אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קו

סימן קה

שאלת הא דמבואר בסוף דברי רמ"א באו"ח סי' קמ"ג ס"ד דאם חומש אחד שם בלא טעות יש להקל לקרות בו באותו חומש אם זה הדין דוקא כשאין ס"ת אחרת:

תשובה בגיטן דף סמך ע"א איתא ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו משום דמחסר במלתיה רבה ור"י דאמרי תרוייהו אין קורין בחומשין בבהכ"נ משום כבוד צבור וכתב בחידושי רשב"א שם דנראה להלכה דאם נמצא טעות באחד מן החומשין כל שאינו קורא באותו חומש קורא בשאר חומשין ואינו חושש שאין טעות חומש פוסל את השאר שהרי אין מעכבין זה את זה אלא לכבוד בעלמא ומשום דמחסר במלתיה נמי ליכא דהא במלתא דהאי חומש שקורין בו לא מחסר כלום עכ"ל וכצ"ל עיי"ש א"כ משמע דלכתחלה קורין בו וגם הר"ן העתיק דברי הרשב"א והוסיף בדברי הרשב"א להלכה ולא למעשה אבל בהגמ"ר שם סימן תס"ג למד זה מדאמרו כשחסר יריעה אין קורין בו ולא אמרו אסור לקרות ש"מ דאין קורין היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר שרי ומדלמד מזה על פסול שנמצא ביריעה אחת שקורין בשאר יריעות ממילא אין לנו רק אם לא אפשר דאין להציבור ס"ת אחרת ובד"מ הביא דברי הגמ"ר וסיים וכ"כ הרשב"א ויל"ד דהא חלוקין הם דהגמ"ר מתיר לקרות ביריעות אחרות אפילו באותה חומם ודוקא כשאין ס"ת אחרת והרשב"א אינו מתיר רק בחומש אחר אבל בחומש אחר מתיר גם לכתחלה וגם רק להלכה ולא למעשה ואיך א"כ כתב הד"מ כ"כ הרשב"א ואפשר הוא רשב"א אחר אך עדיין קשה דרמ"א שפסק להקל וציין ר"ן והרי הר"ן כתב בפירוש להלכה ולא למעשה ועכצ"ל דה"ד אם יש לציבור ס"ת אחרת כשרה כולה אזי אין לעשות מעשה לכתחלה לקרות בזו אבל כשליכא ס"ת אחרת אין לחוש מלקרות בזו כיון דמחויבים ציבור לקרות בתורה דהוא תקנה שניתקין בימי משה כמ"ש בהגמ"ר שם דל"ל שוא"ת עדיף כיון דלהלכה נראה לרשב"א והר"ן דמותר לקרות בו לכן יותר עדיף לסמוך להקל לקרות כזו בשאר חומשים ואפשר לומר לפימ"ש ברשב"א לפנינו לבסוף דהא במלתא דהאי חומש שאין קורין בו לא מחסר כלום דכונתו דהא גם בהאי חומש שאין קורין בו לא מחסר אלא שנמצא בו פסול וטעות וכן מחלק בשו"ת הרשב"א סימן תרי"א והובא בא"ר אך יש פסול שאי אפשר לתקן כלל כגון בשם מן השמות או נקרע בין אותיות וכיוצא בו דע"כ צריך להחליף וא"כ כיון דעומד ע"כ להחליף הרי חסר לפניך כדקי"ל כל העומד לישרף כשרוף דמי וכתותיה מיכתת שיעורו וכדאיתא בכמה דוכתיה אך סגי להחליף רק יריעה אחת כמ"ש בטו"ז יו"ד סימן רע"ו סק"ז אף דביו"ד שם בסימן ר"פ ס"ב דס"ת שבלה יריעה אחת צריך להחליף שלש כבר כתב בשו"ת ד"ש דדוקא בבלה ולא בשאר טעות דבשאר טעות סגי בהחלפות יריעה אחת וכ"כ הח"צ הובא באחרונים שם ולפ"ז אם נמצא פסיל או טעות באופן דא"א לתקן רק בהחלפות אותה יריעה הוי כחסר יריעה מן אותה חומש ואין לקרות רק בשאר חומשין אבל במידי דאפשר לתקן שישאר גם יריעה זאת מותר לקרות בשאר יריעות כיון דאינו עומד לסלק אותה יריעה לגמרי ולא מחסר אותה חומש במלתיה יריעה רק אותה יריעה מחסר במלתיה כי עומד להחליף בו אותו תיבות וכדומה ורשב"א דנקט דמותר לקרות בשאר חומשים מלתא דפסיקא נקט אפילו באופן דיוכרח להחליף כל היריעה איך שיהיה עכ"פ מוכרח דכונת הרמ"א להקל בשאר חומשים לקרות ה"ד כשאין שם ס"ת אחרת וכ"כ הא"ר דנראה קצת מסידור הרמ"א דרק בשעת הדחק מותר לקרות בשאר חומשין שאין בהם טעות ולפימ"ש הדבר מוכרח ומצאתי אח"כ בב"מ עמד על דברי הרמ"א שפסק להקל מחמת דברי הר"ן והא הר"ן כתב להלכה ולא למעשה ולפימ"ש א"ש וגם בשערי אפרים וקסת הסופר פסקי דאין היתר לקרות בחומש שאין בי טעות רק כשאין להם ס"ת כשר בכל החומשים:

היוצא לנו מזה לדינא דאם נמצא פסול בחומש אחד שאין לו תקון רק להחליף אותה יריעה אזי אם אין להם ס"ת אחר כשר בכל החומשים מותר לקרות בס"ת זה בשאר החומשים שאין בהם פסול ומ"מ אם אפשר להם לתקן לחלוף היריעה מחויבין לתקן ואין לומר דהוי הוצאה מרובה דאין צבור עני כמ"ש בח"ר בגיטין שם וגם בהגמ"ר ב"מ בפרק האומנין סימן תנ"ח כתב לענין אם הבטיחו רבים ליתן לאחד מתנה מרובה אסורים לחזור דלגבי רבים הוי כמתנה מעוטה וכ"ש כאן דסוף כל סוף כשיגיעו לאותו חומש שהפסול בו דיוכרחו להחליף ואם הפסול אפשר לתקן באותו יריעה מותרין לקרות ביריעה אחרת כל זמן שאין להם ס"ת אחרת ומיד שאפשר לתקן צריכים לתקן דודאי כדאי הם הגמ"ר בגיטין שם ורשב"א שהביא בד"מ לסמוך עליהם כשאין להם ס"ת אחר דאין לדחות קריאת התורה דהוי קולא והוי חומרא דאתי לידי קולא והגמ"ר שם כתב דאין לדחות תקנה שנעשה בימי מרע"ה מפני כבוד הצבור:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה