תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקעג
שאלה בשמ"ח סימן ל"ה סי"ז כתב לענין יתרת מגבה דלא מקרי יתרת כ"א בצורת אונא אבל אם מצא ע"ג הריאה מקום גבוה כהר רחב למטה ועב למעלה שאינה מתקצרת למעלה כמו אונא ואפילו קצת מתקצרת רק שעגולה מלמעלה אין זה יתרת אלא גבשישות וכשרה אבל אם רחבה למעלה יותר מתחתית אם הוא כט"ד טרפה עכ"ל ונסתפק אם נמצא טינרי באחת הקצוות של הגבשישות שעי"ז היא רחבה למעלה יותר מתחתית אם יש לחוש עי"ז ליתמ"ג וגם יש להסתפק בדין וורדא שאם היא גדולה כאונא השלישית דטרפה האיך יהא הדין אם ע"י טינרי גדולה הוא שוה לאונא הנ"ל. וכן לענין חסר אונא ויש במקום ההוא כעין הר הנקרא גבשישות דכתב השמ"ח ס"ט דאינה משלים איך יהא הדין אם נשלם התואר ע"י טינרי גדולה כנ"ל את"ד השואל הנה בשמ"ח סימן ל"ז ס"ד כתב טינרי על הגבשישות כשרה ולא חילק אם על ידי הטינרי נתרחב למעלה.
וגם בפרי תבואה בדיני תר"ל סמ"א כתב אם הגבשישות פחותה משיעור עלה הדס לאחר נפיחה אינה נחשבת ריעותא אע"פ שהוא מגבה אבל אם גדולה כעלה הדס הר"ז ריעותא ואם יש עליה בועא או שאר ריעותות הר"ז תר"ל אבל אם נמצא טינרי או מורסא על הגבשישות כשר עכ"ל ומשמע סתמו דאפילו ע"י הטינרי רחב למעלה כשר ובגה"ק סי' ל"ה ס"ו כתב לענין בועא על יתמ"ג דבצירוף יש כט"ד דאפילו יהיבנא דלאחר שיתרפא ישאר הקרום בגבהו ל"ש בו תורת יתר כלל דהא לית כאן קרום מיותר כלל רק נמתח אח"כ והוגבה על ידי המוגלא ולא גרע מפיצול שכתב הד"מ שאינה יתרת אלא גוף הריאה והמוגלא גופה פשיטא דלא חל עליה תורת יתר דהויא עם האונא מין בשאין מינו ולא מחריב בה כמ"ש רא"פ ס"ק ס"ו בשם מח"ב וכמ"ש אבה"ג בבועא בשיפולי מה ענין בועה ליתרת וכמ"ש הש"ך סימן ל"ז סקי"ב וכ"כ הפר"ח ותב"ש סי' ל"ז דבבועה מגבה אין חשש יתמ"ג עכ"ל.
ובספר דברי נחמי' כתב מט"א להקל דמ"ש בראש אפרים דשיעור יתרת תליא בקרום אינו מוכרח דבקרום לבד י"ל דדמי להא דסימן נ"ה ס"ד בהג"ה דכל שאינו בצורת רגל אינו יתרת וה"נ בזה בקרום לבד וכיון דאין בבשר כט"ד והקרום סופו להצמת ולעמוד על שיעורו הראוי ועכשיו הוא שנתפשט יותר מהראוי ע"י הליחה שבתוכו אין לו דין יתרת עכ"ל והובא בד"ת סימן ל"ה סקמ"א והגם דלא נחליט להתיר בבועה דע"י צירופו עם היתמ"ג יש כט"ד ותואר אונא משום דהתם חשו האחרונים לתר"ל או דתתחכך ותנקב מ"מ נלמד על טינרי דלא חשוב ריעותא וגם קשה ואין חשש לחיכוך דלא נטרף ע"י צירופו להיות כיתמ"ג בשיעור ט"ד ובתואר אונא.
ולכאורה לפימ"ש בשו"ת רמ"א שכתב לו מהרש"ל בס"ו והסכים עמו הרמ"א בס"ז דטינרי כיון שידעינן סבתו שבא ע"י המוגלא הדרא בריא עיי"ש וכיון דהדרא בריא אפשר שתתרוקן מהמוגלא ויתמלא בשר ואז יהא יתר אונא ומי יודע אופן הרפואה שיזדמן אח"כ וכן הקשה בדעת תורה שם על הדברי נחמיה שכתב דהקרום סופו להצמת וגם עמ"ש הלבש"ר לתלות בהיכר שלנו אם כשיתרפא יהא פחות מכשיעור כי מי הוא הנביא לידע עתידות ואין כל הבועות מתרפאות בשוה עיי"ש מה שתירץ ול"נ לפי מה דאיתא ביו"ד סימן פ"א ס"ב דיתרת ודאי בא מן הבטן ועיי"ש בש"ך סק"ה דהיתרת הרגילות להיות כן שהיא נולדה כך מבטן אמה וא"כ אין אנו מוציאין אותה מרגילותה מטעם טרפה אינה חיה יב"ח עיי"ש הרי דאף דעפ"י רוב טרפה אינה חיה יב"ח מ"מ תלינן יותר דנולדה מן הבטן כך וחיה יב"ח והובא בלבש"ר סימן ל"ה ס"ק כ"ה וכתב מה"ט ספק יתרת כגון אונא יתרה ולא נתברר אם הוא כשיעור טרפא דאסא אם הבהמה בת יב"ח ודאי תלינן יותר דלא היה בו כשיעור וכתב עליו בגליון מהרש"א ביו"ד סימן פ"א דל"ח דלמא היא כט"ד ונעשית כן אח"כ ועדיין תוך יב"ח דהרי הרגילות להיות מן הבטן עכ"ל ולכן ה"נ כיון דעכשיו שעומד הטינרי ליכא יתרת או כשעומד הבועא ליכא למיחש שיתרפא באופן שיתמלא בשר ויהא יתרת דאין רגילות שיבא יתרת אחר שנולדה הבהמה ועדיף מרוב ול"ל דשאני אם היה פחות מט"ד או בלא תואר אונא רק היה עליו טינרי או בועא ואח"כ נתרפא ונעשה יתרת תוך יב"ח דאם כן איך אמרינן דהיתרת ודאי מהבטן שמא תחלה היה עם טינרי או בועא ונתרפא אח"כ ונתמלא בשר.
ועוד לפימ"ש בשו"ת מ"ב סימן ס"א להתיר אם יש שני כיסין לוורדא כיון דהטרפות אינו מחמת הכיס רק מחמת הוורדא דהכיס מגין על הוורדא ויתר כיס כנטול דסופו ליחסר שניהם ולא יהא כיס ואזי סופו ליחסר הוורדא לא אמרינן תרי רואין דסוף סוף השתא עדיין לא ניטל הכיס ומגין על הוורדא.
ומה שהקשה עליו התב"ש בסימן ל"ה תירצתי היטב בערך ש"י שם וגם הש"ך בסימן ל"ה סקי"ד כתב דדברי המ"ב נכונים ולפ"ז ה"נ דעדיין ליכא יתרת אלא דניחוש שתתרוקן המוגלא ויתמלא בשר ואזי יהא יתר כנטול דהוי תרי רואין דרואין כאלו כבר נתמלא בשר ורואין היתר שיהא אח"כ כנטול ובגה"ק סל"ה ס"ק כ"ט החזיק בדברי המ"ב ומסיק ביתרת פחות מט"ד בטלה קטן אף דעתיד ליגדל כשיגדל הטלה כשרה כיון שלא הוחל שום חולשה עדיין באונא העיקרית אף שסוף היתרת מיגדל ואח"כ כשיגדל סופו להזיק להעיקרית עיי"ש וה"נ בנ"ד.
ועוד אנן אמרינן דהדרא בריא ויש אופן שיחסר המוגלא לבד ויש אופן שיתמלא בשר אבל אין מהנמנע שלא יתמלא וכל היכא דאינו עומד לכך בודאי ל"ל דהוא כאלו כבר נעשה וכמ"ש בערך ש"י סימן ל"ה ושכן מצאתי בכו"פ סימן מ"ם סק"ג דליכא למטרף משום סופו לינקב אלא אם ודאי סופו לינקב ולא ספק ואם כן ה"נ כיון דאפשר שיתרפא ולא יתמלא בשר ל"ל כיון דעומד לכך הוי כאלו כבר נתמלא וליכא אפילו ספק טרפות כיון דהשתא כמות שהוא עדיין אינו יתרת.