ספר ישראל סבא לקריאה הורדה ועריכה בקובץ וורד / pdf ספרי ברסלב

סִפּוּר נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, לְמִי שֶׁמֵּשִׂים לֵב בֶּאֱמֶת. וּבְכֵן אָמַרְתִּי שֶׁרָאוּי וְחָשׁוּב מְאֹד לְסַפֵּר וְלִרְשֹׁם כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי מִיּוֹם שֶׁבָּאתִי עַל דַּעְתִּי, כִּי מֵאָז שֶׁבָּאתִי עַל דַּעְתִּי וְעַד שֶׁזָּכִיתִי לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה עִנְיָן אֶחָד. אָז הָיָה הַתְחָלָה וְעַכְשָׁו זֶה הַהַמְשָׁכָה.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָנַן אוֹתִי וְנָתַן לִי נֶפֶשׁ כָּזֶה שֶׁמִּיּוֹם שֶׁבָּאתִי עַל דַּעְתִּי, כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹד יֶלֶד קָטָן, הָיָה לִבִּי בּוֹעֵר מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לִזְכּוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם וְלֶאֱמוּנָה, וְשֶׁאֶזְכֶּה בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל. לְאָהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְיִרְאָה אוֹתוֹ.

עִקַּר הַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁלִּי וְכָל הָרְצוֹנוֹת שֶׁלִּי הָיָה לְנַקּוֹת אֶת עַצְמִי מִכָּל תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְרַק לַעֲבֹד הַשֵּׁם, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיִיתִי יֶלֶד קָטָן וְלֹא יָדַעְתִּי כְּלוּם, אֲבָל הַנֶּפֶשׁ הִשְׁתּוֹקְקָה מְאֹד בִּרְצוֹנוֹת לִמְסִירוּת נֶפֶשׁ וְלִבִּי הָיָה בּוֹעֵר רַק לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְלֹא לַעֲסֹק בְּאֵיזֶה מְלָאכָה אוֹ עֲבוֹדָה.

אֲנִי זוֹכֵר הַכֹּל, אֲנִי זוֹכֵר עוֹד כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד.

כָּל יְמֵי חַיָּי הָיִיתִי יֶלֶד עָנִי, לֹא הָיָה לָנוּ מַה לֶּאֱכֹל לֹא בַּחַגִּים וְלֹא בְּשַׁבָּת. לֹא הָיָה לָנוּ בָּשָׂר – שַׁבָּת בְּלִי בָּשָׂר, הָיָה דָּגִים וּמֵהַדָּגִים הָאֵלֶּה אֲנַחְנוּ חָיִינוּ. הָאִמָּא שֶׁלָּנוּ הִיא יָדְעָה לְבַשֵּׁל וְהַמַּאֲכָלִים שֶׁלָּהּ הָיוּ יוֹתֵר טוֹבִים מִכָּל מִינֵי בָּשָׂר, וְהָיָה שִׂמְחָה בַּבַּיִת!

הָאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה כָּל יָמָיו עָנִי גָּדוֹל וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהוּא הָיָה בֶּן אַרְבָּעִים נַעֲשָׂה עִוֵּר בִּשְׁתֵּי עֵינָיו וְהָאִמָּא שֶׁלִּי הִיא קִבְּלָה אֶת זֶה בְּאַהֲבָה, וַאֲנִי הָיִיתִי עוֹד יֶלֶד, יֶלֶד קָטָן.

אוֹי וֵוי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם…

וַאֲנִי הָיָה לִי גַּעְגּוּעִים לְעַנּוֹת אֶת נַפְשִׁי עוֹד בְּגִיל שֶׁבַע-שְׁמוֹנֶה, וְלַעֲשׂוֹת תַּעֲנִיתִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ, בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, וּבִזְמַן יְמֵי הַתְּשׁוּבָה. לְמָשָׁל בְּעֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ רָצִיתִי לְהִתְעַנּוֹת וְאִמִּי הָיְתָה אִמָּא מְסוּרָה מְאֹד וְהִיא הָיָה לָהּ צַעַר גָּדוֹל מְאֹד, “מַה זֶּה אִתְּךָ? אַתָּה עוֹד יֶלֶד קָטָן, מָה, אַתָּה תַּעֲשֶׂה תַּעֲנִית?”

אָז סֵרַבְתִּי לִשְׁמֹעַ לָהּ, וַאֲנִי עָשִׂיתִי תַּעֲנִית בְּכָל עֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ חֲצִי הַיּוֹם, אֲבָל בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל כָּל הַיּוֹם, וַאֲנִי גָּרַמְתִּי צַעַר גָּדוֹל לְאִמָּא שֶׁלִּי עַל זֶה.

עַל-כָּל-פָּנִים עָבַר עָלַי עוֹד וְעוֹד בְּלִי שִׁעוּר, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁעַל כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל-דָּבָר. הָיָה לִי הִתְגַּבְּרוּת מְאֹד שֶׁל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה מִצַּד אֶחָד, וּמִצַּד שֵׁנִי אֲנִי הָיִיתִי יְרֵא שָׁמַיִם וְקַצְתִּי בְּחַיָּי, הִרְגַּשְׁתִּי מְרִירוּת גָּדוֹל. אָז חִפַּשְׂתִּי אַנְשֵׁי יִרְאֵי הַשֵּׁם, אַנְשֵׁי אֱמֶת, בֵּין הַחֲסִידִים בַּדְּרָכִים שֶׁאֲנִי גָּדַלְתִּי בֵּינֵיהֶם, אוּלַי אֶמְצָא מָנוֹחַ לְנַפְשִׁי, כִּי עֲדַיִן לֹא יָדַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּלוּם. אַף-עַל-פִּי שֶׁאֲנִי הָיִיתִי שַׁיָּךְ לַחֲסִידוּת מְסֻיֶּמֶת, אֲבָל אֲנִי חָשַׁבְתִּי: “אוּלַי אֶמְצָא בְּאֵיזֶה מָקוֹם אַחֵר, אֲנִי מְקֻשָּׁר רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי אַרְגִּישׁ, שֶׁאֲנִי אֶרְאֶה שֶׁעוֹשֶׂה עָלַי פְּעֻלּוֹת, שֶׁמַּשְׁלִים עָלַי אוֹר הַשֵּׁם”.

אֲנִי הָיִיתִי בְּצַעַר וּבְצָרוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד, חִפַּשְׂתִּי עֵצָה אֵיךְ לְהַצִּיל עַצְמִי וְלֹא מָצָאתִי. אוֹי, אוֹי…

נוּ, וַאֲנִי חִפַּשְׂתִּי בְּכָל מִינֵי חֲסִידוּיוֹת שׁוֹנוֹת וְאֵצֶל אַנְשֵׁי יִרְאֵי הַשֵּׁם, לְמָשָׁל הָיָה בִּטְבֶרְיָה אִישׁ אֶחָד מְפֻרְסָם עַד הַיּוֹם, שְׁמוֹ הָיָה רַב הִירְשׁ, רַב צְבִי לִיטְוַואק רוֹזְנְטַל. הוּא הָיָה תַּלְמִיד שֶׁל הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ וְהוּא הָיָה הַפְּאֵר שֶׁל כָּל הָעִיר וְגַם הָיָה הַפְּאֵר שֶׁל הַיְשִׁיבָה. הוּא הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם וְהוּא לָמַד הַרְבֵּה סִפְרֵי מוּסָר, לְמָשָׁל הוּא הָיָה לוֹמֵד בַּסֵּפֶר ‘רֵאשִׁית חָכְמָה’ בְּהַתְמָדָה גְּדוֹלָה כַּמָּה שָׁעוֹת בְּכָל יוֹם בָּעֲמִידָה וְהָיָה יוֹדֵעַ אֶת כֻּלּוֹ בְּעַל-פֶּה, וַאֲנִי רָאִיתִי וְאָהַבְתִּי אֶת זֶה וַאֲנִי הָיָה לִי עֶרֶךְ גָּדוֹל, “רַב הִירְשׁ, רַב הִירְשׁ, הוּא לוֹמֵד כָּל-כָּךְ ‘רֵאשִׁית חָכְמָה’..”

וַאֲנִי חִפַּשְׂתִּי מָקוֹם בִּשְׁבִיל לְהַדְרִיךְ אוֹתִי וּלְהָאִיר בִּי יִרְאַת שָׁמַיִם וֶאֱמוּנָה, אָז נִדְבַּקְתִּי בּוֹ וְהוּא נַעֲשָׂה רַבִּי בִּשְׁבִילִי בְּלִי כֶּסֶף. אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי אוֹתוֹ וְהוּא רִחֵם עָלַי וְלָמַד אִתִּי ‘רֵאשִׁית חָכְמָה’ וְזֹהַר, וְהוּא דִּבֵּר אִתִּי בְּעַל-פֶּה בִּכְדֵי שֶׁיַּכְנִיס בִּי אֱמוּנָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְהָיָה קֶשֶׁר גָּדוֹל בֵּינֵינוּ. וְגַם-כֵּן לְבַד הָיָה לִי עוֹד כַּמָּה רְגָעִים כִּי חִפַּשְׂתִּי מְאֹד עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת.

מֵעִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת עֲדַיִן לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל, אֲנִי רָאִיתִי בַּסֵּפֶר ‘רֵאשִׁית חָכְמָה’ וּבִשְׁאָר סִפְרֵי מוּסָר אֶת הַגֹּדֶל וְהַכֹּחַ שֶׁל הַתְּפִלָּה, בְּוַדַּאי הִתְפַּלַּלְתִּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּלָם מֵעִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת לֹא יָדַעְתִּי, רַק יָדַעְתִּי שֶׁתְּפִלָּה זֶה דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד. אָז אָמַרְתִּי תְּהִלִּים הַרְבֵּה וְכֵן הַשָּׁלֹש תְּפִלּוֹת שֶׁלִּי שֶׁל יוֹם, הִתְפַּלַּלְתִּי בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, בִּדְבֵקוּת, בְּיִרְאַת שָׁמַיִם.

וַאֲנִי בִּזְמַן שֶׁבָּאתִי עַל דַּעְתִּי כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד קָטָן עוֹד, עוֹד לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לְהַגִּיד תְּהִלִּים אֲפִלּוּ, אֲבָל הַלֵּב הָיָה בּוֹעֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְרָצִיתִי מְאֹד, אָהַבְתִּי מְאֹד אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה וּמִצְווֹת וֶאֱמוּנָה. הָיָה לִבִּי מִתְגַּעְגֵּעַ לַעֲבֹד הַשֵּׁם, לִלְמֹד תּוֹרָה וְלִמְסֹר נַפְשִׁי בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְהִתְפַּלַּלְתִּי בִּדְבֵקוּת, בְּהִתְלַהֲבוּת וּבִתְנוּעוֹת, וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי לְהִתְפַּלֵּל בַּבֵּית-כְּנֶסֶת שֶׁהָיָה בִּשְׁכֵנוּת עַל-יַד הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ וְשָׁמָּה הָיָה חָסִיד אֶחָד זָקֵן גָּדוֹל וְהוּא הָיָה אָדָם נִכְבָּד וְחָשׁוּב, אָדָם כָּשֵׁר וְאָהַב יִרְאֵי הַשֵּׁם, וְהוּא רָאָה אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלִּי שֶׁהִיא מְשֻׁנָּה מִכָּל הַיְלָדִים, הוּא רָאָה שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, בִּדְבֵקוּת וּבֶאֱמֶת בִּתְמִימוּת, אָז מָצָאתִי חֵן בְּעֵינָיו. הוּא הָיָה מֵהַחֲסִידִים שֶׁהֵם לֹא מִתְפַּלְּלִים בְּכֹחַ וְלֹא בְּקוֹל, רַק בְּלַחַשׁ. נוּ, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן אֲנִי הָיָה לִי עַזּוּת וְלֹא הִסְתַּכַּלְתִּי עֲלֵיהֶם. אָז זֶה הַזָּקֵן בָּא אֵלַי בְּכָל יוֹם וְנָתַן לִי מַטְבֵּעַ חֲשׁוּבָה, הוּא הָיָה מְפֻרְסָם בָּעִיר שֶׁהוּא קַמְצָן כָּזֶה שֶׁהוּא נוֹתֵן נְדָבָה הַמַּטְבֵּעַ הֲכִי קְטַנָּה שֶׁאֶפְשָׁר, חֲתִיכַת פַּח. וְהוּא נָתַן לִי.

כְּשֶׁבָּאתִי הַבַּיְתָה, הֵם הָיוּ עֲנִיִּים, וְנָתַתִּי אֶת הַמַּטְבֵּעַ, אָז הֵם נִתְפַּעֲלוּ מְאֹד, אֲבָל אַחַר-כָּךְ הִפְסַקְתִּי לָתֵת לַבַּיִת וְהִתְחַלְתִּי לֶאֱסֹף מַטְבְּעוֹת בִּשְׁבִיל סִדּוּר. אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת סִדּוּר שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ תִּקּוּן חֲצוֹת וּתְהִלִּים, כָּל מִינֵי סְלִיחוֹת וּמַעֲמָדוֹת, כָּל הַבַּקָּשׁוֹת וְכָל הַתְּפִלּוֹת, ‘כָּל-בּוֹ’ – שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, אֵיזֶה תְּחִנָּה, אֵיזֶה דָּבָר.

נוּ, וַאֲנִי הָיָה לִי הִשְׁתּוֹקְקוּת וְגַעֲגוּעִים לְסִדּוּר כָּזֶה וַאֲנִי קִבַּלְתִּי כִּמְעַט בְּכָל יוֹם מַטְבֵּעַ חָשׁוּבָה, אָז אֲנִי לָקַחְתִּי אֶת כָּל הַמַּטְבְּעוֹת וְקִבַּצְתִּי שֶׁיִּהְיֶה לִי לִקְנוֹת סִדּוּר. אֲבָל בִּטְבֶרְיָה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג סִדּוּר כָּזֶה, בִּטְבֶרְיָה הָיָה סִדּוּר רַק בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים לְהִתְפַּלֵּל, וְסִדּוּר כָּזֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רָצִיתִי הָיָה רַק בִּירוּשָׁלַיִם. אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי וְהָאִמָּא נָסְעָה לִירוּשָׁלַיִם בִּשְׁבִיל הַכְנָסַת כַּלָּה, וַאֲנִי כְּשֶׁנָּסְעָה, אָמַרְתִּי לָהּ: “אֲנִי אָסַפְתִּי כֶּסֶף בִּשְׁבִיל סִדּוּר ‘כָּל-בּוֹ'”.

וַאֲנִי הָיִיתִי חָבִיב מְאֹד אֵצֶל הָאִמָּא וְהִיא נָתְנָה לִי הַבְטָחָה שֶׁהִיא תִּקְנֶה לִי סִדּוּר כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה – ‘כָּל-בּוֹ’, שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כָּל מַעֲלוֹת. אֲנִי נָתַתִּי לָהּ אֶת הַכֶּסֶף, וְהִיא קִיְּמָה!

הִיא הִשְׁתַּדְּלָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵיזֶה קְרוֹב מִשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּל הַסּוֹחֲרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיֵּשׁ, סִדּוּר כָּזֶה לֹא מַשִּׂיגִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת. עַל-כָּל-פָּנִים הִיא הֵבִיאָה לִי סִדּוּר שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם. הִיא בָּאָה לִטְבֶרְיָה עִם הַסִּדּוּר. וְהַשִּׂמְחָה שֶׁלִּי…

וְהָלַכְתִּי לְבֵית-הַכְּנֶסֶת עִם הַסִּדּוּר הַזֶּה, וְכֻלָּם קִנְּאוּ, מִי שֶׁרָאָה אֶת הַסִּדּוּר הַזֶּה אָמַר: “הוֹ.. סִדּוּר כָּזֶה, מִי יָכוֹל לָבוֹא לְסִדּוּר כָּזֶה!”

מַה, אֵיזֶה שִׂמְחָה הָיָה לִי בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי רָאִיתִי אֶת הַסִּדּוּר אֶצְלִי, אֲנִי רָצִיתִי לֶאֱכֹל כָּל הַסִּדּוּר!

יֵשׁ כַּמָּה סִפּוּרִים לְסַפֵּר. עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי הָיָה לִי רְצוֹנוֹת חֲזָקִים לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וּלְהַגִּיד הַרְבֵּה תְּהִלִּים וּלְהִתְפַּלֵּל, וְהָיָה לִי מִלְחָמוֹת כְּבֵדוֹת, וְחִפַּשְׂתִּי מְקוֹם הַצָּלָה וְלֹא מָצָאתִי רְפוּאָה לְנַפְשִׁי.

וַאֲנִי זוֹכֵר, בִּטְבֶרְיָה הָיָה אֲוִיר חַם מְאֹד, וְהַחֹם הָיָה כָּל-כָּךְ חָזָק בַּיּוֹם עַד שֶׁבַּלַּיְלָה הָיָה גַּם-כֵּן חַם מְאֹד, כִּי הָאֲבָנִים נִתְחַמְּמוּ מֵהַשֶּׁמֶשׁ, וְכָל הָעִיר הָיוּ יְשֵׁנִים עַל הַגַּגּוֹת. וַאֲנִי נַמְתִּי גַּם-כֵּן, אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי אוֹהֵב לַעֲמֹד שְׁעָתַיִם-שָׁלשׁ לִפְנֵי אוֹר הַבֹּקֶר, אֲנִי קַמְתִּי וְיָרַדְתִּי מֵהַגַּג אֶל הַבַּיִת וְהַבַּיִת שֶׁלָּנוּ לֹא הָיָה לוֹ חֲלוֹנוֹת, הָיָה כְּמוֹ מְעָרָה, וְהָיָה הַחֹם נוֹרָא מְאֹד, וְהָיִיתִי כְּמוֹ אֶחָד שֶׁטּוֹבֵל אֶת עַצְמוֹ עִם הַבְּגָדִים בְּמַיִם מֵרֹב זֵעָה.

נוּ, וַאֲנִי סָבַלְתִּי אֶת זֶה וּכְשֶׁיָּצָאתִי מֵהַבַּיִת לֹא יָכֹלְתִּי לִנְשֹׁם, וְעָלִיתִי עַל אֵיזֶה מַדְרֵגוֹת סָמוּךְ לְהַגַּג, אַחֲרֵי חֲצוֹת הַלַּיְלָה הָאֲוִיר קְצָת יוֹתֵר קָרִיר וְאָז עִקַּר הַשֵּׁנָה, עִקַּר הַחִיּוּת. אָז הִרְגַּשְׁתִּי חִיּוּת כָּזֶה, קְרִירוּת, אֲוִיר. וַאֲנִי אָז יָרַדְתִּי לַחֶדֶר וְהָיָה לָנוּ מְנוֹרָה קְטַנָּה וְהִדְלַקְתִּי אוֹתָהּ וְאָמַרְתִּי תְּהִלִּים וְהִתְחַלְתִּי לְהִתְפַּלֵּל. אָז הָאַבָּא רָאָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה עָוֶל, כִּי כָּל הַשָּׁבוּעַ הִדְלַקְתִּי אֶת הַמְּנוֹרָה עַל כַּמָּה שָׁעוֹת, וְהָיָה לָהֶם בַּקְבּוּק נֵפְט שֶׁהִסְפִּיק מִשַׁבָּת לְשַׁבָּת וּבְכָל יוֹם רִאשׁוֹן צְרִיכִים לִקְנוֹת בַּקְבּוּק נֵפְט, וְהִגִּיעַ שַׁבָּת וְלֹא הָיָה נֵפְט. אָז הֵם אָמְרוּ: “אוֹי, יִשְׂרָאֵל בֶּער עוֹשֶׂה לָנוּ צָרוֹת כָּאֵלֶּה, הוּא הִדְלִיק אֶת הַנֵּפְט וְאֵין לָנוּ לִגְמֹר אֶת הַשָּׁבוּעַ”. אוֹי יוֹי יוֹי…

מִבֵּין הַחֲסִידִים הָיָה אִישׁ אֶחָד זָקֵן מְאֹד, הוּא הָיָה תַלְמִיד חָכָם וִירֵא שָׁמַיִם וּבַעַל-מְקֻבָּל, וַאֲנִי הָיִיתִי עוֹסֵק אִתּוֹ שֶׁיְּקָרֵב אוֹתִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא הִטָּה אֹזֶן לְכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁלִּי וְהוּא הָיָה מִתְפַּלֵּא מְאֹד, “מַה זֶּה, יֵשׁ עוֹד יְלָדִים כִּשְׁרוֹנִיִּים לוֹמְדֵי תּוֹרָה וְיִרְאֵי הַשֵּׁם וְלֹא שׁוֹמְעִים מֵאַף אֶחָד שֶׁהוּא סוֹבֵל כָּל-כָּךְ מֵהַיֵּצֶר הָרָע”. עַל-כָּל-פָּנִים הוּא קִבֵּל אוֹתִי בְּאַהֲבָה, וְהוּא הָיָה גָּר קְצָת רָחוֹק מֵהַבֵּית-הַכְּנֶסֶת וְהָיָה נִשְׁאַר אַחֲרוֹן אַחֲרֵי תְּפִלַּת עַרְבִית, וְכִמְעַט בְּכָל לַיְלָה אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה הָלַכְתִּי אִתּוֹ בְּיַחַד לְאַט לְאַט עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְבֵיתוֹ, וְעַל הַדֶּרֶךְ סִפַּרְתִּי לוֹ כָּל הַכְּאֵבִים שֶׁלִּי, כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלַי, וְהוּא רָצָה לַעֲזֹר לִי, הוּא דִּבֵּר אִתִּי מֵאֱמוּנָה, בְּוַדַּאי הָיָה לִי טוֹבָה, אֲבָל שֶׁיִּקַּח מֵאִתִּי, שֶׁיָּאִיר עָלַי אוֹר כָּזֶה שֶׁאֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ – לֹא הָיָה לוֹ.

עַל-כָּל-פָּנִים הָיָה לִי כַּמָּה מַדְרִיכִים, מַאֲמִינִים, שֶׁהֵם לָמְדוּ אִתִּי עַד שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי בַּר-מִצְוָה. אַחֲרֵי הַבַּר-מִצְוָה קֵרֵב אוֹתִי מְאֹד אִישׁ אֶחָד חָסִיד זָקֵן שֶׁלְּעֵת זִקְנָה נַעֲשָׂה אַדְמוֹ”ר בִּירוּשָׁלַים, הוּא לִמֵּד אוֹתִי זֹהַר וּגְמָרָא וּמִשְׁנָיוֹת וְהוּא הָיָה רַבִּי שֶׁלִּי. וַאֲנִי הָיִיתִי הַרְבֵּה זְמַן בְּבֵיתוֹ וְרָאִיתִי שֶׁכָּל רֶגַע הוּא מַקְדִּישׁ רַק לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, הוּא הָיָה יְרֵא הַשֵּׁם וּבַעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת, אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא מַלְאַךְ הַשֵּׁם צְבָאוֹת!

וַאֲנִי חִפַּשְׂתִּי מְסִירוּת נֶפֶשׁ וְסִפַּרְתִּי לִפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים כָּל עֲווֹנוֹתַי, כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי, בִּשְׁבִיל שֶׁרָצִיתִי לָצֵאת מֵהַבֹּץ, רָצִיתִי לְהִשְׁתַּנּוֹת, אָז חָשַׁבְתִּי: “אֲנִי אֲגַלֶּה אֶת הַמַּחֲלָה, אָז יֵדְעוּ יוֹתֵר אֵיךְ לַעֲזֹר לִי”.

עַל-כָּל-פָּנִים עָבַר עָלַי מַה שֶּׁעָבַר עוֹד וְעוֹד וָעוֹד, עַד שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי בֶּן שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְאָז.. הִתְחִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹת עִמִּי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, רָאִיתִי הַשְׁגָּחָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁמְּרַחֵם עָלַי וְעוֹזֵר לִי בְּכָל פַּעַם. אֲנִי שָׁמַעְתִּי עַל כָּל מִינֵי חֲסִידוּיוֹת וְרַק עַל הַשֵּׁם בְּרֶסְלֵב לֹא שָׁמַעְתִּי מֵעוֹלָם. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַלֵּב, הוּא רָאָה שֶׁאֲנִי מַפְקִיר עַצְמִי וּמְנַבֵּל עַצְמִי בִּפְנֵי בְּנֵי-אָדָם, כְּשֶׁאֲנִי רָאִיתִי אִישׁ אֶחָד זָקֵן יְרֵא שָׁמַיִם אָז סִפַּרְתִּי לוֹ כָּל לִבִּי כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיא אוֹתִי מֵהַחשֶׁךְ וְהַתַּאֲווֹת. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָאָה אֶת לִבִּי וְהוּא רָצָה לַעֲשׂוֹת אִתִּי חֶסֶד לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ, אֲבָל אֵיךְ? אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֲפִלּוּ שֶׁיֵּשׁ בְּרֶסְלֵב בָּעוֹלָם, אֵיךְ אֶתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ…

אוֹי וֵוי, אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר בִּפְרוֹטְרוֹט הַכֹּל, אֲבָל הָעִקָּר אַתְחִיל לְסַפֵּר מַה שֶּׁעָבַר עָלַי, מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי וְסִבֵּב סִבּוֹת שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.

אֲנִי לָמַדְתִּי בַּיְשִׁיבָה בִּטְבֶרְיָה עַל קֶבֶר רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס, הִיא עוֹמֶדֶת בֵּין הַשָּׂדוֹת וְהֶהָרִים, וַאֲנִי אָהַבְתִּי לָצֵאת לְטַיֵּל בֵּין הֶהָרִים וְהַשָּׂדוֹת עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ. וּכְשֶׁנַּעֲשֵׂיתִי בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה לִי מִלְחָמוֹת קָשׁוֹת מְאֹד עִם הַיֵּצֶר הָרָע, מָה עוֹשִׂים? אֲנִי עוֹד לֹא יָדַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב שֶׁיָּצָאתִי מֵהַיְשִׁיבָה לְהֶחָצֵר לָקַחַת כּוֹס תֵּה, וּבֶחָצֵר עָמַד פַּח אַשְׁפָּה, וְרָאִיתִי שָׁמָּה שֵׁמוֹת, זֶה הָיָה סֵפֶר יָשָׁן בְּלִי כְּרִיכָה, בְּלִי הַתְחָלָה, בְּלִי סוֹף – שֵׁמוֹת.

נוּ, אֲנִי הָיִיתִי יְרֵא שָׁמַיִם, אָז בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַסֵּפֶר בְּבִזָּיוֹן בְּתוֹךְ זֶבֶל, לָקַחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר עַל מְנָת לִזְרֹק אוֹתוֹ לַגְּנִיזָה בַּיְשִׁיבָה. טֶרֶם שֶׁזָּרַקְתִּי אֶת הַסֵּפֶר לַגְּנִיזָה רָאִיתִי שֶׁשֵּׁם הַסֵּפֶר ‘הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ’…

‘הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ’ – זֶה עָשָׂה עָלַי רשֶׁם, אֲנִי הָיָה לִי גַּעְגּוּעִים לְהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי לְהַשֵּׁם, אָז אוּלַי זֶה טוֹב לְפָנַי, וְגַם-כֵּן אֲנִי הָיִיתִי רָגִיל לִקְרֹא בְּהַרְבֵּה סִפְרֵי מוּסָר, סִפְרֵי חֲסִידוּת, אֲבָל לֹא רָאִיתִי סֵפֶר כָּזֶה שֶׁשְּׁמוֹ ‘הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֵּפֶשׁ’. אָז חָשְׁבְתִּי בְּדַעְתִּי: “אוּלַי זֶה טוֹב בִּשְׁבִילִי, אוּלַי זֶה הַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה לִי זֶה הַסֵּפֶר”. אָז הִתְחַלְתִּי לִקְרֹא, קָרָאתִי דַּף אֶחָד.. וְתֵכֶף רָאִיתִי שֶׁזֶּה בִּשְׁבִילִי טוֹב מְאֹד, שֶׁזֶּה מִן הַשָּׁמַיִם. רָאִיתִי שֶׁזֶּה חֶסֶד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזָּכִיתִי לִמְצֹא זֶה הַסֵּפֶר, כִּי כָּל דִּבּוּר הָיָה בִּשְׁבִילִי וְשֶׁאַצְלִיחַ לִכְבּשׁ כָּל הַמִּלְחָמוֹת כָּל מַה שֶּׁאֲנִי סוֹבֵל, אָז לֹא זָרַקְתִּי אֶת הַסֵּפֶר לַגְּנִיזָה וְלָקַחְתִּי אוֹתוֹ וְגָנַבְתִּי אֶת עַצְמִי מֵהַיְשִׁיבָה לְהַשָּׂדֶה בֵּין הֶהָרִים עִם הַסֵּפֶר וְהִתְחַלְתִּי לִקְרֹא בַּסֵּפֶר…

נוּ, מִּזְמַן שֶׁמָּצָאתִי אֶת הַסֵּפֶר הָלַכְתִּי עִמּוֹ לְהִתְבּוֹדֵד וְהִתְפַּלַּלְתִּי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁמָּה בְּשֵׁם רַבֵּנוּ אֵיךְ לְהִתְבּוֹדֵד וְאֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל, וְהָלַכְתִּי בַּשָּׂדוֹת, אַף אֶחָד לֹא יָדַע, זֶה כְּמוֹ גְּנֵבָה, גָּנַבְתִּי עַצְמִי בַּשָּׂדוֹת וְהָיָה לִי הִתְבּוֹדְדוּת וְקָרָאתִי בְּהַסֵּפֶר וְקִיַּמְתִּי מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם.

וְרָאִיתִי פַּעַם הָרִאשׁוֹן בְּחַיָּי שֶׁהַכֹּחַ שֶׁל הַסֵּפֶר הַזֶּה – אֵיזֶה כֹּחַ שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת, זֶה הוֹרֵג כָּל הַמַּשְׁחִיתִים, כָּל הַמַּזִּיקִים, כָּל מִינֵי מַחֲלוֹת רָעוֹת, כָּל מִינֵי מַעֲשִׂים, כָּל מִינֵי תַּאֲווֹת.

רָאִיתִי עַיִן בְּעַיִן שֶׁאַחֲרֵי הַהִתְבּוֹדְדוּת כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַיְשִׁיבָה, הָיִיתִי כְּמוֹ אָדָם חָדָשׁ. הִרְגַּשְׁתִּי בְּעַצְמִי: “אֵיפֹה הֵם כָּל הַמַּשְׁחִיתִים? נֶהֶרְגוּ!”

עַד אָז מֵחֲמַת שֶׁרָצִיתִי לְהַצִּיל עַצְמִי מֵהַיֵּצֶר הָרָע אָז חִפַּשְׂתִּי וְחִפַּשְׂתִּי וְחִפַּשְׂתִּי, וְלַמְרוֹת שֶׁהָיָה לִי יְשׁוּעוֹת, אֲבָל יְשׁוּעָה כָּזוֹ – לִכְבּשׁ כָּל הַמִּלְחָמוֹת בְּנָקֵל, זֶה לֹא הָיָה לִי מֵעוֹלָם. אֲנִי קָרָאתִי בְּתוֹךְ הַסֵפֶר דַּף, שְׁנֵי דַּפִּים, וְתֵכֶף קִיַּמְתִּי מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁמָּה. וְרָאִיתִי פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה מַה שֶּׁלֹּא רָאִיתִי בְּכָל יְמֵי חַיָּי, אֲנִי מְחַפֵּשׂ בַּסְּפָרִים וַאֲנִי רוֹאֶה יְשׁועוֹת, אֲבָל דָּבָר כָּזֶה שֶׁהָיָה לִי פֶּלֶא כָּזֶה בְּתוֹךְ הַדִּבּוּרִים שֶׁל זֶה הַסֵּפֶר – לֹא הָיָה לִי מֵעוֹלָם!

נוּ, אָז אֲנִי לָמַדְתִּי הַרְבֵּה בְּהַסֵּפֶר בְּהִתְעוֹרְרוּת, בְּהִתְלַהֲבוּת, אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי מִי בַּעַל-מְחַבֵּר הַסֵּפֶר, כִּי זֶה הָיָה שֵׁמוֹת, וְהַדַּפִּים הָיָה אֶצְלִי כְּמוֹ אוֹצָר, אֲנִי סָגַרְתִּי אֶת הַסֵּפֶר בְּתוֹךְ אַרְגָּז ובְכָל יוֹם הָיָה לִי הַהַנְהָגָה הַזּוֹ וְהָיָה לִי הִתְבּוֹדְדוּת, הָלַכְתִּי עִם הַסֵּפֶר לְתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְקָרָאתִי, וְתֵכֶף קִיַּמְתִּי מַה שֶּׁקָּרָאתִי וְרָאִיתִי פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה.. בִּטּוּל הַטֶּבַע!

רָאִיתִי פְּלָאוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁלֹּא הָיָה לִי מֵעוֹלָם, רָאִיתִי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר מִיּוֹם שֶׁבָּאתִי עַל דַּעְתִּי לֹא רָאִיתִי פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה. וְלֹא יָדַעְתִּי מִי בַּעַל-הַמְחַבֵּר שֶׁל הַסֵּפֶר…

פַּעַם אַחַת יָשְׁבְתִּי בַּמִּטָה וְקָרָאתִי בַּסֵּפֶר וּבָא אֵלַי חָבֵר מֵהַחֲסִידוּת שֶׁלִּי וְרָאָה שֶׁאֲנִי קוֹרֵא בְּהִתְלַהֲבוּת, בִּרְצִינוּת, בְּאַהֲבָה, בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל בְּתוֹךְ הַסֵּפֶר, אָז הוּא רָאָה שֶׁהַסֵּפֶר זֶה ‘הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ’ וְהוּא יָדַע שֶׁזֶּה מִסִּפְרֵי בְּרֶסְלֶב, אָז אָמַר לִי זֶה הֶחָבֵר: “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?! בְּזֶה הַסֵּפֶר אַתָּה קוֹרֵא! אָסוּר לִקְרֹא בְּזֶה הַסֵּפֶר, זֶה מִסִּפְרֵי בְּרֶסְלֵב!”

אֲבָל אֲנִי כְּבָר טָעַמְתִּי הַטַּעַם שֶׁל הַסֵּפֶר וְרָאִיתִי פְּלָאוֹת, אָז נִדְהַמְתִּי וְהִתְרַגַּזְתִּי מְאֹד וְנִכְנַסְתִּי בְּכַעַס גָּדוֹל וְאָמַרְתִּי לוֹ: “זֶה לֹא עִסְקְךָ, רָשָׁע! עַל זֶה הַסֵּפֶר אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאָסוּר לִלְמֹד, אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם. זֶה הַסֵּפֶר קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וַאֲנִי רוֹאֶה מִמֶּנּוּ פְּלָאוֹת גְּדוֹלוֹת”.

אָז הוּא אָמַר לִי: ” בְּהֵמָה, אַתָּה בְּהֵמָה, אַתָּה לֹא בֶּן-אָדָם. אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, זֶה מִסִּפְרֵי בְּרֶסְלֶב, אָסוּר לִקְרֹא בָּהֶם. כָּל הָאַדְמוֹ”רִים וְכָל הָעוֹלָם מִתְנַגְּדִים עַל בְּרֶסְלֵב וְאוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לִקְרֹא בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֶב”.

אֲנִי שָׁמַעְתִּי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹן בְּחַיָּי שֶׁיֵּשׁ בְּרֶסְלֶב בָּעוֹלָם וְשֶׁאָסוּר לִקְרֹא בְּתוֹךְ הַסְּפָרִים, אָז אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ לְכָל הָעוֹלָם, לְכָל הָאַדְמוֹ”רִים! שֶׁיָּבוֹאוּ כָּל הָאַדְמוֹ”רִים וְכָל הַמְּלָכִים – אֲנִי לֹא אֶשְׁמַע לְאַף אֶחָד, זֶה הַסֵּפֶר טוֹב בִּשְׁבִילִי, אֲנִי רָאִיתִי פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר!”

אָז הוּא אָמַר לִי: “אַתָּה חֻצְפָּן כָּזֶה, עַז פָּנִים כָּזֶה נֶגֶד כָּל אַדְמוֹ”רִים, אָז אַתָּה לֹא בֶּן-אָדָם”.

אָמַרְתִּי לוֹ: “בִּשְׁבִילִי זֶה טוֹב!”

אָז הוּא אָמַר לִי: “זֶה הַסֵּפֶר שֶׁלִּי וַאֲנִי רוֹצֶה אוֹתוֹ, אֲנִי לֹא צָרִיךְ אוֹתוֹ, אֲנִי רוֹצֶה רַק שֶׁאַתָּה לֹא תִּקְרָא בּוֹ, אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַסֵּפֶר!”

לֹא רָצִיתִי לָתֵת לוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲנִי זָכִיתִי מִן הַהֶפְקֵר, הַסֵּפֶר הָיָה בְּפַח הָאַשְׁפָּה”.

אָז הוּא הִכָּה אוֹתִי וְאָמַר לִי: “אַתָּה עַז פָּנִים כָּזֶה נֶגֶד כָּל הָאַדְמוֹרִי”ם, נֶגֶד הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ, כֻּלָּם אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לִקְרֹא בְּסֵפֶר בְּרֶסְלֵב וְאַתָּה רוֹצֶה לִקְרֹא!”

אֲנִי לֹא רָצִיתִי לָתֵת לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן אֶת הַסֵּפֶר, אֲבָל הוּא הָיָה יוֹתֵר חָזָק מִמֶּנִּי וְהוּא הוֹצִיא מִמֶּנִּי אֶת הַסֵּפֶר בְּכֹח וְהָלַךְ, וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי יָתּוֹם, בְּלִי הַסֵּפֶר, אֲבָל הָיָה לִי רֶוַח שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ חֲסִידוּת בָּעוֹלָם שֶׁשְּׁמָהּ בְּרֶסְלֶב וְשֶׁאָסור לִלְמֹד בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֵב. וַאֲנִי כְבָר קָרָאתִי כַּמָּה פְּעָמִים בַּסֵּפֶר וְטָעַמְתִּי הַטַּעַם, אָז מִמַה שֶּׁאֲנִי זָכַרְתִּי הָיִיתִי מַמְשִׁיךְ וְהוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה וְהִתְפַּלַּלְתִּי וְקָרָאתִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַחֵם עָלַי כְּמוֹ שֶׁהִתְחִיל לַעֲזֹר לִי וּמָצָאתִי זֶה הַסֵּפֶר וַאֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁזֶּה פָּעַל עָלַי – כָּךְ שֶׁיַּזְמִין לִי סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב וַחֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת חֲסִיד בְּרֶסְלֵב!

הַפְּגִישָׁה עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר

אֲנִי גָרְתִּי בִּטְבֶרְיָה וְלֹא יָצָאתִי מִטְּבֶרְיָה, צְפָת הָיָה קָרוֹב לִטְבֶרְיָה וְכֻלָּם נוֹסְעִים עַל מִירוֹן בֶּאֱלוּל וּבְלַ”ג בָּעֹמֶר. וַאֲנִי הָיִיתִי עָנִי, לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף עַל-כֵּן לֹא נָסַעְתִּי לִצְפָת. אִם הָיִיתִי נוֹסֵעַ לִצְפָת אוּלַי הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ עַל חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב, אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי מֵחֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב. אָז אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּזְמִין לִי חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב, אֲנִי חָשַׁבְתִּי: “אוּלַי נִמְצָא בָּעוֹלָם בְּאֵיזֶה מָקוֹם חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב, אוּלַי בִּירוּשָׁלַיִם”. אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי וְהִתְפַּלַּלְתִּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעָבַר זְמַן רַב וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קִבֵּל תְּפִלָּתִי וְשָׁלַח לִי לִטְבֶרְיָה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר!

אֲנִי סָבַלְתִּי וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה פְּלָאוֹת עִמִּי, חֶסֶד עֶלְיוֹן, בִּצְפָת הָיָה גָּר מוֹרִי הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וְהוּא הָיָה חִדּוּשׁ כָּזֶה מַה שֶּׁאֵין בָּעוֹלָם. אֲנִי נִתְגַּדַּלְתִּי בֵּין חֲסִידִים גְּדוֹלִים, מַחֲמִירִים, מְדַקְדְּקִים בַּמִּצְווֹת, אֲבָל רָאִיתִי אֶת הָאִישׁ הַזֶּה – רָאִיתִי שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִים בַּחוּץ, אֵינָם יוֹדְעִים כְּלוּם מֵאֱמוּנָה, מֵהַתּוֹרָה, מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הֵם כֻּלָּם לוֹמְדִים, אֲבָל רָאִיתִי שֶׁכְּנֶגְדוֹ – הוּא יָחִיד בָּעוֹלָם, אֵין דֻּגְמָתוֹ!

אֲבָל אֲנִי לֹא הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ וְלֹא שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ. הוּא הָיָה נִמְצָא בְּמִירוֹן וְלֹא רָצָה לָזוּז מִמִּירוֹן. הוּא עָבַד הַשֵּׁם שָׁמָּה בִּיחִידוּת, לֹא הָיָה שָׁם אַף בְּרִיָּה. הָיָה לוֹ הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַבֵּית-הַכְּנֶסֶת שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי וְהוּא הָיָה שָׁמָּה לְבַד בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְגַם הָלַךְ בֵּין הֶהָרִים לְהִתְבּוֹדֵד וְלְהִתְפַּלֵּל וְעָסַק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ.

הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה גָּרָה בִּצְפָת וְהוּא הָיָה כָּל הַשָּׁבוּעַ בְּמִירוֹן, בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי הָיָה הוֹלֵךְ מִמִּירוֹן לִצְפָת. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל יֵלֵךְ מִמִּירוֹן לִטְבֶרְיָה לְיִשְׂרָאֵל בֶּער, אֲבָל רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא יֵצֵא מִמִּירוֹן אֲפִלּוּ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם, הוּא יַעֲזֹב אֶת מִירוֹן? הוּא יַעֲזֹב עַכְשָׁו מָקוֹם קָדוֹשׁ כָּזֶה וְיֵלֵךְ לִטְבֶרְיָה, מַה יֵּשׁ לוֹ בִּטְבֶרְיָה? כָּל מָקוֹם שֶׁבָּעוֹלָם – רַק מִירוֹן. נוּ, מִי יֹאמַר שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל יֵלֵךְ לִטְבֶרְיָה?

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָדַע שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא יָזוּז מִמִּירוֹן, מֶה עָשָׂה? הוּא שָׁלַח לוֹ מַחֲלָה עַל הַיָּד וְהַכְּאֵבִים נִתְגַּבְּרוּ מִיּוֹם לְיוֹם מִשָּׁעָה לְשָׁעָה, כְּאֵבִים כָּאֵלֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר דִּבּוּר אֶחָד, הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לֹא לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֲבוֹדָה. וְהוּא לֹא הָיָה תּוֹלֶה שׁוּם דָּבָר בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, רַק הַכֹּל הַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא, וּכְשֶׁהוּא רָאָה דָּבָר כָּזֶה, אָז הִתְחִיל לַחֲשֹׁב שֶׁאוּלַי רְצוֹן הַבּוֹרֵא שֶׁיֵּלֵךְ לִטְבֶרְיָה. מַה יִּהְיֶה בִּטְבֶרְיָה? בִּטְבֶרְיָה הַמֶּזֶג הָאֲוִיר יוֹתֵר חַם מִמִּירוֹן וּמִצְּפָת, הוּא לֹא יִהְיֶה בָּרִיא אֲבָל לֹא יִהְיֶה לוֹ כְּאֵבִים גְּדוֹלִים כָּל-כָּךְ וְיוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. אֲבָל אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה לוֹ כְּאֵבִים עַזִּים כָּאֵלּוּ, הָיָה לוֹ סְפֵקוֹת אִם לַעֲזֹב אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְלָלֶכֶת לִטְבֶרְיָה, אִם לֹא. כִּי הוּא חָשַׁב: “אֵיךְ אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה, כְּשֶׁהָאָדָם בְּצָרָה אָז הוּא בּוֹרֵחַ מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי לִטְבֶרְיָה? צְרִיכִים לִבְרֹחַ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ עַל רְפוּאָה”. אָז כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָדַע בְּבֵרוּר שֶׁרְצוֹן הַבּוֹרֵא שֶׁיֵּלֵךְ לִטְבֶרְיָה – הוּא יִתְעַכֵּב בְּמִירוֹן, וּכְשֶׁיֵּדַע בְּבֵרוּר אָז תֵּכֶף יֵלֵךְ, אֲבָל הוּא לֹא יָדַע.

אָז הָיָה לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת וְהוּא בִּקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּאִיר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּבְדַעְתּוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת, “אִם רְצוֹן הַבּוֹרֵא שֶׁאֵלֵךְ לִטְבֶרְיָה אֲנִי נוֹסֵעַ תֵּכֶף לִטְבֶרְיָה, אֲנִי רוֹצֶה רַק לָדַעַת אֵיךְ רְצוֹן הַבּוֹרֵא. אִם לֹא, אִם כֵּן; אִם כֵּן, אִם לֹא”. אָז הוּא הִתְפַּלֵּל כָּל-כָּךְ עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵאִיר עֵינָיו וְסִבֵּב סִבָּה, שֶׁיָּדַע בְּבֵרוּר כִּי רְצוֹן הַבּוֹרֵא הוּא שֶׁיֵּלֵךְ לִטְבֶרְיָה.

זֶה הָיָה בְּיוֹם רְבִיעִי. רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָם בְּיוֹם חֲמִישִׁי בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם וְהָלַךְ לְבַעַל-הַחֲמוֹרִים וְשָׂכַר חֲמוֹר לִטְבֶרְיָה. הוּא הָיָה יָכוֹל לָלֶכֶת בְּיוֹם רִאשׁוֹן אַחֲרֵי שַׁבָּת. לֹא, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא יָדַע בְּבֵרוּר שֶׁרְצוֹן הַבּוֹרֵא שֶׁיֵּלֵךְ לִטְבֶרְיָה, אָז הוּא תֵּכֶף הָלַךְ מִצְּפָת.

הוֹרַי הָיוּ עֲנִיִּים וְהֵם הָיוּ טוֹחֲנִים קָפֶה, אֲבָל בִּזְמַן הַמִּלְחָמָה נִגְמָר הַקָּפֶה וְנִשְׁאַרְנוּ בְּלִי פַּרְנָסָה. אִמָא סִפְּרָה לְבֶן אָחִיהָ, בִּנְיָמִין בַּרְזֶל, שֶׁנִּשְׁאַרְנוּ בְּלִי פַּרְנָסָה וְהוּא הִצִיעַ לָהּ לֶאֱפוֹת לֶחֶם. שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִמָא: “מֵהֵיכָן אֶקַח קֶמַח?”

אָז הוּא אָמַר לָהּ: “אֲנִי אַגִיד לְסוֹחֵר הַקֶּמַח שֶׁיִּתֵּן לָךְ כַּמָּה קֶמַח שֶׁאַתְּ צְרִיכָה!” וְכַךְ הָיָה.

הִתְחַלְנוּ לֶאֱפוֹת בְּיוֹם רִאשׁוֹן לֶחֶם וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בָּא בַּשָׁבוּעַ הַזֶּה בְּיוֹם חֲמִישִׁי לִטְבֶרְיָה. וְרַק כְּשֶׁיָּרַד מִן הַחֲמוֹר הוּא הָיָה צָרִיךְ כִּכַּר לֶחֶם לֶאֱכֹל סְעוּדַת לַיְלָה, אָז הוּא פָּגַשׁ אֶת בִּנְיָמִין בַּרְזֶל וְבִקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיַּרְאֶה לוֹ אֵיפֹה לִקְנוֹת כִּכַּר לֶחֶם. בִּנְיָמִין בַּרְזֶל יָדַע שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי הִתְחִילָה לֶאֱפוֹת לֶחֶם לִמְכִירָה, אָז הוּא הֵבִיא אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל אֵלֵינוּ…

אֲנַחְנוּ הָיִינוּ חֲמִשָּׁה אַחִים בַּבַּיִת וְכִמְעַט כֻּלָּם הָיוּ יוֹתֵר מְבֻגָּרִים מִמֶּנִּי, וְהָיְתָה הַשְׁגָּחָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב סִבָּה שֶׁאֲנִי לָקַחְתִּי אֶת הַכִּכַּר לֶחֶם וְהוֹצֵאתִי וְנָתַתִּי לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, וְתֵכֶף שֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ אָז נִבְהַלְתִּי מְאֹד מֵהַצּוּרָה שֶׁלּוֹ וּמֵהַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, עוֹד לֹא רָאִיתִי אָדָם כָּזֶה, הַחֵן שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה הָיָה עַל פָּנָיו וְעַל כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ. אֲנִי נִבְהַלְתִּי וְהִתְרַגַּשְׁתִּי מְאֹד, חָשַׁבְתִּי: “אוּלַי זֶה הַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּלַי זֶה הָאִישׁ יִהְיֶה לִי טוֹבָה מִמֶּנּוּ, יִהְיֶה לִי יְשׁוּעָה מִמֶּנּוּ, אֶצְלוֹ אֶמְצָא כָּל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ”. אָז חָשַׁבְתִּי: “זֶה הָאִישׁ הוּא צַדִּיק נִסְתָּר, וְאֶצְלוֹ אֲנִי אֶמְצָא מַה שֶּׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ – אֱמוּנָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם”.

אֲבָל חָשַׁבְתִּי: “אֵיךְ אֶפְשָׁר לִי לִהְיוֹת קֶשֶׁר אִתּוֹ?” אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא צַדִּיק נִסְתָּר מֵהַל”ו צַדִּיקִים. צַדִּיק נִסְתָּר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת קְפִיצַת-הַדֶּרֶךְ וּמָחָר הוּא יִהְיֶה בִּירוּשָׁלַיִם וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ כְּלוּם.

אֲנִי חוֹשֵׁב כָּכָה, וְהוּא נָתַן אֶת הַיָּד בְּתוֹךְ הַכִּיס וְהוֹצִיא כֶּסֶף לְשַׁלֵּם לִי בְּעַד הַלֶּחֶם וְאָמַר: “אוּלַי אֶפְשָׁר לִי לֶאֱכֹל הַלֶּחֶם אֶצְלְכֶם בַּבַּיִת?”

אָז אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֶת מַחֲשַׁבְתִּי וְאֶת רְצוֹנִי – אֲנִי חוֹשֵׁב אֵיךְ יִהְיֶה לִי קֶשֶׁר אִתּוֹ וְהוּא שׁוֹאֵל אוֹתִי: “אוּלַי אֶפְשָׁר לִי לֶאֱכֹל אֶצְלְכֶם אֶת הַלֶּחֶם..”

נוּ, אֲבָל רָאִיתִי שֶׁזֶּה דָּבָר רָחוֹק כִּי הָאַבָּא לֹא יַסְכִּים עַל זֶה, לֹא מֵחֲמַת שֶׁהוּא לֹא רוֹצֶה, רַק מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר לֵיל-חֲמִישִׁי וּצְרִיכִים לְהָכִין חַלָּה וְלֶאֱפוֹת לֶחֶם וּצְרִיכִים לַעֲשׂוֹת לַיְלָה, לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע וְלִישֹׁן וְלָקוּם, וְגַם-כֵּן הַבַּיִת קָטָן וְאֵין לָנוּ מָקוֹם אֲפִלּוּ לֶאֱכֹל. וְגַם-כֵּן הַהוֹרִים שֶׁלִּי הָיוּ עֲנִיִּים גְּדוֹלִים וְהָאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה עִוֵּר, סַגִּי-נְהוֹר, וְהַבַּיִת הָיָה כְּמוֹ הַמְּעָרָה שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין מָקוֹם אֵיפֹה לָשֶׁבֶת, חָשַׁבְתִּי: “הָאַבָּא יִגְעַר בִּי וִיבַזֶּה אוֹתִי – מַה אַתָּה שׁוֹאֵל שְׁאֵלָה כָּזוֹ? וַאֲנִי בְּעַצְמִי אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַכְנִיס אוֹרֵחַ בְּלִי רְשׁוּת הָאַבָּא”. אֲבָל בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לִי קֶשֶׁר עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל הִתְחַזַּקְתִּי מְאֹד בְּכָל כֹּחִי וְאָמַרְתִּי שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם הוּא יַכֶּה אוֹתִי וִיבַזֶּה אוֹתִי אֲנִי אֶשְׁאָל אֶת הָאַבָּא, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, אֲנִי אֵשְׁאַל אוֹתוֹ!

אָז אֲנִי שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: “אַבָּא, קַח אֶת הַכֶּסֶף בְּעַד הַלֶּחֶם, וְהָאִישׁ הַזֶּה מְבַקֵּשׁ, הוּא רוֹצֶה לֶאֱכֹל אֵת הַלֶּחֶם אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת..”

אָז הָאַבָּא אָמַר לִי: “כֵּן, כֵּן, כֵּן, אַדְרַבָּא, נִשְׁאַר לָנוּ אֵיזֶה חֵלֶק מֵהַתַּבְשִׁיל, עֲדָשִׁים וְאֹרֶז, אָז תִּתֵּן לוֹ. הוּא יֹאכַל לֶחֶם לְבַד?”

אָז כְּשֶׁהָאַבָּא אָמַר לִי כֵּן, רָאִיתִי שֶׁזֶּה יְשׁוּעָה בִּשְׁבִילִי, הַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע שֶׁיִּהְיֶה לִי קֶשֶׁר עִם הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. רָאִיתִי אֶת הַהַשְׁגָּחָה מִכָּל צַד, זֶה הַשְׁגָּחָה עֶלְיוֹנָה וְחֶסֶד גָּדוֹל.

וְכָכָה הָיָה. הֵם עָשׂוּ לַיְלָה, בֵּרְכוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְקָרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע וְשָׁכְבוּ לִישֹׁן עַל הָרִצְפָּה עִם הַיְלָדִים, וַאֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַרְנוּ בְּיַחַד לְבַד. הוּא יָשַׁב עַל-יַד הַדֶּלֶת עַל אֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁל הַבַּיִת וַאֲנִי נָתַתִּי לוֹ לֶחֶם לֶאֱכֹל וְהוּא עָשָׂה נְטִילַת-יָדַיִם וּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא. וּכְשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַבְּרָכָה מִמֶּנּוּ ‘עַל נְטִילַת-יָדַיִם’ וְ’הַמּוֹצִיא’ בְּיִרְאָה וּבִדְבֵקוּת כָּזוֹ, רָאִיתִי שֶׁזֶּה נָכוֹן, זֶה צַדִּיק קָדוֹשׁ, צַדִּיק נִסְתָּר. כִּי הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ הָיָה קָדוֹשׁ, הָיָה כְּמוֹ הִתְבּוֹדְדוּת, כְּמוֹ תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עַכְשָׁו – כָּכָה הוּא הָיָה מְדַבֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּאִלּוּ אֵין בַּבַּיִת אֲנָשִׁים, רַק הוּא וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. רָאִיתִי פֶּלֶא, אֲנִי גָּדַלְתִּי בֵּין חֲסִידִים, בֵּין לוֹמְדֵי תּוֹרָה וְיִרְאֵי הַשֵּׁם, אֲבָל בְּרָכָה כָּזוֹ עוֹד לֹא שָׁמַעְתִּי. וְגַם-כֵּן פָּנִים וְצוּרָה כָּזֶה כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא רָאִיתִי.

אָז נָתַתִּי לוֹ אֶת מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מֵהַסְּעוּדָה שֶׁלָּנוּ כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל, אָז הוּא אָמַר לִי: “אֲנִי לֹא אוֹכֵל שׁוּם דָּבָר, רַק לֶחֶם וְתֵה, בְּלִי סֻכָּר”. אֲבָל תֵּה לֹא הָיָה לָנוּ וְלֹא הָיָה לָנוּ מְכוֹנַת נֵפְט, רַק עֲשִׁירִים הָיָה לָהֶם מְכוֹנַת נֵפְט, אֲבָל עֲנִיִּים הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּפֶחָמִים, וּפֶחָם זֶה מְלָאכָה שֶׁצְּרִיכִים לִלְמֹד אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֵשׁ, וְזֶה לָקַח זְמַן עַד שֶׁזָּכִיתִי וְהִצְלַחְתִּי וְעָשִׂיתִי אֵשׁ וְעָשִׂיתִי תֵּה. וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהוּא בְּרֶסְלֶבֶר, אֲנִי יָדַעְתִּי רַק שֶׁהוּא צַדִּיק נִסְתָּר, וַאֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק, אָז בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה שֶׁעָשִׂיתִי אֶת הָאֵשׁ, בְּכָל פַּעַם נִכְנַסְתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ בְּלַחַשׁ, בְּסוֹד, בָּאֹזֶן: “רַבִּי יִשְׂרָאֵל, תֵּדְעוּ שֶׁאַתֶּם בָּאתֶם לִטְבֶרְיָה בִּשְׁבִילִי, כִּי אֲנִי נִמְצָא בְּמַצָּב קָשֶׁה מְאֹד, מִתְגַבְּרִים עָלַי הַיֵּצֶר הָרָע וְעוֹד, וַאֲנִי רוֹצֶה מְאֹד לַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת וְיֵשׁ עָלַי מִלְחָמוֹת קָשׁוֹת, וַאֲנִי מְחַפֵּשׂ בְּכָל יְמֵי חַיָּי מָקוֹם שֶׁיַּדְרִיכוּ אוֹתִי וְיָאִירוּ בִּי אוֹר הַשֵּׁם וְשֶׁאֶזְכֶּה לַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת. אָז אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׁלַח אֶתְכֶם לִטְבֶרְיָה וְאַתֶּם בָּאתֶם לִטְבֶרְיָה בִּשְׁבִילִי. וּבְכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶתְכֶם שֶׁלֹּא תַּעַזְבוּ אוֹתִי!”

וְהוּא שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה, וְרָאִיתִי שֶׁהוּא מְרֻגָּשׁ כָּל-כָּךְ, כִּי רָאָה עַיִן בְּעַיִן שֶׁהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּבוֹא לִטְבֶרְיָה, כִּי תֵּכֶף שֶׁיָּרַד מֵהַחֲמוֹר וּבָא לִטְבֶרְיָה הוּא הִגִּיעַ יָשָׁר לְבֵיתִי וְהוּא שׁוֹמֵעַ דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה. הוּא הָיָה צָרִיךְ לִנְסֹעַ עוֹד קֹדֶם לִטְבֶרְיָה, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָדַע בְּבֵרוּר שֶׁהוּא צָרִיךְ לִנְסֹעַ הוּא לֹא רָצָה לָזוּז מִמִּירוֹן וְהָיָה לוֹ סְפֵקוֹת, עַכְשָׁו רָאָה שֶׁזֶּה הָיָה בְּכַוָּנָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּצֵא מִמִּירוֹן. וְגַם-כֵּן אֲנִי רָאִיתִי בְּעֵינַי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל – רָאִיתִי מַה זֶּה בְּרֶסְלֶב!

אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ וְהָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ וְהַשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ, הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלּוֹ, הָרְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ וְכָל מַה שֶּׁסָּבַל בִּשְׁבִילִי. הוּא בָּא לִטְבֶרְיָה וּמָצָא אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער, אָז הוּא כְּבָר שָׁכַח שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשְׁפָּחָה בִּצְפָת וְשֶׁיֵּשׁ מִירוֹן וְהִשְׁלִיךְ הַכֹּל רַק בִּשְׁבִילִי. וּמֵהַלַּיְלָה הַזּוֹ זָכִינוּ לְהִתְקַשֵׁר בְּקֶשֶר כָּזֶה שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ נוֹרָא…

אוֹי וֵוי מַה שֶּׁהָיָה, מַעֲשֶׂה כָּזֶה זֶה דְּבַר פֶּלֶא מְיֻחָד שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ.

אַחַר-כָּךְ הָלַכְנוּ וְהוּא אָמַר לִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּאֵיזֶה בֵּית-כְּנֶסֶת לְהַגִּיד חֲצוֹת וְלוֹמַר תְּהִלִּים וּלְהִתְפַּלֵל וּלְהִתְבּוֹדֵד. נוּ, הָלַכְתִּי אִתּוֹ לְבֵית-כְּנֶסֶת וְעַל הַדֶּרֶךְ דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ וְסִפַּרְתִּי לוֹ אֶת הָעִנְיָן שֶׁלִּי וְהוּא שָׁמַע הַכֹּל, וַאֲנִי רָצִיתִי לוֹמַר וִדּוּי דְּבָרִים לְפָנָיו וְהוּא לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ וְאָמַר שֶׁאָסוּר, רַק בִּכְלָלִיּוּת. אָז דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ וּבָכִיתִי לְפָנָיו כִּי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ רְפוּאוֹת בִּשְׁבִילִי וְשֶׁלֹּא יַעֲזֹב אוֹתִי וְיֵלֵךְ לְמִירוֹן.

וַאֲנִי הָלַכְתִּי אִתּוֹ מִבֵּית-כְּנֶסֶת לְבֵית-כְּנֶסֶת, וְכֻלָּם הָיוּ סְגוּרִים וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיפֹה הַמַּפְתֵּחַ, אָז נָפַל בְּדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ רַק בֵּית-כְּנֶסֶת אֶחָד שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה, מִתְּקוּפַת תַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, רַבִּי אַבְרָהָם קַלִיסְקֶר וְזְקֵנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ – רַבִּי נַחְמָן הוֹרִידְנְקֶר, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עַל שְׁמוֹ, וְכָל שְׁאָר הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים. הֵם בָּנוּ אֶת הַבֵּית-כְּנֶסֶת וְהִשְׁתַּדְּלוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם קָרוֹב לְהַיָּם כְּדֵי שֶׁיּוֹכְלוּ לִטְבֹּל וּלְהִתְפַּלֵל מָתַי שֶׁרוֹצִים. אֲבָל בַּחֹרֶף, כְּשֶׁהָיָה חֹרֶף קָשֶׁה וְהַרְבֵּה גְּשָׁמִים, הָיָה הַמַּיִם מַגְבִּיהִים עַצְמָם לְמַעְלָה וְהַיָּם הָיָה נִכְנַס לְתוֹךְ הַבֵּית-כְּנֶסֶת הַזּוֹ עַד גֹּבַהּ חֲצִי הַשֻּׁלְחָנוֹת וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְפַּלֵּל, אָז לָקְחוּ הַסְּפָרִים וְהַכֹּל וְהִשְׁאִירוּ הַשֻּׁלְחָנוֹת בַּבֵית-הַכְּנֶסֶת וְהַבֵּית-כְּנֶסֶת הָיָה פָּתוּחַ עַד חֹדֶשׁ נִיסָן, עַד שֶׁיָּרְדוּ הַמַּיִם.

אָז אֲנַחְנוּ נִכְנַסְנוּ לַבֵּית-כְּנֶסֶת הַזּוֹ לְתוֹךְ ‘הַיָּם’ וְעָלִינוּ עַל שֻׁלְחָן וְלָמַדְנוּ תּוֹרָה ז’ חֵלֶק ב’ בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ – ‘כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם’. וְהוּא לָמַד אִתִּי אֶת הַתּוֹרָה הַזּוֹ כָּל הַלַּיְלָה, וְזָכִיתִי לְזֶה שֶׁכָּל יְמֵי חַיָּי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי טַעַם תּוֹרָה, טַעַם יִרְאַת שָׁמַיִם כְּמוֹ הַלַּיְלָה הַזוֹ שֶׁלָּמַד אִתִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ ‘כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם’. וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת וְלָמַדְנוּ כָּל הַלַּיְלָה, וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי כְּלָל שֶׁכְּבָר צְרִיכִים לִישֹׁן.

וְהוּא הָיָה ‘עָשִׁיר’, הָיָה לוֹ נֵרוֹת וְגַפְרוּרִים שֶׁהָיָה יְקַר עֶרֶךְ, וְהוּא הִדְלִיק נֵר וְלָמַד אִתִּי בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ עַד קָרוֹב לְאוֹר הַבֹּקֶר, עַד שֶׁשָּׁמַעְתִּי הַקּוֹל בְּכִיָּה שֶׁל הָאִמָּא שֶׁלִּי שֶׁבָּכְתָה מְאֹד כְּמוֹ אַחֲרֵי נִפְטָר, “בְּנִי, בְּנִי, בְּנִי”. הִיא רָאֲתָה שֶׁכְּבָר קָרוֹב לְאוֹר הַיּוֹם וַאֲנִי לֹא נִמְצָא, אָז הִיא חָשְׁבָה: “מִי יוֹדֵעַ מַה קָּרָה?”

הִיא הָלְכָה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת לְבֵית-כְּנֶסֶת לְחַפֵּשׂ אוֹתִי בִּבְכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וְלֹא מָצְאָה אוֹתִי, הַבָּתֵּי-כְּנֶסֶת הָיוּ סְגוּרִים, אָז הִיא בָּכְתָה מְאֹד וְקוֹלָהּ נִשְׁמַע בְּכָל הָעִיר. טְבֶרְיָה הָיָה עִיר קְטַנָּה וְכָל הָעִיר בָּאוּ, וְהֵם חָשְׁבוּ שֶׁמִּשֶּׁהוּ נִפְטַר. הַשְּׁכֵנִים מֵהַסְּבִיבָה בָּאוּ בַּבֹּקֶר וְשָׁאֲלוּ: ” מַה, מַה הַבְּכִיּוֹת וְהַצְּעָקוֹת, מַה קָּרָה?”

אָז הִיא סִפְּרָה לָהֶם: “בָּא אֵיזֶה בֶּן-אָדָם וְקָנָה לֶחֶם אֶצְלֵנוּ וְהוּא אָכַל אֶת הַלֶּחֶם בְּבֵיתֵנוּ, וְהוּא לָקַח אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער וְהָלַךְ כָּל הַלַּיְלָה אִתּוֹ וְנֶעֱלַם. אֲנִי קַמְתִּי לָעֲבוֹדָה, וְיִשְׂרָאֵל בֶּער אֵינֶנּוּ!” וְהֵם לֹא יָדְעוּ מִי זֶה. וְזֶה הָיָה תְּחִלַּת הַמִּלְחָמָה וְהַתּוּרְכִּים הָיוּ פִּרְאֵי-אָדָם, הֵם רַק רָאוּ אֵיזֶה בֶּן-אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, אָז לָקְחוּ אוֹתוֹ לַצָּבָא. אָז הִיא חָשְׁבָה “אוּלַי.. אֲנִי יֵשׁ לִי יָדַיִם וְרַגְלַיִם אָז אוּלַי לָקְחוּ אוֹתִי לַצָּבָא”.

הִיא בָּכְתָה וְהָיָה כָּל הָעִיר רוֹעֶשֶׁת וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי, אָז אָמַרְתִּי לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל: “אוֹי וֵוי, זֶה כְּבָר אַחֲרֵי חֲצוֹת הַלַּיְלָה וְהָאִמָּא שֶׁלִּי מְחַפֶּשֶׂת, מְבַקֶּשֶׁת אוֹתִי”.

אָז יָצָאתִי מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת וְהָלַכְתִּי לָאִמָּא וְאָמַרְתִּי לָהּ: “מַה זֶּה הַבְּכִיָּה?”

אָז אָמְרָה לִי: “מַה זֶּה עָשִׂיתָ? אֵיפֹה הָלַכְתָּ כָּל הַלַּיְלָה? עַל-כָּל-פָּנִים אַתָּה יוֹדֵעַ עַכְשָׁו צְרִיכִים לִזְרֹק לָאַשְׁפָּה כָּל הַבָּצֵק כָּל הַחַלָּה וְכָל הַלֶּחֶם”.

נוּ, וּמֵהַלַּיְלָה הַזּוֹ נַעֲשָׂה רַעַשׁ בִּטְבֶרְיָה: “הַלַּיְלָה הַזֶּה נַעֲשָׂה יִשְׂרָאֵל בֶּער בְּרֶסְלְבֶר!”

בַּבֹּקֶר שֶׁהָלַכְתִּי לְבֵית-כְּנֶסֶת וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה בַּבֵּית-כְּנֶסֶת וַאֲנִי דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ וְלָמַדְנוּ סִפְרֵי רַבֵּנוּ וּגְמָרָא וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ, פּוֹסְקִים, אָז תֵּכֶף נַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל בִּטְבֶרְיָה וְיָצָא לִי שֵׁם שֶׁאֲנִי נֶעֱשֵׂיתִי בְּרֶסְלְבֶר.

נוּ, עָבַר עָלַי מַחֲלֹקֶת, מִלְחָמָה גְּדוֹלָה, וְהָאַבָּא וְהָאִמָּא וְהַקְּרוֹבִים וְהַמִּשְׁפָּחָה וְכָל הַיְשִׁיבָה, כֻּלָּם אָמְרוּ: “אוֹי וֵוי רַחֲמָנוּת גָדוֹל, יִשְׂרָאֵל בֶּער נַעֲשָׂה בְּרֶסְלְבֶר, יִשְׂרָאֵל בֶּער נַעֲשָׂה בְּרֶסְלְבֶר!” כֻּלָּם הִתְנַגְּדוּ.

נוּ, הֵם הָלְכוּ מֵהַיְשִׁיבָה לְהַהוֹרִים וְסִפְּרוּ לָהֶם: “אַתֶּם יוֹדְעִים, יִשְׂרָאֵל בֶּער נַעֲשָׂה בְּרֶסְלְבֶר”.

וְהָאַבָּא וְהָאִמָּא שָׁמְעוּ וְלֹא הִקְפִּידוּ כָּל-כָּךְ, אֲבָל בָּא אֲלֵיהֶם הַגַּבַּאי שֶׁל הַיְשִׁיבָה וְעוֹד אֲנָשִׁים נִכְבָּדִים, לַמְדָּנִים וּבַעֲלֵי-שֵׁם וּפִרְסוּם, וְאָמְרוּ לְהָאַבָּא: “אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער נַעֲשָׂה בְּרֶסְלְבֶר!”

אָז אָמַר אַבָּא: “אֲנִי לֹא דּוֹאֵג, אֲנִי מַכִּיר אֶת הַבֵּן שֶׁלִּי, הוּא יְרֵא שָׁמַיִם וְהוּא מְקַיֵּם כִּבּוּד אָב הֲכִי בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ שֶׁאֲנִי אֶשְׁלַח אוֹתוֹ לָאֵשׁ – הוּא יֵלֵךְ, אֵין דֻּגְמָתוֹ. אֲנִי לֹא מֻדְאָג. אָז כְּשֶׁהוּא יָבוֹא מֵהַיְשִׁיבָה אֲנִי אַגִּיד לוֹ שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצֶה, אָז הוּא לֹא יִהְיֶה בְּרֶסְלְבֶר. אֵין לִי שׁוּם בְּעָיָה”.

אָז הֵם אָמְרוּ: “אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מַה זֶּה בְּרֶסְלֶב, הוּא לֹא יִשְׁמַע לְךָ, אַתָּה צָרִיךְ מִלְחָמָה כְּבֵדָה”.

אָז אָמַר: “אֲנִי לֹא דּוֹאֵג, אֲנִי מַכִּיר אֶת בְּנִי”.

אֲנִי בָּאתִי מֵהַיְשִׁיבָה בְּיוֹם חֲמִישִׁי, אָז אָמַר לִי אַבָּא: “תֵּדַע בְּנִי שֶׁהָיָה אֶצְלִי הַגְּדוֹלִים מֵהַיְשִׁיבָה וְאָמְרוּ לִי שֶׁאַתָּה נַעֲשֵׁיתָ בְּרֶסְלֵב. תֵּדַע בְּנִי, רַחֵם עָלַי, אֲנִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ שֶׁלֹּא לְצַעֵר אוֹתִי, אַתָּה שַׁיָּךְ לַחֲסִידוּת אַחֶרֶת, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ רְשׁוּת לִהְיוֹת בְּאֵיזֶה חֲסִידוּת שֶׁאַתָּה רוֹצֶה, רַק בַּקָּשָׁה אַחַת יֵשׁ לִי, אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה בְּרֶסְלְבֶר”.

אָז זֶה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעָבַרְתִּי עַל מִצְוַת כִּבוּד אָב וְאָמַרְתִּי לוֹ: “אַבָּא, אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי, אֲנִי מְקַיֵּם כִּבּוּד אָב, הַכֹּל אֲנִי אֶשְׁמַע לְךָ, רַק הַדָּבָר הַזֶּה – לֹא! בָּזֶה אֲנִי לֹא אֶשְׁמַע לְךָ! מַדּוּעַ? אֵינִי יוֹדֵעַ”.

אָז הוּא רָאָה: “אַהָהּ, הַצֶּדֶק אִתָּם. הֵם אָמְרוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה זֶּה בְּרֶסְלֶב, מַה זֶּה! זֶה נוֹרָא מְאֹד, הוּא מְקַיֵּם כָּל יְמֵי חַיָּיו כִּבּוּד אָב בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ וְעַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר כָּךְ? זֶה פַּעַם הָרִאשׁוֹן בְּחַיָּי שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ שֶׁלֹּא רוֹצֶה לְקַיֵּם אֶת דִּבּוּרִי”.

הָאַבָּא אָמַר לִי: “אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה בְּרֶסְלֶב בְּשׁוּם אֹפֶן! אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה כְּמוֹ כָּל הָעוֹלָם”.

אוֹי, אוֹי, מַה שֶּׁהָיָה עוֹד, מַה שֶּׁהָיָה.. אֶפְשָׁר לְסַפֵּר? כָּל טְבֶרְיָה בָּכוּ עָלַי, הָאַבָּא וְהָאִמָּא שֶׁלִּי בָּכוּ: “מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה מִמֶּנּוּ, מַה זֶּה? אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת חָסִיד לֹא בְּרֶסְלֶב. מַה זֶּה, אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים בְּרֶסְלֶב!”

הָאַבָּא וְהָאִמָּא וְהַמִּשְׁפָּחָה אָמְרוּ: “זֶה אִי אֶפְשָׁר, זֶה רַק כִּשּׁוּף. בְּרֶסְלֶב זֶה כִּשּׁוּף!”

וְכָכָה הָיָה כֻּלָּם, כָּל הַלּוֹמְדִים וְכֻלָּם צָחֲקוּ: “בְּרֶסְלֶב, בְּרֶסְלֶב, בְּרֶסְלֶב..”

רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר אָמַר לְאִמָּא שֶׁלִּי: “זֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְבַטֵּל. יִשְׂרָאֵל בֶּער יִהְיֶה לְעוֹלָם וָעֶד בְּרֶסְלֶב וְכָכָה יִהְיֶה!”

אִמִּי שָׁמְעָה שֶׁהוּא אוֹמֵר כָּךְ, אָז הִיא נָפְלָה וּמֵתָה מִגֹּדֶל הַפַּחַד וְהַשֶּׁבֶר הַגָּדוֹל בְּבֵית רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הִיא נִפְטְרָה. הִיא שָׁמְעָה שֶׁלֹּא יַעֲזֹר שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם. אֲנִי אָמַרְתִּי: “אֲנִי אֶהְיֶה בְּרֶסְלֶב כָּל יְמֵי חַיָּי!”

וְאָז נַעֲשָׂה נֵס מֵהַשָּׁמַיִם. אֶחָד מֵחֶבְרָה קַדִּישָׁא רָאָה שֶׁהָאִמָּא שֶׁלִּי עָשְׂתָה אֵיזֶה תְּנוּעָה מֵהָעַיִן וְהָיָה סִימַן חַיִּים, הוּא רָאָה שֶׁהָעַיִן לֹא מֵת. אֲבָל הוּא חָשַׁב: “זֶה רַק דִּמְיוֹן”.

אָז בָּא עוֹד אֶחָד וְרָאָה גַּם-כֵּן אוֹתוֹ הַדָּבָר, שֶׁהִיא עָשְׂתָה אֵיזֶה תְּנוּעָה בָּעַיִן. נוּ, “עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר!”

הָאֲנָשִׁים אָמְרוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ לִהְיוֹת בַּחַיִּים, הַלֵּב הִפְסִיק לִפְעֹל וְכֻלָּם רָאוּ שֶׁהִיא מֵתָה, אֲבָל הִיא אָמְרָה: “לֹא, אֲנִי לֹא מֵתָה..”

וְכָל הַחֲסִידִים וְכָל הָעִיר הָיָה כְּבָר רוֹתֵחַ. מִי הָיָה לוֹ הַגְּבוּרָה לְדַבֵּר עִם חֲסִיד בְּרֶסְלֶב אוֹ לִקְרֹא בְּסֵפֶר בְּרֶסְלֶב, הוּא פָּחַד. לָמָה לוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה, זֶה לֹא הָעֵסֶק שֶׁלּוֹ. וּבָרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנִי לֹא הִשְׁגַּחְתִּי, לֹא הִסְתַּכַּלְתִּי עַל שׁוּם דָּבָר, לֹא עַל רַבָּנִים גְּדוֹלִים וְלֹא עַל שִׁדּוּךְ, אֲנִי מָסַרְתִּי הַכֹּל רַק מַה שֶּׁרָאִיתִי מַה זֶּה רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר.

עַד הַיּוֹם יֵשׁ לִי שֵׁם, יֵשׁ כְּבָר שְׁמוֹנִים שָׁנָה שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְכֻלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים כָּאֵלֶּה, וַאֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם קִבַּלְתִּי כָּל הַכַּדּוּרִים, כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וְכָל הַצָּרוֹת בְּאַהֲבָה בִּגְבוּרָה גְּדוֹלָה וְכֻלָּם נִתְבַּטְּלוּ מִזֶּה. הֵם רָאוּ אֶת הַגְּבוּרָה שֶׁלִּי, זֶה לֹא בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, הֵם לֹא הֵבִינוּ אֶת זֶה.

אֲנִי רָאִיתִי מֵרַב אֶחָד גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וְלָמַדְתִּי אִתּוֹ. נוּ, הָיָה נֵס, אִם הוּא אוֹמֵר “בְּרֶסְלֶב לֹא”, אָז תֵּכֶף צְרִיכִים לַעֲזֹב. אֲבָל אֲנִי רָאִיתִי מַה שֶּׁרָאִיתִי, רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, רַק רָאִיתִי אוֹתוֹ פַּעַם הָרִאשׁוֹן בְּחַיָּי, לֹא יָדַעְתִּי מִי הוּא זֶה, אָז אָמַרְתִּי: “אוֹי וֵוי, זֶה הָאִישׁ צַדִּיק נִסְתָּר וַאֲנִי צָרִיךְ אוֹתוֹ מְאֹד, אִם הָיָה לִי אֵיזֶה קֶשֶׁר אִתּוֹ הָיִיתִי זוֹכֶה לַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה”.

עָבַר מַה שֶּׁעָבַר עָלַי וְעַל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, מַה שֶּׁסָּבַלְנוּ…

הָעִקָּר אֵיךְ סִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבּוֹת, אֵיךְ זָכִיתִי לֵידַע מֵרַבֵּנוּ. רֵאשִׁית כָּל לֹא יָדַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ, לֹא יָדַעְתִּי מֵהַשֵּׁם בְּרֶסְלֶב, סִבֵּב שֶׁנּוֹדַע לִי שֶׁיֵּשׁ סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב שֶׁאָסוּר לִקְרֹא בָּהֶם. וַאֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד עָנִי וְהָיִיתִי מְדֻכֶּא מְאֹד וְגַם-כֵּן אֲנִי לֹא הָיִיתִי כִּשְׁרוֹנִי, לֹא הָיָה לִי מֹחַ לִלְמֹד. עַל-כָּל-פָּנִים מֵהַלַּיְלָה הַזּוֹ וּבָרוּךְ הַשֵּׁם עַד הַיּוֹם אֲנִי מַחֲזִיק מַעֲמָד. הֵם צָחֲקוּ מִמֶּנִּי כֻּלָּם, הַגְּדוֹלִים וְכָל הָרַבָּנִים, “הוּא בְּרֶסְלֶב!” אֲבָל אֲנִי צָחַקְתִּי מֵהֶם, נִצַּחְתִּי אֶת כֻּלָּם, אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי וַאֲנִי אֶשָּׁאֵר בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לִי מַתָּנָה, לִהְיוֹת עוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה…

תמימות בעבודת השם

אֲנִי מְסַפֵּר כָּל זֶה שֶׁנֵּדַע כַּמָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב הַתְּמִימוּת. אֲנִי לֹא הָיִיתִי לַמְדָּן, וְרַק הַתְּמִימוּת בַּלֵּב, אָהַבְתִּי מְאֹד אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְהָאֱמוּנָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם.

אֲנִי בִּזְמַן שֶׁבָּאתִי עַל דַּעְתִּי, בְּגִיל שֵׁשׁ-שֶׁבַע שָׁנִים, אָהַבְתִּי מְאֹד אֶת הַתּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם וֶאֱמוּנָה, אֲבָל הָיָה לִי מְרִירוּת גָּדוֹל, סָבַלְתִּי מְאֹד מֵהַיֵּצֶר הָרָע, יֵשׁ יֵצֶר הָרָע שֶׁרוֹצֶה רַק הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל הַתַּאֲווֹת. וַאֲנִי הָיִיתִי יְרֵא שָׁמַיִם וְאָהַבְתִּי אֶת הַתּוֹרָה מְאֹד. כְּשֶׁרָאִיתִי בֶּן-אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ לִלְמֹד בְּסֵפֶר וְהוּא מְדַבֵּר דִּבּוּרִים בְּטֵלִים וְלֹא שׁוֹמֵר אֶת הַזְּמַן, אָז אָמַרְתִּי: “מַה זֶּה, הוּא מְשֻׁגָּע. אִם אֲנִי הָיִיתִי יָכוֹל לִקְרֹא בְּסֵפֶר לֹא הָיִיתִי נָח, לֹא הָיִיתִי בָּטֵל רֶגַע אֶחָד!” וּכְשֶׁרָאִיתִי מִשֶּׁהוּ לוֹמֵד וְהוּא תָּמִים וְהוּא אוֹמֵר תְּהִלִּים, אָז חָשַׁבְתִּי: “אֲהָהּ! זֶה הָאִישׁ הוּא חוֹשֵׁב עַל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי, זֶה הָאִישׁ – אַשְׁרֵי לוֹ, הוּא עוֹסֵק בִּתְהִלִּים וְלוֹמֵד”.

וַאֲנִי הָיִיתִי מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת יוֹתֵר מִכָּל הַיְלָדִים. כָּל הַיְלָדִים מִתְפַּלְּלִים, אֲבָל אֲנִי סָפַרְתִּי הַמִּלּוֹת כְּמוֹ שֶׁסּוֹפְרִים כֶּסֶף, וּבְאַהֲבָה וּבִתְמִימוּת. וְגַם-כֵּן עוֹד כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד קָטָן אָהַבְתִּי לִצְעֹק בַּתְּפִלָּה, וְרָאִיתִי שֶׁהַחֲסִידִים לִפְנֵי שֶׁהֵם הָיוּ מִתְפַּלְּלִים בִּצְעָקוֹת הֵם הָיוּ שׁוֹתִים תֵּה אוֹ קָפֶה, אָז אֲנִי הִתְחַלְתִּי לִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מִכֻּלָּם וְצָעַקְתִּי יוֹתֵר מִכֻּלָּם. אַחַר-כָּךְ רָאִיתִי שֶׁיְּכוֹלִים לִחְיוֹת בְּלִי תֵּה וְקָפֶה.

מַה שֶּׁזָּכִיתִי, מַה שֶּׁרָאִיתִי מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל, רָאִיתִי שֶׁהוּא לֹא צָרִיךְ תֵּה, הוּא קָם בַּחֲצוֹת בְּלִי תֵּה בְּלִי קָפֶה.

נוּ, וְגַם-כֵּן עַד הַבַּר-מִצְוָה אֲנִי חִפַּשְׂתִּי רַק לִלְמֹד וּלְקַיֵּם מִצְווֹת וּלְיִרְאַת שָׁמַיִם וֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה. אַחַר-כָּךְ בָּאוּ אֵלַי הַמִּשְׁפָּחָה וִידִידִים וְהִשְׁפִּיעוּ עָלַי וְדִבְּרוּ אִתִּי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי בַּר-מִצְוָה אָז אֲנִי צָרִיךְ לִלְמֹד אֵיזֶה מְלָאכָה – חַיָּט אוֹ סַנְדְלָר, וַאֲנִי אָמַרְתִּי: “לֹא, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִלְמֹד מְלָאכָה, אֲנִי רוֹצֶה רַק תּוֹרָה, רַק תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם!”

אָז הֵם אָמְרוּ לִי: “אַתָּה צָרִיךְ פַּרְנָסָה וְאַתָּה יֶלֶד, הָאַבָּא לֹא יָכוֹל לָתֵת לְךָ נָדָן וְכֶסֶף, וְגַם-כֵּן אַתָּה צָרִיךְ לְפַרְנֵס אֶת הַבַּיִת”.

אָז אָמַרְתִּי: “אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִלְמֹד שׁוּם מְלָאכָה!”

וַאֲנִי הָיִיתִי עַקְשָׁן גָּדוֹל וְלֹא לָמַדְתִּי מְלָאכָה, אָז אָמְרוּ הֵם לִי: “מֵאֵיפֹה תִּהְיֶה לְךָ פַּרְנָסָה, הַיְשִׁיבָה לֹא נוֹתֶנֶת פַּרְנָסָה, וְאַתָּה לֹא תִּהְיֶה רַב, אַתָּה לֹא כִּשְׁרוֹנִי”.

אָז אָמַרְתִּי: “לֶחֶם וּמַיִם זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַזְמִין לִי”.

אָז הֵם אָמְרוּ לִי: “טוֹב, אַתָּה רוֹצֶה לֶאֱכֹל לֶחֶם וּמַיִם, בְּסֵדֶר, אֲבָל הָאִשָּׁה וְהַיְלָדִים הֵם גַּם-כֵּן?”

אָז אָמַרְתִּי: “אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לִי אִשָּׁה כָּזוֹ שֶׁהִיא גַּם-כֵּן תִּסְתַּפֵּק בְּלֶחֶם וּמַיִם”.

וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁזָּכִיתִי לְהִתְקָרֵב לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְסִפַּרְתִּי לוֹ אֶת הָעִנְיָן, רָאִיתִי שֶׁהוּא הָיָה נֶהֱנֶה מְאֹד מִזֶּה, כִּי עַד אָז לֹא יָדַעְתִּי מִבְּרֶסְלֶב, רַק הַלֵּב שֶׁלִּי הָיָה בּוֹעֵר כָּל-כָּךְ לְאַהֲבָה לַתּוֹרָה, וְהוּא אָמַר לִי: “עָשִׂיתָ טוֹב שֶׁלֹּא לָמַדְתָּ מְלָאכָה!”

וְגַם-כֵּן אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהָיִיתִי בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אָז הָיִיתִי חוֹלֶה מְאֹד וְהָיָה לִי מִלְחָמָה עִם הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לָמוּת.

אוֹי, הָיִיתִי חוֹלֶה מְאֹד וְנַעֲשֵׂיתִי חָלָשׁ מְאֹד, וּמִי שֶׁהוּא חוֹלֶה צְרִיכִים לָתֵת לוֹ אֵיזֶה דָּבָר לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ, חָלָב, וְהָאִמָּא נָתְנָה לִי חָלָב עִם מַיִם. אָמַרְתִּי: “תְּנִי לִי חָלָב”.

אֲבָל לֹא הָיָה לָהּ, אָז אָמַרְתִּי לָהּ: “אַתְּ נוֹתֶנֶת לִי חָלָב עִם מַיִם, אֲנִי רוֹצֶה רַק חָלָב!”

אָז הִיא אָמְרָה לִי: “אַתָּה כְּבָר גָּדוֹל, אַתָּה לֹא מִתְבַּיֵּשׁ, מַה זֶּה אִתְּךָ!”

אָז הִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת: “אֲנִי רוֹצֶה חָלָב!”

עַל-כָּל-פָּנִים אַחַר-כָּךְ נַעֲשֵׂיתִי יוֹתֵר טוֹב, אָז אָמַרְתִּי לָאִמָּא: “אֲנִי חָלָשׁ מְאֹד, אֲנִי צָרִיךְ קְצָת בָּשָׂר, מָרָק”.

הִיא נָתְנָה לִי שְׁלשָׁה מַטְבְּעוֹת, זֶה כְּמוֹ הַיּוֹם שְׁלשָׁה גְּרוּשִׁים. אֲנִי הָלַכְתִּי לַמָּלוֹן וְהַמְּבַשֶּׁלֶת בִּשְּׁלָה טוֹב, אֲבָל הָאִמָּא נָתְנָה לִי שְׁלשָׁה גְּרוּשׁ לִקְנוֹת מָרָק עִם חֲתִיכַת עוֹף, אֲנִי טָעַמְתִּי אֶת הַמָּרָק, אֲנִי לֹא טָעַמְתִּי בַּבַּיִת מָרָק, אָז הִרְגַּשְׁתִּי טַעַם טוֹב, אֲבָל הִיא נָתְנָה לִי אוּלַי שְׁנֵי פְּעָמִים אוֹ שְׁלשָׁה פְּעָמִים, אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ שָׁבוּעַ שְׁבוּעַיִם, וְלֹא הָיָה לָנוּ.

אֲנִי חַי בְּנֵס! הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶחֱזִיר לִי הַנְּשָׁמָה בְּנִסִּים!

אֲנִי רָאִיתִי כַּמָּה פְּעָמִים נִסִּים. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶרְאָה לִי שֶׁהוּא נוֹתֵן לִי בִּשְׁבִיל לִחְיוֹת. הָיָה עֲנִיּוּת גָּדוֹל וְהֵם קִבְּלוּ הַכֹּל בְּאַהֲבָה בְּשִׂמְחָה, הָאַבָּא וְהָאִמָּא. אוֹי, אוֹי…

אֲנִי נוֹלַדְתִי בִּטְבֶרְיָה וְהָיִיתִי הֲכִי גָּרוּעַ מִכָּל הַיְלָדִים, נוֹלַדְתִּי בְּבַיִת בַּעֲנִיּוּת כָּזֶה.. יָחִיד בָּעוֹלָם, לֹא הָיָה לִי מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ. וְגַם-כֵּן אֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד חָלָשׁ, אֲנִי יֵשׁ לִי נִסִּים שֶׁאֲנִי חַי וְגַם-כֵּן נִסִּים אֵיךְ שֶׁאֲנִי נִתְגַּדַּלְתִּי. וּכְשֶׁנַּעֲשֵׂיתִי קְצָת יוֹתֵר גָּדוֹל, כָּל הַיְלָדִים בָּאוּ עַל פֶּסַח עִם בְּגָדִים חֲדָשִׁים, יָפִים, אֲבָל אֲנִי – הָאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה עִוֵּר וְלֹא הָיָה לָהֶם כֶּסֶף וְלֹא הָיָה לִי בֶּגֶד לְחָג.

נוּ, הָאִמָּא שֶׁלִּי עָשְׂתָה הַבֶּגֶד שֶׁלִּי כְּמוֹ חָדָשׁ, הִיא כִּבְּסָה וְסִידְּרָה אוֹתוֹ וַאֲנִי שָׂמַחְתִּי מְאֹד, וּכְשֶׁבָּאתִי לְבֵית-הַכְּנֶסֶת – כָּל הַיְלָדִים בָּאוּ עִם בְּגָדִים חֲדָשִׁים, וַאֲנִי בָּאתִי לְבֵית-הַכְּנֶסֶת כְּמוֹ כָּל הַיְלָדִים עִם בֶּגֶד יָפֶה מְאֹד, לֹא חָדָשׁ, אֲבָל הָיָה לִי בֶּגֶד כְּמוֹ חָדָשׁ.

וַאֲנִי, הָאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה עָנִי וְלֹא הָיָה לִי כֶּסֶף, הִתְבַּיַּשְׁתִּי לָבוֹא בְּלִי כֶּסֶף לְהָרַבִּי. מַה, זֶה כָּל הַפַּרְנָסָה שֶׁלּוֹ. בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ צְרִיכִים לָבוֹא עִם כֶּסֶף, כָּל הַיְלָדִים הֵבִיאוּ כֶּסֶף לְהָרַבִּי, אֲנִי נִתְבַּיַּשְׁתִּי, הָלַכְתִּי לְהָרַבִּי בְּלִי כֶּסֶף, “אֵיךְ בָּאִים בְּלִי כֶּסֶף כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ רֹאשׁ-חֹדֶשׁ?!” אֵין דָּבָר כָּזֶה.

אוֹי הַגֵּיהִנָּם שֶׁלִּי שֶׁהָלַכְתִּי לַבֵּית-סֵפֶר לְהָרַבִּי בְּלִי כֶּסֶף, בְּכָל פְּסִיעָה הִרְגַּשְׁתִּי גֵּיהִנָּם. כָּל הַתַּלְמִידִים בָּאוּ בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ עִם כֶּסֶף, רַק אֲנִי בָּאתִי בְּלִי כֶּסֶף. תַּלְמִיד יָחִיד!

הָרַבִּי אָמַר לִי: “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, מַדּוּעַ אַתָּה בָּא? כָּל הַחֹדֶשׁ אֲנִי מְצַפֶּה עַל רֹאשׁ-חֹדֶשׁ וְהָיָה רֹאשׁ-חֹדֶשׁ וּבָאתָ בְּלִי כֶּסֶף. זֶה כָּל הַפַּרְנָסָה שֶׁלִּי, רֹאשׁ-חֹדֶשׁ כָּל הַתַּלְמִידִים מְבִיאִים לִי כֶּסֶף וְיֵשׁ לִי פַּרְנָסָה, וְאַתָּה יֶלֶד יָחִיד שֶׁלֹּא מֵבִיא כֶּסֶף, לֹא הֵבֵאתָ כֶּסֶף!”

יֵשׁ כְּבָר יוֹתֵר מִמֵּאָה שָׁנִים וַאֲנִי זוֹכֵר אֶת זֶה כְּמוֹ עַכְשָׁו. הוּא אָמַר לִי: “מַדּוּעַ בָּאתָ רֹאשׁ-חֹדֶשׁ בְּלִי כֶּסֶף? מַה זֶּה? תַּגִּיד לְהָאַבָּא, בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ צְרִיכִים לְהָבִיא כֶּסֶף!”

וַאֲנִי – הָיָה לִי דָּבָר גָּדוֹל, הַטַּעַם שֶׁלִּי הָיָה טַעַם גֵּיהִנָּם, אֵיךְ אֲנִי הוֹלֵךְ לַחֵדֶר לְהָרַבִּי בְּלִי כֶּסֶף, אֲנִי לֹא הָיָה לִי. אֲנִי בָּאתִי לְמָחֳרַת גַּם-כֵּן בְּלִי כֶּסֶף…

וְכֵן הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, אֲנִי נוֹלַדְתִּי וְהָיָה לִי אַהֲבָה לַעֲזֹר לָעֲנִיִּים וְאָהַבְתִּי מְאֹד מִצְוָה, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי אֲבָל הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמִּצְוַת צְדָקָה זֶה דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, זֶה מִצְוָה קְדוֹשָׁה מְאֹד וְזֶה נוֹרָא מְאֹד.

בִּטְבֶרְיָה הָיָה אִישׁ זָקֵן גָּדוֹל שְׁמוֹ הָיָה הָרַב יוֹסֵף נֹחַ. וְהוּא הָיָה עָנִי וְהָיָה לוֹ אִשָּׁה וְהָיָה לָהֶם חֶדֶר עַל-יָדִי בְּאֵיזֶה חָצֵר, וְהוּא הָיָה מַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים. יֵשׁ עֲנִיִּים שֶׁלֹּא מַחֲזִירִים עַל הַפְּתָחִים, הֵם עֲנִיִּים אֲבָל נוֹתְנִים לָהֶם בְּכָבוֹד אֵיזֶה מַטְבֵּעַ, אֵיזֶה צְדָקָה, אֲבָל הוּא הָיָה מַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים, וַאֲנִי רָאִיתִי שֶׁהוּא מַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים, אָז הָיָה לִי רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלָיו, “מִי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ לוֹ מַה לֶּאֱכֹל אֵיזֶה חֲתִיכַת לֶחֶם”. אֲנִי זוֹכֵר עַד הַיּוֹם הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ – יוֹסֵף נֹחַ, שְׁנֵי שֵׁמוֹת, זֶה הָיָה בְּפָרָשַׁת נֹחַ.

וַאֲנִי נוֹלַדְתִּי בְּבַיִת עִם עֲנִיּוּת כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם, וְהַחֲתִיכַת לֶחֶם הָיָה אוֹצָר. נוּ, אֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד טוֹב, אָז בַּבֹּקֶר שֶׁהָלַכְתִּי לַחֶדֶר לִלְמֹד, אָז הָאִמָּא נָתְנָה לִי פְּרוּסַת לֶחֶם שֶׁיִּהְיֶה לִי לֶאֱכֹל עַד הַצָּהֳרַיִם, אוּלַי אֶהְיֶה רָעֵב, וְהִיא נָתְנָה לִי כַּמָּה טִפּוֹת שֶׁמֶן עַל הַלֶּחֶם וַאֲנִי שָׂמַחְתִּי מְאֹד, לָקַחְתִּי אֶת הַלֶּחֶם וּבִקַּשְׁתִּי אוֹתָהּ: “אִמָּא, תְּנִי עוֹד כַּמָּה, שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה טִפּוֹת”.

וְזֶה הָיָה יוֹם חֲמִישִׁי, אָז הִיא צָעֲקָה עָלַי: “אֲנִי צְרִיכָה אֶת הַשֶּׁמֶן בִּשְׁבִיל שַׁבָּת, כָּל הַשַּׁבָּת הוּא הַשֶּׁמֶן. אִם אֲנִי אֶתֵּן לְךָ עוֹד טִפָּה אָז לֹא יִהְיֶה מַסְפִּיק שֶׁמֶן לַצּ’וּלֶנְט, וְאַתָּה רוֹצֶה עוֹד טִפָּה? אַל תְּדַבֵּר כְּלוּם. זֶה מַסְפִּיק!”

נוּ, אָז אֲנִי רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד, לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף, אָז לָקַחְתִּי אֶת הַפְּרוּסַת הַלֶּחֶם, וּכְשֶׁהָלַכְתִּי בַּבֹּקֶר לַחֵדֶר שֶׁלּוֹמְדִים הַיְלָדִים, אָז אַף אֶחָד לֹא יָדַע, וַאֲנִי הָלַכְתִּי לְהַיְהוּדִי הַזָּקֵן הַזֶּה וְהוּא לֹא הָיָה בַּבַּיִת, וְחִפַּשְׂתִּי וְהָלַכְתִּי אֵלָיו וְנָתַתִּי לוֹ וְהוּא לָקַח מִמֶּנִּי, וַאֲנִי הָיִיתִי כָּל-כָּךְ שָׂמֵחַ שֶׁזָּכִיתִי לַעֲשׂוֹת מִצְוַת צְדָקָה – נָתַתִּי לוֹ לֶחֶם לֶאֱכֹל.

אֲנִי רָצִיתִי לְקַיֵּם מִצְוַת צְדָקָה, לְרַחֵם עַל עָנִי, אָז אֲנִי הָלַכְתִּי וְנָתַתִּי לוֹ בְּשִׂמְחָה אֶת הַלֶּחֶם עִם הַטִּפּוֹת שֶׁמֶן זַיִת. אֲנִי נָתַתִּי לוֹ, אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי עָשִׂיתִי צְדָקָה גְּדוֹלָה, הוּא וְאִשְׁתּוֹ הֵם יֹאכְלוּ. וְזֶה הָיָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וַאֲנִי כְּבָר הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד חֻמָּשׁ, אָז הַמִּנְהָג שֶׁל הָרַבִּי הָיָה שֶׁבְּיוֹם רִאשׁוֹן הוּא הָיָה מְסַפֵּר לַתַּלְמִידִים: “יְלָדִים, אַתֶּם יוֹדְעִים, הַשָּׁבוּעַ הוֹלֵך הַפָּרָשַׁת נֹחַ”. הוּא אָמַר אֶת זֶה כַּמָּה פְּעָמִים כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁזֶּה פָּרָשַׁת ‘נֹחַ’, אָז הֵם שָׁמְעוּ שֶׁהַשָּׁבוּעַ צְרִיכִים לִלְמֹד פָּרָשַׁת נֹחַ. אַחַר-כָּךְ הוּא סִפֵּר לָהֶם כַּמָּה רָאשֵׁי פְּרָקִים מֵהַלִּמּוּד שֶׁצְּרִיכִים, כַּמָּה סִפּוּרִים מֵהַפָּרָשַׁת נֹחַ, כַּמָּה גֹּדֶל הַתֵּיבָה, כְּדֵי שֶׁבִּשְׁעַת הַלִּמּוּד הֵם כְּבָר יֵדְעוּ אֵיזֶה דְּבָרִים.

נוּ, הִגִּיעַ זְמַן הָאֲכִילָה. כָּל הַתַּלְמִידִים בָּאוּ לַחֵדֶר עִם לֶחֶם וְעִם שֶׁמֶן זַיִת וַאֲנִי לֹא הָיָה לִי לֹא לֶחֶם וְלֹא שֶׁמֶן זַיִת, אֲנִי נָתַתִּי לְהֶעָנִי הַזֶּה וְהָיִיתִי רָעֵב מְאֹד וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַכְנִיס בְּלִבִּי אֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁדִּבֵּר הָרַבִּי, אֲנִי הָיִיתִי בַּשֻּׁלְחָן אֲבָל הָיִיתִי רָעֵב וְלֹא יָדַעְתִּי כְּלָל מַה שֶּׁהוּא מְדַבֵּר. מַה לַּעֲשׂוֹת, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְקַבֵּל, אֲנִי רָעֵב. הָיָה כּוֹאֵב לִי הָרֹאשׁ מְאֹד, אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לֶאֱכֹל וְאֵין לִי. וַאֲנִי הָיִיתִי בְּטֶבַע גּוּף חָלָשׁ, וּמִגֹּדֶל הַחֲלִישׁוּת לֹא שָׁמַעְתִּי כְּלָל מַה שֶּׁהוּא מְסַפֵּר שֶׁהַשָּׁבוּעַ פָּרָשַׁת נֹחַ. וְהוּא רָצָה לָדַעַת אֵיזֶה יְלָדִים טוֹבִים וְאֵיזֶה יְלָדִים לֹא טוֹבִים, אָז פִּתְאוֹם הוּא עָמַד וְשָׁאַל אֶת יֶלֶד זֶה: “תַּגִּיד, אֵיזֶה פָּרָשָׁה הַשָּׁבוּעַ?” וּכְשֶׁהַיֶּלֶד יָדַע שֶׁהַשָּׁבוּעַ פָּרָשַׁת נֹחַ אָז הוּא יֶלֶד טוֹב. אֲבָל הָיוּ יְלָדִים שֶׁלֹּא זָכְרוּ וְהָיוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל זְמַן שֶׁיִּזְכְּרוּ שֶׁפָּרָשַׁת נֹחַ. אָז הוּא הִסְתַּכֵּל עַל כָּל הַתַּלְמִידִים וְהוּא הִבְחִין בִּי שֶׁאֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלָל וְלֹא יוֹדֵעַ כְּלָל, כְּאִלּוּ אֲנִי לֹא נִמְצָא. הוּא בָּא אֵלַי, “יִשְׂרָאֵל בֶּער, תַּגִּיד לִי, אֵיזֶה פָּרָשָׁה הַשָּׁבוּעַ?” אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי כְּלוּם, כְּאִלּוּ אֲנִי לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּאִלּוּ אֲנִי בִּמְדִינָה אַחֶרֶת.

נוּ, הוּא מְחַכֶּה וּמְצַפֶּה אוּלַי אֲנִי אֶזְכֹּר, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם. הוּא חִכָּה וְחִכָּה עַל תְּשׁוּבָה.. וְאֵין תְּשׁוּבָה, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ!

אָז הוּא שָׁאַל אוֹתִי: “אֵיפֹה הָיִיתָ! לֹא הָיִיתָ פֹּה בִּכְלַל! בְּאֵיזֶה עוֹלָם הָיִיתָ! מַה זֶּה, אֲנִי מְדַבֵּר וַאֲנִי נוֹתֵן כָּל הַכֹּחַ שֶׁלִּי וְאַתָּה לֹא שׁוֹמֵעַ?”

אָז הוּא הִכָּה אוֹתִי, “יִשְׂרָאֵל בֶּער, תַּגִּיד אֵיזֶה פָּרָשָׁה אֲנַחְנוּ!”

אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ, הָרֹאשׁ הָיָה כּוֹאֵב לִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר כְּלָל. אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל אִם פָּרָשַׁת נֹחַ, אִם יֵשׁ נֹחַ, אִם יֵשׁ תּוֹרָה, אִם יֵשׁ פָּרָשָׁה, לֹא יָדַעְתִּי כְּלוּם.

נוּ, נוּ, הָיָה לִי גֵּיהִנָּם, הָיִיתִי יֶלֶד קָטָן וְהָיָה לִי כְּבָר שְׁנֵי פְּעָמִים גֵּיהִנָּם…

וְהָרַבִּי הָיָה כַּעֲסָן. הוּא הָיָה בְּכַעַס גָּדוֹל עָלַי, וְהוּא הָיָה זָקֵן וַאֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד, הוּא הִכָּה אוֹתִי בְּאַכְזָרִיּוּת כָּזֶה, “מַה זֶּה, אֲנִי מְדַבֵּר בְּחִנָּם, אֲנִי אוֹמֵר כַּמָּה פְּעָמִים כָּכָה שֶׁהַשָּׁבוּעַ פָּרָשַׁת נֹחַ וְאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ אֲפִלּוּ אֵיזֶה דִּבּוּר אֶחָד. אַתָּה לֹא מֵשִׂים לֵב, לֹא מְקַבֵּל וְלֹא יוֹדֵעַ, כְּאִלּוּ לֹא הָיִיתָ פֹּה, כְּאִלּוּ אֵין רַבִּי. מַה זֶּה, אֵיפֹה הָיִיתָ!”

אֲנִי רָאִיתִי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ אֶת הַלֶּחֶם כִּי אֲנִי מְקַבֵּל מַכּוֹת וְהָיָה לִי צַעַר, וְגַם-כֵּן הָיָה לִי בּוּשָׁה גְּדוֹלָה שֶׁאֲנִי תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ כְּלוּם. אֲנִי הִתְבַּיַּשְׁתִּי בִּפְנֵי כָּל הַתַּלְמִידִים, הוּא לֹא הִכָּה אַף יֶלֶד אֶחָד – רַק אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער. הוּא כָּל-כָּךְ הִכָּה אוֹתִי בְּאַכְזָרִיּוּת, וְהַבִּזְיוֹנוֹת הֵבִיאוּ לִי יוֹתֵר צַעַר מֵהַמַּכּוֹת. אֲנִי הָיִיתִי תָּמִיד בְּיִסּוּרִים וּבִפְחָדִים גְּדוֹלִים שֶׁמָּא יִשְׁאַל הָרַבִּי אֵיזֶה פָּרָשָׁה. נוּ, מַה יִּהְיֶה? אֲנִי אֲקַבֵּל צְעָקוֹת וּמַכּוֹת. אוֹי, כְּשֶׁהוּא שָׁאַל אֵיזֶה פָּרָשַׁה הַשָּׁבוּעַ, אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מְאַבֵּד הַלֵּב, שֶׁאֲנִי מְאַבֵּד כָּל הַחַיִּים, כִּי לֹא יָדַעְתִּי מַה הוּא מְדַבֵּר. אוֹי, אוֹי…

אָמַרְתִּי: “מֵהַיּוֹם אֲנִי כְּבָר לֹא אֶתֵּן אֶת הַלֶּחֶם, אִם לֹא – אֲנִי אֲקַבֵּל מַכּוֹת, אֲנִי לֹא אֵדַע אִם הַשָּׁבוּעַ פָּרָשַׁת נֹחַ”. אַף-עַל-פִּי-כֵן, נָתַתִּי עוֹד פַּעַם לֶעָנִי הַזֶּה אֶת הַלֶּחֶם.

וְהָיָה אֶצְלִי כָּל הַיַּהֲדוּת, הַכָּל מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵעִנְיַן רוּחָנִי, מֵעִנְיַן אֱמוּנָה, מֵעִנְיַן הַתּוֹרָה – קִבַּלְתִּי יְדִיעוֹת חֲדָשׁוֹת מַה שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהַתּוֹרָה, אֲנִי שׁוֹמֵעַ שֶׁיֵּשׁ תּוֹרָה וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז הָיָה לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

וַאֲנִי הָיִיתִי פָּשׁוּט מְאֹד וְהָיָה לִי רָצוֹן חָזָק לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, לַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת וְלִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל. בִּפְרָט שֶׁהִתְחִיל הַשָּׁנִים שֶׁל אַחֲרֵי בַּר-מִצְוָה, הִתְחִיל הַמִּלְחָמָה שֶׁל חַטֹּאת נְעוּרִים, מַחֲשָׁבוֹת, וְלֹא יָדַעְתִּי מַה זֶּה. נוּ, נוּ, מִי יָכוֹל לְסַפֵּר מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר…

הָיָה לִי מִלְחָמוֹת קָשׁוֹת וְהָיָה לִי כָּל פְּגָם כָּלְשֶׁהוּ מֵהַמַּחֲשָׁבָה, הָיָה אֶצְלִי כְּמוֹ הָאִישׁ הָכִי רָשָׁע שֶׁבָּעוֹלָם. וּמָצָאתִי לִי מָקוֹם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַתּוֹרָה. דַּוְקָא מַה שֶּׁעָבַר עָלַי – זֶה הֵבִיא אוֹתִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲנִי הִתְגַּבַּרְתִּי, לָחַמְתִּי וְאָמַרְתִּי: “אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲנִי רוֹצֶה לַעֲבֹד הַשֵּׁם!”

אוֹי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם…

אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי בְּבֵית-כְּנֶסֶת, אֲבָל אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי בְּהִתְלַהֲבוּת בֶּאֱמוּנָה וּבֶאֱמֶת, וַאֲנִי הָיִיתִי יָחִיד בָּזֶה, וְהָיִיתִי נִרְאֶה כְּמוֹ מְשֻׁגָּע, הָיִיתִי צוֹעֵק מַמָּשׁ עַד לֶב-הַשָּׁמַיִם. כֻּלָּם צָעֲקוּ, כִּי כָּל מִי שֶׁצָּעַק יוֹתֵר הוּא הָיָה חָסִיד יוֹתֵר, הָיָה יוֹתֵר חָשׁוּב, וַאֲנִי צָעַקְתִּי יוֹתֵר מִכֻּלָּם, אֲבָל אֲנִי לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי בִּשְׁבִיל חֲשִׁיבוּת אוֹ בִּשְׁבִיל אֵיזֶה פְּנִיָּה, רַק אֲנִי – הַלֵּב שֶׁלִּי הָיָה בּוֹעֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַאֲנִי צָעַקְתִּי בְּקוֹלוֹת כָּאֵלּוּ…

וְעַל-יָדִי יָשַׁב זָקֵן גָּדוֹל, הָיָה לוֹ זָקָן יָפֶה, שְׁמוֹ רַב קְהָת, וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי עַל-יָדוֹ וְצָעַקְתִּי: “הוֹדוּ לַשֵּׁם כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ”.

וְהוּא אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה הָיָה צוֹעֵק עָלַי וּבוֹכֶה: “מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי, אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לִי חֵרֵשׁ וַאֲנִי לֹא אֶשְׁמַע כְּלוּם, מַדּוּעַ אַתָּה צוֹעֵק בְּקוֹלוֹת כָּאֵלּוּ, אַתָּה תַּהֲרֹג אוֹתִי, אַתָּה תַּהֲרֹג אוֹתִי, זֶה לֹא צְעָקָה, זֶה בִּשְׁבִיל לַהֲרֹג!”

הוּא הָיָה בֶּן-תּוֹרָה וִירֵא שָׁמַיִם, אֲבָל הוּא לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הַצְּעָקוֹת, הוּא הָיָה סוֹבֵל מִזֶּה צַעַר גָּדוֹל. הַהַקְפָּדָה שֶׁלּוֹ וְהַכַּעַס שֶׁלּוֹ אֲנִי זוֹכֵר כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד עַכְשָׁו אֶצְלִי וְצוֹעֵק עָלַי: “מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי!”

ענין אמונות כזביות

מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר, מִי יָכוֹל לְתָאֵר…

וְלֹא הָיָה לִי מִי שֶׁיְּדַבֵּר אִתִּי מִי שֶׁיְּחַנֵּךְ אוֹתִי, הָיִיתִי תָּמִיד בְּעַצְבוּת, שָׁבוּר, אֲבָל זֶה הָיָה טוֹבָה גְּדוֹלָה, כִּי הָיִיתִי שָׁבוּר וְזֶה הִקְרִיב אוֹתִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַתּוֹרָה, זֶה הָיָה לְטוֹבָה. וְהִתְגַּעְגַּעְתִּי, הָיָה לִי גַּעְגּוּעִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וַאֲנִי הִתְבַּיַּשְׁתִּי, אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁרַק אֲנִי יֵשׁ לִי יֵצֶר הָרָע, שֶׁרַק אֲנִי יֵשׁ לִי תַּאֲווֹת וְכֻלָּם נְקִיִּים, אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מַה שֶּׁיֵּשׁ אֵצֶל אֲחֵרִים. אָז אָמַרְתִּי: “כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַצָּרוֹת הַכֹּל, אֲנִי גָּרוּעַ יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, מִכֻּלָּם”. אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲחֵרִים יֵשׁ לָהֶם גַּם-כֵּן יֵצֶר הָרָע, אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה לִי נִסִּים שֶׁזָּכִיתִי לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ, וְזָכִיתִי לְהָבִין לִרְאוֹת וּלְהַרְגִּישׁ, שֶּׁזֶּה הַיַּהֲדוּת, שֶּׁזֶּה הַתּוֹרָה!

אֲבָל לֹא הָיָה לִי מִי שֶׁיַּדְרִיךְ אוֹתִי, לֹא הָיָה לִי אֶת רַבֵּנוּ, לֹא יָדַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ, אַחַר-כָּךְ שֶׁזָּכִיתִי לְהִתְקָרֵב – אָז יָדַעְתִּי, אֲנִי יָדַעְתִּי אָז מַה שֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ עַכְשָׁו? אֲבָל כָּל יְדִיעָה שֶׁזָּכִיתִי לְהַרְגִּישׁ הָאֱמֶת, הִרְגַּשְׁתִּי: “הוֹ.. זֶה אֱמֶת כָּזֶה – אֵין כָּמוֹהוּ!”

כִּי כְּשֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ נָסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם, וִירוּשָׁלַיִם הִיא עִיר שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, גְּאוֹנִים, צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, אֲבָל עַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אוֹמְרִים כְּאִלּוּ הֵם רְשָׁעִים וְנִכְנָעִים. אֲבָל כָּל דִּבּוּר שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הִרְגַּשְׁתִּי אֱמֶת כָּזֶה.. רָאִיתִי וְהֵבַנְתִּי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי חָכְמָה וְשֵׂכֶל לְהָבִין. אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַב נַפְתָּלִי כֹּהֵן, הוּא הָיָה חָכָם גָּדוֹל וּמַשְׂכִּיל, וְהָיָה בַּנַּאי, הָיָה יָכוֹל לִבְנוֹת בָּתִּים גְּדוֹלִים וְהוּא בָּנָה בֵּית-כְּנֶסֶת. אֲנִי שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת עִם הַיֵּצֶר הָרָע, וְהוּא אָהַב לְדַבֵּר אִתִּי, הוּא רָאָה אֶת הַתְּמִימוּת וְהָאֱמֶת שֶׁלִּי, אָז הוּא אָהַב אוֹתִי מְאֹד. אֲבָל הָיָה בֵּינֵינוּ מֶרְחָק גָּדוֹל, הוּא הָיָה כְּבָר זָקֵן וְהָיָה בֶּן-תּוֹרָה וַאֲנִי פָּשׁוּט. וְהוּא דִּבֵּר אִתִּי, הוּא לֹא אָהַב לְדַבֵּר הַרְבֵּה אֲבָל הָיָה בְּהַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ חָכְמָה קְדֻשָּׁה וְהוּא הִכְנִיס בִּי רוּחַ חָדָשׁ – זֶה עִנְיַן רַבֵּנוּ. הוּא הֵאִיר בִּי אוֹר גָּדוֹל לֵידַע מַה זֶּה אֱמוּנוֹת כָּזְבִיוֹת וּמַה זֶּה רַבֵּנוּ.

עַד שֶׁזָּכִיתִי לֵידַע לְהָבִין עִנְיַן הָאֱמוּנוֹת הַכָּזְבִיּוֹת, כִּי אִם לֹא הָיִיתִי מֵבִין הָיָה לִי צָרָה גְּדוֹלָה בְּהַלֵּב, יֵשׁ בְּלִבִּי פְּגָם, מוּם. נוּ, מָה עוֹשִׂים? וּבָרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לִי שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה לִי לְנֶחָמָה וִישׁוּעָה, יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה.

הָאֶמֶת הוּא נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם – וְנַהֲפֹךְ הוּא, אָמַרְתִּי עַל עַצְמִי: “מִי אַתָּה, מָה אַתָּה יוֹדֵעַ, מָה אַתָּה מֵבִין?” אֲבָל הָאֶמֶת – לֹא, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ לְיִשְׂרָאֵל בֶּער גַּם-כֵּן . הָיִיתִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי שֶׁזָּכִיתִי לְהַרְגִּישׁ לִרְאוֹת וּלְהָבִין, שֶׁזֶּה אֱמֶת, וְזֶה שֶׁקֶר!

זֶה הָיָה בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם הָיוּ מְשֻׁקָּעִים בְּהַשֶּׁקֶר, וַאֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹת לְהֵפֶך מִכֻּלָּם, וְלֹא הִשְׁפִּיעַ עָלַי שֶׁהֵם רַבִּים וְהֵם גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה. לֹא.. הָאֱמֶת הוּא חָזָק, הוּא גִּבּוֹר חָזָק מְאֹד כָּזֶה שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ!

כָּל דִּבּוּר שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ, רַבִּי נָתָן בַּעֲלָהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל גִּיטֶעלֶ’ה שֶׁנָּשָׂא אוֹתָהּ אַחֲרֵי הַפְּטִירָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, הַתְּמִימוּת שֶׁלּוֹ, הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, הַפָּנִים שֶׁלּוֹ, אֲנִי רָאִיתִי שֶׁכֻּלָּם הֵם לֹא כְּלוּם עִם הַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם עִם הַכֹּל לְעוּמַת רַבִּי נָתָן, שֶׁזֶּה עוֹבֵד הַשֵּׁם.

וַאֲנִי הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם וְקִבַּלְתִּי מִזֶּה דִּבּוּר, מִזֶּה דִּבּוּר, וְזֶה הָיָה נִכְנָס בְּלִבִּי וּבָאתִי לִטְבֶרְיָה עִם סְחוֹרָה חֲדָשָׁה, עִם נִגּוּנִים חֲדָשִׁים וְיִשְׂרָאֵל בֶּער חָדָשׁ, זֶה לֹא יִשְׂרָאֵל בֶּער שֶׁמִּקֹּדֶם, אָז כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם.

וְזֶה הָיָה נֵס מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין, אֲנִי הָיִיתִי נוֹלָד אֶצְלָם וְיָדַעְתִּי שֶׁזֶּה יִרְאֵי שָׁמַיִם, כֻּלָּם הָיָה לָהֶם פִּרְסוּם וְשֵׁם שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁהֵם יִרְאֵי הַשֵּׁם, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי חָכְמָה וְשֵׂכֶל וְהִבְחַנְתִּי וְיָדַעְתִּי וְרָאִיתִי וְהֵבַנְתִּי הָאֱמֶת.

לוּלֵא הַמַּחֲלֹקֶת, לוּלֵא הַהִתְנַגְּדוּת – לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מֵרַבֵּנוּ, מִכְּלוּם. מַה שֶּׁעֵינַי רָאוּ דַּוְקָא עַל-יְדֵי הַהִתְנַגְּדוּת, דַּוְקָא עַל-יְדֵי מַחֲלֹקֶת זָכִיתִי לֵידַע דְּבָרִים כָּאֵלֶּה. אִם לֹא הָיָה מַחֲלֹקֶת לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ, עַל-יְדֵי מַחֲלֹקֶת נוֹדַע מַה זֶּה רַבֵּנוּ, מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב. זֶה עָשָׂה אוֹתִי בְּרֶסְלֵב – הַמַּחֲלֹקֶת, הַמִּתְנַגְּדִים. זֶה דַּוְקָא, דַּוְקָא זֶה קֵרֵב אוֹתִי, כֵּן.

אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר, לְסַפֵּר, אֲבָל זֶה לֹא מַשִּׂיגִים, מִי יָכוֹל לְדַבֵּר, מִי יָכוֹל לְתָאֵר לְשַׁעֵר רַק מַה שֶּׁרָאִיתִי, בִּפְרָט מַה שֶּׁלֹּא רָאִיתִי לְגַמְרֵי, זֶה הָיָה מַתָּנוֹת טוֹבוֹת, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “אֲנִי הֵבֵאתִי לָכֶם מַתָּנָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – מַחֲלֹקֶת! כָּל הָעוֹלָם יַחְלְקוּ עָלַי, וְאָז מִי שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלַי – יִהְיֶה מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי!”

זֶה הָיָה מַתָּנָה כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם. עַכְשָׁו תִּתֵּן כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם, אֲנִי רוֹצֶה – אֵין, עָבַר הַזְּמַן. אֲבָל גַּם הַיּוֹם עוֹד לֹא בָּא מָשִׁיחַ, הָאֱמֶת עוֹד לֹא כָּל-כָּךְ מִתְגַּלֶּה, אֲבָל הָעוֹלָם מַתְחִילִים לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין עִנְיַן רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן.

וְכָל יְמֵי חַיָּי הָיָה יְרֵאִים מְפַחֲדִים לִנְגֹּעַ בְּסֵפֶר בְּרֶסְלֶב, וְעַכְשָׁו יְכוֹלִים לִקְנוֹת בְּכָל מָקוֹם סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב. אֲנִי הָיָה לִי קֻשְׁיוֹת עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “אִם הָיָה נִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת הָיָה כְּבָר עוֹלָם מְתֻקָּן. מָתַי יִהְיֶה זֶה, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה, אֵיךְ אֶפְשָׁר?”

וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה מִלִּפְנֵי שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְעַד עַכְשָׁו, אֲנִי רוֹאֶה כֹּחַ כָּזֶה שֶׁהָעוֹלָם הֵם מַמְשִׁיכִים עַצְמָם לְרַבֵּנוּ. הָיָה רָאוּי שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִתְרַחֲקוּ מִבְּרֶסְלֶב כִּי כָּל הַגְּדוֹלִים הָיוּ מִתְנַגְּדִים, וְנַעֲשָׂה פֶּלֶא כָּזֶה…

אוֹי מַה שֶּׁאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ סָבְלוּ, הֵם סָבְלוּ עַל הַדּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, הֵם הֵכִינוּ לַמָּשִׁיחַ, אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ וְסִפְרֵי רַבֵּנוּ וְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר, אֲבָל הַשֶּׁקֶר זֶה מְסַמֵּא עֵינַיִם, מְעַוֵּר עֵינַיִם, וּמְחַלְּלִים מְבַזִּים אֶת הָאֱמֶת. אֲבָל כְּבָר כְּשֶׁנִּכְנַס רַבֵּנוּ לְאוּמַן הוּא אָמַר לְרַבִּי נָתָן: “אַף-עַל-פִּי-כֵן, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר תָּמִיד כִּרְצוֹנוֹ!”

אוֹי אוֹי בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנִי הָיִיתִי רָצוּץ וְשָׁבוּר בְּהַכְנָעָה, אֲבָל הַלֵּב בִּפְנִים הָיָה הָאֱמֶת בּוֹעֵר כְּאֵשׁ לֶהָבָה. זֶה הָיָה נֵס!

הָיָה בִּטְבֶרְיָה מֵהַחֲסִידִים, וְהֵם כְּשֶׁמִּשֶּׁהוּ עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים אֵיזֶה דָּבָר טוֹב, צְדָקָה וָחֶסֶד, אָז הוּא חָשׁוּב בָּעִיר מְאֹד וְהֵם נוֹתְנִים לוֹ שֵׁם שֶׁל צַדִּיק. כֻּלָּם מְצַחֲקִים, הוּא לֹא הָיָה מְצַחֵק, הוּא הָיָה נֶחֱשָׁב לְ’עוֹבֵד הַשֵּׁם’ וְ’אִישׁ כָּשֵׁר’, אָז הוּא לֹא הָיָה מְצַחֵק. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּלִבּוֹ הוּא לֹא הִתְנַגֵּד עַל בְּרֶסְלֶב. כִּי הוּא לֹא יָכוֹל לְשַׁנּוֹת הָעוֹלָם, רַק הָאֱמֶת יָכוֹל נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם.

אוֹי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם…

פַּעַם אַחַת אַדְמוֹ”ר גָּדוֹל שֶׁל חֲסִידוּת מְפֻרְסֶמֶת הִגִּיעַ לִישִׁיבַת ‘רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס’, אֵיפֹה שֶׁאֲנִי לָמַדְתִּי. הוּא בָּא וְנִכְנַס לַמְּעָרָה וְכָל הַחֲסִידִים שֶׁהָיוּ אִתּוֹ כֻּלָּם רָאוּ אֵיךְ הָרַבִּי נִמְצָא בַּמְּעָרָה “וּמִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהוֹלֵךְ שָׁם בַּמְּעָרָה..”

וְכֻלָּם יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ לִכְבוֹדוֹ, וַאֲנִי לֹא יָצָאתִי. בָּרוּךְ הַשֵּׁם הָיָה לִי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה…

אֲנִי רָאִיתִי, הָיוּ זְקֵנִים, גְּדוֹלִים, בַּעֲלֵי-מְקֻבָּלִים, הָיָה לָהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם וַאֲנִי הָלַכְתִּי אֲלֵיהֶם, אָז עוֹד לֹא יָדַעְתִּי מֵרַבִּי יִשְׂרָאל קָרְדוֹנֶר. פַּעַם אַחַת אֲנִי הָלַכְתִּי לָרַב לֵישְׁקֶה, הוּא הָיָה זָקֵן, הוּא הָיָה יוֹתֵר גָּדוֹל מִכֻּלָּם וְהוּא אָהַב אוֹתִי. וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי לַבַּיִת שֶׁלּוֹ וְהוּא קִבֵּל אוֹתִי בְּאַהֲבָה, אֲבָל הוּא הָיָה מִתְנַגֵּד לִבְרֶסְלֵב. וְזֶה הָיָה אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר זָכִיתִי לְהִתְקָרֵב לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְקִבַּלְתִּי כָּל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת-דָּמִים, אָז רַב לֵישְׁקֶה אָמַר לִי: “אִם אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁזֶּה מַכְנִיס בְּךָ יִרְאַת שָׁמַיִם וֶאֱמוּנָה וְקִיּוּם הַתּוֹרָה – אַל תִּשְׁמַע לְשׁוּם רַב וְלֹא לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם!”

כָּכָה הוּא אָמַר לִי, אֲבָל בְּלַחַשׁ, לֹא לִפְנֵי כֻּלָּם. זֶה הָיָה עַל-יַד הַיַּם כִּנֶּרֶת, עַל-יַד הַמִּקְוֶה, וְהָיָה רַק אֲנִי וְהוּא. הוּא לֹא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי לֹא אֲגַלֶּה שֶׁהוּא דִּבֵּר אִתִּי כָּכָה, רַק הוּא אָמַר אֶת זֶה לֹא בִּפְנֵי אֲנָשִׁים, הוּא יָדַע שֶׁאֲנִי לֹא אֲגַלֶּה, מָה אֲנִי אַרְוִיחַ מִזֶּה?

בָּרוּךְ הַשֵּׁם זֶה הָיָה לִי חִזּוּק גָּדוֹל, כִּי הוּא הָיָה מִשֶּׁלָּהֶם, מִצַּד הַמִּתְנַגְּדִים. אֲבָל הָיָה לוֹ אֵיזֶה נְקֻדַּת אֱמֶת, הוּא הִכִּיר בִּי שֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמֶת אָז הוּא אָמַר לִי דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה.

זֶה הָיָה לִי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת יוֹתֵר מִיצִיאַת מִצְרַיִם, אֵיךְ שֶׁזָכִיתִי לָצֵאת מִכֻּלָּם. וְהִתְגַּבַּרְתִּי בְּכֹחַ, בִּגְבוּרָה, שֶׁכֻּלָּם נָפְלוּ מִזֶּה. הֵם רָאוּ אֶת הַגְּבוּרָה שֶׁלִּי – אָז הֵם נָפְלוּ!

הֵם כֻּלָּם הָיוּ נֶגְדִּי וְסָבַלְתִּי שִׁפְלוּת וּבִזְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה, אֲבָל זֶה הָיָה מַתָּנוֹת טוֹבוֹת, מַתָּנוֹת טוֹבוֹת…

נסיעה לירושלים במסירות נפש

אוֹי וֵוי כַּמָּה אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת בְּרֶסְלֶב, אֲנִי מָסַרְתִּי אֶת נַפְשִׁי לִנְסֹעַ מִטְּבֶרְיָה לִירוּשָׁלַיִם בִּזְמַן שֶׁאֵין לִי כֶּסֶף וְאֵין לִי לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים, אֵין לִי בֶּגֶד בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים. אֲנִי נָסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם, וְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ כֻּלָּם עֲנִיִּים. נוּ, אֵצֶל עֲנִיִּים אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל, אֶפְשָׁר לְקַבֵּל כֶּסֶף? אֲפִלּוּ לֹא הַרְבֵּה, אֲבָל הֵם עֲנִיִּים.

אֲנִי סָבַלְתִּי.. מָה, אִם אֵין כֶּסֶף אֵין לֶחֶם, אֲנִי הוֹלֵךְ לַחֲנוּת וְהַמּוֹכֵר הוּא לֹא נוֹתֵן לִי, אִם אֲנִי רָעֵב אוֹ לֹא זֶה לֹא עֵסֶק שֶׁלּוֹ, “אַתָּה רוֹצֶה לֶחֶם – כֶּסֶף!” אֲנִי לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף.

וְגַם-כֵּן מַיִם לֹא הָיָה לִי. בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה דֹּחַק גָּדוֹל בְּמַיִם, הַיּוֹם יֵשׁ מַעְיָנוֹת, אֲבָל אָז הָיָה מַעְיָן אֶחָד בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם. אָז הָיָה שְׁנֵי מִינֵי מַיִם – מַיִם לִנְטִילָה וּמַיִם לִשְׁתִיָּה. בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת לֹא קוֹנִים לִשְׁתִיָּה, קוֹנִים בְּזוֹל מַיִם לִנְטִילָה. לֹא הָיָה לִי מַיִם לִשְׁתּוֹת, לֹא לֶחֶם וְלֹא מַיִם.

נוּ, רָאִיתִי שֶׁנָּסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם, הִסְתַּכַּלְתִּי עָלַי, “מַה, אֵיךְ אַתָּה נוֹסֵעַ? לְמִי אַתָּה נוֹסֵעַ? מַה תַּעֲשֶׂה שָׁמָּה? לֹא יִהְיֶה לְךָ לֶאֱכֹל לֶחֶם אֲפִלּוּ”. וַאֲנִי לֹא הִסְתַּכַּלְתִּי עַל זֶה, אֲנִי מָסַרְתִּי אֶת נַפְשִׁי, אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ מֵרַב נַפְתָּלִי אֵיזֶה דִּבּוּר מֵרַבֵּנוּ וְכֵן מִזֶּה וּמִזֶּה.

כָּל פַּעַם הָיָה סִבּוֹת אֲחֵרוֹת וְנִסִּים אֲחֵרִים עַל הַנְּסִיעָה. מַה, כְּשֶׁאֵין כֶּסֶף אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ? לְחֵיפָה וְלִירוּשָׁלַיִם צְרִיכִים כֶּסֶף לְשַׁלֵּם בִּשְׁבִיל הַסָּעוֹת וּבִשְׁבִיל לֶחֶם.

אֲבָל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַכֹּל רָשׁוּם, יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן!

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַלֵּב שֶׁלִּי, הוּא רָאָה שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ לִשְׁמֹעַ אֵיזֶה דִּבּוּר מֵרַבֵּנוּ, אָז כּוֹתֵב לִי: “תַּלְמִידִי הַיָּקָר!”

אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי חַי וְסָבַלְתִּי חֶרְפַּת רָעָב. גַּם מַיִם לֹא הָיָה לִי. נְסִיעָה כָּזוֹ זֶה יָחִיד בָּעוֹלָם!

פַּעַם אַחַת אֲנִי פָּגַשְׁתִּי אֶת רַב אַלְטֶר שׁוֹחֵט, הוּא הָיָה בַּעַל-שֵׁם כָּזֶה שֶׁהוּא צַדִּיק, שֶׁהוּא גָּדוֹל, שֶׁהוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקָה וָחֶסֶד. אָז אֲנִי הָיִיתִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לִירוּשָׁלַיִם אֲבָל בְּלִי כֶּסֶף אִי אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ, אָז רָאִיתִי אֶת רַב אַלְטֶר, חָשַׁבְתִּי: “אוּלַי הוּא יַעֲזֹר לִי”. אָז אָמַרְתִּי: “רַב אַלְטֶר, יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה מִמְּךָ”.

“מַה יֵּשׁ?”

“אֲנִי צָרִיךְ הַלְוָאָה חֲצִי לִירָה”.

אָז הוּא מִסְתַּכֵּל עָלַי כְּמוֹ עַל מְשֻׁגָּע, “מַה הוּא מְדַבֵּר, אֲנִי עָשִׁיר, אֲנִי בַּנְקָאִי, אֲנִי יֵשׁ לִי חֲצִי לִירָה? בַּבַּנְק יֵשׁ חֲצִי לִירָה, אֲבָל אֶצְלִי יֵשׁ רַק גְּרוּשִׁים. מַה הוּא אוֹמֵר, הַלְוָאָה חֲצִי לִירָה?”

הוּא אָמַר לִי: “עֲזֹב אוֹתִי. אֵיךְ יֵשׁ לְךָ עַזּוּת כָּזֶה לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי חֲצִי לִירָה?”

נוּ, אֲנִי נִתְבַּיַּשְׁתִּי מְאֹד, אָמַרְתִּי לוֹ: “אִם אִי אֶפְשָׁר לְךָ, אַל תִּתֵּן”.

אֲבָל הַבָּקָּשָׁה שֶׁלִּי, הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת זֶה מִלִּבּוֹ, הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ, אֲנִי אָמַרְתִּי בְּכֹחַ, בְּתֹקֶף: “אֲנִי צָרִיךְ חֲצִי לִירָה!” שֶׁיַּלְוֶה לִי חֲצִי לִירָה.

הוּא חָשַׁב: “מָתַי הוּא יַחֲזִיר לִי? יָכוֹל לָתֵת חֲצִי לִירָה?! יָכוֹל לָתֵת גְּרוּשׁ, שְׁנֵי גְּרוּשׁ, חֲמִשָּׁה גְּרוּשׁ, אֲבָל לֹא חֲצִי לִירָה”.

בַּסּוֹף, לֹא נָתַתִּי לוֹ מְנוּחָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא רָאָה אוֹתִי: “מֶה עָשִׂיתָ, מַדּוּעַ עָשִׂיתָ כָּכָה? אֲנִי לֹא יָכוֹל לָנוּחַ!”

הוּא אָמַר לִי שֶׁהוּא יִתְיַשֵּׁב, אַחַר-כָּךְ הוּא רָאָה אוֹתִי בַּשּׁוּק וְקָרָא אוֹתִי וְאָמַר לִי: “אֲנִי אֶתֵּן לְךָ חֲצִי לִירָה. מָחָר מָחֳרָתַיִם, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ חֲצִי לִירָה”.

נוּ, נוּ, הַשִּׂמְחָה שֶׁלִּי.. יֵשׁ לִי כְּבָר כֶּסֶף לְהַנְּסִיעָה לִירוּשָׁלַיִם לִנְסֹעַ. אֲבָל לֹא נָסְעוּ יָשָׁר מִטְּבֶרְיָה לִירוּשָׁלַיִם, מִקֹּדֶם הָיוּ צְרִיכִים לִנְסֹעַ לְחֵיפָה וּמֵחֵיפָה לִירוּשָׁלַיִם. מִטְּבֶרְיָה לְחֵיפָה עָלָה חֲצִי לִירָה, אֲבָל מֵחֵיפָה לִירוּשָׁלַיִם עוֹד פַּעַם לֹא הָיָה לִי…

בְּחֵיפָה הָיָה גָּר רַב אֶחָד שֶׁהוּא הָיָה מַכִּיר אֶת רַבֵּנוּ, וְכָל חֵיפָה אָהַב אוֹתוֹ. הוּא גָזַז כָּל הַשְּׂעָרוֹת בִּמְקוֹם הַבְּלוֹרִית, לֹא הִשְׁאִיר שְׂעָרוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם, זֶה יָחִיד בְּחֵיפָה. וְגַם הֶחָלָב שֶׁלּוֹ הָיָה יָחִיד בְּחֵיפָה, הֵם הִרְגִּישׁוּ טַעַם גַּן-עֵדֶן בֶּחָלָב שֶׁלּוֹ. אֲנִי בָּאתִי אֵלָיו וְאִשְׁתּוֹ לֹא רָצְתָה אוֹרְחִים, הִיא אָמְרָה לוֹ: “אוֹרְחִים – תִּקַּח אוֹתוֹ לְבֵית-מָלוֹן. אֲנִי לֹא יְכוֹלָה, אֵין לִי כֹּחַ, אֲנִי לֹא רוֹצָה אוֹרְחִים”. הָיָה כָּכָה. הוּא הָלַךְ אִתִּי לְבֵית-מָלוֹן, עָשָׂה לִי מִטָּה וּמַה לֶּאֱכֹל וּמַה לִּישֹׁן.

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הוּא הָלַךְ לְהַכְּפָר כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד בְּבֵית-הַחֲלִיבָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה חֲלַב עַכּוּ”ם, חֲלַב גּוֹי, וַאֲנִי הָלַכְתִּי אִתּוֹ. נוּ, הָיָה לוֹ כַּמָּה פַּחִים עִם חָלָב, הוּא לָקַח פַּח אֶחָד וַאֲנִי לָקַחְתִּי פַּח אֶחָד וַאֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ שְׁנֵינוּ וְדִבַּרְנוּ מֵרַבֵּנוּ מִבַּיִת לְבַיִת.

אוֹי, רוֹאִים שֶׁהָאָדָם קָשֶׁה לוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה. אִם הָיָה נוֹתֵן לִי כֶּסֶף שֶׁיִּהְיֶה לִי בִּשְׁבִיל לֶחֶם, בִּשְׁבִיל לִשְׁלֹחַ הַבַּיְתָה אֵיזֶה דָּבָר, הָיָה לוֹ כֶּסֶף הַרְבֵּה. הַמַּתָּנָה שֶׁלּוֹ הָיָה הַמָּלוֹן וַאֲכִילָה וַחֲצִי לִירָה, זֶה הוּא נָתַן לִי, וַחֲצִי לִירָה.

רָאִיתִי חֲבֵרִים חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב מִפּוֹלַנְיָה, חָבֵר אֶחָד הָיָה לוֹ בֵּית-חֲרשֶׁת וְהוּא הָיָה עָשִׁיר וְהוּא הֵרִים אֶת עֵינָיו, הוּא נָתַן לִי לִישֹׁן, נָתַן לִי לֶאֱכֹל, אֲבָל כֶּסֶף – זֶה הוּא הָיָה קַמְצָן עַל כֶּסֶף. וְרָאִיתִי שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ זְכִיָּה – אָז לֹא נוֹתְנִים לוֹ לְקַיֵּם הַמִּצְוַת צְדָקָה. אִם הָיָה נוֹתֵן לִי כַּמָּה לִירוֹת לְהָבִיא הַבַּיְתָה שֶׁיִּהְיֶה לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל. מַה חִפַּשְׂתִּי? חִפַּשְׂתִּי אֵיזֶה דָּבָר מְיֻתָּר? לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים, בֶּגֶד בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים.

אַיי אַיי אַיי, אִם הָיָה נוֹתֵן, הוּא הָיָה צָרִיךְ לָתֵת לִי בְּהַרְחָבָה גְּדוֹלָה צְדָקָה וָכֶסֶף, הָיָה לוֹ כֶּסֶף וְהוּא הָיָה מַרְוִיחַ, וְלֹא נָתַן. הַנְּתִינָה שֶׁלּוֹ הָיָה עֲשָׂרָה גְּרוּשׁ, כָּכָה הוּא נָתַן לִי. מַה, בִּשְׁבִיל מָה הוּא עוֹבֵד, בִּשְׁבִיל מִי, בִּשְׁבִיל מָה? אֲבָל אֵין שֵׂכֶל. מַה שֶּׁהוּא מַרְוִיחַ וְיֵשׁ לוֹ כֶּסֶף, אֵין לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל עַצְמוֹ עַל הַכֶּסֶף. כָּכָה הוּא. וְגַם-כֵּן בִּגְלַל שֶׁאֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲבֹר בְּדֶרֶךְ כָּזֶה לִרְאוֹת מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי.

הֵם יָדְעוּ שֶׁאֲנִי יָחִיד בָּעוֹלָם!

אֲנִי לֹא הִרְהַרְתִּי עַל זֶה, אֲנִי לֹא הִקְפַּדְתִּי עָלָיו, לֹא הָיָה לִי קְפֵּדָה בַּלֵּב מַדּוּעַ הוּא מַעֲלִים עַיִן, כָּכָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג הָעוֹלָם, מִי שֶׁאֵין לוֹ זְכִיָּה אָז נוֹתְנִים לוֹ הַכֶּסֶף, “אַל תִּתֵּן לְיִשְׂרָאֵל בֶּער, רַק עֲשָׂרָה גְּרוּשׁ”.

וַאֲנִי אַף-עַל-פִּי-כֵן אֲנִי לֹא הִסְתַּכַּלְתִּי עַל זֶה, עַל-כָּל-פָּנִים הוּא אֵין לוֹ אֱמוּנוֹת כָּזְבִיּוֹת, הוּא לֹא מַאֲמִין בָּאַדְמוֹ”רִים, וּבָזֶה אֲנִי הָיִיתִי אִתּוֹ בְּיַחַד קָרוֹב מְאֹד. הוּא כָּמוֹנִי, הוּא רָחוֹק, הוּא לֹא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִיּוֹת. אֲבָל זֶה לֹא מַסְפִּיק…

וְכָכָה הָלַכְתִּי לְ’שַׁעֲרֵי חֶסֶד’ לְדַבֵּר מֵרַבֵּנוּ עִם זֶה וְעִם זֶה. אִם הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁאֲנִי סוֹבֵל עֲנִיּוּת – נוּ, בִּירוּשָׁלַיִם יֵשׁ הַרְבֵּה עֲנִיִּים.

אוֹי מִי יוֹדֵעַ, מִי יָכוֹל לְסַפֵּר, מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר דְּבָרִים כָּאֵלֶּה. הָיִיתִי יָכוֹל לִהְיוֹת מְשֻׁגָּע אוֹ גַּנָּב אוֹ דָּבָר כָּזֶה. אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בַּמֹּחַ דָּבָר כָּזֶה, יֵשׁ יֶלֶד וְאֵין לוֹ בֶּגֶד וְאֵין לוֹ לֶחֶם וְלֹא נַעַל לָרַגְלַיִם וְלֹא שִׁלַּמְתִּי בַּעֲדָם אֶת הַכֶּסֶף שֶׁל הַחִנּוּךְ שֶׁל הַבֵּית-סֵפֶר וְזָרְקוּ אוֹתָם בְּכָל חֹדֶשׁ מִן הַחֶדֶר שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עַד שֶׁיָּבִיאוּ כֶּסֶף. נוּ, מִי כֵּן יָכוֹל לְהָבִין אֶת זֶה, אֵיזֶה צַעַר זֶה? מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר אֶת הַצַּעַר וְהַכְּאֵב וְהַבּוּשָׁה, מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר. עַכְשָׁו אֲנִי מְסַפֵּר וַאֲנִי מְצַחֵק וַאֲנִי בְּשִׂמְחָה, אֲבָל אָז מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר אֶת הַלֵּב שֶׁלִּי, אֶת הַצַּעַר וְהַשִּׁבְרוֹן לֵב שֶׁהָיָה לִי?

אוֹי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹדֵעַ הָאֱמֶת, כַּמָּה שֶׁאֲנִי אֲסַפֵּר עוֹד לֹא מַגִּיעַ לִכְפִי שֶׁהָיָה! וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי לֹא הִכְנַעְתִּי עַצְמִי לְהַשֶּׁקֶר. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי הָיִיתִי חָזָק, אֲנִי צָחַקְתִּי מִכֻּלָּם. אֲנִי הָיִיתִי גִּבּוֹר חָזָק וְלֹא הִכְנַעְתִּי עַצְמִי לִכְלוּם!

אֲנִי גַּרְתִּי בִּטְבֶרְיָה וְלֹא הָיָה לִי פַּרְנָסָה, וַאֲנִי נָסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹעַ אֵיזֶה דִּבּוּר מֵרַבֵּנוּ. אֲנִי נָסַעְתִּי לִירושָׁלַיִם וְהָיִיתִי שָׁמָּה שָׂמֵחַ. וְחָזַרְתִּי מִירוּשָׁלַיִם, וּמָצָאתִי אֶת הַבַּת שֶׁלִּי חוֹלָה כָּל-כָּךְ רָחוֹק מִן הַחַיִּים, בְּחֹלִי כָּזֶה.. אָז אִשְׁתִּי אָמְרָה לִי: “אַתָּה גָּרַמְתָּ לָהּ אֶת זֶה! הִיא הִתְגַּעְגְּעָה אַחֲרֶיךָ וְנִכְנְסָה לְמַחֲלָה כָּזֶה, הִיא הִתְגַּעְגְּעָה אַחֲרֵי הָאַבָּא שֶׁלָּהּ”, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הִיא הִבְרִיאָה…

הצדיק יש לו הכל!

הָיָה בִּטְבֶרְיָה מַעֲשֶׂה מֵהַנִּפְטָר. מַעֲשֶׂה כָּזֶה…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, כְּשֶׁרָצִיתִי לַחֲזֹר הַבַּיְתָה מִירוּשָׁלַיִם לִטְבֶרְיָה לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף. בִּשְׁבִיל מַה נָּסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם, בִּשְׁבִיל כֶּסֶף? אָז אֲנִי נִכְנַסְתִּי לְבֵית-כְּנֶסֶת וְהָיְתָה שָׁמָּה מִרְפֶּסֶת וְהָיָה יוֹשֵׁב שָׁמָּה נִפְטָר אֶחָד, נִפְטָר, מֵת, כֵּן. אָז אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתּוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ: “מַדּוּעַ אַתָּה כָּל-כָּךְ בְּעַצְבוּת? מַה זֶּה אִתְּךָ, אָסוּר לִהְיוֹת כָּכָה!”

אָז הוּא אָמַר לִי: “לֵךְ מִמֶּנִּי, לֵךְ מִמֶּנִּי, אַל תְּדַבֵּר אִתִּי, אַתָּה לֹא יָכוֹל לַעֲזֹר לִי, לֵךְ מִמֶּנִּי! אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת, אֲנִי מְחַכֶּה בְּכָל רֶגַע לְהוֹצִיא הַנְּשָׁמָה, מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי, לֵךְ, לֵךְ!”

הוּא לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ, הוּא הָיָה לִיטָאִי. עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: “תְּסַפֵּר לִי מַה יֵּשׁ לְךָ”.

אָז אָמַר: “מַה יִּהְיֶה אִם אֲנִי אֲסַפֵּר, אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בֹּרֶג? אֲנִי חָסֵר לִי בֹּרֶג. אֲנִי חֶרֶשׁ, אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ וְאֵין לִי פַּרְנָסָה. מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת, אֲנִי אֵין לִי שׁוּם עֵצָה, רַק לְאַבֵּד אֶת עַצְמִי”. אֲבָל הוּא הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם וְלֹא רָצָה לַעֲשׂוֹת כָּךְ.

הוּא הָיָה לוֹ קָרוֹב מִשְׁפָּחָה עִם אֵיזֶה חֲנוּת, אָמַר לוֹ הַקָּרוֹב מִשְׁפָּחָה: “שֵׁב בַּחֲנוּת, אִם אֶחָד יִרְצֶה קִילוֹ סֻכָּר, תִּתֵּן לוֹ קִילוֹ סֻכָּר”.

טוֹב, הוּא יָשַׁב בַּחֲנוּת וְנִכְנַס אֶחָד שֶׁרָצָה קִילוֹ סֻכָּר, אָז הוּא הָלַךְ לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסֻּכָּר וְהוּא שָׁכַח מַה הַקּוֹנֶה רָצָה. הוּא לֹא יוֹדֵעַ אִם מֶלַח, אִם סֻכָּר, וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ לַחֲזֹר וְלִשְׁאֹל אֶת הָאִישׁ מַה הוּא רוֹצֶה. עַל-כָּל-פָּנִים אֵין לוֹ בְּרֵירָה, אָז הָלַךְ וְשָׁאַל אֶת הַקּוֹנֶה: “מָה אַתֶּם רוֹצִים?”

“אֲנַחְנוּ רוֹצִים סֻכָּר”.

הוּא הָלַךְ לְהָבִיא סֻכָּר, עַד שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת הַסֻּכָּר, הוּא שָׁכַח שׁוּב פַּעַם מַה הוּא צָרִיךְ לְהָבִיא.

בָּא אֶחָד וְאָמַר לוֹ: “תִּתֵּן לִי לֶחֶם”, אָז הוּא הֵבִיא לוֹ דַּג מָלוּחַ. “מַה זֶּה? אֲנִי רוֹצֶה לֶחֶם, לֹא דַּג מָלוּחַ!”

“כֵּן, טוֹב, אֵין בְּעָיּוֹת, אֲנִי אָבִיא לֶחֶם”. טוֹב, הוּא הָלַךְ וְהֵבִיא סֻכָּר. הוּא שָׁכַח, לֹא יָדַע מַה לָּתֵת.

הוּא שׁוֹאֵל אוֹתִי: “דָּבָר כָּזֶה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה? אֲנִי אֵין לִי שׁוּם עֵצָה – רַק לְאַבֵּד עַצְמִי. אֲנִי אֶעֱשֶׂה מִצְוָה וַאֲנִי אֲאַבֵּד אֶת עַצְמִי. עֲזֹב אוֹתִי, אַל תְּדַבֵּר אִתִּי”.

הוּא לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ, הוּא אָמַר: “לֵךְ מִמֶּנִּי. אַתָּה רוֹצֶה לַעֲזֹר לִי, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר, יֵשׁ לְךָ בְּרָגִים?”

אָז אָמַרְתִּי לוֹ: “אֵין לִי בְּרָגִים, אֲבָל יֵשׁ לִי צַדִּיק כָּזֶה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת לְךָ רְפוּאָה שְׁלֵמָה עַל-יָדוֹ!”

אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲנִי יֵשׁ לִי צַדִּיק כָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ!”

הוּא בִּקֵּשׁ אוֹתִי בְּתַחֲנוּנִים: “עֲזֹב אוֹתִי, אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת, עֲזֹב אוֹתִי. אֲנִי מְצַפֶּה מְחַכֶּה מָתַי תֵּצֵא הַנְּשָׁמָה וְאַתָּה לֹא נוֹתֵן לִי אֶת זֶה. מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי, אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֵלֵךְ לִטְבֶרְיָה?”

עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי לֹא עָזַבְתִּי אוֹתוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ בְּכָל עֵת וְהוּא שָׁמַע אֶת זֶה, עַד שֶׁהוּא הִתְחִיל לְקַבֵּל וּלְהַאֲמִין בָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה, וְהוּא הִתְחִיל לַחֲשֹׁב, “אוּלַי זֶה טוֹב..”, וְהִתְחִיל לִרְקֹד!

הָיָה נִסִּים אֵיךְ הוּא בָּא אִתִּי לִטְבֶרְיָה, הָלַכְנוּ בְּיַחַד לִטְבֶרְיָה וַאֲנִי הֵבֵאתִי הַבַּיְתָה בִּמְקוֹם הַכֶּסֶף – הֵבֵאתִי אוֹרֵחַ מִירוּשָׁלַיִם, וְהוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל.

נוּ, אֲנִי הֵבֵאתִי אוֹתוֹ לַבַּיִת שֶׁלִּי, זֶה הָיָה הַ’כֶּסֶף’ שֶׁלִּי שֶׁהֵבֵאתִי מִירוּשָׁלַיִם, וְזֶה הָיָה לֹא רַק לְיוֹם אֶחָד, הוּא הָיָה בְּבֵיתִי זְמַן רַב, וְאִשְׁתִּי אָמְרָה לִי: “מַה נַּעֲשֶׂה, אֵין לִי לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים, אֵיךְ נִתֵּן לוֹ אֹכֶל?”

עַל-כָּל-פָּנִים הוּא הָיָה אֶצְלִי זְמַן רַב וְאָכַל וְשָׁתָה. אֲנַחְנוּ שַׁרְנוּ בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ כָּל הַלַּיְלָה, רָקַדְנוּ וְשָׂמַחְנוּ. וְכָל טְבֶרְיָה כְּבָר יָדְעָה שֶׁאֲנִי הֵבֵאתִי אוֹרֵחַ, הֵם שָׁמְעוּ הָרִקּוּדִים שֶׁלָּנוּ, שֶׁל הַנִּפְטָר וְשֶׁלִּי. וּלְבַסּוֹף הָיָה לוֹ רְפוּאָה בִּשְׁלֵמוּת! הֵבֵאתִי אוֹתוֹ לִטְבֶרְיָה וּבִטְבֶרְיָה הוּא קִבֵּל רְפוּאָה, רְפוּאָה כָּזֶה.. כְּאִלּוּ יָחִיד בַּדּוֹר!

אוֹי יוֹי יוֹי, כַּמָּה טוֹב שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר אֶת זֶה, עַל-כָּל-פָּנִים שֶׁיִּשָּׁאֵר בָּעוֹלָם. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם הַנִּפְטָר הוּא חָי, אִם הוּא נִמְצָא בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, עַכְשָׁו אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיפֹה הוּא נִמְצָא…

הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה מְפֻרְסָם בִּטְבֶרְיָה, הַנִּפְטָר הוּא הָיָה שָׁכֵן שֶׁלִּי וְהוּא סִפֵּר לְכֻלָּם בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בִּירוּשָׁלַיִם אֶת הַמַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁעָשִׂיתִי. הוּא הָיָה לוֹ רְפוּאָה וְהוּא הִתְחַתֵּן אַחֲרֵי שִׁדּוּךְ טוֹב וְהָיָה לוֹ בָּנִים וְהָיָה לוֹ פַּרְנָסָה טוֹבָה. אֲנִי הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו.

זֶה הַמַּעֲשֶׂה הוּא כְּמוֹ שֶׁל הַתָּם מֵהַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’. כָּכָה הַ’נִּפְטָר’ הוּא קִבֵּל אֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁלִּי, וְהוּא נַעֲשָׂה הַסּוֹכֵן הֲכִי גָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל אַחַת הַחֶבְרוֹת הֲכִי גְּדוֹלָה בָּאָרֶץ. הוּא הָיָה פּוֹעֵל נֶאֱמָן, אָז הַסּוֹחֵר שֶׁל הַחֶבְרָה אָמַר לְהַבַּעַל-הַבַּיִת: “אִישׁ נֶאֱמָן כָּזֶה לֹא רָאִיתִי בְּחַיָּי”, אָז אָמַר הַבַּעַל-הַבַּיִת: “אֲנִי צָרִיךְ אִישׁ כָּזֶה”. וְהוּא לָקַח אוֹתוֹ וְהוּא נַעֲשָׂה הַסּוֹכֵן הֲכִי גָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם, הַסּוֹכֵן הָרָאשִׁי!

אֲנִי לֹא מְסַפֵּר גֻּזְמָאוֹת, כָּכָה הָיָה. הוּא בְּעַצְמוֹ צָחַק מִזֶּה, אֵיךְ נַעֲשָׂה דָּבָר כָּזֶה בָּעוֹלָם? אֲנִי יָצָאתִי לַמִּרְפֶּסֶת, רָאִיתִי נִפְטָר, נִבְהַלְתִּי מְאֹד, הִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר עִם הַנִּפְטָר: “מַה זֶּה אִתְּךָ!” זֶה הָיָה נֵס אֵיךְ הוּא שָׁמַע אֵלַי, חָשַׁבְתִּי: “אֵין מַה לְּדַבֵּר אִתּוֹ”, וְגַם-כֵּן אֲנִי לֹא הִבְטַחְתִּי לוֹ שֶׁהוּא יִהְיֶה בָּרִיא, אָמַרְתִּי לוֹ: “אוּלַי”, וְהוּא הָיָה כָּל-כָּךְ מָסוּר, אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ בְּכָל לֵב וְזֶה נִכְנַס בְּלִבּוֹ. הַדִּבּוּרִים עָשׂוּ פְּעֻלּוֹת וְהוּא קִבֵּל אֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁלִּי וְהוּא נַעֲשָׂה בָּרִיא, כֵּן.

הוּא שָׁאַל אוֹתִי: “יֵשׁ לְךָ בְּרָגִים?”

הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ הַכֹּל!

אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲנִי יוֹדֵעַ מִצַּדִּיק כָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה לְךָ רְפוּאָה”, הוּא קִבֵּל אֶת זֶה – וְנַעֲשָׂה רְפוּאָה. הוּא הָיָה מַמָּשׁ כְּמוֹ נִפְטָר. הוּא הָיָה אֶצְלִי זְמַן רַב וּבְכָל יוֹם מְחַכֶּה מְצַפֶּה מָתַי יָבוֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, מַלְאַךְ הַמָּוֶת לֹא רוֹצֶה לָבוֹא. וַאֲנִי רָקַדְתִּי אִתּוֹ בַּבַּיִת שֶׁלִּי. אֵיךְ נַעֲשָׂה דָּבָר כָּזֶה, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה נוֹרָא שֶׁאֲנִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהוּא יִתְרַצֶּה לִשְׁמֹעַ.

אוֹי, הָיָה בִּטְבֶרְיָה שַׁבָּת שְׂמְחָה כָּזוֹ, כָּל טְבֶרְיָה פָּחֲדוּ מֵהַנִּפְטָר שֶׁהֵבֵאתִי, אֲנִי הֵבֵאתִי לִטְבֶרְיָה נִפְטָר, וְהֶחֱיֵיתִי אוֹתוֹ…

הוּא רָאָה אֶת כָּל הַ’כָּבוֹד’ שֶׁיֵּשׁ לִי בִּטְבֶרְיָה, הוּא הָיָה לִיטָאִי וְהוּא הֶאֱמִין בָּרַבָּנִים הַלִּיטָאִים, אֲבָל הוּא הָיָה גִּבּוֹר וְחָזָק מְאֹד בְּרַבֵּנוּ וְלֹא שָׁמַע לְכָל הַמִּתְנַגְּדִים וּלְכָל טְבֶרְיָה, אָז כָּל טְבֶרְיָה יָדְעוּ שֶׁהֵבֵאתִי עוֹד חֲסִיד בְּרֶסְלֵב. הָיָה אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, אָז הֵבֵאתִי עוֹד אֶחָד.

אֲנִי נָתַתִּי לוֹ בְּכָל פַּעַם סֵפֶר אַחֵר לִלְמֹד, נָתַתִּי לוֹ הַסֵּפֶר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁיֵּשֵׁב וְיִרְאֶה אֶת זֶה בְּכָל לֵב, וְכָל יָמָיו הוּא אָמַר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הַרְבֵּה וְהוּא נַעֲשָׂה צַדִּיק עַל-יְדֵי הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’.

הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ עוֹשֶׂה צַדִּיקִים!

הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא רוֹצִים לָדַעַת, הֵם חוֹשְׁבִים: “מַה, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’? מַה יִּהְיֶה עִם הַגְּמָרָא..”

הרב אלפנדרי

וַאֲנִי הָיִיתִי הַגָּרוּעַ מִכֻּלָּם. אֲנִי הָיִיתִי פָּשׁוּט, אִישׁ פָּשׁוּט וְגָרוּעַ מִכֻּלָּם.

בִּצְפָת הָיָה זָקֵן גָּדוֹל, קָרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם הָרַב אֶלְפַנְדְּרִי. הוּא הָיָה גָּאוֹן עוֹלָמִי, גָּאוֹן הָעוֹלָם, גְּאוֹן הַדּוֹר. צַדִּיק קָדוֹשׁ וְיְרֵא שָׁמַיִם גָּדוֹל. הוּא הָיָה אִישׁ אֱמֶת וְגִבּוֹר כָּזֶה.. הוּא הָיָה תַּקִּיף מְאֹד נֶגֶד הָרַבָּנִים שֶׁהוּא הֵבִין שֶׁהֵם לֹא בְּסֵדֶר, אָז הוּא לֹא הִשְׁגִּיחַ עַל זֶה שֶׁהֵם רַבָּנִים, הוּא אָמַר הָאֱמֶת, הוּא אָמַר לְרַבָּנִים גְּדוֹלִים שֶׁהֵם לֹא שָׁוִים כְּלָל.

הוּא הָיָה קָם בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת וְהָיָה בּוֹכֶה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד בִּדְמָעוֹת עַל הַחֻרְבַּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. עַד הַיּוֹם הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ גָּדוֹל מְאֹד, הוּא עָשָׂה סְפָרִים הַרְבֵּה וְהוּא הָיָה אָדָם מְפֻרְסָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְכָל הָעוֹלָם.

וְהוּא בַּחֹרֶף הָיָה בָּא לִטְבֶרְיָה בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת אַמְבַּטְיוֹת בְּחַמֵּי-טְבֶרְיָה, אָז מֵהַיְשִׁיבָה נָתְנוּ לוֹ חֵדֶר בְּרַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי בַּיְשִׁיבָה עַל הָרַב אֶלְפַנְדְּרִי שֶׁהוּא אָדָם גָּאוֹן גָּדוֹל וְחָכָם גָּדוֹל וִירֵא שָׁמַיִם גָּדוֹל. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא נִמְצָא אֵצֶל הַסְּפָרַדִים אָז הָלַכְתִּי אֵלָיו, זֶה הָיָה כְּבָר אַחֲרֵי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי בְּרֶסְלְבֶר, אַחֲרֵי הַפְּטִירָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר.

אֲנִי נִכְנַסְתִּי אֵלָיו וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵרַבֵּנוּ וְרָאִיתִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק מְאֹד מֵרַבֵּנוּ בְּלִי שִׁעוּר, אָז יָרַדְתִּי מֵהַיְשִׁיבָה וְאָמַרְתִּי לְרַב אֶלְפַנְדְּרִי: “אֲנִי יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה מִמְּךָ, אֲנִי רוֹצֶה לִזְכּוֹת לְשַׁמֵּשׁ אוֹתְךָ”. הוּא הָיָה מֵבִין, הוּא רָאָה שֶׁזֶּה בְּלֵב שָׁלֵם, אָז הוּא נָתַן לִי רְשׁוּת לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ. אֲנִי הוֹצֵאתִי לוֹ אֶת הַנַּעֲלַיִם וְסִדַּרְתִּי לוֹ אֶת הַמִּטָּה וְהֵבֵאתִי לוֹ תֵּה, אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי אוֹתוֹ, כֵּן.

טוֹב, עָבַר כַּמָּה יָמִים, וַאֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי פַּעַם אֵצֶל הַסְּפָרַדִים, וַאֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי אֵצֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל מַה זֶּה תְּפִלָּה, וְגַם אָמַרְתִּי ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וּתְהִלִּים בִּדְמָעוֹת, בְּהִתְעוֹרְרוּת, בְּהִתְפָּאֲרוּת. וְהוּא שָׁמַע בְּהַחֶדֶר שֶׁלּוֹ שֶׁאָמַרְתִּי תְּפִלָּה אַחַת מִ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, אָז כְּשֶׁגָּמַרְתִּי אֶת הַתְּפִלָּה וּבָאתִי לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ, שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה הוּא צָרִיךְ, מַה הוּא רוֹצֶה? כּוֹס תֵּה, כּוֹס קָפֶה? אֵיזֶה דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ. הוּא לֹא יָדַע שֶׁאֲנִי בְּרֶסְלְבֶר, רַק הוּא שָׁמַע הַקּוֹל שֶׁל הַתְּפִלָּה, אָז הוּא אָמַר לִי: “אֲנִי לֹא צָרִיךְ כְּלוּם, לֹא אַתָּה תְּשַׁמֵּשׁ אוֹתִי. אֲנִי רוֹצֶה לְשַׁמֵּשׁ אוֹתְךָ – זֶה אֲנִי רוֹצֶה!”

הוּא אָמַר לִי: “אֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי נַחְמָן גְּדוֹלוֹת שֶׁהוּא גָּאוֹן גָּדוֹל, אֲבָל מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִמְּךָ.. לֹא יָדַעְתִּי מִזֶּה כְּלוּם! עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת הַשַּׁמָּשׁ שֶׁלְּךָ, אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ אוֹתִי, אֲנִי צָרִיךְ לְשַׁמֵּשׁ אוֹתְךָ!”

הוּא קָרָא לִי רַבִּי, אֲנִי הָרַבִּי שֶׁלּוֹ. הוּא הָיָה גָּאוֹן עוֹלָמִי וַאֲנִי עַם-הָאָרֶץ, וְהוּא אָמַר לִי: “אֲנִי לֹא רוֹצֶה כְּלוּם, אֲנִי רוֹצֶה לָקוּם בְּפָנֶיךָ!”

וַאֲנִי יָרַדְתִּי אֵלָיו כָּל יוֹם אֲבָל לֹא זָכִיתִי לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ כִּי הוּא לֹא רָצָה בְּשׁוּם אֹפֶן. אֲנִי הָיִיתִי בֵּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ, וְהוּא הָיָה אִישׁ זָקֵן וְגָאוֹן כָּזֶה.. וַאֲנִי פָּשׁוּט, אֲנִי אַבְרֵךְ פָּשׁוּט.

הָיָה קֶשֶׁר בֵּינֵינוּ וְרָאִיתִי שֶׁהוּא מְדַבֵּר אִתִּי עַל כַּמָּה דְּבָרִים, וַאֲנִי כִּוַּנְתִּי לְדַעְתּוֹ. וְהוּא הָיָה לוֹ אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁהוּא הָיָה צָרִיךְ לְהִתְיַעֵץ עִם אֵיזֶה בֶּן-אָדָם, אָז הוּא הִתְיַעֵץ אִתִּי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ הָאֱמֶת. אָז הוּא הֵבִין שֶׁאֲנִי אִישׁ אֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת.

וְסִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי מֵחֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב, סִפַּרְתִּי לוֹ מַה שֶּׁאֲנִי סוֹבֵל, וְהוּא אָמַר לִי: “חֲסִיד בְּרֶסְלֵב זֶה דָּבָר יָקָר מְאֹד, זֶה דָּבָר חָשׁוּב מְאֹד!”

וְהוּא הִתְעַנְיֵן וְשָׁאַל אוֹתִי: “אֵיךְ הַפַּרְנָסָה, יֵשׁ לְךָ פַּרְנָסָה?”

אָז סִפַּרְתִּי לוֹ: “אֲנִי בֶּן-יְשִׁיבָה, אֲנִי לָמַדְתִּי בַּיְשִׁיבָה, וְאַחֲרֵי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי חֲסִיד בְּרֶסְלֵב הֵם לֹא רָצוּ לְהַחֲזִיק אוֹתִי בַּיְשִׁיבָה”. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם לֹא יָכְלוּ לִדְחוֹת אוֹתִי, כִּי אֲנִי לוֹמֵד שָׁמָּה מִזְּמַן הַבַּר-מִצְוָה. נוּ, אָז סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁהַחַיִּים שֶׁלִּי כָּכָה, בְּדֹחַק גָּדוֹל, וְסִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁהֵם נוֹתְנִים לִי פָּחוֹת מִכָּל בְּנֵי-הַיְשִׁיבָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, וְהוּא יָדַע שֶׁהֵם מִתְנַגְּדִים.

אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיְּדַבֵּר אִתָּם שֶׁיִּתְּנוּ לִי לֶחֶם בִּשְׁבִיל יְלָדִים קְטַנִּים. אָז הוּא שָׁמַע אֶת זֶה, וּבְעוֹד אֵיזֶה יָמִים בָּאוּ לְבַקְּרוֹ הָרַבָּנִים שֶׁל הָאַשְׁכְּנַזִּים וְרָצוּ לָקַחַת אוֹתוֹ לְבַקֵּר בְּהַיְשִׁיבָה שֶׁלָּהֶם, אֵצֶל רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס שֶׁל הָאַשְׁכְּנַזִּים. וְהֵם בָּאוּ אֵלָיו בְּכָבוֹד וּבְהַעֲרָצָה, הֵם הָיוּ שְׁלשָׁה, הָיָה הָרַב וְהַגַּבַּאי שֶׁל הַיְשִׁיבָה וְעוֹד בֶּן-אָדָם אֶחָד. וְהֵם דִּבְּרוּ אִתּוֹ וְהוּא שָׁאַל אוֹתָם: “מַדּוּעַ אַתֶּם נוֹתְנִים לָאִישׁ הַזֶּה פָּחוֹת פַּרְנָסָה?”

הוּא הָיָה אִישׁ חָזָק, אִישׁ אֲמִתִּי, הוּא בִּקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיְּרַחֲמוּ, שֶׁיִּתְּנוּ לִי הוֹסָפָה, לָתֵת לִי לֶחֶם לַיְלָדִים לֶאֱכֹל, אָמַר: “אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל בֶּער שֶׁיִּהְיֶה לֶחֶם לַיְלָדִים קְטַנִּים, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לֶחֶם”.

אָז הֵם אָמְרוּ לוֹ: “הוּא אִישׁ יָקָר, אִישׁ כָּשֵׁר, הוּא בֶּן-אָדָם עוֹבֵד הַשֵּׁם, אֲבָל הוּא אוֹמֵר תָּמִיד תְּהִלִּים, תְּפִלּוֹת, זֶה לֹא בֶּן-יְשִׁיבָה. יְשִׁיבָה זֶה רַק לַמְדָּן. הוּא לֹא שׁוֹמֵר הַזְּמַן שֶׁל הַיְשִׁיבָה, הוּא הוֹלֵךְ בֵּין הֶהָרִים. מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לוֹ זֶה רַק מִצַּד הַחֶסֶד שֶׁאֲנַחְנוּ מְרַחֲמִים עָלָיו”.

אָז הוּא הִתְרַגֵּז עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם שֶׁהַתְּהִלִּים שֶׁלִּי יוֹתֵר חָשׁוּב אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהַלַּמְדָּנִים שֶׁלָּכֶם!

הֵם אָמְרוּ: “אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לְכָל יִשְׂרָאֵל, רַק לִבְרֶסְלֵב – לֹא!”

“מַה, יִשְׂרָאֵל בֵּער? אָסוּר לָתֵת לוֹ עֶזְרָה, הוּא לוֹמֵד סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב בְּתוֹךְ הַיְשִׁיבָה, הוּא לוֹמֵד בְּכָל הַיּוֹם ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו! אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לוֹמֵד סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב? לֹא נִתֵּן לוֹ כְּלוּם!”

אֲנִי לֹא הָיִיתִי נִכְלַל, לֹא הָיִיתִי בֶּן-יְשִׁיבָה, הַמְנַהֵל הַגָּדוֹל אָמַר לְהָרַב אֶלְפַנְדְּרִי: “אֲנַחְנוּ הַכֹּל נִשְׂמָע לְךָ, רַק זֶה – לֹא. אֲנַחְנוּ מִתְבַּיְּשִׁים מִמֶּנּוּ. אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים אוֹתוֹ, שֶׁיֵּלֵךְ מִכָּאן!”

הֵם אָמְרוּ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ אֲבָל הֵם פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ, הוּא הָיָה אִישׁ חָזָק וְהוּא לֹא הִתְבַּיֵּשׁ אֲפִלּוּ לִפְנֵי הַקְּדוֹשִׁים הַגְּדוֹלִים, הוּא הָיָה שֵׁם גָּדוֹל וְהָיָה גָּאוֹן בַּתּוֹרָה וְחָסִיד, אָז הֵם נָתְנוּ חֲצִי לִירָה לְחֹדֶשׁ. אוֹי יוֹי יוֹי יוֹי…

פַּעַם אַחַת הָרֹאשׁ שֶׁל הַמִּזְרָחִי הִגִּיעַ לַיְשִׁיבָה וְרָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער עִם ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, אָז הוּא שָׁאַל לְהַגַּבָּאִים: “כָּאן זֶה יְשִׁיבַת בְּרֶסְלֵב?”

“חַס-וְשָׁלוֹם, מָה אַתָּה מְדַבֵּר!”

אָז הוּא אָמַר לָהֶם: “הַלְּוַאי שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִהְיֶה בְּרֶסְלֵב!”

הרב דב מורשא*

אֲנִי רָאִיתִי אֶת הָרַב דֹּב מִוַּרְשָׁא, הוּא הָיָה גָּאוֹן כָּזֶה וְלֹא שָׁמְעוּ אוֹתוֹ. הוּא הָיָה חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, הוּא הִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ עַל-יְדֵי הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, הוּא בָּא לְרַבִּי נָתָן בִּצְפָת (רַבִּי נָתָן מֵהָעִיר טִירָאוִויצֶע שֶׁבְּרוּסְיָה) בִּשְׁבִיל לְכַבֵּד אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, אָז הוּא הָלַךְ לְהָאָרוֹן וְהוֹצִיא סֵפֶר וְזֶה הָיָה הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’. הוּא רָאָה חֲתִיכַת מַעֲשֶׂה מֵהַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, אָז הוּא אָמַר תֵּכֶף שֶׁזֶּהוּ פֶּלֶא חָדָשׁ שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם. כֵּן, כָּכָה הוּא אָמַר, הָרַב דֹּב מִוַּרְשָׁא, הוּא רָאָה שֶׁזֶּה פֶּלֶא עֶלְיוֹן שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם!

הוּא הֵבִין מֵעַצְמוֹ, הוּא רָאָה רַק חֲתִיכַת מַעֲשֶׂה, אָז הוּא כְּבָר אָמַר: “הַגְּאֻלָּה כְּבָר בָּאָה!”

הוּא רֹאשׁ-גָּאוֹן, רֹאשׁ-גָּדוֹל, אֲבָל מִשֶּׁהִכִּיר אֶת רַבֵּנוּ אָז נִפְתַּח לְפָנָיו הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְהַתּוֹרוֹת וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת. הוּא אָמַר לִי: “אִם לֹא הָיָה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עוֹשֶׂה אֶת הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, הוּא הָיָה גַּם-כֵּן חִדּוּשׁ!”

הוּא אָמַר לִי: “אֲנִי שׁוּם לִמּוּד לֹא קָשֶׁה לִי, רַק אִם אֲנִי לוֹמֵד ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, אֲנִי מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת חֲגוּרָה וְלַחֲגֹר אֶת הָרֹאשׁ, אִם לֹא – יִהְיֶה מִתְפּוֹצֵץ”. כָּכָה הוּא אָמַר לִי, “אִם לֹא – יִתְפּוֹצֵץ הָרֹאשׁ”, לֹא יוּכַל לִחְיוֹת, כֵּן.

הוּא הָיָה שָׂם חֲגוּרָה עַל הָרֹאשׁ, אִם לֹא – לֹא יָכוֹל לִלְמֹד ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’. הוּא הָיָה גָּאוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, הוּא הָיָה הָרֹאשׁ שֶׁל כָּל הַגְּאוֹנִים, שֶׁל כָּל הַגְּאֻלָּה, שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה. הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לִלְמֹד כָּל הַתּוֹרָה, הַכֹּל הָיָה אֶצְלוֹ בְּלִבּוֹ. הוּא הָיָה עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וְעִמָּדִי, הוּא מַמָּשׁ נָתַן כָּל חַיָּיו. וְגַם רַב שְׁמוּאֵל הוּרְבִיץ לָמַד אֶצְלוֹ בְּחִנָּם, בְּלֹא כֶּסֶף. אֲנִי דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים, כְּמוֹ חֲבֵרִים, דִּבַּרְנוּ כַּמָּה זְמַן, הוּא הָיָה מְכַבֵּד אוֹתִי, הוּא הָיָה כְּבָר זָקֵן גָּדוֹל וְהוּא קָם לְפָנַי וְנָתַן לִי כָּבוֹד גָּדוֹל. הָיִינוּ יְדִידִים כְּמוֹ גּוּף אֶחָד. הוּא קִבֵּל אוֹתִי כְּאִלּוּ אֲנִי הָיִיתִי הָרַב דֹּב מִוַּרְשָׁא…

*מוּבָא בַּסֵּפֶר ‘יְמֵי שְׁמוּאֵל’ מֵרַב שְׁמוּאֵל הוּרְבִיץ, חֵלֶק א’ סְעִיף נ”ב, מִגֹּדֶל מַעֲלַת צִדְקָתוֹ הִתְלַהֲבוּתוֹ וּבִדְבֵקוּתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁל הָרַב הַגָּאוֹן דֹּב מִוַּרְשָׁא. וְכֵן נֶאֱמָר כִּי מִגֹּדֶל הַחֲרִיפוּת שֶׁאִימֵּץ אֶת מֹחוֹ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה בְּעֵת שֶׁלָּמַד בַּסֵּפֶר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, נַעֲשָׂה סֻמָּא לְמֶשֶךְ כְּשֶׂבַע שָׁנִים.

הָרַב דֹּב מִוַּרְשָׁא קִדֵּשׁ שֵׁם רַבֵּנוּ בַּרַבִּים בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בִּתְקוּפַת הַמַּחֲלֹקֶת, וְחִזֵּק וְתָמַךְ אֶת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת.

התנגדות על ספרי רבנו ז”ל

אִישׁ חָשׁוּב מְאֹד הָיָה בִּטְבֶרְיָה, הוּא הָיָה מְפֻרְסָם וְהָיָה לַמְדָּן, וַאֲנִי הָיִיתִי שְׁכֵנִים אִתּוֹ בַּיְשִׁיבָה, וְהוּא הָיָה כְּמוֹ אַדְמוֹ”ר שֶׁל הַחֲסִידִים. הֵם בָּאוּ אֵלָיו בְּכָל פַּעַם לִטְבֶרְיָה. הָיָה לוֹ שֵׁם גָּדוֹל פִּרְסוּם גָּדוֹל. וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי אֵלָיו וְהָיָה אֶצְלוֹ אֵיזֶה חֲסִידִים, אֲנִי קָרָאתִי לוֹ בִּשְׁמוֹ, לֹא קָרָאתִי אוֹתוֹ בְּשֵׁם ‘רַבִּי’, וְאָמַרְתִּי לוֹ: “מַה יִּהְיֶה מִמְּךָ, בַּסּוֹף אַתָּה תִּהְיֶה בְּרֶסְלֵב. תִּלְמַד ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ אָז תֵּדַע מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב”.

הוּא אָהַב אֶת בְּרֶסְלֵב כְּנַפְשׁוֹ, הוּא קִנֵּא אוֹתִי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: “נוּ, מָתַי תִּהְיֶה בְרֶסְלֵב?” וְהֵם יָדְעוּ כְּבָר שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת בְּרֶסְלֵב.

אָז הוּא הִתְחִיל לִבְכּוֹת: “מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי, מַדּוּעַ אֲנִי לֹא גִּבּוֹר, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת גִּבּוֹר כָּמוֹךָ!”

הוּא אָמַר: “לֹא רַק כֶּסֶף, אֲנִי רוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹרָה”. הוּא הָיָה מְכֻבָּד, וְאִם הוּא הָיָה בְּרֶסְלֵב אָז הָיוּ מְגָרְשִׁים אוֹתוֹ. הוּא הָיָה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וְהוּא הָיָה חֲסִיד מִשֶּׁלָּהֶם וְהָיָה נֶגְדָּם, הוּא אָמַר: “לֹא, לֹא, רַק בְּרֶסְלֵב!”

פַּעַם אַחַת הוּא רָאָה מַה שֶּׁאֲנִי סוֹבֵל, אָז הוּא הָיָה לוֹ קִנְאָה עָלַי, אָז הוּא לָקַח מִמֶּנִּי סֵפֶר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְנִכְנַס לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ בַּיְשִׁיבָה וְלָמַד בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, וְאַחַר-כָּךְ הוּא יָשַׁב בַּפֶּתַח שֶׁל הַבֵּית-כְּנֶסֶת וְלָמַד. אָז נַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל בַּיְשִׁיבָה: “הוּא לוֹמֵד בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’!”

אָמְרוּ לוֹ: “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?”

“אֲנִי רוֹצֶה לִלְמֹד רַק סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה!”

אָז סִפְּרוּ לְהָרַב וּלְהַגַּבָּאִים שֶׁל הַיְשִׁיבָה, אָז הֵם אָמְרוּ לוֹ: “טוֹב, אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּרֶסְלֶב, אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת. רַק תֵּדַע שֶׁאַתָּה תְּקַבֵּל מַשְׂכֹּרֶת כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּער. תִּשְׁאָל אוֹתוֹ כַּמָּה הוּא מְקַבֵּל, הוּא מְקַבֵּל שְׁתֵּי לִירוֹת לְחֹדֶשׁ. אַתָּה תְּקַבֵּל שְׁתֵּי לִירוֹת לְחֹדֶשׁ כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּער”.

אָז הוּא אָמַר לִי: “אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם, גַּם אֲנִי מְקַבֵּל עֶשְׂרִים לִירוֹת לְחֹדֶשׁ וְלֹא מַסְפִּיק לִי, מָה אֲנִי יַעֲשֶׂה עִם שְׁתֵּי לִירוֹת. אָז אִי אֶפְשָׁר”, וּבְכָל פַּעַם שֶׁרָאָה אוֹתִי הוּא אָמַר לִי: “אֲנִי מְקַנֵּא אוֹתְךָ, אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן”.

וַאֲנִי הָיָה לִי שְׁתֵּי לִירוֹת לְחֹדֶשׁ וְרָקַדְתִּי כָּל הַלַּיְלָה, וְנָסַעְתִּי לְמִירוֹן וְלִירוּשָׁלַיִם, וְהָיָה לִי חַיִּים טוֹבִים…

אָח שֶׁלּוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה, אֲנִי הָלַכְתִּי לְבַקֵּר אוֹתוֹ, אָז אָמַרְתִּי לוֹ: “אִם יֵשׁ בְּךָ חַס-וְשָׁלוֹם אֵיזֶה פְּגָם, אֵיזֶה מַחֲלֹקֶת עַל רַבֵּנוּ – תַּשְׁלִיךְ אֶת זֶה!”

וַאֲנִי הֵבֵאתִי לוֹ שְׁלשָׁה סְפָרִים, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, הַמִּכְתָּבִים ‘עָלִים לִתְרוּפָה’ וְ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, וְאָמַרְתִּי לוֹ: “אִם תַּעֲסֹק בְּאֵלֶּה הַשְּׁלשָׁה סְפָרִים אָז הַמַּחֲלָה תֵּלֵךְ וְאַתָּה תִּחְיֶה שָׁנִים רַבּוֹת”.

וְאִשְׁתּוֹ יָשְׁבָה בַּשֻּׁלְחָן וְשָׁמְעָה. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: “תַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁאוֹמֵר יִשְׂרָאֵל בֶּער, שֶׁיּוֹתֵר לֹא תִּהְיֶה מִתְנַגֵּד עַל בְּרֶסְלֶב”.

הוּא אָמַר לִי: “טוֹב, אֲנִי יַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אָמַרְתָּ לִי, אֲנִי אֶשְׁמֹר מְאֹד לִלְמֹד בְּכָל יוֹם בְּהַשְּׁלשָׁה סְפָרִים הָאֵלֶּה, רַק שֶׁאֲנִי אֶחְיֶה”.

וְכָכָה הָיָה, הוּא הָיָה לַמְדָּן גָּדוֹל, הָיָה לוֹ מֹחַ טוֹב, מֹחַ גָּדוֹל, וְהוּא אָמַר לִי שֶׁזֶּה רְפוּאָה, שֶׁזֶּה מְחַיֶּה אוֹתוֹ, הוּא לָמַד בְּכָל יוֹם הַרְבֵּה בְּהַשְּׁלשָׁה סְפָרִים וְהוּא מָצָא חִיּוּת בְּכָל יוֹם יוֹם וְהוּא רָאָה שֶׁהוּא מְקַבֵּל רְפוּאָה, הוּא הָיָה חַי וְקַיָּם, בָּרִיא, בָּרִיא לְגַמְרֵי!

אַחַר-כָּךְ בָּא הָאָח הַשְּׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ לְבַקֵּר אוֹתוֹ וְרָאָה הַשְּׁלשָׁה סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב בְּבֵיתוֹ בָּאָרוֹן, הוּא יָדַע שֶׁאֲנִי מְטַפֵּל בּוֹ, אָז אָמַר: “הוֹ, מַה זֶּה, הוּא נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע, הוּא נַעֲשָׂה בְּרֶסְלֶב? אֲנִי אַרְאֶה לוֹ, אֲנִי אֶקַּח אֶת הַסְּפָרִים”. אָז הוּא לָקַח אֶת הַסְּפָרִים, וְהַחוֹלֶה חַי יוֹם אֶחָד.. וְנִפְטַר! הוּא בְּלִבּוֹ הָיָה לוֹ הִתְנַגְּדוּת וְהוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר, אָז הוּא קִבֵּל הַתְקָפַת לֵב וְנִפְטַר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. זֶה הַדָּבָר יָדוּעַ לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה וּלְכָל הָעִיר. וְהָאָח הַשְּׁלִישִׁי הָיָה בּוֹכֶה כָּל יָמָיו: “מֶה עָשִׂיתִי, מֶה עָשִׂיתִי!”

אֲנִי כַּמָּה שָׁנִים אָמַרְתִּי לַאַח שֶׁלּוֹ שֶׁלָּקַח אֶת הַסְּפָרִים: “תֵּן לִי אֶת הַשְּׁלשָׁה סְפָרִים, תֵּן לִי אֶת הַסְּפָרִים”, וְהוּא לֹא רָצָה, הוּא לֹא נָתַן לִי…

פַּעַם אַחַת אֲנִי זוֹכֵר שֶׁרָצִיתִי לַעֲבֹד וְהָיִיתִי בַּדֶּרֶךְ בַּמִּדְבָּר, וַאֲנִי הָלַכְתִּי וְהָיָה בּוֹר גָּדוֹל וְהָיָה שָׁמָּה נָחָשׁ גָּדוֹל וְעָב מְאֹד, אָמַרְתִּי: “אוּלַי זֶה חֶבֶל, לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת נָחָשׁ גָּדוֹל כָּזֶה”.

אֲנִי יָרַדְתִּי, וְהָיָה לְיַד הַבּוֹר נָחָשׁ!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנִי יָצָאתִי וְנִצַּלְתִּי וְהָלַכְתִּי מִשָּׁם. וְהַנָּחָשׁ, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מֶה הָיָה אִתּוֹ, אֲנִי חוֹשֵׁב.. עָב כָּזֶה צָרִיךְ לֶאֱכֹל.

הוּא גַּם-כֵּן נִפְטַר, כְּמוֹ הַנָּחָשׁ…

מכתב התראה

מָצָאנוּ לְנָכוֹן לְהָבִיא תַּצְלוּם שֶׁל מִכְתָּב הַתְרָאָה שֶׁשָּׁלְחוּ רָאשֵׁי הַיְשִׁיבָה בִּטְבֶרְיָה לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל דֹב אוֹדֶסֶר, אוֹדוֹת ‘הַתַּעֲמוּלָה’ כִּבְיָכוֹל שֶׁהָיְתָה בְּעֵת עִסְקוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ תוֹךְ כְּדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה.

חתן בלי טלית

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר, מִי יָכוֹל לְסַפֵּר. כַּמָּה שֶׁאֲנִי אֲסַפֵּר עוֹד לֹא, אִי אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ מַה שֶּׁעָבַר עָלַי. אֲנִי לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף וְהָיִיתִי צָרִיךְ לְחַתֵּן אֶת הַבַּת שֶׁלִּי. נוּ, יָכֹלְתִּי לְחַתֵּן אוֹתָהּ רַק עִם סַבָּל מִן הַשּׁוּק, אֲבָל אָדָם כָּזֶה כְּמוֹ שְׁמוּאֵל מִי יִתֵּן לִי לְחָתָן בִּשְׁבִיל הַבַּת שֶׁלִּי?

הַהוֹרִים וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל שְׁמוּאֵל חִפְּשׂוּ שִׁדּוּכִים בִּשְׁבִילוֹ, וְהֵם הָיוּ רַבָּנִים גְּדוֹלִים וַעֲשִׁירִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁם עוֹלָמִי, וְשְׁמוּאֵל בְּעַצְמוֹ הָיָה מֵהַחֲסִידִים הַלַּמְדָּנִים וְהָיָה לוֹ שֵׁם גָּדוֹל, הוּא הָיָה בַּעַל-מֹחַ גָּדוֹל, וְכָל הָרַבָּנִים וְכָל הָעֲשִׁירִים שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם רָצוּ אֶת שְׁמוּאֵל בִּשְׁבִיל הַבַּת שֶׁלָּהֶם, וְהוּא לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ. הוּא רָאָה זֶה זֶה, זֹאת זֹאת, אָז לֹא נִרְאֶה בְּעֵינָיו כָּל הַשִּׁדּוּכִים. כֻּלָּם רָצוּ אֶת שְׁמוּאֵל לֶחָתָן, עֲשִׁירִים עִם כֶּסֶף הַרְבֵּה, רַבָּנִים מְפֻרְסָמִים, הֵם רָצוּ לָתֵת לוֹ אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁלָּהֶם וְהוּא לֹא רָצָה.

שְׁמוּאֵל הוּא לָמַד אֵצֶל רַב אֶחָד וְאוֹתוֹ הָרַב רָאָה שֶׁשְּׁמוּאֵל הוּא גָּאוֹן, אָז הָרַב הָיָה לוֹ יַלְדָּה מְלֻמֶּדֶת וְהוּא רָצָה אֶת שְׁמוּאֵל בִּשְׁבִיל הַבַּת שֶׁלּוֹ וְשֶׁשְּׁמוּאֵל יִהְיֶה רֹאשׁ-יְשִׁיבָה אֶצְלוֹ, אֲבָל שְׁמוּאֵל לֹא רָצָה שׁוּם שִׁדּוּךְ.

פַּעַם אַחַת קָרוֹב שֶׁל שְׁמוּאֵל הָיָה בַּבַּיִת שֶׁלִּי וְהוּא יָדַע שֶׁיֵּשׁ לִי בַּת לְחַתֵּן, אָז הוּא אָמַר לִי: “אוּלַי שְׁמוּאֵל זֶה יִהְיֶה שִׁדּוּךְ טוֹב בִּשְׁבִילְכֶם?”

אֲנִי מִסְתַּכֵּל עָלָיו, הוּא לֹא מַכִּיר אוֹתִי וְלֹא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לִי אֵיךְ, “מַה, שְׁמוּאֵל?”

עֲשִׁירִים שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, רַבָּנִים שֶׁל כָּל הָאָרֶץ רוֹצִים לָתֵת לוֹ כֶּסֶף הַרְבֵּה וְהוּא דִּבֵּר עִם הַבַּחוּרָה, “לֹא בִּשְׁבִילִי!”

אָמְרוּ לוֹ: “יִשְׂרָאֵל בֶּער יֵשׁ לוֹ בַּת, אוּלַי זֶה?”

פַּעַם אַחַת הוּא רָאָה אֶת הַבַּת שֶׁלִּי וְדִבֵּר אִתָּהּ, אָז בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹנָה הוּא בָּא הַבַּיְתָה לְהָאַבָּא וּלְהָאִמָּא וְאָמַר: “אַבָּא, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי אֲבַשֵּׂר לָכֶם בְּשׂוֹרָה טוֹבָה. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי מָצָאתִי כַּלָּה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי כַּלָּה”.

אָז הָיָה שִׂמְחָה בַּבַּיִת, “שְׁמוּאֵל יֵשׁ לוֹ כְּבָר כַּלָּה!”

אַחַר-כָּךְ שָׁאֲלוּ: “מִי זֹאת הַכַּלָּה? אֵיזֶה עָשִׁיר?”

“הַבַּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֶּער, מֵחֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב”.

“אוֹי וֵוי”…

כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁאֲנִי עָנִי כָּזֶה מִכָּל יְרוּשָׁלַיִם, וְשְׁמוּאֵל לֹא רוֹצֶה רַבָּנִים שֶׁל עֲשִׁירִים, הוּא רָצָה אֶת הַבַּת שֶׁלִּי, אָז הָאִמָּא אָמְרָה לוֹ: “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, הַבַּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֶּער מִמֵּאָה שְׁעָרִים, הוּא אֵין לוֹ כְּלוּם כֶּסֶף וַאֲנַחְנוּ גַּם-כֵּן עֲנִיִּים, אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים, אֵיךְ תַּעֲשֶׂה חֲתוּנָה?”

“אוֹי, מַדּוּעַ שְׁמוּאֵל הוּא רוֹצֶה עָנִי, וְעוֹד יִשְׂרָאֵל בֶּער, הוּא מֵהָעֲנִיִּים הַקָּשִׁים מְאֹד, מֵהָעֲנִיִּים הַגְּדוֹלִים מְאֹד, אֵין לוֹ לֶחֶם לֶאֱכֹל”.

“זֶה הַכַּלָּה שֶׁלִּי!”

לִפְנֵי הַחֻפָּה הַמִּנְהָג הוּא שֶׁלַּכַּלָּה נוֹתְנִים אֵיזֶה מַתָּנָה וְלֶחָתָן נוֹתְנִים טַלִּית גָּדוֹל. אֲנִי לֹא הָיָה לִי טַלִּית, אָז אָמַרְתִּי: “אֲנִי אֵין לִי טַלִּית”. וְהֶחָתָן הָיָה בְּלִי טַלִּית…

שְׁמוּאֵל הוּא הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ, הוּא אָמַר: “כְּמוֹ רַבֵּנוּ – אֵין בָּעוֹלָם!” הוּא אָמַר שֶׁהָעִנְיָן הַזֶּה כְּמוֹ נַחְמָן מֵאוּמַן זֶה דָּבָר מְיֻחָד וְלֹא הָיָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, זֶה חָדָשׁ. כֵּן, כָּכָה אָמַר שְׁמוּאֵל. שְׁמוּאֵל לֹא רָצָה שׁוּם שֵׁם, שׁוּם חֲשִׁיבוּת, שׁוּם פִּרְסוּם. הוּא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת מְכֻבָּד, מְפֻרְסָם בְּכָל הָעוֹלָם, וְהוּא בָּרַח מִזֶּה, הוּא לֹא רָצָה.

שְׁמוּאֵל הוּא שָׁאַל אוֹתִי: “מָה אַתָּה אוֹמֵר עַל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר?”

אָמַרְתִּי לוֹ: “אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר!”

הדין והמחלקת

וְכֵן הָיָה מַעֲשֶׂה עִם אֶחָד הָרַבָּנִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיָה הַדַּיָּן שֶׁל טְבֶרְיָה. הַדַּיָּן הָיָה בֶּאֱמֶת כִּשְׁרוֹנִי מְאֹד, בַּעַל-מֹחַ וְיָדַע הַפַּרְדֵּ”ס. הוּא הָיָה חָכָם, מֵבִין, בַּעַל-רַחֲמִים, מִדּוֹת טוֹבוֹת.

נוּ, אֲבָל הָיָה לוֹ חֲשִיבוּת יוֹתֵר כִּי הוּא יְרֵא שָׁמַיִם, הוּא לַמְדָּן גָּדוֹל וְלַמְדָּן לֹא מְחַפֵּשׂ מִצְווֹת, הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהָעִקָּר הַתַּכְלִית רַק לִלְמֹד וְלִלְמֹד וְלִלְמֹד. אֲבָל הַדַּיָּן הָיָה חָסִיד וִירֵא שָׁמַיִם וְהָיָה אוֹהֵב גַּם-כֵּן מִצְווֹת כְּמוֹ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים, צְדָקָה וָחֶסֶד, לֹא רַק גְּאוֹנוּת וְחָכְמָה. הַדַּיָּן הָיָה לוֹ שְׁנֵיהֶם.

טְבֶרְיָה זֶה עִיר קְטַנָּה, אָז הוּא הִכִּיר אוֹתִי וַאֲנִי נָשָׂאתִי חֵן בְּעֵינָיו, הוּא יָדַע שֶׁאֲנִי יֵשׁ לִי אַבָּא עָנִי וְעִוֵּר, אָז הוּא לָקַח אוֹתִי לְבֵיתוֹ וְלָמַד אִתִּי וְקֵרֵב אוֹתִי מְאֹד, וְהוּא הָיָה לִי כְּמוֹ אַבָּא. וְהוּא דִּבֵּר אִתִּי מֵעִנְיַן חֲסִידוּת וְאַדְמוֹרִי”ם וַאֲנִי קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי עַל הַדַּיָּן שֶׁאֵין יוֹתֵר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם, הוּא מַמָּשׁ מַלְאָךְ. אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁלּוֹ, אֲנִי תָּמִיד הָיִיתִי אִתּוֹ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

הוּא רָאָה שֶׁאֲנִי לֹא כִּשְׁרוֹנִי, אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁלִּי וְהַלֵּב שֶׁלִּי – הוּא אָהַב אוֹתִי מְאֹד, וְהוּא כִּבֵּד אוֹתִי וְלָמַד אִתִּי וְקֵרֵב אוֹתִי אַף-עַל-פִּי שֶׁאֲנִי לֹא כִּשְׁרוֹנִי וְהוּא הָיָה לַמְדָּן גָּדוֹל. הָיָה אַהֲבָה גְּדוֹלָה בֵּינֵינוּ, הוּא אָהַב אוֹתִי כְּמוֹ בֵּן שֶׁלּוֹ. אֲנִי הָיִיתִי בְּבֵיתוֹ יוֹתֵר מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי. אֲנִי בָּאתִי אִתּוֹ, הִתְפַּלַּלְתִּי אִתּוֹ וְיָשַׁנְתִּי אֶצְלוֹ וְלָמַדְתִּי אִתּוֹ בַּלַּיְלָה, הָיָה בֵּינֵינוּ קֶשֶׁר כָּזֶה.. אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד פָּשׁוּט, וְהַדַּיָּן הָיָה גָּאוֹן וְגָדוֹל וְחָכָם, וַאֲנִי כְּמוֹ יַתּוּשׁ נֶגְדּוֹ.

הַדַּיָּן הָיָה לוֹ שְׁתֵּי בָּנוֹת, אַחַת הָיְתָה שָׂרָה וְאַחַת פֵיגָה. שָׂרָה הָיְתָה הַקְּטַנָּה וּפֵיגָה הָיְתָה הַיּוֹתֵר גְּדוֹלָה. הֵם הָיוּ כְּמוֹ אֲחָיוֹת שֶׁלִּי, שָׂרָה וּפֵיגָה. וַאֲנִי בָּאתִי לַדַּיָּן, הֵם נָתְנוּ אֹכֶל בַּבֹּקֶר, בַּצָּהֳרַיִם, אָז הֵם הֵבִיאוּ גַּם-כֵּן בִּשְׁבִילִי לֶאֱכֹל. אֲנִי הָיִיתִי כְּמוֹ בֵּן, בֵּן יָחִיד. אַחַר-כָּךְ שֶׁזָּכִיתִי לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ…

וַאֲנִי הָיִיתִי בַּעֲנִיּוּת גָּדוֹל וְהָאִשָּׁה שֶׁלִּי הָיְתָה אֵצֶל הַהוֹרִים שֶׁלָּהּ וַאֲנִי הָיִיתִי אֵצֶל הַהוֹרִים שֶׁלִּי וְלֹא הָיָה לִי פַּרְנָסָה. נוּ, אֲנִי הָיִיתִי בֶּן-בַּיִת אֶצְלוֹ, וְהוּא רָאָה שֶׁאֲנִי נִתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לִבְרֶסְלֶב, וְהוּא רָאָה שֶׁאֲנִי לֹא גָּר עִם הָאִשָּׁה, אֵין לִי דִּירָה, אֵין לִי פַּרְנָסָה, אֵין לִי בֶּגֶד שֶׁל שַׁבָּת וְאֵין לִי כְּלוּם. לֹא כֶּסֶף וְלֹא גַּאֲוָה וְלֹא תּוֹרָה.. וַאֲנִי שָׂמֵחַ!

הוּא לֹא הֵבִין אֶת זֶה, “מַה זֶּה עִם יִשְׂרָאֵל בֶּער, הוּא לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה!”

הוּא הֵבִין שֶׁאֵין לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, הוּא הָיָה חָכָם, הוּא הָיָה לַמְדָּן, אָז הוּא הֵבִין אֶת זֶה, אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לוֹ. הוּא שָׁאַל אוֹתִי: “מִי נוֹתֵן לְךָ אֹכֶל?”

אָז אָמַרְתִּי לוֹ: “הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְפַרְנֵס אוֹתִי”.

אָז הוּא הָיָה בַּעַל-רַחֲמִים, הוּא אָמַר: “לֶחֶם מַגִּיעַ לוֹ, בְּלִי לֶחֶם? אֲנִי צָרִיךְ לָתֵת לֶחֶם”.

הוּא הָלַךְ אֵצֶל אַחַד הַחֲסִידִים שֶׁהָיָה אוֹפֶה לֶחֶם וְאָמַר לוֹ: “תִּתֵּן עַל חֶשְׁבּוֹנִי לְיִשְׂרָאֵל בֶּער כָּל יוֹם כִּכַּר לֶחֶם. בְּכָל רֹאשׁ-חֹדֶשׁ תִּתֵּן לִי חֶשְׁבּוֹן וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ”. כָּכָה הָיָה.

אַחַר-כָּךְ הוּא הָיָה בַּלָּשׁ. אֲנִי יָשַׁבְתִּי בֶּחָצֵר שֶׁלּוֹ וְהָיָה לִי מִטְבָּח קָטָן, בַּעַל-הַמִּטְבָּח רָצָה לְהַשְׂכִּיר אֶת הַמִּטְבָּח וְלֹא הָיָה לוֹ אַף אֶחָד, אָז אֲנִי בָּאתִי אֵלָיו: “כַּמָּה אַתָּה רוֹצֶה לְהַשְׂכִּיר לִי עַל הַמִּטְבָּח?”

אָז הוּא אָמַר לִי אֵיזֶה סְכוּם קָטָן. טוֹב, אֲנִי לָקַחְתִּי, אֲבָל אֵין לִי גַּם אֶת הַסְּכוּם הַקָּטָן. אָמַרְתִּי לוֹ: “אַל תִּדְאַג, אֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ”.

וַאֲנִי מָצָאתִי מֵהַסּוֹחֲרִים אֵיזֶה תֵּבָה שְׁבוּרָה וְלָקַחְתִּי בְּתוֹךְ הַמִּטְבָּח וְהָיָה לִי אֵיזֶה תֵּבָה בִּשְׁבִיל שֻׁלְחָן. אֲנִי בְּעַצְמִי יָשַׁבְתִּי עַל הָרִצְפָּה וְנָתַתִּי אֵיזֶה סְמַרְטוּטִים עַל הָרִצְפָּה וְאָמַרְתִּי ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, תְּהִלִּים. הַדַּיָּן רָאָה אֶת הַ’דִּירָה’ שֶׁלִּי, אֶת הַמִּטְבָּח, וְאֵיךְ אֲנִי עוֹסֵק בְּ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְאֵין לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וְהָאִשָּׁה בִּצְפָת אֵצֶל הַהוֹרִים שֶׁלָּהּ וַאֲנִי שָׂמֵחַ, “מַה זֶּה, אֵיזֶה חַיִּים זֶה, מַה זֶּה?” אָז הוּא לֹא הֵבִין אֶת זֶה מֵהֵיכָן אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת זֶה.

עַל-כָּל-פָּנִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי וְהַשָּׁכֵן שֶׁל בַּעַל-הַמִּטְבָּח שֶׁהָיָה גָּר עַל-יַד הַדַּיָּן יָצָא לְדִירָה אַחֶרֶת, אָז הַדַּיָּן יָדַע שֶׁאֲנִי אֵין לִי דִּירָה וְאֵין לִי אִשָּׁה וְאֵין לִי כְּלוּם, אָז הוּא שָׂכַר בִּשְׁבִילִי אֶת הַדִּירָה מִבַּעַל-הַמִּטְבָּח שֶׁהָיָה בַּעַל-הַבַּיִת שֶׁל כָּל הֶחָצֵר וְהוּא בָּא אֵלַי וְאָמַר לִי שֶׁהוּא שָׂכַר לִי דִּירָה, “תִּכְתֹּב לְאִשְׁתְּךָ שֶׁתָּבוֹא”.

אָמַרְתִּי לוֹ: “טוֹב, דִּירָה יֵשׁ קִירוֹת, אֲבָל אֵין שֻׁלְחָן אֵין לִי כִּסֵּא אֵין לִי שׁוּם דָּבָר. וּמַה, אֵיךְ אֲנִי אֶכְתֹּב לָהּ שֶׁתָּבוֹא?”

אָז הוּא הִכָּה אוֹתִי וְאָמַר לִי: “זֶה לֹא עִסְקְךָ, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ דִּירָה וְרָהִיטִים. יִהְיֶה לְךָ כִּסְאוֹת וְיִהְיֶה לְךָ שֻׁלְחָן וּמִטָּה. תִּכְתֹּב שֶׁתָּבוֹא!”

וְכָכָה הָיָה. בִּטְבֶרְיָה הָיָה נַגָּר מְצֻיָּן וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהוּא בְּרֶסְלֶב, הוּא נִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי. הוּא שָׁמַע שֶׁאֲנִי סוֹבֵל אָז הוּא הָיָה מִתְקָרֵב אֵלַי, וְהוּא הָיָה גִּבּוֹר וְחָכָם, אָז אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא מַתְחִיל לְהִתְלוֹצֵץ מִמֶּנִּי וְשֶׁאֶצְלוֹ הָיָה חֲסִידוּת מִן צְחוֹק. אֲבָל הוּא סִפֵּר לִי אֵיךְ שֶׁהוּא נִתְקָרֵב: “אֲנִי בְּרֶסְלֶב. אֲנִי רָאִיתִי זוּג שֶׁבָּאוּ מֵרוּסְיָה וְהֵם קָמוּ בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְאָמְרוּ חֲצוֹת וְהֵם קֵרְבוּ אוֹתִי לִבְרֶסְלֶב”.

אָז הַדַּיָּן הֵבִיא אֶת זֶה הַנַּגָּר שֶׁהָיָה מֻמְחֶה גָּדוֹל בְּנַגָּרוּת, וְהָיָה לוֹ בַּמַּחְסָן כַּמָּה כִּסְאוֹת שְׁבוּרִים וְהוּא עָשָׂה לִי כִּסְאוֹת וְשֻׁלְחָן. זֶה רָהִיטִים הָיָה חִדּוּשׁ בִּטְבֶרְיָה, וַאֲנִי הָיָה לִי כִּסְאוֹת וְשֻׁלְחָן.

הַבָּנוֹת שֶׁל הַדַּיָּן, הֵם רָאוּ שֶׁהוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אִתִּי וְהוּא אָהַב אוֹתִי אַף-עַל-פִּי שֶׁאֲנִי הָיִיתִי פָּשׁוּט, וְגַם-כֵּן הוּא בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע מַה זֶּה, מַדּוּעַ הוּא אוֹהֵב אוֹתִי. וְהַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ הֵם בָּאוּ וַאֲנִי הֵבֵאתִי אֶת אִשְׁתִּי, לֹא הָיָה לָהּ בֶּגֶד לְשַׁבָּת, לֹא הָיָה לָהּ שִׂמְלָה, אָז אָמְרוּ לוֹ הַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ: “הֵבֵאתָ אֶת הָאִשָּׁה, אֵין לָהּ נַעֲלַיִם וְאֵין לָהּ שִׂמְלָה וְאֵין לָהּ כְּלוּם. צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת. בָּאָה הָאִשָּׁה בְּלִי בֶּגֶד בְּלִי נַעֲלַיִם”. אָז נוֹדַע לוֹ שֶׁאֵין לָהּ כְּלוּם.

בִּטְבֶרְיָה הַמֻּכְתָּר שֶׁל הָעִיר הָיָה שְׁמוֹ יַעֲקֹב. יַעֲקֹב הוּא הָיָה סַנְדְּלָר מֻמְחֶה, כְּמוֹ הַנַגָּר הָיָה בְּנַגָּרוּת – הוּא הָיָה בַּנַּעֲלַיִם. וְעָמְדוּ בַּתּוֹר אֶצְלוֹ, הוּא לֹא מְקַבֵּל כָּל אֶחָד, הָיָה הַרְבֵּה כֶּסֶף. הוּא עָבַד כָּל-כָּךְ עַל כָּל נַעַל וְהַנַּעַל הָיָה חָזָק וְיָפֶה, שְׁנֵיהֶם. אָז הַדַּיָּן שָׁלַח לִי לְיַעֲקֹב, הוּא הַנַּגָּר הֲכִי מֻבְחָר שֶׁבִּטְבֶרְיָה. נוּ, אָז לֹא הָיָה חֲנֻיּוֹת וְלֹא הָיָה מוּכָן, כְּשֶׁצְּרִיכִים נַעֲלַיִם הָיוּ צְרִיכִים לַעֲמֹד בַּתּוֹר וְלִיקַח מִדָּה וְלַעֲשׂוֹת לְפִי הַמִּדָּה, הָיוּ צְרִיכִים לְחַכּוֹת שְׁבוּעַיִם-שְׁלשָׁה בַּתּוֹר. אֲנִי הָלַכְתִּי, וְאִשְׁתִּי אֵין לָהּ נַעֲלַיִם, זֶה צְרִיכִים תּוֹר, צְרִיכִים כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, מַה יִּהְיֶה?

אָז אֲנִי בָּאתִי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: “הַדַּיָּן אָמַר שֶׁתִּתֵּן לִי זוּג נַעֲלַיִם, הַמִּסְפָּר זֶה וְזֶה”. אָז הוּא אָמַר: “יֵשׁ לִי הַמִּסְפָּר שֶׁלָּהּ מוּכָן, לֹא צְרִיכִים לְחַכּוֹת”. אָז הוּא נָתַן לִי הַנַּעֲלַיִם וְהָיָה יָפִים וְטוֹבִים מְאֹד לְפִי הַמִּדָּה שֶׁלָּהּ, אָז בְּשַׁבַּת הַשֵּׁנִי אִשְׁתִּי הָיָה לָהּ כְּבָר בָּרוּךְ הַשֵּׁם נַעֲלַיִם.

עַל-כָּל-פָּנִים בָּאוּ הַבָּנוֹת שֶׁל הַדַּיָּן וְאָמְרוּ לוֹ: “אֵין לָהּ שִׂמְלָה עַל שַׁבַּת, צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת לָהּ שִׂמְלָה”. אָז הַדַּיָּן שָׁלַח אוֹתִי לְאֵיזֶה סוֹחֵר שֶׁל שְׁאֵרִיּוֹת בַד וְהַסּוֹחֵר בָּחַר חֲתִיכוֹת גְּדוֹלוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַסְפִּיק בַּד בִּשְׁבִיל לְהָכִין שִׂמְלָה. וְאִשְׁתִּי הָיְתָה תּוֹפֶרֶת וְהִיא תָּפְּרָה וְהָיָה לָהּ גַּם שִׂמְלָה עַל שַׁבַּת.

הַדַּיָּן, הוּא שָׁמַע אֶת הַ’שָּׁלוֹם עֲלֵיכֶם’ שֶׁלִּי וְ’אֵשֶׁת-חַיִל’ וַ’אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין’.. אָז הוּא נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי! הוּא אָמַר: “מַה זֶּה, יִשְׂרָאֵל בֶּער הוּא לֹא לַמְדָּן וְלֹא יוֹדֵעַ מַה זֶּה שַׁבָּת, לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם, אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?”

הוּא סִפֵּר אֶת הַלֵּב שֶׁלּוֹ לְהַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ: “יִשְׂרָאֵל בֶּער, יִשְׂרָאֵל בֶּער, יִשְׂרָאֵל בֶּער!”

הוּא הָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא אָהַב אוֹתִי, גַם הַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ הֵם הֶעֱרִיכוּ אֶת הַדַּיָּן וְיָדְעוּ שֶׁהוּא לַמְדָּן גָּדוֹל בַּעַל-מֹחַ גָּדוֹל, אֲבָל הוּא אָמַר לָהֶם: “אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ מִיִּשְׂרָאֵל בֶּער, אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ אֵיךְ הוּא שָׂמֵחַ וּבְקשִׁי יֵשׁ לוֹ אֹכֶל לְשַׁבָּת, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ הוּא חַי”.

הָיָה הַצָּגָה נוֹרָא, הַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ הֵם שָׁמְעוּ אֶת הַהִתְנַגְּדוּת שֶׁלּוֹ, וְהֵם שָׁמְעוּ אֶת הַשַּׁבָּתִים שֶׁלִי, הַזְּמִירוֹת וְהַשִּׂמְחָה, וְהֵם רָאוּ שֶׁאֵין לִי כְּלוּם, אָז הֵם עָשׂוּ לוֹ צָרוֹת לַדַּיָּן, “מַה זֶּה, מַדּוּעַ בְּרֶסְלֶב לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ? אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁהוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם כָּזֶה, הוּא תָּמִיד שָׂמֵחַ, מַה זֶּה? אֵיךְ מִתְנַגְּדִים עַל יְהוּדִי כָּזֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר ‘אֵשֶׁת-חַיִל’ כָּזֶה. אֶפְשָׁר לִהְיוֹת מִתְנַגֵּד?!”

הוּא הָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל, וְהוּא הָיָה כָּל-כָּךְ מְשֻׁקָּע בַּהִתְנַגְּדוּת.. נוֹרָא. וַאֲנִי כְּנֶגְדּוֹ כְּלוּם, יַתּוּשׁ, כְּלוּם לְגַמְרֵי. הוּא הָיָה מְבֻלְבָּל, הוּא רוֹאֶה בָּעֵינַיִם זֶה הַשַּׁבָּת שֶׁלִּי וְהַשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת מִתְנַגֵּד? הָיָה לוֹ צָרוֹת, אֲנִי עָשִׂיתִי לוֹ מַחֲלַת-לֵב…

הָיָה חֲסִידִים שֶׁהֵם הָיוּ מִתְנַגְּדִים הֲכִי גְּדוֹלִים, וַאֲנִי עָשִׂיתִי לָהֶם צָרוֹת כָּאֵלֶּה.. וְהָיָה לַיְשִׁיבָה שֶׁלָּהֶם שֵׁם יוֹתֵר מִכָּל הַיְשִׁיבוֹת אֲפִלּוּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. וְהֵם נָתְנוּ לִי שְׁתֵּי לִירוֹת לְחֹדֶשׁ בִּמְקוֹם עֲשָׂרָה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לִירוֹת, הֵם נָתְנוּ לִי שְׁתֵּי לִירוֹת. אָז הֵם אָמְרוּ שֶׁהֵם נוֹתְנִים לִי רַק בִּשְׁבִיל “רַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְלָדִים קְטַנִּים וְהוּא צָרִיךְ לְפַרְנֵס. אֲבָל הוּא לֹא בֶּן-יְשִׁיבָה, הוּא לֹא לוֹמֵד גְּמָרָא. הוּא לוֹמֵד ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וּתְהִלִּים, זֶה בֶּן-יְשִׁיבָה?”

אֲבָל הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְהַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְהַתְּהִלִּים זֶה עָשָׂה לָהֶם צָרוֹת גְּדוֹלוֹת…

וְהַבַּת שֶׁל הַדַּיָּן שָׂרָה, מַה שֶּׁהִיא רָאֲתָה מַה שֶּׁהַדַּיָּן אוֹמֵר: “אֲנִי מִתְבַּטֵּל לְיִשְׂרָאֵל בֶּער. אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ, אֶת הַזְּמִירוֹת, הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת, וַאֲנִי יֵשׁ לִי פַּרְנָסָה, יֵשׁ לִי כָּל טוּב, וְאֵין לִי שִׂמְחָה. אָז יִשְׂרָאֵל בֶּער צָרִיךְ לִהְיוֹת הָרַבִּי שֶׁלִּי!”

הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ יוֹדְעִים אֶת זֶה שֶׁהוּא אָמַר: “רַק בְּרֶסְלֶב, בְּרֶסְלֶב, בְּרֶסְלֶב”.

כְּשֶׁאֲנִי הָלַכְתִּי לְמִירוֹן, אָז הוּא לִוָּה אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁמְּלַוִּים גָּאוֹן שֶׁנּוֹסֵעַ מֵהָעִיר, הוּא לִוָּה אוֹתִי רָחוֹק, בְּאַהֲבָה כָּזֶה, בְּשִׂמְחָה כָּזֶה.. אֲבָל אַף אֶחָד לֹא יָדַע, רַק אֲנִי וְהוּא.

אִשְׁתִּי הָיְתָה בִּצְפָת וַאֲנִי הָיִיתִי בִּטְבֶרְיָה וְלֹא הָיָה לָנוּ מַלְבּוּשִׁים, בְּגָדִים, לֹא הָיָה לָנוּ דִּירָה, כְּלוּם. וְהַדַּיָּן הוּא נָתַן לִי דִּירָה וְרָהִיטִים, שֻׁלְחָן, כִּסְאוֹת. הוּא הָיָה לוֹ מְסִירוּת נֶפֶשׁ בִּשְׁבִילִי, הוּא הָיָה לוֹ מִלְחָמוֹת עִם הַגַּבָּאִים שֶׁל הַיְשִׁיבָה, הֵם מִתְנַגְּדִים, וְהוּא אָמַר שֶׁצְּרִיכִים לְהַכְנִיס אוֹתִי לַיְשִׁיבָה וּצְרִיכִים לָתֵת לִי הוֹסָפָה וְהָיָה תָּמִיד בְּמִלְחָמָה אִתָּם, הַכֹּל הַדַּיָּן. וְהוּא הָיָה מִתְנַגֵּד, וּכְשֶׁהוּא דִּבֵּר נֶגֶד רַבֵּנוּ לֹא כָּל-כָּךְ בְּכָבוֹד.. עָמַדְתִּי מֵהַכִּסֵּא וְסָגַרְתִּי הַדֶּלֶת בִּדְפִיקָה גְּדוֹלָה, “לֹא, אַל תְּדַבְּרוּ אִתִּי יוֹתֵר! אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתְךָ! אֲנִי לֹא רוֹצֶה שׁוּם קֶשֶׁר אִתְּכֶם!”

אָז הוּא רָאָה דָּבָר כָּזֶה, הוּא נִשְׁאַר כְּמוֹ יֶלֶד, “מַה זֶּה, מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה, אָדָם שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רָהִיטִים וְדִירָה וְהוּא מְדַבֵּר כָּכָה?” אָז הוּא נִשְׁאַר יוֹשֵׁב…

אַחַר-כָּךְ אֲנִי לֹא נִכְנַסְתִּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה אֵלָיו, וְהוּא הָיָה דַּרְכּוֹ לְהִתְפַּלֵּל וָתִיקִין וְהוּא לֹא הָיָה לוֹ מִנְיָן, הַחֲסִידִים שֶׁלּוֹ הָיוּ מִתְפַּלְּלִים לִפְנֵי חֲצוֹת הַיּוֹם, בְּשָׁעָה תֵּשַׁע, עֶשֶׂר. הוּא לֹא הִסְתַּכֵּל עַל זֶה וְהוּא לֹא חִכָּה לָהֶם, הוּא הָלַךְ להִתְפַּלֵּל עִם הַסְּפָרַדִים. וּבִזְמַן שֶׁהוּא הִתְפַּלֵּל הָיָה שְׂרֵפָה, אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה הוּא בָּא וּמָצָא הַשְּׂרֵפָה וְהַבַּת שֶׁלּוֹ מְסַפֶּרֶת לוֹ שֶׁהָיָה לוֹ נֵס שֶׁהִיא לֹא נִשְׂרְפָה, כֵּן.

עַל-כָּל-פָּנִים אָז הוּא אָמַר לָהּ: “אֲהָהּ.. זֶה הָיָה לִי עֹנֶשׁ עַל יִשְׂרָאֵל בֶּער, הָיָה לִי וִכּוּחִים עִם יִשְׂרָאֵל בֶּער וְהוּא נַעֲשָׂה בְּרֹגֶז, אָז בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאַתְּ נִשְׁאַרְתְּ בַּחַיִּים”

אָז הִיא אָמְרָה לוֹ: “אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ, אֲנִי שׁוֹמַעַת הַוִּכּוּחִים וַאֲנִי רוֹאָה שֶׁהַצֶּדֶק אִתּוֹ!”

אוֹי וֵוי מַה שֶּׁהָיָה.. יֵשׁ הַרְבֵּה סִפּוּרִים, הַרְבֵּה עִנְיָנִים נֶעֱלָמִים מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר. אוֹי, עַכְשָׁו אֲפִלּוּ אִם תִּתֵּן אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה מַעֲשֶׂה כָּזֶה, הַדַּיָּן וְיִשְׂרָאֵל בֶּער וְהַוִּכּוּחִים – אֵין. אָז הָיְתָה כָּכָה תְּקוּפָה כָּזוֹ…

כבוד הצדיק

אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיִינוּ בִּצְפַת וְסָבַלְנוּ מְאֹד. הָיָה סַכָּנָה גְּדוֹלָה מִמִּתְנַגְּדֵי בְּרֶסְלֵב שֶׁרָצוּ לַהֲרֹג, לְהַשְׁמִיד. הֵם לָקְחוּ סַכִּין גָּדוֹל וְאָמְרוּ: “אֲנַחְנוּ נִשְׁחֹט אֶת כָּל חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב!”

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם הִצִּיל אוֹתָנוּ מִיַּד הַגּוֹיִים, מֵהַיְּהוּדִים, וְנִשְׁאַרְנוּ בַּחַיִּים. אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה לָנוּ נִסִּים אֲחֵרִים, אֲנַחְנוּ הָיִינוּ חָיִים בְּנִסִּים, לֹא בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. נִסִּים שֶׁאֲנִי חָי, נִסִּים שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב פֹּה…

חוֹתְנִי הוּא רָצָה לַהֲרֹג אוֹתִי וְאֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁאֲנַחְנוּ נַעֲשִׂים בְּרֶסְלֵב. הוּא הָיָה צָרִיךְ לִשְׁחֹט אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל.

הַגּוֹיִים – רוֹצְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹתְנִי הוּא הָיָה לוֹ שְׁנֵי יְדִידִים עֲרָבִיִּים, הֵם קָנוּ בְּהֵמוֹת וְהָיָה לוֹ קֶשֶׁר אִתָּם, וְהֵם הָיוּ יְכוֹלִים לַהֲרֹג הַרְבֵּה יְהוּדִים. רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה הוֹלֵךְ תָּמִיד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה בַּשָּׂדוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמִירוֹן, וְחוֹתְנִי אָמַר לוֹ שֶׁהוּא יַהֲרֹג אוֹתוֹ. חוֹתְנִי נָתַן לָעֲרָבִים כֶּסֶף וְאָמַר לָהֶם שֶׁיַּהַרְגוּ אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הֵם יִמְצְאוּ אוֹתוֹ עַל הַדֶּרֶךְ וְהֵם יַהַרְגּוּ אוֹתוֹ וְלֹא יֵדַע שׁוּם אָדָם מִזֶּה. אֲנִי לֹא אוֹמֵר סְתָם. אֲבָל הַגּוֹיִים פָּחֲדוּ, לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם דָּבָר, הוּא נִצַּל.

פַּעַם רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִכְנַס לְאֵיזֶה בַּיִת וְחוֹתְנִי הָיָה שָׁם וְהָיָה יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא כָּבֵד שֶׁל בַּרְזֶל. רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִכְנַס הַבַּיְתָה וְחוֹתְנִי קָם וְלָקַח אֶת הַכִּסֵּא, הוּא הָיָה גִּבּוֹר, הוּא רָצָה לָתֵת אֶת הַכִּסֵּא שֶׁל בַּרְזֶל לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בָּרֹאשׁ. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם וְהָיָה נֵס שֶׁבַּעַל-הַבַּיִת הִסְפִּיק לֶאֱחֹז אֶת הַכִּסֵּא וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַר בַּחַיִּים. בַּעַל-הַבַּיִת לֹא רָצָה, הוּא אָמַר: “לֹא בְּבֵיתִי”. וְהוּא הֶחֱזִיר אֶת הַכִּסֵּא שֶׁחוֹתְנִי לֹא יַכֶּה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל חוֹתְנִי הִכָּה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲזֹב אוֹתִי, הוּא אָמַר שֶׁהוּא יַהֲרֹג אוֹתוֹ אִם לֹא אֶעֱזֹב אֶת הַבַּת שֶׁלּוֹ, “הַקָּם לְהָרְגְּךָ – הַשְׁכֵּם לְהָרְגּוֹ. אַתָּה הוֹרֵג אֶת הַבָּת שֶׁלִּי – אֲנִי הוֹרֵג אוֹתְךָ!”

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה. חוֹתְנִי הֶחֱזִיק אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּזָּקָן, לֹא רָצָה לַעֲזֹב אֶת הַזָּקָן, וְהוּא תָּלַשׁ לוֹ חֲצִי זָקָן. הָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל מְאֹד לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל הָיָה לְחוֹתְנִי עֹנֶשׁ נוֹרָא מְאֹד, בַּשְּׁנִיָּה הַזֹּאת הוּא נִפְטַר!

אֲנִי הָיִיתִי אֵצֶל חוֹתְנִי, הוּא סָבַל, בְּיוֹם רְבִיעִי אוֹ חֲמִישִׁי הוּא תָּלַשׁ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל אֶת הַזָּקָן, בְּיוֹם חֲמִישִׁי וּבְלֵיל שִׁשִּׁי הוּא נַעֲשָׂה חוֹלֶה וְאָמַר שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ לֹא כָּל-כָּךְ טוֹב, וּבְשַׁבָּת קֹדֶשׁ בַּבֹּקֶר הוּא נָפַח הַנְּשָׁמָה וְנִפְטַר. אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַהַלְוָיָה שֶׁלּוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. הָאִשָּׁה שֶׁלּוֹ נִשְׁאֲרָה אַלְמָנָה צְעִירָה עִם עֶשֶׂר יְלָדִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. אֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם עָזַרְתִּי לָהֶם מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. הוּא מֵת וְנִשְׁאֲרוּ יְתוֹמִים…

וְזֶה.. אֲנִי רָאִיתִי אֶת זֶה, הָאָדָם מֵת וְהִשְׁאִיר עֲשָׂרָה יְתוֹמִים קְטַנִּים וְהֵם עָבְדוּ בְּחִנָּם אֵצֶל הָעֲשִׁירִים. יְלָדִים קְטַנִּים סָבְלוּ בְּלִי שִׁעוּר מֵהָאַבָּא שֶׁלָּהֶם שֶׁהוּא בִּזָּה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל. הוּא סָבַל, הוּא וְהַבָּנִים וְהַיְתוֹמִים, כָּל הַמִּשְׁפָּחָה סָבְלוּ מִזֶּה. מַה שֶּׁהֵם סָבְלוּ מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר…

הוּא לֹא יָדַע שֶׁזֶּה כָּל-כָּךְ חָמוּר, הוּא הָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל עַל בְּרֶסְלֶב וְהוּא בִּזָּה וְצִעֵר אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְאֹד, אָז הוּא סָבַל צָרוֹת גְּדוֹלוֹת בִּגְלַל זֶה. רָאִיתִי אֶת הַסּוֹף שֶׁלּוֹ, שֶׁל חוֹתְנִי. וְזֶה הִזִּיק לְכָל הַבִּנְיָן, לְכָל הַבָּתִּים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, קְלָלוֹת כָּאֵלּוּ…

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, אַיי יַי יַי.. מַה שֶּׁאֲנִי רָאִיתִי בְּעֵינַי, מַה זֶּה בִּזָּיוֹן עַל כָּבוֹד שֶׁל הַצַּדִּיק. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁלֵּם תֵּכֶף, הוּא מְשַׁלֵּם טוֹב. בְּעֵינַי רָאִיתִי מַה שֶּׁסּוֹבְלִים כְּשֶׁעוֹשִׂים רָעָה לְהַצַּדִּיק. כְּשֶׁעוֹשִׂים בִּזָּיוֹן וּמַה שֶּׁמְּצַעֲרִים אֶת הַצַּדִּיק, הוֹ.. רַחֲמָנָא לִצְּלַן, הוּא יוֹתֵר גָּרוּעַ מִכָּל הָעֲבֵרָה שֶׁבַּתּוֹרָה, מִן הַכֹּל!

אֵין יוֹתֵר רַע מֵהִתְנַגְּדוּת עַל הַצַּדִּיק. רַחֲמָנָא לִצְלַן, זֶה סוֹבְלִים מִזֶּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא – תָּמִיד!

אֲנִי חָשַׁבְתִּי אוּלַי חוֹתְנִי יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, אֲבָל אֲנִי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לִשְׁתֹּק, רַק הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִתְקוֹטֵט וּלְהִתְגָּרֵשׁ. אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כָּךְ, מַה שֶּׁחוֹתְנִי עָשָׂה אֲנִי שָׁתַקְתִּי, בִּשְׁבִיל זֶה אֲנִי סוֹבֵל מְאֹד. כְּבוֹד הַצַּדִּיק – הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַקְפִּיד עַל זֶה יוֹתֵר מֵהַכֹּל! אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג!

כְּבוֹד הַצַּדִּיק, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַקְפִּיד מְאֹד מְאֹד. אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבֵרָה שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּבוֹד הַצַּדִּיק…

אֲנִי נִתְקָרַבְתִּי מִלִּפְנֵי הַחֲתוּנָה לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְאַחֲרֵי הַחֲתוּנָה אֲנִי וְאִשְׁתִּי לֹא הָיָה לָנוּ דִּירָה אָז הָיִינוּ אֵצֶל חוֹתְנִי, וְהוּא הָיָה מְקֹרָב לְהַמִּתְנַגְּדִים הַגְּדוֹלִים, הָיָה לוֹ רַב – אֲבָל רָשָׁע, אָז הוּא הָיָה מִתְנַגֵּד כָּזֶה. הוּא אָמַר לִי: “אֲנִי לֹא רוֹצֶה חָתָן בְּרֶסְלֵב, אֲנִי לֹא רוֹצֶה”.

אָמַרְתִּי לוֹ: “מַה זֶּה עִסְקְךָ? זֶה לֹא דָּבָר שַׁיָּךְ לְךָ. אֵיזֶה חֲסִידוּת שֶׁאֲנִי רוֹצֶה אֲנִי אֶהְיֶה”.

אָז אָמַר לִי: “כֵּן, תִּהְיֶה, אֲבָל בְּרֶסְלֵב – לֹא!”

אֲנִי הָיָה לִי תְּקִיעַת-כַּף עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל לַיְלָה וְשֶׁכָּל יוֹם צְרִיכִים לְהִתְרָאוֹת, פַּעַם בַּיּוֹם וּפַעַם בַּלַּיְלָה. אִם לִלְמֹד בְּיַחַד, אִם לֹא, אֲבָל צְרִיכִים לְהִתְרָאוֹת. וְאֵיךְ, מַה יִּהְיֶה? אָסוּר הָיָה לָנוּ לְדַבֵּר בְּיַחַד, לִהְיוֹת בְּיַחַד, לִלְמֹד בְּיַחַד.

נוּ, פַּעַם אַחַת חוֹתְנִי סָגַר אֶת הַדֶּלֶת בְּלֵיל שַׁבָּת וְלֹא נָתַן לִי לָצֵאת, הוּא לֹא יָדַע מֵהַתְּקִיעַת-כַּף אֲבָל הוּא לֹא רָצָה שֶׁאֵלֵךְ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי חָשַׁבְתִּי: “הַלַּיְלָה אֲנִי לֹא אֵלֵךְ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל לְלֵיל-שַׁבָּת”.

עַל-כָּל-פָּנִים בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הוּא לֹא יָדַע, הוּא חָשַׁב שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל כְּבָר יָשֵׁן וַאֲנִי צָרִיךְ לִישֹׁן, אָז הוּא פָּתַח אֶת הַבַּיִת וְנָתַן לִי לָצֵאת, אֲבָל הוּא שָׁמַר עָלַי וְהוּא רָאָה שֶׁאֲנִי בּוֹרֵחַ, אָז הוּא הֵבִין שֶׁאֲנִי בּוֹרֵחַ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, אָז הוּא הָלַךְ אַחֲרַי. וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הִתְרָאִינוּ, וּכְשֶׁאֲנִי חָזַרְתִּי חוֹתְנִי חָזַר אַחֲרַי וְהִכָּה אוֹתִי וְהֵבִיא אוֹתִי עַל כְּלָבִים…

מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה, מִי רָאָה דָּבָר כָּזֶה, הוּא וְאִשְׁתּוֹ הִכּוּ אֶת אִשְׁתִּי מַכּוֹת רֶצַח שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ, “מַה, בְּרֶסְלֵב יִהְיֶה לַבַּת שֶׁלִּי? אָסוּר לָקַחַת אוֹתָם, אָסוּר לִרְאוֹת אוֹתָם. מַה זֶּה, הָעוֹלָם הֶפְקֵר! אַתְּ יוֹדַעַת מַה זֶּה בְּרֶסְלֶב? תִּתְגָּרֵשׁ!”

וְהִיא אָמְרָה: “לֹא, זֶה לֹא..”

שבר-ענן

אֲנִי מְסַפֵּר דָּבָר נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר וַאֲנִי לֹא מְגַזֵּם, אַדְרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְסַפֵּר אֵינוֹ טִפָּה מִן הַיָּם. אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, זֶה דָּבָר רוּחָנִי. זֶה אֱמֶת כָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר…

אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר אֲנַחְנוּ יָצָאנוּ מִיַּבְנִיאֵל, הַמּוֹשָׁבָה עַל-יַד טְבֶרְיָה, זֶה הָיָה חֹרֶף, וַאֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם מֵאֵיזֶה מוֹשָׁבָה וְהָיָה אֲוִיר טוֹב מְאֹד, הָיָה גֶּשֶׁם אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהָלַכְנוּ הָיָה שֶׁמֶשׁ. וּפִתְאֹם יָרַד מַבּוּל, שֶׁבֶר-עָנָן, וְנִשְׁפַּךְ מַיִם.. שִׁטָּפוֹן!

וְנַעֲשָׂה לַיְלָה וְחשֶׁךְ כָּזֶה, לֹא רוֹאִים אֵיפֹה לָלֶכֶת. אִם לְכָאן, אִם לְכָאן. מִיר זֶענֶען גִיוֶוען אִין דִיא בְּלָאטֶע (“אֲנַחְנוּ הָיִינוּ בַּבֹּץ”) עוֹד לֹא עָבַר עָלַי דָּבָר כָּזֶה. כִּי אָז לִפְנֵי שִׁבְעִים שָׁנָה הָיָה פֹּה הַתּוּרְכִּים וְהָיָה פֹּה סַכָּנוֹת, עַרְבִים הָיוּ רוֹצְחִים וְגוֹזְלִים. זֵיי הָאבִּין גִּירוֹיבְּט אוּן גִּיהַארְגֶּעט. בַּיי נַאכְט אִיז דָּא וִוידֶער אַזַא מִין שִׁטָּפוֹן, מִיר זֶענֶען גִּיוֶוען בִּיז אַעֶרְצִי אִין דִּיא בְּלָאטֶע. אוּן דִּיא בְּלָאטֶע אִיז גֶּעוֶוען אַזוֹי וִויא אַ-קְלֶעפּ (“הֵם חָמְסוּ שָׁדְדוּ וְרָצְחוּ. בַּלַּיְלָה שׁוּב הָיָה כָּזֶה מִין שִׁטָּפוֹן. אֲנַחְנוּ הָיִינוּ עַד פֹּה בְּתוֹךְ הַבֹּץ (מַרְאֶה עַד מְקוֹם הַבֶּרֶךְ), וְהַבֹּץ הָיָה דָּבִיק”). וְהַבֹּץ הָיָה כְּמוֹ דֶּבֶק, וְאִם הוֹצֵאנוּ אֵיזֶה רֶגֶל זֶה הָיָה מַמָּשׁ נֵס. הָיָה דֶּבֶק, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא? כָּכָה הוֹצֵאנוּ רֶגֶל וְהִמְשַׁכְנוּ לָלֶכֶת. עַל-כָּל-פָּנִים רַבִּי יִשְׂרָאֵל עָלָיו-הַשָּׁלוֹם נַעֲשָׂה חוֹלֶה, הוּא קִבֵּל מַחֲלַת בֶּטֶן, מַחֲלַת קֵבָה. וַאֲנִי פַּעַם הָרִאשׁוֹן בְּחַיָּי שֶׁהָיִיתִי בַּמִּדְבָּר, בַּחשֶׁךְ, בַּשִּׁטָּפוֹן, וְאֵין יוֹדְעִים אֵיפֹה לָלֶכֶת וְאֵיךְ יוֹצְאִים מֵהַבֹּץ. חשֶׁךְ כָּזֶה וּבֹץ כָּזֶה.. אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר.

בְּקִצּוּר, אֲנַחְנוּ עָשִׂינוּ מְסִירוּת נֶפֶשׁ לְהַגִּיעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם, כִּי הָיִינוּ יְכוֹלִים לָמוּת מֵהַקּוֹר. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת עָלֵינוּ וְכָּכָה הָלַכְנוּ, עָבַר זְמַן רַב, הָלַכְנוּ בַּבֹּץ וְלֹא רָאִינוּ שׁוּם תִּקְוָה אֵיךְ נִזְכֶּה לְהַגִּיעַ לִמְקוֹם יִשּׁוּב. אֲנַחְנוּ בַּחשֶׁךְ, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים אֵיפֹה לָלֶכֶת, אִם לְכָאן אִם לְכָאן. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים אֵיפֹה לָלֶכֶת…

עַל-כָּל-פָּנִים אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ הִתְחַזַּקְנוּ וְכָכָה הִגַּעְנוּ. פִּתְאֹם רָאִיתִי מֵרָחוֹק אֵיזֶה נֵר. אָז לֹא הָיָה חַשְׁמַל, רַק מְנוֹרוֹת נֵפְט. אֲבָל דֶּרֶךְ הַחֲלוֹנוֹת רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ אוֹר בַּבַּיִת, אָז אָמַרְתִּי שֶׁזֶּה מְקוֹם יִשּׁוּב. אֲבָל אֵיךְ מַגִּיעִים לְשָׁמָּה…

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלֵינוּ וְהִגַּעְנוּ כְּבָר לְהַבַּיִת. הָאִכָּר רָאָה אֶת הַבֹּץ שֶׁלָּנוּ אָז הוּא הִכְנִיס אוֹתָנוּ לְהַבַּיִת וַאֲנַחְנוּ נִכְנַסְנוּ לַחֶדֶר. כָּל הַחֶדֶר נַעֲשָׂה בֹּץ וּמַיִם, אָז אָמַרְנוּ לוֹ: “אֲנַחְנוּ צְרִיכִים קְצָת תֵּה לְחַמֵּם אֶת הַבֶּטֶן, לְחַמֵּם אֶת הָרַגְלַיִם”.

אָז הוּא אָמַר: “יֵשׁ לִי תַּנּוּר, בַּתַּנּוּר יֵשׁ קוּמְקוּם גָּדוֹל, אֲנַחְנוּ נִתֵּן לָכֶם תֵּה כַּמָּה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים”.

בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יֵשׁ לָנוּ תֵּה, יֵשׁ לָנוּ חֶדֶר כְּבָר, אֲנַחְנוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַחֶדֶר. הִתְפַּלַּלְנוּ עַרְבִית.. כְּאִלּוּ לֹא קָרָה כְּלוּם. כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בֹּץ, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה מַה שֶּׁהָיָה, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיִינוּ עֲיֵפִים וּתְשׁוּשִׁים בְּיוֹתֵר. כֵּן, הַשֵּׁם עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת, נַעֲשֵׂינוּ חֲדָשִׁים. אֲבָל אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי כָּל-כָּךְ יָגֵעַ וַאֲנִי כָּל-כָּךְ אִישׁ חָלָשׁ, כּוֹאֵב לִי כָּל הַגּוּף, כּוֹאֵב לִי כָּל הָאֵבָרִים, שֶׁיִּתְּנוּ לִי רַק לִשְׁכַּב, חָשַׁבְתִּי: “הַלְוַאי שֶׁיִּתְּנוּ לִי מָקוֹם לִשְׁכַּב חֹדֶשׁ, אוּלַי אֲנִי אוּכַל לָזוּז עִם אֵיזֶה אֵיבָר, לֹא יִתְּנוּ לִי כְּלוּם – אֲנִי רוֹצֶה רַק לִשְׁכַּב”.

אָכַלְנוּ בַּלַּיְלָה אֵיזֶה דָּבָר, אֲבָל אֲנִי רָצִיתִי לִרְאוֹת אֶת הַמִּטָּה, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת, אֲנִי רוֹצֶה מִטָּה רַק. אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי אֶת בַּעַל-הַבַּיִת: “אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁכַּב”, אָז הוּא נָתַן לִי אֶת הַמִּטָּה שֶׁלִּי וַאֲנִי שָׁכַבְתִּי כְּמוֹ מֵת. אוֹי, אוֹי…

וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי שֶׁהָלַךְ לִישֹׁן עַל הַמִּטָּה הָיָה לוֹ כַּמָּה דִּבּוּרִים לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ…

כָּכָה נוֹתְנִים הַנְּשָׁמָה? צְרִיכִים לְהִתְוַדּוֹת, לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַנְּשָׁמָה צְרִיכָה לָצֵאת. וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל סוֹף-כָּל-סוֹף אַחֲרֵי שֶׁגָּמַר הַוִּדּוּי וְהַקְּרִיאַת שְׁמַע – כְּאִלּוּ לֹא קָרָה כְּלוּם. הַקְּרִיאַת שְׁמַע הָיָה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ כָּזֶה, “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל.. וְאָהַבְתָּ..”

נוּ, אָז אֲנִי חָשַׁבְתִּי: “הַלַּיְלָה הַזּוֹ אִי אֶפְשָׁר לָקוּם בַּחֲצוֹת. אַחֲרֵי שִׁטָּפוֹן כָּזֶה אֵיךְ אֶפְשָׁר לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה? הַלַּיְלָה הַזֶּה – אֵין חֲצוֹת”.

אֲבָל הוּא הָיָה גִּבּוֹר, אַרְיֵה. הוּא קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהָבִין בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵיךְ הוּא קָם, כָּל הָאֵיבָרִים הָיוּ מַמָּשׁ שְׁבוּרִים וַעֲיֵפִים כָּל-כָּךְ, וְהוּא קָם וְהִתְחִיל לַעֲשׂוֹת תִּקּוּן חֲצוֹת…

אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת הַחֲצוֹת, אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי לָזוּז עִם אֵיבָר, אֲנִי רָצִיתִי לָצֵאת, אֵיךְ אֶפְשָׁר לִישֹׁן כְּשֶׁיֵּשׁ חֲצוֹת כָּזֶה, אֵיךְ אֶפְשָׁר לִישֹׁן? אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לָזוּז עִם אֵיבָר, אָז אֲנִי שָׁכַבְתִּי, אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי שָׁמַעְתִּי הַחֲצוֹת…

סוֹף-כָּל-סוֹף הִתְגַּבַּרְתִּי בְּכָל הַכֹּחַ וְיָצָאתִי מֵהַמִּטָּה וְקַמְתִּי, “יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה!”

עַל-כָּל-פָּנִים רַבִּי יִשְׂרָאֵל יָשַׁב, הָיָה שֻׁלְחָן, אֲנִי נִגַּשְׁתִּי לַשֻּׁלְחָן וְנָפַל עָלַי פַּחַד, רָאִיתִי פָּנִים כָּזֶה.. שֶׁהוּא בּוֹעֵר כָּאֵשׁ!

אֲנִי נִגַּשְׁתִּי לַשֻּׁלְחָן, אֲבָל טֶרֶם שֶׁהִגַּעְתִּי לַשֻּׁלְחָן.. הָיָה רְעִידַת אֲדָמָה!

הַשֻּׁלְחָן וְהָרִצְפָּה כֻּלָּה – רָעֲדוּ! הָרִצְפָּה הָיָה רוֹעֶדֶת וְהַשֻּׁלְחָן הָיָה רוֹעֵד וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה רוֹעֵד. הוּא הָיָה רוֹעֵד וְהַשֻּׁלְחָן וְהָרִצְפָּה הָיָה גַּם-כֵּן רוֹעֲדִים מֵהָרְעָדָה שֶׁלּוֹ…

אַחַר-כָּךְ הִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה…

וְהוּא עָשָׂה הֲכָנָה לְהַתְּפִלָּה, וְאַחֲרֵי חֲצוֹת כָּזֶה הוּא עָשָׂה תְּפִלָּה כָּזֶה, שֶׁכָּל הַכְּפָר, כָּל הַמּוֹשָׁבָה לֹא יָכְלוּ לָלֶכֶת. כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ עֲבוֹדָה, אִכָּרִים, וְכֻלָּם הָיוּ סְבִיב הַבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ מֵהַקּוֹלוֹת שֶׁל תְּפִלַּת הַשַּׁחֲרִית שֶׁלּוֹ. הֵם רַק עָמְדוּ וְשָׁמְעוּ אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, כֵּן.

אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל הִתְפַּלֵּל, הוּא הִגִּיעַ לַבְּרָכוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, “לָאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּנוּ, לַמֶּלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם זְמִירוֹת יֹאמֵרוּ וְתִשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִיעוּ. כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ, פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת”, כָּל דִּבּוּר הִכְנִיס בְּלִבִּי אוֹרוֹת כָּאֵלּוּ. וַאֲנִי עָמַדְתִּי עַל-יַד הַדֶּלֶת וְהָיָה פַּחַד. נָפַל עָלַי יִרְאָה וּפַחַד גָּדוֹל. אָז אֲנִי נִתְקָרַבְתִּי לְהַדֶּלֶת וְהֶחֱזַקְתִּי בְּהַדֶּלֶת, לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד מֵרִבּוּי הָאוֹר, לֹא יָכֹלְתִּי! אֲנִי יָכוֹל לִגְוֹעַ בַּחֶדֶר. אָז אָמַרְתִּי: “אֲנִי אֶעֱמֹד עַל-יַד הַדֶּלֶת, בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי אַרְגִּישׁ שֶׁקָּרוֹב לִיצִיאַת הַנְּשָׁמָה, בָּרֶגַע שֶׁלֹּא אוּכַל בְּשׁוּם אֹפֶן לִסְבֹּל, אֲנִי יָכוֹל לִגְוֹעַ, אָז אֲנִי אַסְפִּיק לָצֵאת”. כָּכָה הָיָה. אֲנִי לֹא מְסַפֵּר גֻּזְמָאוֹת. אֲנִי עָמַדְתִּי מוּכָן לָצֵאת, בִּזְמַן שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּבָר בְּשׁוּם אֹפֶן, אָז אֲנִי אַסְפִּיק לָצֵאת. עָמַדְתִּי עַל-יַד הַדֶּלֶת…

וְזֶה אֲנִי לֹא מְשַׁקֵּר, אֲנִי לֹא מְגַזֵּם. מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר זֶה אֱמֶת כָּזֶה שֶּׁאֵין לָנוּ הֲשָׂגָה. אֲנִי עוֹד לֹא – אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר אֵיךְ זֶה הָיָה. אֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם שָׁמַעְתִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים הַתְּפִלָּה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, וְהִרְגִּישׁוּ שֶׁזֶּה דָּבָר לֹא רָגִיל. הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לִלְחֹם עִם הַגַּאֲוָה שֶׁלֹּא תִּקְרַב אֵלָיו. הוּא הָיָה נָקִי מִכָּל הַתַּאֲווֹת. זֶה רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה. וְהוּא הָיָה בְּעוֹלָם הַזֶּה עִם גּוּף, הוּא הָיָה מְדַבֵּר עִם הָעוֹלָם כְּאִלּוּ הוּא אֶחָד מִבְּנֵי-הָעוֹלָם.

נוּ, וְהַבַּעַל-הַבַּיִת שֶׁל הַדִּירָה אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה נִכְנַס אֵלֵינוּ, וְהָיָה לוֹ כַּמָּה חֲדָרִים וְשָׁמָּה הָיָה עוֹד חֶדֶר עִם שֻׁלְחָן, כִּסָּאוֹת, וְהוּא נָתַן עַל הַשֻּׁלְחָן כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ בַּבַּיִת. הָיָה רָעָב, אֲבָל הֵם הָיָה לָהֶם כָּל-טוּב, זֵיתִים, בֵּיצִים, גְּבִינָה, שַׁמֶּנֶת, חֶמְאָה, שֻׁלְחָן גָּדוֹל עִם כָּל-טוּב שֶׁבָּעוֹלָם, אִכָּר יֵשׁ לוֹ כָּל טוּב. וְהוּא נִכְנַס אֵלֵינוּ וְאָמַר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּהַכְנָעָה כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בְּיִרְאָה: “אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹדְךָ שֶׁתִּכָּנְסוּ לֶאֱכֹל”.

טוֹב, אֲנַחְנוּ נִכְנַסְנוּ וְהָיָה כָּל מִינֵי מַאֲכָלִים שֶׁבָּעוֹלָם עַל הַשֻּׁלְחָן, אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ שֶׁהוּא לֹא רוֹצֶה, הוּא לֹא צָרִיךְ, רַק תֵּה וְלֶחֶם. אָז הָאִכָּר אָמַר: “אֶצְלִי כָּשֵׁר, אֵין מַה לִּדְאֹג. זֵיתִים – כָּשֵׁר, בֵּיצִים – כָּשֵׁר, הַכֹּל כָּשֵׁר. חָלָב – כָּשֵׁר, אֲנִי לֹא גּוֹי, אֲנַחְנוּ כְּשֵׁרִים. הַכֹּל כָּשֵׁר”.

אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ: “לֹא, לֹא, אֲנִי לֹא צָרִיךְ יוֹתֵר”.

כְּשֶׁרָאִיתִי דָּבָר כָּזֶה.. אֲנִי הָיָה לִי חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, “אֵיךְ אֲנִי נִרְאֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה!”

וְאָז הָיָה הָעוֹלָם לֹא כְּמוֹ הַיּוֹם, אָז הָיָה הָעוֹלָם חֲזָקִים מְאֹד בֶּאֱמוּנָה, בִּתְפִלָּה, בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, בַּחֲסִידוּת. לֹא כְּמוֹ הַיּוֹם. אֲבָל אֲנִי רָאִיתִי אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל.. אָז נִתְבַּטְּלוּ אֶצְלִי כָּל הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ בִּטְבֶרְיָה שֶׁרָדְפוּ אוֹתִי אַחַר-כָּךְ.

פַּעַם אַחַת בְּחַיָּי רָאִיתִי ‘פּוּרִים’ כָּזֶה (צוֹחֵק)…

כֵּן, הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת הָיָה לָהֶם שַׁרְווּלִים קְצָרִים, אָז הֵם הָלְכוּ עִם הַמַּגָּבוֹת לְכַסּוֹת אֶת הָרֹאשׁ וְהַיָּדַיִם בְּיִרְאָה וָפַחַד. יְלָדוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל בַּת-מִצְוָה אוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הֵם יְכוֹלִים לָלֶכֶת עִם הַשְּׂיעָרוֹת בְּלִי כִּסּוּי רֹאשׁ, הַיַּלְדָה לֹא צְרִיכָה לְכַסּוֹת אֶת הָרֹאשׁ. אֲבָל הֵם לֹא יָדְעוּ, אָז הֵם כִּסּוּ אֶת הָרֹאשׁ עִם מַגָּבוֹת וְגַם-כֵּן קָשְׁרוּ אֶת הַכִּסּוּי רֹאשׁ עִם שְׂרוֹכִים, שֶׁלֹּא יִפֹּל חַס-וְשָׁלוֹם, וְגַם-כֵּן עַל הַיָּדַיִם. הָיָה יָפֶה לִרְאוֹת דָּבָר כָּזֶה…

מעשה מרב צבי רוזנטל

רַב צְבִי רוֹזְנְטַל הוּא הָיָה תַּלְמִיד מֻבְהָק שֶׁל הֶ’חָפֵץ חַיִּים’. הוּא בָּא לִטְבֶרְיָה וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה עִנְיָן נֶעֱלָם מְאֹד מֵהָעוֹלָם, “אִם אַתָּה תַּכְנִיס אֶת מֹחֲךָ וְלִבְּךָ לְהַדִּבּוּרִים שֶׁל רַבֵּנוּ, יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עִמְּךָ עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי!”

אָמַרְתִּי לוֹ: “רַב צְבִי, יֵשׁ הַיּוֹם סֵפֶר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה!”

אָז הוּא הִתְחִיל לִלְמֹד וְהוּא נַעֲשָׂה חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, אֲהָהּ! חֲסִיד בְּרֶסְלֵב? הָאִשָּׁה וְהַחֹתֶן וְהַמִּשְׁפָּחָה, כֻּלָּם אָמְרוּ: “מַה זֶּה, בְּרֶסְלֵב!”

הוּא אָמַר לָהֶם: “אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּרֶסְלֵב..”

בִּזְמַן שֶׁנִּתְקָרֵב רַב צְבִי רוֹזְנְטַל לְרַבֵּנוּ אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב שֶׁכָּכָה הָיָה הַשְׁגָּחָה, הוּא יָצָא מִבֵּיתוֹ לְהִתְפַּלֵּל וָתִיקִין בְּיוֹם שִׁשִׁי וְלֹא חָזַר כָּל הַיּוֹם. הוּא רָאָה שֶׁהוּא בְּסַכָּנָה, אָז הוּא לָקַח אֶת הַטַּלִּית וְהַתְּפִלִּין וְהָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל, אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה הוּא הָיָה רָגִיל לָבוֹא חֲזָרָה הַבַּיְתָה, לֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת, אָז הַפַּעַם הוּא לֹא חָזַר הַבַּיְתָה.

נוּ, כָּל הַמִּשְׁפָּחָה הָיוּ מְחַכִּים בְּכָל רֶגַע, “עַתָּה יָבוֹא, עַתָּה יָבוֹא. אֵיךְ אֶפְשָׁר, הוֹלְכִים לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא חוֹזְרִים?” הוּא הִשְׁאִיר אֶת חוֹתְנוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְגַם-כֵּן הָיָה לוֹ יְלָדִים קְטַנִּים, וְהוּא הָלַךְ לִירוּשָׁלַיִם…

הַכְּלָל, בָּאוּ כָּל הָעִיר אֵלַי שֶׁאֲנִי אֲסַפֵּר לָהֶם אֵיפֹה רַב צְבִי. אֲנִי אַגִּיד שֶׁהוּא הָלַךְ לִירוּשָׁלַיִם? אָז אָמַרְתִּי: “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ”.

שׁוֹאֲלִים בְּהַמִּשְׁטָרָה: “אֵיפֹה רַב צְבִי?” וְהַמִּשְׁטָרָה לֹא יוֹדְעִים. אִשְׁתּוֹ חִפְּשָׂה בְּכָל הַבָּתֵּי-כְּנֶסֶת וְהוּא אֵינֶנּוּ, בָּאָה הַשַּׁבָּת וְהוּא אֵינֶנּוּ…

נוּ, נוּ.. הָיָה רַעַשׁ בְּכָל הָעִיר, “רַב צְבִי רוֹזְנְטַל הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא חָזַר, מַה שֶּׁעוֹשִׂים הַבְּרֶסְלֶבִים. בְּיוֹם שִׁשִׁי עֶרֶב שַׁבָּת לָקְחוּ אֶת רַב צְבִי, יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וִילָדִים קְטַנִּים, וְהוּא נֶעֱלַם. מִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה הוּא”.

כַּמָּה אֲנָשִׁים אָמְרוּ שֶׁהַבְּרֶסְלֵבִים שָׁלְחוּ אוֹתוֹ לְאוּמַן, כִּי עִיקָּר אֶצְלָם אוּמַן, “הוּא כְּבָר חֲסִיד בְּרֶסְלֵב”, אֲחָדִים אָמְרוּ: “אוּלַי הוּא בִּצְפָת, אוּלַי בִּירוּשָׁלַיִם”. עַל-כָּל-פָּנִים לֹא יָדְעוּ הֵיכָן הוּא, אֲבָל זֶה יָדוּעַ – שֶׁרַב הִירְשׁ נֶאֱבַד נֶעֱלַם וְאֵינֶנּוּ.

הֵם שָׁלְחוּ עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם שִׁשִּׁי סָמוּךְ לְהַדְלָקַת נֵרוֹת, גִּבּוֹר אֶחָד מִגִּבּוֹרֵי טְבֶרְיָה שֶׁיּוֹדֵעַ לִרְכֹּב עַל סוּס כְּמוֹ אֲוִירוֹן, הוּא נָסַע לִצְפָת, יֵשׁ לְרַב צְבִי מִשְׁפָּחָה שָׁמָּה, אָז הֵם חָשְׁבוּ שֶׁאוּלַי בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה מַחֲלֹקֶת בַּבַּיִת אָז הוּא הָלַךְ לִצְפָת. הֵם שָׁלְחוּ אֶת הַגִּבּוֹר לִצְפָת וְהוּא נָסַע וְהִסְפִּיק לַחֲזֹר לִטְבֶרְיָה וּלְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא בִּקֵּר בְּכָל הָאֵזוֹר וְאֵצֶל הַמִּשְׁפָּחָה, וְרַב צְבִי אֵינֶנּוּ…

נוּ, נוּ.. הָיָה כָּל הָעִיר רַעַשׁ כָּזֶה, “הַבְּרֶסְלֵבִים, הַבְּרֶסְלֶבִים שֶׁלָּקְחוּ אֶת רַב הִירְשׁ מֵהַמִּשְׁפָּחָה בְּיוֹם שִׁשִׁי, הוּא הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל וְאֵינֶנּוּ”. עַל-כָּל-פָּנִים הֵם הִדְלִיקוּ נֵרוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת וְרַב צְבִי אֵינֶנּוּ, אֵינֶנּוּ וְאֵינֶנּוּ. הָיָה בּוֹכִים הַיְלָדִים וְהַמִּשְׁפָּחָה, “אֵיזֶה שַׁבָּת זֶה, אֵיפֹה רַב צְבִי?”

וְאִשְׁתּוֹ וְהָאִמָּא שֶׁלִּי וְאִשְׁתּי גַּם-כֵּן, הֵם הָלְכוּ לְבֵית רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וְזָרְקוּ אֲבָנִים, “אֵיפֹה רַב צְבִי, אֵיפֹה רַב צְבִי!”

הָיָה לוֹ שַׁבָּת לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל.. שָׁבְרוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים שֶׁלּוֹ, לֹא הִשְׁגִּיחוּ עַל חִלּוּל שַׁבָּת. שָׁבְרוּ אֶת הַכַּד שֶׁל מַיִם שֶׁנִּכְנַס בּוֹ שְׁלשָׁה-אַרְבַּע פַּחִים מַיִם – שָׁבְרוּ. כָּל הָאֲבָנִים שֶׁל טְבֶרְיָה זָרְקוּ לְעֵבֶר רַבִּי יִשְׂרָאֵל. נוּ, בַּלַּיְלָה מֻכְרָחִים לִישֹׁן, אָז הֵם עָשׂוּ הַפְסָקָה וְהָלְכוּ לִישֹׁן, אֲבָל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם כֻּלָּם קָמוּ וְהָלְכוּ בִּבְכִיּוֹת: “אֵיפֹה רַב צְבִי, מַה זֶּה, הַבְּרֶסְלֵבִים עוֹשִׂים צָרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁיְּכוֹלִים לָמוּת. מַה זֶּה!”

עַל-כָּל-פָּנִים הֵם כְּבָר בְּיוֹם שִׁשִּׁי הָלְכוּ לַמֻּכְתָּר, וְהַמֻּכְתָּר הוּא חִפֵּשׂ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה כִּי הוּא אוֹהֵב כֶּסֶף, הוּא יוּכַל לָקַחַת מֵהַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁל רַב צְבִי וְיִשְׂרָאֵל בֶּער כֶּסֶף, אָז יִהְיֶה מִזֶּה מִסְחָר טוֹב. אָז הוּא אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “עַל הַבְּרֶסְלֵבִים הַכֹּל לְהַאֲמִין. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהֵם שָׁלְחוּ אוֹתוֹ לְאוּמַן. הוּא לֹא בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא לֹא בִּצְפָת, הֵם שָׁלְחוּ אוֹתוֹ לְאוּמַן”. הָאַנְגְּלִים הָיָה בַּמִּלְחָמָה עִם תּוּרְכִּיָּה: “נוּ, זֶה רִגּוּל. אֵצֶל הַבְּרֶסְלֵבִים לֹא שַׁיָּךְ מִלְחָמָה”.

עַל-כָּל-פָּנִים הָאִמָּא שֶׁלִּי וְאִשְׁתִּי וְהַמִּשְׁפָּחָה הֵם בָּאוּ לְבֵית-הַסֹּהַר וְרָאוּ אוֹתִי דֶּרֶךְ הַחֲלוֹנוֹת, אָמְרוּ לִי: “מַה נִּשְׁמָע? אַתָּה יָצָאתָ בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה”.

נוּ, עָבַר אֵיזֶה כַּמָּה שָׁעוֹת עַד שֶׁבָּא הַפָּקִיד הַגָּדוֹל הַמּוֹשֵׁל עַל הַשׂוֹטְרִים וְעַל הַכֹּל, וְהוּא כְּבָר יָדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָבֵר טוֹב – זֶה הַמֻּכְתָּר, מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר לַמֻּכְתָּר הוּא עוֹשֶׂה. וְהוּא הַמָּסוּר – הַמֻּכְתָּר, הוּא כְּבָר יָדַע מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹת. אָז הַמֻּכְתָּר בָּא וְהוֹצִיא אוֹתִי מִבֵּית-הַסֹּהַר לְהַקָּצִין הַגָּדוֹל, הָיֶּעדְנִרַאל, וְהוּא דִּבֵּר בְּתַקִּיפוּת, הוּא גֶּנֶרַל, הוּא אָמַר לִי: “תַּגִּיד אֵיפֹה רַב צְבִי!”

קֹדֶם הִשְׁכִּיבוּ אוֹתִי עַל הָרִצְפָּה וְהֵרִימוּ אֶת הָרַגְלַיִם לְמַעְלָה, וְלָקְחוּ חֶבֶל וְקָשְׁרוּ אֶת הַיָּדַיִם, הָיָה בַּרְזֵלִים חֲזָקִים. וְהָיָה שׁוֹטֵר אֶחָד מִצַּד זֶה, וְשׁוֹטֵר אֶחָד מִצַּד זֶה, וְהָרַגְלַיִם הָיוּ לְמַעְלָה, וְאָמְרוּ לִי: “אִם תַּגִּיד אֵיפֹה רַב צְבִי – טוֹב. אִם לֹא.. אָז תָּמוּת! אֲנַחְנוּ נַכֶּה לְךָ מַכּוֹת רֶצַח!”

וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי שׁוֹמְעִים אֵיךְ הוּא מְדַבֵּר אִתִּי, וְהֵם פָּחֲדוּ שֶׁאִם יַכּוּ אוֹתִי אָז אֲנִי אָמוּת. מָה, שׁוֹטְרִים עֲרָבִיִּים הֵם נוֹתְנִים מַכּוֹת רֶצַח. הָיָה בְּכִיּוֹת, הָאִמָּא שֶׁלִּי וְאִשְׁתִּי. הֵם קָשְׁרוּ אוֹתִי וְשָׁכַבְתִּי עִם הָרַגְלַיִם לְמַעְלָה וְהֵם הֶחֱזִיקוּ אֶת הַמַּקְלוֹת, וְהַקָּצִין אָמַר לִי: “תַּגִּיד אֵיפֹה רַב צְבִי!”

אָמַרְתִּי: “אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהוּא הָלַךְ לִירוּשָׁלַיִם”.

אָז אָמַר לִי: “תֵּדַע, אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ שָׁלִיחַ, חַיָּל, אִם לֹא יִמְצְאוּ אוֹתוֹ אָז נָמִית אוֹתְךָ, אַתָּה תָּמוּת. נַכֶּה אוֹתְךָ עַד הַמָּוֶת, תַּגִּיד אֱמֶת!”

אָז אָמַרְתִּי: “זֶהוּ אֱמֶת. זֶה הַשֵּׁם יוֹדֵעַ”.

אָז עָזְבוּ אוֹתִי, וְשָׁלְחוּ בְּשַׁבָּת לְהַדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם לְחַפֵּשׂ אֶת רַב צְבִי…

אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיִינוּ בְּסַכָּנָה, הֵם אָמְרוּ עָלֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מְרַגְּלִים. רוּסְיָה הָיָה בְּמִלְחָמָה עִם הַתּוּרְכִּים, וְהַתּוּרְכִּים אָמְרוּ שֶׁאֲנַחְנוּ שָׁלַחְנוּ אֲנָשִׁים לְרוּסְיָה, אֲנַחְנוּ הָיִינוּ בְּסַכַּנַת מְרַגְּלִים. הָיָה נִסִּים מֵהַשָּׁמַיִם. עַל-כָּל-פָּנִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הֵם מָצְאוּ אֶת רַב צְבִי בַּעֲפוּלָה וְאָמְרוּ לוֹ: “תֵּדַע שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּבֵית-הַסֹּהַר וְהֵם בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה. תַּחֲזֹר אִתָּנוּ, אֲנַחְנוּ נִקַּח אוֹתְךָ לָאוֹטוֹ”. הוּא שָׁמַע שֶׁזֶּה סַכָּנָה, אָז הוּא חָזַר אִתָּם וְהֵם חָזְרוּ לִטְבֶרְיָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אֲבָל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי רָצְתָה שֶׁיְּשַׁחְרְרוּ אוֹתִי מֵהַבֵּית-סֹהַר שֶׁאֵלֵךְ הַבַּיְתָה, וְהַחֹק הָיָה: “בַּלַּיְלָה לֹא נוֹתְנִים לְשׁוּם בֶּן-אָדָם לָצֵאת, אִם הוּא בְּבֵית-הַסֹּהַר הוּא מֻכְרָח לְחַכּוֹת עַד הַבֹּקֶר. בַּלַּיְלָה אֵין שִׁחְרוּרִים!”

אֲבָל הַמֻּכְתָּר וְזֶה הַקָּצִין הֵם יָדְעוּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, וְהֵם שִׁחְרְרוּ אוֹתִי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בַּלַּיְלָה…

אֲבָל שָׁכַחְתִּי מֵהַשְּׁלשָׁה עֲשִׁירִים שֶׁל טְבֶרְיָה…

אוֹי, הֵם כְּבָר הָיוּ מֵהַצִּיּוֹנִים הַחֲדָשִׁים וְהֵם עָשׂוּ צְחוֹק מִכָּל הַיַּהֲדוּת וְהַתּוֹרָה, אֲבָל אַף-עַל-פִּי כֵן הֵם יְלִידֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם הָיָה לוֹ תַּחֲנַת קֶמַח וְהוּא הָיָה חָשׁוּב וְהָיָה אִישׁ חָכָם. הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, הָאַבָּא וְהַסָּבָּא הָיוּ חֲסִידִים, אָז הוּא לָבַשׁ אֶת הַשְּׁטְרַיְמְל כָּכָה בַּצַּד לְפִי הַמּוֹדָה, וְהוּא הָלַךְ עִם הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ עוֹד שְׁנַיִם. הוּא לֹא הָיָה זָקֵן, אֲבָל נֶגְדָּם הוּא הָיָה זָקֵן מֵהֶם. וּשְׁמוֹ הָיָה יִשְׂרָאֵל בֶּן זַלְמָן, זוּנִינְס.

וְהַשְּׁנַיִם, אֶחָד הָיָה בַּעַל בֵּית-מֶרְקַחַת הֲכִי גָּדוֹל בִּטְבֶרְיָה, הוּא הָיָה פֶּלֶא אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְהוּא יָדַע אֶת הַמְּלָאכָה טוֹב, מֻמְחֶה גָּדוֹל. זֶה הַשֵּׁנִי.

וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לֵיבְּל, אַרְיֵה, הוּא הָיָה סוֹחֵר עֵצִים הֲכִי גָּדוֹל בִּטְבֶרְיָה.

אָז אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה הָיוּ חֲבֵרִים וְהִתְלוֹצְצוּ מֵהַיַּהֲדוּת, כְּמוֹ הֶחָכָם שֶׁל הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, וְהָיָה אֶצְלָם צְחוֹק, “הוֹלְכִים לְהִתְפַּלֵּל”. הֵם הָלְכוּ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, אֲבָל זֶה מִן הַצָּגָה, מִן צְחוֹק, כָּכָה הֵם הָלְכוּ לְבֵית-כְּנֶסֶת.

טוֹב, הֵם הָלְכוּ לַבֵּית-כְּנֶסֶת, וְהַבַּיִת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה בֵּין כָּל הַבָּתֵּי-כְּנֶסֶת וְהֵם רָאוּ רַעַשׁ גָּדוֹל, כָּל הָעִיר רָעַשׁ. וְגַם-כֵּן הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי וְשֶׁל רַב צְבִי הָיוּ לְיַד בֵּית רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהָיָה צְעָקוֹת וּבְכִיּוֹת, וְהֵם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנה בְּחַיֵּיהֶם שָׁמְעוּ רַעַשׁ כָּזֶה, הֵם לֹא רָאוּ בָּעוֹלָם קִבּוּץ גָּדוֹל כָּזֶה, אָז שָׁאֲלוּ: “מַה זֶּה הָרַעַשׁ, מַה יֵּשׁ פֹּה, זֶה בֵּית-כְּנֶסֶת, מִתְפַּלְּלִים. מַה יֵּשׁ, מַה קָּרָה?”

“אַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ, יִשְׂרָאֵל בֶּער נַעֲשָׂה חֲסִיד בְּרֶסְלֵב”.

“נוּ שָׁמַעְנוּ, מַה יֵּשׁ?”

“הֵם לָקְחוּ אֶת רַב צְבִי וְהוּא נֶעֱלַם, הוּא הָלַךְ בְּיוֹם שִׁשִּׁי לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא חָזַר”.

הֵם שָׁמְעוּ חֲדָשׁוֹת כָּאֵלֶּה, כָּזוֹ מִן הַצָּגָה, אָז הֵם הָלְכוּ לְהַדֶּלֶת שֶׁל בֵּית רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הָיָה סָגוּר, הוּא סָגַר אֶת הַדֶּלֶת. הוּא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, מִן תְּפִלָּה כָּזֶה, הוֹ.. אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ, אֲבָל שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמְרוּ שֶׁזֶּה הָיָה בּוֹקֵעַ רְקִיעִים, שֶׁזֶּה הָיָה תְּפִלָּה כָּזֶה…

כִּי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל רַב צְבִי עָמְדוּ עַל-יַד הַדֶּלֶת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְגַם מָרְדְּכַי הַמֻּכְתָּר עָמַד עִם שׁוֹטְרִים שָׁמָּה, וְהֵם חִכּוּ שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל יִגְמֹר הַתְּפִלָּה וְאָז הֵם יִקְחו אוֹתוֹ לַחוּץ. בַּחוּץ הֵם יְכוֹלִים לָקַחַת אוֹתוֹ, מֵהַבַּיִת אָסוּר לָקַחַת אוֹתוֹ, אֲבָל מֵהַחוּץ אֶפְשָׁר. כָּכָה הָיָה הַחֹק.

עַל-כָּל-פָּנִים אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה חִכּוּ עַל-יָד הַדֶּלֶת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וּמָצְאוּ אֶת מָרְדְּכַי, אֶת הַמֻּכְתָּר. וְהֵם שָׁמְעוּ אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל.. נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד! הֵם לֹא שָׁמְעוּ מֵעוֹלָם מִן תְּפִלָּה כָּזֶה. הוֹ.. אָז הֵם הִתְעוֹרְרוּ בֶּאֱמֶת לִמְסֹר הַלֵּב עַל הַיַּהֲדוּת.

וְכֻלָּם, יִשְׂרָאֵל זֶה מֵהַתַּחֲנַת קֶמַח, וְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם אָמְרוּ לְמָרְדְּכַי לַמֻּכְתָּר: “לֵךְ מִכָּאן!” הֵם הָיוּ חֶבְרֶ’ה, הוּא פָּחַד מֵהֶם, הֵם לֹא אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים, הֵם אָמְרוּ לוֹ לָלֶכֶת – אָז הוּא תֵּכֶף הָלַךְ. וְהֵם נִשְׁאֲרוּ, הֵם לֹא הָלְכוּ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל, הֵם חִכּוּ עַד שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל גָּמַר הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁל הַתְּפִלָּה שֶׁל שַׁבָּת, וְהֵם דָפְקוּ עַל הַדֶּלֶת וְדִבְּרוּ עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, “אֲנַחְנוּ שָׁלַחְנוּ אֶת מָרְדְּכַי הַמֻּכְתָּר שֶׁיֵּלֵךְ מִכָּאן. אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְדַבֵּר אִתְּךָ”.

אָז הוּא פָּתַח הַדֶּלֶת וְהֵם נִכְנְסוּ, הֵם הָיוּ פִּקְּחִים, חֲכָמִים, אֲבָל הֵם נִתְבַּטְּלוּ נֶגֶד הַתְּפִלָּה שֶׁהָיָה שָׁמָּה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל. וְהֵם שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ כַּמָּה שְׁאֵלוֹת וְהוּא הֵשִׁיב לָהֶם עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, עַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן. הוּא הֵשִׁיב לְכֻלָּם. וְהֵם הִתְפַּעֲלוּ, מֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה. הֵם שָׁאֲלוּ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הַשְּׁטוּתִים שֶׁלָּהֶם, “מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב וּשְׁאָר הַחֲסִידֻיּוֹת וְכֻלָּם, הַדָּתִיִּים.. מַה יֵּשׁ לָכֶם מֵהַצַּדִּיקִים, מֵהָרְשָׁעִים..”, הֵם שָׁאֲלוּ בִּצְחוֹק, וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל עָנָה לָהֶם בֶּאֱמֶת, בְּחָכְמָה, הוּא נָתַן לָהֶם תְּשׁוּבָה מַסְפִּיק. וְהֵם נִתְבַּטְּלוּ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְאָהֲבוּ אוֹתוֹ עַל כָּל מַה שֶּׁדִּבְּרוּ אִתּוֹ, וְהֵם נִתְקָרְבוּ לְרַבֵּנוּ וְתָמְכוּ אוֹתוֹ.

בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֲנִי פָּחַדְתִּי, אוּלַי הַמֻּכְתָּר רוֹצֶה כֶּסֶף, הוּא יָבוֹא עוֹד הַפַּעַם וְיִקַּח אוֹתִי לַבֵּית-סֹהַר, “כֶּסֶף, אֵיפֹה רַב צְבִי?” כֶּסֶף, הָעִיקָּר כֶּסֶף. אָז רָאִיתִי מָקוֹם לְיַד בֵּית-הַכְּנֶסֶת, מָקוֹם סָתוּר, מָקוֹם שֶׁלֹּא רוֹאִים, אֲנִי הָיִיתִי שָׁמָּה כָּל הַיּוֹם לְיַד בֵּית-הַכְּנֶסֶת, אוּלַי יָבוֹא מָרְדְּכַי הַמֻּכְתָּר עִם הַשׁוֹטְרִים אָז אַף אֶחָד לֹא יֵדַע אֵיפֹה אֲנִי, אָז הוּא יָכוֹל לְחַפֵּשׂ. עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי הָיִיתִי שָׁמָּה עַד מִנְחָה, בְּמִנְחָה עָלִיתִי לְבֵית-הַכְּנֶסֶת מִן הַמָּקוֹם שֶׁהָיִיתִי שָׁמָּה, לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה וְלִשְׁמֹעַ קְדֻשָּׁה, אָז בָּא הַזָּקֵן הָרַב קַהַת, וְגַם הָאַבָּא שֶׁל הָאִשָּׁה שֶׁל רַב צְבִי רוֹזְנְטַל הָיָה שָׁם וְהֵם הָיוּ חֲבֵרִים. אָז רַב קַהַת הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה וְשָׁמַע כִּי הַמִּשְׁטָרָה לָקְחוּ אֶת מָרְדְּכַי, אֶת הַמֻּכְתָּר, לְאִסְטַנְבּוּל, יֵשׁ עָלָיו תְּלוּנָה גְּדוֹלָה שֶׁהוּא מְרַגֵּל. אָז אָמַר רַב קַהַת: “זֶה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא נָתַן לַמֻּכְתָּר עֹנֶשׁ. הַשֵּׁם נָתַן לוֹ עֹנֶשׁ עַל הַשַּׁבָּת הַזֶּה”. לָקְחוּ אֶת הַמֻּכְתָּר וּמֵאָז הוּא נֶעֱלַם. טְבֶרְיָה לֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ יוֹתֵר. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהָרְגוּ אוֹתוֹ, הָיָה תְּלוּנָה שֶׁהוּא מְרַגֵּל…

אָז הָיָה הָאַנְגְּלִים, הֵם הָיוּ בְּמִלְחָמָה עִם תּוּרְכִּיָּה, וּפֹה בָּאָרֶץ הָיָה תּוּרְכִּיָּה, בְּסוּרְיָה הָיָה תּוּרְכִּיָּה, לְבָנוֹן הָיָה תּוּרְכִּיָּה, הַכֹּל תּוּרְכִּיָּה. וְהַתְּלוּנָה הָיְתָה שֶׁמָּרְדְּכַי מְרַגֵּל, הוּא מְרַגֵּל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ פֹּה בְּתּוּרְכִּיָּה, הוּא מוֹסֵר לַשּׂוֹנֵא שֶׁלָּהֶם – לָאַנְגְּלִים. נוּ, זֶה רִגּוּל. אָז אַחֲרֵי כַּמָּה שָׁעוֹת בָּאוּ הַמִּשְׁטָרָה וְלָקְחוּ אוֹתוֹ לַבֵּית-סוֹהַר וּמִיּוֹם רִאשׁוֹן הַזֶּה וְעַד הַיּוֹם הוּא לֹא חָזַר לֹא לִטְבֶרְיָה וְלֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא הִשְׁאִיר אִשָּׁה וּבָנִים וְלֹא יוֹדְעִים אֵיפֹה הוּא, אוּלַי הֵם הָרְגוּ אוֹתוֹ, עַל-כָּל-פָּנִים לֹא יוֹדְעִים. טְבֶרְיָה נִשְׁאַר בְּלִי הַמֻּכְתָּר, בְּלִי מָרְדְּכַי. הוּא עָשָׂה שַׁבָּת כָּזֶה לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, אָז הָיָה לוֹ יוֹם רִאשׁוֹן כָּזֶה שֶׁלָּקְחוּ אוֹתוֹ לְאִסְטַנְבּוּל וְהוּא לֹא חָזַר בַּחַיִּים.

וְגַם-כֵּן זֶה הַקָּצִין הַגָּדוֹל שֶׁהוֹצִיא אוֹתִי לְהַכּוֹת אוֹתִי מַכּוֹת רֶצַח, הוּא הָיָה גַּם-כֵּן אוֹהֵב כֶּסֶף כְּמוֹ מָרְדְּכַי הַמֻּכְתָּר. הוּא עָשָׂה אֶת הַתְּלוּנָה שֶׁאֲנַחְנוּ מְרַגְּלִים, שֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹלְחִים אֲנָשִׁים לְרוּסְיָה, לְאוּמַן. נוּ, אָז בְּיוֹם רִאשׁוֹן לָקְחוּ אוֹתוֹ לְאִסְטַנְבּוּל, “הוּא מְרַגֵּל”. וְלֹא חָזַר עוֹד לִטְבֶרְיָה…

הַסְּפָרַדִּים הֵם עַם בִּפְנֵי עַצְמָם, הֵם לֹא יוֹדְעִים מַה שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל הָאַשְׁכְּנַזִּים, וְהָאַשְׁכְּנַזִּים לֹא יוֹדְעִים מַה שֶׁיֵּשׁ מִן הַסְּפָרַדִּים, שְׁנֵי דָּתוֹת נִפְרָדוֹת. זֶה סְפָרַדִּים וְזֶה אַשְׁכְּנַזִּים, אַחַת לֹא יוֹדַעַת מֵהַשֵּׁנִי. אֲבָל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַב צְבִי הָיָה כָּל הָעִיר, כָּל הַסְּפָרַדִּים, יָדְעוּ שֶׁקָּרָה דָּבָר כָּזֶה שֶׁרַב צְבִי הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּיוֹם שִׁשִּׁי וְלֹא חָזַר.

נוּ, הָרַעַשׁ הָיָה בְּכָל טְבֶרְיָה אֵצֶל הָאַשְׁכְּנַזּים וְאֵצֶל הַסְּפָרַדִּים, כֻּלָּם דִּבְּרוּ מִבְּרֶסְלֵב, “מַה זֶּה, זֶה מַעֲשֵׂה פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ עֲדַיִן. אֵיךְ עוֹשִׂים דָּבָר כָּזֶה, הוֹלְכִים לְהִתְפַּלֵּל בְּיוֹם שִׁשִּׁי וְלֹא חוֹזְרִים?”

אוֹי, כְּשֶׁאֲנִי מַזְכִּיר לְעַצְמִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַב צְבִי בִּכְנִיסַת שַׁבָּת בְּיוֹם שִׁשִּׁי, אָז אֲנִי נַעֲשֶׂה אָדָם חָדָשׁ. מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה, הוֹלְכִים לְהִתְפַּלֵּל וָתִיקִין וְלֹא אוֹמְרִים כְּלוּם, הוּא הוֹלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל וְנֶאֱבָד נֶעֱלָם אֵינֶנּוּ, מִי שָׁמַע? כֻּלָּם אָמְרוּ: “זֶה רַק מַעֲשֵׂה בְּרֶסְלֵב. הַבְּרֶסְלֵבִים יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה, כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, בְּכָל הָעוֹלָם אֵין דָּבָר כָּזֶה, רַק בִּבְרֶסְלֵב יֵשׁ”.

אוֹי, הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַב צְבִי רוֹזְנְטַל הוּא מַעֲשֶׂה פֶּלֶא, מַעֲשֶׂה יָפֶה כָּזֶה, לְדוֹר דּוֹר מְסַפְּרִים הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַב צְבִי רוֹזְנְטַל. כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ גַּם-כֵּן יְסַפְּרוּ וְיִהְיֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵרַב צְבִי שֶׁהוֹלֵךְ רַגְלִי לִירוּשָׁלַיִם בְּיוֹם שִׁשִּׁי. זֶה הַמַּעֲשֶׂה צְרִיכִים לְהַדְפִּיס וּלְהַדְבִּיק בְּכָל הָעִיר, לְהוֹדִיעַ שֶׁהָיָה רַב צְבִי רוֹזְנְטַל!

הוּא אָמַר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל: “אֲנִי לֹא יִשְׂרָאֵל בֶּער, אֲנִי לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל. נוּ, אִם-כֵּן אֲנִי מְפַחֵד אוּלַי אֲנִי לֹא אַחְזִיק מַעֲמָד כְּנֶגֶד הַמַּחֲלֹקֶת. הֵם לֹא נוֹתְנִים לִי לִהְיוֹת בְּרֶסְלֵב, אָז אֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם. בִּירוּשָׁלַיִם יֵשׁ גַּם-כֵּן רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר וְיֵשׁ חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב. כָּאן בִּטְבֶרְיָה אֲנִי לֹא יָכוֹל, אֲנִי לֹא גִּבּוֹר, אֲנִי מֻכְרָח לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם. אֵין לִי כֶּסֶף – אֲנִי אֵלֵךְ רַגְלִי. בָּרוּךְ הַשֵּׁם הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי חֲזָקִים וְיֵשׁ לִי גּוּף חָזָק, אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם בְּרַגְלַי”.

(חֵלֶק מִסִּיוּם הַסִּפּוּר עַל-פִּי גִּרְסָתוֹ שֶׁל רַב שְׁמוּאֵל קְרוֹיזֶר, חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל)

בְּיוֹם רִאשׁוֹן נִקְרְאָה אֲסֵפָה וּבְמַעֲמַד גְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים נֶחְתַּם כְּתָב שֶׁלְּפִיו מִתְחַיֵּב רַב צְבִי שֶׁלֹּא לַעֲמֹד בְּתוֹךְ ד’ אַמּוֹת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, וְנָתַן רַב צְבִי זַ”ל תְּקִיעַת-כַּף עַל זֶה. אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה בָּא לַיְשִׁיבָה וְאָמַר לִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַה לְּסַפֵּר, וְסִפֵּר לִי הַדְּבָרִים בַּחֲשַׁאי. וַאֲנִי נִצְטַעַרְתִּי עַל שֶׁלֹּא הָיְתָה לְרַב צְבִי מְסִירוּת נֶפֶשׁ. נִכְנַסְתִּי לָעִיר וְסִפַּרְתִּי הַדְּבָרִים לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הוֹצִיא אֲנָחָה מִלִּבּוֹ. לֹא עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים וְסִפְּרוּ שֶׁרַב צְבִי נִכְנַס לְחֻלְשָׁה גְּדוֹלָה עַל הָרֵאָה וְהָרוֹפְאִים אָמְרוּ שֶׁהוּא מְסֻכָּן. וְכָל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הָלְכוּ לְקִבְרֵי צַדִּיקִים לְהִתְפַּלֵּל לִרְפוּאָתוֹ, וְגַם אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיִינוּ שָׁם וְגַם אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַב צְבִי הָיְתָה שָׁם. כְּשֶׁסִּפַּרְתִּי זֹאת לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לִי: “רוּץ וֶאֱמֹר לָהֶם שֶׁיִּקְרְעוּ מִיַּד הַכְּתָב”.

וּבִהְיוֹת שֶׁעָשָׂה אוֹתִי שָׁלִיחַ, רַצְתִּי מִיַּד לְקַיֵּם שְׁלִיחוּתוֹ, וְשָׁם מָצָאתִי כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְגַם זָקֵן מֻפְלָג אֶחָד, רַב קְהָת שְׁמוֹ. וּכְשֶׁשָּׁמַע שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר כֵּן, אָמַר לְחוֹתֵן רַב צְבִי: “שְׁמַע בְּקוֹלוֹ וּקְרַע אֶת הַכְּתָב”, אֲבָל חוֹתְנוֹ לֹא רָצָה בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן.

בַּלַּיְלָה אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַב צְבִי בַּחֲלוֹם, אֲנִי הָלַכְתִּי לַמִּקְוֶה וְהוּא בָּא וְהוּא סִפֵּר לִי שֶׁהוּא קִבֵּל מִכְתָּב שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אִתִּי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּרֶסְלֵב, הוּא נָתַן תְּקִיעַת-כַּף. אָז אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: “מֶה עָשִׂיתָ! מַדּוּעַ עָשִׂיתָ זֹאת?”

הוּא אָמַר לִי: “הַתְּקִיעַת-כַּף לֹא חָל עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה זֹאת בֶּאֱמֶת. זֶה כְּמוֹ שֶׁאֶחָד יַעֲשֶׂה נֶדֶר שֶׁיְּחַלֵּל שַׁבָּת, אָז זֶה לֹא חָל עָלָיו”.

הוּא אָמַר שֶׁעַכְשָׁו הוּא לֹא יִשְׁמַע לָרַב וְיִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, הוּא הִתְחָרֵט, הוּא חָתַם אֲבָל הוּא עָבַר עַל הַחֲתִימָה. אַחַר-כָּךְ הוּא הָלַךְ אִתִּי לַמִּקְוֶה וּבָאוּ אֲנָשִׁים וְרָאוּ אוֹתָנוּ יַחַד, אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם נִצַּלְנוּ מֵהֶם, בָּרוּךְ הַשֵּׁם.

אַחַר-כָּךְ רָאִיתִי שֶׁזֶּה חֲלוֹם, לֹא הָיִינוּ בִּכְלַל בַּמִּקְוֶה, רַק שָׁמַעְתִּי הַבְּכִיּוֹת שֶׁל אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַב צְבִי שֶׁבָּכְתָה: “רַב צְבִי נִפְטַר! רַב צְבִי נִפְטַר!” הוּא חַי כַּמָּה יָמִים, וְקִבֵּל מַחֲלָה.. וְהוּא מֵת. הוּא הָיָה גִּבּוֹר, גִּבּוֹר! הוּא אָמַר שֶׁאֲפִלּוּ אִם הוּא יָמוּת – הוּא יִהְיֶה בְּרֶסְלֵב…

מעשה המדבר

אוֹי, מַה שֶּׁהָיָה בַּמִּדְבָּר…

אֲנִי יָשַׁבְתִּי עַל הַגָּמָל, וְעָבַר לְפָנָיו עֲגָלָה וְהוּא נִפְחַד מְאֹד, אָז הוּא קָם בְּכַעַס גָּדוֹל וַאֲנִי לֹא הֶחֱזַקְתִּי עַצְמִי וְהוּא זָרַק אוֹתִי עַד הַשָּׁמַיִם. כֻּלָּם אָמְרוּ: “הוּא נִפְטַר, אֵין שׁוּם תִּקְוָה לְחַיָּיו. הוּא נִפְטַר, הוּא קִבֵּל מַכַּת-מָוֶת!”

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה נֵס, זֶה הָיָה בִּזְמַן הַקַּיִץ, בִּזְמַן שֶׁחוֹתְכִים אֶת הַחִטָּה, אֶת הַקָּצִיר, אָז הָיָה הַר עִם תֶּבֶן וַאֲנִי נָפַלְתִּי עַל הָהָר שֶׁל תֶּבֶן וְנִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים. אַחַר-כָּךְ קִבַּלְתִּי מַחֲלָה בָּעֵינַיִם.

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, מַחֲלָה כָּזוֹ.. נִסִּים שֶׁאֲנִי רָאִיתִי כָּל יְמֵי חַיָּי אַחַר-כָּךְ בָּעֵינַיִם. הָעֵינַיִם הָיוּ דַּלֶּקֶת, לֹא רָאִיתִי בָּעֵינַיִם כְּלוּם, אָז הָאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה עִוֵּר וַאֲנִי רָאִיתִי שֶׁאֲנִי נַעֲשֵׂיתִי עִוֵּר כְּמוֹ הָאַבָּא שֶׁלִּי. וַאֲנִי נַעֲשֵׂיתִי חָלָשׁ מְאֹד, הָיָה לִי כְּאֵב עֵינַיִם כָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת, לִסְבֹּל.

זֶה הָיָה כַּמָּה יָמִים וְאַחַר-כָּךְ עָבַר לִי קְצָת הַמַּחֲלָה, אֲבָל לֹא הָיָה לִי כֹּחַ וְלֹא רָאִיתִי בָּעֵינַיִם. אָמְרוּ לִי שֶׁיֵּשׁ קְבוּצָה שֶׁל עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים שֶׁהֵם נוֹסְעִים לִטְבֶרְיָה. נוּ, אֲבָל לֹא הָיָה לִי כֹּחַ וְלֹא אָכַלְתִּי, הָיִיתִי לֹא בֶּן-אָדָם, רַק נִפְטָר…

כָּכָה הָיָה, הָלַכְתִּי אִתָּם וְהָיָה שָׁמָּה אֶחָד סְפָרַדִּי יְהוּדִי שֶׁהָיָה לוֹ חֲנוּת בִּכְפָר, וַאֲנִי בִּזְמַן שֶׁכָּאַב לִי בָּעֵינַיִם הָיִיתִי אֶצְלוֹ וְהוּא הָיָה לוֹ חֲמוֹר וְהוּא הָלַךְ אִתָּם לִטְבֶרְיָה, אָז אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי מִבַּעַל-הַחֲמוֹר שֶׁיִּתֵּן לִי הַחֲמוֹר לִרְכֹּב עָלָיו, אָז הוּא אָמַר לִי: “יֵשׁ לִי חִטִּים עַל הַחֲמוֹר, אֲנִי לֹא יָכוֹל”. אָז בָּאוּ גַּזְלָנִים וְלָקְחוּ אֶת הַחֲמוֹר עִם הַחִטִּים.

אֲנִי אָמַרְתִּי: “אֲנִי רוֹצֶה גַּם-כֵּן טְבֶרְיָה, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לַעֲבֹד, אֲנִי רוֹצֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אֲנִי רוֹצֶה לַחֲזֹר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר”.

הֵם הָיוּ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים וְהֵם הָלְכוּ כֻּלָּם וְעָזְבוּ אוֹתִי וַאֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת, אָז מַה לַּעֲשׂוֹת? וַאֲנִי הָלַכְתִּי עִם אֵיזֶה בֶּגֶד, אָז בָּא עֲרָבִי וְהוּא חִפֵּשׂ וְלֹא מָצָא כֶּסֶף, אָז הוּא עָזַב אוֹתִי עָרֹם וְלָקַח אֶת הַבְּגָדִים וְהָלַךְ.

טוֹב, הֵם הָלְכוּ, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהַמְשִׁיךְ, לֹא יָכֹלְתִּי לָלֶכֶת, לֹא הָיָה לִי נַעֲלַיִם וְהָיִיתִי חוֹלֶה וְהָרַגְלַיִם וְהָעֵינַיִם, עַל-כָּל-פָּנִים הֵם הָלְכוּ וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי. אוֹי, מִי יָכוֹל לְסַפֵּר…

אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי לֶחֶם בְּלִי מַיִם בְּלִי שׁוּם דָּבָר. נוּ, מַה יָּכוֹל לִהְיוֹת מִזֶּה?

אֲנִי רָאִיתִי אֵיפֹה אֲנִי נִמְצָא, מַה יָּכוֹל לִהְיוֹת מִמֶּנִּי, בַּלַּיְלָה יֹאכְלוּ אוֹתִי אֲרָיוֹת וְחַיּוֹת רָעוֹת וְלֹא יֵדַע מִזֶּה שׁוּם בֶּן-אָדָם. וְצִיַּרְתִּי בְּדַעְתִּי: “הֵם יֹאכְלוּ אוֹתִי, אֲנִי אֶחְיֶה וְהֵם יֹאכְלוּ אֶת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם”.

אֲנִי חָשַׁבְתִּי: “מַה, אֵיזֶה צַעַר יִהְיֶה לִי, אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת הַמִּטָּה, מֵאֵיפֹה רוֹאִים אוֹתָהּ?” אֵין לִי מַיִם, אֵין לִי לֶחֶם, אֵין לִי כְּלוּם, מַה יָּכוֹל לִהְיוֹת…

אָז רָאִיתִי שֶׁאֲנִי בְּצָרָה כָּזוֹ, אָז אָמַרְתִּי: “פֹּה אֵין מִי שֶׁיִּשְׁמַע, אֲנִי אֶצְעַק עַד הַשָּׁמַיִם, עַד לֶב הַשָּׁמַיִם, אֲנִי אֶצְעַק בְּכָל כֹּחִי עַד שֶׁאֲנִי אָמוּת!”

צָעַקְתִּי צְעָקוֹת כָּאֵלֶּה.. שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲנִי סִפַּרְתִּי לוֹ: “אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַמַּצָּב שֶׁלִּי מַה יָּכוֹל לִהְיוֹת מִמֶּנִּי, אֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת”. אָז אָמַרְתִּי: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה כֹּל יָכוֹל. אַתָּה יָכוֹל לַעֲזֹר לִי. אִם תַּעֲזֹר לִי לָצֵאת מִכָּאן בַּחַיִּים.. אָז אֲנִי מַקְדִּישׁ אֶת כָּל יְמֵי חַיָּי רַק לַעֲבֹד הַשֵּׁם!”

וְקִבַּלְתִּי עָלַי נֶדֶר שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לְהַתִּיר. יֵשׁ נֶדֶר כָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַתִּיר, נֶדֶר עַל-דַּעַת רַבִּים, וַאֲנִי קִבַּלְתִּי עָלַי אוֹתוֹ, “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁכָּאן אֲנִי רָחוֹק מֵחַיִּים, אֲבָל אִם אַתָּה תַּעֲזֹר לִי.. אֲנִי מַקְדִּישׁ אֶת כָּל יְמֵי חַיָּי רַק לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם!”

נוּ, נוּ, אֲנִי צָעַקְתִּי…

זֶה בַּיַּעַר שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹלוֹת רָחוֹק מְאֹד, אָז אֲנִי שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת שֶׁל סוּסִים, שֶׁהַסּוּסִים הוֹלְכִים עִם בַּרְזֵלִים, אָז אָמַרְתִּי: “אוּלַי זֶה יְשׁוּעָה!”

וְכָכָה הָיָה, זֶה הָיָה יְשׁוּעָה. בָּאוּ שְׁנֵי סוּסִים עִם רוֹכְבִים וְרָאוּ אוֹתִי שֶׁאֲנִי מֵהַדְּמָעוֹת שֶׁל עֵינַיִם הָיָה רָטֹב הַבְּגָדִים, וְהֵם הִתְאַנְּחוּ עַל הַמַּצָּב שֶׁלִּי, אָז הֵם אָמְרוּ לִי: “מָה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילְךָ?”

אָמַרְתִּי: “מָה אֲנִי יָכוֹל לְבַקֵּשׁ מֵהֶם, הֵם רוֹאִים אֶת הַמַּצָּב שֶׁלִּי”.

הֵם אָמְרוּ שֶׁהֵם הוֹלְכִים לַכְּפָר וְשָׁמָּה הֵם יֹאמְרוּ שֶׁאֲנִי בּוֹרֵחַ מִן הַצָּבָא, אָז חַיָּלִים מֵהַכְּפָר הֵם כְּבָר יִתְפְּסוּ אוֹתִי. אָז הֵם הֶחֱלִיטוּ: “צְרִיכִים לְהָבִיא אוֹתוֹ לַכְּפָר”. וְהֵם הָלְכוּ וְלֹא רָאִיתִי אוֹתָם.

נוּ, בָּאוּ חַיָּלִים וְהֵם תָּפְסוּ אוֹתִי וְלֹא רָצוּ לַעֲזֹב אוֹתִי, וְהֵם רָכְבוּ עַל סוּסִים וְאָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי אֵלֵךְ אַחֲרֵיהֶם, אָמַרְתִּי: “מַה, אֲנִי יָכוֹל לָלֶכֶת אַחֲרֵי סוּסִים?” אֲנִי הָלַכְתִּי עַל אַרְבַּע, לֹא הָלַכְתִּי עַל שְׁנַיִם, הָלַכְתִּי עַל יָדַיִם וְרַגְלַיִם. נוּ, אֲנִי יָכוֹל לָלֶכֶת אַחֲרֵי סוּסִים, מַה זֶּה!

וְהֵם יָשְׁבוּ עַל הַסּוּסִים וְהֶרְאוּ לִי: “כָּכָה תֵּלֵךְ אִתָּנוּ”.

נוּ, הָלַכְתִּי אִתָּם, אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהֵם יְחַכּוּ עָלַי, אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל הַסּוּסִים וּמְחַכִּים לָצֵאת, וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת הַסּוּסִים אִתָּם וַאֲנִי אַחֲרֵיהֶם…

אֲנִי הָלַכְתִּי אַחֲרֵי הַסּוּסִים, אַחַר-כָּךְ הִפְסַקְתִּי לִרְאוֹת הַסּוּסִים, אֲבָל הָיָה לִי שְׁבִיל, אָז הָלַכְתִּי עַל הַשְּׁבִיל הַזֶּה עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לַמָּקוֹם שֶׁרוֹעִים הַבְּהֵמוֹת, עִזִּים. אוֹי, אוֹי, אֵינֶנִּי יָכוֹל לְסַפֵּר הַכֹּל…

אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיִּתְּנוּ לִי מַיִם לִשְׁתּוֹת, אֲנִי הָיִיתִי צָמֵא, אָז הֵם הֵבִיאוּ לִי קֻפְסָא כָּזֶה גְּדוֹלָה עִם לֶבֶּן. הוֹי זֶה הָיָה נֵס, בְּלִי זֶה הָיִיתִי מֵת. כְּאִלּוּ אֲנִי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת.

אַחַר-כָּךְ בָּא עֲרָבִי עִם סוּס, אֲבָל הָעֲרָבִי הָיָה עָנִי וְלֹא הָיָה לוֹ סוּס טוֹב רַק כֻּלּוֹ הָיָה פְּצָעִים, אָז בִּקַּשְׁתִּי אוֹתוֹ שֶׁיִּתֵּן לִי אֶת הַסּוּס, אָמַרְתִּי: “תֵּן לִי, אַתָּה תָּבוֹא לְצֶמַח שָׁמָּה יֵשׁ לִי מִשְׁפָּחָה עֲשִׁירָה, הֵם יִתְּנוּ לְךָ הַרְבֵּה כֶּסֶף אִם תִּקַּח אוֹתִי”, אָז הוּא לָקַח אוֹתִי, אַחַר-כָּךְ הוּא הִתְחָרֵט.

עַל-כָּל-פָּנִים הֵם לָקְחוּ אוֹתִי לִטְבֶרְיָה דֶּרֶךְ הַיָּם וַאֲנִי בָּאתִי הַבַּיְתָה. וְשָׁמָּה בִּטְבֶרְיָה – אֵלּוּ שֶׁהָלְכוּ רַגְלִי הֵם סִפְּרוּ שֶׁבָּאוּ גַּזְלָנִים וְלָקְחוּ מֵאִתָּם כָּל מַה שֶּׁהָיָה לָהֶם, אָז אָמְרוּ לָהֶם שֶׁזֶּה בִּשְׁבִיל שֶׁהֵם הֵנִיחוּ אוֹתִי וְלֹא עָזְרוּ לִי. הֵם סִפְּרוּ לְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי, לֹא יוֹדְעִים בְּאֵיזֶה מָקוֹם, אֲנִי לְבַד.

וְהָיָה לִי פְּצָעִים עַל הָרַגְלַיִם, הָלַכְתִּי עַל בֹּץ. הָרוֹפְאִים בָּדְקוּ לִי אֶת הָרַגְלַיִם וְאָמְרוּ: “אָסוּר לָלֶכֶת לַמִּקְוֶה, אִם תֵּלֵךְ לַמִּקְוֶה – תָּמוּת”.

אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי, “אֲנִי – לֹא מִקְוֶה?!” אָז אֲנִי הָלַכְתִּי לַמִּקְוֶה וְרֵיחַ שֶׁל הָרַגְלַיִם הָיָה נוֹרָא. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לִי, אֲנִי סָבַלְתִּי וְסָבַלְתִּי עַד שֶׁעָבְרָה הַמַּחֲלָה עַד שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים…

אֲנִי רָאִיתִי הַמַּצָּב שֶׁלִּי אֵיפֹה שֶׁאֲנִי נִמְצָא, אָדָם חוֹלֶה לֹא יָכוֹל לָלֶכֶת, בְּלִי מַיִם, בְּלִי לֶחֶם, מַה יִּהְיֶה מִזֶּה? וְגַם-כֵּן חַיּוֹת רָעוֹת. אֲבָל אֲנִי עָשִׂיתִי צְעָקוֹת כָּאֵלּוּ.. אָמַרְתִּי: “אֵין לִי מִמִּי לְהִתְבַּיֵּשׁ, פֹּה אֲנִי יָכוֹל לִצְעֹק”. אָז אֲנִי צָעַקְתִּי עַד הַשָּׁמַיִם!

אֲנִי כְּבָר הִתְיָאַשְׁתִּי, אֲבָל אָמַרְתִּי: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה כֹּל יָכוֹל, אִם אַתָּה תּוֹצִיא אוֹתִי בַּחַיִּים מִכָּאן, אָז אֲנִי מַקְדִּישׁ אֶת כָּל יְמֵי חַיָּי רַק לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם”.

אוֹי, לֹא זָכִיתִי לְקַיֵּם אֶת הַנֶּדֶר, לֹא זָכִיתִי. הָיָה רָעָב, כֵּן.

הָיָה רַב שֶׁהוּא רָאָה מַה שֶּׁאֲנִי סוֹבֵל וְהוּא הִתִּיר לִי עִם עוֹד רַבָּנִים אֶת הַנֶּדֶר. אֲנִי סִפַּרְתִּי לוֹ, אָז הוּא אָמַר: “אֶפְשָׁר לְהַתִּיר”.

אֲבָל רַק זֶה לְבַד, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא אוֹתִי מִמָּקוֹם כָּזֶה, מִמְּקוֹם מָוֶת מָקוֹם כָּזֶה, לֹא הָיָה מִי שֶׁיְּטַפֵּל בִּי, מִי שֶׁיַּעֲזֹר לִי, וְנִצַּלְתִּי. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִצִּיל אוֹתִי. זֶה אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בַּמֹּחַ, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְסַפֵּר הַכֹּל…

וְהַיְשִׁיבָה, אֲנִי הָיָה לִי כְּתָב יָפֶה, אָז הֵם הָיוּ צְרִיכִים לִשְׁלֹחַ מִכְתָּבִים, אָז הֵם בִּקְּשׁוּ אוֹתִי לָבוֹא לִכְתֹּב. נוּ, לִכְתֹּב בַּלַּיְלָה.

אֲנִי יָשַׁבְתִּי בַּבֵּית-כְּנֶסֶת, יָשַׁבְתִּי בִּדְאָבוֹן גָּדוֹל, “אֲנִי כְּבָר נָתַתִּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת יְמֵי חַיָּי וַאֲנִי יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף, לְהַרְוִיחַ פַּרְנָסָה?” אֲבָל אֲנִי יָשַׁבְתִּי וְכָתַבְתִּי.

פִּתְאוֹם, בְּאֶמְצַע הַכְּתִיבָה, נִכְנַס כֶּלֶב שׁוֹטֶה כָּזֶה שֶׁהָיָה הַמַּיִם הוֹלֵךְ מִפִּיו וְהָעֵינַיִם הָיוּ נוֹרָא מְאֹד, וְהוּא הָיָה רָץ רָץ כָּזֶה מִבִּפְנִים הַבֵּית-כְּנֶסֶת בְּכֹחַ כָּזֶה, וַאֲנִי יוֹשֵׁב וְרוֹאֶה דָּבָר כָּזֶה, אֲנִי רָאִיתִי שֶׁזֶּה כֶּלֶב שׁוֹטֶה, כַּלֶּבֶת, מַה לַּעֲשׂוֹת?

אָז הָיָה עַל-יָדִי אָרוֹן שֶׁל סְפָרִים, הוֹצֵאתִי הַסְּפָרִים וְנִכְנַסְתִּי בָּאָרוֹן וְהָאָרוֹן הָיָה קָטָן מְאֹד. עַל-כָּל-פָּנִים נִכְנַסְתִּי בָּאָרוֹן וְהַכֶּלֶב בָּא לָאָרוֹן וְלָחַם אִתִּי, הוּא רָצָה לִפְתֹּחַ וַאֲנִי מַחֲזִיק שֶׁלֹּא יוּכַל לִפְתֹּחַ.

אֲנִי הָיִיתִי פֹּה וְהַכֶּלֶב בָּא לַכִּוּוּן שֶׁלִּי, זֶה הָיָה עַל-יַד הַקֶּבֶר שֶׁל רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס. הַכֶּלֶב בָּא אֵלַי וְרָצָה לִנְשֹׁךְ אוֹתִי, וְרָאִיתִי כְּמוֹ מִי שֶׁהוּא לֹא מַנִּיחַ אֶת הַכֶּלֶב לָלֶכֶת אֶצְלִי. כֵּן, כָּכָה הָיָה.

נוּ, הַכֶּלֶב עָמַד שָׁמָּה לְיָדִי וְהִסְתַּכֵּל עָלַי וַאֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי עָלָיו, אֲבָל הוּא לֹא יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי. פִּתְאוֹם הוּא הִתְחִיל לָרוּץ הַחוּצָה וְיָצָא מִן הַבֵּית-כְּנֶסֶת, אֲבָל אֲנִי פָּחַדְתִּי שֶׁמָּא שֶׁהוּא יָבוֹא, רַצְתִּי לִסְגֹּר הַדְּלָתוֹת.

הַטַּעַם שֶׁלִּי, זֶה הָיָה לִי בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי עָשִׂיתִי נֶדֶר לֹא לַעֲבֹד וַאֲנִי הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב.

אוֹי וֵוי, אֲנִי רָאִיתִי עוֹד דְּבָרִים פִּלְאִיִּים. בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם הִצִּיל אוֹתִי מֵהַכֶּלֶב גַּם-כֵּן. זֶה הָיָה גַּם-כֵּן אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁל הַמִּדְבָּר שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי כָּכָה, אֲנִי בְּיַחַד בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת עִם כֶּלֶב שׁוֹטֶה וְהוּא יָכוֹל…

פַּעַם אַחַת אֲנִי הָלַכְתִּי בַּשָּׂדֶה, הִגִּיעַ זְמַן הַמִּנְחָה וְנִפְגַשְׁתִּי עִם שְׁנֵי עֲרָבִים רוֹצְחִים. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ נִצַּלְתִּי, הֵם הָלְכוּ וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים. אֲנִי לֹא מְסַפֵּר שְׁקָרִים, אֲנִי מְסַפֵּר כְּמוֹ שֶׁהָיָה, שְׁנֵי עֲרָבִים, שְׁנֵי רוֹצְחִים כָּאֵלֶה, הֵם הָיוּ יְכוֹלִים לַהֲרֹג אוֹתִי בְּרֶגַע, וְנִצַּלְתִּי!

בְּמִירוֹן, פַּעַם בָּא מְחַבֵּל, אֲבָל הָיָה לִי נֵס מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַמְחַבֵּל הָיָה יָכוֹל לַהֲרֹג אוֹתִי וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אַף אֶחָד אֲפִלּוּ אֵיפֹה אֲנִי. אֲבָל הָיָה נֵס שֶׁהַמְחַבֵּל פָּחַד שֶׁאִם הוּא יִתֵּן לִי יְרִיָּה, אָז יִשְׁמְעוּ הַיְּהוּדִים אֶת הַיְרִיָּה וִיחַפְּשׂוּ אוֹתוֹ. הוּא פָּחַד שֶׁאוּלַי יֵשׁ הַרְבֵּה יְהוּדִים שֶׁמְּחַפְּשִׂים מְחַבְּלִים וְהוֹרְגִים אוֹתָם, אָז הוּא עָשָׂה שְׁתִיקָה וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ עִם הַנֶּשֶׁק וַאֲנִי הָלַכְתִּי לְדַרְכִּי וְנִצַּלְתִּי מֵהַמְחַבֵּל עִם הַנֶּשֶׁק. הוּא הָיָה יָכוֹל לַהֲרֹג אוֹתִי בְּרֶגַע אֶחָד…

וְכֵן פַּעַם אַחַת אֲנִי רָצִיתִי לְהַגִּיעַ מֵהַכֹּתֶל לְמֵאָה שְׁעָרִים. אֲנִי דִּבַּרְתִּי עִם מִשֶּׁהוּ שֶׁיּוֹדֵעַ אַנְגְּלִית שֶׁיְּדַבֵּר עִם שׁוֹטֵר אַנְגְּלִי, וְהַשּׁוֹטֵר אָמַר שֶׁהוּא יִקַּח אוֹתִי, וְהִתְחַלְנוּ לָלֶכֶת. הַשּׁוֹטֵר הָלַךְ עִם נֶשֶׁק, הוּא שׁוֹטֵר עִם נֶשֶׁק וְהוּא מְפַחֵד, אֲנִי לֹא פָּחַדְתִּי.

טוֹב, אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא יַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת אִתִּי – הוּא שׁוֹטֵר, אֲבָל הוּא הָלַךְ אִתִּי לְאֵיזֶה קָפֶה וּפִתְאוֹם הוּא נֶעֱלַם. נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, בְּלִי שׁוֹטֵר, בְּלִי נֶשֶׁק. זֶה הָיָה עַל-יַד שַׁעַר שְׁכֶם, לֹא רָחוֹק הַרְבֵּה מִמֵּאָה שְׁעָרִים. עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי הִמְשַׁכְתִּי וְנִכְנַסְתִּי לְמֵאָה שְׁעָרִים.

זֶהוּ נֵס, אֲנִי לֹא מֵבִין אֶת זֶה, אָז הָיוּ הָעֲרָבִים עוֹשִׂים פְּרָעוֹת. הוּא נִכְנַס אִתִּי לְאֵיזֶה לְקָפֶה וּפִתְאוֹם הוּא נֶעֱלַם, אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, וְהוּא הָלַךְ וְהִשְׁאִיר אוֹתִי בַּקָּפֶה, הוּא חָשַׁב שֶׁיָּבוֹאוּ וְיַהַרְגּוּ אוֹתִי עֲרָבִים. זֶה הָיָה מַלְכֹּדֶת, הוּא עָשָׂה אֶת זֶה בְּכַוָּנָה.

אֲנִי הָיִיתִי אֶחָד וְהוּא אֶחָד, וְהוּא הָיָה לוֹ נֶשֶׁק, הוּא הָיָה יָכוֹל לַהֲרֹג אוֹתִי, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִצִּיל אוֹתִי מִמֶּנּוּ וּמֵהָעֲרָבִים…

אֲנִי הָיִיתִי הוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לְהִתְבּוֹדֵד בַּלַּיְלָה וְהָיָה לִי פְּחָדִים, פַּעַם אַחַת אֲנִי הָלַכְתִּי לְהִתְבּוֹדֵד וְרָאִיתִי זְאֵב. זְאֵב הוּא כְּמוֹ כֶּלֶב, אֲבָל הוּא עַז, הוּא חָזָק יוֹתֵר וְגָדוֹל יוֹתֵר, הַפָּנִים שֶׁלּוֹ וְהָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ.. נוֹפֵל פַּחַד. כִּי מַרְגִּישִׁים שֶׁהִיא חַיָּה שֶׁיְּכוֹלָה לִטְרֹף. אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי רָאִיתִי שֶׁהַזְּאֵב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וְלֹא פָּגַע בִּי. אֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי עָלָיו וְהוּא הִסְתַּכֵּל עָלַי, הוּא פָּחַד מִמֶּנִּי וַאֲנִי פָּחַדְתִּי מִמֶּנּוּ, אָז אֲנַחְנוּ הִסְתַּכַּלְנוּ אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי. נוּ, מָה יִּהְיֶה פֹּה…

נִגּוּנִים וּתְפִלַּת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה

אַיי, הַנִּגּוּנִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, “וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ, צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ..”

אוֹי מַה שֶּׁזֶּה הָיָה, הָיָה נִגּוּנִים כָּאֵלֶּה שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, נִגּוּנִים כָּאֵלֶּה.. זֶה הָיָה יָכוֹל לְהַחֲיוֹת מֵתִים. כָּל הַשָּׁנָה הָיוּ חָיִים מֵהַנִּגּוּנִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. כָּל מִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ – הָיָה מַתְחִיל לְנַגֵּן נִגּוּנִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה.

אֲנַחְנוּ הִתְפַּלַּלְנוּ אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאי, וְאַחַר הַתְּפִלָּה עָבַר זְמַן וַאֲנִי כְּבָר אָכַלְתִּי, וְאַחַר הַסְּעוּדָה יָרַדְתִּי לְצִיּוּן רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְהוּא, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, עָמַד לְבַד בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן…

הוּא הָיָה עוֹמֵד בִּרְעָדָה כָּזוֹ, בְּיִרְאָה, בִּדְבֵקוּת כָּזֶה, בְּשִׂמְחָה כָּזֶה, הוּא רָצָה לִרְאוֹת תֵּכֶף אֶת זֶה – “וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ”.

כָּל הָעוֹלָם לֹא יָדְעוּ אֵיפֹה רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהוּא נִמְצָא לְמַטָּה בַּבֵּית-כְּנֶסֶת, אָז הָלַכְתִּי לִשְׁמֹעַ, לִרְאוֹת מַה יֵּשׁ שָׁמָּה. אֲנִי בָּאתִי וְרָאִיתִי שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לָזוּז הָלְאָה, “וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ”.

אַיי, הוּא אָמַר אֵלֶּה הַדִּבּוּרִים, הוּא טָעַן עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, “מָתַי יִהְיֶה זֶה ‘וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ’?”

הָיָה רוֹעֵד כָּל כֻּלּוֹ וְגַם כָּל הַבִּנְיָן רָעַד, “וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ”. בַּצִּיוּן שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא לֹא הָיָה נִכְנַס עִם נַעֲלַיִם. הָיָה בַּחֹרֶף, בַּקֹּר, כְּשֶׁהָיָה קֹר כָּזֶה.. בְּלִי נַעֲלַיִם, כְּמוֹ בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. וְהוּא הָיָה בּוֹכֶה.. אֲנִי לֹא יָכוֹל לְתָאֵר. יְכוֹלִים לַחֲשֹׁב שֶׁזֶּה שֶׁקֶר, אִי אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה, אֵיפֹה יֵשׁ לַגּוּף כָּל-כָּךְ דְּמָעוֹת, כָּל-כָּךְ קוֹל, אֵיךְ!

אֲבָל אֲנִי רָאִיתִי שֶׁבְּכָל פַּעַם הָיָה יוֹתֵר חָזָק הַבְּכִי, הַדְּמָעוֹת. אַדְרַבָּא, הָיָה מִתְגַּבֵּר.

זֶה הָיָה בַּחֹרֶף, קַר מְאֹד, וְהוּא בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד, וּכְשֶׁהוּא גָּמַר הוּא הָלַךְ מֵהַצִּיּוּן, יָצָא.. כְּמוֹ שֶׁפּוֹתְחִים דֶּלֶת שֶׁל תַּנּוּר, בֵּית-מֶרְחָץ. הָיָה יוֹצֵא חֹם מֵהַצִּיּוּן. וְהַצִּיּוּן הָיָה רָטֹב מֵהַדְּמָעוֹת, וְעַל הַצִּיּוּן הָיָה כְּמוֹ נַחַל, כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹפְכִים מַיִם!

וַאֲנִי עוֹמֵד שָׁם, “אֵיךְ זוֹכִים לָזֶה, אֲנִי רוֹצֶה גַּם-כֵּן לִבְכּוֹת, אֲנִי רוֹצֶה גַּם-כֵּן. מֵאֵיפֹה לוֹקְחִים אֶת זֶה..”

רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, מָשִׁיחַ הָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה אִם לֹא הָיוּ מִתְלוֹצְצִים וּמְבַזִּים אֶת בְּרֶסְלֵב. הוּא הָיָה דּוֹאֵג תָּמִיד עַל יִשְׂרָאֵל. תָּמִיד הָיָה לוֹ צַעַר כָּזֶה עַל יִשְׂרָאֵל, “אֵיפֹה, אֵיפֹה עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיפֹה הַתּוֹרָה, אֵיפֹה!”

אֵיךְ אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לָנוּחַ, לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן בְּצַעַר בְּצָרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל?

וְהַיּוֹם הוּא מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל! לוֹקְחִים כָּל הַכֶּסֶף וְכָל הַכָּבוֹד וְכָל הַגְּדֻלָּה שֶׁל בְּרֶסְלֶב, וַאֲנִי – אֲנִי הַמַּנְהִיג!

יֵשׁ הַרְבֵּה מַנְהִיגִים אֲבָל זֶה לֹא בְּרֶסְלֶב, בְּרֶסְלֶב יֵשׁ מְעַט. אֲבָל זֶה טוֹב, “טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק”!

אוֹי, צָרִיךְ לָלֶכֶת לְכָל הַשַּׁקְרָנִים שֶׁיֵּדְעוּ מַה זֶּה. הַמִּתְנַגְּדִים בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָיָה לָהֶם בִּזָּיוֹן, הֵם בָּאוּ לִזְרֹק אֲבָנִים, אָז הֵם שָׁמְעוּ אֶת הַתְּפִלּוֹת שֶׁלָּנוּ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְהַנִּגּוּנִים וְהַזְּמִירוֹת, אָז הָלְכוּ בְּלִי אֲבָנִים. נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד…

יין בפורים

רַבִּי יִשְׂרָאֵל עָלָיו-הַשָּׁלוֹם הִתְחִיל לִשְׁתּוֹת בַּבַּיִת וְרָקַד בַּבַּיִת, וַאֲנִי רָאִיתִי שֶׁבְּכָל רֶגַע שֶׁעוֹבֵר יוֹתֵר, הוּא יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם לְעוֹלָם אַחֵר…

עַל-כָּל-פָּנִים הוּא הִתְחִיל לָלֶכֶת מֵהַבַּיִת, מֵהַדֶּלֶת לָרְחוֹב, לְהוֹדִיעַ שֶׁפּוּרִים, “לְהוֹדִיעַ, לְהוֹדִיעַ, לְהוֹדִיעַ, לְהוֹדִיעַ..”, אֲנִי הָלַכְתִּי אִתּוֹ, וְהוּא הָלַךְ כָּל הָרְחוֹב לִמְקוֹם הַמִּתְנַגְּדִים גְּדוֹלִים. הֵם לֵצִים, הֵם מִתְלוֹצְצִים מִבְּרֶסְלֶב. וְשָׁמָּה הוּא הָלַךְ וְנִכְנַס לַבַּיִת וְכֻלָּם יָשְׁבוּ וְשָׁתוּ יַיִן וְסִפְּרוּ מִפּוּרִים. וְהוּא נִכְנַס כְּמוֹ לַבַּיִת שֶׁלּוֹ.. וְרָקַד!

אָז הָיָה שָׁמָּה זָקֵן אֶחָד, רַב לֶיְשְׁקֶה, הוּא אָמַר לִי: “אַתָּה מֵבִין הָרִקּוּדִים שֶׁלּוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל? אַתָּה מֵבִין מַה זֶּה? זֶה רִקּוּדִים פִּלְאִיִּים מְאֹד!”

כָּכָה הוּא אָמַר לִי, הָרֹאשׁ, הָרֹאשׁ שֶׁל הַמִּתְנַגְּדִים, הָרֹאשׁ שֶׁלָּהֶם! הוּא רָאָה אֶת הָרִקּוּדִים שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אָז הוּא נִתְבַּטֵּל!

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא נִכְנַס בֵּין הַמִּתְנַגְּדִים, בֵּין נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, וְהוּא עָשָׂה מֵהֶם אַיִן וָאֶפֶס. נוּ, מִי רָאָה דָּבָר כָּזֶה? אֵיךְ הָיָה לוֹ גְּבוּרָה כָּזֶה לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַבַּעַל-דָּבָר וּלְהַגִּיד לוֹ וּלְהַרְאוֹת לוֹ: “בֹּא, בֹּא, בֹּא, בֹּא, אֲנִי לֹא מְפַחֵד מִמְּךָ!”

מִי שֶׁרוֹאֶה הָרִקּוּד שֶׁלּוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל.. נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי!

בְּהֶעְלֵם אֲנִי נָסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם. אֲנִי הָיִיתִי בִּטְבֶרְיָה, רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִפְטַר וְנִשְׁאַרְתִּי לְבַד. אֶחָד בָּעִיר, אֶחָד! וְצָחַקְתִּי מִכֻּלָּם. אֲנִי רָקַדְתִּי בְּבֵיתִי וְתָמִיד הָיָה בְּבֵיתִי שִׂמְחָה, נִגּוּנִים וְרִקּוּדִים, אֲפִלּוּ לְבַד וּבְשַׁבָּת. וְזֶה הָיָה כֹּחַ כָּזֶה, זֶה הָיָה פֶּלֶא, דְּבַר פֶּלֶא מֵרַבֵּנוּ. וְגַם-כֵּן כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי הָיָה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. נָסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם, אָז כָּל הָעִיר טְבֶרְיָה כֻּלָּם יוֹדְעִים: “יִשְׂרָאֵל בֶּער, לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת הַזְּמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת, כַּנִּרְאֶה הוּא הָלַךְ לִירוּשָׁלַיִם”.

וּכְשֶׁבָּאתִי אָז הֵם אָמְרוּ: “הוֹ.. יִשְׂרָאֵל בֶּער הוּא כְּבָר בָּא מִירוּשָׁלַיִם, הוּא הֵבִיא נִגּוּנִים חֲדָשִׁים”.

הֵבֵאתִי לִטְבֶרְיָה אֶת הַחוֹלֶה בְּמַחֲלַת הַשִּׁכְחָה, וְכָל הָעִיר הִתְפַּלְּאוּ: “יִשְׂרָאֵל בֶּער הֵבִיא לִטְבֶרְיָה אוֹרֵחַ עַל שַׁבָּת. הָאִשָּׁה אֵין לָהּ חֲתִיכַת לֶחֶם, וְאֵיךְ הוּא הֵבִיא אוֹרֵחַ!” כֵּן, אוֹרֵחַ. וְכֵן עוֹד וְעוֹד…

טְבֶרְיָה זֶה לֹא יְרוּשָׁלַיִם, זֶה עִיר קְטַנָּה, כֻּלָּם יָדְעוּ כָּל מַה שֶּׁעָבַר. וַאֲנִי הָלַכְתִּי לִירוּשָׁלַיִם וְהֵבֵאתִי בִּמְקוֹם כֶּסֶף – הֵבֵאתִי אוֹרֵחַ. זֶה מַעֲשֶׂה כָּזֶה, זֶה עוֹשֶׂה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. וְהַכֹּל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, רָקַדְתִּי, שָׂמַחְתִּי, וְהָיִיתִי בְּשִׂמְחָה – הַכֹּל עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. זֶה מִמֵּילָא, מֵעַצְמוֹ נַעֲשָׂה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

הָיָה פּוּרִים בְּלֵיל שִׁשִּׁי וְלֹא הָיָה לִי כֶּסֶף עַל שַׁבָּת. וַאֲנִי הָיִיתִי עִם כֻּלָּם בְּיַחַד, כֻּלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים, הָיוּ מְצַחֲקִים עָלַי, וּבִפְרַט בְּפוּרִים, זְמַן צְחוֹק. אֲנִי הָיִיתִי שָׁמָּה וְרָצִיתִי לִשְׁתּוֹת, אֲבָל נִגְמַר כְּבָר הַיַּיִן, לֹא הָיָה. אֲבָל אֲנִי, הָרְכוּשׁ שֶׁלִּי הָיָה לִי בַּכִּיס – חֲצִי לִירָה, אָז הָיָה חֲצִי לִירָה רְכוּשׁ גָּדוֹל. אֲבָל זֶה הָיָה כָּל הַשַּׁבָּת. פּוּרִים זֶה הָיָה בְּיוֹם חֲמִישִׁי וּבְיּוֹם שִׁשִּׁי צְרִיכִים לִקְנוֹת לְשַׁבָּת. הָיָה לִי חֲצִי לִירָה בַּכִּיס בִּשְׁבִיל שַׁבָּת. אָמַרְתִּי: “אֲנִי רוֹצֶה יַיִן”, אֲבָל אֵין יַיִן, כְּבָר נִגְמַר. אָז הוֹצֵאתִי הַחֲצִי לִירָה, וְעָמַדְתִּי, וְנָתַתִּי לָהֶם: “מָה, אֵין יַיִן? קַח חֲצִי לִירָה וְתָבִיא יַיִן!”

כֻּלָּם צָחֲקוּ אֵיךְ הוֹצֵאתִי אֶת הַכֶּסֶף. הָיָה צְחוֹק…

אָז לָקְחוּ מִמֶּנִּי הַחֲצִי לִירָה וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי: “מֶה עָשִׂיתִי, מַה יִּהְיֶה מָחָר, לֹא יִהְיֶה לִי עַל שַׁבָּת, מַה נָתַתָּ אֶת הַכֶּסֶף”.

וְהֵם לֹא קָנוּ יַיִן, הֵם הֵבִינוּ שֶׁאֲנִי שִׁכּוֹר וְהֵם יָדְעוּ שֶׁאֲנִי עָנִי, הֵם פָּחֲדוּ שֶׁזֶּה כָּל הַשַּׁבָּת שֶׁלִּי חֲצִי לִירָה, אָז הֵם לֹא קָנוּ. לֹא הָיָה יַיִן אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי כְּבָר שִׁכּוֹר…

בַּבֹּקֶר הֵם נָתְנוּ לִי בַּחֲזָרָה אֶת הַנְּיָר, אֶת הַחֲצִי לִירָה שֶׁלִּי: “קַח אֶת הַחֲצִי לִירָה, אַתָּה זוֹכֵר שֶׁנָּתַתָּ חֲצִי לִירָה?” הֵם הָיוּ מִתְלוֹצְצִים, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: “הָעִנְיָן שֶׁלִּי בְּבִזָּיוֹן, אֲבָל בְּכָבוֹד גָּדוֹל!”

הֵם הִתְלוֹצְצוּ אֲבָל זֶה כָּבוֹד גָּדוֹל. הֵם רָאוּ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ הַחֲצִי לִירָה בִּשְׁבִיל שַׁבָּת וְנוֹתֵן עַל יַיִן בִּשְׁבִיל פּוּרִים. זֶה הָיָה לָהֶם פֶּלֶא: “מִי עוֹשֶׂה דָּבָר כָּזֶה, אִישׁ עָנִי שֶׁכָּל הָרְכוּשׁ שֶׁלּוֹ חֲצִי לִירָה בִּשְׁבִיל שַׁבָּת וְהוּא נוֹתֵן עַל יַיִן?” וְיֵשׁ כְּבָר הַרְבֵּה שָׁנִים וַאֲנִי זוֹכֵר אֶת זֶה כְּמוֹ עַכְשָׁו, אֵיךְ שֶׁהוֹצֵאתִי מֵהַכִּיס אֶת הַחֲצִי לִירָה וְנָתַתִּי לָהֶם בְּלֵב שָׁלֵם, כֵּן: “לְכוּ תָּבִיאוּ יַיִן!”

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַשֵּׁם יְרַחֵם עָלֵינוּ, הַבַּעַל-דָּבָר רוֹצֶה לְהַפִּיל אוֹתָנוּ תָּמִיד וְלִשְׁכֹּחַ וּלְהַשְׁכִּיחַ הַכֹּל. הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲנַחְנוּ נַחֲשֹׁב עַל עַצְמֵנוּ: “מִי אַתָּה, מָה אַתָּה, מָה אַתָּה מְדַבֵּר”, אָז הוּא רוֹצֶה שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בָּעוֹלָם דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה. זֶה אֶצְלוֹ, אֵצֶל הַבַּעַל-דָּבָר, זֶה סַם הַמָּוֶת, הוּא לֹא מַנִּיחַ אֶת זֶה, כֵּן. אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “אֲנִי לֹא גָמַרְתִּי? אֲנִי גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר!”

הוּא הִתְחִיל לַעֲזֹר לָנוּ, לְהוֹצִיאֵנוּ מִן הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, מִן הַתַּאֲווֹת. נוּ, הַבַּעַל-דָּבָר הוּא לֹא רָצָה, אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לֹא שׁוֹאֵל אוֹתוֹ, הוּא אָמַר: “גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר!”

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים חַסְדֵּי הַשֵּׁם, זֶה בְּהֶעְלֵם, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים. מַה שֶּׁזָּכִינוּ בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה, מַה שֶּׁזָּכִינוּ.. יְחִידִים בָּעוֹלָם!

כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם וְלֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. אֲנַחְנוּ יְחִידִים בָּעוֹלָם שֶׁאֲנַחְנוּ זוֹכִים לְדַבֵּר וְלִשְׁמֹעַ דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, אֲפִלּוּ חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב. אֲנַחְנוּ מְיֻחָדִים בָּעוֹלָם…

חג הפסח בהרחבה גדולה

אוֹי, אוֹי, אֵיפֹה כָּל הַנִּגּוּנִים שֶׁלִּי, הָיָה לִי כָּל-כָּךְ נִגּוּנִים וְנִשְׁכְּחוּ…

אַתָּה מַכִּיר אֶת הַנִּגּוּן מֵחַג הַפֶּסַח: “אַדִּיר בִּמְלוּכָה”? “לְךָ וּלְךָ, לְךָ הַשֵּׁם הַמַּמְלָכָה” הַמְּלוּכָה וְהַכָּבוֹד רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. “מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד?” לֹא לָנוּ, לֹא נִקַּח לָנוּ הַכָּבוֹד, הַכָּבוֹד רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!

אוֹי, מַה שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה עַל שִׂמְחָה, עַל נְגִינָה – אֵין בָּעוֹלָם! חֲדָשׁוֹת, חֲדָשׁוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁכֻּלָּם מִתְפַּעֲלִים, “אֵיךְ הוּא יָדַע הָעִנְיָן שֶׁל הַנְּגִינָה?” הַנִּגּוּנִים שֶׁל רַבֵּנוּ – זֶה נוֹרָא מְאֹד, הוּא מְשַׂמֵּחַ כָּל הָעוֹלָם!

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “טוֹב לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה נִגּוּן, לְנַגֵּן אֵיזֶה נִגּוּן”.

אוֹי, מַה יִּהְיֶה אִם יִשְׁמְעוּ אֶת הַנְּגִינָה שֶׁל רַבֵּנוּ? כֻּלָּם יִפְּלוּ, יִפְּלוּ וְלֹא יוּכְלוּ לְדַבֵּר וְלֹא יוּכְלוּ לַעֲמֹד. יֵשׁ כָּאן מְנַגְּנִים כָּל-כָּךְ יָפִים שֶׁאֵין בָּעוֹלָם, אֲבָל הַנְּגִינָה שֶׁל רַבֵּנוּ עוֹלֶה עַל כֻּלָּם, כֻּלָּם מִתְבַּיְּשִׁים!

מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר וּלְתָאֵר מַה זֶּה נְגִינָה? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁכָּל הַבַּעֲלֵי-הַנְּגִינָה לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה זֶּה נְגִינָה. הֵם בַּעֲלֵי-נְגִינָה מִכָּל הָעוֹלָם, כֻּלָּם מִתְבַּיְּשִׁים מֵהֶם, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁהֵם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה זֶּה נְגִינָה. הוּא לֹא רַק אוֹמֵר, הוּא מַרְאֶה לָהֶם שֶׁהֵם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל…

אֲנִי תָּמִיד רָצִיתִי לְהַדְפִּיס וְלֹא הָיָה לִי כֶּסֶף, אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם עַכְשָׁו יֵשׁ לִי כֶּסֶף לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר נָתַן אֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת נֶפֶשׁ הַבַּיִת שֶׁלּוֹ וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ לְהַדְפִּיס וּלְהַדְפִּיס, וְאִם הוּא מָכַר אֵיזֶה סֵפֶר זֶה הָיָה נֵס, מִי קָנָה אָז סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב?

הָיָה מַעֲשֶׂה, סְפָרַדִּי אֶחָד הָיָה סַנְדְּלָר וְהוּא קָנָה מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל סֵפֶר אֶחָד. הַסֵּפֶר מָצָא חֵן בְּעֵינָיו, אָז הוּא נָתַן לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל כָּל הַכָּבוֹד שֶׁבָּעוֹלָם, “הוֹ.. סֵפֶר כָּזֶה מַרְשִׁים”, וְנָתַן לוֹ כֶּסֶף וְשִׂמַּח אוֹתוֹ וְשָׁמַר אֶת הַסֵּפֶר.

זֶה הַסַּנְדְלָר הוּא הָיָה כְּמוֹ הַתָּם מֵהַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, הַנַּעַל שֶׁלּוֹ הָיָה לוֹ שְׁלשָׁה קְצָווֹת, וְהוּא שִׁבַּח מְאֹד אֶת הַנַּעַל.

נוּ, אַחַד הָרַבָּנִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל הוּא גַּם-כֵּן נָתַן לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף.

הָיָה מַעֲשֶׂה: אַחֲרֵי שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל קֵרֵב אוֹתִי הוּא לֹא יָכַל לָלֶכֶת לִצְפָת לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי הָיִיתִי גָּר בִּטְבֶרְיָה וַאֲנִי הָיִיתִי חָתָן בִּצְפָת. אָז כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַמִּתְנַגְּדִים יַגִּידוּ שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל חָזַר לִצְפָת בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי הָלַכְתִּי לַצָּבָא. אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל כָּתַב לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתָּבוֹא לִטְבֶרְיָה כִּי הוּא לֹא יָכוֹל לָבוֹא לִצְפָת, “שֶׁיִּהְיֶה לָךְ כֶּסֶף תָּבוֹאִי עִם הַיְלָדִים לְחַג הַפֶּסַח”.

הִיא תֵּכֶף שֶׁקִּבְּלָה הַמִּכְתָּב הִיא הָלְכָה לְבַעַל-הַחֲמוֹרִים שֶׁרָצָה לִנְסֹעַ לִטְבֶרְיָה, וְהִיא לֹא הָיָה לָהּ אַף פְּרוּטָה בִּשְׁבִיל לְשַׁלֵּם בְּעַד הַחֲמוֹר לִטְבֶרְיָה. הַבַּעַל-הַחֲמוֹר הוּא בָּא לִצְפָת וְהִיא אָמְרָה לוֹ שֶׁאֵין לָהּ כֶּסֶף כְּלָל, אָז הוּא לָקַח כָּל הַפְּרִיטִים שֶׁל הַבַּיִת שֶׁלָּהּ, הַכָּרִית וּכְלֵי-הַבַּיִת, הַכֹּל לָקַח, “כְּשֶׁתָּבִיאִי כֶּסֶף אֲנִי אַחֲזִיר לָךְ אֶת הַפְּרִיטִים. הַחֲמוֹר הָלַךְ כָּל הַיּוֹם וְצָרִיךְ לֶאֱכֹל, וַאֲנִי גַּם-כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לֶאֱכֹל, וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי הֵם גַּם-כֵּן צְרִיכִים לֶאֱכֹל. כֶּסֶף, תָּבִיאִי לִי כֶּסֶף!”

בִּטְבֶרְיָה הָיָה זוּג מְפֻרְסָם בְּכָל הָעוֹלָם, אֲנִי זוֹכֵר אֶת זֶה כְּבָר מֵאָה שָׁנִים, תָּמִיד הָיָה מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, כְּשֶׁבָּא הַלַּיְלָה הָיָה מְרִיבוֹת וּצְעָקוֹת גְּדוֹלוֹת בַּבַּיִת שֶׁלָּהֶם. מֶה הָיָה הַמַּחֲלֹקֶת? כָּל מַה שֶׁהַבַּעַל אָמַר, הִיא אָמְרָה הָפוּךְ. כָּל מַה שֶּׁהוּא אָמַר – הִיא אָמְרָה: “לֹא, לֹא – הָפוּךְ”.

הַזּוּג הַזֶּה, הָיָה שְׁמוֹ משֶׁה וְאִשְׁתּוֹ הָיָה שְׁמָהּ רָחֵל. אָז הָיָה לוֹ לְמשֶׁה בַּיִת גָּדוֹל כְּמוֹ הַתָּם מֵהַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, אֲנִי הָלַכְתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: “בָּאָה הָאִשָּׁה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל עִם יְלָדִים קְטַנִּים וְהֵם צְרִיכִים מָקוֹם לִישֹׁן, אוּלַי תֵּלֵךְ אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ לְהַבָּנִים שֶׁלָּכֶם, וְתִּתֵּן אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּכֶם לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וּלְאִשְׁתּוֹ”.

הוּא אָמַר לִי: “אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ, מִי לֹא יוֹדֵעַ אֶת זֶה? כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר – אִשְׁתִּי אוֹמֶרֶת לְהֵפֶךְ”.

הוּא אָמַר לִי: “אֲנִי לֹא מְדַבֵּר כְּלָל, אַתָּה תֵּלֵךְ וּתְדַבֵּר אִתָּהּ וְתַגִּיד שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת”.

אֲנִי בָּאתִי וְהִסְבַּרְתִּי לְאִשְׁתּוֹ: “יְלָדִים קְטַנִּים נִמְצָאִים בַּשּׁוּק, אֵין לָהֶם מָקוֹם לִישֹׁן וְלֶאֱכֹל. הֵם חֲמִשָּׁה יְלָדִים קְטַנִּים”, אָז הִיא פָּחֲדָה וְאָמְרָה: “כֵּן, כֵּן”.

אִם הַבַּעַל שֶׁלָּהּ הָיָה אוֹמֵר כֵּן, אָז הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת: “לֹא, לֹא, לֹא, בְּשׁוּם אֹפֶן, בְּשׁוּם אֹפֶן”. אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי הָלַכְתִּי וּבִקַּשְׁתִּי, אָז הִצְלַחְתִּי וְהִיא הִסְכִּימָה, הִיא הָלְכָה לְהַבָּנִים שֶׁלָּהּ וְנָתְנָה אֶת הַבַּיִת.

נוּ, הָיָה לָהֶם לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְלַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ בַּיִת גָּדוֹל וּמִטָּה גְּדוֹלָה בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים לְלַיְלָה אֶחָד, וְהָיָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

בַּבֹּקֶר אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה רַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לִי: “בֹּא אִתִּי, בֹּא אִתִּי”. אֲנִי הָלַכְתִּי אִתּוֹ בְּיַחַד לְרַב אֶחָד שֶׁהוּא הָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל, וַאֲנִי פָּחַדְתִּי שֶׁהוּא יִזְרֹק אוֹתָנוּ מִן הַבַּיִת, “מָה, בִּשְׁבִיל מָה אִשְׁתְּךָ בָּאָה, מַדּוּעַ לֹא נָסַעְתָּ אַתָּה לִצְפָת?”

נוּ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא יָכַל לְהַגִּיד לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁאִיר אוֹתִי פֹּה בִּטְבֶרְיָה לְבַד, אֲפִלּוּ שֶׁהָרַב יָדַע מִזֶּה, הוּא הָיָה לַמְדָּן וְהוּא הֵבִין אֶת זֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִי לִנְסֹעַ לִצְפָת וּבִשְׁבִיל זֶה רַבִּי יִשְׂרָאֵל הֵבִיא אֶת הַמִּשְׁפָּחָה לְכָאן. רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אָמַר לוֹ שֶׁהוּא כָּתַב לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתָּבוֹא, הוּא רַק אָמַר לוֹ: “אִשְׁתִּי בָּאָה לְפֹה עִם הַיְלָדִים לְחַג הַפֶּסַח וַאֲנִי אֵין לִי בַּיִת, אֵין לִי דִּירָה, אֵין לִי כֶּסֶף, אֵין לִי לְשַׁלֵּם לַחֲמוֹר, וְהִיא כְּבָר בָּאָה”.

אָז אָמַר לוֹ הָרַב: “לֵךְ לְחַפֵּשׂ וְתִרְאֶה דִּירָה, קֹדֶם כֹּל דִּירָה, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֵיפֹה לִהְיוֹת אֵיפֹה לִישֹׁן. וְתָבוֹא וְתַגִּיד לִי כַּמָּה כֶּסֶף אַתָּה צָרִיךְ שֶׁאֲנִי אֲשַׁלֵּם”. כָּכָה הָיָה.

בַּבֹּקֶר רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָלַךְ וְהִצְלִיחַ וּמָצָא דִּירָה יָפָה מְאֹד, טוֹבָה גְדוֹלָה וּרְחָבָה. טוֹב, הַמַּשְׂכִּיר שָׂמַח מְאֹד וְאָמַר לוֹ: “אֲנִי רוֹצֶה עַל הַדִּירָה לִשְׁנֵי חֳדָשִׁים לְמַפְרֵעַ”.

אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לָרַב: “אֲנִי מָצָאתִי דִּירָה, הַדִּירָה טוֹבָה מְאֹד, אֲבָל מָה עִם כֶּסֶף?”

אָז הוּא אָמַר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל: “כֶּסֶף? כַּמָּה כֶּסֶף צָרִיךְ?”

רַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ כָּךְ וְכָךְ שְׁקָלִים, וְהוּא פָּתַח אֶת הַמְּגִירָה וְנָתַן לוֹ אֶת כָּל הַכֶּסֶף מַה שֶּׁצָּרִיךְ עַל הַדִּירָה, “קַח שְׁנֵי חֳדָשִׁים לְמַפְרֵעַ”, וְהָיָה כְּבָר דִּירָה בִּשְׁבִיל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְאִשְׁתּוֹ וְהַיְלָדִים. וְהָרַב הַזֶּה הוּא הָיָה הַמִּתְנַגֵּד הֲכִי גָּדוֹל!

טוֹב, בַּיִת – בָּרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ, אֲבָל מִי יְשַׁלֵּם לְבַעַל-הַחֲמוֹר?

כָּל הָעִיר שָׁמְעוּ הַצְּעָקוֹת שֶׁל בַּעַל-הַחֲמוֹר, אֲנִי זוֹכֵר אֶת זֶה כְּמוֹ עַכְשָׁו, צְעָקוֹת בְּקוֹלוֹת כָּאֵלּוּ, “מַה זֶּה, אֲנִי לֹא רָגִיל בְּזֶה, אֲנִי לֹא מֵבִין, לֹא שָׁמַעְתִּי דָבָר כָּזֶה, הַחֲמוֹר עוֹבֵד כָּל הַיּוֹם, הוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל, אֲנִי צָרִיךְ לֶאֱכֹל, מַדּוּעַ לֹא אָמַרְתֶּם לִי שֶׁאֵין לָכֶם כֶּסֶף? מַדּוּעַ נְסַעְתֶּם? אִם אֵין כֶּסֶף אָז לֹא נוֹסְעִים. מַה זֶּה, אֲנִי יָכוֹל לָתֵת בַּהֲקָפָה? מָה, אֲנִי חֲנוּת?”

רַבִּי יִשְׂרָאֵל – כְּבָר הָיָה לוֹ כֶּסֶף שְׁנֵי חֳדָשִׁים לְמַפְרֵעַ וְהָיָה לוֹ גַּם-כֵּן לְשַׁלֵּם בִּשְׁבִיל הַחֲמוֹרִים לֶאֱכֹל. וְהָיָה לוֹ גַּם-כֵּן דִּירָה גְּדוֹלָה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הוּא לָקַח כָּל הַכֵּלִים לְהַדִּירָה בַּחֲזָרָה.

אַחַר-כָּךְ הַמַּצּוֹת. זֶה הָיָה שְׁנֵי יָמִים לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח וְאֵין לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל מַצּוֹת, מָה עוֹשִׂים?

אֲנִי לָמַדְתִּי בַּיְשִׁיבָה וְהִכַּרְתִּי סוֹחֵר אֶחָד שֶׁצָּרִיךְ פַּרְנָסָה, הוּא הָיָה טוֹחֵן וְהָיָה לוֹ קֶמַח כָּשֵׁר לִמְכִירָה. הוּא אָמַר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל: “כֵּן, יֵשׁ לִי קֶמַח רַבִּי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ”.

אָז אָמַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל: “טוֹב תִּתֵּן לִי, אֲבָל כֶּסֶף אֵין לִי עַכְשָׁו, אַחֲרֵי פֶּסַח אֲנִי אֲשַׁלֵּם לָכֶם”.

אָז הוּא אָמַר: “אֲנִי מְפַחֵד מִכֶּם!” וְהוּא נָתַן לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל כַּמָּה קֶמַח שֶׁהוּא רָצָה.

מִשָּׁמָּה הָלַכְנוּ לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּנּוּר, וְהוּא רָאָה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הוּא שָׂמַח מְאֹד, כִּי הוּא יָדַע שֶׁעַכְשָׁו יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה.

“אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַצּוֹת”

“טוֹב, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ, אֲבָל מָה עִם כֶּסֶף?”

“אֵין עַכְשָׁו, אַחַר-כָּךְ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ”, אָמַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל.

“אֲנִי מְפַחֵד מִכֶּם, אַתֶּם נֶאֱמָן אֶצְלִי, אֲנִי אֶתֵּן בְּלִי כֶּסֶף”. כָּכָה הָיָה.

אַחַר חַג הַפֶּסַח הִזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִישׁ אֶחָד זָקֵן מִיַּבְנִיאֵל שֶׁאָהַב אֶת בְּרֶסְלֵב, אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ מַלְבּוּשׁ חַם וְהוּא צָרִיךְ כֶּסֶף. אָז הָאִישׁ הַזֶּה נָתַן לוֹ מַלְבּוּשׁ חַם, וְגַם-כֵּן הוּא הָיָה לוֹ תַּרְנְגּוֹלִים, הוּא לָקַח תַּרְנְגֹלֶת גְּדוֹלָה בְּרִיאָה מְאֹד וְעָשָׂה בִּשְׁבִיל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וּבִשְׁבִילִי מָרָק, אָמַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל: “אֲנִי לֹא אוֹכֵל, רַק לֶחֶם וְתֵה”.

אָמַר לוֹ: “אֶצְלִי כָּשֵׁר, אַל תְּפַחֵד”.

אָמַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל: “לֹא עַל זֶה, אֲנִי רוֹצֶה רַק לֶחֶם וְתֵה”.

“אֲבָל אֲנִי עָשִׂיתִי כְּבָר, בִּשַּׁלְתִּי כְּבָר, הַכֹּל מוּכָן”.

נוּ, אִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אָכַל, אֲנִי גַּם-כֵּן לֹא אָכַלְתִּי…

רַבִּי יִשְׂרָאֵל לָקַח הַכֹּל בְּלִי כֶּסֶף – קֶמַח וּמַצּוֹת וְגַם-כֵּן יַיִן, אֲנִי לֹא זוֹכֵר הַכֹּל אֲבָל הוּא שִׁלֵּם הַכֹּל עַל הַפֶּסַח. וַאֲנִי רָאִיתִי נִפְלָאוֹת, הוּא לָקַח כַּמָּה כַּדִּים שֶׁל מַיִם וְשִׁלֵּם הַרְבֵּה כֶּסֶף בִּשְׁבִיל שֶׁהַמַּיִם יִהְיֶה מִלִּפְנֵי פֶּסַח עַד אַחֲרֵי פֶּסַח, כָּל הַחֻמְרוֹת. הַכֹּל מַה שֶּׁרָצָה – הָיָה לוֹ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵבִיא לוֹ הַכֹּל, הָיָה לוֹ הַרְחָבָה גְּדוֹלָה. הוּא עָשָׂה הַכֹּל בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל בֶּער, אוּלַי אֲנִי אַצְלִיחַ לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ…

אַבָּא שֶׁלִּי – הוּא רָצָה לָלֶכֶת לַמָּקוֹם שֶׁמְּבִיאִים אֶת הַתַּפּוּחֵי אֲדָמָה שֶׁיִּהְיֶה לִכְבוֹד פֶּסַח, וְאָז לֹא הָיוּ הוֹלְכִים לַיְשִׁיבָה וְהוּא רָצָה שֶׁאֲנִי אָבוֹא לַעֲזֹר לוֹ, אֲבָל הוּא לֹא רוֹאֶה אוֹתִי, אֵין לִי זְמַן, אֲנִי הָיִיתִי כָּל הַזְּמַן עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל.

נוּ, נוּ.. אֲנִי לֹא יָכוֹל לְסַפֵּר הַכֹּל, אֲבָל אַחַר-כָּךְ הָיָה ‘שָׂמֵחַ’, הַחֲסִידִים הַמִּתְנַגְּדִים הֵם יִשְׁכְּחוּ? הֵם הָלְכוּ עוֹד פַּעַם לָאַבָּא שֶׁלִּי וְאָמְרוּ לוֹ: “הַבֵּן שֶׁלְּךָ הוּא נַעֲשָׂה בְּרֶסְלֵב!”

הָאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה עָנִי גָּדוֹל וְגַם עִוֵּר גָּדוֹל בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, לֹא רָאָה כְּלוּם. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: “אַבָּא, הַכֹּל אֲנִי אֶשְׁמַע לְךָ, רַק זֶה לֹא. אֲנִי רוֹצֶה רַק בְּרֶסְלֵב!”

אוֹי וֵוי, הָאִמָּא שָׁמְעָה דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, וְאֵיךְ שֶׁהָאַבָּא שֶׁלִּי בּוֹכֶה וּמְבַקֵּשׁ אוֹתִי, אָז הִיא אָמְרָה: “עַצְלָן כָּזֶה שֶׁהוּא רוֹצֶה רַק בְּרֶסְלֵב”, הָאַבָּא וְהָאִמָּא הָיָה לָהֶם צַעַר גָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הָיִיתִי שׁוֹכֵב וּמֵת, כֵּן.

אֲנִי הָיִיתִי חָתָן בִּצְפָת, אָז הָאַבָּא אָמַר לִי: “הַמְחֻתָּן יִשְׁמַע שֶׁאַתָּה נַעֲשֵׂיתָ בְּרֶסְלֵב, אָז הוּא יִקַּח אֶת הַבַּת שֶׁלּוֹ וְלֹא יִתֵּן לְךָ אוֹתָהּ”, וְכָכָה הָיָה. הַחוֹתֵן שֶׁלִּי הָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל עַל בְּרֶסְלֵב וְאָמַר לִי: “אֲנִי לֹא רוֹצֶה בְּרֶסְלֵב בְּשׁוּם אֹפֶן!”

וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְאִשְׁתִּי: “מַה זֶּה, הוּא לָקַח אוֹתִי לְחָתָן, לֹא בִּשְׁבִיל חֲסִידוּת. מַה זֶּה, אֲנִי רוֹצֶה בְּרֶסְלֵב”.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה כַּמָּה שָׁנִים בִּטְבֶרְיָה, וְכֻלָּם, כָּל הַחֲסִידִים הָיוּ מִתְנַגְּדִים. אֲנִי הָיִיתִי יָחִיד וַאֲנִי הָלַכְתִּי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל תָּמִיד בְּיַחַד לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דִּבּוּר, וְהֵם רָאוּ וְאָמְרוּ: “יִשְׂרָאֵל בֶּער הוֹלֵךְ עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהוּא לוֹמֵד סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב. מַה, שָׁמַעְתָּ דָּבָר כָּזֶה? הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ לָאַבָּא וְלָנוּ, וְהוּא עַקְשָׁן גָּדוֹל, הוּא רוֹצֶה רַק בְּרֶסְלֵב”.

לֹא הָיָה בִּצְפָת חֲסִיד בְּרֶסְלֵב וּפִתְאוֹם אֲנִי נַעֲשֵׂיתִי חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, וְכֻלָּם יָדְעוּ שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל חֲסִיד בְּרֶסְלֵב וַאֲנִי לָמַדְתִּי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי סָבַלְתִּי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, נוּ הָיָה ‘שָׂמֵחַ’ מְאֹד…

אֲנִי הָיִיתִי עַקְשָׁן גָּדוֹל וְרָצִיתִי רַק בְּרֶסְלֵב, יָשַׁנְתִּי בַּבֵּית-כְּנֶסֶת, וְלֹא אָכַלְתִּי, לֹא הָיָה לִי לֹא אֹכֶל וְלֹא כֶּסֶף, וְהָאַבָּא הוּא עִוֵּר וְעָנִי וַאֲנִי מְצַעֵר אוֹתוֹ כָּל-כָּךְ. נוּ, מִי יָכוֹל לְסַפֵּר מַה שֶּׁהָיָה לִי? עַכְשָׁו אֲנִי צוֹחֵק וְאַתֶּם צוֹחֲקִים, אִם אַתֶּם הֱיִיתֶם שָׁמָּה הֱיִיתֶם בּוֹכִים אִתִּי בְּיַחַד…

נוּ, נוּ, יֵשׁ עוֹד וְעוֹד עוֹד, אֲנִי לֹא מְסַפֵּר הַכֹּל, אֵין לִי כֹּחַ, עַד הַיּוֹם יֵשׁ וְיֵשׁ, אֲבָל הָיָה לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה שֶׁזָּכִיתִי לִרְאוֹת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, רָאִיתִי הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ, וְרָאִיתִי שֶׁכֻּלּוֹ אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, וְאֵין כָּזֶה בָּעוֹלָם, כֵּן.

אֲנִי הָיִיתִי שָׂמֵחַ מְאֹד, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי וְנָתַן לִי דָּבָר כָּזֶה, לִרְאוֹת אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל. בָּאתִי אֵלָיו הַבַּיְתָה וְרָאִיתִי שֶׁהוּא מְרַקֵּד, חָשַׁבְתִּי: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה נָתַתָּ לִי חֲסִידִים שֶׁמְּרַקְּדִים..”

הזקן וולטר מקרמינצ’וק

אֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵהַזָּקֵן שֶׁהָיָה בְּמִירוֹן, רַב וַולְטֶר מִקְּרַמִינְצ’וּק, הוּא הִתְקָרֵב בִּזְמַן הַמַּחֲלֹקֶת אַחֲרֵי הַבַּר-מִצְוָה, וְכָל יְמֵי חַיָּיו – הָעִנְיָן שֶׁלּוֹ הָיָה חֲצוֹת. הוּא הָיָה זָקֵן גָּדוֹל, בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעִים-שְׁמוֹנִים שָׁנָה הוּא עָשָׂה שְׂמָחוֹת, יֵשׁ יְלָדִים וְיֵשׁ חֲתוּנוֹת, וְכָל הַפָּנִים שֶׁלּוֹ הָיָה מֵאִיר כְּמוֹ תִּינוֹק, הָעֵינַיִם הָיָה כְּמוֹ תִּינוֹק. וְזֶה פֶּלֶא, כִּי מִי שֶׁקָּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, זֶה עֲבוֹדָה קָשָׁה מְאֹד, וְהוּא הָיָה קָם בְּכָל לַיְלָה בְּדִיּוּק בַּחֲצוֹת לַיְלָה.

אֲנִי סִפַּרְתִּי לוֹ מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלַי, מַה שֶּׁאֲנִי סוֹבֵל בִּצְפָת, בִּטְבֶרְיָה, וְהוּא הָיָה גָּר בְּמִירוֹן, הוא לֹא יָדַע אֲבָל הוּא שָׁמַע מִקֹּדֶם עַל כָּל עִנְיַן רַבֵּנוּ, הָיָה מַעֲשִׂיּוֹת הַרְבֵּה, הָיָה גִּיטִין וְצָרוֹת, מַה שֶּׁסָּבְלוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. וְהוּא שָׁמַע מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ עַל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה עוֹד צָעִיר, וְאָמְרוּ שֶׁאִם הוּא – רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הָיָה בִּזְמַן רַבִּי נָתָן הוּא הָיָה גַּם-כֵּן חִדּוּשׁ. כָּכָה הוא אָמַר לִי פַּעַם אַחַת רַב וַולְטֶר מִקְּרַמִינְצ’וּק. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי זוֹכֵר אֶת זֶה, כֵּן.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה גִּבּוֹר חָזָק, הוּא סָבַל עִנּוּיִים כָּאֵלֶּה בְּכָל רֶגַע עַל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם מַה שֶּׁאֵין לָנוּ שׁוּם מוּשָׂג, זֶה אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת רַק בְּכֹחַ רַבֵּנוּ. הוּא הָיָה נָקִי לְגַמְרֵי מִכָּל הַתַּאֲווֹת!

גַּאֲוָה זֶה עוֹשֶׂה כְּמוֹ חֲזִיר – גַּאֲוָה, כָּבוֹד. הוּא בָּרַח מִזֶּה, הוּא הָיָה אֶפֶס וְאַיִן!

נוּ, אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מַה שֶּׁרָאִיתִי, זֶה דְּבָרִים רוּחָנִיִּים, זֶה בְּלִי שִׁעוּר, בְּלִי סוֹף. הוּא זָכָה רַק עַל-יְדֵי הַמְּסִירַת נֶפֶשׁ שֶׁלּוֹ.

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ, מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ בְּכֹחַ רַבֵּנוּ, זֶה סָתוּם וְנֶעֱלָם מִכָּל הָעוֹלָם הַזֶּה. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן, אֵיךְ הָיָה רַבִּי נָתָן חַי וְזָכָה לַעֲשׂוֹת ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנוּ. הוּא רָאָה אֶת כֻּלָּם, כָּל נֶפֶשׁ, וְהוּא הֵכִין לְכָל אֶחָד מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ. רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן!

חלום הים

אַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי נָתָן אָמַר שֶׁכָּל מִינֵי שְׁבָחִים שֶׁנַּגִּיד – עוֹד לֹא טִפָּה מִן הַיָּם מִגְּדֻלָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ!

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר אֶת זֶה, אֲנִי אוֹמֵר רַק דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן. אֲבָל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיָה אִתִּי וְכֵן כָּל אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ צְרִיכִים לְדַבֵּר מֵהֶם, אֲבָל לֹא הַכֹּל, הַכֹּל רַק רַבֵּנוּ. הוּא עָלָה עַל הַכֹּל. הָעִקָּר רַבֵּנוּ!

אוֹי, הַלְוַאי אִם הָיָה אֱמֶת בָּעוֹלָם בְּאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְהָיוּ מְדַבְּרִים מִזֶּה וּמְפַרְסְמִים אֶת שֵׁם רַבֵּנוּ, מַה זֶּה רַבֵּנוּ, הָיָה כְּבָר הַגְּאֻלָּה מִזְּמַן, כְּבָר הָעוֹלָם מִתְקָרְבִים לְרַבֵּנוּ וְהָיָה הַכֹּל מְתֻקָּן. אֲבָל הַשֶּׁקֶר זֶה מַפְרִיד וּמְעַוֵּר אֶת הָעֵינַיִם. אֲבָל אֲנַחְנוּ אָסוּר לָנוּ לְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. יָבוֹא זְמַנָּם. תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה. יָבוֹא הַזְּמַן שֶׁיַּעֲבִיר הַשֶּׁקֶר מִן הָעוֹלָם וְיִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת. רַק אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַאֲמִין וּלְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה, לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהַשְּׂפָתַיִם. אִם לִלְמֹד בְּסֵפֶר אוֹ לוֹמַר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, מַה שֶּׁכָּתוּב בַּסֵּפֶר – לוֹמַר בַּשְּׂפָתַיִם. בְּלִי לָשִׂים לֵב, אֲנִי אוֹמֵר: “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם” כְּמוֹ גֵּר. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְבַטֵּל דַּעְתֵּנוּ וְשִׂכְלֵנוּ לְגַמְרֵי, לֹא לְהַרְהֵר וְלֹא לַחֲשֹׁב, רַק כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן.

אוֹי, אוֹי, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הָיָה לוֹ תַּלְמִיד כָּזֶה שֶׁהוּא עָמַד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם – רַבִּי נָתָן. הָיָה רַבִּי כָּזֶה וְתַלְמִיד כָּזֶה, יָחִיד בָּעוֹלָם מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם! וְגַם-כֵּן כָּל הַתַּלְמִידִים שֶׁל רַבֵּנוּ. מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה…

רַבִּי נָתָן, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם אֵיךְ הָיוּ יְכוֹלִים לִחְיוֹת רַבִּי נָתָן וַאֲנָשָׁיו. הָיָה שִׁפְלוּת כָּזֶה, אַכְזָרִיּוּת כָּזֶה, אֲפִלּוּ הַגּוֹיִים – אֵין אַכְזָרִיּוּת כָּזֶה.

אֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹת אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וְאֶת הַזְּקֵנִים שֶׁל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, הֵם הָיָה לָהֶם מְסִירוּת נֶפֶשׁ עַל כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ, זֶה לֹא סְתָם. וַאֲנִי זָכִיתִי לִהְיוֹת חָזָק, גִּבּוֹר חָזָק כָּזֶה, אֲנִי עָמַדְתִּי נֶגֶד גְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ חֲשׁוּבִים וּגְדוֹלִים בְּכָל הָעוֹלָם וּבִירוּשָׁלַיִם. יְרוּשָׁלַיִם הָיָה עִיר שֶׁל גְּאוֹנִים, שֶׁל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה, וְלֹא כָּל אֶחָד הָיָה חָשׁוּב וּמְפֻרְסָם. וְזֶה פֶּלֶא אֵיךְ אֲנִי הָיִיתִי לַדַּיָּן כְּמוֹ בֵּן יָחִיד וְהֶחֱזַקְתִּי אוֹתוֹ. הוּא הָיָה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וַאֲנִי הֶעֱרַכְתִּי אוֹתוֹ לְצַדִּיק וְגָאוֹן. יָשַׁנְתִּי אֶצְלוֹ לָמַדְתִּי אִתּוֹ בַּלַּיְלָה וְהָיָה בֵּינֵינוּ קֶשֶׁר, אַהֲבָה גְּדוֹלָה, וְהוּא אָמַר לִי: “בְּרֶסְלֶב – לֹא!” כַּמָּה הוּא הִכְנִיס בִּי רַעַל עַל בְּרֶסְלֶב, מַה שֶּׁזֶּה אָמַר, זֶה אָמַר, וַאֲנִי הָיָה לִי אֱמוּנָה בְּכֻלָּם, וְאִם הֵם אוֹמְרִים עַל בְּרֶסְלֶב דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה אָז זֶה נֵס אֵיךְ שֶׁאֲנִי הֶחֱזַקְתִּי מַעֲמָד. וְכֵן עוֹד רַב אֶחָד שֶׁהָיָה מְפֻרְסָם מְאֹד בְּכָל הָעוֹלָם, הָיָה לוֹ שֵׁם שֶׁהוּא גָּאוֹן וְחָכָם, מַשְׂכִּיל וְנָבוֹן כָּזֶה וְצַדִּיק, אִישׁ צַדִּיק, הָיָה לוֹ כָּל הַשֵּׁמוֹת. וְכֻלָּם הֶעֱרִיכוּ אוֹתוֹ וְעָמְדוּ לְפָנָיו כְּמֶלֶךְ. כָּל מַה שֶּׁהוּא אָמַר אָז צְרִיכִים לְקַיֵּם תֵּכֶף, וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי לוֹ כְּלוּם. וְהוּא חָשַׁב: “אֵין אַף אֶחָד מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לִי, זֶה רַק יִשְׂרָאֵל בֶּער!” זֶה דָּבָר יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם.

וַאֲנִי יָדַעְתִּי מִזֶּה, אֲנִי נוֹלַדְתִּי בִּטְבֶרְיָה וְשָׁמַעְתִּי מִזֶּה וְיָדַעְתִּי מִזֶּה. וַאֲנִי עָמַדְתִּי נֶגְדָּם וְנַעֲשֵׂיתִי בְּרֶסְלֶב וְנִתְקָרַבְתִּי לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, אָז הָיָה לִי נִסִּים, אִם הֵם אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לִהְיוֹת בְּרֶסְלֶב, הָאַבָּא אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִהְיוֹת בְּרֶסְלֶב, “מָה, אַתָּה מְשֻׁגָּע, מַה זֶּה, אֵיךְ אֶפְשָׁר?”

וְהֵם רָדְפוּ אוֹתִי עַל שֶׁאֲנִי בְּרֶסְלֶב וְדִבְּרוּ אִתִּי: “בְּרֶסְלֶב, אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ מִגְּדוֹלִים מִצַּדִּיקִים קְדוֹשִׁים שֶׁאָסוּר לְהִתְקָרֵב לִבְרֶסְלֶב”, וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי לָהֶם. זֶה דְּבַר פֶּלֶא כָּזֶה. אֲנִי הָיִיתִי גִּבּוֹר נֶגְדָּם וְנֶגֶד כָּל הַלַּמְדָּנִים. אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל – זָכִיתִי לִגְבוּרָה כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם הַזֶּה גְּבוּרָה כָּזֶה. גְּבוּרָה כָּזֶה אֵיךְ עָמַדְתִּי נֶגֶד גְּדוֹלִים כָּאֵלֶּה, וְגַם נֶגֶד הָאַבָּא וְהָאִמָּא וְנֶגֶד כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.

אוֹי יוֹי יוֹי.. זֶה כַּמָּה שֶׁאֲנִי אֲסַפֵּר עוֹד לֹא כְּטִפָּה מִן הַיָּם מַה שֶּׁהָיָה. אֵינָהּ דּוֹמָה רְאִיָּה לִשְׁמִיעָה.

וַאֲנִי רוֹאֶה, שֶׁזֶּה עִקָּר הוּא הַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה. חָכְמָה זֶה גַּם-כֵּן טוֹב, אֲבָל הָעִקָּר הַיְסוֹד, הָעִקַּר הַיַּהֲדוּת, עִקַּר הַתּוֹרָה – הוּא הַמְּסִירַת נֶפֶשׁ, הָרָצוֹן הֶחָזָק!

אֲנִי הָיִיתִי הַגָּרוּעַ שֶׁל כֻּלָּם, אֲבָל נִיצוֹץ אֶחָד מֵהָאֱמֶת עוֹמֵד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם, כְּנֶגֶד כָּל הַגְּבוּרוֹת, כְּנֶגֶד כָּל הַכֹּחוֹת. וְגַם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רִמֵּז בָּזֶה וְאָמַר: “תְּנוּ לִבְּכֶם לִי, וַאֲנִי אוֹלִיךְ אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ חָדָשׁ. זֶה דֶּרֶךְ יָשָׁן מְאֹד שֶׁדָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי”.

נוּ, צְרִיכִים לָתֵת אֶת הַלֵּב. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי נָתַתִּי אֶת כָּל חַיָּי וְאֶת לִבִּי, אֶת הָאַבָּא וְהָאִמָּא, כָּל הָעוֹלָם, נָתַתִּי הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ. זֶה דְּבַר פֶּלֶא מְאֹד…

וְגַם הַחֲלוֹם שֶׁהָיָה לִי אַחֲרֵי הַפְּטִירָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הַחֲלוֹם שֶׁל הַגַּלִּים…

הָיִיתִי בַּיָּם וְהָיָה גַּלִּים גְּדוֹלִים כָּאֵלֶּה כְּמוֹ הָרִים. אֲנִי רָאִיתִי שֶׁהוֹלֵךְ הַר שֶׁל מַיִם – אֲבָל הַר, וְהוּא הָלַךְ בְּכַעַס יָשָׁר אֵלַי, אָמַרְתִּי: “אוֹי וֵוי, עוֹד כַּמָּה רְגָעִים הוּא יַגִּיעַ אֵלַי, מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי, אָז אֲנִי אָמוּת, אֵין שׁוּם תִּקְוָה. אָז אֲנִי אָמוּת!”

וְכָכָה הָיָה. הוּא הָלַךְ בְּכַעַס, בְּחִפָּזוֹן, הָלַךְ לַהֲרֹג אוֹתִי. הוּא נָפַל עָלַי וְהָיִיתִי מְיֹאָשׁ לְגַמְרֵי, אֲבָל רָאִיתִי שֶׁאֲנִי עוֹלֶה עַל הָהָר, שֶׁאֲנִי עוֹלֶה בַּמַּיִם, עוֹלֶה, עוֹלֶה, עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לַסּוֹף וְהוֹצֵאתִי אֶת הָרֹאשׁ וְיָכֹלְתִּי לִנְשֹׁם אֲוִיר וְנִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים.

טוֹב, עָבַר הַגַּל וְנִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים, אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהוֹלֵךְ הַר חָדָשׁ, גַּל חָדָשׁ, הוּא הוֹלֵךְ. מַה יִּהְיֶה עַכְשָׁו, לֹא בְּכָל פַּעַם מִתְרַחֵשׁ נִסִּים, מַה יִּהְיֶה עַכְשָׁו מִמֶּנִּי?

נוּ, אֵיךְ הוּא הוֹלֵךְ, הוּא לֹא שׁוֹאֵל אוֹתִי, הוּא הוֹלֵךְ אֵלַי וְנָפַל עָלַי הַר חָדָשׁ. וְגַם-כֵּן הָיָה נֵס שֶׁעָלִיתִי בַּמַּיִם עַל הָהָר עַד שֶׁהוֹצֵאתִי אֶת הָרֹאשׁ מִן הַמַּיִם וְנִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים. נוּ טוֹב, בָּרוּךְ הַשֵּׁם נִצַּלְתִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֲבָל הַיָּם הוּא רוֹעֵשׁ וְהוֹלְכִים גַּלִּים חֲדָשִׁים, “מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי, מַה יִּהְיֶה מִזֶּה!” אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי הַסַּכָּנָה מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי גַּלִּים כָּאֵלֶּה, הָרִים כָּאֵלֶּה, הָיִיתִי מְיֹאָשׁ, רָאִיתִי הַסַּכָּנָה מַה שֶּׁיֵּשׁ, בְּכָל פַּעַם אֲנִי רוֹאֶה נִסִּים אֲנִי עוֹלֶה עַל הַגַּל, אֲנִי עוֹלֶה בַּמַּיִם עַד שֶׁאֲנִי מַגִּיעַ לַסּוֹף וּמוֹצִיא אֶת הָרֹאשׁ וַאֲנִי נִשְׁאָר בַּחַיִּים, אֲבָל אוּלַי עַכְשָׁו מִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה עוֹד, רָאִיתִי וְהִרְגַּשְׁתִּי אֶת הַסַּכָּנָה אֵיפֹה שֶׁאֲנִי נִמְצָא. חֲלוֹם כָּזֶה…

פִּתְאוֹם, אֲנִי רוֹאֶה בִּנְיָן גָּדוֹל בַּיָּם לֹא רָחוֹק מִמֶּנִּי, בִּנְיָן כָּזֶה, בִּנְיָן גָּדוֹל וְיָפֶה, יֹפִי כָּזֶה.. אָמַרְתִּי: “מַה, אֵיךְ אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה, בַּיָּם יֵשׁ בִּנְיָנִים?!” אֲנִי לֹא רָאִיתִי כְּלוּם רַק הַגַּלִּים, וּפִתְאוֹם אֲנִי רָאִיתִי בַּיָּם בִּנְיָן מְפֹאָר וְגָדוֹל. הָיָה לִי תְּמִיהָה: “אֵיךְ אֶפְשָׁר, בַּיָּם אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בִּנְיָן”, אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה בִּנְיָן. חָשַׁבְתִּי: “אוּלַי זֶה רֶמֶז עַל שֶׁאֲנִי אֶזְכֶּה לְהִנָּצֵל מֵהַיָּם, כִּי יֵשׁ בִּנְיָן אָז אוּלַי אֲנִי אַגִּיעַ לַבִּנְיָן”.

אֲנִי עָשִׂיתִי מַאֲמָצִים גְּדוֹלִים וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַגִּיעַ לְהַבִּנְיָן, אֲנִי הָיִיתִי כְּבָר עַל-יַד הַבִּנְיָן וּבָא גַּל וְהוּא סָחַב אוֹתִי וְנִתְרַחַקְתִּי מֵהַבִּנְיָן, “מַה יִּהְיֶה, אֲנִי יֵשׁ לִי מָקוֹם לְהִנָּצֵל אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל, אֵין לִי כֹּחַ לְהַגִּיעַ לְהַבִּנְיָן, אֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לְהַגִּיעַ לְהַבִּנְיָן, הוּא עַל-יָדִי וַאֲנִי אִי אֶפְשָׁר לִי לְהַגִּיעַ לְהַבִּנְיָן”.

עַד שֶׁזָּכִיתִי, עָשִׂיתִי מַאֲמָץ עֶלְיוֹן כָּזֶה וְהִצְלַחְתִּי לִנְגֹּעַ בְּהַמַּעֲקֶה שֶׁל הַבִּנְיָן. כְּמוֹ רַק שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַחֲזִיק בְּהַמַּעֲקֶה הִרְגַּשְׁתִּי: “עַכְשָׁו בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי יָכוֹל לַעֲלוֹת עַל מַדְרֵגוֹת הַבִּנְיָן, אֵין יָם, אֵין גַּלִּים, אֵין כְּלוּם, עַכְשָׁו אֲנִי יֵשׁ לִי תִּקְוָה!”

נוּ, עָלִיתִי, הָיָה מַדְרֵגוֹת הַרְבֵּה וְהֶחֱזַקְתִּי בְּהַמַּעֲקֶה וְעָלִיתִי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כָּל רֶגַע הָיָה שָׁוֶה בְּלִי שִׁעוּר, אֲנִי זָכִיתִי לָצֵאת מִסַּכָּנוֹת כָּאֵלֶּה וַאֲנִי נִמְצָא בַּבִּנְיָן בַּמַּדְרֵגוֹת. עָלִיתִי עַל הַמַּדְרֵגוֹת עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לַסּוֹף, עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְהַדֶּלֶת שֶׁל הַבִּנְיָן. אֲנִי הִגַּעְתִּי לְהַדֶּלֶת שֶׁל הַבִּנְיָן אָז פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנַסְתִּי וְהָיָה פְּרוֹזְדוֹר. מִצַּד אֶחָד הָיָה חֲלוֹנוֹת יָפוֹת וּמִצַּד שֵׁנִי הָיָה קִיר עִם דְּלָתוֹת, אָז אֲנִי עָבַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת הָרִאשׁוֹנָה וְרָצִיתִי לִפְתֹּחַ לִרְאוֹת מַה יֵּשׁ שָׁמָּה, וְלֹא פָּתַחְתִּי, לֹא בְּכַוָּנָה אֲבָל לֹא פָּתַחְתִּי. אָמַרְתִּי: “מַה זֶּה, מַדּוּעַ לֹא פָּתַחְתָּ?”

אָז חָשַׁבְתִּי: “עַכְשָׁו אֲנִי אֶפְתַּח, יֵשׁ דְּלָתוֹת הַרְבֵּה”. אָז הָלַכְתִּי וְגַם-כֵּן הִגַּעְתִּי לְהַדֶּלֶת וְגַם-כֵּן לֹא פָּתַחְתִּי, וְהָיִיתִי בְּכַעַס עָלַי: “מַדּוּעַ לֹא פָּתַחְתָּ?” וְעָבַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת וְכָכָה אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת, הָלַכְתִּי וְרָצִיתִי לִפְתֹּחַ וְלֹא פָּתַחְתִּי. זֶה חֲלוֹם כָּזֶה…

עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְהַדֶּלֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַבִּנְיָן, זֶה כְּבָר כָּל הַבִּנְיָן. אֲנִי עָבַרְתִּי כָּל הַדְּלָתוֹת עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְהַדֶּלֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַבִּנְיָן שֶׁהָיָה כְּבָר. אֲנִי הִגַּעְתִּי לְהַדֶּלֶת הָאַחֲרוֹנָה אָז פָּתַחְתִּי, פָּתַחְתִּי וְרָאִיתִי חֶדֶר…

יֵשׁ שָׁמָּה שֻׁלְחָן וְכִסֵּא, וְעַל הַכִּסֵּא יוֹשֵׁב זָקֵן גָּדוֹל, וְזָקָן – יֹפִי כָּזֶה, לָבָן כָּזֶה, חֵן כָּזֶה.. וְגַם הַצּוּרָה שֶׁלּוֹ, הַפָּנִים שֶׁלּוֹ הָיָה חֵן כָּזֶה שֶׁלֹּא רוֹאִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִין חֵן כָּזֶה, מִין מְתִיקוּת כָּזֶה…

אָז הִתְבַּיַּשְׁתִּי מְאֹד, רָאִיתִי זָקֵן כָּזֶה וְרָאִיתִי אֶת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ, אָז נִתְבַּיַּשְׁתִּי מְאֹד וְנָפַלְתִּי בְּדַעְתִּי: “אֵיךְ יֵשׁ לִי מָקוֹם פֹּה לִהְיוֹת בַּחֶדֶר הַזֶּה וְלִרְאוֹת זָקֵן כָּזֶה, אֵיךְ?” רָצִיתִי לָתֵת שָׁלוֹם לְהַזָּקֵן אֲבָל לֹא מָצָאתִי עֹז בְּנַפְשִׁי, “לָתֵת לוֹ שָׁלוֹם, אֲנִי רָחוֹק מִזֶּה, אֲנִי אֵיךְ יֵשׁ לִי חֵלֶק כָּזֶה לָתֵת לוֹ שָׁלוֹם, אֵיךְ יֵשׁ לִי הָעַזּוּת לָתֵת שָׁלוֹם לְהַזָּקֵן הַזֶּה?”

עַל-כָּל-פָּנִים הַזָּקֵן הַזֶּה הוֹשִׁיט אֶת הַיָּד וְנָתַן לִי שָׁלוֹם וְלָקַח לִי אֶת הַיָּד וְהֶחֱזִיק אֶת הַיָּד וּבְאַהֲבָה גְּדוֹלָה וּבְנַעֲנוּעַ: “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם”. וְהוּא הִמְשִׁיךְ וְהֶחֱזִיק אוֹתִי בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה, הִתְקָרְבוּת כָּזֶה.. אֲנִי לֹא הָיָה לִי עַזּוּת כָּזֶה, אֲבָל הוּא עָשָׂה כָּזֶה, אָז מַה יָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת, קִבַּלְתִּי אֶת זֶה. וְנִתְעוֹרַרְתִּי…

אָז אֲנִי זָכַרְתִּי אֶת כָּל הַחֲלוֹם, עַד הַיּוֹם אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי אָז. בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע חֲלוֹם נִשְׁכָּח, בִּפְרָט צוּרָה. אֲבָל כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי אֶת הַכִּסֵּא עִם הַזָּקֵן וְהַזָּקָן וְהַתֵּאוּר שֶׁל הַפָּנִים, אֲנִי זוֹכֵר אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה עַכְשָׁו אֶת זֶה. אָז הָיָה לִי גַּעְגּוּעִים וְהִשְׁתּוֹקְקוּת, “אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת מִי זֶה הָיָה הַזָּקֵן, אֵיזֶה גָּדוֹל, מִי הָיָה הַזָּקֵן שֶׁרָאִיתִי?”

אָז כַּנִּרְאֶה אֲנִי הָיָה לִי גַּעְגּוּעִים, נִרְדַּמְתִּי, וְאָמְרוּ לִי אוֹ שֶׁחָשַׁבְתִּי מַחֲשָׁבָה: “אֲנִי אֶקַּח סֵפֶר וַאֲנִי אֶפְתַּח, אוּלַי אֲנִי אֶמְצָא שָׁמָּה אֵיזֶה רֶמֶז מִי זֶה הַזָּקֵן”. וְכָכָה עָשִׂיתִי.

נִתְעוֹרַרְתִּי וְלָקַחְתִּי סֵפֶר וּפָתַחְתִּי, זֶה הָיָה סֵפֶר ‘חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’ בִּדְפוּס רִאשׁוֹן. פָּתַחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר וְנָתַתִּי אֶת הָעֵינַיִם עַל הַסְּעִיף הַזֶּה שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה: “שֶׁמִּי שֶׁיִּזְכֶּה, אֲנִי אֶתְרָאֶה אֵלָיו בִּדְמוּת זָקֵן!” זֶהוּ, זֶה רָאִיתִי, אָז יָדַעְתִּי כְּבָר שֶׁהַזָּקֵן הוּא רַבֵּנוּ!

חֲלוֹם כָּזֶה…

חלום הבור ומימי התורה של רבנו

אֵיזֶה שִׂמְחָה צָרִיךְ לִהְיוֹת לָנוּ שֶׁזָּכִינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה לִהְיוֹת מְקֹרָבִים לְרַבֵּנוּ, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים!

הָיָה כַּמָּה גְּדוֹלִים שֶׁהֵם חָשְׁבוּ שֶׁהֵם מָשִׁיחַ, דִּבְּרוּ דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, אֲבָל זֶה לֹא הָיָה נָכוֹן, הֵם טָעוּ. רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – אֶצְלוֹ אֵין שׁוּם טָעוּת! מַה שֶּׁהוּא גִּלָּה זֶה מְבֹרָר.

הַלַּיְלָה נִתְעוֹרַרְתִּי אַחֲרֵי חֲצוֹת וְעָשִׂיתִי נְטִילַת יָדַיִם וְרָצִיתִי לַעֲסֹק בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, אָז רָצִיתִי לִהְיוֹת עֵר, וְנָפַל עָלַי שֵׁנָה וְשָׁכַבְתִּי וְיָשַׁנְתִּי וְהָיָה לִי חֲלוֹם. חֲלוֹם כָּזֶה.. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ נִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים. רָאִיתִי שֶׁהָיָה לִי צַעַר כָּזֶה וּמַה שֶּׁעָבַר עָלַי.. הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁהָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם וְהִסְתּוֹבַבְתִּי שָׁמָּה בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת כְּמוֹ מִחוּץ לָעִיר, אָז אָמְרוּ לִי אֲנָשִׁים: “יֵשׁ פֹּה בּוֹר כָּזֶה, הַגֹּדֶל שֶׁלּוֹ וְהָעַמְקוּת שֶׁלּוֹ הוּא בְּלִי שִׁעוּר!”

עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי הָיָה לִי חֵשֶׁק לִרְאוֹת הַבּוֹר הַזֶּה, סוֹבַבְתִּי סוֹבַבְתִּי וּלְבַסּוֹף הָלַכְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַבּוֹר וְהַפֶּה שֶׁל הַבּוֹר הָיָה גָּדוֹל וְהָיָה עָמֹק מְאֹד, הַגֹּדֶל וְהָעַמְקוּת בְּלִי שִׁעוּר. עַל-כָּל-פָּנִים נָפַל פַּחַד רַק לִרְאוֹת אֶת הַגֹּדֶל שֶׁל הַבּוֹר. וְהֶחְלַקְתִּי…

כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עָמַדְתִּי עַל-יַד הַבּוֹר, הֶחְלַקְתִּי וְנָפַלְתִּי לְהַבּוֹר, אָז אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ נִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים. אֲנִי רָאִיתִי שֶׁנָּפַלְתִּי בַּבּוֹר וְאֵין לִי שׁוּם תִּקְוָה, בּוֹר כָּזֶה עוֹד רֶגַע יִהְיֶה לִי גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת. אָז הִרְגַּשְׁתִּי אֶת הַצַּעַר הַזֶּה מַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּעוֹד רֶגַע, הָיָה לִי צַעַר כָּזֶה, פַּחַד כָּזֶה…

עַל-כָּל-פָּנִים נָפַלְתִּי בַּבּוֹר, אָז נָפַלְתִּי, נָפַלְתִּי.. וְהַבּוֹר הָיָה עִם מַיִם, וַאֲנִי יוֹדֵעַ לָשׁוּט! כְּמוֹ שֶׁהַצַּעַר הָיָה גָּדוֹל מַה שֶּׁיָּדַעְתִּי בְּעוֹד רֶגַע מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת, כְּשֶׁרָאִיתִי בּוֹר כָּזֶה וְהָיִיתִי בְּסַכָּנָה כָּזוֹ.. נוּ, אֲנִי נָפַלְתִּי לַמַּיִם וַאֲנִי יוֹדֵעַ לָשׁוּט.

בּוֹר כָּזֶה, עַמְקוּת כָּזֶה וְחֻרְבָּן כָּזֶה – שְׁמָמָה, זֶה דָּבָר שׁוֹמֵם. וְנָפַלְתִּי לַמַּיִם אַחֲרֵי כָּל הַסַּכָּנָה, אַחֲרֵי כָּל הַפַּחַד, אֲנִי לֹא רָאִיתִי אֶת הַמַּיִם אֲבָל נָפַלְתִּי לַמַּיִם. נוּ, וְרָאִיתִי אֶת הַמָּוֶת וְאֶת הַהַצָּלָה. אֵיךְ בָּא לְכָאן מַיִם? עַל-כָּל-פָּנִים כָּכָה הָיָה. רַק חַס-וְשָׁלוֹם אִם אַף אֶחָד לֹא יֵדַע שֶׁאֲנִי נָפַלְתִּי לַבּוֹר, אָז מַה יוֹעִילוּ הַמַּיִם, כַּמָּה זְמַן אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בְּלִי אֹכֶל, שַׁבוּעַ? אִם לֹא יוֹצִיאוּ אוֹתִי – אָז אֲנִי חַי, אֲבָל בְּעוֹד כַּמָּה יָמִים אֲנִי אָמוּת. אֲבָל הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁרָאוּ שֶׁנָּפַלְתִּי לַבּוֹר, אָז בְּוַדַּאי הֵם יַעֲשׂוּ תַּחְבּוּלוֹת לְהוֹצִיא אוֹתִי, אָז הָיָה לִי קְצָת נַחַת-רוּחַ, קְצָת בִּטָּחוֹן שֶׁיָּבוֹאוּ וְיוֹצִיאוּ אוֹתִי מֵהַבּוֹר. וְכָכָה נִצַּלְתִּי!

זֶה הַחֲלוֹם – אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם הָיָה לִי עוֹד חֲלוֹם כָּזֶה, צַעַר כָּזֶה בְּהָרֶגַע שֶׁנָּפַלְתִּי, הַצַּעַר הָיָה מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר, “בְּעוֹד רֶגַע מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי?” אֲבָל אוֹתוֹ הָרֶגַע נִסִּים שֶׁלֹּא נִשְׁאַרְתִּי מֵת רַק מֵהַפַּחַד הַזֶּה וְהַצַּעַר הַזֶּה, אֲנִי הָיִיתִי בַּחוּץ וּפִתְאוֹם אֲנִי נָפַלְתִּי לַבּוֹר. וְזֶה עָלָה עַל דַּעְתִּי שֶׁזֶּה הַחֲלוֹם מְרַמֵּז עַל “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!”

עַל-יְדֵי הַמַּיִם, מַה זֶּה מַיִם? מֵימֵי הַתּוֹרָה שֶׁל רַבֵּנוּ – זֶה הַמַּיִם. מַיִם זֶה תּוֹרָה, מֵימֵי הַתּוֹרָה. עַל-יְדֵי מֵימֵי הַתּוֹרָה שֶׁל רַבֵּנוּ – אֲפִלּוּ שֶׁנּוֹפְלִים לְמָקוֹם כָּזֶה שֶׁאֵין שׁוּם תִּקְוָה.. יֵשׁ תִּקְוָה! נָפַלְתִּי לַמַּיִם!

וְזֶה אֲנִי מְסַפֵּר אֶת זֶה בְּדִבּוּרִים, אֲבָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר אֶת הָרֶגַע שֶׁל הַפַּחַד, שֶׁל הַצַּעַר שֶׁהָיָה לִי מִזֶּה שֶׁרָאִיתִי שֶׁנָּפַלְתִּי לַבּוֹר. אֲנִי נִמְצָא בַּבּוֹר בְּלִי שׁוּם.. אֵין מָקוֹם לֶאֱחֹז. מִי יָכוֹל לְתָאֵר הָרֶגַע הַזֶּה. וְהָיָה לִי הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מֵהַחֲלוֹם הַזֶּה שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. אֲנִי כְּבָר נָפַלְתִּי לַבּוֹר בְּלִי שׁוּם תִּקְוָה.. וְיֵשׁ מַיִם!

כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה הֵם שַׁיָּכִים לַהִתְקָרְבוּת שֶׁלִּי לְרַבֵּנוּ. כָּל זֶה מִזְּמַן שֶׁנּוֹלַדְתִּי הָיָה הֲכָנָה לַהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ וְזֶה הָיָה הַכֹּל נִסִּים, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. נִסִּים וְנִפְלָאוֹת…

שלא לפל

חָסִיד הִגִּיעַ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל יַחַד עִם עוֹלֶה חָדָשׁ הַמִּתְקַשֶּׁה בַּשָּׂפָה הָעִבְרִית וּבַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם…

הוּא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ אֵיזֶה אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם וְיִלְמְדוּ יַחַד, וּמַה שֶּׁלֹּא יוֹדֵעַ – יִשְׁאַל. כָּל מַה שֶּׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ – שׁוֹאֲלִים. לִפְעָמִים עִנְיָן זֶה, לִפְעָמִים עִנְיָן אַחֵר – שׁוֹאֲלִים.

שֶׁיִּשְׁמַע לְרַבֵּנוּ וִיקַיֵּם, מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ יְקַיֵּם, יַאֲמִין וִיקַיֵּם. לְהִתְחַזֵּק, לֹא לִפֹּל וְלֹא לְהָנִיחַ עַצְמוֹ לִפֹּל חַס-וְשָׁלוֹם. לֹא לִפֹּל בְּשׁוּם אֹפֶן. צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר, מִלְחָמָה! בְּוַדַּאי, בְּמִלְחָמָה צְרִיכִים לִהְיוֹת גִּבּוֹר, לְהִתְגַּבֵּר, וְלֹא לִפֹּל. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לֹא נוֹתֵן לָנוּ לִפֹּל בְּשׁוּם אֹפֶן.

שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ, שֶׁלֹּא יִפֹּל. שֶׁלֹּא יִפֹּל וְלֹא יֵבוֹשׁ מִשּׁוּם אָדָם, רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ. לְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם, לְדַבֵּר אֵלָיו כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים. לְהִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם וּלְהַאֲמִין בַּשֵּׁם בֶּאֱמֶת, וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל הָעוֹלָם שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה וְאֵין לָהֶם מִצְווֹת.

לְהִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם: “אַבָּא רַחֲמָנִי, אַתָּה רַחֲמָן, רַחֵם עָלַי וְהָאֵר לִי הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב אֵיךְ לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת”. זֶה הָעִקָּר, אִם לֹא זֶה – אֵין חַיִּים, אֵין עוֹלָם כְּלָל.

לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁיָּכוֹל, וּלְדַבֵּר כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים וּלְסַפֵּר לוֹ הַכֹּל, לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו שֶׁיִּתֵּן לוֹ שֵׂכֶל לְהִתְגַּבֵּר וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה תְּפִלָּה וְ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, כֵּן.

אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן. בִּטָּחוֹן בַּשֵּׁם, “אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ”, לִבְטֹחַ בַּשֵּׁם וּלְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ עַל כָּל דָּבָר תָּמִיד, אָז נִזְכֶּה לְכָל טוּב…

אִם אַתָּה תַּמְשִׁיךְ לָלֶכֶת בֶּאֱמֶת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר לְךָ וְיִתֵּן לְךָ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת. כֵּן, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר לוֹ, הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְלֹא לִפֹּל, זֶה הָעִקָּר – שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ וְלֹא יִפֹּל, רַק יִתְחַדֵּשׁ תָּמִיד, יַתְחִיל מֵחָדָשׁ. שֶׁיִּתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, בְּכָל כֹּחוֹ, שֶׁיִּתְגַּבֵּר בִּגְבוּרָה גְּדוֹלָה. תִּתְפַּלֵּל לַשֵּׁם בְּכָל יוֹם. יִהְיֶה לוֹ הַכֹּל, כָּל הַיְשׁוּעוֹת.

שֶׁלֹּא יִפֹּל, יֵשׁ כְּבָר בָּרוּךְ הַשֵּׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם, יֵשׁ כְּבָר תְּפִלּוֹת כָּאֵלּוּ בָּעוֹלָם וְ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כָּזֶה בָּעוֹלָם, וְתוֹרָה כָּזֶה, תְּפִלָּה כָּזֶה.. ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הָאֵלּוּ – שֶׁיִּקְנֶה, וְגַם-כֵּן ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’ וּ’מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ’, ‘הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ’, אֵלּוּ הַסְּפָרִים שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ, הֵם תִּקּוּנִים רְפוּאוֹת וִישׁוּעוֹת לְכָל אֶחָד – אֵיךְ שֶׁהוּא, אֵיךְ שֶׁעָבַר עָלָיו. הוּא נוֹתֵן לָנוּ תִּקּוּנִים לְכָל דָּבָר לְכָל יְמֵי חַיֵּינוּ, לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ וּלְכָל אָדָם. הוּא מְתַקֵּן וּמְחַדֵּשׁ – רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

הוּא צָרִיךְ לִקְרֹא הַמַּעֲשִׂיּוֹת, מַה שֶּׁזֶּה הַמַּעֲשִׂיּוֹת.. מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁזֶּה כָּל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ.. אֵין מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הוּא צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ מְאֹד וּלְהוֹדִיעַ גַּם לְהַבָּנִים שֶׁיֵּשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב בָּעוֹלָם. אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ שֶׁתִּזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים, עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם מְרַחֲקִים מִן הָאֱמֶת. שֶׁתִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. שֶׁתִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, לְכָל טוּב, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לוֹ כָּל הַמַּתָּנוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת בִּמְהֵרָה.

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל אִם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי לִמּוּד סִפְרֵי רַבֵּנוּ בִּלְבַד)

כֵּן, בְּוַדַּאי.. זֶה הָעִקָּר הַשֹּׁרֶשׁ וְהַיְסוֹד שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה. זֶה שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה וְשֹׁרֶשׁ הַכֹּל, שֹׁרֶשׁ אֱמוּנָה, שֹׁרֶשׁ הַתְּשׁוּבָה וְשֹׁרֶשׁ הַכֹּל. כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ, מְחַיֶּה אֶת כָּל הָעוֹלָם, אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, אֶת כָּל הַיְּהוּדִים. הַגּוֹיִים לֹא נֶחֱשָׁבִים לִבְנֵי-אָדָם, זֶה מִין חֲמוֹרִים. הַגּוֹיִים יִפְּלוּ, יִפְּלוּ לְגַמְרֵי. רַק אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ לְכָל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ, כִּי כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ וְכָל יִשְׁעֵנוּ וְכָל תִּקְוָתֵנוּ שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁנִּכְנַס בְּאֵיזֶה יְהוּדִי – זֶה כָּל הַגְּאֻלָּה שֶׁלּוֹ, הַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא רַבִּי כָּזֶה שֶׁמְּדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא כָּתוּב בַּסֵּפֶר וְהוּא מְדַבֵּר עִם כָּל הָעוֹלָם.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּבַשׁ כָּל הָעוֹלָם וְהוּא הָרַבִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. הוּא לוֹמֵד אִתְּךָ וְאִתּוֹ וְעִם כָּל אֶחָד בַּתּוֹרָה שֶׁלּוֹ, וּמְגַלֶּה וּמֵאִיר לְכָל אֶחָד מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ וְאֵיךְ הוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת. בְּכָל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ כָּל הַתִּקּוּנִים וְכָל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת!

כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ כֻּלָּם הֵם מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ דֶּרֶךְ הַשֵּׁם, הֵם מוֹרִים אוֹתָנוּ עַל הַכֹּל. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְרַחֵם עָלָיו וְנוֹתֵן לוֹ תִּקּוּנִים וּתְשׁוּבָה לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהוּא!

זֶה דָּבָר כָּזֶה חָדָשׁ שֶׁעוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. זֶה פֶּלֶא, פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ, הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, וְהָאָדָם הוּא נוֹתֵן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, “קַח אֶת הַבָּנִים וְקַח אֶת הַכֹּל, רַק שֶׁאֲנִי אֶזְכֶּה לְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּור מֵרַבֵּנוּ”. זֶה הַיְשׁוּעָה שֶׁלָּנוּ!

אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ וְיוֹדֵעַ הָרְפוּאוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֵיךְ לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא מְחַזֵּק אוֹתָנוּ, מְתַקֵּן אוֹתָנוּ, מְרַפֵּא אוֹתָנוּ, מְחַיֶּה אוֹתָנוּ, הוּא מְחַדֵּשׁ אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּאִלּוּ עַכְשָׁו הוּא נַעֲשֶׂה בַּעַל-תְּשׁוּבָה. וְהָעִקָּר אֱמוּנָה, מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר – צְרִיכִים לְקַיֵּם!

צְרִיכִים אֱמוּנָה, צְרִיכִים אֱמוּנָה בְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ. בְּכָל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה הוּא מְקָרֵב אוֹתָנוּ, מֵאִיר בָּנוּ וּמְגַלֶּה לָנוּ אֶת הַשֵּׁם וְהַתְּשׁוּבָה וְכָל דָּבָר שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים. רַק אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה, לְקַבֵּל בֶּאֱמוּנָה, כָּל מַה שֶּׁמְּלַמֵּד אוֹתָנוּ – לְקַיֵּם. לְבַטֵּל דַּעְתּוֹ, לֹא לְחַפֵּשׂ דְּרָכִים וְלֹא לִהְיוֹת ‘חָכָם’. לִלְמֹד בִּתְמִימוּת, לְקַבֵּל. כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל – מִן הַשָּׁמַיִם, מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ, רְפוּאוֹת וִישׁוּעוֹת.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר שֶׁנִּזְכֶּה יַחַד לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ שֵׁהוּא גּוֹאֵל וּמְחַיֶּה כָּל יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֵיךְ שֶׁהוּא, אֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עִנְיָן נוֹרָא, פֶּלֶא נוֹרָא שֶׁעוֹד לֹא הָיָה כָּזֶה בָּעוֹלָם מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. הוּא כּוֹלֵל כָּל הָעוֹלָם, כָּל אֶחָד עִם כָּל הָרְפוּאוֹת. זֶה פֶּלֶא שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, פֶּלֶא חָדָשׁ…

העקר הוא האמונה

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הִגִּיעַ לְהִתְאָרֵחַ בְּבֵיתוֹ שֶׁל חָסִיד שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה…

“וַיַּאֲמִינוּ בְּהַשֵּׁם וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ”, אֲנַחְנוּ רוֹצִים רַק כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים וּמְבִינִים וְלֹא רוֹצִים אֱמוּנָה. אֲבָל הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה, וְעִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם וּלְהַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק – “וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ”. אֲנַחְנוּ הַזֶּרַע שֶׁל הַצַּדִּיק. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ דְּרָכִים אֵיךְ לְהַגִּיעַ לֶאֱמוּנָה בְּהַצַּדִּיק, כִּי זֶה הָעִקָּר הַתִּקּוּן שֶׁלָּנוּ, הָעִקָּר הַכֹּל.

אוֹי, אוֹי, זֶה לֹא עֵצָה לִשְׁכַּב, לִשְׁכַּב, לִשְׁכַּב, רַק לְהִסְתּוֹבֵב…

הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר גַּם-כֵּן בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה! דָאס אִיז אִינְזֶער הָעִקָּר, אִינְזֶער הַתִּקּוּן, אִינְזֶער הָרְפוּאָה, אִינְזֶער הַגְּאֻלָּה, יָא. אֱמוּנָה אִיז אַ-פַאךְ, אַ-פַאךְ” (“זֶה הָעִקָּר שֶׁלָּנוּ, הַתִּקּוּן שֶׁלָּנוּ, הָרְפוּאָה שֶׁלָּנוּ, הַגְּאֻלָּה שֶׁלָּנוּ, כֵּן. אֱמוּנָה זֶה אֳמָנוּת, זֶה אֳמָנוּת”).

וֶאֱמוּנָה הוּא לְהַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק – “וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ”, וְגַם שֶׁיַּאֲמִין בְּעַצְמוֹ, שֶׁאֲנִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב אוֹתִי וְרוֹצֶה אוֹתִי שֶׁאָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְרוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֶתְגַּבֵּר וְאֶהְיֶה גִּבּוֹר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, לֹא לִהְיוֹת שְׁלֶמַזְלְנִיק (רֹעַ-מַזַּל).

אֱמוּנָה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה אוֹתִי וְרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לִי אֱמוּנָה בְּהַצַּדִּיק, וּבְעַצְמֵנוּ.

לְהַאֲמִין בָּנוּ בְּעַצְמֵנוּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה אוֹתָנוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ, כֵּן.

אוֹי, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק לְחַפֵּשׂ אֱמוּנָה, צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְחַזֵּק וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם וּלְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה. צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק…

אֱמוּנָה זֶה דָּבָר קַל, מִלָּה אַחַת וְלֹא הַרְבֵּה דְּבָרִים. זֶה לֹא דָּבָר שֶׁיְּכוֹלִים לְהָבִין, זֶה דָּבָר רוּחָנִי – אֱמוּנָה, זֶה תָּלוּי בַּלֵּב. זֶה דָּבָר קַל – אֱמוּנָה, לֹא צְרִיכִים לַעֲמֹל, לְחַפֵּשׂ, צְרִיכִים רַק הַלֵּב שֶׁיִּתְגַּעְגַּע לְטוֹב, לַחֲזֹר לַטּוֹב, לַתּוֹרָה, לַחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. חַס-וְשָׁלוֹם כָּכָה בְּלִי אֱמוּנָה הוּא בְּלִי חַיּוּת, בְּלִי הַכֹּל, בְּלִי נְשָׁמָה. הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה.

אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה. בְּלִי אֱמוּנָה אֵין שִׂמְחָה אֵין חַיּוּת. צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל הַכֹּח לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה, זֶה הָעִקַּר הַתִּקּוּן וְהָעִקַּר הַגְּאֻלָּה שֶׁלָּנוּ, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה!

הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ, זֶה הָעִקָּר. הָאֱמֶת, הָאֱמוּנָה. אֵין אֱמוּנָה בְּלִי אֱמֶת, וְאֵין אֱמֶת בְּלִי אֱמוּנָה.

אֲנִי מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְתִּי אֲנִי חָלָשׁ, אֲנִי תָּמִיד הָיִיתִי חָלָשׁ, אֲנִי לֹא רָצִיתִי לֹא לִלְמֹד וְלֹא לְהִתְפַּלֵּל, רַק לִשְׁכַּב. אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת כָּכָה. כְּאִלּוּ מִשֶּׁהוּא עוֹמֵד עַל-יָדִי וְאוֹמֵר לִי: “אַל תַּעֲמֹד, רַק תִּשְׁכַּב”. וַאֲנִי אוֹמֵר לוֹ: “אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִשְׁכַּב, מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי?”

נוּ, כָּל הַיּוֹם כָּכָה – לִשְׁכַּב, זֶה לֹא טוֹב, הַגּוּף צָרִיךְ לְטַיֵּל, לָלֶכֶת, לְהִסְתּוֹבֵב בַּבַּיִת, נַעֲלֶה עַל הַמַּדְרֵגוֹת, לֹא לִשְׁכַּב. אוּלַי יֵשׁ לְךָ זְמַן, נֵלֵךְ קְצָת לְטַיֵּל, אוּלַי נֵלֵךְ לַמִּקְוֶה, תִּזְדָּרֵז, צְרִיכִים לְמַהֵר וּלְהִזְדָּרֵז בְּזֶה הָעוֹלָם, כָּל רֶגַע הוּא בְּחֶשְׁבּוֹן…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְדַבֵּר הַרְבֵּה מִזֶּה וְגַם מְדַבֵּר הַרְבֵּה מִשִּׂמְחָה. רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן מְחַזְקִים אוֹתָנוּ וּמְעוֹרְרִים אוֹתָנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְשִׂמְחָה. מַה זֶּה שִׂמְחָה? לִשְׂמֹחַ בְּעַצְמֵנוּ, שֶׁגַּם אֲנִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה אוֹתִי שֶׁאֲחַפֵּשׂ דְּרָכִים לַחֲזֹר לַתּוֹרָה, לַקְּדֻשָּׁה.

מַאֲמִינִים בַּשֵּׁם, שִׁירָה שִׂמְחָה, “שִׁירוּ לְהַשֵּׁם כִּי גָּאֹה גָּאָה סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם”.

“סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם” – סוּס זֶה הַסִּטְרָא-אָחֳרָא.

עֹז, עֹז, “עָזִּי, וְזִמְרָת יָהּ” (הַצַּדִּיק הָאֱמֶת נִקְרָא עֹז).

“וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה” – לָשׁוֹן יְשׁוּעָה.

“דִּרְשׁוּ הַשֵּׁם וְעֻזּוֹ, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד” (שֶׁצְּרִיכִין לְבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ, לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיִּדְרְשׁוּ וִיבַקְּשׁוּ אֶת הַשֵּׁם וְעֻזּוֹ, הַיְנוּ הַצַּדִּיק).

וְזֶה עִקַּר הַתִּקּוּן, לֹא חַס-וְשָׁלוֹם.. לִפֹּל. רַק לִשְׂמֹחַ וּלְהִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם. וְגַם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַעֲזֹר לְעַצְמֵנוּ. כֵּן, לְחַפֵּשׂ דְּרָכִים אֵיךְ לִחְיוֹת וְלֹא לָמוּת. זֶה מִיתָה אִם שׁוֹכְבִים וְלֹא עוֹשִׂים כְּלוּם, זֶה מִיתָה. כְּשֶׁשּׁוֹכְבִים יָכוֹל לְהִכָּנֵס אֵיזֶה תַּאֲוָה, בִּשְׁבִיל זֶה רַק כְּשֶׁמִּתְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁנָה – תֵּכֶף יִתֵּן מַיִם וְיִרְחֹץ הַיָּדַיִם, שֶׁהַטֻּמְאָה תֵּלֵךְ מֵאִתָּנוּ.

נוּ, אוּלַי נֵלֵךְ כְּמוֹ שֶׁהוֹלְכִים וּמְחַפְּשִׂים אֵיזֶה דָּבָר, נֵלֵךְ נְחַפֵּשׂ אֵיךְ זוֹכִים לְתִקּוּן, לִגְאֻלָּה, אֵיךְ זוֹכִים. אוּלַי נֵלֵךְ קְצָת, נַעֲשֶׂה עַצְמֵנוּ שָׂמֵחַ, כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ שְׂמֵחִים. אַף-עַל-פִּי שֶׁהַשִּׂמְחָה רְחוֹקָה מֵאִתָּנוּ, אֲבָל הִיא רְחוֹקָה וְהִיא קְרוֹבָה, הִיא קְרוֹבָה מְאֹד…

אֲהָהּ! מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ אַבָּא רַחֲמָנִי כָּזֶה שֶׁאוֹהֵב אוֹתָנוּ כָּל-כָּך. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב אוֹתָנוּ, מְחַיֶּה אוֹתָנוּ וְאוֹמֵר לָנוּ: “בּוֹאוּ, בּוֹאוּ, בּוֹאוּ. בּוֹאוּ אֵלַי וְיִהְיֶה טוֹב”.

אֲנַחְנוּ תָּמִיד נַגִּיד מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים רַק לְהַגִּיד בַּפֶּה, אָז יִהְיֶה טוֹב. כָּל דִּבּוּר שֶׁמְּדַבְּרִים עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה כְּלִי לְקַבֵּל אוֹר גָּדוֹל, אוֹר פֶּלֶא.

אֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיָה טוֹעֵן טְעָנוֹת, הוּא הָיָה לוֹ טְעָנוֹת אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא דִּבֵּר אִתּוֹ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים, כְּמוֹ עִם חָבֵר, כָּכָה הוּא עָשָׂה עִם הַיָּדַיִם, “אַתָּה אוֹמֵר כָּכָה, יִהְיֶה כָּכָה. נַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה..”

הוֹי אֱמוּנָה כָּזוֹ, מְסִירוּת נֶפֶשׁ כָּזֶה.. אָז אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ מָקוֹם אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ. הוּא מַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ, הוּא שׁוֹמֵר אוֹתָנוּ, וְהוּא עוֹשֶׂה עִמָּנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וַחֲסָדִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם!

אוֹי יוֹי יוֹי יוֹי.. יֵשׁ לָנוּ חֲדָשׁוֹת כָּאֵלֶּה, נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם, שֶׁהֵם כָּל חַיֵּינוּ. הַנִּסִּים שֶׁיֵּשׁ הַיּוֹם לֹא הָיָה בְּשׁוּם זְמַן, עוֹד לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם. בָּא כְּבָר רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, יֵשׁ לָנוּ כְּבָר כָּל.. הַכֹּל, כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַחֲסָדִים וְכָל הַפְּלָאוֹת!

תפלה לזכות לאמונה ורפואה

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא רַחֲמִים, עוֹשֶׂה פֶּלֶא, אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת, וּכְבָר עָשִׂיתָ עִם יִשְׂרָאֵל נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, רַחֵם עָלֵינוּ עַתָּה בַּדּוֹר הַזֶּה בְּצוֹק הָעִתִּים הַלָּלוּ אֲשֶׁר הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה נִפְגְּמָה מְאד בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְרַבִּים מִבְּנֵי עַמְּךָ נִכְשְׁלוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִפְלָאוֹת וְזַכֵּנוּ לַחְתֹּר וּלְגַלּוֹת הַמַּיִם עֲמֻקִּים שֶׁמֵּהֶם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְנִזְכֶּה לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמֵנוּ תָמִיד בְּכָל עֵת אֵיךְ אָנוּ אוֹחֲזִים בָּאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וּלְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה יְתֵרָה בְּכָל עֵת בְּתָם לֵבָב בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת. וְנִזְכֶּה לְהַעֲלוֹת הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה, וּלְתַקֵּן כָּל פְּגָמֵי הָאֱמוּנָה, וְתִתְגַּדֵּל וְתִתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל עֹז וְתַעֲצוּמוֹת, וְנִזְכֶּה לְהַאֲמִין בְּךָ וּבְצַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים בֶּאֱמוּנָה חֲזָקָה וּנְכוֹנָה, בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּקְדוֹשָׁה, זַכָּה וּנְכוֹנָה צַחָה וִישָׁרָה וּבְרוּרָה, בְּלִי שׁוּם בִּלְבּוּלִים וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת כְּלָל. וְנִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל חוֹלֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, (וּבִפְרָט לפלוני בן פלוני), אֵל נָא רְפָא נָא לוֹ רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ, וּתְבַטֵּל וְתָסִיר כָּל הַמַּכּוֹת הַמֻּפְלָאוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְתִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אוֹתָן הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר כְּבָר הִפְלֵאתָ אֶת מַכּוֹתָם וּבָאוּ עֲלֵיהֶם הַמַּכּוֹת הַמֻּפְלָאוֹת שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם שׁוּם רְפוּאָה בָּעוֹלָם, וְלֹא תְּפִלָּה וּזְכוּת אָבוֹת, וְלֹא שׁוּם קוֹל צְעָקָה וַאֲנָחָה, אֲשֶׁר כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִפְּגַם הָאֱמוּנָה. אָנָּא ה’, רַחֵם עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ לְמַעַנְךָ, וּלְמַעַן כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, וַעֲשֵׂה כְגֹדֶל נִפְלְאוֹתֶיךָ הַנּוֹרָאוֹת, וְתָסִיר מַחֲלָה מִקִּרְבֵּנוּ, וְתִשְׁלַח לָהֶם וְלָנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּתוֹךְ כָּל חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה’ צוּרִי וְגוֹאֲלִי. (הַמְלַקֵּט וְהַמְסַדֵּר, יִשְׂרָאֵל דֹב אוֹדֶסֶר)

בדבור אחד!

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהַחֲסִידִים שָׁרִים בְּשִׂמְחָה,

“אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ,

שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה..”

אֲהָהּ! רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ…

אוֹי אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינו…

אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לְרַפְּאוֹת מַחֲלוֹת שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאָה, וְהוּא יָכוֹל לְרַפְּאוֹת תֵּכֶף, כָּל הַמַּחֲלוֹת! אוֹי, כָּל הַיְשׁוּעוֹת, כָּל מִינֵי רְפוּאוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם!

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ וְעִם כָּל הָעוֹלָם, מִי יָכוֹל לְדַבֵּר! הוא נוֹתֵן לָנוּ בְּדִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים, הוּא נוֹתֵן לָנוּ מַתָּנוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן כְּלָל בָּעוֹלָם, וְהַכֹּל לְטוֹבָתֵנוּ, שֶׁיּוּכַל לְרַפְּאוֹת אוֹתָנוּ, לְהַחֲיוֹת אוֹתָנוּ, לְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ. מִי יָכוֹל לְדַבֵּר מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ, אוֹי הָרַבִּי הָרַבִּי הָרַבִּי הָרַבִּי…

כָּל הָעוֹלָם יִצְעֲקוּ: “הָרַבִּי, הָרַבִּי, הָרַבִּי, הָרַבִּי”, כָּל הָעוֹלָם! אוֹי, רַבִּי כָּזֶה…

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹר כָּזֶה – אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין, לֹא עַל חִנָּם חִכִּינוּ כָּל-כָּךְ זְמַן עַל מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ. מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ יִהְיֶה תַּלְמִיד רַבֵּנוּ! (צוֹחֵק)…

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי.. כָּל הַגְּדוֹלִים וְכָל הַגְּאוֹנִים לֹא יוֹדְעִים דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ. אִם הָיוּ יוֹדְעִים טִפָּה מִן הַיָּם, כָּל הָעוֹלָם לֹא הָיָה יָכוֹל לְקַבֵּל אוֹר כָּזֶה שֶׁמְּגַלֶּה לָנוּ אֵיךְ לִחְיוֹת בְּכָל רֶגַע כָּל יְמֵי חַיֵּינו. הַכֹּל כָּתוּב בְּכָל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, כָּל הָעוֹלָם עִם כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָהֶם וְכָל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת, בְּכָל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ! אִם הוּא כְּבָר יֶשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, יֵשׁ כְּבָר אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הוא מְרַפֵּא כָּל הָעוֹלָם, כֻּלָּם, בְּדִבּוּר אֶחָד.

אֵין פֶּה לְדַבֵּר מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּדִבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ. אֲפִלּוּ אִם נְדַבֵּר כָּל יְמֵי הָעוֹלָם – לֹא יַסְפִּיק אֲפִלּוּ עַל דִּבּוּר אֶחָד שֶׁלּוֹ. זֶה כֹּחַ כָּזֶה, חָכְמָה כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם וְהוּא יַהֲפֹךְ וְהוּא יְרַפֵּא וִיחַדֵּשׁ.

אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים עֲדַיִן כְּלָל מֵרַבֵּנוּ, אֲנַחְנוּ וְכָל הָעוֹלָם וְכָל הַדּוֹרוֹת הַעֲתִידִים לָבוֹא – עוֹד לֹא מַסְפִּיק לְהַשִּׂיג דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ!

כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ, כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַחֲכָמִים, כָּל הַגְּאוֹנִים וְכָל הַגְּדוֹלִים עִם כָּל הַחָכְמָה שֶׁלָּהֶם אֵין לָהֶם אֲפִלּו טִפָּה אַחַת מִן הַיָּם הַגָּדוֹל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּדִבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ. לֹא יִהְיֶה לָהֶם זְמַן לְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר, לֹא יַסְפִּיק הַזְּמַן לְשַׁבֵּחַ לְסַפֵּר פְּלָאוֹת שֶׁל דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ. יָם, יָם – לֹא מַסְפִּיק לְהַגִּיד אֲפִלּוּ עַל דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ. וּכְשֶׁהֵם יַרְגִּישׁוּ אֶת זֶה וְיִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם מַה שֶּׁזֶּה כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ, הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי עֵצוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, מַה שֶּׁזֶּה.. זֶה כֹּחַ וְחָכְמָה כָּזֶה חָדָשׁ שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם כְּלָל. וּכְשֶׁזֶּה יִתְגַּלֶּה – יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ!

יִתְגַּלֶּה לָנוּ עַכְשָׁו בַּדּוֹר הַזֶּה אוֹר פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם כָּזֶה. עָתִיד לָבוֹא לָנוּ פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה מִן הַשָּׁמַיִם, אִישׁ כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, שֶׁזֶּה יָאִיר וְיַבְהִיר לָנוּ כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַחָכְמָה.

לֹא עַל חִנָּם הָיָה הַנִּגּוּנִים שֶׁלָּנוּ “אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ”, עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר צְרִיכִים לוֹמַר “אַשְׁרֵינוּ” כָּל יָמֵינוּ וְכָל הָעוֹלָם, אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כְּבָר אוֹר כָּזֶה בָּעוֹלָם, פֶּלֶא כָּזֶה. אוֹי אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ…

אוֹי וֵוי, תּוֹרָה כָּזֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ, תּוֹרָה כָּזֶה בַּנִּגְלֶה וּבַנִּסְתָּר, וְדִבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ – כּוֹלֵל הַכֹּל! בִּשְׁבִיל לְרַפְּאוֹת אוֹתָנוּ, בִּשְׁבִל לְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ וּלְרַפְּאוֹת אוֹתָנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה. מִי יָכוֹל לְסַפֵּר, מִי יָכוֹל לְתָאֵר!

לְמִי יֵשׁ דִּבּוּר לְדַבֵּר מֵאוֹר כָּזֶה שֶׁהוּא רְפוּאָה כָּזוֹ, חָכְמָה כָּזוֹ, שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל, כָּל הַכְּפִירָה וְכָל הָרְשָׁעִים הוּא מְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנַעֲשִׂים צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים. “יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה”, הַכּוֹפרִים שֶׁלֹּא רָצוּ לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה וְעָשׂוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּדִבּוּר אֶחָד הוּא מְנַצֵּחַ אוֹתָם, הוּא מֵאִיר בָּהֶם אוֹר כָּזֶה שֶׁהֵם לֹא רוֹצִים שׁוּם תַּאֲוָה, הֵם רוֹצִים רַק לַעֲבֹד הַשֵּׁם. כּוֹפְרִים גְּמוּרִים, כּוֹפְרִים גְּמוּרִים – וְהֵם יִהְיוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים. דִּבּוּר אֶחָד מַסְפִּיק לְכָל הָעוֹלָם. דִּבּוּר אֶחָד שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא מְגַלֶּה, הוּא מְחַדֵּשׁ וּמְרַפֵּא כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַכּוֹפְרִים, כָּל הָרְשָׁעִים. אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה, פֶּלֶא כָּזֶה, אוֹר כָּזֶה…

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּל-כָּךְ בָּכָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ, הוּא הִתְפַּלֵּל עָלֵינוּ: “מַה יִהְיֶה מֵאַחֵינוּ, מַה יִּהְיֶה מֵהֶם!” וְהוּא גִּלָּה אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, אֲפִלּוּ לְחוֹלִים שֶׁאֵין לָהֶם תִּקְוָה, אֵין לָהֶם רְפוּאָה וְשׁוּם תִּקְוָה, וְהוּא בְּדִבּוּר אֶחָד מְחַיֶּה מְרַפֵּא וּמְחַדֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם, בְּדִבּוּר אֶחָד! הוּא מְחַדֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ וְעַל-יְדֵי כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ!

‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’. דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ זֶה כּוֹלֵל אֶת כָּל הַצַּדִּיקִים וְכָל הַתּוֹרָה. אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר…

אַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ נִמְצָאִים עַכְשָׁו בָּעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ כְּבָר הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ בָּעוֹלָם, הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, מַה שֶּׁזֶּה.. זֶה יִתְגַלֶּה בְּבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ. יָבוֹא מָשִׁיחַ וְיִתְגַלֶּה רַבֵּנוּ וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי, לֹא יִהְיֶה בָּעוֹלָם הַכְּפִירָה, יִהְיֶה רַק אֱמוּנָה, אֱמוּנָה בֶּאֱמֶת.

אוֹי וֵוי, אַשְׁרֵינוּ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֲסָדִים כָּאֵלֶּה וְנִסִּים וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא נִתְגַּלּוּ מֵעוֹלָם. מִי יָכוֹל לְדַבֵּר לְסַפֵּר מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ עַכְשָׁו בָּעוֹלָם הַזֶּה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נִמְצָא כְּבָר בָּעוֹלָם, יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר, עוֹלָם חָדָשׁ. אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ…

אִם כָּל הָעוֹלָם יָשִׁירוּ “אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ..” זֶה עוֹד לֹא כְּלוּם. אַשְׁרֵינוּ שֶׁנִּמְצָא כְּבָר בְּדוֹרוֹתֵינו הַ’נַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה’ – נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. בְּכָל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא מְחַיֶּה, מְרַפֵּא וּמְחַדֵּשׁ כָּל יִשְׂרָאֵל, בְּדִבּוּר אֶחָד שֶׁלּוֹ, כָּל הַכּוֹפְרִים וְכָל הָרְשָׁעִים. “יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה” – זֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה עוֹד לֹא אֲפִלּוּ טִפָּה מִן הַיָּם…

זֶה נִסִּים, כָּל דִבּוּר שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר זֶה כֻּלּוֹ נִסִּים, נִסִּים חֲדָשִׁים. אֲנִי שׁוֹכֵב פֹּה וּמֹחִי וְלִבִּי בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, רַק לַחֲשֹׁב מִדִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ – הוּא יָם! כָּל דִּבּוּר. דִּבּוּר אֶחָד הוּא הַיָּם הַגָּדוֹל, יַם הַחָכְמָה, יָם כָּזֶה.. יָם שֶׁל רְפוּאוֹת וִישׁוּעוֹת, יָם שֶׁל יְשׁוּעוֹת רְפוּאוֹת חֲדָשׁוֹת כָּאֵלֶּה לֹא הָיָה עֲדַיִן, לֹא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם. עַכְשָׁו יִתְגַּלֶּה וְיִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ!

אֲהָהּ! בְּרֶגַע אֶחָד הוּא מֵאִיר כָּל הָעוֹלָם, מַכְנִיס אֵשׁ בְּכָל הָעוֹלָם! הוּא יָכוֹל לִבְרֹא עוֹלָם חָדָשׁ – בְּרֶגַע אֶחָד!

כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא לְכָל הָעוֹלָם, דִּבּוּר אֶחָד – עַל כָּל הָעוֹלָם! בְּדִבּוּר אֶחָד שֶׁלּוֹ זֶה כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה וּכְלָל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל וְכָל מַה שֶּׁנִּגְלָה וּמַה שֶּׁעָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת לָנוּ, הַכֹּל בְּדִבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ. אֲהָהּ! מִי יָכוֹל לְתָאֵר, מִי יָכוֹל לְדַבֵּר…

לֹא צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ, זֶהוּ יֶשְׁנּוֹ כְּבָר, זֶה יֶשְׁנּוֹ כְּבָר בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל אֶבֶן וּבְכָל בִּנְיָן וּבְכָל אָדָם. מָלֵא אוֹצָרוֹת, אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה.. אֲנַחְנוּ נְקַבֵּל אֶת זֶה.

כָּל הָעוֹלָם יְנַגְּנוּ: “רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ..”

אוֹי אוֹי, רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ…

געגועים כאלה..

חָסִיד הִגִּיעַ בְּהִתְלַהֲבוּת לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל לְסַפֵּר לוֹ מֵהַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִבְעִיר אֶת לִבּוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הַסֵּפֶר ‘הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ’…

אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ לָזֶה שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נִתְגַּלָּה עַכְשָׁו בְּהַחשֶׁךְ הַזֶּה, שֶׁנִּתְגַּלָּה אוֹר כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם. קְדֻשָּׁה כָּזֶה, אֱמֶת כָּזֶה לֹא רוֹאִים, לֹא רוֹאִים. עַכְשָׁו הוּא זְמַן הַגְּאֻלָּה, אֲנִי רוֹאֶה וּמַרְגִּישׁ שֶׁזֶּה הַזְּמַן שֶׁל עַכְשָׁו הוּא הַזְּמַן הַנָּכוֹן. הָאוֹר שֶׁיִּהְיֶה זֶה יִהְיֶה אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין לְשַׁעֵר. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַרְבֵּה שֶׁנִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מְתַקֵּן אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם וְנוֹתֵן לָנוּ לֵב חָדָשׁ, כָּל יוֹם לֵב חָדָשׁ.

אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיָה תָּמִיד מְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים, יוֹשְׁבִים וּמְדַבְּרִים, כָּכָה הוּא יָשַׁב עִם רַבֵּנוּ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּזְמִין לוֹ אֵיזֶה דָּבָר לַעֲשׂוֹת, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵאִיר לוֹ בְּכָל דִּבּוּר, הֵאִיר לוֹ לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ לְעֶזֶר וְהוּא נַעֲשָׂה חָדָשׁ. רָשָׁע גָּמוּר שֶׁהָיָה מְשֻׁקָּע בְּתוֹךְ כָּל הַתַּאֲווֹת וְנַעֲשָׂה צַדִּיק כָּזֶה, צַדִּיק קָדוֹשׁ כָּזֶה.. לֹא רוֹאִים כָּזֹאת.

אֲנִי לֹא מְסַפֵּר שֶׁקֶר וְלֹא גֻּזְמָאוֹת, אֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּדְמָעוֹת חַמּוֹת כְּמוֹ אֵשׁ! וְהָיָה כָּל הַחֶדֶר, כָּל הַמָּקוֹם, הָיָה קָדוֹשׁ! הַכֹּל הָיָה רָטֹב מֵהַדְּמָעוֹת שֶׁלּוֹ, הָאָרֶץ וְהַכֹּל, כֵּן. הוּא הָיָה מְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּדְמָעוֹת כָּאֵלֶּה, נִסִּים שֶׁהוּא נִשְׁאַר בַּחַיִּים…

אֲנִי רָאִיתִי אֶת זֶה בְּעֵינַי, וּמַה שֶּׁרָאִיתִי זֶה לֹא כְּלוּם, אֲפִלּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם. לֹא רוֹאִים דָּבָר כָּזֶה בְּכָל הָעוֹלָם. כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים שֶׁהֵם צְרִיכִים לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַלּוֹמְדִים, כָּל הַגְּאוֹנִים, לֹא יוֹדְעִים שֶׁהֵם צְרִיכִים לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵם חוֹשְׁבִים: “מַה, אֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מַה יִּהְיֶה לִי מִזֶּה, אֲנִי אֶהְיֶה לַמְדָּן מִזֶּה?” הֵם לֹא רָצוּ, הֵם רָצוּ לִהְיוֹת לַמְדָּן מְפֻרְסָם בָּעוֹלָם, עִם כָּבוֹד וְכֶסֶף.

זֶה לֹא עַל חִנָּם הָיוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ – אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ, זֶה לֹא עַל חִנָּם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נָתַן לָנוּ בְּכָל רֶגַע לֵב חָדָשׁ וְדִבּוּרִים כָּאֵלֶּה קְדוֹשִׁים חֲדָשִׁים וּתְשׁוּבָה חֲדָשָׁה. לֹא רוֹאִים דָּבָר כָּזֶה בְּכָל הָעוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים – רַק לִלְמֹד, לִהְיוֹת לַמְדָּן וּמְפֻרְסָם בָּעוֹלָם, אֲבָל לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ?! רַק רַבֵּנוּ הוּא מוֹדִיעַ לָנוּ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ תִּקֵּן לָנוּ לְדַבֵּר בְּכָל יוֹם לֹא פָּחוֹת מִשָּׁעָה עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. נוּ, דָּבָר זֶה יָדוּעַ בָּעוֹלָם?!

אֲנִי רָאִיתִי, אֲנִי רָאִיתִי אֱמֶת כָּזֶה, מְסִירַת נֶפֶשׁ כָּזֶה.. אֲבָל זֶה מְקַבְּלִים רַק מֵרַבֵּנוּ. לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – רַק כְּשֶׁיּוֹדְעִים אֶת רַבֵּנוּ!

יֵשׁ הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כֻּלּוֹ מְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל יְהוּדִי מְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, תְּפִלָּה עוֹלָה עַל הַכֹּל. הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הוּא מְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ, הוּא מְתַקֵּן אוֹתָנוּ, הוּא מְקָרֵב אוֹתָנוּ לַתּוֹרָה וּלְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. עוֹד לֹא נִשְׁמַע דָּבָר כָּזֶה בָּעוֹלָם, פֶּלֶא כָּזֶה. כָּל הָעוֹלָם חוֹשְׁבִים: “מִי שֶׁמְּדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַם-הָאָרֶץ, הוּא לֹא יוֹדֵעַ לִלְמֹד, הוּא יוֹדֵעַ רַק לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”.

הוֹי הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’.. רָאוּי שֶׁאֲנַחְנוּ נַעֲסֹק בָּזֶה הַרְבֵּה, זוֹכִים לְאוֹרוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא נִתְגַּלּוּ עֲדַיִן בָּעוֹלָם! שֶׁנִּזְכֶּה לְהַגִּיד הַרְבֵּה ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְהַרְבֵּה ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, זֶה דִּבּוּרִים שֶׁל מָשִׁיחַ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם…

מַה זֶּה הִתְבּוֹדְדוּת? שִׂיחָה, מֵשִׂיחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא מְסַפֵּר מְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה לַּעֲשׂוֹת, אֵיזֶה עֵצָה. אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים בַּתּוֹרָה שֶׁשִּׂיחָה זֶה עִנְיַן שֶׁל מָשִׁיחַ – מֵשִׂיחַ, מִלָּשׁוֹן שִׂיחָה. הָעִנְיָן שֶׁל מָשִׁיחַ הוּא שִׂיחָה, לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ. “וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה” – הוּא הָלַךְ, הוּא הָיָה לוֹ שִׂיחָה, הוּא סִפֵּר וְדִבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַכֹּל.

רוֹאִים אֲנַחְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לוֹ שֵׁם שֶׁל מָשִׁיחַ מִלְּשׁוֹן שִׂיחָה, שֶׁהוּא דִּבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. זֶה מָשִׁיחַ – מֵשִׂיחַ, הוּא מְדַבֵּר תָּמִיד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ…

רַבִּי נָתָן מְפָרֵשׁ וּמְבָאֵר מַה שֶּׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ, הוּא נָסַע מִבְּרֶסְלֵב לְאוּמָן אַחַר הַשְּׂרֵפָה, וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת גִּלָּה רַבֵּנוּ דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת. לְהַגִּיד “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם..”, זֶה כָּל הַחָכְמוֹת, הַכֹּל, הַכֹּל, לִבְכּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. עִנְיַן שִׂיחָה – זֶה מֵשִׂיחַ, הוּא מְדַבֵּר מְסַפֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, זֶה שִׂיחָה. גַּם הַשֵּׁם ‘נַחְמָן’ הוּא עִנְיָן שֶׁל נֶחָמָה וְדִבּוּרִים, לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, הוּא הִשְׁלִיךְ כָּל הַחָכְמוֹת – רַק תְּפִלָּה!

כָּל הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ הַלּוֹמְדִים הַגְּאוֹנִים רְחוֹקִים מִזֶּה, כָּל הָעוֹלָם לֹא רָצוּ לְקַבֵּל, “מַה זֶּה, תְּפִלָּה? מַה יִּהְיֶה מִזֶּה אִם הוּא יַגִּיד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַבָּא, אַבָּא, אַבָּא רַחֲמָנִי רַחֵם עָלַי..”

אֲבָל כְּמוֹ הַלֵּב שֶׁל רַבֵּנוּ – לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, הוּא בּוֹעֵר, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר רַבִּי נָתָן: “בִּבְרֶסְלֵב בּוֹעֵר אֵשׁ, תֵּן אֶת הָאֵשׁ בְּלִבִּי!”

גָּאוֹן כָּזֶה כְּמוֹ רַבֵּנוּ לֹא הָיָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ: “חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!” מַה זֶּה הַחִדּוּשׁ? שֶׁהוּא מֵשִׂיחַ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. אוֹי, אוֹי, בִּבְרֶסְלֵב בּוֹעֵר אֵשׁ, תֵּן אֶת הָאֵשׁ בְּתוֹךְ לִבִּי…

אֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בָּכָה בִּדְמָעוֹת לְרַבִּי שִׁמְעוֹן עַל הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ, הוּא בָּכָה.. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם נִמְצָא בָּאָדָם כָּל-כָּךְ מַיִם, כָּל-כָּךְ דְּמָעוֹת, “אַבָּא רַחֲמָן, אַבָּא רַחֲמַנִי, אַבָּא רַחֲמַנִי, רַחֵם עָלַי, רַחֵם עָלַי, אֲנִי רוֹצֶה לִישֹׁן וְלֶאֱכֹל, מַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית מִזֶּה, רַחֵם עָלַי שֶׁאֵדַע אֵיךְ לֶאֱכֹל, אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם”.

הַדְּמָעוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּכָה עַל הַצִּיּוּן שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָיָה עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹפְכִים פַּח מַיִם, בַּחֹרֶף, בַּקֹּר. הָיָה מָלֵא מַיִם מֵהַדְּמָעוֹת שֶׁהוּא בָּכָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו. אֵין לִי שׁוּם לָשׁוֹן לְדַבֵּר עַל זֶה, עַל זֶה שֶׁרַבֵּנוּ וַאֲנָשָׁיו הֵם בָּכוּ שֶׁיִּתֵּן לָהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם, מַה הוּא בִּקֵּשׁ? שֶׁיִּהְיֶה יָחִיד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא יְדַבֵּר וְיָשִׂיחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. צְרִיכִים בְּכָל יוֹם לְהִתְחַדֵּשׁ וְלוֹמַר הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת, אָז יִהְיֶה אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ…

אוֹי, רַק לִשְׁמֹעַ אֵיךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹמֵר: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם” – מַסְפִּיק לְכָל הַחַיִּים. מִי יָכוֹל לְסַפֵּר עִנְיָנִים כָּאֵלֶּה, בְּאַהֲבָה כָּזוֹ, בִּגְבוּרָה כָּזוֹ, בִּקְדֻשָּׁה כָּזוֹ, אוֹר כָּזֶה.. רַק לִשְׁמֹעַ דִּבּוּר אֶחָד, דִּבּוּר אֶחָד אֵיךְ שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַבָּא’לֶה אַבָּא’לֶה..” הוּא בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ: “אַבָּא’לֶה.. רַחֵם עָלַי, אֲנִי כָּל-כָּךְ רָחוֹק, נִתְרַחַקְתִּי מְאֹד, אֲנִי אִי אֶפְשָׁר לִי לְהִתְפַּלֵּל. אַבָּא, רַחֵם עָלַי..”, אֵיזֶה מִן הִתְבּוֹדְדוּת, אֵיזֶה מִן תְּפִלָּה.. אֵין בָּעוֹלָם! רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

אֵיךְ הוּא הָלַךְ לַיַּעַר, אַף אֶחָד לֹא יָדַע, וְהוּא בָּכָה וְצָעַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “רַחֵם עָלַי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַבָּא’לֶה, אַבָּא’לֶה..” הוּא אָמַר: “אַבָּא’לֶה..” הָיָה אֵשׁ!

אַיי, רַבִּי יִשְׂרָאֵל עָלָיו-הַשָּׁלוֹם, הוּא כָּל-כָּךְ בָּכָה: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַבָּא’לֶה רַחֵם עָלַי, אֲנִי כָּל-כָּךְ רָחוֹק, אֲנִי לֹא מַרְגִּישׁ טַעַם מֵהַתּוֹרָה, מֵהַתְּפִלָּה. אֲנִי רָחוֹק מְאֹד, רַחֵם עָלַי, רַחֵם עָלַי, רַחֵם עָלַי, אַבָּא’לֶה אַבָּא’לֶה..”

מִי יָכוֹל לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה שֶׁבָּעֲרוּ כָּאֵשׁ, וְהוּא הָיָה עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיַחַד וְהָיָה בּוֹכֶה לְפָנָיו: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, אֲנִי לֹא מִתְפַּלֵּל, אֲנִי אוֹכֵל כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹכֵל, מַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית מִמֶּנִּי..” הוּא הָיָה בּוֹכֶה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי, הוּא הָיָה בּוֹכֶה וּמִתְגַּעְגֵּעַ כָּל-כָּךְ, כָּל הַשֻּׁלְחָן הָיָה רָטֹב מֵהַדְּמָעוֹת, וְגַם הָרִצְפָּה, נַעֲשָׂה בַּבַּיִת כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹפְכִים פַּח מַיִם מֵהַדְּמָעוֹת שֶׁלּוֹ. כֵּן, כָּכָה הָיָה הַלֵּב בּוֹעֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. מִי שֶׁרָאָה הַפָּנִים שֶׁלּוֹ בִּזְמַן שֶׁאָמַר “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַבָּא’לֶה אַבָּא’לֶה..” מִי יָכוֹל לְתָאֵר דְּבֵקוּת כָּזֶה, מְתִיקוּת כָּזֶה, הוּא הָיָה יָחִיד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהוּא דִּבֵּר אִתּוֹ כְּמוֹ עִם אַבָּא רַחֲמַנִי. מִי יָכוֹל לְתָאֵר, מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר גַּעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה, חַיִּים כָּאֵלֶּה…

רַב מֶענְדְל לִיטְוַאק הוּא הָלַךְ לְהִתְבּוֹדֵד, וְנָסַע גֶּנֶרָל גָּדוֹל עִם צָבָא וְשָׁמַע אֵיךְ שֶׁרַב מֶענְדְל לִיטְוַאק הָיָה אוֹמֵר: “אַבָּא’לֶה, אַבָּא’לֶה, אַבָּא’לֶה..” אָז הַגֶּנֶרָל עָמַד וְעָמְדוּ כָּל הַחַיָּלִים וְהוּא אָמַר לָהֶם: “שִׁמְעוּ, שִׁמְעוּ מַה שֶּׁאוֹמֵר זֶה, מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה!”

הוּא עָמַד וְהוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לָלֶכֶת הָלְאָה, וְכָל הַחַיָּלִים עָמְדוּ וְשָׁמְעוּ הַקּוֹלוֹת וְהַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל רַב מֶענְדְל לִיטְוַאק, אָז אָמַר הַגֶּנֶרָל הַגָּדוֹל לַצָּבָא: “אִם אֲנִי הָיָה בְּיָדִי, אֲנִי הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ כָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ כָּל הַכֶּסֶף, כָּל מַה שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ – הַכֹּל הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ!” וְהָלַךְ…

אוֹי מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, רַק לִשְׁמֹעַ הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, הִתְבּוֹדְדוּת כָּזֶה.. אֵין בָּעוֹלָם מְתִיקוּת כָּזֶה, חַיִּים כָּאֵלֶּה, אֵין בָּעוֹלָם. רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם מַה שֶּׁיֵּשׁ, נִפְלָאוֹת…

אֲהָהּ! רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא אָמַר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר מַה שֶּׁהוּא הִרְגִּישׁ בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. הַדְּמָעוֹת יָצְאוּ מֵעֵינַיִם כְּמוֹ מַיִם, וְהוּא הָיָה חָי חַיִּים כָּאֵלֶּה, חַיִּים טוֹבִים, חַיִּים מְתוּקִים כָּאֵלֶּה, חַיִּים שֶׁל אֱמוּנָה, שֶׁל בִּטָּחוֹן. הוּא הִתְבּוֹדֵד בְּכָל יוֹם בְּקוֹלוֹת כָּאֵלֶּה, בְּלֵב כָּזֶה.. מִי רוֹאֶה! אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, חִיּוּת כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ תּוֹרָה כָּזוּ, מְתִיקוּת כָּזוּ, חַיִּים כָּאֵלֶּה. “אַתָּה הֶרְאֵיתָ לָדַעַת כִּי הַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹקִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ!” חֲדָשׁוֹת, חֲדָשׁוֹת, חַיִּים חֲדָשִׁים.

אַיי, מַה זֶּה אֱמוּנָה שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְגַלֶּה בָּעוֹלָם, יִרְאַת שָׁמַיִם כָּזֶה, אֱמֶת כָּזֶה, מְסִירוּת נֶפֶשׁ כָּזֶה, לֹא רוֹאִים וְלֹא יוֹדְעִים כְּלָל מֵהָאוֹר וְהַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “אִם לֹא הָיִינוּ שׁוֹמְעִים וְיוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּזֶה בָּעוֹלָם, אוֹי.. כֻּלָּם לֹא הָיוּ רוֹצִים לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף וְהָיוּ רוֹצִים רַק לַעֲבֹד הַשֵּׁם”, אֲנָשִׁים הָיוּ נוֹתְנִים כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ לִשְׁמֹעַ רַק דִּבּוּר אֶחָד שֶׁיָּצָא מִפִּי רַבִּי יִשְׂרָאֵל. כָּךְ וְכָךְ יִהְיֶה.

אוֹי רַק לִרְאוֹת תְּפִלָּה כָּזוֹ, קוֹל כָּזֶה, גַּעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה, זֶה לֹא מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, זֶה בְּרֶסְלֵב…

אֲהָהּ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר “שִׁירוּ לַשֵּׁם שִׁיר חָדָשׁ”, שִׁיר חָדָשׁ, נוּ, נוּ…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי כָּל שִׂמְחָתִי, אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ דִּבּוּר אֶחָד מֵהַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל. יָם, יָם, יָם הַגָּדוֹל, דִּבּוּר אֶחָד “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם” הָיָה יָם, נַעֲשֶׂה יָם.

הָיָה לִי נֵס גָּדוֹל, לוּלֵא הָיִיתִי מַכִּיר אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיִיתִי מֵת מִזְּמַן! לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ כְּלָל מֵהַחַיִּים כָּאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ כְּבָר, ‘לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’…

אוֹי, אֲנִי זָכִיתִי לְהַכִּיר אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, וְרָאִיתִי מַה זֶּה יְהוּדִי וּמַה זֶּה אֱמוּנָה וּמַה זֶּה תְּפִלָּה. אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת הַקּוֹל שֶׁהוּא הָיָה מְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲנִי זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ קוֹל כָּזֶה שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מִזֶּה. קוֹל כָּזֶה, חַיִים מְתוּקִים כָּאֵלֶּה.. לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם. הוּא טָעַן בַּפֶּה וְעִם הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם, “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַבָּא, אַבָּא יַקִּירִי, אַבָּא רַחֲמַנִי, אַתָּה טוֹב, רַחֵם עָלַי, אֲנִי רָחוֹק מִכָּל וָכֹל, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, אֲנִי לֹא יָכוֹל לִלְמֹד, מַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית מִמֶּנִּי..”

הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מִזֶּה, כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מֵהָאֱמוּנָה, מֵהַחִיּוּת. יְשֵׁנִים, אוֹכְלִים וִישֵׁנִים, הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים – רַק לִישֹׁן וְלֶאֱכֹל. אֲבָל זֶה יִתְגַּלֶּה, יָבוֹא מָשִׁיחַ וְיִתְגַּלֶּה הַכֹּל. יָבוֹא מָשִׁיחַ וִיְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם, יְתַקֵּן אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם, יִהְיֶה עוֹלַם הַתִּקּוּן. יִהְיֶה עֲבוֹדָה קָשָׁה מְאֹד לַמָּשִׁיחַ, הוּא צָרִיךְ לַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, “אָז אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים שָׂפָה בְּרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם הַשֵּׁם לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד”. מָשִׁיחַ יָבוֹא וְיִתְגַּלֶּה כְּבוֹד הַשֵּׁם וְיִתְגַּלֶּה כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, יִהְיֶה שִׂמְחָה בְּכָל הָעוֹלָם, שִׂמְחָה כָּזֶה שֶׁיִּרְקְדוּ כֻּלָּם. בְּכָל בַּיִת, בְּכָל הָרְחוֹבוֹת, לֹא יִשָּׁמַע – רַק קוֹלוֹת שֶׁל שִׂמְחָה וְרִקּוּדִים.

אוֹי, אוֹי, יֵשׁ יוֹתֵר טוֹב מִזֶּה, לְהַגִּיד “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם”?

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַבָּא’לֶה אַבָּא’לֶה, רַחֵם עָלַי, אֲנִי כָּל-כָּךְ רָחוֹק, נִתְרַחַקְתִּי מְאֹד, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, לֹא יָכוֹל לִלְמֹד, מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי, רַחֵם עָלַי, אַבָּא’לֶה, אַבָּא’לֶה…

אֲבָל רַבֵּנוּ..

רַבִּי יִשְׂרָאֵל שָׁר יַחַד עִם הַחֲבֵרִים בַּסֻּכָּה בִּצְפָת, וְאַרְבַּעַת הַמִּינִים בְּיָדָיו…

רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הוּא הָלַךְ לְאוּמַן מִבֵּית הָאַבָּא שֶׁלּוֹ, הוּא הָלַךְ לְאוּמַן בְּלִי כֶּסֶף. וְהָאַבָּא אָמַר לוֹ: “תֵּן הַנַּעֲלַיִם, תֵּן הַבְּגָדִים, אַתָּה לֹא בֵּן שֶׁלִּי, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַכִּיר אוֹתְךָ, לֵךְ מִכָּאן! אַתָּה בְּרֶסְלֵב!”

הָאַבָּא שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל, הוּא הָיָה הַסּוֹחֵר הַגָּדוֹל בָּעִיר, הָיָה לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל יְרֻשָּׁה גְּדוֹלָה, אֲבָל הָאַבָּא לֹא נָתַן כְּלוּם לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, הוּא אָמַר לוֹ: “אַתָּה לֹא בֵּן שֶׁלִּי, אַתָּה בְּרֶסְלֵב, אַתָּה לֹא תְּקַבֵּל יְרֻשָּׁה כְּלוּם!” אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַר בְּלִי יְרֻשָּׁה, הוּא לֹא בֵּן שֶׁלּוֹ, הוּא בְּרֶסְלֵב…

אֲנִי גַּם-כֵּן, הָאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה עִוֵּר, וְהָיָה בַּבַּיִת עֲנִיּוּת גָּדוֹל, וְהֵם בָּכוּ שְׁנֵיהֶם, הָאַבָּא וְהָאִמָּא: “אַל תִּהְיֶה בְּרֶסְלֵב, תְּרַחֵם עָלֶיךָ וְעָלֵינוּ וְאַל תִּהְיֶה בְּרֶסְלֵב, מִי יִקַּח אוֹתְךָ לְחָתָן? לֹא, שׁוּם אִשָּׁה מִשּׁוּם אָדָם לֹא יִקַּח בְּרֶסְלֵב. לֹא תִּתְחַתֵּן, אַתָּה תָּמוּת בָּחוּר, בְּלִי בָּנִים בְּלִי אִשָּׁה, מַה יִּהְיֶה מִמְּךָ! לֹא, אַל תִּהְיֶה בְּרֶסְלֵב”. וַאֲנִי אָמַרְתִּי: “רַק בְּרֶסְלֵב, אֲנִי לֹא רוֹצֶה – רַק בְּרֶסְלֵב!” הָאִמָּא שֶׁלִּי נִפְטְרָה, קִבְּלָה חֲלָשׁוּת, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה נִסִּים אֵיךְ שֶׁחָזְרָה לַחַיִּים.

“לֹא יִהְיֶה לְךָ אִשָּׁה, וְלֹא יִהְיֶה לְךָ בָּנִים וְלֹא כֶּסֶף”, אָז הַיּוֹם יֵשׁ לִי אִשָּׁה, וְיֵשׁ לִי בָּנִים, וְיֵשׁ לִי כֶּסֶף…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹם יֵשׁ לָנוּ חֶדֶר, יֵשׁ מִטָּה, יֵשׁ לָנוּ אָרוֹן וְיֵשׁ הַכֹּל, הַבְּרֶסְלֵבִים כָּבְשׁוּ הַיּוֹם אֶת כָּל הָעוֹלָם. מָשִׁיחַ עוֹד לֹא בָּא? הוּא יָבוֹא בְּקָרוֹב, זְמַן הַגְּאֻלָּה קָרוֹב מְאֹד. מַה זֶּה קָרוֹב? מָאתַיִם שָׁנָה גַּם-כֵּן קָרוֹב, מֵאָה שָׁנָה גַּם-כֵּן קָרוֹב. אֲנַחְנוּ סָבַלְנוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה, אָז מֵאָה שָׁנָה לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן? אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם כְּבָר יוֹדְעִים שֶׁרַבֵּנוּ הוּא הַגְּאֻלָּה. הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ הוּא כְּבָר הַגְּאֻלָּה, הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הוּא הַגְּאֻלָּה, הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ זֶה הַגְּאֻלָּה, כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא אוֹר הַגְּאֻלָּה.

יֵשׁ בָּעוֹלָם כְּמוֹ הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’? יֵשׁ בָּעוֹלָם כְּמוֹ הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’? ‘שֶׁבַע בֶּעטְלֶירְס’ יֵשׁ עוֹד בָּעוֹלָם? רוֹאִים בָּעוֹלָם עוֹד מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ?! כָּל הָעוֹלָם אוֹמְרִים וְיוֹדְעִים שֶׁמַּעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה אֵין בָּעוֹלָם!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא סוֹד כָּזֶה שֶׁעוֹד לֹא הָיָה מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה. אֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל-פֶּה וְהָיָה צַדִּיקִים כָּאֵלֶּה, אֲבָל רַבֵּנוּ.. פֶּלֶא כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!

הָיָה כְּבָר משֶׁה רַבֵּנוּ וְכָל הַצַּדִּיקִים, אַבְרָהָם, יִצְחָק, יַעֲקֹב, אֲבָל רַבֵּנוּ…

רַבִּי נָתָן יָשַׁב פַּעַם בְּהַסֻּכָּה שֶׁלּוֹ וְהוּא הָיָה גָּאוֹן, הוּא יָדַע הַשֵּׁמוֹת שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֲמִתִּיִּים, וְהוּא הִתְחִיל לַחֲשֹׁב וְאָמַר: “בַּתְּחִלָּה הָיָה אַבְרָהָם, יִצְחָק, יַעֲקֹב, משֶׁה רַבֵּנוּ..”, הוּא גִּלָּה עַל כֻּלָּם: “זֶה הָיָה חִדּוּשׁ כָּזֶה, וְזֶה הָיָה חִדּוּשׁ כָּזֶה שֶׁהוּא גִּלָּה פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, אֲבָל רַבֵּנוּ..”, וְכֵן הוּא הָיָה חוֹשֵׁב עַל כָּל הַצַּדִּיקִים וְאֵצֶל כֻּלָּם לְבַסּוֹף אָמַר: “אֲבָל רַבֵּנוּ..”

“זֶה הָיָה פֶּלֶא כָּזֶה חִדּוּשׁ כָּזֶה, וְזֶה הָיָה פֶּלֶא כָּזֶה חִדּוּשׁ כָּזֶה, אֲבָל רַבֵּנוּ.. הוּא ‘נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה’, עַכְשָׁו יֵשׁ ‘נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה’!”

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עָלָה עַל כָּל הַגְּדוֹלִים, עַל הַכֹּל. וְהָאֱמֶת שֶׁלּוֹ – אֵין אֱמֶת כְּמוֹ זֶה, אֵין חָכָם כְּמוֹ זֶה! כָּל דְּבָרָיו, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא כָּל הַתּוֹרָה!

הוּא יְתַקֵּן אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל הַפּוֹשְׁעִים וְכָל הָרְשָׁעִים, כָּכָה הוּא אָמַר, לֹא אֲנַחְנוּ. הוּא יְתַקֵּן יְתַקֵּן וִיתַקֵּן, חָדָשׁ. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן אֲבָל הוּא עוֹשֶׂה חָדָשׁ! הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי, בְּכָל רֶגַע הוּא חָדָשׁ וְעוֹשֶׂה אוֹתָנוּ חָדָשׁ! הוּא אָמַר: “חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!” נוּ, הוּא חִפֵּשׂ כָּבוֹד וּפִרְסוּם? כַּמָּה שֶׁאָמַר עוֹד לֹא מַגִּיעַ אֲפִלּוּ לְאֵיזֶה חֵלֶק מִזֶּה…

רק בטחון

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרֵר פָּסוּק מִתְּהִלִּים,

“בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵנוּ, בְּךָ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ,

אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָּטְחוּ וְלֹא-בוֹשוּ..”

אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ, אוּלַי אֲנִי חוֹלֶה, אֲנִי מְשֻׁנֶּה, אֲבָל צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת חִיּוּת וְהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב, מְדַבְּרִים עִם הַשֵּׁם.

כָּל דִּבּוּר שֶׁלוֹ, מַה שֶׁהוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ, מַה שֶׁגִּלָּה לָנוּ, צְרִיכִים לְקַיֵּם כְּמוֹ שֶׁהוּא מְלַמֵּד וּמְגַלֶּה לָנוּ. הוּא אוֹמֵר: “לָקוּם חֲצוֹת!” הֵאִיר בָּנוּ לָתֵת כָּל נַפְשֵׁנוּ עַל זֶה.

אֱמוּנָה, אִם הוּא אוֹמֵר חֲצוֹת – זֶה הָרְפוּאָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא, תָּמִיד!

אִם הוּא אוֹמֵר: “תְּהִלִּים!” כָּל מַה שֶׁהוּא אוֹמֵר אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְקַיֵּם בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, לֹא לִשְׁמֹעַ לְשׁוּם אֶחָד!

אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ זוֹכִים לְקַבֵּל מֵרַבֵּנוּ, כִּי כָּל דִּבּוּר הוּא מַמָּשׁ כָּל חַיּוּתֵנוּ וְחַיּוּת שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם. אָז אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה בְּכָל נַפְשֵׁנוּ בְּכָל מְאֹדֵנוּ. אֵין תֵּרוּץ! רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב כָּכָה כִּי זֶה כָּל חַיּוּתֵנוּ. אִם הוּא אוֹמֵר: “חֲצוֹת!” קָשֶׁה, אֲבָל צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת כָּל מִינֵי עֵצוֹת לְקַיֵּם אֶת זֶה, לְקַיֵּם חֲצוֹת, לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה. בִּפְרָט אֲנַחְנוּ, יֵשׁ לָנוּ מְקוֹמוֹת כָּאֵלֶּה, יְעָרוֹת וְשָׂדוֹת.

אִם הוּא אוֹמֵר “הִתְבּוֹדְדוּת! לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”, צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לְקַבֵּל אֶת זֶה, לְקַיֵּם אֶת זֶה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. הוּא אוֹמֵר: “בְּכָל יוֹם שָׁעָה אַחַת הִתְבּוֹדְדוּת, בְּכָל יוֹם”. נוּ, זֶה צְרִיכִים אָנוּ לָנוּ לְקַיֵּם אֶת זֶה. אִם לֹא מְקַיְּמִים אֶת זֶה…

צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לִבְכּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לְזֶה, שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם!”

אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, כַּמָּה הוּא נָתַן אֶת כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁלּוֹ לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבֵּנוּ. הוּא קָם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְלָקַח הַנַּעֲלַיִם בְּיָדוֹ בְּאֵיזֶה סְמַרְטוּט, שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ הַשְּׁכֵנִים שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, וְהוּא הָלַךְ עִם הַגַּרְבַּיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע שׁוּם אָדָם. אַף אֶחָד לֹא שָׁמַע וְלֹא יָדַע לֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא הָלַךְ וְלא בִּזְמַן שֶׁהוּא חָזַר. הוּא הָלַךְ לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמָקוֹם מְיֻחָד מִחוּץ לָעִיר…

כָּל הָעוֹלָם עוֹשִׂים צְחוֹק מִזֶּה: “מַה זֶּה, מַה יִּהְיֶה לוֹ מִזֶּה?” בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ זָכִינוּ לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ שֶׁהוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ לִהְיוֹת יְהוּדִים. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ תָּמִיד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, תָּמִיד לִשְׂמֹחַ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה. כֵּן, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְלַמֵּד אוֹתָנוּ בַּלַּיְלָה לָקוּם בַּחֲצוֹת וְלָלֶכֶת לַיַּעַר. הוּא אוֹמֵר: “חֲצוֹת”, אָז צְרִיכִים לָתֵת הַכֹּל – חֲצוֹת!

וְרָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הוּא הָיָה גִּבּוֹר וְלָחַם מִלְחָמוֹת קָשׁוֹת עַל חֲצוֹת. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר: “בָּזֶה תָּלוּי כָּל חַיּוּתֵנוּ!” צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לְהַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ חָלִילָה רוֹצִים לָקַחַת לָנוּ אֶת כָּל הַחַיִּים, וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל שֶׁלֹּא יִקְּחוּ חַס-וְשָׁלוֹם, לֹא לָתֵת.

הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא זֶה שְׁנֵי דְּבָרִים הֶפְכִּיִּים, אוֹ זֶה אוֹ זֶה. כָּל מַה שֶּׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, לְנֶצַח נְצָחִים. זֶה כָּל חַיּוּתֵנוּ! זֶה צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ עַל זֶה וְלֹא לִשְׁמֹעַ לְשׁוּם קוֹל בָּעוֹלָם…

וּפִתְאוֹם, הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה תִּקּוּן חֲצוֹת. הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ, ‘שַׁעֲרֵי צִיּוֹן’. בָּא רַבֵּנוּ וְאָמַר שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְקַיֵּם אֶת זֶה, לָקוּם בַּחֲצוֹת.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא אוֹר שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה – יָכוֹל לִזְכּוֹת. לֹא מֵתִים אִם קָמִים בַּחֲצוֹת לַיְלָה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֹמֵר: “חֲצוֹת!” צְרִיכִים לִלְמֹד וְלָקוּם בַּחֲצוֹת בְּלִי שׁוּם תֵּרוּץ. הוּא יָדַע שֶׁצְּרִיכִים אֲנַחְנוּ אֶת זֶה. אֲפִלּוּ אִם לֹא זָכִיתִי, אָז אַתְחִיל עַכְשָׁו, הַיּוֹם, מֵחָדָשׁ. אֲבָל לֹא לִישֹׁן חָלִילָה, לִשְׁכֹּחַ דָּבָר כָּזֶה שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כָּל חִיּוּתֵנוּ?!

וְכָל הָעוֹלָם רוֹצִים לִישֹׁן וְלֶאֱכֹל, לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן, שֶׁזֶּהוּ הַחַיִּים, לֹא יוֹדְעִים יוֹתֵר. אֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּא וּמְלַמֵּד וְגִלָּה לָנוּ ‘חֲצוֹת לַיְלָה’. תָּלוּי בָּזֶה הַכֹּל, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, הַכֹּל! זֶהוּ! כֵּן.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶּׁזָּכִיתִי לִרְאוֹת כַּמָּה מְסִירוּת נֶפֶשׁ הָיָה לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּחֲצוֹת. הַגּוּף רוֹצֶה אֶת הַמִּטָּה וְלִישֹׁן, בָּא רַבֵּנוּ – “לֹא, בַּיַּעַר!”

אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ שֵׂכֶל, “מַה יִּהְיֶה לוֹ בַּחֲצוֹת לַיְלָה, יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה? מַה יִּהְיֶה לוֹ מִזֶּה, יִהְיֶה לוֹ כֶּסֶף?”

אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת גְּדוֹלָה תִּקְנוּ לָנוּ שְׁלשָׁה תְּפִלּוֹת – שַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית. בָּא רַבֵּנוּ וְנָתַן לָנוּ גַּם חֲצוֹת. וַחֲצוֹת קָשֶׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם! וְהָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה זֶה, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁצְּרִיכִים לְקַיֵּם אֶת זֶה. חֲצוֹת! ‘שַׁעֲרֵי צִיּוֹן’! תְּהִלִּים!

תְּהִלִּים, תְּפִלּוֹת, וְהִתְבּוֹדְדוּת, לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים. צְרִיכִים לְהָבִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר כָּל תְּפִלָּה מֵאִתָּנוּ, וְרוֹצֶה לַעֲזֹר וְעוֹזֵר וְהַכֹּל. תְּפִלָּה! זֶה דָּבָר חָדָשׁ שֶׁל מָשִׁיחַ, זֶה דָּבָר חָדָשׁ שֶׁכָּל הָעוֹלָם מְצַחֲקִים מִזֶּה, “מָה, לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ?!” כָּל הָעוֹלָם רְחוֹקִים מִזֶּה לְגַמְרֵי!

הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, זֶה לִמּוּדִים שֶׁל מָשִׁיחַ. אֵיךְ זוֹכִים לְקַיֵּם הַתּוֹרָה, אֵיךְ זוֹכִים לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם!

מָשִׁיחַ הוּא יַכְנִיס בָּעוֹלָם הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, מָשִׁיחַ יִהְיֶה תַּלְמִיד רַבֵּנוּ…

‘חֲצוֹת’ לוֹמַר בַּלַּיְלָה בַּיַּעַר שֶׁאַף אֶחָד לֹא יֵדַע. שֶׁנִּזְכֶּה לָקוּם בַּחֲצוֹת וְלוֹמַר תְּהִלִּים וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם. מַה זֶּה, הַכֹּל לֹא כְּלוּם, כָּל הַכֶּסֶף וְכָל הָאֲכִילָה לֹא כְּלוּם. הֶבֶל, הֶבֶל וָרִיק.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ עַל כָּל יוֹם, כָּל יוֹם וְכָל רֶגַע הוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ כְּשֶׁבָּא לְאוּמַן אַחֲרֵי שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, שָׁמְעוּ אֶת הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא טָעַן עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא בָּכָה: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי..” כְּאִלּוּ עוֹד לֹא טָעַם טַעַם יְהוּדִי. וְגַם הָיָה בָּעוֹלָם עוֹד אֵיזֶה אֲנָשִׁים שֶׁהֵם הָלְכוּ בְּדַעַת רַבֵּנוּ וְזָכוּ לָקוּם בַּחֲצוֹת וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם. הָאֲנָשִׁים הָאֵלּוּ – הֵם, הֵם הָעוֹלָם, הֵם חָיִים חַיִּים טוֹבִים.

צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לִבְכּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד שֶׁנִּזְכֶּה לְהִטָּהֵר וּלְשַׁבֵּר הַתַּאֲווֹת. זֶה תָּלוּי בָּנוּ בְּלִבֵּנוּ, כַּמָּה שֶׁרוֹצִים וּמִתְפַּלְלִים – כָּכָה זוֹכִים לָזֶה.

אֲבָל כָּל הָעוֹלָם לֹא כְּלוּם, עִם כָּל הַתַּאֲווֹת עִם כָּל הַכֶּסֶף לֹא כְּלוּם. הָעִקָּר רַק לַעֲבֹד הַשֵּׁם. כָּל הָעוֹלָם מִתְנַגְּדִים לִבְרֶסְלֶב, אַף אֶחָד לֹא רָצָה לָקַחַת בְּרֶסְלְבֶר לֶחָתָן. מַה יִּהְיֶה, הַבַּת שֶׁלּוֹ תִּסְבֹּל עֲנִיּוּת? הַהוֹרִים הָיוּ אוֹמְרִים לַבַּת שֶׁלָּהֶם: “מַה, רַק לַעֲבֹד הַשֵּׁם? אִם הוּא יֵלֵךְ לַיַּעַר מֵאֵיפֹה יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה, מֵאֵיפֹה יִהְיֶה לוֹ מַה לֶּאֱכֹל? בִּשְׁבִיל מָה הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶּה חַיִּים?! בְּלִי כֶּסֶף זֶה חַיִּים?!”

“מַה זֶּה, הַבַּת שֶׁלִּי תִּתְחַתֵּן עִם בְּרֶסְלֶב?”

הַתְּשׁוּבָה הִיא הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ – זֶהוּ עִקַּר הַחַיִּים! הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, הַתּוֹרָה. אֲבָל הַתּוֹרָה מַה הִיא? הָעִקָּר הוּא הַצַּדִּיקִים הַדְּבֵקִים בַּתּוֹרָה, וְהָעִקָּר הוּא הַצַּדִּיק שֶׁבְּכָל הַצַּדִּיקִים, שֶׁל כֻּלָּם! הוּא נָתַן לָנוּ עַל-יְדֵי רַבִּי נָתָן תּוֹרָה כָּזוֹ…

מִשֶּׁהוּ סִפֵּר לִי שֶׁרָאָה בְּאוּמַן אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ…

הֵם לָקְחוּ סָדִין גָּדוֹל וְכִסּוּ עַצְמָם וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת, כְּאִלּוּ הֵם כְּבָר בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּאִלּוּ כְּבָר אַחַר פְּטִירָה. הֵם צִיְּרוּ לְעַצְמָם מַה שֶּׁיִּהְיֶה בַּקֶּבֶר.

אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל הַחַיּוּת שֶׁלּוֹ הַכֹּל הָיָה נִמְשָׁךְ מֵהַחִפּוּשׂ אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם. יֶתֶר הָעוֹלָם מְחַפְּשִׂים כֶּסֶף וְכָבוֹד, בְּלִי כְּלוּם. הֶבֶל שֶׁזֶּה הֶבֶל.

הָיָה לוֹ כִּיס, אֵיזֶה כִּיס לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, וְנָתַן אֶת הַנַּעֲלַיִם בְּאֵיזֶה סְמַרְטוּט, בְּאֵיזֶה מַגֶּבֶת בְּהַכִּיס, וְעָבַר כָּל הַמָּקוֹם שֶׁיְּשֵׁנִים שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ הַחֲבֵרִים הַשְּׁכֵנִים, וְהָלַךְ לַיַּעַר. כָּל הָעוֹלָם יָשְׁנוּ, רַק רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָלַךְ לַיַּעַר…

הוּא זִמֵּר אֵיזֶה נִגּוּן וְהָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד רַבִּי יִשְׂרָאֵל. רִקּוּדִים עָשׂוּ גַּם בַּיַּעַר, נִגּוּן וְרִקּוּדִים, כֵּן.

הוּא מָצָא אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער בִּטְבֶרְיָה, הוּא בָּא מִצְּפָת לִטְבֶרְיָה וּמָצָא אוֹתִי שָׁמָּה וּבָא לַבַּיִת שֶׁלָּנוּ וְקָנָה לֶחֶם לֶאֱכֹל, וְזֶה הָיָה הַתְחָלַת הַגְּאֻלָּה שֶׁל עַכְשָׁו.

מַה זֶּה, אֵיזֶה עוֹלָם זֶה, בִּשְׁבִיל מָה כָּל זֶה? כָּל הָעוֹלָם רוֹדְפִים אַחַר כֶּסֶף וְכָבוֹד. מַה יִּהְיֶה מִזֶּה? הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם. לֹא יִשָּׁאֵר כְּלוּם מֵהַשֵּׁנָה, מֵהָאֲכִילָה, מֵהַכֶּסֶף, מַה זֶּה!

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל בְּעִנְיַן הַנְהָגַת-הַבַּיִת וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם).

אִם רוֹצִים בֶּאֱמֶת – יוֹדְעִים הַכֹּל! יֵשׁ ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ – יֵשׁ כְּבָר עוֹלָם. ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, אִם לֹא הָיָה לָנוּ חַס-וְשָׁלוֹם ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’…

‘תִּקּוּן הַכְּלָלִי’ – זֶה אוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ!

אִם רוֹצִים אֱמֶת, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לָנוּ מַלְאָךְ שֶׁל אֱמֶת וְהוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ עַל כָּל דָּבָר עַל כָּל יוֹם תָּמִיד. הַמַּלְאָךְ תָּמִיד נִמְצָא בַּלֵּב וְהוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ הַכֹּל!

מַלְאָךְ, מַלְאָךְ, מַלְאָךְ…

כָּכָה שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל עָלָיו-הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָעוֹלָם הָיוּ אֵצֶל רַבֵּנוּ וְדִבְּרוּ יַחַד כָּל הַיּוֹם: “פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה”, בָּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹש וְאָמַר: “פַּרְנָסָה? רַק בִּטָּחוֹן!” שׁוֹין (מַסְפִּיק), כְּבָר הוּא נָתַן לְכֻלָּם פַּרְנָסָה.

כָּל אֶחָד צוֹעֵק: “פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה”.

מַה, מַה כָּל-כָּךְ קָשֶׁה, “פַּרְנָסָה – רַק בִּטָּחוֹן!”

רַק בִּטָּחוֹן…

אֲנִי רָאִיתִי בָּאוּ אוֹרְחִים מִירוּשָׁלַיִם וְלֹא הָיָה לָהֶם כֶּסֶף, אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל נָתַן לָהֶם צְדָקָה בְּכֶסֶף. אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא סִפֵּר לִי. יֵשׁ לוֹ יְלָדִים וְהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לוֹ אֵיזֶה כְּסָפִים, הוּא לָקַח אֶת הַכֶּסֶף, הוּא הָיָה לוֹ יְלָדִים קְטַנִּים בַּבַּיִת שֶׁצְּרִיכִים לֶאֱכֹל, הוּא לֹא חָשַׁב כְּלָל עַל הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ, הוּא חָשַׁב לוֹ אֵיךְ לְקַיֵּם מִצְוָה, הוּא הָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֵיזֶה מִצְוָה עַד שֶׁמָּצָא.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר עִם הָאוֹרֵחַ הַזֶּה וְהֵבִין שֶׁאֵין לוֹ אֲפִלּוּ סְעוּדָה אַחַת, אֵין לוֹ כְּלוּם, הוּא עָנִי, אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה לוֹ כֶּסֶף הַרְבֵּה וְנָתַן כָּל הַכֶּסֶף לָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֶאֱכֹל. וְהָאִישׁ הַזֶּה חָשַׁב שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא מִילְיוֹנֶר, הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל, הוּא נוֹתֵן לוֹ כָּל-כָּךְ כֶּסֶף, אָז הָאִישׁ הַזֶּה שָׁאַל אוֹתִי: “תַּגִּיד לִי, רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא עָשִׁיר? הוּא נָתַן לִי הַרְבֵּה כֶּסֶף. נוּ, וְאֵיךְ אִם לֹא עָשִׁיר, אֵיךְ יִתֵּן אִם אֵין לוֹ?”

אָמַרְתִּי לוֹ, דִּבַּרְתִּי לוֹ אֵיזֶה עָשִׁיר הוּא…

הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה שְׁמוֹ משֶׁה וְהוּא בָּא לִטְבֶרְיָה, הוּא הָיָה אוֹרֵחַ, גֵּר, וְהוּא לֹא יָדַע כְּלָל מִי הוּא רַבִּי יִשְׂרָאֵל. עַל-כָּל-פָּנִים הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה לַמְדָּן, הוּא לָמַד בְּהַיְשִׁיבָה הַגְּדוֹלָה בְּ’מֵאָה שְׁעָרִים’, אָז אָמַר: “אִם-כֵּן, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת גַּם-כֵּן בְּרֶסְלֶב, זֶה חַיִּים, חַיִּים טוֹבִים. מַה, רַק לִלְמֹד?” הָאִישׁ הַזֶּה רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּמוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל.

אַחַר-כָּךְ אֲנַחְנוּ חָזַרְנוּ לִירוּשָׁלַיִם, הָאִישׁ הַזֶּה גַּם-כֵּן הָיָה גָּר בִּירוּשָׁלַיִם וְהָיָה לוֹ דִּירָה, וְהוּא נָתַן אֶת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ וְהַכֹּל מַה שֶּׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ לִבְרֶסְלֶב. הוּא נַעֲשָׂה בְּרֶסְלֶב כָּזֶה.. וְהוּא צָחַק מֵהַלּוֹמְדִים, מִכֻּלָּם.

זֶה דָּבָר חָדָשׁ, הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, הָעוֹלָם יוֹדְעִים רַק לִלְמֹד גְּמָרָא, אֲבָל קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת?!

בַּתְּחִלָּה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בָּא לִטְבֶרְיָה, הוּא מָצָא אוֹתִי, אֲנִי מָצָאתִי אוֹתוֹ, אֲנִי הָיִיתִי כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ פֹּה, בְּיַחַד, בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה, בֶּאֱמֶת. פִּתְאוֹם.. נֶעֱלַם!

“אֵיפֹה רַבִּי יִשְׂרָאֵל?” אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, בְּכָל הַיְּעָרִים, אֲנִי חִפַּשְׂתִּי, “אֵיפֹה רַבִּי יִשְׂרָאֵל?”

חִפַּשְׂתִּי וְחִפַּשְׂתִּי.. עַד שֶׁרָאִיתִי מֵרָחוֹק אִישׁ. יֵשׁ אֶחָד, יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא מִסְתּוֹבֵב כָּכָה מִפֹּה לְפֹה, וּמִפֹּה לְפֹה. וְרָאִיתִי אֵיךְ שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ מָה הוּא אוֹמֵר עַל זֶה, עַל זֶה. הוּא לֹא אָמַר לִי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְהִתְבּוֹדֵד, הוּא הָלַךְ. אֲבָל אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, “מַה זֶּה, אֵיפֹה הוֹלֵךְ?”

וְחִפַּשְׂתִּי, חִפַּשְׂתִּי, חִפַּשְׂתִּי.. עַד שֶׁרָאִיתִי מֵרָחוֹק אָדָם מִסְתּוֹבֵב אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וְהוּא הוֹלֵךְ עִם אֶחָד וּמְדַבֵּר אִתּוֹ, מְיַעֵץ אִתּוֹ, כֵּן. כְּמוֹ גַּנָּב, פִּתְאוֹם נֶעֱלַם, לֹא יוֹדְעִים אֵיפֹה הוּא. כָּכָה צְרִיכִים לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְסַפֵּר בְּהַמַּעֲשִׂיּוֹת: “אֵצֶל זֶה נֶעֱלַם בֵּן, אֵצֶל זֶה נֶעֱלַם חָתָן, אֵצֶל זֶה נֶעֱלַם מַה שֶּׁנֶּעֱלַם”, לֹא יָדְעוּ אֵיפֹה הֵם. נֶעֱלַם, נֶאֶבְדוּ! עַד שֶׁאָמְרוּ: “יֵשׁ בַּעַל-תְּפִלָּה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר ‘הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם’. הוּא לוֹקֵחַ אוֹתָם לַיַּעַר וְשָׁמָּה הֵם אוֹמְרִים רַק ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וּתְהִלִּים וּמִתְבּוֹדְדִים וְלוֹמְדִים וְעוֹבְדִים הַשֵּׁם תָּמִיד”.

אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מֵהִתְבּוֹדְדוּת, לֹא יָדַעְתִּי, זֶה הָיָה יוֹם אוֹ יוֹמַיִם עַד שֶׁכְּבָר נִתְקָרַבְתִּי אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי הַכֹּל, לֹא יָדַעְתִּי. אֲנִי תָּמִיד עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, פִּתְאוֹם נֶעֱלַם, הוּא אֵינֶנּוּ, נֶאֱבַד!

וְהִתְחַלְתִּי לְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָאתִי. חִפַּשְׂתִּי וְחִפַּשְׂתִּי וְחִפַּשְׂתִּי.. עַד שֶׁרָאִיתִי מֵרָחוֹק מֵאֵיזֶה יַעַר מִסְתּוֹבֵב אָדָם מִפֹּה לְפֹה, מִפֹּה לְפֹה, כַּנִּרְאֶה שֶׁעִם עוֹד אֶחָד, הוּא מְדַבֵּר אִתּוֹ וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ: “מָה אַתָּה אוֹמֵר, מַה לַּעֲשׂוֹת? אוּלַי כָּכָה, כָּכָה?”

אֲנִי נִתְקָרַבְתִּי, אֲנִי רָאִיתִי הוּא לֹא רוֹצֶה מִמֶּנִּי כְּלוּם, “אִם יֵשׁ לְךָ שֵׂכֶל – תֵּלֵךְ אִתִּי לַיַּעַר. אִם אַתָּה לֹא רוֹצֶה יְעָרוֹת – לֵךְ, לֵךְ לְחַפֵּשׂ כֶּסֶף”.

אוֹי, אוֹי רַבִּי נָתָן, רַבִּי נָתָן.. הוּא הִשְׁלִיךְ כָּל הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, אֶת הָאַבָּא וְהַמִּשְׁפָּחָה – רַק רַבֵּנוּ. וְהוּא זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, הוּא זָכָה שֶׁעַל-יָדוֹ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מֵרַבֵּנוּ. אִם לֹא הָיָה רַבִּי נָתָן בָּעוֹלָם לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים כְּלָל מֵרַבֵּנוּ. לוּלֵא רַבִּי נָתָן לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מֵרַבֵּנוּ כְּלָל, אִם הוּא לֹא הָיָה מְגַלֶּה טִפָּה מִן הַיָּם אֶת מַה שֶּׁהוּא רָאָה. רַבִּי נָתָן עָשָׂה הַמִּכְתָּבִים – ‘עָלִים לִתְרוּפָה’, וְהַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, וְהוּא הוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁיֵּשׁ רַבִּי בָּעוֹלָם.

אִם יֵשׁ לְךָ שֵׂכֶל תִּקְנֶה הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְתַגִּיד הַרְבֵּה ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְתִמְצָא חִיּוּת, חַיִּים נִצְחִיִּים, חַיִּים שֶׁנִּקְרָא חַיִּים!

זֶה הַחַיִּים שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁמְּחַפְּשִׂים רַק כֶּסֶף. לֹא, לֹא, כְּמוֹ כְּלוּם. מַה, כֶּסֶף יִשָּׁאֵר וְהוּא יִפָּטֵר. שְׁנֵי דְּבָרִים אֵין לָהֶם קִיּוּם: הַכֶּסֶף וְהָאָדָם. אוֹ כֶּסֶף אוֹ אָדָם!

מָה, אַתָּה רוֹצֶה כֶּסֶף? לֵךְ לְחַפֵּשׂ כֶּסֶף. כָּל הָעוֹלָם רוֹצִים כֶּסֶף וְכָל הָעוֹלָם מְחַפְּשִׂים כֶּסֶף, לֵךְ עִם כָּל הָעוֹלָם. אֶצְלִי לֹא תִּמְצָא כֶּסֶף…

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא לֹא הָיָה לוֹ חֲתִיכַת לֶחֶם לֶאֱכֹל וְהוּא הָיָה שָׂמֵחַ, “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד”. הוּא עָשָׂה כָּל אֶחָד בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. הָיָה לוֹ פִּנְקָס וְהוּא רָשַׁם הַכֹּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ הַכְנָסָה, וְנָתַן חֹמֶשׁ בְּכָל חֹדֶשׁ מֵהַכֶּסֶף שֶׁנָּתַן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. נוּ, לֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף, כְּשֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה לֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף, הוּא אָמַר: “אֲנִי יֵשׁ לִי דְּאָגָה עִם חוֹבוֹת?! הַחֹמֶשׁ שֶׁלִּי הוּא יְשַׁלֵּם הַכֹּל”.

כְּשֶׁהוּא בְּחוֹב – “הַחֹמֶשׁ יְשַׁלֵּם!”

פַּעַם הוּא הִתְלוֹנֵן בְּפָנַי, הוּא כְּבָר כָּל-כָּךְ בְּחוֹב לְהַחֹמֶשׁ, הָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל, הוּא חַיָּב כֶּסֶף הַרְבֵּה לְהַחֹמֶשׁ, הוּא אָמַר: “יֵשׁ לִי חֹמֶש, חֹמֶשׁ שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם כָּל הַחוֹבוֹת. הַחֹמֶשׁ הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל”.

הוּא הָלַךְ כְּמוֹ הָיָה לוֹ חוֹב שֶׁל כֶּסֶף, הוּא חִפֵּשׂ אוּלַי יַזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיזֶה מִצְוָה, הוּא הָלַךְ לְחַפֵּשׂ, הוּא מָצָא בְּכָל פַּעַם. וְנַעֲשׂוּ מְקֹרָבִים לְרַבֵּנוּ, “אִם יֵשׁ לוֹ חֲסִידִים כָּאֵלֶּה.. אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּרֶסְלֶב, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת לַמְדָּן, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּרֶסְלֶב!”

הוּא הָיָה לוֹ פִּנְקָס קָטָן וְהוּא הָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל, הוּא רָשַׁם כָּל פְּרוּטָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ וְכָל הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה וְהוּא עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן כַּמָּה הוּא כֶּסֶף הוּא חַיָּב, וְהָיָה תָּמִיד שָׂמֵחַ. הוּא רָקַד וְהוּא נִגֵּן, וְהוּא הָיָה שָׂמֵחַ כְּאִלּוּ יֵשׁ לוֹ כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם.

הָיָה לוֹ אַרְבַּע בָּנוֹת וּבֶן יָחִיד. הַבֵּן יָחִיד הָיָה שְׁמוֹ מָרְדְּכַי. הַבֵּן יָחִיד הוּא הָיָה יֶלֶד קָטָן, אֲבָל הוּא נִתְגַּדֵּל, נִתְגַּדֵּל, וְנִתְגַּדֵּל, וְנַעֲשָׂה בַּר-מִצְוָה.

וְזֶה הַבֵּן יָחִיד הָיָה לוֹ אָחוֹת יוֹתֵר קְטַנָּה, הִיא הָיְתָה צַדֶּקֶת צְנוּעָה כָּזֶה.. שֶׁאֵין לְדַבֵּר, אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר. הִיא חָשְׁבָה שֶׁאֲנִי אָח. אֶסְתֵּר שְׁמָהּ הָיָה.

הוּא הַבֵּן יָחִיד הָיָה לוֹ שְׁמוֹ מָרְדְּכַי, וְגַם הָיָה לוֹ בַּת שֶׁשְּׁמָהּ אֶסְתֵּר. וְהִיא הָיְתָה צַדֶּקֶת כָּזֶה.. כְּמוֹ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה.

אַיי, הָיָה לָהּ כְּבָר בַּת שֶׁבַע-שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, וְהִיא הָיְתָה צְנוּעָה כָּל-כָּךְ, טוֹבָה כָּל-כָּךְ…

לֹא רָאִיתִי צְנִיעוּת כָּזֶה, אֱמֶת כָּזֶה.. שֶׁהֵם הָיוּ קְשׁוּרִים אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

הָיָה לָהֶם בַּבַּיִת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים!

וּמָרְדְּכַי נַעֲשָׂה אַחַר בַּר-מִצְוָה, הָיָה חוֹלֶה.. וְנִפְטַר. וְגַם-כֵּן אֶסְתֵּר, אֶסְתֵּר נִפְטְרָה!

וּמָרְדְּכַי.. נִפְטַר שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵי רַבִּי יִשְׂרָאֵל. וְהוּא יָדַע שֶׁהוּא נִפְטַר, וְגַם רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִפְטַר. וְכֻלָּם נִפְטְרוּ, מֵתוּ. וְגַם לֹא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל. וְהוּא וְהַיְלָדִים הָיוּ שְׂמֵחִים וּמְרַקְּדִים שֶׁיֵּשׁ רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם…

פַּעַם אַחַת רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בַּבַּיִת, הוּא הָלַךְ לַדֶּרֶךְ וְהִשְׁאִיר בַּיִת בְּלִי כֶּסֶף בְּלִי לֶחֶם וְיֵשׁ אִשָּׁה וִילָדוֹת וִילָדִים. הוּא הִשְׁאִיר לִי הַבַּיִת רֵיק, אֵין כֶּסֶף וְאֵין פֹּה כְּלוּם, וַאֲנִי בָּחוּר, הָיִיתִי בָּחוּר, אֲנִי הָיִיתִי בַּבַּיִת כְּמוֹ יֶלֶד, וְהוּא עָזַב אוֹתִי בַּבַּיִת.

נוּ, וַאֲנִי הָיִיתִי שָׁמָּה וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל אֵינֶנּוּ, אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל, הֵם הָיוּ חֲמִשָׁה יְלָדִים וְרוֹצִים לֶאֱכֹל וַאֲנִי אֵין לִי לֹא כֶּסֶף וְלֹא לֶחֶם, וְלֹא הָיָה לָהֶם. אֲנִי הָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל וְאָמַרְתִּי: “מַדּוּעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא נוֹתֵן לִי כֶּסֶף בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים?” אָז הָלַכְתִּי לְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת, לְבַקֵּשׁ שֶׁיְּרַחֲמוּ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לִי לֶחֶם לָתֵת לַיְלָדִים. הָלַכְתִּי מֵחֲנוּת לַחֲנוּת, הִתְבַּיַּשְׁתִּי מְאֹד, וְכֻלָּם אָמְרוּ: “מָה, בַּבֹּקֶר יֵשׁ כֶּסֶף? מָה, אַתָּה מְשֻׁגָּע! עוֹד לֹא מָכַרְתִּי כְּלוּם, יֵשׁ לִי כֶּסֶף? עֲדַיִן אֵין לִי עַכְשָׁו כֶּסֶף”.

נוּ, קִבַּלְתִּי צַעַר גָּדוֹל, אֲנִי צָרִיךְ לִקְנוֹת בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים, “מַה זֶּה, מַה יִּהְיֶה עִם הַיְלָדִים?” אָז הָלַכְתִּי לְחַפֵּשׂ עוֹד, מָצָאתִי אִישׁ אֶחָד וּבְנוֹ שֶׁהָיָה לָהֶם חֲנוּת שֶׁל סְחוֹרָה לִמְכֹּר, אֲבָל עַכְשָׁו בַּבֹּקֶר לֹא מוֹכְרִים, אֵין כֶּסֶף בַּבֹּקֶר.

הֵם בָּאוּ מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת, וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי, אֲנִי הָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל, פָּחַדְתִּי שֶׁהוּא יִקַּח אוֹתִי בְּכַעַס וְיִזְרֹק אוֹתִי לַחוּץ. אֲנִי הָלַכְתִּי אֵלָיו, אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: “יֵשׁ לִי בַּיִת עִם יְלָדִים קְטַנִּים, אֲנִי צָרִיךְ לִקְנוֹת”.

הוּא שָׁמַע, הוּא הָלַךְ לְהַקֻּפָּה וְנָתַן לִי כֶּסֶף הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל כָּל הַחֲנֻיּוֹת, מַסְפִּיק לִקְנוֹת אֹכֶל טוֹב לַיְלָדִים, וַאֲנִי נַעֲשֵׂיתִי שָׂמֵחַ מְאֹד מִזֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם בִּשְׁבִיל לָתֵת לַיְלָדִים אֵיזֶה לֶחֶם וְשֶׁמֶן. הוּא לֹא מַכִּיר אוֹתִי, הַשְׁגָּחָה מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ…

אֲבָל רַבִּי יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ אֵין לוֹ יְלָדִים, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ כְּלוּם. הַיְלָדִים אֵין לָהֶם מִמַּה לֶּאֱכֹל וְהוּא הָלַךְ לְמִירוֹן וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי עִם הַיְלָדִים. יֵשׁ לוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּער, יִשְׂרָאֵל בֶּער יֶשְׁנּוֹ, יִשְׂרָאֵל בֶּער יִקְנֶה, יִרְאֶה כֶּסֶף וְיִקְנֶה בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים. פַּרְנָסָה אוֹמֵר רַבֵּנוּ: “רַק בִּטָּחוֹן”…

אַחֲרֵי הַפְּטִירָה אֲנִי רָאִיתִי אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל…

אֲנִי הָלַכְתִּי אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה לְהַגִּיד לָהּ שַׁבָּת שָׁלוֹם, מַה רוֹצִים הַיְלָדִים, מַה נִּשְׁמָע. הִיא קָבְרָה כָּל הַיְלָדִים וְגַם הַבֵּן יָחִיד – מָרְדְּכַי, הוּא הָיָה הַגָּדוֹל, הוּא גַּם-כֵּן מֵת.

כְּשֶׁחָזַרְנוּ מֵהַקְּבוּרָה, מֵהַבֵּית-הַקְּבָרוֹת, כָּל הַיְלָדִים נִפְטְרוּ וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל גַּם-כֵּן נִפְטַר. הִיא אָמְרָה לִי: “יִשְׂרָאֵל בֶּער, מָה אַתָּה אוֹמֵר עַל זֶה, יִשְׂרָאֵל בָּא, וְעָשָׂה לִי קִדּוּשׁ, וְהָלַךְ! רָאִיתָ בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה?”

“הוּא בָּא וְעָמַד עַל-יַד הַשֻּׁלְחָן, וְרָקַד, וְעָשָׂה לִי קִדּוּשׁ, וְהָלַךְ!”

הִיא סִפְּרָה לִי שֶׁהוּא בָּא וְעָשָׂה לָהּ קִדּוּשׁ וְיוֹתֵר אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ. זֶה הָיָה אַחֲרֵי הַקְּבוּרָה, הוּא בָּא וְעָשָׂה קִדּוּשׁ לָאִשָּׁה. הוּא יָדַע שֶׁהוּא נִפְטָר, אָז מִי יַעֲשֶׂה קִדּוּשׁ? אָז הוּא עָשָׂה קִדּוּשׁ, וְהָלַךְ. אִם הָיִיתָ שָׁמָּה, הָיִיתָ שׂוֹתֶה אֶת כָּל הַיַּיִן שֶׁל הַקִדּוּשׁ…

אֲנַחְנוּ הָיִינוּ תָּמִיד בְּיַחַד אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרָאִיתִי אֶת הַבְּכִיָּה שֶׁלּוֹ שֶׁהָיָה כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹפְכִים פַּח מַיִם מֵהַדְּמָעוֹת שֶׁלּוֹ…

אַחֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁהָיִינוּ בְּיַחַד וְסָבַלְנוּ מַה שֶּׁסָּבַלְנוּ…

כֻּלָּם אָמְרוּ שֶׁאִם הָיָה בִּזְמַן רַבֵּנוּ הָיָה חִדּוּשׁ!

הוּא עָשָׂה רִקּוּדִים עַל הַחֲתוּנָה שֶׁלִּי, הַמִּכְנָסַיִם נָפְלוּ וְהוּא רָקַד עִם הַמִּכְנָסַיִם בַּיָּד, כֵּן.

וְהוּא רָקַד בְּמִירוֹן, לֵיל-שַׁבָּת אַחֲרֵי הַחֻפָּה, וְהָלַךְ.

אַחֲרֵי הַקְּבוּרָה, אַחֲרֵי הַהַלְוָיָה, הוּא בָּא לַבַּיִת וְעָשָׂה קִדּוּשׁ וְהָלַךְ. הוּא רָקַד אַחֲרֵי הַחֻפָּה, אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה בָּרַשְׁבִּ”י עַל-יַד הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ, הוּא רָקַד. וְגַם-כֵּן הָיָה הָעוֹלָם שֶׁבָּאוּ מֵהַמִּשְׁפָּחָה, וְהוּא רָקַד עַד שֶׁנָּפְלוּ לוֹ הַמִּכְנָסַיִם וְהוּא לֹא יָדַע שֶׁנָּפְלוּ לוֹ הַמִּכְנָסַיִם, הוּא עָמַד עַל-יַד הַשֻּׁלְחָן שֶׁעָשָׂה קִדּוּשׁ, וְהוּא אָמַר קִדּוּשׁ, וְאָז הָלַךְ לוֹ…

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר בְּרֶסְלְבֶר, ב”ר יְהוּדָה לֵייבּ זצ”ל, ט’ חֶשְׁוָן תרע”ט, בֵּית הָעַלְמִין הַיָּשָׁן, טְבֶרְיָה).

הַסִּפּוּר שֶׁל גִּיטֶע’לֶה, אִשְׁתּוֹ הַצַּדֶּקֶת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בֶּן יְהוּדָה הַלֵּוִי קָרְדוֹנֶר זצוק”ל

אֲנִי הִגַּעְתִּי מִחוּץ לָאָרֶץ (בְּרִיסְק) יַלְדָּה קְטַנָּה, אֵינִי זוֹכֶרֶת חוּץ לָאָרֶץ. אֲנִי הִתְחַלְתִּי תֵּכֶף לִקְדֹּחַ, הָיִיתִי חוֹלָה כַּמָּה שָׁנִים עַד שֶׁנִּתְרַפֵּאתִי לְגַמְרֵי. אִמָּא שֶׁלִּי שֶׁתִּזָּכֵר אָמְרָה שֶׁהָעוֹלָם הוּא כְּלָל לֹא וְשֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה. יָשַׁבְנוּ בִּשְׁכֵנוּת עִם הַגָּדוֹל ר’ אַבְרָהָם בֶּן ר’ נַחְמָן שֶׁעָשָׂה ‘בֵּאוּר הַלִּקּוּטִים’. הַגִּיל שֶׁלִּי כְּשֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר בָּא מִחוּץ לָאָרֶץ הָיָה 13 שָׁנָה וְהַגָּדוֹל ר’ אַבְרָהָם בֶּן ר’ נַחְמָן אָמַר שֶׁאֶקַּח אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל לְבַעַל, אֲנִי לֹא רָצִיתִי אָז לִשְׁמֹעַ כִּי עֲדַיִן הָיִיתִי יַלְדָּה. רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְחוּץ לָאָרֶץ לָתֵת גֵּט לְאִשְׁתּוֹ כִּי הִיא לֹא יָכְלָה לָלֶדֶת יְלָדִים, וְהוּא לָקַח אוֹתִי, הָיִיתִי אָז בַּת 15 שָׁנָה. ר’ אַבְרָהָם הָיָה הַשַּׁדְּכָן וַאֲנִי הִתְחַתַּנְתִּי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר. נָסַעְתִּי עַל הַחֲמוֹרִים תִּשְׁעָה יָמִים כִּי לֹא הָיוּ אוֹטוֹבּוּסִים, אֲנִי הִגַּעְתִּי לְמִירוֹן לִבְכּוֹת שָׁם, לֹא הָיוּ לִי מִרְצָפוֹת בַּבַּיִת וְלֹא הָיוּ מִטּוֹת, הַמִּטּוֹת הָיוּ שְׁקָעִים שֶׁבַּקִּירוֹת וְזֶה הָיָה טוֹב מְאֹד בִּשְׁבִילִי. הָיִיתִי מְבַשֶּׁלֶת סִיר מָרָק, עַד שֶׁהִתְבַּשֵּׁל הַמָּרָק לָקַח הַרְבֵּה מְאֹד זְמַן. כְּשֶׁהָיוּ רִקּוּדִים לְאַחַר הָאֹכֶל הָיָה נֶחְמָד מְאֹד, זֶה הָיָה קוֹמְפּוֹט טָעִים. עַד הַיּוֹם אֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמְךָ עִם קוֹמְפּוֹט.

אַחַר-כָּךְ הִתְחִילָה הַמִּלְחָמָה (מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁפָּרְצָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב שְׁנַת תרע”ד) עִם הָאַנְגְּלִים, וְלֹא הָיָה אֹכֶל וְלֹא קְצָת מַיִם חַמִּים שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹת יֶלֶד, הָיָה צָרִיךְ לָלֶכֶת הָלוֹךְ וָשׁוֹב אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּלִי אֹכֶל וּבְלִי מַיִם בִּשְׁבִיל יְלָדִים קְטַנִּים וַעֲזוּבִים, וְהָיִיתִי הוֹלֶכֶת אוּלַי אֶמְצָא אֵיזֶה מָקוֹם לְחַמֵּם קְצָת מַיִם. בְּאוֹתָם יָמִים הָיוּ גּוֹזְלִים וְרוֹצְחִים אֲנָשִׁים לְאוֹר הַיּוֹם, הָעוֹלָם הָיָה הֶפְקֵר, לֹא הָיָה לָנוּ מַנְהִיג שֶׁיַּרְאֶה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה אֵיךְ לִנְהֹג בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. הָעִקָּר, צָרִיךְ לְהַחֲזִיק רַק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיךְ שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ וְצָרִיךְ לְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה וְלוֹמַר “גַּם זוּ לְטוֹבָה”, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַשֵּׁם נוֹתֵן – הַכֹּל טוֹב.

אַחַר-כָּךְ הוּא (רַבִּי יִשְׂרָאֵל) נָסַע לִטְבֶרְיָה לִבְכּוֹת, בֵּינְתַיִם הוּא כְּבָר שָׁמַע שֶׁהָאַנְגְּלִים נִכְנָסִים, אָז הוּא אָמַר שֶׁתִּהְיֶה אֶפִּיקוֹרְסוּת גְּדוֹלָה עַל הָעוֹלָם וְשֶׁהוּא חַיָּב לִהְיוֹת נָע וְנָד. הוּא רָצָה לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה מֵעַל הַיַּהֲדוּת, אָז אֲנִי הִתְיַשַּׁבְתִּי בְּבַיִת קְטַנְטַן וְהוּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁשָּׁהָה בּוֹ בַּיּוֹם לֹא נִשְׁאַר בַּלַּיְלָה. אַחַר-כָּךְ הוּא רָאָה שֶׁהִגִּיעָה מַחֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁהָאָדָם חַי 24 שָׁעוֹת וְלֹא יוֹתֵר, וַאֲנִי אָז חָלִיתִי בְּחוֹלִירָע, וְהוּא בִּקֵּשׁ עָלַי וְנַעֲשֵׂיתִי בְּרִיאָה.

אַחַר-כָּךְ מֵתוּ אֶצְלִי הַיְלָדִים וְאַחַר-כָּךְ הוּא מֵת כַּעֲבוֹר שְׁלשָׁה יָמִים. לִפְנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה חוֹלֶה הוּא אָמַר שֶׁהוּא יִהְיֶה כַּפָּרָה עַל הָעִיר עִם יְלָדָיו, וְהוּא נַעֲשָׂה חוֹלֶה בְּמַחֲלַת הַחוֹלִירָע וְלָקְחוּ אוֹתוֹ לְבֵית-הַחוֹלִים בְּשַׁבָּת לִפְנוֹת עֶרֶב, לֹא נָתְנוּ לְאַף אֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים לְהִכָּנֵס אֵלָיו, רַק אֲנִי הִתְגַּנַּבְתִּי דֶּרֶךְ הַחֲלוֹן, אָז הוּא אָמַר: “תְּנִי לִי מְעַט מַיִם עַל הַיָּדַיִם, אֲנִי אֶלְמַד תּוֹרָה. אֵינִי דּוֹאֵג שֶׁאֲנִי מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ עִם זָקָן וּפֵאוֹת וְהַיִּסּוּרִים יְכַפְּרוּ לִי עַל הָעֲווֹנוֹת, וַאֲנִי מְאֹד שָׂמֵחַ”.

אַתְּ יְכוֹלָה לְתָאֵר לְעַצְמֵךְ אֵיךְ חָיִיתִי דֶּרֶךְ כָּל הַצָּרוֹת שֶׁלִּי, רַק שֶׁהָרַבִּי (רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב) חִזֵּק אוֹתִי וְהוּא הוֹצִיא אוֹתִי מִכָּל הַצָּרוֹת וְהוּא גַּם עַכְשָׁו יוֹצִיא אוֹתִי. אֲנִי גַּם נִשְׁאַרְתִּי אַחַת לְבַד וְאַחַר-כָּךְ הִתְיַשַּׁבְתִּי בַּהַכְנָסַת אוֹרְחִים עִם נָשִׁים סְפָרַדִּיּוֹת, הָיוּ לִי צָרוֹת גְּדוֹלוֹת, לֹא הָיָה לִי אֲפִלּוּ מַה לִּלְבּשׁ. הַהַכְנָסַת אוֹרְחִים נָתְנוּ לְכֻלָּן שְׂמָלוֹת לִלְבּשׁ רַק לִי לֹא נָתְנוּ וְאוֹתִי זָרְקוּ מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת. אֲנִי בָּכִיתִי מְאֹד, אָז הָאִישׁ הַזֶּה נַעֲשָׂה חוֹלֶה מְאֹד וְהוּא כְּבָר עָמַד לָמוּת, הוּא שָׁלַח לִקְרֹא לִי שֶׁאֶמְחֹל לוֹ וְהוּא גַּם נַעֲשָׂה בָּרִיא. הוּא נָתַן לִי שְׂמָלוֹת וְזָהָב וְהוּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה. וְהוּא נַעֲשָׂה בָּרִיא, וְהוּא נָתַן הַרְבֵּה צְדָקָה, בַּכֶּסֶף שֶׁנָּתַן לִי הֶעֱמַדְתִּי מַצֵּבָה לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְלַיְלָדִים שֶׁלִּי.

הַיְלָדִים שֶׁלִּי מְפֻזָּרים בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – בִּצְפָת שׁוֹכְבִים שְׁנַיִם, בִּטְבֶרְיָה שׁוֹכְבִים שְׁנַיִם, בִּירוּשָׁלַיִם שׁוֹכְבִים שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ לִי עִם ר’ נָתָן.

כָּל הָעִנְיָן שֶׁלִּי הָיָה שֶׁהַבַּעַל-דָּבָר זוֹרֵק אוֹתְךָ לְתוֹךְ הַיָּם. הָיִיתִי כָּל הַיּוֹם בְּקִבְרֵי צַדִּיקִים וּבָכִיתִי שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁתִּהְיֶה לִי דַּעַת נְקִיָּה שֶׁאֲקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה, הַתְּפִלּוֹת רִפְּאוּ אוֹתִי וְהָרַבִּי רִפֵּא אוֹתִי.

הָיִיתִי צְרִיכָה לְקַבֵּל חֲלִיצָה וְלִנְסֹעַ לְחוּץ לָאָרֶץ, הַהוֹרִים שֶׁלִּי חָיוּ עֲדַיִן, הֵם הָיוּ עֲנִיִּים, לֹא הָיָה לָהֶם כֶּסֶף, וַאֲנִי לֹא רָצִיתִי לִנְסֹעַ לְחוּץ לָאָרֶץ. נָסַעְתִּי לְמִירוֹן אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי וּבִקַּשְׁתִּי הַרְבֵּה שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ לִנְסֹעַ לְחוּץ לָאָרֶץ, לֹא הָיָה לִי כֹּחַ, הָיִיתִי שְׁבוּרָה לְגַמְרֵי. אֲנִי סִפַּרְתִּי הַכֹּל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְהוּא, רַבִּי שִׁמְעוֹן, עָזַר לִי בְּכֹחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה. אַחַר-כָּךְ לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה, כַּאֲשֶׁר רָצִיתִי לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה נָתְנוּ לִי זָהָב לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה וְאֵינִי יוֹדַעַת מִי. בָּאתִי הַבַּיְתָה לְאַבָּא שֶׁלִּי, אָז הוּא אָמַר לִי שֶׁכְּבָר נוֹשַׁעְתִּי שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ לִנְסֹעַ לְחוּץ לָאָרֶץ. הוּא פָּגַע יְהוּדִי וְהַיְהוּדִי אָמַר: “תֵּן לִי הַכְּתֹבֶת שֶׁל הָאָח שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל”. וַאֲזַי נָתַתִּי לוֹ הַכְּתֹבֶת וְהוּא כָּתַב לַבֵּן שֶׁלּוֹ שֶׁיְּחַפֵּשׂ אֶת הָאָח וְחִפְּשׂוּ אוֹתוֹ, אָז הוּא כָּתַב שֶׁהָאָח נֶהֱרַג בַּמִּלְחָמָה. כָּךְ הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַנְהִיג, דֶּרֶךְ בָּהּ אָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, אֲנִי לֹא רָצִיתִי לִנְסֹעַ מִירוּשָׁלַיִם.

דִּבְּרוּ אִתִּי שִׁדּוּכִים טוֹבִים וַאֲנִי רָצִיתִי רַק בְּרֶסְלְבֶר, בְּנוֹ שֶׁל ר’ פִּנְחָס יְשַׁעְיָה לֹא הָיְתָה לוֹ שׁוּם פַּרְנָסָה וַאֲנִי הִצְטָרַכְתִּי לְחַפֵּשׂ פַּרְנָסָה. הוּא הָיָה מְבֻגָּר מִמֶּנִּי בְּהַרְבֵּה וַאֲנִי לֹא הִשְׁגַּחְתִּי, וַאֲנִי לֹא רָצִיתִי לָצֵאת מִדֶּרֶךְ הָרַבִּי, הָרַבִּי רִפַּא אוֹתִי מִכָּל הַצָּרוֹת. כָּל הָרוֹפְאִים אָמְרוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ לוֹ יְלָדִים, וְעִם תְּפִלָּה פָּעַלְתִּי בַּקָּשָׁה לִשְׁנֵי יְלָדִים לְשָׁנִים מְעָטוֹת.

וּבְכֵן עָלַיִךְ לָדַעַת שֶׁאֵלֶּה חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וְשֶׁשׂוֹרֵר חשֶׁךְ גָּדוֹל, צָרִיךְ לִזְכּוֹת לַבֹּקֶר, כְּמוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ: כְּמוֹ שֶׁהַשּׁוֹמֵר מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה יוֹם, כָּךְ יֵשׁ לָנוּ צִפִּיּוֹת לְאוֹר הַשְּׁכִינָה. וְכָל הַצָּרוֹת שֶׁעוֹבְרוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת צָרִיךְ לְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה, נַעֲשִׂים נְקִיִּים מֵהָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא נָבוֹא בְּחֶרְפָּה לָעוֹלָם הַבָּא, חֲזָקָה וְחַזְּקִי עַצְמֵךְ. כְּשֶׁעָבְרוּ שֶׁבַע הַמֵּימוֹת אֲנִי תָּמִיד כּוֹפַפְתִּי אֶת הָרֹאשׁ עַד שֶׁחָלְפוּ הַגַּלִּים. הָרַבִּי אוֹמֵר: כְּשֶׁבָּאוֹת הַצָּרוֹת צָרִיךְ לְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַחֲזִיק עַצְמֵנוּ חָזָק כִּי אֵלֶּה חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. הָיוּ הַרְבֵּה תַּנָּאִים שֶׁלֹּא רָצוּ לִחְיוֹת אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, כִּי כְּשֶׁצָּרָה אַחַת תֵּלֵךְ תָּבוֹא צָרָה שְׁנִיָּה. יִהְיוּ מַחֲלוֹת רָעוֹת, רַק בַּאֲשֶׁר יִהְיוּ מְנֻקִּין מֵהַיִּסּוּרִים יִזְכּוּ לִרְאוֹת אֶת הַגְּאֻלָּה.

אֲנִי סוֹבֶלֶת כְּבָר חָמֵשׁ שָׁנִים בֶּחָזֶה וְיוֹצֵא מִמֶּנִּי דָּם. בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן חָלִיתִי בְכַמָּה מַחֲלוֹת, וַאֲנִי מְצַפָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹצִיא אוֹתִי מֵהַצָּרָה. הַדָּקְטוֹרִים מְיָאֲשִׁים אוֹתִי, וַאֲנִי מְצַפָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא הוֹצִיא אוֹתִי מִכָּל הַצָּרוֹת וְהוּא יוֹצִיא אוֹתִי מִצָּרוֹת אֵלֶּה גַּם.

חָזָק! צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינוֹ עוֹשֶׂה צָרוֹת סְתָם. כָּךְ צָרִיךְ רַק לְהִתְחַזֵּק וּלְקַוּוֹת שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. הַחֲזִיקִי עַצְמֵךְ תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה. הָרַבִּי הוֹלֵךְ לְפָנֵינוּ הוּא יִהְיֶה מֵלִיץ ישֶׁר בִּשְׁבִילֵנוּ. צָרִיךְ לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ חָזָק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לְהַחֲזִיק בְּיַחַד לְבַקֵּשׁ שֶׁהַבַּעַל-דָּבָר לֹא תִּהְיֶה לוֹ אֲחִיזָה בָּנוּ. הָעִקָּר הוּא תְּפִלָּה. אֲנִי עֲדַיִן לֹא רָאִיתִי שׁוּם יוֹם טוֹב לְנֶגֶד עֵינַי, רַק צָרוֹת.

צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ שֶׁהָאֱמוּנָה תִּתְחַזֵּק וְזֶהוּ עִקַּר הַתְּפִלּוֹת, וְכָל הָעוֹלָם הוּא כְּלָל לֹא, זֶה כְּמוֹ בַּחֲלוֹם. הָעִקָּר צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה שֶׁהוּא יְהוּדִי. כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יֵדְעוּ שֶׁכָּל הַצָּרוֹת הָיוּ כֻּלָּן לְטוֹבָה.

וּבְכֵן אֵינִי מְאַחֶלֶת לְאַף אֶחָד, יֵשׁ לִי עַכְשָׁו מַחֲלָה שֵׁשׁ שָׁנִים וְהַיִּסּוּרִים שֶׁלִּי גְּדוֹלִים מְאֹד, אֶלָּא שֶׁהַבִּטָּחוֹן שֶׁלִּי גָּדוֹל מְאֹד. וְעִקָּר מַה שֶּׁבָּאִים צָרוֹת עַל אֲנָשִׁים הוּא שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר “גַּם זוּ לְטוֹבָה”. נִבְרָאִים לָעוֹלָם הַזֶּה לִסְבֹּל רַק צָרוֹת, חַזְּקִי עַצְמֵךְ תָּמִיד וֶהֱיִי מְרֻצָּה כִּי כָּל הַצָּרוֹת שֶׁעוֹבְרוֹת עַל אֲנָשִׁים הֵן כֻּלָּן לְטוֹבָה. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן אֶת מַתְּנַת הַצָּרוֹת, מִסְּתָמָא מַגִּיעַ לִי. צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק וּלְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה זֶה טוֹב, מִתְנַקִּים מֵהָעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בָּאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית. שִׂימִי אֶת עַצְמֵךְ בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה. קַבְּלִי אֶת הַיִּסּוּרִים בְּאַהֲבָה, כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִסְפְּרוּ אֶת כָּל הַצָּרוֹת.

נס הפתק

קְבוּצַת אֲנָשִׁים הִגִּיעָה לִירוּשָׁלַיִם, לִרְאוֹת אֶת הַפֶּתֶק הַקָּדוֹשׁ וְלִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרוֹ מִפִּי רַבִּי יִשְׂרָאֵל…

הַמַּעֲשֶׂה הָיָה בִּשְׁנַת תרפ”ב, וְשִׁשִּׁים שָׁנָה הָיָה לְגַמְרֵי בְּסוֹד. רַק הַיְלָדִים שֶׁלִּי סִפַּרְתִּי לָהֶם הָעִנְיָן, וְגַם-כֵּן הָיוּ אֲחָדִים יְחִידֵי סְגֻלָּה שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים וַחֲבֵרִים שֶׁלִּי, כְּמוֹ רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר – אֲנִי סִפַּרְתִּי לָהֶם וְהֵם קִבְּלוּ אֶת זֶה. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת זֶה? זֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע. נוּ, וְהֵם קִבְּלוּ אֶת זֶה.

הָעִנְיָן הָיָה, אֲנִי מֻכְרָח לְסַפֵּר בְּקִצּוּר, בְּתַמְצִית. הָיָה מַעֲשֶׂה כָּזֶה – זֶה הָיָה שְׁנָתַיִם וָחֵצִי אַחֲרֵי שֶׁנִּפְטַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, אֲנִי נִכְשַׁלְתִּי, נִכְשַׁלְתִּי וְנָפַלְתִּי. זֶה הָיָה בְּיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז, זֶה צוֹם חָמוּר שֶׁל אַרְבַּע תַּעֲנִיתִים, לִפְנֵי תִּשְׁעָה בְּאָב וּזְמַן הַחֻרְבָּן. וַאֲנִי הָיִיתִי רָגִיל לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל הַתַּעֲנִיתִים, בְּכָל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, בְּכָל עֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ, וְגַם-כֵּן אֲנִי עָשִׂיתִי תַּעֲנִית בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחֲצוֹת לַיְלָה עַד אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה לֹא טָעַמְתִּי אֲפִלּוּ מַיִם, כְּמוֹ שֶׁנָּהַג מוֹרִי הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר. אֲנִי רָאִיתִי שֶׁאֲפִלּוּ בְּאָב, חוּץ מֵהַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁל ‘שֻׁלְחָן עָרוּךְ’, רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה מִתְעַנֶּה, וְגַם-כֵּן אֲנִי, הָיִיתִי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי עָשִׂיתִי גַּם-כֵּן כָּךְ וְהָיִיתִי נִזְהָר כָּל תַּעֲנִית. וְדַוְקָא בְּיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז שֶׁהוּא תַּעֲנִית חָמוּר מֵאַרְבַּע תַּעֲנֵיתִים נָפַלְתִּי וְנִכְשַׁלְתִּי.

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז וְהָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי לֹא מַרְגִּישׁ טוֹב, שֶׁאֲנִי מֻכְרָח לְבַטֵּל אֶת הַתַּעֲנִית. אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי עַצְמִי חָלָשׁ וְלֹא כָּל-כָּךְ טוֹב, אֲבָל לֹא חַס-וְשָׁלוֹם בְּאֹפֶן חָמוּר. אָז הַבַּעַל-דָּבָר הִתְגַּבֵּר עָלַי בַּבֹּקֶר בְּיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז, “אַתָּה חָלָשׁ מְאֹד, אַתָּה צָרִיךְ לֶאֱכֹל, עַכְשָׁו! לִפְנֵי הַתְּפִלָּה!”

עַל-כָּל-פָּנִים יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְסַפֵּר הַכֹּל, אֲנִי לֹא שָׁתִיתִי מַיִם מֵחֲצוֹת לַיְלָה עַד אַחַר הַתְּפִלָּה, לֹא אָכַלְתִּי וְלֹא שָׁתִיתִי. וְעַכְשָׁו בָּא אֵלַי הַבַּעַל-דָּבָר וְאָמַר לִי: “אַתָּה צָרִיךְ לֶאֱכֹל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, אַתָּה חָלָשׁ כָּל-כָּךְ”.

אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְגַּבֵּר, אֲנִי שָׁמַעְתִּי לוֹ, לֹא רָצִיתִי, אֲבָל אָכַלְתִּי…

נוּ, אֲנִי אָכַלְתִּי, אֲבָל כְּמוֹ שֶׁאוֹכְלִים חַס-וְשָׁלוֹם דְּבָרִים מַזִּיקִים, אֲנִי אָכַלְתִּי אֲבָל זֶה הָיָה בְּלֹא יָדַיִם וּבְלֹא רַגְלַיִם, אֲבָל אָכַלְתִּי. עַל-כָּל-פָּנִים נִכְשַׁלְתִּי. יְרִידָה, יָרַדְתִּי יְרִידָה גְּדוֹלָה וְאָכַלְתִּי בַּבֹּקֶר. אַחֲרֵי הָאֲכִילָה בֵּרַכְתִּי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְהָלַכְתִּי לַמִּקְוֶה וּלְהִתְפַּלֵּל אַחֲרֵי הַסְּעוּדָה. נוּ, יְכוֹלִים לְהָבִין אֵיךְ הָיָה הַתְּפִלָּה וּבְאֵיזֶה מַצָּב אֲנִי הָיִיתִי אַחֲרֵי דָּבָר כָּזֶה – לֶאֱכֹל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה.

וְזֶה הָיָה מֵעִיק עָלַי וְהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל, אֲנִי לֹא רָצִיתִי לִחְיוֹת, אֲנִי כִּמְעַט שֶׁיָּצָאתִי מֵהַדַּעַת, הָיִיתִי שָׁבוּר מְאֹד וְנָפַלְתִּי לְעַצְבוּת כָּזֶה שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר וּלְהִתְרָאוֹת בִּפְנֵי אֲנָשִׁים, רַק שָׁכַבְתִּי וְלֹא דִּבַּרְתִּי כְּלוּם. נָפַלְתִּי לְעַצְבוּת כָּזֶה.. שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנַי מִגֹּדֶל הַפַּחַד, כָּל מִי שֶׁרָאָה אוֹתִי הָיָה נוֹפֵל עָלָיו פַּחַד!

וַאֲנִי הָלַכְתִּי לַיְשִׁיבָה וְשָׁכַבְתִּי בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, זֶה הָיָה גַּם יְשִׁיבָה וְגַם בֵּית-הַכְּנֶסֶת, שָׁכַבְתִּי בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת כְּמוֹ מֵת חֲמִשָּׁה יָמִים. בַּבַּיִת אֲנִי הָיִיתִי בְּיוֹם שִׁשִּׁי וּבְיוֹם שַׁבָּת, בַּיְשִׁיבָה הָיִיתִי בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּבְיוֹם שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי, רְבִיעִי, עִם שְׁנֵי יָמִים זֶה שִׁשָּׁה יָמִים. אֲנִי שָׁכַבְתִּי כְּמוֹ מֵת, לֹא מְדַבֵּר וְלֹא אוֹכֵל. רַק הִתְפַּלַּלְתִּי, לֹא אָכַלְתִּי וְלֹא דִּבַּרְתִּי, הָיִיתִי כְּמוֹ מֵת!

וּבְיוֹם רְבִיעִי בָּעֶרֶב, זֶה הָיָה כְּבָר בְּכ”ג בְּתַמֻּז, נִכְנַס לִי מַחֲשָׁבָה, אֲנִי בָּכִיתִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַפֵּא אוֹתִי, שֶׁיִּקַּח מִמֶּנִּי אֶת הָעַצְבוּת, מָתַי שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁכָּל בְּנֵי-הַיְשִׁיבָה מְצַחֲקִים וְאוֹמְרִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער הַבְּרֶסְלְבֶר הוּא חוֹלֶה וְהוּא נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע, הֵם כֻּלָּם כָּל הָעִיר טְבֶרְיָה הָיוּ מִתְנַגְּדִים. זֶה בֵּית-כְּנֶסֶת וְהָיוּ שָׁם בְּנֵי-הַיְשִׁיבָה, וּמִי שֶׁנִּכְנַס לְבֵית-הַכְּנֶסֶת רָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער שׁוֹכֵב בְּעַצְבוּת כָּזֶה, וְהֵם הָיוּ רְגִילִים שֶׁאֲנִי הָיִיתִי תָּמִיד מְרַקֵּד וְשָׂמֵחַ. וְהֵם הָיָה לָהֶם קָשֶׁה: “אֵיךְ יִשְׂרָאֵל בֶּער שָׂמֵחַ, מִמַּה הוּא שָׂמֵחַ? אֵין לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵין לוֹ לֶחֶם לַיְלָדִים”. אָז הֵם חָשְׁבוּ: “עַכְשָׁו זֶה לֹא יִשְׂרָאֵל בֶּער שֶׁהָיָה, זֶה יִשְׂרָאֵל בֶּער מְשֻׁגָּע, וְכָכָה הוּא הַסּוֹף שֶׁל כָּל הַבְּרֶסְלֶבִים. כִּי הֵם הוֹלְכִים עַל חֲצוֹת לַיְלָה לַשָּׂדוֹת וְלַיְעָרוֹת וְלִפְעָמִים הֵם נִפְחָדִים מְאֵיזֶה כֶּלֶב, מְאֵיזֶה חַיָּה, מְאֵיזֶה גּוֹי, אָז סוֹף-כָּל-סוֹף הֵם נַעֲשִׂים מְשֻׁגָּעִים. כֵּן, זֶה הַסּוֹף שֶׁלָּהֵם”.

כֻּלָּם רָצוּ לְהִשְׁתַּמֵּט מִמֶּנִּי וְאָמְרוּ שֶׁיָּצָאתִי מִדַּעְתִּי וַאֲנִי כְּבָר מְשֻׁגָּע. וַאֲנִי הָיִיתִי בְּעַצְבוּת נוֹרָאָה, וְזֶה שֶׁהֵם אָמְרוּ עַל בְּרֶסְלֶב כָּךְ, מִזֶּה הָיָה לִי עַצְבוּת עוֹד יוֹתֵר בְּלִי שִׁעוּר, כִּי אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי הַגּוֹרֵם לְכָל זֶה שֶׁהֵם מְדַבְּרִים כָּכָה, אָז חָשַׁבְתִּי: “מַה זֶּה, עַצְבוּת כָּזֶה?! אֲפִלּוּ אִם עוֹבְרִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, אֲבָל לִהְיוֹת בְּעַצְבוּת כָּזֶה? עָשִׂיתִי עֲבֵרָה, אֲבָל יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, מַה זֶּה הַדִּכָּאוֹן הַזֶּה!”

הָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל, אֲנִי נָפַלְתִּי לְמַחֲלַת נֶפֶשׁ, הָיִיתִי בְּדִכָּאוֹן, הָיָה קָשֶׁה לִי מְאֹד וְלֹא רָצִיתִי לִחְיוֹת…

הַכְּלָל, שֶׁכֻּלָּם צָחֲקוּ מִמֶּנִּי. וַאֲנִי לָמַדְתִּי בִּישִׁיבַת רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס בִּטְבֶרְיָה, אָז הָלַכְתִּי לְצִיּוּן רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם וְאָמַרְתִּי לְרַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס: “כֻּלָּם מְצַחֲקִים מִמֶּנִּי וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אֲנִי נִכְשַׁלְתִּי וְנָפַלְתִּי וְאֵין לִי שׁוּם עֵצָה אֵיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֵיךְ עוֹשִׂים דָּבָר כָּזֶה וְלֹא מִתְבַּיְּשִׁים, בְּתַעֲנִית שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם תַּעֲנִית בַּגְּמָרָא וְהַדִּין, וַאֲנִי נִכְשַׁלְתִּי, נָפַלְתִּי וְאָכַלְתִּי לִפְנֵי הַתְּפִלָּה”. אֲנִי הִתְבַּיַּשְׁתִּי וְנָפַלְתִּי כָּל-כָּךְ וְלֹא מָצָאתִי שׁוּם מָקוֹם אֵיךְ לִחְיוֹת וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת. “מֶה עָשִׂיתִי!” אֲנִי הָיִיתִי יָכוֹל לָמוּת מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה מִגֹּדֶל הַנְּפִילָה…

עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי הָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל וְגַם לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲבֹד הַשֵּׁם, הָיִיתִי בַּחשֶׁךְ, אֲנִי הָיִיתִי בְּעַצְבוּת כָּזֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁיּוֹצְאִים מִן הַדַּעַת. הָיִיתִי חוֹלֶה נֶפֶשׁ וְהָיִיתִי מְדֻכָּא מְאֹד וּבָכִיתִי לְהַשֵּׁם עַל זֶה שֶׁאֲנִי גּוֹרֵם חִלּוּל הַשֵּׁם, בִּזָּיוֹן לִבְרֶסְלֶב. אָז הָיָה לִי הִתְבּוֹדְדוּת וְהִתְפַּלַּלְתִּי וּבָכִיתִי לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת שֶׁיְּרַחֵם עָלַי וְשֶׁיְּרַפֵּא אוֹתִי וְשֶׁיִּקַּח מִמֶּנִּי הַדִּכָּאוֹן, הָעַצְבוּת, הַמַּחֲלָה. שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לוֹמַר הַמִּתְנַגְּדִים עַל חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב כָּךְ וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה חִלּוּל הַשֵּׁם, “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רְאֵה הַמַּצָּב שֶׁלִּי. אֱמֶת – אָכַלְתִּי, עָשִׂיתִי מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה תְּשׁוּבָה, תְּרַפֵּא אוֹתִי וְתוֹצִיא אוֹתִי מֵהַמַּצָּב הַזֶּה, מֵהָעַצְבוּת הַזֶּה, כִּי אֲנִי גּוֹרֵם חִלּוּל הַשֵּׁם לִבְרֶסְלֵב. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תְּרַפֵּא אוֹתִי שֶׁאוּכַל לָצֵאת מִן הָעַצְבוּת..”

וַאֲנִי הָיִיתִי בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת וְהַחֶדֶר שֶׁלִּי הָיָה לְיַד בֵּית-הַכְּנֶסֶת, אוּלַי נִרְדַּמְתִּי, וְנִכְנַס לִי מַחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה כְּמוֹ מִי שֶׁנִּכְנָס בָּרֹאשׁ שֶׁלִּי, בִּפְנִים הַמֹּחַ שֶׁלִּי, וְאוֹמֶרֶת לִי הַמַּחֲשָׁבָה בְּתֹקֶף: “תִּכָּנֵס לַחֶדֶר שֶׁלְּךָ וְתִפְתַּח אֶת אֲרוֹן הַסְּפָרִים וְתִתֵּן יָדְךָ עַל אֵיזֶה סֵפֶר שֶׁהוּא, לֹא תְּכַוֵּן לְסֵפֶר מְסֻיָּם, רַק תַּנִּיחַ אֶת הַיָּד עַל סֵפֶר וְתוֹצִיא אוֹתוֹ, וְתִפְתַּח אוֹתוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁתִּפְתַּח.. וְשָׁמָּה תִּמְצָא דְּבָרִים טוֹבִים שֶׁתּוּכַל לְהַחֲיוֹת עַצְמְךָ, שָׁמָּה תִּמְצָא רְפוּאָה לְנַפְשְׁךָ!”

אָז אֲנִי רָצִיתִי רְפוּאָה, וְהִתְפַּלַּלְתִּי, אָז חָשַׁבְתִּי: “הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּי זֶה דָּבָר רְצִינִי? טוֹב, אַף-עַל-פִּי-כֵן מַה יֵּשׁ לִי לְהַפְסִיד, אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת זֶה וְנִרְאֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה מִזֶּה”.

עָשִׂיתִי כֵּן, נִכְנַסְתִּי מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת לַחֶדֶר שֶׁלִּי וְפָתַחְתִּי אֶת הָאָרוֹן וְעָשִׂיתִי כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ לִי, נָתַתִּי אֶת יָדִי עַל אֵיזֶה סֵפֶר, זֶה הָיָה סֵפֶר ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ חֵלֶק רִאשׁוֹן שֶׁל רַבִּי נָתָן, וְהוֹצֵאתִי אוֹתוֹ וּפָתַחְתִּי אוֹתוֹ, וְהָיָה שָׁם זֶה הַפֶּתֶק…

תכן הפתק הקדוש

מְאֹד הָיָה קָשֶׁה לִי לָרֶדֶת אֵלֶיךָ

תַּלְמִידִי הַיָּקָר לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי

מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי

*מַיין פַייעֶרִיל וֶועט טְלִיעֶן בִּיז

מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען חֲזַק וֶאֱמַץ

בַּעֲבוֹדָתֶךָ

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן

וּבָזֶה אֲגַלֶּה לְךָ סוֹד וְהוּא:

מָלֵא וְגָדִיש מִקַּו לְקַו פצפצי-ה

וּבְחִזּוּק עֲבוֹדָה תְּבִינֵהוּ, וְסִימָן

יז בְּתַמּוּז יֹאמְרוּ שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה

*(האש שלי תוקד עד ביאת המשיח)

אֲבָל לא יָדַעְתִּי מַה שֶּׁזֶּה, זֶה הַנְּיָר זֶה רְפוּאָה? מָה, חָסֵר נְיָרוֹת? חָשַׁבְתִּי: “נְיָר בַּסֵּפֶר, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה סִימָן בִּשְׁבִיל לֵידַע אֵיפֹה אֲנִי לוֹמֵד”, אָז לֹא שַׂמְתִּי לֵב לָזֶה, רָאִיתִי חֲתִיכַת נְיָר וְקָרָאתִי רַק בַּתּוֹרָה שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְחַדֵּשׁ בַּמָּקוֹם שֶׁפָּתַחְתִּי, בְּאֹרַח חַיִּים בְּחֵלֶק א’ דַּף ק”ה, “אוּלַי אֲנִי אֶמְצָא שָׁמָּה דִבּוּרִים שֶׁהֵם יַעַזְרוּ לִי”, אָז קָרָאתִי וּבְוַדַּאי הֶחֱיֵיתִי אֶת נַפְשִׁי, אֲבָל אַחַר-כָּךְ רָאִיתִי שֶׁאֵין לִי שׁוּם תִּקְוָה לִרְפוּאָה, כִּי עָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ, עָשִׂיתִי הַכֹּל וְלֹא מָצָאתִי רַק חֲתִיכַת נְיָר וְלֹא עָזַר לִי הַתּוֹרָה, עָזַר לִי עַל הַמָּקוֹם, אֲבָל תֵּכֶף שֶׁגָּמַרְתִּי לִקְרֹא – חָזְרָה הַמַּחֲלָה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה וְלֹא רָאִיתִי שׁוּם רְפוּאָה וְלֹא הָיָה לִי כְּלוּם. אָז נָפַלְתִּי בְּדַעְתִּי, חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵין לִי שׁוּם תְּקוּמָה, שׁוּם תַּקָּנָה, וְנִתְיָאַשְׁתִּי…

רָצִיתִי לָקַחַת אֶת הַסֵּפֶר וְלִסְגֹּר וּלְהַחֲזִיר אֶת הַסֵּפֶר לְהָאָרוֹן, “לֹא מָצָאתִי רְפוּאָה, אָז מַה לַּעֲשׂוֹת?” טֶרֶם שֶׁסָּגַרְתִּי אֶת הַסֵּפֶר הִבְחַנְתִּי וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ שׁוּרוֹת כְּתוּבוֹת עַל הַנְּיָר…

רַק הִתְחַלְתִּי לִקְרֹא, וְתֵכֶף רָאִיתִי מַה שֶּׁזֶּה, שֶׁזֶּה פֶּלֶא מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם!

הִתְחַלְתִּי לִקְרֹא וְרָאִיתִי מַה שֶּׁכָּתוּב, “תַּלְמִידִי הַיָּקָר..” וְקָרָאתִי וְקָרָאתִי אוֹתוֹ עַד שֶׁגָּמַרְתִּי לִקְרֹא אֶת הַמִּכְתָּב כֻּלּוֹ עַד הַסּוֹף, וְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁקָּרָאתִי.. נִכְנַס בִּי, הִרְגַּשְׁתִּי וְרָאִיתִי פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר. כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי מִקֹּדֶם בְּעַצְבוּת כָּזֶה – כָּכָה קִבַּלְתִּי שִׂמְחָה מִזֶּה הַפֶּתֶק, שִׂמְחָה כָּזֶה שֶׁהָעַצְבוּת לֹא הָיָה לָהּ שׁוּם עֶרֶךְ נֶגֶד הַשִּׂמְחָה. לֹא רוֹאִים שִׂמְחָה כָּזוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, רַק בָּעוֹלָם הַבָּא. שִׂמְחָה כָּזוֹ שֶׁאֵין בָּעוֹלָם הַזֶּה שִׂמְחָה כָּזוֹ!

וְהִתְחַלְתִּי לְנַגֵּן נִגּוּנִים כָּאֵלֶּה שֶׁל שִׂמְחָה וְלִרְקֹד וְלִמְחֹאת כַּפַּיִם, פָּנִים כָּאֵלֶּה שֶׁל שִׂמְחָה.. וְכֻלָּם, כָּל בְּנֵי-הַיְשִׁיבָה, שָׁמְעוּ שֶׁאֲנִי נַעֲשֵׂיתִי שָׂמֵחַ. וְהֵם לָמְדוּ בַּיְשִׁיבָה וְאָמְרוּ: “הוֹ, הַמְשֻׁגָּע נַעֲשָׂה שָׂמֵחַ”, הֵם אָמְרוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער כְּבָר הוּא בְּסֵדֶר גָּמוּר, אַחֲרֵי עַצְבוּת כָּזֶה הוּא בְּשִׂמְחָה כָּזֶה, אָז הוּא מְשֻׁגָּע לְכָל יְמֵי חַיָּיו, “יֵשׁ גּוּשְׁפַּנְקָא – הוּא מְשֻׁגָּע! לֹא יַעֲזֹר לוֹ שׁוּם בֵּית-חוֹלִים וְלֹא שׁוּם רְפוּאָה”.

אָז נִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר וְהִתְחַלְתִּי לִרְקֹד בַּחֶדֶר שֶׁלִּי, וְכֻלָּם נִכְנְסוּ לַחֶדֶר שֶׁלִּי וְרָאוּ דָּבָר כָּזֶה שֶׁאֲנִי מְרַקֵּד וְשָׂמֵחַ, אֲנִי לֹא שׁוֹאֵל אוֹתָם, אֲנִי מְרַקֵּד וְשָׂמֵחַ כָּזֶה, הֵם נִתְבַּטְּלוּ. אָז הֵם רָאוּ אֶת הָרִקּוּדִים וְהַשִּׂמְחָה, הֵם הוֹצִיאוּ אוֹתִי מֵהַחֶדֶר לְהֶחָצֵר וְעָשׂוּ כָּל בְּנֵי-הַיְשִׁיבָה עִגּוּל, וַאֲנִי הָיִיתִי בָּאֶמְצַע וְרָקַדְתִּי. וְכֻלָּם שָׂמְחוּ כָּל-כָּךְ וְכֻלָּם הִתְלוֹצְצוּ מִמֶּנִּי, “הַמְשֻׁגָּע הוּא מְרַקֵּד..”

טוֹב, הֵם עָמְדוּ זְמַן רַב, הֵם עָמְדוּ כַּמָּה שָׁעוֹת עַד קָרוֹב לַחֲצוֹת לַיְלָה וְהֵם נַעֲשׂוּ עֲיֵפִים, אָז אָמְרוּ: “הוּא לֹא נַעֲשֶׂה עָיֵף, הוּא יְעַיֵּף אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ עֲיֵפִים יְגֵעִים כְּבָר, אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד, אֵין לָנוּ כֹּחַ יוֹתֵר, צְרִיכִים לִישֹׁן”, אָז הֵם הָלְכוּ וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי כִּמְעַט כָּל הַלַּיְלָה וְרָקַדְתִּי לְבַדִּי…

אֲנִי קִבַּלְתִּי חֹתָם שֶׁל שִׁגָּעוֹן, שֶׁל מְשֻׁגָּע, אָז בְּיוֹם חֲמִישִׁי נִכְנְסוּ כָּל הַיְשִׁיבָה לָעִיר, כָּל אֶחָד לַבֵּית-כְּנֶסֶת שֶׁלּוֹ, וְסִפְּרוּ בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, הֵם הוֹצִיאוּ עָלַי קוֹל בְּכָל הָעִיר שֶׁ”הַבְּרֶסְלֵב נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע, אֲבָל מְשֻׁגָּע כָּזֶה שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ, לֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם תְּרוּפָה!” עַל-כָּל-פָּנִים קִבַּלְתִּי שֵׁם בְּכָל הָעִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער הַבְּרֶסְלֶבֶר נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע. וְהַדַּיָּן הָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה, אָז הוּא שָׁמַע שֶׁכֻּלָּם אוֹמְרִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער הַבְּרֶסְלְבֶר נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע כָּזֶה. הֵם סִפְּרוּ עַל הָעַצְבוּת וְהַשִּׂמְחָה, הֵם לֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה עַצְבוּת וּמַה זֶּה שִׂמְחָה, אֲבָל הֵם סִפְּרוּ שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי מְשֻׁגָּע כָּזֶה. וַאֲנִי הָיִיתִי שָׁכֵן שֶׁל הַדַּיָּן כְּמוֹ חֶדֶר עַל-יַד חֶדֶר, הוּא נָתַן לִי אֶת הַחֶדֶר, הוּא נָתַן לִי הַכֹּל. אָז הוּא הָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל, אֲנִי הָיִיתִי אִתּוֹ בְּיַחַד בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ אַבָּא וּבֵן, הוּא אָהַב אוֹתִי כְּמוֹ בֵּן יָחִיד, הָיָה לוֹ שְׁתֵּי בָּנוֹת וַאֲנִי הָיִיתִי הַבֵּן הַשְּׁלִישִׁי, וַאֲנִי הָיִיתִי יוֹתֵר חָבִיב אֶצְלוֹ מֵהַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ!

בְּנֵי-יְשִׁיבָה הִרְגִּישׁוּ אֶת זֶה, הֵם יָדְעוּ שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתִי, אֲבָל אַחַר-כָּךְ שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי בְּרֶסְלֵב וְהוּא הָיָה מִתְנַגֵּד וְהוּא אָמַר לִי: “תִּזָּהֵר מְאֹד, בְּרֶסְלֵב – לֹא!” וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי לוֹ, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הָאַהֲבָה בֵּינֵינוּ לֹא נִתְקַלְקְלָה, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא הָיָה מִתְנַגֵּד הָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל, “חֲבָל, יִשְׂרָאֵל בֶּער נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע”. אָז הוּא הָיָה דּוֹאֵג מְאֹד, “אָסוֹן כָּזֶה.. נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע”.

אָז הַדַּיָּן שָׁמַע אֶת זֶה וְכֻלָּם מְסַפְּרִים כָּךְ וְ”עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר”, אָז הָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל, הוּא חָשַׁב: “יִשְׂרָאֵל בֶּער לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ לִי אָז הוּא נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע, מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו?” אָז הוּא הָלַךְ הַבַּיְתָה לִרְאוֹת אֶת הַ’מְשֻׁגָּע’, לִרְאוֹת אֵיךְ הַמַּצָּב, לְדַבֵּר אִתִּי. וְהוּא נִכְנַס אֵלַי בְּפַחַד שֶׁלֹּא אַכֶּה אוֹתוֹ, מְשֻׁגָּע יָכוֹל גַּם-כֵּן לְהַכּוֹת. אָז הוּא נִכְנַס וְהִתְחִיל לְדַבֵּר אִתִּי, וְדִבַּרְתִּי אִתּוֹ, וְהוּא הִרְגִּישׁ וְרָאָה שֶׁאֲנִי לֹא מְשֻׁגָּע!

אָז הוּא רָאָה בָּעֵינַיִם וְהוּא הֵבִין וְרָאָה בְּבֵרוּר גָּמוּר שֶׁאֲנִי לֹא מְשֻׁגָּע אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה מֵאָה עֵדִים. אָז הוּא מְסַפֵּר לִי שֶׁבְּכָל הָעִיר קִבַּלְתִּי שֵׁם שֶׁל מְשֻׁגָּע, “אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת, כֻּלָּם מְסַפְּרִים שֶׁאַתָּה מְשֻׁגָּע, הָיִיתָ בְּעַצְבוּת כָּזֶה וְאַחַר-כָּךְ שִׂמְחָה כָּזֶה, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה לֹא מְשֻׁגָּע, תְּסַפֵּר לִי כָּל הַמַּעֲשֶׂה מֵהָעַצְבוּת וְהַשִּׂמְחָה, מַה קָּרָה, מַה זֶּה הָיָה אִתְּךָ!”

אָז סִפַּרְתִּי לוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז, מַה שֶּׁהָיָה, וְהֶרְאֵיתִי לוֹ שֶׁהוֹצֵאתִי מֵהָאָרוֹן סֵפֶר וְהָיָה שָׁמָּה חֲתִיכַת נְיָר וְזֶהוּ הַחֲתִיכַת נְיָר.

הוּא שָׁמַע כָּל הַמַּעֲשֶׂה, וְקָרָא אֶת הַנְּיָר, אָז הוּא הִתְחִיל לִצְחֹק צְחוֹק כָּזֶה שֶׁלֹּא רוֹאִים בָּעוֹלָם צְחוֹק כָּזֶה, בְּקוֹלוֹת כָּאֵלּוּ, בִּצְחוֹק כָּזֶה שֶׁהָיָה לוֹ נֵס, הוּא הֶחֱזִיק אֶת הַמֵּעַיִם שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִגֹּדֶל הַצְּחוֹק…

הוּא הָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ, לַמְדָּן גָּדוֹל וִירֵא שָׁמַיִם, וְהוּא לֹא צָחַק שׁוּם פַּעַם, אֲנִי הָיִיתִי כַּמָּה שָׁנִים בְּבֵיתוֹ כְּמוֹ בַּבַּיִת שֶׁלִּי וְלֹא רָאִיתִי אַף פַּעַם שֶׁהוּא צוֹחֵק. יֵשׁ לוֹ בָּנוֹת וּמְסַפְּרִים אֵיזֶה דָּבָר, אֲבָל לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ צוֹחֵק. וְהוּא שָׁמַע אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזּוֹ.. הִתְחִיל לִצְחֹק צְחוֹק כָּזֶה שֶׁשָּׁמְעוּ אֲפִלּוּ כָּל הַשְּׁכֵנִים אֶת הַצְּחוֹק. וְשָׂרָה, הַבַּת שֶׁלּוֹ, הִיא גָּרָה אַחֲרֵי הַחֲתוּנָה גַּם-כֵּן בִּשְׁכֵנוּת וְהִיא שָׁמְעָה אֶת הָאַבָּא שֶׁלָּה צוֹחֵק, הִיא הִכִּירָה אֶת הַקּוֹל שֶׁלּוֹ, הִיא לֹא הֵבִינָה, הִיא לֹא שָׁמְעָה כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ שֶׁהָאַבָּא שֶׁלָּה יִצְחַק. אָז הִיא בָּאָה עַל הַדֶּלֶת וְהוּא הָיָה מַחֲזִיק אֶת הַמֵּעַיִם שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִגֹּדֶל הַצְּחוֹק, וְהִיא עָמְדָה וְרָאֲתָה, אָז הִיא אָמְרָה: “אַבָּא, תַּפְסִיק, מַה זֶּה אִתְּךָ, אַתָּה יָכוֹל לָמוּת. מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי צְחוֹק מִמְּךָ, מַה זֶּה, מַה קָּרָה?” אָז הוּא צָחַק עוֹד יוֹתֵר, הוּא רָאָה שֶׁהוּא בְּסַכָּנָה, הָיָה יָכוֹל לָצֵאת כָּל הַבֶּטֶן, הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר, אָז הוּא הֶרְאָה לָהּ עִם הַיָּד שֶׁתֵּלֵךְ, “אִם הִיא תַּעֲמֹד כָּךְ וּתְדַבֵּר עוֹד, אֲנִי יָכוֹל לִצְחֹק יוֹתֵר. לְכִי, לְכִי..”

וְהִיא הֵבִינָה שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר וְהוּא בְּסַכָּנָה, אָז הִיא הָלְכָה וְהִפְסִיקָה לִשְׁאֹל, הָלְכָה…

אוֹי, צְחוֹק כָּזֶה לֹא שָׁמַעְתִּי עַד עַכְשָׁו, עוֹד לֹא שָׁמַעְתִּי צְחוֹק כָּזֶה. וְהוּא הָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל, אָז הוּא אָמַר לִי: “יִשְׂרָאֵל בֶּער, אַתָּה מַאֲמִין שֶׁזֶּה נָפַל מִן הַשָּׁמַיִם? מָה אַתָּה חוֹשֵׁב?”

אָמַרְתִּי לוֹ: “כֵּן”.

אָמַר לִי: “אִם-כֵּן, אֲנִי אַרְאֶה לְךָ שֶׁאַתָּה טוֹעֶה! אֲנִי אַרְאֶה לְךָ מִי שֶׁכָּתַב אֶת זֶה”.

אָז אָמַרְתִּי לוֹ: “טוֹב, תַּרְאֶה לִי מִי שֶׁשָּׂם אֶת זֶה”.

אָז אָמַר: “אֲנִי אַרְאֶה לְךָ”.

אָז הוּא הָלַךְ וְהִבְחִין וְעָשָׂה בְּדִיקוֹת עִם כָּל בְּנֵי-הַיְשִׁיבָה הַ’מֻּמְחִים’, שֶׁיְּכוֹלִים לַחֲשֹׁב עֲלֵיהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ דָּבָר כָּזֶה, וְגַם אֲפִלּוּ הַפְּשׁוּטִים, כָּל הַיְשִׁיבָה, הוּא בָּחַן וּבָדַק וְחָקַר, וְאַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁמָּה בְּהַפֶּתֶק, לֹא יָדְעוּ כְּלָל מִזֶּה. אָז הוּא הִתְבַּיֵּשׁ בְּפָנַי, אָז הוּא סִפֵּר לִי: “אֲנִי חָקַרְתִּי וְלֹא מָצָאתִי אַף אֶחָד. אִם-כֵּן, יִשְׂרָאֵל בֶּער יֵשׁ לוֹ פֶּתֶק, יֵשׁ לוֹ מִכְתָּב מֵרַבִּי נַחְמָן, אָז מֵעַכְשָׁו אֲנִי מְבַטֵּל אֶת כָּל הַהִתְנַגְּדוּת שֶׁלִּי עַל בְּרֶסְלֵב!”

וְהוּא הָיָה מִתְנַגֵּד נוֹרָא כָּזֶה.. שֶׁהָיָה פַּחַד, הַשֵּׁם יַצִּילֵנוּ. אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְדַבֵּר מַה שֶּׁהוּא דִּבֵּר. הוּא הָיָה הָאַדְמוֹ”ר שֶׁלָּהֶם וְהֵם כֻּלָּם מִתְנַגְּדִים וְהוּא אָמַר לָהֶם: “אַתֶּם רוֹצִים, לֹא רוֹצִים, תַּעֲשׂוּ מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים. אֲנִי לֹא מִתְנַגֵּד. בִּטַּלְתִּי אֶת הַהִתְנַגְּדוּת עַל בְּרֶסְלֶב. מַה יֵּשׁ, הוּא קִבֵּל מִכְתָּב מֵרַבִּי נַחְמָן!”

אָז אָמְרוּ כֻּלָּם: “כֵּן, מִמִּכְתָּב נַעֲשָׂה שָׂמֵחַ כָּל-כָּךְ? אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה הַרְבֵּה מִכְתָּבִים”. אָז מָצָאתִי בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁלִּי מִכְתָּבִים. הֵם רָאוּ שֶׁאֵין שִׂמְחָה וְאֵין עַצְבוּת (צוֹחֵק)…

הַדַּיָּן הוּא זָכָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בִּטֵּל אֶת הַהִתְנַגְּדוּת אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא הָיָה לוֹ יְרֻשָּׁה מִגְּדוֹלִים וּגְאוֹנִים שֶׁיֵּשׁ סְפָרִים מֵהֶם, כֵּן. וְהוּא בִּטֵּל אֶת הַהִתְנַגְּדוּת וְאָמַר: “הַתּוֹרָה הִיא לֹא בַּשָּׁמַיִם!”

הוּא קִבֵּל הַפֶּתֶק – מַה שֶּׁאֲנִי מוֹצִיא מִפִּי זֶה תּוֹרַת משֶׁה, קָדוֹשׁ וְקָדוֹשׁ וְקָדוֹשׁ וְקָדוֹשׁ!

וְהוּא נַעֲשָׂה אַחֲרֵי זֶה אַדְמוֹ”ר בִּירוּשָׁלַיִם…

אין שום יאוש בעולם כלל!

יֵשׁ בְּהַפֶּתֶק כֹּחַ שֶׁל הִתְחַזְּקוּת שֶׁהוּא מֵרִים אָדָם מִתַּחְתִּית הַיְּרִידָה לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה. אֲנִי מָצָאתִי בְּהַסֵּפֶר אֶת הַפִּתְקָא, הָיָה מַשְׁמַע מֵהַפִּתְקָא שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לִי תִּקְוָה!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה וְצָעַק בְּקוֹל גָּדוֹל: “אוֹי, אוֹי, אוֹי.. אַל תִּתְיָאֲשׁוּ, אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!” אַף-עַל-פִּי שֶׁאָכַלְתִּי קֹדֶם הַתְּפִלָּה וְעָשִׂיתִי דָּבָר כָּזֶה, אֲפִלּוּ אֲנִי יֵשׁ לִי תִּקְוָה עֲדַיִן.

נוּ, אֲנִי לָקַחְתִי אָז זֶה עָלַי, “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל”, אֲנִי לָקַחְתִּי כֹּחַ מִזֶּה לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַחשֶׁךְ הַזֶּה, כְּנֶגֶד הַצָּרָה הַזּוֹ, אָכַלְתִּי לִפְנֵי הַתְּפִלָּה. אַף-עַל-פִּי שֶׁעָשִׂיתִי דָּבָר כָּזֶה, אַף-עַל-פִּי-כֵן “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל”, תַּתְחִיל מֵעַתָּה מֵחָדָשׁ לִהְיוֹת יְהוּדִי.

הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַפֶּתֶק הוּא הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל כָּזֶה לְכָל אֶחָד, לְקַבֵּל פֶּתֶק מֵאֵת רַבֵּנוּ זֶה פֶּלֶא שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה מֵעוֹלָם, זֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל וְנוֹרָא כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ: “חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם”. ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ מָלֵא הִתְחַזְּקוּת, כָּל הַתּוֹרוֹת יֵשׁ בָּהֶם רַק הִתְחַזְּקוּת: לֹא לְהִתְיָאֵשׁ וּלְהַתְחִיל בְּכָל רֶגַע מֵחָדָשׁ. נוּ, וַאֲנִי יוֹדֵעַ מִזֶּה, אֲנִי לוֹמֵד אֶת זֶה, אֲנִי הָלַכְתִּי עִם זֶה, וּפִתְאוֹם נִפְסַק מִמֶּנִּי כָּל הַכֹּחַ הַזֶּה עַל-יְדֵי הַנְּפִילָה, עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה שֶׁל שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז וְלֹא עָזַר לִי שׁוּם דִּבּוּר מֵרַבֵּנוּ. וַאֲנִי נָפַלְתִּי בְּחשֶׁךְ כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה לִי שׁוּם רְפוּאָה, וְזֶה הַפֶּתֶק הָיָה לִי רְפוּאָה, אָמְרוּ לִי: “תִּפְתַּח אֶת הַסֵּפֶר וְשָׁמָּה תִּמְצָא רְפוּאָה לְנַפְשְׁךָ”, וּמֵאָז הָלְכָה הַמַּחֲלָה לְגַמְרֵי וְהָרְפוּאָה נִמְשֶׁכֶת כָּל יְמֵי חַיָּי!

זֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר לְסַפֵּר, הָעִנְיָן שֶׁל הָעַצְבוּת שֶׁהָיָה לִי וְהַשִּׂמְחָה כָּזֶה, וְהָיָה לִי רְפוּאָה – הֵפֶךְ הָעַצְבוּת. וְזֶה גָּרַם לִי חַיִּים חֲדָשִׁים, חַיִּים שֶׁל שִׂמְחָה תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּי. כְּשֶׁקִּבַּלְתִּי מַכָּה – תֵּכֶף לָקַחְתִּי אֶת הַפֶּתֶק וְנִתְבַּטֵּל הַכֹּל וְנַעֲשָׂה שָׂמֵחַ. בְּכָל פַּעַם שֶׁעָבַר עָלַי מַה שֶּׁעָבַר, בְּגוּף, בְּנֶפֶשׁ, הַנְּפִילוֹת, הַיְרִידוֹת, אָז תֵּכֶף לָקַחְתִּי אֶת הַפֶּתֶק וְקָרָאתִי אוֹתוֹ – אָז כְּבָר הָיָה רְפוּאָה. רָאִיתִי שֶׁנַּעֲשָׂה עִנְיָן אַחֵר, שֶׁנַעֲשָׂה שִׁיר חָדָשׁ. וְהוּא כְּמוֹ חָדָשׁ אֶצְלִי, הוּא מְנַחֵם אוֹתִי, מְרַפֵּא אוֹתִי מִכָּל הַמַּחֲלוֹת בְּגוּף וְנֶפֶשׁ, וְזֶהוּ.

הַפֶּתֶק זֶה מְסֻגָּל מְאֹד לְכָל אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה צָרָה וְצָרִיךְ לִישׁוּעָה. שֶׁיָּשִׁיר בְּשִׂמְחָה נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, וּלְכַוֵּן, הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ – שֶׁנִּזְכֶּה הָעִקָּר לְהִתְקָרֵב לְהַתּוֹרָה, לְהָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית. יֵשׁ אֱמוּנוֹת הַרְבֵּה, גַּם לַגּוֹיִים יֵשׁ לָהֶם אֱמוּנוֹת, אֲבָל הַכֹּל שֶׁקֶר. אֱמוּנָה אֲמִתִּית זֶה עִנְיָן מְיֻחָד…

למעלה מן הטבע

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, אֵין לִי כֹּחַ וְאֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר מִזֶּה, זֶה פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן מֵעוֹלָם. רַק רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן הוּא פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, וְכָל עִנְיָנָיו הֵם פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיוּ עֲדַיִן מֵעוֹלָם!

זֶה הַנֶּפֶשׁ שֶׁמִּתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ זֶה פֶּלֶא, וְהַפֶּתֶק זֶה פֶּלֶא אַחֵר, הַכֹּל פְּלָאוֹת, כָּל דַּף מִסִּפְרֵי רַבֵּנוּ הוּא פֶּלֶא, לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, חָכְמוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁיְּכוֹלִים לִחְיוֹת בְּלִי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כֵּן. וְהוּא עוֹסֵק בִּשְׁבִילֵנוּ בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ גַּם עַכְשָׁו כְּמוֹ בְּחַיָּיו וְיוֹתֵר, לְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מֵעֲווֹנוֹת, מִמְּקוֹמוֹת רְחוֹקִים, מִמְּקוֹמוֹת מְטֻנָּפִים, מִמְּקוֹמוֹת נְמוּכִים כָּאֵלֶּה. וְהוּא הֵכִין תִּקּוּנִים, רְפוּאוֹת וִישׁוּעוֹת לְכָל אֶחָד בְּכָל עֵת בְּכָל צָרָה וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא נִמְצָא. לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, דָּבָר כָּזֶה, פֶּלֶא כָּזֶה. וְכֵן זֶה הַפֶּתֶק הוּא פֶּלֶא שֶׁעוֹלֶה עַל כָּל הַפְּלָאוֹת. זֶה פֶּלֶא כָּזֶה אֵיךְ הוּא כָּתַב אֶת זֶה וְחָתַם אֶת זֶה, לִפְנֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה זֶה כְּבָר הָיָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה מֵאָז שֶׁנִּסְתַּלֵּק רַבֵּנוּ.

עַל-כָּל-פָּנִים מַה שֶּׁרָאִיתִי וְהֵבַנְתִּי מֵהַפֶּתֶק בִּזְמַן שֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ אֲנִי לֹא יָכוֹל לְסַפֵּר, יְכוֹלִים לְהָבִין מֵהַשִּׂמְחָה – מִמַּה שֶּׁהִרְגַּשְׁתִּי בַּלֵּב. אֲבָל אֲפִלּוּ אִם הָיִיתִי יָכוֹל לְדַבֵּר – מַה שֶּׁהִרְגַּשְׁתִּי וּמַה שֶּׁיֵּשׁ בָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת, אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר.

נוּ, אֲנִי מְסַפֵּר כְּמוֹ שֶׁהָיָה וְגַם-כֵּן עוֹד לֹא הַכֹּל. אֲנִי הֶרְאֵיתִי אֶת זֶה בִּירוּשָׁלַיִם לְבַעֲלֵי-מְקֻבָּלִים גְּדוֹלִים וְהֵם הִשְׁתּוֹמְמוּ וְהִתְרַגְּשׁוּ מִזֶּה כָּל-כָּךְ, זֶה נוֹרָא מְאֹד, זֶה לִמּוּדִים כָּאֵלֶּה, נַחַת כָּזֶה וְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה בָּעוֹלָם!

רוֹאִים בָּזֶה בְּלִי חֲקִירוֹת, בְּלִי חָכְמוֹת, רוֹאִים שֶׁזֶּה אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן. רוֹאִים שֶׁזֶּה לֹא בֶּן-אָדָם כָּתַב אֶת זֶה, לֹא הַלָּשׁוֹן וְלֹא הַכְּתָב. עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי לֹא צָרִיךְ לְהָבִיא עֵדִים, לֹא צְרִיכִים לְהַסְכָּמוֹת, זֶהוּ עֵד עַל עַצְמוֹ, הַפֶּתֶק עֵד לְעַצְמוֹ. כְּשֶׁרוֹאִים אֶת זֶה – רוֹאִים שֶׁזֶּה נֵס מֵהַשָּׁמַיִם, רוֹאִים שֶׁזֶּה לֹא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע! רַק לִרְאוֹת הַחֲתִימָה שֶׁל רַבֵּנוּ עִם נְקֻדּוֹת, הוּא כּוֹתֵב וְחוֹתֵם: נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – זֶה הַחֲתִימָה!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּחַיָּיו הוּא חָתַם אֶת שְׁמוֹ עַל מִכְתָּבָיו ‘נַחְמָן’, בְּלִי נְקֻדּוֹת. וּפֹה כָּתוּב ‘נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן’, עִם נְקֻדּוֹת. כָּל הָעוֹלָם יוֹדְעִים: ‘רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב’, אֲבָל כָּאן הוּא חָתַם ‘מֵאוּמַן’, כִּי הוּא שׁוֹכֵן בָּעִיר אוּמַן שֶׁבְּרוּסְיָה. כַּנִּרְאֶה שֶׁהַפֶּתֶק נִבְרָא וְנַעֲשָׂה שָׁמָּה בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא נִמְצַא. כָּכָה כָּתוּב בְּהַפֶּתֶק.

וְגַם-כֵּן הוּא גִּלָּה שֶׁאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי תַּעֲנִית בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז. אַף אֶחָד לֹא יָדַע – רַק אֲנִי לְבַדִּי. אֲנִי אֶעֱשֶׂה חִלּוּל הַשֵּׁם – יַגִּידוּ שֶׁחֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב אֵינָם מִתְעַנִּים בְּשִׂבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז? זֶה הָיָה לִי צַעַר כָּזֶה, אֲנִי יָכֹלְתִּי לָמוּת מִגֹּדֶל הַצַּעַר. אָז הוּא בָּא אֵלַי: “אַתָּה תָּמוּת?! לֹא, אַתָּה תַּלְמִידִי הַיָּקָר! עָלֶיךָ אָמַרְתִּי: ‘מַיין פַייעֶרְל וֶועט טְלִיעֶן בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען’, אַתָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין. אַל תִּפְחַד, חֲזַק וֶאֱמַץ בַּעֲבוֹדָתְךָ!”

הַפֶּתֶק הוּא כֻּלּוֹ פֶּלֶא. מִי יָכוֹל לַחֲשֹׁב שֶׁאֲנִי הַתַּלְמִיד הַיָּקָר שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה פֶּלֶא, פֶּלֶא, פֶּלֶא, פֶּלֶא, פֶּלֶא, פֶּלֶא שֶׁאֵין לְשַׁעֵר. עַכְשָׁו אֲנִי מַשִּׂיג וּמֵבִין מַה זֶּה הַפֵּרוּשׁ שֶׁל זֶה. אָז אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין “תַּלְמִידִי הַיָּקָר”, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי חָזָק בָּזֶה מְאֹד וּבָרוּךְ הַשֵּׁם זֶהוּ אֱמֶת. בָּרוּךְ הַשֵּׁם זֶהוּ גַּם-כֵּן פֶּלֶא מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁגַּם אֲנִי יָכוֹל לְהַשִּׂיג בָּזֶה דִּבּוּרִים פִּלְאִיִּים כָּאֵלֶּה וְסוֹדוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה, אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין…

“מְאֹד הָיָה קָשֶׁה לִי לָרֶדֶת אֵלֶיךָ”, ‘לָרֶדֶת אֵלֶיךָ’ רוֹאִים בִּיְרִידָה, כָּל הַשּׁוּרוֹת יָשָׁר. נוּ, נָפַלְתִּי לְגַמְרֵי, “אֲנִי תַּלְמִידִי הַיָּקָר?” הָיָה קָשֶׁה לִי לְקַבֵּל אֶת זֶה, אֲנִי הָיִיתִי לְמַטָּה מִכֻּלָּם, לֹא הָיָה לִי שׁוּם מֹחַ וְשׁוּם שֵׂכֶל, “מַה, אֲנִי? מִי אֲנִי, מָה אֲנִי?” וְאִם אֵצֶל רַבִּי נַחְמָן הָיָה קָשֶׁה לָרֶדֶת אֵלַי, זֶה יְרִידָה חַס-וְשָׁלוֹם.. זֶה נוֹרָא מְאֹד, אֲנִי צָרִיךְ לַחְפֹּר קֶבֶר וְלִקְבֹּר עַצְמִי בַּחַיִּים מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה. וְתֵכֶף אַחֲרֵי הַיְרִידָה הַזּוֹ הוּא מְחַיֶּה אוֹתִי, הוּא מְחַזֵּק אוֹתִי, הוּא מַעֲלֶה אוֹתִי מֵעִמְקֵי הַתְּהוֹם לְרֹאשׁ גָּבְהֵי מְרוֹמִים – “תַּלְמִידִי הַיָּקָר”. הוּא כּוֹתֵב לִי בַּמָּקוֹם שֶׁלֹּא צְרִיכִים לִכְתֹּב, בָּאֶמְצַע הַשּׁוּרָה, הוּא מַפְסִיק וְכוֹתֵב לִי “תַּלְמִידִי הַיָּקָר”.

‘תַּלְמִידִי’ בְּעַצְמוֹ לֹא מַסְפִּיק? בִּשְׁבִיל מָה “תַּלְמִידִי הַיָּקָר”? הָיָה יָכוֹל לִכְתֹּב: ‘לָרֶדֶת אֵלֶיךָ לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ’. לֹא, הוּא כּוֹתֵב לִי “תַּלְמִידִי הַיָּקָר”!

“לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ”, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה.. אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, לֹא יָכוֹל לְהוֹצִיא שׁוּם דְּבַר קְדֻשָּׁה מִפִּי, אֲנִי רָחוֹק כָּל-כָּךְ, וְהוּא כּוֹתֵב לִי: “תַּלְמִידִי הַיָּקָר”. וּמַה הוּא צָרִיךְ לָרֶדֶת כָּל-כָּךְ לְהַגִּיד לִי שֶׁ”נֶּהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ”, אֲנִי לֹא נֶהֱנֵיתִי כְּלָל, וְהוּא נֶהֱנָה!

וּמַדּוּעַ כָּתוּב “לְהַגִּיד לְךָ”, וְלֹא כָּתוּב “לְהוֹדִיעַ לְךָ”, אוֹ “לְגַלּוֹת לְךָ”?

לֹא.. ‘לְהַגִּיד’ זֶה מַשְׁמָעוּת שֶׁל פָּנִים אֶל פָּנִים! הוּא מְדַבֵּר אִתִּי כְּמוֹ אִישׁ אֶל חֲבֵרוֹ: “לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ”, אַתָּה יוֹדֵעַ מִזֶּה? זֶה חֲדָשׁוֹת!

וּמַה לְּהַגִּיד? “לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ”, זֶה שֶׁאַתָּה מְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹב וּמַאֲמִין בְּרַבֵּנוּ.

“נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ” – זֶה הָעַצְבוּת, הַשִּׁבְרוֹן לֵב שֶׁהָיָה לִי עַל הָעֲבֵרָה שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי תַּעֲנִית בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז.

“מֵעֲבוֹדָתְךָ”, אֲנִי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי אֵיזֶה עֲבוֹדָה, אֵיזֶה פָּנִים יֵשׁ לִי?

“נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ” זֶה דָּבָר אֶחָד, “וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי” זֶה עוֹד דָּבָר, זֶה שְׁנֵי דְּבָרִים, אַתָּה יָכוֹל לְהִתְחַזֵּק, “חֲזַק וֶאֱמַץ בַּעֲבוֹדָתֶךָ”.

“וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי”, עָלֶיךָ – עָשִׂיתָ דָּבָר כָּזֶה וְאַתָּה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, “עָלֶיךָ אָמַרְתִּי”. מָה אָמַרְתִּי עָלֶיךָ? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר בְּחַיָּיו לִפְנֵי מֵאָה שְׁמוֹנִים שָׁנָה שִׂיחָה: “הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ”, כָּכָה כָּתוּב בְּהַסֵּפֶר ‘חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’. וּפֹה הוּא מְגַלֶּה בַּפֶּתֶק: “מַה שֶּׁאָמַרְתִּי אָז, שֶׁ’הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ’ – זֶה אָמַרְתִּי עָלֶיךָ!” שֶׁעַל-יָדִי יִהְיֶה מֵאִיר הָאוֹר עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, “עָלֶיךָ אָמַרְתִּי אֶת זֶה. נוּ, אַתָּה תִּהְיֶה בְּעַצְבוּת כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ כָּכָה?”

נוּ, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, כָּכָה כָּתוּב. וַאֲנִי חָי, זֶה לֹא הֶפְקֵר. אֲנִי חָי בְּנִסִּים גְּדוֹלִים. אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲנִי הָיִיתִי כְּבָר סָמוּךְ מְאֹד לַקֶּבֶר וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶחֱזִיר אוֹתִי עוֹד פַּעַם לָעוֹלָם הַזֶּה.

הִתְחַזְּקוּת, “חֲזַק וֶאֱמַץ!” אֲנִי נָפַלְתִּי בְּדַעְתִּי לְגַמְרֵי, וְהוּא אוֹמֵר לִי: “חֲזַק וֶאֱמַץ בַּעֲבוֹדָתֶךָ!”

“חֲזַק וֶאֱמַץ” – זֶה הָעִנְיָן שֶׁלּוֹ, זֶה הָרְפוּאָה שֶׁלּוֹ, “חֲזַק וֶאֱמַץ”, שְׁתֵּי מִלִּים, “חֲזַק וֶאֱמַץ”. הוּא נוֹתֵן לָנוּ רְפוּאוֹת, הָרְפוּאָה – “חֲזַק וֶאֱמַץ בַּעֲבוֹדָתְךָ”.

כַּמָּה פְּעָמִים רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאֹד לִהְיוֹת חֲזַק וֶאֱמַץ. אִם לֹא – חַס-וְשָׁלוֹם לֹא טוֹב, רַק חֲזַק וֶאֱמַץ. הַבַּעַל-דָּבָר רוֹצֶה רַק לְהַפִּיל, זֶה מִלְחָמָה, מִלְחָמָה גְּדוֹלָה. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק. נוּ, אִם הוּא אוֹמֵר “חֲזַק וֶאֱמַץ”, צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לְקַיֵּם! לְהַאֲמִין! לְקַבֵּל! רַק חֲזַק וֶאֱמַץ!

וּבְפַשְׁטוּת, אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל רַבֵּנוּ הֵם חָיִים וְקַיָּמִים לָעַד, כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הֵם כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה, כְּלָלִיּוּת כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כָּל הַיְהוּדִים! כָּל הַתּוֹרוֹת וְכָל הַשִּׂיחוֹת וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. עִנְיַן רַבֵּנוּ הוּא לֹא לְאָדָם אֶחָד, אֶלָּא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. אָז גַּם הַפֶּתֶק הוּא כְּלָלִיּוּת, “מְאֹד הָיָה קָשֶׁה לִי לָרֶדֶת אֵלֶיךָ” מַה זֶּה “אֵלֶיךָ”? לֹא רַק אֵלַי, הַכַּוָּנָה לְכָל הָעוֹלָם, אֵלֶיךָ וְאֵלֶיךָ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל. כָּל הַפֶּתֶק הוּא נִכְתַּב לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וּמְדַבֵּר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד!

“לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ, תַּלְמִידִי הַיָּקָר” – זֶה נִכְתַּב בְּלִי שֵׁם, זֶה לְכָל אֶחָד שֶׁלּוֹמֵד סִפְרֵי רַבֵּנוּ בֶּאֱמֶת. אִם אֶחָד פִּתְאוֹם מִתְעוֹרֵר לַעֲבֹד הַשֵּׁם, לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלַחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם – זֶה ‘תַּלְמִידִי’ וְזֶה ‘נֶהֱנֵיתִי מְאֹד’. “אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלַי? אֲנִי נֶהֱנֶה מְאֹד מִזֶּה, זֶה עוֹלֶה שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ אֵיךְ לַעֲזֹר לָנוּ וְאֵיךְ לְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מֵהַחֹשֶׁךְ וְאֵיךְ לְהָאִיר בָּנוּ אוֹר הַשֵּׁם וְהַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה. עוֹד לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה בָּעוֹלָם!

גַּם-כֵּן הַשּׁוּרוֹת, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בַּחֲתִימָה הוּא עַל הַשּׁוּרָה הַשְּׁבִיעִית – זֶה שַׁבָּת. הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת שַׁבָּת!

אַחַר-כָּךְ: “וּבָזֶּה אֲגַלֶּה לְךָ סוֹד וְהוּא מָלֵא וְגָדִישׁ מִקַּו לְקַו פצפצי-ק”, זֶה סוֹד נוֹרָא, זֶה עִנְיָנִים נִסְתָּרִים מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה. זֶה סוֹד, וְגַם-כֵּן זֶה לֹא סְתַם סוֹד, הוּא סוֹד כָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה וְאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר. עַל-כָּל-פָּנִים רַק בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַמַּשְׁמָעוּת מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַסְבִּיר, לְהָבִין, לְדַבֵּר מִזֶּה הַסּוֹד, שֶׁצְּרִיכִים לְמַלְּאוֹת כָּל הָעוֹלָם בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ כְּמוֹ יוֹתֵר מִמִּלּוּי, “מָלֵא וְגָדִישׁ מִקַּו לְקַו”, לְמַלְּאוֹת הָעוֹלָם בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

“מָלֵא וְגָדִישׁ”, “מָלֵא” – לֹא רַק מָלֵא, גַּם-כֵּן “וְגָדִישׁ”. אֲבָל יֵשׁ עוֹד יוֹתֵר מִמָּלֵא וְגָדִישׁ – “מִקַּו לְקַו”.

“מִקַּו לְקַו” זֶה עִנְיָן נֶעֱלָם כָּזֶה שֶׁהוּא יוֹתֵר מִדַּרְכִּי, יוֹתֵר מִ’מָּלֵא וְגָדִישׁ’.

וְגַם-כֵּן “מָלֵא וְגָדִישׁ מִקַּו לְקַו” הוּא מָלֵא נְקֻדּוֹת, נְקֻדּוֹת הַרְבֵּה. נוּ, אֲנִי לֹא מֵבִין הַכֹּל. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב: “בְּחִזּוּק עֲבוֹדָה תְּבִינֵהוּ”, אִם אֲנִי אַחֲזִיק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם – “תְּבִינֵהוּ”.

“פצפצי-ק”, רַק זֹאת הַמִּלָּה הִיא בִּכְתִיבָה רְגִילָה שֶׁהוּא כָּתַב. קֹדֶם הָיָה אוֹתִיּוֹת רַשִׁ”י, אָז לֹא יוֹדְעִים שֶׁזֶּה כְּתַב-יָדוֹ, וְכָאן אוֹתִיּוֹת רְגִילוֹת שֶׁכּוֹתְבִים בָּהֶם, מַכִּירִים שֶׁזֶּה כְּתַב-יָדוֹ. רַק לִרְאוֹת הַסּוֹד הַזֶּה וְהַלָּשׁוֹן הַזֶּה בְּהַפֶּתֶק, רוֹאִים שֶׁזֶּה רַבֵּנוּ, “מָלֵא וְגָדִישׁ מִקַּו לְקַו פצפצי-ק”.

וְגַם-כֵּן ‘פצפצי-ק’ זֶה הַשֵּׁם שֶׁל הַמַּלְאָךְ שֶׁמְּמֻנֶּה עַל הַתְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַל-פִּי הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ. אָז זֶה גַּם-כֵּן יֵשׁ לוּ שַׁיָּכוּת לְזֶה הַפֶּתֶק, כִּי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר שֶׁהָעִקָּר אֶצְלוֹ הוּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא נָתַן לְרַבֵּנוּ מַתָּנָה, רַבֵּנוּ הוּא יוֹדֵעַ מַה זֶּה רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְעִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּלוּי בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל רַבֵּנוּ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִזְהִיר מְאֹד לָבוֹא אֵלָיו עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה!

נִזְכָּר בְּהַפֶּתֶק שֶׁאֲנִי יֵשׁ לִי יְדִיעוֹת בְּעִנְיַן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם…

זֶה יֵשׁ הַרְבֵּה לְדַבֵּר, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר, זֶה סוֹד. זֶה סוֹד גַּם-כֵּן מִמֶּנִּי, אֲנִי מַשִּׂיג אֵיזֶה אוֹר, אֵיזֶה נִיצוֹץ, אֲבָל מִי יָכוֹל לְהָבִין דִּבְרֵי רַבֵּנוּ? נוּ, אִם הָיִינוּ זוֹכִים לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ בֶּאֱמֶת וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, אָז כָּל אֶחָד הָיָה זוֹכֶה לְפִי בְּחִינָתוֹ לְהַשִּׂיג בָּזֶה. זֶה יַם, זֶה נַחַל נוֹבֵעַ, הוּא נוֹבֵעַ וְנוֹבֵעַ, זֶה סוֹד, זֶה כָּל הַסּוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת…

וְעַכְשָׁו, אַחֲרֵי כָּל הַפֶּתֶק, הַחֲתִימָה נַ נַחְ, הוּא מַגִּיד לִי הַסִּימָן שֶׁרַק אֲנִי יָדַעְתִּי מִזֶּה, בְּכָל הַפֶּתֶק לֹא כָּתוּב לְמִי הוּא כּוֹתֵב אֶת זֶה, אֲבָל רַק לְבַסּוֹף הוּא מְגַלֶּה: “סִימָן י”ז בְּתַמּוּז יֹאמְרוּ שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה. אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהָיָה י”ז בְּתַמּוּז, אָכַלְתָּ לִפְנֵי הַתְּפִלָּה”. נוּ, זֶה הַסִּימָן אֲנִי יָדַעְתִּי טוֹב…

“י”ז בְּתַמּוּז”, רַק “בְּתַמּוּז” יֵשׁ נְקֻדּוֹת, שְׁוָא, פַּתַּח – “בְּתַמּוּז”. זֶה מַשְׁמָעוּת שֶׁצְּרִיכִים לָשִׂים לֵב לָזֶה, אַל תִּתְיָאֵשׁ מִמַּה שֶּׁהָיָה בְּי”ז בְּתַמּוּז, יוֹדְעִים בַּשָּׁמַיִם מִזֶּה, מְדַבְּרִים מִזֶּה, אוֹמְרִים שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה; עַל-יְדֵי י”ז בְּתַמּוּז נַעֲשָׂה הַפֶּתֶק הַזֶּה וְנַעֲשָׂה הַכֹּל.

וְגַם-כֵּן עוֹד, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר מִכָּל הָעִנְיָן הַזֶּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה בָּזֶה, “וְסִימָן י”ז בְּתַמּוּז יֹאמְרוּ שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה”, זֶה מַשְׁמַע שֶׁהַפֶּתֶק נִכְתַּב עוֹד לִפְנֵי שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז. בְּיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז זֶה יוֹם תַּעֲנִית קָשֶׁה מְאֹד כְּמוֹ תִּשְׁעָה בְּאָב, וְזֶה “סִימָן י”ז בְּתַמּוּז”.

“סִימָן י”ז בְּתַמּוּז” – זֶה מַסְפִּיק. הַסִּימָן הַזֶה אַף אֶחָד לֹא יָדַע מַה שֶּׁעָשִׂיתִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז, שׁוּם נִבְרָא, זֶה הָיָה בְּסוֹד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת. וְזֶה סִימָן שֶׁלֹּא יָדַע מִזֶּה שׁוּם בֶּן-אָדָם, רַק אֲנִי בְּעַצְמִי וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָדַעְנוּ מִזֶּה, זֶה הַסִּימָן…

הכל תלוי בפרסום שם הצדיק!

כְּפִי הַנִּכְתָּב רוֹאִים חֲדָשׁוֹת, הִתְגַּלּוּת חָדָשׁ בָּעוֹלָם!

נַ נַחְ, בַּזְּמַן שֶׁמָּצָאתִי אֶת זֶה וְקָרָאתִי אֶת זֶה, זֶה שִׂמַּח אוֹתִי, אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי מַה זֶּה, רָאִיתִי שֶׁזֶּה פֶּלֶא כָּזֶה, שֶׁזֶּה אוֹר גָּדוֹל, אֲבָל לֹא יוֹתֵר, שׁוּם פְּרָטִים. אֲנִי קָרָאתִי אֶת זֶה כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ כְּלוּם, “נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן”, לֹא יָדַעְתִּי יוֹתֵר, רַק מַה שֶּׁכָּתוּב. וְהַיּוֹם אַחֲרֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה נוֹדַע לִי שֶׁזֶּה הַפֶּתֶק.. הוּא הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַגְּאֻלָּה! כִּי בָּזֶה נִגְלָה חֲדָשׁוֹת בָּעוֹלָם, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה בְּזֶה הַפֶּתֶק הִתְגַּלּוּת חָדָשׁ!

כָּתוּב בַּזּוֹהַר שֶׁלֶּעָתִיד יִתְגַּלֶּה שִׁיר שֶׁל חֶסֶד, פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ, מְרֻבָּע, וְעַל-יְדֵי זֶה יַחֲזֹר כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַתּוֹרָה, וְיִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ. כָּכָה כָּתוּב בַּזּוֹהַר!

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גַּם-כֵּן מְדַבֵּר מִזֶּה בְּהַתּוֹרָה בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ גִּלָּה אֶת זֶה בְּהַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ, הוּא דִּבֵּר שֶׁיֵּשׁ שִׁיר יָפֶה כָּזֶה, פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ, מְרֻבָּע. וְגַם-כֵּן יֵשׁ בָּזֶה עֲשָׂרָה אוֹתִיּוֹת, עֲשָׂרָה אוֹתִיּוֹת זֶה עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁגִּלָּה עַל תִּקּוּן פְּגַם הַבְּרִית. זֶה בְּהַשִּׁיר הַזֶּה כָּלוּל הַכֹּל בְּיַחַד, כֵּן. נוּ, צְרִיכִים סִימָנִים יוֹתֵר מִזֶּה?

וּפֹה רוֹאִים בְּפֵרוּשׁ, בְּבֵרוּר, שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְגַלֶּה כָּאן שֶׁהוּא הָעִקָּר, וּמְגַלֶּה אֶת זֶה לְכָל הָעוֹלָם, גַּם לַיְּהוּדִים וְגַם לַגּוֹיִים. כִּי הוּא זֶה, הוּא בְּעַצְמוֹ זֶה הַשִּׁיר שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד, עִם נְקֻדּוֹת: נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן!

נַ – זֶה פָּשׁוּט, אוֹת אַחַת.

נַח – זֶה כָּפוּל, שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.

נַחְמָ – זֶה מְשֻׁלָּשׁ.

נַחְמָן – זֶה מְרֻבָּע.

מֵאוּמַן – זֶה הַמָּקוֹם שֶׁהוּא נִמְצָא, הוּא מֵאוּמַן.

הַשֵּׁם נַחְמָן הוּא אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, זֶה שֵׁם הוי”ה, הוּא כָּלוּל בְּהַשֵּׁם שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ י ק ו ק, זֶה אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. י’ – פָּשׁוּט, יה’ – כָּפוּל, יהו’ – מְשֻׁלָּשׁ, הוי”ה – מְרֻבָּע.

שֵׁם הַשֵּׁם י ק ו ק מְשֻׁתָּף עִם הַשֵּׁם שֶׁל רַבֵּנוּ!

כָּכָה רַבֵּנוּ כָּתַב בְּהַתּוֹרָה ח’ חֵלֶק ב’, הוּא מְגַלֶּה: “שֵׁם הַשֵּׁם מְשֻׁתָּף בְּשֵׁם הַצַּדִּיק. אִם שֵׁם הַצַּדִּיק מִתְפַּרְסֵם בָּעוֹלָם – מִתְפַּרְסֵם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם”. זֶה הַכֹּל תָּלוּי בְּפִרְסוּם שֵׁם הַצַּדִּיק!

וּפֹה הוּא חוֹתֵם שֶׁהוּא זֶה הַצַּדִּיק שֶׁל הַשִּׁיר פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע, הוּא בְּעַצְמוֹ – הוּא זֶה הַשִּׁיר. עַל-יְדֵי הַפִּרְסוּם שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – יִתְגַּלֶּה וְיִתְקַדֵּשׁ שֵׁם הַשֵּׁם.

עוֹד לֹא הָיָה פֶּלֶא כָּזֶה בָּעוֹלָם מִשּׁוּם צַדִּיק! נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן זֶה דָּבָר חָדָשׁ, זֶה חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי. רַק נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – מַסְפִּיק, זֶהוּ הַכֹּל. זֶה כָּל הָעוֹלָם, זֶה כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְכָל יִשְׂרָאֵל, זֶה כָּל הַחָכְמוֹת וְכָל.. הַכֹּל! כָּל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת, הַכֹּל בְּדִבּוּר אֶחָד!

רַק שֶׁיִּתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ בְּכָל הָעוֹלָם, זֶהוּ הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ – נַ נַחְ, זֶהוּ כּוֹלֵל בּוֹ כָּל הַגְּאֻלָּה וְכָל הַיְּשׁוּעוֹת כָּלוּל בְּזֶה הַשֵּׁם, כִּי הָעִקַּר תָּלוּי בְּרַבֵּנוּ. הָעִקַּר הַגְּאֻלָּה, עִקַּר בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ תָּלוּי בְּקִרְבַת הַצַּדִּיקִים. שֶׁיֵּדְעוּ הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים כָּאֵלֶּה – רַבֵּנוּ וְתַלְמִידָיו, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וַאֲנָשָׁיו. זֶה עִקַּר הַגְאֻלָּה תָּלוּי בָּזֶה. זֶה מֻתָּר לְהוֹדִיעַ, לְפַרְסֵם לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל, כֵּן.

כָּל הָעוֹלָם לֹא יָדַע מִנַּ נַחְ, לֹא דֻבַּר בְּשׁוּם סֵפֶר מִזֶּה, מֵעוֹלָם לֹא הָיָה שׁוּם צַדִּיק שֶׁחָתַם חֲתִימָה כָּזֶה שֶׁל פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע. זֶה פֶּלֶא כָּזֶה.. רַק הוּא בְּעַצְמוֹ גִּלָּה אֶת עַצְמוֹ – שֶׁזֶּה נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן.

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גַּם-כֵּן בְּחַיָּיו לֹא חָתַם כָּכָה, זֶה נִכְתַּב בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְדַבֵּר מֵהַשִּׁיר הַזֶּה, אֲבָל לֹא יָדַעְנוּ מִזֶּה, זֶה רַק בְּהַפֶּתֶק הַזֶּה. וְכָאן הוּא מְגַלֶּה בְּפֵרוּשׁ לִפְנֵי כָּל הָעוֹלָם: נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, הוּא בְּעַצְמוֹ זֶה הַשִּׁיר שֶׁיַּחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – בִּזְמַן שֶׁהוּא בָּא לָעוֹלָם, אָז הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל כָּל הַגְּאֻלָּה אֶצְלוֹ, בּוֹ תָּלוּי כָּל הַגְּאֻלָּה. כֵּן, כָּל הַגְּאֻלָּה בִּכְלָלִי בִּפְרָטִי לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ תָּלוּי בּוֹ. אֲבָל לְגַלּוֹת בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֲנִי הוּא – זֶה רַק בְּהַפֶּתֶק הַזֶּה!

כח חדש שלא היה מעולם!

רַבִּי נַחְמָן הוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָם. בּוֹ וּבִשְׁמוֹ נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה, שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה וְשֶׁל הַכֹּל. וְזֶה מְסֻגָּל לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וּלְכָל הַיְשׁוּעוֹת. צְרִיכִים לְהָבִין שֶׁזֶּה מְסֻגָּל, כִּי הוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַגְּאֻלָּה וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, לְהַחֲזִירָם לְהוֹצִיאָם מִמְּקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ.. כָּל אֶחָד מֵהֵיכָן שֶׁנָּפַל לְשָׁם. לְהוֹצִיא כָּל אֶת הָעוֹלָם מֵהַצָּרוֹת. הַצָּרוֹת הֵם הַתַּאֲווֹת וְהַכֶּסֶף וְתַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא צְרִיכִים אֶת הַכֹּל, צְרִיכִים לֶאֱכֹל חֲתִיכַת לֶחֶם. בִּשְׁבִיל מָה כָּל הַכֶּסֶף וְהַבִּנְיָנִים?

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, הוּא כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַצַּדִּיקים שֶׁהָיוּ מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם. הוּא משֶׁה רַבֵּנוּ, הוּא אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא כָּל הַצַּדִּיקִים! בְּחִיר הַבְּרִיאָה!

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – כָּלוּל בָּזֶה כָּל הַצַּדִּיקִים וְכָל הַתּוֹרָה! זֶה דָּבָר קַל לְהַגִּיד, וּמִי שֶׁאוֹמֵר נַ נַחְ, אָז הוּא מַחֲזִיק, הוּא נִכְנָס בְּהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַבְּרִיאָה, בְּהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה וְשֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים, נִכְנָסִים בְּעוֹלָם אַחֵר!

רַק כְּשֶׁמַּזְכִּירִים שֵׁם רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן, כָּכָה כְּמוֹ שֶׁחָתוּם בַּחֲתִימָה בַּפֶּתֶק הַזֶּה – נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה מַמְתִּיק כָּל הַצָּרוֹת וְכָל הַדִּינִים וְכָל הָעֲווֹנוֹת וְכָל הַנְּפִילוֹת וְכָל הַכְּפִירוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. זֶה מַסְפִּיק לְהַחֲרִיב כָּל הַסִּטְרָא-אָחֳרָא, כָּל הַחשֶׁךְ, הַכֹּל, מְהַפֵּךְ הַכֹּל! שֶׁזֶה כֹּחַ כָּזֶה.. כֹּחַ חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם!

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, הוּא מְשַׂמֵּחַ הַכֹּל, יְשַׂמַּח כָּל הָעוֹלָם, רַק אֶת הַגּוֹיִים לֹא. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר בַּתּוֹרָה בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ שֶׁהַגּוֹיִים אֵינָם בְּנֵי-אָדָם כְּלָל, רַק חֲמוֹרִים. יֵשׁ מֵהֶם שֶׁיּוֹדְעִים מְלֶאכֶת הַחֶשְׁבּוֹן וְעוֹד וְעוֹד, אֲבָל אוֹמֵר רַבֵּנוּ שֶׁכֻּלָּם בְּהֵמוֹת, חֲמוֹרִים, הֵם לֹא בְּנֵי-אָדָם, רַק עַם יִשְׂרָאֵל הֵם בְּנֵי-אָדָם. זֶה נִכְתַּב בַּסֵּפֶר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהֵם חֲמוֹרִים.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה אֶת זֶה, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, בִּשְׁבִיל מִי הוּא גִּלָּה אֶת זֶה אִם לֹא בִּשְׁבִילֵנוּ? הוּא גִּלָּה אֶת זֶה בִּשְׁבִיל גּוֹיִים? בִּשְׁבִיל בְּהֵמוֹת, בִּשְׁבִיל חֲמוֹרִים? הוא גִּלָּה אֶת זֶה בִּשְׁבִילֵנוּ! הַגּוֹיִים אֵין לָהֶם כֵּלִים לְהָבִין וּלְדַבֵּר מִזֶּה, אוּלַי יִהְיֶה לָהֶם אֵיזֶה נְגִיעָה בְּעָלְמָא, הַגּוֹי אֵין לוֹ כְּלוּם, הֵם לֹא בְּנֵי-אָדָם, הֵם כְּמוֹ בְּהֵמָה, פְּטוּרָה מֵהַכֹּל. בְּנֵי-אָדָם זֶה רַק אֲנַחְנוּ – יְהוּדִים. כָּל הַגּוֹיִים – בְּהֵמוֹת! כָּכָה אוֹמֵר רַבֵּנוּ. הַגּוֹיִים לֹא מַאֲמִינִים בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה. לֹא צְרִיכִים לְדַבֵּר אִתָּם, לֹא צְרִיכִים לְהוֹדִיעַ לָהֶם מֵהַשֵּׁם שֶׁל רַבֵּנוּ.

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאָל כַּמָּה פְּעָמִים צְרִיכִים לְהַגִּיד נַ נַחְ?)

תָּמִיד, בְּלִי סוֹף, בְּלִי קֵץ.

(כָּל הַזְּמַן?)

כֵּן.

נַ נַחְ, זֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ, זֶה פּוֹתֵחַ כָּל הַשְּׁעָרִים, כָּל הַשַּׁעֲרֵי רַחֲמִים, כָּל הַשַּׁעֲרֵי תְּפִלָּה, כָּל הַשַּׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, כָּל הַתּוֹרָה!

הָעִקָּר הוּא נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן! נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן זֶה כָּל הָעוֹלָם, זֶה כָּל הַתּוֹרָה, כָּל הַחָכְמוֹת. זֶה עִנְיָן סוֹדִי.. סוֹד מִכָּל הָעוֹלָם!

יִכְתְּבוּ – נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן!

יתמלא כל העולם

זֶה כְּבָר מוּכָן וּמְזֻמָּן, זֶה יֹפִי כָּזֶה שֶׁאֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, יֹפִי כָּזֶה.. כֻּלָּם יַדְפִּיסוּ אֶת זֶה, כָּל הַבָּתֵּי-דְּפוּס. סֵפֶר זֶה עוֹלֶה כֶּסֶף, הַכְּרִיכָה וְהַהוֹצָאוֹת – אֲבָל הַפֶּתֶק זֶה לֹא עוֹלֶה כֶּסֶף, רַק חֲתִיכַת נְיָר, כַּמָּה כְּבָר יָכוֹל לַעֲלוֹת נְיָר, זֶה צִלּוּם, כַּמָּה זֶה כְּבָר עוֹלֶה? יִהְיֶה הַרְבֵּה שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פַּרְנָסָה מִזֶּה, הֵם יַדְפִּיסוּ וְיִמְכְּרוּ. מִלְיוֹנִים, יַדְפִּיסוּ מִילְיוֹנִים וְיִמְכְּרוּ, מִי לֹא יִקְנֶה אֶת זֶה? כֻּלָּם יִקְנוּ אֶת זֶה, כָּל אֶחָד יִקְנֶה הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל כָּל הַיְלָדִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם וּבִשְׁבִיל הָאִשָּׁה, יְלָדִים קְטַנִּים יִקְנוּ אֶת זֶה. גַּם הָרַבָּנִים – הֵם בְּעַצְמָם יִקְנוּ בִּשְׁבִיל הַבָּנִים שֶׁלָּהֶם. כָּל הָעוֹלָם יִקְנֶה אֶת זֶה!

מִילְיוֹנִים, לְהַדְפִּיס מִילְיוֹנִים בְּכָל יוֹם וְלִמְכֹּר, כָּל הָעוֹלָם יִקְנוּ אֶת זֶה, בְּכָל בַּיִת, בְּכָל מָקוֹם, יִתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם, כֻּלָּם יִקְנוּ!

יִהְיֶה רַעַשׁ בְּכָל הָעוֹלָם, יִהְיֶה רַעַשׁ, “יֵשׁ לְךָ הַצִּלּוּם שֶׁל הַפֶּתֶק? הוֹ.. כַּמָּה זֶה עוֹלֶה, אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת!”

יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עִם תַּרְגּוּם, יִהְיֶה הַלָּשׁוֹן בְּאַנְגְּלִית אוֹ בְּצָרְפָתִית, כָּכָה יוּכְלוּ לְהָבִין טוֹב. רַק צְרִיכִים שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד שֶׁיַּדְפִּיס וְיֵלֵךְ לִמְכֹּר אֶת זֶה בְּכָל בַּיִת. מִי שֶׁיַּעֲסֹק בָּזֶה וְיֵלֵךְ וְיִמְכֹּר הוּא יִמְכֹּר הַרְבֵּה מְאֹד. כֵּן, כָּל אֶחָד יִקְנֶה בְּזוֹל, כָּל אֶחָד יִקְנֶה דְּבַר פֶּלֶא כָּזֶה. יְכוֹלִים גַּם-כֵּן לַעֲשׂוֹת אֶת הַפֶּתֶק עִם זָהָב. לֹא צְרִיכִים זָהָב – זֶה בְּעַצְמוֹ זָהָב.

יְכוֹלִים לְשַׁלֵּם לַמֶּמְשָׁלָה שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לַאֲחֵרִים לְהַדְפִּיס – רַק לְבַעַל-הַפֶּתֶק. צְרִיכִים רִשָּׁיוֹן, יֵשׁ זְכֻיּוֹת עַל זֶה רַק לְבַעַל-הַפֶּתֶק!

צְרִיכִים לְהַדְפִּיס עוֹד וְעוֹד מִן הַמִּכְתָּב, לְמַלְּאוֹת כָּל הָעוֹלָם עִם פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה עוֹלָם חָדָשׁ. רוֹאִים בָּעֵינַיִם פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה.. זֶה עוֹד יוֹתֵר גָּבוֹהַּ מִ’בָּרוּךְ שֶׁאָמַר’. עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם פֶּלֶא כָּזֶה.

צְרִיכִים לְהַדְפִּיס כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ לְחַלֵּק לְכָל אֶחָד, זֶה צָרִיךְ כָּל אֶחָד. זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל הָרְחוֹבוֹת, בְּכָל חֲנוּת, בְּכָל בַּיִת, בְּכָל דֶּלֶת. יֵשׁ דֶּלֶת – צָרִיךְ נַ נַחְ!

צְרִיכִים שֶׁיִּהְיֶה מָלֵא כָּל הָעוֹלָם בְּנַ נַחְ!

זֶה חָשׁוּב מְאֹד, צְרִיכִים לִמְכֹּר, לִמְכֹּר, לְהָפִיץ, שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל בַּיִת, בְּכָל בֵּית-כְּנֶסֶת, בְּכָל יְשִׁיבָה. זֶה צְרִיכִים שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ מַיִם, שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל מְדִינָה, בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל הָעוֹלָם יִהְיֶה אֶת זֶה, כֵּן.

יֵשׁ הַיּוֹם חֲבֵרִים שֶׁהֵם עוֹשִׂים שְׁלָטִים עִם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. הֵם יוֹדְעִים הַמְּלָאכָה, יוֹדְעִים טוֹב אֵיךְ לְחַבֵּר וְלַעֲשׂוֹת. זֶהוּ נִגּוּן שֶׁל פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע, יִהְיֶה זְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם יַעֲשׂוּ נַ נַחְ. כֵּן, בְּכָל הַשְּׁוָקִים בְּכָל מָקוֹם אֵיפֹה שֶׁיֵּלֵךְ – יְזַמְּרוּ נִגּוּן נַ נַחְ, כִּי כָּל הַנִּגּוּנִים סוֹבֵב נַ נַחְ, כָּל הַנִּגּוּנִים שֶׁבָּעוֹלָם!

וַאֲנַחְנו מְשׁוֹרְרִים אֶת זֶה, מְנַגְּנִים אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּחֲתִימָה: נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. כְּשֶׁיָּבוֹא הַגְּאֻלָּה כֻּלָּם יְשַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ וְיֹאמְרוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ נַ נַחְ. אוֹי אַשְׁרֵינוּ…

על-ידי מכשול

וְזֶה הַפֶּתֶק הִגִּיעַ אֵלַי בְּדֶרֶךְ נֵס מְלֻבָּשׁ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, וְהוּא בָּא לָעוֹלָם עַל-יְדֵי מִכְשׁוֹל. יֶשְׁנּוֹ פָּסוּק בַּתּוֹרָה: “וְהַמִּכְשָׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ”, עַל-יְדֵי הַמִּכְשָׁלָה נַעֲשִׂים פְּלָאוֹת. בִּפְרָט רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא מַכְנִיס, הוּא מְהַפֵּךְ כָּל הָרְחוֹקִים וְכָל הַפּוֹשְׁעִים וְכָל הָעוֹלָם, מְהַפֵּךְ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲנִי אָכַלְתִּי לִפְנֵי הַתְּפִלָּה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז, אִם אֲנִי חָי זֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. אֲנִי כְּבָר הָיִיתִי יָכוֹל לָמוּת מֵרֹב צַעַר.

אִם לֹא הָיִיתִי אוֹכֵל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז לֹא הָיָה פֶּתֶק וְלֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר…

אוֹי וֵוי, יֵשׁ בְּחִירָה, אֲנַחְנוּ הָיִינוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים – יֵשׁ בַּחשֶׁךְ הַזֶּה פֶּלֶא כָּזֶה, מִכְתָּב כָּזֶה. הָעוֹלָם צוֹחֲקִים מֵאִתָּנוּ, “מַה, הֵם טִפְּשִׁים, הֵם מַאֲמִינִים בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה?” אֲבָל יֵשׁ צַדִּיק כָּזֶה, רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן שֶׁהוּא כֻּלּוֹ נֵס. כָּל דִּבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיו, כָּל מַה שֶּׁגִּלָּה בְּכָל עִנְיָנָיו, בְּכָל תֵּיבָה שֶׁמַּדְפִּיסִים, וְכָל נֶפֶשׁ שֶׁמִּתְקָרֶבֶת אֵלָיו – זֶה הַכֹּל נוֹגֵעַ לַגְּאֻלָּה, כִּי הוּא עִקַּר הַגְּאֻלָּה. וְזֶה מְרֻמָּז בְּזֶה הַמִּכְתָּב: נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – הוּא הַגְּאֻּלָּה, זֶה הַשִּׁיר שֶׁל חֶסֶד שֶׁיִּתְנַגֵּן לֶעָתִיד, הוּא זֶה הַשִּׁיר.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, צְרִיכִים שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ וְיִתְגַּלּוּ הַחָכְמָה שֶׁלּוֹ, הַדַּעַת שֶׁלּוֹ, הַפְּלָאוֹת, הָאוֹר הַפֶּלֶא שֶׁהוּא גִּלָּה בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר, וְזֶה יָבִיא אֶת כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יְקַבְּלוּ חָכְמָה שֶׁכָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הֶבֶל וָרִיק. אַף-עַל-פִּי שֶׁגַּם עַכְשָׁו מַרְגִּישִׁים אֶת זֶה, אֲבָל יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ, יִהְיֶה לָהֶם חָכְמָה, יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אֲפִלּוּ הַגּוֹיִים. כִּי רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן – בּוֹ תָּלוּי כָּל הַגְּאֻלָּה וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָם. כָּכָה הוּא אָמַר.

כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְעַל בָּנָיו שֶׁיִּקְנֶה סִפְרֵי רַבִּי נַחְמָן וְיַעֲסֹק בָּהֶם וִיקַיֵּם אוֹתָם, אָז יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי!

כִּי עַכְשָׁו כָּל בְּנֵי-הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם וְעוֹשִׂים מִסְחָרִים וְכוֹתְבִים וּמְדַבְּרִים וְכָל אֶחָד עוֹשֶׂה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה, אֲבָל הֵם כְּמוֹ בְּהֵמוֹת כָּאֵלּוּ עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם, כִּי אֵין לָהֶם אֶת הַדַּעַת הָאֲמִתִּית. וַאֲנַחְנוּ גַּם-כֵּן, בִּזְמַן שֶׁאֲנַחְנוּ חַס-וְשָׁלוֹם נוֹפְלִים וּמַשְׁלִיכִים אֶת הַדַּעַת מֵהַעִקָּר הַתַּכְלִית, מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְנוֹפְלִים חַס-וְשָׁלוֹם – זֶה גַּם-כֵּן נוֹפְלִים לִבְהֵמוּת.

זֶה אוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּתוֹרָה ז’ חֵלֶק ב’: “כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַדַּעַת, וּמִי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב וְאֵינוֹ מְכֻנֶּה בְּשֵׁם אָדָם כְּלָל, רַק הוּא בְּחִינַת חַיָּה בִּדְמוּת אָדָם”, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לֶאֱחֹז עַצְמוֹ בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ, אָז הוּא מְקַבֵּל אֶת הַדַּעַת הָאֲמִתִּית וְנַעֲשֶׂה מִבְּהֵמָה – אָדָם. עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ, אִם כָּל הָעוֹלָם יַחֲזִיקוּ בְּרַבֵּנוּ, אָז כָּל הָעוֹלָם יֵצֵא מִבְּחִינַת בְּהֵמָה – לְאָדָם. כָּל הָעוֹלָם הֵם יֵדְעוּ שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהִתְהַפֵּךְ וְלִהְיוֹת אָדָם. יִהְיֶה הָעוֹלָם מְמֻלָּא מִבְּנֵי-אָדָם, לֹא מִבְּהֵמוֹת.

הָעִקָּר הָאָדָם הוּא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית, לֹא הַחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִית, חָכְמוֹת הָעוֹלָם הֵם חשֶׁךְ. הָעִקָּר הוּא חָכְמַת הַתּוֹרָה, חָכְמוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מַה זֶּה הַדַּעַת? לָדַעַת שֶׁהַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹקִים. הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, עִקַּר עֲבוֹדָתוֹ – לְהַכְנִיס אוֹתָנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַתּוֹרָה, זֶה עִקַּר עֲבוֹדָתוֹ. הָעִקָּר הַחַיִּים הוּא רַק הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה. וְהָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא מַכְנִיס בָּנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַתּוֹרָה, לָאֱמוּנָה, לָאֱמֶת, לְכָל טוּב. לְכָל הַתִּקּוּנִים שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים – כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ. הוּא גִּלָּה חָכְמָה כָּזֶה שֶׁכָּל הָעוֹלָם יַשְׁלִיכוּ כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַכֶּסֶף וְיַעַסְקוּ רַק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה לְתַכְלִית, לְשֵׁם שָׁמַיִם – לֹא לְשֵׁם פַּרְנָסָה וְלֹא לְשֵׁם כָּבוֹד וְלֹא לְשֵׁם פִּרְסוּם וַחֲשִׁיבוּת.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – לִמּוּד סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים זֶה כָּל חַיֵּינוּ, כָּל חִיּוּתֵנוּ!

זֶה דָּבָר קַל שֶׁכָּל אֶחָד יִקְנֶה אֶת הַסְּפָרִים שֶׁל רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן וְיִקְרָא בָּהֶם, וְיִשְׁתַּדֵּל שֶׁגַּם הַבָּנִים וְכָל הַמַּכִּירִים וְכָל הַמִּשְׁפָּחָה וְכֻלָּם יִקְרְאוּ רַק בְּסִפְרֵי רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב, אָז יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי. כִּי עַכְשָׁו הָעוֹלָם הוּא עוֹלָם שֶׁל שֶׁקֶר, עוֹלָם שֶׁל שְׁטוּת, זֶה הַכֹּל הֶבֶל. רוֹאִים שֶׁכָּל הַתַּאֲווֹת אֵין לָהֶם שׁוּם מַמָּשׁוּת, אִם הָאָדָם אוֹכֵל וּמִתְעַנֵּג מִזֶּה הָעוֹלָם, אָז כַּמָּה זֶה? יֵשׁ לוֹ תַּעֲנוּג רֶבַע שָׁעָה, זֶה הַכֹּל. וְאַחֲרֵי רֶבַע שָׁעָה – אֵין תַּאֲוָה. אָז מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה שֵׂכֶל, כְּדַאי בִּשְׁבִיל רֶבַע שָׁעָה לְהַפְסִיד אוֹר כָּזֶה, טוֹב כָּזֶה, עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא?

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא הַגֵּיהִנָּם. אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת: עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא. עוֹלָם הַבָּא – אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם הַבָּא, אֲבָל עוֹלָם הַזֶּה – אֵינֶנּוּ בִּכְלָל. הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא הַגֵּיהִנָּם!” כָּל מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה, אַחַר הַתַּאֲווֹת, אֵין לוֹ שׁוּם חַיִּים כְּלָל. וְכָל הָעוֹלָם טוֹעִים וְלֹא יוֹדְעִים מֵחַיֵּיהֶם וְלֹא יוֹדְעִים כְּלָל עַל מָה הֵם חָיִים, בִּשְׁבִיל מָה לִחְיוֹת וְלִסְבֹּל הַגֵּיהִנָּם שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, בִּשְׁבִיל כַּמָּה שָׁנִים? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ פַּעַם אַחַת הֶחֱזִיק אֶחָד וְאָמַר לוֹ: “בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּג שֶׁל רֶבַע שָׁעָה תַּפְסִיד עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא? תֶּאֱנַח אוֹתוֹ, תָּקִיא אוֹתוֹ!” כֵּן, כָּכָה אָמַר רַבֵּנוּ, מַפְסִידִים גַּם עוֹלָם הַזֶּה, אֵין לָהֶם חַיִּים, אֵין לָהֶם כְּלוּם.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה שֶׁבְּכָל אָדָם יֵשׁ טוֹב, וְזֶה הַטּוֹב אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מְעַט מְאֹד, אֲבָל זֶה הַטּוֹב יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַהְפֹּךְ אֶת הָאָדָם. בְּכָל אֶחָד יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה כָּזֶה שֶׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, וְזֶה הַטּוֹב בְּכֹחַ רַבֵּנוּ הוּא יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל הַכֹּל. רַק הָעִקָּר שֶׁיֵּדַע וְיָבִין וְיַשִּׂיג שֶׁכָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, הַכֶּסֶף וְהַבִּנְיָנִים וְכָל הַתַּעֲנוּגִים וְכָל הָעֲווֹנוֹת וְכָל הַתַּאֲווֹת הֵם הֶבֶל וָרִיק, אֵין לָהֶם שׁוּם מַמָּשׁוּת כְּלָל!

יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה לְהוֹדִיעַ, שֶׁרוֹאִים בְּבֵרוּר גָּמוּר שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה שֵׂכֶל אֲמִתִּי, הוּא מֵבִין שֶׁכָּל הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל הַכָּבוֹד וְכָל הַכֶּסֶף וְכָל הַתַּאֲווֹת, הֵם אֶפֶס וְאַיִן וְאֵינָם לֹא כְּלוּם, הַכֹּל עוֹבֵר כְּהֶרֶף עַיִן, זֶה פּוֹרֵחַ כְּצֵל עוֹבֵר, זֶה אֵין בּוֹ שׁוּם מַמָּשׁ, זֶה הַכֹּל לֹא כְּלוּם. וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן שֶׁחָיִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָז כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַתַּעֲנוּגִים זֶה רַק רֶבַע שָׁעָה, וְאַחֲרֵי זֶה כְּבָר אֵיפֹה הַתַּאֲווֹת? אֵינָם!

מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ אֱמֶת וְהוּא יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה שֵׂכֶל אֲמִתִּי, אָז הוּא צָרִיךְ לְהָבִין וּלְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר בְּכָל הַכֹּחוֹת לִקְרֹא בְּכָל יוֹם בְּפַשְׁטוּת, בִּפְשִׁיטוּת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְהָעִקָּר הוּא סִפְרֵי רַבֵּנוּ, בִּפְרָט הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְהַתּוֹרוֹת שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם. זֶה כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְנַצֵּחַ כָּל הָעוֹלָם, כִּי זֶה דְּבַר פֶּלֶא כָּזֶה, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם וְזֶהוּ יְסוֹד הַגְּאֻלָּה. עַל-יְדֵי כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא יָכוֹל לְהַחֲזִיר כָּל אָדָם בְּכָל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַתּוֹרָה, לָאֱמוּנָה, בִּפְשִׁיטוּת, וְהָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת.

אוֹי, אוֹי, יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה לְסַפֵּר, לְדַבֵּר וּלְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל הָעוֹלָם טוֹעִים – בְּלִי רַבֵּנוּ, בְּלִי רַבֵּנוּ הָעוֹלָם הוּא תֹּהוּ וָבֹהוּ. כָּךְ אוֹמֵר רַבֵּנוּ בְּפֵרוּשׁ: “בִּלְעָדִי הָעוֹלָם תֹּהוּ וָבֹהוּ!” וְ”הָעוֹלָם” זֶה מַשְׁמָע כָּל מִינֵי בְּנֵי-אָדָם. יֵשׁ לַמְדָּנִים וְיֵשׁ יְשִׁיבוֹת וְיֵשׁ תּוֹרָה, אֲבָל בְּלִי רַבֵּנוּ אֵין לָהֶם יְסוֹד, אֵין לָהֶם שֹׁרֶשׁ, אֵין לָהֶם כֹּחַ, לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. בְּלִי רַבֵּנוּ – כָּל הָעוֹלָם תֹּהוּ וָבֹהוּ!

וּפֹה בְּהַפֶּתֶק מְגַלֶּה רַבֵּנוּ בְּפֵרוּשׁ בְּבֵרוּר גָּמוּר לְכָל הָעוֹלָם: נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, שֶׁאֲנִי הוּא זֶה הַשִּׁיר! בֹּא אֵלַי – וְתִהְיֶה נַעֲשֶׂה אָדָם!

עַכְשָׁו יֵשׁ בָּעוֹלָם אוֹר כָּזֶה, רַק אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁעוֹד לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁלּוֹ שֶׁיִּתְגַּלֶּה, אֲבָל זֶה יִתְגַּלֶּה. כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן בְּדִיּוּק – יִתְגַּלֶּה גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, יִתְגַּלֶּה אֵיךְ אֲנַחְנוּ עַבְדֵּי הַשֵּׁם, “בָּנִים אַתֶּם לְהַשֵּׁם אֱלֹקֵיכֶם”.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר” כַּנִּרְאֶה, אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁהוּא עֲדַיִן לֹא גָּמַר, אֲבָל הוּא גָּמַר, “גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר!” מַה שֶּׁהוּא יִגְמֹר זֶה אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ שׁוּם תְּפִיסָה בָּזֶה כְּלָל, הוּא יִגְמֹר אֶת שֶׁלּוֹ, הוּא בָּא לָעוֹלָם לְהוֹצִיא הָאָדָם מֵהָעֲווֹנוֹת וּלְהַכְנִיסוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַחַיִּים, בְּלֹא זֶה אֵין שׁוּם חַיִּים כְּלָל.

מַסְפִּיק דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ וְהוּא מְנַצֵּחַ כָּל הָעוֹלָם. הוּא מְצַחֵק מֵהֶם וְהֵם מְבִינִים שֶׁהֵם בְּטָעוּת, עַל מַה הֵם עוֹבְדִים כָּל-כָּךְ וְרוֹדְפִים כָּל-כָּךְ, בִּשְׁבִיל מִי, בִּשְׁבִיל מָה? אִם חָיִים אֲפִלּוּ אֶלֶף שָׁנִים זֶה דָּבָר שֶׁסּוֹף-כָּל-סוֹף נִכְלֶה, בִּפְרָט אֲנַחְנוּ בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ חָיִים חֲמִשִּׁים אוֹ שִׁשִּׁים שָׁנָה וְגַם-כֵּן חֲצִי מֵהַזְּמַן יְשֵׁנִים, וּבִשְׁבִיל מָה חָיִים, בִּשְׁבִיל מָה כָּל הָעֲבוֹדָה? אַחֲרֵי חֲמִשִּׁים-שִׁשִּׁים שָׁנָה נִכְנָסִים לַבֵּית-חוֹלִים וְאַחַר-כָּךְ נִכְנָסִים לַמְּקָרֵר וְאַחַר-כָּךְ לַקֶּבֶר. כָּל הַכֶּסֶף וְכָל הָעֲבוֹדָה מַשְׁאִירִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבִשְׁבִיל מָה עָבַד חֲמִשִּׁים שָׁנָה? הוּא רַק חָשַׁב תָּמִיד מַחֲשָׁבוֹת בַּלֵּב מֵאֵיפֹה לוֹקְחִים כֶּסֶף, כֶּסֶף, כֶּסֶף, כֶּסֶף, כֶּסֶף. מַה זֶּה, שִׁגָּעוֹן! זֶה מַמָּשׁ שִׁגָּעוֹן!

אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאל קָרְדוֹנֶר – רָאִיתִי אִישׁ אֶחָד בָּעוֹלָם. וַאֲנִי רָאִיתִי גְדוֹלִים מִטְּבֶרְיָה, וְגַם-כֵּן בָּאתִי לִירוּשָׁלַיִם וְרָאִיתִי גְּדוֹלִים, אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עִנְיָן מְיֻחָד. מַה שֶּׁרָאִיתִי מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל, רָאִיתִי שֶׁזֶּה הַבְּחִינָה הִיא בְּחִינָה מְיֻחֶדֶת, הוּא הֶחֱזִיק בְּהַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד אָז הוּא הָיָה אָדָם מִבְּחִינַת לֶעָתִיד. הוּא הָיָה סוֹד מִכָּל הָעוֹלָם, הוּא הָיָה צוֹחֵק מִכָּל הָעוֹלָם. אֲנִי רָאִיתִי בֶּן-אָדָם אֶחָד מִכָּל הָעוֹלָם שֶׁהוּא הָיָה נוֹרְמָלִי. אֲנִי רָאִיתִי אָדָם אֶחָד – רַק אוֹתוֹ!

כָּל הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בְּרַבֵּנוּ. אֲנִי כְּבָר רָאִיתִי אֶת הַגְּאֻלָּה, רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְרָאִיתִי אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם אַחֲרֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, מַה שֶּׁיִּהְיֶה. הַשִּׁיר פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע זֶה רָאִיתִי בְּחַיָּי. אֲנִי רָאִיתִי בֶּן-אָדָם מִן הַשָּׁמַיִם, מֵעוֹלָם הַבָּא, כֵּן. הוּא הָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה עִם עֵינַיִם וְעִם רַגְלַיִם, אֲבָל הַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה בָּעוֹלָם הַבָּא. הַלֵּב שֶׁלּוֹ וְהַחָכְמָה, הַדַּעַת – הָיָה בַּשָּׁמַיִם.

מִי שֶׁרוֹצֶה אָז הוּא זוֹכֶה לִרְאוֹת, לְהַרְגִּישׁ, אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. לֹא צְרִיכִים לְחַכּוֹת עַד שֶׁיָּבוֹא, זוֹכִים עַכְשָׁו לִרְאוֹת, נַעֲשֶׂה בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל – רָאִיתִי כְּבָר בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ…

מתפרסם בכל העולם

אוֹי יוֹי יוֹי, פְּלָאוֹת הַשֵּׁם כָּאֵלֶּה, מִכְתָּב כָּזֶה, לֹא שָׁמַעְנוּ, אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס לַמֹּחַ נֵס כָּזֶה, פֶּלֶא כָּזֶה בַּדּוֹר הַחשֶׁךְ הַזֶּה. וְכֵן וַדַּאי, אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בַּתּוֹרָה שֶׁהָיָה נִסִּים, אֲנַחְנוּ לֹא רוֹאִים, אֲבָל מַאֲמִינִים בְּנִיסִים שֶׁכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה, הַנִּסִּים שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם וְעוֹד נִסִּים, נִסִּים, נִסִּים. אֲבָל כָּל הַנִּסִּים הָיוּ רַק זְמַנִּיִּים, וְזֶה הַנֵּס שֶׁל הַפֶּתֶק הוּא חַי וְקַיָּם. וְזֶה פֶּלֶא, אֵיךְ הוּא נִמְצָא בָּעוֹלָם חֲתִיכַת נְיָר דַּק שִׁשִּׁים שָׁנָה, מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה שֶׁחֲתִיכַת נְיָר יִהְיֶה לוֹ קִיּוּם שִׁשִּׁים שָׁנָה? אֲפִלּוּ עַל הָאָדָם עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, בִּפְרָט הַפֶּתֶק הָיָה בְּסַכָּנוֹת בִּמְקוֹמוֹת שֶׁיָּכוֹל הָיָה לָלֶכֶת לְאִבּוּד, וְהוּא חָי וְקַיָּם!

כָּל הַפֶּתֶק הוּא נֵס כָּזֶה, אֵיךְ שֶׁהוּא נִבְרָא וְאֵיךְ הוּא בָּא לָעוֹלָם וְאֵיךְ יֵשׁ לוֹ קִיּוּם. אֲנִי פָּתַחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר וְהוּא הָיָה שָׁמָּה אֵיפֹה שֶׁפָּתַחְתִּי, אֲנִי רָאִיתִי תֵּכֶף אֶת הַנְּיָר וּמִזֶּה הַנְּיָר נַעֲשָׂה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה…

אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים וְרוֹאִים דָּבָר כָּזֶה, הַכֹּל הוּא לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, יֵשׁ מֵאַיִּן. זֶה לֹא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, מִי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת חֲתִימָה? פֶּלֶא כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, זֶה רַק מֵרַבֵּנוּ!

אַיי, אֲנִי מָצָאתִי אֶת זֶה בְּנִסִּים כָּאֵלֶּה, בִּפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה, בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וְרָאִיתִי מַה שֶּׁרָאִיתִי. זֶה פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן מֵעוֹלָם. הַמֹּחַ לֹא יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת זֶה. רוֹאִים הַשְׁגָּחָה כָּזוֹ, בָּעֵינַיִם רוֹאִים פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה.. לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע. אֲבָל שִׁשִּׁים שָׁנָה הַפֶּתֶק הָיָה לְגַמְרֵי בְּסוֹד. הוּא הָיָה בָּעוֹלָם, אֲבָל הוּא הָיָה אֶצְלִי בְּלִי פִּרְסוּם, רַק אֲנִי הֶחֱיֵיתִי עַצְמִי בָּזֶה. לֹא הָיָה שׁוּם מַחֲשָׁבָה שֶׁיִּתְפַּרְסֵם, כִּי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵאֱמוּנָה וְהֵם לֹא יָבִינוּ וְהֵם יִתְלוֹצְצוּ מִבְּרֶסְלֵב, אָז לֹא פִּרְסַמְתִּי אֶת זֶה. וְלִפְנֵי שָׁלשׁ שָׁנִים הִתְחַלְתִּי לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם, כִּי אָמַרְתִּי שֶׁצְּרִיכִים לְפַרְסֵם פִּלְאוֹת הַשֵּׁם, שֶׁהַפֶּתֶק יָכוֹל לַעֲשׂוֹת נִסִּים מְלֻבָּשׁ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב סִבּוֹת וְהִרְגַּשְׁתִּי לְפַרְסֵם אוֹתוֹ בְּכָל הָעוֹלָם, שֶׁיְּקַבֵּל מִי שֶׁיְּקַבֵּל; מִי שֶׁלֹּא יְקַבֵּל – לֹא יְקַבֵּל. צְרִיכִים לְפַרְסֵם!

וְגַם-כֵּן הַמִּכְתָּב מִלִּפְנֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה הָיָה הֲכָנָה לְעַכְשָׁו, שִׁשִּׁים שָׁנָה הָיָה בְּסוֹד, הוּא הָיָה חָי בְּלִי פִּרְסוּם, הָיָה יָשֵׁן, בְּלִי פְּעֻלָּה, בְּלִי שׁוּם דָּבָר, לֹא עָשָׂה כְּלוּם, וְאַחֲרֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה הוּא נִתְעוֹרֵר לְאַט לְאַט וְאוֹמֵר: “הִנְנִי, אֲנִי בָּאתִי עַכְשָׁו, בָּאתִי לְתַקֵּן הָעוֹלָם!”

פִּתְאוֹם הוּא מִתְעוֹרֵר, הוּא מִתְפַּרְסֵם בְּכָל הָעוֹלָם, בָּעִתּוֹנִים, בָּרַדְיוֹ, בַּטֶּלֶוִיזְיָה, כֻּלָּם. יֵשׁ בַּמֶּמְשָׁלָה וְיֵשׁ חַבְרֵי-כְּנֶסֶת וְיֵשׁ עִתּוֹנָאִים, וְאַף אֶחָד לֹא הִתְנַגֵּד. עִתּוֹנָאִי אֶחָד לֹא מִזְּמַן אָמַר לִי: “יֵשׁ בְּהַפֶּתֶק סִימָנִים בְּרוּרִים עַל הַגְּאֻלָּה!”

וַאֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁזֶּה נֵס, אֵיךְ הֵם לֹא מִתְלוֹצְצִים בַּכְּנֶסֶת מֵהַפֶּתֶק. הֵם קִבְּלוּ אֶת זֶה וּבָלְעוּ אֶת זֶה וְלֹא מְדַבְּרִים (צוֹחֵק)…

מופתים מהקמיע הקדוש

נוּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים רַחֲמִים גְּדוֹלִים. אֲנַחְנוּ – אֲנִי וְהַחֲבֵרִים שֶׁלִּי, רָאִינוּ הַרְבֵּה מוֹפְתִים מֵהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן עָשִׂינוּ קְמֵיעוֹת מֵהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְזֶה מְסֻגָּל לָאָדָם לְכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁצָּרִיךְ. זֶה שְׁמִירָה!

(חָסִיד מְסַפֵּר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הֶחְלִיט לִכְתֹּב קְמֵיעוֹת עִם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן)

הוֹ.. מַסְפִּיק, הַכֹּל!

עוֹד לֹא הָיָה קְמֵיעוֹת כָּאֵלּוּ בָּעוֹלָם!

בְּעֵת צָרָה, כְּשֶׁהָאָדָם סוֹבֵל אֵיזֶה צָרָה, שֶׁיַּגִּיד בַּפֶּה חוּץ מֵהַקָּמֵיעַ, שֶׁיַּגִּיד: נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. זֶה דָּבָר קַל לְהַגִּיד נַ נַחְ, וְזֶה עוֹזֵר בְּכָל עֵת צָרָה, בְּכָל זְמַן. וְגַם-כֵּן שֶׁכָּל הַחַיָּלִים שֶׁהוֹלְכִים לַמִּלְחָמָה בִּמְקוֹם סַכָּנָה – שֶׁיַּגִּידוּ רַק נַ נַחְ, שֶׁהַחַיָּל יַגִּיד בְּנִגּוּן נַ נַחְ.

הַקָּמֵיעַ הוּא דָּבָר גָּדוֹל. אֲנָשִׁים רַבִּים רוֹאִים פְּלָאוֹת נוֹרָאוֹת, חוֹלִים שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם תִּקְוָה – וְהָיָה לָהֶם רְפוּאָה עַל-יְדֵי הַפֶּתֶק הַזֶּה. אָמְרוּ נַ נַחְ!

הָיָה מַעֲשֶׂה: תִּינֹקֶת בַּת שָׁנָה וָחֵצִי נָפַל עָלֶיהָ קוּמְקוּם מַיִם שֶׁהָיָה רוֹתֵחַ עַל הָאֵש, וְנָפַל עָלֶיהָ, עַל הַפָּנִים שֶׁלָּהּ. נוּ, לָקְחוּ אוֹתָהּ לַבֵּית-חוֹלִים בְּלִינְסוֹן וְהָרוֹפְאִים רָאוּ אוֹתָהּ, הָיָה לָהֶם צַעַר גָּדוֹל, הִיא בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה, אֲפִלּוּ אִם הִיא תֵּצֵא מִן הַסַּכָּנָה אֵיזֶה פָּנִים יִהְיֶה.

הַהוֹרִים שֶׁלָּהּ רָאוּ אֶת הַצָּרָה וְהֵם לֹא יָדְעוּ כְּלָל מַה לַּעֲשׂוֹת. הָיָה לָהֶם אֵיזֶה קְרוֹבַת מִשְׁפָּחָה שֶׁהָיָה לָהּ קָמֵיעַ, הִיא נָתְנָה אֶת הַקָּמֵיעַ שֶׁלָּהּ עַל הַתִּינֹקֶת, וְעָבַר יוֹמַיִם.. וְהִיא נִתְרַפְּאָה, הָלְכָה הַכְּוִיָּה, כְּאִלּוּ הִיא נוֹלְדָה עַכְשָׁו מֵחָדָשׁ!

הָאַבָּא וְהָאִמָּא כֻּלָּם יוֹדְעִים, הַמִּשְׁפָּחָה וְהָרוֹפְאִים גַּם-כֵּן. הָרוֹפֵא שֶׁטִּפֵּל בָּהּ הוּא הִשְׁתַּגַּע, הוּא אָמַר לָהֶם: “מָה עֲשִׂיתֶם, מַה?”

אָז סִפְּרוּ לוֹ מֵהַקָּמֵיעַ, אָז הוּא לָקַח אֶת הַקָּמֵיעַ, וְעַד הַיּוֹם הוּא לֹא רוֹצֶה לְהַחֲזִיר אֶת הַקָּמֵיעַ…

הָיָה נֵס. גּוֹיָה אַחַת הָלְכָה לָלֶדֶת, אָז הַיֶּלֶד לֹא רָצָה לָצֵאת, אָז הָיְתָה שָׁמָּה אִשָּׁה יְהוּדִיָּה וְהִיא אָמְרָה לָהּ שֶׁתַּגִּיד נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן…

וְהִיא אָמְרָה, וְתֵכֶף נוֹלַד הַיֶּלֶד!

הָיָה מַעֲשֶׂה, זֶה הָיָה בָּעִתּוֹן בַּאֲמֶרִיקָה. כּוּשִׁית אַחַת שֶׁהָיְתָה חֲבֵרָה בָּאוֹ”ם הִיא רָצְתָה לִרְאוֹת אֶת הַבֵּן שֶׁלָּהּ וְהִיא הָיְתָה מְגֹרֶשֶת וְלֹא הָיָה אֶפְשָׁרוּת. אָז אָמְרוּ לָהּ שֶׁתַּגִּיד נַ נַחְ, אָז הִיא אָמְרָה. הִיא אָמְרָה נַ נַחְ.. וְהוּא בָּא. מָחָר-מָחֳרָתַיִם הוּא בָּא!

נַ נַחְ יְכוֹלִים כָּל הָעוֹלָם לָשִׁיר וְלוֹמַר וּלְהַגִּיד, נַ נַח.

הַמְקֻבָּלִים שֶׁעוֹשִׂים קְמֵיעוֹת זֶה עִנְיָן שֶׁל כֶּסֶף, הֵם לוֹקְחִים כֶּסֶף, זֶה לֹא כְּלוּם, לֹא שָׁוֶה כְּלוּם. הָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ, הוּא הַיְסוֹד שֶׁל הַכֹּל – שֶׁל הַתּוֹרָה ,שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, שֶׁל הַכֹּל, שֶׁל כָּל הַתִּקּוּנִים. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה אֶת זֶה, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, בָּעוֹלָם רָאוּ מֵהַשֵּׁם שֶׁל רַבֵּנוּ, מִנַּ נַחְ, נִסִּים הַרְבֵּה. חוֹלִים שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם שׁוּם רְפוּאָה, חוֹלִים שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם רְפוּאָה, וְעַל-יְדֵי שֶׁאָמְרוּ נַ נַחְ – נַעֲשָׂה לָהֶם רְפוּאָה. רְפוּאָה וִישׁוּעָה לַנֶּפֶשׁ וְלַגּוּף וּלְהַכֹּל!

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת…

הסכמתו של רב משה פיינשטיין

יֵשׁ בִּבְרֶסְלֶב שֶׁהֵם אוֹמְרִים עַל הַפֶּתֶק מַה שֶּׁאוֹמְרִים, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַגִּיד, אֲבָל הֵם אוֹמְרִים כָּכָה. יֶשְׁנּוֹ רַב מְפֻרְסָם מְאֹד בִּבְרֶסְלֵב, אֲבָל הוּא שַׁקְרָן. הוּא רָצָה לְבַטֵּל אֶת הַפֶּתֶק בִּשְׁבִיל גַּאֲוָה. אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ טוֹב, אִם אֲנִי אוֹמֵר שַׁקְרָן אֲנִי לֹא אוֹמֵר סְתָם. אֲנִי חַס-וְשָׁלוֹם לֹא אַגִּיד עַל שׁוּם בַּר-יִשְׂרָאֵל, בִּפְרָט עַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ דִּבּוּרִים כָּאֵלּוּ. אֲבָל הוּא פָּחַד שֶׁהַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ יִפָּגַע, אָז הוּא חָשַׁב: “מַה זֶּה, יִשְׂרָאֵל בֶּער קִבֵּל מִכְתָּב מֵרַבֵּנוּ, וְאֵיפֹה אֲנִי, אֲנִי יֵשׁ לִי שֵׁם וּפִרְסוּם כָּזֶה”, אָז הוּא אוֹמֵר שֶׁמִּשֶּׁהוּ נָתַן אֶת זֶה בְּתוֹךְ הַסֵּפֶר (צוֹחֵק)…

עַל-כָּל-פָּנִים מִי שֶׁמְּקַבֵּל – מְקַבֵּל; מִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה לְקַבֵּל – לֹא יְקַבֵּל. לֹא מַכְרִיחִים. אֲנִי מָצָאתִי אֶת זֶה בְּנִסִּים כָּאֵלֶּה, בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וְרָאִיתִי מַה שֶּׁרָאִיתִי. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי נִצַּלְתִּי מֵהַפִּרְסוּם וְהַכָּבוֹד, לֹא נִכְנַס בִּי אֵיזֶה הִתְפָּאֲרוּת, אֵיזֶה גַּדְלוּת, אֲנִי הָיִיתִי שָׁפֵל בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת, זֶה רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שִׁפְלוּת כָּזֶה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְנַקֶּה אוֹתָנוּ מִכָּל מִינֵי גַּאֲוָה, מִכָּל מִינֵי תַּאֲווֹת, וְהוּא יְתַקֵּן אוֹתָנוּ, יְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם. כָּכָה הוּא אָמַר. אֲהָהּ! רַבִּי כָּזֶה, רַבִּי כָּזֶה…

אֲנִי יוֹדֵעַ, אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ, אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ הָאֱמֶת שֶׁחַס-וְשָׁלוֹם אֲנִי לֹא חָשׁוּד לְשַׁקֵּר, מַה יִּהְיֶה לִי מִזֶּה? חַס-וְשָׁלוֹם אֵין מַה לַּחֲשֹׁב עַל זֶה. אֲנִי לֹא אַגִּיד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ, שֶׁקֶר אֲנִי שׂוֹנֵא וְלֹא יָכוֹל לִסְבֹּל הָרֵיחַ שֶׁלּוֹ. לֹא הִמְצֵאתִי מִלִּבִּי וּמֹחִי הַפִּתְקָא, לֹא חָשַׁבְתִּי עַל זֶה, זֶה הָיָה מֵאֵת הַשֵּׁם מִן הַשָּׁמַיִם.

הַפֶּתֶק אֱמֶת כְּמוֹ שֶׁהַתּוֹרָה אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֱמֶת! אֱמֶת רַק אֱמֶת! בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר! אָסוּר לְזַלְזֵל בָּזֶה. לְהַאֲמִין, לֹא לְזַלְזֵל, לְהַאֲמִין!

כֻּלָּם, כָּל הָעוֹלָם רְחוֹקִים מִזֶּה. אֲנִי לֹא אַסְכִּים לְזַלְזֵל בָּזֶה. לְהִזָּהֵר לְזַלְזֵל בָּזֶה. הָעוֹלָם מְזַלְזְלִים בָּזֶה, הֵם לֹא רוֹצִים לְקַבֵּל. יַגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ הָאֱמֶת. צְרִיכִים אֱמוּנָה בֶּאֱמֶת.

רַבֵּנוּ הַקָדוֹשׁ גִּלָּה מִי הוּא, הוּא נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, הוּא הָרַבִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. הוּא יְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם, יְתַקֵּן כֻּלָּם. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִים לִשְׁמֹר עַצְמוֹ, כִּי אֲפִלּוּ בְּהַתִּקּוּנִים יֵשׁ גַּם-כֵּן חִלּוּקִים, הָעוֹלָם לֹא הֶפְקֵר, לַעֲשׂוֹת חַס-וְשָׁלוֹם מַה שֶּׁרוֹצֶה וְאַחַר-כָּךְ יִרְצֶה כָּבוֹד וּפִרְסוּם?

וְזֶה נֵס שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב שֶׁפַיינְשְׁטֵיין נָתַן הַסְכָּמָתוֹ. בְּלִי זֶה הָיוּ מַחֲרִיבִים אוֹתָנוּ, כֵּן. עַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ הַסְכָּמָה, הֵם מִתְרַגְּזִים וְהֵם אוֹמְרִים מַה שֶּׁאוֹמְרִים, אֲבָל לֹא בְּאֹפֶן כָּזֶה – לְהַשְׁמִיד. בָּא פַיינְשְׁטֵיין וְנָתַן הַמְלָצָה, וְזֶה עִנְיָן גָּדוֹל, זֶה “גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר!”

הֵם אוֹמְרִים מַה שֶּׁאוֹמְרִים אֲבָל לֹא כָּל-כָּךְ בְּרַעַשׁ וּבְתַקִּיפוּת, רַק בַּחֲלִישׁוּת. מַה, אֵיךְ אֶפְשָׁר לִצְעֹק? פַיינְשְׁטֵיין נָתַן הַסְכָּמָה! אִם לֹא זֶה לֹא הָיָה לָנוּ כְּלוּם! הֵם עָמְדוּ עָלֵינוּ בְּכָל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת לְהַשְׁמִיד אוֹתָנוּ, לִמְחֹק אוֹתָנוּ, “מַה זֶּה, פֶּתֶק, מַה זֶּה!”

עַל-כָּל-פָּנִים הוּא צוֹעֵק פַיינְשְטֵיין, אֲבָל מִי שׁוֹמֵעַ לוֹ…

רַב משֶׁה פַיינְשְׁטֵיין הוּא כְּבָר הָיָה בְּדַרְכּוֹ, הוּא הָיָה לִיטָאִי, אֲנִי לֹא הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ וְהוּא לֹא הִכִּיר אוֹתִי, רַק נָתְנוּ לְהַבֵּן שֶׁלּוֹ הַמִּכְתָּב, אָז הוּא בָּא לְהָאַבָּא שֶׁלּוֹ וְהֶרְאָה לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב. אָז הָאַבָּא, רַב משֶׁה פַיינְשְׁטֵיין, אָמַר לוֹ: “זֶה.. אַל תִּצְחַק מִזֶּה! זֶה פֶּלֶא, פֶּלֶא גָּדוֹל!”

וְאָז רַב משֶׁה פַיינְשְׁטֵיין הוּא רָצָה לִרְאוֹת אֶת הַפֶּתֶק הַמְּקוֹרִי וְהָאִישׁ הַזֶּה שֶׁמָּצָא אוֹתוֹ.

הַפֶּתֶק מַזְכִּיר אוֹתָנוּ שֶׁיֵּשׁ גּוֹאֵל, שֶׁיֵּשׁ מָשִׁיחַ. אֲבָל הַיְּהוּדִים שֶׁלֹּא מַאֲמִינִים הֵם לֹא רוֹצִים לְקַבֵּל הַגְּאֻלָּה. אֲבָל רוֹאִים עַכְשָׁו שֶׁהִגִּיעַ יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. זֶה רַק הַתְחָלָה, יָבוֹאוּ וְיָבוֹאוּ וְיָבוֹאוּ וְיָבוֹאוּ, אֲנַחְנוּ יְהוּדִים, הַתּוֹרָה יַעֲלֶה וְיַעֲלֶה וְיַעֲלֶה, כֻּלָּם יַעַסְקוּ רַק בַּתּוֹרָה שֶׁל רַבִּי נַחְמָן – ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’.

נוּ, אוּלַי יִהְיֶה בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ הַשָּׁנָה? (צוֹחֵק)…

יותר מכל הפלאות!

וְהַפֶּתֶק זֶה הַתְחָלַת הַגְּאֻלָּה. כֵּן, זֶהוּ פְּסִיעָה טוֹבָה שֶׁזְּמַן הַגְּאֻלָּה קָרוֹב מְאֹד, וְזֶה הַחֲתִיכַת נְיָר – זֶה יִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם. רוֹאִים דְּבַר פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא נִשְׁמַע בָּעוֹלָם. זֶה פֶּלֶא, פֶּלֶא גָּדוֹל, זֶה דְּבַר פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת זֶה, אִי אֶפְשָׁר.. יוֹתֵר מִכָּל הַפְּלָאוֹת! זֶה פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, חָדָשׁ לְגַמְרֵי!

עִנְיַן הַנַּ נַחְ – לֹא יָדַעְנוּ מִזֶּה, לֹא נִתְגַּלָּה בְּשׁוּם מָקוֹם, זֶה הָיָה סוֹד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת, לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה, רַק בְּהַפֶּתֶק! חֲתִימָה כָּזוֹ שֶׁחָתוּם קוֹל מֵרַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן לֹא הָיָה עֲדַיִן מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם!

בְּהַחֲתִימָה הוּא מְגַלֶּה לְכָל הָעוֹלָם שֶׁהַשִּׁיר פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע שֶׁעָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת בְּעֵת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, הַשִּׁיר שֶׁיַּחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַתּוֹרָה, הוּא בַּעַל-הַפֶּתֶק, הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, מַה שֶּׁחָתַם עַצְמוֹ – נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהוּא מְגַלֶּה לָנוּ שֶׁהוּא זֶה הַשִּׁיר שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד – הוּא זֶה הַשִּׁיר!

כָּל תּוֹרָה מִ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְכָל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, אָז זֶה הַשִּׁיר שֶׁעַל-יָדוֹ יִהְיֶה תִּקּוּן הָעוֹלָם. הַשִּׁיר הַזֶּה: פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע, זֶה אֲנִי בְּעַצְמִי, נַחְמָן!

אֵיזֶה נַחְמָן? מֵאוּמַן!

אֲנִי כְּבָר אָמַרְתִּי: “וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי”!

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, אֲנִי בַּעַל-הַפֶּתֶק, וְהַפֶּתֶק זֶה לְבַד. וְזֶה חֲתִיכַת נְיָר, מַה זֶּה, מֵאֵיפֹה בָּא? פֶּתֶק מִן הַשָּׁמַיִם, פֶּתֶק כָּזֶה.. מִי שָׁמַע כָּזֶה, מִי רָאָה כָּזֶה? עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה!

יֵשׁ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁשּׁוֹאֲלִים: “הוּא יָרַד מִן הַשָּׁמַיִם? הַפֶּתֶק, אֵיזֶה גָּוֶן הָיָה לוֹ? הָיָה לַחוּת, אֵיזֶה גָּוֶן?”

יֵשׁ לוֹ כָּל הַגְּוָנִין!

הַפֶּתֶק זֶה מִפְּלָאוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ, עוֹלֶה עַל כָּל הַפְּלָאוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ! זֶהוּ נֵס כָּזֶה.. לִפְנֵי כִּמְעַט מָאתַיִם שָׁנָה מִפְּטִירַת רַבֵּנוּ, הוּא כְּבָר נִפְטַר וְהוּא מְדַבֵּר אִתִּי: “תַּלְמִידִי הַיָּקָר”. כָּכָה קִבַּלְתִּי בַּמִּכְתָּב.

הַפֶּתֶק זֶה לֹא רַק פֶּלֶא שֶׁהָיָה, הַפֶּתֶק הוּא נִמְצָא, הוּא לֹא נִפְסָק!

הַפֶּתֶק בְּכָל יוֹם אֶהְיֶה חָדָשׁ! לֹא כְּמוֹ שֶׁהוּא בָּא כְּבָר שִׁשִּׁים שָׁנָה, הוּא אֶהְיֶה חָדָשׁ בְּכָל יוֹם. הַפֶּתֶק בְּכָל יוֹם אֶהְיֶה חָדָשׁ…

חלום הקצין

הַלַּיְלָה הָיָה לִי חֲלוֹם, הַחֲלוֹם הָיָה בִּטְבֶרְיָה וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר בָּא אֵלַי מֵחֶבְרוֹן לִטְבֶרְיָה וְנַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: “יִשְׂרָאֵל בֶּער נַעֲשָׂה בְּרֶסְלֵב וְזֶה סַכָּנָה לְכָל הָעוֹלָם, צְרִיכִים לַהֲרֹג אוֹתוֹ וְאֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר!”

וּפִתְאוֹם בָּא אֵלַי לַחֵדֶר קָצִין גָּדוֹל וְהוּא הָיָה עִם הַרְבֵּה קְצִינִים תַּחְתָּיו, וּבָא אֵלַי זֶה הַקָּצִין הַגָּדוֹל וְהֶרְאָה לִי בְּאֶצְבַּע וְאָמַר לִי בְּגַאֲוָה גְּדוֹלָה: “תֵּן אֶת הַפֶּתֶק!”

אָמַרְתִּי לוֹ: “מַדּוּעַ, מַה יֵּשׁ, מַה נּוֹרָא כָּל-כָּךְ, מָה אַתָּה מְפַחֵד כָּל-כָּךְ מֵהַפֶּתֶק?”

“מָה אַתָּה שׁוֹאֵל, תֵּן אֶת הַפֶּתֶק!”

אָמַרְתִּי לוֹ: “לָמָה אַתָּה רוֹצֶה אֶת הַפֶּתֶק, מַה יֵּשׁ בַּפֶּתֶק?”

אָז הוּא אָמַר לִי: “אַתָּה שׁוֹאֵל מַה יֵּשׁ לְפַחֵד? אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מַה שֶּׁזֶּה, אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהַפֶּתֶק יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, הוּא יְשַׁגַּע אֶת כָּל בְּנֵי-בְּרַק וְ אֶת כָּל הָעוֹלָם. קֹדֶם הוּא יְשַׁגַּע אֶת כָּל בְּנֵי-בְּרַק, וְאַחַר-כָּךְ יְשַׁגַּע אֶת כָּל הָעוֹלָם! הוא יְשַׁגַּע אֶת כָּל הָעוֹלָם, הוּא יַהֲרֹג אֶת כָּל הָעוֹלָם וּבְנֵי-בְּרַק!”

בְּנֵי-בְּרַק הָיָה הָעִיר הַגְּדוֹלָה שֶׁל כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכָל בְּנֵי-בְּרַק הָיוּ מִתְנַגְּדִים עַל בְּרֶסְלֵב, כָּל הָעוֹלָם הָיוּ מִתְנַגְּדִים. אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ, לא זוֹכֵר אֵיפֹה נָתַתִּי אֶת זֶה”.

אָז הוּא אָמַר לִי: “אֲהָהּ! אַתָּה לֹא זוֹכֵר? יֵשׁ לִי דֵּי חַיָּלִים, הֵם יְחַפְּשׂוּ עַד שֶׁיִּמְצְאוּ אוֹתוֹ. נְחַפֵּשׂ בְּכָל מָקוֹם!”

אָז אֲנִי פָּחַדְתִּי שֶׁאוּלַי הֵם יִקְחוּ אֶת הַפֶּתֶק, הָיָה לִי פַּחַד גָּדוֹל, צַעַר גָּדוֹל, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת? “חַס-וְשָׁלוֹם מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי הֵם יִמְצְאוּ..”

אָז נִזְכַּרְתִּי שֶׁאַחַד הַחֲסִידִים בָּא אֵלַי בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וּבִקֵּשׁ מִמֶּנִּי שֶׁאֶחְמֹל עָלָיו וְאֶתֵּן לוֹ עַל הַלַּיְלָה אֶת הַפֶּתֶק, הוּא רוֹצֶה לְהִתְחַזֵּק וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ, “רַבִּי יִשְׂרָאֵל, תֵּן לִי רַק הַלַּיְלָה לִקְרֹא וְלִרְאוֹת אֶת הַפֶּתֶק”, אָז אֲנִי נָתַתִּי לוֹ לְלַיְלָה אֶחָד אֶת הַפֶּתֶק וְהוּא הָלַךְ. אָז בָּרוּךְ הַשֵׁם הָיָה לִי קְצָת מְנוּחָה, הַפֶּתֶק לֹא בִּבְנֵי-בְּרַק וְלֹא פֹּה, הוּא אֵצֶל הֶחָסִיד בַּבַּיִת וְלֹא יוֹדֵעַ מִזֶּה שׁוּם אֶחָד, רַק אֲנִי. אִם-כֵּן הֵם יְכוֹלִים לְחַפֵּשׂ.

נוּ, נוּ, אֲנִי הָיִיתִי חָזָק, אֲנִי הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁהֵם לֹא יִמְצְאוּ, הַקָּצִין לֹא יוֹדֵעַ כְּלַל מֵהֶחָסִיד שֶׁבִּקֵּשׁ אֶת הַפֶּתֶק, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: “הֶחָסִיד הוּא לָקַח אֶת הַפֶּתֶק וְהֵם לא יוֹדְעִים. עַכְשָׁו הוּא יָכוֹל לְחַפֵּשׂ בְּכָל מָקוֹם”. אָז הֵם הָלְכוּ הַרְבֵּה קְצִינִים עִם הַרְבֵּה חַיָּלִים לְחַפֵּשׂ אֶת הַפֶּתֶק.

הוֹי, כְּשֶׁנִּזְכַּרְתִּי שֶׁהַפֶּתֶק הוּא אֵצֶל הֶחָסִיד בַּבַּיִת שֶׁלּוֹ הָיָה לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, הֵם יְחַפְּשׂוּ וִיחַפְּשׂוּ, אָז שֶׁיְּחַפְּשׂוּ…

הַפֶּתֶק הַקָּדוֹשׁ וּשְׁאָר כִּתְבֵי רַבֵּנוּ הָעַתִּיקִים

וְהַפֶּתֶק הוּא כֻּלּוֹ פֶּלֶא מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג. אִם רוֹאִים אֶת הַפֶּתֶק בְּצִלּוּם, רוֹאִים שֶׁזֶּה לֹא פָּשׁוּט, מַרְגִּישִׁים שֶׁזֶּה לֹא פָּשׁוּט. הוּא הָיָה מוּנָח בָּאָרוֹן וְאַחַר-כָּךְ עָבַר עָלָיו סַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת כָּאֵלּוּ.. הוּא הָיָה בְּפוֹלַנְיָה, וְזֶה הָיָה לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. הֵם שָׁמְעוּ מִזֶּה, אָז הֵם בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי לִשְׁלֹחַ לָהֶם שֶׁהֵם יוּכְלוּ לִרְאוֹת אֶת הַפֶּתֶק. וְהֵם הַפּוֹלָנִים, דָּבָר שֶׁלֹּא נִרְאֶה לָהֶם הָיוּ קוֹרְעִים אֶת זֶה וְקוֹרְאִים לִי: “אַל תִּהְיֶה שׁוֹטֶה, אַתָּה מְחַלֵּל הַשֵּׁם, אֵיךְ בַּדּוֹרוֹת הָאֵלּוּ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה נִסִּים כָּאֵלֶּה, בַּדּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, בַּחשֶׁךְ הַזֶּה?”

בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהוֹדוֹת לַשֵּׁם שֶׁהֵם הֶחֱזִירוּ אוֹתוֹ וְקִבַּלְתִּי אֶת זֶה בַּחֲזָרָה מֵהַדֹּאַר. זֶה הָיָה נֵס, נֵס.

הֵם קִבְּלוּ. אִם לֹא, אָז הָיוּ קוֹרְעִים אֶת זֶה. כֵּן, הֵם הָיוּ אַנְשֵׁי אֱמֶת. וְעַכְשָׁו אֲנִי מַרְגִּישׁ, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁעָשִׂיתִי שְׁגִיאָה כָּזֶה.. זֶה הָיָה מַמָּשׁ שִׁגָּעוֹן, אֵיךְ שָׁלַחְתִּי אֶת זֶה בַּדֹּאַר לְפוֹלַנְיָה. אֲבָל אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְסָרֵב לַחֲבֵרִים כָּאֵלֶּה, אָז שָׁלַחְתִּי אֶת זֶה, וְהָיָה נֵס שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת זֶה בַּחֲזָרָה וְהוּא נִמְצָא חָי, הוּא נִמְצָא בָּעוֹלָם. וְאָז לֹא הָיָה אֲפִלּוּ צִלּוּם, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, כְּלוּם. אִם חָלִילָה לֹא הָיִיתִי מְקַבֵּל אֶת זֶה בַּחֲזָרָה.. לֹא הָיָה, כְּאִלּוּ כְּלָל לֹא הָיָה בָּעוֹלָם! עַכְשָׁו, אֲפִלּוּ חַס-וְשָׁלוֹם אִם הַמְּקוֹרִי לֹא יִתְקַיֵּם, עַל-כָּל-פָּנִים יֵשׁ צִלּוּמִים, הַצִּלּוּם זֶה אוֹתוֹ דָּבָר, רוֹאִים מַמָּשׁ הָאוֹתִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַפֶּתֶק.

הַצִּלּוּם הוּא כְּמוֹ הַמְּקוֹרִי!

עַכְשָׁו בָּרוּךְ הַשֵּׁם הָעוֹלָם כְּבָר יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ מִכְתָּב, יֵשׁ צִלּוּם, מְדַבְּרִים מִזֶּה. צְרִיכִים לָקַחַת אֲוִירוֹן שֶׁיִּפְרַח בְּכָל הָעוֹלָם וְיַרְאֶה לְכָל הָעוֹלָם אֶת הַפֶּתֶק וּבַעַל-הַפֶּתֶק!

הַפֶּתֶק הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי, אֲנִי רוֹאֶה פְּלָאוֹת שֶׁמִּקֹּדֶם לֹא זָכִיתִי לִרְאוֹת מַה שֶּׁזֶּה, אֲבָל בְּכָל יוֹם חָדָשׁ שֶׁבָּא, אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה לִי מַה שֶּׁזֶּה, אוֹי וֵוי וֵוי…

חֲבָל , חֲבָל, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, אִם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים טִפָּה מִן הַיָּם מֵרַבֵּנוּ – הָיִינוּ מַפְקִירִים עַצְמֵנוּ עַל כָּל רֶגַע לֹא לְהוֹצִיא הָעֵינַיִם וְהָרֹאשׁ מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ. צְרִיכִים לִהְיוֹת בָּקִי בָּהֶם. זֶהוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, כָּל תֵּיבָה, כָּל עִנְיָן, כָּל תּוֹרָה שֶׁל רַבֵּנוּ.

כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, הַתּוֹרוֹת, הַשִּׂיחוֹת וְהַ’חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹר כָּל רֶגַע שֶׁאֲנַחְנוּ חָיִים, לָשִׂים כָּל כֹּחֵנוּ וּמֹחֵנוּ וְלִבֵּנוּ בְּהַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, בְּהַ’לִּקּוּטֵי עֵצוֹת’, וְשֶׁזֶּה יִהְיֶה מוּנָח בְּכָל אֵבָרִים, בְּכָל הַמֹּחַ, בַּלֵּב, בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם! לֹא בִּשְׁבִיל…

וּבְכֵן, הָעִקָּר לְהוֹצִיא מִזֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לִהְיוֹת דְּבוּקִים בְּדִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ, אֲבָל בֶּאֱמוּנָה. יְכוֹלִים לִלְמֹד וְלִהְיוֹת עִוֵּר, לֹא רוֹאֶה כְּלוּם. אִם לוֹמְדִים בִּשְׁבִיל גַּאֲוָה, “אֲנִי בְּרֶסְלֶב, אֲנִי בָּקִי בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן'”, זֶה כָּבוֹד גָּדוֹל. אֲבָל צְרִיכִים לִלְמֹד לֹא בִּשְׁבִיל כָּבוֹד, רַק בִּשְׁבִיל לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְקַיֵּם דְּבָרָיו. הָעִקָּר לִלְמֹד בִּשְׁבִיל שֶׁנֵּדַע לִלְחֹם – תַּכְסִיסֵי מִלְחָמָה, אֵיךְ לִלְחֹם וּלְנַצֵּחַ, לְהַכְנִיעַ אֶת הָרָע.

יֵשׁ עֲדַיִן עִנְיָנִים פִּלְאִיִּים נֶעֱלָמִים מְאֹד, אֲבָל לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם. בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹם כָּל אֶחָד, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִלְמֹד יָכוֹל לִקְרֹא בְּכָל בֵּית-כְּנֶסֶת, זֶה סִימָנִים עַל הַגְּאֻלָּה. אֲנַחְנוּ מְאֻשָּׁרִים, אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ כְּבָר כָּל הַתִּקּוּנִים וְהָרְפוּאוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ נַחְמָן, רַק רַבֵּנוּ נַחְמָן!

אוֹי, אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, אָז צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ, לְהַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ אֶת דִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים, הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ וְהַתְּפִלּוֹת וְהַהֲלָכוֹת. יֵשׁ סֵפֶר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’…

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד בַּסֵּפֶר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת בָּקִי בְּזֶה שֶׁיְּכוֹלִים לְהַגִּיד בְּעַל-פֶּה יָשָׁר וְהָפוּךְ. אֲפִלּוּ הָפוּךְ – כָּל-כָּךְ בְּקִיאוּת צְרִיכִים עַל זֶה. כִּי זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ, כָּל דִּבּוּר הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ! כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ – אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד!

אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ בְּלִי שִׁעוּר. אֵיךְ נַעֲשָׂה רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וְאֵיךְ נַעֲשׂוּ כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, כָּל אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ וְאַנְשֵׁי רַבִּי נָתָן שֶׁהָיוּ קְדוֹשִׁים כָּאֵלֶּה, אַנְשֵׁי אֱמֶת כָּאֵלּוּ? וְאֵיךְ אִם לֹא עַל-יְדֵי הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְהַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְהַשִּׂיחוֹת שֶׁהָיָה לָהֶם. רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר זָכָה רַק עַל-יְדֵי הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’!

עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְהַ’לִּקּוּטֵי עֵצוֹת’ וְ’חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’, עוֹד לֹא. אֲנַחְנוּ זוֹכִים, הַכֹּל מוּכָן – ‘חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’עָלִים לִתְרוּפָה’. הָיָה מִכְתָּבִים מֵ’עָלִים לִתְרוּפָה’, אֲבָל הָיָה אֵצֶל רַבִּי יִצְחָק, הַבֵּן שֶׁל רַבִּי נָתָן, כְּתַב-יָד. נוּ, וַאֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ כְּבָר ‘עָלִים לִתְרוּפָה’ וְ’חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’ וִ’ימֵי מוֹהַרֲנַ”ת’ וְעוֹד. כֵּן, מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ…

אֲנִי זוֹכֵר לִפְנֵי שְׁמוֹנִים שָׁנָה, רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר, הוּא הָיָה לוֹ דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה עַל רַבֵּנוּ, אֲבָל לֹא נִתְגַּלָּה, וְהָיָה עוֹד הַרְבֵּה כְּתָבִים שֶׁלֹּא זָכִינוּ, אֲנִי רָאִיתִי, הָיָה מַעְיָנוֹת, כֵּן. בִּזְמַן רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר, לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, הֵם הָיוּ אֵצֶל רַב שְׁמוּאֵל הוּרְבִיץ, הָיָה כְּתָבִים מֵרַבִּי נָתָן, הָיָה שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד…

הָיָה לִי ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ בִּכְתַב-יָד שֶׁל רַבִּי נָתָן וְגַם-כֵּן הָיָה לִי הַרְבֵּה כְּתָבִים שֶׁהֵם הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו רַעַשׁ בְּכָל הָעוֹלָם. הָיָה חָסִיד אֶחָד שֶׁהוּא הָיָה שׁוֹחֵט בַּאֲמֶרִיקָה, הוּא הָיָה לִפְנֵי יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה, וְהָיוּ אִתּוֹ עוֹד כַּמָּה אַבְרֵכִים וַחֲסִידִים שֶׁל פּוֹלַנְיָה, וְהוּא בָּא אֵלַי וְאָמַר לִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתִי.

טוֹב, הֵם נָסְעוּ אֵלַי לְמִירוֹן וּבִקְּשׁוּ אוֹתִי לָתֵת לָהֶם אֶת הַכְּתָבִים לְהִתְעוֹרְרוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וַאֲנִי, יִשְׂרָאֵל בֶּער, חָשַׁבְתִּי: “חֲסִיד בְּרֶסְלֵב הוּא מְבַקֵּשׁ כְּתָבִים לְהִתְעוֹרְרוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וַאֲנִי לֹא אֶתֵּן לוֹ?” אָז נָתַתִּי לוֹ אֶת הַכְּתָבִים וְהֵם לֹא הֶחֱזִירוּ לִי אֶת הַכְּתָבִים. אֲנִי הִלְוֵיתִי לְךָ, מַדּוּעַ לֹא תַּחֲזִיר לִי בַּחֲזָרָה?

זֶה הָיָה כְּתַב-יַד שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי, חֲבֵרוֹ שֶׁל רַבִּי נָתָן, זֶה הָיָה כְּמוֹ ‘חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’ שֶׁכָּתַב רַבִּי נַפְתָּלִי, אֲבָל הָיָה שָׁמָּה סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא נִתְגַּלּוּ בָּעוֹלָם, וְאִם הָיָה נִמְצָא עַכְשָׁו הָיוּ מַדְפִּיסִים. כָּל מַה שֶּׁרַבִּי נָתָן הֵבִיא בֵּ’חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’ זֶה סוֹדוֹת שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְגַלּוֹת בָּעוֹלָם, אֲבָל בַּכְּתָבִים הָאֵלֶּה הָיָה סוֹדוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת בָּעוֹלָם, זֶה הָיָה סוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לְהַרְעִישׁ כָּל הָעוֹלָם.. וְנֶעֱלָם!

הָיָה לָהֶם תְּאוּנַת דְּרָכִים עִם הָאוֹטוֹ שֶׁלָּהֶם וְהַכְּתָב הָיָה אִתָּם. הֵם נִצְּלוּ בְּנֵס, וְהַכְּתָב נֶעֱלַם…

וְגַם-כֵּן הָיָה לִי כְּתָבִים מִכְּתַב-יָד שֶׁל רַבִּי נָתָן, כְּתָבִים עַל מַה שֶּׁסָּבְלוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, הָרְדִיפוֹת שֶׁסָּבְלוּ. אֲנִי זוֹכֵר אֵיזֶה סִפּוּר: הָיָה לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח בְּאֵיזֶה שָׁנָה, וּבָאוּ לִבְרֶסְלֵב הַרְבֵּה חַיָּלִים, הָיָה כַּמָּה גְּדוּדִים. נוּ, וְאָז הָיָה הָעִיר מְחֻיֶּבֶת לְהַחֲזִיק כָּל הַחַיָּלִים שֶׁל רוּסְיָה בַּבָּתִּים שֶׁל הַיְּהוּדִים, הָעֲשִׁירִים וְהָעֲנִיִּים, בְּכָל בַּיִת – חַיָּלִים.

וְהַמִּתְנַגְּדִים מָצְאוּ דָּבָר טוֹב עַל חֲסִידוּת בְּרֶסְלֵב – הֵם נָתְנוּ שֹׁחַד לַגֶּנֶרָל וְלַאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים, שֶׁיִּתְּנוּ חַיָּלִים בְּבֵית רַבִּי נָתָן. וְזֶה הָיָה קָרוֹב לְפֶסַח, צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת פֶּסַח, לְנַקּוֹת אֶת הַבַּיִת מֵחָמֵץ.

טוֹב, הַמִּתְנַגְּדִים הֵם עָשׂוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ, לָתֵת הָרַבֵּה חַיָּלִים דַּוְקָא בְּבֵית רַבִּי נָתָן, וּבֵית רַבִּי נָתָן סָבְלוּ מִזֶּה, הוֹלֵךְ חַג הַפֶּסַח וּצְרִיכִים לַעֲשׂוֹת חַג הַפֶּסַח וְאֵיךְ? יֵשׁ חַיָּלִים, אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּלוּם. הַמִּתְנַגְּדִים נָתְנוּ שֹׁחַד. בְּרוּסְיָה הָעִקָּר זֶה שֹׁחַד.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּגֹדֶל חַסְדּוֹ לְמַעַן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עָשָׂה נֵס, פִּתְאוֹם הִגִּיעָה פְּקֻדָּה לַחַיָּלִים שֶׁיֵּלְכוּ מִבְּרֶסְלֵב. אָז כָּל הַחַיָּלִים הָלְכוּ מִבְּרֶסְלֵב, לֹא רַק מִבֵּית רַבִּי נָתָן, הֵם הָלְכוּ מִכָּל בְּרֶסְלֵב…

גַּם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הִדְפִּיס וְהָיָה יֹפִי כָּזֶה הַדְּפוּס שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, כְּרִיכָה כָּזֶה וּנְיָר כָּזֶה לֹא רוֹאִים יֹפִי כָּזֶה. אֲנִי הָלַכְתִּי לַחֲנוּת וְהָיָה לִי אֵיזֶה גְּרוּשִׁים, אֵיזֶה פְּרוּטוֹת, נָתַתִּי לַמוֹכֵר. בָּרוּךְ הַשֵּׁם שִׁלַּמְתִּי לוֹ וְהוּא נָתַן לִי אֶת הַסֵּפֶר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְאָמַר: “מָתַי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ הַכֶּסֶף – תָּבִיא”, כָּכָה הָיָה, הוּא נָתַן לִי.

אֵיך הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי וַאֲנִי מָצָאתִי סֵפֶר כָּזֶה מֵהַדְּפוּס שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, יֹפִי כָּזֶה וּכְרִיכָה כָּזֶה.. וְהַמּוֹכֵר נָתַן לִי, הוּא הֵבִין שֶׁאֲנִי צָרִיךְ מְאֹד אֶת זֶה הַסֵּפֶר וְהָיָה לוֹ מִלְחָמָה חֲזָקָה בַּלֵּב, אִם הוּא מוֹכֵר לִי אֶת הַסֵּפֶר – אֵין אַחֵר. הוּא הָיָה יָכוֹל לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה כִּי לֹא הָיָה לְהַשִּׂיג, אָז לֹא הִדְפִּיסוּ, כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁלֹּא מַדְפִּיסִים סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב כִּי לֹא קוֹנִים. ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, מִי יַגִּיד ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’?

גַּם-כֵּן הָיָה לִי ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ מִכַּמָּה דְּפוּסִים מִחוּץ לָאָרֶץ, הָיָה כָּל-כָּךְ יֹפִי הַדְּפוּס. יֹפִי כָּזֶה, חֵן כָּזֶה, הִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה…

הָיָה לִי כַּמָּה סְפָרִים, שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה סְפָרִים, אֲבָל אֲנִי קָנִיתִי וְנָתַתִּי וְלֹא נִשְׁאַר לִי אֶחָד. נָתַתִּי מַתָּנָה לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, לְבַר-מִצְוָה, לְחָתָן וּלְעוֹד אֵרוּעִים. נָתַתִּי מַתָּנוֹת וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי. אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, “מַה, יֵּשׁ לוֹ בַּר-מִצְוָה וַאֲנִי לֹא אֶתֵּן לוֹ מַתָּנָה?” כֶּסֶף אֵין לִי, אָז לָקַחְתִּי סֵפֶר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, וְנָתַתִּי אוֹתוֹ…

יֶשְׁנּוֹ מַעְיָן אֶחָד, מַעְיָן כָּל-כָּךְ מָתֹק, אֲנִי הָיִיתִי שָׁמָּה עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, וְהַמַּיִם כָּל-כָּךְ טוֹבִים, הַמַּיִם הֵם כְּמוֹ מַיִם מִגַּן-עֵדֶן. וְגַם הוּא נוֹתֵן פֵּרוֹת כָּאֵלּוּ כָּל-כָּךְ טְעִימִים שֶׁאֵין בָּעוֹלָם כָּל-כָּךְ טוֹבִים וּמְתוּקִים כָּאֵלֶּה, יֵשׁ לָהֶם כָּל הַטְּעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם. וַאֲנִי הָלַכְתִּי שָׁמָּה, וְאַחַר-כָּךְ עָבַרְתִּי בְּוָאדִי עַמּוּד וְנֶאֱבַד מִמֶּנִּי הַסֵּפֶר ‘מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ’. בְּוָאדִי עַמּוּד – שָׁמָּה יֵשׁ הַרְבֵּה מַעְיָנוֹת.

הַצַּעַר שֶׁלִּי.. אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר, אִם נֶאֱבַד אֵין לִקְנוֹת, לֹא מַדְפִּיסִים, נֶעֱלַם לִי הַסֵּפֶר אֵיפֹה שֶׁיֵּשׁ מַעְיָנוֹת וּמַיִם. עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי בָּכִיתִי כָּל-כָּךְ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לִי שֶׁמָּצָאתִי אוֹתוֹ בַּמַּיִם. הַסֵּפֶר הָיָה עַל אֵיזֶה אֶבֶן וְהָיָה מַיִם. אֲנִי כְּבָר נִתְיָאַשְׁתִּי.. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לִי שֶׁמָּצָאתִי אוֹתוֹ.

אוֹי מִי יָכוֹל לְסַפֵּר, מִי יָכוֹל לְתָאֵר הַשִּׂמְחָה שֶׁלִּי כְּשֶׁאֲנִי זָכִיתִי לִמְצֹא אֶת הַסֵּפֶר ‘מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ’…

בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בֶּן-יְשִׁיבָה אֲנִי הָיָה לִי חָבֵר שֶׁלָּקַח אֶת כָּל הַסְּפָרִים שֶׁלִּי, סִפְרֵי רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן – ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְעוֹד סְפָרִים, וְנָתַן אוֹתָם בְּאֵיזֶה תֵּיבָה, וְהָיָה חֲלוֹן גָּבוֹהַּ מְאֹד עַל-יַד הַגַּג לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְהוּא נָתַן בַּחֲלוֹן הַזֶּה אֶת הַתֵּיבָה עִם הַסְּפָרִים. וַאֲנִי הָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל, אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אֵיפֹה הַסְּפָרִים, אֲנִי רַק יָדַעְתִּי שֶׁאֵין לִי. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי שֶׁהוּא גִּלָּה לִי שֶׁהוּא עָשָׂה כָּכָה, וְהוּא לָקַח סֻלָּם גָּדוֹל וְהוֹרִיד אֶת הַסְּפָרִים וְנָתַן לִי אֶת הַתֵּיבָה עִם הַסְּפָרִים בַּחֲזָרָה, וְהוּא בִּקֵּשׁ סְלִיחָה שֶׁהוּא עָשָׂה זֹאת וְצִעֵר אוֹתִי.

הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה כִּי הָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל, אֲנִי צָרִיךְ בְּכָל יוֹם סִפְרֵי רַבֵּנוּ. הוּא רָאָה בְּעֵינָיו שֶׁאֲנִי הָיִיתִי יָחִיד נֶגֶד כָּל הַיְשִׁיבָה וַאֲנִי הָיִיתִי חָזָק מְאֹד וְהוּא אָהַב אוֹתִי מְאֹד. הָיִינוּ כֻּלָּם חֲבֵרִים, אֲבָל הֵם הָיוּ מִתְנַגְּדִים עַל בְּרֶסְלֵב, אֲבָל אַף-עַל-פִּי כֵן הָיָה בֵּינֵינוּ יְדִידוּת וְאַהֲבָה.

אֲבָל אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹר הַזְּמַן מְאֹד!

חָשׁוּב כָּל רֶגַע לֹא לְאַבֵּד, לֹא לֵילֵךְ לְאִבּוּד אַף רֶגַע, רַק תָּמִיד לִהְיוֹת שָׁקוּעַ בַּמֹּחַ, בְּהַלֵּב, בְּהַדִּבּוּרִים שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָהֶם כְּמוֹ הַנְּשִׁימָה, כָּל דִּבּוּר. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים, אֵין לָנוּ שׁוּם הַשָּׂגָה מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לָנוּ. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹר כָּל רֶגַע, כָּל יוֹם וְכָל רֶגַע לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַצַּדִּיק.

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה יוֹתֵר. יוֹתֵר וְיוֹתֵר בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ!

לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל בִּדְמָעוֹת בְּכָל לֵב, בְּכָל כֹּחַ: “רַחֵם עָלַי, רַחֵם עָלַי, יֵשׁ ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה בָּעוֹלָם, מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי, מַדּוּעַ אֲנִי רָחוֹק כָּל-כָּךְ..”

וְגַם-כֵּן אֲנַחְנוּ לֹא שׁוֹמְרִים אֶת הַזְּמַן, לֹא שׁוֹמְרִים הַתּוֹרָה, זֶה הָעִקָּר בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנַחְנוּ רְחוֹקִים מֵרַבֵּנוּ. בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַחֲשִׁיבִים, אֲנַחְנוּ לֹא מַכְנִיסִים בְּלִבֵּנוּ אֶת כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְהַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְכָל שְׁאָר הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ. אִם הַיְנוּ זוֹכִים לָזֶה הָיִינוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים וְהָיִינוּ לוֹמְדִים הַרְבֵּה גְּמָרָא וְהָיִינוּ מְבִינִים, הָיָה מֵאִיר בָּנוּ הַגְּמָרָא, מַה שֶּׁיֵּשׁ. לֹא כְּמוֹ שֶׁל עַכְשָׁו, לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, לֹא יוֹדְעִים גְּמָרָא. הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם גְּאוֹנִים וְהֵם אוֹמְרִים חַס-וְשָׁלוֹם עַל בְּרֶסְלֶב כָּל מִינֵי דְּבָרִים. נוּ, נוּ, יָבוֹא הַזְּמַן…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמְדַבְּרִים דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה שֶׁכָּל הָעוֹלָם רְחוֹקִים מִזֶּה לְגַמְרֵי. אֲבָל יָבוֹא הַזְּמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם יֵדְעוּ מִזֶּה וִיסַפְּרוּ וִידַבְּרוּ מִזֶּה. יִהְיֶה יְשִׁיבוֹת הַרְבֵּה שֶׁיִּלְמְדוּ לֹא בִּשְׁבִיל כָּבוֹד, רַק בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּכְבוֹד הַשֵּׁם, “מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? הַשֵּׁם צְבָאוֹת – הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד!”

יִהְיֶה יְשִׁיבוֹת רַק לִמּוּד סִפְרֵי רַבֵּנוּ!

יֵשׁ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, בָּרוּךְ הַשֵּׁם אַשְׁרֵינוּ! יֵשׁ ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ – אַשְׁרֵינוּ! וְיֵשׁ ‘שִׂיחוֹת הָרַ”ן’ וְיֵשׁ ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’ – אַשְׁרֵינוּ! הַכֹּל – אַשְׁרֵינוּ! רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִשְׁאִיר הַכֹּל, מִבְּחִנָּתֵנוּ זֶה גַּם-כֵּן נִסִּים. נִסִּים גְּדוֹלִים מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ עֲדַיִן…

מהפך הכל!

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהַחֲסִידִים שָׁרִים בְּשִׂמְחָה מִמִּשְׁפְּטֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ,

“יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה..”

הוֹי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא גִּלָּה חָכְמָה כָּזֹאת, חָכְמָה חֲדָשָׁה שֶׁעוֹלָה עַל כָּל הַחָכְמוֹת. וְהוּא מְשַׁבֵּר וּמְבַטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת, מְהַפֵּךְ הַכֹּל!

עַכְשָׁו יֵשׁ בָּעוֹלָם הַחָכְמָה שֶׁגִּלָּה וְהִמְשִׁיךְ רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם שֶׁל אֱמוּנָה, שֶׁל אֱמֶת. כָּל הָעוֹלָם יַשְׁלִיכוּ כָּל הַתַּאֲווֹת וְלֹא יוּכְלוּ לְהָרִיחַ הָרֵיחַ שֶׁל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁל תַּאֲווֹת. בָּא לָעוֹלָם עַכְשָׁו הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא מַכֶּה אֶת הָרָע עַד עָפָר, “מַשְׁפִּיל גֵּאִים עַד עָפָר”, כָּל הָעֲווֹנוֹת שֶׁל הַגַּאֲוָה, “וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עֲדֵי מָרוֹם”. הוּא מְהַפֵּךְ תֵּכֶף, מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, הוּא מְהַפֵּךְ!

אֲהָהּ! יֵשׁ לָנוּ אַבָּא רַחֲמָנִי שֶׁנּוֹתֵן לָנוּ הַכֹּל, רַק אֲנַחְנוּ מְקַלְקְלִים עַל-יְדֵי הַתַּאֲווֹת. אֲבָל יֵשׁ לָנוּ בַּמֶּה לִשְׂמֹחַ, יֵשׁ כְּבָר רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יָרַד בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם, הוּא אָמַר: “בִּשְׁבִילִי, אֲנִי לֹא צָרִיךְ לָרֶדֶת לְזֶה הָעוֹלָם, רַק בִּשְׁבִילְכֶם, בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן אֶתְכֶם, לְלַמֵּד אֶתְכֶם, לְגַלּוֹת לָכֶם דְּבָרִים טוֹבִים שֶׁהֵם טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא”.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא כָּל עִקַּר תִּקּוּנֵנוּ. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים תִּקּוּן, הוּא מְנַקֶּה כָּל הָעוֹלָם, כָּל אֶחָד, מִכָּל הַתַּאֲווֹת. וְהוּא מְתַקֵּן אוֹתָנוּ בְּתִקּוּנִים כָּאֵלֶּה, בְּחָכְמָה כָּזֶה כְּאִלּוּ לֹא עָשִׂינוּ שׁוּם חֵטְא, נִהְיֶה נְקִיִּים. וְהוּא מֵאִיר לְכָל אֶחָד אוֹר פֶּלֶא כָּזֶה.. הַתְּשׁוּבָה. אֵין בָּעוֹלָם דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה כְּמוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ. כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא גְּאֻלָּה לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ תָּמִיד.

הַחָכְמָה הַזֹּאת עוֹד לֹא יָרְדָה לָעוֹלָם, זֶה לְמַעְלָה מִן הָעוֹלָם, זֶה עִקָּר כָּל שִׂמְחָתֵנוּ, כָּל חִיּוּתֵנוּ. זֶה כֹּחַ כָּזֶה שֶׁעוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. חָדָשׁ, הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָנוּ חָדָשׁ. תִּקּוּנִים כָּאֵלֶּה עוֹד לֹא הָיוּ בָּעוֹלָם…

עַכְשָׁו זְמַן הַגְּאֻלָּה, צָרִיךְ לָבוֹא לָעוֹלָם אוֹר כָּזֶה שֶׁכֻּלָּם יַשְׁלִיכוּ כָּל הַתַּאֲווֹת וְיִדְרְשׁוּ אֵיךְ לְנַקּוֹת עַצְמֵנוּ מִן הָעֲווֹנוֹת, מִן הַתַּאֲווֹת. זֶה יָבוֹא. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הִמְשִׁיךְ וְגִלָּה אוֹר כָּזֶה, חָכְמָה כָּזֶה, אֱמֶת כָּזֶה בָּעוֹלָם שֶׁיָּבִיא כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַתּוֹרָה לָאֱמֶת.

הַלֵּב וְהַמֹּחַ זֶה פְּנִימִיּוּת, וְהַחָכְמָה הִיא חָכְמָה חֲדָשָׁה שֶׁהוּא מֵאִיר לָאָדָם כֹּחַ וְחָכְמָה כָּזֶה שֶׁכָּל אֶחָד יַשְׁלִיךְ אֶת כָּל הַתַּאֲווֹת וְלֹא יוּכְלוּ לִסְבֹּל הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַתַּאֲווֹת. הָאָדָם יִבְרַח מִזֶּה כְּמוֹ מֵאֵשׁ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְבַטֵּל הַגַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד וְהָעֲבֵרוֹת בִּמְקוֹמוֹת הַטֻּמְאָה, הוּא מְהַפֵּךְ אֶת הַכֹּל. נַעֲשֶׂה מֵהֶם אַיִן וְאֶפֶס, מִכָּל הַתַּאֲווֹת! הוּא מְהַפֵּךְ אֶת הָאָדָם וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְגַמְרֵי מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְנַקֶּה אוֹתָנוּ מִכָּל מִינֵי גַּאֲוָה, מִכָּל מִינֵי תַּאֲווֹת, וְהוּא יְתַקֵּן אוֹתָנוּ, יְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם. הוּא מְהַפֵּךְ כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַגְּבוּרוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁל הַטֻּמְאָה. הוּא מוֹצֵא לָהֶם קֶבֶר וְהֵם נִכְנָסִים בַּקֶּבֶר וְלֹא יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כְּלוּם.

הַטֻּמְאָה וְהַחשֶׁךְ יִתְבַּטְּלוּ וְיִשְׁתַּבְּרוּ וְיִהְיֶה קֶבֶר וְיִקָּבְרוּ. הוּא יְהַפֵּךְ, הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל. אֲהָהּ! רַבִּי כָּזֶה, רַבִּי כָּזֶה…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר, אִם הָאָדָם חַס-וְשָׁלוֹם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, אָז בְּרֶגַע אֶחָד הוּא יוֹצֵא מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, רַק שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עוֹד, שֶׁיִּשְׁמֹר מֵעַכְשָׁו הַזְּמַן שֶׁל הַתְּפִלִּין, וְלֹא לִדְאֹג. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו, כִּי כְּשֶׁאוֹמְרִים “חָטָאנוּ, אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ..”, וּמִתְוַדִּים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה רַבֵּנוּ, “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם חָטָאתִי, אָשַׁמְתִּי, בָּגַדְתִּי..”, אָז הוּא נַעֲשֶׂה כֹּחַ לְהֵפֶךְ וְהוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל, הַכֹּל לַקְּדֻשָּׁה.

נָפַלְתָּ! אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. יֵשׁ כְּבָר צַדִּיק שֶׁהוּא גִּלָּה ‘אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל’, אָז יִהְיֶה לְהֵפֶךְ. תַּשְׁלִיךְ עַצְמְךָ עַל הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁהוּא גִּלָּה “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל”, אָז כְּבָר תֵּצֵא מִן הַטֻּמְאָה.

חָלִילָה וְחַס נָפַלְתָּ – תַּתְחִיל מֵעַכְשָׁו, מֵהָרֶגַע הַזּוֹ, מֵחָדָשׁ!

מַה יֵּשׁ, טִנּוּף? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יֵשׁ לוֹ חֹמֶר שֶׁהוּא מַכְנִיעַ הַטִּנּוּף וְהָרֵיחַ רַע שֶׁל הַתַּאֲווֹת וְנַעֲשֶׂה עִנְיָן אַחֵר. הוּא מְהַפֵּךְ! אַתָּה קִלְקַלְתָּ, וְהוּא מְתַקֵּן (צוֹחֵק)…

אֲנִי מַרְגִּישׁ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, יִהְיֶה אוֹר כָּזֶה בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הִתְגַּבְּרוּת הַחשֶׁךְ וְהַתַּאֲווֹת וְהַטֻּמְאָה, אַדְרַבָּא יִהְיֶה כֹּחַ יוֹתֵר, הוּא יְבַטֵּל וִישַׁבֵּר כָּל הָרָע, כָּל הַטֻּמְאָה. רַק הָרָע הוּא הִשְׁתָּרֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם וְקָשֶׁה מְאֹד לְשַׁבְּרוֹ, קָשֶׁה מְאֹד. אֲבָל יִהְיֶה עִנְיָן אַחֵר, עִנְיָן חָדָשׁ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה חָכְמָה כָּזֶה, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי עֵצוֹת’ כָּזֶה, שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. גַּם הַיְלָדִים יִתְהַפְּכוּ כֻּלָּם לַקְּדֻשָּׁה וְיִרְצוּ רַק אֱמֶת, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָדַעַת וּלְהַאֲמִין שֶׁאֲנַחְנוּ שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ – הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא כְּבָר נָתַן לָנוּ אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עַכְשָׁו בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה.

יֵשׁ כְּבָר עֵצוֹת מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא קִבֵּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!

יָבוֹא זְמַן שֶׁהָעוֹלָם יָנוּסוּ מִן הַבּוֹץ, מִן הַתַּאֲווֹת. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא הֶבֶל, הוּא אֶפֶס וְאַיִן, אַיִן! כָּל הַחַיִּים יִהְיֶה – הָעִקָּר לַעֲבֹד הַשֵּׁם. יִהְיֶה עוֹלָם הָפוּךְ, יִהְיֶה עוֹלָם שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, עוֹלָם שֶׁל אֱמוּנָה, עוֹלָם שֶׁל אֱמֶת. זֶה בָּא לָעוֹלָם אֲבָל זֶה צָרִיךְ זְמַן עַד שֶׁיִּתְבַּשֵּׁל. זֶה יָבוֹא לְאַט לְאַט, לֹא בְּפַעַם אַחַת, זֶה דָּבָר קָשֶׁה מְאֹד. אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. מְהַפֵּךְ הַכֹּל!

יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם שֶׁל אֱמֶת, שֶׁל אֱמוּנָה…

אִם הָאָדָם רוֹצֶה בֶּאֱמֶת, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ אִשָּׁה וִילָדִים טוֹבִים וְנַעֲשֶׂה הַכֹּל לְהֵפֶךְ, כֵּן.

לְכָל בְּנֵי-אָדָם שֶׁצְּרִיכִים עֶזְרָה – אָז רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עוֹזֵר לָנוּ. בְּיָדוֹ כָּל הַחָכְמוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת אֵיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְאֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת. לְהַכְנִיס בָּנוּ בְּלִבֵּנוּ כָּל הַיְשׁוּעוֹת, כָּל הָעֵצוֹת. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא בָּא לְעֶזְרָתֵנוּ, הוּא נוֹתֵן הַכֹּל. אֲבָל בֶּאֱמֶת! אִם אֵין אֱמֶת – אֵין כְּלוּם!

אֱמֶת; לֹא בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת כֶּסֶף, תַּאֲווֹת, כָּבוֹד, פִּרְסוּם – זֶה שֶׁקֶר!

אֲנִי רָאִיתִי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְכָל הַמִּינִים מִכָּל הַמִּינִים, יָדַעְתִּי רַק טִפָּה מִן הַיָּם מַה שֶּׁזֶּה, שֶׁהַחשֶׁךְ יִתְבַּטֵּל, הַטֻּמְאָה תִּתְבַּטֵּל. וְרָאִיתִי הַכֹּחַ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל וְנַעֲשֶׂה עִנְיָן אַחֵר, נַעֲשֶׂה עוֹלָם חָדָשׁ.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, צְרִיכִים לִזְכֹּר אֶת הַמַּתָּנוֹת וְהַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִתָּנוּ וְעִם כָּל הָעוֹלָם. זֶה חֲסָדִים וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלֶה שֶׁלֹּא נִתְגַּלּוּ מֵעוֹלָם. זֶה יַעֲלֶה וְיַגִּיעַ לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל. מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ זָכִינוּ לָדַעַת מֵרַבֵּנוּ, פֶּלֶא שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יִזְכֶּה לְתַקֵּן הַכֹּל, כָּל הָעֲווֹנוֹת – בְּכֹחַ רַבֵּנוּ, הוּא יָאִיר בּוֹ הַדֶּרֶךְ הָאֱמֶת אֵיךְ לִהְיוֹת יְהוּדִי. בַּגְּאֻלָּה יִתְגַּלֶּה לְכָל אֶחָד מֵהַיְּהוּדִים, לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, יִתְגַּלֶּה אוֹר כָּזֶה שֶׁכָּל הָעֲבֵרוֹת יִהְיוּ מִצְווֹת, “יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה!”

הַסּוֹף שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, בַּעֲלֵי-אֱמוּנָה, יִהְיֶה אֱמֶת כָּזֶה שֶׁלֹא הָיָה מֵעוֹלָם, מַה שֶּׁאֵין הָעוֹלָם יוֹדְעִים כְּלָל מַה זֶּה אֱמֶת וּמַה זֶּה תּוֹרָה. יִהְיֶה בָּעוֹלָם רַק אוֹר שֶׁל חָכְמָה וֶאֱמוּנָה בֶּאֱמֶת, עוֹלָם שֶׁל חָכְמַת רַבֵּנוּ שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם…

להתפלל באמונה

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְחַזֵּק בִּתְפִלָּה חָסִיד שֶׁסָּבַל יִסּוּרִים בְּגוּפוֹ…

אוּלַי לֹא צְרִיכִים לְסַפֵּר, אֲבָל חַסְדֵּי הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹתָיו צְרִיכִים לְדַבֵּר. אֲנִי סָבַלְתִּי עַל הַפֶּה מְאֹד, הַחֲנִיכַיִם וְהַשִּׁנַּיִם, סָבַלְתִּי מְאֹד כְּאֵבִים גְּדוֹלִים, הָיָה לִי צַעַר גָדוֹל. וַאֲנִי חִזַּקְתִּי עַצְמִי לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם לַשֵּׁם, הִתְפַּלַּלְתִּי וְהִתְפַּלַּלְתִּי וְהִתְפַּלַּלְתִּי.. עַד שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁהֵם הָלְכוּ. הַיִּסּוּרִים הָלְכוּ וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיפֹה הָלְכוּ, אֲבָל הָלְכוּ מִמֶּנִּי, כֵּן.

הָיָה לִי צַעַר, צַעַר גָּדוֹל, לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל הַכְּאֵבִים. הִתְפַּלַּלְתִּי בְּכָל יוֹם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא רָאִיתִי שִׁנּוּי. הַיּוֹם, עַכְשָׁו, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ כָּל הַתְּפִלּוֹת וְלָקַח מִמֶּנִּי אֶת כָּל הַיִּסּוּרִים. אֲנִי יָכוֹל לֶאֱכֹל וַאֲנִי לֹא סוֹבֵל. הַשִּׁנַּיִם וְהַחֲנִיכַיִם וְהַפֶּה כֻּלּוֹ, הַכֹּל בְּסֵדֶר, בָּרוּךְ הַשֵּׁם.

לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי לֹא טוֹב, אָז אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי לְהַשֵּׁם שֶׁיִּשְׁלַח לִי רְפוּאָה שְׁלֵמָה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם נַעֲשָׂה שִׁנּוּי. אֲנִי רַק הִתְפַּלַּלְתִּי: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַבָּא רַחֲמָנִי רַחֵם עָלַי וְתִמְחֹל לִי עַל עֲווֹנוֹתַי וְתַעֲזֹר לִי לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה”. בְּרֶגַע אֶחָד הוּא מְרַפֵּא כָּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים!

הַכְּאֵבִים וְהַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלֶיךָ זֶה הַמְתָּקָה גְּדוֹלָה. אֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים, זֶה לְטוֹב. זֶה בִּשְׁבִיל לִרְחֹץ קְצָת הָעוֹלָם הַזֶּה. צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמוּנָה, בֶּאֱמֶת, אָז תִּרְאֶה יְשׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת!

עוֹשִׂים בְּרָכָה: “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה”. הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל תְּפִלָּתֵינוּ, וְסוֹף-כָּל-סוֹף יִהְיֶה יְשׁוּעָה! אֲבָל לֹא, אָסוּר לָנוּ לְהַרְהֵר מַדּוּעַ לֹא רוֹאִים.

זֶה הָעִקַּר – אֱמוּנָה. לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם!

לְהִתְפַּלֵּל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן רְפוּאָה, שֶׁיִּתֵּן כָּל מַה שֶׁצְּרִיכִים. אֱמוּנָה זֶה רְפוּאָה וְכָל טוּב. בְּכָל יוֹם לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמוּנָה.

אֲנִי מְסַפֵּר אֶת זֶה לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם בְּכָל יוֹם עַל כָּל דָּבָר. לְהִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם בֶּאֱמוּנָה. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתֵנוּ! הַיִּסּוּרִים הָלְכוּ מִמֶּנִּי…

בוא אלי

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרֵר נִגּוּן שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם בַּר נַחְמָן,

“בְּךָ רַבֵּנוּ נָגִילָה, בְּךָ רַבֵּנוּ נִשִׂמְחָה,

בְּךָ רַבֵּנוּ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ..”

הוֹי, אִם הָיִינוּ מַרְגִּישִׁים טִפָּה מִן הַיָּם אֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְרַמֵּז לָנוּ בִּרְמָזִים קְצָרִים, מְרַמֵּז לָנוּ: שִׂמְחָה, שִׂמְחָה, שִׂמְחָה, שִׂמְחָה. רִקּוּדִים, רִקּוּדִים, רִקּוּדִים.

רַבִּי אַבְרָהם בַּר נַחְמָן הוּא עָשָׂה נִגּוּנִים, הוּא הָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ צַדִּיק, אִישׁ אֱמֶת, אֱמֶת בָּרוּר, לֹא שֶׁקֶר. הוּא עָשָׂה בְּכָל פַּעַם נִגּוּן אַחֵר. זֶה הַנִּגּוּן שֶׁל רַבִּי אַבְרָהם בַּר נַחְמָן, הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה הַנִּגּוּן הָיָה קַיָּם. לֹא, רַבִּי אַבְרָהָם בַּר נַחְמָן הוּא גִּלָּה אֶת הַנִּגּוּן הַזֶּה. הֵבִיאוּ נִגּוּן חָדָשׁ וְהוּא שָׁמַע אֶת הַנִּגּוּן, אָז הוּא לָקַח אֶת הַנִּגּוּן, “זֶה טוֹב בִּשְׁבִיל לְנַגֵּן ‘בְּךָ רַבֵּנוּ נִשִׂמְחָה'”, וְהוּא הוֹסִיף אֶת הַמִּלִּים וְעַד הַיּוֹם נִשְׁאָר הַנִּגּוּן וְכָל הָעוֹלָם מְנַגְּנִים עַכְשָׁו “בְּךָ רַבֵּנוּ נָגִילָה”, הֵם יוֹדְעִים שֶׁזֶּה הַנִּגּוּן הוּא שֶׁל בְּרֶסְלֵב!

הוּא הִכְנִיס חִיּוּת לָרְחוֹקִים, חָפְשִׁיִּים. הוּא הִכְנִיס בָּהֶם אוֹר גָּדוֹל. אֲפִלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ, אֲבָל בְּרַבֵּנוּ – “בְּךָ רַבֵּנוּ נָגִילָה”. זֶה מַשְׁמָעוּת הַרְבֵּה, אֲנַחְנוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ – אֵין לָנוּ שׁוּם תִּקְוָה, שׁוּם תַּקָּנָה, שׁוּם רְפוּאָה, אֵין רְפוּאָה! מַה, לְמַחֲלוֹת כָּאֵלֶּה יֵשׁ רְפוּאָה? אֲבָל הוּא, רַבִּי אַבְרָהָם בַּר נַחְמָן, הוּא מָצָא שֶׁרַבֵּנוּ יָכוֹל לְרַפְּאוֹת כָּל הַמַּחֲלוֹת, אָז הוּא לָקַח אֶת זֶה הַנִּגּוּן וְהוּא הֵאִיר בְּלִבֵּנוּ אוֹר גָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, אָז כְּבָר יְכוֹלִים לִשְׂמֹחַ – “נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ!”

אִם לֹא – הָיָה כָּל הָעוֹלָם חֻרְבָּן! הָיָה מִתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם בִּכְפִירָה וְלֹא הָיָה אֱמוּנָה בָּעוֹלָם. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, בְּדִבּוּר אֶחָד שֶׁלּוֹ הוּא מַכְנִיס אֱמוּנָה בְּכָל הָעוֹלָם, מַכְנִיס תִּקּוּנִים בְּכָל הָעוֹלָם, רְפוּאוֹת בְּכָל הָעוֹלָם, יְשׁוּעוֹת בְּכָל הָעוֹלָם, לְכָל אֶחָד. בּוֹא אֵלַי, רַק בּוֹא אֵלַי.. לְאוּמַן!

אוֹי, אֲנַחְנוּ מִצַּד אֶחָד נָפַלְנוּ וְנִתְרַחַקְנוּ מְאֹד, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה לָנוּ אֶת זֶה, הוא גִּלָּה שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם אֶפִּיקוֹרְסוּת, כְּפִירָה. זֶה חַס-וְשָׁלוֹם יוֹתֵר גָּרוּעַ מִן הַכֹּל – אֵין אֱמוּנָה, כְּפִירָה. אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָאָה שֶׁמֻּכְרָח לָרֶדֶת לְזֶה הָעוֹלָם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה הָרוֹפֵא! הוּא יָכוֹל לְהָאִיר בָּנוּ אֱמוּנָה וּתְשׁוּבָה וּרְפוּאוֹת, לְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ.

בְּכָל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא יָכוֹל לִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא רַק מְחַזֵּק אוֹתָנוּ, מְחַיֶּה אוֹתָנוּ, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, “אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְתַקֵּן”. מִי מְתַקֵּן? רַבֵּנוּ! הוּא גִּלָּה אֶת זֶה, “קִלְקַלְתָּ? בֹּא אֵלַי – אֲנִי אֲתַקֵּן!”

הַלּוֹמְדִים הֵם לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, רַק גַּאֲוָה וְכָבוֹד וְכֶסֶף, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא רַק אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן. וְהוּא רוֹפֵא אוֹתָנוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ, רַק בּוֹא אֵלַי, אֲנִי יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אוֹתְךָ…

אֵיךְ כָּאן אֲנַחְנוּ זָכִינוּ לְיוֹתֵר מִכָּל הַדּוֹרוֹת, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עוֹד לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם, הוּא הָיָה בַּשָּׁמַיִם, אֲבָל פֹּה הוּא הָיָה רָחוֹק מְאֹד. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, הוּא רָאָה מַחֲלוֹת כָּאֵלֶּה כְּמוֹ בְּדוֹרוֹת הָאֵלּוּ וְרַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אוֹתָם, “בְּךָ רַבֵּנוּ נָגִילָה, בְּךָ רַבֵּנוּ נִשְׂמְחָה”.

לוּלֵא רַבֵּנוּ, אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי חַס-וְשָׁלוֹם לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ כְּלוּם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִן הַתּוֹרָה, מִן הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים. אוֹי, רַק בֹּא אֵלַי, תִּתְקָרֵב אֵלַי, אֲנִי עָשִׂיתִי ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, בִּשְׁבִילְךָ, פְּלָאוֹת כָּאֵלּוּ, מְתִיקוּת כָּזֶה, בְּכָל שִׂיחָה הוּא כּוֹלֵל כָּל הַתּוֹרָה!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר אֶת זֶה. מָה, אֲנִי יָכוֹל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה שֶׁזֶּה אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן!

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּבַשׁ כָּל הָעוֹלָם, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה תּוֹרָה שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, מִי יָדַע מִזֶּה בָּעוֹלָם? שׁוּם צַדִּיק לֹא גִּלָּה אֶת זֶה, לֹא יָדַע מִזֶּה. לֹא רָשׁוּם בְּשׁוּם גְּמָרָא מַה זֶּה נַ נַחְ. רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ גִּלָּה אֶת זֶה, שֶׁהוּא נַחְמָן, זֶה פֵּרוּשׁ נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן, תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת!

שׁוּם צַדִּיק לֹא יָדַע מִזֶּה, מַה זֶּה נַחְמָן, עַכְשָׁו רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְגַלֶּה לָנוּ מַה זֶּה נַחְמָן – נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, בָּזֶה תָּלוּי כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הָאֱמוּנָה וְכָל הָאֱמֶת וְכָל הָאוֹרוֹת!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא בְּעַצְמוֹ גִּלָּה זֶה, עוֹד לֹא הָיָה שׁוּם הִתְגַּלּוּת מִזֶּה בָּעוֹלָם, עַכְשָׁו הוּא בְּעַצְמוֹ גִּלָּה מִי הוּא זֶה – נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן, אַתֶּם יוֹדְעִים מִי אֲנִי? אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן…

יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, עַכְשָׁו הִגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה, הִתְחִיל לְהִתְעוֹרֵר קְצָת פִּרְסוּם רַבֵּנוּ. מִשֶּׁהוּא שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה, פֶּתֶק מִן הַשָּׁמַיִם? לֹא שָׁמַעְנוּ אִם יֵשׁ בָּעוֹלָם פֶּתֶק כָּזֶה, “עָלֶיךָ אָמַרְתִּי”. נוּ, זֶה דָּבָר חָדָשׁ, נִגּוּן חָדָשׁ בָּעוֹלָם – נַ נַחְ. כָּל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֲלִים “מַה זֶּה נַ נַחְ?” הֵם לֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה, אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה אֶת זֶה – שֶׁהוּא זֶה נַ נַחְ!

כֻּלָּם יִתְפַּלְּאוּ: “מַה זֶּה נַ נַחְ?” כָּל הַחֲכָמִים, הַחִילוֹנִיִּים, הַחִילוֹנִיִּים כָּל הָעוֹלָם, לֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁזֶּה – נַ נַחְ. וּלְאַט לְאַט הֵם יֵדְעוּ, הֵם יִשְׁאֲלוּ: “מַה זֶּה, אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת מַה זֶּה נַ נַחְ, אֵיזֶה נִגּוּן זֶה?” וּכְשֶׁהֵם יֵדְעוּ וְיִתְקָרְבוּ לְרַבֵּנוּ, יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עוֹלָם חָדָשׁ!

יֵשׁ חָדָשׁ, כָּל הָעוֹלָם שׁוֹאֵל: “מַה זֶּה נַ נַחְ, עוֹד לֹא שָׁמְעוּ נִגּוּן כָּזֶה”. הַלּוֹמְדִים, הַחֲסִידִים, הֵם מַקְשִׁים: “מַה זֶּה, מַה זֶּה נַ נַחְ?”

יְרוּשָׁלַיִם, מֵאָה שְׁעָרִים וְכָל הָעוֹלָם יִשְׁאֲלוּ: “אֲנַחְנוּ רוֹצִים לָדַעַת מַה זֶּה נַ נַחְ, יֵשׁ לְךָ נִגּוּן כָּזֶה, נִגּוּן פֶּלֶא כָּזֶה, מַה זֶּה?”

זֶה נִגּוּן עוֹלָמִי – נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד”, הַנִּגּוּן הַזֶּה הוּא בְּלִי סוֹף. כָּל הָעוֹלָם מְשׁוֹרְרִים אֶת זֶה, כָּל הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ גּוֹיִים מְשׁוֹרְרִים אֶת זֶה. רוֹאִים שֶׁכָּל הָעוֹלָם מְקַבְּלִים אֶת הַנִּגּוּן הַזֶּה, אֲנָשִׁים בָּאִים וּמְסַפְּרִים: “שָׁמַעְנוּ נִגּוּן כָּזֶה, נַ נַחְ”, מִתְמַלֵּא כָּל צָרְפַת וְכָל אַנְגְלִיָּה בְּנַ נַחְ. אִיטַלְיָה, סִין, וְכָל הַמְּדִינוֹת, הֵם יִשְׁאֲלוּ: “מַה זֶּה נַ נַחְ?” אֵין לָהֶם שׁוּם שְׁאֵלָה לִשְׁאֹל, רַק עַל נַ נַחְ: “מַה זֶּה נַ נַחְ?”

זֶה הַנִּגּוּן, אַתֶּם יוֹדְעִים מַה זֶּה נִגּוּן נַ נַחְ? זֶה נִגּוּן שֶׁהוּא מְסֻגָּל לְרַפְּאוֹת כָּל הַמַּחֲלוֹת, הוּא יָכוֹל לְכָל דָּבָר!

כֵּן, כֵּן, נַ נַחְ, לְהַגִּיד בִּתְמִימוּת, בִּפְשִׁיטוּת, בֶּאֱמוּנָה. נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה קַל מְאֹד לְהַגִּיד. הֵם רוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם מַחֲלָה כָּזֶה שֶׁאֵין לָהּ רְפוּאָה, סַרְטָן, סַרְטָן כָּזֶה.. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר לַמַּחֲלָה: “תֵּלְכִי מִכָּאן!” אָז הַחוֹלֶה נַעֲשֶׂה חָדָשׁ!

“מַה זֶּה, מַה קָּרָה, אֵיפֹה הָלְכָה הַמַּחֲלָה?”

וַאֲנַחְנוּ מְשׁוֹרְרִים נַ נַחְ…

אֲנִי רָאִיתִי מַה זֶּה, רָאִיתִי רַבָּנִים מְפֻרְסָמִים; וְרָאִיתִי אֶחָד, בֶּן-אָדָם אֶחָד – רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר!

רָאִיתִי מַה זֶּה הָעוֹלָם, וּמַה זֶּה בְּרֶסְלֵב. רָאִיתִי אֶת שְׁנֵיהֶם, זֶה וְזֶה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאֲנִי חָי וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא כָּבַשׁ אֶת כֻּלָּם, אֶת כָּל הָעוֹלָם. בְּדִבּוּר אֶחָד שֶׁלּוֹ הוא כּוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַטּוֹב, הַכֹּל!

אֲנַחְנוּ, כַּמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מֵרַבֵּנוּ – כָּכָה הַיֵּצֶר הָרָע הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק וְנֶעֱלָם! רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוֹרֵג אותוֹ עִם כָּל הַחַיָּלִים שֶׁלּוֹ.

אֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹת בְּעֵינַי וּבְלִבִּי, וּמַה שֶּׁזָּכִיתִי לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, תְּפִלָּה כָּזוֹ, עֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּזֶה, אֱמוּנָה כָּזֶה, אֱמֶת כָּזֶה.. לֹא רוֹאִים, מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם לֹא הָיָה כָּזֶה. רַק עַכְשָׁו מַתְחִיל לְהִתְגַּלּוֹת – נַ נַחְ!

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ קְרוֹבִים וּסְמוּכִים אֶל הַגְּאֻלָּה, עַד הַיּוֹם הַגְּאֻלָּה הָיְתָה “מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ”, הַיּוֹם הוּא מִשְׁתַּנֶּה. עַד הַיּוֹם הָיָה הַדִּבּוּר: “מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ”, וְהַיּוֹם הוּא נַ נַחְ! (צוֹחֵק)…

נָשִׁיר וְנִרְקֹד וְנַעֲשָׂה בְּכֹחַ כָּל מִינֵי שִׂמְחָה, וְלֹא מַסְפִּיק עַל דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ. זֶהוּ כֹּחַ כָּזֶה, זֶה חָדָשׁ, מָשִׁיחַ יִהְיֶה חָדָשׁ. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר הֵבִיא אֶת מָשִׁיחַ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה לוֹ בֵּן אֶחָד שֶׁהָיָה מָשִׁיחַ וְקָרָא אוֹתוֹ בַּבְּרִית מִילָה, נָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם ‘שְׁלֹמֹה אֶפְרַיִם’. הוּא הָיָה מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. מַה זֶּה שְׁלֹמֹה? שְׁלֹמֹה זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְאֶפְרַיִם זֶה מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְהַבֵּן נִפְטַר…

אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יְתַקֵּן הַכֹּל, הוּא יְתַקֵּן אוֹתָנוּ, אֶת כָּל הָעוֹלָם, הוֹ.. מַה שֶּׁיִּהְיֶה, אֵיזֶה עוֹלָם יִהְיֶה כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר גִּלָּה הַקֵּץ, יֵשׁ סֵפֶר אֶצְלֵנוּ מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ ‘מְגִלַּת סְתָרִים’, בּוֹ גִלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּאֵיזֶה שָׁנָה, בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ וּבְאֵיזֶה יוֹם יָבוֹא מָשִׁיחַ, וְאֵיךְ יִהְיֶה הַבִּיאָה שֶׁלּוֹ וּמַה יִּהְיֶה כְּשֶׁיָּבוֹא, הַכֹּל. זֶה סוֹד מִכָּל הָעוֹלָם, זֶה סוֹד נוֹרָא מְאֹד, סוֹד הַגְּאֻלָּה. דָּבָר שֶׁהָיָה בְּסוֹד, לֹא הָיָה מְפֻרְסָם, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָה אֶת זֶה בַּסֵּפֶר וְשׁוּם אָדָם לֹא יוֹדֵעַ, רַק רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה הַכֹּל, וְאִם הוּא גִּלָּה – אָז זֶה הֲלָכָה כְּרַבִּי נַחְמָן. אֲבָל זֶה נֶעֱלָם מֵאִתָּנוּ, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים. זֶה נִכְתָּב – גַּם-כֵּן טוֹב, זֶה נִכְתַּב בְּרָאשֵׁי תֵיבוֹת, כָּל סֵדֶר בִּיאַת הַגּוֹאֵל, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה וְרַבִּי נָתָן כָּתַב אֶת זֶה. יֵשׁ אֵצֶל הַחֲבֵרִים שֶׁל רַבֵּנוּ, הַתַּלְמִידִים שֶׁל רַבֵּנוּ, אֶת הַסֵּפֶר בְּקִצּוּר. עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי יוֹדֵעַ מִזֶּה שֶׁיֵּשׁ סֵפֶר שֶׁשְּׁמוֹ ‘מְגִלַּת סְתָרִים’.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְרַבִּי נָתָן הֵם יָדְעוּ הַכֹּל, אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, רַק רַבִּי נָתָן הוּא שָׁמַע מֵרַבֵּנוּ הַסּוֹד הַזֶּה מָתַי יָבוֹא מָשִׁיחַ וְאוּלַי עוֹד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, לֹא יוֹתֵר. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ וְגַם הַתַּלְמִידִים שֶׁל רַבִּי נָתָן גַּם-כֵּן לֹא יוֹדְעִים טִפָּה מִן הַיָּם. זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ – בְּחֹדֶשׁ נִיסָן יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה, הוּא יָבוֹא בְּחֹדֶשׁ נִיסָן. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: “בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, וּבְנִיסָן נִגָּאֵל”, הַגְּאֻלָּה שֶׁלָּנוּ הָיְתָה בְּנִיסָן וְגַם עַכְשָׁו יִהְיֶה בְּנִיסָן. אֲבָל הַיּוֹם וְהַשָּׁנָה לֹא יוֹדֵעַ. אֲבָל כָּתוּב בְּהַפֶּתֶק: “וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי מַיין פַייעֶרְל וֶועט טְלִיעֶן בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען (הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ)”. זֶה פֶּלֶא כָּזֶה “וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי”, בְּכָל הַמִּכְתָּבִים שֶׁל רַבֵּנוּ לֹא נִכְתַּב “עָלֶיךָ אָמַרְתִּי”. עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם מִכְתָּב כָּזֶה “וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי?” זֶה פֶּלֶא נוֹרָא מְאֹד.

נוּ, “בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען”, אֲנִי מֻכְרָח לִהְיוֹת עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה שָׁמָּה בָּאָרֶץ, כֻּלָּם, לֹא נִשְׁאַר – רַק אֲנִי לְבַדִּי. אֲנִי מֻכְרָח לְחַכּוֹת עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. יֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁמִּתְפַּלְּאִים: “מַה הוּא עוֹשֶׂה כָּאן? לֵךְ כְּבָר, אַתָּה לֹא מִשֶּׁלָּנוּ, אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁמָּה, שָׁמָּה הַמָּקוֹם שֶׁלְּךָ, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן?”

נוּ, זֶה הַתֵּרוּץ: בְּהַמִּכְתָּב שֶׁל רַבֵּנוּ כָּתוּב “עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ”, אָז אֲנִי מְחַכֶּה עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, בִּשְׁבִיל זֶה אֲנִי פֹּה, לֹא שָׁמָּה. נְחַכֶּה ונִרְאֶה!

אֲנִי רוֹאֶה שֶׁזֶּה לֹא הֶפְקֵר, עַכְשָׁו הוּא זְמַן הַגְּאֻלָּה, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר לִי בַּמִּכְתָּב: “וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ”, כַּנִּרְאֶה בָּזֶה שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, אֲנִי אֶחְיֶה! אֲנִי אֶחְיֶה עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ! אַחַר-כָּךְ אֲנִי גַּם-כֵּן אֶחְיֶה. אָז אֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת עַד הַסּוֹף, מָשִׁיחַ יָבוֹא וִיקַבֵּל אֶת הַמִּכְתָּב…

לחפש האמת

חָסִיד הִגִּיעַ לְבַקֵּשׁ אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל לְדַבֵּר מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בִּפְנֵי אֲנָשִׁים…

אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא מֵהַסּוּג הַזֶּה לָבוֹא אֵלַי לְבַקֵּשׁ בַקָּשׁוֹת וּלְהַרְצוֹת. אֲנִי לא אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת פִּרְסוּם…

אֲנַחְנוּ בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ, אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מִכָּל וָכֹל, זֶה הָאֱמֶת. נוּ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַחֲמָן, “חַסְדֵּי הַשֵּׁם כִּי לֹא תַמְנוּ”, אֲפִלּוּ בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ אֲפִלּוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ, אִם אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים אֱמֶת, לֹא כָּבוֹד, לֹא רוֹצִים כָּבוֹד וְלֹא רוֹדְפִים אַחַר הַכָּבוֹד, אָז הַשֵּׁם עוֹזֵר אֲפִלּוּ בְּדוֹרוֹתֵינוּ.

אָז אֲנַחְנוּ צְרִיכִים רַק לִמְסֹר עַצְמֵנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲזֹר לָנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְדַבֵּר דִבְרֵי חֵן, דִּבְרֵי אֱמוּנָה, כִּי אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים לְגַמְרֵי. זֶה הַכֹּל בְּחֶסֶד, הַכֹּל בְּנֵס וְהַכֹּל בְּחֶסֶד, זֶה הָאֱמֶת.

אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ הַגְּדוֹלִים, שֶׁנִּדְמֶה לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים לִפְעֹל פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת, אִם אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים הָעִנְיָן שֶׁלָּנוּ בְּדֶרֶךְ כְּמוֹ בְּדֶרֶךְ רְגִילָה, לְדַבֵּר יָפֶה: “טוֹב, לְהִתְרָאוֹת. טוֹב, תּוֹדָה רַבָּה..”, אֲבָל הָעִקָּר הוּא שֶׁהַלֵּב יִבְעַר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. צְרִיכִים לַחֲשֹׁב: “אוּלַי כְּשֶׁאֲנִי אֶתְרָאֶה עִם אָדָם זֶה אוֹ אָדָם זֶה, אוּלַי יֵצֵא מִזֶּה טוֹבָה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנִי רוֹאֶה, כְּשֶׁאֲנִי נִתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְנַעֲשֵׂיתִי חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, בָּאָה אֵלַי כָּל הָעִיר טְבֶרְיָה: “מָה, אַתָּה מְשֻׁגָּע, בְּרֶסְלֵב?! צָרִיךְ חֲסִידוּת אַחֶרֶת, אֲבָל לֹא בְּרֶסְלֵב”. וַאֲנִי סָבַלְתִּי אֶת כָּל הַשַּׁקְרָנִים, לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל אוֹתָם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶרְאָה לִי סְחוֹרָה טוֹבָה, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, וְהוּא זָכָה וְהֵאִיר בִּי דְּבָרִים יְקָרִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם, אֵין בָּעוֹלָם כְּמוֹ זֶה!

אֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם הָיָה לִי שֵׂכֶל וְהֵבַנְתִּי שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא טוֹב מְאֹד, וְהוּא הָיָה לוֹ כָּל-כָּךְ שִׂמְחָה כְּשֶׁהוּא רָאָה שֶׁאֲנִי נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי בְּרֶסְלֵב, הוּא בָּא לִטְבֶרְיָה בִּשְׁבִילִי וְנַעֲשָׂה בֵּינֵינוּ דָּבָר גָּדוֹל, אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל אָהַב אוֹתִי. הָיָה בֵּינֵינוּ חַיִּים טוֹבִים, דְּבָרִים יְקָרִים מְאֹד – בְּרֵסְלֵב. אֲנִי אָהַבְתִּי מְאֹד אֶת בְּרֶסְלֵב, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאֲנִי מַחֲזִיק מַעֲמָד. הָאַבָּא שֶׁלִּי לֹא יָדַע שֶׁאֲנִי בְּרֶסְלֵב, לֹא שָׁמַעְתִּי לוֹ, “בִּשְׁבִיל מָה, שֶׁיַּחֲזִיק בְּמַה שֶׁהוּא מַחֲזִיק וַאֲנִי יֵשׁ לִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם דְּבָרִים יְקָרִים”.

הוּא אָמַר לִי: “אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה בְּרֶסְלֵב, אֲנִי אֵין לִי נַחַת מִזֶּה. בְּרֶסְלֵב? מִי רוֹצֶה בְּרֶסְלֵב? אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה חֲסִידוּת אַחֶרֶת, אֲנִי לֹא אוֹהֵב בְּרֶסְלֵב”.

אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: “אַבָּא, תִּשְׁמַע מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר אִתְּךָ, רַק בְּרֶסְלֵב!”

הוּא לֹא רָצָה, אֲבָל אֲנִי הִסְבַּרְתִּי לוֹ שֶׁזֶּה דָּבָר טוֹב, וְהִצְלַחְתִּי. אֲנִי לֹא רָצִיתִי לַעֲזֹב אוֹתוֹ, “אַבָּא, תִּרְאֶה, תִּרְאֶה כַּמָּה בְּרֶסְלֵב טוֹב”. וְכָכָה הָיָה.

הַהִתְנַגְּדוּת הָיָה חָזָק מְאֹד וַאֲנִי לא יָדַעְתִּי מַה שֶּׁזֶּה, אֲנִי רַק יָדַעְתִּי שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל בָּא לִטְבֶרְיָה וְנַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל. הַיּוֹם כְּשֶׁאֲנִי מוֹצֵא אִישׁ אֶחָד שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּרֶסְלֵב, אָז אֲנִי עָשִׁיר גָּדוֹל שֶׁמָּצָאתִי אִישׁ כָּזֶה. בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב אוֹתָנוּ וְנוֹתֵן לָנוּ בְּכָל עֵת תָּמִיד מַתָּנוֹת טוֹבוֹת, מַתָּנוֹת כָּאֵלּוּ.. דְּרָשָׁה גִּישַׁאנְק. כָּל אֶחָד יָכוֹל לִזְכּוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל עֵת.

וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא פָּתַח לִי כָּל הַשְּׁעָרִים, עַל-יָדוֹ זָכִיתִי לְהָבִין וְלִרְאוֹת דְּבָרִים פִּלְאִיִּים…

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא מָצָא בַּבֵּית-כְּנֶסֶת בְּאֵיזֶה סְטֵנְדֶר ‘תִּקּוּן הַכְּלָלִי’, וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ וְנַעֲשָׂה רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר. אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁלִּי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, כָּל הַזְּמַן, כָּל הַשָּׁנִים, תָּמִיד, מַמָּשׁ לֹא יָכֹלְתִּי רֶגַע אֶחָד בְּלִי רַבִּי יִשְׂרָאֵל, לֹא יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת בְּלִי רַבִּי יִשְׂרָאֵל. כִּי הָיָה בֵּינֵינוּ קֶשֶׁר כָּזֶה וְאַהֲבָה כָּזֶה שֶׁהוּא מְיֻחָד בָּעוֹלָם, קֶשֶׁר כָּזֶה זֶה לֹא דָּבָר רָגִיל.

אֲנִי כָּל כַּוָּנָתִי לֹא הָיָה בִּשְׁבִיל לָתֵת כָּבוֹד לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, כָּל כַּוָּנָתִי הָיָה לְחַפֵּשׂ אוּלַי אֲנִי אֶמְצָא אֵיזֶה אוֹר, אוּלַי הוּא יָכוֹל לְהָאִיר בִּי אֵיזֶה אוֹר אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, זֶה הָעִקָּר. וְגַם-כֵּן הוּא – אוֹתוֹ הַדָּבָר. וְזֶה הָיָה הָעִנְיָן שֶׁלָּנוּ. הוּא לֹא חִפֵּשׂ לְהִתְעַלּוֹת עָלַי, הָעִנְיָן שֶׁלּוֹ הָיָה רַק בִּשְׁבִיל שֶׁאוּלַי הוּא יַצְלִיחַ לְהָאִיר בִּי אֵיזֶה נִיצוֹץ מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁיִּהְיֶה לִי טוֹבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. זֶה הָיָה עִקַּר כַּוָּנָתֵינוּ וְעִקַּר הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ. בִּשְׁבִיל זֶה הִצְלַחְנוּ. זָכִינוּ לְקֶשֶׁר כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִיּוּם, כְּבָר יֵשׁ שְׁמוֹנִים שָׁנָה מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהָעִנְיָן שֶׁלּוֹ לֹא נִפְסַק. אֲבָל הַהַתְחָלָה הָיָה מִזֶּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב שֶׁנַּעֲשָׂה קֶשֶׁר בֵּין רַבִּי יִשְׂרָאֵל וּבֵינִי. הוּא בָּא מֵאוּמַן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא בָּא אֵלַי לְמִירוֹן, אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ אֵלָיו, אֲבָל הוּא בָּא אֵלַי. הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁקֵרֵב אוֹתִי וְעוֹד נְפָשׁוֹת לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְנַעֲשָׂה מַחֲלֹקֶת גָּדוֹלָה. הוּא הִתְחִיל לְקָרֵב אֲנָשִׁים לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הַרְבֵּה קֹדֶם לִפְנֵי שֶׁהִתְחִיל לְקָרֵב אוֹתִי, וְזֶה הָיָה עִקָּר הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ, עִקָּר הַמַּטָּרָה שֶׁלּוֹ, לְהַשְׁאִיר בָּעוֹלָם הַזֶּה הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ, לְהַכְנִיס אֶת הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ בָּאֲנָשִׁים וְאֵלּוּ הָאֲנָשִׁים יְסַפְּרוּ לְחַבְרֵיהֲם וְיִהְיֶה נַעֲשָׂה עוֹלָם אַחֵר. וְזֶה הָיָה עִקַּר הַכַּוָּנָה שֶׁלּוֹ, לֹא לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא גָּדוֹל וְשֶׁיִּהְיֶה מְפֻרְסָם וְהָאֲנָשִׁים יֹאמְרוּ: “רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא רַבִּי כָּזֶה..”, אַדְרַבָּא, מִצַּד זֶה הוּא הָיָה צָנוּעַ כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם צְנִיעוּת כָּזֶה. הוּא הָיָה צָנוּעַ כָּזֶה שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָדַע מִמֶּנּוּ. הוּא בָּכָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהוּא עָבַד הַשֵּׁם בְּכָל כֹּחוֹ בְּכָל נַפְשׁוֹ וּמְאוֹדוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “בְּכָל לְבָבְךָ בְּכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאוֹדֶךָ”, הוּא לֹא רַק אָמַר כָּכָה כְּמוֹ שֶׁרְגִילִים לוֹמַר.

אֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹת אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל עָלָיו-הַשָּׁלוֹם, אֲנִי רָאִיתִי בְּעֵינַי אָדָם כָּזֶה שֶׁהוּא מָסַר אֶת לִבּוֹ לְרַבֵּנוּ וְהוּא כֻּלּוֹ הִפְקִיר עַצְמוֹ רַק לְהַדְפִּיס וּלְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְרָאִיתִי מַה שֶּׁזֶּה, מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב, אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר. גְּבוּרָה כָּזֶה.. אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם גְּבוּרָה כָּזֶה כְּמוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא עָבַד הַשֵּׁם עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ, הוּא הָיָה מְדֻבָּק וּמְקֻשָּׁר לְרַבֵּנוּ וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵאִיר בּוֹ. הוּא הָיָה מְקֻשָּׁר לְרַבֵּנוּ עַד שֶׁכָּל עוֹבְדֵי הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת – חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב, אָמְרוּ עָלָיו: “מִי יָכוֹל לְהִדָּמוֹת לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל!” אֲפִלּוּ מִצַּד הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁהָיָה לָהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם, כֻּלָּם אָמְרוּ שֶׁהוּא אִישׁ פֶּלֶא. רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה עוֹבֵד הַשֵּׁם כָּזֶה, מַה שֶּׁלֹּא רוֹאִים בָּעוֹלָם. הָיָה לוֹ מְסִירַת נֶפֶשׁ כָּזֶה שֶׁלֹּא הֵבִינוּ אֵיךְ יֵשׁ כֹּחַ לְאָדָם, אֵיךְ יֵשׁ לוֹ כֹּחַ כָּזֶה! הוּא הָיָה יָחִיד בָּעוֹלָם!

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָלַךְ בְּכָל יוֹם לַמִּקְוֶה שֶׁל צְפָת – מִקְוֶה הָאֲרִ”י, וְהַמִּקְוֶה הָיְתָה קָרָה חַמָּה כְּמוֹ אֵשׁ, כָּכָה הָיָה הַקְּרִירוּת. וְהוּא הָלַךְ לַמִּקְוֶה בַּחֹרֶף, בִּצְפָת, הַמִּקְוֶה הוּא כְּמוֹ לְהִכָּנֵס לְמַיִם רְתוּחִים, כֵּן. וְהוּא נִכְנַס, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ, אֲנִי הָלַכְתִּי אִתּוֹ וְרָאִיתִי הַמִּקְוֶה הַזּוֹ וְרָאִיתִי שֶׁהוּא נִכְנַס לַמִּקְוֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה אֵיזֶה כּוֹס שֶׁל שְׁתִיָּה, בְּלִי שׁוּם תְּנוּעָה שֶׁקָּשֶׁה לוֹ…

וְגַם-כֵּן אֲנַחְנוּ, אִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַצְלִיחַ, אָז אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ אֱמֶת. בְּכָל עִנְיָן – רַק אֱמֶת. צְרִיכִים לוֹמַר לְעַצְמֵנוּ: “אֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר, בִּשְׁבִיל שֶׁאוּלַי עַל-יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה לִשְׁמֹעַ אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁזֶּה יִהְיֶה לִי טוֹבָה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”. זֶה עִקָּר הַחִיּוּת, לֹא כְּמוֹ שֶׁרְגִילִים לִנְסֹעַ לָאַדְמוֹ”ר…

הוֹי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִמְצֹא אֶת הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי. אֲבָל אִם מְחַפְּשִׂים – מוֹצְאִים, אִם מְחַפְּשִׂים בֶּאֱמֶת. עִנְיָן רַבֵּנוּ הוּא רַק אֱמֶת. כָּל הַצַּדִּיקִים הָיוּ הוֹלְכִים בְּדַרְכֵי אֱמֶת, אֲבָל יֵשׁ אַדְמוֹ”ר וְיֵשׁ אַדְמוֹ”ר. הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו. עִנְיָן רַבֵּנוּ הוּא אֱמֶת זַךְ וְצַח כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם אֳמֶת כָּזֶה!

הָעִנְיָן הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ עִם רַבֵּנוּ זֶה רַק אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל. מַה שֶּׁאֲנִי זָכִיתִי לְהַכִּיר וּלְדַבֵּק בְּרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר זֶה דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר יוֹתֵר זְמַן, אֲנִי רוֹאֶה בְּיוֹתֵר שֶׁזֶּה הָעִנְיָן שֶׁלָּנוּ, הַקֶּשֶׁר שֶׁלִּי וְשֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, זֶה הָיָה עִנְיַן פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁזֶּה הָיָה הַתְחָלַת הַגְּאֻלָּה. הוּא הָיָה אִישׁ פֶּלֶא, הוּא הָיָה כֻּלּוֹ לְהַשֵּׁם, כֻּלּוֹ אֱמֶת. הוּא הָיָה דָּבוּק בְּרַבֵּנוּ בֶּאֱמוּנָה כָּזוֹ, בְּאוֹר כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא רוֹאִים בָּעוֹלָם כָּזֶה. אֲנִי לֹא מָצָאתִי – רַק הוּא לְבַדּוֹ!

הוֹי הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, מִי שֶׁאוֹמֵר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ – אָז הוּא מוֹצֵא הָאֱמֶת!

אֱמוּנָה כָּזְבִית זֶה לֹא כְּלוּם, זֶה לֹא אֱמֶת. אֱמוּנָה שֶׁל שֶׁקֶר זֶה מָוֶת, אָז זֶה לֹא כְּלוּם, לֹא שָׁוֶה כְּלוּם, אַדְרַבָּא זֶה מַזִּיק, זֶה לֹא כְּלוּם.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים, יִהְיֶה שְׁתֵּי קְלִפּוֹת”, כָּכָה אָמַר רַבֵּנוּ.

“קְלִפָּה אַחַת.. הַכְּפִירָה”. לֹא לְהַאֲמִין בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כְּפִירָה זֶה קְלִפָּה אַחַת.

“וּקְלִפָּה שְׁנִיָּה זֶה אֱמוּנוֹת כָּזְבִיּוֹת”…

יֵשׁ שְׁתֵּי קְלִפּוֹת – כְּפִירָה וֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִיּוֹת. אֲבָל שְׁנֵיהֶם הֵם קְלִפּוֹת, זֶה בְּחִינַת עֲמָלֵק, זֶה אֵין לוֹ כְּלוּם, זֶה לֹא יוֹצֵא מִזֶּה כְּלוּם, אַדְרַבָּא זֶה מַזִּיק. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא אֱמוּנָה, אֱמוּנָה צָחָה כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, שֶׁרַק הוּא יָכוֹל לְהַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן, הָאֱמֶת. שֶׁהָעִקָּר הוּא לַעֲבֹד הַשֵּׁם בְּלִי כָּבוֹד וּפִרְסוּם. כִּי עִם כָּבוֹד וּפִרְסוּם – אָז אֵין כְּלוּם!

(רבי ישראל נשאל על פי איזה פסק הלכה ללמד)

שֻׁלְחָן עָרוּךְ. לִלְמֹד כְּדֵי לָדַעַת אֵיךְ הַדִּין, אֵיךְ הַהֲלָכָה, אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם. יֵשׁ אַרְבַּע טוּרִים שֶׁל הָרַמָ”א וְגַם-כֵּן הַ’בֵּית יוֹסֵף’, הוּא הָיָה סְפָרַדִּי, הוּא עָשָׂה הֲלָכָה בִּשְׁבִיל הַסְּפָרָדִּים וְנֻסַּח הַתְּפִלּוֹת. כָּל אֶחָד יִתְנַהֵג כְּמוֹ שֶׁהוּא רָגִיל מֵהָאַבָּא וְהָאִמָּא וְהַסַּבָּא.

הָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ, זֶה הָעִקָּר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, זֶה הָעִקָּר – סִפְרֵי רַבֵּנוּ! גַּם הַגְּמָרָא – קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, תּוֹרַת הַשֵּׁם, הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל-פֶּה, הַשַּׁ”ס. יֵשׁ זְמַן עַל הַכֹּל, כְּשֶׁהָאָדָם רוֹצֶה בֶּאֱמֶת אָז נִכְנָס בְּרָכָה, הוּא זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בַּתּוֹרָה וּבַתְּפִלָּה, וְהוּא זוֹכֶה לְכָל דָּבָר. כָּל אֶחָד כְּפִי הָרָצוֹן, אִם רוֹצִים אָז יְכוֹלִים לַעֲבֹר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מְדַבֵּר מַה יֵשׁ לִּלְמֹד – הַשַּׁ”ס וְהַמִּדְרָשִׁים וְהַתּוֹרָה. אֲבָל אִם יֵשׁ רָצוֹן בֶּאֱמֶת, רָצוֹן חָזָק.

הָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת, לְחַפֵּשׂ בֶּאֱמֶת, לֹא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ וְלֹא בִּשְׁבִיל שֵׁם וְכָבוֹד וְכֶסֶף. רַק בֶּאֱמֶת, בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לָדַעַת אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. זֶה כָּל הַתּוֹרָה.

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, תְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים.. אֲבָל אָסוּר לָנוּ לִפֹּל, יְכוֹלִים לְהַתְחִיל מֵעַכְשָׁו, מֵעַכְשָׁו, מֵעַכְשָׁו, כָּל רֶגַע. לְהִתְחַדֵּשׁ, לְהַגִּיד לְעַצְמוֹ: “אֲנִי לֹא מֻכְרָח לְהִשָּׁאֵר כָּכָה, אֲנִי יָכוֹל לְהַתְחִיל מֵעַכְשָׁו, כְּבָר אֲנִי עִנְיָן חָדָשׁ, אָדָם חָדָשׁ, כֵּן”.

וְהָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ!

הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ זֶה הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, זֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ זֶה הַ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, זֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי עֵצוֹת’, כָּל דִּבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְרַבִּי נָתָן זֶה חַמָּה וּלְבָנָה, יוֹם וָלַיְלָה, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ. וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַלְּבָנָה, אֵין לָנוּ קִיּוּם בְּלִי הַלְּבָנָה, כָּל חִיּוּתֵנוּ מֵהַלְּבָנָה, כָּל הַפֵּרוֹת וְכָל הַצְּמָחִים וְכָל הַלֶּחֶם. אִם לֹא הַלְּבָנָה – אֵין לָנוּ כְּלוּם. הַלְּבָנָה זֶה הַתַּלְמִיד, זֶה יְהוֹשֻׁעַ, זֶה רַבִּי נָתָן!

אוֹי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אוֹי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵיפֹה אֲנַחְנוּ, אִם הָיִינוּ זוֹכִים לוֹמַר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי עֵצוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, זֶה הַכֹּל, כָּל תִּקְוָתֵנוּ וְכָל חִיּוּתֵנוּ וְכָל הַיַּהֲדוּת שֶׁלָּנוּ וְהַכֹּל. וְזֶה יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר, מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ לֹא מַשִּׂיגִים, אֲבָל הַכֹּל תָּלוּי בְּיָדֵינוּ. הַכֹּל תָּלוּי בְּיָדֵינוּ, כְּפִי שֶׁאֲנַחְנוּ מוּכָנִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְחַפֵּשׂ הָאֱמֶת!

הָעִקָּר הוּא אֱמֶת, הַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ. לֹא חַס-וְשָׁלוֹם לִהְיוֹת תָּקוּעַ בְּכָבוֹד וּפִרְסוּם וְהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. זֶה הַכֹּל לֹא כְּלוּם, לֹא שָׁוֶה כְּלוּם.

יֵשׁ הַרְבֵּה לְדַבֵּר, אֲנִי רָאִיתִי אֱמֶת, אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי גָּדַלְתִּי בֵּין גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, בֵּין גְּדוֹלֵי תּוֹרָה, בֵּין לַמְדָּנִים גְּדוֹלִים, בֵּין מְפֻרְסָמִים בְּכָל הָעוֹלָם, וְהֵם הָיוּ מְלָכִים, מַמָּשׁ מְלָכִים, הָיָה לָהֶם כָּל הַכֶּסֶף וְכָל הַכָּבוֹד שֶׁבָּעוֹלָם וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי נֶחֱשָׁב נֶגְדָּם לִכְלוּם, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּחַר בִּי.

הֵם הָיוּ מִתְנַגְּדִים, בִּפְרָט כְּשֶׁזָּכִיתִי לְהַכִּיר אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, כֻּלָּם, כָּל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה הָיוּ רוֹדְפִים אוֹתִי וּמְבַזִּים אוֹתִי, “מַה זֶּה, בְּרֶסְלֵב! מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אַתָּה לוֹמֵד בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֶב?”

וַאֲנִי לָמַדְתִּי בַּיְשִׁיבָה וַאֲנִי קִדַּשְׁתִּי אֶת הַשֵּׁם, אֲנִי הָיִיתִי יָחִיד, יָחִיד, הֲכִי גָּרוּעַ וַהֲכִי קָטָן, וַאֲנִי עָשִׂיתִי לָהֶם מַחֲלַת לֵב לְכָל הַגְּדוֹלִים הָאֵלּוּ. אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי כְּלוּם, אֲנִי רַק חִפַּשְׂתִּי וְהָלַכְתִּי בְּדַרְכֵי רַבֵּנוּ, הִתְפַּלַּלְתִּי כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי, כְּמוֹ שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְלַמֵּד אוֹתָנוּ מַה זֶּה תְּפִלָּה, אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל הַכֹּחַ, בְּכָל לֵב.

וּבְוַדַּאי הֵם הָיוּ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וְהֵם הָיוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה וְרָצוּ, אֲבָל לֹא הָיָה לָהֶם כֵּלִים, כִּי הֵם הָיוּ מִתְנַגְּדִים, אָז לֹא הָיָה לָהֶם כְּלוּם. אֲבָל בֶּאֱמֶת, אִם הֵם הָיוּ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת, אָז הֵם הָיוּ בּוֹרְחִים מֵאֱמוּנוֹת כָּזְבִיּוֹת לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהָיוּ זוֹכִים לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ וְלֹא הָיוּ מִתְנַגְּדִים. כְּמוֹ הַדַּיָן, בַּסּוֹף הוּא בִּטֵּל אֶת הַהִתְנַגְּדוּת, הוּא הָיָה אִישׁ כָּשֵׁר וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלָיו וְהוּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה בְּחַיָּיו.

הַדַּיָן הוּא הָיָה אַדְמוֹ”ר וְהַתַּלְמִידִים שֶׁלּוֹ הֵם כֻּלָּם הָיוּ מְשֻׁקָּעִים מִדּוֹר לְדוֹר בַּהִתְנַגְּדוּת, וַאֲפִלּוּ שֶׁהוּא אָמַר שֶׁהוּא כְּבָר לֹא מִתְנַגֵּד – בָּזֶה הֵם לֹא הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו. בִּדְבָרִים אֲחֵרִים הֵם כֵּן הֶחֱשִׁיבוּ אֶת דַּעְתּוֹ, אֲבָל בְּזֶה הֵם עָשׂוּ מַה שֶּׁהֵם רָצוּ. הֵם אָמְרוּ: “מִי אַתָּה! הָיָה גְּדוֹלִים כָּאֵלֶּה וְהֵם הָיוּ מִתְנַגְּדִים לִבְרֶסְלֵב, וּפִתְאוֹם אַתָּה לֹא מִתְנַגֵּד?!”

אֲבָל אִם הוּא הָיָה זוֹכֶה, אִם הוּא הָיָה מְחַפֵּשׂ אֱמֶת.. מַה זֶּה אֱמֶת? שֶׁהַתּוֹרָה לֹא בִּשְׁבִילִי, לֹא בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד שֶׁלִּי, אֲנִי לוֹמֵד לֹא בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם שֶׁלִּי וְלֹא בִּשְׁבִיל כָּבוֹד וּפַרְנָסָה וְכֶסֶף.

אֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹת מַה זֶּה הָעוֹלָם שֶׁל גְּדוֹלֵי תּוֹרָה וַחֲסִידוּת וְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם, וּמַה זֶּה בְּרֶסְלֵב, מַה שֶׁזֶּה. וְהָיָה לִי נִסִּים, אֲנִי לָמַדְתִּי אֶצְלָם וַאֲנִי רָאִיתִי שֶׁהֵם הָיוּ גְּדוֹלֵי תּוֹרָה וְהֵם הָיוּ הָרַבָּנִים שֶׁלִּי, אֲבָל הֵם הָיוּ רוֹדְפִים אַחַר הַכָּבוֹד וְאַחַר הַכֶּסֶף שֶׁל הָעוֹלָם, וַאֲנִי זָכִיתִי לְהַבְחִין וּלְהַשִּׂיג וּלְהָבִין אֵיפֹה הָאֱמֶת וְאֵיפֹה הַשֶּׁקֶר, רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ אֱמֶת אֶחָד בָּעוֹלָם: רַק בְּרֶסְלֵב!

אֵצֶל הָעוֹלָם כָּל זְמַן שֶׁחָיִים אָז יוֹדְעִים שֶׁהַכֶּסֶף לֹא כְּלוּם, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם חָי הוּא רוֹצֶה כֶּסֶף, כֶּסֶף וְכָבוֹד, וְאִי אֶפְשָׁר לָצֵאת מִזֶּה רַק עַל-יְדֵי הַבַּעַל-תְּפִלָּה. כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב רַבֵּנוּ בַּ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, שֶׁרַק הַבַּעַל-תְּפִלָּה הוּא מוֹצִיא מִכֶּסֶף וּמִהַתַּאֲווֹת וּמִכָּל הָעֲווֹנוֹת, זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן – הַבַּעַל-תְּפִלָּה.

זֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הָאֱמֶת כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן מַתָּנוֹת הוּא נוֹתֵן לְמִי שֶׁהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ, לְמִי שֶׁהוּא בּוֹכֶה וּמִתְגַּעְגֵּעַ, אָז רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נוֹתֵן לו אֶת הַמָּתָּנוֹת, הוּא בָּא לַחֲתוּנָה וְהוּא נוֹתֵן מַתָּנוֹת. כְּמוֹ בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַ’שִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס’, שֶׁבַּחֲתוּנָה הַיְלָדִים הָיוּ בּוֹכִים וּמִתְגַּעְגְּעִים וְרוֹצִים אֶת הַבֶּעטְלֶיר (הַקַּבְּצָן), “אֵיךְ לוֹקְחִים בְּכָאן הַבֶּעטְלֶיר, אִם הוּא הָיָה כָּאן עַל הַחֲתוּנָה, שֶׁבַע בְּרָכוֹת, הָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד..”

מַה זֶּה שִׂמְחָה? כֶּסֶף אוֹ כָּבוֹד? מַה זֶּה שִׂמְחָה?

הַשִּׂמְחָה הוּא רַק אֱמֶת זַךְ וְצַח!

יֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם הַכֹּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים, אֲבָל זֶה בְּיָדֵינוּ. מִצִּדּוֹ, מִצַּד רַבֵּנוּ, הוּא מוּכָן לָתֵת לָנוּ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ. אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֲפִלּוּ יוֹתֵר מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל זֶה הַכֹּל בְּיָדֵינוּ, כְּפִי הָרָצוֹן, כְּפִי מַה שֶּׁמּוּכָנִים לְהַקְרִיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהָעִקָּר הוּא לֹא לְהַשְׁגִּיחַ וּלְהִסְתַּכֵּל עַל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, עַל כָּל הָעוֹלָם, צְרִיכִים לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאֱמֶת. הָאֱמֶת הוּא רַק לִזְכּוֹת לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה, בֶּאֱמֶת, בִּתְמִימוּת. אֲבָל אֵיךְ אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים, אֵיךְ הַתְּפִלָּה שֶׁלָּנוּ וְגַם-כֵּן כָּל הָעֲווֹנוֹת שֶׁלָּנוּ, זֶה עוֹד לֹא מַגִּיעַ אֲפִלּוּ לְטִפָּה מִן הַיָּם מִמַּה שֶּׁרוֹצֶה רַבֵּנוּ. אֲבָל אָסוּר לָנוּ לִפֹּל, וְלֹא לַחֲשֹׁב: “אֲנִי כְּבָר שָׁקוּעַ הֵיכָן שֶׁאֲנִי שָׁקוּעַ וַאֲנִי רָגִיל כָּכָה וַאֲנִי לֹא יָכוֹל לְהִשְׁתַּנּוֹת”, לֹא!

לְפִי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהִשְׁתַּנּוֹת מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, מִמָּוֶת לְחַיִּים. יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּנּוֹת וְזֶה לֹא רַק מִמָּחָר, אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּכָל רֶגַע בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, “וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית”, לֹא רַק בְּכָל יוֹם – אֶלָּא תָּמִיד!

תָּמִיד זֶה כָּל הַיּוֹם, כָּל רֶגַע הוּא שֶׁל הַיּוֹם, אָז בִּשְׁבִיל מָה צְרִיכִים לִכְתֹּב “בְּכָל יוֹם תָּמִיד”? בְּכָל יוֹם זֶה תָּמִיד.

הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁבְּכָל יוֹם יֵשׁ הַרְבֵּה רְגָעִים, אָז אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּכָל רֶגַע, תָּמִיד, בְּכָל יוֹם.

“מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית”, בְּרֵאשִׁית זֶה הָרֹאשׁ-בַּיִת, הַבַּעַל-הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם. הַבַּעַל-הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם זֶה הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

נוּ, כְּפִי שֶׁאֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים הָאֱמֶת וְיוֹדְעִים וְרוֹאִים הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁהוּא – שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הֶבֶל לֹא כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם: “לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים”, בִּשְׁבִילֵנוּ – אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים, עוֹמְדִים בַּחוּץ לְגַמְרֵי.

“מַה אָנוּ, מַה חַיֵּינוּ, מַה חַסְדֵנוּ, מַה צִּדְקוֹתֵינוּ, מַה יְּשׁוּעָתֵנוּ..”, כְּלוּם!

“מַה כּוֹחֵנוּ, מַה גְּבוּרָתֵנוּ? מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ, הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ”, זֶה הַכֹּל הֶבֶל!

“כָּל הַגִּבּוֹרִים – כְּאַיִן לְפָנֶיךָ”, כְּלוּם.

“וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם – כְּלֹא הָיוּ”, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם – מְפֻרְסָמִים בְּשֵׁם גָּדוֹל “כְּלֹא הָיוּ”, זֶה הֶבֶל, כְּלוּם!

“וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל”, נְבוֹנִים, מַה זֶּה נְבוֹנִים? “נְבוֹנִים – כִּבְלִי הַשְׂכֵּל”.

“כִּי רֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ”, בְּלִי הַצַּדִּיק הוּא תֹּהוּ וָבֹהוּ!

“וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶבֶל לְפָנֶיךָ”, הֶבֶל.

“לְבַד הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה”, הָאֱמֶת הַזֶּה – רַק הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה הִיא הַנְּשָׁמָה הִיא טְהוֹרָה מִכָּל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. הַנְּשָׁמָה מִתְרַחֶקֶת מִכָּל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא רוֹצֶה אוֹתָם, וְכָל הָעוֹלָם שָׁקוּעַ בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְהַשְׁלִיךְ אֶת זֶה.

נוּ, וְהָעִקָּר אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְרַחֵם עַל עַצְמֵנוּ לְחַפֵּשׂ אֶת רַבֵּנוּ, יֵשׁ הַכֹּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, בְכָל רֶגַע. הַתִּקּוּנִים, מַה זֶּה הַתִּקּוּנִים? שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְחַדֵּשׁ, מֵעַכְשָׁו, בְּכָל רֶגַע, כֵּן. לֹא לְהִתְיָאֵשׁ, לֹא לְהִתְבַּלְבֵּל, לְהַשְׁלִיךְ עַצְמֵנוּ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

אֲנִי, כְּשֶׁבָּא הַיּוֹם אֲנִי מַפְקִיר אֶת עַצְמִי וְאֶת כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁל הַיְלָדִים שֶׁלִּי, שֶׁל הַדּוֹרוֹת וְשֶׁל הַנְּכָדִים – הַכֹּל עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הִשְׁלִיךְ הַכֹּל עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לוֹמַר “אֲנִי מַשְׁלִיךְ”, אֲבָל צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, מַמָּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, בְּכָל יוֹם לוֹמַר: “אֲנִי מַשְׁלִיךְ עַצְמִי עָלֶיךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְשֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל כִּרְצוֹנְךָ!” זֶה הָעִקָּר הַיְשׁוּעָה, זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, זֶה עִקַּר הַכֹּל. לֹא בִּשְׂבִילִי כִּי אָז זֶה לֹא כְּלוּם. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְהַרְחִיק כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה מִלִּבֵּנוּ, זֶה הַכֹּל הֶבֶל, הֶבֶל!

אוֹי אוֹי.. הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ זֶה אֱמֶת, אֲבָל זֶה אֱמֶת כָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִם אֲנָשִׁים כִּי הֵם שְׁקוּעִים בְּמַה שֶּׁהֵם שְׁקוּעִים וְלֹא חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה הֶבֶל. הֵם חוֹשְׁבִים: “אַתָּה בְּרֶסְלֵב אַתָּה מְשֻׁגָּע, מָה אַתָּה אוֹמֵר, אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהַכֶּסֶף לֹא כְּלוּם, כָּבוֹד לֹא כְּלוּם, אַתָּה מְשֻׁגָּע” הֵם לֹא יְכוֹלִים לְהָבִין אֶת זֶה. כָּכָה הוּא הָעוֹלָם, יֵשׁ עוֹלָם וְיֵשׁ רַבֵּנוּ!

הַאִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת שָׁקוּעַ בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה? נוּ, מִי מַכְרִיחַ אוֹתְךָ? אִם יֵשׁ לְךָ שֵׂכֶל תִּבְרַח לְמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִים לְהַצִּיל אֶת עַצְמְךָ. וְאִם הָאָדָם לֹא חוֹשֵׁב עַל זֶה וְהוּא מְרַחֵם עַל הַיְלָדִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כָּל הַכָּבוֹד שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל הַכֶּסֶף וִירֻשָּׁה, אָז זֶה כְּלוּם, לֹא שָׁוֶה כְּלוּם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “עוֹלָם הַבָּא אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים שֶׁיֶּשְׁנּוֹ, אֲבָל עוֹלָם הַזֶּה – אֵין כְּלָל!”

הָעוֹלָם הַזֶּה – אֵין כְּלָל…

שויתי ה’ לנגדי תמיד

כְּתָב-יַד יְקַר עֶרֶךְ נִמְצָא בֵּין כְּתָבָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, וּכְפִי הַנִּרְאֶה נָהַג רַבִּי יִשְׂרָאֵל לַלֶכֶת עִמּוֹ וּלְקַיֵּם עַל-יַדוֹ בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד אֶת הַפָּסוּק “שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד”, וְכֵן אֶת הַתּוֹרוֹת הַמְרֻמָּזוֹת בְּדַף הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.

כָּךְ לְמָשָׁל נִתָּן לְהַבְחִין כִּי רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְחַלֵּק אֶת הַמִּלָּה ‘תָּמִיד’ לִשְׁתַּיִּים: ‘תָּם’, בְּחִינַת יַעֲקֹב בְּחִינַת עֲלִיָּה, וְ’יָד’ בְּחִינַת עֵשָׂו בְּחִינַת יְרִידָה. דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב וְהָחֶסֶד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֵּין בַּעֲלִיָּה וּבֵין בִּירִידָה, וּלְהִתְחַזֵּק, וְכוּ’. וְעַל-פִּי דֶּרֶךְ זֶה תּוּכַל לְקַיֵּם “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד”, וְכוּ’.

וְהַמְעַיֵּן יוּכַל לִמְצֹא דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מִמִּכְתָּב קָדוֹשׁ זֶה, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ.

פלאות חדשות

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהַחֲסִידִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת קֹדֶשׁ,

מְשׁוֹרְרִים מִשִּׁירֵי בְּרֶסְלֶב…

כְּשֶׁרוֹאִים פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה, שִׂיחוֹת כָּאֵלֶּה.. מַרְגִּישִׁים שֶׁהָעִקָּר הַיְשׁוּעָה רַבִּי נַחְמָן!

מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם וְאֵין כְּמוֹהֶם. מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁל ‘בַּעַל-תְּפִלָּה’ וְ’שֶׁבַע בֶּעטְלֶירְס’, וְכָל מַעֲשֶׂה בְּכָל סִפּוּר הוּא קַבָּלָה חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא נִתְגַּלְּתָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם. סוֹדוֹת הַתּוֹרָה כָּאֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, וְכָל זֶה – בִּשְׁבִילֵנוּ. אֲנַחְנוּ חוֹלִים כָּאֵלּוּ, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים רְפוּאוֹת כָּאֵלּוּ חֲדָשִׁים – רַק רַבֵּנוּ!

עַל-כָּל-פָּנִים אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק, לֹא לִפֹּל, וּלְהִתְחַדֵּשׁ וּלְהִתְחַזֵּק וְלִלְמֹד סִפְרֵי רַבֵּנוּ תָּמִיד. לֹא בִּשְׁבִיל בְּקִיאוּת, רַק בִּשְׁבִיל לַעֲבֹד הַשֵּׁם בָּזֶה. עִם כָּל תּוֹרָה, עִם כָּל מַעֲשֶׂה, מִכָּל שִׂיחָה מֵרַבֵּנוּ, זֶה שֹׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה.

זֶה לֹא אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים אֶת זֶה, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה אֶת זֶה, וְאִם הוּא אָמַר, אָז “הִלְכְתָּא כְּרַב נַחְמָן, וְהִלְכְתָּא כְּרַב נַחְמָן, וְהִלְכְתָּא כְּנַחְמַנִי”. הוּא אָמַר, הוּא גִּלָּה אֶת זֶה. הוּא יָדַע שֶׁאֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ שׁוּם מָקוֹם שֶׁיּוּכַל לַעֲזֹר לָנוּ, רַק הוּא בְּעַצְמוֹ.

הָרַבִּי הוּא אֱמֶת, ‘רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל’, הַבַּעַל-הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, הַבַּעַל-הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁל כָּל הָעוֹלָם!

הוּא גִּלָּה בָּעוֹלָם חָכְמָה כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם, “כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ”, חָכְמָה כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. חָכְמָה קְדוֹשָׁה כָּזֶה, קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה כָּזֶה עֲדַיִן לֹא נִתְגַּלְּתָה בָּעוֹלָם.

רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ הוּא אוֹמֵר שֶׁמָּשִׁיחַ יִהְיֶה יוֹתֵר גָּדוֹל מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ, מִכָּל הַצַּדִּיקִים. זֶה בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ. הוֹי מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה…

אוֹי וֵוי, אִם הָיִינוּ זוֹכִים הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהִתְחַדֵּשׁ וְלִהְיוֹת בְּנֵי-אָדָם. לֹא כְּמוֹ הָעוֹלָם עַכְשָׁו, זֶה לֹא עוֹלָם. זֶה כָּל הָעוֹלָם רָצִים וְהוֹלְכִים, מִסְתּוֹבְבִים, אֲבָל זֶה לֹא בְּנֵי-אָדָם, יֵשׁ לָהֶם יָדַיִם וְרַגְלַיִם וּפֶה, הַכֹּל, וְזֶה מִין בְּהֵמוֹת כָּאֵלֶּה. כָּכָה אוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּהַתּוֹרָה ‘כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם’ (תּוֹרָה ז’ חֵלֶק ב’). הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: “אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ-שְׁטוּת”, רוּחַ-שְׁטוּת זֶה הֵפֶךְ הַחָכְמָה, הֵפֶךְ הַדַּעַת. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לָצֵאת מֵהָעֲווֹנוֹת, זֶה עִקַּר הַיִּסּוּרִים וְעִקַּר הַצַּעַר. אֵין יִסּוּרִים יוֹתֵר גָּדוֹל מֵעָווֹן.

מֵאַיִן בָּאִים לַעֲווֹנוֹת? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶּׁזֶּה לֹא שַׁיָּךְ לְיִשְׂרָאֵל, רַק לַגּוֹיִים. עֲווֹנוֹת, תַּאֲווֹת – זֶה רַק לַהַגּוֹיִים. אֲנַחְנוּ – “אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים”, אָז אֵיךְ אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים חַס-וְשָׁלוֹם לִפֹּל לַעֲווֹנוֹת וְלַעֲשׂוֹת עֲווֹנוֹת? זֶה לֹא שַׁיָּךְ לָנוּ, זֶה לֹא שֶׁלָּנוּ, זֶה רַק חָסֵר הַדַּעַת. אֲנַחְנוּ לֹא שַׁיָּךְ לָנוּ הֵפֶךְ הַדַּעַת, “אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי הַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹקִים”.

וְעַכְשָׁו זְמַן קִרְבַת הַגְּאֻלָּה, אָז רוֹאִים אֲנַחְנוּ אֵיךְ שֶׁהָעוֹלָם שֶׁמְּשֻׁקָּע כָּל-כָּךְ בְּהַתַּאֲווֹת, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר הַהֵפֶךְ, שֶׁצְּרִיכִים לָצֵאת מֵהַתַּאֲווֹת. הֵם כֻּלָּם, כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַחִילוֹנִיִּים, הֵם מַמְשִׁיכִים עַצְמָם לְרַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן. הֵם הָיוּ צְרִיכִים לִבְרֹחַ מֵרַבִּי נַחְמָן, הֵם הָיוּ צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק, “מַה זֶּה, הוּא אוֹמֵר כֶּסֶף לֹא כְּלוּם, כָּבוֹד לֹא כְּלוּם, רַק לַעֲבֹד הַשֵּׁם?” וְכֻלָּם מַעֲרִיכִים אוֹתוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים: “רַק רַבִּי נַחְמָן, רַבִּי נַחְמָן, רַבִּי נַחְמָן!”

כֵּן, זֶה דָּבָר יָדוּעַ, מְפֻרְסָם. כָּל הָעוֹלָם הֵם אוֹמְרִים שֶׁצְּרִיכִים לַחֲקֹר הַמַּעֲשִׂיּוֹת, לִרְאוֹת מַה שֶּׁזֶּה. מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. וְגַם-כֵּן הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ, זֶה עִנְיָנִים פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם. וְהַכֹּל – בִּשְׁבִילֵנוּ. בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָצֵאת מִבֵּית-אֲסוּרִים, אֲנַחְנוּ מְשֻׁקָּעִים בְּמַה שֶּׁאֲנַחְנוּ מְשֻׁקָּעִים וּצְרִיכִים לָצֵאת מִכָּל זֶה. וְשׁוּם דָּבָר לֹא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ – רַק רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן! כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהוּא גִּלָּה הוּא כָּל תִּקְוָתֵנוּ וְכָל חִיּוּתֵנוּ וְחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם.

לֹא כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים, אֲפִלּוּ אִם אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים, יֵשׁ בַּתּוֹרָה שְׁנֵי סַמִּים – סַם חַיִּים וְסַם מָוֶת. יְכוֹלִים לִלְמֹד, לִהְיוֹת לַמְדָּן גָּדוֹל וְלִלְמֹד לְהֵפֶךְ – בְּלִי הַצַּדִּיק. אֲבָל עִם הַצַּדִיק זֶה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. הָעִקָּר הַחָכְמָה הִיא הַתּוֹרָה וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת.

נוּ, נוּ, יָבוֹא הַזְּמַן. כָּל מַה שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מִתְפַּרְסֵם יוֹתֵר בָּעוֹלָם, זֶה הִתְקָרְבוּת הַגְּאֻלָּה. יֵשׁ בְּ’סֵפֶר הַמִּדּוֹת’ אוֹמֵר רַבֵּנוּ: “בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ תָּלוּי בְּקִרְבַת הַצַּדִּיקִים”, לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים. מִי הַצַּדִּיקִים? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וַאֲנָשָׁיו. כֵּן, זֶהוּ!

עַל-כָּל-פָּנִים אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְבַטֵּל דַּעְתֵּנוּ לְגַמְרֵי נֶגֶד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, נֶגֶד הַתּוֹרָה, וְלִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְקַיֵּם הַתּוֹרָה, לְהַכְנִיס לַתּוֹרָה, לְהַכְנִיס לָאֱמוּנָה. לֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל הָעוֹלָם. הַיּוֹם זֶה עוֹלָם שֶׁל מְשֻׁגָּעִים, שֶׁל רְשָׁעִים, אֲבָל יֵשׁ כְּבָר מְתַקֵּן שֶׁיָּכוֹל לַעֲזֹר, שֶׁיָּכוֹל לְהוֹצִיא. אָז הָרְפוּאָה וְהַיְשׁוּעָה הוּא רַק רַבֵּנוּ – ‘רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל’, הָרַבִּי, רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – רָאשֵׁי תֵבוֹת ‘רַבִּי’. רַבֵּנוּ הוּא הָרַבִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל.

מַה זֶּה רַבִּי? הוּא מְלַמֵּד עִם הַתִּינוֹק, עִם הַיֶּלֶד, וּמוֹדִיעַ עָלָיו מַה זֶּה פַּתַּח, מַה זֶה קָמַץ, מַה זֶּה ‘בְּרֵאשִׁית’, מַה זֶה ‘בָּרָא’. הוּא מְפַתֵּחַ אוֹתוֹ, הוּא מַכְנִיס בּוֹ רוּחַ, נְשָׁמָה חֲדָשָׁה.

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת גִּבּוֹרִים, גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה, לְהִתְגַּבֵּר, לֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל הָעוֹלָם, רַק מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ זוֹכִים לְהַרְגִּישׁ וּלְהָבִין אֵיזֶה דִּבּוּר מֵרַבֵּנוּ. כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא חָכְמָה כָּזֶה, אוֹר כָּזֶה, טוֹב כָּזֶה חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה בָּעוֹלָם!

הָעִקָּר אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְבַטֵּל חָכְמָתֵנוּ וְדַעְתֵּנוּ וְשִׂכְלֵנוּ, לְבַטֵּל לְגַמְרֵי. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן הוּא הַשֹּׁרֶשׁ וְהָעִקָּר שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁל הָאֱמוּנָה, שֶׁל כָּל חִיּוּתֵנוּ. זֶהוּ, וְזֶה יִהְיֶה!

אוֹי וֵוי, מַה זֶּה, אֵיפֹה אֲנַחְנוּ, נִמְצָא בָּעוֹלָם אוֹר כָּזֶה שֶׁהוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לֹא לַעֲזֹב אֶת זֶה, לְהַכְנִיס אֶת זֶה בְּלִבֵּנוּ וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל הָעוֹלָם. מִי זֶה הָעוֹלָם? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַתּוֹרָה, זֶה הָעוֹלָם. חוּץ מִזֶּה אֵין עוֹלָם.

אוֹי, צְרִיכִים לְדַבֵּר רַק בְּזֶה, צְרִיכִים לְדַבֵּר בְּזֶה יוֹמָם וָלַיְלָה, לֹא לִישֹׁן וְלֹא לֶאֱכֹל, אֵין לִי זְמַן. צְרִיכִים לְרַחֵם עַל בָּנֵינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵינוּ וְעַל עַצְמֵנוּ וּלְדַבֵּר רַק בְּזֶה. בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנַחְנוּ זוֹכִים לִרְאוֹת עַצְמֵנוּ וּלְדַבֵּר – צְרִיכִים לְדַבֵּר רַק מִזֶּה, כָּל אֶחָד מַה שֶּׁזָּכָה לִמְצֹא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ אֵיךְ לְתַקֵּן וְאֵיךְ לְהִתְחַדֵּשׁ וְאֵיךְ לְהִתְחַזֵּק, לְדַבֵּר רַק מִזֶּה עִם חֲבֵרִים וְעִם כָּל הָעוֹלָם, כִּי הַשֶּׁקֶר אֵין לוֹ קִיּוּם. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ עַל זֶה וּלְהַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ וּבְלֵב זַרְעֵנוּ בְּדוֹרוֹתֵינוּ, וּלְדַבֵּר תָּמִיד רַק בְּזֶה, אֵיךְ זוֹכִים לָצֵאת מֵהָעֲווֹנוֹת מֵהַתַּאֲווֹת, וְאֵיךְ זוֹכִים לְתַקֵּן הַכֹּל…

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל, מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ בְּאֵיזֶה סֵפֶר יַעֲסֹק בִּמְיֻחָד בַּהַתְחָלָה?)

רַק לֹא לַעֲשׂוֹת רָע. רַק לַעֲשׂוֹת הַכֹּל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז כָּל מַה שֶּׁלּוֹמְדִים אֲפִלּוּ מַה שֶּׁלּוֹמְדִים כָּל הַסְּפָרִים, הַכֹּל מֵאִיר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וּמוֹצְאִים בְּכָל דִּבּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים, אֵיךְ לִחְיוֹת וְאֵיךְ לְתַקֵּן וְאֵיךְ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. “רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי”, הָעִקָּר הַלֵּב! רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “תְּנוּ לִי אֶת לִבְּכֶם, וַאֲנִי אוֹלִיךְ אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ חָדָשׁ”. לִבְּכֶם – אֶת הַלֵּב. וְגַם אִם הָאָדָם מְחַפֵּשׂ אֱמֶת, אָז הוּא זוֹכֶה!

מִי שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אֱמֶת, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאִיר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה הַכֹּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ פּוֹתֵחַ אֶת עֵינָיו וְהוּא רוֹאֶה הָאֱמֶת וְהוּא יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, מַה לַּעֲשׂוֹת, אֵיךְ לְתַקֵּן הַכֹּל וְאֵיךְ לַחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַתּוֹרָה, לָאֱמוּנָה, לָאֱמֶת.

מִי שֶׁרוֹצֶה עַכְשָׁו יֵשׁ לוֹ כְּבָר תּוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, תְּפִלּוֹת כָּאֵלּוּ וְדִבּוּרִים כָּאֵלּוּ, וְצַדִּיק כָּזֶה שֶׁהוּא מְשַׁנֶּה הַטֶּבַע, מְשַׁנֶּה כָּל הָעוֹלָם. “יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה”, הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה!

כַּמָּה, כַּמָּה וְכַמָּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ וּלְהוֹדוֹת תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַמַּתָּנָה וְהַחֶסֶד הַזֶּה שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עַכְשָׁו בַּחשֶׁךְ הַזֶּה בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ, יֵשׁ כְּבָר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – הוּא הָרְפוּאָה עַל הַכֹּל! הוּא מְרַפֵּא, הוּא מְתַקֵּן, הוּא מְחַיֶּה הַכֹּל, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה, בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע.

מִי שֶׁחָפֵץ חַיִּים, מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּן וְלִהְיוֹת עֶבֶד לַשֵּׁם וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת – אָז רַק רַבֵּנוּ הוּא הָרוֹפֵא. זֶה צְרִיכִים לְהוֹדִיעַ לְכָל הָעוֹלָם. וַאֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁכָּל הָעוֹלָם הֵם הֵבִינוּ אֶת זֶה, הֵם מַמְשִׁיכִים עַצְמָם לְרַבֵּנוּ.

אֲנִי רוֹאֶה וַאֲנִי מֵבִין שֶׁאֲנִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהוֹדוֹת וּלְהַאֲמִין בַּשֵּׁם שֶׁעָשָׂה לִי נֵס, אֲנִי הָיִיתִי אִישׁ יָחִיד נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם. הָאַבָּא וְהָאִמָּא וְהַמִּשְׁפָּחָה וְכָל הָעִיר וְכָל הָעוֹלָם. עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים וּמְדַבְּרִים וּמְסַפְּרִים מִפְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, אֲנִי הָיִיתִי אַכְזָרִי כָּל-כָּךְ עַל הָאַבָּא וְהָאִמָּא, הָאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה לוֹ הַגֵּיהִנָּם בְּזֶה הָעוֹלָם, הוּא הָיָה עָנִי וְעִוֵּר בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת, בְּתַכְלִית הַדִכָּאוֹן, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּבַיִת כָּזֶה וְיֵשׁ לִי נִסִּים אֵיךְ נִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים בַּעֲנִיּוּת כָּזֶה. הָאַבָּא בָּכָה לְפָנַי וְאָמַר לִי: “אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, בְּנִי, בְּנִי יַקִּירִי, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ, אֲנִי הָאַבָּא שֶׁלְּךָ, אֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר וְאַתָּה עוֹדְךָ צָעִיר, אַתָּה לֹא מֵבִין, רַחֵם עָלַי וְעָלֶיךָ וְאַל תִּהְיֶה בְּרֶסְלֶב, שׁוּם שִׁדּוּךְ לֹא יִרְצֶה אוֹתְךָ, מִי יִקַּח אוֹתְךָ לְחָתָן, מִי יִקַּח בְּרֶסְלֵב? וְאַתָּה עָנִי, אֵין לְךָ כֶּסֶף, אַתָּה תָּמוּת בָּחוּר, לֹא יִהְיֶה לְךָ לֹא בָּנִים וְלֹא יִהְיֶה לְךָ בַּיִת וְלֹא שׁוּם דָּבָר, לֹא יִהְיֶה לְךָ כְּלוּם. לָמָּה לְךָ בְּרֶסְלֵב, אֲנִי לֹא רוֹצֶה בְּרֶסְלֵב. אוֹי, אֵיךְ אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה שֶׁלֹּא תְּרַחֵם עָלַי וְתִהְיֶה בְּרֶסְלֵב? אוֹי, מַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה..”

וְהָאִמָּא בָּכְתָה: “בְּלִי בְּרֶסְלֵב אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת? מַה זֶּה, מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה, יִשְׂרָאֵל בֶּער נַעֲשָׂה בְּרֶסְלֵב, אֲנִי לֹא רוֹצָה בְּרֶסְלֵב”.

הָאַבָּא וְהָאִמָּא וְהָאַחִים הֵם בָּכוּ אוֹתִי, וַאֲנִי הָיִיתִי אַכְזָרִי עַל הָאַבָּא וְעַל הָאִמָּא וְאָמַרְתִּי: “זֶה לֹא יִשְׁתַּנֶּה וְלֹא יוּכַל שׁוּם חָכָם, שׁוּם גִּבּוֹר לַעֲזֹר לָכֶם, אֲנִי – רַק בְּרֶסְלֵב!”

אֵיךְ אֲנִי הָיִיתִי בְּשִׁפְלוּת בְּבִזָּיוֹן כָּזֶה שֶׁמִּי שֶׁהָיָה שָׁם הָיָה קָשֶׁה לוֹ אֵיפֹה אֲנִי, אֵיךְ אֲנִי נִמְצָא בָּעוֹלָם, אֵיךְ אֲנִי חָי. אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר, אֵין דִּבּוּרִים לְתָאֵר מַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי רוֹאֶה עַכְשָׁו שֶּׁזֶּה טוֹב, זֶה טוֹב מְאֹד, אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ וְאוֹמֵר: “הַלְוַאי שֶׁאֲנִי הָיִיתִי סוֹבֵל יוֹתֵר”. אֲבָל עַכְשָׁו גַּם אִם אֲנִי מְשַׁלֵּם מִילְיוֹנִים – אֵין, עָבַר הַזְּמַן.

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהָיָה אִסּוּר לִלְמֹד בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֶב, פָּחֲדוּ לִנְגֹּעַ בְּסֵפֶר בְּרֶסְלֶב, אֲנִי רָאִיתִי אֶת זֶה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹם יְכוֹלִים לִלְמֹד בְּכָל מָקוֹם, זֶה סִימָנִים שֶׁל הַגְּאֻלָּה.

אֲנִי רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם גְּבוּרָה כָּזֶה שֶׁאֲנִי יָשַׁבְתִּי בַּיְשִׁיבָה וְלָמַדְתִּי בַּיְשִׁיבָה סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וּתְהִלִּים, וְרָאִיתִי שֶׁאֵין פַּחַד. אֲנִי הָיִיתִי יָחִיד וְהֵם הָיוּ כֻּלָּם מִתְנַגְּדִים וְרוֹדְפִים, וַאֲנִי הָיָה לִי גְּבוּרָה כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם. הֵם הִתְפַּלְּאוּ מְאֹד אֵיךְ אֲנִי מַחֲזִיק מַעֲמָד.

עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ נִרְאִים הַשַּׁקְרָנִים, אֵיךְ הֵם נִרְאִים, אֵיפֹה הֵם. לֹא נִשְׁאַר מֵהֶם כְּלָל, רַק סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב. זֶה בּוֹרֵא עוֹלָם חָדָשׁ, כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ.

אוֹי וֵוי, הַכָּבוֹד וְהַגַּאֲוָה וְהַכֶּסֶף, זֶה מַחֲשִׁיךְ עֵינַיִם וְנוֹפְלִים. אֲבָל מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ אֱמֶת – הוּא לֹא מְפַחֵד מִשּׁוּם דָּבָר, אֵין לוֹ שׁוּם פַּחַד!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנַחְנוּ זָכִינוּ שֶׁיִּתְגַּלֶּה עַכְשָׁו הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כָּל תּוֹרָה שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה בָּעוֹלָם זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ. כְּבָר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא גִּלָּה לָנוּ שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ, הוּא יָכוֹל לְתַקֵּן אוֹתָנוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְרַחֵם עַל עַצְמֵנוּ וְעַל זַרְעֵנוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵינוּ, לְהוֹדִיעַ לְכֻלָּם, לְכָל הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ עַכְשָׁו בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ, בַּחשֶׁךְ הַזֶּה, יֵשׁ כְּבָר אוֹר כָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ, לְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מִן הָעֲווֹנוֹת וּמִן הַתַּאֲווֹת וּלְתַקֵּן הַכֹּל…

“ואני רופא אותה”

אוֹי אוֹי אוֹי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם.. הָעִקָּר הַדִּבּוּרִים שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְגַלּוֹת, לְפַרְסֵם, לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ עַל הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁכָּל הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בְּרַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב. לִלְמֹד סְפָרָיו. כָּל אוֹת, כָּל תּוֹרָה, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא אוֹר כָּזֶה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֵלֶיךָ, מְדַבֵּר מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ, כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁעוֹבְרִים עָלֶיךָ, שֶׁעָבְרוּ עָלֶיךָ, שֶׁיַּעַבְרוּ עָלֶיךָ. וְכֵן לָאָדָם הַזֶּה וְכֵן לָאָדָם הַזֶּה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָטִיּוּת.

רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן הוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַתּוֹרָה, הוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הָאֱמוּנָה, הוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הֵיכָן שֶׁנִּמְצָא – לְאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיָּרַד. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מוֹצִיא אוֹתוֹ, מְרַפֵּא אוֹתוֹ. מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְרַפְּאוֹת, חוֹלֶה כָּזֶה שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַחֲלָה כָּזֶה, אֲבָל רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן הוּא גִּלָּה שֶׁהוּא כֵּן יָכוֹל לְרַפְּאוֹת וּלְתַקֵּן הַכֹּל. כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ הוּא כְּלָלִיּוּת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, הַמַּחֲלוֹת שֶׁלּוֹ וְהָרְפוּאוֹת! לֹא רַק הַמַּחֲלוֹת, הוּא מְתַקֵּן מְטַהֵר וּמְרַפֵּא כָּל הַחוֹלִים, כָּל הַגְּרוּעִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם תְּקוּמָה.

אוֹי, אַשְׁרֵינוּ מַה שֶּׁזָּכִינוּ בַּחשֶׁךְ הַזֶּה, בְּהַסְתָּרָה כָּזוֹ, שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מֵעִנְיַן רַבֵּנוּ שֶׁהוּא פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁהוּא כֵּן יָכוֹל לְתַקֵּן אוֹתָנוּ. אֲנַחְנוּ לְפִי מַעֲשֵׂינוּ אֵין שׁוּם תִּקּוּן לְחוֹלִים כָּאֵלֶּה, אֲבָל הָיָה כְּבָר רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן בָּעוֹלָם וְהוּא יָכוֹל לְתַקֵּן כָּל הַמַּחֲלוֹת שֶׁאֵין שׁוּם מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְתַקֵּן וּלְרַפְּאוֹת. שׁוּם צַדִּיק לֹא יָכוֹל לַעֲזֹר לָהֶם, אֲבָל רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן אָמַר: “וַאֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ!”

זֶה מֵהַסּוֹף שֶׁל הַמַּעֲשִׂיָּה שֶׁל הַ’שֶּׁבַע בֶּעטְלֶירְס’, הַבַּת מַלְכָּה קִבְּלָה כַּדּוּרִים עִם רַעַל וְנָפְלָה חֲלָשׁוּת, “אוּן אִיךְ הֵייל זִי!” (“וַאֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ!”) רַק אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר לָכֶם. הַבַּעַל-דָבָר יָרָה בָּנוּ כָּל מִינֵי רַעַל, כָּל מִינֵי כַּדּוּרִים, וְהַבַּת-מֶלֶךְ נָפְלָה חֲלָשׁוּת, אָז הַבֶּעטְלֶיר אָמַר: “רַק אֲנִי יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אוֹתָהּ!” כְּלוֹמַר: אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שְׁכִינַת יִשְׂרָאֵל. זֶה הוֹלֵךְ עַל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְרַפְּאוֹת אֶת עַם יִשְׂרָאֵל – רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הוּא גִּלָּה עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא הַבֶּעטְלֶיר הַזֶּה, “וַאֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ” (וְהֶרְאָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכַף יָדוֹ עַל עַצְמוֹ)…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עֶר אִיז אַלֶע בֶּעטְלֶירְס, עֶר אִיז אַ בַּעַל-תְּפִלָּה, עֶר אִיז אַ בֶּערְגֶיר (“רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא כָּל הַבֶּעטְלֶירְס, הוּא הַבַּעַל-תְּפִלָּה, הוּא הַבֶּערְגֶיר”), כָּל הַ’לִּקּוטֵי מוֹהֲרַ”ן’ הוּא רַבֵּנוּ, אֲבָל בְּחָכְמָה גְּדוֹלָה, חָכָם מֵבִין מֵעַצְמוֹ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם, כָּל דָּבָר הוּא מוּעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, מוּעָט – דִּבּוּר אֶחָד, הוּא מַחֲזִיק אֶת כָּל הָעוֹלָם. מְרֻבֶּה זֶה בְּלִי שִׁעוּר, כָּל הָעוֹלָם.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר שֶׁהַמָּשִׁיחַ הוּא יְסַפֵּר אֶת הַסּוֹף מֵהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס, הוּא הִשְׁאִיר אֶת זֶה לַמָּשִׁיחַ (צוֹחֵק)…

תכן הכתב-יד

בשנת תקס”ב בחודש אלול

זכיתי להתקרב להאדמור הקדוש

הרב האמת מורנו הרב

רבי נחמן זכר צדיק וקדוש לברכה

והוא אחז בידי וקרבני

ברחמים מרובים

ונשא אותי כאשר ישא

האומן את היונק

יתבטלו לגמרי

קְבוּצַת אֲנָשִׁים מְפֻרְסֶמֶת הִגִּיעָה לְהִפָּגֵשׁ עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל…

תַּגִּיד לָהֶם שֶׁאֵין לִי כֹּחַ לְדַבֵּר וְאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בִּשְׁבִיל זֶה, כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי זָקֵן וַאֲנִי חוֹלֶה!

אֲנִי לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר הַרְבֵּה כִּי אֲנִי חוֹלֶה לֹא עֲלֵיכֶם, אֲבָל תֵּדְעוּ כָּכָה: שֶׁמִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא מֵהַדָּת, לֹא שׁוֹמֵר הַתּוֹרָה וְלֹא מַאֲמִין, אָז זֶה.. זֶה עִנְיָן נוֹרָא מְאֹד. זֶה טוֹעִים כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם טָעוּ וְיָצְאוּ מֵהַדָּת, מֵהַתּוֹרָה, מִן הָאֱמוּנָה, שֶׁאֵין לְדַבֵּר אִתָּם. כְּשֶׁלֹּא מַאֲמִינִים בַּתּוֹרָה, אָז הֵם כְּמוֹ, כְּמוֹ.. אֵין מַה לְּדַבֵּר אִתָּם. מִי שֶׁלֹּא מַאֲמִין בַּתּוֹרָה – אָז לֹא בִּכְלַל יְהוּדִי. אֵין לוֹ לְדַבֵּר מִמֶּנִּי כְּלוּם!

מִיר זוּכְין נִישְׁט גּוֹיִים, מִיר זוּכְין יְהוּדִים (“אֲנַחְנוּ לֹא מְחַפְּשִׂים גּוֹיִים, אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים יְהוּדִים”). מִי שֶׁלֹּא מַאֲמִין וְלֹא מְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְלֹא רוֹצֶה לְקַיֵּם הַתּוֹרָה, אָז הוּא לֹא יְהוּדִי, אֵין לָנוּ שׁוּם עֵסֶק אִתּוֹ, שׁוּם קֶשֶׁר, שׁוּם עֵסֶק אִתּוֹ. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם שֶׁהוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם וְהוּא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה. מַה זֶּה, מִי שֶׁלֹּא מַאֲמִין – הוּא גּוֹי!

אֲנִי רוֹצֶה לַעֲזֹר לָכֶם, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם נִמְצָאִים בְּמָקוֹם.. בְּמָקוֹם שֶׁל כְּפִירָה (וּמַרְאֶה בְּכַף-יָדוֹ כְּלַפֵּי מַטָּה) .

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת גִּבּוֹרִים, לֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל הָעוֹלָם, לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה וְלִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. צְרִיכִים לִהְיוֹת גִּבּוֹרִים, חֲזָקִים!

אֲנִי נוֹלַדְתִּי בִּטְבֶרְיָה וַאֲנִי זָכִיתִי לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ בִּזְמַן שֶׁהָיִיתִי קָטָן, בִּזְמַן שֶׁהָיִיתִי צָעִיר. אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַכְּתָבִים שֶׁל רַבֵּנוּ, רַק רָאִיתִי אֵיזֶה דְּבָרִים, אֲנִי לֹא דִּבַּרְתִּי עִם שׁוּם אֶחָד, אָמַרְתִּי: “זֶה הָרַבִּי שֶׁלִּי, זֶהוּ!”

בָּאָרוֹן הָיָה לִי סְפָרִים, וְזֶה הַסֵּפֶר ‘שִׂיחוֹת הָרַ”ן’ עָשָׂה עָלַי רשֶׁם גָּדוֹל, זֶה הָיָה הַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ. אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת הַסֵּפֶר אַהֲבַת נֶפֶשׁ, אֵין בָּעוֹלָם אַהֲבָה כָּזֶה. וְהָיָה כָּל הָעוֹלָם מִתְנַגְּדִים לְרַבִּי נַחְמָן וַאֲנִי סָבַלְתִּי מִזֶּה, כִּי אֲפִלּוּ בְּנֵי-הַיְשִׁיבָה בְּנֵי-תּוֹרָה הָיוּ מִתְנַגְּדִים עַל רַבִּי נַחְמָן. אֲנִי הָיִיתִי יָחִיד, רַק אֲנִי לְבַדִּי לָמַדְתִּי בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֵב. וְכָכָה הַיּוֹם כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מֵרַבֵּנוּ וְלֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם סוֹדוֹת כָּאֵלֶּה, עִנְיָנִים כָּאֵלֶּה שֶׁכֻּלָּם יִתְבַּיְּשׁוּ לְהַרְאוֹת פְּנֵיהֶם לְדַבֵּר. אֲבָל הָעִקָּר הוּא שֶׁרַבִּי נַחְמָן הוּא נִמְצָא כְּבָר בָּעוֹלָם וְהָאוֹר שֶׁלּוֹ עוֹשֶׂה פְּעֻלּוֹת גְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם. יֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ.

הַיּוֹם, בַּזְּמַן הַזֶּה, יִתְגַּלֶּה קְצָת רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל הַצַּדִּיקִים!

עַכְשָׁו נִתְגַּלֶּה רַבִּי נַחְמָן שֶׁהוּא עִנְיָן חָדָשׁ, פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁכָּל הַחֲכָמִים מִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי נֶגֶד כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁלּוֹ, כָּל הַחֲכָמִים אֵין לָהֶם שׁוּם.. אֵין לָהֶם, לֹא יוֹדְעִים! זֶה סוֹד! לֹא יוֹדְעִים מֵרַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן! מִי יוֹדֵעַ מֵרַבִּי נַחְמָן?! זֶה עִנְיָן חָדָשׁ, תּוֹרָה חֲדָשָׁה וְכֹחַ חָדָשׁ שֶׁהוּא כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם, כְּנֶגֶד כָּל הַחֲכָמִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. כֻּלָּם לֹא שָׁוִים אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד שֶׁלּוֹ. זֶה עִנְיָן חָדָשׁ לְגַמְרֵי, זֶה עִנְיָן שֶׁל בְּרֶסְלֵב.

אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה זֶּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא גִּלָּה רַק אֵיזֶה דָּבָר קָטָן, אֵיזֶה טִפָּה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל, אֵיזֶה טִפָּה. הוּא פָּתַח וְגִלָּה שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם אֲפִלּוּ מַה זֶּה, לֹא מַכִּירִים וְלֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה רַבִּי נַחְמָן. אִם יִתְגַּלֶּה אֵיזֶה רֶמֶז, אֵיזֶה טִפָּה מִן הַיָּם בָּעוֹלָם יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן זֶה עִנְיָן סוֹד חָדָשׁ לְגַמְרֵי, וְעַכְשָׁו הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיִּתְגַּלֶּה כָּל הַסּוֹדוֹת וְהַסּוֹד שֶׁל רַבִּי נַחְמָן לְכָל הָעוֹלָם. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, הוּא הָיָה חָכָם פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁהוּא יְקָרֵב אֶת כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. זֶה עִנְיָן פֶּלֶא וּפֶלֶא וּפֶלֶא בְּלִי שִׁעוּר. פֶּלֶא כָּזֶה.. פֶּלֶא שֶׁל כָּל הַפְּלָאוֹת. פֶּלֶא נוֹרָא מְאֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם וְהוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם. הָיָה גְּאוֹנִים, מְפֻרְסָמִים, אֲבָל לֹא יָדְעוּ אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.

רַבִּי נַחְמָן הוּא מְהַפֵּךְ כָּל הָעוֹלָם לְגַמְרֵי. רַבִּי נַחְמָן לְהֵפֶךְ מִכָּל הָעוֹלָם. כָּל הַחֲכָמִים כְּלוּם נֶגְדּוֹ!

עִנְיַן רַבִּי נַחְמָן זֶה עִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כְּלָל, זֶה עִנְיָן פֶּלֶא שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם וְשֶׁיֵּדְעוּ שֶׁלֹּא יוֹדְעִים כְּלוּם. כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ מְאֹד. בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא יַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַחֲכָמִים. זֶה כֹּחַ שֶׁעוֹמֵד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם וְיִהְיֶה עִנְיָן חָדָשׁ, יִהְיֶה עִנְיַן הַגְּאֻלָּה שֶׁכֻּלָּם יִתְהַפְּכוּ רַק לַעֲבֹד הַשֵּׁם וְיַשְׁלִיכוּ כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַשְּׁטוּיוֹת. זֶה כֹּחַ כָּזֶה שֶׁאֵין שׁוּם כֹּחַ שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד. אוֹר פֶּלֶא כָּזֶה עוֹד לֹא נִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם – עַכְשָׁו נִתְגַּלֶּה. יִהְיֶה חֲדָשׁוֹת, כֵּן.

מִי שֶׁיָּשִׂים עֵינָיו וְלִבּוֹ לְדִבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבִּי נַחְמָן – יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי. כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ, דִּבּוּר אֶחָד שֶׁלּוֹ מֵהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁלּוֹ, מִן הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ, אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה. עוֹד לֹא הָיָה חָכָם כָּזֶה בָּעוֹלָם, עוֹד לֹא הָיָה תּוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלּוּ. מִי שֶׁיָּשִׂים לֵב, יֵשׁ עוֹד בָּעוֹלָם ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה? ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה? וְכֵן כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ, מַה זֶּה? מִי שֶׁיִּלְמַד אֵיזֶה עִנְיָן שֶׁל רַבִּי נַחְמָן – יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי!

הוּא גִּלָּה הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ וְהַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, רָאוּי לְכָל הַחֲכָמִים לְהִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי נֶגֶד כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבִּי נַחְמָן. הֵם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא רוֹצִים לָדַעַת מַה זֶּה הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, מַה זֶּה הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, אוֹי מַה שֶּׁזֶּה, מִי יָכוֹל לִזְכּוֹת לְאוֹרוֹת כָּאֵלֶּה? וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נוֹתֵן לָנוּ מַתָּנוֹת, הוּא נוֹתֵן לָנוּ אוֹרוֹת כָּאֵלּוּ, יֵשׁ כְּבָר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְיֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ בָּעוֹלָם, וְיֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, וְכָל הָעוֹלָם רְחוֹקִים מִזֶּה, הֵם מְצַחֲקִים מִזֶּה. כָּל הָעוֹלָם צְרִיכִים לְהִתְבַּטֵּל אֵלָיו לְגַמְרֵי וְלַחֲזֹר לַתּוֹרָה וְלִשְׁמֹר וּלְהַאֲמִין בַּתּוֹרָה. יֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. הוּא יַעֲשֶׂה אֶת כֻּלָּם צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים. כָּל הַכּוֹפְרִים, כָּל הָרְשָׁעִים – יִהְיוּ צַדִּיקִים!

רַק הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, רַק הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, תּוֹרוֹת כָּאֵלֶּה.. כֻּלָּם יִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי כְּנֶגֶד כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ! הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ, הַתַּלְמִידִים שֶׁלּוֹ, הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ, הַחָכְמָה שֶׁלּוֹ, זֶה הַכֹּל חָדָשׁ לְגַמְרֵי! אֲפִלּוּ כָּל הַכּוֹפְרִים וְכָל הַגּוֹיִים יִתְקָרְבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ. יִתְקָרְבוּ כָּל הָעוֹלָם. הוּא יְתַקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָם, אֶת כָּל הָרְשָׁעִים, אֶת כָּל הָרְשָׁעִים הוּא מְקָרֵב.

אוֹר כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹרָא מְאֹד, וְהוּא רָאָה וְיָדַע אֶת כָּל הָרְשָׁעִים, אֶת כָּל הַקִּלְקוּלִים, וְהוּא עוֹמֵד וּמְהַפֵּךְ הַכֹּל לְהֵפֶךְ. רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב הוּא מֵאִיר בְּכָל הָעוֹלָם לְכָל יִשְׂרָאֵל. יֵשׁ לוֹ בְּכֹחַ לַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ. הוּא יַהֲפֹךְ הַכֹּל, הוּא יַחֲזִיר כָּל עַם יִשְׂרָאֵל לַתּוֹרָה, לָאֱמוּנָה, לָאֱמֶת. כֻּלָּם יִתְהַפְּכוּ לָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם וּבַתּוֹרָה. זֶה עַכְשָׁו מִתְגַּלֶּה רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן וְזֶה עִנְיָן שֶׁל מָשִׁיחַ, עִנְיָן שֶׁל הַגְּאֻלָּה. זֶה חֲדָשׁוֹת, חֲדָשׁוֹת…

יֵשׁ עוֹד לְדַבֵּר וּלְסַפֵּר, יֵשׁ עוֹד, זֶה רַק מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְדַבֵּר בַּפֶּה, אֲבָל יֵשׁ עוֹד וְעוֹד וְעוֹד, אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מֵעִנְיָן פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, אֲבָל אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁנִּזְכֶּה לְאַט לְאַט לְהוֹדִיעַ בָּעוֹלָם אֵיזֶה טִפָּה מִן הַיָּם מִגְּדֻלָּתוֹ וְחָכְמָתוֹ וְצִדְקוּתוֹ. בְּקָרוֹב נֵדַע מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם.

כֻּלָּם לֹא יָדְעוּ כְּלָל מַה זֶּה רַבֵּנוּ, מַה זֶּה הַתּוֹרָה. ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ – דַּף אֶחָד מִ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, דַּף אֶחָד מִ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’! כָּל דַּף, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ, כָּל הָעוֹלָם עִם כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם לֹא שָׁוִים כְּנֶגֶד כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ, כְּנֶגֶד דִּבּוּר אֶחָד שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה, לֹא שָׁוִים כְּלוּם!

מֵהָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, רַק אֱמוּנָה, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. אִם לֹא הָיָה בָּעוֹלָם רַק דַּף אֶחָד מֵהַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, דַּף אֶחָד מֵהַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, דַּף אֶחָד מִ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, אָז הָיָה הָעוֹלָם בָּטֵל לִכְלוּם!

דִּבּוּרִים, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה.. ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְעוֹד וָעוֹד וָעוֹד. הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה עִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר…

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְרַחֵם עַל עַצְמֵנו וְלַעֲסֹק תָּמִיד בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, בְּ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. תִּרְאֶה מַה שֶּׁזֶּה, אִם תִּלְמַד אֶת זֶה תִּרְאֶה מַה שֶּׁזֶּה, תִּרְאֶה טִפָּה מִן הַיָּם. יֶשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם, אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹר כָּזֶה. מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַכְנִיס בְּלִבּוֹ אֵיזֶה נִיצוֹץ, אֵיזֶה טִפָּה מִן הַיָּם מִמַּה שֶּׁהוּא גִּלָּה, זֶה דָּבָר חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה בָּעוֹלָם, עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה כְּמוֹ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. אִם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה מִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם – הָיָה הָעוֹלָם כֻּלָּם צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים אֲמִתִּיִּים!

זֶה עִנְיָן שֶׁאֲפִלּוּ אִם יְדַבְּרוּ כָּל הַזְּמַן רַק מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד לֹא יֵדְעוּ, לֹא יוֹדְעִים. אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד לֹא יוֹדְעִים, זֶה פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם. וּכְשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ הוּא יְגַלֶּה אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, מִי זֶה, מִי הוּא רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן…

יֵשׁ עוֹד וְעוֹד וְעוֹד וְעוֹד, אִי אֶפְשָׁר בְּפַעַם אַחַת לְדַבֵּר, זֶה פְּלָאוֹת, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא יוֹדְעִים כְּלוּם, לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. יִהְיֶה עוֹד זְמַן שֶׁאֲנִי מְקַוֶּה לַשֵּׁם, אוּלַי אֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר בִּתְפִלּוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ וּלְסַפֵר מַה זֶּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. יְכוֹלִים לִגְווֹעַ מִגֹּדֶל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא מַעְיָן, הוּא יַם הַחָכְמָה, הוּא מַעְיָן. לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה זֶּה. ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ – אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד מִי יוֹדֵעַ? אֵין הָעוֹלָם יוֹדְעִים כְּלָל מַה זֶּה רַבֵּנוּ. טִפָּה מִן הַיָּם, אֲפִלּוּ טִפָּה מִן הַיָּם לֹא נֵדַע מִי הוּא! הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב! מִי יוּכַל לְהַכְנִיס בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה? כֻּלּוֹ חָדָשׁ, כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה. ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ – אֵין!

אַתָּה עִתּוֹנָאִי – קַח הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְתִרְאֶה מַה שֶּׁזֶּה! תִּתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי! תִּרְאֶה הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, תִּרְאֶה הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, תִּרְאֶה אֶת הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ, תִּרְאֶה אֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ, תַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמְךָ לְהָאֱמֶת. סְתָם לְדַבֵּר?

קַח כָּל הַסְּפָרִים וְתָשִׂים לֵב וְתִקְרָא תָּמִיד וְתִרְאֶה קְצָת מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ עַכְשָׁו בָּעוֹלָם, זֶה נוֹרָא מְאֹד, זֶה כֹּחַ כָּזֶה שֶׁיָּאִיר כָּל הָעוֹלָם, הוּא יוֹצִיא כָּל הָעוֹלָם מִן הַחשֶׁךְ, מִן הַכְּפִירָה, מִכָּל דָּבָר רָע. כּוֹפְרִים כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם מְצַחֲקִים מִכָּל הַתּוֹרָה וְהֵם יִהְיוּ דָּתִיִּים, צַדִּיקִים כָּאֵלֶּה, קְדוֹשִׁים כָּאֵלֶּה. אוֹי, אוֹי, אוֹי, אוֹי…

אֲנַחְנוּ רַק מְדַבְּרִים, אֲבָל הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה עִנְיָן פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁהוּא לְגַמְרֵי סוֹד מִכָּל הָעוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם כֻּלָּם לֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה רַבֵּנוּ, הוּא אָמַר: “אֲנִי סוֹד מִכָּל הָעוֹלָם!” כֻּלּוֹ סוֹד שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, זֶה עִנְיָן סוֹד שֶׁלֹא הָיָה בָּעוֹלָם, סוֹד בִּפְנֵי כָּל הַצַּדִּיקִים, סוֹד, סוֹד, סוֹד. סוֹד כָּזֶה.. “חִדּוּשׁ כָּמֹנִי עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!” עוֹד לֹא הָיָה חִדּוּשׁ כָּזֶה בָּעוֹלָם, חָדָשׁ! זֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

כָּל הַגְּדוֹלִים וְכָל הַחֲכָמִים וְכָל הָעוֹלָם כֻּלָּם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה זֶּה רַבֵּנוּ נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת. עִנְיַן רַבֵּנוּ הוּא סוֹד מִכָּל הָעוֹלָם! סוֹד! כְּלוּם לֹא יוֹדְעִים מִמֶּנּוּ, כָּל הָעוֹלָם! אֱמֶת כָּזֶה, חָכְמָה כָּזֶה, תּוֹרָה כָּזֶה…

הוּא הָיָה צַדִּיק וְחָכָם כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה דֻּגְמָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה כָּמוֹהוּ, וְהוּא הָיָה מְצַחֵק מִכֻּלָּם וְאָמַר עַל עַצְמוֹ: “אֲנִי וְרַבִּי נָתָן מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם!” חָכָם כָּזֶה וְצַדִּיק כָּזֶה – אֵין בָּעוֹלָם! אֵין בָּעוֹלָם!

יֵשׁ עוֹד וְעוֹד וְעוֹד מַה לְּדַבֵּר אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר, דִּבַּרְתִּי הַרְבֵּה, אֲבָל יִהְיֶה זְמַן שֶׁאֲנִי אֲסַפֵּר מַה שֶּׁיֵּשׁ…

הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיָּבוֹא הֲפִיכָה גְּדוֹלָה בְּכָל הָעוֹלָם. קָרוֹב הַזְּמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִתְקָרֵב לְרַבִּי נַחְמָן, כָּל הָעוֹלָם יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי נֶגֶד כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁלּוֹ. זֶה יָבוֹא בְּקָרוֹב שֶׁיֵּדְעוּ כֻּלָּם וְיִרְדְפוּ רַק לֵידַע וּלְהַאֲמִין בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת.

רַבִּי נַחְמָן הוּא הַכֹּל, כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַחָכְמוֹת!

קָרוֹב הַזְּמַן שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם דְּבָרִים חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי, יָבוֹא הַזְּמַן שֶׁיִּתְהַפֵּךְ כָּל הָעוֹלָם. זֶה לֹא רָחוֹק, זֶה קָרוֹב, קָרוֹב מְאֹד שֶׁכֻּלָּם יִתְהַפְּכוּ לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי…

‘ספורי מעשיות’

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְחָסִיד קוֹרְאִים יַחַד מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת’ אֶת הַמַּעֲשֶׂה מִ’שִּׁבְעָה קַבְּצָנִים’, וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל מַתְחִיל לְשׁוֹרֵר,

“הוֹי רַבִּי נַחְמָן, הוֹי רַבִּי נָתָן,

צוֹחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם..”

כְּלוּם, אֵין לִי כְּלוּם, הַכֹּל שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַבָּנִים שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַכֶּסֶף שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. מָה אַתָּה רוֹצֶה, מַגִּיעַ לְךָ אֵיזֶה דָּבָר?

בָּאִים בְּטָעוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “הַבָּנִים שֶׁלִּי, הַכֶּסֶף שֶׁלִּי, הַדִּירָה שֶׁלִּי”, אֵין לְךָ כְּלוּם. מָה, זֶה שֶׁלְּךָ? מֵאֵיפֹה הֵבֵאתָ אֶת זֶה?

אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר אֵיךְ הוּא הָיָה מְרַקֵּד, אֵיךְ הוּא הָיָה שָׂמֵחַ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵיךְ הוּא הָיָה מוֹדֶה לוֹ מְאֹד עַל כָּל דָּבָר, עַל הַדִּירָה, עַל הַכֶּסֶף, עַל הַיְלָדִים, עַל הַכֹּל. הוּא הוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ שֶׁנָּתַתָּ לִי בָּנִים, שֶׁנָּתַתָּ לִי כֶּסֶף, שֶׁנָּתַתָּ לִי דִּירָה..”

הוֹי, כַּמָּה טוֹב לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה וּלְקַיֵּם הַתּוֹרָה, כַּמָּה שֶׁזֶּה שָׁוֶה, כָּל רֶגַע אֵין לְשַׁעֵר, כָּל רֶגַע שָׁוֶה מִילְיוֹנִים. זֶה אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר מַה שֶּׁשָּׁוֶה כָּל רֶגַע שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אוֹתִי וְנָתַן לִי דִּירָה וְהַכֹּל, נָתַן לִי מַתָּנוֹת כָּאֵלּוּ…

הוֹי, כַּמָּה טוֹב וְכַמָּה נָעִים הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ. כָּל אוֹת, כָּל נְקֻדָּה, כָּל מִצְוָה, זֶה הָעִקַּר הַחַיִּים, הַשִּׂמְחָה הִיא עִקַּר הַחַיִּים. אַשְׁרֵינוּ, אֲנַחְנוּ יְהוּדִים. הַגּוֹיִים, כָּל הַגּוֹיִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם לֹא שָׁוֶה כְּלוּם, אֵין לָהֶם אֲפִלּוּ שַׁבָּת אַחַת, אֵין לָהֶם כְּלוּם, כְּלוּם. בְּלִי הַתּוֹרָה – בַּעֲלֵי-חַיִּים, אוֹכְלִים תֵּבֵן. כָּל הַיּוֹם אוֹכֵל, עוֹמֵד וְאוֹכֵל וְעוֹמֵד. זֶהוּ, חֲמוֹר. רַק אֲנַחְנוּ, עַם יִשְׂרָאֵל, כָּל הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – שֶׁלָּנוּ! בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ – שֶׁלָּנוּ! יְרוּשָׁלַיִם – שֶׁלָּנוּ! יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה כָּזֶה שֶׁכָּל מִלָּה אֵין בְּכָל הָעוֹלָם. כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז יִהְיֶה שִׂמְחָה כָּזוֹ בָּעוֹלָם.. לֹא הָיָה מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, לֹא הָיָה שִׂמְחָה כָּזֶה כְּמוֹ עַכְשָׁו! הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, הַחַיִּים, הַתּוֹרָה…

אַיי, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא גִּלָּה לָנוּ ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה.. לֹא הָיָה מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’.

אִם לֹא הָיָה ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ בָּעוֹלָם, עוֹד לֹא הָיָה כְּלוּם. בְּלִי הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ – כָּל הָעוֹלָם לֹא כְּלוּם!

‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה, כָּל דִּבּוּר הוּא שָׁוֶה.. כָּל דִּבּוּר אֵין לְשַׁלֵּם וְאֵין לְהַשִּׂיג וְאֵין לִקְנוֹת. כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשּ, תּוֹרָה כָּזוֹ, ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה, כָּל דִּבּוּר שֶׁל הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ, כָּל חַיֵּינוּ, כָּל.. הַכֹּל. הַבָּנִים וְהַכֶּסֶף וְהַכֹּל. הַכֹּל שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

אֲהָהּ! וְכֵיוָן שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּא לָעוֹלָם וְהוּא גִּלָּה ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה, אָז אֲנַחְנוּ מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם!

הָעוֹלָם כְּבָר נִבְרָא וְנַעֲשָׂה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה…

הוּא תִּקֵּן הָעוֹלָם, הוּא נָתַן לָנוּ תּוֹרָה קְדוֹשָׁה כָּזֶה, וְנָתַן לָנוּ כָּל חִיּוּתֵנוּ – הַתּוֹרָה. עַד רַבֵּנוּ לֹא הָיָה כְּלוּם, לֹא הָיָה ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ וְלֹא ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְלֹא ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘קִצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “יֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, אָז הָעוֹלָם לֹא יֵחָרֵב!”

תּוֹרָה חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא נִתְגַּלְּתָה מֵעוֹלָם. עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ, מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ, תַּלְמִידִים כָּאֵלֶּה.. רַבִּי נָתָן, תַּלְמִיד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הֲיֵּשׁ לְשַׁעֵר הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּהְיֶה כְּשֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ? אָז יִהְיֶה כָּל הָעוֹלָם מָלֵא שִׂמְחָה, יִרְקְדוּ כֻּלָּם. יֵשׁ לָנוּ כְּבָר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, זֶה שָׁוֶה יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, כָּל דִּבּוּר שָׁוֶה יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם. נוּ, אֵיזֶה שִׂמְחָה זֶה!

עַד רַבֵּנוּ עוֹד לֹא הָיָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַ’בַּעַל-תְּפִלָּה’, הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל הַ’שֶּׁבַע בֶּעטְלֶירְס’, כָּל הַמַּעֲשִׂיּוֹת – לֹא הָיָה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה שֶׁיֵּשׁ. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל מְאֹד וְיֵשׁ לוֹ מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה. עוֹד יִהְיֶה שִׂמְחָה כָּזֶה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא רוֹאִים מַה שֶּׁיֵּשׁ דָּבָר כָּזֶה בָּעוֹלָם. מַה יֵּשׁ לָנוּ לִדְאֹג? אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׂמֵחַ מְאֹד, יֵשׁ לָנוּ כְּבָר עַכְשָׁו ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן כָּזֶה, ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ.. אוֹצָרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. כָּל חִיּוּתֵנוּ בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַמַּעֲשִׂיּוֹת, שֶׁל הַתּוֹרוֹת. הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. כָּל דִּבּוּר שֶׁל סִפְרֵי רַבֵּנוּ – זֶהוּ הָעוֹלָם. זֶהוּ הַחִיּוּת. אֲבָל בְּלִי זֶה אֵין שׁוּם חִיּוּת כְּלָל…

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, אֵיפֹה הָעוֹלָם, מַה זֶּה, אֵיזֶה עוֹלָם זֶה…

רַבִּי נָתָן הָיָה חַיָּב מִיתָה, כָּל הָעוֹלָם רָצוּ לַהֲרֹג אֶת רַבִּי נָתָן, הָיוּ אוֹמְרִים: “מַה הוּא מְדַבֵּר עַל רַבֵּנוּ!” וְהוּא הָיָה הָעִקָּר הַיְסוֹד וְהָעִקָּר הַכְּלָל, הַכֹּל.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כָּל הָעוֹלָם נֶגְדּוֹ, כָּל הַיְּהוּדִים, כָּל הַגְּאוֹנִים, כֻּלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים עַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא נִצַּח כֻּלָּם. בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם מִתְנַגְּדִים עָלָיו הוּא צָחַק מִכֻּלָּם וְאָמַר לְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָתָן: “אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ, שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִכָּל הָעוֹלָם, אֲנַחְנוּ מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם!” כָּכָה הוּא אָמַר: “יֵשׁ עוֹלָם גָּדוֹל. אֲנִי וְנָתָן מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם! אֲנִי וְרַבִּי נָתָן, זֶה שְׁנֵי אֲנָשִׁים כְּנֶגֶד כָּל הַלּוֹמְדִים, כְּנֶגֶד כָּל הַגְּאוֹנִים, כְּנֶגֶד כֻּלָּם – אֲנַחְנוּ מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם!” הֵם יְרַפְּאוּ אֶת כֻּלָּם, אֶת כָּל הָעוֹלָם. חָכְמוֹת כָּאֵלֶּה, אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי…

בְּעוֹלָם הָאֱמֶת הָיָה שְׁנַיִם – רַבִּי נַחְמָן וְתַלְמִידוֹ רַבִּי נָתָן! רַבִּי נָתָן הוּא רָאָה אֶת הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, הוּא אָמַר לְכָל הָעוֹלָם: “מָה אַתֶּם מְצַחֲקִים? מַה יֵּשׁ לָכֶם? יֵשׁ לָכֶם אֵיזֶה דָּבָר, אֵיזֶה רֶוַח?” עוֹלָם מְשֻׁגָּע. הוּא אָמַר: “אֲנִי מַכִּיר אֶת כָּל הָעוֹלָם, כֻּלָּם מְשֻׁגָּעִים. אֲנִי זָכִיתִי לְהַכִּיר אֶחָד שֶׁהוּא נוֹרְמָלִי”.

רַבִּי נָתָן מַה שֶּׁהוּא זָכָה.. ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, רַק לְדַבֵּר מִ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, הַאִם יֵשׁ גָּאוֹן גָּדוֹל כָּזֶה? זֶה הָיָה גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן. גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ זֶה רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן, אֲבָל הָעִקָּר הוּא רַק רַבֵּנוּ. רַבִּי נָתָן הוּא זָכָה לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג אֶת רַבֵּנוּ יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, יוֹתֵר מִכָּל הַתַּלְמִידִים, יוֹתֵר מִכֻּלָּם – רַבִּי נָתָן. הוּא הָיָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.

אֲפִלּו בְּרַבִּי נָתָן אֵין לָנוּ שׁוּם שֶׁבַח לְהַגִּיד עָלָיו! הוּא הָיָה רֹאשׁ כָּל הַצַּדִּיקִים בְּכָל הַתּוֹרוֹת – רַבִּי נָתָן! וְרַבִּי נַחְמָן…

גַּם אֲנִי הָיִיתִי מְצַחֵק מִכֻּלָּם, כָּל הָעוֹלָם לֹא רָצוּ בְּרֶסְלֵב, הָיוּ מִתְנַגְּדִים, הָיוּ אוֹמְרִים: “בְּרֶסְלֵב – אָסוּר!”

הָיָה לִי חֲלוֹם הַלַּיְלָה, כָּל הָעוֹלָם הָיוּ מְצַחֲקִים מֵאִתָּנוּ, אֲנִי הָיִיתִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵי אֲנָשִׁים. כָּל הָעוֹלָם צָחֲקוּ: “הֵם בְּרֶסְלֵב, אָסוּר לַעֲמֹד עַל-יָדָם. הוּא בְּרֶסְלֵב”. כָּכָה הָיָה הַמּוֹדָה, הָיוּ אוֹמְרִים עַל מִי שֶׁהוּא בְּרֶסְלֵב שֶׁהוּא מְשֻׁגָּע, וַאֲנִי צָחַקְתִּי מִכֻּלָּם. כֻּלָּם הָיוּ מְצַחֲקִים מִבְּרֶסְלֵב, וְנִצַּחְתִּי אֶת כֻּלָּם!

מִי זֶה הָעוֹלָם? אֲנִי וְנָתָנ’לֶה, נָתָנ’לֶה שֶׁלִּי, מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם. יֵשׁ כְּבָר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’. נוּ, עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם.

הוּא וְרַבִּי נָתָן הָיוּ מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם.

אֲנִי וְרַבִּי נָתָן מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם…

מָה הַתַּכְלִית מֵהָעוֹלָם? הָעוֹלָם רוֹצִים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִישֹׁן וְזֶה הַכֹּל. מַה זֶּה, הָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִיל לִישֹׁן, בִּשְׁבִיל לֶאֱכֹל?! מַה זֶּה, מַה יִּהְיֶה מִכָּל זֶה?

הָעוֹלָם בְּלִי רַבֵּנו הוּא.. אֵין לוֹ כְּלוּם, אֵין לוֹ שׁוּם חִיּוּת כְּלָל!

הָעוֹלָם לֹא שָׁוֶה פְּרוּטָה אַחַת, לֹא שָׁוֶה כְּלוּם. רַק הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ וְ’הַלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’הַלִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ, תִּקְוָתֵנוּ.

אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ כְּבָר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל ‘שֶׁבַע בֶּעטְלֶירְס’ וּ’בַעַל-תְּפִלָּה’. נוּ, ‘שֶׁבַע בֶּעטְלֶירְס’ הָיָה? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה!

אַיי יַי יַי, ‘שֶׁבַע בֶּעטְלֶירְס’…

הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַ’שֶּׁבַע בֶּעטְלֶירְס’, הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַ’שֶּׁבַע בֶּעטְלֶירְס’.. הוּא מַרְאֶה לְכָל הָעוֹלָם בְּכָל דִּבּוּר שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה, הוּא מַרְאֶה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ רַק אָדָם אֶחָד, יֵשׁ רַק רַבִּי נַחְמָן, רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב! רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּבַשׁ כָּל הָעוֹלָם רַק בְּדִבּוּר אֶחָד שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַ’שֶּׁבַע בֶּעטְלֶירְס’, הוּא אָמַר: “אִם לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ רַק הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁל ‘שֶׁבַע בֶּעטְלֶירְס’, הָיִיתִי גַּם-כֵּן חִדּוּשׁ גָּדוֹל בָּעוֹלָם!”

הוֹי בֶּעטְלֶירְס כָּאֵלֶּה.. לֹא צְרִיכִים יוֹתֵר, רַק אֵיזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁל הַ’שֶּׁבַע בֶּעטְלֶירְס’, מַסְפִּיק עַל הַכֹּל, הָיָה רָאוּי שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ צַדִּיקִים וְיַשְׁלִיכוּ כָּל הַחָכְמוֹת, וְכָךְ יִהְיֶה. אִם הָיָה לָהֶם שֵׂכֶל רַק לֵידַע אֵיזֶה חֲתִיכַת מַעֲשֶׂה, זֶה כּוֹלֵל כָּל הָעוֹלָם עִם כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם. הֵם צְרִיכִים לְהִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ. הֵם צְרִיכִים לְהִתְבַּטֵל וּלְהִתְבַּיֵּשׁ עַל כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ. נוּ, זֶה יֶשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם וְיָבוֹא, יָבוֹא הַזְּמַן!

אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם מַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי שִׁבְעִים שָׁנָה, הָיָה אִישׁ עָנִי וְזָקֵן שְׁמוֹ יוֹסֵף נֹחַ, הֵם הָיוּ זוּג, אִישׁ וְאִשָּׁה, הֵם הָיוּ עֲנִיִּים שֶׁבִּקְּשׁוּ כְּמוֹ בֶּעטְלֶר (קַבְּצָן), “תֵּן לִי, תֵּן חֲתִיכַת לֶחֶם, תֵּן לִי..”, כְּמוֹ בֶּעטְלֶר.

אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁבֶּעטְלֶר זֶה הָעֲנִיִּים הַגְּדוֹלִים, הֵם הוֹלְכִים וּמְבַקְּשִׁים אֵיזֶה מַתָּנָה, אֵיזֶה חֲתִיכַת לֶחֶם, אָז יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה בֶּעטְלֶר. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא סִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁל ‘שִׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס’. אֲנִי לֹא זָכַרְתִּי בֶּעטְלֶר אֶחָד, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְסַפֵּר לִי מַעֲשֶׂה שֶׁל ‘שִׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס’.

וַאֲנִי הָיִיתִי צוֹעֵק בַּתְּפִלָּה, אֲנִי אָהַבְתִּי לִצְעֹק לַשֵּׁם בַּתְּפִלָּה. אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַמִּטָּה עִם הָאִמָּא בִּזְמַן שֶׁנּוֹלַדְתִּי, אֲנִי זוֹכֵר שֶׁאֲנִי רָצִיתִי לֶאֱכֹל וְהָאִמָּא לֹא הָיָה לָהּ מַסְפִּיק חָלָב, הִיא לֹא אָכְלָה וְלֹא שָׁתְתָה, אֲנִי סָבַלְתִּי! לֹא הָיָה לִי חָלָב לֶאֱכֹל…

אֲנִי הָיִיתִי עַל שְׂמָחוֹת וַחֲתוּנוֹת וְרָקַדְתִּי שָׁם כָּל-כָּךְ יָפֶה, כֻּלָּם הָיוּ עֲשִׁירִים, כֻּלָּם נִתְבַּטְּלוּ וְנִבְהֲלוּ מְאֹד, הֵם אָמְרוּ: “מַה, רִקּוּדִים כָּאֵלֶּה, מִי רוֹאֶה רִקּוּדִים כָּאֵלֶּה?”

לֹא רָאִיתִי חַיִּים כָּאֵלֶּה, לֹא רָאִיתִי שִׂמְחָה כָּזוֹ, חַיִּים כָּאֵלֶּה, מַה שֵּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה.. אֲבָל חַיִּים כָּאֵלֶּה אֵין בָּעוֹלָם, רַק בִּבְרֶסְלֵב. הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה הֵם הָיוּ מִתְגַּעְגְּעִים מְאֹד שֶׁיְּקַבְּלוּ אֵיזֶה דִּבּוּר מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְהַיְלָדִים הָיוּ מִתְגַּעְגְּעִים אַחֲרֵי הַבֶּעטְלֶר הָעִוֵּר וְאָמְרוּ: “אִם הוּא הָיָה פֹּה, הָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד. הוּא מְשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ, מְחַזֵּק אוֹתָנוּ, מְרַפֵּא אוֹתָנוּ, מַה הוּא לֹא עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילֵנוּ!” סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, זֶה רַק שֶׁל מָשִׁיחַ!

יֵשׁ כְּבָר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה, עַד רַבֵּנוּ לֹא הָיָה ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ וְלֹא הָיָה ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְלֹא הָיָה כְּלוּם. לֹא הָיָה, אַיִן, כְּלָל! אֲבָל עַכְשָׁו הַבָּנִים הָיוּ שְׂמֵחִים מְאֹד, הֵם קִבְּלוּ מַתָּנוֹת גְּדוֹלוֹת, ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, הָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד.

מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה.. כָּל דִּבּוּר הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם! כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ!

מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁזֶּה כָּל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ.. אֵין מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ!

אֲנַחְנוּ שְׂמֵחִים, יֵשׁ לָנוּ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, יֵשׁ בְּמַה לִשְּׁמֹחַ. הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, מִי יָכוֹל לְתָאֵר גֹּדֶל הַשִּׂמְחָה וְהַחִיּוּת מִכָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ. כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר – רְפוּאוֹת וִישׁוּעוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם מַחֲרִיבִים כָּל הַצָּרוֹת, שֶׁיִּהְיֶה עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי, עוֹלָם חָדָשׁ. כָּל הַיְּהוּדִים יִהְיוּ שְׂמֵחִים וּמְרַקְּדִים. יִהְיֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, יִרְקְדוּ כָּל הָעוֹלָם בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת. הוֹי אֵיזֶה שִׂמְחָה יִהְיֶה כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה דִּבּוּר אֶחָד מֵהַמַּעֲשֶׂה, יִהְיֶה שִׂמְחָה כָּזֶה.. בְּכָל בַּיִת רַק יִשְׂמְחוּ וְיִרְקְדוּ, בְּכָל בַּיִת וּבְכָל רְחוֹב יִהְיֶה שִׂמְחָה וְרִקּוּדִים. יֵשׁ לָנוּ כְּבָר בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל ‘בַּעַל-תְּפִלָּה’, יֵשׁ לָנוּ כְּבָר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל ‘הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלִירְס’, כָּל הָעוֹלָם יִשְׂמְחוּ וְיִרְקְדוּ מְאֹד. הֲיֵשׁ מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה בָּעוֹלָם חוּץ מִבְּרֶסְלֵב? הַמַּעֲשֶׂה ‘מֵהַבַּעַל-תְּפִלָּה’ וְ’הַשֶּׁבַע בֶּעטְלִירְס’.

אוֹי יוֹי יוֹי, מַעֲשֶׂה שֶׁל ‘בַּעַל-תְּפִלָּה’…

הבעטלר, הבעטלר, הבעטלר…

מַדּוּעַ הָיָה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְכַנֶּה עַצְמוֹ בֶּעטְלֶר? מַה זֶּה ‘בֶּעטְלֶר’ – עֲנִיִּים. מַדּוּעַ בֶּעטְלֶר? הַבֶּעטְלֶר הוּא תָּמִיד הָיָה מִתְחַנֵּן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הוּא בֶּעטְלֶר – קַבְּצָן. הוּא הָיָה תָּמִיד מִתְפַּלֵּל וּבוֹכֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תֵּן לִי, תֵּן לִי, תֵּן לִי, תֵּן לִי..”, הַבֶּעטְלֶר בּוֹכֶה: “תֵּן לָנוּ, תֵּן לָנוּ, תֵּן לָנוּ ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’..”

יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, מַה שֶּׁזֶּה.. זֶה יְחַיֶּה יְשַׂמַּח וִירַפֵּא אֶת כָּל הָעוֹלָם, אֶת כָּל הָרְשָׁעִים, אֶת כָּל הַכּוֹפְרִים. הוּא יְרַפֵּא וְיַחֲזִיר אוֹתָם לַטּוֹב. דִּבּוּר אֶחָד יַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם!

אֲנַחְנוּ רַק מִתְפַּלְּלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְנַעֲשֶׂה מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה כָּזוֹ בְּכָל הָעוֹלָם. אֲבָל בְּלִי זֶה – שִׂמְחָה בְּלִי חַיִּים, לֹא כְּלוּם.

הָעוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם לֹא הָיָה לָהֶם אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד מֵהַבֶּעטְלֶירְס, אֲפִלּו דִּבּוּר אֶחָד. וְעַכְשָׁו הַבֶּעטְלֶר אֶצְלֵנוּ, יֵשׁ לָנוּ כָּל הַבֶּעטְלֶרִיס, הַבֶּעטְלֶר הַחֵרֵשׁ, הַבֶּעטְלֶר הָעִוֵּר, הַבֶּעטְלֶר הַחִגֵּר, בֶּעטְלֶירְס כָּאֵלּוּ.. אֵיזֶה שִׂמְחָה! יִהְיֶה שִׂמְחָה כָּזוֹ, כָּל הָרוֹפְאִים הַגְּדוֹלִים יִשָּׁאֲרוּ בְּלִי פַּרְנָסָה, הַבֶּעטְלֶר יְרַפֵּא כָּל הַמַּחֲלוֹת. הַבֶּעטְלֶירְס הֵם מְשַׂמְּחִים אוֹתָנוּ, מְרַפְּאִים אוֹתָנוּ, מְחַזְקִים אוֹתָנוּ.. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא כָּל הַבֶּעטְלֶירְס!

אַיי אֲנִי אָהַבְתִּי לִשְׁמֹעַ אֵיךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹמֵר: “כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, יֹאמְרוּ כֻּלָּם, כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, לְכוּ נְרַנְּנָה לְהַשֵּׁם, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ, נְקַדְּמָה פָּנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִירוֹת נָרִיעָה לוֹ.. אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ, וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ. אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ, וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ. בּוֹאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי הַשֵּׁם עוֹשֵׂנוּ. כִּי הוּא אֱלֹקֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ, הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ..” וְכֵן כָּל הַתְּהִלִּים, כָּל הַתְּהִלִּים הַקְּדוֹשִׁים. אָז יָאִיר כָּל הַתּוֹרָה, יָאִיר בְּכָל הָעוֹלָם. יִהְיֶה שָׂמֵחַ מְאֹד כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, יִהְיֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד בְּכָל הָעוֹלָם. בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל רְחוֹב, בְּכָל בַּיִת, כֻּלָּם יִרְקְדוּ וְיִשְׂמְחוּ. יִהְיֶה רַק עֲבוֹדָה אַחַת – יִרְקְדוּ וְיִשְׂמְחוּ!

הֲיֵשׁ לְתָאֵר הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּהְיֶה כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, בְכָל מָקוֹם יִהְיֶה רַק שִׂמְחָה וְרִקּוּדִים. יִרְקְדוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּכָל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, שֶׁל הַבֶּעטְלִירְס, שֶׁל הַ’בַּעַל-תְּפִלָּה’, שֶׁל כָּל הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’. יֵשׁ לָנוּ כְּבָר הַבֶּעטְלִירְס, יֵשׁ לָנוּ כְּבָר הַ’בַּעַל-תְּפִלָּה’, כַּמָּה יִהְיֶה שִׂמְחָה בְּכָל הָעוֹלָם, בְּכָל בַּיִת וּבְכָל מָקוֹם, וְהַיְלָדִים יִהְיוּ שְׂמֵחִים וּמְרַקְּדִים. יֵשׁ לָנוּ כְּבָר הַבֶּעטְלֶר הַחֵרֵשׁ, הַבֶּעטְלֶר הָעִוֵּר. נוּ, יִהְיֶה עַצְבוּת? יִהְיֶה שִׂמְחָה כָּזוֹ…

מִי שָׁמַע כָּזֶה, מִי רָאָה כָּזֶה, מִי רָאָה כָּזֶה! עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה.. מַעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל-תְּפִלָּה, לִפְנֵי רַבֵּנוּ זַ”ל לֹא הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, וְגַם הַבֶּעטְלִירְס לֹא הָיוּ. כְּשֶׁבָּא רַבֵּנוּ, אָז יֵשׁ כְּבָר הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְהַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, יִהְיֶה שִׂמְחָה מַה שֶּׁאֵין לָנוּ שׁוּם הֲשָׂגָה!

אוֹי מַה שֶּׁיִּהְיֶה, אֵיזֶה שִׂמְחָה יִהְיֶה, זְמַן הַגְּאֻלָּה קָרוֹב מְאֹד. בַּגְּאֻלָּה נִהְיֶה חָפְשִׁיִּים, חֵרוּת. כָּל הָעוֹלָם יִרְקְדוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּכָל דִּבּוּר, בְּכָל הַבֶּעטְלִירְס.

אוֹי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כַּמָּה הוּא הָיָה בּוֹכֶה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד לְכָל דִּבּוּר שֶׁל הַמַּעֲשִׂיּוֹת, “מָתַי נִזְכֶּה לָזֶה, לְהַרְגִּישׁ וְלִרְאוֹת וּלְהָבִין אֶת הַדִּבּוּר הַזֶּה, הַדִּבּוּר הַזֶּה, הַדִּבּוּר הַזֶּה. אֶת הַשִּׂיחוֹת וְכָל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם”. זֶה הַסּוֹף, בָּא זְמַן הַגְּאֻלָּה, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב לִי: “זְמַן הַגְּאֻלָּה קָרוֹב מְאֹד!” אוֹי, אוֹי, אוֹי…

אֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹת בְּעֵינַי הָעֲבוֹדָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הוּא עָבַד הַשֵּׁם, אֵיךְ הוּא דִּבֵּר עִם הַשֵּׁם…

אֲנִי זוֹכֵר הַבְּכִיּוֹת שֶׁלּוֹ, אֵיךְ הָיָה בּוֹכֶה עַל צִיּוּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי. הָיָה כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹפְכִים כַּמָּה פַּחִים מַיִם מִן הַדְּמָעוֹת שֶׁלּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כֵּן.

הַקּוֹל שֶׁלּוֹ הָיָה.. קוֹל הַשֵּׁם!

הָיָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּאֵלֶּה, גַּעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה.. מַמָּשׁ הָיָה נֵס שֶׁהָיָה חָי בָּעוֹלָם, “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלַי, רַחֵם עָלַי, מָתַי תִּתֵּן לָנוּ הַבֶּעטְלֶרִיס, מָתַי תִּתֵּן לָנוּ חַיִּים כָּאֵלֶּה”, הוּא זָכָה לִחְיוֹת חִיּוּת כָּזֶה, נְעִימוּת כָּזֶה, חַיִּים כָּאֵלֶּה, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה.. לֵב כָּזֶה לֹא רוֹאִים רַק שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ!

אבן-השתיה

מוֹצָאֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה בַּבֵּית-כְּנֶסֶת בִּצְפָת,

רַבִּי יִשְׂרָאֵל שָׁר וְשָׂמֵחַ יַחַד עִם הַמִּתְפַּלְּלִים…

הַגְאֻלָּה כְּבָר קְרוֹבָה שָׁנִים וְעַכְשָׁו מַגִּיעַ הַזְּמַן הָאַחֲרוֹן…

עַכְשָׁו זֶה חשֶׁךְ, אֲבָל יִהְיֶה אוֹר בְּכָל בַּיִת, בְּכָל יְשִׁיבָה, יִהְיֶה אוֹר גָּדוֹל. יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ. יִהְיֶה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק לְהַתּוֹרָה, רַק לָאֱמוּנָה, רַק לָאֱמֶת. יִהְיֶה עוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְקַיֵּם הַתּוֹרָה בֶּאֱמוּנָה, בֶּאֱמֶת. שֶׁיִּתְפַּרְסֵם רַבֵּנוּ – זֶה הַגְּאֻלָּה!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא בְּעַצְמוֹ יְטַפֵּל בְּהַכֹּל. הוּא בְּיָדוֹ הַכֹּל, כָּל הַבְּרִיאָה, כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַתּוֹרָה, כָּל יִשְׂרָאֵל. זֶה עִנְיָן פֶּלֶא שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם! בָּא בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה!

הַצַּדִּיק הוּא בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, הוּא הַכֹּל. וְרַבֵּנוּ זֶה עִנְיָן לְגַמְרֵי חָדָשׁ. הָעִקָּר הָאוֹר הָעוֹלָם הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הוּא מְחַיֶּה אוֹתָנוּ, מְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ, הוּא מֵאִיר בָּנוּ, זֶה עִנְיָן שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, חָדָשׁ!

כַּמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֵינוֹ כְּטִפָּה מִן הַיָּם מֵעִנְיַן גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ. הַכֹּל לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן, לֹא כְּלוּם נֶגֶד גְּדֻלָּתוֹ. רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה אֵיזֶה טִפָּה מִן הַיָּם מֵעִנְיַן גְּדֻלָּתוֹ. חָכְמָה כָּזֶה, גְּבוּרָה כָּזֶה, עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, אֵין בָּעוֹלָם. הוּא הוֹדִיעַ טִפָּה מִן הַיָּם מֵהַגְּבוּרָה שֶׁלּוֹ, פֶּלֶא וּגְבוּרוֹת כָּאֵלֶּה עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. כָּל זֶה אֵינוֹ כְּטִפָּה מִן הַיָּם!

לֹא אֲנִי אוֹמֵר אֶת זֶה, אֲנִי מִצִּדִּי מִי אֲנִי? רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן הֵם אָמְרוּ לָנוּ טִפָּה מִן הַיָּם אֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ תְּלוּיִים הַכֹּל בְּרַבֵּנוּ. כָּל הַתִּקּוּן שֶׁלָּנוּ וְכָל הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ – הָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ!

“אֲנִי נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים”, מִי, אֵיזֶה צַדִּיק אָמַר דָּבָר כָּזֶה, אִם לֹא מָשִׁיחַ!

בְּכָל הַשַּׁ”ס לֹא הָיָה אַף תַּנָּא, אַף צַדִּיק, אַף אֶחָד שֶׁיַּגִּיד הַדִּבּוּרִים כְּמוֹ רַבֵּנוּ. וְהוּא אָמַר: “רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא ‘עַיִר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָא נָחִית’, וְעַכְשָׁו יֵשׁ ‘נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה'”. נוּ, הוּא כְּבָר הֵכִין לָנוּ כָּל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת וְהַכֹּל, הַכֹּל!

הוּא כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַחָכְמָה וְכָל.. הַכֹּל. כָּל הָרְפוּאוֹת, הַכֹּל!

רַבֵּנו הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁהוּא מְלַמֵּד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג אִתָּנוּ, הוּא נוֹתֵן לוֹ עֵצוֹת, הוּא מְלַמֵּד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג אִתָּנוּ, הוּא נוֹתֵן לוֹ עֵצוֹת אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אִתָּנוּ, כֵּן. מִי אָמַר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה!

צַדִּיק קָדוֹשׁ וְגָאוֹן כָּזֶה, וְחָכָם כָּזֶה וֶאֱמֶת כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְכָל הָרְפוּאוֹת שֶׁלּוֹ, לְכָל הַחִדּוּשִׁים שֶׁלּוֹ, לְכָל תּוֹרָה שֶׁלּוֹ. כָּל הַחֲכָמִים יִפְּלוּ וְיִתְבַּיְּשׁוּ מִפְּנֵי רַבֵּנוּ, מִפְּנֵי הַחָכְמָה שֶׁלּוֹ. כָּל הָעוֹלָם יִתְבַּיְּשׁוּ!

אוֹי וֵוי, אִם לֹא הָיִיתִי זוֹכֶה לְהַכִּיר אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָתָן וְכָל תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְלִטְעֹם מֵאוֹר שֶׁלָּהֶם.. זֶּה אוֹר חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה נִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם.

כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵם כָּל הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ, כָּל דִּבּוּר הוּא בּוֹקֵעַ רְקִיעִים, הוּא עוֹשֶׂה תִּקּוּנִים כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה, כִּי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא חָדָשׁ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה בָּעוֹלָם אֲבָל לֹא יָדְעוּ כְּלָל מַה זֶּה, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְרַבִּי נָתָן הֵם הוֹדִיעוּ אֶת זֶה וְרָצוּ לַהֲרֹג אוֹתָם, בְּנֵס הֵם נִצְּלוּ, בְּנִסִּים גְּדוֹלִים. רַבִּי נָתָן כַּמָּה עָלָה עַל כָּל הָעוֹלָם וְאָמְרוּ שֶׁצְּרִיכִים לְהָרְגוֹ וְנִסִּים גְּדוֹלִים שֶׁהוּא נִשְׁאַר בַּחַיִּים, וְהוּא צָחַק כְּנֶגֶד כֻּלָּם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָתָן הֵם מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָבַשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיַּד הַגּוֹיִים בִּשְׁבִילֵנוּ, בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן אוֹתָנוּ. הוּא יְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּשְׁלֵמוּת גָּמוּר, תִּקּוּן גָּמוּר. הוּא הַכֹּל אֶצְלוֹ, בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, הַקֹּדֶשׁ-הַקָּדָשִׁים, אֶבֶן-הַשְּׁתִיָּה – הַכֹּל אֶצְלוֹ, הוּא עוֹלֶה עַל הַכֹּל!

בְּרֶסְלֵב זֶה הַכֹּל! זֶה בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וְכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. אֲנַחְנוּ תְּלוּיִים בְּרַבֵּנוּ, כָּל הַגְּאֻלָּה הוּא רַבֵּנוּ!

רַבֵּנוּ זֶה הָעִקָּר, הָעִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ. הוּא אוֹר שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, הוּא הַיְסוֹד. כָּל הַתּוֹרָה מְקַבְּלִים מֵרַבֵּנוּ, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מְקַבֵּל מֵרַבֵּנוּ, כֻּלָּם יוֹנְקִים מִמֶּנּוּ. הוּא גוֹאֵל מוֹשִׁיעַ, הוּא הַכֹּל – רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה זֶּה, כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדֵע כְּלָל מַה זֶּה. אֲנַחְנוּ בְּהַדִּבּוּרִים שֶׁלָּנוּ אֲנַחְנוּ מְגַשְּׁמִים אֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ. לֹא יְכוֹלִים לְדַבֵּר, אָסוּר לְדַבֵּר, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה…

אֲהָהּ! מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי זֶה אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, כֻּלָּם הֵרְאוּ בְּאֶצְבַּע: “הִנֵּה בְּרֶסְלֶבִים” הָיִינוּ שְׁנַיִם, אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר. אֲנִי בָּאתִי מִירוּשָׁלַיִם וְלֹא רָצוּ לָתֵת לִי שָׁלוֹם, “אַתָּה בְּרֶסְלֵב!”

אֲנִי מְקַוֶּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה עִנְיָנִים פְּלָאִים, זֶה כָּל הַגְּאֻלָּה תָּלוּי בָּזֶה, שֶׁיִּלְמְדוּ סְפָרָיו וּלְקַיֵּם, אָז יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה. הָעִקָּר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר גִּלָּה הַכֹּל לְהַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית הָאַחֲרוֹנָה, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר גִּלָּה הַכֹּל! כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה! וְכָל עִקַּר חִיּוּתֵנוּ וְכָל עִקַּר חִיּוּת כָּל יִשְׂרָאֵל!

הַגְּאֻלָּה כְּבָר יֶשְׁנָּה, יֵשׁ כְּבָר. יִהְיֶה חֲתוּנָה יָפָה מְאֹד, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יִרְקְדוּ וְיִשְׂמְחוּ, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – עִם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

אל תתיאשו!

קְבוּצַת בַּעֲלֵי-תְשׁוּבָה יַחַד עִם כַּמָּה חֲסִידִים וָתִיקִים, הִגִּיעוּ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל לְהִתְחַזְּקוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם…

אוֹי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא יָחִיד בְּכָל הַדּוֹרוֹת שֶׁזָּכָה לַעֲבֹד הַשֵּׁם בְּכָל רֶגַע, הוּא קִבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַכְּאֵבִים וְכָל מִינֵי צָרוֹת בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הוּא אָמַר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “אֲנִי לֹא יַעֲזֹב אוֹתְךָ, אֲנִי לֹא יַעֲזֹב אוֹתְךָ, אֲנִי לֹא יַעֲזֹב אוֹתְךָ עַד שֶׁתַּעֲזֹר לִי!”

אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה הָיוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְהֵם סִדְּרוּ לָנוּ לוֹמַר: “אָנָּא הַשֵּׁם הוֹשִׁיעָה נָא, אָנָּא הַשֵּׁם הוֹשִׁיעָה נָא. אָנָּא הַשֵּׁם הַצְלִיחָה נָא, אָנָּא הַשֵּׁם הַצְלִיחָה נָא”, עוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם, זֶה לֹא רַק פַּעֲמַיִם, זֶה יוֹתֵר מִפַּעֲמַיִם, זֶה עוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם…

עַכְשָׁו זְמַן יְמֵי הַמָּשִׁיחַ, יִתְגַּלֶּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא צָעַק בְּקוֹלוֹת כָּאֵלֶּה, “גִיוַואלְד.. זַייט אַייךְ נִיט מְיָאֵשׁ. קַיין יֵאוּשׁ אִיז גָאהר נִיט פַאר הַאְנְדִין! (“אֲהָהּ.. אַל תְּיַאֲשׁוּ עַצְמְכֶם, יֵאוּשׁ אֵינוֹ בָּעוֹלָם כְּלָל!” וְדוֹחֵק תֵּבַת ‘גִיוַואלְד’ בְּקוֹל גָּדוֹל). אִם הָיָה הָעוֹלָם מְקַבְּלִים אֶת זֶה – הָיָה הָעוֹלָם חָדָשׁ!

כָּל הָעוֹלָם לֹא יְכוֹלִים נֶגֶד דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ, הוּא כְּבָר צָעַק בְּקוֹלוֹת גְּדוֹלוֹת: “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל! גִּיוַואלְד, אַל תִּתְיָאֲשׁוּ, אַל תִּתְיָאֲשׁוּ, אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!” שֶׁיֵּדְעוּ וְיַאֲמִינוּ שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, שׁוֹין (“מַסְפִּיק!”) זֶה לְבַד כָּבַשׁ כְּבָר כָּל הָעוֹלָם. דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַיְשׁוּעוֹת!

אוֹי, מַה שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צָעַק בְּקוֹלוֹת כָּאֵלּוּ, “גִיוַואלְד.. זַייט אַייךְ נִיט מְיָאֵשׁ. קַיין יֵאוּשׁ אִיז גָאהר נִיט פַאר הַאְנְדִין!” הַקּוֹלוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ הָיָה מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ יוֹתֵר לִצְעֹק, צְעָקוֹת כָּאֵלֶּה עַד הַשָּׁמַיִם, “גִּיוַואלְד.. גִּיוַואלְד.. אַל תִּתְיָאֲשׁוּ, אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל”, הוּא צָעַק לְכָל הָעוֹלָם, הוּא צָעַק בְּקוֹלוֹת כָּאֵלֶּה לְחוֹלִים שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאָה: “”גִיוַואלְד.. זַייט אַייךְ נִיט מְיָאֵשׁ. קַיין יֵאוּשׁ אִיז גָאהר נִיט פַאר הַאְנְדִין!”

“גִּיוַואלְד” – זֶה לָשׁוֹן שֶׁל אַזְהָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד, יְכוֹלִים לָמוּת, “גִּיוַואלְד.. גִיוַואלְד.. זַייט אַייךְ נִיט מְיָאֵשׁ..” וּמַדּוּעַ שׁוּם צַדִּיק לֹא צָעַק בְּקוֹלוֹת כָּאֵלֶּה? כִּי הוּא לָקַח אֶת זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, “אַל תִּתְיָאֲשׁוּ, אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל”, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר: “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל..”

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מְצַחֵק מִכָּל הָעוֹלָם, הוּא כְּבָר כָּבַשׁ וְכּוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם בְּדִבּוּר אֶחָד, בְּדִבּוּר אֶחָד הוּא כּוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם וְאוֹמֵר לָהֶם: “גִּיוַואלְד, אַל תִּתְיָאֲשׁוּ, אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל”, כְּבָר כָּבַשׁ כָּל הָעוֹלָם!

אִם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת רַבֵּנוּ הָיָה כְּבָר כָּל הָעוֹלָם מְתֻקָּן, לֹא לְהִתְיָאֵשׁ וְלֹא לִפֹּל, רַק לְהִתְגַּבֵּר, “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, לֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ”, מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, אֲנִי יוֹדֵעַ יוֹתֵר מִכֶּם, “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל”. הוּא יִכְבּשׁ אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ מִמָּוֶת לְחַיִּים. אֲבָל בְּלַחַשׁ, הוּא נִכְנַס לְכָל הָעוֹלָם וּמוֹדִיעַ לָהֶם: “גִיוַואלְד, זַייט אַייךְ נִיט מְיָאֵשׁ. קַיין יֵאוּשׁ אִיז גָאהר נִיט פַאר הַאְנְדִין”.

מַדּוּעַ אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל? כִּי אֲנִי יֶשְׁנִּי בָּעוֹלָם, וְיֵשׁ מִי שֶׁצּוֹעֵק אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל (וְהֶרְאָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכַף יָדוֹ עַל עַצְמוֹ)…

אוֹי, אוֹי, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיָה נוֹהֵג לִצְעֹק “גִּיוַואלְד.. גִּיוַואלְד..” בַּכֹּחַ הַזֶּה רַבִּי יִשְׂרָאֵל עָבַד הַשֵּׁם עֲבוֹדָה כָּזֶה, אֱמוּנָה כָּזֶה, אֱמֶת כָּזֶה.. שֶׁהוּא לָקַח מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, דְּרָשָׁה גִּישַׁאנְק.

הַבֶּעטְלִירְס, הַבֶּעטְלִירְס, הַבֶּעטְלִירְס (מִתּוֹךְ ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת’), הַיְלָדִים, הֶחָתָן וְהַכַּלָּה, הֵם הָיוּ כְּבָר מְפֻרְסָמִים אֵצֶל כָּל הַבֶּעטְלִירְס, וְכֻלָּם יָדְעוּ מֵהֶם שֶׁאֵלּוּ הֵם הַבָּנִים שֶׁנֶּאֶבְדוּ בַּיַּעַר. הָיָה לָהֶם חֲתוּנָה מֵהַסְּעוּדָה שֶׁל יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל הַמֶּלֶךְ, הֵם לָקְחוּ כָּל מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מֵהַסְּעוּדָה וְעָשׂוּ חֻפָּה וְעָשׂוּ הַחֲתוּנָה. הַיְלָדִים אָמְרוּ: “אֵיפֹה הַבֶּעטְלֶיר הָעִוֵּר, אִם הָיָה כָּאן הַבֶּעטְלֶיר הָעִוֵּר, הוֹ.. הָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד. זֶה חֲתוּנָה, צְרִיכִים לִהְיוֹת שָׂמֵחַ מְאֹד. אִם הוּא הָיָה פֹּה – הָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד!”

אָז הוּא אָמַר: “אֲנִי פֹּה, אֲנִי בָּאתִי עַל הַחֲתוּנָה שֶׁלָּכֶם, אֲנִי בָּאתִי עַל הַחֲתוּנָה שֶׁלָּכֶם, אֲנִי פֹּה!”

הַבֶּעטְלִירְס הֵם נָתְנוּ מַתָּנוֹת לֶחָתָן וְלַכַּלָה – לִשְׁנֵיהֶם, דְּרָשָׁה גִּישַׁאנְק. וְהַיְלָדִים הָיָה לָהֶם כָּל טוּב, כָּל טוּב. מַה זֶּה דְּרָשָׁה גִּישַׁאנְק? “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!”

לֹא יָדְעוּ וְלֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה רַבֵּנוּ, אַתֶּם יוֹדְעִים? אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. אַתֶּם יוֹדְעִים מִי אֲנִי? אֲנִי הָרַבִּי שֶׁלָּכֶם, שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל! אֲנִי צָעַקְתִּי וַאֲנִי צוֹעֵק: “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל..”

לבקש ולהתפלל

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרֵר,

“עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ,

וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ..”

הוֹי, זֶה הַנִּגּוּן הוּא מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, זֶה הָיָה עִם הִתְבּוֹדְדוּת, אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָלְכוּ בַּלַּיְלָה לַיַּעַר וְהָיָה זְמַן לִצְעֹק, “עָבַר קָצִיר” – זֶה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, זֶה סוֹף הַקַּיִץ, עָבַר כָּל הַקַּיִץ וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ. יְמֵי חַיֵּינוּ זֶה הֶבֶל, “עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ..”

בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הֵם הָלְכוּ לְהִתְבּוֹדֵד, הֵם צָעֲקוּ בְּקוֹלוֹת כָּאֵלֶּה בַּיַּעַר מֵעִמְקֵי הַלֵּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “אֵיפֹה אֲנַחְנוּ! עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ. מָתַי נִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה, מָתַי? כְּבָר חֹדֶשׁ אֱלוּל!”

עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ, זֶה כָּל תִּקְוָתֵנוּ, עָבַר הַכֹּל וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ, עוֹד קְצָת אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְעוֹלָם הָאֱמֶת, מַה יִּהְיֶה? עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ, עָבַר כָּל חַיֵּינוּ, עָבַר הַכֹּל וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ.

זֶה הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל, זֶה לֹא רַק הַקָּצִיר הַזֶּה, “עָבַר קָצִיר” – זֶה כָּל הַחַיִּים, “וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ..”

אוֹי אוֹי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, הָיָה לָהֶם עוֹד שִׁיר שֶׁהֵם נָהֲגוּ לָשִׁיר, זֶה נִגּוּן חָדָשׁ, הֵם הָיוּ שָׁרִים אֶת זֶה אַחֲרֵי חֲצוֹת לַיְלָה, אַחֲרֵי אֲמִירַת תִּקּוּן חֲצוֹת, צְרִיכִים מִלְחָמָה – תִּקּוּן חֲצוֹת זֶה בְּכִיּוֹת. אָז אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ רָצוּ לְנַחֵם עַצְמָם וְהֵם שָׁרוּ בַּהִתְבּוֹדְדוּת: “כִּי נִחַם הַשֵּׁם צִיּוֹן, נִחַם כָּל חָרְבוֹתֶיהָ, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן הַשֵּׁם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָּהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָּהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה..”

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לוֹ כָּל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת – פַּרְנָסָה וְכָל דָּבָר, יֵשׁ לוֹ כָּל דָּבָר וְהוּא רַחֲמָן וְהוּא מְרַחֵם וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לָנוּ וְנוֹתֵן לָנוּ, הוּא רַק נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה – יֵשׁ לָנוּ כְּבָר הַכֹּל.

צְרִיכִים לָשִׂים לֵב מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, בִּשְׁבִיל כָּל דָּבָר, לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמוּנָה לְהַשֵּׁם: “אַבָּא, תְּרַחֵם עָלַי, אֲנִי צָרִיךְ אֶת זֶה, תֵּן לִי אֶת זֶה. אֲנִי צָרִיךְ יְלָדִים – תֵּן לִי יְלָדִים”. אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיֶּחְסַר לָנוּ, “אַבָּא, תֵּן לִי..” תֵּכֶף הוּא נוֹתֵן לָנוּ כָּל דָּבָר, “תֵּן לִי פַּרְנָסָה. אַבָּא, אַבָּא, רַחֵם עָלַי, תֵּן לִי אֶת זֶה, תֵּן לִי אֶת זֶה..” הוּא שׁוֹמֵע וְיָכוֹל לַעֲזֹר וְעוֹזֵר וְיַעֲזֹר לָנוּ! אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ כָּל טוּב, הַכֹּל מַה שֶּׁצְּרִיכִים יֵשׁ לָנוּ, וְהוּא נוֹתֵן תֵּכֶף!

לְדַבֵּר, לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ לִפְנֵי חָבֵר, כָּכָה רָצָה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁנְּדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ עִם חָבֵר טוֹב. יְכוֹלִים לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְסַפֵּר לוֹ הַכֹּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו. מְסַפְּרִים לוֹ: “מָה אַתָּה אוֹמֵר? אֲנִי צָרִיךְ אֶת זֶה וַאֲנִי צָרִיךְ אֶת זֶה”, לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, כָּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ, לְדַבֵּר עִמּוֹ כְּמוֹ שֶׁמְּדַבְּרִים עִם בֵּן, עִם אַבָּא, בְּלָשׁוֹן רְגִילָה, לְהִתְפַּלֵּל אֶל הַשֵּׁם בִּפְשִׁיטוּת, בֶּאֱמוּנָה. צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לְהִתְקַשֵּׁר וּלְהַאֲמִין בַּשֵּׁם עַל כָּל דָּבָר.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה הָעִנְיָן שֶׁל הַהִתְבּוֹדְדוּת, לְדַבֵּר וְלִבְכּוֹת וּלְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּכָה אָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. ‘הִתְבּוֹדְדוּת’ – מִלָּה אַחַת וְזֶה כּוֹלֵל הַכֹּל. כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם וְלֵידַע וְלָדַעַת. לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּלְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת.

זֶה דְּבָרִים קַלִּים מְאֹד – לְדַבֵּר כָּל יוֹם עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל דָּבָר, “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ, רַחֵם עָלַי, אַבָּא רַחֲמַנִי..” אֲנַחְנוּ צְרִיכִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה גְּדוֹלָה וּלְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל דָּבָר, אָז יִהְיֶה הַכֹּל בְּסֵדֶר. צְרִיכִים לְהִתְגַּעְגַּע בְּרָצוֹן חָזָק וְלִשְׁמֹר אֶת הַזְּמַן מְאֹד, לֵידַע שֶׁבְּכָל יוֹם יֵשׁ לִי עִנְיָן שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת. לַעֲסֹק בְּהִתְבּוֹדְדוּת, לְדַבֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמָקוֹם מְיֻחָד. הִתְבּוֹדְדוּת זֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, זֶה דָּבָר גָּדוֹל, זֶה מֵבִיא לָאָדָם אוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת. הִתְבּוֹדְדוּת!

לְהִתְבּוֹדֵד, לְבַקֵּשׁ מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים, לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶה גִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גֹּדֶל הָעִנְיָן שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת, לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים, לְסַפֵּר לוֹ הַכֹּל, לְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו. וְהַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: “וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם”. כָּל מַה שֶּׁמִּתְפַּלְּלִים יוֹתֵר – יוֹתֵר טוֹב. תְּפִלָּה לְאֵל – חַיּוּת. תְּפִלָּה – בִּשְׁבִיל חַיּוּת. כְּמוֹ שֶּׁצָּרִיךְ לֶאֱכֹל, כָּךְ צְרִיכִים לִקְבֹּעַ זְמַן וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר. תְּפִלָּה עוֹלָה עַל הַכֹּל, כֵּן. הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מִזֶּה, אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה אֶת זֶה – צְרִיכִים לְקַיֵּם!

זֶה קָשֶׁה לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ? צְרִיכִים לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְלַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ מַה שֶׁקָּשֶׁה, לַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם. צְרִיכִים לְחַכּוֹת ולְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ דִּבּוּרִים טוֹבִים, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל. זֶה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, עִנְיַן תְּפִלָּה וֶאֱמוּנָה זֶה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ. כָּל הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ מְסַפֶּרֶת וּמְדַבֶּרֶת לָנוּ אֵיךְ לִזְכּוֹת לַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת. צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק.

הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מֵעִנְיַן תְּפִלָּה שֶׁזֶּה הָעִקָּר שֶׁל הָעוֹלָם, עִקַּר הַחַיִּים. כָּל הָעוֹלָם רְחוֹקִים מִזֶּה וַאֲנַחְנוּ גַּם רְחוֹקִים מִזֶּה, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק לְקָרֵב אֶת זֶה, לִשְׁמֹר עַל זֶה מְאֹד, לִקְבֹּעַ זְמַן וּמָקוֹם לְהִתְבּוֹדֵד. זֶה יוֹתֵר מִן הַכֹּל!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה אֶת זֶה, צְרִיכִים לְקַיֵּם, צְרִיכִים לַעֲבֹד לְהַאֲמִין וּלְקַיֵּם אֶת זֶה. מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁנּוֹפְלִים לְתַאֲווֹת זֶה הַכֹּל מִזֶּה שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָרְפוּאָה. הַדָּבָר הָעִקָּרִי שֶׁהוּא מַצִּיל אוֹתָנוּ – הַתְּפִלָּה וְהַהִתְבּוֹדְדוּת!

הַכֹּל מַה שֶּׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ עַל זֶה, לְקַיֵּם אֶת זֶה, בִּפְרָט הָעִנְיָן שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת וּתְפִלָּה, זֶה הָעִקָּר שֶׁבְּכָל הָעִקָּרִים. וְכָל הָעוֹלָם רְחוֹקִים מִזֶּה, רְחוֹקִים מִתְּפִלָּה, רְחוֹקִים מִכָּל הַתּוֹרָה מִכָּל הַמִּצְווֹת, רְחוֹקִים מִן הַכֹּל.

רַבִּי נָתָן עָלָה עַל כֻּלָּם! כָּל מַה שֶּׁזָּכָה רַבִּי נָתָן שֶׁקֵּרֵב כָּל-כָּךְ נְפָשׁוֹת לְרַבֵּנוּ הָיָה עַל-יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת. כֻּלָּם נִתְקָרְבוּ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בֶּאֱמֶת, בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, אֲבָל רַבִּי נָתָן זֶה עִנְיָן לְחוּד, הוּא קִבֵּל כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ לְקַיֵּם אוֹתָם. הוּא בָּכָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְדִבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהוּא זָכָה עַל-יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵאִיר לוֹ.

אֲנִי רָחוֹק מִתְּפִלָּה מִכָּל וָכֹל, אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ, זֶה הָעִקָּר הַכֹּל שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל – הִתְבּוֹדְדוּת וּתְפִלָּה. עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי כּוֹאֵב וּמִצְטַעֵר עַל זֶה וְזֶה נוֹתֵן לִי קְצָת נֶחָמָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִקְפִּיד עַל זֶה…

אַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ עַם יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ לָנוּ אֱמוּנָה בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה, צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּעְגַּע שֶׁנִּזְכֶּה גַּם-כֵּן לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. רַק אֲנַחְנוּ מִכָּל הָעוֹלָם, רַק אֲנַחְנוּ עַם יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִים מֵהַתּוֹרָה וּמַאֲמִינִים בַּתּוֹרָה. אֲבָל הַגּוֹיִים, כָּל הָעוֹלָם, לֹא יוֹדְעִים כְּלָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא עוֹלָם שֶׁהוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם וְהוּא מַנְהִיג הָעוֹלָם. זֶה גּוֹיִים.

הַגּוֹיִים, גַּם יְהוּדִים שֶׁלֹּא מַאֲמִינִים בַּשֵּׁם, בַּתּוֹרָה, הֵם גַּם-כֵּן סוֹף-כָּל-סוֹף יְתַקְּנוֹ וְיִתְקָרְבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. רַק הַגּוֹיִים – בְּהֵמוֹת, חֲמוֹרִים. אֲבָל יִשְׂרָאֵל – יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה וּמְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ עַל כָּל דָּבָר, כָּל דִּבּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים אוֹתוֹ, כָּל דִּבּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה.

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל הִתְבַּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן עֲבוּר זֶּרַע שֶׁל קַיָמָא)

אֲנִי לֹא מַבְטִיחַ לְאַף אֶחָד, אֲנִי אוֹמֵר שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל, וְכֵן בִּזְכוּת הַמִּצְוָה, בִּזְכוּת הַצַּדִּיק, הוּא יָגֵן שֶׁיִּהְיֶה בָּנִים. נוּ, תַּשְׁאִירוֹ אֶת זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְבָרֵךְ אֶתְכֶם וְיִתֵּן לָכֶם הַרְבֵּה יְלָדִים טוֹבִים, וְשֶׁתִּזְכּוּ לְחַנֵּךְ הַיְלָדִים בְּדַרְכֵּי הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה בֶּאֱמֶת. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְבָרֵךְ אֶתְכֶם בְּכָל הַיְשׁוּעוֹת וּבְכָל הַבְּרָכוֹת.

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל הִתְבַּקֵּשׁ לְבָרֵךְ אָדָם מְסֻיָּם עֲבוּר שִׁדּוּךְ)

אִם הָיִיתָ מַמְשִׁיךְ וְעוֹשֶׂה מַה שֶּׁעָשִׂיתָ וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כָּל יוֹם וְכָל שָׁבוּעַ, הוֹ.. מַה שֶּׁהָיִיתָ זוֹכֶה. אִם הָיִיתָ מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַזֵּק – כְּבָר הָיָה לְךָ בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים, כֵּן. וְכֻלָּם הָיוּ עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת. נוּ, אֲבָל אַף-עַל-פִּי כֵן טוֹב מְעַט. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְבָרֵךְ אוֹתְךָ בְּכָל הַבְּרָכוֹת וּבְכָל הַיְשׁוּעוֹת, מַה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַזְמִין לְךָ בִּמְהֵרָה, כָּל הַיְשׁוּעוֹת.

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל הִתְבַּקֵּשׁ לְהִפָּגֵשׁ עִם אָדָם מְסֻיָּם שֶׁהִגִּיעַ לְבַקְּרוֹ)

הָעִנְיָן שֶׁלִּי אֲנִי לֹא כְּלוּם, רַק הָעִקָּר הוּא תְּפִלָּה, לְהִתְפַּלֵּל כָּל אֶחָד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל יוֹם עַל כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ, כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ – לְבַקֵּשׁ בְּרַחֲמִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. שֶׁנִּזְכֶּה לְיִרְאַת שָׁמַיִם וְלִשְׁמֹר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וְאִם חַס-וְשָׁלוֹם נוֹפְלִים, אָז יֵשׁ רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן שֶׁהוּא לֹא נוֹתֵן לִפֹּל!

הַשֵּׁם יַּעֲזֹר לוֹ, כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁדִּבֵּר עִמְּךָ שֶׁיְּדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לִפְנֵי הַצַּדִּיק. אָז הָעִקָּר זֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן, וְהָעִקָּר לִלְמֹד סְפָרָיו וּלְקַיֵּם מַה שֶּׁהוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ, וּלְהַאֲמִין בּוֹ, מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר זֶה הֲלָכָה, זֶה מִן הַשָּׁמַיִם, זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵבִיא אוֹתוֹ לָעוֹלָם עַכְשָׁו בַּחשֶׁךְ הַזֶּה, שֶׁיַּהֲפֹךְ, שֶׁיְּקָרֵב כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַתּוֹרָה וְלָאֱמוּנָה וּלְהָאֱמֶת.

זֶה הָעִקָּר, הָעִקָּר לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם וּלְהִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם. לְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אוֹתָנוּ וְהוּא רוֹצֶה שֶׁאֲנַחְנוּ נַאֲמִין בּוֹ וְנַאֲמִין בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וְנִהְיֶה בָּנִים אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶהוּ הַתַּכְלִית, זֶהוּ הַחַיִּים. בְּלֹא זֶה אֵין חַיִּים כְּלָל. בְּלֹא תּוֹרָה זֶה לֹא חַיִּים, זֶה חַיִּים שֶׁל מִן בְּהֵמָה, יֵשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁהוֹלְכִים עַל אַרְבַּע רַגְלַים וְיֵשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁהוֹלְכִים עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם. בָּעוֹלָם מִסְתּוֹבְבִים בְּהֵמוֹת עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם שֶׁגַם-כֵּן מְדַבְּרִים.

(רבי ישראל נשאל, מהיכן מקבלים לב לעבודת השם?)

הַכֹּל אֵצֶל רַבֵּנוּ!

אוֹי, צְרִיכִים בִּפְשִׁיטוּת לְדַבֵּר בַּפֶּה, מַה שֶּׁכָּתוּב בַּסֵּפֶר – לְדַבֵּר בַּפֶּה בְּפַשְׁטוּת וּלְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ כָּל תְּפִלָּה וְכָל רָצוֹן טוֹב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ הַכֹּל וְעוֹזֵר לָנוּ וְרוֹצֶה לַעֲזֹר לָנוּ. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְגַּעְגֵּעַ לָזֶה וּלְהִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם עַל זֶה שֶׁנִּזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנִּזְכֶּה לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם וְלַעֲסֹק וְלִשְׁמֹר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, זֶה עִקַּר הַחַיִּים, זֶהוּ. אֲנַחְנוּ כָּל חִיּוּתֵנוּ מֵהַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, זֶה כָּל הַחַיִּים!

הָעִקָּר – הַלֵּב, לְהִתְגַּעְגַּע, לְהִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רָחוּם וְחָנוּן, רַחֵם עָלַי שֶׁאֶזְכֶּה לְהַכִּיר אוֹתְךָ וְלַעֲבֹד אוֹתְךָ בֵּאֱמֶת בֶּאֱמוּנָה”. זֶהוּ, זֶה עִקַּר הַחַיִּים. חַיִּים שֶׁל אֱמוּנָה, שֶׁל בִּטָּחוֹן, חַיִּים שֶׁל שִׂמְחָה, זֶה שִׂמְחָה! אִם לֹא זֶה אָז מָחָר-מָחֳרְתַיִם מֵתִים, אָז אֵיזֶה שִׂמְחָה זֶה? מַה יֵּשׁ מִכָּל הַתַּאֲווֹת, מִן הַכֹּל? אֲנַחְנוּ עַם יְהוּדִי, אֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ הַתּוֹרָה וַאֲנַחְנוּ עַם הַתּוֹרָה, עַם הַשֵּׁם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר: “מַה יֵּשׁ לְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לַעֲבֹד בְּזֶה הָעוֹלָם, מַה יֵּשׁ, אֵיזֶה עֲבוֹדָה יֵשׁ לוֹ? לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל, זֶה הָעֲבוֹדָה!”

צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ כְּמוֹ שֶׁמְּחַפְּשִׂים אוֹצָר, לְחַפֵּשׂ דְּרָכִים אֵיךְ נִזְכֶּה לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל תּוֹרָה וֶאֱמוּנָה, חַיִּים שֶׁל שִׂמְחָה, חַיִּים שֶׁנִּקְרָא חַיִּים. אֱמוּנָה זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ, מַאֲמִינִים בַּשֵּׁם שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתֵנוּ. בְּכָל יוֹם אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמְבַקְּשִׁים מִתְפַּלְּלִים שֶׁיִּהְיֶה בְּעֶזְרֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת…

ללמד ולקים

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרֵר בְּשִׂמְחָה שִׁיר אוֹתוֹ נָהֲגוּ לְשׁוֹרֵר אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ,

“הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם, הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם..”

עַכְשָׁו זְמַן הַגְּאֻלָּה, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּא לָעוֹלָם וְגִלָּה לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ דְּרָכִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְלַמֵּד אוֹתָנוּ וּמַזְכִּיר לָנוּ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם, הָעִקָּר הָעוֹלָם הַבָּא, הָעִקָּר הוּא לַעֲבֹד הַשֵּׁם, וְאִם לֹא – אָז יְשֵׁנִים. לֹא צְרִיכִים לִישֹׁן הַרְבֵּה וְלֹא צְרִיכִים לֶאֱכֹל הַרְבֵּה, רַק בְּשֵׂכֶל, בְּחָכְמָה, רַק לְדַבֵּר מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ בִּמְזֻמָּן. צְרִיכִים לְהַזְכִּיר עַצְמוֹ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם וְלִזְכֹּר שֶׁהָעִקָּר הוּא לַעֲבֹד הַשֵּׁם, לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְקַיֵּם, זֶהוּ!

עַכְשָׁו יֵשׁ כְּבָר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם שֶׁהוּא בָּא לְקָרֵב אוֹתָנו לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לֹא לְכֶסֶף וְלֹא לְכָבוֹד וְלֹא לְפִרְסוּם. לֹא לִהְיוֹת לַמְדָּן וּלְחַפֵּשׂ כֶּסֶף וְכָבוֹד, לֹא. זֶה טָעוּת! עַד עַכְשָׁו לֹא יָדְעוּ, עַד עַכְשָׁו הָיוּ רַק רַבָּנִים גְּדוֹלִים, גַּאֲוָה, זֶה כְּלוּם. כָּל זְמַן שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לֹא הָיָה בָּעוֹלָם לֹא יָדְעוּ מִזֶּה, עַכְשָׁו כְּשֶׁיֵּשׁ כְּבָר הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְעוֹד וָעוֹד, אָז אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לֹא לִישֹׁן וּלְחַפֵּשׂ דְּרָכִים אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם. כִּי בְּלֹא עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בְּלֹא תְּפִלָּה, בְּלֹא אֱמוּנָה, זֶה לֹא בְּנֵי-אָדָם.

כָּל זֶה לֹא כְּלוּם, כִּי הַכֶּסֶף לֹא כְּלוּם, הָאֲכִילָה לֹא כְּלוּם, הַשֵּׁנָה לֹא כְּלוּם וְהַתַּאֲווֹת לֹא כְּלוּם וְהַכֹּל לֹא כְּלוּם, רַק הָעִקָּר לַעֲבֹד הַשֵּׁם. לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַתְּפִלָּה, זֶה נִקְרָא חַיִּים. אֲבָל בְּלֹא זֶה הָאָדָם, הָעוֹלָם, אֵין לוֹ כְּלוּם, אֵין לוֹ חַיִּים, יֵשׁ אֲנָשִׁים אֲבָל אֵין לָהֶם חַיִּים, אֵין לָהֶם חַיּוּת מֵהַתּוֹרָה, עִקַּר הַחַיִּים הִיא הַתּוֹרָה “כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ”. בְּלִי הַתּוֹרָה אֵין יָמִים, אֵין חַיִּים, אֵין כְּלוּם. יְשֵׁנִים כָּל הַשָּׁנִים וְהַיָּמִים, יְשֵׁנִים. הוּא יָשֵׁן עוֹד לַיְלָה וְעוֹד יוֹם וְעוֹד לַיְלָה וְלֹא יוֹדֵעַ וְשׁוֹכֵחַ כְּלָל מֵהַעִקָּר, לַעֲבֹד הַשֵּׁם וְהָעוֹלָם הַבָּא. בִּשְׁבִיל מָה הַחַיִּים, בִּשְׁבִיל מָה הַשֵּׁנָה, בִּשְׁבִיל מָה הָאֲכִילָה? בִּשְׁבִיל הָאֱמוּנָה, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ חַיּוּת, לִזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם הַבָּא, הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם! הִנֵּה הוּא עַכְשָׁו פֹּה, אַחַר-כָּךְ הוּא שָׁמָּה…

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, מַה זֶּה הָאֲכִילָה וְהַשֵּׁנָה וְהַתַּאֲווֹת, מַה זֶּה, זֶה חַיִּים, זֶה נִקְרָא חַיִּים? זֶה שֵׁנָה, זֶה כְּלוּם, אֵין לוֹ שׁוּם חַיּוּת, שׁוּם קִיּוּם. אִם לֹא עוֹבְדִים הַשֵּׁם, אִם לֹא אֱמוּנָה וְתוֹרָה וּתְפִלָּה, אָז מַה יֵּשׁ לָנוּ? לֹא כְּלוּם. כָּל רֶגַע שֶׁעוֹבֵר בְּלִי תּוֹרָה בְּלִי תְּפִלָּה זֶה לֹא כְּלוּם, לֹא שָׁוֶה כְּלוּם.

הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם. מַה, עוֹד לֶחֶם, עוֹד כֶּסֶף, עוֹד תַּאֲווֹת? מְחַפְּשִׂים רַק כֶּסֶף וְכָבוֹד, בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם? בִּשְׁבִיל זֶה אֲנַחְנוּ חָיִים? מַה יֵשׁ בְּזֶה? זֶה לֹא חַיִּים. מִיתָה יוֹתֵר טוֹב מֵחַיִּים כָּאֵלֶּה!

הָעוֹלָם מְדַבְּרִים, מְדַבְּרִים וּמְדַבְּרִים, זֶה רוֹצֶה כָּבוֹד, וְזֶה גַּאֲוָה, וְזֶה דָּבָר אַחֵר, רוֹצִים רַק עוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל בָּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְאָמַר: “הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם, הָעִקָּר הוּא רַק עוֹלָם הַבָּא וְלְחַפֵּשׂ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה וְהָאֱמוּנָה וְהָאֱמֶת!”

צְרִיכִים לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם: לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, בַּחֲצוֹת לַיְלָה, לְחַפֵּשׂ דְּרָכִים אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם. אֲבָל בְּלֹא זֶה לֹא שָׁוֶה כְּלוּם, לֹא הַתּוֹרָה וְלֹא תְּפִלָּה, הָעִקָּר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוֹרִיד לָנוּ חַיּוּת. חַיּוּת זֶה תְּפִלָּה, כָּכָה אָמַר רַבֵּנוּ, “תְּפִלָּה לָאֵל – חַיּוּת!”

אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים תְּפִלָּה לָאֵל חַיּוּת, אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְגַלֶּה לָנוּ שֶׁהָעִקָּר הוּא לַעֲבֹד הַשֵּׁם, וְאִם לֹא – לֹא כְּלוּם. הוּא יָשֵׁן, לֹא עוֹשֶׂה כְּלוּם…

הָעוֹלָם מְסַפְּרִים: אֶחָד לֹא הָיָה לוֹ פַּרְנָסָה, אָז הוּא נָסַע לְחַפֵּשׂ אֵיזֶה דָּבָר לְהַרְוִיחַ לְהִתְפַּרְנֵס, עַל-כָּל-פָּנִים הוּא הָלַךְ לְחַפֵּשׂ פַּרְנָסָה וְהוּא חָלַם שֶׁיֵּשׁ יְהוּדִי שֶׁשְּׁמוֹ כָּךְ וְכָךְ וּבְבֵיתוֹ יֵשׁ אוֹצָר, אוֹצָר שֶׁשָּׁוֶה מִילְיוֹנִים. וְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁחָלַם אֶת הַחֲלוֹם הוּא מְחַפֵּשׂ פַּרְנָסָה, אֲבָל הוּא לֹא יוֹדֵעַ – הַפַּרְנָסָה הִיא אֶצְלוֹ.

כַּךְ בְּעִנְיָן עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אִם אֲנַחְנוּ לֹא לוֹמְדִים דִּבְרֵי רַבֵּנוּ – לֹא יוֹדְעִים, אָז הוּא נִמְצָא בָּעוֹלָם וְלֹא יוֹדְעִים. יֵשׁ אוֹצָר בַּבַּיִת, רַק אֲנַחְנוּ מְקַלְקְלִים עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂינוּ, עַל-יְדֵי הַתַּאֲווֹת וּדְבָרִים לֹא טוֹבִים, אֲנַחְנוּ מְקַלְקְלִים.

אוֹי, רַחֲמָנות גָּדוֹל, אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ זְמַן כַּמָּה לִחְיוֹת, כָּל רֶגַע בְּחֶשְׁבּוֹן, וְאִם אֲנַחְנוּ לֹא נָשִׂים לֵב, אִם לֹא עוֹשִׂים מַה שֶּׁצְּרִיכִים, אָז הַזְּמַן קָצָר מְאֹד. אֲבָל יֵשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה שֶׁהוּא מְגַלֶּה לָנוּ, הוּא מֵאִיר לָנוּ וּמַכְנִיס בָּנוּ חָכְמָה וְשֵׂכֶל אֵיךְ וּמַה יֵּשׁ לָנוּ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם. אוֹמֵר רַבֵּנוּ בְּתוֹרָה ס”ב: “עַל-יְדֵי אֲכִילָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה יִחוּד בֵּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַפִּין בְּאַפִּין”. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁאֲנִי לָמַדְתִּי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְנִכְנַס בִּי גַּעְגּוּעִים לָעוֹלָם הַבָּא…

“אַפִּין בְּאַפִּין” זֶה מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, לֹא אָחוֹר בְּאָחוֹר – אַפִּין בְּאַפִּין, אֲנִי הָיָה לִי גַּעְגּוּעִים לָזֶה – אַפִּין בְּאַפִּין, “הוֹ.. אֲנִי רוֹצֶה אַפִּין בְּאַפִּין”. מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁיְּכוֹלִים לִזְכּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה.. אֲנַחְנוּ נִבְרֵאנוּ בִּשְׁבִיל זֶה, בִּשְׁבִיל שֶׁיִהְיֶה נעֲשֶׂה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפִּין בְּאַפִּין. אוֹי כַּמָּה אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים מִזֶּה.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מְדַבֵּר בְּקִצּוּר וְגַם-כֵּן בְּחָכְמָה, לָשִׂים לֵב וּלְהָבִין מַה שֶּׁהוּא מְדַבֵּר, מַה שֶּׁהוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ. הוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ כָּל דָּבָר, אֵיךְ לִחְיוֹת וְאֵיךְ לֶאֱכֹל וְאֵיךְ לִישֹׁן. אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּגָמָל וְעַכְבָּר, גָּמָל הוּא גָּדוֹל וְחָזָק מְאֹד וְעַכְבָּר זֶה קָטָן וְחָלָשׁ, שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּגָמָל אֲשֶׁר בָּא הָעַכְבָּר וְלוֹקֵחַ אֶת הַחֶבֶל וּמוֹלִיךְ אֶת הַגָּמָל לַמָּקוֹם שֶׁהָעַכְבָּר רוֹצֶה וְהַגָּמָל הוֹלֵךְ אַחֲרָיו. כָּכָה אֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ גִּבּוֹרִים חֲזָקִים, יֵשׁ לָנוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד לְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ הַחָכְמָה וְהַדַּעַת שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁזֶּה כָּל חִיּוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. כָּל חִיּוּתֵינוּ וְתִקְוָתֵינוּ, הַכֹּל, רַק זֶה.

צְרִיכִים לְדַבֵּר תָּמִיד מִזֶּה, אֵיךְ זוֹכִים לָצֵאת מִן הַתַּאֲווֹת, לְשַׁבֵּר הַתַּאֲווֹת. כֵּן, כָּל מִינֵי עֵצוֹת אֵיךְ וּמַה לַּעֲשׂוֹת. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהָעִקָּר הוּא תְּפִלָּה, צְרִיכִים אֲפִלּוּ לְהִתְפַּלֵּל בַּחֶדֶר, אוֹ שֶׁיְּכוֹלִים לָלֶכֶת לַכֹּתֶל וּלְקִבְרֵי צַדִּיקִים, פֹּה בִּירוּשָׁלַיִם וּבִצְפָת. כֵּן, תְּפִלָּה, תְּפִלָּה, תְּפִלָּה בֶּאֱמוּנָה! אִם לֹא – חַס-וְשָׁלוֹם נוֹפְלִים, נוֹפְלִים, כֵּן.

סַכָּנָה גְּדוֹלָה בְּלִי הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת, בְּלִי הַצַּדִּיק אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ כֹּחַ לִכְבּשׁ הַמִּלְחָמָה הַזּוֹ. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מְטַהֵר מֵהַכֹּל, “אֲנִי נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים”, הוּא מְטַהֵר אוֹתָנוּ, הוּא מְחַדֵּשׁ וּמְטַהֵר וּמְתַקֵּן אוֹתָנוּ. זֶה הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנוּ, בִּשִׁבִיל לְנַקּוֹת אוֹתָנוּ מִן הַתַּאֲווֹת. הַצַּדִּיק הוּא גִּלָּה לָנוּ בְּדִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים אֵיךְ לְנַקּוֹת וּלְטַהֵר עַצְמֵנוּ מִן הַתַּאֲווֹת, רַק לַעֲבֹד הַשֵּׁם. בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּשְׁבִיל זֶה כָּל הַבְּרִיאָה, כָּל הַבְּרִיאָה בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל יְקַבְּלוּ הַתּוֹרָה.

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד וּלְקַיֵּם כָּל מַה שֶּׁהוּא מְגַלֶּה לָנוּ, כָּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ לוֹמְדִים בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים – לְקַיֵּם אֶת זֶה, בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, תֵּכֶף לְקַיֵּם, כֵּן. אִם אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים רַק לְדַבֵּר? צְרִיכִים לְקַבֵּל וּלְקַיֵּם. וְאִם קָשֶׁה? שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה! “וְאָהַבְתָּ אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ ובְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאוֹדֶךָ!”

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל כֵּיצַד יִנְהַג מִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִלְמֹד)

נוּ, אָז תְּפִלָּה, תְּפִלָּה. ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, כֵּן.

נוֹתְנִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַכֹּל, כָּל הַכֹּחוֹת, כָּל הַגּוּף, הַכֹּל. הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

לִהְיוֹת גִּבּוֹר! קָשֶׁה? כָּל מַה שֶּׁקָּשֶׁה יוֹתֵר – יוֹתֵר טוֹב!

אֱמוּנָה, אֱמוּנָה בַּשֵּׁם, שִׂמְחוּ בַּשֵּׁם. יֵשׁ עַכְשָׁו פְּלָאוֹת שֶׁלֹּא נִתְגַּלֶּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם. הָיָה רָאוּי שֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, יֵשׁ לָנוּ פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה.. אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, אֵיךְ יְכוֹלִים לִשְׁכַּב כְּשֶׁיֵּשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם אוֹרוֹת פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיָה מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, עוֹד לֹא נִתְגַּלָּה, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם. עַכְשָׁו רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר יֶשְׁנוֹ בָּעוֹלָם, יֶשְׁנוֹ כְּבָר בָּעוֹלָם דָּבָר נִפְלָא מְאֹד. כָּל הַכֶּסֶף וְכָל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַגַּאֲוָה לֹא שָׁוֶה כְּלוּם. עַכְשָׁו יֵשׁ כְּבָר הַגְּאֻלָּה, יֶשְׁנוֹ הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, וְעוֹד, הוֹ.. מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ. צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק, לִלְמֹד דְּבָרָיו וּלְקַיֵּם מַה שֶּׁהוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ, מַה שֶּׁהוּא מְגַלֶּה לָנוּ. צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לַעֲמֹל וּלְהִתְיַגֵּעַ וּלְהַכְנִיס אֶת זֶה בַּזִּכָּרוֹן שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם, הָעִקָּר הוּא הָעוֹלָם הַבָּא.

אוֹי, הָעוֹלָם אוֹמְרִים: “מַה, הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם?” כֵּן, צְרִיכִים לִזְכֹּר וְלֹא לִישֹׁן, לֶאֱכֹל קְצָת רַק בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לִי כֹּחַ לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם, לְדַבֵּר תּוֹרָה וּתְפִלָּה. כְּשֶׁאוֹכְלִים, צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת בְּרָכָה, וְכֵן עוֹד וְעוֹד וְעוֹד, הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ אֵיךְ לִהְיוֹת יְהוּדִים, לֹא גּוֹיִים. הַגּוֹיִים לֹא מַאֲמִינִים בַּתּוֹרָה וְאֵין לָהֶם תּוֹרָה, אֵין לָהֶם כְּלוּם.

מִי שֶׁעוֹזֵב לְגַמְרֵי אֶת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה אֵין לוֹ חַיִּים כְּלָל, הָעוֹלָם עוֹבֵר וִישֵׁנִים כָּל הַשָּׁנִים כָּל הַחַיִּים וְלֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה חַיִּים, מַה זֶּה תּוֹרָה. צְרִיכִים עֵצוֹת וּצְרִיכִים רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא מְגַלֶּה לָנוּ כָּל מִינֵי חָכְמוֹת וְכָל מִינֵי עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם, אֵיךְ לִחְיוֹת. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, הוֹ.. כְּשֶׁיֵּשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. נוּ, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים תָּמִיד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה לַעֲבֹד הַשֵּׁם. לֵידַע אֵיךְ לִחְיוֹת, מַה יֵּשׁ לָנוּ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם.

אֲהָהּ! הַנִּגּוּן ‘הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם’ זֶה נִגּוּן יָפֶה מְאֹד. בִּשְׁבִיל מָה הַחַיִּים, בִּשְׁבִיל מָה? בִּשְׁבִיל הַתַּאֲווֹת, בִּשְׁבִיל שֵׁנָה? לֹא, רַק לְהַכְנִיס אוֹר הַשֵּׁם בְּלִבֵּנוּ, אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה. לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְבַקֵּשׁ: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רַחֵם עָלַי, אֲנִי לָמַדְתִּי כָּךְ וְכָךְ, זַכֵּנִי לְקַיֵּם מַה שֶּׁלָּמַדְתִּי”. זֶה הָעִקָּר, לְקַיֵּם!

“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זַכֵּנוּ לְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה”. אֲנַחְנוּ חָיִים רַק לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלָּה לְקַיֵּם הַתּוֹרָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ לוֹמְדִים. אֲבָל לֹא לִלְמֹד תּוֹרָה בִּשְׁבִילֵנוּ, רַק בִּשְׁבִיל כָּבוֹד וְשֵׁם וְכֶסֶף.

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל, כְּשֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה וּמִתְפַּלְּלִים בֵּין אֲנָשִׁים, אֵיךְ בּוֹרְחִים מֵהַכָּבוֹד)

אֵין זְמַן בִּשְׁבִיל כָּבוֹד, אֵין זְמַן בִּשְׁבִיל תַּאֲווֹת, אֵין זְמַן. הָעִקָּר רַק לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְקַיֵּם! בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּשְׁבִיל זֶה אֲנַחְנוּ חָיִים!

צְרִיכִים לֹא לִישֹׁן וְלֹא לַחֲשֹׁב שׁוּם דָּבָר, שׁוּם דָּבָר, לֹא כֶּסֶף וְלֹא כָּבוֹד וְלֹא.. רַק הָעִקָּר לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְקַיֵּם הַתּוֹרָה. בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם וּבִשְׁבִיל זֶה אֲנַחְנוּ יְהוּדִים, מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה.

כָּל הָעוֹלָם לֹא רוֹצִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, רַק אֲנַחְנוּ, הַיְּהוּדִים. אֲבָל מִי הֵם הַיְּהוּדִים? לֹא אֵלּוּ שֶׁהֵם רוֹצִים כָּבוֹד וְכֶסֶף וְלִהְיוֹת מְפֻרְסָם בָּעוֹלָם בְּרַעַשׁ גָּדוֹל, זֶה לֹא נִקְרָא חַיִּים, לֹא.

צְרִיכִים לְדַבֵּר הַרְבֵּה וּלְקַיֵּם, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, צְרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר וּלְהַכְנִיס בַּלֵּב הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים. לְבַלּוֹת יָמֵינוּ וּזְמַנֵּנוּ רַק תּוֹרָה וּתְפִלָּה. תּוֹרָה – לִלְמֹד תּוֹרָה, וּתְפִלָּה לְקַיֵּם הַתּוֹרָה, זֶהוּ הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ! אִם לֹא, אֵין חַיִּים כְּלָל…

בשמחה תמיד

חֲסִיד הִגִּיעַ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל לְאַחַר שֶׁקָּרָא בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ מִגֹּדֶל מַעֲלַת הַשִּׂמְחָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. כִּי עַל-יְדֵי שִׂמְחָה וְחֶדְוָה נִמְשָׁכִים כָּל הָרְפוּאוֹת שֶׁל כָּל מִינֵי חֳלָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְכִי שִׂמְחָה הִיא עִקָּר חַיוּת הָאָדָם וְעִקָּר קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל…

אוֹי יוֹי יוֹי, כַּמָּה אֲנַחְנוּ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָנוּ בְּכָל רֶגַע וּבְכָל עֵת תּוֹרָה וּמִצְווֹת. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵכִין לָנוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְחַיִּים כָּאֵלֶּה.. כֶּסֶף כָּזֶה וְחַיִּים כָּזֶה – שְׁמִירַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. בִּשְׁבִיל מָה אֲנַחְנוּ חָיִים פֹּה, בִּשְׁבִיל מָה אֲנַחְנוּ פֹּה? רַק בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת!

נָשִׁים, בַּמֶּה זוֹכְיָן, מַה יֵּשׁ לָהֶם, אֵיזֶה חַיִּים יֵשׁ לָהֶם לַנָּשִׁים? הֵם צְרִיכִים לְהוֹלִיד בָּנִים וּלְגַדֵּל אוֹתָם וְלִלְמֹד לְחַנֵּךְ אוֹתָם בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹת. זֶה הָעֲבוֹדָה יֵשׁ לָנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם. הָיָה לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, אַבְרָהָם, יִצְחָק, יַעֲקֹב, הֵם נָתְנוּ לָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁכָּל דִּבּוּר הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ, מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ מַה יֵּשׁ לָנוּ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם, לְהָבִיא יְלָדִים וּלְחַנֵּךְ אוֹתָם כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, לְהוֹדִיעָם שֶׁיִּהְיוּ בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. יֵשׁ לָנוּ כְּבָר עֲבוֹדָה, עֲבוֹדָה כָּזוֹ…

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד)

בֶּאֱמוּנָה, רַק בֶּאֱמוּנָה, זֶה הָעִקָּר הַכְּלִי שֶׁל הַשִּׂמְחָה, רַק אֱמוּנָה וּתְפִלָּה. בָּרוּךְ הַשֵּׁם צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ, צְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל הַכֹּחַ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה וּלְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עִמָּנוּ חֲסָדִים כָּאֵלֶּה, יֵשׁ לָנוּ חֲסָדִים וּמַתָּנוֹת טוֹבִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין לְשַׁעֵר וְאֵיךְ לְהַעֲרִיךְ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא בֶּן שִׂמְחָה, הוּא רַק שִׂמְחָה. רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר הוּא אִישׁ קָדוֹשׁ, הוּא אָמַר: “אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ – אֶלָּא דִּבְרֵי בֶּן שִׂמְחָה!” בֶּן שִׂמְחָה זֶהוּ נַחְמָן, רַבִּי נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה. אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ, הוּא הַשִּׂמְחָה, הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ, כָּל שִׂמְחָתֵנוּ, הוּא הַכֹּל!

אוֹי, כַּמָּה שֶׁהוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ דִּבֵּר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים מִשִּׂמְחָה, בִּפְרָט מִשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא אוֹמֵר שֶׁשִּׂמְחָה זֶה רְפוּאָה לְכָל הַגּוּף, שִׂמְחָה. כָּתוּב בְּסֵפֶר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’: “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד!” לֹא רַק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה – אֶלָּא תָּמִיד, תָּמִיד תִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה, זֶה דָּבָר טוֹב. שִׂמְחָה כָּזוֹ, חַיִּים כָּזֶה אֵין בְּכָל הָעוֹלָם, רַק אֵצֶל רַבֵּנוּ – יֵשׁ! אֲבָל מִחוּץ לְרַבֵּנוּ – אֵין בְּכָל הָעוֹלָם!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵכִין רְפוּאוֹת לְכָל אֶחָד, דִּבּוּר אֶחָד: “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד”, בָּזֶה יֵשׁ לָנוּ כְּבָר כָּל הָרְפוּאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יָחִיד שֶׁאָמַר “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד”, מִצְוָה זֶה דָּבָר גָּדוֹל, מַה הַמִּצְוָה? “לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד”. נוּ, נִרְאֶה מִי רוֹצֶה מִצְוָה גְּדוֹלָה? יֵשׁ לָנוּ הַמִּצְוָה פֹּה וּפֹה וּפֹה, בְּכָל מָקוֹם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נָתַן לָנוּ מִצְוָה כָּזֶה.. “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד”.

מַה זֶּה שִׂמְחָה? שִׂמְחָה בַּשֵּׁם! אֵין בָּעוֹלָם שִׂמְחָה – רַק הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַמִּצְווֹת! יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת – זֶה עִקַּר הַחַיִּים, זֶה שִׂמְחָה. בְּלֹא זֶה אֵין חַיִּים, אֵין שִׂמְחָה, אֵין כְּלוּם.

הַשִּׂמְחָה הִיא עִקַּר חַיּוּת הָאָדָם, הַשִּׂמְחָה! לִשְׂמֹחַ, מַה יֵּשׁ לִשְׂמֹחַ? עִם הַתּוֹרָה! הַתּוֹרָה זֶה עִקַּר הַחַיִּים, זֶה עִקַּר הַטּוֹב, עִקַּר הָאוֹר, עִקַּר הַשִּׂמְחָה. בְּלִי הַתּוֹרָה אֵין חַיִּים. אוֹי הַתּוֹרָה שֶׁל עַם הַיְּהוּדִי, אוֹי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה…

נִסִּים, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה אִתָּנוּ וְהֵאִיר בָּנוּ אוֹר הַשֵּׁם, אוֹר הָאֱמֶת, אוֹר הָאֱמוּנָה. הַתּוֹרָה וּמִצְווֹת זֶה כָּל הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם זֶה יֵשׁ לָנוּ בְּחִנָּם כַּמָּה שֶׁרוֹצִים. אַשְׁרֵינוּ, זֶה כָּל שִׂמְחָתֵנוּ, זֶה כָּל חַיֵּינוּ – הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. אֲנַחְנוּ יְהוּדִים, עַם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, אֵין עוֹד חַיִּים מִלְּבַד זֶה. לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, אִם לֹא זֶה – אֵין חַיִּים כְּלָל, אֵין עוֹלָם, אֵין אֹכֶל, אֵין כְּלוּם. אֲנַחְנוּ עַם אֶחָד בָּעוֹלָם!

הַתּוֹרָה הִיא חַיֵּינו, הִיא עִקָּר הַחִיּוּת שֶׁלָּנוּ, “כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ”. אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ עַל כָּל רֶגַע עַל כָּל חַיֵּינוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת כָּאֵלּוּ.. אֲהָהּ! שַׁבָּת, פֶּסַח, חַגִּים, מַצּוֹת, סֻכּוֹת, תְּפִלִּין, צִיצִית, מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ, בְּכָל חַיֵּינוּ בְּכָל רֶגַע מִצְוָה, מִצְוָה, מִצְוָה…

הַשֵּׁם בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, אֲנַחְנוּ לֹא כְּלוּם. הַשֵּׁם נָתַן לָנוּ בַּיִת וְכָל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים. בִּשְׁבִיל מָה הַבָּתִּים, בִּשְׁבִיל מָה הַכֶּסֶף? הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לָנוּ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת, חֲדָרִים לַעֲבֹד הַשֵּׁם, לִלְמֹד וּלְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. אֲנַחְנוּ עַם אֶחָד בָּעוֹלָם, עַם קָדוֹשׁ וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא אֶרֶץ אַחַת בְּכָל הָעוֹלָם, אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, אֶרֶץ הַיַּהֲדוּת, בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. הַגּוֹיִים – מַה יֵּשׁ לָהֶם? אֵין לָהֶם חַיִּים כְּלָל!

אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהִתְגַּדֵּל עַל כָּל הַגּוֹיִים, עַל כָּל הָעוֹלָם. אֲנַחְנוּ זָכִינוּ לְקַבֵּל הַמִּצְווֹת, הַשַּׁבָּת, הַחַגִּים, הַתּוֹרָה, מַה שֶּׁאֵין בָּעוֹלָם טוֹב כָּזֶה כְּמוֹ הַתּוֹרָה. כָּל מִצְוָה הִיא רְכוּשׁ שֶׁאֵין בָּעוֹלָם, כָּל מִצְוָה. יֵשׁ עֲשִׁירוּת יוֹתֵר גָּדוֹל מִזֶּה?! אֲנַחְנוּ עֲשִׁירִים יוֹתֵר מִכָּל הַגּוֹיִים, יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם. מִצְוָה אַחַת שָׁוָה יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם. מַה יֵּשׁ לָהֶם?

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב אוֹתָנוּ, הוּא נוֹתֵן לָנוּ מַתָּנוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁשָּׁוִים כָּל הָעוֹלָם, אֲנַחְנוּ הַיְּהוּדִים מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם, שׁוּם גּוֹי אֵין לָהֶם כְּלוּם, אֵין לָהֶם חַיִּים כְּלוּם, וַאֲנַחְנוּ בָּרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ לָנוּ מִצְוָה עַל כָּל רֶגַע, רַק “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד”, מַהִי הַשִּׂמְחָה? שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי. כֵּן, יְכוֹלִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי – זֶה שִׂמְחָה תָּמִיד. יֵשׁ חַיִּים יוֹתֵר טוֹב מִזֶּה, “שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי”, “שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ”. יִהְיֶה שִׂמְחָה לְמַעְלָה מִשִּׂכְלֵנוּ, יִהְיֶה שִׂמְחָה כָּזֶה…

נוּ, תִּתְחַזֵּק, תִּתְחַזֵּק תָּמִיד בְּשִׂמְחָה, “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד!”

אַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ יְהוּדִים, שֶׁאֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בַּתּוֹרָה וּבַצַּדִּיקִים. אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, הַשֵּׁם בָּרָא אוֹתָנוּ וְנָתַן לָנוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, אֲהָהּ!

מִי יָכוֹל לְדַבֵּר וּלְסַפֵּר גְּבוּרָה כָּזוֹ, כָּל הָעוֹלָם לֹא רָצוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה – רַק עַם אֶחָד בָּעוֹלָם, רַק עַם קָדוֹשׁ, רַק עַם יִשְׂרָאֵל, הֵם זָכוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה. אֲנַחְנוּ עַם יְהוּדִי, עַם הַשֵּׁם, עַם קָדוֹשׁ, עַם הַתּוֹרָה, אֲנַחְנוּ גִּבּוֹרִים כָּאֵלֶּה.. שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה!

כָּל הָעַמִּים, כָּל הָעוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, שׁוּם עַם לֹא רָצָה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, מִכָּל הָעַמִּים – רַק אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, רַק עַם יִשְׂרָאֵל, רַק עַם הַגִּבּוֹרִים. עִקַּר הַגְּבוּרָה הוּא הַשֶּׁכֶל, הַחָכְמָה. עִקַּר הַחַיִּים זֶה הַחָכְמָה, “הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ”.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה לָדַעַת אֵיךְ לִחְיוֹת וּמַה יֵּשׁ לָנוּ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם. הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִים לָדַעַת, מָה אָסוּר וּמַה מֻּתָּר, אֵיךְ לִחְיוֹת, מַה לֶּאֱכֹל. לֹא כְּמוֹ הַגּוֹיִים, אֵין לָהֶם כְּלוּם, לֹא תּוֹרָה וְלֹא מִצְווֹת וְלֹא חַיִּים וְלֹא כְּלוּם. הַגּוֹי הוּא כָּל הַיּוֹם לֹא לוֹמֵד וְאֵין לוֹ זְמַן, הוּא צָרִיךְ לַעֲבֹד וְלֶאֱכֹל. הוּא אוֹכֵל תֶּבֶן וְטוֹב לוֹ, אֵין לוֹ שׁוּם דְּאָגָה שׁוּם עֲבוֹדָה, הוּא תָּמִיד רַק עוֹמֵד וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמוֹצִיא, לֹא יוֹתֵר. זֶהוּ, חֲמוֹר, זֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ. וְזֶה כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַגּוֹיִים לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, רַק לָתֵת לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, זֶהוּ הַכֹּל. בִּשְׁבִיל מָה הוּא אוֹכֵל, בִּשְׁבִיל מָה הוּא חָי, בִּשְׁבִיל מָה בָּא לָעוֹלָם? הוּא לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם. בְּלִי תּוֹרָה אֵין לוֹ שׁוּם חִיּוּת, לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם. כָּכָה הַחַיִּים שֶׁל הַגּוֹיִים.

אֲנַחְנוּ בָּרוּךְ הַשֵּׁם בְּכָל יוֹם וָיוֹם מְבָרְכִים אֶת הַשֵּׁם וְאוֹמְרִים לוֹ: “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי”, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי חֲמוֹר. מַה זֶּה גּוֹי? חֲמוֹר! אִם הָיִינוּ גּוֹי לֹא הָיָה לָנוּ שׁוּם חִיּוּת, שׁוּם דָּבָר, הוּא כְּמוֹ חֲמוֹר.

יֵשׁ דָּבָר יוֹתֵר טוֹב מֵהַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת? בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנַחְנוּ יְהוּדִים עַם הַתּוֹרָה, אֲנַחְנוּ בְּנֵי-אָדָם, אֲבָל כָּל הַגּוֹיִים – חֲמוֹרִים! אֵין לָהֶם שׁוּם דָּבָר, שׁוּם תּוֹרָה, שׁוּם מִצְווֹת, רַק חֲמוֹרִים…

אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ הַתּוֹרָה, זֶה עִקַּר הַחַיִּים, עִקַּר הַשִּׂמְחָה. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל הַכֹּחוֹת לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וּלְהַאֲמִין בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה.

אֲנַחְנוּ תָּמִיד מְדַבְּרִים עִם הַשֵּׁם, אַתָּה רוֹצֶה לֶאֱכֹל? לֹא, אָסוּר לֶאֱכֹל, חַכֵּה קְצָת, לֹא כְּמוֹ הַגּוֹי. קֹדֶם צְרִיכִים מַיִם, נְטִילַת יָדַיִם.

נוּ, אֶפְשָׁר כְּבָר לֶאֱכֹל? לֹא, עוֹד לֹא, קֹדֶם צְרִיכִים לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם, צְרִיכִים לְבָרֵךְ: “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ”, אִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל בְּלִי זֶה. אִם אוֹכְלִים עִם בְּרָכָה וּנְטִילַת יָדַיִם כְּמוֹ שֶׁהַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ – טוֹב, וְאִם לֹא – יֵלֵךְ, יֵלֵךְ!

אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בְּרָכָה – זֶה אֱלֹקוּת, עוֹשִׂים בְּרָכָה שֶׁהוּא בָּרָא אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. הַגּוֹיִים לֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה, אֲבָל אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים תָּמִיד עִם הַשֵּׁם, כְּשֶׁאוֹכְלִים – מְדַבְּרִים עִם הַשֵּׁם, “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם” שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ עֲנָבִים, שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ מַתָּנוֹת כָּאֵלֶּה, לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם תָּמִיד. הַשֵּׁם נָתַן לָנוּ עֲנָבִים וְכָל הַפֵּרוֹת, בִּשְׁבִיל מָה? בִּשְׁבִיל לֶאֱכֹל שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֹּחַ לַעֲבֹד הַשֵּׁם. וְגַם-כֵּן יֵשׁ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, יֵשׁ לָנוּ תָּמִיד מַה לְּדַבֵּר עִם הַשֵּׁם, תָּמִיד. הַשֵּׁם פֹּה מְדַבֵּר אִתָּנוּ וְשׁוֹמֵעַ אוֹתָנוּ. הַשֵּׁם נָתַן לָנוּ הַתּוֹרָה, נָתַן לָנוּ זֶה, נָתַן לָנוּ זֶה. הוּא נוֹתֵן לָנוּ וְנָתַן לָנוּ וְאוֹהֵב אוֹתָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בָּרוּךְ הַשֵּׁם בְּנֵי-אָדָם, לֹא חֲמוֹרִים…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ לָנוּ בַּמֶּה לִשְׂמֹחַ, בַּמֶּה לִחְיוֹת, תּוֹרָה קְדֻשָּׁה כָּזֶה וְכָל מִצְווֹת הַשֵּׁם, זֶה חַיִּים אֲמִתִּיִּים, נִצְחִיִּים!

אֲהָהּ! הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ, יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת עַל כָּל רֶגַע, עַל כָּל חַיִּים שֶׁלָּנוּ. תָּמִיד אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עִם הַשֵּׁם, מִתְעוֹרְרִים מִן הַשֵּׁנָה, פּוֹתְחִים עֵינַיִם – תֵּכֶף מְדַבְּרִים עִם הַשֵּׁם: “מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ”.

נוּ, אֲנַחְנוּ תָּמִיד מוּכָנִים לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם, תָּמִיד, “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה”, שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִים מַצּוֹת, שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִים בְּסֻכּוֹת. מִתְפַּלְּלִים תָּמִיד וּמְדַבְּרִים עִם הַשֵּׁם, תָּמִיד אֲנַחְנוּ מְחֻבָּרִים מְקֻשָּׁרִים בְּהַשֹּׁרֶשׁ – בְּהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בָּחַר בָּנוּ, הוּא בָּרָא אוֹתָנוּ. יֵשׁ לָנוּ טֶלֶפוֹן בְּחִנָּם לְטַלְפֵּן לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתָמִיד אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ שׁוּם עֲבוֹדָה, רַק לִלְמֹד הַתּוֹרָה וּלְקַיֵּם הַתּוֹרָה.

כָּל מִצְוָה וְכָל דִּבּוּר זֶה עוֹמֵד וְקַיָּם לָנֶצַח!

כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים כָּאן וְשׁוֹמְעִים בַּאַמֶרִיקָה, כָּכָה אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עִם הַשֵּׁם, מְדַבְּרִים מִפֹּה וְשׁוֹמְעִים מִן הַשָּׁמַיִם כָּל דִּבּוּר וְכָל מַחֲשָׁבָה. יֵשׁ לָנוּ טֶלֶפוֹן – תּוֹרָה וּמִצְווֹת, צְרִיכִים טֶלֶפוֹן לָדַעַת אֵיךְ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, אֵיךְ לַעֲשׂוֹת צִיצִית, אֵיךְ לִשְׁמֹר הַשַּׁבָּת, מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ עַל כָּל רֶגַע אֵיזֶה עֲבוֹדָה יֵשׁ לָנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵיךְ לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים רַק לְדַבֵּר: “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם..” אֲנַחְנוּ מְקֻשָּׁרִים בְּהַשָּׁמַיִם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת. תָּמִיד מְדַבְּרִים אִתּוֹ, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, תָּמִיד מְדַבְּרִים אִתּוֹ בְּחִנָּם. טֶלֶפוֹן, טֶלֶפוֹן, טֶלֶפוֹן…

אֲנַחְנוּ תָּמִיד עוֹסְקִים לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת, כְּשֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה – כָּל תֵּיבָה, כָּל דִּבּוּר, כָּל אוֹת, הוּא חַיִּים כָּזֶה וְשִׂמְחָה כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם. יֵשׁ בַּבַּיִת אָרוֹן עִם סְפָרִים, לִמּוּדִים אֵיךְ לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם, אֵיךְ שֶׁנַּאֲמִין. מְדַבְּרִים אִתּוֹ בַּפֶּה כְּמוֹ עִם חָבֵר, אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים אִתּוֹ וּשְׂמֵחִים עִמּוֹ שֶׁהוּא בָּרָא אוֹתָנוּ וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי, בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם נוֹתֵן הַתּוֹרָה”, לְמִי? לְעַם יִשְׂרָאֵל, עַם הַיְּהוּדִי. זֶה מַתָּנָה טוֹבָה מַה שֶּׁאֵין בָּעוֹלָם! הַגּוֹיִים אֵין לָהֶם תּוֹרָה, אֵין לָהֶם מִצְוָה, אֵין לָהֶם כְּלוּם. רַק אֲנַחְנוּ – עַם יִשְׂרָאֵל, עַם הַתּוֹרָה!

הוֹ.. כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה אִתִּי חֲסָדִים טוֹבִים, נוֹלַדְתִּי בְּבַיִת יְהוּדִי שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת. הַיֶּלֶד הוּא רַק נוֹלַד – תֵּכֶף נוֹטְלִים לוֹ יָדַיִם. הוּא יְהוּדִי, הַשֵּׁם הוּא אָמַר לִטֹּל יָדַיִם, “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם”.

תָּמִיד מְדַבְּרִים עִם הַשֵּׁם, זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ!

“בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי”, “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה”, מַה זֶּה גְּבוּרָה? הַתּוֹרָה זֶה גְּבוּרָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת גִּבּוֹר לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. “יְמֵי חַיֵּינוּ שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרוֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה”, אֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם לְמַעְלָה מִמֵּאָה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי חָי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד”, יֵשׁ לָנוּ עֲבוֹדָה תָּמִיד בְּכָל רֶגַע…

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל אִם הַכַּוָּנָה בְּ”מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד” גַּם לְגַבֵּי תִּשְׁעָה בְּאָב)

כֵּן, תָּמִיד זֶה גַּם בְּתִשְׁעָה בְּאָב, יֵשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה.. יִהְיֶה שָׂמֵחַ כָּל-כָּךְ כְּשֶׁתִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית, הוֹ.. יִהְיֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּכָל הָעוֹלָם. רַק הַגּוֹיִים לֹא יֵדְעוּ מַה זֶּה שִׂמְחָה.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנַחְנוּ יְהוּדִים, עַם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. בְּקָרוֹב יָבוֹא מָשִׁיחַ וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה עוֹלָם חָדָשׁ. כֻּלָּם, כָּל יִשְׂרָאֵל, כָּל הַיְּהוּדִים יִרְצוּ רַק לַעֲבֹד הַשֵּׁם, לִלְמֹד תּוֹרָה וְלִשְׁמֹר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת…

אמונה ובטחון

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהַחֲסִידִים בִּנְסִיעָה מִצִּיּוּנוֹ שֶׁל הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס שֶׁבִּטְבֶרְיָה, הַמָקוֹם בּוֹ נִמְצָא הַפֶּתֶק הַקָדוֹשׁ, לַכֹּתֶל הַמַעֲרָבִי שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם…

אַחֲרֵי הַכֹּל, שֶׁכֻּלָּם רָדְפוּ אוֹתִי וְסָבַלְתִּי מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי, בִּזְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה וְשִׁפְלוּת כָּזֶה, מַמָּשׁ נִסִּים אֵיךְ הָיִיתִי מַחֲזִיק מַעֲמָד. וּמִצַּד הַשֵּׁנִי כָּל הָעִיר חָשְׁבוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער הוּא עִנְיַן פֶּלֶא, כֵּן.

אֲנִי רָקַדְתִּי בַּחֲתוּנָה וְהָאֲנָשִׁים נִשְׁאֲרוּ ‘בְּלִי יָדַיִם וּבְלִי רַגְלַיִם’, כֻּלָּם הָיוּ מִסְתַּכְּלִים עָלַי מִכָּל עֵבֶר, כָּל הַגְּדוֹלִים וְכָל הָעִיר. הֵם רָאוּ רִקּוּדִים כָּאֵלֶּה.. אָז הֵם נִתְפָּעֲלוּ מְאֹד. וַאֲנִי הָיִיתִי סוֹבֵל צַעַר מִמַּה שֶּׁמַּחֲזִיקִים אוֹתִי שֶׁאֲנִי צַדִּיק – יוֹתֵר מִכָּל הַבִּזְיוֹנוֹת.

עַל-כָּל-פָּנִים נַעֲשָׂה מִנְהָג כָּזֶה בְּכָל הָעִיר שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אֵיזֶה שִׂמְחָה, חֲתוּנָה, כָּל חָתָן וְכַלָּה הִזְמִינוּ אוֹתִי. הֶחָתָן וְהַכַּלָּה וְהַמִּשְׁפָּחָה בִּקְּשׁוּ אוֹתִי שֶׁאֲנִי אָבוֹא עַל הַחֲתוּנָה כִּי הֵם הִרְגִּישׁוּ שֶׁזֶּה יִהְיֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בִּשְׁבִילָם, אָז הֵם בָּאוּ לְבֵיתִי וּבִקְּשׁוּ רַחֲמִים שֶׁאָבוֹא עַל הַחֲתוּנָה לְשַׂמֵּחַ, שֶׁיִּהְיֶה שִׂמְחָה בַּחֲתוּנָה. וְהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה…

הַבִּזְיוֹנוֹת – זֶה טוֹב, אֲבָל זֶה אֲנִי לֹא רוֹצֶה, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם, לֹא. עַל-כָּל-פָּנִים הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה מִתְגַּבֵּר מִיּוֹם לְיוֹם וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר וְיוֹתֵר מְפֻרְסָם בָּעִיר וְהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה יוֹתֵר מִכָּל הַבִּזְיוֹנוֹת, “מָה רוֹצִים מִמֶּנִּי!”

נוּ, הָיָה לִי הִתְבּוֹדְדוּת, רָאִיתִי אֵיפֹה אֲנִי נִמְצָא, “אֵיךְ יוֹצְאִים מִזֶּה? מַה, מַה לַּעֲשׂוֹת? זֶה אָסוֹן כָּזֶה, מַה לַּעֲשׂוֹת?”

הַכְּלָל, נִכְנַס בְּלִבִּי מַחֲשָׁבָה, “אֵין לְךָ שׁוּם עֵצָה, רַק עֵצָה אַחַת – לֹא לִהְיוֹת חָסִיד בְּעִיר קְטַנָּה!”

אוֹי אֵיזֶה צָרוֹת הָיָה לִי מֵהַפִּרְסוּם וְהַכָּבוֹד, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת חָסִיד בְּעִיר קְטַנָּה, אֲנִי צָרִיךְ לַעֲבֹר לְעִיר גְּדוֹלָה, לִירוּשָׁלַיִם, שָׁם אֲנִי אֵין לִי שׁוּם עֶרֶךְ עִם הָרִקּוּדִים וְעִם הַתְּהִלִּים וְהַכֹּל. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “חָסִיד בְּעִיר קְטַנָּה יֵשׁ לוֹ פִּרְסוּם, יֵשׁ לוֹ כָּבוֹד..”, אָז יֵשׁ לִי עֵצָה, לָצֵאת מֵעִיר הַקְּטַנָּה לְעִיר גְּדוֹלָה, לִירוּשָׁלַיִם. יְרוּשָׁלַיִם זֶה עִיר גְּדוֹלָה, אֲנִי יָכוֹל לִרְקֹד וְלִהְיוֹת מְשֻׁגָּע כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה וְאַף אֶחָד לֹא יֵדַע. אָז הַמָּקוֹם שֶׁלִּי בִּירוּשָׁלַיִם!

טוֹב, בָּאָה לִי הַמַּחֲשָׁבָה עוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם, לְבַסּוֹף הֶחֱלַטְתִּי לָצֵאת מִטְּבֶרְיָה לִירוּשָׁלַיִם. הֶחֱלַטְתִּי: “רַק יְרוּשָׁלַיִם!”

נוּ, זֶה הָיָה בְּלִבִּי, אָז אָמַרְתִּי: “מַה לַּעֲשׂוֹת, אֵיךְ לְהַגִּיד לָאִשָּׁה?” אָז הֶחֱלַטְתִּי לְהַגִּיד בַּבַּיִת לָאִשָּׁה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲבֹר מִטְּבֶרְיָה לִירוּשָׁלַיִם, וְאִשְׁתִּי הִיא יָדְעָה שֶׁאֲפִלּוּ בַּיְשִׁיבָה אֲנִי לֹא שׁוֹמֵר אֶת הַזְּמַן וַאֲנִי תָּמִיד בִּנְסִיעוֹת לְמִירוֹן וּבְרַחֲמִים נוֹתְנִים לִי שְׁתֵּי לִירוֹת לְחֹדֶשׁ מִצַּד רַחֲמָנוּת, וְאִם אֲנִי אֶעֱלֶה לִירוּשָׁלַיִם אָז לֹא יִהְיֶה לִי גַּם אֶת הַשְּׁתֵּי לִירוֹת, אָז הִיא אָמְרָה לִי: “אֲנִי אָמוּת וַאֲנִי לֹא אֵלֵךְ מִטְּבֶרְיָה!” כִּי הִיא רָאֲתָה שֶׁמַּחֲזִיקִים מִמֶּנִּי וְנוֹתְנִים לִי כָּבוֹד. אָז אָמַרְתִּי לָהּ עוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם, “אֲנִי הֶחֱלַטְתִּי, אֲנִי מֻכְרָח לָצֵאת מִטְּבֶרְיָה לִירוּשָׁלַיִם!”

נוּ, עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי וְהִיא הֵבִינָה שֶׁאֲנִי עַקְשָׁן כָּזֶה שֶׁאֵין שׁוּם תְּרוּפָה, הִיא מֻכְרַחַה לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם. אָז הָלַכְנוּ לִירוּשָׁלַיִם, מָכַרְנוּ אֶת מַה שֶּׁהָיָה לָנוּ וְהָלַכְתִּי לִירוּשָׁלַיִם.

וַאֲנִי גַּם-כֵּן חָשַׁבְתִּי: “לִירוּשָׁלַיִם אֲנִי הוֹלֵךְ לִמְקוֹם מִדְבָּר, אֵין לִי חֲתִיכַת לֶחֶם. כָּכָה אֲנִי נִמְצָא בַּיְשִׁיבָה בִּטְבֶרְיָה וְיֵשׁ לִי שְׁתֵּי לִירוֹת בְּחֹדֶשׁ, אֲבָל בִּירוּשָׁלַיִם גַּם הַשְּׁתֵּי לִירוֹת לְחֹדֶשׁ לֹא יִהְיֶה לִי. מַה יִּהְיֶה מִזֶּה?”

עַל-כָּל-פָּנִים הִתְגַּבַּרְתִּי וְיָצָאתִי עִם הָאִשָּׁה וְעִם הַבֵּן נַחְמָן, וַאֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ לִירוּשָׁלַיִם. הָיָה כְּבָר אוֹטוֹ, זֶה הָיָה בִּזְמַן הָאַנְגְּלִים…

וּבִירוּשָׁלַיִם אֲנִי בָּאתִי לָרַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר הֶחָבֵר שֶׁלִּי, הוּא רָאָה אוֹתִי, הוּא בֵּרֵךְ אוֹתִי וְאָמַר לִי: “בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁזָּכִיתָ לָבוֹא לִירוּשָׁלַיִם, תִּזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה לְךָ אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן לֹא לַעֲזֹב אֶת יְרוּשָׁלַיִם. אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן!”

טוֹב, רַב שְׁלֹמֹה אָמַר לִי שֶׁיִהְיֶה לִי אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, אֲבָל כֶּסֶף וְדוֹלָארִים הוּא לֹא נָתַן לִי, הוּא אָמַר לִי: “טוֹב עָשִׂיתָ, אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן”, וַאֲנִי לֹא הָיָה לִי בִּטָּחוֹן…

אֲנִי רָצִיתִי לָגוּר עַל-יַד בֵּית-הַכְּנֶסֶת בְּרֶסְלֶב בִּרְחוֹב חֶבְרוֹן בָּעִיר הָעַתִּיקָה, לְיַד בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, אָז הָיָה מְעָרוֹת וְיֹפִי כָּזֶה.. מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר מַה שֶּׁהָיָה!

עַל-כָּל-פָּנִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִזְמִין לִי חֵדֶר אֵצֶל אֶחָד בֶּחָצֵר לְיַד בֵּית-הַכְּנֶסֶת בִּשְׂכִירוּת, אֲנִי שִׁלַּמְתִּי לוֹ אֲבָל לֹא הָיָה לִי מַה לֶּאֱכֹל, אָז אָמְרוּ לִי שֶׁיֵּשׁ בֵּית-הַתַּבְשִׁיל שֶׁל אֶחָד שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בָּנִים וְהוּא נָתַן כֶּסֶף עַל הַמִּטְבָּח לְחַלֵּק אֹכֶל לָעֲנִיִּים, לֶחֶם וְתַבְשִׁיל, לֹא שֶׁל בָּשָׂר אֲבָל תַּבְשִׁיל.

נוּ, לֹא הַיָה לִי מַה לֶּאֱכֹל, אָז אֲנִי הָלַכְתִּי לְבֵית-הַתַּבְשִׁיל, אֲבָל יֵשׁ תּוֹר, אֲנִי לא מְיֻחָד. הָלַכְתִּי וְעָמַדְתִּי בַּתּוֹר וּבָאִים נָשִׁים וּמִתְקוֹטְטִים: “קֹדֶם אֲנִי, קֹדֶם אֲנִי..”

וַאֲנִי בָּאתִי וַאֲנִי עָמַדְתִּי בֵּין נָשִׁים וְרָאִיתִי אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת, אָמַרְתִּי: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מֶה עָשִׂיתִי, בָּאתִי לִירוּשָׁלַיִם לַעֲמֹד בֵּין נָשִׁים?”

עַל-כָּל-פָּנִים אָמַרְתִּי: “מָה עוֹשִׂים, אֲנִי מֻכְרָח לַעֲמֹד בַּתּוֹר בֵּין נָשִׁים, מַה לַּעֲשׂוֹת? אִי אֶפְשָׁר לִי לִהְיוֹת כָּכָה!”

אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי וְהָיָה אִישׁ זָקֵן אֶחָד שֶׁהוּא הָיָה שָׁכֵן עַל-יָדִי מֵהֶחָצֵר הַשְּׁנִיָּה, הוּא הָיָה עָנִי וְהוּא הָלַךְ בְּכָל יוֹם לָקַחַת אֶת הַלֶּחֶם וְהַתַּבְשִׁיל, אָז פִּתְאוֹם הוּא אָמַר לִי: “לָמָה לְךָ לָלֶכֶת וְלַעֲמֹד בַּתּוֹר? אֲנִי אָבִיא תַּבְשִׁיל בִּשְׁבִילִי, אָז אַתָּה תִּתֵּן לִי כְּלִי וַאֲנִי אָבִיא אֶת הַלֶּחֶם עִם הַכְּלִי שֶׁל הַתַּבְשִׁיל גַּם בִּשְׁבִילְךָ בְּכָל יוֹם וָיוֹם”.

הוֹי, שָׁמַעְתִּי אֶת זֶה.. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי, אֲנִי פָּטַרְתִּי אֶת הַתּוֹר.

וְהוּא הָיָה אִישׁ תָּמִים וְהוּא אָהַב אוֹתִי, בֵּרֵךְ אוֹתִי, וְהוּא הָיָה לוֹ חַיִּים טוֹבִים מִזֶּה הַמִּצְוָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, הוּא הָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד בָּזֶה שֶׁהוּא מֵבִיא לִי אֶת הַלֶּחֶם וְהַתַּבְשִׁיל וַאֲנִי רָאִיתִי בָּזֶה חֶסֶד עֶלְיוֹן, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הֵבֵאתִי לֶחֶם לַבַּיִת וּפָטַרְתִּי אֶת הַתּוֹר…

זֶה מַעֲשֶׂה נוֹרָא, כָּכָה עָבַר שְׁתֵּי שָׁנִים וָחֵצִי. אֲבָל סָבַלְנוּ, סָבַלְנוּ מְאֹד, אָז הָיָה לִי מַחֲשָׁבוֹת, “אוּלַי אֲנִי אֶחֱזֹר לִטְבֶרְיָה? אֲפִלּוּ הָאִישׁ הַזֶּה מֵבִיא לִי אֶת הַלֶּחֶם, אֲבָל גַּם-כֵּן נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת צְרִיכִים, וְגַם-כֵּן חָלָב..”, כָּכָה בִּטְבֶרְיָה הָיָה כָּל הָעֹל עַל הָאִשָּׁה, אֲנִי הָיָה לִי שְׁתֵּי לִירוֹת לְחֹדֶשׁ וּבָזֶה פָּטַרְתִּי הַכֹּל. וְהַשְּׁתֵּי לִירוֹת גַּם-כֵּן לֹא בָּאוּ בְּקַל, כִּי אֲנִי נָסַעְתִּי נְסִיעוֹת לִירוּשָׁלַיִם, לְמִירוֹן, אָז אָמְרוּ: “אֵיזֶה בֶּן-יְשִׁיבָה זֶה? הוּא עוֹשֶׂה תַּעֲנִיּוֹת, עוֹשֶׂה מִצְוָה, הוּא אִישׁ כָּשֵׁר אֲבָל הוּא לֹא בֶּן-יְשִׁיבָה, לֹא מַגִּיעַ לוֹ כֶּסֶף”.

אֲנִי בָּאתִי לָקַחַת אֶת הַשְּׁתֵּי לִירוֹת, אָז הַגַּבַּאי שֶׁל הַיְשִׁיבָה וְאָמַר לִי: “אַתָּה הַחֹדֶשׁ הַזֶּה הָיִיתָ שְׁלשָׁה יָמִים בַּיְשִׁיבָה, עִם אֵיזֶה פָּנִים אַתָּה בָּא לְקַבֵּל כֶּסֶף!”

אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן בִּירוּשָׁלַיִם הִתְחִיל מַחֲשַׁבְתִּי: “אוּלַי נַחֲזֹר לִטְבֶרְיָה? בִּירוּשָׁלַיִם כָּל הָעֹל עָלַי, וְשָׁמָּה בִּטְבֶרְיָה אֲנִי יֵשׁ לִי שְׁתֵּי לִירוֹת לְחֹדֶשׁ”, אָמַרְתִּי: “לַחֲזֹר לִטְבֶרְיָה!”

וְסִפַּרְתִּי לְרַב שְׁלֹמֹה: “אֲנִי לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל, אֲנִי הֶחֱלַטְתִּי לַחֲזֹר לִטְבֶרְיָה”.

אָז אָמַר לִי רַב שְׁלֹמֹה: “לֹא! יִהְיֶה לְךָ אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן וְלֹא לַעֲזֹב אֶת יְרוּשָׁלַיִם!”

הוּא אָמַר לִי בְּתֹקֶף, אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי ‘חָכָם’ עִם חָכְמוֹת וְחָשַׁבְתִּי שֶׁרַב שְׁלֹמֹה לֹא כְּלוּם, הוּא אוֹמֵר לְהִשָּׁאֵר בִּירוּשָׁלַיִם – אֲבָל הוּא אֵין לוֹ דּוֹלָארִים, הוּא לֹא נוֹתֵן לִי כְּלוּם. אָז לֹא שָׁמַעְתִּי לְרַב שְׁלֹמֹה וְהָלַכְתִּי לִטְבֶרְיָה.

בִּתְחִלָּה הָלַכְתִּי בְּעַצְמִי לִטְבֶרְיָה לִבְדֹּק אִם יִהְיוּ מְשַׁלְּמִים לִי, אוּלַי אֵין מָקוֹם בַּיְשִׁיבָה. אַחַר-כָּךְ נָסַעְתִּי עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה. עַל-כָּל-פָּנִים הָיָה נִסִּים שֶׁהֵם הֶחֱזִירוּ אוֹתִי בִּשְׁתֵּי לִירוֹת, אוּלַי שְׁתֵּי לִירוֹת וָחֵצִי כְּבָר, אֲבָל הֵם הִסְכִּימוּ שֶׁאֲנִי אֶחֱזֹר…

אֲנִי קֹדֶם הָלַכְתִּי לְבַדִּי וְאִשְׁתִּי נִשְׁאֲרָה עִם נַחְמָן, וּבִזְמַן שֶׁאֲנִי הָלַכְתִּי לִטְבֶרְיָה אִשְׁתִּי וְנַחְמָן קִבְּלוּ דַּלֶּקֶת רֵיאוֹת כָּזֶה שֶׁאֶחָד מֵאֶלֶף אֶפְשָׁר לָצֵאת מִזֶּה. וְהָיָה רוֹפֵא דּוֹקְטוֹר גָּדוֹל וּפְרוֹפֶסוֹר זָקֵן, הוּא הָיָה מְקֻבָּל בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהוּא מַלְאָךְ, שֶׁהוּא לֹא רוֹפֵא – רַק מַלְאָךְ, הוּא הָיָה ‘מְחַיֶּה מֵתִים’. וְהָיָה רוֹקֵחַ בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהוּא הָיָה נְשָׁמָה גְּדוֹלָה, הָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת עַל חוֹלִים, וְאִשְׁתִּי בָּכְתָה לְפָנָיו: “בַּעֲלִי הָלַךְ לִטְבֶרְיָה וְהַיֶּלֶד הוּא חוֹלֶה כָּזֶה..”

אָז הָרוֹקֵחַ הָלַךְ וְהֵבִיא אֶת הַ’מַּלְאָךְ’ הַזֶּה לְהַבֵּן שֶׁלִּי, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַבֵּן יָצָא מֵהַמַּחֲלָה. אֲבָל הַמַּחֲלָה הָיְתָה חֲזָקָה כָּל-כָּךְ שֶׁהַבֵּן שֶׁלִּי סוֹבֵל כָּל יְמֵי חַיָּיו מֵהַנְּשִׁימָה, כֵּן.

וַאֲנִי חָזַרְתִּי מִטְּבֶרְיָה לִירוּשָׁלַיִם לְקַבֵּל אֶת הָאִשָּׁה וְהַיֶּלֶד, וְאִשְׁתִּי סִפְּרָה לִי: “אַתָּה יוֹדֵעַ מַה זֶּה הָיָה עִם נַחְמָן, הוּא כְּבָר הָיָה מֵת!”

טוֹב, אֲנִי חָזַרְתִּי לִטְבֶרְיָה וְרָאִיתִי שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ, שֶׁל רַב שְׁלֹמֹה, שֶׁהוּא לֹא נָתַן לִי דּוֹלָארִים, רַק נָתַן לִי אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן – זֶה אֲנִי הָיִיתִי ‘חָכָם’ וַאֲנִי לֹא קִבַּלְתִּי אֶת זֶה, וְקִבַּלְתִּי צָרוֹת כָּאֵלֶּה מֵהַבָּנִים…

אוֹי, הַלְוַאי הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ לְרַב שְׁלֹמֹה. אִם הָיִיתִי גָּר בִּירוּשָׁלַיִם הָיִיתִי לְאַט לְאַט עוֹבֵר לְדִירָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה וְהַיְלָדִים הָיוּ מִתְחַתְּנִים וְהָיוּ לוֹמְדִים בִּישִׁיבוֹת, אֲבָל אִבַּדְתִּי הַכֹּל. רָאִיתִי שֶׁאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי טוֹב, רַב שְׁלֹמֹה הוּא צָעַק וְהוּא רָעַד וְאָמַר לִי: “אַתָּה תִּתֵּן אֶת הַדִּין, יִהְיֶה לְךָ חֲרָטָה עַל זֶה כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ! רַק אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן וְרַק יְרוּשָׁלַיִם! אַל תֵּצֵא מִירוּשָׁלַיִם לִטְבֶרְיָה. רַק אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן!”

עַד הַיּוֹם אֲנִי מִתְחָרֵט, אֲנִי מִתְחָרֵט עַל רַב שְׁלֹמֹה, אֲנִי בִּטַּלְתִּי אוֹתוֹ, הָיִיתִי חָזָק בְּהַהַחְלָטָה שֶׁלִּי וְאָמַרְתִּי: “אֲנִי רוֹצֶה שֶׁהָעֹל יִהְיֶה עַל הָאִשָּׁה, לֹא עָלַי. רַב שְׁלֹמֹה הוּא לֹא נוֹתֵן לִי כֶּסֶף, הוּא נוֹתֵן לִי אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן”. וְרַב שְׁלֹמֹה הוּא רָעַד וְצָעַק עָלַי בִּצְעָקוֹת כָּאֵלֶּה.. בְּכַעַס, בִּקְפֵּדָה: “רַק יְרוּשָׁלַיִם! רַק יְרוּשָׁלַיִם!”

אָמַרְתִּי: “מַה, הוּא נוֹתֵן לִי דּוֹלָארִים? הוּא נוֹתֵן לִי כֶּסֶף? הוּא אוֹמֵר לִי רַק אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן”, אָז לֹא שָׁמַעְתִּי לוֹ וְהָלַכְתִּי לִטְבֶרְיָה, וְעָבַר עָלַי מַה שֶּׁעָבַר בְּעִנְיַן הַיְלָדִים…

נוּ, סִפַּרְתִּי לָכֶם מַעֲשִׂיָּה יָפָה, אֲנִי לֹא סִפַּרְתִּי הַכֹּל…

נוּ, אִם הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם מִי יוֹדֵעַ אִם הֱיִיתֶם כָּאן הַיּוֹם, מִי יוֹדֵעַ אִם הָיִינוּ עַכְשָׁו בִּבְנֵי-בְּרַק! אֲנִי עָזַבְתִּי אֶת הַיְלָדִים.. אָז יֵשׁ לִי יְלָדִים אֲחֵרִים!

וְהַפֶּתֶק.. הַפֶּתֶק הָיָה אַחֲרֵי שֶׁחָזַרְתִּי מִירוּשָׁלַיִם, אָז עוֹד לֹא הָיָה הַפֶּתֶק. הַפֶּתֶק הָיָה אַחֲרֵי שֶׁחָזַרְתִּי מִירוּשָׁלַיִם לִטְבֶרְיָה…

נחל נובע

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וַחֲסִידָיו בְּהִלּוּלַת הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי, שֶׁנֶּעֱרֶכֶת בְּכָל שָׁנָה בְּלַ”ג בָּעֹמֶר בְּמִירוֹן…

רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הוּא הָיָה גָּר בְּחֶבְרוֹן. הוּא הִשְׁאִיר אֶת הָאִשָּׁה וְהַיְלָדִים, וּפִתְאוֹם הוּא בָּא מֵחֶבְרוֹן לִטְבֶרְיָה וּמָצָא אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדֶסֶר בִּטְבֶרְיָה וְנַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָם, נַעֲשָׂה אֵשׁ גָּדוֹל עַד הַשָּׁמַיִם, “יִשְׂרָאֵל בֶּער נַעֲשָׂה בְּרֶסְלֵב! וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הוּא סַכָּנָה! הוֹ.. כְּבָר שְׁנַיִם, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וְיִשְׂרָאֵל בֶּער, זֶה סַכָּנָה גְּדוֹלָה לְכָל הָעוֹלָם!” נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד, עַל כָּל הַמִּתְנַגְּדִים הַגְּדוֹלִים וְהַמְפֻרְסָמִים. הָיִינוּ שְׁנַיִם נֶגֶד כָּל הָרַבָּנִים, נֶגֶד כָּל הַגְּדוֹלִים, הָיִינוּ שְׁנַיִם, אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר!

נַעֲשָׂה חַבְרוּתָא, שְׁנֵי בְּרֶסְלֵבִים, לֹא הָיָה בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכָל הָעוֹלָם הָיָה מִתְנַגְּדִים עַל בְּרֶסְלֵב, כָּל הָעוֹלָם, וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ רַק שְׁנַיִם נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם! וּכְבָר נַעֲשָׂה קֶשֶׁר חָזָק בֵּינֵינוּ וְנַעֲשָׂה מִזֶּה פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה…

הָיִינוּ כַּמָּה שָׁנִים בְּיַחַד בְּמִירוֹן רַק אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל. אָז לֹא בָּאוּ לְמִירוֹן כִּי לֹא הָיָה כֶּסֶף וְהָיָה רָעָב. הָיָה לָנוּ מַפְתֵּחַ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן וַאֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיִינוּ כַּמָּה שָׁנִים בְּמִירוֹן…

גַּם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה בְּמִירוֹן. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “אִם הָיִיתִי בִּזְמַן רַבִּי שִׁמְעוֹן, גַּם-כֵּן הָיִיתִי חִדּוּשׁ!”

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה סוֹד, סוֹד גָּדוֹל, זֶה נַ נַחְ, עַכְשָׁו יֵשׁ נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. וְהוּא גִּלָּה הַסּוֹד שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי, הוּא אָמַר תּוֹרָה: “רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא ‘עַיִר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית’, רָאשֵׁי תֵבוֹת ‘שִמְעוֹן’, וְעַכְשָׁו יֵשׁ ‘נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה’ – רָאשֵׁי תֵיבוֹת ‘נַחְמָן’, רַבִּי שִׁמְעוֹן מְקַבֵּל מִמֶּנִּי!”

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה שֶׁהוּא מְרֻמָּז בְּזֶה הַפָּסוּק בַּתַּנָ”ךְ “נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה”, הוּא נוֹבֵעַ וְנוֹבֵעַ וְנוֹבֵעַ.. מְקוֹר חָכְמָה, וְחָכְמָה כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם! כֻּלָּם לֹא יָדְעוּ כְּלָל אֲפִלּוּ מַה זֶּה הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה. עַכְשָׁו נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לֹא רָאִינוּ לֹא שָׁמַעְנוּ שׁוּם צַדִּיק שֶׁיַּגִּיד דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה – עַכְשָׁו יֵשׁ ‘נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה’, שֶׁהוּא הוּא הַנַּחַל הַזֶּה וְשֶׁעַל-יָדוֹ לֹא תִּשָּׁכַח הַתּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, עַל-יָדוֹ לֹא תִּשָּׁכַח הַתּוֹרָה. שֶׁהוּא יְקָרֵב עַם יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַתּוֹרָה. שֶׁהוּא יָכוֹל לְתַקֵּן וּלְרַפְּאוֹת וּלְחַדֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם לְגַמְרֵי.

הָעִקָּר הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁל הַתּוֹרָה הוּא רַשְׁבִּ”י, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִכָּל הַצַּדִּיקִים, מִכָּל.. אוֹר כָּזֶה לֹא הָיָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם! רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא מְרֻמָּז בַּפָּסוּק ‘עַיִר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית’, וְעַכְשָׁו יֵשׁ כְּבָר נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן…

רַק עַכְשָׁו בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה הִתְחִיל רַבֵּנוּ לְהִתְגַּלּוֹת בָּעוֹלָם, בְּלִי שׁוּם פְּעֻלּוֹת, מֵעַצְמוֹ הוּא מִתְפַּרְסֵם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ זֶה נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, שֶׁהוּא הָעִקָּר שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁל הַכֹּל, שֶׁל כָּל הָאוֹרוֹת. זֶה נִסִּים, נִסִּים מִן הַשָּׁמַיִם – אֵיךְ רַבֵּנוּ הַקָדוֹשׁ חָתַם אֶת עַצְמוֹ נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן.

זֶה עִנְיָן פֶּלֶא שֶׁאַף אֶחָד אֲפִלּוּ מִן הַצַּדִּיקִים לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר! עוֹד לֹא הָיָה חִדּוּשׁ פֶּלֶא כָּזֶה בָּעוֹלָם. זֶה חָדָשׁ!

כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים אֲפִלּוּ מְעַט מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, רַק אֲנָשִׁים קְדוֹשִׁים צַדִּיקִים שֶׁהֵם זָכוּ לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ וְנָתְנוּ לוֹ הַכֹּל, וְהוּא הֵאִיר בָּהֶם נִסְתָּרוֹת, סוֹדוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה לוֹ רַבִּי נָתָן, הוּא הָיָה תַּלְמִיד רַבֵּנוּ, וְהוּא זָכָה לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג אֶת עִנְיַן רַבֵּנוּ יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, הוּא הָיָה מַמָּשׁ.. אֵין בָּעוֹלָם עוֹד רַבִּי וְתַלְמִיד כָּזֶה, לֹא הָיָה. רַבִּי וְתַלְמִיד כָּזֶה כְּמוֹ רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה כָּזֶה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “יוֹדֵעַ מִמֶּנִּי רַק רַבִּי נָתָן וְרַבִּי נַפְתָּלִי”, אֲבָל הָעִקָּר הָיָה רַבִּי נָתָן. רַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה גָּאוֹן וְצַדִּיק, כֵּן. וְרַבִּי נָתָן הוּא הָיָה עִם רַבֵּנוּ אֶחָד!

רַבִּי נָתָן הוּא פִּרְסֵם אֶת רַבֵּנוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם, בִּשְׁבִיל זֶה הָיוּ רוֹצִים לַהֲרֹג אוֹתוֹ, הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה רַבִּי נָתָן, כִּי הוּא הָיָה אֶחָד נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם, כֻּלָּם אָמְרוּ: “בְּרֶסְלֵב לֹא! אָסוּר בְּרֶסְלֵב!” וְרַבִּי נָתָן אָמַר: “עוֹד לֹא הָיָה כְּמוֹ רַבֵּנוּ!”

כָּל מַה שֶּׁיּוֹדְעִים מֵרַבֵּנוּ אֵינוֹ כְּלוּם, אֲפִלּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם. אֲנִי לֹא אוֹמֵר גֻּזְמָאוֹת, רַק רַבִּי נָתָן יָדַע מֵרַבֵּנוּ, הוּא הָיָה יָחִיד, יָחִיד בַּדּוֹר, נָתָן וְרַבִּי נַחְמָן.

צְרִיכִים לְפַרְסֵם בָּעִתּוֹנִים בְּכָל הָעוֹלָם מַה זֶּה רַבֵּנוּ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ: “אֲנִי נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים!” מִכָּל הַתַּאֲווֹת. נוּ, כָּל הָעוֹלָם מְשֻׁגָּע, יֵשׁ נָהָר כָּזֶה וּמָנִיחִים אוֹתוֹ! שׁוּם צַדִּיק לֹא אָמַר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה. הוּא מְטַהֵר אוֹתָנוּ. שׁוּם צַדִּיק לֹא אָמַר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה: “וּמָשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ עַל ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן'”. נוּ, הוּא רַק יָחִיד בְּכָל הָעוֹלָם, יָחִיד, שֶׁאָמַר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה: “מָשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ עַל ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’!”

כָּל הַחֲכָמִים כֻּלָּם יִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי נֶגֶד רַבֵּנוּ. כֻּלָּם מִשְׁתַּגְּעִים, כָּל הַגְּדוֹלִים, כָּל כֻּלָּם מִתְבַּטְּלִים נֶגֶד דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה. מִי רָאָה דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה! כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ!

רַק תֵּיבָה אַחַת מִן הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ עוֹלֶה עַל הַכֹּל. עַל כָּל הַתּוֹרָה, עַל כָּל הַחָכְמוֹת. מִלָּה אַחַת! עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם אוֹר פֶּלֶא כָּזֶה!

מִי אָמַר דָּבָר כָּזֶה שֶׁיְּתַקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָם? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ אָמַר: “יֵשׁ מַחֲלוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְרַפְּאוֹת, גַּם חוֹלִים כָּאֵלֶּה אֲנִי יָכוֹל לְרַפְּאוֹת לְגַמְרֵי!”

זֶה עֲדַיִן לֹא כְּלוּם נֶגֶד הַשֶּׁבַח שֶׁל רַבֵּנוּ שֶׁהוּא יִתֵּן תִּקּוּן לְכֻלָּם. תִּקּוּן גָּמוּר, לֹא סְתָם תִּקּוּן. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ יִהְיֶה תִּקּוּן לְכָל הָעוֹלָם, לְכָל הָרְשָׁעִים, לְכָל הַכּוֹפְרִים. הֵם יִתְקָרְבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהֵם יִלְמְדוּ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

עוֹד יֵשׁ סוֹדוֹת כָּאֵלֶּה מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר דִּבּוּרִים, לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּרִים, לְמַעְלָה מִן הַכֹּל…

אֲנִי סָבַלְתִּי כַּמָּה שָׁנִים, הָיָה כְּמוֹ אֶחָד מְשֻׁגָּע. וְכֻלָּם, כָּל הַיְלָדִים זָרְקוּ עָלַי קְלִפּוֹת וַאֲבָנִים, בִּזָּיוֹן גָּדוֹל. אֲנִי קִבַּלְתִּי הַכֹּל, כֵּן. אִם אֲנִי חָי, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. מַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי זֶה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע!

אֲנִי לֹא הָאָדָם שֶׁהָיָה, הַיּוֹם אֲנִי זָקֵן.. וְחָדָשׁ! אֲנִי הָיִיתִי גִּבּוֹר, הִתְפַּלַּלְתִּי בְּכָל כֹּחִי וְהַקּוֹלוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה שֶׁלִּי – הָיָה מִתְבַּטְּלִים כֻּלָּם, כָּל הַמִּתְנַגְּדִים. רַק לִשְׁמֹעַ קוֹלוֹת כָּאֵלּוּ. וְגַם-כֵּן יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה לְדַבֵּר לְסַפֵּר, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר. הָעוֹלָם לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם, עוֹד לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם…

אֲנִי מִצְטַעֵר מְאֹד עַל כָּל הַזְּמַן שֶׁלֹּא הָיִיתִי אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה יֵּשׁ לִי לַעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם? אֲנִי וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיִינוּ תָּמִיד אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָז הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבְנוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, צַדִּיקִים קְדוֹשִים כָּאֵלֶּה.. וַאֲנַחְנוּ זוֹכִים לִהְיוֹת עַל-יָדָם. אֲנִי שָׁמַעְתִּי שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, אֲנַחְנוּ לֹא מַשִּׂיגִים וְלֹא יוֹדְעִים כְּלוּם כְּלוּם מַה זֶּה, זֶּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים! כָּל הַסְּבִיבָה הוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. זֶה הַכֹּל קָדוֹשׁ כְּמוֹ הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ!

הַכֹּל אֶחָד, יְרוּשָׁלַיִם עִם הַצַּדִּיק וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ – הַכֹּל אֶחָד! אֲנַחְנוּ פֹּה, גַּם-כֵּן רַבִּי שִׁמְעוֹן פֹּה, כָּל הַסְּבִיבָה הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן. יֵשׁ עִנְיָנִים פְּלָאִים, אָסוּר לְדַבֵּר, אִי אֶפְשָׁר…

עַל-כָּל-פָּנִים מֵעַכְשָׁו, מֵעַכְשָׁו תֵּדַע שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁלִּי הוּא רַק מִירוֹן אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן. אֲנִי מַשְׁלִיךְ אֶת צְפָת וְכָל הָעוֹלָם, רַק מִירוֹן, רַבִּי שִׁמְעוֹן!

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּאֵיזֶה מָקוֹם בְּמִירוֹן שֶׁלֹּא יֵדַע שׁוּם אָדָם שֶׁאֲנִי שָׁמָּה, שֶׁלֹּא יֵדְעוּ. אֲנִי נִמְצָא אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמִירוֹן כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל. הַמָּקוֹם שֶׁלִּי לֹא בְּשׁוּם מָקוֹם, רַק אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמִירוֹן…

הָיָה מַעֲשֶׂה, פֹּה בְּמִירוֹן, בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן. הָיָה נֵס כָּזֶה.. אֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵאֲנָשִׁים שֶׁהָיָה נֵס שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים!

נָפַל יֶלֶד מִמִּגְדָּל גָּבוֹהַּ, יֶלֶד קָטָן, וְהַבִּנְיָן הָיָה גָּבוֹהַּ מְאֹד וְהוּא נָפַל מֵהַגָּג וּמֵת. אָז הָיָה צַדִּיקִים וְהֵם אָמְרוּ שֶׁכָּל הַקָּהָל יֵצֵא מִן הַבֵּית-הַכְּנֶסֶת, וְכָכָה הָיָה, לֹא נִשְׁאַר – רַק הַמֵּת לְבַדּוֹ.. וְהוּא נִחְיָה, הָיָה לוֹ תְּחִיַּת הַמֵּתִים!

אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת זֶה מֵאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּ אֶת זֶה. וְהַפְּלָאוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ גָּבוֹהַּ יוֹתֵר (צוֹחֵק)…

כְּשֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא הִגִּיעַ עִם הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ, וְהוּא בָּא עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הָרַשְׁבִּ”י, אָז הָרַשְׁבִּ”י הוּא שָׁאַל אֶת רַבֵּנוּ: “מִי-רוֹן, מִי?”

אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “אֲנִי רוֹן! רַבִּי נַחְמָן”, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן!

מִירוֹן – מִי זֶה רוֹן?

אָז אָמַר רַבֵּנוּ: “מִירוֹן.. אֲנִי!” רַבִּי נַחְמָן!

מִי רוֹן – רַבִּי נַחְמָן! אֲנִי!

מעלת האשה

חָסִיד הִגִּיעַ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל לְבַשֵּׂר לוֹ עַל אֵרוּסָיו שֶׁהִתְקַיְּמוּ בְּהַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה וּבְדֶרֶךְ-נֵס, בְּיוֹם הַהִלּוּלָא שֶׁל הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל…

הוֹ, שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח, זֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד בַּזִּוּוּג שֶׁלּוֹ, בְּזִוּוּג טוֹב וְכָשֵׁר…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אַל תְּעַכְּבוּ אֶת הַחֲתוּנָה, וְתִתֵּן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַנֵּס וְהַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה, אַתָּה מַמָּשׁ הִתְחַדַּשְׁתָּ בְּחַיִּים חֲדָשִׁים. רוֹאִים שֶׁזֶּה מֵאֵת הַשֵּׁם מִן הַשָּׁמַיִם, בְּלִי שׁוּם פְּעֻלָּה. צְרִיכִים לְהוֹצִיא מִזֶּה לִמּוּד שֶׁכָּל דָּבָר מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק אֱמוּנָה. אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים, אֲבָל צְרִיכִים אֱמוּנָה בֶּאֱמֶת, שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת. אִם יֵשׁ אֱמוּנָה אֲבָל בִּדְבַר שֶׁקֶר – זֶה לֹא נִקְרָא אֱמוּנָה.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנַחְנוּ זָכִינוּ לֵידַע מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא מַכְנִיס בָּנוּ אֱמוּנָה כָּזוֹ, אֱמוּנָה שֶׁהִיא חֲדָשָׁה, רַק אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל.

נוּ, אוּלַי תִּזְכֶּה לְהוֹדִיעַ לַמִּשְׁפָּחָה מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה עוֹלֶה עַל הַכֹּל. בִּזְכוּת שֶׁזָּכִיתָ לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה נוֹתֵן לָנוּ כָּל מִינֵי עֵצוֹת, כָּל מִינֵי יְשׁוּעוֹת.

זֶה שֶׁזָּכִיתָ לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה, זֶה הַדָּבָר יָבִיא עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת!

אַל תִּשְׁכַּח תָּמִיד לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַשֵּׁם עַל הַנֵּס הַגָּדוֹל הַזֶּה וְעַל הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁאֵין לָנוּ מוּשָׂג, זֶה חֶסֶד, זֶה אוֹצָר שֶׁל כָּל הָאוֹצָרוֹת, וְאַחַר-כָּךְ אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲנִי רוֹצֶה שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת עַל הַבְּרִית-מִילָה וְעַל הַחֲתוּנָה שֶׁל שִׂמְחַת הַנֶּכֶד. בָּרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ לִי זְמַן, יֵשׁ לִי בְּרָכָה מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֲנִי אַאֲרִיךְ יָמִים, כָּתוּב בְּהַפֶּתֶק “וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ”. דָּבָר אֶחָד מִדְּבָרָיו שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁוְא רֵיקָם, כָּל מַה שֶּׁהוּא אָמַר – אֲנַחְנוּ רוֹאִים!

חֲזַ”ל כִּנּוּ אֶת הָאִשָּׁה ‘עַקֶּרֶת הַבַּיִת’ – עִקַּר הַבַּיִת, עַקֶּרֶת – עִקָּר, עִקַּר הַבַּיִת, הָאִשָּׁה. וְגַם-כֵּן לֹא טוֹב שֶׁהָאִשָּׁה תַּעֲבֹד בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מֵאִיר בָּנוּ לָדַעַת הָאֱמֶת אֵיךְ שֶׁהָאִשָּׁה הִיא עַקֶּרֶת הַבַּיִת. וְהוּא מְדַבֵּר בְּיוֹתֵר מִגֹּדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עַל הָאִשָּׁה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כַּמָּה הוּא מַזְהִיר וּמְחַיֵּב לְכַבֵּד אֶת הָאִשָּׁה, לְרַחֵם עָלֶיהָ וְלַעֲזֹר לָהּ הַכֹּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ, עַל כָּל דָּבָר לַעֲזֹר לָהּ. הַתּוֹרָה מַזְהִירָה אוֹתָנוּ לָתֵת כָּל הַכָּבוֹד לָאִשָּׁה, אֲבָל בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְצַוֶּה מְאֹד לְרַחֵם וּלְכַבֵּד אֶת הָאִשָּׁה, לְרַחֵם עָלֶיהָ, לַעֲזֹר לָהּ, כֵּן.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר בְּ’סֵפֶר הַמִּדּוֹת’ וְגַם הַגְּמָרָא אוֹתוֹ דָּבָר, הַגְּמָרָא גַּם-כֵּן מְדַבֶּרֶת מִזֶּה, זֶהוּ לְשׁוֹן הַגְּמָרָא: “הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ – עַל-יְדֵי זֶה אֵינוֹ מַצְלִיחַ!” לֹא טוֹב לְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה, אַדְרַבָּא צְרִיכִים שְׁלוֹם בַּיִת.

אֲנִי הָיִיתִי מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ, הִתְחַתַּנְתִּי, אֲבָל מִזֶּה לֹא יָדַעְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי בְּשִׂכְלִי גֹּדֶל מַעֲלַת הָאִשָּׁה. לֹא חָשַׁבְתִּי עַל זֶה, חָשַׁבְתִּי שֶׁהִיא מְשָׁרֶתֶת אוֹתָנוּ בַּבַּיִת, לֹא מַגִּיעַ לָהּ כְּלוּם. אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מַכְנִיס בָּנוּ, מֵאִיר בָּנוּ כָּל הָאוֹרוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁל כָּל דָּבָר.

צְרִיכִים לְרַחֵם עַל הָאִשָּׁה, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ חוֹשֵׁב מַה שֶּׁהָאִשָּׁה כָּל-כָּךְ סוֹבֶלֶת בְּחַיֶּיהָ בְּלֵידַת הַבָּנִים וּבְגִדּוּל הַבָּנִים וְהִיא קוֹנָה כָּל דָּבָר וְהִיא מְבַשֶּׁלֶת וְהִיא.. הַכֹּל, הַכֹּל הָאִשָּׁה. הִיא סוֹבֶלֶת מְאֹד בְּחַיֶּיהָ הַרְבֵּה מֵאִתָּנוּ, מֵהַיְלָדִים וּמֵהַבָּנִים, מַה שֶׁהִיא סוֹבֶלֶת בְּחַיֶּיהָ…

הָעוֹלָם לֹא מְדַבְּרִים מִזֶּה כְּלָל, כְּאִלּוּ הָאִשָּׁה הִיא כֶּלֶב. אוֹי וֵוי, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הִרְגִּישׁ, הוּא מְגַלֶּה גֹּדֶל הָרַחֲמָנוּת, צְרִיכִים לְרַחֵם עָלֶיהָ, צְרִיכִים לְכַבֵּד אוֹתָהּ, כֵּן.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא כָּל-כָּךְ בָּכָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ…

הוּא הִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹאוּ בְּבַקָּשָׁה אֵלָיו שֶׁיִּתְפַּלֵל עַל מַקְשָׁה לֵילֵד, רַק הַשָּׁלִיחַ יִגַּע בְּהַנַּעַל בַּפֶּתַח שֶׁל הַדֶּלֶת, שֶׁיִּמְשֹׁךְ הַדֶּלֶת – תֵּכֶף הִיא תּוֹלִיד, תֵּכֶף!

הַשָּׁלִיחַ, לִפְנֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַבַּיִת וְיַגִּיד לְרַבֵּנוּ אֶת הַבַּקָּשָׁה, רַק יִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת.. אָז הָאִשָּׁה תֵּכֶף תּוֹלִיד!

הוּא פָּעַל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ! (צוֹחֵק)…

תפלה לשדוך הגון

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְתַזְמִין לְבָנֵינוּ וְלִבְנוֹתֵינוּ זִוּוּגָם הֶהָגוּן לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם, וְלֹא יִתְחַלְּפוּ הַזִּוּוּגִים חָלִילָה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ, רַק כָּל אֶחָד יִזְכֶּה לִמְצֹא זִוּוּגוֹ הֶהָגוּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם (וּבִפְרָט לפלוני בן פלוני) וְתַנְחֵנוּ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת תָּמִיד, וְנִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּכִים טוֹבִים וַהֲגוּנִים בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וּמֵה’ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת”.

אָדוֹן יָחִיד, מָלֵא רַחֲמִים, צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים, חוּס וְרַחֵם וַחֲמֹל עַל יְמֵי הַנְּעוּרִים שֶׁל נַעֲרֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְהוֹדִיעֵנוּ נָא אֶת דְּרָכֶיךָ, אֵיךְ נִזְכֶּה לָדַעַת לִמְצֹא זִוּוּגָם הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל הַתְּלוּיִם בָּנוּ. זַכֵּנוּ וְעָזְרֵנוּ שֶׁבְּכחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, אֲשֶׁר הִמְשִׁיכוּ וְגִלּוּ דַּעַת גָּדוֹל וְנִפְלָא בֶּאֱמֶת גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּכֹחָם וּזְכוּתָם נִזְכֶּה מְהֵרָה לִמְצֹא בַּת זִוּוּגָם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִזְכֶּה לְהַשִּׂיאָם מְהֵרָה לְמַזָּל טוֹב לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם, וְתִהְיֶה כִּרְצוֹנוֹ, וְלא תִהְיֶה מְנַגֶּדֶת אֵלָיו כְּלָל חַס-וְשָׁלוֹם, רַק יָדוּרוּ בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כִּרְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת. וְיִזְכּוּ כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לִשְׁמוֹר אֶת הַבְּרִית קֹדֶשׁ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ תְּלוּיָה בָּזֶה, וְהוּא עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל כָּל אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְיִזְכֶּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהוֹלִיד מֵאִשְׁתּוֹ בָּנִים וּבָנוֹת דּוֹרוֹת וְדוֹרֵי דוֹרוֹת עַד עוֹלָם, וְכֻלָּם יִהְיוּ חַיִּים וְקַיָּמִים לַעֲבוֹדָתְךָ וּלְיִרְאָתְךָ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים, וְיַכִּירוּ וְיֵדְעוּ אוֹתְךָ וְאֶת גְּדֻלַּת צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר בָּהֶם בָּחַרְתָּ, וְיִתְגַּלֶּה לָהֶם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִשְׁאִירוּ כָּל הַצַּדִּיקִים בָּזֶה הָעוֹלָם. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. (מִ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’)

תפלה לשלום בית

אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל, עָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ כֻּלָּנוּ, שֶׁנִּזְכֶּה תָמִיד לֶאֱחֹז בְּמִדַּת הַשָּׁלוֹם וְיִהְיֶה שָׁלוֹם גָּדוֹל בֶּאֱמֶת בֵּין כָּל אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה שׁוּם מַחֲלוֹקֶת אֲפִלּוּ בְּלֵב בֵּין כָּל בְּנֵי אָדָם, כִּי אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמֶךָ וְאַתָּה מְחַבֵּר שְׁנֵי הֲפָכִים יַחַד, אֵשׁ וּמַיִם, וּבְנִפְלְאוֹתֶיךָ הָעֲצוּמִים אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כֵּן תַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל עָלֵינוּ וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּאפֶן שֶׁיִּתְחַבְּרוּ כָּל הַהֲפָכִים יַחַד בְּשָׁלוֹם גָּדוֹל וּבְאַהֲבָה גְדוֹלָה וְיֻכְלְלוּ כֻלָּם בְּדֵעָה אַחַת וְלֵב אֶחָד לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וּלְתוֹרָתְךָ בֶּאֱמֶת, וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, ה’ שָׁלוֹם, בָּרְכֵנוּ בַשָּׁלוֹם, וְעַל-יְדֵי זֶה תַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת. (מִ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’)

תפלה להולדה בנקל

וְתָחוֹס וְתַחְמֹל בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עַל כָּל הַיּוֹשְׁבוֹת עַל הַמַּשְׁבֵּר מֵעַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְתַצִּילֵם מִכָּל צַעַר וָנֶזֶק, וּתְרַחֵם עַל צַעֲרָם הַקָּשֶׁה וְהַכָּבֵד כַּאֲשֶׁר נִגְלֶה לְפָנֶיךָ אֲדוֹן כָּל, וְתָחוֹס עֲלֵיהֶם וְתַעַזְרֵם וְתוֹשִׁיעֵם בְּחֶמְלָתְךָ הַנּוֹרָאָה וּבַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים שֶׁיִּזְכּוּ כֻלָּם לְהוֹלִיד בְּנָקֵל בְּלִי שׁוּם קִשּׁוּי הוֹלָדָה כְּלָל. מָלֵא רַחֲמִים חֲמֹל עֲלֵיהֶם, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת צַעֲרָם וּמַכְאוֹבָם הַקָּשֶׁה, חֲמֹל עֲלֵיהֶם לְמַעַנְךָ, וְהַצִּילֵם מִכָּל צַעַר וָנֶזֶק וּמִכָּל מִינֵי עַיִן רָעָה, וּמִכָּל מִינֵי קְלִפּוֹת וְסִטְרִין אַחֲרָנִין הַמְעַכְּבִים אֶת הַהוֹלָדָה, וַחֲפֵצִים חַס-וְשָׁלוֹם מַה שֶּׁחֲפֵצִים. אָנָּא יְהֹוָה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תַּצִּילֵם וְתִשְׁמְרֵם מִכָּל רָע, וְיִזְכּוּ כֻלָּם לְהוֹלִיד בִּמְהֵרָה בְּנָקֵל בְּלִי שׁוּם קִשּׁוּי הוֹלָדָה כְּלָל, וְתוֹצִיא הַוָּלָד לְשָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע וְיִזְכּוּ כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְגַדֵּל בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ, וְלֹא תַּפִּיל אִשָּׁה פְּרִי בִטְנָהּ וְיִתְרַבּוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר מֵרב. בָּרוּךְ ה’ אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. (מִ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’)

(וירבו בצדקה, כי העיקר תלוי בחסד, ויאמרו ‘מזמור לתודה’ כמה וכמה פעמים כי אמירת ‘מזמור לתודה’ הוא סגולה גדולה למקשה לילד שתזכה להוליד בנקל, וכן מזמור ‘יענך ה’ ביום צרה’ מסוגל להולדה בנקל, אמן).

מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַיהֹוָה כָּל הָאָרֶץ: עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה: דְּעוּ כִּי יְהֹוָה הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ: בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה: הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ כִּי טוֹב יְהֹוָה לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דּוֹר וָדוֹר אֱמוּנָתוֹ:

לַמְנַצַּח מִזְמוֹר לְדָוִד: יַעַנְךָ יְהֹוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב: יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ: יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה: יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא: נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְהֹוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ: עַתָּה יַדָעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְהֹוָה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קֹדְשׁוּ בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ: אֵלֶּה בָּרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוֹסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר: הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד: יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

אמונה ובנים

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרֵר וּמְשׂוֹחֵחַ עִם הַחֲסִידִים, לְאַחַר בְּרִית-מִילָה שֶׁנֶּעֶרְכָה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי בְּמִירוֹן…

אוֹי אוֹי, אֵיזֶה שִׂמְחָה, אֵיזֶה שִׂמְחָה…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת: “אֱמוּנָה – גִּימַטְרִיָּה בָּנִים”, אֱמוּנָה – זֶה בָּנִים!

יִהְיֶה בָּנִים, אִם יֵשׁ אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם, לְקַיֵּם הַתּוֹרָה, לְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ תְּשׁוּבָה וְנִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה, אָז אֱמוּנָה – גִּימַטְרִיָּה בָּנִים, מִזֶּה יִהְיֶה נַעֲשָׂה בָּנִים.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר שֶׁהַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ מְסֻגָּל לְאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁתִּקְרָא הַמַּעֲשִׂיּוֹת הָאֵלּוּ, אָז זֶה סְגֻלָּה לְבָנִים, כֵּן. הוּא אָמַר: “אֲנִי אָמַרְתִּי הֵפֶךְ מֵהָעוֹלָם, הָעוֹלָם אוֹמְרִים: ‘פוּן זָאגִין וֶוערְט מֶען נִישְׁט טְרָאגִין’ (“מִסִּפּוּרִים לֹא נִהְיִים בְּהֵרָיוֹן”), וַאֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁזֶּה אֲמִירַת הַמַּעֲשִׂיּוֹת – יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בָּנִים!”

הָיָה מַעֲשֶׂה, חָסִיד אֶחָד הוּא הָיָה חֲבֵרִי, וְשֵׁשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי הַחֲתוּנָה לֹא הָיָה לָהֶם בָּנִים, אָז הֵם הָיוּ מֻדְאָגִים מְאֹד, אָז זֶה הָיָה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, וּבְחֹדֶשׁ אֱלוּל כָּל אֶחָד בָּא לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹת מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי. וַאֲנִי הָיִיתִי בְּכָל חֹדֶשׁ אֱלוּל תָּמִיד בְּמִירוֹן, אָז הָאִמָּא שֶׁלּוֹ הִיא בָּאָה אֵלַי וְאָמְרָה לִי: “הַבֵּן שֶׁלִּי אֵין לוֹ בָּנִים זֶה כְּבָר שֵׁשׁ שָׁנִים. אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ שֶׁתִּתְפַּלֵּל וְשֶׁתַּעֲשֶׂה כָּל מַה שֶּׁתּוּכַל”.

אָז אָמַרְתִּי לָהּ: “רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר שֶׁזֶּה הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִים לִפְקֹד עֲקָרוֹת!”

אָז אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁתִּקְנֶה הַסֵּפֶר מַעֲשִׂיּוֹת וּשְׁנֵיהֶם יִקְרְאוּ בּוֹ – הַבֵּן וְהָאִשָּׁה. אָז הִיא עָשְׂתָה כָּכָה, וְהִיא סִפְּרָה לִי שֶׁהָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְהַשִּׂיג אֶת הַסֵּפֶר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’. זֶה כְּבָר מַעֲשֶׂה שֶׁל אַרְבָּעִים שָׁנָה, זֶה לֹא כְּמוֹ הַיּוֹם שֶׁהוֹלְכִים לַחֲנוּת וְקוֹנִים, אָז לֹא הָיָה לְהַשִּׂיג אֶת הַסֵּפֶר. אָז הִיא בִּקְּשָׁה, בִּקְּשָׁה.. עַד שֶׁמָּצְאָה סֵפֶר מַעֲשִׂיּוֹת, וּבַשָּׁנָה הַזּוֹ הֵם נִפְקְדוּ בְּבֵן!

הִיא בָּאָה אֵלַי לְמִירוֹן בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל אַחֲרֵי שָׁנָה וְאָמְרָה לִי: “בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַבֵּן שֶׁלִּי נוֹשַׁע. תּוֹדָה רַבָּה!”

כֵּן, לִקְרֹא בַּ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ בְּוַדַּאי בְּהִתְעוֹרְרוּת, בֶּאֱמוּנָה, בֶּאֱמֶת, זֶה סְגֻלָּה לְבָנִים, כָּכָה אוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ סִפֵּר אֶת הַמַּעֲשִׂיּוֹת בְּאִידִישׁ, זֶה הַמָּקוֹר, אָז יוֹתֵר טוֹב מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אִידִישׁ – שֶׁיִּקְרָא בְּאִידִישׁ, אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לִקְרֹא בְּאִידִישׁ אָז לִקְרֹא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הוּא בְּדִיּוּק כְּמוֹ הָאִידִישׁ, זֶה אוֹתוֹ הַדָּבָר.

אֲנִי קָרָאתִי בְּיַחַד עִם הַנָּשִׂיא שָׁזָר בַּ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, הוּא הָיָה יָכוֹל לִקְרֹא גַּם בְּאִידִישׁ, כִּי הוּא נִתְגַּדֵּל בְּבַיִת שֶׁל דּוֹבְרֵי אִידִישׁ, אֲבָל הוּא הָיָה רוֹצֶה לִקְרֹא רַק בְּעִבְרִית, הוּא הָיָה נִלְהָב גָּדוֹל לְעִבְרִית. וַאֲנִי קָרָאתִי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, זֶה כְּמוֹ עִבְרִית, אָז אָמַרְתִּי לוֹ: “תִּקְרָא בְּאִידִישׁ, כְּמוֹ שֶׁיָּצָא מִפִּי רַבֵּנוּ”.

רַבִּי נָתָן מְתָאֵר אֵיךְ נִסְתּוֹבֵב הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, הוּא שָׁמַע אֵיךְ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ סִפֵּר הַמַּעֲשִׂיּוֹת, זֶה הָיָה עִם רְמָזִים בַּיָּדַיִם וְהָעֵינַיִם, זֶה הָיָה נוֹרָא מְאֹד. וְגַם-כֵּן הַמַּעֲשִׂיּוֹת הֵם טוֹבָה לָאָדָם, אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם – רַק שֶׁהוּא קוֹרֵא הַתֵּבוֹת, הַדִּבּוּרִים, זֶה גַּם-כֵּן סְגֻלָּה גְּדוֹלָה לְיִרְאַת שָׁמַיִם וּלְכָל טוּב.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “מַה יָּכוֹל הָעוֹלָם לוֹמַר עַל הַמַּעֲשִׂיּוֹת, הֲלֹא הֵם מַעֲשִׂיּוֹת יָפוֹת”. הַמַּעֲשִׂיּוֹת הֵם מְגַלִּים אֶת רַבֵּנוּ, מְגַלִּים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אוֹי מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ, מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה…

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁנָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, זֶה הָעִקָּר. אֱמוּנָה, “אֱמוּנָה – גִּימַטְרִיָּה בָּנִים”.

נוּ, אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים שֶׁאֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים: “מָה, אֲנַחְנוּ לֹא מַאֲמִינִים? אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ אֱמוּנָה”.

לא.. אֱמוּנָה זֶה “וַיַּאֲמִינוּ בְּהַשֵּׁם וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ”, עַל-יְדֵי משֶׁה עַבְדּוֹ – אֲנַחְנוּ זוֹכִים לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה.

“אֱמוּנָה – גִּימַטְרִיָּה בָּנִים”, וְעִקַּר הָאֱמוּנָה הִיא אֱמוּנַת חֲכָמִים, “וַיַּאֲמִינוּ בְּהַשֵּׁם וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ”, אִם מַאֲמִינִים “בְּמשֶׁה עַבְדּוֹ” – אָז “וַיַּאֲמִינוּ בְּהַשֵּׁם”. אֱמוּנַת חֲכָמִים!

הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא גּוֹזֵר וְצַדִּיק מְבַטֵּל; הַצַּדִּיק גּוֹזֵר וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְקַיֵּם, כֵּן.

הַשֵּׁם יְרַחֵם, אֲנִי רוֹצֶה בְּכָל לִבִּי וְנַפְשִׁי שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יִזְכֶּה לְכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁצָּרִיךְ. נוּ, מְחֻיָּבִים לְהִתְפַּלֵּל עַל הָעוֹלָם, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר: “מִי שֶׁלֹּא מִתְפַּלֵּל עַל הָעוֹלָם, הוּא יֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ”.

לֹא, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר: “אָז אֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי, מַדּוּעַ מַגִּיעַ לִי עֹנֶשׁ?”

לֹא.. יֵשׁ עֹנֶשׁ גָּדוֹל. צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וְעַל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁיִּתְגַּלֶּה דַּעַת רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם אָז יִהְיֶה כָּל הַיְשׁוּעוֹת, כָּל אֶחָד מַה שֶּׁצָּרִיךְ.

צְרִיכִים לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה, אָמְנָם זֶה בְּיַד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְבַד, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁאֲנַחְנוּ נַמְשִׁיךְ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַגְּאֻלָּה. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא יֵשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ מִתְּפִלָּתֵנוּ, מֵאֱמוּנָה. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר שֶׁהָעִקַּר הָעִנְיָן שֶׁלִּי הוּא תְּפִלָּה!

“עִקַּר הָעִנְיָן שֶׁלִּי הוּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה”, וְעִקַּר הָעִנְיָן בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הוּא שֶׁעוֹסְקִים רַק בִּתְפִלָּה כָּל הַיּוֹם, “עִקַּר הָעִנְיָן שֶׁלִּי הוּא תְּפִלָּה!”

“עִקַּר הָעִנְיָן שֶׁלִּי הוּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה”, מַה זֶּה רֹאשׁ-הַשָּׁנָה? לָבוֹא אֵלַי עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בִּשְׁבִיל תִּקּוּן! וְזֶה הַדָּבָר נִשְׁאָר גַּם עַכְשָׁו, לֹא רַק בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ שֶׁהוּא אָמַר שֶׁהָעִקָּר הוּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, זֶה הָעִנְיָן נִמְשָׁךְ, הוּא לֹא נִפְסָק. זֶה עִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ זֶה דָּבָר חָדָשׁ שֶׁלֹּא נִפְסַק לְעוֹלָם. כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ וְכָל עִנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע וְהוּא נִצְחִי וְהוּא תָּמִיד בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.

כָּכָה הוּא אָמַר, שֶׁהוּא הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, זֶה לֹא נִפְסָק!

הוּא הַמַּנְהִיג שֶׁלָּנוּ בְּכָל תּוֹרָה, בְּכָל שִׂיחָה, בְּכָל מַעֲשֶׂה…

אוֹי, אוֹי, אוֹי.. רָאִיתִי אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה חָי חַיִּים טוֹבִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם, חַיִּים טוֹבִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין הָעוֹלָם יוֹדְעִים מַה זֶה חַיִּים. רָאִיתִי מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר!

אֲנִי רָאִיתִי גְּדוֹלִים, גְּאוֹנִים, שֶׁהָיָה לָהֶם שֵׁם וּפִרְסוּם וְהָיוּ חֲשׁוּבִים בְּכָל הָעוֹלָם. הָיָה רַב אֶחָד שֶׁהוּא הָיָה גָּאוֹן וּמְפֻרְסָם בָּעוֹלָם וְהָיָה לוֹ שֵׁם שֶׁל גָּאוֹן וְצַדִּיק וְהַכֹּל, וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ לִפְנֵי שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ, וְאַחֲרֵי שֶׁזָּכִיתִי לְהַכִּיר אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל רָאִיתִי שֶׁאוֹתוֹ הָרַב הוּא בַּחוּץ לְגַמְרֵי, לֹא יוֹדֵעַ מַה זֶּה הַתּוֹרָה, מַה זֶּה אֱמוּנָה.

כָּל אֶחָד יָכוֹל לִהְיוֹת רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּפִי הַלֵּב. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “תְּנוּ לִבְּכֶם לִי – וַאֲנִי אוֹלִיךְ אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ חָדָשׁ!”

מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת דֶּרֶךְ חָדָשׁ? “זֶה דֶּרֶךְ יָשָׁן, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי!”

יֵשׁ פָּסוּק: “וְהֵסַרְתִּי לֵב אֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר”, אוֹמֵר רַבֵּנוּ: “לֵב בָּשָׂר – זֶה שֶׁל בְּרֶסְלֶב!”

אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, רָאִיתִי כְּבָר אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם אַחֲרֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ…

שש לירות זהב

הָיָה מַעֲשֶׂה, חָסִיד אֶחָד סִפֵּר לִי שֶׁהָאַבָּא שֶׁלּוֹ הִתְחַתֵּן וְשֵׁשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי הַחֲתוּנָה לֹא הָיָה לַהוֹרִים שֶׁלּוֹ בָּנִים.

הוּא, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, הָיָה בְּמִירוֹן, אָז הָאַבָּא שֶׁלּוֹ בָּא לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אֲנִי הִתְחַתַּנְתִּי וְיֵשׁ לִי כְּבָר שֵׁשׁ שָׁנִים וְאֵין לִי בָּנִים”.

הֵם הָיוּ מִתְנַגְּדִים גְּדוֹלִים, הַסַּבָּא וְהַמִּשְׁפָּחָה, אֲבָל הַהוֹרִים לֹא שָׁמְעוּ, הֵם הָלְכוּ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְסִפְּרוּ לוֹ שֶׁהֵם כְּבָר שֵׁשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי הַחֲתוּנָה וְאֵין לָהֶם בָּנִים. אָז אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל: “תִּתֵּן לִי שֵׁשׁ לִירוֹת זָהָב!” שֵׁשׁ לִירוֹת זָהָב הָיָה יָקָר מְאֹד…

רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא דִּבֵּר הַרְבֵּה, הוּא דִּבֵּר בְּקִצּוּר: “אֲנִי צָרִיךְ לָתֵת שֵׁשׁ לִירוֹת לַמַּדְפִיס. תִּתֵּן לִי שֵׁשׁ לִירוֹת – מַסְפִּיק!” רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אָמַר לָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בָּנִים.

וְכָךְ הָיָה, הוּא נָתַן לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל תֵּכֶף וּמִיָּד כָּל הַכֶּסֶף לְהַדְפִּיס סִפְרֵי רַבֵּנוּ, שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת זָהָב.. וְנוֹלַד הַבֵּן. נוֹלַד הַבֵּן וְעַד הַיּוֹם הוּא חָי עִם הַשֵּׁשׁ לִירוֹת, הוּא עַכְשָׁו בֶּן שְׁמוֹנִים כְּבָר (צוֹחֵק)…

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁאֲנִי וְהַבֵּן שֶׁנּוֹלַד הָיִינוּ חֲבֵרִים בַּיְשִׁיבָה, הָאַבָּא שֶׁלּוֹ הָיָה יָחִיד וְהֵם הָיוּ כֻּלָּם מִתְנַגְּדִים, אֲבָל הָאַבָּא הוּא נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת זָהָב, וְנוֹלְדוּ לוֹ יְלָדִים, שֵׁשׁ יְלָדִים…

שמונה עשרה גרוש

אֲנִי מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה לִי, הָיְתָה מִשְׁפָּחָה מִצַּד הַמִּתְנַגְּדִים וְהֵם הָיָה לָהֶם יְלָדִים הַרְבֵּה, וַאֲנִי לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף עַל שַׁבָּת, אָז אַף אֶחָד לֹא נָתַן לִי וַאֲנִי וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי סָבַלְנוּ.

עַד שֶׁהַיְלָדִים בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהֶם הִתְחִילוּ לָמוּת, הַיְלָדִים הָיוּ קְטַנִּים וְהֵם קִבְּלוּ מַחֲלָה וְהָלְכוּ לָרוֹפֵא פַּעַם, שְׁנֵי פְּעָמִים.. וּמֵתוּ.

הַבַּעַל הָיָה לַמְדָּן, בֶּן-יְשִׁיבָה, וְהָיָה לוֹ בַּת, וְהִיא לֹא שָׁאֲלָה לֹא לָאַבָּא וְלֹא לָאִמָּא וְלֹא לְבַעְלָהּ וְלֹא לְשׁוּם אָדָם, וְהִיא נָתְנָה לִי בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי לִפְנֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה גְּרוּשׁ, וּמֵהַשַּׁבָּת הַזֶּה כְּבָר נִפְסַק הַמִּיתָה וְכָל הַיְלָדִים חָיִים עַד הָיוֹם!

הָאַבָּא שֶׁלָּהּ חָשַׁב שֶׁהוּא חָשׁוּב מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא גַּבַּאי הַיְשִׁיבָה, וַאֲנִי עָנִי כָּזֶה, הוּא חָשַׁב שֶׁאֲנִי לֹא חָשׁוּב כְּלוּם וְהוּא לֹא נָתַן לִי לֶחֶם, אָז הַיְלָדִים מֵתִים. הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ מֵתוּ, מֵתוּ, מֵתוּ, עַד שֶׁהַבַּת שֶׁלּוֹ נָתְנָה לִי בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי לִפְנֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה גְּרוּשׁ.

הַמִּשְׁפָּחָה לֹא יָדְעָה, הִיא שָׁמְרָה אֶת זֶה בְּסוֹד גָּדוֹל, רַק אֲנִי וְהִיא יָדַעְנוּ. שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה גְּרוּשׁ זֶה הָיָה מַטְבֵּעַ גְּדוֹלָה, הָיָה כֶּסֶף הַרְבֵּה, רְכוּשׁ גָּדוֹל, וְזֶה הַכֶּסֶף הַצְּדָקָה הוּא הֵגֵן שֶׁלֹּא מֵתוּ הַיְלָדִים וּמֵהַיּוֹם הַזֶּה הִפְסִיקוּ הַמַּחֲלוֹת וְהִפְסִיקוּ הַיְלָדִים לָמוּת.

אֲנִי זִמַּרְתִּי הַזְּמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת, ‘אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין’ וְ’אֵשֶׁת-חַיִל’, וְהֵם הָיוּ מִתְנַגְּדִים. וְהִיא שָׁמְעָה אֶת הַנִּגּוּן הַזֶּה, אָז הִיא הִתְחִילָה לִשְׁלֹחַ לִי עִם הַיְלָדִים שֶׁלָּהּ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה גְּרוּשׁ וְהָיָה לִי לֶאֱכֹל בְּיוֹם רִאשׁוֹן, יוֹם שֵׁנִי. אֲנִי לֹא חָשַׁבְתִּי שׁוּם מַחֲשָׁבָה כָּזוֹ שֶׁהִיא תִּתֵּן בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי, אֲנִי קִבַּלְתִּי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה גְּרוּשׁ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן, חָשַׁבְתִּי: “זֶהוּ, מַסְפִּיק, פַּעַם אַחַת הִיא נָתְנָה. מַה, הִיא עָשְׂתָה אִתִּי חוֹזֶה?”

לֹא, בָּא יוֹם הַשִּׁשִּׁי הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי.. בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי פָּחַדְתִּי שֶׁאוּלַי נִפְסַק, אוּלַי הִיא לֹא תִּתֵּן. אֲבָל הִיא רָאֲתָה שֶׁהִיא נָתְנָה שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה גְּרוּשׁ וְהַיְלָדִים חָיוּ, אָז הִיא הִמְשִׁיכָה וְשָׁלְחָה לִי בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי לִפְנֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה גְּרוּשׁ.

אֲנַחְנוּ הָיִינוּ שְׁכֵנִים, אֲנִי הָיִיתִי גָּר בְּאֵיזֶה בַּיִת וְהָיָה עֲלִיָּה וְהֶחָתָן וְהַבַּת גָּרוּ לְמַעְלָה. אֲנִי יָדַעְתִּי הַכֹּל, רָאִיתִי שֶׁהַבָּנִים כְּבָר נִשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים. הָיָה לָהּ יְלָדִים יְפֵיפִיִּים, הָיָה לָהּ יָלְדָה שֶׁל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁכְּבָר נִשְׁאֲרָה בַּחַיִּים, כֵּן. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵהַיְלָדִים שֶׁהֵם שְׂמֵחִים מְאֹד שֶׁלֹּא חָלוּ וְשֶׁלֹּא מֵתוּ. וְהַיְלָדִים אָהֲבוּ אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁהֵם אָהֲבוּ אֶת הָאַבָּא שֶׁלָּהֶם…

פרשת ‘בראשי חדשכם’*

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁסְּגֻלָה לְזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא, שֶׁיֹאמְרוֹ הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, שְׁנֵיהֶם, פָּרָשַׁת ‘בְּרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם’. וְכֵן כְּשֶׁהַתִּינוֹק חוֹלֶה חַס-וְשָׁלוֹם, יֹאמְרוֹ אָז גַּם-כֵּן הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ פָּרָשַׁת ‘בְּרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם’.

הָיָה מַעֲשֶׂה, יַלְדָּה אַחַת הָיְתָה חוֹלָה, הִיא קִבְּלָה נְפִיחוּת גְּדוֹלָה וְהָרוֹפְאִים הִתְיָאֲשׁוּ. אָז שָׁאַלְתִּי אֶת הָאַבָּא וְהָאִמָּא: “הָרוֹפְאִים, מָה אוֹמְרִים?”

הֵם אָמְרוּ לִי שֶׁהָרוֹפְאִים אוֹמְרִים שֶׁזֶּה מִתְגַּדֵּל וּמִתְגַּדֵּל וּמִתְגַּדֵּל וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת נִתּוּחַ וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת.

אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁיֹּאמְרוּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ פָּרָשַׁת ‘בְּרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם’, זֶה מִ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ קנ”א, וְיִהְיֶה לַיַּלְדָּה רְפוּאָה. וְכָכָה הֲוָה!

הָאַבָּא הִתְחִיל לוֹמַר ‘בְּרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם’, הוּא וְאִשְׁתּוֹ.. וְהַיַּלְדָּה אוֹכֶלֶת וְיוֹשֶׁבֶת וְהַכֹּל בְּסֵדֶר!

* “וּבְרָאשֵי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַה’ פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם: וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד: וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה’: וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁית הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה’ עַל-עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:” (בַּמִּדְבָּר כח)

תפלה לפקידת עקרות

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלֵינוּ וְתִתֵּן לָנוּ כֹחַ שֶׁנִּזְכֶּה לִפְקד עֲקָרוֹת בִּתְפִלָּתֵנוּ, וּתְלַמְּדֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁבִיל עֲקָרוֹת לְפָקְדָם לְטוֹבָה בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ, שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעֲקָרוֹת נִפְקָדוֹת לְטוֹבָה חִישׁ קַל מְהֵרָה, וְיוֹלִידוּ בְּרַחֲמֶיךָ בָּנִים חַיִּים וְקַיָּמִים וְיִתְרַבּוּ עַמְּךָ “בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר”. וּכְשֵׁם שֶׁגָּבְרוּ רַחֲמֶיךָ עַל אָבִינוּ הָרִאשׁוֹן, “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם” וְאִשְׁתּוֹ שָׂרָה אִמֵּנוּ, אֲשֶׁר זְכַרְתָּם לְטוֹבָה וַתִּפְקְדֵם לְעֵת זִקְנוּתָם וְנָתַתָּ לָהֶם אֶת יִצְחָק וְהִבְטַחְתָּם לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, כֵּן יֶהֱמוּ נָא מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ עַל כָּל עַקְרוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר עֵינֵיהֶם תּוֹלוֹת אֵלֶיךָ לְבַד, שֶׁתִּתֵּן לָהֶם זֶרַע שֶׁל קַיָּמָא לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ. רַחֵם עֲלֵיהֶם לְמַעַנְךָ, וּפָקְדֵם לְטוֹבָה וּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתָם בְּרַחֲמִים, וְתֵעָתֵר לָהֶם וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתָם וְתִתֵּן לָהֶם הֵרָיוֹן חִישׁ קַל מְהֵרָה, וְיִזְכּוּ לְהוֹלִיד זֶרַע שֶׁל קַיָּמָא וְיִשְׂמְחוּ אֲבִיהֶם וְאִמָּם בָּהֶם, וְיִזְכּוּ לְגַדְּלָם לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. (מִ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’)

תְּפִלּוֹת לִזְכּוֹת לְבָנִים הֲגוּנִים וּלְהִנָּצֵל מִצַּעַר גִּדּוּל בָּנִים

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ וְקַדְּשֵׁנוּ בִקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְךָ בֶּאֱמֶת וְרַחֵם עָלֵינוּ וְתַזְמִין לָנוּ פַרְנָסָתֵינוּ בְּרֶוַח מֵאִתְּךָ וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם וְתִפְתַּח לָנוּ אוֹצָרְךָ הַטּוֹב, וְתַשְׁפִּיעַ לָנוּ שֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם עַד עוֹלָם, וּתְבָרֵךְ אֶת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ וְאֶת פְּרִי בִטְנֵנוּ, וְיִהְיוּ בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ חַיִּים וְקַיָּמִים בַּעֲבוֹדָתְךָ וּבְתוֹרָתְךָ וּבְיִרְאָתְךָ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים. וּתְרַחֵם עַל צֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל (וּבִפְרָט עַל צֶאֱצָאֵי פלוני בן פלוני וְכוּ’) וְתַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם חַיִּים טוֹבִים וַאֲרוּכִים וְיִהְיוּ כָּל יוֹצְאֵי חֲלָצֵינוּ מַאֲרִיכִים יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים, יֵלְכוּ יוֹנְקוֹתָם וְיִרְבּוּ פֹארוֹתָם, וְיִהְיוּ צֶאֱצָאֵיהֶם כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ, וְתַצִּילֵם בְּרַחֲמֶיךָ מִצַּעַר גִּדּוּל בָּנִים חַס-וְשָׁלוֹם, רַק כֻּלָּם יִזְכּוּ לְגַדֵּל בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, הֵן הַנּוֹלָדִים כְּבָר, הֵן הָעֲתִידִים לְהִוַלֵד לָהֶם, כֻּלָּם יַאֲרִיכוּ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים, וְכֻלָּם יַשְׁאִירוּ שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וְיִתְרַבּוּ צֶאֱצָאֵיהֶם כְּחוֹל הַיָּם וּכְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב, לָעַד וּלְדוֹרוֹת עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבִּיטָה בְעָנְיָם וּרְאֵה מַכְאוֹבָם כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת לְבָבָם, אַתָּה יָדַעְתָּ צַעֲרָם וְצָרוֹתֵיהֶם הַמְרֻבּוֹת שֶׁסָּבְלוּ עַד הֵנָּה. מָרָא דְעָלְמָא כֹּלָּא, אֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָהֶם רַחֲמִים, הָאוֹמֵר לְעוֹלָמוֹ דַּי יֹאמַר לְצָרוֹתֵיהֶם דַּי, עֲשֵׂה לְמַעַן זְכוּת אֲבוֹתֵיהֶם, וְשַׂמַּח לְבָבֵיהֶם וְעָזְרֵם מֵעַתָּה שֶׁיִּרְבּוּ צֶאֱצָאֵיהֶם, וְיִזְכּוּ לְגַדֵּל כָּל בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, וְיַאֲרִיכוּ יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתֵיהֶם, יִרְבּוּ וְיִגְדְּלוּ וְיִצְמְחוּ כָל דּוֹרוֹתֵיהֶם וִיקֻיַּם בָּנוּ וּבָהֶם “וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב, וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי”

וְתַעֲזר לְכָל חֲשׂוּכֵי בָנִים בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא לַעֲבוֹדָתְךָ וּלְיִרְאָתְךָ (וּבִפְרָט וְכוּ’), וְתַמְשִׁיךְ בְּרָכָה וְחַיִּים טוֹבִים לְכָל בָּנֵינוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְתַצִּיל אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל דּוֹרוֹתֵינוּ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מִצַּעַר גִּדּוּל בָּנִים לְעוֹלָם, וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ לְגַדֵּל כָּל יוֹצְאֵי חֲלָצֵינוּ בְּלִי שׁוּם צַעַר וָנֶזֶק, רַק תִּהְיֶה בְּעֶזְרֵנוּ לְגַדְּלָם בְּנַחַת בְּשָׁלוֹם וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים לַעֲבוֹדָתְךָ וּלְתוֹרָתְךָ וּלְיִרְאָתְךָ, וְיֵלְכוּ יוֹנְקוֹתָם וִיהִי כַזַּיִת הוֹדָם, וְלֹא יִהְיֶה עָקָר וַעֲקָרָה בָּנוּ וּבְזַרְעֵנוּ לְעוֹלָם וְיִתְרַבּוּ צֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְחוֹל הַיָּם לְדוֹר וָדוֹר עַד עוֹלָם, וְיִהְיוּ כֻלָּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ יוֹמָם וָלַיְלָה וְעוֹשֵׂי רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת, וְלֹא יָסוּרוּ מִכָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה יָמִין וּשְׂמאל אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה כָּל יְמֵיהֶם לְעוֹלָם, וְיַכִּירוּ כֻלָּם אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת, וְיֵדְעוּ אוֹתְךָ כֻּלָּם לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. (מִ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’)

חנוך הילדים

רבי ישראל משוחח בנושא חנוך הילדים והמשפחה…

צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת לַיְלָדִים כּוֹבָעִים חֲזָקִים שֶׁלֹּא יִפְּלוּ, יָפִים וַחֲזָקִים, כֵּן.

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְחַנֵּךְ הַיְלָדִים מֵהַיַּנְקוּת, יְלָדִים הֵם עוֹד לֹא מְשֻׁקָּעִים כָּל-כָּךְ בְּהַתַּאֲווֹת, הֵם יְכוֹלִים לְקַבֵּל, יֵשׁ לַיֶּלֶד מֹחַ וְלֹא שָׂמִים לוֹ לֵב, צָרִיךְ לִהְיוֹת הַשְׁגָּחָה שְׁמִירָה מֵאִתָּנוּ. הַיְלָדִים – צְרִיכִים לְדַבֵּר אִתָּם מִזְּמַן שֶׁהֵם יוֹדְעִים לְדַבֵּר וּלְהָאִיר בַּבָּנִים דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, דַּרְכֵי הַצְּנִיעוּת. קָטָן הוּא מַתְחִיל לְדַבֵּר, צְרִיכִים לְדַבֵּר אִתּוֹ, צְרִיכִים לְהָבִין בּוֹ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם הַבָּא, בִּשְׁבִיל לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת.

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָשִׂים לֵב לְחַנֵּךְ הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת מִקַּטְנוּתָם לְפִי הַמֹּחַ שֶׁלּוֹ, לְפִי הַכֵּלִים שֶׁלּוֹ, וְלִלְמֹד אִתּוֹ דַּרְכֵי שְׁמִירַת הַתּוֹרָה, דַּרְכֵי הַצְּנִיעוּת. יְלָדִים כָּאֵלֶּה צְרִיכִים לְלַמֵּד אוֹתָם, שֶׁיָּבִינוּ. לְלַמֵּד הַיֶּלֶד קָטָן שֶׁצְּרִיכִים לִשְׁמֹר הָרְחִיצָה וְהַנְּטִילָה, וְכָל מַה שֶּׁיִּהְיֶה יּוֹתֵר גָּדוֹל הוּא יִתְבַּגֵּר, הוּא יִזְכֶּה לְהָבִין אֵיךְ לִלְמֹד אֵיךְ לִחְיוֹת, כֵּן.

הַיֶּלֶד כְּשֶׁנִּתְגַּדֵּל – גָּדֵל מֹחוֹ וְכָל הַכֹּחוֹת שֶׁל הָאָדָם, הוּא נִתְגַּדֵּל מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה וְנַעֲשֶׂה יוֹתֵר גָּדוֹל וְיוֹתֵר גָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁהוּא בָּא לְאֵיזֶה שֵׂכֶל, לְאֵיזֶה חָכְמָה, יְכוֹלִים לִלְמֹד אִתָּם. יֶלֶד שֶׁל שֶׁבַע-שְׁמוֹנֶה, שֶׁל עֶשֶׂר שָׁנִים, יְכוֹלִים לְדַבֵּר אִתּוֹ, צְרִיכִים לְדַבֵּר אִתּוֹ וּלְהָבִין לוֹ שֶׁהָעִקַּר הַחַיִּים הוּא הַתּוֹרָה וְהָעִקָּר הוּא לַחֲזֹר וּלְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת.

צְרִיכִים לְהַרְגִּיל אֶת הַיְלָדִים שֶׁיֹּאמְרוּ תְּהִלִּים וְ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְיָבִינוּ וְיֵדְעוּ מַה זֶּה יְהוּדִי, שֶׁיִּלְמַד וְשֶׁיֵּדַע הַתּוֹרָה וְשֶׁיֵּדַע הַתַּנַ”ך וִיקַיֵּם הַתּוֹרָה וְיַאֲמִין בַּתּוֹרָה. אֲנַחְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד הַיְלָדִים דַּרְכֵּי הָאֱמֶת, דַּרְכֵּי הַצְּנִיעוּת, דַּרְכֵּי הַקְּדֻשָּׁה, וְיֵדְעוּ אֶת הַתּוֹרָה, הַתַּנַ”ך וְהַגְּמָרָא וְהַמִּדְרָשׁ.

לְחַנֵּךְ הַיְלָדִים שֶׁיִּשְׁנוּ בַּזְּמַן, לָקוּם בַּזְמַן, וְיֵלְכוּ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לִשְׁמֹעַ אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהוּא לֹא מֵבִין, לִשְׁמֹעַ הַתְּפִלָּה שֶׁל יְהוּדִים שֶׁמִּתְפַּלְּלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

צְרִיכִים לְלַמֵּד אוֹתָם, אָז יִהְיוּ יְלָדִים יְקָרִים וְיֵצְאוּ מֵהֶם דּוֹרוֹת כָּאֵלֶּה.. דּוֹרוֹת קְדוֹשִׁים שֶׁל תּוֹרָה וֶאֱמוּנָה. שֶׁיִּלְמְדוּ וְיֵדְעוּ וְיִתְרַגְּלוּ לִלְמֹד וּלְהָבִין, הוּא יִהְיֶה בָּטוּחַ. צְרִיכִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחִנּוּךְ רַק בְּיִרְאֵי הַשֵּׁם אֲמִתִּיִּים, כֵּן.

אֲנַחְנוּ יְהוּדִים, אֲנַחְנוּ וְהַתּוֹרָה – אֶחָד. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַכְנִיס בָּנוּ וּבְזַרְעֵנוּ הַתּוֹרָה, כָּל מַעֲשֶׂה וְכָל סִפּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ. לֹא כְּמוֹ הַגּוֹיִים, הֵם לוֹמְדִים בְּסֵפֶר רַק בִּשְׁבִיל לִכְתֹּב וּלְדַבֵּר יָפֶה, בְּלִי שׁוּם נְשָׁמָה, בְּלִי שׁוּם חִיּוּת, בְּלִי כְּלוּם. הֵם לוֹמְדִים לֹא בִּשְׁבִיל שָׁמַיִם, רַק בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּדְעוּ לְדַבֵּר וְיֵדְעוּ טִפְּשׁוּת הַתַּאֲווֹת שֶׁל הַגִּיל שֶׁמִּתְחַמֵּם וּמִתְגַּבֵּר.

אִם לֹא הַחִיּוּת וְהָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה וְהַדַּעַת, אָז אֲנַחְנוּ חַס-וְשָׁלוֹם כְּלוּם, כְּמוֹ הַגּוֹיִים. אֵין לָהֶם שׁוּם שֵׂכֶל, רַק אֵיךְ לֶאֱכֹל, כְּמוֹ בַּעַל-חַי, רַק בִּזְמַן הוּא רָעֵב הוּא חוֹטֵף אֵיזֶה דָּבָר חַי וְאוֹכֵל אוֹתוֹ. זֶהוּ, לֹא יוֹתֵר. הוּא קָם, הוּא אוֹכֵל בְּלִי בְּרָכָה, לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם, הוּא גּוֹי. הוּא לֹא יוֹדֵעַ דַּרְכֵּי הָאֱמוּנָה וְהַבְּרָכָה, אָז הוּא נִבְרָא, מְלַמְּדִים אוֹתוֹ לְדַבֵּר אֲבָל הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ לֹא שָׁוֶה כְּלוּם.

אֲבָל הַדִּבּוּר שֶׁלָּנוּ.. דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְלוֹמְדִים, זֶה כָּל הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ. אֲנַחְנוּ בְּנֵי-אָדָם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהָאִיר בְּהַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְהַצְּנִיעוּת, שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם כֹּחוֹת לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְקַיֵּם, לֹא כְּמוֹ יִלְמְדוּ יַחַד עִם הַגּוֹיִים. הַגּוֹיִים יֵשׁ לָהֶם אֵיזֶה אֱמוּנָה, אֵיזֶה חָכְמָה? כְּלוּם!

הַגּוֹיִים אֵין לָהֶם אֱמוּנָה, אֵין לָהֶם אַף תַּלְמִיד כָּזֶה, אֵין לָהֶם צַדִּיקִים, אֵין לָהֶם קְדֻשָּׁה, אֵין לָהֶם בִּינָה, אֵין לָהֶם שׁוּם כֹּחַ וְשׁוּם דִּבּוּרים שֶׁבְּחָכְמָה, כְּלוּם, הֵם כְּלוּם. רַק כְּמוֹ חַיּוֹת, כְּמוֹ בַּעַל-חַי, כְּמוֹ עַכְבָּר, לֹא יוֹדְעִים מֵהַתּוֹרָה, לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. בְּלִי תּוֹרָה, בְּלִי מִצְווֹת. אֲפִלּוּ לִלְמֹד יְהוּדִים, אֲבָל בְּלֹא אֱמוּנָה בְּלֹא חִיּוּת – זֶה לֹא שָׁוֶה כְּלוּם.

אוֹי וֵוי, הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ לוֹמְדִים עִם יְלָדִים כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא יוֹדְעִים כְּלוּם מִן הַתּוֹרָה, מִן הָאֱמוּנָה, לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. אֵין לָהֶם דַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה וְהָאֱמֶת, אָז הוּא כְּלוּם, הַיְלָדִים לֹא כְּלוּם.

גַם אִם חַס-וְשָׁלוֹם הוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַגּוֹיִים, בְּדַרְכֵי הַלִּמּוּדִים שֶׁלּוֹ, אָז גַּם אֲנַחְנוּ כְּמוֹ בַּעֲלֵי-חַיִּים, כְּמוֹ צִפּוֹרִים, כְּמוֹ תַּרְנְגוֹלִים, אֵין לָנוּ כְּלוּם, זֶה הוֹרֵג אוֹתָנוּ – הָאֱמוּנָה וְהָאוֹר. בְּלִי אֱמוּנָה, בְּלִי הַתּוֹרָה, אֵין שׁוּם חִיּוּת, אֵין כְּלוּם. בִּשְׁבִיל זֶה אֲנַחְנוּ נִשְׁלַחְנוּ נִתְרַחַקְנוּ מִן הָאֱמֶת וּמֵהָאֱמוּנָה. הַחִנּוּךְ שֶׁל הַיְּהוּדִים הָאֵלֶּה הֵם כְּמוֹ הַגּוֹיִים, בִּשְׁבִיל זֶה סוֹבְלִים…

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים שֶׁיִּהְיֶה הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ פְּרוּשִׁים מִדַּרְכֵּי הַגּוֹיִים, וְיֵדְעוּ שֶׁאֲנַחְנוּ עַם אֶחָד בָּעוֹלָם שֶׁאֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת. צְרִיכִים אֲנַחְנוּ וְזַרְעֵנוּ לְחַנֵּךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה, הַקְּדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם, לֹא סְתָם. זֶה כָּל הַחִיּוּת שֶׁלּוֹ, הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ, הַלֵּב שֶׁלָּנוּ, כֵּן.

אוֹי, אוֹי…

אוֹי, אִלּוּ הָיִינוּ זוֹכִים, כָּל הַגּוֹיִים הָיוּ רוֹאִים וְהָיוּ מִתְקַנְּאִים בָּנוּ, בְּהַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ, וְהָיָה עוֹלָם קָדוֹשׁ וְתוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם. אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי-בְּרִיתְךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁיָּרַשְׁנוּ מֵהֶם הַדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. אֲנַחְנוּ עַם אֶחָד בָּעוֹלָם, עַם הַקָּדוֹשׁ וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה. אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל קְדֻשָּׁה מִכָּל דִּבּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. אֲנַחְנוּ עַם הַתּוֹרָה, יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה כָּזוֹ, דְּבָרִים פִּלְאִיִּים כָּאֵלֶּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּבָחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם נוֹתֵן הַתּוֹרָה!”

צְרִיכִים לִשְׁמֹר דַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, אָז נְקַבֵּל חִיּוּת גָּדוֹל מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל סִפּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה. כָּל דִּבּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ, בְּלִי זֶה אֵין לָנוּ כְּלוּם, אֵין לָנוּ לֹא חָכְמָה וְלֹא אֱמוּנָה וְלֹא כֹּחַ וְלֹא כְּלוּם. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְהַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הָאֱמוּנָה, שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הַתַּנַ”ך וְהַשַּׁ”ס, כָּל הַסְּפָרִים שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה, יֵשׁ לָנוּ רַבָּנִים צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים, הֵם כְּבָר בֵּאֲרוּ לָנוּ כָּל הַתּוֹרָה, בְּכֹחָם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. חָכְמוֹת הַתּוֹרָה הֵם רַק בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם וּלְהָבִין הַתּוֹרָה, לְקַיֵּם הַתּוֹרָה!

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מָסְרוּ נַפְשָׁם עַל הַתּוֹרָה וְעַל הַמִּצְווֹת, עַל שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, עַל כָּל הַמִּצְווֹת, זֶהוּ כָּל הַחִיּוּת שֶׁלָּנוּ, כָּל הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְרַחֵם עָלֵינוּ, עַל עַצְמֵנוּ וְעַל זַרְעֵנוּ, צְרִיכִים לְהָבִין וּלְהַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ לְקַיֵּם דַּרְכֵּי הַתּוֹרָה, לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ עַל זֶה, גַּם זַרְעֵנוּ יֵדְעוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה וְהָאֱמֶת.

רַק אֲנַחְנוּ – עַם קָדוֹשׁ! אֲנַחְנוּ עַם הַשֵּׁם, עַם הַתּוֹרָה. צְרִיכִים לְהִתְרַגֵּל וְלִלְמֹד תּוֹרָה לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. הוּא מֵאִיר בָּנוּ הַמִּצְווֹת שֶׁל צִיצִית וְשֶׁל תְּפִלִּין וְשֶׁל שַׁבָּת. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֱמוּנָה כָּזוֹ, קְדֻשָּׁה כָּזוֹ, תּוֹרָה כָּזוֹ.. שֶׁזֶּה כָּל הַחִיּוּת שֶׁלָּנוּ, כָּל הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ!

רַק אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ תָּמִיד בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלָּנוּ וְלִלְמֹד תּוֹרָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ וּלְהָאִיר לְהַנָּשִׁים הַבָּנִים שֶׁלָּנוּ וְהָזֶרַע שֶׁלָּנוּ רַק קְדֻשָּׁה.

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים גַּם-כֵּן לִלְמֹד, לֹא לְבַטֵּל אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, לִלְמֹד רַק לִלְמֹד תָּמִיד וּלְחַנֵּךְ עַצְמוֹ שֶׁיֵּדַע הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה וְהָאֱמֶת. אִם לֹא זֶה – אֵין חַיִּים, אֵין כְּלוּם. רַק כְּמוֹ חַיּוֹת, כְּמוֹ בְּהֵמוֹת. אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי…

צְרִיכִים לְחַנֵּךְ עַצְמֵנוּ וְאֶת זַרְעֵנוּ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה וְהָאֱמֶת. לֹא כְּמוֹ הַגּוֹיִים – שֶׁקֶר! הֵם שֶׁקֶר וְהֵם לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, כְּמוֹ חֲמוֹרִים, מִן חֲמוֹרִים כָּאֵלֶּה שֶׁהוֹלְכִים עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם.

הֵם גּוֹיִים, הֵם לֹא קִבְּלוּ הַתּוֹרָה, הֵם גּוֹיִים. אֲבָל אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת פְּרוּשִׁים מֵהֶם, הֵם לֹא חֲבֵרִים שֶׁלָּנוּ!

כָּל הַגּוֹיִים – כְּלוּם, אֵין לָהֶם שׁוּם שֵׂכֶל, שׁוּם חָכְמָה, שׁוּם אֱמוּנָה, אֵין בָּהֶם שׁוּם חִיּוּת, אֵין לָהֶם כְּלוּם, חֲמוֹר, בַּעַל-חַיִּים, לֹא טוֹב.

חִנּוּךְ – צְרִיכִים לְחַנֵּךְ הַיְלָדִים בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה שֶׁיֵּדְעוּ וְיִלְמְדוּ, אָז יִהְיוּ מְתֻקָּנִים. וְהַגּוֹיִים יִהְיֶה כְּמוֹ חֲמוֹרִים. כֻּלָּם יִרְאוּ שֶׁהֵם חֲמוֹרִים וְרַק אֲנַחְנוּ בְּנֵי-אָדָם. רַק אֲנַחְנוּ עַם יִשְׂרָאֵל עַם הַתּוֹרָה. יָבוֹא מָשִׁיחַ וְנֵדַע מָה אֲנַחְנוּ, מִי אֲנַחְנוּ. הַגּוֹיִים – חֲמוֹרִים, עוֹד גּוֹי – עוֹד חֲמוֹר. אֲבָל אֲנַחְנוּ – בְּנֵי-אָדָם. אוֹי, אוֹי…

הַתּוֹרה שֶׁלָּנוּ הִיא נוֹתֶנֶת בָּנוּ חַיִּים וְאוֹר וְכֹחַ וֶאֱמוּנָה וֶאֱמֶת, וּמְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ דַּרְכֵי הָאֱמוּנָה וְדַרְכֵי הַשֵּׁם וְהַתּוֹרָה. כָּל דִּבּוּר הוּא כָּל הַחִיּוּת שֶׁלָּנוּ.

בַּתּוֹרָה יֵשׁ אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם מְאִירִים לָנוּ הַתּוֹרָה וְהַיַּהֲדוּת, הִיא מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ מַה לֶּאֱכֹל וְאֵיךְ לֶאֱכֹל וְהַכֹּל. בַּתּוֹרָה יֵשׁ עוֹפוֹת פְּסוּלִים, עוֹפוֹת – אֲבָל אָסוּר לָנוּ לֶאֱכֹל. וְגַם הַכֹּל יֵשׁ בַּתּוֹרָה, הַדֶּרֶךְ לָאֱמֶת, אֵיךְ לַעֲשׂוֹת וְאֵיךְ לִחְיוֹת.

הָעִקָּר לִחְיוֹת עִם אֱמוּנָה, עִם הַתּוֹרָה, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם זַרְעֵנוּ וְגַם הַבַּיִת. יֵשׁ גַּם-כֵּן בִּשְׁבִיל הָאִשָּׁה מַה לִּלְמֹד וְאֵיךְ לִחְיוֹת. הָאִשָּׁה צְרִיכָה לִלְמֹד וְלָדַעַת וּלְהַאֲמִין בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה, בְּלִי זֶה – כְּלוּם.

כָּל הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ זֶה עַל הָאִשָּׁה!

הִיא צְרִיכָה לְהָבִין אֵיךְ לִחְיוֹת עִם הַבַּעַל וְאֵיךְ יְחַנְּכוּ הַבָּנִים וְאֵיךְ יַעֲשׂוּ בָּנִים, זֶה הַכֹּל קָדוֹשׁ. שֶׁיִּלְמְדוּ וְיֵדְעוּ מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְהָאֱמוּנָה וְהָאֱמֶת. רַק אֲנַחְנוּ עַם יִשְׂרָאֵל – עַם אֶחָד בָּעוֹלָם, עַם אֶחָד, עַם קָדוֹשׁ. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְכָל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַּר הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים גַּם-כֵּן הַתּוֹרָה וְהַלָּשׁוֹן הָאִידִישׁ, לְדַבֵּר בְּאִידִישׁ, כֵּן.

צְרִיכִים לְקַדֵּשׁ אֶת הַדִּבּוּר, אֲפִלּוּ כָּל מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים שֶׁיִּהְיֶה קְדֻשָּׁה וּקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה, לֹא כְּמוֹ הַגּוֹיִים. וְגַם-כֵּן כְּשֶׁמְּדַבְּרִים בְּשָׂפָה זָרָה זֶה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם. מְשַׁנֶּה, מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם.

הַלָּשׁוֹן שֶׁלָּנוּ, רַחֲמָנָא לִצְלַן כָּל מַה שֶּׁגּוֹרֵם. אוֹי וֵוי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם…

הַחֲכָמִים שֶׁיָּצְאוּ מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה הֵם מַחֲרִיבִים אֶת הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ, נַעֲשָׂה דּוֹרוֹת שֶׁל גַּזְלָנִים מַשְׁחִיתִים, מַחֲרִיבִים הָעוֹלָם, כֵּן.

הַהוֹרִים הֵם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא זָכִינוּ לְהִתְחַנֵּךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה, הַהוֹרִים נִטְעוּ כְּמוֹ בְּדַרְכֵי הַגּוֹיִים, אֲבָל הָאֱמֶת יִתְגַּלֶּה וְיֵדְעוּ כֻּלָּם שֶׁעִקַּר הַחַיִּים הוּא הָאֱמוּנָה וְהָאֱמֶת וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כָּל דִּבּוּר.

יָבוֹא הַזְּמַן וְיִהְיֶה עִנְיַן חָדָשׁ, זֶה לֹא כְּמוֹ שֶׁעַכְשָׁו. יָבוֹא הַזְּמַן שֶׁנֵּדַע מִקְּדֻשַּׁת הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ, מִקְּדֻשַּׁת הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ, זֶה יִהְיֶה גְּאֻלָּה, הַיְלָדִים יִהְיוּ יְלָדִים טוֹבִים קְדוֹשִׁים.

יָבוֹא זְמַן שֶׁכֻּלָּם יֵדְעוּ אֶת הַתּוֹרָה וְיַאֲמִינוּ בַּתּוֹרָה וִיקַיְּמוּ הַתּוֹרָה. יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר!

עַכְשָׁו הָעוֹלָם הוּא חֻרְבָּה, אֵין אוֹר, אֵין אֱמֶת, כָּל הָעוֹלָם בְּחשֶׁךְ וְלֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. אוֹי וֵוי מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, אוֹי וֵוי…

אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת כָּל הַיְלָדִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר לָהֶם לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּבַתּוֹרָה. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל, לְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ – הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְעוֹרֵר רַחֲמִים וִירַחֵם עֲלֵיהֶם וְיַעֲזֹר לָהֶם בְּכָל הַיְשׁוּעוֹת בִּמְהֵרָה וְיִתֵּן לָנוּ דַּעַת אֲמִתִּית, לֵידַע אֵיךְ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. הָעִקָּר הוּא אֱמוּנָה, לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת. אֲנַחְנוּ עַם הַשֵּׁם, עַם הַתּוֹרָה, לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם וּבַתּוֹרָה. לְהִתְחַזֵּק, לֹא לִפֹּל חַס-וְשָׁלוֹם.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֵינוּ וְכָל אֶחָד יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים בְּכָל יוֹם שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה וְהַיְלָדִים וְלִלְמֹד תּוֹרָה וּלְקַיֵּם הַתּוֹרָה, זֶה הָעִקָּר!

לַחֲשֹׁב, לֹא לִשְׁכֹּחַ מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים, זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ, כָּל לִבֵּנוּ, הַכֹּל!

“יש ענין שנתהפך הכל לטובה!”

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא נִצַּח אֶת כָּל הָעוֹלָם. כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַחֲכָמִים כֻּלָּם יִתְבַּיְּשׁוּ עִם כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם, הֵם יִתְבַּיְּשׁוּ וְיִתְחָרְטוּ עַל שֶׁעָזְבוּ אֶת הָאֱמֶת – אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלָּנוּ. רוֹאִים פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ וְזַרְעֵנוּ עוֹד לֹא יָדַעְנוּ הַכֹּחַ שֶׁלָּהֶם שֶׁיֵּשׁ אֶצְלָם בַּלֵּב, הֵם רָצוּ חַס-וְשָׁלוֹם לַהֲפֹךְ כָּל הַתּוֹרָה עַל-פִּי דַּעְתָּם; הֵם לֹא הִצְלִיחוּ, לֹא הִצְלִיחוּ. יָבוֹא אֵיזֶה שָׁנִים וְהֵם יִתְבַּיְּשׁוּ וְיִתְבַּטְּלוּ כֻּלָּם לְגַמְרֵי לְדִבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. הֵם יַעֲשׂוּ קְבָרִים וְיִקְבְּרוּ אֶת עַצְמָם מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה כְּנֶגֶד כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ שֶׁיֶּשְׁנּוֹ כָּבַר בָּעוֹלָם. דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא מְהַפֵּךְ כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַחֲכָמִים. הוּא מַרְאֶה לָהֶם שֶׁהֵם לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם!

אוֹי, כַּמָּה מִצְווֹת עַל כָּל יֶלֶד מֵהַיְּהוּדִים, כָּל יֶלֶד. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה חָכְמָה כָּזֶה שֶׁלֹּא יִרְצוּ – רַק לְדַבֵּר אֵיךְ זוֹכִים לְקַיֵּם הַתּוֹרָה.

בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ, הוּא קִיּוּם כָּל הָעוֹלָם וְכָל זַרְעֵנוּ וְכָל.. עַד הַסּוֹף!

הָעִקָּר הַיְסוֹד שֶׁל הַיַּהֲדוּת הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם. יִהְיֶה עִנְיָן שֶׁצְּרִיכִין לַהֲפֹךְ הַתּוֹרָה, לֹא לְפִי הַחֲכָמִים שֶׁל עַכְשָׁו, רַק לְפִי הַחֲכָמִים שֶׁלָּנוּ, אֱמוּנָה וּתְפִלָּה וְתוֹרָה. מַה שֶּׁהַחֲכָמִים שֶׁל עַכְשָׁו לִמְּדוּ אֶת הַיְלָדִים שֶׁלֹּא כַּתּוֹרָה, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְהֵפֶךְ גָּמוּר. צְרִיכִים לַהֲפֹךְ לְהֵפֶךְ לְהֵפֶךְ – זֶה רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא בָּא לָעוֹלָם לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְהֵפֶךְ, הוּא יַהֲפֹךְ בְּתַכְלִית הַהֵפֶךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר בְּהַ’שִּׂיחוֹת’: “יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה”, מִי זֶה הָעִנְיָן? לֹא יוֹדְעִים. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה אֶת עַצְמוֹ אֵלֵינוּ וְאוֹמֵר לָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ, אוֹר כָּזֶה שֶׁכָּל הַחֲכָמִים, כָּל הַגְּאוֹנִים יִתְבַּיְּשׁוּ וְיִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי. כָּל הַגְּאוֹנִים צְרִיכִים לַחְפֹּר בּוֹרוֹת לִקְבֹּר עַצְמָם מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה שֶׁאֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה כָּזֶה בָּעוֹלָם, יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה כָּזֶה שֶׁהִיא אֶחָד בָּעוֹלָם!

“יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה!” מַה זֶּה טוֹבָה? תּוֹרָה, תְּפִלָּה, אֱמוּנָה!

וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לָזֶה, הוּא נוֹתֵן בּוֹ מַתָּנוֹת כָּאֵלֶּה, הוּא מְחַזֵּק וּמְלַמֵּד עִם כָּל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל תּוֹרָה כָּזוֹ, אֱמֶת כָּזֶה, אֱמוּנָה כָּזֶה, חָכְמָה כָּזֶה.. חָדָשׁ שֶׁאֵין בָּעוֹלָם וְשֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם וְיִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי!

אַיי, יִתְגַלֶּה בָּעוֹלָם אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, יֵשׁ כְּבָר אוֹר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, מַה שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר גִּלָּה. לא צְרִיכִים לַעֲמֹל, הוּא מֵאִיר כְּבָר. הוּא יָכוֹל לְהוֹדִיעַ לְכֻלָּם שֶׁיִּזְכּוּ לִרְאוֹת מַה זֶּה הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ. כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא לְכָל הָעוֹלָם, לְכָל הַיְהוּדִים שֶׁרוֹצִים לִשְׁמֹעַ. הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַחֲזִיר אוֹתָנוּ, וְאֵיךְ לַהְפֹּךְ לְהֵפֶך. הוּא מֵאִיר בְּכָל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ לְכֻלָּם אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם וְאֵיךְ לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה. הוּא מֵאִיר בָּנוּ אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים אֲלָפִים שָׁנָה לַעֲבֹד לְאֵיזֶה דִּבּוּר מֵהֶם. כִּי הוּא יֵשׁ לוֹ אֱמֶת כָּזֶה וְחָכְמָה כָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲפֹךְ הַכֹּל מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, וְזֶה יֶשְׁנּוֹ כְּבָר בָּעוֹלָם, יֵשׁ הַכֹּל, כֵּן.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מֵאִיר כָּל הַתּוֹרָה בְּאוֹר כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, חָדָשׁ לְגַמְרֵי!

בְּדִבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ, בְּתוֹרָה אַחַת, בְּרֶגַע אֶחָד, הוּא מְהַפֵּךְ כֻּלָּם, כָּל הָעוֹלָם, הַכֹּל לְטוֹב – לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַחָכְמָה אֲמִתִּית, לַתּוֹרָה וֶאֱמוּנָה וֶאֱמֶת. בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא מְהַפֵּךְ וְהוּא יַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם. אֵין בָּעוֹלָם חָכְמוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁיֵּדְעוּ כֻּלָּם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה וְהָאֱמֶת.

אוֹי אוֹי, מַה שֶּׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ וְלִרְאוֹת דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלֶּה, אֱמוּנָה כָּזֶה, אֱמֶת כָּזֶה שֶׁהוּא מֵאִיר הַכֹּל – אֵין, אֵין, עֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה…

הוּא לֹא צָרִיךְ זְמַן הַרְבֵּה, רַק דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ – הוּא מַכְנִיעַ אֶת כֻּלָּם וְהֵם יִרְאוּ וְיֹאמְרוּ: “לָזֶה, לָזֶה חִכִּינוּ, לָזֶה קִוִּינוּ”. רַק רַבֵּנוּ בְּדִבּוּר אֶחָד הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל, הַכֹּל!

יֵשׁ לָנוּ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ כָּאֵלּוּ, וְסִפְרֵי עֵצוֹת כָּזֶה, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כָּזֶה שֶׁכָּל תּוֹרָה הִיא אוֹר שֶׁמֵּאִיר לְכָל הָעוֹלָם. אֱמֶת כָּזֶה וְחָכְמָה כָּזֶה שֶׁכָּל חַכְמֵי עוֹלָם שֶׁל הַגּוֹיִים יִתְבַּיְּשׁוּ וְיִתְקָרְבוּ לִדְבָרָיו. כָּל הַגּוֹיִים יִתְקַנְּאוּ בָּנוּ וְיִרְאוּ בָּעֵינַיִם שֶׁהֶם רַק חֲמוֹרִים. הַגּוֹיִים – יֵלְכוּ כֻּלָּם. מִי מְדַבֵּר מֵהֶם, מִי צָרִיךְ אוֹתָם כְּשֶׁיֵּשׁ כְּבָר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּזֶה. יִתְבַּיְּשׁוּ כֻּלָּם כְּנֶגֶד כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַמַּעֲשִׂיּוֹת, יִתְהַפְּכוּ כֻּלָּם, כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. יִהְיֶה עוֹלָם עִם אוֹר כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, כֵּן.

רוֹאִים שֶׁמְּשִׁיחַ צִדְקֵנוּ יְתַקֵּן וִיכַפֵּר וְהַכֹּל, הַכֹּל לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה…

אֲנִי הָיִיתִי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, כָּל הָאוֹר וְכָל הַתּוֹרָה הוּא רָצָה בִּשְׁבִילֵנוּ, בִּשְׁבִיל דּוֹרוֹתֵינוּ.

אוֹי, מִי שֶׁשָּׁמַע הַתְּפִלּוֹת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא מַרְגִּישׁ מַה שֶּׁאֲנִי מְגַלֶּה, מַה שֶּׁאֲנִי מוֹדִיעַ בָּזֶה. אֲנִי זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ וְלִרְאוֹת דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, דִּבְרֵי הַשֵּׁם אֱלֹקִים, זֶה חָכְמָה כָּזֶה בְּכָל דִּבּוּר שֶׁיִּתְהַפֵּךְ כֻּלָּם לְטוֹב. אֵיךְ הוּא בָּכָה וְטָעַן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵהַתּוֹרָה, “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית מִמֶּנִּי..”

אוֹי, אוֹי, מַה שֶּׁרָאִיתִי בְּעֵינַי, מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ חִיּוּת כָּזֶה, אֱמוּנָה כָּזוֹ, אֱמֶת כָּזֶה, שֶׁיִּתְהַפְּכוּ כֻּלָּם. יֵבוֹשׁוּ לְגַמְרֵי, יִתְהַפְּכוּ לְגַמְרֵי נֶגֶד דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. חָכְמָה וֶאֱמוּנָה כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם. יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ בְּכָל דִּבּוּר לַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה וְיִתְגַּבֵּר עוֹד יוֹתֵר עוֹד יוֹתֵר. בְּדִבּוּר אֶחָד שֶׁלּוֹ הוּא יָכוֹל לַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם!

תפלה לחנוך הילדים

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלֵינוּ וְעַל זַרְעֵנוּ וְעַל כָּל זֶרַע עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְתָגֵן וְתִשְׁמר וְתַצִּיל אֶת כָּל יַלְדֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן כָּל הַכִּתּוֹת הָרָעוֹת שֶׁל הַחֲכָמִים לְהָרַע הַמִּתְפַּשְּׁטִים עַתָּה בָּעוֹלָם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ, הֵן מִכִּתּוֹת הָאַפִּיקוֹרְסִים הָעוֹסְקִים בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּלְשׁוֹן עִלְּגִים שֶׁל הָעֲכּוּ”ם, הַמִּתְגַּבְּרִים בְּכָל עֵת לְחַנֵּךְ נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּדַרְכֵיהֶם הָרָעִים וְהַמָּרִים, לְהַרְחִיקָם מִלִּמּוּד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל-פֶּה, וְלִבְלִי לִלְמד כִּי אִם תַּנַ”ך עִם חָכְמַת הַדִּקְדּוּק וְגַם זֶה רַק שָׁעָה מוּעֶטֶת בַּיּוֹם, וּלְבַלּוֹת עִקָּר הַזְּמַן עַל לִמּוּד חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּלְשׁוֹנוֹת הָעוֹקְרִים אֶת הָאָדָם מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת. אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת, אוֹי לָאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת. וְהֵן מִשְּׁאָר כִּתּוֹת שֶׁל חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם הַמִּתְלוֹצְצִים מֵהַתְּמִימִים בְּדַרְכֵיהֶם, הָעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת ה’ וּבְתוֹרָתוֹ בִּפְשִׁיטוּת בִּתְמִימוּת בְּלִי חָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל, כַּאֲשֶׁר הוֹרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר רַבִּים קָמִים נֶגְדָּם וּפוֹרְשִׂים רֶשֶׁת לְרַגְלָם לְהַטּוֹת אוֹתָם מִנִּי דֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַכָּבוּשׁ מִכְּבָר, לִבְדּוֹת מִלִּבָּם חָכְמוֹת שֶׁל שְׁטוּת וְלֵצָנוּת, לְבַלְבֵּל וּלְהַחֲלִישׁ חַס-וְשָׁלוֹם דַּעַת הַתְּמִימִים וְהַיְשָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. ה’ אֱלֹקִים אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת כָּל זֶה, כַּמָּה וְכַמָּה מַזִּיקִים לַעֲבוֹדָתְךָ חָכְמוֹת כָּאֵלּוּ, רַחֵם עָלֵינוּ וְעַל זַרְעֵנוּ וְעַל כָּל זֶרַע עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּשְׁמֹר וְהַצֵּל כָּל יַלְדֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִכָּל הַכִּתּוֹת הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁלֹּא יִתָּפְסוּ בְּרִשְׁתָּם בִּימֵי נְעוּרֵיהֶם, וְתַעֲזֹר וְתָגֵן וְתוֹשִׁיעַ לָנוּ בְּכָל עֵת, וְתוֹרֵנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ תָמִיד שֶׁנִּזְכֶּה לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם בָּנֵינוּ וְזַרְעֵינוּ מִקַּטְנוּתָם, אֵיךְ לְשָׁמְרָם וּלְמַלֵּט נַפְשָׁם מִן הַכִּתּוֹת הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, וּלְחַנְּכָם לְטוֹבָה בִּדְרָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהָאֲמִתִּיִּים, שֶׁיֵּלְכוּ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת, כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וְנִזְכֶּה לְהוֹדִיעַ לְכָל בָּנֵינוּ וְדוֹרוֹתֵינוּ הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ וּלְכָל דּוֹרוֹת זֶרַע יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל מַעֲשֵׂי ה’ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּנוּ מִימֵי אֲבוֹתֵינוּ עַד הֵנָּה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר “לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם”, וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם בִּשְׁלֵמוּת מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: “וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ”, לְהוֹדִיעַ לָהֶם קְדֻשַּׁת אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה וְהַתְּמִימָה. וּתְרַחֵם עַל כָּל יַלְדֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִקַּטְנוּתָם, שֶׁיִּזְכּוּ לְקַבֵּל הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא מֵהַמִּשְׁכָּנוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, אֲשֶׁר כָּל אֶחָד וְאֶחָד בּוֹנֶה מִשְׁכַּן קָדוֹשׁ אֲשֶׁר מִשָּׁם מְקַבְּלִים הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הֶבֶל פִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה עַכְשָׁו בָּעוֹלָם בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ בְּעִנְיַן הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ מִתְקַיֵּם אֶלָּא עַל הֶבֶל פִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, וְרַבִּים קָמִים עֲלֵיהֶם לְבַלְבֵּל וּלְקַלְקֵל חַס-וְשָׁלוֹם הֶבֶל פִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ מִנְּעוּרֵיהֶם עַל-יְדֵי חָכְמָתָם הָרָעוֹת, רַחֵם עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ לְמַעַנְךָ, וְהָגֵן בַּעֲדֵיהֶם וְשָׁמְרֵם וְהַצִּילֵם מִכָּל מִינֵי חִנּוּכִים הָרָעִים שֶׁל כָּל מִינֵי דְרָכִים שֶׁאֵינָם יְשָׁרִים בְּעֵינֶיךָ. אַתָּה ה’ תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם. חֲמֹל עַל פְּלֵיטַת יַלְדֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אֵין לָנוּ עַל מָה לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל זְכוּת הֶבֶל פִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. רַחֵם עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ, שֶׁיִּזְכּוּ כָּל יַלְדֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד יְקַבֵּל הֶבֶל פִּיו שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא מֵהַמִּשְׁכָּן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ אֵלָיו כְּפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכּוּ עַל-יָדוֹ לֵילֵךְ וּלְהִתְחַנֵּךְ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִכְנס בְּתוֹרַת ה’ בֶּאֱמֶת, שֶׁיִּזְכּוּ לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ וְלַהֲגוֹת בָּהּ יוֹמָם וָלָיְלָה. וְתִפְתַּח אֶת לִבָּם בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ, וְתִתֶּן לָהֶם בִּינָה בְּלִבָּם לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל לִשְׁמעַ לִלְמד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵיהֶם בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּיהֶם בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְתַאֲרִיךְ יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתֵיהֶם בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים, וְתִהְיֶה עִמָּהֶם תָּמִיד, וְתַעַזְרֵם וְתוֹשִׁיעֵם שֶׁיִּזְכּוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת כָּל יְמֵיהֶם לְעוֹלָם. (מִ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’)

‘לקוטי תפלות’

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרֵר נִגּוּנִים בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר…

הוֹי, אֲנִי קָרָאתִי שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לֹא אָכַל וְלֹא טָעַם אֲפִלּוּ מַיִם לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, וְהָיָה לוֹ כֹּחַ כָּזֶה שֶׁהָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה הָיָה כְּמוֹ נְבֵלָה, כְּמוֹ דָּבָר שֶׁהוּא לֹא טוֹב, שֶׁהוּא אָסוּר.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “מֵעוֹלָם לֹא שָׁתִיתִי אֲפִלּוּ מַיִם קֹדֶם הַתְּפִלָּה”, כָּל יָמָיו. הַגּוּף רוֹצֶה לֶאֱכֹל, רוֹצֶה לִישֹׁן, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר לוֹ: “לֹא כִּרְצוֹנְךָ; כִּרְצוֹנִי!”

נֶהֱנֵיתִי מִזֶּה, רָאִיתִי שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לֹא הָיָה צָרִיךְ מֵחֲצוֹת לַיְלָה עַד אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה, הוּא לֹא טָעַם אֲפִלּוּ מַיִם. אֲנִי רָאִיתִי אֶת זֶה, רָאִיתִי גַּם-כֵּן לְקַיֵּם אֶת זֶה, אֲנִי הָיִיתִי רָגִיל לֹא לִשְׁתּוֹת וְלֹא לֶאֱכֹל מִזְּמַן חֲצוֹת, אֲנִי הִתְרַגַּלְתִּי וּכְבָר זֶה הָיָה אֶצְלִי דֶּרֶךְ לַעֲבוֹדַת הַשֵׁם. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁזֶּה נִכְנַס בִּי כֹּחַ כָּזֶה שֶׁלֹּא רָצִיתִי לִטְעֹם לִפְנֵי הַתְּפִלָּה אֲפִלּוּ מַיִם. אֲנִי עָשִׂיתִי גַּם-כֵּן כָּךְ, מֵעוֹלָם לֹא שָׁתִיתִי אֲפִלּוּ מַיִם לִפְנֵי הַתְּפִלָּה…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, אֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים אֵיךְ הוּא חַי. כָּתוּב בַּשִּׂיחוֹת בְּסֵפֶר ‘חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’ שֶׁבַּלַּיְלָה הָאִמָּא נָתְנָה לְרַבֵּנוּ אֵיזֶה דָּבָר לֶאֱכֹל וְהוּא לֹא רָצָה, אָז הָאִמָּא אָמְרָה לוֹ: “אַתָּה לֹא אוֹכֵל כְּלוּם, אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לִחְיוֹת אִם אַתָּה לֹא אוֹכֵל כְּלוּם?”

הִיא נָתְנָה לוֹ אֵיזֶה דָּבָר לֶאֱכֹל, מְזוֹנוֹת וְקָפֶה, הוּא טָעַם רַק קְצָת, אָז הִיא אָמְרָה לוֹ: “בְּנִי, אֵיךְ יִהְיֶה לְךָ כֹּחַ לַעֲבֹד הַשֵּׁם?”

אָז הוּא אָמַר לָהּ: “אֲנִי יֵשׁ לִי כֹּחַ אַחֵר, אֲנִי מְקַבֵּל כֹּחַ רַק מִדְּבָרִים אֲחֵרִים, לֹא מֵאֲכִילָה. הַכֹּחַ שֶׁלִּי – ‘הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ’. אֲנִי חָי מֵהַחָכְמָה תְּחַיֶּה, הַחָכְמָה!” יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לָזֶה כִּי יֵשׁ לוֹ חִיּוּת מֵ’הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ.

“וְגַם יֵשׁ אֶצְלִי אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא רוֹצִים לִטְעֹם לִפְנֵי הַתְּפִלָּה כְּלָל, הֵם חָיִים מִדְּבָרִים אֲחֵרִים, לֹא מֵאֲכִילָה. כָּל הַחַיּוּת שֶׁלָּהֶם הִיא רַק בְּ’הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ’ וְהֵם חָיִים רַק מֵהַחָכְמָה!” זֶה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, זֶה הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית. הֵם לֹא צְרִיכִים לֶאֱכֹל, אִם יֵשׁ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – כְּבָר אֵין אֲכִילָה!

אֲנַחְנוּ עַם יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ לָנוּ זְכִיָּה כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה שֶׁהוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ לֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת, רַק לַעֲבֹד הַשֵּׁם. אֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים כֹּחַ מֵ’הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ’, לֹא מִדְּבָרִים אֲחֵרִים, אֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים כֹּחַ מֵ’הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ’…

אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה שֶׁהוּא מְגַלֶּה לָנוּ, מְלַמֵּד אוֹתָנוּ הַכֹּל, אֵיךְ לִחְיוֹת וְאֵיךְ לֶאֱכֹל וְאֵיךְ לִישֹׁן. צְרִיכִים לִשְׁמֹר מְאֹד כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ שֶׁיָּצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁהוּא מְלַמֵּד וּמְדַבֵּר לָנוּ. הוּא כְּבָר הֵכִין לָנוּ הַכֹּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים. אוֹי, אוֹי, רַבִּי כָּזֶה…

כֵּן, לֹא לִטְעֹם לִפְנֵי הַתְּפִלָּה כְּלוּם, אֲפִלּוּ מַיִם. לִפְנֵי הַתְּפִלָּה – לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה. אָסוּר חַס-וְשָׁלוֹם לֶאֱכֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה. רַק אָדָם זָקֵן, חוֹלֶה, זֶה עִנְיָן שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ אָז יֵשׁ לוֹ דִּין אַחֵר, אֲבָל כָּכָה כְּשֶׁהָאָדָם בָּרִיא – חַס-וְשָׁלוֹם אֲפִלּוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם קֹדֶם הַתְּפִלָּה. וּמִי שֶׁלֹּא יָשַׁן יֵשׁ לוֹ דִּינִים, צְרִיכִים לִלְמֹד וְלֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג. עַל-פִּי הַגְּמָרָא, עַל-פִּי הַתּוֹרָה, אָסוּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת לִפְנֵי הַתְּפִלָּה. וְהַחֲסִידִים הֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, הֵפֶךְ מֵרַבֵּנוּ. מַה זֶּה, נַעֲשֶׂה הֶפְקֵר? הֵפֶךְ מֵרַבֵּנוּ, הֵפֶךְ מֵהַגְּמָרָא, הֵפֶךְ מִן הַתּוֹרָה!

אֵצֶל רַבֵּנוּ כָּתוּב שֶׁהוּא לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה מִזְּמַן חֲצוֹת, הוּא לֹא שָׁמַע לְכָל הָעוֹלָם. הוּא נָתַן לָנוּ דֶּרֶךְ יָשָׁר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, כָּכָה אוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. נוּ, וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים גַּם-כֵּן לַעֲשׂוֹת כָּכָה. צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק וְלִשְׁמֹר כְּמוֹ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, זֶה פּוֹגֵם בַּתְּפִלָּה.

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים רַק לַעֲבֹד הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, וְגַם בָּאֲכִילָה לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעִם הַבְּרָכוֹת וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּשֶׁהֵם אָכְלוּ, כָּל בְּרָכָה הָיוּ שׁוֹמְרִים מְאֹד, וְגַם כָּל דְּבַר הָאֲכִילָה – אַחַר הַתְּפִלָּה, קֹדֶם הַתְּפִלָּה – לֹא.

פַּעַם אַחַת כְּשֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיָה חוֹלֶה, גַּם-כֵּן הוּא הֶחֱמִיר וְלֹא אָכַל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה. אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ, הוּא רַק אָמַר “בָּרוּךְ שֶׁאָמַר”, רַק אָמַר אֵיזֶה דִּבּוּרִים שֶׁל הַתְּפִלָּה, הוּא כְּבָר הָיָה שָׂבֵעַ וְלֹא יָכוֹל לֹא לִשְׁתּוֹת וְלֹא לֶאֱכֹל.

אֲנִי זוֹכֵר הַנֻּסָּח וְהַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹמֵר תְּפִלּוֹת וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ הָיָה בִּמְתִיקוּת בִּדְבֵקוּת כָּזֶה כְּאִלּוּ הוּא אוֹכֵל כָּל הַמִּינֵי מַטְעַמִּים שֶׁבָּעוֹלָם. הָיָה לוֹ כֹּחַ כָּזֶה…

מַה שֶּׁרָאִיתִי, רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, וּמִי שֶׁשָּׁמַע רַק אֶת הַקּוֹל שֶׁלּוֹ – נַעֲשָׂה צַדִּיק!

וַאֲנִי הָיִיתִי אִתּוֹ בְּיַחַד וְרָאִיתִי שֶׁהוּא בּוֹכֶה כָּל-כָּךְ לִפְנֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר, שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם הַתּוֹרָה. כָּל רֶגַע הוּא הִשְׁאִיר עַל עַצְמוֹ כָּל הַמִּינֵי כְּאֵבִים, כָּל הַמִּינֵי מַחֲלוֹת, וְכָכָה הוּא עָבַד הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ…

הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם אֵיזֶה פְּעֻלּוֹת הוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם. כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא תִּקּוּנִים וְחִיּוּת כָּל הָעוֹלָם!

הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ צְרִיכִים לְהַדְפִּיס בְּכָל הָעוֹלָם, לְכָל הַיְשִׁיבוֹת, בְּכָל מָקוֹם יִהְיֶה ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. הֵם יִרְאוּ אִם הָיָה כְּבָר בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה, פֶּלֶא כָּזֶה.. ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’.

הָיָה ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה בָּעוֹלָם? זֶה רַק שֶׁל מָשִׁיחַ!

יִתְגַּלֶּה, יִתְגַּלֶּה אוֹר הַשֵּׁם, אוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ. זֶה הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ יְגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, הוּא יְגַלֶּה מַה זֶּה ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. מָשִׁיחַ הוּא יְכַנֵּס כָּל הָעוֹלָם, כָּל יִשְׂרָאֵל, וִיתַקֵּן אוֹתָם. הוּא יִתֵּן לָהֶם ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְהֵם יַגִּידוּ ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ – זֶה הַכֹּל!

מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ מַה זֶּה ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, מַה זֶּה ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, מַה זֶה ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, מַה זֶּה ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’. מָשִׁיחַ הוּא יִקַּח כָּל פַּעַם אֵיזֶה טִפָּה מִן הַיָּם וְיַגִּיד וְכֻלָּם יִהְיוּ נַעֲשִׂים צַדִּיקִים, בַּעֲלֵי-תְּשׁוּבָה גְּמוּרִים, צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים, כֻּלָּם!

אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, זֶה הָיָה הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל רַבִּי נָתָן, הוּא הוֹצִיא מֵהַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ אֵיזֶה נִיצוֹץ, אֵיזֶה טִפָּה מִן הַיָּם, הוּא הוֹצִיא בִּשְׁבִילֵנוּ, לְשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ, לְחַזֵּק אוֹתָנוּ, לְרַפְּאוֹת אוֹתָנוּ. הוּא עָשָׂה ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. כָּל דִּבּוּר יָכוֹל לְרַפְּאוֹת כָּל הָעוֹלָם, לְשַׂמֵּחַ כָּל הָעוֹלָם, לְחַזֵּק כָּל הָעוֹלָם. כָּל דִּבּוּר!

אֵיךְ יְכוֹלִים לְהִפָּרֵד אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד מִ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, מִ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, זֶה עוֹלֶה עַל כָּל הַתּוֹרָה!

אוֹי, הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’.. כָּל מִלָּה הִיא תּוֹרָה תְּפִלָּה שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הוּא הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָם. כָּל מִינֵי תִּקּוּנִים וְדִבּוּרִים שֶׁלּוֹ זֶה חָכְמָה כָּזֶה שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי, כֵּן.

הַאִם הָיָה אוֹ יֵשׁ בָּעוֹלָם ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה? כָּל דִּבּוּר הוּא כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַנִּגּוּנִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל הָרְפוּאוֹת!

אוֹי אַשְׁרֵינוּ, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְרַבִּי נָתָן…

זֶה הַסֵּפֶר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, כַּמָּה בַּעֲלֵי-תְּשׁוּבָה נַעֲשָׂה מִזֶּה הַסֵּפֶר, כֻּלָּם אָמְרוּ שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ, “כְּמוֹ הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ – אֵין בָּעוֹלָם!”

בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה אִישׁ יְהוּדִי אֶחָד, לֹא זָקֵן וְלֹא צָעִיר, אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: “יֵשׁ כְּבָר בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ אוֹר פֶּלֶא כָּזֶה, בְּלִי זֶה – הַחַיִּים לֹא חַיִּים, לֹא כְּלוּם!”

אֲנִי נָתַתִּי לוֹ הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, וְאַחַר-כָּךְ הוּא אָמַר: “הוֹ.. אַתָּה הֶחֱיֵיתָ אֶת נַפְשִׁי, הוּא טוֹב כָּל-כָּךְ, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אוֹצָר כָּזֶה, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת!'”

הוּא בָּא בְּכָל לַיְלָה לַבֵּית-הַכְּנֶסֶת עִם הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ לְהִתְפַּלֵּל וְאָמַר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְהוּא חַי חַיִּים טוֹבִים מֵהַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. הוּא לֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת אִתִּי, אֲנִי נָתַתִּי לוֹ מַתָּנָה כָּזֶה.. ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. וְהוּא בְּכָל פַּעַם קָרָא אוֹתִי, הוּא שִׂמַּח אוֹתִי, הוּא הָיָה שָׂמַח מְאֹד וְאָמַר לִי: “מֶה עָשִׂיתָ! עָשִׂיתָ לִי טוֹב כָּזֶה, אוֹר כָּזֶה, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה..”

הוּא הָיָה לוֹ חֲנוּת בִּרְחוֹב הֶרְצֵל בְּתֵל-אָבִיב וְהָיָה לוֹ פַּרְנָסָה, וַאֲנִי יָדַעְתִּי אֵיפֹה הַבַּיִת שֶׁלּוֹ, אֲנִי בָּאתִי וּבִקַּשְׁתִּי: “הָאָדָם צָרִיךְ לֶאֱכֹל”, הוּא נָתַן לִי קִיגֶעל לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ, וְגַם-כֵּן בִּשְׁבִיל הַקִּדּוּשׁ הָיָה לִי. הוּא כָּל-כָּךְ אָהַב אוֹתִי, אֲנִי נָתַתִּי לוֹ ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’.

מִשֶּׁהוּ בָּא מִצָּרְפַת, הוּא מָצָא בַּכֹּתֶל ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, אָז הוּא אָמַר: “הוֹי, זֶה טוֹב מְאֹד, זֶה כָּל חִיּוּתִי!”

אָמְרוּ לוֹ: “אֲבָל אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ, מָה אַתָּה אוֹמֵר, זֶה הַסֵּפֶר הוּא מִבְּרֶסְלֵב!”

הוּא אָמַר לָהֶם: “שֶׁיִהְיֶה מִבְּרֶסְלֵב, אֲבָל הוּא טוֹב מְאֹד. אֲנִי רוֹצֶה גַּם לְהַעֲבִיר אֶת זֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם”.

אֲנִי נָתַתִּי לוֹ הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְהוּא אָמַר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ בַּכֹּתֶל בִּמְתִיקוּת כָּזֶה, וְאַחַר-כָּךְ הוּא אָמַר לִי: “אוֹי יוֹי יוֹי, לֹא יָדַעְתִּי מַה שֶּׁזֶּה, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה בָּעוֹלָם, אֲנִי לֹא צָרִיךְ – אֲנִי מֻכְרָח אוֹתוֹ. הַ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הוּא בָּא לָעוֹלָם רַק בִּשִׁבִילִי!”

הוּא בָּא הַבַּיְתָה וְסִפֵּר לָהֶם: “בִּירוּשָׁלַיִם יֵשׁ בֵּית-חוֹלִים שֶׁהוּא מְרַפֵּא כָּל הַמַּחֲלוֹת בְּחִנָּם!”

אַחַר-כָּךְ בָּא הָרַב שֶׁלּוֹ וְאָמַר לִי: “הוֹ.. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ בָּעוֹלָם, לֹא יָדַעְתִּי מַה שֶּׁזֶּה”.

יֵשׁ עוֹד מִשֶּׁהוּ? בֹּא, בֹּא, בֹּא, יֵשׁ אַבָּא גַּם-כֵּן? יֵשׁ מָקוֹם גַּם בִּשְׁבִילוֹ. בֹּא, בֹּא, לְמַה הוּא מְחַכֶּה? הָאַבָּא הוּא רוֹצֶה גַּם-כֵּן לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ? נוּ, יֵשׁ הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הוּא יָכוֹל לְקַבֵּל כָּל הָעוֹלָם, הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ יִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם.

זֶה יִהְיֶה הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה בָּעוֹלָם, הוּא יִתְגַּלֶּה – הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’! בְּכָל דִּבּוּר שֶׁל הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הוּא חִיּוּת שֶׁל כֻּלָּם, הוּא נוֹתֵן חִיּוּת לְכָל הָעוֹלָם, לְכָל הָרְשָׁעִים.

הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הוּא יְשַׁנֶּה כָּל הָעוֹלָם, הוּא מְרַפֵּא כָּל הָעוֹלָם!

יֵשׁ חֲתִיכַת נְיָר שֶׁהוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, רַק חֲתִיכַת נְיָר קָטָן – הוּא כּוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם. זֶה הַבֵּית-חוֹלִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם!

אֵיזֶה מְשֻׁגָּע לֹא יִקְנֶה נְיָר בִּשְׁבִיל כָּל הַבַּיִת שֶׁלּוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם רְפוּאָה? הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הוּא רוֹפֵא וּמְחַיֶּה וּמְחַזֵּק כֻּלָּם, הוּא מְחַדֵּשׁ כֻּלָּם. נְשָׁמָה חֲדָשָׁה. עַל הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ עַל-יַד הַכֹּתֶל – עוֹמֵד הַכֹּל, כָּל הַתּוֹרוֹת!

עַכְשָׁו כָּל הַחֲבֵרִים וְכָל הַחֶבְרָה נִפְטְרוּ, וְהַכֹּל – אֵינָם, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, רַק אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי. אֲנִי מַתְחִיל לַחֲשֹׁב: “אֵיפֹה כָּל הָעוֹלָם, אֵיפֹה כֻּלָּם?”

אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֵיזֶה חָבֵר – אֵינָם, כֻּלָּם הֵם בָּאֲדָמָה, רַק אֲנִי לְבַדִּי נִשְׁאַרְתִּי, רַק אֲנִי לְבַדִּי עִם הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’…

זֶה הַסֵּפֶר ‘כִּתְבֵי רַבִּי נַחְמָן – תּוֹרוֹת וּתְפִלּוֹת’, זֶה הַשֵּׁם מְסֻגָּל מְאֹד, ‘כִּתְבֵי רַבִּי נַחְמָן’.

הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ זֶה בַּאֲרִיכוּת, אֲנִי לָקַחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר ‘קִצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וַאֲנִי קִשַּׁרְתִּי אֶת הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ – הַתּוֹרוֹת, עִם הַתְּפִלּוֹת בְּיַחַד, וְהוּא עָשָׂה הַרְבֵּה בַּעֲלֵי-תְּשׁוּבָה.

‘כִּתְבֵי רַבִּי נַחְמָן וְתַלְמִידוֹ רַבִּי נָתָן’, כָּל אֶחָד יְחַפֵּשׂ אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה. מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה.. זֶה נוֹרָא מְאֹד. כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם מֵהַחַיִּים, לֹא יוֹדְעִים כְּלָל. רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּדִבּוּר אֶחָד הוּא מְחַיֶּה וּמְקַיֵּם וּמְחַדֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד. זֶה הַגְּאֻלָּה, כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר הוּא גְּאֻלָּה בִּשְׁבִיל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. דְּבַר פֶּלֶא כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!

אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רִחֵם עָלֵינוּ, הוּא גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם מִי הוּא, מִי יוֹדֵעַ נַ נַחְ? בְּלִי זֶה אֵין חַיִּים, אֵין כְּלוּם!

אוֹי אוֹי, אֲנִי רוֹצֶה לָגוּר בִּירוּשָׁלַיִם, אוּלַי יִהְיֶה יוֹתֵר טוֹב. אִם יֵשׁ לְךָ דִּירָה בִּירוּשָׁלַיִם וְיֵשׁ לְךָ חֶדֶר בִּשְׁבִילִי עִם שֻׁלְחָן קָטָן – טוֹב. אֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לִירוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל, מִכָּאן אֲנִי נוֹסֵעַ לִירוּשָׁלַיִם.

אֲנִי הָיִיתִי מֵהָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָלְכוּ עִם מִלְחָמָה עִם כָּל הָעוֹלָם, אֲנִי לָחַמְתִּי עִם גִּבּוֹרִים, עִם רַבָּנִים מְפֻרְסָמִים בָּעוֹלָם וַאֲנִי עָשִׂיתִי אֶת שֶׁלִּי, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ כְּבָר עַכְשָׁו סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בַּכֹּתֶל, זֶה סִימָן עַל מָשִׁיחַ!

כֵּן, לִלְמֹד לְיַד הַכֹּתֶל בְּכָל הַשֶּׁטַח סִפְרֵי רַבֵּנוּ, בֶּאֱמֶת – לֹא בְּשֶׁקֶר, לֹא כְּמוֹ הַשַּׁקְרָנִים. בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁזָּכִינוּ בְּדוֹרוֹת אֵלּו לְאוֹר כָּזֶה, פֶּלֶא כָּזֶה. מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ בַּדּוֹר הַזֶּה.. זֶה יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ!

אַרְצוֹת-הַבְּרִית מָלֵא מַחֲלוֹת, וּפֹה מָלֵא רְפוּאוֹת. נוּ, שֶׁהָאֲנָשִׁים יָבוֹאוֹ לְכָאן וְיִהְיֶה לָהֶם כָּל הָרְפוּאוֹת לְכָל הַמַּחֲלוֹת. יָבוֹאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – יְקַבְּלוּ רְפוּאָה. יֵשׁ אֲרוֹנוֹת סְפָרִים בְּכָל הָרְפוּאוֹת, לְכֻלָּם!

יָבוֹאוּ מַחֲלוֹת, מַחֲלוֹת כָּאֵלֶּה, וְתֵכֶף יִהְיֶה לָהֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה. אֲנִי יָכוֹל לְסַפֵּר הָרְפוּאוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת שֶׁיֵּשׁ שָׁמָּה בַּכֹּתֶל. כֻּלָּם יָבוֹאוּ לִירוּשָׁלַיִם לְהַכֹּתֶל וְכֻלָּם יַחְזְרוּ בִּרְפוּאָה שְׁלֵמָה, אָז כָּל הַחוֹלִים שֶׁבָּעוֹלָם יָבוֹאוּ לְפֹה. כָּל הָרוֹפְאִים יָבוֹאוּ כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן חוֹלִים הַרְבֵּה, הֵם יָבוֹאוּ וְיִמְצְאוּ אֶת כֻּלָּם בְּרִיאִים, אָז לֹא יִהְיֶה לָהֶם פַּרְנָסָה, אֲבָל הֵם גַּם-כֵּן יִשְׂמְחוּ הַרְבֵּה שֶׁבָּא הַזְּמַן שֶׁבְּכָל דִּבּוּר יֵשׁ רְפוּאָה לְכָל הַחוֹלִים.

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן הוּא נוֹתֵן רְפוּאוֹת לְכָל הַחוֹלִים הַקָּשִׁים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לָהֶם, רַק יַגִּיד – יְקַבֵּל!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “כָּל הַיְהוּדִים צְרִיכִים לָבוֹא לָגוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!” רַק בּוֹאוּ בּוֹאוּ בּוֹאוּ בּוֹאוּ…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נָסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן מִלְחָמָה, יֵשׁ מַעֲשֶׂה מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, בָּרוּךְ הַשֵּׁם הוּא בָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁלוֹם וְחָזַר בְּשָׁלוֹם בְּדֶרֶךְ נִסִּים גְּמוּרִים מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג. וּכְשֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא נָסַע דֶּרֶךְ כְּפָר לֹא רָחוֹק מֵהָרַב הַצַּדִּיק הַמַּגִּיד מֵעִיר טִירָאוִויצֶע, אָז נוֹדַע לְהַמַּגִּיד שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הַשֵּׁם חָזַר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהוּא נִמְצָא בְּהַכְּפָר, וְאָז הַמַּגִּיד לֹא הָיָה מוּכָן, מְלֻבָּשׁ, לְהַנְּסִיעָה לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. צְרִיכִים לְהִתְלַבֵּשׁ…

אָז הַמַּגִּיד תֵּכֶף הִתְחִיל לָרוּץ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְאָמַר שֶׁיֵּלְכוּ אַחֲרָיו עִם עֲגָלָה, וְהוּא הָיָה רָץ כָּל-כָּךְ בְּכֹחַ וּבִמְהִירוּת שֶׁהוּא בָּא עוֹד לִפְנֵי הָעֲגָלָה!

הָעֲגָלָה יָצְאָה תֵּכֶף אַחֲרָיו, וְהוּא בָּא לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לִפְנֵי שֶׁבָּאָה הָעֲגָלָה. הִתְלַהֲבוּת כָּזֶה…

הוּא הָיָה אִישׁ זָקֵן בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה נִרְאֶה כְּמוֹ יֶלֶד, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּשֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה בְּעֶרֶךְ בְּגִיל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה שָׁנִים, וְהַמַּגִּיד רָץ כְּשֶׁרַבֵּנוּ בָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל…

הַמַּגִּיד מִטִּירָאוִויצֶע הוּא הָיָה תַּלְמִיד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, הוּא הָיָה גָּאוֹן וְצַדִּיק גָּדוֹל מְאֹד וְהוּא הָיָה יָחִיד מִבֵּין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהוּא בִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא הָיָה הַיָּחִיד בֵּין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהוּא הִכִּיר קְצָת אֶת גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהוּא הָיָה אִישׁ זָקֵן וְהָיָה גָּאוֹן, וְהוּא אָמַר לְרַבֵּנוּ: “אַתָּה רַבִּי! אַתֶּם הוּא הָרַבִּי שֶׁלִּי!”

הוּא אָמַר אֶת זֶה בֶּאֱמֶת, לֹא רַק סְתָם בַּפֶּה, לֹא סְתָם דִּבּוּר.

פַּעַם אַחַת – זֶה כָּתוּב בְּ’חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’, הָיָה לְהַמַּגִּיד אֵיזֶה עִנְיָן עָמֹק מְאֹד וְהָיָה קָשֶׁה לוֹ מְאֹד, וְהוּא הָיָה אֵצֶל כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, קְדוֹשִׁים, וְשָׁאַל אוֹתָם עַל זֶה וְהֵם אָמְרוּ לוֹ אֵיזֶה תְּשׁוּבָה, אֲבָל הוּא לֹא הָיָה שְׂבַע רָצוֹן וְהוּא חָשַׁב שֶׁאוּלַי הוּא יִשְׁאַל אֶת רַבֵּנוּ. אָז הוּא בָּא לְרַבֵּנוּ וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר לוֹ תּוֹרָה עַל מַה שֶּׁהוּא הָיָה קָשֶׁה לוֹ. וּכְשֶׁהַמַּגִּיד שָׁמַע מִפִּי רַבֵּנוּ הַתּוֹרָה הַזּוֹ, אָז הוּא רָאָה שֶׁזֶּה לֹא שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי, זֶה נוֹרָא מְאֹד, הוּא יָצָא מֵהַכֵּלִים. וְהוּא חָשַׁב שֶׁתּוֹרָה כָּזוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב…

אַחַר-כָּךְ בָּא רַבִּי נָתָן וְכָתַב אֶת הַתּוֹרָה הַזּוֹ, וְהַמַּגִּיד מִטִּירָאוִויצֶע הוּא רָאָה אֶת הַתּוֹרָה הַזּוֹ בִּכְתָב, אָז הוּא אָמַר לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: “אַתֶּם חִדּוּשׁ נוֹרָא מְאֹד!” כָּכָה אָמַר הַמַּגִּיד מִטִּירָאוִויצֶע לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הוּא רָאָה שֶׁזֶּה פֶּלֶא נוֹרָא מְֹאד, “אַתֶּם פֶּלֶא גָדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד!”

אָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “חִדּוּשׁ כָּמֹנִי.. עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!”

אַחֲרֵי שֶׁחָזַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה שַׁבָּת, וְהוּא אָמַר תּוֹרָה בְּלֵיל שַׁבָּת וְגַם-כֵּן בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית בְּמִנְחָה הוּא אָמַר הַתּוֹרָה הַזּוֹ: ‘כִּי תַּעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי’, אַ-מְחַיֶּה זַיין (“תּוֹרָה מְחַיָּה!”, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ חֵלֶק א’ תּוֹרָה ע”ג).

בְּהַתּוֹרָה הַזּוֹ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְדַבֵּר מֵעִנְיַן תְּפִלָּה לִשְׁמָהּ. תְּפִלָּה לִשְׁמָהּ – כְּשֶׁזּוֹכִים לְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה לְהַדִּבּוּר, כָּל דִּבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מֵהַתְּפִלָּה, צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּל הַמַּחֲשָׁבָה – לֹא לִפְגֹּם, לֹא לַחֲשֹׁב אֵיזֶה עִנְיָן אֲפִלּוּ דָּבָר בְּעָלְמָא. רַק הַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה קְשׁוּרָה אֶל הַדִּבּוּר, לְמַה שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו.

אֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁהַסַּבָּא שֶׁל רַבֵּנוּ, רַבִּי נַחְמָן מֵהוֹרְדֶנְקֶר, הוּא נָסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל הַדֶּרֶךְ לְאִיסְטַנְבּוּל הוּא לָקַח אִשָּׁה סְפָרַדִּיָּה.

אוֹי אוֹי, הִיא הָיְתָה צַדֶּקֶת גְּדוֹלָה, הָיָה לָהּ זְכִיָּה שֶׁרַבִּי נַחְמָן מֵהוֹרְדֶנְקֶר הָיָה בַּעֲלָהּ, רַבִּי נַחְמָן מֵהוֹרְדֶנְקֶר הוּא הָיָה תַּלְמִיד קָדוֹשׁ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב.

אֵיךְ בָּא רַבִּי נַחְמָן מֵהוֹרְדֶנְקֶר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיָה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם שֶׁמִּזֶּה בָּא רַבִּי נַחְמָן, רַבִּי נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה. הוּא בָּא לְאִיסְטַנְבּוּל וְנָשָׂא אִשָּׁה וּמִזֶּה נוֹלַד רַבֵּנוּ נַחְמָן. נַחְמָן הוֹרִידְנְקֶר הָיָה הַסָּבָא שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְצִפּוֹרָה הָיָה הָאִמָּא שֶׁל רַבֵּנוּ וְהִיא הֵבִיאָה אֶת רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן…

רַבִּי נַחְמָן מֵהוֹרְדֶנְקֶר הוּא הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגַם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב רָצָה לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה, אֲנִי הָיִיתִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זָכָה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאָמַר: “הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לֹא זָכָה; אֲנִי זָכִיתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל”. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “כָּל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לָבוֹא לָגוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!” עַכְשָׁו רוֹאִים שֶׁהַצָּרְפָתִים וְכָל הָעוֹלָם נוֹסְעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

כְּשֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה בִּטְבֶרְיָה וְהָיָה עַל הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל זְקֵנוֹ רַבִּי נַחְמָן הוֹרִידְנְקֶר. יֵשׁ צִיּוּן אֶחָד אָרֹךְ עַל שֵׁם רַבִּי יַעֲקֹב שִׁמְשׁוֹן מִשִׁפִּטוֹבְסְקָא וְהַסַּבָּא שֶׁל רַבֵּנוּ נַחְמָן. הַצִּיּוּן בִּטְבֶרְיָה, הוּא נִפְטַר בִּטְבֶרְיָה.

כְּשֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה מִלְחָמוֹת שֶׁל נַפּוֹלְיוֹן. נַפּוֹלְיוֹן הָיָה רוֹצֶה לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְהוּדִים, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ דִּבֵּר אִתּוֹ, עִם נַפּוֹלְיוֹן, אֵיזֶה דִּבּוּרִים…

‘ימי מוהרנ”ת’

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְשׂוֹחֵחַ מִמַּעֲלַת הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ ‘יְמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’, בּוֹ מוּבָאִים כַּמָּה סִפּוּרִים נִפְלָאִים בְּמַהֲלַךְ הִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל רַבִּי נָתָן לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ…

אוֹי ‘יְמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’, ‘יְמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’, ‘יְמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’…

אֲנִי לֹא הָיָה לִי ‘יְמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’, לֹא הָיָה לְהַשִּׂיג וְלִקְנוֹת, לֹא הָיוּ מַדְפִּיסִים – אָז לֹא הָיָה הַסֵּפֶר, בְּקשִׁי זָכִיתִי לִרְאוֹת אֶת הַ’יְּמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’. אוֹי עַד שֶׁזָּכִיתִי שֶׁיָּבוֹא לִי הַ’יְּמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’, אֲנִי רָאִיתִי אֶת זֶה – אָמַרְתִּי: “כְּדַאי שֶׁאֲנִי בָּעוֹלָם!”

אוֹי, צְרִיכִים לוֹמַר אַשְׁרֵינוּ עַל כָּל מִלָּה שֶׁל ‘יְמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’. אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ! כָּל הָעוֹלָם צְרִיכִים לוֹמַר רַק מִלָּה אַחַת – ‘אַשְׁרֵינוּ!’

מַה יּוּכַל הָעוֹלָם לוֹמַר עַל הַ’יְּמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’? אוֹי ‘יְמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’, אוֹי ‘יְמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’, אוֹי אַשְׁרֵינוּ אַשְׁרֵינוּ, אוֹי אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם ‘יְמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’. יֵשׁ לָנוּ כְּבָר ‘יְמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’, צָרִיךְ כָּל הָעוֹלָם לוֹמַר אַשְׁרֵינוּ! וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר: “נַחְמָן וְנָתָן מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם!”

הוּא עָשָׂה ‘יְמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’, הוּא צָחַק מִכָּל הָעוֹלָם, הַ’יְּמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’ מְצַחֵק מִכֻּלָּם, מִכָּל הָעוֹלָם! ‘יְמֵי מוֹהַרֲנַ”ת’, מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה, וּמַה שֶּׁזֶּה ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’.. בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹם יְכוֹלִים לִקְנוֹת ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְכָל הַסְּפָרִים שֶׁל רַבֵּנוּ.

מַה יַּעֲשׂוּ הַמִּתְנַגְּדִים? הֵם יִצְטָרְכוּ לְהַשְׂכִּיר פּוֹעֲלִים וְלַעֲשׂוֹת קְבָרִים לִקְבֹּר אֶת עַצְמָם מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה מִכָּל דִּבּוּר שֶׁל הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְהַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’. כָּל הַשֶּׁקֶר, כָּל הַגּוֹיִים יִפְּלוּ, יִפְּלוּ יִפְּלוּ יִפְּלוּ וְיִפְּלוּ.

אוֹי אַשְׁרֵינוּ אַשְׁרֵינוּ, אוֹי אַשְׁרֵינוּ אַשְׁרֵינוּ…

אֲהָהּ! מַה שֶּׁזָּכִינוּ עַכְשָׁו, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָשִׁיר, לְהוֹדִיעַ מִכְּפָר לִכְפָר, לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ שֶׁיֵּשׁ אַשְׁרֵינוּ!

“אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ”, אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ, “אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה”, עַל נִגּוּן יָפֶה כֻּלָּם אוֹמְרִים: “זֶה בְּרֶסְלֵב!”

כֻּלָּם יִרְקְדוּ ‘אַשְׁרֵינוּ’, זֶה יִהְיֶה דָּבָר יָפֶה, מִי לֹא רוֹצֶה ‘אַשְׁרֵינוּ’, כָּל הַכְּנֶסֶת יִרְקְדוּ ‘אַשְׁרֵינוּ’ בְּלִי שִׁעוּר, כָּל הַכְּנֶסֶת. כַּמָּה יִהְיֶה יָפֶה זֶה, כָּל הַשָּׂרֵי כְּנֶסֶת יַעֲשׂוּ רִקּוּד, הַכְּנֶסֶת יִהְיֶה מָלֵא, כָּל הָעוֹלָם יִרְצֶה לְהִכָּנֵס לַכְּנֶסֶת, יִהְיֶה צָרִיךְ רִשָּׁיוֹן כְּדֵי לְהִכָּנֵס, יִרְקְדוּ כֻּלָּם ‘אַשְׁרֵינוּ’. בִּירוּשָׁלַיִם וּבַמֶּרְכָּז, כָּל הָעוֹלָם יִרְקְדוּ “אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ..”

ארץ ישראל

עֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִתְאָרֵחַ אֵצֶל מִשְׁפְּחוֹת עוֹלִים שֶׁהִתְקַשּׁוּ לְהִשָּׁאֵר בָּאָרֶץ…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנַחְנוּ עַם אֶחָד, עַם אֶחָד שֶׁקִּבַּלְנוּ הַתּוֹרָה עָלֵינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵינוּ, קִבַּלְנוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. אֲהָהּ! מַה שֶּׁזֶּה…

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מְרַחֵם עָלֵינוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁאֲנַחְנוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ, הוּא מְרַחֵם עָלֵינוּ, הוּא מוֹחֵל לָנוּ עֲווֹנוֹתֵינוּ, עַל הַתַּאֲווֹת, יוֹם-כִּפּוּר – הוּא מוֹחֵל לָנוּ. חָלִילָה וְחַס לוּלֵא זֹאת הָיִינוּ כְּבָר אֲבוּדִים. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֵינוּ וִינַקֶּה אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ לֹא נְקִיִּים, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַחֲמָן כָּזֶה שֶׁהוּא יְנַקֶּה וִיטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל מִינֵי מִטֻּמְאוֹת, מִכָּל מִינֵי עֲווֹנוֹת, מִכָּל מִינֵי תַּאֲווֹת, הוּא יוֹצִיא אוֹתָנוּ מִכָּל רַע.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ הַשֵּׁם אֶחָד. מַה שֶּׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם.. רַק אֲנַחְנוּ עַם יִשְׂרָאֵל, רַק לְיִשְׂרָאֵל יִהְיֶה תִּקּוּן, אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בַּתּוֹרָה וּבַצַּדִּיקִים, אֲבָל הַגּוֹיִים לֹא מַאֲמִינִים בַּתּוֹרָה וְלֹא בְּשׁוּם דָּבָר, הֵם עוֹמְדִים בַּחוּץ כְּמוֹ עַכְבָּרִים, כְּמוֹ כְּלָבִים וַחֲתוּלִים, חַיּוֹת. הֵם לֹא בְּנֵי-אָדָם. הַבְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ רַחֲמָנוּת? הִיא יוֹדַעַת מֵהַתּוֹרָה? מִי הֵם? עַכְבָּר, עַכְבָּרִים, הֵם לֹא בְּנֵי-אָדָם. בְּנֵי-אָדָם – רַק אֲנַחְנוּ, עַם הַתּוֹרָה, אֲנַחְנוּ הַבְּנֵי-אָדָם. אֵין בְּנֵי-אָדָם – רַק אֲנַחְנוּ!

נוּ, צְרִיכִים לֶאֱכֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֹּחַ, צְרִיכִים סְעוּדָה הַמַּפְסֶקֶת. בָּרוּךְ הַשֵּׁם…

אֲנִי נוֹלַדְתִּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּטְבֶרְיָה לִפְנֵי מֵאָה שָׁנִים וְיוֹתֵר, אֲנִי זוֹכֵר עַכְשָׁו כַּמָּה הָיָה לָנוּ פַּחַד מִן הַגּוֹיִים, הֵם רָצוּ לַהֲרֹג לְהַשְׁמִיד וּלְאַבֵּד אוֹתָנוּ וְאֶת זַרְעֵנוּ. עַד הַיּוֹם אֲנִי מִתְפַּלֵּא מְאֹד אֵיךְ כֻּלָּנוּ חָיִים.

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהָאִמָּא לֹא הָיָה לָהּ מַה לֶּאֱכֹל וְגַם הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים לֹא הָיָה לָהֶם חָלָב, לֹא הָיָה לָהֶם בְּמַה לִּחְיוֹת. אֲנַחְנוּ הָיִינוּ יְלָדִים קְטַנִּים, לֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה מִלְחָמָה, וְהֵם הָיָה לָהֶם כָּל מִינֵי נֶשֶׁק, כָּל הָעוֹלָם נָתְנוּ לָהֶם נֶשֶׁק, הַצָּרְפָתִים וְהָאַנְגְּלִים, כֻּלָּם נָתְנוּ לָהֶם נֶשֶׁק וַאֲנַחְנוּ לֹא הָיָה לָנוּ מִי שֶׁיִּתֵּן לָנוּ וְלֹא הָיָה לָנוּ נֶשֶׁק. אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, שֶׁזֶּה פַּחַד אֵיךְ שֶׁהָיִינוּ נֶאֱבָדִים כְּמוֹ בַּעֲלֵי-חַיִּים, לֹא יָדְעוּ אֵיפֹה לִבְרֹחַ, מַה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עִם יְלָדִים קְטַנִּים?

הָיָה פַּחַד גָּדוֹל מִן הַגּוֹיִים עָלֵינוּ וְעַל זַרְעֵנוּ וְעַל כָּל הַיְהוּדִים, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי הָיִיתִי חָי בִּפְחָדִים כָּאֵלֶּה, בְּפָנִים כָּאֵלֶּה. הָאַבָּא וְהָאִמָּא וַאֲנִי, אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ לֹא הָיָה לָנוּ לֹא לֶחֶם לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת וְלֹא כְּלוּם. אֲנַחְנוּ הָיִינוּ בְּצָרָה גְּדוֹלָה, אֲנַחְנוּ וְזַרְעֵנוּ וּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ, כֻּלָּנוּ הָיִינוּ נֶאֱבָדִים לְגַמְרֵי, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְבַטֵּל רוֹצְחִים כָּאֵלֶּה? וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלֵינוּ, אֲנַחְנוּ וְזַרְעֵנוּ נִצַּלְנוּ!

מַה שֶּׁרָאִינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמָּנוּ וְעִם הַגּוֹיִים, לֹא הָיָה שׁוּם תִּקְוָה אֵיךְ לְהִנָּצֵל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע מִן הַגּוֹיִים, הַמִּשְׁטָר הָיוּ חֲזָקִים כָּל-כָּךְ, גִּבּוֹרֵי-כֹּחַ, וְהָיָה לָהֶם נֶשֶׁק הַרְבֵּה, וַאֲנַחְנוּ לֹא הָיָה לָנוּ כְּלוּם, הָיִינוּ יְלָדִים קְטַנִּים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים לִלְחֹם, הָיִינוּ כְּמוֹ מֵתִים. וְהֵם כֻּלָּם נֶאֶבְדוּ, וַאֲנַחְנוּ חָיִים וְקַיָּמִים! אֵיךְ נִצַּלְנוּ מִן הַגּוֹיִים? יְלָדִים קְטַנִּים יוֹדְעִים לִלְחֹם? מַה זֶּה!

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלֵינוּ וְעָשָׂה עִמָּנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה.. וְהָיָה לְהֵפֶךְ, אֲנַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ וְהֵם נֶאֶבְדוּ עִם הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּהֶם. כֵּן, הֵם נִפְטְרוּ, רַק אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, לֹא הָיָה לִי לֹא לֶחֶם וְלֹא בֶּגֶד, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי חָי, אֲנִי יְהוּדִי, אֲנִי חָי. אֲנִי זָקֵן יוֹתֵר מִמֵּאָה שָׁנָה, אֲנִי חָי וְהֵם נֶאֶבְדוּ…

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִצִּיל אוֹתָנוּ מִכָּל הַגּוֹיִים, נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד וְהֵם נָפְלוּ וְנָפְלוּ. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ נָפְלוּ, הֵם נָפְלוּ וְנֶאֶבְדוּ. רָאִינוּ נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה.. נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה עִמָּנוּ נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא רוֹאִים, שֶׁאִמָּהוֹת וִילָדִים קְטַנִּים שֶׁנּוֹלְדוּ, בְּנֵי חֹדֶשׁ, בְּנֵי שְׁנֵי חֳדָשִׁים, נִצְּלוּ מִן הַגּוֹיִים. כָּכָה הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה עִמָּנוּ נִסִּים כָּאֵלֶּה שֶׁהַגּוֹיִים נָפְלוּ עָלֵינוּ וַאֲנַחְנוּ נִצַּלְנוּ מֵהֶם, מֵהַנֶּשֶׁק שֶׁלָּהֶם.

כֻּלָּם, כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַגּוֹיִים, כֻּלָּם רוֹצִים לְאַבֵּד אוֹתָנוּ וּלְהַשְׁמִיד אוֹתָנוּ, וְרוֹאִים גְּדֻלַּת הַשֵּׁם, נִסִּים גְּדוֹלִים. הָיָה לָנוּ כָּל טוּב מֵעֲצֵי-זַיִת, הָיָה לָנוּ אֵשׁ וּמַיִם, הַכֹּל. חֲתִיכַת לֶחֶם וְכַמָּה טִפּוֹת שֶׁמֶן זַיִת וַאֲנַחְנוּ וְזַרְעֵנוּ חָיִים וְקַיָּמִים, וְהֵם אֵין לָהֶם כְּלוּם. גַּם עַכְשָׁו הַגּוֹיִים, הָעֲרָבִים, הָיָה לָהֶם בָּתִּים וְעִזִּים וְכָל מִינֵי בְּהֵמוֹת, הָיָה לָהֶם חָלָב, חֶמְאָה, הָיָה לָהֶם כָּל טוּב, וַאֲנַחְנוּ לֹא הָיָה לָנוּ כְּלוּם. כָּל הַבָּתִּים כֻּלָּם הָיוּ שֶׁלָּהֶם, וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם – אֲנַחְנוּ יָרַשְׁנוּ אוֹתָם, לָקַחְנוּ אֶת זֶה, עַכְשָׁו הַכֹּל שֶׁלָּנוּ. אֵין לָהֶם לֹא עִזִּים וְאֵין לָהֶם כְּלוּם. עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ בַּבָּתִּים שֶׁלָּהֶם וְכָל מַה שֶׁשֶּׁלָּהֶם – שֶׁלָּנוּ, הַבָּתִּים שֶׁלָּנוּ, הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּנוּ, הַכֹּל – שֶׁלָּנוּ!

מִי יָכוֹל אֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה לַחֲשֹׁב שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּנוּ? הַגּוֹיִים, הָעֲרָבִים, מִלְיוֹנִים מִלְיוֹנִים בָּעוֹלָם, וַאֲנַחְנוּ – כַּמָּה אֲנַחְנוּ? אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם…

זֶה הָיָה בִּטְבֶרְיָה, הָיָה עֲרָבִי וְהוּא הָיָה לוֹ חֲנוּת יָפָה, הָיָה מֵבִיא בַּמְיָה וְעַגְבָנִיּוֹת – שְׁנֵי דְּבָרִים טוֹבִים. הַגּוֹי הָיָה פּוֹתֵחַ אֶת הַחֲנוּת בְּיוֹם שַׁבָּת, רָאִינוּ מַה זֶּה יְהוּדִי וּמַה זֶּה גּוֹי.

אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים בְּמוּסַף שֶׁל שָׁלשׁ רְגָלִים: “כִּי מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְנִתְרַחַקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵנוּ, וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנֶיךָ..”. אֲנַחְנוּ הַיְּהוּדִים, אֲנַחְנוּ זָכִינוּ לַהֲרֹג כָּל הַשּׂוֹנְאִים מִתּוֹרָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ עָשִׂינוּ תְּפִלָּה וְתַעֲנִית וּתְשׁוּבָה, וְכָל יִשְׂרָאֵל הִתְפַּלְּלוּ וּבָכוּ לַשֵּׁם: “מִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיַּעֲשׂוּ עִמָּנוּ..” אֲבָל לָאַחֲרוֹנָה, לְבַסּוֹף, אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁנִּתְרַחַקְנוּ מֵהַתּוֹרָה מִן הַקְּדֻשָּׁה מְאֹד, וְאֵיךְ נִצַּלְנוּ מֵהַגּוֹיִים? הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם מְאֹד עַל כָּל עַמּוֹ וְהוּא רִחֵם עָלֵינוּ וְעַל זַרְעֵנוּ, “וְנַהֲפֹךְ הוּא, וְנַהֲפֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם”. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַגּוֹיִים וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, תּוֹרַת אֱמֶת, “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם נוֹתֵן הַתּוֹרָה!”

צְרִיכִים לְהַאֲמִין בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת בֶּאֱמוּנָה, זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ לְנֶצַח נְצָחִים. וְהַגּוֹיִים כְּמוֹ שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים חֲמוֹרִים, נוֹתְנִים לָהֶם תֶּבֶן וְהֵם עוֹמְדִים וְאוֹכְלִים וְלֹא יוֹדְעִים דָּבָר. הוּא גּוֹי, הוּא לֹא מַאֲמִין כְּלָל. וַאֲנַחְנוּ עַם קָדוֹשׁ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אֶרֶץ קְדוֹשָׁה, יְרוּשָׁלַיִם, בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים – מִי יֵשׁ לוֹ? מַה יֵּשׁ לָהֶם? אֵין לָהֶם כְּלוּם!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנַחְנוּ יְהוּדִים – מַסְפִּיק! מַה יֵּשׁ לָנוּ לִדְאֹג, הַגּוֹיִים יֵשׁ לָהֶם מַה לִּדְאֹג, אֵין לָהֶם כְּלוּם, לֹא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא תּוֹרָה וְלֹא שׁוּם מִצְוָה, אֵין לָהֶם כְּלוּם, הֵם יִדְאֲגוּ, אֵין לָהֶם כְּבָר שׁוּם תִּקְוָה. אֲבָל אֲנַחְנוּ – יֵשׁ לָנוּ כָּל טוּב, יֵשׁ לָנוּ כָּל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת, אֲנַחְנוּ יְהוּדִים, יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת, יֵשׁ יוֹתֵר שִׂמְחָה מִזֶּה? אֲנַחְנוּ עַם הַשֵּׁם, עַם הַתּוֹרָה, אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ הַכֹּל, אֵין לָנוּ מַה לִּדְאֹג…

(נֶאֱמַר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל כִּי רוֹצִים לִמְסֹר אֶת רַמַת-הַגּוֹלָן)

הֵם רוֹצִים? שֶׁיִּרְצוּ. אֲנַחְנוּ לֹא נִתֵּן.

הָעֲרָבִים רוֹצִים יְרוּשָׁלַיִם וּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם רוֹצִים. הָעֲרָבִים מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן נִכְנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם וְכָל אֵלּוּ שֶׁהָיוּ גָּרִים בְּעִיר הָעַתִּיקָה, הוֹלִיכוּ אוֹתָם לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לָקְחוּ כָּל הַיְהוּדִים בְּשִׁבְיָה, גַּם-כֵּן אֶת רַב שְׁמוּאֵל הוּרְבִיץ, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָיָה פֹּה עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא הָיָה פֹּה יְהוּדִי אֶחָד כָּל הָעֶשְׂרִים שָׁנָה. וְעַכְשָׁו כָּל הָעוֹלָם וְהָאוֹ”ם, כֻּלָּם, כָּל הַגּוֹיִים, הֵם נָתְנוּ לְיִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּל, וְהָעֲרָבִים הֵם לֹא יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כְּלוּם. כְּשֶׁהָעֲרָבִים מְדַבְּרִים, אָז אוֹמְרִים לָהֶם: “זֶה אֶרֶץ שֶׁלָּנוּ, זֶה יְרֻשָּׁה מֵאֲבוֹתֵינוּ, זֶה הַמְּדִינָה שֶׁלָּנוּ. הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ – שֶׁלָּנוּ, יְרוּשָׁלַיִם – שֶׁלָּנוּ. אֶרץ יִשְׂרָאֵל – שֶׁלָּנוּ. הַכֹּל שֶׁלָּנוּ. נוּ, מָה אַתֶּם רוֹצִים?”

הֵם מְפַחֲדִים, הֵם מְפַחֲדִים מְאֹד מִיִּשְׂרָאֵל, הֵם מְפַחֲדִים שֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה לְמַעְלָה וְהֵם יִהְיוּ בַּקֶּבֶר. הֵם מְפַחֲדִים אֲבָל לֹא יַעֲזֹר לָהֶם שׁוּם דָּבָר, זֶה הַמְּדִינָה שֶׁלָּנוּ, כָּל אֶחָד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בַּמְּדִינָה שֶׁלּוֹ מַה שֶּׁהוא רוֹצֶה.

הַיְּהוּדִים שׁוֹמְרִים אוֹתָנוּ, הַגּוֹיִים חַס-וְשָׁלוֹם הָיוּ יְכוֹלִים לַהֲרֹג אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ פֹּה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵר אוֹתָנוּ, הוא נוֹתֵן לָנוּ נֶשֶׁק טוֹב וְנוֹתֵן לַגּוֹיִים בְּכָל פַּעַם מַכּוֹת.

בָּא הַזְּמַן עַכְשָׁו לְהוֹצִיא אֶת הָעֲרָבִים מֵאֶצְלֵנוּ! אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַגִּיד לָהֶם: “לֵךְ מִכָּאן, אַתָּה בַּעַל-הַבַּיִת פֹּה?” זֶה מְדִינָה שֶׁלָּנוּ, כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהַנְהִיג אֶת הַמְּדִינָה כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה, הֵם לֹא בַּעֲלֵי -הַבַּיִת שֶׁלָנוּ. הֵם לוֹמְדִים תַּנַ”ך, הֵם יוֹדְעִים אֶת זֶה, אֲבָל הֵם לֹא מַאֲמִינִים וְהֵם שׂוֹנְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל זֶה, “מַה זֶּה, הַיְהוּדִים בָּרֹאשׁ וַאֲנַחְנוּ נִהְיֶה עֲבָדִים שֶׁלָּהֶם, חַיָּלִים שֶׁלָּהֶם?”

הֵם מְפַחֲדִים מִזֶּה, אָז הֵם רוֹצִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם שְׁלִיטָה פֹּה, שֶׁיִהְיֶה פֹּה עֲרָבִים וּמְדִינָה עֲרָבִית וְלֹא עַם יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא יַעֲזֹר לָהֶם, אֲנַחְנוּ נֹאמַר לָהֶם: “לֹא, לֹא, לֹא, זֶה הַמְּדִינָה שֶׁלָּנוּ, לֹא שֶׁל הָעֲרָבִים!”

כֻּלָּם יֵלְכוּ מִכָּאן, זֶה אַרְצֵנוּ, וְגַם-כֵּן צְרִיכִים לָתֵת לָהֶם כְּמוֹ שֶׁהֵם עוֹשִׂים לָנוּ. בִּתְפִלָּה זֶה דָּבָר אֶחָד, וְגַם-כֵּן צְרִיכִים בְּכֹחַ. מִלְחָמָה, הַמֶּמְשָׁלָה, הַצָּבָא…

כָּל הַגּוֹיִים, כָּל הָעוֹלָם מְפַחֲדִים מִיהוּדִים, הֵם רוֹאִים שֶׁכָּבַשְׁנוּ מְדִינָה, יֵשׁ לָנוּ מְדִינָה. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּנוּ, יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלָּנוּ, בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ זֶה שֶׁלָּנוּ. הֵם כֻּלָּם לֹא רָצוּ לָתֵת לָנוּ, כֻּלָּם רָצוּ לַהֲרֹג אוֹתָנוּ, לְאַבֵּד אוֹתָנוּ, וְלֹא יָכְלוּ, אַדְרַבָּא הֵם עַצְמָם נָתְנוּ לָנוּ מְדִינָה, מְדִינַת הַיְּהוּדִים. הַגּוֹיִים אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְשַׁנּוֹת, כָּתוּב בָּאוֹ”ם: “אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא מְדִינַת הַיְּהוּדִים!” כָּתוּב וְחָתוּם.

פִּתְאוֹם, בְּיוֹם אֶחָד – כָּבַשְׁנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כָּל הַגּוֹיִים יוֹדְעִים שֶׁאֲנַחְנוּ כָּבַשְׁנוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֵם מְבִינִים אֶת זֶה, אִי אֶפְשָׁר לְהַכְחִישׁ, אִי אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ דָּבָר שֶׁכֻּלָּם רוֹאִים, דָּבָר שֶׁהוּא חָי. הֵם רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ חֲדָשׁוֹת כָּאֵלֶּה – כָּבַשְׁנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּלִי מְדִינָה, בְּלִי מֶמְשָׁלָה, בְּלִי כֶּסֶף, בְּלִי חַיָּלִים, בְּלִי נֶשֶׁק, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר לְכָל הָעוֹלָם: “יֵשׁ אֱלֹקִים בָּעוֹלָם!”

כָּבַשְׁנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ מְדִינַת יְהוּדִים, מְדִינָה! זֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג וְהַגּוֹיִים רוֹאִים אֶת זֶה בְּעֵינֵיהֶם, אֲנַחְנוּ כָּבַשְׁנוּ כָּל הָעוֹלָם. אֲנַחְנוּ מְצַחֲקִים מִכֻּלָּם. כֻּלָּם הֵם עִם הָעֲרָבִים, הָאַמֶרִיקָאִים וְהָאַנְגְּלִים וְכָל הָעוֹלָם – הֵם עִם הָעֲרָבִים. וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה יְהוּדִים וְיֵשׁ לָהֶם מְדִינָה וְהֵם בַּעֲלֵי-הַבַּיִת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. כָּל הַגּוֹיִים רוֹאִים עַכְשָׁו שֶׁהָעִקָּר הוּא הַתּוֹרָה וִיהוּדִים. הֵם רוֹאִים, הֵם מַרְגִּישִׁים שֶׁרַק אֲנַחְנוּ הַבַּעֲלֵי-הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם. רַק הַתּוֹרָה, יְהוּדִים שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה – הֵם הָעוֹלָם, הָאֱמֶת, הַתּוֹרָה.

גַּם הַיְּהוּדִים הַחִילוֹנִיִּים הֵם רוֹאִים: “אֵיךְ אֶפְשָׁר לְכַמָּה יְהוּדִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תּוֹרָה וְהֵם לוֹמְדִים הַתּוֹרָה, וְאֵיךְ הֵם בְּרֹאשׁ כָּל הָעוֹלָם, יֵשׁ לָהֶם נֶשֶׁק, יֵשׁ לָהֶם כֶּסֶף, יֵשׁ לָהֶם כָּל טוּב. מַה זֶּה, אֵיךְ כָּבַשְׁנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? אֵיךְ יֵשׁ לָנוּ מְדִינָה?”

כָּל הָעוֹלָם הָיוּ מִתְנַגְּדִים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּכָּנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָאַנְגְּלִים סָגְרוּ הַיָּם שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ יְהוּדִים לְיִשְׂרָאֵל. הָאַמֶרִיקָנִים, הָאַנְגְּלִים, כָּל הָעוֹלָם: “יִשְׂרָאֵל – לֹא! יְהוּדִים – לֹא, יְהוּדִים – לֹא!”

וְכֵן הָיָה בְּרֶסְלֵב, אָמְרוּ כֻּלָּם: “לֹא, בְּרֶסְלֵב – לֹא. יֵשׁ חֲסִידִים וְיֵשׁ אַדְמוֹ”רִים, אֲבָל בְּרֶסְלֵב – לֹא!”

גַּם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָתָן – הֵם בַּעֲלֵי-הַבַּיִת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, שְׁנֵי אֲנָשִׁים! הֵם מְצַחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם: “מָה, מִי אַתָּה, מָה אַתָּה?”

זֶה רַק הַתְחָלָה, צָרִיךְ לָבוֹא מָשִׁיחַ, מַה שֶּׁיִּהְיֶה, הוֹ…

אוֹי אוֹי, כָּל הַשּׂוֹנְאִים, כָּל-כָּךְ שׂוֹנְאִים מִכָּל הָעוֹלָם רוֹצִים לִזְרֹק אוֹתָנוּ לַיָּם, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מֵאִתָּנוּ אֶחָד. הֵם רוֹצִים לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים עִם הַתּוֹרָה, וְהֵם לֹא יְכוֹלִים. אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים הַתּוֹרָה, אֲנַחְנוּ מְסַפְּרִים בְּכָל יוֹם הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמִצְרַיִם עִם הַגּוֹיִים, שֶׁהוֹצִיאֵנוּ מִמִּצְרַיִם וְנָתַן לָנוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה. מִצְרַיִם הָיָה הַמֶּמְשָׁלָה הֲכִי חֲזָקָה בָּעוֹלָם וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם. נוּ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם? מִי יָכֹל לִלְחֹם כְּנֶגֶד מִצְרַיִם? אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לָהֶם מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת וְהוֹצִיאֵנוּ מִמִּצְרַיִם. “לֹא עַל-יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל-יְדֵי שָׂרָף וְלֹא עַל-יְדֵי שָׁלִיחַ”, אֶלָּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

עַכְשָׁו הִגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁתִּהְיֶה בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִים, לְעֵינֵי כָּל הָעוֹלָם. תִּפֹּל עַל כָּל הַגּוֹיִים אֵימָה וָפַחַד מִיִּשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה חֲדָשׁוֹת, נִפְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת. אֲנַחְנוּ נִזְכֶּה לְהַרְבֵּה חֲסָדִים, הַרְבֵּה נִסִּים יַעֲשׂוּ עִמָּנוּ. אֲנִי רָאִיתִי, הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁיִּתְגַּלּוּ עֵת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בְּזֶה הַגְּאֻלָּה, לֹא הָיָה אֲפִלּוּ בְּמִצְרַיִם נִסִּים כָּאֵלֶּה, יִהְיֶה נִסִּים יוֹתֵר גְּדוֹלִים מֵהַנִּסִּים שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם”. זֶה יַעֲלֶה עַל כָּל הַנִּסִּים, אֲפִלּוּ עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם!

הוֹ, אֵיזֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁהָיָה בְּמִצְרַיִם, וְעַכְשָׁו.. יִהְיֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת יוֹתֵר מִמִּצְרַיִם!

הַמּוֹפְתִים שֶׁהָיָה זֶה רַק זְמַנִּי, יְצִיאַת מִצְרַיִם – טוֹב, הָיָה לִפְנֵי אַרְבַּעַת אֲלָפִים שָׁנָה, הָיָה נֵס, נִגְמַר. אֲבָל הַנְּבִיעוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ.. יִהְיֶה נִסִּים כָּאֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים אֵיזֶה כֹּחַ, אֵיזֶה נִסִּים יֵשׁ בָּעוֹלָם. זֶה הַנֵּס הֲכִי גָּדוֹל – שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נִמְצָא בְּעוֹלָם כָּזֶה, הוּא בָּא לָעוֹלָם לְקָרֵב הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַתּוֹרָה, לָאֱמֶת. עַד עַכְשָׁו לֹא הָיָה אֶפְשָׁרוּת לְדַבֵּר מִזֶּה, כִּי הָעוֹלָם לֹא רָצוּ לְהִתְקָרֵב, אֲבָל אֲפִלּוּ עַכְשָׁו – אֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ, אִם אֲנַחְנוּ נִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן, אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ וְיִהְיֶה הַגְּאֻלָּה, יִהְיֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, יִהְיֶה יוֹתֵר נִפְלָאוֹת מִיצִיאַת מִצְרַיִם וּמִכָּל הַנִּסִּים שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה. כָּכָה אוֹמֵר רַבֵּנוּ, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוֹדִיעַ טִפָּה מִן הַיָּם מִזֶּה…

אוֹי, הַנִּסִּים שֶׁהָיָה בְּמִצְרַיִם וְכֵן כָּל הַנִּסִּים, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶרְאָה לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ הָיִינוּ בַּמִּדְבָּר, לֹא הָיָה לָנוּ לֹא לֶחֶם וְלֹא נֶשֶׁק וְלֹא חַיָּלִים, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִצִּיל אוֹתָנוּ מִיָּדָם, אֲנַחְנוּ חָיִים וְקַיָּמִים וְהֵם נֶאֶבְדוּ. “הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹקֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִים, לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ..”

וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הֵם עוֹשִׂים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים, אֲבָל זֶה לֹא דַּרְכֵּנוּ, דַּרְכֵּנוּ הוּא לִסְבֹּל וְלִסְבֹּל וְלִסְבֹּל! אֲבָל אַחַר-כָּךְ נַעֲשֶׂה מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, זֶה לֹא הֶפְקֵר! הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ. רוֹאִים שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְקַיְּמִים וְהֵם נוֹפְלִים. הֵם יִפְּלוּ, יִפְּלוּ, יִפְּלוּ, לֹא בְּרֶגַע, אֲבָל יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן, זֶה לֹא הֶפְקֵר. הַגּוֹיִים יִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ, יִפְּלוּ לְנֶצַח נְצָחִים.

הֵם יַעֲשׂוּ מַה שֶּׁהֵם יַעֲשׂוּ אֲבָל יָבוֹא הַזְּמַן שֶׁל הַנִּסִּים. אֲנַחְנוּ גָּרַמְנוּ לְכָל זֶה, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלֵינוּ וּמוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ מֵהַיָּם וּמִמִּצְרַיִם וּמִכָּל הַצָּרוֹת. אֲנַחְנוּ נָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיֵעָשֶׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת יוֹתֵר מִיצִיאַת מִצְרַיִם. עַכְשָׁו הַזְּמַן שֶׁל הַגְּאֻלָּה, צָרִיךְ לְהִתְגַּלּוֹת אוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת. הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁתִּהְיֶה בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִים, לְעֵינֵי כָּל הָעוֹלָם, תִּפֹּל עַל כָּל הַגּוֹיִים אֵימָה וָפַחַד מִיִּשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה חֲדָשׁוֹת נִפְלָאוֹת, הַרְבֵּה חֲסָדִים, הַרְבֵּה נִסִּים. בִּפְרָט שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ וְכֻלָּם יִרְאוּ נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת, הֵם כֻּלָּם יִפְּלוּ, יִתְבַּיְּשׁוּ, עִם כָּל הַחֲכָמִים שֶׁלָּהֶם, עִם כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם. הֵם יִפְּלוּ וְיִפְּלוּ וְיִפְּלוּ וְיִפְּלוּ לְמַטָּה עַד הַסּוֹף, וְהַתּוֹרָה וְהָאֱמֶת יַעֲלֶה וְיָאִיר בְּכָל הָעוֹלָם. גַּם הַיְּהוּדִים הַחִילוֹנִיִּים רוֹאִים אֶת זֶה, אִי אֶפְשָׁר לְהַכְחִישׁ, אָז הֵם יַחְזְרוּ לְיִשְׂרָאֵל: “אֲנִי יְהוּדִי!”

אַמֶרִיקָה וְאַנְגְּלִיָּה וְכֻלָּם, כָּל הַגּוֹיִים, הֵם מְלַמְּדִים אֶת הָעֲרָבִים אֵיךְ לְהִתְנַהֵג אִתָּנוּ, אֲבָל יֵשׁ לָנוּ נֶשֶׁק חָדָשׁ. הַגּוֹיִים לֹא יִהְיֶה לָהֶם יְהוּדִים לַהֲרֹג, אִם יִרְצוּ לַהֲרֹג אוֹתָנוּ אָז אֲנַחְנוּ נִתֵּן לָהֶם כַּדּוּרִים, אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ כַּדּוּרִים טוֹבִים שֶׁשְּׁמָם ‘בָּטְחוּ’. יֵשׁ לַכַּדּוּרִים כַּמָּה שֵׁמוֹת: יֵשׁ ‘בָּטְחוּ’, וְיֵשׁ כַּמָּה מִינִים. עַד עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ פָּחַדְנוּ לִרְקֹד וּלְזַמֵּר הַנִּגּוּנִים שֶׁלָּנוּ, עַכְשָׁו אֵין לָנוּ שׁוּם פַּחַד, הַגּוֹיִים שׁוֹמְעִים שֶׁאֲנַחְנוּ מְזַמְּרִים ‘בָּטְחוּ בָּטְחוּ’, אָז נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד, פַּחַד גָּדוֹל. הֵם עֲדַיִן לֹא שָׁמְעוּ שֶׁיֵּשׁ פְּצָצָה שֶׁשְּׁמָהּ ‘בָּטְחוּ’, הַפְּצָצוֹת הָאֵלּוּ יֵשׁ לָהֶם שֵׁם חָדָשׁ: ‘בָּטְחוּ’, ‘בָּטְחוּ’. ‘בָּטְחוּ’ זֶה כֻּלָּם, כָּל הַיְּהוּדִים.

הַצָּרְפָתִים אֵין לָהֶם פְּצָצוֹת כָּאֵלּוּ, וְכָל הַגּוֹיִים אֵין לָהֶם פְּצָצוֹת כָּאֵלּוּ, פְּצָצוֹת כָּאֵלּוּ הֵם רוֹצִים? שֶׁיִּקְנוּ בְּכֶסֶף. הַפְּצָצוֹת ‘בָּטְחוּ’ זֶה יִהְיֶה טוֹב לְכָל הַמִּלְחָמוֹת.

הַגּוֹיִים, כָּל הַגּוֹיִים יֵלְכוּ כֻּלָּם, הֵם יִשְׁאֲלוּ: “מַה זֶּה, אֵיזֶה פְּצָצוֹת יֵשׁ לָכֶם, מִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה פְּצָצוֹת אֵלּוּ ‘בָּטְחוּ, בָּטְחוּ’? עַל פְּצָצוֹת כָּאֵלֶּה עוֹד לֹא שָׁמַעְנוּ, מִי יָכוֹל לִגְבֹּר עַל פְּצָצוֹת כָּאֵלֶּה? לַיְּהוּדִים יֵשׁ פְּצָצוֹת כָּאֵלֶּה אָז אֲנַחְנוּ רוֹצִים גַּם-כֵּן פְּצָצוֹת כָּאֵלֶּה, אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לִקְנוֹת, אֵיפֹה קוֹנִים אֶת זֶה? הֵם הַפְּצָצוֹת הֲכִי גְּדוֹלוֹת, הֲכִי יְקָרוֹת. אֲנַחְנוּ רוֹצִים פְּצָצוֹת כְּמוֹכֶם, לֹא סְתָם פְּצָצוֹת, אֲנַחְנוּ רוֹצִים אֶת פְּצָצוֹת שֶׁלָּכֶם, זֶה פְּצָצָה חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא הָיְתָה מֵעוֹלָם. מִן הַפְּצָצָה הַזּוֹ אֲנַחְנוּ מְפַחֲדִים!”

הֵם יַתְחִילוּ לִבְרֹחַ, הֵם לֹא יוֹדְעִים מֵאֵיפֹה הַפְּצָצָה ‘בָּטְחוּ’ תָּבוֹא, מִן הַפְּצָצָה הַזּוֹ מְפַחֲדִים כָּל הַגּוֹיִים, “אֲנַחְנוּ נִתְיַהֵד, רַק תְּנוּ לָנוּ הַפְּצָצוֹת שֶׁלָּכֶם”.

זֶה נִסִּים, נִסִּים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַנִּגּוּן הַזֶּה, ‘בָּטְחוּ בָּטְחוּ’. זֶה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר. אִם לֹא הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ הַנִּגּוּן הַזֶּה – לֹא הָיָה לָנוּ אֶת הַנִּגּוּן…

הַגּוֹיִים הֵם רוֹצִים יְרוּשָׁלַיִם, בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ? נוּ, נוּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לָהֶם מַכּוֹת, מַכּוֹת כָּאֵלֶּה, הוֹ…

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לַגּוֹיִים לַהֲרֹג אֶת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל עַל-יְדֵי זֶה הוּא יוּכַל לָתֵת לָהֶם מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד, לֹא עַל חִנָּם הַשֵּׁם נוֹתֵן לָהֶם לַהֲרֹג אֶת יִשְׂרָאֵל, הוּא רוֹצֶה לִנְקֹם בָּהֶם. וּבְכֵן עַכְשָׁו הֵם הוֹרְגִים אֶת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מִזֶּה נוֹלָד מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת לְכָל הַגּוֹיִים. רוּחַ אֶחָד – אַחֲרֵי אַמֶרִיקָה וְאַחֲרֵי אַנְגְּלִיָּה וְאַחֲרֵי רוּסְיָה, רוּחַ אֶחָד.

אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים שֶׁהָעוֹלָם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אֲנַחְנוּ יְהוּדִים וּמַאֲמִינִים בַּתּוֹרָה. נוּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתְעָרֵב וְיִתֵּן מַכּוֹת לַגּוֹיִים. אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאַמֶרִיקָאִים וְהָאַנְגְּלִים וְכָל הַגּוֹיִים מְקַבְּלִים מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת. מַה שֶּׁמְּסַפְּרִים לָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ כְּבָר נַ נַחְ בָּעוֹלָם, אָז אֵין אֲנַחְנוּ מְפַחֲדִים מִכָּל הָעוֹלָם מִכָּל הַגּוֹיִים, לֹא מְפַחֲדִים מֵהֶם. מִכָּל הָעוֹלָם רוֹצִים לִלְחֹם עִמָּנוּ, וַאֲנַחְנוּ נַגִּיד לָהֶם: “אֲנַחְנוּ לֹא מְפַחֲדִים מִכֶּם!” אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ נֶשֶׁק דֶּרֶךְ הַשָּׁמַיִם!

הַגּוֹיִים הֵם יִשָּׁאֲרוּ תַּחַת הָאֲבָנִים, אֲבָל יְהוּדִים – אַף צִפֹּרֶן לֹא יֵלֵךְ לְאִבּוּד. הַגּוֹיִים הֵם מַרְגִּישִׁים אֶת זֶה, הֵם רָאוּ רְעִידַת אֲדָמָה כָּזֶה וּמַכּוֹת כָּאֵלֶּה, אֲבָל הֵם גּוֹיִים, אֵינָם מַאֲמִינִים. אֲבָל הֵם יִפְּלוּ, כָּל הַשֶּׁקֶר יִפֹּל וְכָל הַגּוֹיִים יִפְּלוּ, יִפְּלוּ, יִפְּלוּ. תִּהְיֶה מַפָּלָה לְכָל הַגּוֹיִים, כֻּלָּם יֵלְכוּ לַקְּבָרִים, יֵלְכוּ בַּחשֶׁךְ, לֹא יִהְיֶה מֵהֶם כְּלוּם!

הָיָה לִי גַּם-כֵּן חֲלוֹמוֹת, מִלְחָמוֹת קָשׁוֹת מְאֹד, אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם הָיָה לָהֶם מַפָּלָה, הֵם נָפְלוּ…

מַה, אֲנַחְנוּ מְפַחֲדִים מִכָּל הָעוֹלָם, מִכָּל הַגּוֹיִים? פִּתְאֹם יָבוֹא רְעִידַת אֲדָמָה וְהֵם יִרְאוּ מַכָּה גְּדוֹלָה וְהֵם יֹאמְרוּ: “וּמִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה מָחָר, אֵיפֹה שֶׁיִּהְיֶה רְעִידַת אֲדָמָה?” הֵם מְפַחֲדִים!

רְעִידַת אֲדָמָה כָּזֶה שֶׁעוֹד לֹא הָיָה מֵעוֹלָם. הָיְתָה כְּבָר רְעִידַת אֲדָמָה שֶׁנֶּהֶרְגוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים, אֲבָל רְעִידַת אֲדָמָה שֶׁל מֵהַשָּׁמַיִם? הַשֵּׁם הוּא מַרְאֶה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ נֶשֶׁק חָדָשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, רְעִידַת אֲדָמָה וְרוּחוֹת בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְחֹם – אָז מִן הַשָּׁמַיִם לוֹחֲמִים.

כָּל הַגּוֹיִים מְקַבְּלִים מַכּוֹת. לוּלֵא זֹאת, אוּלַי חַס-וְשָׁלוֹם הָיוּ הוֹרְגִים כָּל הַיְּהוּדִים!

אֲנַחְנוּ לֹא מְפַחֲדִים, הַגּוֹיִים מְפַחֲדִים כִּי הַמַּכּוֹת יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם. יִהְיֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, יָבוֹא מָשִׁיחַ, הוֹ מַה שֶּׁיִּהְיֶה…

הַגּוֹיִים הֵם יִתְבַּיְּשׁוּ לְהָרִים פְּנֵיהֶם אֵלֵינוּ, “נוּ, אֲנַחְנוּ גּוֹיִים”, כָּל הַגּוֹיִים יָבוֹאוּ וְיֹאמרוּ: “אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהִתְיַהֵד”, אִם הֵם יִתְגַּיְּרוּ אָז אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְקַבֵּל אוֹתָם, אֲבָל אִם הֵם יִתְגַּיְּרוּ מַהֵר! וַאֲנַחְנוּ נֹאמַר לָהֶם: “בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ לֹא מְקַבְּלִים גֵּרִים, אֵיפֹה הֱיִיתֶם עַד עַכְשָׁו?”

הַלַּיְלָה הָיָה לִי חֲלוֹם, חֲלוֹם כָּזֶה…

הָיָה שְׂרֵפָה, שְׂרֵפוֹת, וְנִשְׂרְפוּ כֻּלָּם, כֻּלָּם נִשְׂרְפוּ, כָּל הַגּוֹיִים נִשְׂרְפוּ עִם כָּל הַכֶּסֶף שֶׁלָּהֶם. רַק בִּמְקוֹמוֹת הַיְּהוּדִים לֹא הָיוּ שְׂרֵפוֹת, הַשְּׂרֵפוֹת הָיוּ רַק אֵצֶל הַגּוֹיִים, לֹא אֶצְלֵנוּ. בְּכָל אַמֶרִיקָה אֵצֶל הַגּוֹיִים הָיָה שְׂרֵפוֹת, הֵם נִשְׁאֲרוּ בְּלֹא לֶחֶם, בַּאַמֶרִיקָה וּבְרוּסְיָה. הַנָּשִׂיא שֶׁל אַמֶרִיקָה, בּוּשׁ, הוּא הָיָה שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל, הוּא הָלַךְ עִם כָּל הַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ וְנִשְׁאַר עָנִי, לֹא הָיָה לוֹ כְּלוּם אֲפִלּוּ לִקְנוֹת לֶחֶם. כֻּלָּם נִשְׂרְפוּ בַּשְּׂרֵפוֹת וְנִשְׁאַר רַק הוּא וּבֵן אֶחָד, וְהַבֵּן בָּכָה: “אַבָּא, רַחֵם עָלַי, תֵּן לִי לֶחֶם!”

אָמַר לוֹ בּוּשׁ: “בְּנִי, אֵין לִי כֶּסֶף. מִי שֶׁאֵין לוֹ כֶּסֶף אֵין לוֹ לֶחֶם!”

“אַבָּא, אֲנִי רוֹצֶה לֶחֶם, אֲנִי רָעֵב, אֲנִי צָרִיךְ לֶחֶם”.

בּוּשׁ אוֹמֵר: “כֶּסֶף אֵין לִי, לֶחֶם גַּם-כֵּן אֵין לִי, אֵין כְּלוּם, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת. אֵין לִי כֶּסֶף, אִם אֵין כֶּסֶף – אֵין לֶחֶם”.

בּוּשׁ הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל, הָיָה לוֹ חֲנֻיּוֹת, הַכֹּל נִשְׂרַף וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ אֲפִלּוּ לִקְנוֹת לֶחֶם. הָיָה שְׂרֵפוֹת וְמִכָּל הַכֶּסֶף נַעֲשָׂה אֵפֶר, אֲבָל אֵצֶל הַיְּהוּדִים לֹא הָיָה שְׂרֵפוֹת, רַק אֵצֶל הַגּוֹיִים.

נוּ, מָה אַתָּה אוֹמֵר עַל חֲלוֹם כָּזֶה…

אֲהָהּ! בִּזְכוּת זֶה שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נִמְצָא בָּעוֹלָם, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לָנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם-כֵּן. אִם כְּבָר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יֶשְׁנּוֹ, אָז יִהְיֶה לָנוּ גַּם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגַם בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, הַכֹּל. מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה.. כֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, יֵשׁ עוֹד כֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי בָּעוֹלָם? בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, יֵשׁ עוֹד בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ בָּעוֹלָם? אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ עוֹד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם? אֵין. רַק אֲנַחְנוּ יְהוּדִים יֵשׁ לָנוּ יְרוּשָׁלַיִם, בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְכָל טוּב. יִהְיֶה דְּבָרִים יָפִים, דְּבָרִים פִּלְאִיִּים כָּאֵלֶּה, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה. הוֹ.. מַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, אֵיזֶה מוֹפְתִים. וְכֻלָּם יִבָּהֲלוּ, כֻּלָּם יִפְּלוּ וְיִתְבַּטְּלוּ, יִתְבַּיְּשׁוּ. הֵם מִתְבַּיְּשִׁים גַּם-כֵּן עַכְשָׁו, הֵם עוֹשִׂים חֶשְׁבּוֹן שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִהְיֶה עַל כָּל הָעוֹלָם, בָּאִים מֵאַמֶרִיקָה. חַכֶּה, רַק חַכֶּה וְתִרְאֶה גְּדֻלַּת הַשֵּׁם. הַנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּבָר הִתְחִיל, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּבָר אֶצְלֵנוּ. נוּ, זֶה יָבוֹא לְאַט לְאַט, זֶה דָּבָר טוֹב.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹם יֵשׁ לָנוּ מְדִינָה, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָבַשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיַּד הַגּוֹיִים בִּשְׁבִילֵנוּ, בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן אוֹתָנוּ, כֵּן.

כָּל הָעוֹלָם עִם אֶרֶץ עֲרָבִים, לֹא עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רַק פֹּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זֶה בֵּיתֵינוּ, זֶה אַרְצֵנוּ, זֶה חַיֵּינוּ. הַגּוֹיִים רוֹצִים גַּם-כֵּן חֵלֶק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל אֵין לָהֶם שׁוּם חֵלֶק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא בַּתּוֹרָה וְלֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֵין לָהֶם שׁוּם גְּבוּל, שׁוּם חֵלֶק, שׁוּם דָּבָר, הֵם בַּחוּץ לְגַמְרֵי הַגּוֹיִים. אֵין לָהֶם לֹא תּוֹרָה וְלֹא מִצְווֹת, אֵין לָהֶם שׁוּם חֵלֶק! זֶה רַק לָנוּ, רַק לַיְּהוּדִים. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא אֶרֶץ קְדוֹשָׁה, זֶה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וַאֲנַחְנוּ עַם קָדוֹשׁ. זֶה שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כֵּן.

כָּל הָעוֹלָם הֵם הֶבֶל וָרִיק, הֵם כְּלוּם, אֵין לָהֶם כְּלוּם. רַק יִשְׂרָאֵל וְהַתּוֹרָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. זֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יְרוּשָׁלַיִם, זֶה הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זֶה מְקוֹם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, זֶה רַק בִּשְׁבִיל יְהוּדִים. הַגּוֹיִים – אֵין לָהֶם שׁוּם עֵצָה לִקְנוֹת דִּירָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַגּוֹי לֹא יָכוֹל לִקְנוֹת לֹא בַּיִת וְלֹא דִּירָה וְלֹא כְּלוּם. אֲנַחְנוּ מוֹכְרִים רַק לַיְּהוּדִים, לַגּוֹיִים – לֹא! רַק אִם הוּא יִתְגַּיֵּר אָז הוּא יוּכַל לִקְנוֹת דִּירָה, אֲבָל בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֹא לִשְׂכֹּר וְלֹא לִקְנוֹת!

זֶה הַמְּדִינָה שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כָּל הַחֻקִּים שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים, אֶצְלֵנוּ הַחֹק לֹא לִמְכֹּר לַגּוֹיִים, לֹא אֲדָמָה וְלֹא בָּתִּים, זֶה רַק לַיְּהוּדִים! הֵם לֹא יְכוֹלִים לְהַגִּיד כְּלוּם, לֹא יְכוֹלִים לִלְחֹם, אֲנַחְנוּ כָּבַשְׁנוּ, זֶה אֶרֶץ שֶׁלָּנוּ, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל מְדִינַת הַיְּהוּדִים. הֵם בָּאִים לְיִשְׂרָאֵל וְהֵם רוֹאִים כֻּלָּם שֶׁאֵינָם כְּלוּם, רַק אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, יְרוּשָׁלַיִם, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

דִּירוֹת כָּאֵלֶּה כְּמוֹ שֶׁאֶצְלֵנוּ אֵין לֹא בְּלוֹנְדוֹן וְלֹא בַּאַמֶרִיקָה, דִירוֹת כָּאֵלֶּה.. אֵין! רַק אֶצְלֵנוּ! הַגּוֹי אֲפִלּוּ אִם יִתֵּן מִילְיוֹן – אֲנַחְנוּ לֹא מוֹכְרִים. גּוֹי שֶׁרוֹצֶה בִּנְיָן פֹּה בִּירוּשָׁלַיִם אוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – לֹא, אֲנַחְנוּ לֹא מוֹכְרִים, רַק קוֹנִים, הַגּוֹיִים הֵם יֵלְכוּ מִפֹּה. אִם יָבוֹא עָשִׁיר וְיִתֵּן כֶּסֶף לִקְנוֹת אֵיזֶה בַּיִת, אֲנַחְנוּ נַגִּיד לוֹ: “לֹא, אֲנַחְנוּ לֹא מוֹכְרִים לַגּוֹיִים, אֲנַחְנוּ מוֹכְרִים רַק לַיְהוּדִים”, יֵשׁ חֻקִּים.

הֵם מִילְיַארְדִים, הֵם כֻּלָּם, כָּל הַגּוֹיִים יִרְצוּ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָגוּר פֹּה, הָאֲוִיר פֹּה הוּא טוֹב, וַאֲנַחְנוּ נַגִּיד לָהֶם: “לֹא, לֹא, לֹא, לֹא, זֶה שֶׁלָּנוּ! לֵךְ, לֵךְ מִכָּאן! זֶה הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, זֶה מְדִינָה שֶׁלָּנוּ”.

כָּל הַגּוֹיִים הֵם יִתְגַּיְּרוּ, רַק אָז הֵם יוּכְלוּ לִקְנוֹת בָּתִּים וַאֲדָמָה וּפֵרוֹת. זֶה הַפֵּרוֹת שֶׁלָּנוּ, אִם לֹא נִרְצֶה לִמְכֹּר לְאֵיזֶה מְדִינָה, אָז לֹא נִמְכֹּר, “זֶה שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים לִמְכֹּר לְךָ”. הָאַנְגְּלִים, הָאַמֶרִיקָאִים יֹאמְרוּ לָנוּ: “קְחוּ כֶּסֶף”.

“לֹא לֹא לֹא לֹא..”

בָּרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ לָנוּ מְדִינָה וְיֵשׁ בָּהּ הַכֹּל, כָּל טוּב. עַכְשָׁו כָּל הַעוֹלָם, כָּל הַגּוֹיִים יוֹדְעִים – זֶה מְדִינַת הַיְּהוּדִים. מְדִינָה קְטַנָּה וְיֵשׁ בָּהּ הַכֹּל, כָּל טוּב יוֹתֵר מִכָּל הַמְּדִינוֹת. יֵשׁ לָנוּ דָּגִים, דָּגִים יֵשׁ הַרְבֵּה מְאֹד, חֵיפָה וְיָפוֹ וְגַם יַם כִּנֶּרֶת. וְגַם יֵשׁ לָנוּ בָּשָׂר וְיֵשׁ מֶלַח, וְיֵשׁ לָנוּ לֶחֶם לָזוּן אֶת כָּל הָעוֹלָם עִם הַלֶּחֶם שֶׁלָּנוּ, פֹּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

יֵשׁ לָנוּ שֶׁמֶן זַיִת בִּשְׁבִיל כָּל הָעוֹלָם, וְיֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה אֲדָמָה עִם עֲנָבִים, הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד בָּא וְקָנָה מֵהָעֲרָבִים אֶת כָּל הָעֲנָבִים. יֵשׁ לָנוּ עֲנָבִים לְכָל הָעוֹלָם. כָּל הָעוֹלָם שׁוֹתִים יַיִן מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּדֵלִים כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִזְרֹעַ – רַק בְּמָקוֹם אֶחָד, וַאֲנַחְנוּ כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם – אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְגַדֶּלֶת. יֵשׁ בָּהּ פֵּרוֹת וְלֶחֶם יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לָזוּן אֶת כָּל הָעוֹלָם עִם לֶחֶם, עִם פֵּרוֹת וְהַכֹּל, אֶת כָּל הָעוֹלָם! יֵשׁ לָנוּ הַכֹּל יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, אַרְצֵנוּ נוֹתֶנֶת בְּרָכָה.

יֵשׁ פֹּה מַעְיָנוֹת, מַעְיְנוֹת מַרְפֵּא, שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִחְיוֹת רַק מִזֶּה. כָּל הָעוֹלָם יָבוֹאוּ בִּשְׁבִיל אַמְבַּטְיוֹת, בִּשְׁבִיל מֶרְחָצְאוֹת. יִהְיֶה לָנוּ כֶּסֶף, יֵשׁ לָנוּ מְדִינָה עֲשִׁירָה, אֲנַחְנוּ עֲשִׁירִים יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, יוֹתֵר מִכֻּלָּם. אִם הֵם רוֹצִים לֶחֶם אָז הֵם צְרִיכִים לִקְנוֹת, וַאֲנַחְנוּ לֹא צְרִיכִים לִקְנוֹת, אַדְרַבָּא אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְפַרְנֵס אֶת כָּל הָעוֹלָם עִם לֶחֶם, עִם פֵּרוֹת, וְכָל טוּב. אִם אֲנַחְנוּ לֹא נִמְכֹּר לָהֶם, הֵם לֹא יוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בִּלְעָדֵינוּ, שֶׁלֹּא יִקְנוּ לֶחֶם – יָמוּתוּ. הַגּוֹיִים אֵין לָהֶם, הֵם צְרִיכִים לִקְנוֹת הַכֹּל, לִקְנוֹת, כֵּן.

הַגּוֹיִים הֵם רוֹאִים, “מַה זֶּה, הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּהֶם הֲכִי מֻבְחָר בָּעוֹלָם, הַכֶּסֶף שֶׁלָּהֶם יוֹתֵר טוֹב מֵהַדּוֹלָר”. הֵם מִתְפַּלְּאִים עַל הָאֲוִיר וְעַל הָאוֹר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵין בְּכָל הָעוֹלָם כְּמוֹ זֶה. הֵם גּוֹיִים, הֵם מְלֵאִים עַצְבוּת, מִלְחָמוֹת…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, זֶה רַק הַהַתְחָלָה, יָבוֹא הַזְּמַן, “זְמַן הַגְּאֻלָּה קָרוֹב מְאֹד”. כֵּן, כֵּן, לֹא לִדְאֹג וְלֹא לִפְחֹד. קֹדֶם כָּל כָּבַשְׁנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זֶה סִימָנִים עַל הַגְּאֻלָּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לָנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל יְהוּדִי שֶׁרוֹצֶה יָכוֹל לָבוֹא לְהֵנָּה. נַעֲשֶׂה הִתְעוֹרְרוּת כָּזוֹ שֶׁזָּכִינוּ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵין לְשַׁעֵר גֹּדֶל הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, זֶה אוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ – אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ לָנוּ אֵיזֶה הַשָּׂגָה מַה זֶּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ, יֵשׁ אוֹת בְּ’סֵפֶר הַמִּדּוֹת’, אוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּשֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהוּא יָרַד לְחֵיפָה הָרִאשׁוֹן וְגִלָּה לָנוּ טִפָּה מִן הַיָּם וְאָמַר: “כָּל יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל – צָרִיךְ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָגוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!”

אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁיְּהוּדִים יְכוֹלִים לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מֵעוֹלָם לא הָיָה דָּבָר כָּזֶה. בָּאוּ הַיְּהוּדִים וְלֹא נָתְנוּ לָהֶם לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָאַנְגְּלִים לֹא נָתְנוּ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַצָּרְפַתִּים לֹא נָתְנוּ, כָּל הָעוֹלָם הָיוּ נֶגֶד הַיְּהוּדִים, הָיָה צָרוֹת גְּדוֹלוֹת, אָז נִכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּגְנֵבָה וְהָיָה נִסִּים. הַיּוֹם בָּרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ לָנוּ מְדִינָה וִיכוֹלִים לָבוֹא כָּל הַיְּהוּדִים, מִי שֶׁרוֹצֶה – יָכוֹל לָבוֹא, זֶה גְּאֻלָּה גְּדוֹלָה.

הַגּוֹיִים לֹא מְבִינִים אֶת זֶה, מַה זֶּה, בָּאִים מִכָּל הָעוֹלָם, בָּאִים מֵאַמֶרִיקָה, מֵאַנְגְּלִיָה, מֵאִיטַלְיָה, מִכָּל הַמְּדִינוֹת בָּאִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל לֹא הָיָה פֹּה מַה לֶּאֱכֹל, לֹא בָּתִּים, אָז הִתְקַיֵּם עַכְשָׁו. כָּל יִשְׂרָאֵל בָּאִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כָּל הָעֲרָבִים הֵם שָׁאֲלוּ: “בִּשְׁבִיל מָה אַתֶּם צְרִיכִים כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה מֶלֶט? בִּשְׁבִיל מָה, בִּשְׁבִיל מִי?”

אָמַרְנוּ לָהֶם: “תְּחַכּוּ קְצָת, אֲנַחְנוּ רוֹצִים יְרוּשָׁלַיִם, אֲנַחְנוּ רוֹצִים בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים מִזֶּה?”

הֵם לֹא יָכְלוּ לְהָבִין בִּשְׁבִיל מָה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה מֶלֶט, עַכְשָׁו הֵם אוֹמְרִים: “אֲנַחְנוּ כְּבָר מְבִינִים, אֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים הַסּוֹד..”

הוֹי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זֶה אוֹר כָּזֶה, אֵין לָנוּ דִּבּוּרִים לְהַרְגִּישׁ לְדַבֵּר, אֵין דִּבּוּרִים. אֵין לְשַׁעֵר גֹּדֶל מַעֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מַה שֶּׁזֶּה.. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם!

אֲבָל אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל לִחְיוֹת רַק עִם הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה וְהָאֱמֶת…

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל אִם יִהְיֶה שָׁלוֹם אוֹ לֹא)

מָשִׁיחַ יָבוֹא, אָז יִהְיֶה כְּבָר שָׁלוֹם…

(עוֹלֶה חָדָשׁ מִגֶרְמַנְיָה הִגִּיעַ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל)

כָּל הַגֶּרְמָנִים, כָּל הַמֶּמְשָׁלָה, כָּל הַגֶּרְמָנִים, רַק בְּשֵׁם אֶחָד – בְּשֵׁם הִיטְלֶר, בְּשֵׁם מְדִינַת הִיטְלֶר. כָּל הַגֶּרְמָנִים הֵם הִיטְלֶר!

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאָל לְגַבֵּי מִשְׁפָּחָה שֶׁצְּרִיכָה לַחֲזֹר לָגוּר בְּצָרְפַת)

לֹא, תָּבוֹאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָגוּר – רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁזְּכִיתֶם לִקְנוֹת דִּירָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצְלִיח דַּרְכְּכֶם וְיַעֲזֹר לָכֶם לַחֲזֹר בִּמְהֵרָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָגוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּהַצְלָחָה. אֵינְכֶם יוֹדְעִים גֹּדֶל הַהֶפְסֵד שֶׁבְּכָל רֶגַע שֶׁלֹּא זוֹכִים לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חֲבָל עַל כָּל רֶגַע, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה, כָּל נְשִׁימָה הוּא הֶפְסֵד גָּדוֹל. כָּל רֶגַע שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – זֶה מִצְוָה, כָּל רֶגַע. אֵין לְשַׁעֵר מַה שֶּׁזּוֹכִים לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

תַּעֲשׂוּ הַכֹּל לַחֲזֹר מְהֵרָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לָבוֹא לָגוּר פֹּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, לֹא לַחֲשֹׁב הַרְבֵּה – רַק אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. זֶה אַרְצֵנוּ וְזֶה אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ וְזֶה הַכֹּל. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זֶה הַמָּקוֹם, הַמַּפְתֵּחַ לְכָל טוּב. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ הַכֹּל, כָּל טוּב, גַּם הַפַּרְנָסָה וְהַכֹּל – פֹּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!

לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל שֶׁתִּזְכּוּ לַחֲזֹר בִּמְהֵרָה וְלָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּחֲזָרָה. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם טוֹב, כָּל מָקוֹם קָדוֹשׁ, אֲבָל בִּירוּשָׁלַיִם הוּא יוֹתֵר קָדוֹשׁ מִכֻּלָּם, יְרוּשָׁלַיִם!

הוֹי לִחְיוֹת בְּאֶרץ יִשְׂרָאֵל, כָּל רֶגַע שֶׁאֲנַחְנוּ גָּרִים פֹּה הוּא כָּל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת. כָּל יִשְׂרָאֵל יָבוֹאוּ לְהֵנָּה, לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ!

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאָל אִם הָעֲלִיָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּעֵת הִיא חֵלֶק מֵהַגְּאֻלָּה)

כֵּן, כֵּן, וַדַּאי. אֲפִלּוּ יְהוּדִי אֶחָד שֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֵם יְהוּדִים, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הֵם לֹא נִמּוֹלִים, לֹא מָהֲלוּ אוֹתָם, הֵם לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, תִּינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּא יֵשׁ לוֹ דִּין אַחֵר. הוּא נִשְׁבָּא, הוּא אוֹכֵל טְרֵפוֹת וְהַכֹּל. גַּם מֵהַקִּבּוּצִים הֵם לֹא יוֹדְעִים, תִּינוֹק שֶׁנִשְׁבָּא. זֶה הַכֹּל נַעֲשָׂה מֵהַשֶּׁקֶר – נַעֲשָׂה הַחֻרְבָּן כָּזֶה. יֵשׁ רַבָּנִים שֶׁהֵם רְשָׁעִים, הֵם מַסְתִּירִים אֶת הָאֱמֶת מִן הָעוֹלָם, הֵם עוֹשִׂים מֵעַצְמָם שֶׁהֵם צַדִּיקִים, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לַעֲזֹר לָנוּ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “רַק אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר!”

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאָל מֵעִנְיַן הֲבָאַת צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל)

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, אוּלַי רְצוֹן רַבֵּנוּ לִהְיוֹת עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה – שֶׁנָּבוֹא לְאוּמַן, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. מִי יוֹדֵעַ, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים. אוּלַי, אוּלַי…

אִם הָיָה רוֹצֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה צָרִיךְ שׁוּם פְּעֻלָּה, הָיוּ מַסְכִּימִים כָּל הַמֶּמְשָׁלָה וְכָל הָעוֹלָם. הָיוּ מְקַבְּלִים אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה וּמְבִיאִים אוֹתוֹ עַל אֲוִירוֹן. נוּ, נִרְאֶה…

אֲנִי לֹא הִשְׁתַּדַּלְתִּי עַל זֶה, לְבַקֵּשׁ וּלְעוֹרֵר וּלְהָבִיא אֶת רַבֵּנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כָּכָה לְדַעְתִּי, שֶׁאִם רַבֵּנוּ הָיָה רוֹצֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ כַּמָּה דְּרָכִים וְכַמָּה עֵצוֹת אֵיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה. לֹא צְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל בִּשְׁבִיל לְהָבִיא אֶת רַבֵּנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם הוּא הָיָה רוֹצֶה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיָה כְּבָר בָּא מִזְּמַן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הוּא הָיָה מוֹצֵא הַרְבֵּה עֵצוֹת וּדְרָכִים לִנְסֹעַ וְלָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּלִי הִשְׁתַּדְּלוּת.

כָּכָה אֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁרַבֵּנוּ לֹא מִסְתַּכֵּל שֶׁיְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא לֹא רוֹצֶה לִרְאוֹת יִשְׂרָאֵל בְּחִלּוּל שַׁבָּת וּבְלִי אֱמוּנָה וּבְלִי הַמִּצְווֹת, זֶה לֹא שַׁיָּךְ לָנוּ. הוּא לֹא מִתְגַּעְגֵּעַ אַחֲרֵי הַכְּנֶסֶת, אַחֲרֵי מְחַלְּלֵי שַׁבָּת וְעוֹשִׂים מַה שֶּׁעוֹשִׂים וְעוֹבְרִים עַל כָּל הַתּוֹרָה. הוּא לֹא מִתְגַּעְגֵּעַ אַחֲרֵי הַכְּפִירָה וְהַפְּרִיצוּת. זֶה אֶצְלוֹ לֹא כְּלוּם, לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן, זֶה לֹא נִקְרָא אֲנָשִׁים, נִקְרָא חֲמוֹר, חֲמוֹרִים, בְּהֵמוֹת. לְפִי דַּעַת רַבֵּנוּ זַ”ל.

אַף-עַל-פִּי שֶׁלְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יֵשׁ עֵצוֹת לְתַקֵּן גַּם אוֹתָם, הוּא יְתַקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָם, זֶה עִנְיָן לְחוּד וְזֶה עִנְיָן לְחוּד. אֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים, הוּא יְתַקֵּן גַּם מְחַלְּלֵי שַׁבָּת, הוּא יְתַקֵּן כָּל מַה שֶּׁפָּגוּם. הוּא יְתַקֵּן מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לָנוּ – לַעֲזֹב אֶת הַדְּרָכִים הָרָעִים, אֶת הַגְּנֵבָה וְהַגְּזֵלָה, לַעֲזֹב אוֹתָם! וְלַחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַתּוֹרָה. אִם לֹא – אָז יֵלֵךְ!

רַבֵּנוּ זַ”ל הוּא לֹא רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא עוֹלָמִי, כָּל אֶחָד שֶׁהוּא יְהוּדִי וּמַאֲמִין בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה, אָז רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לֹא צָרִיךְ שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה דָּבָר, אַדְרַבָּא אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִנְסֹעַ לְבַקֵּשׁ אֶת רַבֵּנוּ, לִנְסֹעַ לְחוּץ לָאָרֶץ לְרַבֵּנוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלֵינוּ, כֵּן.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ סִפֵּר בְּהַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ ‘מַעֲשֶׂה נִסִּים’, שֶׁהַחֲכָמִים רָאוּ שׁוֹר וְשֶׂה שֶׁצּוֹחֲקִים מֵהֶם. מַה זֶּה “שׁוֹר וְשֶׂה”? שׁוֹר – תְּפִלִּין, וְשֶׂה – צִיצִית. הַתְּפִלִּין שֶׁאֲנַחְנוּ מַנִּיחִים זֶה שׁוֹר, עוֹר שֶׁל שׁוֹר, וְהַצֶּמֶר זֶה צִיצִית.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא סִפֵּר מַעֲשֶׂה עוֹד לִפְנֵי הַכֹּל – שׁוֹר וְשֶׂה יְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם. שׁוֹר וְשֶׂה זֶה צִיצִית וּתְפִלִּין, הַיַּהֲדוּת, הַתּוֹרָה, וְכֵן כָּל הַמִּצְווֹת – צוֹחֲקִים מֵהֶם!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא נָתַן לְהַצִּיּוֹנִים אֶת יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּל, וְלֹא הִסְתַּכֵּל בִּפְנֵיהֶם וְלֹא נָגַע בָּהֶם, בְּכָל הַצִּיּוֹנִים. “הַצִּיּוֹנִים רוֹצִים אֶת יְרוּשָׁלַיִם? כֵּן, הַכֹּל, אֲנִי אֶתֵּן לָכֶם הַכֹּל, רַק אֵלַי אַל תַּגִּיעוּ, אַל תְּדַבְּרוּ אִתִּי, אַל תָּבוֹאוּ אֵלַי!”

בִּזָּיוֹן גָּדוֹל לַצִּיּוֹנִים, “קְחוּ יְרוּשָׁלַיִם וּקְחוּ וְהַכֹּל. לְכוּ, לְכוּ, מִי צָרִיךְ לָכֶם?”

הַצִּיּוֹנִים חָשְׁבוּ שֶׁעַכְשָׁו הֵם כָּבְשׁוּ הַכֹּל, כָּל הַמִּלְחָמָה, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם, הֵם חָשְׁבוּ שֶׁעַכְשָׁו הַכֹּל שֶׁלָּהֶם, אֲבָל זֶה הָיָה הַקֶּבֶר שֶׁלָּהֶם וְהֵם נִקְבְּרוּ שָׁמָּה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עָשָׂה לָהֶם קֶבֶר לְכָל הַצִּיּוֹנִים, “קְחוּ יְרוּשָׁלַיִם”, הוּא עָשָׂה לְכֻלָּם קֶבֶר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, קֶבֶר!

רֹאשׁ-הַשָּׁנָה – בְּאוּמַן, וְהֵם יֵשְׁבוּ בְּבֵיתָם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁנוּ. כָּל הָעֲשִׁירִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל הָעוֹלָם יָבוֹאוּ לְאוּמַן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְהֵם יִרְאוּ, כֵּן. לְהוֹדִיעַ לְכָל הַצִּיּוֹנִים, לְכָל הַכּוֹפְרִים, שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ אוּמַן בָּעוֹלָם. הֵם יֹאמְרוּ: “מַה, לְאֵיפֹה לִנְסֹעַ?”

מִי הֵם הַצִּיּוֹנִים? אֵלּוּ שֶׁלֹּא רוֹצִים לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה, לֹא רוֹצִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה – יֵלְכוּ, יֵלְכוּ לַגּוֹיִים! אֲנִי לֹא צָרִיךְ לָהֶם! הֵם יְכוֹלִים לָלֶכֶת וְלִנְסֹעַ לְאֵיפֹה שֶׁהֵם רוֹצִים. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא לֹא בָּא לִירוּשָׁלַיִם בִּכְלַל, אוּמַן זֶה מַסְפִּיק…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר לְכָל הַצִּיּוֹנִים: “אֲנִי לֹא צָרִיךְ לָכֶם, שְׁבוּ בַּבַּיִת. יֵשׁ לִי מִנְיָן בִּלְעֲדֵיכֶם, שְׁבוּ בַּבַּיִת!”

הוּא יִשְׁאַל אוֹתָם: “מִי שָׁלַח אַחֲרֵיכֶם? אֲנִי שָׁלַחְתִּי אַחֲרֵיכֶם שֶׁתָּבוֹאוּ?! אֲנִי צָרִיךְ לָכֶם?! בִּשְׁבִיל מָה בָּאתֶם אֵלַי? לְכוּ מִכָּאן! אֲנִי לֹא צָרִיךְ לָכֶם, אַתֶּם צְרִיכִים אֵלַי! אֲנִי לֹא צָרִיךְ לָכֶם, לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ מִמֶּנִּי!”

הוּא יַגִּיד לְכֻלָּם, לְהַנָּשִׂיא וְלְרֹאשׁ-הַמֶּמְשָׁלָה וּלְכָל הַשָּׂרִים: “אֲנִי לֹא צָרִיךְ לָכֶם, אַתֶּם צְרִיכִים לִי, אֲנִי לֹא צָרִיךְ לָכֶם, לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ.. לְכוּ מִכָּאן! שְׁבוּ בַּבַּיִת, אֲנִי לֹא צָרִיךְ אֶתְכֶם!”

הוּא יִצְחַק מֵהֶם, מִכֻּלָּם, “אַתָּה נָשִׂיא? אֲנִי לֹא שָׁלַחְתִּי אַחֲרֶיךָ, בִּשְׁבִיל מָה בָּאתָ? לֵךְ מִכָּאן! מִי צָרִיךְ לְךָ? אֲנִי לֹא צָרִיךְ לְךָ, לֵךְ, לֵךְ, לֵךְ!”

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא לֹא יְדַבֵּר עִם הַנָּשִׂיא, יִהְיֶה לוֹ אִישׁ אֶחָד שֶׁהוּא יִמְסֹר לְהַנָּשִׂיא אֶת הַהוֹדָעָה.

אֲנִי הָרַבִּי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, אֲנִי הָרַבִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא שֶׁל גּוֹיִים. אַתֶּם לֹא שׁוֹמְרִים תּוֹרָה, אַתֶּם לֹא מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי, לְכוּ מִכָּאן!

אֲנִי וְרַבִּי נָתָן מַסְפִּיקִים! אִם יֵשׁ עוֹד אֶחָד שֶׁשּׁוֹמֵר תּוֹרָה – טוֹב, הוּא מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי, וְאִם לֹא – לְכוּ, לְכוּ מִכָּאן, מַסְפִּיק אֲנִי וְרַבִּי נָתָן, אֲנַחְנוּ זֶה כָּל יִשְׂרָאֵל. אֲנַחְנוּ הַתּוֹרָה וְכָל יִשְׂרָאֵל. הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם – שֶׁלִּי, בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ – שֶׁלִּי, יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה – שֶׁלִּי. וּמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה יֵלֵךְ מִכָּאן. לֵךְ, לֵךְ, לֵךְ, לֵךְ!

מָשִׁיחַ הוּא יֹאמַר לָהֶם: “אֲנִי לֹא צָרִיךְ לָכֶם, אֲנִי מַסְפִּיק לִי אֲנִי וְרַבִּי נָתָן – מַסְפִּיקִים. אֲנַחְנוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְכָל הַתּוֹרָה. אַתֶּם כְּלוּם כֻּלְּכֶם, לְכוּ מִכָּאן!”

יֵשׁ רֹאשׁ-מֶמְשָׁלָה וְיֵשׁ נָשִׂיא וְכֻלָּם, הוּא יְגָרֵשׁ אוֹתָם מֵהַבַּיִת שֶׁלּוֹ, הוּא יְגָרֵשׁ אוֹתָם, הוּא יַגִּיד לָהֶם שֶׁיֵּלְכוּ, “לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ..”

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ, הוּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַכֹּל – רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. וְהֵם הַצִּיּוֹנִים – לֹא כְּלוּם, אֲפִלּוּ שֶׁיִּהְיוּ מִילְיוֹנִים – לֹא כְּלוּם, לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן.

הַנָּשִׂיא הוּא לֹא נָשִׂיא, רֹאשׁ-מֶמְשָׁלָה אֵינוֹ רֹאשׁ-מֶמְשָׁלָה, רַבֵּנוּ לֹא קִבֵּל אוֹתוֹ. הַנָּשִׂיא לֹא כְּלוּם, הָרֹאשׁ-מֶמְשָׁלָה לֹא כְּלוּם. הֵם כֻּלָּם יִתְבַּיְּשׁוּ, הַנָּשִׂיא וְהַמֶּמְשָׁלָה, כֻּלָּם יִתְבַּיְּשׁוּ, “אֵיזֶה מָשִׁיחַ זֶה? הוּא לֹא רוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל בַּפָּנִים שֶׁלָּנוּ!”

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא כְּבָר הַגְּאֻלָּה, הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ זֶה הַגְּאֻלָּה, הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ זֶה הַגְּאֻלָּה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר גִּלָּה הַכֹּל לָנוּ לְתַקֵּן אוֹתָנוּ, לְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ, כֵּן.

רֹאשׁ-הַמֶּמְשָׁלָה וְהַנָּשִׂיא יָבוֹאוּ לְרַבֵּנוּ: “אֲנַחְנוּ לֹא נָשִׂיא וְלֹא רֹאשׁ-מֶמְשָׁלָה, אַתָּה הוּא נָשִׂיא וְאַתָּה הוּא רֹאשׁ-הַמֶּמְשָׁלָה וְאַתָּה הוּא הַכֹּל! אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּנוּ!”

כָּל הַגּוֹיִים, כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַמְּלָכִים, כֻּלָּם יָסִירוּ אֶת הַכֶּתֶר מְלוּכָה שֶׁלָּהֶם וְיִתְּנוּ לְרַבֵּנוּ וְיֹאמְרוּ לוֹ: “אֲנַחְנוּ לֹא כְּלוּם, אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ!”

כָּל הַגְּדוֹלִים, כָּל הַחֲכָמִים, כֻּלָּם יָסִירוּ כָּל הַמַּטְמוֹן שֶׁלָּהֶם וְיָבִיאוּ אוֹתוֹ לְרַבֵּנוּ, “אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ! אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ!”

רַבֵּנוּ הוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, כֻּלָּם יִתְּנוּ לוֹ כֶּתֶר הַמְּלוּכָה שֶׁלָּהֶם, כָּל הַמְּלָכִים יֹאמְרוּ לְרַבֵּנוּ: “אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ. אֲנַחְנוּ לֹא, אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ, אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ..”

רפואות וישועות

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הִגִּיעַ לְבַקֵּר חוֹלֶה בְּמֶרְכַּז הָאָרֶץ…

הוֹי, אַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ יְהוּדִים וַאֲנַחְנוּ מַזְכִּירִים אֶת הַשֵּׁם נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן!

קֹדֶם כָּל אֲנִי הָיִיתִי שָׁלִיחַ לְהוֹדִיעַ לְךָ מֵהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – רַק לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ נַחְמָן מֵאוּמַן, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה מַמְתִּיק כָּל הַצָּרוֹת וְכָל הַדִּינִים וְכָל הָעֲווֹנוֹת. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, אֵין לָנוּ שׁוּם יְדִיעָה, שׁוּם תְּפִיסָה מַה שֶּׁזֶּה. זֶה סוֹד, לֹא הָיָה מֵעוֹלָם. זֶה חָדָשׁ לְגַמְרֵי!

הָעִקָּר הוּא הַצַּדִּיק, הַצַּדִּיק…

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה, שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה וְשֹׁרֶשׁ כָּל נַפְשֵׁנוּ וְשֹׁרֶשׁ שֶׁל הַכֹּל. זֶה שֹׁרֶשׁ כָּל הַצַּדִּיקִים וְכָל הַתּוֹרָה! רַק בְּזֶה הַדִּבּוּרִים – נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, בָּזֶה אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים, אֲנַחְנוּ מְקֻשָּׁרִים בְּהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַבְּרִיאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

לֹא אֲנִי; רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה אֶת זֶה, הוּא גִּלָּה שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הוּא נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – זֶה הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ, הוּא יֵשׁ לוֹ כָּל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת וְכָל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים. רַק לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם שֶׁל רַבֵּנוּ – נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה מַסְפִּיק. כָּל הָרְפוּאוֹת בּוֹ, זֶה – הַכֹּל!

רַק לְהַגִּיד בַּפֶּה אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה מַמְתִּיק הַכֹּל, כָּל הַצָּרוֹת וְכָל הַדִּינִים וְכָל הָעֲווֹנוֹת וְכָל הַנְּפִילוֹת וְכָל הַכְּפִירוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, זֶה מְבַטֵּל וּמְשַׁבֵּר כָּל רַע. זֶה מַסְפִּיק לְהַחֲרִיב כָּל הַסִּטְרָא-אַחֲרָא, כָּל הַחשֶׁךְ, הַכֹּל, מְהַפֵּךְ הַכֹּל! שֶׁזֶּה כֹּחַ כָּזֶה.. כֹּחַ חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם!

עוֹד לֹא הָיָה חִדּוּשׁ כָּזֶה, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. בַּשֵּׁם הַזֶּה מְרֻמָּז כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹב, וְזֶה עִנְיָן חָדָשׁ לְגַמְרֵי, שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זָכָה לְזֶה. הוּא מְהַפֵּךְ לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי!

יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק בָּזֶה שֶׁמַּאֲמִינִים בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה, שֶׁמַּאֲמִינִים בַּשֵּׁם הַזֶּה. אָז הוּא זֶה הַשֵּׁם, וְזֶה כָּל הַתּוֹרָה וְתִקּוּן כָּל הָעֲווֹנוֹת וְכָל הָרְשָׁעִים וְכָל הַכְּפִירוֹת, כֵּן. אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה…

מַה שֶּׁזָּכִינוּ עַכְשָׁו בְּסוֹף הַגָּלוּת שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְחַיֶּה אוֹתָנוּ וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ – מְחַדֵּשׁ. יֵשׁ חוֹלֶה וְאֵין לוֹ תִּקּוּן – הוּא מְחַדֵּשׁ. הוּא מְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ, הוּא נוֹתֵן בָּנוּ נְשָׁמָה וְכָל טוֹב!

אֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים מַה שֶּׁזֶּה – אֲבָל מַאֲמִינִים. מַאֲמִינִים בַּשֵּׁם, בְּתוֹרָתֵנוּ. אֱמוּנָה, הוּא מֵאִיר בָּנוּ אֱמוּנָה, זֶה כָּל יְסוֹד הַיַּהֲדוּת, כָּל יְסוֹד הַתּוֹרָה. אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין, אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּאֲמִין בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה וּבַצַּדִּיקִים.

מַה שֶּׁזָּכִינוּ עַכְשָׁו בַּדּוֹרוֹת הָאֵלּוּ לְדַעַת כָּזֶה.. לָדַעַת מִזֶּה הַסּוֹד נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא זוֹכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה בֶּאֱמֶת, לֹא זוֹכִים. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן, אַף-עַל-פִּי-כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל מְאֹד, וְרַק לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, עַל כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא בְּסֵדֶר, שֶׁמַּחֲרִיב וְעָשָּׁה נֶזֶק – הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה.

זֶה חִדּוּשׁ פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, זֶה חָדָשׁ, חָדָשׁ לְגַמְרֵי!

אֲנַחְנוּ שְׁבוּרִים מְאֹד, אֲנַחְנוּ מְשֻׁקָּעִים בְּטֻמְאָה, אֲבָל דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹב. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְחַיֶּה אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד, הוּא מְהַפֵּךְ כָּל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַצָּרוֹת וְכָל הַכְּפִירוֹת וְכָל הַנְּפִילוֹת וְכָל רַע, הַכֹּל. מְהַפֵּךְ וּמְחַדֵּשׁ לְגַמְרֵי. נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן הוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל שָׁלֵם, חָדָש, הוּא חָדָשׁ וְהוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל חָדָשׁ!

רַק לְהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – זֶה הַמְתָּקָה וְהוּא מְרַפֵּא, מְחַזֵּק, מְחַדֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם רַק בְּדִבּוּר אֶחָד. רַק לְהַגִּיד נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן זֶה מַסְפִּיק לָנוּ לְרַפְּאוֹת אוֹתָנוּ, לְהַחֲיוֹת אוֹתָנוּ, לְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ. הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָנוּ חָדָשׁ לְגַמְרֵי!

אִם יֵשׁ חַס-וְשָׁלוֹם אֵיזֶה צַעַר, אֵיזֶה יִסּוּרִים, עוֹבְרִים אֵיזֶה דָּבָר לֹא טוֹב, אָז תֵּכֶף לְהַגִּיד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – מַסְפִּיק! זֶה רְפוּאָה וְכַפָּרָה וְהַכֹּל, הוּא מְהַפֵּךְ הָרָע לְטוֹב! בְּאֹפֶן אוֹטוֹמָטִי הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹב, כָּל רַע וְכָל הָעֲווֹנוֹת וְכָל הַכְּפִירוֹת וְכָל דָּבָר, הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי.

אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ, רְפוּאוֹת וִישׁוּעוֹת. אִם סוֹבְלִים אוֹ יֵשׁ אֵיזֶה עֲווֹן – תֵּכֶף יַגִּיד נַ נַחְ, הוּא כְּבָר מְהַפֵּך הַכֹּל. זֶה מְחַדֵּשׁ – הַכֹּל, מְהַפֵּך – לְטוֹבָה! נַחְמָן מֵאוּמַן זֶהוּ מְהַפֵּךְ הַכֹּל…

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לְךָ אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת וְשֶׁתַּעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת – זֶה הָעִקָּר. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְעוֹרֵר רַחֲמִים גְּדוֹלִים שֶׁתִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהָאֱמֶת בֶּאֱמוּנָה, שֶׁיִּהְיֶה אֱמֶת. אֲבָל חוּץ מִזֶּה הַכֹּל שֶׁקֶר. כִּי כְּשֶׁלֹּא מַאֲמִינִים בַּשֵּׁם – זֶה הַכֹּל שֶׁקֶר. כְּפִירָה זֶה שֶׁקֶר. וְזֶה.. אֱמוּנָה זֶה אֱמֶת!

הָעִקָּר הוּא אֱמֶת, לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה. צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה אָז תִּרְאֶה גְּדֻלּוֹת, תִּרְאֶה גְּדֻלּוֹת. רַק לְהַגִּיד, לָשִׁיר, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה בָּרַגְלַיִם וּבְכָל הַגּוּף. יִהְיֶה לְךָ הַכֹּל חָדָשׁ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא פּוֹתֵחַ וְנוֹתֵן לֵב חָדָשׁ, הוּא נוֹתֵן רַגְלַיִם חֲדָשִׁים, הַכֹּל חָדָשׁ. רַק חֲזַק וֶאֱמָץ בֶּאֱמוּנָה, בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בְּהָאֱמֶת. הַכֹּל בְּכֹחַ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הַכֹּל לְהֵפֶךְ, הַכֹּל לְטוֹבָה, הַכֹּל לְטוֹבָה!

כְּדַאי לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה, וּלְהַזְכִּיר רַק הַשֵּׁם נַחְמָן, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, אֱמֶת כָּזֶה אֵין בָּעוֹלָם! אוֹר כָּזֶה – אֵין בָּעוֹלָם!

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – זֶה גִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה יוֹתֵר גָּדוֹל וְיוֹתֵר גָּבוֹהַּ מֵהַכֹּל. זֶה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, עַל כָּל הַתּוֹרָה, עַל כָּל.. עַל הַכֹּל!

הָיָה כְּדַאי כָּל הַמַּחֲלָה, כָּל הַמַּחֲלָה הָיָה כְּדַאי כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ הַיּוֹם מֵרַבֵּנוּ, מַה זֶּה נַ נַחְ. הַשֵּׁם יִתֵּן לְךָ רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם בְּלֹא רוֹפְאִים וּבְלֹא נִתּוּחַ, רְפוּאָה וִישׁוּעָה וְכָל טוּב. “יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה”, הַמַּחֲלָה תִּתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה, כֵּן.

רק נ נח נחמ נחמן מאומן…

תַּסְבִּיר גַּם לַמִּשְׁפָּחָה, אֵין לָנוּ מַה לִּדְאֹג, יֵשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה שֶׁהוּא נוֹתֵן לָנוּ כָּל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת. תְּלַמֵּד אֶת כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁיָּשִׁירוּ נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה הַמַּפְתֵּחַ לְכָל הָרְפוּאוֹת, לְכָל הַיְשׁוּעוֹת וּלְכָל מַה שֶּׁצְּרִיכִים, מַפְתֵּחַ!

כֵּן, לְהַגִּיד כָּל הַיּוֹם נַ נַחְ – זֶה הַמַּפְתֵּחַ לְכָל הָרְפוּאוֹת, לְכָל הַיְשׁוּעוֹת, זֶה הַכֹּל, הַכֹּל!

כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ צָרוֹת, הוּא צָרִיךְ יְשׁוּעוֹת, אָז יַחְזְרוּ וְיֹאמְרוּ נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, שֶׁיֵּצְאוּ מֵהַצָּרוֹת. תַּזְכִּיר בְּכָל עֵת צָרָה וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה נַ נַחְ, תָּשִׁיר אֶת זֶה בְּשִׁיר בְּשִׂמְחָה, זֶה דָּבָר קַל, זֶה לֹא עוֹלֶה כֶּסֶף, מוּכָן וּמְזֻמָּן, כֵּן. וְזֶה הָעִקַּר הַכֹּל, כִּי הָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן. רַק לְהַגִּיד בַּפֶּה נַ נַחְ, לָשִׁיר בְּשִׂמְחָה – נַ נַחְ, וְעַל-יְדֵי זֶה יִתְקָרְבוּ לְרַבֵּנוּ וְזֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה.

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן בָּזֶה תָּלוּי הַכֹּל – כָּל הַגְּאֻלָּה, וְזֶה מְסֻגָּל לְכָל אֶחָד בִּכְלָל וּבִפְרָט, לְכָל אֶחָד שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיַגִּיד בַּפֶּה: “זְכוּת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, זְכוּת נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן”.

יֵשׁ לוֹ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הַכֹּל, הוּא הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל כָּל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת. רַק תָּשִׁיר, תָּשִׁיר תָּמִיד וְתֹאמַר בַּפֶּה כָּל הַיּוֹם נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. בַּבַּיִת יֵשׁ יְלָדִים? שֶׁיָּשִׁירוּ נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. תָּשִׁירוּ, תָּשִׁירוּ כָּל הַיּוֹם נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. יֵשׁ בּוֹ כָּל הָרְפוּאוֹת שֶׁלָּנוּ וְכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים, תֵּכֶף וּמִיָּד! רַק אֱמוּנָה.

לִכְתֹּב, לִרְשֹׁם: נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, שָׁמָּה יֵשׁ הַכֹּל – הָרְפוּאוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת וְכָל מִינֵי תְּרוּפוֹת וְכָל מִינֵי טוֹבוֹת, כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם צְרִיכִים יֵשׁ לוֹ, כָּל טוּב. נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. תִּרְשְׁמוּ אֶת זֶה וְתָשִׁירוּ בַּבַּיִת בְּכָל פַּעַם, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁזָּכִיתָ לִשְׁמֹעַ כַּמָּה דִּבּוּרִים מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בַּפֶּה. אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לִשְׁמֹעַ מִפְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, פְּלָאוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאֵין בָּעוֹלָם פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה. כָּל הַדֶּרֶךְ אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי בִּשְׁבִילְךָ וְאָמַרְתִּי הַנִּגּוּן נַ נַחְ.

נוּ, אַתָּה מַרְגִּישׁ יוֹתֵר טוֹב? נַ נַחְ – אָז כְּבָר הַכֹּל טוֹב, רַק נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶהוּ הַכֹּל. כָּל הַתּוֹרָה וְכָל יִשְׂרָאֵל וְכָל.. הַכֹּל. כָּל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, הַכֹּל בְּדִבּוּר אֶחָד!

אַל תִּשְׁכַּח אֶת זֶה, תָּמִיד יִהְיֶה לְךָ בַּמֹּחַ, בַּלֵּב, נַ נַחְ נַחְמָן מֵאוּמַן. הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל. מְהַפֵּךְ, מְהַפֵּךְ, מְהַפֵּךְ…

שושנת יעקב

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהַחֲסִידִים מְשׁוֹרְרִים מִנִּגּוּנֵי פּוּרִים,

“שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכַי,

תְּשׁוּעָתָם, תְּשׁוּעָתָם הָיְתָה לָנֶצַח, וְתִקְוָתָם וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר”.

“לְהוֹדִיעַ, לְהוֹדִיעַ, לְהוֹדִיעַ..

שֶׁכָּל קוֹוֶיךָ לֹא יֵבוֹשׁוּ וְלֹא יִכָּלְמוּ,

לֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ, לֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ!”

אוֹי יוֹי יוֹי הַנִּגּוּנִים שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵרַבֵּנוּ, צָרִיךְ לִקְלֹט הַנִּגּוּן וְהַדִּבּוּרִים, זֶה הִתְחַזְּקוּת כָּזֶה.. פּוּרִים זֶה אוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ, וְאָז הַזְּמַן לְהוֹדִיעַ לְכָל הָעוֹלָם!

שְׁנֵיהֶם, שְׁנֵי הַנִּגּוּנִים אֲנִי זוֹכֵר, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן, בַּפַּעַם הַשֵּׁנִי, אֲנִי שָׁמַעְתִּי הַנִּגּוּנִים הָאֵלּוּ וְהָיָה לִי הִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה.. עַד הַיּוֹם אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת הַהִתְעוֹרְרוּת, עַד הַיּוֹם!

כְּשֶׁאֲנִי מַזְכִּיר עַצְמִי כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי פַּעַם אֶת הַנִּגּוּן הַזֶּה אָז אֲנִי נַעֲשֶׂה אָדָם אַחֵר, הַהִתְעוֹרְרוּת הוּא בְּלִי סוֹף, בְּלִי גְּבוּל, כֵּן. וְרָאִיתִי שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁתָּמַכְתִּי אִתָּם אַחֲרֵי הַפְּטִירָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר וְרַבִּי נָתָן הַבַּעַל שֶׁל גִּיטָלֶה, וְרַב גְּדַלְיָה בֶּרְגֶּר, רָאִיתִי מַמָּשׁ הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה.

“שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכַי”, לֹא רַק שָׂמֵחָה – “צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה!”

לָמָּה “צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה”? “בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכַי”. “בִּרְאוֹתָם יַחַד”, מַה זֶּה “יַחַד”? אַחְדּוּת וְאַהֲבָה. יַחַד, שֶׁנִּתְקַבֵּץ יַחַד בְּשָׁלוֹם, בְּאַהֲבָה, אָז יִתְגַּלֶּה רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם.

“תְּכֵלֶת מָרְדְּכַי”, מַרְדְּכַי הַיְהוּדִי, מָרְדְּכַי זֶה הַצַּדִּיק, וּמָרְדְּכַי הַיְּחִידִי שֶׁלֹּא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה, זֶה “תְּכֵלֶת מָרְדְּכַי” – הָאוֹר שֶׁל מָרְדְּכַי!

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, אֲפִלּוּ שֶׁאֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מֵאָה פְּעָמִים “שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה”, זֶה הָיָה אֶצְלִי חָדָשׁ כְּאִלּוּ עֲדַיִן לֹא שָׁמַעְתִּי כְּלָל. זֶה הָיָה בְּהִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה, בֶּאֱמוּנָה כָּזֶה, בְּשִׂמְחָה כָּזוֹ.. שֶׁהָיָה חָדָשׁ!

שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב זֶה עִנְיָן גָּדוֹל, שׁוֹשַׁנָּה זֶה עִנְיָן נוֹרָא מְאֹד. רוֹאִים בַּתְּהִלִּים “לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְאָסָף”, “לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁן”, שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב זֶה עִנְיַן הַמִצְחָהּ שֶׁבְּעַם יִשְׂרָאֵל, הַמִצְחָהּ שֶׁבְּיַעֲקֹב. וְגַם-כֵּן סָבִיב הַשּׁוֹשַׁנִּים גְּדֵלִים קוֹצִים וְהַשּׁוֹשַׁנָּה הִיא יוֹצֵאת מֵהַקּוֹצִים. שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב זֶה עִנְיָן גָּדוֹל, זֶה בְּרֶסְלֵב!

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא רָקַד בְּפוּרִים, “לְהוֹדִיעַ, לְהוֹדִיעַ, לְהוֹדִיעַ..” הוּא לֹא הָיָה יָכֹל לָלֶכֶת הָלְאָה מֵהַמִּלָּה “לְהוֹדִיעַ”. וְכֵן כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אָמַר כָּל מִלָּה, “לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ..”, שֶׁתְּשׁוּעָתָם הָיְתָה לָנֶצַח, וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.

לְהוֹדִיעַ לָנוּ, לְהַגִּיד לָנוּ, “לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ, שֶׁכָּל קוֹוֶיךָ”, אִם הָיָה הָעוֹלָם יוֹדְעִים מִזֶּה – הָיָה כֻּלָּם צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים, כֵּן. רַק הָעִקָּר אֲנַחְנוּ בְּחָכְמוֹת, אֲנַחְנוּ לֹא מַאֲמִינִים אֵיךְ אֶפְשָׁר לְתַקֵּן חוֹלִים כָּאֵלֶּה בַּדּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, אֵיךְ אֶפְשָׁר זֶה? אָז מְיַאֲשִׁים עַצְמָם.

אֲהָהּ! צְרִיכִים לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קוֹוֶיךָ, כָּל קוֹוֶיךָ זֶה כֻּלָּם, כָּל הַמְקַוִּים לְהַשֵּׁם, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה!

“כָּל קוֹוֶיךָ לֹא יֵבוֹשׁוּ, וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח, כָּל הַחוֹסִים בָּךְ!”

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְבָאֵר אֶת הַפָּסוּק: “חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לְהַשֵּׁם”, חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם אֲפִלּוּ יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה – חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם, לֹא לִפֹּל חַס-וְשָׁלוֹם. “חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם”, חֲזַק וֶאֱמָץ!

כֵּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַפֶּתֶק, “תַּלְמִידִי הַיָּקָר, נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ, וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי”. “נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ” – כְּמוֹ שֶׁאַתָּה. נוּ, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, חֲזַק וֶאֱמָץ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וְתֵכֶף – הַחֲתִימָה, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה הַחֲתִימָה הוּא הַיְדִיעָה, הוּא מוֹדִיעַ לָנוּ אֶת זֶה. עוֹד לֹא הָיָה חֲתִימָה כָּזוֹ בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ, זֶה רַק נִתְגַּלָּה בְּהַפֶּתֶק הַזֶּה, זֶה הִתְגַּלּוּת חָדָשׁ שֶׁהוּא הוּא הַשִּׁיר שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד, פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן.

זֶה הִתְגַּלּוּת חָדָשׁ, זֶה הַגְּאֻלָּה, כָּל הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בּוֹ!

אִם אֲנַחְנוּ הָיִינוּ אוֹמְרִים אֶת זֶה, אָז מִי אֲנַחְנוּ? אֲבָל מַה שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה, זֶה עוֹד לֹא אֲפִלּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם, הוּא גִּלָּה רַק מוּעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, רַק מְעַט מְעַט, טִפָּה מִן הַיָּם מִגְּדֻלָּתוֹ. וְהוּא יָדַע אֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים אֵלָיו בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁלּוֹ בִּשְׁבִיל לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִזְכּוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם וֶאֱמוּנָה וֶאֱמֶת.

אוֹי, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, נֶכֶד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב…

אֲנִי רָאִיתִי אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים, רָאִיתִי אֵיךְ שֶׁהֵם הֶחֱזִיקוּ עַצְמָם בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת, בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת. וְהֵם הֶחֱיוּ עַצְמָם, “לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ, שֶׁכָּל קוֹוֶיךָ”, אֲפִלּוּ אֲנִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי, כֵּן.

זֶה יְדִיעָה גְּדוֹלָה, “לְהוֹדִיעַ”, מַה לְּהוֹדִיעַ? “שֶׁלֹּא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ”. זֶה צְרִיכִים לְהוֹדִיעַ לְעַצְמֵנוּ וּלְכָל הָעִיר וּלְכָל הָעוֹלָם. צְרִיכִים לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קוֹוֶיךָ לֹא יֵבוֹשׁו, וְלֹא יִכָּלְמוּ, לֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ!

זֶה יְדִיעָה שֶׁל פּוּרִים, זֶה יְדִיעָה כָּזוֹ.. זֶה פָּשׁוּט אֲבָל יֵשׁ בּוֹ מוּעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, יֵשׁ בּוֹ יַם, מַעְיַן הַחָכְמָה יֵשׁ בְּזֶה. אֲבָל יֵשׁ מַדְרֵגוֹת, לֹא כָּל אֶחָד זוֹכֶה לִרְאוֹת אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּזֶה. אֲבָל כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה שָׂמֵחַ, הוּא הָיָה מְרַקֵּד בְּעוֹלָם אַחֵר, בְּעוֹלָם מְיֻחָד שֶׁלּוֹ, כָּל אֶחָד הָיָה לוֹ כֹּחוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁהוּא הָיָה מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ. אֲבָל כָּל אֶחָד, כֻּלָּם, הֵם זָכוּ לְהַרְגִּישׁ הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ.

“לְהוֹדִיעַ”, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מוֹדִיעַ לָנוּ אֶת זֶה, “שֶׁכָּל קוֹוֶיךָ לֹא יֵבוֹשׁוּ וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ”, זֶה יְדִיעָה כָּזוֹ שֶׁיְּכוֹלִים לִהְיוֹת עַל-יָדָהּ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת חָדָשׁ לְגַמְרֵי!

זֶהוּ פּוּרִים, “כָּל קוֹוֶיךָ לֹא יֵבוֹשׁוּ, וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח – כָּל הַחוֹסִים בָּךְ”, אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ, אֲפִלּוּ כָּל הָעֲנִיִּים שֶׁבָּעוֹלָם. זֶה פּוּרִים, פּוּרִים זֶה הֵפֶךְ עֲמָלֵק. זֶה הַצַּדִּיק, מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק.

הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים זֶה עוֹלֶה אֲפִלּוּ עַל שַׁבָּת, אֲפִלּוּ עַל כָּל הַמּוֹעֲדִים – הַשִּׂמְחָה שֶׁל פּוּרִים.

יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ, הָעוֹלָם עַכְשָׁו הוּא תֹּהוּ וָבוֹהוּ וְחשֶׁךְ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “מִקֹּדֶם הָיָה כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, וְעַכְשָׁו.. מִפּוּרִים!”

פּוּרִים, פּוּרִים.. מַה שֶּׁהָיָה, מַה שֶּׁרָאִיתִי, אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת זֶה לִפְנֵי שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאֵיךְ אֲנִי זוֹכֵר אֶת זֶה עַכְשָׁו, זֶה מוּנָח בְּתוֹךְ לִבִּי לָנֶצַח. זֶה נִכְנַס בְּנִשְׁמָתִי וְזֶה לֹא יוֹצֵא מִמֶּנִּי לְעוֹלָם, לְעוֹלְמֵי עַד!

כְּשֶׁרָאִיתִי אֵיךְ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיוּ מְרַקְּדִים בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה “שֶׁכָּל קוֹוֶיךָ לֹא יֵבוֹשׁוּ וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ”, הֵם נָתְנוּ בִּי רוּחַ חָדָשׁ עַל כָּל יְמֵי חַיָּי. הֵם צָעֲקוּ: “לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ.. שֶׁכָּל קוֹוֶיךָ לא יֵבוֹשׁוּ וְלֹא יִכָּלְמוּ, לֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ”, אַיי יַי יַי.. הַלְוַאי הָיִינוּ זוֹכִים לָזֶה, כִּי אֲנַחְנוּ לֹא מַאֲמִינִים אֵיךְ אֶפְשָׁר – חוֹלִים כָּאֵלֶּה שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם רְפוּאָה, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְתַקֵּן אוֹתָם, אֵיךְ אֶפְשָׁר!

אֲנַחְנוּ נָפַלְנוּ וְנִתְרַחַקְנוּ כָּל-כָּךְ בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה, בַּחשֶׁךְ הַזֶּה, בַּדּוֹר הַיָּתוֹם הַזֶּה, זֶה דּוֹר יָתוֹם אִם אֵין רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, אִם הָיוּ יוֹדְעִים כָּל הָעוֹלָם מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה כְּבָר הַגְּאֻלָּה מִזְּמַן, הָיָה כְּבָר בָּא מָשִׁיחַ מִזְּמַן. אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר”, “תְּשׁוּעָתָם – הָיְתָה לָנֶצַח. וְתִקְוָתָם – בְּכָל דּוֹר וָדוֹר”, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ, כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁהוּא, כֵּן.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “גָּאט פִירְט תָּמִיד אוֹיס! הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מְנַצֵּחַ תָּמִיד!”

“חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם – כָּל הַמְיַחֲלִים לַשֵּׁם”, כָּל הַמְיַחֲלִים – גַּם אֲנַחְנוּ וְכָל הַגְּרוּעִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל הָרְחוֹקִים שֶׁבָּעוֹלָם, כֵּן.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִשִּׂיג חֲסָדִים חֲסָדִים פְּלָאִים חֲדָשִׁים כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן מֵעוֹלָם, שֶׁלֹּא יָדְעוּ, שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם, זֶה חָדָשׁ! הוּא הִשִּׂיג בַּתּוֹרָה, הוּא הִשִּׂיג הַשָּׂגוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!

אוֹי, מִי יָכוֹל לְסַפֵּר, מִי יָכוֹל לְדַבֵּר…

אוֹי יוֹי יוֹי.. אֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ הַחַיִּים שֶׁל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה תָּמִיד חָדָשׁ, וְהַשִּׂמְחָה הָיָה מוּנָח עַל הַפָּנִים וְעַל כָּל הַגּוּף. לֹא הָיָה לָהֶם פַּרְנָסָה וְהָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת בִּלְבּוּלִים. רַב גְּדַלְיָּה בֶּרְגֶר הָיָה אִשְׁתּוֹ חוֹלַת שַׁחֶפֶת וְהָיָה עָנִי, בְּנִסִּים, הוּא חָי בְּנִסִּים. וְהוּא הָיָה תָּמִיד שָׂמֵחַ, תָּמִיד הָיָה עוֹבֵד הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה. בָּעוֹלָם לֹא רוֹאִים שִׂמְחָה כָּזוֹ, עֲבוֹדָה כָּזוֹ, אֱמוּנָה כָּזוֹ לֹא רוֹאִים בָּעוֹלָם, רַק אֵצֶל רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן!

אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הֵם לֹא נַעֲשׂוּ כָּךְ מֵעַצְמָם, הֵם נַעֲשׂוּ כָּךְ עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ, עַל-יְדֵי הַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ. וְכָל אֶחָד אֲפִלּוּ בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ, אֲפִלּוּ תָּמִיד – מִי שֶׁרוֹצֶה בֶּאֱמֶת וְסוֹמֵךְ וּבוֹטֵחַ עַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא יְקָרֵב אוֹתָנוּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַתּוֹרָה – יֵשׁ בְּיָדוֹ.

כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ כְּבָר אֲבוּדִים, בְּלִי רַבֵּנוּ אֲנַחְנוּ כְּבָר.. כְּלוּם!

בְּלִי רַבֵּנוּ אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן, אִי אֶפְשָׁר לְרַפְּאוֹת חוֹלִים כָּאֵלֶּה, אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זָכָה לָזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם תִּקְוָה. הוּא הִשִּׂיג הַשָּׂגוֹת כָּאֵלֶּה, רַחֲמָנוּת שֶׁל הַשֵּׁם, חַסְדֵּי הַשֵּׁם שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, אָז עַל-יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לְהוֹצִיא הַכֹּל מֵהַתְּהוֹם, מֵהַבּוֹץ, מֵהַטֻּמְאָה. הוּא מְתַקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָם, כָּל הָרְשָׁעִים, כָּל הַכּוֹפְרִים, כָּל הַשּׂוֹנְאִים, כָּל.. הוּא מְתַקְּנָם. אֵין פֶּה, אֵין פֶּה לְדַבֵּר!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “אֲפִלּוּ יֵשׁ חוֹלִים שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאָה, וַאֲנִי יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אֲפִלּוּ חוֹלִים כָּאֵלֶּה!” כָּכָה הוּא אָמַר, כָּכָה כָּתוּב בַּסֵּפֶר. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְשָׁם שׁוּם תִּקּוּן וְשׁוּם אֶחָד לֹא יָכוֹל לַעֲזֹר, אֲבָל אֲנִי יָכוֹל הַכֹּל (וְהֶרְאָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכַף יָדוֹ עַל עַצְמוֹ!) הוּא יָכוֹל הַכֹּל, כֵּן.

צָרִיךְ אֱמֶת בֶּאֱמוּנָה וְעוֹשִׂים מִכָּל הָעוֹלָם צַדִּיקִים, מִכָּל הָרְשָׁעִים, מִכָּל הַכּוֹפְרִים עוֹשִׂים צַדִּיקִים, אֲפִלּוּ הַחִלוֹנִיִּים יוֹדְעִים מִזֶּה.

נוּ, מַדּוּעַ אַתָּה שׁוֹתֵק? יְכוֹלִים כְּבָר לְדַבֵּר, יְכוֹלִים כְּבָר לְהוֹדִיעַ בְּכָל שַׁבָּת, בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ…

ראש-השנה

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהַחֲסִידִים עֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה,

שָׁרִים בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה מִנִּגּוּנֵי הַתְּפִלָּה,

“אַתָּה נִגְלֵּיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ עַל עַם קָדְשֶׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם,

מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלְךָ, וְנִגְלֵיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפְּלֵי טֹהַר..”

אַיי יַי יַי, זֶה הַנִּגּוּן מִגַּן-עֶדֶן, נִגּוּן כָּזֶה…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יָבִיא אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַנִּגּוּן הַזֶּה. זֶה הַנִּגּוּן – זֶה עוֹלַם הַנִּגּוּן!

אַיי, אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ הַחַזָּן עָמַד לִפְנֵי הָעַמּוּד וְטָעַן עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּכָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם.. מִי רָאָה כָּזֶה!

וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיָה מִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה שֶׁל לֵיל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְהַדִּבּוּרִים שֶׁל הַתְּפִלָּה “וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ הַשֵּׁם אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה..” הָיָה כֻּלּוֹ הִתְבּוֹדְדוּת, כֻּלּוֹ אֱמוּנָה וֶאֱמֶת וַעֲנָוָה. וְכָל מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר עוֹד לֹא מַסְפִּיק. אֲנִי שָׁמַעְתִּי כַּמָּה שָׁעוֹת אֵיךְ הוּא בָּכָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, “וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ”, זֶה רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא מְתַקֵּן אוֹתָנוּ. אֲנַחְנוּ מְיַאֲשִׁים עַצְמֵנוּ, וְהוּא מְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ, מְחַיֶּה אוֹתָנוּ, מְחַזֵּק אוֹתָנוּ…

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁאֲנִי חִכִּיתִי כָּל הַשָּׁנָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַנִּגּוּן שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כָּל הַשָּׁנָה אֲנִי חִכִּיתִי לִשְׁמֹעַ הַחַזָּן אוֹמֵר הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה “כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ כָּל שׁוֹפָר, וּמַאֲזִין וּמַאֲזִין, וּמַאֲזִין תְּרוּעָה, וְאֵין דּוֹמֶה לָךְ..”, זֶה רֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁל רַבֵּנוּ.

אֲנִי לָקַחְתִּי אֶת זֶה הַנִּגּוּן וְחִבַּרְתִּי אוֹתוֹ בְּיַחַד עִם נַ נַחְ, זֶה פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע. הוֹ.. הַנִּגּוּן כָּל-כָּךְ יָפֶה, עֲדַיִן לֹא שָׁמַעְתִּי נִגּוּן כָּזֶה – נַ נַחְ. נַ נַחְ זֶה הַנִּגּוּן הוּא חָדָשׁ, זֶה שֶׁל רַבֵּנוּ שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, הוּא מוֹדִיעַ: “הַשֵּׁם מֶלֶךְ, הַשֵּׁם מָלָךְ, הַשֵּׁם יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד”, זֶה הַנִּגּוּן!

הוֹי, מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלֵינוּ וְנָתַן לָנוּ אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וּמַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה מֵאִתָּנוּ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה…

הַ’תִּקּוּן הַכְּלָלִי’ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה תִּקּוּן כָּזֶה שֶׁאֵין לָנוּ מוּשָׂג!

כָּל הַשָּׁנָה עוֹשִׂים עֲבֵרוֹת וְתַאֲווֹת, וְהוּא הַכֹּל מְנַקֶּה, מְטַהֵר, “אֲנִי נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים!”

כָּל הָעוֹלָם, כָּל אֶחָד מָלֵא כְּתָמִים, הוּא בָּא לְרַבֵּנוּ לִפְנֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, הוּא מְסַפֵּר לוֹ כָּל הַצָּרוֹת, אָז רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עוֹשֶׂה לוֹ כְּבָר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עוֹבֵר בְּלֵיל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עִם כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ, הוּא מַעֲבִיר אוֹתָם הָרִאשׁוֹנִים בַּמִּשְׁפָּט. עוֹרֵךְ-דִּין טוֹב כָּל-כָּךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מֵאִתָּנוּ חֲדָשִׁים, בְּנֵי-אָדָם חֲדָשִׁים, עוֹלָם חָדָשׁ!

אוֹי אוֹי, כָּל-כָּךְ נָעִים הַמִּלָּה ‘אוּמַן’. קַל, קַל וְיָפֶה, אוּמַן…

עַכְשָׁו, עַכְשָׁו בָּרוּךְ הַשֵּׁם נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל כָּל הָעוֹלָם לָבוֹא לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְאוּמַן. בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת, בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, מִלּוּד לְאוּמַן.

נוּ, רוֹאִים נֵס כָּזֶה, כָּל הָעוֹלָם יוֹדְעִים שֶׁשִּׁבְעִים-שְׁמוֹנִים שָׁנָה הָיָה סָגוּר אוּמַן, לֹא הָיְתָה שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לַחֲשֹׁב שֶׁיִּהְיֶה פָּתוּחַ, וְעַכְשָׁו נִפְתַּח לְכָל הָעוֹלָם. רוֹאִים שֶׁהַקּוֹמוֹנִיזִים הָיָה חָזָק כָּל-כָּךְ, וְעַכְשָׁו הַקּוּמוֹנִיזִים אֵינָם, הֵם כֻּלָּם אֶצְלוֹ בַּקֶּבֶר. אוּמַן הָיְתָה עִיר יְחִידָה בָּעוֹלָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיעַ אֵילֶהָ שׁוּם בֶּן-אָדָם. אֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיעַ לַאֲמֶרִיקָה, לְצָרְפַת, לְכָל הָעוֹלָם; לְאוּמַן – לֹא. אַנְגְּלִים גְּדוֹלִים, חֲכָמִים – לְאוּמַן אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיעַ. כִּי הֵם הָיוּ שׂוֹנְאִים הַדָּת, הַשּׂוֹנְאִים לֹא נָתְנוּ לְהַגִּיעַ לְאוּמַן. אִם אֶחָד הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְאוּמַן הָיוּ כָּל הָעִתּוֹנָאִים, כָּל הָעוֹלָם, הָיוּ מְדַבְּרִים מִזֶּה: “הוֹ.. אֶחָד הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְאוּמַן”.

הָאֲנָשִׁים הָיוּ מְבַקְּשִׁים וִיזָה וְהַקּוֹמוֹנִיזְם הָיוּ אוֹמְרִים לְכָל הָעוֹלָם: “לְאֵיפֹה אַתֶּם רוֹצִים לְהַגִּיעַ, לְאוּמַן? לֹא! אוּמַן לֹא!”

וַאֲנַחְנוּ הִגַּעְנוּ לְאוּמַן בִּגְנֵבָה וּבְצַעַר גָּדוֹל, סָבַלְנוּ הַרְבֵּה מְאֹד. כָּל מִי שֶׁבָּא לְרַבֵּנוּ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָיָה לוֹ נִסִּים גְּדוֹלִים אֵיךְ שֶׁנִּשְׁאַר בַּחַיִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם כֻּלָּם חָזְרוּ בְּשָׁלוֹם. אֲבָל עַכְשָׁו רַבֵּנוּ אָמַר לַקּוֹמוֹנִיזְם שֶׁיֵּלְכוּ, שֶׁיֵּלְכוּ לְרוּסְיָה. לֹא יוֹדְעִים אֵיפֹה הֵם, לֹא נוֹתָר אַף אֶחָד מִכָּל הַקּוֹמוֹנִיזְם, הָלְכוּ כֻּלָּם לַקֶּבֶר. בְּלִי כַּדּוּר, בְּלִי מִלְחָמָה, בָּא הַקֵּץ שֶׁלָּהֶם. הֵם הָלְכוּ לְעוֹלָם וָעֶד!

פִּתְאוֹם נִפְתַּח אוּמַן לְכָל הָעוֹלָם. עַכְשָׁו רַבֵּנוּ הַקָּדוֹש אָמַר לַקּוּמוֹנִיזִים שֶׁיִּכָּנְסוּ לַקֶּבֶר וְהוּא כָּבַשׁ כָּל הָעוֹלָם, הוּא נִמְצָא בְּאוּמַן וְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה יָכוֹל לָבוֹא לְרַבֵּנוּ. כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה – יֵשׁ אוּמַן, יֵשׁ נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, אָז נִתְגַּלָּה כְּבָר, יֶשְׁנוֹ בָּעוֹלָם.

פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁכָּל אֶחָד יָכוֹל לָבוֹא לְרַבֵּנוּ, וְהוּא מְתַקֵּן אוֹתָנוּ, הוּא עוֹזֵר לָנוּ, הוּא מְחַיֶּה אוֹתָנוּ, הוּא נוֹתֵן בָּנוּ חָכְמָה וְשֶׂכֶל וְדַעַת וְאוֹר כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מִתְפַּרְסֵם וְנִתְגַּלֶּה לְכָל הָעוֹלָם וְיָכוֹל כָּל אֶחָד לָבוֹא אֲפִלּוּ בְּלִי וִיזָה. מָה, אֲנַחְנוּ מְשֻׁגָּעִים? בִּשְׁבִיל מָה לָנוּ כָּל הַצָּרוֹת?

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוּא מַכְרִיז וּמוֹדִיעַ לְכָל הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ אוּמַן בָּעוֹלָם, מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים! יָבוֹאוּ אֲוִירוֹנִים מֵאַנְגְּלִיָּה, מִצָּרְפַת, מֵרוּסְיָה וּמֵאִיטַלְיָה, יָבוֹאוּ מִן אֲמֶרִיקָה, יָבוֹאוּ מִכָּל הַמְּדִינוֹת, מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת, מִכָּל הָעוֹלָם, יָבוֹאוּ כֻּלָּם לְאוּמַן. כָּל הָאֲוִירוֹנִים יַגִּיעוּ לְאוּמַן, כָּל הָאֲוִירוֹנִים מִכָּל הָעוֹלָם יָבוֹאוּ לְאוּמַן לְעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, הָאֲוִירוֹנִים כָּל הַיּוֹם יָבוֹאוּ. הוֹ.. יִהְיֶה שִׂמְחָה בְּכָל הָעוֹלָם, “יֵשׁ אוּמַן, יֵשׁ אוּמַן בָּעוֹלָם!”

רַבֵּנוּ אָמַר בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא הֵבִינוּ אֶת זֶה, אֵיךְ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בָּאֲוִיר, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁיִּהְיֶה נְסִיעוֹת בָּאֲוִירוֹן. הוּא גִּלָּה אֶת הָאֲוִירוֹן לִפְנֵי מָאתַיִם שָׁנָה, הוּא גִּלָּה עוֹד כְּשֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא יָדְעוּ מִזֶּה, לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ בָּאֲוִיר, אֵיךְ?

זֶה אֶחָד מֵהַסִּימָנִים שֶׁל מָשִׁיחַ – שֶׁיִּהְיֶה רֶכֶב כָּזֶה שֶׁיִּסַּע בָּאֲוִיר. מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קָשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם, אָז יִסַּע לַמָּשִׁיחַ שֶׁיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ, שֶׁיָּאִיר בּוֹ.

וְעַכְשָׁו יְכוֹלִים לִנְסֹעַ הָלוֹךְ וְחָזוֹר לְאוּמַן בְּחִנָּם, הָלוֹךְ וְחָזוֹר. מִי יְשַׁלֵּם – אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים. יְשַׁלֵּם מִי שֶׁיְּשַׁלֵּם, הַכֶּסֶף לֹא כְּלוּם; הָעִקָּר – אוּמַן. הָלוֹךְ וְחָזוֹר לְאוּמַן בְּחִנָּם. יִהְיֶה לָנוּ קַו מִלּוּד יָשָׁר לְאוּמַן. כֻּלָּם יָבוֹאוּ אֵלַי, כָּל הָאֲוִירוֹנִים וְכָל הָעֲשִׁירִים, כָּל הַכֶּסֶף יָבוֹא לְאוּמַן. כֻּלָּם יָבוֹאוּ לְאוּמַן לְרוּסְיָה וְכָל הַדּוֹלָארִים יִהְיֶה לָרוּסִים, כָּל הַדּוֹלָארִים שֶׁל אֲמֶרִיקָה. יָבוֹאוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר, הָרוּסִים בְּכָל שָׁנָה יִתְחַדְּשׁוּ, הֵם יִרְאוּ שֶׁבְּכָל שָׁנָה בָּאִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַשָּׁנָה קוֹדֶמֶת, הֵם יִשְׂמְחוּ מְאֹד, הֵם יִתְיַהֲדוּ, כָּל הָרוּסִים יִרְאוּ שֶׁזֶּה טוֹב. אוּמַן יִהְיֶה גָּדוֹל מְאֹד, מִכָּל הָעוֹלָם יָבוֹאוּ לְרַבֵּנוּ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְאוּמַן אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה גֵּט. כָּכָה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר, הוּא אָמַר: “כֻּלָּם יִזָּהֲרוּ מְאֹד לָבוֹא בְּכָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אֵלַי”, לְאוּמַן. בְּאוּמַן – יֵשׁ שָׁמָּה כָּל הַבְּרָכוֹת, כָּל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת!

יָבוֹאוּ כָּל הָעוֹלָם וְהַגּוֹיִים יְקַבְּלוּ כֶּסֶף וְיִתְּנוּ לָנוּ הָעֲצָמוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הֵם צְרִיכִים כֶּסֶף, הֵם רוֹצִים כֶּסֶף, הֵם עֲנִיִּים גְּדוֹלִים, אֵין לָהֶם לֶחֶם, אֵין לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל, אָז בִּשְׁבִיל כֶּסֶף הֵם יִתְּנוּ הַכֹּל. הַמֶּמְשָׁלָה יִתְּנוּ כֶּסֶף וְהַגּוֹיִים הֵם יִתְּנוּ הָעֲצָמוֹת.

עַכְשָׁו אֲנִי בֵּן מֵאָה וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי הָיִיתִי בְּרוּסְיָה עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְנִסִּים גְּדוֹלִים שֶׁאֲנִי יָצָאתִי בַּחַיִּים, כִּי אֲנִי כְּבָר חָלָשׁ וְזָקֵן, אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מְחַדֵּשׁ אוֹתִי…

כָּל הָעוֹלָם יִשְׂמְחוּ וִינַגְּנוּ נִגּוּנִים שֶׁלָּנוּ, יִהְיֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בִּירוּשָׁלַיִם, בְּאוּמַן וּבְכָל הָעוֹלָם. כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַחֲכָמִים בִּנְגִינָה, הֵם אוֹמְרִים: “נִגּוּנִים כָּאֵלֶּה כְּמוֹ בְּרֶסְלֵב – אֵין!”

הַגְּאוֹנִים הַגְּדוֹלִים אוֹמְרִים: “כְּמוֹ רַבִּי נַחְמָן – אֵין!”

הוּא כָּל הַתּוֹרָה וְכָל יִשְׂרָאֵל, הוּא הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, הוּא יְתַקֵּן אֲפִלּוּ כּוֹפְרִים שֶׁהֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵהַיַּהֲדוּת, מֵהַתּוֹרָה, הוּא יְקָרֵב אוֹתָם וְיִהְיֶה מֵהֶם צַדִּיקִים גְּדוֹלִים. כָּל הָעוֹלָם יָבוֹאוּ לְרַבֵּנוּ, יִהְיֶה הַרְבֵּה בָּתֵּי-כְּנֶסֶת וְיִלְמְדוּ וְיִרְקְדוּ וְיִהְיֶה שִׂמְחָה כָּזֶה…

יִהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים? כָּל הָעוֹלָם יָבוֹאוּ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְאֵיךְ יִהְיֶה וּמַה יִּהְיֶה, לֹא יִהְיֶה מָקוֹם. אִם-כֵּן לֹא צְרִיכִים לִנְסֹעַ לְאוּמַן. יְרוּשָׁלַיִם, רַק צָרִיךְ לִהְיוֹת מָקוֹם בִּשְׁבִיל כָּל הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֵיפֹה לַעֲמֹד. יָבוֹאוּ כָּל הָעוֹלָם וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת. כָּל הַמְּטוֹסִים לֹא יַסְפִּיקוּ, כַּמָּה מְטוֹסִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם לֹא יַסְפִּיקוּ לִנְסֹעַ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בִּירוּשָׁלַיִם!

הוֹ.. אֵיזֶה חֲתוּנָה יִהְיֶה לָנוּ, אֲנִי לֹא יָכוֹל כָּל-כָּךְ לְצַחֵק, אֵין לִי כֹּחַ…

הָעוֹלָם יִסְּעוּ לְאוּמַן? כָּל הָעוֹלָם יִסְּעוּ לִירוּשָׁלַיִם! אִם לֹא יְרוּשָׁלַיִם אָז אוּמַן, אוֹ יְרוּשָׁלַיִם אוֹ אוּמַן. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא פֹּה וְהוּא יָבוֹא לְפֹה וְנַעֲשֶׂה פְּלָאוֹת, פְּלָאוֹת! אֲנַחְנוּ רוֹאִים כְּבָר פְּלָאוֹת – נַ נַחְ, זָכִינוּ לְנַ נַחְ! כָּל הָעוֹלָם לֹא יָדְעוּ מִנַּ נַחְ, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ גִּלָּה אֶת זֶה, אַתֶּם יוֹדְעִים מִי אֲנִי? אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן! הוּא הוֹדִיעַ לָנוּ, גִּלָּה לָנוּ…

כָּל אֵלֶּה שֶׁלּא זָכוּ לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ – אוֹי יִהְיֶה לָהֶם גֵּיהִנָּם, גֵּיהִנָּם כָּזֶה.. הֵם עָזְבוּ אוֹצָר כָּזֶה חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה בָּעוֹלָם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הוֹדִיעַ לָנוּ, גִּלָּה לָנוּ טִפָּה מִן הַיָּם מַה שֶּׁהוּא, הוּא נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. כָּל הַלּוֹמְדִים לֹא בִּקְּשׁוּ וְלֹא רָאוּ וְאֵינָם יוֹדְעִים, אֲנַחְנוּ עֲדַיִן לֹא יוֹדְעִים, אֲבָל נֵדַע בְּקָרוֹב יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם.

הוּא יְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַתִּקּוּנִים תָּלוּי רַק בַּהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ. כָּל הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁלָּנוּ, שֶׁל כָּל הָעוֹלָם – תָּלוּי רַק בַּהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ!

אֲנִי עוֹד לֹא יוֹדֵעַ הֵיכָן אֲנִי אֶהְיֶה בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי חוֹלֶה, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיפֹה, אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בַּאֲנָשִׁים שֶׁהֵם מִתְקָרְבִים לְרַבֵּנוּ. אֲנִי הָיִיתִי בְּאוּמַן לִפְנֵי שָׁנָה וְלִפְנֵי שְׁנָתַיִם, וְהַשָּׁנָה.. אוּלַי אֲנִי אֶהְיֶה בִּירוּשָׁלַיִם. נִרְאֶה…

אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי כָּל יְמֵי חַיָּי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר בְּרַשְׁבִּ”י, וְעַכְשָׁו נִכְבַּשׁ יְרוּשָׁלַיִם, אוּלַי רְצוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּהְיֶה בִּירוּשָׁלַיִם בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. כֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי זֶה מָקוֹם שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁל כָּל הַנְּשָׁמוֹת…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה לְכָל הָעוֹלָם מִי הַמַּנְהִיג שֶׁל יִשְׂרָאֵל – נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶהוּ הַמַּנְהִיג שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, הוּא הָרַבִּי!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא אָמַר תּוֹרָה בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, מַה הוּא אָמַר? הוּא אָמַר: מִי הָרַבִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל? שְׁמִי נַחְמָן – נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶהוּ הָרַבִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל!

כָּךְ כָּתוּב בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, “רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – רָאשֵׁי-תֵבוֹת רַבִּ”י”, הוּא הָרַבִּי. הוּא גִּלָּה לִפְנֵי הַכֹּל, הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ לְכָל יִשְׂרָאֵל, “רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – רָאשֵׁי-תֵבוֹת רַבִּי”. הוּא יוֹדֵעַ לִהְיוֹת רַבִּי.

מִי הָרַבִּי? רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָרַבִּי, רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב – הוּא הָרַבִּי! מִי הָרֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, הוּא רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הוּא הָרַבִּי!

זֶה גִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ, שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. הוּא הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ, הוּא לֹא שַׁקְרָן, הוּא הָרַבִּי. הוּא נַעֲשָׂה רַבִּי, הוּא תָּמִיד הָיָה רַבִּי, אֲבָל הָיָה בַּחשֶׁךְ וְלֹא נָגְעוּ בּוֹ, אֲבָל עַכְשָׁו כְּבָר יְכוֹלִים לוֹמַר עָלַי בְּכָל יוֹם, בְּכָל עֵת, מָתַי שֶׁרוֹצִים. כְּבָר כָּל הָעוֹלָם אוֹהֲבִים וְרוֹצִים אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, בְּלִי הִשְׁתַּדְּלוּת, בְּלִי רַבָּנִים. נַעֲשָׂה הַדָּבָר מֵעַצְמוֹ, זֶה רַבֵּנוּ הַקָדוֹשׁ.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר גִּלָּה מִי הוּא הָרַבִּי. מִי הָרַבִּי? נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם עִם הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ – נַ נַחְ. מַסְפִּיק לְכָל הָעוֹלָם נַ נַחְ. בַּשֵּׁם הַזֶּה נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן הוּא כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַחָכְמוֹת וְכָל.. הַכֹּל!

דִבּוּרִים כָּאֵלֶּה לֹא הָיָה מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵבִיאָם לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי…

אֲנִי זָכִיתִי לְהַכִּיר אַנְשֵׁי אֱמֶת, תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ…

אֲנִי רָאִיתִי אֶת כָּל הַשַּׁקְרָנִים, לֹא נִשְׁאַר – רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא הָרַבִּי. כָּל הַגְּדוֹלִים הֵם יִתְבַּיְּשׁוּ וְיִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי, כָּל הַגְּדוֹלִים וְכָל הָרַבָּנִים כֻּלָּם יֵלְכוּ בְּבִזָּיוֹן, הֵם חָשְׁבוּ שֶׁהֵם הָרַבִּי, עַכְשָׁו נִרְאֶה…

כֻּלָּם יִתְבַּטְּלוּ וְיִתְבַּיְּשׁוּ מֵרַבֵּנוּ, כָּל הַגְּדוֹלִים, כָּל הַגְּאוֹנִים, הֵם יֹאמְרוּ: “חָטָאנוּ, עָוִינוּ, פָּשַׁעְנוּ, בָּגַדְנוּ, הִרְשַׁעְנוּ..”

כָּל הַגְּאוֹנִים וְכָל הַגְּדוֹלִים שֶׁל הָעוֹלָם יִתְבַּיְּשׁוּ וְיִתְבַּטְּלוּ נֶגֶד רַבֵּנוּ, נֶגֶד אִישׁ אֶחָד. דִּבּוּר אֶחָד מִ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ מְנַצֵּחַ אֶת כֻּלָּם, אֶת כָּל הָעוֹלָם. דִּבּוּר אֶחָד!

“גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר” לֹא אָמַר שׁוּם צַדִּיק, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

כֻּלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים, בָּא רַבֵּנוּ: “אֲנִי אֲנַצֵּחַ כָּל הָעוֹלָם. אֲנִי, אֲנִי, אֲנִי, אֲנִי הָרַבִּי. אֲנִי, אֲנִי, אֲנִי, אֲנִי..”, וְכָל הָעוֹלָם יִתְבַּיְּשׁוּ!

הוּא יִשְׁאַל אֶת כָּל הַגְּדוֹלִים, הוּא יִשְׁאַל לְכָל הָרַבָּנִים: “מִי הָרַבִּי?”

וְכֵן כֻּלָּם יַגִּידוּ: “אַתָּה רַבִּי! לֹא הַשַּׁקְרָנִים! אַתָּה הָרַבִּי!”

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יֹאמַר לָהֶם מִי הָרַבִּי, “רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – רָאשֵׁי-תֵבוֹת רַבִּ”י”. עַכְשָׁו הַשַּׁקְרָנִים יֹאמְרוּ: “הָרַבִּי הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן! הוּא הָרַבִּי!”

מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ הוּא יְגַלֶּה אֶת רַבֵּנוּ, הוּא יְגַלֶּה מִי הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ. מָשִׁיחַ הוּא יִשְׁאַל אֶת כָּל הַגְּדוֹלִים וְכָל הַגְּאוֹנִים: “מִיהוּ הָרַבִּי?”

אָז כֻּלָּם יֹאמְרוּ: “הָרַבִּי? אַתֶּם הוּא הָרַבִּי!”

לֹא יִהְיֶה אֶחָד שֶׁיֹּאמַר הָרַבִּי הוּא זֶה, אוֹ זֶה, רַק עַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – כֻּלָּם יַסְכִּימוּ!

כֻּלָּם יָבוֹאוּ לַכֹּתֶל וְיִשְׁאֲלוּ וְיֹאמְרוּ: “מִי הָרַבִּי?”

יֹאמְרוּ כֻּלָּם: “הָרַבִּי הוּא רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!”

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר גִּלָּה מִי הָרַבִּי, “רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – רָאשֵׁי תֵבוֹת רַבִּי”, הוּא הָרַבִּי. הוּא לֹא סְתָם אָמַר אֶת זֶה, מִי שֶׁגִּלָּה זֶה – זֶה הוּא! (וּמַרְאֶה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכַף יָדוֹ עַל עַצְמוֹ)…

‘אבי הנחל’

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְסַפֵּר מִנְּשִׂיא הַמְּדִינָה הַשְּׁלִישִׁי, מַר זַלְמָן שָׁזָר, וּמֵ’אִבֵּי הַנַּחַל’ – סֵפֶר הַמִּכְתָּבִים שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל כָּתַב לַנָּשִׂיא שָׁזָר…

עַכְשָׁו הוּא זְמַן הַגְּאֻלָּה, קָרוֹב מְאֹד, זֶה סוֹד, לֹא יוֹדְעִים אֶת הַיּוֹם אֲבָל הוּא קָרוֹב. כָּכָה אוֹמֵר רַבִּי נַחְמָן. זֶה כָּתוּב גַּם בְּהַפֶּתֶק: “וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ”. “עָלֶיךָ אָמַרְתִּי” – נוּ, אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה!

וְשָזָר אָמַר שֶׁזֶּה הַמִּכְתָּב יָבִיא הַגְּאֻלָּה לָעוֹלָם. הוּא לֹא הָיָה מְשֻׁגָּע, הוּא דִּבֵּר בְּכָל לֵב: “תִּשְׁמֹר עַל זֶה, יָבוֹא זְמַן שֶׁזֶּה הַחֲתִיכַת נְיָר יִכְבּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם. הַמִּכְתָּב הַזֶּה – זֶה יָבִיא הַגְּאֻלָּה!” כָּכָה הוּא אָמַר לִי. אִם הוּא הָיָה חָי, הוּא הָיָה מְרַקֵּד…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב פְּלָאוֹת שֶׁהַנָּשִׂיא שָׁזָר קִבֵּל אוֹתִי וְהִרְגִּישׁ וְרָאָה שֶׁאֲנִי בַּעַל-מְסִירוּת נֶפֶשׁ וַאֲנִי תָּמִיד דָּבוּק וְקָשׁוּר לִבְרֶסְלֵב. הַנָּשִׂיא שָׁזָר הוּא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי בְּכָל מִינֵי בַּקָּשׁוֹת שֶׁאֶכְתֹּב לוֹ מַה שֶּׁקִּבַּלְתִּי עַל הַרַב רַבִּי נַחְמָן, וְזֶהוּ הַסֵּפֶר ‘אִבֵּי הַנַּחַל’.

וַאֲנִי הָיִיתִי גַּם-כֵּן אֵצֶל הַנָּשִׂיא הַקֹּדֶם לִפְנֵי שָׁזָר – בֶּן-צְבִי. הוּא הָיָה בִּטְבֶרְיָה וַאֲנִי הָיִיתִי אֶצְלוֹ בַּמָּלוֹן וְנָתַתִּי לוֹ בְּמַתָּנָה סֵפֶר ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. הוּא הָיָה כְּבָר בְּסוֹף הַיָּמִים, וְהוּא רָאָה אֶת כָּל הַמִּכְתָּבִים, הַנָּשִׂיא שָׁזָר אָמַר לִי שֶׁכָּל מִכְתָּב שֶׁהוּא קִבֵּל מִמֶּנִּי הוּא תֵּכֶף הָלַךְ לֶחָבֵר שֶׁלּוֹ לְהַנָּשִׂיא בֶּן-צְבִי וְהֶרְאָה לוֹ הַמִּכְתָּב, וּשְׁנֵיהֶם קָבְעוּ שֶׁהָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן. בֶּן-צְבִי קָרָא אֶת הַמִּכְתָּבִים וְאָמַר לְהַנָּשִׂיא שָׁזָר שֶׁיִּסְגֹּר אוֹתָם וְיִשְׁמֹר אוֹתָם, זֶה יִהְיֶה טוֹבָה גְּדוֹלָה לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, “תִּזָּהֵר מְאֹד, תִּסְגֹּר אוֹתוֹ, זֶה צְרִיכִים לְהַדְפִּיס!”

רוֹאִים בַּמִּכְתָּבִים שֶׁשְׁנֵיהֶם, בֶּן-צְבִי וְשָׁזָר, הֵם הִסְכִּימוּ לְהַמִּכְתָּבִים וְהִתְרַשְּׁמוּ מְאֹד, וְהֵם הֶחֱלִיטוּ לִסְגֹּר אֶת כָּל הַמִּכְתָּבִים וּלְהַדְפִּיס אוֹתָם בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם, הֵם הֶחֱלִיטוּ שֶׁזֶּהוּ הַגְּאֻלָּה. אָז יֵשׁ לִי שְׁנֵי נְשִׂיאִים שֶׁאָמְרוּ שֶׁזֶּה יִהְיֶה טוֹב. וְכָכָה עָשָׂה שָׁזָר, שָׁזָר הוּא הִדְפִּיס אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁלִּי וְהוּא עָשָׂה אֶת הַשֵּׁם שֶׁל הַסֵּפֶר ‘אִבֵּי הַנַּחַל’. מַה זֶּה ‘אִבֵּי הַנַּחַל’?

‘אִבֵּ”י’ – אוֹתִיּוֹת יִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדֶסֶר, הַנַּחַל. הוּא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב בְּעִבְרִית – ‘יִשְׂרָאֵל דֹּב’. לֹא, הוּא כָּתַב בְּאִידִישׁ – ‘יִשְׂרָאֵל בֶּער’.

הַנָּשִׁיא שָׁזָר הוּא בָּדַק כָּל הַמִּכְתָּבִים וְלָקַח תַּמְצִית וְהוּא הִדְפִּיס שְׁלוֹשִׁים וּשְׁנַיִם מִכְתָּבִים, וּבָזֶה הוּא פָּתַח שַׁעַר שֶׁצְּרִיכִים לְהַדְפִּיס כָּל סִפְרֵי רַבֵּנוּ וְגַם אֶת כָּל הַמִּכְתָּבִים שֶׁיֵּשׁ עוֹד שֶׁלֹּא נִדְפְּסוּ. זֶה לְבַד דָּבָר נוֹרָא מְאֹד, הַמִּכְתָּבִים שֶׁהוּא הִדְפִּיס זֶה מַרְאֶה שֶׁהוּא הֶאֱמִין בְּהַשֵּׁם וּבְכָל הַצַּדִּיקִים וּבְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כֵּן. וְהַנָּשִׂיא שָׁזָר הוּא לֹא כָּל-כָּך מַהֵר מְדַבֵּר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה כְּמוֹ שֶׁהוּא דִבֵּר עַל הַמִּכְתָּבִים. עַל-כָּל-פָּנִים הוּא צוֹעֵק, הוּא מַכְרִיז: “אֲנִי נָשִׂיא, אֲבָל אֲנִי מַאֲמִין!”

זֶה פֶּלֶא, דְּבַר פֶּלֶא…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם עַכְשָׁו נַעֲשָׂה מֵהַמִּכְתָּבִים הַסֵּפֶר ‘אִבֵּי הַנַּחַל’, בַּמִּכְתָּבִים כָּתוּב לְהַנָּשִׂיא: “אָחִי יַקִּירִי, חָבֵר יַקִּירִי, מַדּוּעַ אַתָּה יָשֵׁן, מַה יִּהְיֶה מִמְּךָ?”

אַתָּה רָאִיתָ אֶת הָ’אִבֵּי הַנַּחַל’? ‘אִבֵּי הַנַּחַל’ זֶה דָּבָר.. לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יִתְגַּלֶּה ‘אִבֵּי הַנַּחַל’, כֵּן.

כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה הַמִּכְתָּבִים – נַעֲשֶׂה בַּעַל-תְּשׁוּבָה! תִּשְׁתַּדֵּל לְקַבֵּל הַסֵּפֶר ‘אִבֵּי הַנַּחַל’ – אָז תִּהְיֶה חֲסִיד בְּרֶסְלֵב!

הַסֵּפֶר ‘אִבֵּי הַנַּחַל’ מְקָרֵב אֶת כֻּלָּם, כֻּלָּם, מִי שֶׁקּוֹרֵא בְּהַסֵּפֶר אוֹמֵר שֶׁזֶּה פֶּלֶא. מֵהַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה נַעֲשָׂה הַרְבֵּה בַּעֲלֵי-תְּשׁוּבָה.

תִּרְאֶה, תִּרְאֶה אֶת הַמִּכְתָּבִים, הֵם מְעוֹרְרִים מְאֹד, עַל-יְדֵי הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה אַתָּה תַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה…

(חֲסִיד שֶׁקָּרָא בְּהַסֵּפֶר ‘אִבֵּי הַנַּחַל’ הִגִּיעַ בְּהִתְלַהֲבוּת לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל לְסַפֵּר לוֹ כִּי אֵין סֵפֶר יוֹתֵר גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ מֵהַסֵּפֶר הַזֶּה)

כֵּן. כָּל מִכְתָּב הוּא אוֹר הַשֵּׁם, כָּל דִּבּוּר – אוֹר הַשֵּׁם! נֶעֱלָם מִכָּל הָעוֹלָמוֹת! נֶעֱלָם מִכָּל הָעוֹלָם!

יֵשׁ עוֹד מִכְתָּבִים שֶׁלֹּא נִדְפְּסוּ, שָׁזָר הוּא הִדְפִּיס רַק הַמִּכְתָּבִים שֶּׁעוֹשִׂים רשֶׁם גָּדוֹל, אֲבָל יֵשׁ עַכְשָׁו לְהָבִיא לִדְפוּס עוֹד מִכְתָּבִים, יוֹתֵר יוֹתֵר יָפִים מֵאֵלּוּ. נוּ, צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל לְרַחֲמִים…

שָׁזָר הוּא אָמַר לִי שֶׁהוּא רַק בְּרֶסְלְבֶר, אֲבָל הָעוֹלָם הָיוּ רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מִבְּרֶסְלֵב, רַק עַכְשָׁו אֶפְשָׁר לְדַבֵּר, כִּי הָעוֹלָם מַמְשִׁיכִים עַצְמָם לְרַבֵּנוּ. הֵם כֻּלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים, אַדְמוֹ”ר מְסֻיָּם וְכֻלָּם, אָז שָׁזָר הוּא שָׁתַק. אֲבָל הוּא הִשְׁאִיר בְּעֵט מַה שֶּׁהִשְׁאִיר…

הַשֵּׁם שֶׁל הַנָּשִׂיא שָׁזָר הוּא שְׁנֵיאוֹר זַלְמָן רַדִישׁוֹב, הוּא הֶעֱלָה מֵרוּסְיָה אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ. הוּא הָיָה חָפְשִׁי לְגַמְרֵי, הָיָה בְּלִי שַׁבָּת, בְּלִי שׁוּם.. וְעַל-יְדֵי רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן נַעֲשָׂה בַּעַל-תְּשׁוּבָה!

בְּכָל שַׁבָּת יֵשׁ יְשִׁיבָה שֶׁל הַהִסְתַּדְּרוּת, שֶׁל מַפַ”י, בְּשַׁבָּת יֵשׁ לָהֶם זְמַן כֻּלָּם, כָּל הַגְּדוֹלִים, וְהוּא הָיָה נוֹסֵעַ מִירוּשָׁלַיִם לְ’וַעַד הַפּוֹעֵל’ לַהִסְתַּדְּרוּת בְּתֵל-אָבִיב בְּכָל שַׁבָּת, וּבַזְּמַן שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב שֶׁנַּעֲשָׂה קֶשֶׁר בֵּינֵינוּ, אָז הוּא הִפְסִיק לִנְסֹעַ בְּשַׁבָּת, הוּא הִפְסִיק לְחַלֵּל שַׁבָּת, וְנַעֲשָׂה בַּעַל-תְּשׁוּבָה, וְהוּא הִתְפַּלֵּל עִם טַלִּית וּתְפִלִּין בְּכָל יוֹם. וְהָיָה לוֹ מַחֲלֹקֶת בַּבַּיִת, אִשְׁתּוֹ לֹא רָצְתָה שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל-תְּשׁוּבָה, הִיא אָמְרָה לוֹ: “אַתָּה מְשֻׁגָּע, מַה זֶּה אִתְּךָ! אַתָּה תִּהְיֶה נָשִׂיא, אַתָּה מִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, אַתָּה נָשִׂיא?”

כְּשֶׁאֲנִי בָּאתִי אֵלָיו אִשְׁתּוֹ אָמְרָה לִי: “הוּא יָשֵׁן, שָׁזָר חָזַר עָיֵף, הוּא יָשֵׁן עַכְשָׁו”, אָז אֲחוֹתוֹ אָמְרָה לָהּ: “הוּא אָמַר שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִישַׁן – לְעוֹרֵר אוֹתוֹ!”

אִשְׁתּוֹ צָעֲקָה וּבָכְתָה: “אֲנִי לֹא רוֹצָה חֲבֵרִים כָּאֵלּוּ, יַגִּידוּ עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה מְשֻׁגָּע, אַתָּה לֹא תִּהְיֶה נָּשִׂיא”. הִיא אָמְרָה לוֹ שֶׁהֵם יִתְּנוּ לְךָ חֹפֶשׁ, שֶׁתֵּלֵךְ, יְפַטְּרוּ אוֹתְךָ, “אַתָּה נָּשִׂיא? נָשִׂיא כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָבֵר כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּער לֹא שָׁוֶה כְּלוּם. מַה זֶּה, אֲנִי לֹא רוֹצֶה נָשִׂיא כָּזֶה!”

הִיא רָצְתָה לְהִתְגָּרֵש וְאָמְרָה: “רַק גֵּט. עִם חָבֵר כָּזֶה – גֵּט! אֲנִי רוֹצָה לְהִתְגָּרֵשׁ!”

אָז הוּא אָמַר לָהּ: “אֲנִי אֶתֵּן לָךְ גֵּט מָתַי שֶׁאַתְּ רוֹצָה, אַל תִּתְפַּלְּאִי!”

הוּא אָמַר לָהֶם: “אֲנִי גָּרוּשׁ כְּבָר”. אִשְׁתּוֹ בָּכְתָה, וְהוּא צָחַק…

אִם הָיוּ מִתְגָּרְשִׁים הָיָה יוֹתֵר טוֹב וְכָל הָעוֹלָם הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהַנָּשִׂיא גֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ בִּשְׁבִיל רַבִּי נַחְמָן. יֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁגֵּרְשׁוּ אֶת הַנָּשִׁים שֶׁלָּהֶם, אָז יִהְיֶה עוֹד אֶחָד. כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁהָיָה גִּטִּים הַרְבֵּה הַרְבֵּה מְאֹד וְהָיָה צְעָקוֹת וּבְכִיּוֹת מֵהַיְלָדִים, “אַבָּא, אַבָּא, אַבָּא, מַדּוּעַ אַתָּה לֹא רוֹאִים אוֹתְךָ? אַבָּא, אַבָּא..”

אוֹי, צְרִיכִים לְהָבִיא אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁל שָׁזָר לִרְאוֹת אֵיךְ נוֹתְנִים לִי פִּדְיוֹנוֹת (צוֹחֵק)…

שָׁזָר הוּא בָּא אֵלַי לַיְשִׁיבָה בִּטְבֶרְיָה, זֶה הָיָה בִּזְמַן סַכָּנָה, בִּזְמַן שֶׁהָיָה פְּרָעוֹת, הָיָה צָרוֹת, הָעַרְבִים הָרְגוּ יְהוּדִים, וַאֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ בְּיַחַד עַד לִמְקוֹם הַשֵּׁנָה בְּשָׁלוֹם וְלָמַדְנוּ בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’.

הַקֶּשֶׁר שֶׁלִּי עִם הַנָּשִׂיא שָׁזָר הָיָה סוֹד, כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, אִם הוּא הָיָה מַרְאֶה כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַקֶּשֶׁר בֵּינֵנוּ הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא מְשֻׁגָּע, כֻּלָּם הָיוּ זוֹרְקִים אוֹתוֹ מֵהַסּוֹכְנוּת, “מַה, בַּטְלָן!”

אֲנִי עָשִׂיתִי חֲתוּנָה לְהַבֵּן שֶׁלִּי, וְהוּא בָּא מֵהַמִּשְׂרָד שֶׁלּוֹ לַחֲתוּנָה שֶׁהָיְתָה בִּצְפוֹן תֵּל-אָבִיב בְּאֵיזֶה מָלוֹן, וְרֹאשׁ-הַסּוֹכְנוּת אָמַר לְשָׁזָר: “אִי אֶפְשָׁר שֶׁאַתָּה תִּסַּע עַכְשָׁו, אֲנִי לֹא יָכוֹל לִגְמֹר אֶת הָעֲבוֹדָה לְבַד, תִּשָּׁאֵר פֹּה”.

אָז שָׁזָר אָמַר לוֹ: “לֹא, לֹא, לֹא, אֲנִי מֻכְרָח לִנְסֹעַ!” וְהוּא הִשְׁאִיר אֶת רֹאשׁ-הַסּוֹכְנוּת וְנָסַע לָחֲתוּנָה…

אֲנִי בָּאתִי לְשָׁזָר וְנִכְנְסָה הַמַּזְכִּירָה וְאָמְרָה: “יִשְׂרָאֵל בֶּער בָּא”.

“שֶׁיִּכָּנֵס, מַה זֶּה”.

וְיָרְדוּ הַרְבֵּה שָׂרִים וְהוּא דִּבֵּר אִתִּי, הוּא עָזַב אוּתָם, “שֶׁיֵּשְׁבוּ, אֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר עִם יִשְׂרָאֵל בֶּער!”

שָׁזָר אָמַר לְבֶן-גוּרְיוֹן וּלְמשֶׁה שָׁרָת שֶׁיְּחַכּוּ, “יִשְׂרָאֵל בֶּער בָּא, אֲנִי עָסוּק עַכְשָׁו, יֵשׁ לִי לְדַבֵּר אִתּוֹ”. אָז הֵם חִכּוּ, מַה לַּעֲשׂוֹת…

זֶה דְּבַר פֶּלֶא אֵיךְ הָיָה לִי חֲבֵרוּת עִם הַנָּשִׂיא, אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת זֶה? זֶה לֹא בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. הָיִינוּ חֲבֵרִים כָּאֵלֶּה.. כָּל הַמֶּמְשָׁלָה הָיָה נֶגֶד וְהוּא לֹא שָׁמַע לָהֶם. כֻּלָּם אָמְרוּ שֶׁהַנָּשִׂיא שָׁזָר הוּא חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, הוּא יֵשׁ לוֹ חָבֵר יִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדֶסֶר. עַד הַיּוֹם הַמַּזְכִּירָה וְהַפְּקִידִים – כֻּלָּם מִתְפַּלְּאִים מִזֶּה. כֵּן, כָּל הַמֶּמְשָׁלָה וְכֻלָּם יוֹדְעִים שֶׁאֲנַחְנוּ הָיִינוּ חֲבֵרִים מְיֻחָדִים, אֲפִלּוּ בֶּן-גּוּרְיוֹן וְכֵן כָּל הַשָּׂרִים שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה אָמְרוּ לִי שֶׁהֵם לֹא חֲבֵרִים שֶׁל הַנָּשִׂיא שָׁזָר, אֲנִי הֶחָבֵר שֶׁלּוֹ, אֲנִי הָיִיתִי הֶחָבֵר שֶׁלּוֹ הַיָּחִיד!

שָׁרֵת שָׁאַל לְהַנָּשִׂיא שָׁזָר: “מִי הוּא זֶה?” אָז שָׁזָר אָמַר לוֹ: “זֶה הֶחָבֵר הַטּוֹב שֶׁלִּי הַיָּחִיד!”

הוּא הֶחֱזִיק אוֹתִי כָּכָה, עִם הַיָּד, וְהוּא אָמַר לְכָל הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲבֵרִים, חֲבֵרִים הַרְבֵּה, אֲבָל אֲנִי הֶחָבֵר הֲכִי נִכְבָּד שֶׁלּוֹ, הֶחָבֵר הַטּוֹב וְהַנִּבְחָר שֶׁלּוֹ, “מִכָּל הַחֲבֵרִים רַק חָבֵר אֶחָד יֵשׁ לִי – יִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדֶסֶר! מִכָּל הַכְּנֶסֶת – הוּא חָבֵר שֶׁלִּי!”

כָּכָה הוּא אָמַר: “אֲנִי יֵשׁ לִי בֶּן-גּוּרְיוֹן וְגַם-כֵּן שַׂר-הַחוּץ משֶׁה שָׁרֵת הוּא הֶחָבֵר שֶׁלִּי וְיֵשׁ לִי חֲבֵרִים, אֲבָל יִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדֶסֶר.. הוּא שׁוֹכֵן אֶצְלִי!”

כָּל הַשּׁוֹטְרִים יָדְעוּ שֶׁכְּשֶׁאֲנִי בָּאתִי הָיָה פָּתוּחַ לְפָנַי בְּכָל מָקוֹם, הוּא אָמַר: “יִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדֶסֶר הוּא הָאִישׁ הַיָּחִיד שֶׁבָּא לְבֵיתִי כְּמוֹ לְבֵיתוֹ, בְּלִי שׁוּם הַזְמָנָה”.

כְּשֶׁהוּא בָּא לְחַמֵּי טְבֶרְיָה הוּא בִּקֵּשׁ חֶדֶר מְיֻחָד, הוּא צָרִיךְ לְדַבֵּר אִתִּי. חֶדֶר מְיֻחָד!

בְּפוּרִים אֲנִי הָלַכְתִּי אִתּוֹ וְעִם רַב שְׁמוּאֵל הוּרְבִיץ וְרָקַדְנוּ בְּיַחַד בַּמָּלוֹן שֶׁל הַגֶּרְמָנִים בִּטְבֶרְיָה, וְגַם אֲנִי וְהַנֶּכֶד שֶׁלִּי לָמַדְנוּ אִתּוֹ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’. כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁאֲנִי חָבֵר שֶׁלּוֹ. הוּא עָשָׂה צִלּוּם, אֲנִי וְהוּא, אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ עַל תְּמוּנָה אַחַת, הַנָּשִׂיא שָׁזָר וְיִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדֶסֶר – הֶחָבֵר הֲכִי גָּדוֹל וַהֲכִי טוֹב שֶׁל הַנָּשִׂיא שָׁזָר. הוּא הָיָה אִישׁ מְלֻמָּד, אִי אֶפְשָׁר לְבַטֵּל אִישׁ כָּזֶה. הוּא אָמַר לָרַדְיוֹ שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּגַּע בִּי, בִּכְבוֹדִי – תֵּכֶף לַמַּעֲצָר, בְּלִי שׁוּם מִשְׁפָּט!

אֲנִי הָיָה לִי חֶדֶר עַל צִיּוּן הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-נֵס וְהָיָה לִי שָׁמָּה אֶפְשָׁרוּת לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בַּתּוֹרָה וּתְפִלָּה, וּבָא חֲבֵר-כְּנֶסֶת אֶחָד עַז-פָּנִים, הוּא הָיָה רוֹצֶה לִזְרֹק אוֹתִי מֵהַדִּירָה וְהַנָּשִׂיא לָחַם אִתּוֹ. הַמַּזְכִּירָה שֶׁל שָׁזָר הִיא יוֹדַעַת הַכֹּל מַה שֶׁהַנָּשִׂיא עָשָׂה בִּשְׁבִיל זֶה, אֵיזֶה מְסִירוּת נֶפֶשׁ הָיָה לוֹ. עַל-יָדָהּ הָיָה כָּל הַכֹּחַ שֶׁל הַנָּשִׂיא. אֲבִיבָה הִיא הַיּוֹעֵץ הַמִּשְׁפָּטִי שֶׁל הַנָּשִׂיא, וְהִיא יוֹדַעַת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה שֶׁהָיָה לִי עִם הַנָּשִׂיא, סוֹדוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא יָדַע מִזֶּה שׁוּם אָדָם, כֵּן.

אוֹתוֹ חֲבֵר-כְּנֶסֶת הוּא הָיָה עַז-פָּנִים, הוּא לֹא רָצָה לִשְׁמֹע לְהַנָּשִׂיא, אֲבָל הַסּוֹף הָיָה שֶׁהוּא נָתַן לְהַנָּשִׂיא אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁל בַּעַל-הַדִּירָה וְהַנָּשִׂיא פָּעַל אֶצְלוֹ שֶׁיַּשְׁאִיר אוֹתִי כָּל יְמֵי חַיָּי בְּהַדִּירָה.

הַנָּשִׂיא שָׁזָר הוּא עָשָׂה מְסִירוּת נֶפֶשׁ, הוּא הִדְפִּיס אֶת הַסֵּפֶר ‘כִּתְבֵי רַבִּי נַחְמָן’ וְנָתַן בְּמַתָּנָה לְכָל הַפְּקִידִים שֶׁל הַמִּשְׂרָד שֶׁלּוֹ. הוּא נָתַן לְכָל הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ בְּלִי כֶּסֶף.

אֲנִי דִּבַּרְתִּי עִם הַנָּשִׂיא הֶרְצוּג שֶׁיַּדְפִּיס ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ בִּשְׁבִיל כָּל הַיְלָדִים שֶׁל בָּתֵּי-הַסֵּפֶר, אָז הַיְלָדִים יִהְיוּ יְחִידִים בָּעוֹלָם. הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ צְרִיכִים לְהַדְפִּיס הַרְבֵּה מְאֹד, יִהְיֶה כָּכָה, יַדְפִּיסוּ אֶת הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ וְכָל הַיְלָדִים בְּכָל הָעוֹלָם יַעַסְקוּ בָּהֶם וְכֻלָּם יִתְמְהוּ מְאֹד, יִתְפַּלְּאוּ: “אֵיךְ אֶפְשָׁר, בֵּן-אָדָם יָכוֹל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים כָּאֵלּוּ, ‘סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלּוּ?! זֶה מִן הָעוֹלָם הַבָּא!”

צְרִיכִים לְדַבֵּר עִם הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַחַיָּל נִכְנָס לַעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ יִתְּנוּ לוֹ סֵפֶר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, אָז יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ, זֶהוּ אוֹר הַגְּאֻלָּה! וְגַם שֶׁיִּתְּנוּ לַחַיָּל אֶת הַסֵּפֶר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, שֶׁכָּל הַצָּבָא יִקְרָא אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ שָׁמָּה, הֵם יִרְאוּ מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם…

ב”ה, כ”ז אֱלוּל תש”ל.

לִכְבוֹד נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל הַמּוֹשֵׁל בְּגִנְזֵי הַמַּדָּע וְהָחָכְמָה עִלָּאָה דְּעִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ נַחַל נוֹבֵעַ אֲשֶׁר בְּחָכְמָתוֹ יִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם וְיוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וְיָאִיר בְּכֻלָּם נֹעַם אוֹר ה’. כְּתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה וְחַיִּים וְשָׁלוֹם לְךָ וּלְבֵיתְךָ, וְיַאֲרִיכוּ יָמִים וְשָׁנִים עַל מַמְלַכְתּוֹ בְּרֹב טוּב.

יְמֵי הַזִּקְנָה קָפְצוּ עָלַי בְּחֹזֶק יָד וְכֹחִי וּמֹחִי חַלָּשׁ וְדַל מִלְּבַד הַחֳלָאִים וּכְאֵבִים וְצָרוֹת צְרוּרוֹת בְּלִי שִׁעוּר אֲשֶׁר סְבָבוּנִי מִכָּל צַד בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים לֹא עָלֶיךָ, לֹא יִתְנוּנִי לָבוֹא בַּכְּתוּבִים כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לָנוּ.

אִם אָמְנָם הַגּוּפִים רְחוֹקִים, אֲבָל נַפְשׁוֹתֵינוּ קְרוֹבִים מְאֹד, כִּי אֲנַחְנוּ קְשׁוּרִים יַחַד בְּיִחוּדָא חַדָּא בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמַת הַמַּנְהִיג הֶחָכָם הָאֱמֶת שֶׁהוּא פּוֹדֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ, הוּא שֹׁרֶשׁ יַהֲדוּתֵנוּ, הוּא כָּל חַיּוּתֵנוּ נֶחָמָתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ וְתִקְוַת כָּל יִשְׂרָאֵל לְדוֹר דּוֹר לָנֶצַח.

אֵשׁ אַהֲבָתֵנוּ לֹא תִּכְבֶּה וְלֹא תָּמוּשׁ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, ה’ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת לְבָבִי כִּי אֵשׁ אַהֲבָתְךָ תּוּקַד תָּמִיד בְּלִבִּי עַד אֵין סוֹף, וְיוֹמָם וָלַיְלָה כָּל מַחְשְׁבוֹתַי עָלֶיךָ עַל טוֹבָתְךָ וִישׁוּעָתְךָ בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ, וּמִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן שֶׁיָּאִיר ה’ בְּלִבְּךָ אוֹר הָאֱמֶת, אוֹר הֶחָדָשׁ פֶּלֶא הַפְּלָאוֹת, אוֹר הָאוֹרוֹת הַנּוֹרָא מְאֹד, נַחַל נוֹבֵעַ, אֲשֶׁר אַתָּה חָפֵץ בּוֹ וּמִשְׁתּוֹקֵק וְחוֹמֵד בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיִּתְגַּלֶּה וְיִתְפָּאֵר וְיִתְפַּרְסֵם בְּכָל הָעוֹלָם, כִּי עַל-יְדֵי זֶה יִתָּקֵן הָעוֹלָם בְּתַכְלִית שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן.

אָחִי חֲבִיבִי חֶמְדַּת לְבָבִי, הוֹד לִבִּי וְנַפְשִׁי, אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהָזִיז אַהֲבָתִי וּתְשׁוּקָתִי וְגַעְגּוּעַי מֵאִתְּךָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, כִּי תָּלוּי בָּזֶה דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים נֶעֱלָמִים וְנוֹרָאִים שֶׁהֵם יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל. דַּע כִּי כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עוֹלִים עַד אֵין סוֹף וְיוֹרְדִים עַד תְּהוֹם רַבָּה לְהָרִים וּלְהַגְבִּיהַּ כָּל הָעוֹלָם לַה’ יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים שֶׁנִּתְרַחֲקוּ לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי מִקְּדֻשַּׁת הַתּוֹרָה וְיָרְדוּ פְּלָאִים לְתַכְלִית הַיְרִידָה שֶׁאֵין יְרִידָה לְמַטָּה מִמֶּנָּה, גַּם עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ הִגִּיעַ רַחֲמָיו בַּדּוֹר הֶעָנִי הַזֶּה, לְעוֹרְרָם וּלְהַקִּיצָם, לְתוֹמְכָם וּלְסַעֲדָם, לְהַחֲלִימָם וּלְרַפְּאוֹתָם וּלְהַעֲלוֹתָם לְתַכְלִית תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. אַשְׁרֵינוּ, אַשְׁרֵינוּ, שֶׁזָּכִינוּ בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה יוֹתֵר מִכָּל הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים מֵעֵת בְּרִיאַת הָעוֹלָם. אַשְׁרֵי אָזְנֶיךָ וְאַשְׁרֵי עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ שֶׁרָאִיתָ וְשָׁמַעְתָּ וְהֵבַנְתָּ אֶת כָּל זֶה, וְיוֹתֵר מִזֶּה נִזְכֶּה לֵידַע לֶעָתִיד בְּעֵת שֶׁאֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמַח.

אַהֲבָה הַפְּלִיאָה שֶׁלָּנוּ נוֹלְדָה בִּטְבֶרְיָא בְּיוֹם ט”וּ בִּשְׁבָט תשי”ז, מֵאַהֲבָה וְהַיִּחוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נוֹלַד לָנוּ בֵּן לְמַזָּל טוֹב וְקָרָאתָ שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אִבֵּי הַנַּחַל, עַל שֵׁם הַנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה. הַבֵּן הַיָּקָר הַזֶּה הוּא חָשׁוּב וְחָבִיב מְאֹד בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם. מֵהַבֵּן יָחִיד הַזֶּה נוֹלַד הַמְתָקוֹת וִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת לְעַם יִשְׂרָאֵל, כַּיָּדוּעַ לְךָ קְצָת כַּמָּה וְכַמָּה חָבִיב וְחָמוּד הַבֵּן שֶׁלָּנוּ אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה אֲשֶׁר כֻּלָּם מְשַׁבְּחִים וּמַפְלִיאִים אוֹתוֹ בְּלִי שִׁעוּר, וְכֻלָּם מִתְפַּלְּאִים מְאֹד עַל עִנְיַן הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ שֶׁעַל-יָדוֹ נִתְגַּדֵּל וְנִתְקַדֵּשׁ כְּבוֹד ה’ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.

מֵאֵת ה’ הָיְתָה זֹאת לִכְתֹּב לְךָ דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים אֵלּוּ שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעְתִּי בִּתְחִלַּת הַכְּתִיבָה לְכָתְבָם.

זֶה הַיּוֹם ט”וּ בִּשְׁבָט עָשָׂה ה’ נִפְלָאוֹת נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בּוֹ. זֶה עַכְשָׁו בְּאֶמְצַע הַכְּתִיבָה בָּא אֵלַי מִכְתָּב וּבִרְכָתוֹ הַלְּבָבִית בְּצֵרוּף צֵ’ק עַל סַךְ מֵאָה לִירוֹת יִשְׂרְאֵלִיּוֹת וְנִתְוַסֵּף לִי שִׂמְחָה עַל שִׂמְחָתִי, מֵעִמְקֵי לְבָבִי אַבִּיעַ לִכְבוֹד מַעֲלָתוֹ הָרָם רֹב תּוֹדוֹת וּתְשׁוּאוֹת חֵן חֵן עַל הַטּוּב וְהַחֶסֶד אֲשֶׁר גָּמַל עָלַי, יְשַׁלֵּם ה’ פָּעֳלוֹ הַטּוֹב וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתּוֹ שְׁלֵמָה, יִשָּׂא בְּרָכָה מֵאֵת ה’ וְיַצְלִיחוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת בָּעוֹלָם.

דִּבְרֵי עַבְדּוֹ וְאוֹהֲבוֹ הַנֶּאֱמָן הַמְשָׁרְתוֹ בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ, מְבָרְכוֹ בְּשָׁנָה טוֹבָה וּמְאֻשֶּׁרֶת לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים.

יִשְׂרָאֵל דֹּב אוֹדֶסֶר.

להיות יהודי

עֶרֶב חַג הַשָּׁבוּעוֹת, רַבִּי יִשְׂרָאֵל וַחֲסִידָיו לְאַחַר טְבִילַת הַמִּקְוֶה לִכְבוֹד יוֹם טוֹב…

אוֹי אַשְׁרֵינוּ, מִכָּל הָעַמִּים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּחֲסָדָיו נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם, נוֹתֵן הַתּוֹרָה”. לְמִי נָתַן? רַק לְיִשְׂרָאֵל, לַיְּהוּדִים. שֶׁנִּשְׁמֹר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת – זֶה הָעִקָּר, “הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ!”

בְּחַג לֵיל הַשָּׁבוּעוֹת עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא לֹא לִישֹׁן, וּבְהוֹשַׁעְנָא רַבָּה עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא לוֹמַר תְּהִלִּים וְהַתִּקּוּן שֶׁל הוֹשַׁעְנָא רַבָּה, לוֹמַר מִשְׁנֵה תוֹרָה. אֲבָל בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת לֹא חָשׁוּב אִם הוּא לֹא יָכוֹל לְהַגִּיד, הָעִקָּר הוּא לֹא לִישֹׁן; לִהְיוֹת נֵעוֹר בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת!

כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הֵם עֵצוֹת וּדְרָכִים אֵיךְ לִהְיוֹת יְהוּדִי, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלָל מַה גֹּדֶל יְקַר שֶׁל הַיְּהוּדִים, רַק הַשֵּׁם יְהוּדִי. כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל בְּאוּמַן, הוּא הָיָה לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת וְהוּא הִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבָכָה לְפָנָיו: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַבָּא יָקָר, אַבָּא רַחֲמָן, אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי..”

הוּא כְּבָר הָיָה בְּמַדְרֵגָה כָּזוֹ, הוּא כְּבָר הָיָה גָּאוֹן כָּזֶה, חָכָם כָּזֶה, צַדִּיק כָּזֶה.. כַּמָּה שֶׁעָבַד הַשֵּׁם, כַּמָּה שֶׁעָשָׂה לֹא הָיָה כְּלוּם אֶצְלוֹ, וְלֹא הָיָה כְּדֻגְמָתוֹ בְּכָל הַדּוֹרוֹת, וְהוּא הִתְפַּלֵּל וְטָעַן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי, אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי..”

וְהוּא הֵאִיר לָנוּ בְּכָל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ כָּל הַתּוֹרָה אֵיךְ לִהְיוֹת יְהוּדִי, זֶה עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ, זֶה עִקַּר הַחַיִּים, עִקַּר הָאוֹר – יְהוּדִי. כָּל הַתּוֹרָה הִיא אֵיךְ לִהְיוֹת יְהוּדִי, הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי. מַה זֶּה יְהוּדִי? הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת! כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, פֶּסַח וְסֻכּוֹת וְשָׁלשׁ רְגָלִים – רַק תּוֹרָה וּמִצְווֹת. בִּשְׁבִיל זֶה אֲנַחְנוּ חָיִים, זֶה עִקַּר הַחִיּוּת.

אֲנִי רָאִיתִי בַּלַיְלָה שֶׁיֵּשׁ אִישׁ אֶחָד שֶׁהוּא מִסְתּוֹבֵב מִכָּאן לְכָאן, וּמִכָּאן לְכָאן, וּבְכָל פַּעַם הוּא שׁוֹכֵב קְצָת וְאַחַר-כָּךְ הוּא קָם עוֹד פַּעַם, וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִי הוּא…

אֲהָהּ! מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ.. הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה זֶה הַכֹּל עֵצוֹת לִגְבוּרָה וְחָכְמָה אֵיךְ לִהְיוֹת יְהוּדִי. יֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי, וְעַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ ‘נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה’ שֶׁהוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי. זֶה הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנוּ, לְהוֹדִיעַ לָנוּ, לְהוֹדִיעַ לְכָל הָעוֹלָם, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּבֵיתוֹ, אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי!

עַכְשָׁו זְמַן הַגְּאֻלָּה, זְמַן בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְהוּא יְגַלֶּה אֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ וִילַמֵּד אוֹתָנוּ דְּרָכִים וְעֵצוֹת אֵיךְ לִהְיוֹת יְהוּדִים, אֵיךְ לִהְיוֹת אִישׁ קָדוֹשׁ, בְּלִי תַּאֲווֹת. יָבוֹא מָשִׁיחַ וְהוּא יִהְיֶה חָכָם אֲמִתִּי כָּזֶה שֶׁכָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִים, כָּל הַכּוֹפְרִים, יְקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה – אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי!

הִגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה, זֶה הַגְּאֻלָּה – הַתּוֹרָה וְהַמִּצווֹת. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה לָנוּ אֵיזֶה עֲבוֹדָה יֵשׁ לָנוּ הַיְּהוּדִים לַעֲשׂוֹת, אֵיזֶה עֲבוֹדָה יֵשׁ לָנוּ – רַק עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, זֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ. הוּא גִּלָּה חָכְמָה כָּזֶה שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, זֶה ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, וְכֵן כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל הֵם כֻּלָּם אוֹרוֹת וּדְרָכִים וְעֵצוֹת אֵיךְ לִהְיוֹת יְהוּדִי. יֵשׁ לָנוּ הַכֹּל מוּכָן וּמְזֻמָּן.

יֵשׁ אֶחָד שֶׁהוּא מִסְתּוֹבֵב בַּבַּיִת וְהוּא אֶצְלוֹ אוֹר הַתּוֹרָה, הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְהַ’לִּקּוּטֵי עֵצוֹת’, וּבְכָל פַּעַם הוּא שׁוֹכֵב עַצְמוֹ לָנוּחַ וְהוּא חוֹשֵׁב עַל עִקַּר הַחָכְמָה, אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי…

אוֹי וֵוי, אֵיךְ יְכוֹלִים לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן, יֵשׁ חָכְמוֹת כָּאֵלֶּה, יֵשׁ חָכְמָה כָּזֶה.. וְכָל הַחָכְמָה הוּא אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי. כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת, כָּל הַחָכְמָה שֶׁלָּנוּ, כָּל הַכֹּחַ שֶׁלָּנוּ הוּא רַק “אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי”. זֶה עִנְיָנִים נֶעֱלָמִים מְאֹד אֲבָל צְרִיכִים לְהַכְנִיס עַצְמוֹ, אֶת לִבּוֹ וּמֹחוֹ בְּהַסְּפָרִים, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, לִקְרֹא וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם. אֵיזֶה עֲבוֹדָה אַחֶרֶת יֵשׁ לָנוּ? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “מַה יֵּשׁ לַיְהוּדִי לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם? רַק תּוֹרָה וּתְפִלָּה!”

אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר שֶׁהוּא הָיָה כָּל-כָּךְ מְקֻשָּׁר לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, הוּא לָמַד הַתּוֹרוֹת שֶׁל הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ שֶׁכֻּלָּם הֵם אוֹרוֹת נִפְלָאוֹת אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי.

אֲנִי רָאִיתִי כָּל הַלַּיְלָה אֶחָד מִסְתּוֹבֵב מִכָּאן לְכָאן, בְּכָל הַחֶדֶר, עַכְשָׁו נוֹדַע לִי מִי הוּא זֶה. הוּא מְדַבֵּר רַק מֵהַתּוֹרָה וּמֵהַמִּצְווֹת וְהוּא כָּל הַכֹּחַ שֶׁלּוֹ, כָּל הַחָכְמָה שֶׁלּוֹ הִיא אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי, אֵיךְ זוֹכִים לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. זֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה…

הַגּוֹיִים הֵם כְּמוֹ חֲמוֹרִים, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צָרָה הֵם הוֹלְכִים מִמֶּנּוּ וְלֹא אִיכְפַּת לָהֶם אִם הוּא יָמוּת, אֵין לָהֶם שׁוּם רַחֲמָנוּת, שׁוּם חָכְמָה וְשֵׂכֶל, כְּלוּם. כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶם רַק אֵיךְ לִרְצֹחַ וְלַהֲרֹג יְהוּדִים. כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַגּוֹיִים רוֹצִים לַהֲרֹג וּלְהַשְׁמִיד יְהוּדִים וְלֹא עוֹלֶה בְּיָדָם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא נוֹתֵן לָהֶם. אֲנַחְנוּ מְצַחֲקִים מֵהֶם, מִכֻּלָּם!

הַגּוֹיִים יֵשׁ לָהֶם עֲבוֹדוֹת, יֵשׁ בְּהֵמוֹת הַרְבֵּה, הֵם יַחַרְשׁוּ וְיַעַבְדוּ. יֵשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁל אַרְבַּע רַגְלַיִם וְיֵשׁ בְּהֵמוֹת עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׂכֶל וְחָכְמָה אֵיךְ לַעֲשׂוֹת בַּיִת וְאֵיךְ לְהָכִין לָנוּ הַכֹּל. הֵם צְרִיכִים לַעֲמֹל וּלְהָכִין לָנוּ מַה לֶּאֱכֹל וְהַכֹּל. הֵם מְשָׁרְתִים שֶׁלָּנוּ, עֲבָדִים שֶׁלָּנוּ. הַגּוֹיִים הֵם חֲמוֹרִים שֶׁלָּנוּ, הֵם עוֹבְדִים וַאֲנַחְנוּ אוֹכְלִים. זֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם מַכְנִיסִים לָנוּ כָּל הַפֵּרוֹת, כָּל דָּבָר יָקָר בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ וּבִשְׁבִילֵנוּ. כָּל הַפֵּרוֹת – תְּמָרִים, זֵיתִים, שֶׁמֶן זַיִת, הַכֹּל שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֹּחַ וְחָכְמָה וְלֵב אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי…

כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד – אֵצֶל יְהוּדִים, בְּלִי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת אֵין כְּלוּם!

אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים מִצְווֹת, אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת מֵהַחִטִּים שֶׁהַגּוֹיִים מְכִינִים לָנו. יֵשׁ לָנוּ אֶרֶץ זָבָת חָלָב וּדְבַשׁ, יֵשׁ בָּהּ כָּל מִינֵי פֵּרוֹת, כָּל מִינֵי חָכְמוֹת. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא נוֹתֶנֶת לָנוּ כָּל מִינֵי פֵּרוֹת טוֹבִים – עֲנָבִים, זֵיתִים, חָלָב, הַכֹּל! הִיא נוֹתֶנֶת לָנוּ כָּל הַפֵּרוֹת וְכָל הַחָכְמוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי. זֶה הַכֹּל, אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי, אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי…

העקר והיסוד

רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל מֵעִנְיָן רַב מְפֻרְסָם בְּכָל הָעוֹלָם…

הָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן!

זֶה הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. לְתַקְּנוֹ, לְעָזְרוֹ, לְכָל הַיְשׁוּעוֹת. הוּא הָעִקָּר. יֵשׁ כְּבָר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – יֵשׁ כְּבָר הַכֹּל! לֹא צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ בְּמָקוֹם אַחֵר. הָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ. אֵין לֹא כְּלוּם, רַק רַבֵּנוּ! זֶה אֱמֶת כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, פֶּלֶא כָּזֶה עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם.

גַּם אִם רוֹצִים בֶּאֱמֶת, אִם מִתְפַּלְּלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת – אָז זוֹכִים, זוֹכִים לִדְבָרִים נִפְלָאִים!

הַשֵּׁם נָתַן לִי מַתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה דְּבָרִים פִּלְאִיִּים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מַסְתִּירִים אֶת הָאֱמֶת. הָעוֹלָם הַזֶּה מְסֻכָּן מְאֹד, צְרִיכִים לְרַחֲמִים רַבִּים וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד שֶׁנִּזְכֶּה לְדַעַת הָאֱמֶת. יֵשׁ בָּעוֹלָם הַרְבֵּה שַׁקְרָנִים שֶׁהֵם מַחֲרִיבִים אֶת הָעוֹלָם. יֵשׁ הַרְבֵּה מְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, כֵּן. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל מְאֹד, הוּא יַהְפֹּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. הַשֶּׁקֶר יִפֹּל לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה בָּזֶה פְּלָאוֹת גְּדוֹלוֹת…

אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ, מִמָּשִׁיחַ, מֵאוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, וְרַבֵּנוּ עוֹלֶה עַל הַכֹּל, הוּא שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל – אֵיךְ שֶׁהוּא נִתְרַחֵק וְאֵיךְ שֶׁהוּא יָרַד. עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם פֶּלֶא כָּזֶה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה שֶׁהוּא פֶּלֶא כָּזֶה, הוּא גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם, כֵּן.

רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן הוּא הָעִקָּר הַשֹּׁרֶשׁ וְהַיְסוֹד שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וְשֶׁל כָּל הַתִּקּוּנִים וְהַתְּשׁוּבוֹת, הוּא הַכֹּל! בִּלְעָדָיו אֵין לָנוּ כְּלוּם! הוּא הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה! כָּכָה הוּא גִּלָּה לָנוּ, טִפָּה מִן הַיָּם. נוּ, אִם אֵין אֱמוּנָה – אֵין כְּלוּם. יֵשׁ הַרְבֵּה לְדַבֵּר לְסַפֵּר מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם עַכְשָׁו…

אוֹי, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילֵנוּ.. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלָל!

הוּא נוֹתֵן אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, אֶת כָּל נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִילֵנוּ, הוּא יֵשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עָלֵינוּ. אוֹי אֵיזֶה עֲבוֹדָה, אֵיזֶה מְסִירוּת נֶפֶשׁ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ סוֹבֵל בִּשְׁבִילֵנוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵאִתָּנוּ אֵיזֶה כְּלִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַדִּבּוּר שֶׁלִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל לִרְפוּאָה וֶאֱמוּנָה. זֶה לֹא בְּחִנָּם, אֲנִי לֹא רוֹאֶה שׁוּם דָּבָר אֲבָל כַּנִּרְאֶה שֶׁהַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ. בָּאִים אֵלַי וַאֲנִי יֵשׁ לִי רַחֲמָנוּת, אֲנִי רוֹצֶה לַעֲזֹר.

הַחֲסִידִים הֵם רָדְפוּ אוֹתִי כָּל יְמֵי חַיָּי, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי הָיִיתִי חָזָק בְּהָאֱמֶת וַאֲנִי הָיִיתִי חָזָק נֶגֶד כֻּלָּם. אֲנִי אֵין לִי שׁוּם פְּגָם, שׁוּם תַּאֲוָה, שׁוּם אֵיזֶה דָּבָר פָּסוּל חַס-וְשָׁלוֹם, זֶה זָכִיתִי לָזֶה עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.

הַתַּאֲווֹת בּוֹרְחִים מִמֶּנִּי כְּאִלּוּ הֵם בְּרֹגֶז אִתִּי לְגַמְרֵי, הַתַּאֲווֹת הֵם בּוֹרְחִים כְּמוֹ מֵאֵשׁ!

אֵין לָהֶם שׁוּם כֹּחַ וְשׁוּם פְּגָם חַס-וְשָׁלוֹם לְהַכְשִׁיל אוֹתִי בְּאֵיזֶה מַחֲשָׁבָה, בְּאֵיזֶה דָּבָר פָּגוּם, בְּאֵיזֶה דָּבָר רָע. אֲנִי מִתְפַּלֵּא מְאֹד, כָּל מַה שֶּׁאָדָם חָי יֵשׁ לוֹ תַּאֲווֹת, וַאֲנִי – הַתַּאֲווֹת הֵם בְּרֹגֶז אִתִּי לְגַמְרֵי, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם תַּאֲוָה בָּעוֹלָם. אֵין לִי שׁוּם מִלְחָמָה חַס-וְשָׁלוֹם, אֲנִי לֹא צָרִיךְ לֹא שׁוּם עֲבוֹדָה, שׁוּם מִלְחָמָה, אֲנִי כְּאִלּוּ אֵין בָּעוֹלָם תַּאֲווֹת. הַתַּאֲווֹת הֵם בּוֹרְחִים מִמֶּנִּי כְּמוֹ מֵאֵשׁ…

גדול השם

רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאָל מֵעִנְיַן בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ…

זְמַן בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ קָרוֹב מְאֹד. אֲנִי יֵשׁ לִי כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁאָמְרוּ לִי בְּפִתְקָאוֹת: “זְמַן הַגְּאֻלָּה קָרוֹב מְאֹד”, עֲדַיִן אֲנִי לֹא רוֹאֶה אֲבָל זֶה יָבוֹא, מָשִׁיחַ יָבוֹא וְיָבוֹאוּ כָּל הַיְשׁוּעוֹת. מָשִׁיחַ יְתַקֵּן אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל. הוּא לֹא רוֹצֶה שֶׁיּחְסַר אֵיזֶה חֲתִיכָה מִיִּשְׂרָאֵל, הוּא רוֹצֶה אֶת כֻּלָּם שְׁלֵמִים. אֵיךְ אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה? לְרַבִּי נַחְמָן יֵשׁ הַכֹּל!

אוֹי וֵוי אֲנִי יוֹדֵעַ, אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ, אוֹי יוֹי יוֹי…

אֲנִי סָבַלְתִּי.. מַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי אֵין לְשַׁעֵר וְאֵין לְהַעֲרִיךְ, אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר, וְעַכְשָׁו אֲנִי אוֹמֵר הַלְוַאי הָיָה קָשֶׁה יוֹתֵר. כְּשֶׁכֻּלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים אֲנִי הָיִיתִי רַק יָחִיד, יָחִיד וְאִישׁ פָּשׁוּט, אֵין לוֹ מֹחַ וְאֵין לוֹ חָכְמָה, וַאֲנִי נִצַּחְתִּי אֶת כֻּלָּם!

כֻּלָּם כְּבָר תַּחַת הָאֲבָנִים וַאֲנִי פֹּה. וּמַה שֶּׁקִּבַּלְתִּי, מַה שֶּׁזָּכִיתִי לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ.. כֻּלָּם צָחֲקוּ מִמֶּנִּי, לֹא הָיָה אֶחָד עִמִּי, אֲבָל בַּלֵּב, בִּמְכֻסֶּה, בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יֵדַע – הָיוּ כֻּלָּם עִמִּי. הֵם הִרְגִּישׁוּ שֶׁבְּרֶסְלֵב לֹא פָּשׁוּט, הֵם הִרְגִּישׁוּ שֶׁאֲנִי מְצַחֵק מִכֻּלָּם, מִכָּל הַלּוֹמְדִים הַגְּדוֹלִם.

הָיָה אֶחָד הָרַבָּנִים הַגְּדוֹלִים וְהַמְפֻרְסָמִים בְּכָל הָעוֹלָם וְהוּא הֵבִין בְּלִבּוֹ, הוּא הֵבִין שֶׁאֲנִי גָּדוֹל, שֶׁאֲנִי חָשׁוּב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, הוּא הִרְגִּישׁ אֶת זֶה בְּלִבּוֹ. הוּא הָיָה רַב גָּדוֹל אֲבָל לֹא עָבְרוּ הַרְבֵּה יָמִים.. וְהוּא נֶחֱלָה וְנִפְטַר וְנַעֲשָׂה לְוָיָה גְּדוֹלָה, בָּאוּ מִירוּשָׁלַיִם לְהַלְּוָיָה. הוּא הָיָה לוֹ שֵׁם גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָם. אֲבָל יִשְׂרָאֵל בֶּער? אֲנִי הָיִיתִי בְּבִזָּיוֹן וּבְשִׁפְלוּת גָּדוֹל, וַאֲנִי צָחַקְתִּי מִכֻּלָּם!

וְכָכָה קֵרַבְתִּי כַּמָּה נְפָשׁוֹת מֵהֶם, מֵהַגְּדוֹלִים, כֵּן.

הַדִּבּוּרִים שֶׁלִּי הָיָה נִכְנַס בְּלִבּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָרַב וְהוּא הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ בְּלִבּוֹ, זֶה הָיָה מִן הַצָּגָה כָּזֶה.. רַק גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא.

לַיְלָה אֶחָד אֲנִי זוֹכֵר כְּמוֹ עַכְשָׁו, אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי עַרְבִית אִתּוֹ בְּיַחַד, וְאַחַר הַתְּפִלָּה הוּא הָלַךְ הַבַּיְתָה וְהַבַּיִת שֶׁלּוֹ הָיָה קָרוֹב לְהַבֵּית-הַכְּנֶסֶת. הוּא הָלַךְ בְּגַאֲוָה גְּדוֹלָה עַד הַשָּׁמַיִם עִם כָּל הַקָּהָל, הוּא בָּא לַבַּיִת שֶׁלּוֹ, וְהוּא עָמַד וְאָמַר דְּרָשָׁה וְהוּא וְדִבֵּר עַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַל תַּלְמִידוֹ רַבִּי נָתָן לָשׁוֹן הָרָע וּבִזָּיוֹן.

נוּ, נוּ.. בְּזֶה הַיּוֹם, זֶה הָיָה יוֹם חֲמִישִׁי, הַבֵּן שֶׁלּוֹ נָסַע עִם טֶקְסִי לִצְפָת, וְהוּא בָּא בִּזְמַן שֶׁכָּל הַגּוֹיִים, כָּל הָעֲרָבִים בָּאוּ מִכָּל הַכְּפָרִים לַהֲרֹג יְהוּדִים וְלִשְׂרֹף אֶת צְפָת. וְהוּא בָּא וְהָיָה לוֹ מִלְחָמָה אִתָּם. הוּא הָיָה גִּבּוֹר וְהוּא לָחַם אִתָּם, וְהֵם הָיוּ הַרְבֵּה, אָז הֵם חָתְכוּ אוֹתוֹ לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת, וְהַקּוֹלוֹת שֶׁלּוֹ הָיָה בְּכָל צְפָת! הַקּוֹלוֹת שֶׁלּוֹ נִשְׁמְעוּ עַד הַשָּׁמַיִם…

לְמָחֳרַת בַּבֹּקֶר אוֹתוֹ הָרַב בָּא בִּשְׁמִירָה גְּדוֹלָה מֵהָאַנְגְּלִים וְהוּא רָאָה אֶת הַחֲתִיכוֹת שֶׁל הַבֵּן שֶׁלּוֹ. הוּא קִבֵּל מַחֲלַת סַכֶּרֶת וְחָלָה אֵיזֶה חֳדָשִׁים וְהָיָה לְוָיָה וְנִפְטַר. הוּא הָיָה רֹאשׁ-הַיְשִׁיבָה וְהַכֹּל הָיָה בְּיָדוֹ, כֵּן. הוּא הָיָה אִישׁ צָעִיר, שְׁלשִׁים לְפָחוֹת, וְהוּא נַעֲשָׂה חוֹלֶה וְחוֹלֶה, עַד שֶׁמֵּת!

הָיוּ שְׁנַיִם שֶׁדִּבְּרוּ, הוּא וְעוֹד אֶחָד, תַּלְמִידוֹ, הֵם דִּבְּרוּ עַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַל רַבִּי נָתָן לָשׁוֹן הָרָע. אוֹי וֵוי מַה שֶּׁהוּא סָבַל בְּחַיָּיו, אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי.. מַה שֶּׁהוּא רָאָה וּמַה שֶּׁהוּא סָבַל עַל שֶׁבִּזָּה אֶת הַצַּדִּיק. מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר מַה שֶּׁהוּא סָבַל. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהָיָה לוֹ חֲרָטָה עַל כָּל זֶה.

הָיָה עֳנָשִׁים קָשִׁים מְאֹד מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בַּפֶּה, מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁלֵּם עַל בִּזָּיוֹן שֶׁל הַצַּדִּיק. עַל כְּבוֹד הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַקְפִּיד יוֹתֵר מִכָּל הַתּוֹרָה!

עוֹד יִהְיֶה מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, לְשַׁעֵר, לְתָאֵר. יִהְיֶה שִׂמְחָה כָּזֶה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא הָיָה מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁנִּתְגַּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “מָשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ עַל ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן'”, שׁוּם צַדִּיק לֹא אָמַר דָּבָר כָּזֶה, שֶׁמָּשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ עַל סִפְרוֹ. הוּא דִּבֵּר בְּקִצּוּר, זֶה טִפָּה מִן הַיָּם. זֶה טִפָּה מִן הַיָּם וְעוֹד יוֹתֵר פָּחוֹת.

יַם, יַם הַגָּדוֹל לֹא יַסְפִּיק לִכְתֹּב עַל גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל.

הוּא גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם מַה שֶּׁיָּדַע, מַה שֶּׁזָּכָה לְהַשִּׂיג. זֶה לְמַעְלָה מִשִּׂכְלֵנוּ, לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָם, לְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה, לְמַעְלָה מִן הַכֹּל. זֶה אוֹר שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ. זֶה.. זֶה נוֹרָא מְאֹד. כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: “חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!” הוּא רִחֵם עָלֵינוּ וְגִלָּה לָנוּ טִפָּה מִן הַיָּם – “חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם”, וְזֶה טִפָּה מִן הַיָּם, זֶה רַק טִפָּה מִן הַיָּם, “חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם” – זֶה אֵינוֹ אֲפִלּו כְּטִפָּה מִן הַיָּם מִגְּדֻלָּתוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל כָּל-כָּךְ שֶׁהוּא יָכוֹל לְתַקֵּן אוֹתָנוּ, הוּא יִתֵּן תִּקּוּנִים לְכֻלָּם, חוֹלִים כָּמוֹנוּ. הוּא יְתַקֵּן אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם, לֹא יִשָּׁאֵר אֲפִלּוּ אֶחָד בְּלִי תִּקּוּן!

הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנוּ, תִּקּוּנִים שֶׁלָּנוּ, וְזֶה עוֹד לֹא אֲפִלּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם מַה שֶּׁהוּא זָכָה! הַכֹּל הַגְּדֻלָּה שֶׁלּוֹ – מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לְתַקֵּן חוֹלִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאָה, וְהוּא יָכוֹל לְתַקֵּן גַּם אֶת זֶה!

כֹּחַ כָּזֶה, חָכְמָה כָּזֶה, צַדִּיק כָּזֶה, קְדֻשָּׁה כָּזוֹ – אֵין, עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. “חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם”, מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַגִּיד פְּשָׁטִים יָכוֹל לְהַגִּיד מַה שֶּׁרוֹצֶה, אֲבָל “אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ”. הוּא אָמַר בְּקִצּוּר: “חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!” וְהָעִקָּר הוּא שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁאֲנַחְנוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ – הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ, הוּא עוֹשֶׂה פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁהוּא מְתַקֵּן, הוּא יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְתַקֵּן אוֹתָנוּ לְגַמְרֵי. חוֹלִים כָּאֵלֶּה כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ הַיּוֹם – אֵין לָהֶם רְפוּאָה. אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גַּם מַחֲלוֹת כָּאֵלֶּה יָכוֹל לְתַקֵּן, לְרַפְּאוֹת, לְשַׂמֵּחַ. “חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם”, מַה זֶּה הַחִדּוּשׁ? שֶׁהוּא יָכוֹל לְתַקֵּן אוֹתָנוּ, הוּא זָכָה לָזֶה. אִם לֹא הָיָה חִדּושׁ כָּזֶה, אֵינוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם מִגְּדֻלָּתוֹ, אֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לוֹ. הוּא רָצָה מְאֹד שֶׁאֲנַחְנוּ נִתְקָרֵב אֵלָיו וְנַעֲבֹד הַשֵּׁם וְהוּא גִּלָּה אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם. הוּא גִּלָּה, הוּא תִּקֵּן אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל הַדּוֹרוֹת, אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת. כָּכָה הוּא אָמַר. לֹא אֲנִי אוֹמֵר. אֲנִי, מִי אֲנִי? אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶהוּ! זֶהוּ הָרַבִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וְשֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים וְהוּא הָרֹאשׁ שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁל כָּל.. הַכֹּל. לֹא הָיָה חִדּוּשׁ כָּזֶה בָּעוֹלָם שֶׁהוּא הֵאִיר הַחִדּוּשׁ שֶׁלּוֹ שֶׁיָּכוֹל לְתַקֵּן אוֹתָנוּ, מַחֲלוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאָה – וַאֲנִי יָכוֹל לְרַפְּאוֹת לְתַקֵּן גַּם מַחֲלוֹת כָּאֵלֶּה…

אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים וְלֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, כְּלָל. וְכָל הָעוֹלָם לֹא יָדְעוּ מֵרַבֵּנוּ, הָיָה גְּדוֹלִים, גְּאוֹנִים וְלוֹמְדִים וְלֹא יָדְעוּ כְּלוּם מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. אַדְרַבָּא, הָיוּ מִתְנַגְּדִים, הָיוּ רוֹדְפִים, הָיוּ מְבַזִּים אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. אוֹי מַה שֶּׁהָיָה. וְעַכְשָׁו יִהְיֶה לְהֵפֶךְ, מַה שֶּׁיִּהְיֶה.. יֵשׁ גְּמָרָא, “מָשִׁיחַ יָבוֹא בִּשְׁנַת בְּרָכָה”. נוּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַשָּׁנָה שְׁנַת בְּרָכָה…

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאָל אִם רַבֵּנוּ יְתַקֵּן אֶת כֻּלָּם)

בְּוַדַּאי.. אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. רַק הַגּוֹיִים יִהְיוּ כְּמוֹ בַּעֲלֵי-חַיִּים, כְּמוֹ נְמָלִים. הֵם יֵדְעוּ לַעֲמֹד כָּל הַיּוֹם וְלֶאֱכֹל תֶּבֶן. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם, הוּא מְהַפֵּךְ, לֹא צָרִיךְ לְחַכּוֹת, הוּא כְּבָר הִפֵּך אֶת הַכֹּל, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ יַהֲפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם. רַק הַגּוֹיִים אִי אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ, הַגּוֹיִים זֶה מִן בַּעַל-חַי, זֶה מִן בְּהֵמוֹת, מִן חַיָּה – אֵין עִם מִי לְדַבֵּר, רַק יְהוּדִים.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁכָּל הָעוֹלָם הֵם בְּהֵמוֹת, בְּהֵמוֹת שֶׁהוֹלְכוֹת עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם, אִי אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לָהֶם, זֶה הַכֹּל. אֲבָל יְהוּדִים – אֲפִלּוּ יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לוֹ, הוּא יַהֲפֹךְ אוֹתָם לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי. ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כָּזֶה הָיָה מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם? ‘לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה יֶשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם? מִי יָכוֹל לְהַגִּיד שֶׁיֶּשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד מֵהַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’? אֱמֶת כָּזֶה, תּוֹרָה כָּזֶה, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “גָּדוֹל הַשֵּׁם.. וְלֹא יוֹדְעִים כְּלוּם!” זֶה כָּלוּל בּוֹ הַכֹּל!

“גָּדוֹל הַשֵּׁם וְלֹא יוֹדְעִים כְּלוּם”, רַק הַדִּבּוּרִים הָאֵלּוּ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ, בָּזֶה כָּלוּל כָּל הַתּוֹרָה וְכָל יִשְׂרָאֵל וְכָל מַה שֶּׁקָּרָה וְעָבַר וְשֶׁיַּעֲבֹר עָלֵינוּ, הַכֹּל כָּלוּל בּוֹ בְּהַדִּבּוּרִים הָאֵלּוּ. הוּא דִּבֵּר בְּקִצּוּר, “גָּדוֹל הַשֵּׁם וְלֹא יוֹדְעִים כְּלוּם!”

יֵשׁ עוֹד וְעוֹד וְעוֹד וְעוֹד וְעוֹד מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְתָאֵר…

יֵשׁ עוֹד לְדַבֵּר, לְדַבֵּר, לְדַבֵּר, זֶה לֹא אֲפִלּוּ טִפָּה מִן הַיָּם מֵעִנְיַן גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וְעִקַּר גְּאֻלָּתוֹ שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ. הוּא הָרַבִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, הוּא יֵשׁ לוֹ תִּקּוּנִים לְכָל הַנּוֹפְלִים, לְכָל הַחוֹלִים. הוּא אָמַר שֶׁיֵּשׁ מַחֲלוֹת שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאָה, וַאֲנִי יָכוֹל לְרַפְּאוֹת גַּם מַחֲלוֹת כָּאֵלֶּה. חוֹלִים כָּאֵלֶּה – אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר לָהֶם, אֲפִלּוּ לְחוֹלֶה שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה – אֲנִי יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אוֹתוֹ!

אִם אֲנַחְנוּ הָיִינוּ יוֹדְעִים מִזֶּה, מַאֲמִינִים בָּזֶה, הָיִינוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם!

עִקַּר הַגְּאֻלָּה – שֶׁיִּתְגַּלֶּה רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, זֶה עִקַּר וְשֹׁרֶשׁ הַגְּאֻלָּה. בְּלִי רַבֵּנוּ אֵין מַה לְּדַבֵּר. יֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, מָשִׁיחַ יַגִּיד עָלָיו פֵּרוּשׁ, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, יֵשׁ וְיֵשׁ וְיֵשׁ…

כָּל הַגְּדוֹלִים בְּכָל הָעוֹלָם יִפְּלוּ, יִתְבַּיְּשׁוּ, כֵּן. הֵם יֹאמְרוּ: “מַה זֶּה, אֵיפֹה הָיִינוּ! הָיָה לָנוּ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב וְלֹא יָדַעְנוּ כְּלָל..”

חיות כזה

אָדָם נִכְבָּד הִגִּיעַ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, לְקַבֵּל בְּרָכָה בַּעֲסָקָיו…

אֲנִי חָיִיתִי פֹּה מֵאָה שָׁנִים בַּחֶדֶר הַזֶּה, עַכְשָׁו הוּא מְשֻׁנֶּה קְצָת, אֲבָל בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲנִי הָיִיתִי מֵאָה שָׁנִים וְיוֹתֵר, וְהָיִיתִי שָׂמֵחַ וּמְרַקֵּד בְּכָל יוֹם! לֹא הָיָה לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וְלֹא בֶּגֶד לִלְבּשׁ, וְהָיִיתִי שָׂמֵחַ…

כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי הָיָה לָהֶם בָּתִּים וַאֲכִילָה וְכָל טוּב, וְהֵם כְּבָר בָּאָרֶץ תַּחַת הָאֲבָנִים. כֻּלָּם, כָּל הַגְּדוֹלִים וְהַזְּקֵנִים נִפְטְרוּ, כֻּלָּם מֵתִים. אֵיפֹה כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי, אֵיפֹה כָּל הַכֶּסֶף שֶׁלָּהֶם וְכָל הַלֶּחֶם וְהַכֹּל? אֵיפֹה הָלַךְ? רַק אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בְּלֹא לֶחֶם, בְּלֹא כֶּסֶף – בְּחִנָּם, הַכֹּל בְּחִנָּם. הָיָה לִי לֶחֶם וְשֶׁמֶן זַיִת, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אָכַלְתִּי לָשׂבַע וּבְשִׂמְחָה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם…

אַיי, אַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ יְהוּדִים וְיֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה כָּזֶה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, תּוֹרָה וּמִצְווֹת כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם שָׁוִים יוֹתֵר מִכָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם! רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵכִין לָנוּ אוֹצָרוֹת כָּאֵלּוּ, אוֹרוֹת כָּאֵלּוּ, יֵשׁ עַכְשָׁו בָּרוּךְ הַשֵּׁם בָּעוֹלָם הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן שֶׁהוּא מְשַׁנֶּה כָּל הָעוֹלָם, הוּא מֵאִיר בָּעוֹלָם הָאֱמֶת. פֶּלֶא חָדָשׁ וְנוֹרָא מְאֹד שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, אוֹר כָּזֶה שֶׁהוּא יְשַׁנֶּה כָּל הָעוֹלָם מֵהֵפֶךְ לְהֵפֶךְ.

הָעִקָּר הוּא שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹר מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ עַכְשָׁו בָּעוֹלָם הַזֶּה. רַק רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ, הוּא יָכוֹל לְהָאִיר בָּנוּ חָכְמָה וְתוֹרָה וְדַעַת כָּזֶה שֶׁהוּא מְשַׁנֶּה אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי. הָאָדָם נַעֲשֶׂה מְשֻׁנֶּה וְלֹא יָכוֹל לִסְבֹּל הָעוֹלָם הַזֶּה, הוּא טוֹעֵם אֵיזֶה טַעַם, הוּא מַרְגִּישׁ לְרֶגַע כָּל מִינֵי רֵיחוֹת, כָּל מִינֵי רֵיחוֹת רָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

הָעוֹלָם הוּא כֻּלּוֹ בְּטָעוּת, כָּל אָדָם חוֹשֵׁב חָכְמוֹת: “אוּלַי כָּכָה, אוּלַי כָּכָה”, הַיֵּצֶר-הָרָע סוֹגֵר אֶת יָדוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: “בּוֹא אֵלַי, בּוֹא אֵלַי, מָה אַתָּה רוֹצֶה? טוֹב, בֹּא, קַח, קַח”.

הָאָדָם חוֹשֵׁב: “מַה יֵּשׁ לוֹ בְּכַפּוֹ.. נִרְאֶה אִם יֵשׁ אֵיזֶה כֶּסֶף”.

הַיֵּצֶר הָרָע פּוֹתֵחַ אֶת הַיָּד, הוּא מַרְאֶה לוֹ.. “אַהָהּ, זֶה יֵשׁ לִי, כְּלוּם! אַתָּה רוֹצֶה כֶּסֶף – לֹא שָׁוֶה כְּלוּם, אַתָּה רוֹצֶה תַּאֲווֹת – לֹא שָׁוֶה כְּלוּם. בִּשְׁבִיל מָה?” הָאָדָם מִסְתּוֹבֵב וְרוֹאֶה עוֹלָם שֶׁהוּא כֻּלּוֹ שֶׁקֶר, שֶׁקֶר! לֹא שָׁוֶה כְּלוּם!

אוֹי, לֹא צְרִיכִים לְדַבֵּר מִזֶּה שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטָעוּת, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן הוּא גִּלָּה אֶת זֶה, הוּא גִּלָּה שֶׁכָּל הָעוֹלָם הוּא כְּלוּם. לִתְפֹּס אֶת הַכֶּסֶף, לִתְפֹּס אֶת הַתַּאֲווֹת, וְלֹא מוֹצֵא כְּלוּם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא נִמְצָא בָּעוֹלָם וְיֵשׁ לוֹ חִיּוּת כָּזֶה, וְהוּא הֵבִיא לָעוֹלָם חִיּוּת וְעֹנֶג וְנַחַת כָּזֶה.. שֶׁאֵין בָּעוֹלָם!

זֶה רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עַל הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַחֲלָה כָּזֶה, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָרִיחַ הָרֵיחַ שֶׁל הַתַּאֲווֹת? צְרִיכִים לִבְרֹחַ מֵהֶם, צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ רַק חַיִּים. מַה יֵּשׁ לָנוּ מִכָּל הַחַיִּים, מִכָּל הַכֶּסֶף, מִכָּל הַתַּאֲווֹת? זֶה לֹא חַיִּים, זֶה מָוֶת. הַתַּאֲווֹת זֶה מָוֶת וְהֵם מְבִיאִים לָאָדָם כָּל הַצָּרוֹת וְכָל הַתַּאֲווֹת. הַכָּבוֹד זֶה הוֹרֵג אֶת הָאָדָם. כָּל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ וְכָל הַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ לֹא שָׁוֶה כְּלוּם. מַה זֶּה כֶּסֶף, כֻּלָּם יֵלְכוּ מִזֶּה כְּמוֹ מִן.. יֵלְכוּ מִזֶּה.

מַה זֶּה, אֵיזֶה עוֹלָם זֶה? אֵיךְ יְכוֹלִים לִסְבֹּל רֵיחַ כָּזֶה, זֶה מֵרִיחַ רֵיחַ רַע יוֹתֵר מִנְּבֵלָה. וְכָל הָעוֹלָם רוֹדְפִים אַחַר הַתַּאֲווֹת וְכֶסֶף, אֲבָל אַחַר-כָּךְ שׁוֹאֲלִים אֶת הָאָדָם: “מָה הִרְוַחְתָּ?”

“לֹא הִרְוַחְתִּי כְּלוּם!”

הָאָדָם רוֹדֵף הַתַּאֲוָה וְקוֹרֵא אֶת הַכֶּסֶף: “בֹּא אֵלַי, בֹּא אֵלַי”. מַה יֵּשׁ בָּזֶה, בַּכֶּסֶף? מַה! נְיָר, עוֹד נְיָר, עוֹד נְיָרוֹת, אֲמֶרִיקָנִיּוֹת. כָּל הַנְּיָרוֹת שֶׁל אֲמֶרִיקָה וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָם לֹא שָׁוֶה כְּלוּם. מַה יִּהְיֶה, מַה? וְיִהְיֶה עוֹד כֶּסֶף? גַּם-כֵּן לֹא יִהְיֶה כְּלוּם. הֶבֶל כָּזֶה, שִׁגָּעוֹן כָּזֶה, מַה זֶּה! הַכֹּל עוֹבֵר כְּצֵל עוֹבֵר מַמָּשׁ. הָאָדָם אֵין לוֹ זְמַן, הוּא יַנִּיחַ אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְיֵלֵךְ לַקֶּבֶר.

אוֹי וֵוי חֲבָל, חֲבָל לִרְאוֹת עוֹלָם כָּזֶה וְאֵין לוֹ כְּלוּם, הוּא עָנִי וְאֵין לוֹ כְּלוּם מִכָּל הַכֶּסֶף. צְרִיכִים לִנְסֹעַ בָּעוֹלָם וְלֵידַע אֶת הָאֱמֶת שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּשֶׁקֶר וְאֵין לוֹ שׁוּם דָּבָר, אֵין לוֹ שׁוּם רֶוַח כְּלָל, אֵין לוֹ כְּלוּם!

מִכָּל הַמַּעְיָנוֹת, מִכָּל הַכֶּסֶף, מִכָּל הַתַּאֲווֹת, הַכֹּל לֹא שָׁוֶה כְּלוּם, אֲפִלּוּ לֹא פְּרוּטָה אַחַת. הַכֹּל חֻרְבָּה. עוֹלָם כָּזֶה, עוֹלָם שֶׁל תַּאֲווֹת, הָאָדָם הוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן לַהֲרֹג עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל הַתַּאֲווֹת. מַה יֵּשׁ לוֹ בָּזֶה, מַה יֵּשׁ בְּזֶה? זֶה לֹא שָׁוֶה אֲפִלּוּ לְדַבֵּר מִזֶּה…

עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי צוֹחֵק עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי חָי זֶה נִסִּים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי חַי וַאֲנִי נִמְצָא פֹּה. עָבַרְתִּי עוֹלָם כָּזֶה שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁזֶּה דָּבָר נוֹרָא, אֲנִי יָכוֹל לָמוּת מִגֹּדֶל הַפַּחַד אֵיךְ יְכוֹלִים לְהָרִיחַ רֵיחַ מֵהַתַּאֲווֹת. מַה זֶּה, יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה שֵׁם? וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ שֶׁהָעוֹלָם הוּא לֹא יוֹדֵעַ. אֵיךְ אֲנִי מוּנָח כָּאן וְחוֹשֵׁב עַל הָעוֹלָם, “אֵיזֶה עוֹלָם זֶה, וְאֵיפֹה אַתָּה נִמְצָא..”

אֲבָל הָעִקָּר הוּא שֶׁזָּכִינוּ עַכְשָׁו לְאוֹר פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם שֶׁיְּשַׁנֶּה כָּל הָעוֹלָם וְכֻלָּם יִכָּנְסוּ בְּהָאֱמֶת. זֶה אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁיִּרְאוּ הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁהַכֹּל שֶׁקֶר, הַכֹּל לֹא כְּלוּם. הֵם יַשְׁלִיכוּ וְלֹא יוּכְלוּ לִסְבֹּל הַתַּאֲווֹת. כֻּלָּם יֵדְעוּ וְיַכִּירוּ וְיִהְיֶה לָהֶם.. כָּל הַגֵּיהִנָּם, כָּל הַמִּינֵי גֵּיהִנָּם, כָּל הַמִּינֵי צָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְהָעִקָּר רַק מִי שֶׁמְּקַיֵּם הַתּוֹרָה וּמְחַפֵּשׂ תּוֹרָה. יָבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וִיגַלֶּה לְכָל הָעוֹלָם שֶׁהֵם לֹא כְּלוּם. בְּלִי הַתּוֹרָה – אֵין כְּלוּם. הָעוֹלָם יְחַפֵּשׂ אֱמֶת, כֻּלָּם יָבִינוּ וְיִרְאוּ שֶׁהַכֹּל הֶבֶל.

אֲנִי בָּאתִי לָעוֹלָם וּמְחַפֵּשׂ מִשֶּׁהוּ שֶׁרוֹצֶה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְאֵין, אֵין, מְחַפְּשִׂים רַק כֶּסֶף…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנִי עַכְשָׁו יָחִיד שֶׁכָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ מִתְפַּלֵּא מְאֹד וְאוֹמֵר: “מַה זֶּה, הוּא מְשֻׁגָּע, הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם?” כֵּן, כֵּן. לֹא כְּלוּם. לֹא שָׁוֶה כְּלוּם, אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת.

כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר אֲנִי לֹא מְגַזֵּם וְלֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת חָכָם יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם. הָעִקָּר הַחָכְמָה וְהַחִיּוּת הִיא רַק הַתּוֹרָה, הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית. יֵשׁ בָּעוֹלָם אוֹר כָּזֶה, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁכָּל דִּבּוּר הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ. רַק לִיקַּח סִפְרֵי רַבִּי נַחְמָן וְנִרְאֶה בְּכָל הָעוֹלָם שֶׁזֶּה טָעוּת גָּדוֹל. הָעִקָּר הַחִיּוּת הוּא רַק לֵידַע אֶת הַשֵּׁם וְהַתּוֹרָה, בְּלִי זֶה – אֵין שׁוּם חַיִּים כְּלָל.

הָעִקָּר הוּא רַק לְחַפֵּשׂ אֱמֶת, לְחַפֵּשׂ חַיִּים! בְּלֹא לֵידַע הָאֱמֶת – אֵינוֹ כְּלוּם!

אַתָּה יוֹדֵעַ מַה זֶּה הָאֱמֶת? אֱמֶת הוּא רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד.

מַה שֶּׁזֶּה אֱמֶת.. אֵין אָנוּ זוֹכִים לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג אֶת זֶה. הָעִקָּר הוּא לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל מַה יֵּשׁ לָנוּ, אֵיזֶה חִיּוּת. עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי זָכִיתִי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא נָתַן לִי מַתָּנָה כָּזֹאת שֶׁהִיא כָּל חַיּוּתִי וְחַיּוּת וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. אֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹת דִּבְרֵי רַבִּי נַחְמָן, אֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹת מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ, אוֹר עוֹלָם, חָכְמָה כָּזֶה…

אֲנִי מַרְגִּישׁ כַּמָּה טוֹב לִי וְכַמָּה חִיּוּת יֵשׁ לָנוּ מִכָּל דִּבּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה. אֲנַחְנוּ עַם הַיְהוּדִי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה כָּזֶה, חָכְמָה כָּזֶה שֶׁהוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. הָעִקָּר הוּא רַק הַתּוֹרָה, תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל, הַתּוֹרָה וְהַחָכְמָה אֲמִתִּית. זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ.

חָכְמָה בְּלֹא אֱמֶת – לֹא שָׁוֶה כְּלוּם!

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ אֶצְלֵנוּ הָאֱמֶת. אֱמֶת כָּזֶה, מְתִיקוּת כָּזֶה, טַעַם כָּזֶה, מַמָּשׁ אֵין בְּכָל הָעוֹלָם. יֵשׁ לָנוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם כָּל הַחַיּוּת שֶׁלָּנוּ, כָּל הַנְּשָׁמָה, הַכֹּל! אַזעֶלכֶע תּוֹרוֹת, אַזעֶלכֶע הֵיכָלִין, אַזעֶלכֶע ועֶרטעֶר (תּוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, הֵיכָלִין כָּאֵלֶּה, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה).

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, צְרִיכִים הַרְבֵּה? רַק לָקַחַת אוֹר אֶחָד, חֲתִיכַת נְיָר קָטָן, הוּא מוֹצֵא שָׁמָּה אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם מְחַיִּם וּמְשַׂמְּחִים אוֹתָנוּ. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי וַאֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹת מַה שֶּׁיֵּשׁ עַכְשָׁו בָּעוֹלָם – רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנִי יֵשׁ לִי חַיִּים. אֲנִי יָחִיד בָּעוֹלָם. אֲנִי יֵשׁ לִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם כָּל טוּב. וַאֲנִי.. אֲנִי כְּבָר לְמַעְלָה מִכֻּלְּכֶם!

וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי סָבַלְתִּי וַאֲנִי סוֹבֵל וַאֲנִי מַרְגִּישׁ חִיּוּת כָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בַּמֹּחַ. רַק לִרְאוֹת הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, רַבִּי נַחְמָן וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָתָן. אִם רוֹאִים ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה שֶׁמֵּאִיר לָנוּ כָּל הַתּוֹרָה, הוּא מֵאִיר כָּל חִיּוּתֵנוּ. חִיּוּת כָּזֶה, חַיִּים כָּזֶה, מַה זֶּה אִתְּכֶם! רַק חֲתִיכַת נְיָר מִ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ יָכוֹל לַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם!

תִּרְאֶה, תִּרְאֶה רַק כַּמָּה דִּבּוּרִים שֶׁל הַסֵּפֶר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, כָּל הָעוֹלָם יָבוֹא וִיחַפְּשׂוּ, “אֵיפֹה, אֵיפֹה יֵשׁ ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, אֵיפֹה יֵשׁ ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’?”

הוֹי ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה.. כָּל הָעוֹלָם צְרִיכִים אוֹתוֹ בְּכָל רֶגַע. כָּל הָעוֹלָם!

זֶה אֲנִי רָאִיתִי בְּעֵינַי, רָאִיתִי ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לָקַח אוֹתִי עַל אֵיזֶה רְגָעִים, וְטָעַם אוֹתִי הַטַּעַם שֶׁל אֱמֶת, טַעַם כָּזֶה, חָכְמָה כָּזוֹ, אֱמֶת כָּזֶה.. אֵין בְּכָל הָעוֹלָם!

אַי יַי יַי.. יֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם הַסֵּפֶר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, וְכָל הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם וְכָל תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים. מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ, חַיִּים כָּזֶה, חַיִּים טוֹבִים כָּזֶה, אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם. רַק חֲתִיכַת נְיָר קָטָן מֵרַבִּי נָתָן וְרַבֵּנוּ, אוֹרוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁכָּל דִּבּוּר הוּא שָׁוֶה כָּל הָעוֹלָם!

יֵשׁ בָּעוֹלָם חָכְמָה אֲמִתִּית כָּזֶה, כָּל דִּבּוּר הוּא שָׁוֶה מִילְיוֹנִים, מִילְיַארְדִּים, רַק דִּבּוּר אֶחָד. רַק דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ הוּא כּוֹלֵל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ!

רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא יְחַיֶּה אֶת כָּל הָעוֹלָם. כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא מְחַיֶּה וּמְרַפֵּא וְנוֹתֵן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים. הוּא הִשְׁאִיר לָנוּ תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה.. מָה, אַתֶּם מְשֻׁגָּעִים!

אוֹי, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, אוֹי, אוֹי…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם…

אֲנַחְנוּ עַם יִשְׂרָאֵל, אֲנַחְנוּ יְחִידִים בָּעוֹלָם. אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ עֲבוֹדָה, רַק צְרִיכִים לִרְקֹד וְלִשְׂמֹחַ מְאֹד שֶׁאֲנַחְנוּ יְהוּדִים. כְּשֶׁזּוֹכְרִים שֶׁאֲנַחְנוּ יְהוּדִים – הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלֵינוּ וְנָתַן לָנוּ תּוֹרָה כָּזֶה, קְדֻשָּׁה כָּזֶה, טוֹב כָּזֶה. הָעִקָּר הוּא רַק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְהַשַּׁבָּת, “הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ”. זֶה חַיִּים!

הוֹי, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.. כָּל חֲתִיכַת אֶצְבַּע, אוֹרוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם כָּל יָמֵינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ. יֵשׁ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, הוּא מַסְפִּיק לְכָל הָעוֹלָם לְהַכְנִיס בָּהֶם אוֹר כָּזֶה שֶׁכֻּלָּם יַרְגִּישׁוּ אוֹר וְיַשְׁלִיכוּ כָּל הַתַּאֲווֹת וְלֹא יוּכְלוּ לִסְבֹּל אוֹתָם. לִשְׁמֹעַ רַק תּוֹרָה אַחַת מֵרַבֵּנוּ – דַּי לְכָל הָעוֹלָם שֶׁיִּרְאוּ, שִׂמְחָה כָּזֶה, חַיִּים כָּזֶה, אֵין בְּכָל הָעוֹלָם!

אֲבָל עַכְשָׁו כְּבָר יָבוֹא הַזְּמַן הַטּוֹב, הַזְּמַן הַזֶּה שֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְכֻלָּם יִרְאוּ הָאֱמֶת שֶׁכָּל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם לֹא כְּלוּם. כֻּלָּם יִרְאוּ אוֹר הַשֵּׁם, אוֹר הַתּוֹרָה, וְכֻלָּם יִרְצוּ לָדַעַת מַה זֶּה תּוֹרָה. אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, כָּל הַגּוֹיִים לֹא שָׁוִים כְּלוּם. כָּל הַגּוֹיִים יָמוּתוּ מִגֹּדֶל צַעַר שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם שֶׁיִּרְאוּ שֶׁאֵין לָהֶם לֹא כְּלוּם עִם כָּל הַכֶּסֶף שֶׁלָּהֶם, עִם כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁלָּהֶם, הַכֹּל לֹא שָׁוֶה אַף פְּרוּטָה.

אֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד וְרָאִיתִי מַה שֶּׁרָאִיתִי, וַאֲנִי רוֹאֶה בָּרוּךְ הַשֵּׁם הָאֱמֶת. אֲנִי הָיָה לִי אַבָּא, אִמָּא וַאֲחָיוֹת וּמִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה, וְכֻלָּם יֵשׁ לָהֶם כְּאֵב לֵב אֵיךְ עָזְבוּ חַיִּים כָּזֶה, אֵיךְ עָזְבוּ תּוֹרָה כָּזֶה, אֵיךְ עָזַבְנוּ אוֹר כָּזֶה, שִׂמְחָה כָּזֶה, חַיִּים כָּזֶה מִי יֵשׁ לוֹ?

אֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם חַי חַיִּים טוֹבִים, אֵין הַרְבֵּה אֲנָשִׁים בָּעוֹלָם כָּמוֹנוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֹנֶג וְשִׂמְחָה כָּזוֹ. אֲבָל מַה שֶּׁרָאִיתִי, אֲנִי הָיָה לִי קֶשֶׁר עִם סוֹחֲרִים גְּדוֹלִים, עִם עֲשִׁירִים, יֵשׁ לָהֶם חָכְמָה גְּדוֹלָה וְכָל הָעוֹלָם מַחֲשִׁיבִים אוֹתָם וְחוֹשְׁבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֻשֶׁר וְהֵם מְאֻשָּׁרִים, אֲבָל הָאֱמֶת – אֵין לָהֶם כְּלוּם. אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁכָּל הַכֶּסֶף וְכָל הַסְּחוֹרוֹת זֶה כְּלוּם, בִּשְׁבִיל מָה? וְהֵם תָּמְהוּ מְאֹד, “יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא מְצַחֵק מֵאִתָּנוּ?!”

אֲנִי רָאִיתִי אֶת זֶה וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת זֶה. לֹא, בְּלִי שׁוּם גֻּזְמָה, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֵין לָנוּ מַה לַּעֲשׂוֹת, הָעוֹלָם הַזֶּה הַכֹּל הֶבֶל, אֵין בּוֹ כְּלוּם. הַכֶּסֶף לֹא כֶּסֶף וְהַכֹּל לֹא כְּלוּם, רַק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת.

אֵין בָּעוֹלָם שִׂמְחָה – רַק הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַמִּצְווֹת!

עִם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת – יֵשׁ חַיִּים, יֵשׁ כָּל טוּב…

הַנָּשִׂיא שָׁזָר אָמַר לְכָל הָעוֹלָם שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלַי, הוּא אָמַר לָהֶם: “כֻּלָּם אֵין לָכֶם דִּבּוּר אֶחָד מַה שֶּׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן”. הוּא אָמַר לְכֻלָּם: “יִשְׂרָאֵל בֶּער הוּא חָי חַיִּים טוֹבִים יוֹתֵר מִכֻּלְּכֶם!”

הֵם חָשְׁבוּ עָלַי: “יֵשׁ מְשֻׁגָּע אֶחָד שֶׁלּוֹמֵד סִפְרֵי רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב”. חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנַחְנוּ מְשֻׁגָּעִים כָּאֵלֶּה וְאוֹמְרִים עָלֵינוּ: “אֵין לָהֶם זְמַן לָקַחַת כֶּסֶף”.

כָּל הָעוֹלָם מְשֻׁגָּעִים, יֵשׁ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים? מְשֻׁגָּעִים! בּוֹאוּ, בּוֹאוּ, בּוֹאוּ, אֲנַחְנוּ מְצַחֲקִים מִכֻּלָּם, מִכָּל הַמְשֻׁגָּעִים, מִכָּל הָעוֹלָם, יֵשׁ לָנוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא מְצַחֵק מִכֻּלָּם!

כָּאן אֲנִי רָחוֹק לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי מִן הָעוֹלָם וַאֲנִי יֵשׁ לִי פֹּה נַחַת-רוּחַ, אֵין לִי מַפְרִיעִים, אֵין לִי חֲכָמִים שֶׁיַגִּידוּ לִי הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם. אֲנִי אוֹהֵב אֱמֶת נָקִי.

וְזֶה הָעִקָּר שֶׁבְּכָל הָעִקָּרִים – אֱמֶת נָקִי. אֱמֶת וֶאֱמוּנָה – שְׁנֵי דְּבָרִים.

אֲנִי רָאִיתִי בֶּן-אָדָם שֶׁמִּכָּל הָעוֹלָם לֹא נֶהֱנָה לֹא כְּלוּם. אֲנִי הִכַּרְתִּי אָדָם כָּזֶה שֶׁכָּל הַכֶּסֶף וְכָל הָעוֹלָם לֹא שָׁוֶה אֶצְלוֹ כְּלוּם. אֵיפֹה לוֹקְחִים אֶת זֶה? אֱמֶת כָּזֶה, וְגַם אֱמוּנָה כָּזֶה.. מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵהַתּוֹרָה. וּמִי יָכוֹל לְסַפֵּר, מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר אֵיךְ הוּא תָּמִיד הָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ לָאֱמֶת, לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהוּא הֵאִיר לִי, הוּא עָשָׂה לִי טוֹבָה גְּדוֹלָה, כֵּן. אֲנִי רָאִיתִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא צְרִיכִים לְכָל זֶה, מַסְפִּיק חֲתִיכַת לֶחֶם וְשֶׁמֶן זַיִת. אֲנִי מְצַחֵק מֵהַכֶּסֶף!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלֵינוּ, הוּא רוֹצֶה שֶׁנַּעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת, נְפָשׁוֹת כְּשֵׁרוֹת, בֶּאֱמֶת כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם אֱמֶת כָּזֶה, אֵין בָּעוֹלָם. אֲפִלּוּ אֶחָד מִתְגַּעְגֵּעַ וְרוֹצֶה וְרוֹצֶה וְרוֹצֶה וְרוֹצֶה, אֲבָל אֵין אֱמֶת כָּזֶה. אֲבָל זֶה קָשֶׁה מְאֹד…

אַיי יַי יַי, אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, אֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ שֶׁנִּמְצָא אִישׁ אֶחָד שֶׁהוּא לֹא חָשׁוּב לוֹ כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל הַכֶּסֶף וְכָל הַתַּאֲווֹת. אֲנִי רָאִיתִי אִישׁ אֶחָד בָּעוֹלָם שֶׁהוּא הָיָה צוֹחֵק מִכָּל הָעוֹלָם!

עולם חדש

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהַחֲבֵרִים מְשׁוֹרְרִים מִשִּׁירֵי בְּרֶסְלֶב,

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן…

אוֹי אוֹי, מַה שֶּׁאֲנִי קִבַּלְתִּי, מַה שֶּׁאֲנִי רָאִיתִי מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב, זֶה דָּבָר חָדָשׁ, מַה שֶּׁגִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם, וְהוּא יַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם וְיָאִיר לְכָל אֶחָד בִּשְׁבִיל מַה הוּא חָי, בִּשְׁבִיל מָה הוּא בָּא לָעוֹלָם. רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב הוּא הָרַבִּי שֶׁל כָּל הַיְּהוּדִים, שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מְלַמֵּד עִם כָּל אֶחָד וּמֵאִיר לוֹ מַה זֶּה יְהוּדִים, מַה זֶּה תּוֹרָה, מַה זֶּה אֱמוּנָה. הוּא יָכוֹל לִלְמֹד עִם כָּל אֶחָד וְלָתֵת לוֹ תִּקּוּן עַל כָּל הָעֲווֹנוֹת עַד שֶׁאֵין שׁוּם יִשְׂרָאֵל יֵאַבֵּד כְּלָל. רַק כֻּלָּם יִזְכּוּ לִדְרשׁ אֶת הַשֵּׁם, כֻּלָּם יִתְהַפְּכוּ לֶאֱמֶת, לְתוֹרָה, לֶאֱמוּנָה כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן מֵעוֹלָם.

בָּא הַזְּמַן עַכְשָׁו שֶׁיִּתְגַּלֶּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם וְיִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי, עוֹלָם שֶׁל אֱמֶת, עוֹלָם שֶׁל אֱמוּנָה, עוֹלָם שֶׁל חָכְמָה אֲמִתִּית. תּוֹרָה כָּזֶה, אוֹר כָּזֶה, קְדֻשָּׁה כָּזוֹ, חָכְמָה כָּזוֹ עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. זֶה דָּבָר חָדָשׁ, הָיָה בָּעוֹלָם אֲבָל בְּלִי שֹׁרֶשׁ, הַיּוֹם הוּא עִם הַשֹּׁרֶשׁ.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן הוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מְגַלֶּה וּמַמְשִׁיךְ אוֹר כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם שֶׁזֶּה כָּל הַתַּעֲנוּגִים, יָבוֹא בָּעוֹלָם אוֹר כָּזֶה, אֲבָל אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָתַי, אֲבָל בְּקָרוֹב, לֹא רָחוֹק. רוֹאִים עַכְשָׁו שִׁנּוּיִים גְּדוֹלִים לְטוֹבַת הָאוֹר הָאֱמֶת, שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יִתְגַּלֶּה וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי, כֻּלָּם יַשְׁלִיכוּ כָּל הַתַּאֲווֹת וְכֻלָּם יִרְצוּ רַק לַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת.

אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַיּוֹם אוֹרוֹת חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי, אוֹר כָּזֶה כְּמוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן עוֹד לֹא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם וְיִתְקָרְבוּ עַל-יָדוֹ כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַתּוֹרָה וְלָאֱמוּנָה וְלָאֱמֶת. כֻּלָּם צְרִיכִים לָדַעַת מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ הַיּוֹם אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, אוֹר פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם אוֹר כָּזֶה, אוֹר כָּזֶה הוּא אוֹר חָדָשׁ וְשֶׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּלּוֹת עַכְשָׁו, זֶה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם מִן הַחֲדָשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, יִהְיֶה בָּעוֹלָם אוֹר חָדָשׁ, חָדָשׁ לְגַמְרֵי. כָּכָה אוֹמֵר רַבֵּנוּ.

עַכְשָׁו הוּא זְמַן הָאוֹר, זְמַן הַגְּאֻלָּה, אֲנִי קִבַּלְתִּי פֶּתֶק מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁזְּמַן הַגְּאֻלָּה קָרוֹב מְאֹד. זֶה הָיָה בַּחֲלוֹם, אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִקָּארְדַן וְהוּא נָתַן לִי מְגִלָּה עִם נַרְתִּיק וְהָיָה נַרְתִּיק יָפֶה מְאֹד. אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מַה זֶּה, אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה הַמְּגִלָּה לִקְרֹא. אֲנִי פָּתַחְתִּי וְהוֹצֵאתִי חֵלֶק מִן הַמְּגִלָּה מֵהַיַּלְקוּט, הָיָה חֲתִיכַת נְיָר, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ קָרָא אַרְבַּע מִלִּים: “זְמַן הַגְּאֻלָּה קָרוֹב מְאֹד!”

אֵלּוּ הָאַרְבַּע מִלִּים הָיוּ כְּתוּבוֹת בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וְיָפוֹת מְאֹד. הָיָה הַנְּיָר יֹפִי כָּזֶה, כְּתִיבָה כָּזֹאת.. “זְמַן הַגְּאֻלָּה קָרוֹב מְאֹד!”

נוּ, אֲבָל “קָרוֹב מְאֹד” יָכוֹל לִהְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, זֶה גַּם-כֵּן קָרוֹב מְאֹד. מַה זֶּה “קָרוֹב מְאֹד”? אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, לֹא יוֹדְעִים אֵיזֶה שָׁנָה, אֵיזֶה חֹדֶשׁ, אֵיזֶה יוֹם. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים רַק מַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְמָרָא – “בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן נִגָּאֵל”, אֲבָל אֵיזֶה שָׁנָה אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים. רַק “זְמַן הַגְּאֻלָּה קָרוֹב מְאֹד”, נִגְמָר!

אֵיפֹה הַ”קָּרוֹב מְאֹד”, מָתַי יִהְיֶה? אֲנִי רָצִיתִי לְהוֹצִיא עוֹד נְיָר, נִרְאֶה מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁמָּה – לֹא, הָיָה סָגוּר כְּבָר, אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא עוֹד נְיָר, זֶה מַסְפִּיק: “זְמַן הַגְּאֻלָּה קָרוֹב מְאֹד!”

נוּ, מִי יָכוֹל לְהַגִּיד פֵּרוּשׁ מַה זֶּה “קָרוֹב מְאֹד”?

כְּלוּם, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, אַתָּה רוֹצֶה לָדַעַת מָתַי? תַּחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה. יֵשׁ כְּבָר חֲמִשִּׁים שָׁנָה וַעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה, אֲבָל עַכְשָׁו כָּל יוֹם נִתְגַּלָּה יוֹתֵר, נִתְגַּלָּה אֵיזֶה עִנְיָן. עַכְשָׁו יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי, עוֹלָם שֶׁל בְּרֶסְלֵב!

מִי אֲנִי שֶׁאֲנִי אַגִּיד דְּבָרִים כָּאֵלֶּה? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יָכַל לְדַבֵּר, הוּא אָמַר כָּכָה. כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי, חָדָשׁ לְגַמְרֵי! מַה שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה – אֵין בָּעוֹלָם, לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. אוֹר כָּזֶה, פֶּלֶא כָּזֶה.. יָחִיד. הוּא יָחִיד בָּעוֹלָם, אֵין עוֹד בָּעוֹלָם. כָּל מַה שֶּׁהוּא גִּלָּה, מַה שֶׁהוּא מְדַבֵּר, זֶה יֵשׁ בּוֹ כָּל הַתּוֹרָה וְכָל.. עוֹד לֹא הָיָה חִדּוּשׁ כָּזֶה בָּעוֹלָם, חָדָשׁ!

הוּא עָלָה עַל כָּל הַחָכְמוֹת, עַל כָּל הַתּוֹרָה, עַל כָּל הַצַּדִּיקִים, עַל הַכֹּל, כֵּן!

הוּא גִּלָּה אֶת זֶה, מִי שֶׁהוּא שׁוֹטֶה פֶּתִי וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת זֶה – הוּא יִתְחָרֵט וְיִתְהַפֵּךְ. כָּל הַשַּׁקְרָנִים יֵלְכוּ לַקֶּבֶר, כָּל אֵלּוּ שֶׁלֹּא רָצוּ לְהַכְנִיעַ עַצְמָם לְהָאֱמֶת יֵלְכוּ יֵלְכוּ יֵלְכוּ, יִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי. כָּל הַחֲכָמִים יִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי נֶגֶד כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבִּי נַחְמָן. כָּל הַכּוֹפְרִים וְכָל הָרְשָׁעִים יָשׁוּבוּ לְהַשֵּׁם וְלַתּוֹרָה וִיקַבְּלוּ עֹל הַתּוֹרָה וְיִזְכּוּ לֶאֱמוּנָה כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מִימוֹת עוֹלָם. יָבוֹא זְמַן שֶׁיִּתְהַפֵּךְ וְיִהְיֶה כָּל הָעוֹלָם רַק אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, יִהְיֶה אוֹר הַגְּאֻלָּה שֶׁיִּהְיֶה בְּקָרוֹב, בִּמְהֵרָה. הוֹ, מַה שֶּׁיִּהְיֶה.. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁזֶּה, יֵשׁ כְּבָר רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן בָּעוֹלָם אָז כָּל הָעוֹלָם יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר, עוֹלָם שֶׁל מָשִׁיחַ, יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ…

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ. עַכְשָׁו כְּבָר יוֹדְעִים בָּעוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם אוֹהֲבִים מַעֲרִיכִים מְאֹד אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן וּמְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: “חָכָם כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, אוֹר חָכְמָה כָּזֶה עוֹד לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם”. עוֹד לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כָּזֶה, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, שִׂיחוֹת כָּאֵלֶּה. רַק דִּבּוּר אֶחָד מִ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ זֶה מְבַטֵּל הַכֹּל, מְבַטֵּל כֻּלָּם. ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ – תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ מִי שָׁמַע? מִי שָׁמַע תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ וּמַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ וְשִׂיחוֹת כָּאֵלּוּ עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!

הוֹי, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם וְהוּא נָתַן לָנוּ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ – הוּא כְּבָר בָּרָא עוֹלָם חָדָשׁ! עוֹלָם חָדָשׁ – לֹא זֶה הָעוֹלָם, אֶלָּא עוֹלָם חָדָשׁ שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה, עוֹלָם שֶׁל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

כָּל מִלָּה שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם – נַעֲשֶׁה עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי, חָדָשׁ לְגַמְרֵי!

אַתֶּם יוֹדְעִים מַה זֶּה נַחְמָן? נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶהוּ, יֵשׁ עַכְשָׁו בָּעוֹלָם כְּבָר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. יֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם נַ נַחְ. מַה שֶּׁזֶּה עוֹד לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם מַה זֶּה נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה וְכָל הַחָכְמָה שֶׁבָּעוֹלָם! נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – הוּא הַכֹּל!

מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי.. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי חָי בָּעוֹלָם!

כָּל יְמֵי חַיָּי, כָּל הָעוֹלָם, כָּל מִי שֶׁרָאָה אוֹתִי בַּשּׁוּק הָיָה מַרְאֶה בְּיָדוֹ: “הוּא בְּרֶסְלֵב בְּרֶסְלֵב בְּרֶסְלֵב”, אֲנִי הָיִיתִי לְלַעַג וָקֶלֶס. הָיָה לִי עֲשָׂרָה יְלָדִים וְלֹא הָיָה לִי לָתֵת לָהֶם לֹא לֶחֶם וְלֹא בֶּגֶד וְלֹא כְּלוּם.

אֲנִי הָיִיתִי הָאַחֲרוֹן. רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הוּא בָּא מֵרוּסְיָה, הוּא הָיָה מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְכֻלָּם אָמְרוּ שֶׁהוּא כֹּחַ כָּזֶה שֶׁבֵּין חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב אֵין כָּמֹהוּ. אֲנִי נִתְקָרַבְתִּי אֵלָיו וְאָז הָיָה הִתְנַגְּדוּת גְּדוֹלָה עַל בְּרֶסְלֵב, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי עָמַדְתִּי בַּמִּלְחָמָה עִם כָּל הַגְּדוֹלִים. גַּם הַמִּשְׁפָּחָה וְכֻלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים, וּמַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי עַל שֶׁאֲנִי בְּרֶסְלֵב…

אֲבָל יֵשׁ כֹּחַ חָכְמָה כָּזֶה שֶׁהוּא נוֹתֵן חַיִּים וְחִיּוּת וְזֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי נַחְמָן, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן…

אֲנִי הָיִיתִי לֹא פַּעַם אַחַת קָרוֹב לְמִיתָה וְלֹא הָיָה לִי שׁוּם תִּקְוָה לִחְיוֹת, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֶחֱיָה אוֹתִי וְהוֹצִיא אוֹתִי מֵהַכֹּל. וּכְשֶׁאֲנִי מְשׁוֹרֵר נַ נַחְ, אָז כְּבָר כֻּלָּם בּוֹרְחִים. אֲנִי כְּבָר הָיִיתִי בְּיָדוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת, הוּא רוֹצֶה לְהוֹצִיא אוֹתִי, אֲבָל אֲנִי זִמַּרְתִּי נַ נַחְ – אָז הוּא הָלַךְ, בָּרַח, בָּרַח!

עַכְשָׁו הוּא זְמַן כָּזֶה, עוֹד לֹא רָאִינוּ זָקֵן שֶׁל מֵאָה וְאַרְבַּע שָׁנִים, זֶה דָּבָר חָדָשׁ. אֲנִי בְּעַצְמִי בְּכָל יוֹם אֲנִי חָדָשׁ, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם זֶה הַיּוֹם גָּמַרְתִּי, אִם לֹא.

אֲנִי הָיִיתִי חָמֵשׁ שָׁנִים עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, אֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹת חֲסִיד בְּרֶסְלֵב אֲמִתִּי, אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל יִפָּטֵר, הוּא חַי רַק בְּעֶרֶךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא יִהְיֶה אִישׁ זָקֵן, אֲבָל הוּא הָיָה זָקֵן, הוּא בָּא עִם כָּל הַיָּמִים שֶׁחַי, הוּא עָבַד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתָמִיד עָסַק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה בֶּאֱמוּנָה וְשִׂמְחָה כָּזֶה, וְהוּא הֵאִיר בִּי אוֹר כָּזֶה.. וְגַם אֲנָשִׁים אֲמִתִּיִּים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם נִתְקָרְבוּ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהָיָה אֱמֶת כָּזֶה, וְיִהְיֶה זֶה, זֶה יִתְקַיֵּם תָּמִיד. יִהְיֶה בָּעוֹלָם אוֹר כָּזֶה, פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם. עַכְשָׁו צָרִיךְ לְהִתְגַּלּוֹת וְיִהְיֶה הָעוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם חָדָשׁ…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי חָי אַחֲרֵי שִׁבְעִים שָׁנָה, וַאֲנִי רוֹאֶה וּמַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי אֶזְכֶּה לִחְיוֹת חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים.

עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה לְבַלּוֹת יְמֵי חַיָּי בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, אֲנִי רוֹצֶה לָגוּר בִּירוּשָׁלַיִם לְיַד הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, אוֹ לִהְיוֹת בְּרַשְׁבִּ”י בְּמִירוֹן אוֹ בְּהַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֲמִתִּיִּים, אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם, לְשׁוֹטֵט פַּעַם בְּרַשְׁבִּ”י, פַּעַם בְּזֶה הַצַּדִּיק, בְּזֶה הַצַּדִּיק, זֶה אֲנִי צָרִיךְ עַכְשָׁו. אֵין לִי עֲבוֹדָה אַחֶרֶת, זֶה עִקַּר הָעֲבוֹדָה, זֶה עִקַּר הַחִיּוּת בְּזֶה הָעוֹלָם, וַאֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת פַּעַם פֹּה, פַּעַם פֹּה, פַּעַם פֹּה, לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל לֹא – אֵין לִי קֶשֶׁר עִם הָעוֹלָם, מִי זֶה הָעוֹלָם? הָעוֹלָם הוּא התּוֹרָה, הָאֱמֶת, הָאוֹר הָאֱמֶת, רַבִּי נַחְמָן גִּלָּה שֶׁהוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי, הוּא גִּלָּה מַעְיָנוֹת הַחָכְמָה כָּאֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן לא נִתְגַּלּוּ אֲפִלּוּ עַל-יְדֵי רַשְׁבִּ”י. הוּא גִּלָּה לְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָתָן, הוּא גִּלָּה מִי הוּא רַבִּי נַחְמָן, מִי הוּא זֶה. אוֹר כָּזֶה, פֶּלֶא כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי. חָדָשׁ הוּא שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, אִם לֹא – אָז לֹא חָדָשׁ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי…

הָעוֹלָם צָחֲקוּ מִמֶּנִּי, וְעַכְשָׁו.. עַכְשָׁו אֲנִי מְצַחֵק מִכָּל הָעוֹלָם!

אַתֶּם יוֹדֵעַ מִי אֲנִי? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר לְהָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ, אַתֶּם יוֹדְעִים מִי אֲנִי? לֹא, לֹא, אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים. אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, אֲנִי הָרַבִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל! אֲנִי הָרַבִּי שֶׁל כָּל הַיְּהוּדִים!

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן…

מִי יוֹדֵעַ, מִי יוֹדֵעַ עִם מִי אֲנִי מְדַבֵּר!

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עִם מִי אֲנִי מְדַבֵּר, אֲבָל דִּבְרֵי אֱמֶת כָּזֶה, דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה כָּזֶה, עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם…

קיגעל וצ’ולנט

בְּפֶרֶק זֶה מוּבָאוֹת שְׁתַּיִם מֵהַמַּעֲשִׂיּוֹת הַמֻפְלָאוֹת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה הַקּוֹרֵא, אַל יִבָּהֵל רוּחֲךָ בִּרְאוֹתְךָ הַדְּבָרִים הָאֵלוּ לְהַרְהֶר אַחְרֵיהֶם, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין הַמִּקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ, דִּבְרֵי קֹדֶשׁ אֵלּוּ אֵין לְהַבִינָן כִּפְשׁוּטָן כְּלָל…

זֶה מַעֲשֶׂה יָפֶה, הָאִמָּא שֶׁלִּי כְּשֶׁנֶּעֶשְׂתָה בַּת אַרְבָּעִים הוֹלִידָה תְּאוֹמִים. בַּת אַרְבָּעִים – קָשֶׁה לְהוֹלִיד, וְהִיא הוֹלִידָה תְּאוֹמִים, בֵּן וּבַת. הַבֵּן – אֲנִי, וְהַבַּת – אֲחוֹתִי. נוּ, אַתֶּם צְרִיכִים לֶאֱכֹל? יֵשׁ בָּרוּךְ הַשֵּׁם מַה לֶּאֱכֹל, כֹּל מִי שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל, יָבוֹא לְבֵית-הַכְּנֶסֶת הַמַּרוֹקַאִי וְיֹאכַל קִיגֶעל וְצ’וּלֵנְט.

אֲחוֹתִי, כְּשֶׁנֶּעֶשְׂתָה בַּת אַרְבָּעִים הוֹלִידָה תְּאוֹמִים, בֵּן וּבַת, הַבֵּן הוּא אֲנִי, וְהַבַּת הִיא אֲחוֹתִי. הַקִּיגֶעל וְהַצּ’וּלֵנְט הֵם כָּל-כָּךְ יָפִים, וּבְכָל שַׁבָּת אֲנִי וְאֲחוֹתִי עוֹשִׂים קִיגֶעל וְצ’וּלֵנְט. הִיא עוֹשָׂה צ’וּלֵנְט, וַאֲנִי עוֹשֶׂה קִיגֶעל, זֶה חִדּוּשׁ. יֵשׁ מַה לֶּאֱכֹל כָּל הַשָּׁבוּעַ, קִיגֶעל וְצ’וּלֵנְט אוֹכְלִים כָּל הַשָּׁבוּעַ. רַק כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים שֶׁיֶשׁ קִיגֶעל וְצ’וּלֵנְט – בָּאִים מִכָּל יְרוּשָׁלַיִם בְּיוֹם רִאשׁוֹן לֶאֱכֹל קִיגֶעל וְצ’וּלֵנְט. כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל קִיגֶעל וְצ’וּלֵנְט – יָבוֹא אֵלַי, יִהְיֶה כָּל הַשָּׁבוּעַ קִיגֶעל וְצ’וּלֵנְט.

הַבֵּן וְהַבַּת הוֹלִידוֹ גַּם-כֵּן תְּאוֹמִים, בֵּן וּבַת. כָּל מֵאָה שְׁעָרִים וּבָתֵּי הוּנְגַּרִים יוֹדְעִים מֵהַתְּאוֹמִים הָאֵלוּ. כְּשֶׁמַּגִּיעָה הַשַּׁבָּת, אָז יֵשׁ עוֹד פַּעַם מַה לֶּאֱכֹל, קִיגֶעל וְצ’וּלֵנְט. כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה קִיגֶעל וְצ’וּלֵנְט – יֵלֵךְ לְהַבֵּן וּלְהַבַּת, לְהַתְּאוֹמִים. אָח וְאָחוֹת יֵשׁ לָהֶם קִיגֶעל הַרְבֵּה וְצ’וּלֵנְט הַרְבֵּה, יֵשׁ בָּרוּךְ הַשֵּׁם מַה לֶּאֱכֹל כָּל הַשָּׁבוּעַ, בְּרָכָה גְּדוֹלָה.

אֲחוֹתִי – אִם תּוֹלִיד עוֹד פַּעַם בֵּן וּבַת, אָז יִהְיֶה הַרְבֵּה קִיגֶעל וְצ’וּלֵנְט, יִהְיֶה מַה לֶּאֱכֹל.

זֶה מַעֲשֶׂה שְׁלֵמָה: אֲחוֹתִי, כְּשֶׁנֶּעֶשְׂתָה בַּת אַרְבָּעִים הוֹלִידָה תְּאוֹמִים, בֵּן וּבַת, הַבֵּן זֶה אֲנִי, וְהַבַּת – אֲחוֹתִי. יֵשׁ בָּרוּךְ הַשֵּׁם מַה לֶּאֱכֹל כָּל הַשָּׁבוּעַ, קִיגֶעל וְצ’וּלֵנְט…

מעשה הרחלים

תִּרְאֶה אֶת זֶה הַמַּעֲשֶׂה, זֶה מִ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’ בַּדַּף הָרִאשׁוֹן, הוּא מֵבִיא כַּמָּה סִפּוֹרִים מִגְּדוֹלִים. צְרִיכִים לִרְאוֹת בְּהַ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’ הַמַּעֲשֶׂה, לֹא קָשֶׁה לִמְצֹא אֶת זֶה.

אֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים אָמַר לוֹ שֶׁבְּזֶה הַסֵפֶר לֹא יִלְמַד, וְהוּא לֹא שָׁמַע לְלַמְדָן וְהוּא לָמַד, אָז הַלַּמְדָן נָתַן לוֹ קְלָלָה: “אַהָהּ! יָבוֹאוּ רְחֵלִים לְאֵיפֹה שֶׁהַבַּית שֶׁלְּךָ וְיֹאכְלוֹ הַכֹּל – כָּל מַה שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים לֶאֱכֹל, וּכְבָר לֹא יִהְיֶה לָכֶם מַה לֶּאֱכֹל בַּלַּיְלָה”.

“אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁלֹּא תִלְמַד בְּזֶה הַ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’ וְאַתָּה לָמַדְתָּ?! נוּ, נוּ, עוֹד יָבוֹאוּ רְחֵלִים לַבַּיִת שֶׁלְּךָ וְיֹאכְלוֹ כָּל מַה שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים לֶאֱכֹל וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם מַה לֶּאֱכֹל!”

וְכָךְ הָיָה. בָּאוּ רְחֵלִים וְאָכְלוּ הַכֹּל וְלֹא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל – נִתְקָיֵּם הַקְּלָלָה!

לאֹ שָׁמַעְתָּ חֲדָשׁוֹת? זֶה חֲדָשׁוֹת יָפוֹת, הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲנִי צָחַקְתִּי מְאֹד. אֲנִי רָצִיתִי לִרְאוֹת מִי שֶׁנָּתַן אֶת הַקְּלָלָה הַזּוֹ וְלֹא יָכֹלְתִּי, כִּי נִתְמַלֵּאתִי צְחוֹק.

אֲנִי מְסַפֵּר רַק מַה שֶׁאֲנִי רָאִיתִי, אֲנִי רָאִיתִי שֶׁהַלַּמְדָן אָמַר לוֹ כָּכָה וְרָאִיתִי אֵיךְ שֶׁהַרְחֵלִים נִכְנְסוּ לַבַּית, הָרְחֵלִים הָיוּ רְעֵבִים, הֵם הָיוּ צְרִיכִים לֶאֱכֹל, הֵם מָצְאוּ מַאֲכָלִים טוֹבִים וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ מַה לֶּאֱכֹל. הָרְחֵלִים אָכְלוּ הַכֹּל, כָּל מַה שֶׁהוּא הָיָה צָרִיךְ לֶאֱכֹל – הֵם אָכְלוּ.

הָרְחֵלִים, הָרְחֵלִים, מֵהֵיכָן בָּאוּ הָרְחֵלִים? אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מֵאֵיפֹה הֵם בָּאוּ, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לְאֵיפֹה הֵם הָלְכוּ, הֵם אָכְלוּ הַכֹּל, לֹא נִשְׁאַר כְּלוּם וְלֹא הָיָה לָהֶם בַּבַּיִת מַה לֶּאֱכֹל. אֵיפֹה הָרְחֵלִים? הֵם אָכְלוּ וְהָלְכוּ…

סגלות ורפואות

מִשְׁפָּחָה שֶׁבְּנָם אָמוּר הָיָה לַעֲבֹר נִתּוּחַ, הִגִּיעָה לְהִתְיַעֵץ עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל…

גָּדוֹל הַשֵּׁם וְהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רְפוּאָה בְּלִי נִתּוּחַ וּבְלִי רְפוּאוֹת!

אֲנִי הָיִיתִי חוֹלֶה גָּדוֹל וְכָל הָרוֹפְאִים אָמְרוּ שֶׁצְּרִיכִים נִתּוּחַ, “נִתּוּחַ, מֻכְרָחִים נִתּוּחַ!”

וְגַם הָרוֹפֵא הַשֵּׁנִי הַגָּדוֹל אָמַר: “אֵיךְ אֶפְשָׁר, יֵשׁ לוֹ גִּדּוּל, צָרִיךְ לְנַתְּחוֹ, וְאִם לֹא – אָז זֶה יִגְדַּל, יִגְדַּל, יִגְדַּל. מֻכְרָחִים לְנַתְּחוֹ!”

וַאֲנִי אָמַרְתִּי לָרוֹפֵא: “לֹא, אֲנִי לֹא רוֹצֶה נִתּוּחַ!”

אָז לֹא עָשִׂיתִי נִתּוּחַ וְעָבַר בְּשָׁלוֹם, בִּשְׁלֵמוּת, בְּלִי נִתּוּחַ. עָבְרָה הַמַּחֲלָה בִּשְׁלֵמוּת בְּלִי נִתּוּחַ כְּלָל!

לוּ הָאָדָם הָיָה זוֹכֶה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ – הָיָה לוֹ רְפוּאָה. אֲבָל הוּא לֹא מִתְגַּבֵּר, הוּא לֹא גִּבּוֹר. צְרִיכִים לִהְיוֹת גִּבּוֹר. דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵם מְסֻגָּלִים, הֵם מְבִיאִים עַל הָאָדָם יְשׁוּעוֹת כָּאֵלֶּה וְחָכְמוֹת וְדַעַת כָּזֶה שֶׁעוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה, כֵּן.

הָיָה מַעֲשֵׂה נִסִּים אֵיךְ נוֹלְדָה הַבַּת שֶׁלִּי…

הַלֵּידָה הָיְתָה בַּבַּיִת, זֶה הָיָה בָּעִיר הָעַתִּיקָה עַל-יַד הַכֹּתֶל, וְהָיְתָה בַּבַּיִת הַמְיַלֶּדֶת פֵייגֶלֶ’ה.

נוּ, הָיָה קִשּׁוּי בַּלֵּידָה וְהָרוֹפְאִים אָמְרוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן בְּלִי נִתּוּחַ. וַאֲנִי הָיִיתִי בַּבַּיִת, אֲנִי שָׁמַעְתִּי וְרָאִיתִי אֵיךְ שֶׁהָרוֹפְאִים שׁוֹאֲלִים לְפֵייגֶלֶ’ה: “מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת עַכְשָׁו?”

אָז הִיא אָמְרָה: “לְחַכּוֹת!”

הֵם כְּבָר אָחֲזוּ אֶת הַכֵּלִים שֶׁלָּהֶם בַּיָּד לַעֲשׂוֹת הַנִּתּוּחַ, וְאִם הָיְתָה מִשֶּׁהִיא אַחֶרֶת שָׁמָּה הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת לָרוֹפְאִים שֶׁיַּעֲשׂוּ נִתּוּחַ. אֲבָל הִיא, פֵּייגֶלֶ’ה, הִיא כְּבָר הָיְתָה בַּבַּיִת וְהִיא אָמְרָה לָרוֹפְאִים הֲכִי גְּדוֹלִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם: “לְחַכּוֹת! לְחַכּוֹת! לְחַכּוֹת!” אָז הֵם לֹא עָשׂוּ כְּלוּם, הֵם חִכּוּ!

וּבְכָל פַּעַם הֵם שָׁאֲלוּ אֶת פֵייגֶלֶ’ה: “פֵייגֶלֶ’ה, מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת עַכְשָׁו, מַה לַּעֲשׂוֹת?” אָז הִיא אָמְרָה: “לְחַכּוֹת!”

הַבֵּית-כְּנֶסֶת הָיָה קָרוֹב מְאֹד לַבַּיִת שֶׁלִּי, וְרַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר וַאֲנִי וְעוֹד כַּמָּה חֲבֵרִים עָשִׂינוּ רִקּוּדִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֻּמְתְּקוּ הַדִּינִים.. עַד שֶׁהַבַּת שֶׁלִּי הִתְחִילָה לָצֵאת בְּנִסִּים גְּדוֹלִים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַבַּת שֶׁלִּי פֹּה. הִיא יָצְאָה בְּלִי נִתּוּחַ…

הָיָה דּוֹקְטוֹר אֶחָד מִטְּבֶרְיָה, הוּא הָיָה כְּבָר זָקֵן גָּדוֹל, הוּא הָיָה מְרַפֵּא אֶת כָּל טְבֶרְיָה, וְהוּא הָיָה הַדּוֹקְטוֹר שֶׁל אָחִי וַאָחִי הָיָה פָּקִיד גָּדוֹל אֶצְלוֹ, אָז אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי אוֹתוֹ שֶׁהוּא יִרְאֶה אוֹתִי. חֲמִשִּׁים שָׁנָה הַדּוֹקְטוֹר הַזֶּה הָיָה הַדּוֹקְטוֹר שֶׁלִּי – וְעַכְשָׁו אֲנִי הַדּוֹקְטוֹר שֶׁלּוֹ. אֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתוֹ אֵיךְ שֶׁיִּתְנַהֵג אִתִּי…

רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הוּא אָכַל לֶחֶם עִם תֵּה, בְּלִי סֻכָּר, וְהוּא הָיָה תָּמִיד בָּרִיא. הוּא לֹא יָדַע מֵרוֹפְאִים, אִם צָרִיךְ רוֹפְאִים, אִם יֵשׁ רוֹפְאִים, זֶה לֹא שַׁיָּךְ לוֹ. הוּא הָיָה בָּרִיא תָּמִיד וְשָׂמֵחַ תָּמִיד!

רַב נַפְתָּלִי כֹּהֵן הָיָה לוֹ מַחֲלָה קָשָׁה מְאֹד, טִפּוּס, מַחֲלָה מְדַבֶּקֶת. אָז הוּא לֹא רָצָה לְרוֹפֵא וְהַשְּׁכֵנִים אָמְרוּ: “מַה, הוּא יֵשׁ לוֹ חֹם גָּדוֹל, הוּא לֹא יוֹדֵעַ אֵיפֹה הוּא. תָּבִיאוּ רוֹפֵא!”

אָז אִשְׁתּוֹ הָלְכָה וְהֵבִיאָה רוֹפֵא, וְהָרוֹפֵא בָּא לְרַב נַפְתָּלִי וְעָמַד עַל-יַד הַדֶּלֶת, אָז רַב נַפְתָּלִי אָמַר לוֹ: “מַלְאַךְ הַמָּוֶת, צֵא מִן הַבַּיִת שֶׁלִּי!”

וְהָרוֹפֵא הִתְלוֹנֵן וְאָמַר לוֹ: “אֵיפֹה הַדֶּלֶת?”

הָרוֹפֵא הָיָה בְּכַעַס גָּדוֹל, הוּא אָמַר לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל רַב נַפְתָּלִי: “מַה זֶּה, אֵיזֶה דָּבָר זֶה, אֲנִי רוֹפֵא כְּבָר שָׁנִים וְלֹא שָׁמַעְתִּי דִּבּוּר כָּזֶה!”

אָז הִיא אָמְרָה לוֹ: “הוּא יֵשׁ לוֹ חֹם גָּדוֹל, הוּא לֹא יוֹדֵעַ מַה הוּא מְדַבֵּר”.

יֵשׁ רוֹפְאִים שֶׁהֵם שֶׁקֶר. הֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹפְאִים וְלֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. הָרוֹפְאִים יוֹדְעִים מַה זֶּה רְפוּאָה?! הֵם לֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁזֶּה רְפוּאָה, הֵם שַׁקְרָנִים, לֹא רוֹפְאִים. הֵם אוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹפְאִים וְהֵם שַׁקְרָנִים. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא קוֹרֵא לָרוֹפְאִים – רוֹצְחִים!

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאָל לְגַבֵּי יַלְדָּה שֶׁנִּכְוְתָה מִמַּיִם רוֹתְחִים)

הַתַּמְצִית שֶׁל תֵּה וִיסוֹצְקִי, תַּעֲשֶׂה מִיץ וְתִתֵּן עַל מְקוֹם הַכְּוִיָּה, אָז תֵּכֶף יֵלֵךְ. זֶה תֵּכֶף יִקַּח אֶת כָּל הַכְּוִיָּה, אֶת הַכְּאֵבִים וְהַכֹּל, זֶה יוֹתֵר מִכָּל הָרְפוּאוֹת, מִכָּל הָרוֹפְאִים.

הָעִקָּר הוּא הַמִּיץ שֶׁל תֵּה וִיסוֹצְקִי, בְּלִי שׁוּם פַּחַד, הוּא תֵּכֶף מְרַפֵּא, מְחַדֵּשׁ, הַכֹּל!

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאָל לְגַבֵּי סְגֻלּוֹת בְּנוֹשֵׂא הָאֲכִילָה, וְהַנְהָגוֹת שׁוֹנוֹת עַל-פִּי רַבֵּנוּ)

כָּבֵד שֶׁל פָּרָה זֶה טוֹב, הוּא מְחַזֵּק וּמְרַפֵּא כָּל הַגּוּף, זֶה אֵיבָר מְחַזֵּק אֵיבָר, רַגְלַיִם מְחַזְּקִים הָרַגְלַיִם.

הַכָּבֵד שֶׁל פָּרָה יוֹתֵר טוֹב מִשֶּׁל תַּרְנְגוֹלִים, פָּרָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ יוֹתֵר.

בָּצָל יָרֹק מֻתָּר, יְרֻקִּים אֵין לָהֶם כָּל-כָּךְ רַעַל.

בֵּיצִים מַשְׁמִינִים אֶת הַגּוּף. יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה שֶׁאוֹמְרִים שֶׁלֹּא טוֹב יוֹתֵר מִבֵּיצָה אַחַת בְּיוֹם, אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה לֹא כְּלָל. אִם הַגּוּף רוֹצֶה בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, אָז אוּלַי אֵין דָּבָר. יֶשְׁנּוֹ מֶרְחָק גָּדוֹל מִבֵּיצָה לְבֵיצָה – בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב.

יֵשׁ בְּ’סֵפֶר הַמִּדּוֹת’: לְהִסְתַּכֵּל עַל אֶתְרוֹג זֶה רְפוּאָה לָעֵינַיִם.

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְכַבֵּד וְלִשְׁמֹר הַבְּגָדִים שֶׁלָּנוּ, זֶה דָּבָר חָשׁוּב.

מִי שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַחוֹלֶה, פָּטוּר מִתְּפִלָּה וּמִתְּפִלִּין.

זֶה בְּקַבָּלָה לְכָל אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ, שֶׁבְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים הָאוֹרֵחַ לֹא יִשְׁכַּב עַל הַמִּטָּה עַד שֶׁבַּעַל-הַבַּיִת יִשְׁכַּב עָלֶיהָ וְיִבְדֹּק שֶׁזֶּה טוֹב.

סְגֻלָּה לִרְפוּאָה לְכָל חוֹלֶה לִישֹׁן בִּמְעָרָה שֶׁל צַדִּיק.

אָחִי בִּנְיָמִין הָיָה חוֹלֶה, הָיָה לוֹ שִׁגָּעוֹן וְהוּא הָיָה חוֹלֶה גָּדוֹל, וְהוּא יָשַׁן בְּאֵיזֶה מְעָרָה שֶׁל הַתַּנָּאִים לְבַד וְהָיָה לוֹ רְפוּאָה כָּל יָמָיו, נַעֲשָׂה בָּרִיא לְגַמְרֵי!

הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה בְּמְעָרָה שֶׁל תַּנָּאִים, אֲבָל אֲנִי מְכַוֵּן לָזֶה עַל רַבֵּנוּ זַ”ל גַּם-כֵּן, אֵיזֶה חוֹלֶה הָיָה כָּל הַלַּיְלָה עִם רַבֵּנוּ בְּאוּמַן, בְּתוֹךְ הַחֶדֶר שֶׁל רַבֵּנוּ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא קָבוּר, וְהָיָה לוֹ רְפוּאָה…

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאָל לְגַבֵּי אֲנָשִׁים זְקֵנִים וְחוֹלִים בְּבָתֵּי-חוֹלִים)

כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקֶרֶב הָאָדָם צְרִיכִים לִהְיוֹת מְקֻשָּׁר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַתּוֹרָה. כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ, נְשָׁמָה, אָסוּר לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת שֶׁיֵּצֵא אוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא. לַעֲזֹב אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא עַד שֶׁיָּבוֹא הַזְּמַן הַקָּרוֹב הַנָּכוֹן. כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַזְּמַן, אָז הָרוּחַ חַיִּים יוֹצֵא מֵעַצְמוֹ. אִם מַגִּיעַ הָרֶגַע לְהִפָּטֵר – אֲפִלּוּ אִם יִתֵּן מִילְיוֹנִים, הוּא לֹא יָכוֹל לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ רֶגַע כְּלָל. זֶה הַכֹּל בְּיַד הַשֵּׁם, כָּל רֶגַע שֶׁל חַיִּים.

לֹא לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר לְקָרֵב אוֹ לְרַחֵק, לֹא! אָסוּר לַעֲשׂוֹת שׁוּם פְּעֻלּוֹת, זֶה טוֹב מְאֹד לִחְיוֹת פֹּה עוֹד רֶגַע, עוֹד רֶגַע. מַה שֶּׁזֶּה אֵין לָנוּ שׁוּם הֲשָׂגָה, שׁוּם תְּפִיסָה – אֵיךְ דָּבָר קָדוֹשׁ כָּזֶה נִמְצָא בָּעוֹלָם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים. הַחֶשְׁבּוֹן לְמַעְלָה, כָּל רֶגַע הוּא בְּיַד הַשֵּׁם, לֹא בְּיָדֵינוּ, הַחֶשְׁבּוֹן בְּיַד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. כָּל רֶגַע שֶׁחָיִים בָּעוֹלָם הַזֶּה בֶּאֱמוּנָה, בֶּאֱמֶת – לֹא עוֹשִׂים שׁוּם דָבָר, יָבוֹא הַזְּמַן. אָסוּר לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת לְמַהֵר אוֹ לְאַחֵר. אָסוּר.

אָסוּר לִהְיוֹת ‘חָכָם’, זֶה נִקְרָא הוֹרֵג נֶפֶשׁ לְרֶגַע, לִשְׁנֵי רְגָעִים, לְחָמֵשׁ רְגָעִים – הוֹרֵג נֶפֶשׁ, זֶה נוֹרָא מְאֹד. אָסוּר לְמַהֵר. אָסוּר לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת, זֶה הַכֹּל!

אֵלּוּ שֶׁרוֹצִים לְקַבֵּל אֵיזֶה דְּבָרִים מִן הַנִּפְטָר הֵם חוֹשְׁשִׁים, הֵם חוֹשְׁבִים אֵיךְ לְפַטֵּר אוֹתוֹ מַהֵר, אֲבָל לֹא עוֹזֵר לָהֶם. רַק בִּזְמַן שֶׁרְצוֹן הַבּוֹרֵא לִטֹּל הַנְּשָׁמָה – אָז טוֹב.

כָּל זְמַן שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן חַיִּים צָרִיךְ לָתֵת לוֹ כָּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתֹּת וְלִישֹׁן וְלָנוּחַ. כָּל רֶגַע שֶׁל חַיִּים זֶה עִנְיָן שֶׁל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, זֶה רַחֲמָנוּת, צְדָקָה וָחֶסֶד. צְדָקָה וָחֶסֶד זֶה הַמִּדָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, זֶה הַתּוֹרָה – צְדָקָה וָחֶסֶד, לַעֲזֹר לַחֲבֵרוֹ אִם הוּא צָרִיךְ אֵיזֶה דָּבָר, לַעֲזֹר לוֹ, לְרַחֵם, רַחֲמָנוּת. אֲבָל לֹא לִפְחֹד.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עַל כָּל הַחוֹלִים וְעַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּאֵבִים, שֶׁיְּרַפֵּא אוֹתָם כָּל אֶחָד מִכָּל צָרָה…

אַתָּה מִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם בְּרַשְׁבִּ”י? תַּזְכִּיר אוֹתִי לִרְפוּאָה, בִּזְכוּת זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר לְךָ, “הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ הוּא נֶעֱנֶה תְּחִלָּה”.

אֲנִי לֹא יָכוֹל לִנְסֹעַ לְרַשְׁבִּ”י וּלְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הוּא עוֹשֶׂה מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, הוּא לֹא עוֹזֵב אוֹתָנוּ…

תפלה תשובה

מְסַפְּרִים לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל מִחוֹלֶה הַנִּמְצָא בְּמַצַּב קָשֶׁה…

הַשֵּׁם יְרַחֵם, רַק תְּפִלָּה, תְּפִלָּה. תִּשְׁתַּדֵּל שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שׁוֹין (“מַסְפִּיק”), נִגְמַר! תְּשׁוּבָה – אֵין כְּלוּם!

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בָּרָא כָּל דָּבָר וְהוּא עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת. אֱמוּנָה, אֱמוּנָה, אֲנִי עָבַרְתִּי עַל הַתּוֹרָה, אֲבָל בֶּאֱמוּנָה – בְּרֶגַע אֶחָד אֲנִי חוֹזֵר, אֲנִי מִתְחָרֵט, אֲנִי חוֹזֵר, מַסְפִּיק, נִגְמַר. הָעִקָּר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ, רַק לְהַתְחִיל בְּכָל רֶגַע מֵחָדָשׁ, “מֵעַכְשָׁו אֲנִי יְהוּדִי! אֲנִי כְּבָר קִבַּלְתִּי הַתּוֹרָה, אֲנִי אֶעֱשֶׂה הַכֹּל לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, כֵּן”.

תֵּכֶף מְדַבְּרִים עִם הַשֵּׁם, מִתְפַּלְּלִים לְהַשֵּׁם שֶׁיִּהְיֶה רְפוּאָה – תֵּכֶף רְפוּאָה. רַק אֲנַחְנוּ נַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂיתִי זֶה וְזֶה, תְּרַחֵם עָלַי. נִגְמַר, אֲנִי לֹא עוֹשֶׂה יוֹתֵר, מַסְפִּיק”.

תְּפִלָּה, תְּשׁוּבָה, תֵּכֶף. אִם לֹא תֵּכֶף – עוֹד פַּעַם, עוֹד פַּעַם, לְהִתְפַּלֵּל, רַק לְהִתְפַּלֵּל. לְהִתְפַּלֵּל וְלִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם שֶׁל רַבֵּנוּ וְאֶת הַשֵּׁם שֶׁל הַחוֹלֶה – תֵּכֶף נַעֲשֶׂה רְפוּאָה! וְאִם לֹא – אָז עוֹד פַּעַם לְהִתְפַּלֵּל.

צְרִיכִים לוֹמַר לַחוֹלֶה שֶׁיַּגִּיד נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, שׁוֹין! יֵשׁ בּוֹ כָּל הַיְשׁוּעוֹת וְכָל הָרְפוּאוֹת!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא רַחֲמָן וְהוּא רוֹפֶא תֵּכֶף! אֲפִלּוּ חוֹלֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְרַפְּאוֹת, אֲפִלּוּ חוֹלֶה כָּזֶה שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה – אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יָכוֹל גַּם אֶת זֶה לְרַפְּאוֹת.

הַשֵּׁם יְרַפֵּא אוֹתוֹ וְיִתֵּן לוֹ אֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים וְכָל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁהוּא צָרִיךְ תֵּכֶף!

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תֵּן בְּלֵב הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הַזֶּה וּבְלֵב כָּל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים לְבַל יַסְתִּירוּ פְּנֵיהֶם מִמֶנִּי וְיַעַמְדוּ בַּעֲדִי לִמְלִיצֵי ישֶׁר, לַהֲפֹךְ בִּזְכוּתִי וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בִּי נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְיַמְלִיצוּ טוֹב בַּעֲדִי שֶׁתְּקָרְבֵנִי אֵלֶיךָ בְּרַחֲמִים. וְתִתֵּן בִּי לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה תִּתֵּן בְּקִרְבִּי, שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְעוֹרֵר מֵעַתָּה בֶּאֱמֶת לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם. אִי שָׁמַיִם הַפְגִּינוּ בַּעֲדִי, כָּל בַּעֲלֵי רַחֲמִים וְחֶמְלָה חִמְלוּ עָלַי, כָּל שׁוֹכְנֵי עָפָר הַעְתִּירוּ בְּעַד מֻטְבָּע בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מַעֲמָד כָּמוֹנִי. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה’ צוּרִי וְגוֹאֲלִי.

פרנסה ובטחון

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרֵר,

“אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ, אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ..”

אוֹי, אוֹי, “אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ, אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ” אֲנִי לֹא זָכִיתִי לְקַיֵּם אֶת זֶה…

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהָיָה לִי עֲשָׂרָה יְלָדִים קְטַנִּים וּבִקְּשׁוּ לֶחֶם, לֶחֶם רַק, וְלֹא הָיָה לִי לָתֵת לָהֶם. אֲנִי סָבַלְתִּי, אֲנִי וְהַיְלָדִים סָבַלְנוּ רָעָב מְאֹד, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם הָיִיתִי מַשְׁלִיךְ אֶת זֶה עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – הָיָה לִי רֶוַח יוֹתֵר. עַכְשָׁו יֵשׁ לִי חֲרָטָה עַל זֶה, אֲבָל זֶה כְּבָר לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה. כְּשֶׁיֵּשׁ יְלָדִים שֶׁצְּרִיכִים לֶחֶם וְאֵין לִי לֶחֶם לָתֵת לָהֶם – זֶה נִסָּיוֹן גָּדוֹל.

הָאִשָּׁה שֶׁלִּי לֹא רָצְתָה לֹא בְּגָדִים וְלֹא שׁוּם דָּבָר, רַק לֶחֶם, וְלֹא הָיָה לִי לֶחֶם לָתֵת לָהּ. וְהַלְּוַאי שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְרַחֵם עַל הָאִשָּׁה וְעַל הַבָּנִים, וּלְהַפְקִיר עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַאֲמִין וּלְהִתְחַזֵּק בְּבִטָּחוֹן עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – יוֹתֵר טוֹב בְּוַדַּאי.

אֲנִי נִמְצָא פֹּה, אֲנִי מְסַפֵּר גְּדֻלַּת הַשֵּׁם שֶׁהוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר…

אַיי, אַיי, אַיי, “אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ, אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ”, לְקַיֵּם, לְקַיֵּם אֶת זֶה – לֹא רַק לְהַגִּיד. אֲנִי רָצִיתִי. עַכְשָׁו הַזְּמַן? לֹא, זֶה כְּבָר אַחַר מַעֲשֶׂה. לֹא זָכִיתִי, לֹא זָכִיתִי לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן. הָיָה בְּיָדִי רֶוַח כָּזֶה וְעָזַבְתִּי אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל כֶּסֶף, בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה.

אֲנִי רָאִיתִי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה שֶׁהוּא הַבַּעַל-הַבַּיִת, הוּא הַבַּעַל-הַבַּיִת שֶׁלִּי וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָם!

כָּל יָמַי הָיָה לִי סְפֵקוֹת מִצַּד עִנְיָן זֶה, מִצַּד עִנְיָן אַחֵר – מַה לַּעֲשׂוֹת, וְעַכְשָׁו אֵין לִי שׁוּם סְפֵקוֹת שֶׁעָשִׂיתִי לֹא טוֹב. אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְסַפֵּר, הָיָה לִי נִסְיוֹנוֹת וְלֹא עָמַדְתִּי בַּנִּסָּיוֹן וְלֹא זָכִיתִי לְהִתְגַּבֵּר, עָבַדְתִּי וְעָבַדְתִּי וְלֹא זָכִיתִי בָּזֶה. הָיָה לִי דְּבָרִים הַרְבֵּה – פַּרְנָסוֹת, אֲבָל אִם הָיִיתִי מַפְקִיר בִּשְׁבִיל לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיִיתִי זוֹכֶה וְהָיָה עִנְיָן אַחֵר.

אַיי, לֹא עָשִׂיתִי טוֹב שֶׁלֹּא זָכִיתִי לְקַיֵּם “אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ”, אֲנִי מִתְחָרֵט וּמִתְחָרֵט וּמִתְחָרֵט. אֲנִי רוֹצֶה, אֲנִי רוֹצֶה, אֲנִי רוֹצֶה, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר…

יֵשׁ לִי מַעֲשֶׂה לְסַפֵּר, אֲנִי יָשַׁבְתִּי בַּיְשִׁיבָה וְכָתַבְתִּי מִכְתָּבִים בִּשְׁבִיל הַיְשִׁיבָה שֶׁיִּשְׁלְחוּ כֶּסֶף, פַּרְנָסָה. וַאֲנִי כָּתַבְתִּי כְּתָבִים שֶׁיֵּשׁ תַּלְמִידִים שֶׁיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְצְרִיכִים לָתֵת לָהֵם פַּרְנָסָה. אָז אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: “לָמָּה לִי הַכֶּסֶף, חֲבָל עַל הַזְּמַן, אֲנִי לֹא אֶכְתֹּב”, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן כָּתַבְתִּי, כָּתַבְתִּי מִכְתָּבִים שֶׁיִּשְׁלְחוּ כֶּסֶף, פַּרְנָסָה.

נוּ, אֲנִי יָשַׁבְתִּי עַל-יַד הַשֻּׁלְחָן וְכָתַבְתִּי הַמִּכְתָּבִים שֶׁיִּהְיֶה לִי פַּרְנָסָה. בָּא כֶּלֶב שׁוֹטֶה לַבֵּית-הַכְּנֶסֶת וְעָמַד עַל-יָדִי וְהוּא רָצָה לִנְשֹׁךְ אוֹתִי, וְהָלַךְ וְחָזַר…

אֲנִי רָאִיתִי שֶׁבָּרֶגַע שֶׁהַכֶּלֶב עוֹמֵד וְרוֹצֶה לִנְשֹׁךְ, וְאִם הָיָה נוֹשֵׁךְ כְּבָר אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, אָז אָמַרְתִּי: “שׁוֹין, פַּרְנָסָה – לֹא! בִּשְׁבִיל שֶׁיָּבוֹא כֶּלֶב שׁוֹטֶה?”

בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַכֶּלֶב לֹא נָשַׁךְ, אֲבָל אֲנִי נָפַלְתִּי לְשֵׁנָה וְיָשַׁנְתִּי…

אוֹי רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלֵינוּ, עַל מִי שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ אֲמִתִּי וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְהַקְרִיב עַצְמוֹ עַל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַשְׁלִיךְ כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי, רַק לַעֲסֹק בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְתוֹרָה וּתְפִלָּה, בְּוַדַּאי זֶה יוֹתֵר טוֹב. הָאָדָם בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לָדַעַת וּלְהִתְפַּלֵּל שֶׁיִּזְכֶּה לְהַפְקִיר עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בִּשְׁבִיל כָּל רֶגַע שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה. זֶה תָּלוּי בְּהַלֵּב שֶׁל הָאָדָם, כַּמָּה הוּא רוֹצֶה.

טוֹב יוֹתֵר כְּשֶׁהָאָדָם לֹא ‘חָכָם’ וְלֹא חוֹשֵׁב הַרְבֵּה – רַק חָזָק! גִּבּוֹר!

נוּ, כְּפִי הַגְּבוּרָה, כְּפִי הַלֵּב – זוֹכִים לָאֱמֶת!

אֲנִי רָאִיתִי שֶׁהָעִקָּר תָּלוּי בַּלֵּב, לְפִי הָרָצוֹן – אִם הָאָדָם הוּא לֹא מִסְתַּכֵּל עַל כָּל הָעִנְיָנִים וּמַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל הָאֱמוּנָה. מִי חַיָּב לְךָ? הַלֵּב חַיָּב, אִם הָיִיתָ עִם לֵב שָׁלֵם כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים, אָז הָיִיתָ מַרְוִיחַ!

בְּוַדַּאי כָּל מַה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה יוֹתֵר עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת זֶה טוֹב, זֶה הָעִקָּר הַגָּדוֹל. אֲבָל לְהַגִּיד לַאֲחֵרִים מַה לַּעֲשׂוֹת – קָשֶׁה, לְפִי הַדִּין כָּכָה יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה, וְכָכָה אֵין לוֹ פַּרְנָסָה וְיִהְיֶה לוֹ בִּלְבּוּלִים. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה לְהַגִּיד, אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיד לַאֲחֵרִים, זֶה תָּלוּי בְּהָאָדָם עַצְמוֹ, אִם הוּא מוּכָן לְהַקְרִיב עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם – אָז בְּוַדַּאי יוֹתֵר טוֹב.

עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה לְּהַגִּיד, אֲבָל אֲנִי בְּעַצְמִי אֲנִי לָמַדְתִּי בְּחַיָּי שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לְהַפְקִיר אֶת עַצְמוֹ וּלְהַשְׁלִיךְ הַכֹּל בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה…

נוּ, כָּל הָעוֹלָם מְדַבְּרִים רַק מִפַּרְנָסָה: “פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה.. פַּרְנָסָה יֵשׁ לוֹ?” פַּרְנָסָה זֶהוּ נִסָּיוֹן גָּדוֹל. מַה, כָּל הָעוֹלָם יַגִּיד: “מְשֻׁגָּע, מְשֻׁגָּע, מְשֻׁגָּע!” וְגַם הָאִשָּׁה תַּגִּיד: “מְשֻׁגָּע!” וְגַם הָאַבָּא וְגַם הַמִּשְׁפָּחָה וְגַם כָּל הָעוֹלָם יַגִּיד: “זֶהוּ מְשֻׁגָּע, הוּא הָיָה לוֹ פַּרְנָסָה אֲבָל הוּא מַשְׁלִיךְ אֶת זֶה בִּשְׁבִיל לַעֲבֹד הַשֵּׁם”.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “בִּזְמַן שֶׁהָאָדָם מוּנָח עִם הָרַגְלַיִם אֶל הַדֶּלֶת – הוּא מִתְחָרֵט מְאֹד שֶׁלֹא שָׁמַע לִי!” נוּ, אַשְׁרֵי מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ לְרַבֵּנוּ וּמְחַזֵּק עַצְמוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם!

לֹא רוֹצִים לִשְׁכַּב עִם הָרַגְלַיִם אֶל הַדֶּלֶת, כִּי אָז יִהְיֶה לָאָדָם חֲרָטָה עַל כָּל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶה. כָּכָה יִהְיֶה. בִּשְׁבִיל מָה כָּל הַתַּאֲווֹת? לְהַשְׁלִיךְ כָּל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה?! אֲבָל הָאֱמֶת הוּא “אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ”.

אֲנִי גַּם-כֵּן רָצִיתִי כְּמוֹ כֻּלָּם, רָצִיתִי, אֲבָל לֹא הָיָה לִי שֵׂכֶל אֲמִתִּי, הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה. עַכְשָׁו אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת זֶה, עַד הַיּוֹם אֲנִי מִתְחָרֵט, אֲבָל זֶה כְּבָר לְאַחַר מַעֲשֶׂה, מַה לַּעֲשׂוֹת? אִי אֶפְשָׁר לִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עָבַר הַזְּמַן…

אֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד שֶׁסִּפֵּר אֵיזֶה מַעֲשֶׂה, אִשָּׁה אַחַת בִּקְּשָׁה מֵאֶחָד מֵעוֹבְדֵי הַשֵּׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה מִצְוָה, הִיא קִבְּלָה מִכְתָּב מֵהַבֵּן שֶׁלָּהּ וְהִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת לִקְרֹא, אָז הִיא מְבַקֶּשֶׁת שֶׁהוּא יִקְרָא לָהּ הַמִּכְתָּב שֶׁהִיא תָּבִין מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ, הִיא אֵינֶנָּהּ יוֹדַעַת הַפֵּרוּשׁ.

נוּ, הוּא קָרָא אֶת הַמִּכְתָּב וְרָאָה שֶׁהַבֵּן שֶׁלָּהּ הָיָה חוֹלֶה וְנִפְטַר!

הוּא לֹא רָצָה לְהַגִּיד לָהּ מַה שֶּׁכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ, כָּתוּב שָׁמָּה שֶׁהַבֵּן שֶׁלָּהּ נִפְטַר, אָז הוּא אָמַר לָהּ שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ לִקְרֹא מַה כָּתוּב, אִם נִפְטַר אִם פִיפְטֵר, וְהִיא לֹא הֵבִינָה מַה זֶּה פִיפְטֵר, אָז הוּא אָמַר לָהּ עוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם: “נִיפְטֵר, פִיפְטֶר..” וְשׁוּב הִיא לֹא הֵבִינָה מַה זֶּה נִיפְטֵר, אָז הִיא אָמְרָה: “מַה זֶּה, זֶה לֹא נוֹגֵעַ לִי נִיפְטֵר פִיפְטֵר, הָעִקָּר – פַּרְנָסָה יֵשׁ לוֹ?”

הִיא צָעֲקָה וְאָמְרָה לוֹ: “נִיפְטֵר פִיפְטֵר אֲנִי לֹא רוֹצָה לָדַעַת, זֶה לֹא חָשׁוּב. אֲנִי רוֹצָה רַק לָדַעַת אִם יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה!”

כָּכָה כָּל הָעוֹלָם: “פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה..” פַּרְנָסָה הוּא הַפֵּרוּשׁ לַעֲבֹד תָּמִיד בִּשְׁבִיל כֶּסֶף. אֵין לוֹ זְמַן, הוּא מְמַהֵר לַעֲבֹד. בִּשְׁבִיל מָה הַכֶּסֶף? בִּשְׁבִיל הֶבֶל, מַה יֵּשׁ בָּזֶה? אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם שׁוֹכֵב עִם הָרַגְלַיִם לְכִוּון הַדֶּלֶת הוּא מִתְחָרֵט, הוּא מִתְחָרֵט מְאֹד עַל שֶׁהוּא לָקַח אֶת הַפַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה. אָז הוּא יוֹדֵעַ כְּבָר שֶׁהוּא עָזַב אֶת הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַכֶּסֶף, בִּשְׁבִיל הֶבֶל.

צְרִיכִים לָתֵת הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַפַּרְנָסָה וְהַשֵּׁנָה וְהָאֲכִילָה, לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!

זֶה מַעֲשֶׂה יָפֶה לְכָל הָעוֹלָם, “אוֹי, נִיפְטֵר פִיפְטֵר, מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי, הָעִקָּר אִם יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה..”

אֶתְמוֹל בָּא אֵלַי אִישׁ אֶחָד וְאָמַר: “אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, יֵשׁ לִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם פַּרְנָסָה, אֲבָל הַפַּרְנָסָה עִם נָשִׁים שֶׁבָּאוֹת וְקוֹנוֹת וְזֶה לֹא צָנוּעַ. מַה לַּעֲשׂוֹת, אִם לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַפַּרְנָסָה, אִם לֹא?”

כָּל הָעוֹלָם, “פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה..”, אֲבָל חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב לֹא הָיָה לָהֶם פַּרְנָסָה, הָיָה קָשֶׁה לָהֶם לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּך, כִּי אֵיךְ הוּא יַעֲשֶׂה שִׁדּוּךְ אִם אֵין לוֹ פַּרְנָסָה?

הַהוֹרִים הָיוּ אוֹמְרִים לַבַּת שֶׁלָּהֶם: “אַתְּ צְרִיכָה שִׁדּוּךְ, אֲבָל בְּרֶסְלֵב אִי אֶפְשָׁר לָךְ לָקַחַת, אֵיךְ יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה? לֵךְ מֵאִתָּנוּ!”

אֵצֶל הָעוֹלָם זֶהוּ מְשֻׁגָּע מִי שֶׁמַּשְׁלִיךְ פַּרְנָסָה, אֲבָל לְפִי הָאֱמֶת צְרִיכִים לְהַשְׁלִיךְ הַכֹּל עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

יֶשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם הוֹן כָּזֶה, עֲשִׁירוּת כָּזֶה – תּוֹרָה וּתְפִלָּה. אֲנִי גַּם-כֵּן רוֹצֶה, אֲבָל עַכְשָׁו הַזְּמַן – אֵינֶנּו, אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּלוּם!

אֲני שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁרוֹצֶה לִשְׁאֹל אוֹתִי מַה לַּעֲשׂוֹת, הוּא רוֹצֶה לַעֲבֹד הַשֵּׁם, אֲבָל מַה יִּהְיֶה עִם הַפַּרְנָסָה? הָאִמָּא שֶׁלּוֹ אָמְרָה לוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּךְ עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה, אָז אֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת אֶצְלוֹ וּלְהַגִּיד לוֹ: “פַּרְנָסָה – רַק אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!”

כְּשֶׁהָאָדָם יִשְׁכַּב עִם הָרַגְלַיִם אֶל הַדֶּלֶת, אָז יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה…

תקון חצות

חֲצוֹת לַיְלָה סָמוּךְ לְיַעֲרוֹת הָרַשְׁבִּ”י בְּמִירוֹן,

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְחַזֵּק חָסִיד לָקוּם חֲצוֹת…

לַמְרוֹת כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַמִּתְנַגְּדִים, אֲנִי הִתְגַּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁגַּחְתִּי וְסָבַלְתִּי הַכֹּל. אֲנִי רָאִיתִי שֶׁזֶּה הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ הֵם דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה שֶׁמַּכְנִיסִים בְּלֵב הָאָדָם הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי שֶׁלָּנוּ.

אֲנִי רָצִיתִי גַּם-כֵּן לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, אֲבָל זֶה הָיָה קָשֶׁה מְאֹד, אֲבָל הוּא, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, הוּא קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה בְּגַעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא הִשְׁאִיר אֶת הַחֶדֶר עִם הַמִּטָּה בִּמְקוֹמָהּ, וְהָלַךְ חוּץ לָעִיר…

חוּץ לָעִיר זֶה תָּמִיד קָשֶׁה – בַּקַּיִץ, בַּחֹרֶף, תָּמִיד קָשֶׁה. יֵשׁ גְּשָׁמִים וְיֵשׁ קְרִירוּת, אֲבָל אֶצְלוֹ לֹא הָיָה שַׁיָּךְ כָּל זֶה, הוּא הָיָה גִּבּוֹר כָּזֶה.. הוּא הָלַךְ אֲפִלּוּ בַּקּוֹר, בַּחֹרֶף, אֲפִלּוּ בַּגְּשָׁמִים, הוּא קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְהָלַךְ לְהִתְבּוֹדֵד, לְדַבֵּר עִם הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ בַּיַּעַר. זֶה דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, זֶה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, הוּא הִתְגַּבֵּר עַל הַגּוּף וְהִכְנִיעַ אוֹתוֹ!

אֲנִי רָצִיתִי גַּם-כֵּן לָקוּם בַּחֲצוֹת, “מַה, חֲצוֹת, אֵיךְ אֶפְשָׁר לִישֹׁן?” זֶה הָיָה הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ וְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים. ‘תִּקּוּן חֲצוֹת’, ‘שַׁעֲרֵי צִיּוֹן’, יֵשׁ כַּמָּה שְׁעָרִים בַּסֵּפֶר ‘שַׁעֲרֵי צִיּוֹן’ וְיֵשׁ שַׁעַר ‘תִּקּוּן חֲצוֹת’. וְזֶה קָשֶׁה מְאֹד, כָּל יוֹם כְּשֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה אֲנִי רָצִיתִי לִישֹׁן!

נוּ, קָנִיתִי שָׁעוֹן וּפַחִים שֶׁל נֵפְט שֶׁיִּהְיֶה הַקּוֹל יוֹתֵר חָזָק וִיעוֹרֵר אוֹתִי, אֲנִי נִכְנַסְתִּי לַחֲנוּת וְלֹא הָיָה לִי כֶּסֶף כְּלָל. נוּ, אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת שָׁעוֹן וְאֵין לִי אַף פְּרוּטָה עָלָיו. אֲבָל בַּעַל-הַחֲנוּת הוּא הִרְגִּישׁ וְרָאָה אֵיךְ שֶׁאֲנִי כָּל הַחִיּוּת שֶׁלִּי זֶה הַשָּׁעוֹן הַזֶּה, הוּא לֹא חָשַׁב הַרְבֵּה, הוּא אָמַר לִי: “אֲנִי נוֹתֵן לְךָ הַשָּׁעוֹן, מָתַי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כֶּסֶף תָּבִיא”.

אֲנִי הָיִיתִי יָחִיד שֶׁקָּנִיתִי הַשָּׁעוֹן הַזֶּה, בְּכָל חֲמִשָּׁה רְגָעִים הוּא מְעוֹרֵר אוֹתִי, עוֹד פַּעַם, עוֹד פַּעַם, עוֹד פַּעַם. אֲנִי חָשַׁבְתִּי: “מַה זֶּה, רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עוֹזֵב אוֹתִי, אֲנִי לֹא יָכוֹל לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי..”

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם…

הַגּוּף רוֹצֶה לִישֹׁן, רוֹצֶה לַחֲזֹר לַמִּטָּה וְלִישֹׁן. זֶה עֲבוֹדָה קָשָׁה מְאֹד לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, אֲבָל אֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָם, הוּא הָיָה חַיָּל טוֹב, הוּא עָבַד הַשֵּׁם בְּכֹחַ גָּדוֹל כָּזֶה.. אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לְהַגִּיד תִּקּוּן חֲצוֹת? הוּא הָלַךְ לַשָּׂדֶה, שָׁמָּה אֵין אֲנָשִׁים, חֲצוֹת לַיְלָה זְמַן הַשֵּׁנָה הֲכִי טוֹב וְהָאֲנָשִׁים יְשֵׁנִים, וְגַם-כֵּן כָּל הַיְשִׁיבָה הָיְתָה עֵרָה עַד חֲצוֹת לַיְלָה וּבַחֲצוֹת לַיְלָה הָלְכוּ לִישֹׁן. וְהוּא קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְדִבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָיָה לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶה הָיָה מִן הִתְבּוֹדְדוּת כָּזֶה שֶׁהוּא עוֹרֵר רַחֲמָנוּת כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם.

הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מִזֶּה כְּלָל, לַעֲמֹד בַּחֲצוֹת וְלָלֶכֶת לַיַּעַר זֶה עֲבוֹדָה רַק שֶׁל רַבֵּנוּ. מַה זֶּה, מִי יָכוֹל לְהַגִּיעַ לָזֶה, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד בָּזֶה, אֵיזֶה מִן עֲבוֹדָה זֶה? זֶה עֲבוֹדָה קָשָׁה כָּזוֹ שֶׁאֵין בָּעוֹלָם!

אוֹי אוֹי, מָה רוֹצֶה רַבֵּנוּ מֵאִתָּנוּ? מַדּוּעַ הוּא נָתַן לָנוּ חֲצוֹת? זֶה כָּל-כָּךְ קָשֶׁה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נָתַן לָנוּ רַק מַה שֶּׁקָּשֶׁה – חֲצוֹת, הִתְבּוֹדְדוּת, לָלֶכֶת לַיַּעַר. כָּל מַה שֶּׁקָּשֶׁה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!

זֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁאֲנִי חָי וַאֲנִי יוֹשֵׁב פֹּה וּמְסַפֵּר וּמְדַבֵּר מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל וַחֲצוֹת, אֵיזֶה עֲבוֹדָה עָבְדוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא נָתַן לָהֶם עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת – חֲצוֹת! מַה, זֶה זְמַן לִבְכּוֹת? בְּדֶרֶךְ כְּלָל זֶה זְמַן הַשֵּׁנָה, כָּל הָעוֹלָם יְשֵׁנִים אָז. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּחַר בִּשְׁבִילֵנוּ הַזְּמַן הֲכִי מֻבְחָר לִישֹׁן, “בַּחֹרֶף, בָּרוּחוֹת וּבַגְּשָׁמִים – תָּקוּם וְתֵצֵא בַּחוּץ! בֵּין הָעֵצִים – שָׁמָּה תֵּלֵךְ!”

הוֹי דָּבָר כָּזֶה, עֲבוֹדָה כָּזֹאת.. לָקוּם לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַלְּוַאי אִם הֱיִיתֶם הוֹלְכִים עִם זֶה, עִם חֲצוֹת, הָיִינוּ מְעוֹרְרִים אֶת כָּל הָאֵזוֹר, זֶה הָיָה מֵבִיא הִתְעוֹרְרוּת לְכָל הַסְּבִיבָה, זֶה לֹא סְתָם, זֶה הַמְּסִירַת נֶפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ עַל זֶה, זֶה הַמְּסִירַת נֶפֶשׁ שֶׁלָּנוּ. וְאִם הָיִינוּ זוֹכִים, הָיִינוּ מִתְפַּלְּלִים בְּהִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה שֶׁהָיָה מְעוֹרֵר אֶת כָּל הָעוֹלָם, כֵּן. כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וַאֲנַחְנוּ נִצְעַק בַּשָּׂדֶה, אָז כָּל הַסְּבִיבָה יִשְׁמְעוּ, “מַה זֶּה, מִי זֶה שָׁמָּה? מְשֻׁגָּעִים!”

אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים אֶת כָּל חִיּוּתֵנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – חֲצוֹת!

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, רַק לִרְאוֹת אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה דַּי לֵידַע מֵרַבֵּנוּ, זֶה הַסְּחוֹרָה שֶׁל רַבֵּנוּ. מִי שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ הַתְּפִלָּה וְהַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל.. נַעֲשָׂה כָּל הָעוֹלָם צַדִּיקִים.

מִי שֶׁרַק שָׁמַע הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל – נַעֲשָׂה קָדוֹשׁ וְטָהוֹר, צַדִּיק קָדוֹשׁ וְטָהוֹר!

אֲנִי רָאִיתִי אֶחָד מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, אֵיךְ הוּא עָבַד הַשֵּׁם, בְּאֵיזֶה כֹּחַ, בְּאֵיזֶה חָכְמָה, בְּאֵיזֶה דְּבֵקוּת. הוּא הָיָה כֻּלּוֹ כָּלוּל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כֻּלּוֹ. וּמַה שֶׁהוּא סָבַל בָּעוֹלָם הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג אֵיךְ אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה. הוּא הָיָה בַּעַל-גְּבוּרָה וְכֹחַ כָּזֶה, שֶׁלּוּלֵא הַכֹּחַ הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לָזֶה. אֲנִי רָאִיתִי פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל אֵיךְ הוּא עָבַד הַשֵּׁם בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ כָּזֶה.. חֲצוֹת לַיְלָה זֶה עֲבוֹדָה קָשָׁה מְאֹד, וְהוּא הָלַךְ בַּשָּׂדֶה, בַּלַּיְלָה, אַף אֶחָד לֹא יָדַע מִמֶּנּוּ אִם הוּא הָלַךְ, אֵיפֹה הָלַךְ, אֵיפֹה הוּא. הוּא הָיָה בַּיַּעַר וְהוּא בָּכָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁבִילֵנוּ, לְתַקֵּן אוֹתָנוּ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְסַפֵּר בְּהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁהַבַּת-מֶלֶךְ הִיא בָּרְחָה, הִיא הָלְכָה לִישֹׁן, וּבַבֹּקֶר לֹא יָדְעוּ אֵיפֹה הִיא, הִיא נֶאֶבְדָה. הַמֶּלֶךְ אָמַר שֶׁהַלֹּא טוֹב יִקַּח אוֹתָהּ, וְהַשֵּׁנִי לַמֶּלֶךְ – הוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ וְהָלַךְ בַּשָּׂדוֹת לְחַפֵּשׂ אֶת הַבַּת-מֶלֶךְ…

זֶה כֹּחַ כָּזֶה, רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה יָכֹל לַעֲמֹד בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְלָלֶכֶת לַיְּעָרוֹת, וְהוּא הָיָה לוֹ עֵסֶק, דִּבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כֵּן. אֲנִי לֹא יָשַׁנְתִּי, בַּזְּמַן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה, רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲפִלּוּ בַּזְּמַן שֶׁהָיָה חוֹלֶה הוּא קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְהָלַךְ לַיַּעַר וּבָכָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְדִבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הוּא הָיָה מְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהָיָה בּוֹכֶה עַד שֶׁהוּא נַעֲשָׂה צַדִּיק, צַדִּיק קָדוֹשׁ…

כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם שׁוֹמְעִים מִמֶּנִּי – עוֹד לֹא אֲפִלּוּ טִפָּה מִן הַיָּם. “צַדִּיקִים מִתְדַּמִּים לְיוֹצְרָם”, כְּפִי שֶׁבְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג – כָּכָה הַצַּדִּיקִים, “צַדִּיקִים מִתְדַּמִּים לְיוֹצְרָם!”

בִּפְרָט אֲנִי רָאִיתִי פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, פְּלָאוֹת מֵהָעוֹלָם הַבָּא, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה.. פְּלָאוֹת, פְּלָאוֹת, פְּלָאוֹת, רַק אֲנִי רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר מִתְפַּלֵּל – מַסְפִּיק!

רָאִיתִי רַק אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתִּי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי, זֶה פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלְּמַעְלָה לְמַעְלָה מִכָּל הַפְּלָאוֹת. עוֹד לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר! וַאֲנִי רַק שָׁמַעְתִּי וְרָאִיתִי אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל – לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ כְּלוּם. הוּא הָיָה לוֹ טִפָּה מִן הַיָּם מֵרַבֵּנוּ…

אוֹי יוֹי יוֹי.. כַּמָּה דִּבּוּרִים הוּא דִּבֵּר אִתִּי רַבִּי יִשְׂרָאֵל, כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ שֶׁאוּלַי הוּא יַצְלִיחַ לְהַכְנִיס בִּי אֵיזֶה דִּבּוּר, אֵיזֶה אוֹר שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּלַי יִהְיֶה לִי אֵיזֶה טוֹבָה מִזֶּה. וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הוּא הִצְלִיחַ, וַאֲנִי יוֹשֵׁב פֹּה וַאֲנִי מְדַבֵּר מְסַפֵּר מַה שֶּׁרָאִיתִי פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה.. חֲצוֹת! לֹא רוֹאִים בְּכָל הָעוֹלָם…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם מְקוֹמוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ מֵהֶם שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם. הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, כָּל הָעוֹלָם לוֹמְדִים וְלֹא יוֹדְעִים הַדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהַדֶּרֶךְ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל. לֹא, כָּל הָעוֹלָם לֹא יָדְעוּ מִזֶּה, הָעוֹלָם חוֹשְׁבִים: “מַה זֶּה, חֲצוֹת? בַּחֲצוֹת צְרִיכִים לִישֹׁן”.

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא נָתַן לָנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. הָיָה לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, הוּא לִמֵּד לַאֲנָשָׁיו עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נָתַן לָנוּ תְּפִלָּה, אֵצֶל הָעוֹלָם תְּפִלָּה זֶה צְחוֹק, הֵם חוֹשְׁבִים: “מַה זֶּה הִתְבּוֹדְדוּת, מַה זֶּה לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ?” וְאֶצְלֵנוּ זֶה עִקָּר גָּדוֹל. הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה תְּפִלָּה, מַה זֶּה חֲצוֹת.

בְּלִי רַבֵּנוּ הוּא כְּמוֹ יָתוֹם! חָסֵר לוֹ הָעִקָּר!

אֲנַחְנוּ חָיִים וְנִבְרֵאנוּ בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה, בִּשְׁבִיל לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְקַיֵּם. לֹא בִּשְׁבִילֵנוּ זֶה הַתּוֹרָה, לֹא בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת רַב, לֹא בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת מְפֻרְסָם.

אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ הָיוּ צַדִּיקִים, כָּל הַחַיִּים שֶׁלָּהֶם הָיָה לָקוּם בַּחֲצוֹת וּלְסַפֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, כָּל הַנְּפִילוֹת, כָּל הַתַּאֲווֹת. הֵם קִיְּמוּ הַתּוֹרָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, עַל כָּל דָּבָר מֵהַתּוֹרָה מָסְרוּ נַפְשָׁם. מַסְפִּיק לִי לְהַכִּיר אֶחָד מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר. אֲנִי רָאִיתִי כְּבָר מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, זֶה.. רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, הוּא הָיָה קָשׁוּר וְדָבוּק בְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ כָּזֶה וּבְחָכְמָה כָּזֶה מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בַּפֶּה. לֹא, אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לְתָאֵר וּלְשַׁעֵר. אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ וּלְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר, הוּא הָיָה קָשׁוּר וְדָבוּק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכֹחַ כָּזֶה, בְּחָכְמָה כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם. חָדָשׁ…

הַזְּמַן חֲצוֹת הוּא שֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה, תָּמִיד. בַּחֹרֶף, בַּקַּיִץ – שֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה הוּא חֲצוֹת. אוֹמְרִים חֲצוֹת, יֵשׁ סְפָרִים, בַּקָּשׁוֹת, ‘שַׁעֲרֵי צִיּוֹן’. ‘שַׁעֲרֵי צִיּוֹן’ זֶה חֲצוֹת וּתְפִלּוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם. כָּל יוֹם, יוֹם רִאשׁוֹן, יוֹם שֵׁנִי, יוֹם שְׁלִישִׁי.. וְאַחַר-כָּךְ מְדַבְּרִים עִם הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, יֵשׁ הִתְבּוֹדְדוּת וְטוֹעֲנִים בִּתְפִלַּת הַחֲצוֹת עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “מַה יִּהְיֶה מֵאִתָּנוּ?”

צְרִיכִים לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְסַפֵּר לוֹ הַכֹּל, אוּלַי הוּא נָפַל לְאֵיזֶה תַּאֲוָה, תֵּכֶף לְסַפֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נָפַלְתִּי, עָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ, תִּמְחֹל לִי, תַּעֲזֹר לִי מֵעַכְשָׁו שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה עוֹד כָּזֶה..”

אֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא אָמַר תְּהִלִּים, אֵיךְ הוּא הִתְפַּלֵּל, הוּא הָיָה תָּמִיד מְקֻשָּׁר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה בְּשִׂמְחָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר תִּקּוּן חֲצוֹת וְגַם תְּפִלּוֹת וּתְהִלִּים. הוּא בָּכָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּמְחֹל לוֹ, שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ לְקַיֵּם הַתּוֹרָה, אוּלַי בַּלַּיְלָה הוּא נִכְשַׁל, אוּלַי הוּא נָפַל לְאֵיזֶה תַּאֲוָה, אָז הוּא הָיָה מְדַבֵּר מְסַפֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי כָּךְ וְכָךְ, אָכַלְתִּי, שָׁתִיתִי, אֲנִי כָּךְ וְכָךְ..” הוּא בָּכָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ לְהִתְגַּבֵּר וְלִכְבּשׁ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע…

אֲהָהּ! אֵיךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹמֵר תִּקּוּן חֲצוֹת…

זֶה מִן הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁהוּא הָיָה לוֹ טַעֲנוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ שֶׁיָּאִיר אֶת הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁל כָּל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁל הַכֹּל!

הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, מַה שֶּׁזֶּה מֵאִיר בָּעוֹלָם אוֹר כָּזֶה שֶׁהָאָדָם בּוֹרֵחַ מִן הַשֵּׁנָה, מְשַׁבֵּר אֶת הַשֵּׁנָה בְּכֹחַ גָּדוֹל, בְּכֹחַ כָּזֶה…

אוֹי, אוֹי, אִם לֹא הָיִיתִי מְקַבֵּל – רַק לִרְאוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הוּא הָיָה עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. אֵיךְ הָיָה הַחֲצוֹת שֶׁלּוֹ, הוּא הָלַךְ לַיַּעַר בַּלַּיְלָה בִּזְמַן שֶׁהָיָה מְסֻכָּן, הָיָה רוֹצְחִים וְגַזְלָנִים. הָיָה פֹּה תּוּרְכִּיָּה. וְאֵיךְ הוּא טָעַן טְעָנוֹת כָּאֵלֶּה, בְּכִיּוֹת כָּאֵלֶּה, לֵב כָּזֶה, גַּעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה.. לֹא יָדוּעַ וְלֹא שׁוֹמְעִים וְלֹא נִשְׁמָע בָּעוֹלָם, הוּא סוֹד גָדוֹל מִכָּל הָעוֹלָמוֹת. זֶה רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

וְהוּא הָעִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה הַגַּעְגּוּעִים שֶׁלּוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו. דָּבָר כָּזֶה לֹא רוֹאִים בְּכָל הָעוֹלָם, גַּעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה, לֵב כָּזֶה.. אֵיךְ הוּא הָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵיךְ?

אוֹי אוֹי, אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר, לְתָאֵר, אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר דָּבָר כָּזֶה, זֶה דָּבָר רוּחָנִי. אֲבָל רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הֵאִיר בַּלֵּב, מוּנָח בְּלִבִּי וּבְכָל הָאֵיבָרִים הַקּוֹל שֶׁלּוֹ, הוּא הָיָה מְנַגֵּן בַּפֶּה נִגּוּן כָּזֶה.. נִגּוּן שֶׁל מָשִׁיחַ!

אוֹי, אוֹי, גַּעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה.. לִשְׁמֹעַ קוֹל כָּזֶה, קוֹל שֶׁל גַּעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה, בְּכִיּוֹת כָּאֵלֶּה, דְּבֵקוּת כָּזֶה, מִי שֶׁזָּכָה לִנְגֹּעַ לִשְׁמֹעַ הַתִּקּוּן חֲצוֹת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, זֶה הָיָה מִן הִתְבּוֹדְדוּת וְגַעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֲנִי הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כָּל מַה שֶּׁהוא רוֹצֶה – אֲנִי הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ בְּמַתָּנָה.

אֲנִי לָמַדְתִּי בַּיְשִׁיבָה וְהָיָה בַּיְשִׁיבָה לַמְדָּנִים וְהֵם לָמְדוּ בַּלַּיְלָה, אֲבָל דָּבָר כָּזֶה שֶׁהוּא הֵאִיר בַּלֵּב הָעִנְיָן שֶׁל חֲצוֹת.. זֶה עִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת, כָּל דִּבּוּר הָיָה מִן הִתְבּוֹדְדוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו. זֶה זוֹכִים לְקַבֵּל רַק אֵצֶל רַבֵּנוּ, לֵב כָּזֶה וּטְעָנוֹת כָּאֵלֶּה אֵין, אֵין! זֶה סָתוּם וְנֶעֱלָם מִכָּל הָעוֹלָם…

אֲהָהּ! חֲצוֹת, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ…

אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תִּקְּנוּ שְׁלשָׁה תְּפִלּוֹת, שַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית, שְׁלֹשָׁה תְּפִלּוֹת, בָּא רַבֵּנוּ וְהוֹסִיף עוֹד תְּפִלָּה – תִּקּוּן חֲצוֹת שֶׁל הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ, “צְרִיכִים תִּקּוּן חֲצוֹת!” זֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה לָנוּ, הוּא אָמַר: “חֲצוֹת – הַתְּפִלָּה הָרְבִיעִית!”

תִּקּוּן חֲצוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ זֶה מִ’שַּׁעֲרֵי צִיּוֹן’, זֶה תִּקּוּן אַרְבַּע תְּפִלּוֹת – עוֹד תְּפִלָּה אַחַת. זֶה מִן הִתְבּוֹדְדוּת וְגַעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה, הַתְּפִלּוֹת שֶׁל חֲצוֹת לַיְלָה, הִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה.. הִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם!

הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה אֶת זֶה וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נָתַן אֶת זֶה לְכָל הָעוֹלָם, “חֲצוֹת – צֵא, צֵא מִן הַמִּטָּה!” זֶה צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ עַל זֶה וְלֹא לִשְׁמֹעַ לְשׁוּם קוֹל בָּעוֹלָם!

רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ הוּא תִּקֵּן תִּקּוּן חֲצוֹת וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נָתַן עַל זֶה לְכָל הָעוֹלָם תִּקּוּן…

אֵצֶל הָעוֹלָם חֲצוֹת זֶה בִּשְׁבִיל גְּדוֹלֵי עוֹלָם, “מַה, בִּשְׁבִיל אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים לַעֲשׂוֹת חֲצוֹת? מִי אַתָּה? חֲצוֹת זֶה בִּשְׁבִילְךָ?”

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּא וְנָתַן לְכָל אֶחָד: חֲצוֹת! חֲצוֹת! חֲצוֹת!

מַה שֶּׁזֶּה.. לְהֵפֶךְ מִן הָעוֹלָם, הֵם חוֹשְׁבִים: “מַה זֶּה, זֶה רַק הַמְשֻׁגָּעִים הַבְּרֶסְלְבִים קָמִים בַּחֲצוֹת, זֶה הַזְּמַן הֲכִי מֻבְחָר שֶׁל הַשֵּׁנָה, זֶה עִקַּר זְמַן הַשֵּׁנָה אַחֲרֵי חֲצוֹת, מַה יֵּשׁ לָהֶם? מַה הֵם רוֹצִים? הֵם מְשֻׁגָּעִים! הֵם קָמִים בַּחֲצוֹת וְהוֹלְכִים לַשָּׂדוֹת, שָׁמָּה יֵשׁ חַיּוֹת רָעוֹת וּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְעֲרָבִים וּמַזִּיקִים!”

בַּחֲצוֹת הוֹרְגִים כָּל הַמַּזִּיקִים!

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר כָּכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “אִם הָיָה לִי בֵּן יָחִיד, הָיִיתִי שׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לְהִתְבּוֹדֵד!”

כֵּן, לַשָּׂדֶה, מָה רַע בַּשָּׂדֶה? יְכוֹלִים לַחֲשֹׁב: “לָמָּה דַּוְקָא בַּשָּׂדֶה? בַּחֵדֶר זֶה לֹא טוֹב, בַּחֵדֶר גַּם-כֵּן טוֹב”.

אֲבָל בַּשָּׂדֶה זֶה יוֹתֵר טוֹב, בַּשָּׂדֶה לֹא יוֹדֵעַ אַף אֶחָד, הוּא בָּא בַּבֹּקֶר וְלֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁהוּא עָשָׂה בַּחֲצוֹת לַיְלָה לִפְנֵי הַתְּפִלָּה…

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, אַף אֶחָד לֹא יָדַע, וְהוּא עָבַד הַשֵּׁם בַּסֵּתֶר גַּם מִמֶּנִּי, רַק לִפְעָמִים קְצָת זָכִיתִי לִרְאוֹת, לֹא הַכֹּל. וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית, הוּא הָיָה מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת הַפְסָקָה, הוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ לְהַפְסִיק בִּשְׁבִיל לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית. הוּא הָיָה לוֹ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה דִּבּוּרִים לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְדַבֵּר, לְדַבֵּר, לְדַבֵּר.. בִּבְכִיּוֹת כָּאֵלֶּה, בְּגַעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה, שֶׁהָעוֹלָם לֹא יוֹדִעִים מַה שֶּׁזֶּה!

מַה זֶה, בְּלִי חֲצוֹת זֶה בְּרֶסְלֵב? לְהִכָּנֵס לְגַן-עֵדֶן – לְתוֹךְ הַתְּפִלָּה בְּלִי חֲצוֹת? אֵיזֶה תְּפִלָּה זֶה בְּלִי חֲצוֹת?

אוֹי הַחֲצוֹת שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אוֹי הַחֲצוֹת שֶׁל אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ, חֲצוֹת כָּזֶה.. מִי יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה נִיצוֹץ מִזֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ מַה זֶּה חֲצוֹת, זֶה כָּל הַיַּהֲדוּת, כָּל הַתּוֹרָה, כָּל הָאֱמוּנָה, כָּל הַמְּסִירַת נֶפֶשׁ – חֲצוֹת! מִלָּה אַחַת – חֲצוֹת!

אוֹי הַתְּפִלָּה שֶׁל חֲצוֹת, אוֹי הַתְּחִנּוֹת וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁל חֲצוֹת, פְּסוּקִים כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם מְעוֹרְרִים אֶת הַלֵּב. וּבַבֹּקֶר כְּשֶׁמַּתְחִילִים לְהִתְפַּלֵּל, מִתְפַּלְּלִים תְּפִלָּה מְיֻחֶדֶת שֶׁאֵין בָּעוֹלָם. הַחֲצוֹת הוּא עוֹשֶׂה תְּפִלּוֹת כָּאֵלֶּה, אוֹי וֵוי…

הוּא הָיָה קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְהָיָה הוֹלֵךְ בַּחֹרֶף לַמִּקְוֶה בִּצְפָת, בַּלַּיְלָה קָר מְאֹד. הוּא הָלַךְ לְמִקְוֶה קָרָה בְּלִי נֵר וְהָיָה חשֶׁךְ כָּזֶה שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לָמוּת, וְהוּא הָלַךְ כָּכָה לַמִּקְוָה בֵּין הַגְּשָׁמִים, בֵּין הַמַּיִם וְהָרוּחוֹת, הוּא הָלַךְ מִחוּץ לָעִיר…

נוּ, כָּל צְפָת הָיוּ יְשֵׂנִים, רַק בְּרֶסְלְבֶר אֶחָד הָיָה עֵר, אַף אֶחָד לֹא יָדַע מַה שֶּׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ עַל חֲצוֹת לַיְלָה. מַה, הוּא הָיָה בָּשָׂר וָדָם כָּמוֹנוּ, הוּא הָיָה לוֹ גַּם-כֵּן קָשֶׁה לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְלָלֶכֶת מִחוּץ לָעִיר. אֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל הָלַךְ בִּלְבוּשִׁים פְּשׁוּטִים, וְהַגּוּף הָיָה עֲצָמוֹת וְעוֹר, הַגּוּף לֹא הָיָה מְרֻצֶּה מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי יִשְׂרָאֵל נָתַן לַגּוּף לֶחֶם וְתֵה. וְגַם-כֵּן הוּא הָיָה עוֹשֶׂה תַּעֲנִיתִים מֵחֲצוֹת לַיְלָה עַד חֲצוֹת הַיּוֹם. הוּא הָיָה מִתְפַּלֵּל תִּקּוּן חֲצוֹת וּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וְהִתְבּוֹדְדוּת, וּמִי יָדַע אֶת הַבְּכִיּוֹת שֶׁלּוֹ, אֶת הַגַּעְגּוּעִים שֶׁלּוֹ, אֶת הַתְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁל חֲצוֹת לַיְלָה עַל הַחֻרְבָּן שֶׁל הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלָּנוּ, הַלֵּב וְהָרַגְלַיִם וְכָל הַגּוּף שֶׁלּוֹ, אוֹי, אוֹי…

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָלַךְ בַּלַּיְלָה בַּחֲצוֹת לְהַכֹּתֶל בִּזְמַן שֶׁהָיָה סַכָּנָה מִן הַגּוֹיִים לָלֶכֶת שָׁמָּה, הַכֹּתֶל הוּא בֵּין הַגּוֹיִים, הָהָר-בַּיִת הָיָה בְּיַד הַגַוֹיִים. אֲנִי הָיִיתִי בַּזְּמַן הַהוּא, הָיִיתִי וְרָאִיתִי שֶׁהוּא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ שֶׁמָּא יָבוֹא גּוֹי וְיִשְׁחֹט אוֹתוֹ. הוּא נָתַן הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהָיָה לוֹ גַּעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה, קְדֻשָּׁה כָּזֶה.. רַק לִשְׁמֹעַ הַנֻּסָּח שֶׁל “אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דֹּפִי, הֶעֱוִינוּ..”, וְכֵן כָּל דִּבּוּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ.

אוֹי, אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֵיךְ שֶׁהוּא הָיָה אוֹמֵר: “אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ..” כְּשֶׁהוּא אָמַר: “גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דֹּפִי, הֶעֱוִינוּ, הִרְשַׁעְנוּ, זַדְנוּ..” מַמָּשׁ נִסִּים שֶׁנִּשְׁאַר חִיּוּת בַּגּוּף אֵיךְ שֶׁהוּא הִרְגִּישׁ, הוּא סִפֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל לִבּוֹ, אֶת כָּל הַצָּרוֹת שֶׁלּוֹ, הוּא עוֹרֵר רַחֲמִים כָּאֵלֶּה…

תִּקּוּן חֲצוֹת, מַה שֶּׁזֶּה.. מַה שֶּׁהוּא הִרְגִּישׁ, אֵיךְ שֶׁהוּא הָיָה טוֹעֵן וּבוֹכֶה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הִתְבּוֹדְדוּת כָּזֶה, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, גַּעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה, מִי יָכוֹל לְתָאֵר לְשַׁעֵר אֵיךְ הָיָה כָּל מִלָּה. מַסְפִּיק רַק לִשְׁמֹעַ “אָשַׁמְנוּ”, אַחַר-כָּךְ “בָּגַדְנוּ..” נִסִּים שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ חַיִּים, זֶה הָיָה נִסִּים גְּדוֹלִים מִן הַשָּׁמַיִם. הוּא הָיָה יָכוֹל לִגְוֹעַ מִגֹּדֶל הַצַּעַר, “אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ”, הוּא סִפֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַדִּבּוּרִים, “אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, דִּבַּרְנוּ דֹּפִי..”

רַבִּי יִשְׂרָאֵל עָלָיו-הַשָּׁלוֹם אָמַר בַּלַּיְלָה תִּקּוּן חֲצוֹת, מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה.. סוֹדוֹת כָּאֵלֶּה, אוֹי וֵוי, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, תִּקּוּן חֲצוֹת…

הַחֲצוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ וְהָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ, הָיָה לוֹ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הִתְבּוֹדְדוּת בַּשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה וְהוּא דִּבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, “אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, דִּבַּרְנוּ דֹּפִי..”

בְּכָל לַיְלָה הוּא הָיָה קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה שֶׁל רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ, הָיָה לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת כָּזֶה, מִי יָכוֹל לְתָאֵר לְשַׁעֵר מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם? גַּעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה, סוֹדוֹת כָּאֵלֶּה, הוּא מַמָּשׁ יָצָא מִן הָעוֹלָם, כְּאִלּוּ הוּא כְּבָר נִפְטַר. וּכְשֶׁהוּא אָמַר: “אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דֹּפִי..” מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר לְתָאֵר גַעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה. “אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ..” הוּא פָּתַח כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ…

דם לדום

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְחַזֵּק חֲסִידִים שֶׁנִּרְדְפוּ, בְּעֵת שֶׁהֵפִיצוּ סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקְּדוֹשִׁים…

מַה שֶּׁאַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לְטוֹבַת הַיַּהֲדוּת – אַל תִּפְחֲדוּ! אַל תִּפְחֲדוּ כְּלָל! תֵּדְעוּ שֶׁלֹּא תִּפְחֲדוּ מִשּׁוּם כֹּחַ שֶׁבָּעוֹלָם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ, כֵּן, אַל תְּפַחֵד כְּלָל! אַל תִּפְחֲדוּ מֵהַשֶּׁקֶר!

הוֹי כַּמָּה טוֹב וְכַמָּה נָעִים, כַּמָּה טוֹב שֶׁסּוֹבְלִים בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת-דָּמִים בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת, בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה. כַּמָּה זֶה טוֹב לַעֲבֹר אֶת זֶה.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְדַבֵּר בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ בְּהַתּוֹרָה ‘קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ’, אוֹמֵר רַבֵּנוּ: “עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת-דָּמִים”. צְרִיכִים לַהְפֹּךְ דָּם לְדוֹם. שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב לְהַמִּתְנַגְּדִים, רַק – דּוֹם, דַּם לְדוֹם. מַה זֶּה שְׁפִיכוּת-דָּמִים? דּוֹם!

כָּל אֵלּוּ שֶׁזּוֹכִים לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵם סוֹבְלִים מְאֹד, כִּי כָּל הָעוֹלָם רוֹדְפִים אוֹתָם, מְבַזִּים אוֹתָם. אֲבָל זֶה מַתָּנָה גְּדוֹלָה, כִּי כָּל מַה שֶּׁסּוֹבְלִים בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת זֶה טוֹב מְאֹד.

הוֹי, הַלְוַאי וַאֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַה זֶּה, אֵיךְ יָקָר מְאֹד בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת-דָּמִים, הָיִיתִי מִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתֵּן לִי עוֹד עוֹד עוֹד!

כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה בְּאֵיזֶה מַצָּב אֲנִי נִמְצָא וְגַם הַיְלָדִים שֶׁלִּי, אֲנִי כְּבָר מִתְבַּלְבֵּל וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה זֶּה אִתִּי!

אַתֶּם כֻּלְּכֶם לֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב, אֲנִי נִתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לִפְנֵי שִׁבְעִים שָׁנָה בְּעֶרֶךְ, וַאֲנִי הִסְפַּקְתִּי לִסְבֹּל מִזֶּה, וּמַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי.. בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי יָשַׁבְתִּי הָיָה הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַמִּתְנַגְּדִים. גְּדוֹלִים, חֲסִידִים, זְקֵנִים, וְהֵם הָיוּ כֻּלָּם מִתְנַגְּדִים עָלַי וְקָרְאוּ לִי ‘בּוֹגֵד’. אֲנִי הָיִיתִי שָׁפֵל לְמַטָּה מִן הָאָרֶץ וְסָבַלְתִּי מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר!

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי מַה שֶּׁעָבַר עָלַי וּמַה שֶּׁסָּבַלְתִּי, וְאָז אֲנִי סָבַלְתִּי מְאֹד צָרוֹת רַבּוֹת וְלֹא הָיָה רְצוֹנִי בָּזֶה, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה אֶת גֹּדֶל הָעֶרֶךְ שֶׁל הַיִּסּוּרִים וְהַצַּעַר שֶׁסּוֹבְלִים בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. אֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד שֶׁזָּכִיתִי לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ מִתּוֹךְ יִסּוּרִים, מִתּוֹךְ צַעַר גָּדוֹל וְשִׁבְרוֹן לֵב, אַדְרַבָּא זֶה טוֹב מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק מִתּוֹךְ יִסּוּרִים, אֲנִי מִתְעַנֵּג מֵעַצְמִי מִמַּה שֶּׁסָּבַלְתִּי, אֲנִי סָבַלְתִּי סֵבֶל גָּדוֹל, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי קִבַּלְתִּי בְּזֶה מַתָּנָה כָּזֶה שֶׁאֵין לְדַבֵּר, עַכְשָׁו אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַלְּוַאי וְהָיִיתִי סוֹבֵל יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר, הָיָה לִי טוֹב יוֹתֵר…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי בִּזְמַן שֶׁעָבַר עָלַי מַה שֶּׁעָבַר וְלֹא הָיָה לִי לֹא לֶחֶם בִּשְׁבִיל יְלָדִים קְטַנִּים וְלֹא בִּשְׁבִילִי; אֲנִי גַּם-כֵּן צָרִיךְ לֶאֱכֹל. לֹא הָיָה לֹא בִּשְׁבִילִי וְלֹא בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים, לֹא בֶּגֶד וְלֹא נַעֲלַיִם וְלֹא לֶחֶם וְלֹא כֶּסֶף וְלֹא כְּלוּם, וַאֲנִי סָבַלְתִּי הַכֹּל בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת, בִּשְׁבִיל בְּרֶסְלֵב. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי חָי וְאֵיךְ הַיְלָדִים שֶׁלִּי חָיִים, זֶה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, אֲנִי חָי בְּנֵס! אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי חָי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה כָּכָה. זֶה גְּדֻלַּת הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹתָיו, “מָה אָנוּ, מֶה חַיֵּינוּ”, עַל גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר…

אוֹי, אוֹי, אֲנִי הָיִיתִי גַּם-כֵּן בְּכָל מִינֵי הִתְנַגְּדוּיוֹת וְלֵיצָנוּת וְשִׁפְלוּת, מַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי רַק עַל זֶה שֶׁיֵּשׁ לִי שֵׁם בְּרֶסְלֵב, ‘יִשְׂרָאֵל בֶּער בְּרֶסְלֵב’. הָיָה לִי כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת, כֻּלָּם הָיוּ מְצַחֲקִים וּמִתְלוֹצְצִים מִמֶּנִּי מְאֹד, כָּל הַיְלָדִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, וְכָל הַלּוֹמְדִים הֶרְאוּ בְּאֶצְבַּע: ” אֲהָהּ! הִנֵּה, הוּא בְּרֶסְלֵב, אַתָּה רוֹאֶה?”

“מָה אִיכְפַּת לְךָ, יֵשׁ בְּרֶסְלֵב אֶחָד, מַה יֵּשׁ?”

“מַה זֶּה מָה אִיכְפַּת לִי, הוּא יָכוֹל לָקַחַת כֻּלָּם!”

הָיָה כַּמָּה שֶׁהָיָה לָהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם וְהֵם פָּחֲדוּ לִצְחֹק מִמֶּנִּי, אֲבָל הָיָה רַבָּנִים גְּדוֹלִים שֶׁאָמְרוּ: “לֹא, לֹא. צְרִיכִים לְהַרְחִיק אוֹתוֹ, צְרִיכִים לְהַשְׁלִיכוֹ לַחוּץ! הוּא כָּל הַיּוֹם לוֹמֵד בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֵב, אַתָּה יוֹדֵעַ מִזֶּה!”

כָּל הָעוֹלָם הָיוּ בְּרֹגֶז אִתִּי, כָּל הָעוֹלָם לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לִי שָׁלוֹם. כְּשֶׁנָּסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם וְשָׁמָּה עִיר הַתּוֹרָה, בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם יֵשׁ שָׁמָּה גְּאוֹנִים גְּדוֹלִים וַחֲכָמִים, רַבָּנִים, וַאֲנִי בָּאתִי מִטְּבֶרְיָה לִירוּשָׁלַיִם, זֶה הָיָה נְסִיעָה גְּדוֹלָה, אֲנִי בָּאתִי וְכֻלָּם לֹא רָצוּ לָתֵת לִי שָׁלוֹם, “הוּא בְּרֶסְלֵב!”

כֻּלָּם הָיוּ מִסְתַּכְּלִים עָלַי בְּפָנִים חֲמוּצִים, “יִשְׂרָאֵל בֶּער בָּא מִטְּבֶרְיָה”, הֵם חָשְׁבוּ: “לָתֵת לוֹ שָׁלוֹם אוֹ לֹא לָתֵת לוֹ שָׁלוֹם, מַה לַּעֲשׂוֹת?” הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁרָצוּ לָתֵת לִי שָׁלוֹם אֲבָל הֵם הָיוּ מְפַחֲדִים, אָז הֵם עָשׂוּ פְּשָׁרָה, הֵם נָתְנוּ לִי שָׁלוֹם אֲבָל בִּמְהֵרָה, בְּלַחַשׁ וּבְסוֹד, שֶׁלֹּא יִרְאוּ, שֶׁלֹּא יֵדְעוּ שֶׁהוּא נוֹתֵן שָׁלוֹם לְיִשְׂרָאֵל בֶּער, הוּא לוֹמֵד בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֵב.

מִי יָכוֹל לְתָאֵר לְשַׁעֵר מַה שֶּׁהָיָה בָּעוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם הָיָה מְדַבְּרִים מִבְּרֶסְלֵב, מִבְּרֶסְלֵב, מִבְּרֶסְלֵב. אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מַה זֶּה, מַדּוּעַ הֵם מְדַבְּרִים כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה מִבְּרֶסְלֵב, וּמַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי.. כֻּלָּם צָחֲקוּ מִמֶּנִּי, וַאֲנִי קִבַּלְתִּי וְאָמַרְתִּי: “טוֹב, טוֹב, תֵּן עוֹד!” מַתָּנוֹת כָּאֵלּוּ.. אֲהָהּ!

אֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם קִבַּלְתִּי הַכֹּל בְּאַהֲבָה, בְּשִׂמְחָה. זֶהוּ כָּל חִיּוּתִי. כֻּלָּם הָיוּ שֶׁקֶר, אֲנִי סָבַלְתִּי בִּזָּיוֹן, אֲבָל הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל הָיָה יוֹתֵר…

הַיְלָדִים שֶׁלִּי הָיוּ בְּסַכָּנָה, אֶחָד הַבָּנִים שֶׁלִּי סָבַל הַרְבֵּה שָׁנִים מֵהָרָעָב, הָיָה לוֹ כְּאֵב רֹאשׁ מֵהָרָעָב וּבִזְמַן קָצָר הוּא יָצָא מִזֶּה.

אֲנִי רָאִיתִי בֵּן אַחֵר שֶׁלִּי שֶׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל, וּבָאוּ אֵלַי מֵהַיְשִׁיבָה בַּחֲדֶרָה וְהָיָה לִי שְׁנֵי בָּנִים, אָז אָמְרוּ לִי שֶׁהֵם יְקַבְּלוּ אֶת שְׁנֵי הַבָּנִים וְהַבָּנִים יֵשְׁנוּ וְיֹאכְלוּ אֶצְלָם בַּיְשִׁיבָה, אָז אֲנִי לֹא שַׂמְתִּי לֵב לָזֶה, אֲנִי רָצִיתִי שֶׁהַבֵּן יִלְמַד בִּירוּשָׁלַיִם.

טוֹב, אֵלּוּ מֵהַיְשִׁיבָה הָלְכוּ מִמֶּנִּי אֲבָל אֲנִי רָאִיתִי שֶׁזֶּה מַזִּיק לַבֵּן שֶׁלִּי מְאֹד, הוּא לֹא אָכַל, הוּא הָיָה בְּסַכָּנָה, אָז רָצִיתִי לְהַצִּיל אוֹתוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ: “בַּחֲדֶרָה יֵשׁ לְךָ יְשִׁיבָה, פְּנִימִיָּה. יֵשׁ שָׁמָּה אֲכִילָה, שְׁתִיָּה וְשֵׁנָה. אוּלַי תִּסַּע לַיְשִׁיבָה”. אֲבָל אֲנִי לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף בִּשְׁבִיל הוֹצָאוֹת לְשַׁלֵּם לַאוֹטוֹבּוּס, מָה עוֹשִׂים? אֵין דָּבָר כָּזֶה לִנְסֹעַ בְּלִי כֶּסֶף, בְּלִי כֶּסֶף לֹא נוֹסְעִים. וַאֲנִי עוֹמֵד עִם הַבֵּן לִנְסֹעַ לַחֲדֶרָה, אָז אֲנָשִׁים אָמְרוּ לִי: “תֵּלֵךְ לִמְנַהֵל ‘אֶגֶד’ וְתַגִּיד לוֹ שֶׁיִּתֵּן לְךָ כַּרְטִיס בְּחִנָּם”.

אָז אֲנִי עָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ וְהִצְלַחְתִּי, וְהַמְנַהֵל שֶׁל ‘אֶגֶד’ נָתַן לִי כַּרְטִיס בְּחִנָּם. וַאֲנִי בָּאתִי וְהַבֵּן שֶׁלִּי שָׁמַע וְרָאָה דָּבָר כָּזֶה אֵיךְ בִּקַּשְׁתִּי כַּרְטִיס בְּחִנָּם, אָז הוּא נִשְׁבַּר, הוּא בָּא לַיְשִׁיבָה בְּלֵב נִשְׁבָּר כָּזֶה, “מַה זֶּה, אֵיפֹה רוֹאִים דָּבָר כָּזֶה?”

כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֶׁב פֹּה וַאֲנִי חָי, אֲנִי לֹא מֵבִין אֶת זֶה!

פַּעַם אַחַת הָיָה עֶרֶב שַׁבָּת וַאֲנִי לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף לִקְנוֹת חַלָּה וְהָיִיתִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לַמִּקְוֶה וְאֵין לִי כֶּסֶף לִקְנוֹת חַלָּה, אָז מִשֶּׁהוּא, אֵיזֶה רַב, נָתַן לִי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אֲגוּרוֹת בִּשְׁבִיל חַלָּה.

נוּ, אֲנִי הָלַכְתִּי לַמִּקְוֶה בִּמְהִירוּת וְטָבַלְתִּי וְהִתְלַבַּשְׁתִּי וְהָלַכְתִּי לִקְנוֹת חַלָּה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הָיָה חַלָּה בָּחֲנוּת. טוֹב, הַמּוֹכֵר הוּא נוֹתֵן לִי חַלָּה בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה גְּרוּשׁ, וַאֲנִי נוֹתֵן אֶת הַיָּד בַּכִּיס לְהוֹצִיא אֶת הַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה גְּרוּשׁ.. וְאֵין כֶּסֶף! אֲנִי תָּלִיתִי אֶת הַלְּבוּשׁ עַל מַתְלֶה בַּחוּץ וְהָיָה מִשֶּׁהוּא שֶׁלָּקַח אֶת הַכֶּסֶף וְלֹא מָצָאתִי אֶת הַכֶּסֶף בַּכִּיס…

נוּ, עַכְשָׁו סָמוּךְ לְשַׁבָּת, צְרִיכִים לְהַדְלִיק נֵרוֹת, וְאֵיךְ יִהְיֶה לִי חַלָּה לְשַׁבָּת וּמַה יִּהְיֶה לִי, מַה יֵּשׁ לִי לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו? מַה לַּעֲשׂוֹת?

אָז הֶחְלַטְתִּי: “יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה!” אֲנִי אֵלֵךְ אֶל הָרַב הַזֶּה שׁוּב וַאֲנִי אֲסַפֵּר לוֹ מַה שֶּׁהָיָה אֲפִלּוּ שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַגִּיד שֶׁאֲנִי מֻמְחֶה לְשַׁקֵּר. אָז אָמַרְתִּי: “יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, שֶׁיַּחְשֹׁב מַה שֶּׁיַּחְשֹׁב, אֲנִי אֵלֵךְ אֶצְלוֹ וַאֲסַפֵּר לוֹ מַה שֶּׁקָּרה”.

אֲנִי הָלַכְתִּי אֵלָיו וְסִפַּרְתִּי לוֹ, וְהוּא הֵבִין בְּהַדִּבּוּרִים מֵהַלֵּב שֶׁלִּי, הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁזֶּה נָכוֹן, שֶׁאֲנִי לֹא מְשַׁקֵּר, אָז תֵּכֶף הוּא הוֹצִיא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה גְּרוּשׁ וְנָתַן לִי, וְהָלַכְתִּי לִקְנוֹת שׁוּב חַלָּה…

וְגַם הָיָה מַעֲשֶׂה עִם רַב משֶׁה רוֹזְנְטַל, הוּא הָיָה בֶּן-יְשִׁיבָה וְלֹא הָיָה עָשִׁיר, וְאָז לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים כָּל פְּרוּטָה הָיָה כֶּסֶף רַב, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת אִתּוֹ וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים וְאֵין לִי לִקְנוֹת. וְהוּא הָיָה לוֹ חֲצִי שִׁילִינְג, שְׁנֵי גְּרוּשׁ וָחֵצִי, אָז הוּא הוֹצִיא אֶת הַכֶּסֶף וְנָתַן לִי בִּשְׁבִיל לֶחֶם.

טוֹב, אֲנִי נוֹתֵן אֶת הַכֶּסֶף בַּכִּיס וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִקְנוֹת לֶחֶם בְּשִׂמְחָה, לְהָבִיא לַבַּיִת לֶחֶם. אֲנִי הוֹלֵךְ לְהָחֲנוּת וְאָז חֲצִי שִׁילִינְג הָיָה שְׁנֵי לְחָמִים, שְׁנֵי קִילוֹ לֶחֶם בִּשְׁנֵי גְּרוּשׁ וָחֵצִי.

טוֹב, הַמּוֹכֶרֶת נָתְנָה לִי אֶת הַלֶּחֶם, אֲבָל אֲנִי נוֹתֵן אֶת הַיָּד בַּכִּיס.. וְאֵין! הַחֲצִי שִׁילִינְג נֶעֱלַם!

נוּ, לֹא הָיָה לִי לֶחֶם, אֲנִי לֹא יָכוֹל לָקַחַת לֶחֶם בְּלִי כֶּסֶף…

לֹא הָיָה לִי לֹא כֶּסֶף וְלֹא נֵפְט וְלֹא כְּלוּם. הָיָה אֶחָד מֵהַמִּתְנַגְּדִים וְהוּא הָיָה מְקַבֵּץ צְדָקָה, וַאֲנִי סִפַּרְתִּי לוֹ: “הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי וְאֵין לִי לֹא נֵפְט וְלֹא שׁוּם דָּבָר עַל שַׁבָּת”.

הוּא הָיָה עָנִי וְאִשְׁתּוֹ הָיְתָה בְּהֵרָיוֹן וְהָיְתָה צְרִיכָה מְאֹד לֶאֱכֹל וְלֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף וְלֹא שׁוּם דָּבָר, וְהוּא לֹא עָזַב אוֹתִי, הַבָּנִים שֶׁלּוֹ הָיָה לָהֶם חֲנוּת, אָז הוּא לָקַח מֵהַבָּנִים שֶׁלּוֹ כֶּסֶף. קֹדֶם כָּל הוּא נָתַן לִי כֶּסֶף לִקְנוֹת פַּח נֵפְט, שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶם כָּל עַל מַה לְּבַשֵּׁל, אֲבָל יוֹתֵר לֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף לָתֵת לִי. נוּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ לִי כְּבָר פַּח נֵפְט, אֲבָל מַה לְּבַשֵּׁל עַל הַפַּח נֵפְט לֹא הָיָה לִי…

אֲנִי הָיָה לִי קָרוֹב מִשְׁפָּחָה, משֶׁה בַּרְזֶל, הוּא הָיָה לוֹ חֲנוּת בָּעִיר הָעַתִּיקָה, וּבָּרוּךְ הַשֵּׁם הָיָה לִי עַל שַׁבָּת.

אֲנִי רָאִיתִי בַּחֲנוּת יֵשׁ לֶחֶם הַרְבֵּה וַאֲנִי אֵין לִי חֲתִיכַת לֶחֶם, לֹא הָיָה לִי אַף פְּרוּטָה. נוּ, אִם אֵין כֶּסֶף אֵין לֶחֶם. וְגַם נָסַעְתִּי מֵהַבַּיִת וְלֹא הִשְׁאַרְתִּי אַף פְּרוּטָה, אֲנִי נָסַעְתִּי בְּכָל פַּעַם לְמִירוֹן, לִירוּשָׁלַיִם, בְּלִי פְּרוּטָה, בְּלִי חֲתִיכַת לֶחֶם, בְּלִי כֶּסֶף, וְגַם מַיִם לֹא הָיָה לִי, כָּכָה הָיָה הַחַיִּים שֶׁלִּי.

אֲנִי בְּטִבְעִי בַּיְשָׁן, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְבַקֵּשׁ שֶׁיְּרַחֲמוּ עָלַי, שֶׁיִּתְּנוּ לִי. אֲנִי בַּטֶּבַע שֶׁלִּי אֲנִי בַּיְשָׁן גָּדוֹל. נוּ, סָבַלְתִּי וְסָבַלְתִּי.. וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹם אֲנִי שָׂמֵחַ!

כֻּלָּם הָיוּ תְּמֵהִים עַל אִשְׁתִּי אֵיךְ הִיא מַמְשִׁיכָה לִחְיוֹת חַיִּים כָּאֵלֶּה, הֵם חָשְׁבוּ: “אֲפִלּוּ אִם הָיִינוּ גָּרִים עִם הַבַּעַל עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה לָנוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה יְלָדִים, הָיִינוּ מִתְגָּרְשִׁים מִבַּעַל כָּזֶה שֶׁלֹּא נוֹתֵן פַּרְנָסָה וְאֵין לוֹ רַחֲמָנוּת עַל הַבָּנִים”.

אֲנִי וְהַיְלָדִים הָיִינוּ בְּסַכָּנָה כְּמוֹ אֵצֶל רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, הוּא הָלַךְ לְלֶמְבֶּרְג לִקְנוֹת נְיָר וּלְהַדְפִּיס אֶת הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְלֹא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ עַל הוֹצָאוֹת, הוּא הָיָה צָרִיךְ לִנְסֹעַ וְלֹא הָיָה לוֹ לֹא לֶחֶם לֶאֱכֹל וְלֹא כֶּסֶף לִנְסֹעַ, וְגַם-כֵּן אִשְׁתּוֹ וְהַיְלָדִים לֹא הָיָה לָהֶם בַּבַּיִת אֲפִלּוּ לֶחֶם, וְכָכָה הוּא נָסַע וְהִדְפִּיס ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. אָז אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין כָּתְבָה מִכְתָּב וּבָאָה לְרַבִּי נָתָן וְאָמְרָה לוֹ: “נַחְמָן הָלַךְ לְהַדְפִּיס ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְלֹא הִשְׁאִיר אַף פְּרוּטָה אַחַת בִּשְׁבִיל לֶחֶם! תֵּדְעוּ, שֶׁאַתֶּם תִּמְצְאוּ אוֹתִי וְאֶת הַיְלָדִים כֻּלָּנוּ מֵתִים מֵרָעָב בַּבַּיִת. אֵין לָנוּ מַה לֶּאֱכֹל!”

אָז רַבִּי נָתָן שָׁלַח לְרַבִּי יִצְחָק אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁל אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְשְׁטִין שֶׁהִיא כָּתְבָה שָׁמָּה: “יֵשׁ לָנוּ נִסִּים שֶׁאֲנַחְנוּ חָיִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם!”

רַבִּי יִצְחָק הוּא הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל, הוּא הָיָה לוֹ הַרְבֵּה כִּיסִים לָזֶה וְלָזֶה (הוּא שָׁלַח כֶּסֶף לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ), אָז רַבִּי נָתָן כָּתַב לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה עוֹד כִּיס וְיִתֵּן עַל הַלֶּחֶם בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ וְהַיְלָדִים שֶׁל רַבִּי נַחְמָן טוּלְשְׁטִינֶר, אִם לֹא – יִמְצְאוּ אוֹתָם מֵתִים. כָּכָה נִדְפַּס הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’!

רַבִּי נַחְמָן טוּלְשְׁטִינֶר הוּא הָלַךְ בִּשְׁבִיל הַדְּפוּס שֶׁל הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְהַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הוּא הִצְלִיחַ וְהִדְפִּיס ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ בִּדְפוּס גָּדוֹל וְיָפֶה, יֹפִי כָּזֶה, נְיָר כָּזֶה שֶׁלֹּא רוֹאִים אֲפִלּוּ הַיּוֹם. בְּלֶמְבֶּרְג הָיָה לָהֶם דְּפוּסִים מֻבְחָרִים מְאֹד, הֵם הָיוּ יֹפִי כָּזֶה שֶׁהָיָה לָהֶם רַעַשׁ בְּכָל הָעוֹלָם. אֲנִי הָיָה לִי גַּם-כֵּן מֵהַדְּפוּס הַזֶּה, הָיָה וְלָקְחוּ הַכֹּל.

וְהוּא חָזַר מִלֶּמְבֶּרְג וְהֵבִיא לְרַבִּי נָתָן הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. מְסִירַת נֶפֶשׁ כָּזֶה, כֹּחַ גְּבוּרָה כָּזֶה, זֶה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, לְמַעְלָה מִן כָּל הָעוֹלָם. הוּא נָסַע לְהַדְפִּיס הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְלֹא נָתַן לְאִשְׁתּוֹ אַף חֲתִיכַת לֶחֶם לֶאֱכֹל, כָּכָה הוּא נָסַע לְלֶמְבֶּרְג לְהַדְפִּיס הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’…

אוֹי יוֹי יוֹי.. אָז בִּזְמַן שֶׁעָבַר עָלַי מַה שֶּׁעָבַר לֹא יָדַעְתִּי מַה זֶּה, הָיָה קָשֶׁה לִי, כָּתוּב בַּגְּמָרָא: “הַבָּא לְהִטָּהֵר – מְטַהֲרִים אוֹתוֹ”, אָז חָשַׁבְתִּי: “נוּ, מַדּוּעַ לִי צָרוֹת כָּאֵלֶּה? אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת עוֹבֵד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, מַדּוּעַ לִי צָרוֹת כָּאֵלֶּה!”

הָיָה קָשֶׁה לִי, “מַדּוּעַ?”

אֲבָל זֶה הָיָה אָז, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר הַזְּמַן יוֹתֵר אֲנִי רוֹאֶה וּמֵבִין וּמַשִּׂיג וּמַכִּיר שֶׁזֶּה הָיָה טוֹבָה כָּזֶה שֶׁאֵין לָהּ שִׁעוּר. עַכְשָׁו אֲפִלּוּ אִם אֲנִי אֶתֵּן מִילְיוֹנִים – אֲנִי רוֹצֶה קְצָת רְדִיפוֹת, בִּזְיוֹנוֹת, צָרוֹת, אֵיפֹה הֵם? אֵין לְהַשִּׂיג! רַק הַתְּקוּפָה הַהִיא הָיָה מַה שֶּׁהָיָה וְזֶה הָיָה הַכֹּל טוֹב, הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַדּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, לִרְאוֹת מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב וְאֵיזֶה כֹּחַ זֶה!

אוֹי יוֹי יוֹי.. אֲנִי כָּל-כָּךְ רָגִיל בְּשִׁפְלוּת כָּזֶה וְלִסְבֹּל צָרוֹת, אֲנִי כְּבָר רָגִיל בָּזֶה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַכֹּל הָיָה בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ, זֶה הָיָה הַכֹּל שָׁמוּר לְעַכְשָׁו. אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לְקַבֵּל מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וְלֹא הָיָה אֶפְשָׁרוּת כָּזֶה רַק עַל-יְדֵי הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַשְּׁפִיכוּת-דָּמִים וְהַצָּרוֹת שֶׁסָּבַלְתִּי מִכֻּלָּם, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי הָיִיתִי חָזָק. כֻּלָּם הָיוּ מְדַבְּרִים, כָּל הַמִּשְׁפָּחָה וְכָל הָעִיר וְכָל הָעוֹלָם, וַאֲנִי הָיִיתִי לְבַדִּי נֶגֶד כֻּלָּם, אֵיךְ אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה? מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי, מַה שֶּׁעָבַר עָלַי.. אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר. כַּמָּה שֶׁאֲנִי אֲסַפֵּר – אֵינוֹ כְּלוּם!

וְגַם אֲנִי עָשִׂיתִי אֶת שְׁמוּאֵל הוּרְבִיץ לִבְרֶסְלֵב. הוּא הָיָה שַׁיָּךְ לַחֲסִידוּת מְסֻיֶּמֶת, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וּמֵרַבֵּנוּ וְהוּא נִתְקָרֵב תֵּכֶף. הוּא הִשְׁלִיךְ כָּל הַחָכְמוֹת וְכָל הַקֻּשְׁיּוֹת, הַכֹּל. אֲנִי הִסְבַּרְתִּי לוֹ מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב, וְסִפַּרְתִּי לוֹ מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל יוֹם הוּא קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְהוֹלֵךְ לַשָּׂדֶה. אֲנִי רָאִיתִי אֶת זֶה בְּעֵינַי, אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה, אֲנִי נָפַלְתִּי, אֲבָל רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה גִּבּוֹר חָזָק, הוּא עָמַד בִּגְבוּרָה גְּדוֹלָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא הִתְגַּבֵּר כָּאָרִי, קָם בַּבֹּקֶר, בַּלַּיְלָה, שֶׁיִּהְיֶה הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר…

הָאַבָּא וְהָאִמָּא שֶׁל שְׁמוּאֵל בָּכוּ הַרְבֵּה מְאֹד עַל זֶה שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בְּרֶסְלֵב. הָאַבָּא שֶׁלּוֹ כָּתַב לְהָאִמָּא שֶׁתַּעֲשֶׂה הַכֹּל שֶׁשְּׁמוּאֵל לֹא יִהְיֶה בְּרֶסְלֵב, וְהָאִמָּא שֶׁלּוֹ הָיְתָה כְּמוֹ שֶׁנִּפְטְרָה מֵרֹב צַעַר, וְהִיא הָיְתָה בּוֹכָה, “אוֹי וֵוי, הַבֵּן שֶׁלִּי נַעֲשָׂה בָּרֶסְלֵב, מַדּוּעַ תַּעֲשֶׂה כָּכָה, לָמָה דַּוְקָא חֲסִיד בְּרֶסְלֵב? חֲסִידוּת אַחֶרֶת זֶה לֹא טוֹב?” וְאַבָּא שֶׁלּוֹ כָּתַב לוֹ: “שׁוֹטֶה!”

הֵם הָיוּ קְדוֹשִׁים אֲמִתִּיִּים, מִשְׁפָּחָה שֶׁל הַשְׁלַ”ה הַקָּדוֹשׁ, וְהָאַבָּא שֶׁלּוֹ הָיָה רַב גָּדוֹל בַּאֲמֶרִיקָה, רַב גָּדוֹל וּמְפֻרְסָם מְאֹד, הוּא הָיָה גָּאוֹן גָּדוֹל. הוּא הָיָה מִתְנַגֵּד, וְהוּא בִּקֵּשׁ אֶת שְׁמוּאֵל: “תְּרַחֵם עָלֶיךָ וְאַל תִּהְיֶה בְּרֶסְלֵב”, וּשְׁמוּאֵל הָיָה חָזָק כְּבַרְזֵל, הוּא הָיָה חָזָק וְעָמַד וְאָמַר לְאַבָּא שֶׁלּוֹ: “אֲנִי רַק בְּרֶסְלֵב!”

הָאַבָּא שֶׁלּוֹ הָיָה חָשׁוּב מְאֹד אֵצֶל הָרַב קוּק, וְהוּא בִּקֵּשׁ מֵהָרַב קוּק שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לְהוֹצִיא אֶת שְׁמוּאֵל מִבְּרֶסְלֵב, וְהָרַב קוּק עָנָה לוֹ: “מָה אַתָּה בּוֹכֶה, לֹא נוֹרָא, שֶׁיִּהְיֶה בְּרֶסְלֵב”.

הוּא כָּל-כָּךְ בָּכָה לִפְנֵי הָרַב קוּק שֶׁיַּעֲשֶׂה עֵצוֹת אֵיךְ לְהַרְחִיק אֶת שְׁמוּאֵל הַבֵּן שֶׁלּוֹ מִבְּרֶסְלֵב, וְהָרָב קוּק רָאָה שֶׁהוּא בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה, הוּא יָכוֹל לָמוּת מִגֹּדֶל הַכְּאֵב, מִגֹּדֶל הַצַּעַר, אָז הָרַב קוּק כָּתַב לוֹ מִכְתָּב, “לֹא נוֹרָא, שֶׁיִּהְיֶה בְּרֶסְלֵב. אַל תִּדְאַג לוֹ, אַתָּה תְּקַבֵּל הַרְבֵּה נַחַת, יֵשׁ לוֹ יְלָדִים טוֹבִים”.

הָרַב קוּק הוּא קִבֵּל אוֹתִי וְהוּא אָמַר לִי: “רַק בְּרֶסְלֵב יֵשׁ בָּעוֹלָם!”

שְׁמוּאֵל עָשָׂה שִׁדּוּךְ בִּירוּשָׁלַיִם הֲכִי מְיֻחָס וַהֲכִי יָפֶה. הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם הָרַב הַגָּאוֹן וַלֶּנְשְׁטֵיין מֵהוּנְגַרְיָה, הוּא הָיָה רַב גָּדוֹל, גָּאוֹן גָּדוֹל, וְהַמִּשְׁפָּחָה לָקְחָה אֶת שְׁמוּאֵל לְחָתָן, הֵם נָתְנוּ לוֹ יַלְדָּה מֵהַמִּשְׁפָּחָה וְהָרַב וַלֶּנְשְׁטֵיין נִתְפַּעֵל מְאֹד מִשְּׁמוּאֵל.

טוֹב שֶׁרַב שְׁמוּאֵל הוּרְבִיץ עָשָׂה סֵפֶר (‘יְמֵי שְׁמוּאֵל’), שֶׁנֵּדַע מַה יְּכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ. אֲנִי וּשְׁמוּאֵל זֶה אֶחָד, אֲנַחְנוּ זָכִינוּ לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם, כָּל יְרוּשָׁלַיִם, הָיוּ מִתְנגְּדִּים. יֵשׁ לָנוּ נִסִּים גְּדוֹלִים שֶׁנִּשְׁאַרְנוּ אֵצֶל רַבֵּנוּ, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה מִתְנַגְּדִים עַל רַבֵּנוּ.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר לָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ: “אֲנִי הֵבֵאתִי לָכֶם מַתָּנָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל”, מָה הַמַּתָּנָה? “מַחֲלֹקֶת!”

“אַתֶּם לֹא נֶחֱשָׁבִים מֵאֲנָשַׁי. יִהְיֶה זְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם יַחְלְקוּ עָלַי, וְאָז מִי שֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ אֶצְלִי – הוּא יִהְיֶה מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי, אֲבָל אַתֶּם לֹא”.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “אַתֵּם תִּתְּנוּ לִי עֵצִים וַאֲבָנִים, וַאֲנִי אֶבְנֶה בִּנְיָנִים נִפְלָאִים!” זֶה טוֹב מְאֹד לַעֲשׂוֹת כֵּלִים יְקָרִים, מִמַּחֲלֹקֶת עוֹשֶׂה כֵּלִים.

אֲבָנִים וְסִיד, וַאֲנִי אֶבְנֶה…

רַבִּי נָתָן הוּא הָיָה בְּסַכָּנָה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, הֵם מָסְרוּ אוֹתוֹ וְהוּא יָשַׁב בַּבֵּית-סֹהַר, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא שֶׁנָּסַע וְהָלַךְ הוּא הָיָה בְּסַכָּנָה, רָצוּ לְהָרְגוֹ.

הָיָה עָשִׁיר אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְנַגֵּד עַל בְּרֶסְלֵב, אָז הַמִּתְנַגְּדִים נָתְנוּ כֶּסֶף לַמִּשְׁטָרָה שֶׁרַבִּי נָתָן לֹא יָגוּר בִּבְרֶסְלֵב, שֶׁיֵּצֵא מִחוּץ לִבְרֶסְלֵב. אֲבָל רַבִּי נָתָן הָיָה לוֹ תַּלְמִידִים בִּבְרֶסְלֵב, אָז הוּא בָּא לִפְעָמִים בִּגְנֵבָה לָעִיר, אָז בָּאוּ לֶעָשִׁיר וְאָמְרוּ לוֹ: “אַתָּה יוֹדֵעַ, רַבִּי נָתָן צָרִיךְ לָבוֹא הַלַּיְלָה לִבְרֶסְלֵב”.

אָז אָמַר הֶעָשִׁיר: “אַל תִּדְאֲגוּ, אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם, כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי חָי – הוּא לֹא יִהְיֶה בִּבְרֶסְלֵב”. אָז הוּא מֵת!

הוּא לֹא חַי הַלַּיְלָה הַהוּא, הוּא מֵת אֵצֶל הַשּׁוֹפֵט, הָיָה לוֹ לְוָיָה הַלַּיְלָה הַזֶּה, כֵּן.

כָּכָה הוּא אָמַר: “אַל תִּפְחֲדוּ, כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי חַי, הוּא לֹא יִהְיֶה בִּבְרֶסְלֵב” אָז הוּא נָפַל וְנִפְטַר, הוּא מֵת!

רַבִּי נָתָן חָלַם עַל רַבֵּנוּ וְעַל משֶׁה רַבֵּנוּ בִּזְמַן הַמַּחֲלֹקֶת, וְהַמַּחֲלֹקֶת הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כָּל רֶגַע הָיָה נִסִּים שֶׁהוּא נִשְׁאַר בַּחַיִּים, אָז הוּא סִפֵּר לְרַבֵּנוּ בַּחֲלוֹם: “אִי אֶפְשָׁר לִי לִסְבֹּל!”

אָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: “אֲבָל אַתָּה עָשִׂיתָ טוֹב, מָה אַתָּה בּוֹכֶה כָּל-כָּךְ? עָשִׂיתָ טוֹב, עָשִׂיתָ ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. נוּ, מָה אַתָּה רוֹצֶה?”

אָז אָמַר משֶׁה רַבֵּנוּ לְרַבֵּנוּ: “מָה אַתָּה אוֹמֵר לוֹ ‘עָשִׂיתָ טוֹב’? טוֹב מְאֹד!”

נוּ, וַאֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁעַכְשָׁו כָּל הָעוֹלָם יוֹדְעִים שֶׁהָיָה רַבִּי וְתַלְמִיד כָּזֶה…

מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה, אִישׁ יְהוּדִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת חֲתוּנָה לִבְנוֹ וּמְקַבְּלִים אוֹתוֹ בַּאֲבָנִים לַהֲרֹג אוֹתוֹ, מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה!

בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי רַבִּי נָתָן נָסַע עִם בְּנוֹ יִצְחָק לַעֲשׂוֹת חֻפָּה, אָז הַמִּתְנַגְּדִים נִתְאַסְּפוּ עִם כָּל הָעִיר וְיָצְאוּ לְמִחוּץ לָעִיר לִקְרָאת רַבִּי נָתָן וְהֶחָתָן לְקַבֵּל אוֹתָם בַּאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת, אֲבָנִים כְּדֵי לַהֲרֹג, לְהַשְׁמִיד! רַבִּי נָתָן וְרַבִּי יִצְחָק הֶחָתָן הָיוּ בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה, הַמִּתְנַגְּדִים זָרְקוּ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים וְהָיָה אֲבָנִים כָּל-כָּךְ גְּדוֹלִים, כֻּלָּם בָּרְחוּ לַיַּעַר…

עַד שֶׁרִחֵם הַשֵּׁם וְהַמִּתְנַגְּדִים זָרְקוּ כָּל הָאֲבָנִים וְלֹא נִשְׁאַר לָהֶם אֲבָנִים. בֵּינְתַיִם כָּל אֶחָד בָּרַח וְחִפֵּשׂ אֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיַּצִּיל אֶת עַצְמוֹ, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה קְצָת שֶׁקֶט וְאָז הִתְחִילוּ לְחַפֵּשׂ אֶת רַבִּי נָתָן וְלֹא מָצְאוּ אוֹתוֹ, “אוֹי, רַבִּי נָתָן אֵינֶנּוּ! אֵיפֹה רַבִּי נָתָן, אֵיפֹה רַבִּי נָתָן?” לֹא יָדְעוּ אֵיפֹה הוּא.

הָלְכוּ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ מְרַקֵּד בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה רִקּוּד כָּזֶה וּבְנִגּוּן כָּזֶה, בְּהִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה.. הוּא בָּרַח לְאֵיזֶה יַעַר רָחוֹק וְשָׁם הוּא הִתְבּוֹדֵד וְהִתְחִיל לָשִׁיר וּלְנַגֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה וְאָמַר בְּכֹחַ גָּדוֹל: “אוּנְזֶער גְרוֹיסְקַייט, אִין אוּנְזֶער שֵׁיינְקַייט, וֶועט מֶען זֶעהן אַ מָשִׁיחַ וֶועט קִימֶען (גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ יְגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ)..”

רַבִּי נָתָן אָמַר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִדְאַג כְּלָל, מָשִׁיחַ יְגַלֶּה הַכֹּל. יֵשׁ לָנוּ עַל מִי לִסְמֹךְ. כֵּן, מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ הוּא יְגַלֶּה שֶׁזֶּה חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’…

הוּא הֶחֱיָה אֶת עַצְמוֹ וְשִׂמַּח אֶת עַצְמוֹ, זֶה הָיָה נִגּוּן וְרִקּוּד בְּיַחַד, זֶה הָיָה בְּהַנִּגּוּן שֶׁל ‘אֵשֶׁת-חַיִל’, נִגּוּן כָּזֶה.. זֶה נִגּוּן שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. יָבוֹאוּ מִכָּל הָעוֹלָם לִשְׁמֹעַ הַנִּגּוּן שֶׁל רַבֵּנוּ כְּשֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יְגַלֶּה מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב. הוּא יִגְמֹר אֶת הַנִּגּוּן הַזֶּה וְאַחַר-כָּךְ יְשׁוֹרְרוּ כֻּלָּם הַנִּגּוּן הַזֶּה, “גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ יְגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ”. נוּ, צְרִיכִים לְזַמֵּר…

רַבִּי נָתָן הוּא עָשָׂה זֶה הַנִּגּוּן בַּיַּעַר מֵהָאֲבָנִים וַאֲנַחְנוּ עַכְשָׁו שָׁרִים אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה. הָאֲבָנִים עָשׂוּ נִגּוּן יָפֶה כָּזֶה, בְּלִי אֲבָנִים אֵיזֶה פָּנִים יֵשׁ לַנִּגּוּן? רַק עִם אֲבָנִים. הָאֲבָנִים עָשׂוּ לָנוּ הַרְבֵּה נִגּוּנִים יָפִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר.

אֵלּוּ הָאֲבָנִים שׁוֹמְרִים אוֹתָנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר!

כָּל מַה שֶּׁהָאֲבָנִים הָיוּ יוֹתֵר גְּדוֹלִים, הַנִּגּוּן הָיָה יָפֶה יוֹתֵר. הָאֶבֶן הָיָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, אָז הַנִּגּוּן הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר יָפֶה. הֵם זָרְקוּ אֲבָנִים לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, אָז הוּא זִמֵּר “גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ יְגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ” הוּא יְגַלֶּה מִי אֲנַחְנוּ – חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב, אַנְשֵׁי אֱמֶת!

הָיָה אַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁל בְּרֶסְלֵב שֶׁהָיוּ בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה וְרָצוּ לַהֲרֹג אוֹתָם, זָרְקוּ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים, וְהָיָה כַּמָּה שֶׁקִּבְּלוּ אֲבָנִים בָּרֹאשׁ וְהָיָה סַכָּנָה גְּדוֹלָה, אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה.. וְכֻלָּם יָצְאוּ בְּשָׁלוֹם, לֹא הָיָה שׁוּם הֶזֵּק.

אֶחָד הוּא הָלַךְ עִם כּוֹבַע שֶׁכִּסָּה אֶת הָרֹאשׁ, אֲבָל הוּא הֶרְאָה לִי שֶׁהָיָה לוֹ נֵס. זָרְקוּ לוֹ אֶבֶן וְהָאֶבֶן נִכְנַס בַּמֹּחַ עָמֹק עָמֹק עָמֹק, וְהוּא לָקַח לִי אֶת הָאֶצְבַּע וְהֶרְאָה לִי, “תִּרְאֶה הַחוֹר”. וְהָיָה נֵס אֵיך הוּא נִשְׁאַר בַּחַיִּים, הָאֶבֶן נִכְנַס עָמֹק בָּרֹאשׁ.

עַכְשָׁו זוֹרְקִים אֲבָנִים, אֲבָל כְּשֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ אָז יִרְאוּ גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ. הוֹ.. יִהְיֶה זְמַן שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, הוּא יְגַלֶּה אֶת רַבֵּנוּ, “גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ יְגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ” מִי יְגַלֶּה? רַק מַשִׁיחַ – הוּא יְגַלֶּה!

הָיָה רַב מְפֻרְסָם וְגָדוֹל וְהוּא הָיָה לִיטָאִי, הוּא נִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ וְהָיָה לוֹ אַחִים רַבָּנִים וְהֵם אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא מְשֻׁגָּע.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר לָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ: “הַכָּבוֹד – כְּבָר לָקַחְתִּי מִכֶּם. כָּבוֹד לֹא יִהְיֶה לָכֶם!”

אִם יֹאמְרוּ שֶׁבַח עָלַי אוֹ עַל חֲסִיד בְּרֶסְלֵב אַחֵר, אָז יֹאמְרוּ: “מָה אַתָּה מְדַבֵּר, זֶה בְּרֶסְלֵב, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ?”

כֻּלָּם גַּם-כֵּן הָיָה לָהֶם קִנְאָה עָלַי, כֻּלָּם! כֻּלָּם פָּחֲדוּ לִנְגֹּעַ בְּסֵפֶר בְּרֶסְלֵב, לֹא רַק לִללְמֹד. הֵם רָאוּ אֶת הַגְּבוּרָה שֶׁלִּי, הֵם לֹא הֵבִינוּ מֵאֵיפֹה אֲנִי לוֹקֵחַ גְּבוּרָה כָּזֶה.

הַתָּם הָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה, וְהֶחָכָם הָיָה תָּמִיד בְּעַצְבוּת, “זֶה לֹא בְּסֵדֶר וְזֶה לֹא בְּסֵדֶר, זֶה לֹא טוֹב וְזֶה לֹא טוֹב”, וְהַתָּם עָשָׂה מֵהַכֹּל טוֹב. הוּא רָצָה לֶאֱכֹל בָּשָׂר, אָז הוּא אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “תְּנִי לִי בָּשָׂר”, הִיא נָתְנָה לוֹ לֶחֶם בְּלִי בָּשָׂר, אָז הוּא אָמַר: “הוֹ.. הַבָּשָׂר הוּא כָּל-כָּךְ טוֹב, כָּל-כָּךְ טָעִים הַבָּשָׂר”.

הוּא הָיָה צָרִיךְ בֶּגֶד לָלֶכֶת לַחֲתוּנָה שֶׁל חָבֵר, אָז הוּא אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “תְּנִי לִי הַבֶּגֶד הַיָּפֶה, אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לַחֲתוּנָה”, אָז הִיא נָתְנָה לוֹ אֶת הַפֶּלְץ (מְעִיל פַּרְוָה חָרְפִּי מְגֻשָּׁם).

הֶחָכָם לָמַד כָּל מִינֵי תּוֹרוֹת, רוֹפֵא, יַהֲלוֹמִים, אֲבָל לֹא סַנְדְּלָר, וְהַתָּם לֹא הִצְלִיחַ בְּשׁוּם מְלָאכָה, רַק לִהְיוֹת סַנְדְּלָר, וּכְשֶׁגָּמַר הַנַּעַל הָיָה לוֹ שְׁלשָׁה קְצָווֹת, אָז הוּא לָקַח הַנַּעַל וְאָמַר: “כַּמָּה יָפֶה זֶה הַנַּעַל, כַּמָּה מָתֹק כַּמָּה יָפֶה הַנַּעַל, כַּמָּה דְּבַשׁ וְצוּקֶער זֶה הַנַּעַל”.

הָיָה לַנַעַל שְׁלשָׁה קְצָווֹת, אֲנִי מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי בְּחַיָּי דָּבָר כָּזֶה, נַעַל עִם שְׁלשָׁה קְצָווֹת? רְאִיתֶם אִישׁ עִם נַעַל שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁלשָׁה קְצָווֹת?! רַק בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתָּם, בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתָּם הָיָה נַעַל שְׁלשָׁה קְצָווֹת…

הַתָּם שָׁאַל אֶת הֶחָכָם: “מַדּוּעַ אֲנִי בְּשִׂמְחָה, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי בָּא אַתָּה בְּעַצְבוּת?”

אָז אָמַר לוֹ הֶחָכָם: “אֵיךְ לֹא אֶהְיֶה בְּעַצְבוּת, עָשִׁיר אֶחָד הֵבִיא לִי יַהֲלוֹם וְהֵבִיא לִי עוֹד יַהֲלוֹם שֶׁאֶעֱשֶׂה אוֹתוֹ הַדָּבָר כְּמוֹ הַיַּהֲלוֹם שֶׁהֵבִיא לִי לְדוּגְמָא”, וְהֶחָכָם הוּא הָיָה מֻמְחֶה גָּדוֹל, הוּא עָשָׂה אֶת הַיַּהֲלוֹם טוֹב וְיָפֶה מְאֹד, אָז הֶעָשִׁיר בָּא: “הוֹ.. כָּל-כָּךְ יָפֶה הַיַּהֲלוֹם”, אֲבָל הֶחָכָם עָשָׂה אֵיזֶה חִסָּרוֹן, אֵיזֶה דָּבָר לֹא בְּסֵדֶר, אֲבָל כָּל הָעוֹלָם לֹא יָדְעוּ מִזֶּה, לֹא הָיָה מִי שֶׁיָּבִין אֶת הַחִסָּרוֹן רַק הוּא בְּעַצְמוֹ, אָז הוּא אָמַר לְעַצְמוֹ: “אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִשְׂמֹחַ? חָכָם כָּמוֹנִי יִהְיֶה לוֹ שְׁגִיאָה, יִהְיֶה לוֹ טָעוּת כָּזֶה וְלֹא יַעֲשֶׂה בְּסֵדֶר? נוּ, אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה?”

הַמַּעֲשֶׂה מֵהֶ’חָכָם וְתָם’, עִם הַמַּעֲשֶׂה הַזּוֹ יְכוֹלִים כָּל הָעוֹלָם לִחְיוֹת וְלִשְׂמֹחַ, מַעֲשֶׂה כָּזֶה יָכוֹל לְשַׂמֵּחַ כָּל הָעוֹלָם. הַתָּם הוּא נַעֲשָׂה מִינִיסְטֶר עַל כָּל הַמִּינִיסְטֶרִים. הַתָּם – עוֹלָם הַבָּא, טַעַם גַּן-עֶדֶן!

אוֹי אוֹי, מַה שֶּׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם.. אֵיזֶה שִׂמְחָה, יִהְיֶה עוֹלָם מָלֵא שִׂמְחָה. לֹא יִהְיֶה שׁוּם עַצְבוּת בָּעוֹלָם, רַק שִׂמְחָה. בְּהַפֶּתֶק כָּתוּב שֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא יִהְיֶה כָּל הָעוֹלָם שָׂמֵחַ, כֻּלָּם יִהְיוּ ‘תָּמִים’!

מכתב מרבי ישראל לידידו רב שמואל הורוויץ

בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם זָכִינוּ לְהָבִיא לַרִאשׁוֹנָה לִדְפוּס מִכְתָּב עַתִּיק וְנָדִיר שֶׁכָּתַב רַבִּי יִשְׂרָאֵל לִידִידוֹ רַב שְׁמוּאֵל הוּרְוִויץ. הַמִּכְתָּב נִכְתַּב בְּעֶרֶךְ כְּחָמֵשׁ שָׁנִים לְאַחַר שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל קִבֵּל אֶת הַפֶּתֶק הַקָּדוֹשׁ, אַחַת מֵאוֹתָן הַתְּקוּפוֹת בָּהֶן סָבַל צָרוֹת קָשׁוֹת וּשְׁפִכֻיּוֹת-דָּמִים מְרֻבּוֹת. וְכֵן מָצָאנוּ לְנָכוֹן לְהַעְתִּיק קֶטַע קָצָר מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר ‘יְמֵי שְׁמוּאֵל’ (חֵלֶק א’, פֶּרֶק עז) מֵרַב שְׁמוּאֵל הוּרְוִויץ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: “וְהַכְּלָל כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל וּלְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת, וְהֻכְרַחְתִּי לְהִשָּׁאֵר עַד ל”ג בָּעֹמֶר בִּצְפָת, וְרַבִּי אַלְתֶּר בֶּנְצִיּוֹן שָׁלַח אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל דֹּב מִטְּבֶרְיָה לִצְפָת עִם מִכְתָּב אֵלַי שֶׁאֶזְדָּרֵז לָבוֹא לְמִירוֹן וְלַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּיַחַד כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל דֹּב פָּחַד לָבוֹא לְבֵיתֵנוּ לִיתֵּן לִי הַמִּכְתָּב כִּי שָּׁמַע הַמְּנִיעוֹת, וְרַק חִכָּה לִי עַל הָרְחוֹב, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתִי מָסַר לִי הַמִּכְתָּב וְדִבֵר עִמִּי, וְיָרֵאתִי מְאֹד שֶׁלֹא יִרְאוּ אוֹתִי עִמּוֹ וְהָלַכְתִּי אִתּוֹ לְאֵיזֶה מָקוֹם מִן הַצַּד, וְכָתַבְתִּי מִכְתָּב לְרַבִּי אַלְתֶּר בֶּנְצִיּוֹן וְצִיַּרְתִּי לוֹ הַמְּנִיעוֹת וְהַחוֹמוֹת בַּרְזֶל שֶׁיֵּשׁ לִי כָּעֵת, וְעַל-כֵּן לֹא יַקְפִּיד בָּזֶה, וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָבוֹא עַל ל”ג בָּעֹמֶר וְנַעֲשֶׂה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּיַחַד. וּמָסַרְתִּי לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל דֹּב שֶׁיִּמְסֹר לְרַבִּי אַלְתֶּר בֶּנְצִיוֹן”.

תכן המכתב

ב”ה יוֹם ד’ לְר”ח נִיסָן תרפ”ז, עיה”ק טְבֶרְיָא ת”ו

רֹב שָׁלוֹם וְחַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים וְכָל טוּב סֶלָה וְחַג כָּשֵׁר וְשָׂמֵחַ לַאֲהוּבִי אָחִי יַקִּירִי וַחֲבִיבִי נַפְשִׁי וּלְבָבִי הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָא עוֹבֵד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ וְכוּ’ מוֹהָרַ”ר שְׁמוּאֵל הוּרְוִויץ בְּרֶסְלֶבֶר נ”י לָנֶצַח.

הִגִּיעַנִי מִכְתָּבְךָ לְנָכוֹן, וְהֶחֱיִתַנִי וְשִׂמַּחְתַּנִי מְאֹד בִּדְבָרֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וּבִפְרָט בַּמֶּה שֶׁרָאִיתִי בּוֹ אֶת תְּשׁוּקַת לִבְּךָ הַקָּדוֹשׁ שֶׁעֲדַיִן עֲדַיִן אַתָּה עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדֶיךָ לִלְחֹם מִלְחֶמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִלְחָמָה חֲזָקָה וּכְבֵדָה כָּזֹאת הָעוֹבֵר עָלֶיךָ, אַשְׁרֶיךָ אַשְׁרֶיךָ בָּזֶה וּבָבָא. טַייעֶרֶער הַארְצְדִיקֶער בְּרוּדֶער (אָחִי יַקִּירִי לְבָבִי), אַל תִּדְאַג כְּלָל, אַל תִּירָא וְאַל תֵּחַת, וְאַל יִפֹּל לִבְּךָ מֵחֶרְפַּת אַנְשֵׁי רֶשַׁע וּמִגִּדְפוֹתָם וְלֹא מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם הָעוֹבֵר עָלֶיךָ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אַשְׁרֵינוּ וְאַשְׁרֵינוּ בְּלִי שִׁעוּר, תַּאֲמִין כִּי הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְטוֹבָתְךָ, וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתְךָ. יִשְׁלַח עֶזְרוֹ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדְךָ, וְכָל הַקָּמִים עָלֶיךָ לְרָעָה מְהֵרָה תָּפֵר עֲצָתָם וּמַחֲשַׁבְתָּם וְיִפְּלוּ נְפִילָה אַחַר נְפִילָה, יֵבוֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כָּל שׂוֹנְאֲךָ חִנָּם הָרוֹצִים לְהָרְגְךָ חַס-וְשָׁלוֹם מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת, וִיקֻיַּם בְּךָ מְהֵרָה הַכָּתוּב “מַטֶּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח הַשֵּׁם מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אוֹיְבֶיךָ”.

נִתְאַחֵר עַד יוֹם ט’ נִיסָן, טַייעֶרֶער הַארְצְדִיקֶער בְּרוּדֶער אִיךְ דַאנְק דִיר פוּן טִיפֶען הַארְצִין וֶואס הָאסְט זוֹכֶה גִיוֶוען צוּ טִיעֶן מִיט מִיר הַחֶסֶד שֶׁל אֱמֶת הַנִּמְשָׁךְ מֵחַסְדֵי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִיז יוֹדֵעַ הָאֱמֶת אָז הָאסְט מִיר דֶער לַייכְט מַיינֶע אוֹיגֶען אוּן הָאסְט מִיר מְחַיֶּה מֵתִים גִיוֶוען מִיט דַיין בְּרִיף מִיט דַיינֶע הֵיילִיגֶע דִּבּוּרִים, עֶס אִיז גָאר נִיט מֶעגְלִיךְ אוֹיס צוּ מָאהלִין וָואס פַאר הַגְרוֹיסֶע מִצְוָה הָאסְט גִיטָהן. זָאלְסְט וִויסְן בְּרִידֶער אַז וֶוען דִי שִׁיקְסְט מִיר אַ בְּרִיף בִּיסְטוּ מִיךְ מַמָּשׁ מְחַיֶּה מֵתִים. אִיךְ הָאבּ דִיר שׁוֹין לַאנְג גֶעשְׁרִיבֶּען דָאס, וֶוען דִי זָאלְסְט הָאבְּן עֶפִּיס הַהַשָּׂגָה וִויא אַזוֹי דִי רַאטֶעוֶועסְט מִיךְ מִיט דַיינֶע בְּרִיף וָואלְסְטוּ אַ וַואךְ גֶעלֵייגְט אַלֶע מִינֵי עֲבוֹדוֹת אוּן וָואלְסְט מִיר גֶעשְׁרִיבֶּען אַלֶע טָאג (אָחִי יַקִּירִי לְבָבִי, אֲנִי מוֹדֶה לְךָ מֵעֹמֶק הַלֵּב עַל אֲשֶׁר זָכִיתָ לַעֲשׂוֹת עִמִּי הַחֶסֶד שֶׁל אֱמֶת הַנִּמְשָׁךְ מֵחַסְדֵי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא יוֹדֵע הָאֱמֶת שֶׁאַתָּה הֵאַרְתָּ אֶת עֵינַי וְעָשִׂיתָ עִמִּי בְּחִינַת מְחַיֶּה מֵתִים עִם מִכְתָּבְךָ עִם הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלְּךָ. זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְצַיֵּר אֶת זֶה (בַּדַּעַת) אֵיזוֹ מִצְוָה גְּדוֹלָה עָשִׂיתָ. עָלֶיךָ לָדַעַת אָחִי, שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹלֵחַ לִי מִכְתָּב, אַתָּה מַמָּשׁ עוֹשֶׂה עִמִּי בְּחִינַת מְחַיֶּה מֵתִים. אֲנִי כְּבָר מִמִּזְּמַן כָּתַבְתִּי לְךָ שֶׁאִם הָיְתָה לְךָ מְעַט הַהַשָּׂגָה כַּמָּה שֶׁאַתָּה מַצִּיל אוֹתִי עִם מִכְתָּבְךָ הָיִיתָ מַשְׁלִיךְ כָּל מִינֵי עֲבוֹדוֹת וְהָיִיתָ כּוֹתֵב לִי כָּל יוֹם).

טַייעֶרֶער בְּרוּדֶער סִיא זָאל נִיט זַיין קְלֵיין בַּא דִיר אִין בַּא אוֹיגִין דִי גְרוֹיסֶע מִצְוָה, אוּן זָאלְסְט זִיךְ שְׁטַאְקִין בְּכָל הַכֹּחוֹת צוּ שְׁרַאבִּין מִיר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, כִּי זֶה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת, לְהוֹצִיא נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲווֹנוֹת ר”ל, גִּיוַואלְד בְּרוּדֶער פַארְגֶעס דִיךְ נִיט אִין מִיר. רַחֵם עָלַי, רַחֵם עָלַי, כִּי מַר לִי מְאֹד מְאֹד עַד אֵין שִׁעוּר. גִּיוַואלד רַאטֶעוֶוע מִיךְ הֵן בִּתְפִלָּה וְהֵן בְּמִכְתָּבִים, וּבִזְכוּת זֶה יְרֻחַם מִן הַשָּׁמַיִם. יֶעצְט בְּרוּדֶער גוּטְרִיל גִיטְרַייעֶר (אָחִי הַיָּקָר, אֵין הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה צְרִיכָה לִהְיוֹת קְטַנָּה בְּעֵינֶיךָ, וְעָלֶיךָ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל הַכֹּחוֹת לִכְתֹּב לִי דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, כִּי זֶה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת לְהוֹצִיא נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲווֹנוֹת רַחֲמָנָא לִיצְלָן. אֲהָהּ אָחִי, אַל תִּשְׁכַּח אוֹתִי. רַחֵם עָלַי, רַחֵם עָלַי, כִּי מַר לִי מְאֹד מְאֹד עַד אֵין שִׁעוּר. אֲהָהּ תַּצִּיל אוֹתִי, הֵן בִּתְפִלָּה וְהֵן בְּמִכְתָּבִים, וּבִזְכוּת זֶה יְרֻחַם מִן הַשָּׁמַיִם). שְׂמֹחַ נִשְׂמַח וּנְרַנֵּן וְנִרְקֹד בְּגִילָה רִינָה דִּיצָה וְחֶדְוָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה עַד אֵין תַּכְלִית, בְּהַצְּמִיחַת קֶרֶן יְשׁוּעָה שֶׁל פֶּסַח, שֶׁזָּכִינוּ גַּם בַּזְּמַן הַזֶּה בְּחשֶׁךְ נוֹרָא וְאָיֹם כָּזֶה לְכָל הַטּוֹב וְהַחֶסֶד וִישׁוּעָה נִפְלָאָה כָּזֹאת לְהַדְפָּסַת הַהַגָּדָה עִם הַפֵּרוּשׁ, מְרַבֵּנוּ הקוה”נ (הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא) זיע”א. טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְזַמֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הֶעָבָר וּלְהִתְפַּלֵּל עַל הֶעָתִיד שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לְהִתְעוֹרֵר בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ לְחַזֵּק הָעִנְיָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁל הַהַדְפָּסָה.

סִיז מִיר אַגְרוֹיס וִוינְדֶער וָואס הָאסְט נִיט גֶשְׁרִיבֶּען מִשְּׁלוֹם אֲהוּבֵנוּ וְכו’ הר”ר אַלְטֶער בֶּן צִיוֹן שֶׁיִּחְי’.

אִיךְ בֶּעט דִיךְ תֵּכֶף עֶנְטְפֶער אוּן שְׁרַייבּ מִשְׁלוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד וּבִפְרָט מִשְּׁלוֹם ר’ אַלְטֶער בֶּן צִיוֹן וּמִשְׁלוֹם הר’ צְבִי מִבַּארְדִיטְשׁוֹב נ”י (אֲנִי מִתְפַּלֵּא מַדּוּעַ לֹא כָּתַבְתָּ לִי מִשְׁלוֹם אֲהוּבֵנוּ וְכוּ’ הר”ר אַלְטֶער בֶּן צִיוֹן שֶׁיִּחְיֶה, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לַעֲנוֹת תֵּכֶף וְדוֹרֵשׁ מִשְּׁלוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד וּבִפְרָט מִשְּׁלוֹם ר’ אַלְטֶער בֶּן צִיוֹן וּמִשְּׁלוֹם הָר’ צְבִי מִבַּארְדִיטְשׁוֹב נ”י).

אָחִיךָ אוֹהַבְךָ בְּאַהֲבָה רַבָּה וְאַהֲבַת עוֹלָם הַדּוֹרֵשׁ מִשְּׁלוֹמוֹ מֵעֻמְּקָא דְּלִבָּא, וּמְחַכֶּה וּמְצַפֶּה לִישׁוּעָתְךָ מְהֵרָה וּמְקַוֶּה וּמְיַחֵל וּמִתְגַּעְגֵּעַ לִרְאוֹתְךָ בְּקָרוֹב בְּרֹב שִׂמְחָה אֲמִתִּית, גַּם אִיךְ גְרִיס מַיין טַייעֶרִיען הַארְץ פְרַיינְד הֶחָבִיב לִי כְּנַפְשִׁי הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָא יְרֵא הַשֵּׁם וְעוֹבְדוֹ בֶּאֱמֶת בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ אִיךְ הָאבּ מִיךְ זֵייעֶר גִיפְרֵייד מִיט אַייעֶר גְרוֹיס אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר, אִיךְ בֶּעט אַייךְ אִיהְר זָאל מִיר שִׁיקִין בְּרִיף אַלֶע מָאל לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי (אֲנִי גַּם פּוֹרֵס בִּשְׁלוֹם חֲבֵר לִבִּי הַיָּקָר הֶחָבִיב לִי כְּנַפְשִׁי הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָא יְרֵא הַשֵּׁם וְעוֹבְדוֹ בֶּאֱמֶת בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, מְאֹד שָׂמַחְתִּי מִדְּרִישַׁת שְׁלוֹמְךָ אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר. אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִשְׁלֹחַ לִי מִכְתָּבִים בְּכָל פַּעַם לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי) וּבַקָּשָׁתִי שְׁטוּחָה מִמַּעֲלַת כְּבוֹדוֹ שֶׁיּוֹדִיעֵנִי מִשְּׁלוֹם זוּגָתוֹ הַצַּדֶּקֶת מ’ גִיטֶעל תִּחְיֶה וּמִמַּצַּב פַּרְנָסָתָם, וּבִפְרָט לִכְתֹּב דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים מִנְּקֻדַּת לִבּוֹ הַקָּדוֹשׁ, וּמִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל יַחְמִיצֶנָּה, בִּפְרָט מִצְוָה כָּזֹאת. וְהִנְנִי מְבָרְכוֹ בְּחַג הַפֶּסַח כָּשֵׁר וְשִׂמְחָה. אוֹהֲבוֹ לָנֶצַח, יִשְׂרָאֵל בֶּער.

בְּבַקָּשָׁה לִמְסֹר הַמִּכְתָּב הָר”פ לִידִיד נַפְשֵׁנוּ ר’ מֵאִיר אַנְשִׁין נ”י.

למעלה מהטבע

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהַחֲסִידִים שָׁרִים בְּשִׂמְחָה מִמִּשְׁפְּטֵי הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ,

“כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ גֶּשֶׁר צָר מְאֹד, גֶּשֶׁר צָר מְאֹד,

וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל..”

אֲנִי מָסַרְתִּי אֶת נַפְשִׁי לִהְיוֹת עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, כִּי אֲנִי הָיִיתִי בְּדַרְכִּי לַקֶּבֶר. אֲנִי לֹא עָזַבְתִּי אוֹתוֹ אַף פְּסִיעָה, אֵיפֹה שֶׁהָלַךְ, לִטְבֶרְיָה, לְמִירוֹן – הָלַכְנוּ בְּיַחַד. זֶה הָיָה שִׂיחָה בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, “הִנֵּה הַבְּרֶסְלֵבִים, הִנֵּה יִשְׂרָאֵל בֶּער עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר”, זֶה הָיָה סִימָן שֶׁאֲנַחְנוּ בְּיַחַד, זֶה הָיָה הַגּוּשְׁפַּנְקָה עַל בְּרֶסְלֵב. רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה גִּבּוֹר כָּזֶה שֶׁהוּא עָמַד נֶגֶד גְּדוֹלִים וְנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם. הוּא הָיָה לוֹ חָכְמָה כָּזֶה שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, נִיצוֹץ אֶחָד נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם. נִיצוֹץ אֶחָד יָכוֹל לִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם, נִיצוֹץ אֶחָד!

אֲנִי אִישׁ פָּשׁוט לְגַמְרֵי, אֲנִי זָכִיתִי בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם לְהַכִּיר מַה זֶּה חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר. רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם – בִּצְפָת, בִּטְבֶרְיָה, בְּכָל הָעוֹלָם, הָיָה לוֹ שֵׁם אַחֵר, הָיָה לוֹ אַרְבַּע שֵׁמוֹת: שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ הַלְפֶּרִין, אֲבָל הַכִּנוּי שֶׁלּוֹ הָיָה ‘קָרְדוֹנֶר’, עַל שֵׁם הָעִיר קַארְדָן שֶׁבְּגַלִיצְיָּה. וְגַם-כֵּן בְּאוּמַן קָרְאוּ אוֹתוֹ צַ’אק, רַבִּי יִשְׂרָאֵל צַ’אק. מַדּוּעַ צַ’אק? צַ’אק זֶה פְרֵיילַאךְ (שִׂמְחָה), זֶה שִׂמְחָה שֶׁעוֹלָה עַל כָּל הַשְּׂמָחוֹת! הָיָה לוֹ שִׂמְחָה כָּזוֹ גְּדוֹלָה.. אָז קָרְאוּ אוֹתוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל צַ’אק. הוּא הָיָה תָּמִיד מְרַקֵּד וְהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה. וְהוּא הָיָה לוֹ גַּם-כֵּן צַעַר גָּדוֹל וְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים מֵהַהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ, כִּי אָז הָיָה כָּל הָעוֹלָם מִתְנַגְּדִים.

בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹתָיו מַה שֶּׁזָּכִיתִי, אֲנִי מוֹדֶה וּמְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל שֶׁזָּכִיתִי לְהַכִּיר אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים, אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁזֶּה הָיָה. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי עָמַדְתִּי וְלָחַמְתִּי כְּנֶגֶד כֻּלָּם, גְּדוֹלִים כָּאֵלֶּה, מְפֻרְסָמִים כָּאֵלֶּה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי הָיִיתִי חָזָק מְאֹד.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא בָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיָשַׁב בִּירוּשָׁלַיִם שָׁנָה, וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית הוּא בָּא לְמִירוֹן, לִצְפָת, הוּא הָיָה גַּם-כֵּן שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן, אַחַר-כָּךְ הוּא בָּא אֵלַי וַאֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹתוֹ וְלִרְאוֹת פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בַּפֶּה!

הוֹ.. הָרִקּוּדִים שֶׁלּוֹ, הַזְּמִירוֹת שֶׁלּוֹ, הַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ, הַתְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ, עֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ, הָאֱמוּנָה בְּכֹחַ נוֹרָא כָּזֶה, מִי יָכוֹל לְתָאֵר לְסַפֵּר מַה שֶּׁרָאִיתִי, מַה שֶּׁהִרְגַּשְׁתִּי. מִי שֶׁלֹּא רָאָה דָּבָר כָּזֶה לֹא רָאָה טוֹב מֵעוֹלָם!

הוּא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת בְּמִירוֹן וַאֲנִי בִּטְבֶרְיָה וְלֹא לְהַכִּיר אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁיִּהְיֶה קֶשֶׁר בֵּינֵינוּ, אָז הוּא סִבֵּב סִבּוֹת וְהוּא הִכְנִיס בְּרַבִּי יִשְׂרָאֵל אוֹר שֶׁיֵּדַע מַה שֶּׁזֶּה, וְהֵבִיא אוֹתוֹ לַבַּיִת שֶׁלִּי וְנַעֲשָׂה מִזֶּה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, נַעֲשָׂה עוֹלָם אַחֵר…

אֲנַחְנוּ רוֹאִים עַכְשָׁו שֶׁהַקֶּשֶׁר שֶׁהָיָה בֵּינִי וּבֵין רַבִּי יִשְׂרָאֵל, זֶה הָיָה הֲכָנָה לְעַכְשָׁו. כָּל מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי זֶה הָיָה בִּשְׁבִיל הַגְּאֻלָּה. וְגַם-כֵּן הַפֶּתֶק זֶה גַּם-כֵּן בֵּין הַדְּבָרִים הַפִּלְאִיִּים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין. וְזֶה הַכֹּל הָיָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל, בְּלִי רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה יִשְׂרָאֵל בֶּער, לֹא הָיָה פֶּתֶק, לֹא הָיָה שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמוּז.

מַה שֶּׁרָאִיתִי, מַה שֶּׁזֶּה הַכֹּחַ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת מִבָּשָׂר וָדָם, מִבֶּן-אָדָם שֶׁנּוֹלַד מִגּוּף שֶׁל אִשָּׁה וְהוּא בֶּן-אָדָם כְּמוֹ כָּל בְּנֵי-אָדָם, כְּמוֹ כָּל הָעוֹלָם – לְקָדוֹשׁ כָּזֶה, זֶה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע. הוּא הָיָה עִנְיָן אַחֵר, הוּא הָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲבָל הוּא לֹא הָיָה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, הוּא הָיָה מֵהָעוֹלָם הַבָּא. אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל – רָאִיתִי מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב.

רַק לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹל שֶׁלּוֹ, הַקּוֹל הָיָה נָעִים וְתָמִיד הָיָה דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּפְרָט בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה. לֹא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי דָּבָר כָּזֶה מֵעוֹלָם. בִּשְׁבִיל זֶה נִתְקָרַבְתִּי. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב סִבּוֹת אִתִּי, נִסִּים, כֻּלָּם נִסִּים.

אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים דִּבּוּרִים רוּחָנִיִּים, זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר כְּמוֹ שֶׁהָיָה , כֻּלּוֹ רוּחֲנִי, כֻּלּוֹ נְשָׁמָה, כֻּלּוֹ אֱמֶת. וְגַם-כֵּן הוּא הָיָה לוֹ מְסִירוּת נֶפֶשׁ בִּשְׁבִיל הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא קֵרֵב אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. פַּעַם אַחַת הוּא הָיָה בְּמַעֲצָר וְסָבַל צָרוֹת כָּאֵלֶּה.. וְגַם-כֵּן בִּשְׁבִילִי בְּעַצְמִי הוּא הָיָה סוֹבֵל צָרוֹת כָּאֵלּוּ, אוֹי מַה שֶּׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל סָבַל בִּשְׁבִילִי…

אִם הָיוּ נוֹתְנִים לְמִשֶּׁהוּ כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם רַק לְיוֹם אֶחָד לַעֲבֹר מַה שֶּׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל עָבַר, הוּא הָיָה מַשְׁלִיךְ אֶת זֶה וְהָיָה אוֹמֵר: “אֲנִי לֹא רוֹצֶה כֶּסֶף וַאֲנִי לֹא רוֹצֶה צָרוֹת כָּאֵלֶּה!”

אוֹי רַבִּי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי יִשְׂרָאֵל.. הוּא הָיָה לוֹ מְסִירַת נֶפֶשׁ, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ אִשָּׁה וְלֹא בָּנִים – רַק אֲנִי, הוּא וַאֲנִי – רַק שְׁנֵי אֲנָשִׁים. הוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ עָלַי. מַה, אִישׁ אֶחָד, יִשְׂרָאֵל בֶּער, מַה יִּהְיֶה מִזֶּה, הַגְּאֻלָּה יֵשׁ בָּזֶה? עַל מַה הוּא כָּל-כָּךְ סָבַל? הוּא חָשַׁב שֶׁאוּלַי הוּא יַצְלִיחַ לְהָאִיר בִּי אֵיזֶה אוֹר, קְצָת אוֹר שֶׁאֲקַיֵּם הַתּוֹרָה וְשֶׁאוּכַל עַל-יְדֵי זֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם – אוּלַי. בִּשְׁבִיל זֶה הוּא נָתַן אֶת כָּל נַפְשׁוֹ וְהַכֹּל.

וְהוּא רָאָה אֶת זֶה אֵיךְ שֶׁנִּסְתַּבֵּב, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא אוֹתוֹ בְּכֹחַ מִמִּירוֹן לִטְּבֶרְיָה וְהוּא מָצָא אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער, אָז הוּא עָזַב אֶת הַמִּשְׁפָּחָה, אֶת צְפָת, אֶת מִירוֹן, כְּאִלּוּ שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה וְאֵין לוֹ יְלָדִים וְאֵין לוֹ פַּרְנָסָה וְלֹא שׁוּם דָּבָר, הוּא עָזַב הַכֹּל בִּשְׁבִילִי. הוּא הָיָה כָּל הַחֹרֶף בַּבֵּית-כְּנֶסֶת וְיָשַׁן עַל סַפְסָל וְהָיָה לוֹ קַר, וּמַה הוּא אָכַל? לֶחֶם עִם תֵּה, לֶחֶם עִם מַיִם. הוּא רַק מָצָא בִּטְבֶרְיָה אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער, אָז הוּא נָתַן אֶת כָּל נַפְשׁוֹ, הָיָה לו רַק דָּבָר אֶחָד – יִשְׂרָאֵל בֶּער!

אוֹי יוֹי יוֹי.. הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ הָיָה לוֹ תַּלְמִידִים קְדוֹשִׁים, גְּאוֹנִים וּבַעֲלֵי-מְקֻבָּלִים, וְהוּא הִזְהִיר אוֹתָם מְאֹד עַל אַהֲבַת חֲבֵרִים. וְגַם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי הִזְהִיר אֶת הַחֲבוּרָה שֶׁלּוֹ שֶׁיַּחֲזִיקוּ עַצְמָם בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָתָן, הֵם מְדַבְּרִים כָּל-כָּךְ עַל אַהֲבַת חֲבֵרִים. וְכֵן אֲנַחְנוּ, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹר עַצְמֵנוּ מְאֹד שֶׁלֹּא תִּפָּגֵם הָאַהֲבָה חַס-וְשָׁלוֹם אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשְּׂעָרָה, כִּי רָאוּי לָנוּ לֶאֱהֹב עַצְמֵנוּ בְּיֵתֶר שְׂאֵת וְיֵתֶר עֹז מֵחֲמַת שֶׁזָּכִינוּ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ אֵיזֶה חֵלֶק בַּפִּרְסוּם וְהִתְגַּלּוּת אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּזֶה תָּלוּי תִּקּוּן הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת. צְרִיכִים לִשְׁמֹר מְאֹד מִקִּלְקוּל הָאַהֲבָה וּמִפֵּרוּד לְבָבוֹת חַס-וְשָׁלוֹם. רַק לְהִשְׁתַּדֵּל לְהוֹסִיף וּלְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחְדוּת זֶה לָזֶה כְּגוּף אֶחָד, שֶׁנּוּכַל לְהִתְחַבֵּר וּלְהִצְטָרֵף יַחַד תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁעַל-יָדֵינוּ יִתְגַּדֵּל וְיִתְרַבֶּה מְאֹד מְאֹד עַד אֵין מִסְפָּר בִּנְיְנֵי הַבָּתִּים הַנִּפְלָאִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, עַד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִתְקַבְּצוּ וְיִתְאַסְּפוּ יַחַד לִכְנֹס בָּהֶם. וַאֲפִלּוּ הַשּׁוֹכְבִים בַּחוּץ וַאֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם יִתְקַבְּצוּ וִיכָּנְסוּ לְתוֹךְ הַבָּתִּים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. גַּם רָאוּי לָנוּ לְהִתְגַּעְגֵּעַ לְהִתְרָאוֹת.

וְהָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא רַבִּי וְתַלְמִידִים. כָּל הַחֲסִידִים – גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, אֵין גְּדוֹלִים וְאֵין קְטַנִּים, כֻּלָּנוּ חֲבֵרִים.

נוּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֶצְלֵנוּ יֵשׁ אַהֲבָה, אֲבָל יֵשׁ אַהֲבָה וְיֵשׁ אַהֲבָה. אֲנִי רָאִיתִי מַה זֶּה אַהֲבָה, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר עָלָיו-הַשָּׁלוֹם הוּא נָתַן אֶת כָּל נַפְשׁוֹ עָלַי, אוּלַי הוּא יַצְלִיחַ לְהָאִיר בִּי אֵיזֶה אוֹר לְהִתְנַקּוֹת מִתַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. זֶה הָעִקָּר, לְנַקּוֹת עַצְמֵנוּ מִתַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, זֶה הָעִקַּר הַהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהוּא הִתְרַשֵּׁם מְאֹד, הוּא רָאָה שֶׁאֲנִי אָדָם קָטָן, שֶׁאֲנִי לֹא כְּלוּם, אֲבָל הוּא רָאָה הַגְּבוּרָה שֶׁיֵּשׁ לִי שֶׁאֲנִי עוֹמֵד נֶגֶד כּוֹחוֹת כָּאֵלֶּה וַאֲנִי חָזָק וְשָׂמֵחַ, אָז הוּא רָאָה שֶׁזֶּה דָּבָר טוֹב. וּמֵאֵיפֹה לָקַחְתִּי גְּבוּרָה כָּזוֹ? תְּפִלָּה, תְּפִלָּה, תְּפִלָּה וְרָצוֹן טוֹב.

אָז בִּטְבֶרְיָה הָיָה שְׁנֵי מְשֻׁגָּעִים – רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וְיִשְׂרָאֵל בֶּער, הָיוּ שְׁנַיִם. וַאֲנַחְנוּ רָקַדְנוּ בְּלֵיל שַׁבָּת בְּרִקּוּדִים כָּאֵלֶּה, בְּשִׂמְחָה כָּזוֹ, וְכֻלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים. וַאֲנַחְנוּ רָקַדְנוּ עַד שֶׁכָּל הַמִּתְנַגְּדִים כֻּלָּם נִתְבַּטְּלוּ וְנָפְלוּ, “מַה זֶּה, מֵאֵיפֹה הֵם מְקַבְּלִים שִׂמְחָה כָּזוֹ, מֵאֵיפֹה מְקַבְּלִים דָּבָר כָּזֶה?”

מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה, אֵיפֹה יֵשׁ דָּבָר כָּזֶה בָּעוֹלָם, אֵיפֹה רוֹאִים מְסִירַת נֶפֶשׁ כָּזֶה בִּשְׁבִיל אֵיזֶה יֶלֶד לֹא שֶׁלּוֹ. דָּבָר כָּזֶה לֹא הָיָה וְלֹא רוֹאִים בָּעוֹלָם מִשּׁוּם צַדִּיק, מִשּׁוּם בֶּן-אָדָם. זֶה רוֹאִים רַק אֵצֶל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ! וְנַעֲשָׂה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, נַעֲשָׂה מִזֶּה בִּנְיָן לְדוֹר דּוֹר, לְעוֹלָם, לָנֶּצַח, בְּרִיאַת עוֹלָם מֵאַיִן וְאֶפֶס…

וְהַפֶּתֶק בָּא פִּתְאוֹם, בְּלִי הֲכָנָה, כְּלוּם. הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁל שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפֶּתֶק: “וְסִימָן י”ז בְּתַמּוּז”, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְתָאֵר, אֲנִי הָיִיתִי מְסֻכָּן מְאֹד, הָיִיתִי מְדֻכָּא כָּזֶה שֶׁהָיִיתִי חוֹלֶה נֶפֶשׁ. אֲנִי נָפַלְתִּי לְעַצְבוּת כָּזֶה, לְשִׁבְרוֹן לֵב כָּזֶה.. בְּלִי רְפוּאָה, אֵין רְפוּאָה לְזֶה, אֵין. נוּ, וּמִזֶּה נִבְרָא הַפֶּתֶק!

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר בְּ’סֵפֶר הַמִּדּוֹת’: “מִי שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ – מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו!” אָז הַצַּעַר וְהַבּוּשָׁה וְהַדִּכָּאוֹן שֶׁהָיָה לִי מִזֶּה, זֶה הָיָה מְכַפֵּר. כָּכָה אוֹמֵר רַבֵּנוּ, כָּכָה כָּתוּב בְּ’סֵפֶר הַמִּדּוֹת’. אָז זֶה לֹא חִדּוּשׁ שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֵלַי בְּלָשׁוֹן כָּזֶה: “תַּלְמִידִי הַיָּקָר, וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי”. הוּא מוֹרִיד עַצְמוֹ, “מְאֹד הָיָה קָשֶׁה לִי לָרֶדֶת אֵלֶיךָ”, הוּא מוֹרִיד עַצְמוֹ אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל בֶּער, “תַּלְמִידִי הַיָּקָר, וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי”.

אֲנִי הָיָה לִי צַעַר כָּזֶה, וְגַם-כֵּן אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת עִם גַּאֲוָה, לֹא יָכֹלְתִּי, כִּי אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת הָעֶרֶךְ שֶׁלִּי. וְגַם-כֵּן רַבִּי יִשְׂרָאֵל עָלָיו-הַשָּׁלוֹם הוּא הָיָה מַכִּיר אוֹתִי, הוּא הָיָה מֵבִין עָלַי, הוּא יָדַע שֶׁאֲנִי לֹא כְּלוּם, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא רָאָה אֶת הָרְצוֹנוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁאֲנִי עוֹמֵד נֶגֶד כָּל הַחֲכָמִים, נֶגֶד כָּל הַגְּדוֹלִים, אָז זֶה הָיָה לוֹ עֶרֶךְ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְהוּא קִבֵּל אוֹתִי כְּמוֹ מַתָּנָה וּבְכָל לֵב, בְּכָל נֶפֶשׁ. הָעוֹלָם חוֹשְׁבִים: “מַה, הַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ זֶה דָּבָר שֶׁהוּא יִהְיֶה כְּדַאי? צְרִיכִים לִהְיוֹת לַמְדָּן, כִּשְׁרוֹנִי “, וּבָזֶה רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה יָחִיד, אִישׁ אַחֵר לֹא הָיָה לוֹ קֶשֶׁר כָּזֶה אִתִּי. אֲפִלּוּ אַבְרָהָם בַּר נַחְמָן, אִם אֲנִי הָיִיתִי מִתְקָרֵב אֵלָיו הוּא הָיָה מְדַבֵּר אִתִּי, אֲבָל לֹא בְּאֹפֶן כָּזֶה – כְּמוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ קֶשֶׁר כָּזֶה.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא כָּל הַבְּכִיּוֹת שֶׁלּוֹ הָיָה רַק בִּשְׁבִיל עַם יִשְׂרָאֵל, “מַה יִּהְיֶה!” הוּא הִרְגִּישׁ הַצַּעַר מַה שֶּׁזֶּה, הַנְּפִילוֹת הָאֵלּוּ, הַכְּפִירוּת וְהָאֱמוּנוֹת כָּזְבִיּוֹת וְהַשֶּׁקֶר, זֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ מִכָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְהוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא הָיָה מִתְפַּלֵּל עַל זֶה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם שֶׁיִּתְגַּלֶּה דַּעַת רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם.

הַכֹּל תָּלוּי בְּרַבֵּנוּ! הַכֹּל, כָּל הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, כָּל חַיֵּינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא – הוּא רַק רַבֵּנוּ!

כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא מֵכִיל הַרְבֵּה מְאֹד חָכְמָה וְדַעַת וְהִתְחַזְּקוּת וְחִיּוּת. וְגַם-כֵּן עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רוֹאִים הָאוֹר שֶׁל הַגְּמָרָא וְשֶׁל כָּל הַתּוֹרָה. הַקַּבָּלָה וְהַכֹּל יֵשׁ בַּ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ הוּא מְקַשֵּׁר אֶת הַקַּבָּלָה עִם כָּל דִּין, זֶה מֵאִיר לָנוּ הַגְּמָרָא וְכָל הַתּוֹרָה. הָעוֹלָם הָיוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת קָבוּעַ תָּמִיד בְּ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, כָּל הַלּוֹמְדִים וְכָל הָעוֹלָם, כִּי רוֹאִים בָּזֶה פֶּלֶא פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה אֵיךְ שֶׁרַבִּי נָתָן לָמַד אֶת הַגְּמָרָא, אֵיךְ הוּא לָמַד הַמִּדְרָשׁ, וְהָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מִזֶּה, הֵם חוֹשְׁבִים: “בִּשְׁבִיל מָה לִי ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, בִּשְׁבִיל מָה אֲנִי צָרִיךְ חִדּוּשִׁים שֶׁל חֲסִידוּת, חִדּוּשִׁים שֶׁל קַבָּלָה?”

הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא סוֹד כָּזֶה, פֶּלֶא כָּזֶה. אֲפִלּוּ אֶחָד מֵחֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב הַמְפֻרְסָמִים, הוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, אֲבָל הוּא חוֹשֵׁב: “חֲסִיד בְּרֶסְלֵב צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לַמְדָּן, גְּמָרָא, פּוֹסְקִים. אֲבָל ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, זֶה לֹא לַמְדָּן, זֶה חֲסִידוּת”.

יֵשׁ חַס-וְשָׁלוֹם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים עֲבוֹדָה זָרָה מֵרַבֵּנוּ. אֲבָל מַה שֶּׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ, מַה שֶּׁגִּלָּה רַבֵּנוּ, הוּא גִּלָּה רַק טִפָּה מִן הַיָּם מִגְּדֻלָּתוֹ, כְּלוּם, זֶה נֶעֱלָם…

אוֹי יוֹי יוֹי, אַשְׁרֵי הָאָזְנַיִם שֶׁשּׁוֹמְעִים דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, אֵין בָּעוֹלָם. לֹא נִמְצָא בָּעוֹלָם דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֲנִי קִבַּלְתִּי בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַזְּקֵנִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת. לֹא כְּמוֹ הַיּוֹם, אֲנָשִׁים פָּשׁוּט רָצִים אַחֲרֵי כָּבוֹד וְכֶסֶף, זֶה חשֶׁךְ, כֵּן.

אֲנִי לֹא מְכַוֵּן שֶׁאֲנִי סוֹד, אַדְרַבָּא אֲנִי מְכַוֵּן לָאֱמֶת, שֶׁאֲנִי בְּמַדְרֵגָה כָּזֶה שֶׁאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ אֲפִלּוּ לְדַבֵּר, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּהַלֵּל: “מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן”, אֶבְיוֹן זֶה מַמָּשׁ אֶבְיוֹן מִן הַתּוֹרָה, מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, מֵהַכֹּל.

“מֵקִים מֵעָפָר דָּל”, מֵקִים מֵעָפָר, זֶה אֵין יוֹתֵר נָמוּךְ מֵעָפָר. עַצְבוּת זֶה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם עָפָר. עָפָר זֶה עַצְבוּת, זֶה עַצְלוּת.

“מֵקִים מֵעָפָר דָּל”, דַּל זֶה מַמָּשׁ הוּא אֵין לוֹ כְּלוּם, דָּל. וְעוֹד יוֹתֵר – “מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן”, כַּנִּרְאֶה שֶׁאֶבְיוֹן הוּא יוֹתֵר מִדַּל, “מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן”.

נוּ, אֲנִי הָיָה קָשֶׁה לִי לְקַבֵּל “תַּלְמִידִי הַיָּקָר” וְגַם-כֵּן “עָלֶיךָ אָמַרְתִּי”, בִּזְמַן שֶׁמָּצָאתִי אֶת הַפֶּתֶק הָיָה זְקֵנִים אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בִּירוּשָׁלַיִם, רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר, רַב נַפְתָּלִי כֹּהֵן וְרַב נָתָן בֶּן רַב פִּנְחָס יְשַׁעְיָה שֶׁלָּקַח אֶת גִּיטָלֶ’ה לְאִשְׁתּוֹ לְאַחַר הַפְּטִירָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הוּא הָיָה בְּרֶסְלֵב אֱמֶת לֹא סְתָם בְּרֶסְלֵב. הָיוּ זְקֵנִים, כֵּן. וַאֲנִי הֶרְאֵיתִי לְרַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר אֶת הַפֶּתֶק, אֲנִי רוֹאֶה אֶת זֶה כְּמוֹ עַכְשָׁו, אֲנַחְנוּ הָיִינוּ עִם רַב נַפְתָּלִי, וַאֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ אֶחָד לְיַד הַשֵּׁנִי לְיַד הָאֲרוֹן סְפָרִים, וְהָיָה מֶרְחָק גָּדוֹל בֵּינֵינוּ, אֲנִי הָיִיתִי כְּלוּם וְרַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר הָיָה בַּעַל-מֹחַ גָּדוֹל וְהָיָה לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל, הוּא הָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ. אֲנִי אָכַלְתִּי אֶצְלוֹ, רָאִיתִי אֵיךְ הוּא אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה כָּזוֹ, לֹא רָגִיל כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִים, הוּא הָיָה עִנְיָן אַחֵר. אֲנִי הָיָה לִי פֶּלֶא, “אֵיךְ הוּא חַי? אֵיךְ הוּא נִמְצָא בָּעוֹלָם? אֵיךְ יֵשׁ לוֹ קִיּוּם?”

אֲנִי קִבַּלְתִּי דִּבּוּרִים מֵרַב שְׁלֹמֹה וַאֲנִי רָאִיתִי פְּלָאוֹת מֵהַדִּבּוּרִים שֶׁל רַב שְׁלֹמֹה שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה בּוֹ טֶבַע הַמְּדִינָה שֶׁל גְּרֶמַנְיָה, הוּא הָיָה מִשָּׁם, וְשָׁמָּה יֵשׁ לָהֶם עִנְיָנִים כְּמוֹ עַקְשָׁנוּת, הֵם עַקְשָׁנִים בְּדַעְתָּם וְאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אוֹתָם. עַל-כָּל-פָּנִים אֲפִלּוּ מִגֶרְמַנְיָה יְכוֹלִים לִטְעוֹת, הוּא לֹא נָסַע לְרַבֵּנוּ, הוּא הָיָה יָכוֹל לִנְסֹע, הָיָה לוֹ כֶּסֶף, אֲבָל הוּא הָיָה לַמְדָּן גָּדוֹל, הוּא הָיָה בָּקִי בְּכָל חַדְרֵי הַתּוֹרָה וְהוּא הָיָה אֶצְלוֹ תַּכְלִית דִּין, דִּין תּוֹרָה שֶׁאָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

נָכוֹן, אָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל יֵשׁ עִנְיָנִים. כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ בְּחוּץ לָאָרֶץ רַבִּי מְיֻחָד יוֹתֵר מִבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אָז הוּא יָכוֹל לָצֵאת חוּץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי בְּיַחַד אִתּוֹ וַאֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִסָּרוֹן אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִזֶּה, אָז לֹא הִתְוַכַּחְתִּי אִתּוֹ. אֲנִי יוֹשֵׁב אִתּוֹ בְּיַחַד וּמְקַבֵּל צְעָקוֹת, וּמַה שֶּׁאֲנִי הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה לֹא נָכוֹן, שֶׁלֹּא צְרִיכִים לְקַבֵּל, אָז לֹא קִבַּלְתִּי, לֹא הָיָה לָזֶה שׁוּם עֶרֶךְ.

וּבְהַפֶּתֶק רוֹאִים הִתְחַזְּקוּת כָּזֶה שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּתוּב, יֵשׁ פָּסוּק: “אֶשְׁכֹּן אֶת דַּכָּא” – מִי שֶׁהוּא מְדֻכָּא אֲפִלּוּ עַד דַּכָּא, אָז “אֶשְׁכֹּן אֶת דַּכָּא”.

וְרַבִּי נָתָן הוּא הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל. רַבִּי נָתָן רָאָה אֶת הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ, אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל רַבֵּנוּ, אָז הוּא הָיָה בַּעֲנִיווּת כָּזֶה, הוּא הֶחֱשִׁיב אֶת עַצְמוֹ כְּאֶפֶס וְאַיִן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּלִי רַבֵּנוּ. הוּא רָאָה אֶת גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ אָז הוּא נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי.

רַבִּי נָתָן לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם מַחֲשָׁבָה שֶׁל כָּבוֹד, שֶׁל גַּאֲוָה, הוּא יָכַל לַחֲשֹׁב: “אֲנִי תַּלְמִיד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹש, אֲנִי זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ, מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ”. לֹא, הוּא הָיָה אֶפֶס וְאַיִן, הוּא הֵבִין שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי נֶגֶד רַבֵּנוּ. הוּא הָיָה עָנָו, זֶה גְּדֻלָּה, זֶה חָכְמָה גְּדוֹלָה, אִישׁ כָּזֶה יִהְיֶה אֶפֶס וְאַיִן? אֵיךְ? זֶה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, זֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵאִיר עָלָיו, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה צָרִיךְ כְּלִי כָּזֶה, “אֶשְׁכֹּן אֶת דַּכָּא”, שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ אֶפֶס וְאַיִן, אִם לֹא – אָז אֵיךְ אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵרַבֵּנוּ?

הוֹי רַבִּי נָתָן הָיָה גָּאוֹן, אֲבָל אֲנִי לֹא כְּלוּם. אֲנִי אֶפֶס וְאַיִן מַמָּשׁ, אֲנִי מַמָּשׁ כְּלוּם!

(חֲסִיד מְסַפֵּר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל כִּי בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת הוּא עוֹרֵךְ בְּבֵיתוֹ שִׁעוּר בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’)

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאֲנִי זוֹכֶה רַק לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה, מַה שֶּׁזֶּה.. זֶהוּ הַגְּאֻלָּה, זֶהוּ כָּל חִיּוּתֵנוּ וְכָל הַיְשׁוּעוֹת. לִזְכּוֹת לִשְׁמֹעַ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה.. אֵיזֶה יְשׁוּעָה זֶה, אֵיזֶה רְפוּאָה, אֵיזֶה.. זֶה כָּל תִּקּוּנֵנוּ, זֶה הַכֹּל! יֵשׁ בּוֹ הַכֹּל לְיִרְאַת שָׁמַיִם וֶאֱמוּנָה וּתְשׁוּבָה וְכָל מַה שֶּׁצְּרִיכִים יֵשׁ שָׁמָּה בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר. דָּבָר כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, עַכְשָׁו יִתְגַּלֶּה לָנוּ פֶּלֶא, פֶּלֶא נוֹרָא כָּזֶה שֶׁהוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ וִישׁוּעָתֵנוּ, הַכֹּל, הַכֹּל מַה שֶּׁצְּרִיכִים.

הַתּוֹרָה ל’ בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’: “כָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ רוֹפֵא גָּדוֹל יוֹתֵר”, וַאֲנַחְנוּ חוֹלִים כָּאֵלֶּה.. אֲנַחְנוּ אֵין מִי שֶׁיַּעֲזֹר לָנוּ, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

כָּל עִנְיָן רַבֵּנוּ הוּא עִנְיַן הַגְּאֻלָּה, הוּא עִנְיָן לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, זֶה עִנְיַן פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם. רוֹאִים גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא וּגְדֻלַּת הַצַּדִּיק. כָּל הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁכְּבָר יֶשְׁנּוֹ, כְּמוֹ גְּמָרָא, אֲבָל כָּעֵת יֶשְׁנּוֹ שֶׁיָּצָא מִפִּיו, הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ. הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה ‘נֹעַם אֱלִימֶלֶךְ’, ‘קְדֻשַּׁת לֵוִי’ מֵרַב לֵוִי יִצְחָק מִבַּרְדִיטְשׁוֹב, הֵם חוֹשְׁבִים: “מַה, הוּא הָיָה יוֹתֵר מִ’קְּדֻשַּׁת לֵוִי’?!” כֵּן, הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים. הֵם חוֹשְׁבִים: “אָז יֵשׁ עוֹד סֵפֶר, יֵשׁ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ גַּם-כֵּן, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ ‘קְדֻשַּׁת לֵוִי’ וְ’נֹעַם אֱלִימֶלֶךְ’, כָּכָה יֵשׁ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן'”. אֲבָל עִנְיָן רַבֵּנוּ הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי, זֶה עִנְיָן מְיֻחָד. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “אֲנִי סוֹד מִכָּל הָעוֹלָם!”

הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ הוּא גַּם-כֵּן לֹא יָדַע מֵרַבֵּנוּ. זֶה עִנְיַן פֶּלֶא כָּזֶה מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, חָדָשׁ לְגַמְרֵי. וְגַם רוֹאִים הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְהַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, הַאִם יֵשׁ עוֹד בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה? יֵשׁ עוֹד תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ? אֵין בָּעוֹלָם!

אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִגְּאוֹנִים, מִגְּדוֹלִים, שֶׁאָמְרוּ לַיְשִׁיבָה: “תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁל רַבֵּנוּ – אֵין! מַעֲשִׂיּוֹת כְּרַבֵּנוּ – אֵין! שִׂיחוֹת כְּרַבֵּנוּ – אֵין!”

נוּ, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “מָשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ עַל הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן'”, שׁוּם צַדִּיק לֹא אָמַר כָּכָה. הָיָה הָרַב מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב, גָּאוֹן קָדוֹשׁ וְצַדִּיק, וְהוּא לֹא אָמַר שֶׁמָּשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ עַל הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר כָּכָה, “אֵין מִי שֶׁיַּגִּיד פֵּרוּשׁ – רַק מָשִׁיחַ!” וַאֲפִלּוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שִׁבַּח אוֹתוֹ, אֶת הָרַב מִבַּרְדִיטְשׁוֹב, אֲבָל אִם הָרַב מִבַּרְדִיטְשׁוֹב הָיָה יוֹדֵעַ מֵרַבֵּנוּ – הוּא הָיָה כְּמוֹ רַבִּי נָתָן, תַּלְמִיד רַבֵּנוּ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל.

וַאֲפִלּוּ אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלּוּ, וּכְשֶׁהֵם הָיוּ מִתְקָרְבִים לְרַבֵּנוּ וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוֹצִיא אוֹתָם לְמִחוּץ לַיִּשּׁוּב, הָיָה פֶּלֶא כָּזֶה…

וְגַם-כֵּן אֵצֶל רַבֵּנוּ הָיָה חַזָּנִים כָּאֵלֶּה, בַּעֲלֵי-תְּפִלָּה כָּאֵלֶּה.. כָּל אֶחָד הָיָה אוֹר גָּדוֹל מַה שֶּׁאֵין בָּעוֹלָם. לֹא עַל חִנָּם עָמַד הָעוֹלָם עַל בְּרֶסְלֵב!

וְגַם-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ כָּכָה בְּבֶטֶן גַּאֲוָה, צְרִיכִים לְנַקּוֹת אֶת זֶה, “אַתָּה רוֹצֶה לִלְמֹד ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, בִּשְׁבִיל מָה? אִם אַתָּה רוֹצֶה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד וּפִרְסוּם, אָז אַתָּה לֹא שַׁיָּךְ לְכָאן”.

מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה.. אֲפִלּוּ מֵחֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב לֹא הֵבִינוּ כֻּלָּם, הֵם הֵבִינוּ מַה שֶּׁרַבִּי נָתָן הֵבִין? רַבִּי נָתָן הוּא יָדַע מֵרַבֵּנוּ. רַבִּי נָתָן אָמַר שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא – אִם יִפְסְקוּ לוֹ גֵּיהִנָּם, אָז הוּא יַגִּיד תּוֹרָה בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, אָז יִהְיֶה נַעֲשָׂה שָׁמָּה גַּן-עֵדֶן! יֵשׁ כְּבָר רְפוּאָה, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, יֵשׁ כְּבָר סִפְרֵי רַבֵּנוּ, הוּא גָּמַר הַכֹּל…

אֲבָל יֵשׁ עִנְיָנִים נֶעֱלָמִים רוּחָנִיים, יֵשׁ עִנְיָנִים פְּלָאִים נֶעֱלָמִים מֵהָעוֹלָם, זֶה עִנְיַן רַבֵּנוּ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יֵשׁ לוֹ עֵסֶק עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, הוּא מַדְרִיךְ אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד. כָּל נֶפֶשׁ שֶׁמִּתְקָרֵב עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, בְּרוּחֲנִי, בְּגַשְׁמִי – אֲבָל עוֹבֵר עָלָיו. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה הַרְבֵּה סִפּוּרִים מֵהַפְּלָאוֹת שֶׁל בְּרֶסְלֵב – אֵיךְ הָיָה בְּרֶסְלֵב בָּעוֹלָם”, כָּכָה אָמַר רַבֵּנוּ: “כְּשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ יִהְיֶה מַעֲשִׂיּוֹת הַרְבֵּה מֵחֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב לְסַפֵּר לָעוֹלָם”. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְדַבֵּר מִזֶּה בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, הוּא מְפָרֵשׁ הַפָּסוּק בְּסֵפֶר דְּבָרִים: “אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל” – בְּכָל דִבּוּר שֶׁל הַצַּדִּיק, הוּא מְדַבֵּר בְּדִבּוּר אֶחָד – וְאַתָּה מְקַבֵּל מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ. בַּדִּבּוּר שֶׁל הַצַּדִּיק יֵשׁ בּוֹ הַכֹּל, כָּל מַה שֶּׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ, בְּדִבּוּר אֶחָד.

“אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל”, הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר משֶׁה – אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. כָּל אֶחָד מוֹצֵא מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ, כֵּן.

כָּל נֶפֶשׁ שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ בֶּאֱמֶת – זֶה עִנְיַן פֶּלֶא!

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב שֶׁיֵּשׁ נְפָשׁוֹת שֶׁמִּתְקָרְבִים לְרַבֵּנוּ, אֲבָל לֹא כָּל הַנְּפָשׁוֹת זוֹכִים. אֲפִלּו בִּזְמַן רַבֵּנוּ לֹא כָּל הַנְּפָשׁוֹת הָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים. אֲבָל כָּל אֶחָד הוּא עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּהַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ הֵאִיר בְּלֵב כָּל אֶחָד מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לְתַכְלִיתוֹ הַנִּצְחִית – לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם.

כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ עִנְיָן מְיֻחָד, וְהַצַּדִּיק הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאָדָם זֶה צָרִיךְ לְהַנְהִיגוֹ בְּאֹפֶן כָּזֶה, וְאָדָם אַחֵר צָרִיךְ לְהַנְהִיגוֹ בְּאֹפֶן אַחֵר, לֹא כָּל אֶחָד בְּאוֹתוֹ הָאֹפֶן בִּגְלַל שֶׁהוּא בְּרֶסְלֵב.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “לְהִתְקָרֵב אֵלַי זֶה קָשֶׁה מְאֹד”, יֵשׁ קוּשְׁיָה: “מַדּוּעַ עֲבוֹדָה קָשָׁה מְאֹד? אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב, מַדּוּעַ יִהְיֶה קָשֶׁה, מַדּוּעַ אֲנִי אֵסְבֹּל?”

לֹא.. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “אֲנִי אוֹהֵב חָסִיד מְטֻגָּן!”

הוּא אוֹהֵב מְטֻגָּן, יֵשׁ לוֹ טַעַם טוֹב – מְטֻגָּן. חֲסִידִים מְטֻגָּנִים – שֶׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם כַּמָּה יְרִידוֹת וְכַמָּה צָרוֹת וְכַמָּה יִסּוּרִים.. וְהוּא סוֹבֵל הַכֹּל וְהוּא רוֹצֶה עֶזְרָה. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שִׁבַּח מְאֹד אֶת הַחֲסִידִים הָאֵלֶּה שֶׁהֵם רוֹצִים עוֹד, מִתְגַּעְגְּעִים לַקְּדֻשָּׁה, לַתּוֹרָה. הָעִקָּר הוּא הַלֵּב, לְהִתְגַּעְגֵּעַ לַתּוֹרָה, לַעֲבֹד הַשֵּׁם.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב שֶׁטִּגְּנוּ אוֹתִי מְאֹד, הָאַבָּא וְהָאִמָּא וְכָל הָעוֹלָם, אֲנִי הָיִיתִי מְטֻגָּן מְאֹד, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מַה זֶּה, לֹא יָדַעְתִּי מַדּוּעַ. אִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ אָז מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה עַכְשָׁו, הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ עוֹד…

עִנְיַן רַבֵּנוּ זֶה עִנְיָן נוֹרָא מְאֹד, אֲנִי זָכִיתִי לִהְיוֹת עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּעֶרֶךְ קָרוֹב לְחָמֵשׁ שָׁנִים כָּל יוֹם, זֶה לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שָׁנָה. אֲבָל יְכוֹלִים לִחְיוֹת שִׁבְעִים שָׁנָה וְזֶה לֹא כְּלוּם, הָעִקָּר הוּא הַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ, הָאֱמוּנָה, הָרָצוֹן, הַסֶּבֶל שֶׁסָּבַלְתִּי בִּשְׁבִיל זֶה, זֶה הָעִקָּר מֵהַכֹּל.

אֲנִי זוֹכֵר מַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי עִם מִשְׁפַּחְתִּי, מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ סָבַלְנוּ רַק מֵהַשֵּׁם בְּרֶסְלֵב, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם כְּשֶׁאֲנִי חָי עַכְשָׁו, אֲנִי נִמְצָא בָּעוֹלָם, זֶה רוֹאִים בָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע. אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין מַה שֶּׁעָבַר עָלַי, זֶה פֶּלֶא, פֶּלֶא כָּזֶה.. וְאֵיךְ הֶחֱזַקְתִּי מַעֲמָד עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל שָׁנִים. יֵשׁ פָּסוּק בַּתַּנַ”ךְ: “אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִי”, כָּכָה כָּתוּב בַּפָּסוּק. אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה סוֹדוֹת אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, וְהַגְּמָרָא מְדַבֶּרֶת מִזֶּה הַפָּסוּק וְהִיא מְאִירָה עֵינֵינוּ בְּהַתּוֹרָה, הִיא מְבָאֶרֶת. הַגְּמָרָא, הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַגְּמָרָא, הַתַּנָּאִים, הָאֲמוֹרָאִים, הֵם מָצְאוּ פֵּרוּשׁ עַל זֶה הַפָּסוּק:

“אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִי”, הַתּוֹרָה שֶׁל הָאַף, שֶׁסּוֹבְלִים בִּשְׁבִילָהּ – זֶה “עָמְדָה לִי”. זֶה עוֹמֶדֶת לָעַד, עַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ עֲמִידָה בַּתְּפִלָּה לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, זֶה הָעִקָּר – הַתּוֹרָה שֶׁל הָאַף, שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁסּוֹבְלִים.

וּמַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי.. זֶה הָיָה חַד פְּעָמִי!

אוֹי, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה זְכוּת, אֲבָל עָבַרְתִּי מְקוֹמוֹת כָּאֵלֶּה, חַיִּים כָּאֵלֶּה מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי שִׁפְלוּת כָּזֶה, בִּזְיוֹנוֹת כָּאֵלּוּ וְצָרוֹת כָּאֵלּוּ. וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה לְמַפְרֵעַ שֶׁזֶּה כָּל הַטּוֹב וְאֵין טוֹב כָּזֶה. זֶה לֹא בְּכָל פַּעַם מִתְרַחֵשׁ עִנְיָן כָּזֶה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֶּער וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר. הָיָה בֵּינֵינוּ קֶשֶׁר לֹא בִּשְׁבִיל שׁוּם דָּבָר, לֹא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף, אַדְרַבָּא סָבַלְתִּי בִּשְׁבִיל זֶה וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי לֹא אַחֲזִיק מַעֲמָד וְחַס-וְשָׁלוֹם לֹא רָצִיתִי לִחְיוֹת, אֲנִי חָשַׁבְתִּי: “מַה זֶּה, אֵיזֶה חַיִּים זֶה? מִי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנִּי, אֲנִי אֶשְׁתַּגֵּעַ. מָה, בְּלִי אַבָּא וּבְלִי אִמָּא, בְּלִי מִשְׁפָּחָה?” אֲבָל כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלֵּל, כְּשֶׁרָאִיתִי מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל אֵיזֶה דִּבּוּר וְרָאִיתִי אֵיזֶה מַעֲשֶׂה, אֲנִי רָאִיתִי מַעֲשִׂים כָּאֵלּוּ שֶׁהַמֹּחַ לֹא מְקַבֵּל אֶת זֶה, לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע. אֲנִי הָיִיתִי יָחִיד עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה מְצַחֵק מִכֻּלָּם!

נוּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁהַקֶּשֶׁר הַזֶּה בֵּינִי וּבֵין רַבִּי יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ קִיּוּם. אַף-עַל-פִּי שֶׁעָבְרוּ אֵיזֶה שָׁנִים אֲבָל הַקֶּשֶׁר הַזֶּה קַיָּם. הַזְּמַן עָבַר אֲבָל זֶה הָעִנְיָן שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ – זֶה קַיָּם, זֶה עוֹשֶׂה פְּעֻלּוֹת כָּאֵלֶּה בְּלִבֵּנוּ. רַק בֶּאֱמֶת, מִי שֶׁרוֹצֶה בֶּאֱמֶת עֶזְרָה. וְגַם-כֵּן יֵשׁ בַּאֲוִיר בָּעוֹלָם הַזֶּה, יֵשׁ כְּמוֹ הַרְגָּשָׁה, וְהִיא הוֹלֶכֶת וּמְעוֹרֶרֶת וּבָאָה לְאֵיזֶה בֶּן-אָדָם וְתוֹפֶסֶת אוֹתוֹ, “מַה אַתָּה רָץ, מַה יֵּשׁ, מַה?”

וְגַם-כֵּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עוֹשֶׂה פְּעֻלּוֹת אֲפִלּוּ בְּהֶעְלֵם, שֶׁלֹּא יוֹדְעִים מִמֶּנּוּ. הוּא כְּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְכָל מַה שֶּׁגִּלָּה. וְהָעִקָּר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ יֶשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם, יֵשׁ כְּבָר, יֶשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם. הָאֱמֶת מְנַצֵּחַ הַכֹּל…

אוֹי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ שֶׁהוּא אוֹר שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁל כָּל הַתְּשׁוּבָה, שֶׁל כָּל הַגְּאֻלָּה, שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. יֵשׁ דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה בַּ’חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’, אֲבָל לֹא מַרְגִּישִׁים, הָעוֹלָם הוּא מְגֻשָּׁם כָּל-כָּךְ, אֲפִלּוּ הַגְּדוֹלִים, אֲפִלּוּ הַגְּאוֹנִים לֹא מַרְגִּישִׁים שֶׁיֵּשׁ מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּזֶה. כָּל אֶחָד כְּפִי הַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ כְּפִי מַה שֶּׁסּוֹבֵל…

זֶה דְּבַר פֶּלֶא מְאֹד, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה הִרְהוּר תְּשׁוּבָה – זֶה נִמְשָׁךְ מִמֶּנִּי!” כָּכָה הוּא אָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. אָז כָּל הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל עַכְשָׁו, אֲנַחְנוּ רוֹאִים הַרְבֵּה בַּעֲלֵי-תְּשׁוּבָה, זֶה סִימָן גַּם-כֵּן עַל הַגְּאֻלָּה, כִּי כָּל הָעוֹלָם צְרִיכִים לְהִמָשֵׁךְ לְרַבֵּנוּ, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא יוֹדְעִים מֵהֵיכָן, זֶה בָּאָדָם. אֲבָל זֶה הַכֹּחַ שֶׁל רַבֵּנוּ יֶשְׁנוֹ בָּעוֹלָם וְהוּא עוֹשֶׂה פְּעֻלּוֹת וְהוּא לֹא נוֹתֵן מְנוּחָה.

אוֹי אוֹי, הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים אֶת זֶה, לֹא יוֹדְעִים וְלֹא יוֹדְעִים. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, וְאִם הוּא כְּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם אָז יֵשׁ בַּעַל-הַבַּיִת לָעוֹלָם, רַק לֹא יוֹדְעִים אֶת זֶה אָז זֶה הֶבֶל, אֲבָל יֵשׁ כֵּן. יֵשׁ כְּבָר בַּעַל-הַבַּיִת לָעוֹלָם!

יָבוֹא הַזְּמַן שֶׁיִּתְגַּלֶּה הָאֱמֶת, ‘זְמַן הַחֲתוּנָה’. לְכָל דָּבָר יֵשׁ קֵץ, יָבוֹא הַקֵּץ, יָבוֹא הַזְּמַן. יָבוֹא ‘זְמַן הַחֲתוּנָה’, אָז יִהְיֶה הַחֲתוּנָה…

אֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים כְּלָל, אִם לֹא הָיָה הַמַּחֲלֹקֶת עַל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב…

הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הָיָה צַדִּיק כָּזֶה.. אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עִנְיָן מְיֻחָד. הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מִזֶּה אֲפִלּוּ מֵחֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “אֲנִי סוֹד מִכָּל הָעוֹלָם. יוֹדֵעַ מִמֶּנִּי רַק רַבִּי נָתָן וְנַפְתָּלִי קְצָת”. אָז יְכוֹלִים לוֹמַר עַל זֶה שְׁנֵי דִּינִים פְּשׁוּטִים:

רַק רַבִּי נָתָן, “יוֹדֵעַ מִמֶּנִּי רַק רַבִּי נָתָן”, רַבִּי נָתָן הוּא יָדַע קְצָת. מִי יָכוֹל לָדַעַת מֵרַבֵּנוּ? אָז רַבִּי נָתָן הוּא יָדַע קְצָת, וְאָז הַפֵּרוּשׁ הוּא כָּכָה: “יוֹדֵעַ מִמֶּנִּי רַק רַבִּי נָתָן, וְנַפְתָּלִי קְצָת”, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לֹא אוֹמֵר “רַבִּי נַפְתָּלִי”, הוּא אוֹמֵר “נַפְתָּלִי”, אָז נָתָן יוֹדֵעַ וְרַבִּי נַפְתָּלִי – יוֹדֵעַ קְצָת. יְכוֹלִים לְפָרֵשׁ כָּכָה.

וִיכוֹלִים לוֹמַר עַל שְׁנֵיהֶם קְצָת, רַק נָתָן וְנַפְתָּלִי, שְׁנֵיהֶם יוֹדְעִים קְצָת.

וּשְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים הֵם אֱמֶת!

וְרַבִּי נָתָן.. מַה שֶּׁיָּדַע רַבִּי נָתָן לֹא יָדַע, לֹא הִשִּׂיג רַבִּי נַפְתָּלִי. רַבִּי נָתָן הָיָה יְהוֹשֻׁעַ, רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן זֶה משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, זֶה עִנְיָן מְיֻחָד.

רַבִּי נַפְתָּלִי הוּא הָיָה חָבֵר שֶׁל רַבִּי נָתָן, שְׁנֵיהֶם נוֹלְדוּ וְנִתְגַּדְּלוּ בְּנֶמֶרוֹב וְהָיוּ חֲבֵרִים, הֵם הָיוּ גְדוֹלֵי תּוֹרָה וִירֵאֵי הַשֵּׁם עוֹבְדֵי הַשֵּׁם, וְגַם-כֵּן רַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה בַּעַל-מוֹפֵת, כֵּן.

רַבִּי נַפְתָּלִי נִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ מִקֹּדֶם, אָז רַבִּי נָתָן הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא כְּלוּם. רַבִּי נָתָן שָׁמַע אֶת הַ’שָּׁלוֹם עֲלֵיכֶם’ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי, אָז הוּא הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מֵרַבִּי נַפְתָּלִי וְהוּא נִתְבַּטֵּל, “מַה זֶּה!” אָז הוּא יָדַע שֶׁרַבִּי נַפְתָּלִי הוּא יוֹדֵעַ מֵרַבֵּנוּ וְזֶה עִנְיָן אַחֵר, הוּא הִרְגִּישׁ. וְגַם-כֵּן הָיָה בְּנֶמֶרוֹב אֶחָד מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ, רַב לִיפָּא, הוּא הָיָה גַּם-כֵּן מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ. כָּל מִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ הָיָה עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי!

זֶה הָיָה עִיר גְּדוֹלָה נֶמֶרוֹב וְהָיָה גְּדוֹלֵי תּוֹרָה לוֹמְדִים, לֹא כְּמוֹ הַיּוֹם, הָיָה עוֹבְדֵי הַשֵּׁם וְלוֹמְדִים. אֲבָל עִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ זֶה עִנְיָן אַחֵר, עִנְיָן מְיֻחָד, סוֹד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת. זֶה לֹא כְּמוֹ שֶׁהָעוֹלָם רְגִילִים שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים, שֶׁיֵּשׁ חֲסִידִים וְיֵשׁ גְּאוֹנִים וְכַמָּה מִינִים.

יֵשׁ שְׁנֵי דְּבָרִים בָּעוֹלָם: יֵשׁ עוֹלָם וְיֵשׁ בְּרֶסְלֵב, יֵשׁ עוֹלָם וְיֵשׁ רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה עִנְיָן מְיֻחָד!

עִנְיָן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה לֹא עִנְיָן רָגִיל, יֵשׁ גְּאוֹנִים אֲבָל זֶה עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא רָאָה מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ כָּל הַצַּדִּיקִים. הוּא הִשִּׂיג בַּתּוֹרָה בְּכָל פָּסוּק דְּבָרִים פִּלְאִיִּים, כְּמוֹ שֶׁהַגְּמָרָא מְבָאֶרֶת בְּזֶה הַפָּסוּק שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְעוֹד.

הַגְּמָרָא מְפָרֶשֶׁת הַתּוֹרָה, בְּלֹא הַגְּמָרָא אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֵיךְ לַעֲשׂוֹת הַצִּיצִית? אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים רַק מֵהַגְּמָרָא, כֵּן. אֲנִי אוֹמֵר: “הֲרֵינִי מְכַוֵּן בַּהֲנָחַת תְּפִלִּין לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאִי שֶׁצִּוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין – וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדְךָ”, אֵיךְ צִוָּנוּ, אֵיפֹה צִוָּנוּ? כָּתוּב בַּפָּסוּק: “וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדְךָ וְהָיוּ לְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ”. נוּ, אוּלַי תְּפִלִּין שֶׁל זָהָב אוֹ שֶׁל כֶּסֶף? יֵשׁ בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה פָּרָשִׁיּוֹת, מֵאֵיפֹה אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים דַּוְקָא אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלּוּ – ‘שְׁמַע יִשְׂרָאֵל’?

נוּ, הַגְּמָרָא, הַצַּדִּיקִים, הֵם מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ.

וְרוֹאִים שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עִנְיָן מְיֻחָד, וְרוֹאִים שֶׁהָעוֹלָם אֲפִלּוּ חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב הַלַּמְדָּנִים, הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה מִן חֲסִידוּת. הֵם לֹא בְּקִיאִים בַּגְּמָרָא בַּפּוֹסְקִים אָז הֵם חוֹשְׁבִים: “הַ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ לֹא כְּלוּם, הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ לֹא כְּלוּם, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ לֹא כְּלוּם, זֶה סִפְרֵי חֲסִידוּת. אֲבָל צְרִיכִים לִלְמֹד, לִהְיוֹת לַמְדָּן וְלִלְמֹד גְּמָרָא”. כָּכָה זֶה הָעוֹלָם.

וְרוֹאִים גַּם עַכְשָׁו, הֵם מַחֲשִׁיבִים אֶת הָרַמְבָּ”ם וְאוֹמְרִים שֶׁהָרַמְבָּ”ם אֶת רַבֵּנוּ זֶה כְּלוּם. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁלֹּא הָיָה כְּמוֹ רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, אֵין צַדִּיק הַדּוֹר כָּזֶה, אֵין חָכָם כָּזֶה וְאֵין מִי שֶׁיְּדַבֵּר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה כְּמוֹ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּהַתּוֹרוֹת וּבְהַמַּעֲשִׂיּוֹת, הֵם נִתְבַּטְּלִים. יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה וְכָל הַסְּפָרִים שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים, וְזֶה הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה. זֶה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, עַל-יְדֵי זֶה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב לַתּוֹרָה, לִרְאוֹת אוֹר הַתּוֹרָה. בַּתּוֹרָה יֵשׁ הַרְבֵּה כֹּחוֹת, יֵשׁ סַם חַיִּים; וּלְהֵפֶךְ! וְעַל-יְדֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זוֹכִים לִרְאוֹת אוֹר הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא סוֹד, לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ עַל כָּל הָאַרְבַּע ‘שֻׁלְחָן עָרוּךְ’, הוּא מֵאִיר עֵינֵינוּ לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה. וְהָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מִזֶּה אֲפִלּוּ אִם הֵם יִלְמְדוּ, הֵם לֹא רוֹאִים, הֵם עִוְּרִים, הֵם לֹא יוֹדְעִים הָעֶרֶךְ שֶׁל הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, הֵם עוֹשִׂים טוֹבָה שֶׁהֵם לוֹמְדִים הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ כְּמוֹ שֶׁלּוֹמְדִים בְּסֵפֶר וְכוּ’ וְבְכָל הַסְּפָרִים, כָּכָה הֵם לוֹמְדִים ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, וְיֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, וְיֵשׁ כְּבָר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ וְיֵשׁ כְּבָר.. הַכֹּל!

יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים נֶעֱלָמִים מְאֹד, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁכָּל הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ חַכְמֵי הַגּוֹיִים בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, הֵם מִתְפַּלְאִים מְאֹד עַל רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב, אֲפִלּוּ גּוֹיִים!

אֲנִי דִּבַּרְתִּי עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁיּוֹדְעִים בָּזֶה, מִלּוֹנְדוֹן, מֵאַנְגְּלִיָּה, וְהֵם מְדַבְּרִים תָּמִיד עַל רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב, עַל הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְעַל דִּבּוּרָיו. וְרוֹאִים שֶׁכָּל הָעוֹלָם מַמְשִׁיכִים עַצְמָם לְרַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב. הָיָה הַרְבֵּה צַדִּיקִים בָּעוֹלָם, הָיָה הַבַּעַל-שֵׁם הַקָּדוֹשׁ, וְתַלְמִידָיו, וְעוֹד הַרְבֵּה צַדִּיקִים, וְלֹא מְדַבְּרִים מֵהֶם, רַק כְּאִלּוּ יֵשׁ יָחִיד בָּעוֹלָם – רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב!

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל מָתַי יָבוֹא מָשִׁיחַ)

אִם יֵשׁ כְּבָר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם – כְּבָר יֵשׁ מָשִׁיחַ!

זֶה עִנְיָן קָדוֹשׁ וְנֶעֱלָם מְאֹד לְגַמְרֵי, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר שֶׁהוּא סוֹד מִכָּל הָעוֹלָם. סוֹד! הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, אֵין בָּעוֹלָם כְּמוֹ הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ הַפֶּלֶא שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ הַחָכְמָה שֶׁלּוֹ. כְּמוֹ שֶׁהוּא עָבַד עַל זֶה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ כָּזֶה, וְהוּא הֵאִיר בָּעוֹלָם הָאוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ, הָאוֹר שֶׁעָתִיד עַכְשָׁו לְהָאִיר בָּעוֹלָם עַל-יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת: “בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ תָּלוּי בַּהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים”, רוֹאִים שֶׁזֶּה יָבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה, יָבִיא אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַשִּׂיגִים וְלֹא רוֹאִים. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יְקַדֵּשׁ וִיטַהֵר כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה כָּזוֹ.. מָשִׁיחַ כְּבָר יִמְצָא הַכֹּל מוּכָן וּמְזֻמָּן, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר הֵכִין הַכֹּל לַמָּשִׁיחַ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר הֵכִין הַכֹּל!

עִנְיָן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הַדְּפוּס, שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט חָכְמָתוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיְּקַבְּלוּ, אִם הָיָה הָעוֹלָם מְקַבְּלִים אֶת רַבֵּנוּ לְמַנְהִיג, שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהוּא הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי – הָיָה כְּבָר הָעוֹלָם מִזְּמַן מְתֻקָּן לְגַמְרֵי, הָיָה כְּבָר בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, כֵּן.

הַכֹּל תָּלוּי בְּרַבֵּנוּ!

וְזֶה אֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּתְגַּלֶּה רַבֵּנוּ, שֶׁיִּתְקָרְבוּ נְפָשׁוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מֹחַ גָּדוֹל. אֶחָד יָכוֹל לְקָרֵב מִילְיוֹנִים לְרַבֵּנוּ עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, אָז כֻּלָּם כְּבָר יֹאמְרוּ: “אוֹי אוֹי, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן”, כֻּלָּם יַשְׁלִיכוּ אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְכָל הַתַּאֲווֹת.

כָּל הָעוֹלָם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי, מַה שֶּׁעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַתּוֹרָה, כָּל הַחִלוֹנִיִּים וְכָל הָרְחוֹקִים וְכָל הַפּוֹשְׁעִים, זֶה הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַהַסְתָּרָה עַל רַבֵּנוּ, שֶׁהָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא רוֹצִים לָדַעַת, הֵם רוֹצִים אֶת הַתַּאֲווֹת. אֲבָל יַגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיַּרְגִּישׁוּ וְיֵדְעוּ שֶׁהַכֹּל לֹא כְּלוּם, כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַכֶּסֶף לֹא כְּלוּם, הֶבֶל. הָרְשָׁעִים, הַכּוֹפְרִים – נָפְלוּ, נָפְלוּ כֻּלָּם, וְהֵם רוֹאִים שֶׁהֵם לֹא כְּלוּם. כְּמוֹ בַּמְּדִינָה שֶׁל הָעֲשִׁירוּת בַּמַּעֲשִׂיָּה שֶׁל הַ’בַּעַל-תְּפִלָּה’.

רוֹאִים עַכְשָׁו שֶׁכָּל הָעוֹלָם מַמְשִׁיכִים עַצְמָם לְרַבֵּנוּ, הֵם מִתְבַּטְּלִים לְרַבֵּנוּ. הַחִילוֹנִיִּים הָיוּ צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק מֵרַבֵּנוּ לְגַמְרֵי, הֵם הָיוּ צְרִיכִים לְבַטֵּל אוֹתוֹ, “מַה, הוּא אוֹמֵר חָכְמוֹת לֹא כְּלוּם וְהַלְּשׁוֹנוֹת לֹא כְּלוּם, רַק תּוֹרָה וּתְפִלָּה?!” וְהֵם רוֹאִים אֶת הַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ וְאֶת הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ, אֲפִלּוּ לְפִי מְקוֹמָם הֵם מַרְגִּישִׁים וְאוֹמְרִים: “הוֹ.. זֶה הַבַּעַל-תְּפִלָּה, לֹא הָיָה בָּעוֹלָם חָכָם כָּזֶה פִּילוֹסוֹף כָּזֶה”, הֵם מִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי!

כֵּן, הֵם מִתְבַּטְּלִים, הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָם עָפָר, עָפָר וָאֵפֶר. כְּמוֹ בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ עִם הַמַּשְׂכִּילִים בְּאוּמַן, הֵם נִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי. בִּזְמַן רַבֵּנוּ אָז הִתְחִילָה הַהַשְׂכָּלָה וְהָאֶפִּיקוֹרְסוּת, וְהֵם הָיוּ גְּדוֹלֵי עוֹלָם, חֲכָמִים גְּדוֹלִים, וְהָיָה לָהֶם רִשָּׁיוֹן לְהִכָּנֵס לְמֶלֶךְ רוּסְיָה מָתַי שֶׁהֵם רוֹצִים. הָיָה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ הִירְשׁ בֶּער, צְבִי דֹּב, הוּא הָיָה הָרֹאשׁ שֶׁלָּהֶם, הָרַבִּי שֶׁלָּהֶם, וְהוּא הָיָה אָדָם גָּדוֹל. וְהֵם הָיוּ אֶפִּיקוֹרְסִים כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִסְבֹּל אָדָם שֶׁמַּזְכִּיר אֶת שֵׁם הַשֵּׁם בַּפֶּה, אָז הֵם עָשׂוּ לְעַצְמָם נֶדֶר שֶׁלֹּא יֵצֵא מִפִּיהֶם שֵׁם הַשֵּׁם. וְכְשֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּא לְאוּמַן וְהֵם גָּרוּ בְּאוּמַן, אָז הֵם שָׁמְעוּ שֶׁהוּא נֶכֶד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְשֶׁהוּא אָדָם גָּדוֹל וְחָכָם, אָז הֵם אָמְרוּ שֶׁהֵם יִשְׁלְחוּ אֶחָד מֵהַמַּשְׂכִּילִים שֶׁלָּהֶם לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לִרְאוֹת “אִם יֵשׁ עִם מִי לְדַבֵּר”. אָז אוֹתוֹ אֶחָד בָּא לְרַבֵּנוּ וְדִבֵּר עִם רַבֵּנוּ וְרָאָה שֶׁכֻּלָּם הֵם חֲמוֹרִים נֶגֶד רַבֵּנוּ. אָז הוּא הָלַךְ וְאָמַר לַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ: “הוֹ.. יֵשׁ עִם מִי לְדַבֵּר, אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ כְּלוּם נֶגְדּוֹ! חָכָם כָּזֶה.. אֵין בָּעוֹלָם!” אָז הֵם הִתְחִילוּ לְהִכָּנֵס לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהֵם דִּבְּרוּ אִתּוֹ מֵהַסְּפָרִים שֶׁלָּהֶם, מֵהַחֲקִירוֹת שֶׁלָּהֶם, אָז הֵם רָאוּ שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יוֹדֵעַ בְּעַל-פֶּה הַכֹּל וְהֵם נִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי.

זֶה יוֹדֵעַ כָּל הָעוֹלָם עַכְשָׁו, כָּל הָרְחוֹקִים הֵם יוֹדְעִים אֶת זֶה, שֶׁהַמַּשְׂכִּילִים בְּאוּמַן, הִירְשׁ בֶּער וְהַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ, הֵם כֻּלָּם נִתְבַּטְּלוּ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַיּוֹם יוֹדְעִים אֶת זֶה.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נָסַע לְאוּמַן אֵיזֶה חֳדָשִׁים לִפְנֵי שֶׁהוּא נִפְטַר, וְהֵם הָיוּ בָּאִים לְרַבֵּנוּ, הֵם הָיוּ רְשָׁעִים כָּאֵלֶּה, אֶפִּיקוֹרְסִים כָּאֵלֶּה.. וְכֻלָּם נַעֲשׂוּ בַּעֲלֵי-תְּשׁוּבָה!

לִפְנֵי שֶׁהֵם בָּאוּ לְרַבֵּנוּ הֵם נָסְעוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בִּזְמַנָּם, אוּלַי יֵשׁ מִי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹצִיא אוֹתָם מֵהַבֹּץ, מֵהַכְּפִירָה, אָז הֵם לֹא מָצְאוּ. הֵם בָּאוּ לָרַב לֵוִי יִצְחָק מִבַּרְדִּיצ’וֹב וּשְׁאָר חֲסִידִים, וְהֵם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אוֹתָם, לְדַבֵּר אִתָּם, לֹא הָיָה לָהֶם קֶשֶׁר. אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ קִבֵּל אוֹתָם בְּסֵבֶר פָּנִים, בְּהִתְקָרְבוּת כָּזֶה, וְהֵם נִתְבַּטְּלוּ לְרַבֵּנוּ.

אָז הִירְשׁ בֶּער וְהַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ, הֵם הָיָה לָהֶם קֶשֶׁר עִם הַמֶּלֶךְ שֶׁל רוּסְיָה, אָז הֵם בָּאוּ לַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ לוֹ: “אַתָּה אוֹהֵב חֲכָמִים. יֵש בַּמְּדִינָה שֶׁלְּךָ חָכָם כָּזֶה שֶׁאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ חֲמוֹרִים נֶגְדּוֹ, וְאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ!”

אָז הַמֶּלֶךְ שָׁלַח מִכְתָּב לְרַבֵּנוּ, וּמְבַקֵּשׁ מֵרַבֵּנוּ שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו לְבַקֵּר אוֹתוֹ, הוּא רוֹצֶה לְהַכִּיר אֶת רַבֵּנוּ, אֲבָל הַמִּכְתָּב בָּא אַחֲרֵי הַהִסְתַּלְּקוּת שֶׁל רַבֵּנוּ…

וְגַם-כֵּן אֲנַחְנוּ רָאִינוּ, הָיָה בָּעוֹלָם חֲכָמִים גְּדוֹלִים מְפֻרְסָמִים וְהֵם נִתְקָרְבוּ לְרַבֵּנוּ וְנַעֲשׂוּ לְהֵפֶךְ, לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה הָיָה הִלֵּל צַייטְלִין (אִישׁ-רוּחַ, הוֹגֶה דֵּעוֹת, מְשׁוֹרֵר וְסוֹפֵר. אַחַד הַגְּדוֹלִים שֶׁבְּפוֹלִין שֶׁלִּפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה), הוּא הָיָה אֶפִיקוֹרְס, כְּמוֹ שֶׁהָיָה שָׁזָר, אֲבָל אַחַר-כָּךְ הוּא זָכָה לִרְאוֹת אֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ. וְהוּא זָכָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.

הוּא הָיָה דַּבְּרָן גָּדוֹל וּכְשֶׁהוּא דִּבֵּר אָז לָקְחוּ אוּלָם גָדוֹל שֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ אֲלָפִים הַרְבֵּה וְהָיָה דֹּחַק, וּכְשֶׁהוּא הָיָה מְדַבֵּר הוּא דִּבֵּר רַק עַל רַבֵּנוּ! קָרְאוּ אוֹתוֹ ‘הַדָּתִי’, וְהוּא הָיָה לוֹ בֶּן יְהוּדִי. זֶה הָיָה בְּפוֹלַנְיָה בִּימֵי הִיטְלֶר.

הוּא הָיָה בַּעַל-מֹחַ גָּדוֹל וְהָיָה פִּילוֹסוֹף וְהוּא עָשָׂה בְּסוֹף יָמָיו תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְהָיָה בְּאוּמַן עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה!

וְכֵן מַרְטִין בּוּבֶר, הוּא לֹא הָיָה דָּתִי אֲבָל הָיָה לוֹ מַחֲלַת לֵב בִּגְלַל שֶׁהוּא לֹא דָּתִי. וְגַם-כֵּן שַׁי עֶגְנוֹן, שַׁי עֶגְנוֹן הוּא בִּטֵּל עַצְמוֹ נֶגְדִּי כְּמוֹ סְמַרְטוּט. אֲנִי בָּאתִי אֵלָיו לְבֵיתוֹ וְהוּא אָהַב מְאֹד לִשְׁמֹעַ מֵעִנְיַן רַבֵּנוּ וַאֲנָשָׁיו הַמְקֹרָבִים מַה שֶּׁסָּבְלוּ. הוּא הָיָה מְעֹרָב מְאֹד, הוּא בִּטֵּל עַצְמוֹ וְלֹא הִשְׁגִּיחַ עַל כְּבוֹדוֹ. פַּעַם אַחַת הוּא הָיָה בְּתֵל-אָבִיב וַאֲנִי נִפְגַּשְׁתִּי אִתּוֹ וְהוּא קִבֵּל אוֹתִי בְּאַהֲבָה כָּזוֹ, בְּשִׂמְחָה כָּזוֹ שֶׁלֹּא רוֹאִים דָּבָר כָּזֶה. הָיָה בֵּינֵינוּ קֶשֶׁר כָּזֶה…

הָיָה עוֹרֵךְ-דִין אֶחָד מְפֻרְסָם בְּרוּסְיָה, בְּפוֹלַנְיָה, דָּבָר גָּדוֹל, בַּעַל-מֹחַ גָּדוֹל, וְהוּא הָלַךְ בַּשּׁוּק וְשָׁמַע שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, שִׂמְחָה כָּזוֹ.. הוּא חָשַׁב שֶׁזֶּה חֲתוּנָה, אֲבָל הוּא הָיָה מִתְפַּלֵּא כִּי אֲפִלּוּ בַּחֲתוּנָה לֹא הָיָה שִׂמְחָה כָּזֶה וְהִתְעוֹרְרוּת, אָז הוּא שָׁאַל: “מַה זֶּה הַשִּׂמְחָה?”

אָז אָמְרוּ לוֹ: “זֶה חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב הַמְשֻׁגָּעִים, הֵם רוֹקְדִים”, אָז הוּא נִכְנַס לַבֵּית-הַכְּנֶסֶת וְהוּא חָשַׁב שֶׁבְּבֵית-כְּנֶסֶת כָּל הַשֻּׁלְחָנוֹת יִהְיוּ מְלֵאִים בְּבַקְבּוּקִים שֶׁל מַשְׁקָאוֹת. וְהוּא נִכְנַס לַבֵּית-כְּנֶסֶת וְהוּא לֹא רוֹאֶה אֲפִלּוּ בַּקְבּוּק אֶחָד. הוּא רָאָה שֶׁהַחֲסִידִים הֵם יוֹשְׁבִים, לוֹמְדִים וּמְדַבְּרִים מֵרַבֵּנוּ וְהֵם שְׂמֵחִים. אָז הוּא לְאַט לְאַט נִתְבַּלְבֵּל וּלְאַט לְאַט הוּא נִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ.

וְכֵן עוֹד חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְסוֹפְרִים וְהֵם כֻּלָּם נִתְבַּטְּלוּ לְרַבֵּנוּ. וְגַם-כֵּן הַהִתְקָרְבוּת שֶׁל הָעוֹלָם לְרַבֵּנוּ זֶה לֹא הָיָה לִפְנֵי שִׁבְעִים שָׁנָה, אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת זֶה, זֶה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, כִּי הָעוֹלָם הָיוּ צְרִיכִים לְהַרְחִיק אֶת רַבֵּנוּ מֵאִתָּם וּמִזַּרְעָם, הֵם הָיוּ צְרִיכִים לְהַטִּיל חֶרֶם עַל סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב. אֲבָל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים זֶה שֶׁמַּדְפִּיסִים סִפְרֵי רַבֵּנוּ וְהָעוֹלָם יְכוֹלִים לִקְרֹא בַּבֵּית-כְּנֶסֶת וּבְכָל מָקוֹם וְאֵין אִסּוּר לִלְמֹד סִפְרֵי רַבֵּנוּ. זֶה סִימָנִים עַל הַגְּאֻלָּה…

הָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן, הוּא הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַכֹּל, שֶׁל הָאֱמוּנָה, שֶׁל הַתּוֹרָה, הוּא הַמַּפְתֵּחַ. בְּלִי מַפְתֵּחַ אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס, סָגוּר – אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הָעִקָּר הַיְסוֹד שֶׁל כָּל הַיַּהֲדוּת, שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְגַם-כֵּן הוּא יְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ הַגּוֹיִים, זֶה פֶּלֶא כָּזֶה…

אִם אֲנִי הָיִיתִי אוֹמֵר אֶת זֶה – אֵין לָזֶה שׁוּם עֶרֶךְ. מִי אֲנִי, מָה אֲנִי? אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם מֵעִנְיָן הַפֶּלֶא שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא יַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם.

וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הִדְפִּיס בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, בִּשְׁבִיל מִי? אֲנָשִׁים לֹא הָיוּ רוֹצִים לִנְגֹּעַ בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֵב, הֵם הָיוּ חוֹשְׁבִים: “סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב? יֵשׁ הַרְבֵּה סִפְרֵי תְּפִלּוֹת, בִּשְׁבִיל מַה צָּרִיךְ שֶׁל בְּרֶסְלֵב? יֵשׁ ‘רֵאשִׁית חָכְמָה’ וְיֵשׁ עוֹד סְפָרִים, וְגַם יְכוֹלִים לִחְיוֹת בְּלִי סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב”.

וַאֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁהָעוֹלָם יוֹרֵד בְּכָל יוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמַה יִּהְיֶה? אֵיךְ אֵפְשָׁר לְתַקֵּן? אֲנִי רָאִיתִי בְּעֵינַי, אַתֶּם מֵהַדּוֹר הַזֶּה, אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁהָיָה, אֲנִי רָאִיתִי מַה שֶּׁזֶּה, הָיָה זְמַן שֶׁהָיָה אִסּוּר לִנְגֹּעַ בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֵב. אֲנִי הָיָה קָשֶׁה לִי, “אֵיךְ יָבוֹא הַגְּאֻלָּה וּמַה יִּהְיֶה, הָעוֹלָם לֹא רוֹצִים לִנְגֹּעַ בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֵב. וְאֵיךְ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר ‘גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר’, מַה גָּמַרְתָּ? אִי אֶפְשָׁר לִנְגֹּעַ בְּסֵפֶר בְּרֶסְלֵב, מַה גָּמַרְתָּ?”

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה מַה שֶּׁהוּא גָּמַר, הוּא הִבְטִיחַ: “גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר” וְהוּא מְנַצֵּחַ הַכֹּל, הוּא כָּבַשׁ כָּל הָעוֹלָם!

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ רוֹאִים דָּבָר לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, זֶה מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, אָז יְכוֹלִים לְהָבִין שֶׁיָּבוֹא זְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִתְקָרְבוּ לְרַבֵּנוּ בְּבִטּוּל כָּזֶה שֶׁיַּשְׁלִיחוּ הַכֹּל – רַק רַבֵּנוּ, כֵּן.

כָּל הָעוֹלָם מַמְשִׁיכִים עַצְמָם לְרַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן. אֲנִי רוֹאֶה הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מִמַּה שֶּׁהָיָה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר הִבְטִיחַ “גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר” אָז הוּא יִגְמֹר עִמָּנוּ וְעִם כָּל הָעוֹלָם. כֵּן, יָבוֹא הַזְּמַן…

לוּלֵא הַמַּחֲלֹקֶת עַל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, אָז לֹא הָיָה הַמַּחֲלֹקֶת עַל רַבֵּנוּ. הָיָה כְּבָר נִתְגַּלָּה רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם וְהָיָה כְּבָר מַה שֶּׁהָיָה. אִם הָיוּ הָעוֹלָם מְקַבְּלִים אֶת רַבֵּנוּ, הוֹ.. זֶה יִהְיֶה, יָבוֹא הַזְּמַן.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ הָיָה מֻתָּר בְּמוֹפְתִים”, וְהוּא עָשָׂה מוֹפְתִים כָּאֵלֶּה.. הָיָה לוֹ תַּלְמִיד שֶׁנָּסַע אִתּוֹ וְסִפֵּר מַה שֶּׁרָאָה בְּעֵינָיו, תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וּרְפוּאַת חוֹלִים. וַאֲנִי – אָסוּר בְּמוֹפְתִים” (וּמַרְאֶה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכַף יָדוֹ עַל עַצְמוֹ)! אִם רַבֵּנוּ הָיָה מֻתָּר בְּמוֹפְתִים, הָיָה כָּל הָעוֹלָם מִתְקָרְבִים…

וְהָעוֹלָם נָפַל לְחשֶׁךְ כָּזֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוֹדִיעַ אֶת זֶה, אֲבָל הַכֹּל מוּכָן לַגְּאֻלָּה, שֶׁיִּתְגַּלֶּה וְיִתְעַלֶּה דַּוְקָא מִמַּחֲלֹקֶת כָּזֶה, מֵהַסְתָּרָה כָּזוֹ, יִהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יוֹתֵר וְיוֹתֵר. זֶה עִנְיָנִים פִּלְאִיִּים כָּאֵלֶה שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם, יִהְיֶה שִׂמְחָה כָּזוֹ, יְסַפְּרוּ הַכֹּל מַה שֶּׁעָבַר עַל כָּל אֶחָד, מַעֲשִׂיּוֹת הַרְבֵּה, יִהְיֶה הַרְבֵּה מַעֲשִׂיּוֹת מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.

כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר אֲנִי לֹא אוֹמֵר בְּתוֹר עֲנִוּוּת, אֲנִי הָיִיתִי הֲכִי גְּרוּעַ וַהֲכִי שָׁפֵל בָּעוֹלָם, בִּטְבֶרְיָה. יֵשׁ יַהֲלוֹמִים, זֶה יֵשׁ לוֹ מַעֲלָה כָּזֶה וְזֶה יֵשׁ לוֹ יֹפִי כָּזֶה, וְכֻלָּם יֵשׁ לָהֶם עִנְיָן מְיֻחָד, וַאֲנִי הָיִיתִי הֲכִי גָּרוּעַ, אֲבָל הָיָה לִי נְקֻדָּה חֲכָמָה כָּזוֹ שֶׁזָּכִיתִי לִרְאוֹת וּלְהָבִין הָאֱמֶת, אֵיפֹה הָאֱמֶת הַבָּרוּר וְהַצַּח. אֲנִי לֹא הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הָעוֹלָם הַזֶּה, עַל הַגְּדֻלָּה וְהַגַּאֲוָה וְהַחֲשִׁיבוּת וְהַפִּרְסוּם, אַדְרַבָּא לֹא הָיָה לָזֶה אֶצְלִי שׁוּם עֶרֶךְ, אֲנִי הֶחֱשַׁבְתִּי רַק הָאֱמֶת, אָז אֲנִי יוֹתֵר חָכָם מִכֻּלָּם. וְגַם-כֵּן אֲנִי בָּחַרְתִּי בְּרַבֵּנוּ וּבְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר. מַדּוּעַ בְּרַבִּי יִשְׂרָאֵל, מַה זֶּה רַבִּי יִשְׂרָאֵל? יֵשׁ הַרְבֵּה רַבָּנִים. אֲבָל רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה יָחִיד בָּעוֹלָם, בְּרֶסְלֵב. וַאֲנִי בָּחַרְתִּי בְּרַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁלַחְתִּי אֶת הַדַּיָּן, הַדַּיָּן הוּא הָיָה לִי כְּמוֹ אַבָּא, הוּא לִמֵּד אוֹתִי וְקֵרֵב אוֹתִי וְתָמַךְ אוֹתִי וְהֵרִים אוֹתִי, אָז יָכֹלְתִּי לַחֲשֹׁב: “הַדַּיָּן אוֹמֵר לֹא לִהְיוֹת חֲסִיד בְּרֶסְלֵב אָז אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ לוֹ”, וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי לוֹ, זֶה סִימָן שֶׁאֲנִי יוֹתֵר חָכָם מֵהַדַּיָּן!

הַדַּיָּן הָיָה גָּאוֹן וְלַמְדָּן וְאִישׁ כָּשֵׁר וְירֵא שָׁמַיִם וְחָכָם, וְיִשְׂרָאֵל בֶּער לֹא כְּלוּם, כְּמוֹ זְבוּב. אֲבָל זֶה הַזְּבוּב הָיָה לוֹ כֹּחַ כָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם!

אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בְּרָכָה בְּכָל יוֹם “בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ”. נוּ, אֲנִי הָיִיתִי יַתּוּשׁ קָטָן, אֲבָל הֵם נִתְבַּטְּלוּ. אֲנִי רָאִיתִי, כֻּלָּם דִּבְּרוּ תָּמִיד מִמֶּנִּי, מִיִּשְׂרָאֵל בֶּער, מִבְּרֶסְלֵב. הֵם בְּעַצְמָם הִתְפַּעֲלוּ, “מַה זֶּה, כְּשֶׁמְּדַבְּרִים פַּעַם אַחַת ‘בְּרֶסְלֵב לֹא’, אָז נִגְמַר וְזֶהוּ”, וְהֵם דִבְּרוּ וְדִבְּרוּ וְדִבְּרוּ, זֶה סִימָן שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם מְנוּחָה, “בְּרֶסְלֵב, בְּרֶסְלֵב, בְּרֶסְלֵב..”

אַי יַי יַי יַי.. בֶּן-אָדָם כָּמֹנִי, לֹא הָיָה לִי שׁוּם חֲשִׁיבוּת, שׁוּם עֶרֶךְ, לֹא הָיָה לִי כִּשְׁרוֹנוֹת, כְּלוּם, אֲבָל הָיָה לִי אֵיזֶה עִנְיָן שֶׁעָזַבְתִּי אֶת כָּל הָעוֹלָם, אֶת הַדַּיָּן וְכָל הַגְּדוֹלִים, אַף-עַל-פִּי שֶׁחָשַׁבְתִּי עַל עַצְמִי: “מַה זֶּה, מִי אַתָּה, מַה אַתָּה? אַתָּה יוֹתֵר חָכָם מֵהַדַּיָּן, אַתָּה יוֹתֵר חָכָם מִשְּׁאָר הָרַבָּנִים שֶׁהֵם כָּל-כָּךְ גְּדוֹלִים?” כֵּן, כֵּן, אֲנִי, יִשְׂרָאֵל בֶּער. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שָׁלַח מִמִּירוֹן אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִילִי לִטְבֶרְיָה, וְנַעֲשֶׂה מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה…

וְגַם-כֵּן הָאִמָּא שֶׁלִּי נִפְטְרָה בְּבֵית רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם שַׁבָּת, הָיָה צַעַר כָּזֶה.. הִיא נִפְטְרָה בִּגְלַל שֶׁאֲנִי רָצִיתִי לִהְיוֹת חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, וְאִם לֹא הָיָה לָהּ תְּחִיַּת הַמֵּתִים, אָז רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה לוֹ מָקוֹם בָּעוֹלָם, בִּצְפָת, בִּטְבֶרְיָה. כָּל הָעוֹלָם הָיוּ כּוֹעֲסִים: “מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב, הֵם הָרְגוּ אֶת הָאִמָּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֶּער, הוּא רוֹצֵחַ, רוֹצְחִים!”

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב שֶׁאֲנִי רָאִיתִי וְגַם רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְעוֹד אֲנָשִׁים שֶׁהָיָה פֹּה נֵס שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים. הָאִמָּא מֵתָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל שָׂרָה, שֶׁהַמַּלְאָךְ אָמַר לְשָׂרָה עַל יִצְחָק, זֶה הָיָה עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה שֶׁאַבְרָהָם יִשְׁחַט אֶת יִצְחָק, אֲבָל הִיא חָשְׁבָה שֶׁהוּא כְּבָר מֵת, שֶׁאַבְרָהָם כְּבָר שָׁחַט אוֹתוֹ, אָז פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ. אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים לְאַחַר פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה: “וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה..”, הַפְּטִירָה שֶׁל שָׂרָה, הִיא נִפְטְרָה מִגֹּדֶל הַצַּעַר…

מַה שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עָשָׂה מִנְּפָשׁוֹת פְּשׁוּטִים, רְחוֹקִים לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי מֵהַתּוֹרָה, מֵהַיַּהֲדוּת. אֲנָשִׁים מְגֻשָּׁמִים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים רֵיחַ תּוֹרָה – כְּשֶׁנִּתְקָרְבוּ לְרַבֵּנוּ נַעֲשָׂה מֵהֶם צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא רוֹאִים בָּעוֹלָם, זֶה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע. זֶה עִנְיָן חָדָשׁ. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְהִלִּים, כָּל הַתְּהִלִּים “מִזְמוֹר, מִזְמוֹר, מִזְמוֹר”, “לְדָוִד מִזְמוֹר”, “לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר”, “מִזְמוֹר”. יֵשׁ ‘מִזְמוֹר’, וְיֵשׁ כַּמָּה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל שִׁיר – “מִזְמוֹר שִׁירוּ לְהַשֵּׁם שִׁיר חָדָשׁ”, דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר “שִׁיר חָדָשׁ”, הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי. שִׁיר חָדָשׁ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא שִׁיר חָדָשׁ, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. וְכָכָה יֵשׁ הַרְבֵּה שִׁיר חָדָשׁ, שִׁיר חָדָשׁ, שִׁיר חָדָשׁ…

דָּוִד הַמֶּלֶךְ.. הוּא רַבֵּנוּ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עָבַר עַל כָּל הַצַּדִּיקִים, עַל כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם. זֶה עִנְיַן פֶּלֶא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָאָה שֶׁבַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מַה שֶּׁיִּהְיֶה, אֵיזֶה כְּפִירָה, אֵיזֶה שֶׁקֶר. כְּפִי שֶׁאֲנַחְנוּ – הָיָה רָאוּי חַס-וְשָׁלוֹם שֶׁיִּהְיֶה חֻרְבָּן כָּזֶה בְּלִי שׁוּם תִּקְוָה רַחֲמָנָא לִצְּלַן. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַחוּם וְחַנּוּן, הוּא יָדַע שֶׁבַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מֻכְרָח לָרֶדֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָז כְּבָר אֵין שׁוּם יֶאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק רַבֵּנוּ!

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְרַמֵּז בְּהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁהוֹלִיכוּ הַנְּשָׁמָה לְהַשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ שֶׁתֵּרֵד לָעוֹלָם הַזֶּה, אָז בָּא הַס”מ – הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, הַיֵּצֶר הָרָע, הָיָה לוֹ טַעֲנוֹת: “יֵשׁ דִּין תּוֹרָה, מַה זֶּה, הֶפְקֵר?”

הוּא אָמַר: “מַה, אִם הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ יוֹרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה אָז אֵין לִי מַה לַּעֲשׂוֹת כְּלוּם, וְכִי לַשָּׁוְא בְּרָאֲתַנִי? בִּשְׁבִיל מָה בָּרָאתָ אוֹתִי?” וְהָלַךְ…

אַחַר-כָּךְ אָמְרוּ לוֹ: “הָיָה דִּין תּוֹרָה וְהֶחְלַטְנוּ, הַנְּשָׁמָה הַזֹּאת מֻכְרָח לָרֶדֶת לָעוֹלָם, וְאַתָּה תֵּן לְךָ עֵצָה”. אָז הוּא הָלַךְ לַחֲשֹׁב עֵצָה, הוּא חָזַר וְאָמַר: “כְּבָר יֵשׁ לִי עֵצָה, הוּא יָכוֹל לָרֶדֶת, יִהְיֶה מַחֲלֹקֶת כָּזֶה..”

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל אִם גַּם עַל הַמָּשִׁיחַ תִּהְיֶה מַחֲלֹקֶת, אוֹ שֶׁהַמַּחֲלֹקֶת כְּבָר נִגְמְרָה)

לֹא, לֹא, עַל מָשִׁיחַ לֹא. כְּבָר נִגְמַר, הַמַּחֲלֹקֶת כְּבָר נִגְמַר…

‘אשת-חיל’

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרֵר מִשִּׁירֵי עֶרֶב שַׁבָּת,

“אֵשֶׁת-חַיִל מִי יִמְצָא..”

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנִי מַרְגִּישׁ רֵיחַ שֶׁל בְּרֶסְלֵב, צְרִיכִים לְקַבֵּל אֲבָנִים…

אֲנִי הָיִיתִי שָׁם, אֲנִי קִבַּלְתִּי אֲבָנִים, כֵּן. אֲנִי לֹא רַק אוֹמֵר, אֲנִי קִבַּלְתִּי כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וְכָל הַצָּרוֹת, וְחוּץ מִזֶּה שֶׁלֹּא הָיָה לִי לֶחֶם, הָיָה לִי עוֹד צָרוֹת…

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי חָי בָּעוֹלָם, בְּאֵיזֶה מָקוֹם, אֵיפֹה הוּא. בְּכָל לַיְלָה נִרְאֶה לִי שֶׁזֶּה הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹנָה, כָּל לַיְלָה שֶׁעוֹבֶרֶת אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי קָם, אֵיךְ יֵשׁ לִי כֹּחַ חַיִּים. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ אוֹתִי, נוֹתֵן לִי נְשָׁמָה חֲדָשָׁה, לֵב חָדָשׁ!

כָּל הָעוֹלָם הָיוּ רְחוֹקִים מִבְּרֶסְלֵב, לֹא רָצוּ, הָיוּ אוֹמְרִים: “‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ – לֹא!”

אַיי אַיי, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ בָּעוֹלָם…

מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ יַגִּיד לָנוּ מַה זֶּה הַ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “מָשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ עַל הַ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן'”. אַף צַדִּיק לֹא אָמַר שֶׁמָּשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ עַל סִפְרוֹ, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ! כָּל דִּבּוּר הוּא פֵּרוּשׁ לָנוּ לְכָל הַצָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ. לַעֲזֹר, לְהוֹשִׁיעַ, לְהַצִּיל, לְרַפְּאוֹת, לְהַחֲיוֹת. אִם צְרִיכִים לְהַחֲיוֹת מֵת – יְכוֹלִים לְהַחֲיוֹת מֵתִים, “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים”. הוּא הֵכִין כְּבָר הַכֹּל!

אוֹי, רַק לִשְׁמֹעַ דִּבּוּר אֶחָד יוֹצֵא מִן הַלֵּב שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר…

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת בַּבַּיִת וְנַעֲשָׂה הִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה.. וְכַמָּה נְפָשׁוֹת בְּיִשְׂרָאֵל הֵם שָׁמְעוּ הִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, אוֹר כָּזֶה, אָז נִתְחַדְּשׁוּ לְגַמְרֵי!

הִתְחַדְּשׁוּת? נַעֲשָׂה עוֹד מְשֻׁגָּעִים. הָיוּ אוֹמְרִים עַל בְּרֶסְלֵב שֶׁהֵם מְשֻׁגָּעִים. נוּ, יֵשׁ כְּבָר מְשֻׁגָּעִים חֲדָשִׁים. מִי שֶׁשָּׁמַע רַק דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסֵּפֶר תְּהִלִּים, מִסֵּפֶר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, נַעֲשֶׂה אָדָם חָדָשׁ, לֹא אוֹתוֹ אָדָם שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם. דִּבּוּר אֶחָד מִסֵּפֶר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, מִסֵּפֶר תְּהִלִּים, מַה שֶּׁזֶּה.. רַק לוֹמַר הַנִּגּוּן שֶׁל ‘אֵשֶׁת-חַיִל’, הִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה.. נַעֲשֶׂה חָדָשׁ!

“אשת-חיל מי ימצא”…

“טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ..” אַיי יַי יַי, יְכוֹלִים לִגְוֹעַ, אֵיזֶה סְחוֹרָה יֵשׁ לָנוּ.

“לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ..” לֹא יִכְבֶּה אֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה נֵרָהּ.

“כַּפָּהּ פָּתְחָה לֶעָנִי..” אַתָּה עָנִי? כַּפָּהּ פָּתְחָה לֶעָנִי, הִיא נוֹתֵן הַכֹּל. וְיֵשׁ עוֹד – “יָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן”, עָנִי וְאֶבְיוֹן זֶה תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת – עָנִי וְאֶבְיוֹן, וְהִיא לֹא עוֹזֵב אַף עָנִי וְאֶבְיוֹן.

“לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג..” אֵין פַּחַד! שֶׁלֶג? לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ, מַדּוּעַ? “כִּי כָּל בֵּיתָהּ”, זֶה כָּל בֵּיתָהּ, “לָבוּשׁ שָׁנִים”.

מַה זֶּה שָׁנִים? שְׁנַיִם! אִם עוֹד לֹא זָכִיתִי – אָז עוֹד פַּעַם, שְׁנַיִם.

“כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים” – אָז אֵין פַּחַד. שְׁנַיִם, אַל תִּקְרָא ‘שָׁנִים’ אֶלָּא ‘שְׁנַיִם’. שְׁנַיִם זֶה בְּלִי סוֹף!

“עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן..” עֹז וְהָדָר – כָּל הַמַּעֲלוֹת. “עֹז” הוּא חָזָק, “וְהָדָר” הוּא יָפֶה. יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁהִיא חָזָק אֲבָל לֹא יָפֶה, וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁהִיא יָפָה מְאֹד אֲבָל לֹא חָזָק. אֲבָל אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ “עֹז וְהָדָר” – גַּם חָזָק וְגַם יָפֶה!

“לְבוּשָׁהּ” זֶה הַלְּבוּשׁ, הַלְּבוּשׁ הָרוּחָנִי שֶׁל הַנְּשָׁמָה, שֶׁל הַלֵּב.

“וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן..”הוֹ, הוֹ, “וַתִּשְׂחַק” שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לְמָקוֹם קָדוֹשׁ, לְמְקוֹם פֶּלֶא כָּזֶה…

אוֹי, כָּל פָּסוּק – זֶה עֹז וְהָדָר!

“פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה”, עַל-יְדֵי שֶׁהַמּוֹכִיחַ, הָאֵשֶׁת-חָיִל, פּוֹתֵחַ אֶת הַפֶּה, עַל-יְדֵי זֶה נִתְגַלָּה חָכְמָה, “וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ”, תּוֹרַת חֶסֶד – לְלַמֵּד לַאֲחֵרִים. יֵשׁ חֶסֶד וְחֶסֶד וְחֶסֶד, אֲבָל “אַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה”, הָאֵשֶׁת-חָיִל.

יֵשׁ חֶסֶד, וְיֵשׁ אֱמֶת, אֱמֶת, אֱמֶת, וֶאֱמֶת, וְזֶה אֱמֶת עוֹלֶה עַל הַכֹּל!

“פִּיהָ פָּתְחָה..” הַדִּבּוּר לֹא יָכוֹל לְהִפָּרֵד, עוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם, “פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה” כְּשֶׁהִיא רַק פּוֹתַחַת אֶת הַפֶּה – תֵּכֶף נִתְגַּלֶּה חָכְמָה כָּזֶה, ‘נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה’.

נוּ, וּמַה זֶּה חָכְמָה?

“וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ”, לַעֲזֹר לָנוּ, חֶסֶד. לַעֲזֹר לָנוּ.

“פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה”, אָז כָּל הָעִיר, כְּבָר כֻּלָּם, כָּל הַמִּתְנַגְּדִים נָפְלוּ וְנִתְבַּיְּשׁוּ, רַק לִשְׁמֹעַ הַקּוֹל שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר.

“פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה, וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ”, הַמִּתְנַגְּדִים הֵם לֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה, אֵיפֹה הַפֶּה? הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, אוֹי אַשְׁרֵינוּ! מַה, מַדּוּעַ אַתָּה בְּעַצְבוּת? יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה כָּזֶה…

“לֶחֶם עַצְלוּת – לֹא תֹאכֵל”, רַק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה.

אַיי אַיי אַיי, אֵיזֶה אֵשֶׁת-חַיִל…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ הַתּוֹרוֹת וְהַדִּבּוּרִים, כָּל רֶגַע דִּבְרֵי הַשֵּׁם. אֲפִלּוּ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְכָל הַצַּדִיקִים לֹא הִשִּׂיגוּ מַה שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִשִּׂיג, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה עִנְיָן מְיֻחָד, עוֹלֶה עַל הַכֹּל, “רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל, וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה”.

אַיי, לְהַרְגִּישׁ אֵיזֶה חֹזֶק, אֵיזֶה גְּבוּרָה, “עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן”.

נוּ, נוּ, הַפָּסוּק מַמָּשׁ מְבַקֵּשׁ: “אֵיךְ יְכוֹלִים לָלֶכֶת מִמֶּנִּי וּלְהַמְשִׁיךְ הַלְאָה?”

אוֹי יוֹי יוֹי, צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלֶּה שֶׁהַחַיִּים שֶׁלָּהֶם הֵם נָתְנוּ לָנוּ בְּחִנָּם!

רַבִּי יִשְׂרָאֵל אָמַר “עֹז וְהָדָר”, וְכָל מִי שֶׁשָּׁמַע אֵלֶּה הַדִּבּוּרִים “עֹז וְהָדָר” הוּא לֹא יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ לְעוֹלָם, לְנֶצַח נְצָחִים!

אַיי, כָּל נִגּוּן הָיָה לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁמַיִם, “וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ..” אֲנַחְנוּ רָקַדְנוּ וְקִבַּלְנוּ כָּל הָאֲבָנִים שֶׁהָיָה שָׁם. כֵּן, הָיוּ אוֹמְרִים עָלֵינוּ: “מָה, הֵם מְשֻׁגָּעִים, הֵם רוֹקְדִים!” אֲנַחְנוּ נִרְאֶה, רַק סַבְלָנוּת, אֲנַחְנוּ נִרְאֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם, אֵיזֶה אוֹר, אֵיזֶה שִׂמְחָה, אֵיזֶה חַיִּים שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם. הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא כְּלוּם!

מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, תּוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה.. עוֹד לֹא הָיָה פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה בָּעוֹלָם. זֶה כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה! כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה וְכָל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל וְכָל הַתִּקּוּנִים שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל!

אֲבָל קָרוֹב הַזְּמַן שֶׁזֶּה יִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם, מַה שֶּׁיִּהְיֶה, מַה שֶּׁיִּהְיֶה…

אַיי, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַר בַּחַיִּים!

כְּשֶׁהוּא הָיָה אוֹמֵר: “פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה”, הוּא רָצָה חָכְמָה, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ הוּא נִשְׁאַר בַּחַיִּים.

“וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ”, אֵיפֹה אֲנִי? יֵשׁ כְּבָר תּוֹרַת חֶסֶד כָּזֶה…

יֵשׁ לָנוּ כְּבָר כָּל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים, יֵשׁ לָנוּ כְּבָר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם וְהוּא נָתַן לָנוּ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, ‘חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’, שִׂיחוֹת כָּאֵלּוּ, מַה שֶּׁזֶּה.. כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ – נִבְרָא עוֹלָם חָדָשׁ!

הָעוֹלָם יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר…

מִי רָאָה מַה שֶּׁעֵינַי רָאוּ? אִישׁ אֶחָד בָּעוֹלָם שֶׁהוּא צָחַק מִכֻּלָּם, מִכָּל הָרַבָּנִים, מִכֻּלָּם. הוּא צָחַק מֵהֶם בַּלֵּב, אֲבָל הֵם הִרְגִּישׁוּ. הוּא אֱמֶת.. יָחִיד בָּעוֹלָם!

היסוד היהדות

רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל לְגַבֵּי סִפְרֵי לִמּוּד, וּבִפְרָט לְגַבֵּי לִמּוּד סִפְרֵי הַפּוֹסְקִים…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הִזְהִיר לִלְמֹד פּוֹסְקִים, ‘שֻׁלְחָן עָרוּךְ’, לִלְמֹד בְּכָל יוֹם וּלְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ. הוּא אָמַר שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת דְּבוּקִים בַּ’קִּצּוּר שֻׁלְחָן עָרוּךְ’, כָּל דִּבּוּר שָׁמָּה, כָּל דִּין. בְּכָל יוֹם וָיוֹם לִלְמֹד לְפָחוֹת אֵיזֶה סָעִיף אוֹ סִימָן מִ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’, זֶה סְגֻלַּת הַנֶּפֶשׁ. הוּא אָמַר בְּכָל יוֹם שֶׁלֹּא לוֹמְדִים בַּ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’ עַל-כָּל-פָּנִים אֵיזֶה סָעִיף – זֶה חָסֵר, אֲפִלּוּ אִם אֵין לוֹ זְמַן, עַל-כָּל-פָּנִים יִלְמַד אֵיזֶה סָעִיף.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא רָצָה שֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה בְּקִיאִים בְּכָל הַטּוּרִי”ם וּבְכָל הַ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’, שֶׁנִּהְיֶה בְּקִיאִים בְּעַל-פֶּה, זֶה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם. הַ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’ זֶה טוֹבַת הַנְּשָׁמָה, זֶה הַיְסוֹד הַיַּהֲדוּת, זֶה הַיְּסוֹד שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁל הַגְּמָרָא, אֵיךְ הַדִּינִים – לְקַיֵּם. הַ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’ הוֹצִיא מֵהַתּוֹרָה וּמֵהַצַּדִּיקִים, צְרִיכִים לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, כָּל דִּין, בְּכֶסֶף וּבְכָל הָעִנְיָנִים. הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָּבָר.

יֵשׁ בֵּין הָרַמָ”א וּבֵין הַ’בֵּית יוֹסֵף’ מַחֲלֹקֶת, יֵשׁ דְּבָרִים בַּ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’ שָׁם לֹא לְפִי שְׁנֵיהֶם, אֲנַחְנוּ עַם אֶחָד אֲבָל אַף-עַל-פִּי כֵן יֵשׁ עִנְיָנִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים, יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת. הַסְּפָרַדִּים הָיָה לָהֶם חִסָּרוֹן שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם הָאוֹר שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב. שֶׁיִּהְיֶה קֶשֶׁר עִם הָאוֹר שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב – זֶה עִקָּר גָּדוֹל.

הָעִקָּר הַיּוֹם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, אִם זֶה הָיָה מִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם, הָיָה כָּל הָעוֹלָם צַדִּיקִים…

לְעִנְיַן נֻסְחֲאוֹת הַתְּפִלָּה, יֵשׁ ‘שֻׁלְחָן עָרוּךְ’ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הַנֻּסְחָאוֹת, אֲבָל אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהָעִקָּר הוּא הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְתַלְמִידָיו וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵם הִתְפַּלְּלוּ נֻסַּח סְפַרְד.

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים קְצָת כַּמָּה שֶׁהָיָה נָחוּץ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים, כִּי זֶה הָיָה כְּבָר הָאוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ – הַבַּעַל-שֵׁם הַקָּדוֹשׁ. וְהַתַּלְמִידִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, זֶה הַ’שֻּׁלְחָן עָרוּךְ’, הֵם הָיוּ גְּאוֹנִים גְּדוֹלִים מְאֹד. הַמַּגִּיד מִמֶּזְרִיטְשׁ הוּא צַדִּיק גָּדוֹל מְאֹד, הוּא הָיָה עִקַּר הַתַּלְמִיד שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב. אֲבָל הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל זֶה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, עַל כָּל הַגְּאוֹנִים, עַל הַכֹּל, כְּנֶגֶד רַבֵּנוּ זַ”ל – הַכֹּל בָּטֵל!

יֵשׁ כְּבָר הָאוֹר שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁל כָּל הַגְּמָרָא, וְשֶׁל הַגְּאוֹנִים, וְכֵן אַחַר-כָּךְ נִתְגַּלָּה עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁבָּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – הוּא כְּבָר כּוֹלֵל כָּל הַתּוֹרָה וְהַכֹּל, הַכֹּל, הַכֹּל. כָּל מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר זֶה אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן, וּצְרִיכִים אֲנַחְנוּ לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְקַיֵּם כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה.

הָעִקַּר הַתּוֹרָה הוּא הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְתַלְמִידָיו, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה עִקַּר הַיַּהֲדוּת, עִקָּר שֶׁל הַכֹּל, הוּא עַל דֶּרֶךְ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְהוּא כּוֹלֵל וּמְלַמֵּד אוֹתָנוּ כְּבָר הַכֹּל, כָּל דָּבָר, גַּם הַהֲלָכָה. הוּא הָעִקָּר וְהַיְסוֹד וְהַכְּלָל, עִקַּר הַתּוֹרָה וְהַיַּהֲדוּת – רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְתַלְמִידָיו וְזַרְעוֹ. הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה עִנְיָן שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ – יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר…

הָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִזְהִירוּ מְאֹד לִהְיוֹת מְקֻשָּׁר וּמַאֲמִין בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי וְהַתִּקּוּנִים, מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזָּכִינוּ.. רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים זֶה אוֹר שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁל כָּל הַגְּאוֹנִים – הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. הַבַּעַל ‘רֵאשִׁית חָכְמָה’ הוּא הָיָה תַּלְמִיד שֶׁל הָרַמַ”ק, הָ’רֵאשִׁית חָכְמָה’ הוּא כֻּלּוֹ זֹהַר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי, הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְהַתִּקּוּנִים, הוֹ.. מַה שֶּׁיֵּשׁ שָׁמָּה. אֲבָל הָעִקָּר שֶׁהַכֹּל כָּלוּל בּוֹ הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה עוֹד יוֹתֵר מֵהַתִּקּוּנִים, הוּא הַכְּלָלִיּוּת וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַכֹּל. רַבִּי שִׁמְעוֹן נִכְלָל בְּכָל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. עִנְיָנִים גְּבוֹהִים כָּאֵלֶּה…

הַיּוֹם צְרִיכִים הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. יֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר, יֶשְׁנָם עִנְיָנִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַצַּדִּיקִים וְכָל.. הַכֹּל. אֲפִלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן כָּלוּל בּוֹ בְּדִבּוּרָיו, בְּהַהִתְגַּלּוּת שֶׁלּוֹ.

וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר וְהַקִּצּוּר – רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא עִקַּר הַתּוֹרָה, עִקַּר הַכֹּל. יֵשׁ הַרְבֵּה סְפָרִים אֲבָל הַיְסוֹד וְהָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הַיּוֹם כְּשֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְכָל הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְחַנֵּךְ בָּנֵינוּ וְדוֹרוֹתֵינו בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ, בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ. צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה וְלִלְמֹד וּלְקַיֵּם.

זֶה אוֹר, אוֹר פֶּלֶא שֶׁעוֹד לֹא הָיָה הַזְּמַן שֶׁיִּתְגַּלֶּה, אֲבָל הָאוֹר שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב כְּבָר יֶשְׁנּוֹ, וְהָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה עִנְיָן שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁכָּל הַסְּפָרַדִּים וְהָאַשְׁכְּנַזִּים כֻּלָּם נִתְבַּטְּלוּ, כֻּלָּם צְרִיכִים לְקַבֵּל הָאוֹר.

נוּ, רוֹאִים שֶׁהָעוֹלָם מִתְקָרְבִים, אֲפִלּוּ הַסְּפָרַדִּים מְקַבְּלִים אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְרַבִּי, גַּם הַמְקֻבָּלִים וְהַגְּדוֹלִים. בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ, זֶה כְּבָר הָעִנְיָן שֶׁל הַגְּאֻלָּה שֶׁיִּתְגַּלֶּה, יִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם אוֹר כָּזֶה שֶׁאֵין פֶּה לְדַבֵּר…

הלכתא כנחמני

רַבִּי יִשְׂרָאֵל קוֹרֵא יַחַד עִם חָסִיד בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’,

“כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַיַהֲדוּת הוּא פְּשִׁיטוּת וּתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל..”

אַי יַי יַי.. צְרִיכִים לְהַשְׁלִיךְ הַחָכְמוֹת שֶׁלָּנוּ וְלִסְמֹךְ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל הַצַּדִּיקִים, וִיתַקֵּן הַכֹּל, כֵּן.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר בְּהַשִּׂיחוֹת, כָּכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה!” קָשֶׁה? יִהְיֶה קַל, יִתְהַפֵּךְ! רַק אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה וּלְהַאֲמִין בַּשֵּׁם בֶּאֱמֶת, בִּתְמִימוּת. אִישׁ יְהוּדִי – כָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא לֹא עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל חָכְמָה, רַק אֱמוּנָה! לֹא לִהְיוֹת ‘חָכָם’, לְהַשְׁלִיךְ כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁלָּנוּ; רַק חָכְמַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְגַלֶּה לָנוּ אֵיךְ לִזְכּוֹת לַתּוֹרָה, אֵיךְ לִזְכּוֹת לְכָל הַתִּקּוּנִים וּלְכָל הַיְשׁוּעוֹת. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר הֵכִין לָנוּ הַכֹּל!

אֲנַחְנוּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֵינוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לִלְמֹד סְפָרָיו וּלְקַיֵּם כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה. זֶה דְּבַר פֶּלֶא שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם. כָּל עִנְיַן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עִנְיָן פֶּלֶא שֶׁל כָּל הַפְּלָאוֹת. זֶה לֹא אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים; רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רִחֵם עָלֵינוּ וְגִלָּה לָנוּ טִפָּה מִן הַיָּם מֵעִנְיָנוֹ, מֵעִנְיַן גְּדֻלָּתוֹ, רַק טִפָּה מִן הַיָּם. וְזֶה גְּדֻלָּתוֹ – הָרְפוּאָה שֶׁלָּנוּ. כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא כָּל חַיֵּינוּ וּרְפוּאָתֵנוּ וִישׁוּעָתֵנוּ, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ שֶׁהִשְׁאִיר לָנוּ מְהַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ. כָּכָה הוּא אָמַר וְכָכָה רוֹאִים.

הוּא אָמַר שֶׁכָּל תֵּיבָה הִיא כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַצַּדִּיקִים וְכָל יִשְׂרָאֵל – בְּתֵיבָה אַחַת! כָּכָה הוּא יָכוֹל לְהַכְלִיל כָּל הַתּוֹרָה.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּכָל דִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים מֵהַתּוֹרוֹת וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת, יֵשׁ עוֹד בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה? עֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם כְּלָל, וְזֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ. הוּא מְתַקֵּן וּמְרַפֵּא אוֹתָנוּ, חוֹלִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם תִּקְוָה, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מְרַפֵּא אוֹתָנוּ, מְתַקֵּן אוֹתָנוּ, הוּא מְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ, הַכֹּל.

אֲבָל זֶה יִתְגַּלֶּה לֶעָתִיד, יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי. אֲנַחְנוּ נִרְאֶה, אֲנַחְנוּ נִרְאֶה אֶת הָאוֹר שֶׁל הַגְּאֻלָּה, אֲנַחְנוּ נִרְאֶה וְכֵן כָּל הָעוֹלָם יִרְאוּ. הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם. כָּל הָעוֹלָם יָבוֹאוּ לְרַבֵּנוּ בִּשְׁבִיל תִּקּוּן, כָּל הָעוֹלָם. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, כָּל הָעוֹלָם – צְרִיכִים תִּקּוּן, וְהַתִּקּוּן הוּא אֵצֶל רַבֵּנוּ. וְהוּא יְתַקֵּן, הוּא יְתַקֵּן אוֹתָנוּ, הוּא יְתַקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָם. רַק אֱמוּנָה, אֱמוּנָה, צְרִיכִים לְהַאֲמִין…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר בְּ’סֵפֶר הַמִּדּוֹת’ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו, קָשֶׁה לוֹ לָבוֹא לְיִרְאָה”, יִרְאֶה זֶה כָּל הַיְסוֹד שֶׁלָּנוּ, שֶׁל הַתּוֹרָה וְשֶׁל כָּל הַיַּהֲדוּת וְזֶה כָּל הָעוֹלָם. אֲבָל אִם הָאָדָם חָכָם בְּעֵינָיו וְלֹא מְקַבֵּל וְעוֹשֶׂה חָכְמוֹת, נוּ…

הָעִקָּר הוּא אֱמוּנָה, לְהַשְׁלִיךְ הַחָכְמוֹת. צְרִיכִים לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחָכְמוֹת שֶׁלָּנוּ. לְהַשְׁלִיךְ כָּל הַחָכְמוֹת, כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, רַק מַה שֶּׁכָּתוּב בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, הוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ לִזְכּוֹת לַתּוֹרָה וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה. אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מִזֶּה וְהוּא מְקָרֵב אוֹתָנוּ, הוּא מַכְנִיס בָּנוּ אוֹר הַתּוֹרָה. הַכֹּל בֶּאֱמוּנָה וְתִקּוּנִים, הַכֹּל, הַכֹּל, הַכֹּל! כֵּן, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

וְאִם קָשֶׁה – שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה! וְאִם לֹא רוֹצִים לְקַבֵּל, אִם רוֹצִים רַק לִהְיוֹת ‘חָכָם’ וְלַחֲקֹר, “מַה זֶּה, לָמָּה דַּוְקָא הוּא?”

כָּכָה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר. אִם הוּא אָמַר אָז כְּבָר כָּל הַחֲכָמִים הַכֹּל יִתְבַּטֵּל. הוּא אָמַר כָּכָה!

הָעוֹלָם מַקְשִׁים: “מַה זֶּה רַבֵּנוּ? מַה זֶּה, יֵשׁ הַרְבֵּה צַדִּיקִים!” קֹרַח גַּם-כֵּן אָמַר: “כָּל הָעֵדָה קְדוֹשִׁים וּבְתוֹכָם הַשֵּׁם, מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל הָעֵדָה?” אֲבָל הַתֵּרוּץ: “גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר”, כְּבָר נִגְמַר!

הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: “הֲלָכָה כְּרַב נַחְמָן, וַהֲלָכָה כְּרַב נַחְמָן, וַהֲלָכָה כְּרַב נַחְמָן וְהִלְכְתָּא כְּנַחְמֵנִי”, כָּכָה אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא. כָּכָה כָּתוּב, שָׁלשׁ פְּעָמִים, “הִלְכְתָּא כְּרַב נַחְמָן”, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּדִינָא וּבְמַחֲלֹקֶת – זֶה הֲלָכָה כְּרַב נַחְמָן. הוּא נַחְמֵנִי, הוּא מְנַחֵם וּמְתַקֵּן אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא יְשַׂמַּח וִיתַקֵּן אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. אֵצֶל שׁוּם צַדִּיק לֹא מָצִינוּ לָשׁוֹן כָּזֶה, שֶׁבַּגְּמָרָא כָּתוּב: “הִלְכְתָּא כְּרַב נַחְמָן”, כָּל מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר – הִלְכְתָּא וּבַדִּין כָּכָה! וְאִם לֹא רוֹצִים לְקַבֵּל, אִם רוֹצִים לִהְיוֹת חָכָם בְּעַצְמוֹ, טוֹב, אָז תַּעֲשׂוּ מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים…

עִנְיָן רַבֵּנוּ זֶה מַמָּשׁ לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, זֶה לֹא עַל חִנָּם הָיָה הַסְתָּרָה כָּזוֹ עַל רַבֵּנוּ. אֲנִי אִישׁ זָקֵן, אֲנִי רָאִיתִי רַבָּנִים גְּדוֹלִים שֶׁהָיָה לָהֶם מֹחַ וְלֵב, אֲבָל לֹא הָיָה לָהֶם הַיְסוֹד הַתּוֹרָה – רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הוּא עִקַּר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. הוּא כָּל הַחִיּוּת שֶׁלָּנוּ, הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, אֲהָהּ!

עִנְיַן רַבֵּנוּ הוּא עִנְיַן פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם. תִּרְאֶה הַ’חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’, הַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ, וְגַם-כֵּן הַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ צְרִיכִים לְקַבֵּל הַכֹּל בֶּאֱמוּנָה, בֶּאֱמֶת, וְלֹא לִהְיוֹת ‘חָכָם’. אֲנַחְנוּ רְחוֹקִם לְגַמְרֵי וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עוֹשֶׂה עִמָּנוּ פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל, הוּא מְתַקֵּן.

זֶה תָּלוּי בְּיָדֵינוּ, אִם רוֹצִים לְקַבֵּל מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ, אִם לֹא רוֹצִים לְקַבֵּל – רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אַף-עַל-פִּי כֵן עוֹסֵק בְּהַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא.

זֶה פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁעוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. פֶּלֶא כָּזֶה, אוֹר כָּזֶה, שֶׁהוּא יְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם, יְתַקֵּן בִּשְׁלֵמוּת כֻּלָּנוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ. אֲבָל אָסוּר לְהַקְשׁוֹת וְלִהְיוֹת קָשֶׁה וְלוֹמַר: “מַדּועַ כָּכָה, מַדּוּעַ כָּכָה?” רַק אֱמוּנָה, רַק אֱמוּנָה! צַדִּיק קָדוֹשׁ כָּזֶה כְּמוֹ רַבֵּנוּ זֶה כֻּלּוֹ אֱמוּנָה, רַק אֱמוּנָה, אִם לֹא – חַס-וְשָׁלוֹם אָז לֹא כְּלוּם. רַק אֱמוּנָה בֶּאֱמֶת. זֶה אֱמֶת כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה בָּעוֹלָם, עוֹד לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם. הַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן, לְפִי הַלֶּב, לְפִי הָאֱמוּנָה, אָז זוֹכִים לְכָל דָּבָר, זוֹכִים לְכָל הַיְשׁוּעוֹת. וְכָל הַיְשׁוּעוֹת – הוּא רַבֵּנוּ!

כָּל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת – אֵצֶל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

אֲנַחְנוּ הָעִקָּר שֶׁלָּנוּ לִהְיוֹת קָשׁוּר וְדָבוּק לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַחָכְמָה. הוּא הַחִיּוּת שֶׁלָּנוּ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הַכֹּל. הוּא הַתִּקּוּנִים, הוּא כָּל הַתּוֹרָה. כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא כָּל הַתּוֹרָה, כּוֹלֵל כָּל הַתּוֹרָה וְכָל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל וְכָל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת!

כָּכָה אוֹמֵר רַבֵּנוּ, לֹא מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר, מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר זֶה לֹא כְּלוּם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רִחֵם עָלֵינוּ וְהוֹדִיעַ לָנוּ טִפָּה מִן הַיָּם מַה שֶּׁהוּא, אֵיזֶה רַבִּי הוּא.

נוּ, אָז צְרִיכִים לְקַבֵּל מִמֶּנוּ. אִם לֹא רוֹצִים לְקַבֵּל…

אוֹמֵר רַבֵּנוּ בְּתוֹרָה קכ”ג: “הָעִקָּר הַיְסוֹד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ הוּא לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה, דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל. וְלִבְלִי לִנְטוֹת מִדְּבָרָיו חַס-וְשָׁלוֹם יָמִין וּשְׂמֹאל. וְצָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם שֵׂכֶל בִּלְעֲדֵי אֲשֶׁר יְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק וְהָרַב הָאֱמֶת. וְכָל זְמַן שֶׁנִּשְׁאָר אֶצְלוֹ שׁוּם שֵׂכֶל עַצְמוֹ, אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְאֵינוֹ מְקֻשָּׁר עֲדַיִן לְהַצַּדִּיק”, הוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁקְרָן! לֹא לְהַצַּדִּיק…

הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: “אָסוּר לְהַרְהֵר אַחֲרֵי הָרַבִּי!” הוּא הָרַבִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ וְשֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. הוּא הָרַבִּי, “רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” – רָאשֵׁי-תֵבוֹת רַבִּ”י. זֶה גִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’.

אוֹי, אִם לֹא הָיָה לָנוּ רַק תּוֹרָה אַחַת מֵרַבֵּנוּ, “רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – רָאשֵׁי תֵבוֹת רַבִּי”, הוּא גִּלָּה זֶה.

רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן הוּא הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ, הוּא הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל! הוּא הָרֹאשׁ שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים, הָרֹאשׁ שֶׁל הַכֹּל!

הוּא הַבַּעַל-הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, הוּא הָרַבִּי הוּא אֱמֶת, הוּא הָרֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָרַבִּי. אָסוּר לְהַרְהֵר אַחֲרָיו, צְרִיכִים לְקַבֵּל הַכֹּל וְלֹא לִהְיוֹת ‘חָכָם’. רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אֶחָד, זֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ! הוּא הָרַבִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל!

גַּם-כֵּן יֵשׁ רַבִּי שֶׁל רְשָׁעִים, יֵשׁ רַבָּנִים שֶׁהֵם רְשָׁעִים, רָשָׁע, “רְשָׁעִים בַּחשֶׁךְ יִדָּמוּ” – רָאשֵׁי תֵבוֹת רַבִּ”י. יֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁלֹּא יְכוֹלִם לַעֲזֹר לָנוּ וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁהַצַּדִּיק הַדּוֹר זֶה הֶבֶל – זֶה שֶׁקֶר! בִּשְׁבִיל זֶה אֲנַחְנוּ בְּגָלוּת כָּל-כָּךְ. הֵם פִּרְסְמוּ עַצְמָם שֶׁהֵם צַדִּיקִים; הֵם רְשָׁעִים, הֵם כּוֹפְרִים, לֹא לוֹמְדִים תּוֹרָה, לֹא יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, לֹא יוֹדְעִים כְּלָל, רְשָׁעִים! רְשָׁעִים – בַּחשֶׁךְ יִדָּמוּ!

עָתִיד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לִנְקֹם נִקְמַת עַמּוֹ מֵאוֹתָם נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר שֶׁמְּמַלְּאִים בִּטְנָם בְּכָבוֹד וְגֵאוּת, וּמַרְאִים עַצְמָם כְּצַדִּיקֵי הַדּוֹר וְצוֹדִים נְפָשׁוֹת יְקָרוֹת וְדוֹרְסִים וְטוֹרְפִים אוֹתָם בְּרֶגֶל גַּאֲוָה וְשֶׁקֶר, וּמְעַוְּרִים עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִלִּרְאוֹת אוֹר הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת שֶׁמְּגַלֶּה וּמֵאִיר אוֹר הַשֵּׁם לְכָל בָּאֵי עוֹלָם לְדוֹר דּוֹר לָנֶצַח. שֶׁבַע מְדוֹרִים יֵשׁ בְּגֵיהִנֹּם, וְכָל מָדוֹר יֵשׁ בּוֹ שֶׁבַע אֲלָפִים חוֹר, וְכָל חוֹר יֵשׁ בּוֹ שְׁבַע אֲלָפִים סְדָקִים, וְכָל סֶדֶק יֵשׁ בּוֹ שֶׁבַע אֲלָפִים עַקְרַבִּים, וְכָל עַקְרָב יֵשׁ בּוֹ שֶׁבַע אֲלָפִים חֻלְיוֹת, וּבְכָל חֻלְיָה שֶׁבַע אֲלָפִים כַּדִּים שֶׁל רַעַל תְּלוּיִים בָּהּ, וְכֻלָּם מְזֻמָּנִים לָרְשָׁעִים הַדּוֹבְרִים עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּגַאֲוָה וָבוּז וּמִתְלוֹצְצִים וּמְבַזִּים סְפָרָיו וְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים.

בְּכָל רֶגַע שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִתְקָרְבוּ לְרַבֵּנוּ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְכָל הָרַבָּנִים, לְכָל הַמִּתְנַגְּדִים – אָז יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה תֵּכֶף, כֵּן!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ קוֹרֵא אוֹתָם “הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר”, רְשָׁעִים. רְשָׁעִים – לֹא רַק רְשָׁעִים רוֹצְחִים, יֵשׁ רְשָׁעִים רוֹצְחִים שֶׁהוֹלְכִים עִם גַּרְבַּיִם לְבָנוֹת וְעִם שְׁטְרַיְמְל גָּדוֹל וְהֵם רוֹצְחִים, כֵּן. הֵם מַסְתִּירִים אֶת הָאֱמֶת מִן הָעוֹלָם, הֵם עוֹשִׂים מֵעַצְמָם שֶׁהֵם צַדִּיקִים, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לַעֲזֹר לָנוּ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “רַק אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר” (וּמַרְאֶה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכַף יָדוֹ עַל עַצְמוֹ!)

בְּרֶסְלֵב זֶה אֱמֶת, וְכֻלָּם צְרִיכִים לְקַבֵּל מֵרַבֵּנוּ. וְאִם הֵם מִתְנַגְּדִים לְרַבֵּנוּ אָז הֵם שֶׁקֶר! הֵפֶךְ צַדִּיק זֶה רָשָׁע. הֵפֶךְ הָאֱמֶת זֶה שֶׁקֶר!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר: “עֲבֵרָה לֹא שַׁיָּךְ לְיִשְׂרָאֵל”, עֲווֹנוֹת זֶה שַׁיָּךְ רַק לַגּוֹיִים, זֶה לֹא שַׁיָּךְ לָנוּ. נוּ, אָז אֵיךְ בָּאִים לַעֲווֹנוֹת? בָּאִים לַעֲווֹנוֹת עַל-יְדֵי שֶׁנֶּעֱלָם הָרֹאשׁ-בַּיִת הָאֲמִתִּי, הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, בִּשְׁבִיל זֶה בָּאִים לַעֲווֹנוֹת.

הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: “אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אֶלָּא אִם-כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת”, רוּחַ שְׁטוּת זֶה הֵפֶךְ הַדַּעַת. עַל-יְדֵי שֶׁנֶּעֱלָם הַדַּעַת, עַל-יְדֵי שֶׁנֶּעֱלָם רַבֵּנוּ – בָּאִים לַעֲווֹנוֹת. יֵשׁ רְשָׁעִים רוֹצְחִים שֶׁהֵם מַרְחִיקִים מַסְתִּירִים מִן הָעוֹלָם אֶת הָאֱמֶת, רוֹצִים רַק כֶּסֶף, כֶּסֶף וְכָל הַתַּאֲווֹת. רַבָּנִים, יֵשׁ רַבָּנִים כָּאֵלֶּה, בְּוַדַּאי. כָּל הָרַבָּנִים הֵם רַבָּנִים, אֲבָל לֹא צַדִּיקִים, יֵשׁ בָּהֶם שֶׁקֶר הַרְבֵּה, מְחַפְּשִׂים שֶׁקֶר וְכָבוֹד וּפִרְסוּם. אֵין לָנוּ שׁוּם שַׁיָּכוּת, שׁוּם קֶשֶׁר אִתָּם. הֵם יַגִּידוּ עָלֵינוּ מַה שֶּׁיַּגִּידוּ, אֲבָל הֵם לֹא רוֹצִים לְהַכְנִיעַ עַצְמָם, הֵם לֹא מְחַפְּשִׂים אֱמֶת, הֵם מְחַפְּשִׂים כֶּסֶף וְכָבוֹד וְגַאֲוָה, זֶהוּ. אֲבָל הָאֱמֶת יִתְגַּלֶּה, הַשֶּׁקֶר יִפֹּל וְהָאֱמֶת יָקוּם. אוֹי אֵיךְ יִתְבַּיְּשׁוּ הָרְשָׁעִים…

עִקַּר הִתְרַחֲקוּת יִשְׂרָאֵל מֵאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְעִקַּר כְּלַל כָּל הַפְּגָמִים וְכָל הַחֻרְבָּנוֹת וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת – הַכֹּל עַל-יְדֵי הַהַעֲלָמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנִּתְעַלֵּם אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרֹאשׁ בַּיִת שֶׁבִּשְׁבִילוֹ הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְעַל-יָדוֹ קִיּוּם כָּל הַבְּרִיאָה, וְעַל יָדוֹ יִהְיֶה עִקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה בִּשְׁלֵמוּת.

יֵשׁ בְּ’סֵפֶר הַמִּדּוֹת’ דִּבּוּר מֵרַבֵּנוּ שֶׁגִּלָּה: “בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ תָּלוּי בְּקִרְבַת הַצַּדִּיקִים!” נוּ, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁדִּבְרֵי רַבֵּנוּ הֵם מַעְיָנוֹת, כָּל דִּבּוּר הוּא מַעְיַן חָכְמָה. מִי הֵם הַצַּדִּיקִים? “לַצַּדִּיקִים” זֶה לְשׁוֹן רַבִּים – רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה הָעִקָּר, וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָתָן. הַצַּדִּיקִים הֵם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וַאֲנָשָׁיו הָאֲמִתִּיִּים, לֹא הַשַּׁקְרָנִים. יֵשׁ שַׁקְרָנִים הַרְבֵּה, בִּבְרֶסְלֵב, בִּבְרֶסְלֵב, כֵּן. יֵשׁ שַׁקְרָנִים, אֲבָל זֶה לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן, זֶה לֹא בְּרֶסְלֵב. בְּרֶסְלֵב זֶה רַק אֱמֶת. שֶׁקֶר – לֹא בְּרֶסְלֵב!

כֻּלָּם לֹא כְּלוּם, רַק אֶצְלֵנוּ הָאֱמֶת הַבָּרוּר. רַק דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא כָּל הַתּוֹרָה, דִּבּוּר אֶחָד! כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא הָרְפוּאָה לְכָל יִשְׂרָאֵל!

הָעִקָּר הוּא הָרַבִּי, הַצַּדִּיק, הָרֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הוּא מֵאִיר בָּנוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְכָל הַתִּקּוּנִים שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים. הַצַּדִּיק הוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ לִלְמֹד הַתּוֹרָה וְאֵיךְ לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַכֹּל. הוּא מֵאִיר בָּנוּ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה וְחַיִּים כָּזֶה וֶאֱמוּנָה כָּזֹאת שֶׁלֹּא הָיָה בָּעוֹלָם עֲדַיִן.

צָרִיךְ לְהִתְגַּלֶּה אוֹר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה אוֹר חָדָשׁ לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ, לְתַקֵּן אוֹתָנוּ, לְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ. הוּא יָכוֹל לְהַכְנִיס וּלְהָאִיר בָּנוּ אוֹר הַתּוֹרָה. אוֹר רַבֵּנוּ זֶה אוֹר חָדָשׁ שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם, חָדָשׁ לְגַמְרֵי!

אוֹר גָּדוֹל, יִהְיֶה אוֹר גָּדוֹל שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם, כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לְהָאִיר בְּמָרוֹקוֹ וּבְכָל הָעוֹלָם וּכֻלָּם צְרִיכִים לְהִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי לְרַבֵּנוּ. הוּא הָיָה בָּעוֹלָם וְלֹא נִתְגַּלָּה, אֲבָל הַהִתְגַּלּוּת צָרִיךְ לִהְיוֹת חָדָשׁ לְגַמְרֵי. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא כָּל הַתּוֹרָה, כָּל הָאֱמֶת. וְהַשַּׁקְרָנִים יִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי…

שַׁקְרָנִים! יִתְגַּלֶּה אוֹר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם, אָז יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי, עוֹלָם חָדָשׁ!

מַה שֶּׁיֵּשׁ עַכְשָׁו בָּעוֹלָם, מַה שֶׁנִּתְגַּלָּה עַכְשָׁו, לֹא יָדְעוּ וְלֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, כָּל הַלּוֹמְדִים וְכָל הַגְּדוֹלִים לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ – זֶה כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה וְכָל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת.

דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַיְּהוּדִים, שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה, אוֹרוֹת פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה לֹא הָיָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, וְזֶה יָאִיר בְּכָל הָעוֹלָם וְכָל הָעוֹלָם יַשְׁלִיכוּ כָּל הַשְּׁטוּתִים, כָּל הַכֶּסֶף וְכָל הַכָּבוֹד וְכָל הַשֶּׁקֶר. כָּל הַשֶּׁקֶר יִתְבַּטֵּל וְיִתְגַלֶּה רַק הָאֱמֶת וְזֶה יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם אֱמֶת, לֹא עוֹלָם הַשֶּׁקֶר.

יֵשׁ שֶׁקֶר גָּדוֹל, אֲבָל זֶה צָרִיךְ לִפֹּל וְלִפֹּל וְלִפֹּל לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי. כִּמְעַט כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁהַשֶּׁקֶר נִתְגַּלָּה, כֵּן. יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם וְהַשֶּׁקֶר יִפֹּל לְגַמְרֵי. יֶשְׁנוֹ הַיּוֹם רַב מְפֻרְסָם מְאֹד, הוּא יִפֹּל וְיִפֹּל כְּמוֹ כָּל הַשַּׁקְרָנִים, כָּל הַשַּׁקְרָנִים יִפְּלוּ וְיִהְיֶה רַק אֱמֶת, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. הַשֶּׁקֶר יִפֹּל וְיִפֹּל וְיִפֹּל, וְהָאֱמֶת יָאִיר וְיָאִיר וְיָאִיר בְּכָל הָעוֹלָם…

כֵּן, אֲנִי לֹא מְפַחֵד לְדַבֵּר אֶת זֶה. אֲנִי לֹא אוֹמֵר אֶת זֶה, הוּא אוֹמֵר, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר כָּכָה, וְאִם הוּא אָמַר – הֲלֹא הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם מִזֶּה. הוּא סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַ’בַּעַל-תְּפִלָּה’ וְ’שֶׁבַע בֶּעטְלֶירְס’ וְגַם-כֵּן הַתּוֹרוֹת, הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, הַ’לִּקּוּטֵי עֵצוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. תַּלְמִידִים כָּאֵלֶּה.. רַבִּי נָתָן וְכָל הַתַּלְמִידִים שֶׁלּוֹ. יְכוֹלִים לְהָבִין בְּעַצְמוֹ – חָכָם מֵבִין מֵעַצְמוֹ. ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיוֹת’, הַאִם יֵשׁ עוֹד ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’? יֵשׁ עוֹד ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’? יֵשׁ עוֹד ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’? ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, מַה שֶּׁזֶּה.. כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ וְהָעוֹלָם עוֹשִׂים חָכְמוֹת. ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, סִפְרֵי רַבֵּנוּ – זֶהוּ הַגְּאֻלָּה, זֶהוּ הַתּוֹרָה וְזֶה הָאֱמוּנָה וְזֶה הַכֹּל!

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה בְּיוֹתֵר עַל אֲשֶׁר זָכִינוּ לְהִנָּצֵל מִלִּהְיוֹת בִּכְלַל הַמִּתְנַגְּדִים אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת כָּזֶה. בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲשֶׁר הִבְדִּילָנוּ מִן הַטּוֹעִים הָאֵלֶּה וְהֵאִיר לָנוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. יְהִי הַשֵּׁם עִמָּנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְלֵילֵךְ בִּדְרָכָיו וַעֲצוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהֵם עֲצוֹת הַשֵּׁם אֲשֶׁר לְעוֹלָם יַעֲמֹדוּ. בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים יֵשׁ לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כָּל הַתִּקּוּנִים וְכָל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת, וְכָל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא כָּל הַתּוֹרָה וְכָל יִשְׂרָאֵל, כֵּן.

הָעִקָּר הוּא רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה צָרִיךְ לְהָאִיר לְכָל הָעוֹלָם, לְכָל יִשְׂרָאֵל. כָּל זְמַן שֶׁזֶּה עֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה – אֵין כְּלוּם, אֵין לָנוּ כְּלוּם!

הַלֵּב שֶׁלָּנוּ, הַלֵּב שֶׁלָּנוּ מַסְפִּיק לָנוּ, הוּא נוֹתֵן לָנוּ אוֹר וְחִיּוּת עַל כָּל דָּבָר, עַל כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, רַק אֱמֶת וְאֱמוּנָה. נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן הוּא מְחַיֶּה וּמְחַדֵּשׁ וּמְתַקֵּן כָּל יִשְׂרָאֵל.

אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים מֵעִנְיָנִים פִּלְאִיִּים נֶעֱלָמִים לְגַמְרֵי, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא פֹּה עִמָּנוּ, יִתְגַּלֶּה הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבֵּנוּ וְ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, עַכְשָׁו הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה. כָּל דִּבּוּר הוּא אוֹר, אוֹר נֶעֱלָם מְאֹד שֶׁהָיָה נֶעֱלַם לְגַמְרֵי וְעַכְשָׁו מַתְחִיל לְהָאִיר. כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ, לֹא עוֹלָם שֶׁל עַכְשָׁו, יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ. מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ הוּא כְּבָר יְפָרֵשׁ לָנוּ אֵיךְ לִחְיוֹת וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה…

הָעִקָּר צְרִיכִים לְפַרְסֵם אֶת שֵׁם רַבֵּנוּ שֶׁכֻּלָּנוּ וְכָל הָעוֹלָם תָּלוּי בּוֹ. הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ הוּא לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. אִם אֲנַחְנוּ לֹא נִסְתַּכֵּל עַל הָרַבָּנִים וְהַשֶּׁקֶר, הָעָם בְּעַצְמוֹ יִבְחַר בְּרַבֵּנוּ – זֶה מַסְפִּיק. זֶה הַתִּקּוּן לְכָל הָרַבָּנִים, לְכָל הַשֶּׁקֶר, תִּקּוּן גָּמוּר. וְנֵצֵא מֵהַגָּלוּת וְנִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַוִּים. עַכְשָׁו הוּא סוֹף הַזְּמַן, סוֹף הַזְּמַן. יֵשׁ עוֹד מָאתַיִם שָׁנָה – נוּ, זֶה גַּם-כֵּן הַרְבֵּה בִּשְׁבִילֵנוּ…

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל מַדּוּעַ יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁזּוֹכִים לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ, וְיֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם זוֹכִים?)

בְּחִירָה! בָּעוֹלָם יֵשׁ בְּחִירָה. יְכוֹלִים לִהְיוֹת צַדִּיק וִיכוֹלִים לִהְיוֹת רָשָׁע. יֵשׁ בְּחִירָה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם עִם בְּחִירָה.

רַבִּי נָתָן הוּא הָיָה גָּאוֹן וְצַדִּיק, גָּאוֹן כָּזֶה.. וְהַחוֹתֵן שֶׁלּוֹ הָיָה גָּאוֹן עוֹלָמִי – דָּוִד צְבִי. וְהוּא הָיָה רַב עַל שֶׁטַח גָּדוֹל בְּרוּסְיָה שֶׁיּוֹתֵר גָדוֹל מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

נוּ, הוּא הָיָה גָּאוֹן, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר לְרַבִּי נָתָן: “הַחוֹתֵן שֶׁלְּךָ הוּא גָּאוֹן וְצַדִּיק, הוּא לֹא גָּאוֹן בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, לֹא בִּשְׁבִיל שֵׁם וְכָבוֹד”, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא לֹא יָדַע מֵרַבֵּנוּ!

הָאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה חָסִיד בַּחֲסִידוּת מְסֻיֶּמֶת וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי זָכִיתִי בִּזְכוּת רַבֵּנוּ לָצֵאת מִזֶּה לְגַמְרֵי. כִּי אֵין רַבִּי, אֵין רַבִּי, רַק רַבֵּנוּ – רַק רַבֵּנוּ הוּא הָרַבִּי!

שתיקה אחת

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְסַפֵּר מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וּמֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ…

אוֹי, אוֹי, אוֹי.. מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ עַכְשָׁו בָּעוֹלָם. זֶה נֵס אִם אֲנַחְנוּ לֹא נַעֲשִׂים מְשֻׁגָּעִים מִגֹּדֶל הַשִּׂמְחָה!

מֶה הָיִינוּ עוֹשִׂים בְּלִי רַבֵּנוּ? מִי הָיָה יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ? אֲבָל אִם יֵשׁ כְּבָר רַבֵּנוּ – יֵשׁ לָנוּ הַכֹּל! אִם אֲנִי כָּאן – הַכֹּל כָּאן!

מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה רַבֵּנוּ וַאֲנָשָׁיו, אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ וְסִפְרֵי רַבֵּנוּ זֶה עִנְיָן מְיֻחָד, סוֹד מִכָּל הָעוֹלָם. אִם זֶה הָיָה נִתְגַּלֶּה לְהָעוֹלָם, הָיָה כְּבָר מָשִׁיחַ בָּא וְהָיְתָה כְּבָר הַגְּאֻלָּה. זֶהוּ הַכֹּל!

אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ הָיוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם הָיוּ בְּסוֹד מִכָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה סוֹד מִכָּל הָעוֹלָם. כֵּן, אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ וְאַנְשֵׁי רַבִּי נָתָן הָיוּ גַּם-כֵּן נֶעֱלָמִים וְסוֹד מִכָּל הָעוֹלָם, לֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁזֶּה, וְהֵם מָסְרוּ אֶת נַפְשָׁם. אֵצֶל רַבֵּנוּ הָיוּ גְּדוֹלִים, גְּדוֹלֵי עוֹלָם, הָיוּ בַּעֲלֵי-מְקֻבָּלִים, לֹא סְתָם אֲנָשִׁים. רַבִּי יוּדְל הָיָה בַּעַל-מוֹפֵת גָּדוֹל, הוּא הָיָה בַּעַל-מְקֻבָּל גָּדוֹל וְצַדִּיק וְקָדוֹשׁ, וְהוּא הָיָה מִתְלוֹנֵן אֵצֶל רַבֵּנוּ שֶׁהַגּוּף שֶׁלּוֹ הוּא גּוּף כָּזֶה שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת אִתּוֹ, אָז רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר לוֹ: “תְּדַבֵּר עִם הַגּוּף, תְּדַבֵּר עִם הָאֵיבָרִים”. כָּכָה זֶה אֵצֶל רַבֵּנוּ, הוּא לוֹקֵחַ אֶת הֲכִי גָּרוּעַ וַהֲכִי פָּשׁוּט וְלֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם, כְּמוֹ בְּהֵמָה – אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ אוֹתְךָ! אֲנִי רוֹצֶה בְּהֵמָה! אֲנִי צָרִיךְ אוֹתְךָ!

רַבִּי משֶׁה בְּרֶסְלְבֶר הוּא הָיָה תַּלְמִיד שֶׁל רַבִּי נָתָן. פַּעַם אַחַת סִפְּרוּ מִגָּאוֹן אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דַּפֵּי גְּמָרָא בְּעַל-פֶּה, אָז כֻּלָּם הִתְפַּלְּאוּ מְאֹד, “אֵיךְ אֶפְשָׁר דְּבַר פֶּלֶא כָּזֶה?!” הֵם הִשְׁתּוֹמְמוּ. אָז אָמַר לָהֶם רַבִּי נָתָן: “משֶׁה’לֶה שֶׁלִּי יָכוֹל לְהַגִּיד חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְּעָמִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם..”

וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הוּא לָמַד אֵצֶל רַבִּי משֶׁה בְּרֶסְלְבֶר. רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה מַחֲזִיק אֶת הַיָּארְצַייט שֶׁלּוֹ, יוֹם הָאַזְכָּרָה שֶׁל רַבִּי משֶׁה בְּרֶסְלְבֶר, כְּמוֹ אַחֲרֵי הָאַבָּא. הוּא הָיָה מִתְעַנֶּה בַּיּוֹם הַזֶּה, וְלָמַד מִשְׁנָיוֹת, וְהִדְלִיק נֵר תָּמִיד שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת.

וְהַפֶּתֶק, זֶה גַּם-כֵּן נֵס מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ לֹא מִשְׁתַּגְּעִים מִגֹּדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת לָנוּ, זֶה נֵס! מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ עַכְשָׁו בְּדוֹר הַחשֶׁךְ הַזֶּה.. הָיִינוּ צְרִיכִים כֻּלָּנוּ לָלֶכֶת בְּכָל מָקוֹם עִם רִקּוּדִים וְשִׂמְחָה, רִקּוּדִים וְשִׂמְחָה!

זֶה הַפֶּתֶק, זֶה רֶמֶז שֶׁהָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא מְגַלֶּה שֶׁהוּא זֶה הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד וְשֶׁיַּהֲפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַתּוֹרָה, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – זֶה סוֹד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאֲנַחְנוּ חָיִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַכְשָׁו בְּחשֶׁךְ כָּזֶה בְּדוֹר יָתוֹם – בְּלִי רַבֵּנוּ. כָּל הַלּוֹמְדִים וְכָל הַגְּדוֹלִים הֵם יְתוֹמִים, לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. אֵין לָהֶם אַבָּא, אֵין לָהֶם אִמָּא.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הָאַבָּא, הוּא הָאִמָּא, הוּא הַכֹּל! הוּא הַתּוֹרָה, הוּא הָאֱמוּנָה, הוּא הַכֹּל! הַכֹּל רַבֵּנוּ!

הֵם לֹא רוֹצִים לָדַעַת, הֵם חוֹשְׁבִים עִם הַחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם: “מַה, כָּל הַגְּדוֹלִים לֹא יוֹדְעִים? מָה, רַק בְּרֶסְלֵב, רַק רַבִּי נַחְמָן?” הֵם לֹא יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת זֶה. וְגַם הַשַּׁקְרָנִים, הַשַּׁקְרָנִים שֶׁל בְּרֶסְלֵב, הֵם אוֹמְרִים גַם-כֵּן שֶׁקֶר וְשֶׁקֶר. שֶׁקֶר זֶה לֹא בְּרֶסְלֵב, זֶה עוֹלָם אַחֵר. אֱמֶת – זֶה רַק בְּרֶסְלֵב!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִזְהִיר שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִם לְהִשְׁתַּקֵּעַ; אִם לֹא, אֲבָל צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לַאֲמֶרִיקָה בְּיוֹם אֶחָד, אֲבָל אָז הָיוּ נוֹסְעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ. רַבִּי נָתָן הָלַךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא הָיָה אִישׁ עָנִי עִם מִשְׁפָּחָה שֶׁאֵין לָהֶם פַּרְנָסָה, וְהוּא נָסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נָסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיָה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת אֵיךְ הוּא נִשְׁאַר בַּחַיִּים מֵהַנְּסִיעָה הַזּוֹ, וּכְשֶׁהוּא הִגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְרַק הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא אָמַר שֶׁהוּא כְּבָר קִבֵּל הַכֹּל מַה שֶּׁהוּא רָצָה…

כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁרַבֵּנוּ הוּא גָּאוֹן כָּזֶה מַה שֶּׁאֵין דֻּגְמָתוֹ, הוּא הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ שָׁמָּה תַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, הֵם הָיוּ גְּדוֹלֵי תּוֹרָה, גְּאוֹנֵי אֶרֶץ, גְּאוֹנִים קְדוֹשִׁים, הֵם הָיוּ תָּמִיד עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹת, בְּתוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָז הֵם גָּמְרוּ כֻּלָּם אֶת כָּל הַשַּׁ”ס וְהָיוּ בְּקִיאִים בַּשַּׁ”ס וּבְכָל מָקוֹם, וְנֶעֱלַם מֵהֶם אֵיזֶה רַשִׁ”י, אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יָדַע. וְכֻלָּם חָשְׁבוּ וְחִפְּשׂוּ בְּאֵיזֶה מָקוֹם מוֹפִיעַ הָרַשִׁ”י, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה יוֹשֵׁב גַּם-כֵּן בֵּינֵיהֶם וְהָיָה שׁוֹתֵק, לֹא אָמַר כְּלוּם, אָז הֵם הֵבִינוּ שֶׁהוּא מְצַחֵק מִכֻּלָּם, הוּא עוֹשֶׂה שְׁתִיקָה וְהַשְּׁתִיקָה שֶׁלּוֹ זֶה סִימָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ. אָז הֵם בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּגִּיד לָהֶם אֵיפֹה הָרַשִׁ”י, הֵם הָיוּ כֻּלָּם בְּדִכָּאוֹן: “אֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ כָּל הַשַּׁ”ס, מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים אֵיפֹה הָרַשִׁ”י?”

אָז הוּא אָמַר לָהֶם וְהוּא הֶחֱיָה אוֹתָם, זֶה הָיָה בְּמַסֶּכֶת זְבָחִים, זְבָחִים זֶה בִּנְיַן הַבַּיִת, זֶה הַקָּרְבָּנוֹת, בְּדַף זֶה וְזֶה…

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ קֹדֶם הַהִסְתַּלְּקוּת שֶׁלּוֹ הוּא הָיָה מִתְאֲנֵּחַ וְצוֹעֵק מְאֹד בְּקוֹלוֹת מְשֻׁנִּים וַאֲנָחוֹת וּצְעָקוֹת גְּדוֹלוֹת עַל הַכְּפִירוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁעֲתִידִין לְהִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִיצְלָן, אָז הוּא רָאָה שֶׁאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מִתְאַנְּחִים לְפָנָיו וְהֵם דּוֹאֲגִים, “מַה נַּעֲשֶׂה? מִי יִתֵּן לָנוּ חַיִּים, מִי יְרַחֵם עָלֵינוּ, מִי יְרַפֵּא אוֹתָנוּ, מַה יִּהְיֶה מֵאִתָּנוּ?” הֵם דָּאֲגוּ מְאֹד, אָז רַבֵּנוּ אָמַר לָהֶם: “כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, אָז אַתֶּם דּוֹאֲגִים?!” וְגִלָּה דַּעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ וּבְרֶמֶז שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָסַק עִם אֲנָשָׁיו הַמְקֹרָבִים אֵלָיו – הוּא אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, הַיְנוּ אַף עִם הַדּוֹרוֹת הָעֲתִידִים לָבוֹא. וְגַם-כֵּן הוּא אָמַר כַּמָּה שִׂיחוֹת בָּזֶה, “רַק אַתֶּם תַּחֲזִיקוּ עַצְמְכֶם יַחַד בְּאַחְדּוּת וְהִתְחַבְּרוּת וְאַהֲבַת חֲבֵרִים, אָז תִּהְיוּ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, וְלֹא כְּשֵׁרִים בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ צַדִּיקִים וְטוֹבִים תִּהְיוּ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר לִי בְּוַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה כִּרְצוֹנִי אֲשֶׁר רָצִיתִי מִכְּבָר, כִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּמַרְתִי וְאֶגְמֹר כִּרְצוֹנוֹ בְּוַדַּאי” (“אִיךְ הָאב אוֹיְס גִּיפִירְט אוּן וֶועל אוֹיְס פִירְן”). וְאָמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּגַּע וְיִתְחַבֵּר לְאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו בְּוַדַּאי יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, וְלֹא אִישׁ כָּשֵׁר בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּמוּר, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה!

“אִם אַתֶּם תִּהְיוּ בְּיַחַד – אֲנִי אֶהְיֶה אִתְּכֶם. מָה אַתֶּם דּוֹאֲגִים?” אָז הוּא אִתָּנוּ. אִם אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לִבֵּנוּ לַתּוֹרָה, לְהָאֱמֶת, לְאוֹר הָאֱמֶת, אָז נַעֲשֶׂה עִמָּנוּ עִנְיָן אַחֵר מִן הָעוֹלָם. כָּל הָעוֹלָם מְשֻׁקָּעִים בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, כֻּלָּם מְחַפְּשִׂים חִיּוּת, לִחְיוֹת בִּשְׁבִיל הַבָּנִים, בִּשְׁבִיל הַבְּנֵי בָּנִים, כָּל אֶחָד רוֹצֶה לַחֲטֹף כָּל הָעוֹלָם לְעַצְמוֹ, כָּל הַכָּבוֹד וְכָל הַגְּדֻלָּה. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יָחִיד בָּעוֹלָם, רַבִּי נָתָן אָמַר: “הָעוֹלָם מְשֻׁגָּע, וְרַק אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶחָד נוֹרְמָלִי!”

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא לְהֵפֶךְ מִכָּל הַחִלּוֹנִיִּים וּלְהֵפֶךְ מִכָּל הַחֲסִידִים וּלְהֵפֶךְ מִכָּל הָעוֹלָם, וְהוּא מְנַצֵּחַ אֶת כֻּלָּם, הוּא נוֹתֵן שְׁתִיקָה אַחַת – וְכוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם! זֶה הַשְּׁתִיקָה שֶׁלּוֹ, שֶׁל הַבֶּעטְלֶיר, זֶה יְתָרֵץ עַל כָּל הַקּוּשְׁיוֹת שֶׁחוֹשְׁבִים עָלָיו וְשׁוֹאֲלִים עָלָיו קוּשְׁיוֹת: “מַה זֶּה, הָיָה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ וְהָאֲרִ”י הַקָּדוֹשׁ, משֶׁה רַבֵּנוּ וְכָל הַצַּדִּיקִים, מַדּוּעַ דַּוְקָא רַבֵּנוּ?” וְגַם-כֵּן אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לֹא כֻּלָּם יָדְעוּ הַסּוֹד, לֹא כֻּלָּם זָכוּ, רַק כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁמְּשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ, כְּפִי הַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ, כְּפִי הָרָצוֹן…

אוֹי יוֹי יוֹי, אֲנִי זָכִיתִי רַק לִרְאוֹת אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, הוּא הָיָה כְּבָר מֵהַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים, אֲנִי רָאִיתִי אֶת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, אֶת הָעֲנִוּוּת שֶׁלּוֹ, אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ. זֶה הָיָה מִן דָּבָר לֹא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה; מִבְּחִינַת לֶעָתִיד, מִבְּחִינַת אַחֲרֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. הוּא הָיָה מְקֻשָּׁר בְּרַבֵּנוּ כָּל-כָּךְ, בְּאַהֲבָה כָּזוֹ וּבְגַעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה, כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁהוּא עִנְיָן מְיֻחָד.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה אֶחָד בָּעוֹלָם, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה לוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר. אֲנִי רָאִיתִי מַה שֶּׁרָאִיתִי, מַה שֶּׁהוּא זָכָה, הוּא גַם-כֵּן כְּמוֹ רַבֵּנוּ, הוּא עָמַד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם, הוּא צָחַק מִכֻּלָּם, הוּא הָיָה מְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד, אֲבָל מַה שֶּׁהוּא זָכָה לֵידַע בְּלִבּוֹ…

זֶה זְכוּת גְּדוֹלָה, זֶה עִנְיַן פֶּלֶא גָּדוֹל שֶׁאֲנִי זָכִיתִי לְהַכִּיר אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה שֶׁזָּכִיתִי זֶה טוֹב, הוּא הָיָה נֶעֱלָם גַּם מִמֶּנִּי. אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ הָיוּ נֶעֱלָמִים כְּמוֹ רַבֵּנוּ, הוּא הָיָה נֶעֱלָם מִכָּל הָעוֹלָם, וְהוּא עוֹשֶׂה שְׁתִיקָה אַחַת – וְהוּא כּוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם. עַל כָּל מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים וּמַקְשִׁים עָלָיו קוּשְׁיוֹת, הוּא נוֹתֵן שְׁתִיקָה אַחַת עַל הַכֹּל. וְגַם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר: “אֲנִי מַזְהִיר מְאֹד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה”, הוּא אָמַר מַה שֶּׁשּׁוּם צַדִּיק לֹא אָמַר, הָיָה יוֹם כִּפּוּר, סֻכּוֹת, פֶּסַח, שָׁבוּעוֹת, אֲבָל דַּוְקָא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה? זֶה רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא אָמַר: “הָעִקָּר שֶׁלִּי הוּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה!” הוּא דָּן אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, הוּא עוֹשֶׂה מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה אִתָּנוּ וְעִם כָּל יִשְׂרָאֵל. אוֹי מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה אִתָּנוּ, מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ עֵסֶק אִתָּנוּ, עִם חוֹלִים כָּאֵלֶּה…

וּבְ’סִפּוּרֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת’, הַבֶּעטְלֶיר הָאַחֲרוֹן, הַבֶּעטְלֶיר הַשִּׁשִּׁי, מַה שֶּׁהוּא הִצְטַעֵר, הַמֶּלֶךְ הָאַכְזָר רָאָה שֶׁהַבַּת מַלְכָּה הִיא תַּהֲרֹג אוֹתוֹ, אָז הוּא לֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת, לְגָרֵשׁ אוֹתָהּ – אָז הִיא תֵּלֵךְ לְמֶלֶךְ אַחֵר וְהוּא יָכוֹל לִהְיוֹת בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר, כִּי הִיא יְכוֹלָה לַהֲרֹג אוֹתוֹ. לִחְיוֹת אִתָּהּ – הוּא מְפַחֵד, הִיא תַּהֲרֹג אוֹתוֹ, “מַה לַּעֲשׂוֹת אִתָּהּ?”

אָז אָמְרוּ לוֹ שֶׁהִיא מִסְתּוֹבֶבֶת אֵצֶל הַנָּהָר, אֵצֶל הַמַּיִם. אָז הוּא הָלַךְ עִם הַחַיָּלִים שֶׁלּוֹ וְאָמַר לִירוֹת אוֹתָהּ, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה!

אָז יָרוּ בָּהּ כָּל הַמִּינֵי חִצִּים, כָּל הַמִּינֵי רַעַל, וְהִיא נָפְלָה חֲלָשׁוּת, וְהַבֶּעטְלֶיר אָמַר: “וַאֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ!”

אוֹי, אַשְׁרֵינוּ מַה שֶּׁזָּכִינוּ בַּחשֶׁךְ הַזֶּה, בְּהַסְתָּרָה כָּזוֹ, שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מֵעִנְיַן רַבֵּנוּ שֶׁהוּא פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁהוּא כֵּן יָכוֹל לְתַקֵּן אוֹתָנוּ. הַבַּעַל-דָבָר יָרָה בָּנוּ כָּל מִינֵי רַעַל, כָּל מִינֵי כַּדּוּרִים, וְהַבַּת-מֶלֶךְ נָפְלָה חֲלָשׁוּת, “וַאֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ” (וְהֶרְאָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכַף יָדוֹ עַל עַצְמוֹ!)

רַבִּי נָתָן אָמַר שֶׁכְּשֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ סִפֵּר אֶת מַעֲשִׂיָּה הַזּוֹ, אָז רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עָשָׂה תְּנוּעוֹת עִם הָעֵינַיִם וְעִם הַיָּדַיִם, זֶה פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם כְּמוֹ הַמַּעֲשִׂיָּה הַזּוֹ, מַה שֶּׁרַבֵּנו הַקָּדוֹשׁ רִמֵּז…

אוֹי יוֹי יוֹי, וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ עַל כָּל רֶגַע שֶׁנַּכְנִיס בָּנוּ אֶת כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל רַבֵּנוּ וְ’הַשִּׂיחוֹת הֲרַ”ן’ וְהַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְהַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. אִם הָיִינוּ בְּקִיאִים בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים הָיִינוּ יְכוֹלִים לַעֲזֹר לְכָל הָעוֹלָם, לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל. אִם הָיִינוּ מִתְוַעֲדִים וְהָיִינוּ אוֹמְרִים לְהָעוֹלָם: “מַה, זֶה מוֹפִיעַ בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ בְּהַתּוֹרָה הַזּוֹ..”

כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ בַּ’חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן’ זֶה נֶעֱלָם וְסָתוּם, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה רַק אֵיזֶה טִפָּה מִן הַיָּם. זֶה כָּל הַחִיּוּת שֶׁלָּנוּ, זֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ.. יִהְיֶה חֲתוּנָה יָפָה. אֲבָל אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָשִׂים לִבֵּנוּ בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, רַק לִהְיוֹת נֶאֱמָנִים וְלֹא לְהַשְׁגִּיחַ עַל הָעוֹלָם.

אוֹי יוֹי יוֹי, אֲנַחְנוּ הָיִינוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְקַיֵּם אֶת זֶה, לְהַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ אֶת כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ וְ’שִׂיחוֹת הָרַ”ן’ וְ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, וְ’סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ וְהַשִּׂיחוֹת. מָה, אֵיפֹה אֲנַחְנוּ? אֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים, יֵשׁ תּוֹרָה כָּזוֹ…

הַתּוֹרָה רפ”ב “אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי”, הַתּוֹרָה הַזּוֹ יְכוֹלָה לְהַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, “אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי, וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע”.

עַל-כָּל-פָּנִים זֶה עִנְיָן שֶׁאֲנַחְנוּ הָיִינוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת עִנְיָן אַחֵר מִכָּל הָעוֹלָם, אֲנַחְנוּ עִנְיָן אַחֵר. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְנַקֶּה אוֹתָנוּ מִכָּל הַטֻּמְאוֹת, מִכָּל הָעֲבֵרוֹת, מִכָּל הַלִּכְלוּכִים. אוֹי אֵיזֶה עֲבוֹדָה יֵשׁ לוֹ אִתָּנוּ, לַעֲסֹק אִתָּנוּ, חוֹלִים כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ לְשׁוּם תִּקּוּן, לְשׁוּם רְפוּאָה, מְיֻאָשׁ. אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה: “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!” הוּא גִּלָּה אֶת זֶה, “כְּשֶׁאֲנִי פֹּה, כְּשֶׁיֵּשׁ לָכֶם אוֹתִי – אָז אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. אֲבָל חַס-וְשָׁלוֹם כְּשֶׁאַתֶּם לֹא מְקַבְּלִים אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים.. אָז לֹא טוֹב”.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מָצָא אֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הַשֶּׁקֶר אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה. הוּא אָמַר שֶׁהַשַּׁקְרָנִים, יֵשׁ לָהֶם נְקֻדָּה טוֹבָה, הֵם מַנְהִיגִים אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁלָּהֵם עִם פֵּאוֹת.

אֲבָל זֶה פֶּלֶא כָּזֶה אֵיךְ הוּא יָכוֹל לִלְחֹם כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם, כְּנֶגֶד כָּל הַגּוֹיִים, הוּא מְצַחֵק מִכֻּלָּם. הוּא עָשָׂה אֶת רַבִּי נָתָן וְכָל אֲנָשָׁיו, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִי שֶׁזּוֹכֶה לַגַּעַת טִפָּה מִן הַיָּם בְּרַבֵּנוּ זֶה נֵס, נֵס וָפֶלֶא. זֶה אוֹר כָּזֶה שֶׁכּוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם, הוּא מְהַפֵּךְ כָּל הָעוֹלָם, רַק הַשִּׂיחָה הַזּוֹ מַה שֶּׁאוֹמֵר: דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר “גָּדוֹל הַשֵּׁם וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר”. נוּ, מָה אַתֶּם רוֹצִים יוֹתֵר מִזֶּה?

וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: “גָּדוֹל הַשֵּׁם וְאֵין יוֹדְעִים כְּלָל!”

אֲפִלּוּ הָעִנְיָן שֶׁלָּכֶם – מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה אִתְּכֶם, אֲבָל יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. הוּא מְחַזֵּק אֶתְכֶם כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם, “גָּדוֹל הַשֵּׁם וְאֵין יוֹדְעִים כְּלָל”; הַצַּדִּיק הוּא יוֹדֵעַ…

גַּם הָעִנְיָן שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּמִירוֹן, הָיָה בִּצְפָת אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ, אַנְשֵׁי רַבִּי נָתָן, כָּל הָעוֹלָם יָדְעוּ שֶׁאֵלּוּ הֵם חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב, כַּנִּרְאֶה שֶׁהֵם הָיוּ בִּצְפָת בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא מִגֹּדֶל הַחִיּוּת שֶׁהָיָה לוֹ בְּמִירוֹן, מֵהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, הוּא רָצָה לִהְיוֹת בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּמִירוֹן, אֲבָל רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא אָמַר שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, “מָה אַתָּה בָּא, אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ לָבוֹא אֵלַי עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה? לֵךְ לְמִי שֶׁאָמַר לְךָ לָלֶכֶת אֶצְלוֹ!” זֶה אָמַר רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ! אוֹי וֵוי מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּזֶה…

אֲנִי זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ את הַנִּגּוּן הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, ‘אַדִּירֵי אֲיֻמָה’, וַאֲנִי רָאִיתִי מַה שֶּׁזֶּה, זֶה הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל כָּל הָרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, זֶה פּוֹתֵחַ כָּל הַשְּׁעָרִים, וְכֵן כָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, שֶׁל הַתְּפִלָּה, כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁלָּנוּ וְכָל הַנִּגּוּנִים שֶׁלָּנוּ, מַה שֶּׁהָיָה בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה…

הַנִּגּוּן שֶׁל ‘אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵנוּ’ זֶה הָיָה כְּמוֹ שֶׁהַחַזָּן עָמַד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְטָעַן אִתּוֹ בְּהַפָּנִים וְהַיָּדַיִם. וְהַנִּגּוּן “כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר, מַאֲזִין תְּרוּעָה וּמַאֲזִין תְּרוּעָה..” רַבִּי יִשְׂרָאֵל זִמֵּר אֶת זֶה בְּהַנִּגּוּן שֶׁל “מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, יוֹם שַׁבָּת מְנוּחָה..” הוּא זִמֵּר אֶת זֶה עוֹד הַפַּעַם וְעוֹד הַפַּעַם, הוּא לֹא הָיָה יָכֹל לְהִפָּרֵד מֵהַנִּגּוּן.

“אוֹי, כָּל הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ יִזְכּוּ לְרֹב שִׂמְחָה, מֵחֶבְלֵי-מָשִׁיחַ..” מַה זֶּה חֶבְלֵי-מָשִׁיחַ? כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַבְלֵי הָעוֹלָם.

“פֵּדוּתֵנוּ תַצְמִיחַ”, הוּא בִּקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “רַחֵם, רַחֵם, פְּדוּתֵנוּ תַצְמִיחַ”.

“פְּדוּתֵנוּ פְּדוּתֵנוּ..” הוּא לֹא יָכֹל לָלֶכֶת הָלְאָה, “וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה..”

וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל זִמֵּר אֶת הַנִּגּוּנִים הָאֵלֶּה וְהוּא טָעַם בָּזֶה טַעַם כָּזֶה מַה שֶּׁכָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מֵחַיֵּיהֶם, קְדֻשָּׁה כָּזוֹ.. מִי שֶׁשָּׁמַע אֶת הַנִּגּוּן נַעֲשָׂה עִנְיָן אַחֵר, רַק לִשְׁמֹעַ זֶה הַנִּגּוּן שֶׁשָּׁרוּ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה.

אוֹי וֵוי, לוּלֵא שֶׁזָּכִיתִי לִרְאוֹת רַק אֵיזֶה נִיצוֹץ מִמַּה שֶּׁרָאִיתִי, אֲבָל זָכִיתִי, אֲנִי נָתַתִּי אֶת נַפְשִׁי. הָיָה הַרְבֵּה שֶׁטָּעֲנוּ אִתִּי: “מַה זֶּה, מַה יִּהְיֶה אִתְּךָ, מַה זֶּה הָרִקּוּדִים? תִּקַּח גְּמָרָא!”

אֲנִי הָיִיתִי אֶחָד מְשֻׁגָּע בִּטְבֶרְיָה שֶׁהָיָה מְרַקֵּד לְבַד, זֶה הָיָה הַצָּגָה. הֵם לֹא יָדְעוּ מַה זֶּה, אֲנִי עָשִׂיתִי לָהֶם צַעַר כָּזֶה שֶׁאֵין לְשַׁעֵר, “מַה זֶּה, מֵאֵיפֹה הוּא לוֹקֵחַ אֶת זֶה? עָנִי שֶׁאֵין לוֹ עַל שַׁבָּת, שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם, אֵיךְ הוּא מְרַקֵּד לְבַד, לֹא רוֹאִים דָּבָר כָּזֶה? מָה, יֵשׁ דָּבָר כָּזֶה בָּעוֹלָם, יִשְׂרָאֵל בֶּער מְרַקֵּד? אֵיפֹה אֲנַחְנוּ וְאֵיפֹה הַתּוֹרָה?” אֲנִי עָשִׂיתִי לָהֶם מַחֲלַת לֵב, “אַתֶּם יוֹדְעִים מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם? יֵשׁ נִגּוּן כָּזֶה..”

עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל עַל זֶה, אֲנִי מוֹצִיא מִזֶּה שֶׁמַּה שֶּׁעָבַר עָלַי בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ זֶה הָיָה הֲכָנָה, אֲנִי רוֹאֶה עַכְשָׁו לְמַפְרֵעַ שֶׁזֶּה הָיָה טוֹב, אֲנִי סָבַלְתִי מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי וְחָשַׁבְתִּי: “מִי יוֹדֵעַ אִם אֲנִי אַחֲזִיק מַעֲמָד. כָּל הָעוֹלָם מְצַחֲקִים מִמֶּנִּי”, אֲבָל אֲנִי צָחַקְתִּי מִכֻּלָּם, אֲנִי רָקַדְתִּי וַאֲנִי עָשִׂיתִי מֵהֶם עָפָר וָאֵפֶר, מִכָּל הַמִּתְנַגְּדִים הַגְּדוֹלִים וְהַגְּאוֹנִים, מִכֻּלָּם. וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁלּוּלֵא זֶה לֹא הָיִינוּ מְדַבְּרִים בִּצְפָת וּבָעוֹלָם דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, אֲנִי מְדַבֵּר מִמַּה שֶּׁרָאִיתִי – זֶה מַסְפִּיק. אֲנִי רָאִיתִי אָדָם כָּזֶה שֶׁבְּכֹחַ רַבֵּנוּ, בְּכֹחַ הַהִתְבּוֹדְדוּת, בְּכֹחַ הַתּוֹרוֹת וְהַתְּפִלּוֹת, הוּא זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, הוּא צָחַק מִכֻּלָּם…

אֲנִי מְבָרֵךְ אֶתְכֶם בְּכָל לִבִּי, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְבָרֵךְ אֶתְכֶם בְּכָל מִינֵי יְשׁוּעוֹת, בְּכָל מִינֵי הַצְלָחוֹת. וְהָעִקָּר שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת אֲנַחְנוּ וְזַרְעֵנוּ בְּדוֹרוֹתֵינוּ וְכָל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, לַחֲזֹר לַתּוֹרָה, לַחֲזֹר לָאֱמוּנָה. וְהַכֹּל יִהְיֶה בְּוַדַּאי עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן, כָּכָה הוּא גִּלָּה…

ששים גבורים

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְשׂוֹחֵחַ בְּנוֹשֵׂא הֲפָצַת סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקְּדוֹשִׁים, לְאַחַר בִּקּוּרוֹ בְּבֵית הַנָּשִׂיא…

רוֹאִים שֶׁ”בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ לִשְׁמִי”. רוֹאִים פִּלְאוֹת הַבּוֹרֵא, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם, זֶהוּ רַבֵּנוּ. הוּא חָדָשׁ וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ, אֶת כָּל הָעוֹלָם, וּמְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם! וְרוֹאִים שֶׁאֵין דָּבָר כָּזֶה בְּכָל הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שֵׁם כָּזֶה, שֶׁכֻּלָּם יוֹדוּ וְיֹאמְרוּ: “רַק רַבִּי נַחְמָן, זֶה הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁבָּעוֹלָם”. רוֹאִים שֶׁכֻּלָּם, כָּל הָעָם וְכָל הָעוֹלָם, נִמְשָׁכִים לְרַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן. וְזֶה לֹא עַל חִנָּם, יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים פִּלְאִיִּים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים. פִּתְאוֹם נִתְפַּרְסֵם רַבִּי נַחְמָן וְנִתְפַּרְסֵם הַפֶּתֶק הַזֶּה שֶׁהָיָה בְּסוֹד שִׁשִּׁים שָׁנָה וְכָל הָעוֹלָם לֹא יָדְעוּ מִמֶּנוּ, הוּא נִמְצָא וּבְדֶרֶךְ נֵס נִתְפַּרְסֵם עַכְשָׁו. רוֹאִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג הָעוֹלָם עַל פִּרְסוּם רַבֵּנוּ, מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה מִזֶּה בְּכָל עִנְיָן קָטָן, מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה מִזֶּה – אֵין לְהַשִּׂיג!

אֲנִי הָיִיתִי לִפְנֵי שִׁבְעִים שָׁנָה, אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁהָיָה, אֲנִי רוֹאֶה מַה שֶּׁהָיָה בְּרֶסְלֵב אָז, וּמַה שֶּׁעַכְשָׁו. אָז רוֹאִים בְּחוּשׁ שֶׁהַגְּאֻלָּה מִתְקָרֶבֶת קָרוֹב קָרוֹב. הִיא מִתְקָרֶבֶת וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַדְפִּיס וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמוּנָה בְּהַתּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, בְּהַמַּעֲשִׂיּוֹת הָאֵלּוּ. מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ אֵין בָּעוֹלָם! שִׂיחוֹת כָּאֵלּוּ – אֵין! ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’.. אֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה תָּמִיד לַעֲסֹק בָּזֶה וְלִהְיוֹת מָלֵא וְגָדוּשׁ בַּפֶּה, וְזֶה עִקַּר כָּל תִּקּוּנֵנוּ, תִּקְוָתֵנוּ, וְכָל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עוֹד לֹא מַגִּיעַ אֲפִלּוּ טִפָּה מִן הַיָּם מֵעִנְיָן זֶה!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ כָּל הַיְשִׁיבוֹת יִלְמְדוּ סִפְרֵי רַבֵּנוּ! וְכָל הַלּוֹמְדִים יִתְבַּטְּלוּ וְיִתְבַּיְּשׁוּ!”

כָּל דִּבּוּר שֶׁל הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְשֶׁל הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, שֶׁל הַשִּׂיחוֹת, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, ‘אִבֵּי הַנַּחַל’, וְגַם-כֵּן כָּל סֵפֶר, מַה שֶׁזֶּה, מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ, מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם.. כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁזֶּה. זֶה יְחַדֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם, יְתַקֵּן וִיחַדֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם, “יְקַבְּלוּ כֻּלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתְךָ”, יִהְיֶה פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁכָּל הָעוֹלָם, כָּל הַגּוֹיִים – יִתְיַהֲדוּ, כֵּן. יִהְיֶה פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה.

רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן זֶה הַשֹּׁרֶשׁ וְהָעִקָּר. כָּל תּוֹרָה, כָּל דִּבּוּר, כָּל מַעֲשֶׂה, כָּל שִׂיחָה שֶׁגִּלָּה בָּעוֹלָם זֶה כָּל חִיּוּתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ. בְּכֹחַ כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה בָּעוֹלָם וְשֶׁיֵּשׁ מִמֶּנּוּ וּמִתַּלְמִידוֹ רַבִּי נָתָן, הַ’לִּקּוּטי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, כָּל דִּבּוּר שֶׁלָּהֶם זֶה תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָם וְעַל-יְדֵי זֶה יָבוֹא מָשִׁיחַ וְיִהְיֶה הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה!

עַד עַכְשָׁו הָיָה בְּרֶסְלֵב מַטְבֵּעַ פְּסוּלָה, כֻּלָּם הִתְרַחֲקוּ, הַלּוֹמְדִים וְהַגְּאוֹנִים וְהַגְּדוֹלִים, הֵם הִתְרַחֲקוּ מִבְּרֶסְלֵב, הֵם חָשְׁבוּ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים, אֲבָל בְּרֶסְלֵב – דִּבּוּר אֶחָד הוּא מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם, לְכָל אֶחָד.

צְרִיכִים לְפַרְסֵם אֶת זֶה שֶׁהָעִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בְּרַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן, לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, מַה זֶּה לְהִתְקָרֵב? לִלְמֹד סְפָרָיו וּלְקַיְּמָם, אָז יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, בָּזֶה תָּלוּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָם. זֶה עִקַּר הָעֲבוֹדָה, כִּי עִקַּר מַה שֶּׁגִּלָּה רַבֵּנוּ הוּא אֱמֶת כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם אֱמֶת כָּזֶה, וְגַם אֲנָשָׁיו הָאֲמִתִּיִּים – הֵם יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק בָּזֶה. כִּי זֶה עִקָּר מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְחֹם וּלְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַשּׂוֹנְאִים, כִּי כָּל הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בְּרַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן, שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְלִלְמֹד סְפָרָיו בֶּאֱמֶת וּלְקַיְּמָם, זֶהוּ יִתְגַּלֶּה וְיַדְרִיךְ אוֹתָנוּ בְּכָל הַתּוֹרָה. כָּל אֶחָד יָכוֹל לִרְאוֹת מַה זֶּה הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, וּמַה זֶּה ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, וּמַה זֶּה ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, וּמַה זֶּה ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, יְכוֹלִים לִרְאוֹת וּלְהָבִין שֶׁמַּעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה אֵין בָּעוֹלָם וְלֹא הָיָה, רַק מָשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ עַל הַמַּעֲשִׂיּוֹת, וְגַם עַל הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “הֵכַנְתִּי כְּבָר הַכֹּל לַמָּשִׁיחַ”. הוּא כְּבָר הֵכִין לָנוּ כָּל הַיְשׁוּעוֹת, כָּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים, אֲבָל לֹא שָׂמִים לֵב – אָז הַגְּאֻלָּה נִמְצֵאת בָּעוֹלָם וְלֹא יוֹדְעִים. רַק כָּל הָעוֹלָם מַמְשִׁיכִים עַצְמָם לְרַבֵּנוּ וְהֵם יֹאמְרוּ שֶׁזֶּהוּ הַגְּאֻלָּה. רוֹאִים בְּחוּשׁ שֶׁהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהָיְתָה עַל בְּרֶסְלֶב זֶה הָיָה עִנְיַן הַגְּאֻלָּה, זֶה מִתְבַּשֵּׁל מִזְּמַן שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה בָּעוֹלָם, זֶה מִתְבַּשֵּׁל, מִתְבַּשֵּׁל, מִתְבַּשֵּׁל…

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל מַה מּוּטָל עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה?)

לַעֲסֹק בִּתְהִלִּים בְּ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וּבַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, זֶהוּ הִתְקָרְבוּת הַגְּאֻלָּה, עַל-פִּי דַּעַת רַבֵּנוּ. בְּלִי רַבֵּנוּ – אֵין כְּלוּם. הוּא הָעִקָּר וְהַסּוֹד וְהַיְסוֹד וְהַשֹּׁרֶשׁ. הַכֹּל תָּלוּי בְּרַבֵּנוּ, כָּל הַגְּאֻלָּה, בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ וְכָל הַתִּקּוּן שֶׁלָּנוּ, הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם – תָּלוּי בְּרַבֵּנוּ!

זֶהוּ הַחִיּוּת שֶׁל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָם, תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָם. זֶה עִנְיָן חָדָשׁ – עִנְיַן הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה אַחֲרֶיהָ גָּלוּת. הָיוּ גְּאֻלּוֹת וְהָיוּ אַחֲרֵיהֶן גָּלוּת, אֲבָל עַכְשָׁו הַגְּאֻלָּה הַזּוֹ – לֹא יִהְיֶה אַחֲרֶיהָ גָּלוּת כְּבָר. וְיִהְיֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה בָּעוֹלָם וְהִתְגַּלּוּת כָּזֶה שֶׁיִּתְקָרְבוּ כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכָל הָרְשָׁעִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים וְהָרְחוֹקִים יִהְיֶה לָהֵם תִּקּוּן – מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, יִהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ.

עַכְשָׁו הָעוֹלָם בְּחשֶׁךְ, גָּלוּת, נִתְרַחַקְנוּ מְאֹד, אֲבָל רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן הוּא מְקָרֵב אֶת כָּל הָעוֹלָם, אֶת כָּל אֵלּוּ שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָם בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁבָּעוֹלָם. הַכֹּל תָּלוּי בּוֹ. שֶׁהָעָם יִתְקָרְבוּ אֵלָיו וְלֹא יִסְתַּכְּלוּ עַל הָרַבָּנִים וְעַל מִתְנַגְּדִים.

הָאֱמֶת – שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם לֹא יָכוֹל כְּנֶגֶד הָאֱמֶת. אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁרַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן הוּא אִישׁ יָחִיד וְהוּא לֹא שׁוֹאֵל לְכָל הָעוֹלָם, הוּא עוֹשֶׂה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה. יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כָּזֶה וְ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ כָּזֶה, מַעֲשִׂיוֹת כָּאֵלֶּה וְשִׂיחוֹת כָּאֵלֶּה, וְהֵם מַסְפִּיקִים לָנוּ לְהַחֲזִיר אֶת כָּל הָעוֹלָם בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת. וְזֶהוּ עִקַּר הַגְּאֻלָּה – סִפְרֵי רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן, לִלְמֹד וּלְקַיֵּם, אָז יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר, יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יְקָרֵב כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַתּוֹרָה, אוֹי וֵוי…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צִוָּה לְהַדְפִּיס כָּל-כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה מָלֵא כָּל הָעוֹלָם, כָּל בַּיִת, כָּל מָקוֹם עִם סִפְרֵי רַבֵּנוּ. כֵּן, כָּכָה צִוָּה רַבֵּנוּ. זֶה מְקֻבָּל, הוּא הִזְהִיר אוֹתָנוּ לְהַדְפִּיס וּלְהַדְפִּיס וּלְהַדְפִּיס. וְרַבִּי נָתָן וְכֵן כָּל אַנְשֵׁי רַבֵּנוּ הֵם מָסְרוּ נַפְשָׁם עַל זֶה. רַבִּי נָתָן אָמַר לִפְנֵי הַהִסְתַּלְּקוּת שֶׁלּוֹ בְּיוֹם שִׁשִּׁי בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, לִפְנֵי יְצִיאַת הַנְּשָׁמָה, “דַּף אֶחָד מִסִּפְרֵי רַבֵּנוּ יַעֲקֹר כָּל הָרָע מִן הָעוֹלָם! כָּל הַחשֶׁךְ מִן הָעוֹלָם! וּבְכֵן תִּהְיוּ חֲזָקִים בְּכֶסֶף וּבְטִרְחָה וּבְכָל עִנְיָן, רַק לְהַדְפִּיס סְפָרִים, רַק לְהַדְפִּיס!” בִּשְׁבִיל זֶה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְהַכְנִיס אֶת רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, זֶהוּ הָעִקָּר!

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַחֲשֹׁב וְלִתֵּן כָּל כֹּחֵנוּ עַל זֶה, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים בְּכָל פַּעַם לְהִתְחַדֵּשׁ וְלִרְאוֹת חֲבֵרִים טוֹבִים, וּלְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל זַרְעֵנוּ וְעַל כָּל הָעוֹלָם. כָּל אֶחָד, כָּל הַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵצֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ יָבִיא לְהֵנָּה, לְהָאִיר בָּעוֹלָם הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ – זֶה יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ!

אֲהָהּ! צְרִיכִים לַחֲבֵרִים טוֹבִים, גַּם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים רַק תָּמִיד לְדַבֵּר לְדַבֵּר בִּפְנֵי הָעוֹלָם מֵרַבֵּנוּ זַ”ל, לְהָבִיא אוֹתָם לְרַבֵּנוּ זַ”ל. זֶה מַמָּשׁ רַחֲמָנוּת כָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר, אֵיפֹה אֲנַחְנוּ! אֵיפֹה אֲנַחְנוּ! אֵיפֹה מִשְׁפְּחוֹתֵינוּ, זַרְעֵנוּ, אֵיפֹה! אֵיפֹה אֲנַחְנוּ! אֵיךְ אֶפְשָׁר לִישֹׁן אִם יֵשׁ בָּעוֹלָם כְּבָר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, הִתְגַּלּוּת כָּזֶה! אֲנִי רוֹצֶה לְהַדְפִּיס, זֶה הַכֹּל דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלּוּ בָּעוֹלָם. אַתָּה לֹא מַרְגִּישׁ מַה שֶּׁזֶּה עוֹשֶׂה בָּאָדָם? עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁהוּא מִתְחַדֵּשׁ בְּכָל רֶגַע, מִתְחַדֵּשׁ וּמִתְחַזֵּק וּמְרַפֵּא, לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה! וְעִקַּר הַפֶּלֶא – שֶׁיָּכוֹל בָּעוֹלָם הַזֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים כָּאֵלּוּ.

רַחֲמָנוּת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, מַה זֶּה, יֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה, וְ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כָּזֶה, וְ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ כָּזֶה וְ’סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ וְאוֹרוֹת כָּאֵלּוּ, אֵיךְ אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִישֹׁן!

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת אֲסֵפָה גְּדוֹלָה וְלִרְאוֹת כָּל מִינֵי עֵצוֹת לְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל זַרְעֵנוּ וְעַל כָּל הָעוֹלָם, לִרְאוֹת מַה זֶּה. הָיָה כְּבָר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה בָּעוֹלָם?!

צָרִיךְ לִסְגֹּר הַכֶּסֶף בַּבַּנְק וְלִמְכֹּר לְאַט לְאַט, לִמְכֹּר, לְהַכְנִיס בְּכָל בַּיִת אֵיזֶה סֵפֶר, לְכָל הַדּוֹרוֹת. צְרִיכִים לְסַדֵּר אֶת זֶה, לְדַבֵּר מִזֶּה, עֵצוֹת אֵיךְ לַעֲשׂוֹת שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת בֶּאֱמוּנָה. נַעֲשֶׂה חֲבוּרָה וְנִפְתַּח חֲנוּת עַל כָּל הָעוֹלָם. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת הַחַיָּלִים הָרִאשׁוֹנִים, לָרוּץ לְתוֹךְ הָאֵשׁ, לָרוּץ וּלְנַצֵּחַ כָּל הָעוֹלָם! רַבֵּנוּ זַ”ל הוּא הַגְּאֻלָּה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל…

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, אֵין לִי כֹּחַ כָּל-כָּךְ לִצְעֹק, מַה חוֹשְׁבִים הָעוֹלָם, בִּשְׁבִיל מָה נִבְרָא הָעוֹלָם? בִּשְׁבִיל כֶּסֶף, בִּשְׁבִיל תַּאֲווֹת?! מַה זֶּה!

מַה שֶּׁיִּהְיֶה עַכְשָׁו הוּא לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, עוֹד לֹא הָיָה חִדּוּשִׁים כָּאֵלֶּה, סִי אִיז נאָך נִישְט גִּיווֶען אַ זַא זאַךְ פוּן דִי ווֶעלְט אִיז בֵּעשָׁאפוּן גִּיוָוארוּן, דָאס וֶעט זאַן דִּי גְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה דְּרוּקוּן דִי סְפָרִים פוּן רַבֵּנוּ (“עוֹד לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה מֵאָז שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, לְהַדְפִּיס סִפְרֵי רַבֵּנוּ”), אֲנִי יָכוֹל לִגְוֹעַ מִגֹּדֶל הָרְפוּאוֹת שֶׁעָתִיד לָבוֹא לָעוֹלָם עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ. מַה שֶּׁיִּהְיֶה מֵאִתָּנוּ, הוּא יְתַקֵּן אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ!

הוֹי מַה שֶּׁיֵּשׁ עַכְשָׁו בָּעוֹלָם, אוֹר כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם. יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי. אֲנִי רוֹצֶה לְהַדְפִּיס סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל, הָעִקָּר הוּא הַהַדְפָּסָה, הָעִקָּר לְהָפִיץ, שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל בַּיִת הַסְּפָרִים שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, הַיּוֹם גַּם הַיְלָדִים וְגַם הַיְלָדוֹת יְכוֹלִים לִקְרֹא, אָז יִהְיֶה דּוֹר שֶׁל צַדִּיקִים. לְהִתְחַזֵּק בְּרָצוֹן חָזָק לְהַכְנִיס אוֹר הַסְּפָרִים לְכָל בַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל, יִהְיֶה מִזֶּה הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה.

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַדְפִּיס דִּבְרֵי רַבֵּנוּ שֶׁיִּהְיֶה מָלֵא כָּל הָעוֹלָם, כָּל יִשְׂרָאֵל. הַגּוֹיִים לֹא בַּחֶשְׁבּוֹן, הֵם לֹא בְּנֵי אָדָם, אֵין שׁוּם חֶשְׁבּוֹן. יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן עִם תַּרְנְגוֹל?!

כָּל הָעוֹלָם יַעַסְקוּ בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ, רַק אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָשִׂים לִבֵּנוּ לְהַכְנִיס כָּל חִיּוּתֵנוּ עַל זֶה. רַק לְהַדְפִּיס וּלְהַדְפִּיס וּלְהַדְפִּיס, לְמַלֵּא כָּל בַּיִת, כָּל בַּיִת, כָּל יֶלֶד, כָּל יַלְדָּה בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ, אָז יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי, עוֹלָם חָדָשׁ!

כָּל אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה כֶּסֶף – רַק עַל זֶה, לְהַדְפִּיס סִפְרֵי רַבֵּנוּ וּלְמַלֵּא אֶת כָּל הַבָּתִּים, כָּל הַסְּבִיבָה, כָּל מָקוֹם עַל סִפְרֵי רַבֵּנוּ. זֶה יָבִיא לָנוּ אוֹר כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם. אַתָּה גַּם-כֵּן תָּבִיא אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁיֵּשׁ לְךָ רַק לְהַדְפִּיס סִפְרֵי רַבִּי נַחְמָן. עַל-יְדֵי זֶה יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ!

אֲנִי אֵין לִי כֶּסֶף כְּלָל, הַכֶּסֶף שֶׁלִּי הוּא רַק שֶׁל רַבֵּנוּ. אֲנִי לֹא מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַכֶּסֶף שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מֵהַמֶּמְשָׁלָה, מִבִּטּוּחַ לְאֻמִּי. נוֹתְנִים לִי כְּמוֹ שֶׁנּוֹתְנִים לְכָל הַזְּקֵנִים, בְּכָל חֹדֶשׁ. כָּל הַכֶּסֶף שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל – כֻּלּוֹ מֻקְדָּשׁ עַל הַדְּפוּס שֶׁל סִפְרֵי רַבֵּנוּ, אֲנִי לֹא מְקַבֵּל מִזֶּה כְּלוּם! הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ וַעֵד שֶׁאֲנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לִמְסֹר אֶת חַיַּי וּמָמוֹנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי בִּשְׁבִיל עֵסֶק זֶה, לְקָרֵב אֵיזֶה נֶפֶשׁ יִשְׂרְאֵלִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוֹ עַל-כָּל-פָּנִים לְהַכְנִיס בּוֹ אֵיזֶה הִרְהוּר תְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ רַק לְרֶגַע אֶחָד בִּלְבַד!

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר כָּל נַפְשֵׁנוּ וְזַרְעֵנוּ עַל זֶה, שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל מָקוֹם סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל, אָז יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, גְּאֻלָּה כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם! אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ וּבָנֵינוּ וּמִשְׁפְּחוֹתֵינוּ וְכָל כֹּחֵנוּ – הַכֹּל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי.. מַה שֶּׁיִּהְיֶה עַכְשָׁו מַה שֶּׁלֹּא הָיָה בְּכָל הַדּוֹרוֹת, מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם עוֹד לֹא הָיָה אוֹר כָּזֶה. עַכְשָׁו הָעוֹלָם יִתְקָרְבוּ לְרַבֵּנוּ וְיִרְאוּ כַּמָּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְרַבֵּנוּ! כָּל הַסְּפָרִים שֶׁל רַבֵּנוּ, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁלָּנוּ, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ. זֶה דָּבָר חָדָשׁ, עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם סִימָן עַל הַגְּאֻלָּה שֶׁל עַכְשָׁו. אִם הָעוֹלָם הָיָה מְקַבֵּל אֶת זֶה – הָיָה כְּבָר הַגְּאֻלָּה! אֲבָל הַכֹּל מֵאֵת הַשֵּׁם. עַל-כָּל-פָּנִים עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְהַדְפִּיס וּלְהַכְנִיס דִּבְרֵי רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, לְהַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ וּבְעֵינֵינוּ בְּכָל כֹּחֵנוּ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְלִסְמֹךְ עָלָיו מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר – הַכֹּל!

לֹא נוּכַל לִחְיוֹת וְלֹא לֶאֱכֹל. אֵיךְ אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לָנוּחַ וְלִישֹׁן בְּצַעַר וּבְצָרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל!

זֶה אֲנִי רָאִיתִי מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, וַאֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי מִקֹּדֶם יוֹתֵר מֵהַיּוֹם הַצָּרוֹת, וְאִם מָצָאתִי מִישֶׁהוּ שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ – מָסַרְתִּי אֶת נַפְשִׁי, לֹא הִסְתַּכַּלְתִּי עַל פַּרְנָסָה, לֹא עַל הַמִּשְׁפָּחָה – רַק לְקָרֵב אוֹתוֹ, אֵין רַחֲמָנוּת יוֹתֵר גָּדוֹל מִזֶּה. אֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁמִּתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ זֶה הִתְקָרְבוּת הַגְּאֻלָּה. זֶה דָּבָר יָדוּעַ לַכֹּל.

כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר דִּבַּרְתִּי הַרְבֵּה מֵרַבֵּנוּ עִם הָעוֹלָם, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הָיָה הַרְבֵּה בַּעֲלֵי-תְּשׁוּבָה אֲמִתִּיִּים, וְגַם עַכְשָׁו אֲנִי עוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. זֶה עִקַּר הַשֹּׁרֶשׁ וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁהוּא, וְהוּא מְרַפֵּא וּמְחַזֵּק וּמְחַיֶּה אוֹתָנוּ. אֵין לְתָאֵר, אֵין לְשַׁעֵר.

אֲנִי דִּבַּרְתִּי אִתְּךָ קְצָת, אֲבָל אֲנִי – חָסֵר לִי עוֹד עוֹד עוֹד עוֹד. אוֹי, אִם יֵשׁ לָנוּ רַק דַּף אֶחָד מִ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’…

כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל הוּא כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַמִּצְווֹת וְכָל טוּב!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עִקַּר הַכֹּל, עִקַּר הַתּוֹרָה, עִקַּר הָאֱמוּנָה, עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, עִקַּר הַכֹּל. הוּא מְרַפֵּא, מְחַזֵּק, וְהוּא אָמַר שֶׁהוּא יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אֲפִלּוּ חוֹלֶה שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה!

הָעִקָּר זֶה הַגְּאֻלָּה, כָּל דִּבּוּר שֶׁל הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, שֶׁל ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. עַכְשָׁו יִהְיֶה סְפָרִים עַל סְפָרִים לָאֲלָפִים, בִּשְׁבִיל כָּל הָעוֹלָם יִהְיֶה סְפָרִים. יִהְיֶה אוֹר כָּזֶה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, מָשִׁיחַ כְּבָר יִמְצָא הַכֹּל מוּכָן וּמְזֻמָּן…

(חָסִיד מְסַפֵּר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵחֲבֵרוֹ שֶׁעוֹמֵד לְהִתְגַּיֵּס לַצָּבָא)

בִּשְׁבִיל מָה? שֶׁיִּהְיֶה חַיָּל אֵצֶל רַבֵּנוּ. כָּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה מְקֻשָּׁר יוֹתֵר לְרַבֵּנוּ וְיֵלֵךְ בְּדַרְכֵי רַבֵּנוּ, אָז הוּא יָבִיא יוֹתֵר הַרְבֵּה חַיָּלִים לְרַבֵּנוּ.

כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה חֲתוּנָה יָפָה, יִהְיֶה שִׂמְחָה כָּזוֹ, יְסַפְּרוּ מִכָּל אֶחָד מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו. הַתַּלְמִידִים שֶׁל רַבֵּנוּ הֵם חַיָּלִים כָּאֵלֶּה, הֵם גִּבּוֹרִים כָּאֵלֶּה.. הֵם נִלְחָמִים עִם כָּל הָעוֹלָם. גִּבּוֹרִים! וְגַם-כֵּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “לְהִתְקָרֵב אֵלַי (וְהֶרְאָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכַף יָדוֹ עַל לִבּוֹ) זֶה קָשֶׁה מְאֹד, זֶה יוֹתֵר מֵחֲצוֹת!”

אוֹי יוֹי יוֹי, זֶה הַכֹּל יִהְיֶה מַעֲשִׂיּוֹת, וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת יְסַפְּרוּ בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשּׁ אָמַר: “כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה הַרְבֵּה מַעֲשִׂיּוֹת מִכָּל אֶחָד מֵאֲנָשַׁי, יִהְיֶה הַרְבֵּה מַעֲשִׂיּוֹת”. אֶחָד מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ שָׁקַל כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם כָּל הַגְּדוֹלִים. הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ הָיָה לוֹ שִׁשִּׁים תַּלְמִידִים גִּבּוֹרִים, כֻּלָּם הָיָה לָהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהָיוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים מְאֹד, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ דִּבֵּר מִזֶּה, כְּשֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא אָמַר: “הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הָיָה לוֹ שִׁשִּׁים תַּלְמִידִים וְהֵם הָיוּ שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים. אֲנִי צָרִיךְ גַּם-כֵּן שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים”. נוּ, כָּתוּב “רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה”, אָז מַדּוּעַ לֹא הָיָה לְרַבֵּנוּ שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים, שִׁשִּׁים תַּלְמִידִים? אָז אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְגַלֶּה, מְרַמֵּז לָנוּ שֶׁהָיָה לָנוּ רַבִּי נָתָן – אֶחָד, וְהוּא הָיָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַגִּבּוֹרִים. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ – וְהָיָה לוֹ, הָיָה לוֹ רַבִּי נָתָן!

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל לְאֹפֶן הַהֲפָצָה לְגַבֵּי אָדָם מְסֻיָּם)

הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל הוּא לְקָרֵב, לֹא לְרַחֵק. אִם יִהְיֶה לְאוֹתוֹ הָאָדָם חֲלִישׁות הַדַּעַת וְהוּא יִתְבַּיֵּשׁ, זֶה לֹא טוֹב.

אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתֵּן לוֹ בְּרָכָה וִישׁוּעָה וְשֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ וְלֵידַע מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ מִזֶּה הָעוֹלָם, חָכְמָה כָּזֶה, חַיִּים כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם. הַשֵּׁם יִתֵּן לוֹ כָּל טוּב, כָּל הַיְשׁוּעוֹת. זֶה כָּל הַיְשׁוּעוֹת – הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לְהַדְפִּיס סִפְרֵי רַבֵּנוּ, זֶה חִיּוּת כָּל הָעוֹלָם!

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵשִׁיב וּמְחַזֵּק חָסִיד שֶׁהָיְתָה לוֹ חֲלִישׁוּת הַדַּעַת לְגַבֵּי הֲפָצַת הַסְּפָרִים)

כָּל מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה – תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ פַּחַד אִם אַתָּה עוֹשֶׂה לֹא טוֹב. זֶה יוֹתֵר מִן הַכֹּל, מִכָּל הַמִּצְווֹת בְּכָל הַתּוֹרָה. כָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂים בִּשְׁבִיל רַבֵּנוּ, בִּשְׁבִיל לְהַכְנִיס רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם, זֶה עִנְיָן פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם. יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ עוֹד הַרְבֵּה, עוֹד הַרְבֵּה שֶׁיֵּלְכוּ עִם הַסְּפָרִים לִמְכִירָה לְהַכְנִיס בְּכָל בַּיִת. זֶה דָּבָר קַל וְטוֹב.

אֲנִי אֵלֵךְ אִתְּךָ בָּרַגְלַיִם, אֲנִי הָלַכְתִּי לְבַד בָּרַגְלַיִם גַּם כְּשֶׁהָרַגְלַיִם הָיוּ חוֹלִים – וְהָלַכְתִּי. עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ אֶת הָרַגְלַיִם בְּכָל יוֹם וָיוֹם לָלֶכֶת מִבַּיִת לְבַיִת לִמְכֹּר הַסְּפָרִים. אֲנַחְנוּ נִכְבּשׁ אַרְבַּע בָּתִּים, חֲמִשָּׁה בָּתִּים, נֵלֵךְ, יֵשׁ הַרְבֵּה בָּתִּים. צְרִיכִים לְמַלְאוֹת כָּל הַמְּדִינָה, כָּל מָקוֹם, בְּכָל הַיְשִׁיבוֹת וּבְכָל מָקוֹם. יִהְיֶה כָּתוּב בְּכָל הָעִתּוֹנִים שֶׁיֵּשׁ עַכְשָׁו מוֹדָה חֲדָשָׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – כֻּלָּם יִרְצוּ רַק לִמְכֹּר סִפְרֵי רַבֵּנוּ, יִהְיֶה מָלֵא כָּל הָעוֹלָם עִם הַסְּפָרִים, יִהְיֶה מָלֵא, כָּל אֶחָד צָרִיךְ סְפָרִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד, גַּם-כֵּן בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים הוּא צָרִיךְ סְפָרִים, בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת. יִהְיֶה פַּרְנָסָה וְכָל טוּב. יִהְיֶה זְמַן כָּזֶה, זֶה יָבוֹא, זֶה הוֹלֵךְ וּמַהֵר, זֶה יִתְגַּבֵּר בְּכָל יוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר.

הַיְלָדִים יָבוֹאוּ וְיֹאמְרוּ: “אוּלַי יֵשׁ סֵפֶר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’? אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִקְרֹא. תֵּן לִי, תֵּן לִי, תֵּן לִי..”

יִהְיֶה מַחֲלֹקֶת, כָּל אֶחָד יֹאמַר: “אֲנִי בָּאתִי קֹדֶם!” וּכְשֶׁלֹּא יֵדְעוּ מִי בָּא קֹדֶם, אָז יִצְטָרְכוּ לִבְדֹּק וּלְבָרֵר. יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּכָל הָרְחוֹבוֹת, בְּכָל מָקוֹם. יִהְיֶה שָׂמֵחַ מְאֹד, יִרְקְדוּ, רַק יִרְקְדוּ!

צְרִיכִים כַּמָּה מְכוֹנִיּוֹת וְתַלְמִידִים שֶׁיִּלְמְדוּ נְהִיגָה, צְרִיכִים לִכְתֹּב עַל הָאוֹטוֹ: “מוֹדָה חֲדָשָׁה, מְכִירַת סִפְרֵי רַבֵּנוּ נַחְמָן!” זֶה דָּבָר חָדָשׁ.

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָלֶכֶת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם וְבְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיעַ לְהוֹדִיע. כָּל הַשַּׁקְרָנִים יִפְּלוּ כִּי הֵם יִתְבַּיְּשׁוּ מְאֹד, הֵם יִשְׁאֲלוּ: “מַה לְּהוֹדִיעַ?” הֵם לֹא יוֹדְעִים מַה לְהוֹדִיעַ, אֲנַחְנוּ בָּרוּךְ הַשֵּׁם כְּבָר יוֹדְעִים מַה יֵּשׁ לְהוֹדִיעַ…

יֶשְׁנוֹ חָבֵר אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹטוֹ, בַּלַּיְלָה הוּא לֹא צָרִיךְ אוֹתוֹ, אָז הוּא יָכוֹל לָתֵת לָנוּ אֶת הָאוֹטוֹ שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ בַּיּוֹם – מָתַי שֶׁהוּא לֹא צָרִיךְ הוּא יִתֵּן. נִסַּע בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה עִם רַמְקוֹל וְנַשְׁמִיעַ נִגּוּנִים וְנַעֲשֶׂה רַעַשׁ, נַעֲשֶׂה רַעַשׁ שֶׁיֵּשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב בָּעוֹלָם. וְגַם מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְנַגֵּן, נִגּוּנִים זֶה טוֹב מְאֹד, רַק הָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת. אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. וְגַם-כֵּן אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִרְקֹד בְּכָל הָרְחוֹבוֹת, בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל עִיר, בְּכָל כְּפָר. בָּרַמְזוֹרִים כְּשֶׁיֵּשׁ אוֹר אָדֹם אָז נַעֲמֹד גַּם-כֵּן וְנִרְקֹד.

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ וְלִרְקֹד בְּכָל מָקוֹם, זֶה הָעִקָּר שֶׁל הַכֹּל, עִקַּר הַיְסוֹד וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַכֹּל, זֶה הַתִּקּוּן!

אֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים, מַדּוּעַ שֶׁנִּישַׁן? צְרִיכִים לְהוֹדִיעַ, לְפַרְסֵם אֶת הָאֱמֶת, זֶה מִתְקַבֵּל. נְקַבֵּל נְפָשׁוֹת אֲמִתִּיִּים שֶׁיָּבוֹאוּ וְנִרְקֹד וּנְשׁוֹרֵר וּנְזַמֵּר. יֶשְׁנוֹ גַּם-כֵּן פָּקִיד שֶׁהוּא מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ וְעַל-יָדוֹ אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת בַּטֶּלֶוִיזְיָה מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים. כֵּן, אוּלַי הוּא נִבְרָא בִּשְׁבִיל זֶה!

כָּל אֶחָד צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ, מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל. הוּא מְחֻיָּב! כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כָּל עַם יִשְׂרָאֵל – הוּא חַיָּב! אִם לֹא – אָז נֶחְשָׁב כְּמוֹ שֶׁהוּא עָשָׂה כָּל הַצָּרוֹת, הָעִכּוּב הַגְּאֻלָּה וְכָל הַצָּרוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ סוֹבְלִים. כֵּן, אִם הוּא יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עוֹשֶׂה, אָז זֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא הָרַג וְהוּא הֵבִיא אֶת הִיטְלֶר וְכָל הַצָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְאִם הוּא עוֹשֶׂה – אֵין גְּבוּל לַשָּׂכָר, הַשָּׂכָר בָּא אַחַר-כָּךְ.

נוּ, מַה שֶּׁיּוֹדְעִים צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת, כֵּן.

נִתְיַעֵץ וְנִתְיַשֵּׁב לְהַעֲמִיד כֹּחַ גָּדוֹל אֵיךְ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים וּלְפַרְסֵם וּלְקַדֵּשׁ אֶת הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ פֹּה בָּאָרֶץ וְגַם בְּכָל הָעוֹלָם. זֶה עִנְיַן הַגְּאֻלָּה, אָז לְכָל הַיְּהוּדִים אֵיפֹה שֶׁנִּמְצָאִים הֵם יֵדְעוּ.

נִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתֵּן לָנוּ אֲנָשִׁים אֲמִתִּיִּים, נֶאֱמָנִים וֶאֱמֶת. אֲנִי רָאִיתִי אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים לְהַשֵּׁם וְלַתּוֹרָה וְיֵשׁ לָהֶם אֱמוּנָה בֶּאֱמֶת, אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּלִבִּי, לֹא דִּבּוּרִים שֶׁל הֶבֶל. אֲנַחְנוּ נִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ שֶׁנִּזְכֶּה וְנַצְלִיחַ בְּכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, בְּהַדְּפוּס, בַּהַדְפָּסָה. כֶּסֶף יֵשׁ, כֶּסֶף לֹא יֶחְסַר. יֵשׁ מוּכָן כָּל מַה שֶּׁצְרִיכִים, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר הֵכִין הַכֹּל לְהַגְּאֻלָּה, לְכָל הַגְּאֻלּוֹת, לְכָל הַיְשׁוּעוֹת. עִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ זֶה אַחֵר לְגַמְרֵי – יִהְיֶה אוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ!

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים מָקוֹם גָּדוֹל בִּשְׁבִיל לַעֲבֹד עַל הַסְּפָרִים שֶׁל רַבֵּנוּ, כְּרִיכַת הַסְּפָרִים וּמְכִירַת הַסְּפָרִים, וּבִשְׁבִיל לְהַדְפִּיס וּלְהַחֲזִיק סִפְרֵי רַבֵּנוּ לִמְכִירָה וְהַכֹּל מַה שֶּׁצְּרִיכִים, צֶבַע לָבָן זֶה הַמְתָּקָה עַל כָּל הַדִּינִים. צְרִיכִים לָלֶכֶת לַנָּשִׂיא, הוּא אָמַר לִי: “אֵיזֶה בַּקָּשָׁה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה תַּגִּיד לִי, כָּל מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ – תְּבַקֵּשׁ, יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לְבַקֵּשׁ הַכֹּל, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה הַכֹּל בִּשְׁבִילְךָ!”

יְכוֹלִים לְצַלְצֵל אֵלָיו וּלְדַבֵּר אִתּוֹ, צְרִיכִים לְדַבֵּר אִתּוֹ בִּשְׁמִי – יִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדֶסֶר, זֶה הַדָּבָר מְפֻרְסָם, כָּל הַשָּׂרִים יוֹדְעִים: יִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדֶסֶר! תִּתְקַשֵּׁר לְמִשְׂרַד הַנָּשִׂיא וְתַגִּיד שֶׁאֲנִי בִּקַּשְׁתִּי פְּגִישָׁה תֵּכֶף וּמִיָּד! אֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת אֶצְלוֹ אֵיפֹה שֶׁגָּר וּלְהַזְכִּיר אוֹתוֹ שֶׁהוּא אָמַר כָּךְ. נֵלֵךְ לַמִּשְׂרָד שֶׁלּוֹ, אִם הוּא יִהְיֶה אֲנִי אֲדַבֵּר אִתּוֹ, אִם הוּא לֹא יִהְיֶה אֲנִי אֲחַכֶּה לוֹ, שֶׁיְּקַיֵּם מַה שֶּׁיָּצָא מִפִּיו: “אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶּׁאַתָּה תְּבַקֵּשׁ, אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה תֵּכֶף וּמִיָּד! נִתֵּן לְךָ הַכֹּל!” אָז אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיְּקַיֵּם אֶת זֶה. הוּא יִרְשֹׁם תֵּכֶף וְיִתֵּן תֵּכֶף כָּל מַה שֶּׁהִבְטִיחַ, דִּירָה גְּדוֹלָה טוֹבָה וּרְחָבָה לִמְכִירָה וְהַדְפָּסָה עֲבוּר סִפְרֵי רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁזֶּהוּ עִקָּר גָּדוֹל, שֶׁזֶּה עִקַּר הַגְּאֻלָּה, הוּא מְקַבֵּל אֶת זֶה וְהוּא אָמַר לִי שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּכָה. הוּא יְקַבֵּל אוֹתִי, הוּא יַשְׁלִיךְ כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁלּוֹ וְיַעֲסֹק רַק בְּהַבַּקָּשָׁה שֶׁלִּי, כֵּן.

מִי שֶׁיַּעֲסֹק בָּזֶה – יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בְּהַגְּאֻלָּה!

בִּירוּשָׁלַיִם, הַמָּקוֹם יִהְיֶה בִּירוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם זֶה הַמֶּרְכָּז שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, יְרוּשָׁלַיִם. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים מָקוֹם גָּדוֹל וְיָפֶה וְגָדוּשׁ בִּשְׁבִיל לְהַדְפִּיס סִפְרֵי רַבֵּנוּ וּלְהַכְנִיס בָּעוֹלָם, בְּכָל הָעוֹלָם, בְּכָל הַמְּדִינוֹת. תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, מָקוֹם בִּשְׁבִיל סִפְרֵי רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן. זֶה כָּל הַגְּאֻלָּה תָּלוּי בָּזֶה. אֲנִי רוֹצֶה לִגְמֹר אֶת הָעִנְיָן הַזֶּה. זֶה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, עַל כָּל הַפְּעֻלּוֹת שֶׁל הַכְּנֶסֶת, עַל כָּל הַפְּעֻלּוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל!

אוֹי, הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת בִּנְיָן הַדְּפוּס, כָּל יְמֵי חַיָּי אֲנִי מְצַפֶּה לָזֶה. כָּל אֶחָד מֻכְרָח לְתִקּוּן מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. כָּל הָעוֹלָם, כָּל יִשְׂרָאֵל!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הָאֲגֻדָּה בַּאֲמֶרִיקָה יֵשׁ לָהּ כְּבָר רִשָּׁיוֹן, כָּל נָדִיב יֵשׁ לוֹ פְּטוּר מִמַּס, זֶה גַּם-כֵּן דָּבָר גָּדוֹל כִּי אֲנַחְנוּ לֹא אֲמֶרִיקָאִים, אֲבָל יֵשׁ לָנוּ נְצִיגִים בַּאֲמֶרִיקָה שֶׁיַּעַזְרוּ. גַּם-כֵּן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה הַרְבֵּה נְדִיבִים, הַרְבֵּה עֲשִׁירִים שֶׁיִּתְּנוּ עַל הַדְּפוּס, זֶה לְאַט לְאַט. מַה, פִּתְאוֹם נַעֲשָׂה ‘חֲתוּנָה’?

הָיָה לִי חֲלוֹם שֶׁבָּא אֵלַי עָשִׁיר מִירוּשָׁלַיִם שֶׁהוּא קַמְצָן גָּדוֹל, וְהוּא בָּא וְדִבַּרְנוּ מֵעִנְיַן הַדְּפוּס שֶׁל סִפְרֵי רַבֵּנוּ, וּבָא אִישׁ אֶחָד וְאָמַר שֶׁהַהַדְפָּסָה עוֹלָה כָּךְ וְכָךְ כֶּסֶף, אָז אוֹתוֹ עָשִׁיר הוֹצִיא פִּנְקָס עִם צֵ’יקִים וְנָתַן צֵ’ק מַתָּנָה חֲמֵשֶּׁת אֲלָפִים דּוֹלָר וְאָמַר לִי: “אַל תִּדְאַג, יִהְיֶה הַדְּפוּס וְיִהְיֶה כֶּסֶף וְהַכֹּל!” אַחַר-כָּךְ הוּא הוֹצִיא עוֹד עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דּוֹלָר, הוּא הוֹצִיא אֶת הַפִּנְקָס וְנָתַן צֵ’ק…

אֲנִי נִדְהַמְתִּי, אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ שֶׁהוּא קַמְצָן גָּדוֹל, וּבְכָל פַּעַם – בְּרֶגַע אֶחָד הוּא נָתַן צֵ’ק עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דּוֹלָר וְאָמַר לִי: “אַל תִּדְאַג, יִהְיֶה דְּפוּס וְיִהְיֶה דּוֹלָארִים!”

הָיוּ אִתָּנוּ עוֹד אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים וְהֵם גַּם-כֵּן רָצוּ לַעֲשׂוֹת צֵ’קִים, אֲבָל הוּא הִקְדִּים אוֹתָם וְתֵכֶף נָתַן אֶת הַכֶּסֶף…

הָיָה מַעֲשֶׂה, בִּצְפָת הָיָה בָּחוּר אֶחָד וְהוּא הָיָה נֶכֶד שֶׁל רֹאשׁ-הָרַבָּנִים שֶׁל עִיר מְסֻיֶּמֶת, וְהוּא הִנְהִיג אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ תַּחְתָּיו בְּגַאֲוָה כָּזוֹ כְּמוֹ מֶלֶךְ. וְהוּא הֶחֱזִיק מִמֶּנִּי, אֲבָל אֲנִי אוּלַי עָשִׂיתִי שְׁגִיאָה, אוּלַי אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַתְקִיף אוֹתוֹ שֶׁיִּתֵּן קְצָת מֵהָרְכוּשׁ שֶׁלּוֹ עַל עִנְיַן רַבֵּנוּ. הוּא נִפְטַר עָשִׁיר וְיֵשׁ לוֹ בִּנְיָן בְּחֵיפָה שֶׁשָּׁוֶה הַרְבֵּה כֶּסֶף. הוּא הָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת בְּלִי הַבִּנְיָן. כֵּן, הוּא הָיָה יָכוֹל לָתֵת אֶת הַבִּנְיָן אוֹ חֲצִי בְּנְיַן בִּשְׁבִיל הַדְּפוּס שֶׁל הַסְּפָרִים. הוּא הָיָה מַאֲמִין בִּתְמִימוּת, אֲבָל הַתַּאֲוָה שֶׁל הַכֶּסֶף לֹא הֵנִיחָה אוֹתוֹ וְהוּא הָיָה מָסוּר לַיְלָדִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם עוֹלָם הַזֶּה, אָז הוּא הִשְׁאִיר הַכֹּל לַבָּנִים וְהוּא הָלַךְ לָעוֹלָם הַבָּא…

וְכֵן הָיָה עוֹד מַעֲשֶׂה, הָיָה לוֹרְד אַנְגְּלִי וְהוּא הָיָה יְפֵה-תֹאַר וְהָיָה לוֹ אֶלֶף דּוֹלָר. אָז זֶה הָיָה הַרְבֵּה כֶּסֶף. וְהוּא נָתַן אֶת הַדּוֹלָרִים בִּשְׁבִיל לְהַדְפִּיס סִפְרֵי רַבֵּנוּ. כָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ, כָּל הַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ, הוּא נָתַן לִדְפוּס סִפְרֵי רַבֵּנוּ וְהוּא נִשְׁאַר רֵיק בְּלִי כֶּסֶף!

הוּא הָיָה גִּבּוֹר כָּזֶה, הוּא לֹא רָצָה לְהִתְחַתֵּן אֶלָּא רַק עִם יְפַת-תֹּאַר יְחִידָה בָּעוֹלָם שֶׁאֵין יֹפִי יוֹתֵר מִזֶּה, וְהוּא לָקַח אִשָּׁה אַחַת, שִׁדּוּךְ מְכֹעָר כָּזֶה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם, הִיא כְּבָר הָיְתָה זְקֵנָה וְאַף אֶחָד לֹא רָצָה לָקַחַת אוֹתָהּ, אֲבָל הוּא לָקַח אוֹתָהּ, הוּא אָמַר: “אֲנִי צָרִיךְ לָקַחַת אֶת הָאִשָּׁה הַיְפַת-תֹּאַר הַזּוֹ בִּשְׁבִילִי”.

הוּא הָיָה בְּבֵיתִי, לֹא הָיָה לוֹ לֹא אִשָּׁה וְלֹא בָּנִים, עַכְשָׁו הָאִשָּׁה כְּבָר נִפְטְרָה וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים טוֹבִים שֶׁלּוֹמְדִים בִּבְנֵי-בְּרַק…

נוּ, אֲנַחְנו יוֹשְׁבִים וּמְדַבְּרִים וּמְדַבְּרִים, אוֹטוֹ יֵשׁ לִי, נְהָגִים יֵשׁ לִי, דֶּלֶק גַּם-כֵּן יֵשׁ לִי, מָתַי שֶׁאַתֶּם רוֹצִים אֲנִי מוּכָן לָבוֹא, יְכוֹלִים לִנְסֹעַ יוֹמָם וָלַיְלָה לְפַרְסֵם אֶת רַבֵּנוּ בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ פַּעַם לִירוּשָׁלַיִם, פַּעַם לַכֹּתֶל, אוּלַי אֶזְכֶּה לְהַכְנִיס אוֹר רַבֵּנוּ, זֶה הָעִקָּר שֶׁבְּכָל הָעִקָּרִים! זֶה הָעִקַּר הָעוֹלָם, עִקַּר הַכֹּל! אֲנִי מוּכָן לִנְסֹעַ, אֲנִי מוּכָן לִנְסֹעַ לְאֵיפֹה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים…

הולך וגדל

רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהַחֲבֵרִים בִּנְסִיעָה לְקִבְרוֹת צַדִּיקִים בִּטְבֶרְיָה, מְשׂוֹחֲחִים מֵעִנְיַן הֲקָמַת בֵּית-דְּפוּס לְהַדְפָּסַת סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקְּדוֹשִׁים…

אַי יַי יַי.. מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר אֵיךְ הָיָה נִרְאֶה טְבֶרְיָה וִירוּשָׁלַיִם, הַיּוֹם זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ פָּרִיז, טְבֶרְיָה כְּבָר נַעֲשָׂה כְּמוֹ בְּחוּץ לָאָרֶץ, חֲבָל שֶׁטְּבֶרְיָה הַיּוֹם לֹא כְּמוֹ אָז. וְגַם-כֵּן תֵּל-אָבִיב הָיָה נִרְאֶה כְּמוֹ כְּפָר קָטָן שֶׁל עֲרָבִים, וְהוּא נִבְנָה לְאַט לְאַט, עוֹד בַּיִת, עוֹד בִּנְיָן, עוֹד בִּנְיָן…

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁלִּפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים נִפְתַּח בִּטְבֶרְיָה מָלוֹן עִם כָּל הַתַּאֲווֹת, מָלוֹן מְיֻחָד, וַאֲנִי הָיִיתִי אוֹפֶה, אָז בַּעַל-הַמָּלוֹן רָצָה אֶת הָאוֹפֶה הֲכִי מֻמְחֶה וַהֲכִי טוֹב, וַאֲנִי הָיָה לִי מַאֲפִיָּה בִּטְבֶרְיָה, אָז אָמְרוּ לוֹ: “יֵשׁ אֶת אוֹדֶסֶר, ‘מַאֲפִיַּת אוֹדֶסֶר'”. אָז הוּא שָׁלַח אַחֲרַי וַאֲנִי בָּאתִי וְהוּא קָנָה אֶצְלִי לֶחֶם, חַלָּה.

נוּ, וְכֻלָּם הָיוּ מְקַנְאִים אוֹתִי, “יִשְׂרָאֵל בֶּער הַבְּרֶסְלְבֶר הוּא עָלָה לְעֵילָא לְעֵילָא. אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ עֲנִיִּים, אֵין לָנוּ כֶּסֶף, וְיִשְׂרָאֵל בֶּער הַבְּרֶסְלְבֶר יֵשׁ לוֹ מַאֲפִיָּה. רַק מַאֲפִיָּה יֵשׁ לוֹ? זֶה בֵּית-חֲרשֶׁת לְכֶסֶף”, וְכֻלָּם הִתְקַנְּאוּ בִּי. וַאֲנִי יֵשׁ לִי נִסִּים שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂיתִי עִוֵּר, אֲנִי לֹא רָצִיתִי לִבְכּוֹת, לֹא רָצִיתִי שֶׁיֵּרְדוּ כָּל-כָּךְ דְּמָעוֹת – אֲנִי פָּחַדְתִּי שֶׁאֶהְיֶה עִוֵּר, חָשַׁבְתִּי: “מַה, דְּמָעוֹת כָּאֵלֶּה מֵהָעֵינַיִם זֶה נוֹרָא מְאֹד, זֶה לוֹקֵחַ הַמְּאוֹר עֵינַיִם”. אֲנִי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לַחֲשׂב שֶׁיִּהְיֶה דְּמָעוֹת, הַדְּמָעוֹת יָצְאוּ מֵאֲלֵיהֶן מִגֹּדֶל הַצַּעַר שֶׁהָיָה לִי, “בִּשְׁבִיל מַה הַכֶּסֶף?” אֲבָל אֵיךְ עוֹצְרִים אֶת הַבְּכִי?

וּבַעַל-הַמָּלוֹן הוּא הָיָה יוֹדֵעַ סֵפֶר וְהוּא אָהַב לִשְׁמֹע דִּבְרֵי תּוֹרָה, אֲנִי דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ מֵרַבֵּנוּ וְהוּא הִתְרַשֵּׁם וַאֲנִי הָיִיתִי אֶצְלוֹ יָחִיד בָּעוֹלָם. אָז הָיָה לוֹ מְכוֹנָה כָּזוֹ שֶׁל דְּפוּס שֶׁל קוֹל, טֵייפּ, זֶה הָיָה לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים וּמְכוֹנָה כָּזוֹ עָלְתָה הַרְבֵּה כֶּסֶף, אֲבָל הוּא הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל, אָז הוּא אָמַר לִי: “אֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה מְזַמֵּר בְּשַׁבָּת ‘אֵשֶׁת-חַיִל’ וּזְמִירוֹת, אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ”.

אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, אֲנִי חָשַׁבְתִּי: “נוּ, הוּא רוֹצֶה רַק לִשְׁמֹעַ”, אָז אֲנִי זִמַּרְתִּי ‘אֵשֶׁת-חַיִל’.

אַחַר-כָּךְ בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא הוּא קָרָא אוֹתִי וּפָתַח אֶת מַכְשִׁיר הַהַקְלָטָה, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי שָׁר. אֵיךְ אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה, מַה זֶּה!

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר בָּאתִי לְמִירוֹן וּבָא אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, הִירְשׁ לֵייבּ, וְנָתַתִּי לוֹ שָׁלוֹם, הוּא אָמַר לִי: “מַה נִּשְׁמָע אֶצְלְךָ?”

אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲנִי יֵשׁ לִי מַאֲפִיָּה, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת!”

הוּא אָמַר לִי: “אַתָּה מְשֻׁגָּע? אַתָּה צָרִיךְ לָתֵת לְכָל טְבֶרְיָה לֶחֶם? עֲזוֹב אֶת זֶה!”

אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי, הָיִיתִי בַּעַל-חוֹב, אָז מָכַרְתִּי אֶת הַמַּאֲפִיָּה כִּמְעַט בְּחִנָּם, בְּלִי כֶּסֶף, אָמַרְתִּי: “אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתָהּ!”

מָכַרְתִּי אֶת הַמַּאֲפִיָּה וּבָאתִי לִירוּשָׁלַיִם וְלֹא הָיָה לִי כֶּסֶף וְלֹא הָיָה לִי לֶחֶם בַּבַּיִת בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים, וַאֲנִי הָלַכְתִּי לָעֲבוֹדָה וְעָלְתָה עָלַי עֲגָלָה מְלֵאָה עִם לֶחֶם עַל הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל הָרַגְלַיִם, וְנִשְׁבְּרוּ כָּל הָעֲצָמוֹת, וְלֹא הָיָה לִי לֹא רֶגֶל וְלֹא כֶּסֶף וְלֹא לֶחֶם, וְנִסִּים אֵיךְ נִשְׁאַרְנוּ בַּחַיִּים!

נוּ, אֲנִי מָכַרְתִּי הַמַּאֲפִיָּה וְהַבֵּן שֶׁלִּי נַחְמָן הָיָה לוֹ מַחֲלָה קָשָׁה וְהָלַךְ כָּל הַכֶּסֶף וְנִשְׁאַר מֵהַבַּיִת רַק אֲבָנִים. לֶחֶם לֹא הָיָה וְכֶסֶף לֹא הָיָה, וַאֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְבַקֵּשׁ מִשּׁוּם אָדָם, הִתְבַּיַּשְׁתִּי…

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁלֹּא הִרְגַּשְׁתִּי טוֹב עִם עַצְמִי כִּי לֹא הִצְלַחְתִּי לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, “מַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית מִמֶּנִּי!”

אָז עָבַרְתִּי בִּטְבֶרְיָה בַּשּׁוּק וְשָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁעוֹן שֶׁמְּעוֹרֵר טוֹב, “זֶה טוֹב בִּשְׁבִילִי”. אֲבָל אֵין לִי כֶּסֶף, מָה אֲנִי אֶעֱשֶׂה? אֲבָל קֹדֶם כֹּל נִכְנַסְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁעוֹן, נִכְנַסְתִּי וְנִתְלַהַבְתִּי: “שָׁעוֹן כָּזֶה שֶׁהוּא מְעוֹרֵר כָּל חֲמִשָּׁה רְגָעִים בְּקוֹלוֹת כָּאֵלּוּ”, אָז אָמַרְתִּי לְבַעַל-הַחֲנוּת: “אֲנִי צָרִיךְ לְזֶה הַשָּׁעוֹן, אֲבָל אֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי כֶּסֶף, אֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ”. אֲבָל הוּא הֶאֱמִין לִי, הוּא הֵבִין שֶׁאֲנִי לֹא אֶגְזֹל מִמֶּנּוּ אֶת הַשָּׁעוֹן, אָז הוּא אָמַר: “קַח, קַח אֶת הַשָּׁעוֹן!”

אֲנִי בָּאתִי הַבַּיְתָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, “יֵשׁ לִי שָׁעוֹן כָּזֶה שֶׁהוּא יְעוֹרֵר אוֹתִי בַּחֲצוֹת לַיְלָה..”

נוּ, הִגִּיעַ זְמַן חֲצוֹת וְהַשָּׁעוֹן הָיָה מְעוֹרֵר, וַאֲנִי כָּל מַה שֶּׁהוּא מְעוֹרֵר יוֹתֵר – אֲנִי רָצִיתִי לִישֹׁן יוֹתֵר, אָז לֹא קַמְתִּי. אָמַרְתִּי עַל עַצְמִי: “רָשָׁע כָּזֶה, יֵשׁ לְךָ שָׁעוֹן כָּזֶה וְאַתָּה לֹא קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה. מַה זֶּה אִתְּךָ, מַה יִּהְיֶה מִמְּךָ!”

אָז אָמַרְתִּי: “לֹא, הַשָּׁעוֹן לֹא מַסְפִּיק, אֲנִי אֶקְנֶה שְׁנֵי פַּחִים שֶׁל נֵפְט וַאֲנִי אַעֲמִיד אֶת הַשָּׁעוֹן עַל הַפַּחִים, אָז יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל אֲפִלּוּ בְּכָל טְבֶרְיָה”. אָז קָנִיתִי שְׁנֵי פַּחִים וְנָתַתִּי אֶת הַשָּׁעוֹן עַל הַפַּחִים, וְכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹרֵר אוֹתִי יוֹתֵר – אֲנִי רוֹצֶה לִישֹׁן יוֹתֵר. הָיָה כָּל-כָּךְ מָתֹק הַשֵּׁנָה…

אַחַר-כָּךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה מֵהָרֶכֶב הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּא לִטְבֶרְיָה…

אָמְרוּ שֶׁבָּא מֵאַנְגְּלִיָּה אוֹטוֹבּוּס כָּזֶה שֶׁהוּא רָץ בִּמְהִירוּת כָּזֶה עַל הָאֲוִיר. אָז בָּאָה כָּל הָעִיר לִרְאוֹת אֶת הַפֶּלֶא הַזֶּה. אָז רָאוּ שֶׁהַבַּעַל-הָרֶכֶב יָרַד מֵהַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַמָּלוֹן וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָרֶכֶב, וְהִתְחִיל לְעוֹרֵר אֶת הָאוֹטוֹ ‘לָלֶכֶת’! הֵם שָׁמְעוּ שֶׁהָאוֹטוֹ מַתְחִיל ‘לָלֶכֶת’, אָז רָאוּ כֻּלָּם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּכָל מָקוֹם, וְעֵינַיִם אֵין לוֹ, מַה יִּהְיֶה? נַעֲשָׂה בְּרִיחָה, כָּל אֶחָד בָּרַח שֶׁהָאוֹטוֹ לֹא יִהְיֶה עָלָיו. אֲנִי הָיִיתִי גַּם-כֵּן בְּתוֹךְ הָעִיר שֶׁדָּהֲרוּ לִרְאוֹת אֶת הַפֶּלֶא שֶׁל הָרֶכֶב. נוּ, רַק כְּשֶׁהִתְחִיל הָרֶכֶב ‘לָלֶכֶת’, אָז נַעֲשָׂה בְּרִיחָה כָּזוֹ…

וְגַם-כֵּן רָאִיתִי פַּעַם הָרִאשׁוֹן מְשֻׁגָּע, אַנְגְּלִי מְשֻׁגָּע…

אֲנִי הָלַכְתִּי לַיְשִׁיבָה, לְמַטָּה הָיָה מִסְעָדָה שֶׁל חַמֵּי-טְבֶרְיָה, וּכְשֶׁהָאַנְגְּלִים כָּבְשׁוּ אֶת הַתּוּרְכִּים הָיָה הַמִּשְׂרָד שֶׁלָּהֶם שָׁמָּה. אָז אֲנִי הוֹלֵךְ לַיְשִׁיבָה וַאֲנִי רוֹאֶה בַּמִּשְׂרָד שֶׁלָּהֶם שֶׁאַנְגְּלִי אֶחָד מְשֻׁגָּע הוּא מַחֲזִיק אֵיזֶה חֲתִיכַת בַּרְזֶל לְיַד הָאֹזֶן וּמְדַבֵּר וּמְצַחֵק כְּמוֹ מְשֻׁגָּע.. מַה זֶּה, מְשֻׁגָּע! אֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ טֶלֶגְרַף, אֲבָל טֶלֶפוֹן לֹא שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ, אָז הוּא מַחֲזִיק חֲתִיכַת בַּרְזֵל וּמְדַבֵּר אֵלָיו וּמְצַחֵק. מַה זֶּה, לֹא מְשֻׁגָּע, עִם מִי מְדַבֵּר? אֵין אַף אֶחָד…

פַּעַם אַחַת קְרוֹבַת מִשְׁפָּחָה מִפָּרִיז בָּאָה אֵלֵינוּ, אָז הִיא מְסַפֶּרֶת לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה וּלְאִמָּא שֶׁלִּי: “אֶצְלֵנוּ בְּפָּרִיז יֵשׁ מְקָרֵר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַקֶּרַח וְלֹא צְרִיכִים לִקְנוֹת!” אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי הָלַכְתִּי לִקְנוֹת קֶרַח בְּבֵית-חֲרשֶׁת, אֵיךְ אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה, בַּבַּיִת אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת קֶרַח?

נוּ, אֲנִי שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ: “הַבֵּית-חֲרשֶׁת לְקֶרַח הוּא גָּדוֹל וְיֵשׁ פּוֹעֲלִים, וְהַמְקָרֵר קָטָן, אֵיךְ הוּא עוֹשֶׂה קֶרַח!”

אָז הִיא אָמְרָה לִי: “אַל תִּתְפַּלֵּא, בְּבֵיתִי יֵשׁ מְקָרֵר כָּזֶה, אֲנִי יֵשׁ לִי מְקָרֵר כָּזֶה בַּבַּיִת שֶׁלִּי!”

אֲנִי לֹא רָצִיתִי לְהַאֲמִין, דָּבָר כָּזֶה? אֲבָל גַּם-כֵּן אִם הָיוּ אוֹמְרִים לִי לִפְנֵי שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁבְּרֶסְלֵב יִהְיֶה לוֹ קִיּוּם אַחֲרֵי שִׁבְעִים שָׁנָה, הָיִיתִי חוֹשֵׁב: “מְשֻׁגָּעִים, הֵם לֹא יוֹדְעִים מַה הֵם מְדַבְּרִים, אֵיךְ אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה!” הָיָה פַּחַד לִנְגֹּעַ בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֵב! הָיוּ מַחֲמִירִים גְּדוֹלִים שֶׁהֵם לֹא רָצוּ לֹא רַק לִנְגֹּעַ בַּסֵּפֶר, הֵם לֹא נָגְעוּ אֲפִלּוּ בַּשֻּׁלְחָן שֶׁהַסֵּפֶר הָיָה מוּנָח עָלָיו, הֵם הָיוּ ‘מַחֲמִירִים גְּדוֹלִים’. נוּ, וְעַכְשָׁו קוֹנִים סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב, קוֹנִים בָּרוּךְ הַשֵּׁם.

אֲנִי הָיָה קָשֶׁה לִי: “טוֹב, סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב זֶה כָּל הַגְּאֻלָּה, אֲבָל אֵיךְ יָבוֹא הַגְּאֻלָּה אִם לֹא רוֹצִים לִנְגֹּעַ בְּסֵפֶר בְּרֶסְלֵב? רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָתַי, אֵיךְ יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה אִם לֹא רוֹצִים לִנְגֹּעַ בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֵב, אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג וְלֹא מַדְפִּיסִים, אֵיךְ יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה? מַה יִּהְיֶה, מַה יִּהְיֶה!”

וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיָה לוֹ מָקוֹם מְצֻיָּן – מִירוֹן, זֶה הָיָה אֶצְלוֹ הַגַּן עֶדֶן, הַגַּן עֶדֶן! נוּ, וְהוּא עָזַב אֶת מִירוֹן וְעָזַב אֶת צְפַת וְעָזַב אֶת הַמִּשְׁפָּחָה, יֵשׁ לוֹ דָּבָר אֶחָד: יִשְׂרָאֵל בֶּער! בִּטְבֶרְיָה יֵשׁ אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּער, שָׁמָּה הַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ עַכְשָׁו, הוּא צָרִיךְ לְקָרֵב אוֹתִי. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ בְּהַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא קָנָה אֶת הַלֶּחֶם וְאָכַל אֶצְלֵנוּ: “זֶה מִן הַשָּׁמַיִם שָׁלְחוּ אֶתְכֶם אֵלַי, אֲנִי עוֹבֵר עָלַי מִלְחָמוֹת קָשׁוֹת, אֲנִי צָרִיךְ מִי שֶׁיַּדְרִיךְ אוֹתִי. אֲנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁלֹּא תַּעַזְבוּ אוֹתִי!”

עָבַר הַזְּמַן וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁכֻּלָּם מִתְבַּיְּשִׁים, כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר הַזְּמַן יוֹתֵר – בְּרֶסְלֵב נַעֲשֶׂה חָשׁוּב בְּיוֹתֵר, הוֹלֵךְ וְגָדֵל!

מַדְפִּיסִים, מַדְפִּיסִים וְקוֹנִים, זֶה סִימָנִים עַל הֶעָתִיד. אֲבָל הַבְּחִירָה עֲדַיִן יֶשְׁנָּה, מָשִׁיחַ עוֹד לֹא בָּא. רַק אוֹמְרִים מָשִׁיחַ בָּא, אֲבָל כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר, עוֹלָם כָּזֶה.. עוֹלָם חָדָשׁ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם וְיִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי, עוֹלָם שֶׁל רַבֵּנוּ!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאֲנַחְנוּ זוֹכִים לִשְׁמֹעַ וּלְקַבֵּל דִּבּוּרִים כְּאֵלֶּה, זֶה כְּבָר הַגְּאֻלָּה. כָּל הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בְּרַבֵּנוּ, הַכֹּל, הַכֹּל, בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ וְהַכֹּל. כֵּן, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קָשֶׁה לִי אֵיךְ יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה, אֵין סְפָרִים לִקְנוֹת, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ אֵיזֶה סֵפֶר אָז מְפַחֲדִים לִנְגֹּעַ, אוּלַי יַחְשְׁדוּ בּוֹ שֶׁהוּא נוֹטֶה לִבְרֶסְלֵב, אָז אֵיךְ יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה? אֲבָל אֲנִי לֹא נִתְיָאַשְׁתִּי, אֲנִי הָיָה לִי כִּסּוּפִים גְּדוֹלִים כְּמוֹ שֶׁלִּבִּי אוֹמֵר לִי: “לֹא, לֹא, אַל תִּתְיָאֵשׁ. יָבוֹא הַזְּמַן!”

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בִּבְנֵי-בְּרַק בַּסֻּכָּה וּמְדַבְּרִים דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה שֶׁזֶּה הַמְתָּקָה לְכָל הָעוֹלָם, לְכָל בְּנֵי-בְּרַק, לְכָל יְרוּשָׁלַיִם, לְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְכָל הָעוֹלָם. כָּל דִּבּוּר שֶׁמְּדַבְּרִים מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הַמְתָּקָה גְּדוֹלָה לְכָל הָעוֹלָם!

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, מַה שֶּׁיֵּשׁ, מַה שֶּׁיֵּשׁ.. פֶּלֶא כָּזֶה כְּמוֹ רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיו זֶה כָּל תִּקְוָתֵנוּ וְכָל חִיּוּתֵנוּ וְכָל יְשׁוּעָתֵנוּ וְכָל חַיֵּינוּ, הַכֹּל.

הַלְוַאי, יִהְיֶה זְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִתְקַשְּׁרוּ וְיִתְקָרְבוּ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְיִמְסְרוּ נַפְשָׁם לְקַיֵּם כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁגִּלָּה בִּסְפָרָיו, כִּי זֶה כָּל תִּקְוָתֵנוּ וְכָל חִיּוּתֵנוּ. הָעוֹלָם עוֹד לֹא יוֹדֵעַ, אֲבָל הוּא יֵדַע. הָאֱמֶת לֹא מִתְבַּטֵּל, הָאֱמֶת נַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר חָזָק…

גדלתנו ותפארתנו

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרֵר,

“גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, יְגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ..”

הוֹי אֵיזֶה שִׂמְחָה שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם, מָשִׁיחַ יָבוֹא וְהוּא יְגַלֶּה אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. עַכְשָׁו זוֹרְקִים אֲבָנִים, לֹא סְתָם אֲבָנִים, זוֹרְקִים אֲבָנִים כְּדֵי לַהֲרֹג, אֲבָל עַכְשָׁו בָּא הַזְּמַן שֶׁהֵם שֶׁנּוֹפְלִים. הַשֶּׁקֶר נוֹפֵל וְנוֹפֵל מַהֵר. עַכְשָׁו כֻּלָּם יָרְדוּ וְנָפְלוּ, נָפְלוּ לְגַמְרֵי. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם, הַשֶּׁקֶר נוֹפֵל וְהָאֱמֶת חַי וְקַיָּם!

הָיָה לְהַמִּתְנַגְּדִים שְׁנֵי בָּתֵּי-כְּנֶסֶת גְּדוֹלִים מְאֹד זֶה עַל-יַד זֶה וְהֵם הָיוּ מוֹשְׁלִים עַל כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהַיּוֹם הַבֵּית-הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּהֶם נֶחֱרַב לְגַמְרֵי וְהֵם בַּחשֶׁךְ, בְּחשֶׁךְ גָּדוֹל. הֵם רָצוּ רַק כֶּסֶף, אָז הַמֶּמְשָׁלָה נָתְנָה לָהֶם כֶּסֶף וְלָקְחָה הַבֵּית-כְּנֶסֶת, הָיוּ צְרִיכִים לַהֲרֹס אוֹתוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּבִישׁ. וְהַמִּתְנַגְּדִים הֵם לָקְחוּ כֶּסֶף הַרְבֵּה, לָקְחוּ נְיָר, וּמָכְרוּ אֶת הַבֵּית-כְּנֶסֶת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְלֹא נִשְׁאַר לָהֶם רַק נְיָר. יֵשׁ לָהֶם נְיָר, יֵשׁ לָהֶם כֶּסֶף, וְאֵין לָהֶם בֵּית-כְּנֶסֶת, לֹא נִשְׁאַר אֲפִלּוּ לֹא אֶבֶן אַחַת. אֵין לָהֶם אֲפִלּוּ שׁוּם סֵפֶר תּוֹרָה וְאֵין לָהֶם כְּלוּם!

תִּרְאֶה, תִּרְאֶה אֶת הַבֵּית-הַכְּנֶסֶת, עַכְשָׁו יְכוֹלִים לִרְאוֹת אֵיךְ שֶׁבָּא הַחֻרְבָּן שֶׁלָּהֶם, אֵיךְ שֶׁהֵם נָפְלוּ וְיָרְדוּ בְּבִזָּיוֹן גָּדוֹל…

הַחֲסִידִים הֵם הָיוּ הַבַּעֲלֵי-הַבַּיִת שֶׁל הָעִיר, הַכֹּל הָיָה בְּיָדָם, הֵם הָיוּ עֲשִׁירִים גְּדוֹלִים, אָז בָּאוּ עֲרָבִים וּבָנוּ בָּתִּים גְּדוֹלִים מְאֹד וְיָפִים מְאֹד, וְאָמְרוּ לַחֲסִידִים שֶׁהֵם מוּכָנִים לִמְכֹּר לָהֶם אֶת הַבָּתִּים בְּזוֹל. אַחַר-כָּךְ הָעֲרָבִים לָקְחוּ אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְאָמְרוּ: “כָּל מִי שֶׁיִּכָּנֵס לַדִּירָה לֹא יִישַׁן – רַק לַיְלָה אֶחָד, אֲנַחְנוּ נִשְׁחֹט אוֹתוֹ!” וְכָל הַכֶּסֶף נִשְׁאַר אֵצֶל הַגּוֹיִים…

אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת כָּל הַחֲסִידִים, אֲנִי רָאִיתִי אֶת כֻּלָּם, אֶת הַגְּדוֹלִים וְאֶת הַמְפֻרְסָמִים. הֵם חָשְׁבוּ שֶׁהֵם הַגְּדוֹלִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם וְהַשֶּׁקֶר וְהַגַּאֲוָה שֶׁלָּהֶם הָיָה עַד הַשָּׁמַיִם, הַגַּאֲוָה שֶׁל כָּל הָעוֹלָם הָיָה אֶצְלָם, הָיָה לָהֶם שֵׁם וְכָבוֹד וְכֶסֶף וְכָל הַתַּאֲווֹת. וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ בְּשִׁפְלוּת וּבְבִזָּיוֹן גָּדוֹל. אֲנִי יָכוֹל לְדַבֵּר וּלְסַפֵּר וּלְהָעִיד.

אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי אֶת זֶה, אֲנִי עָזַבְתִּי אוֹתָם, הֵם רָצוּ גֵּאוּת וַאֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל אֶת הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַגַּאֲוָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁל הַשֶּׁקֶר שֶׁלָּהֶם. הֵם הָיוּ הַמִּתְנַגְּדִים הֲכִי גְּדוֹלִים שֶׁל בְּרֶסְלֵב, אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ שֶׁהֵם הָיוּ בְּמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה, מִי יָכַל לַחֲשֹׁב שֶׁהֵם יִפְּלוּ? הֵם הָיוּ לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם וַאֲנִי רָאִיתִי וְיָדַעְתִּי שֶׁהֵם יִפְּלוּ, יִפְּלוּ, יִפְּלוּ. הֵם יָרְדוּ לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי, יָרְדוּ מִתַּחַת לָאָרֶץ. בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאֲנִי יָצָאתִי מֵהֶם, בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי חָי!

אוֹי יוֹי יוֹי, כָּל שׂוֹנְאֵי רַבִּי נַחְמָן נָפְלוּ כֻּלָּם, הָרַב שֶׁלָּהֶם כְּבָר אֵינֶנּוּ, הָלְכוּ לַקֶּבֶר כָּל הַשְּׁקָרִים, וְהָאֱמֶת יִתְגַּבֵּר וְיִתְבַּרֵר לְנֶצַח נְצָחִים. רוֹאִים שִׁנּוּיִים, שִׁנּוּיִים כָּאֵלֶּה.. שֶׁעִנְיַן רַבֵּנוּ שֶׁנִּתְגַּלָּה עַכְשָׁו בָּעוֹלָם בְּיוֹתֵר מִכָּל הַזְּמַן. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם וְהוּא עוֹלֶה וְעוֹלֶה וְעוֹלֶה וְעוֹלֶה. בָּרוּךְ הַשֵּׁם עַכְשָׁו נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְהֵפֶךְ, הֵם יוֹרְדִים וַאֲנַחְנוּ עוֹלִים – הַכָּבוֹד אֶצְלֵנוּ וְהַשִּׁפְלוּת וְהַבִּזָּיוֹן אֶצְלָם. הַשֶּׁקֶר סוֹף-כָּל-סוֹף הוּא יוֹרֵד וְנוֹפֵל וְנוֹפֵל וְנוֹפֵל, וְהָאֱמֶת עוֹלֶה וְעוֹלֶה. בְּרֶסְלֵב עוֹלֶה מִיּוֹם לְיוֹם מִשָּׁנָה לְשָׁנָה מֵרֶגַע לְרֶגַע. דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ – זֶה כּוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם, דִּבּוּר אֶחָד!

בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר וְלֹא הָיָה לו בֵּית-כְּנֶסֶת בְּרֶסְלֵב, הוּא הִתְפַּלֵּל אֵצֶל הַמִּתְנַגְּדִים וְהֵם לֹא נָתְנוּ כְּלוּם לְרַב שְׁלֹמֹה, הוּא הָיָה מַלְאַךְ הַשֵּׁם, הוּא הָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ. הָיָה בָּתֵּי-מַחֲסֶה קָרוֹב לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר וְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיוּ תָּמִיד מִתְקָרְבִים לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי וּמְבַקְּשִׁים רַחֲמִים עַל עַם יִשְׂרָאֵל. הָיָה פְּחָדִים גְּדוֹלִים מֵהַגּוֹיִים, וְהָלְכוּ לַכֹּתֶל, הָלְכוּ וְנִצְּלוּ.

רַב חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד הוּא הָיָה גָּאוֹן גָּדוֹל וּמְפֻרְסָם וְהוּא הָיָה יוֹדֵעַ כָּל הַשַּׁ”ס בְּעַל-פֶּה. כְּשֶׁהָרַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר נִכְנַס לְבֵית-הַכְּנֶסֶת בִּירוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּאֵיזֶה פַּעַם, אָז הָרַב חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד הַגָּאוֹן מִירוּשָׁלַיִם הָיָה שָׁמָּה וְלָמַד, אֲנִי הָיִיתִי גַּם-כֵּן שָׁם וְרָאִיתִי שֶׁרַב חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד קָם לִפְנֵי רַב שְׁלֹמֹה כְּמוֹ לִפְנֵי מֶלֶךְ, כְּמוֹ לִפְנֵי מַלְאָךְ!

הָרַב חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד הָיָה בִּמְדִינַת הוּנְגַרְיָה וְהוּא הָיָה גָּאוֹן, הָיָה שָׁמָּה הַרְבֵּה גְּדוֹלִים וְרַב שְׁלֹמֹה עָלָה עַל כֻּלָּם. הָרַב זוֹנֶנְפֶלְד הוּא אָמַר עַל רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר שֶׁהוּא סֵפֶר תּוֹרָה! רַב שְׁלֹמֹה הוּא הָיָה גָּאוֹן קָדוֹשׁ וְהָיָה עָנָו כְּמוֹ אָדָם פָּשׁוּט, כֵּן.

הָרַב חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד הוּא רָאָה אֶת הַסְּפָרִים שֶׁל רַבֵּנוּ וְהוּא נִבְהַל מְאֹד. הוּא הָיָה גָּאוֹן עוֹלָמִי, כֻּלָּם רָעֲדוּ מִמֶּנּוּ, פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ, וְהוּא נָתַן כָּבוֹד גָּדוֹל לְכָל מִי שֶׁנִּתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ, וְכָל הַחֲסִידִים הֵם הֵבִינוּ אֶת זֶה…

מִי יָכוֹל לְתָאֵר וּמִי יָכוֹל לְשַׁעֵר מַה שֶּׁהָיָה, מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי. נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים, אֲנִי וְהַיְלָדִים. מִתְּחִלָּה אֲנִי לָמַדְתִּי בַּיְשִׁיבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁלָּהֶם, אֲנִי הָיִיתִי שָׁכֵן שֶׁל הָרַב הָרָאשִׁי, וְעַכְשָׁו אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ מֵהֶם. בַּעֲלֵי-גַּאֲוָה כָּאֵלֶה, רַחֲמָנָא לִצְלַן, הֵם קִבְּלוּ כָּל הַכֶּסֶף שֶׁל אַמֶרִיקָה וְלֹא נָתְנוּ לִי אֲפִלּוּ חֲתִיכַת לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים, לֹא לֶחֶם וְלֹא לִשְׁתּוֹת וְלֹא הָיָה לִי כְּלוּם. אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר אֵיזֶה פָּנִים הָיָה לִי בֵּינֵיהֶם.

אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְקַטְרֵג וּלְדַבֵּר, אֲנִי זָכִיתִי לִהְיוֹת אֶצְלָם וְלָצֵאת מֵהֶם. אֲנִי הָיִיתִי יָחִיד, אִישׁ פָּשׁוּט, וְכֻלָּם הָיוּ בְּגַאֲוָה גְּדוֹלָה וּבְכֶסֶף. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי חָי וְהַיְלָדִים חָיִים. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם וְהַשֶּׁקֶר נוֹפֵל וְנוֹפֵל מַהֵר, וְהָאֱמֶת חַי וְקַיָּם!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה עִמִּי פְּלָאוֹת. אֲנִי הָיִיתִי רָחוֹק מֵהֶם וַאֲנִי הָיִיתִי גִּבּוֹר, גִּבּוֹר! בִּטְבֶרְיָה הָיָה יִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדֶסֶר וְכֻלָּם צָחֲקוּ מִמֶּנִּי, וְעַכְשָׁו.. אֲנִי מְצַחֵק מִכֻּלָּם! אֲנִי יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר שֶׁאֲנִי הָיִיתִי אִישׁ יָחִיד וְעָמַדְתִּי כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם. אֲנִי זָכִיתִי לְהִתְגַבֵּר עַל כֻּלָּם וּלְנַצֵּחַ אוֹתָם. זָכִיתִי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַכֹּל, עַל כָּל הָעוֹלָם…

בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי חָי וְכֻלָּם כָּל הַמִּתְנַגְּדִים כְּבָר מִתַּחַת לָאֲבָנִים בַּקֶּבֶר, לא נִשְׁאַר רַק אֶחָד – אֲנִי! נִשְׁאַרְתִּי רַק אֶחָד יָחִיד, כֻּלָּם נֶגְדִּי. אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי יָחִיד בֶּן מֵאָה שָׁנִים. אֵין בֶּן מֵאָה שָׁנִים, אֵין בֶּן שִׁבְעִים שָׁנִים.

לֹא הָיָה בְּרֶסְלֵב בִּטְבֶרְיָה, רַק בִּירוּשָׁלַיִם. אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי בַּבֵּית-כְּנֶסֶת שֶׁל הַמִּתְנַגְּדִים, אָז לֹא הָיָה לָנוּ בֵּית-כְּנֶסֶת. אֲבָל עַכְשָׁו בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנַחְנוּ כָּבַשְׁנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ? לֹא הָיָה לָנוּ חַיָּלִים, לֹא הָיָה לָנוּ כֶּסֶף, לֹא הָיָה לָנוּ נֶשֶׁק. אֲנַחְנוּ כָּבַשְׁנוּ אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְזֶה רַק הַתְחָלָה, אֲנַחְנוּ בּוֹנִים אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא נִשְׁאַר – רַק בְּרֶסְלֵב.

כָּל הָעוֹלָם יֵדְעוּ שֶׁיֶּשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם רַק בְּרֶסְלֵב. מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם וְלַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם – רַק בְּרֶסְלֵב!

הָיָה לַמִּתְנַגְּדִים לוֹמְדִים חֲכָמִים גְּדוֹלִים, וְהַלּוֹמְדִים הַגְּדוֹלִים הֵם אָמְרוּ: “הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן – אֵין בָּעוֹלָם כְּמוֹ הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ!”

אָז הֵם אָמְרוּ עַל הַגְּדוֹלִים שֶׁלָּהֶם: “הֵם מְשֻׁגָּעִים, הֵם לֹא יוֹדְעִים, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים, אֲנַחְנוּ מְלַמְּדִים”, הֵם לֹא שָׁמְעוּ לְהַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלָּהֶם וְהֵם עָשׂוּ אֶת עַצְמָם לִגְדוֹלִים. יִהְיֶה לָהֶם מַחֲלַת לֵב עַל שֶׁהָיוּ מִתְנַגְּדִים עַל בְּרֶסְלֵב, שַׁקְרָן יוֹתֵר גָּדוֹל הוּא לַמְדָּן יוֹתֵר גָּדוֹל. הַשַּׁקְרָנִים לֹא מְקַבְּלִים. הֵם חָשְׁבוּ שֶׁהֵם יְכוֹלִים לִלְמֹד, אֲבָל זֶה הָיָה שֶׁקֶר, כְּנֶגֶד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵם לֹא יְכוֹלִים אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד לְדַבֵּר. הֵם כְּחֵרֵשׁ מִפְּנֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לֹא יוֹדְעִים אֲפִלּוּ תֵּיבָה אַחַת. כָּל הָעוֹלָם לֹא הָיוּ אֲפִלּוּ כְּלוּם, מַמָּשׁ אֶפֶס לְגַמְרֵי נֶגֶד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.

אִם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה מִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם – הָיָה עוֹלָם לֹא כְּמוֹ עַכְשָׁו, הָיָה עוֹלָם כֻּלָּם צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים אֲמִתִּיִּים!

הוּא הָיָה הָאֱמֶת שֶׁל כָּל הַגְּדוֹלִים, הוּא הָיָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. הֵם הָיוּ כְּנֶגְדוֹ כְּלוּם, כְּלוּם, כֵּן.

‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ – לֹא, אֵין עוֹד בָּעוֹלָם, רַק אֶחָד. ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה וְ’סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה.. אֵין בָּעוֹלָם. אִם זֶה הָיָה מִתְגַּלֶּה הָיָה כָּל הָעוֹלָם צַדִּיקִים! לֹא כְּמוֹ הַיּוֹם…

אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִזָּקֵן גָּדוֹל שֶׁהָיָה בֵּין הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁהוּא דִּבֵּר דִּבּוּרִים לֹא טוֹבִים עַל בְּרֶסְלֵב, אֲבָל אַחַר-כָּךְ אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁאָמַר:”אֲנִי רָאִיתִי שֶׁהָיָה בֵּין הַסְּפָרִים אֵצֶל הָאַדְמוֹ”ר שֶׁלָּנוּ אֶת הַסֵּפֶר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן”.

הַדַּיָּן הוּא הָיָה גָּאוֹן, הוּא אָמַר לָהֶם: “תּוֹרָה כְּמוֹ הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן – אֵין עוֹד בָּעוֹלָם!” אָז אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא מְשֻׁגָּע, שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ מַה הוּא מְדַבֵּר, “אָסוּר לוֹ לְהוֹצִיא מִפִּיו דִּבּוּר כָּזֶה”.

הֵם רָאוּ שֶׁאֲנַחְנוּ אַנְשֵׁי אֱמֶת, אֲפִלּוּ הַמִּתְנַגְּדִים יָדְעוּ שֶׁבְּרֶסְלֵב הֵם אַנְשֵׁי אֱמֶת, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹם בְּכָל הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ הַסְּפָרַדִּים, אוֹהֲבִים בְּרֶסְלֵב וְרוֹצִים בְּרֶסְלֵב.

אִם אֲנִי הָיִיתִי מְדַבֵּר דִּבּוּרִים כָּאֵלּוּ לִפְנֵי שָׁנָה-שְׁנָתַיִם, הָיוּ מַחֲרִיבִים אוֹתִי, הָיוּ מְגָרְשִׁים אוֹתִי לַמִּדְבָּר, “לֵךְ, לֵךְ מִפֹּה! לֵךְ לַמָּקוֹם שֶׁלְּךָ, הַמָּקוֹם שֶׁלְּךָ לֹא בֵּינֵינוּ”, וַאֲנִי עוֹד לֹא דִּבַּרְתִּי אֲפִלּוּ טִפָּה מִן הַיָּם. הָעוֹלָם לֹא יָדְעוּ וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לָדַעַת מִבְּרֶסְלֵב, כֻּלָּם הָיוּ מְשֻׁקָּעִים בְּכָל הַתַּאֲווֹת וְרָצוּ לִהְיוֹת בַּעֲלֵי-גַּאֲוָה, הֵם הִתְנַגְּדוּ, אֲבָל הָאֱמֶת הוּא הַכֹּחַ הַמְנַצֵּחַ הַכֹּל! אֲנִי חָיִיתִי וְרָאִיתִי פְּלָאוֹת כָּאֵלֶה, מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר, מִי יָכוֹל לְסַפֵּר. בְּכָל צְפָת וּבְכָל הָעוֹלָם הָיוּ נֶגֶד בְּרֶסְלֵב, אֲבָל עַכְשָׁו רוֹאִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁכָּל הָעוֹלָם מְדַבְּרִים מֵרַבֵּנוּ, “רַק רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ!”

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁזָּכִינוּ לְמַה שֶּׁזָּכִינוּ, לִזְמַן הַגְּאֻלָּה. עַכְשָׁו זְמַן הַגְּאֻלָּה שֶׁהֵם יוֹרְדִים וְנוֹפְלִים, הַחוֹלְקִים מַתְחִילִים לְהַרְגִּישׁ וּלְהִתְבַּיֵּשׁ וְלִפֹּל, וַאֲנַחְנוּ עוֹלִים וְעוֹלִים בְּכָל יוֹם בְּכָל עֵת. הַמִּתְנַגְּדִים כֻּלָּם נִפְטְרוּ, מֵתוּ, וְיֵשׁ לַמִּתְנַגְּדִים הַיּוֹם יְלָדִים טוֹבִים, אִם הֵם הָיוּ רוֹאִים אֶת הַיְלָדִים שֶׁלָּהֶם הֵם הָיוּ הוֹרְגִים אוֹתָם, מַכִּים אוֹתָם, “מָה, אַתָּה רוֹצֶה בְּרֶסְלֵב? צָרִיךְ חֲסִידוּת כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ”, וְהַיְלָדִים הָיוּ אוֹמְרִים: “לא, אֲנַחְנוּ רוֹצִים רַק בְּרֶסְלֵב!”

יֵשׁ אֶחָד שֶׁבָּא מֵהַחֲסִידוּת שֶׁל הַמִּתְנַגְּדִים וְהוּא בָּא אֵלֵינוּ, וְהָאַבָּא וְהָאִמָּא וְהַמִּשְׁפָּחָה רוֹצִים לְהָרְגוֹ וְהוּא לֹא שָׁמַע לָהֶם. עַכְשָׁו מִיּוֹם לְיוֹם בָּאִים חֲדָשִׁים וְאוּמְרִים: “הוֹ.. בְּרֶסְלֵב זֶה טוֹב!” עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁנֶּהְפַּךְ לְהֵפֶךְ – הַדּוֹר הֶחָדָשׁ עַכְשָׁו לְכָל הָרַבָּנִים: “אֲנַחְנוּ רוֹצִים רַק בְּרֶסְלֵב!”

הַמִּתְנַגְּדִים הֵם מִתְבַּיְּשִׁים נֶגְדוֹ, הֵם מִתְבַּיְּשִׁים מְאֹד, “מַה זֶּה, בְּרֶסְלֵב?”

הַיּוֹם כֻּלָּם אוֹמְרִים: “כֵּן, כֵּן, רַק בְּרֶסְלֵב, בְּרֶסְלֵב, בְּרֶסְלֵב! אִם אַתָּה לֹא בְּרֶסְלֵב לֵךְ, לֵךְ מֵאִתָּנוּ”. הַיּוֹם כֻּלָּם אוֹהֲבִים אֶת בְּרֶסְלֵב, כֻּלָּם רוֹצִים אֶת בְּרֶסְלֵב, עַכְשָׁו בְּרֶסְלֵב הוּא קָדוֹשׁ בָּעוֹלָם וְאֵין שׁוּם פַּחַד לִהְיוֹת בְּרֶסְלֵב. זֶה רַק הַתְחָלָה, יָבוֹא מָשִׁיחַ וְיִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם אֱמֶת כָּזֶה.. כֻּלָּם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כֻּלָּם יִהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן גָּמוּר. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יְתַקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָם…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא בָּא לָעוֹלָם לְגַלּוֹת הָאֱמֶת, שֶׁהַתַּאֲווֹת לֹא כְּלוּם וְהַכֶּסֶף לֹא כְּלוּם, הוּא בָּא לָעוֹלָם לְבַטֵּל מִן הָעוֹלָם אֶת הַיֵּצֶר הָרָע, אֶת הַתַּאֲווֹת שֶׁל הָעוֹלָם וְאֶת הַכֶּסֶף. הוּא זָכָה שֶׁכֻּלָּם נָפְלוּ וְיִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי כְּנֶגֶד כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ. הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְהַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, רוֹאִים שֶׁזֶּה חִדּוּשׁ בָּעוֹלָם. ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה, מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה יֵשׁ עוֹד בָּעוֹלָם?!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנִי סָבַלְתִּי וְלֹא הָיָה לִי חֲתִיכַת לֶחֶם, לֹא אֲנִי וְלֹא הַיְלָדִים שֶׁלִּי, אֲבָל אֲנִי חָזָק מְאֹד וַאֲנִי עוֹמֵד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם שֶׁהֵם כְּאִלּוּ אֵינָם בָּעוֹלָם, כְּלוּם לְגַמְרֵי. הֵם לֹא יוֹדְעִים אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ, הֵם לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם מַה שֶּׁזֶּה. אֲנִי הָיִיתִי הֲכִי גָּרוּעַ שֶׁל כֻּלָּם, הֲכִי פָּשׁוּט, וְכֻלָּם הָיוּ לוֹמְדִים גְּדוֹלִים, וַאֲנִי הָיִיתִי חָזָק כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם וְלָמַדְתִּי סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב בְּתֹקֶף, בְּחֹזֶק יָד, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי נִצַּחְתִּי אוֹתָם, אֶת כֻּלָּם, אֶת כָּל הָעוֹלָם! הָאֱמֶת יֵשׁ לוֹ כֹּחַ כָּזֶה שֶׁהוּא מְנַצֵּחַ כָּל הָעוֹלָם!

כָּל הָעוֹלָם חָלְקוּ עַל רַבֵּנוּ, אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת: “הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא – דַּעְתּוֹ נוֹטָה תָּמִיד לְהָרֹב, אֲבָל אִם הֵם רְשָׁעִים – אֵין דַּעְתּוֹ נוֹטָה לָהֶם”. הָעוֹלָם הָיוּ מִתְגַּבְּרִים עַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהוּא אוֹמֵר: “אֲנִי נִצַּחְתִּי וַאֲנַצֵּחַ, גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר”. נוּ, מָה אַתָּה אוֹמֵר עַל זֶה? אָז הוּא כְּבָר הִפִּיל אוֹתָם כֻּלָּם רַק בְּדִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאָמַר. הוּא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַרְאוֹת לְכָל הָעוֹלָם שֶׁהֵם שַׁקְרָנִים. הָאֱמֶת הוּא בַּעַל-כֹּחַ וְהוּא מִתְגַּבֵּר עַל כָּל הָעוֹלָם. מִכָּל הָעוֹלָם הוּא גָּמַר, הוּא הוֹצִיא אוֹתָם מֵהַתַּאֲווֹת, כֵּן. כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַחֲכָמִים, כָּל הַגְּאוֹנִים, הוּא יִשְׁלַח אוֹתָם לְמַטָּה, “אֲנִי גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר, נִצַּחְתִּי וַאֲנַצֵּחַ!”

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יָבוֹא וְהוּא כְּבָר בָּא, הוּא נִמְצָא בְּכָל הָעוֹלָם בְּכָל לֵב יְהוּדִי, הוּא לוֹמֵד עִם כָּל יִשְׂרָאֵל הַדֶּרֶךְ אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת. הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְהַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ וְהַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ – מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר מַה שֶּׁכָּל דִּבּוּר עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם. רַק הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי עֵצוֹת’, מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ, רְפוּאוֹת כְּאֵלֶּה אֵין רוֹאִים בָּעוֹלָם. הָיָה יֶשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם, אֲבָל לֹא הָיוּ רוֹצִים לָגַּעַת, לֹא הָיוּ רוֹצִים לָדַעַת. אֲבָל עַכְשָׁו מִתְגַּלֶּה קְצָת בָּעוֹלָם, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִתְחִיל לִכְבּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם וְהוּא כּוֹבֵשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּרֶגַע אֶחָד, בְּדִבּוּר אֶחָד. רוֹאִים שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, כֻּלָּם רוֹצִים רַק בְּרֶסְלֵב.

הַיּוֹם יְכוֹלִים לְדַבֵּר מִבְּרֶסְלֵב, גַּם כָּל הָעוֹלָם אוֹהֲבִים אֶת רַבֵּנוּ וְכֻלָּם, כָּל הָעוֹלָם, סְפָרַדִּים וְצִיּוֹנִים וְכֻלָּם, כָּל הַיְּהוּדִים, הֵם אוֹמְרִים: “הָעִקָּר – רַק בְּרֶסְלֵב!”

מרדכי ואסתר

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְסַפֵּר מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וִילָדָיו, וּמֵאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן – רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר…

רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הוּא בָּא מֵחֶבְרוֹן לִטְבֶרְיָה וּמָצָא אוֹתִי בִּטְבֶרְיָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל, אֲבָל זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה בְּחֶבְרוֹן וְהוּא בָּא לִטְבֶרְיָה וּמָצָא אוֹתִי בִּטְבֶרְיָה, זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ.

הוּא הָיָה בְּחֶבְרוֹן שָׁנָה, אַחַר-כָּךְ הוּא יָצָא מֵחֶבְרוֹן וּבָא לִטְבֶרְיָה וְהָיָה קֶשֶׁר בֵּינֵינוּ. הוּא הָיָה אִישׁ פֶּלֶא רַבִּי יִשְׂרָאֵל. הָיָה לוֹ אִשָּׁה צַדֶּקֶת וּבָנִים, בֵּן יָחִיד וְכַמָּה בָּנוֹת. הַבֵּן יָחִיד הָיָה לוֹ שְׁמוֹ מָרְדְּכַי, וּבֵין הַבָּנוֹת הָיָה לוֹ בַּת צַדֶּקֶת אֶסְתֵּר. הָיָה לוֹ מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר.

מָרְדְּכַי הָיָה הַבֵּן הָרִאשׁוֹן, הוּא נוֹלַד, וְאַחַר-כָּךְ נוֹלְדָה אֶסְתֵּר, אַחֲרֵי מָרְדְּכַי הָיָה אֶסְתֵּר וְאַחַר-כָּךְ כַּמָּה יְלָדוֹת.

וְהוּא נִפְטַר בִּטְבֶרְיָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הוּא וְהַיְלָדִים שֶׁלּוֹ. וּמַה שֶּׁסָּבַלְתִּי כַּמָּה שָׁנִים זֶה אֵין לְשַׁעֵר…

מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, הוּא הָיָה לוֹ שְׁנַיִם, בֵּן יָחִיד וּבַת יְחִידָה. הַבֵּן יָחִיד מָרְדְּכַי הוּא לָמַד בִּצְפָת, הָיָה לוֹ כֵּלִים יְקָרִים לִלְמֹד, וַאֲנִי בָּאתִי בְּכָל פַּעַם וְלָמַדְנוּ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְדִבַּרְנוּ מֵרַבֵּנוּ. וְהוּא הָיָה לֹא רָחוֹק מִבַּר-מִצְוָה וְנִפְטַר. הוּא מֵת אֵיזֶה יָמִים לִפְנֵי רַבִּי יִשְׂרָאֵל, וְהוּא קָבוּר לְיַד רַבִּי יִשְׂרָאֵל. וְגַם הָיָה לוֹ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּת שֶׁשְּׁמָהּ אֶסְתֵּר, הִיא הָיְתָה צַדֶּקֶת כָּזֶה, קְדוֹשָׁה כָּזֶה.. שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי וְלֹא רָאִיתִי דָּבָר כָּזֶה בְּחַיָּי! הִיא הָיְתָה.. אוֹר, אוֹר גָּדוֹל, אוֹר קָדוֹשׁ.

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל פִּתְאוֹם בָּא לִטְבֶרְיָה בְּלִי אֶסְתֵּר, הוּא בָּא אֵלַי וְאָמַר לִי: “בִּתִּי אֶסְתֵּר נִפְטְרָה!” כְּאִלּוּ לֹא קָרָה שׁוּם דָּבָר. הוּא בָּא לִטְבֶרְיָה וְהִשְׁאִיר אֶת אֶסְתֵּר בִּצְפָת. הוּא יָשַׁב עַל-יָדִי בַּבֵּית-כְּנֶסֶת וְאָמַר לִי: “בִּתִּי אֶסְתֵּר נִפְטְרָה בִּצְפָת”, כְּאִלּוּ הִיא הָלְכָה לַחֻפָּה!

הִיא הָיְתָה בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה, שְׁתֵּיים עֶשְׂרֵה. הִיא נִפְטְרָה בִּצְפָת, וְכָל הַיְלָדִים שֶׁהָיָה לוֹ עִם גִּיטְל נִפְטְרוּ. הָיָה לוֹ כַּמָּה בָּנִים בִּטְבֶרְיָה וְהַיְלָדִים נִפְטְרוּ אַחַר-כָּךְ…

נוּ, נוּ.. אָז הָיוּ מִתְנַגְּדִים לִבְרֶסְלֵב וַאֲנִי הָיִיתִי חֲסִיד בְּרֶסְלֵב יָחִיד, אֶחָד. וְכָל הַחֲסִידִים וְכֻלָּם אָמְרוּ עָלַי: “זֶה בְּרֶסְלֵב!”

אֲנִי הָיִיתִי בִּטְבֶרְיָה וְהָיוּ כֻּלָּם מִתְפַּלְּאִים: “מַה, חֲסִיד בְּרֶסְלֵב בִּטְבֶרְיָה?”

אֲנִי בָּאתִי בְּכָל פַּעַם לִירוּשָׁלַיִם לְרַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר, הוּא הָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ וְאִשְׁתּוֹ הָיְתָה גַּם-כֵּן קְדוֹשָׁה. אֲנִי בָּאתִי אֲלֵיהֶם וְאָכַלְתִּי אֶצְלָם, הָיָה לָהֶם אֹכֶל בְּצִמְצוּם גָּדוֹל, וְהֵם נָתְנוּ לִי לֶאֱכֹל. אֲנִי לֹא רָאִיתִי דָּבָר כָּזֶה, אֲנִי אָכַלְתִּי כְּמוֹ בֶּן-אָדָם, וְרַב שְׁלֹמֹה אָכַל כְּמוֹ מַלְאָךְ! אִשְׁתּוֹ הֵבִיאָה לוֹ אֵיזֶה דָּבָר לֶאֱכֹל עִם חָלָב, כְּמוֹ אִטְרִיּוֹת, כְּמוֹ לָאקְשִׁין, וַאֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ שֶׁרַב שְׁלֹמֹה אוֹכֵל, חָשַׁבְתִּי: “אֲנִי אֵין לִי שׁוּם קֶשֶׁר עִם רַב שְׁלֹמֹה. הוּא אִישׁ קָדוֹשׁ, הוּא אוֹכֵל כְּמוֹ מַלְאָךְ..”

פַּעַם אֲנִי בָּאתִי לִירוּשָׁלַיִם עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, הַבַּיִת שֶׁלִּי הָיָה רַב שְׁלֹמֹה. אֲנִי נִכְנַסְתִּי לְרַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר וְרַב שְׁלֹמֹה הָיָה חוֹלֶה, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהָיָה לוֹ, עַל-כָּל-פָּנִים בָּרוּךְ הַשֵּׁם הוּא יָצָא מֵהַמַּחֲלָה וְאָכַל, אֲבָל הוּא אָכַל כְּמוֹ צִפּוֹר.

כְּשֶׁאֲנִי בָּאתִי לְרַב שְׁלֹמֹה הוּא קִבֵּל אוֹתִי בְּאַהֲבָה וְהָיָה הַבַּיִת שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. מַה הַשִּׂמְחָה? אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. הוּא הָיָה לוֹ חֲלוֹן, הוּא יָשַׁב תָּמִיד אֵצֶל הַחֲלוֹן, הָיָה אוֹר וְשִׂמְחָה. וַאֲנִי בָּאתִי, הָיָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. רַב שְׁלֹמֹה הָיָה כָּל-כָּךְ שָׂמֵחַ אֲבָל אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי, אֲנִי צָרִיךְ כְּבָר לֶאֱכֹל. אִשְׁתּוֹ הִיא הִרְגִּישָׁה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לֶאֱכֹל, רַב שְׁלֹמֹה לֹא צָרִיךְ לֶאֱכֹל, הוּא אוֹכֵל כְּמוֹ עוֹף, כְּמוֹ צִפּוֹר שֶׁאוֹכֶלֶת. לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת עִם כַּמָּה פֵּרוּרִים כְּמוֹ עוֹף!

אָז אִשְׁתּוֹ כְּבָר יָדְעָה הָאֲכִילָה שֶׁלּוֹ, הִיא כְּבָר יָדְעָה מַה הוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל וְהִיא בִּשְּׁלָה לִשְׁנֵינוּ. הִיא נָתְנָה אֹכֶל לְרַב שְׁלֹמֹה בְּאֵיזֶה כְּלִי וְגַם לִי, שְׁנֵי כֵּלִים. כְּלִי אֶחָד בִּשְׁבִילִי וּכְלִי אֶחָד בִּשְׁבִילוֹ, וְאָכַלְנוּ שְׁנֵינוּ בַּבַּיִת.

הִיא נָתְנָה לִי חֲתִיכַת בְּשַׂר עוֹף, אֲנִי אָכַלְתִּי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רָגִיל, אֲבָל עִם רַב שְׁלֹמֹה לֹא יָכֹלְתִּי לֶאֱכֹל, אֲנִי פָּחַדְתִּי, נִכְנַסְתִּי לַבַּיִת וּפָחַדְתִּי מְאֹד מֵרַב שְׁלֹמֹה. לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל, אֲנִי לֹא אוֹכֵל, אֲנִי אָכַלְתִּי וְרַב שְׁלֹמֹה לֹא אָכַל. לֹא רָאִיתִי עוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה בֶּן-אָדָם שֶׁאוֹכֵל כָּךְ, הוּא לָקַח אֵיזֶה חֲתִיכָה קְטַנָּה וְהֶחֱזִיק אוֹתָהּ.. עַד שֶׁבָּלַע. אַחַר-כָּךְ הוּא לָקַח עוֹד אֵיזֶה טִפּוֹת. אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי, אֲנִי מֻכְרָח לֶאֱכֹל. הוּא אָכַל בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ עוֹף, אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי בֶּן-אָדָם, אֲנִי צָרִיךְ לֶאֱכֹל, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּמוֹ כָּל אָדָם.

רַב שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה צָרִיךְ לֶאֱכֹל. אֲנִי אָכַלְתִּי יַחַד עִם רַב שְׁלֹמֹה, אָז נִתְבַּיַּשְׁתִּי מְאֹד, אֲנִי אוֹכֵל וְהוּא לֹא אוֹכֵל. אֲבָל נָתְנוּ לִי אֹכֶל, מַה שֶּׁהוּא לֹא אָכַל – אֲנִי אָכַלְתִּי. הוּא לֹא צָרִיךְ לֶאֱכֹל הַרְבֵּה, רַק כְּמוֹ צִפּוֹר…

רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר הוּא הָיָה אֵצֶל הָאַבָּא שֶׁלּוֹ, הָאַבָּא שֶׁלּוֹ הָיָה הָרַב הַגָּדוֹל בְּבֶרְלִין וְרַב שְׁלֹמֹה הָיָה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וְאִישׁ קָדוֹשׁ, לֹא כְּמוֹ הָרַבָּנִים שֶׁל הַיּוֹם. הוּא בָּא לָאַבָּא שֶׁלּוֹ וְאָמַר לוֹ: “אֲנִי רָאִיתִי בַּשּׁוּק בִּרְחוֹב הַיְהוּדִים חֲנוּת עִם סֵפֶר ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, אָז אֲנִי רָאִיתִי הַ’לִּקּוטֵי עֵצוֹת’ שֶׁהוּא מְדַבֵּר עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָז אֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!”

אָז הָאַבָּא אָמַר לוֹ: “טוֹב, אַתָּה רוֹצֶה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? קַח כֶּסֶף וְסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֵךְ לְבַד”.

הָאַבָּא נָתַן לוֹ כֶּסֶף וְרַב שְׁלֹמֹה בָּא לִירוּשָׁלַיִם, בִּירוּשָׁלַיִם הוּא הָיָה גָּאוֹן, גָּאוֹן גָּדוֹל. רַב שְׁלֹמֹה הָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ, הוּא קֵרֵב אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ מִגֶרְמַנְיָה וְגַם עוֹד אֲנָשִׁים לְרַבֵּנוּ.

רַב שְׁלֹמֹה הָיָה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וַאֲנִי אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי, וְהוּא אָהַב אוֹתִי וְלָמַד אִתִּי וְדִבֵּר אִתִּי, הוּא נָתַן אֶת כָּל נַפְשׁוֹ עָלַי לְקָרֵב אוֹתִי לְרַבֵּנוּ.

רַב שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה לוֹ רֵיחַ שֶׁל כֶּסֶף, הוּא לֹא יָדַע כְּלָל אִם יֵשׁ כֶּסֶף בָּעוֹלָם. הוּא לֹא הָיָה לוֹ פַּרְנָסָה, הַמִּשְׁפָּחָה שָׁלְחָה אֲבָל לֹא הָיָה לוֹ פַּרְנָסָה. אֲנִי בָּאתִי וְהוּא נָתַן לִי אֶת כָּל הַבַּיִת, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּבַּיִת, פֵּרוֹת וּמָרָק, וְלָמַדְנוּ בְּיַחַד וְרָקַדְנוּ בְּיַחַד וְהָיִינוּ בְּשִׂמְחָה…

אֲנִי בָּאתִי מִטְּבֶרְיָה לִירוּשָׁלַיִם וְהָיִיתִי אוֹרֵחַ שֶׁל רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר. הַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ, הָרִקּוּדִים שֶׁלּוֹ.. הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא נִמְצָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!

רַב שְׁלֹמֹה הוּא הָלַךְ בַּחֲצוֹת לַיְלָה לַכֹּתֶל, הָיָה סַכָּנָה מֵהָעֲרָבִים וְהוּא הָלַךְ כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם סַכָּנָה. הוּא הָלַךְ לַכֹּתֶל וְלָקַח אוֹתִי וְהָלַכְנוּ שְׁנֵינוּ לַכֹּתֶל. הָיִינוּ שְׁנַיִם, הָלַכְנוּ לַכֹּתֶל לַחֲצוֹת לַיְלָה.

הוּא הָיָה לוֹ הַפָּנִים שֶׁלּוֹ.. הָיָה כְּמוֹ מַלְאָךְ, מָלֵא קְדֻשָּׁה, רַק קְדֻשָּׁה, הָיָה קָדוֹשׁ מְאֹד הַפָּנִים שֶׁלּוֹ. כָּל הָאֵבָרִים שֶׁלּוֹ הָיָה מִן דָּבָר שֶׁל קְדֻשָּׁה כָּזֶה…

אוֹי יוֹי יוֹי, רַק לִרְאוֹת אֲכִילָה שֶׁל אִישׁ כָּזֶה – דַּי, מַסְפִּיק. פָּנִים כָּזֶה, אֲכִילָה כָּזֶה – לֹא רָאִיתִי. הַפָּנִים שֶׁלּוֹ הָיָה אוֹר!

רַב שְׁלֹמֹה הָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ מְאֹד. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ הוּא הָיָה חַי…

רַב שְׁלֹמֹה חָי אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ. הִיא נִפְטְרָה קֹדֶם, אַחַר-כָּךְ הוּא נִפְטַר בִּירוּשָׁלַיִם. וּכְשֶׁאֲנִי בָּאתִי לְרַב שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה לָהֶם בָּנִים. רַב שְׁלֹמֹה הוּא רָצָה לָתֵת לִי הַדִּירָה שֶׁלּוֹ אֲבָל זֶה הָיָה שֶׁל בָּתֵּי וַרְשָׁא, אָז אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מַה שֶּׁיִּהְיֶה עִמִּי, אֵיפֹה אֲנִי אֶהְיֶה, אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִפְטַר בִּטְבֶרְיָה, הָיָה לוֹ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל כַּמָּה בָּנִים בִּטְבֶרְיָה וְהַיְלָדִים נִפְטְרוּ, וְגַם הַבֵּן יָחִיד מָרְדְּכַי וְהַבַּת אֶסְתֵּר, הֵם גַּם-כֵּן נִפְטְרוּ.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא נִפְטַר, הוּא נִפְטַר וְהִשְׁאִיר אוֹתִי לְבַדִּי…

משמד לרצון

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְדַבֵּר בְּהִתְלַהֲבוּת מֵהַכֹּחַ שֶׁבְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקְּדוֹשִׁים…

כָּל הָעוֹלָם כְּאַיִן וְהֶבֶל, מִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי אִם רוֹאִים מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ. וְיֵשׁ אֵיזֶה מֹחַ וְלֵב שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ בֶּאֱמֶת, מַה שֶּׁזּוֹכִים לְהַאֲמִין בָּזֶה…

מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ עוֹד לֹא הָיָה מֵעוֹלָם! תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם! הֲלָכוֹת כָּאֵלֶּה עֲדַיִן לֹא הָיוּ בָּעוֹלָם!

‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, יֵשׁ ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה בָּעוֹלָם? לֹא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם! ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כָּזֶה יֵשׁ בָּעוֹלָם? תּוֹרוֹת כָּאֵלוּ.. הַכֹּל בְּכֹחַ רַבֵּנוּ!

בְּדִבּוּר אֶחָד, רַק תְּנוּ לוֹ אֵיזֶה אֶצְבַּע, תְּנוּ אֵיזֶה תְּנוּעָה, הוּא לוֹחֵם בָּזֶה עִם כָּל הָעוֹלָם, עִם אֶצְבַּע אַחַת!

מַה שֶּׁרָאִיתִי בְּעֵינַי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לִי לְהָבִין מַה שֶּׁזֶּה.. אִי אֶפְשָׁר, אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר…

בְּרֶגַע אֶחָד הוּא מְהַפֵּךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם עִם כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם. הֵם מִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי, כָּל הָעוֹלָם מִתְבַּטְּלִים נֶגֶד כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ שֶׁיָּצָא מִפִּיו.

נוּ, מִי שֶׁרוֹצֶה בֶּאֱמֶת, מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ אֶמֶת, יָשִׂים לִבּוֹ לְאֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ. ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, ‘שִׂיחוֹת’, רוֹאִים מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּזֶה. אֲנִי רָאִיתִי הַכֹּל!

הַיּוֹם יֵשׁ מַחֲלוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאָה, לֹא נִתְגַּלָּה הָרְפוּאָה שֶׁלָּהֶם, נֶעֱלָם. אֲבָל בֶּאֶמֶת – יֵשׁ לָהֶם רְפוּאָה, יֵשׁ! נִתְגַּלָּה הָרְפוּאָה שֶׁלָּהֶם, לֹא יוֹדְעִים, אֲבָל יֵשׁ רְפוּאוֹת. וְהוּא, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – בְּדִבּוּר אֶחָד הוּא רוֹפֵא אֶת כָּל הַמַּחֲלוֹת שֶׁל כָּל הַחוֹלִים.

זֶה זָכָה רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר גַּם לָנוּ גַּם בְּכָל הַדּוֹרוֹת, לְקָרֵב אוֹתָנוּ לְאוֹר כָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֵלָיו אֲפִלּוּ אִם נַעֲבֹד כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע בֶּאֱמֶת, לֹא נוּכַל לְקַבֵּל כְּלוּם כְּנֶגֶד רֶגַע אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְכָל הָעוֹלָם.

זֶה יִתְגַּלֶּה, הָאֱמֶת חָזָק מְאֹד. כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יְכוֹלִים לְהַזִּיק לְהָאֱמֶת, לְהָאֱמֶת הָאֲמִתִּי! יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי אֱמֶת, אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא גִּלָּה לָנוּ טִפָּה מִן הַיָּם מֵעִנְיָן זֶה, אֵיךְ שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר אֲפִלּוּ לָנוּ.

‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כָּזֶה, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה, לִרְאוֹת הַתּוֹרוֹת וְהַתְּפִלּוֹת, אָז נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי. נַעֲשֶׂה פְּלָאוֹת כָּאֵלּוּ בָּעוֹלָם, אוֹרוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁכָּל דִּבּוּר הוּא יָכוֹל לְרַפְּאוֹת כָּל הָעוֹלָם, אֶת כָּל הַחוֹלִים, בְּדִבּוּר אֶחָד!

מִי שֶׁמֵּשִׂים אֶת לִבּוֹ בֶּאֱמֶת בֶּאֱמוּנָה, אָז הוּא רוֹאֶה אֶת זֶה בְּעֵינָיו. לֹא צְרִיכִים לֹא לִכְלוּם. הוּא רוֹאֶה בְּעֵינָיו מַה זֶּה הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, מַה זֶּה ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, מַה זֶּה ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’…

כָּל דִּבּוּר הוּא כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה בְּכָל הַצַּדִּיקִים בְּכָל…

הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנוּ!

מִי רָאָה, מִי שָׁמַע פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה! עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!

אֲבָל יֵשׁ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה שֶׁזֶּה מַפְסִיד הַכֹּל, הַשְּׁטוּתִים שֶׁל הַכֶּסֶף, שֶׁל הַתַּאֲווֹת, כֵּן. רַבָּנִים, אֲפִלּוּ רַבָּנִים גְּדוֹלִים, הֵם שְׁקוּעִים בְּכָל הַתַּאֲווֹת וְרוֹצִים לִהְיוֹת רַבִּי. אֲבָל הוּא מְנַצֵּחַ אֶת הַכֹּל, הָאֱמֶת מְנַצֵּחַ הַכֹּל, בִּפְרָט אֱמֶת כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם.

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ חוֹלִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים רְפוּאוֹת חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי. רְפוּאוֹת כָּאֵלֶּה…

מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ בֶּאֱמֶת, הוּא רוֹאֶה בְּכָל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, בַּ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, בַּ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, רַק לְהַכְנִיס אֶת מֹחוֹ וְלִבּוֹ בֶּאֱמֶת, אָז הוּא זוֹכֶה לְקַבֵּל וּלְקַיֵּם.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֵלֶק בָּאֱמֶת בָּאֱמוּנָה, הוּא רוֹאֶה בְּעֵינָיו, מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם! אֵין, אֵין בָּעוֹלָם, אֵין כְּמוֹהֶם!

תְּפִלּוֹת כָּאֵלּוּ – אֵין בָּעוֹלָם!

חָכְמָה כָּזֶה, דַּעַת כָּזֶה, לֵב כָּזֶה עֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם. עַכְשָׁו יִתְגַּלֶּה!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ בָּעוֹלָם, יֵשׁ כְּבָר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה, שֶׁכָּל דִּבּוּר יָכוֹל לְהַחֲיוֹת וּלְרַפְּאוֹת וְלַהֲפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. מַה שֶּׁגִּלָּה לָנוּ עֲדַיִן לֹא מַגִּיעַ לְטִפָּה מִן הַיָּם…

מִי שֶׁהוּא בַּר-דַּעַת יָכוֹל לְהָבִין עִם כָּל הַתּוֹרָה, אֲבָל יֵשׁ עִנְיָן שֶׁהוּא כָּל הַתּוֹרָה מְקַבֵּל מִמֶּנִּי!

כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַתִּקּוּנִים – הַכֹּל מִמֶּנִּי!

וּכְשֶׁזּוֹכִים לְשַׁבֵּר בֶּאֱמֶת אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וּלְהִכָּנֵס בְּהֵיכַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה…

יְכוֹלִים לִרְאוֹת בָּעֵינַיִם – ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כָּזֶה, תּוֹרוֹת כָּאֵלֶּה יֵשׁ בָּעוֹלָם? שִׂיחוֹת כָּאֵלֶּה יֵשׁ בָּעוֹלָם? הוּא אָמַר שֶׁכָּל שִׂיחָה שֶׁלּוֹ הוּא כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה!

שׁוּם צַדִּיק לֹא אָמַר דָּבָר כָּזֶה.

מִכְתָּבִים, מִכְתָּבִים כָּאֵלֶּה.. ‘עָלִים לִתְרוּפָה’, מִכְתָּבִים כָּאֵלֶּה, מִי שֶׁשָּׂם לִבּוֹ הוּא רוֹאֶה…

‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה לֹא הָיָה בָּעוֹלָם עֲדַיִן! ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלּוּ.. ‘בֶּערְגֶּר וְעָנִי’, ‘חָכָם וְתָם’, וְהַמַּעֲשֶׂה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַ’שֶּׁבַע בֶּעטְלֶירְס’ מִי רָאָה כָּזֶה, מִי?

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָזְנַיִם וְעֵינַיִם יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ, יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהַרְגִּישׁ וּלְהָבִין שֶׁזֶּה עוֹד לֹא…

יֵשׁ עוֹד וְעוֹד וְעוֹד וְעוֹד.. מַעְיָן שֶׁנּוֹבֵעַ, מַעְיָן חָדָשׁ, רְפוּאוֹת חֲדָשׁוֹת!

אִם לֹא הָיִיתִי זוֹכֶה לִרְאוֹת טִפָּה מִן הַיָּם מַה שֶּׁזֶּה – לֹא הָיִיתִי חָי בָּעוֹלָם. עָבַר עָלַי מַה שֶּׁעָבַר, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַכְנִיס בְּלִבִּי אוֹר כָּזֶה.

יֵשׁ דִּבּוּרִים הַרְבֵּה לְדַבֵּר שֶׁצְּרִיכִים אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים הַנְּשִׁימָה עַל הַחַיִּים.

מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, מַחֲלוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְשָׁם שׁוּם תִּקּוּן מִשּׁוּם עֶזְרָה, אָבוּד לְגַמְרֵי. וְהוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל!

יֵשׁ שִׂיחָה שֶׁאָמַר: “גָּדוֹל הַשֵּׁם.. וְאֵין יוֹדְעִים כְּלָל!”

בְּכָל דִּבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הוּא עִקַּר תִּקּוּן, וְשֶׁהוּא מֵאִיר בָּנוּ. מֵאִיר בָּנוּ אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם, בְּהַתּוֹרָה, הוּא פּוֹתֵחַ כָּל דָּבָר שֶׁצְּרִיכִים. כָּל הַמַּפְתְּחוֹת אֶצְלוֹ. וְהוּא פּוֹתֵחַ בְּמַפְתֵּחַ אֶחָד כָּל הָאוֹרוֹת!

הַבַּעַל-דָּבָר סוֹגֵר, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ פּוֹתֵחַ! רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ פּוֹתֵחַ כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁל הַתְּשׁוּבָה וְשֶׁל הַכֹּל, שֶׁל כָּל הַתִּקּוּנִים! דָּבָר כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. אֲבָל יֵשׁ סוֹדוֹת, סוֹדוֹת, לֹא…

רַק הַסּוֹד הַזֶּה שֶׁגִּלָּה אֲנִי זֶה נַחְמָן.

מִי זֶה נַחְמָן? נַחְמָן, אַתָּה יוֹדֵעַ מַה זֶּה נַחְמָן? נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן! אָז יִתְגַּלֶּה לָנוּ אוּלַי אֵיזֶה אוֹר, אֵיזֶה אוֹר מֵהָאוֹר שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהוֹשִׁיעַ…

עַכְשָׁו הוּא זְמַן הַגְּאֻלָּה, יֵשׁ לָנוּ כְּבָר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ פֹּה בָּעוֹלָם. תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ, תְּפִלּוֹת כָּאֵלּוּ, מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ.. הַאִם יֵשׁ, נִתְגַּלָּה עֲדַיִן? שֶׁיָּכוֹל לְהוֹשִׁיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּרֶגַע אֶחָד, בְּדִבּוּר אֶחָד שֶׁלּוֹ הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל, כָּל הַכֹּחוֹת! זֶה אוֹר חָדָשׁ, זֶה אוֹר חָדָשׁ שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן.

יֵשׁ שִׂיחָה שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּקִצּוּר גָּדוֹל, הוּא אָמַר…

כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו, הוּא אָמַר: “אֲנִי נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים!”

נוּ, מִי אָמַר דָּבָר כָּזֶה, “מִכָּל הַכְּתָמִים”?

הָעוֹלָם, הַבַּעַל-דָּבָר, הוּא הִתְגַּבֵּר מְאֹד, הוּא רָצָה לַהֲרֹג אֶת רַבִּי נָתָן וְרַבֵּנוּ וְהַכֹּל. וְהוּא חַי וְקַיָּם, דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל – חַי וְקַיָּם!

הוּא חָי וְקַיָּם בְּלִבֵּנוּ, בְּמֹחֵנוּ, בְּכָל דִּבּוּר הוּא אוֹר כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן מֵעוֹלָם! אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לָזֶה, אֵיךְ?

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַהֲפֹךְ הַכֹּל, אֶת כָּל הָעוֹלָם. הוּא יִכְבֹּש כָּל הָעוֹלָם, הוּא כּוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם בְּדִבּוּר אֶחָד. הוּא כּוֹבֵשׁ כָּל הָעוֹלָם, כָּל הָרַבָּנִים וְכָל הַחֲכָמִים וְכָל…

לֹא צְרִיכִים הַרְבֵּה לְדַבֵּר, רַק לִרְאוֹת הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, הַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ, הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ שֶׁלּוֹ, הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ. רוֹאִים בָּעֵינַיִם שֶׁזֶּה מַה שֶּׁגִּלָּה עוֹד לֹא מַסְפִּיק.

יֵשׁ עוֹד וְעוֹד.. בְּלִי סוֹף וְתַכְלִית!

הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנוּ – לַעֲזֹר לָנוּ…

אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מַה זֶּה, כָּל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי וְהֵאִיר בִּי בְּכֹחַ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁאֲנִי עָמַדְתִּי עִם מִלְחָמָה נֶגֶד גְּדוֹלִים מְפֻרְסָמִים כָּאֵלֶּה בְּכָל הָעוֹלָם. גְּאוֹנִים, גְּדוֹלִים. אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵיךְ יָכֹלְתִּי, אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת אַחֲרֵי שֶׁעָבַר עָלַי מַה שֶּׁעָבַר בְּעִנְיָן זֶה. נֵס שֶׁאֲנִי חַי, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהָבִין אֵיךְ אֲנִי חַי בָּעוֹלָם, אֵיךְ נִשְׁאַרְתִּי בַּחַיִּים. הַמִּתְנַגְּדִים בְּעַצְמָם אָמְרוּ שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לְהָבִין מַה שֶּׁזֶּה, אֵיךְ אֲנִי מַחֲזִיק מַעֲמָד, אֵיךְ אֲנִי לוֹחֵם כְּנֶגְדָּם, כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם. הֵם לֹא יְכוֹלִים לְהָבִין אֶת זֶה, אֵיזֶה כֹּחַ נִמְצָא בָּעוֹלָם.

כָּל דִּבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיו הוּא רְפוּאָה לָנוּ וּלְדוֹרוֹתֵינוּ וּלְכָל הָעוֹלָם! הוּא רְפוּאָה וְתִקּוּן גָּמוּר!

תִּקּוּנִים כָּאֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר דִּבּוּר דִּבּוּר קַל…

שָׁכַחְתִּי, הָיָה לִי מַה לְּדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁהוּא וְשָׁכַחְתִּי. זֶה מַסְפִּיק, אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן (צוֹחֵק)…

אֲנִי יָכוֹל לָשִׁיר לְכָל הָעוֹלָם, אֲנִי יָכוֹל לִכְבּשׁ פֹּה כָּל הָעוֹלָם!

וְהוּא כָּבַשׁ כְּבָר כָּל הָעוֹלָם. יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה, אָז יֵשׁ כְּבָר רְפוּאָה לְכָל הָעוֹלָם, לְכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלֵינוּ, וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ וְיַעֲבֹר עָלֵינוּ. אֲנִי רָאִיתִי אֶת זֶה בְּעֵינַי, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי וְלֹא רָאִיתִי מִיָּמַי.

מִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם פְּלָאוֹת כָּזֶה, חָכְמָה כָּזֶה, אֱמֶת כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם. וְזֶהוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַכֹּל!

כָּל אֶחָד לֹא מַאֲמִין עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן, שֶׁהוּא יָכוֹל לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. הוּא לֹא מַאֲמִין בְּזֶה, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כְּבָר נִטְבַּע בְּכָל הַמִּינֵי רָע, בְּכָל מִינֵי…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “הַבַּעַל-דָּבָר מְסַבֵּב כָּכָה עִם הָאָדָם, מְסַבֵּב וּמְסַבֵּב, וַאֲנִי.. עוֹשֶׂה לְהֵפֶךְ!” הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל!

זֶה בְּהַ’שִּׂיחוֹת’, הַבַּעַל-דָּבָר עוֹשֶׂה כָּכָה; וְהוּא – וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, עוֹשֶׂה לַכִּווּן הֶהָפוּךְ, כֵּן.

כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא רְפוּאָה וִישׁוּעָה לָנוּ וּלְכָל דּוֹרוֹתֵינוּ לְעוֹלְמֵי עַד, לְנֶצַח נְצָחִים!

כָּל דִּבּוּר הוּא כֹּחַ כָּזֶה שֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר נֶגֶד כֹּחוֹת כָּאֵלּוּ, הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל!

יְכוֹלִים לִרְאוֹת רַק הַמַּעֲשִׂיּוֹת, הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַ’שֶּׁבַע בֶּעטְלֶירְס’. הַאִם יֵשׁ מַעֲשֶׂה כָּזֶה בָּעוֹלָם? הַאִם יֵשׁ תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ כְּמוֹ בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ בָּעוֹלָם?

‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה שֶׁרַבִּי נָתָן אוֹמֵר בְּפֵרוּשׁ: “מֵעוֹלָם לֹא נִתְגַּלָּה תְּפִלּוֹת כָּאֵלּוּ, לֹא הָיָה תְּפִלּוֹת כָּאֵלּוּ בָּעוֹלָם!”

צַדִּיק קָדוֹשׁ כָּזֶה, אוֹר כָּזֶה, הוּא עָשָׂה ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ שֶׁכָּל דִּבּוּר הוּא יָכוֹל לְהַחֲיוֹת כָּל הָעוֹלָם!

‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, בְּכָל דִּבּוּר הוּא מֵאִיר לָנוּ כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַטּוֹב וְכָל הָאוֹר שֶׁבּוֹ וְכָל הָאוֹר שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְגַּלֶּה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס בָּנוּ. הוּא גִּבּוֹר חָכָם כָּזֶה שֶׁהוּא כְּנֶגֶד כֻּלָּם. כֻּלָּם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ, אֵין לָהֶם שׁוּם…

אֲנִי הָיִיתִי חַי חַיִּים, רָאִיתִי הַחַיִּים שֶׁל הָעוֹלָם. מַה זֶּה חַיִּים שֶׁל הָעוֹלָם? דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ הָפַךְ הַכֹּל לִכְלוּם.

כּוֹבֵשׁ כָּל מִינֵי מְקוֹמוֹת בְּרֶגַע, הַכֹּל!

חֲדָשׁוֹת! הוֹי, יֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם אוֹר כָּזֶה שֶׁיָּכוֹל לַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם. הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹב – מִשְּׁמַד לְרָצוֹן!

בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ יֵשׁ תּוֹרָה: “הַצַּדִּיק עוֹמֵד בֵּין שְׁמַד לְרָצוֹן”. הוּא מוֹצִיא מִשְּׁמַד, אֲנַחְנוּ חַס-וְשָׁלוֹם כְּבָר טָבַעְנוּ כָּל-כָּךְ, בְּחִינַת שְׁמַד, שְׁמַד זֶה וְשָׁלוֹם הַיְרִידָה הֲכִי גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם – שְׁמַד, לְרָצוֹן! לְהֵפֶךְ לְהֵפֶךְ.. לְרָצוֹן.

רָצוֹן הוּא הָאוֹר הֲכִי גָּדוֹל בָּעוֹלָם, רָצוֹן שֶׁבִּרְצוֹנוֹת, רַעֲוָא דְּרַעֲוִין. הַצַּדִּיק – הוּא עוֹשֶׂה מִשְּׁמַד לְרָצוֹן, הוּא מַעֲלֶה מִשְּׁמַד לְרָצוֹן, הוּא עוֹמֵד בָּאֶמְצָע. אֵיךְ?

משֶׁה – בְּתֵיבַת הַשֵּׁם משֶׁה יֵשׁ: מ, ש, ה.

שְׁמַד: ש, מ, ד.

משֶׁה: זֶה ש, מ, ה.

וְרָצוֹן: ש, מ, ו.

אֵיךְ רָצוֹן ש מ ו? רָצוֹן בְּגִימַטְרִיָּה.. רָצוֹן!

הַצַּדִּיק עוֹמֵד בֵּין שְׁמַד לְרָצוֹן, הוּא מְהַפֵּךְ מִשְּׁמַד לְרָצוֹן!

שְׁמַד זֶה יְרִידָה הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲזֹר כְּלָל, שְׁמַד! הוּא מְהַפֵּךְ, הַצַּדִּיק – משֶׁה עוֹמֵד בֵּין שְׁמַד לְרָצוֹן, הוּא בָּאֶמְצַע, הוּא מְהַפֵּךְ מִשְּׁמַד לְרָצוֹן.

שְׁמַד זֶה הַחשֶׁךְ הֲכִי גָּדוֹל, וְרָצוֹן הוּא הֵפֶךְ שֶׁל שְּׁמַד. הַצַּדִּיק עוֹמֵד בֵּין שְׁמַד לְרָצוֹן. הוּא מְהַפֵּךְ מִשְּׁמַד לְרָצוֹן, דִּבּוּר אֶחָד רַק – נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם!

מַה, שְׁמַד? יֵשׁ רְפוּאוֹת – נַ נַחְ!

הַצַּדִּיק, מִי זֶה הַצַּדִּיק? משֶׁה! וּמשֶׁה זֶה מְהַפֵּךְ מִשְּׁמַד לְרָצוֹן.

משֶׁה רַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ, משֶׁה רַבֵּנוּ…

רַק לִרְאוֹת פֶּלֶא שֶׁל כָּל דִּבּוּר, אָז הוּא מוֹדֶה, הוּא רוֹאֶה, הוּא מַרְגִּישׁ מַה שֶּׁזֶּה ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, מַה זֶּה ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, וּמַה זֶּה ‘קִצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, וּמַה זֶּה הַ’שִּׂיחוֹת’…

מִי שֶׁמֵּשִׂים לֵב לָזֶה לְדִבּוּר אֶחָד בֶּאֱמֶת, אָז הוּא יֵשׁ לוֹ רְפוּאָה וְתִקּוּן. נַעֲשֶׂה עִמּוֹ פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה.. פְּלָאוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ מִשְּׁמַד לְרָצוֹן.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם וְלֵב וּמְחַפֵּשׂ אֱמֶת, הוּא מוֹצֵא בְּכָל דִּבּוּר שֶׁל ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, שֶׁל ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם! שֶׁהֵם יְכוֹלִים לַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם!

יֵשׁ עוֹד ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כָּזֶה? הָיָה בִּטְבֶרְיָה רֹאשׁ הַמִּתְנַגְּדִים, כֻּלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים גְּדוֹלִים לִבְרֶסְלֶב, וְהוּא הָיָה גָּאוֹן גָּדוֹל, הַמֹּחַ שֶׁלּוֹ. הוּא אָמַר לְכָל הַמִּתְנַגְּדִים: “עוֹד סֵפֶר כְּמוֹ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ אֵין בָּעוֹלָם!”

הֵם רָצוּ לְהָרְגוֹ, “מַה זֶּה, הוּא נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע! דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, עוֹד אֵין כְּמוֹ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן'”.

כָּכָה הוּא לָהֶם: “סֵפֶר כְּמוֹ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ אֵין עוֹד בָּעוֹלָם!”

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים עֵדִים?! הוּא עֵד לְעַצְמוֹ! הָאֱמֶת עֵד לְעַצְמוֹ, הוּא לֹא צָרִיךְ עֵדִים וּרְאִיּוֹת!

רַק לִרְאוֹת הַ’מַּעֲשִׂיּוֹת’ וְהַ’שִּׂיחוֹת’ וְהַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, אָז יֵשׁ לוֹ מַסְפִּיק, יֵשׁ לוֹ כָּל-טוּב. כָּל הַתִּקּוּנִים וְכָל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא שָׁאַג בְּקוֹל גָּדוֹל בְּקוֹלוֹ הַקָּדוֹשׁ: “גִיוַואלְד.. זַייט אַייךְ נִיט מְיָאֵשׁ. קַיין יֵאוּשׁ אִיז גָאהר נִיט פַאר הַאְנְדִין!” (“אֲהָהּ.. אַל תְּיַאֲשׁוּ עַצְמְכֶם, יֵאוּשׁ אֵינוֹ בָּעוֹלָם כְּלָל!” וְדוֹחֵק תֵּבַת ‘גִיוַואלְד’ בְּקוֹל גָּדוֹל וּמֵעֹמֶק הַלֵּב). אִם הָיָה הָעוֹלָם מְקַבְּלִים אֶת זֶה – הָיָה הָעוֹלָם חָדָשׁ!

חוֹלִים כָּאֵלֶּה.. אִי אֶפְשָׁר לַעֲזֹר, רַק נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן!

אַתֶּם יוֹדְעִים מִי אֲנִי? אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן (צוֹחֵק)…

יֵשׁ עוֹד נַחְמָן?

נַ נַחְ, שִׁיר נִגּוּן כָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

אֲנִי נַחְמָן! אֵיזֶה נַחְמָן? נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן.

אַתָּה יוֹדֵעַ מִי הָרַבִּי? הָרַבִּ”י הוּא ‘רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל’, זֶה הָרַבִּי!

הוּא מְדַבֵּר בְּכָל תּוֹרָה לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל: “אַתֶּם יוֹדְעִים מִי הָרַבִּי? ‘רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל’ הוּא הָרַבִּי!”

וַאֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, אֲנִי הָרַבִּי!

אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן שֶׁזֶּה נִגּוּן כָּזֶה שֶׁהוּא תִּקּוּן וּרְפוּאָה וִישׁוּעָה לְכָל אֶחָד!

יְעַיֵּן שָׁמָּה בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ הַתּוֹרָה ל’, מַה שֶּׁגִּלָּה סַבָּא בְּכָל דִּבּוּר, שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ מִשְּׁמַד לְרָצוֹן. הַתּוֹרָה ל’, יֵשׁ מַסְפִּיק לְכָל הָעוֹלָם, יִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם, מַסְפִּיק זֶה – הַתּוֹרָה הַזּוֹ. כָּל תּוֹרָה, תּוֹרָה ח’, הַתּוֹרָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא גִּלָּה בָּעוֹלָם.

הוּא לוֹקֵחַ חוֹלֶה שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה, הוּא מְרַפֵּא אוֹתוֹ בְּרֶגַע, בְּרֶגַע, בְּרֶגַע. בְּדִבּוּר אֶחָד! כָּל הָעוֹלָם!

בְּהַ’שִּׂיחוֹת’ יֵשׁ שִׂיחָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: “אָסוּר לִהְיוֹת זָקֵן!”

הוּא לֹא הָיָה זָקֵן, הוּא כְּבָר סִפֵּר מַעֲשֶׂה מַה זֶּה זָקֵן. הַיֶּלֶד הַקָּטָן, הֲכִי קָטָן, הוּא הָיָה יוֹתֵר מִכָּל הַזְּקֵנִים. הֲיֵשׁ בָּעוֹלָם דִּבּוּר מַעֲשֶׂה כָּזֶה?

‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כָּזֶה יֵשׁ בָּעוֹלָם? ‘שִׂיחוֹת’ כָּאֵלֶּה יֵשׁ בָּעוֹלָם? ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ – יֵשׁ בָּעוֹלָם כָּזֶה?

וְזֶה יֵשׁ עוֹד, נְהָרוֹת, יְשׁוּעוֹת שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא בָּא לְאוּמַן אַחֲרֵי כָּל הַגְּדֻלּוֹת, הוּא הָיָה סָגוּר, הוּא הָיָה לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת. הוּא דִּבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָמַר לוֹ: “אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי, תַּעֲזֹר לִי, אֵיךְ זוֹכִים לִהְיוֹת יְהוּדִי..”

מֵהֵיכָן בָּא רַבֵּנוּ? הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ, הוּא זָכָה שֶׁהֵבִיא אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם. הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הָיְתָה לוֹ בַּת – אָדְל. וְאָדְל הוֹלִידָה אֶת הָאִמָּא שֶׁל רַבֵּנוּ – פֵיגָא, רַבִּי נַחְמָן בֶּן פֵיגָא. הִיא זָכְתָה לְהוֹלִיד בֵּן כָּזֶה.. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ, הָיָה מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “הוּא הָיָה מוּתָר בְּמוֹפְתִים, וַאֲנִי.. לֹא!”

אֲנִי לֹא (וְהֶרְאָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכַף יָדוֹ עַל עַצְמוֹ)…

אֲבָל מֵהֵיכָן בָּא רַבֵּנוּ – הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב!

משֶׁה רַבֵּנוּ, הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ…

הוּא הָיָה צַדִּיק כָּזֶה…

כְּשֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב נוֹלַד הָיָה חֲבִיּוֹת עִם תְּבוּאָה, כֻּלָּם רָעֲדוּ מִגֹּדֶל הָאוֹר שֶׁהָיָה בַּבַּיִת. וְעוֹד, עוֹד, עוֹד, עוֹד, עוֹד…

הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, מַה שֶּׁהוּא זָכָה הַבַּעַל-שֵׁם הַקָּדוֹשׁ…

תַּלְמִידִים, שִׁשִּׁים תַּלְמִידִים שֶׁכֻּלָּם הָיוּ צַדִּיקִים, גְּאוֹנִים. הֵם הֶעֱרִיכוּ אוֹתוֹ וְיָדְעוּ שֶׁהֵם לֹא כְּלוּם נֶגְדּוֹ! כֻּלָּם הָיוּ גְּאוֹנִים, צַדִּיקִים…

הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב גִּלָּה ‘כֶּתֶר שֵׁם טוֹב’, זֶה כְּבָר כַּמָּה דַּפִּים. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ וּתְפִלּוֹת כָּאֵלֶּה וְשִׂיחוֹת כָּאֵלֶּה…

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה עֵינַיִם וְלֵב רוֹאִים מַה שֶּׁזֶּה, רוֹאִים הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַ’שֶּׁבַע בֶּעטְלֶירְס’. הַדִּבְּרוֹת וְהַתּוֹרוֹת, הַתְּפִלּוֹת, יֵשׁ כָּזֶה בָּעוֹלָם? עוֹד לֹא הָיָה כָּזֶה!

כָּל תּוֹרָה זֶה עִנְיָן כָּזֶה שֶׁל אֵיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם, אֵיךְ בָּא מָשִׁיחַ. זֶה עִנְיָן פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם!

“אָסוּר לִהְיוֹת זָקֵן!”

הוּא לֹא הָיָה זָקֵן! (צוֹחֵק)…

כָּל הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת וְהַתְּפִלּוֹת.. עַכְשָׁו הִגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה, נֵדַע מַה שֶּׁזֶּה, מָתַי יָבוֹא מָשִׁיחַ וִיגַלֶּה מַה שֶּׁיְּגַלֶּה. כְּבָר גִּלָּה הַכֹּל!

בְּדִבּוּר אֶחָד שֶׁל הַמַּעֲשִׂיּוֹת – שָׁמָּה יֵשׁ כָּל הַתּוֹרָה וְהַכֹּל! הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַכֹּל!

אֲנִי זוֹכֵר הַכֹּל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִמָּנוּ בָּעוֹלָם. לֹא פַּעַם אֶחָד רָאִיתִי אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת! וְלֹא יָכוֹל לְהַזִּיק לִי, כֵּן.

וּכְבָר אֲנִי הָיִיתִי אֶצְלוֹ, וְהוּא הוֹצִיא אוֹתִי.. וַאֲנִי חָי, אֲנִי נִמְצָא בָּעוֹלָם!

הוּא כְּבָר עָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה, הוּא כְּבָר אָמַר: “גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר!”

גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר! (צוֹחֵק)…

מִי שֶׁשָּׁמַע דִּבּוּר אֶחָד מֵהַתְּפִלָּה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, אָז נוֹפֵל פַּחַד וְיִרְאָה עַל כָּל אֶחָד שֶׁשָּׁמַע בְּהַזְּמַן שֶׁשָּׁמַע הַנִּגּוּן שֶׁלּוֹ שֶׁל הַתְּפִלָּה. אֲנִי זוֹכֵר אֶת זֶה אֵיךְ הוּא דִּבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ…

הוּא הָיָה גָּר בִּצְפָת, בְּמִירוֹן, אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי אוֹתוֹ שֶׁיָּבוֹא אֵלַי לִטְבֶרְיָה, הוּא אָמַר: “כֵּן! אֲנִי אֶשָּׁאֵר פֹּה!” הוּא נִשְׁאַר בִּטְבֶרְיָה בִּשְׁבִילִי.

וְכָכָה הָיָה, הוּא לֹא הָלַךְ כְּבָר לְשׁוּם מָקוֹם, הוּא נִשְׁאַר בִּטְבֶרְיָה כַּמָּה שָׁנִים בִּשְׁבִילִי. אוּלַי יַצְלִיחַ לְהוֹצִיא אוֹתִי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. כֵּן, כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים.

וְהוּא רָאָה ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ פֹּה בַּמֹּחַ, בַּלֵּב, וְהָיָה ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כְּבָר…

וְהוּא שֹׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁל כָּל הָאוֹרוֹת, הַכֹּל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁל כֹּל.. שֶׁל הַכֹּל. וְזֶה עוֹד לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה בָּעוֹלָם שֶׁהוּא מְחַדֵּשׁ וּמְתַקֵּן.

כָּל הַכּוֹפְרִים, כָּל הָרְשָׁעִים וְכָל הַכּוֹפְרִים אוֹמְרִים שֶׁאוֹר כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם! כָּל הַחִלוֹנִיִּים וְכָל הַחֲכָמִים שֶׁלָּהֶם כֻּלָּם נוֹפְלִים, כֻּלָּם מִתְבַּטְּלִים נֶגֶד כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ!

וְרַבֵּנוּ הָיָה לוֹ אָח, אָח שֶׁמֵּת, שֶׁהָיָה שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, כֵּן.

הָאִמָּא שֶׁל רַבֵּנוּ, פֵיגָא – כָּל הַגְּדוֹלִים, כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים אָמְרוּ עָלֶיהָ שֶׁהִיא נְבִיאָה. הִיא לֹא הָיָה לָהּ בָּנִים, אָז בַּסּוֹף הִיא הָלְכָה תָּמִיד לַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְהָיָה לָהּ בֵּן.

הָיָה לָהּ בֵּן, נוּ…

וְהַבֵּן נַעֲשָׂה חוֹלֶה.. וְנִפְטַר!

אָז הָאִמָּא שֶׁלּוֹ פֵיגָא לָקְחָה אוֹתוֹ עַל הַקֶּבֶר שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ עָלָיו וְהָלְכָה הַבַּיְתָה, “כָּכָה נָתַתָּ לִי מַתָּנָה, כָּכָה נוֹתְנִים, זֶה מַתָּנָה?! מַדּוּעַ?”

הִיא הָלְכָה לְבֵית-הַקְּבָרוֹת וְנָתְנָה לוֹ אֶת הַיֶּלֶד עַל הַקֶּבֶר, “קַח אֶת הַמַּתָּן שֶׁלְּךָ, שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלְךָ!”

בָּאוּ אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ בְּכִיּוֹת שֶׁל יֶלֶד קָטָן, הֵם הָלְכוּ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ בְּבֵית-הַקְּבָרוֹת עַל הַקֶּבֶר שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב שֶׁהוּא בּוֹכֶה שָׁמָּה, לֹא יָדְעוּ מִי הוּא זֶה, שֶׁל מִי הַיֶּלֶד, אָז לָקְחוּ אוֹתוֹ לָעִיר מֶעזְ’בּוּז וְשָׁאֲלוּ: “לְמִי הַיֶּלֶד?”

עַד שֶׁנּוֹדַע בָּעִיר שֶׁהוּא שֶׁל פֵיגָא, אָז נוֹדַע שֶׁהוּא נֶכֶד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב.

שְׁמוֹ הָיָה – הַיֶּלֶד הָרִאשׁוֹן, יִשְׂרָאֵל. אָז קָרְאוּ אוֹתוֹ בְּשֵׁם ‘יִשְׂרָאֵל מֵת’, ‘יִשְׂרָאֵל נִפְטַר’ – הַנִּפְטָר!

אֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רָאָה אֶת הַמַּצֵּבָה שֶׁלּוֹ, שֶׁל הַנֶּכֶד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, הוּא רָאָה אֶת הַמַּצֵּבָה וְכָתוּב עַל הַמַּצֵּבָה ‘יִשְׂרָאֵל מֵת’. כָּכָה הָיָה כָּתוּב עַל הַמַּצֵּבָה. הוּא נִפְטַר.. וְהָיָה תְּחִיַּת-הַמֵּתִים!

זֶה הָיָה בְּיָמֵינוּ. זֶה מְפֻרְסָם בְּכָל הָעוֹלָם שֶׁהוּא הָיָה מֵת וְנִחְיָה, נַעֲשָׂה חַי. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה אַחֲרָיו. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ…

שְׁמוֹ נַחְמָן, וְזֶה מַשְׁמָעוּת נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן.

יֵשׁ עוֹד וְעוֹד, מַעֲיָנוֹת, מַעֲיָנוֹת, מַעֲיָנוֹת, מַעֲיָנוֹת…

הֵם אַף לְרֶגַע לֹא עוֹזְבִים אוֹתָנוּ, לֹא עוֹזְבִים אוֹתָנוּ אַף לְרֶגַע!

(מִי, רַבֵּנוּ?)

אֲנִי גַּם!

יֵשׁ עוֹד וְעוֹד וְעוֹד וְעוֹד וְעוֹד.. בְּלִי סוֹף וְתַכְלִית!

הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ בָּא אֶל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לְהַנֶּכֶד, וְשָׁאַל אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא מְצַעֵר אוֹתוֹ, כְּשֶׁעוֹלֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁל רַבֵּנוּ.. אָז הוּא מִתְבַּיֵּשׁ שֶׁהוּא חַי!

הוּא אָמַר לְרַבֵּנוּ: “מַה, מַדּוּעַ אַתָּה מְצַעֵר אוֹתָנוּ? כְּשֶׁעוֹלֶה לַשָּׁמַיִם הָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.. אָז אֲנַחְנוּ מִתְבַּיְּשִׁים מִמֶּנָּהּ, מִתְבַּיְּשִׁים מִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי! אֵין לָנוּ שׁוּם.. פָּנִים!”

להחיות מתים!

רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל מֵעִנְיַן הַגְּאֻלָּה וִירִידַת הַדּוֹרוֹת שֶׁבִּתְקוּפָתֵנוּ…

אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָכִינוּ, עִנְיַן רַבֵּנוּ זֶה עִנְיַן הַגְּאֻלָּה בִּשְׁלֵמוּת, בֶּאֱמֶת. אֱמוּנָה כָּזוֹ עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, חָכְמָה כָּזוֹ עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה כָּל חִיּוּתֵנוּ וְכָל חַיֵּינוּ. זֶה הַכֹּל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ! בְּלִי רַבֵּנוּ אֲנַחְנוּ חֲסֵרִים הַכֹּל. עִם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – הַכֹּל, הַכֹּל טוֹב!

הוֹ.. יֵשׁ לָנוּ רוֹפֵא כָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַחֲיוֹת מֵתִים, הוּא יָכוֹל הַכֹּל!

מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ.. הוּא יָכוֹל לְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ. יֵשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה, מַה יֵּשׁ לָנוּ לִדְאֹג? עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם חִדּוּשׁ נוֹרָא וּפֶלֶא כָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אוֹתָנוּ, לְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ, לָתֵת לָנוּ לֵב חָדָשׁ וּמֹחַ חָדָשׁ, הַכֹּל חָדָשׁ! הוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל חָדָשׁ!

דָּבָר כָּזֶה הוּא חָדָשׁ, לֹא הָיָה מֵעוֹלָם, עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם קְדֻשָּׁה כָּזוֹ, חָכְמָה כָּזוֹ שֶׁזֶּה יַעֲשֶׂה עוֹלָם חָדָשׁ. עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ – עוֹד לֹא הָיָה כָּזֶה! הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ, לְכָל יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה יִהְיֶה – הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לוֹ. הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל בְּכָל רֶגַע. הוּא אָמַר: “יֵשׁ מַחֲלוֹת שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאָה, שׁוּם רְפוּאָה”, וְהוּא יָכוֹל לְרַפְּאוֹת גַּם מַחֲלוֹת כָּאֵלֶּה!

“יֵשׁ חוֹלִים שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאָה, וַאֲנִי יָכוֹל לְרַפְּאוֹת גַּם מַחֲלוֹת כָּאֵלּוּ!” הוּא מְרַפֵּא אוֹתָנוּ, הוּא מְחַיֶּה אוֹתָנוּ, הוּא מְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ, אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וּמִמֵּילָא נַעֲשֶׂה חָדָשׁ לְגַמְרֵי. אָדָם שֶׁהוּא חוֹלֶה – הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ חָדָשׁ! מָה, נִשְׁבַּר? אֲנִי יָכוֹל לְתַקֵּן תֵּכֶף! לַעֲשׂוֹת חָדָשׁ!

הוּא עוֹשֶׂה תּוֹרָה חֲדָשָׁה, נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת, “לְמֶעְבַּד נִשְׁמָתִין בְּרוּחִין חַדְתִּין”, הוּא מְחַדֵּשׁ, נוֹתֵן לָנוּ מֹחַ חָדָשׁ, לֵב חָדָשׁ, הַכֹּל חָדָשׁ. אֲנַחְנוּ הֶחֱרַבְנוּ הַכֹּל וְהוּא רוֹפֵא מְתַקֵּן וּמְחַדֵּשׁ! נוּ, יֵשׁ לָנוּ מַה לִּדְאֹג?

זֶה יְכוֹלִים רַק לְדַבֵּר אֲבָל יֵשׁ עִנְיָנִים שֶׁלֹּא יְכוֹלִים אֲפִלּוּ לְדַבֵּר, יֵשׁ כְּבָר רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם אָז בָּרוּךְ הַשֵּׁם יִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, כָּל הַכְּפִירָה וְכָל הָרְשָׁעִים – יִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. יֵשׁ שִׂיחָה מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: “יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה!” יֵשׁ עִנְיָן כָּזֶה שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, אֵיךְ? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְחַדֵּשׁ, הוּא מְרַפֵּא כָּל מִינֵי מַחֲלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאָה, וְהוּא מְתַקֵּן וּמְרַפֵּא. יֵשׁ כּוֹפְרִים וְלֹא מַאֲמִינִים בַּשֵּׁם וּבַתּוֹרָה, גַּם לָהֶם יֵשׁ תִּקְוָה עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הוּא מְרַפֵּא אוֹתָם, מְחַדֵּשׁ אוֹתָם.

הוֹי מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה אִתָּנוּ, הוּא לוֹקֵחַ חוֹלִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאָה וְהוּא מְחַדֵּשׁ אוֹתָם, נוֹתֵן לָהֶם נְשָׁמָה וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָם וְהֵם נַעֲשִׂים צַדִּיקִים, מֵרְשָׁעִים וְכּוֹפְרִים – נַעֲשִׂים צַדִּיקִים גְּדוֹלִים קְדוֹשִׁים, עַל-יְדֵי כֹּחוֹ. אֲנִי רָאִיתִי עִנְיָן כָּזֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תִּקְוָה מִשּׁוּם צַד, וְהוּא מְרַפֵּא מְחַדֵּשׁ הַכֹּל.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַצַּדִּיקִים.

כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלְמֵי עַד לְנֶצַח נְצָחִים!

הוּא מוֹרִיד עַצְמוֹ אֵלֵינוּ מֵרוּם גָּבְהֵי מְרוֹמִים, הוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ, הוּא מְרַפֵּא וּמְחַזֵּק וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ. הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ וְחִיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת. כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל הֵם מְחַיִּם אֶת כָּל הָעוֹלָם, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ!

עוֹלָם כָּזֶה שֶׁהוּא חָרוּב וְנֶחְרָב עַד הַיְסוֹד, אֵין עִם מִי לְדַבֵּר. כְּפִירָה כָּזוֹ, חשֶׁךְ כָּזֶה עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּדִבּוּר אֶחָד הוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל. יֶשְׁנָם אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁבְּלִי זֶה הָיָה הָעוֹלָם כְּבָר חַס-וְשָׁלוֹם חָרֵב, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם”. הוּא חָדָשׁ וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ, נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, “יֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה” נוּ, מִי לֹא יִרְצֶה לִנְסֹעַ לְהָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁמְּהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה? אֲבָל אַף אֶחָד לֹא יָדַע אֵיפֹה זֶה הָעִנְיָן, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לוֹמַר אֶת הָעִנְיָן אֵיפֹה הוּא. מִי שֶׁגִּלָּה אֶת זֶה – הוּא הָעִנְיָן!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הָעִקָּר שֶׁלָּנוּ. הוּא עִקַּר הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּנוּ, הוּא עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁלָּנוּ. עוֹד לֹא הָיָה מִזְּמַן בְּרִיאַת הָעוֹלָם – עוֹד לֹא הָיָה אוֹר פֶּלֶא כָּזֶה, עוֹד לֹא הָיָה. אֲבָל הוּא כְּבָר אָמַר שֶׁהוּא כָּבַשׁ כָּל הָעוֹלָם וְיִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם, הוּא אָמַר: “אֲנִי לֹא גָּמַרְתִּי?! אֲנִי גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר!” הוּא בָּא לָעוֹלָם לְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם, כָּל הָרְשָׁעִים, כָּל הַטְּמֵאִים, כֻּלָּם יִהְיוּ נְקִיִּים וְיִהְיוּ בְּיַחַד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עִם הַתּוֹרָה.

אֵיךְ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר”, אַף אֶחָד לֹא אָמַר דְּבָרִים כָּאֵלֶּה – “גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר, כָּבַשְׁתִּי אֶת כָּל הָעוֹלָם!”

זֶה גִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן, הוּא הוֹדִיעַ אֶת זֶה, הוּא גִּלָּה אֶת זֶה, לֹא אֲנִי. אִם אֲנִי אוֹמֵר אֶת זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת לְהֵפֶךְ, אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ הֵם דִּבְרֵי הַשֵּׁם מַמָּשׁ!

אָסוּר לְהַרְהֵר אַחֲרָיו, מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לְקַבֵּל וּלְקַיֵּם בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה חָכְמָה חֲדָשָׁה כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה בָּעוֹלָם עֲדַיִן וְהוּא יָכוֹל לְקָרֵב וּלְהָאִיר לְכָל אֶחָד. בְּכָל דִּבּוּר שֶׁהוּא גִּלָּה הוּא מֵאִיר לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וְתָמִיד יִלְחֹם מִלְחָמָה קְדוֹשָׁה עִם הַתַּאֲווֹת, עִם הַגּוּף, וְהוּא עוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי. הוּא מֵאִיר וּמְלַמֵּד הַתּוֹרָה בְּכָל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה בָּעוֹלָם עִם כָּל אֶחָד מֵהַיְּהוּדִים, הוּא מְלַמֵּד אִתּוֹ וּמֵאִיר לוֹ הָאֱמֶת.

אֲנִי לֹא אוֹמֵר מַה שֶּׁאֲנִי מֵבִין, כָּךְ קִבַּלְתִּי, כָּךְ קִבַּלְתִּי וְרָאִיתִי הַכֹּל!

יֵשׁ עִנְיָנִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בַּפֶּה מֵרַבֵּנוּ. אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים, כָּל דִּבּוּר עוֹלֶה עוֹלֶה לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, כָּל דִּבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עוֹלֶה עַל הַכֹּל! כָּכָה הוּא אָמַר, לֹא מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר, הוּא גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם מִי הוּא. זֶה חָדָשׁ, זֶה לֹא הָיָה, זֶה עַכְשָׁו נִתְהַוָה אֵיזֶה חוּט דַּק מִזֶּה בָּעוֹלָם, וְיִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ עִם כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ מִכָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.

כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַקַּבָּלָה וְהַכֹּל! בְּדִבּוּר אֶחָד כָּלוּל כָּל.. הַכֹּל!

רַבֵּנוּ הוּא הַגְּאֻלָּה. בְּלִי רַבֵּנוּ אֵין גְּאֻלָּה. הָעִקָּר הוּא רַבֵּנוּ, הוּא הַגְּאֻלָּה. הַגְּאֻלָּה עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, עַכְשָׁו הוּא זְמַן הַגְּאֻלָּה וְכָל הָעוֹלָם יִתְהַפֵּךְ, יִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, הַכֹּל יִתְהַפֵּךְ. הַכֹּל, כֻּלָּם, כֻּלָּם יַעַבְדוּ אֶת הַשֵּׁם, כֻּלָּם יַעֲשׂוּ רְצוֹן הַתּוֹרָה בֶּאֱמוּנָה, בֶּאֱמֶת.

עַכְשָׁו הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁל גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל, יִהְיֶה גְּאֻלָּה כָּזֶה.. יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי, עוֹלָם שֶׁל תּוֹרָה, עוֹלָם שֶׁל חָכְמָה, עוֹלָם שֶׁל אֱמֶת כָּזֶה חָדָשׁ – עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם.

עַכְשָׁו יִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם רַבִּי נַחְמָן. הוּא אָמַר שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ – נַחְמָן, זֶה פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע. אֵיךְ? נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, הַשּׁוֹכֵן בְּאוּמַן. רַבִּי נַחְמָן גִּלָּה אוֹר כָּזֶה, זֶה כֹּחַ חָדָשׁ, אוֹר חָדָשׁ שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, וְזֶה חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה וְשֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, וְעַכְשָׁו הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיִּתְגַּלֶּה. תּוֹרָה כָּזֶה, חָכְמָה כָּזֶה, קְדֻשָּׁה כָּזֶה…

עַכְשָׁו צָרִיךְ לָבוֹא בָּעוֹלָם הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא הָרַבִּי שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים. הוּא הוֹדִיעַ אֶת זֶה שֶׁהוּא הָעִקַּר הַתּוֹרָה וְהַכֹּל!

רַק הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ, הוּא יָכוֹל לְתַקֵּן וּלְרַפְּאוֹת כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַכּוֹפְרִים, כָּל הָרְשָׁעִים. הוּא יָכוֹל לַהְפֹּךְ כָּל הָעוֹלָם מִכְּפִירָה לֶאֱמוּנָה כָּזֶה וְלֶאֱמֶת כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם. הוּא מַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, דִּבּוּר אֶחָד – “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!”

רַק דִּבּוּר אֶחָד וְהוּא מְרַפֵּא מְחַזֵּק כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וּמְחַדֵּשׁ כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹתֵן לוֹ הַכֹּל חָדָשׁ – מֹחַ חָדָשׁ, לֵב חָדָשׁ, זֶה עִנְיָן כָּזֶה, דְּבַר פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁעוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם…

אוֹי, אוֹי, מַה שֶּׁזֶּה מַה שֶּׁזֶּה.. אֵיזֶה רְפוּאוֹת, אֵיזֶה יְשׁוּעוֹת, אֵיזֶה כֹּחַ, אֵיזֶה פֶּלֶא מַה שֶּׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן מֵעוֹלָם. זֶהוּ הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַוִּים וּמְצַפִּים בְּכָל יְמֵי חַיֵּינוּ. זֶהוּ הָעִקָּר שֶׁל הַתּוֹרָה, הָעִקָּר שֶׁל הַכֹּל. הוּא מַכְנִיס הַתּוֹרָה בָּאָדָם, אֱמוּנָה, אֱמֶת, שֶׁזֶּה פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם. כָּכָה הוּא סִפֵּר, מָה אֲנִי יוֹדֵעַ? הוּא גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם מֵעִנְיַן גְּדֻלָּתוֹ שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ. הוּא אָמַר: “אֲנִי נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים!” כְּתָמִים כָּאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִי יָכוֹל לְנַקּוֹת? רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

אֲנִי לֹא כְּלוּם, אֲבָל אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁזֶּה עִנְיַן תְּחִיַּת הַמֵּתִים, לְהַחֲיּוֹת אוֹתָנוּ שֶׁנַּחֲזִיק מַעֲמָד, לִהְיוֹת תָּמִיד סָמוּךְ וּמְקֻשָּׁר וְדָבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הַבָּחִיר שֶׁל כָּל הַדּוֹרוֹת. אֲנַחְנוּ חוֹלִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהָרוֹפֵא הֲכִי גָּדוֹל שֶׁבָּעוֹלָם, וְהָרוֹפֵא כָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אוֹתָנוּ – זֶה רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הוּא הָרוֹפֵא הֲכִי גָּדוֹל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ. רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב!

(רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַל אִם יֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה עִם רַבֵּנוּ)

בְּוַדַּאי, הוֹ.. זֶה שְׁאֵלָה?!

שְׁאֵלָה כָּזֹאת – אָסוּר! הוּא מְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַצַּדִּיק!

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מִסְתַּכְּלִים בְּעוֹלָם כָּזֶה יְכוֹלִים לַחֲשֹׁב שֶׁאֵין מָקוֹם לַעֲזֹר, אִי אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לְחוֹלִים כָּאֵלֶּה. וְאֶצְלוֹ כָּל הָעוֹלָם לֹא כְּלוּם. הוּא יַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַתּוֹרָה, לָאֱמֶת. הוּא יְשַׁבֵּר כָּל הַכְּפִירוּת מִן הָעוֹלָם, אַדְרַבָּא, הוּא יַהֲפֹךְ אוֹתָם לְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רָאָה וְיָדַע אֶת כָּל הָרְשָׁעִים, אֶת כָּל הַקִּלְקוּלִים, וְהוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל, הוּא עוֹמֵד וּמְהַפֵּךְ הַכֹּל לְהֵפֶךְ.

לֹא עַל חִנָּם עָבַר עָלֵינוּ גָּלוּת כָּזֶה, זֶה רַק כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִים לִשְׂמֹעַ דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, דְּבָרִים כָּאֵלֶּה. זֶה פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁאֲנַחְנוּ חוֹלִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲזֹר לָנוּ אֲפִלּוּ טִפָּה מִן הַיָּם, רַק הוּא, רַק הוּא! אֲנַחְנוּ חוֹלִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ, לְרַפְּאוֹת אוֹתָנוּ, רַק הוּא בְּעַצְמוֹ!

הוּא יָכוֹל לְרַפְּאוֹת כָּל הַחוֹלִים שֶׁבָּעוֹלָם! כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא מְחַיֶּה מֵתִים, הַכֹּל!

הוּא הַתּוֹרָה, הוּא כָּל הַחָכְמָה אֵיךְ לִהְיוֹת יְהוּדִי, אֵיךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, אֵיךְ לְתַקֵּן, הַכֹּל הוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ. לִמּוּדִים כָּאֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלּוּ, חָכְמָה כָּזוֹ עֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם, אֵיךְ לְתַקֵּן אוֹתָנוּ – רַק הוּא בְּעַצְמוֹ יָכוֹל, רַק הוּא!

יֵשׁ לָנוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם, יֵשׁ כְּבָר מָשִׁיחַ וְכָל הַיְשׁוּעוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁזֶּה, מִי יָכוֹל לְסַפֵּר, לְדַבֵּר, לְתָאֵר. ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, כָּל דִּבּוּר הוּא מְחַיֶּה מֵתִים, כָּל דִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת חָכְמָה כָּזֶה שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם. הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הַזֶּה, הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ הַזֶּה, אוֹי אוֹי…

הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ – כָּל דִּבּוּר הוּא כָּל הַתּוֹרָה, הוּא כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַתִּקּוּנִים שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ!

אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, יֵשׁ לָנוּ יָם מֵרְפוּאוֹת. רַק הוּא יָכוֹל לְרַפְּאוֹת לְהַחֲיוֹת אוֹתָנוּ. הוּא יַעֲזֹר אֲפִלּוּ לְרָשָׁע גָּמוּר בְּחשֶׁךְ גָּמוּר – הוּא יַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לַקְּדֻשָּׁה. מִי שֶׁנָּפַל – הוּא יַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לַקְּדֻשָּׁה עַל-יְדֵי דִבּוּר אֶחָד שֶׁלּוֹ. הוּא יתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם, תִּקּוּנִים כָּאֵלֶּה – אֵין! חִדּוּשׁ פֶּלֶא נוֹרָא כָּזֶה.. הוּא יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם!

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְרַפְּאוֹת עַצְמֵנוּ, יֵשׁ לָנוּ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְ’סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלּוּ. מַה, הָיִינוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלֶּה.. נוּ, וְאֵיפֹה אֲנַחְנוּ? וְהוּא יָכוֹל לְתַקֵּן כֻּלָּנוּ, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ – יְהוּדִים!

הוּא גִּלָּה “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל”. אֲבָל בִּלְעָדָיו (וְהֶרְאָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכַף יָדוֹ עַל עַצְמוֹ) יֵשׁ יֵאוּשׁ וְיֵשׁ הַכֹּל, כָּל הַצָּרוֹת, תֹּהוּ וָבוֹהוּ. אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי פֹּה בָּעוֹלָם, אָז כְּבָר אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ, אֲנִי יָכוֹל לְתַקֵּן הַכֹּל! (צוֹחֵק)…

עַכְשָׁו אֶפְשָׁר כְּבָר לִשְׂמֹחַ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא כְּבָר יֶשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, זֶה לִמּוּדִים שֶׁל מָשִׁיחַ! מָשִׁיחַ גַּם-כֵּן כָּלוּל בְּהַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ! הַתּוֹרָה שֶׁל רַבֵּנוּ זֶה מָשִׁיחַ וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר…

יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן הוּא מְצַחֵק מִכָּל הָעוֹלָם. רַק הַנִּגּוּן נַ נַחְ – כָּל הָעוֹלָם הֵם בְּתִקּוּן, כָּל הָעוֹלָם הוּא כְּבָר בְּתִקּוּן גָּמוּר. יָבוֹאוּ כָּל הָעוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם יָבוֹאוּ לַמָּשִׁיחַ: “תֵּן לִי תִּקּוּן, אֲנִי רוֹצֶה תִּקּוּן”.

אַתֶּם צְרִיכִים תִּקּוּן? מוּכָן לִתֵּן תֵּכֶף, דִּבּוּר אֶחָד וְיֵשׁ עִנְיָן אַחֵר, עִנְיָן חָדָשׁ. יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ בָּעוֹלָם – נוּ, כֻּלָּם יֵשׁ לָהֶם תִּקּוּן!

רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – רָאשֵׁי תֵבוֹת רַבִּי, הוּא הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ. הוּא נוֹתֵן לָנוּ הַכֹּל חָדָשׁ, לֵב חָדָשׁ, עֵינַיִם חֲדָשִׁים, הַכֹּל חָדָשׁ.

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – זֶה הַשֵּׁם שֶׁל רַבֵּנוּ, וְכָל הַצַּדִּיקִים כְּלוּלִים בַּשֵּׁם הַזֶּה, כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַצַּדִּיקִים וְהַכֹּל, כָּל הַדּוֹרוֹת.

אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן.

אֲנִי.. רַבִּי נַחְמָן! זֶה נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן!

אֲנִי – רָאשֵׁי תֵבוֹת נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה כְּבָר כָּלוּל כָּל הָעוֹלָם עִם כָּל.. הַכֹּל!

תִּקּוּן, תִּקּוּן, תִּקּוּן, תִּקּוּן…

נקי לגמרי

חָסִיד הִגִּיעַ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל לְהִתְחַזְּקוּת כְּנֶגֶד מִלְחֲמוֹת יֵצֶר הָרָע…

אֲנִי אֲגַלֶּה לְךָ הַחַיִּים שֶׁלִּי, קְצָת…

אֲנִי.. אֵין לִי שׁוּם תַּאֲוָה! לֹא תַּאֲוַת אִשָּׁה, לֹא שׁוּם תַּאֲוָה, אֲנִי נָקִי לְגַמְרֵי!

אוּלַי לֹא כְּדַאי לְפַרְסֵם אֶת זֶה, לְהַגִּיד אֶת זֶה, אֲבָל בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַתַּאֲווֹת הֵם עָזְבוּ אוֹתִי לְגַמְרֵי, אֵין לִי שׁוּם פְּגָם שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית. אֲנִי נָקִי מִפְּגַם הַבְּרִית. חָלִילָה וְחַס אִם לֹא זֶה – הָיִיתִי מֵת כְּבָר, אִם חַס-וְשָׁלוֹם הָיָה לִי אֵיזֶה רֵיחַ מִתַּאֲוָה – הָיִיתִי מֵת בְּכָל יוֹם, לֹא יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת, הָיִיתִי מֵת!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַתַּאֲווֹת הֵם יוֹדְעִים מִזֶּה וְהֵם עָזְבוּ אוֹתִי לְגַמְרֵי…

אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי.. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה אִתִּי דְּבָרִים פְּלָאִים כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא נִשְׁאָר בִּי אֵיזֶה גַּאֲוָה, אֵיזֶה כָּבוֹד חַס-וְשָׁלוֹם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה לוֹ בְּנֵי-אָדָם שֶׁהָיוּ קְדוֹשִׁים, צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבָּרְחוּ מִן הַפִּרְסוּם וְהַכָּבוֹד שֶׁל זֶה הָעוֹלָם. וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר עָלָיו-הַשָּׁלוֹם הוּא כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא הָיָה עוֹסֵק לְקָרֵב אוֹתִי לְרַבֵּנוּ הָיָה רַק עַל זֶה, לִהְיוֹת נָקִי מִפְּגַם הַבְּרִית. זֶה תָּלוּי בָּאָדָם עַצְמוֹ, בַּלֵּב, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר: “תְּנוּ לִבְּכֶם לִי, וַאֲנִי כְּבָר אֶעֶשֶׂה מַה שֶּׁאֲנִי יָכוֹל”. “לִבְּכֶם” – לֵב זֶה הַנְּשָׁמָה, זֶה כָּל הַחַיּוּת – הַלֵּב!

אֲנַחְנוּ יְהוּדִים, יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה, הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ הַכֹּל מַה שֶּׁצְּרִיכִים לַעֲשׂוֹת, אֵיך צְרִיכִים לְהִתְנַהֵג וְהַכֹּל. בִּשְׁבִיל זֶה הַתּוֹרָה. הָאָבוֹת שֶׁלָּנוּ הָיוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְהָיוּ טְהוֹרִים וּקְדוֹשִׁים מִכָּל הַתַּאֲווֹת. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר לְאַבְרָהָם שֶׁיִּקַּח אֶת יִצְחָק וְיִשְׁחֹט אוֹתוֹ וְיִשְׂרֹף אוֹתוֹ. אַבְרָהָם הוּא הָיָה מוּכָן לִשְׁחֹט וְלִשְׂרֹף אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ – יִצְחָק, כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ…

אֲנִי כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר הָיָה לִי מִלְחָמָה לִשְׁבֹּר תַּאֲוַת אֲכִילָה, בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ לֹא הָיָה בָּשָׂר אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, הָיָה מַאֲכָלִים טוֹבִים אֲבָל לֹא בָּשָׂר. אֲנִי אָהַבְתִּי מְאֹד בָּשָׂר כִּי לֹא הָיָה לִי, אָז הָיָה לִי תֵּאָבוֹן לֶאֱכֹל בָּשָׂר, וּבַיְשִׁיבָה הָיָה שׁוֹחֲטִים טוֹבִים, יִרְאֵי הַשֵּׁם וּמֻמְחִים, וְהֵם נָתְנוּ כִּמְעַט בְּכָל לַיְלָה בָּשָׂר, בָּשָׂר טוֹב. הֵם הָיוּ שׁוֹאֲלִם אוֹתִי: “אַתָּה רוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּשָׂר?”

אָמַרְתִּי: “לֹא!” וְלֹא אָכַלְתִּי הַבָּשָׂר, הִשְׁאַרְתִּי בַּקְּעָרָה הַבָּשָׂר. וְסָבַלְתִּי מִזֶּה הַרְבֵּה, הַגּוּף רָצָה, וַאֲנִי לָחַמְתִּי וְהִכְנַעְתִּי אוֹתוֹ וְלֹא אָכַלְתִּי בָּשָׂר. הָיָה לִי מִלְחָמָה קָשָׂה מְאֹד, רָצִיתִי בָּשָׂר כְּמוֹ הַחַיִּים!

נוּ, הָיְתָה לִי מִלְחָמָה קָשָׁה, אֲבָל הַיּוֹם אֵין לִי שׁוּם מִלְחָמָה. אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב אִם כֵּן לֶאֱכֹל אוֹ לֹא לֶאֱכֹל, אֵין לִי מִלְחָמָה.

אִם יֵשׁ חַס-וְשָׁלוֹם אֵיזֶה פְּגָם – צְרִיכִים לִלְחֹם מִלְחָמָה, אַדְרַבָּא, יוֹתֵר טוֹב אִם יֵשׁ מִלְחָמָה וְנוֹתְנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַכֹּל, כָּל הַחַיִּים. אֲבָל לֹא – הַתַּאֲווֹת הֵם לֹא בָּאִים אֵלַי כְּלָל וְאֵין לִי אִתָּם שׁוּם מִלְחָמָה וְשׁוּם עֵסֶק, הֵם בְּרֹגֶז אִתִּי לְגַמְרֵי, הֵם לֹא רוֹצִים לְהַכִּיר אוֹתִי, לֹא רוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֵלַי. הַתַּאֲוָה הִיא שָׁמָּה בְּסוֹף הָעוֹלָם.

אִם רוֹצִים בֶּאֱמֶת – אָז יְכוֹלִים לִפְתֹּר אוֹתָם, אֶת הַתַּאֲווֹת, שֶׁיִהְיוּ בְּרֹגֶז לְגַמְרֵי וְלֹא יָבוֹאוּ. וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי אֵין לִי שׁוּם מִלְחָמָה לִלְחֹם עִם הַתַּאֲוָה, אֲנִי לֹא צָרִיךְ, כְּלוּם! הָעִקַּר הַטֻּמְאָה, הַתַּאֲוָה – אֵין לִי, כְּמוֹ מִי שֶׁאֵין לוֹ אֵיבָר, כְּאִלּוּ נוֹלַד בְּלִי אֵיבָר. אֲבָל הָיָה לִי מִלְחָמוֹת קָשׁוֹת מְאֹד, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם פָּטַרְתִּי לְגַמְרֵי, אֲנִי יָצָאתִי מִזֶּה לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי. אִם הָיָה לִי חַס-וְשָׁלוֹם מִלְחָמוֹת – הָיִיתִי בְּשִׁפְלוּת גָּדוֹל, בְּבִזָּיוֹן גָּדוֹל…

יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא חָי, יָכוֹל לִחְיוֹת בְּלֹא תַּאֲוָה? הַמִּלְחָמָה שֶׁל תַּאֲוַת נָשִׁים, זֶה כָּל הָעוֹלָם מְשֻׁקָּע בָּזֶה, כֵּן. אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁהָאָדָם שֶׁהוּא חָי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה לְגַמְרֵי? הַתַּאֲוָה הַזּוֹ זֶה הָעִקָּר שֶׁמְּקֻשָּׁר מְדֻבָּק לָאָדָם כָּל זְמַן שֶׁהוּא חָי. הָאָדָם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, אֲפִלּוּ אָדָם זָקֵן, כָּל זְמַן שֶׁהוּא חָי בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע לְכָל הַתַּאֲווֹת, יֵשׁ לוֹ תַּאֲוָה לְזֶה, לְזֶה, לְזֶה, הוּא רוֹצֶה כָּל הַתַּאֲווֹת, בְּפְרָט הָעִקַּר הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית, הַתַּאֲוַת אִשָּׁה. זֶה מִמֵּילָא מֵעַצְמוֹ הַגּוּף רוֹצֶה כָּל הַתַּאֲווֹת, הַתַּאֲוָה הִיא לֹא עוֹזֶבֶת אֶת הָאָדָם. וְאוֹתִי הִיא עָזְבָה, כְּשֶׁאֲנִי פֹּה – הַתַּאֲווֹת הֵם בְּסוֹף הָעוֹלָם!

אֲנִי צוֹחֵק מֵהַתַּאֲוָה, צוֹחֵק מִמֶּנָּהּ, “לֵךְ, לֵךְ, אֲנִי לֹא צָרִיךְ אוֹתָךְ, לֵךְ!”

לֹא צָרִיךְ לִצְעֹק אֲפִלּוּ, הַתַּאֲוָה כְּשֶׁרוֹאָה אוֹתִי – הִיא בּוֹרַחַת לְבַדָּהּ, לֹא יוֹדֵעַ אֵיפֹה. אֲנִי מְצַחֵק מִמֶּנָּהּ!

לֹא, לֹא, אֶצְלִי לֹא שַׁיָּךְ, כְּאִלּוּ אֵין בָּעוֹלָם תַּאֲוָה, כְּאִלּוּ לֹא נִבְרָא נָשִׁים, אֵין נָשִׁים בָּעוֹלָם, כְּאִלּוּ אֵין כְּלוּם. לֹא בַּחֲלוֹם וְלֹא בְּהָקִיץ, כְּלוּם כְּלוּם כְּלוּם! אֵיזֶה דָּבָר זֶה?!

אֲבָל סָבַלְתִּי הַרְבֵּה, סָבַלְתִּי הַרְבֵּה…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מָצָא רְפוּאָה לַתַּאֲוָה שֶׁכָּל הָעוֹלָם נִכְשָׁל בָּזֶה, הַ’תִּקּוּן הַכְּלָלִי’. אוֹי, מַה שֶּׁרָאִיתִי, כַּמָּה אֲנָשִׁים הָיוּ בּוֹכִים כְּשֶׁאָמְרוּ הַ’תִּקּוּן הַכְּלָלִי’, הֵם הָיוּ בּוֹכִים וּבוֹכִים וּבוֹכִים, “מַה, מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי, אֲנִי כָּל-כָּךְ מוּנָח בְּהַתַּאֲווֹת, מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי..”

אוֹי, כַּמָּה טִפּוֹת יָרַד מִכָּל אֶחָד מִגֹּדֶל הַצַּעַר שֶׁהוּא לֹא אִישׁ קָדוֹשׁ, שֶׁהוּא חָזָק בְּהַתַּאֲוָה, “מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי, מַה, זֶה הַתַּכְלִית לַעֲשׂוֹת תַּאֲווֹת? בִּשְׁבִיל זֶה אֲנִי חָי?”

אֲנִי רָאִיתִי אֶחָד אֵיךְ שֶׁהָיָה בּוֹכֶה כָּל-כָּךְ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבָכִיתִי גַּם-כֵּן, אֲבָל הַיּוֹם אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ תַּאֲוָה בָּעוֹלָם אָז אֲנִי לֹא אוֹמֵר ‘תִּקּוּן הַכְּלָלִי’ וְשָׁכַחְתִּי. הַיּוֹם לֹא בָּאָה אֵלַי שׁוּם תַּאֲוָה וְשׁוּם מַחֲשָׁבָה.

אֲנִי זוֹכֵר לִפְנֵי מֵאָה שָׁנִים אֲנִי הָיִיתִי בְּכָל יוֹם מִימֵי חַיָּי הוֹלֵךְ רֵאשִׁית כָּל לַמִּקְוה, בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְהָיִיתִי מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר ‘תִּקּוּן הַכְּלָלִי’. אֲבָל הַיּוֹם אֵין לִי לֹא מִקְוֶה וְלֹא ‘תִּקּוּן הַכְּלָלִי’, אֵין לִי עַל מַה. שֶׁחַס-וְשָׁלוֹם נִכְשַׁל וְנָפַל הוּא צָרִיךְ רְפוּאָה, ‘תִּקּוּן הַכְּלָלִי’ זֶה רְפוּאָה. כְּשֶׁצְּרִיכִים רְפוּאָה אוֹמְרִים הַ’תִּקּוּן הַכְּלָלִי’, מִי שֶׁחַס-וְשָׁלוֹם נָפַל, אָז תֵּכֶף – הוּא כְּאִלּוּ לֹא קָרָה כְּלוּם. אֲבָל אֲנִי לֹא אוֹמֵר ‘תִּקּוּן הַכְּלָלִי’ כְּלָל. כָּל אָדָם צָרִיךְ לִפְעָמִים, וַאֲנִי לֹא מֵבִין אֶת זֶה, אֲנִי לֹא צָרִיךְ. לֹא פַּעַם בְּשָׁבוּעַ וְלֹא פַּעַם בְּחֹדֶשׁ, אֲפִלּוּ לא פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה, כְּלוּם!

רַב נַפְתָּלִי כֹּהֵן הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא הָיָה חָכָם גָּדוֹל וְזָקֵן, הוּא אָמַר לִי: “מִי שֶׁהוּא לֹא פּוֹגֵם בַּבְּרִית חַס-וְשָׁלוֹם, אָז לֹא צָרִיךְ לְהַגִּיד הַ’תִּקּוּן הַכְּלָלִי’. הַ’תִּקּוּן הַכְּלָלִי’ הוּא רַק בִּשְׁבִיל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִלְחָמָה וְהוּא צָרִיךְ לְהִתְנַקּוֹת וְלִבְכֹּת וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה”.

הַ’תִּקּוּן הַכְּלָלִי’ זֶה דָּבָר קַל – לוֹמַר עֲשָׂרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים. נוּ, וַאֲנִי לֹא אוֹמֵר בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי לֹא צָרִיךְ אֶת זֶה. אֵין לִי שׁוּם פְּגָם, שׁוּם הִרְהוּר, אֵין לִי שׁוּם מִלְחָמָה לִלְחֹם בְּעִנְיַן פְּגַם הַבְּרִית, אֲנִי כִּמְעַט שֶׁשָּׁכַחְתִּי הַ’תִּקּוּן הַכְּלָלִי’, אֲנִי לֹא אוֹמֵר אָז שָׁכַחְתִּי. אֲבָל צְרִיכִים אוּלַי עוֹד לוֹמַר ‘תִּקּוּן הַכְּלָלִי’ – כֵּן, מַה יֵּשׁ אִם לוֹמַר ‘תִּקּוּן הַכְּלָלִי’? אֲבָל בְּתוֹר חִיּוּב, בְּתוֹר רְפוּאָה – אֲנִי נָקִי מִזֶּה. אֲנִי לֹא צָרִיךְ לֹא מִקְוֶה וְלֹא ‘תִּקּוּן הַכְּלָלִי’…

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה אוּלַי מִלִּפְנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁאֲנִי כָּךְ, אוּלַי יוֹתֵר, זֶהוּ בְּעֶרֶךְ מִגִּיל שִׁבְעִים-שְׁמוֹנִים. לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה לֹא הָיִיתִי מְשֻׁקָּע, אֲבָל הָיָה מִלְחָמוֹת. אֲבָל הַיּוֹם אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ וְלֹא מַרְגִּישׁ אִם יֵשׁ תַּאֲוָה בָּעוֹלָם, אִם יֵשׁ אִשָּׁה בָּעוֹלָם, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם תַּאֲוָה וְאֵין אִשָּׁה בָּעוֹלָם, אֲנִי נָקִי לְגַמְרֵי!

הַמֹּחַ שֶׁלִּי.. קָדוֹשׁ, וְאֵין לוֹ שׁוּם פְּסוּל, שׁוּם רֵיחַ שֶׁל תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה!

זֶה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת זֶה, זֶה הַכֹּחַ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, זֶה דָּבָר שֶׁאֵין דִּבּוּרִים וְאֵין כֹּחַ בְּיַד אֱנוֹשִׁי לְדַבֵּר מִזֶּה, זֶה חַסְדֵּי הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹתָיו, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, שֶׁזֶּה לֹא דָּבָר רָגִיל שֶׁהָאָדָם חָי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה שֶׁל אִשָּׁה. זֶה פֶּלֶא, פֶּלֶא גָּדוֹל, פֶּלֶא וְנִפְלְאוֹת הַבּוֹרֵא, זֶה מַתָּנָה מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה לֹא גְּבוּרָתֵנוּ, “מָה אָנוּ, מַה חַיֵּינוּ, מָה?” אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ זָכִיתִי לָזֶה, אֲבָל אֲנִי זָכִיתִי לָזֶה. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר לַתַּאֲווֹת שֶׁיִּהְיוּ בְּרֹגֶז אִתִּי וְלֹא יָבוֹאוּ אֵלַי…

אֲנִי רָאִיתִי אֵיזֶה דִּבּוּר בְּאֵיזֶה סֵפֶר, בַּסֵּפֶר ‘שִׂיחוֹת הָרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, אָז זֶה עָשָׂה לִי פְּלָאוֹת. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְטַהֵר אֶת הָאָדָם מִכָּל רָע, מִכָּל הַתַּאֲווֹת. וְזֶה עִקַּר הָרָע – הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית, זֶה הָעִקָּר מִכָּל, זֶה הָעִקָּר. אִם חַס-וְשָׁלוֹם זֶה לֹא בְּסֵדֶר, אָז הַכֹּל לֹא בְּסֵדֶר. זֶה הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, הַשֹּׁרֶשׁ. מַה שֶּׁהָאָדָם בָּא לָעוֹלָם הַזֶּה – רַק בִּשְׁבִיל זֶה, בִּשְׁבִיל לְשַׁבֵּר הַתַּאֲוָה.

כַּמָּה הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹד הַשֵּׁם וּלְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה לַשֵּׁם וְלִבְכּוֹת וְלִצְעֹק לִפְנֵי הַשֵּׁם שֶׁיֵּצֵא מִן הַתַּאֲוָה, “הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַחֵם עָלַי, הַתַּאֲוָה לֹא רוֹצֶה לָלֶכֶת מִמֶּנִּי”.

אֲנִי לֹא צָרִיךְ לְכָל זֶה, פָּטַרְתִּי הָעוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי בַּחַיִּים. לֹא צָרִיך מִלְחָמוֹת, לֹא צָרִיךְ לִבְכּוֹת, לֹא צָרִיךְ לִצְעֹק. אֲנִי נָקִי כְּמוֹ מֵת, לֹא מַרְגִּישׁ שׁוּם תַּאֲוָה.

‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה שֶׁכָּל דִּבּוּר יָכוֹל לְשַׁנּוֹת כָּל הָעוֹלָם מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, כָּל הָעוֹלָם!

יָכוֹל חַס-וְשָׁלוֹם לְהִתְגַּנֵּב אֵיזֶה פְּסוּל, אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה.. לֹא, אֲנִי אֵין לִי שׁוּם פְּגָם לֹא בַּמַּחֲשָׁבָה וְלֹא בְּשׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם, כְּלוּם. אֲנִי נָקִי לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי. כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁנּוֹלָד עַכְשָׁו. אֲנִי נָקִי לְגַמְרֵי!

אֲנִי כְּאִלּוּ אֵינֶנִּי מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲנִי כְּמוֹ מְשֻׁגָּע בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ מְשֻׁגָּע. אִישׁ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה לְשׁוּם דָּבָר. אֵין לִי שׁוּם רֵיחַ שֶׁל תַּאֲוָה, שׁוּם רֵיחַ שֶׁל פְּסוּל שֶׁל תַּאֲוָה. אֲנִי לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל הָרֵיחַ שֶׁל תַּאֲוָה. אֲנִי לֹא יָכוֹל אֲפִלּוּ לְדַבֵּר מִזֶּה הַתַּאֲוָה כְּלָל, זֶה מַסְרִיחַ כְּמוֹ נְבֵלָה!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי נִרְאֶה לִי שֶׁכָּל הָעוֹלָם מְשֻׁגָּע, רַק אֲנִי מָצָאתִי אִישׁ אֶחָד בָּעוֹלָם. אוּלַי תֵּלֵךְ אִתִּי, נִהְיֶה שְׁנֵי מְשֻׁגָּעִים בָּעוֹלָם…

אֲנִי שָׁמַעְתִּי מַעֲשִׂיּוֹת אֲבָל דָּבָר כָּזֶה לֹא שָׁמַעְתִּי, שֶׁיִּהְיֶה עוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּלִי תַּאֲווֹת? מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דָּבָר כָּזֶה הוּא מְצַחֵק: “מַה, אוֹ מֵת אוֹ נִפְטַר”. כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לְךָ, אֲנִי חָי וְאֵין לִי שׁוּם תַּאֲוָה!

אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְהַגִּיד שֶׁאֵין לִי תַּאֲוָה, מִתְבַּיֵּש. אִם הָאָדָם מֵת – מֵבִין, אֲבָל בַּחַיִּים?! לֹא, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהָבִין אֶת זֶה, אֲנִי לֹא מֵבִין אוֹתִי בְּשׁוּם אֹפֶן, אֵיפֹה כָּל הַתַּאֲווֹת, אֵיפֹה הוֹלְכִים, אֵיפֹה הָלְכוּ?

אֲנִי לֹא מַאֲמִין בִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר, זֶה אֲנִי בְּעַצְמִי מַתְמִיהַּ עַל עַצְמִי, אֲנִי מִתְפַּלֵּא עָלַי, אֵיךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּלִי תַּאֲווֹת? מַה זֶּה, אֵיךְ אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה? מַה זֶּה, זֶה הַיָּד שֶׁלִּי? מַה זֶּה, עֲצָמוֹת? הַגּוּף הוֹלֵךְ בִּלְבוּשׁ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין בּוֹ שׁוּם תַּאֲוָה. מַה, אֵיזֶה עוֹלָם זֶה, אֵיפֹה אֲנִי?

אֲנִי אִישׁ יָחִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה, יָחִיד!

כְּאִלּוּ אֵינִי חָי בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּאִלּוּ אֲנִי בָּעוֹלָם בְּלִי תַּאֲווֹת לְגַמְרֵי. הִנֵּה אֲנִי פֹּה, אַחַר-כָּךְ אֲנִי בְּמָקוֹם שֶׁשּׁוּם בְּרִיָּה בָּעוֹלָם…

כַּמָּה שֶׁאֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ עוֹד לֹא מַגִּיעַ לְחֵלֶק קָטָן. הַבָּנִים שֶׁלִּי, אֵיךְ יוּכְלוּ לִסְבֹּל אוֹתִי, אֲנִי יָכוֹל לָקַחַת אוֹתָם לְצַד אַחֵר, לְעוֹלָם אַחֵר…

לחם לילדים

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְסַפֵּר מְעַט מִן הַסֶּבֶל וְהַיִּסּוּרִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בְּשֶׁל הֱיוֹתוֹ חֲסִיד בְּרֶסְלֵב…

אַתֶּם הֱיִיתֶם יְלָדִים, אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי מֵאָה שָׁנִים…

אָז הָיָה בְּרֶסְלֶב.. בְּתַכְלִית הַבִּזָּיוֹן!

אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם הָיָה מִתְנַגְּדִים עַל בְּרֶסְלֶב? אֲבָל בְּרֶסְלֶב הוֹלֵךְ וּמִתְעַלֶּה בְּכָל יוֹם. זֶה אֲנִי רוֹאֶה, אֲנִי רוֹאֶה אֶת זֶה. אֲבָל סָבַלְתִּי, סָבַלְתִּי מְאֹד.. רָעָב, וְלֹא הָיָה לִי כְּלוּם!

הוֹי מַה שֶׁעָבַר עָלַי, מַה שֶׁאֲנִי סָבַלְתִּי.. בְּלִי שִׁעוּר. מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר, מִי יָכוֹל לְתָאֵר, מִי יָכוֹל לְסַפֵּר מַה שֶׁעָבַר עָלַי, מַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי. נִסִּים וְנִפְלָאוֹת אֵיךְ שֶׁאֲנִי וְהַיְלָדִים שֶׁלִּי נִשְׁאַרְנוּ בַּחַיִּים! הָיָה כֻּלָּנוּ בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ בַּחַיִּים…

לֹא הָיָה לִי פַּרְנָסָה, לֹא הָיָה לִי לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים. הָיָה לִי עֲשָׂרָה יְלָדִים וְכֻלָּם הָיוּ צְרִיכִים לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ וְלֹא הָיָה לִי לָתֵת לָהֶם, לֹא נָתְנוּ לִי. עֲשָׂרָה יְלָדִים קְטַנִּים מְבַקְּשִׁים: “אַבָּא, לֶחֶם! לֶחֶם! לֶחֶם!”

יְלָדִים קְטַנִּים, קְטַנִּים וּגְדוֹלִים גַּם-כֵּן. הַיְלָדִים סָבְלוּ קוֹר וְרָעָב גָּדוֹל וְלֹא הָיָה לִי לֶחֶם לָתֵת לָהֶם. לֹא הָיָה לִי בֶּגֶד אֲפִלּוּ לַחֹרֶף, לֹא הָיָה לִי בִּשְׁבִיל יְלָדִים קְטַנִּים לֹא בֶּגֶד וְלֹא נַעֲלַיִם וְלֹא לֶחֶם וְלֹא כֶּסֶף וְלֹא כְּלוּם. הַיְלָדִים שֶׁלִּי וַאֲנִי סָבַלְנוּ מֵרָעָב גָּדוֹל כְּמוֹ בַּמִּדְבָּר. הָיָה לִי צָרוֹת כָּאֵלֶּה מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר, אֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי חָי…

אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְסַפֵּר אֲבָל הָאֱמֶת הוּא כָּךְ, הִגִּיעַ רֹאשׁ-חֹדֶשׁ, אֲנִי הָיִיתִי חַיָּב עֲשָׂרָה גְּרוּשׁ לְשַׁלֵּם לִשְׂכַר לִמּוּד וְהַיְלָדִים שֶׁלִּי לֹא הֵבִיאוּ כֶּסֶף, אָז שָׁלְחוּ אֶת הַיְלָדִים הַבַּיְתָה כִּי לֹא הָיָה לִי עֲשָׂרָה גְּרוּשׁ וְלֹא שִׁלַּמְתִּי שְׂכַר לִמּוּד. לֹא הָיָה לָהֶם לֹא אֹכֶל וְלֹא לִלְמֹד. וְהַיְלָדִים שֶׁלִּי אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְסַפֵּר, הֵם לֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה א’, מַה זֶּה ב’, מַה זֶּה קָמַץ וּמַה זֶּה פַּתַּח. אֲנִי מְדַבֵּר אֱמֶת, כָּכָה הָיָה!

הַיְלָדִים שֶׁלִּי שֶׁלָּמְדוּ בְּבֵית-סֵפֶר, כֻּלָּם קָרְאוּ לָהֶם: “בְּרֶסְלֶב, בְּרֶסְלֶב, בְּרֶסְלֶב, בְּרֶסְלֶב, בְּרֶסְלֶב”, הֵם פְּסוּלִים, לֹא בְּסֵדֶר, פָּסוּל. יֵשׁ כָּשֵׁר וְיֵשׁ פָּסוּל, הֵם פְּסוּלִים.

לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם מַה שֶּׁהָיָה, מִי נֶעמְט צוּ דָּאס שְׁטִיקְל בְּרוֹיט פוּן קְלֵיינֶע קִינְדֶער, מִיהָאט נִישְׁט גֶעגִיבְּן קַיין שְׁטִיקְל בְּרוֹיט, מִיהָאט גֶעזָאגְט זָאל זִיצְן אִין יְרוּשָׁלַיִם צְוִוישְׁן דִי אָרֶעמֶעלַייט וָואס זִיצְן בַּיים כֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי (“לוֹקְחִים אֶת חֲתִיכַת הַלֶּחֶם מִילָדִים קְטַנִּים, לֹא נָתְנוּ חֲתִיכַת לֶחֶם. אָמְרוּ: שֶׁיֵּשֵׁב בִּירוּשָׁלַיִם בֵּין הָעֲנִיִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי”).

אֲנִי בָּאתִי מִטְּבֶרְיָה לְמִירוֹן וּמִמִּירוֹן לִטְבֶרְיָה בְּלִי כֶּסֶף וְלֹא הָיָה לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, בְּלִי גֻּזְמָה. לֹא הָיָה לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, הָיִיתִי יָכוֹל לָמוּת. וְהַדָּם הִרְגַּשְׁתִּי בְּכָל הַגּוּף. אֲנִי רָאִיתִי אֶת כֻּלָּם, הָיָה לָהֶם פַּרְנָסָה בְּהַרְחָבָה גְּדוֹלָה וַאֲנִי לֹא הָיָה לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, אֲנִי וְהַיְלָדִים. וְהֵם הָיָה לָהֶם כֶּסֶף הַרְבֵּה כְּמוֹ זֶבֶל, עָשׂוּ לָהֶם עַל עַצְמָם בַּנְק שֶׁל דּוֹלָארִים מִן אֲמֶרִיקָה וְהַבַּנְק הָיָה עָשִׁיר יוֹתֵר מִכָּל הַבַּנְקִים!

הֵם הָיוּ אַכְזָרִים, הָיָה לָהֶם כָּל-כָּךְ דּוֹלָארִים. כָּל הַכֶּסֶף, כָּל הדּוֹלָרִים שֶׁל אֲמֶרִיקָה הָיָה אֶצְלָם, וַאֲנִי לֹא הָיָה לִי.. חֲתִיכַת לֶחֶם בִּשְׁבִיל יְלָדִים קְטַנִּים לֶאֱכֹל וְלֹא שׁוּם דָּבָר. לֹא בַּיִת לָגוּר וְלֹא נַעֲלַיִם וְהָיָה קְרוּעִים, וְלֹא בֶּגֶד וְלֹא כֶּסֶף. מַדּוּעַ? אֲנִי לוֹמֵד בְּסִפְרֵי בְּרֶסְלֶב, זֶה הַכֹּל. מִי יָכוֹל לְתָאֵר מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר!

כָּכָה הָיָה לֹא יוֹם אֶחָד וְלֹא שָׁבוּעַ אֶחָד וְלֹא חֹדֶשׁ; שָׁנִים! שָׁנִים לֹא הָיָה לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, רַק לֶחֶם לְבַד לֹא הָיָה לִי, לֹא אֲנִי וְלֹא הַיְלָדִים שֶׁלִּי. כָּל הַכֶּסֶף שֶׁל אֲמֶרִיקָה הָיָה אֶצְלָם וְהָיָה לָהֶם שֵׁם גָּדוֹל בָּעוֹלָם כְּאִלּוּ הֵם צַדִּיקִים, הַשֵּׁם שֶׁלָּהֶם הָיָה בְּכָל הָעוֹלָם. זֶהוּ הַצַּדִּיקִים, הַצַּדִּיקִים הַשַּׁקְרָנִים…

הָיְתָה אִשָּׁה אַחַת, מַה שֶּׁהִיא עָשְׂתָה בִּשְׁבִילִי.. הִיא עָשְׂתָה לִי צִדְקוּת הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר. הִיא חִפְּשָׂה אוֹתִי הַרְבֵּה עַד שֶׁמָּצְאָה אוֹתִי וְהֵבִיאָה לִי בְּכָל יוֹם הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר אֹכֶל, וְגַם-כֵּן בְּשַׁבָּתוֹת, וְעוֹד וְעוֹד וָעוֹד. בָּרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ לָהּ הַרְבֵּה נְכָדִים שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, הוֹלְכִים לַיְשִׁיבוֹת וְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם. נוּ, צְדָקָה זֶה דָּבָר לְעוֹלְמֵי עַד, לְנֶצַח נְצָחִים.

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁפַּעַם אַחַת בָּא לִטְבֶרְיָה אִישׁ אֶחָד לַמְדָּן וְלֹא הָיָה לוֹ בָּנִים, וְהוּא בָּא לִטְבֶרְיָה לְהִתְפַּלֵּל עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בָּנִים, וְהוּא נָתַן לִי כַּמָּה פְּעָמִים כֶּסֶף, הוּא תָּמַךְ אוֹתִי, וְאַחַר-כָּךְ הוּא יָרַד וְאָמַר לִי: “הַיּוֹם אֲנִי לֹא יָכוֹל כְּבָר לַעֲזֹר לְךָ!”

אוֹי הַחֶרְפַּת רָעָב, זֶה אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר…

אֲנִי סָבַלְתִּי רָעָב, רָעָב, לָמוּת! לֹא הָיָה מִי שֶׁיְּרַחֵם שֶׁיִּתֵּן לִי אֵיזֶה פְּרוּטָה. הַיְלָדִים בִּקְּשׁוּ: “אַבָּא, לֶחֶם, לֶחֶם, לֶחֶם”, אֲנִי בָּאתִי לְרַב מְפֻרְסָם וְסִפַּרְתִּי לוֹ: “יֵשׁ לִי עֲשָׂרָה יְלָדִים קְטַנִּים וְאֵין לִי לֶחֶם לָתֵת לָהֶם”. טוֹב, הוּא אָמַר לִי: “הַיּוֹם אֵין לִי זְמַן, אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לְחוּץ לָאָרֶץ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל הַגְּאֻלָּה, אֵין לִי זְמַן הַיּוֹם. אֲבָל אֲנִי אֶרְאֶה, אֲנִי אֲדַבֵּר, אֲנִי אֲדַבֵּר עִם זֶה, עִם זֶה..”

לֹא דִּבֵּר וְלֹא עָשָׂה כְּלוּם!

הוּא אָמַר: “אֲנִי אֶרְאֶה, אֲנִי אֶשְׁתַּדֵּל, אֲנִי אֲבָרֵר, אֲנִי אֲדַבֵּר, אֲנִי, אֲנִי, אֲנִי..” וְלֹא עָשָׂה כְּלוּם!

הוּא הָלַךְ לְחוּץ לָאָרֶץ עִם הַסְּפִינָה, וְנַעֲשָׂה חוֹלֶה.. וְנִפְטַר בַּסְּפִינָה. הֵבִיאוּ לוֹ רוֹפְאִים גְּדוֹלִים וְלֹא יָכְלוּ לַעֲזֹר לוֹ…

נוּ, אֲנִי חַס-וְשָׁלוֹם לֹא מְדַבֵּר, אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ בְּלִבִּי, אֲנִי בָּאתִי לְ’שַׁעֲרֵי חֶסֶד’ וְאָמַרְתִּי לְמִשֶּׁהוּא שֶׁהָיָה לוֹ שֵׁם גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּרֶסְלֵב, אֲנִי סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁכָּכָה הַמַּצָּב שֶׁלִּי, הוּא לֹא נָתַן לִי כְּלוּם. לִפְעָמִים נָתַן לִי אֵיזֶה מַתָּנָה שֶׁנּוֹתְנִים.

הָיָה אֶחָד שֶׁהָיָה גָּדוֹל מְאֹד עַד הַשָּׁמַיִם, אֲנִי סִפַּרְתִּי לוֹ הַמַּצָּב שֶׁלִּי וְהוּא לֹא שָׂם לֵב עַל זֶה, הוּא דָּאַג רַק בִּשְׁבִילוֹ. אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת לֹא נָתַן לִי חֲתִיכַת לֶחֶם אוֹ אֵיזֶה כֶּסֶף. הַכֹּל בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, בִּשְׁבִיל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ, אֲבָל לא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל בֶּער.

אֲנִי הָלַכְתִּי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְחַפֵּשׂ שֶׁיִּהְיֶה לִי חֲתִיכַת לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיֶּלֶד בַּלַּיְלָה וְאָמַרְתִּי לְכַמָּה חֲבֵרִים, סִפַּרְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי יְלָדִים וְאֵין לִי חֲתִיכַת לֶחֶם לָתֵת לָהֶם וְלֹא בֶּגֶד וְלֹא כְּלוּם, וְהֵם – כְּאִלּוּ לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם. אֲנִי יָצָאתִי בְּלִי כְּלוּם. כָּל אֶחָד הָלַךְ לַמַּכִּירִים וְהָיָה מְבַקֵּשׁ כֶּסֶף. אֲנִי – כְּלוּם, לֹא הָיָה לִי כְּלוּם!

חֲבֵרִים אֲמִתִּיִּים צְרִיכִים לָתֵת כֶּסֶף הַרְבֵּה שֶׁיִּהְיֶה לֶחָבֵר לִקְנוֹת לֶחֶם לַיְלָדִים. כֻּלָּם הָיָה לָהֶם מִשְׁפָּחָה וְהָיָה לָהֶם דִּירָה וְהַכֹּל, כָּל טוּב. רַק אֲנִי – אֲנִי לֹא הָיָה לִי לֶחֶם. נִסִּים שֶׁאֲנִי חָי, נִסִּים שֶׁהַיְלָדִים שֶׁלִּי חָיִים, נִסִּים!

כֵּן, כָּל הַיְלָדִים שֶׁלִּי הָיָה לָהֶם נִסִּים שֶׁהֵם נִמְצָאִים בַּחַיִּים. לֹא הָיָה לִי לֹא כֶּסֶף וְלֹא כְּלוּם, אֲנִי הָיִיתִי כְּמוֹ בֵּין הַגּוֹיִים…

הָיָה רַב, אֵיזֶה רַב, כְּמוֹ גּוֹי!

הוּא הָיָה הָרַב שֶׁל כָּל הָרַבָּנִים בְּעִיר גְּדוֹלָה בָּאָרֶץ, וְהוּא הָיָה לוֹ גַּאֲוָה וְהָיָה מְפֻרְסָם מְאֹד. כָּל הָעִיר הָיָה בְּיָדוֹ, הוּא הָיָה הַבַּעַל-הַבַּיִת שֶׁל כָּל הָעִיר, עַל כָּל הַכְּסָפִים, עַל כָּל הַדִּירוֹת. כָּל הַכֶּסֶף שֶׁל הָעִיר הָיָה בַּכִּיס שֶׁלּוֹ, הוּא הָיָה יָכוֹל לָתֵת לִי דִּירָה, הָיָה לוֹ בִּשְׁבִיל כָּל הַבָּתִּים שֶׁל הָעִיר, אֲבָל בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל בֶּער לֹא הָיָה לוֹ, הָיָה לוֹ רַק בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים.

אֲנִי יָשַׁבְתִּי עַל-יָדוֹ כַּמָּה שָׁנִים וְלֹא הָיָה עָנִי כָּמוֹנִי בְּכָל הָעִיר וְהוּא לֹא נָתַן לִי אַף חֲתִיכַת לֶחֶם, לֹא נָתַן לִי אַף פַּעַם אֵיזֶה מַטְבֵּעַ לַעֲזֹר, אֵיזֶה מִיל, לֹא נָתַן לִי כְּלוּם. הוּא הָיָה אָדָם גָּדוֹל וְהוּא לֹא תָּמַךְ אוֹתִי כְּלוּם, כְּלוּם. גּוֹי מְקַבֵּל אֵיזֶה עֶזְרָה? גַּם-כֵּן אֲנִי. הוּא הִתְנַהֵג אִתִּי כְּאִלּוּ אֲנִי גּוֹי…

פַּעַם אַחַת, פַּעַם אַחֲרוֹן, בָּאתִי עֶרֶב פֶּסַח וְהוּא רָאָה אוֹתִי וְאָמַר לִי: “בֹּא אִתִּי לַבַּיִת שֶׁלִּי וְשָׁמָּה בְּאֵיזֶה מָקוֹם יֵשׁ לִי חֲצִי לִירָה וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ. בּוֹא, בּוֹא אִתִּי לַבַּיִת שֶׁלִּי וַאֲנִי אוֹצִיא וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ”.

הוּא הָיָה גָּר בְּבָתֵּי וַרְשָׁא וְהָיְתָה לוֹ דִּירָה יָפָה מְאֹד. הוּא אָמַר לִי: “אַתָּה תֵּלֵךְ אִתִּי, בַּבַּיִת יֵשׁ לִי בֶּגֶד וְיֵשׁ בּוֹ חֲצִי לִירָה, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ עַל חַג הַפֶּסַח”.

טוֹב, הוּא אָמַר לִי וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי: “הוּא רַב, הוּא לֹא סְתָם יַגִּיד”, אָז אֲנִי הָלַכְתִּי אִתּוֹ. אֲנִי נִכְנַסְתִּי אֵלָיו לַבַּיִת וְהָיָה מַר לִי מְאֹד, אַחַר-כָּךְ אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהוּא לֹא נוֹתֵן, אָז אֲנִי חִכִּיתִי…

אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא יִתֵּן לִי תֵּכֶף, אֲנִי מְחַכֶּה, מְחַכֶּה, מְחַכֶּה עַל הַחֲצִי לִירָה, אַחַר-כָּךְ הוּא בָּא אֵלַי וְאָמַר לִי: “בָּא אִישׁ אֶחָד לְבַקֵּשׁ אֶצְלִי עֶזְרָה בִּשְׁבִיל מִשֶּׁהוּ שֶׁהוּא לַמְדָּן גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, אָז הוּא לָקַח מִמֶּנִּי כָּל הַכֶּסֶף שֶׁהָיָה לִי וְלֹא נִשְׁאַר לִי כְּלוּם. נוּ, אֵין לִי מַה לָּתֵת לְךָ!”

אֲנִי הָלַכְתִּי מִמֶּנּוּ בְּלִי שׁוּם פְּרוּטָה, רֵיק לְגַמְרֵי מִכָּל וָכֹל, לֹא נָתַן לִי כְּלוּם עַל חַג הַפֶּסַח…

אוֹי אוֹי אוֹי, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁלֵּם לוֹ, הוֹ.. הוּא סָבַל. בְּכָל פַּעַם הָיָה מֵת בַּבַּיִת שֶׁלּוֹ יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה, בְּכָל פַּעַם. אֲבָל אֵין שֵׂכֶל, וְהַלֵּב – כְּמוֹ אֵצֶל גּוֹי, אֵין לוֹ רַחֲמָנוּת כְּלוּם. בַּעַל-גַּאֲוָה כָּזֶה, רַק לַחֲשֹׁב אֵיך לִהְיוֹת מְפֻרְסָם בְּרֶסְלֶב…

אֲנִי הָיִיתִי גָּר עַל-יָדוֹ בָּעִיר וְהוא לֹא נָתַן לִי שׁוּם עֶזְרָה, כְּלוּם. אִם בָּא אִישׁ עָנִי שֶׁהַבָּנִים צְרִיכִים לֶחֶם וְלֹא נוֹתְנִים לוֹ לֶחֶם אָז הוּא דּוֹמֶה לְגוֹי. זֶה פֶּלֶא, דְּבַר פֶּלֶא, יִשְׂרָאֵל – רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים, אֲבָל לֹא אַכְזָרִים כָּזֶה. נוּ, זֶה מַעֲשֵׂה גּוֹי, לֹא מַעֲשֵׂה יְהוּדִי, יְהוּדִים הֵם רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים וְלֹא אַכְזָרִים כָּזֶה.

אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְדַבֵּר עַל רַבָּנִים, עַל גְּדוֹלִים, אֲנִי בָּאתִי וְאָמַרְתִּי לוֹ: “הַמַּצָּב נוֹרָא מְאֹד, תַּעֲזֹר לִי אֵיזֶה עֶזְרָה, אֲנִי אֵין לִי שְׂכַר דִּירָה, אֲנִי אֵין לִי כֶּסֶף, אֵין לִי לֶחֶם, אֵין לִי דִּירָה, אֵין לִי כְּלוּם”.

הוּא שָׁמַע, וַאֲנִי יָצָאתִי מֵהַבַּיִת כְּאִלּוּ לֹא שָׁמַע, כְּאִלּוּ לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם, כְּאִלּוּ דִּבַּרְתִּי אֶל הַקִּיר. הוּא לֹא רִחֵם כְּלָל וְלֹא נָתַן לִי כְּלָל אֲפִלּוּ מֵהַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ, הוּא הָיָה אַכְזָרִי כָּזֶה, לֹא נָתַן לִי כְּלוּם. כְּאִלּוּ אֲנִי גּוֹי. אוֹי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁלֵּם טוֹב, הוּא שִׁלֵּם טוֹב גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְגַם בָּעוֹלָם הַבָּא…

אֲנִי הָיָה לִי חָבֵר טוֹב שֶׁהָיְתָה לוֹ חֲנוּת וְכֻלָּם קָנוּ אֶצְלוֹ וְהָיָה לוֹ כֶּסֶף, אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲנִי הֵנַחְתּי אֶת הַיְלָדִים, אֵין לָהֶם לֶחֶם לֶאֱכֹל..”

וְהוּא לֹא נָתַן לִי כְּלוּם וְלֹא אָמַר לִי כְּלּוּם. אַחַר-כָּךְ תּוֹךְ זְמַן קָצָר הוּא קִבֵּל מַחֲלָה עַל הָרֵאָה וְהוּא נִפְטַר, הוּא הָיָה אִישׁ צָעִיר, עַל-כָּל-פָּנִים הוּא נִפְטַר וּמֵת. אֲנִי הָיָה לִי טַעֲנוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: “מַדּוּעַ הוּא נִפְטַר, הוּא הָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת הַרְבֵּה, מַדּוּעַ הוּא נִפְטַר..”

נוּ, נוּ, נוּ, נוּ, נוּ.. הָעוֹלָם לֹא הֶפְקֵר!

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מְשַׁלֵּם לְהַשַּׁקְרָנִים, הוּא מְשַׁלֵּם לָהֶם. מַה שֶּׁרָאִיתִי, כַּמָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא וְהַשְׁגָּחָתוֹ. הוֹ.. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל מְאֹד, רָאִיתִי אֵיךְ הוּא סוֹבֵל וְסוֹבֵל וּמְשַׁלֵּם בְּדִיּוּק. הוּא מְשַׁלֵּם טוֹב, הוּא מְקַבֵּל מְחִיר טוֹב. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שִׁלֵּם לָהֶם שֶׁאֲנִי הָיִיתִי בְּתוֹךְ הָעִיר וְלֹא הָיָה לִי לֶחֶם בִּשְׁבִיל יְלָדִים קְטַנִּים. הֵם חָשְׁבוּ שֶׁהֵם צַדִּיקִים שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים, שֶׁהֵם סוֹבְלִים בִּשְׁבִילִי, בִּשְׁבִילְךָ. אוֹי לְנַפְשָׁם וְאוֹי לְנִשְׁמָתָם.

לֹא, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא מְרַחֵם עַל אֵלּוּ שֶׁלֹּא עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה. שֶׁעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה – הוּא מְרַחֵם וּמוֹחֵל, אֲבָל בְּלֹא תְּשׁוּבָה – מִיתָה! הַכֹּל!

הֵם נִפְטְרוּ בְּלֹא תְּשׁוּבָה…

הֵם הָיוּ מִתְנַגְּדִים. הֵם חָשְׁבוּ שֶּׁאֲנִי אִישׁ פָּשׁוּט…

הָיָה שְׁנֵי מִינֵי יְהוּדִים: סְפָרַדִּים וְאַשְׁכְּנַזִּים. הָאַשְׁכְּנַזִּים לֹא נָתְנוּ לַסְּפָרַדִּים, וְהַסְּפָרַדִּים לֹא נָתְנוּ לַעֲנִיִּים הָאַשְׁכְּנַזִּים. אָז אֲנִי לֹא הָיָה לִי לֹא מֵהָאַשְׁכְּנַזִּים וְלֹא מֵהַסְּפָרַדִּים וְלֹא הָיָה לִי חֲתִיכַת לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים. אֲבָל אֲנִי חָי, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ הַשְׁגָּחָה בָּעוֹלָם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בָּרָא הָעוֹלָם וְהוּא מַנְהִיג הָעוֹלָם וְהוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל, כָּל פְּרוּטָה שֶׁגּוֹזְלִים.

אוֹי יוֹי יוֹי, אָסוּר לְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַכֹּל בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְרַחֲמִים, כֵּן. לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן, הַכֹּל בְּמִשְׁפָּט, הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן…

אַי וֵוי וֵוי, אַי וֵוי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם…

מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת זֶה יָכוֹל לְהַגִּיד: “זֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר, אִי אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה!” אֲהָהּ, מַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי בְּחַיָּי! מִי יָכוֹל לְתָאֵר לְשַׁעֵר, מִי יָכוֹל לְסַפֵּר מַה שֶּׁעָבַר עָלַי. לֹא עַל חִנָּם אֲנִי קִבַּלְתִּי שְׁנֵי מִכְתָּבִים מֵרַבֵּנוּ, זֶה לֹא עַל חִנָּם. זֶהוּ נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם. פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה…

שְׁנַיִם, הֵם הָיוּ שְׁנֵי מִכְתָּבִים, אֲבָל הָיָה לָהֶם קֶשֶׁר, זֶה הָיָה כִּמְעַט שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד. עַל-כָּל-פָּנִים עַל הָרִאשוֹן אֵין לְדַבֵּר!

וְהַשֵּׁנִי, זֶה הַלָּשׁוֹן שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לְךָ, כָּכָה הָיָה הַנֻּסָּח שֶׁל הַמִּכְתָּב הַשֵּׁנִי:

“מְאֹד הָיָה קָשֶׁה לִי לָרֶדֶת אֵלֶיךָ

תַּלְמִידִי הַיָּקָר לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי

מְאֹד מֵעֲבוֹדָתְךָ וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי

מַיין פַייֶערִיל וֶועט טְלִיֶען בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען”. זֶהוּ הַפֶּתֶק הַשֵּׁנִי!

וְהָרִאשׁוֹן.. אֵינֶנִּי זוֹכֵר בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהָיָה. הוּא חִזֵּק אוֹתִי, הִסְבִּיר לִי שֶׁמַּה שֶּׁאֲנִי סוֹבֵל זֶה דָּבָר טוֹב, זֶה דָּבָר טוֹב. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהֵם נִמְצָאִים אוּלַי אֵצֶל הַבַּת שֶׁלִּי.

אוֹי וֵוי, מַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי בִּשְׁבִיל בְּרֶסְלֵב, לֹא עַל חִנָּם רַבֵּנוּ כּוֹתֵב לִי: “תַּלְמִידִי הַיָּקָר”, הוּא לָקַח מִמֶּנִּי אֲפִלּוּ חֲתִיכַת לֶחֶם, לֹא הִשְׁאִיר לִי כְּלוּם, הַכֹּל לָקַח. אֲבָל זֶה טוֹב, בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אֲנִי הָיִיתִי סוֹבֵל וְהָיִיתִי בְּכַעַס עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, “מַדּוּעַ? מַדּוּעַ?” וְעַכְשָׁו אֲנִי אוֹמֵר: “הַלְוַאי וְהָיִיתִי סוֹבֵל יוֹתֵר!”

אֲנִי הָיִיתִי בְּשִׁפְלוּת כָּזֶה מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר, וְזֶה הָיָה טוֹב מְאֹד. בָּרוּךְ הַשֵּׁם, זָכִינוּ לְפִתְקָאוֹת מֵרַבִּי נַחְמָן. אֲנִי הָיִיתִי אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי וְהוא כּוֹתֵב לִי: “תַּלְמִידִי הַיָּקָר”. אֲבָל אֲנִי חָי בָּרוּךְ הַשֵּׁם וַאֲנִי רוֹאֶה הַסּוֹף שֶׁלָּהֶם, כֻּלָּם סָבְלוּ צָרוֹת כָּאֵלֶּה.. רַחֲמָנָא לִצְלַן. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא אוֹהֵב צַדִּיקִים, עַל צַדִּיקִים הוּא מִתְקַנֵּא יוֹתֵר מִכָּל הַתּוֹרָה, זֶה הָעִקַּר הַתּוֹרָה.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר הָיָה לוֹ גַּם-כֵּן בַּבַּיִת יְלָדִים וְלֹא הָיָה לָהֶם מַסְפִּיק לֶחֶם וְלֹא כֶּסֶף בִּשְׁבִיל לִמּוּד הַיְלָדִים וְתָמִיד הָיָה בְּיִסּוּרִים וְסָבְלוּ, וְהוּא קִבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה וְנָתַן צְדָקָה הַרְבֵּה, וְאִם לֹא הָיָה לוֹ לָתֵת צְדָקָה, אָז הוּא הָיָה לוֹוֶה מְאֵיזֶה בֶּן-אָדָם חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים, עֲשָׂרָה שְׁקָלִים, עֶשְׂרִים שְׁקָלִים. כֵּן, הוּא הָיָה צָרִיךְ בִּשְׁבִיל לַעֲזֹר לְמִשֶּׁהוּ לִקְנוֹת לֶחֶם לַיְלָדִים, אָז הוּא הָיָה לוֹוֶה. הוּא הָיָה לוֹ תָּמִיד כֶּסֶף.

הָיָה אֶחָד מִירוּשָׁלַיִם מִמֵּאָה שְׁעָרִים, הוּא בָּא פִּתְאוֹם אִישׁ וְאִשָּׁה וִילָדִים לִטְבֶרְיָה. נוּ, וְאֵין לָהֶם כֶּסֶף, וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל הֶרְאָה לָהֶם דִּירָה וְגַם-כֵּן כֶּסֶף וְהוּא נָתַן לוֹ צְדָקָה הַרְבֵּה. הוּא לֹא דָּאַג לְעַצְמוֹ, הוּא דָּאַג אִם חַס-וְשָׁלוֹם יֵשׁ מִשֶּׁהוּ שֶׁאֵין לוֹ לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים. וְהוּא חָטַף מִצְווֹת, מַעֲשִׂים טוֹבִים.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה גָּרוּשׁ, הַשֵּׁם נָתַן לוֹ אִשָּׁה גִּיטֶעלֶ’ה. הוּא בָּא מֵחֶבְרוֹן לִירוּשָׁלַיִם וּמָצָא לוֹ אִשָּׁה גִּיטֶעלֶ’ה, כָּכָה הָיָה שְׁמָהּ. וְהִיא הָלְכָה וְעָסְקָה בְּצִדְקוּת, הַכְנָסַת אוֹרְחִים וְהַכְנָסַת כַּלָּה, וְהִיא הָלְכָה תָּמִיד לְקַבֵּל כֶּסֶף מֵהָעֲשִׁירִים, הִיא בָּאָה לִשְׁנֵי הָעֲשִׁירִים הֲכִי גְּדוֹלִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְאָמְרָה לָהֶם: “מַה יֵּשׁ לָכֶם מִכָּל הָעֲשִׁירוּת, מִכָּל הַכֶּסֶף, מַה יִּהְיֶה לָכֶם מִזֶה?” וְהֵם אָהֲבוּ לִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁהִיא מְדַבֶּרֶת. הֵם הָיוּ כְּבָר מִחוּץ לַקְּדֻשָּׁה, אֲבָל הֵם אָהֲבוּ לִשְׁמֹעַ דִּבּוּרִים מִגִּיטֶעלֶ’ה. הִיא עָשְׂתָה לָהֶם חֶשְׁבּוֹן שֶׁהֵם עֲנַיִּים, שֶׁאֵין לָהֶם כְּלוּם!

אֲנַחְנוּ יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָה, זֶה הַתּוֹרָה – צְדָקָה וָחֶסֶד. לַעֲזֹר, לְרַחֵם אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ. אִם חֲבֵרוֹ צָרִיךְ אֵיזֶה דָּבָר – לַעֲזֹר לוֹ, לְרַחֵם, רַחֲמָנוּת, אֲבָל לֹא לִפְחֹד. אַדְרַבָּא לִשְׂמֹחַ מְאֹד, אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין מִצְוָה צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם עַל הַמַּתָּנָה, זֶה מַתְּנַת חִנָּם, “אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם נוֹתֵן הַתּוֹרָה!”

זֶה מַתָּנָה טוֹבָה אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין אֵיזֶה מִצְוָה, לֹא לִפְחֹד מִמִּצְוָה. כָּל הַבְּרִיאָה נִבְרְאָה רַק בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה, בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם הַתּוֹרָה.

הַבָּנִים גַּם-כֵּן, כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁהָאַבָּא הוּא מְפַחֵד מִמִּצְוָה, אָז הֵם מְפַחֲדִים גַּם-כֵּן, “מִי יוֹדֵעַ מַה זֶּה?”

זֶה מִצְוָה – צְדָקָה וָחֶסֶד, זֶה הַמִּדָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, רַחֲמָנוּת! לְרַחֵם! לֹא כְּמוֹ בְּהֵמָה, אֵין לָהּ שׁוּם רַחֲמָנוּת כְּלוּם, אַכְזָרִית כָּזֶה, חַיּוֹת, בְּהֵמוֹת. אֲנַחְנוּ יִשְׂרָאֵל עַם אֶחָד בָּעוֹלָם, כֻּלָּם הֵם בְּהֵמוֹת, אֵין לָהֶם שׁוּם דַּעַת, שׁוּם שֵׂכֶל, שׁוּם לֵב, כְּמוֹ בְּהֵמָה, הֵם לֹא קִבְּלוּ הַתּוֹרָה. אִם לֹא הַתּוֹרָה – אֵין שׁוּם רַחֲמָנוּת בָּעוֹלָם!

אנחנו בלבנו כאבן!

אוֹי, מַה שֶּׁהֵם דִּבְּרוּ עַל בְּרֶסְלֵב, אֲנִי הָיִיתִי רַק מְקֹרָב וְהֵם אָמְרוּ: “אָסוּר לָתֵת לוֹ לֶחֶם, הוּא לוֹמֵד בְּכָל הַיּוֹם ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְכָל הַלַּיְלָה הוּא לוֹמֵד בִּגְנֵבָה עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב”.

“יִשְׂרָאֵל בֶּער הוּא לוֹמֵד בַּלַּיְלָה עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וּבְכָל הַיּוֹם הוּא לוֹמֵד גְּמָרָא. אֲנַחְנוּ כָּל הַיּוֹם לוֹמְדִים גְּמָרָא וּבַלַּיְלָה יְשֵׁנִים, וְהֵם לוֹמְדִים בַּלַּיְלָה ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. אִם לֹא הָיִינוּ יְשֵׁנִים לֹא הָיִינוּ נוֹתְנִים לָהֶם לִלְמֹד ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, אֲבָל אֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים”.

הַמִּתְנַגְּדִים הֵם זָרְקוּ אֲבָנִים וְצָחֲקוּ: “זֶה בְּרֶסְלֵב”. הֵם רָאוּ חֲסִיד בְּרֶסְלֵב – אָז זָרְקוּ לוֹ אֲבָנִים שֶׁיָּמוּת! “בִּשְׁבִיל מָה בְּרֶסְלֵב, בִּשְׁבִיל מָה שֶׁיִּחְיֶה? בְּרֶסְלֵב? יוֹתֵר טוֹב שֶׁיָּמוּת מִלִּהְיוֹת בְּרֶסְלֵב!”

חָמִי הָיָה מַכֶּה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְתָלַשׁ לוֹ הַזָּקָן. הוּא אָמַר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל מִקָּרְדָן: “מַה זֶּה, מָה אַתָּה רוֹצֶה מֵחֲתָנִי? עֲזֹב אֶת חֲתָנִי, מַה יִּהְיֶה? שֶׁיִּהְיֶה בְּרֶסְלֵב! אֲנִי יֵשׁ לִי עֲרָבִים שֶׁיַּהַרְגּוּ אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ בִּזְמַן שֶׁתֵּלֵךְ לְמִירוֹן. הֵם יַהַרְגּוּ אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ!”

אֲנִי הָיִיתִי יַחַד עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר שְׁכֻּלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים. הֵם לֹא יָדְעוּ מַה זֶּה רַבִּי יִשְׂרָאֵל…

הֵם חָשְׁבוּ שֶׁהֵם גַּם-כֵּן צַדִּיקִים.

אוֹי, אוֹי וַאֲבוֹי לָהֶם…

אֵין לִי כֹּחַ לְסַפֵּר הַכֹּל, אֵין לִי כֹּחַ…

תִּמְחֹל לִי, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע אֲפִלּוּ עַל שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲבָל זֶה הָיָה מַמָּשׁ.. אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁבְּכָל הַיְשׁוּעוֹת. אֲנִי הָיִיתִי פָּשׁוּט, אִישׁ פָּשׁוּט. אֲבָל הָיָה לִי רָצוֹן חָזָק לַעֲבֹד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת.

לֹא סִפַּרְתִּי כְּלוּם עֲדַיִן מַה שֶּׁעָבַר עָלַי, עֲדַיִן אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים כְּלוּם! אֲפִלּוּ הַרְבֵּה שָׁנִים אִם אֲנִי אֲסַפֵּר קְצָת לֹא יַסְפִּיק אֲפִלּוּ עַל חֵלֶק קָטָן מֵהַיִּסּוּרִים שֶׁעָבַר עָלַי, מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי. מַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי אֵין פֶּה לְדַבֵּר לְסַפֵּר. עֲדַיִן לֹא סִפַּרְתִּי טִפָּה מִן הַיָּם מַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי מַה שֶּׁעָבַר עָלַי. עֲדַיִן לֹא סִפַּרְתִּי כְּלָל!

ילד בן שנה

אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְסַפֵּר הַכֹּל, אֲבָל הָאֱמֶת הוּא כָּכָה…

אֲנִי זוֹכֵר הַטַּעַם וְהַמַּשָּׂא שֶׁהָיָה לִי. לֹא הָיָה לִי לֶחֶם, לֹא אֲנִי וְלֹא הַיְלָדִים, שָׁנִים לֹא הָיָה לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל. אֲנִי הָלַכְתִּי מִמֵּאָה שְׁעָרִים לְ’שַׁעֲרֵי חֶסֶד’ עִם רַגְלַיִם חוֹלִים וַאֲנִי בִּקַּשְׁתִּי: “אֲנִי צָרִיךְ לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים”. אֲנִי חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיְּרַחֵם, מִי שֶׁיִּתֵּן לִי לֶחֶם רַק. וְכָכָה הִשְׁאַרְתִּי הַיְלָדִים, וְהָלַכְתִּי לְהִתְפַּלֵּל וְחָזַרְתִּי.. וְאֵין לֶחֶם. לֹא לֶחֶם וְלֹא כֶּסֶף וְלֹא הָיָה לִי כְּלוּם…

אֲנִי טָעַמְתִּי הַטַּעַם אֵיךְ יְלָדִים בּוֹכִים: “לֶחֶם, לֶחֶם, לֶחֶם!”

יֶלֶד קָטָן מְבַקֵּשׁ לֶחֶם וְלֹא הָיָה לִי לָתֵת לוֹ. כָּכָה אֵיזֶה חֲתִיכַת לֶחֶם, רַק אֵיזֶה חֲתִיכָה שֶׁיַּרְגִּישׁ הַטַּעַם הַלֶּחֶם. אוֹי אֵיזֶה טַעַם זֶה…

רָאִיתִי כְּשֶׁהַיְלָדִים פָּתְחוּ אֶת פִּיהֶם: “לֶחֶם, לֶחֶם, לֶחֶם!”

יֶלֶד אֶחָד, יֶלֶד קָטָן.. הוּא מֵת מֵרָעָב!

הוּא נַעֲשָׂה נָפוּחַ, הוּא מֵת…

יֶלֶד אֶחָד בֶּן שָׁנָה נִפְטַר אֶצְלִי, הַיֶּלֶד הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי, הוּא הָיָה גִּבּוֹר, הוּא נִפְטָר מֵרָעָב. כַּמָּה בְּכִיּוֹת הוּא בָּכָה: “לֶחֶם, לֶחֶם, לֶחֶם!”

הוּא נַעֲשָׂה נָפוּחַ כַּמָּה יָמִים, וְהַמַּרְאֶה שֶׁל הַגּוּף הָיָה כְּמוֹ הַר שֶׁל זָהָב, וְנַעֲשָׂה רָגִיל.. עַד שֶׁהוֹצִיא נִשְׁמָתוֹ וְהִרְגִּישׁ טַעַם מִיתָה מֵרָעָב! כָּךְ וְכָךְ הָיָה!

אֲנִי רָאִיתִי שֶׁהוא מֵת כָּל יוֹם וָיוֹם, לֹא רַק שֶׁהוּא מֵת יוֹם אֶחָד, בְּכָל יוֹם הוּא מֵת. בְּכָל לַיְלָה הוּא בָּכָה: “לֶחֶם, לֶחֶם, לֶחֶם”, כָּל הַלַּיְלָה הוּא בָּכָה, אֲנִי שׁוֹמֵעַ וְאֵין לִי לָתֵת לוֹ. מִי יָכוֹל לְדַבֵּר לְסַפֵּר מַה שֶּׁעָבַר עַל בְּרֶסְלֵב!

הוּא סָבַל רָעָב כָּזֶה.. אֲנִי לֹא מְגַזֵּם אֲנִי לֹא מְשַׁקֵּר, אֲנִי לֹא מְגַזֵּם וְלֹא מְשַׁקֵּר חַס-וְשָׁלוֹם. זֶה עוֹד אֵינוֹ כְּטִפָּה מִן הַיָּם מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי עַל זֶה שֶׁאֲנִי בְּרֶסְלֵב. אֵיפֹה נִשְׁמָע בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה! אֲנִי לֹא יָכוֹל לְסַפֵּר וּלְתָאֵר הַמַּצָּב כְּמוֹ שֶׁהָיָה!

כְּשֶׁאֲנִי מַזְכִּיר אֶת עַצְמִי הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שֶׁסָּבַלְתִּי רָעָב כָּזֶה, הַיֶּלֶד שֶׁלִּי הוּא סָבַל גֵּיהִנָּם בַּחַיִּים, רָעָב זֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ מִכָּדוּר. רָעָב זֶה נוֹרָא מְאֹד. יֶלֶד בֶּן שָׁנָה יֵשׁ לוֹ כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁל כָּל הַטְּעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם וְהוּא הִרְגִּישׁ שֶׁזֶּה חָסֵר לוֹ, הוּא צָרִיךְ לֶחֶם, וְהוּא בָּכָה עַד שֶׁמֵּת. זֶה מִיתָה קָשָׁה מְאֹד יוֹתֵר מִן הַכֹּל – רָעָב. יֵשׁ פָּסוּק: “טוֹבִים חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב”. חַלְלֵי חֶרֶב – הוּא מֵת, נִפְטָר. אֲבָל חַלְלֵי רָעָב.. זֶה רַחֲמָנָא לִצְּלַן הַטַּעַם הַזֶּה.

אֲנִי הָיִיתִי בִּטְבֶרְיָה, וְאִשְׁתִּי וְהַיֶּלֶד, וַאֲנִי בָּאתִי וְרָאִיתִי אֶת הַצַּעַר הַזֶּה שֶׁל חַלְלֵי רָעָב. זֶה אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר בַּמֹּחַ מַה שֶׁזֶּה, זֶה צַעַר כָּזֶה מַה שֶׁאֵין בָּעוֹלָם. אֲפִלּוּ חַלְלֵי חֶרֶב הֵם טוֹבִים מֵחַלְלֵי רָעָב.

אֲנִי סָבַלְתִּי מַה שֶּׁאֵין בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה! מִיתָה כָּזֶה אֵין בָּעוֹלָם, רַק בִּשְׁבִיל בְּרֶסְלֵב!

אַיי, אַיי, אַיי.. אֲנִי הָיִיתִי בְּסַכָּנָה, סָבַלְתִּי חֶרְפַּת רָעָב כָּזֶה, רָעָב כָּזֶה, אֲנִי וְהַיְלָדִים. זֶה לֹא עַל חִנָּם, זֶה הַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲנִי אֵין לִי טְעָנוֹת לְשׁוּם אֶחָד, רַק אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לִסְבֹּל אֶת זֶה, לַעֲבֹר אֶת זֶה, וְזֶה הָיָה לְטוֹבָה גְּדוֹלָה. זֶה הָיָה לִי לְכַפָּרַת עֲווֹן וְלִקְנוֹת דְּבָרִים טוֹבִים. אֲנִי מַרְגִּישׁ עַכְשָׁו הַטּוֹבָה הַזֶּה, כֵּן.

מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה עֳנָשִׁים כַּמָּה צָרוֹת אֲנִי פָּטַרְתִּי לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי זֶה שֶׁהַיֶּלֶד סָבַל מִיתָה כָּזֶה. הַבֵּן קָרְאוּ לוֹ נַחְמָן, הוּא מֵת וְיֶלֶד אַחֵר נוֹלַד וְקָרְאוּ לוֹ גַּם נַחְמָן, הָרִאשׁוֹן נַחְמָן מֵת מֵרָעָב.

אוֹי יוֹי יוֹי, מַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי בְּחַיָּי זֶה אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר וּלְתָאֵר. מִי יָכוֹל לְתָאֵר וּלְסַפֵּר? הָיָה מַה שֶּׁהָיָה, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְסַפֵּר…

הָיִינוּ בְּשִׁפְלוּת יוֹתֵר מֵהַיְהוּדִים אֵצֶל הַגּוֹיִים. בְּשִׁפְלוּת גָּדוֹל, בְּבִזָּיוֹן גָּדוֹל. הֵם הָיוּ אוֹמְרִים: “מָה, הוּא לוֹמֵד ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ שֶׁל רַבִּי נָתָן”. אֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם הִתְגַּבַּרְתִּי וְעָמַדְתִּי בְּבִזָּיוֹן כָּזֶה…

לְכָל הַדּוֹרוֹת, לְנֶצַח נְצָחִים, לְכָל הַדּוֹרוֹת לֹא יַסְפִּיקוּ לְסַפֵּר לְתָאֵר מַה שֶּׁסָּבַלְנוּ!

לֹא הָיָה לָנוּ נָשִׁים לְהִתְחַתֵּן, כָּל הַנָּשִׁים לֹא רָצוּ בְּרֶסְלֵב, הָיוּ אוֹמְרִים: “מַה, בְּרֶסְלֵב? הֵם לֹא צְרִיכִים לֹא כֶּסֶף וְלֹא כָּבוֹד וְלֹא שׁוּם דָּבָר, בִּשְׁבִיל מָה לְהִתְחַתֵּן? מַה, אֵיזֶה חַיִּים זֶה?”

לֹא, חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב אוֹמְרִים: “כֶּסֶף לֹא כְּלוּם, לֹא צְרִיכִים כֶּסֶף. וְכָבוֹד לֹא כְּלוּם, לֹא צְרִיכִים כָּבוֹד. כָּבוֹד לֹא וְכֶסֶף לֹא”. נוּ, מַה כֵּן צְרִיכִים?

כָּל הָעוֹלָם לֹא רָצוּ לָקַחַת בְּרֶסְלֵב לְשִׁדּוּךְ, “הוּא בְּרֶסְלֵב? נוּ, נֵלֵךְ..”

אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר, אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לְתָאֵר לְדַבֵּר, כַּמָּה שֶׁתִּשְׁמְעוּ זֶה עוֹד לֹא כְּטִפָּה מִן הַיָּם מַה שֶּׁהָיָה מַה שֶּׁסָּבַלְנוּ רַק עַל זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ בְּרֶסְלֶב. עוֹד לֹא כְּטִפָּה מִן הַיָּם…

בִּטְבֶרְיָה וּבִצְפָת וּבִירוּשָׁלַיִם הָיָה שְׁנֵי בְּרֶסְלֶבִים, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וְיִשְׂרָאֵל בֶּער!

הֵם צָחֲקוּ מֵאִתָּנוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ בְּלִבֵּנוּ צָחֲקְנוּ מֵהֶם. ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ נַעֲשָׂה בָּעוֹלָם, אֲנַחְנוּ צָחַקְנוּ מִכֻּלָּם, אֲנַחְנוּ הִדְפַּסְנוּ!

“עוֹד יִהְיֶה מַה לְּסַפֵּר מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי”. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “יִהְיֶה מַה לְּדַבֵּר, מַה לְּסַפֵּר מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי, אֵיזֶה גִּבּוֹרִים הֵם!”

“כְּשֶׁיִּרְאוּ כָּל הָעוֹלָם הָעֶרֶךְ שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי שֶׁהֵם מוּכָנִים לִסְבֹּל הַכֹּל בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת. אֵיזֶה גִּבּוֹרִים הֵם, אֵיזֶה חַיָּלִים הֵם, חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב – אֵיזֶה גִּבּוֹרִים הֵם! הֵם לֹא רוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם, לֹא רוֹצִים לֹא שֵׁם וְלֹא רַעַשׁ!”

רבי ישראל מסביר סוד כונת הפתק הקדוש

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מַרְבֶּה לְצַחֵק…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב, הוּא הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. יֵשׁ לוֹ כָּל הַמִּינֵי עֵצוֹת, כָּל הַמִּינֵי רְפוּאוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ. הָרַבִּי כְּבָר הֵכִין לָנוּ לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, הוּא כְּבָר הֵכִין לָנוּ הַכֹּל! לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. הָרְפוּאוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת וְהַתִּקּוּנִים.

וְהָרַבִּי, צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ מְאֹד רַבִּי, רַבִּי שֶׁיּוּכַל לַעֲזֹר לָנוּ. הָרַבִּי שֶׁל הָעוֹלָם הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן. הוּא הָרַבִּי שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, הוּא הָרַבִּי שֶׁל הַתּוֹרָה וְשֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל!

אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבִּי כָּזֶה…

אַתָּה יוֹדֵעַ מִי אָמַר אֶת זֶה, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן? מֻכְרָחִים, הֵם צְרִכִים לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אֲנִי לֹא יָכוֹל לָלֶכֶת מִכָּאן קֹדֶם. אֲנִי לֹא יָכוֹל לָלֶכֶת מִכָּאן, רַק עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ. מַה! מַה אַתָּה חוֹשֵׁב…

“מְאֹד הָיָה קָשֶׁה לִי לָרֶדֶת אֵלֶיךָ

תַּלְמִידִי הַיָּקָר לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי

מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי

הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן”

מִי גִּלָּה אֶת זֶה, נַ נַחְ? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה, אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים אַף אוֹת אַחַת, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה מִזֶּה. אַתֶּם יוֹדְעִים מִי אֲנִי? אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן.

אֲנִי אוֹדִיעַ לָכֶם מִי אֲנִי, אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן.

אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים מִי אֲנִי, אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן. אֲנִי אוֹדִיעַ לָכֶם מִי אֲנִי – אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן

אַתֶּם יוֹדְעִים מִי אֲנִי – לֹא, אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים, אֲנִי אוֹדִיעַ לָכֶם, אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן. זֶהוּ אֲנִי…

כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מִי אֲנִי, זֶה לֹא כָּל-כָּךְ קָשֶׁה. אֵיפֹה הַטֶּלֶוִיזְיָה, אֵיפֹה הַיְדִיעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, אֵיפֹה הֵם? מַדּוּעַ הֵם לֹא יָדְעוּ מִי אֲנִי!

צְרִיכִים לְהוֹדִיעַ לְכָל הָעוֹלָם מִי אֲנִי! אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן!

כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַמֶּמְשָׁלָה לֹא יוֹדְעִים מִי אֲנִי! אֲנִי אוֹדִיעַ לָכֶם פֹּה, עַכְשָׁו, מִי אֲנִי: אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן.

צְרִיכִים לְהוֹדִיעַ לְכָל הָעוֹלָם. הֵם לֹא יוֹדְעִים מִי אֲנִי! אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן!

אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן. זֶהוּ הַכֹּל! אַתֶּם יוֹדְעִים כְּבָר מִי אֲנִי…

כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מִי אֲנִי וַאֲנִי אוֹדִיעַ לָכֶם, אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן. הַטֶּלֶוִיזְיָה עוֹד לֹא בָּאָה? מַה זֶּה אִתָּם? אֵין לָהֶם שֵׂכֶל, כָּל הַטֶּלֶוִיזְיָה צְרִיכִים לָבוֹא לְהֵנָּה!

אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן. אֲנִי, אֲנִי מוֹדִיעַ לָכֶם, מַה שֶּׁכָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים – אֲנִי מוֹדִיעַ לָכֶם: אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן.

כָּל הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא יוֹדְעִים מִי אֲנִי, אֲנִי אוֹדִיעַ לָכֶם מִי אֲנִי, אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן, זֶהוּ!

נַחְמָן זֶה אֲנִי!

אֵיךְ בָּא לָעוֹלָם הַזֶּה פֶּתֶק כָּזֶה, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. זֶה אַף אֶחָד לֹא יָדַע מִסּוֹד הַזֶּה, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה שֶׁהוּא נַחְמָן. הוּא גִּלָּה חִיּוּתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ וְכָל עִקַּר חִיּוּתֵנוּ וְכָל יִשְׂרָאֵל. הוּא כּוֹלֵל כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַצַּדִּיקִים וְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת. נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן זֶהוּ כּוֹלֵל בְּרִיאַת כָּל הָעוֹלָם, בָּזֶה כָּלוּל כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַצַּדִּיקִים וְכָל הַפְּלָאוֹת וְכָל הָאוֹרוֹת הַפְּלָאוֹת, כֵּן.

אוֹי וֵוי זֶה יַעֲשֶׂה עוֹלָם חָדָשׁ, כְּבָר בָּרוּךְ הַשֵּׁם הוּא בְּזֶה הָעוֹלָם, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן…

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה אֶת זֶה, אַף אֶחָד לֹא יָדַע מִסּוֹד הַזֶּה, אֲפִלּוּ צַדִּיק אֶחָד לֹא יָדַע מִזֶּה הַסּוֹד, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְבַד. רַק הוּא גִּלָּה אֶת זֶה: אַתָּה יוֹדֵעַ מִי זֶה נַחְמָן? זֶה נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – זֶהוּ הַכֹּל!

רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה: אַתָּה יוֹדֵעַ מִי זֶה נַחְמָן? אֲנִי נַחְמָן! אֲנִי אֲנִי אֲנִי אֲנִי אֲנִי, אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן!

כֵּן, רַק הוּא גִּלָּה זֶה הַסּוֹד, זֶה סוֹד מִכָּל הָעוֹלָם וְהוּא בְּעַצְמוֹ גִּלָּה לָנוּ: אַתֶּם יוֹדְעִים מִי זֶה הָרַבִּי שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל? רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְבַדּוֹ הוּא גִּלָּה אֶת זֶה מַה זֶּה נַחְמָן: נַחְמָן זֶה אֲנִי! נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן זֶה אֲנִי. אֵין אַחֵר!

כבר חתמתי את שמי

וַאֲנִי.. אֲנִי כְּבָר חָתַמְתִּי אֶת שְׁמִי: נַ נַחְ!

אַתֶּם יוֹדְעִים מַה זֶּה נַ נַחְ? נוּ, תַּגִּידוּ, אִם אַתֶּם יוֹדְעִים אָז תַּגִּידוּ מַה זֶּה נַ נַחְ?

עַכְשָׁו אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַגִּיד מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים, אֲנִי אָמַרְתִּי כְּבָר אֶת שְׁמִי: נַ נַחְ.

מַה זֶּה נַ נַחְ?

אֲנִי.. ‘רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל’ – רָאשֵׁי-תֵבוֹת רַבִּ”י. אֲנִי הָרַבִּי!

מִי הוּא הָרַבִּי? נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן.

אֲנִי אוֹמֵר, אֲנִי הַכֹּל!

אַתֶּם יוֹדְעִים מִי אֲנִי?

אֲנִי רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – רָאשֵׁי תֵבוֹת רַבִּ”י, אַתֶּם יוֹדְעִים מִזֶּה? אֲנִי הָרַבִּי, כֵּן!

אַתֶּם לֹא מַכִּירִים אוֹתִי, מִי אֲנִי. אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן!

הוּא יַגִּיד לְכָל הָעוֹלָם שֶׁאַתֶּם לֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה נַ נַחְ, אֵיךְ אַתֶּם יוֹדְעִים, אֵיךְ אַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲזֹר? (צוֹחֵק)…

ספריו הקדושים

מִדִּבְרֵי רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵעִנְיַן גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וּמִמַּעֲלַת סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים…

הַיּוֹם בַּזְּמַן הַזֶּה יִתְגַּלֶּה קְצָת רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל הַצַּדִּיקִים!

הוּא בָּא לָעוֹלָם לְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם, כָּל הָרְשָׁעִים, כָּל הַטְּמֵאִים. כֻּלָּם יִהְיוּ נְקִיִּים וְיִהְיוּ בְּיַחַד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עִם הַתּוֹרָה. רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן זֶה הַשֹּׁרֶשׁ וְהָעִקָּר. כָּל דִּבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיו קָּדוֹשׁ עוֹלֶה עַל הַכֹּל. כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל – מִן הַשָּׁמַיִם, מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ. כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ הֵם דִּבְרֵי הַשֵּׁם מַמָּשׁ! יֵשׁ כְּבָר עֵצוֹת מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא קִבֵּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!

אִם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה מִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם – הָיָה הָעוֹלָם כֻּלָּם צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים אֲמִתִּיִּים…

עַכְשָׁו צָרִיךְ לָבוֹא בָּעוֹלָם הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא הָרַבִּי שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים. מִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה, חָכְמָה כָּזֶה, אֱמֶת כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַכֹּל. הַבַּעַל-דָּבָר סוֹגֵר, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ פּוֹתֵחַ! רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ פּוֹתֵחַ כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁל הַתְּשׁוּבָה וְשֶׁל הַכֹּל, שֶׁל כָּל הַתִּקּוּנִים. כָּל הַמַּפְתְּחוֹת אֶצְלוֹ, וְהוּא פּוֹתֵחַ בְּמַפְתֵּחַ אֶחָד כָּל הָאוֹרוֹת! דָּבָר כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם…

הָעִקָּר הוּא רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֶה צָרִיךְ לְהָאִיר לְכָל הָעוֹלָם, לְכָל יִשְׂרָאֵל. כָּל זְמַן שֶׁזֶּה עֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה – אֵין לָנוּ כְּלוּם!

הָעוֹלָם בְּלִי רַבֵּנו הוּא.. אֵין לוֹ כְּלוּם, אֵין לוֹ שׁוּם חִיּוּת כְּלָל. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עָלָה עַל כָּל הַחָכְמוֹת, עַל כָּל הַתּוֹרָה, עַל כָּל הַצַּדִּיקִים, עַל הַכֹּל. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הָאַבָּא, הוּא הָאִמָּא, הוּא הַכֹּל. הוּא הַתּוֹרָה, הוּא הָאֱמוּנָה, הוּא הַכֹּל! הַכֹּל רַבֵּנוּ! בְּלִי רַבֵּנוּ אֲנַחְנוּ חֲסֵרִים הַכֹּל, בִּלְעָדָיו אֵין לָנוּ כְּלוּם. עִם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – הַכֹּל, הַכֹּל טוֹב…

רַבֵּנו הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁהוּא מְלַמֵּד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג אִתָּנוּ, הוּא נוֹתֵן לוֹ עֵצוֹת. מִי אָמַר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה!

הוּא יְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּשְׁלֵמוּת, תִּקּוּן גָּמוּר. כָּל הַתִּקּוּנִים תָּלוּי רַק בַּהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ. כָּל הַתִּקּוּן שֶׁלָּנוּ, שֶׁל כָּל הָעוֹלָם – תָּלוּי רַק בַּהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ. תִּקּוּנִים, תִּקּוּנִים כָּאֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. הוּא יְתַקֵּן אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל הַפּוֹשְׁעִים וְכָל הָרְשָׁעִים. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן, אֲבָל הוּא עוֹשֶׂה חָדָשׁ! בְּרֶגַע אֶחָד הוּא מֵאִיר כָּל הָעוֹלָם, מַכְנִיס אֵשׁ בְּכָל הָעוֹלָם. הוּא יָכוֹל לִבְרֹא עוֹלָם חָדָשׁ – בְּרֶגַע אֶחָד!

הוּא הַכֹּל אֶצְלוֹ, בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, הַקֹּדֶשׁ-הַקָּדָשִׁים, אֶבֶן-הַשְּׁתִיָּה – הַכֹּל אֶצְלוֹ, הוּא עוֹלֶה עַל הַכֹּל! כָּל הַתּוֹרָה מְקַבְּלִים מֵרַבֵּנוּ, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מְקַבֵּל מֵרַבֵּנוּ, כֻּלָּם יוֹנְקִים מִמֶּנּוּ. הוּא גוֹאֵל מוֹשִׁיעַ, הוּא הַכֹּל, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא בְּעַצְמוֹ יְטַפֵּל בְּהַכֹּל. הוּא בְּיָדוֹ הַכֹּל, כָּל הַבְּרִיאָה, כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַתּוֹרָה, כָּל יִשְׂרָאֵל. זֶה עִנְיָן פֶּלֶא שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, בָּא בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה…

כַּמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֵינוֹ כְּטִפָּה מִן הַיָּם מֵעִנְיַן גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ. הַכֹּל לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן, לֹא כְּלוּם נֶגֶד גְּדֻלָּתוֹ. “אֲנִי נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים”, מִי, אֵיזֶה צַדִּיק אָמַר דָּבָר כָּזֶה, אִם לֹא מָשִׁיחַ!

כָּל הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בְּרַבֵּנוּ, הַכֹּל, הַכֹּל, בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ וְהַכֹּל. אִם יֵשׁ כְּבָר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם – כְּבָר יֵשׁ מָשִׁיחַ. מָשִׁיחַ כְּבָר יִמְצָא הַכֹּל מוּכָן וּמְזֻמָּן, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר הֵכִין הַכֹּל לַמָּשִׁיחַ. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר הֵכִין הַכֹּל!

כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ הוּא יְגַלֶּה אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, מִי זֶה, מִי הוּא רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן. מָשִׁיחַ הוּא יַכְנִיס בָּעוֹלָם הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, מָשִׁיחַ יִהְיֶה תַּלְמִיד רַבֵּנוּ…

כַּמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מֵרַבֵּנוּ – כָּכָה הַיֵּצֶר הָרָע הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק וְנֶעֱלָם. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוֹרֵג אותוֹ עִם כָּל הַחַיָּלִים שֶׁלּוֹ.

מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, מַחֲלוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְשָׁם שׁוּם תִּקּוּן מִשּׁוּם עֶזְרָה, אָבוּד לְגַמְרֵי. וְהוּא מְהַפֵּךְ הַכֹּל! חוֹלִים כָּאֵלֶּה כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ הַיּוֹם – אֵין לָהֶם רְפוּאָה. אֲבָל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גַּם מַחֲלוֹת כָּאֵלֶּה הוּא יָכוֹל לְתַקֵּן, לְרַפְּאוֹת, לְשַׂמֵּחַ. הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל בְּכָל רֶגַע. בְּדִבּוּר אֶחָד הוּא רוֹפֵא אֶת כָּל הַמַּחֲלוֹת שֶׁל כָּל הַחוֹלִים, בְּדִבּוּר אֶחָד!

זֶה פֶּלֶא כָּזֶה שֶׁאֲנַחְנוּ חוֹלִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲזֹר לָנוּ אֲפִלּוּ טִפָּה מִן הַיָּם – רַק הוּא, רַק הוּא! הוּא יָכוֹל לְרַפְּאוֹת כָּל הַחוֹלִים שֶׁבָּעוֹלָם! כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא מְחַיֶּה מֵתִים, הַכֹּל!

הוּא אָמַר שֶׁיֵּשׁ מַחֲלוֹת שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאָה, וַאֲנִי יָכוֹל לְרַפְּאוֹת גַּם מַחֲלוֹת כָּאֵלֶּה. חוֹלִים כָּאֵלֶּה – אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר לָהֶם, אֲפִלּוּ לְחוֹלֶה שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה – אֲנִי יָכוֹל לְרַפְּאוֹת אוֹתוֹ! אִם אֲנַחְנוּ הָיִינוּ יוֹדְעִים מִזֶּה, מַאֲמִינִים בָּזֶה – הָיִינוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא סוֹד כָּזֶה שֶׁעוֹד לֹא הָיָה מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, פֶּלֶא כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. עוֹד לֹא הָיָה חִדּוּשׁ כָּזֶה בָּעוֹלָם, חָדָשׁ! כָּל מִלָּה שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם – נַעֲשֶׁה עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי. הוּא אָמַר שֶׁכָּל תֵּיבָה הִיא כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַצַּדִּיקִים וְכָל יִשְׂרָאֵל. בְּתֵיבָה אַחַת! כָּכָה הוּא יָכוֹל לְהַכְלִיל כָּל הַתּוֹרָה.

דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ מְהַפֵּךְ כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַחֲכָמִים. הוּא מַרְאֶה לָהֶם שֶׁהֵם לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם. הוּא עָלָה עַל כָּל הַגְּדוֹלִים, עַל הַכֹּל. וְהָאֱמֶת שֶׁלּוֹ – אֵין אֱמֶת כְּמוֹ זֶה, אֵין חָכָם כְּמוֹ זֶה. כָּל הָעוֹלָם לֹא יְכוֹלִים נֶגֶד דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ. כָּל הַחֲכָמִים כֻּלָּם יִתְבַּטְּלוּ לְגַמְרֵי נֶגֶד רַבֵּנוּ. כֻּלָּם מִשְׁתַּגְּעִים, כָּל הַגְּדוֹלִים, כָּל כֻּלָּם מִתְבַּטְּלִים נֶגֶד דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה. מִי רָאָה דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה! רַק דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ הוּא כּוֹלֵל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ!

כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ וְכָל עִנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע וְהוּא נִצְחִי וְהוּא תָּמִיד בְּכָל דּוֹר. כָּכָה הוּא אָמַר, שֶׁהוּא הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, זֶה לֹא נִפְסָק! מַה שֶּׁגִּלָּה לָנוּ עֲדַיִן לֹא מַגִּיעַ לְטִפָּה מִן הַיָּם…

אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים עֲדַיִן כְּלָל מֵרַבֵּנוּ, אֲנַחְנוּ וְכָל הָעוֹלָם וְכָל הַדּוֹרוֹת שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא – עוֹד לֹא מַסְפִּיק לְהַשִּׂיג דִּבּוּר אֶחָד מֵרַבֵּנוּ!

יְכוֹלִים לִגְווֹעַ מִגֹּדֶל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם, כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא מַעְיָן, הוּא יַם הַחָכְמָה. דִּבּוּר אֶחָד הוּא הַיָּם הַגָּדוֹל, יַם הַחָכְמָה, יָם כָּזֶה.. יָם שֶׁל יְשׁוּעוֹת רְפוּאוֹת חֲדָשׁוֹת כָּאֵלֶּה לֹא הָיָה עֲדַיִן. דִּבּוּר אֶחָד שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא מְגַלֶּה, הוּא מְחַדֵּשׁ וּמְרַפֵּא כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַכּוֹפְרִים, כָּל הָרְשָׁעִים. כּוֹפְרִים גְּמוּרִים – וְהֵם יִהְיוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים. דִּבּוּר אֶחָד מַסְפִּיק לְכָל הָעוֹלָם.

יַם, יַם הַגָּדוֹל לֹא יַסְפִּיק לִכְתֹּב עַל גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל. בְּכָל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא יָכוֹל לִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם…

יִהְיֶה עוֹד זְמַן שֶׁאֲנִי מְקַוֶּה לַשֵּׁם, אוּלַי אֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר בִּתְפִלּוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ וּלְסַפֵר מַה זֶּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. כָּל דִּבּוּר שֶׁמְּדַבְּרִים מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הַמְתָּקָה גְּדוֹלָה לְכָל הָעוֹלָם. כָּל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת – אֵצֶל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא הַבָּחִיר שֶׁל כָּל הַדּוֹרוֹת. הוּא הָרוֹפֵא הֲכִי גָּדוֹל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ הוּא רְפוּאָה וִישׁוּעָה לָנוּ וּלְכָל דּוֹרוֹתֵינוּ לְעוֹלְמֵי עַד, לְנֶצַח נְצָחִים. בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ, הוּא קִיּוּם כָּל הָעוֹלָם וְכָל זַרְעֵנוּ עַד הַסּוֹף. הַכֹּל תָּלוּי בְּרַבֵּנוּ, כָּל הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, כָּל חַיֵּינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא – הוּא רַק רַבֵּנוּ!

אֲנַחְנוּ, הָעִקָּר שֶׁלָּנוּ לִהְיוֹת קָשׁוּר וְדָבוּק לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כָּל מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר זֶה אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן, וּצְרִיכִים אֲנַחְנוּ לִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ לְקַיֵּם כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה. לֹא לִשְׁמֹעַ לְשׁוּם אֶחָד. שׁוּם דָּבָר לֹא יָכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ – רַק רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן!

רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן הוּא הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ, הוּא הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. הוּא הרֹאשׁ שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁל הַכֹּל. הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל זֶה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, עַל כָּל הַגְּאוֹנִים, עַל הַכֹּל. כְּנֶגֶד רַבֵּנוּ זַ”ל – הַכֹּל בָּטֵל. הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֶה עִנְיָן שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ – יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר…

נ נח נחמ נחמן מאומן

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן זֶה הַשֵּׁם שֶׁל רַבֵּנוּ, וְזֶהוּ כּוֹלֵל בְּרִיאַת כָּל הָעוֹלָם, כָּל הַצַּדִּיקִים כְּלוּלִים בַּשֵּׁם הַזֶּה, כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַצַּדִּיקִים וְכָל הָאוֹרוֹת הַפְּלָאוֹת וְהַכֹּל, כָּל הַדּוֹרוֹת.

עוֹד לֹא הָיָה פֶּלֶא כָּזֶה בָּעוֹלָם מִשּׁוּם צַדִּיק. זֶה גִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן זֶה דָּבָר חָדָשׁ. נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן זֶה יוֹתֵר גָּדוֹל וְיוֹתֵר גָּבוֹהַּ מֵהַכֹּל. זֶה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, עַל כָּל הַתּוֹרָה, עַל הַכֹּל.

רַק נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, מַסְפִּיק, זֶהוּ הַכֹּל. זֶה כָּל הָעוֹלָם, זֶה כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְכָל יִשְׂרָאֵל, זֶה כָּל הַחָכְמוֹת וְכָל.. הַכֹּל! כָּל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת, הַכֹּל בְּדִבּוּר אֶחָד!

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן הוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל שָׁלֵם, חָדָש, הוּא חָדָשׁ וְהוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל חָדָשׁ!

רַק לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם שֶׁל רַבֵּנוּ, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן, זֶה מַסְפִּיק. זֶה דָּבָר קַל לְהַגִּיד, וּמִי שֶׁאוֹמֵר נַ נַחְ, אָז הוּא מַחֲזִיק, הוּא נִכְנָס בְּהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַבְּרִיאָה, בְּהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה וְשֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים, נִכְנָסִים בְּעוֹלָם אַחֵר.

רַק לְהַגִּיד בַּפֶּה אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן, זֶה מַמְתִּיק כָּל הַצָּרוֹת וְכָל הַדִּינִים וְכָל הָעֲווֹנוֹת וְכָל הַנְּפִילוֹת וְכָל הַכְּפִירוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. זֶה מַסְפִּיק לְהַחֲרִיב כָּל הַסִּטְרָא-אַחֲרָא, כָּל הַחשֶׁךְ, הַכֹּל, מְהַפֵּךְ הַכֹּל. שֶׁזֶּה כֹּחַ כָּזֶה.. כֹּחַ חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם!

כֵּן, לְהַגִּיד כָּל הַיּוֹם נַ נַחְ – זֶה הַמַּפְתֵּחַ לְכָל הָרְפוּאוֹת, לְכָל הַיְשׁוּעוֹת, זֶה הַכֹּל, הַכֹּל! נַ נַחְ, זֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ, זֶה פּוֹתֵחַ כָּל הַשְּׁעָרִים, כָּל הַשַּׁעֲרֵי רַחֲמִים, כָּל הַשַּׁעֲרֵי תְּפִלָּה, כָּל הַשַּׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, כָּל הַתּוֹרָה. הוּא יֵשׁ לוֹ כָּל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת וְכָל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים. צְרִיכִים שֶׁיִּהְיֶה מָלֵא כָּל הָעוֹלָם בְּנַ נַחְ…

הַנִּגּוּן נַ נַחְ זֶה נִגּוּן שֶׁהוּא מְסֻגָּל לְרַפְּאוֹת כָּל הַמַּחֲלוֹת, הוּא יָכוֹל לְכָל דָּבָר. נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן הוּא נוֹתֵן רְפוּאוֹת לְכָל הַחוֹלִים הַקָּשִׁים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לָהֶם, רַק יַגִּיד – יְקַבֵּל! רַק הַנִּגּוּן נַ נַחְ – כָּל הָעוֹלָם הֵם בְּתִקּוּן גָּמוּר. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם עִם הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ – נַ נַחְ. מַסְפִּיק לְכָל הָעוֹלָם נַ נַחְ. אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, שֶׁזֶּה נִגּוּן כָּזֶה שֶׁהוּא תִּקּוּן וּרְפוּאָה וִישׁוּעָה לְכָל אֶחָד. אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רִחֵם עָלֵינוּ, הוּא גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם מִי הוּא, מִי יוֹדֵעַ נַ נַחְ? בְּלִי זֶה אֵין חַיִּים, אֵין כְּלוּם…

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן – הוּא הַכֹּל! אֲנִי אוֹדִיעַ לָכֶם מִי אֲנִי: אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן. זֶהוּ אֲנִי!

אֲנִי.. רַבִּי נַחְמָן! זֶה נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן!

אֲנִי – רָאשֵׁי תֵבוֹת נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן, זֶה כְּבָר כָּלוּל כָּל הָעוֹלָם עִם כָּל הַחֲכָמִים, עִם כָּל.. הַכֹּל!

‘ספורי מעשיות’

הַמַּעֲשִׂיּוֹת הֵם מְגַלִּים אֶת רַבֵּנוּ, מְגַלִּים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

כָּל דִּבּוּר שֶׁל הַמַּעֲשִׂיּוֹת הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ.. אֵין, אֵין בָּעוֹלָם, אֵין כְּמוֹהֶם! רַק דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ – הוּא מַכְנִיעַ אֶת כֻּלָּם. בְּדִבּוּר אֶחָד שֶׁל הַמַּעֲשִׂיּוֹת – שָׁמָּה יֵשׁ כָּל הַתּוֹרָה וְהַכֹּל! הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַכֹּל!

עוֹד לֹא הָיָה תּוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלּוּ. רַק תֵּיבָה אַחַת מִן הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ עוֹלֶה עַל הַכֹּל. עַל כָּל הַתּוֹרָה, עַל כָּל הַחָכְמוֹת. מִלָּה אַחַת! עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם אוֹר פֶּלֶא כָּזֶה…

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר שֶׁזֶּה הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִים לִפְקֹד עֲקָרוֹת!

יֵשׁ כְּבָר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה.. עַד רַבֵּנוּ לֹא הָיָה ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ וְלֹא הָיָה ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְלֹא הָיָה כְּלוּם. לֹא הָיָה, אַיִן, כְּלָל! אִם לֹא הָיָה בָּעוֹלָם רַק דַּף אֶחָד מֵהַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, דַּף אֶחָד מֵהַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, דַּף אֶחָד מִ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, אָז הָיָה הָעוֹלָם בָּטֵל לִכְלוּם! אִם לֹא הָיָה ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ בָּעוֹלָם, עוֹד לֹא הָיָה כְּלוּם. בְּלִי הַ’סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ – כָּל הָעוֹלָם לֹא כְּלוּם. יֵשׁ לָנוּ כְּבָר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, זֶה שָׁוֶה יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, כָּל דִּבּוּר הוּא שָׁוֶה יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם. נוּ, אֵיזֶה שִׂמְחָה זֶה…

‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה וְ’סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ כָּאֵלֶּה, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה.. אֵין בָּעוֹלָם. אִם זֶה הָיָה מִתְגַּלֶּה הָיָה כָּל הָעוֹלָם צַדִּיקִים! סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, זֶה רַק שֶׁל מָשִׁיחַ…

‘לקוטי מוהר”ן’

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לָנוּ ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שָׂמֵחַ מְאֹד שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, כָּל תּוֹרָה הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ וְזַרְעֵנוּ, הַכֹּל. דַּף אֶחָד מִ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, דַּף אֶחָד מִ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’! כָּל דִּבּוּר שֶׁל הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ הוּא כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַתִּקּוּנִים שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ…

רַבִּי נָתָן אָמַר שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא – אִם יִפְסְקוּ לוֹ גֵּיהִנָּם, אָז הוּא יַגִּיד תּוֹרָה בַּ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, אָז יִהְיֶה נַעֲשָׂה שָׁמָּה גַּן-עֵדֶן! יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ בָּעוֹלָם – נוּ, כֻּלָּם יֵשׁ לָהֶם תִּקּוּן! יֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. הוּא יַעֲשֶׂה אֶת כֻּלָּם צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים. כָּל הַכּוֹפְרִים, כָּל הָרְשָׁעִים יִהְיוּ צַדִּיקִים!

‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ כָּזֶה הָיָה מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם? דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ זֶה כּוֹלֵל אֶת כָּל הַצַּדִּיקִים וְכָל הַתּוֹרָה. אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר…

‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה.. אֵיזֶה יְשׁוּעָה זֶה, אֵיזֶה רְפוּאָה, אֵיזֶה.. זֶה כָּל תִּקּוּנֵנוּ, זֶה הַכֹּל! יֵשׁ בּוֹ הַכֹּל לְיִרְאַת שָׁמַיִם וֶאֱמוּנָה וּתְשׁוּבָה וְכָל מַה שֶּׁצְּרִיכִים יֵשׁ שָׁמָּה בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר. שׁוּם צַדִּיק לֹא אָמַר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה: “וּמָשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ עַל ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן'”. נוּ, הוּא רַק יָחִיד בְּכָל הָעוֹלָם, יָחִיד, שֶׁאָמַר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה: “מָשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ עַל ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’!”

כָּל הַגְּאוֹנִים וְכָל הַגְדוֹלִים שֶׁל הָעוֹלָם יִתְבַּיְּשׁוּ וְיִתְבַּטְּלוּ נֶגֶד רַבֵּנוּ, נֶגֶד אִישׁ אֶחָד. דִּבּוּר אֶחָד מִ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ מְנַצֵּחַ אֶת כֻּלָּם, אֶת כָּל הָעוֹלָם. דִּבּוּר אֶחָד!

הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, זֶה לִמּוּדִים שֶׁל מָשִׁיחַ! רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “יֵשׁ כְּבָר בָּעוֹלָם הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, אָז הָעוֹלָם לֹא יֵחָרֵב..”

‘לקוטי תפלות’

הוֹי ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה.. כָּל הָעוֹלָם צְרִיכִים אוֹתוֹ בְּכָל רֶגַע. כָּל הָעוֹלָם! הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ צְרִיכִים לְהַדְפִּיס בְּכָל הָעוֹלָם, לְכָל הַיְשִׁיבוֹת, בְּכָל מָקוֹם יִהְיֶה ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. הֵם יִרְאוּ אִם הָיָה כְּבָר בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה, פֶּלֶא כָּזֶה.. ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. הָיָה ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה בָּעוֹלָם? זֶה רַק שֶׁל מָשִׁיחַ!

זֶה הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ יְגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, הוּא יְגַלֶּה מַה זֶּה ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’. מָשִׁיחַ הוּא יְכַנֵּס כָּל הָעוֹלָם, כָּל יִשְׂרָאֵל, וִיתַקֵּן אוֹתָם. הוּא יִתֵּן לָהֶם ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְהֵם יַגִּידוּ ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ – זֶה הַכֹּל.

‘לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה יֶשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם? מִי יָכוֹל לְהַגִּיד שֶׁיֶּשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד מֵהַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’? אֱמֶת כָּזֶה, תּוֹרָה כָּזֶה, ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. תְּפִלּוֹת כָּאֵלּוּ – אֵין בָּעוֹלָם!

‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה שֶׁרַבִּי נָתָן אוֹמֵר בְּפֵרוּשׁ: “מֵעוֹלָם לֹא נִתְגַּלָּה תְּפִלּוֹת כָּאֵלּוּ, לֹא הָיָה תְּפִלּוֹת כָּאֵלּוּ בָּעוֹלָם!” ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ כָּזֶה שֶׁכָּל דִּבּוּר יָכוֹל לְשַׁנּוֹת כָּל הָעוֹלָם מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, כָּל הָעוֹלָם! כָּל דִּבּוּר יָכוֹל לְרַפְּאוֹת כָּל הָעוֹלָם, לְשַׂמֵּחַ כָּל הָעוֹלָם, לְחַזֵּק כָּל הָעוֹלָם. כָּל דִּבּוּר!

הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הוּא יָכוֹל לְקַבֵּל כָּל הָעוֹלָם, הוּא יִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם. הוּא יְחַיֶּה יְשַׂמַּח וִירַפֵּא אֶת כָּל הָעוֹלָם, אֶת כָּל הָרְשָׁעִים, אֶת כָּל הַכּוֹפְרִים. הוּא יְרַפֵּא וְיַחֲזִיר אוֹתָם לַטּוֹב. דִּבּוּר אֶחָד יַהֲפֹךְ כָּל הָעוֹלָם!

הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הוּא מְקָרֵב אוֹתָנוּ לַתּוֹרָה וּלְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. בְּכָל דִּבּוּר שֶׁל הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ הוּא חִיּוּת שֶׁל כֻּלָּם, הוּא נוֹתֵן חִיּוּת לְכָל הָעוֹלָם, לְכָל הָרְשָׁעִים. הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ זֶה הַבֵּית-חוֹלִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם! זֶה יִהְיֶה הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה בָּעוֹלָם, הוּא יִתְגַּלֶּה – הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’…

אַיי, הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’.. רָאוּי שֶׁאֲנַחְנוּ נַעֲסֹק בָּזֶה הַרְבֵּה, זוֹכִים לְאוֹרוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם. אִם יֵשׁ לְךָ שֵׂכֶל תִּקְנֶה הַ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְתַגִּיד הַרְבֵּה ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְתִמְצָא חִיּוּת, חַיִּים נִצְחִיִּים, חַיִּים שֶׁנִּקְרָא חַיִּים. מִי שֶׁאוֹמֵר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ – אָז הוּא מוֹצֵא הָאֱמֶת!

שֶׁנִּזְכֶּה לְהַגִּיד הַרְבֵּה ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’ וְהַרְבֵּה ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, זֶה דִּבּוּרִים שֶׁל מָשִׁיחַ, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה טִפָּה מִן הַיָּם…

‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’

הוֹי רַבִּי נָתָן, צַדִּיק קָדוֹשׁ כָּזֶה, אוֹר כָּזֶה, הוּא עָשָׂה ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ שֶׁכָּל דִּבּוּר הוּא יָכוֹל לְהַחֲיוֹת כָּל הָעוֹלָם! ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, כָּל דִּבּוּר הוּא מְחַיֶּה מֵתִים. ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, ‘לִקּוּטֵי עֵצוֹת’, סִפְרֵי רַבֵּנוּ – זֶהוּ הַגְּאֻלָּה, זֶהוּ הַתּוֹרָה וְזֶה הָאֱמוּנָה וְזֶה הַכֹּל!

תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם! הֲלָכוֹת כָּאֵלֶּה עֲדַיִן לֹא הָיוּ בָּעוֹלָם! אֵיךְ יְכוֹלִים לְהִפָּרֵד אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד מִ’לִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, מִ’לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, זֶה עוֹלֶה עַל כָּל הַתּוֹרָה!

יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, יֵשׁ כְּבָר ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’, זֶה לִמּוּדִים שֶׁל מָשִׁיחַ! מָשִׁיחַ גַּם-כֵּן כָּלוּל בְּהַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ. הַתּוֹרָה שֶׁל רַבֵּנוּ זֶה מָשִׁיחַ וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר…

‘אִבֵּי הַנַּחַל’

‘אִבֵּי הַנַּחַל’, כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה הַמִּכְתָּבִים – נַעֲשֶׂה בַּעַל-תְּשׁוּבָה! כָּל מִכְתָּב הוּא אוֹר הַשֵּׁם, כָּל דִּבּוּר – אוֹר הַשֵּׁם. נֶעֱלָם מִכָּל הָעוֹלָמוֹת! תִּשְׁתַּדֵּל לְקַבֵּל הַסֵּפֶר ‘אִבֵּי הַנַּחַל’ – אָז תִּהְיֶה חֲסִיד בְּרֶסְלֵב…

‘תקון הכללי’

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: “אֲנִי נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים!” כְּתָמִים כָּאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, מִי יָכוֹל לְנַקּוֹת? רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!

כְּשֶׁצְּרִיכִים רְפוּאָה, אוֹמְרִים הַ’תִּקּוּן הַכְּלָלִי’, מִי שֶׁחַס-וְשָׁלוֹם נָפַל, אָז תֵּכֶף – הוּא כְּאִלּוּ לֹא קָרָה כְּלוּם. ‘תִּקּוּן הַכְּלָלִי’ – זֶה אוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ!

הַ’תִּקּוּן הַכְּלָלִי’ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – זֶה תִּקּוּן כָּזֶה שֶּׁאֵין לָנוּ מוּשָׂג!

עַכְשָׁו רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּבָר יֶשְׁנוֹ בָּעוֹלָם, עַכְשָׁו יֵשׁ כְּבָר הַגְּאֻלָּה, יֶשְׁנוֹ הַ’לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן’ וְ’לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת’, ‘לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’ וְעוֹד. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא גִּלָּה חָכְמָה חֲדָשָׁה שֶׁעוֹלָה עַל כָּל הַחָכְמוֹת. הַכֹּל כָּתוּב בְּכָל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל, בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים יֵשׁ לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כָּל הַתִּקּוּנִים וְכָל הָרְפוּאוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת. זֶה כָּל הַיְשׁוּעוֹת – הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לְהַדְפִּיס סִפְרֵי רַבֵּנוּ, זֶה חִיּוּת כָּל הָעוֹלָם!

כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְעַל בָּנָיו שֶׁיִּקְנֶה סִפְרֵי רַבִּי נַחְמָן וְיַעֲסֹק בָּהֶם וִיקַיֵּם אוֹתָם, אָז יִהְיֶה עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי…

תַּם וְנִשְׁלַם, שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם.

בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּח

וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה:

חזק חזק ונתחזק

החיזוק השבועי

ספר ישראל סבא

תפריט

קטגוריות

הצטרפו לניוזלטר שלנו

מפיצי האור של רבי נחמן מברסלב

קבלו פעם בחודש חבילת עלונים להפצה בהשתתפות בתרומה כנדבת ליבכם - אשרינו!