אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שצו

סימן שצה

נדרשתי להיות נמנה בהיתר מ"ר לאיש יניק וצו"מ ולא קיים פו"ר כי אשתו עוברת על דת יהודית משחקת עם בחורים ומדברת ניבול פה ונעשה גב"ע מהרבה עדים על זה רק שלא בפני האשה והנה גוף הדין מבואר ברמ"א סימן קט"ו ס״ד דאין בזה משום חדר"ג שלא לגרש בע"כ אך לא היה התראה וכתב גדול אחד דבשו"ת חת"ס חחו"מ בהשמטות סימן ר"ג כתב דגם לענין לגרשה בע"כ צריך התראה. ולא דק דאדרבה כתב דבעעד״י בפריצות ורגילה בכך א"צ התראה כמבואר במהר"ם פאדווה עיי"ש וכן מבואר בתה"ד סימן רמ"ב וכ"כ הטו"ז בסימן קט"ו ס"ד וכ"כ הבית מאיר ריש סימן קט"ו וכ"כ בשו"ת אמרי אש חאה"ע סימן סמ"ך וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם חאה"ע סס"ח וכ"כ בשו"ת בית שלמה חאה"ע סימן ס"ז.

עוד פקפק גדול זה דאפשר אינה דכלל עעד"י רק דעת קלישתא אית לה ומחמת פתיות עשתה כן ולדעתי ג"ז אינו פקפוק דהנה הרא"ש בפ' המדיר דף ע"ב על המשנה דעע"ד יוצאת שלא בכתובתה כתב דדת יהודית משום חציפותא ומשום חשד זנות הוא דמפסדת כתובה עכ"ל וי"ל דכונתו דבכל חד טעמא סגי ויותר י"ל דחשד זנות לא סגי להפסיד כתובה דהרי כבר נתחייב לה כתובה והוי א"י א"פ אף דז"פ דכתובה רק כשמגרשה או מת מ"מ החיוב מיד כשנשאה כמ"ש במרדכי פ"ק דב"מ לכן צירף טעם דחציפות דמש"ה קנסוה רבנן ומשום טעם דחציפות לבד לא ניחא לו לומר דלא תקנו לה כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה די"ל לא פלוג כמ"ש תוספת בכתובות דף ל"ט ע"ב דגם באלמנה תקנו כתובה אף דל"ש טעם שלא תהא קלה בעיניו להוציאה משום לא פלוג לכן צירף גם טעם דחשד זנות לא תקנו משם לא פלוג שישב עמה בחשש איסור סוטה.

אבל לענין דמצוה לגרשה כמ"ש הרא"ש שם בשם הראב"ד אצ"ל דקנסוה משום חציפותא דאף דיהא לה כתובה מ"מ מצוה לגרשה משום חשד זנות והא דחשד זנות י"ל כמ"ש מהר"ם פאדווה סס"י י"ג כיון דעברה עד"י לב בעל נוקפה עליו שמא זינתה וכ"כ המל"מ רפ"ב מהלכות סוטה דהחשש שכבר זינתה כיון דעברה עד"י והב"ש ר"ס קט"ו כתב דהחשש שמא תזנה ולדברי כולם הוא משום לתא דזנות וא"כ נהי לענין לקנסה להפסיד כתובתה אפשר לומר אם דעתה קלישא ועושה משום פתיות אין לקנסה אבל לענין דמצוה לגרשה משום לתא דזנות וכי ס"ד דאשה כזו אשר אין לה דין שוטה כלל ושום סימני שוטה שחשבו חכז"ל בחגיגה ג' ע"ב אם תזנה לא תתסר על בעלה ממלא ה"נ יש לתא דזנות כמו דמשחקת עם הבחורים משום פתיות כן תתפתה לזנות כיון דכל פתיותה רק בזה הרי היא שטופה זימה ומרגלה לה בחורים.

והנה הגב"ע נעשה בפני ב"ד שלא בפני האשה ובחת"ס הנ"ל כתב דאם האשה איננה במקום הב"ד שגבו העדות לית בהו מששא ואיך נתיר לו חדר"ג עפ"י עדים שהגבו שלא כדין את"ד ובשו"ת ד"ח בח"ר חאה"ע סימן ה' כתב כיון דבעל מביא עדים דלפי עדותם מצוה לגרשה מחמת רוע מעלליה הוה כמו דבר איסור שא"צ להעיד דוקא בפניה את"ד והנה כבר הלכו נמישות בזה אם נוגע לדבר איסור אם מועיל גב"ע שלא בפני בע"ד כדאיתא בנוב"ק סימן ע"ב ובאהע"ז סימן י"א באחרונים ובכנה"ג לאה"ע סימן מ"ב בהגב"י אום פ"ז אך דתקנה שלא לישא שתי נשים בספיקא אזלינן לקולא כמ"ש ב"ש סימן א' ס"ק כ"א ובד"ח ח"ב בסימן י"ד וט"ו דאין בזה חשש דאורייתא.

ולי נראה לענין חדר"ג א"צ גב"ע בפניה דהא כתב הרשב"א ומהר"ם ב"ב הובאו בב"י חו"מ סימן שפ"ח מחודש חי"ת דאם העידו שלא בפני בע"ד ודאי האמת כן הוא בבירור רק גזה"כ שלא לקבל עדות שלא בפני בע"ד וכ"כ תוספת בפ"ו דערכין דף כ"ב ע"ב דאחזוקי סהדי בשקרא לא מחזיקינן אפילו העידו שלא בפני בע"ד והנה כתב הרשב"א בתשובה הובא במהרי"ק סוף שרש ק"א דתקנת ר"ג היה לגדור בפני הפריצים המעוללים בנשותיהם ותולין מעשיהם בדברים בטלים ועיי"ש ואם כן תינח אם נ"מ לענין ממון או לאוסרה על בעלה לכופו לגרשה יש בזה משום גזה"כ לקבל העדות דוקא בפני בע"ד אבל לענין תקנת רגמ"ה כיון דידענו דהאמת כן כאשר הועד ומצוה לגרשה הרי דלא בעלילת שקרים בא הבעל ליכא בזה כלל טעם התקנה דאטו משום גזה"כ תיקן רגמ"ה והרי הכא לא נ"א לענין כתובה לא התרו בה ול"ל נהי דל"ש בזה הטעם של התקנה מ"מ ל"פ דהרי קמן דבמקום מצוה לא אמרינן דל"פ וכדפסק רמ"א בסימן קט"ו ס"ד ועיין מהרי"ו סימן ס"ה דכתב דל"פ לא אמרינן רק בתקנה שנתקין בחכמי כל ישראל אבל תקנת הקהלות דלא נתקן רק באיזה מדינה לא אמרינן ל"פ ואם כן י"ל ה"נ חדר"ג דלא נתקן רק באיזה מדינות.

וגם א"ל כיון דלענין ד"ת גזה"כ שלא לקבל עדות שלא בפני בע"ד ה"נ כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון דזה לא אמרינן אלא בתקנת התנאים כמ"ש ידי אליהו הובא ביד מלאכי בכלל כ"ף סי' של"א.

וראיתי בהיתר שכתב הה"ג רש"מ הכהן מבערזאהן עפ"י דברי ריבות בסימן רכ"ו שהביא תשובת רשב"א בח"ד סימן ר' דאם הביא הבעל עדים שגירש אשתו כדי שיוכל לישא אשה אחרת ולא נתקבל העדות בפני אשתו ראשונה דמהני לענין איסור חדר"ג שאין זה בכלל מה שאמרו אין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד שזה אינו בא עכשיו לדון בינו ובין האשה אלא להעיד על עצמו שהוא מותר לישא אשה ועל היתר הוא בא לדון וליתן עדים כנותן עדים שחתיכה זו מותרת לו עכ"ל והובא גם כן בכנה"ג לאהע"ז סימן מ"ב בהגהות ב"י אות צדי"ק אך זה אינו מועיל לענין להתיר לו לגרש בע"כ דהא אנו דנין בינו ובין האשה לגרשה בע"כ אבל מ"ש מתשובת הרשב"א שבמהרי"ק מבואר שם בין לענין לישא אשה על אשתו בין לענין להוציאה ולכאורה לפימ"ש בהגמ"ר דכתובות הובא בד"מ אה"ע סימן א' דתקנת ר"ג שלא לישא אשה על אשתו היה משום קטטה אינו מטעם הרשב"א אך היינו אם רוצה לדור עם שתיהם אבל אם מצוה לגרשה ויכול לגרשה בע"כ אלא דמשמטת עצמה ופטור משכו"ע כיון דרוצה לגרשה כדין והיא מעכבת וכ"ש כשמסלק כתובתה דדעת הרא"ם דפטור משכו"ע אך החמ"ח ואחרונים בסימן ע"ז חולקים עליו מחמת חדר"ג שלא לגרש בע"כ זה נמי בכלל שלא למנוע ממנה שכו"ע מ"מ הכא דמותר לגרשה בע"כ כע"מ להרא"ם דאין צריך לדור עמה אם כן ל"ש נמי טעמא דקטטה.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה