אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תקצז

סימן תקצו

השודדים גזלו הרבה עורות מבני עיר ולקח מהם השר ויש מבעלי העורות דהיה להם הרבה יותר משאר בעלי עורות וכתב בשו"ת י"א דהוה יאוש וש"ר והקשה הד"ג הלא מבואר בסי' שס"א ס"ה בשם הנמ"י דאם נתן הגזלן בע"כ ל"ה ש"ר ועיי"ש בש"ך סק"ב דחולק על הנמ"י עכ"ל ובערך ש"י שם כתבתי ע"ז מ"ש הד"ג בשם הנמ"י והש"ך בסק"ב זה אינו בדין זה רק במכר באחריות ודין נתנו בע"כ היא שו"ת רשב"א והש"ך אינו חולק אלא כשהחליף בטעות כתב דפוסקים מחולקים עיי"ש סק"ג ובד"ג החדש שינה לשונו ממ"ש בד"ג הישן וכתב דהלא מבואר בסימן שס"א ס"ה בשם הרשב"א דאם נתנו הגזלן בע"כ ל"ה ש"ר ועיי"ש בש"ך דיש חולקין ע"ז עיי"ש הרי בד"ג ישן כתב הנמ"י ובחדש כתב הרשב"א ועוד בד"ג ישן כתב דהש"ך בסק"ב חולק על הנמ"י ובחדש כתב עיי"ש בש"ך סק"ג שיש חולקין ע"ז ולכן כתב דבערך ש"י הביא דברי אלו וטוען להד"ם שהש"ך שם לא כתב שום חולק על דין הרשב"א בנתן הגזלן בע"כ רק בהחליף בטעות כתב דפוסקים מחולקים בזה בהחליף בטעות אם הוה ש"ר עיי"ש ובאמת כתבתי רק דהש"ך אינו חולק על הרשב"א בנתנו בע"כ רק על הנמ"י במכר באחריות וגם בסק"ג לא כתב הש"ך דפוסקים חולקים על הרשב"א אם הגזלן נתן לאחר בעל כרחו דגזלן אלא אם המוכסין החזירו כסות אחר לבעל הכסות בעל כרחו דבעל הכסות והד"ג האריך בטעותו דכסבור מ"ש הש"ך בשם הרשב"א לחד שנויא דאפי' בחליפין ל"ה ש"ר כיון שנתנו לו בע"כ כונת הש"ך ורשב"א דנתנו לו בעל כרחייהו דמוכסין אבל בשו"ת רשב"א כתוב דנתנו לו בעל כרחו בוא"ו לבסוף ולא בנו"ן דהיינו המוכסין אפילו מרצונם נתנו אלא בעל כרחו דבעל הכסות דלא ניחא לו בכסות אחר ולכן כתב הש"ך דמדברי הרמב"ם והמחבר דסימן שס"ט ס"ה לא משמע כן ואיך לא משמע אלא משום דסתמא בעל הכסות רוצה בכסות שלו ולא בשל אחר רק בעל כרחו דבעל הכסות נתנו לו כסות אחר ולכן שפיר תמה הנתיבות בסימן רל"ו עמ"ש הש"ך דאם נטל בע"כ מן הגזלן הוי ש"ר דהרי בסימן שס"א מבואר בנטל בע"כ ל"ה ש"ר ואם נפרש דברי הש"ך בסימן שס"א דבע"כ דמוכסין מאי תמוה כיון דכתב הש"ך דמחולקים הפוסקים וזה שנטל הגזלה בע"כ דגזלן מוחזק י"ל קי"ל דהוה ש"ר אלא ודאי דאין זה כונתו דהש"ך דבאמת אם נטל בע"כ דגזלן אין חולק על הרשב"א אלא אם נטל בעל הכסות בעל כרחו דגופיה בזה חולקים הפוסקים והנה אין זה ענין לנידון השאלה דיד אליהו כלל אלא אם הגזלן החזיר בעל כרחו דגופיה כדמיירי היד אלי' בזה אין הפוסקים מחולקים רק בהחליפו בטעות דהוה גם כן שלא מדעת בעל המוכסין הביא הש"ך מן הרז"ה ורמב"ן דס"ל דהוה ש"ר ואין מבואר בדבריהם אם המוכסין נתנו בעל כרחייהו אם הוה גם כן ש"ר והרי הרשב״א בתשובה שם כתב דמוכח בפרק מרובה דאם שלא מדעת גזלן נטלו לא הוה ש"ר ודימה רשב"א לזה אם הגזלן נתן בטעות ואיך יפלגו הרז"ה ורמב"ן על אם בע"כ דגזלן נטלו כיון דמוכח כן במרובה א"ו ל"פ רק דס"ל דאם נתן הגזלן בטעות כיון דמרצונו נתן ל"ה כמו נטלו ממנו בעל כרחו דגזלן וגם מסתמא טעה גם בעל הכסות כמו שטעו המוכסין דאל"כ היה בעל הכסות אומר שאין זה כסותו וכיון דבטעות בא ליד הנגזל י"ל דחשוב בהיתרא בא לידי ולא חשוב גזל כמו שנסתפק המל"מ פי"ד מהלכות אישות ה"ז בד"ה אך אני מסתפק וכ"כ המח"א בפכ"ג מהלכות גזלה ולשון הרז"ה כיון דבטעות בא לידו משמע דבעל החמור או בעל הכסות כמי טעה. עוד השיג הד"ג עמ"ש לתרץ תמיהת נה"מ על הש"ך בסימן רל"ו דה"ל להש"ך לפרש דיש חילוק בין הגזלן גוי או ישראל יאמר לא וכי לא עדיף לתרץ דעת הש"ך מתמיה ולא יהא כסותר א"ע אף דסתם ולא פירש וכך דרך הש"ך בחלק שני מהחו"מ לקצר כשמביא מפוסק אחר ולסמוך על המעיין ומפרט לא דמת הש"ך לבד תירצתי אלא הרבה תמיהות ויתנו עדיהן ויצדקו כיון דהדין נכון בעצמותו ועיין תומים בקונטרס תק"כ סס"ק קכ"ד ועוד השיג הר"ג עלי עמ"ש דבנידון י"א הוי ש"ר אף דנטלו הנגזלין מן השודדים בע"כ כיון דהננזלים ראו השודדים טרם שגזלו כמ"ש נה"מ בסימן שס"א וכתב דאין זה אלא דברי נביאות הן דברי תימא דהלא מפורש כתב הי"א דה"ל כמציקין המבואר בחו"מ סימן רל"ו דהיינו דבעלים נותנין להם כדי שלא יהרגום ואם כן מיירי דראו הבעלים השודדים טרם שגזלו מהם ועוד השודדים שדדו כל העיר ואם כן מיד שבאו לאיזה בית ידע בעה"ב שבאו לשלול ואם יעמדו נגדם דמם בראשם ומ"ש עוד הד"ג דחזר וראה בי"א דהרגיש דאם נטולו מהגזלנים בע"כ ל"ה ש"ר הנה אני נמשכתי אחר דברי הד"ג הישן דלא הזכיר מזה ואפשר לא היה אותו ספר אצלי אז ועכשיו ראיתי בו שדבריו מגומגמין בזה ויש בזה שם חסרון הניכר ואפי' הי"א לא נחית לחלק מ"מ מה שכתבתי לחלק בין גזלן גוי לגזלן ישראל ומה שכתבתי עפימ"ש הנתיבות אמת ונכון לדינא.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה