אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תעא

סימן תע

אהרן צבי לתורה וחתימה ונקרא בפי רוב אהרן הרש בפתח ובפי מיעוט אהרן הירש בסגול דפסק החת"ס לכתוב הירש אף דחותם ונקרא הרש בפתח איך יקרא המסדר בפתח או בסגול והשבתי לענין הקריאה דעת הנו"ב לדקדק כמו שנכתב בגט אבל ס"ש פסק לקרות כמו שנקרא בפי כל הובא באה"ש כלל טי"ת סקי"ג ובד"ח ש"א אות וא"ו סק"ד משמע גם כן הכי אמנם כיון דהחת"ס באבן העזר סכ"ה לא החליט לכתוב הירש ביו"ד רק משום דמהר"ם פיסלש עשה מעשה והחת"ס עצמו כתב טעמא לא ידענא רק מחמת שכ"כ השם בס"ג אין חשש לכן אין לך בו רק חידושו דבנידון מהרמ"פ לח היה לו רק שם אחד צבי וכינויו הרש ולא היה אפשר לכתוב המכונה הרש והמכונה הירש דאז היה נראה דיש לו שני כינוים ובאמת זה אין לו רק כינוי אחד לכן בחר לו לכתוב הירש ביו"ד כמו שנכתב בס"ג אבל בנ"ד דבאמת נקרא הרש והירש דאפשר לצאת ידי שניהם יותר טוב לכתוב שניהם ולהקדים שם הרוב כמבואר בגיטין ברובא מרים ופורתא שרה ואם כן כמו שנכתב הוא נקרא כשמסדר הגט.

ואפשר אלו היה צריך לכתוב דמתקרי גם מהר"פ היה כותב הרש בלא יו"ד כמו שנקרא דא"א לכתוב דמתקרי הירש ביו"ד כיון שנקרא בלא יו"ד רק בנידונו כתב המכונה והמכונה קיל יותר מדמתקרי דיש לפרשו דיש לו כינוי הירש ביו"ד אף דנקרא בלא יו"ד כיון דהירש ביו"ד הונח בס"ג לכינוי וכעין זה כתבו האחרונים לענין חתימה דקיל לכתוב המכונה מדמתקרי עיין בד"ח בש"א אות חי"ת סק"ב ובחידושי אנ"ש סימן קל"א בד"ה הנה דדוקא דמתקרי משמע פירושו רק כמו שנקרא בפי כל אבל המכונה יתכן דקאי על השם דצבי זה יש לו כינוי זה דגם להנו"ב דהמכונה קאי על האדם מ"מ אינו מכחיש דיש לומר דקאי נמי על השם ואפשר לפרשו כך ואפשר לפרשו כך והובא קצת באה"ש ס"ז סק"ד.

ועוד בשלמא בנידון מהרמ"פ שפיר פסק לכתוב הירש ביו"ד ויכול המסדר לומר המכונה הרש בלא יו"ד אף דבגט כתוב ביו"ד משום דכן דרך הכתיבה בס"ג אף דנקרא הערש או הרש לכתוב הירש ביו"ד דאזלינן בתר מנהג הכתיבה ולא בתר הקריאה דגבי גט עיקר הכתיבה והקורא יקרא כמו שנקרא בפי כל כמ"ש בד"ח בש"א אות וא"ו סק"ד אבל בנ"ד אם יאמר המסדר דמתקרי אהרן הרש בפתח אף דאינו מזיק מה שנכתב הירש ביו"ד משום דידוע דכן דרך לכתוב מ"מ חיסר מה דמתקרי בפי המיעוט הירש ביו"ד דלכתחלה אין להשמיט המיעוט ומפרט כאן דכל כינוי יש לו מעלה דהירש ביו"ד הונח מתחלה לכינוי על צבי וכן נהגו לכתוב ושם הרש בפתח יש לו מעלה דרובא קרי ליה הכי.

ובנידון החת"ס דנקרא הרש בפתח וכותבין בגט ביו"ד לכאורה דהמסדר יקרא הרש בפתח כמ"ש בס"ש הנ"ל וכ"כ בשו"ת ד"ח סימן קי"ב דאשתמיט לנו"ב דברי הס"ש דצריך המסדר לקרות כקריאת העולם ולא ככתוב בגט מדכתב באות חי"ת חנה שלא כתבו רק חנה ובשעת הנתינה קראו הגט חנה בסגול ולא בפתח כדי שתהא נראה מגזרת חכלין אך לע"ד אין השגה על הנו"ב דמיירי בשם טאלצי דטאלצא באלף בסוף אינו סובל כלל לקרות הצדי"ק בחיר"ק ואיך יקרא הגט בשקר ולהכניס שקרא בתיבה וע"כ לא ידגיש החיר"ק ונדע שאין זה כחתימתו ביו"ד בסוף משא"כ תיבת חנה סובל ג"כ נקודות סגול ולפ"ז בנ"ד אם נכתב הירש א"א לקרות הרש בפתח ואין לעשות פלוגתא בחנם.

ולכאורה הרש הירש כינוי אחד וסגי לכתוב רק חדא כמ"ש מהריב"ל בשם פאלמת פאלמבה אבל בנו"ב בחלק אה"ע סי' פ"ז פ"ח החמיר מאד גם לענין דיעבד בשם עיר פילץ פילנוץ דלא סגי בחדא הן אמת דהד"ח בשער התשובות השיג על הנו"ב מכח הא דמהריב"ל אבל כיון דרק מסברא אמרה מהריב"ל א"א לדחות דברי הנו"ב גם הנוי"ג החמיר בכיוצא בשם וואלק וועלקיל ובשם עטיא עטיל ובשם שאסיא והד"ח באותן מקומות ובש"א אות ב' סק"ג חולק אטי"ג מכח דברי מהריב"ל ובאמת גבי פאלמא רמז הטי"ג לעיין במהריב"ל הרי דידעו ולא סמך על סברתו ובעה"ג סמ"ב גבי מרקיל מערקל דגם כן חד שמא רק משתנה בלשון המדינות כתב דלכתחלה דבר חמיר הוא איך לכתוב ובשם דאוושא ודוואסא דגם כן חד שם היא נתלבטו הגדולים כמבואר בפ"ת סימן קכ"ט ס"ק ל"ד ומובא שם מהג"מ דהחמיר בשם פעשא פעסא ובעז"נ בשם פארגון שהוא כינוי לישועה דיש קורין הפא בפתח ואיכא דקרו ליה בציירי ולא ידעו הי מנייהו עיקר כתב הס"ש דמהרי"ט וראנ"ח כתבו שני גיטין וכל אלו דלא כמהריב"ל.

והחמירו עוד בשם כינוי הידוע לישועה ולא סגי לכתוב גט אחד דמתקרי פארגון ודמתקרי פרגון דלא כהרמ"א בסימן קכ"ט ס"א דכתב דאין להקפיד כל כך על הכינוים

גם דלא כהריב"ש דאם שני השמות כתובים בפירוש אין קפידא בדיעבד כשהקדים הטפל וראנ"ח לשיטתו דפליג אריב"ש כמ"ש בפ"ת שם ס"ב סק"ו.

ובעזר"נ בשם קונפראדו כתב אם בני העיר שנותנין בו הגט יש קורין בנון ויש במ"ם יש ללמוד דבר זה ממ"ש מהריב"ל ח"ג ס"י דנשאל על שם האשה פאלומה דהפורטגזים קורין פאלומבא והקשטולנוס קורין פאלימא והך איתתא זימנין קורין אותה פאלומבא וזימנין פהלומא והשיב מסתברא דאין קפידא בדבר כיון דזימנין קרי לה הכי וזמנין הכי וכבר כתבו קצת הפוסקים בהוחזק בעיר אחת בשתי השמות מגרש באחד מהם אפי' לכתחלה עכ"ל ודון מינה ואוקי באתרין כיון דזימנין דקרו לה קוכפראדו וזימנין קומפראדו אפילו לכתחלה מגרש באחד מהם עכ"ל עז"נ.

ולכאורה קשה דהעז"כ גופא כתב לעיל בשם פארגון שהוא כינוי לישועה דמשום דיש קורין הפה בפתח ויש קורין בציירי הצריכו מהרי"ט וראכ"ח שני גיטין משום דלא ידעו הי מינייהו עיקר.

ואפשר דאותם דקרו הפא בפתח לא קרו כלל בציירי וכן אותם דקרו בציירי לא קרו בפתח משא"כ הא דקונפראדו אותם דקראו בנון זימנין קרו במ"ם ואין חשש לעז משום צד וכבר כתב ג"פ סימן קכ"ט סק"ב האי סברא לחלק והובא בספר דברי אברהם ס"ז סק"ז.

וא"כ בחנם השיג הד"ח בשער התשובות על הנו"ב שהחמיר בשם עיר פילץ ויש קראוהו פילטץ וכתב הד"ח בסימן רצ"ה כיון דיש קורין פילץ ויש קורין פילטץ בחד סגי כמ"ש מהריב"ל בשם פאלומא ופלומבא וכן בתשובת תומת ישרים דכה"ג דכעין שם אחד הוא כ"ע מודים לסה"ת דל"צ לכתוב שתי השמות אם לא הוחזקו בשתי מקומות ונמשך בד"ח בכמה דוכתי אח"ז גבי שם עטיל ועטיא ובשם סאסא וסאשא ובשם ולק וועלקיל ולפימ"ש דוקא אם אותם הקורין פאלומא קורין נמי לפעמים פאלומבא ואם לא תימא הכי ע"כ חלוקין על מהריב"ל ראנ"ח ומהרי"ט לפי הבנת עז"נ בדעתם עד שאפי' בכינוי ומחמת ספק איזה להקדים הצריכו שני גיטין.

ועוד נראה כונת העז"נ לפימ"ש הפוסקים דאות המורה על הניקוד אם נחסר פסול הגט וכ"כ בתו"ג סימן קכ"ח סק"ז לכן החמירו ראנ"ח ומהרי"ט בשם פארגון דהאלף צריך לניקוד פתח ואם הפא בציירי מגרעו האלף ובזה מודה להו העז"נ משא"כ בקונפראדו דהחילוף בין א"ם לנו"ן דרגילות שמתחלפין כמ"ש בעז"נ בשם מהרי"ט לכן סמך בזה אמהריב"ל כיון דזימנין קרו הכי וזימנין הכי מגרש לכתחלה באחד מהם והא דפאלומא ופאלומבא נהי דהרגש גדול בין השמות באות ב' י"ל באמת לא ס"ל לעז"נ בזה כמהריב"ל רק מביא ראיה כמו דמהריב"ל סמך להקל מחמת דכתבו קצת פוסקים דאם הוחזק בעיר אחת בשתי השמות מגרש באחד מהן אפילו לכתחלה כדעת הרשב"א בגיטין ברובא מרים ופורתא שרה אף דרוב הפוסקים חולקין עליו מ"מ כאן דדומין השמות להדדי קיל יותר ה"נ למד בעז"נ בחילוף מ"ם ונו"ן לצרף סברת הפוסקים באם הוחזק בעיר אחד בשתי השמות דמגרש באחד לכתחלה אבל בנידון מהריב"ל דיש הרגש גדול הוי שינוי וזה דדייק העז"נ דון מינה ואוקי באתרין ר"ל רק במה דקמן בחילוף מ"ם ונו"ן ילפינן לסמוך אקצת פוסקים הנ"ל ולא לכל מילי מקשינן דזה החילוק בין דון מינה ומינה ואוקי באתרין כדאיתא בפרק כיצד הרגל דף כ"ה ע"ב דדון מינה ומינה ילפינן לגמרי אבל דון מינה ואוקי באתרין ילפינן רק מקצת.

ואפשר נמי חסרון הניקוד חמיר מחילוף אות כמ"ש בד"ח בשער הנקודות בסוף ניקוד קמ"ץ והוכיח כן ממהריב"ל וראנ"ח ומהרא"ש ואף דהביא שם דחסרון אלף שהוא במקום ניקוד פתח דאיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי וזימנין משמיטין הסופרים והוא מן מהריב"ל י"ל שאני פארגון כיון דיש קורין הפ"א בציירי ויש קורין בפתח צריכין לברר לאיזה שם כונתו ואם יחסר האלף ודאי כונת הכותב לשם שבו הפא בציירי ולא בפתח דבזה ודאי כ"ע קפדי אבל בפאלומא ופאלומבא ל"מ לפי מה שהביא הד"ח ממהריב"ל דהמעשה היה דיש קוראין פחלומא ויש קורין פאלובא או יש קורין פאנובא ויש קורין במ"ם דאלו הן רק חילוף אות שאינו לניקוד דא"ש אלא אפילו בין פאלומא ובין פאלומבא דיש חילוק בהוספת ב' י"ל דאינו חמיר כ"כ כתוס' וחסרון באות הניקוד והיותר נ"ל דלא למד העז"נ וומהריב"ל רק בחילוף מ"ם ונו"ן דרגילות להתחלף לסמוך אדעת הרשב"א וסייעתיה דבהוחזק בשתי שמות בעיר אחד אפילו כגון מרים ושרה מגרש באחת מהן עכ"פ דון מינה כשדומין השמות ורגיל להתחלף במ"ם ונו"ן ועכ"פ בנקרא הרש אצל קצת ואצל קצת נקרא הירש דאותם שקורין הרש אין קורין הירש וכן הקורין הירש אין קורין הרש בפתח וגם החילוף בניקוד צריכין לכתוב שניהן ולהקדים הרוב וכמו שהוא נכתב הוא נקרא אצל מסדר הגט וסופר ועדים.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה