תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שמה
שאלה מקוה ששאבו ממנה לנקותה ועשו נקב בדלי באמצע שוליים ושם גבוה קצה מצדדי השולים ומקבלת קצת מים יותר מרביעית מנקב ולמטה ובשו"ת ד"ח ח"ב תשובה ק"א פסק דצריך לשאוב שנית ועוד מחמת חוזק ביאת המים שאבו גם עם פלומפ ומבואר בשו"ת אמרי א"ש ומהר"ם שי"ק שהוא ספק כלי ועם כ"ז מחמת שהוא מעין חזק היה נשאר מים משלשים עד מ"ם ליטער ושפכו לתוכן ערך שבעה ליטער חלב ודייק מר מדתנן בפ"ז דמקואות מ"ה ג"ל מים ונפל לתוכן קורטב יין והרי מראיהן כמראה היין ונפל למקוה לא פסלוהו ומדלא תנן רק ושינה מראיהן כמו במ"ג שם אע"כ להקל דוקא כשנשתנה למראה יין ממש א"ד גם אני כתבתי כן בחיבורי ליו"ד סימן ר"א סכ"ג אך בתוספתא פ"ה דמקואות והובא ברא"ש הלכות מקואות סי"ט תני רק נשתנה מראיהן והנה בתוספת זבחים פ"ח דף ע"ז ע"ב בד"ה רואין כתבו הא דתנן התם דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר היינו מראית דם גמור ולא חזותא בעלמא דאל"כ בטיל במים וזה לכאורה ראיה לכאן דה"נ דוקא מראה יין ממש אך הוכחות התוספת מדאמרינן דדם השעיר לא בטיל בדם הפר משום דעולין לא מבטלין זה לזה או משום דהוי מב"מ ותיפוק ליה בלא"ה לא בטיל דאפילו היה דם הפר מים היה ניכר בו דם השעיר אע"כ אם היה דם הפר מים לא היה מחמת דם השעיר רק דיהה וחזותא בעלמא עיי"ש והשתא אם דם שעיר בדם פר אולו היה מים לא היה מראהו דם ממש אף דשעיר ופר שניהם בשנה שניה ללידתן וכמ"ש ברמב"ם פ"א מהלכות מעה"ק הי"ד איך יתכן דקורטב יין שהוא שמיני שבשמינית הלוג שנפל לג"ל מים יהא מראה יין ממש ודם סומק טפי מיין כמ"ש תוספת בריש פ"ב דסוטה הובא בתוי"ט ריש פי"ד דנגעים אף דיש לדחות קצת דשאני דם דעב יותר מיין ואינו מתערב כ"כ לכן לא מהפך המים למראה דם ממש ועיין תוי"ט מ"ב דפ"א דנגעים בד"ה הפתוך מ"מ נראה עיקר דלהכי תנן בזבחים מראית דם ובמקואות כמראה יין בכף הדמיון דא"צ שיהא ממש מראה היין כדאיתא בדחז"ל בכ"ד דכף הדמיון אינו שוה ממש וכ"כ בשו"ת חכ"צ סימן ע"ז ונ'ל כיון דאיתא בריש מכות דף ג' ע"ב דכמראה היין כשר דחמרא מזיגא מיקרי סגי שיהא ניכר דמים הללו כמזג ביין ואף דמזוג דעלמא בתרי ותלתא יין הכא אינו כן דהתנן קורטוב יין בג"ל מים וה"נ בחלב אם ניכר שיש במים זה חלב אף דלא נשתנה לגמרי מראהו כחלב כשר ורמב"ם וש"ע ביו"ד סימן ר"א סכ"ג שכתבו מראה יין ול"כ כמראה משום דבמשנה תני כמראה היין וא"א שיהא מראה אותו יין מעט שנפל בו לכן תני כמראה והם כתבו מראה יין לא אותו יין אלא יין דעלמא דיהה ממנו.
שנית כתב מר כיון דלא ניער החלב יפה יפה עם מי המקוה נשאר עומד מלמעלה ובתחתיתו לא נשתנה המראה גם אכי חישבתי כן מחמת שכ"כ במג"ד א"ח סי' תס"ז סקח"י ויש ראיה לזה מפ"ק דמכות דף ד' ע"א אך בריטב"א שם כתב דדוקא התם בים הגדול דמימיו מלוחים וכבדים לא מתערב עם הנשפך עליו אבל בשאר מים רואים בחוש שמתערב העליונו בתחתונו ובשמות רבה ריש פ' תצוה איתא כל המשקים אדם מערה בהם ואין אתה יודע איזה עליון ואיזה תחתון גם המשב"ז בא"ח שם חולק אטו"ז דלח בלח נבלל מיד.
שלישית כתב אף דלא נפלו הג"ל רק ביותר מד' פעמים ובהפסקה מצטרפין לפסול כיון דמתחלה נתכוין לערות ולא די דתפס לחומרא בג"ל מ"ש דרבנן נגד רוב הפוסקים דלא פרשו הכי עש"ך סי' ר"א סט"ו ס"ק מ"ט אלא גם פירש פירש זר בכונת המחמיר דהא במשנה תנן נתכוין לרבות ופירש מהר"ם שבתוי"ט שם מ"ד פ"ג דמקואות שהיה בדעתו לערות למחר יותר אפילו קורטב בכל פעם וזה יתכן שנתכוין לערות השאובין לתוך המקוה אבל כאן נתכוין להריק ושלא ברצונו נופל למקוה זה חשוב נופל ממילא וזה מוכרח ומבואר בש"ך שם ס"ק מ"ו דאלת"ה לפסול דהרי בא ע"י אדם ולהט"ז ס"ק מ"ז לא צריכין אנו לכל הנזכר כיון דהדלי נקוב ולא נפסק הניצוק ל"ח שאובין כלל ואין לחוש כאן דאחר שנתרוקן כל המים שבדלי שלמעלה מהנקב ונפסק הניצוק ל"ח שאובין כלל ואין לחוש כאן דאחר שנתרוקן כל המים שבדלי שלמעלה מהנקב ונפסק הניצוק חזר וכפל המים שלמטה מהנקב להמקוה דזה ודאי אינו דהא שואב ומוליך הדלי עם המים להלאה מהמקוה בעוד הרבה מים בתוך הדלי.
וכ"ז במקוה אבל במעין כנ"ד הלא פסק רמ"א דבטורח גדול או בדיעבד אף דלא שאב בכלי נקוב כשר וסימני מעין מבואר בג"ט הובא בלחו"ש וא"ל יוכל לעמוד על הבירור אם הוא מעין כתב בג"ט דהוכיח דבג"ל מ"ש אף ספק חסרון ידיעה כשר עיי"ש תשובה ב'.
אמנם בפנ"י ריש מכות דף ד' כתב דספק חסרון ידיעה בג"ל מ"ש אסור ועיין במקואות פ"ב מ"ג אפילו נפלו ספק יש בהן מ"ס משמע אף דספק יש עכשיו והוי חס"י מותר להמשיך עד מ"ס וכן בפ"ו משנה זיין ספק שאינה כשפ"ה פסולה מפני שהוא מה"ת משמע דלענין שאובין דרבנן גם ספק חס"י דאינו יודע לצמצם כשר.