אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תנח

סימן תנז

שאלה מנהג הגוים לתת אבן של שתי וערב על קבריהם אם מותר אומן מעשה חרש אבן יהודי לעשות אותו אבן. או לקנות אבן כזה ולחקוק התיבות ולמכור. הנה בר"ן בע"ז פרק כל הצלמים ז"ל כתב הרשב"א ז"ל דבזה"ז שחוקקין חקק בכלים ומציירין בהם שתי וערב ודמות מניקה אף המוצא כלים ועליהם אותה צורה אסורין שכן דרכם לצייר בסייף ומגפפין ומנשקים בשעת מלחמה עכ"ל וצל"ע שאפשר שאין עובדין היום לצורות הללו אלא לזכר בעלמא עושין אותם עכ"ל הר"ן וכתב בשו"ת אבקת רוכל סי' ס"ח דצורת שתי וערב נעבדת היא והר"ן לא מלאו לבו לחלוק ואי אפשר להניח פשיטות של הרשב"א עיי"ש והובא בעיקרי ד"ט.

וביו"ד סימן קמ"א ס"א בהג"ה כתב שתי ערב שמשתחוים לו דינו כדין צלם ואסור בלא ביטול אבל שתי וערב שתולין בצוואר לזכרון שבאו ממקומותיהם לא מקרי צלם ומותר וכתב הש"ך שם שאפשר בצורה עצמה כיון שדרך שמשתחוים לו גם הר"ן ורי"ו מודו דאסור ולא נסתפקו רק בנצטיירו על כלים עיי"ש ואם כן בזה"ז דמסירין כובע שלהם ומשתחוים ומתפללין לשתי וערב אין ספק דע"ז היא לכ"ע וכיון דהכי הוא איכא לאו בעשייתן כמ"ש רמב"ם במנין המל"ת מצוה ג' והביא מן הספרי אלקי מסכה ל"ת לך לא תעשה אפילו לאחרים גוים וכ"כ רמב"ם בהלכות עכו"ם פ"ג הלכה טי"ת ופ"ז הלכה ה' דעושה ע"ז לגוים לוקה ודוד המלך ע"ה אמר כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם ופירש רד"ק דשתי עניינים הם דכל אשר בוטח כאלו כתיב וכל אשר בוטח בהם וכ"כ חזה ציון דהנביא מקלל כמוהם יהיו עושיהם אף שאינו עובדם וכ"כ החינוך בפ' קדושים מצוה רי"ד הרי נתבאר דיש איסור תורה בעשייתם לבד.

ועתה נראה אם יש איסור לקנות ולמכור אותם אבנים שנעשו שתי וערב והנה קי"ל בע"ז דף נ"א וביו"ד סימן קל"ט דע"ז של נכרי נאסרה מיד שנגמרה ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד והנה בפ"ק דף י"ט ע"ב בהא דהגיע לכיפה מבואר דאם ישראל עשה הע"ז על הכיפה של גוי אסורה בהנאה מיד אף שלא נעבדה עדיין אלא די"ל דוקא התם דהכיפה של הגוי ומיד שנעשה הע"ז נעשה של גוי דהא רשות גוי הוא אבל אם עשה ישראל ע"ז משלו בשביל גוי י"ל דלא נאסרה מיד דעדיין אינה של הגוי אך מצאתי במנחת חינוך מצוה רי"ד אות ג' שכתב דהעיקר תלוי בשביל מי העשיה אם בשביל גוים נאסרת מיד אף שעשאה ישראל משלו וכתב דיש הוכחות לזה ופשוט עיי"ש.

ולפ"ז גם אומן העושה ש"ו כדי למוכרם לגוים אף דהאומן יהודי עבריין נאסר בהנאה מיד דמה לי אם עושה בשביל גוי ידוע שצווהו לעשות או סתם למכור למי שימצא דהא גם בצווהו לעשות לא קנה הגוי והוא ע"ז של ישראל ומ"מ כיון דנעשה בשביל גוים אסורה מיד וכ"ש אם אומן גוי עשה שתי וערב כדי למכור לגוים דאסורה בהנאה מיד דהיא של גוי ונעשה בשביל גוי וכ"כ בשו"ת מהרי"א יהודא יעלה בחיו"ד סימן קע"ז דאומן שעשה שתי וערב אסורה בהנאה ובירושלמי פ"ד דע"ז ה"ד אהא דע"ז של גוי אסורה מיד ושל ישראל משתיעבד רשב"ל אמר באומן שעושה למכור בשוק שכיון שגמרה דבר בריא שהשתחוה לה ופריך עליו ר' יוסי אם בריא שהשתחוה לה למה תנינן של נכרי אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד נראה כונתו אם בריא שהשתחוה הרי נעבדה וגם בנכרי אינה אסורה עד שתיעבד עיי"ש אבל מ"מ גם ר"י ס"ל דבאומן שעושה למכור דאסורה מיד עכ"פ אם האומן נכרי וכ"כ במראה פנים דר' יוסי ס"ל דאין חילוק בין אומן לאחר אם הוא נכרי אסורה בהנאה מיד דס"ל כדיליף בש"ס בבלי שם מפסילי אלקיהם מיד שפיסלו נעשה ע"ז ואסורה בהנאה.

ובפ"ק דע"ז דף י"ט ע"ב פרש"י בד"ה של ישראל שעשה ישראל לצורכו למוכרה לנכרי משמע אם נכרי עשה למוכרה לנכרי אסורה מיד לדידן דקי"ל כרע"ק דשל נכרי אסורה מיד.

וא"כ אסור לקנות ולמכור כיון דאסורה בהנאה מיד עכ"פ אם עשאן נכרי ובלאה"נ אסור למכור להם דברים המיחדים להם לע"ז ואף דכתב הש"ך שם סקנ"א סק"ז דליכא משום לפ"ע דב"נ אין מוזהרים על השיתוף ובזמן הזה כונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים ש"ש וד"א עיי"ש הנה בשער אפרים סכ"ד כתב דלא איתמר זה רק לענין שבועה אבל כשעובדים בשיתוף חייבים וכ"כ שפתי דעת ביו"ד סימן ס"ה ובא"ח באשל אברהם סימן קנ"ו וכיונה דעתו לבעל מעיל צדקה סכ"ב ובעיקרי ד"ט חיו"ד סימן י"ט הביא מהספר פרשת הכסף דאם עכו"ם מאיים על אומן ישראל לעשות לו ע"ז יותר דעתו נוטה דיהרג ואל יעבור.

ונחזור למ"ש במנחת חינוך הנ"ל דאם ישראל עשה ע"ז בשביל גוי נאסרה מיד אף שהישראל עשאה משלו אף שלא נעבדה עדיין וכן נראה מסוגיא דשם בפ"ק דע"ז דף י"ט ע"ב מדצ"ל דמכוש אחרון לית בו ש"פ אפילו למ"ד אומן קונה בשבח כלי עכ"ל ואי מהא לא אריא נהי דאומן קונה בש"כ מ"מ כיון דנבנה על רשות הגוי ועל דעת שישאר מונח שם וכמ"ש סמ"ע בסימן שע"ה סקי"ד דא"י לומר בנייני אני נוטל כיון שבנאו אדעתא שיקום כאן וכ"ש הכא דנכרי שכרו לישראל שיבנה הע"ז על הכיפה וקי"ל מעות קונה בישראל מישראל וגם בעל המימרא בע"ז שם הוא ר' יוחנן דס"ל בב"מ דף מ"ז ע"ב דמעות קונה ד"ת וגרפ"ב דבכורות איתא דאם בישראל מעות קונה אזי בעכו"ם משיכה קונה ואם כן חצרו קונה לו לנכרי מישראל לכן נאסרה מיד שנעשה ואף דנתיבות בסימן ש"ו כתב דגם בקרקע אמרינן אומן קונה בשבח כלי היינו לדעת הרשב"א בב"ק דף צ"ט דס"ל הא דאומן קונה בש"כ הוא רק לומר דלא הקנהו לבעלים אדעתא שיתחייב בנזקיו ואין לאומן רק שיעבוד על הכלי מחמת שכרו עיי"ש וא"כ בלא"ה הוי הע"ז של גוי אף למ"ד אומן קונה בש"כ כיון דאין לאומן רק שיעבוד אבל הגוף של המשכיר.

ומפרש"י בפ"ק דע"ז דף י"ט ע"ב בד"ה של ישראל שעשה ישראל לצורכו למוכרה לנכרי משמע דלא כמנחת חינוך ואין סברא לחלק בין עשאה למוכרה לנכרי או עשאה בשביל נכרי ששכרו לעשותה בשבילו דבין כך ובין כך עדיין לא קנאה הנכרי והרי הוא של ישראל ומה שפרש"י בד"ה של נכרי שזו לצורך נכרי נעשית עכצ"ל כמ"ש משום דנעשית על רשות נכרי אלא שהיה לבי נוקפי אם אין ט"ס בפרש"י דלמאי הוצרך רש"י לפרש של ישראל שעשה ישראל לצורכו למוכרה לנכרי ולמה לא כפשוטו שעשה לצורכו לעובדה דבהכי מיירי בע"ז דף כ"ב שם בפלוגתא דר"י ורע"ק וחפשתי ומצאתי בהגהות מראה כהן שכתב דט"ס הוא וכצ"ל של ישראל שעשה ישראל ללורכו לעובדה והוא סוף דיבור ושל נכרי שעשה למוכרה לנכרי משתיעבד עיי"ש והנה זה לר' ישמעאל אבל לרע"ק של נכרי אסורה מיד ושל ישראל משתיעבד ואם עשה ישראל ע"ז למוכרה לנכרי חשוב מיד ע"ז של נכרי ומה שדחקו לרש"י לפרש של נכרי שעשה למוכרה לנכרי ולא כפשוטו שעשה הנכרי לצורכו לעבדה ה"ט כיון דהתם הבונה הע"ז על הכיפה מיירי דישראל בונה בשביל נכרי וס"ל להש"ס דחשיב ע"ז של נכרי לכן פרש"י של נכרי דישראל עשה למוכרה לנכרי ומשום דאומן קונה בש"כ הוי כעושה למוכרה לנכרי כן נ"ל לפי אותה הג"ה ובעל מנחת חינוך ולפ"ז אפילו אומן ישראל עשה ע"ז למוכרה לגוים אסורה בהנאה מיד ומ"מ קשה להגיה כל כך וגם מנ"ל לרש"י זה דהא ודאי שאני הא דעשה ישראל על כיפת גוי וכמ"ש ועוד דקי"ל יש שליחות לנכרי לחומרא כדאיתא בב"מ פא"נ דף ע"א ב' ולפיכך כשצווהו הנכרי לעשות כאלו עשה בעצמו ושייך לומר פסילי אלקיהם כיון שפיסלו נעשה ע"ז אבל כשעשה ישראל למכור מנ"ל והיותר נראה להגיה בפרש"י של ישראל שעשה לצורכו או למכרו לגוי דזה חשוב עדיין של ישראל וכיון דקי"ל כרע"ק דשל ישראל אין אסור עד שתיעבד ה"נ כשעשאו ישראל למכור לנכרי אינו אסור בהנאה ואפשר גם המנחת חינוך כונתו רק כשעשה ישראל בשביל נכרי שצווה לעשות לו ומשום דיש שליחות לגוי לחומרא ועוד יד פועל כיד בעה"ב אפילו נכרי לישראל כמ"ש במח"א הלכות שלוחין סימן י"א דמה שעשה נכרי פועל לישראל כאלו עשה הבעה"ב אם כן ה"נ כשעשה ישראל פועל לנכרי.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה