל, וְהוֹצִיא רַבִּי שְׁמוּאֵל מַטְבֵּעַ מִכִּיסוֹ, וְהָלַךְ לַתִּינוֹק וְנָתַן לוֹ, וְאָמַר לוֹ: “נָכוֹן, שֶׁאֲנִי יְהוּדִי טוֹב”? “אַ יָא אִיךְ בִּין אַ גוּטֶער יוּד”? וְהֵשִׁיב הַתִּינוֹק: לֹא וְהֶרְאָה לוֹ עוֹד הַפַּעַם בְּיָדוֹ עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, וְאָמַר לוֹ: “זֶה הוּא גּוּטֶער יוּד”. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָצָא מִיָּד אֶל הַחוּץ, וְיָשַׁב עַל הָעֲגָלָה. וּבִנְסִיעָתָם הִתְחִיל רַבִּי שְׁמוּאֵל לִתְמֹהַּ עַל דִּבְרֵי הַתִּינוֹק, וְעָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: מִי אֵפוֹא יִהְיֶה בְּאֵלֶּה הַיָּמִים מֵבִין… “וֶוער דֶען זָאל זַיין בְּאֵלֶּה הַיָּמִים אַ מֵבִין”. (שָׁם כְּרַךְ שִׁשִּׁי ג’).

וְהִנֵּה בִּנְסִיעָתָם, אֲשֶׁר בְּכָל פָּרָשַׁת דְּרָכִים הֶרְאָה לָהֶם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לְהֵיכָן לִנְסֹעַ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, נִזְדַּמֵּן קְצָת פְּעָמִים, שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכְּבָר נָסְעוּ בּוֹ פַּעַם אַחַת, וְכַמָּה יָמִים אַחַר מַעֲשֵׂה הַתִּינוֹק הַנַּ”ל נִזְדַּמֵּן גַּם-כֵּן, שֶׁנָּסְעוּ עוֹד הַפַּעַם בְּדֶרֶךְ הָאַכְסַנְיָא הַנַּ”ל, שֶׁהָיָה שָׁם זֶה הַתִּינוֹק, וְכַאֲשֶׁר רָאָה רַבִּי שְׁמוּאֵל שֶׁזֹּאת הִיא הָאַכְסַנְיָא, בִּקֵּשׁ מֵהַמּוֹלִיךְ אֶת הָעֲגָלָה שֶׁיַּעֲמֹד שָׁם, וְנִכְנַס לָאַכְסַנְיָא כְּדֵי לִרְאוֹת עוֹד הַפַּעַם אֶת הַתִּינוֹק הַנַּ”ל, וּמָצָא לְבַעַל-הַבַּיִת יוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ בַּאֲבֵלוּת אַחַר הַתִּינוֹק הַנַּ”ל. (שָׁם ד’).

סִפּוּר הַשֵּׁנִי שֶׁלָּנוּ פַּעַם אַחַת בְּבֵית הַמָּלוֹן שֶׁנִּמְצָא שָׁם הַרְבֵּה אוֹרְחִים מֵהָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת אֲשֶׁר הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה, וְכָל נְסִיעָתָם הָיְתָה בִּמְדִינַת פָּאלִיסֶע, אֲשֶׁר עִקַּר הַמִּסְחָרִים הוּא בְּכָל הַיּוֹצֵא מֵהַיְעָרוֹת וְהֶחֳרָשִׁים הַגְּדוֹלִים הַנִּמְצָאִים שָׁם: עֵצִים, קְרָשִׁים, גַּלְגַּלִּים, זֶפֶת וְכַדּוֹמֶה. וּבִזְמַן הַחֹרֶף הַנַּ”ל, שֶׁהַלֵּילוֹת אֲרֻכּוֹת, יָשְׁבוּ סוֹחֲרִים רַבִּים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל, שֶׁעָמַד שָׁם בְּאֶמְצַע הַבַּיִת, וְדִבְּרוּ זֶה עִם זֶה בְּמִסְחֲרֵיהֶם, כְּדֶרֶךְ הַסּוֹחֲרִים. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָשַׁב בֵּינֵיהֶם, וְהִרְכִּיב אֶת דְּבָרָיו גַּם-כֵּן בְּאֶמְצָעוּת דִּבְרֵיהֶם, וּבִפְרָטֵי מִסְפְּרֵי הַסְּכוּמִים שֶׁבְּקִנְיְנֵיהֶם, וּשְׁמוֹת הָאֲדוֹנִים שֶׁסָּחֲרוּ עִמָּהֶם, כְּמִי שֶׁכְּבָר נִמְצָא בֵּינֵיהֶם מִזְּמַן רַב. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל הַנַּ”ל עָמַד מֵאַחֲרָיו וּמִשְׁתּוֹמֵם, וְנִתְפַּלֵּא מְאֹד בְּשָׁמְעוֹ וּבְהַבִּיטוֹ עַל כָּל זֶה. וְגַם הִרְבָּה לְהִתְפַּלֵּא עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁאֲלוּ וְדָרְשׁוּ מֵאִתּוֹ הַסּוֹחֲרִים, מִי הוּא וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא, הַבָּקִי כָּל-כָּךְ בִּפְרָטֵי מִסְחֲרֵיהֶם כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְאַחַר-כָּךְ בְּעֶרֶךְ שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם נִתְפָּרְדוּ הַסּוֹחֲרִים כָּל אֶחָד לִמְקוֹמוֹ, שֶׁרָצָה לִישֹׁן שָׁם, וְלֹא נִשְׁאַר אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן רַק רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְעוֹד אִישׁ אֶחָד מֵהַסּוֹחֲרִים, שֶׁעֲדַיִן נִתְעַכֵּב בִּישִׁיבָתוֹ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן. וְזֶה הַסּוֹחֵר הִתְחִיל לְהַבִּיט בִּפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: אַתֶּם נוֹדָעִים לִי מְאֹד… אִיר זֶענְט מִיר זֵייעֶר קֶענְטְלִיךְ…. וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: אַתֶּם סוֹבְרִים, שֶׁאֲנִי פְּלוֹנִי זֶה, וְהִזְכִּיר לוֹ שֵׁם הַפְּלוֹנִי, וְכִוֵּן לְדַעַת הַסּוֹחֵר, שֶׁבֶּאֱמֶת הָיְתָה עָלָיו כַּוָּנָתוֹ. וְכַאֲשֶׁר רָאָה הַסּוֹחֵר, שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹדַע לוֹ, עָנָה וְאָמַר שֵׁנִית לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: אֲנִי יוֹדֵעַ אִיךְ וֵוייס שׁוֹין. וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עוֹד הַפַּעַם: אַתֶּם סוֹבְרִים, שֶׁאֲנִי פְּלוֹנִי, וְהִזְכִּיר אוֹתוֹ עוֹד הַפַּעַם בִּשְׁמוֹ, וְכִוֵּן גַּם-כֵּן עוֹד הַפַּעַם לְשֵׁם זֶה הָאִישׁ, אֲשֶׁר עָלָיו נִדְמָה לַסּוֹחֵר עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁזֶּה הוּא. וּבְתוֹךְ כָּךְ פָּנָה זֶה הַסּוֹחֵר גַּם-כֵּן לִמְקוֹמוֹ. וְהַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה, שֶׁלֹּא עָלָה כְּלָל עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר לִתְמֹהַּ וּלְהִתְפַּלֵּא, עַד שֶׁיַּעֲמֹד עַל זֶה, וְיִרְצֶה דַּוְקָא לַחְקֹר וְלֵידַע, מִי הוּא זֶה הָאִישׁ הַמְכַוֵּן כָּל-כָּךְ לְדַעְתּוֹ, הַבָּקִי כָּל-כָּךְ בְּמִסְחֲרֵי שְׁאָר הַסּוֹחֲרִים כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְקֹדֶם אוֹר הַיּוֹם הִשְׁכִּים רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְנָסַע לְדַרְכּוֹ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (שָׁם ה’).

וְיַעַן אֲשֶׁר יָצָאתִי לְהוֹדִיעַ קְצָת מַעֲשִׂיּוֹת, מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִנְנִי אַגַּב אֹרְחָא לְסַפֵּר גַּם מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יְחִיאֵל מֶנְדִּיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע מֵהָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטְּשֶׁערִין, שֶׁנָּסַע עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְווֹלְטְשִׁיסְק בְּעֵת הַנִּשּׂוּאִין שֶׁל בִּתּוֹ מִרְיָם, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה. בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ פַּעַם אַחַת בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה צִוָּה עָלָיו רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיֵּשֵׁב אִתּוֹ עַל הָעֲגָלָה, וְשֶׁיְּצַוֶּה לְהֶעָרֵל הַבַּעַל-עֲגָלָה, שֶׁיִּקְשֹׁר אֶת הַחֲבָלִים מֵהַסּוּסִים לָעֲגָלָה בְּעַצְמָהּ וְלֹא שֶׁיֹּאחַז אוֹתָם בְּתוֹךְ יָדוֹ, וּלְהַנִּיחַ אֶת הַסּוּסִים שֶׁיֵּלְכוּ מֵעַצְמָם. וּמִיָּד נִתְכַּפֵּל עֲלֵיהֶם אֲפֵלוּת וְחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה בְּכֶפֶל כָּפוּל וּמְכֻפָּל כָּזֶה, עַד שֶׁבִּישִׁיבָתוֹ סָמוּךְ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל הָעֲגָלָה וְלֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לִרְאוֹת אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְנִתְעַכֵּב הַדָּבָר עַד עֶרֶךְ שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם, וְהָעֲגָלָה עִם הַסּוּסִים הִגִּיעוּ וּבָאוּ לָעִיר, אֲשֶׁר בִּתְחִלָּה לֹא יָדַע הָרַב הַנַּ”ל שֵׁם הָעִיר. וְהַסּוּסִים עָמְדוּ מֵעַצְמָן אֵצֶל בֵּית-אַכְסַנְיָא, שֶׁלֹּא הָיָה גַּג עַל הַבַּיִת, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָרַד עִמּוֹ מֵהָעֲגָלָה וְנִכְנְסוּ אֶל הַבַּיִת. וְנִמְצָא שָׁם בַּבַּיִת אִישׁ מְשָׁרֵת, אֲשֶׁר הֵכִין מִיָּד לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה חֶדֶר מְיֻחָד וְשָׁכַב שָׁם לִישֹׁן, וְהָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק הַנַּ”ל, יָשַׁב שָׁם בַּבַּיִת הַגָּדוֹל עִם הַמְשָׁרֵת בְּיַחַד. וְקֹדֶם שֶׁשָּׁכַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּחֶדֶר הַנַּ”ל, צִוָּה לְהָכִין עֲבוּרוֹ תַּבְשִׁיל לִסְעֻדַּת הַלַּיְלָה, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שָׁכַב שָׁם בַּחֶדֶר הַנַּ”ל, עַד שֶׁנִּגְמַר הַבִּשּׁוּל מֵהַתַּבְשִׁיל הַנַּ”ל. אַחַר שֶׁאמְרָה הַמְשָׁרֶתֶת לַמְשָׁרֵת שֶׁנִּגְמַר הַבִּשּׁוּל מֵהַתַּבְשִׁיל, אָמַר הַמְשָׁרֵת לְהָרַב הַנַּ”ל לְהָקִיץ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵהַשֵּׁנָה, כִּי הַמְשָׁרֵת לֹא יָדַע כְּלָל מִי הוּא, וְהָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק הֵבִין מֵעַצְמוֹ, שֶׁכֵּן רְצוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא יְגַלֶּה מִי הוּא. וְלֹא רָצָה הָרַב לְהָקִיץ בְּעַצְמוֹ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְעָנָה לַמְשָׁרֵת: “אִם אַתָּה רוֹצֶה, לֵךְ וַהֲקִיצוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “יְהוּדִי, יְהוּדִי, קוּם לֶאֱכוֹל אֲרוּחַת-עֶרֶב” “יוּד, יוּד, שְׁטֵייט אוֹיף עֶסֶען וֶועטְשֶׁערֶע” וְנִתְעוֹרֵר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אַךְ לֹא רָצָה לֶאֱכֹל, אֲבָל צִוָּה, שֶׁגַּם בְּלֹא זֶה יְשַׁלֵּם בְּעַד הַתַּבְשִׁיל, כַּנָּהוּג. וְחָזַר וְעָלָה עִמּוֹ מִיָּד עוֹד הַפַּעַם עַל הָעֲגָלָה, וְצִוָּה עוֹד הַפַּעַם, שֶׁהֶעָרֵל יִקְשֹׁר אֶת הַחֲבָלִים מֵעַל הַסּוּסִים לָעֲגָלָה, שֶׁיֵּלְכוּ וְיָרוּצוּ הַסּוּסִים מֵעַצְמָם כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, עַד שֶׁחָזְרוּ וּבָאוּ לְתוֹךְ הָעִיר וְהַבֵּית-מָלוֹן, שֶׁנָּסְעוּ מִשָּׁם בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וּבְעֵת יְשִׁיבַת הָרַב עִם הַמְשָׁרֵת כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, שָׁאַל מֵהַמְשָׁרֵת שֵׁם הָעִיר הַנַּ”ל, וְהֵשִׁיב לוֹ. וְיָדַע וְהֵבִין הָרַב, שֶׁזֹּאת הָעִיר הוּא בְּעֶרֶךְ כַּמָּה מֵאוֹת פַּרְסָאוֹת מִמְּקוֹם הָעִיר וְהַבֵּית-מָלוֹן הַנַּ”ל, שֶׁנָּסְעוּ מִשָּׁם וְחָזְרוּ לְשָׁם. וּבְאֶמְצַע חֲזָרָתָם כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהוּא מַחֲזִיק טוֹבָה לַמְשָׁרֵת, שֶׁהֵקִיץ אוֹתוֹ. (שָׁם ו’).

וְעוֹד מַעֲשֶׂה אַחַת שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יְחִיאֵל מֶנְדִּיל הַנַּ”ל, שֶׁשָּׁמַע מֵהָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק הַנַּ”ל מִטְּשֶׁערִין, שֶׁפַּעַם אַחַת נָסַע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִבְּרֶסְלֶב, וְלָן בְּבֵיתוֹ הַגָּדוֹל, שֶׁהָיָה מְקוֹם הָאוֹרְחִים. וּמֵחֲדַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֹא נִמְצָא שׁוּם פֶּתַח אֶל הַחוּץ רַק לְזֹאת הַבַּיִת, וּמֵהַבַּיִת נִמְצָא פֶּתַח אֶל הַחוּץ מִצַּד מַעֲרָב. וּפִתְאוֹם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה שָׁמַע הָרַב הַנַּ”ל קוֹל רַעַשׁ מֵחֲדַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כְּמוֹ מִכַּמָּה אֲלָפִים אֲנָשִׁים… וְהָרַב יָדַע בָּרוּר, שֶׁלֹּא נִמְצָא שָׁם בַּחֶדֶר שׁוּם אָדָם חוּץ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, יַעַן אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא כְּלָל מִזֶּה הַחֶדֶר הַקָּטָן שׁוּם פֶּתַח אֶל הַחוּץ רַק דֶּרֶךְ זֶה הַבַּיִת, שֶׁשָּׁכַב שָׁם הָרַב כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְהַבַּיִת הָיָה סָגוּר מִבִּפְנִים בַּלַּיְלָה, כַּנָּהוּג. וְגַם חֲדַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה קָטָן מֵהָכִיל כְּלַל הַרְבֵּה אֲנָשִׁים… וּמִכָּל-שֶׁכֵּן וְכָל-שֶׁכֵּן אֲלָפִים אֲנָשִׁים כְּפִי הָרַעַשׁ הַנַּ”ל, שֶׁיָּצָא מִשָּׁם. וְנָפַל עַל הָרַב פַּחַד וְרַעַד גָּדוֹל וְעָצוּם מִקּוֹל הָרַעַשׁ הַזֶּה, עַד שֶׁמֵּרֹב הָרַעַד וְהַחֲרָדָה, שֶׁחָרְדוּ בּוֹ כָּל אֵיבָרָיו, נָפַל מֵהַמִּשְׁכָּב עַל הָאָרֶץ, וְגַם נִתְיָרֵא אַחַר-כָּךְ מִלְּהָזִיז אֶת עַצְמוֹ וְלָקוּם מֵהָאָרֶץ, עַד שֶׁנִּשְׁקַע הָרַעַשׁ. וַיָּקָם אַחַר-כָּךְ מֵהָאָרֶץ וְיָצָא אֶל הַחוּץ, וְנִתְעַכֵּב שָׁם בַּחוּץ, עַד שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם. וְגַם אַחַר-כָּךְ נִתְבַּיֵּשׁ וְנִתְיָרֵא מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִשְׁאֹל מֵאִתּוֹ, מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה, כִּי הֵבִין, שֶׁאֵין זֶה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּשְׁאָלֶנּוּ. (שָׁם).

רַבֵּינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר פַּעַם אַחַת עַל אוֹדוֹת הַנְּסִיעָה שֶׁנָּסְעוּ אֵלָיו אַנַ”שׁ, וְאָמַר פַּעַם אַחַת בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “צוּא מִיר פָארִין, זֶענִין זִיךְ אֲזוֹי פִיל מִתְגַּבֵּר דִּי מְנִיעוֹת, אַז אֲפִלּוּ אַ פָאטֶער מִיט אַ זִין וָואס זֵייא זֶענִין בֵּיידֶע פִין מַיינֶע לַייט, קֶען דֶּער פָאטֶער זַיין אַ מוֹנֵעַ דֶּעם זִין נִיט צוּא דֶּער לָאזִין אִים פָארְן” לִנְסֹעַ אֵלַי, כֹּה מִתְגַּבְּרוֹת הַמְּנִיעוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ אָב וּבֵן, שֶׁשְּׁנֵיהֶם מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמִי, יָכוֹל הָאָב לִהְיוֹת הַמּוֹנֵעַ שֶׁל בְּנוֹ לֹא לָתֵת לוֹ לִנְּסֹעַ. וְכֵן עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָטִיּוּת שֶׁנּוֹגֵעַ לַעֲסָקָיו הַקְּדוֹשִׁים, נִמְצָא כָּל פַּעַם, שֶׁמִּתְגַּבְּרוֹת הַמְּנִיעוֹת מֵאַנַ”שׁ בְּעַצְמָם, וְגַם כִּי דַּיְיקָא מֵעוֹצֶם מַעֲלָתָם עָמְדוּ בְּסוּג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, אֲשֶׁר הַיֵּצֶר מִתְגָּרֶה בָּהֶם יוֹתֵר מִבְּכֻלָּם, כַּמְּבֹאָר בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה דַּף י”ב ע”א. (- מִכְתָּבִים מֵרַבִּי אַבְרָהָם מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁשָּׁמַע מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁמְּאֹד הִקְפִּיד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל הַכָּאַת הַבָּנִים, כִּי יֵשׁ בָּזֶה סַכָּנָה. וּבִלְשׁוֹן תֵּמָהּ אָמַר פַּעַם אַחַת רַבֵּנוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ: “לְיֶלֶד מַרְבִּיצִים”? “אַ קִּינְד שֶׁאגְט מֶען”? וּמַאֲמַר הַכָּתוּב: “וְאוֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר”, פֵּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְלָמְדוּ: “כַּד תִּמְחֵי לִינוּקָא לֹא תִמְחֵי אֶלָּא בְּעַרְקָתָא דִּמְסַאנָא” בָּבָא בַּתְרָא כ”א, ב’, יַעַן אֲשֶׁר בָּזֶה לְבַד לֹא נִמְצָא סַכָּנָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. (- שָׁם).

הִנֵּה נִמְצָא וִויכּוּחַ גָּדוֹל וְעָצוּב בֵּינִי וּבֵין רַבִּי דָּוִד צְבִי נ”י דָּאשִׁיוְוסְקֶע בְּכַמָּה דְּבָרִים נְחוּצִים שֶׁבְּדַרְכֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבִפְרַט בְּעִנְיַן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּזֶה הַדָּבָר נִמְצָאִים עוֹד מֵהָרָאשִׁים שֶׁבְּאַנַ”שׁ הַמַּסְכִּימִים אִתּוֹ, וּלְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתַב מִכָּל זֶה בִּפְרָטִיּוּת קָצְרָה הַיְרִיעָה מֵהָכִיל. וְיוּחֲקוּ הַדְּבָרִים בַּסֵּפֶר, כִּי רְצוֹנִי חָזָק וְאַמִּיץ שֶׁיְּקוּיָם הַכָּתוּב “וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי” כְּפֵירוּשׁ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּלִיקוּ”א סִימָן ס”א וּלְחַבֵּר עַל זֶה סֵפֶר מְיוּחָד.

רַבֵּינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר פַּעַם אַחַת עַל אוֹדוֹת הַנְּסִיעָה שֶׁנָּסְעוּ אֵלָיו אַנַ”שׁ, וְאָמַר פַּעַם אַחַת בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “צוּא מִיר פָארִין, זֶענִין זִיךְ אֲזוֹי פִיל מִתְגַּבֵּר דִּי מְנִיעוֹת, אַז אֲפִלּוּ אַ פָאטֶער מִיט אַ זִין וָואס זֵייא זֶענִין בֵּיידֶע פִין מַיינֶע לַייט, קֶען דֶּער פָאטֶער זַיין אַ מוֹנֵעַ דֶּעם זִין נִיט צוּא דֶּער לָאזִין אִים פָארְן” לִנְסוֹעַ אֵלַי, כֹּה מִתְגַּבְּרוֹת הַמְּנִיעוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ אָב וּבֵן שֶׁשְׁנֵיהֶם מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמִי, יָכוֹל הָאָב לִהְיוֹת הַמּוֹנֵעַ שֶׁל בְּנוֹ לֹא לָתֵת לוֹו לִנְּסוֹעַ. וְכֵן עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָטִיּוּת שֶׁנּוֹגֵעַ לַעֲסָקָיו הַקְ’, נִמְצָא כָּל פַּעַם שֶׁמִּתְגַּבְּרִים הַמְּנִיעוֹת מֵאַנַ”שׁ בְּעַצְמָם, וְגַם כִּיי דַּיְיקָא מֵעוֹצֶם מַעֲלָתָם עָמְדוּ בְּסוּג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲשֶׁר הַיֵּצֶר מִתְגָּרֶה בָּהֶם יוֹתֵר מִבְּכוּלָם, כַּמְּבוּאָר בְּמַסֶכֶת סֻכָּה דַּף י”ב ע”א.

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁשָּׁמַע ממוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁמְּאֹד הִקְפִּיד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל הַכָּאַת הַבָּנִים כִּי יֵשׁ בָּזֶה סַכָּנָה. וּבְלָשׁוֹן תֵּימָה אָמַר פַּעַם אַחַת רַבֵּנוּ למוֹהַרְנַ”תְּ: לְיֶלֶד מַרְבִּיצִים, אַ קִּינְד שֶׁאגְט מֶען?. וּמַאֲמַר הַכָּתוּב: “וְאוֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר”, פֵּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְלָמְדוּ: כַּד תִּמְחֵי לִינוּקָא לֹא תִמְחֵי אֶלָּא בְּעַרְקָתָא דִּמְסַאנָא בָּבָא בַּתְרָא כא, ב, יַעַן אֲשֶׁר בָּזֶה לְבַד לֹא נִמְצָא סַכָּנָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל.

כִּי כַּאֲשֶׁר גָּבְהוּ שָׁמַיִם מֵאֶרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ מִדְּרָכֵינוּ וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵינוּ, יֵשׁ אֲשֶׁר בְּשִׁפְלוּת דַּעְתֵּנוּ שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד וּלְאֵין סוֹף עֹמֶק, וְהֶעֱלֶם תְּבוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְבִלְתִּי הָפְכִּיִים יֵחָשֵׁב. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אֲנִי מַאֲמִין, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מֵהַמְּשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע”. (“כּוֹכְבֵי אוֹר” אֱמֶת וֶאֱמוּנָה אוֹת י’).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִמּוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁקֹּדֶם שֶׁהִתְחִיל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּסִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶערְס, אָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֲסַפֵּר לָכֶם, אֵיךְ פַּעַם נַעֲשׂוּ שְׂמֵחִים מִתּוֹךְ מָרָה שְׁחוֹרָה”, “אִיךְ וֶועל אַייךְ דֶּער צֵיילְן וִוי אֲזוֹי מֶע אִיז אַמָּאל פוּן אַ מָרָה שְׁחוֹרָה פְרֵיילִיךְ גִּיוָוארְן”.

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה פָּקַד וְצִוָּה עַל כָּל אֶחָד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, עַד מָקוֹם שֶׁיַּד שִׂכְלוֹ מַגַּעַת. (חָכְמָה וּבִינָה בִּתְחִלָּתוֹ).

רַבֵּנוּ הִתְפָּאֵר עַל עַצְמוֹ, וְאָמַר: “אֵין לִי כְּלָל שֵׁם”, “אִיךְ הָאבּ גָּאר קֵיין נָאמֶען נִיט”. (שָׁם).

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִזְהִיר לְכָל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ בִּזְכוּתוֹ, שֶׁיַּזְכִּירֶנּוּ עַל שֵׁם אִמּוֹ “רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵייגָא”, וְלֹא כִּשְׁאָר נִפְטָרִים, אֲשֶׁר יִזָּכְרוּ עַל שֵׁם אֲבִיהֶם. (חָכְמָה וּבִינָה ג’).

כָּל צַדִּיק הַדּוֹר יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ כַּמּוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֲבָל בְּוַדַּאי הָעִקָּר הוּא הֶעָלִית עַל כֻּלָּנָה, שֶׁהוּא משֶׁה מָשִׁיחַ בְּעַצְמוֹ, כַּנִּשְׁמַע כַּמָּה פְּעָמִים מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ. (חָכְמָה וּבִינָה כ”א).

רַבֵּנוּ הֵעִיד בְּעַצְמוֹ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי תַּלְמִידָיו וְאָמַר: “לָדַעַת מִמֶּנִּי יוֹדְעִים נָתָן וְנַפְתָּלִי מְעַט…” “וִויסְן פוּן מִיר וֵוייסְט נָתָן נַפְתָּלִי אַבִּיסְל…”. (חָכְמָה וּבִינָה כ”א).

עֲלִיָּתוֹ לַתּוֹרָה שֶׁל רַבֵּנוּ הָיָה תָּמִיד בְּפָרָשַׁת רְבִיעִי, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מִדַּת נֶצַח. שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמִסְתָּמָא שָׁמַע זֹאת מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. (חָכְמָה וּבִינָה ל”ה).

יָדוּעַ, שֶׁהָעִקָּר שֶׁל כָּל תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ, הָיָה מוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְלָכֵן נִרְאֶה בְּחוּשׁ, כִּי בְּאִתְגַּלְּיָא הָיְתָה עָלָיו מַחֲלֹקֶת פָּנִים וְאָחוֹר יוֹתֵר מֵעַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי בְּכָל מִינֵי מְסִירוֹת מְסָרוּהוּ, וּבְכָל מִינֵי חֵרוּפִים מִקּוֹלוֹת וּקְלָלוֹת בְּפָנָיו וּבִפְנֵי עֵינָיו חֵרְפוּהוּ וְקִלְלוּהוּ… בִּתְפִיסָה תְּפָסוּהוּ… וּמִבֵּיתוֹ גֵּרְשׁוּהוּ… וְגַם רָצוּ וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְהָרְגוֹ וְלַהֲמִיתוֹ אוֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר הִכִּיר אֲמִתָּתוֹ. (חָכְמָה וּבִינָה ל”ט).

אַף-עַל-פִּי שֶׁמַּרְבֶּה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְדַבֵּר מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, אֲבָל עִקָּר וְרֹב דְּבָרָיו יְסוֹבְבוּ עַל עִנְיַן הַהִתְחַזְּקוּת לְחַזֵּק וּלְאַמֵּץ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים וְהָעֲיֵפִים וְהַיְגֵעִים, אֲשֶׁר עֲמָלֵק רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם לְבַל יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָם מִן הָרַחֲמִים, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ חַנּוּן וְרַב לִסְלֹחַ, וְכַאֲשֶׁר נִשְׁמַע וְנִרְאָה גַּם בְּעֵת יְצִיאַת נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁעַד נְשִׁימָה הָאַחֲרוֹנָה כָּפַל וְשִׁלֵּשׁ “חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ” פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאָמַר אָז עוֹד אֵיזֶה דִּבּוּרִים מוּעָטִים, אֲבָל עִקַּר אֲמִירָתוֹ לֹא הָיָה רַק זֹאת. כֵּן שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמִשְּׁאָר הָאֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ בְּעֵת הִסְתַּלְּקוּתוֹ. (חָכְמָה וּבִינָה ל”ט).

רַבֵּנוּ צֵרֵף אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ אֵלָיו בְּמַאֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁאָמַר: “נַחְמָן, נָתָן, שׂוֹחֲקִים עַל כָּל הָעוֹלָם” “נַחְמָן, נָתָן, לַאכְט אוֹיס דֶּער גַּאנְצֶער וֶועלְט”. (שָׁם).

כְּבָר נוֹדַע, מַה שֶּׁמּוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מִפֵּרוּשׁ תֵּבַת “נֶצַח” “אֵייבִּיג”. (שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תְּפִלָּה א’).

עַל-כָּל-פָּנִים צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱחֹז הַחֻטְרָא בִּשְׁנֵי רָאשִׁין לֶאֱחֹז הַמַּקֵּל בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו, שֶׁאף-עַל-פִּי שֶׁכּוֹסְפִים וּמִתְגַּעְגְּעִים לִזְכּוֹת לְתַכְלִית הַמַּעֲלָה, אֲבָל לְעֻמַּת זֶה בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר בְּשִׂמְחָה וּלְקַיֵּם: “בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם”, וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה וּבְכָל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה, אֵיךְ שֶׁהוּא. (שָׁם, תְּפִלָּה א’).

שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁסִּפֵּר בְּשֵׁם הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי שְׁנֵיאוּר זַלְמָן מִלַּאדִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפִּרֵשׁ אֶת הַמִּקְרָא (תְּהִלִּים קי”ט, קכ”ו): “רַבִּים רַחֲמֶיךָ ה’ “, הַיְינוּ: רַחֲמֶיךָ הָרַחֲמָנוּת שֶׁעָלֶיךָ ה’ כִּבְיָכוֹל רַבִּים וַעֲצוּמִים מְאֹד. (שָׁם תְּפִלָּה ז’).

בְּפוּרִים מִצְוָה לְקַיֵּם מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (מְגִלָּה ז’): שֶׁחַיָּב אָדָם לִבְסוּמֵי וְכוּ’ כִּפְשׁוּטוֹ, כֵּן שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, בְּשֵׁם אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבְשֵׁם שְׁאָר צַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁלֹּא כְּדַעַת הַמְפָרְשִׁים בָּזֶה בְּעִנְיָן אַחֵר. (שָׁם ב’, ב’).

סִפֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע מֵחוֹתְנוֹ, רַבִּי דָּוִד צְבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁכָּל הִתְרַחֲקוּתוֹ מֵהַחֶבְרַיָּא הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל תַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְהַמַּגִּיד זַצַ”ל, הוּא מֵחֲמַת שֶׁנָּסַע פַּעַם אַחַת לִשְׁנֵי גְּדוֹלִים מֵהֶם, וְרָאָה וְהִבִּיט עַל גֹּדֶל פֵּרוּד הַלְּבָבוֹת שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁזֶּה הָיָה מֻפְרָךְ בְּעֵינֵי זֶה עִם כָּל הַנִּלְוִים אֵלָיו, וְזֶה הָיָה מֻפְרָךְ בְּעֵינֵי זֶה עִם כָּל הַנִּלְוִים אֵלָיו, “אַז דֶּער אִיז בַּא דֶּעם גִּיוֶוען אָפּ גִּיפַּסְקֶעט מִיט אַלֶּע זַיינֶע מֶענְטְשְׁן אוּן דֶער אִיז בַּא דֶּעם גִּיוֶוען אָפּ גִּיפַּסְקֶעט מִיט אַלֶּע זַיינֶע מֶענְטְשְׁן”, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְרַחֵק מֵהֶם לְגַמְרֵי. (שָׁם ב’, י”א).

אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִזְהִיר לְכַמָּה וְכַמָּה, שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ, וְאָמַר לְאֶחָד, אִם יִזְכֶּה לְכַוֵּן אֶל תֹּכֶן כַּוָּנָתוֹ, מַה טּוֹב. (שָׁם בְּסוֹפוֹ).

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָצָא פַּעַם אַחַת מִטְּבִילָתוֹ בַּמַּיִם וְנֶהֱנָה אָז מְאֹד מֵהַמַּיִם, וְאָמַר אָז לְאָבִי, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהַמַּיִם נִמְשָׁכִים מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן לְאֵין עֵרֶךְ בְּרוּחָנִיּוּת כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל-כֵּן גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת יַגִּיעַ מֵהֶם טוֹבָה וְעֹנֶג לָאָדָם. (שִּׂיחוֹת וְסִפּוּרִים ב’).

אַף-עַל-פִּי שֶׁיָּצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ: “מַיין פַייעֶרְל וֶועט שׁוֹין טְלוּאִין בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען” “הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד, עַד שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ”, מֻכְרָח בְּכָל זֹאת כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְהַמְצִיא לָזֶה אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא כָּל יְמֵי חַיָּיו, כִּי כְּפִי עֶצֶם פֵּרוּשׁ “טְלוּאִין” “הִבְהוּב”, יֵשׁ בָּזֶה לְצַדֵּד בְּפֵרוּשִׁים שׁוֹנִים, כִּי גַּם אִם לֹא נִשְׁאַר מֵהַתַּבְעֵרָה וְהַמּוֹקְדָה רַק נִיצוֹצוֹת קְטַנּוֹת וּמְעַטּוֹת נִקְרָא זֹאת בִּלְשׁוֹנֵנוּ בְּשֵׁם “טְלוּאִין” הִבְהוּב. (שָׁם ג’).

יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אַזַּא טִישׁ וִויא בַּייא מִיר וֶועט שׁוֹין נִיט זַיין בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען”, “עֲרִיכַת שֻׁלְחָן כָּזֶה כְּמוֹ אֶצְלִי כְּבָר לֹא יִהְיֶה עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ”, וְהוֹסִיף בָּזֶה מוֹהַרְנַ”תְּ מֵעַצְמוֹ וְאָמַר: “אַזַּא טִישׁ וִויא בַּייא מִיר וֶועט שׁוֹין אוֹיךְ נִישְׁט זַיין בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען”, “עֲרִיכַת שֻׁלְחָן כָּזֶה כְּמוֹ אֶצְלִי גַּם כֵּן כְּבָר לֹא יִהְיֶה עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ”. (שָׁם ד’).

בִּדְבַר אֲסֵפָתֵנוּ בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָׁנָה, שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁאף-עַל-פִּי שֶׁלְּבָבוֹ הָיָה חָזָק בְּבִטָּחוֹן, וּמֻבְטָח שֶׁתִּתְקַיֵּם הָאֲסֵפָה הַזֹּאת עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל צֶדֶק, וּבְכָל זֹאת לֹא הָיְתָה בִּיכָלְתּוֹ לְבָרֵר בָּזֶה יְדִיעָה בְּרוּרָה וּמֻחְלֶטֶת, וְאֵין רְצוֹנִי לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה בִּכְתָב, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הֵבִין וְהִשְׂכִּיל, שֶׁבְּכָל זֹאת יִהְיֶה נִמְצָא מִפְּלֵטַת הַשְׁאָרָתוֹ עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל וְאָמַר בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: “דָּא וֶועלְן זִיךְ שָׁאשְׁקֶען עֶטְלִיכֶע מֶענְטְשְׁן, אוּן דָּא וֶועלְן זִיךְ שָׁאשְׁקֶען עֶטְלִיכֶע מֶענְטְשְׁן” “כָּאן יִתְלַחֲשׁוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים, וְכָאן יִתְלַחֲשׁוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים”. (שָׁם ד’).

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר פַּעַם אַחַת, שֶׁסּוֹבֵב עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּעֵין הַנֻּסָּח הַנִּזְכָּר בְּבִרְכַּת הַהַפְטָרָה: “כִּי בְשֵׁם קָדְשֶׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לוֹ, שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”, גַּם אָמַר פַּעַם אַחַת, שֶׁהוּא מְקַוֶּה וּמְיַחֵל, שֶׁיְּקֻיַּם בָּזֶה הַנֵּר מַאֲמַר הַכָּתוּב: (מִשְׁלֵי ד’): “וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וְאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם”. (שָׁם ד’).

מוֹהַרְנַ”תְּ דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מֵהַפְלָגַת הַשֵּׁטֶף מַיִם רַבִּים, הַנִּמְצָאִים בָּזֶה הָעוֹלָם: תַּאֲווֹת רָעוֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, שְׁאֵלוֹת וּמְבוּכוֹת, אֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת וְכַדּוֹמֶה, וְאָמַר, שֶׁבְּכָל זֶה יְקֻיָּם, כַּמּוּבָא בְּרַשִׁ”י פָּרָשַׁת “וַיֵּשֶׁב” בְּמָשָׁל הַפֶּחָמִי: נִיצוֹץ אֶחָד יוֹצֵא מִיּוֹסֵף, שֶׁמְּכַלֶּה וְשׂוֹרֵף אֶת הַכֹּל. (שָׁם ד’).

פַּעַם-אַחַת עָמַד מוֹהַרְנַ”תְּ בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כְּנֶגֶד הַנְּבוֹכִים, שֶׁהָיוּ בְּאוּמַן, אֲשֶׁר הִתְפָּאֲרוּ בְּרֹב הִשְׁתַּדְּלוּתָם, שֶׁיִּגְמְרוּ כִּרְצוֹנָם לְהַשְׁכִּיחַ שֵׁם יִשְׂרָאֵל וְהִבָּדְלוֹ מִן הָעַמִּים, וְכַאֲשֶׁר עָמְדוּ כְּנֶגְדּוֹ בִּרְאָיוֹתֵיהֶם מִמַּה שֶׁכְּבָר גָּמְרוּ בָּזֶה הַרְבֵּה, גַּם בְּיָמָיו בַּמְדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת, כַּנּוֹדַע, עָנָה וְאָמַר: “זֹאת בָּרוּר לְדַעְתִּי, שֶׁאִם תִּגְמְרוּ כִּרְצוֹנְכֶם יַחֲזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ… כִּי לֹא לְאֵלֶּה תַּהְפּוּכוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם…”. (שָׁם ה’).

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “עוֹד יִהְיֶה זְמַן, שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט, שֶׁיִּטֹּל יָדָיו לִסְעֻדָּה “אַז עֶר וֶועט זִיךְ וַואשְׁן צוּם עֶסְן”, יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל כְּמוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב”. (שָׁם ו’).

פַּעַם-אַחַת אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “אֲנִי מַאֲמִין בְּכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, וְאִם אֵינִי שׁוֹמֵעַ מִפִּיו דְּבָרִים רָעִים בְּוַדַּאי אֲנִי מַאֲמִין רַק אֲפִלּוּ אִם אֲנִי שׁוֹמֵעַ בְּאָזְנַי דְּבָרִים רָעִים יוֹצְאִים מִפִּיו, אֲנִי מַאֲמִין, שֶׁלֹּא נִמְצָאִים בִּלְבָבוֹ, כְּכָל אֲשֶׁר הֵם יוֹצְאִים מִפִּיו…”. (שָׁם ז’).

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה קָרָא פַּעַם אַחַת לַסֵּפֶר “עֵץ הַחַיִּים” בְּשֵׁם סֵפֶר מוּסָר, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֵיזֶה סֵפֶר-מוּסָר יָקָר הוּא” “סֶע אַ טַייעֶר מוּסָר סֵפֶר סֶע אִיז”. (שָׁם י”ב).

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִפְלִיג מְאֹד לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעֹצֶם כֹּחַ הַתּוֹרָה לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם מִכָּל מִינֵי טִנֹּפֶת, וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “וְכִי יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת כֹּחַ הַתּוֹרָה”?, “גְּלַייךְ דּוּ וֵוייסְט דֶּעם כֹּחַ פוּן דֶּער תּוֹרָה”? (שָׁם י”ב).

רָאִיתִי בְּבֵית אָבִי, אִישׁ זָקֵן, אֲשֶׁר בִּימֵי נְעוּרָיו הִתְחִיל לִנְסֹעַ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִם דּוֹדוֹ, שֶׁהָיָה מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְדוֹדוֹ שִׁבַּח אוֹתוֹ קְצָת לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהוּא בַּר אוּרְיָן. וְהִתְחִיל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעוֹרְרוֹ עַל הַתְמָדַת הַלִּמּוּד, וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “שְׂפָתֶיךָ לֹא תִּשְׁבֹּתְנָה, הַתּוֹרָה תְּרַוֶּה אוֹתְךָ, הַתּוֹרָה תְּחַזֵּק אוֹתְךָ, וְעוֹד כַּמָּה שְׁבָחִים חָשַׁב אָז, וּבַסּוֹף הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר הַתּוֹרָה מַעֲשֶׁרֶת”. “דִּי לִיפְּן זָאלְן דִּיר נִיט צוּ שְׁטֵיין, דִּי תּוֹרָה וֶועט דִּיךְ קְוִויקְן, דִּי תּוֹרָה וֶועט דִּיךְ שְׁטַארְקְן, דִּי תּוֹרָה מַאכְט רַייךְ”. (שָׁם י”ב).

רַבֵּנוּ הָיָה מַאֲרִיךְ מְאֹד בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁבְּלֵיל רִאשׁוֹן בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְאָמַר פַּעַם אַחַת, שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁהוּא מִזְדָּרֵז לְהַמְשִׁיךְ מִיָּד כָּל הַתִּקּוּנִים הַנִּמְשָׁכִים בְּכָל זֶה הַחֹדֶשׁ. (שָׁם י”ט).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַע מֵהָאִישׁ שֶׁנִּשְׁלַח מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שָׁלוֹם מִפְּרָאבִּישְׁט זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִשְׁבֹּת אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהֵעִיד, שֶׁשָּׁמַע בְּזֶה הַלָּשׁוֹן מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “סֵפֶר הַמּוּסָר שֶׁלִּי הוּא הַתַּנַ”ךְ” תּוֹרָה נְבִיאִים כְּתוּבִים. “מַיין מוּסָר סֵפֶר אִיז תַּנַ”ךְ”. וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הֶאֱרִיךְ בָּזֶה, וְאָמַר, שֶׁצַּעֲקַת כָּל נָבִיא וּנְבוּאָתוֹ סוֹבֶבֶת לְנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל גַּם עַתָּה. (שָׁם כ”א).

לִבִּי אוֹמֵר לִי מִכָּתְלֵי צֵרוּפֵי עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים בְּעַל פֶּה, כִּי גְּזֵרַת הַכְּלָיָה, שֶׁנִּמְצָא כָּעֵת לְמַעְלָה, הוּא שֶׁנִּגְזְרָה בְּעֵת יְצִיאַת קְלִפַּת הַלָּצוֹן, שֶׁעַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: קָשָׁה לֵיצָנוּת, שֶׁתְּחִלָּתָן יִסּוּרִים וְסוֹפָן כְּלָיָה. (שָׁם כ”ב).

מְאֹד מְאֹד הִקְפִּיד אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּשֵׁם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל הַפּוֹגְמִים בְּדִבְרֵיהֶם כְּנֶגֶד הַמֶּמְשָׁלָה, וְכָל הַגְּזֵרוֹת הַמְּצִיקוֹת לְנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לֹא יָצְאוּ רַק מִלְּמַעְלָה, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב: “אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי”, וּפֵרוּשׁ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כִּי כָמוֹךָ וְכוּ’, שֶׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן סִימָן קס”ה, סוֹבֵב זֶה הַפֵּרוּשׁ גַּם עַל הַכְּלָל. (שָׁם).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּשֵׁם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל אוֹדוֹת אֲשֶׁר נֶחְלַשׁ דַּעְתּוֹ בִּרְאוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁגַּם בְּעִסְקֵי הַנֶּפֶשׁ נִתְקַיֵּם הַכָּתוּב: “גַּם כִּי אֶזְעַק וָאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי…” וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֵינִי יָכוֹל יוֹתֵר לְקָרֵר אֶת לִבִּי רַק בְּתִשְׁעָה בְּאָב וּבִימֵי בֵּין הַמְּצָרִים בַּאֲמִירַת הַקִּינוֹת, וּבְכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה בִּתְפִלַּת חֲצוֹת, לְכָל הַפָּחוֹת לִבְכּוֹת עַל הַחֻרְבָּן בֵּית הַמּוֹחִין בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת מַה שֶׁאינֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת”. “אִיךְ קֶען מִיר מֶערֶער נִיט קִילְן דָּאס הַארְץ, נָאר תִּשְׁעָה בְּאָב וּבֵין הַמְּצָרִים בַּייא דִּי קִינוֹת אוּן אַ גַאנְץ יָאר בַּיי תְּפִלַּת חֲצוֹת, חָאטְשׁ קְלָאגְן אוֹיף דֶּעם חוּרְבָּן בֵּית הַמֹּחִין בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת וָואס מֶע אִיז נִיט אֲזוֹי וִויא מֶען דַארְף צוּ זַיין”. (שָׁם כ”ו).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, שֶׁשָּׁמַע מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁעִקַּר שְׁבִירַת לְבָבוֹ בַּחֲצוֹת וְקִנּוֹת הוּא בְּהַרְגָּשָׁתוֹ מִלַּת אֵיכָה אֵיכָה נֶחְרַב הָאוּלָם וְכוּ’. (שָׁם כ”ז).

מֵרַבִּי אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הוּא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, שָׁמַעְתִּי, שֶׁסִּפֵּר מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהֶאֱרִיךְ פַּעַם אַחַת לְדַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה בְּעֹצֶם גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר נִרְאֶה לָעֵינַיִם גַּם בְּהַבְּרִיּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם לְבָד. (הַקְדָּמַת כּוֹכְבֵי אוֹר).

נוֹדָע מַאֲמַר אַדְמוּ”ר זְצַ”ל שֶׁאָמַר פַּעַם אַחַת עַיֵּן חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן סִימָן רפד בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “מִמֶּנִּי אֶפְשָׁר לָדַעַת גַּדְלוּת ה’ ” “פוּן מִיר קָאן מֶען וִויסְן גָאטְ’ס גְרוֹיסְקַייט”.

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁיֵּשׁ לַעֲסֹק בְּסִפְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יוֹתֵר מִבְּסִפְרֵי אַדְמוּ”ר זְצַ”ל בְּעַצְמוֹ, כִּי בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁעוֹבֵר בְּגוּף וּבְנֶפֶשׁ, צָרִיךְ לִהְיוֹת עִקַּר הַלִּמּוּד בְּסִפְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הָיָה בִּיכֹלֶת אַדְמוּ”ר זְצַ”ל לְהוֹרִיד אֶת דְּבָרָיו הַנּוֹרָאִים וּלְעוֹרֵר וּלְחַזֵּק בָּהֶם גַּם אֲנָשִׁים מְגֻשָּׁמִים וּמֻנָּחִים בְּעֹמֶק הַשְּׁאוֹל-תַּחְתִּיּוֹת כָּמוֹנוּ. גַּם כִּי בֶּאֱמֶת כָּל דִּבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, הַכֹּל מֵאַדְמוּ”ר זְצַ”ל מֵעַצְמוֹ, הֵן בְּאִתְגַּלְיָא, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר פַּעַם בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: מִיּוֹם שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְאַדְמוּ”ר זְצַ”ל, לֹא מִבַּעְיָא דִּבּוּר שֶׁל תּוֹרָה אֵינִי יָכוֹל לוֹמַר רַק הַמֻּשְׁרָשׁ בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הֵן הַכְּתוּבִים, וְהֵן הַבִּלְתִּי כְּתוּבִים, כִּי אַדְמוּ”ר זְצַ”ל הִרְבָּה לְדַבֵּר וְלָשִׂיחַ עִמּוֹ גַּם כַּמָּה וְכַמָּה דִּבּוּרִים וְשִׂיחוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיא אוֹתָם עַל הַכְּתָב, רַק אֲפִלּוּ דִּבְרֵי צַחוּת בְּעִסְקֵי חֹל, אֵינִי יָכוֹל לוֹמַר רַק הַמֻּשְׁרָשׁ בְּדִבְרֵי אַדְמוּ”ר זְצַ”ל וְהֵן בְּאִתְכַּסְיָא. (שָׁם).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר פַּעַם בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֲנִי אֵצֶל אַדְמוּ”ר זְצַ”ל כְּעֵט אֵצֶל הַסּוֹפֵר”. (שָׁם).

ליקוטים-נחלי אמונה

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר פַּעַם, עַל אוֹדוֹת הַנְּסִיעָה שֶׁנָּסְעוּ אֵלָיו אַנַ”שׁ, בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ אֵלַי מִתְגַּבְּרִים כָּל-כָּךְ הַמְּנִיעוֹת, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אָב וּבְנוֹ, שֶׁשְּׁנֵיהֶם מֵאַנָּשַׁי, יָכוֹל הָאָב לִהְיוֹת מוֹנֵעַ לִבְנוֹ לִבְלִי לְהַנִּיחַ לוֹ לִנְסֹעַ…” “צוּ מִיר פָארְן זֶענֶען זִיךְ אֲזוֹי פִיל מִתְגַּבֵּר דִּי מְנִיעוֹת אַז אֲפִלּוּ אַ פָאטֶער מִיט אַ זוּן וָואס זֵייא זֶענֶען בֵּיידֶע פוּן מַיְינֶע לַייט, קֶען דֶּער פָאטֶער זַיין אַ מוֹנֵעַ דֶּעם זוּן נִיט צוּ דֶּער לָאזְן פָארְן…”. (נַחֲלֵי אֱמוּנָה י’).

רַבִּי יוּדְל הָיָה לְבַעַל מוֹפֵת בְּהַסְכָּמַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. (שָׁם).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי וְאָמַר שֶׁשָּׁמַע מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּשֵׁם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַ”ל, וְגַם קְצָת שָׁמַע מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הִתְפָּאֵר וְאָמַר וְכוּ’ וְכוּ’, זָכָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְסוֹד קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשַׁבָּת, וְכָתַב בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְכוּ’ וְכוּ’.

גַּם זֶה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, שֶׁשָּׁמַע מִמוֹהַרְנַ”תְּ בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַצַ”ל וְכוּ’ וְכוּ’, בְּעִנְיַן הַשְׁלָמַת הַפָּרָשָׁה הַמְחֻיֶּבֶת בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעַל פִּי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת דַּיְיקָא. (שָׁם).

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר, לְמָה אֲנִי דּוֹמֶה, לְאִישׁ אֶחָד שֶׁעָשָׂה כְּרוּז בְּכָל הָעוֹלָם, מִי בָּכֶם כָּל אִישׁ מְנֻגָּע וִידוּעַ חֹלִי יָבוֹא אֵלַי וְאַרְפֵּהוּ וְרָצוּ כֻּלָּא עַלְמָא אַבַּתְרָא. וְאָמַר לְאֶחָד מֵהֶם: מַה כּוֹאֵב לְךָ? וְאָמַר: הָרֹאשׁ, עָנָה וְאָמַר: לִי כּוֹאֵב הָרֹאשׁ כִּפְלֵי כִּפְלַיִם מִמְּךָ, וְכֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שָׁאַל לוֹ מַחֲלוֹתָיו וְעָנָה, כִּי בוֹ כָּל מַחֲלָה וּמַחֲלָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכָּל בָּאֵי-עוֹלָם, אֶצְלוֹ הוּא בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם, אַךְ שָׁלַחְתִּי אַחֲרֵיכֶם, כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי מֵרוֹפֵא אֶחָד גָּדוֹל בְּמַעֲלָה פְּרָאפֶעסֶער, שֶׁיָּכוֹל לְרַפְּאוֹת גַּם אוֹתִי מִתַּחֲלוּאִי הֶעָצוּם. וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁיּוּכַל לְרַפֵּא אֶתְכֶם, שֶׁכְּאֵבְכֶם וּמַחֲלַתְכֶם קְטַנָּה מִכְּאֵבִי. וְהַנִּמְשָׁל: כִּי זֶה כָּל מְגַמַּת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לְגַלּוֹת מִי הוּא הָרוֹפֵא בֶּאֱמֶת, שֶׁעַל-יְדֵי סִבָּה נִתְוַדַּע מִמֶּנּוּ, לֹא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹשֵׁב עַצְמוֹ לְגָדוֹל מִכָּל בְּנֵי-עוֹלָם. אַדְּרַבָּה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל רַק עַל-יְדֵי עֹצֶם כְּאֵבוֹ וּמַחֲלָתוֹ, חָתַר עַד שֶׁמָּצָא הָרוֹפֵא, וְרוֹצֶה לְהֵטִיב לַאֲחֵרִים. (נַחֲלֵי אֱמוּנָה כ’).

יָדוּעַ מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל-פִּי כִּתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁגַּם בְּכָל הַשָּׁבוּעוֹת וְהַסְּפִירוֹת עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא בִּבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁל כָּל מִדָּה וּמִדָּה, כִּי כָּל מִדָּה וּסְפִירָה הוּא כָּלוּל מִכָּל הַסְּפִירוֹת וְהַמִּדּוֹת, כַּיָּדוּעַ. (שָׁם).

ליקוטים-חכמה ותבונה

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר עַל הָרַב הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, מה”ר אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרֶסְלֶב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָלַךְ לְחֻפָּתוֹ בְּכֻתֹּנֶת נְקִיָּה, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר, שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכוּת אָבוֹת שֶׁיִּהְיֶה רַב בִּבְרֶסְלֶב, וְאָמַר עוֹד: “אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַחֲזִיק טוֹבָה גַּם לְהַסּוּסִים, שֶׁהֵבִיאוּ לָנוּ רַב כָּשֵׁר כָּזֶה” וְאָמַר עוֹד, שֶׁיִּשְּׂאוּ אוֹתוֹ עַל נֵס, כְּשֶׁיֵּלְכוּ לִקְרַאת מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְיִתְפָּאֲרוּ בּוֹ. (הַקְדָּמַת חָכְמָה וּתְבוּנָה).

בְּלֵיל הַשַּׁבָּת שֶׁבִּגְמַר הַחֲנֻכָּה, וְהוּא הַשַּׁבָּת הָאַחֲרוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ בִּימֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים, עָסַק אָז מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּתְפִלַּת יוֹם-הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא בִּפְעֻלַּת הַסְּלַח נָא הַשַּׁיָּךְ לָזֶה וְאַחַר-כָּךְ נִגַּשׁ וְנִתְעַלָּה וְנִסְתַּלֵּק בִּמְאוֹר רַבּוֹ. בְּיוֹם וָא”ו פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּ”חַ’נ’וּן’ הַמַּ’רְבֶּה לִסְלֹחַ” שֶׁבְּמִסְפַּר שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, כִּי “חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוֹחַ” עוֹלֶה כְּמִסְפַּר שְׁמוֹ “נָתָן”. (חָכְמָה וּתְבוּנָה דַּף י”א).

מוּבָן מֵרָחוֹק בְּדִבְרֵי הַצַּחוּת, שֶׁשָּׁאַל רַבֵּנוּ לְתַלְמִידוֹ הַנַּ”ל בְּתִשְׁעָה בְּאָב הָאַחֲרוֹן שֶׁבִּימֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים לִפְנוֹת עֶרֶב, שֶׁנִּזְכַּר אָז בְּעֹצֶם הַעֲלָמַת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַיֶּלֶד וְהַזָּקֵן שֶׁלְּמַעְלָה מִכֻּלָּם, עַד שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם זִכָּרוֹן כְּלָל “עֶר גְּדֵיינְקְט גָּאר נִישְׁט”, “הוּא זוֹכֵר לֹא כְּלוּם”. וְעָנָה וְאָמַר אָז: אֵיזֶה פָּנִים יֵשׁ לִי בֵּינֵיכֶם? וְהֵשִׁיב לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּדִבְרֵי צַחוּת “וִויא גָּאר נִישְׁט”, וְחָזַר אַדְמוֹ”ר וְאָמַר לוֹ “הֲלֹא גַּם אַתֶּם אֶפֶס וָאַיִן”, “אִיר זֶענְט זִיךְ אוֹיךְ גָּאר נִישְׁט”. (שָׁם).

שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשַּׁיָּךְ גַּם לְעִנְיָן זֶה, כִּי מַמָּשׁ כְּמוֹ הַחֵרֵשׁ הַמַּבִּיט עַל הַשְּׂמֵחִים וּמִתְעַנְּגִים בְּעֹנֶג נְגִינַת הַכְּלֵי זֶמֶר, וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְצַיֵּר כְּלָל בְּדַעְתּוֹ, אֵיזֶה טַעַם יְכוֹלִים לְהַרְגִּישׁ בְּמַה שֶּׁהַמְּנַגֵּן מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בְּיָדוֹ עַל הַכְּלִי עִם הַנִּימִין לְכָאן וּלְכָאן עַד שֶׁמְּמַלֵּא אֶת פִּיו בִּשְׂחוֹק וְלַעַג מִכָּל זֶה, וּכְמוֹ כֵן מַמָּשׁ הֵם הַחֵרְשִׁים מִלִּשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים וְכָל דִּבְרֵיהֶם אַךְ לְמוֹתָר אֶצְלָם, עַד שֶׁעוֹד הֵם מִתְפַּלְּאִים וּמַתְמִיהִים עַל כָּל הַמִּתְעַנְּגִים בָּהֶם וּמַרְגִּישִׁים אֶת נֹעַם מְתִיקוּת דִּבְרֵיהֶם כְּנֹפֶת דְּבַשׁ מַמָּשׁ. (שָׁם).

שָׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זַצַ”ל, שֶׁאָמַר שֶׁזֶּה יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם, וּבִפְרַט הַגְדוֹלִים בְּמַעֲלָה, שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא מִצְוָה הֵם מַפְקִירִים הַכֹּל וּבָאִים עַל יְדֵי זֶה לִידֵי קִלְקוּלִים רַבִּים וּבִפְרַט כְּשֶׁבָּאִים עַל יְדֵי זֶה לִידֵי מַחְלֹקֶת. (- הִלְכוֹת גְּזֵילָה הֲלָכָה ה, י).

אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הֵסִיר מֵאִתָּנוּ מַסְוֶה הָעִוָּרוֹן הַמְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם וּמוֹנֵעַ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים לְהִסְתַּכֵּל בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַנּוֹרָאִים, וְגַם חוֹלְקִים וּמִתְנַגְדִּים עָלָיו וְעַל אֲנָשָׁיו וְעַל סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים מְאֹד, בָּרוּךְ ה’ אֲשֶׁר הִצִּילָנוּ מִזֶּה וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים בְּכַמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת, בְּוַדַּאי רָאוּי לָנוּ לִשְׂמוֹחַ בָּזֶה כָּל יָמֵינוּ לְעוֹלָם בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ, וְאֵין שׁוּם מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת שֶׁתּוּכַל לְבַלְבֵּל חַס וְשָׁלוֹם מִשִּׂמְחָה זֹאת לְעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ, כִּי עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “כִּי חֶדְוַת ה’ הִיא מָעוּזְכֶם”.

(- עָלִים לִתְרוּפָה, ט).

בְּעֵת שֶׁעוֹבְרִים הַהַרְפַּתְּקָאוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים אִי אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ חַסְדֵּי ה’, רַק אַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּרְחִיב קְצָת, אָז רוֹאִים נִפְלְאוֹת חַסְדֵּי ה’. זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ מִכְּבָר מִיָּמִים רַבִּים וּכְבָר דִּבַּרְתִּי מִזֶּה עִם אֲדוֹנֵינוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, וְאָמַר לִי שֶׁכֵּן הוּא, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הָיָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁיִּתְחַזֵּק הָאָדָם דַּיְיקָא בְּעֵת הַדּוֹחַק הַגָּדוֹל לִמְצוֹא אֵיזֶה הַרְחָבָה עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ אָז דַּיְיקָא חַסְדֵּי ה’ וְנִפְלְאוֹתָיו, וְעַל-כָּל-פָּנִים יַאֲמִין בָּהֶם בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁבְּוַדַּאי ה’ יִתְבָּרַךְ טוֹב לַכֹּל בְּכָל עֵת, וּכְבָר עָזַר לוֹ הַרְבֵּה וּבְוַדַּאי לֹא יַעֲזוֹב אוֹתוֹ גַּם עַתָּה. וְזֶה עִקַּר הַמִּלְחָמָה לַהֲפוֹךְ הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה דַּיְיקָא לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה. (- עָלִים לִתְרוּפָה, רנא).

ליקוטים-ימי התלאות

פַּעַם כְּשֶׁהוֹשִׁיט משֶׁה חִינְקֶעס לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כּוֹס תֵּה, נִשְׁפַּךְ מִמֶּנָּה מְעַט, נַעֲנָה לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: “דּוּ וֶועסְט שׁוֹין מַיין מְחוּתָּן נִישְׁט זַיין”, “מְחוּתָּן שֶׁלִּי כְּבָר לֹא תִהְיֶה”, אַחַר-כָּךְ לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּשֶׁהִשְׁתַּדֵּךְ עִם רַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוּ נֶכֶד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִתְפָּאֵר שֶׁהִנֵּה לֹא קֻיְּמוּ דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוּלָם רָאוּ בַּעֲלִיל שֶׁאֶחָד מִדְּבָרָיו לֹא חָזְרוּ רֵיקָם, כִּי אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁפָּרְצָה הַמַּחְלֹקֶת הַגְּדוֹלָה גֵּרֵשׁ מִבֵּיתוֹ אֶת חֲתָנוֹ הַיָּקָר בְּבִזָּיוֹן גָּדוֹל, עַד שֶׁלִּבְסוֹף הוֹדָה הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁאכֵן נִתְקַיְּמוּ דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (- קוּנְטְרֵס יְמֵי הַתְּלָאוֹת).

וְגַם זֹאת הוֹעִיל לִי הַרְבֵּה מַה שֶּׁהוֹדִיעַ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁבְּעֵת הַלִּמּוּד אֵין לַעֲמֹד עַל דָּבָר קָשֶׁה עַד כְּדֵי לְתַרֵץ וּלְיַשֵּׁב הַדָּבָר בְּשָׁעָה זוֹ דַּוְקָא, מִלְּבַד שֶׁבְּטֵלִים מֵחֲמַת זֶה זְמַן רַב, עוֹד לִפְעָמִים נִמְאָס כָּל הַלִּמּוּד. וּבְכֵן אֵין לַעֲמֹד הַרְבֵּה, רַק לְסַמֵּן שֶׁבְּמָקוֹם זֶה צָרִיךְ עִיּוּן, וְ”תוֹרָה עֲנִיָּה בְּמָקוֹם זֶה וַעֲשִׁירָה בְּמָקוֹם אַחֵר”, וְגַם מֵחֲמַת הַבְּקִיאוּת בְּלִמּוּד הַרְבֵּה יִתְיַשֵּׁב הַדָּבָר מֵאֵלָיו בְּלִי יְגִיעָה בְּרֶגַע אַחַת, וּבִדְרָכִים אֵלּוּ בְּעֵצוֹת יְשָׁרוֹת אֵלּוּ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הֵבִיא מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה גַּם אֶת ר’ בָּרוּךְ דַּיָּן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְהַתְמָדָה. (- קוּנְטְרֵס יְמֵי הַתְּלָאוֹת).

סִפֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁקֹּדֶם אֵיזֶה רֶגֶל וְיוֹם-טוֹב שֶׁאז הָעִקָּר הוּא הַשִּׂמְחָה כַּמְּפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּיךָ וְכוּ’ (דברים טז), וּבִפְרַט עַל-פִּי עִנְיַן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נָפַל לְמָרָה שְׁחֹרָה בְּחוֹשְׁבוֹ מִי יוֹדֵעַ אִם יוּכַל לְקַיֵּם זֹאת, וּבִפְרַט בְּעֵת הַמַּחְלֹקֶת, אֲבָל עִם דֶּרֶךְ הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁל הַ”עוֹד מְעַט” שֶׁהוֹדִיעוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעִנְיַן לִמּוּד הַתּוֹרָה, אָז מִיָּד עָלָה בְּדַעְתּוֹ אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִזְכֶּה לְשִׂמְחָה מְעַט וְאוּלַי עוֹד מְעַט, וְעוֹד מְעַט עַד שֶׁיָּצָא מֵהַמָּרָה שְׁחֹרָה לְגַמְרֵי. (- קוּנְטְרֵס יְמֵי הַתְּלָאוֹת).

ליקוטים-מי הנחל

מָצָאתִי מִכִּתְבֵי מוֹרֵנוּ מוֹהַרְנַ”תְּ, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: “וְזֶהוּ תְּ’חִ’לָּ’ה’ רָאשֵׁי תֵבוֹת: לְ’כָל תַּ’כְלִית ה’וּא ח’וֹקֵר אִיּוֹב כ”ח. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה שֶׁל כָּל בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְשֶׁל כָּל נִבְרָא וְנִבְרָא בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת תֵּכֶף הִבִּיט וְחָקַר עַד סוֹף כָּל הַתַּכְלִיתִין עַד הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן וְזֶהוּ “תְּחִלָּה לְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר”, לְכָל תַּכְלִית דַּיְקָא, כִּי גַּם הַתַּכְלִית יֵשׁ לוֹ תַּכְלִית, וְגַם זֶה הַתַּכְלִית יֵשׁ לוֹ עוֹד תַּכְלִית וְכוּ’, כַּמְּבֹאָר בְּמַאֲמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִשְׁתָּעֵי בְּסִימָן י”ח, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה לְכָל תַּכְלִית, הוּא חוֹקֵר וְהָבֵן”, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. (מֵי הַנַּחַל סִימָן י”ח).

בְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” סִימָן רכ”א: עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין מַעֲשֵׂר נִצּוֹל מִשּׂוֹנְאִים וְכוּ’ וּמְסַיֵּם שָׁם בַּסּוֹף “שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד, בְּחִינַת מִתְנַגֵּד”, וְאֵינוֹ מוּבָן שָׁם פֵּרוּשׁ הַדָּבָר מַה זֶּה שַׁיָּךְ לְהַתְחָלַת הָעִנְיָן. שָׁמַעְתִּי שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֲבָל לַמִּתְנַגֵּד שֶׁלִּי אֵין לִי שׁוּם עֵצָה רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ: שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד, בְּחִינַת מִתְנַגֵּד”. (שָׁם סִימָן רכ”א).

ליקוטים-השתפכות הנפש

אָמַר: שֶׁכָּל עִסְקוֹ הוּא תְּפִלָּה “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” חֵלֶק ב’ סִימָן צ”ג וְהוּא הֵאִיר עֵינֵינוּ בְּחֶשְׁכַת אֲפֵלָתֵנוּ לְלַמֵּד אוֹתָנוּ דְּרָכִים יְשָׁרִים, אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּזֶה. וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו: “תְּנוּ לְבַבְכֶם לִי, וְאוֹלִיךְ אֶתְכֶם עַל דֶּרֶךְ חָדָשׁ, שֶׁהוּא הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן, שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם”. (הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ בָּהַקְדָּמָה).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי מוֹרִי, זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת יָשַׁב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, בְּחַדְרוֹ וּבָכָה כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה מְאֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַדְּמָעוֹת יָרְדוּ מֵעֵינָיו עַל הָאָרֶץ, עַד שֶׁנִּתְלַחְלַח הָאָרֶץ כָּל-כָּךְ מֵהַדְּמָעוֹת, עַד שֶׁנִּדְבַּק עֲקֵב הַמִּנְעָל שֶׁלּוֹ אֶל הָאָרֶץ מֵחֲמַת לַחְלוּחִית הַדְּמָעוֹת. (שָׁם).

וְכֵן עוֹד שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת בִּימֵי הַסֻּכּוֹת הַקְּדוֹשִׁים, כְּשֶׁהִקִּיף אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, אֶת הַבִּימָה בְּהָאֶתְרוֹג וּמִינָיו, רָאוּ אֲנָשָׁיו אַחַר-כָּךְ עַל הַקַּרְקַע, בְּמָקוֹם שֶׁהָלַךְ סְבִיב הַבִּימָה, שֶׁנִּתְלַחְלַח הַקַּרְקַע מֵהַדְּמָעוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁשָּׁפַךְ אָז בְּעֵת הַקִּיפוֹ אֶת הַבִּימָה. (שָׁם).

סִפֵּר הָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ לַאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, רָאָה בַּחֲלוֹם, שֶׁבָּא אֵלָיו אֶחָד מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְשָׁאַל אוֹתוֹ לְאֵיזֶה צַדִּיק הוּא מְקֹרָב. הֱשִׁיבוֹ: לָאַדְמוֹ”ר מִבְּרֶסְלַב, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה. וַיְבַקְּשֵׁהוּ, שֶׁיֹּאמַר לוֹ אֵיזֶה דְּבַר-תּוֹרָה שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו. וּלְפִי שֶׁזֶּה הָיָה תֵּכֶף אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, אֶת הַתּוֹרָה: “תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ” שֶׁבְּ”לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ”ן” חֵלֶק רִאשׁוֹן, סִימָן ט’, הַמַּתְחֶלֶת: “כִּי עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִין מֵהַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי וְכוּ'”, אָמַר לוֹ הָרַב נַפְתָּלִי, הַדִּבּוּר הַזֶּה מֵהַתְחָלַת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וּבְשָׁמְעוֹ זֹאת נִתְלַהֵב מְאֹד בְּהִתְלַהֲבוּת עָצוּם וְנִשְׂגָּב וּבִתְשׁוּקָה עֲצוּמָה וְנִשְׂגָּבָה, וּמִגֹּדֶל הִתְלַהֲבוּתוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ הֵרִים עַצְמוֹ הָאִישׁ מֵהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לְמַעְלָה לְמַעְלָה, עַד שֶׁנֶּעְלַם מֵאִתּוֹ. וְאַחַר-כָּךְ בָּא הָרַב נַפְתָּלִי, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, לַאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת מַרְאֵה הַחֲלוֹם הַזֶּה. עָנָה וְאָמַר לוֹ אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה: “וְכִי אַתֶּם סְבוּרִים, אֲשֶׁר גַּם בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן שׁוֹמְעִים אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתִי כְּשָׁמְעֲכֶם כָּאן לֹא כֵן הִיא. שָׁם כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין אֵיזֶה דִּבּוּר מִשְּׁמִי הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי”. (שָׁם אוֹת נ).

ליקוטים-נחלי אמונה

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר פַּעַם, עַל אוֹדוֹת הַנְּסִיעָה שֶׁנָּסְעוּ אֵלָיו אַנַ”שׁ, בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “בִּשְׁבִיל לִנְסוֹעַ אֵלַי מִתְגַּבְּרִים כָּל כַּךְ הַמְּנִיעוֹת, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אָב וּבְנוֹ שֶׁשְּׁנֵיהֶם מֵאַנָּשַׁי, יָכוֹל הָאָב לִהְיוֹת מוֹנֵעַ לִבְנוֹ לִבְלִי לְהָנִיחַ לוֹ לִנְסוֹעַ”, “צוּ מִיר פָארְן זֶענֶען זִיךְ אֲזוֹי פִיל מִתְגַּבֵּר דִּי מְנִיעוֹת אַז אֲפִלּוּ אַ פָאטֶער מִיט אַ זוּן וָואס זֵייא זֶענֶען בֵּיידֶע פוּן מַיְינֶע לַייט, קֶען דֶּער פָאטֶער זַיין אַ מוֹנֵעַ דֶּעם זוּן נִיט צוּ דֶּער לָאזְן פָארְן”. (ראבר”נ בְּמִכְתָּבִים נַחֲלֵי אֱמוּנָה י).

רַבִּי יוּדְל הָיָה לְבַעַל מוֹפֵת בְּהַסְכָּמַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. (ראבר”נ, בְּנַחֲלֵי אֱמוּנָה מִכְתָּב י).

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי וְאָמַר שֶׁשָּׁמַע ממוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּשֵׁם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַ”ל, וְגַם קְצַת שָׁמַע מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הִתְפָּאֵר וְאָמַר וְכוּ’ וְכוּ’, זָכָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְסוֹד קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשַׁבָּת, וְכָתַב בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ וְכוּ’ וְכוּ’. גַּם זֶה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁשָּׁמַע ממוֹהַרְנַ”תְּ בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַצַ”ל וְכוּ’ וְכוּ’, בְּעִנְיַן הַשְׁלָמַת הַפָּרָשָׁה הַמְחוּיֶבֶת בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה וְעַל פִּי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת דַּיְיקָא. (שָׁם).

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר, לְמָה אֲנִי דּוֹמֶה, לְאִישׁ אֶחָד שֶׁעָשָׂה כְּרוּז בְּכָל הָעוֹלָם, מִי בָּכֶם כָּל אִישׁ מְנוּגָע וְיָדוּעַ חוֹלִי יָבֹא אֵלַי וְאַרְפֵּהוּ, וְרָצוּ כּוּלָא עַלְמָא אַבַּתְרָא. וְאָמַר לְאֶחָד מֵהֶם מַה כּוֹאֵב לְךָ, וְאָמַר הָרֹאשׁ, עָנָה וְאָמַר לִי כּוֹאֵב הָרֹאשׁ כִּפְלֵי כִפְלַיִם מִמְּךָ, וְכֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שָׁאַל לוֹ מַחֲלוֹתָיו וְעָנָה כִּי בוֹ כָּל מַחֲלָה וּמַחֲלָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכָּל בָּאֵי עוֹלָם, אֶצְלוֹ הוּא בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם, אַךְ שָׁלַחְתִּי אַחֲרֵיכֶם, כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי מֵרוֹפֵא אֶחָד גָּדוֹל בְּמַעֲלָה פְּרָאפֶעסֶער שֶׁיָּכוֹל לְרַפְּאוֹת גַּם אוֹתִי מִתַּחֲלוּאִי הֶעָצוּם. וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁיּוּכַל לְרַפְּאוֹת אֶתְכֶם שֶׁכְּאֵבְכֶם וּמַחֲלַתְכֶם קְטַנָּה מִכְּאֵבִי, וְהַנִּמְשָׁל כִּי זֶה כָּל מַגְמַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְגַלּוֹת מִי הוּא הָרוֹפֵא בֶּאֱמֶת שֶׁעַל יְדֵי סִבָּה נִתְוַדַּע מִמֶּנּוּ, לֹא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹשֵׁב עַצְמוֹ לְגָדוֹל מִכָּל בְּנֵי עוֹלָם. אַדְרַבָּה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל רַק עַל-יְדֵי עוֹצֶם כְּאֵבוֹ וּמַחֲלָתוֹ חָתַר עַד שֶׁמָּצָא הָרוֹפֵא, וְרוֹצֶה לְהֵטִיב לַאֲחֵרִים. (נַחֲלֵי אֱמוּנָה כ).

יָדוּעַ מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל פִּי כִּתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁגַּם בְּכָל הַשָּׁבוּעוֹת וְהַסְּפִירוֹת עִקָּר הַתִּקּוּן הוּא בִּבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁל כָּל מִדָּה וּמִדָּה, כִּי כָּל מִדָּה וּסְפִירָה הוּא כָּלוּל מִכָּל הַסְּפִירוֹת וְהַמִּדּוֹת כַּיָּדוּעַ. (שָׁם).

ליקוטים-חכמה ותבונה

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר עַל הָרַב הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא מה”ר אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרַסְלֶב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהָלַךְ לְחֻפָּתוֹ בְּכֻתּוֹנֶת נְקִיָּה. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכוּת אָבוֹת שֶׁיִּהְיֶה רַב בִּבְרַסְלֶב, וְאָמַר עוֹד, “אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַחֲזִיק טוֹבָה גַּם לְהַסּוּסִים שֶׁהֵבִיאוּ לָנוּ רַב כָּשֵׁר כָּזֶה”. וְאָמַר עוֹד שֶׁיִּשְׂאוּ אוֹתוֹ עַל נֵס כְּשֶׁיֵּלְכוּ לִקְרַאת מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְיִתְפָּאֲרוּ בוֹ. (הַקְדָּמַת חָכְמָה וּתְבוּנָה).

בְּלֵיל הַשַּׁבָּת שֶׁבִּגְמַר הַחֲנֻכָּה וְהוּא הַשַּׁבָּת הָאַחֲרוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ בִּימֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים עָסַק אָז בִּתְפִלַּת יוֹם הַכִּפֻּרִים שֶׁהוּא בִּפְעֻלַּת הַסְּלַח נָא הַשַּׁיָּךְ לָזֶה וְאַחַר כַּךְ נִגַּשׁ וְנִתְעַלָּה וְנִסְתַּלֵּק בִּמְאוֹר רַבּוֹ בְּיוֹם וָא”ו פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּחַ’נ’וּן’ הַמַּ’רְבֶּה לִסְלוֹחַ שֶׁבְּמִסְפַּר שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ. (חָכְמָה וּתְבוּנָה דף י”א).

מוּבָן מֵרָחוֹק בְּדִבְרֵי הַצַּחוּת שֶׁשָּׁאַל לְתַלְמִידוֹ הַנַּ”ל בְּתִשְׁעָה בְּאָב הָאַחֲרוֹן שֶׁבִּימֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים לִפְנוֹת עֶרֶב שֶׁנִּזְכַּר אָז בְּעוֹצֶם הַעֲלָמַת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַיֶּלֶד וְהַזָּקֵן שֶׁלְּמַעְלָה מִכֻּלָּם עַד שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם זִכָּרוֹן כְּלַל “עֶר גְּדֵיינְקְט גָּאר נִישְׁט”, וְעָנָה וְאָמַר אָז אֵיזֶה פָּנִים יֵשׁ לִי בֵּינֵיכֶם. וְהֵשִׁיב לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּדִבְרֵי צַחוּת “וִויא גָאר נִישְׁט”, וְחָזַר אַדְמוֹ”ר וְאָמַר לוֹ הֲלֹא גַּם אַתֶּם אֶפֶס וָאַיִן, “אִיר זֶענְט זִיךְ אוֹיךְ גָּאר נִישְׁט”. (שָׁם).

שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁשַּׁיָּךְ גַּם לְעִנְיַן זֶה כִּי מַמָּשׁ כְּמוֹ הַחֵרֵשׁ הַמַּבִּיט עַל הַשְּׂמֵחִים וּמִתְעַנְגִּים בְּעוֹנֶג נְגִינַת הַכְּלֵי זֶמֶר וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְצַיֵּר כְּלַל בְּדַעְתּוֹ אֵיזֶה טַעַם יְכוֹלִים לְהַרְגִּישׁ בְּמַה שֶּׁהַמְּנַגֵּן מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בְּיָדוֹ עַל הַכְּלִי עִם הַנִּימִין לְכַאן וּלְכַאן עַד שֶׁמְּמַלֵּא אֶת פִּיו בִּשְׂחוֹק וְלַעַג מִכָּל זֶה, וּכְמוֹ כֵן מַמֵּשׁ הֵם הַחֵרְשִׁים מִלִּשְׁמוֹעַ אֶת דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים וְכָל דִּבְרֵיהֶם אַךְ לְמוֹתָר אֶצְלָם עַד שֶׁעוֹד הֵם מִתְפַּלְאִים וּמַתְּמִיהִים עַל כָּל הַמִּתְעַנְגִים בָּהֶם וּמַרְגִּישִׁים אֶת נוֹעַם מְתִיקוּת דִּבְרֵיהֶם כְּנוֹפֶת דְּבַשׁ מַמָּשׁ. (שָׁם).

ליקוטים-מי-הנחל

מָצָאתִי מִכִּתְבֵי מוֹרֵנוּ מורנ”ת זַ”ל וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְזֶהוּ תְּ’חִ’לָּ’ה’ רָאשֵׁי תֵיבוֹת לְ’כָל תַּ’כְלִית ה’וּא ח’וֹקֵר אִיּוֹב כ”ח כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה שֶׁל כָּל בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְשֶׁל כָּל נִבְרָא וְנִבְרָא בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת תֵּיכֶף הִבִּיט וְחָקַר עַד סוֹף כָּל הַתַּכְלִיתִין עַד הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן וְזֶהוּ תְּחִלָּה לְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר, לְכָל תַּכְלִית דַּיְיקָא כִּי גַּם הַתַּכְלִית יֵשׁ לוֹ תַּכְלִית וְגַם זֶה הַתַּכְלִית יֵשׁ לוֹ עוֹד תַּכְלִית וְכוּ’ כַּמְּבוּאָר בְּמַאֲמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִשְׁתָּעֵי בְּסִימָן י”ח, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה לְכָל תַּכְלִית, הוא חוֹקֵר וְהָבֵן, עַד כַּאן לְשׁוֹנוֹ. (מֵי הַנַּחַל סִימָן יח).

בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן סִימָן רכא, עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין מַעֲשֵׂר נִיצוֹל מִשּׂוֹנְאִים וְכוּ’ וּמְסַיֵּם שָׁם בַּסּוֹף שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד בְּחִינַת מִתְנַגֵּד וְאֵינוֹ מוּבָן שָׁם פֵּירוּשׁ הַדָּבָר מַה זֶּה שַׁיָּךְ לְהַתְחָלַת הָעִנְיָן שָׁמַעְתִּי שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן אֲבָל לְמִתְנַגֵּד שֶׁלִּי אֵין לִי שׁוּם עֵצָה רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִי תָמִיד בְּחִינַת מִתְנַגֵּד. (שָׁם סִימָן רכא).

אָמַר, שֶׁכָּל עִסְקוֹ הוּא תְּפִלָּה ליקו”מ חֵלֶק ב סִימָן צג וְהוּא הֵאִיר עֵינֵינוּ בְּחֶשְׁכַת אֲפֵלָתֵנוּ לְלַמֵּד אוֹתָנוּ דְּרָכִים יְשָׁרִים אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּזֶה. וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו: תְּנוּ לְבַבְכֶם לִי וְאוֹלִיךְ אֶתְכֶם עַל דֶּרֶךְ חָדָשׁ, שֶׁהוּא הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן, שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם. (הִשְׁתַּפְכוּת הַנֶּפֶשׁ בָּהַקְדָּמָה).

סִפֵּר הָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, אוֹדוֹת הַדִּבּוּר הַזֶּה. בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתוֹ לַאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, רָאָה בַּחֲלוֹם, שֶׁבָּא אֵלָיו אֶחָד מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְשָׁאַל אוֹתוֹ לְאֵיזֶה צַדִּיק הוּא מְקֹרָב. הֱשִׁיבוֹ: לָאַדְמוּ”ר מִבְּרֶסְלַב, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה. וַיְבַקְשֵׁהוּ, שֶׁיֹּאמַר לוֹ אֵיזֶה דְּבַר-תּוֹרָה שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו. וּלְפִי שֶׁזֶּה הָיָה תֵּכֶף אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, אֶת הַתּוֹרָה “תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ” שֶׁבְּ”לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ”ן” חֵלֶק רִאשׁוֹן, סִימָן ט, הַמַּתְחֶלֶת: כִּי עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִין מֵהַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי וְכוּ’, אָמַר לוֹ הָרַב נַפְתָּלִי הַדִּבּוּר הַזֶּה מֵהַתְחָלַת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וּבְשָׁמְעוֹ זֹאת נִתְלַהֵב מְאֹד בְּהִתְלַהֲבוּת עָצוּם וְנִשְׂגָּב וּבִתְשׁוּקָה עֲצוּמָה וְנִשְׂגָּבָה, וּמִגֹּדֶל הִתְלַהֲבוּתוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ הֵרִים עַצְמוֹ הָאִישׁ מֵהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לְמַעְלָה לְמַעְלָה, עַד שֶׁנֶּעְלַם מֵאִתּוֹ. וְאַחַר-כָּךְ בָּא הָרַב נַפְתָּלִי, זֵכֶר-צַדִּיק-לִבְרָכָה, לַאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, וַיְסַפֶּר לוֹ אֶת מַרְאֵה הַחֲלוֹם הַזֶּה. עָנָה וְאָמַר לוֹ אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה: וְכִי אַתֶּם סְבוּרִים, אֲשֶׁר גַּם בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן שׁוֹמְעִים אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתִי כְּשָׁמְעֲכֶם כָּאן לֹא כֵן הִיא. שָׁם כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין אֵיזֶה דִּבּוּר מִשְּׁמִי הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי. (שם).

רינת ציון-מכתבים (ר”א שטרנהרץ)

שָׁמַעְתִּי מֵאַאָ”זְ שֶׁתּוֹרָה א’ שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן נֶאֱמְרָה קוֹדֶם הִתְקַרְבוּתוֹ שֶׁל מוהרנ”ת זַ”ל, אַךְ כְּשֶׁבָּא אֶל רַבֵּנוּ זַ”ל וְסִפֵּר לְפָנָיו בְּקוּבְלָנָא רַבָּא אֵיךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִבְּנֵי בֵיתוֹ וּמֵאָבִיו וּמֵאַנְשֵׁי עִירוֹ, שֶׁאִבֵּד הַחֵן שֶׁלּוֹ אֶצְלָם שֶׁהָיָה לוֹ מִקּוֹדֶם הִתְקַרְבוּתוֹ, וּמִתְגָּרִין בּוֹ עַל תְּפִלָּתוֹ וְחוֹשֵׁשׁ פֶּן לֹא נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתוֹ, וְאָז הֶרְאָה לוֹ אַדְמוּ”ר זַ”ל זֶה הַמַּאֲמַר, וְאָמַר לוֹ אָז תִּלְמַד תּוֹרָה בְּכֹחַ וְיִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְכֵן הָיָה בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ (רִנַּת צִיּוֹן א).

חָלַם לְהַקָּדוֹשׁ הר’ שׁ”א זִלִלְהָ”ה שֶׁהָיָה בְּאֵיזֶה יַעַר גָּדוֹל וְתָעָה שָׁם, וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם דֶּרֶךְ לַחֲזוֹר וְלֵיצֵא מִשָּׁם, עַד שֶׁמָּצָא בַּיִת קָצָר וְאָרוֹךְ וְנִכְנַס לְשָׁם וְרָאָה אַבְרֵךְ אֶחָד שֶׁהָיָה מְאוּיָם מְאֹד עַד שֶׁנִּתְיָרֵא לְדַבֵּר עִמּוֹ, וְזֶה הָאַבְרֵךְ שָׁאַל אוֹתוֹ מַה לְּךָ פֹה, וְהֵשִׁיב הר’ שׁ”א אֵינִי יוֹדֵעַ הַדֶּרֶךְ לֵיצֵא וְלַחֲזוֹר לִמְקוֹמִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאַבְרֵךְ לְךָ נִצְרַךְ לְאֵיזוֹ חֶרֶב שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פִּיּוֹת (שַׁארְפְן בּל”א) וְתַחְגוֹר עַל מָתְנֶיךָ שֶׁהֵם יְרֵכֶיךָ וְתֵדַע אֵיךְ לִקְלוֹעַ אִתָּהּ, וְאָז תּוּכַל לִמְצוֹא וְלֵידַע הַדֶּרֶךְ הַנִּצְרַךְ לְךָ, וְהֶרְאָה לוֹ לְחֶדֶר אַחֵר בְּפֶתַח קָצָר וְקָטָן, וּכְשֶׁנִּכְנַס לְשָׁם, יָשְׁבוּ שָׁם אֲנָשִׁים עַל כִּסָּאוֹת לְמִשְׁפָּט, וַיִּשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ מִי הֵבִיאֲךָ הֲלוֹם, וַיַּעֲנֶה וַיֹּאמֶר, אַבְרֵךְ אֶחָד מֵחֶדֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא מְאוּיָם וְנוֹרָא מְאֹד דָּחַף אוֹתִי לְכַאן, וְאַגַּב רָאָה שָׁם כְּלֵי זַיִין רַבִּים חֲרָבוֹת וּקְשָׁתוֹת, וַיֶּחֱרַד מְאֹד, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אִם יֵשׁ לְךָ יְדִיעָה בְּמִשְׁפָּט, יִתְּנוּ לְךָ חֶרֶב פִּיפִיּוֹת. אַךְ תִּקְלַע בְּיוֹשֶׁר בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה גַּם כֵּן, וּבְתוֹךְ כַּךְ סִבְּבוּ אוֹתוֹ עֲנָנִים כָּאֵלּוּ עַד שֶׁנֶּחְשַׁךְ לוֹ, וְדָחֲפוּ אוֹתוֹ לַחֶדֶר הָרִאשׁוֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו שָׁם תִּלְמוֹד אֶצְלוֹ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְתִרְאֶה עַיִן בְּעַיִן אֵיךְ לֵיצֵא וְלֵילֵךְ לְדַרְכְּךָ הַנִּצְרַךְ לְךָ, וְהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ. וְזֶה הָיָה סָמוּךְ לְהִתְקַרְבוּתוֹ לְאַדְמוּ”ר זלל”ה, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ מְאֹד מִן הַחֲלוֹם, וַיִּסַּע תֵּיכֶף אֶל רַבֵּנוּ זְצַ”ל שֶׁיִּפְתּוֹר לוֹ חֲלוֹמוֹ. וּכְשֶׁבָּא אֵלָיו זְצַ”ל בְּאֵימָה וּבְרֶתֶת וְזִיעַ, וְרָצָה לְסַפֵּר לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹ, אָמַר אֵלָיו אַדְמוּ”ר זְצַ”ל, יוֹסֵף אָמַר “הֲלֹא לֵאלֹקִים פִּתְרוֹנִים”, מִקּוֹדֶם אוֹמַר לְךָ דִּבְרֵי תוֹרָה, וְאָמַר לְפָנָיו זוּ הַתּוֹרָה הַנַּ”ל וְנִפְתַּר לוֹ הַחֲלוֹם כֻּלּוֹ, וְאָז אָמַר הָרַב שׁ”א מִפְּנֵי זֶה דָּחֲפוּ אוֹתִי אֶצְלֵיכֶם, כָּל הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁלִּי אֲנִי מוֹסֵר לָכֶם, וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבֵּנוּ זְצַ”ל, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן צָרִיךְ אַתָּה עוֹד הַרְבֵּה לְחַסְדֵּי ה’ (שם ב).

“ה’ אָנֹכִי” יָדוּעַ שֶׁהַתּוֹרָה הַזּוּ נֶאֶמְרָה בִּזְלַאטִיפָּאלְיֶע, בְּחַג שָׁבוּעוֹת, עַל יְדֵי אֶחָד שֶׁבָּע עַל שָׁבוּעוֹת אֶל רַבֵּנוּ זַלְלַ”ה בְּתוֹךְ הַבָּאִים. כִּי שָׁבוּעוֹת הָיָה מֵהַזְּמַנִּים הַקְּבוּעִים כַּיָּדוּעַ וְאוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה מְקוּרָב חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן אֵצֶל רַבֵּנוּ זַלְלַ”ה מִקּוֹדֶם, אִישׁ כָּשֵׁר וִירֵא שָׁמַיִם וּבַר דַּעַת גָּדוֹל, וּמִסְחָרוֹ הָיָה מֵהַצָּבָא שֶׁעָמַד בְּעִירוֹ. וְהוּא הָיָה הַמַּסְפִּיק לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם אוֹכֶל וּמַלְבּוּשִׁים וְכַיּוֹצֵא עַל יְדֵי הַשָּׂרִים הַמְּמוּנִים עֲלֵיהֶם. וְהַשָּׂרִים הָיוּ מְצַעֲרִים אוֹתוֹ עַד לְמִדַּי בְּחֶשְׁבּוֹנוֹתֵיהֶם אִתּוֹ. וּמֵחֲמַת שֶׁרָצוּ שֶׁיִּתֵּן לָהֶם בְּכָל פַּעַם שׁוֹחַד, הֶעֱלִילוּ עָלָיו כַּמָּה פְּעָמִים וְהִפְחִידוּ אוֹתוֹ שֶׁיִּמְסְרוּ אוֹתוֹ לַמַּלְכוּת, וּמֵחֲמַת שֶׁכָּל מִחְיָיתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ הָיְתָה רַק מִזֶּה, נִדְמֶה לוֹ שֶׁאִם יִמְסְרוּהוּ לַמַּלְכוּת יַפְסִיד כָּל פַּרְנָסָתוֹ, וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה אִישׁ כָּשֵׁר בִּלְבֵּל אוֹתוֹ גַּם זֹאת שֶׁכָּל בִּטְחוֹנוֹ הוּא בְּאִיסוּר מִמַּאֲמַר הַתַּנָּא בְּאָבוֹת “הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת”, שֶׁזֶּה מַמָּשׁ כְּמוֹ מִבְטָח בּוֹגֵד שֶׁעוֹבֵד לְמַלְכוּת הָרְשָׁעָה, כְּאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם אֵין לוֹ אֱקַי. וּבְבוֹאוֹ אֶל אַדְמוּ”ר זַלְלַ”ה בְּעֶרֶב שָׁבוּעוֹת, וְקִבֵּל שָׁלוֹם, וְרַבֵּנוּ קִבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְהִתְחִיל לְסַפֵּר לִפְנֵי אַדְמוּ”ר הֵאיךְ שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו צָרוֹת מִצָּרוֹת שׁוֹנוֹת, עַד שֶׁלֹּא דַי שֶׁאֵין לוֹ עוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא אַף גַּם עוֹלָם הַבָּא בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה לוֹ. וּמֵחֲמַת טִרְדַּת עֶרֶב יוֹם טוֹב אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַלְלַ”ה כָּעֵת אֵין זְמַן לְדַבֵּר בַּאֲרִיכוּת אִם-יִרְצֶה-הַשֵּׁם בְּיוֹם-טוֹב נְדַבֵּר, וְהָלַךְ הָאִישׁ וְלֹא סִפֵּר לְרַבֵּנוּ זַלְלַ”ה שׁוּם פְּרָטִיּוּת, וּבִפְרַט בְּיוֹם טוֹב בְּוַדַּאי לֹא הָיָה זְמַן לְסַפֵּר, וּבְתוֹךְ כַּךְ אָמַר אָז אַדְמוּ”ר זַלְלַ”ה הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַמַּתְחֶלֶת כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ וכו’ וְצָרִיךְ לְהָשִׁיב הַמְּלוּכָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נִבְהַל הָאִישׁ הַנַּ”ל כִּי זֶה נִצְרַךְ לוֹ, וְאֵיךְ יָדַע רַבֵּנוּ שֶׁזֶּה נוֹגֵעַ אֵלָיו לְמַחְשְׁבוֹתָיו וְעִנְיָנָיו, כִּי הוּא לֹא סִפֵּר לְרַבֵּנוּ זַלְלַ”ה שׁוּם פְּרָטִים, וּכְפִי שֶׁמְּבַאֵר רַבֵּנוּ זַלְלַ”ה שָׁם שֶׁלָּזֶה נִצְרַךְ וִידוּי דְבָרִים וכו’, וְהוּא מְקוּרָב חָדָשׁ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְוַודָה לִפְנֵי אַדְמוּ”ר זַלְלַ”ה, עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּתְוַודֶה בְּוַדַּאי אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם אַחֲרֵי יוֹם טוֹב וִיסַפֵּר לְפָנָיו כָּל מְאוֹרָעוֹתָיו. וּבְתוֹךְ כַּךְ הִזְכִּיר רַבֵּנוּ זַלְלַ”ה הַלַּאו שֶׁל “לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים”, וְחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁגַּם זֶה שַׁיָּךְ אֵלַי שֶׁאֲנִי עוֹבֵר כְּסֵדֶר עַל זֶה הַלַּאו, שֶׁכָּל בִּטְחוֹנִי בְּפַרְנָסָתִי הִיא עַל זֶה מֵהַמַּלְכוּת, וְנָפַל לְעַצְבוּת עַל יְדֵי זֶה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהִתְוַדּוֹת. וְאַגַּב נִזְכַּר בְּהַבִּלְבּוּלִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל זֶה שֶׁמּוּכְרָח תָּמִיד לֵילֵךְ לְבֵית הַשָּׂרִים הַנַּ”ל לַעֲשֹוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹת אִתָּם, וּבְנֵי בֵיתָם מְדַבְּרִים אִתּוֹ הַרְבֵּה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִיזָהֵר מֵהֶם, כִּי אֶצְלָם זֶהוּ לִשְֹחוֹק, אַךְ הוּא בִּפְנִימִיּוּתוֹ יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִזֶּה. וּכְשֶׁאָמַר אַדְמוּ”ר זַ”ל שֶׁעַל יְדֵי שֶׁרוֹאִין אֶת הַצַּדִּיק בְּחִינַת “וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת” וכו’, הִרְגִּישׁ הָאִישׁ שֶׁאֵלָיו כִּיוֵון רַבֵּנוּ זֶה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִים הָעַצְבוּת וְהַתַּאֲווֹת, וּבֶאֱמֶת הָיָה לוֹ לְהָאִישׁ הַנַּ”ל מִיחוּשׁ מִכְּבָר שֶׁעַצְמוֹתָיו הָיוּ כּוֹאֲבִים לוֹ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ רְפוּאָה לָזֶה, וּכְשֶׁשָּׁמַע שֶׁעַל יְדֵי וִדּוּי דְבָרִים וכו’ כַּמְבוּאָר בִּפְנִים, הַכְּלַל רָאָה שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַזּוּ נֶאֶמְרָה בִּשְׁבִילוֹ. הַכְּלַל מֵאָז וָהָלְאָה נִתְקַרֵב כָּל כַּךְ, עַד שֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת פַּרְנָסָתוֹ הַנַּ”ל, וְנָסַע הַרְבֵּה פְּעָמִים אֶל רַבֵּנוּ זַלְלַ”ה, וְגַם קִירֵב הַרְבֵּה אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁהָיוּ פּוֹחֲזִים וְרֵיקִים, וְגַם הֵם נַעֲשִֹים מֶרְכָּבָה כַּמְּבוּאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם, וּבְהַתּוֹרָה הַזֹּאת נִכְלְלוּ גַּם כֵּן גְּדוֹלֵי מְקוּרָבָיו שֶׁהָיוּ גַּם כֵּן עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַנַּ”ל, הַיְינוּ הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק וְהָרַב רַבִּי יוּדְל וְהָרַב הר’ אַהֲרֹן זַלְלַ”ה, וַעֲלֵיהֶם רוֹמֵז אַדְמוּ”ר זַלְלַ”ה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שָׁם וּבְכָל פַּעַם שֶׁבָּאִין אֶל הַצַּדִּיק וּמִתְוַדִּים וכו’ (שם ד).

הַתּוֹרָה ה’ בַּחֲצוֹצְרוֹת הַנֶּאֶמְרָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַהִתְקַרְבוּת מוהרנ”ת זַלְלַ”ה, הַגַּם שֶׁזֶּה דִּבֵּר אַדְמוּ”ר לְעִנְיַן הַפִּינְקְטִין שֶׁהֵם גְּזֵרוֹת שֶׁנִּשְׁמְעוּ, לְבַטְלָן וּלְהַמְתִּיקָן כַּיָּדוּעַ, אַךְ הָעִקָּר נֶאֶמְרָה כִּמְעַט כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת לְעִנְיַן מוהרנ”ת הֵן עַל הֶעָבַר שֶׁלּוֹ וְהֵן עַל הֶעָתִיד, אֵיךְ לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת ה’ לְהַבָּא, וְכֵן לִשְׁאָר אַנַ”שׁ שֶׁבָּאוּ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְאַדְמוּ”ר זַלְלַ”ה, הָיוּ כַּמָּה מֵאַנְשֵׁי הַקִּבּוּץ שֶׁכָּל אֶחָד אָמַר שֶׁכִּיוֵן אַדְמוּ”ר זַלְלַ”ה בְּדִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים רַק בִּשְׁבִילוֹ, הַיְינוּ כְּפִי שֶׁזֶּה מוהרנ”ת זַ”ל הָיָה מְקוּרָב חָדָשׁ מִשְּׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת, וַעֲדַיִן לֹא סִפֵּר אֶת כָּל לִבּוֹ מִמִּדּוֹתָיו וַעֲבוֹדָתוֹ אֵיךְ שֶׁעָבַר עָלָיו מִשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת וְהֵן בְּרוּחְנִיּוּת, לְאַדְמוּ”ר זַלְלַ”ה, אַךְ דְּבָרִים פְּרָטִים, כִּי לֹא הִסְפִּיק עוֹד הַזְּמַן קָצָר מִן קוֹדֶם רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁנִּתְקָרֵב לְדַבֵּר אוֹדוֹתָיו, בָּרִאשׁוֹן כִּי שֶׁאִם כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר כְּמוֹ הַצָּמֵא שֶׁתָּאֵב לִשְׁאוֹב וְלִשְׁתּוֹת לְכַבּוֹת וּלְרַווֹת אֶת צִמְאוֹנוֹ, כַּיָּדוּעַ שֶׁאַדְמוּ”ר אָמַר מִקּוֹדֶם רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַל פ’ “אַתֶּם נִצָּבִים” וְכַיּוֹצֵא שֶׁגַּם זֶה הֵבִין מוהרנ”ת זַ”ל. שֶׁאַדְמוּ”ר זַלְלַ”ה נוֹתֵן לוֹ כְּמוֹ תַּחְבּוֹשֶׁת וּמָזוֹר לִרְפוּאָתוֹ הַנִּצְרַךְ לְחַיָּיו, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּהַתּוֹרָה בַּחֲצוֹצְרוֹת הַמְּדַבֶּרֶת מֵעִנְיַן שִֹמְחַת כָּל הַמִּצְוֹת, וּמֵעִנְיַן “בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְֹכָרוֹ”, שֶׁאֵין רוֹצֶה שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא רַק שְֹכַר מִצְוָה אַחֶרֶת, עַיֵּן שָׁם, וְכֵן לְפַשֵּׁט מִלֵּב עַקְמוּמִיּוּת עַל יְדֵי קוֹלוֹת בַּתְּפִלָּה, וּלְפַנּוֹת הַמֹּחַ מִמַּחֲשָׁבוֹת הַנִּקְרָאִים חָמֵץ הַמּוּבָא שָׁם, זֶה הָיָה מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁדִּבֵּר אַדְמוּ”ר רַק עֲבוּר תִּקּוּן נַפְשׁוֹ לְבַד, מֵחֲמַת שֶׁמוהרנ”ת זַלְלַ”ה הָיָה מִקּוֹדֶם הְִקַרְבוּתוֹ לְאַדְמוּ”ר זַלְלַ”ה בַּעַל מַחֲשָׁבָה לְאֵין שִׁעוּר שֶׁזֶּה הָיָה אֶצְלוֹ יִסּוּרִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמֵחֲמַת זֶה לֹא הָיָה הַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ מֵהַמִּצְוֹת בִּשְׁלֵימוּת רַק בִּשְׁבִיל עוֹלָם הַבָּא, וְהַגַּם שֶׁהָיָה גַּם מִקּוֹדֶם יְרֵא שָׁמַיִם גָּדוֹל וְעָצוּם, אַךְ לֹא הִרְגִּישׁ שׁוּם חַיּוּת מִמִּדַּת הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה, כְּפִי שֶׁמְבוּאָר בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת מִזֶּה, וּמֵאָז הִתְפַּלֵּל בְּקוֹלוֹת בְּחִינַת רְעָמִים עַיֵּן שָׁם וְאָז כְּשֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַלְלַ”ה וְתַאֲמִין כִּי כָּל מַצּוּתָא וּמְרִיבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵימִים אֵין זֶה רַק שֶׁיְגַרְשׁוּ סִיטְרִין אוֹחֲרָנִין, עִם הַפָּסוּק אוֹזֶן שׁוֹמַעַת וכו’, אָמְרוּ אַחַר כַּךְ [אַנְשֵׁי] הַקִּבּוּץ לְמוהרנ”ת זַלְלַ”ה שֶׁבָּזֶה נִתְיַשֵּׁב דַּעְתָּם כָּל כַּךְ כִּי לֹא הֵבִינוּ מִקּוֹדֶם אֵיךְ יִהְיֶה עַל אוֹר קָדוֹשׁ וְטָהוֹר וּבָהִיר כָּזֶה אֵיזֶה קִינְטוּר, וּבִפְרַט חַס וְשָׁלוֹם מַחְלוֹקֶת, אַךְ כְּשֶׁשָּׁמְעוּ מֵאַדְמוּ”ר הַפֵּירוּשׁ שֶׁל זֶה הַפָּסוּק אוֹזֶן שׁוֹמַעַת וכו’ הֵבִינוּ שֶׁזֶּה לְטוֹבָתָם עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וּמֵאָז וָהָלְאָה לֹא הָיָה קָשֶׁה לָהֶם שׁוּם קוּשְׁיוֹת מֵהַמַּחְלוֹקֶת אֲפִלּוּ עַל גְּדוֹלֵי גְדוֹלִים, כִּי זֶה רַק כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ הֲמוֹן עַם לְחַיִּים בְּחִינַת תּוֹכָחַת חַיִּים, וּמוהרנ”ת אָמַר שֶׁבָּזֶה הַתּוֹרָה גִּלָּה לוֹ רַבֵּנוּ זַלְלַ”ה כָּל הַיַּהֲדוּת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, הַיְינוּ אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵיךְ לַעֲשֹוֹת מִצְוֹת בְּשִֹמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָה, וּמִדַּת הַיִּרְאָה וְאַהֲבָה, וּלְטַהֵר אֶת הַמֹּחַ מִמַּחֲשָׁבוֹת כַּמְּבוּאָר שָׁם, כֵּן נִזְכֶּה לִדְרוֹךְ בִּנְתִיבוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ, שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה מִמְּקוּרָבֵי אַדְמוּ”ר זַלְלַ”ה, וְהָעִקָּר עַל יְדֵי מוהרנ”ת זַלְלַ”ה שֶׁעַל יָדוֹ נִשְׁאַר לָנוּ יְרוּשָׁה גְדוֹלָה הַזֹּאת בָּזֶה וּבַבָּא (שם ה).

אבני”ה ברזל

הַקְדָּמַת הַמּוֹצִיא לָאוֹר:

הִנֵּה כַּאֲשֶׁר זִכַּנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּאוּמַן בְּיַחַד עִם תַּלְמִידִי, רַבִּי אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְכוּ’. נִתְעוֹרְרוּ עַל יָדִי תַּלְמִידֵי רַבִּי אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּבִפְרָט הָרַב רַבִּי לֵוִי יִצְחָק שְׁלִיטָ”א, וְהָרַב רַבִּי משֶׁה גְּלִידְמַן מִטְשֶׁענֶסְטְחוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהָרַב רַבִּי משֶׁה שְׁמוּאֵל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהָרַב רַבִּי אֵלִיָּהוּ חַיִּים רוֹזִין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהָרַב רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן רַבִּי בָּרוּךְ מִבַּרְדִיטְשׁוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְכָתַבְנוּ כָּל יוֹם שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר עֵרֶךְ ב’ חֳדָשִׁים הַשִּׂיחוֹת וְהַסִּפּוּרִים הַמּוּבָאִים בְּזֶה הַסֵּפֶר, שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי רַבִּי אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהִתְקָרְבוּת מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי רַבִּי אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּאֲרִיכוּת. וְשֶׁסִּפֵּר גַּם רַבִּי יִשְׂרָאֵל כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אַחַר פְּטִירַת רַבִּי אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּמְאֹד נֶהֱנוּ וְהִתְלַהֲבוּ מִזֶּה הָרַב רַבִּי גֶּעצִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּשְׁאָר אַנַ”שׁ הַגְּדוֹלִים הָעוֹבְדִים מֵאוּמַן. וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר יָדוּעַ גְּדֻלַּת וְצִדְקַת הָרַב אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וַעֲבוֹדָתוֹ הַנִּלְהָבָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בַּעֲבוֹדַת ה’, עַד שֶׁאנַ”שׁ אָמְרוּ עָלָיו “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם”, וְכֵן עֲבוֹדָתוֹ הַנִּלְהָבָה שֶׁל תַּלְמִידוֹ הַמֻּבְהָק מוֹרֵנוּ רַבִּי יִשְׂרָאֵל כֹּהֵן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֲשֶׁר מַמָּשׁ לָאו כָּל מוֹחָא סָבִיל לְהַשִּׂיג עֲבוֹדָתָם, וְאַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה אוֹתָם הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ וּשְׁנֵיהֶם נִפְטְרוּ בְּשֵׁם-טוֹב, וְזֵכֶר אַחֲרֵיהֶם הִנִּיחוּ רַק בְּתַלְמִידֵיהֶם וּבְסִפּוּרֵיהֶם וְדִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים. עַל-כֵּן קָרָאנוּ הַסֵּפֶר הַזֶּה עַל שְׁמָם “אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל”, ר”ת אַ’בְרָהָם בֶּ’ן רַ’בִּי נַ’חְמָן יִ’שְׂרָאֵל הַ’כֹּהֵן, “בַּרְזֶל”, שֶׁהָיוּ מְחֻדָּדִין בַּעֲבוֹדַת ה’ כַּבַּרְזֶל. זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, אָמֵן. (הַקְדָּמַת אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל).

אַבָנֶי”הָ בַּרְזֶל

א-תקי (תקט)

דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל הָיָה בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל, שֶׁאֲפִלּוּ מִפְּנֵי חוֹתְנוֹ הָיָה מַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד וּבְעֵת שֶׁנָּסַע חוֹתְנוֹ בַּחֹרֶף עַל הַנָּהָר הַקָּפוּא רָאָה אֶת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שֶׁהָלַךְ שָׁם בַּנָּהָר לְשַׂחֵק שָׁם יַחַד עִם הַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים וְסָבַר חוֹתְנוֹ, שֶׁהוּא מְבַטֵּל זְמַנּוֹ, וְאֵינוֹ לוֹמֵד כְּלָל, וְהִנֵּה הוּא הָיָה בַּעַל מַכְנִיס אֹרַח גָּדוֹל, וְכָל הַצַּדִּיקִים הָיוּ רְגִילִים לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ. פַּעַם אַחַת נִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ אֶחָד מִתַּלְמִידֵי הַמַּגִּיד, וְסִפֵּר לְפָנָיו חוֹתְנוֹ צַעֲרוֹ, הֱיוֹת שֶׁלָּקַח לְחָתָן אֶת נֶכֶד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, אוּלָם דָּא עָקָא, שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד כְּלָל, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אֶת קְרִיאַת הַתֵּבוֹת כָּרָאוּי בְּוַדַּאי שָׁכַח, וְאָמַר הָאוֹרֵחַ, שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ כֵּן, כִּי יָרֵא לְדַבֵּר עַל נֶכֶד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְחוֹתְנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִתְוַכַּח עִמּוֹ, עַד שֶׁאָמַר לוֹ הָאוֹרֵחַ: “אִם-כֵּן אֶבְחֹן אוֹתוֹ”, וְהִתְחִיל לִבְחֹן אֶת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה: “הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג” שֶׁבְּמַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא, וְעָשָׂה רַבֵּנוּ עַצְמוֹ כְּלֹא יוֹדֵעַ לִקְרֹא, וְאָמַר: “הַכֶּלֶב וְהַגָּדִי שֶׁקָּפְצוּ מַארְשׁ”. נִתְבַּיֵּשׁ הָאוֹרֵחַ הַנַּ”ל מְאֹד, וַיֹּאמֶר לוֹ חוֹתְנוֹ הֲלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם, שֶׁכְּבָר שָׁכַח אֲפִלּוּ כּשֶׁר הַקְּרִיאָה, עִם כָּל זֶה לֹא הִקְפִּיד הַצַּדִּיק הַנַּ”ל עַל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לִפְנֵי חוֹתְנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה יָרֵא לַעֲשׂוֹת אֵבָה וְשִׂנְאָה בֵּינוֹ לְבֵין חוֹתְנוֹ, מֵחֲמַת שֶׁהוּא מִזֶּרַע הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, אוּלָם כְּשֶׁפָּגַשׁ אֶת רַבֵּנוּ אַחַר-כָּךְ מִתַּחַת כֹּתֶל הַבַּיִת בְּהַצְנֵעַ, שְׁאָלוֹ: הֲיִתָּכֵן כָּזֹאת? הֲלֹא אַתָּה נֶכֶד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְנֶכֶד רַבִּי נַחְמָן מֵהָארִידֶענְקָא וְחוֹתְנְכֶם פִּזֵּר לְנַדָּן סַךְ רַב מֵחֲמַת יִחוּסְךָ וְהִנְּךָ לֹא לוֹמֵד כְּלָל, עַד שֶׁאֲפִלּוּ שָׁכַחְתָּ אֵיךְ לִקְרֹא תֵּבוֹת כָּרָאוּי, וּבֵין אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ הִכָּה אוֹתוֹ עַל לֶחְיוֹ… וּבָכָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַרְבֵּה וְלֹא עָנָה אוֹתוֹ דָּבָר… כְּשֶׁנָּסַע הַצַּדִּיק הַנַּ”ל לְדַרְכּוֹ וְעָבַר דֶּרֶךְ הַיַּעַר שָׁמַע קוֹל צְעָקָה, וַיֹּאמֶר לְבַעַל-הָעֲגָלָה, שֶׁיַּטֶּה גַּם הוּא אֶת אָזְנוֹ לְקוֹל הַצְּעָקָה וְשָׁמְעוּ, שֶׁזֶּה קוֹל אָדָם וְהִטָּה אָזְנוֹ יוֹתֵר וְשָׁמַע, שֶׁזֶּה קוֹל תְּפִלָּה, וְיָרַד מִן הָעֲגָלָה וְהָלַךְ אַחַר הַקּוֹל, וּבָא עַד מְקוֹם רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל וּמָצְאוּ אֶת רַבֵּנוּ עוֹמֵד מְעֻטָּף בְּטַלִּית וּתְפִלִּין וְצוֹעֵק בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם וּסְבִיבוֹ הָיְתָה הָאֲדָמָה לַחָה מֵהַדְּמָעוֹת שֶׁהִזִּיל וּמִנְעָלָיו הָיוּ רְטֻבּוֹת וּשְׁקוּעוֹת בְּלַחְלוּחִית הָאֲדָמָה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה מִן הַדְּמָעוֹת וְהַבְּכִיּוֹת שֶׁבָּכָה וְנִבְהַל מְאֹד, וְהִמְתִּין, עַד שֶׁרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל סִיֵּם אֶת תְּפִלָּתוֹ, וְאָז הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁיִּמְחֹל לוֹ עַל הַהַכָּאוֹת וְהַזִּלְזוּלִים שֶׁהִכָּהוּ וּבִזָּהוּ, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שֶׁהוּא מוֹחֵל לוֹ, בִּתְנַאי שֶׁיַּבְטִיחַ לוֹ, שֶׁלֹּא יְפַרְסֵם הַדָּבָר לְאַף אָדָם, וְכֵן שֶׁיַּחֲזֹר אֶל חוֹתְנוֹ וְיַשְׁלִים בֵּינוֹ לְבֵין חוֹתְנוֹ, וְחָזַר הַצַּדִּיק וְאָמַר לְחוֹתְנוֹ, וְכִי מַה יּוֹדְעִים אָנוּ פֵּרוּשִׁים עַל נֶכְדֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וּבְכֵן מֵהַנָּכוֹן, שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב בְּעִנְיָנָיו שֶׁל רַבֵּנוּ וּמֵחֲמַת שֶׁהוּא הֶאֱרִיךְ יָמִים אַחַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, סִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ”ל לִבְנוֹ, וּבְנוֹ סִפֵּר לְאַנַ”שׁ מַעֲשֶׂה זֶה שֶׁשְּׁמָעוֹ מֵאָבִיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל שיחות וסיפורים מרביז”ל, ס”ט).

א-תקיא

רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל הָיָה בְּקַטְנוּתוֹ הַצְנֵעַ לֶכֶת מְאֹד וְהָיָה נוֹהֵג לִתֵּן לְבַעַל-הָעֲגָלָה שֶׁל חוֹתְנוֹ אֵיזֶה סְכוּם, כְּדֵי שֶׁיִּסַּע עִמּוֹ בַּבֹּקֶר קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם אֲפִלּוּ בַּחֹרֶף לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קֶבֶר הַצַּדִּיק, רַבִּי יְשַׁעְיָה מִיַּאנוֹב זַצַ”ל, וְהָיָה חוֹזֵר חֲזָרָה עוֹד קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, עַד שֶׁלֹּא יָדַע מִזֶּה חוֹתְנוֹ מְאוּמָה. פַּעַם אַחַת רָאָה חוֹתְנוֹ שֶׁהַסּוּסִים מַזִּיעִים, וְהֵבִין שֶׁהֲלֹא דָּבָר הוּא, עַד שֶׁשָּׁאַל לִמְשָׁרְתוֹ וְהֻכְרַח לְהַגִּיד לוֹ הָאֱמֶת. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סי”ד).

א-תקיב

כְּשֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ מִדַּרְכֵי עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁעָבַד אֶת ה’, אָמַר: “הָיִיתִי רָגִיל בִּנְדָרִים” (עיין בשבחי הר”ן סעיף ט”ו), שָׁאַל אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: הֲלֹא עַל-פִּי הַדִּין שֶׁבַּגְּמָרָא אֵין נָכוֹן לִנְדֹּר, הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ וְאָמַר: “דָּאס מֵיינְט מֶען אַזוֹינֶע שְׁלֵימַאזֶעלְנִיקֶעס וִוי אִיהר”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל שם סט”ו; וע”ע בשו”ע יור”ד סי’ ר”ג, סעיפים: ו-ז; וע”ע בליקו”ה ח”א הל’ ברכת השחר ה, צ (דף קמו.:

א-תקיג

רַבֵּנוּ אָמַר עַל מַה שֶׁאוֹכֵל חָתָן בְּבֵית חוֹתְנוֹ לְאַחַר חֲתֻנָּתוֹ וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂים מְרִיבוֹת בַּבַּיִת וְכַדּוֹמֶה: “אֲפִלּוּ אִם זוֹרְקִים לַחָתָן אֶת הַשְּׂמִיכָה וְהַכָּרִים לַחוּץ, אוּלָם אַחַר-כָּךְ מִתְפַּשְּׁרִים וּמַכְנִיסִים אוֹתָם בַּחֲזָרָה לַבַּיִת, לֹא יַרְחִיק עַצְמוֹ הֶחָתָן מִזֶּה לֵילֵךְ אֶל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְלִסְחֹר”, וְדִבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ פַּעַם מִזֶּה וְאָמַר, שֶׁהַנֵּי מִילֵי בְּאַבְרֵךְ שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ, אוּלָם אִם לוֹמֵד רַק קְצָת וְהַשְּׁאָר הוּא מְבַטֵּל מִלִּמּוּדוֹ, מִצְוָה לְדַבֵּר עִם הָאַבְרֵךְ הַזֶּה, שֶׁיֵּלֵךְ לִסְחֹר בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וְיִקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה מִדֵּי יוֹם. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סט”ו).

א-תקיד

אִישׁ אֶחָד עָשָׂה סֻכָּה יְקָרָה וְעָלָה לוֹ בִּסְכוּם רַב וּבִקֵּשׁ אֶת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל עַל קִדּוּשׁ לְהַסֻּכָּה, וְהָלַךְ עִמּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, וְהֵעִיר מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁהַסֻּכָּה אֵינָהּ כְּשֵׁרָה כָּל-כָּךְ עַל-פִּי הַדִּין, וְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל שָׁתַק וּכְשֶׁרָאָה מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל שׁוֹתֵק, שָׁתַק גַּם הוּא. בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “יְהוּדִי שֶׁמְּיַגֵּעַ עַצְמוֹ כָּל-כָּךְ וּמוֹצִיא כָּל-כָּךְ הוֹצָאוֹת עַל הַסֻּכָּה, אַתָּה בָּא לְפָסְלָהּ מֵחֲמַת חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְלִשְׁבֹּר רוּחוֹ?…” (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סי”ז).

א-תקטו

כְּשֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּלֶעמְבֶּערְג בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ אִישׁ חָסִיד בַּעַל מַכְנִיס אוֹרְחִים גָּדוֹל, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים אֶצְלוֹ הַרְבֵּה אוֹרְחִים, שֶׁיָּבוֹא לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “הֲלֹא יֵשׁ לְךָ בִּלְעָדַי גַּם הַרְבֵּה אוֹרְחִים” עָנָה לוֹ הָאִישׁ הֶחָסִיד הַנַּ”ל: “רוֹצֶה אֲנִי לִזְכּוֹת לְקַיֵּם מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים גַּם בָּכֶם”. אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “אִם כֵּן רוֹצֶה אֲנִי בְּעַצְמִי אֶת הַמִּצְוָה בִּי…”, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הִפְצִיר בּוֹ מְאֹד, עַד שֶׁהֻכְרַח רַבֵּנוּ לְהַבְטִיחוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ סְעֻדָּה אַחַת, וְאָכַל אֶצְלוֹ, אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁסִּפֵּר זֹאת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אָמַר, הִתְקַנֵּאתִי בּוֹ, כְּשֶׁרְאִיתִיו יוֹשֵׁב כְּמוֹ “גּוּטֶער יוּד” – רַבִּי עִם חֲסִידִים, וְהִנֵּה כָּל הַגּוּטֶע יוּדִין כְּשֶׁנּוֹסְעִים מֵהֶם נוֹתְנִים לָהֶם הַחֲסִידִים מָעוֹת, וְהוּא עוֹד נָתַן לְכָל אוֹרְחָיו מָעוֹת צְדָקָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סי”ח).

א-תקטז

כְּשֶׁהֵבִיא הַשּׁוֹחֵט מִטֶּעפְּלִיק אֶת הַכִּסֵּא שֶׁעָשָׂה לְרַבֵּנוּ, כַּמְּסֻפָּר בַּסֵּפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” (סימן פד), שָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “כַּמָּה זְמַן עָשִׂיתָ אוֹתוֹ”? עָנָה: “שֶׁעָבַד כְּשָׁעָה אַחַת כָּל יוֹם בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁנָה”, כִּי הָיָה כִּסֵּא נָאֶה וּמְצֻיָּר בְּצִיּוּרִים נָאִים. אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “אַזוֹי! הָאסְטוּ מִיר אִין זִינֶען גִּיהַאט אַהַאלְבּ יָאר אַלֶע טָאג” ! – (= כך! חשבת עלי במשך חצי שנה כל יום!) (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם ס”כ).

א-תקיז

פַעַם-אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “וָואס יוּדִין פַארְמָאגְן “אַקְדָּמוּת” מִיט דֶּעם נִיגוּן”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סכ”ג).

א-תקיח

פַּעַם-אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שְׁלשָׁה דְּבָרִים פָּעַלְתִּי אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: א. דָאס גַּדְלוּת הָאבּ אִיךְ שׁוֹין פוּן אַייךְ צוּבְּרָאכְן וִוי אַזוֹי אִיהר וֶועט דַּאוִינֶען וֶועט מֶען זָאגְן, אַיי עֶר אִיז אַ בְּרַאסְלִיוֶוער. ב. אַ עֲבֵרָה וֶועט אַייךְ שׁוֹין נִיט בַּאקוּמֶען אֲפִלּוּ אִיהר וֶועט טָאן וֶועט דָּאס זַיין אָהן הֶענְט אוּן אָהן פִיס. ג. מְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר וֶועט אִיהר זֵייעֶר פָּנִים נִיט קֶענֶען אָן קוּקְן אִיהר הָאט שׁוֹין פַארְזוּכְט דֶּעם אוּנְגַארִישְׁן וַויין. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סכ”ו).

א-תקיט

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּשָׁבוּעוֹת אוֹ בַּחֲנֻכָּה, שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, בְּעֵת שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הַשֻּׁלְחָן עִם אַנַ”שׁ: “וֶוער הָאט דָּאס אִין זִיךְ אַזַא עַזּוּת, צוּ הָאבְּן בַּיי מַיין טִישׁ אַ הִרְהוּר רַחֲמָנָא לִצְלַן, אִיךְ מֵיין נִיט טְשֶׁערִינֶער נִיט בְּרֶסְלֶבֶר נִיט טֶעפְּלִיקֶער”, וְטִירָאוִויצֶער לֹא הִזְכִּיר, וְהֵבִינוּ אַנַ”שׁ, מִי הוּא אוֹתוֹ הָאִישׁ, כִּי הָיָה שָׁם אֶחָד מִטִּירָאוִויצֶע, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ שְׁלוֹם בַּיִת כִּשְׁתֵּי שָׁנִים, וְתֵכֶף קָם רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל מִן הַשֻּׁלְחָן וְנִכְנַס לְחַדְרוֹ, וְהָאִישׁ הַנַּ”ל עָמַד עַל הַפֶּתַח וּבָכָה הַרְבֵּה מְאֹד, וְגַם אַנַ”שׁ בִּקְּשׁוּ מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל בַּעֲדוֹ, עַד שֶׁהִבְטִיחַ שֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ וְיַשְׁלִים מִיָּד עִם בְּנֵי-בֵיתוֹ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סכ”ז).

א-תקכ

עַל הַגְּמָרָא: “הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן וְכוּ’ מוֹסִיפְנָא לֵיהּ” (חגיגה ה. אם תלמיד-חכם עובר על מדותיו, מוסיף לו מלאך המות שנים על שנותיו), הִקְשָׁה רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “וְכִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת אוֹהֵב אֶת הַתַּלְמִיד חָכָם, עַד שֶׁמּוֹסִיף לַתַּלְמִיד חָכָם שָׁנִים? וְאָמַר: כִּי הִנֵּה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ רֹב שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם וְלֹא חָטָא מֻבְטָח הוּא, שֶׁלֹּא יֶחֱטָא עוֹד, עַל-כֵּן מוֹסִיף לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְהַיֵּצֶר הָרָע בְּשִׂנְאָתוֹ אֶת הָאָדָם, עוֹד שָׁנִים עַל שְׁנוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רֹב שְׁנוֹתָיו לְלֹא חֵטְא כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחְטִיאוֹ עוֹד. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שםסכ”ט).

א-תקכא

סֵפֶר “שִׁבְחֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב” נִכְתַּב לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, שֶׁנִּתְקַבְּצוּ הַתַּלְמִידִים יַחַד וְסִפְּרוּ כָּל אֶחָד מַה שֶּׁיָּדַע, וְהַהִתְקַבְּצוּת הָיָה אֵצֶל הָרַב מֵעִיר לִינִיץ, שֶׁהָיָה מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְהוּא יָדַע הַרְבֵּה מַעֲשִׂיּוֹת מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זְצוּקַ”ל, וּמִזֶּה נַעֲשָׂה הַסֵּפֶר “שִׁבְחֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם ס”ל).

א-תקכב

מְגִלַּת סְתָרִים הָרִאשׁוֹן (ראה ימי מוהרנ”ת סימן י”א), נֶאֱמַר, בְּעֵת שֶׁנָּסַע רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל בַּדֶּרֶךְ מִלָּאדִיזִין לִבְרַסְלֶב, וְעָבְרוּ חַיָּלִים הַנִּקְרָאִים קוֹזָקִים, וְהִתְחִיל רַבֵּנוּ זַצַ”ל לְדַבֵּר מִמְּדִינַת רוּסְיָא, וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה לְעָתִיד כָּל סֵדֶר הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַגְּאֻלָּה, וְיָשַׁב אֵצֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל חוֹתְנוֹ, רַבִּי יוֹסְקָא, עִם מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי זְצוּקַ”ל, וְצִוָּה רַבֵּנוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁלֹּא יְסַפְּרוּ זֹאת לְשׁוּם אָדָם, וְעַל רַבִּי יוֹסְקָא אָמַר רַבֵּנוּ: עָלָיו אֲנִי עָרֵב וְאַחְרַאי וְכֵן הָוָה. כְּשֶׁרָצָה אַחַר-כָּךְ מוֹהַרְנַ”תְּ לַחֲזֹר אֵיזֶה דִבּוּר עִם הָרַב, רַבִּי יוֹסְקָא, רָאָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם, רַק סִפֵּר, שֶׁזֹּאת שָׁמַע, שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְבַסּוֹף: “אַ בּוֹים מִיט גִּילְדֶענֶע בְּלֶעטֶער”, וְגַם הַשְּׁנֵי אֲנָשִׁים מִטֶּעפְּלִיק לֹא שָׁמְעוּ כְּלָל. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סל”א).

א-תקכג

מְגִלַּת סְתָרִים הַשֵּׁנִי נֶאֱמַר אַחַר פְּטִירַת הַיֶּלֶד הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי שְׁלֹמֹה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעֵת שֶׁהִתְאוֹנְנָה זוּגָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי, מַדּוּעַ נָתַן וְהִנִּיחַ רַבֵּנוּ שֶׁיִּסְתַּלֵּק הַיֶּלֶד… וְלֹא הֵגֵן עָלָיו בִּתְפִלָּתוֹ, וְרַבֵּנוּ שָׁמַע זֹאת מִמֶּנָּה וְאָמַר: “אִיהְר אִיז אַשָּׁאד דָּאס קִינְד”? וְנָתַן קוֹלוֹ בִּבְכִי וּבִדְמָעוֹת שָׁלִישׁ, עַד שֶׁבָּרְחוּ מִלְּפָנָיו מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה. וְזֹאת מוּבָא בְּ”חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” (סימן כ”ח) וּבִ”ימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ” (סימן י”א). בַּבֹּקֶר לְמָחֳרָת אָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: מִפְּנֵי מַה בְּרַחְתֶּם? אִם לֹא בְּרַחְתֶּם, הָיִיתִי מְסַפֵּר לָכֶם “שֵׁיינְס” כַּמְּבוּאָר קְצָת, וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה (שבליקוטי מוהר”ן ח”א סי’) ס”ה: “וַיֹּאמֶר בּוֹעַז אֶל רוּת” וְכוּ’, אַחַר-כָּךְ קָרָא אוֹתָם וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהָיָה אֵצֶל בֵּית-רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָז הָיָה הָרַב מִבְּרֶסְלֶב בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְלֹא רָצָה רַבֵּנוּ זַצַ”ל, שֶׁיִּהְיֶה בְּעֵת הַסִּפּוּר, וְכֵיוָן שֶׁפָּתַח רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אֶת הַדֶּלֶת, פָּתַח הָרַב הַנַּ”ל אֶת הַדֶּלֶת הַשְּׁנִיָּה וְיָצָא לַחוּץ. אָז הָלַךְ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל תֵּכֶף וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת וְסִפֵּר לָהֶם שֵׁנִית אֶת מְגִילַת הַסְּתָרִים. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סל”ב).

א-תקכד

רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אָמַר הַשְּׁכִיבָה וְהַמְּנוּחָה בַּעֲצִימַת עֵינַיִם חֲצִי שָׁעָה, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין יְשֵׁנִים, הִיא הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סל”ג).

א-תקכה

אָמַר פַּעַם לְאֶחָד, שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת אַלִּינְקֶע זַייט, שֶׁאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כַּר אֶחָד יַנִּיחַ אוֹתוֹ תַּחַת צַד הַגַּב וְלֹא תַּחַת הָרֹאשׁ, כִּי לְהָרֹאשׁ אֵינוֹ מַזִּיק כָּל-כָּךְ, אִם אֵין לוֹ כַּר תַּחְתָּיו, וְאָמַר גַּם שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמֹר הַשֵּׁנָה, “מְ’דַארְף הִיטְין דֶּעם שֶׁלָאף”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תקכו

בְּעֵת שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן י”ז – “וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַֹקֵּיהֶם”, הָלַךְ לְטַיֵּל עִם מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “רְאֵה עֵשֶֹב זֶה יֵשׁ לָהּ תְּמוּנָה כָּזוּ וְעֵשֶֹב זֶה יֵשׁ לָהּ תְּמוּנָה אַחֶרֶת, תַּעֲנוּג זֶה גָּדוֹל הוּא מֵהַתַּאֲוָה הַיְּדוּעָה”, “דָּאס אִיז שׁוֹין אַ גְּרֶעסֶערֶער תַּעֲנוּג וִוי דִּי תַּאֲוָה” !. (שיחות השייכות לתורות מתוך ביאהל”ק שהדפיס ר”ש הורביץ).

א-תקכז

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת נַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה אִם יֵשׁ אֶת הַתַּאֲוָה הַיְּדוּעָה בָּעוֹלָם”, “וִוי אֲזוֹי קֶען זַיין עוֹלָם הַזֶּה אַז עֶס אִיז דָּא דִּי תַּאֲוָה אוֹיף דִּי וֶועלְט”. (שם; נכפל להלן סעיף תרפ”ה, ושם בשם מוהרנ”ת, וצ”ע).

א-תקכח

שַיָיך לתורה “סכנה גדולה להיות מפורסם” (ליקוטי מוהר”ן חלק ב’ סימן יח): מקודם סִפְּרוּ לִפְנֵי רַבֵּנוּ זַ”ל מַעֲשֶֹה שֶׁהָיָה בְּאַלְט קָאסְטַאנְטִין (הַיְינוּ בְּקָאנְסְטַנְטִין יָשָׁן) שֶׁהָיוּ שָׁם חֲשׁוּבִים וּגְדוֹלִים כַּמָּה מְפוּרְסָמִים, וְנָתַן בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד לִמְפוּרְסָם אֶחָד עוֹף הַנִּקְרָא גְּנַר, וְחָרָה לַמְּפוּרְסָם הַשֵּׁנִי עַד שֶׁהִתְחִיל לִנְקוֹם מֵהַשֵּׁנִי, וְנַעֲשָֹה עַל יְדֵי זֶה גַּנָב, וְנוֹאֵף, וְרוֹצֵחַ, וְאָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ זַ”ל וֶוערְטְל (=דְּבַר צַחוּת), כִּי הֲלֹא גְּנַר רָאשֵׁי-תֵיבוֹת גַּנָב, נוֹאֵף, רוֹצֵחַ. וְאָמַר אַחַר כַּךְ הַתּוֹרָה “סַכָּנָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת מְפוּרְסָם”. (שם).

א-תקכט

כְּשֶׁגָּמַר רַבֵּנוּ זַ”ל תּוֹרָה ו’ קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ’ אָמַר: “אוּן אַמָאל גִּיט מֶען אַ פַּאטְשׁ”, “פַּעַם נוֹתְנִים סְטִירָה”. וְקִיֵּם זֹאת מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל, פַּעַם אַחַת הָיָה אִישׁ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אוֹמֵר תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וְאֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים לָמַד, וְאָמַר שֶׁמְּבַלְבֵּל אוֹתוֹ מֵהַלִּמּוּד, וְהָלַךְ הַלַּמְדָּן וְהִכָּה אוֹתוֹ, וְאָז בָּא מוֹהַרְנַ”תְּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהִרְגִּישׁ זֹאת וְשָׁאַל עַל מָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ, עָנָה לוֹ אֶפְשָׁר גַּם אַתָּה רוֹצֶה לְהַכּוֹת אוֹתִי? וּבְתוֹךְ הַדִּבּוּרִים הוֹשִׁיט לוֹ הַלֶּחִי, וּבָא לוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁעַתָּה יְקַיֵּם מַאֲמַר רַבֵּנוּ זַ”ל הַנַּ”ל, וְקִיֵּם בּוֹ תֵּיכֶף וְהִכָּה אוֹתוֹ עַל הַלֶּחִי. (שם). (ע”ע להלן בח”ב סעיף תשמ”ט; וע”ע בח”ב סעיף רב”י, ובח”ד סעיף ל”ב).

ב-רבי

כַּיָּדוּעַ, שָׁלַל רַבֵּנוּ מְאֹד בְּחִנּוּךְ הַבָּנִים, הֵן אֶת עִנְיַן הַשַּׁעֲשׁוּעַ עִמָּהֶם, כַּמְבֹאָר בַּסֵּפֶר “שִׂיחוֹת הָרַ”ן” סִימָן נ”ט, וְהֵן אֶת הַהַכָּאוֹת לַיְלָדִים. אוּלָם אָמַר רַבֵּנוּ: “פַּעַם נוֹתְנִים סְטִירָה…” “אַמָאל גִּיט מֶען אַ פַּאטְשׁ…” וְהָיוּ אַנַ”שׁ אוֹמְרִים שֶׁתָּדִיר צָרִיךְ הָאָדָם לִדְחוֹת אֶת הַ”פַּעַם” לְפַעַם אַחֵר:

ד-לב

עַל מַאֲמַר רַבֵּינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעִנְיַן תוֹרָה ו’ שֶׁבְּלִיקוּטֵי-מוֹהֲרַ”ן – שֶׁאָמַר: “אַמָאל גִיט מָען אַ פַאטְשׁ” – “פַּעַם נוֹתְנִים סְטִירָה” (ראה לעיל ח”א סעיף תקכ”ט) – אָמְרוּ: מֵאַחַר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לָדַעַת מָתַי הוּא הַפַּעַם הַזֶה, כִּי אַף שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁמִן הָרָאוּי שֶׁיִּתֵּן סְטִירָה וְהַכָּאָה לְעִנְיָן זֶה וָזֶה, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁיָכוֹל לִהְיוֹת שֶמֵּהָרָאוּי לִיתֵּן הַכָּאָה בְּפַעַם אַחֶרֶת, עַל-כֵּן יִמְנַע עַצְמוֹ תָּדִיר מִלְהִשְׁתַּמֵּש בְּדֶרֶךְ זוּ: (- שיש”ק ח”ד, סעיף ל”ב; וכ”ה בח”ב, סעיף רב”י, עיי”ש).

ב–תשמט

פַּעַם יָשַׁב מוֹהַרְנַ”תְּ עִם אַנַ”שׁ בְּאֵיזֶה מָקוֹם בִּסְעוּדַת שַׁבָּת וְכָל פַּעַם כְּשֶׁהִתְחִלּוּ לְזַמֵּר אֵיזֶה נִגּוּן בְּנוּסַח שֶׁלָּנוּ אוֹ כְּשֶׁרָצוּ לְדַבֵּר דִּבּוּרִים בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, הִפְרִיעַ לָהֶם אֵיזֶה מִתְנַגֵּד, בָּזֶה שֶׁהִתְחִיל לְזַמֵּר נִגּוּן אַחַר וְלוֹמַר אֵיזֶה דִּבּוּרִים, פָּנָה אֵלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ “בַּשֻּׁלְחָן שֶׁלָּנוּ שָׁרִים אֶת הַנִּגּוּנִים שֶׁלָּנוּ וּמְדַבְּרִים אֶת הַשִּׂיחוֹת שֶׁלָּנוּ”, “בַּיי אוּנְזֶער טִישׁ אוּנְזֶערֶע נִגּוּנִים אוּנְזֶערֶע שִֹיחוֹת”. וְשָׁאַל בַּעֲזוּתוֹ, וְאִם לֹא?! “טָאמֶער נִישְׁט”?! עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ “פַּאטְשְׁט מֶען” – יִסְתְּרוּ לְךָ בַּפָּנִים. (ראה לעיל בח”א, סעיף תקכ”ט).]

א-תקל

כְּשֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל הַתּוֹרָה “חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם” (בליקוטי-מוהר”ן ח”א, סימן כב), וּמֵחֲמַת שֶׁנֶּאֶמְרָה פִּתְאֹם, בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זַ”ל בַּחֶדֶר הַקָּטָן, עַל כֵּן לא הָיָה שׁוּם אִישׁ יוֹדֵעַ שֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה, אַחַר כַּךְ נַעֲשָֹה רַעַשׁ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל תּוֹרָה, וּבָאוּ אֲנָשִׁים מִן הַשּׁוּק וְנַעֲשָֹה דּוֹחַק גָּדוֹל, וְאָז אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ “עִם הַגּוּף אֵינִי יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשָֹה, אֲבָל הָרֹאשׁ שָׁמַרְתִּי שֶׁיִּהְיֶה אֵצֶל רַבֵּנוּ זַ”ל”. (שם).

א-תקלא

חסר

המשך שיחות השייכות לתורות מביאהל”ק הישן להלן סעיפים: תרס”ב-תרס”ו.]

א-תקלב

פַּעַם-אַחַת אָמַר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אִם הָיָה לִי עֲדַיִן אֶת זוּגָתִי הָרִאשׁוֹנָה, הָיִיתִי עוֹלֶה לַמָּרוֹם בְּשׁוּק מֶעזְבּוּז בְּאֶמְצַע הַיּוֹם לְעֵינֵי כֹּל, וְלֹא כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ שֶׁעָלָה בַּמִּדְבָּר…” (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, המשך שיחות וסיפורים מרביז”ל סנ”ח).

א-תקלג

רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אָמַר: “צְרִיכִין לְהַעֲמִיד לְכָל יֶלֶד פָּאקִין קֹדֶם רֶבַע שָׁנָה, וְאִם לֹא הוּא כְּמוֹ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וַאֲפִלּוּ אִם דָּרִים הַרְחֵק מִן הָעִיר מְחֻיָּבִים לִסַּע עֲבוּר זֶה, וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהַקֹּר גָּדוֹל וּלְהַעֲמִיד לַיֶּלֶד פָּאקִין קֹדֶם רֶבַע שָׁנָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סל”ד).

א-תקלד

אָמַר: מִינֵי יְרָקוֹת, שֶׁאֶפְשָׁר לְאָכְלָם עִם קְלִיפָּתָם, יֵשׁ לְהִזָּהֵר כְּשֶׁמְּקַלְּפָם לֹא לִטֹּל קְלִפָּתָם לְגַמְרֵי, כִּי קְלִפָּתָם הִיא קְלִפַּת נֹגַהּ וּצְרִיכִין לְבָרֵר מִמֶּנּוּ אֶת הַטּוֹב. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סל”ה).

א-תקלה

פַּעַם אָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִפְעֹל לְמַעְלָה אֵיזֶה דָּבָר וְהִשְׁתַּמֵשׁ עִם עֲבוֹדָה זוֹ שֶׁל אֶחָד מֵאַנַ”שׁ, שֶׁצָּם מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וְאָמַר אַחַר-כָּךְ: וְכִי יֵשׁ עוֹד חִדּוּשׁ בַּדָּבָר, שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הָיָה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, אַחַר שֶׁהָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים צַדִּיקִים וְשִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים מֻפְלָגִים כָּאֵלּוּ? (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סל”ז).

א-תשלב

עוֹד סִפֵּר: כִּי פַּעַם אַחַת בְּעֵת חֶדְוָותָא נִכְנַס לְרַבֵּנוּ זַ”ל בֵּין אֲנָשָׁיו מַארְשְׁלִיק =בַּדְחָן, וְנָטַל רְשׁוּת לְבַדֵּחַ דַּעְתָּם, וְדִמָּה אֶת עַצְמוֹ לְגַלָּח, וְעָשָֹה כְּמִנְהָגוֹ, וְיָצָא. וְאַחַר כַּךְ דִּמָּה אֶת עַצְמוֹ לְצַדִּיק, שֶׁקּוֹרִין “גִּיטֶער יוּד”, וְעָשָֹה כְּמִנְהָגוֹ. וּבְתוֹךְ כַּךְ עָנָה רַבֵּנוּ זַ”ל וְאָמַר: “אִיהְר זֶעט וָואס לֹא מֶענְטְשׁ קֶען פוּן זִיךְ מַאכְן! הָאט עֶרְשְׁט אִיז עֶר גִּיוֶוען אַ גַּלַּח, אָט אִיז עֶר שׁוֹין לֹא גּוּטֶער יוּד”, (- “רוֹאִים אַתֶּם מַה שֶּׁאָדָם יָכוֹל לַעֲשֹוֹת מֵעַצְמוֹ! זֶה עַתָּה הוּא הָיָה גַּלַּח, וְהִנֵּה הוּא כְּבָר צַדִיק”); כְּלוֹמַר: כִּי יֵשׁ בְּחִירָה בְּזֶה הָעוֹלָם, לְהֵעָשֹוֹת מִמַּדְרֵיגָה שְׁפֵלָה וּטְמֵאָה לְהִתְהַפֵּךְ לְמַדְרֵגָה גְבוֹהָה וּקְדוֹשָׁה. וְהַמַּארְשְׁלִיק הַזֶּה סִפֵּר זֹאת כָּל יָמָיו בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ”ל זִיעַ”א. (שָׁם ד).]

א-תקלו

פַּעַם כְּשֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל עַל חֲתֻנָּה אַחַת, הָיָה שָׁם בַּדְּחָן שֶׁהֶחֱלִיף אֶת בְּגָדָיו פַּעַם לְרַבִּי, וּפַעַם לְכֹמֶר, נַעֲנָה רַבֵּנוּ וְאָמַר בְּצַחוּת: הנה האדם הוא מלאך וכבר הוא כומר. – “אָט אִיז מֶען אַ מַלְאָךְ אָט אִיז מֶען אַ גַּלָח…” (ראה מדרש תנחומא משפטים י). (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סל”ח; וע”ע להלן סעיף תשל”ב).

א-תקלז

עַל הַחֲתֻנָּה שֶׁל בִּתּוֹ שָׂרָה’קֶע הָיָה הַמַּכֶּה בַּתֹּף נָכְרִי, וְצִוָּה רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְשָׁלְחוֹ וּלְהָבִיא אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם ס”מ).

א-תקלח

רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אָמַר: “אֲפִלּוּ מְ’אִיז שׁוֹין אַ עֶרְלִיכֶער יוּד אִין דֶּעם גִּלְגּוּל וֶוער וֵוייסְט וָואס מְ’הָאט אָן גִיאַרְבֶּעט אִין יֶענֶעם גִּלְגּוּל”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל,סמ”ב; ועיין מהרש”א נדה ל: ד”ה: “כי לך תכרע כל ברך” – הרב שליט”א; וכ”כ בחומת אנ”ך לחיד”א זיע”א בישעיה מה עיי”ש).

א-תקלט

פַּעַם-אַחַת בְּעֵת סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית יָשַׁב רַבֵּנוּ בְּחַדְרוֹ הַמְיֻחָד כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד, וּבַחֶדֶר הַגָּדוֹל הַסָּמוּךְ יָשְׁבוּ מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי, וְשָׁלַח אֲלֵיהֶם אֶת הַמְשָׁרֵת לוֹמַר לָהֶם, שֶׁיְּזַמְּרוּ זְמִירוֹת וְתֵכֶף כִּשְׁמֹעַ מוֹהַרְנַ”תְּ הִתְחִיל לְזַמֵּר, אַחַר-כָּךְ שָׁאַל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל שְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת: א. מַדּוּעַ לֹא הֱיִיתֶם מְזַמְּרִים? וְהַשֵּׁנִית: כְּשֶׁצִּוִּיתִי לְזַמֵּר, הָיָה צָרִיךְ רַבִּי נַפְתָּלִי לְזַמֵּר, כִּי יֵשׁ לוֹ קוֹל נְגִינָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, סמ”ה).

א-תקמ

בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, הִבְטִיחַ לְהָרַב, רַבִּי אַבְרָהָם קַאלִיסְקֶער זַצַ”ל, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁיָּבוֹא לְחוּץ-לְאָרֶץ יִסַּע אֶל הָרַב רַבִּי שְׁנֵיאוּר זַלְמָן הָרַב מִלַּאדִי, לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיַן מָעוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּלְתַוֵּךְ הַשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְקִיֵּם זֹאת, כִּי בְּבוֹאוֹ נָסַע תֵּכֶף אֶל הָרַב מִלַּאדִי, וּבִקֵּשׁ אָז הָרַב מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לוֹמַר לְפָנָיו תּוֹרָה, וְלֹא רָצָה, וְאָמַר הָרַב תּוֹרָה בְּעֵרֶךְ שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְאָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אַחַר-כָּךְ שֶׁבְּסִיּוּם דְּרָשָׁתוֹ כִּוֵּן מְאֹד, שֶׁסִּיֵּם אָז בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק: “רַחֲמֶיךָ רַבִּים ה'”, וּפִרֵשׁ: “עֶס אִיז שׁוֹין אוֹיף דִיר גָּאט אַלֵיין אַ גְּרוֹיס רַחֲמָנוּת”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סמ”ו).

א-תקמא

פַּעַם-אַחַת הָיְתָה אֵיזוֹ סְעֻדַּת שִׂמְחָה בְּבֵית מָרַת אָדִּל, בַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּאוּמַאן, וּבָאוּ לַסְעֻדָּה נָשִׁים מֵהָעִיר וְיָשְׁבוּ כַּנָּהוּג, הַגְּבָרִים בְּחֶדֶר אֶחָד וְהַנָּשִׁים בְּחֶדֶר אַחֵר. וְאַנַ”שׁ דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם אֵיזֶה זְמַן וְסָבְרוּ הַנָּשִׁים שֶׁכְּבָר בֵּרְכוּ אַנַ”שׁ בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן אָמְרָה לָהֶם אָדִּל שֶׁלְּדַעְתָּהּ עֲדַיִן לֹא בֵּרְכוּ אַנַ”שׁ בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, “וָוארוּם מַיין טַאטְנְס לַייט אַז זֵיי בֶּענְטְשְׁן הֶערְט מֶען”, וְאַחַר-כָּךְ בֶּאֱמֶת נִשְׁמַע מֵאַנַ”שׁ רַעַשׁ מִקּוֹל בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סמ”ז).

א-תקמב

פַּעַם-אַחַת בָּא הָרַב בֶּער מִטְּשֶׁערִין אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל עַל שַׁבָּת אַחַת וְעַל הַשַּׁבָּת שֶׁהָיְתָה קְבִיעוּת לָבוֹא אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, כַּיָּדוּעַ, לֹא בָּא, וְשָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: הֵיכָן הָיִיתָ בַּשַּׁבָּת הַקְּבוּעָה, הֵשִׁיב לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁשָּׁהָה בְּבֵיתוֹ בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת אֶחָד מִנֶּכְדֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, שֶׁבָּא אֵלָיו לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ וּלְבַקְּשׁוֹ נְדָבָה עֲבוּרוֹ כִּי הוּא הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וּבַעַל צְדָקָה וּמִפְּנֵי זֶה לֹא בָּא… אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: הִצְרַכְתָּ לָקַחַת מַקֵּל וּלְהַכּוֹתוֹ וְכִי מִפְּנֵי מַה אֵינוֹ יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה? וּפַרְנָסָה כְּבָר יִתֵּן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ… (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סמ”ח).

א-תקמג

פַּעַם-אַחַת יָשַׁב רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לוֹמַר תּוֹרָה בְּחַג-הַשָּׁבוּעוֹת אַחַר מִנְחָה, בְּעוֹד שֶׁהָיְתָה הַחַמָּה זוֹרַחַת, וְיָשְׁבוּ כָּל הַלַּיְלָה אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן וְהִתְפַּלְּלוּ עַרְבִית בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה וְיָשְׁבוּ כָּךְ, עַד שֶׁהִתְחִילָה הַחַמָּה עוֹד הַפַּעַם לִזְרֹחַ בְּבֹקֶר יוֹם הַשֵּׁנִי עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: “דִּי זוּן קֶער זִיךְ פַאר חִדּוּשְׁן אוּן זָאגְן אֵיידֶער אִיךְ בִּין אַוֶועק גִּיגַאנְגֶען הָאבּ אִיךְ אַייךְ גִּיטְרָאפְן אִיךְ בִּין גִּיקוּמֶען צוּרִיק הָאבּ אִיךְ אַייךְ וַייטֶער גִּיטְרָאפְן”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סמ”ט).

א-תקמד

אָמַר רַבֵּנוּ: “בְּשָׁבוּעוֹת אִיז דֶּער עִיקָר דָּאס אוֹיף זַיין, אוּן הוֹשַׁעְנָא רַבָּא דֶּער עִיקָר דָּאס זָאגְן”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם .

א-תקמה

רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אָמַר עַל רַבִּי אַהֲרֹן זְצוּקַ”ל מִבְּרַסְלֶב: “נִיט נָאר אִים דַּארְפְן מִיר דַּאנְקֶען וָואס עֶר אִיז בַּיי אוּנְז רַב, נָאר אֲפִלּוּ דִּי פֶערְד וָואס הָאבְּן אִיהם גִּיבְּרַאכְט…”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סנ”ב).

א-תקמו

פַּעַם-אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ עַל רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרַסְלֶב: “אִיךְ הָאבּ אִים גִּיגֶעבְּן אַ בֵּירוּר הַמְדַמֶּה אִין פַּסְקִינֶען שְׁאֵלוֹת”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תקמז

פַּעַם-אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ עַל רַבִּי אַהֲרֹן הָרַב מִבְּרַסְלֶב: “אַז אוֹיף אַ פֵיינְדְל וֶועט מֶען אִיהם אַקֶעגְן טְרָאגְן מָשִׁיחַ”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תקמח

מַעֲשֶׂה מִבַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבָּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְבֵיתָהּ לְבַקְּרָהּ, כִּי הָיְתָה חוֹלָה מְאֹד, וְיָשַׁב אֶצְלָהּ רַבֵּנוּ בְּצַעַר גָּדוֹל וְנִרְדַּם וּבָא אֵלָיו הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: “מַה אַתָּה כָּל-כָּךְ בְּצַעַר”? אָמַר אֵלָיו: “הֲלֹא בִּתִּי כָּל-כָּךְ חוֹלָה” אָמַר לוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב: “הֲלֹא כָּתוּב בִּתְהִלִּים” ‘מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם’ פֵּירוּשׁ: ‘מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ’ מַאן מַלְכֵי רַבָּנָן, ‘וְעוֹשֶׂה חֶסֶד’ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְמִי שֶמֵּשִׂיחַ וּמְסַפֵּר מֵהֶם לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם”, זֶהוּ רַבֵּנוּ וְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו, שֶׁבָּאִים מִזֶּרַע דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וְסִפֵּר לָהּ אָז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה מֵהָרַב הַמַּהַרְשָׁ”א, וְנִתְרַפְּאָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סנ”ג).

א-תקמט

הָרַב, רַבִּי יִצְחָק מֵחַרְשִׁיוַואטֶע, שֶׁהָיָה מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל הָיָה לוֹ אָח וּלְקָחוֹ לְחָתָן רֶאנְדַאר אֶחָד, שֶׁדָּר בִּכְפָר סָמוּךְ לִבְרֶסְלֶב וְרָצָה חוֹתְנוֹ, בַּעַל הָאַכְסַנְיָה, שֶׁיֵּשֵׁב עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה, כִּי הָיָה בָּחוּר טוֹב, וְהוּא, כְּשֶׁהָיָה שָׁם, וְלֹא הָיוּ לוֹ חֲבֵרִים נִתְבַּטֵּל מִלִּמּוּדוֹ וְהָיָה יוֹצֵא מִבֵּית-הַמִּדְרָשׁ אֶל הַנָּהָר, וְהָיָה שָׁם נַפָּח אֶחָד, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בִּמְלַאכְתּוֹ, וְהָיָה עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל עַל עֲבוֹדָתוֹ וְכֵן עַל הַדָּגִים שֶׁצּוֹדִין שָׁם, וְהָיָה עוֹמֵד כָּךְ לְלֹא מַלְבּוּשׁ עֶלְיוֹן וּלְלֹא חֲגוֹרָה. פַּעַם אַחַת נָסַע דֶּרֶךְ שָׁם רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל וּכְשֶׁרָאָה הָאַבְרֵךְ הַנַּ”ל, אֵיךְ שֶׁעֲגָלָה עוֹבֶרֶת וְהִיא מְלֵאָה מֵאֲנָשִׁים וְעַל מַדְרֵגוֹת הָעֲגָלָה שֶׁמִּבַּחוּץ עוֹמְדִים אֲנָשִׁים מִכָּאן וּמִכָּאן הֵבִין שֶׁזֶּה “גּוּטֶער יוּד”, וְעוֹד מְעַט יַעֲבֹר לְיָדוֹ, כִּי שָׁם הָיָה הַדֶּרֶךְ וְהִתְבַּיֵּשׁ שֶׁיִּרְאוּהוּ כָּךְ, וְעַל-כֵּן הִתְחִיל לָרוּץ לְבֵיתוֹ, אֲבָל תֵּכֶף רָמַז רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל בְּיָדָיו שֶׁיָּבוֹא אֶצְלוֹ, וְהֻכְרַח לָבוֹא וּבִקֵּשׁ מִמֶנּוּ, שֶׁיַּרְאֶה לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּחוּצָה לָהֶם לְדַרְכָּם, כִּי מִשָּׁם יָצְאוּ כַּמָּה דְּרָכִים לִמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים, וּבֵין הַדִּבּוּרִים שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ, שָׁאַל אוֹתוֹ: מִי הוּא? וְעָנָה לוֹ, אָמַר רַבֵּנוּ: “אַזוֹי מַיין יִצְחָקְ’לְ’ס בְּרוּדֶער רָאוּי שֶׁיִּתְנַהֵג כָּךְ? וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ מִסְתָּמָא לָקַח אוֹתְךָ חוֹתְנְךָ “פַאר דֶּעם גּוּטְן קִינְד” כְּדֵי שֶׁתִּלְמַד וְכוּ’ וְאַתָּה מִתְבַּטֵּל וְיוֹצֵא לְהִסְתַּכֵּל עַל הַנַּפָּח וְהַדָּגִים וְכוּ’? עַד שֶׁנִּתְמַלֵּא תְּשׁוּבָה וַחֲרָטָה וּבוּשָׁה, וּבָכָה הַרְבֵּה וּמֵאָז נַעֲשָׂה מַתְמִיד גָּדוֹל. וְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל קֵרֵב אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד, וְאָמַר לוֹ אָז, תֵּדַע, שֶׁעִנְיָן שֶׁלִּי הוּא רַק רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְכֵן הָוָה וּבָא אֶל רַבֵּנוּ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְהָיָה עָיֵף מֵהַדֶּרֶךְ, וְהִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לִישֹׁן אֵצֶל הַשְּׁטִיבְּל שֶׁל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל קֹדֶם הַ”זְּכֹר-בְּרִית”.

בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָׁנָה, רָאָה שֶׁאנָשִׁים נִכְנָסִים עִם פִּדְיוֹנוֹת לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְיוֹצְאִים עִם עֵינַיִם בּוֹכִיוֹת וּפְנֵיהֶם אֲדֻמִּים מֵרֹב הַבְּכִי, וְשָׁאַל לְאַנַ”שׁ: מַה עוֹשִׂין שָׁם? הֵשִׁיבוּ לוֹ, שֶׁעוֹשִׂין וִדּוּי דְּבָרִים, וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ: מַה אֶעֱשֶׂה עַתָּה? כִּי רָצָה לְהִשְׁתַּמֵּט מִזֶּה, וְהָיָה לוֹ חֲרָטָה עַל שֶׁבָּא, בְּלֵית בְּרֵרָה דָּחַף אֶת עַצְמוֹ לְהִכָּנֵס עִם עוֹד אֶחָד, וְתֵכֶף רָמַז רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְהָאֶחָד שֶׁיֵּצֵא וְיָצָא. אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “נוּ”, וְהָיָה נִרְאֶה כְּאֶחָד, שֶׁאֵין לוֹ עַל מַה לְּהִתְוַדּוֹת, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שְׁלשָׁה פְּעָמִים, אֱמוֹר הַיְינוּ: הִתְוַדֶּה, וְהוּא עָנָה בְּכָל פַּעַם אֵין לִי עַל מַה לְּהִתְוַדּוֹת… אָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “מִיךְ וֶועסְטוּ נַארְן”? וַאֲחָזוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ, וְנָסַע אַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְבֵיתוֹ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”א).

א-תקנ

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר: “הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל הַכְּשֵׁרִים הוּא דִּבּוּק, דֶּער יֵצֶר הָרָע פוּן אֵיין עֶרְלִיכְן יוּדִין אִיז אֵיין דִּבּוּק”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ב).

א-תקנא

אָמַר: “דֶּער יֵצֶר הָרָע הָאט פַיינְט אֵיין עֶרְלִיכְן יוּדִין טְשֶׁעפֶּעט עֶר אִיהם צוּ אֵיין שִׁגָּעוֹן” רַחֲמָנָא לִצְלַן. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תקנב

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “כַּמָּה צַדִּיקִים זֶענֶען עֶרְשְׁט אוֹיס גִּיבְּרָאכְן גִּיוָוארְן פוּן זֵייעֶרֶע תַּאֲווֹת עֶרְשְׁט אוֹיף דִּי עֶלְטֶער”; וְעִם זֶה יֵשׁ הֶמְשֵׁךְ לַשִּׂיחָה, שֶׁדִּבַרְתִּי עִם רַבִּי אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבָּזֶה נִיחָא, מַה שֶּׁבִּיאֵר אָבִיו, רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אוֹדוֹת זִקְנֵי עַם-הָאָרֶץ: כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים דַּעְתָּן מִטַּרֶפֶת וְכוּ’, עַל-פִּי הַמָּשָׁל מִסּוֹחֵר אֶחָד, שֶׁנָּסַע עִם בַּעַל-עֲגָלָה גּוֹי שִׁכּוֹר בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִגִּיעוּ לִקְרֶעטְשְׁמֶע, נִכְנַס הַגּוֹי לִשְׁתּוֹת וְשָׁתָה עִם הַשִׁכּוֹרִים זְמַן רַב וְאַגַּב הִגִּיעוּ גַּם לִקְרֶעטְשְׁמֶע שֶׁהָיְתָה חֲרֵבָה, וְגַם אָז יָרַד הַגּוֹי מֵהָעֲגָלָה אֶל הַחֻרְבָּה, וּבְכָל חַלּוֹן פָּתַח וְהִסְתַּכֵּל וְגָנַח. כְּשֶׁעָלָה בַּחֲזָרָה עַל הָעֲגָלָה, שְׁאָלוֹ הַסּוֹחֵר: “מַה זֶּה שֶׁגַּם אֵצֶל הַחֻרְבָּה יָרַדְתָּ מֵהָעֲגָלָה לְהִסְתַּכֵּל וְלִגְנֹחַ”? הֵשִׁיב לוֹ הַגּוֹי, שֶׁזֹּאת עָשָׂה בְּזָכְרוֹ אֶת הַיָּמִים הַטּוֹבִים שֶׁהָיָה לִי כָּאן, שֶׁהָיִיתִי שׁוֹתֶה יַחַד עִם הַחֲבֵרִים וְאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ וְשָׁכַרְנוּ וְהָיִינוּ שְׂמֵחִים, וְעַכְשָׁיו אוֹי וַאֲבוֹי עַל זֶה יֵשׁ לְקוֹנֵן. כֵּן, זִקְנֵי עַם-הָאָרֶץ שֶׁמִּנְעוּרֵיהֶם הֻרְגְּלוּ בְּתַאֲווֹתֵיהֶם וְלֹא הָיָה לָהֶם שׁוּם גַּעְגּוּעִים לִשְׁבֹּר אֵיזֶה תַּאֲוָה, וּבְכֵן לְעֵת זִקְנוּתָם, שֶׁהַיֵּצֶר מִתַּאֲווֹתֵיהֶם נִשְׁאַר, אֲבָל הַגּוּף וְאֵיבָרָיו חָרֵב, אֵין בְּמַה לְמַלְּאוֹת תַּאֲווֹתֵיהֶם, וְזוֹכְרִים אֵיךְ שֶׁבְּאֵיבָרִים אֵלּוּ עָשׂוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ, וְהָיָה לָהֶם תַּעֲנוּג, וְעַכְשָׁו אֵינָם יְכוֹלִים לְמַלְּאוֹת תַּאֲווֹתֵיהֶם… אוֹי וַאֲבוֹי לָהֶם וְדַעְתָּם מְטֹרֶפֶת וּמְבֻלְבֶּלֶת וּמְשֻׁגָּע מִזֶּה, אֲבָל זִקְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁכָּל יְמֵי-נְעוּרֵיהֶם הָיוּ מְלֵאֵי גַּעְגּוּעִים לְאִי הִתְמַלְּאוּת הַתַּאֲווֹת וְחָפְצוּ רַק לְשַׁבְּרָם וּלְנַתְּצָם, אוּלָם בִּימֵי הַנְּעוּרִים הָיוּ מְלֵאֵי צַעַר מֵהַתַּאֲווֹת וְהָאֵיבָרִים הַבְּרִיאִים וְהַשְּׁלֵמִים הַמְסֻגָּלִים לָהֶם, וּבְכָל פַּעַם נִסּוּ לְשַׁבְּרָם וְהָיָה לָהֶם יִסּוּרִים וְכוּ’, אָמְנָם, כְּשֶׁהִגִּיעוּ יְמֵי הַזִּקְנָה וְנֶחְלְשׁוּ הָאֵיבָרִים, וּבְכֵן דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶם. כִּי אֵין לָהֶם עוֹד מִלְחָמָה כְּמוֹ בִּימֵי נְעוּרֵיהֶם, וּשְׂמֵחִים, שֶׁעַל כָּל פָּנִים בְּסוֹף יְמֵיהֶם זָכוּ לְמַה שֶּׁרָצוּ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל מִכְּתַב-יַד ר”מ אַנְשִׁין).

א-תקנג

פַּעַם פִּלְפְּלוּ וְהִתְוַכְּחוּ לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵיזֶה אֲנָשִׁים בְּאֵיזֶה בֵּאוּר וּפֵרוּשׁ אֵיזֶה דָּבָר, זֶה אָמַר שֶׁכֵּן הַפְּשָׁט וְזֶה אָמַר שֶׁכֵּן הַפְּשָׁט וְכֵן שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי אָמְרוּ פְּשָׁטִים אֲחֵרִים, עַד שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל פְּשָׁט אֶחָד, שֶׁהוּא רוּחַ-הַקֹּדֶשׁ, וּפְשָׁט זֶה אָמַר הָאוֹמֵר בְּשֵׁם הַטַּ”ז. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ג).

א-תקנד

שִׁבַּח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת הַפֵּרוּשׁ “בְּאֵר הֵיטֵב” שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ. וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁכְּלָל הוּא בְּלִמּוּד הַ”בְּאֵר הֵיטֵב”, שֶׁבְּאֵיזֶה פּוֹסֵק שֶׁגּוֹמֵר הַ”בְּאֵר הֵיטֵב” דְּבָרָיו, כֵּן דַּעְתּוֹ לַהֲלָכָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תקנה

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: קָשֶׁה וְכָבֵד עַל מַלְאַךְ-הַמָּוֶת לְהָמִית לְבַדּוֹ אֶת כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וּבְכֵן הֶעֱמִיד לוֹ עוֹזְרִים בְּכָל מָקוֹם הָרוֹפְאִים לְהָמִית בְּגַשְׁמִיּוּת, וְהַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר לְהָמִית בְּרוּחָנִיּוּת. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ד).

א-תקנו

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: אַז דִּי דָאקְטוֹרִים פַארִיכְטְן יָא אַמָאל, אִיז נָאר וִוי מֶען פַארְלַאטֶעט אַזוֹי וִוי מֶען לֵייגְט אַ לַאטֶע”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תקנז

אָמַר רַבֵּנוּ פַּעַם: “פַאר צְוֵויי הָאבּ אִיךְ מוֹרָא: פַאר אֵיין גּוֹי אִין פַאר אֵיין פַאלְשִׁין גּוּטְן יוּדִין, זֵיי וֵוייסְן גָּאר נִיט אַזוֹי וַוייט פוּן זֵייעֶר כֹּחַ, זֵיי זָאלְן דָּאס וִויסְן וָואלְטְן זֵייא נָאךְ עֶרְגֶער גִּיוֶוען”, ה’ יִשְׁמְרֵנוּ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תקנח

רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רָצָה לִלְמֹד אֶת עַצְמוֹ מְלֶאכֶת הַשְּׁחִיטָה וְשָׁאַל אֶת אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁיְּלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ דָּאקְטוֹרְיָיא. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אַתֶּם רוֹצִים, שֶׁאהְיֶה רוֹצֵחַ”? הֵשִׁיב אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “וְכִי אֵין זוֹ רְצִיחָה, שֶׁלּוֹקְחִין אֶת הַתַּרְנְגוֹל שֶׁהוּא גִּלְגּוּל שֶׁל אִישׁ זָקֵן וְאַתָּה תּוֹפֵס אוֹתוֹ בִּזְקָנוֹ וְשׁוֹחֲטוֹ בְּמַחֲשֶׁבֶת פִּגּוּל…” וּמֵאָז בִּטֵּל מַחֲשַׁבְתּוֹ מִלִּהְיוֹת שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ה; וע”ע לעיל בסעיף ד”ש).

א-תקנט

רַבִּי חַייקְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מְנַגֵּן בְּשַׁבַּת-קֹדֶשׁ וּבְתוֹךְ הַנִּגּוּן הִזְדַּמֵּן לוֹ לוֹמַר תֵּבַת אוֹי, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “בְּשַׁבָּת אֵין אוֹמְרִים ‘אוֹי’ “. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ו).

א-תקס

רַבִּי מֵאִיר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה סִפֵּר, אֲשֶׁר אַבְרֵךְ סִפֵּר לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁסִּיֵּם מַסֶּכֶת נִדָּה, וְשָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: אִם-כֵּן אִמְרוּ לִי: מִפְּנֵי מַה, כְּשֶׁיֵּשׁ לְאָדָם עַיִן הָרָע הוּא מְגַהֵק בְּפִיו? דְּהַיְינוּ: “גֶּענֶעצִין”, וּבְסָמוּךְ אָמַר הַתּוֹרָה סִימָן נ”ה בְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן”, וְשָׁם מְרֻמָּז הָעִנְיָן הַנַּ”ל, וְשַׁיָּךְ לָזֶה גַּם עִנְיָן הַגִּיהוּק שֶׁבְּטֻמְּאַת הַנִּדָּה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ז).

א-תקסא

בְּעֵת שֶׁאָמַר אַדְמוּ”ר הַתּוֹרָה ט’ תִּקּוּנִין, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהִרְגִּישׁ קוֹלוֹת וּבְרָקִים בְּמֹחוֹ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ח).

א-תקסב

פַּעַם סִפֵּר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְבִתּוֹ אָדּיל מִמְּפֻרְסָם אֶחָד, שֶׁמֶּשֶׁךְ זְמַן רַב הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת, מֵחֲמַת שֶׁחָתוּל אַחַת גָּרְדָה וְנָקְשָׁה הַדֶּלֶת, וְהָיָה נִדְמֶה לוֹ, שֶׁחֲסִידָיו דּוֹחֲפִים אֶת עַצְמָם אֵצֶל הַדֶּלֶת כְּדֵי לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּתוֹ, וְאַחַר-כָּךְ נוֹדַע לוֹ, שֶׁהָיָה זֶה רַק חָתוּל, הֲרֵי שֶׁהִתְפַּלֵּל לְשֵׁם הֶחָתוּל רַחֲמָנָא-לִצְלַן. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף י”ג).

סִיפּוּרִים נִפְלָאִים

א-תקסג

פַּעַם בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ בִּנְסֹעַ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִבְרֶסְלֶב, וְהַיּוֹם הָיָה עוֹד גָּדוֹל, אָמַר לַאֲנָשָׁיו: כִּמְדֻמַּנִי, שֶׁכְּשֶׁנָּבוֹא לִבְרֶסְלֶב, יִהְיֶה נָאךְ דֶּער בָּאד וְכֵן הָיָה, שֶׁכְּשֶׁבָּאוּ לָעִיר, כְּבָר נִשְׂרַף בְּיוֹם זֶה בֵּית הַמֶּרְחָץ. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקסד

סִפֵּר משֶׁה חִינְקֶעס, שֶׁפַּעַם בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם כְּשֶׁהָלַךְ לַמִּקְוֶה, וְהַדֶּרֶךְ הָיָה דֶּרֶךְ בֵּית-רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִשְׁקִיף לְבֵית-רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַד סִדְקֵי הַלָּאדִין כְּדֵי לִרְאוֹת, מַה עוֹשֶׂה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְרָאָה אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵאֲחוֹרָיו וּפָנָיו אֶל הַכֹּתֶל. בַּצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁבָּא אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אָמַר לוֹ: “צְרִיכִין לִסְתֹּם וּלְהָטִיחַ אֶת הַסְּדָקִים, כִּי גַּם רְאִיָּה אַחַת מֵהַסְּדָקִים מְבַלְבֶּלֶת אוֹתִי”. “אֵיין קוּק פוּן אַשְׁפֶּערִינֶע אִיז מִיךְ אוֹיךְ מְבַלְבֵּל”. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקסה

פַּעַם-אַחַת בָּאוּ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אִישׁ וְאִשָּׁה בְּבַקָּשָׁה, שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וִיבָרְכֵם בְּבָנִים. אָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אִיהְר וֶועט בַּיי מִיר גֶעהָאלְפְן וֶוערְן צוּוִישְׁן טָאג אוּן נַאכְט” וְזֶה הָאִישׁ הַנַּ”ל הָיָה דָּר בִּכְפָר אֶחָד סָמוּךְ לְאוּמַן, וּפַעַם אַחַת אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בָּא הָאִישׁ הַנַּ”ל וְאִשְׁתּוֹ לְאוּמַאן בִּשְׁבִיל טְבִילַת מִצְוָה, וְאָז בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, בְּעֵת שֶׁזּוּגָתוֹ הָלְכָה לְבֵית הַטְּבִילָה, הָלַךְ הוּא וְהִשְׁתַּטַּח עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהִתְפַּלֵּל שָׁם הָאִישׁ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ, וְחָזְרוּ מִשָּׁם וְנָסְעוּ לְבֵיתָם וְנִפְקְדוּ בַּשָּׁנָה הַזֹּאת בְּבֵן זָכָר וְקָרְאוּ אוֹתוֹ נַחְמָן עַל שֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. לְאַחַר זְמַן, כְּשֶׁנִּתְגַדֵּל בְּנָם נַחְמָן, יָצְאָה אָז הַגְּזֵרָה לָקַחַת אֶת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לַצָּבָא. וְהַבָּחוּר נַחְמָן הַנַּ”ל הָיָה גַּם-כֵּן צָרִיךְ לְהִתְיַצֵּב בְּמִפְקַד הַקְּרוּאִים, וְהָלַךְ לִפְנֵי הִתְיַצְּבוּתוֹ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּבָכָה שָׁם הַרְבֵּה, וְסִפֵּר אַחַר-כָּךְ לְאָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁחָלַם לוֹ, שֶׁבָּא אֵלָיו אַבְרֵךְ, שֶׁצּוּרָתוֹ כָּךְ וְכָךְ וְהִכִּירוּ הוֹרָיו, שֶׁזֶּה צוּרַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: “הֲלֹא נִקְרֵאתָ בִּשְׁמִי, מִשּׁוּם כָּךְ לֹא תְּשָׁרֵת אֶצְלָם”. וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס, שֶׁיָּצְאָה צָרַעַת עַל גּוּפוֹ, וּפָטְרוּהוּ מֵעֲבוֹדַת הַצָּבָא, וּלְאַחַר זְמַן קָצָר נִתְרַפֵּא וְנַעֲשָׂה בָּרִיא כְּמִקֹּדֶם. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקסו

מַעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁחָלָה אֶחָד פִּתְאוֹם בַּלַּיְלָה מְאֹד, וּבָאוּ קְרוֹבָיו שֶׁל הַחוֹלֶה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְבַקְּשׁוֹ לִרְפוּאָתוֹ. הִתְחִיל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִדְחוֹת אוֹתָם קְצָת, אוּלָם הֵם הִתְעַקְּשׁוּ עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בָּזֶה. עַד שֶׁאָמַר לָהֶם: “וּבְכֵן הָבִיאוּ לִי שְׁנֵי מֵאוֹת רוּבַּל-כֶּסֶף וּבָהֶם יִהְיוּ כָּל מִינֵי מָעוֹת”, וְהִתְחִילוּ לְחַפֵּשׂ אַחַר מָעוֹת, וְהָיָה קָשֶׁה לָהֶם לִמְצֹא בַּלַּיְלָה וְעָבַר זְמַן רַב, עַד שֶׁמָּצְאוּ הַמַּטְבְּעוֹת, וּמַטְבֵּעַ אַחַת שֶׁל חֲמִשָּׁה רוּבָּל חִפְּשׂוּ וְלֹא מָצְאוּ, עַד שֶׁמֵּת הַחוֹלֶה, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְנַעֲשָׂה יוֹם, וְאָז מָצְאוּ מַטְבֵּעַ שֶׁל חָמֵשׁ רוּבַּל-כֶּסֶף בְּכִיסוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה… (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקסז

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר לְרַבִּי לִפָּא: “קוּק מִיךְ הָאן”, “וּמַה שֶׁאינִי אוֹמֵר זֹאת לָהֶם וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל רַבִּי נָתָן וְרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוּא, מֵחֲמַת שֶׁהֵם רוֹאִים אוֹתִי בְּכָל עֵת”. עוֹד אָמַר לוֹ אָז: “דָּאס זֶעהְסְטוּ מִיךְ אִיצְטֶער זָאלְסְט מִיךְ זֶעהְן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְכוּ'”. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

עד כאן סיפורים נפלאים; וההמשך להלן סעיפים: תקע”ה-תרד; תשכ”א-תשכ”ד, ו-תשכ”ז. עתה חוזר להמשך אבני”ה ברזל.]

א-תקסח

סִפֵּר רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק מִטֶּעפְּלִיק, שֶׁפַּעַם אַחַת, כְּשֶׁהָיָה בְּלֶעמְבֶּערְג עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, רָאוּ שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים גְּדוּדִים שֶׁל אַנְשֵׁי חַיִל, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיֵּלֵךְ וְיִסְפֹּר כָּךְ וְכָךְ שׁוּרוֹת וּבַשּׁוּרָה הַזֹּאת יִסְפֹּר כָּךְ וְכָךְ אֲנָשִׁים, אִין זָאל אִיהם אַרוֹיף רִיקְן דֶּעם פָּאלֶע, וְכֵן עָשָׂה, וְרָאָה שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּתַכְרִיכִים, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁכָּאן הוּא הַדֶּרֶךְ שֶׁהַמַּלְאֲכֵי חַבָּלָה מוֹלִיכִין אֶת הָאָדָם לְהַגֵּיהִנֹּם. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, המשך שו”ס מרביז”ל, סעיף ע”ד).

א-תקסט-א

שָׁמַעְתִּי מֵאַנַ”שׁ, אֲשֶׁר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר עַל כָּל דָּבָר תּוֹרָה, חוּץ מִשְּׁלשָׁה דְּבָרִים: א. עַל שֶׁכָּל מַה שֶּׁתִּינוֹק עוֹשֶׂה, הוּא חָכְמָה, ב. מַה שֶּׁיְּשֵׁנִים מַנִּיחִים הַיָּד תַּחַת הַלֶּחִי. וְהַשְּׁלִישִׁי אֵינִי זוֹכֵר, וְכִמְדֻמֶּה, מַה שֶּׁנּוֹתְנִים שָׁלוֹם בַּיָּד. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ט).

א-תקסט-ב

שָׁמַעְתִּי מֵרַ”נ, פַּעַם אַחַת הָיָה רַבִּי בֶּער מְחֻתָּנוֹ שֶׁל אָדִּל בַּת אַדְמוּ”ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּטִירָאוִויץ וְלֹא הָיָה לוֹ בַּלַּיְלָה אֵשׁ לְהַדְלִיק הַנֵּר, וְהָלַךְ לְבַיִת אֶחָד לְבַקֵּשׁ אֵשׁ וְנֵעוֹר בַּעַל-הַבַּיִת מֵהַשֵּׁנָה וְלָקַח אֶצְלוֹ אֵשׁ לְהַדְלִיק הַנֵּר, וְרָצָה בַּעַל-הַבַּיִת לַחֲזֹר לִישׁוֹן עוֹד, וְאָמַר לוֹ רַבִּי דֹּב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַבָּלָה מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כְּשֶׁמְּקִיצִין אֶחָד מֵהַשֵּׁנָה בַּלַּיְלָה, הוּא בְּוַדַּאי מִן הַשָּׁמִַים, וְעַל-כֵּן אַל יַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ הָאָדָם לִישֹׁן עוֹד שֵׁנִית. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ע’).

א-תקע

פַּעַם אָמַר רַבֵּנוּ: “מַיינֶע אַלֶע לַייט זַיינֶען עֶרְלִיכֶע יוּדִין נָאר יַעקִיל וִויל נִיט זַיין קֵיין עֶרְלִיכֶער יוּד בַּיְיסְן אִיהם דִּי הִינְד”. וְכֵן נִתְקַיֵּם, שֶׁנָּשְׁכוּ אוֹתוֹ כְּלָבִים. הוּא הָיָה דָּר בִּטְשֶׁערִין. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם בסוף עמ’ תק”ד).

א-תקעא

פַּעַם-אַחַת, כְּשֶׁשָּׁלַח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת זַלְמָן הַקָּטָן לְהַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין בִּשְׁבִיל קַבָּלַת הַהַסְכָּמוֹת לַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן”, שָׁלְחוּ עִמּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי קְוִויטְלַאךְ (=פתקאות), כְּשֶׁהִבִּיט הַחוֹזֶה בַּקְּוִויטְל הִתְפַּעֵל מֵהַקְוִויטְל שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי יוֹתֵר מִשֶּׁל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּכְשֶׁסִּפֵּר זֹאת רַבִּי זַלְמָן לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אָמַר רַבֵּנוּ: “הוּא חוֹזֶה בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, כִּי רַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה מִתְפַּלֵּל אָז וּמוֹהַרְנַ”תְּ יָשַׁן וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו אָז. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם בסוף עמ’ תק”ה).

א-תקעב

פַּעַם-אַחַת קֹדֶם פֶּסַח הָיוּ מְסַיְּדִין בְּסִיד אֶת בֵּית רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל בִּבְרֶסְלֶב, וְהָיוּ מוֹצִיאִים אֶת כָּל כְּלֵי הַבַּיִת לַחוּץ, כַּנָהוּג, וְעַל הַכֵּלִים הַנִּשְׁאָרִים הָיוּ פּוֹרְשִׂים וִוילָאוֹת שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ, וּפֵרְשָׂה בַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מָרַת אָדִּל, עַל הַשָּׁעוֹן מִטְפַּחַת רֹאשׁ קָאפִּין טִיכְל, כְּשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אֶל הַבַּיִת וְרָאָה זֹאת אָמַר לָהּ: “נִיט מִיט אַזוֹי אַ זַאךְ פַאר שְׁפְּרֵייט מֶען, וָוארוּם עֶס אִיז הַיינְט פַארְהַאנְדְן אַזֶעלְכֶע פַארְמִישְׁטֶע מֹחוֹת וָואס דָאס אִיז זֵיי אוֹיךְ מְבַלְבֵּל”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, המשך שו”ס מרביז”ל, סעיף ה’).

א-תקעג

פַּעַם-אַחַת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, כְּשֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְפַּלֵּל הוֹדוּ כַּנָּהוּג, הָלַךְ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אֶל רַבִּי נַפְתָּלִי וְאָמַר לוֹ: “נַפְתָּלִי מִקְוֶה”? וַיַּעַן וַיֹּאמֶר: “אֵלֵךְ אַחַר הַתְּפִלָּה”. אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “רֹאשׁ חֹדֶשׁ דַּארְף מֶען פְרִיעֶר גֵּיין אִין וַואסֶער אַרַיין”, וְתֵכֶף חָלַץ רַבִּי נַפְתָּלִי אֶת הַטַּלִית וְהַתְּפִלִּין וְהָלַךְ אֶל הַמִּקְוֶה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ו’).

א-תקעד

פַּעַם, כְּשֶׁנִּכְנַס מוֹהַרְנַ”תְּ לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְחַדְרוֹ, עָנָה רַבֵּנוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אוּנְזֶערֶע צָרוֹת אוּנְזֶערֶע יִסּוּרִים טֶעמֶין גְּרוֹיסֶע פֶּערְל אוּן שָׂרְהקֶען קְלֵיינֶע פֶּערְל”, שֶׁלְּבִתּוֹ שֶׁל מְפֻרְסָם אֶחָד קָנָה לָהּ מַתָּנָה חוֹתְנָהּ, רַבִּי לֵיבּ מְדוֹבְּרָאוְנֶע זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, פְּנִינִים גְּדוֹלִים, וּלְבִתּוֹ שָׂרָה שֶׁהָיְתָה גַּם-כֵּן כַּלָּתוֹ, קָנָה מַתָּנָה רַק פְּנִינִים קְטַנִּים. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ח’).

המשך סיפורים נפלאים

א-תקעה

סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה בְּעָנִי אֶחָד, שֶׁהָיָה מִתְפַּרְנֵס מִטִּיט, שֶׁהָיָה חוֹפֵר טִיט וּמָכְרָם. פַּעַם אַחַת, כְּשֶׁחָפַר מָצָא אֶבֶן טוֹב, וְהֵבִין, שֶׁשָּׁוְיוֹ הוֹן רַב מְאֹד, אוּלָם לֹא יָדַע כַּמָּה שָׁוְיוֹ, וְהָלַךְ לְסוֹחֵר שֶׁיֶּאֱמֹד אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר: בִּמְּדִינָה זוֹ אֵין אָדָם, שֶׁיּוּכַל לְשַׁלֵּם לְךָ שָׁוְויוֹ, כִּי הוּא שָׁוֶה הוֹן רַב, וְצָרִיךְ לִסַּע עֲבוּר מְכִירָתָהּ לְלוֹנְדוֹן, לְעִיר הַמְּלוּכָה, אוּלָם הוּא הָיָה עָנִי, וְלֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף לִסַּע, וְהָלַךְ וּמָכַר אֶת רְכוּשׁוֹ הַדַּל וְהָלַךְ מִבַּיִת לְבַיִת לֶאֱסֹף נְדָבוֹת, עַד שֶׁהִסְפִּיק לוֹ לִסַּע עַד הַיָּם, וְרָצָה לַעֲלוֹת עַל הַסְּפִינָה, אוּלָם לֹא הָיוּ לוֹ מַסְפִּיק מָעוֹת, וְהָלַךְ לְהַקַּאפִּיטַאן וְהֶרְאָה לוֹ הַמַּרְגָּלִית. כְּשֶׁרָאָה הַקַּאפִּיטַאן אֶת הָאֶבֶן, הֵבִין, שֶׁאדָם עָשִׁיר הוּא וּלְקָחוֹ עַל הַסְּפִינָה בְּכָבוֹד גָּדוֹל, וְנָתַן לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד מִמַּדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה וְסִדֵּר לוֹ כָּל הַתַּעֲנוּגִים כְּאֶחָד מֵהַנְגִּידִים הַגְּדוֹלִים.

וְהִנֵּה בְּחַדְרוֹ הָיָה חַלּוֹן שֶׁפָּנָה לַיָּם, וְדַרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד לְשַׂמֵּחַ נַפְשׁוֹ עִם הַמַּרְגָּלִית וּבִפְרָט בְּעֵת הָאֲכִילָה הָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמָּהּ, כִּי הַשִּׂמְחָה וְהַרְחָבַת הַלֵּב טוֹבָה וּרְפוּאָה, שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמַּאֲכָל בְּנָקֵל. פַּעַם אַחַת כְּשֶׁיָּשַׁב לֶאֱכֹל כְּהֶרְגֵּלוֹ וְהַמַּרְגָּלִית הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְׁבִיל לְהִתְעַלֵּס בָּהּ, נִרְדַּם מֵרֹב עֲיֵפוּתוֹ, בֵּינְתַיִם בָּא הַמְּשָׁרֵת וְלָקַח אֶת הַמַּפָּה וְהַפֵּרוּרִים שֶׁעָלֶיהָ עִם הַמַּרְגָּלִית, כִּי לֹא יָדַע, שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מַרְגָּלִית, וְהִשְׁלִיךְ הַכֹּל לַיָּם… כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְהֵבִין כָּל זֶה הָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְכִמְעַט שֶׁיָּצָא מִדַּעְתּוֹ: כִּי מַה יַּעֲשֶׂה עַתָּה, הֲרֵי הַקַּפִּיטַאן הוּא גַּזְלָן, שֶׁיַּהֲרֹג אוֹתוֹ בְּעַד מְחִיר הַנְּסִיעָה… עַל-כֵּן עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ שָׂמֵחַ כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע דָּבָר. וְהִנֵּה הַקַּפִּיטַאן הָיָה בְּכָל יוֹם בָּא לְחַדְרוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ וּכְשֶׁבָּא אֵלָיו שׁוּב הַקַּפִּיטַאן, לֹא הִבְחִין עַל פָּנָיו מְאוּמָה, כִּי הוּא עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ שָׂמֵחַ, עַד שֶׁלֹּא הִכִּיר בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי. אָמַר לוֹ הַקַּפִּיטַאן: הֲלֹא אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁהִנְּךָ אָדָם חָכָם וִישַׁר לֵב, וּבְכֵן שְׁמַע לְבַקָּשָׁתִי: בִּרְצוֹנִי לִקְנוֹת הַרְבֵּה תְּבוּאָה וּלְמָכְרָה בְּלוֹנְדוֹן, וּבָזֶה אוּכַל לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה, אוּלָם אֲנִי יָרֵא, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ, שֶׁגָּנַבְתִּי אֶת הַכֶּסֶף לִקְנִיַּת הַתְּבוּאָה, עַל-כֵּן יִהְיֶה נָא הַקִּנְיָן עַל שִׁמְךָ, וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ עֲבוּר זֶה סְכוּם רַב, וְהוּטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הֶעָנִי, וְעָשׂוּ כֵן וְהִנֵּה, כְּשֶׁבָּאוּ לְלוֹנְדוֹן מֵת הַקַּפִּיטַאן… וְנִשְׁאַר הַכֹּל אֵצֶל זֶה הֶעָנִי, וְהָיָה עֵרֶךְ הַתְּבוּאָה כֵּפֶל כִּפְלַיִם מֵעֶרְכָּהּ שֶׁל הַמַּרְגָּלִית… כְּשֶׁסִּיֵּם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת הַסִּפּוּר אָמַר: “הַמַּרְגָּלִית לֹא הָיְתָה שֶׁלּוֹ, וְהָא רְאָיָה שֶׁנֶּאֶבְדָה מִמֶּנּוּ. הַתְּבוּאָה כֵּן הָיְתָה שֶׁלּוֹ, וְהָא רְאָיָה שֶׁנִּשְׁאַר אֶצְלוֹ”. “אוּן וָואס עֶר אִיז גֶּעקוּמֶען צוּ זַיין זַאךְ אִיז נָאר וַוייל עֶר הָאט זִיךְ דֶּער הַאלְטְן”. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים מרבי נפתלי אות ב’).

א-תקעז (תקעו)

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מָשִׁיחַ יִכְבּשׁ אֶת הָעוֹלָם רַק עִם הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים הָאוֹמְרֵי תְּהִלִּים בִּפְשִׁיטוּת וּתְמִימוּת וְלֹא עִם הַהוֹלְכִים בְּחָכְמוֹת. וְסִפֵּר לָזֶה מָשָׁל מִמֶּלֶךְ אֶחָד, שֶׁהָלַךְ לָצוּד חַיּוֹת נֶעוָולַאוֶע, וְהָיָה לָבוּשׁ כְּאִישׁ פָּשׁוּט, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נֹחַ לוֹ יוֹתֵר לַצַּיִּד, בְּאֶמְצַע פִּתְאוֹם יָרַד מָטָר גָּדוֹל, מַמָּשׁ מַבּוּל מַיִם, וְכָל שָׂרֵי הַמְּלוּכָה נִתְפַּזְּרוּ כֻּלָּם מֵחֲמַת הַמָּטָר וְכוּ’, וְהַמֶּלֶךְ הָיָה בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, וְחִפֵּשׂ מָקוֹם לְהִסָּתֵר בּוֹ, עַד שֶׁמָּצָא בַּיִת שֶׁל כַּפְרִי אֶחָד. הִכְנִיסוֹ הַכַּפְרִי לְבֵיתוֹ בְּכָבוֹד וְהִלְבִּישׁוֹ מַלְבּוּשִׁים חַמִּים וְנָתַן לוֹ אֹכֶל כַּפְרִי וּפָשׁוּט וְהִסִּיק עֲבוּרוֹ אֶת תַּנּוּר הַחֹרֶף וְהִנִּיחוֹ לִישֹׁן עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם, וְכָל-כָּךְ הָיָה עָרֵב וּמָתֹק לַמֶּלֶךְ אֲכִילָתוֹ וְשֵׁנָתוֹ אֵצֶל הַכַּפְרִי, שֶׁחָשַׁב, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא טָעַם טַעַם עָרֵב כָּזֶה, כִּי הָיָה עָיֵף וְיָגֵעַ וְכוּ’, וְשָׂרֵי הַמְּלוּכָה חִפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁבָּאוּ לְבֵית הַכַּפְרִי, וְרָאוּ, שֶׁהַמֶּלֶךְ יָשֵׁן, וְהִמְתִּינוּ, עַד שֶׁנֵּעוֹר, וְרָצוּ שֶׁיַּחֲזֹר הַמֶּלֶךְ עִמָּהֶם לְבֵיתוֹ. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: “כֵּיוָן שֶׁאתֶּם לֹא הִצַּלְתֶּם אוֹתִי, וְכָל אֶחָד נִתְפַּזֵּר לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ, וְרַק זֶה הַכַּפְרִי הִצִּיל אוֹתִי, וְאֶצְלוֹ טָעַמְתִּי טַעַם מָתֹק כָּזֶה עַל-כֵּן הוּא יָבִיא אוֹתִי לְבֵיתִי בָּעֲגָלָה שֶׁלּוֹ וּבְאֵלּוּ הַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁהִלְבִּישַׁנִי אֵשֵׁב עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה, וְסִיֵּם עַל זֶה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: “בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא יִהְיֶה מַבּוּל “מֶען וֶועט שִׁיסְן מִיט אֶפִּיקוּרְסוּת” לֹא שֶׁל מַיִם רַק שֶׁל מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וִיכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים וַאֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא הָיָה מַבּוּל, רַק מֵחֲמַת שֶׁיָּרַד בְּכֹחַ נִתְּזוּ גַּם שָׁם הַמַּיִם, “דָּאס הֵייסְט עֶס וֶועט אַרַיין שְׁפְּרִיצְן אֲפִלּוּ אִין דִּי כָּשֵׁרֶ’ע הֶערְצֶער” וְעִם חָכְמוֹת לֹא יוּכְלוּ לִתֵּן עֵצָה, וְכָל שָׂרֵי הַמְּלוּכָה יִתְפַּזְּרוּ וְהַמְּלוּכָה לֹא תַּעֲמֹד עַל עָמְדָהּ,ג וֶועט זִיךְ נִיט דֶּער הַאלְטְן נָארש עִם פְּשׁוּטֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁאוֹמְרִים תְּהִלִּים בִּפְשִׁיטוּת וְכוּ’, וְעַל-כֵּן כְּשֶׁיָבֹא מָשִׁיחַ, הֵם יִתְּנוּ הַכֶּתֶר מְלוּכָה בְּרֹאשׁוֹ. (שם שם, סעיף ד’).

א-תקעח

מַעֲשֶׂה מֵאִישׁ אָדוֹן אֶחָד, שֶׁנָּסַע עִם בַּעַל עֲגָלָה לְבֶערְלִין וּשְׁאָר הָעֲיָרוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וְהָלַךְ הָאָדוֹן לַעֲסָקָיו, וְנִשְׁאַר בַּעַל הָעֲגָלָה, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה אִיוַואן עִם הָעֲגָלָה בְּאֶמְצַע הַשּׁוּק, וְנִגַּשׁ אֵלָיו אִישׁ חַיִל אֶחָד וּשְׁאָלוֹ: “מִי אַתָּה? וּמַדּוּעַ עוֹמֵד אַתָּה בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב”? בְּלָשׁוֹן גֶּרְמַנִּית, “וַואר דָּא”?, וְחָשַׁב אִיוַואן הָעֶגְלוֹן, שֶׁשּׁוֹאֲלוֹ אֶת שְׁמוֹ, וְאָמַר לוֹ: ‘אִיוַואן’, וְהִכָּה אוֹתוֹ הָאִישׁ חַיִל, וְצָעַק לוֹ שׁוּב: “וֶוער דַּא”, וְהוּא עָנָה לוֹ שׁוּב: ‘אִיוַואן’, וְהִכָּה אוֹתוֹ שׁוּב וְצָעַק עָלָיו בִּצְעָקָה וּשְׁאָלוֹ “וֶוער דַּא”?, עַד שֶׁלְּקָחוֹ עִם הָעֲגָלָה וְהֶעֱמִידוֹ בְּאֵיזֶה רְחוֹב צְדָדִי, כְּשֶׁבָּא הָאָדוֹן אַחַר גְּמַר עֲסָקָיו וְלֹא מָצְאוֹ, וְחִפְּשׂוֹ עַד שֶׁמָּצְאוֹ, וְאָמַר לוֹ: “אִיוַואן, הֵיכָן הָיִיתָ”?, עָנָה לוֹ אִיוַואן בְּלַחַשׁ וּבְפַחַד: “אַל תֹּאמַר כָּאן ‘אִיוַואן’ אֶלָּא ‘וֶוער דַּא’,” כִּי חָשַׁב, שֶׁהָאִישׁ חַיִל הִכָּה אוֹתוֹ עַל אָמְרוֹ “אִיוַואן” וְלֹא “וֶוער דַּא”. אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁיָּצְאוּ מֵהָעִיר, אָמַר לוֹ הָעֶגְלוֹן: “עַתָּה שׁוּב אַתָּה יָכוֹל לִקְרֹא אוֹתִי אִיוַואן”. כְּשֶׁסִּיֵּם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה סִפּוּר זֶה, אָמַר: “כְּשֶׁנִּמְצָא הָאָדָם אֶצְלִי הוּא בִּבְחִינַת ‘וֶוער דַּא’ ‘מִי הוּא’, כִּי נִתְבַּטֵּל חָמְרוֹ וִישׁוּתוֹ, אוּלָם כְּשֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנִּי שׁוּב הוּא כְּאוֹתוֹ “אִיוַואן הַמְגֻשָּׁם”, “בַּיי מִיר אִיז ‘וֶוער דַּא’ מֶען גֵייט אַרוֹיס פוּן מִיר אִיז וִוידֶער ‘אִיוַואן’ “. (שם שם, סעיף ה’).

א-תקעט

סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה מִמָּרוֹר שֶׁבְּלֵיל הַסֵּדֶר, שֶׁפַּעַם הָלַךְ יְהוּדִי קַבְּצָן עִם גּוֹי גֶּרְמַנִּי -קַּבְּצָן כְּמוֹתוֹ – לִנְדֹד עַל פְּנֵי הָעֲיָרוֹת. בְּדַרְכָּם לִמֵּד הַיְּהוּדִי אֶת הַגֶּרְמַנִּי, שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כִּיהוּדִי, וְלֹא יִקְשֶׁה עָלָיו הַדָּבָר, כֵּיוָן שֶׁלְּשׁוֹנָם דּוֹמָה, וְהַיְּהוּדִים הֲרֵי רַחֲמָנִים הֵם, וּבְוַדַּאי יְרַחֲמוּ עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁהִתְקָרֵב חַג-הַפֶּסַח לִמְּדוֹ, אֵיךְ שֶׁיִּתְנַהֵג בְּבֵית-הַיְּהוּדִי שֶׁיַּזְמִינוֹ לְשֻׁלְחַן הַסֵּדֶר: בַּתְּחִלָּה עוֹשִׂין קִדּוּשׁ וְאַחַר-כָּךְ רוֹחֲצִים יָדַיִם, אוּלָם שָׁכַח לוֹמַר לוֹ, שֶׁאוֹכְלִים גַּם מָרוֹר. וְכֵן הָיָה, שֶׁהִזְמִינוֹ יְהוּדִי אֶחָד אֵלָיו לַסֵּדֶר, אוּלָם הוּא הָיָה רָעֵב מִכָּל הַיּוֹם, וְצִפָּה שֶׁכְּבָר יַגִּיעוּ לֶאֱכֹל אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁאָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי. אוּלָם הוּא רָאָה, כִּי נָתְנוּ לוֹ חֲתִיכַת כַּרְפַּס בְּמֵי-מֶלַח וּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַנּוֹהֲגִים בַּסֵּדֶר, וְאוֹמְרִים אֶת הַהַגָּדָה זְמַן רַב, וְהוּא בְּעֵינַיִם צוֹפִיּוֹת מְצַפֶּה כְּבָר לַאֲכִילָה… וְהִנֵּה… כַּאֲשֶׁר הִבְחִין, כִּי בּוֹצְעִים כְּבָר אֶת הַמַּצָּה… שָׂמַח, כִּי הִנֵּה עוֹד מְעַט קָט יוּכַל לְהַשְׁקִיט אֶת רַעֲבוֹנוֹ… וּפִתְאוֹם נוֹתְנִים לוֹ… מָרוֹר, וְכַאֲשֶׁר הִכְנִיסוֹ לַפֶּה, נַעֲשָׂה לוֹ מַר וְנִשְׂרַף לְשׁוֹנוֹ בְּפִיו, וְחָשַׁב, שֶׁזֶּהוּ כָּל הַסְּעֻדָּה, וְרַק זֶה אוֹכְלִים, וּבָרַח תֵּכֶף בִּמְרִירוּת וְרָעָב וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ: יְהוּדִים אֲרוּרִים! אַחַר כָּל הַחֲגִיגָה נוֹתְנִים לִי לֶאֱכֹל מָרוֹר?! וּבָא לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְנִרְדַּם שָׁם. אַחַר-כָּךְ בָּא הַיְּהוּדִי בְּפָנִים שְׂמֵחוֹת שָׂבֵעַ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּשְׁאָלוֹ: אֵיךְ הָיָה לְךָ הַסֵּדֶר? וְסִפֵּר לוֹ בְּכַעַס מִמַּה שֶׁעָבַר עָלָיו. אָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי: אוֹי גֶּרְמַנִּי שׁוֹטֶה! אִם הָיִיתָ מְחַכֶּה רַק עוֹד מְעַט – הָיִיתָ אוֹכֵל כָּל טוּב כָּמוֹנִי! וְסִפֵּר זֹאת רַבֵּנוּ לוֹמַר, שֶׁזִּכּוּךְ הַגּוּף בָּא בִּמְרִירוּת, אוּלָם הָאָדָם חוֹשֵׁב, שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה רַק הַמְּרִירוּת, עַל-כֵּן בּוֹרֵחַ תֵּכֶף, אוּלָם אִם יַמְתִּין מְעַט וְיִסְבֹּל מְעַט הַמְּרִירוּת מִזִּכּוּךְ גּוּפוֹ, יַרְגִּישׁ אַחַר-כָּךְ כָּל מִינֵי חַיּוּת וְתַעֲנוּג. (שם שם).

א-תקפ

סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, פַּעַם אַחַת חָלַם אִישׁ אֶחָד שֶׁבָּעִיר וִוינָה שֶׁתַּחַת הַגֶּשֶׁר הָעוֹמֵד בְּמָקוֹם זֶה וְזֶה, נִמְצָא שָׁם אוֹצָר גָּדוֹל, וְנָסַע לְשָׁם וְנֶעֱמַד אֵצֶל הַגֶּשֶׁר וְחִפֵּשׂ עֵצוֹת, אֵיךְ לַחְפֹּר שָׁם, כִּי בַּיּוֹם אֵינוֹ יָכוֹל מֵחֲמַת הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, וּבֵין כָּךְ עָבַר שָׁם אִישׁ חַיִל וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “יְהוּדִי, מָה אַתָּה עוֹמֵד וְחוֹשֵׁב”? וְחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ, שֶׁטּוֹב שֶׁיְּסַפֵּר לוֹ חֲלוֹמוֹ, כְּדֵי שֶׁהוּא יְסַיְּעוֹ וְיִתְחַלְּקוּ יַחְדָּו, וְסִפֵּר לוֹ, עָנָה וְאָמַר לוֹ: אוֹי יְהוּדִי טִפֵּשׁ, מַה אַתָּה שָׂם לֵב לַחֲלוֹמוֹת”? “מִיר הָאט זִיךְ אוֹיךְ גִּיחָלוֹמְ’ת אַז דָּא אוּן דָּא בַּא דֶּעם אוּן דֶּעם” וְהִזְכִּיר הָעִיר שֶׁל הָאִישׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה “אִין מַאגִיזַאן אִיז דָּא אַ אוֹצָר, וֶועל אִיךְ פָארְן צוּ יֶענֶעם”? הִשְׁתּוֹמֵם הַיְּהוּדִי, כִּי הִזְכִּיר שְׁמוֹ וְשֵׁם עִירוֹ בְּדִיּוּק, וְנָסַע לְבֵיתוֹ וְחָפַר בְּהַמַּגִיזַאן שֶׁלּוֹ וּמָצָא הָאוֹצָר… אַחַר-כָּךְ אָמַר הַיְּהוּדִי: “אִיצְט וֵויס אִיךְ שׁוֹין: דֶּער אוֹצָר אִיז בַּא מִיר, נָאר וִויסְן פוּן דֶעם אוֹצָר מוּז מֶען פָארְן קֵיין וִוין”… כָּךְ בְּעִנְיָן עֲבוֹדַת ה’, שֶׁהָאוֹצָר הוּא אֵצֶל כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ, אוּלָם לֵידַע מֵהָאוֹצָר מֻכְרָח לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁרִמֵּז רַבֵּנוּ לְחֶסְרוֹן הַדָּבָר, שֶׁאֵין צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְמֶרְחַקִּים וְלַעֲשׂוֹת דְּבָרִים מֻפְלָאִים כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הָאוֹצָר, אֶלָּא כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ אֶצְלוֹ נִמְצָא הָאוֹצָר אֶלָּא שֶׁרַק רַבּוּ הַלְּבוּשִׁים, וְצָרִיךְ לְחַפְּשׂוֹ הֵיטֵב וּכְשֶׁיְּחַפְּשׂוֹ הֵיטֵב, יִמְצָא אֶת הָאוֹצָר בִּמְקוֹמוֹ הוּא, וְלֹא כִּיהוּדִי זֶה, שֶׁבִּזְבֵּז זְמַנּוֹ עֲבוּר זֶה. (שם שם).

א-תקפא

פַּעַם-אַחַת נָפַל בֶּן-מֶלֶךְ אֶחָד לְשִׁגָּעוֹן, שֶׁהוּא תַּרְנְגוֹל הוֹדוּ הַנִּקְרָא “הִנְדִּיק”, וְצָרִיךְ הוּא לֵישֵׁב עָרֹם תַּחַת הַשֻּׁלְחָן וְלִגְרֹר חֲתִיכוֹת לֶחֶם וַעֲצָמוֹת כְּמוֹ הִנְדִּיק, וְכָל הָרוֹפְאִים נוֹאֲשׁוּ מִלַּעֲזֹר לוֹ וּלְרַפְּאוֹתוֹ מִזֶּה, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ בְּצַעַר גָּדוֹל מִזֶּה, עַד שֶׁבָּא חָכָם אֶחָד וְאָמַר: אֲנִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִי לְרַפְּאוֹתוֹ! וְהָלַךְ וְהִפְשִׁיט גַּם-כֵּן אֶת עַצְמוֹ עָרֹם וְיָשַׁב תַּחַת הַשֻּׁלְחָן אֵצֶל בֶּן-הַמֶּלֶךְ הַנַּ”ל וְגַם כֵּן גָּרַר פֵּרוּרִים וַעֲצָמוֹת. וּשְׁאָלוֹ בֶּן-הַמֶּלֶךְ: “מִי אַתָּה? וּמַה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה”? וְהֵשִׁיב לוֹ: “וּמַה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה”? אָמַר לוֹ: “אֲנִי הִנְדִּיק”! אָמַר לוֹ: “אֲנִי גַּם-כֵּן הִנְדִיק”! וְיָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד כָּךְ אֵיזֶה זְמַן, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ רְגִילִים זֶה עִם זֶה. וְאָז רָמַז הֶחָכָם לִבְנֵי-הַבַּיִת לְהַשְׁלִיךְ לָהֶם כֻּתָּנוֹת, וְאָמַר הֶחָכָם “הָאִנְדִּיק” לְבֶן-הַמֶּלֶךְ: “אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁהִנְדִיק אֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ עִם כֻּתּוֹנֶת? יְכוֹלִים לִהְיוֹת לָבוּשׁ כֻּתּוֹנֶת, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יְהֵא הִנְדִיק כִּי בְּמָקוֹם אֶחָד רָאִיתִי הִנְדִּיקֶעס לְבוּשִׁים בְּכֻתָּנוֹת…” וְלָבְשׁוּ שְׁנֵיהֶם הַכֻּתֹּנֶת, וְאַחַר אֵיזֶה זְמַן רָמַז וְהִשְׁלִיכוּ לָהֶם גַּם מִכְנָסַיִם. וְאָמַר לוֹ הֶחָכָם גַּם-כֵּן כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל: “אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁעִם מִכְנָסַיִם לֹא יְכוֹלִים לִהְיוֹת הִנְדִיק?! וְכוּ'”, עַד שֶׁלָּבְשׁוּ הַמִּכְנָסַיִם, וְכֵן עִם שְׁאָר הַבְּגָדִים. וְאַחַר-כָּךְ רָמַז וְהִשְׁלִיכוּ לָהֶם מַאֲכְלֵי אָדָם מֵהַשֻּׁלְחָן, וְאָמַר לוֹ: “אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאִם אוֹכְלִים מַאֲכָלִים טוֹבִים כבר אינך הינדיק?! אפשר לאכול כאדם ולהיות הינדיק! “אִיז מֶען שׁוֹין קֵיין הִנְדִּיק נִישְׁט?! מֶען קֶען עֶסְן אוּן אוֹיךְ זַיין אַ הִנְדִיק”! וְאָכְלוּ. וְאַחַר-כָּךְ אָמַר לוֹ: “אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁהִנְדִיק מֻכְרָח לִהְיוֹת דַּוְקָא תַּחַת הַשֻׁלְחָן? יְכוֹלִים לִהְיוֹת הִנְדִיק וְלִהְיוֹת אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן”! וְכֵן הִתְנַהֵג עִמּוֹ, עַד שֶׁרִפֵּא אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, וְזֶה בְּחִינַת, מַה שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (מדרש שוחר טוב קטז, ה) עַל הַפָּסוּק הַנֶּאֱמַר בִּשְׁלֹמֹה (מלכים א ה, יא): “וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם” – ‘אֲפִלּוּ מִן הַשּׁוֹטִים’, וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן לַמְּבִינִים.

אָמַר הַכּוֹתֵב (ר’ שמואל הורביץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה): יְכוֹלִים לוֹמַר, שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם הֲלֹא הוּא הִנְדִּיק הוּא מְלֻבָּשׁ בְּחָמְרִיּוּת וְכוּ’, וּבְדֶרֶךְ זֶה יְכוֹלִים מְעַט מְעַט לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, עַד שֶׁנִּכְנָסִים לְגַמְרֵי. וְכֵן בְּהִתְקָרְבוּת אֲנָשִׁים עַל דֶּרֶךְ זֶה, וְדַי לַמֵּבִין. (מַעֲשִׂיוֹת וּמְשָׁלִים).

א-תקפב

סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה פַּעַם מֶלֶךְ אֶחָד וְהָיָה חוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים וְרָאָה, שֶׁאִם לֹא יִקְצְרוּ הַתְּבוּאָה בְּשָׁנָה זוֹ עַד זְמַן מְסֻיָּם תִּתְקַלְקֵל כָּל הַתְּבוּאָה וְהַזְּמַן הָיָה קָצָר מְאֹד… וַיְּעָצוּהוּ יוֹעֲצָיו לִקַּח קוֹצְרִים וְלִתֵּן לָהֶם כָּל הַתַּעֲנוּגִים וְכָל צָרְכָּם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם הַרְחָבַת הַדַּעַת לַעֲבֹד יוֹם וָלַיְלָה, כְּדֵי שֶׁיַּסְפִּיקוּ לִקְצֹר קֹדֶם הַזְּמַן הַנַּ”ל. וְהִנֵּה הֵם אַדְּרַבָּא הִתְעַנְּגוּ בְּתַעֲנוּגֵיהֶם וְשָׁכְחוּ מִצִּוּוּי הַמֶּלֶךְ, וְעָבַר הַזְּמַן הַנַּ”ל, וְלֹא קָצְרוּ הַתְּבוּאָה, וְנִתְקַלְקְלָה כָּל הַתְּבוּאָה… לֹא יָדְעוּ מַה לַּעֲשׂוֹת, כִּי הַמֶּלֶךְ יִכְעַס עֲלֵיהֶם עַד מְאֹד, וְיָעַץ לָהֶם חָכָם אֶחָד עֵצָה: הֱיוֹת שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹהֵב אֵיזֶה צִפּוֹר מְיֻחֶדֶת. וּבָזֶה שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ זֶה הַצִּפּוֹר אָז עַל יְדֵי הַנַּחַת רוּחַ וְהַתַּעֲנוּג שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִזֶּה, יְכַפֵּר לָהֶם עַל הַכֹּל. אוּלָם לְהַשִּׂיג צִפּוֹר זֶה הוּא קָשֶׁה מְאֹד, כִּי הוּא שׁוֹכֵן עַל עֵץ גָּבוֹהַּ וְלֹא הָיָה לָהֶם סוּלָם לַעֲלוֹת, וְהַזְּמַן קָצָר מְאֹד. נָתַן לָהֶם הֶחָכָם שׁוּב עֵצָה: הֱיוֹת שֶׁהֵם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, עַל-כֵּן יַעֲמִידוּ אֶת עַצְמָם אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְהַצִּפּוֹר, וְהִתְחִילוּ לָרִיב זֶה עִם זֶה, כִּי כָּל אֶחָד רָצָה שֶׁהוּא יִהְיֶה לְמַעְלָה וַחֲבֵרוֹ תַּחְתָּו, וְכָךְ בְּאֶמְצַע מְרִיבָתָם פָּרַח הַצִּפּוֹר וּבָרַח… וְנִשְׁאַר לָהֶם רַק כַּעַס הַמֶּלֶךְ עַל הִתְרַשְּׁלוּתָם מִקְּצִירַת הַתְּבוּאָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְהָעִנְיָן הוּא, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הָאָדָם וְנָתַן לוֹ כָּל הַתַּעֲנוּגִים וְכָל טוּב, כְּדֵי שֶׁיִּקְצֹר הַתְּבוּאָה קֹדֶם שֶׁיִּתְקַלְקֵל וְשֶׁיַּעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּמֹחִין נְקִיִּים, אֲבָל הוּא מִתְרַשֵּׁל עַל-יְדֵי הַתַּעֲנוּגִים, עַד שֶׁנִּכְשַׁל בְּהַתְּבוּאָה, שֶׁכְּבָר נִתְקַלְקֵל וְנִפְגַּם הַמּוֹחִין מֵעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, אוּלָם עֲדַיִן יֵשׁ תִּקְוָה עַל-יְדֵי הַצִּפּוֹר הַמְּרַמֵּז לַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, וּבָזֶה הָיָה נִתְכַּפֵּר לָהֶם הַכֹּל אוּלָם עַל-יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת וְהַקִּנְאָה, שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לִהְיוֹת לְמַעְלָה מֵחֲבֵרוֹ, עַל-יְדֵי זֶה נִתְרַחֲקִים וְאֵין זוֹכִין לְהִתְקַשֵּׁר לְהַצַּדִּיק וְכוּ’, וְדַי לַמֵּבִין. (מַעֲשִׂיוֹת וּמְשָׁלִים).

א-תקפג

בְּעִנְיָן הַסֵּפֶר אֵלִים מֵרַבִּי יש”ר מִקַּנְדִּיָא אָמַר רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא סֵפֶר יָקָר מְאֹד, וְחִבְּרוֹ אִישׁ אֱלֹקִים, רַבִּי יוֹסֵף קַאנְדִּיָא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. כִּי בְּיָמָיו נִתְקַבְּצוּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת תַּלְמִידִים מֻפְלְגֵי תּוֹרָה, וְהִתְחִלוּ לִלְמֹד בְּסִפְרֵי חֲקִירָה וּבְמוֹרֶה-נְבוּכִים, עַד שֶׁנִּתְפַּקְּרוּ וְכָפְרוּ בֵּאלֹקִים חַיִּים, וַיָּבוֹאוּ כָּל הַתַּלְמִידִים הַנַּ”ל לְהַצַּדִּיק רַבִּי יוֹסֵף קַנְדִּיָּא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁגַּם הוּא יַסְכִּים עִמָּהֶם עַל הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה. וְהַצַּדִּיק הַנַּ”ל, כְּשֶׁשָּׁמַע הַדָּבָר הַזֶּה אֲחָזָתוֹ פַּלָצוּת, וְהִתְחִילוּ הֵם לְהַרְאוֹת לוֹ רְאָיוֹת וּלְהִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לַהֲשִׁיבָם מֵדָבָר הַזֶּה. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם: תְּנוּ לִי אֵיזֶה זְמַן, וְאָשִׁיב אֶתְכֶם, וַיִתְּנוּ לוֹ אֵיזֶה זְמַן, וְהָלְכוּ לָהֶם. וְהַצַּדִּיק הַנַּ”ל שָׁלַח אִגְרוֹת לְכָל הָרַבָּנִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלָיו מְהֵרָה. וַיָּבוֹאוּ אֵלָיו, וַיְסַפֵּר לָהֶם הַדָּבָר הַנַּ”ל וַיִּתְפַּלְּלוּ כֻּלָּם אֶל ה’ וַיָּצוּמוֹ לַיְלָה וָיוֹם, וְגַם הַצַּדִּיק הַנַּ”ל נָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה. אַחַר הַשְּׁלשָׁה יָמִים קָם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ, וַיֹּאמֶר: “עֵת לַעֲשׂוֹת לַה’ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶיךָ”, וַיִּקַּח עֵט סוֹפֵר בְּיָדוֹ וַיִּכְתֹּב בְּלִי מַרְגֹּעַ לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה, לֹא לָמַד ולְֹא הִתְפַּלֵּל, רַק כָּתַב בְּעֵט סוֹפֵר. וַיְחַבֵּר אֶת הַסֵּפֶר הַנַּ”ל הַנִּקְרָא “סֵפֶר אֵלִים”, וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁבָּאוּ כָּל הַתַּלְמִידִים, וַיִּקַּח אֶת הַסֵּפֶר הַנַּ”ל וַיִּתֵּן בְּיָדָם, וְעִם הַסֵּפֶר הַזֶּה נִצַּח אוֹתָם, וְנַעֲשׂוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים גְּמוּרִים. (מַעֲשִׂיוֹת וּמְשָׁלִים).

א-תקפד

הָרַב הַמַּהַרְשָׁ”א זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה רַב בְּאֵיזֶה קְהִלָּה וְהָיָה יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד עִם הַיְּשִׁיבָה שֶׁלּוֹ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְאָז הָיָה נָהוּג, שֶׁרַב הָעִיר הָיָה כָּפוּף תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת רַב הַמְּדִינָה, שֶׁהָיְתָה מָרוּתוֹ עַל כָּל רַבָּנֵי הָעֲיָרוֹת, וְהָיוּ מֻכְרָחִים כָּל הָרַבָּנִים שֶׁל הַקְּהִלּוֹת הַשַּׁיָּכִים לְרַב הַמְּדִינָה לָבוֹא לְפָנָיו וּלְקַבֵּל פָּנָיו וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת כַּנָּהוּג בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ, כְּשֶׁבָּאוּ כָּל רַבָּנֵי הַקְּהִלּוֹת לְקַבֵּל פְּנֵי רַב הַמְּדִינָה, לֹא הָלַךְ אֵלָיו עִמָּהֶם הָרַב הַמַּהַרְשָׁ”א, רַק יָשַׁב וְלָמַד כְּמִנְהָגוֹ, וְדָן אוֹתוֹ רַב הַמְּדִינָה לְכַף זְכוּת וְאָמַר: אוּלַי מֵחֲמַת שֶׁטָּרוּד הוּא בְּלִמּוּדוֹ, עַל-כֵּן לֹא בָּא לְקַבֵּל פָּנַי. וְנָסַע רַב הַמְּדִינָה אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הָיָה חוֹנֶה שָׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַמַּהַרְשָׁ”א זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. כְּשֶׁבָּא אֶל הָעִיר, חָרְדוּ לִקְרָאתוֹ כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר כַּנָּהוּג, וּבָאוּ כֻּלָּם לְקַבֵּל פָּנָיו. וְהִנֵּה הָרַב הַמַּהַרְשָׁ”א זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שׁוּב לֹא אָבָה לָלֶכֶת לְקַבֵּל פָּנָיו, וְדָנוֹ שׁוּב רַב הַמְּדִינָה לְכַף זְכוּת, וְתָלָה גַּם זֹאת בְּצִדְקָתוֹ מֵחֲשָׁשׁוֹ לְבִטּוּל תּוֹרָה, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְבַטֵּל מִלִּמּוּדוֹ. עַד שֶׁעָמַד רַב הַמְּדִינָה וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ אֶל בֵּית-הַכְּנֶסֶת, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב שָׁם הַמַּהַרְשָׁ”א עִם תַּלְמִידָיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כְּשֶׁבָּא אֶל הַבֵּית-כְּנֶסֶת, לֹא זָז הָרַב הַמַּהַרְשָׁ”א מִמְּקוֹמוֹ וְלֹא הִפְסִיק מִלִּמּוּדוֹ וְלֹא נָתַן לוֹ שָׁלוֹם כְּלָל, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן דָּנוֹ לְכַף זְכוּת גַּם עַכְשָׁו… וְאָמַר: אוּלַי גַּם זֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַפְסִיק לִמּוּדוֹ, בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא בָּחוּר יְפֵה תֹּאַר לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, וּמִיָּד חָרַד הַמַּהַרְשָׁ”א לִקְרָאתוֹ וְקָם מִלְּפָנָיו מְלֹא קוֹמָתוֹ וְחָלַק לוֹ כָּבוֹד וְדִבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה מְאֹד…. אָז קָצַף רַב הַמְּדִינָה מְאֹד עַל הַמַּהַרְשָׁ”א זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְכָעַס עָלָיו כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁבִּזָּה אוֹתוֹ, וְאָמַר לוֹ: “בַּתְּחִלָּה, כְּשֶׁלֹא בָּאתֶם אֵלַי לְעִירִי לְקַבֵּל פָּנַי דַּנְתִּי אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת וְתָלִיתִי זֹאת בְּבִטּוּל תּוֹרָה אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁבָּאתִי לִמְקוֹמְכֶם וְלֹא בָּאתֶם אֵלַי, שׁוּב דַּנְתִּי אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת וְתָלִיתִי זֹאת גַּם-כֵּן בְּבִטּוּל תּוֹרָה אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁבָּאתִי לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְלֹא נְתַתֶּם לִי שָׁלוֹם שׁוּב דַּנְתִּי אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת וְתָלִיתִי זֹאת גַּם-כֵּן בְּבִטּוּל תּוֹרָה, מֵחֲמַת שֶׁאֵין אַתֶּם רוֹצִים לְהַפְסִיק מִן הַתּוֹרָה כְּלָל וּכְלָל, אוּלָם עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה שֶׁשֶּׁקֶר הַדָּבָר, כִּי הֲלֹא אֶת הַבָּחוּר כִּבַּדְתֶּם וְדִבַּרְתֶּם עִמּוֹ הַרְבֵּה וְעוֹד בְּאֶמְצַע הַלִּמּוּד? וְכָעַס עָלָיו מְאֹד. אָמַר לוֹ הַמַּהַרְשָׁ”א עַתָּה תִּרְאֶה מוֹפֵת, שֶׁהַבָּחוּר הַזֶּה יֵהָרֵג בְּעוֹד שְׁתֵּי שָׁעוֹת. מֵרֹב כַּעֲסוֹ עַל הַמַּהַרְשָׁ”א לֹא הֶאֱמִין לָזֶה הָרַב וְרָצָה לְהַכְּחִישׁ זֹאת לִפְנֵי כֹּל, וְלָקַח אֶת הַבָּחוּר הַנַּ”ל וְהָלַךְ עִמּוֹ וְדִבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה הַרְבֵּה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲבֹר הַשְּׁתֵּי שָׁעוֹת וְלֹא יֵהָרֵג וְכָךְ יַכְּחִישׁ דִּבְרֵי הַמַּהַרְשָׁ”א זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְהִנֵּה מִדֵּי עָבְרָם בָּעִיר חָלַף וְעָבַר לְיָדָם אֵיזֶה אָדוֹן נָכְרִי וְיָרָה בִּקְנֵה שְׂרֵפָה לְפִי תֻּמּוֹ בְּאֵיזֶה עוֹף וְכַיּוֹצֵא כְּדַרְכָּם, וְטָעָה וּפָגַע בַּבָּחוּר הַנַּ”ל וְנֶהֱרַג מִיָּד בְּסוֹף שְׁתֵּי שָׁעוֹת כְּדִבְרֵי הַמַּהַרְשָׁ”א זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה… תֵּכֶף רָץ רַב הַמְּדִינָה הַנַּ”ל וּבָא אֶל הַמַּהַרְשָׁ”א זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּמוֹרָא. אָמַר לוֹ הַמַּהַרְשָׁ”א זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַתָּה תִרְאֶה, שֶׁעוֹד מְעַט יָבִיאוּ לְפֹה הָרוּג, וְכָךְ בְּתוֹךְ שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים, נִשְׁמַע קוֹל בָּעִיר שֶׁהֵבִיאוּ אֵיזֶה הָרוּג אֶל הָעִיר. נִבְהַל רַב הַמְדִינָה הַנַּ”ל מְאֹד וְשָׁאַל אֶת הַמַּהַרְשָׁ”א זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְפֵשֶׁר הַדָּבָר, גִּלָּה לוֹ הַמַּהַרְשָׁ”א זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת כָּל הָעִנְיָן, הֱיוֹת שֶׁהַבָּחוּר הַנַּ”ל, הָיָה גִּלְגּוּל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְעָנְשׁוֹ שֶׁל אַחְאָב הוּא, שֶׁנּוֹלַד בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה וְנֶהֱרַג, וּמֵחֲמַת זֶה חָלַק לוֹ כָּבוֹד כָּל-כָּךְ, וְתֵכֶף שֶׁבָּא בָּחוּר זֶה לָעוֹלָם תֵּכֶף נִבְרָא מַשְׁחִית וּמַזִּיק כְּדֵי לְהָרְגוֹ, וְהָיָה הַמַּזִּיק עוֹמֵד בַּמָּקוֹם הַהוּא, דְּהַיְנוּ: מִחוּץ לָעִיר, וְהָיָה מְצַפֶּה שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה הַבָּחוּר הַנַּ”ל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נֶהֱרַג עַל יָדוֹ וְעַתָּה מֵחֲמַת שֶׁאתֶּם עִכַּבְתֶּם אוֹתוֹ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, עַד שֶׁנֶּהֱרַג כָּאן בָּעִיר עַל יְדֵי הָאָדוֹן הַנַּ”ל. עַל-יְדֵי-זֶה הָיוּ מֻכְרָחִים לִתֵּן לְהַמַּשְׁחִית הַנַּ”ל אִישׁ אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ. וְזֶהוּ הַנֶּהֱרַג, שֶׁנֶּהֱרַג עַל יָדוֹ, וֶהֱבִיאוּהוּ עַתָּה לָעִיר. וְכָעֵת צְרִיכִים אַתֶּם לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה, כִּי עַל יֶדְכֶם נֶהֱרַג זֶה הֶהָרוּג, כִּי אַתֶּם סִבַּבְתֶּם זֹאת עַל יְדֵי הָעִכּוּב שֶׁעִכַּבְתֶּם אֶת הַבָּחוּר פֹּה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, אָז נָפַל רַב הַמְּדִינָה לִפְנֵי רַגְלֵי הַמַּהַרְשָׁ”א וּפִיֵּס אוֹתוֹ וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו, שֶׁיִּמְחוֹל לוֹ. וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ תְּשׁוּבָה. אָמַר הַמַּהַרְשָׁ”א: תְּשׁוּבָתְךָ הִיא, שֶׁתְּסַלֵּק וְתַעֲבִיר מִיָּדְךָ אֶת כֶּתֶר הָרַבָּנוּת מֵהַמְּדִינָה, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּךְ. (מַעֲשִׂיוֹת וּמְשָׁלִים).

א-תקפה

סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה בִּזְמַן הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁמְּנַגֵּן וּמְתוֹפֵף אֶחָד הָיָה עִוֵּר וְהָיָה מְנַגֵּן עַל הַחֲתֻנּוֹת, וּמִזֶּה הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ. לְאַחַר פְּטִירָתוֹ נִתְוַדְּעוּ כֻּלָּם, שֶׁלֹּא הָיָה עִוֵּר כְּלָל וּכְלָל, וְהָיוּ לוֹ עֵינַיִם טוֹבוֹת וְרַק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים, עָשָׂה עַצְמוֹ כָּל יְמֵי-חַיָּיו כְּעִוֵּר, עַד שֶׁכָּל הָעוֹלָם חֲשָׁבוּהוּ לְעִוֵּר. וְעוֹד הָיָה אִישׁ אֶחָד גְּבִיר גָּדוֹל, אוּלָם קַמְּצָן גָּדוֹל, שֶׁלֹּא נָתַן אֲפִלּוּ פְּרוּסַת לֶחֶם לְעָנִי לִצְדָקָה, וְהָיָה נִבְזֶה בְּעֵינֵי כֻּלָּם בִּשְׁבִיל זֶה, וְהָיָה אָז בָּעִיר אִישׁ אֶחָד בַּעַל-צְדָקָה גָּדוֹל וְהָיָה תּוֹמֵךְ בְּכָל הָעֲנִיִּים בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכָל מַחְסוֹרָם וְכוּ’, הֵפֶךְ מַמָּשׁ מֵהֶעָשִׁיר הַקַּמְּצָן הַזֶּה. וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר נִפְטַר הַגְּבִיר הַנַּ”ל, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ מְבַזִּים אוֹתוֹ מֵחֲמַת קַמְּצָנוּתוֹ. לְמָחֳרָת פְּטִירָתוֹ, כְּשֶׁהָלְכוּ הָעֲנִיִּים לְהַבַּעַל צְדָקָה הַנַּ”ל שֶׁיְּפַרְנְסֵם, אָמַר לָהֶם, שֶׁעַכְשָׁו אֵין לוֹ יוֹתֵר מַה לִּתֵּן לָהֶם, מֵחֲמַת שֶׁכָּל מַה שֶׁהָיָה נוֹתֵן לָהֶם כָּל הַשָּׁנִים, הָיָה מִשֶּׁל זֶה הַגְּבִיר הַקַּמְּצָן שֶׁמֵּת עַתָּה… וּמֵחֲמַת שֶׁלֹּא רָצָה לֵהָנוֹת מֵהַכָּבוֹד שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ עַל נְדִיבוּת לִבּוֹ, וּכְדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַעֲשֵׂית הַמִּצְוָה בְּלִי שׁוּם פְּנִיּוֹת, וְלָכֵן הָיָה נוֹתֵן אֶת הַצְּדָקוֹת לָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיְּחַלְּקֵם. וְאוֹתוֹ חָשְׁבוּ כֻּלָּם לְקַמְּצָן גָּדוֹל, וְעַכְשָׁו שֶׁמֵּת, אֵין יוֹתֵר מִי שֶׁיִּתֵּן, וְאָז יָדְעוּ כֻּלָּם גְּדֻלָּתוֹ. וְשָׁאַל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְתַלְמִידָיו הַצַּדִּיקִים: מִי מִשְּׁנֵי הַצַּדִּיקִים הַנִּסְתָּרִים הָאֵלּוּ חָשׁוּב יוֹתֵר? וְלֹא יָדְעוּ הַתַּלְמִידִים לְהַכְרִיעַ בָּזֶה. נַעֲנָה לָהֶם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְאָמַר: “גַּם בַּשָּׁמַיִם אֵין יוֹדְעִים לְהַכְרִיעַ, מִי מֵהֶם חָשׁוּב יוֹתֵר” “אִין הִימְל וֵוייסְט מֶען אוֹיךְ נִישְׁט”. (מַעֲשִׂיוֹת וּמְשָׁלִים).

א-תקפו

סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה מֵ”טֶענְדָא וְרֶענְדָא”, הוּא שֵׁם מַלְבּוּשׁ מְיֻחָד, שֶׁלּוֹבְשִׁים אוֹתוֹ הַכְּמָרִים בְּעֵת לְוָיַת מֵתֵיהֶם, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה אֵיזֶה רַב נִכְבָּד, שֶׁהָלַךְ לְקַבֵּץ נְדָבוֹת עֲבוּר עִנְיָן חָשׁוּב, שֶׁהָיָה צָרִיךְ עֲבוּרוֹ כַּמָּה מֵאוֹת אֲדוּמִים, וּבָא לִגְבִיר אֶחָד וּתְבָעוֹ וְהִפְצִירוֹ לָזֶה, אָמַר לוֹ הֶעָשִׁיר: אִם מִתְכַּוֵּן אַתָּה בֶּאֱמֶת בִּדְבָרֶיךָ, אֶבְחָנְךָ בְּדָבָר זֶה, הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ אֶצְלִי מַלְבּוּשׁ כָּזֶה שֶׁל הַכְּמָרִים וְאִם תַּלְבִּישֵׁהוּ עָלֶיךָ וְתֵלֵךְ לָבוּשׁ עִמָּהּ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, אָז אֵדַע לְנָכוֹן, כִּי הִנְּךָ מִתְכַּוֵּן בֶּאֱמֶת בִּדְבָרֶיךָ, וְאָז אָכֵן אֶתֵּן לְךָ כָּל הַכֶּסֶף הַנִּצְרָךְ לְךָ לִצְדָּקָה. הִסְכִּים לָזֶה הָרַב וְעָשָׂה כֵן. לָבַשׁ אֶת הַמַּלְבּוּשׁ הַזֶּה וְסָבַב עִמָּהּ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר. כְּשֶׁסִּיֵּם נָתַן לוֹ הֶעָשִׁיר אֶת הַכֶּסֶף הַנִּצְרָךְ לוֹ לִצְדָקָה כְּהַבְטָחָתוֹ, אַחַר-כָּךְ בִּקֵּשׁ הָרַב מֵהֶעָשִׁיר, שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּמַתָּנָה אֶת הַטֶּענְדָא וְרֶענְדָא הַמַּלְבּוּשׁ הַנַּ”ל, וְנָתַן לוֹ. קֹדֶם פְּטִירַת הָרַב הִנִּיחַ צַוָּאָה, שֶׁמִּמַּלְבּוּשׁ הַטֶּענְדָא וְרֶענְדָא יַעֲשׂוּ לוֹ אֶת הַתַּכְרִיכִין, וְכֵן עָשׂוּ לוֹ, אוּלָם לִשְׁנֵי אֶצְבָּעוֹת מֵהָרֶגֶל לֹא הִסְפִּיק הַמַּלְבּוּשׁ לְכַסּוֹתָם, וְהִשְׁלִימוּ לוֹ זֹאת מֵחֲתִיכָה אַחֶרֶת. לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת הָיוּ צְרִיכִים מִשּׁוּם מָה לְפַנּוֹת אֶת קִבְרוֹ שֶׁל הָרַב וְרָאוּ הַקַּבְּרָנִים שֶׁכָּל גּוּפוֹ שָׁלֵם וְלֹא שָׁלְטָה בּוֹ רִמָּה מִלְּבַד הַחֲתִיכָה קְטַנָּה שֶׁסְּבִיב אֶצְבְּעוֹת הָרֶגֶל, שֶׁלֹּא הָיָה מְלֻבָּשׁ וּמְעֻטָּף מֵהַטֶּענְדֶע וְרֶענְדָא, וְהִשְׁתּוֹמְמוּ הַקַּבְּרָנִים עַל זֶה, וְחָקְרוּ לְדָבָר זֶה, עַד שֶׁנּוֹדַע לָהֶם סִפּוּר הַדָּבָר. מַעֲשֶׂה זֶה סִפֵּר מוֹהַרַ”ר פִּנְחָס קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּכְשֶׁשָׁאֲלוּ לְרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין אִם שָׁמַע סִפּוּר זֶה, אָמַר שֶׁלֹּא שָׁמַע זֹאת, אוּלָם רַבִּי פִּנְחָס הוּא בַּר-סַמְכָא עַל סִפּוּרָיו. (מַעֲשִׂיּוֹת וּמְשָׁלִים).

א-תקפז

כְּשֶׁנָּסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִזְּלַאטִיפָּלְיֶע לִבְרֶסְלֶב דֶּרֶךְ אוּמַן כִּי כֵן הַדֶּרֶךְ שָׁבַת בְּאוּמַן, וְאָז הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁכְּשֶׁנָּסַע וְהֶרְאָה בְּיָדָיו לְכִוּוּן בֵּית-הַחַיִּים וְאָמַר: “פֹּה טוֹב לְהִקָּבֵר”, “דָּא אִיז גוּט צוּ לִיגְן”. הָיוּ אָז בְּאוּמַן שְׁלשָׁה אֶפִּיקוֹרְסִים גְּדוֹלִים מְאֹד: “חַיְקִיל” וּשְׁנֵי חֲתָנָיו, שֶׁאֶחָד הָיָה שְׁמוֹ “הִירְשׁ בֶּער” וְהַשֵּׁנִי הָיָה שְׁמוֹ “לַאנְדָא”, שֶׁהָיָה רוֹפֵא בְּאוּמַן גַּם כֵּן אֶפִּיקוֹרֹס גָּדוֹל אֲבָל לֹא כְּהִירְשׁ בֶּער, שֶׁהָיָה אֶפִּיקוֹרֹס גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. הֵם הָיוּ אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים וּמְכֻבָּדִים וּקְרוֹבִים לַמַּלְכוּת, וְקִבְּלוּ מַתָּנָה מֵהַמֶּלֶךְ חֶרֶב שֶׁל זָהָב, כִּי הָיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְנוֹדְעוּ בְּכָל אֶרֶץ רוּסְיָא וְגַם בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת. דַּרְכָּם הָיָה, כְּשֶׁבָּא צַדִּיק מְפֻרְסָם לְאוּמַן, הָלְכוּ אֶצְלוֹ לִשְׂחֹק מִמֶּנּוּ, וְאִם בֶּאֱמֶת הוּא חָכָם לְדַבֵּר אִתּוֹ וּפַעַם אַחַת, כְּשֶׁהָרַב הַצַּדִּיק מִבַּארְדִיטְשׁוֹב רָצָה לִהְיוֹת רַב בְּאוּמַן, הֵם לֹא הִנִּיחוּ, וְכֵן הָרַב מִשְׁפִּיטִיוְוקָא וְכוּ’ וּכְשֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שָׁבַת שָׁם, אָמַר חַיְקִיל, אֲנִי אֵלֵךְ לִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ, וְאַתֶּם תִּישְׁנוּ, וְאִם יֵשׁ עִם מִי לְדַבֵּר, אָז תֵּלְכוּ אַתֶּם גַּם-כֵּן. כְּשֶׁבָּא חַיְקִיל הַנַּ”ל לְבֵית-רַבֵּנוּ, שָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “מַה רוֹצֶה יְהוּדִי? “וָואס וִויל אַ אִיד”? עָנָה וְאָמַר: “שָׁמַעְתִּי, שֶׁבָּא אָדָם גָּדוֹל, וּבָאתִי לִרְאוֹתוֹ”. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: “הֲלֹא אָדָם גָּדוֹל דָּר מִמּוּלִי, כִּי מוּל הַבַּיִת, שֶׁהִתְאַכְסֵן שָׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִתְאַכְסֵן שָׁם שַׂר אֶחָד גֶּענִירַאל, מַדּוּעַ לֹא תֵלֵךְ לִרְאוֹתוֹ”? וְהָיָה זֶה כְּמוֹ סְטִירָה בְּפָנָיו, וְשָׁתַק. וְאַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁהָלַךְ לְבֵיתוֹ, עָנָה וְאָמַר לַחֲתָנָיו: “אַף שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ דְּבָרִים מוּעָטִים, וְהוּא נָתַן לִי בִּזָיוֹן קְצָת, אַף-עַל-פִּי-כֵן, אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁיֵּשׁ עִם מִי לְדַבֵּר. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקפח

כְּשָׁמְעָם דְּבָרָיו הֶחְלִיטוּ כָּאָמוּר לָלֶכֶת אֵלָיו וּבָאוּ אֶל רַבֵּנוּ בְּאֶמְצַע הַסְעֻדָּה, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר אָז תּוֹרָה וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ, הִפְסִיק בַּאֲמִירַת הַתּוֹרָה וְסִבֵּב בְּחָכְמָתוֹ לְאֵיזֶה חֶשְׁבּוֹן עָמֹק, וְהֵם כְּשָׁמְעָם זֹאת אָמְרוּ זֶה לָזֶה: “דָּאס מֵיינְט עֶר נִיט זַיינֶע חֲסִידִים, דָּאס מֵיינְט עֶר אוּנְז” וְהֶעֱמִיקוּ מַחֲשַׁבְתָּם בַּחֶשְׁבּוֹן וְלֹא יָדְעוּ אוֹתוֹ. אָמְרוּ אֶל רַבֵּנוּ: “כֵּיוָן שֶׁאתֶּם יוֹדְעִים אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, תְּגַלּוּ לָנוּ נָא אוֹתוֹ” וְאָמַר לָהֶם. וּמְאֹד מָצָא חֵן בְּעֵינֵיהֶם וַיַחְשְׁבוּהוּ לְחָכָם גָּדוֹל וַיְבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּאוּמַן וְהֶרְאוּ לוֹ אֶת הַסֵּפֶר “יֵין לְבָנוֹן”, שֶׁחִבֵּר רַבָּם נַפְתָּלִי וַייזֶעל. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקפט

וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים הַנַּ”ל עָשׂוּ בֵּינֵיהֶם קֶשֶׁר בִּשְׁבוּעָה, שֶׁלֹּא יַזְכִּירוּ שֵׁם ה’, הַיְינוּ: שֶׁלֹּא יָבוֹא לָהֶם שׁוּם סָפֵק בְּמַחֲשָׁבָה, אִם יֵשׁ ה’ וְכוּ’, כִּי דֶּרֶךְ הַמְחַקְּרִים וְחוֹשְׁבֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת, שֶׁפַּעַם הֵם גּוֹמְרִים בְּמַחֲשַׁבְתָּם, שֶׁכֵּן הָאֱמֶת וְאַחַר-כָּךְ בָּא לָהֶם מַחֲשָׁבָה, שֶׁסּוֹתֶרֶת כָּל הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁהָאֱמֶת הוּא דַּוְקָא לְהִפּוּךְ, וְהֵם חָקְרוּ כָּל-כָּךְ שָׁנִים וְכוּ’ עַל-כֵּן גָּמְרוּ בִּשְׁבוּעָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ לִכָּנֵס בְּמֹחָם שׁוּם מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, וְגַם בְּדִבּוּר לֹא יְדַבְּרוּ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי אוֹמְרִים הָעוֹלָם, שֶׁדָּבָר הָרָגִיל בִּלְשׁוֹן הָאָדָם הוּא הֶכְרַח הַמְּצִיאוּת, עַל-כֵּן הִסְכִּימוּ, שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ מֵה’ כְּלָל וּכְלָל, אוּלָם כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהָיוּ אֶצְלוֹ אֵיזוֹ שָׁעוֹת, בְּכָל פַּעַם בָּא לָהֶם בְּפִיהֶם שֵׁם ה’, וְהָיָה אוֹמֵר הִירְשׁ בֶּער: “מִזְּמַן נִשְׁבַּעְתִּי לִבְלִי לְהַזְכִּיר שֵׁם ה’, אוּלָם בְּכָל עֵת שֶׁאֲנִי בָּא לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, “רַייסְט מֶען מִיר בַּיי דִי פָּאלִיס, הִירְשׁ בֶּער עֶס אִיז דָּא אַ גָאט אוֹיף דֶּער וֶועלְט”. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקצ

וְהִנֵּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה נִזְהָר לִבְלִי לוֹמַר לָהֶם תּוֹרָה וּכְשֶׁהָיוּ בָּאִים לְפָנָיו, הָיָה מְסַבֵּב דִּבּוּרָיו לְדָבָר אַחֵר וְאָמַר לְרַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁהוּא יְדַבֵּר רַק עִם לַאנְדָא, וְעִם הִירְשׁ בֶּער כְּלָל וּכְלָל לֹא. וּלְרַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר, שֶׁהוּא יְדַבֵּר עִם הִירְשׁ בֶּער. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקצא

א-תקצב

כְּשֶׁבָּאוּ פַּעַם אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה לָהֶם בְּאַמְתַּחְתָּם סֵפֶר בִּלְשׁוֹן יָוָן גְּרִיכִישׁ בּוּךְ וְשָׁאַל אוֹתָם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: מַה זֹּאת? וְעָנוּ אוֹתוֹ כִּלְאַחַר-יָד, וְאָמְרוּ: “זֶה אֵינוֹ בִּשְׁבִילְכֶם” כָּךְ הָיָה אֵיזֶה פְּעָמִים, שֶׁשָּׁאַל אוֹתָם, וְהֵם עָנוּ לוֹ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, וְלָקַח רַבֵּנוּ הַסֵּפֶר בְּיָדוֹ וְאָחַז מִסְפַּר דַּפִּים מֵהַסֵּפֶר וְאָמַר לָהֶם בְּעַל-פֶּה מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם וְצִיּוּן הַדַּף וְהַשּׁוּרָה… וְנִתְפַּלְּאוּ מְאֹד. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקצג

הַכְּלָל, שֶׁהֵם נִתְקַשְּׁרוּ אֵלָיו מְאֹד, וְנִכְנַס אַהֲבָתוֹ בְּלִבָּם מְאֹד מֵחֲמַת גֹּדֶל חָכְמָתוֹ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהָיוּ רְגִילִין לִכְנֹס אֶצְלוֹ, וְהָיָה נֶחְשַׁב מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם. וּפַעַם אַחַת, כְּשֶׁדִּבְּרוּ מִמָּשִׁיחַ עָנוּ וְאָמְרוּ לְרַבֵּנוּ: “אֶתְכֶם הָיִינוּ רוֹצִים לְמָשִׁיחַ”. וּפַעַם אַחַת אָמְרוּ לוֹ, שֶׁאִם הָיָה הַקֵּיסָר הַזָּקֵן חַי הָיָה לוֹקֵחַ הַנֵּזֶר וְהַכֶּתֶר מַלְכוּת מֵרֹאשׁוֹ וּמַכְתִּיר אֶתְכֶם מֵחֲמַת חָכְמַתְכֶם הַמֻּפְלֶגֶת, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה, שֶׁכַּיּוֹם הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ חָכָם. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקצד

לִבְסוֹף הִתְקָרְבוּ בִּשְׁלֵמוּת לְרַבֵּנוּ, עַד שֶׁבְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן לְחַיֵּי רַבֵּנוּ בְּאוּמַן שְׁנַת תקע”א הִתְפַּלְּלוּ יַחַד בְּקִבּוּץ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּבָאָה שִׁפְחַת הִירְשׁ בֶּער לִקְרֹא לוֹ, שֶׁיֵּלֵךְ לִשְׁתּוֹת קַאוֶוה וְכוּ’, עָנָה וְאָמַר לָהּ: “זֶה לֹא”, הַיְינוּ: קוֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר אֵינוֹ הוֹלֵךְ לִשְׁתּוֹת.

עִמּוֹ חָזַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת הַתּוֹרָה: “תִּקְעוּ תּוֹכָחָה” שֶׁבְּסִימָן ח’ לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא, כִּי הָיָה דֹּחַק רַב בַּבַּיִת, וּמוֹהַרְנַ”תְּ מֵרֹב הַדֹּחַק הָיוּ רַק אָזְנָיו פּוֹנִים לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי עַל גּוּפוֹ הָיָה עָלָיו דֹּחַק אֲנָשִׁים, וְאֶת הִירְשׁ בֶּער לֹא דָּחֲקוּ כִּי יָרְאוּ מִמֶּנּוּ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קָרוֹב לַמַּלְכוּת וְאָדָם נִכְבָּד, עַל-כֵּן שָׁמַע הֵיטֵב אֶת הַתּוֹרָה. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקצה

לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כְּשֶׁבָּכָה פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ וְהִתְאוֹנֵן מְאֹד עַל הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עָנוּ וְאָמְרוּ אֵלָיו: “אַייךְ פֶעהְלְט דֶּער רַבִּי? אוּנְז פֶעהְלְט דֶּער רַבִּי, וֶוען דֶער רַבִּי זָאל לֶעבְּן וָואלְטְן מִיר גִּיוָוארְן בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה וְצַדִּיקִים גְּמוּרִים” ! (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקצו

אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה חִלּוּקֵי דֵּעוֹת בֵּין אַנַ”שׁ, הֵיכָן יַנִּיחוּ אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי אַנְשֵׁי הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא לֹא רָצוּ שֶׁיַּנִּיחוּ אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רַק עַל בֵּית-הַחַיִּים הֶחָדָשׁ, מֵחֲמַת שֶׁעַל הַיָּשָׁן כְּבָר לֹא הָיָה מָקוֹם פָּנוּי, וְאַנַ”שׁ מִטֶּעפְּלִיק רָצוּ לִקַּח אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעִירָם, וְאַנַ”שׁ מִטִּירָהאוִיצֶא רָצוּ לִקַּח אוֹתוֹ לְעִירָם, וְרַק מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה יְחִידִי, שֶׁצָּעַק וְטָעַן, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר, שֶׁרְצוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה דַוְקָא לָנוּחַ עַל בֵּית-הַחַיִּים הַיָּשָׁן, וּמוּבָן, שֶׁנֶּגֶד כָּל אַנַ”שׁ הָיְתָה דַּעְתּוֹ מִתְבַּטֶּלֶת, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה רַק אֶחָד, אֲבָל תֵּכֶף בָּא הִירְשׁ בֶּער אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “אִם יוֹדְעִים אַתֶּם בְּבֵירוּר, שֶׁרְצוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה לָנוּחַ עַל בֵּית-הַחַיִּים הַיָּשָׁן? אִם-כֵּן חַכּוּ נָא מְעַט” וְהָלַךְ תֵּכֶף אֶל מוֹשֵׁל הָעִיר וְלָקַח רִשְּׁיוֹן עֲבוּר שְׁנֵי מְקוֹמוֹת קְבוּרָה, וּמֵחֲמַת כֵּן יָכְלוּ עוֹד לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה בַּיִת קָטָן, וְזֶה הַבַּיִת נִתְעוֹרְרָה אֵשֶׁת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַשְּׁנִיָּה לִבְנוֹתוֹ מִמָּמוֹנָהּ, וְאָמר ראבר”נ רֶמֶז עַל זֶה עַל-פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה “בֵּיתוֹ זוֹ אִשְׁתּוֹ”. וְאַחֲרֵי פְּטִירַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִשְׁאֲרוּ הֵם יְדִידִים אֲהוּבִים לְאַנַ”שׁ וּמִכָּל שֶׁכֵּן לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה לוֹ צִוּוּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיְדַבֵּר עִם רַבִּי הִירְשׁ בֶּער, כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, עַל-כֵּן בְּכָל פַּעַם, שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ בְּאוּמַן הָיָה מְבַקְּרוֹ וּמְדַבֵּר עִמָּם. פַּעַם אַחַת נִכְנַס עִמּוֹ בַּחֲקִירוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁצָּעַק מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: מַה רָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִמֶּנִּי?… (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקצז

פַּעַם-אַחַת הָיָה אֶחָד אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְשְׁאָלוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “בַּמֶּה מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בִּנְפִילָתוֹ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”? עָנָה וְאָמַר: “עִם דַּף גְּמָרָא”. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר אֵלָיו: “אֲנִי מְחַיֶּה אֶת עַצְמִי בְּ’בָרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ וְהִבְדִילָנוּ מִן הַתּוֹעִים’ וְכוּ’, כִּי אֲנִי דָּר בְּעִיר גְּדוֹלָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶפִּיקוֹרְסִים גְּדוֹלִים שֶׁכּוֹפְרִים בַּכֹּל”. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקצח

יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאֶחָד מֵהַטְּעָמִים, שֶׁבָּחַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לָדוּר בְּאוּמַן הָיָה כְּדֵי לְרוֹמֵם וּלְנַשֵּׂא אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁהָיָה לִבָּם נִשְׁבָּר מְאֹד וּכְשֶׁיִּרְאוּ, שֶׁיֵּשׁ אֶפִּיקוֹרְסִים גְּדוֹלִים כָּאֵלּוּ, יְחַיּוּ אֶת עַצְמָם עַל שֶׁהֵם לְפָחוֹת מַאֲמִינִים בַּה’. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תקצט

פַּעַם-אַחַת בָּא מוֹהַרְנַ”תְּ אֶצְלָם וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אֵיזֶה חֶשְׁבּוֹן עָמֹק: הֱיוֹת שֶׁכֹּמֶר אֶחָד חָכָם גָּדוֹל יָגַע אֶת עַצְמוֹ כַּמָּה שָׁנִים עַל זֶה עַד שֶׁפְּתָרָהּ. בִּקֵּשׁ מֵהֶם מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד וְשָׁהָה שָׁם עֵרֶךְ שָׁעָה וָחֵצִי וְעָמַד עִם רֶגֶל אֶחָד עַל הַסַּפְסָל וְהַשְּׁנִיָּה עַל הָאָרֶץ וְהִתְעַמֵּק בַּחֶשְׁבּוֹן וּפְתָרוֹ בַּמָּקוֹם. וְסִפְּרוּ לוֹ, שֶׁזֶּה הַכֹּמֶר יָגַע אֶת עַצְמוֹ כַּמָּה שָׁנִים בְּפִתְרוֹן הַחֶשְׁבּוֹן וּכְשֶׁפָּתְרוֹ עָשָׂה יוֹם-טוֹב וּסְעֻדָּה מֵרֹב שִׂמְחָה. לָקַח מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת הַחֶשְׁבּוֹן שׁוּב וְצֵרֵף אֵלֶיהָ אֵיזֶה מִסְפָּר, וְאָמַר לָהֶם: “עַתָּה אֲפִלּוּ יְיַגֵּעַ אֶת עַצְמוֹ הַכֹּמֶר כַּמָּה שָׁנִים לֹא יַעֲמֹד עָלֶיהָ”! (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תר

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה חָשׁוּב מְאֹד בְּעֵינֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִים הַנַּ”ל, מֵחֲמַת שֶׁרָאוּ צִדְקוֹ וְיַשְׁרָנוּתוֹ וּמְסִירוּתוֹ בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וַיִּישַׁר בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד. וּבְעֵת הַמַּחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה עָלָיו, אָמַר הִירְשׁ בֶּער לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אִם תַּסְכִּימוּ אֲזַי אֶכְתֹּב בַּקָּשָׁה לְהַקֵּיסָר בְּעַצְמוֹ, וְאָז בְּתוֹךְ כ”ד שָׁעוֹת לֹא יִשָּׁאֵר שָׂרִיד וּפָלִיט מִן הַמִּתְנַגְּדִים…” עָנָהוּ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר אֵלָיו: “אֵינִי מְאַחֵל לָהֶם דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה, שֶׁיִּהְיוּ הֵם הַנִּרְדָּפִים וַאֲנִי הָרוֹדֵף אֲנִי אֵין לִי שׁוּם עֵצָה מֵאֲשֶׁר תְּפִלָּה”. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תרא

פַּעַם-אַחַת, כְּשֶׁחָזַר לַאנְדָא מִבַּארְדִיטְשׁוֹב, הֵבִיא לְבֵיתוֹ מַתָּנוֹת הַרְבֵּה וְכוּ’ וּכְשֶׁשָּׁמַע תֵּכֶף בְּבוֹאוֹ, שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִמְצָא בָּעִיר, הָלַךְ אֵלָיו מִיָּד, עוֹד קֹדֶם שֶׁהָלַךְ לְבֵיתוֹ, וְדִבֵּר עִמּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵהַתַּכְלִית, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם וְכוּ’ וְהָעוֹלָם הוּא מָלֵא יְגוֹנוֹת וְכוּ’. וְהָיָה לְפֶלֶא בְּעֵינָיו: הֲלֹא עַתָּה בָּאתִי מִבַּארְדִיטְשׁוֹב, וְיֵשׁ לִי כָּל טוּב? הִמְשִׁיךְ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “יָכוֹל אֶחָד לָבוֹא מִבַּארְדִיטְשׁוֹב עִם מַתָּנוֹת הַרְבֵּה, וְיָבִיא לְאִשְׁתּוֹ טַבַּעַת זָהָב, וְלֹא תִּישַׁר בְּעֵינֶיהָ וְיִהְיֶה נַעֲשָׂה מַחֲלֹקֶת, עַד שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ טוֹב מָוֶת מֵחַיִּים”, וְכֵן הָוָה, תֵּכֶף, כְּשֶׁהָלַךְ לְבֵיתוֹ וְנָתַן לְאִשְׁתּוֹ אֶת טַבַּעַת הַזָּהָב, שֶׁהֵבִיא לָהּ בְּמַתָּנָה, לֹא יָשְׁרָה בְּעֵינֶיהָ הַמַּתָּנָה, וְנַעֲשָׂה בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, עַד שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ מַמָּשׁ טוֹב מָוֶת מֵחַיִּים, וּבָא אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ בַּאֲנָחָה: “אוֹי הָאט אִיהְר גוּט צוּגִיטְרָאפְן”! (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תרב

בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת עַל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נָתְנוּ לוֹ הִתְחַזְּקוּת שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ וְסִפְּרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם: שֶׁהָיָה רוֹפֵא אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ תַּלְמִיד מִתְלַמֵּד, שֶׁהָיָה גַּם עוֹזֵר לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ. בִּרְבוֹת הַיָּמִים הִתְחִילוּ הֲמוֹן הָעָם לַעֲשׂוֹת עֵסֶק וּפִרְסוּם מֵהַתַּלְמִיד יוֹתֵר מֵהָרוֹפֵא, עַד שֶׁנִּתְפַּרְסֵם בָּעוֹלָם וְנִּתְכַּבֵּד יוֹתֵר. פַּעַם אַחַת עָשָׂה הַמֶּלֶךְ סְעֻדָּה וְיָשְׁבוּ כָּל אֶחָד לְפִי כְּבוֹדוֹ הוֹשִׁיבוּ אֶת הַתַּלְמִיד הָעוֹזֵר לִפְנֵי מְקוֹמוֹ, עָנָה הָרוֹפֵא וְאָמַר לְתַלְמִידוֹ: “דּוּ וֵייסְט דָּאךְ יָא דֶּעם חִילוּק פוּן מִיר בִּיז דִּיר”. עָנָה הַתַּלְמִיד וְאָמַר לְרַבּוֹ, ” מוֹרִי אַל תִּפֹּל בְּדַעְתְּךָ וְאַל יִהְיֶה לְךָ חֲלִישׁוּת הַדַּעַת מִזֶּה, כִּי כֵן מִנְהָג עוֹלַם הַשֶּׁקֶר, הַנִּמְצָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנָה אָחוּז אֵינָם יוֹדְעִים מִן הָאֱמֶת, וְרַק שְׁנֵי אָחוּז יוֹדְעִים וּמַכִּירִים בְּהָאֱמֶת. וְסִיְּמוּ וְאָמְרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁכְּמוֹ כֵן מִתְנַהֵג הַדָּבָר .בְּעִנְיַן רַבֵּנוּ וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאֵין הָעוֹלָם יוֹדְעִים וּמַכִּירִים עֶרְכָּם. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

א-תרג

אַחַר פְּטִירַת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נָסַע הִירְשׁ בֶּער לַאֲמֶרִיקָה וְהָיָה כּוֹתֵב מִכְתְּבֵי יְדִידוּת לְהָרַב נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. כְּשֶׁנִּפְטַר כָּתְבוּ בָּנָיו לְהָרַב נַחְמָן הַנַּ”ל בַּאֲרִיכוּת מִפְּטִירָתוֹ וְאֵיךְ שֶׁנִּפְטַר בִּתְשׁוּבָה וְחָזַר הַרְבֵּה לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ עַל הַתֵּבוֹת: “אוֹי דֶּער רַבִּי אוֹי דֶּער רַבִּי” וְכוּ’. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

[עד כאן סיפורים נפלאים; וההמשך לעיל סעיפים: תקס”ג-תקס”ח. ולהלן סעיפים: תשכ”א-תשכ”ד, ו-תשכ”ז.עתה חוזר להמשך אבני”ה ברזל.]

א-תרד

כְּשֶׁהָיָה [מוֹהַרְנַ”תְּ] תִּינוֹק עֲדַיִן, נִכְנַס בְּלִבּוֹ הִרְהוּרִים וּמַחֲשָׁבוֹת מֵעִנְיַן יוֹם הַמִּיתָה, כִּי הָיָה רָגִיל לֵישֵׁב עִם זְקֵנוֹ, הָרַב רַבִּי יִצְחָק דַּאנְצִיג זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּמִזְרָח בֵּית-הַכְּנֶסֶת וְהָיָה מַכִּיר הֵיטֵב אֶת כָּל הַזְּקֵנִים שֶׁיָּשְׁבוּ בַּמִּזְרָח, כִּי הָיוּ רְגִילִים לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמּוֹ. פַּעַם אַחַת מֵת אֶחָד מֵהַזְּקֵנִים, וְהָיָה קָשֶׁה לוֹ הַדָּבָר, כִּי לֹא הֵבִין הֵיכָן הַזָּקֵן הַנַּ”ל, וְשָׁאַל אֶת זְקֵנוֹ עַל זֶה, הֵשִׁיב לוֹ זְקֵנוֹ שֶׁהַזָּקֵן הַהוּא מֵת… שָׁאַל אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: מַה זֶּה מֵת? וְהֵשִׁיב לוֹ וְכוּ’, וְשָׁאַל שׁוּב: מַה נַּעֲשָׂה עִמּוֹ? הֵשִׁיב לוֹ, שֶׁמַּטְמִינִים אוֹתוֹ בָּאָרֶץ וּמְכַסִּין אוֹתוֹ בֶּעָפָר. וּמֵאָז הָיָה קָשֶׁה לוֹ מַה זֹּאת, וְכִי זֶהוּ הַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה?… “אָט דָאס אִיז דֶער תַּכְלִית פוּן דֶער וֶועלְט”? וּמֵאָז הִתְחִיל לִבְעֹר בְּלִבּוֹ, וְהִתְחִיל לְחַפֵּשׂ וּלְהַרְהֵר, מַהוּ הַתַּכְלִית וְכוּ’, וְאָמַר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁמֵּאָז קַטְנוּתוֹ הָיָה קָשֶׁה לוֹ תָּמִיד קֻשְׁיָא זוֹ, וְגַם עַתָּה עֲדַיִן קָשֶׁה, וְאֵינוֹ מוּבָן לוֹ הַדָּבָר. וְכִי זֶהוּ הַתַּכְלִית שֶׁל כָּל עִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה? וְכִי כָּךְ סֵדֶר הָעוֹלָם? וְהֵבִין בְּדַעְתּוֹ, שֶׁבְּהֶכְרֵחַ בְּוַדַּאי יֵשׁ תַּכְלִית אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. (אבני”ה ברזל, סעיף א’).

א-תרה

מִקַּטְנוּתוֹ הִתְנַהֵג מוֹהַרְנַ”תְּ תָּמִיד בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּכְשֶׁהִתְנַסֶּה לִפְנֵי הַמְלַמֵּד בְּתַלְמוּדוֹ, הָיוּ מְחַפְּשִׂין שְׁאָר הַיְלָדִים קֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים וּמוֹהַרְנַ”תְּ זַצַ”ל אָמַר הַפֵּרוּשׁ בִּפְשִׁיטוּת, וְאָמַר: “וְכִי מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁאֵין לִי קֻשְׁיוֹת”. וּשְׁאָר חֲבֵרָיו חִפְּשׂוּ קֻשְׁיוֹת, עַד שֶׁקִּלְקְלוּ הַפְּשַׁט וְהָיָה הַמְּלַמֵּד אוֹמֵר, שֶׁטּוֹב לוֹ יוֹתֵר אֲמִירַת הַפְּשָׁט שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ מֵהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל שְׁאָר הַתַּלְמִידִים. (שם).

א-תרו

א-תכה

א-תרז

מוֹהַרְנַ”תְּ זַצַ”ל אָמַר: קוֹדֶם שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ זַצַ”ל, לֹא הָיִיתִי מֵבִין, מַהִי מַעֲלָתוֹ וְצִדְקָתוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ יוֹתֵר מֵחָמִי, כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא שָׁכַב עַל מִטָּתוֹ לִישֹׁן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִמִּקְרֶה, רַק סָמַךְ אֶת עַצְמוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן. וּכְשֶׁנִּרְדַּם אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן הָיָה אוֹחֵז נֵר בְּיָדוֹ וּכְשֶׁהִגִּיעַ הָאֵשׁ עַל יָדוֹ הֻכְרַח לְהָקִיץ, וְחָזַר וְלָמַד. וְכֵן בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ לֹא נָטַל יָדָיו לַאֲכִילַת קֶבַע מֵחֲמַת חֻמְרוֹת נְטִילַת יָדַיִם, רַק אָכַל פַּת כִּסְנִין. וְרַק בְּשַׁבָּת הָיָה נוֹטֵל יָדָיו לַאֲכִילָה וּבְחֻמְרוֹת גְּדוֹלוֹת. (שם).

א-תרח

חוֹתֵן מוֹהַרְנַ”תְּ, הֲלֹא הוּא רַבִּי דָּוִד צְבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִשְׁאַר יָתוֹם בְּקַטְנוּתוֹ, וּבָא אֵלָיו אָבִיו אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מֵעוֹלָם הָאֱמֶת לִלְמֹד עִמוֹ תּוֹרָה. וּכְשֶׁהִתְחִיל הַדָּבָר לְהִתְוַדֵּעַ בֵּין אֲנָשִׁים, שׁוּב לֹא בָּא לִלְמֹד עִמּוֹ עוֹד. (שם; וע”ע להלן בח”ד, סעיף תר”נ).

א-תרט

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאַחַר שֶׁנִּתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַ”ל, שֶׁהוּא מֵבִין, אֲשֶׁר יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל בֵּין חָמִיו וּבֵין הַצַּדִּיקִים הַמִּתְנַהֲגִים בְּדֶרֶךְ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, כִּי חָמִיו אַף-עַל-פִּי, שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל, כַּיָּדוּעַ, אוּלָם, כָּל עֲבוֹדָתוֹ לֹא הָיְתָה בְּהִתְלַהֲבוּת כְּדֶרֶךְ הַצַּדִּיקִים הַנַּ”ל. (שם).

א-תרי

פַּעַם-אַחַת אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: קֹדֶם שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ זַצַ”ל, לֹא יָכֹלְתִּי לְצַיֵּר בְּמוֹחִי, אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ אָדָם כְּמוֹ שְׁאָר אֲנָשִׁים. אַךְ אַחַר-כָּךְ, אַחַר שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל וְרָאִיתִי גְּדֻלָּתוֹ זְצוּקַ”ל, וְרָאִיתִי, שֶׁאף-עַל-פִּי-כֵן הוּא אָדָם, אָז הֵבַנְתִּי, שֶׁגַּם משֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה אָדָם. (שם).

א-תריא

פַּעַם-אַחַת אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זַצַ”ל הַחִלּוּק שֶׁיֵּשׁ בֵּין חָסִיד לְמִתְנַגֵּד, הוּא כְּמוֹ הַחִלּוּק, שֶׁיֵּשׁ בֵּין קְנִיזְשׁ קַר לְחַם, קְנִיזְשׁ פַּשְׁטִידָא מְבֻשֶּׁלֶת עִם תַּבְלִינִים רַבִּים. אַף-עַל-פִּי שֶׁכָּל הַמִּינִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה, יֶשְׁנָם בָּזֶה, רַק זֶה מֵחֲמַת שֶׁהוּא חַם טַעֲמוֹ טוֹב יוֹתֵר בְּהַרְבֵּה מִזֶּה שֶׁהוּא קַר. (שם).

א-תריב

סִפֵּר רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁכְּשֶׁהָיָה בִּמְדִינַת קִירָ”ה אָכַל אֵצֶל אֶחָד בְּשַׁבָּת וְנָתַן לוֹ לֶאֱכֹל מָרָק, וְאָמַר לוֹ הַבַּעַל הַבַּיִת כַּמָּה פְּעָמִים: “אִכְלוּ אִכְלוּ, כִּי הַמָּרָק חַם”, וְכָפַל וְאָמַר כֵּן כַּמָּה פְּעָמִים, כְּשֶׁסִּפֵּר זֹאת רַבִּי נַחְמָן, אָמַר אַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הָיָה הַמָּרָק כָּחוּשׁ אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵחֲמַת שֶׁהָיְתָה חַמָּה הָיְתָה טוֹבָה, כֵּן גַּם בְּדַרְכֵי הַיַּהֲדוּת, מֵאַחַר שֶׁהוּא חַם הוּא טוֹב. (שם).

א-תריג

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מְגֻדָּל בֵּין הַמִּתְנַגְּדִים, וְהָיָה קָשֶׁה לוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַחֲסִידִים. אַךְ אַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁאכַל מְזוֹנוֹת עַל שֻׁלְחַן חוֹתְנוֹ, חָזַר לֶאֱכֹל מְזוֹנוֹת עַל שֻׁלְחַן אָבִיו, וְאָז נִתְחַבֵּר עִם רַבִּי לִפָּא, וְהִתְוַכַּח עִמּוֹ רַבִּי לִפָּא וְטָעַן עִמּוֹ, כִּי הַחֲסִידִים הֵם אַנְשֵׁי אֱמֶת וְרָאוּי לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וּלְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם. וּפַעַם אַחַת בָּא לְנֶעמִירוֹב אִישׁ אֶחָד מֵעִיר הַאנִיפָּאלְיֶע, אֲשֶׁר הָרַבִּי רַבִּי זוּשָׁא זַצַ”ל הָיָה שָׁם, וְקִיְּמוּ בּוֹ מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים וּכְשֶׁנָּטַל יָדָיו לַאֲכִילָה, בֵּרֵךְ בִּרְכַּת נְטִילַת יָדַיִם וּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא בְּכַוָּנָה, וַיִּישַׁר מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: הַאִם אַתֶּם מַכִּירִים אֶת הָרַבִּי רַבִּי זוּשָׁא? וְעָנָה לָהֶם: בְּוַדַּאי אֲנִי מַכִּירוֹ וְגַם רָגִיל אֲנִי לְהִכָּנֵס אֶצְלוֹ וְכָל הַהִתְעוֹרְרוּת לַעֲבוֹדַת ה’ שֶׁיֵּשׁ לִי קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ, וְסִפֵּר לָהֶם עוֹד קְצָת מִסֵּדֶר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל רַבִּי זוּשָׁא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֵיךְ שֶׁבַּחֲצוֹת לַיְלָה מַפִּיל אֶת עַצְמוֹ מִמִּטָּתוֹ וְצוֹעֵק וְאוֹמֵר: זוּשָׁא, זוּשָׁא הִתְעוֹרֵר כְּבָר אֶת הַשְּׁאָר כְּבָר תִּישַׁן בַּקֶּבֶר… “זוּשָׁא, זוּשָׁא הֵייבּ זִיךְ שׁוֹין אוֹיף דִּי רֶעשְׁט וֶועסְטוּ שׁוֹין דֶער שֶׁאפְן אִין קֶבֶר…”, וְעוֹד שְׁאָר עֲבוֹדוֹת כָּאֵלּוּ, וְנִתְעוֹרְרוּ מְאֹד לִנְסֹעַ וּלְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, כִּי רָאוּ שֶׁהֵם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, וְעִנְיָן זֶה הָיָה כַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם הִתְקָרְבוּתוֹ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּמֵאָז נִשְׁתַּנָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר לְטוֹבָה, כִּי רָאָה שֶׁהָאֱמֶת עִם הַחֲסִידִים, וְהִתְחִיל מֵאָז לִנְסֹעַ אֶל הַצַּדִּיקִים הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, כְּמוֹ: לְרַבִּי מָרְדְּכַי מִקְרֶעמֶענִיץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וּלְהָרַב הַצַּדִּיק מִבַּארְדִיטְשׁוֹב וּשְׁאָר צַדִּיקִים. וְהָיָה אָז לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יִסּוּרִים וּמְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מֵאָבִיו וּמֵחוֹתְנוֹ וְאִשְׁתּוֹ וְאַף-עַל-פִּי-כֵן, אִם הָיָה מַרְגִּישׁ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה בַּעֲבוֹדַת ה’, לֹא הָיָה מִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, אַךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ עֲדַיִן טוֹבָה שְׁלֵמָה כִּי-אִם מְעַט, עַל-כֵּן לֹא הָיָה חָזָק כָּל-כָּךְ בָּזֶה. (שם, סעיף ב’).

א-תריד

פַּעַם אַחַת יָשַׁב עִם חֲסִידִים מִתַּלְמִידֵי הָרַב מִבַּארְדִיטְשׁוֹב בִּסְעֻדַּת מְלַוֵּה-מַלְכָּה, וְהִפִּילוּ גּוֹרָל בֵּינֵיהֶם: אֶת מִי לִשְׁלֹחַ לִקְנוֹת “בֵּייגְל” עֲבוּר הַסְּעֻדָּה, וְנָפַל הַגּוֹרָל עַל מוֹהַרְנַ”תְּ זַצַ”ל, וְהָלַךְ לִקְנוֹת. בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ נָפַל עָלָיו מְרִירוּת גָּדוֹל מֵעִנְיַן הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת, שֶׁהָיָה לוֹ אֲפִלּוּ אַחַר הִתְקָרְבוּתוֹ לַחֲסִידִים, וְנִכְנְסוּ בּוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, וְחָשַׁב וְהִרְהֵר לְעַצְמוֹ: “וְכִי עַל זֶה נִבְרֵאתִי לֵילֵךְ לִקְנוֹת בֵּייגְל?…” וְהָיָה קָשֶׁה עָלָיו לְחַזֵּק עַצְמוֹ, וְגַם קִנֵּא מְאֹד כְּשֶׁרָאָה אֲנָשִׁים זְקֵנִים בְּנֶעמִירוֹב שֶׁאוֹמְרִים “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם” בְּלֵיל-שַׁבָּת מֵעֹמֶק הַלֵּב בֶּאֱמֶת, וְלֹא הָלַךְ יוֹתֵר לִקְנוֹת בֵּייגְל, אֶלָּא הָלַךְ לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים שֶׁל בֵּית-הַמִּדְרָשׁ וְהִתְחִיל לוֹמַר תְּהִלִּים בְּלֵב נִשְׁבָּר וְהִתְעוֹרְרוּת וְאָמַר עַד קַאפִּיטְל נוּ”ן, וְהִתְגּוֹלֵל עַצְמוֹ לָאָרֶץ מֵרֹב הַצַּעַר, עַד שֶׁהִתְיַגַּע מְאֹד וַיִּישַׁן וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, וְהִתְחִיל לַעֲלוֹת עַל הַסֻלָּם וְעָלָה קְצָת וְנָפַל… וְעָלָה עוֹד קְצָת וְחָזַר וְנָפַל וְעָלָה עוֹד קְצַת וְחָזַר וְנָפַל וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים, וּבְכָל פַּעַם כָּל מַה שֶּׁעָלָה יוֹתֵר הָיְתָה הַנְּפִלָּה גְּדוֹלָה יוֹתֵר, וְשׁוּב עָלָה עַד לְרוֹם הַמַּדְרֵגוֹת, וְאָז נָפַל וְלֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲלוֹת עוֹד… וּבָא אֶחָד בַּחֲלוֹמוֹ וְאָמַר לוֹ: “דְּרַאפֶּע זִיךְ אוּן הַאלְט זִיךְ”, סִפּוּר זֶה הָיָה בְּעֵרֶךְ שָׁנָה קֹדֶם הִתְקָרְבוּתוֹ לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁבָּא אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, הִכִּיר בּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהוּא הָאֶחָד שֶׁאָמַר לוֹ: “דְּרַאפֶּע זִיךְ אוּן הַאלְט זִיךְ”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ג’).

א-תרטו

אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהֻכְרַח שׁוּב לֶאֱכוֹל עַל שֻׁלְחַן חָמִיו, הֵבִינוּ חֲבֵרָיו הַחֲסִידִים, שֶׁבְּבֵית חוֹתְנוֹ לֹא יוּכַל לְהִתְנַהֵג כְּחָסִיד וְעַל כֵּן יְעָצוּהוּ, שֶׁלֹּא יִסַּע עִם בְּנֵי בֵיתוֹ אֶל חָמִיו, רַק זוּגָתוֹ תִּסַּע אֵלָיו לְבַדָּהּ. וְאָז נָתַן ה’ בְּרַעְיוֹנוֹתָיו, שֶׁלֹּא לְצַיֵּת לָהֶם וְנָתַן תָּמִיד שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא שָׁמַע אֲלֵיהֶם, כִּי אִם הָיוּ נִפְרָדִים, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא הָיָה יָכוֹל אַחַר-כָּךְ לְקַבֵּל דַּעַת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל כָּרָאוּי. וְאָז מָסַר לוֹ אֶחָד אִגֶּרֶת, שֶׁיִּמְסְרֵהוּ לְיַד הָרַב רַבִּי מָרְדְּכַי מִקְרֶעמִינִיץ, וּמוֹהַרְנַ”תְּ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה יָרֵא מֵחָמִיו שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ שֶׁנַּעֲשָׂה חָסִיד, לֹא נִכְנַס לְבֵית הָרַב רַבִּי מָרְדְּכַי זַצַ”ל עַד הַפֶּסַח. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ד’).

א-תרטז

כְּשֶׁנִּכְנַס רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לָגוּר בִּבְרַסְלֶב, הִתְלַהֵב מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר בְּהִתְעוֹרְרוּת: “אָט אַ צִינְד קָאן זַיין אַז אִיךְ וֶועל וֶוערְן אֵיין עֶרְלִיכֶער יוּד”. וְהִנֵּה רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל ִאָמַר אָז לְרַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, “אִיךְ זֶעה אַ נַייעֶ נְשָׁמָה אוֹיף דֶער אוּקְרַיינֶע סָמוּךְ לִבְרֶסְלֶב”. וְהִפְלִיג רַבֵּנוּ בִּשְׁבַח נְשָׁמָה זוֹ, וּמֵחֲמַת רִבּוּי הַשְּׁבָחִים לֹא רָצָה רַבִּי יוּדְל לְהַאֲמִין שֶׁרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל כִּוֵּן זֹאת עַל רַבִּי נָתָן. אַךְ אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, הֵבִין, שֶׁרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל בֶּאֱמֶת כִּוֵּן זֹאת עַל מוֹהַרְנַ”תְּ. וְעַל-כֵּן שָׁלַח אֶת בָּנָיו אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל שֶׁיִּלְמְדוּ מִדַּרְכּוֹ. וְאָמַר פַּעַם: לִסְחֹר עִם נְעָרִים, הַיְינוּ: לַעֲסֹק עִם בְּנֵי הַנְּעוּרִים בְּעִנְיַן יִרְאַת שָׁמַיִם, מָסַר זֹאת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְמוֹהַרְנַ”תְּ זַצַ”ל. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ה’).

א-תריז

אָז, כְּשֶׁנִּכְנַס רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לִבְרֶסְלֶב, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל בְּצַחוּת: “עַתָּה יֵשׁ כְּבָר בִּיכֹלֶת בִּסְכוּם מַטְבֵּעַ קְטַנָּה לִנְסֹעַ אֶל רַבֵּנוּ”, וְהָיוּ אוֹמְרִים בְּדֶרֶךְ צַחוּת “אַפִּיטְקֶע אַ גוּטֶער יוּד”, הַיְינוּ: בְּעַד אַפָּאטַאקִיל סְכוּם מַטְבֵּעַ קְטַנָּה, יְכוֹלִין לִסַּע לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, כִּי בְּרָחוֹק הָיָה קָשֶׁה לִסַּע מֵחֲמַת מְנִיעַת אָבִיו וְחָמִיו וְאִשְׁתּוֹ וְגַם מֵחֲמַת מְנִיעַת הַמֹּחַ, הַיְינוּ: שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ טוֹבָה שְׁלֵמָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל עַתָּה, מֵחֲמַת שֶׁהוּא קָרוֹב לְרַבֵּנוּ, יִתְבַּטְּלוּ קְצָת הַמְּנִיעוֹת. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תריח

וְהִנֵּה רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל בָּא לִבְרֶסְלֶב בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ, וְאָז הָיָה יוֹם הַשּׁוּק יָרִיד, וּבָאוּ אֲנָשִׁים וְסִפְּרוּ בַּשּׁוּק מֵעִנְיַן רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שֶׁהוּא מְמָאֵס בְּמִנְהֲגֵי הַמְפֻרְסָמִים, שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַהִתְאַסְּפוּת בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה עִקָּר וִיסוֹד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא אֵינוֹ מְדַבֵּר עִם אֲנָשָׁיו רַק מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְהוּא מְצַוֶּה לְהִתְוַדּוֹת לְפָנָיו, וְאֶחָד, שֶׁשְּׁמוֹ וָואלְפְטְשֶׁע נְתַנְאֵלְ’ס, אָמַר בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת וּגְנַאי עַל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “אֲנִי רָאִיתִי וִוידוֹינִיק”, וּכְשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבִּי נַפְתָּלִי בִּזָּה אֶת וָואלְפְטְשֶׁע נְתַנְאֵלְ’ס הַנַּ”ל וְאָמַר לוֹ: “אוֹתוֹ אַתָּה מְבַזֶּה? הֲרֵי בְּזֹאת חָפַצְתִּי וְזֶהוּ רְצוֹנִי דַּיְיקָא” וְנָסַע אָז רַבִּי לִפָּא לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל עַל שַׁבָּת וּכְשֶׁחָזַר רַבִּי לִיפָּא מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְבֵיתוֹ, עָמַד תַּחַת הָרִבֶּע וְאָמַר סְלִיחוֹת וַעֲנֵנוּ בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וּבְקוֹל חָזָק, וַיִּישַׁר מְאֹד אֲמִירָתוֹ אֶת הַסְּלִיחוֹת בְּעֵינֵי מוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי זְצוּקַ”ל, כִּי הוּא הָיָה כְּבָר קְצָת חָסִיד יָשָׁן, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן נִתְחַמֵּם וְנִתְחַדֵּשׁ, אִם-כֵּן זֶהוּ חִדּוּשׁ, עַל-כֵּן נִתְעוֹרְרוּ גַּם הֵם וְהָלְכוּ רַבִּי נָתָן וְרַבִּי נַפְתָּלִי לַשּׁוּק לִשְׂכֹּר עֲגָלָה שֶׁתַּסִּיעֵם לִבְרֶסְלֶב, וּפָגְעוּ בְּרַבִּי לֵיבּוּשׁ, שֶׁרָצָה גַּם לִסַּע לְאֵיזֶה מָקוֹם דֶּרֶךְ עִיר בְּרֶסְלֶב. וַיֹּאמֶר לָהֶם, שֶׁגַּם הוּא יִסַּע עִמָּהֶם לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, וַיִּסְּעוּ יַחְדָּו וּבָאוּ לְבֵית רַבִּי בֶּערְל דּוּבְרִישֶׁעס, וְרָאוּ שֶׁרַבִּי בֶּערְל דּוּבְרִישֶׁעס הוּא מָלֵא מִמַּעֲשִׂיּוֹת וּמוֹפְתִים מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל. וְסִפֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: “הָאבּ אִיךְ גִּיזֶען אַז דִּי שְׁטוּבּ אִיז שׁוֹין פוּל מִיט דֶּעם רֶעבְּן”, אַחַר-כָּךְ בָּאוּ וְנִכְנְסוּ לְרַבֵּנוּ זַצַ”ל וְסִדְּרוּ לְפָנָיו, כָּל אֶחָד אֶת יִחוּסוֹ מֵאֲבוֹתָיו, כִּי גַּם רַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה יַחְסָן גָּדוֹל, כִּי הָיָה נֶכֶד הָרַב מִסְּקָאהְל, וְגַם רַבִּי לֵיבּוּשׁ הָיָה יַחְסָן. וְעָנָה רַבֵּנוּ זַצַ”ל וְאָמַר: “גָּאלֶע גּוּטֶע יוּדְן”, אַחַר-כָּךְ אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זַצַ”ל לְרַבֵּנוּ, שֶׁהוּא קְצָת קְרוֹב מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאָז אָמַר רַבֵּנוּ זַצַ”ל: “אִם גַּם קָרוֹב אַתָּה אֵלַי, שׁוּב כְּבָר אֵינִי בּוֹדֵד” “אַצִינְד בִּין אִיךְ שׁוֹין נִיט עֶלִינְט” וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “מִיר קָאנֶען זִיךְ שׁוֹין פוּן לַאנְג נָאר מִיר הָאבְּן זִיךְ שׁוֹין אַ צַייט נִיט גִּיזֶען”, וְאָז סִפֵּר לָהֶם רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל שְׁלשָׁה מַעֲשִׂיּוֹת. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ו’).

א-תריט

מַעֲשֶׂה א’: מִמּוֹרֵנוּ, הָרַב רַבִּי מָרְדְּכַי מִנֶּעסְכִיז, שֶׁפַּעַם אַחַת בָּא אֵלָיו אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו וְשָׁטַח לְפָנָיו דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעִנְיַן פַּרְנָסָה, וְשֶׁאין לוֹ מָעוֹת לְשַׁלֵּם שְׂכַר דִּירָה וְכוּ’, אָמַר לוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי: רְצוֹנִי הוּא, שֶׁכָּל הַבִּנְיָן שֶׁאתָּה דָּר בּוֹ, יְהֵא כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ, וְהִנֵּה הָאִישׁ הַנַּ”ל הָיָה דָּר בְּדִירָה גְדוֹלָה, שֶׁדָּרוּ שָׁם שְׁכֵנִים הַרְבֵּה וְגַם אַכְסַנְיָא הָיְתָה שָׁם וּכְשֶׁנִּכְנַס הָאִישׁ לְבֵיתוֹ אַחַר זְמַן מוּעָט, מֵת בַּעַל הַבַּיִת וְעָבַר הַבִּנְיָן בִּירֻשָּׁה לְיוֹרְשָׁיו, וְאָז יָרַד הַבִּנְיָן וְנָפַל הַבַּיִת מֵהַצְלָחָתוֹ, כִּי מֵתוּ בּוֹ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁשָּׂכְרוּ דִּירוֹת שָׁם, וּמִזֶּה יָצָא שֵׁם רַע עַל הַדִּירָה, כִּי אָמְרוּ הַתּוֹשָׁבִים שֶׁמְּסֻכָּן לָדוּר בּוֹ, וְעַל-כֵּן פָּסְקוּ הָעוֹבְרֵי דְרָכִים לִכָּנֵס לָאַכְסַנְיָה וְגַם הַשְּׁכֵנִים יָצְאוּ מִשָּׁם וְעָשׂוּ הַיּוֹרְשִׁים מִכְרָז לְמָכְרָהּ וְלֹא הָיָה שׁוּם קוֹנֶה שֶׁיִקְנֶה אוֹתָהּ, מֵחֲמַת הַשֵּׁם רַע וּבְכָל עֵת פִּחֲתוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמְּחִירָהּ עַד שֶׁיָרַד מְחִירָהּ לִמְעַט מְאֹד מָעוֹת, וְאָז נִזְכַּר הָאִישׁ הַנַּ”ל בְּדִבְרֵי רַבּוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי מֶנֶּעסְכִיז זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַנַּ”ל, שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁרוֹצֶה שֶׁכָּל הַבִּנְיָן יְהֵא שֶׁלּוֹ, וְהָלַךְ וְקָנָה אוֹתָהּ בִּמְחִיר זוֹל, וּמֵאָז הִתְחִילָה לַחֲזֹר הַהַצְלָחָה שֶׁל הַבַּיִת וְהִתְחִילוּ שׁוּב לִשְׁכֹּן בּוֹ עוֹבְרֵי הַדְּרָכִים, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה עָשִׁיר. אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהָיָה פַּעַם אֵצֶל רַבִּי מָרְדְּכַי רַבּוֹ וְרָצָה לַחֲזֹר וְלִנְסֹעַ לְבֵיתוֹ וְנִכְנַס לִטֹּל רְשׁוּת מֵרַבּוֹ כַּנָּהוּג, הֵבִין מִתְּנוּעוֹתָיו שֶׁל רַבִּי מָרְדְּכַי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ רְשׁוּת לַחֲזֹר בְּלֵב שָׁלֵם כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל תָּמִיד, וּפָחַד לִנְסוֹעַ לְבֵיתוֹ, וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְנַס לִטֹּל רְשׁוּת לִנְסֹעַ לְבֵיתוֹ, הִבְחִין שֶׁאֵין רַבּוֹ מַסְכִּים לָזֶה וְכָךְ נִתְמַהְמַהּ אֵצֶל רַבִּי מָרְדְּכַי מֶשֶׁךְ י”ג שָׁנִים, וְסִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁכְּשֶׁהָיָה שָׁם בַּחֲזָרָתוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מָצָא שָׁם עוֹד אֶת הָאִישׁ הַנַּ”ל, שֶׁפָחַד לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ, שֶׁלֹּא יִקְרֵהוּ מִקְרֶה כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים בְּבַיִת זֶה, אוּלָם לְאַחַר שֶׁנִּפְטַר רַבִּי מָרְדְּכַי, חָזַר לְבֵיתוֹ וְנִפְטַר תֵּכֶף, וּבְסִפּוּר זֶה רָמַז לָהֶם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיִּתְּנוּ מְאֹד אֶת לְבָבָם לְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דְעַלְמָא, אֲפִלּוּ עַל תְּנוּעוֹתָיו, וּלְבַל יְדַמּוּ בְּנַפְשָׁם, שֶׁהוּא מְדַבֵּר דְּבָרִים פְּשׁוּטִים חָלִילָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרכ

מַעֲשֶׂה ב’: הוּא מֵהָרַב רַבִּי שְׁנֵיאוּר זַלְמָן מִלַּאדִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה לוֹ תַּלְמִיד שֶׁאָמַר שְׁמוֹנֶה שָׁנִים תּוֹרָה עַל פִּי חֲסִידוּת עַל תּוֹרָה אַחַת שֶׁל הָרַב, וּבְסִפּוּר זֶה רָמַז לָהֶם שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ מְאֹד לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרכא

מַעֲשֶׂה ג’: מֵהִתְקָרְבוּת רַבִּי מִיכְל מִזְלָאטְשׁוֹב זַצַ”ל לְהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַצַ”ל: שֶׁבְּעֵת שֶׁנִּכְנַס רַבִּי מִיכְל לְהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, נָפַל עָלָיו יִרְאָה וָפַחַד מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְאַחַר-כָּךְ נָפַל מִזֶּה, וְעָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי מִיכְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁמִּשׁוּם כֵּן נָפַל מִיִּרְאָתוֹ אֶת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רַבִּי מִיכְל הִנּוֹ בּוּר וְעַם-הָאָרֶץ, וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא, “בִּתְחִלָּה הַתַּלְמִיד-חָכָם נִדְמֶה בְּעֵינֵי עָם-הָאָרֶץ כִּכְלִי זָהָב וְכוּ’ וְאַחַר-כָּךְ כִּכְלִי חֶרֶס, כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁבַּר שׁוּב אֵין לוֹ תַּקָּנָה”, וְתָפַס אוֹתוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: “מִיכַלִי בִּיסְט אַ עַם הָאָרֶץ”, וְנָפַל עַל רַבִּי מִיכְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יִרְאָה וּמוֹרָא מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, שֶׁרָאָה שֶׁכִּוֵּן לְמַחֲשַׁבְתּוֹ. וְהִנֵּה מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה לוֹ גַּם-כֵּן כָּךְ, וְעָלָה בְּדַעְתּוֹ גַּם-כֵּן עִנְיָן הַנַּ”ל, וְסִפֵּר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה זֹאת הַמַּעֲשֶׂה, וְאָחַז אוֹתוֹ בְּיָדוֹ וְאָמַר לוֹ: “מִיכְל בִּיסְט אַ עַם הָאָרֶץ”, וּבָזֶה כִּוֵּן לוֹ מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁחָשַׁב אָז. וְנִתְבַּהֵל וְנִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד, בִּרְאוֹתוֹ בְּעֵינָיו כִּי לֹא נֶעְלַם מֵאִתּוֹ כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו וְרַעְיוֹנוֹתָיו הָעוֹלִים עַל לְבָבוֹ, וּמֵאָז נִמְשְׁכוּ אֵלָיו בְּהִתְקַרְבוּת גָּדוֹל מְאֹד וְכוּ’. וְכַמּוּבָא בְּסֵפֶר “כּוֹכְבֵי אוֹר” חֵלֶק אַנְשֵׁי מוֹהֲרַ”ן סִימָן ג’. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרכב

אַחַר-כָּךְ, מֵחֲמַת שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁאצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָעִקָּר הוּא לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, הֵבִינוּ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לִהְיוֹת שָׁם שְׁמוֹנָה יָמִים רְצוּפִים וּלְהִתְמַהְמֵהַּ עַד רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, עַל-כֵּן נָסְעוּ תֵּכֶף לְבֵיתָם וּבָאוּ בַּחֲזָרָה עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְכִמְדֻמֶּה, שֶׁאז הָיָה גַּם-כֵּן מַעֲשֶׂה, שֶׁרִמֵּז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְמוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל, שֶׁיֹּאכַל עִמּוֹ בְּיַחַד, וְנִתְבַּיֵּשׁ לֶאֱכֹל עִמּוֹ, וְנִתְחַרֵט אַחַר-כָּךְ עַל זֶה כָּל יְמֵי חַיָּיו. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרכג

כְּשֶׁבָּא מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְרַבֵּנוּ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, רָאָה שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְפַּלְּלִים כָּרָאוּי, וְהִתְקַנֵּא בָּהֶם מְאֹד, כִּי הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל אָז לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי, וְאַחַר-כָּךְ שָׁמַע מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת הַתּוֹרָה “בַּחֲצוֹצְרוֹת” שֶׁבְּסִימָן ה’, וְאָמַר, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ שׁוּם הַשָּׂגָה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, אֶלָּא זֹאת מָצָא חֵן בְּעֵינָיו פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: “אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכָחַת חַיִּים וְכוּ'”, כִּי זֹאת הָיָה נִצְרַךְ לוֹ מְאֹד, כְּדֵי שֶׁיְּתֹרָץ לוֹ עִקָּר קֻשְׁיָתוֹ שֶׁל חוֹתְנוֹ, הָרַב רַבִּי דָּוִד צְבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁחָלַק מְאֹד עַל כְּלָלִיּוּת הַחֲסִידִים, מֵחֲמַת שֶׁרָאָה, שֶׁהַחֲסִידִים חוֹלְקִים אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ח’; וע”ע לעיל בסעיפים: תכ”ה, ו-תר”ו).

א-תרכד

בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הַנַּ”ל, לָקַח מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִמּוֹ אֶת רַבִּי זַלְמָן הַקָּטָן, שֶׁהוּא גַּם-כֵּן לֹא הָיָה מַסְכִּים עִם הַמִּנְהָג שֶׁל שְׁתִיַּת יֵין-שָׂרָף, וְאָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אַתָּה שַׁיָּךְ לַחֲבוּרָתֵנוּ, וּמִקֹּדֶם זֶה זְמַן רַב, הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁכָּעַס מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל הָרַב רַבִּי זַלְמָן, עַל שֶׁהָיָה בְּכַעַס עַל הַחֲסִידִים שֶׁמִּשְׁכְּנוּ הַתְּפִלִּין שֶׁלָּהֶם עֲבוּר יֵין-שָׂרָף. וְאַחַר-כָּךְ הֵבִין מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁצָּדְקוּ דְבָרָיו שֶׁל רַבִּי זַלְמָן הַקָּטָן. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרכה

אַחַר-כָּךְ בַּעֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְּשׁוּבָה נִכְנַס לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל וְסִפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ, וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אוּן וַוייטֶער אִיז גּוּט אַז מְ’רֶעט זִיךְ אוֹיס וְכוּ’ ” וְאָז בְּשַׁבָּת תְּשׁוּבָה אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַתּוֹרָה ו’, קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ. וְאָז הָיָה לוֹ הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה כַּמְבֹאָר בְּ”חַיֵּי-מוֹהֲרַ”ן”. וּבַעֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְּשׁוּבָה נָתַן לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַנְהָגוֹת לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, הַיְינוּ: לִמּוּד חַ”י פְּרָקִים מִשְׁנָיוֹת בְּכָל יוֹם, וּמֵעֵת לְעֵת בְּשָׁבוּעַ לֹא יֹאכַל דָּבָר מִן הַחַי, וְיִהְיֶה נֵעוֹר שְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אַחַת רְצוּפִים, וְאַחַר-כָּךְ נָסַע לְבֵיתוֹ, וּבְשִׂמְחַת-תּוֹרָה נִתְקַבְּצוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אֵצֶל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת יוֹם-טוֹב וְנִזְכְּרוּ בִּגְדֻלַּת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל וּבְהַזְּמִירוֹת שֶׁלּוֹ. “הָאבְּן זֵיי זִיךְ גִידְרַאפֶּעט אוֹיף דִּי וֶוענְט” מִגֹּדֶל הַדְּבֵקוּת וְהַגַּעְגּוּעִים, וְהָיְתָה לָהֶם חֲרָטָה גְדוֹלָה עַל מַה שֶׁלֹּא נָסְעוּ כָּל מֶשֶׁךְ יְמֵי הֶחָג לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, וְעַל-כֵּן הִסְכִּימוּ בְּדַעְתָּם לִסַּע תֵּכֶף בְּמוֹצָאֵי-יוֹם-טוֹב אַחַר הַבְדָּלָה. כְּשֶׁנּוֹדַע מִזֶּה לְאָבִיו, כָּעַס עָלָיו וְאָמַר לוֹ: אִם-כֵּן שׁוּב אַל תָּבוֹא עוֹד אֶל בֵּיתִי וְאַף-עַל-פִּי-כֵן נָסַע מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּמוֹצָאֵי-יוֹם-טוֹב. וּמָצְאוּ עוֹד אֶת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל יוֹשֵׁב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן עִם הַבַּעֲלֵי בָּתִּים, שֶׁהָיָה רָגִיל לֵישֵׁב בְּשִׂמְחַת-תּוֹרָה עִם הַבַּעֲלֵי בָּתִּים לְבַד, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיוּ אָז עוֹד גַּם-כֵּן רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק וְרַבִּי יוּדְל, שֶׁלֹּא נָסְעוּ לְבֵיתָם מִפְּנֵי רִחוּק הַדֶּרֶךְ. אָז גַּם זִמְּרוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בַּשּׁוּק: “צַהֲלִי וָרֹנִי יוֹשֶׁבֶת בְּרֶסְלֶב”, וְאָז אָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל הַתּוֹרָה מ”ח, עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי, שֶׁהָיָה פֶּלֶא בָּזֶה, כִּי הִיא תּוֹרָה שֶׁל סֻכּוֹת, וְלֹא אֲמָרָהּ רַבֵּנוּ רַק בְּשִׂמְחַת-תּוֹרָה, אַךְ הִמְתִּין בַּאֲמִירָתָהּ, כִּי בְּעִקָּר רָצָה שֶׁיִּשְׁמַע זֹאת מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ט’).

א-תרכו

אַחַר-כָּךְ נָסַע מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל לְבֵיתוֹ וְלֹא הָלַךְ לְבֵית-אָבִיו, רַק לְבֵית זְקֵנוֹ, אֲבִי אָבִיו, הוּא רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִדַּאנְצִיג. וּכְשֶׁנָּסַע וְעָבַר שָׁם רַבִּי דָּוִד צְבִי חוֹתְנוֹ, סִפְּרוּ לוֹ עַל חוֹתְנוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל, שֶׁנַּעֲשָׂה חָסִיד, וְהָיוּ לָהֶם אָז סְפֵקוֹת אִם לִדְרשׁ מִמֶּנּוּ גֵּט פִּטּוּרִין, כִּי זוּגָתוֹ הָיְתָה מְרֻצָּה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ גֵּט, אֶלָּא שֶׁלֹּא רָצְתָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה לְלֹא רְשׁוּת אָבִיהָ, וְגַם אֲבִי מוֹהַרְנַ”תְּ עַצְמוֹ, הָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי הֶערְץ, יָעַץ אוֹתָהּ לְקַבֵּל גֵּט פִּטּוּרִין, אוּלָם כְּשֶׁשָּׁאַל אוֹתָהּ אָז רַבִּי דָּוִד צְבִי: “לֶערְנְט עֶר חָאטְשׁ”, וַתַּעַן וַתֹּאמַר, שֶׁהוּא לוֹמֵד דַּוְקָא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. עָנָה וְאָמַר לָהּ: כֵּיוָן שֶׁכֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, שֶׁלֹּא לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ גֵּט, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “וּמֵאַיִן אֶקַּח פַּרְנָסָה”?, וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “בַּיי אַזוֹי אַ מַאן וִוילְסְטוּ פַּרְנָסָה, מִיט דֶּער נָאז זָאלְסְטוּ אַקֶערְן אוּן דּוּ זָאלְסְט אִים גֶּעבְּן פַּרְנָסָה”, וְנִתְפַּשְׁרוּ אַחַר-כָּךְ שֶׁיִּסַּע לִפְרָקִים בִּשְׁבִיל מִסְחָר, וּלְעֵת עַתָּה לֹא יִסַּע עוֹד אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל עַד חֲנֻכָּה, שֶׁהָיָה זְמַן קָבוּעַ לִהְיוֹת אֵצֶל רַבֵּנוּ, וְהָיָה מֻכְרָח לְהַסְכִּים עִמָּהֶם מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף י’).

א-תרכז

אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁעָמַד פַּעַם אַחַת לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, רָצָה מְאֹד לִסֹּעַ לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, אַךְ הָיָה יָרֵא מִפְּנֵי הַהֶסְכֵּם הַנַּ”ל, וְהָיָה מַר לוֹ מְאֹד, וְחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ בְּהִתְמַרְמְרוּת הֲלֹא בְּסָמוּךְ בִּבְרַסְלֶב יוֹשֵׁב אָדָם שֶׁיָּכוֹל לְהָאִיר לִי בַּעֲבוֹדַת ה’ וַאֲנִי אֵינֶנִי יָכוֹל לִנְסוֹעַ אֵלָיו? וְהֶחְלִיט בְּדַעְתּוֹ, שֶׁבְּעֵת שֶׁאבִיו יֹאכַל אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, בְּתוֹךְ כָּךְ יִסַּע לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל וְקֹדֶם סְעֻדַּת עַרְבִית כְּבָר יוּכַל לִהְיוֹת חֲזָרָה בְּבֵיתוֹ, וְלֹא יַרְגִּישׁ וְיֵדַע אָבִיו מִזֶּה כְּלָל. וְכֵן עָשָׂה, וְנָסַע. בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ יָרַד גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהַגִּיעַ לִבְרֶסְלֶב רַק בַּלַּיְלָה וּכְשֶׁנִּכְנַס אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית וְסִפֵּר לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אֶת כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “אַז עֶס אִיז גָּאר שְׁלֶעכְט צִיהְט מֶען זִיךְ צוּם אֱמֶת וִוי אִיז פָארְט דֶּער אֱמֶת”, וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנו זְצוּקַ”ל הַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן קי”ב צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְכוּ’. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף י”א).

א-תרכח

אַחַר-כָּךְ בְּסוֹף הַחֹרֶף, בְּעֵת שֶׁהִשִּׂיא רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אֶת בִּתּוֹ שָׂרָה, עִם בֶּן הָרַב רַבִּי לֵיבּ דָּאבְּרָאוְונֶער, שָׁלְחָה אֵשֶׁת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל שָׁלִיחַ לְנֶעמְרוֹב לִקְנוֹת שָׁם לֶעקִיךְ כְּדֵי לִיקְחוֹ לְמֶעדְוְעדוּבְקָא שֶׁשָּׁם, הָיְתָה הַחֲתֻנָּה. כְּשֶׁנוֹדַע זֹאת לְמוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל, רָצָה גַּם הוּא לִסַּע לְשָׁם כְּדֵי לִהְיוֹת בַּחֲתֻנָּה, אוּלָם הֵבִין שֶׁאִם יִסַּע כָּעֵת לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, מִי יוֹדֵעַ אִם יַנִּיחוּ אוֹתוֹ אָבִיו וְחוֹתְנוֹ עוֹד לָבוֹא וְלַחֲזֹר לְבֵיתוֹ, כִּי הֵבִין שֶׁיִּהְיֶה מֻכְרָח לִשְׁהוֹת שָׁם עַד אַחַר חַג-הַפֶּסַח, מֵחֲמַת שֶׁהַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה מְאֹד. וְלָקַח אִתּוֹ עַל כָּל פָּנִים אֶת הַשְּׁטֶערְן טִיכְל שֶׁל זוּגָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה חֵפֶץ יָקָר וְחָשׁוּב, שֶׁיּוּכַל לְהִתְקַיֵּם בִּתְמוּרָתוֹ, אוּלָם אַחַר-כָּךְ נִתְיַעֵץ עִם חֲבֵרוֹ רַבִּי לִיפָּא אוֹדוֹת זֶה, וְאָמַר לוֹ רַבִּי לִיפָּא, שֶׁלֹּא נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי-אִם יִקַּח הַ”שְּׁטֶערְן טִיכְל” בְּוַדַּאי יִהְיֶה גֵּט, כִּי תִּתְבַּיֵּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהּ בַּמֶּה לֵילֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא יוֹתֵר טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִדַּת הַבִּטָּחוֹן לִבְטֹחַ בַּה’, וְשָׁמַע לִדְבָרָיו וְנָסַע מִבֵּיתוֹ, אוּלָם לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ לְמֶעדְוְדִיבְקֶע וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ לִסַּע קֹדֶם לִקְהִלַּת קֹדֶשׁ לִינִיץ וְשָׁם יְבָרֵר אֶת הַדֶּרֶךְ הַנּוֹסַעַת לְמֶעדְוְדִיבְקֶע, וְכֵן עָשָׂה וְנָסַע לְלִינִיץ. וְהִנֵּה תֵּכֶף כְּשֶׁנָּסַע מִבֵּיתוֹ, הֵבִין אָבִיו שֶׁמִּסְתָּמָא יִהְיֶה בְּלִינִיץ אֵצֶל רַבִּי גְּדַלְיָה מִלִּינִיץ זַצַ”ל, וְלָכֵן שָׁלַח אָבִיו שָׁלִיחַ עִם אִגֶּרֶת לְהָרַב רַבִּי גְּדַלְיָה, וְכָתַב לוֹ בַּקָּשָׁה, שֶׁכַּאֲשֶׁר יָבוֹא אֵלָיו בְּנוֹ רַבִּי נָתָן, תֵּיכֶף יִשְׁלַח אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה בִּגְזֵרַת כִּבּוּד אָב. וְהִנֵּה מֵחֲמַת שֶׁנִּתְעָה מוֹהַרְנַ”תְּ בַּדֶּרֶךְ, הִשִּׂיגוֹ הַשָּׁלִיחַ וְהִגִּיעַ לְלִינִיץ עוֹד טֶרֶם שֶׁבָּא לְשָׁם מוֹהַרְנַ”תְּ וְכַאֲשֶׁר בָּא מוֹהַרְנַ”תְּ לְלִינִיץ, נִכְנַס לְבֵית רַבִּי גְּדַלְיָה וְשָׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הַבַּיִת, אִם יוּכַל לִכָּנֵס אֵלָיו, הֵשִׁיבוּ לוֹ שֶׁהוּא יָשֵׁן כָּעֵת, וְסִפְּרוּ לוֹ גַּם מֵהַשָּׁלִיחַ שֶׁל אָבִיו, וְתֵכֶף שָׁאַל וּבֵרֵר אֶת הַדֶּרֶךְ לְמֶעדְוְדִיבְקֶע וְנָסַע מִשָּׁם תֵּכֶף, בְּעוֹד שֶׁרַבִּי גְּדַלְיָה זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה יָשֵׁן, בַּדֶרֶךְ נִפְגַּשׁ עִם רַבִּי יוּדְל בִּכְפָר אֶחָד, וְקָרָא אָז רַבִּי יוּדְל אֶת הַמְגִלָּה, וּבַתְּחִלָּה הָיָה מְעַיֵּן בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ”י זְצוּקַ”ל, כִּי הוּא הָיָה מִתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת הָאֲרִ”י עַל-פִּי צַוָּואַת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, וְהִגִּיעוּ אֶל בֵּית-רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל קֹדֶם סְעֻדַּת פּוּרִים. וְתֵכֶף יָשְׁבוּ לְקַיֵּם סְעֻדַּת פּוּרִים, וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “שׁוּשַׁן פּוּרִים אִיז אוֹיךְ פּוּרִים”, וְהָיָה עַל הַחֲתֻנָּה, וְאָז אָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל עַל הַזֶּמֶר הַיָּדוּעַ שֶׁמְּזַמְּרִים בְּעֵת הַחֻפָּה, שֶׁבָּזֶה הַנִּגּוּן קוֹרְאִים לְכָל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף י”ב).

א-תרכט

וְהִנֵּה אַחַר פֶּסַח, כְּשֶׁנָּסַע בַּחֲזָרָה עִם רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְבֵיתוֹ, הָיָה אָז רַבֵּנוּ אֵצֶל הָרַב רַבִּי גְּדַלְיָה זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהִתְפַּלְּלוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ בְּקוֹל רָם וּבִפְרָט מוֹהַרְנַ”תְּ. שָׁאַל רַבִּי גְּדַלְיָה אֶת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “הֲלֹא כְּשֶׁנִּכְנָסִין לַמֶּלֶךְ נִכְנָסִין בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, וּמַדּוּעַ מַרְעִישִׁים הֵם כָּל-כָּךְ בִּתְפִלָּתָם”? הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “אִיךְ הַאלְט פוּן אַמָאלְדִיגֶע חֲסִידִים, וָואס זֵיי זֶענֶען אַרַיין גֶעשְׁפְּרוּנְגֶען מִיט דֶעם פַאר שְׁמָאלְצִינֶעם אַרְבְּל אִין הֵיכַל הַמֶּלֶךְ”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף י”ד).

א-תרל

בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ שֶׁנָּסַע מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נָסַע אָז רַבֵּנוּ אֶל הָרַב רַבִּי בָּרוּךְ זְצוּקַ”ל לְטוּלְטְשִׁין, וּבִקֵּשׁ מוֹהַרְנַ”תְּ מֵרַבֵּנוּ, שֶׁיִּקָּחֵהוּ עִמּוֹ, וְלֹא רָצָה רַבֵּנוּ, וּכְשֶׁהִפְצִיר בּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “סְ’שְׁטֵייט דִּיר נִיט אָהְן וִוי אַזוֹי דִּיא וֶועסְט מִיר אָנְזֶען פַאר אִים”, הֵבִין מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְעַקֵּשׁ עַל זֶה, וְנָסַע רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְבַדּוֹ. וְנֶהֱנָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִזֶּה כָּל יְמֵי חַיָּיו. כְּשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל אֶל רַבִּי בָּרוּךְ וְיָשַׁב אֶצְלוֹ, הָיָה מִתְאַנֵּחַ. שָׁאַל אוֹתוֹ רַבִּי בָּרוּךְ: “עַל מָה אַתֶּם מִתְאַנְּחִים”? הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לָבוֹא לְמַדְרֵגַתְכֶם”. אָמַר לוֹ רַבִּי בָּרוּךְ: “הֲלֹא אַתֶּם כְּבָר בְּמַדְרֵגַת צַדִּיק פְּלוֹנִי”. הֵשִׁיב לוֹ: “כְּבָר הִגַּעְתִּי מִזְּמַן לְמַדְרֵגָתוֹ”. וְכָךְ מָנָה לוֹ כַּמָּה מַדְרֵגוֹת שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁכְּבָר זָכָה לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ כָּל פַּעַם: “מִזְּמַן הִגַּעְתִּי לְמַדְרֵגָתָם”, עַד שֶׁאָמַר לוֹ הֲרֵי כְּבָר הִגַּעְתֶּם גַּם לְמַדְרֵגַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “גַּם לְמַדְרֵגָתוֹ כְּבָר הִגַּעְתִּי מִזְּמַן, וְהִגַּעְתִּי לָזֶה עוֹד בְּעֵת שֶׁהָיִיתִי בֶּן י”ג שָׁנִים”. וְדָחַף אוֹתוֹ רַבִּי בָּרוּךְ בְּכַעַס גָּדוֹל, עַד שֶׁכִּמְעַט נָפַל מִן הָעֲלִיָּה, וּבָאָה אִמּוֹ מָרַת פֵייגָא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל, וּמֵאָז הִתְחִילָה הַמַּחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ט”ו).

א-תרלא

קֹדֶם לָזֶה הָיָה עוֹד מַעֲשֶׂה, שֶׁשָּׁאַל רַבִּי בָּרוּךְ לְאֶחָד שֶׁנָּסַע אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “מַה עוֹשֶׂה הַפְּלִימֶענִיק שֶׁלָּנוּ”? הֵשִׁיב לוֹ: “הָיִיתִי שָׁם בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְהָיוּ מִתְפַּלְּלִים תְּפִלָּה כָּזוֹ, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי תְּפִלָּה כָּזוֹ וְאָמַר תּוֹרָה, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי תּוֹרָה כָּזוֹ” אָמַר הָרַב רַבִּי בָּרוּךְ זְצוּקַ”ל: “וָואסְזְשֶׁע אִיז עֶר גָּאט”? אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל בְּלֶעמְבֶּערְג, הָיָה רָגִיל רַבִּי בָּרוּךְ לִשְׁאֹל אֶת אֲחוֹתוֹ, הִיא אֵם רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, עַל בְּרִיאוּתוֹ וּשְׁלוֹמוֹ. פַּעַם אֶחָד שָׁאֲלָה אוֹתוֹ: “מִפְּנֵי מָה חוֹלֵק הוּא עַל בְּנָהּ”? הִצְטַדֵּק רַבִּי בָּרוּךְ לְפָנֶיהָ וְסִפֵּר לָהּ, שֶׁפַּעַם כְּשֶׁלֹא הֵבִין פֵּרוּשׁ בְּאֵיזֶה מָקוֹם בְּסֵפֶר הַזֹּהַר, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַחֲלֹק עוֹד עַל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, וּמִיָּד נוֹדַע לוֹ הַפֵּרוּשׁ שֶׁל הַזֹּהַר. וּמֵאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים חָשְׁבָה בְּנַפְשָׁהּ אֲחוֹת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שֶׁכְּבָר אֵינוֹ חוֹלֵק עוֹד עָלָיו. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁחָזַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל מִלֶּעמְבֶּערְג, הִפְצִירָה בְּרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל שֶׁיִּסַּע אֵלָיו, וְאָז בְּוַדַּאי יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם אֲמִתִּי. וְאָמַר אָז רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “אֲפִלּוּ אִם יָבוֹא מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְיֹאמַר לִי, שֶׁדּוֹדִי רַבִּי בָּרוּךְ, בְּשָׁלוֹם עִמִּי לֹא אַאֲמִין לוֹ אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאֵין דַּרְכִּי לְהִתְעַקֵּשׁ עַל שׁוּם דָּבָר, עַל-כֵּן מֻכְרָח אֲנִי לִסַּע”, וְנָסַע וְכוּ’, וּבְאוֹתוֹ שַׁבָּת בַּקַּיִץ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הִתְקָרְבוּת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶל רַבֵּנוּ, שֶׁנָּסַע אָז רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְהָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי בָּרוּךְ, הָיָה אָז מוֹהַרְנַ”תְּ אֵצֶל רַבִּי יוּדְל, וְאֶצְלוֹ הָיוּ כְּתָבִים מִן הַתּוֹרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ קֹדֶם שֶׁנִּתְקָרֵב מוֹהַרְנַ”תְּ וְלָקַח אָז מוֹהַרְנַ”תְּ אֵלּוּ הַכְּתָבִים אֶצְלוֹ וְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם כָּל יוֹם הַשַּׁבַּת-קֹדֶשׁ וְכִמְעַט כָּל הַלַּיְלָה, וְאָז נִכְנַס בְּלִבּוֹ מַחֲשָׁבָה, שֶׁכָּעֵת יוּכַל לְקַיֵּם הַצִּוּוּי שֶׁל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שֶׁצִּוָּה עָלָיו, שֶׁיִּהְיֶה נֵעוֹר שְׁנֵי יָמִים וָלַיְלָה, שֶׁבְּכָל הַלַּיְלָה יְעַיֵּן בַּכְּתָבִים, וּמָחָר יַחֲזֹר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְבֵיתוֹ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ פְּנַאי לִישֹׁן, וְאַחַר-כָּךְ יִצְטָרֵךְ לִסַּע לְבֵיתוֹ, וְגַם-כֵּן לֹא יוּכַל לִישֹׁן, וְכֵן הָיָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרלב

בִּימֵי הַקַּיִץ הַנַּ”ל, כְּשֶׁרָאוּ בְּנֵי-בֵּיתוֹ אֹמֶץ לְבָבוֹ וְכוּ’, וְאֵיךְ שֶׁכַּוָּנָתוֹ בְּאֱמֶת לַשָּׁמַיִם הִתְחִיל אָבִיו לְהִתְפַּיֵּס עִמּוֹ קְצָת, וְעִם כָּל זֹאת גֵּרָה עָלָיו אֶת בְּנֵי-בֵּיתוֹ, וְהָיְתָה אָז רְגִילָה אִשְׁתּוֹ לִשְׁלֹחַ אֵלָיו לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ אֶת גִּיסוֹ כְּדֵי לְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל גַּם לַעֲסֹק בְּמִסְחָר בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, כִּי בְּבֵיתוֹ לֹא הָיָה לָהּ פְּנַאי לְדַבֵּר עִמּוֹ, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁאכַל אֲכִילָתוֹ, רָץ לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ לְלִמּוּדוֹ, וּמִשּׁוּם-כָּךְ הָלַךְ גִּיסוֹ אֵלָיו לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְדִבֵּר עִמּוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “מַה יִּהְיֶה אוֹדוֹת פַּרְנָסָה”? וַיַּעַן לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “דִי בִּיסְט טַאקֵי גִּירֶעכְט נָאר וָואס זָאהל אִיךְ פָארְט טָאהְן מֶען וֶועט דָּאךְ אָבֶּער פָארְט מוּזְן לִיגְן מִיט דִּי פִיס צוּ דֶער טִיר”, וְאַחַר-כָּךְ לְאַחַר זְמַן הָיָה מַעֲשֶׂה, שֶׁחָלָה בְּנוֹ יְחִידוֹ שֶׁל גִּיסוֹ הַנַּ”ל, וְהָלַךְ גִּיסוֹ אֶל אֲרוֹן-הַקֹּדֶשׁ וּבָכָה, וְאָמַר בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁהוּא מוֹסֵר אֶת עַצְמוֹ לְמִיתָה בִּשְׁבִיל חַיֵּי בְּנוֹ, וְנִתְקַיֵּם כֵּן, כִּי תֵּכֶף וּמִיָּד הִתְחִיל בְּנוֹ לְהִתְרַפֵּא, וְהוּא בְּעַצְמוֹ נֶחֱלָה וָמֵת, וְכָתַב אִגֶּרֶת לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּבִקֵּשׁ בּוֹ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּרְאֶה לְהַשְׁגִּיחַ עַל בְּנוֹ הַיָּתוֹם, וְהִזְכִּיר בַּמִּכְתָּב אֶת דִּבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁאָמַר לוֹ: “הֲלֹא מֻכְרָחִים לָמוּת” וְאָמַר: “אַיי טוּט מִיר בַּאנְק, אַיי זֶענְט אִיר גִּירֶעכְט אוּן הָאט גּוּט צוּ גִּיטְרָאפְן אַז מְ’וֶועט אַמָאל לִיגְן מִיט דִּי פִיס צוּ דֶער טִיר…” וְאָמַר: “אוֹי בִּין אִיךְ דִּיךְ מְקַנֵּא”, וְאַחַר-כָּךְ הִתְפַּשְּׁרוּ עִם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיִּסַּע לְבַארְדִיטְשׁוֹב רַק לִקְנוֹת סְחוֹרָה אֲבָל שְׁאָר הַטְּרָדוֹת לֹא יִהְיוּ עָלָיו כְּלָל, וְעָשָׂה כֵן וְכוּ’, וְכַמּוּבָא בַּאֲרִיכוּת בַּסֵּפֶר “כּוֹכְבֵי אוֹר”, בַּחֵלֶק “אַנְשֵׁי מוֹהֲרַ”ן”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ט”ז).

א-תרלג

פַּעַם בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְרַבֵּנוּ, רָאָה אֶצְלוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת הַסֵּפֶר “שִׁבְחֵי הָאֲרִ”י” זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְשָׁאַל אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ בְּהַלְוָאָה, וְאַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁהֶחֱזִירוֹ שְׁאָלוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל: “וָואס הָאסְטוּ דִּיר עֶפִּיס אַרוֹיס גֶּענוּמֶען פוּן דָּארְט”? עָנָה וְאָמַר, שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינָיו, מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם שֶׁרַבִּי חַיִּים וִיטַאל זְצוּקַ”ל הָיָה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ עָנָו וְשָׁפָל מְאֹד וּכְשֶׁנִּכְנַס אֶל הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְנִתְקָרֵב אֵלָיו, הִתְחִיל הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְשַׁבְּחוֹ וּלְפָאֲרוֹ מְאֹד, וְהָיָה אֶצְלוֹ פֶּלֶא גָּדוֹל מַה זֹּאת, וְאָמַר אֵלָיו: “הֲלֹא יוֹדֵעַ אֲנִי בְּעַצְמִי אֶת שִׁפְלוּתִי… וְכוּ’, וּמַה זֹּאת שֶׁמַּעֲלָתוֹ מְרוֹמֵם וּמְשַׁבֵּחַ אוֹתִי כָּל-כָּךְ…”? עָנָה הָאֲרִ”י זְצוּקַ”ל וְאָמַר לוֹ: “בְּעִקְּבוּתָא דִּמְשִׁיחָא בְּמִיעוּט פְּעֻלּוֹת יַגִּיעוּ לְמַדְרֵגַת רַבִּי עֲקִיבָא…” וּמַה שֶּׁתָּפַס לוֹ דַּוְקָא רַבִּי עֲקִיבָא, הוּא כִּי מְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁרַבִּי חַיִּים וִויטַאל הָיָה לוֹ נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא, וְעַל-כֵּן מֵחֲמַת שֶׁכַּיּוֹם בִּמְעַט פְּעֻלּוֹת אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת רַבִּי עֲקִיבָא, מֵבִין שֶׁעַל-כֵּן מְשַׁבְּחוֹ רַבֵּנוּ כָּל-כָּךְ, עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: “אָט דָּאס הָאבּ אִיךְ טַאקֵי גֶּעמֵיינְט” כִּי זֶה הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ הָיָה גַּם כֵּן אֵצֶל מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל, שֶׁהָיָה בְּעֵינָיו עָנָו וְשָׁפָל וְסַבְלָן, מַמָּשׁ: “אַ שְׁטִיקְל בְּלָאטֶע” כַּאֲשֶׁר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל בְּעַצְמוֹ הֵעִיד עָלָיו, וּכְשֶׁנִּתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שִׁבְּחוֹ וּפֵאֲרוֹ רַבֵּנוּ מְאֹד, וְהָיָה אֶצְלוֹ זֹאת חִדּוּשׁ וּפֶלֶא, וּבָזֶה שֶׁרָאָה בַּסֵּפֶר אֶת הַנַּ”ל תֹּרַץ לוֹ זֹאת. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרלד

סִפֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ זַצַ”ל, כְּשֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל “הָאבּ אִיךְ מַיין מֹחַ אִין גַּאנְצְן אַוֶועק גִּילֵייגְט, כְּאִלּוּ אֵין לִי שׁוּם שֵׂכֶל וּכְשֶׁשָּׁמַעְתִּי דִּבּוּר מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, הָאבּ אִיךְ נָאךְ אַ שְׁטִיקְל שֵׂכֶל, נָאךְ אַ דִּבּוּר נָאךְ אַ שְׁטִיקְל שֵׂכֶל. וְכֵן אָמְרוּ עָלָיו מִגְדּוֹלֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ, שֶׁזֶּה הַחִלּוּק בֵּין מוֹהַרְנַ”תְּ לִשְׁאָר תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שֶׁגַּם הֵם יָדְעוּ, שֶׁרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל הוּא הָעִקָּר, אוּלָם הֵם גַּם-כֵּן מַשֶׁהוּ… “זֶענֶען עֶפִּיס…” וְיֵשׁ לָהֶם גַּם אֵיזוֹ דֵּעָה, אוּלָם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָדַע בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא בִּלְעֲדֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵינוֹ כְּלוּם וּכְאַיִן מַמָּשׁ, אַשְׁרֵי לוֹ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרלה

אֶחָד הִתְאוֹנֵן לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זַצַ”ל בָּזֶּה, שֶׁאֵין לוֹ דִּבּוּרִים לְדַבֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ בִּשְׁעַת הִתְבּוֹדְדוּת. גָּעַר בּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “הֲכִי אֵינְךָ יָכוֹל לוֹמַר: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רַאטִיוֶוע מִיךְ, זָאגְט מֶען טוֹיזְנְט מָאל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם…”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל שיחות וסיפורים ממוהרנ”ת סעיף א’).

א-תרלו

אֶחָד שָׁאַל לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ, שֶׁרוֹצֶה לַעֲזֹב אֶת עֲבוֹדָתוֹ בַּחֲנוּת וְלִחְיוֹת עַל נְדָבוֹת וְלַעֲבֹד אֶת ה’ כִּדְבָּעִי. אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “עַכְשָׁו לִבְּךָ בּוֹעֵר לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ הַאלְסְטוּ דֶער בַּייא, אוּלָם אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁתִּפֹּל מִזּוֹ הַהִתְלַהֲבוּת, וְגַם לֹא יִהְיֶה לְךָ פַּרְנָסָה מַה תַּעֲשֶׂה אָז, וְלֹא הִסְכִּים מוֹהַרְנַ”תְּ לְמַחֲשַׁבְתּוֹ, אֶלָּא אָמַר לוֹ: “עֲשֵׂה לְךָ שִׁעוּרִים קֹדֶם שֶׁתֵּלֵךְ לַחֲנוּת, וְגַם בַּחֲנוּת עַצְמָהּ תָּכִין לְךָ סְפָרִים וּבְעֵת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ קוֹנִים תִּלְמֹד בָּהֶם, וְתִשְׁתּוֹקֵק וְתִכְסוֹף, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְסַבֵּב סִבּוֹת לְטוֹבָה שֶׁתּוּכַל לְהִפָּטֵר מֵהָעֲבוֹדָה לְגַמְרֵי וְכוּ’, וְשָׁמַע לַעֲצַת מוֹהַרְנַ”תְּ וְעָשָׂה כֵן וַעֲזָרוֹ הַשי”ת אַחַר-כָּךְ וְעָשָׂה לוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְיָכוֹל הָיָה לָשֶׁבֶת רַק עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה. כִּמְדֻמֶּה שֶׁהָאִישׁ הַנַּ”ל הָיָה רַבִּי חַיִּים לִירִסְמַן הַזָּקֵן. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם ס”ב).

א-תרלז

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה רָגִיל לִקַּח לְבֵיתוֹ אֶת הָאוֹרְחִים הַנִּשְׁאָרִים בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ, אַף-עַל-פִּי שֶׁשּׁוּם אָדָם לֹא רָצָה לְקַחְתָּם. פַּעַם בְּשַׁבָּת אַחַת לָקַח אוֹרֵחַ אֶחָד שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בִּבְגָדִים נִבְזִים וּמְגֻנִּים מְאֹד, עַד שֶׁבְּנוֹ רַבִּי יִצְחָק, שֶׁהָיָה אָז יֶלֶד קָטָן, לֹא רָצָה לְהִתְקָרֵב וְלָשֶׁבֶת אֵצֶל שֻׁלְחָן הַשַּׁבָּת בִּגְלַל אוֹרֵחַ זֶה, וְהִכָּה אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ. כְּשֶׁבָּא אַחַר-כָּךְ מוֹהַרְנַ”תְּ אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל וְדַרְכּוֹ הָיָה לְסַפֵּר הַכֹּל לִפְנֵי רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, סִפֵּר לוֹ גַּם זֹאת, וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, “צְוֵוייעֶן הָאסְטוּ נִישְׁט גּוּט גִּימַאכְט, אֵין מָאל וִויל אִיךְ טַאקֶע זָאלְסְט נֶעמֶען אַ אוֹרֵחַ הָגוּן זָאלְסְט קֶענֶען רֶעדְן מִיט אִיהְם, אוּן וִוידֶער אַ קִינְד שֶׁאגְט מֶען?…” בִּתְמִיהָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם ס”ד).

א-תרלח

פַּעַם בְּלֵיל יוֹם-טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג-הַסֻּכּוֹת בְּעֵת הַסְּעֻדָּה, אָמַר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לְמוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל שֶׁכָּעֵת אַחַר שֶׁהִתְיַגַּע מֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם בִּבְנִיַּת הַסֻּכָּה טוֹעֲמִים טַעַם אַחֵר בִּקְדֻּשַּׁת הַסֻּכָּה, נַעֲנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל וְאָמַר לוֹ: “אוּלָם זֹאת לֹא נִסִּיתָ עֲדַיִן לִצְעֹק כָּל הַיּוֹם: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַטְעִימֵנִי טַעַם סֻכָּה”, וְכִי אֵיזֶה טַעַם הָיִיתָ טוֹעֵם אַחַר-כָּךְ בִּקְדֻּשַּׁת הַסֻּכָּה”? (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סי”ב).

א-תרלט

סִפֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ פַּעַם אַחַת בְּעֶרֶב פּוּרִים בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר צָעַקְתִּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “הַצִּלֵנִי מִקְלִּפַּת הָמָן-עֲמָלֵק, וְדוֹמֶה הָיָה עָלַי הַדָּבָר, כְּאִלּוּ הָמָן-עֲמָלֵק עוֹמֵד עָלַי לְהַכּוֹתֵנִי בְּמוֹט בַּרְזֶל…” “מִיט אַדְרַאנְג” (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סי”ג).

א-תרמ

בִּבְרֶסְלֶב הָיָה אִישׁ אֶחָד מְשֻׁגָּע וְדַרְכּוֹ הָיָה לִצְעֹק: “מַיין זֵיידֶע הָאט גִּיהַאט טוֹיזְנְט רֶענְדְלַאךְ” וּפַעַם אַחַת כְּשֶׁיָּשַׁב מוֹהַרְנַ”תְּ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית בָּא הַמְשֻׁגָּע הַנַּ”ל, וְהִתְחִיל לִצְעֹק כְּדַרְכּוֹ הַנַּ”ל, וּמֵחֲמַת זֶה נִתְבַּלְבֵּל הַשֻּׁלְחָן, וְאָז הִתְחִיל לְדַבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ מֵהַמִּדְרָשׁ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לוֹ אוֹצַר מְשֻׁגָּעִים, וְהִזְכִּיר אָז מַאֲמַר הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁכָּל אֶחָד מֵחֲמַת הָעֲבֵרוֹת שֶׁלּוֹ הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת מְשֻׁגָּע מַמָּשׁ, וְכוּ’ וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ מְאֹד, לְבַסּוֹף כְּשֶׁסִּיֵּם אָמַר: “אַז פוּן אַ מְשֻׁגִּינֶעם קָאן וֶוערְן אַזַא שְׁמוּעֶס דַּארְף מֶען מְשֻׁגָּעִים אוֹיךְ”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סי”ד).

א-תרמא

פַּעַם-אַחַת יָשַׁן הָרַב נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּחֲדַר מוֹהַרְנַ”תְּ, וְשָׁמַע אֵיךְ שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ מְסַדֵּר תִּקּוּן חֲצוֹת וּמִתְבּוֹדֵד לַאַחֲרֶיהָ וְאָמַר: “אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם” “דּוּא וֵוייסְט דִּי סוֹדוֹת פוּן דִּי וֶועלְט, דֶּער רַבִּי עֶר אִיז אַ סוֹד פוּן דֶּער וֶועלְט”, וְאוֹתִי קֵרַבְתָּ לְרַבִּי כָּזֶה. וְהִתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּצַיֵּת אֶת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל וְיִתְקָרֵב אֵלָיו בֶּאֱמֶת. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סט”ו).

א-תרמב

אָמַר: וָואס מִיר שְׁמוּעְסְן אַדוּרְךְ אִין אַ פְּרָאסְטְן מִיטְוָואךְ וֶועט קֵיין אַנְדֶערֶער גּוּטֶער יוּד נִיט מַשִּׂיג זַיין אִין גַּן עֵדֶן. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סי”ח).

א-תרמג

פַּעַם-אַחַת בָּאוּ אַנַ”שׁ אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ וְחָסַר אֶחָד מֵהֶם וְשָׁאַל עָלָיו מוֹהַרְנַ”תְּ: הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ, שֶׁלֹּא בָּא מֵאֵיזֶה סִבָּה שֶׁהִיא, וְאָמַר מְרֻצֶּה אַנִי גַּם-כֵּן, אָמְרוּ לוֹ אַנַ”שׁ: מֶה הָיָה אִלּוּ כֵּן הָיָה בָּא? אָמַר גַּם הָיִיתִי מְרֻצֶּה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סי”ט).

א-תרמד

כְּשֶׁרָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ לִסַּע לִבְרָאד בִּשְׁנוֹת ת”ר, כִּי הָיוּ לוֹ רְמָזִים מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לִסַּע לְשָׁם, וְרָצָה גַּם אָז לְהַדְפִּיס אֶת סִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ “לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת”, כִּי בִּמְדִינַת רוּסְיָא לֹא יָכְלוּ לְהַדְפִּיס, כִּי הָיוּ מֵהַשִּׁבְעָה סְפָרִים, שֶׁלֹּא הִרְשׁוּ הַמֶּמְשָׁלָה לְהַדְפִּיס, כְּמוֹ סִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְסִפְרֵי הָרַב בַּעַל הַתַּנְיָא וְכוּ’, וּמִטַּעַם שֶׁאמְרוּ, שֶׁעוֹשִׂין אֶת בְּנֵי הָעוֹלָם בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה… וְהֻצְרְכוּ לִנְסֹעַ לְהַדְפִּיסָם חוּץ לַמְּדִינָה. וְהִנֵּה אָז בִּשְׁנַת ת”ר דִּבְּרוּ בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בְּשָׁנָה זוֹ, וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יָבוֹא בְּשָׁנָה זוֹ, וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר שֶׁבִּשְׁנַת ת”ר יִפָּתְחוּן תַּרְעֵי דְּחָכְמְתָא, כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הוּא: שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁמֵּהַיּוֹם אִם יַתְחִיל אָדָם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻּשָּׁה יוּכַל לִגְמֹר. וְנִתְעוֹרֵר אָז וְשָׁאַל אֶת הָרַב נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין אִם יִסַּע גַּם-כֵּן עִמּוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁרַבִּי נַחְמָן לֹא הָיָה לוֹ חֵשֶׁק, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה יָרֵא לְהַרְאוֹת לְמוֹהַרְנַ”תְּ שׁוּם רֶמֶז נֶגֶד זֶה, כִּי תֵּכֶף לֹא יִרְצֶה יוֹתֵר לְדַבֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ אוֹדוֹת זֶה, עַל-כֵּן הֵשִׁיב לוֹ מִיָּד: “אַבִּי אִיךְ וֶועל נָאר אַ זְכִיָה הָאבְּן אַז אִיר זָאלְט מִיר מִיט נֶעמֶען” וְכֵן הֲוָה, שֶׁנָּסַע עִמּוֹ, וְנֶהֱנָה מִזֶּה רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין כָּל יְמֵי חַיָּיו. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם ס”כ).

א-תרמה

וְיֵשׁ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת מֵהַנְּסִיעָה הַנַּ”ל, כִּי נָסְעוּ דֶּרֶךְ בְּרָאד לְלֶעמְבֶּערְג וְהָיָה שָׁם מוֹהַרְנַ”תְּ אֵצֶל קְרוֹבָיו, וּמִשָּׁם נָסְעוּ לְזָאלְקְוֶוע וְאָז הָיְתָה הַמְּרִידָה הַיְדוּעָה שֶׁבְּפוֹלִין, וְהָיוּ הַשּׁוֹטְרִים מְחַפְּשִׂין וְחוֹקְרִין וְשׁוֹאֲלִין בְּכָל הָאַכְסַנְיוֹת לָאֲנָשִׁים הַשּׁוֹהִים בָּהֶם, אִם יֵשׁ לָהֶם פַּאסְפּוֹרְט, וּמוֹהַרְנַ”תְּ וְרַבִּי נַחְמָן לֹא הָיָה לָהֶם פַּסְפּוֹרְט, וּכְשֶׁשָּׁאַל אוֹתָם בַּעַל הָאַכְסַנְיָה אִם יֵשׁ לָהֶם פַּאסְפּוֹרְט, עָנָהוּ רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין בְּלָשׁוֹן תֵּמַהּ: “וְכִי בְּעֵת כָּזֹאת נוֹסְעִים לְלֹא פַּאסְפּוֹרְט”? וְהָיוּ שָׁם בְּהָאַכְסַנְיָה וְלֹא יָצְאוּ מִפֶּתַח הַבַּיִת וּכְשֶׁהָיוּ צְרִיכִים לֵילֵךְ לַמִּקְוֶה, הָיוּ הוֹלְכִין דֶּרֶךְ עֲקַלָתוֹן בְּהַצְנֵעַ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרמו

פַּעַם, כְּשֶׁהָלְכוּ דֶּרֶךְ בֵּית-כְּנֶסֶת אֶחָד שֶׁבָּעִיר, סִפֵּר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ מַעֲשֶׂה מֵרַבִּי הֶענִיךְ, שֶׁזֶּה רַבִּי הֶענִיךְ הָיָה דָּר בִּקְרֶעטְשְׁמֶע, שֶׁשְּׂכָרוֹ מֵהַגְּרָף בְּאֵיזֶה כְּפָר, וּמֵתָה אֵשֶׁת הַגְּרָף, וְנָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, וּמִזּוּגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה נוֹלַד לוֹ בֵּן אֶחָד, וְזוּגָתוֹ הַשְּׁנִיָה לֹא יָכְלָה לִסְבֹּל אוֹתוֹ וּלְגַדְּלוֹ וְהֻכְרַח הַגְּרָף לְגָרְשׁוֹ מִבֵּיתוֹ וּלְקָחוֹ רַבִּי הֶענִיךְ אֶצְלוֹ לִמְשָׁרֵת, וְגִדְּלוֹ בְּבֵיתוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִלְבִּישׁוֹ וְכוּ’, פַּעַם אַחַת, כְּשֶׁנָסַע צַדִּיק אֶחָד דֶּרֶךְ הַכְּפָר הַהוּא וְנִתְאַכְסֵן אֵצֶל רַבִּי הֶענִיךְ הַנַּ”ל, רָאָה אֶת הַיֶּלֶד הַמְּשָׁרֵת הַנַּ”ל, וְאָמַר לְהָרַב הֶענִיךְ, שֶׁהוּא רוֹאֶה וּמַבְחִין בַּיֶּלֶד, שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִימוּס מַלְכוּת, וְעַל כֵּן מֵהַנָּכוֹן, שֶׁיָּשִׂים עֵינָיו עָלָיו. לְאַחַר זְמַן מֵת אֲבִי הַגְּרָף, וְהִנֵּה בְּפוֹלִין הָיָה נָהוּג, שֶׁבְּכָל כַּמָּה שָׁנִים נִתְקַבְּצוּ הָאֲדוֹנִים בָּעִיר וַוארְשָׁא וּבָחֲרוּ בַּקֵּיסָר הֶחָדָשׁ עַל יְדֵי בְּחִירוֹת אוֹ גּוֹרָל, וְצִוָּה רַבִּי הֶענִיךְ לִמְשָׁרְתוֹ הַנַּ”ל, שֶׁיִּסַּע גַּם-כֵּן וִייַצֵּג שָׁם אֶת מְקוֹם אָבִיו, וְנָתַן לוֹ סוּס טוֹב לִרְכֹּב עָלָיו וּמֵהָרְכִיבָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁרָכַב עַל הַסּוּס, רָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִימוּס שֶׁל מַלְכוּת, וּמָסַר לוֹ כְּתֹבֶת הַמָּקוֹם וְנָסַע הַמְּשָׁרֵת לְוַארְשָׁא וְנִבְחַר שָׁם לְמֶלֶךְ עַל פּוֹלִין. אַחַר-כָּךְ שָׁלַח לִקְרֹא אֶת רַבִּי הֶענִיךְ וַיִּשְׁאֲלֵהוּ: מַה בַּקָּשָׁתְךָ? וְכוּ’, בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רַבִּי הֶענִיךְ, שֶׁיִּבְנֶה הַמֶּלֶךְ בֵּית-הַכְּנֶסֶת עַל שְׁמוֹ, וְזֶה הוּא הַבֵּית-הַכְּנֶסֶת. בְּזֶה הַבֵּית-הַכְּנֶסֶת הָיוּ לוֹמְדִים שְׁנֵי גִּיסִים, שֶׁהָיוּ לוֹמְדִים מֻפְלָגִים וּמֵרֹב לַהֲטָם בְּלִמּוּד הַגְּמָרָא הִכּוּ זֶה אֶת זֶה עִם הַגְּמָרוֹת, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מֵחֲלָצֵיהֶם. וּפַעַם אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שֶׁהוּא יִהְיֶה תִּקוּן לַאֲבוֹתָיו וִיתַקֵּן אוֹתָם. וְאָז בִּהְיוֹת מוֹהַרְנַ”תְּ שָׁם, צִוָּה שֶׁיְּבַשְּׁלוּ לוֹ תַּבְשִׁיל לֶאֱכֹל וְנִכְנַס לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְסָגַר אֶת עַצְמוֹ לִזְמַן רַב וְעָסַק בְּתִקּוּנָם, וְאַחַר-כָּךְ הִתְלַהֵב וְדִבֵּר מֵהַתּוֹרָה ס”ה “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” חֵלֶק א. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרמז

כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָז בְּלֶעמְבֶּערְג, נָתַן לוֹ הָרַב מִלֶּעמְבֶּערְג כְּתָב וּסְמִיכָה, שֶׁהוּא לַמְדָן, וְהֶרְאָה אוֹתָהּ לְהָרַב מִזָּאלְקָאוֶוע, וְהַמִּנְהָג שָׁם הָיָה, שֶׁאוֹרֵחַ לַמְדָן הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר חִלּוּק וּפְשָׁט בִּגְמָרָא וְכַדּוֹמֶה, וַיֹּאמֶר הָרַב לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיֹּאמַר גַּם הוּא, וְלֹא רָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ, וַיֹּאמֶר הָרַב פְּשָׁט, וְלֹא יָשַׁר בְּעֵינֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהִפְצִיר בּוֹ הָרַב מְאֹד, שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ וְלֹא רָצָה. הִתְפַּלֵּא עַל זֶה רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין מְאֹד: הֲלֹא דֶּרֶךְ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל הָיָה, שֶׁלֹּא לְהִתְעַקֵּשׁ עַל שׁוּם דָּבָר וּכְשֶׁיָּצָא מוֹהַרְנַ”תְּ, שְׁאָלוֹ רַבִּי נַחְמָן לְדָבָר זֶה. עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ בְּלָשׁוֹן הַכָּתוּב: “אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן”. וְהָיָה פֶּלֶא יוֹתֵר בְּעֵינֵי רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, מֵאַיִן יוֹדֵעַ מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהָרַב הַזֶּה הִנּוֹ רַע עַיִן, וְהַסּוֹף הָיָה, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהַדְפִּיס שָׁם בְּזֶעלְקְוָוא, וְהֻכְרְחוּ לִסַּע מִשָּׁם, וְאָמַר אָז מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁכָּאן בְּלֶעמְבֶּערְג בְּוַדַּאי יֻדְפְּסוּ, וּבֶאֱמֶת אַחַר זְמַן רַב נִתְעוֹרֵר וְשָׁלַח אֶת רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין בְּעַצְמוֹ לְשָׁם כְּדֵי לְהַדְפִּיסָם. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרמח

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין שׁוּב לְלֶעמְבֶּערְג, דִּבֵּר שָׁם עִם הַמַּדְפִּיסִים וְסִפֵּר לָהֶם מִמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהִזְכִּיר עַל הָרַב אֶת הַפָּסוּק: “אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן”, וַיִּתְפַּלְּאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד מְאֹד, וְאָמְרוּ לוֹ עַל מוֹהַרְנַ”תְּ: “חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא” (בבא בתרא יב.), וְכִי מֵאַיִן יָדַע זֹאת, שֶׁהוּא רַע עַיִן? כִּי בֶּאֱמֶת הוּא רַע עַיִן מְאֹד וְהָיוּ אָז הָרַב רַבִּי נָתָן עִם רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער בִּבְּרָאד בְּשַׁבַּת חֲזוֹן, וְכַמּוּבָא בַּאֲרִיכוּת בְּמִכְתְּבֵי מוֹהַרְנַ”תְּ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרמט

כְּשֶׁנָּסַע הָרַב, רַבִּי נַחְמָן הַנַּ”ל, לְהַדְפִּיס הַ”לִּקּוּטֵי-הֲלָכוֹת”, נָסְעָה אִשְׁתּוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ בִּטְעָנוֹת אוֹדוֹת פַּרְנָסָתָהּ. שָׁאַל אוֹתָהּ מוֹהַרְנַ”תְּ: “כַּמָּה הִיא צְרִיכָה בְּצִמְצוּם לְמִחְיַת בְּנֵי-הַבַּיִת”? אָמְרָה: כָּךְ וְכָךְ, הִבְטִיחַ לָהּ מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיִּכְתּוֹב לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק, שֶׁיִּתֵּן לָהּ כְּדֵי צָרְכָּהּ וְעוֹד גַּם לַעֲשׂוֹת לָהּ מַלְבּוּשׁ טוֹב עַל חַג הַפֶּסַח, כִּי נִתְמַהְמַהּ עִם הַהַדְפָּסָה עַד אַחַר הַפֶּסַח, וְכֵן הָוָה. אַחַר-כָּךְ הִתְפָּאֲרָה לִפְנֵי בַּעֲלָהּ, כִּי לֹא הָיָה לָהּ כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ מַלְבּוּשׁ טוֹב כָּזֶה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרנ

כָּל אֵלּוּ הַיָּמִים, שֶׁהָיוּ בְּלֶעמְבֶּערְג הָיוּ עִמּוֹ תָּמִיד הַחֲסִידִים דְּשָׁם, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לֵילֵךְ יְחִידִי וְהָלְכוּ אַחֲרָיו בְּכָל מָקוֹם, וְהָיוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: “הָיָה לוֹ, לְמוֹהַרְנַ”תְּ, רַבִּי כָּזֶה, שֶׁיָּנַק מִמֶּנּוּ תָּמִיד חָלָב וּדְבַשׁ. וּכְשֶׁנָּסְעוּ מִשָּׁם לִוּוּהוּ שׁוּרָה שֶׁל אֲנָשִׁים מִשְּׁנֵי צִדֵּי הָעֲגָלָה כַּחֲמִשָּׁה קִילוֹמֶטֶר, פְּסִיעָה בִּפְסִיעָה, וְאָמַר אָז לִפְנֵיהֶם הַתּוֹרָה נ”ב הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וּכְשֶׁרָאָה, שֶׁאֵין רַבִּי נַחְמָן מִתְפַּעֵל מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה, אָמַר לוֹ: נחמן! אצלך התורה ישנה, אצלי היא חדשה ומבריקה כראי. – “נַחְמָן! בַּא דִיר אִיז דִּיא תּוֹרָה אַלְט, בַּי מִיר אִיז זִיא שְׁפִּיגְל נַייא”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרנא

בִּהְיוֹתוֹ שָׁם אָמְרוּ לוֹ חֲסִידֵי הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אוּרִי זְצוּקַ”ל מִסְּטְרֶעלִיסְק, שֶׁהָרַב רַבִּי אוּרִי זְצוּקַ”ל הָיָה אוֹמֵר לְעַצְמוֹ בִּלְשׁוֹן בִּזָּיוֹן: “אוּרִי אוּרִי, וִוי קֶענְסְטוּ בִּילֶען אוּן זָאגְן תּוֹרָה אַז דֶּער “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” אִיז דָּא אוֹיף דֶּער וֶועלְט”? וְאָמְרוּ לוֹ עוֹד: “אִם הָיָה הָרַב רַבִּי אוּרִי חַי, הָיָה נוֹשֵׂא הַכֵּלִים שֶׁלָּכֶם לַמֶּרְחָץ”, וְאַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁנָּסַע רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לְשָׁם וְהִדְפִּיס שָׁם הַלִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, כְּשֶׁרָצָה לְהָבִיא אֶת הַסְּפָרִים אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ לְחַג-הַשָּׁבוּעוֹת, בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ נוֹדַע לוֹ, שֶׁבּוֹדְקִין הֵיטֵב אֶת הָעוֹבְרִים בַּגְּבוּל, וּמֵחֲמַת פַּחַד נָסַע בַּחֲזָרָה עֵרֶךְ עֶשְׂרִים קִילוֹמֶטֶר, וְאָכַל שָׁם בְּלֵיל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ בְּבֵית יְהוּדִי אֶחָד, וְדִבֵּר עִמּוֹ דִּבּוּרִים נִפְלָאִים, וְסִפֵּר לוֹ, שֶׁאלּוּ הַדִּבּוּרִים הֵם מֵהָאִישׁ שֶׁחִבֵּר אֵלּוּ הַסְּפָרִים שֶׁהִדְפִּיס מִקָּרוֹב. הִתְלַהֵב הָאִישׁ וְאָמַר לוֹ: “עִם סְפָרִים כָּאֵלּוּ הָיִיתִי הוֹלֵךְ וְעוֹבֵר עִמָּהֶם אֶת הַגְּבוּל לְלֹא מוֹרָא וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם” וְנִתְעוֹרֵר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין מִדִּבּוּרָיו וְנָסַע וְעָבַר אֶת הַגְּבוּל בְּשָׁלוֹם. כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ, סִפֵּר זֹאת לְמוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אַתָּה הָיִיתָ צָרִיךְ לְהַמְתִּין וּלְצַפּוֹת לְהַיְּשׁוּעָה בַּגְּבוּל וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְחַכּוֹת שָׁם לְרֶגַע שֶׁל הַיְשׁוּעָה, כִּי מַדּוּעַ בָּרַחְתָּ, הֲלֹא כְּשֶׁיָּבוֹא הַזְּמַן שֶׁל הַיְשׁוּעָה הָיִיתָ רָחוֹק מֵהַמָּקוֹם, אוּלָם הָיְתָה זֹאת לְטוֹבָה שֶׁחָזַרְתָּ כְּדֵי לְעוֹרֵר וּלְחַזֵּק אֶת הַיְּהוּדִי הַנַּ”ל. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרנב

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: עֲבוּר עִנְיַן רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל צְרִיכִין לִהְיוֹת נָקִי מִן הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מִכֹּל וָכֹל לְגַמְרֵי, אַךְ מַה יְּכוֹלִין לַעֲשׂוֹת אִם הָאָדָם מְקַנֵּא אוֹ נִכְשַׁל בְּתַאֲוָה, הֲלֹא אָנוּס הוּא, וְעַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי-כֵן מְקָרֵב אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, אוּלָם כְּשֶׁרוֹצֶה עוֹד גַּם כָּבוֹד, “נוּ שְׁטֵייזְשֶׁע אִין דֶּער זַייט”, וְכֵן אָמַר פַּעַם בְּלָשׁוֹן אַחֵר: אִם יֵשׁ בְּךָ קִנְאָה וְתַאֲוָה, הָרַבִּי מְקַבֵּל אוֹתְךָ, אֲבָל אֶת כְּבוֹדְךָ אַתָּה מֻכְרָח לִזְרֹק לְגַמְרֵי. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם). (וע”ע לעיל בסעיפים: קעג, ו-קעה).

א-תרנג

כְּשֶׁהָיָה הָרַב נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין בְּעִיר יַאס שֶׁבְּרוֹמַנְיָה, כְּשֶׁצָּמָא לִשְׁתּוֹת בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר אַחַר הַסְעֻדָּה, נִכְנַס לְבֵית רַב הָעִיר, נָתַן לוֹ הָרַב שָׁלוֹם, כַּנָּהוּג, וְשָׁאַל אוֹתוֹ: מֵאַיִן אַתֶּם? וְנִתְיָרֵא לוֹמַר, שֶׁהוּא מִבְּרֶסְלֶב, וְאָמַר לוֹ: מִטּוּלְטְשִׁין, וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ: אֵיפוֹא הִיא? וַיֹּאמֶר לוֹ סָמוּךְ לִבְרֶסְלֶב, אָמַר לוֹ הָרַב: “אֶפְשָׁר קָאנְט אִיר נָתָן’לֶע אַ בְּרֶסְלֶבֶר חָסִיד”?, וְהֵבִין רַבִּי נַחְמָן מִשְּׁאֵלָתוֹ, שֶׁאֵינוֹ מִתְנַגֵּד, וְסִפֵּר לוֹ שֶׁהוּא תַּלְמִידוֹ, וְסִפֵּר לוֹ הָרַב, מֵהֵיכָן הוּא מַכִּיר אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ, כִּי אָבִיו הָיָה רַב בְּלֶעמְבֶּערְג וְהוּא הָיָה אָז אַבְרֵךְ צָעִיר, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִתְאַכְסֵן לֹא רָחוֹק מִבֵּיתָם, וְהָיָה רָגִיל לִכְנֹס אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, וְסִפֵּר לִי אָז מֵרַבִּי נָתָן וְאָמַר: “אַיי הָאבּ אִיךְ אַ נָתַלֶע, וְאִם אַתָּה תִּסַּע וְתָבוֹא אֵלַי לִבְרֶסְלֶב, אֶעֱשֶׂה מִמְּךָ חִדּוּשׁ כְּמוֹ נָתַלֶע”, אוּלָם גַּשְׁמִיּוּת וְחֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה הֵבִיא שִׁכְחָה בְּלִבִּי וְשָׁכַחְתִּי מִלִּנְסֹעַ, וְהִבִּיט בַּסֵּפֶר “לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת” וְהִתְפַּעֵל וְאָמַר: “עֶס אִיז דֶעם רֶבִּינְס מֹחַ אוּן רַבִּי נָתָן’ס מוֹיל…” וּכְשֶׁבָּא רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְסִפֵּר לוֹ זֹאת, אָמַר אֲנִי גַּם-כֵּן אוֹמֵר כָּךְ עַל הַ”לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת”: “דֶּעם רַבִּינְס מֹחַ אוּן מַיין מוֹיל”… (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרנד

רַבִּי אֶפְרָיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי, אָמַר פַּעַם לְמוֹהַרְנַ”תְּ: “מִיט אַייעֶר דַּאוִיונֶען מַאכְט אִיהר אַ פֵּרוּשׁ אוֹיף דֶעם דַּאוִיונֶען”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סכ”א; וכ”ה בהקדמה לימי התלאות מובא להלן בח”ג סעיף קט”ו).

א-תרנה

כְּשֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הַתּוֹרָה “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וְכוּ'” הַדִּינִין הֵם בְּחִינַת רָצִין וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם, אָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שֶׁהָרָצִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם הֵם הֵם הָרוֹפְאִים, שֶׁהֵם שְׁלוּחֵי הַדִּין הַבָּא מִלְּמַעְלָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ מֻרְגָּל בְּפִי הָעוֹלָם לוֹמַר, צְרִיכִים לָרוּץ אַחַר הָרוֹפֵא, “מֶען דַּארְף לוֹיפְן נָאךְ אַ דָאקְטֶער” וְכוּ’. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סכ”ב).

א-תרנו

פַּעַם-אַחַת הָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ בִּבְרֶסְלֶב בְּאַכְסַנְיָה אַחַת וְלֹא רָצָה לֶאֱכֹל שָׁם. אַחַר-כָּךְ נִתְוַדַּע, שֶׁהַשּׁוֹחֲטִים הָיוּ רוֹצְחִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְהָיְתָה שְׁחִיטָתָן פְּסוּלָה… (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סכ”ח).

א-תרנז

וּפַעַם-אַחַת, כְּשֶׁנָּתְנוּ מָרָק עַל הַשֻּׁלְחָן וְדִבֵּר הוּא זְצוּקַ”ל מֵהַתּוֹרָה: “כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם” (בליקוטי מוהר”ן ח”ב, סימן ז’), בְּתוֹךְ כָּךְ נִתְקָרֵר הַמָּרָק, וְשִׁלֵּם בְּעַד הַמָּרָק וְלֹא אָכַל. אַחַר-כָּךְ נִתְוַדַּע, שֶׁהָיָה בַּמַּאֲכָל אֵיזוֹ שְׁאֵלָה שֶׁל טְרֵפָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סכ”ג).

א-תרנח

אֶחָד שָׁאַל לְמוֹהַרְנַ”תְּ, אִם עָדִיף לְהִתְפַּלֵּל בִּמְהִירוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ לוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. עָנָה מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר: “בִּמְהִירוּת יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה בְּמַחֲשָׁבָה זָרָה אַחַת אוּלָם כְּשֶׁתִּתְפַּלֵּל בִּמְתִינוּת, עַל כָּל פָּנִים יִהְיוּ לְךָ בֵּינֵיהֶם גַּם מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת…” (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סכ”ה; אמנם עיין בעלים לתרופה מכתב תל”ג).

א-תרנט

אָמַר פַּעַם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים עַל רַבִּי עוֹזֵר “עֶר אִיז פְרוּם”, לֹא כָּךְ קִבַּלְתִּי מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, דֶּער עִקָּר אִיז פְרֵילִיךְ, אוּן פְרוּם אוֹיךְ”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סכ”ח).

א-תרס

אָמַר לְרַבִּי משֶׁה בְּרֶסְלֶבֶר: מוֹצִיא אֲנִי לְךָ דֶּרֶךְ תְשׁוּבָה – שֶׁתִּרְקוֹד כָּל יוֹם. “אִיךְ גִּיבּ דִּיר אַרוֹיס אַ תְּשׁוּבָה דּוּא זָאלְסְט טַאנְצְן אַלֶע טָאג”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סכ”ט).

א-תרסא

פַּעַם הִרְגִּישׁ מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל גּוֹדֶל מַעֲלַת הַתְּפִלָּה מִמַּאֲמַר חֲזַ”ל שֶׁהַמַּלְאָךְ הַמְּמוּנָה עַל הַתְּפִלּוֹת צָרִיךְ לְהַשְּׁבִּיעַ כָּל תְּפִלָּה שֶׁתַּגִּיעַ מֵעַצְמָהּ לִמְקוֹמָהּ לְמַעְלָה. נִרְאֶה שֶׁגַּם הוּא אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹם כָּל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה. (שם בסופו עמ’ תק”ב).

פַּעַם הִפְלִיג מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּגֹדֶל מַעֲלַת הַתְּפִלָּה מִמַּה שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַתְּפִלּוֹת צָרִיךְ לְהַשְׁבִּיעַ כָּל תְּפִלָּה, שֶׁתַּגִּיעַ מֵעַצְמָהּ לִמְקוֹמָהּ לְמַעְלָה, וְנִמְצָא שֶׁגֹּדֶל מַעֲלַת הַתְּפִלָּה גָּבוֹהַּ כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁגַּם הַמַּלְאָךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹם כָּל תְּפִלָּה וְכוּ’, עַד שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ, שֶׁתַּעֲלֶה לִמְקוֹמָהּ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל).

א-תרסב

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל: הֵיכָן שֶׁמִּתְקַבְּצִים עֲשָׂרָה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ רָאוּי לִסַּע אֶת כָּל קַצְוֵי הָעוֹלָם לִתְחֹב אֶת רֹאשׁוֹ בֵּינֵיהֶם, וְדִבֵּר אָז לְעִנְיַן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּשֶׁנֶּאֱסָפִין כָּל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, כַּמָּה גָּדוֹל עֶרְכָּה. (ביאהל”ק הישן; נכפל להלן בח”ה סעיף צ”ו).

א-תרסג

וְעוֹד סִפֵּר ר”א זַ”ל אֵיךְ שֶׁאָבִיו רַבִּי נַחְמָן זַ”ל עָמַד תַּחַת הַחַלּוֹן בְּעֵת שֶׁבִּתּוֹ רָחֵל זַ”ל הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר וְהָיְתָה צוֹעֶקֶת ה”ע קָלִין שֶׁל חֶבְלֵי לֵידָה. אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֲזוֹי הָאבְּן עֶרְלִיכֶע יוּדְען גֶּשְׁרִיגְן פְרִישׁ אוּן גִּיזוּנְד” (כַּךְ צָעֲקוּ יְהוּדִים כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ בְּרִיאִים וְרַעֲנַנִּים. (שם).

א-תרסד

מוֹהַרְנַ”תְּ הַקָּדוֹשׁ זַ”ל אָמַר שֶׁמַּה שֶּׁזָּכָה לֵידַע מֵרַבֵּנוּ זַ”ל יוֹתֵר מִשְּׁאָר תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ זַ”ל הָיָה רַק מֵהַלֵּילֵי שַׁבָּתוֹת שֶׁבַּחוֹרֶף (שֶׁהִתְנוֹצְצוּת הַקְּדֻשָּׁה וְהַיִּרְאָה שֶׁהָיוּ עַל פְּנֵי רַבֵּנוּ זַ”ל בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת הָיָה אֵין לְשַׁעֵר כְּלַל כַּמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ”ן וּמִי שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ אָז הָיָה נוֹפֵל יִרְאָה וּבוּשָׁה גְּדוֹלָה מְאֹד עַל פָּנָיו עַד שֶׁרַבֵּנוּ זַ”ל הָיָה מוּכְרָח אָז לִהְיוֹת בְּמַסְוֶה עַל פָּנָיו וְהָיָה אוֹמֵר אָז תּוֹרָה בְּיִרְאָה גְּדוֹלָה) וְכָל הַתַּלְמִידִים זַ”ל אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה לָהֶם הִתְנוֹצְצוּת וְכוּ’ כַּנַּ”ל אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ הוֹלְכִים אַחַר כַּךְ לִישֹׁן וּמוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל מֵחֲמַת בּוֹעֲרוּת לִבּוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לִישֹׁן, וְהָיָה יוֹצֵא חוּץ לְהָעִיר בְּרַסְלֶב תַּחַת הָהָר אֵצֶל הַנָּהָר בִּיק, וְהָיָה צוֹעֵק כָּל הַלַּיְלָה (בְּנִגּוּן הַמְּעוֹרֵר הַלֵּב): “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַז דָּא בְּרֶענְט אַ פַייעֶר אַזַא פַייעֶר פַייעֶר אַרַיין דָּאס פַייעֶר מִיר אִין הַארְץ אַרַין”, “כַּאן בּוֹעֵר אֵשׁ כָּזוּ הַבְעֶר נָא אֵשׁ זוּ בְּלִבִּי”. וּבַבֹּקֶר הַשְׁכֵּם הִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וּבִפְרַט נִשְׁמַת הָיָה אוֹמֵר בְּנִגּוּן הַמְּעוֹרֵר הַלֵּב מְאֹד הַיָּדוּעַ לְאַנְשֵׁ”שְׁ, וּמִזֶּה הָיָה מוֹלִיד הַמּוֹחִין שֶׁלּוֹ, וְזָכָה לְמַה שֶׁזָּכָה, אַשְׁרֵי לוֹ. (שם).

א-תרסה

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי, שֶׁאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כְּמוֹ שֶׁאֵין רֶגַע בְּלֹא פֶּגַע, כְּמוֹ-כֵן צָרִיךְ לְקַיֵּם: “אֵין רֶגַע בְּלֹא ‘פֶּגַע'” לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה כִּי תֵּבַת “פֶּגַע” יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים: לְשׁוֹן “פֶּגַע רַע” וּלְשׁוֹן “בַּקָּשָׁה”, וּשְׁנֵיהֶם אֶחָד כְּשֶׁמְּקַיְּמִים “אֵין רֶגַע בְּלִי פֶּגַע וּבַקָּשָׁה”, נִצּוֹלִין עַל-יְדֵי-זֶה מִכָּל פְּגָעִים רָעִים וְזוֹכִין לְכָל טוּב, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. (אַנְשֵׁי מוֹהֲרַ”ן בְּסוֹפוֹ).

א-תרסו

לַתּוֹרָה י”ז שַׁיָּךְ הַמַּעֲשֶֹה שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה רַבֵּנוּ מוֹכִיחַ אֶת רַבִּי אַבְרָהָם אֲבִי רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין עַל שֶׁנִּתְרַחֵק קְצַת, וְהָיָה מְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה וְעָנָה לוֹ מָה אֶעֱשֶֹה שֶׁקָּשֶׁה לִי לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר אַחַר כַּךְ נִכְנְסָה אִשְׁתּוֹ לְעִבּוּר וְהוֹלִידָה אֶת רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ עָלָיו שֶׁהוּא מִזֶּרַע הַיִּלּוֹדִים, וְעוֹד עַל אֶחָד אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁהוּא מִזֶּרַע הַיִּלּוֹדִים. (שם).

[עד כאן שיחות השייכות לתורות מביאהל”ק הישן, עוד שיחות לעיל סעיפים: תרכ”ו-תרל”ב.]

א-תרסז

לְאַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל רָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִקְבֹּעַ דִּירָתוֹ בִּבְרֶסְלֶב, אַךְ אִשְׁתּוֹ לֹא הִסְכִּימָה לָזֶה. אַךְ אַחַר שֶׁהָיָה שְׂרֵיפָה בְּעִירוֹ, הִסְכִּימָה זוּגָתוֹ לְדַעְתּוֹ לְהַעְתִּיק מוֹשָׁבָם לִבְרֶסְלֶב. אַחַר-כָּךְ הָיְתָה שְׂרֵפָה גַּם בִּבְרֶסְלֶב, וְרָצְתָה, שֶׁיַּעֲקֹר דִּירָתוֹ מִשָּׁם נָשָׂא מוֹהַרְנַ”תְּ עֵינָיו לַמָּרוֹם וְאָמַר: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְכִי אָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח”?. וְהִנֵּה בִּתְּחִלָּה לֹא הָיָה לוֹ בִבְרֶסְלֶב דִּירָה מְיֻחֶדֶת, כִּי-אִם דִּירַת חֶדֶר אֵצֶל נַגָּר אֶחָד, וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ בְּדֶרֶךְ צַחוּת: “הוּא עוֹשֶׂה בִּמְלַאכְתּוֹ מְלֶאכֶת הַנַּגָּרוּת, וַאֲנִי עוֹשֶׂה בִּמְלַאכְתִּי מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ…” וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה: “הֵם רָצִין וְאָנוּ רָצִין”. אַחַר-כָּךְ הִתְחִלּוּ לְהִכָּנֵס וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו קְצָת אֲנָשִׁים, וְהִתְחִיל לְהִתְגַּעְגֵּעַ, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ דִּירָה מְיֻחֶדֶת, עַד שֶׁעָזַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַחַר-כָּךְ הִתְחִיל לְהִשְׁתּוֹקֵק, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גַּם-כֵּן חֶדֶר מְיֻחָד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבִפְרָט כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִכְתֹּב שָׁם חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, וְעָשָׂה לוֹ בֵּנְתַיִם בְּמִטְבַּח הַבַּיִת מְחִצָּה מֵעֵצִים, וְזֶה הָיָה לוֹ לְחֶדֶר מְיֻחָד, וְאָז אָמַר: עַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁאזְכֶּה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר” “הָאט אַ צִינְד קָאן זַיין אַז אִיךְ זָאל זַיין אַ עֶרְלִיכֶער יוּד” אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיוּ בְּנֵי-בֵיתוֹ מְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ, וְהִתְחִיל לִכְסֹף שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד בַּעֲלִיַּת הַבַּיִת, אַךְ הֵבִין, שֶׁזֶּה אִי-אֶפְשָׁר לוֹ כָּעֵת, כִּי צְרִיכִין לִבְנוֹתוֹ וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה, אַחַר-כָּךְ הִזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִישׁ אֶחָד, וְהֵבִין שֶׁכָּעֵת לֹא יִצְטָרֵךְ לְבַטֵּל עֲבוּר זֶה מִתּוֹרָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ, וְאָז בָּנָה בַּיִת וַעֲלִיָּה נְכוֹנָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שיחות וסיפורים ממוהרנ”ת ס”ל).

א-תשכא

כְּשֶׁשָּׁמַע מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁטּוֹב שֶׁיִּהְיֶה לְכָל אֶחָד חֶדֶר מְיֻחָד לְהִתְבּוֹדְדוּת וּלְכָל פְּרָטֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הִתְחִיל לְהִתְגַּעְגֵּעַ אַחַר זֶה, וְעָלָה בְּדַעְתּוֹ לִבְנוֹת לוֹ אוֹיבֶּער שְׁטִיבְּל וְכוּ’, [כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא גַּם בְּ”סֵפֶר הַמִּדּוֹת” (אות בית ח”ב, סעיף א’), שֶׁלָּדוּר בָּעֲלִיָּה טוֹב לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא], אֲבָל מֵרֹב עֲנִיּוּתוֹ חִשֵּׁב, כַּמָּה זְמַן יִצְטָרֵךְ לְבַלּוֹת עַל זֶה, עַד שֶׁיְּקַבֵּץ מָעוֹת לִבְנוֹתוֹ וְטִרְחַת הַבְּנִיָּה, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “וִויפְל תּוֹרָה אוּן תְּפִלָּה דַּארְף אִיךְ צוּלִיבּ דֶּעם אָנְוֶוערְן” וּבְכֵן לְעֵת עַתָּה מָצָא לְעַצְמוֹ עֵצָה לְהִסְתַּפֵּק בָּזֶה וְעָשָׂה לוֹ מְחִצָּה בַּחֶדֶר שֶׁדָּר בּוֹ, וּבְאֵלּוּ הַד’ אַמּוֹת זָכָה לְחַבֵּר כָּל סֵפֶר הַתְּפִלּוֹת, שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה, וְאַחַר-כָּךְ כַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם הִסְתַּלְקוּתוֹ זַצַ”ל זָכָה לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ חֶדֶר בַּעֲלִיַּת הַבַּיִת. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים, עמ’ ר”י).]

א-תרסח

לְעִנְיַן שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (סוכה נב.): צַדִּיקִים נִדְמָה לָהֶם יֵצֶר הָרָע כְּהַר, וּרְשָׁעִים נִדְמָה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זַצַ”ל, שֶׁהָאֱמֶת הוּא עִם הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא הָרְשָׁעִים, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא עָמְדוּ בְּנִסָּיוֹן עַל-כֵּן נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, אוּלָם אַלִּיבָּא דֶּאֱמֶת דּוֹמֶה יֵצֶר הָרָע כְּהַר מַמָּשׁ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל המשך שיחות וסיפורים ממוהרנ”ת סעיף ל”ב).

א-תרסט

א-תקג

אֲזוֹי וִויא מוהרנ”ת זַ”ל הָאט אַמָאהְל גִּיזָאגְט לְאֶחָד מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁהָיָה דָר בָּעִיר אוּמַאן וּשְׁמוֹ רַבִּי משֶׁה בֶּן רַבִּי אַבְרָהָם חַיִּים, שֶׁהָיָה דַרְכּוֹ לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵיקוּת נִפְלָא וּמוהרנ”ת שִׁבַּח מְאֹד אֶת תְּפִלָּתוֹ. וְאַחַר כַּךְ לְאַחַר אֵיזֶה זְמַן נָפַל מִזֶּה מֵחֲמַת מִקְרֵי וּפִגְעֵי הַזְּמַן וְהִתְגַבְּרוּת הַבַּעַל-דָּבָר, וּמוהרנ”ת זַ”ל הָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה בִּבְחִינַת כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם. וְעִקָּר הָרַחְמָנוּת הוּא עַל הָרוּחְנִיּוּת כַּמּוּבָן. וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: משֶׁה דִּי בִּיסְט אַרָאפ גִּיפַאלְן הֵייבּ אָן אוֹיף סְנַיְיעֶס מֵחָדָשׁ, וָוארְן אֲפִלּוּ אִיךְ אִיךְ הָאבּ שׁוֹין אַ וַויְיסֶע בָּארְד הָאבּ אִיךְ נָאךְ אוֹיךְ בְּדֵעָה צוּ וֶוערְן אֵין עֶרְלִיכֶער יוּד, וּבִפְרַט דִּיא וָואס דִּיא בִּיסְט נָאךְ אַ יוּנְגֶער מַאן (שם).

א-תרפ

פַּעַם-אַחַת אָמַר: “אַ וָוא אַ וַוייסֶע בָּארְד אוּן אִיךְ הָאבּ נָאךְ בְּדֵעָה צוּ זַיין אַ בְּרֶסְלֶבֶר חָסִיד”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל; וע”ע לעיל סעיפים: תק”ג, ו-תרס”ט).]

א-תרע

אָמַר: בְּאֹפֶן אֶחָד הָיְתָה גְדוֹלָה הַמַּחֲלֹקֶת עַל “הַבַּעַל שֵׁם טוֹב” גָּדוֹל מֵהַמַּחֲלוֹקֶת שֶׁיֵּשׁ עָלֵינוּ, אוּלָם הֵם הָיוּ לְפָחוֹת מֻתָּרִים בַּעֲשִׂיַת מוֹפְתִים, אוּלָם אָנוּ עוֹד אֲסוּרִים גַּם בָּזֶה… (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סל”ד).

א-תרעא

פַּעַם אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מֵהָאוֹהֲבִים יוֹתֵר מֵהַשּׂוֹנְאִים: שֶׁהַיְדִידִים רָצוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ טוֹבוֹת וּבְדַעְתָּם הָיָה לִמְסֹר אֶת הַמִּתְנַגְּדִים לִידֵי הַמֶּמְשָׁלָה, וְהוּא לֹא הָיָה רְצוֹנוֹ בָּזֶה, כִּי-אִם לְצַפּוֹת לִישׁוּעַת ה’ וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, וְכֵן הָיָה לְבַסּוֹף, שֶׁפָּעַל יְשׁוּעָתוֹ רַק עַל-יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרעב

רַק לִפְעָמִים רְחוֹקִים רָאוּ אַנַ”שׁ אֵצֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל מוֹפְתִים בְּגָלוּי, וּמוֹהַרְנַ”תְּ הִתְרַחֵק מִזֶּה עוֹד הַרְבֵּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְרַק לִפְעָמִים מוּעָטִים מְאֹד רָאוּ מִמֶּנּוּ מוֹפְתִים, וְאָמַר, שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ, אֲשֶׁר עוֹד הַרְבֵּה אֲנָשִׁים יִתְקָרְבוּ אֵלָיו, הָיָה מְדַבֵּר עִם רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל, שֶׁיִּמְסֹר לוֹ סוֹד הַכֹּחַ לַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים. פַּעַם אַחַת תָּבַע מֵאִישׁ אֶחָד צְדָקָה עֲבוּר הַדְפָּסַת סִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְרָצָה הָאִישׁ לִתֵּן בִּתְנַאי, שֶׁיַּבְטִיחֵהוּ וִיבָרְכֵהוּ בְּבָנִים, וְלֹא רָצָה מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל וּכְשֶׁהִתְחִיל מוֹהַרְנַ”תְּ לִסַּע, זָרַק הָאִישׁ הַנַּ”ל אֶת הַמָּעוֹת לְמוֹהַרְנַ”תְּ שֶׁיִּקַּח הַמָּעוֹת. וּפַעַם אַחַת עָמְדָה אִשָּׁה אַחַת עַל פֶּתַח מוֹהַרְנַ”תְּ וְלֹא נָתְנָה לוֹ לֵילֵךְ, עַד שֶׁיַּבְטִיחַ לָהּ עַל בָּנִים, וְהִבְטִיחַ לָהּ. אַחַר-כָּךְ אָמַר: עַתָּה אֲנִי מֻכְרָח לְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ, וּפַעַם אַחַת בָּאוּ אֵלָיו נָשִׁים בִּשְׁבִיל בָּנִים, וְצָעַק מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל: “וְכִי הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנֹכִי”? אַחַר-כָּךְ אָמַר, שֶׁיֵשׁ לוֹ חֲרָטָה עַל שֶׁצָּעַק, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר בְּנִיחוּתָא, וְהוּא עַל-פִּי הַמִּדְרָשׁ, שֶׁאָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיַעֲקֹב: וְכִי כָּךְ עוֹנִין אֶת הַמְּעִיקוֹת? וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סל”ה).

א-תרעג

מוֹהַרְנַ”תְּ זְצוּקַ”ל רָאָה פַּעַם, אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְלוֹמֵד בְּהַתְמָדָה אוּלָם הֵבִין בּוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מֵהָרְעָבוֹן הַמֵּצִּיק לוֹ פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “הֶער שׁוֹין אוֹיף הָאבְּן תַּאֲוַת אֲכִילָה”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סל”ז).

א-תרעד

רַבִּי יִצְחָק מִנָאוִויגְרֶעבְּלִי נָתַן בְּמַתָּנָה מִסִּפְרֵי רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל לְאֶחָד וְנֶהֱנָה הַלָּה וּמָסַר עִמּוֹ פְּרִיסַת שָׁלוֹם לְמוֹהַרְנַ”תְּ, וְסִפֵּר אַחַר-כָּךְ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ: “הֲרֵי הָאִישׁ הַנַּ”ל מִסְתַּכֵּל גַּם בִּסְפָרִים חִיצוֹנִים… חָרָה הַדָּבָר לְמוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לְרַבִּי יִצְחָק: “דּוּא זָאלְסְט אִין זַיינֶע ד’ אַמּוֹת נִיט שְׁטֵיין”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סל”ח).

א-תרעה

פַעַם-אַחַת הָיָה רַבִּי פִּנְחָס, נֶכֶד הָרַב רַבִּי פִּנְחָס מִקָּרִיץ עַל בְּרִית מִילָה, שֶׁרַבִּי מֵאִיר מִטֶּעפְּלִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה בָּהּ מוֹהֵל, וְנֶהֱנָה מְאֹד מֵהַבְּרָכָה שֶׁבֵּרֵךְ עַל הַמִּילָה, וְשִׁבַּח מְאֹד אֶת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סל”ט).

ה – קעו

הַצַּדִּיק רַבִּי פִּנְחָס נֶכְדּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי פִּנְחָס מִקָּארִיץ זַצַ”ל הָיָה פַּעַם בְּאֵיזֶה בְּרִית מִילָה וְכִבְּדוּ אוֹתוֹ בְּסַנְדְּקָאוּת, וְאָז עָמַד שָׁם אֶחָד וְדִבֵּר נֶגֶד רַבֵּנוּ וַאֲנָשָׁיו. תֵּכֶף נֶעֱמַד וְהִכְרִיז עָלָיו בִּפְנֵי כָּל הַקָּהָל שֶׁהוּא בְּנִדּוּי וְחֵרֶם, וְאִלְּצוֹ לָלֶכֶת וּלְקַבֵּל נְזִיפָה כְּדִין הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם. (וע”ע לעיל בח”א, סעיף תרע”ה).]

א-תרעו

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה רָגִיל לְדַבֵּר עִם אַנַ”שׁ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם רַק בְּעֵת סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת וּבַתְּחִלָּה לֹא הָיָה רוֹצֶה מוֹהַרְנַ”תְּ לְדַבֵּר גַּם אָז לִפְנֵי אַנַ”שׁ, כִּי לֹא רָצָה לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ רַבָּנוּת. וְאִישׁ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ לֹא בָּא אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ בְּעֵת סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית מִטַּעַם זֶה, אוּלָם פַּעַם אֶחָד בָּא הָאִישׁ לְבֵית-מוֹהַרְנַ”תְּ וְרָאָה כְּתָב בִּכְתַב יָדוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁהָיָה כָּתוּב בּוֹ חֲלוֹם שֶׁחָלַם לוֹ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁבָּא אֵלָיו רַבֵּנוּ זְצוּקַ”ל וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ, עַל זֶה שֶׁמְּרַחֵק אֲנָשִׁים הַחֲפֵצִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְהֵבִין הָאִישׁ, שֶׁמֵּהַיּוֹם וָהָלְאָה בְּוַדַּאי יֵשֵׁב כְּבָר מוֹהַרְנַ”תְּ עִם אַנַ”שׁ בְּעֵת שָׁלשׁ-סְעֻדּוֹת, וּמֵאָז הִתְחִיל כְּבָר מוֹהַרְנַ”תְּ לוֹמַר תּוֹרָה בְּעֵת הַסְעֻדָּה, וְהִתְחִיל גַּם הוּא לָבוֹא. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם ס”מ).

א-תרעז

א-שסט

א-תרעח

פַּעַם-אַחַת מָצָא אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֶת רַבִּי אֶפְרַיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁעָסַק בְּהִתְבּוֹדְדוּת בְּעֵת הַיָּרִיד בְּאֶמְצַע עִיר קִיֶעב, כִּי מִסְחָרוֹ הָיָה עִם מַרְגָּלִיּוֹת, וְנִכְנַס אָז בְּלִבּוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה, שֶׁשָּׁאַל לְעַצְמוֹ: בַּמֶּה עוֹסֵק אֲנִי עַתָּה? וְכִי זֶה הוּא הַתַּכְלִית? וְכִי בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרֵאתִי וְכוּ’? וְהָיָה מִתְעוֹרֵר כָּל-כָּךְ עַד שֶׁנֶּעֱמַד בְּצַד הַדֶּרֶךְ וּבָכָה לִפְנֵי השי”ת. שָׁאַל אוֹתוֹ אֶחָד מֵאַנַ”שׁ: מִפְּנֵי מַה אַתָּה בּוֹכֶה? וְהֵשִׁיב לוֹ. אָמַר לוֹ: וְכִי פֹּה הַמָּקוֹם לִבְכּוֹת? הוֹלְכִין לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְשָׁם תִּבְכֶּה. עָנָה לוֹ רַבִּי אֶפְרַיִם הַנַּ”ל: רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר (בליקוטי מוהר”ן תנינא, סימן קכ”ד): שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁמַּגִּיעַ לְאָדָם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה צָרִיךְ בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם לְהִתְבּוֹדֵד וּלְדַבֵּר דִּבּוּרִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי עַד שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ יֵלְכוּ מִמֶּנּוּ הִרְהוּרֵי הַתְּשׁוּבָה, וּמֵחֲמַת כֵּן נִצַּלְתִּי אֶת הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁהָיָה לִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

ה – קמט

כְּשֶׁהָיָה פַּעַם רַבִּי אֶפְרַיִם בֶּן רַבִּי נַפְתָּלִי בָּעִיר חַארְקוֹב לְרֶגֶל מִסְחָרוֹ, שֶׁהָיָה סוֹחֵר בְּזָהָב, רָאָהוּ אֶחָד מִידִידָיו עוֹמֵד בָּרְחוֹב כְּשֶׁדְּמָעוֹת בְּעֵינָיו, נִגַּשׁ אֵלָיו וּשְׁאָלוֹ: רַבִּי אֶפְרַיִם, אֵיזוֹ צָרָה אֵרְעָה לָכֶם? שֶׁמָּא הִפְסַדְתֶּם בְּמִסְחַרְכֶם סְכוּם כֶּסֶף רַב? עָנָהוּ בִּלְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ”ל בְּפֵרוּשׁוֹ בְּתוֹרָה ח’ שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק ב’ “מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הֲוֵי בִּתְלָתָא פַּרְסָא”, קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל יְהוּדִי תָּלוּי בִּשְׁלֹשָׁה מֹחִין, עַיֵּן שָׁם. וּבָכָה עַל זֶה שֶׁצָּרִיךְ לִסְחֹר בְּמִסְחָר, בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר וְלִשְׁמֹר הֵיטֵב הַמֹּחַ שֶׁלֹּא יִפָּגֵם הַמֹּחַ חָלִילָה, וְעַל זֶה עָמַד וּבָכָה. וּכְשֶׁשְּׁאָלוֹ הַלָּה שׁוּב: אִם כֵּן לְכוּ לְאֵיזֶה פִּנָּה אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁם תִּבְכּוּ כִּרְצוֹנְכֶם. עָנָה לוֹ רַבִּי אֶפְרַיִם שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁרַבֵּנוּ אָמַר שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר הָאָדָם בְּאֵיזֶה הִרְהוּר תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לְנַצְּלוֹ בּוֹ בַּמָּקוֹם וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ תֵּכֶף דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, עַל כֵּן לֹא אָבָה לִדְחוֹתוֹ וְהוֹצִיא כִּסּוּפָיו מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אַף בְּאֶמְצַע הַשּׁוּק. וּרְאֵה הַסִּפּוּר בְּסִגְנוֹן אַחֵר בְּחֵלֶק א סִימָן תרעח.]

א-תרעט

פַּעַם-אַחַת אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אַ צַדִּיק אַז עֶר שְׁטַארְבְּט אַ צַדִּיק דָּאס אִיז אַ דְּבַר פֶּלֶא”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סמ”ה).

א-תרפ

פַּעַם-אַחַת אָמַר: “אַ וָוא אַ וַוייסֶע בָּארְד אוּן אִיךְ הָאבּ נָאךְ בְּדֵעָה צוּ זַיין אַ בְּרֶסְלֶבֶר חָסִיד”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל שם; וע”ע לעיל סעיפים: תק”ג, ו-תרס”ט).

א-תרפא

פַּעַם-אַחַת, כְּשֶׁהִגִּיעַ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לַמִּשְׁנָה שֶׁבְּאָבוֹת: “עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה”, נִתְלַהֵב מְאֹד מְאֹד, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “פַאר וָואס אִיז רַשְׁבִּ”י גִּיוֶוען רַשְׁבִּ”י? וַוייל עֶר הָאט גִּיוואוּסְט פַאר וָואס אִיז גִּיוֶוען דֶער הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ דֶּער הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ? וַוייל עֶר הָאט גֶּעוואוּסְט פַאר וָואס אִיז גִיוֶוען דֶּער בַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ דֶער בַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ? וַוייל עֶר הָאט גֶּעוואוּסְט פַאר וָואס אִיז גִּיוֶוען דֶּער הֵיילִיגֶער רַבִּי דֶּער הֵיילִיגֶער רַבִּי? וַוייל עֶר הָאט גִיוואוּסְט פַאר וָואס בִּין אִיךְ אִיךְ וַוייל אִיךְ וֵוייס…”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרפב

אָמַר פַּעַם: “אִיבֶּער דֶּעם הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת וָואס אִיז דָּא אִין מִיר אִיבֶּער דֶּעם אִיז מַיין דַּאוִינֶען אַנְדֶערְשְׁט אוּן מַיין לֶערְנֶען אַנְדֶערְשְׁט אוּן מַיין עֶסְן אַנְדֶערְשְׁט אוּן מַיין רֶעדְן מִיט מֶענְטְשְׁן אִיז אַנְדֶערְשְׁטש”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תרפג

לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה בְּרָכָה מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבְּעֵת, שֶׁיַּנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לִישׁוֹן יִישַׁן תֵּכֶף. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סמ”ז-מ”ח).

א-תרפד

פַּעַם-אַחַת בִּימֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה אֶחָד שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה רָעָה מְאֹד, וְהוּא לֹא יָדַע מִזֶּה מִקֹּדֶם, וְרַק לְאַחַר הַנִּשּׂוּאִין נוֹדַע לוֹ זֹאת, וְלֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת כִּי הִקְנִיטָה אוֹתוֹ מְאֹד, וְשָׁאַל לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עֵצָה מַה לַּעֲשׂוֹת. הֵשִׁיב לוֹ, שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה מֶשֶׁךְ זְמַן בְּכָל יוֹם שָׁעָה מְיֻחֶדֶת וְכוּ’. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סמ”ט).

א-תרפה

פַּעַם-אַחַת אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה “עוֹלָם הַזֶּה”, כְּשֶׁיֵּשׁ תַּאֲוָה הַיְדוּעָה בָּעוֹלָם. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם ס”נ; נכפל לעיל סעיף תקכ”ז, ושם בשם רביז”ל, וצ”ע).

א-תרפו

“הִלְכוֹת מַתָּנָה” הֲלָכָה ד’ וַיֵּצֵא יַעֲקֹב נֶאֶמְרָה בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, אַחַר שֶׁנָּטַל יָדָיו לֶאֱכֹל שַׁחֲרִית, וְהִמְשִׁיךְ בַּאֲמִירָתָה, עַד שֶׁכִּמְעַט נַעֲשָׂה עֶרֶב. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סנ”ב).

א-תרפז

רַבִּי נָתָן, בֶּן רַבִּי לֵיבַּלֵי רְאוּבֵן’ס, הָיָה נִכְנַס בְּכָל יוֹם אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה וְהִתְחַזְּקוּת, וְאָמַר: “לֹא בְּכָל יוֹם זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ דִּבּוּרִים, אוּלָם אִם כְּבָר זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו דִּבְרֵי-תּוֹרָה “הָאבּ אִיךְ שׁוֹין אָפּ גִינוּמֶען פַאר שְׁטֶענְדִיג”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סנ”ד).

א-תרפח

פַּעַם-אַחַת אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “תּוֹעֲבַת ה’ כָּל גְּבַהּ לֵב”, וְדָחַק תֵּבַת ‘כָּל’, הַיְינוּ, אֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹסֵק וְעוֹבֵד אֶת ה’ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סנ”ה).

[כְּשֶׁדִּבֵּר פַּעַם רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן מִגְנוּת מִדַּת הַגַּאֲוָה, הִזְכִּיר וְהִדְגִּישׁ אֶת הַפָּסוּק: “תּוֹעֲבַת ה’ כָּל גְּבַהּ לֵב” וְהִדְגִּישׁ אֶת תֵּיבַת “כָּל”, שֶׁכַּוָּנַת הַפָּסוּק לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שׂוֹנֵא אֶת “כָּל” הַגֵּאִים, אֲפִלּוּ אֵלּוּ הַמִּתְגָּאִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, וְזֶהוּ: “תּוֹעֲבַת ה’ כָּל גְּבַהּ לֵב”, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה. (בח”א סעיף תרפ”ח, בשם מוֹהַרְנַ”תְּ וצ”ע).]

א-תרפט

סוֹחֵר אֶחָד מֵאַנַ”שׁ נָסַע עִם סְחוֹרָה, בַּדֶּרֶךְ יָרַד גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף וּפָרָשׂ הָאִישׁ יְרִיעָה פָּאלָאטְקֶע לְאֹהֶל וְיָשַׁב לִלְמֹד, וּבֵין כָּךְ עָבַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּעֲגָלָה אַחֶרֶת וְקָרָא אוֹתוֹ לַעֲלוֹת אֵלָיו לְעֶגְלָתוֹ. אַחַר-כָּךְ סִפֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה זֹאת, שֶׁרָאָה, שֶׁהָאִישׁ נֶהֱנָה מְאֹד מֵהַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד כִּי בִּגְלָלוֹ יָכוֹל הָיָה יוֹתֵר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לִסְחֹר בְּעֵת גֶּשֶׁם כָּזֶה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סנ”ט).

א-תרצ

מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה אוֹמֵר: מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג אֵינוֹ נִזְכַּר בִּמְגִלַּת סְתָרִים, וְנִשְׁמַע מִזֶּה, שֶׁיִּהְיֶה אֶפִּיקוֹרְסוּת בָּעוֹלָם, וְזֶה יִהְיֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁלָּנוּ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס’).

א-תרצא

פַּעַם-אַחַת שָׁלַח רַב אֶחָד שְׁלִיחַ לְרַבִּי נְתַנְאֵל טֶעפְּלִיקֶער, שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ מִתְאַכְסֵן בְּבֵיתוֹ שֶׁבְּטֶעפְּלִיק מִדֵּי שָׁנָה, וּבִקְּשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִתֵּן לְמוֹהַרְנַ”תְּ לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ, כְּשֶׁיָּבוֹא לְטֶעפְּלִיק, וְהֵשִׁיב לוֹ: זֶה אִי-אֶפְשָׁר, כִּי מוֹהַרְנַ”תְּ אֵין לוֹ שׁוּם מָקוֹם אַחֵר לְהִתְאַכְסֵן, כִּי-אִם אֶצְלִי, וּמַה שֶּׁהָרַב מַפְחִיד אוֹתִי, מַה אוּכַל לַעֲשׂוֹת? וְכֵן הָיָה וְרַבִּי נְתַנְאֵל הִתְיָרֵא, שֶׁמָּא יִשְׁמַע מוֹהַרְנַ”תְּ מִן הַמִּכְתָּב הַנַּ”ל, וְיַחֲשׁוֹשׁ לָבוֹא וְלִשְׁהוֹת אֶצְלוֹ כְּהֶרְגֵּלוֹ, עַל-כֵּן שָׁלַח מִכְתָּב לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי הָרַב הַנַּ”ל כְּלָל. אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁבָּא מוֹהַרְנַ”תְּ לְטֶעפְּלִיק, נִתְאַכְסֵן בְּבֵית רַבִּי נְתַנְאֵל בְּכָבוֹד גָּדוֹל וְעָשָׂה סְעֻדָּה גְּדוֹלָה עֲבוּרוֹ. וּבִתּוֹ נִזְדָּרְזָה וְעָשְׂתָה טֵייגְלִיךְ לִכְבוֹד מוֹהַרְנַ”תְּ. אַחַר-כָּךְ רָאָה מוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁיֵשׁ לְרַבִּי נְתַנְאֵל קְצָת גַּדְלוּת אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אֶפְשָׁר מֵיינְסְטוּ אַז אָן דִּיר וָואלְט אִיךְ קֵיין סְטַאנְצְיֶע נִישְׁט גִּיהַאט, אִיךְ אָהְן דִּיר קָאן זִיךְ בַּאגֶעהן, דּוּא אָהן מִיר נִיט”. (אבני”ה ברזל, שם סעיף ס”א; המשך המעשה להלן בח”ב סעיף תשע”ג).

ב–תשעג

לְאַחַר פְּטִירַת רַבִּי נְתַנְאֵל מִטֶּעפְּלִיק, שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ”תְּ שׁוֹהֶה בְּבֵיתוֹ בְּכָל עֵת בִּקּוּרוֹ בְּעִיר טֶעפְּלִיק, הִתְאַכְסֵן בְּבֵית בְּנוֹ רַבִּי הִירְשׁ שֶׁהָיָה חָשֹוּךְ בָּנִים, וְהִנֵּה גַּם אֶחָד מֵהַחוֹלְקִים הָיָה נוֹהֵג לִשְׁהוֹת בְּבֵיתוֹ בְּעֵת בִּקּוּרוֹ בָּעִיר, וּבְעֵת שֶׁהִתְעוֹרְרָה הַמַחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה צִוָּה הַחוֹלֵק עַל זוּגָתוֹ שֶׁלֹּא תַּנִיחַ לְמוֹהַרְנַ”תְּ לִשְׁהוֹת בְּבֵיתָהּ כְּהֶרְגֵּלוֹ, אוּלָם הִיא לֹא שָׁמְעָה בְקוֹלוֹ וְהִתְאַכְסֵן מוֹהַרְנַ”תְּ בְּבֵיתָהּ כְּמִדֵּי שָׁנָה, וְחָרָה לוֹ הַדָּבָר לְהַחוֹלֵק וְקִלֵּל אוֹתָהּ שֶׁמֵחֲמַת זֶה לֹא יִהְיֶה לָהּ בָּנִים, וּבָאָה בִּבְכִיָּה אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמְרָה לוֹ רְאֵה אֵיךְ שֶׁנֶּעֱנַשְׁתִּי בִּגְלָלְךָ שֶׁעָנַשׁ אוֹתִי שֶׁלֹּא אֶזְכֶּה לְבָנִים עֲבוּר מִצְוַות הַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁמְקַיֶּימֶת אֲנִי בְּךָ, נַעֲנָה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר, “עַתָּה פָּתַח הוּא אֶת פִי לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרְכֶם”, וְכֵן הֲוָה שֶׁנִּפְקְדָה בְּבָנִים, וְהָיוּ בָּאִים בָּנֶיהָ וְנֶכָדֶיהָ לְאוּמַאן בְּכָל שָׁנָה בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. (אבני”ה ברזל).]

א-תרצב

רַבִּי נְתַנְאֵל הַנַּ”ל הָיָה מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּפַעַם אַחַת נָתַן לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עֲשָׂרָה אֲדוּמִים, וְשִׁבַּח אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמַר: שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה לוֹ כְּמוֹ כֵן. וְאָמַר: שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת הָרֶענְדְלִיךְ שֶׁל רַבִּי נְתַנְאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה קַמְּצָן גָּדוֹל, וְזֶה הָיָה אֶצְלוֹ מְסִירוּת נֶפֶשׁ לָכוּף אֶת יִצְרוֹ.

פַּעַם-אַחַת הִבְטִיחַ לִתֵּן לְמוֹהַרְנַ”תְּ שְׁנֵים עָשָׂר רוּבַּל-כֶּסֶף עַל בִּנְיַן הַקְּלוֹיז, וְנָתַן לוֹ מִתְּחִלָּה שְׁלשָׁה רוּבַּל-כֶּסֶף, וְאַחַר-כָּךְ נָתַן לוֹ עוֹד הַפַּעַם שְׁלשָׁה רוּבַּל-כֶּסֶף עַד שֶׁנָּתַן הַכֹּל בְּכַמָּה פְּעָמִים.

וּכְשֶׁנֶּחֱלָה רַבִּי נְתַנְאֵל, בָּא אֶצְלוֹ רַבִּי נָתָן, אָמַר רַבִּי נְתַנְאֵל לְרַבִּי נָתָן: קַיְּמוּ בִּי אֶת הַגְּמָרָא: ‘יָהִיב לֵיהּ יָדֵיהּ וְכוּ’,” אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה”. אָמַר לוֹ רַבִּי נְתַנְאֵל: “אֲנִי מַאֲמִין, שֶׁאתֶּם יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת זֹאת”, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: “לֹא בְּכָל אָדָם יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה”. אַחַר הָלַךְ מֵאִתּוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ, וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הַקֶּעךְ וַיֹּאמֶר לְבִתּוֹ שֶׁל רַבִּי נְתַנְאֵל: אִם יִתֵּן רַבִּי נְתַנְאֵל צְדָקָה יוֹתֵר מִכְּפִי יְכָלְתּוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה עוֹד… אָמְרָה לוֹ: “אֵלֵךְ וְאוֹמַר זֹאת לְאָבִי”, אָמַר לָהּ מוֹהַרְנַ”תְּ: “אִיךְ וִויל עֶהר זָאל זִיךְ אַלֵיין אַנְשְׁטוֹיסְן”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל שם). (וע”ע להלן בח”ב סעיפים: קס, ו-תשנ”ב; ובח”ה סעיף קמג).

א-תרצג

שָׁאַל פַּעַם אֶחָד אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ: “מִי גָּדוֹל יוֹתֵר, אָדָם קָטָן בְּמַעֲלָה, שֶׁמְקֹרָב לְצַדִּיק, אוֹ אָדָם גָּדוֹל בְּמַעֲלָה אוּלָם אֵינוֹ מְקֹרָב”? אָמַר לוֹ: הֲלֹא בִּימֵי משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אִם אֶחָד הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר גָּדוֹל לְהַמִּשְׁכָּן וְלֹא הֵבִיאוֹ לְמשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם חֲשִׁיבוּת כְּלָל, אוּלָם מִי שֶׁעָשָׂה דָּבָר קָטָן וְהֵבִיאוֹ אֶל משֶׁה, בְּוַדַּאי הָיָה חָשׁוּב מְאֹד. וְהִזְכִּיר אָז מֵהַמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה ב’ שֶׁבְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן”, שֶׁדַּיְקָא משֶׁה יָכוֹל לְעַיְילָא שַׁיְיפָא בְּשַׁיְיפָא, עַיֵּן שָׁם. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ב).

א-תרצה (תרצד)

פַּעַם-אַחַת, סִפְּרוּ לְמוֹהַרְנַ”תְּ, שֶׁרַבִּי נַפְתָּלִי הוּא קַפְּדָן, וְאָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: “לֹא יָדַעְתִּי, שֶׁהוּא גָּדוֹל כָּל-כָּךְ שֶׁאף עַל כָּל זֹאת הוּא “רַבִּי נַפְתָּלִי”, שֶׁהַבַּעַל-דָּבָר אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפִּילוֹ עַל יְדֵי מִדַּת הַהַקְפָּדָה שֶׁבּוֹ”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ג).

א-תרצו

בְּטוּלְטְשִׁין הָיָה אֶחָד בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסְל הוֹזִינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁזָּכָה לִשְׁבּוֹת שַׁבָּת אֶחָד אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהוּא הָיָה גַּם מְעַט מְלֻמָּד בַּשָּׂפָה הָרוּסִית וְחָשׁוּב גַּם אֵצֶל הַשָּׂרִים. וְהָיָה מִנִּכְבְּדֵי הָעִיר וּבַעַל דֵּעָה, שֶׁדְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, וְעַל-פִּיו נִתְמַנָּה הָרַב יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לִמְנַהֵל הַדֹּאַר שֶׁבְּטוּלְטְשִׁין. אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁנִּתְגַּבֵּר הַמַּחֲלֹקֶת עַל אַנַ”שׁ, הֵחֵלּוּ הַמִּתְנַגְּדִים לְדַבֵּר עַל לֵב הָרַב יוֹסְל הַנַּ”ל שֶׁיְּקַפַּח אֶת רַבִּי יִצְחָק מִפַּרְנָסָתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁהוּא נוֹסֵעַ לְאָבִיו מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִבְרֶסְלֶב. אוּלָם רַבִּי יוֹסְל הַנַּ”ל דָּחָה אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם: “וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא נוֹסֵעַ לְאָבִיו הוּא אוֹת שֶׁהוּא בְּרֶסְלֶבֶר? אֵין מִזֶּה רְאָיָה הוּא סְתָם נוֹסֵעַ לִכְבוֹד אָבִיו בִּלְבַד…” וְהַמִּתְנַגְּדִים הֻכְרְחוּ לְקַבֵּל דְּבָרָיו. אָמְנָם, כְּשֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לִנְסֹעַ לְאוּמַן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אָז הָיָה בֶּאֱמֶת הָרַב יִצְחָק הַנַּ”ל בִּמְצוּקָה, כִּי אִם יִסַּע לְאוּמַאן, אָז יִהְיֶה הוֹכָחָה גְּדוֹלָה, שֶׁהוּא אָכֵן חָסִיד בְּרֶסְלֶב וּבְכֵן הִקְדִּים לִנְסֹעַ לְאָבִיו מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִשְׁאֹל אֶת פִּיו, מַה יַּעֲשֶׂה. אָמַר לוֹ אָבִיו, שֶׁהַנְּסִיעָה לְאוּמַאן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה זֶה עוֹלֶה עַל הַכֹּל וּמְחֻיָּבִין לְקַיֵּם זֹאת אַף בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. מוּבָן מִמֵּילָא, שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם דָּבָר וְנָסַע לְאוּמַאן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. אַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הֵבִין רַבִּי יִצְחָק שֶׁלַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ אִי-אֶפְשָׁר לוֹ כְּלָל, כִּי עַכְשָׁו הוּא בְּוַדַּאי מְחֻסַר פַּרְנָסָה, וְאִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה גַּם-כֵּן הָיְתָה מִצַּד הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁעָלֶיהָ אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ: אִלּוּ לֹא הָיָה כְּבָר מְגֹרָשׁ מֵאִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה, הָיָה מְצַוֶּה עָלָיו לְגָרְשָׁהּ וְעַכְשָׁו יֵשׁ לָהּ גַּם טְעָנָה הַנִּשְׁמַעַת “פַּרְנָסָה”, וּבְכֵן הִרְהֵר לְנַפְשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִסַּע לְבֵיתוֹ וְלֹא יָדַע, לְאָן יַעֲשֶׂה דַּרְכּוֹ הָרִאשׁוֹנָה. וּבְכֵן בָּא לְאָבִיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו אֶת מְרִירוּת לְבָבוֹ, וּלְבַסּוֹף שָׁאַל אוֹתוֹ, לְאֵיזֶה מָקוֹם לִנְסֹעַ. מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְצִדְקָתוֹ הֵבִין אַחֶרֶת וְאָמַר לוֹ: “אַדְּרַבָּא שׁוּב לְבֵיתְךָ לְטוּלְטְשִׁין וְיָשָׁר לְבֵיתְךָ וְאִשְׁתְּךָ, כִּי תִּפְעֹר פִּיהָ בְּטַעֲנוֹתֶיהָ וְצַעֲקוֹתֶיהָ, אַתָּה לֹא תַּעֲנֶה דָּבָר אַךְ תִּשְׁתֹּק, כְּשֶׁתַּפְרִיעַ לְךָ מֵאֵיזֶה עֵסֶק שֶׁתַּעֲסֹק בְּבֵיתְךָ, אַל תְּפַחֵד מִמֶּנָּה וְאַל תַּנִּיחַ אֶת עִסְקְךָ וְתֹאמַר לָהּ בְּעַזּוּת: שֶׁאתָּה בַּעַל-הַבַּיִת” וְאוֹדוֹת פַּרְנָסָה אַל תִּדְאַג. וְכֵן עָשָׂה וְחָזַר לְטוּלְטְשִׁין וְיָשָׁר לְבֵיתוֹ, וְשָׁם הִתְרַחֵשׁ הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: אִשְׁתּוֹ הֵחֵלָּה לִצְעֹק עָלָיו, אוּלָם הוּא שׁוֹתֵק… הִיא מַפְרִיעָה אוֹתוֹ מֵאֵיזֶה עֵסֶק שֶׁעָסַק, וְהוּא עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, וְאוֹמֵר לָהּ: בְּבֵיתִי “אֲנִי בַּעַל הַבַּיִת”. וּמִפַּרְנָסַת הַדֹּאַר כַּמּוּבָן הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ, לְמָחֳרָתוֹ בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ בִּרְחוֹב הָעִיר, נִפְגַּשׁ עִם רַבִּי יוֹסְל הַנַּ”ל, וּבְכֵן אַדְּרַבָּא הוּא הִתְחִיל לְדַבֵּר עִם רַבִּי יִצְחָק וְשָׁאַל אוֹתוֹ בְּתֵמַהּ: “מַדּוּעַ אֵינְךָ בָּא אֶל הַדֹּאַר? אַל תִּירָא וְאַל תֵּחַת שׁוּב אֶל הַדֹּאַר כְּמִקֹּדֶם” כְּשֶׁהִגִּיעַ עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, מֵאֵימַת יוֹם-הַדִּין, שֶׁהָיְתָה בֶּאֱמֶת בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים עַל כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל, הִתְפַּיְּסוּ בֵּינֵיהֶם וְחָזַר הַשָּׁלוֹם לְבֵיתוֹ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ד).

א-תרצז

סִפֵּר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: “קוֹדֶם שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּמְעַט הָיִיתִי רָחוֹק מִלִּמּוּד, מִשּׁוּם שֶׁרָצִיתִי לִהְיוֹת מִן הַמַּתְמִידִים, וְכֵיוָן שֶׁבָּאתִי לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְנִזְדַּמֵּן לִי אֵיזֶה מְנִיעָה, שֶׁלֹּא הָיִיתִי יָכוֹל תֵּכֶף לִלְמֹד כִּרְצוֹנִי, לָמַדְתִּי אַךְ מְעַט וּכְשֶׁהָיָה לִי כֵּן פַּעַם וּפַעֲמַיִם וְשָׁלשׁ, כְּבָר הִתְיָאַשְׁתִּי מִלִּלְמֹד בְּיוֹם זֶה, וְדָחִיתִי אֶת הַהַתְמָדָה לְיוֹם שֵׁנִי. וְכֵן אֵרַע לִי בְּיוֹם שֵׁנִי בָּאֳפָנִים אֲחֵרִים, וְכֵן בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, עַד שֶׁנָּפַלְתִּי לְיֵאוּשׁ, וְנַעֲשֵׂיתִי בַּטְלָן גָּמוּר. אָמְנָם, כְּשֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אָמַר לִי אוֹדוֹת זֶה: “אַבִּיסְל אִיז אוֹיךְ גּוּט” כְּשֶׁבָּאתִי אַחַר-כָּךְ לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְרָאִיתִי, שֶׁאינֶנִּי יָכוֹל לִלְמֹד הַרְבֵּה כִּי-אִם מְעַט, וְנִזְכַּרְתִּי בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אַבִּיסֶעלֶע אִיז אוֹיךְ גּוּט” לָמַדְתִּי מְעַט אַחַר-כָּךְ אָמַרְתִּי לְעַצְמִי אֶלְמֹד עוֹד מְעַט וְלָמַדְתִּי עוֹד מְעַט, וְעִם מְעַט וְעוֹד מְעַט נַעֲשֵׂיתִי מַתְמִיד, וְגַם זֹאת הוֹעִיל לִי, מַה שֶּׁהוֹסִיף רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבְּעֵת הַלִּמּוּד אֵין לַעֲמֹד הַרְבֵּה עַל דָּבָר קָשֶׁה לְהִתְאַמֵּץ, לְתָרֵץ וּלְיַשֵּׁב הַדָּבָר בְּשָׁעָה זוֹ דַּיְיקָא, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַרְבֵּה פְּעָמִים אֵין יְכוֹלִין לְתָרֵץ הַדָּבָר בְּשָׁעָה זוֹ, בְּטֵלִין מֵחֲמַת זֶה זְמַן רַב, עוֹד שֶׁלִּפְעָמִים נִמְאַס כָּל הַלִּמּוּד, חַס-וְשָׁלוֹם. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ה).

א-תרחצ

סִפֵּר רַבִּי אַבְרָהְמְ’ל פֶּעטֶערְבּוּרְגֶּער לִפְנֵי יְדִידוֹ, הָרַב אַהֲרֹן לִיפָּאוֶועצְקִי ע”ה, אֵיךְ שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּסוֹף יָמָיו בְּתֹקֶף חֻלְשָׁתוֹ בְּאוּמַאן הָיָה דַּרְכּוֹ בְּכָל יוֹם לִנְסֹעַ חוּץ לָעִיר כְּדֵי לִשְׁאֹף אֲוִיר צַח, וְאַנַ”שׁ הִמְצִיאוּ לוֹ לָזֶה עֲגָלָה רְתוּמָה. פַּעַם לֹא הָיָה לָהֶם עֲגָלָה רְתוּמָה, וְהִמְצִיאוּ לוֹ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו וַאֲנִי שֶׁהָיִיתִי סוֹחֵר וּמְלֻמָּד בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, רָאִיתִי, שֶׁרָכַב עַל הַסּוּס בְּלִי שׁוּם פַּחַד כְּמוֹ רַכָּב מֻבְחָר וּמְלֻמָּד. וַאֲנִי הָיִיתִי מִן הַמַּקְדִּימִים וּזְרִיזִים לָרוּץ אַחֲרָיו בִּכְדֵי לִהְיוֹת מִן הָרִאשׁוֹנִים אֶצְלוֹ, פִּתְאוֹם שָׁאַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “וֶוער לוֹיפְט דָּאס מִיר נָאךְ אַזוֹי אַסְטִיג”? וְאָמַרְתִּי, אֲנִי וְאָמַר לִי בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אִיךְ בִּין אַזוֹי שֶׁאף אַז אִיךְ הָאבּ שׁוֹין אָנְגֶעוָוארְן דָּאס קוֹל, אִיךְ הָאבּ שׁוֹין גָּאר קֵיין קוֹל נִיט אוּן אַז מֶען וֶוערְט אָהן דָּאס קוֹל הֶעלְפְט שׁוֹין נִיט אֲפִלּוּ קֵיין זְכוּת אָבוֹת, אַז דּוּא וֶועסְט זַיין אַ הֶערְלִיכֶער יוּד וֶועסְטוּ דָּאס פַארְשְׁטֵיין”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ו).

א-תרצט

אָמַר רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: מַה שֶׁאִיתָא בַּגְּמָרָא, שֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם “צִפִּיתָ לִישׁוּעָה” וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י לַיְשׁוּעָה הַכְּלָלִית, כְּלוֹמַר: הַגְּאֻלָּה. בָּזֶה נִכְלַל גַּם שֶׁשּׁוֹאֲלִין לְכָל אָדָם, אִם “כְּשֶׁהָיִיתָ בְּצָרָה, הָיִיתָ מְצַפֶּה לִתְשׁוּעַת ה’ וְלֹא הָיִיתָ מִתְיָאֵשׁ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל שיחות וסיפורים מרבי נחמן מטולטשין, עמ’ תצ”ב).

א-תש

בִּימֵי הָרַב נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה בְּעִיר בַּאפוֹלְיֶע אֶחָד מֵאַנַ”שׁ צַדִּיק וְיָשָׁר בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֵיבּ, אֲבִי רַבִּי אָשֵׁר בַּאפָלְיֶער, בְּעֵת זִקְנָתוֹ הָיָה חֶפְצוֹ לְהַעְתִּיק מוֹשָׁבוֹ לְאוּמַאן סָמוּךְ לְהַקְּלוֹיז, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁדַּרְכּוֹ הָיָה לִפְעָמִים לְבַלּוֹת כָּל הַלַּיְלָה עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ. וְכֵן בַּיּוֹם אַחַר הַתְּפִלָּה לֹא טָעַם כְּלוּם וְהָלַךְ עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ וְשָׁהָה שָׁם עֵרֶךְ אַרְבַּע-חָמֵשׁ שָׁעוֹת, וְחָשַׁב: מַה טּוֹב הָיָה לְפָנַי, אִם יִהְיֶה מוֹשָׁבִי בְּאוּמַאן אֵצֶל הַקְּלוֹיז אֲבָל רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין מֵאֵן בָּזֶה מִטַּעֲמִים יְדוּעִים לוֹ, וְהָרַב יִשְׂרָאֵל לֵיבּ הָיָה מַחֲזִיק בְּדַעְתּוֹ, שֶׁאָמַר, שֶׁכַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְכַמָּה פְּעָמִים אַחַר הִשְׁתַּטְּחוּתוֹ עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ, אָמַר שֶׁכֵּן צָרִיךְ הוּא לַעֲשׂוֹת, אוּלָם רַבִּי נַחְמָן לֹא הִסְכִּים לָזֶה בְּשׁוּם אֹפֶן. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תשא

אָמַר רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאֶחָד, שֶׁהָיָה מְשַׁבֵּחַ מְאֹד דַּוְקָא אֶת הַפַּרְנָסָה עִם אֵיזֶה מִשְׂרָה בַּיַּעַר, מֵחֲמַת גֹּדֶל יִקְרַת הַהִתְבּוֹדְדוּת עַל-פִּי דֶּרֶךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: בענין ההליכה והשהייה לבד ביער, או שאפשר לזכות ולהיות על ידה יהודי כשר – על-ידי התבודדות כראוי, או שאפשר להיות על ידה פוחז וריק חס-ושלום – “צוּ גֵּיין כְּסֵדֶר אַלֵיין אִין אֵיין וַואלְד, אָבֶּער מֶען קָאן וֶוערְן אֵיין גְּרוֹיסֶער עֶרְלִיכֶער יוּד עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת כָּרָאוּי, אָבֶּער פַארְקֶערְט מֶען קָאן וֶוערְן אֵיין גְּרוֹיסֶער הוֹלְטַאיי” עַל יְדֵי מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים, רַחֲמָנָא-לִצְלַן. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם עמ’ תצ”ד).

א-תשב

הָיָה אֶחָד מִידִידֵי נְעוּרָיו שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה בְּעִירוֹ מָאהְלוֹב וְנַעֲשָׂה גַּם תּוֹשָׁב הָעִיר, וְעָסַק שָׁם בְּמִסְחָר, אוּלָם הִתְחִיל לְהַנְהִיג מִסְחָרוֹ בִּגְדוֹלוֹת בְּעֵזֶר הַלְוָאוֹת כְּמִנְהַג הַסּוֹחֲרִים, אֲבָל לֹא הִצְלִיחַ בִּדְבַר הָעֵסֶק, וְהִתְחִיל לֵירֵד מַטָּה מַטָּה, עַד שֶׁעִם הַזְּמַן נִשְׁאַר בְּעֵרֹם וְחֹסֶר כֹּל, וְלֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לְסַלֵּק הַחוֹבוֹת, וּבְכֵן מִיִּרְאָה וָפַחַד מֵהַבַּעֲלֵי-חוֹבוֹת בָּרַח מֵעִירוֹ בְּחָשְׁבוֹ, שֶׁיִּמְצָא לוֹ מְקוֹר פַּרְנָסָה בְּמָקוֹם אַחֵר, וּלְאַט לְאַט יְסַלֵּק הַחוֹבוֹת. כְּשֶׁבָּרַח עָבַר דֶּרֶךְ עִיר בְּרֶסְלֶב, וְנִזְכַּר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּעִיר יְדִיד נֶפֶשׁ הֲלֹא הוּא מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּבְכֵן פָּנָה אֵלָיו וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה אוֹרֵחַ, בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ וּשְׁאָלוֹ אוֹדוֹת שְׁלוֹמוֹ וּמַצָּבוֹ, וְהוּא סִפֵּר לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ, וּבְכֵן מָצָא לוֹ עֵצָה לִבְרֹחַ, כְּמִנְהַג הַלֹּוִים שֶׁאֵין לָהֶם לְשַׁלֵּם, וְדַעְתּוֹ עַתָּה לִנְסֹעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם, שֶׁשָּׁם יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה קָרוֹב מִשְׁפָּחָה, שֶׁהוּא אִישׁ אָמִיד, וְהוּא מְקַוֶּה שֶׁיַּעֲמֹד לוֹ לְעֶזְרָה בְּצָרָתוֹ לָתֵת לוֹ מִשְׂרָה וְכַדּוֹמֶה. כְּשֶׁגָמַר כָּל סִפּוּרוֹ, אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: בְּוַדַּאי אַתָּה בְּצָרָה גְּדוֹלָה, אֲבָל עֲצָתְךָ אֵינָהּ עֵצָה: “אַתָּה תָּבוֹא לִקְרוֹבְךָ וְהַכָּרַת פָּנֶיךָ תַּעֲנֶה לוֹ עַל שֵׁפֶל מַצָּבְךָ, תֵּכֶף יַרְאֶה לְךָ אוֹתוֹת אִי רָצוֹן מִבִּיאָתְךָ אֵלָיו, וְגַם אֶת יָדוֹ הָרֵיקָה יְקַמֵּץ לָתֵת לְתוֹךְ יָדְךָ, וְעִם אֲמִירַת “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם” בְּשָׂפָה רָפָה, יוֹשִׁיט לְךָ אֶת רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאוּלַי יִתֵּן לְךָ לִסְעֹד אֶצְלוֹ סְעֻדָּה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, וְעַל לִינַת לַיְלָה אֲנִי מְסֻפָּק, אִם יִתֵּן לְךָ אֶצְלוֹ, וְאוּלַי גַּם שָׁם בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ לֹא יִתְּנוּ לְךָ מָקוֹם לָלוּן… שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתְךָ, יֵשׁ הַצֶּדֶּק לַחְשֹׁד אוֹתְךָ לְגַנָּב, וְאֵין זֶה עֵצָה כְּלָל וּכְלָל”. וְאָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עֲצָתִי: “אַנְטְלוֹיפְן נוּר צוּם אֵייבֶּערְשְׁטְן”, שֶׁתָּשׁוּב לְמָאהְלוֹב וְלֹא לְבֵיתְךָ, אַךְ יָשָׁר לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ, וְעִקַּר בֵּית-מָנוֹס שֶׁלְּךָ יִהְיֶה תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְשָׁם בְּעִירְךָ הַכֹּל מַכִּירִים אוֹתְךָ, שֶׁאֵין אַתָּה גַּנָּב, חַס וְשָׁלוֹם, וְאַדְּרַבָּא הִנְּךָ יָדוּעַ כְּסוֹחֵר נִכְבָּד, שֶׁנִּמְעַד בְּמִסְחָרוֹ וּבְאֹנֶס נַעֲשָׂה בַּעַל חוֹב וְיוֹרֵד מִנְּכָסִים וּמְחֻסָּר פַּרְנָסָה, וְהַשַּׁמָּשׁ מִבֵּית-הַמִּדְרָשׁ אַדְּרַבָּא יְקַבְּלְךָ בְּכָבוֹד וְיַמְצִיא לְךָ סְעֻדּוֹת וְעוֹד יִתֵּן לְךָ כַּר מְרַאֲשׁוֹתֶיךָ, וּכְשֶׁיִּוָּדַע הַדָּבָר לְאִשְׁתְּךָ וּקְרוֹבֶיהָ וְיָבוֹאוּ אֵלֶיךָ בִּצְעָקוֹת וְקוֹלוֹת בִּטְעָנוֹת הַנִּשְׁמָעוֹת, לֹא תַּעֲנֶה לָהֶם דָּבָר, וְאַחַת יִהְיֶה לְךָ הַשְּׁתִיקָה וּכְשֶׁתִּנְהַג כָּךְ, בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁה’ יִהְיֶה בְּעֶזְרְךָ בְּקֶרֶב הַיָּמִים. דְּבָרִים אֵלֶּה, שֶׁיָּצְאוּ מִלֵּב צַדִּיק אוֹהֵב נֶאֱמָן, נִכְנְסוּ לְלֵב יְדִידוֹ, וְכֵן עָשָׂה, וּמִבְּרֶסְלֶב שָׁב לְמָאהְלוֹב וְיָשָׁר לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ, וְיָשַׁב שָׁם עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה, וְהַכֹּל הָיָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הַשַּׁמָּשׁ כְּשֶׁרָאָהוּ קִבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְקֵרְבוֹ בְּכָל מִינֵי הִתְקָרְבוּת, וְאַחַר אֵיזֶה יָמִים בָּאוּ לְבַקְּרוֹ אִשְׁתּוֹ וּקְרוֹבֶיהָ בְּצַעֲקוֹתֵיהֶם וְטַעֲנוֹתֵיהֶם, וְהוּא בְּאַחַת: “הַשְּׁתִיקָה יָפָה”, עָבְרוּ עוֹד אֵיזֶה יָמִים וְכָל הָעִיר עִם עִנְיָן זֶה כְּמֶרְקָחָה, עַד שֶׁכַּמָּה מִמַּכִּירָיו וְאוֹהֲבָיו נִתְעוֹרְרוּ לְרַחֵם עָלָיו וְעַל בְּנֵי-בֵּיתוֹ וְלַעֲשׂוֹת לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה, וְקִבְּצוּ סְכוּם כֶּסֶף וְיָסְדוּ לְאִשְׁתּוֹ מַעֲמָד בַּשּׁוּק עִם מְעַט סְחוֹרָה וַה’ הָיָה בְּעֶזְרוֹ, שֶׁאשְׁתּוֹ הִתְחִילָה מְעַט מְעַט לְהַצְלִיחַ, וְהוּא גַּם-כֵּן יָצָא לִפְעָמִים מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ לַעֲזֹר לָהּ, עַד שֶׁהָעֵסֶק הָלַךְ וְגָדַל וְהִיא נֶעֶשְׂתָה “אֵשֶׁת-חַיִל” הֵבִיאָה פַּרְנָסָה בְּרֶוַח, וְעוֹד נִשְׁאַר לָהֶם לִפְרֹעַ חוֹבוֹתֵיהֶם, וְלִפְעָמִים יָצָא הוּא לַעֲזֹר לָהּ מְעַט וּלְבַקֵּר סִפְרֵי הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, וְכָתַב אַחַר-כָּךְ לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת כָּל זֹאת. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם עמ’: תצ”ה-תצ”ז).

א-תשג

בְּטוּלְטְשִׁין דָּר אִישׁ אֶחָד בְּשֵׁם עֲקִיבָא מְלַמֵּד, שֶׁהָיָה בָּקִי בְּשַׁ”ס וּפוֹסְקִים וְרָאוּי לְהוֹרָאָה, וְגַם בָּקִי בְּסִפְרֵי אֱמֶת וְסִפְרֵי צַדִּיקִים, אֲבָל גַּם בְּסִפְרֵי פִּילוֹסוֹפְיָא חֲקִירָה וְאֶפִּיקוֹרְסוּת הָיָה לוֹמֵד, עַד שֶׁחִבֵּר אֵיזֶה סֵפֶר לֵיצָנוּת מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר, אוּלָם הִתְנַהֲגוּתוֹ הָיָה כְּאֶחָד הַיְּרֵאִים בְּזָקָן וּפֵאוֹת אֲרֻכּוֹת וְכוּ’, וְהָיָה נֶחְשַׁב אֵצֶל אַנְשֵׁי עִירוֹ לְיָרֵא מְלֻמָּד. פַּעַם שָׁהָה בְּעִיר בְּרֶסְלֶב וְנִכְנַס גַּם אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ זַצַ”ל וּבִכְדֵי לַעֲשׂוֹת לֵיצָנוּת מִכָּל מַה שֶּׁיִּרְאֶה וְיִשְׁמַע אֶצְלוֹ, כְּשֶׁנִּכְנַס בִּקֵּשׁ מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁיֹּאמַר לוֹ דְּבַר תּוֹרָה, וְאָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: הַמַּאֲמָר הַקָּטָן שֶׁבְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” אוֹדוֹת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק דּוֹרֵשׁ אֶת הַבָּא אֵלָיו לִמְצֹא אֲבֵדָתוֹ, אִם אֵינוֹ רַמַּאי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “עַד דְּרוֹשׁ אָחִיךָ אוֹתוֹ”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, דָּרְשֵׁהוּ, אִם אֵינוֹ רַמַּאי…” כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת, יָדַע וְהֵבִין, עַד הֵיכָן דִּבְרֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַגִּיעִים. אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁיָּצָא מִמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, לֹא רַק שֶׁלֹּא עָשָׂה שׁוּב לֵיצָנוּת, אַדְּרַבָּא סִפֵּר זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים לָאֲנָשִׁים וְשִׁבַּח אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם עמ’ תצ”ז).

א-תשד

עֲקִיבָא מְלַמֵּד זֶה, לָמַד אֶצְלוֹ מְפֻרְסָם בְּאַנַ”שׁ הֲלֹא הוּא רַבִּי צְבִי פֶּסַח זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטּוּלְטְשִׁין, מְחֻתָּנוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְעַל יָדוֹ דַּיְיקָא נִתְקָרֵב הָרַב צְבִי פֶּסַח הַנַּ”ל לְאַנַ”שׁ. שֶׁפַּעַם עוֹד בִּהְיוֹתוֹ תַּלְמִידוֹ אָמַר לְרַבּוֹ עֲקִיבָא הַנַּ”ל: בָּזֶה שֶׁאתֶּם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בְּהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל, אֵינִי אִתְּכֶם בְּדֵעָה אַחַת, וַאֲנִי מַאֲמִין בְּהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוּלָם בָּזֹאת מִסְתַּפֵּק אֲנִי, לְאֵיזוֹ כַּת מֵהַחֲסִידִים לְהִתְקָרֵב וּבְכֵן שׁוֹאֵל אֲנִי אֶתְכֶם: מַה דַּעְתְּכֶם בָּזֶה? וְהֵשִׁיב לוֹ: “אִם בְּדַעְתְּךָ לְהִתְקָרֵב לְכַת הַחֲסִידִים, הֲרֵי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהֶם הֵם הַכַּת הַנִּקְרָאִים בְּרֶסְלֶבֶר חֲסִידִים” וְשָׁמַע בְּקוֹלוֹ, וּמֵאָז נִתְקָרֵב הָרַב צְבִי פֶּסַח זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַנַּ”ל לְאַנַ”שׁ וְזָכָה לִהְיוֹת מְחֻתָּנוֹ שֶׁל הָרַב נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, תַּלְמִיד וּמְשַׁמֵּשׁ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְזָכָה, שֶׁעַל יָדוֹ נִדְפְּסוּ אֵיזוֹ מִסִּפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בָּאָרֶץ וּבְחוּץ לָאָרֶץ. בִּנְעוּרָיו הָיָה רַבִּי צְבִי פֶּסַח בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְחָזַר לְחוּץ לָאָרֶץ וְלִזְקוּנָיו חָזַר שׁוּב לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְחַי בָּהּ עֵרֶךְ שָׁנָה, וּבִשְׁנַת תר”ע נִפְטַר פֹּה בִּירוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן, תנצב”ה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם עמ: תצ”ז-תצ”ח).

א-תשה

פַּעַם אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאֶחָד: “אַז דּוּא וֶועסְט זִיצְן מִיט אֵיין אִשָּׁה, אוּן דּוּא וֶועסְט מִיר זָאגְן אַז דּוּא בִּיסְט אֵיין עֶהרְלִיכֶער יוּד וֶועל אִיךְ דִּיר גְלוֹיבְּן, אָבֶּער נִיט זִיצְן מִיט אֵיין אִשָּׁה אוּן דּוּא וֶועסְט מִיר זָאגְן דּוּא בִּיסְט אֵיין עֶהְרְלִיכֶער יוּד, וֶועל אִיךְ דִּיר נִיט גְּלוֹיבְּן” וְכֵן נֶכְדּוֹ, הָרַב מִיכַלֵי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִטּוּלְטְשִׁין, אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה שָׁרוּי בְּלֹא אִשָּׁה: “דּוּא בִּיסְט דָּאךְ נִישְׁט קֵיין גּוּטֶער” כִּי הַתּוֹרָה אָמְרָה: “לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם עמ’: תצ”ח-תצ”ט).

א-תשו

בְּסִיּוּם שִׂיחָה אֲרֻכָּה שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִם אַנַ”שׁ בְּבֵית רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף, דּוֹד רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוֹדוֹת הַתַּכְלִית אָמַר: “דִּיא וֶועלְט אִיז נִישְׁט אוּן מֶען קֶען זִיא נִיט בֶּעקוּמֶען, תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה אִיז יָא, אוּן מֶען קֶען דָּאס יָא בֶּעקוּמֶען”, וְזֹאת שָׁמַע הָרַב נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בִּהְיוֹתוֹ נַעַר וְנִתְפַּעֵל מִסִּיּוּם זֶה מְאֹד, וּמֵאָז קָבַע בְּדַעְתּוֹ לִהְיוֹת תָּמִיד דָּבוּק וּמְקֹרָב לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם עמ’ תצ”ט).

א-תשז

זֶה סֵדֶר הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הִתְקָרְבוּת הָרַב נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה:

זְקֵנוֹ, הָרַב יִשְׂרָאֵל, הָיָה מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְהָיָה לַמְדָן מֻפְלָג, וְלוֹ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: אַתָּה לַמְדָן וּבְכֵן אֹמַר לְךָ “אֵיין לַמְדָנִישׁ פְּשֶׁעטְל” וְאָמַר לוֹ הַתּוֹרָה שֶׁבְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” עַל הַפָּסוּק: “וַיַּעֲנוּ כָּל הָעָם וְכוּ’ וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם וְגוֹ'” בְּנוֹ, הָרַב אַבְרָהָם, שֶׁעַל שְׁמוֹ נִקְרָא הָרַב אַבְרָהָם זַצַ”ל, הָיָה גַּם כֵּן מְקֹרָב לְאַנַ”שׁ, אֲבָל לֹא כָּל-כָּךְ, וְזוּגָתוֹ שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם הָרִאשׁוֹנָה נִפְטְרָה וְהִשְׁאִירָה לוֹ שְׁנֵי יְתוֹמִים קְטַנִּים, הֲלֹא הֵם: רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין וַאֲחוֹתוֹ, אַחַר-כָּךְ נָשָׂא אֲבִיהֶם אִשָּׁה שְׁנִיָּה, אוּלָם לְאַחַר זְמַן מוּעָט נִפְטַר גַּם הוּא וְאָז הָיָה רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּבֶן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְנִשְׁאֲרוּ הַיְתוֹמִים הַקְּטַנִּים אֵצֶל הָאֵם הַחוֹרֶגֶת, שֶׁהֵמָּה הָיוּ לָהּ לְמַשָּׂא כָּבֵד, וְגַם לֹא הָיְתָה מְחֻיֶּבֶת לְהַחֲזִיקָם, וּבְכֵן מֵאַחַר שֶׁהָיוּ לְרַבִּי אַבְרָהָם הַנַּ”ל עוֹד אַרְבָּעָה אַחִים, מָצְאָה לָהּ עֵצָה לְהוֹבִילָם לְאֶחָד מֵהָאַחִים, דּוֹדֵי הַיְתוֹמִים. אוּלָם בְּיָדְעָה, שֶׁאיזֶה דּוֹד שֶׁתּוֹבִילֵם יִטְעֹן, שֶׁתּוֹבִילֵם לְהַשֵּׁנִי… וְכֵן הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי וּבְכֵן כַּאֲשֶׁר יָדְעָה, שֶׁבָּעִיר הֵייסִין יֵשׁ אֶחָד מֵהָאַחִים, רַבִּי אַבְרָהָם יוֹסֵף, עָלָיו-הַשָּׁלוֹם, וְהוּא סוֹחֵר נִכְבָּד וְהֶעָשִׁיר שֶׁבָּאַחִים, הוֹבִילָה אוֹתָם לְעִירוֹ וְכִוְּנָה הַשָּׁעָה, שֶׁתָּבוֹא לְשָׁם בַּלַּיְלָה, וְתֵכֶף בְּבוֹאָהּ לְהֵייסִין הָלְכָה עִם הַיְתוֹמִים לְבֵית-הָרַב, רְאוּבֵן יוֹסֵף הַנַּ”ל, וְהוֹשִׁיבָה אוֹתָם עַל הַ’פְּרִיזְבֶּע’ וַתְּצַוֶּה עֲלֵיהֶם: “בַּבֹּקֶר מִי שֶׁיִּגַּשׁ אֲלֵיכֶם וְיִשְׁאַל אֶתְכֶם, מֵאַיִן אַתֶּם בָּנַי? וּמִי אַתֶּם? תֹּאמְרוּ אֶת הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁהוּא”, וְתֵכֶף נָסְעָה לְדַרְכָּהּ. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁיָּצָא רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף מִפֶּתַח בֵּיתוֹ וְרָאָה שְׁנֵי יְלָדִים יוֹשְׁבִים עַל הַפְּרִיזְבֶּע. שָׁאַל אוֹתָם, מִי הֵם, וְהֵשִׁיבוּ לוֹ, שֶׁהֵם בְּנֵי-אָחִיו, רַבִּי אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וּבְאֵין בְּרֵירָה הוֹדִיעַ זֹאת גַּם לִשְׁאָר אֶחָיו, וְאֶחָד מֵהֶם לָקַח לוֹ אֶת הַיַּלְדָּה, וְאֶצְלוֹ הִשְׁאִיר אֶת הַיֶּלֶד. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שםעמ’: תצ”ט-ת”ק).

א-תשח

וְהִנֵּה מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בָּעִיר הָיָה מִתְאַכְסֵן אֵצֶל רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף, וְהָיָה הַיָּתוֹם, הוּא רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מְשַׁמֵּשׁ אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּפְקֻדַּת דּוֹדוֹ, כִּי רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מְקַבֵּל אֶת מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּכָבוֹד גָּדוֹל בְּבֵיתוֹ, וְהָיָה מַדְלִיק כַּמָּה נֵרוֹת בַּלַּיְלָה לִכְבוֹדוֹ, עַד שֶׁפַּעַם אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבְּבֵית רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יֵשׁ לוֹ הַרְחָבַת הַדַּעַת וּכְשֶׁנָּסַע מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיָה גַּם-כֵּן בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ בְּהַייסִין עַל פּוּרִים וְאָכַל אֶצְלוֹ סְעֻדַּת פּוּרִים בִּמְסִבַּת אַנַ”שׁ, וְאָז שָׁמַע רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת הַשִּׂיחָה הַנַּ”ל מֵעִנְיַן הַתַּכְלִית. וְאַחַר הַשִּׂיחָה שָׁלַח אוֹתוֹ דּוֹדוֹ לִקְנוֹת בַּשּׁוּק אֵיזֶה דָבָר, וְסִפֵּר, שֶׁבְּכָל זְמַן הֲלִיכָתוֹ לַשּׁוּק עָשָׂה קֶשֶׁר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לִהְיוֹת דָּבוּק תָּמִיד בְּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. אַחַר-כָּךְ סִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִשִּׂיא אוֹתוֹ דּוֹדוֹ לְאִשָּׁה בִּבְרֶסְלֶב, וְאָז הָיָה תָּמִיד אֵצֶל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוּלָם אַחַר זְמַן קָצָר נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה וְנָשָׂא אִשָּׁה שְׁנִיָּה בְּטוּלְטְשִׁין הַסָּמוּךְ לִבְרֶסְלֶב, וְהָיָה הוֹלֵךְ מִשָּׁם בָּרֶגֶל לִבְרֶסְלֶב אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם עמ’ ת”ק).

א-תשט

סִפֵּר רַבִּי נַחְמָן בֶּן רַבִּי עוֹזֵר, שֶׁמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעֵת זִקְנָתוֹ, הִקְפִּיד דַּיְיקָא שֶׁלֹּא יָלוּן יְחִידִי עַל הָאִיבֶּער שְׁטִיבְּל (=עלית הבית), וְאוֹתוֹ גִּדֵּל מוֹהַרְנַ”תְּ אַחַר פְּטִירַת אָבִיו, וּבִהְיוֹתוֹ נַעַר הָיָה לֹקְחוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ לָלוּן עִמּוֹ וּבְכָל פַּעַם הָיָה מִתְפָּאֵר, שֶׁעַתָּה יִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ אֵיךְ שֶׁאוֹמֵר מוֹהַרְנַ”תְּ תִּקּוּן חֲצוֹת, וְלִרְאוֹת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁאַחַר חֲצוֹת, וְעָשָׂה בִּמְכֻוָּן בְּשָׁכְבּוֹ עַל מִטָּתוֹ עָצַר עַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹ לִבְלִי לְהֵרָדֵם עַד שְׁעַת חֲצוֹת, וְאָז קָם מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְנִגַּשׁ אֵלָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ: מַדּוּעַ אֵינְךָ יָשֵׁן? וְכִסָּה אוֹתוֹ בְּאֵיזֶה בֶּגֶד, וְתֵכֶף נָפַל עָלָיו שֵׁנָה, וְיָשַׁן עַד הַבֹּקֶר, וְכֵן הָיָה כַּמָּה לֵילוֹת. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם עמ’: תק”א-תק”ב).

ג-תיח

לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי יִצְחָק אַייזִיק יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, דָּאַג מוֹהַרְנַ”תְּ לְבָנָיו הַיְּתוֹמִים, וְלָקַח אֶת בְּנוֹ רַבִּי פִּנְחָס יְהוֹשֻׁעַ וְגִדְּלוֹ בְּבֵיתוֹ, וְהָיָה יָשֵׁן אֶצְלוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ, כִּי מוֹהַרְנַ”תְּ הָיָה שׁוֹהֶה רֹב הַזְּמַן בָּעֲלִיָּה שֶׁבְּבֵיתוֹ, וְלֹא רָצָה לִישֹׁן לְבַדּוֹ, וְסִפֵּר שֶׁפַּעַם הִשְׁתַּדֵּל וְהִתְאַמֵּץ לִהְיוֹת נֵעוֹר כְּדֵי לִרְאוֹת וּלְהַבִּיט בְּסֵדֶר הַנְהָגָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ”תְּ לְאַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּשֶׁהִבְחִין בָּזֶה מוֹהַרְנַ”תְּ, נִגַּשׁ אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: מַחְבִּיא אַתָּה אֶת עַצְמְךָ מִמֶּנִּי, הֵחָבֵא כְּאָבִיךָ שֶׁהִתְחַבֵּא וְהֶעֱלִים אֶת עַצְמוֹ. “דוּ בַּהַאלְסְט זִיךְ פוּן מִיר, בַּהַאלְט זִיךְ וִוי דַיין טַאטֶע הָאט זִיךְ בַּהַאלְטְן”. כִּי הָיָה רַבִּי יִצְחָק אַיְיזִיק יוֹסֵף צַדִּיק גָּדוֹל וְעוֹבֵד ה’ מֻפְלָג, וְהָיָה נִסְתָּר מְאֹד.]

א-תשי

פַּעַם הִתְאוֹנֵן אֶחָד לִפְנֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאֵין לוֹ לִתֵּן מַתָּנוֹת לַאֲרוּסָתוֹ, וְנִחֵם אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: “גַּם יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לֹא הָיָה לוֹ לִתֵּן מַתָּנוֹת לְכַלָּתוֹ, בְּעֵת שֶׁבָּרַח מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיו…” אָמַר לוֹ: “מַה עִנְיַן יַעֲקֹב אָבִינוּ בִּשְׁבִילִי? שֶׁאצְלוֹ הָיָה הַכֹּל רָזִין עִלָּאִין”, אָמַר לוֹ: “גַּם עַכְשָׁיו יֵשׁ רָזִין עִלָּאִין”. נִרְאָה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי, עַל-פִּי דִּבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעֵת סִפּוּרוֹ מַעֲשֶׂה זֶה, שֶׁזֶּה מַה דְּאִיתָא בְּ”לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” שֶׁבְּכָל מַעֲשֶׂה וּתְנוּעַת הַצַּדִּיק אֵינוֹ פָּשׁוּט, וְיֵשׁ בּוֹ רָזִין עִלָּאִין, וּבִפְרָט אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּמַעֲשָׂו וּבְהַנְהָגוֹתָיו בִּפְרָטִיּוּת עַל כָּל פְּרָט בְּכָל רֶגַע, וְהַהֶפְרֵשׁ בָּזֶה הוּא, שֶׁכָּל צַדִּיק לְפִי הַשָּׂגָתוֹ יוֹדֵעַ, מַה הֵם הָרָזִין, וְאָנוּ הַפְּשׁוּטִים אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם עמ’ תק”ב).

א-תשיב (תשיא)

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר: “מֶען דַּארְף אִין דֶּער יוּגֶענְט אַסַאךְ הָארִיוֶוען מֶען זָאל עֶרְשְׁט אוֹיף דֶּער עֶלְטֶער זַיין אַ פְּרָאסְטֶער בַּעַל-הַבַּיִת”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תשיג

אָמַר מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “אַז אִיךְ וֵוייס שׁוֹין יָא דָּאס אַלֶעס דְּרֶעהְט דֶּער בַּעַל-דָּבָר מִיט מִיר דָּאר אַנְדֶערְשׁ”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם עמ’ תק”ג).

א-תשיד

גַּם כְּשֶׁהַלְבָנָה לֹא נִרְאֲתָה זַכָּה כָּל-כָּךְ, וְאַף מִבְּעַד עָנָן קָלוּשׁ קִדְּשָׁהּ מוֹהַרְנַ”תְּ, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר “חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן” (סימן תפ”ג), וְאָמַר: “אִיךְ פּוֹעֵל בַּיי זִיךְ אֲפִלּוּ דֶּער נָאךְ אַז זִי וֶועט וֶוערְן לוֹיטֶער זָאל מִיךְ נִיט הַארְן”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תשטו

רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָשַׁב לִפְנֵי אָבִיו מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּשַׁבַּת-קֹדֶשׁ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן וְנִשְׁעַן בְּיָדוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: “בְּשַׁבָּת זִיצְט מֶען גְּלַייךְ”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תשיז

מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר: “אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָׁלוֹם, כְּשֶׁיָּשַׁב עִם אֲנָשִׁים שֶׁקֵּרְבָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה הָיָה אוֹמֵר לָהֶם: תֵּדְעוּ, שֶׁכָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת יַנְחִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְזַרְעוֹ, לֹא הֶאֱמִין לוֹ אַף אֶחָד עַל זֶה. וּבְכֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מַה שֶּׁיִּהְיֶה עוֹד לֶעָתִיד, תֵּדְעוּ, כְּשֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵינוּ יִוָּסְדוּ עוֹד יְשִׁיבוֹת, שֶׁיִּלְמְדוּ בָּהֶם סִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל שם עמ’ תק”ג-תק”ד).

א-תשיח

אָמַר: “אִיךְ זֶעה גָּאר אַנְדֶערְשׁ, אִיךְ קוּק גָּאר אַנְדֶערְשׁ אִיךְ שְׁמוּעֶס גָּאר אַנְדֶערְשׁ”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם עמ’ תק”ד).

א-תשיט

בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת, כְּשֶׁלָּקְחוּ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ אֶת בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְבֵית-הָאֲסוּרִים, לֹא נִתְבַּהֵל אָז מוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כְּלָל, רַק סִפֵּר לְאַנַ”שׁ סִפּוּר הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל רַבִּי עוֹזֵר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תשיט

פַּעַם בָּא אֶחָד מֵאַנַ”שׁ אֶל מוֹהַרְנַ”תְּ וְאָמַר לוֹ בִּכְאֵב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים בִּתְפִלָּתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וְלוֹמַר תֵּבָה אַחַר תֵּבָה, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן הֵיטֵב, וּמֵחֲמַת זֶה צָרִיךְ לַחֲזֹר עַל כָּל תֵּבָה כַּמָּה פְּעָמִים אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ”תְּ: וְכִי עֲבוֹדָה אַחַת יֵשׁ לְךָ לַעֲשׂוֹת? הֲלֹא כַּמָּה עֲבוֹדוֹת יֵשׁ אִם אֵינְךָ מַרְגִּישׁ תֵּבָה זֹאת, תַּרְגִּישׁ תֵּבָה אַחֶרֶת… אִם אֵינְךָ תּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל, תּוּכַל לֵאמֹר תְּהִלִּים אוֹ תְּפִלּוֹת אוֹ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם).

א-תשכ

מוֹהַרְנַ”תְּ אָמַר: “ואוֹיל זֶענֶען דִּי אוֹיגְן וָואס הָאבְּן גִּיזֶען דֶּעם רֶעבְּנְ’ס אוֹיגְן, אוּן ואוֹיל זֶענֶען דִּי אוֹיגְן וָואס זֶעהְן דִּיא אוֹיגְן”, וְרַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, סִיֵּם וְאָמַר: “אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם, שֶׁרָאוּ אֶת עֵינֵי אָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם עמ’ תק”ה-תק”ו).

המשך סיפורים נפלאים]

א-תשכא

א-תרסז

א-תשכב

מַה שֶּׁמֻּזְכָּר בְּמִכְתְּבֵי מוֹהַרְנַ”תְּ זַצַ”ל אוֹדוֹת נְחִיצוּת הַהִתְחַזְּקוּת וּבִלְעָדֶיהָ הַסַּכָּנָה גְּדוֹלָה וְהָרְאָיָה מֵהָרַב מִבַּלְפוּר וְכוּ’, זֶה הָרַב הָיָה גָּאוֹן גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְחָכְמָה וְהָיָה בֶּאֱמֶת צַדִּיק, אוּלָם מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ הִתְחַזְּקוּת כָּרָאוּי בְּעֵת נְפִילָתוֹ וִירִידָתוֹ גָּרַם לוֹ הַדָּבָר שֶׁנָּפַל לְגַמְרֵי מִיַּהֲדוּתוֹ. (שם עמ’ רי”א).

א-תשכג

פַּעַם בְּלַיְלָה אֶחָד הִתְנַפְּלוּ רוֹצְחִים בְּבֵית אִישׁ כָּשֵׁר אֶחָד מִבְּרֶסְלֶב, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה רַבִּי נָתָן אַפְּטֵייקֶער, עַיֵּן בְּמִכְתְּבֵי מוֹהַרְנַ”תְּ, וְהָרְגוּ אוֹתוֹ וְאֶת כָּל בְּנֵי בֵיתוֹ, וּבְאוֹתוֹ לַיְלָה שָׁמַע שַׁמַּשׁ בֵּית-הַקְּבָרוֹת רַעַשׁ גָּדוֹל הַבּוֹקֵעַ מִקִּבְרוֹ שֶׁל אָבִיו שֶׁל רַבִּי נָתָן, וּבַבֹּקֶר, כְּשֶׁשָּׁמַע הַשַּׁמָּשׁ, שֶׁהָרְגוּ אֶת בְּנוֹ, רַבִּי נָתָן הַנַּ”ל, סִפֵּר זֹאת, וְהֵבִינוּ הַתּוֹשָׁבִים, שֶׁהָרַעַשׁ, שֶׁבָּקַע מֵהַקֶּבֶר, הָיָה מֵחֲמַת שֶׁרָצָה לְהַצִּילוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל… (שם, עיי”ש).

[עד כאן סיפורים נפלאים; וההמשך לעיל סעיפים: תקס”ג-תקס”ח; תקע”ה-תרד; ולהלן תשכ”ז.עתה חוזר להמשך אבני”ה ברזל.]

א-תשכד

א-שצד

א-תשכה

פַּעַם-אַחַת נִתְחַב לְמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַסְמֵר שֶׁל בַּרְזֶל בְּרַגְלוֹ, וְהָיָה לוֹ כְּאֵב גָּדוֹל מִזֶּה הֵבִיא לוֹ אֶחָד עָלֶה אֶחָד, שֶׁמְסֻגָּל לָזֶה, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא רַק מִצַּד הַסְגֻלָּה וְלֹא מִצַּד הָרְפוּאָה, וְלֹא רָצָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, וְאָמַר אִם יֵשׁ בְּכֹחוֹ לְרַפְּאוֹת, יֵשׁ בְּכֹחוֹ גַּם-כֵּן לְקַלְקֵל… וְנִתְרַפֵּא בְּלִי זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שיחות וסיפורים מרביז”ל, סעיף ס”ד).

א-תשכו

פַּעַם-אַחַת בָּא אֶחָד לִפְנֵי רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְסִפֵּר לוֹ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת, אֵיךְ שֶּׁבַּעַל הַבַּיִת פָּשׁוּט בְּאוּמַאן, שֶׁהָיָה דַּרְכּוֹ לְבַלּוֹת כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת בְּלִמּוּד סֵפֶר אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ, וּפַעַם אַחַת הָיָה קָשֶׁה לוֹ לְהָבִין אֵיזֶה דָּבָר בְּפֵרוּשׁ הַסֵּפֶר אוֹר-הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ, וְעָסַק בּוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, עַד שֶׁנִּרְדַם עַל הַשֻּׁלְחָן, וּבָא אֵלָיו הָאוֹר-הַחַיִּים בְּעַצְמוֹ וּבֵאֵר לוֹ הַדָּבָר הַקָּשֶׁה לוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַאֲמִין בָּזֶה, מֵחֲמַת גֹּדֶל הַדְּבֵקוּת שֶׁהָיָה לוֹ עִם פֵּרוּשׁ הָ”אוֹר הַחַיִּים”. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס”ג).

המשך סיפורים נפלאים]

א-תשכז

מָצָאתִי כָּתוּב בִּכֶרֶךְ אֶחָד, שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: א. אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, כְּמוֹ הב”ד. ב. מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹהֲגִין לוֹמַר: “בִּשְׁבִיל עַיִן הָרָע רוֹקְקִין בּוֹ”, מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה בַּחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה: “לְהֵיכָן אָזְלוּ? חַד אָמַר בְּעַיִן הָרָע מֵתוּ, וְחַד אָמַר בְּרֹק נִטְבְּעוּ”, הַיְינוּ: רֶמֶז הַנַּ”ל, שֶׁהָיוּ מִתְיָרְאִין מֵעַיִן הָרָע וְרָקַק בָּהֶם וּמֵתוּ בְּרֹק. ג. יֵשׁ לוֹ מַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם וזִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יִהְיֶה לוֹ מַפָּלָה. ד. “מִתְפָּאֵר בַּ”חֹרֶף” כִּי “חֵרֵף” מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים”, אֲבָל דָּוִד לֹא נִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ כְּלָל וְאָמַר, שֶׁכְּבָר הָיָה לוֹ מַעֲשֶׂה עִם זָקֵן, וְהֶחֱזִיק לוֹ בִּזְקָנוֹ שֶׁלּוֹ, “כִּי בָא הָאֲרִי וְכוּ’ וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ”, שֶׁהֶחֱזִיק אוֹתוֹ בִּזְקָנוֹ, “וְהִכֵּיתִי וְהֵמַתִּי אוֹתוֹ” כֵּן יָקוּם, רְאֵה יֵשׁ לוֹ מַעֲרָכָה. עַד כָּאן נֶאֶמְרוּ לְעִנְיָן וְכוּ’ שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו וְכוּ’, שֶׁיִּהְיֶה חֹרֶף חָזָק. (כוכ”א סיפורים נפלאים, עמ’: רי”א-רב”י).

[עד כאן סיפורים נפלאים; וההמשך לעיל סעיפים: תקס”ג-תקס”ח; תקע”ה-תרד; תשכא-תשכ”ז. עתה חוזר להמשך אבני”ה ברזל.]

א-תשכח

רַבִּי דֹּב מִטְשֶׁערִין זַ”ל, עָשָׂה פַּעַם אֵיזֶה מִסְחָר עִם שֻׁתָּפִים וְאַחַר-כָּךְ נוֹדַע לוֹ, שֶׁהַמִּסְחָר לֹא טוֹב, וְיִהְיֶה לוֹ הֶזֵּק בַּמִּסְחָר וּבְעֵת שֶׁקִּבֵּל אֶת הַיְּדִיעָה, לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ, עַד שֶׁקָּרָא לְהָרַב וְסִפֵּר לוֹ זֹאת, וְעָשָׂה כֵן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְפַתֶּה אוֹתוֹ הַבַּעַל-דָּבָר לְשַׁנּוֹת מִכְּפִי שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ, בְּעֵת שֶׁנִּשְׁתַּתֵּף עִם חֲבֵרָיו הַשֻּׁתָּפִים, אַף-עַל-פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ עַתָּה בְּבֵרוּר, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֶפְסֵד. (אֲבָנֶי”הָ בַּרְזֶל, שיחות וסיפורים מרביז”ל, ס”ע, עמ’ תמ”ט).

שיחות מראבר”נ (נכתבו ע”י תלמידו ר”ש וועקסלער)

א-תשכט

סִפֵּר מוֹהֲ”ר רַבִּי אַבְרָהָם מַעֲשֶׂה: שֶׁהָיְתָה סְעוּדָה בְּבֵית רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, וּמוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל וַחֲבֵרָיו הָיוּ נוֹטְלִים מִקּוֹדֶם יְדֵיהֶם בְּכַוָּנָה לֵילֵךְ בִּמְהֵרָה עִם רַבֵּנוּ זַ”ל עַל שֻׁלְחָנוֹ. וְכַאֲשֶׁר הָלְכוּ לִסְעוֹד שָׁם אָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ זַ”ל: “דָּאְסטַאל!” (בְּלָשׁוֹן רוּסִית: “אֶל הַשֻּׁלְחָן”!), לִרְמוֹז לָהֶם כִּי אֵצֶל הַיְּהוּדִים אִם רוֹצִים לֵילֵךְ לֶאֱכוֹל אוֹמְרִים שֶׁהוֹלְכִים לִיטוֹל יְדֵיהֶם. וּלְהַבְדִּיל, אֵצֶל הַגּוֹיִם אוֹמְרִים שֶׁהוֹלְכִים אֶל הַשֻּׁלְחָן. וּמֵעֵת הַזֹּאת נָהַג מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל לְהַקְפִּיד עַל זֶה שֶׁלֹּא לֵילֵךְ בְּשֻׁלְחָן אַחֵר בְּלִי נְטִילַת-יָדַיִם מִקּוֹדֶם עוֹד פַּעַם, אַף עַל פִּי שֶׁנָּטַל מִקּוֹדֶם, כִּי קָשֶׁה לִשְׁמוֹר מֵהֵסֶח הַדַּעַת לִשְׁמוֹר יָדָיו בִּנְקִיּוּת כָּרָאוּי. (שִֹיחוֹת א).

א-תשל

עוֹד סִפֵּר: שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל לְמוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל (בְּעִנְיַן הַתּוֹרָה סִימָן וָאו “קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ”, שֶׁהוּא מִכַּוָּנַת אֱלוּל וְעַל עִנְיַן הַבּוּשָׁה מִלִּפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ) בִּלְשׁוֹן שְׁאֵלָה בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: “וֶוערְסְט דִּיא אַמָּאל רִיץ רוֹט פַאר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ” ? (- “הַאִם אַתָּה פַּעַם מַסְמִיק עַד לִמְאֹד [מֵרוֹב בּוּשָׁה] מִלִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ” ?). כְּלוֹמַר: שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד לִפְנֵי הַשֵׁם-יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִתְאַדֵּם פָּנָיו מְאֹד, בִּבְחִינַת מַאֲמַר חֲזַ”ל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים כְּשׁוֹפֵךְ דָּמִים דְּאָזִיל סוּמְקָא וְאָתֵי חִוְורָא. (שָׁם ב).

א-תשלא

עוֹד סִפֵּר: פַּעַם אַחַת הֵבִיאוּ הַתַּלְמִידִים לִפְנֵי רַבֵּנוּ זַ”ל לְהִתְקַרֵב סוֹפֵר אֶחָד, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ”ל: שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם! וּבִנְתִינַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה תֵּיכֶף הִרְגִּישׁ מִי הוּא, כַּמּוּבָא בְּשִֹיחוֹת הָרַ”ן בַּפָּסוּק “יַד לְיַד לֹא יִנָּקֶה רַע”, שֶׁנּוֹדַע לוֹ כָּל מַה שֶּׁעָבַר הָאִישׁ הַזֶּה. וְאַחַר כַּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל לְהַחֲסִידִים: מַה הֵבֵאתֶם לִי כַּאן אִישׁ שֶׁעָבַר ח’ מֵאוֹת פְּעָמִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה?! וְנִתְפַּלְאוּ מִזֶּה. וְאַחַר זֶה בְּיוֹם הַמָּחֳרָת נִתְגַּלֶּה קְלוֹנוֹ בָּרַבִּים וְשֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל הָאֱמֶת. (שָׁם ג).

א-תשלב

עוֹד סִפֵּר: כִּי פַּעַם אַחַת בְּעֵת חֶדְוָותָא נִכְנַס לְרַבֵּנוּ זַ”ל בֵּין אֲנָשָׁיו מַארְשְׁלִיק =בַּדְחָן וְנָטַל רְשׁוּת לְבַדֵּחַ דַּעְתָּם, וְדִמָּה אֶת עַצְמוֹ לְגַלָּח, וְעָשָֹה כְּמִנְהָגוֹ, וְיָצָא. וְאַחַר כַּךְ דִּמָּה אֶת עַצְמוֹ לְצַדִּיק, שֶׁקּוֹרִין “גִּיטֶער יוּד”, וְעָשָֹה כְּמִנְהָגוֹ. וּבְתוֹךְ כַּךְ עָנָה רַבֵּנוּ זַ”ל וְאָמַר: “אִיהְר זֶעט וָואס לֹא מֶענְטְשׁ קֶען פוּן זִיךְ מַאכְן! הָאט עֶרְשְׁט אִיז עֶר גִּיוֶוען אַ גַּלַּח, אָט אִיז עֶר שׁוֹין לֹא גּוּטֶער יוּד”, (- “רוֹאִים אַתֶּם מַה שֶּׁאָדָם יָכוֹל לַעֲשֹוֹת מֵעַצְמוֹ! זֶה עַתָּה הוּא הָיָה גַּלַּח, וְהִנֵּה הוּא כְּבָר צַדִיק”); כְּלוֹמַר: כִּי יֵשׁ בְּחִירָה בְּזֶה הָעוֹלָם, לְהֵעָשֹוֹת מִמַּדְרֵיגָה שְׁפֵלָה וּטְמֵאָה לְהִתְהַפֵּךְ לְמַדְרֵגָה גְבוֹהָה וּקְדוֹשָׁה. וְהַמַּארְשְׁלִיק הַזֶּה סִפֵּר זֹאת כָּל יָמָיו בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ”ל זִיעַ”א. (שָׁם ד).

א-תשלג

סִפֵּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ”ל, שֶׁאָמַר פַּעַם אַחַת לְתַלְמִידָיו: “אִיךְ קֶען אַייךְ, וְהַלְוַאי אִיר זָאלְט אַייךְ קֶענֶען אַ שָׁעָה פַאר דֶּעם טוֹיט אֲזוֹי וִויא אִיךְ קֶען אַייךְ אַצִינְד” – “אֲנִי מַכִּיר אֶתְכֶם, וְהַלְוַואי תַּכִּירוּ אַתֶּם אֶת עַצְמְכֶם שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמִּיתָה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶתְכֶם כָּעֵת”. כְּלוֹמַר: כִּי קָשֶׁה לָאָדָם לְהַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. (שָׁם ה).

א-תשלד

פַּעַם-אַחַת סִפֵּר בְּשֵׁם מוֹהַרְנַ”תְּ זַ”ל, שֶׁאָמַר עַל עִנְיַן הָאֱמוּנָה בַּצַּדִּיקִים, כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁטּוֹעִים בַּחֲסִידִים שֶׁלָהֶם שֶׁמַּחֲזִיקִים אוֹתָם לַאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, וְאֵינוֹ כֵן הָאֱמֶת; אוֹ לְהֵיפֶךְ, שֶׁיֵּשׁ חֲסִידִים שֶׁטּוֹעִים בַּצַּדִּיק הָרַבִּי שֶׁלָּהֶם, שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא צַדִּיק אֵינוֹ בְּמַדְרֵיגָה גְבוֹהָה כָּל-כַּךְ כְּמוֹ שֶׁמַּחֲזִיקִים אוֹתוֹ הַחֲסִידִים שֶׁלּוֹ, וְגַם זֶה אֵינוֹ אֱמוּנָה אֲמִתִּית וְזֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה כּוֹזֶבֶת. (שָׁם ב).

א-תשלה

חסר

רבי אברהם ז”ל סיפר כי מוהרנ”ת ז”ל אמר על מה שנסתלקה הרבנית אשת רבינו ז”ל בערב שבועות שנת תקס”ז, ואח”כ באותו הקיץ בחזירתו מנסיעתו השלישית לנאווריטש בא עליו החולאת של ההוסט הקשה (היינו שיעול קשה מאד רחמנא-ליצלן), ואז הזהיר אותנו רבנו ז”ל מאד להתפלל הרבה עבורו וכו’ וכו’, ונסתלק אחר שלש שנים מעת הזאת כמובא בחיי-מוהר”ן, ותיכף שעשה ההוסט ידע מיד שיסתלק וכו’ (ושם כ”ג ע”ד), כי בסוכות תקס”ח קודם שנסע ללעמברג בעת שהתחיל אצלו חולי ההוסט, נשמע מפיו הקדוש בליל א’ של סוכות שבלשון נכרים אושפיזא (“גאסט”) נקרא הוסט, והזכיר מאמר חז”ל שדברו בלשון חכמה (ושם ע”ג), כי הנסיעה לנאווריטש היתה פליאה נשגבה וכו’ (ושם י”ט ע”ג כ”ה ע”א), שנסתלק מקודם לזה בשנת תקס”ו בקיץ התינוק הקדוש היקר ר’ שלמה אפרים ז”ל ג”כ מחולי ההוטס רחמנא-ליצלן (ושם ט’ ע”ד), שהי’ הסתלקות התינוק בסיון תקס”ו, ואמר מוהרנ”ת ז”ל על הסתלקות שלשתן זה אחר זה, הענין שמובא בהמעשה של הבעל תפלה, במעשה שסיפר הבעל תפלה שהי’ מלך ומלכה וכו’, ויהי היום והיה רוח סערה גדול בעולם וכו’, ובא הרוח סערה הזה לתוך בית המלך, ולא עשה שם שום היזק, רק שנכנס הרוח סערה וחטף הילד של הבת מלכה וכו’ וכו’, כי בקיץ תקס”ו היה תוקף המחלוקת של הזקן הידוע, ועשה חיק גביית עדות של שקר כנגד רבנו ז”ל, עד שהתגברו על-ידי-זה הקטרוגים, ונסתלק התינוק הקדוש הזה זיע”א. (ועיין בזה במה שכתוב בלקוטי-מוהר”ן סימן ל”ח, כי על-ידי פגם הדיבור נעשה רוח סערה בחינת קץ כל בשר מקטרג הגדול, ותיקון הדיבור על-ידי לימוד התורה בדחקות וכו’, עין שם), ובתוך הרעש רדפה הבת מלכה וכן המלכה וכן המלך עד שנתפזרו כולם וכו’, שהוא רומז על הסתלקות אשת רבנו ז”ל בקיץ תקס”ז, ואח”כ עשה רבנו ז”ל ההוסט הנ”ל בשנה הזאת שנסתלק גם-כן על-ידי-זה וכו’. ואחר-כך עשה רבנו ז”ל ההוסט הנ”ל בשנה הזאת שנסתלק גם-כן על-ידי-זה וכו’. ואחר-כך כשבא מלעמברג בשנת תקס”ח פרשת בלק – זה רומז על התחלת עולם התיקון שבא המלך לביתו מהפיזור שנתפזרו כולם וכו’, ועל עצמו אמר מוהרנ”ת ז”ל שהוא בעצמו בחינת המליץ שעומד ומדבר תנחומין לפני המלך והמלכה, ואחר-כך הוא חוזר ומדבר תנחומין לבת המלך, ומאלו הדיבורים נעשה הים של יין (ככתוב: “וחכך כיין הטוב”) וכו’ וכו’.

א-תשלו

חסר

החיזוק השבועי

ספר שיח שרפי קודש א

תפריט

קטגוריות

הצטרפו לניוזלטר שלנו

מפיצי האור של רבי נחמן מברסלב

קבלו פעם בחודש חבילת עלונים להפצה בהשתתפות בתרומה כנדבת ליבכם - אשרינו!