תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תרלג
עיר היו בה שני שוחטים ואחד נוסף עליהם זה איזה זמן ומודעת זאת לכל באי שער עירם דשו"ב הקודמים המה שוטני נפש שו"ב החדש ועוינים עליו בשבעה ענים למצוא עונו לשנוא והשו"ב החדש מוחזק לאומן מומחה בכל ענייני השו"ב ויר"ש מרבים וכעת אירע ששו"ב החדש שחט עגל ובדקו בפנים ואמר להקצב שאחר הפשטת עורו והוצאות הב"מ יביא אצלו הריאה לבדוק בדיקת חוץ ובין כך הוכרח השו"ב לנסוע מביתו על איזה שעות והביא הקצב את הריאה לפני שני השו"ב הישנים והטריפו את העגל באמרם שמצאו חלון כ"ש סמוך למקום שמשם מתחילים האונות להתפצל ולמעלה מהחלון היו אונה"ע ואמצעית דבוקים עד חציין בתבנית קרום שקורין טילא והדבק היה בהחתיכון גם בהחוד וקרעו דיבוק האונות טרם בא שו"ב החדש ובבואו צווח דבדק היטב ולא היה שום חלון ואפילו אם מצאו שום חלון בודאי מחמת משמוש יד הטבח נתהוה בשעת הוצאות הריאה ושני השוחטים אומרים שהכירו שאינו חלון המתהוה ע"י משמוש יד לכן מדלא היה מתון בבדיקת פנים להרגיש את החלון צריך לקבל ד"ח ושו"ב החדש להיותו שו"ב מומחה ומוחזק וחשוב בושה גדולה הוא אצלו ושאל השואל שאר שו"ב מומחים ואמרו דא"א להכיר ולהבחין אם החלון היה מחיים.
הנה בשו"ת רש"ל סל"ג כתב לולי דמיסתפינא אמינא דשונא גמור שהוא לו כאחד מן הרודפים ומבקש להתנקם ממנו פסול להעיד ול"פ ר"י ורבנן אם שונא כשר להעיד רק בסתם שונא שלא דיבר עמו ג"י אבל שונא כזה שמבקש להתנקם ממנו אין לך נוגע גדול מזה יעיי"ש וכזה כתב הרא"ם בתשובה סכ"ד דהנאת נקמה יותר גדולה מכל מיני התאות החושיות ופסולין להעיד על מי שרוצים להתנקם ממנו ודברי הרא"ם הובא גם כן בשו"ת פרי תבואה לבית אפרים סימן ל"ד ובשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ב'
ומעתה אני אומר לפימ"ש סמ"ע בר"ס ל"ג הטעם דרבנן ס"ל דשונא כשר לעדות ופסול לדון דבעדות המעשה אשר היה לפניו הוא מעיד ולא חשדינן ליה ששנה בכיון בשביל אהבתו או שנאתו משא"כ בדין שתולה בסברא והמחשבה נשתנה מחמת אהבתו או שנאתו אפילו בלא כונת רשע וכה"ג נמי כתב הרא"ש בפז"ב סימן כ"ג דהזכות והחובה מבצבצא באדם בלא כיון רשע לפיכך באהבה מועטת לבו טועה לזכות ובשנאה מועטת הלב טועה לחובה עכ"ל ומעתה הא דקמן להכיר בלא שום סימן דהחלון כעשה מחיים דתליא בהבנת הלב ובאומדן דעת י"ל לכ"ע שונא דרוצה להתנקם הלב טועה לחובה והרי"ף בפרק בתרא דיבמות דף קט"ו פסק גם בתרי סהדי מסהדי באומדנא ואין נאמנים דאמרינן דאמרי בדדמי וגם הרא"ש דפליג עליו וס"ל דבתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן היינו אם אין סבה לתלות משא"כ בשונאים דיש לתלות דמחמת שנאה לבם טועה ובתומים סימן למ"ד ס"ז הוכיח דגם בשנים אם יש סבה לתלות דטעו אמרינן דטעו ואם כן ה"נ השנאה הוא הסבה דהלב טועה לחובה ומכ"ש דשו"ב מומחים אומרים דאי אפשר להכיר אף דהוי כתרי ותרי מ"מ תולין הקלקלה במקולקל דמחמת שנאתם נראה בדמיונם דמכירין ובשו"ת ברכת יוסף חיו"ד ס"ב כתב דבתרי ותרי אם יש סברא להכריע ככת אחת מכריעין וה"נ יש סברא דמחמת שנאתם נראה להם כן ובשו"ת בית שלמה חיו"ד תשובה י"א כתב דמצוי עכשיו ששו"ב יוציא דיבה על חברו בחנם.
ועוד דבמרדכי סוף קידושין וראב"ח ח"ב ס"מ כתבו דבתרי ותרי מהני מגו של הבע"ד והובאו בברכת יוסף שם והכא יש להשו"ב החדש מגו דהא לא היה מוכרח כלל לומר דלא היה חלון כיון דאפי' היה חלון לא היה לו להטריף מיד עד אחר בדיקת חוץ לראות אם הקרום מחיתוך לחיתוך או מחוד דזה יראה אחר הנפיחה מבחוץ כמ"ש השואל וזה אמר להקצב בעל העגל שיביא לו הריאה לבדוק מבחוץ ואז לא היה עליו שום תלונה אם כן ליהמן במה שאמר שלא היה חלון אף דתרי אומרים שמכירים שהיה חלון הא שו"ב אחרים אומרים דזה אינו ניכר ואף די"ל דמחמת שלא דקדק היטב בבדיקת פנים אומר בדדמי ומגו בדדמי לא מהני זה אינו דכאן הוי מגו דאי בעי שתיק דלא היה צ"ל עכשיו כלל שלא היה חלון וכבר לפני ראיית השו"ב ישנים לא אמר דכשר אדרבה אמר שיבדקנו מבחוץ ואיתא בחידושי רמב"ן בר"פ האשה שלום דמגו דאי בעי שתיק מהני גם היכא דיש לומר דאמר בדדמי וכ"כ התומים בכללי מגו ס"ק ס"ז וס"ח ודברי ראנ"ח הובאו גם כן בכנה"ג בכללי מגו אות ט"ז והוא דברי ראב"ח הנ"ל בשו"ת מים עמוקים סי' מ"ם. והנה בשו"ת כנס"י סימן פ"ט חולק על רש"ל וס"ל דכל שונא כשר לעדות אמנם שם בד"ה העולה מדברינו יראה דס"ל נמי היכא דתלוי בהבחנת העד לפי מראה עיניו ישפוט אזי שונא פסול לעדות.