תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן יט
עמ"ש בשו"ת תשורת ש"י בסימן א' לענין קהל שעשו תקנות ביניהן והתנו דמי שיעבור יתן כו"כ קנס לצורך צדקה ועבר אחד על התקנה דלא מועיל שאלה כיון דהוי עד"ר וכתב השואל די"ל עפימ"ש הטעם דעד"ר לא מצי למשאל דלא מצי למימר לחכם אדעתא דהכי לא נדרתי דהא לא תלה הנדר בדעתו אלא בדעת אחרים וא"כ י"ל דכ"ז דוקא בנדר סתם אבל באסמכתא שתלה הדבר בתנאי שאם יעבור יתן כו"כ קנס לצדקה א"כ הרי ע"כ תלה הדבר בדעתו ולא בדעת אחרים שהרי בידו שלא יעבור ולא יתחייב בהקנס ושפיר י"ל דבכה"ג גם כשנדר עד"ר מהני שאלה את"ד.
תשובה אין מובן כלל סברתו נהי דתלוי בדעתו שלא יעבור אבל ההתרה לבטל הנדר תלה בדעת אחרים ועוד בר"ן וריטב"א בפ' השולח כתב דהטעם דעד"ר אין לו התרה משום דאלימא מלתא.
אך לכאורה יש לצדד מטעם אחר דהא דבצדקה ליכא אסמכתא הוא מחלוקת הפוסקים אלא דנפסק הדין ביו"ד סימן רנ"ח כהמחמירין והא דנדר שעד"ר אין לו התרה אין מבואר אם הוא מן התורה ולפי דעת רבינו אביגדר שהובא ביו"ד סימן רכ"ח סכ"א בהג"ה דבדיעבד מותר משמע דאין זה רק מדרבנן לכתחלה דבדאורייתא אין לחלק בין תחלה לדיעבד וכמ"ש בערש"י שם וא"כ יש לומר דבאסמכת נסמוך לקולא על הפוסקים דגם בצדקה שייך אסמכתא ומהרי"ט בח"ב חיו"ד סכ"ה כתב דאסמכתא בצדקה פלוגתא דרבוותא ואזלינן לחומרא וא"כ י"ל דלענין עד"ר ניזל לקולא ומפרט דהראיות שהובא במהרי"ט שם דליכא דין אסמכתא בצדקה לא מיירי לענין שלא יועיל שאלה בעד"ר ולפימ"ש ר"ן וריטב"א הטעם דעד"ר אין לו התרה משום דאלימא מלתא א"כ למה לדבר מצוה מתירין ועכצ"ל דמשום דאין זה רק מדרבנן ובמצוה לא גזרו.
אמנם בשו"ת מיימני לסדר הפלאה סימן ד' מבואר בנדר עד"ר שאם יצחק בצחוק יאסרו כל פירות עולם עלי זולת חטים דאין לו התרה בשאלת חכם כיון דנדר עד"ר אלא דמשום דא"א לו לעמוד ושלא יצחוק הוי דבר מצוה ונשאלין משום מצוה גם בעד"ר.
גם בתוס' בשבועות דף כ"ט ע"ב בד"ה כי הקשו דחרמות שקהל גוזרין ע"ד הקהל איך יש להן היתר כיון דהוא עד"ר וכן הקשה רמב"ן והובא במהרי"ק שרש קפ"א והרי החרמות הן אם יעבור אחד מהקהל על תקנתם כמ"ש רמב"ן בשו"ת המיוחסות שלו סימן רפ"ח וכ"כ הרא"ש בשבועות שם הרי דגם כה"ג אין מועיל התרה בעד"ר וכן מוכח ממ"ש ר"פ בפרק האומנין במרדכי דאם נדר ואם ישאל על נדרו יהא בנידוי בזה ובבא דאין לו היתר משום דלעוה"ב הוי כעל דעת המקום וכתב מהר"ם פאדווה בסימן עין והובא בד"מ סימן רכ"ח אות כ"ט דע"ד המקום הוי כעד"ר וכ"כ ד"מ שם אות י"ח בשם רשב"ץ הרי אף דהוא על תנאי אם יעבור מ"מ כיון דעד"ר נדר אין לו התרה וכן מבואר בשו"ת רשב"א ח"ג סימן שי"ט הובא בב"י יו"ד סימן רכ"ח בבד"ה ובשע"ת סימן תקנ"א סט"ז דנדר שעד"ר על תנאי אין לו התרה אם אינו לדבר מצוה.