אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן כה

סימן כד

שאלה יהודי היה לו משרת גוי ומזונותיו עליו וכשהגיע חגיהם דנוהגין לעשות פת עבה עם ביצים ועשה לו היהודי פת כזה ובתוך הבצים נמצא אחת עם טיפת דם ועירב בהם גם ביצה זאת ובין הביצים והפת היה יותר מששים ובין כך הלך לו המשרת ונשאר הפת להיהודי אם מותר לו לאוכלו. נראה נהי דאין מבטלין איסור לכתחלה ואם ביטל במזיד אסור מ"מ היינו אם ביטל כדי ליהנות או לאוכלו ישראל אבל זה מתחלה נתכוין רק בשביל הגוי אשר מותר לאוכלו א"כ לא נתכוין כלל לבטל איסור וראיה לזה מהר"ן פרק אין מעמידין שכתב דלא נאסר לבטל איסור לכתחלה אלא למי שנתכוין לבטל כדי ליהנות ממנו דאל"כ איך ציוותה תורה להגעיל כלי ב"י הלא הוא מבטל הבלוע בכלי במי הגעלה לכתחלה אלא ודאי לא אמרו אין מבטלין איסור אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו עכ"ל וודאי מ"ש כדי ליהנות ממנו היינו כל איסור לפי איסורו אם אסור בהנאה אין לבטל איסור כדי ליהנות ממש ואם מותר בהנאה דוקא במתכוין ליהנות ממנו באכילה דאם מותר בהנאה מה אכפת אם מתכוין כדי ליהנות בלא אכילת ישראל הא גם בעיניה מותר ליהנות ממנו וא"כ כאן דמותר בהנאה בלאו התערובות רק אסור באכילה לישראל אין איסור לבטל רק אם מתכוין לבטל כדי לאכול ממנו ישראל והכא נתכוין לאכילת גוי ולא נתכוין לבטל איסור.

וראיתי בפרמ"ג סימן צ"ט בשפ"ד סקי"א שכתב דאסור לבטל אתרוג של ערלה בכשרים אף דמצות לל"נ ואין מתכוין להנאת הגוף מ"מ כיון דאי מבטל ליה שרי באכילה אתי למימר דשרי לבטל לאכילה עכ"ל ואיני יודע מניין להוסיף גזרה מה שלא מצינו בש"ס וראשונים אך גם לפי דבריו י"ל דשאני הכא דניכר פת זה בתוארו דנעשה בשביל גוי לחגו ועוד הרי הטו"ז כתב שם דאומר מותר חשוב שוגג אף דיש פוסקים חולקים עליו בהא וודאי יש לסמוך להתיר בדיעבד.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה