אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תקכב

סימן תקכא

שאלת ראובן שכר משמעון עליה שעל מאגזאן והניח שם תבואה הרבה ויצאה הבערה מבית אחר ונשרפו בתים הרבה וגם גג זה ונשארה התבואה וסכסכה כמה ימים וביקש בעל עליה מהשוכר שיסלק התבואה שלא יזיק להעליה ואחר כך התרה בו עפ"י ע"א ואח"כ התרה בו עפ"י ב"ד שיסלק התבואה וא"ל ישליך בעל עליה התבואה לרחוב והשיב השוכר שצריך להמתין עד שיבא העכגענט לראות התבואה כי היה סאקרירט אך אם בעל העליה רוצה להשליך אינו מוחה בידו וכן עשה תכף בעל העליה שזרק לחוץ מקצת מהתבואה שסכסכה שראה שמזיק להעליה ועתה תובע בעל עליה אה בעל התבואה לשלם לו ההיזק שנעשה מחמת התבואה בעלייתו טרם שזרק התבואה לחוץ וכתבת דיש לפטור השוכר חדא משום דבעל עליה היה בעצמו יכול להציל וכדעת הש"ך בחו"מ סיכן שצ"ז בשור שנכנס לשדה חברו והזיק די"ל הוי לך לגדור ואפילו לדעת הפוסקים שם דחייב היינו משום דבעל השור א"צ להוציא הוצאות ובעל הגינה ושדה צריך להוצאות לגדור ואף דבחו"מ סימן תי"ח איתא בהניח גחלת על בגד חברו ולא סילקו בעל הבגד חייב זה שהניח הגחלת דאמרינן שלא היה חושש לסלקו כיון שידע שיתחייב המזיק היינו שם דמזיק בידים אבל כאן שלא הזיק רק ממונו דנימא שהיה צריך לשמור ממונו שלא יזיק היינו אם בעל העליה לא היה יכול להציל כמו בעל התבואה אבל אם שניהם שוים למה יתחייב ועוד דמבואר בכתובות סימן ש"ז דהיכא דבא ההיזק ממילא ולא משעת ההנחה דלא הוה גירי דיליה אינו חייב רק כשהתרה בו וההתראה דוקא ע"י ב"ד כבסימן תט"ז אבל כאן אחר התראה בב"ד מיד השליכו בעל עליה וההיזק של עליה נעשה לפני התראת ב"ד את"ד.

תשובה הנה מתוך שאלתו נראה שלא השליך רק מקצה תבואה המסיכסך והשאיר תבואה הטובה על העליה וא"כ יל"ע דנראה שהעלה נתיבות בביאור תשובות הרא"ש דהיכא דבא ההיזק ממילא ולא משעת הנחת התבואה היו עדיין הכותלים חזקים ולא היה גירי דיליה אינו חייב רק אם היה התראת ב"ד משום דהרא"ש לשיטתו דשומר קרקעות פטור גם מפשיעה אבל לרמב"ם והש"ך דחו"מ סימן ס"ו סעיף מ"ם דגם בקרקעות יש לו דין שומר וחייב בפשיעה ול"ד לשמירה בבעלים דפטור בפשיעה דגזה"כ דאינו נחשב שומר כלל בשמירה בבעלים ופשיעה אינו מזיק ממש א"כ ה"נ שוכר העליה הוי שומר שכר לענין חיוב פשיעה א"צ התראה דהטעם דצריך התראה היכא דבא ההיזק ממלא ולא ע"י גירי דיליה די"ל לא חישבתי להתחייב כמ"ש הפרישה בסימן תט"ז וכ"ז אם אינו שומר דהרי בחו"מ סימן ש"ג ס"ח איתא דש"ש שלא שכר רועים ומקלות חייב משום דהוה פושע ומי נתן ב"ד אצל רועי צאן בשדה להתרות בו אף דלא הוי גירי דיליה וההיזק בא מעלמא ולא בממון השומר וכהנה הרבה בחו"מ סימן רצ"א דפושע שלא שמר כראוי ואף אם סופו באונס חייב ולא הוזכר שם דצריך התראה אף דיותר י"ל דלא חשב שיתחייב בכך וה"נ הרי העליה אצל השוכר בשכירות גם אחר שנשרף הגג כדאיתא בסימן שי"ב סי"ח בהג"ה והרי קמן דעדיין מונח תבואתו על העליה.

גם זו דה"ל למשכיר להשליך התבואה מלבד דיל דירא להשליך תבואה שאינו שלו שמא יתחייב כה"ג אמרינן בפ"ק דקידושין דף י"ג סברה אי שדינא להו ומיתבדי מחייבינא בהו ואף די"ל דכאן לא נעשה בעל עליה שומר על התבואה ורק בנשי אמר התם אטו נשי דיני גמירי גם כשלא נעשה שומר מ"מ ודאי נשי ל"ד דחזינן רובא דרובא גברי לאו דינא גמירי אך אין אנו צריכין לזה כאן דהרי אם אמר לחברו קרע שיראין שלי וקרע פטור ואם אמר לשומר חייב אף דבהסכמת בעלים קדע השומר ולאו הטעם דכונת הבעלים קרע ותשלם דא"כ גם אחר יחויב דאין הלשון מתחלק אלא דשאני שומר דכבר נתחייב בשמירה לא מיפטר באמירת המפקיד וכמ"ש קצו"ח בסימן רמ"ו וקלסיה הנתיבות ועיין תב"ש סימן ח סקכ"ד דשומר חייב יותר והביא מכתובות דף פ"ה גבי עובדא דאבימי דאע"ג דא"ל הב זוזי ושקול שטרא איבעי ליה לשליח למיעבד איפכא ולמיחש שמא יאמרו סטראי ננהו דשומר חייב לדקדק בתקנת הבעלים ואם לאו הוי פושע וחייב אף דלא ברי היזקא ואף דלא נתן ונשא ביד ויותר מזה כתב כתיבות בסימן קכ"ו סי"ד דיותר יש לאדם ליזהר שלא יזיק משלא יוזק כמ"ש התוס' בב"ק וכ"ד וא"כ כ"ש שומר וכ"ש כאן דבעל עליה צווח שיסלק השוכר התבואה מן העליה שלא יזיקיכו.

ול"ל כיון דהמאגזאהן לא נשכר ובעלים משתמשין בו הוי שמירה בבעלים דזה אינו דלא חשוב ש"ב רק אם הבעלים עם השומר במלאכתו שעוסק במלאכת השומר בתחלת השמירה ועיין רשד"ם סימן תל"ה.

וכיון דהוי ספ"ד אם שומר קרקע חייב בפשיעה אם בעל עליה מוחזק א"א להוציא מידו ולא מבעיא אם אחר שכלתה זמן השכירות נשאר התבואה על העליה דודאי חשוב בעל עליה מוחזק כיון דהתבואה מונח ברשותו אלא גם כשעדיין תוך גם זמן השכירות הרי עבוה"ג סימן קכ"א לא הכריע מי חשוב מוחזק אם השוכר או המשכיר ומפרט דכתבו אחרונים דזה תלוי אם שכירות ליומו ממכר לכל דבר וגם תלוי בפלוגתת הפוסקים בסימן שי"ג לענין זבל מתורי דעלמא בחצר המושכר למי הם וכ"כ עבוה"ג שם והרי הש"ך בסימן שי"ג העלה כהרמב״ם דזוכה המשכיר וכן בסימן של"ד כתב דהעיקר דשכירות ליומו ממכר רק לענין אונאה וא"כ מאן ספין להוציא מן הבעל העליה התבואה בעל כרחו שלא יוכל לעכב בעד היזק העליה ועכ"פ יש לנו לומר דהוי ברשות שניהם.

ועוד בלא"ה הוי ספ"ד דהא בחו"מ סימן צ"ה יש פלוגתא אם תלוש ולבסוף חיברו אי הוי כקרקע והש"ך חילק בין כותל בנין לבית דבבית דוקא הוי כקרקע והמג"א בתימן תרל"ז השיג על הש"ך גם בבית ועכ"פ בכותל בנין גם להש"ך הוי ספק אם הוא כקרקע והחילוק בין כותל בנין בין בית משום דדירת הבית בצירוף קרקע עולם וכן מצאתי במשנת דר"א בחו"מ סימן צ"ה וא"כ כל זה אם השכיר לו בית דהשכירו עם קרקע עולם אבל השכיר לו עליה לבד הרי ליכא קרקע עולם רק בנין הגג ותקרת עליה א"כ תלוי בספק תלוש ולבסוף חיברו וא"כ יש ס"ס לזכות המשכיר חדא שמא גם בקרקע חייב שומר בפשיעה וחדא שמא תלוש ולבסוף חיברו הוי כתלוש וחייב השוכר כש"ש וכיון דאין חזקת השוכר יותר מן המשכיר בהתבואה המונח בעליה ממילא י"ל דיזכה המשכיר דנהי דבס"ס אין מוציאין ממון מחזקתו היינו אם ודאי חשוב מוחזק משא"כ בספק אי חשוב מוחזק וכן מצאתי בפחד יצחק בכללי קי"ל שהביא ממהריב"ל ושכן הסכימו עמו הבאים אחריו דלא אמרינן קי"ל אלא בודאי מוחזק אבל היכא דפליגי אי הוה מוחזק או לא לא אמרינן קי"ל וכ"כ בפרח מט"א ח"א סימן כ"א.

גם מ"ש לפ"ד הש"ך בסימן שצ"ז על הניזק מוטל לשמור עצמו ואפשר כ"ע מודו היכא דמזיק צריך להוציא הוצאות לע"ד אדרבה ע"כ ל"פ אלא על מי מוטל השמירה בשלו אם על המזיק או על הניזק אבל כגון זו לומר דניזק יהא צריך לטרוח ולהוציא הוצאות על ממונו של מזיק שלא יזיק אותו כ"ע מודי דעל המזיק מוטל לטרוח בשלו ולהוציא הוצאות לסלק ההיזק שלא יבא ע"י ממונו

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה