אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תנו

סימן תנה

קהל בקשו לסלק גדר עצים שסביב בית הקברות ולעשות גדר מאבנים והכריזו במכירת הגדר של עצים שמי שיתן יותר יהא שלו וקנה אחד בסך כו"כ ואח"כ הלך הקונה לסתור הגדר ליקח לביתו וראה שנתאנה וגילה דעתו שחוזר מהמקח רק לוקחם לביתו שיהא בטוח על קצת מעות שנתן להקהל ובאו לפני דיין ונפשו לשאול הגיע אם יש טענת האונאה בזה מחמת שנמכר בהכרזה ומחמת שדינו כהקדש ומחמת שהיה המקח בין רבים ליחיד.

הנה בגוף מכירת הגדר המחובר ושיסלקו הקונה יש בזה פלוגתא בסימן צ"ה אם תלוש ולבסוף חיברו בכותל בנין דינו כקרקע או כמטלטלין וגם יש פלוגתא היכא דא"צ לקרקע בפירות המחוברים אם דינם כמחובר כדאיתא בחו"מ סימן קצ"ג ולכן אם נקנה בכסף כקרקע וכן אם אין בו אונאה כקרקע יכול המוחזק לומר קי"ל די"ל הלוקח שיש בו דין אונאה אם נתאנה בשתות או יותר ואפילו בפחות משתות אין נקנה רק למש"פ וכיון שגילה דעתו קודם שמשך שאינו מושך לקנות רק למשכון לא קנה במשיכה לכן הדין שיהא נישום על פי אנשים מקהל אחר אם יש בו שיעור אונאה.

ומה שנסתפק מחמת שנמכר ע"י הכרזה לית בו דין אונאה אין ספק כמבואר בשו"ת הרא"ש כלל י"ג ס"כ בחכירות בשר ויין שמכרו הקהל ליחיד בהכרזה דלית בו טענת אונאה משום דא"י לשום כמה שוה ותלוי במזל כמה יעשה באותו שנה עיי"ש ולא כתב משום דנמכר בהכרזה ועכ"פ הל"ל גם טעם זה להשמיענו חידוש דין.

וכן מוכח מזה דגם בין רבים ליחיד יש טענת אונאה ומה שאמר השואל שבשו"ת באר עשק כתב דהוה מעות קהל כהקדשות וגם ברבים לית בו אונאה ועיינתי שם בשאלה ס"ה וז"ל ואונאה לא מצו לטעון דאלו דברים שאין להם אונאה וחד מינייהו הקדשות ומפקי להו מקרא דא"ת איש את אחיו ולא של קהל וכמ"ש הטור יו"ד בסימן ק"ס על דיני רבית עכ"ל ודבריו תמוהין דבפירוש כתב הטור שם רק בהקדש בדק הבית ולא בצדקות לעניים או לבנין בית הכנסת או לת"ת דבאלו אסור ר"ק וכ"פ בש"ע שם ובסימן קס"ט ובסימן קע"ג ואם כן ה"ה אונאה שייך בהם וכ"כ המג"א בסימן קנ"ג ס"ז סקי"ט וכן מוכח משו"ת רא"ש הנז"ל דלא נחית לטעם זה בחכירות הקהל לומר שאין בו אונאה משום דהוי רבים או משום דצורכי הקהל כהקדש ואם הוה ס"ל לרא"ש חידוש זה למה לא השמיענו בזאת דנ"מ במידי דאפשר לידע מיד כמה שוה שו"ר בפ"ת לחו"מ סימן רכ"ז סכ"ט סקכ"ג הביא מהשבו"י דדחה דברי באר עשק ולא זכר שר דברי הרא"ש אלא משום דהקדש בזה"ז דין הדיוט יש לו ויש בו אונאה אף דרבים ננהו.

ומה שנסתפק השואל כיון דד"מ דבר הנמכר בליסטאציע אין טענת אונאה אפשר גם בישראל קונה מישראל ע"י ליסטאציע דהיינו בהכרזה מי שיוסיף על המקח יקנהו לא יהא בו טענת אונאה הנה כבר מסיק הש"ך בחו"מ סימן ע"ג סי"ד דבין ישראל לחברו לא אזלינן בתר דד"מ רק עפ"י ד"ת והתומים שם סקט"ו כתב דאם יסד המלך מנהג אצל גוים דימתין מלמכור המשכון עד שנה אמרינן גם בישראל לוה מישראל אדעתא דמנהגא הלוה ואינו יכול לתובעו קודם לכן דהוה כאלו התנה וקבע זמן שנה עיי"ש וזה נמי קשה להבין למה לא נימא אדעתא דד"ת הלוה כיון דישראל עם ישראל מחויבים לציית ד"ת ולא לילך בדא"ה ומ"מ זה לא שייך באונאה גם להתומים כיון דבאונאה קי"ל אפילו התנו ע"מ שלא יהא לך עלי אונאה יש לו עליו אונאה כדאיתא בחו"מ סימן רכ"ז סכ"א ואפשר דד"מ רק בליסטאציא הנעשה ע"י השופט ושלוחו דאל"כ מה כח ב"ד שלהם יפה אבל הנעשה בלתי ערכאותיהם מה אכפת להו כשיתבטל מחמת אונאה.

ואפשר אפילו מנהג ברור בין ישראל לחברו שכ"ד הנמכר ע"י הכרזה אין דנין דין אונאה לא מהני דכל מנהג רק דהוי כהתנו דאדעתא דמנהג עשו כדאיתא ביו"ד סימן קס"ט סח"י ובריש סימן קע"ד בהג"ה ובאונאה לא מועיל תנאי ואף שכתבו התוס' בפרק איזהו נשך דף ס"ו דקנס שעושין בשידוכין אין בו דין אסמכתא כיון שכן נהגו הוי סטימתא דקנה י"ל שא"ה משום דכך נהגו גמר ומקנה כמ"ש מג"א בסימן תמ"ח סק"ד באם השכין ביד עכו"ם וא"ל אם לא אפרע עד הפסח יהא החמץ שלך דלהראב"ד ל"ה אסמכתא כיון דבדיניהם לא דנין דין אסמכתא גמר ומקני ועוד דכל הפוסקים כתבו טעמים אחרים בקנס שידוכין כמובא דבריהם בב"י חו"מ סימן ר"ז סכ"א וברמ"א שם סט"ז משמע דלדדהו לא מהני מנהג לענין אסמכתא ועכ"פ לענין אונאה ל"ל דגמר ומקנה דהא לא ידע דמחיל כדאיתא ה"ט לענין ע"מ שאין לך עלי אונאה בפרק הזהב דף כ"א.

ועוד לפימ"ש המרדכי בפרק שור שנגח והב"ח בחו"מ סימן ר"ז דאסמכתא דלא קניא הוא רק מדרבנן לטובת המתחייב לכן מנהג מסלק אסמכתא כיון דהכי קבלו עליהם והמתחייב אדעתא דמנהג מתחייב הוה כאומר א"א בתק"ח דשומעין לו כדאיתא ר"פ הכותב ונראה דפוסקים דס"ל אם נכתב בשטר דלא כאסמכתא אין בו דין אסמכתא כדאיתא בחו"מ סימן י"ב סעיף י"ט ובסימן ס"א ס"ה בהג"ה ובסי' ר"ז סי"ח בהג"ה אף דחזינין דהיא ודאי אסמכתא כמו שטען הרא"ש בתשובה כלל ע"ב מ"מ מהני דהוי כאמר שמקבל עליו שלא יהא בו דין אסמכתא והוי כאומר א"א בתק"ח דשומעין לו והחולקים ס"ל דאין המשמעות הלשון מורה על זה אלא אומר דאין זה חשוב אסמכתא והרי חזינן דאסמכתא היא ועכ"פ במנהג הוי כהתנה ואמר א"א בתק"ח אבל באונאה דהוה מדאורייתא לא מצי למימר כן ומצד מחילת ממון ליכא דלא ידע מתחלה שיש בו אונאה דלימחל מיהא במהרי"ט חחו"מ סימן י"ט באמצע ד"ה ואיכא למידק משמע דמנהג מהני לענין אונאה אלא שלא הביא שום ראיה לדבר ובנידון דידיה היה לו עוד טעם עיי"ש עוד כתב מהרי"ט שם לענין מנהג קבוע בין הסוחרים כשלוקחים סחורה אחד בשותפות שנים או ג' שאחד מהם לוקח חלקו וחלק חברו ואע"פ שיהא אונאה בדבר מופלג עלתה לו ואין אומר השב ואם מחמת המנהג לבדו היה אפשר לומר שלא נהגו כן אלא בלוקחים בשוק משום תקנת השוק שאין להם פנאי להמלך ולהראות לתגרים ושניהם רוצים להחלק ולחזר אחר סחורה אחרת אבל בלוקחים מבע"ב בבתיהם כדרך הסוחרים לא שייך תקנה זו ומסתברא דאין לחלק בכך דהא מעמ"ש משום תק"ה כדכתבו התוס' והרא"ש בסוף פ"ק דגיטין דהתקינו דמי שקונה סחורה ואין בידו מעות מעמידו אצל בע"ח ולא יצטרך להמתין עד שיפרע לו לפי שאין פנאי לכל זה ואע"פ שעיקר התקנה היתה בשביל זה מ"מ בכל דוכתא איתא אפילו בסוחרים שאין דוחקין ושלא בשעת השוק וכן לוקח חפץ מן השוק ונמצא גנוב משום תק"ה אמרו ישבע לוקח בכמה לקח ויטול שאל"כ נמצא השוק מתבטל שאין שם שהות לחקור ולשאול ומכוין שתקנו בכך אפילו בלוקח שיש לו פנאי לא נשתנה דינו ולא פלוג רבנן במלתייהו וה"נ דכוותיה עכ"ל ומה מדמה לתק"ח דהא כתב מהר"י ווייל ל"פ רבנן לא אמרינן אלא במלתא דהוי תנאי ב"ד ונתקן במנין בחכמי כל ישראל אבל בתקנת הקהלות דלא נתקן אותה דבר אלא לאותה המדינה בלבד אז איכא למימר דלא נתקנה אותה תקנה אלא היכא דשייך אותה הטעם לבד ואין למידין תקנה מתקנה כמו שתראה בתשובות הרא"ש עכ"ל בסימן ס"ה והובא בי"מ סימן שנ"ח לכן נראה דעל טעמים הללו לא סמך מהרי"ט אלא בצירוף טעם אחר שכתב שם דמדינא הכי הוא זולת המנהג וא"א להוציא ממון בלא ראיה מן המתאנה אך בחו"מ סי' רל"ב איתא דמוכר בצים לחברו ונמצאו מוזרת דלא הוי מקח טעות דמנהג מבטל הלכה ומסתמא כשנמצאו מוזרת נתאנה ביותר משתות אך לא קרוי מנהג אלא דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים כדאיתא בחו"מ סימן של"א ס"א בהג"ה ועוד בשלמא היכא דמהני מחילה י"ל ע"ד המנהג עולם נחית ומחל אבל אונאה דלא ידע דיש בו אונאה ול"מ תנאי י"ל דצריך מנהג שקבעו ב"ד ומשום הפקר ב"ד ובמרדכי ר"פ הפועלים ובמהרי"ק סוף שרש קס"א מבואר דאין מנהג מבטל הלכה אא"כ הוא מנהג קבוע עפ"י חכמי המקום לא ע"פ המון בע"ב.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה