אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קצז

סימן קצו

גט שנכתב בו את מותרת לכל אדם ונחסר תיבת והרי ונשאת לאחר נלע"ד אף דלדעת רמב"ן הוא מן התורף וכתב רמב"ן דקרוב בעיניו אם לא כתב הרי את מותרת לכ"א אם נשאת תצא והובא בב"ש ס"ס קכ"ו סקל"ו וכ"כ הטו"ז שם דפסול אפילו דיעבד עיי"ש מ"מ אם נחסר רק תיבת והרי גם לרמב"ן כשר בדיעבד דמ"מ הא כתב את מותרת לכ"א ולשון והרי רק שופרא דלשון לכאורה:

וראיתי בשו"ת הגאון ר' ענזיל זלה"ה באשה שנשאת בגט ונמצא בו במקום והרי ודרי והחמיר בו שתצא וחלק על הגאון מהרש"ק זלה"ה שהכשירו דתלינן דזבוב מחק כמו בספל וקפל עיי"ש ולפע"ד דלא גרע מאם נחסר כל התיבה דאין שום משמעות שינוי במה שכתוב ודרי ולא גרע מאם לא נכתב כלל מלת והרי וכמ"ש בשו"ת הרשב"א סימן אלף קס"ג באם חסר ה' דלהתנסבא דאין לחוש כיון דאפילו חסר כל התיבה אינו רואה בו פסול כלל וכתב בשו"ת לחם רב בסימן כ"ט בד"ה למדנו דמשמע דתנתן לכתחלה גם שיש לפרש ודרי היינו ודורות נמי לא שינוי הוא דקאי על מיומא דנן ולעלם ודרי היינו כמו ודרי עלמא כמו לדורות עולם בפרשת נח דתרגומו לדרי עלמא וה"נ י"ל כן דתיבת ודרי קאי על לעלם והוי כמו ודרי לעלם ועכ"פ אין בו שינוי לגרועתא ולא גרא מאם חסר לגמרי:

אך לפימ"ש בשו"ת תשב"ץ ח"ר סימן כ"ג לענין קידושין דצריך שיאמר לשון המכיח להבא לכן צ"ל הרי את מקודשת לי דבלא הרי לא משמע להבא כדמוכח ברפ"ק דהשולח והובא בב"י אהע"ז סימן כ"ז וברמ"א ס"ה ומ"מ י"ל דשאני בקידושין וגיטין שם דלא אמר מקודם לישנא דלהבא משא"כ בגט שנכתב בו מעיקרא לשון דלהבא כמה פעמים וסמוך לאת מותרת כתוב מיומא דנן ולעלם א"כ עלה נמי קאי את מותרת לכ"א היינו מיומא דנן ומ"ש הב"ש בסימן קכ"ו סקל"ו דצ"ל והרי בואו מותרת בואו ואם כתב בלא ואו אפשר דפסל אפילו בדיעבד דמשמע שהיא מתרת לאדם אחר לבוש היינו אם לא כתב מותרת בואו אבל לא קאי על ואו של והרי דהא על זה לא כתב טעם לפסול דיעבד וגם בהלבוש לא נזכר כלל לענין ואו של והרי חשש פסול בדיעבד:

ועוד הא החמ"ח בסימן כ"ז כתב כמו אם אמר ככר זה הקדש הוי להבא ה"נ לשון קידושין הוי הקדש דאסרה על כ"ע כהקדש כדאיתא רפ"ק דקידושין ובאחרונים באב"מ ומקנה כתבו דשאני הכא דקאי על הכסף קידושין ולא על גוף האשה אבל אם אמר את מקודשת דקאי על גוף האשה דאסרה כהקדש יש לדמותו לככר זה הקדש ועיין ב"ש שם דמקשינין קידושין לגט וא"כ ה"נ מקשינין גט לקידושין וכשאמר את מותרת הוי כאמר את מקודשת והוי להבא:

ועוד דתשב"ץ אמרו לענין קידושין דצריך שיאמר לשון המוכיח להבא דהיינו כיון דמקדש רק בעל פה לפני עדים צריך שיהא הלשון מוכח לפני העדים דאל"כ הוי כמקדש בלא עדים אבל בגט תינח לר"מ דע"ח כרתי צריך שיהא מוכח לשון הגט לפני ע"ח אבל אנן דקי"ל עדי מסירה כרתי והא בשעת מסירה אומר לפני העדים הרי את מותרת ויודעים דכונתו להבא ומצאתי בפ"ת סימן קכ"ו סס"ק מ"ד שהביא מעה"ג סימן מם דגם לדעת הסוברים דהרי את מותרת הוא תורף מ"מ מלת אדם אינו תורף דאפילו לא נכתב כלל תיבת אדם כשר וכתב תפארת ישראל דכמו כן תיבת את דהא אין צריך ניכר מתוכו רק לר' מאיר כמ"ש הב"ש סימן ק"ל סק"ד ומן הב"מ שבס"ס קמ"ז שהבאתי לקמן ראיה ברורה לזה ועוד ראיה מהנוב"ת חאה"ע סימן קי"ג באמצע ד"ה ובפרו דמ"ש שם דיש לדחות לא שייך כאן כמובן:

וכיון דגם אם לא כתב כלל והאמל"א כתב הג"פ סימן קכ"ו ס"ק צ"ה דבמקום עיגון יכולין לסמוך על רוב הפוסקים דס"ל דאינו מעכב ועוד דהוי ס"ס שמא גם כשאמר חוץ מזנותיך לא הוי שיור דהוא בעיא דלא איפשטא ואת"ל דהוי שיור מ"מ שמא כבר נכלל במלהך להתנסבא לכל גבר וכ"כ הנו"ב בחאה"ע פ"ה הך ס"ס והוסיף עוד דגם הרמב"ן דמחמיר היינו אם אתי הבעל ומערער ואומר בפירוש דכונתי היה לשייר זנות והבעל כתבו או הסופר מפומא דהבעל עיי"ש וא"כ אם נחסר רק תיבת והרי אי נתקלקל ולא נכתב ה' רק ד' דהוי כלא נכתב כיון דאין כאן שינוי לכונה אחרת לגרע כח הגט למה הרעישו הגאונים בזה ובשו"ת הגאון ר' ענזיל בסימן קמ"ט וסימן ק"נ כתב דאם נשאת בגט זה קאי באשם תלוי:

והגאון מהרש"ק כתב דתולין דזבוב מחק כרעא דה' כמו בספל וקפל והגאון ר' ענזיל כתב עליו דטעות הוא דהא אין נותנין הגט עד שיתייבש הדיו ואז אי אפשר לזבוב למחוק ובאמת כ"כ המאירי בפג"פ דף קס"ו ע"ב דשמא מחק הזבוב בעודו לח אך לענ"ד י"ל לפימ"ש נו"ב שם דיש ס"ס רק להש"ך ביו"ד סימן ק"י בכללי ס"ס סכ"ט אין סומכין על ס"ס במקום חזקת איסור וכתב עוד דכל זה אם לא נכתב האמ"ל לכ"א דחיישינן שמא שייר הבעל או הסופר אבל אם נכתב מעיקרא רק נתקלקל אח"כ קודם נתינה כבר אנו רואין שלא שייר לא הבעל ולא הסופר ותו אינו מן התורף עיי"ש וא"כ ה"נ יש לתלות שזבוב מחק טרם שנתייבש תכף אחר כתיבת הסופר ואף דבש"ס שם ובחו"מ סימן מ"ב ס"ז איתא דהוה רק ספק שמא נמחק ע"י זבוב והממע"ה מ"מ כאן דבלא"ה יש ס"ס אלא דהש"ך מסיק דלא מהני במקום חזקת איסור והא מסיק הש"ך שם סכ"ח דהיכא דאיכא ספק אחד זולת הס"ס מהני אפילו במקום חזקת איסור והגאון מהרש"ק לא נחית לזה לכן תלה בסברא מחמת חזקת עדים ודיינים שהיה כתוב לפניהם והרי רק לא דקדקו היטב אם נתייבש וע"ז השיג מהר"ר ר' ענזיל דשכיח שיטעו בשעת קריאת הגט וגם רחוק דלא נתייבש משעת כתיבה עד שעת נתינה עיי"ש ולפימ"ש אין צריכין לכל זה ומ"מ נראה דלענין הסופר יש סברא דכתב כהוגן דהא רגילין הסופרים שיקחו גט אחר וכותבים אות באות אחר גט ישן ומדקדקים מאד שלא יטעו ולכן אף די"ל אוקים על חזקה דמעיקרא דלא נכתב ולא נמחק מ"מ מסברא דהסופר כתבו עדיף מאותו חזקה דהחזקה גרועה כיון דביד הסופר לכתוב היי כחזקה העשויה להשתנות דאינה חזקה כמ"ש החוו"ד בריש הלכות יי"נ וכ"ש הכא דנתעסק לכתוב ולשנות וכה"ג כתב בחידושי רשב"א על חולין דף מ"ו ע"ב והובא בחוו"ד סימן נ' דספק דרוסה או ישב לה קוץ בושט לא אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת כיון דהותחל מעשה הטורף אלא הספק בגמר המעשה אם גמר לדרוס דרוסה האוסרת או אם גמר הקוץ לנקוב לחוץ וה"נ התחיל לכתוב אות ה' רק הספק אם גמרו ובמשמרת הבית ריש הלכות שחיטה כתב אהא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת שאינו זבוחה משום דהיא חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה ורוב דמתעסקין כל שיתעסקו בה מסלקין אותה ודאי ושנתעסק בה מתעסק אחד ולא ידענו אם הוא מן הרוב או מן המיעוט מיעוטא כמאן דליתא דאין מעכב אלא המיעוט את"ד וה"נ הוי חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה וכיון דנתעסק בה מתעסק לסלקה החזקה של א"א או החזקה שלא נכתב האות כתיקונו כמאן דליתא דמי ובשו"ת מהר"י ברונא סכ"ז כתב בכלי ששהה ביד גוי והוחזר בו ביום כיון דרגילות להשתמש מבטל החזקות כדאמרינן בפ"י יוחסין גבי בוגרת דרגיל להשתנות ביומא דמשלם ליכא חזקה כלל וכ"ש כאן בסופר דעסיק לכתוב כולו כהוגן:

ועוד חזקת א"א בלא"ה ליתא כמ"ש מהרש"ק דהוי רק מדרבנן דמה"ת הגט כשר א"כ יצאה מחזקת איסור ובדרבנן לא תצא והובא בתשובת הגאון ר' ענזיל שם סימן ק"נ ולא נכתב שם למה רק מדרבנן דהא החשש דהוי כחוץ מזנתיך דהוי שיור ואינו כריתות האמור בתורה ונראה לפימ"ש התוס' בפרק המגרש דף פ"ד ע"ב בד"ה אבל דאפילו נכתב אחר התורף חוץ לא חשוב נכתב שלא לשם כריתות ואינו פסול מדאורייתא וכ"כ הב"ש בסימן קמ"ז סק"ג לשיטת תוס' ור"ן אך לרמב"ם כיון שכתוב בגט היי כאלו אמר חוץ בשעת נתינה והפנ"י תמה שם דאיך אפשר שיהא כשר מן התורה כשנכתב חוץ בגט אחר התורף נהי דהתורף נכתב בדין הא הוי השובר בתוך הגט ועיי"ש ולע"ד היינו דוקא כשלא אמר בשעת נתינה רק הר"ז גיטיך אבל לפי מה שנוהגין לומר נמי והרי את מותרת לכל אדם הרי מבטל מה שנכתב בגט חוץ אחר התורף ומוסר הגט בעדי מסירה וקי"ל עמ"כ ות"ל מצאתי אח"כ שכ"כ שם הבית מאיר ועיין פר"ח ר"ס קכ"ו סק"א דהחליט דאף דלא כתב האמלכ"א כיון שכתב גט פיטורין סגי בהכי גם לרמב"ן ואפילו. תימא דגם בזה פוסל רמב"ן אינו רק פסול מדרבנן ולדידן בפסול מדרבנן אם נשאת לא תצא:

ובר מן דין אם לא כתב והרי אמלכ"א אינו רק פסול מדרבנן דהא הוי ס"ס כמ"ש הג"פ ונו"ב הנ"ל רק ס"ס במקום חזקת איסור לא מהני והרי ס"ס עכ"פ הוי כרוב כמ"ש הרשב"א בתשובה וה"ט דחד ספק הוי פלגא ופלגא וספק שני הוי פלגא נמצא הוי רוב כמ"ש פר"ח ואחרונים ורוב עדיף מן חזקה וצ"ל משום סמוך מיעוטא לחזקה כדאיתא בפרק בתרא דיבמות דף קי"ט ע"ב לדעת הפוסקים שם דגם לרבנן אמרו שם כן אך זה אינו מדאורייתא רק חששא מדרבנן כדמשמע מלשון רמב"ן שם שכתב דרוב מכריע אלא דחוששין ולא עבדינן בה מעשה וכ"כ במשמרת הבית בריש שער שחיטה וכן מצאתי בקו"א להפנ"י בכתובות דף י"ג וא"כ ע"כ מ"ש רמב"ן דקרוב בעיניו דאם נשאת תצא לטעמיה אזיל דכתב בפרק המגרש דף פ"ו דבפסולי דרבנן אם נשאת תצא רק הולד כשר אלא דמבטל דעתו לדעת רה"ג דאם נשאת ל"ת ולכן לא כתב רמב"ן רבותא יותר דקרוב בעיניו דהולד ספק ממזר וא"כ לדידן דקי"ל דבפסלי דרבנן דלא תצא כמבואר ברמב"ם פ"י מה"ג ובטוש"ע אה"ע סימן ק"נ ה"נ ודאי אם נשאת ל"ת אפילו לא כתב כלל ה"א מלכ"א:

איברא לפימ"ש בית יעקב בכתובות דף כ"ג ובחו"ד ס"ס ק"י בבית הספק בס"ק כ"ז דבאיתחזיק איסור א"א לא מהני רוב או מגו או ס"ס להתיר כיון דדבר שבערוה דבר דבר מממון ילפינן כמו דלא מהני ס"ס להוציא ממון כן ל"א להתיר דבר שבערוה ולפי דבריו מדאורייתא ל"מ ס"ס או רוב או מגו אבל אינו מוכרח דמאן יימר דלא מהני להוציא מחזקת מרא קמא דאינו רק כשאר חזקה דמעיקרא דרוב עדיף מחזקה וכמבואר בשב שמעתתא שמעתתא ד' פכ"ד שהוכיח דחזקת ממון שמוחזק לפנינו עדיף מחזקת מרה קמא ובזה ל"מ רוב או ס"ס או מגו אבל נגד חזקת מ"ק מהני עיי"ש ודלא כאחיו בקונה"ס כ"ו סי"א דהעלה הדבר בספק ולפ"ז אף דילפינין דשב"ע מממון הרי בממון נמי מהני רוב או ס"ס או מגו נגד חזקה דמעיקרא וכשהספק אם נתגרשה הרי הספק אם כבר נשתנה החזקה ואין החזקה לפנינו עכשיו ולא דמי לממון שהוא מוחזק עכשיו ועיין תוס' פ"ד דיבמות דף ל"ו ע"ב בד"ה הא לא דכתבו הא דבמים שאל"ס לא תנשא ולא אזלינן בתר רוב דחיישינין למיעוט מצוי או משום ערוה החמירו וגם בתוס' ספ"ק דב"מ דף כף ע"ב בד"ה איסורא כתבו דבא"א החמירו דבמים שאל"ס לא תנשא לכתחלה אע"פ שרובא מתים הרי דרק משום חומרא חששו חכז"ל לכתחלה ולא סמכו על רובא ולהחוו"ד הא מדינא הוא דילפינין דבר דבר מממון ול"ל דמשאל"ס הוי מיעוט דלא שכיח כמ"ש הרא"ש ריש פרק בתרא דיבמות דהא תוס' כתבו דהוי מיעוט המצוי ועיין ביאור הגר"א באה"ע סימן טו"ב סל"ה דכתב דבמשאל"ס דנוטלת כתובתה אף דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב משום דהאי רוב שכיח עיי"ש ולפימ"ש א"צ לזה כיון דרובא מתים במשאל"ס ל"ל דבעלה מוחזק בפנינו ומה דהיורשים מוחזקים בהממון לא מהני דממ"נ אם בעלה חי אין הממון שלהם ואם מת ג"כ שיעור כתובתה אין יורשים ואין לדון רק משום חזקה דמעיקרא לאוקים בעלה בחזקת חי והממון שלו ונגד חמ"ק מהני רוב והיורשים עצמם אין יורדין לנחלה רק מחמת הרוב מה"ט משום דליכא מוחזק לפנינו עכשיו דאם מת המוריש הרי אינו מוחזק והרא"ש שכתב בריש פרק בתרא דיבמות דמשאל"ס הוא מיעוט שאינו מצוי שינצל הוא בעצמו כתב בפרק החולץ שהוא מיעוט המצוי עיי"ש סימן ה' ולדבריו שם מ"מ אינו רק חומרא לכתחלה ואם נשאת ל"ת הרי מדינא מהני רוב ול"ל דשאני לענין מיתת הבעל דלא ילפינין מדבר דבר דהא ביבמות דף פ"ח איתא דאיתחזיק איסורא דא"א ואין דבר שבערוה פחות משנים ובריש גיטין ב' ע"ב פרש"י משום דילפינין דבר דבר מממון ואם איתא דלענין מיתה לא ילפינן דבר דבר למה ביבמות מקשה בפשיטות דאין דבר שבערוה פחות משנים ובפר"ח מט"א ח"א סימן נ"ט פסק הוא ושני חכמים דס"ס מועיל בפלוגתא דרבוותא לענין גירושין:

ומ"ש החוו"ד שם דאם הס"ס אם נעשה מעשה המכשיר לא מהני כמו בתנאי דקים ועשה דעליו הראיה שעשה ובתנאי דשוא"ת על הנותן הראיה שעבר המקבל ועשה כדאיתא בחו"מ סימן רמ"א ס"י נראה דדוקא אם הספק אם נעשה המעשה מוקמונין על החזקה שעדיין לא נעשה משא"כ אם הס"ס אם מועיל מעשה זה מדינא דאזי אין הספק אם עשה ואין לו ראיה לזה מתנאי דהתם הספק אם עשה:

וגם סברת החו"ד צ"ע דהא אמרינן חזקה שע"ש וחזקה לחבר שעישר וחזקה לב"ד דלא מתעצלי ועשו כבר וחזקה יותר מתלתין יומין לא מוקי אינש אנפשיה שלא לבעול וגם חזקה אין בעה"ב עובר בב"ת ופרע דכל הנהו הן מכח רוב דלא ימנע מהמיעוט וכמ"ש תה"ד סימן ר"ז דהחזקות מכח סברא הן באין מכח הרוב וכיון דמהני רוב ה"נ ס"ס דהוי עכ"פ כרוב ובדמאי איתא דמותר מה"ת משום דרוב ע"ה מעשרין אף דיש חזקת טבל וחזקה שלא נעשה מעשה המכשיר ואף דרובא דתלי במעשה לא אזלינן בתריה כדא"ר בבכורות דף י"ט לפימ"ש במלא הרועים דה"ד היכא דאין הרוב בא רק אחר המעשה כמו רוב בהמות מתעברות ויולדת עיי"ש בערב רובא דתלי במעשה ובמהרי"ט ח"ב חאה"ע סל"ה כתב דיש להקל בס"ס במיתת הבעל ושכ"כ הרא"ם אף דהוי ס"ס בדאורייתא וגם בפרח מט"א ח"א סל"ג וקי"ג כתב לסמוך על ס"ס במיתת הבעל ושכ"כ מהרח"ש אף דפנ"י בקו"א פ"ק דכתובות קרא תגר על חכמי ספרדים דמתירין עגונה בס"ס כבר דחה דבריו הפלאה בפ"ק דכתובות דף ט"ו והביאו בשו"ת אמרי אש חאה"ע סימן ס"ה:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה