תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקמ
שאלת עמ"ש תפא"י הובא בפ"ת לאה"ע סימן נו"ן סק"ט דאם מחל החתן ואבי הכלה אהדדי מועיל וא"ל דא"י למחול שעבוד הכלה וכמו בחו"מ ס"ס של"ג ליתא דהא לא זכתה מאביה סך הנדן עדיין דהו"ל קנין אתן והרי אין החתן צריך לנשאה חנם והקשתה דבפרישה סימן קי"ד כתב אהא דאם האם פוטרת בעלה מלזון בתה אחר שפסקה עמו לזונה אין שומעין לה דלאו כל כמינה להפסיד בתה דיש למדין מכאן שאם האב עושה שידוך לבתו עם אחר ופסק לה נדן ואח"כ נתרצו האב והחתן לבטל השידוך שאין לאב רשות לבטל שלא ברצון בתו את"ד השואל.
הנה באמת הב"ש בהביאו דברי הפרישה דילג אותן תיבות ופסק לה נדן והבית יעקב שם כתב דנראה דמיירי שהחיתון היה בלי שום התחייבות ממון על עצמו רק שהחתן יקחנה כך רק הפרישה כתב דמיירי אפילו בפסק האב נדן ובלאה"נ לק"מ על תפא"י דהא היש למדין מהא דפסק לזון בת אשתו דמיירי באופן דמתחייב וא"י לחזור בו כדאיתא בר"פ הנושא ושם באה"ע אם כן ה"נ ע"כ מיירי דפסק לה נדן באופן דמחויב כגון בקנין וחיוב גופו דאינו קנין אתן אבל התפא"י כתב משום דהוי קנין אתן ואין הספר אצלי
וראיתי במהרי"ט חחו"מ סימן קו"ף בראובן שנשתדך עם בת שמעון ונתחייב שמעון בקנין ושבועה לתת לראובן את בתו רצויה ומפויסת לז"פ ובנדוניא כו"כ וראובן נתחייב גם כן בשבועה לכונסה לזמן הנזכר אח"כ נתחרט שמעון ואמר לראובן נתחרטתי מהשידוך ושאל ראובן אם אח"כ יחזור שמעון ויתרצה בהשידוך אם מחויב ראובן לעמוד בהשידוך והאריך שם לפטור את ראובן כיון דשמעון חזר בו פ"א ומחל לראובן וכ"ת מאחר ששדוכין אלו זכות הם לבת לא כל הימנו דשמעון לחוב לבתו ולא תפסיד היא זכותה מפני דברי אביה מ"מ לא נתחייב זה אלא ע"י התנאי שהתנה עם האב והוא נתחייב להככיסה מפוייסת ומאחר שהאב חזר בו אף הוא פטור את"ד והנה זה נתחייב בשבועה וא"י לחזור בו מהשידוך והנדוניא ואיך יכול למחול זכות בתו והנה הך דחו"מ סימן של"ג הוא מתשובת מהר"ם שהובא בשו"ת הרשב"א סימן תתע"ג וז"ל נשאל על מלמד שהתחילו ללמוד ואמר לו בעה"ב לך מעמדי ונתרצה המלמד ושוב חזר בו בעה"ב ורוצה לעכבו והמלמד אמר מחלת לי שעבודי ואינו רוצה ללמד לך יותר והשיב מהר"ם כיון שהשכירו ללמד אח כרו נתחייב לבנו ולא כל הימנו לאב למחול שעבודו דבן דזכין לו ואין מחייבין לו וראיה מתוספתא דכתובות פרק מי שהיה נשוי כתב לזון את בת אשתו ומחלה לו לאו כל כמינה את"ד ואפ"ת דמהרי"ט לא ס"ל הכי מה יענה להראיה שהביא מהר"ם ואף די"ל שאני הא דפוסק לזון בת אשתו אף דפסק לה מחמת שנשאת לו הרי גם עתה נשואה לו ואין להבעל טענה משא"כ הא דמהר"ם כיון דבעה"ב שכרו וכשא"ל לך מעמדי הרי ממילא אינו רוצה לשלם לו השכירות והמלמד נשתעבד רק לאב בעד השכירות ולא ניחא למלמד לילך עמו בדיני ודיינא ואולי לא יציית וכן בהך דמהרי"ט דהאב נתחייב להעמיד לו בתו לנשואין וליתן לו נדוניא וע"ד זה נשתעבד החתן וכיון דהאב חזר בו ואינו רוצה לקיים גם החתן פטור וכיון שנפטר נתפרדה השידוך לגמרי וכמ"ש מהרי"ט שם לפני זה וחדא טעמא הוא מ"מ קשה לומר דפליג על מהר"ם דיליף מהתוספתא ולא מחלק בהכי ואיך לא זכר מהרי"ט דברי מהר"ם והובא בפוסקים במרדכי ר"פ האומנין סימ' שמ"ו וברי"ו.
ונראה לחלק דלענין שידוך שייך השתעבדות גם אצל הכלה שתתחייב להנשא לו ולא לאחר ומ"מ ע"י שעבוד אביה לא משתעבדת כשאינה קטנה ונערה לא מבעיא כשנעשה השידוך שלא בפניה ולא מדעתה אף דאיתתא בכל דהו ניחא לה מ"מ יש בה גם כן צד חוב דמתסרה בקרוביו ואולי לא ניחא לה חתן זה דהרי אפילו קטנה מצוה לאביה שלא לקדשה עד שתגדיל ותאמר רוצה אני בזה כדאיתא בר"פ החזיש מקדש ובאה"ע סימן ל"ז ס"ח ועיין נה"ך ביו"ד סימן קס"ב דהיכא דהוה זכות ויש בו נמי צד חובה לא אמרינן זכין לאדם שלא בפניו ואף דמהר"ם כתב דזכות הוא לבת היינו משום דהברירה בידה לקיים או לבטל הוי זכות וכמ"ש בנה"מ סי' קצ"ה ס"ג לענין מכר וזיכה ללוקח ע"י אחר מ"מ היינו משום דהברירה בידה לבטל השידוך אלא אפי' נעשה השידוך מדעתה ובפניה מ"מ קיום השידוך שנעשה ע"י שנשבע אביה אין מכריחה דאפי' אמרה לאביה שישבע לא מהני שבועה ע"י שליח וכמ"ש רמב"ן בפי"נ והובא בבית מאיר אה"ע סימן ק"כ וגם מה שקיבל אביה בקנין אפילו לפוסקים דקנין אתן מועיל מ"מ אין מכריח את הבת בקנין זה וכמ"ש בשו"ת מהר"ח א"ז סימן כ"ז במי שמכר לחברו בהקפה ונתערב אחר בקנין שאם לא ישלם לז"פ ישלם ההפסד שיהא למוכר מחמת עיכוב הפרעון דלא נשתעבד הלוקח אפילו אם היה אומר הערב אני מקבל עלי בקנין שהלוקח יפייסך כאשר שלחני לעשות קנין לא היה כלום לשעבד המשלח אא"כ אמר אני מקבל קנין במקומו וידי כידו לפי שאני שלוחו וסודר שאני מושכו ותופס בו בידי כאלו הוא היה מושכו ותופס בו שאז שלוחו שא"כ ואז בקבלת הקנין נשתעבד המשלח ולא השליח יעיי"ש וה"נ האב קיבל בקנין סתם נשתעבד האב לבד ולא בתו ויכולה לחזור בה אח"כ דאין עליה לא שבועה ולא חיוב הקנין וכיון שכן גם החתן לא נשתעבד לה רק לאביה וכה"ג כתב תוספת בפרק איזהו נשך דף ס"ו בסד"ה ומניומי בשם ר"ת לענין ערבוני מחול לך כיון המוכר יכול לחזור וא"צ לכפול הערבון גם לוקח יכול לחזור בו וזה לא שייך גבי מלמד דהא מה דמלמד א"י לחזור בו אף דפועל חוזר בחצי היום משום דמלמד הוי דבר האבד כדאי' בשו"ת רשב"א ובמרדכי שם וא"כ ע"כ כשאין מצוי מלמד אחר כזה ואזי גם הבן א"י לומר לא אלמוד אצל זה דע"כ מחויב ללמוד וכן בפוסק לזון בת אשתו משום שנשאת לו והרי קיימה קמיה ואצל הבת ליכא מעולם שום שעבוד ושום חוב שיאמר הבעל כיון שלא חל שעבוד הבת שתהא בם כן משועבדת לי גם שעבודי לא חל דאצל הבת ליכא רק זכות ואצל הבעל אדרבה הלואי שלא תתרצה הבת שיזובה בחכם.
נמצא מהרי"ט לית ליה הא דהפרישה והב"ש בסי' קי"ד סק"ו כתב על דברי הפרישה להקשות דאין צריך ראיה ולפימ"ש צריך וצריך ואדרבה י"ל כמ"ש מהרי"ט וגם הפרישה לא קאמר רק יש למדין מכאן משמע דלאו כ"ע ס"ל הכי ועמ"ש לעיל שאלה תקכ"ז.