תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תרכד
קהלה אחת נחלקה לשתי כתות דחציין קבלו עליהם תקנות רבני המדינה היראים שתקנו תקנות שומרי דת וגזרו הרבנים שלא ישמש שום רב ודיין ושו״ב אצל כת שאינם מקבלים עליהם התקנות באותו מדינה וקודם היה רב בעיר זו מקבל פרס מכל העיר סך קצוב ונפטר והניח חתנו ראוי לאותו רבנות או בן בתו הנולד לה אחר מות אביה הנה אם בן יורש גדולת אביו ברבנות דעת רשד"ם בחיו"ד סי' פ"ה דבמינוי תורה כגון רב להורות ולדון אין בו דין ירושה הובא במג"א ס"ס כ"ג ובחת"ס חא"ח סי' י"ב נמי פסק כן ובסי' י"ג כתב דיש בו ירושה ובסי' י"ב הביא מגינת וורדים דפליגי פוסקים בזה ולענין חתנו גם כן פסק בסוף תשובת רמ"א דיורש חזקת חותנו ברבנות אבל עבוה"ג בסי' מ״ט כתב דאינו יורש ולפ"ז ודאי הקהל יכולין לומר קי"ל ואין מוכרחים לקבל חתנו ואפילו בנו של הרב שהיה גדול כשמת אביו.
אמנם נראה דוקא דאין להכריח את הקהל מחמת דאחר נח להם יותר מאיזה טעם אמנם כשאין נ"מ להם והבן או החתן מתדיין עם אחר יש לומר להקהל שימנו הבן או החתן וכדמצינו בחו"מ סימן קע"ה סמ"ה היכי דאיכא פלוגתת הפוסקים אם בעל מצרא קודם להוציא מיד לוקח דהדין דאינו מוציא מיד לוקח מ"מ לכתחלה אומרים למוכר שימכור לבר מצרא ומוכח מהתם דלוקח מותר לכתחלה לקנותה אך המוכר דאין לו נ"מ ושוה אצלו שניהם יש לו למכור לבר מצרא מדכתב הב"י דאומרים למוכר שימכור לב"מ והרמ"א נמי כתב כן ולא כתבו דאין ללוקח ליקח ש"מ כיון דספק אם יש לב"מ בזה דין בן מצרא מותר לוקח ליקח אך מוכר דלא כ"מ אצלו יש למכור לב"מ כיון דהוי ספק אם יש לו דין בר מצרא אם כן ה"כ כן אחר יכול לכנוס להתמנות אך הקהל עצמם יש להם ליקח הבן או החתן לרב כשאין להם כ"מ.
אך בנידון זה דנראה דהרב שנשאר אצל כת שומרי דת לבד מחויבים ליתן לו כל הפרס שקצבו לו כבר דהוי כשנים שלקחו או לוו דנעשו ערבים זה בעד זה ואין לומר דכת שלא רצו לקבל עליהם תקנות שומרי דת פטורים מליתן הפרס כיון שאין הרב מורה ודאין להם אף דהוי אונס מ"מ אונסא לא מחייבם כדאיתא בירושלמי והובא בש"ך חו"מ סי' כ"א דשאני הכא דאותו כת גורמים לעצמם מה שאין רוצים לקבל תקנות הרבנים מה שמחויבים מדינא דלא תסור מן הדבר אשר יוריך כמו שהוכחתי בקונטרס עין משפט והרי זו בידם אם ירצו ועיין חו"מ סי' סמ"ך ס"ה.
וא"כ כיון שנשארים אותו כת בחיובם לפרוע חלקם בפרס הרב רק מי יכול לדון עם התקיפים ממילא כת שומרי דת מחויבים לשלם כל הפרס להרב מכח ערבות לכן יש להם כ"מ לענין חזקת הבן או החתן של הרב דאם ישאר הבן מכח חזקה יצטרכו לשלם לו כל הפרס אבל אם אין לו חזקה אין צריכים לשלם לו רק כמו שיפסקו עכשיו ממילא יכולים לומר קי"ל דאין מוריש לבנו או לחתנו גדולתו ובחתנו או בן בתו של הרב יש ס"ס ספק גם בכו אין לו חזקה כסברת רשד"ם וסייעתיה ואת"ל בנו יש לו חזקה מ"מ חתנו דבא מכח אשתו או בן בתו דלעבוה"ג אין יורשים אפילו נימא דבן יש לו חזקה ומ"מ אם הקהל אין להם שום נ"מ אומרים להם שיקחו חתנו או בן הבת של הרב כיון דגם ס"ס אין לעשות רק אם יש לו הפסד או טרחא או דחק או מניעת הריוח כמ"ש בית מאיר עיו"ד סי' קכ"ב ודע דאם כשנפטר הרב ונשאר ממנו בת ואין לה בעל או יש לה בעל שאינו ראוי לרבנות אזי אם קבלו הקהל אחר אף דאח"כ למד בעלה או נולד לה בן והגדיל וראוי לרבנות כיון דאידחי אידחי דאפילו נשאר מהרב בן קטן כתב באשל אברהם בא"ח סי' כ"ג בכה"ג כיון דאידחי אידחי ומשמע מהטעם כיון דאידחי אידחי אפילו הלך לו הרב השני שקבלו מ"מ אין להבן עוד תביעה מחמת חזקתו והא דכתב הרמב"ם פ"א מהלכות מלכים אם המלך הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל היינו דוקא מלך ולא שאר מנויים כמ"ש בשו"ת משיב כהלכה הובא בשו"ת הרי בשמים סט"ו ועוד נ"ל ראיה לזה כיון דפקע זכותו של היורש בעוד שהיה אחר רב שם פקע לגמרי מהצ"ל שאלה ט"ז עיי"ש הבאתיו בערך ש"י עחו"מ סי' קע"ו ומתה"ד סי' ש"י והובא ברמ"א חו"מ סי' רס"ח ס"ג ואף דהתם קאמר דוקא אם נפסק הדין אמרינן קם דינא משום דנתייאש הא כתב בלה"מ בסוף דינא תפיסה משום בפלוגתא דרבוותא יכול הדיין להכריע לא מייאש עדיין שמא יכריע הדיין להוציא מהשני עיי"ש ואם כן הכא דאין בזה ספק פלוגתא דלכ"ע יכולין הקהל ליקח להם רב אחר כשלא הניח בן גדול ראוי להוראה אם כן כשנתגדל הבן וראוי להוראה דמ"מ אינו יכול לדחות האחר כמו שהוכיח באשל אברהם ממילא מתייאש היורש ויאוש מהני בזה דאינו רק סילוק זכותו ורב השני בהתירא בא לידו אלא דלפ"ז אם כל זמן שהיה רב השני עדיין היה יורש קטן לא מועיל יאוש שלו דהוי כיאוש שלא מדעת כדאיתא בפרק אלו מציאות דף כ"ב ע"ב ובתוספת שם בד"ה דלאו בני מחילה אבל הצ"צ בנידון שלו דזולת טעם יאוש קאמר כיון דפקע זכותו שעה אחת תו לא הדר וכדמשמע מאשל אברהם הנ"ל כיון דאידחי אידחי ה"נ אף בעודו קטן כבר פקע זכות היורש ואין לו עוד טענה על הקהל וכ"כ בשו"ת הרי בשמים סי' ר"ו מדעת עצמו ולא ראה דברי הצ"צ ובשו"ת ד"ח ח"א סי' נ"ג בחיו"ד כתב אף דאפסקיה אחר לא אבד הראשון חזקת אבותיו והביא ראיה מברכות דכ"ח ע"ב גבי מעשה דר"י ור"ג שאמר ר"י מי שאינו מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה והעביר את ראב"ע מחמת דר"ג היה בן מזה וממלא מקום אבותיו והרי העבירו תחלה את ר״ג והפסיק אחר תו אין מעליותא בזה שהוא בן מזה עיי"ש הנה לפימ"ש מהרש"א בח"א דמזה בן מזה אמר ר"י על ראב"ע שהיה כהן לפייסו אין תוכחה דמש"ה החזירו לר"ג משום חזקת אבותיו ואם לא היו חכמים חפצים עוד בר"ג לא היה ר"ג זוכה בדין אלא ברצון החכמים נתמנה ר"ג מחדש ורצונם בו מה שכבר היה רגיל בנשיאות וכמ״ש ר"י מאן דלב"ש מדא ופרש"י דרגיל בנשיאות ולפ"ז י"ל אפילו אמרו מזה בן מזה על ר"ג מ"מ לא שמפני זה החיוב להחזירו לנשיא אלא כיון דרגיל בנשיאות ואביו היה נשיא והרגיל גם מכח התנהגות שראה אצל אביו לכן ראוי למנאו ברצונם ולא בחיוב והכרח ומה שנטלו קצת נשיאות מראב"ע כיון דמעיקרא נחית אדעתא דהכי דאמר לישתמש אינש בכסא דמוקרי יומא חדא והדר ליתבר וכדאמרה לו אשתו שמא יעבירו אותך עיי"ש פרש"י ועוד שאני נשיא מזרע דוד דאפי' קטן משמרין לו כמ"ש לעיל משו"ת משיב כהלכה הרי לא אמרינן כיון דאידחי אידחי לענין מלך ה"נ לענין נשיאות כיון דבמקום מלך התנהגו בנשיאות מזרע דוד המלך ע"ה וכמ"ש בי"מ הובא במחה"ש ס"ס נ"ג.
ועוד נראה דאפסקיה אחר רק אם קבלו האחר סתם דהיינו כל ימי חייו ובטוח בזה אבל ראב"ע היה רפיא בידו כדאמרה לו אשתו דלמא מעבירין לך שיפייס ר"ג את ר"י ויחזרו למנותו וכמ"ש מהרש"א והשיב לה לישתמיש אינש בכסא דמוקרי יומא חד והדר ליתבר הרי דרפיא בידו ומבואר בב"ב דף קמ"ב היכי דהחזיק בנכסי הגר ורפיא בידו שמא אשתו מעוברת אף דנודע אח"כ שלא נשאר יורש להגר אין חזקתו חזקה דכיון דרפיא בידו וה"נ ראב"ע ול"ל דמ"מ היה בטוח על יום אחד דזה לא חשוב מוחזק כמ"ש התוספת בב"ב דף ס"א ע"ב בד"ה אדעתא דקרקע בחזקת בעלים עומדת היכא דסופה לחזור לבעלים להכי לא חשוב שוכר או שואל מוחזק וכיון דלא חשוב בחזקת ראב"ע ממילא לא חשיב נמי אפסקיה אחר וחוזר ר"ג לחזקתו ובר"ן פ"ג דנדרים דף כ"ט כתב דכל קנין שאינה עולמת קנין פירות בלחוד מיקרי כדמוכח בס"פ השולח ובתוספת בפרק החולץ דף ל"ו ע"ב בד"ה ור"י כתבו דאפילו לר"י דק"פ כקנין הגוף מ"מ לא אלים קנין פירות לבטל קנין הגוף והובא בנה"מ סי' רי"א ואם כן כאן דראב"ע לא החזיק רק ליומי דעל כל ימי חייו היה רפוי בידוי ולא חשיב חזקה לכן לא אלים ק"פ שלו לבטל לגמרי קנין הגוף של ר"ג שהיה לו הירושה לחלוטין לכן לא חשיב אפסקיה אחר אף דבשו"ת הרי בשמים סימן כ"ו הביא מחידושי ר"ן גיטין דף פ"ג שכתב בשם הרא"ה אהא דהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה דמהא שמעינן שהנותן קרקע לחברו גוף ופירות יום אחד שזכה המקבל בקרקע לעולם עיי"ש הנה רי"ף ורמב"ם ס"ל התם דלא אמרינן כיון דפסקה פסקה וכן הוא בירושלמי בקידושין ר"פ האומר ובאה"ע ס"ס קל"ז פסק דהוי ספק ועוד בחידושי רמב"ן בב"ב פי"נ דף קל"ז מבואר להדיא דגם בנותן קרקע לחברו גוף ופירות לעשר שנים דלא זכה המקבל בה לעולם והובא קצת בקצו"ח סי' רמ"ח ס״ג.