אורח חיים – הלכות נטילת ידיים – סעיף ג-ד

מים מטהרין מכל הטומאות. ואי אפשר ליכנוס לשום קדושה בלי מים כגון הכהנים בעבודתם, וכן בבוקר בקומו ולפני אכילה וכן קודם תורה ותפילה צריך לטבול או ליטול ידיו במים.

כי המים מרמזין על הדעת של חידוש העולם, כי המים קדמו לכל הבריאה כולה כי התחלת הבריאה היה המים ועל כן שם עיקר הדעת של חידוש העולם. וזה עיקר יסוד האמונה הקדושה להאמין בחידוש העולם  ועל ידי זה עיקר הטהרה ורק על ידי זה ניכנסין בעבודת השם. וכן להיפך כל הטומאות נמשכין מזוהמת הנחש שהביא מיתה שמשם עיקר הטומאה שזה הכפירה של הכופרים בחידוש העולם חס ושלום.

ואי אפשר ליכנוס לשום קדושה ועבודה כי אם על ידי מים, כי כל הקדושו"ת וכל עבודת השם תלויים באמונה זו של חידוש העולם שהוא יסוד כל התורה כולה. ולכן כל אדם הניכנס בעבודת השם צריך להאמין קודם בזה שהשם מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. כי המים רומזין על חידוש העולם והדעת הניפלא שיתגלה לעתיד, בחינת "ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים" ועיקר הדעת הוא לדעת את השם, דהיינו לידע ולהאמין שהוא יתברך יחיד וקדמון, הוא היוצר הוא הבורא יש מאין מוחלט היינו אמונת חידוש העולם כנ"ל.

וזה הדעת הנ"ל שהוא בחינת מים אי אפשר להשיג ולקבל כי אם על ידי כלי שהוא בחינת אמונה שהוא בחינת המדמה. כי המדמה הוא הכלי של הדעת האמיתי. כי באמת כל הדעות של כל העולם אפילו של החכמים והחוקרים הגדולים, הכל הוא רק בכח המדמה, כי דעת אמיתי הוא רק לדעת את השם וזה לא התחילו עדיין להשיג ולטעום כלל.

כי לזה הדעת אין זוכין כי אם הצדיקים הגדולים ונוראים יחידים שבדורות. אבל אנו אין בנו כח להשיג הדעת הזו. ואנו צריכים להתחזק רק באמונה שאנו זוכים על ידי ברור המדמה   שזה בחינת כלי ששואב ומקבל מימי הדעת. ועל כן צריכין שתהיה הכלי של נטילת ידיים בשלמות בלי שום פגם וחסרון כדי שתוכל לקבל ולהכיל את המים שהם בחינת מימי הדעת, שהוא הדעת שיתגלה לעתיד לבוא.  כי כשהכלי פגום ושבור זה בחינת בארות נשברים אשר לא יכילו את המים, שנאמר על עובדי כוכבים ומזלות והכופרים שיש להם אמונות כוזביות. על כן צריכין שהכלי יהיה שלם והאמונה תהיה שלימה כדי לקבל את מימי הדעת שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם.