אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תרב

סימן תרא

ראובן נתערב לשמעון בעד לוי אחר מת"מ וכתב שקיבל המעות משמעון וכשבאו לדין הודה שמעון שלא נתן כלל לראובן רק נתערב ראובן אחר מת"מ בעד לוי כתב בחו"י דפטור ובערך ש"י סימן קכ"ט ס"ה כתבתי דצ"ע כיון שהודה שקיבל המעות אודיתא הוי קנין ומהני גם בערב אחר מת"מ ובד"ג החדש כלל ע"ח סכ"א הביא משו"ת רמ"א סע"ב דאם נתערב אחר מת"מ וכתב בשטר סתם שהוא חייב לו סך כו"כ פטור וכ"כ השבו"י משם שו"ת הרמ"א עיי"ש ועיינתי בשו"ת רמ"א והעובדא היה דראובן לוה משמעון ונתערב לוי בעד ראובן ואחר ז"פ ביקש לוי מבן ראובן שיכנס עמו בשעבוד לשמעון בעד ראובן ונתנו ע"ז כת"י ערבים קבלנים זה בעד זה ואין מבואר שם יותר איך כתבו קודם בכת"י אם סתם שחייבים לשמעון או ערבים בעד הסך שנתן שמעון לראובן והם ערבים קבלנים זה בעד זה ואדרבה מדכתב הרמ"א שנתנו על זו כת"י ע"ק זב"ז כדרך הארץ אטו דרך הארץ שהערבים יכתבו שהם לוו או הם חייבים לזלזל עצמם במה שאין האמת כן ואיך לא השמענו כזאת רבותא דאפילו הודה על עצמו שהוא החייב מ"מ פטור אם נכתב לאחר מת"מ ובלאה"נ יש לעיין עמ"ש שם שאם יש הכחשה דבן ראובן טען שנעשה אחר מת"מ ושמעון מכחישו ישבע שמעון עיי"ש ולמה הא על כת"י לרוב הפוסקים נאמן לומר פרעתי כדאיתא בחו"מ סימן ס"ט ואם כן ליהמן בן ראובן במגו דפרעתי ואפשר אפילו מגו א"צ כיון דאין כתוב בהכת"י אימת נכתב אף דיש לדמותו לטענת רבית ואמנה דאינו נאמן בשטר מקוים משום דבא לעקור השטר מעיקרא כדאיתא בסימן פ"ב מ"מ ל"ד כת"י לשטר מקוים דגובה ממשעבדי ואלים דלא חשוב המלוה כמוציא דלכמה דברים חשוב כגבוי כדאיתא בסימן מ"ד ס"ו בסמ"ע סק"י בשם הרמב"ן וגם אחר שכתב שם הרמ"א דערב לאחר מת"מ פטור ואף דמלוה החזיר השטר לראובן כיון דאין לו מה לגבות מראובן ולוי עתיר נכסי סיים מיהו צ"ע ואם כן אפשר אכולא מלתא סיים דצ"ע וגם בסוף התשובה לאן נמצא חתימת הרמ"א כדרכו בהרבה תשובותיו ונכתב ע"כ נמצא בהעתק ומי יודע מה היה כתוב עוד באותו גוף התשובה ומבטן מי יצא ס"ד אין ללמוד מאותו תשובה איזה חידוש דין.

עוד כתב הד"ג דבשו"ת הגאון ר' ענזיל ז"ל ס"ס ל"ג פסק דבטראט אין ערב מתחייב לאחר מת"מ ג"ז אין ראיה דהא כתב שם הטעם משום דאין בו נוסח שטר התחייבות אלא נוסח אגרת שכותב האחד תן לי או לפלוני ליום פלוני סך כו"כ והוא כותב קבלתי עלי ליתן ונוסח זה אין בו שום חיוב רק מכח מנהג הסוחרים יש לו דין כת"י עיי"ש ואם כן הרי מלשון קבלתי עלי ליתן אין מוכח מחמת מאי והאמת שקיבל עליו בערבות לאחר מת"מ בערב קבלן וליכא כאן אודיתא לומר שהוא קיבל המעות.

ובערש"י שם הבאתי דפשטא לנו"ב אודיתא הוי קנין אף דשני הבע"ד מודים דלא היה כן ואם כן גם בערב לאחר מת"מ דקנין מהני ה"נ מהני אודיתא וכ"כ בקצו"ח סימן קצ"ד ובסי' מ"ם גם לענין ערב אחר מתן מעות.

גם י"ל דאין ראיה מהחו"י דהא הרבה ראשונים ואחרונים פליגי אי אודיתא הוי קנין אם הבע"ד מודים דל"ה הכי דמהם ס"ל דאודיתא לא הוי קנין בבריא רק בשכ"מ ומהם דס"ל דאודיתא אינו קנין כלל רק אם אין אנו יודעים אמתת הדבר אמרינן הודאות בע"ד כמ"ע דמי ושמא זיכה לו ע"י אחר כאשר הביא כ"ז הברכ"י בחו"מ סימן מ"ם וא"כ יהיה החו"י כאותן דיעות דס"ל דאודיתא ל"ה קנין או דמשום דהערב מוחזק ויש פ"ד אין לחייבו אבל ודאי אם תפס המלוה י"ל קי"ל אלא דעובדא דהחו"י היה המלוה בא להוציא.

ומ"ש הד"ג דאודיתא לא מהני רק במתחייב חיוב חדש בחנם גם לדבריו אטו ע"ק לאחר מת"מ אינו חיוב חדש בחנם דהוא לא קיבל המעות והמלוה לא על פיו הוציא מעותיו ועוד דכל מתחייב חיוב חדש ובחנם מסתמא מחמת איזה סבה או טובה שקיבל והיה פטור מחמת אותו טובם לבד ולמה יתחייב באודיתא אם שני הבע"ד מודים שבעד אותו טובה לא היה חייב.

ומה שהביא הד"ג ראיה מאם המלוה מודה שהשטר נעשה על תנאי או אמנה דפטור הנתבע אינו ראיה כלל דנהי דאודיתא הוי קנין הא גם אם היה קנין בפועל על תנאי או אמנה ומודה התובע שלא נתקיים התנאי ולא נתן המעות אח"כ להלוה מי לא פטור הנתבע ואפילו אם באמת קיבל הלוה המעות רק הותנה באם לא יקיים המלוה אותו תנאי או לא יתן לו עוד כסך ההלואה אם לא קיים המלוה ודאי פטור הלוה וגם י"ל באמנה כיון דהבטיחו המלוה שיתן לו המעות ועל זה סמך הלוה ונתן שט"ח אם לא קיים המלוה הבטחתו הוי כקנין בטעות דהאמין למלוה שיתן לו המעות לכן הודה ואלו ידע דאין אמונה בו לא הוי מודה בודאי וכה"ג כתב בעבוה"ג סימן י"ט בד"ה אמנם אחר העיון דאנן סהדי אלו הוה ידע הלוה שיתרע נאמנותו דמלוה לא הוה יהיב לו נאמנות.

והד"ג עצמו ראה דהקצו"ח בסימן מ"ם תיובתיה אלא מכח סברתו וראייתו מאמנה ותנאי תמה על הקצו"ח ומי לא ידע מאותן ההלכות והרי אם מודה שקיבל בקנין על הערבות אנו מחשבין כאלו באמת קיבל בקנין וכמ"ש רמ"א בחו"מ סימן ר"ז והד"ג עצמו כתב דזה פשיטא ה"נ כשמודה שהוא בעצמו קיבל המעות מן המלוה למה לא נחשוב כאלו באמת קיבל הוא עצמו והסמ"ע בסימן ר״ז סקכ"ב כתב כיון דהודה שהקנה אנן סהדי דגמר והקנה אעפ"י שידענו דלא היה קנין ה"נ כשמודה שקיבל בעצמו המעות מיד המלוה יהא אנן סהדי כך דגמר והקנה דהא אם בעצמו קיבל המעות לא שייך בו חשש אסמכתא כלל ועדיף מקנין ולטעמו של הסמ"ע אין זה תלוי בהפלוגתא אי אודיתא הוי קנין אלא דהחו"י אפשר לא ס"ל סברת הסמ"ע ובשו"ת הרי בשמים ח"ב סימן רמ"א כתב דבוועכסיל מועיל ערבות גם לאחר מת"מ ולא ראה תשובת הגאון ר' ענזיל ז"ל הנ"ל שכתב בפשיטות דלא מתחייב וגם בשו"ת מהרי"א הלוי שהביא הד"ג שם כתב בסימן קכ"ה דגם בוועכסיל אינו מתחייב לאחר מת"מ גם מש"כ מן המח"א הלכות ערב ס"א דאמאי בע"ק לאחר מת"מ צריך קנין הא בקבלנות ל"ה אסמכתא דבשלמא בערב סתם דאינו משתעבד רק כשלא יפרע הלוה י"ל דסבור היה שיפרע הלוה והוי אסמכתא משא"כ בקבלנות דרמ"ג תחלה ותירץ דלשון קבלנות ל"ה לשון חיוב ואם כן בוועכסיל הרי כתב לשון חיוב שפיר משתעבד גם לאחר מת"מ ועדיף מע"ק עכ"ל לא נ"ל דאם להכי צריך קנין משום דאינו קבלת חיוב א"כ הוי רק קנין דברים כמו אעשה אלך אתן ולא מועיל הקנין כדאיתא בחו"מ סימן רמ"ה סא"ב ומ"ש דל"ה אסמכתא למה לא הא י"ל דסמכ"ד דהלוה יפרע מעצמו ולא ימתין שיגבה מן הקבלן אע"כ כיון דאומר מה שנתת לזה אני נותן קיבל עליו חיוב הלוה אלא משום דהוי אסמכתא צריך קנין גם מ"ש בהרי בשמים שם אפילו אי נימא דדינא של הרמ"א דהאו"י הנ"ל הוא ספ"ד אי אמרינן בזה אלימי מלתא דשטרי וכנראה באמת מדברי השבו"י שם מ"מ הוועכסיל חשוב כמוחזק ובשו"ת ביא"פ חחו"מ סי' למ"ד מביא בשם הגאון מליסא ז"ל דאחר ל"ח מוחזק היכא דאיכא ספיקא כיון שעפ"י דד"מ א"י לגבות בו היכא שאין לו זשירא מהמלוה עיי"ש אבל המלוה גופא שפיר חשוב מוחזק וה"נ חשוב המלוה מוחזק וי"ל קי"ל את"ד במחילת כבודו כי רב הוא ל"ד בזה דגם הגאון מליסא לא חילק בזה אלא דמחמת שעפ"י דד"מ א"י לגבות בו אחר בלא זשירא גם המלוה עצמו ל"ח מוחזק והביא״פ חולק עליו דאפילו אין נזכר בו שם המלוה וא"צ זשירא ל"ח בעל הוועכסיל מוחזק דמ"ש תסו"ז באה"ע הביאו הב"ש סימן כ"ג דאם נתן אבי האשה ממר״ם חשוב כגבוי שם הוא ענין אחר עיי"ש גם מש"כ משום דדמ"ד ומשום מנהג א"צ קנין הלא הגאון ר' ענזיל ז"ל היה במדינתו ובעירו ולא חשש לזה וכבר ביארתי בתשובה אחרת דאין בזה לא משום דדמ"ד ולא משום מנהג ובד"ג כלל פ"ז סי' כ"ג הביא ממהר"י ב"ל ח"ב סי' פ' שכתב דמה שאמרו מנהג הוי סטימתא וקניא מיירי דוקא בקנין כה"ג שהכל יודעים דלא קני ואפ"ה תקנו דליקני בזה וכיוצא בו הוא דאמרו מנהג מבטל הלכה אבל בשאר מנהגים דעבידי אינשי דטעו וסברי דמהני עפ"י הדין לא הוה מנהגם מנהג והובאו הדברים בשו"ת באר מ"ח סי' א'.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה