תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן טו
שאלה שאלתני עמ"ש בשו"ת תשורת ש"י סימן שכ"ד אהא דשבת דף מ"ב דמכבין גחלת של מתכת משום דאין בו משום כבוי ולא חששו לאיסור מבשל המים כיון דהמים אזיל לאיבוד לא הוה דומיא דמבשל סממנין במשכן ותמה מאד מה אומר לסוגיא ערוכה דשבת דף מ"א דמיחם שפינה ממנה מים חמין לא יתן לתוכה מים מועטון משום בישול אבל שיעור להפשיר מותר וקשה ג"כ נימא קמא קמא מתבשל והרי המים לא אזיל לאיבוד כלל עכ"ל:
הנה ודאי לא דמי חמימות המיחם שהיה על האש עם מים לגחלת ברזל מן האש דמים הבאים להמיחם אינו מתבשל עד שישהה קצת וכמ"ש בשו"ת סימן ש"א כדמוכח מהא דנפלה טפת חלב על חתיכת בשר שבתוך הקדרה שביו"ד סימן צ"ב דמהני ניער וכיסה מיד הרי דלא נבלע עד שישהה קצת לכן ל"ל בנותן מים למחים דקמא קמא מתבשל דהרי אינו שוהה ונותן המים בבת אחת וכיון שבאים מים צוננין מרובים אין מתבשל קמא קמא דל"ל דהמיחם נרתח ע"ג האש והוי כאש דהרי כיון שהיה בו מים אם נתבשל בו איסור א"צ ליבון רק הגעלה משום דמים או משקה בתוכו אינו כנבלע ע"י אור כמ"ש הרא"ש והובא בשע"ת סימן נ"א סקכ"ז משא"כ גחלת של ברזל דהוא אש שורף ממש וכמ"ש מג"א בסימן ש"ח סקל"ז בשם ריב"ש דגם אזיל סומקא יש בו כח לשרוף הרי מיד שיגע בהגחלת אף דמיד נרתע לאחוריו או לפניו מ"מ מיד שורף ומ"ש המג"א בס"ס של"ד דבשל מתכת ליכא כבוי דאינו שורף היינו דהמתכת אינו נשרף וכמ"ש באשל אברהם שם וכמ"ש בפ' אחרי והנה שורף דפירושו נשרף וכיון שכן מיד שבא עליו מים נתבשל טרם שמתרבה המים וכן מצינו ביו"ד סימן צ"ב אם טפת חלב נפל על הקדרה נגד האש מותרת הקדרה כי האש שורפה ומתייבש ואין נבלע בקדרה הרי דאין לו פנאי ליבלע בקדרה מחמת דהאש שורפה קודם וכ"כ בתה"ד סימן קע"ו דרותח ע"י האור הוא רותח טפי מרותח דכלי ראשון והא קמן דהך סגי בהגעלה והך בעי ליבון ולפ"ז צ"ע מ"ש בשפ"ד סוף סימן צ"ב בנפל נר דולק על כלי ושהה שם קצת דצריך ליבון עיי"ש דמנ"ל דצריך שהיה בנר דולק דאין ראיה מטפת חלב שנפל על חתיכת בשר שבתוך הקדרה דמהני ניער וכיסה ומ"מ גם לדבריו החוש יעיד דאור נר הדולק אינו שורף מיד כמו גחלת של מתכת דהרי מוחטין הנר בידים ואין נכוה כמו הנוגע בגחלת של מתכות דבלא שהיה נכונה שו"ר בשו"ת בית אפרים חחו"מ סימן י"ז והובא בשו"ת בית שלמה חלק אה"ע סימן יו"ד דבנר דולק שנפל על כלי אפילו לא שהה צריך הגעלה ואם שהה עד שהיס"ב בכלי צריך ליבון:
ועוד הלא ראה מ"ש החוו"ד בסימן צ"א סק"ה דכיון דהמים דבר המתערב אי אפשר שיהיו מקצתן מבושל רק הטעם שנבלע בבשר נתבשל והוא נהנה בו הוי מלאכת מחשבת משא"כ במיחם דמה שנבלע במיחם ונתבשל אינו נהנה בהם ולאו מלאכת מחשבת היא עיי"ש וא"כ ה"נ נהי דהמים שנשפך על המתכת ולא נבלע כיון שמתערב עם הרבה מים אינו מתבשל מ"מ הנבלע במתכת מתבשל אלא כיון דגם הנבלע אינו נהנה בהן הרי אזיל לאיבוד כמו שאר המים וכן הנבלע במיחם נתבשל אלא דאין לו הנאה מהן א"כ אזיל ג"כ לאיבוד והן הן הדברים שכתבתי אלא דהוספתי מיא וקמחא ראיה מהרשב"א וריב"ש וקמא קמא נתבשל יתכן גם להתוו"ד דהיינו טרם שנצטנן הגחלת מריבוי המים מתבשל הנבלע בו: