תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שסו
שאלה ישראל יש לו תנור ורוצה להשכירו לאופה נכרי הנה מבואר בא"ח סימן רמ"ג דתנור דינו כמרחץ דאסור זולת אם מנהג רוב אנשי אותו מקום להשכירם ובטור איתא ורבינו האי ז"ל כתב אם השכירו שנים הרבה ונתפרסם הדבר מותר וכן נהגו היתר בבבל ופירש הב"י שאם השכירו שנה אחר שנה אבל מהרי"א ז"ל פירש שהשכירו לשנים מרובות כלומר לג' או לד' שנים שכיון שהשכירו לכל כך שנים דמי למכר ואית ליה קלא ותו ליכא למיחש למ"ע ונראה מדבריו שהיה גורס אם השכירו לשנים הרבה עכ"ל ב"י והב"ח כתב דכן ראה בספר רבינו כתיבת יד ישן אם השכירו לשנים בלמ"ד פירש שהשכירו לד' או לה' שנים אית ליה קלא וליכא חשדא וא"ש דקאמר וכן נהגו היתר בבבל לכתחלה להשכירו לכתחלה להרבה שנים ול"ח למ"ע עכ"ל כלומר דלפירש ב"י קשה איך נהגו היתר לכתחלה הא בג"ש ראשונים אסור נמצא נראין להב"ח דברי מהרי"א יותר ובש"ע כתב המחבר אם השכירם שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר נראה לכאורה דמחזיק רק פירושו שבב"י אך מנוה יהודה כתב על דברי הש"ע ר"ל לא מבעיא אם השכירו בבת אחת לשנים מרובות דהיינו לשלש או לארבע שנים דודאי שרי דכיון שהשכירו לכל כך שנים דמי למכר ואית ליה קלא אלא אפילו לא השכירו אלא לשנה אחת אם חזר גם לשנה ב' וג' והשכירו כך מותר מכח הפרסום ויש חילוק דלצד האחד מותר מיד משא"כ צד ב' את"ד והנה נראה ראיה דאם השכירו להרבה שנים דמי למכר ממ"ש הגמ"ר פרק האומנין דאסור לפועל להשכיר עצמו על יותר מג"ש דכל טפי מג"ש נפקא ליה מתורת שכיר ודמי למוכר עצמו לעבד כדכתיב בישעי' ג"ש כימי שכיר ובפרשת ראה משנה שכר שכיר עבדך שש שנים כפל של שכיר הרי יותר מג"ש אינו שכיר ודמי למוכר עצמו לעבד ואם כן ה"נ שכירות על יותר מג"ש דמי למכר ואינו נכלל בגזרת חכז"ל שאסרו להשכיר ואם כן כיון דספר באר שבע וא"א הובאו בש"ך חו"מ סימן של"ג סקי"ז הוכיחו דג"ש מותר דהוי שכירות רק ביותר מג"ש יצא מכלל שכירות ודמי למכר ה"נ דוקא במשכיר התנור על יותר מג"ש ולפי דדרך להשכיר לשנים ולא לחדשים נקנו הב"ח לד' או לה' שנים ולא כמהרי"א לג' או לד' ואין להביא ראיה מר"פ חז"ה דהולכי אושא אמרו כיון דאכלה ג"ש נפק ליה מרשות מוכר וקיימא ברשות לוקח דהא התם רק אחר שאכלה ג"ש ולא מתחלה.