תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תסז
כהן ניתן לו בכור והיה לו משרת גוי ואח"ז מצאו הכהן להבכור שנסתרס ואמר המשרת שבא שכן גוי וסרסו הנה הטו"ז בסימן שי"ג הניח בצ"ע אם כהן נאמן על זה אבל לא ראה בא"ז סי' תשנ"ב אות ה' וז"ל השאלה בכור שמסרו ישראל לשומר עכו"ם והודיעו כי הוא בכור ולא משפט מות לקוברו שלם בעורו והעכו"ם חוקרים הענין ויודעים. כי במומו כשר וסופו מוכיח כי השומר בא במרמה לבעל הבכור ואמר דע כי סרסתי העגל ושתק היהודי והבין העכו"ם כי נאות הדבר ולא עוד אלא שבא היהודי לבית העכו"ם וראה העגל שאינו מסורס ושתק וכראות העכו"ם כן הלך וסרסו אח"כ מיד עכ"ל השואל והשיב הא"ז דמותר הרי דדקדק השואל שתחלה כתב ישראל ואח"כ יהודי ולא כתב גם תחלה יהודי וע"כ משום דפשוט לו דכהן אינו נאמן ואף דלא ידעינן את השואל אם היה בר סמכא מ"מ הא"ז ה"ל להוציאו מטועותו ולברר דגם כהן נאמן בזה אע"כ דכן האמת דכהן לא מהימן דסרסו הגוי בלא דעתו.
ובשו"ת בית שלמה חיו"ד סימן דר כתב דעל הסירוס לא חשודי כהנים דבשלמא עשיית שאר מום בבכור בזה"ז אינו איסור דאורייתא אבל סירוס איסור דאורייתא ובארצכם ל"ת ואפילו ע"י אמירה לעכו"ם דאינורק איסור דרבנן מ"מ יש שני איסורי דרבנן עשיית המום והסירוס ולא חשודי כהנים רק על איסור חד דרבנן עשיית מום בזה"ז זה תוכן דבריו ולדעתי זה לא ניתן להאמר דהא גם בזמן הבית נחשדו כהנים ואז היה איסור דאורייתא בעשיית מום וכאשר הבאתי כמה ראיות בספרי ערך ש"י עיו"ד סימן שי"ד וזה פשוט דאיסור דאורייתא חמיר משני איסורי דרבנן וכן מוכח מתוס' רע"ק פ"ג דערובין אות כ"ט דאף דאיסור מלאכה דאורייתא אסור ביה"ש מ"מ שני שבותין מותר ביה"ש עייש"ה וכ"כ משב"ז בסימן שכ"ח סק"ו.
ועוד את"ל דעל הסירוס לא חשודי כהנים איך יפרנס הא דבכורות דף ל"ה ע"ב דפריך ספק בכור לר"מ מי מעיד עליו וכ"ת ה"נ דלית ליה תקנתא והתנן ר"י אומר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ור' מאיר מחייב מכלל דמשכחת שיהא בר אכילה ומאי קושיא נהי דעל עשיית שאר מום נחשדו אבל על סירוס לח נחשדו וא"כ בכה"ג הוי בר אכילה ובזה מחייב ר"מ במתנות והרי לא מקשה רק משום דלית ליה תקנתא בשום אופן ואין לומר דשאני לר"מ משום דס"ל החשוד לד"א חשוד לכל התורה דהא התם בריש דף ל"ו מבואר דדוקא בהוחזק ע"י עדים דעובר דבר אחד אזי ס"ל לר"מ דחשוד לכל התורה.
ומזה מוכח נמי דליכא אופן בבכור ביד כהן שנפל בו מום שיהא נאמן שלא עשאו הוא או אחר מדעתו דכמו דס"ל להש"ס לס"ד דגם ישראל אינו נאמן דליכא אופן ה"נ למסקנא לגבי כהן.