תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תריט
שאלה מקוה שיש בה שליבות ותחת השליבות המים עם שאר מי המקוה בשטח אחד על קרקע המקוה ושאבו המקוה בכלי שאינו נקוב ומחשש שנפלו מן הכלי למקוה ג"ל כשלא היו בו ארבעים סאה שפכו במקוה חלב הרבה עד שנהפכו המים למראה חלב וחשש דמה נעשה עם חלק המקוה שתחת השליבות כי הוא גומא אחת ומחוברת עם מי המקוה ושם מניין שנשתנה למראה חלב.
הנה בפ"ט דפרה מ"א תכן צלוחות שנפלו לתוכה מים כל שהו רא"א יזה שתי הזאות וחכמים פוסלין ובפרק כל הזבחים איתא דחכמים סברי יש בילה והזאה צריכה שיעור פרש"י לח המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך טפה מזה שלא יהא בה חברו קצת עכ"ל הרי לחכמים דקי"ל כוותייהו דיש בילה ומתערב בכולו ממילא כיון דרואין המים שחוץ לשליבות דנתערב עם החלב ונשתנה מראיתו ה"כ המים שתחת השליבות כיון דמחוברין. וביומא פרק חמישי דף כ"ח אהא דתנן עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא בריקן בעא רמב"ח מרב חסדא הניח מזרק בתוך מזרק וקבל בו את הדם מהו א"ל תניתוה נתן את המלא בריקן מאי לאו הושיב מזרק מלא לתוך מזרק ריקן לא עירה מזרק מלא לתוך מזרק ריקן הא תנא לה רישא עירה דם הפר לתוך דם השעיר כדי לערבן יפה יפה ע"כ וקשה מה ס"ל לרב חסדא הא אמרינן התם דצריך לערב דם הפר בדם השעיר מדכתיב אחת ואיך יוצא כשעירה דם הפר לתוך דם השעיר אם לא חזר ועירה המלא בריקן שיהא נבלל יפה ויהא אחת וצ"ל משום דיש בילה ובעירוי פעם אחת נבלל הכל והיה אחת ודחי לה הש"ס דלעולם הא דנתן המלא בריקן עירה שנית הדם מהמלא בריקן ואי דכבר נתערב יפה מ"מ כדי לערב יפה יפה ומשום מעלה יתירה או מאיזה טעם ולהכי דייק יפה יפה משום דבעירוי ראשון כבר נתערב ונבלל כולו יפה ונתקיים אחת הרי דע"י עירוי נבלל הכל ונעשה אחת דאם לא היה נבלל יפה הרי יש מן דם הפר לבד ומן דם השעיר לבד והוי שתים.
ובריטב"א שם כתב וז"ל כדי לערבן יפה יפה פירש מפני שהדמים קשים להתערב וכיון דס"ל מערבין לקרנות משום דכתיב אחת סבירא ליה שצריך לערבן יפה יפה שלא יהו כשתי חטויין עכ"ל הרי דוקא מפני שהדמים קשים להתערב אבל שאר משקים מתערבין בעירוי אחת כולם כאחת ות"ז כתבו התם עירה דם הפר מדנקט הכי ולא נקיט עירה הדמים זה בזה משמע דדוקא הכי לפי שדם הפר מרובה ונופל שם בכובד היה מתערב יפה עכ"ל וצ"ע מהא דצלוחות שנפלו לתוכה מים כל שהוא דקי"ל כחכמים דיש בילה אף שנפל רק מים כל שהוא וצ"ל משום דטבע דם שאני דקשה להתערב כמ"ש הריטב"א או דמעלה עשו וכמ"ש ואין סברא כלל לומר דרק בכלי שאינו רחב שטחו מתערב הכל יפה משא"כ מקוה דרחב אפשר אין מתפשט לצדדין דכיון דכבלל ומתערב ואין שום דבר חולץ ודאי מתערב הכל בעומק ורוחב.
ומג"ד בסי' תס"ז סקח״י אהא דהנעילו יורה ונפלו המים לבור כתב דמים המחומצים נשארו למעלה וקוו וקיימו כאלו הם בעין ודמיא להא דיו"ד סי' צ"ב בלא ניער וכיסה דאינו מתבלל עיי"ש ולפי מ"ש הת"י שאני התם דמים המחומצים הם הרבה ונופלים בכובד משא"כ הא דסי' צ"ב דטפת חלב נפל צריך ניעור והמשב״ז שם השיג על המג"ד דלח בלח נבלל יפה וביו"ד סי' צ"ב מיירי דמקצת החתיכה חוץ לרוטב ונפל הטפת חלב עליו הא אם כפלה הטפת חלב לרוטב א"צ ניעור כלל.
ולכאורה יש ראיה להמג"ד מפ"ק דמכות דף ד' דחביות שאובין שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה ופרש"י שם באותו מקום לא עלתה לו טבילה שמא כל מים שהיו בחביות עומדת יחד עכ"ל מדכתב רש"י באותו מקום ולא כתב בהחביות וגם מדכתב שהיו בחביות משמע דבמים לבד שהיו ונשפכו בהים טבל וא"כ מוכח דלא נבלל אמנם בריטב״א אחר שהאריך כתב והנכון בזה מה שפירש הראב"ד ז"ל בשם ר"מ הדרשן דשאני ים הגדול דמימיו מלוחון וכבדים ואין מים המתוקין מתערבין עמהם ולא אמרו שהשאובין נכשרים במקוה אלא במקוה דוקא או בנהרות שמימיהן אין מלוחים ומתערבין מיד ואין ניכרים כלל עכ"ל ומדכתבו ומתערבין מיד ואין ניכרים מוכח דאפי' בלא ניעור וטרם שירד וטבל מתערבים מיד ולא לענין להכשיר מחמת זריעה לבד קאמר דא"כ מה צ"ל ומתערבין מיד דסגי היה לומר דנתחברו מיד ומה צ"ל דאין ניכרים אע"כ משום דאם אין מתערבין הרי ידוע מה שעומד מלמעלה הם השאובין ובזה ניכרין לכן כתב דמתערבין ואין עומדין בפני עצמן דנבלל הכל ואין ניכרין ואם לא היו מתערבין מיד א"כ אם מיד אחר שנפלו השאובין במקוה וטבל כלי מלמעלה בתוך השאובין או אדם שטבל למעלה ולא ירד למטה מן השאובין ולא נער המים יהא טמא כמו בחביות מים שאובין שנפל לבור וטבל שם וכמו שהקשה הריטב"א שם מדתנן במסכת מקוואות למעלה מהן מי מקוה שאם נפלו בו מים טמאים ונפל שם ככר של תרומה טהור ומשום דמים טמאים נטהרין בהשקה הרי עכצ"ל דגם בלא ניער המים עד למטה מן הטמאים עם הכשרים מתערבין מיד ואין עומדים בעין כיון דיש בילה בלח בלח.
ועוד ראיה מיו"ד סי' ר"א סכ"ב שכתב שהמים שבאים עליו דוחין את המים שבתוכו ומוציאין אותן הרי דכבלל הכל דאל"כ איך דוחין.
וחפשתי ומצאתי בספר נהר שלום על א"ח סי' תס"ז שם שחולק על המג"ד והרגיש בהא דחביות שנפלה לים הגדול דמשמע שלא נבלל והביא ג"כ מהכ"מ פ"ו דמקואות ה"י דגם הוא ס"ד להוכיח משם דלא נבלל ואח"כ דחו אותו ראיה ולבסוף מסיק הנהר שלום דודאי נבלל מיד הכל לכן אם נפלו מים המחומצים לבור קודם הפסח מותרים בפסח כיון דנבלל מיד שנפלו נתבטלו ואינו חוזר וניעור בפסח אף דלא שאב קודם הפסח מהבור ולא ניער כלל עיי"ש ומ"מ מה שהשיג על הכ"מ שכתב דדוקא דרך שפיכה נבלל לא ראה התוספת ישנים שהבאתי לעיל דדבריהם כסברת הכ"מ וכן מוכח מהדין שביו"ד סי' ר"א סי"ז מים שאובין שהיו בצד המקוה אע"פ שהמים נוגעים לא פסלוהו הרי בנגיעה לבד בלא שפיכה מלמעלה לא מתערבים גם הבית מאיר על היו"ד בסי' ר"א סכ"ו הביא דברי הכ"מ דמחלק בין נפל לתוך המקוה ע"י שפיכה דאמרינן ודאי נתערב יפה יפה ובין נשבר החביות בתוך הים דחיישינן כיון שלא נשפך מלמעלה למטה שמא עומד בפני עצמו והסכים הב"מ לדבריו.
ומצאתי בחו"י סי' ק״ז הקשה למה לא זכר שום פוסק באיסור לח שנפל לתוך היתר לח דקי"ל דבטל בששים למה לא נחוש שמא לא נתערב יפה רק נשאר באותו צד ומקום שנפל וכדאיתא בפ"ק דמכות דף ד' בחביות מליאה מים שנפל לים הגדול דחיישינן לג"ל שנשארו במקום אחד והביא מ"ש הכ"מ הנ"ל דאם באים בשפיכה ודאי מתערב והך דחביות מיירי שנפל גם החביות ובתוך הים נשבר ואז יצאו המים שלא בשפיכה רק הקשה עדיין ע"י הטובל מתערבין המים בכניסתו שם כ״ש בטבילתו ועלייתו ולמה חששו שאחר הטבילה בא ראשו ורובו במים שאובין עיי"ש וקושייתו על הכ"מ דלא הביא דברי הריטב"א שפיר הקשה וגם החו"י לא ראה דברי הריטב"א שתירץ זה כיון דמימיו מלוחין וכבדים ואין המים מתערבין עמהם ואותם שאובין עומדין במקומם ויש לחוש שנכנס מגופו כלום באותן מים ולא עלתה לו טבילה אפילו בכל שהוא ואפילו בפחות מג"ל אלא דקושטא קאמר דמן הסתם נשארין ג"ל שלא נתערבו ואף לפרש"י צריך לפרש מפני שהמים מלוחין ואינן מתערבין חששו לפסול ג"ל שנכנסו לשם ראשו ורובו לאחר טבילה עיי"ש ונראה משום דגם לאחר שטבל אף דבשעת טבילה נתערבו מ"מ מי הים דאלוחין וכבדים חוזרין למטה וצפין השאובין למעלה מיד ולהראב"ד גם בשעת טבילה לא חשוב עירוב וחיבור כלל ונמצא משהו מגופו נטבל במשהו מים שאובין ועוד נ"ל לפימ"ש תוספת בגיטין דף ט"ז בד"ה הניצוק בשם ר"ת דכיון שהמים שעל הראשון סופן ליפול ולירד למקוה הוי קטפרס חיבור עיי"ש ה"נ אף דבשעה שטובל מערב בודאי השאובין עם מי הים יפה בעל כרחן מ"מ כיון דסופן להתפרד ממילא בודאי לא חשוב חיבור ועירוב כלל בם בשעת חיבורן ויותר מזה כתב המרדכי הובא ברמ"א יו"ד סי' צ"ח ס"ד דחלב שנפל לתבשיל ונתבטל טעמו בששים צריך ליתן לשם מים צוככים וטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה ויסירכו משם דמאחר דאפשר להסירו הוי כאלו מכירו וכ"ש הכא דממילא יפופו השאובין הוי כניכרין ועומדין בעין למעלה.
והנה ברמב"ם פ"ד דמקואות הלכה וא"ו כתב מקוה שיש בו מ"ס מים שאינם שאובין ושאב בכד ושפך לתוכו כל היום כולו כשר ולא עוד אלא מקוה עליון שיש בו מ"ם סאה מים כשרים והיה ממלא בכלי ונותן לתוכו עד שרבו המים וירדו למקוה התחתון מ"ס הרי התחתון כשר ובפ"ו ה"י כתב חביות מלאה מים שנפלה לים אפילו לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה אי אפשר לג"ל שלא יהו במקום אחד וככר של תרומה שנפל לשם נטמא במים השאובין שהרי המים עומדים שם אבל הנהרות וכיוצא בהן הואיל והן נמשכין הר"ז טובל שם והקשה הכ"מ מהך דפ"ד ה"ו דמקוה שיש בו מ"ס אפילו שאב ושפך לתוכו כל היום כולו כשר וסתם מקואות קוו וקיימי ותירץ דשאני הך דפ"ד שמתוך שבאו השאובין בדרך שפיכה הם מתערבים בכל מי המקוה משא"כ בחביות שנפלה דלאו דרך שפיכה אתא עכ"ל ותירוצו מוכרח בדעת הרמב"ם דל"ל דשאני ים הגדול דמימיו מלוחין וכבדים דהרי כתב שנפלה לים אפילו לים הגדול ואטו שאר ימים ג"כ הם מלוחים וכבדים והנה לפ"ז עכצ"ל דע"י שפיכה מיד מתערבין בכל עי המקוה אפילו קודם שטבל האדם דאל"כ עדיין קשה למה כשירדו למקוה התחתון מ"ס הרי התחתון כשר הא עד שלא נובל לא כתמרבו ובאו השאובין למקוה התחתון בעוד שלא היה מ"ם סאה ונפסל ואיך נכשר כשנתמלא אח"כ עד מ"ם סאה כיון דעומדין השאובין למעלה הרי ירדו השאובין תחלה בפני עצמן דהרי לתירוץ הכ"מ לא ככשרו השאובין שלמעלה לטבילה ע"י זריעה עד שיתערבו עם הכשרים.
והא דביו"ד סי' ר"א סכ"ו היו בו מ"ס וכפל לתוכו יין ונשתנה מראה של חציו איך אפשר כיון דלח בלח נבלל הכל בשלמא לראב"ד ודעמיה משכחת דחציו מים מלוחים וכבדים ולהכ"מ צ"ל דלא נפל ע"י שפיכה או כשנחלק המקוה במחיצה ומחובר רק ע"י נקב כשפ"ה כדמוכח מהא דלעיל שם סעיף טו"ב כמ"ש לעיל תדע דאל"כ מי חתך המקוה בסכינא חריפא לחצאין בשעת טבילה דמערבו בודאי מי המקוה.
תבנא לדינא בנ"ד אין לחוש כיון דהכל נבלל כמו דמי המקוה שמחוץ לשליבות נשתנה למראה החלב ה"נ המים שתחת השליבות ומפרט דבלא"ה הרמ"א ביו"ד סימן ר"א סוף סעיף מ"ם מסיק דאפי' אין בו מעיין אין לחוש בדיעבד עיי"ש ועוד יש ספק כאן שמא המקוה זו מעיין ועוד יש ספק שמא כשנפל מהדלי מים לתוך המקוה לא נפסק הקילוח ממי המקוה דכשר לפימ"ש הטו"ז שם ס"ק מ"ז וכל הנהו ספקות מחשש ב"ל שאובין דפסולו רק מדרבנן ובגוף הקושיא אהא דחביות שאובין שנפל לים דלמה לא ככשרו ע"י השקה י"ל עפימ"ש הרא"ה שהובא באס"ז ביצה דח"י דשאובין אין נכשרין בהשקה רק במקוה ולא במעיין כיון דמעיין לא מטהר רק בזחילה הוי מבא"מ עיי"ש וה"נ כיון דכל הימים כמעיין כדקי"ל ביו"ד סי' ר"א ס"ה ובהכי מיושב קושית הכ"מ הנ"ל על הרמב"ם וכן מה שהקשה בפ"ט דמקואות דין י"א על הרמב"ם עיי"ש והכ"מ דלא נחית לחלק בכך ולא דיטהרו השאובין ע"י השקה י"ל דס"ל דוקא אם מי המקוה צפין מלמעלה על השאובין הוי ממס כזריעה וכלשון הרמב"ם בפ"ב מטומאות אוכלין הכ"א וכן משמע מדברי הכ"מ פ"ט דמקואות סוף דין י"א או הא דביצה דף י"ח דמהני השקה דוקא לטהר מים טמאים ולא להכשיר שאובין וכן מצאתי אח"כ בגידולי טהרה שאלה יו"ד אלו שני החילוקים ועיין רמב"ם פ"ט ממקואות דין י"ב ובכ"מ שם וחידושי רמב"ן בב"ב דס"ה בד"ה צינור ובנחל אשכול על הלכות מקואות סנ"א אות זיין.