תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תנא
בנוב"ת חא"ח סימן ס"ו כתב דחלב טמא דאין בו מלקות ל"א טכ"ע מה"ת כיון דילפינן טכ"ע בפסחים דף מ"ד לחד מ"ד ממשרת ולחד מ"ד מגע"נ וי"ל דצריכין היו הכשר משום שמא נתבשל בהן איסור שיש בו מלקות עיי"ש וקשה א"כ נימא גם בלאו שיש בו מלקות אין טכ"ע דשמא הצריכה תורה הכשר משום חשש חלב שיש בו כרת ואף דתוס' שם כתבו דגם כלי יין היו צריכין הכשר וע"כ משום נזיר גם זה קשה אפשר לאו משום נזיר אלא משום יין נסך דאוסר במשהו ואיתא בפיה"מ בשילהי ע"ז משום דחמיר איסורו וכתוב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם א"כ י"ל דגם התורה החמירה להכשיר כלי יי"נ משום טעם זה.
וצ"ל דאין לחלק בין לאו לכרת כדאיתא בריש פרק בתרא דיבמות מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת וזה דוקא בלאו שיש בו מלקות כמ"ש המל"מ פ"א מהיו"ט.
ובישוב דברי התוס' הנ"ל י"ל עפימ"ש הר"ן פרק אין מעמידין הא דאסרו סתם יינן משום בנותיהן ולא משום שמא לע"ז נתנסך משום דיין שנתנסך לע"ז מיעוטא היא ולמיעוטא ל"ח וא"כ מה דצריך הכשר לכלי יין על כרחו רק משום נזיר.
ועל מ"ש דמ"ל איסור לאו מ"ל א"כ השיב לי חכ"א דזה אינו רק לענין שיעשו חכמים אבל בדאורייתא למילף איסור לאו מכרת שפיר י"ל שאני איסור כרת כדאמרינן מה לחמץ שיש בו כרת והוא בפסחים דף כ"ה לענין איסור הנאה וכן פריך בפ"ק דיבמות מה לפסח ומילה שכן כרת אמנם בתוס' פ"ק דקידושון דף י"ד בד"ה ותהא מבואר דגם לענין דין תורה אמרינן מ"ל איסור לאו מה לי איסור כרת וכבר עמד שם מהרי"ט על דברי תוס' ודבריו דתוקין בלשון התוס' וי"ל דברי התוס' הנ"ל מפסחים דף כ"ה דהתם קאי על מה. שבא ללמד איסור הנאה בבב"ח מחמץ בפסח ואמר מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת וי"ל דשמא מה דאסרה תורה חמץ בהנאה משום הרחקה שלא יבא לאכול ממנה דמצינו גם בדאורייתא הכי כמ"ש הטו"ז ביו"ד ר"ס קי"ז לענין איסור סחורה באיסורי אכילה וכבר כתב רש"י ביבמות דף קי"ט דלענין הרחקה שאני איסור כרת מאיסור לאו משא"כ התוס' דמיירי לענין חליצה דלאו משום הרחקה אמרינן מ"ל איסור כרת מ"ל איסור לאו משא"כ לענין טכ"ע דנבלע בכלי ל"ל משום הרחקה שלא יאכלנו בעין דא"א להיותו בעין משא"כ באיסור סחורה דאפשר לאכלו כמות שהוא וע"כ משום עצמו אסרה תורה דטעם כעיקר ומה שהקשה מהרי"ט מפ"ק דיבמות דף פ' ע"ב דאמרינן מה למילה ופסח שהן בכרת זה ודאי סברא לחלק לענין שידחה עשה שיש בו כרת לל"ת שיש בו כרת יותר מעשה שאינו בכרת ומה שהקשה מהרי"ט מהא דאמרינן לענין ע"א דנאמן מק"ו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא התרת לא ידענא מאי ק"ל דהא כתבו התוספת דלומר ק"ו כדי להשוותם שאני.