אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תנג

סימן תנב

קהל לקחו שו"ב ונכתב בשטר הקבלה דנתקבל לשו"ב ולקורא בשכר כו"כ על ג"ש ונשאר גם אחר הג"ש עד ט"ו שנה וקבלו עוד שו"ב ורוצים הקהל שכל שו"ב יקרא בשבת אחד ושו"ב הישן טוען שהוחזק לקרוא כל שבת.

והנה כיון שהחזיק במצוה אין ליטלו ממנו זולת אם מה שהחזיקוהו לקורא מחמת שלא היה להם קורא אחר כדאיתא בחו"מ סימן קמ"ט סל"א בהג"ה לענין מי שהוחזק לקרות בס"ת שלו.

אך יל"ע אם מה שהוחזק היה שנתנו לו שכר בעד זה דהנה בא"ח סימן שס"ו ס"ג איתא בית שמניחין בו העירוב אין לשנותו להניח בבית אחר מפני דרכי שלום והוא מש"ס פרק הניזקין דף סמ"ך ע"ב משום חשדא וכתב הלבוש שכיון שזה זכה במצוה למה יטלוהו ממנו ואתי לאנצויי והיינו כיון דבגיטין תנן מפני ד"ש והש"ס מסיק משום חשדא צ"ל כיון דשייך חשדא אתי לאנצויי וכתב כנה"ג אם הוא דבר שצריכין ליתן מעות לזה יכולין לשנות ליתן לאחר הובא במג"א שם סק"ח ונראה הטעם כיון שנוטל שכר אינו חזקתו במצוה כיון דבשביל שכר עשה ולא בשביל מצוה וטעמו של מחה"ש דחוק וכה"ג איתא בפרק השוכר את האומנין דף פ"ב ע"ב מ"ס לאו מצוה קעביד שלהנאתו מתכוין ואף דאמר שם דרע"ק ס"ל אף דמלוה צריך למשכון מצוה קעביד שהלוהו וכ"כ הש"ך בחו"מ סימן ע"ב ס"ב סקי"א היינו לרב יוסף דס"ל שומר אבדה הוי ש"ש משום דמצוה עביד ועוסק במצוה פטור ממצוה מליתן פרוטה באותו שעה לעני ובעי דלא לאוקמוה כתנאי דר"א ס"ל התם דלא הוה ש"ש ומוכרח לאוקמוה במלוה צריך למשכון משא"כ לפ"ד הפוסקים כרבה דמשום המצוה לא הוי ש"ש א"צ לאוקמוה במלוה צריך למשכון וי"ל כ"ע מודו אם להנאתו מתכוין לאו מצוה קעביד ועוד הא כתב בנה"מ בסימן ע"ב ס"ב סק"ח דדוקא בלא הותנה שמשלם המלוה ללוה כל שכרו בעד שימוש המשכון אזי מצוה קעביד בהלואה אבל בהותנה שישתמש בנכייתא בפחות משווי השימוש לכ"ע כיון דלהנאתו מתכוין לאו מצוה הוא עיי"ש ולכן ה"נ כשנותנין לו שכר לאו מצוה הוא ורשאין לשנותו ועיין ברמ"א יו"ד סימן רמ"ב סוף סל"ד ובש"ך שם דמבואר דהמצוה של מי שנותן השכר ואם כן חזקת המצוה של הקהל ואי משום שכרו ודאי אין יכולין לקפחו כיון דאחר ג"ש נשאר סתם ובא בשכרו ועיין ברכ"י א"ח סימן קנ"ה דין א' הובא בשע"ת שם ובפ"ת ליו"ד סי' רמ"ו סק"ב.

אמנם בתשובת הרשב"א שהובא בסוף ספר כל בו ובב"י א"ח ס"ס נ"ג איתא חזן אין מסלקין אותו מאומנתו אא"כ נמצא בו פסול דתנן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואוקימנא בגמרא משום חשדא ומיהו כשנהגו למנות לזמן ואח"כ מחליפין דין ממון אין כאן חשד אין כאן עיי"ש משמע דמיירי בחזן בשכר חדא מדקאמר מאומנתו ועוד מדסיים דין ממון א"כ וחשד א"כ הרי גם בשכר מדמהו להא דמערבין בבית ישן כשלא נהגו למנות לזמן ולהחליף אחר הזמן וכפי הנראה אישתמיט להו הך תשובות הרשב"א.

וא"ל דה"נ הא קבלוהו רק על ג"ש דזה אינו כיון דנשאר אח"כ בסתם וכ"כ בספר זכרנו לחיים חחו"מ באות חי"ת סק"ז מתשובת הספרדיים וכ"כ בשו"ת הרי בשמים ס"ס רמ"ו.

אך דוקא אם ירצו הקהל לסלק שו"ב ראשון לגמרי שלא יקרא כלל אבל אם ישאר קורא בשבת חליפות שבת לא שייך טעם דחשדא ולא משום מעלין בקודש ולא מורידין כדמוכח בפרק תפ"ה דף כ"ח בהא דראב"ע אמרי ניעבריה גמירי מעלין בקודש ולא מורידין נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתי לקנאויי אלא לדרוש ר"ג תרי שבתא וראב"ע חדא שבתא ונראה דמזה יצא לו לבעל בנימין זאב שהובא בבאה"ג חו"מ סימן קמ"ט סל"א באחד שהוחזק לקרות בס"ת שלו ואח"כ קנו הקהל שני ס"ת ופסק דיקראו בשני ס"ת של הקהל שתי שבתות ובשל היחיד שבת אחד וכן מצאתי בשו"ת ארח לצדיק בלקוטי א"ח סט"ו דאם אין מסלקין אותו לגמרי רשאים והוכיח כן מהא דפרק תפ"ה ולכאורה נראה מהך דפרק תפ"ה דיש ליתן להישן שתי שבתות ולהחדש שבת אחד וממ"ש בנימין זאב לענין ס"ת נראה דאין לחלק בין חדש לישן אלא דשניהם שוין ומחמת דהקהל קנו שני ס"ת פסק לקרות בהם שתי שבתות אך מהרש"א בח"א כתב דהיה ראוי להיות כ"א דורש בחדא שבתא אלא משום קנאה לא עשו כן דאין שני מלכים משתמשין בכתר אחד בשוה עיי"ש אם כן זה דוקא בנשיאות אבל בחזקת מצוה אחרת יכולים ליתן לאחר בשוה לראשון.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה