תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שעג
שאלה מקוה גדולה שא"א לחממה ועשו תיבה מנסרים וקודם שחיברו שולי התיבה נקבו השוליים בנקב כמוציא רימון דהיינו טפח על טפח ואח"כ חיברו השוליים לתיבה ושמוה לתוך המקוה ונשאר הנקב פתוח רק לא קבעוה בארץ ורצה מורה אחד לפסול המקוה מחמת המבואר ביו"ד סי' ר"א ס"ז הלוקח כלי גדול כגון חביות גדולה וניקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשהו מקוה כשר הרי דאם לא קבעו בארץ פסולו
והנה בסעיף מ"ם לא פסל בלא קביעות בארץ ותירצו כל האחרונים משום דלרוב הפוסקים כשר לא החמיר לענין חשש שאובין כשאינו טובל בתוכו אבל בס"ז מיירי לטבול בתוכו דאסור מדאורייתא חשש המחבר לדעת הרמב"ם דצריך קביעות בארץ אמנם זה דוקא בעושה המקוה בחביות לבד אבל כשהניח החביות תוך המקוה ומחובר למי המקוה ויש בשולי החביות נקב המיטהר כלי עץ דהיינו כמוציא רימון הכשירו הבעלי תשובות לטבול בתוכו עכ"פ כשהוא פתוח אף כשתלוי החביות בשלשלת דאין זה קביעות בנין כלל וכמ"ש הח"ס ביו"ד סימן ר"ו וכ"כ בשו"ת אמרי א"ש חיו"ד סימן פ"ב דאל"כ מה נעשה למשנתינו בפ"ו דמקוואות משנה ה' דהשידה והתיבה שבים דאין מטבילין אא"כ ניקב כשפ"ה מפני שהוא בתוך המים ומחובר להים ולאו דוקא מקיפו ממש מכל צדדיו עיי"ש וכ"כ בדברי חיים בסימן ל"ח להתיר לטבול בתוכו אפילו תלוי באויר בשעת הטבילה כיון שניקב בשוליו ונתחבר למקוה כשר אליבא דכ"ע והמחמיר אינו אלא דברי תימא.
אמנם אפשר דאין להתיר רק אם מחובר למקוה שיש בה מ"ם סאה זולת המים שבתיבה דאזי ע"י מה שמחובר בנקב כמוציא רימון להמקוה הוי כטובל במקוה עצמה אבל באם ליכא במקוה מ"ם סאה רק בהצטרפות עם המים שבתוך התיבה י"ל דהוי כטובל בכלי ואף דנפחת כמוציא רימון ואינו כלי מ"מ הוי שבר כלי ואח"כ מצאתי בשו"ת בית שלמה ח"ב בחיו"ד סימן ל"ו שכתב דוקא אם יש במקוה מ"ס זולת המים שבתיבה אמנם הוא עצמו שם בסימן פ"ג הביא מהכ"מ פ"ו דמקואות הא דהצריך הרמב"ם אף שיקבלו כשיעור המיטהרו שיקבעו נמי בארץ דוקא משום דאל"כ אכתי שיורו כלי הוא וכתב הב"ש דלפ"ז אם עשה הנקב בשוליים טרם שנעשה כלי ליכא בו משום שבר כלי דהא איצטרך רבויא לשבר כלי שיטמא כדאיתא בת"כ פ' שמיני וזה באם היה כלי שלם ונשבר אבל לא בנעשה מתחלה באופן שאינו ראוי לקבלה את"ד ובש"ך סי' ר"א ס"ח סס"ק כ"ו מסתימת לשונו משמע אפילו ליכא מ"ס במעין לבד זולת מה שבתוך הכלי מ"מ כיון דניקב הכלי בשוליו כשפ"ה ומחובר למעין טובלין בתוכו ובישועות יעקב ס"ק י"ז בד"ה ואמנם גם כן כתב דאם ניקב בשולי הכלי באופן דהמקוה או מעין שתחתיו נכנסין תוך הכלי והכלי ניקב בשיעור טהרתו כל חד כדינו ועכ"פ אף כלי עץ שניקב כמוציא רימון אזי אין בו חשש לא משום שאובין ולא משום טבילה בכלים ולפי דבריו וטעמו אפילו אין ארבעים סאה במקוה או המעין רק בצירוף המים שבכלי כשר לטבול בתוכו והא דס"ז דצריך שיקבענו בארץ הוא דוקא בעושה מקוה בהכלי עצמו ע"י גשמים או בהמשכה ואם כן בנ"ד דהמים שבתיבה בא מהמקוה או מעין שבקרקע אין צריך קביעות בארץ אפילו אין במים שתחת התיבה מ"ס רק בצירוף מים שבתוך התיבה ובריטב"א פ"ק דמכות דף ד' ע"ב ז"ל וכן התירו בפירש לטבול לכתחלה בתוך כלי שבתוך הנהר או מעין שיש בו כשפ"ה אלא שהוקשה להם הא דאמרינן בירושלמי יומא פרק א"ל הממונה גבי ים שעשה שלמה שהיו כהנים טובלים בו דפריך ולאו כלי הוא ומתרץ רגלי השוורים היו פתוחין כמוציא רימון ויצא מתורת כלי ותירץ הרב רבינו אלחנן לכך הוצרך שם כמוציא רימון להוציאו מתורת כלי לפי שמעין עיטם הנכנס שם פעמים היה קטן וכל שפע המעין נכנס לתוך אותו ים וה"ה נראה להם כטובל בתוך כלי גמור ולפיכך נקבוהו כמוציא רימון ולא סגי כשפ"ה עכ"ל וכ"כ סמ"ג בשם הר"ר אלחנן הובא בב"י בד"ה וסמ"ג הרי שהרגישו באותו סברא אם אין במעין שתחת התיבה מ"ס רק בצירוף מים שבתיבה הוי כטובל תוך כלי אף דניקב כשפ"ה והוי חיבור ומ"מ אם ניקב כמ"ר תו לא הוי טובל בתוך כלי כלל ולא נזכר כלל שהיש"ש היה בנוי בקרקע או נסתם איזה נקב בסיד וצרורות ועוד דאם כן נתבטל מתורת כלי ע"י הבנין וסגי בנקב כשפ"ה לחברו להמעין כדאיתא במשנה בשידה ותיבה שבים דסגי בשפ"ה לענין חיבור ואף דיש"ש מוצק ברגלי השוורים נקובים מ"מ מוכח עכ"פ אם נפחת שולי התיבה כמ"ר טרם שנתחבר לתיבה כשר לטבול בתוכו אף דאין במקוה ומעין שתחתיו מ"ס רק בצירוף מים שבתיבה.