תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קנד
כתב מהררי"ב דתרנגולת ל"ח דבר שבמנין מאחר שמוכרין התרנגולים ברוב פעמים ביחידות אין שייך כאן דבר שבמנין ותדע שהרי שור הנסקל מסיק התלמוד דלא בטיל משום שהוא בעל חי ותיפוק ליה משום שהוא דבר שבמנין אלא ש"מ מה שמוכרין ביחידי לא קרי דבר שבמנין הובא ביש"ש פג"ה סנ"א וכתב עליו דודאי לא עיין בפרק בתרא דע"ז דמסיק להדיא דשור הנסקל דבר שבמנין הוא עכ"ל וכתבתי בשו"ת תשורת ש"י סימן תי"ב דלק"מ דא"כ יסתרו דברי הש"ס דבפרק כל הזבחים דף ע"ג מסיק רב אשי משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי משום דבר שבמנין אבל הרואה בר"ן בע"ז שם דף ע"ד מבואר הא דקאמר בע"ז דתנא חשיב דבר שבמנין אי מיירי בשור הנסקל חי קרי לבע"ח דבר שבמנין משום חשיבות חי ואי מיירי בנשחט מיירי לענין חתיכות שנתערבו עכ"ל והשיב לי מורה אחד דשגיתי ב"ה דהרי בזבחים שם אמרו בפירוש וכ"ת חשיבי ולא בטלי משום דבר שבמנין הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו הרי מפורש דשור הנסקל ודכותיה חשיבי דבר שבמנין כל שדרכו למנות ודעת מהרי"ב תמיהון את"ד:
והשבתי לדבריו למה לא השיג יש"ש על מהרי"ב ממקום שבא מהרי"ב מזבחים שם ולמה לו להביא ממרחק לחמו אע"כ דמהתם לא היה יכול להשיג דס"ל למהרי"ב דרק לס"ד דש"ס ור"פ שם ס"ל אף דבר דרוב פעמים אין מוכרין רק ביחידי חשוב דבר שדרכו למנות כיון דעל צד המועט נמכרין שלא ביחידי אבל רב אשי חולק ומסיק טעם אחר משום דבע"ח חשיבי דמש"ה נד רב אשי מהס"ד דש"ס ומתירוצו דר"פ משום דס"ל כל שברוב פעמים נמכר ביחידי אין לו שייכות בדבר שבמנין לכ"ע אלא הטעם שום דבע"ח חשיבי לכן תפס עליו יש"ש דבע"ז מסיק דחשיב דבר שבמנין ועל זה כתבתי דא"כ יסתרו דברי הש"ס דבזבחים מסיק דלא חשוב דבר שבמנין ובע"ז מסיק דהוי דשב"מ ונהי דליש"ש ס"ל שם בסי' נון דרב אשי ל"פ על ס"ד דהש"ס ועל ר"פ אלא דהוסיף עוד תירוץ לא קשה אבל למהררי"ב קשה דהוה סתירה לכן כתבתי ליישב עפ"י דברי הר"ן דהא דבע"ז קרי ליה דבר שבמנין משום חשיבות בעל חי אבל לעולם לא חשוב כל שדרכו למנות למסקנא דרב אשי ואף דיש"ש עצמו כתב שם דלחתיכה הראויה להתכבד נמי קרי דבר שבמנין מ"מ לא אסיק אדעתיה דלחשובות בע"ח יקרא דבר שבמנין דיש לחלק דחתיכה הראויה נמי מונין כשמכבד אורחים ע"ד שכתוב ותרב משאת בנימין חמש ידות אבל הר"ן לא ניחא ליה לומר דלמסקנא דש"ס בע"ז יהא טעם המשנה שם דשור הנסקל לא בטיל משום כל שדרכו למנות דהא הר"ן שם בסוף דבריו על הגמרא כתב להלכה דדוקא את שדרכו למנות לא בטיל דלעולם לא נמכר רק במנין וודאי שור הנסקל ליכא למימר דלעולם לא נמכר רק במנין וכדאיתא בזבחים שם דלכ"ע לא חשוב את שדרכו למנות רק כל שדרכו למנות ועוד אפשר דס"ל כמהררי"ב דמסיק רב אשי דגם דבר שדרכו למנות לא שייך בשור הנסקל ונהי די"ל דבע"ז דאמר שהוא דבר שבמנין הוא כס"ד בזבחים מ"מ לא יתכן שישאר הגמרא במסקנא בזה ובזבחים המסקנא לא כן דהרי מהרי"ב כתב דמסקנת הגמרא בזבחים כרב אשי דטעמא דשור הנסקל דלא בטיל משום דבע"ח בטיל ויש"ש כתב דמסקנת הגמרא בע"ז דשוה"נ הוי דבר שבמנין לכן תירוץ הר"ן דבע"ז דקרי ליה דבר שבמנין משום דבעודו ח"י יש לו חשיבות ולא בטיל:
וכיון דהרבה פוסקים ס"ל דאפילו את שדרכו למכור תמיד במנין בטיל חוץ שבע מינים המבואר בש"ע והרבה פוסקים ס"ל דאת שדרכו רק לפעמים למכור במנין בטיל ודאי יש לסמוך על מהר"י ברונא דדבר הנמכר עפ"י רוב רק ביחידי דלא הוי אפילו דרכו למכור לפעמים במנין ובטיל והלא גם אתה הראת לדעת דרש"ל גופא הביא דברי מהרי"ב באו"ש ומובא בב"ח ולא ערער אחריו ועיין ב"ח יו"ד סי' ק"א הביא ראיה לדברי מהרי"ב מהמרדכי פ"ק דביצה ואין להקשות מנ"ל למהרי"ב דלמסקנא כל שנמכר ע"פ רוב יחידי לא חשוב כל שדרכו למנות הלא י"ל דרב אשי לא פליג על הס"ד דהש"ס ועל ר"פ בגוף הסברא דסבירא להו דגם שור הנסקל חשוב דבר שדרכו למנות אלא דלדדהו לא אתיא לרבנן לכן תירץ רב אשי דאתיא אפילו לרבנן דס"ל דכל שדרכו למנות בטיל מ"מ בע"ח חשיבי ולא בטיל וכ"כ יש"ש שם בסימן נ' ומהיכי תיתי לעשות פלוגתא ונראה לפימ"ש בתוס' יוה"כ בדף ע"ג עמוד ב' בד"ה מודה ר"ל דבכל מקום דקאמר תלמודא בשלמא לפלוני או הניחא לפלוני אלא לפלוני קשיא דרך המעיינים לבקש איזה דוחק לאותו אמורא דאיתמר עליה הניחא והובא בעין זוכר מערכת ב' אות ה' גם בקיצור כללי הגמרא כתב בכל בשלמא יש בו מלחמה דאל"כ יאמר מי שאליו המלחמה ומי שאליו השלום יניחנו ויהא שלמא רבא עליו אלא נראה שגם מי שאליו השלום יש כנגדו קצת מלחמה או דוחק והוי כאלו אמר בשלמא לפלוני אעפ"י שיש עליו קצת דוחק נוכל לסבול פירושו עכ"ל ודבר זה מוכרח נמי כשאומר הניחא לפלוני דהוה שפת יתר וה"נ קאמר בזבחים שם הניחא לר"ל וכו' ועכצ"ל דגם להס"ד קשה לו ודחיקא לו לומר דשור הנסקל אינו בטיל משום כל שדרכו למנות כיון דעל הרוב נמכר יחידי רק כיון שלא מצא תירוץ אחר מוכרח לידחוק נפשיה וא"כ כשבא רב אשי ומצא תירוץ אחר גם המקשן ס"ל הכי כיון דאשכח רווחא:
ול"ל דדחיקא לגמרא לאוקמוה למתניתין כהך תנא דס"ל כל שדרכו למנות לא בטיל דאדרבה כיון דהכי הלכתא דהרי מהרי"ב נמי הכי ס"ל מדהוצרך לומר דמה שנמכר יחידי בטל דאין זה דבר שדרכו למנות א"כ אין זה דוחק כלל לומר דסתם מתניתין אתיא כהלכתא ורב אשי בפ"ק דביצה דף ד' דאמר אהא דביצה שנולדה ביו"ט דספיקא אסורה ואם נתערבה באלף דכולן אסורות ג"כ אפשר דמודה דביצה אינה בטיל משום דלפעמים נמכר במנין ומ"מ אמר דמיירי בנולדה ביו"ט ולא בספק טרפה משום דדוחק לומר דהך ספיקא ואם נתערבה לא קאי ארישא ועוד לפי המ"כ שהביא בב"י יו"ד סימן נ"ז דתמה על שיטת ר"י דס"ל ספק טרפה אינה בטלה אם הוא דבר חשוב עיי"ש ולפיכך מוקי רב אשי משום דשיל"מ ולפ"ז א"ש נמי מה דאמר בביצה שם הניחא למ"ד כל שדרכו למנות עיי"ש ומ"ש המנ"י בכלל וסמ"ק סק"א דהדרישה הקשה בסימן ק"א סק"ג דהא איתא להדיא בש"ס דזבחים דשוה"נ הוי דבר שבמנין עיי"ש בדרישה דאינו מקשה מזבחים כלום רק מהרא"ש: