ליקוטי מוהר"ן, הוא חיבורו החשוב ביותר של רבי נחמן מברסלב, ספר היסוד של חסידות ברסלב, ואחד מהחיבורים בעלי ההשפעה הרבה בעולם החסידות בכלל. הספר נדפס לראשונה בשנת תקס"ח. פירוש ראשי התיבות "מוהר"ן" הם "מורנו ורבינו הרב רבי נחמן".

הספר הוא אוסף של דרשות (כל פרק דרשה נקרא 'תורה' או 'סימן') אותם נשא ר' נחמן, שנלקטו בידי תלמידו רבי נתן מברסלב. חלקו הראשון של הספר הודפס בשנת תקס"ח (1808), בחיי רבי נחמן, ואילו חלקו השני נדפס, בנפרד, רק לאחר פטירתו, בשנת תקע"א (1811). במתכונתו הנוכחית, שני החלקים יחדיו, הודפס הספר על ידי רבי נתן מברסלב בשנת תקפ"א (1821). הספר מחולק לשני חלקים וכולל 412 סימנים (תי"ב):

ליקוטי מוהר"ן או ליקוטי מוהר"ן חלק א – עד סימן רפ"ז. (סה"כ 287 סימנים)

ליקוטי מוהר"ן תנינא או ליקוטי מוהר"ן חלק ב – עד סימן קכ"ה. (סה"כ 125 סימנים)

בין שאר הנושאים הרבים, הספר כולל גם סדרת דרשות על אגדות רבה בר בר חנה ומאמרי ה"משתעי" במסכת בבא בתרא, דרשות על אגדות "סבי דבי אתונא" (מסכת בכורות דף ח'), וביאורים בספרא דצניעותא.

רבי נחמן התבטא ואמר על ספרו "קמטו (כלומר, תפרשו) אותו כרצונכם, אך בלי לפגוע בסעיף קטן שבשולחן