תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקסד
עכו"ם שתובע ממון מישראל ויש ע"א ישראל מעיד שהישראל חייב לו אם חייב הנתבע לישבע ודאורייתא או מדרבנן עכ"פ וכן אם מודה במקצת או כופר בכל אם מחויב לישבע או להטיל עליו חרם סתם.
הנה בנתיבות סימן כ"ח ס"ג כתב גם בד"י מחייב את הנתבע לישבע ובשער משפט שם כתב דנגד עכו"ם לא מיחייב שבועה גם ע"י עד אחד כדאיתא בחו"מ ריש סימן צ"ה והבאתים בערך ש"י שם סימן כ"ח אמנם בב"ק דף קי"ד אהא דאמר שם האי בר ישראל דידע סהדותא לעכו"ם ואזיל ואסהיד ליה בדינא דעכו"ם על ישראל חבריה משמתינן לו מ"ט דאינהו מפקי ממונא אפומא דחד סהדא בדינא דמגיסתא אבל בי דואר אינהו נמי אחד מומתא שדי ליה פרש"י עפ"י אחד אין מוציאין ממון אבל מחייבין לנתבע שבועה להכחיש העד כדין תורה עכ"ל הרי דלד"ת אף בתובע הוא עכו"ם מחייבין עפ"י ע"א שבועה דאורייתא וזה דלא כמ"ש המחבר בריש סי' צ"ה והביאו גם כן השע"מ ולא מצא מענה וגם בנמ"י כתב כדברי רש"י וגם היש"ש פ"י דב"ק סכ"ב כתב כן גם בש"ג בב"ק שם כתב דגם בדינינו היה חייב שבועה נגד העד וגם מהריט"צ סימן ק"ב כתב כן וכ"ז דלא כמ"ש בחו"מ ריש סימן צ"ה ובאמת ברמב"ם וטור לא נזכר זה דאין נשבעין על נכסי עכו"ם עפ"י ע"א ישראל רק כתבו לענין שטרות וקרקעות והקדשות דאין נשבעין נגד ע"א ומ"מ נראה כמו דעל שעבוד קרקעות אין נשבעין עפ"י עד אחד אף דקרקעות לא אימעטו רק בשומרין בכלל ופרט כדאיתא בשבועות אבל שבועות ע"א ילפינן מלא יקום ע"א באיש דשם לא נתמעטו קרקעות מכלל ופרט מ"מ גם עד אחד לא מחייב שבועה מן התורה כדאיתא בפרק הכותב דף פ"ח ע"ב והריטב"א יהיב שם טעמא ה"נ נגד טענת עכו"ם כיון דבשומרים כתיב רעהו ומשוינין כל שבועות התורה להדדי.
ואפשר ליישב דגם רש"י מודה ומה שפירש דמחייבין שבועה להכחיש העד כד"ת היינו כד"ת בין ישראל לישראל והוצרך לזה דהפנ"י כתב בריש גיטין ב' ע"ב דעד אחד אף דלא חשוד לשקר מ"מ אומר בדדמי וכ"כ הנתיבות בסימן ל"א ומוכח לה מהא דקידושין דף ע"ג דנאמן המוכר לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי דפרש"י התם משום דעליו מוטל לדייק מידק דייק ומהימן כבי תרי הרי דבעלמא אמרינן דע"א אומר בדדמי ואם כן י"ל לפיכך אסור עד אחד להעיד על ישראל בדיניהם אם מפקי ממון עפ"י חד סהדא אף דיודע בנפשו דהישראל חייב משום די"ל דטועה ואומר בדדמי.
אמנם בבי דואר דאין מחייבין רק שבועה הרי בדינינו כשהתובע ישראל ויש לו ע"א מחויב הנתבע לישבע מן התורה ובשבועה דאורייתא כשאיל"מ דכל זמן דהנתבע אינו נשבע להכחישו מהימן הע"א כשנים הרי דלא מחזיקינן ליה דאומר בדדמי רק גזה"כ שלא להאמינו לע"א על טענת עכו"ם אפילו יהא כמשה ואהרן כדאיתא בב"ב דף קל"ט לענין קרובים ובחו"מ סימן ל"ג סע"י ואם כן כשאין העכו"ם מחייבים עפ"י ע"א רק שבועה פטור העד דהא ביד הנתבע לישבע ולפטור ואם אינו נשבע הרי ודאי חייב כהעדאת העד ואינו מפסידו בעדותו ממון.
ומ"מ קשה דה"ל להב"י להביא דברי רש"י הללו ולהסכימו לדעתו והנה כשנחליט בהש"ע דאין חייב מן התורה שבועה על נכסי עכו"ם עפ"י ע"א צ"ל גם מדרבנן אין לחייבו דאטו תקנתא לעכו"ם תקנו וכמבואר בהגוזל עצים דף צ"ו אטו תקנתא לעכו"ם ניקום ונעביד וכ"כ הה"מ פי"ד מטוען הלכה ה' דלא מצינו בשום מקום בגמרא היסת ע"י עכו"ם ולא שבועה אחרת ואף הראב"ד בהשגות שכתב שם פי"ד מטוען הלכה ה' שאם מכרה לישראל שישבע היסת אע"פ שבא מחמת עכו"ם ה"ד התם כיון שהדבר נוגע לישראל חל תק"ח על ישראל השני וכ"כ הלח"מ שם ובכנה"ג להגה"ט סימן ע"ה ס"ק ס"ט ופ"ה כתב דמנהגו להטיל חרם סתם ע"י טענת עכו"ם והובא בזכל״א בחחו"מ אות טי"ת ויפה כתב אהא דמיירי שם דנוגע ההיזק לישראל וכ"פ רמ"א בחו"מ סימן קע"ו סל"ו אבל על תביעת עכו"ם ל"ל הכי דהא חרם סתם רק תקנת הגאונים כמ"ש הה"מ ריש פכ"ב ממלוה והגמ"י שם ותקנתא לעכו"ם לא תקנו כמ"ש.
עוי"ל דאין סתירה מפרש"י להדין בש"ע ריש סימן צ"ה דהנה רש"י בפ"ק דגיטין דף יו"ד פירש דשטרות העולות בערכאות כשרים דדמ״ד והרי ס"ל דדמ"ד גם בדבר שאינו נוגע למס המלך ולהנאתו וכ"כ הרשב"א בחידושיו שם דכ"ד רש"י ובש"ג שם כתב דאין המלך מקפיד אלא שיהא שטרותיו כשרים הרי בזה תליא אם המלך מקפיד וכתב בח"ר שם דאין המלך מקפיד על דיניו רק כשבאין בפני ערכאות שלו אבל אם דנין בפני ב"ד ישראל אינו מקפיד שידונו בד"י ובר"ן שם כתב דדינא דמלכותא דינא אמרו כשהוא דרך חוקי המלכים ולא חמסנותא עיי"ש וא"כ אם גם בין ישראל לחברו לא היה נאמנות כלל לעד אחד לחייב שבועה לבע"ד וא"ל ישבע יהא העד נאמן כשנים אם היה דיניהם שיהא נאמן היה חמסונתא ולא דינא אבל כיון שמדין תורה עד אחד נאמן לחייב שבועה ואם לא ישבע ישלם אף דבנכסי עכו"ם אין ע"א מחייב שבועה אין זה רק גזה"כ וכמו לענין שטרות וקרקעות והקדשות אבל כבר אין זה חמסנותא ובזה יתכן דדמ"ד כשבא הדין לפניהם לכן מותר לישראל לילך להעיד בפניהם וזה שפרש"י דלפי ד"ת חייב שבועה עפ"י ע"א היינו בתובע ונתבע ישראלים ממילא גם דיניהם ל"ה חמסנותא והש"ע דמיירי כשבא הדין לפנינו דאזי דנין בד"ת דאין ע"א מחייב שבועה על נכסי עכו"ם כמו על שטרות והקדשות וקרקעות מגזה"כ ולפ"ז גם הנמ"י ויש"ש וש"ג ומהריט"צ ונתיבות דנמשכו אחר פרש"י אינם סתורין ממ"ש בש"ע חו"מ ריש סי' צ"ה דכולם מיירי כשדנים לפני הערכאות של גוים והם אין משועבדים לדיני תורה מגזה"כ ונימוסם רק כפי שכל אנושי ודינם דין כשאינם בדרך עקלתון וכ"כ ביש"ש דב"ק פ"ו דין י"ד דבדין שאינו הגון אין דינו דין אבל בדין הגון גם בדין שבין אדם לחברו דדמ"ד עיי"ש אלא לפימ"ש בח"ר תליא בהפקדת המלך אם מקפיד שיהא דינו דין וכ"כ הטור חו"מ סס"ח וכיון דאינו מקפיד על מה שדנין ב"ד ישראל בין אדם לחברו לכן רק אם דנין בערכאות שלו דדמ"ד וכ"כ הריב"ש בסימן רכ"ח ותצ"ה דדמ"ד רק על דין שמקפיד המלך שלא ישנו.
ובמשנת דר"א במהדורא ריש סימן צ"ה ז"ל נכסי עכו"ם נ"ב לא יפה עשה שנתן מקום לטעות בהסמיכו את זה ללא שנא וכו' שבצדו לסבור חו"ש דגזל גוי שרי ורק לקמן ריש סימן ש"א הוא דשפיר עביד וכן עשה הרמב"ם הספרא דווקנא עכ"ל וכונתו דעל נכסי עו"כ יש להשביע שבועה דאורייתא במודה מקצת או כופר בכל וע"א מכחישו כיון דקי"ל גזל עכו"ם אסור כדאיתא בחו"מ סימן שנ"ט ורק משבועת שומרים פטור בנכסי עכו"ם וגם בריש סי' צ"ה מה דכתב ל"ש מודה במקצת ל"ש כופר בכל וע"א מכחישו קאי רק אשטרות וקרקעות והקדשות לא על נכסי עכו"ם אם כן לא ה"ל להסמיכו לנכסי עכו"ם דיש לטעות דגם על נכסי עכו"ם קאי רק בסי' ש"א דכתב לא בנכסי גוים על דיני שומרים הוא שפיר זה כונתו אבל נ"ל דהוא לא יפה עשה דמה תליא שבועה בהא דגזלו אסור דהא גם בקרקעות דגזל אסור ומ"מ א"צ לישבע מדאורייתא על כפירת קרקעות כדאיתא להדיא בפ' הכותב דף פ"ח וכיון דילפינן ממ"ש תורה בשומרים בכלל ופרט למעט כפירת קרקעות דה"ה ע"י עד אחד ה"נ כיון דכתיב בשומרים רעהו למעט נכסי הקדש ועכו"ם ה"נ מודה במקצת או ע"י עד אחד ילפינן משומרים וכבר נתן הריטב"א טעם למה ילפינן משומרים לענין עד אחד כמ"ש לעיל ולפי דבסימן ש"א לא מיירי רק מן דיני שומרים לא הזכיר נכסי עכו"ם רק לענין שומרים.
עוד הראה דאין סתירה מפרש"י על הש"ע דבאמת קשה מה ראה רבא בפ' הכותב לומר דאין נשבעין מן התורה שבועת עד אחד על קרקעות הא זה נלמד מכלל ופרט הכתובין בפרשת שומרין למעוט קרקעות ומנ"ל לענין מה דחייבה תורה ע"י ע"א דילפינן מלא יקום ע"א באיש לכל עון דלכל עון הוא דלא קם אבל לשבועה קם וכן הקשה הריטב"א שם ותירץ דבפרשת שומרים כתיב ולקח בעליו ולא ישלם ומקרא מיותר לכל הנשבעין שנשבעין ולא משלמין שמי שעליו לשלם הוא נשבע וכיון שכן כלל ופרט וכלל הכתובים בפרשה על כל שבועות שבתורה קאי עכ"ד והנה רעהו דכתיב נמי בשומרין על כל הנשבעין כתוב לכן נתמעטו הקדשות נמי משבועת התורה אמנם ליכא למימר כיון דכתיב רעהו בא למעט ג"כ נכסי עכו"ם משבועה דהתינח אם גזל עכו"ם אסור מן התורה אבל אם מותר מה"ת אפילו מודה ויש עדים לא שייך כלל לומר דמיעטה התורה משבועה וע"כ לא מיירי התורה מזה כלל אך אח"כ דאסרו רבנן גזל עכו"ם וכדפרש"י בסנהדרין דף כ"ז אזי שייך להשביעו ויש בו שבועת התורה במב"מ ובע"א כמו שהוכיח הקצו"ח סימן פ"ז ס"ק ל"ב מכמה דוכתי וכ"כ בסימן שפ"ו ולכן רש"י לשיטתו שפיר כתב דלהכחיש העד צריך לישבע כד"ת דהשתא דין תורה שישבע כיון דממונו של עכו"ם הוא מצד הפקר ב"ד כמ"ש הקצו"ח אבל אנן דקי"ל דגזל עכו"ם מן התורה אסור כמבואר בחו"מ סימן שמ"ח ממילא שייך שבועה אם לא נתמעט מן רעהו וודאי כמו דנתמעט הקדשות ה"נ נכסי עכו"ם דהי מינייהו מפקת ואם כן ולקח בעליו קאי גם עליו מיעוט דרעהו ע"כ פסק בש"ע דליכא שבועה דעד אחד בנכסי עכו"ם ובפ' הפועלים דפ"ז ע"ב איתא כה"ג בכרם ריעך ולא בכרם נכרי הניחא למ"ד גזל נכרי אסור היינו דאיצטריך קרא למישרא פועל אלא למ"ד גזל עכו"ם מותרת השתא גזלה מותרת פועל מבעיא מוקי לה בכרם רעך ולא בשל הקדש.
איברא כ"ז להריטב"א אבל לפימ"ש התוספת בפרק הכותב שם בד"ה ועוד אין נשבעין על כפירת שע"ק אף דלא אשכחן המיעוט רק לענין שומרים ומב"מ ולא לענין שבועה דע"י ע"א מ"מ מסתמא שוים וכיון דלא מצינו בשום מקום שבועה בשע"ק הלכך גבי עד אחד נמי אית לן למפטריה ועיי"ש פנ"י שכתב דהוי רק גילוי מלתא גבי שומרים לכן ילפינן גם לענין שבועה דע"י עד אחד עיי"ש ואם כן י"ל לענין עכו"ם תובע ויש לו ע"א ל"ל דמסתמא שוים דבשלמא בשומרים א"צ לישבע כיון דשבועות שומרים אינו רק על טענת שמא דבעלים כמ"ש הש"ך בסימן ע"ב סכ"ז ס"ק קט"ו ואם כן הוי רק הפקעת הלוואתו דמותר כשאין העכו"ם יודע כדאיתא בב"ק דף קי"ג ע"ב וכדפרש"י שם דהיינו כשאין העכו"ם יודע ממילא לא שייך להשביעו.
גם במודה במקצת דילפינן מאשר יאמר כי הוא זה דכתיב בפרשת שומרים וגם כן פטור מלישבע נגד עכו"ם כיון דרעהו כתוב בהאי פרשה גם זו משום דמב"מ צריך שיטעון התובע ברי כדאיתא בחו"מ סימן ע"ה סעי"ז וטענת עכו"ם לא חשיבא טענת ברי כמ"ש בסמ"ע בסימן קע"ו סל"ו ס"ק ע"ו משא"כ ע"י עד אחד דאפילו על טענת ספק של התובע משביעין שבועת התורה על פי עד אחד כדאיתא בחו"מ סי' ע"ה סכ"ג י"ל גם על תביעת עכו"ם חייב שבועה דאורייתא.
אמנם לפי מה דאיתא בפ"ק דב"מ דאמר אביי הא דמחייבינן שבועה והא כיון דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועה הוא משום שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו ופריך ולאו אמרינן תפיס ממונא מספקא משתבע גם מספק ומשני פרשי אנשי מספק שבועה דליתא בחזרה ולא פרשי מספק ממונא דאיתא בחזרה ואם כן לפימ"ש האחרונים וכ"כ נה"מ בסימן שמ"ח אף דגזל מישראל ניתק לעשה דהשבה ומיתקן איסוריה אבל גזל מעכו"ם לא מיתקן האיסור גזל בהשבה ואיסורא דעביד עביד ואם כן ל"ל לא פרשי מספק ממונא משום דאיתא בחזרה דהא איסורא דעביד עביד דמיד דכופר ואינו רוצה להחזיר עושק וגוזל ותו ליתא בחזרה תיקון לאיסורו ואף דמ"מ חייב להחזיר מדרבנן משום קידוש השם מ"מ איסורא דעביד עביד וכ"כ בשו"ת יד אליהו סימן צדי"ק ונו"ב חיו"ד סי' פ"א ממילא א"א לחייבו שבועה.
ועוד כיון דתלינן דיש לו עליו ספק מלוה ישנה אם כן תינח מישראל לא מצי תפיס מספיקא אפילו גם התובע אינו יודע כיון דישראל יש לו חזקת מרה קמא משא"כ עכו"ם דלית לו חזקת ממון כמ"ש הראשונים בספ"ק דכתובות וגם כשאין הישראל מוחזק ויש ספק לא חשיב מוציא מבעל הממון וכ"כ ריט"א רפ"ב דבכורות דדינא דחולקין ואם כן כשישראל מוחזק אין להוציא מידו כלום ואם כן למה ישבע אם אין לו סמ״י הוי חשוד אממונא וחשוד נמי אשבועתא ואם יש לו סמ"י מותר להחזיק מספק וא"צ להחזיר כלום ופסקו הרי"ף וראשונים כאביי שם אלא דכ"ז ל"ש רק בכופר דבר שהוא אצלו בעין אבל כופר במלוה וכדומה קי"ל אפילו באו עדים והוחזק כפרן לא נפסל לעדות ושבועה משום דתלינן דמשתמיט כדאיתא בב"מ שם דף ה' ע"ב ובחו"מ סימן צ"ב ס"ד ובפקדון וכדומה דבר שהוא בעין נמי י"ל דמורי היתר כיון שהוא של עכו"ם אלא לפימ"ש הש"ך בחו"מ סימן ס"ו סקנ"ו דלא אמרינן כ"ע לאו דינא גמירי דהא אשכחן כמה מגות שצריכין לימוד ועומק גדול ואפילו אשה נאמנת אע"כ דלא אמרינן הכי רק במקומות דמפורש בגמרא ושם יש טעם בדבר. ומ"מ בכל דבר יש צדדים לומר דא"צ לישבע על תביעת עכו"ם וכמ"ש הן ע"י עד אחד הן מודה במקצת הן כופר הכל ואפילו חרם סתם אין לנו להטיל עליו רק אם תובעו ישראל ע"י טענת עכו"ם דהדבר נוגע להיזק ישראל בזה שייך התקנה של הגאונים להטיל עליו חרם סתם ולולא זה י"ל הנתבע קי"ל שאני פטור.