אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שע

סימן שסט

שאלה ישראל נתן פרה לגוי לגדלה והולד שיוולד אצל הגוי יהא של הגוי וילדה זכר לא ביאר השואל אם נתנה מעוברת להגוי. הנה בפסקי מהרא"י סימן ק"ל והובא ברמ"א ס"ס ש"כ ביו"ד עו"כ שקבל בהמה מישראל לגדלה והיה חפץ חלק בוולדות והישראל א"ל ליתן לו דמים ומאחר שידו היתה תקיפה על העו"כ שהיה חייב לו בטח שע"כ של הגוי יצטרך ליקח מעות מ"מ פטורה מהבכורה הואיל והגוי לא רצה לטפל בה אלא בחלק וולדות והיה כאן משיכה ומעות כיון דברשות העו"כ היה בשעת התנאי וקנה לו רשותו ומעות נמי נתן במה שקיבל עליו להאכילה לטפל בה מאי אית לך לומר דשלב"ל הוא יש לה"ר מפרק המפקיד דאמרינן נעשה כאומר קנה בהמה לולדותיה עכ"ל וכן הובא בש"ך ויל"ע הא לא פרשו בשעת התנאי שלא יקנה בולדות רק כשתלד וסתמא מעכשיו ואם היה מתה הבהמה או נשחטה היה העובר של הגוי אם כן לא הוי דשלב"ל כמו מקנה לו אבר מהבהמה לפימ"ש המח"א ונה"מ בסימן ר"ט דהא דהוי דשלב"ל הוא רק באינו רוצה להקנות העובר מעכשיו רק אחר שתלד עיי"ש ואם כן סתמא לעולם הוי מעכשיו כמ"ש בחו"מ סימן קצ"ה ועיי"ש וה"נ את"ל דהוי דשלב"ל ולא קנה בכדי לא עביד וסתמא מעכשיו כדהתם בק"ס ובלאה"נ סתמא הוי מעכשיו כמ"ש כה"מ שם ס"ה ואפשר משום דעובר במעי הבהמה והבהמה של מוכר הוי כליו של מוכר ברשות לוקח ולא קנה לוקח מחמת חצרו כדאיתא בחו"מ סימן ר' והוא ספיקא דדינא שם לכן אף דנידון פסקי מהרא"י מיירי גם במעוברת לא כתב ה״ט אלא דהיה יכול לעשות ס"ס בנידונו דבלא"ה היה ספק אי חלב פוטר וצ"ל דר"ל אאת"ל באינו מעוברת מ"מ הוי כאומר קנה בהמה לולדותיה ואיכא משיכה ומעות אבל מטעם דספק מעות לבד קונה וספק כליו של מוכר ברשות לוקח הוי משיכה לא אהני רק אם בשעת התנאי היתה מעוברת וצ"ע.

ובדג"מ ס"ס ש"כ כתב דמהרא"י לא סמך על הטעם דנעשה כאומר רק משום דיש עוד סניף להתיר שמא חלב פוטר וכ"כ בנוב"ת סי' קצ"א וקצ"ב עיי"ש ולע"ג איך סתם הרמ"א ואפשר דהנה דעת הרמ"א בחו"מ סימן ס"ו סי"ז במוכר פירות דקל או שאר דשלב"ל ותפס הלוקח כשבא לעולם אפילו לא ידע המוכר מ"מ קנה ועיין קצו"ח סימן קכ"ג סק"א שהביא ראיה מהרמב"ן במלחמות לדברי הרמ"א ואם כן הא דהצריך תה"ד לומר מטעם דנעשה כאומר משום דלא היה הבהמה ברשות הגוי רק בשעת תנאי ולא בשעת לידה כדאיתא התם אבל רמ"א שלא הביא הא רק כתב שקיבל העו"כ לגדלה אם כן עדיין ברשות העו"כ הוא ובשעת לידה הרי זכתה רשותו להעו"כ ואצ"ל משום דנעשה ול"ל כיון דאינו קונה מחמת הרשות רק כשיוצא מרחם הבהמה מניין דלא חל קדושת בכור בשעת לידה ואי אפשר כלל למוכרה דהא מוכח מהג"א בב"ב פמ"ש דף קמ"ב ושו"ת מהרי"ו סימן ס"ט דאם מקנה העובר ואומר לכשתלד לפירשב"ם קנה הגוי ונפטר מבכורה הרי אף דאין הקנין חל רק בשעת לידה מ"מ פטורה ואם כן ה"נ לדידן דקנה אף דהוי דשלב"ל דזכתה לו רשותו בשעת לידה אם לא חזר בו המוכר קודם שנולד. ועוד הא אינו חל קדושת בכור עד שיצא רובו וכשיצא מקצתו ברשות הגוי קנה הגוי לפני יציאת רובו ולדעת הטור שביו"ד סימן שי"ט ס"ב אינו קדוש למפרע אם כן כבר יש לגוי חלק בולד ולא חל עליו קדושת בכורה.

אך הש"ך שהעתיק לשון מהרא"י דבשעת התנאי לבד היה ברשות הגוי וסמך על הטעם דנעשה לבד צ"ע כמ"ש הדג"מ אמנם י"ל דבלאו טעמא דחולבת יש סניף להתיר דהנה שכירות נקנה בדיבור ואפילו פסק לו שכירות דשלב"ל חייב לשלם אלא כיון דהוי דשלב"ל לא קנה הפועל גוף החפץ ויכול בעה"ב לסלקו כפי שוויו של החפץ כמבואר כ"ז בקצו"ח סימן של"ב ובנה"מ שם וזה ודאי חידוש כיון דהפעולה שפעל אינו בחזרה למה לא יחויב בעה"ב ליתן לו גוף החפץ שפסק בשכרו ואאת"ל דרק חיוב אקרקפתא דבעה"ב רמיא אבל א"א לחול הקנין על גוף החפץ כיון שלא היה בעולם מ"מ כיון דהחיוב על בעה"ב לשלם גוף החפץ שפסק ולא מצי לסלוקי בזוזי נימא למפרע גובה כדאיתא בפכ"ש דל"פ אביי ורבא אי למפרע גובה רק משום דמצי לסלוקי בזוזי ואם כן ודאי חידוש הוא מחידושי תורתינו בדשלב"ל אבל בדיניהם דאזלו רק בתר סברא בלתי ספק דמחויב ליתן גוף הולד להגוי והנה המ"ב בסימן ל"ה ובסי' צ"ז כתב כיון דסטימתא קונה בין ישראל לישראל כ"ש בקנין בין ישראל לנכרי דבכה"ג אמרינן דדמ"ד אפילו במקום שאינו קונה בדיני ישראל וכ"כ עבוה"ג סימן ק"ב אך המג"א בסימן תמ"ח סק"ד כתב דק"ק דאמרינן בבכורות רפ"ב עו"ג שנתן מעות לישראל בדיניהם קנה מאי בדיניהם בדיניהם שפסקה להם תורה משמע דיני עו"ג ל"מ עיי"ש אך בחידושי רשב"א פ"ק דגיטין דף יו"ד כתב בשם רבו הא דדמ"ד היינו שאין המוכר יכול לחזור בו עוד שכבר הופקעה ממנו השדה בדינא דמלכותא וכשיחזיק בה הלוקח יזכה ולא בשטר עצמו זוכה בה אי נמי אפשר בשטר וכדאמרינן סטימותא קניא באתרא דנהיגי למקני ודד"מ נמי כמנהגא הוי עכ"ל והנה אי נאמר דדמ"ד עושה רק הפקר ולא קנין ללוקח לק"מ מהך דבכורות כיון דאמר בדיניהן קנה דהוי קנין ללוקח ל"ל משום דדמ"ד ולענין חמץ שפיר י"ל כהמ"ב כיון דמכר הישראל לגוי בקנין שמועיל מדד"מ נהי דלא קנה הגוי עד שיבא לרשותו מ"מ כבר הוי הפקר ולא עבר הישראל בב"י וב"י ולענין בכור תליא בפלוגתא שהבאתי בערך ש"י על יו'ד סימן ש"כ אם הפקר חייב בבכורה ואם חייב בבכורה א"ש דהוכרח מהרא"י לפטרה מבכורה מטעם דנעשה כאומר ומשום דחלב פוטר כיון דבשעת לידת הולד לא היה ברשות הגוי אבל רמ"א דמיירי דנולד ברשות הגוי הרי זכה לו רשותו לכן סתם רמ"א דפטורה אך לפי מה שבררתי בערך ש"י דהפקר פוטר אם כן אפילו לא נולד ברשות הגוי פטורה כיון דמדינא דמלכותא תו אינו של ישראל ולפימ"ש הרשב"א דד"מ נמי כמנהגא תליא במחלוקת אחרונים אי סטימתא הוי כקנין תורה ומועיל נמי לענין איסור דאורייתא אם לא ומ"מ לא קשיא מהך דבכורות דלא ניחא להש"ס לומר משום דבדיניהן קנה דדמ"ד דאטו פסיקא מלתא דכך דד"מ בכל העולם ובכל זמן הא חזינן דדיני או"ה משתנה מזמן לזמן וממלכות למלכות.

ולענין דשלב"ל אם מועיל סטימתא יש גם כן מחלוקת הפוסקים עיין קצו"ח ונה"מ סימן ר"א ולפי מה שביארתי דברי המרדכי בערך ש"י על חו"מ סימן ר"א לכ"ע מהני סטימתא גם בדשלב"ל שיהא החיוב על גוף המתחייב ואם כן ה"נ החיוב על בעה"ב ליתן להגוי ולד הנולד דוקא בעד טרחתו מכח דדמ"ד ואינו יכול לסלקו במעות ממילא כשבא הולד לרשות הגוי למפרע גובה כמ"ש תוספת בפרק השולח דף מ"ם ע"ב בד"ה הקדש דבכה"ג אין הקדש מפקיע מידי שעבוד ועקצו"ח סימן רמ"א ססי"ב וכ"ש אם נולד ברשות הגוי דתפוס ועומד מתחלת לידתו דאצ"ל למפרע גובה דבשעת יציאתו לעולם נעשה הגוביינא ועכ"פ אף דיש בזה פלוגתא בין הפוסקים אם דדמ"ד או סטימתא מועיל לענין איסור דאורייתא מ"מ כבר יש עמוד גדול לסמוך עליו עם סברת מהרא"י דנעשה כאומר קנה בהמה לולדותיה ושפיר עשו רמ"א והש"ך דסמכו על הך נעשה אף בלא טעמא דחלב פוטר.

אמנם ראיית מהרא"י מהך דפרק המפקיד לא הבנתי דאטו התם בשעת פקדון עלתה ע"ד המפקיד שתגנב והש"ח ישלם וימצא הגנב וישלם כפל לומר דנעשה כאומר אלא ודאי כמ"ש הרשב"א הובא באס"ז דף ל"ד ע"ב בד"ה שילם לבנים דנעשה כאומר לו אמרו לומר דלב ב"ד מתנה בכך משום דירדו חכמים לסוף דעתן של בריות עיי"ש וכה"ג כתב רמב"ן בפ"ק דגיטין דף י"ג אהא דנעשה כאומר משתעבדנא וכו' דנעשה מדרבנן דלב ב"ד מתנה כן במידי דניחא לבעלים עיי"ש ואם כן מאי ראיה מתקנתא דרבנן שמא התם ראו והתקינו ומאי ראיה דגם בכגון זה התקינו.

ועוד כיון דרק תקנה דרבנן הוא תליא במחלוקת רי״ו וב"י באה"ע סימן כ"ח אם קנין דרבנן מועיל לדאורייתא ועוד אם תקנו בין ישראל לישראל מהיכי תיתי דתקנו נמי בין ישראל לגוי ותקנתא לעכו"ם ניקום ונעביד כדאיתא בפרק הגוזל עצים דף צ"ו ואפשר כיון דלא נ"מ לעכו"ם בכך דבלא"ה כיון דבדיניהם הולד שלו אפילו לא יתקנו רבנן לא ציית לן אלא נ"מ לישראל כשנולד זכר נמצא התקנה לטובת ישראל וס"ל למהרא"י נהי דקנין דרבנן לא עושה קנין דאורייתא שיזכה הלוקח אבל הפקר ב"ד הוי דלזה יש להם כח להפקיר וכמ"ש הג"פ בהלכות גיטין סימן ק"כ וכמה אחרונים וכאן סגי דליהוי הפקר דהפקר פטור מבכורה.

ובנ"ד עדיף דבנידון פסקי מהרא"י יש לפקפק עוד דהא מה דנעשה כאומר הוא משום דקים להו לרבנן דניחא למפקיד בכך כפרש"י התם וכ"כ ראב"ד שבאס"ז דאומדן דעתא הוא דניחא למפקיד בכך ואם כן בנידון מהרא"י כיון דבעל הפרה גילה דעתו בפירש שאינו רוצה ליתן גוף הולדות רק דמיהן אלא דהגוי חזר ואמר שאינו רוצה לטפל רק בעד גוף הולדות והניח בעה"ב אצלו ע"ד הגוי בהכרח ואומר דכונתו היה שיכריח אח"כ את הגוי לקבל מעות ל"ל אומדנא דבעין יפה הקנה לו הפרה לוולדותיה דלמה יקנה לו הפרה לוולדותיה באופן שיהיו הוולדות של הגוי מדין תורה ויצטרך אח"כ לגזול את הוולדות מן הגוי שלא כד"ת ונהי די"ל דברים שבלב ל"ה דברים היינו כשסותרין מה שפירש בפיו אבל הכא לא פירש דמקנה הפרה לוולדותיה רק אנו רוצין לעשות אומדנא וכיון שי"ל דלא רצה בעל הפרה תו ליכא אומדנא ואפשר מה"ט לא סמך תה"ד על ה"ט דנעשה לבד רק בצירוף דחולבת אבל בנ"ד דבעל הפרה בתום לבבו פסק לגוי הוולדות בעד טיפולו וגידולה וניחא לבעל הפרה בכך י"ל בכה"ג א"צ לצירוף קולות אחרות והיה סומך אטעם דנעשה כאומר לבד.

ויש לצדד עוד לפימ"ש מח"א בהלכות דשלב"ל ס"ג במכר ראובן פירות לשמעון בעד מין אחר כיון שמשך שמעון הפירות מתחייב ליתן לראובן חליפין שהתנו דוקא ולא דמיהן אפילו היו דשלב"ל בשעת הפסיקה ולמדו מדבר הנמ"י בר"פ הזהב וחו"מ סימן ר"ג ס"ה ול"ד לשוכר פועל ופסק לו חפץ דא"צ ליתן לו דוקא החפץ ויכול ליתן דמיו דשכירות פועל אינו אלא כנותן הדמים דמעות אין קונת אבל נתינת פירות מחייב ליתן כל מה שהתנה ממש את"ד ונה"מ סימן ר"ג כתב גם כן הכי אלא שכתב הא דפסק לפועל חפץ בשכירות יכול ליתן דמי משום דאין למשכיר קנין בגוף הפועל דרק ע"ע גופו קנוי ומש"ה ל"ד להזהב מחייב את הכסף דכך הוא דינא דאורייתא דכשקנה דבר אחד מחברו נתחייב במה שהבטיח לכשנגדו דעל אופן זה נעשה לו הקנין בשל חברו משא"כ בפועל שלא נקנה לו הפועל רק נתחייב לו לעבודתו עיי"ש סס"ד.

וא"כ יש לחלק בין נתן הפרה להגוי לטפל בה לבד בעד הולדות ובין שנתן לו הפרה להאכילה מפירות הגוי דנתינת פירות מחייב למקבל ליתן מה שפסק ממש אף שלא היה בשעת פסיקה עדיין בעולם ואף דעדיין אינו רק חיוב על בעל הפרה ואין קנין לגוי בגוף הולד כיון דהיה דשלב"ל וכ"כ השער המלך בפי"ב מהלכות נדרים מ"מ כבר כתבתי לעיל כיון דא"א לסלוקי בזוזי למפרע גובה ואין קה"ג מפקיע אלא דיל"ע בשלמא הזהב מחייב את הכסף אם ישן ישן אם חדש חדש דבקניית גוף הזהב נתחייב ליתן מחירו ממש אבל כאן דלא משך הישראל מאכל שהאכיל הגוי להפרה במה קנה הישראל גוף המאכל דהא הפרה חצר מהלכת ואינו קונה כדאיתא בחו"מ סימן ר"ב סי"ג והרי צריך שיהא לו קנין בגוף הדבר כמ"ש הנה"מ הנ"ל ובאה"ע ס"ס למ"ד פליגי פוסקים באמרה האשה לאיש תן לכלב ואתקדש אני לך אם מקודשת ולמ"ד התם מקודשת מדין ערב דהוי כנתן לידה ה"נ י"ל כן אבל למ"ד א"מ לא חשוב כנתן לידה אף דאם אמרה תן לכלבי לכ"ע מקודשת משום דיש לה הנאה מ"מ לא עדיף משכירות פועל דנהנה בעבודתו מ"מ אינו מחויב ליתן גוף הדבר וסגי ליתן דמיו דלא עדיף ממעות דאין מחייב ליתן גוף הדבר דמעות אינן קונות גם אין לומר נהי דחצר מהלכת לא קונה מ"מ בשלעסה הפרה נעשה שינוי ברשות בעל הפרה דהא הפרה שלו וקנה המאכל בשינוי כדאמרינן בכתובות דף למ"ד ע"ב בתחב לו חברו כיון דלעסה קנייה דשאני התם כיון דלעסה אזי גזל ושינוי קונה לגזלן כיון דברשותו הוא אבל כאן דלא גזל ולא משך ולא נתחייב בהשבה י"ל דאין השינוי שנעשה ע"י פרתו קונה לו ועיין נה"מ סימן שנ"א ושו"ת ד"ח ח"ב בחיו"ד סימן ק"ט ואפשר נהי דחצר מהלכת אינו קונה מ"מ כאן דפרתו נתפטמה בהמאכל של הגוי וליתא בחזרה והפרה גופה קנוי לבעליה ממילא נקנה המאכל לבעל הפרה ואין לך קנין גדול מזה אם כן מתחייב ליתן הולד גופו להגוי במחיר הפיטום אשר נעשה במאכל של הגוי דהא נתפטמה באיסורי אכילה כל ימיה פוסק רמ"א ביו"ד סימן סמ"ך דאסורה באכילה דהוי כאוכל האיסור עצמו ואם אין עיקר גידולה מהאיסור דמותר משום דנתבטל האיסור ברוב ההיתר כמ"ש לבוש שם וממון של חברו שנתערב בשלו אינו בטל כדאיתא בשילהי ביצה ורמב"ם פ"ג מאיסורי מזבח הלכה י"ד דפסק בהמה שנתפטמה בכרשיני ע"ז מותרת למזבח סיים בטעמו שהרי נשתנו הרי דהבשר ושומן שנעשה מהמאכל הם כגוף המאכל רק איסור אין בו משום שנשתנה להיתר ועמ"ש בערך ש"י יו"ד סימן סמ"ך.

והנה בחידושי רשב"א גיטין פ"ג דף למ"ד אהא דמלוה לכהן ומפריש עליו תרומותיו דאמר בש"ס דבעה"ב א״י לחזור בו וכהן יכול לחזור בו כתב אף דהוי דשלב"ל מ"מ בעה"ב א"י לחזור בו דל"ד לפירות דקל דבעי למשקל מרשותיה דמוכר לכן לוקח נמי מצי הדר בו משום שלא בא לעולם משום דרשותיה דבעל הדקל איתיה על הפירות אבל הכא לית ליה למשקל מידו מרשותיה דכהן בלא דעתא דכהן מזכה ליה אידא דמאן דבעי והדר שקיל להו מיניה לא חשבינן להו כאלו רשותיה דכהן עלייהו להכי דנימא בהו דשלב"ל דהא מכי יהיב ליה ישראל לכהן הנהו דמי לית ליה מידי גבי כהן דלימא ליה הדרנא בי דאכתי לא זכית לי ההוא זבינא עכ"ל ונ"ד נמי דמי להך דהגוי אין צריך ליטול הולד מבעל הפרה דהא ברשותו ילדה אבל זה יתכן דהגוי א"י לחזור בו אבל בעל הפרה שמכר הולד להגוי דמי להכהן שמכר התרומה דיכול לחזור בו משום דמכר דשלב"ל אבל צריך הבנה למה בעה"ב א"י לחזור וכהן יכול לחזור הא הכהן נמי אין צריך ליטול עוד כלום מרשותו של בעה"ב גם צריך להבין מה דסיים רשב"א על זה ז"ל וההוא דבב"ב דף ע"ט דקרינן יונים הבאים משובכו לשובך ומים הבאים דרך חצרו לבור דשלב"ל אע"ג דיונים בלא דעתיה ובלא הרמנא דמקדיש מנפשייהו קאזלי לשובכו של הקדש הכא לענין שלא יוכל בעה"ב לחזור בו קאמרינן דכיון דלית ליה למשקל מידי מרשותיה דכהן אע"ג דדשלב"ל הוא לא מצי הדר ביה אבל התם לענין קדושת פה ודאי דשלב"ל הוא ולא תפסה בהו קדושת פה עכ"ל ומאי קשיא ליה הא ה"נ כהן דהוא המוכר יכול לחזור בו והתם נמי המקדיש דהוא בהמוכר יכול לחזור ולא חל הקדושה על היונים והמים שיבואו אח"כ דרך רשות בעה"ב לשובך ובור של הקדש ואפשר דאה"נ בין מוכר בין לוקח א"י לחזור מה"ט שכתב הרשב"א והא דכהן יכול לחזור בו כיון דבעה"ב צריך לזכות התרומה לכהן ע"י אחר אם הכהן חוזר וצווח אינו מרוצה בזה א"א לזכות לו ע"י אחר בע"כ ממילא מוכרח הבעה"ב ליתן התרומה לכהן לקיים מצות נתינה.

ולפי"ז י"ל הכא דבין הישראל בין הגוי א"י לחזור בהן כיון דהפרה ברשות הגוי והולד נולד אצלו והתה"ד דהוצרך לטעם דנעשה כאומר משום דרק בשעת התנאי היה הפרה אצלו ולא כשילדה ולהכי לא סמך על זה לבד והרמ"א דמיירי שילדה ברשות הגוי התיר בלא שום סניף אחר.

אמנם י"ל כונת הרשב"א לחלק בין הכהן לבעה"ב דבעלמא נמי במכר דשלב"ל הל"ל תינח המוכר יכול לחזור דלא נתן עדיין ללוקח כלום אבל לוקח דנתן מעותיו למוכר והרי המעות בא לעולם למה יהא יכול לחזור בו מנתינת המעות וצ"ל משום דאכתי רשותיה דבעל הדקל על הפירות לא נסתלק גם הלוקח ממעותיו עדיין דלא נגמר המכר עדיין אבל בעה"ב זה שנתן המעות לכהן דאין צריך ליטול כלום מרשותיה דכהן גמר ונתן המעות להכהן וא"י לחזור עוד ולבטל מעשה נתינת המעות ולפיכך הוקשה לו לרשב"א דמקדיש היונים והמים כיון דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט יהא כנתן היונים והמים להקדש ויהא דינו כלוקח שבתרומה זו שנתן המעות לכהן דהא אינו מחוסר עוד שום מעשה לומר דלא נגמר ההקדש לזה תירץ נהי דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט היינו בדבר שבא לעולם דבידו למוסרו תיכף אבל בדשלב"ל בשעת אמירה לא היה בידו למוסרו אין קדושת פיו חל על דשלב"ל דמחוסר מסירה ואינו רק דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה