אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תרה

סימן תרד

שאל מחברו טלית של מצוה להתפלל בו כתב בספר שנות חיים דחייב באונס ד"ג כצ"ו סימן י"ב ובערך ש"י לחו"מ סי' ש"ם כתבתי דצ"ע כיון דלא שאל לשום תשמיש רק הטבעת לקדש בו או הטלית לצאת בו ידי מצות ציצית דלאו משום שואל יש לחייבו משום דמלל"נ ושואל ליראות בו הוי בעיא ולא משום מתנה עמ"ל דנמי פטור באונס ולעשות אומדנא כהתנה להיות כשואל להשתמש דבר אחר מנ"ל עייש"ה ובד"ג החדש כתב דבשנות חיים הביא ראיה ממו"ק דף כ"ו ע"ב האומר לחברו השאלני חלוקך ואבקר את אבא שהוא חולה והלך ומצאו שמת קורע ומאחה וכשיבא לביתו מחזיר חלוקו ונותן לו דמי קרעו הרי דמחויב לשלם דמי קרעו וקשה אם הוא אומדנא דנתן לו רשות לקורעו נימא נמי דנתן לו רשות לקורעו בחנם דהא קי"ל דאם אמר לחברו קרע כסותו פטור אלא ודאי על מה שהוכרח לו כדי לקיים המצוה אמרינן אומדנא זו אבל לענין פטור תשלומין כיון דבידו לשלם לו לא אמרינן הך אומדנא דכונתו היה לקרוע בחנם להפסיד מעותיו כיון דאמר בלשון שאלה כונתו דלענין תשלומין יהא כשואל דמתנה ש"ח להיות כשואל וא"כ ה"ה לענין טלית של מצוה את"ד ואינו ראיה כלל חדא דבשלמא הא דהלך לבקר לא אמר בפירוש דמרשהו לקרוע אלא דאמרינן אומדנא אבל כיון שי"ל אפשר לא הרשהו לקרוע בחנם ממילא ליכא אומדנא דפוטרו ממילא נשאר מדינו דשואל חייב משא"כ בטלית למצוה דבפירוש השאיל לו ומ"מ פטור באונס משום טעמים שכתבתי שם וגם משום מתנה עמ"ל פטור באונס ל"ל אומדנא כאלו בפירוש התנה שיהא חייב באונסין דמנ"ל אי זה אומדנא דמוכח כ"כ להוציא ממון על ידו והחילוק מבואר דהשאיל לו חלוק לבקר החולה צריך אומדנא דנתן לו רשות לקרוע כיון דלא פירש דמרשהו לקרוע וכיון דליכא אומדנא ברורה דהרשהו לקרוע בחנם כיון דאינו מוכרח ממילא חייב משא"כ בקרע כסותי דצריך אומדנא ברורה דמתכוין שישלם לו ועל זה ליכא אומדנא ברורה ממילא פטור וכן בהשאיל לו טלית למצוה דממילא הדין דפטור באונס אפילו ליכא אומדנא דנתכוין לפוטרו מאונס מנ"ל לעשות אומדנא לחייבו מה שלא שערום אבותינו בעלי הש"ס ובתומים סימן ס"ו סכ"ו ס"ק מ"ז כתב כסברא זר וכיונתי לדעתו שם בערך ש"י ואח"כ מצאתי בשו"ת מהר"ם אלשיך סח"י בד"ה אלא ודאי שכתב היכא דעיקר הקניה רק מחמת אומדנא אמרינן אומדנא אחרת שיחויב להחזיר אבל אם הקניה מפורש לא אמרינן אומדנא לחייבו להחזיר עיי"ש.

ועוד לפי מה שהוכיח קצו"ח סימן רמ"ו דבאומר קרע כסותי אין בלשון זה והפטר אלא דאפ"ה ממילא פטור כיון דברשות בעלים עביד ובא ואכול עמי חייב לשלם משום דנהנה דאפילו יורד לתוך שדה חברו שלא ברשות נמי חברו חייב לשלם לו משום שנהנה עיי"ש וקלסיה הנתיבות שם א"כ ה"נ בשלמא קרע כסותי פטור משום דעביד ברשות בעלים משא"כ בקורע למתו נהנה דמה"ט קורע על מתו בשבת חייב משום דחימומו מתפשר ומיישב דעתו כמ"ש בפיה"מ לרמב"ם פרק הארג ובפ"י מה"ש ותוספת בר"פ הארג ועיין טו"ז וש"ך יו"ד סימן ש"ם סל"ד שלא נתן לו המשאיל רשות רק לקרוע שלא יתבייש שם וכיון שנהנה חייב לשלם משא"כ אם נאנס דלא נהנה ומחמת שאלתו פטור משום דהשואל טלית למצוה מלל"נ או משום דגם משאיל נהנה בפרוטה דר"י וגם הוי מתנה עמ"ל דפטור באונסין כמ"ש בערך ש"י וכיון דאין ראיה מנ"ל לעשות אומדנא לחייבו.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה