סיפור בנית הבית על ציון רבינו אחר המלחמה

סיפור בנית הבית על ציון רבינו אחר המלחמה
אִישׁ חָסִיד הָיָה בְּאוּמַאן וּשְׁמוֹ רַבִּי זַאוֶל לוּבֶּרְסְקִי זַ”ל, וּמְקוֹם מִשְׁכָּנוֹ הָיְתָה הָעִיר לַמְבֶּרְג אֲשֶׁר בְּגָלִיצְיָה, סָמוּךְ לִגְבוּל אוֹקְרָאִינָה שֶׁבְּרוּסְיָה. וְהָיָה הָאִישׁ צַדִּיק וְתָמִים וִירֵא אֱלֹקִים. הוּא נֶחֱשַׁב כְּאֶחָד מִמַּנְהִיגֵי הַחֲבוּרָה הַקְּדוֹשָׁה חֲבוּרַת עוֹבְדֵי הַשֵּׁם בְּדֶרֶךְ רַבֵּנוּ מוֹהֲרַ”ן מִבְּרֶסְלֶב זיע”א. וּבִימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים הִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַתֵּבָה כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר בִּתְפִלַּת הַמּוּסָפִים.
תְּפִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי זַאוֶל מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ הָיְתָה בְּרֹב נְעִימוּתָהּ וּמְתִיקוּתָהּ, הוּא הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּמְתִינוּת וּבִדְבֵקוּת עֲצוּמָה, עַד שֶׁכָּל שׁוֹמְעָיו לִבָּם נָמַס וְהָיָה לְמַיִם. הַתְּפִלָּה הִשְׁאִירָה רֹשֶׁם עָמֹק עַל שׁוֹמְעֶיהָ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְכָל אֵימַת שֶׁהָיוּ נִזְכָּרִים מִתְּפִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי זַאוֶל הָיוּ בָּאִים לִידֵי הִרְהוּר תְּשׁוּבָה.
כָּאָמוּר הָיָה רַבִּי זַאוֶל רֹאשׁ הַחֲבוּרָה שֶׁל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בַּיָּמִים הָהֵם שֶׁל רֵאשִׁית שְׁנוֹת ת”ש, וּבִימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים בְּעֵת אֲשֶׁר נִתְקַבְּצוּ וּבָאוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ דַּחֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק לִהְיוֹת עִם רַבֵּנוּ כְּפִי צִוּוּיוֹ הַנּוֹדָע, הָיָה רַבִּי זַאוֶל הַכֹּחַ הַמּוֹבִיל לְכָל עִנְיְנֵי הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ. מִלְּבַד הֱיוֹתוֹ הַבַּעַל תְּפִלָּה הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר – הָיָה יוֹשֵׁב וּמִתְוַעֵד עִם הַצִּבּוּר בְּעֵת הַסְּעוּדוֹת שֶׁל הֶחָג, וּבְעֵת עֲלוֹת הַמִּנְחָה בֵּין לַיִל הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי שֶׁל יְמֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים.

הָיָה זֶה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת תשי”ג. הָאֹהֶל הַנִּפְלָא וְהָאָהוּב שֶׁהִתְנוֹסֵס עַל הַצִּיּוּן לְמַעְלָה מִמֵּאָה בַּשָּׁנִים הָיָה כְּבָר חָרֵב וְנֶחֱרַב עַל יְדֵי הַפּוֹלְשִׁים הַצָּבָא הַגֶּרְמַנִּי ימ”ש. וְכָל הַנִּשְׁאַר מֵהַצִּיּוּן לֹא הָיָה אֶלָּא פִּסַּת הַקַּרְקַע אֲשֶׁר בִּסְמִיכוּת לְחַלּוֹנוֹת הַבַּיִת שֶׁנִּבְנָה לְיַד הַצִּיּוּן, כְּפִי אֲשֶׁר נִגְלָה לְעֵינֵינוּ כַּיּוֹם הַזֶּה. חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב הִגִּיעוּ אָז בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ לְהִתְקַבֵּץ עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ אוּמָאנָה עַל שְׂרִיד מְקוֹם הַקֶּבֶר הַקָּדוֹשׁ שֶׁנּוֹתַר לִפְלֵטָה בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים.
אָז בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה, בְּעֵת אֲשֶׁר אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה לִבָּם מָלֵא הֶרְגֵּשִׁים שֶׁל שִׂמְחָה וְהִתְעוֹרְרוּת עַל זְכִיָּתָם הַגְּדוֹלָה שֶׁזָּכוּ לְקַיֵּם רְצוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ, פָּנָה מוֹסֵר הַדְּבָרִים הַלָּלוּ (רַבִּי מִיכְל דּוֹרְפְמַאן שְׁלִיטָ”א) אֶל רַבִּי זַאוֶל, אוֹתוֹ רַבִּי זַאוֶל שֶׁהָיָה פַּטְרוֹנוֹ שֶׁל מְקוֹם הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ וְהוּא אֲשֶׁר דָּאַג כָּל הַשָּׁנִים לִשְׁמִירָתוֹ וּפִקַּח עָלָיו בְּכָל הַזְּמַנִּים וְהַמַּצָּבִים.
יֹאמַר נָא לִי, שְׁאָלוֹ רַבִּי מִיכְל, מֵהֵיכָן יָדוּעַ לִכְבוֹדוֹ בְּבִטְחָה שֶׁאָכֵן הַמָּקוֹם שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּטְּחִים עָלָיו הוּא הוּא מְקוֹם הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ? וְכֵן מִי הוּא אֲשֶׁר בָּנָה אֶת הַבַּיִת הַסָּמוּךְ שֶׁבֵּין חַלּוֹנוֹתָיו נִמְצָא הַצִּיּוּן, שֶׁלֹּא הָיָה קַיָּם בָּעֵת אֲשֶׁר הִתְנַשֵּׂא עָלָיו הָאֹהֶל בַּיָּמִים הַטּוֹבִים שֶׁל הַצִּיּוּן?
פָּתַח רַבִּי זַאוֶל אֶת פִּיו וְהֵשִׁיב דָּבָר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן:
“בִּשְׁנַת תש”ו הִסְתַּיְּמָה הַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה, וְעִמָּהּ נֶחֱרַב רֹב מִנְיָנוֹ וּבִנְיָנוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל. אֵלּוּ שֶׁהִגִּיעוּ לְאַחַר הַמִּלְחָמָה אֶל הַצִּיּוּן מְצָאוּהוּ חָרֵב וְנֶחֱרָב, כַּאֲשֶׁר מִכָּל הָאֹהֶל וּסְבִיבָתוֹ לֹא נוֹתַר כִּי אִם מִשְׁטָח שֶׁל מֶלֶט, אָרְכּוֹ כִּשְׁנֵי מֶטְרִים, רָחְבוֹ שְׁמוֹנִים ס”מ וְגָבְהוֹ כִּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה ס”מ. וְאַף גַּם מִבְנֶה זָעוּם זֶה הָיָה שָׁבוּר וְסָדוּק וְקִמְשׁוֹנִים עָלוּ בּוֹ (הרה”ח רַבִּי יִצְחָק גֶּלְבַּךְ זַ”ל הָיָה מִבֵּין אֵלּוּ שֶׁהִגִּיעוּ רִאשׁוֹנִים אֶל הַצִּיּוּן וּמְצָאוּהוּ בְּמַצָּב כָּזֶה).
בִּשְׁנַת תש”ז פִּרְסְמָה רָאשׁוּת עִירִיַּת אוּמַאן עַל אֶפְשָׁרוּת שֶׁל קְנִיַּת שְׁטָחִים עֲבוּר בְּנִיַּת דִּירוֹת. רַבִּי זַאוֶל מָסַר מִיָּד בַּקָּשָׁה עַל קְנִיַּת הַשֶּׁטַח שָׁם סָפוּן וְטָמוּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הַשֶּׁטַח הַזֶּה הָיָה בֵּית הַקְּבָרוֹת גָּדוֹל כַּיָּדוּעַ, אַךְ רֹב הַקְּבָרִים שְׁקוּעִים הָיוּ בָּאֲדָמָה, אוּלָם הָיָה שָׁם צִיּוּן אֶחָד בּוֹלֵט שֶׁל אֵיזֶה מָגִיד, שֶׁצִּיּוּן זֶה הָיָה סָמוּךְ מַמָּשׁ לְיַד אֹהֶל רַבֵּנוּ.
“בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל רַבִּי זַאוֶל נִדְחֲתָה עַל הַסַּף, הֱיוֹת וְלֹא הָיָה מִתּוֹשָׁבֵי אוּמַאן, אֶלָּא כָּאָמוּר מִלַּמְבֶּרְג, וְלָכֵן לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם זְכוּת לִקְנוֹת שֶׁטַח בְּאוּמַאן. אוּלָם לֹא אִישׁ כְּרַבִי זַאוֶל יֹאמַר נוֹאָשׁ. הוּא הִגִּישׁ שׁוּב בַּקָּשָׁה, וְהַפַּעַם עַל שְׁמוֹ שֶׁל גֵּר הַצֶּדֶק הַיָּדוּעַ רַבִּי מִיכְל שֶׁהָיָה מֵחֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב תּוֹשַׁב הָעִיר אוּמַאן, הַתַּחְבּוּלָה הִצְלִיחָה, וְהוּא קִבֵּל אֶת הָאִשּׁוּר הַדָּרוּשׁ, וְעַל סְמַךְ כְּתַב הַרְשָׁאָה עַל שֵׁם הַגֵּר הֵחֵל רַבִּי זַאוֶל לִבְנוֹת בַּיִת בְּסָמוּךְ מַמָּשׁ לַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ. רַבִּי זַאוֶל בְּרֹב פִּקְּחוּתוֹ תִּכְנֵן שֶׁחַלּוֹנוֹת הַבִּנְיָן יִהְיוּ סְמוּכִים וּדְבוּקִים לַצִּיּוּן מַמָּשׁ, וְזֹאת מֵהַסִּבָּה בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִבְנוּ לְעוֹלָם בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן עוֹד מִבְנֶה עַל הַצִּיּוּן, הֱיוֹת וְאֵין מִן הַנֹּהַג לִבְנוֹת שׁוּם דָּבָר צָמוּד לְחַלּוֹנוֹת בַּיִת. אֶת שֶׁטַח הַצִּיּוּן כִּסּוּ בְּמֶלֶט בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹלֵט הַדָּבָר לְעֵינֵי הַגּוֹיִים שֶׁיֵּשׁ כָּאן מְקוֹם קֶבֶר.
חֶלְקַת הַקֶּבֶר נִבְנָה בְּדִיּוּק נִמְרָץ כְּפִי שֶׁהָיָה בִּמְקוֹרוֹ בִּהְיוֹת הָאֹהֶל. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה. כְּשֶׁהֵחֵל רַבִּי זַאוֶל לִבְנוֹת אֶת הַמֶּלֶט בֶּן שְׁנֵי הַמֶּטְרִים, יָדַע הֵיטֵב כָּאָמוּר אֶת מְקוֹם הַצִּיּוּן, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן עֵקֶב רִבּוּי הַזְּמַן, יִתָּכֵן וְהַמָּקוֹם הַמְדֻיָּק טֻשְׁטַשׁ מֵחֲמַת הַגְּשָׁמִים וְהַשְּׁלָגִים וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ (רַבִּי מִיכְל דָּארְפְמַן זַ”ל מְצַיֵּן שֶׁכָּל הַטִּשְׁטוּשׁ יָכוֹל לְהִתְבַּטֵּא בְּסַךְ הַכֹּל שֶׁל עֶשְׂרִים עַד שְׁלֹשִׁים ס”מ). הֵחֵלּוּ אֵפוֹא לַחְפֹּר מְעַט סְבִיב שֶׁטַח זֶה בִּכְדֵי לִמְצֹא אֶת יְסוֹדוֹת הַבַּיִת שֶׁהָיוּ מֵעֵץ, וּבִמְיֻחָד רָצוּ לִמְצֹא אֶת הָעַמּוּד בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַמֶּטְרִים, שָׁם הָיָה תְּחִלַּת הַצִּיּוּן, אוּלָם עַל אַף כָּל הַטִּרְחָה לֹא הִצְלִיחוּ לִמְצֹא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶת הַיְסוֹד.
רַבִּי זַאוֶל תָּפַס אֶת אֻמָּנוּת רַבּוֹ בְּיָדוֹ, וְהֵחֵל לִזְעֹק מִקֶּרֶב לִבּוֹ. רַבִּי רַבִּי 77אַווּאוּ זֶענט אִיהר?! רַבִּי הֵיכָן אַתֶּם? וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתְגַּלֶּה לְפָנָיו מָקוֹם הַמְדֻיָּק שֶׁל תְּחִלַּת הַקֶּבֶר שֶׁיּוּכַל לְסַמֵּן זֹאת לְדוֹרוֹת בְּדִיּוּק נִמְרָץ, וְכֹה זָעַק מִקֶּרֶב לִבּוֹ עַד שְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם. בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב עָזַב אֶת הַצִּיּוּן וְשָׁב לְבֵיתוֹ מָלֵא צַעַר וְעַגְמַת נֶפֶשׁ עַל שֶׁעֲדַיִן לֹא מָצָא אֶת הַמָּקוֹם הַמְדֻיָּק.
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה חָלַם רַבִּי זַאוֶל חֲלוֹם נוֹרָא, וְהִנֵּה רַבֵּנוּ עוֹמֵד עַל מְקוֹם הַצִּיּוּן עָטוּר בְּמַלְבּוּשֵׁי פְּאֵר. רַבִּי זַאוֶל נִזְדַּעֲזַע מִן הַמַּרְאֶה הַנּוֹרָא וּפָנָה אֶל רַבֵּנוּ בִּשְׁאֵלָה: רַבֵּנוּ! הַאִם עוֹמְדִים אַתֶּם חָלִילָה לִנְטֹשׁ אוֹתָנוּ?!.
וְהָיָה שׁוֹמֵעַ הוּא אֶת רַבֵּנוּ מְשִׁיבוֹ: לֹא וָלֹא! אֲנִי נִשְׁאָר כָּאן! תָּמִיד אֶשָּׁאֵר בֵּינֵיכֶם – – -.
לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הִגִּיעַ רַבִּי זַאוֶל בְּמִשְׁנֵה מֶרֶץ לַצִּיּוּן וְהֵחֵל לַחְפֹּר, וּלְהַפְתַּעְתּוֹ הָרַבָּה מָצָא מִיָּד אֶת רֹאשׁ הַצִּיּוּן וְאֶת יְסוֹדוֹת עַמּוּדֵי הָעֵץ, שֶׁהִוּוּ אֶת הַיְסוֹדוֹת לְמִבְנֵה הָאֹהֶל. הוּא צִיֵּן מִיָּד אֶת הַמָּקוֹם, וּמִשָּׁם הֵחֵל אֶת יְצִיקַת גּוּשׁ הַמֶּלֶט, הוּא אוֹתוֹ גּוּשׁ הַמֶּלֶט הַנִּמְצָא כַּיּוֹם בְּדִיּוּק בְּסוֹף הַחַלּוֹן הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבַּיִת הַסָּמוּךְ. וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ מְקוֹם הַצִּיּוּן לְעֵרֶךְ שְׁנֵי מֶטְרִים, וּבְרֹחַב שְׁמוֹנִים ס”מ.
לְאַחַר סִיּוּם הַבְּנִיָּה שָׁב רַבִּי זַאוֶל לְלֶמְבֶּרְג. וְכַעֲבֹר תְּקוּפַת זְמַן בְּשׁוּבוֹ לִפְקֹד אֶת הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ בְּאוּמַאן, נוֹדַע לוֹ שֶׁרַבִּי מִיכְל מֵרֹב פַּחְדּוֹ מֵהַמִּשְׁטָרָה הַחֲשָׁאִים הַקֶּ.גֶ.בֶּ. שֶׁמָּא יִוָּדַע לָהֶם שֶׁיֵּשׁ כָּאן צִיּוּן (כַּיָּדוּעַ כָּל עִנְיַן “בְּרֶסְלֶב” נֶחֱשָׁב לַעֲבֵרָה חֲמוּרָה בְּרוּסְיָה) – מָכַר אֶת הַבַּיִת הַסָּמוּךְ לַצִּיּוּן לְגוֹי, אוֹתוֹ בַּיִת שֶׁנִּבְנָה עַל יְדֵי רַבִּי זַאוֶל בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ.
אוֹתוֹ גּוֹי הָיָה שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל מֻבְהָק, וְלֹא הִרְשָׁה בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לַחֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב לְהִכָּנֵס לְשֶׁטַח הַצִּיּוּן הַדָּרוּשׁ. וְהִנֵּה נָפְלוּ עָלָיו מַחֲלוֹת וְיִסּוּרִים שׁוֹנִים, וְשָׁלְחוּ לְהוֹדִיעַ לוֹ כִּי הַמַּחֲלוֹת תְּקָפוּהוּ עֵקֶב הֱיוֹת הַבַּיִת “מְכֻשָּׁף” בִּגְלַל הַצִּיּוּן שֶׁנִּמְצָא בְּקִרְבָתוֹ. תַּחְבּוּלָה זוֹ הוֹעִילָה, וּמִיָּד מָכַר הַבַּיִת לְגוֹי אַחֵר, וְהוּא אוֹתוֹ עָרֵל הַדָּר עַד הַיּוֹם הַזֶּה בְּדִירַת הַצִּיּוּן, וְהוּא נֶחֱשָׁב לְטוֹב לֵב, הַמַּרְשֶׁה לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לָבֹא וְלַעֲלוֹת עַל הַצִּיּוּן כְּפִי רְצוֹנָם.
בִּשְׁנַת תשכ”ב הָלַךְ רַבִּי זַאוֶל לְבֵית עוֹלָמוֹ. וְהִשְׁאִיר אֶת הַטִּפּוּל בְּעִנְיְנֵי הַקִּבּוּץ וְעִנְיְנֵי הַצִּיּוּן בְּיָדָיו שֶׁל רַבִּי מִיכְל דָּארְפְמַן שְׁלִיטָ”א. וּמֵאָז לֹא הִפְסִיקוּ הַשַּׁיָּרוֹת לַעֲלוֹת עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (נעתק מספר עיר הגעגועים)