אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן פח

סימן פז

אם במקום שכותבין בגט מי מעיינות כתב מימי מעיינות עיין בג"פ סימן קכ"ח סקמ"ח שהביא פלוגתא כשכתב ממי מעיינות מסתפקא במקום שכותבין ומימי מעיינות מסתפקא אם הוי שינוי ואין להכשיר רק בשעת הדחק או לא הוי שינוי והביא הג"פ בשם הגאון רבינו סעדיא ז"ל דיש הפרש בין מימי ובין מי כי לשון מימי נזכר על המים הראויין לשתות כמו ונתן מימיו ובירך לחמך ומימיך ולשון מי נזכר על שאינם ראוים לשתות כמו על מי המבול מי נח מי הים לכן אין להכשיר רק בשעת הדחק ובשו"ת חת"ס ח"ב סימן י"ד השיג על זה עיי"ש ואישתמיט לתרוייהו מ"ש אבן עזרא בפ' וארא פסוק י"ט דאמר הגאון כי מימי כפול מים מתוקים ומים מרים כמו הים והשיג עליו הא"ע דשכח מי הירדן יכרתון דהוא לשון רבים ומלת מים כאשר הוא סמוכה אל סימן המדבר לעולם הוא כפולה כמו מימי ומימיך עיי"ש הרי דלא כתב דמימי נאמר רק על מים מתוקים וגם אין טעם למה יתפרש על מתוקים ומרים דוקא או על מתוקים לבד ונראה דהגאון סתם הוא ר' סעדיא הגאון וכמ"ש במערכת גדולים סוף אות סמ"ך מהרב חיד"א ז"ל וידוע דאין לחלוק על גאון כי אם בראיה ברורה:

ונראה דס"ל לר"ס כיון דמימי כפול מורה על שני מיני מים או יותר אבל מי מורה רק על מין אחד יהא איזה מין שיהי' ומימי מפני שהוא כפול מורה על שני מינים ויותר יהיו איזה מינים ומה דנקט מרים ומתוקים לאו דוקא דה"ה שאר שני מינים כגון מלוחים ואינם מלוחים או חמין וצוננים וע"כ מודה ר"ס דמים הוא לשון רבים כדכתיב נערמו מים לכן גם מי הירדן יכרתון ג"כ לשון רבים אבל מ"מ הוא מין אחד אבל כשנכתב בשני ממין ואינו על סימן המדבר ע"כ מורה על שני מינים לכן נראה עיקר כדעת הפוסל אם במקום דכותבין מימי כתב מי דמסתמא מש"ה נהגו לכתוב מימי מעיינות משום דיש שם שני מינים והוי שינוי דגרע מאם חסר כמ"ש רמ"א ס"ס קכ"ח ואין להכשיר רק בשעת הדחק או עגון וא"כ ה"ה להיפך כשהמנהג לכתוב מי מעיינות וכתב מימי מעיינות דבמקום דהמעיינות מין אחד יש לכתוב מי מעיינות בחד מם לבד ובמסכתא פרה פ"ח מ"ח תנן לא נאמר ימים לשון רבים אלא שיש בו מיני ימים הרבה וס"ל להגאון דמי נמי רבים רק כשסמוך למלה אחרת כתוב מי וא"כ קשה למה כתיב מימי מצרים הא ג"כ סמוך אע"כ מפני שיש מינים הרבה כמו ימים:

ואם חיסר מלת מי ולא כתב רק מעיינות אפשר דאין קפידא בדיעבד דכבר ניתן הגט ועיין פר"ח סימן קכ"ה ס"ק טל ושו"ת חיים שאול ח"א סימן טית דאם חיסר תיבה אחד מן הטופס רק אם נתגרשה כשר בדיעבד אף דאין מוכרח כל כך לכתבו וצריך להבין למה נהגו כלל לכתוב מי מעיינות ולא סגי לכתוב רק מעיינות ואפשר משום דמעיינות לבד מורה רק על מעיינות הנובעין ונשארו בתוך הגומות ואין נמשכין כמ"ש הג"פ בסימן קכ"ח סקנ"ב מלשון רש"י בביצה פרק משילין וכ"כ שם ס"ק מ"ה משו"ת משפטי שמואל דלשון מי הים מורה על המים הנמשכין ואינם הים עצמו עיי"ש לכן כיון דיש מעיינות דנמשכין המים מהלאה מן הגומות ועפ"י רוב מסתפקין מזה לכן כותב מי מעיינות ויותר נראה כיון דיש שחופרין ומוצאין מעיין יוצא ממנו נפט לכן כותבין מי מעיינות לברר שמסתפקין ממים ומ"מ אין זה שינוי כיון דמעיינות יש לפרש ג"כ על מים כרוב מעיינות שבעולם ואינו רק כחיסר תיבה אחת מהטופס מה שאינו מוכרח כל כך לכתוב דכשר אם כבר ניתן הגט:

וגם לפימ"ש דיש חילוק בין מימי למי דמי מורה דאין רק מין אחד וי"ל לפיכך כותבין מי מעיינות ולא מעיינות לבד לברר הסימן של העיר ביותר דכל המעיינות שבו רק מין אחד מ"מ אין שינוי במשמעות בין אם כתב מי או חיסרו כיון דגם מעיינות יש לפרשו הכי והכי ועיין ג"פ בסימן קכ"ח בס"ק ט"ל ובס"ק נ"ב ובפ"ת בס"ק כ"ג:

ויל"ע דבשו"ת בית יוסף בדיני גיטין שאלה א' פסק לכתוב בגט במתא טבריא דעל כיף ימא דטבריא יתבא וממימי הים מסתפקא וכן הובא בכנה"ג סימן קכ"ח וכן נוהגין לכתוב שם כמ"ש בהגהות מהרי"ש בסוף לקוטי שמות עיירות לטי"ג והרי הים אינו רק מצד אחד של טבריא כדאיתא בפ"ק דמגילה דף ה' ע"ב וסתמא רק מין אחד הוא ולא נחלק בסכינא חריפא שיהא מקצתו מתוק ומקצתו מר או מקצתו חמין ומקצתו צונן וא"כ לדברי הגאון יש לכתוב וממי הים חד מם וחד יוד ואף דאבן עזרא חולק למה נכניס בספק ואי כתב במי אתי אליבא דכ"ע ומפרט דאין לחלוק על הגאון ואפילו ס"ל כרבינו סעדיא ז"ל דלעיל דמימי היינו הראוין לשתיה ומי היינו שאינו ראוין לשתיה הלא כבר הכריח בחת"ס הנ"ל דעכצ"ל דמי יש לפרש הן על שאין ראוין לשתיה הן על ראוין לשתיה וא"כ יותר נכון לכתוב רק מי במם אחד דאתיא לכ"ע ופוק חזי מה עמא דבר ברובא דרובא מקומות שהובא בטי"ג בשמות עיירות כותבין רק מי במם אחד אף דראוין לשתיה ובטי"ג בשמות עיירות אות כ"ז הניח בצ"ע למה כותבין מי אף דראוין לשתיה דהרי כותבין דיתבא דהיינו ישוב העיר על אותן מעיינות דמסתפקין מהן עיי"ש וגרם לו שלא זכר אז מ"ש האבן עזרא בשם הגאון וגם הא"ע לא חלק עליו לומר דמימי בשני ממין חלוק מן מי בחד מם דמימי מורה על הראוין לשתיה ומי מורה על שאין ראוין לשתיה אדרבה ס"ל לאבן עזרא שם דשוין הן בפירושם וגם לא נחית הטי"ג למה דהכריח החת"ס:

ולכאורה י"ל מ"ש הב"י לכתוב בטבריא וממימי הים מסתפקא משום דבארה של מרים עומד בתוך ימא של טבריא ומסתמא יבין הרבה יותר וחשוב שני מינין אבל לאו כל אדם זוכה לשתות מאותה הבאר וכדאיתא במשנת חסידים מסכת ת"ת פ"ד ואיך יאמר וממימי הים מסתפקא ובפ"ט דנגעים מ"א תנן מי טבריא ואם לא נמשך מן ימא דטבריא אלא הוא מעיין בפני עצמו א"כ ליתא בהים וליכא שתי מיני מים בים והל"ל ג"כ מי ים ואפשר לפימ"ש בב"ר פ"ד הדין ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערב ביה וא"כ מסתמא שני מינים הם ומסתפקין משניהם:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה