תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ו
שאלה שפכו חלב למקוה להכשיר ג"ל שאובין ולא נהפך למראה לבן מחמת העפריות ונטלו ממנו בכלי והעמידו בבית איזה שעות עד שנצלל המים ונהפך למראה החלב אך בתוך כך נתרבו המים במקוה לכן לא נתלבן:
הנה מה שהביא מפ"ח דפרה בנטלו צרור ואדמה לבאר דרבנן ס"ל דא"צ להמתין עד שתצל וכתב הרמב"ם הטעם משום דנידון על שם סופו שתצל הנה זה ליתא לא בפיה"מ לרמב"ם ולא ברמב"ם ולא בשום מפרשי המשניות והרי לפימ"ש רש"י והר"ש ותוס' ורע"ב שם משנה יוד אהא מפני שהם מי בצים פסולים דחומר וטיט מעורב בהם דהוי חציצה בין המים לכלי א"כ בהא דבאר שנפל לתוכו חרסית ואדמה מה יועיל אם לאחר זמן תצל הא מ"מ בשעה שנתן המים אל כלי הוי חציצה אלא ודאי אין הטעם משום דבבאר נידון על שם סופו אלא משום דאין החרסית והאדמה מחובר ומעורב בהמים שבבאר כמו במי בצים ואינו חוצץ אלא שהמשבצות בא"ח ריש סימן ק"ס וד"ח ח"ב סימן ק"ב בחיו"ד כתבו מלבם טעם זה:
אמנם גם לפי דבריהם אין ראיה מהתם להכא דשאני התם דמעיקרא הוי מי הבאר צלולים וכשרים ועתה שנפל לתוכו חרסית ואדמה אתה רוצה לפוסלם אמרינן כיון דעתיד שתצל עדיין לא יצאו המים ממהותם וכשרותם דמעיקרא משא"כ הכא דמעיקרא היה מראהו מים ופסולין משום שאובין ועתה ששפכו בתוכו חלב להכשירם ע"י שינוי מראה ועדיין לא נשתנו למראה חלב לא יצאו עדיין ממהותם ופסולתם משום דסופן להשתנות דמ"מ עדיין לא נשתנו ולא הוכשרו וכסברא זאת כתבו תוס' בפ"ק דפסחים דף ואו ובפרק איזהו נשך דף עין ע"ב וכ"ש כאן דא"א להכשיר משום סופן כיון דבמקוה גם אח"כ לא נשתנו המים למראה חלב מחמת דנתרבו המים ממילא ובשו"ת בית שלמה סימן ס"א כתב ג"כ דמחמת דנידון על שם סופו אין להקל עיי"ש ולענין מה ששאל אם צריך שיתהפכו השאובין למראה חלב ממש הנה בשו"ת בית שלמה בסימן קע"א כתב בשפך דם במים דצריך שישפכו דם הרבה במים עד שיהיה מראה דם ממש ובערך ש"י סימן ר"א סכ"ג לא כתבתי כן ויש להחמיר אף דהוא עצמו ביו"ד ח"ב סימן נ"ז תבריה לגזיזיה וכתב דהדעת מכרעת להקל ומטעם שכתבתי בערך ש"י ובשו"ת חס"ל סי' ס"ה פסק ג"כ להקל דסגי בנשתנה קצת מ"מ מהיות טוב נ"ל דיש להחמיר לכתחלה: