תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תיא
שאלה שומר רחיים בלילה ולמען דעת אם שמר כל הלילה ולא ישן נעשה כמו כלי שעות בחדר בפנים והשומר מבחוץ סובב שרויף ועי"ז נעשה נקב בנייר אשר תוך הזייגיר בפנים כל שעה וניכר ע"י הנקב באיזה שעה נעשה אם מותר לישראל לעשות כן בליל שבת בעצמו או להעמיד אצלו גוי שיעשה כן כשיצוהו בכל שעה.
ולכאורה נ"ל דיש בזה חשש איסור תורה דברמב"ם פי"א מה"ש הי"ז כתב רושם תולדת כותב הוא וחייב משום כותב וכ"כ המאירי בפרק הבונה דף ק"ג וז"ל שבקרשים לא היה שם כתיבה אלא רושם ונמצא שאף הרושם אב מלאכה והלכך כל שעושה ב' רשומים או שתי שריטות וצריכות לו לרשום חייב וכן הלכה אלא לא שהן אבות אלא תולדת כותב עכ"ל ועין ב"ח א"ח סימן ש"ם ס"ל ג"כ הכי ולפ"ז רושם אחד הוי חצי שיעור כמו כותב אות אחת ואסור מן חתורה ואם כן אפילו דקורע שלא:
ע"מ לתפור אינו איסור תורה ה"ד אם אינו קורע לעשות סימן אבל הכא דעושה נקב כדי לעשות סי' שידע בעל הרחיים דהשומר עמד על משמרתו באותו שעה יש בו איסור תורה משום רושם כמו בקרשי המשכן וליכא למימר שאני רושם בקרשי המשכן דהוי סימן על כל קרש איזה ראשון ואיזה שני וכדומה אבל כאן אינו סימן על הנייר אלא על דבר אחר לראיה על השומר דמ"ש דהא תולדה דכותב הוא והרי כל כותב אינו להודיע מהות הנייר אלא ענין אחר מבחוץ כמו כותב פלוני כהן פלוני חייב ופטור וכהנה כל התנ"ך הכתובה לראיה על דבר שחוץ הקלף ה"נ רושם לסימן אם הרושם סימן על ענין מבחוץ הוי נמי תולדה דכותב ומה לי רושם או נוקב הנייר כיון דצריך לאותו סימן ולא חשוב מקלקל והוי מלאכה הצריכה לגופה כמו כותב שתי אותיות הצריכים לו להודיע על ידם איזה דבר ובין לשיטת רש"י ובין לשיטת תוספת בפ"ק דחגיגה דף יו"ד ריש ע"ב הוי כאן מלאכה צריכה לגופה עיי"ש.
וזולת איסור רושם יש איסור דרבנן בקורע נייר אפילו אינו ע"מ לתקן אפילו להחולקים על הפר"ח ביו"ד סימן קי"ח דאוסר מן התורה לקרוע הנייר שחתם בו התנור מ"מ מדרבנן אסור כדאיתא בט"ל אורות במלאכת מוחק ובאחרונים וכ"מ במג"א ס"ס תק"ח ועיי"ש באשל אברהם לפרמ"ג וצ"ע ממ"ש מג"א בסימן שי"ד סס"ק מ"ד מן התוספתא קורע אדם את העור מעפ"י חביות של יין או מורייס אך בש"ע של הגאון ר"ז בסימן ש"מ סי"ז מחלק בין קורע בגד הארוג מרטים הרבה דאסור משא"כ נייר או עור שהוא גוף אחר אין בו משום קורע ועיין באשל אברהם להפרמ"ג ס"ס ש"ם ס"ק ח"י כתב הקורע נייר ממש שלא נחתך חייב למ"ד לא בעינן קורע ע"מ לתפור כקורע בחמתו דחייב דאפילו ע"י עכו"ם אסור לקרוע הדפין אם לא נחתכו ובא"א עצמו סי' שי"ז בסופו לא נראה כן.
אמנם מן אותו תוספתא שהביא מג"א בסי' שי"ד אין מוכרח לחלק בין נייר לבגד חדא מ"ש מג"א שהיא פ"ט הוא ט"ס שהיא בפ"ג דביצה ומיירי לענין יו"ט דקיל לענין מכשירי אוכל נפש אלא אאת"ל דהה"ד לענין שבת י"ל דאיתא בפרק חביות דף קמ"ו שובר אדם את החביות לאכול ממנה גרוגרת ופרש"י משום דאין במקלקל משום איסור שבת וכתב עליו הר"ן דלא נראה דנהי דכל המקלקלים פטורין איסורא מיהא איכא אלא ה"ט דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור הכא משום צורך שבת שרי לכתחלה והובא בב"י סימן שי"ד לכן מה"ט נמי שרי לקרוע העור אעפ"י חביות של יין וגם המאירי כתב בפרק חביות הא דשובר את החביות שהמקלקל לצורך אוכל מותר לכתחלה וכ"כ תוי"ט בפרק הנ"ל וכ"כ תו"ש בסימן שי"ד ס"ט ס"ק כ"ו על דברי המג"א שם דפסיקת תלוש מותר לגמרי דלא שרי אלא לצורך שבת ובנשמת אדם כלל כ"ט מסתפק אי בעור ונייר שייך חיוב קורע כיון שהן גוף אחד והביא מהירושלמי והכל בו וב"י דגם בעור שייך קורע ומסיק דעכ"פ איסור דרבנן ודאי יש בו.