אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קצא

סימן קצ

איש מן אייבר אפשא הלך למרחוק ובא מעיר אחת מן חבורה קדושה שמת שם בבית החולים אחד ואמר לפני מותו כשהיה מיושב בדעתו שהוא מאייבר אפשא ושמי לעבווטש מאיר ושם אביו ברוך ושם אמו יוטא ושם אשתו לעבוויטש קטלין וכשבא האגרת כתבו להרב דשם והשיב שדרש וחקר ואמרו לו כנ"ל רק באגרת הרב לא נזכר שם עירו של המת:

נראה דאין סתירה כי אפשר לא סיימוה קמיה דהרב או אפשר כיון דשאלו אותו מאייבר אפשא וכתב האגרת תשובתו לשם סתמא כונתו להעיד על האיש שמאותו מקום:

והנה שם לעבויטש מאיר הוא שם כינוי של משפחה אף דשם מאיר אינו שמו כי נקרא בשם עברי אחר הן לתורה הן בפ"כ אך קרא עצמו על שם זקנו שהיה שמו מאיר וכינויו לעבווטש כדי להבדיל עצמו מאחר דכינויו ג"כ לעבווטש ובשו"ת בית שלמה חלק אה"ע סימן מ"ז העלה דשם וואכטליר כינוי משפחתו הוי כשם אביו כמ"ש בשו"ת מהרשד"ם סימן ל"ה והובא בב"ש סימן טוב סקנ"ח וברשד"ם שם מבואר דעדיף משם אב וכ"כ בשו"ת מהר"ם אלשיך סימן קי"ח ומה שהקשה עליו בשו"ת פ"י ח"ב סימן נ"ז תירץ בשו"ת מהרי"ט חאה"ע סימן למ"ד דלא כניב"ק ס"ס מ"ב וכ"כ בסימן מ"ה לענין כינוי משפחתו חיים מינצר:

ולפ"ז נראה בנ"ד אף דלא אמר שמו העברי הנקרא בפ"כ ועולה בו לתורה מ"מ כיון דאמר כינוי משפחתו הוי כהגיד שמו העברי וא"כ כיון שאמר נמי שם אביו אף דלפי אגרת הרב לא אמר שם עירו סגי לפי דעת הרא"ש דסגי בשמו ושם אביו ומה שהקשו עליו דסותר א"ע בכנ"א בסימן א' וסימן ב' תרצתי בחידושי לאה"ע סימן טו"ב סי"ח וגם בשו"ת מהראל בחאה"ע תשובה ח"י האריך דדברי הרמב"ם כפשוטן מורים דמתירין בשמו ושם אביו בלא שם עירו וכהבנת מהרי"ק וכ"כ בביאור הגר"א דהעיקר דסגי בשמו ושם אביו בלא שם עירו או בשמו ושם עירו לחוד ובבאה"ט סקס"א מביא מהרח"ש דחתן פלוני הוי כמזכיר שמו ושם אביו לפ"ז כ"ש בעל פלונית דהא חתנים אפשר להיות הרבה משא"כ בעל פלונית ובחן טוב סקע"ד מביא מהממ"א דשם כינוי כאלו הזכיר שמו ושם אביו הרש"ך ח"ב והר"ם ח"ב סי"ג עוד שם מהממ"א כיון שהזכיר כינויו הוי היכירא טפי מאם היה מזכיר שם עירו יב"ז הרא"ם הריב"ל הרשד"ם הרם אלשיך מהר"א ששון ס"ו קו"נ הרח"ש הרם גלאנטי עכ"ל:

ועוד כין שאמר נמי שם אמו ושם אשתו הויין כאומדנות המוכיחות הנוספות על שמו ושם אביו דלא שכיח שיזדמן כולא האי עוד אחר:

ועוד לפימ"ש החכ"צ בס"ס קל"ד דגם ביוב"ש דחיישינין לתרי יוב"ש משום דאינו סימן מובהק ויליף מינה בשב שמעתתא כ"ז דעכ"פ הוי סימן אמצעי והובא ג"כ בקה"י סימן טוב סח"י ועכצ"ל דמיירי בלא שם עירו דאל"כ הרי יוב"ש ושם עירו לבד סגי ומה צורך עוד לסימן וא"כ הכא שהזכיר נמי שם אמו ושם אשתו מצטרפין שנים ושלשה סימנים בינינים והוי סימן מובהק כמ"ש רא"ם ומ"ב וטו"ז בסכ"ה ובהגהות חכ"צ שם העלה דגם החמ"ח פסק כן לבסוף דשני ס"ב מצטרפין והויין כסימן מובהק:

ומ"ש צ"צ דאפילו אמר שם אבי אביו עד כמה דורות לא מהני בלא שם עיר והוכיח כן מעובדא דר"ג בר אחתיה דר"ב עיי"ש אינו פונוחה לפימ"ש מהרי"ט בפירוש הש"ס דהעדים לא העידו כלל מי הוא בר אחתיה דרב ביבי עי"ש:

ומהריב"ל הקשה איך למד הרא"ש מעובדא דר"ג דסגי בשמו ושם אביו לבד הא אמרו שמו וכינויו ועוד דהוה בר אחתיה דר"ב ועוד דהוה אזיל מקורטבא לאספמיא דלכולא האי ל"ח כדאמרינן בפ"ק מ"ד ליחוש דלמא איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קמ"ל ומהרי"ט הקשה א"כ למה פלפלו אביי ורבא אי חיישינין לתרי יצחק דהל"ל אי חיישינין לתרי יצחק ולתרי ר"ב ועוד מה מייתי התם ראיה מהאי גיטא דליכא התם אלא שמו אבל הכא בר אחתיה דר"ב סימן גדול היה אלא ודאי דהעדים לא העידו כל אלו הסימנים ועיי"ש שנדחק דהא פשטות הש"ס דהכי שלחו מהתם יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי לכן נראה דלא סמכו כלל על מה ששלחו שהוא בר אחתיה דר"ב כיון דאספמיא רחוק מאד מהלך שנה מבבל להתם כמ"ש מהרי"ט א"כ קרוב לודאי דלא ידעו שם דהוא ב"א דרב ביבי אלא מפי יצחק שאמר להם הכי כמ"ש מהרי"ט דמה ששלחו דאזיל מקורטבא לא ידעו התם זה רק מפי יצחק שא"ל כן וה"נ י"ל דאמר להם שהוא בר אחתיה דר"ב ובשלמא שמו יצחק ר"ג י"ל דידעו ע"י שהוחזק שמו כן שלשים יום או דקרי ליה ועני כדאיתא בב"ב דף קס"ז ע"ב וכן הדרך להקרא ולחתום ולעלות לתורה בשמו וגם קוראין אותו וחותם בכינויו אבל בר אחתיה דר"ב לא מן השם הוא ומה שאמר שהוא בר אחתיה דר"ב כדי לקרבן מחמת יחוסו ולהשתבח וכעובדא דרב ענן בכתובות דף ק"ו וא"כ אולי אחר הוא דהתפאר כן ונהי דעל שמו מהימן כדמוכח ביבמות דף קכ"ב דהתם ליכא חשש דאמר להשתבח משום איזה הנאה שיצמח לו מזה משא"כ בהא דב"א דר"ב וכמבואר באה"ע רס"ג מי שבא ואמר שהוא כהן אינו נאמן במידי דאית ליה הנאה וא"כ אין לסמוך על מה שאמר שהוא בר אחתיה דר"ב אלא על כינוי ר"ג י"ל דהוחזק ל"י או דקרי ליה ועני אך כינויו הוי כשם האב כמ"ש לעיל וא"כ הוי כהעידו פב"פ מת ושפיר אמרו בגמרא אי חיישינין לתרי יצחק ואפשר דגם על מה דאמר דאזיל מקורטבא לבד מהימן דלית לו בזה שום הנאה אבל מה שאמר כינויו ר"ג לא מהימן דאם שם המשפחה או כינוי מחמת שאבי המשפחה היה ריש גלותא אלא מהסימן דבא מקורטבא הוי כשם אביו לכן יליף הרא"ש למכלוף בן מולל דמהני בלא שם מקומו דטפי איכא היכרא בשם אביו מבשם מקומו כמ"ש מהרי"ק בשרש קע"ה ול"ל דא"כ גם על שמו יצחק לא להימן דשמא אמר כן משום דידע דאיכא יצחק ר"ג דזה אינו כיון דזה רק כינוי או שם משפחה ודאי יש במשפחה כמו שמות לבני המשפחה עם כינוי זה והיה נהנה אם היה אומר שם אחר עם כינוי ר"ג ועש"ז חו"מ סימן מ"ט סקט"ו לענין אם חתמו פלוני כהן לוה דודאי העדים אין חותמין אא"כ מוחזק שהוא כהן אבל מ"מ אפשר אין יודעים שחזקתו אמת וכדין דהעדים סומכים על שמות בני אדם וכיון שראו שקורין אותו כהן הם ג"כ קורין אותו כך ולכן אין מעלין אותו ליוחסין ע"י חתימתן עיי"ש וכ"ש זה שבא ממקום רחוק מאד סתמא לא הוחזק בשמות וכינוים הללו רק עפ"י עצמו ואינו נאמן רק על שם יצחק והן נסתר מחמתו הוכחות צ"צ הנז"ל:

והנה הרב כתב שתחלה הכניסו אותו האיש בבית החולים ושאלו אותו על שמו ואמר כנז"ל ובו ביום אח"כ ראו בו סימני שיגעון והובילו אותו לבית המשוגעים ומת שם וקברוהו החברה קדושה וא"כ אפשר לחוש דשלא מדעת אמר מה שאמר כאסומא בארובה דזה אינו דיותר מזה כתב מוהרא"ל הנ"ל סוף תשובה הנ"ל במי שהיה לו חולי נכפה ר"ל והרמב"ם כתב בהלכות מכירה והובא בחו"מ סימן רל"ה סכ"א מי שהוא עת שוטה ועת שפוי כגון אלו הנכפין מ"מ מתוך הדברים שאמר כסידורן נראה שהיה דעתו מיושבת ובהשכל אמר עיי"ש וכ"ש זה די"ל מחמת שגברה עליו אח"כ החולי נראה בו סימני שיגעון כיון שלא היה מעולם משוגע ואוקמוה אחזקתן ואח"כ אתרע חזקתו ואף דבדאורייתא לא סמכו רבנן על חזקה כהובא בש"ך יו"ד ס"נ וי"ל כ"ש באיסור א"א שהוא איסור מיתה כדמוכח בחולין דף קל"ד וכמ"ש פרמ"ג בפתיחה להלכות טרפות דבעון מיתה מחמירין דלא לאוקים על החזקה אמנם בית מאיר באה"ע סימן וא"ו העלה דאין חילוק בין איסור או מיתה אלא חילק דבספק כגון בנשבר הגוף אם נשבר מחיים דהוא הבא במקרה ע"י סבה והחזקה אינה מכרעת בסברה לומר מכחה שנעשה אחר שחיטה בזה החמירו רבנן משא"כ בבהמה שנמצאת טרפה שלא בסבה חוץ ממנה אלא בהשתנות מזג הפשוט וסידור הגוף מעצמו אין הספק בקידום ואיחור שקול אלא ע"י החזקה מסתביר להמשיך החזרה ולומר שבאריכות הזמן על יד על יד שנשתנה מזג הפשוט ונעשית טרפה בזה כ"ע מודים דמוקמונין על החזקה עכ"ל וא"כ הכא דיש לתלות ע"י חולי נשתנה ונטרפה דעתו מסתביר להמשיך החזקה ולומר שבהאריך החולי על יד על יד נראה בו אח"כ סימני שיגעון ר"ל ומועיל גם מדרבנן וא"ל דכנגדה יש חזקת א"א דחזקה דייקא ומנסבא מרעא לחזקת א"א כמ"ש תוס' בפ"ב דכתובות דכ"ב ע"ב בד"ה הבא:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה