תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תמ
שמעון בא להעמיד תנור של נחתום סמוך לבית ראובן ובכל יום איזה שעות עולה עשן הרבה ואפילו יעשה קומן מוצא העשן גבוה מ"מ ביומא דעיבא יורד העשן ונכנס לבתי ראובן ומזיק לבני ביתו. לפי מה שהעלה הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה סל"ז סקי"ט דכ"ע ס"ל דגם בעשן שאינו תדיר יכול לעכב לכתחלה ה"נ ועוד כתב הש"ך דאפילו בפלוגתא דרבוותא על המזיק להרחיק עצמו שלא לעשות לחברו אפילו נזק כל שהו דלא כתה"ד והסכים לו נה"מ והביא ראיה מן ס"ג שם ובשו"ת רע"ק ז"ל ס"ס קנ"א כתב דאין ראיה משם דהוה היזק ברור אלא דהספק אם חייבוהו חכז"ל להרחיק משא"כ אם הספק אם זה חשוב היזק עיי"ש מ"מ לו יהא כדבריו ה"ד אם הספק שמזיק ממון חברו אבל אם הספק דמזיק לגופו דחברו הוה ספק איסור ואי"ל קי"ל כמו שהעלה מהר"א ששון ס"ס קל"ט לענין קוטרא ובית הכסא ואף דבספר תק"כ סימן קכ"ז דחה דברי מהרא"ש הרי התומים העלה כדברי הר"א ששון וכן נה"מ בדיני תפיסה אות ב' ואף דהתומים בס"ק קכ"ז שם הניח דברי מהרא"ש בצ"ע שכתב לא הבנתי מ"ש בקוטרא ובית הכסא דהוי היזק הגוף הוה ספק איסור דהא יכול השני לצאת מביתו להרחיק דירתו ואין כאן רק היזק ממון שיניח ביתו הפקר ובספיקא דממון י"ל קי"ל ואין כאן איסור ולכן צ"ע לדמותו לאיסור עיי"ש הנה אין ספקו מוציא מידי ודאי של הרא"ש וגם הש"ך בתק"פ לא השיגו מה"ט ועוד בשלמא אם אצ"ל שיצא זה מביתו וזה בא לעשות בשלו אם הוא רק לתא דממון י"ל קי"ל אבל לומר קי"ל שיוכרח בע"ד לצאת מביתו הרי בא להוציא חברו מביתו ואיך יאמר קי"ל להוציא חברו מביתו ובשלמא אם גם זה כבר העמיד התנור או בה"כ ודנין אם לכופו לסתור או השני ילך מביתו היה אפשר לומר קי"ל אבל כשזה בא להעמיד ולומר קי"ל ולהוציא חברו מביתו בגרמתו איך יאמר קי"ל להוציא וכשלא יצא חברו מביתו הר"ז עומד בספק איסור ועוד המעמיד התנור או בה"כ בכל פעם עושה נזק חדש אם כן כשנאמר שלא יעשה הוי שוא"ת משא"כ לומר לחברו צא מביתך הוי קו"ע וכללי קי"ל אינו רק להשאר במה שבידו לא להוציא חברו מביתו ועיין שבו"י ח"ב בכללי קי"ל שתירץ שם באות כ"ף קושית מהריב"א דמ"ש ספק ממון לקוצא וספק איסור לחומרא הא ספק ממון הוי ספק איסור גזל ותירץ דגבי גזל לא עבדינן האיסור גזל רק בשוא"ת ואין מוציאין מיד המוחזק משא"כ לעשות האיסור בידים אזלינן להחמיר להיות בשוא"ת עדיף והסכים לו הברכ"י בס"ס כ"ה אות י"ג ואם כן הכא שיגרום לחברו שיצא מביתו כדי שהוא יכול להסיק בתנורו ולילך לבה"כ הרי אדרבה עושה מעשה בידים ונקטיה לחברו בכובסיה לישבקא לגלימא בקו"ע אלא יאמר שחברו ישאר בביתו הרי הזיקו בגופו וגם החת"ס חיו"ד סימן רמ"א כתב ספק נזקין הוי ספק איסור וספקו להחמיר והובא בפ"ת לחו"מ ס"ס כ"ה ולפי טעמים הללו י"ל אפילו הספק נזק אינו בגוף חברו רק בממונו ואפילו אינו נזק ברור אלא ספק א"י לומר קי"ל כיון דבא לעשות מעשה בידים ולא כחלוקו של הגאון רע"ק זצללה"ה ועכ"פ דברי מהרא"ש אין לדחותם גם י"ל נהי דחברו יכול לעזוב ביתו מ"מ אין דרך בני אדם כן וממונו חביב עליו מגופו בהיזק גופו כזה ועוד כשרואה שאין מניח ביתו מפני העשן או ריח בה"כ והמסיק עושה כן בכל יום הא אין אדם רשאי לחבול בעצמו כדאיתא בפ"א דב"ק ואם כן כשחברו חובל בו והנחבל יכול להציל עצמו ואינו מציל א"ע ודאי חברו עביד נמי איסור וה"נ כן אלא אם מרצונו של הניזק עושה כן י"ל כיון דמרוצה ודאי אינו מצטער בזה אבל בע"כ ודאי מצטער אלא דממונו חביב לו מגופו לכן אינו מניח ביתו וחברו איסורא עביד.
עוד טען ראובן שהמשרתים בעת אפיה בלילה משוררים וא"י לישן ושמעון טוען דהמשרתים אלו אין משוררים וזה הטענה של ראובן טענה דהתנור קבוע והמשרתים מתחלפים וכשילכו יקח מאשר תמצא ידו ויכול לעכב כמו מפני קול התינוקת שאין מלמדים תורה.
עוד טען ראובן אם ירצה לבנות עוד בית בחצרו יעכבו עליו שרי העיר מלבנות סמוך לתנור של נחתום ולא יוכל לבנות בלא מתן דמים או יוכרח לכסות גגו בברזל ושמעון טוען דהרי עכשיו אינו בונה ג"ז יפה טוען ראובן אף שעכשיו אינו היזק מ"מ יכול לעכב משום שמא ירצה לבנות אח"כ כדקי"ל בחו"מ סימן רנ"ד סט"ז וכ"פ מהרי"ט בח"א סי' פ"ז דבכגון זה יכול לעכב ואינה טענה מה שעכשיו אינו מזיקו עייש"ה.