אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שמג

סימן שמב

שאלה בית קטן רוחב שתי אמות משוך בפתח מבוי לרוחב המבוי או החצר וחלל המבוי אינו עשר אמות אם יעלה בליטת אותו בית לפס או לחי כי בשו"ת בית שלמה כתב דעולה במבוי ללחי באמצע סימן כ"ג.

הנה בב"ש שם כתב רק דבית ודאי אינו עולה משום לחי דמסתמא יש ברחבו ד"א עכ"ל וי"ל דזה ודאי לו אבל אם בפחות מד"א יעלה ללחי גם הוא לא ברירא לו וגם לא הביא שום ראיה וכגון זה ודאי צריך ראיה דאל"ה אין לנו רק כלשון שבש"ס לחי ופס.

והנה פשטות לשון רש"י בפ"ק דעירובין דף ה' ע"ב שכתב אהא דבולט ד"א אין עולה משום לחי דבמחשבה ל"מ לאפוקי מתורת כותל משמע דכותל בית אף דאין בולט ד"א מ"מ כותל בית הוא ולא נעשה בשביל היתר כלל אינו עולה ללחי דזה גרע יותר מן לחי בולט ד"א דמשום דהוה שיעור מבוי ליכא היכר כ"ש כותל בית ממש.

ונראה דפליגי בזה ערוך ורש"י דבפ"ק דעירובין שם דף ט"ו בהא דלחי העומד מאליו איתא שם דההוא ברקא דהוה בי בר חבו דהוה פליגי בה אביי ורבא פרש"י ברקא יציע דהוי בי בר חבו והיה עמוד הסמוך את היציע עומד בראש מבוי אחר עכ"ל דקשה מי הכריחו לרש"י להוסיף עמוד שלא נזכר כלל בגמרא רק ברקא דפרש"י יציע והוא חדר קטן אחורי בית גדול כמו שהיה בבית המקדש של שלמה המלך ע"ה וכן פרשו רי"ף והפוסקים ברקא שבר"פ המוכר את הבית וה"נ איפלגי על אותו יציע הבולט לרחבו של מבוי בפתח המבוי אם עולה משום לחי דהוה לחי העומד מאליו דלא נעשה לשם לחי וכשר לאביי אע"כ דפשיטא לו לרש"י דבזה גם לאביי אינו עולה משום לחי לכן פירש עמוד הסמוך את היציע אך הערוך בערך ברקא פירשו בנין כמין תא על פני המבוי אם כן לדידיה עולה משום לחי דקי"ל כאביי והא דבערך אפתא פירש הא דהמוכר את הבית גזוזטרא וחלול מלמטה משום דהתם בש"ס איתא ברקא חלילא וכן נראה דמה"ט פירש רש"ג שבנ"י שם דהוא כמין איצטבא גדולה משום מלת חלילא דמשמע דאינו סתום במחיצות ומ"מ יותר נכון שלא לעשות פלוגתא בין ערוך לרש"י לדינא דלא הוי שתקי תוספת וש"פ מלהביא הך פלוגתא והערוך לא נתכוין רק לפרש מלת ברקא וכמו שפי' רש"י יציע ולענין דינא דהש"ס י"ל כרש"י דהיה עמוד סמוך לו.

עוד נ"ל ראיה מהא דתניא בפ"ק דעירובין דף וא"ו יתר ע"כ אמר ר' יהודא מי שהיה לו שני בתים משני צידי ר"ה עושה לחי מכאן ולחי מכאן ונו"נ באמצע וכתבו תוספת פירש שתי חצרות דאין מבוי ניתר בלחי עד שיהו חצרות פתוחות לתוכו ובתוספתא גרסינן בהדיא שני חצרות עכ"ל וקשה טובא אם כן למה שינה הש"ס מחצרות לבתים נהי דאם ראו טעמא יכול אמורא לשבש ברייתא כמ"ש רא"ש בפ"ג דברכות סימן ל"ה הובא במבוא התלמוד אבל כאן אדרבה יותר נכון לשון התוספתא כמו שהכריחו התוספת ורציתי לומר לפמ"ש הרשב"א הובא במג"א סימן שס"ג ס"ק כ"ה דלפיכך צריך במבוי שתי חצרות דכל שאין ריבוי דיורין בו משתמשין בו בהצנע וצריך מחיצה יותר ולא סגי בלחי עיי"ש והתינח לדידן דמבוי לא ניתר בלחי רק כשיש בו שלש מחיצות שלימות זולת הלחי אבל ר' יהודא דמיירי במבוי מפולש ועוברין רבים מבני ר"ה בו מעבר לעבר בלאו שתי חצרות א"א להשתמש בהצנע וכה"ג כתב מהר"י אלברציליני שבטור חו"מ סי' קנ"ד ס"י ושו"ת רמ"א סימן ל"ב לענין היזק ראיה לכן נקט הש"ס בתים להורות דלר"י א"צ חצרות דלא כהתוספת.

אך התוספת צ"ל דס"ל דהשוו חכמים מדותיהן שלא לחלק בין מבוי למבוי וכמ"ש כה"ג מג"א בסימן שס"ג ס"ק כ"ה ומ"ש תוספת בפרק הדר דף ס"ה ב' בד"ה התם דלחומרא לא אמרינן לא פלוג היינו דס"ד דהבעיין התם הכי הוה וכמ"ש יד מלאכי סימן שנ"ז במסקנתו ומדברי תוספת הללו ראיה להמג"א והי"מ.

וא"כ הק"ל למה שינה הגמרא לשון התוספתא ולכן נ"ל משום דקשה דיתר על כן המ"ל דגם לחי א"צ דהא מחיצות החצרות נמשכין מחוץ נגד ר"ה והוי נראה בחוץ ושוה מבפנים דמסיק הש"ס שם בדף יו"ד דנידון משום לחי ונהי דאם מחיצות החצרות משכן ד"א צריך לחי אחר כדאיתא בדף יו"ד ובדף ה' שם מ"מ איך פסיק ותני סתם דצריך לחי ואדרבה סתמא אין נמשכין לתוך חלל ר"ה יותר מדרך דשאר חצרות רק מעט ועיין ת"ח דהוכיח דמיירי דעומדין בחלל ר"ה נמשכין יותר מדרי דשאר בתי לכן הגיה הש"ס שתי בתים וכותלי בית אין עולין משום לחי לעולם אפילו אין במשכן דיא ותוספת שפרשו דהיינו חצרות ר"ל דיש חצרות לאותן בתים והבתים עומדין בצדי ר"ה ופתחות לר"ה ולחצרות ואם כן מוכח דכותל בית אינו עולה משום לחי דאל"כ תקשי עדיין למה פסיק ותני סתמא דצריך לחי אף זולת ההכרח מכח מה דשינה הגמרא לשון התוספתא דאף די"ל סתם בית היינו דע"ד כדאיתא בפ"ק דסוכה דף ג' ע"ב מ"מ היינו תוכן אבל להיותן בולטין לחלל ר"ה יותר מדרי דשאר בתי סתמא לאו הכי ול"ל דצריך לחי למעט הפתח מן יותר מעשרה כמ"ש תוספת שם דף וא"ו ע"א על ברייתא הקודמת דהא כאן ר' יהודא הוא והוא ס"ל פ"ק דא"צ למעט כמבואר שם דף יו"ד ומצינו ר"פ לולב הגזול דפריך הש"ס קפסיק ותני כ"ש כאן דבא לומר רבותא יתר ע"כ דה"ל לומר רבותא יותר.

וגם בחצר נ"ל דאין בית עולה משום לחי דאין זה היכר כלל דגם בחצר צריך היכר כמ"ש תוס' בפ"ק דעירובין דף יו"ד בסד"ה משני טפחים וכן משמעות דברי רש"י בדף ה' ע"ב בד"ה אינו דין דגם בחצר אין מועיל פס ד"א דליכא בזה היכר וכמו שהבין הגאון רעק"א זלה"ה שבב"מ סי' שס"ג סי"א וכ"כ הגאון יעקב דמשמעות דברי רש"י דפס ד"א גם בחצר אינו מועיל וכן נ"ל מדכתב רש"י כיון דלאו לשם לחי הוקבע שם ולא לשם תיקון פס הוקבע שם כי היכי דיצא מתורת לחי יצא מתורת פס ולא מנכרא מלתא ולא נעשה בו תיקון להתירו עכ"ל והא היינו לחי היינו פס רק דגבי מבוי רגיל הש"ס לינקוט לשון לחי וגבי חצר לשון פס כמ"ש תוספת שם בדף י"ב בד"ה בפסי חצר וע"כ דלפיכך האריך רש"י דגם בחצר לא מועיל פס ד"א דלא מנכרא מלתא דהיתרא ומ"ש הריטב"א אחר דברי רש"י וז"ל ונראה שבחצר שנפרצה כיוצא בזה מתיר אם נשארו שם גפופי ד"א שלא נעשה לשם כך אלא דהכא גבי מבוי בעינן היכר לחי או היכר פס עכ"ל י"ל דדעתיה דנפשיה קאמר דפס ד"א מתיר בחצר אבל אין כונות רש"י כן.

ואף להתוס' שם והריטב"א דס"ל דפס ד"א מתיר מ"מ מודו דצריך היכר אלא דס"ל דבחצר חשוב היכר רק במבוי כיון דמשך ד"א שיעור מבוי נעשה ג"כ מבוי וצריך היכר אחר ובשו"ת פרשת מרדכי כתב נמי דדעת רש"י דגם בחצר לא מהני פס רחב ד"א עיי"ש ונראה ראיה לזה מדף טי"ת ע"ב שם דאמר רבה ומותבינן אשמעתין חצר קטנה שנפרצה לגדולה גדולה מותרת וקטנה אסורה מפני שהוא פתחה של גדולה ואם איתא דנראה מבחוץ וש"ב מועיל קטנה נמי תשתרי ופירש"י דהא גדולה בהו משתריא ומה בעי רש"י בזה דאצ"ל להכרית מזה דיש מזה גיפופין לגדולה דזה מבואר בלא"ה מדאמר שהוא פתחה של גדולה דאם ליכא גיפופין לגדולה הוא נפרצה ג"כ במילואה ואינו פתח ונראה משום דלס"ד שם דעדיין לא הביא הש"ס דקטנה בעשר וגדולה בי"א מאי מותיב רבה הא משכחת דמחיצות הגדולה נגד חללה ברוחב ד"א ומועיל לגדולה כיון דריבה סתימתה נגד חללה אבל לקטנה דהמחיצות אינן סותמין חללה אין עולין לפס אבל פחות מד"א מהני גם נראה מבחוץ ושוה בפנים מתירת פס אע"כ צ"ל דגם ד"א בחצר אינו עולה לשום פס אף דריבה סתימתה וזה שפרש"י דהא גדולה בהו משתריא ועדיין יל"ד למה לא מתרץ הש"ס דגדולה מותרת דיש בה עומד מרובה של הפרוץ דמהני בחצר לכ"ע אף ברוחב מד"א כדאיתא בפ"ק שם ה' ע"ב והוא משום סתימה ולא משום לחי ותיקון כדפרש"י התם לכן לענין הגדולה דהעומד סותמה מבפנים מהני משא"כ קטנה דנפרצה במילואה נהי דנראה בחוץ וש"ב מהני היינו מתורת היכר אבל סתימה ליכא אע"כ צ"ל דידע הברייתא דמייתי אח"כ דקטנה בעשרה וגדולה אחת עשרה אך בירושלמי ג"כ פריך אהא דנראה מבחוץ ושוה מבפנים דמועיל משום לחי מהך משנה דחצר קטנה שנפרצה לגדולה ומתרץ רבה בר"ה גופא תיפתר במשוכין יותר מעשר ופרשו ק"ע ופ"מ דהיינו דנכנסין כותלי קטנה תוך כותלי גדולה הרבה ותמוה א"כ למה נקט יותר מעשר אך לע"ד פשוט דמתרץ דכותלי גדולה עומד רובה על הפרוץ וכיון דתנן דקטנה פתחה של גדולה ובעשר אמות עדיין הוי פתח לכן אמר דכותלי גדולה משוכין יותר מעשר והוי עומד מרובה על הפרוץ ואהני לגדולה דחשוב סתימה לא משום תיקון פס ולחי אבל קטנה אסורה כיון דמשום לחי ופס לא מהני דכותלי גדולה יותר מארבע אמות מכל צד ומשום סתימה ליכא לקטנה דכל חללה פרוץ וא"כ מוכח דגם בחצר אינו מועיל פס רחב ד"א כל שפרוץ מרובה על העומד ואפילו בפס רחב ד"א מצד אחד ופס רחב ד"א ג"כ כנגדו מצד שני לא מהני ובגאון יעקב דף ה' ע"ב מסתפק בזה ולפמ"ש מוכח דלא מהני דאל"כ למה הוכרח הירושלמי לומר דמשוכין יותר מעשר הא סגי בכותלי גדולה משוכין ד"א מכל צד ומהני לגדולה כיון דיש גיפופין מכל צד חשוב כפתח ואם תאמר דכה"ג יועיל גם לקטנה אף דנראה רק מבחוץ א"כ מאי הועיל בתירוצו דמשוכין יותר מעשר עדיין תקשי א"כ גם קטנה תשתרי וקשה הר"י שבתוס' דס"ל דד"א מועיל בחצר איך יפרנס את הירושלמי ונראה דלשיטתו א"ש דבתוס' דף טי"ת ע"ב בד"ה כותל שצדו ס"ל דאם אין הלחי נראה לצד חלל המבוי אלא לעומדים אחרי המבוי לא מהני והוא דעת ר"י כמבואר בחידושי אנ"ש במרדכי פ"ק דעירובין והקשה מהרש"א דלפ"ז לחי שמעמידו מן הצד לצד חוץ כצורת כ״ש דל"ה לחי דאין נראה כלל לצד חלל המבוי וא"כ מה פריך מחצר קטנה דלישתרי בנראה מבחוץ דהא נמי לא נראה לקטנה אלא מן הצד לצד חוצה לה ותירץ דהתם מקרי נראה לקטנה כיון דגדולה נמי משתריא בהו אבל ודאי אל"ה נמי גדולה ל"ה לקטנה נראה מבחוץ כה"ג כיון שאין נראה לצד חלל המבוי כלל אלא דנראה הכל מעובי הכתלים עכ"ל.

והרלב"ח הבין דגם לרש"י לא מועיל לחי מן הצד כצורת ולכן הוצרך רש"י להאריך ולהמתיק הענין דהא גדולה בהו משתריא עיי"ש סי' י"ד ובקרבן נתנאל השיג על מהרלב"ח דבסוכה דף י"ט מבואר ברש"י דלחי כזה מועיל עיי"ש וכבר כתבתי לעיל בכונת רש"י שהאריך דגדולה בהו משתריא אבל לתוס' מוכרח כמ"ש המהרש"א והתינח אם הגדולה פרוץ מרובה על העומד וצריך ללחי וגדולה בו משתריא מתורת לחי שפיר י"ל כסברת מהרש"א ורלב"ח דאהני גם לקטנה מתורת לחי אם נ"ב ושמ"ב הוי לחי אבל אם גדולה עומד מרובה על הפרוץ דאינו ניתר מתורת לחי כלל דליכא פרצה דהמיעוט בטל לרוב ל"ל כלל הואיל ולכן קטנה אסורה דכיון דאינו נראה לצד חלל המבוי לא מהני לקטנה לבד וזה דמתרץ הירושלמי במשוכין יותר מעשר דאזי עומד של גדולה מרובה עה"פ כיון דקטנה רק פרוץ עשר אמות דהא הוי פתחה של גדולה ויותר מעשר אמות לא הוי פתח לכן קטנה אסורה אבל אי הוה כותלי גדולה רק משוכין ד"א נהי דבחצר מהני דהוי היכר בחצר מ"מ רק מתורת לחי מהני כיון דפרוץ מרובה על העומד וקטנה נמי תשתרי בתורת הואיל וא"כ עכ"פ מוכח דלתוס' לחי משוך ד"א דמהני בחצר הוא רק משום היכר לחי ולרש"י לחי משוך ד"א אינו מתיר גם בחצר מרובע כ"ש כשארכו יתר על רחבו דדינו כמבוי אף לחומרא כמ"ש טו"ז סימן שס"ה סק"ג.

עוד ראיה מהטוש"ע סימן שס"ה ס"ג דמבוי שנפרצה במילואה לחצר החצר מותר משום דיש גיפופין לחצר משתי צידי הפרצה והמבוי אסור אם נכנסו כותלי המבוי לתוך החצר ורחוקים ג"ט מגיפופי החצר ולא עירבו בני החצר עם בני המבוי וא"כ מיירי דגיפופי חצר אין במשכן ד"א דאל"כ אפילו לא נכנסו כותלי מבוי לתוך החצר אין להם דין לחי להתיר המבוי כדלעיל שם סימן שס"ג וע"ז כתבו הטוש"ע דאם החצר של יחיד אפילו ערבו בני החצר עם בני המבוי ואפילו פרצת המבוי באמצע החצר אסור וכתבו מג"ד ומג"א הטעם שמא מימלך היחיד ובנה בתים ברוחב העודף על המבוי ומשוה כותלי אורכה לכותלי אורך המבוי וה"ל מבוי נפרץ מצידו של חצר ונראה כמבוי ארוך ומשוך עד רה"ר וכן הוא בש"ס פ"ק דעירובין דף חי"ת וא"כ אם איתא דכותל בית עולה משום לחי מה בכך דהיחיד יבנה בתים ברוחב העודף על המבוי ומשוה כותלי אורכה לכותלי אורך המבוי מ"מ הרי כותלי הבתים נמשכין לחוץ מכותלי המבוי ואין כותלי המבוי נכנסין תוך החצר א"כ הרי נראה בחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי ולמה מבוי אסור ועכ"פ ה"ל לפוסקים לבאר דאם אין בחצרו של יחיד עודף מצדדי המבוי ד"א מכל צד מותר דהא עד עתה רק בהכי מיירי ואיך קפסיק ותני אח"כ דבחצר של יחיד אסור דהא מבואר בספר האשכול בהלכות עירובין סי' ס"ד דאם אין כותלי המבוי נכנסין לתוך החצר ניתר המבוי ע"י גיפיף החצר שמצד אחד בתורת לחי אף דנפרץ המבוי בצידי החצר ושוה אורך כותל המבוי עם אורך כותל החצר וכן מוכח בטוש"ע שם סי' שס"ה ס"ג דברישא דמתיר בלא נכנסו כותלי המבוי בחצר משום דגיפופי החצר הן לחי למבוי לא מפליג בין נפרץ המבוי בצד החצר לאמצע ובין חצר דיחיד לרבים כמו דמפליג תכ"ד בסיפא.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה