תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תמב
שאלה ראובן תבע משמעון והכחישו והביא ראובן תרי סהדי כדבריו ושמעון הביא תרי סהדי כדבריו אם חייב שמעון היסת. הנה בתה"ד סימן של"ד פסק דע"א מסייעו פוטר משבועה אפי' יש לתובע גם כן ע"א אך הש"ך בחו"מ סי' פ"ז ס"ו ס"ק ט"ו חולק עליו וכתב דגם בשתי כתי עדים המכחישים זא"ז אמרינן סלק עדותן דתרוייהו כמאן דליתא ואי הוה חייב ש"ד בלא עדותן כגון ש"ש או מב"מ או היסת השתא נמי משתבע הך שבועה אמנם התומים האריך להקשות על הש"ך וכתב דמסתבר כהתה"ד ולדידי נראה נמי כיון דשרש תקנת היסת משום חזקה דאא"ת אא"כ י"ל עליו כדאיתא בפרק שה"ד דף מ"ם ע"ב ובתוספת מרובה דף ע"ב ע"ב בד"ה אין לך כתבו דגם כשיש לעדים בתראי המכחישים קמאי מגו דמסייע להו לא עדיף מגו מעדים שאם היו עדים מסייעים להו לא היה להם כח להכחיש את אלו דהא תרי כמאה וכ"ש מגו עכ"ל ואם כן ה"נ חזקה לא עדיף מעדים ותרי כמאה וא"כ ליכא טעמא דתקנת היסת בתו"ת.
ועוד נראה ראיה דהא בטוח"מ סימן קל"ט איתא בשנים חלוקים בדבר ואין שום אחד מהם מוחזק כד"ג ומיהו שכנגדו יכול להשביעו וצריך לישבע שהוא שלו ואלו בסימן קמ"ו סכ"ב איתא נמי האי דינא בתרי ותרי דכד"ג ולא כתבו בטור וש"ע דהמתגבר ישבע שהוא שלו ואף דכתב נמי התם הדין דכד"ג באם אין לשום אחד ראיה ולא כתבו דהמתגבר צריך לישבע ה"ט דכבר כתב כן בסימן קל"ט משא"כ ביש לכל אחד עדים עדיין לא כתבו ול"ל דסמכו אהא דסימן קל"ט דהרי קמן דיש סברא לחלק כדעת תה"ד והתומים ולו יהא דס"ל כהש"ך מ"מ הוי להו לפרושי דלא נטעי כסברת תה"ד והתומים ויותר ה"ל לפרש הדין בתרי ותרי דצריך המתגבר לישבע ונדע במכ"ש הך דסימן קל"ט ועוד כיון דהתומים כתב דמסתברא כתה"ד קשה לחייב שבועה להמוחזק די"ל קי"ל כתה"ד והתומים.
ואגב ראיתי שתמה כנה"ג בסימן קל"ט על הב"י שכתב ומ"ש רבינו ומיהו שכנגדו יכול להשביעו פשוט דהיינו אומר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי שנשבע היסת ותמה כנה"ג כאן כתב הב"י שהדבר פשוט ולא כתב שכ"כ הרא"ש בתשובה שמביא בסמוך ובסמוך כתבו בשם תשובת הרא"ש ז"ל כאלו כתב דבר מחודש ולא הזכיר שכ"כ הטור ותו קשה שהב"י כתב שהוא דבר פשוט והמעיין בתשובת הרא"ש ז"ל יראה דאין הדבר כ"כ פשוט כמ"ש הב"ח ולדידי לק"מ דהב"י הבין בדברי הטור דלא מיירי אחר שפסקו הב"ד כד"ג תפס אלא כל שתחלה אין שום אחד מוחזק וכ"א אומר שלי הוא דינא הכי כד"ג לכן אם גבר אחד ותפס בעדים הרי הוא שלו אף דלא תפס עפ"י פסק ביד לכן כתב על זה הב"י דזה פשוט ולא נזכר כלל בתשובת הרא"ש אח"כ הביא הב"י דין מחודש מתשובת הרא"ש על דין שנפסק כד"ג וגברה יד האחד ותפס יכול שכנגד להשביעו ולא יכול התופס לומר ב"ד פסקו לי וזכיתי מכח ב"ד ואין לי לישבע אבל הב"ח הוקשה לו דמה קמ"ל הטור כיון דבלא נפסק הדין מפי ב"ד פשוט הוא לכן פירש גם דברי הטור שאחר פסק ב"ד תפס ואין זה פשוט וכן הקשה הפרישה מה קמ"ל הטור ותירץ דה"א כיון שהוא תפסו ברשות חכמים שאמרו כד"ג דלא ישבע ויאמר לו אלו גבר יד שלך גם כן לא השבעתיך עיי"ש נראה שהבין דברי הטור כהב"י דתפס בלא פסק ב"ד אלא דה"א כיון שתפסו ברשות חכמים שאמרו כד"ג היינו חכמים שאמרו בגמ' כד"ג ונראה דמש"ה נקט הרא"ש אי טעין אשתבע לי והטור כתב רק יכול להשביעו דהא קשה על הרא"ש הא בהיסת מבואר בפשה"ד דף מ"ם ע"ב דמשביעין אותו ולא הצריכו שיטעון התובע אישתבע לי וכן בחו"מ סימן ע"ה ס"ח אלא דשאלת הרא"ש שכבר נפסק בב"ד כד"ג והלך אחד מהם ותפס אם כן סתמא לאו בשופטני עסיק שיבא שנית לב"ד לתבוע שיחזור לו אלא בא לב"ד לומר אישתבע לי אבל הטור סתמא נקיט אפילו לא נפסק בב"ד עדיין אלא אחד גבר ותפס ואח"כ בא אידך לב"ד וטוען דידי חטפת והחזר לי יכול להשביעו היינו יכול להביא אותו לשבועה גם בטענת החזר לי באם א"י הדין דכד"ג סתמא טוען רק דידי חטפת והחזר לי.